Hebetim Leshoniyim Ki Tavo 2009

‫היבטים לשוניים בפרשת כי‪-‬תבוא סט‬ ‫הודעה למקבילים בפידיאף )‪ :(pdf‬החלפתי את שרת הפידיאף בגלל תקלות‪.‬‬ ‫אם יש תקלה נא להודיעני‪.‬‬

‫דקדוקי מילים וחלקם בעלי שינוי משמעות בפרשת כי‪-‬תבוא ובהפטרה ובראשון של נצבים‬ ‫את וְ ָה ַל ְכ ָתּ‬ ‫וּב ָ‬ ‫מילי שוי"ו ההיפו לעתיד הפכת למלרע‪ ,‬ללא ציו הפסוקי‪ :‬וְ ָל ַק ְח ָתּ וְ ַשׂ ְמ ָתּ ָ‬

‫וּפ ַח ְד ָתּ‬ ‫וְ ָא ַמ ְר ָתּ וְ זָ ַב ְח ָתּ וְ ָשׂ ַמ ְח ָתּ וְ נָ ַת ָתּה וְ ָשׁ ַמ ְר ָתּ וַ ֲה ֵקמ ָֹת וְ ַשׂ ְד ָתּ וְ ָכ ַת ְב ָתּ וְ ָשׁ ַמ ְע ָתּ ָ‬ ‫ית‬ ‫ית וְ ָהיִ ָ‬ ‫ית וְ ִה ְלוִ ָ‬ ‫וּבנִ ָ‬ ‫ית ָ‬ ‫ית וְ ָע ִשׂ ָ‬ ‫מילי שנשארו מלעיל למרות וי"ו ההיפו‪ :‬וְ יָ ַשׁ ְב ָתּ ָבּהּ וְ ָענִ ָ‬ ‫ית‬ ‫וְ ָע ַב ְד ָתּ ָשּׁם וְ ַה ֲע ִל ָ‬ ‫כו ו וַ יְ ַענּוּנוּ היו"ד בשוא ללא דגש והעי" בפתח והנו" בדגש לשו עינוי‪ .‬א יקרא את היו"ד‬ ‫בפתח משמעותו ענייה‬ ‫ית‪ :‬בזק קטו בלבד ללא דרב )מקל(‬ ‫כו י וְ ִ ֽה ְשׁ ַתּ ֲח ִ ֔ו ָ‬ ‫שׂר‪:‬‬ ‫כו יב ֠ ַל ְע ֵשׂר‪ :‬לשי לב לניקוד‪ :‬למ"ד בפתח; עי" בשוא נח; ‪#‬י" רפויה‪ .‬לא‪ :‬לְ עַ שּׂ ֵ ר‪ַ .‬מ ְע ַ ֧‬ ‫העי" בשוא לא בחט‬ ‫מת‪ :‬הלמ"ד בשוא לא בקמ‪$‬‬ ‫כו יד ְל ֵ ֑‬ ‫כו יז ֶה ֱא ַ ֖מ ְר ָתּ‪ :‬העמדה קלה בה"א למנוע הבלעת האל" החטופה בדומה לו בהמש יח ֶה ֱא ִ ֽמ ְירָך֣‬ ‫כו יט וְ ִ ֽל ְהי ְֹתָך֧ ‪ :‬געיה בלמ"ד וה"א בשווא נח‬ ‫ֹתן ָלְ֑ך‪ :‬אי טע נסוג אחור‬ ‫כז ב נ ֵ ֣‬ ‫כז ג ְבּ ָע ְב ֶ ֑רָך‪ :‬העי" בקמ‪ $‬קט‬ ‫ית‪ :‬העמדה קלה בה"א למנוע הבלעת הגרונית החטופה שלאחריה‬ ‫כז ו וְ ַה ֲע ִ ֤ל ָ‬ ‫שּׁם‪ :‬טע נסוג אחור לכ" ודגש חזק בשי" מדי אתי מרחיק‬ ‫כז ז וְ ָא ַכ ְ֣ל ָתּ ָ ֑‬ ‫֣ית ְל ֔ ָעם‪ :‬הלמ"ד ללא‬ ‫כז ט ֶ ֥אל ָכּל‪-‬יִ ְשׂ ָר ֵ ֖אל‪ :‬תיבה ֶ ֥אל במרכא ולא במק ובסגול ולא בצירי‪ .‬נִ ְה ֵי ָ ֽ‬ ‫דגש אתי מרחיק‬ ‫שכר‬ ‫וּבנְ יָ ִ ֽמן‪ %‬טע טפחא בתיבת וְ יִ ָשּׂ ָ ֖‬ ‫יוֹסף ִ‬ ‫שכר וְ ֵ ֥‬ ‫יהוּדה‪ :‬הוא"ו בחיריק מלא‪ .‬וְ יִ ָשּׂ ָ ֖‬ ‫כז יב ִ ֽו ָ ֔‬ ‫כז יד וְ ָ ֥א ְמ ֛רוּ‪ :‬האל" במרכא כטע משנה‬ ‫תּוֹע ַ ֣בת‪ :‬העי" בחט פתח ולא בצירי‬ ‫כז טו ֲ‬ ‫כז כא ָ ֣דּם נָ ִ ֑ קי‪ :‬הדל"ת בקמ‪ $‬ולא בפתח‬ ‫כז כה ָ ֣דּם נָ ִ ֑ קי‪ :‬ד בקמ‪ $‬ולא בפתח‬ ‫גּוֹי֥י ָה ָ ֽא ֶרץ‪ %‬טע טפחא בתיבת ַ ֖על‬ ‫כח א ַ ֖על ָכּל‪ֵ -‬‬ ‫וּב ַ֣ר ְכ ָ֔ך‪ :‬הטעמה משנית בבי"ת והכ" הראשונה בשווא נח‬ ‫כח ח ֵ‬ ‫ֽשׁ ַ ֽבּע‪ָ -‬לְ֑ך‪ :‬געיה בנו"‬ ‫כח ט ִנ ְ‬ ‫כח יא ָ ֥ל ֶתת ָ ֽלְך‪ %‬טע נסוג אחור ללמ"ד‬ ‫כח יג וּנְ ָתנְ ָך‪ :‬התי"ו בקמ‪ $‬גדול‬ ‫כח כ ִה ָשּׁ ֶמ ְדָך֤ ‪ :‬המ" בסגול והכ" סופית קמוצה‪ .‬וְ ַעד‪ֲ -‬א ָב ְד ָ֙ך‪ :‬הבי"ת בקמ‪ $‬קט‬ ‫וּב ְטּח ִ ֹ֔רים‪ :‬יש לשי לב לכתיב וקרי וכ בהמש בפס' ל‬ ‫כח כז ַ‬ ‫כח כט ַ ֽה ִעוֵּ ֙ר‪ :‬הה"א בפתח‪ ,‬לא בקמ‪ֽ ַ .$‬בּ ָצּ ֳה ַ ֗ריִם‪ :‬הצד"י בקמ‪ $‬גדול והה"א אחריה בחט קמ‪$‬‬ ‫שׁב ֑בּוֹ‪ :‬אי טע נסוג אחור‬ ‫כח ל וְ לֹא‪ֵ -‬ת ֵ ֣‬ ‫כח מא וְ לֹא‪-‬יִ ְהי֣ וּ ֔ ָלְך‪ :‬אי טע נסוג אחור‬ ‫כח מב יְ יָ ֵ ֖רשׁ‪ :‬יו"ד ראשונה בשווא נע‪ ,‬יו"ד שנייה קמוצה‬ ‫מ ְע ָלה ָ ֑מּ ְע ָלה‪ :‬העי" בשווא נח ומ" שנייה בדגש חזק‬ ‫כח מג ַ ֣‬ ‫כח מט ָע ֨ ֶליָך גּ֤ וֹי‪ :‬דגש חזק בגימ"ל מדי אתי מרחיק‬ ‫אכל‪ :‬הכ" בצירי ולא בפתח‪ .‬אֹיִ ְבָך֖ ‪ :‬היו"ד בחירק חסר והבי"ת אחריה בשווא נח‪ ,‬כ‬ ‫כח נה י ֹ ֵ֔‬ ‫וּב ִב ָ ֽתּהּ‪ %‬בי"ת ראשונה בשווא נח‪ ,‬כ הדבר ג בפסוק הבא‬ ‫הדבר ג בהמש הפרק כח נו‪ְ .‬‬

