Hebetim Leshoniyim Reeh 2009

‫היבטים לשוניים בפרשת ראה סט‬ ‫דקדוקי מילים וחלקם בעלי שינוי משמעות בפרשת ראה ובהפטרה ובראשון של ׁשֹפטים‬ ‫רשימת המילי שו' ההיפו לעתיד הפכה אות למלרע‪ ,‬ללא ציו הפסוקי‪:‬‬

‫וּב ַע ְר ָתּ וְ ָד ַר ְשׁ ָתּ וְ ָח ַק ְר ָתּ‬ ‫וְ נָ ַת ָתּה וְ ָא ַכלְ ָתּ וְ ָשׂ ַמ ְח ָתּ וְ ָא ַמ ְר ָתּ וְ זָ ַב ְח ָתּ וְ ָשׁ ַמ ְע ָתּ וְ י ַָר ְשׁ ָתּ וְ יָ ַשׁ ְב ָתּ ִ‬ ‫וּב ַשּׁ ְל ָתּ וְ ָשׁ ַמ ְר ָתּ‬ ‫וּמ ַשׁלְ ָתּ וְ זָ ַכ ְר ָתּ וְ לָ ַק ְח ָתּ ִ‬ ‫וְ ָשׁ ַא ְל ָתּ וְ ָשׂ ַר ְפ ָתּ וְ ַצ ְר ָתּ וְ ָה ַל ְכ ָתּ וְ ִהנַּ ְח ָתּ וְ ַה ֲע ַב ְט ָתּ ָ‬ ‫חלק מופיעי יותר מפע אחת‪.‬‬ ‫ית וְ ָא ַכ ְל ָתּ ָשּׁם )יד כו( וְ זָ ַב ְח ָתּ ֶפּ ַסח )טז‬ ‫את וְ ָע ִשׂ ָ‬ ‫וּב ָ‬ ‫מקומות שלמרות ו' ההיפו נשארו מלעיל‪ָ :‬‬ ‫ית‪.‬‬ ‫ית וְ ָהיִ ָ‬ ‫וּפנִ ָ‬ ‫ב( ָ‬ ‫יא כז ֶ ֽאת‪ַ -‬ה ְבּ ָר ָ ֑כה‪ :‬הפסוק פותח באתנח אי כא הכנה של טפחא‬ ‫יא כט גְּ ִר ִֿ֔זים‪ :‬אי דגש בזי" כפי שמופיע בחלק מהדפוסי‬ ‫גּוֹים‪ :‬געיה בעי" ‪ ,‬יש להקפיד על הפרדת התיבות והגיית הה"א‪ ,‬שלא יישמע‬ ‫יב ב ָ ֽע ְבדוּ‪֣ ָ -‬שׁם ַה ִ֗‬ ‫'עבדו שמה גוי'‬ ‫יכם‪ :‬העי" בשווא נח וה"י" אחריה בשווא נע‪ ,‬כ הדבר בהמש פס' יא‬ ‫יב ו ַמ ְע ְשׂ ֣ר ֹ ֵת ֶ֔‬ ‫יב ז ֵבּ ַר ְכָך֖ ‪ :‬הכ"‪ #‬הראשונה בשווא נח למרות הקושי‬ ‫ישׁ ְב ֶתּם‪ֽ ֶ -‬בּ ַטח׃ געיה בוא"ו‬ ‫יב י ִ ֽו ַ‬ ‫‪1‬‬ ‫שּׁ ֶמר‪ :‬במלעיל ומ" סגולה‪ ,‬כ הדבר ג בהמש‬ ‫יב יג ִה ָ ֣‬ ‫שׁם‪ְ .‬מ ַצֶוּֽ ךָּ ׃ כ"‪ #‬סופית דגושה‬ ‫ֹֹלתיָך‪ :‬טע טפחא בתיבת ָ ֖‬ ‫יב יד ָ ֖שׁם ַתּ ֲע ֶל֣ה ע ֶ ֑‬ ‫אכ ֔ ֶלנּוּ‪ :‬הכ"‪ #‬בשווא נע ולא בחט‪ #‬כפי שמופיע בחלק‬ ‫יב טו ָנ ַֽתן‪ְ -‬לָך֖ ‪ :‬געיה בנו" הראשונה‪ .‬י ֹ ְ‬ ‫מהדפוסי‪ ,‬בדומה לו ג בהמש הפרק‬ ‫יב טז ַעל‪ָ -‬ה ָ ֥א ֶרץ ִתּ ְשׁ ְפּ ֶ ֖כנּוּ ַכּ ָ ֽמּיִם׃ טע טפחא בתיבת ִתּ ְשׁ ְפּ ֶ ֖כנּוּ‬ ‫שׂר‪ :‬העי" בשווא נח‪ ,‬לא בפתח‬ ‫יב יז ַמ ְע ַ ֤‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫יב כ ֶ ֽאת‪-‬גְּ ֻבלְ ָ֘ך‪ :‬הלמ"ד בשווא נע א ְֹכ ָלה‪ :‬הא' בחול ולכ הכ' בשוא נע‬ ‫את‪ :‬במלעיל‬ ‫וּב ָ‬ ‫יב כו ָ֔‬ ‫יב כח וְ ָשׁ ַמ ְע ָ֗תּ‪ :‬במלרע‪ ,‬לשו ציווי‪ְ .‬מ ַצֶוּ֑ ךָּ ‪ :‬כ"‪ #‬סופית דגושה‬ ‫יהם‪ :‬האל"‪ #‬נחה‪ ,‬כ ג בהמש‬ ‫אֹלה ֶ֝‬ ‫יב ל ַא ֲח ֵ ֖רי ִה ָשּׁ ְמ ָ ֣דם ִמ ָפּ ֶנ֑יָך‪ :‬טע טפחא בתיבת ַא ֲח ֵ ֖רי‪ֵ .‬ל ֵ‬ ‫יג ג וְ נָ ָע ְב ֵ ֽדם׃ הנו" בקמ' גדול והעי" אחריה בקמ' קט ‬ ‫יג ד ֲהיִ ְשׁ ֶכ֤ם‪ :‬היו"ד בחירק‪ ,‬אי לקרוא 'האישכ'‬ ‫יג י יָ ְ֥ דָך֛ ‪ :‬ביו"ד מרכא כטע משנה וכ בפסוק טז‪ֽ ִ .‬תּ ְהיֶ ה‪֥ -‬בּוֹ‪ :‬געיה בתי"ו ודגש חזק בבי"ת מדי ‬ ‫דחיק‬ ‫יג יב וְ יִ ָֽ ר ֑אוּן‪ :‬במלרע‬ ‫יג יד ְבּ ֵנֽי‪ְ -‬בלִ יַּ֙ ַעל֙ ‪ :‬הלמ"ד הראשונה מנוקדת בחירק חסר ולכ היו"ד אחריה בדגש חזק ומנוקדת‬ ‫בפתח‪ ,‬יש להבחי בי תנועת הלמ"ד לבי צליל היו"ד‬ ‫יג טו נֶ ֶע ְשׂ ָתה‪ :‬הקוראי תי"ו רפויה כ"' שמאלית צריכי להיזהר לא להבליע את ה"י" ‪ .‬בכל‬ ‫מקרה ה"י" בשוא נח‬ ‫יג טז ֶאת‪֥ -‬י ֹ ְשׁ ֵ ֛בי‪ :‬ביו"ד מרכא כטע משנה‪ַ .‬ה ֲח ֵ ֨רם א ָ ֹ֧תהּ וְ ֶאת‪ָ -‬כּל‪ֲ -‬א ֶשׁר‪֛ ָ -‬בּהּ וְ ֶאת‪ְ -‬בּ ֶה ְמ ָ ֖תּהּ‬ ‫לְ ִפי‪ֽ ָ -‬ח ֶרב׃ יש להאי' מעט את קריאת תיבת 'וְ ֶאת‪ְ -‬בּ ֶה ְמ ָ ֖תּהּ' המוטעמת בטפחא‪ ,‬להסמיכה‬ ‫לתיבה שלפניה שהרי זהו המפסיק העיקרי ַה ֲח ֵ ֨רם א ָ ֹ֧תהּ וְ ֶאת‪ָ -‬כּל‪ֲ -‬א ֶשׁר‪֛ ָ -‬בּהּ וְ ֶאת‪ְ -‬בּ ֶה ְמ ָ ֖תּהּ ‪--‬‬ ‫‪4‬‬

