Hebetim Leshoniyim Berechit 2009

‫היבטים לשוניים בפרשת בראשית תש''ע‬ ‫אני מוצא לנחוץ להעתיק מה שצורף לגיליון וזאת הברכה סט‪:‬‬

‫למען אחיי ורעיי אדברה נא‬ ‫מלאה שנה שלישית למשלוח הגליון הלשוני )בנוסף לכחמישה חודשים משנת סו שנכללו בדפי סז(‪.‬‬ ‫לגבי השנה הרביעית תוכניתי כרגע היא להמשיך לשלוח את לוח דקדוקי הקריאה‪,‬‬ ‫גם לדון במקצת בהערות מאורות נתן וקמחי שלא נדונו אשתקד‪,‬‬ ‫אולי גם לדון בהערות מאורות נתן בהפטרות‪,‬‬ ‫גם להכניס הערות שאלות ודיונים מהקוראים‪.‬‬

‫אבל אני נוטה להמשיך בספר התהלים אחרי שביקשתי והצעתי לכמה ואיש לא‬ ‫קיבל על עצמו‪.‬‬ ‫לכן יתכן שלא תמצאנה הערות על פרשת השבוע‪.‬‬ ‫כרגיל אני מבקש לשלוח אלי הערות הן על הנאמר והן על העתיד והן על ספר תהלים‪.‬‬ ‫יתכן גם לצרף דיונים על נוסח התפילה וכד'‪.‬‬ ‫בקיצור‪ ,‬כל עניין לשוני הגישו אלי או )בא לרבות ולא לחלק( אל אוריאל פרנק ‪[email protected]‬‬ ‫אינני כבן עזאי בשוקי טבריה‪ ,‬המטרה היא לרכז דיונים לשוניים שונים במקרא בחז"ל ובתפילה‪.‬‬ ‫הודעה נוספת‬ ‫כבר כשנה שהדפים נערכים גם בפידיאף ‪ pdf‬לנוחות מי שמעדיף כן‪.‬‬ ‫מי שרוצה פידיאף מתבקש להודיע‪.‬‬ ‫והודעה נוספת בעיקר למצטרפים החדשים‪,‬‬ ‫אפשר לקבל גם את הדפים מהשנים שעברו‪ ,‬המעונינים מתבקשים להודיע‪.‬‬ ‫בברכת ושמחת בחגך‬ ‫אליהו‬

‫שׂה ָי ֵ֭דינוּ כּוֹנֲ ָנ֥ה ָע ֵל֑ינוּ וּֽ ַמ ֲע ֵ ֥שׂה ָי ֵ ֗֝דינוּ כּוֹנֲ ֵנֽהוּ׃‬ ‫וּמ ֲע ֵ ֣‬ ‫ֹלהינוּ ֫ ָע ֵ ֥לינוּ ַ‬ ‫דנ֥י ֱא ֵ֗‬ ‫יהי׀ ֹ֤נ ַעם ֲא ָ‬ ‫וִ ִ ֤‬ ‫דקדוקי קריאה בפרשת ובהפטרה ובראשון של נח‬ ‫ַוֽ יְ ִהי‪ :‬ג א יש געיא בוי"ו וג א אי – היו"ד בשוא נח‬

‫א ג יְ ִ ֣הי ֑אוֹר‪ :‬תיבת יְ ִ ֣הי‬ ‫֑יְלה‪ :‬טע נסוג אחור לקו"‬ ‫א ה ָ ֣ק ָרא ָל ָ‬ ‫מיִ ם׃ הלמ"ד קמוצה‬ ‫א ו ָל ָ ֽ‬ ‫כן׃ תיבה בודדת בתחו הסילוק )סו פסוק( ומוטעמת בטע זה בלבד‪ ,‬כ הדבר ג בהמש! הפרק‬ ‫א ט ַוֽ יְ ִהי‪ֽ ֵ -‬‬ ‫יַמּים‪ :‬היו"ד בפתח ולכ המ" אחריה בדגש חזק‪ ,‬רבי של 'י' כ הדבר ג בהמש! פס' כב‬ ‫אי ִ֑‬ ‫רי‪ :‬טע נסוג אחור לעי" ‪,‬‬ ‫א יא ַ ֽתּ ְד ֵ ֤שׁא‪ :‬געיה בתי"ו והדל"ת בשווא נח‪ׄ ֶ .‬דּ ֶשׁא‪ :‬הד' ברביע ולא בזק‪֤ .‬ע ֹ ֶשׂה ְפּ ִ ֙‬ ‫וכ בהמש! הפסוק ֽע ֹ ֶשׂה‪ְ -‬פּ ִ ֛רי‪ ,‬יש להעמיד קלות את קריאת העי" מפני געיה‪ .‬בשני המקרי דגש חזק בפ"א‬ ‫במונח ואינה מוקפת לזו שאחריה כבחלק מהדפוסי‬

‫הראשו אתי מרחיק‪ ,‬והשני מדי דחיק‬ ‫א יח וּֽ ְל ַה ְב ִ ֔דּיל‪ :‬געיה בשורק והלמ"ד בשווא נע ולא בחט כפי שמופיע בחלק מהדפוסי‬ ‫ב ֶרְך‪ :‬במלעיל וכ הדבר בכל המקרא‬ ‫א כב וַ יְ ָ ֧‬

‫א ֶרץ‪ :‬געיה בחי"ת‬ ‫א כד וְ ַ ֽחיְתוֹ‪֖ ֶ -‬‬

‫א כט ְל ָא ְכ ָ ֽלה׃ האל" בקמ‪ $‬קט והכ" אחריה בשווא נח‪ ,‬כ הדבר ג בפס' הבא‬ ‫שּׁי׃ היחיד מבי ששת ימי הבריאה בה"א הידיעה‬ ‫ַה ִשּׁ ִ ֽ‬

‫א לא י֥ וֹם‬ ‫ב א וַ יְ ֻכלּ֛ וּ‪ :‬היו"ד בשוא נח‬

‫]‪[6‬‬

‫‪ .‬המילה הזו נקראת מלרע‪ ,‬הטע בלמ"ד‪ .‬משו מה בקידוש ובתפילה אפשר לשמוע‬

‫קוראים אותה מלעיל‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬ ‫‪1‬‬

‫ב ג ָשׁ ַב ֙ת‪ :‬לשו עבר‪ ,‬השי" קמוצה והבי"ת אחריה רפויה‬

‫אם‪ :‬הרי"ש בשוא נע‪ ,‬לא‪ִ )ְ :‬ה ָ) ָר וכ לקמ ה ג‬ ‫ב ד ְבּ ִה ָ ֽבּ ְר ָ ֑‬

‫פּח‪ :‬במלרע‬ ‫יצר֩ ‪ :‬במלעיל‪ ,‬נכו הדבר ג בהמש! פס' יט‪ .‬וַ יִּ ַ ֥‬ ‫ב ז וַ יִּ ֶ‬

‫ע ֶדן‪ :‬גַּ ן‪ -‬במק ולא במרכא‬ ‫ב ח גַּ ן‪ְ -‬בּ ֵ ֖‬

‫הב‪ :‬געיה תחת השורק והזי" בשווא נע‬ ‫ב יב וּֽ זְ ַ ֛‬

‫הּוּל ָשׁ ְמ ָ ֽרהּ׃ העי" והשי" בקמ‪ $‬קט הה"א בשתיה במפיק‬ ‫ב טו ְל ָע ְב ָ ֖ד ְ‬

‫ב יז ֲא ָכ ְלָך֥ ‪ :‬הכ" בקמ‪ $‬קט ‬

‫ב יח ֶא ֱע ֶשׂה‪-‬לּ֥ וֹ‪ :‬העמדה קלה באל" למנוע הבלעת העי" בחטופה‪ ,‬בלמ"ד דגש חזק מדי דחיק‬

‫יק ָרא‪ .‬היו"ד דגושה‬ ‫ב יט ַמה‪-‬יִּ ְק ָרא‪-‬ל֑ וֹ‪ :‬להיזהר מהבלעת היו"ד‪ .‬לא ַמ ִא ְ‬ ‫עזֶ ר‪ :‬אי טע נסוג אחור למ"‬ ‫ֵ֖‬

‫בר' ב כא לֹא‪ָ -‬מ ָ ֥צא‬ ‫את‪ַ -‬ה ֵצּ ָל֛ע‪ :‬במלרע‬ ‫ב כב וַ יִּ ֶבן֩ ‪ :‬במלעיל‪ֽ ֶ .‬‬ ‫את יִ ָקּ ֵ ֣רא‪ :‬יש להקפיד על הפרדת התיבות שלא יישמע שהתי"ו שבסו התיבה הראשונה עומדת בראש‬ ‫ב כג ְלז ֹ ֙‬ ‫התיבה השנייה ֻ ֽל ֳק ָחה‪ֽ -‬זּ ֹאת׃ העמדה קלה בלמ"ד מפני הגעיה ובשרוק‪ ,‬הקו" אחריה בשווא נע על א שהרבה‬ ‫דפוסי ניקדוה בחט קמ‪ ,1$‬דגש חזק בזי" מדי דחיק‬ ‫ב כד ַי ֲֽעזָ ב‪ִ֔ -‬אישׁ‪ :‬העמדה קלה ביו"ד למנוע הבלעת העי" החטופה והזי" בקמ‪ $‬קט ‬