‫יה‬ ‫וּב ָבנֶ֙ ָ֙‬ ‫ְ‬ ‫ֹלהיָך‪ %‬טע טפחא בתיבת ֵ ֖את‬ ‫כח נח ַהנִּ ְכ ָ ֤בּד‪ :‬בי"ת בקמ‪ $‬ולא בפתח‪֖ ֵ .‬את ֥ה' ֱא ֶ ֽ‬ ‫‪1‬‬

‫כח נט וָ ֳח ָליִ ֖ם ָר ִ ֥עים וְ נֶ ֱא ָמ ִנֽים‪ %‬טע טפחא בתיבת וָ ֳח ָליִ ֖ם‬ ‫כח סד וְ ָע ַ֨ב ְד ָתּ ָ֝שּׁם‪ :‬טע נסוג אחור לבי"ת ודגש חזק בשי"‬ ‫יכ ֙ם‪# :‬י" שמאלית‬ ‫מ ֵת ֶ‬ ‫כט ד ֽל ֹא‪ָ -‬בל֤ וּ‪ :‬במלרע‪ַ .‬שׂ ְל ֽ ֹ‬ ‫א*ב ִני‪ .‬הר' מנוקדת‬ ‫ראוּב ִנ֖י‪ :‬הרי"ש בדר כלל בגעיא‪ ,‬רבי משתבשי לקרוא מלה זו‪ָ :‬ל ְר ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫כט ז ָל‬ ‫ר*ב ִני‬ ‫בשורק והאל" נחה כלומר איננה מנוקדת כלל‪ .‬מילה זו נקראת‪ָ :‬ל ֵ‬ ‫ַ ֽה ְמנַ ִ ֽשּׁי‪ %‬השווא במ" נע‬ ‫כט ח ֵ ֖את ָכּל‪ֲ -‬א ֶ ֥שׁר ַתּ ֲע ֽשׂוּן‪ %‬טע טפחא בתיבת ֵ ֖את‬ ‫‪1‬‬

‫הפטרת פרשת כי תבוא ישעיהו ס א‪-‬כב‪:‬‬ ‫וּמי ֖א ִוֹרי‪ :‬שתיה במלעיל‬ ‫א ֥ק ִ‬ ‫וּפ ַ ֥חד‪ :‬במלרע‬ ‫ה ָ‬ ‫ו ֻכּ ָלּ֖ם ִמ ְשּׁ ָ ֣בא יָ ֑בֹאוּ‪ :‬טע טפחא בתיבת ֻכּ ָ ֖לּם‬ ‫שׁ ְר ֑תוּנֶ ְך‪ :‬הרי"ש בשווא נע‬ ‫ז יִ ָ ֣קּ ְבצוּ ֔ ָלְך‪ :‬טע נסוג אחור לקו"‪ ,‬היו"ד בחירק חסר‪ ,‬לא בשווא‪ .‬יְ ָ ֽ‬ ‫ההטעמה בתי"ו‪ ,‬במלעיל‪ ,‬כ הדבר ג בהמש פס' י‬ ‫יד וְ ָ ֤ ק ְראוּ ָל ְ֙ך‪ :‬טע נסוג אחור לקו"‬ ‫טז וְ יָ ַ ֗ד ַע ְתּ‪ :‬העי" בפתח‬ ‫שׂיִ ְך‪# :‬י" שמאלית‬ ‫יז ָ ֣א ִביא ֶ֔כ ֶסף‪ :‬טע נסוג אחור לאל" הראשונה‪ .‬וְ נֹגְ ַ ֖‬ ‫יט לֹא‪-‬יִ ְֽהיֶ ה‪ָ ֨ -‬לְּך‪ :‬געיה ביו"ד הראשונה‪ ,‬בדומה לו בפס' הבא‪ .‬וְ ָ ֽהיָ ה‪ָ -‬לְ֤ך‪ :‬געיה בה"א הראשונה‬ ‫כ יִ ְ֣ירשׁוּ ָ ֑א ֶרץ‪ :‬טע נסוג אחור ליו"ד המנוקדת בחיריק מלא‪ ,‬הרי"ש אחריה בשווא נע‬ ‫ראשו של נצבי‪:‬‬ ‫אֹלהים‪ :‬האל" כלל אינה‬ ‫כט יב יִ ְֽהיֶ ה‪ְ -‬לּ ָ֙ך‪ :‬געיה ביו"ד הראשונה‪ ,‬בדומה לו בהמש פס' יח‪ֽ ֵ .‬ל ִ֔‬ ‫נשמעת‬ ‫‪2‬‬ ‫שׁר ֵא ֶינ֛נּוּ ֹ֖פּה‪ :‬יש להאי‪ $‬מעט את קריאת התיבה ֹ֖פּה להסמיכה לקודמתה‬ ‫כט יד וְ ֵ֨את ֲא ֶ ֥‬ ‫כט יט יֶ ְע ַ֨שׁן‪ :‬העי" בשווא נח‪ .‬וְ ָ ֤ר ְב ָצה בּוֹ֙ ‪ :‬טע נסוג אחור לרי"ש‪ ,‬דגש חזק בבי"ת השנייה מדי‬ ‫אתי מרחיק‬ ‫כט כב ְ ֽכּ ַמ ְה ֵפּ ַ֞כת‪ :‬הה"א בשווא נח‬