‫ ְל ִפי‪ֽ ָ -‬ח ֶרב‬‫יג יז וְ ָשׂ ַר ְפ ָ֨תּ ָב ֵ֝אשׁ‪ :‬קדמא ואזלא כ צרי להטעי ולא במונח רביעי ‪.‬‬ ‫‪5‬‬

‫‪1‬‬

‫הקורא מלרע ומ" צרויה בחשש שינוי משמעות‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫למראית עיי הבי"ת בתנועה קטנה )קיבו'(‪ ,‬אבל צויי כא כמה פעמי שכתיב חריג במקרא "חסרות ויתרות" אינו משנה את הדקדוק‪ .‬לכ התנועה‬ ‫כא היא תנועת שורק גדולה )כמו במילה גבול(‪ .‬לא צוינה כא געיא בבי"ת כי יש געיא באל"‪ #‬באות הנסמכת‪.‬‬ ‫‪ 3‬א יקרא בשוא נח ישמע כאלו מנוקד בקמ' קט ‪ ,‬ובמקו פועל בעתיד )מדבר( יהפו לש עצ או לציווי‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫הערה זו מיועדת בעיקר לבעלי הקריאה האשכנזי‬ ‫‪5‬‬ ‫כ הוא בכל המקורות חו' מהמנחת שי‬

‫‪1‬‬

‫יג יח וְ ָנ ַֽתן‪ְ -‬לָך֤ ‪ :‬געיה בנו" הראשונה‬ ‫יד א ָק ְר ָ ֛חה‪ :‬הקו"‪ #‬בקמ' קט ‬ ‫יד ד ְכ ָשׂ ִ ֖בים‪ :‬יש להיזהר מפני שיכול האותיות ש)ב‬ ‫‪6‬‬ ‫שׁר מוטעמת בדרגא בניגוד לכללי מרכא)דרגא לפני תביר‬ ‫יד י ֲא ֶ ֧שׁר ֵ ֽאין‪-‬ל֛ וֹ‪ :‬תיבת ֲא ֶ ֧‬ ‫יש לשי לב להבדלי הדקי בי המקרא שלפנינו לבי המקבילה בויקרא יא‬ ‫יד יב וְ ָה ָעזְ נִיָּ ֽה׃ הה"א בקמ' רחב והעי" אחריה בקמ' קט ‪ ,‬הנו" בחירק חסר והיו"ד אחריה‬ ‫קמוצה ובדגש חזק‬ ‫יד יג וְ ָה ָר ָא ֙ה‪ :‬עו‪ #‬זה בספר ויקרא מכונה דאה‪ ,‬בדל"ת במקו רי"ש‬ ‫יד יד וְ ֵ ֥את ָכּל‪-‬ע ֵ ֹ֖רב לְ ִמינֽ וֹ׃ יש להיזהר מהמקרא הדומה בספר ויקרא‪ ,‬ש אי וא"ו החיבור לפני‬ ‫תיבת 'את'‬ ‫יד טז ֶאת‪ַ -‬ה ֥כּוֹס‪ :‬אי כא וא"ו החיבור בניגוד לפסוק המקביל בויקרא‬ ‫יד יז וְ ֶ ֽאת‪ָ -‬ה ָר ָ ֖ח ָמה‪ :‬במלעיל!‬ ‫אכל֣ וּ‪֣ :‬ל ֹא במונח ולא במק‪ַ #‬ל ֨ ֵגּר‪ :‬הלמ"ד בפתח‪ְ .‬לנָ ְכ ִ ֔רי‪ :‬הל' בשוא‬ ‫יד כא ֣ל ֹא ֽת ֹ ְ‬ ‫שׂר‪ :‬העי" בשווא נח‬ ‫יד כג ַמ ְע ַ ֤‬ ‫יד כד ְשׂ ֵאתוֹ ֒‪ :‬ה"י" בשוא והאל"‪ #‬בצירי‬ ‫י ְָב ֶר ְכָך֖ ‪ :‬כ"‪ #‬ראשונה בשווא נח‪ ,‬על א‪ #‬הקושי‪ .‬כ הדבר ג בהמש הפרק‬ ‫ביד ָ‪ .‬הדלי"ת בשוא נע לא בסגול והטע בכ"‪#‬‬ ‫יד כה ְבּיָ ֣ ְ ד ָ֔ך‪ :‬ולא ֶ‬ ‫יד כו ִ ֽתּ ְשׁ ָא ְלָך֖ ‪ :‬געיה בתי"ו‪ .‬האל"‪ #‬בקמ' רחב והלמ"ד בשוא נע‪ .‬וְ ָא ַכ֣לְ ָתּ ָ֗שּׁם‪ :‬טע נסוג אחור‬ ‫לכ"‪ #‬ודגש חזק בשי" מדי אתי מרחיק‬ ‫טו ב ֽל ֹא‪-‬יִ ֤גּ ֹשׂ‪" :‬י" שמאלית‬ ‫טו ד יִ ְֽהיֶה‪ְ -‬בָּך֖ ‪ :‬געיה ביו"ד הראשונה ודגש חזק בבי"ת מדי דחיק‬ ‫טו ו וְ ַה ֲע ַב ְט ָ֞תּ‪ :‬העמדה קלה בה"א למנוע הבלעת העי" החטופה‪ ,‬ועל א‪ #‬הקושי‪ ,‬הטי"ת בשווא‬ ‫נח‬ ‫טו ז ִת ְקפּ ֹ֙ץ‪ :‬הפ"א דגושה‬ ‫טו ט ָק ְר ָ ֣בה‪ :‬הקו"‪ #‬בקמ' רחב והרי"ש אחריה בשווא נע‪ .‬וְ ָר ָ ֣עה ֵעינְ ָ֗ך‪ :‬יש להקפיד‪ ,‬כבכל מקו‬ ‫אחר במקרא‪ ,‬על קריאת העי" שא לא כ ‪ ,‬משבש את משמעות הכתוב‬ ‫טו יא ַל ֲענִיֶּ ֛ ָך‪ :‬העמדה קלה בלמ"ד למנוע הבלעת העי" החטופה‪ ,‬הנו" בחיריק חסר ולכ היו"ד‬ ‫ול)‬ ‫וּל ֶא ְבי ֹנְ ָך֖ ‪ :‬הלמ"ד וג הבי"ת בשווא נח‪ ,‬היו"ד בחול והנו" אחריה בשווא נע‪ְ :‬‬ ‫אחריה דגושה‪ְ .‬‬ ‫אב)י ְֹנ‬ ‫ְ‬ ‫טו יב וַ ֲע ָ ֽב ְדָך֖ ‪ :‬הבי"ת בקמ' גדול ושווא נע בדל"ת‪ ,‬כ הדבר ג בהמש פס' יח‬ ‫וּמיִּ ְק ֶבָ֑ך‪ :‬המ" בחירק חסר והיו"ד אחריה דגושה ומנוקדת א‪ #‬היא בחירק חסר‬ ‫טו יד ִ‬ ‫טו טז ֲא ֵ ֽה ְב ָ֙ך‪ :‬הבי"ת בשווא נע‬ ‫טו יז ַתּ ֲע ֶשׂה‪ֽ ֵ -‬כּן׃ העמדה קלה בתי"ו ודגש חזק בכ"‪ #‬מדי דחיק‬ ‫אכ ֶ ֙ל ֙נּוּ‪ :‬הכ"‪ #‬בשווא נע ולא בחט‪ #‬פתח‬ ‫טו כ ת ֹ ְ‬ ‫טו כא ִתזְ ָבּ ֶ֔חנּוּ‪ :‬הבי"ת קמוצה‬ ‫קוֹם ֲא ֶשׁר־י ְִב ַ ֣חר‪ :‬תיבת ֲא ֶשׁר‬ ‫ית ֔ ֶפּ ַסח‪ :‬הפ"א בדגש חזק מדי אתי מרחיק ַבּ ָמּ ֙‬ ‫טז א וְ ָע ִ ֣שׂ ָ‬ ‫מוקפת ולא במונח‬ ‫טז ב וְ זָ ַ ֥ב ְח ָתּ ֶפּ ַ֛סח‪ :‬טע נסוג אחור לבי"ת‬ ‫אכל‪ָ -‬ע ָ ֥ליו‪ :‬יש להעמיד קלות את קריאת התי"ו מפני הגעיה ש‬ ‫טז ג ֽתּ ֹ ַ‬ ‫טז ה נ ֵ ֹ֥תן ָ ֽלְך׃ הטעמה בתי"ו‪ ,‬אי טע נסוג אחור לנו" ‬ ‫שׁם בתביר‪ ,‬אי להסמיכה לתיבה שלפניה בזק‪ #‬בשונה מקודמו יד‬ ‫טז ו לְ ַשׁ ֵכּ֣ן ְשׁ ֔מוֹ ָ ֛שׁם‪ :‬תיבת ָ ֛‬ ‫ם‬ ‫כב ְל ַשׁ ֵכּ֣ן ְשׁ ֣מוֹ ָשׁ ֒‬ ‫טז יג ְבּ ָ֨א ְס ְפּ ָ֔ך ִ ֽמגָּ ְרנְ ָך֖ ‪ :‬ג האל"‪ #‬וג הגימ"ל בקמ' קט ‬ ‫‪6‬‬