‫רוּמּים‪ :‬דגש חזק במ" על א שהרי"ש לפניה בשורק‬ ‫ב כה ֲע ִ֔‬

‫ג ג ֶפּן‪ְ -‬תּ ֻמ ֽתוּן׃ תיבה יחידה בתחו הסילוק )סו"פ( ומוטעמת בטע זה בלבד; אי טיפחא במילה הראשונה‬

‫אֹלהים‪ :‬האל" אינה‬ ‫ית ֙ם‪ :‬הה"א בשווא נח ואחריה יו"ד בחירק מלא‪ֽ ֵ .‬כּ ִ֔‬ ‫ג ה ֲא ָכ ְל ֶכ֣ם‪ :‬הכ" בקמ‪ $‬קט ‪ .‬וִ ְהיִ ֶ‬ ‫ל‪/‬הי'‬ ‫נשמעת‪ ,‬כאילו כתוב‪ִ 1ֵ ' ,‬‬ ‫ישׁהּ‪ :‬מפיק בה"א‪ ,‬קריאה ללא מפיק יש בה כדי לשבש את משמעות הכתוב‬ ‫ג ו גַּ ם‪ְ -‬ל ִא ָ ֛‬ ‫מּנּוּ‪ :‬הכ" בקמ‪ $‬קט ‬ ‫ג יא ֲא ָכל‪ִ -‬מ ֶ ֖‬

‫ג יב ָנ ְֽתנָ ה‪֥ ִ -‬לּי‪ :‬געיה בנו" הראשונה ודגש חזק בלמ"ד מדי דחיק‬

‫יאנִ י‪2 :‬י" ימנית‬ ‫ג יג ִה ִשּׁ ַ ֖‬

‫בוֹנ ְך‪ :‬הצד"י דגושה והשוא נע‪ .‬יִ ְמ ָשׁל‪ֽ ָ -‬בְּך׃ השי" בקמ‪ $‬קט ‬ ‫ג טז ִע ְצּ ֵ ֣‬

‫ג יז ִ ֽכּי‪ָ -‬שׁ ַמ ְע ָ֘תּ‪ :‬במק ולא במונח‬

‫אכל ֔ ֶל ֶחם‪ :2‬טע נסוג אחור לתי"ו‪ֽ ִ .‬כּי‪ָ -‬ע ָ ֣פר ַ֔א ָתּה‪ :‬תיבת ַ֔א ָתּה‬ ‫ג יט ֣תּ ֹ ַ‬ ‫פר טע נסוג אחור‬ ‫ָע ָ ֣‬ ‫ג כא ָכּ ְתנ֥ וֹת‪ :‬הכ" בקמ‪ $‬קט ‬ ‫ד ב ֣ר ֹ ֵעה ֔צ ֹאן‪ :‬טע נסוג אחור לרי"ש‬ ‫ד ז ִתּ ְמ ָשׁל‪ֽ -‬בּוֹ׃ השי" בקמ‪ $‬קט ‬ ‫א ָתּה‪ :‬הראשו בעי" ובמלרע‪ ,‬השני באל" ובמלעיל‬ ‫ד יא וְ ַע ָ ֖תּה ָא ֣רוּר ָ ֑‬ ‫ד טו ָכּל‪-‬ה ֵ ֹ֣רג ַ ֔קיִ ן‪ :‬אי טע נסוג אחור‬ ‫ד טז וַ ֵיּ ֵ֥צא ַ ֖קיִ ן‪ :‬טע נסוג אחור ליו"ד‬ ‫ד יז ֣בֹּנֶ ה ֔ ִעיר‪ :‬טע נסוג אחור לבי"ת‪ְ .‬כּ ֵ ֖שׁם ְבּנ֥ וֹ ֲחנֽ וְֹך׃ טע טפחא בתיבת ְכּ ֵ ֖שׁם‬ ‫נוְֹך‪ :‬הלמ"ד בפתח‬ ‫ד יח ַ ֽל ֲח ֙‬ ‫ֽ קּח‪-‬ל֥ וֹ‪ :‬געיה ביו"ד‬ ‫ד יט וַ ִיּ ַ ֽ‬ ‫וּבל ַ ֔קיִ ן‪ :‬טע נסוג אחור לתי"ו השנייה‬ ‫ד כב ֶאת‪֣ -‬תּ ַ‬ ‫ד כג ַה ְא ֵז֖נָּ ה‪ :‬האל" בשווא נח‬ ‫א ְר ָ ֖רהּ‪ :‬רי"ש ראשונה‬ ‫ה כט זֶ֞ ֠ה‪ :‬שני טעמי באותה תיבה‪ ,‬יש לקרוא קוד את הגרשיי ואחריו את התלישא‪ֽ ֵ .‬‬

‫במלעיל והאל" בפתח ואי בתיבת‬

‫בשווא נע‬ ‫ה לב ֶאת‪֖ ֵ -‬שׁם‬

‫ֶאת‪֥ ָ -‬חם וְ ֶאת‪ָ -‬י ֶֽפת׃ טע טפחא על תיבת ֶאת‪֖ ֵ -‬שׁם‬

‫ו ג ְבּ ַשׁ ַ ֖גּם‪ :‬הגימ"ל פתוחה‬

‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬

‫‪3‬‬

‫מי שיקרא את הקו" כמו חול ואת הקמ‪ $‬בחי"ת כמו פתח – טועה!‬ ‫רבי משתבשי בציטוט הפסוק ואומרי ָל ֶח‪.‬‬ ‫מי שקורא בקמ‪ – $‬קורא מילה משוללת הבנה‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫ו ט ָ ֥מ ָצא‬