‫מאורות נתן עדות על נוסח כתר ארם צובה בפרשת כי‪-‬תבוא‬

‫רשימות קמחי‬

‫וּמ ְשׁ ַא ְר ֶ ֽתָּך׃ בכח יז עד ִציּ֖ וֹן בשיר השירים ג יא נשאר בידינו מכתר ארם צובה )כולל דברי הימים(‬ ‫כידוע החל מהמילה ִ‬ ‫למעט דפים חסרים פה ושם בנביאים ובתהלים‪ .‬ר"מ ברויאר ז"ל המליץ על זה את הכתוב ישעיה ד יא וְ ָה ָי֣ה׀ ַהנִּ ְשׁ ָ ֣אר ְבּ ִציּ֗ וֹן‬ ‫וּשׁ ֔ ַל ִם ָק ֖דוֹשׁ יֵ ָ ֣א ֶמר ֑לוֹ‪.‬‬ ‫נּוֹת ֙ר ִבּ ֣יר ָ‬ ‫וְ ַה ָ‬ ‫הערות על הרשימות‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬

‫כ הוא בכתר אר צובא ובשני כתבי יד‪.‬‬ ‫על מנת למנוע שיבוש ההפסק בי המילי כתוצאה מצירו הטעמי תביר‪-‬טפחא‪ ,‬שלא יישמע כאילו כתוב וְ ֵ֨את ֲא ֶ ֥שׁר ֵא ֶינ֛נּוּ ‪ֹ ֖ -‬פּה ִע ָ ֥מּנוּ ַהיּֽ וֹם‬

‫‪2‬‬

‫וּבמ ָ ֹ֖רא איננו דנים בדרך כלל על כתיב שאין בו מחלוקת‪ .‬במילה זו אין מחלוקת במקורות הידועים לנו‪.‬‬ ‫כו ח ְ‬ ‫כו יא וְ ָשׂ ַמ ְח ָ ֣תּ ְבֿ ָכל‪ַ -‬ה ֗טּוֹב אין כאן מקום לדגש בבי"ת‪ .‬לא ברור מה היה הספק במילה זו‪.‬‬ ‫יפ ֩ה כוונת השואל )ר' שכנא ילין ז"ל( היא אם יש סימון תלישא גם על הקו"ף לפי הידוע לנו כא"צ נוהג כן‬ ‫כו טז ַה ְשׁ ִק ָ‬ ‫רק לעתים נדירות‪.‬‬ ‫כח יג ְל ָ ֑מ ָטּה השאלה הייתה על הקמץ‪ ,‬אין כל סיבה ואפשרות להשמטת הדגש‪.‬‬

‫ַהנִּ ְכ ָ ֤בּד בשורה העליונה של הצילום מכתר ארם צובה רואים שהבי"ת מנוקדת‬ ‫כח נח‬ ‫‪3‬‬ ‫בקמץ‪ .‬ר"מ ברויאר בספרו "כא"צ והנוסח המקובל של המקרא" עמ' ‪ 39‬מונה מילה זו בין המילים שדפוס ונציה החליף‬ ‫בהם קמץ לפתח ונוסחו נדחה‪.‬‬ ‫אׁש ית
ר' יוסף בכור שור מציע כאן פירוש שונה מהמפרשים‪ :‬מאותם פירות שהם ראשית ומיטב משאר פירות‪,‬‬ ‫כו ב מֵ ֵר ִ‬ ‫דהיינו‪ :‬שבעת המינין; כמו "]ו[ראשית שמנים ימשחו" )עמ' ו‪,‬ו(‪.‬‬ ‫כו ה א ֲַר ִּמי ֹא ֵב ד אָ ִבי ביטוי זה נדון כאן בעבר‪ ,‬יש מהטעם להוסיף כאן את דברי הרשב"ם‪ :‬אבי‪ ,‬אברהם‪ ,‬ארמי היה‪,‬‬ ‫אובד וגולה מארץ ארם; כדכתיב "לך לך מארצך" )בר' יב‪,‬א(‪ ,‬וכדכתיב "ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי" )בר'‬ ‫כ‪,‬יג(‪ .‬לשון 'אובד' ו'תועה' אחד הם באדם הגולה‪ ,‬כדכתיב "תעיתי כשה אובד בקש עבדך" )תה' קיט‪,‬קעו(; "צאן אובדות‬ ‫היו עמי רועיהם התעום" )יר' נ‪,‬ו(‪ .‬כלומר‪ :‬מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת‪ ,‬ונתנה הקדוש ברוך הוא לנו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫עיין גם בהמשך דבריו‪.‬‬ ‫וכן ר"י בכור שור‪ :‬ארמי היה אבי אברהם שנולד בארם נהרים‪ ,‬ואובד היה שיצא מארץ מולדתו לילך מגוי אל גוי‬ ‫ומממלכה אל עם אחר )ע"פ תהלי קה ג ומקבילו בשירת אס בדברי הימי(‪ ,‬שאמר לו הקדוש ברוך הוא‪" :‬לך לך‬ ‫מארצך וממולדתך" )בר' יב‪,‬א(?! והיה הולך מכאן ולכאן תועה‪" :‬כאשר התעו אותי" )בר' כ‪,‬יג(‪ .‬ו'תועה' נקרא אובד‪,‬‬ ‫כדכתיב "תעיתי כשה אובד" )תה' קיט‪,‬קעו(‪.‬‬ ‫כו יד וְ ל ֹא ִב ַע ְר ִּתי ולא חליפית; רס"ג‪ :‬ולא הוצאתי; רש"י מפרש לשון אכילה‪ .‬ראב"ע‪  :‬השחתי מהקדש‪.‬‬ ‫ר"י בכור שור‪ :‬ולא בערתי ממנו בטמא  שמן של מעשר שיני שנטמא‪ ,‬לא בערתי ממנו בטומאה )ראה יבמות עג‪,‬ב(‪ ,‬אלא‬ ‫אם נטמא פודיהו אפילו בירושלים ]יש דין שמעשר שני שנכנס לחומת ירושלים אי אפשר לפדותו‪ ,‬אבל אם המעשר‬ ‫נטמא ולכן נפסל לאכילה בתור מעשר ‪ -‬אפשר לפדותו[‪ .‬ע"כ‪ .‬כלומר לשון הדלקה‪.‬‬

‫כח נח יעקב עציון כי שם ה' אקרא‬

‫"‪ְ ...‬ליִ ְר ָאה אֶ ת הַ ּ ׁ ֵשם הַ ִ ּנ ְכ ָּבד וְ הַ נ ֹּו ָרא הַ זֶּה אֵ ת ה' אֱ ‪-‬לֹהֶ ָ‬ ‫יך" )דברי כח נח(‬