‫דרגא תבוא כאשר ישנ לפחות שתי הברות המפרידות בי הברת התביר לבי הברת המשרת‪ .‬עפ"י תורה קדומה‪ֲ :‬א ֶ ֥שׁר ֵ ֽאין‪֛ -‬לוֹ‬

‫‪2‬‬

‫בוּא ְת ָ֙ך‪ :‬בכל במהפ ולא במק‪ #‬ולכ הכ"‪ #‬בחול ולא בקמ' קט ‬ ‫טז טו ְבּ ֤כֹל ְתּ ָ ֽ‬ ‫כוּר ָ֝ך‪ :‬בקדמא ואזלא ולא בתלישה )לא קור א יש חומשי(‬ ‫טז טז יֵ ָר ֶ֨אה ָכל‪-‬זְ ְ‬ ‫טז יז ָנ ַֽתן‪ֽ ָ -‬לְך׃ געיה בנו" ‬ ‫הפטרת ראה ישעיהו נד יא – נה ה‪:‬‬ ‫נד יא ֲענִ יָּ ֥ה‪ :‬הנו" בחירק חסר והיו"ד אחריה בדגש חזק‬ ‫נד יב וְ ַשׂ ְמ ִ ֤תּי ַ ֽכּ ְדכ ֹ֙ד‪ :‬כ"‪ #‬ראשונה בדגש קל על א‪ #‬שהתיבה הקודמת מוטעמת בטע משרת‬ ‫ומסתיימת בהברה פתוחה‪ .7‬הדל"ת בשווא נח אע"פ שהכ"‪ #‬אחריה רפויה‬ ‫נה ב לְ ָשׂ ְב ָ ֑עה‪ :‬ה"י" בקמ' קט ‬ ‫ראשו של פרשת שופטי‪:‬‬ ‫טז יח שׁ ְֹפ ִ ֣טים וְ שׁ ְֹט ִ ֗רים‪ :‬הפ"א והטי"ת בשווא נע‪ֽ ִ .‬תּ ֶתּן‪ְ -‬ל ָ֙ך‪ :‬געיה בתי"ו הראשונה‬ ‫טז כ נ ֵ ֹ֥תן ָ ֽלְך׃ אי טע נסוג אחור‪ ,‬כ הדבר ג בהמש יז ב‬ ‫טז כא ַתּ ֲע ֶשׂה‪ֽ ָ -‬לְּך׃ העמדה קלה בתי"ו ודגש חזק בלמ"ד מדי דחיק‬ ‫יז א ֖כֹּל ָדּ ָ ֣בר ָ ֑רע‪ :‬טע טפחא בתיבת ֖כֹּל‪ ,‬יש להקפיד על הפרדת בי שתי התיבות הנותרות‬ ‫יז ד וְ ֻ ֽהגַּ ד‪-‬לְ ָך֖ ‪ :‬געיה בה"א‬ ‫יז ז ִ ֽתּ ְהיֶה‪֤ -‬בּוֹ‪ :‬העמדה קלה בתי"ו ודגש חזק בבי"ת מדי דחיק‬ ‫יז ח לָ ֔ ֶנגַ ע‪ :‬הלמ"ד קמוצה‬ ‫יִב ַ ֣חר ֑ה'‪ :‬טע טפחא בתיבת ֲא ֶ ֖שׁר‬ ‫יז י ֲא ֶ ֖שׁר ְ‬ ‫שׁ ֶרת ָשׁ ֙ם‪ :‬טע נסוג אחור לשי" הראשונה‪.‬‬ ‫יז יב לְ ָ ֤‬

‫מאורות נתן עדות על נוסח כתר ארם צובה בפרשת ראה‬

‫רשימות קמחי‬

‫‪7‬‬

‫במחברת התיגא של יהדות תימ היא נכללת ברשימת מילי בש 'אוגירה' הכוללת מקרי דומי במקרא‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫הערות על הרשימות‬ ‫יב א ִתּ ְשׁ ְמ ֣רוּן גם במסורה הקטנה של לנינגרד נמסר‪ :‬ה'‪ .‬כלומר בחמישה מקומות במקרא נמצאת מילה זו בסיום נו"ן‪ .‬לעומת‬ ‫זאת במסורה הקטנה של הדפוס נמסר‪ :‬כל משנה תורה כ"כ במ"ב ]=כתיב כן בר מן ב'‪ ,‬כלומר כתוב בסיום נו"ן מלבד שני‬ ‫מקומות שבהם‪ [:‬תשמרו‪ .‬שני המקומות שבהם כתוב ִּת ְׁש ְמר ּו‪:‬‬ ‫ֹכי ְמ ַצֶוּ֣ה ֶא ְת ֶ֔כם א ֹ֥תוֹ ִת ְשׁ ְמ ֖רוּ ַל ֲע ֑שׂוֹת‬ ‫‪ .1‬דברים יג‪,‬א‪֣ ֵ :‬את ָכּל‪ַ -‬ה ָדּ ָ֗בר ֲא ֶ ֤שׁר ָ ֽאנ ִ ֙‬ ‫יתם ִתּ ְשׁ ְמ ֥רוּ ַל ֲע ֽשׂוֹת׃‬ ‫יוֹרוּ ֶא ְת ֶ֝כם ַהכּ ֲֹה ִ ֧נים ַה ְלוִ יִּ ֛ם ַכּ ֲא ֶ ֥שׁר ִצוִּ ִ ֖‬ ‫אד וְ ַל ֲע ֑שׂוֹת ְכּכֹ ֩ל ֲא ֶשׁר‪֨ -‬‬ ‫מר ְמ ֖ ֹ‬ ‫‪ .2‬דברים כד‪,‬ח‪ִ :‬ה ָ ֧שּׁ ֶמר ְבּנֶ גַ ע‪ַ -‬ה ָצּ ַ ֛ר ַעת ִל ְשׁ ֥ ֹ‬ ‫המקומות שבהם ִּת ְ ׁש ְמרוּן‪ .1 :‬דברים ו‪,‬יז‪ .2 :‬דברים ח‪,‬א‪ .3 :‬דברים יא‪,‬כב‪ .4 :‬דברים יב‪,‬א‪ .5 :‬מלכים ב יז לז‪:‬‬ ‫שא ּו‪,‬‬ ‫יב יא ִתּ ְדּ ֖רוּ הדגש מוכרח המציאות כאן על דרך חסרי פ"נ‪ .‬יתכן שהספק היה כאן כי לפעמים הדגש נשמט כמו במילה יִ ְ ׂ‬ ‫מַ ְסעֵ י‪ .‬יהב"י מנקד דגש גם הוא‪ ,‬אבל המנחת שי מביא דעות המשמיטות את הדגש‪ ,‬הוא מזכיר שגם הרד"ק במכלול מביא‬ ‫את הדעה הזו‪.‬‬