‫חן‪ :‬טע נסוג אחור למ"‬ ‫ֵ֖‬ ‫הפטרת מחר חדש‬

‫את וְ יָ ַשׁ ְב ָתּ‬ ‫וּב ָ‬ ‫מלי שו' ההיפו! לעתיד הפכה אות למלרע‪ :‬וְ ִשׁ ַלּ ְשׁ ָתּ ָ‬ ‫יח וְ נִ ְפ ַ ֕ק ְד ָתּ‪ :‬מלעיל ובזק גדול‬ ‫דּה‪ :‬מלרע ללא מפיק בה"א‪ְ .‬ל ַמ ָטּ ָ ֽרה‪ 7‬הלמ"ד בשווא ולא בפתח‬ ‫כ ִצ ָ ֣‬ ‫חנּוּ ׀ וָ ֛בֹ ָאה‪ :‬יש פסק בי המילי‬ ‫כא ֵלְ֖ך ְמ ָצ֣א ֶאת‪ַ -‬ה ִח ִ ֑צּים‪ :‬טע טפחא בתיבת ֵלְ֖ך‪ָ .‬ק ֶ ֧‬ ‫שׁ ַלּ ֲחָך֖ ‪ :‬געיה בשי" ולא בלמ"ד‬ ‫כב וָ ָ ֑ה ְל ָאה‪ :‬שווא נח לאחר קמ‪ $‬רחב )תנועה גדולה(‪ֽ ִ .‬‬ ‫מּ ְל ָטה ָנּ֖א‪ :‬טע נסוג אחור למ"‬ ‫כט ִא ָ ֥‬ ‫יהוֹנָ ָ֔תן‪ :‬הבי"ת בחיריק‪ ,‬אי ניקוד תחת היו"ד‪ְ .‬ל ָ֨ב ְשׁ ְתּ ָ֔ך‪ :‬הבי"ת בקמ‪ $‬קט ‬ ‫ל ִבּ ֣‬ ‫כּי בלבד ואי לצר לה את התיבה הבאה אחריה‬ ‫לא ִ ֣כּי ָכל‪ַ -‬היָּ ִ֗מים‪ :‬טע מונח בתיבה ִ ֣‬ ‫כ ָלה ִ ֛היא‪ :‬טע נסוג אחור לכ" השנייה‬ ‫לג וַ ָ֨יּ ֶטל‪ :‬במלעיל‪ִ .‬כּי‪֥ ָ -‬‬ ‫א כד יעקב עציון נפשות רבות‬ ‫ֹאמר אֱ ל ִֹהים ּת ֹוצֵ א ָה ָא ֶרץ נֶפֶ ׁש חַ ָ ּיה ְל ִמינ ָּה" )בראשית א כד(‬ ‫"וַ ּי ֶ‬ ‫אחת הברכות השגורות בפי הע היא ברכת "בורא נפשות רבות"‪ ,‬הנאמרת לאחר שתיית משקאות ואכילת מאכלי שאינ‬ ‫ממיני מזונות או משבעת המיני‪ .‬מי ה הנפשות הרבות? ההבנה הרגילה היא שמדובר בנו‪ ,‬בבריות הסועדות‪ ,‬המשבחות את‬ ‫הקב"ה על שסיפק את צורכיה ‪.‬‬ ‫בר‪ ,‬א נשווה ברכה זו לברכות אחרות כגו "בורא פרי הע‪ "$‬או בורא מיני מזונות"‪ ,‬נראה שהברכה בדר! כלל מתייחסת למי ‬ ‫המאכל שעליו מברכי‪ ,‬ולא לאד האוכל‪ .‬ואמנ‪ ,‬במסכת ברכות בתלמוד הירושלמי‪ ,‬בסוגיה שבה מובא נוסח הברכה‪ ,‬נאמר‬ ‫כ!‪" :‬רבי אבא בר יעקב בש רבי יצחק רובה‪ ,‬רבי כשהיה אוכל בשר או ביצה היה אומר‪ :‬אשר ברא נפשות רבות להחיות בה ‬ ‫נפש כל חי‪ ,‬ברו! אתה ה' חי העולמי‪ .‬עד כדו בסו‪ ,‬בתחילה? ]= עד כא בסו‪ ,‬ומה מברכי בתחילה?[ אמר רבי חגיי‪ :‬בורא‬ ‫מיני נפשות"‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הנפשות הנזכרות בברכה ה אמנ המי הנאכל – ובעיקרה תוקנה הברכה על מזו מ החי‪ ,‬כגו בשר או ביצי‪ .‬בשלב‬ ‫שני החלו לבר! ברכה זו ג על יתר המאכלי שלא זכו לברכה אחרונה‪ ,‬כפי שמובא בסוגיית הבבלי בברכות‪" :‬אמר רב יצחק‬ ‫בר אבדימי משו רבינו‪ :‬על הביעא ועל הקופרא ]= על הביצה ועל הבשר[ ‪ :‬בתחלה מבר! שהכל ולבסו בורא נפשות רבות‪,‬‬ ‫אבל ירקא ]= ירק[ ‪ :‬לא; ורבי יצחק אמר‪ :‬אפילו ירקא‪ ,‬אבל מיא ]= מי[ ‪ :‬לא; ורב פפא אמר‪ :‬אפילו מיא‪ .‬אמר רב אשי‪ :‬אנא‬ ‫זמנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו ]= כאשר אני זוכר‪ ,‬עושה אני ככול["‪.‬‬ ‫לא‪/‬כל‬ ‫ֵ‬ ‫כיוו שבירכו "בורא נפשות" ג לאחר שתיית מי ואכילת ירק‪ ,‬שאינ בעלי נפש‪ ,‬הובנו הנפשות שבברכה כמתייחסות‬ ‫)במילרע ]וכ"ף בצירי‪ ,‬א‪.‬ל‪ ([.‬ולא למאכל‪ .‬ואמנ‪ ,‬ברוב עדות ישראל נוסח הברכה כיו הוא "בורא נפשות רבות וחסרונ ‪"4‬‬ ‫)נוסח המוזכר במשנה רק לגבי ברכה ראשונה על המי(‪ ,‬כ! שברור שמדובר בנפש אד ולא בנפש חיה‪ .‬יש לציי כי ברשימת‬ ‫ברכות שנשתמרה בגניזה הקהירית נמצאה ברכה ראשונה בנוסח "בורא מיני נפשות"‪ ,‬וברכה אחרונה בנוסח "ברו! אתה ה'‬ ‫אשר ברא נפשות טהורות להחיות בה נפש כל חי" – ויש ללמוד מכ! שהיו ככל הנראה קהילות שבה נהגו בפועל לבר!‬ ‫ברכות מיוחדות אלו בעת אכילת מזו מ החי )המהל! שפורט כא מוזכר בקצרה בביאור הגר"א באורח חיי סימ רח סעי ז‪:‬‬ ‫"ומנהג הראשוני לא היה לבר! אלא על ביעא וקופרא לבד והטע שדייקו לשו נפשות מיני נפשות כמ"ש בירושלמי דברכות‬ ‫פ"ו רבי כשהיה אוכל בשר וביצה כו' מבר! אשר ברא נפשות כו'‪ ...‬דבאמת לא היו מברכי אחר פת אורז ודוח כלל כמנהג"(‪.‬‬ ‫]הערת אבי שמידמן‪ :‬יעקב שלו‪,‬‬ ‫‪4‬‬

‫א"ה‪ :‬המשנה ברורה מעיר בשער הציון סימן רז ס"ק ב על וחסרונם‬ ‫כן כתב הפרי מגדים‪ ,‬ולא וחסרונן‪ ,‬וכן בהם ולא בהן‪ ,‬עיין שם‪:‬‬ ‫ערוך השולחן אורח חיים סימן רז‬ ‫כיצד היא נוסחתה ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונם ויש גורסין וחסרונן ]הגרי"ב[ והטעם דנפשות הוא‬ ‫לשון נקבה כמו שאומרים נפשות רבות ולא רבים וא"כ צריך להיות בנו"ן פשוטה בסוף ולא במ"ם כדכתיב בבנות צלפחד ]במדבר כז‪,‬‬ ‫ה[ ויקרב משה את משפטן ובכל התורה נפש בלשון נקבה ונפש כי תחטא ושמעה וגו' ]ויקרא ה‪ ,‬א[ נפש כי תמעל מעל וחטאה וגו' ]שם טו[‬ ‫ומיהו בטור הגירסא וחסרונם וכן נדפס בסידורים וכן נראה עיקר דגם בתורה כן הוא ונפש כי תחטא ושמעה וגו' והוא עד וגו' ונשא עונו‬ ‫לשון זכר וכן בנפש כי תמעל כתיב והביא לשון זכר משום דאאדם קאי ובני אדם כינויים בלשון זכר אלא שחלק הנפש שבו הוא לשון‬ ‫נקבה וכן כאן וחסרונם אבני אדם קאי‪ :‬ע"כ ערוך השולחן‪.‬‬ ‫עד כמה אפשר לדייק מלשון הטור‪ ,‬גם אם נניח שהוא השתמש במהדורות מדויקות‪ ,‬קשה לקבוע‪.‬‬ ‫יהן‬ ‫מוטב היה לו לטעון שאין הקפדה במקרא כאשר הנושא הוא נקבות להמשיך בלשון נקבה‪ .‬למשל אסתר א יז ַעל‪ָ -‬כּל‪ַ -‬הנָּ ִ֔שׁים ְל ַה ְבז֥ וֹת ַבּ ְע ֵל ֶ ֖‬ ‫יהם )וכן שם י יא(‪ .‬עם זאת נראה שמנהג העולם לומר וחסרונן‪.‬‬ ‫יהן ְבּ ָא ְמ ָ ֗רם; שמות טו כא וַ ַ ֥תּ ַען ָל ֶ ֖הם ִמ ְר ָי֑ם; רות א יט וַ ֵתּ ַל ְ֣כנָ ה ְשׁ ֵתּ ֶ֔‬ ‫ְבּ ֵעינֵ ֶ ֑‬

‫‪3‬‬

‫בטור היפה ששלחת אתה טוע שהברכות במקור מתייחסות דר כלל למי המאכל ולא לאד האוכל‪ .‬אול יש לציי כי‬ ‫בברכת המזו האד האוכל אינו חסר כלל וכלל‪.‬‬ ‫א( התיעוד הקדו ביותר‪ 5‬לברכת המזו נמצא בכ"י בדורא אירופוס‪ ,‬ממלפני כאל ובע מאות שנה‪ .‬כא אנו מוצאי‬ ‫התייחסות מפורשת לבריאת האד‪' :‬יצר אד לאכול‪ .'...‬מעניי עוד יותר כי מופיעי ש ג הביטויי 'בני בשר בהמה'‬ ‫ו'גויות רבאות' )כאשר הביטוי האחרו מקביל כמוב לביטוי 'נפשות רבות' אצלנו(‪ .‬ככלל הניחו החוקרי כי ביטויי אחרוני‬ ‫אלה מתייחסי לאד האוכל‪ .‬א הטקסט לקוי בחסר במקומות רבי‪ ,‬ולאור דברי אולי נית לפרש 'גויות רבאות' כמתייחס‬ ‫לבהמות הנאכלות )ואולי ג 'בני בשר בהמה'?(‬ ‫ב( ג בברכת המזו המפויטת הקדומה שכתב יוסי ב יוסי )לפני כאל וחמש מאות שנה( ישנה הדגשה על בריאת האד‪:‬‬ ‫'בורא אד יוצר אד מכי מזו לכל בריותיו' ‪ %‬הפייט פותח ומדגיש את בריאת האד ורק לאחר מכ מדבר על הכנת המזו‪.‬‬ ‫ג( ג בנוסח שלנו בברכת המזו מודגשת בריאת האד ליד הכנת המזו‪' :‬ומכי מזו לכל בריותיו אשר ברא'‪.‬‬ ‫כל טוב‪,‬‬ ‫אבי[‬ ‫המילה נפש הינה משותפת במקרא לאד ולבעלי החיי‪ .‬בפרשות הבריאה שבפרשתנו מופיעה המילה רק בצירו "נפש חיה"‪,‬‬ ‫ה לגבי הדגי והחיות וה לגבי האד‪ ,‬שנקרא "נפש חיה" לאחר שננפחה באפיו "נשמת חיי" )הנשמה‪ ,‬שלא כנפש‪ ,‬מיוחדת‬ ‫במקרא רק לאד(‪.‬‬ ‫הנפש היא רבת משמעויות בעברית‪ ,‬ולא רק בה‪ .‬בכל השפות השמיות היא זוכה למעמד חשוב‪ ,‬ככינוי לחיותו של האד‪ ,‬לו‬ ‫עצמו ולענייני נוספי המסתעפי מכ!‪ .‬כא ניגע בקצרה בשני שימושי של המילה בתולדותיה של העברית‪.‬‬