‫נער העולה לתורה בשבת בר המצווה שלו מכיר את החשש שבמקו לומר את ש ה' בברכות התורה כראוי‪ ,‬בש אדנות‬ ‫– הוא יאמר "ברו אתה ַה ֵ‪ ,"0‬כפי שאמר ב'חזרות' לקראת העלייה בבית הכנסת‪ .‬המילה ' ַה ֵ‪ '0‬משמשת בלשוננו כהרחקה‬ ‫וכתחלי להזכרת ש ה'‪ ,‬ולכ כשמברכי ברכה רק כתרגול או כשקוראי פסוק שאינו של‪ ,‬נוהגי לומר ַה ֵ‪ 0‬במקו הש‬ ‫שלא נאמר‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫ספר זה יצא לאור בשנת תשל"ז‪ .‬הנוסח שהיה מקובל אז אינו הנוסח המקובל היום‪ .‬כמה וכמה הדפסות של המקרא )ושל ספר תהלים(‬ ‫יצאו לאור ויוצאים לאור לפי הנוסח של ר"מ ברויאר הבנוי על כא"צ‪ ,‬גם במאגרים של פרויקט השו"ת הנוסח המוצע בנוי על כ"י לנינגרד‪.‬‬ ‫הנוסח המקובל אז שתנ"ך קורן נחשב למדויק ביותר )למשל הסידור רינת ישראל בנוי על קורן‪ ,‬וכן הקונקורדנציה של אבן‪-‬שושן( כבר אינו‬ ‫מקובל היום‪ .‬אבל עדיין יש הרבה לתקן‪ ,‬יש מולי"ם שאינם מבחינים בין תכלת לקלא אילן‪ .‬ומה שנוגע לתורה להרבה קוראים ותיקים קשה‬ ‫להשתחרר ממה שהתרגלו אליו גם אם יוכיחו להם באותות ובמופתים שמחזיקים בנוסח מוטעה‪ .‬יצוין לשבח מכון ממרא ‪http://www.mechon-‬‬ ‫‪ mamre.org/i/t/t0.htm‬המגיש נוסח ע"פ כא"צ‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫ישנו רק מקום אחד בתורה שבו נכתבה בתורה עצמה המילה השם במובן שאנו משתמשים בה כיום – בפסוק שצוטט בפתיחה‪.‬‬ ‫פעם נוספת שבה נאמר "השם" ביחס לקב"ה היא בפרשת המקלל )ויקרא כד יא(‪ַ " :‬ו֠יִּ קֹּב ֶבּן‪ָ -‬ה ִא ָ֨שּׁה ַהיִּ ְשׂ ְר ֵא ִ ֤לית ֶאת‪ַ -‬ה ֵשּׁ ֙ם"‪ ,‬אך שם‬ ‫הכוונה היא אמנם לשמו של ה' הנאמר בפה‪ ,‬ואילו כאן מדובר בכינוי הרחקה לקב"ה‪ ,‬כמבואר בפסוק עצמו‪ֶ :‬את‪ַ -‬ה ֵ֞שּׁם ַהנִּ ְכ ָ ֤בּד‬

‫ֹלהיָך׃‬ ‫נּוֹר ֙א ַה ֶ֔זּה ֵ ֖את ֥ה' ֱא ֶ ֽ‬ ‫וְ ַה ָ‬ ‫ג בלשו המשנה מופיעה המילה " ַה ֵ‪ "0‬במקו ש ה' – ה במקרי שבה היא נכתבת כתחלי של הש המפורש‪ ,‬ש‬ ‫הוי"ה‪ ,‬וה במקרי שבה מתכוונת המשנה לקב"ה‪ ,‬ולאו דווקא לש כלשהו‪ .‬נדגי את שתי האפשרויות‪ :‬המשנה במסכת‬ ‫יומא )ג ח( מפרטת את סדר העבודה של הכה הגדול ביו הכיפורי‪ ,‬ובי השאר מובא הנוסח שבו התוודה הכה‪ .‬וכ היה‬ ‫אומר‪" :‬אנא הש‪ ,‬עוויתי פשעתי חטאתי לפני‪ ."...‬הכה עצמו לא היה אומר "אנא הש"‪ ,‬אלא היה מזכיר את הש המפורש‪,‬‬ ‫כדר שהיתה נהוגה במקדש )רמב" הלכות עבודת יו הכיפורי פרק ב הלכה ו‪" :‬מתודה ביו זה שלשה וידויי‪ ...‬ומזכיר את‬ ‫הש בכל וידוי מה שלש פעמי‪ ...‬ובכול הוא מזכיר ככתבו שהוא הש המפורש"(‪ .‬כלומר‪ ,‬המילה "הש" כא פירושה‪ :‬פה‬ ‫אומר הכה את הש שאסור לכותבו‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬המשנה במסכת מכות מביאה מחלוקת לגבי חיוב מלקות למי שנות בבשרו כתובת קעקע‪" :‬אינו חייב עד‬ ‫שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רוש‪ .‬רבי שמעו ב יהודה משו רבי שמעו אומר‪ :‬אינו חייב עד שיכתוב ֵ‪2‬‬ ‫ַה ֵ‪ ,0‬שנאמר "וכתובת קעקע לא תתנו בכ אני ה'"‪ .‬המילה "הש" כא משמעה ‪ -‬הקב"ה‪ ,‬ולאו דווקא ש המפורש‪ .‬במילי‬ ‫אחרות‪ ,‬בעוד במקרה השני נית לכתוב במשנה את הקיצור המקובל ה' )"עד שיכתוב ש ה'"(‪ ,‬אי לעשות כ במשנת יומא‪,‬‬ ‫שפירוש המילה הש בה הוא דווקא הש המיוחד‪.‬‬