‫יב טו ְכּ ִב ְר ַ֨כּת עיין בספר לוח ארש מהדורת הרב דויד יצחקי נר"ו‪ ,‬שהמדקדק רז"ה רצה על סמך דיוק סרק מלשון המסורה‬ ‫להוכיח שהכ"ף רפויה‪ .‬עיי' שם בעמודים‪ :‬רעט ושמז‪.‬‬ ‫כות בכ"ף רפויה הוא הדין ברכת בכ"ף רפויה‪ ,‬היא שהביאתו למצוא סמך‬ ‫כפי הנראה הבנתו המוטעית שכמו שאומרים ְ ּב ָר ֹ‬ ‫מהמסורה‪.‬‬ ‫מבואר בהקדמות לספר שהוא לא היסס מלשנות גם בנוסח המקרא על סמך כלליו‪ .8‬בעניין זה הוא חזר בו‪ ,‬יתכן בעקבות‬ ‫מחאות נמרצות של חכמי דורו‪ .‬צוהר התבה הודפס כמה וכמה פעמים‪ .‬בצוהר התבה המוצב בהיברו בוקס‪ 9‬מדפוס לבוב עמ'‬ ‫עב רואים שהוא חזר בו‪:‬‬

‫בספר לוח ארש הנ"ל הובא גם הספר של רז"ה שערי תפילה ושם כתב כדעתו הראשונה‪:‬‬

‫‪ 8‬אין בדעתנו כאן להתפלמס על האיש עצמו על אישיותו ועל תרומתו לחקר הלשון העברית‪ ,‬גם החשבונאות אם בסיכומו של דבר הביא יותר‬ ‫נזק מתועלת או להיפך‪ ,‬איננה נוגעת לנו‪.‬‬ ‫‪ http://www.hebrewbooks.org/7415 9‬יש שם גם דפוסי ברלין ווילנא‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫ננסה להסביר‪ .‬המילה ְ ּב ָרכָ ה היא על משקל פְ עָ לָ ה‪ ,‬המשקל היותר נפוץ הוא פַ ְעלָ ה )מַ ְל ָּכה( או פִ ְעלָ ה ) ִ ׁשפְ חָ ה(‪ .‬ברבים או‬ ‫כות; ִ ׁשפְ חַ ת ִר ְבבַ ת ִ ּב ְר ַּכת מַ ְל ּ ַכת‪ .‬יושם לב‬ ‫בות ִ ּב ְר ֹ‬ ‫חות ִר ְב ֹ‬ ‫כות; ִ ׁשפְ ֹ‬ ‫כות ְמלָ ֹ‬ ‫בות ְ ּב ָר ֹ‬ ‫חות ְרבָ ֹ‬ ‫בהטיה שני המשקלים דומים‪ׁ ְ :‬שפָ ֹ‬ ‫שבלשון יחיד יש דגש על פי רוב‪ּ ִ ,‬ב ְר ּ ַכת חֶ ְמ ַ ּדת מַ ְל ּ ַכת‪ ,‬ובלשון רבים אין דגש על פי רוב‪.‬‬ ‫בלשון זכר הדברים פשוטים בהרבה‪ :‬מַ ְל ִּכי ּ ַכ ְל ִ ּבי עַ ְבדִּ י לעומת מַ ְל ֵֿכי ּ ַכ ְל ֵ ֿבי עַ ְב ֵ ֿדי‪.‬‬ ‫מה שנכון הוא שאם התנועה באה בתחליף לשווא כדי למנוע שני שוואים נעים רצופים‪ ,‬אותיות בג"ד כפ"ת שאחרי השווא‬ ‫הן רפויות אע"פ שהשווא הוא נח‪ .‬למשל יַעַ ְמדֿ ּו )במקום יִ ְל ְמד ּו( הדלי"ת רפויה‪ ,‬ו ְּב ֿכֹל‪ 10‬הכ"ף רפויה‪.‬‬ ‫רז"ה תפס כנראה שב'ברכת' החירק בבי"ת היא במקום שוא ולכן צפויה הכ"ף להיות ללא דגש‪ .‬אבל המילה ִ ּב ְר ּ ַכת )כולל‬ ‫אותיות שימוש( נמצאת עשר פעמים במקרא ובכולן הכ"ף דגושה‪ .11‬ולכן כפי הנראה צריך לראות כאן מעין " ִ ּב ְר ָּכה" סמויה‬ ‫שהמילה ִ ּב ְר ּ ַכת באה ממנה‪ .‬והוא הדין לשאר המילים על משקל פְ עָ לָ ה כשהן בהטיה‪.‬‬ ‫עתה נפנה למסורה שרז"ה מצביע עליה‪.‬‬ ‫֗‬ ‫וֹהי הכ"ף רפויה‪ .‬נמסר על זה במסורה הקטנה )דפ' ורשה(‪ :‬לית‬ ‫יוֹמא ֣הוּא׀ ָבּ ֵ ֣רְך ַעל‪ִ -‬בּ ְרכֿ ִ‬ ‫כתוב בדניאל ו יא וְ זִ ְמנִ ין֩ ְתּ ָל ָ֨תה ְב ָ֝‬ ‫ובלישנא רפין‪ .‬כלומר מילה זו יחידאית המקרא‪ ,‬היא חוזרת על עצמה בלישנא כלומר בתוספת אותיות שימוש‪ ,‬וגם שם‬ ‫וֹהי לית רפי סי' כל לשון ברכים דגשים במ"ב‬ ‫הכ"ף רפויה ללא דגש‪ .‬במסורה הגדולה )ורשה( יש תוספת מילים‪ִ :‬בּ ְר ֗כֿ ִ‬ ‫יהם ִל ְשׁ ֥תּוֹת ָ ֽמיִ ם׃ )שופטים ו ז( ע"כ מהמסורה‪.‬‬ ‫וֹהי; ָכּ ְר ֥עוּ ַעל‪ִ -‬בּ ְר ֵכֿ ֶ ֖‬ ‫]=בר מן ב' כלומר מלבד שני מקומות[ וסי' ֣הוּא׀ ָבּ ֵ ֣רְך ַעל‪ִ -‬בּ ְר ֗כֿ ִ‬ ‫‪12‬‬ ‫רד"ק בשופטים‪
:‬הכף רפה‪ ,‬וכן הוא "בריך על ברכוהי" )דנ' ו‪,‬יא(; והשאר דגושין ‪.‬‬ ‫כפי הנראה רז"ה הבין שהמסורה באה למעט לשון ברכה‪ .‬כלומר לשון ֶּב ֶר ְך בדגש מלבד החריגים אבל לא לשון ברכה‬ ‫שהיא תמיד רפויה‪ .‬אין שום משמעות כזו במסורה‪.‬‬ ‫בכל אופן הוא חזר בו מטעותו‪.‬‬ ‫יב יז ַמ ְע ַ ֤שׂר כיון שמילה זו נסמכת‪ ,‬העי"ן בשוא נח ולא בחטף פתח כבכל מקום‪ .‬בדומה לזה ביד כג‪.‬‬ ‫יב כג ַ ֣רק ֲח ַ֗זק בכל החומשים הנפוצים כך מוטעם‪.‬‬ ‫יג ו ִד ֶבּר‪ָ ֠ -‬ס ָרה אין כאן ספק על מקום ההטעמה‪ ,‬הלא מילה זו נמצאת במקומות רבים שבהם הטעם מעיד על מקום ההטעמה‬ ‫מלרע‪ .‬יתכן שרצו לברר אם הנקדן‪-‬מסרן של כא"צ )אהרון בן אשר( סימן תלישא נוספת על הרי"ש כמנהג דפוסים‬ ‫מאוחרים‪.‬‬ ‫יג יז וְ ָשׂ ַר ְפ ָ֨תּ ָבֿ ֵ֝אשׁ לא ברור מה מקום הספק להדגיש את הבי"ת‪.‬‬ ‫כיון דאתאי לידן אעתיק את מה שנכתב בגליון ראה ס"ז‪ :‬יג יז וְ ׂשָ ַר ְפ  ָּת בָ ֵאׁש כן ההטעמה בלנינגרד שני כ"י ששון‪,‬‬ ‫ודפוס ונציה‪.‬‬ ‫לשון המ"ש‪ :‬בס"ס ושרפת בגלגל באש ברביע ואין בהם קדמא אזלא‪:‬‬ ‫אחרי ראותנו סתירת דבריו מהמקורות המדויקים יותר שבידינו‪ ,‬נעתיק את מה שכתב ר"מ ברויאר ז"ל‪.‬‬ ‫הטעמת מ"ש אינה מסתברת כלל; שהרי ּכָ ִליל מתאר את השרפה כנוסח )לשש‪1‬ד(‪ ,‬ולא את העיר ושללה‬ ‫)כנוסח מ"ש(‪ .‬ע"כ‪ .‬אנסה להסביר‪ ,‬נעתיק את קטע הפסוק הנדון‪ .‬וְ ׂשָ ַר ְפ  ָּת ָב ֵאׁש אֶ תהָ ִעיר וְ אֶ תּכָ ל ְׁשלָ לָ ּה  ּכָ ִליל‪ .‬המילה‬ ‫כליל בזקף‪ ,‬לפני ושרפת מילה בטעם סגול ] ְרחֹבָ ּה [‪ .‬קטע זה שאחרי הסגול מתחלק כך )אם יש קדמא ואזלא( המפסיק הגדול‬ ‫ביותר בדרגה פחות מזקף‪ ,‬או במילים של טעמים‪ :‬המשנה בתחום הזקף‪ ,‬הוא הפשטא של וְ אֶ תּכָ ל ְׁשלָ לָ ּה ‪ .‬השליש שלפניו‬ ‫הגרש של בָ ֵאׁש‪.‬‬ ‫אם כן הפסוק מתחלק כך‪] :‬וְ ׂשָ ַר ְפ  ָּת בָ ֵאׁש אֶ תהָ ִעיר וְ אֶ תּכָ ל ְׁשלָ לָ ּה [ ]ּכָ ִליל[‪ .‬כלומר השרפה צריכה להיות באופן של‬