‫לעשות נפשות‬ ‫בלשו חז"ל נקרא בש נפש המבנה שהוק על קברו של אד כזיכרו לנפשו‪ .‬בקבר משפחת הכהני מבני ֵחזיר בנחל קדרו ‬ ‫נמצאה כתובת שבה נאמר‪" :‬זה הקבר והנפש שלאלעזר חניה יועזר יהודה שמעו יוחנ בני יוס ב עובד יוס ואלעזר בני חניה‬ ‫כהני מבני חזיר" )הכתובת מתוארכת לתקופה החשמונאית‪ ,‬כ‪ 70:‬שני לפני חורב הבית השני(‪ .‬בספרות חז"ל מצאנו‬ ‫אזכורי רבי של הנפש )למשל במשנה במסכת שקלי ב ה‪" :‬רבי נת אומר‪ :‬מותר המת ]=עוד מכס שנאס עבור קבורת‬ ‫המת[ ‪ :‬בוני לו נפש על קברו"(‪ ,‬וידועי דברי הירושלמי ש‪" :‬אי עושי נפשות לצדיקי‪ ,‬דבריה ה זיכרונ"‪ .‬כלומר‪ ,‬לא‬ ‫בוני ציוני ומבני על קבר הצדיק‪ ,‬באשר דבריו ותורתו ה זיכרונו‪ .‬הרמב" פסק מימרה זו להלכה בפשטות‪ .‬בפרק הרביעי‬ ‫מהלכות אבלות הוא מפרט את "מנהג ישראל במתי ובקבורה"‪ ,‬וכותב‪..." :‬ובוני נפש על הקבר‪ ,‬והצדיקי אי בוני לה‬ ‫נפש על קברותיה שדבריה ה זכרונ"‪ .‬וא הוסי‪" :‬ולא יפנה אד לבקר הקברות"‪ .‬בזה וג בזה‪ ,‬כמדומה‪ ,‬מעטי נהגו‬ ‫כדבריו למעשה‪.‬‬ ‫יש שכתבו שהביטוי "לעשות נפשות" במוב לפעול למע רעיו או תנועה מסוימת נולד בהשפעת המימרא "אי עושי נפשות‬ ‫לצדיקי"‪ .‬ג א אכ כ!‪ ,‬נראה שהשתמשו הדוברי בביטוי זה ג בהשפעת מקור קדו יותר – הנפשות שעשה אברה‬ ‫אבינו‪ ,‬כנאמר )בראשית יב ה(‪" :‬וַ ִּי ַ ּקח אַ ְב ָרם אֶ ת ָׂש ַרי ִא ְׁש ּת ֹו‪ ...‬וְ אֶ ת הַ ּנֶפֶ ׁש אֲ ׁ ֶשר עָ ׂש ּו ְבחָ ָרן"‪ ,‬ותרג אונקלוס‪" :‬וית נפשתא‬ ‫דשעבידו לאוריתא בחר "‪ .‬ייתכ שבתחילה השתמשו בביטוי "לעשות נפשות" בעיקר במשמעות של 'להגדיל ש'‪ ,‬בהשראת‬ ‫מצבות הצדיקי‪ ,‬א! הנפשות הובנו ג כבשר וד‪ ,‬וכ! נית למצוא שימושי כמו "צבאות האיסלא יצאו ממכה ל'מלחמת‬ ‫קודש' בשנת ‪ ,...‬כדי לעשות נפשות לאיסלא" )מתו! מדרי! תיירותי(‪.‬‬

‫כנפשו הרמה‬ ‫בחתימת הדברי נתייחס לחתימה הקשורה לנפש‪ :‬תשובות רבניות רבות מסתיימות באיחולי של הכותב לנמע ‪ ,‬בתוספת‪:‬‬ ‫"כנפש ידידו"‪" ,‬כנפש אוהבו" וכדומה‪ .‬כ! למשל חות ר' מאיר מרוטנבורג תשובה שכתב לרשב"א‪" :‬שלו לרבינו‪ ,‬שלו‬ ‫לתורתו ולכל ישיבתו‪ ,‬כנפש סר למשמעתו נאמ משרתו‪ ,‬מאיר ב"ר ברו! זלה"ה"‪" .‬כנפש" כא פירושו כרצו ‪ ,‬על דר! הפסוק‬ ‫" ִאם ֵי ׁש אֶ ת נַפְ ְׁשכֶ ם" שאמר אברה לבני חת‪ ,‬ועל דר! הביטוי החז"לי "א נפש! לומר"‪ .‬בר‪ ,‬בחתימת תשובות ואגרות רבות‬ ‫נמצא ג תוספת המכוונת לנמע – "כנפשו הרמה‪ ,‬וכנפש ידידו‪ ."...6‬מה עניי "נפשו הרמה" לכא ? נראה שנתקלי אנו באותה‬ ‫‪ 5‬יש שטענו שנית למצוא עדויות קדומות עוד יותר לברכת המזו במגילות מדבר יהודה‪ ,‬א ההוכחות ה קלושות‪ .‬ראה על כ במאמרי בזוטות כר ה‪.‬‬ ‫‪ 6‬א"ה‪ :‬נקח לדוגמה תשובה או שתיים‪.‬‬ ‫שו"ת רדב"ז חלק ג סימ תקא‬ ‫על הכל תבוא תשובת מעלתו ע מוביל הכתב ומאת ה' תהיה משכרתו שלמה כנפשו הרמה והנשאת יראת ה' וכנפש קט מקטני תלמידיו הצעיר פלוני‪.‬‬ ‫שו"ת רדב"ז חלק ג סימ תקצ‬ ‫ואני תפלתי לאל חי יגדיל ויאדיר מעלת מעלתו יתמיד ויעמיד גדולת גדולתו ורוב שלו עד בלי ירח כנפשו הרמה והנשאה וכנפש מימיו מי חיי‬ ‫הכוס שותה ושאלות שואל הצעיר שמואל ב כהר"ר יהודה ' וירגה‪:‬‬ ‫שו"ת אבקת רוכל סימ צט‬ ‫אלהינו ירונו ברכות עד בלי די יגזור הטובה בבקשתו כנפשו הרמה והנשאה וכנפש המשתחוה מרחוק כבד ראש ושפל עיני‬ ‫כפי הנראה "כנפשו" הכוונה הברכה הראויה לו כנפשו‪" ,‬וכנפש‪ - "...‬וכרצון‪ .‬א‪.‬ל‪.‬‬ ‫תשובת יעקב עציון‪ :‬א רוצי לדקדק ‪ :‬נראה לי שבתחילה הנוסח היה "כנפשו וכנפש‪ "...‬לאחר האיחול‪ ,‬וזה יכול להתפרש "כרצונו וכרצו ‪ ,"...‬ובהמש!‬ ‫הובנה המילה "כנפשו" כלשו קצרה של 'אוות נפשו' או 'כראוי לנפשו' ואז נפתח הפתח ל'נפשו הרמה' וכו' ‪.‬‬ ‫כ! אפשר לראות שבתשובות המוקדמות יש רק "כנפשו"‪ ,‬ורק בהמש! מצטרפי התיאורי‪.‬‬ ‫שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב" סימ קמח ד"ה תשובה למורי‬ ‫ושלומ! יגדל‪ ,‬ושלו תורת! ירבה‪.‬‬ ‫כנפשו‪ ,‬וכנפש שמח ועלז באהבת!‪ .‬הכותב במצות מורי הרב‪ ,‬אברה בר' משה‪ .‬לקיי הכתוב לעיל‪ ,‬שה דברי אדוני אבי‪ ,‬חתמתי שמי פה‪ :‬יהודה ב"ר‬ ‫שלמה‪ ,‬בר' אברה זלה"ה‪ ,‬ב אדרת‪.‬‬ ‫שו"ת הרא"ש כלל ג סימ ו ד"ה שאלה‪ :‬אבא‬ ‫יבלו ימיו בנעימי ויארי! ימי ושני‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫תופעה שנגלתה לעינינו בשתי הדוגמאות הקודמות – המילה נפש מחזרת אחר משמעותה הבסיסית‪ :‬בברכת 'בורא נפשות'‬ ‫הנפשות נעתקו מהחיה אל האד; בביטוי 'לעשות נפשות' הנפשות הפכו ממצבה לבשר וד; וא כא ‪ ,‬כיוו שאזכר המשיב את‬ ‫נפשו הוא ‪ :‬במוב רצונו – נפנה לשבח ולהלל ג את נפשו של השואל‪ ,‬כמנהג חכמי ישראל‪.‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫רון"‪ 7‬האמור כאן? נפנה למפרשים‪.‬‬ ‫ר ֵנ
מהו ריבוי ה"הֵ ֹ‬ ‫ג טז ִע ְּצבֹונֵ 
וְ הֵ ֹ‬ ‫העבור‪.‬‬ ‫רש"י‪ :‬עצבונך ‪ %‬זה צער גדול בנים )ראה עירובי ק‪,‬ב(‪ .‬והרונך ‪ %‬זה צער ִ‬ ‫כלומר עצבונך ועצבון הרונך‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ראב"ע‪ :‬עצבונך ‪ %‬בעת העינוי ‪ ,‬בצאת דם בתולים‪.‬‬ ‫כלומר גם הוא מפרש עצבונך ועצבון הרונך‪.‬‬ ‫רד"ק‪ :‬ואדני אבי ז"ל פירש‪ :‬עצבונך ‪ %‬כובד ההריון‪ ,‬והרונך ‪ %‬אריכות ימי ההריון‪.‬‬ ‫הרב חנוך ארנטרוי ז"ל רבה של מינכן בספר "עיונים בדברי חז"ל ובלשונם" עמ' נ מפרש‪:‬‬ ‫בוֹנ ְך וְ ֵהר ֵֹ֔נְך פירושו עצבון של ֵהר ֵֹ֔נְך וכן לדעתי‬ ‫אך יש שבעברית בא וא"ו החיבור בהוראות כינוי הקנין; כגון ִע ְצּ ֵ ֣‬ ‫"עיר ואם בישראל" )שמואל ב כ יט( היא עיר של אם דהיינו מטרופולין‪ ,‬וכך הוא בתרגום השבעים‪ .‬גם בלשון‬ ‫חכמים נמצאת מתכונת ניב כזאת‪ .‬יומא פ א "שיעורין ועונשים הלכה למשה מסיני" ופירושו שיעורין של עונשין‬ ‫ואין זה תיקון הטקסט אלא באור מדויק של ביטוי‪ ,‬וכך מתורצות הקושיות שהקשו שם‪.‬‬ ‫הפטרת מחר חדש‬ ‫מֹוע ד ָּדוִ ד ת"י‪ :‬לזמנא דאמר ליה דוד‪ .‬כן פירשו גם המפרשים‪.‬‬ ‫שמואל א כ לה ְל ֵ‬ ‫הערת אורי טאניס‪ :‬אני מתפלא למצוא את כל הפרשנים ללא יוצא מן הכלל כי כולם מפרשים את האימרה הזאת כך‬ ‫שהמילה מועד כוונתה זמן‪ .‬אני חשבתי שהיה הגיוני יותר לפרשה במובן של התוועדות כפי שעולה מתוך הצירוף אוהל‬ ‫מועד‪ ,‬שאין הכוונה לאוהל הזמן אלא אוהל שהוא מקום המפגש עם הקב"ה‪.‬‬ ‫זו הערה נכונה אבל אין בזמננו לדון בה‪.‬‬ ‫כמצוין בראש הגליון אנו עוברים לספר תהלים‪.‬‬ ‫רשימת דקדוקי קריאה בפרקים א‪ -‬ג‬ ‫תוֹר ֥תוֹ‪ :‬הבי"ת בשוא נח‪ .‬יֶ ְה ֗ ֶגּה‪ :‬הה"א בשווא נח‬ ‫ב וּֽ ְב ָ‬