‫ארבע נקודות ושלושה יו"דים‬ ‫הקיצור ה' שאנו רגילי להשתמש בו הוא ככל הנראה לא עתיק יומי‪ .‬בתקופת הראשוני הסימו המקובל לש ה' היה‬ ‫שלושה יו"די זה בצד זה‪ ,‬ולעיתי בצורת סגול הפו – שני יו"די ושלישי על גביה )או אות ו' שוכבת(‪ .‬הסברי רבי ניתנו‬ ‫לכתיב זה‪ ,‬בעיקר על דר הדרש‪ ,‬הרמז והסוד )למשל‪ :‬גימטריה של ש הוי"ה בתוספת ארבע‪ ,‬כמספר אותיות הש(‪ ,‬א הפשט‬ ‫לא ברור לאשורו – ואולי במקרה הזה ההסברי על דר הסוד ה בגדר פשט‪ .‬במגילות מדבר יהודה מוכר מנהג של הסופרי‬ ‫לכתוב ארבע נקודות במקו אותיות ש הוי"ה‪ ,‬והיו ששיערו ששלושת היו"די ה גלגול של הסימו הזה )אולי כתבו יו"ד –‬ ‫האות הקטנה והפשוטה ביותר – כנגד כל אות מאותיות הש‪ ,‬והשמיטו את הסימו הרביעי בגלל שהאות ה' כבר הופיעה‬ ‫בתחילה(‪ .‬במאמר שהקדיש פרופ' יעקב שפיגל מאוניברסיטת בר איל לבירור מקורו של הקיצור ה' כסימ לש ה'‪ ,‬הוא דוחה‬ ‫דעות חוקרי שסברו שמדובר בציו קדו‪ ,‬וכותב‪" :‬לאחר עיו בכתבי יד מרובי‪ ,‬וממקורות שוני‪ ,‬אי אנו מוצאי בה את‬ ‫הקיצור הזה"‪ ,‬אלא רק את שלושת היו"די הנזכרי‪ .‬בסידורי כיו רגילי להדפיס שני יו"די‪ ,4‬וג המנהג הזה מוכר כבר‬ ‫מימי הביניי‪.5‬‬ ‫ע התרחבות השימוש בדפוס הל ופחת השימוש בשלושה יו"די‪ ,‬והסימ ה' הל ותפס את מקומ‪ .‬מספר פוסקי הורו‬ ‫שאי למחוק את הקיצור ה' כיוו שמדובר באחת האותיות של ש הוי"ה )כ למשל‪ ,‬הרב יוס רוזי‪' ,‬הרוגאצ'ובר'‪ ,‬כתב שיש‬ ‫להיזהר שלא לכתוב ב"ה בראש מכתב; וכנראה כ סברו ג האחרוני שנהגו לכתוב ד' במקו ה'(‪ ,‬א מהבחינה ההיסטורית‬ ‫נראה שמדובר בקיצור של המילה "הש"‪ ,‬ששימשה כאמור כבר במקרא ככינוי כלפי מעלה )ואמנ‪ ,‬פוסקי רבי סבורי שאי‬ ‫איסור במחיקת ה‪-‬ה'‪ .‬סיכו דברי בעניי זה מצוי בתשובת 'יחוה דעת'‪ ,‬ח"ג סימ ע"ח(‪.‬‬ ‫במסורת הקריאה בתורה של השומרוני‪ ,‬בכל פע שמוזכר ש הוי"ה אומרי ה "שמא"‪ ,‬היינו הש‪ .‬ר' אברה ב‬ ‫עזרא‪ ,‬בהקדמתו למגילת אסתר‪ ,‬מסביר מדוע לא נזכר ש ה' במגילה‪" :‬הנכו בעיני שזאת המגילה חברה מרדכי‪ ...‬והעתיקוה‬ ‫הפרסיי ונכתבה בדברי הימי של מלכיה וה היו עובדי עבודה זרה והיו כותבי תחת הש הנכבד והנורא ש תועבת‬ ‫כאשר עשו הכותי שכתבו תחת בראשית ברא אלהים ‪ -‬ברא אשימא‪ ,‬והנה כבוד הש שלא יזכרנו מרדכי במגילה"‪ .‬ראב"ע‬ ‫מזהה אפוא את מנהג הקריאה האמור של השומרוני‪ ,‬המוכר לנו עד ימינו‪ ,‬ע ש אליל המוזכר בספר מלכי )ב י"ז ל(‪:‬‬ ‫ימא‪."6‬‬ ‫"אַ ְנ ׁ ֵשי כוּת ָע ׂש ּו אֶ ת נ ְֵרגַל וְ ַא ְנ ׁ ֵשי ח ֲָמת ָע ׂש ּו אֶ ת אֲ ִׁש ָ‬ ‫*‬ ‫הפסוק שבו פתחנו נאמר תו כדי פרשת הקללות המובאת בפרשתנו; לסיו נחזור מעט אחורה‪ ,‬אל הברכות שהובטחנו‬ ‫כי ישיגונו כי נשמע בקול ה' – אז ייקרא שמו עלינו‪" :‬וְ ָרא ּו ָּכל עַ ּ ֵמי ָה ָא ֶרץ ִ ּכי ׁ ֵשם ה' ִנ ְק ָרא ָעלֶ ָ‬ ‫יך וְ יָ ְרא ּו ִמ ּ ֶמ ּ ָך"‪ .‬ע"כ המאמר‬ ‫של יעקב עציון‪.‬‬ ‫הערת אפר )אוריאל פרנק(‪:‬‬ ‫ַח ָט ִאים‪,‬‬ ‫ׁש ִעים וְל ֲ‬ ‫ַּפ ָ‬ ‫ַּפר נָא לָעֲֹונֹות וְל ְ‬ ‫ּׁשם‪ּ ,‬כ ֶ‬ ‫ָאל‪ּ .‬נָא ַּב ֵ‬ ‫ִשר ֵ‬ ‫ַּמ ָך ּבֵית י ְ‬ ‫ְפנֶי ָך ע ְ‬ ‫ׁשעּו‪ָ ,‬ח ְטאּו ל ָ‬ ‫ּׁשם‪ ,‬עָוּו‪ָּ ,‬פ ְ‬ ‫אֹומר‪ּ :‬נָא ַה ֵ‬ ‫ָך‪ָ 7‬היָה ֵ‬ ‫וְכ ְ‬ ‫ָאל‬ ‫ִשר ֵ‬ ‫ַּמ ָך ּבֵית י ְ‬ ‫ְפנֶי ָך ע ְ‬ ‫ְׁש ָח ְטאּו ל ָ‬ ‫ׁשעּו ו ֶ‬ ‫ׁש ָּפ ְ‬ ‫ׁשעָוּו וְ ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫‪4‬‬

‫א"ה‪ :‬המלצתי למדפיסי ספר תהלים להדפיס יְ ָי‪ ,‬והמלצתי נתקבלה‪ .‬משום מה לאחרונה הסידורים הנפוצים החלו להדפיס שם הויה וזה גורם‬ ‫להשתפכות שמות קודש וחילולם‪ .‬א‪.‬ל‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫עיין בסידור ר' שבתי סופר מפרמיסלא כרך ב' בעמ' וטז מהמילואים )מהדורת שנת תשנד(‪:‬‬