‫כליל‪.‬‬ ‫עתה נעבור לפיסוק של המ"ש‪ .‬בתחום של הזקף יש שני משנים "באש" ו"שללה"‪ .‬אם כן הפסוק מתחלק כך‪] :‬וְ ָשׂ ַר ְפ ָתּ‬ ‫ָב ֵאשׁ[ ] ֶאת‪ָ -‬ה ִעיר וְ ֶאת‪ָ -‬כּל‪ְ -‬שׁ ָל ָלהּ[ ] ָכּ ִליל[‪ .‬בעוד שבחלוקה הקודמת הנושא הוא שרפת העיר עם מה שיש בה‪ ,‬כאן השרפה‬

‫‪ 10‬הוי"ו אינה מנוקדת בשורק כלומר תנועה גדולה אלא בקיבוץ‪.‬‬ ‫‪ 11‬לעומת ִ ּב ְר ֿכ ֹות בכ"ף רפויה‪ ,‬עיין בברכות יעקב ליוסף בפרשת ויחי‪.‬‬ ‫‪ 12‬ננסה להסביר את החריגה בשופטים‪ .‬מקובל להסביר את הדגש במילה ִ ּב ְר ּכֵי לעומת ַ ּד ְר ֿכֵי‪ ,‬כי המלה ִ ּב ְר ּ ֵכי איננה מ' ֶּב ֶר ְך' בלשון יחיד אלא‬ ‫יהם לא כל אחד על זוג הברכיים שלו‪ ,‬אלא הקבוצה כרעה על ברכים‪ .‬ולכן‬ ‫מלשון ִ ּב ְר ַּכיִ ם הזוגי‪ .‬נוכל לומר ששם מתכוון במקרא שהם ָכּ ְר ֥עוּ ַעל‪ִ -‬בּ ְר ֵכֿ ֶ ֖‬ ‫זה דומה ל'מַ ְלכֵיהֶ ם'‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫מופסקת )אע"פ שהיא בתחום הכליל(‪ ,‬והתיאור כליל מתאר את העיר והשלל איך הן צריכות להיות כליל בזמן השרפה‪.‬‬ ‫מסתבר יותר שלא העיר היא כליל אלא השרפה‪ .‬מכל מקום לגבי הנוסח אין לנו ספק‪ .‬ע"כ מגליון ס"ז‪.‬‬ ‫באש כלומר שתי ההטעמות זו בצד זו ללא הכרעה‪ .‬היידנהיים הכריע כמנחת שי‪ ,‬וראינו‬ ‫ושרפת ‬ ‫‬ ‫עתה נעיין ביהב"י‪:‬‬ ‫שהכרעתו לא עלתה יפה‪.‬‬ ‫טו יח ִמ ְשׁנֶ ֙ה היה מקום לנקד בצירי ואכן כך מנוקד בדפוס ונציה‪ ,‬אבל נוסח זה לא נקלט‪.‬‬ ‫וּבכֹל֙ גם זה מסומן אצלנו לקרוא כר"מ ברויאר ומפעל הכתר של בר‪-‬אילן‪ .‬גם כאן יהב"י גורס כנוסח‬ ‫בוּא ְת ָ֙ך ְ‬ ‫טז טו ְבּ ֤כֹל ְתּ ָ ֽ‬ ‫השואל‪ ,‬רוו"ה מוסיף שבדק בהרבה ספרים וכולם כיהב"י לעומת אור תורה‪ ,‬וחוזר על זה שהלכה כיהב"י "דהוא מרא‬ ‫דשמעתא וקשיש מניה טובא"‪ .‬ואנו נענה אחריו‪ :‬בן אשר מרא דשמעתא וקשיש טובא מיהב"י‪.‬‬ ‫יב י יעקב עציון מה בין ביטחון לאבטיח‬