‫שׂה‬ ‫א ג ַ ֽעל‪ַ -‬פּ ְל ֫ ֵגי ָ ֥מיִ ם‪ :‬הטע אינו נסוג לפ"א‪ .‬וְ ֖כֹל ֲא ֶשׁר‪-‬יַ ֲע ֶ ֣‬

‫יח׃ טע טיפחא בתיבת וְ ֖כֹל וכידוע‬ ‫יַ ְצ ִ ֽל ַ‬

‫בטעמי אמ"ת טיפחא היא טע מחבר ולכ אי לעמוד כא ‬ ‫ב א יֶ ְהגּוּ‪ֽ ִ -‬ריק‪ 7‬הה"א בשוא נח‬ ‫וֹסדוּ‪ָ -‬י ַ֑חד‪ :‬געיה בנו" ‬ ‫ב ב נֽ ְ‬

‫ב ז ֶ ֫ ֽאל ֥חֹק יְ ָ֗י‬ ‫אל ֥חֹק דינ כמוקפות ובטע עולה ויורד המפסיק‪ ,‬יְ ָ֗י פותח את המש! הפסוק‪ ,‬על כ אי לחבר יחד‪.‬‬ ‫המילי ֶ ֫ ֽ‬ ‫אבדוּ ֶ ֗ד ֶרְך הטע נסוג לתי"ו‪.‬‬ ‫ב יב וְ ֬ת ֹ ְ‬ ‫ג א ְ֝בּ ָב ְר ֗חוֹ הבי"ת בקמ‪ $‬חטו )קט ( והרי"ש בשוא נח‪.‬‬ ‫ב ָמה‪ַ -‬ר ֣בּוּ המילה ַר)> בכל המקרא מלרע‪.‬‬ ‫ֽשׁוּע ָתה הטע בעי" מלעיל‪.‬‬ ‫ג ג יְ ֓ ָ‬ ‫אֹלהים הטעמי כא ה‪ :‬שלשלת קטנה‪ ,‬עלוי‪ ,‬עלוי‪ .‬שלושת טעמי מחברי‬ ‫֬לּוֹ ֵב ִ֬‬ ‫אחד הדברים הקשים והמביכים בספר הזה הוא מערכת "טעמי‪-‬אמ"ת"‪ .‬מושג זה ידוע למדיי‪ ,‬כלומר אפשר להבחין‬ ‫שבשלושת הספרים אמ"ת‪ :‬איוב משלי ותהלים יש טעמים אחרים‪.‬‬ ‫הסיבה לזה היא כיון שהספרים האלה הם ספרי שירה‪ ,‬לכן יש חלוקה בין הבתים המתאימה להם יותר‪.‬‬ ‫כנפשו וכנפש תועלתו אשר על החתו‪.‬‬ ‫‪ 7‬במקומות אחרים‪ :‬הֵ ָר ֹיון‪.‬‬ ‫‪ 8‬אונס בתולה נקרא עינוי בלשון המקרא‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫ובעוד שבכ"א ספרים )כלומר שאר ספרי המקרא מלבד אמ"ת‪ (9‬הטעמים די מוכרים לרבים וגם יכולים לציין איזה טעם‬ ‫משרת )מחבר( ואיזה מפסיק‪ ,‬רבים גם יודעים שיש דרגות הפסקה שונות‪ ,‬ויכולים לציין לפחות את הקיסרים והמלכים‪.‬‬ ‫אבל בטעמי אמ"ת המבוכה ואי הידיעה מרובים‪ .‬גם מעטים יחסית הספרים הדנים בהם‪.‬‬ ‫אשר על כן יובאו כאן בהדרגה טעמי אמ"ת לשמותם והסבריהם לפי הספר 'טעמי המקרא' של ר"מ ברויאר ז"ל‪.‬‬ ‫בעוד שבטעמי כ"א ספרים מנויים שני קיסרים )מפסיקים גדולים( אתנח וסילוק )סוף פסוק( ‪ -‬הרי בטעמי אמ"ת‪ ,‬רק‬ ‫הסילוק נחשב קיסר‪ ,‬וחמישה מפסיקים אחרים נחשבים מלכים‪.‬‬ ‫רשימת המלכים‬ ‫הטעם מורכב משני סימנים‪ .‬הראשון‬ ‫עים‬ ‫ׁש ִ ‬ ‫א‪ .‬עולה ויורד סימנו בדפוסים‪ְ :‬ר ָ֫שׁ ִ ֥עים ובכתבי היד‪ְ :10‬ר  ָ‬ ‫על ההברה הראשונה )שווא וחטף אינם הברה‪ ,‬כידוע‪ (11‬במילה‪ ,‬והשני ‪ -‬במקום ההטעמה‪ .‬אם המילה הראויה‬ ‫לעולה ויורד היא קצרה‪ ,‬כלומר מוטעמת בראשה‪ ,‬יבוא "העולה" במילה הקודמת‪ ,‬והמקף המחבר את המילים‬ ‫מיִ ם‪ .‬כאשר המילה לפני היורד במקרה זה בטעם מפסיק או מוטעם מלרע מסומן‬ ‫נשמט‪ֽ ַ :‬על‪ַ -‬פּ ְל ֫ ֵגי ָ ֥מיִם ַ עלּפַ ְל  ֵגי ָ ‬ ‫ה"יורד" בלבד‪ ,‬דבר זה עלול לגרום לטעות אופטית שהמילה תחשב כמוטעמת במרכא מחבר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אזלא לגרמיה )יש אזלא לגרמיה אחר בעל אותו סימן שהוא שליש‪ ,‬כלומר מפסיק חלש( סימנו בדפוסים‪ְ :‬ל ָד ִ֨וד׀‬ ‫ובכתבי יד‪:‬‬