‫‪6‬‬

‫א"ה‪ :‬מעניין מאוד‪ ,‬השאלה אם ראב"ע הכיר מגילות של השומרונים )כותים בלשון חז"ל(‪ .‬מלשונו נראה שכן‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫א"ה‪ :‬בסידורים ישנים מנוקד ּ ַכ ְך בכ"ף פתוחה כלשון העם! א‪.‬ל‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫
גירסאות‬ ‫
מה ההבדל בי" ַה ֵ ל ַ ֵ – ראה בסו הקוב !‬ ‫
ריעב"‪ ,#‬לח שמי‪ ,‬פ"ו‪ ,‬ב )עמ' צאצב(‬ ‫
עלי תמר‪ ,‬יומא‪ ,‬עמ' שמט‬ ‫
נפש הרב )גריד"ס(‬ ‫
ניצוצי אור‪ :‬לה‪ ,‬ב תוד"ה אנא הש‪ :‬כינוי הש במקו ה'‬ ‫ר' שמואל הכה" קוק‪ ,‬חבצלת‪ ,‬תרס"ז‪ ,‬גליו" מ'‬ ‫שו"ת אבקת רוכל סימן כז‬ ‫…השאלה השנית בענין השם ובשם של הוידוי הנאמר בסד' העבודה שנהגו העם לומ' בראשונה השם ובשניה‬ ‫‪8‬‬ ‫בשם וזה תימה איך מניחים המשנה ונמשכים אחר האמורא ירושלמי שלא הסכמו ‪/‬הסכימו ‪ /‬עמו כל הפוסקים‬ ‫זולתם אבי העזרי וראבי"ה שנמשכו אחריו כאמור שהוא בקי בגירסא טפי מינן ופסקו כוותיה‪ .‬והנה כבר כתב‬ ‫רבינו חננאל לא משגיחינן ברבי חגי לגבי מתני'‪ ,‬וכן יסד רבי שלמה הבבלי אנא השם ורבינו ירוחם ז"ל כתב‬ ‫בנ"ה ח"ג המחלוקת שיש בין הפוסקי' על הענין ובאחרונה כשהביא סד' העבודה כתב בשניהם השם וכן רבינו‬ ‫יעקב ]בעל הטורים[ בהלכות יו"הכ בסי' תרכ"א בראשונה כתב בשניהם השם וז"ל‪ :‬וילפינן מקרא שוידוי יו"הכ‬ ‫שצ"ל בו אנא השם וזה נוסחו אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא כו' הנה‬ ‫בנסחאתו שהביא בספרו כתב בשניהם השם ובאחרונה באחרית הפרק הביא מחלוקת הפוסקים שיש בין העזרי‬ ‫ורבינו האי גאון ואמר שבעל הלכות גדולות ז"ל סובר כי כהן גדול היה אומר בוידוים שם בן מ"ב ולא היה‬ ‫אומר לא אנא השם ולא אנא בשם שכן הוא אומר לא בלשון הזה היה אומר ויראה שר"ל שאחר שאין ראוי לומר‬ ‫אנא שם בן מ"ב שנאמר השם שהוא רמז לשם הידוע שה' של השם פה היא ה"א הידיעה ור"ל השם הידוע‪ .‬והנה‬ ‫מצד זה הוא מסכים עם כל הפוסקים זולתי האנשים אשר נקבו בשמות אך אמנם חולקים עליו אומרים שכהן‬ ‫גדול לא היה מזכיר שם בן מ"ב כי אם שם בן ד' אותיות שהוא שם הוי"ה ככתבו שהוא שם המפורש וכ"ן שלא‬ ‫השיג עליו א"ה לאומרו לא בלשון הזה היה אומר שכן אמר א"ה וסברתי דבראשונה היה אומר כהן גדול אנא‬ ‫השם ובשניה אנא בשם ועל זה אמר ר"ה ז"ל לא בלשון הזה היה אומר כהן גדול אנא השם אלא שם בן מ"ב כו'‬ ‫רק השיג עליו שלא היה שם בן מ"ב כי אם שם בן ארבע‪ ,‬הנה יראה שגם רבינו האיי גאון ס"ל שצריך לומר‬ ‫השם שהוא רמז לשם האומר כהן גדול או יהיה שם בן מ"ב לדעתו או שם בן ארבע לדעת אחרים אחד היות‬ ‫שמוש הה"א הזאת ה"א הידיעה ור"ל השם הידוע וכן מצאתי בתשובת שאלה לרבינו יצחק בר ששת ז"ל שפי'‬ ‫דעת רבינו האיי גאון ז"ל בסי' רי"ט קרוב לזה וז"ל ואתא שנית לשון רב האיי ז"ל שלא כתב הוא שכהן גדול‬ ‫אומר אנא השם אלא כך הוא אומר שלא יאמר אדם אנא בשם ר"ל אנא ה' לפי שהכ"ג לא היה אומרו כן בכינויו‬ ‫אלא מזכיר שם המפורש ולזה יאמר אדם אנא השם סתם ברמז עכ"ל )הריב"ש(‪.‬‬ ‫הנה יראה שדעתו לומר אנא השם וכן דעת רבינו סעדיא גאון אחר ראות שהוא מקפיד גם על השלישי באומרו‬ ‫שראוי לומר בפניו לפני השם שגם פה היה מזכיר כ"ג שם המפורש וראוי לומ' השם רמז לשם המפורש וכהביא‬ ‫רבינו יעקב דעת שני הגאונים האלה נראה שגם הוא סובר כמותם‪.‬‬ ‫והעד הב' שכן כתב למעלה בנוסחא והרמב"ם ז"ל כתב בסד' העבודה בהלכות יו"הכ פ"ב בשניהם השם וז"ל‬ ‫כיצד הוא אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא כו' וכן כתב בעל הלכות‬ ‫גדולות בשניהם השם בסדר העבודה בהלכות יום הכפורים חלק י"ג ובפירוש המשנה שחבר הרמב"ם ז"ל בכתב‬ ‫‪9‬‬ ‫ידו הקדושה של המחבר ז"ל הנמצא היום פה צובא הנקרא אצל הקהל קדוש מוסתע' רב הר"אג כתב במשנה‬ ‫בשלשתן השם בה"א ושי"ן ומ"ם רצוני לומר שגם בשלישי כתב לפני השם כדעת רבינו סעדיה ובמקומות אחרות‬ ‫כשהוא מזכיר את השם ככתבו הוא כותב יי"א‪ .‬הנה יראה שגירסת המשנה הוא לפני ה' כדעת רס"ג וכבר‬ ‫אמרתי שגם רס"ג סובר שיש לומר אנא השם כראותינו שהוא מקפיד גם על השלישי וכן הדעת נוטה אחר היות‬ ‫שלשלתם שם א' ואין ספק שכל אלו הגאונים והפוסקים ז"ל שראו דברי רבי ס"ג ולא השגיחו בדבריו לגבי מתני'‬ ‫בדברי רבי' חננאל ולא יישר בעיניהם טענת א"ה ור"א ואין מסדר אתה כוננת נמשך אחר דעת א"ה ור"א ועל פיו‬ ‫אנו חיים ולא על פיו אנו חיים לעזוב דברי כל אלו הגאוני' והפוסקים אשר הבית נכון עליהם ונלך אחר הישר‬ ‫בעיניו כי לפי הנראה לא הגיע לזה הגדר להחזיק בסדורו ולעזוב אדוני הארץ והמופת על זה כי סדר באות‬ ‫השלישי גולם תבניתך ובאות הצ' סידר ואמר צוה והביא לו את שעיר המשתלח ואינו כן כי הוא היה הולך‬ ‫‪8‬‬