‫י‪ְ 8‬ב ֶ‪ַ ;ֶ 2‬טח"‬ ‫יכ ִמ ָ> ִביב וִ ַ‬ ‫ְב ֶ‬ ‫יח ָל ֶכ ִמ ָ=ל אֹי ֵ‬ ‫יכ ַמנְ ִחיל ֶא ְת ֶכ וְ ֵה ִנ ַ‬ ‫‪:‬ר' ֲא ֶ‪8‬ר ה' ֱא)ל ֵֹה ֶ‬ ‫י‪ְ 8‬ב ֶ‪ֶ ;ָ 2‬‬ ‫ַע ַב ְר ֶ‪ֶ 2‬את ַה‪ְַ 7‬ר ֵ‪ 6‬וִ ַ‬ ‫"ו ֲ‬ ‫יחה – הבקעה בצפו מזרח הכנרת שאליה נשפכי נחלי מ הגול ‪ .‬מה‬ ‫ה; ֵט ָ‬ ‫בימי אלו גודשי מטיילי רבי את שמורת ְ‬ ‫פירוש הש בטיחה? בערבית השורש בט"ח קשור לנפילה ולהשתרעות‪ ,‬ה של אד וה של עמק או נחל‪ַ ;ַ .‬ט ַח פירושו 'הפיל‬ ‫וה; ֵטיחה היא האזור השטוח שבו משתרעי הנחלי לאיט לאחר שנחו מזרימת הסוערת )אגב‪ ,‬מלבד בשמה‬ ‫מישהו ארצה'‪ְ ,‬‬ ‫הערבי‪ ,‬נקראת הבקעה ג בש הארמי בית ציידא‪ ,‬היינו בית הצייד‪ ,‬כשמו של כפר דייגי קדו‪ .‬בארמית ובלשו חז"ל נקרא ג‬ ‫הדיִ ג בש ַציִד‪ ,‬כלשו המשנה‪" :‬אי צדי דגי מ הביברי ביו טוב"(‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫בעברית‪ ,‬השורש בט"ח מתקשר בתודעתנו ע עמידה איתנה ויציבה‪ ,‬ולא ע נפילה‪ .‬בר‪ ,‬אנשי לשו סבורי שהמשמע‬ ‫בערבית הוא הוא העומד ביסוד הביטחו בעברית‪ ,‬בהסתמכ על כמה פסוקי בתנ" שבה נראה שהשורש בט"ח משמעו אכ ‬ ‫נפילה והשתטחות‪.‬‬ ‫בספר ירמיהו בפרק י"ב ה מובא משל המתאר את מצבו הקשה של הנביא על דר קל וחומר‪ּ ִ " :‬כי אֶ ת ַרגְ ִלים ַר ְצ ּ ָתה וַ ַ ּי ְלאוּך‪ָ,‬‬ ‫בו ֵטחַ ‪ ,‬וְ אֵ ְ‬ ‫וְ אֵ ְ‬ ‫און ַה ַ ּי ְרדֵּ ן" כלומר‪ :‬א מול רצי על שתי רגליי התעייפת‪,‬‬ ‫יך ּ ַתעֲ ֶׂשה ִ ּבגְ ֹ‬ ‫יך ְּת ַתחֲ ֶרה אֶ ת הַ ּסו ִּסים; ו ְּבאֶ ֶרץ ָׁש ֹלום אַ ּ ָתה ֹ‬ ‫אי תדמה להתחרות ולהשיג את הסוסי? )ומפסוק זה נולדה התחרות בעברית שלנו(; והמשל השני‪ :‬א בקרקע מישורית ונוחה‬ ‫הינ בוטח‪ ,‬היינו נופל ומשתטח‪ ,‬היא תוכל להתקד באזור הקשה להליכה שבקרבת נהר הירד ? )והכתוב מפרש מיד את‬ ‫יך ָמלֵ א ַאל ּ ַתאֲ ֵמן ָּבם ִ ּכי יְ ַד ְ ּבר ּו אֵ לֶ ָ‬ ‫יך ּגַם הֵ ּ ָמה ָּבגְ ד ּו בָ ְך ּגַם ֵה ּ ָמה ָק ְרא ּו ַאח ֲֶר ָ‬ ‫יך וּבֵ ית ָא ִב ָ‬ ‫הנמשל‪ּ ִ " :‬כי גַם ַאחֶ ָ‬ ‫בות"; כלומר‪,‬‬ ‫טו ֹ‬ ‫יך ֹ‬ ‫אפילו אחי וקרובי אשר בענתות אינ סרי לדברי‪ ,‬והיא תצליח למלא משימות קשות ומסובכות יותר‪ .‬במדרש בראשית רבה‬ ‫מונה ר' ישמעאל את שני חלקי הפסוק המדובר בי עשרת הקלי וחמורי שבתורה(‪.‬‬ ‫ּבו ֵטחַ "‪.‬‬ ‫פסוק נוס‪ #‬המרמז שמשמעות השורש בט"ח קשורה לנפילה הוא במשלי י"ד טז‪" :‬חָ כָ ם יָ ֵרא וְ ָסר ֵמ ָרע ו ְּכ ִסיל ִמ ְת ַע ֵּבר ו ֹ‬ ‫החכ שעיניו בראשו נזהר מתקלות וממכשולי‪ ,‬ואילו הכסיל אינו חושש – ונופל‪ .‬כ מפרש רש"י במקו‪" :‬בוטח ) מחליק ונופל‬ ‫באר'‪ ,‬כמו 'בארץ שלום אתה בוטח'‪ ,‬ותרג יונת ) את מתבטח ונפיל‪ ,‬מחליק"‪.‬‬ ‫על פי הבנה זו‪ ,‬לבטוח במישהו פירושו למעשה להישע עליו‪ ,‬להיסמ עליו‪ ,‬להטיל עליו את כובד משקל‪ .‬דוד המל פונה‬ ‫לה' בתהילי )מזמור כ"ב י(‪" :‬כי אתה גחי מבטן‪ ,‬מבטיחי על שדי אמי"‪ .‬דומה שכא משתלבי שני המשמעי הנזכרי‪ ,‬ה ‬ ‫הממשי וה המופשט‪ .‬ה' הוא המבטיח את התינוק בחיק אמו‪ ,‬היינו משכיב ומשעי אותו‪ ,‬א ג השומר ומג עליו )מעניי ‬ ‫להשוות פסוק זה לפסוקי מקבילי במזמור ע"א ה)ו‪ּ ִ " :‬כי אַ ּ ָתה ִת ְקוָ ִתי ה' א‪-‬להים ִמ ְב ַט ִחי ִמ ְ ּנעו ָּרי‪ָ ,‬עלֶ ָ‬ ‫יך נ ְִס ַמ ְכ ִּתי ִמ ֶּב ֶטן ִמ ְּמ ֵעי‬ ‫ִא ִּמי ַא ּ ָתה ֹגוזִ י"(‪.‬‬ ‫המילה 'ביטחו ' מופיעה לראשונה בתנ" בדברי הרהב של רבשקה שליח מל אשור אל חזקיהו מל יהודה )מלכי ב יח יט‪,‬‬ ‫ובמקביל בישעיה(‪ .‬בדבריו‪ ,‬שהקפיד לאומר דווקא ב'יהודית' כדי לרפות את ידי הע‪ ,‬באי זה בצד זה השורשי בט"ח‪ ,‬שע" ‪,‬‬ ‫חון ַה ֶזּה אֲ ׁ ֶשר ָּב ָט ְח ּ ָת‪ִ ...‬ה ּנֵה בָ ַט ְח ּ ָת לְּ ָך עַ ל ִמ ְ ׁשעֶ נֶת הַ ָ ּקנֶה ָה ָרצוּץ ַהזֶּה עַ ל ִמ ְצ ַריִ ם‬ ‫וסמ"‪ ,‬ויש ללמוד מכ שעניינ אחד‪ָ " :‬מה ַה ִ ּב ָּט ֹ‬ ‫‪13‬‬ ‫יש ָע ָליו וּבָ א ְבכַ ּפ ֹו וּנְ ָקבָ ּה"‪ .‬יש א‪ #‬הסבורי ששמו של האבטיח )בטיח' בערבית( בא לו בשל תכונת ההשתרעות‬ ‫אֲ ׁ ֶשר יִ ָּס ֵמ ְך ִא ׁ‬ ‫של הצמח על האר'‪.‬‬ ‫הקשר שבי הביטחו לשכיבה הרוגעת והבוטחת בא לביטוי בברכות האמורות בפרשת בחוקותי‪ ,‬ש )ויקרא כו ה( נאמר‪:‬‬ ‫יש ְב ּ ֶתם ָלבֶ ַטח ְ ּב ַא ְר ְצכֶ ם‪ ,‬וְ נ ַָת ִּתי ָׁש ֹלום ָּב ָא ֶרץ ו ְ ּׁשכַ ְב ּ ֶתם וְ אֵ ין ַמח ֲִריד"‪ .‬במשלו של ירמיהו שהובא לעיל‬ ‫"וַ אֲ כַ ְל ּ ֶתם ַל ְח ְמכֶ ם ָל ׂשֹבַ ע וִ ַׁ‬ ‫נאמר "ובארץ שלום אתה בוטח" במשמע שלילי – כא נאמרי הדברי בניחותא‪ :‬שלו ישרור באר'‪ ,‬ובה תשבו ותשכבו לבטח‪.‬‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫‪ 13‬א"ה‪ :‬יתכן ששם מדובר במילון‪ ,‬נושא זה נדון כאן בעבר‪ .‬א‪.‬ל‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫על‬

14

‫ֹאכלּו" לפניכם מאמר באנגלית של הרב נתן סליפקין המומחה לעולם החי‬ $ ֵ ‫ּכל אֲׁשֶ רל ֹו ְסנ ִַּפיר וְ קַ ְׂש ֶקׂשֶ ת ּת‬ ֹ  ‫יד ט‬ .‫ בסוף המאמר יבוא תרגום תמציתי של תוכן הדברים ללא הקישוטים הספרותיים‬.‫נושא הסנפיר והקשקשת‬

The Secret of the Stincus (View online version, including pictures and links, at zootorah.blogspot.com) It’s exciting when a package arrives via FedEx Special Overnight Delivery. It’s even more exciting when the package is marked “LIVE REPTILES – HANDLE WITH CARE.” The three charming specimens inside looked none the worse for wear despite their long voyage. I was pleased to get them, but if I were Rabbi Yom Tov Lipman Heller (1578-1654), I would have been even more thrilled. Rabbi Heller was presented with a problem. The Torah mandates that for a fish to be considered kosher, it must possess fins and scales. The Talmud states that every fish that possesses scales, also possesses fins. But Rabbi Heller was presented with a specimen of a fish that appeared to contradict this principle: "...When I was Av Beis Din… in Vienna, the scholar Rabbi Aharon the doctor brought me a fish called Stincus Marinus in the local tongue. It is found in the Spanish sea, and it is poisonous, and the pharmacists know techniques for removing the poison, and then they make various remedies from its flesh. …It has scales over all its body, and it does not possess any fin, but rather it has four legs like those of a domesticated or wild animal." (Ma’adanei Yom Tov to Rosh, Chullin 68:5) The fact that the Stincus marinus had legs and would thus not be zoologically classified as a fish does not automatically help; the Torah does not follow the classification system of modern zoology (and hence bats are listed amongst the non-kosher birds). Still, Rabbi Heller proposed this as a possible solution, suggesting that it is classified as an aquatic animal rather than a fish, and is not part of the Torah’s discussion. He also suggests another possibility, that it is a hybrid creature produced after Talmudic times, and thus not included in the Talmudic principle that every fish with scales also possesses fins. But Pri Chadash considers both of these explanations difficult, and answers instead that the Stincus marinus must have indeed had fins at some stage in its life, and that it is indeed kosher. Rabbi Yonasan Eybeschitz, on the other hand, is not bothered by the Stincus marinus at all; he explains that, like all such principles, the Talmudic principle that every fish with scales also possesses fins is simply a general rule covering the majority, which could easily have exceptions. As it turns out, there is an even simpler solution to the problem of the Stincus, later clarified by Chassam Sofer. The Stincus marinus, which I am watching in its vivarium as I type these words, is not only not a fish, it is not an aquatic creature at all. Instead, it is a lizard from the skink family, known by the Latin name of Scincus scincus. I was able to confirm this identification from nineteenth century works which refer to this animal by the name Stincus marinus and which say that it has long been known by this name. Furthermore, this lizard perfectly matches the description given by Rabbi Heller in Ma’adanei Yom Tov. The widespread legends of skinks possessing a poisonous bite or sting are baseless, but certain skinks are toxic if ingested. Scincus scincus was widely used in pharmaceutical .‫ במאמר הזה אין‬.‫ לפני כמה שנים פורסמו מודעות על שבפרסומיו וספריו יש בעיות אמוניות‬14