‫יושם לב שסימן הפסק הוא רק בשליש העליון של האות‪.‬‬

‫ג‪ .‬אתנח בדפוסים‪ָ :‬ע ָ ֑מד; בכתבי היד‪ :‬עָ ָמ ד‬

‫צורת האתנח בכתבי היד היא כעין ^‬

‫ד‪ .‬פזר יכול להיות גם שליש‪ .‬בדפוסים‪ :‬נַ ְשּׁקוּ‪ַ֡ -‬בר בכתבי יד‪ :‬נַ ְשּׁקוּ‪ַ" -‬בר‬ ‫ה‪ .‬רביע יש שלושה טעמים בשם זה‪ .‬רביע סתם שהוא מלך; רביע גדול ורביע קטן שהם משנים‪ .‬בדפוס ובכ"י‪:‬‬ ‫יֶ ְה ֗ ֶגּה‪.‬‬ ‫טעמים נוספים יוצגו בעזרת ה' בשבועות הבאים‪.‬‬ ‫יובא כאן מה שנשלח בשנה שעברה בתוספות‪.‬‬ ‫ׁש ֵרי שימו לב לטעמים! האל"ף מוטעמת במרכא השי"ן השואית שאחריה בגעיא‪ .‬ברי"ש שהוא מקום ההטעמה‬ ‫א א ַא ְ ‬ ‫אין כל טעם‪ .‬בתנ"ך דותן ע"פ לנינגרד ההטעמה דומה בשני הבדלים‪ .‬את האל"ף הוא מטעים בגעיא וכיון שאין טעם‬ ‫ברי"ש – הרי הוא מקיף מילה זו למילה הבאה‪ָ :‬ה ִ֗אישׁ‪ .‬מחלוקת בקריאת געיא מרכא או להיפך נפוצה‪ .‬געיות רבות הן‬ ‫לדעת ר"מ ברויאר ובעלי כתר בר‪-‬אילן – מרכאות‪.12‬‬ ‫עתה עלינו לדון מה מקום ההטעמה במילה זו וגם דין השוא בשי"ן‪.‬‬ ‫מילה זו מופיעה ארבע פעמים בראש פסוק בהטעמה זו‪ .1 :‬תהלים א‪,‬א‪ .2 :‬תהלים לב‪,‬ב‪ .3 :‬תהלים מ‪,‬ה‪ .4 :‬משלי ח‪,‬לד‪:‬‬ ‫הטעמה דומה בתהלים צח ט‪ִ :‬ל ְ פנֵי ֗ה' ִ ֥כּי ָב ֮א ִל ְשׁ ֪ ֹפּט ָ֫ה ָ ֥א ֶרץ‪.‬‬ ‫בספר טעמי המקרא של ר"מ ברויאר בפרק ט הדן בטעמי אמת עמ' ‪ 229‬בסעיף ‪ :27‬האמור בצינורית )לעיל ‪(33‬‬ ‫אמור גם במהפך ובמרכא המשמשים כטעמים משניים‪ :‬נוהגים להשמיט את המקף שהיה ראוי‬ ‫לבוא אחריהם‪.‬‬ ‫ובעמ' ‪ :231‬תיבה המוטעמת במהפך או במרכא משני – מוטעמת לפעמים רק בטעם המשני בלבד‪,‬‬ ‫ׁש ֵרי ָא ָד ֮ם שׁ ֵ ֹ֪מ ַ ֽ֫ע ִ ֥לי‬ ‫ואילו הטעם העיקרי מושמט‪ .‬לדוגמא הוא מביא את הפסוק ממשלי‪ַ :‬א ְ ‬ ‫והוא ממשיך‪ :‬בדוגמות אלה נראה הדבר כאלו מרכא משרת כאן כטעם עיקרי בתיבה משלו; אלא‬ ‫שהטעם נסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם‪ ....‬ובכל הדוגמות האלה נסיגת הטעם‬ ‫לראש התיבה איננה מובנת כלל‪ .‬משום כך נראה שבכל הדוגמות האלה הושמט הטעם העיקרי‬ ‫שהיה ראוי לבוא אחרי המרכא ונמצא שהמרכא איננו משרת כאן כטעם עיקרי בתיבה משלו אלא‬ ‫הוא טעם משני בלבד‪.‬‬