‫א"ה‪ :‬כנראה אם אין טעות דפוס בנוסח המקורי היה הָ ְס ְּכמ ּו‪ .‬יש לבדוק דפוס ראשון‪ .‬א‪.‬ל‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫בארם צובה הייתה הקהילה הותיקה‪ ,‬והיא החזיקה בכתבי הרמב"ם שהובאו לשם ע"י הנגיד דויד מצאצאי הרמב"ם‪ ,‬והייתה הקהילה‬ ‫החדשה שנוסדה מגולי ספרד‪ .‬הותיקים נקראו מוסתערבים‪ .‬עיין בפירוש ר' יהודה אלבוטיני על משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬ובהקדמת ר' יצחק שילת‬ ‫לכרך מדע של משנה תורה בהוצאתו‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫למקום שהיה קשור שם כנגד בית שלוחו ושם היה מתודה‪ .‬וגם מצד העיון יראה שאין ראוי לומר בא' השם ובא'‬ ‫בשם אחר היות שעשרה פעמים היה מזכיר כהן גדול שם המפורש ביום הכפורים ושם המפורש הוא שם בן ארבע‬ ‫שהוא שם ההויה כמו שכתב הרב הגדול ז"ל במאמרו הנכבד מורה הנבוכים חלק א' ס"ב וכן דעת א"ה ג"כ ששם‬ ‫בן ארבע הוא שם המפורש וז"ל הרב ז"ל בפרק הנזכר צונו בברכת כהנים ובהשם ה' ככתבו אשר הוא שם‬ ‫המפורש ולא היה נודע אל כל אדם איך הדיבור בו כו'‪ .‬וזה מה שאמרו שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרים‬ ‫אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחד בשבוע ואין זה איך יהיה הדיבור בו בלבד אלא גם כן הענין אשר בעבורו‬ ‫יוחד זה השם ויהיה בו סוד אלוה עוד גם היה אצלם שם בן י"ב אותיות כו' והיו מכנים אותו בכל מקום שהיה‬ ‫מזדמן להם שם בקריאתם שם בן ארבע אותיות כמו שנכנה אנחנו היום באדנות כו' עכ"ל‪ .‬הנה יראה ששם בן‬ ‫י"ב הוא כינוי לשם בן ארבע כי דבר שמו המשל ביפע"ל והוא מורה על היותו נמצא עבר והוה ועתיד ודברים‬ ‫נוראים על שם בן ארבע כמו שידוע למעכ"ת‪.‬‬ ‫והנה הרב ז"ל הביא ראיות ברורות על היות שם בן י"ב כינוי בפ' הנזכר וכמו כן שם בן מ"ב הוא שם מחובר‬ ‫‪10‬‬ ‫ממ"ב אותיות כל אות מהם הוא ראש תיבה לכינוי א' וזה מספרם ‪ :‬א"ל ברו"ך גדו"ל יוצ"ר תקי"ף צדי"ק‬ ‫קדו"ש ר"ם עליו"ן יש"ר טו"ב נגי"ד נעי"ם גבו"ר דור"ש יחי"ד יסו"ד כ"ל שופ"ט ברו"ך פקי"ד טהו"ר צרו"ף‬ ‫רחו"ם צו"ר תמי"ם גא"ה גומ"ל חסי"ד קרו"ב דו"ד ט"ל נדי"ב עשי"ר ראו"י גא"ה לומ"ד פוד"ה זוק"ף קור"א‬ ‫שומ"ר קוש"ב ומקשי"ב צב"י יש"ר ת"ם‪.‬‬ ‫הנה נתבאר ששם בן מ"ב הוא נקבץ מהכינויים רבים ושם ההויה הוא שם המפור' ושם העצם אין עוד מלבדו‬ ‫ונתאמתו דברי הרב ז"ל ואבי העזרי שהשם הנאמר מפי כהן גדול ביום הכפורים הוא שם בן ארבע ועליו תאמר‬ ‫ההוגה את השם באותיותיו כו' וגם נתאמת ששם בן ד' שהיה מזכיר שהוא שם המפורש יראה לע"ד שאין ראוי‬ ‫לומר בא' השם ובשני בשם כי לו אמרו בשניהם בשם החרשתי אע"פ שהוא סוגיית המשנה וסברת כל הפוסקים‬ ‫כבר יתכן לומר בשם שכונתו בשם הידוע כדאיתא במס' מנחות פ' הרי עלי עשרון אותה שנה שמת שמעון‬ ‫הצדיק אמר להם כו' וסוף המאמר ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם שכונתו לומר בשם הידוע שהוא שם‬ ‫המפורש‪ .‬אבל לומר בא' השם ובשני בשם קשה וזה כי באומר בראשונה אנא השם רוצה לומר השם הידוע‬ ‫וכשיחזור לומר בשני בשם יראה שירצה לומר בשם אחר ידוע ג"כ זולתי הנזכר או ירצה לומר שלא היה מזכיר‬ ‫פה השם אבל אומר בשם רוצה לומר הנאמר לעיל וזה שקר כי השם הנזכר בראשונה הוא בעצמו הנזכר בשניה‬ ‫וכמו שמזכיר שם המפורש באנא השם הראשון כך חוזר ומזכירו פעם שנית באנא השם כדאיתא במסכת יומא‬ ‫פרק טרף בקלפי )לט ב( תנו רבנן עשרה פעמים מזכיר כהן גדול את השם בו ביום שלשה בוידוי ראשון ושלשה‬ ‫בוידוי שני ושלשה בשעיר המשתלח ואחד בגורלות‪ .‬דאם יהיה השם השני זולתי הראשון או שלא היה מזכירו‬ ‫פעם שנית לא יעלו למנין שלשה גם לא למנין עשרה כי כבר אמרתי ששם המפורש הוא אחר ‪/‬אחד‪ /‬ואין עוד‬ ‫כמו שכתוב לעיל‪ .‬ואם נאמ' ששניהם שם המפורש ונשתנו בקריאת' גם זה לא יתכן כי בהיות שם ארבע שם‬ ‫העצם כמו שהביא מר"מ ז"ל במורה הנבוכים חלק א' פ' ס"א וכמו שיביא להלן יחויב שיהיה לשמו הקדוש‬ ‫ההבדלים שיש לשם העצם אשר בהם יבדל ממה שישותף אליו במינו רצוני לומר אשר בו יבדל משאר מיני‬ ‫השמות וגם שיורה על עצמותו ומציאותו בהוראת שם העצם האמתי שמורה על עצמות הדבר ועל אמיתות‬ ‫חלקיו אם יהיה אותו הדבר יש לי חלק בחי מדבר במשל שיורה מלת שם חי מדבר על החיות ועל הדבור והנה‬ ‫אנוש ג"כ יודה על זה עצמו כשיהיה מורה בדרך הדבקות כי אם יהיה מורה על דרך הכללית לא יהיה מורה כי‬ ‫אם על א' מהם או יהיה החיות או הדבור כמו שהוא ידוע ומפורסם למעכ"ת‪ .‬והנה שם אנוש יקרא שם העצם‬ ‫אחר היותו מורת ‪/‬מורה‪ /‬על אמתות חלקיו אך לא בשם חי מדבר אחרי היות אפשרי להורות על חלק אחר זולתי‬ ‫האחר עם היות שהחלק השני משותף ומחובר בו הנה בענין ההוראה יתכן שיורה על אחד מהם וג"כ שם הצומח‬ ‫והדומם הם מורים על עצמות מציאותם כי שם צומח מורה על עצמות נפש הצומחת ודומם מורה על עצמותו‬ ‫אשר הוא הגשם השוכן בה תחלה ראשונה ואינו מתנועע והוא מלשון דומו עד אגיענו אליכם שרוצה לומר לא‬ ‫תתנועעו עד הגיענו אליכם וכבר אדוני יודע כי שם העצם הזה לא ישתנה כי אם בהשתנות הצורה אשר בה היה‬ ‫הדבר ההוא הוא הוא‪ .‬ולעת כזאת כבר נשתנה עצמותו כי עצמות השליה איננה עצמות הטפת זרע ולא עצמות‬ ‫הולד שיהיה אחרי כן‪ .‬והנה השתנות האלוה שקר א"כ השתנות שמות שקר לא ישתנה לעולם‪ .‬וכבר הביא הרב‬ ‫ז"ל בח"א מה"פ א' ששם בן ארבע הוא שם העצם לבדו וז"ל כל שמותיו יתברך הנמצאים בספרי' כולם נגזרים‬ ‫מן הפעולות וזה מה שאין העצם בו אלא שם א' והוא שם יי"א שהוא שם מיוחד לו יתברך ולזה נקרא שם‬ ‫המפורש עניינו שהוא יורה על עצמותו יתברך הוראה מבוארת אין השותפות בה אמנם שאר שמותיו הנכבדים‬