7

preparations, and (“pharmaceutical skink”).

it

is

also

sometimes

known

as

Scincus

officinalis

But why would Rabbi Heller have thought that it was a type of fish? First of all, he clearly did not see a live specimen. And the dead specimen was presented to him under the name Stincus marinus, which means “aquatic skink.” The lizards of the genus Scincus are known in English as “sandfish.” This is because, although they are not aquatic, these skinks “swim” through sand, beneath the surface. On July 17th, the same day that I received my sandfish, the major science news outlets all ran a report about a breakthrough study on sandfish. It had previously been thought that sandfish swim through sand via a swimming stroke resembling the front crawl, pushing the sand behind it with its feet. But Daniel Goldman of Georgia Tech, in a study published in the journal Science, showed that this is only when they first enter the sand. Using high speed X-ray imaging, Goldman discovered that as soon as the sandfish is submerged beneath the sand, it tucks in its legs and swims through the sand by undulating its body, just like a fish. According to Goldman, “the results demonstrate that burrowing and swimming in complex media like sand can have intricacy similar to that of movement in air or water, and that organisms can exploit the solid and fluid-like properties of these media to move effectively within them.” So the sandfish truly deserves surprising that Rabbi Heller was Indeed, the idea of an aquatic Galapagos Islands are home to secret of the Stincus is that you in order to swim like one.

its name, and it is not at all told that it was an aquatic creature. lizard is not at all impossible; the the marine iguana. The extraordinary don’t have to be a fish in the water

(.‫ל‬.‫ א‬.‫ בהשמטת ביטויים אישיים‬,‫ בתוספת הקדמה‬,‫תוכן הדברים )ניסוח שלי‬ ."‫סוד ה"סטינקוס‬ ‫מבואר בתלמוד נדה נא ב‬ ‫ ויש‬,‫ יש לו טלפים‬- ‫ כל שיש לו קרנים‬.‫ ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת‬,‫ יש לו סנפיר‬- ‫ כל שיש לו קשקשת‬.'‫מתני‬ .‫שיש לו טלפים ואין לו קרנים‬ ,‫ אנן אקשקשת סמכינן‬,‫ מכדי‬.‫ דג טמא‬- ‫ יש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת‬,‫ דג טהור‬- ‫ כל שיש לו קשקשת‬.'‫גמ‬ ‫ ואפילו דג טמא‬,‫ סנפיר‬- ‫ מאי קשקשת דכתיב‬:‫ הוה אמינא‬,‫סנפיר דכתב רחמנא למה לי? אי לא כתב רחמנא סנפיר‬ ‫ דכתיב שמואל‬- ‫ והשתא דכתב רחמנא סנפיר וקשקשת מנלן דקשקשת לבושא הוא‬.‫ כתב רחמנא סנפיר וקשקשת‬:‫ וכן תנא דבי רבי ישמעאל‬,‫ ולכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר! א"ר אבהו‬,‫א' י"ז ה' וְ ִׁש ְר ֹיון ַק ְ ׂש ַק ּ ִ ׂשים הוּא ָלבוּשׁ‬ ‫תּו ָרה וְ יַ ְאדִּ יר׃‬ ֹ ‫ישעיה מ"ב כא יַ גְ דִּ יל‬ .‫מדברי התלמוד כאן עולה שהסימן העיקרי הוא הקשקשת‬ ‫ על הרא"ש בחולין פרק ג אות סח )דף קסח בדפוס‬15‫וכתב ר' יום טוב ליפמן הלר בעל תוספות יום טוב בספרו מעדני מלך‬ ‫ ואני בהיותי אב"ד ור"מ בק"ק וינא הביא אלי החכם מוהר"ר אהרן רופא נר"ו דג הנקרא בלשונם‬:‫וילנא( בזו הלשון‬ ‫ ואז עושים‬,‫ ונמצא בים הספרדי והוא סם המות והרקחים יודעים פעולות להוציא הארס ממנו‬,‫שטינקס מרינוס‬ ‫ רק יש לו‬,‫ ואין לו שום סנפיר‬,‫ וגם יש לו קשקשים על כל גופו‬,‫ ויש לו שדרה וראשו רחב‬.‫מבשרו במיני רפואות‬ ‫ ושאלני על זה דממ"נ אם נחשב רגלים לסנפירים הלא דרכיה דרכי נועם א"א‬.‫ארבע רגלים כרגלי בהמה או חיה‬ ‫ ואם בריש פרק לולב הגזול הוציא כופרא מכלל לולב‬,‫שהתורה מסרה לנו כלל שעל ידי כן נבוא לאכול סם המות‬ ‫ ואשתומם על זה מאוד‬.16‫משום שנאמר דרכיה וגו' דבכופרא יש קוצים ומסרטים הידים כ"ש בכגון דא סכנת נפש‬ ‫ והנה כעת נראה לי יישוב‬....‫ולא ידעתי להשיב רק אמרתי שאפשר שהוא מין מורכב ולא הורכב קודם מתן תורה‬ ."‫ בגלל הרדיפות והמאסר הוא שינה ל"מעדני יום טוב‬,‫ זה השם המקורי של הספר‬15 16 ‫ למה כל כך פשוט שמין מסוכן לבריאות צריך להיות גם טמא ואסור באכילה? נוסף לזה הלא יתכן למצוא דרכים לסלק‬.‫תיובתא לא חזינא‬ .‫ל‬.‫ א‬.‫את המזיק‬