‫ֲשר ספר אחד(‪ ,‬ואחד עשר כתובים‪ .‬ללא החלוקה הנוצרים‬ ‫‪ 9‬בסך הכל עשרים וארבעה ספרים! חמשה חומשי תורה‪ ,‬שמונה נביאים )תרי ע ַׂ‬ ‫המחלקת את ספרי שמואל‪ ,‬מלכים‪ ,‬דברי‪-‬הימים ועזרא לשנים‪.‬‬ ‫‪ 10‬ההבדל העיקרי הוא שבדפוסים עיגלו את המרכא את הטיפחא ואת התביר ואת הפשטא‪ ,‬ובכתבי היד הם קו ישר‪ ,‬יש גם הבדל בצורת הזרקא‬ ‫והפזר‪.‬‬ ‫‪ 11‬במקרים של "חוסר בררה" יצוין "העולה" גם על שווא‪.‬‬ ‫‪ 12‬בקובץ מגילת שיר השירים סז היה לנו דיון על ְ ֽו ִאם‪ְ -‬תּ ֥ע ֲוֹר ֛רוּ אם העי"ן בגעיא או במרכא‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫ובעמ' ‪ 235‬בסוף סעיף ‪ :34‬אלא מוטב לומר‪ :‬התיבה מוטעמת במהפך או במרכא משני שאין לאחריו‬ ‫טעם עיקרי; ובדרך כלל געיא או געית שוא באה במקום הטעם העיקרי‪.‬‬ ‫אנסה להסביר ולו רק כי יתכן שחלק מהקוראים חוששים מכל הנושא שנקרא "טעמי אמ"ת"‪.‬‬ ‫לדעת ר"מ ברויאר אין הטעמים במילים מסוימות בתהלים מראים על מקום ההטעמה‪ .‬באותן מילים אם נטעים "לפי‬ ‫ֹלהי ָח ָ ֑פ ְצ ִתּי )מ ט(‪ ,‬יִ  ְרע ֲׁשּו‬ ‫לעֲׂשֹות‪ְ -‬רצוֹנְ ָך֣ ‪ֱ 13‬א ַ ֣‬ ‫הטעמים" הרי מקום ההטעמה הוא במקום בלתי אפשרי מבחינה דקדוקית‪ ַ .‬‬ ‫ָה ִ ֖רים )מו ד(‪.‬‬ ‫ׁש ֵרי נוכל להסיט את הטעם מהאל"ף ולקבעו ברי"ש‪ .‬השי"ן‬ ‫אחרי הצעת הדברים נראה שגם בלי להקיף את מילת ַא ְ ‬ ‫בעלת געיית השוא היא בשוא נע חריג‪.‬‬ ‫נציין כמה דקדוקים בהמשך‪:‬‬ ‫ׁש ִעים הוא המפסיק הגדול בפסוק ולא האתנח‪ .‬עם‬ ‫עָ ָמ ד ידוע שבפסוק שיש בו "עולה ויורד"‪ ,‬ובפסוקנו הוא במילה ְר  ָ‬ ‫זאת המ"ם כאן קמוצה‪.‬‬ ‫תֹורת המילה ִאם בדרך כלל מוקפת למילה שאחריה‪ִ :‬אם‪ -‬כאן משום מה היא "נמלטה מן ההקפה‪ ."14‬לדעת‬ ‫א ב ִאם ְּב ַ ‬ ‫ר"מ ברויאר בספרו טעמי המקרא עמ' ‪ 229-230‬המקף קיים כאן אבל הוא לא נכתב‪ .‬וכך הוא כותב אחרי נתינת רשימה‬ ‫של מילים שנשמט מהן המקף‪" :‬בדוגמות אלה נראה הדבר כאילו מהפך או מרכא משרת כטעם עיקרי‬ ‫בתבה משלו אולם אותו מהפך או מרכא איננו מתאים כלל לסדר הרגיל של המשרתים;‪ ...‬משום כך‬ ‫נראה שבכל הדוגמות האלה הושמט המקף שהיה ראוי לבוא אחרי המהפך או המרכא‪.‬‬ ‫תדע שכן שהרי המהפך או המרכא בא תמיד בתבה זעירא הנוחה להיות מוקפת‪ִ :‬מי אֶ ת ִאם ָּכל עַ ל ּ ֶפן‬ ‫או הוא בא בתבות הללו‪ ...‬המוקפות בכל מקום ‪ ....‬ברור מכל הדברים האלה שהשמטת המקף ‪...‬איננה‬ ‫משנה את אופי התבה; ועדיין היא נדונה כאילו היא מוקפת אע"פ שאין המקף מסומן לאחריה‪....‬‬ ‫ה ְללּו * ָיּה׀ )קו א ועוד( נחשבת כתיבה אחת ‪ "....‬ע"כ מספר טעמי המקרא‪.‬‬ ‫ומכאן שתבת ַ ‬ ‫ּו ְבתֹו ָרת ֹו הבי"ת בשוא נח‪ .‬המילה לפי פשוטו של מקרא מתפרשת‪ :‬ובתורת ה'‪ ,‬כאילו כתוב וּ ָב הּ ‪ .‬אבל אין מצוי כל‬ ‫כך לחזור על המילה במקום לכנות אליה‪ ,‬כלומר צפוי יותר בלשון המקרא ו ּ ָב הּ ‪ ,‬לכן תובן דרשת חז"ל המובאת ברש"י‬ ‫כאן‪% :‬מתחלה היא נקראת תורת ה'‪ ,‬ומשעמל בה היא נקראת תורתו )ראה ע"ז יט‪,‬א(‪.‬‬ ‫ראב"ע‪ :‬ולא נכתב 'ובה יהגה' ‪ -‬דרך צחות‪ ,‬כי הנה מלת 'ישראל' חמש פעמים בפסוק אחד )ראה במ' ח‪,‬יט(‪.‬‬ ‫וּל ַכ ֵ ֖פּר ַעל‪ְ -‬בּ ֵנ֣י‬ ‫מוֹעד ְ‬ ‫א ֶהל ֔ ֵ‬ ‫תּוְֹך ְבּ ֵנ֣י יִ ְשׂ ָר ֵאל ֒ ַל ֲע ֞בֹד ֶאת‪ֲ -‬עב ַ ֹ֤דת ְבּ ֵנֽי‪-‬יִ ְשׂ ָר ֵאל֙ ְבּ ֣ ֹ‬ ‫וּל ָב ָ֗ניו ִמ ֘‬ ‫הפסוק הוא‪ :‬וָ ֶא ְתּ ָ֨נה ֶאת‪ַ -‬ה ְלוִ ִיּ֝ם נְ ֻת ִנ֣ים׀ ְל ַא ֲה ֣ר ֹן ְ‬ ‫יִ ְשׂ ָר ֵ ֑אל וְ ֨ל ֹא יִ ְה ֶי֝ה ִבּ ְב ֵנ֤י יִ ְשׂ ָר ֵאל֙ ֶ֔נגֶ ף ְבּ ֶג ֶ֥שׁת ְבּ ֵנֽי‪-‬יִ ְשׂ ָר ֵ ֖אל ֶאל‪ַ -‬ה ֽקֹּ ֶדשׁ׃‬ ‫גם הרד"ק פירש כראב"ע‪.‬‬ ‫המאירי מסכים עם דרשת חז"ל‪ :‬וראיה לדבריהם‪ ,‬שאלו היתה מלת ובתורתו חוזרת על האל‪ ,‬היה לו לומר‪' :‬ובדתו'‪,‬‬ ‫שאמרה על עצמו‪ .‬ואם‬ ‫ּ‬ ‫כמנהג כפל ענין במלות שונות; אבל אחר שאמר‪ :‬בתורת ה'‪ ,‬וחזר ואמר‪ :‬ובתורתו ‪ -‬נראה‬ ‫שידעה‪ ,‬שנקראת 'תורתו'‪ ,‬יהגה בה יומם ולילה‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫כן יהיה הפירוש‪ :‬כי אם בתורת ה' חפצו ‪ -‬ללמוד אותה‪ ,‬ואחר‬ ‫והענין‪ ,‬שיהא פורש מדרכי העולם‪ ,‬וישים כל כוונותיו לעסוק בתורה‪ ,‬בכלליה ובפרטיה וסודותיה וסתריה‪.‬‬ ‫מהראי להביא כאן דרשת חז"ל במסכת עבודה זרה יח א‪:‬‬ ‫דרש ר' שמעון בן פזי‪ :‬אשרי האיש אשר לא הלך ‪ -‬לטרטיאות ולקרקסיאות של גוים‪ ,‬ובדרך חטאים לא עמד ‪ -‬זה‬ ‫שלא עמד בקנגיון ]רש"י‪ :‬צידת חיה על ידי כלבים וכל מעשיהם לשם שחוק ושמחה דוגמתו בשחיטת חולין )ס ב( וכי משה‬ ‫קניגי הוה‪ ,[.‬ובמושב לצים לא ישב ‪ -‬שלא ישב בתחבולות; שמא יאמר אדם‪ :‬הואיל ולא הלכתי לטרטיאות‬ ‫ולקרקסיאות ולא עמדתי בקנגיון אלך ואתגרה בשינה? ת"ל‪ :‬ובתורתו יהגה יומם ולילה‪.‬‬ ‫הלשון ואתגרה אינו ברור כל כך‪ .‬אולי בלשון חז"ל כאן ובדף הבא )דרשה דומה( מלשון תגר ‪ -‬סחורה‪.‬‬ ‫א ג ַ עלּפַ ְל  ֵגי ָמיִ ם הטעם אינו נסוג לפ"א‪.‬‬ ‫א ד א‪ׁ-‬שֶ ר ִּת ְּד ֶפּנּו הדלי"ת בשוא נע בגלל הדגש‪.‬‬ ‫ב א י ְֶהּגּו ִ ריק׃ הה"א בשוא נח לא בחטף סגול‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬

‫דוגמה זו )של ברויאר( אינה מובנת כי המילים מוקפות‪ .‬אמנם ב"טעמי המקרא" הן אינן מוקפות‪ .‬אבל במהדורות המקרא הן מוקפות‪.‬‬ ‫כך נקראת התופעה שבמקום שראוי להיות מקף יש במקומו טעם מחבר‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫חק יְ ‪ָ 3‬י‬ ‫ב ז ֶ אל  ֹ‬ ‫המילים ֫אל ֹ֥חק דינן כמוקפות ובטעם עולה ויורד המפסיק‪ ,‬יְ ‪ָ 3‬י פותח את המשך הפסוק‪ ,‬על כן אין לחברם יחד‪.‬‬ ‫אבדּו ֶ ‪3‬ד ֶר
הטעם נסוג לתי"ו‪.‬‬ ‫ב יב וְ ‪4‬ת ֹ ְ‬ ‫אי אפשר להמנע מלהביא כאן את דברי הרד"ק בסוף המזמור‪:‬‬ ‫והנוצרים מפרשים אותו על ישו‪ ,‬והפסוק אשר מביאים ראיה ממנו ועושים בו סמך לטעותם הוא להם למכשול‪,‬‬ ‫והוא "ה' אמר אלי בני אתה" )לעיל‪,‬ז(; כי אם יאמרו לך‪ :‬הוא היה בן האל‪ ,‬אמור להם‪ ,‬כי לא יתכן לומר בן האל על‬ ‫בשר ודם‪ ,‬כי הבן הוא ממין האב; כי לא יתכן לומר‪ :‬הסוס הזה בן ראובן‪ .‬אם כן‪ ,‬למי שיאמר לו האל "בני אתה"‪,‬‬ ‫צריך שיהיה ממינו ויהיה אלוה כמוהו‪ .‬ועוד שאמר "אני היום ילידתיך" )לעיל‪,‬ז(‪ ,‬והילוד הוא ממין היולד‪ .‬אמור להם‪,‬‬ ‫כי לא יתכן באלהות אב ובן‪ ,‬כי האלהות לא תפרד‪ ,‬כי איננו גוף שיפרד; אלא האל אחד הוא בכל צד אחדות‪,‬‬ ‫ולא ירבה ולא ימעט ולא יחלק‪ .‬ועוד אמור להם‪ :‬האב והבן ‪ -‬האב קודם לבן בזמן‪ ,‬ומכח האב יצא הבן; ואע"פ‬ ‫שלא יתכן זה מבלי זה בקריאת השמות‪ ,‬כי לא יקרא 'אב' עד שיהיה לו בן ולא יקרא 'בן' אם לא יהיה לו אב ‪-‬‬ ‫ודם בזמן בלי ספק; ואם כן‪ ,‬האלוה שאתם אומרים ואתם‬ ‫מכל מקום‪ ,‬אותו שיקרא 'אב' כשיהיה הבן‪ ,‬היה ק ֵ‬ ‫קוראים לו 'אב ובן ורוח הקדש'‪ ,‬החלק שאתם קוראים לו 'אב' קדם לחלק האחר שאתם קוראים 'בן'; כי אם היו‬ ‫כל זמן שניהם כאחד‪ ,‬קראו להם 'אחים תאומים'‪ ,‬ולא תקראו להם 'אב ובן'‪ ,‬ולא 'יולד ו ָילוד'‪ ,‬כי היולד קודם‬ ‫לילוד בלי ספק‪ .‬ומה שאמר‪ ,‬כי לא יתכן לומר 'בן האל' על דבר שאינו ממין האלהות‪ ,‬אמור להם‪ ,‬כי לא נוכל‬ ‫לדבר על האל יתברך אלא על דרך משל‪ ,‬כמו שאמרנו עליו‪" :‬פי ה'" )מקומות רבי‪ ,‬למשל שמות יז א(‪ ,‬ו"עיני ה'"‬ ‫)דב' יא‪,‬יב( ו"אזני ה'" )במ' יא‪,‬א(‪ ,‬והדומה לזה‪ ,‬וידוע הוא‪ ,‬שאינו אלא על דרך משל; כן הוא דרך משל כשאומר 'בן‬ ‫אלהים' ו"בני אלהים" )איוב לח‪,‬ז(‪ ,‬כי מי שעושה מצותו ושליחותו קורא לו 'בן'‪ ,‬כמו שהבן עושה מצות האב‪ .‬לפיכך‬ ‫קורא לכוכבים 'בני אלהים'‪ ,‬כמו "ויריעו כל בני אלהים" )ש(‪ .‬וכן האדם‪ ,‬בעבור הרוח העליונה שבו‪ ,‬כשעושה‬ ‫האדם מצות האל בסבת הנשמה החכמה שתורהו‪ ,‬קורא לו 'בן'; לפיכך אמר "בני אתה" )לעיל‪,‬ז(; "בני בכורי ישראל"‬ ‫)שמ' ד‪,‬כב(; ואמר "בנים אתם לה' אלהיכם" )דב' יד‪,‬א(; ואמר "הלוא הוא אביך קנך" )דב' לב‪,‬ו(; ואמר "אני אהיה לו לאב‬ ‫והוא יהיה לי לבן" )שמואל ב ז יד(‪ .‬ועוד אמור להם‪ :‬האלוה אשר אתם אומרים‪ ,‬שאמר האב לבן‪" :‬שאל ממני ואתנה‬ ‫גוים נחלתך" )לעיל‪,‬ח( ‪ %‬ואיך ישאל הבן לאב‪ ,‬והלא הוא אלוה כמוהו‪ ,‬ויש לו כח בגוים ובאפסי ארץ כמוהו?! ועוד‪:‬‬ ‫קודם השאלה לא היו גם כן 'גוים נחלתו'‪ ,‬אם כן קצר כח האלוה מתחלתו‪ ,‬ואחר כך גדל כחו? וזה לא יֵאמר‬ ‫באלוה‪ .‬ואם יאמרו לך‪ :‬כנגד הבשר אמר‪ ,‬אחר שלקח מאלהות הבשר‪ ,‬ואמר לבשר שישאל ממנו ויתן גוים נחלתו‬ ‫ לא היה זה‪ ,‬כי הבשר לא היה לו מלכות ולא שום שולטנות על גוי מהגוים‪ ,‬אבל היה נבזה כל ימי היותו‪ .‬ואם‬‫יאמרו לך כי על האמונה‪ ,‬שקבלו אמונתו‪ ,‬הנה רוב העולם‪ ,‬בין יהודים וישמעאלים‪ ,‬שלא קבלו אמונתו‪ .‬הנה‬ ‫הוריתיך מה שתשיב להם בזה המזמור‪ ,‬ואתה תוסיף מדעתך כפי אלה הדברים‪ .‬ואם ישאלו ממך פרושו‪ ,‬תפרשנו‬ ‫על אחד משני הפנים אי זה תבחר‪ ,‬או על דוד או על המשיח‪ ,‬כמו שפירשתי לך‪.‬‬ ‫יש להצטער על שדברי הרד"ק האלה מושמטים בספרים הנפוצים‪.‬‬ ‫מזמור ג' פותח ב"מזמור"‪ִ .‬מזְ מ ֹור ְל ָדוִ ד‪.‬‬ ‫ג א ְ‪ּ6‬בבָ ְר ‪3‬חֹו הבי"ת בקמץ חטוף )קטן( והרי"ש בשוא נח‪.‬‬ ‫יה ִמ ֶ֔שּׁ ֶלג‬ ‫ג ב מָ ה ַרּב ּו המילה ַרבּ ּו בכל המקרא מלרע‪ .‬יש מילים נוספות מהכפולים מלרע‪ ,‬ראה למשל איכה ד ז זַ ֤כּוּ נְ זִ ֶ ֙יר ָ֙‬ ‫ַצ ֖חוּ ֵמ ָח ָל֑ב‪.‬‬ ‫ׁשּועתָ ה הטעם בעי"ן מלעיל‪.‬‬ ‫ג ג ְ י ‪ָ 7‬‬ ‫א‪8‬הים הטעמים כאן הם‪ :‬שלשלת קטנה‪ ,‬עלוי‪ ,‬עלוי‪ .‬שלושתם טעמים מחברים‪ ,‬הדרך להבחין בין שלשלת גדולה‬ ‫ִ‪4‬‬ ‫‪ּ4‬לֹו בֵ‬ ‫בוֹדי׀‪.‬‬ ‫וּכ ִ ֓‬ ‫המפסיקה וקטנה המחברת היא שהשלשלת המפסיקה מלווה בפסק אחריה‪ .‬למשל תהלים ז ו‪ְ :‬‬ ‫ׁשּועתָ ה ראב"ע‪ % :‬התי"ו סימן ללשון נקיבה דרך צחות ]עיין גם רד"ק[‪ ,‬כמו "אימתה" )שמ' טו‪,‬טז(; "בצרתה" )תה'‬ ‫ְ י ‪ָ 7‬‬ ‫קכ‪,‬א(‪.‬‬ ‫והזכיר על נפשי  ' ‪ּ4‬לֹו'‪ ,‬כמו "כל נפש ִׁש ְב ָעה" )בר' מו‪,‬כה(‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫כלומר‪ ,‬מצינו "נפש" לשון זכר‪.‬‬ ‫ֶ סלָ ה ראב"ע‪ :‬ורבים יפרשו סלה ‪ %‬כמו 'לנצח'‪ ,‬ואיננו נכון‪ .‬ומתרגם ספר 'תהלות' לערלים אמר‪ ,‬כי מלת סלה אין לה‬ ‫טעם‪ ,‬רק היא לתקון טעם הנגון‪ ,‬והעד‪ ,‬כי לא תמצא זאת המלה בכל המקרא כי אם בתפילת חבקוק שלשה )חב'‬ ‫ג‪,‬ג‪,‬ט‪,‬יג(‪ ,‬שהיא כדרך תהלות‪" :‬על שגיונות" )ש‪,‬א( כמו "שגיון לדוד" )תה' ז‪,‬א(; "למנצח בנגינותי" )חב' ג‪,‬יט(‪ .‬והנה‪ ,‬איך‬ ‫יהיה פירוש סלה ‪ %‬לנצח‪ ,‬וכתוב "על מי מריבה סלה" )תה' פא‪,‬ח(‪ ,‬ופעם אחת היתה? גם כתוב‪" :‬וקדוש מהר פארן סלה"‬ ‫)חב' ג‪,‬ג( ויש אומרים‪ ,‬כי "סלה" שב אל "וקדוש"‪ .‬ועוד כתיב‪" :‬ערות יסוד עד צואר סלה" )ש‪,‬יג(‪ .‬והנכון‪ ,‬כי טעם סלה ‪%‬‬ ‫כמו 'כן הוא'‪ ,‬או 'ככה'‪ ,‬ו'אמת הדבר'‪ ,‬ו'נכון הוא'‪.‬‬ ‫רד"ק מפרש כמו המתרגם לערלים‪.‬‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫ּ ֵתן ְלחָ כָ ם וְ ֶי ְח ַּכם‪ֹ -‬‬ ‫אני מבקש מאוד ממי שיש לו הערות שלא ימנע מלשולחן אלי‬ ‫הכתובת למשלוח‪ [email protected] :‬או ‪[email protected]‬‬ ‫הערות מתקבלות גם באנגלית‪.‬‬ ‫הודעה מאתר "לדעת"‪ :‬כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע )גם גליוננו מופיע שם(‪:‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫אם אתה מתעניין‬ ‫בהבטים הלשוניים של התורה‬ ‫)לשון המקרא‪ ,‬המשנה‪ ,‬התלמוד וכו'(‬ ‫אתה מוזמן להרשם )בחנם(‬ ‫לקבלת דוא"ל בנושאים לשוניים‬ ‫בכתובת‪[email protected] :‬‬ ‫☺ בּ ֹוא להחכים את עצמך ואת שאר המכותבים ☺‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫‪9‬‬