8

‫אחר יותר נכון‪ ....‬לכך נ"ל דהכתוב הראשון מדבר במיני דגים בלבד לאפוקי חיות שבים ‪ ...‬ומעתה זכינו לדין דזה‬ ‫הכלל דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר על מין דגים הוא שאמרו כן ולא על חיות שבים‪ ...‬ע"כ מדברי מעדני מלך‪.‬‬ ‫עתה נעבור לדברי סליפקין אחרי שהביא את דברי המעדני מלך‪ :‬העובדה שלסטינקוס מרינוס יש רגלים ולכן לא‬ ‫יזוהה כדג מבחינה זואולוגית איננה עוזרת כמובן מאליו‪ ,‬התורה אינה הולכת בעקבות המיון המודרני‬ ‫של הזואולוגיה )ולכן עטלפים מנויים בין העופות הטמאים(‪ ,‬עם זאת התי"ט מציע את זה כפתרון‬ ‫אפשרי‪ ,‬מדובר בבעל חיים מימי‪ 17‬אבל לא בדג‪ .‬או שבעל חיים זה נוצר אחרי זמן התלמוד ואינו כלול‬ ‫בהגדרה שלכל בעל קשקשים יש גם סנפירים‪.‬‬ ‫אבל הפרי חדש מקשה‪ ,‬והוא אומר שלסטינקוס מרינוס היו סנפירים בשלב מוקדם יותר‪ ,‬והוא באמת‬ ‫דג כשר‪ .‬מנגד ר' יונתן אייבשיץ אומר שזה כלל ברוב אבל יתכנו יוצאים מהכלל‪.‬‬ ‫בפועל יש פתרון פשוט יותר לבעיית הסטינקוס‪ ,‬שהובהרה מאוחר יותר ע"י החתם סופר‪.‬‬ ‫הסטינקוס מרינוס לא רק שאיננו דג הוא בכלל לא יצור מימי! במקום זה הוא לטאה ממשפחת‬ ‫הסקינק ידוע בשמו הלטיני סקינקוס סקינקוס )‪ (Scincus scincus‬יתרה מזו הלטאה הזו מתאימה בדיוק‬ ‫לתיאור של המעדני מלך‪ ,‬הלגנדה‪ 18‬הנפוצה שיש לו נשיכה או עקיצה ארסיים היא חסרת בסיס‪,‬‬ ‫אבל חלקים מסוימים רעילים ע"י בליעה‪ .‬הסקינקוס סקינקוס היה בשימוש רחב להכנת תרופות הוא‬ ‫גם ידוע בכינוי‪) Scincus officinalis :‬סקינק של בית מרקחת(‪.‬‬ ‫אבל למה חשב התי"ט שהוא דג?‬ ‫ראשית הוא לא ראה אותו חי‪ ,‬והוא הוצג בפניו כ"סקינק מימי"‪ ,‬הלטאות מהמין סקינקוס ידועים‬ ‫באנגלית בשמם ‪) sandfish‬דג החול(‪ ,‬הם נקראים כך כיון שאע"פ שאינם מימיים הם "שוחים" בחול‬ ‫מתחת לפני הקרקע‪.‬‬ ‫ביום שקיבלתי את ה‪ sandfish‬התפרסם גילוי חדש‪ ,‬שהוא פריצת דרך‪ .‬לפני כן חשבו שהוא שוחה‬ ‫בתוך החול בהטיית הגוף קדימה ודחיפת החול ברגליו‪ ,‬אבל דניאל גולדמן מאוניברסיטת ג'ורג'יה‬ ‫הראה שזה רק בכניסתו לתוך החול‪ .‬בשימוש בצילומי רנטגן מהירים גילה גולדמן שאחרי צלילתו‬ ‫הוא מקפל את רגליו וממשיך לשחות בתנועה גלית כמו שחיית דג ממש‪ .‬וגולדמן ממשיך שתנועה‬ ‫בתוך חול יכולה להיות דומה לתנועה במים או באוויר‪ .‬לפי זה ה‪ sandfish‬דג החול באמת ראוי לשמו‪,‬‬ ‫ואין פלא על שנאמר לתי"ט שהוא יצור מימי‪.‬‬ ‫והרעיון של לטאה מימית אינו בלתי אפשרי‪ .‬איי גאלאפאגוס הם הבית של מיני לטאות מימיות‪ .‬הסוד‬ ‫המיוחד של הסטינקוס הוא שאינך צריך להיות דג במים כדי לשחות כמוהו‪.‬‬ ‫הפטרת ראה‬

‫סע ֲָרה ת"י‪ :‬מקבלת עולבן‪ ,‬כלומר בלשוננו עלובה‪ .‬רד"ק העתיק את התרגום בלי לפרש‪.‬‬ ‫ישעיה נד יא ֹ‬ ‫ּבַ ּפּו‪ + ,‬כיון שכל העניין מדבר באבני חן‪ ,‬מסתבר שגם פוך מהם‪ .‬רש"י‪
:‬רוצף רצפתך באבני נופך‪ .‬לצורך זה צריך להחליט‬ ‫שהנו"ן במילה נופך היא נוספת‪ .‬במקומות אחרים פוך הוא חומר כיחול ופרכוס‪ .‬כמו שראינו את מאמר יעקב עציון בגליון‬ ‫עקב‪.‬‬ ‫נד טז חָ ָ ‪.‬רׁש במקום אחר הוא מה שנקרא אצלנו נגר‪ ,‬נהוג לקרוא לנפח‪ :‬מסגר‪ .‬חרש ומסגר נמצאים יחדיו בגלות יהויכין‪.‬‬ ‫עיין מלכים ]ב כד יד‪ ,‬טז[ וירמיה כד א; כט ב‪ .‬אבל בעיון במפרשים שם נראה שמסגר הוא שוער‪.‬‬ ‫ר' ישעיה מטראני ירמיה כד א‪ :‬בן ג'אנח פירש )השרשי‪' :‬סגר'; 'חרש'(‪ :‬נושאי כלי זיין היו‪ ,‬כמו "הרק חנית וסגור" )תה'‬ ‫לה‪,‬ג(‪ ,‬וחרש
כמו "לוטש כל חורש נחשת וברזל" )בר' ד‪,‬כב(‪.‬‬ ‫ר' מנחם בן שמעון שם‪ :‬שמות התואר‪ ,‬והם אומנים בעלי מלאכה‪ .‬ויהיה חרש מגזרת "חרש עצים" )יש' מד‪,‬יג(‪ .‬או מלת‬ ‫חרש מענין מחשבה‪ ,‬מגזרת "לב חורש מחשבות און" )מש' ו‪,‬יח(; והמסגר
מגזרת "זהב סגור" )מלכי א ו כ(‪ .‬והטעם‪:‬‬ ‫הגדולים בעלי עצה‪ ,‬מנהיגי העם לצבא‪ .‬כן פירש רבי יונה הספרדי ז"ל )השרשי‪' :‬סגר'(‪.‬‬ ‫יּוצ‪1‬ר עָ לַ ‪+‬יִ ‪ + ,‬ת"י‪ :‬כל כלי דיתקן עליך‪ .‬כלומר אחרי שה' הסביר שהוא ברא משחית לחבל‪ ,‬הוא אומר שלא‬ ‫נד יז ּכָ ל ְּכ ִ‪0‬לי ַ‬ ‫ל ֹא יִ ְצ ‪ָ .‬לח‪.‬‬ ‫משנה מה יכינו להלחם ביהודים כל כלי כזה יקולקל ‬ ‫‪17‬‬

‫כמו צפרדע למשל‪ .‬הכוונה לבעלי חיים הנמצאים בביצות וכד'‪ .‬א‪.‬ל‪.‬‬ ‫‪ 18‬בעברית של ימינו מתורגמת מילה זו‪ :‬אגדה‪ ,‬אבל עדיף להשתמש במילה אגדה רק לעניני קודש ולא ביטוי לדברים שקריים‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫רש"י‪ :‬כל כלי זיין אשר ילטשוהו ויחדדוהו בשבילך להלחם בך‪ .‬יוצר
לשון "חרבות צורים" )יהו' ה‪,‬ב(; "אף תשיב צור חרבו"‬ ‫)תה' פט‪,‬מד(‪.‬‬ ‫זכינו למשמע חדש של המילה צור‪ ,‬חידוד החרב או החנית‪.‬‬ ‫ראב"ע‪ :‬מהבניין שלא נקרא שם פועלו ]מה שנקרא אצלנו פועל סביל‪ ,‬בניין הפעל[‪ ,‬על משקל יו ַּסר )וי' ד‪,‬לה(‪.‬‬ ‫רד"ק‪ :‬עניינו‪ :‬יפעל‪ ,‬כמו שפירשנו "ובמקבות יצרהו" )יש' מד‪,‬יב(‪ ,‬ושרשו 'יצר'‪ .‬ויוצר
מ'שלא נזכר פועלו' ]מה שנקרא‬ ‫אצלנו פועל סביל[‪ ,‬מ'הנוסף' ]=הופעל[‪ ,‬ואם ]=אע"פ ש[לא נמצא ]אין במקרא דוגמאות נוספות לשימוש הפעיל או הפעל‬ ‫בשורש יצר[‪.‬‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫ּ ֵתן ְלחָ כָ ם וְ יֶ ְח ַּכם‪ֹ -‬‬ ‫אני מבקש מאוד ממי שיש לו הערות שלא ימנע מלשולחן אלי‬ ‫הכתובת למשלוח‪ [email protected] :‬או ‪[email protected]‬‬ ‫הערות מתקבלות גם באנגלית‪.‬‬ ‫הודעה מאתר "לדעת"‪ :‬כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע )גם גליוננו מופיע שם(‪:‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫אם אתה מתענין‬ ‫בהבטים הלשוניים של התורה‬ ‫)לשון המקרא‪ ,‬המשנה‪ ,‬התלמוד וכו'(‬ ‫אתה מוזמן להרשם )בחנם(‬ ‫לקבלת דוא"ל בנושאים לשוניים‬ ‫בכתובת‪[email protected] :‬‬ ‫☺ בּ ֹוא להחכים את עצמך ואת שאר המכותבים ☺‬

‫‪10‬‬