‫‪10‬‬

‫לנו מוכר‪ :‬אנא בכוח גבורת ימינך תתיר צרורה וכו'‪ .‬ובעל הבן איש חי חיבר מילים אחרות שראשיהן הן שם זה של מ"ב‪ .‬א‪.‬ל‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫מורים בשתוף להיות נגזרים מפעלות ימצא כמותם לנו כמו שבארנו עד שהשם המכונה בו יי"א הוא ג"כ נגזר‬ ‫מאדנות דיבר האיש אדוני הארץ עכ"ל כדאית' בפ' הנזכר בראיות ברורות‪.‬‬ ‫הנה אמר ששם ההו"יה הוא שם העצם המורה על עצמותו כשאר שמות שם העצם המורים על עצמותם ולהיות‬ ‫זה השם לדבר מושכל שהוא יתברך שמו ראוי שיהיה ההבדלים שיש לשמות העצם שעשו בעלי המחקר במלאכת‬ ‫ההגיון אשר גדרו אותה כשהיא ענין כלי מתוקן ימנע בסבתו השכל מלחטא בדמיון‪ .‬והנה בכלי הזה ראוי‬ ‫לשקול עם היותם שגם בעלי הלשון נטו גם כן לזה הדרך בקוראם לשמות המורגלים שם העצם בהשאלה‬ ‫להבדילם משאר מיני השמות רצוני לומר שם תואר ושם היחס ושם המספר ושם הכינוי ושם המקרא ודומיהם‬ ‫וכן תקנו הבדליו להבדיל בין שם העצם ושאר השמות אשר ישתתפו אליו במינו‪ .‬והנה ההבדלים שעשו לא יכלו‬ ‫להיותם כללים כל מיני שמות המורגלים הנקראים אצלם שם העצם רק לחלק אחד מהם בלבד והוא שמות‬ ‫האנשים אמרו שם העצם נחלק לשני חלקי' הא' באברהם יצחק ויעקב ודומיהם וגדרו אותם כשלא יסמכו ולא‬ ‫יהיו רבים ולא יעשה מהם בנין ולא יבואו בה"א הידועה ולא יכונה בהם אך כשבאו לכסף וזהב ודומיהם לא‬ ‫יכלו לעשות זה לפי שראו הכתוב אינו רוצה בו אמר כסף צרוף‪ ,‬צרורות כספיהם‪ ,‬ונתת הכסף‪ ,‬כספך היה לסיגים‪,‬‬ ‫וכאלה רבים והנה קראו לזה המין שם העצם זולתי אחרים והשאילוהו לזה המין לבד להיות זה המין א' ושני‬ ‫לפי שמצאו שיתכן לקרא עצמותו לדבר הבלתי יוצא מאמיתת חלקו עם היותו בלתי נכנס וזה הבדל במשל כי‬ ‫ההבדל לא יאמר בתשובת מה הוא בדין דעצמותו אך בתשובת איזה דבר הוא‪ .‬והנה קראוהו ַעצְ מו ִּתי להיותו‬ ‫בלתי יוצא במקרה והסגולה כמו שהוא מפורסם לכל מי שעסק במלאכת ההגיון כל שכן וכ"ש למעכ"ת וכשראוי‬ ‫שיתכן לומר עצמותי לדבר ומבלתו יוצא וראו שהשמות הללו אינם מורים על ענין אחר זולתי על הנקרא בהם‬ ‫מה שאין כן בשאר מיני השמות ואלו לא יצאו מעצמות הנקרא בהם קראום בשם העצם‪ .‬וביאור זה כי כסף וזהב‬ ‫ואברהם ויצחק ודומיהם לא יורו כי אם על אותו הגשם הרשום או על אותו האיש הרשום לא על דבר אחר‬ ‫משא"כ בשם התואר כי חכם במשל יורה על שני עניינים על החכמה ועל האדם הרשום שקנה חכמה וכן בהאי‬ ‫ונגר ודומיהם‪ .‬ושם היחס ג"כ מורה על שני עניינים על האדם המיוחס אליו ועל המתיחס בראובני והגדי שמורה‬ ‫על אותו האדם הרשום שהוא מבני גד או מבני ראובן ועל גד וראובן עצמן וכן שם המקרה יורה על האדם ועל‬ ‫‪11‬‬ ‫המקרה שהיה בימיו פלג‪ ,‬כי בימיו נפלגה הארץ; אי כבוד לומר גלה כבוד מישראל ודומיהם ושם המספר הוא‬ ‫קבוץ האחרים ובאמור שנים יורה כמות המנין ועל כמות האחדים ואם לא יתכן לומר שנים אם לא קדמו אחד‬ ‫א"כ באמורם שנים כבר הוא מורה ג"כ על הא' ושם הכינוי כמו כן מורה על האיש הרשום המכונ' באותו כנוי‬ ‫ועל הכינוי עצמו וגם כי כבר ימצאו אנשים רבים בכינוי אחד יהיה שם הכינוי מור' על כולם וכן שאר מיני‬ ‫השמות‪ .‬משא"כ בשמות המורגלים הנקראים שם העצם כי לא יורו כי אם הנרצ' בו ולזה קראום שם העצם‬ ‫להשתתפו בענין הזה עם השמות העצם האמתי כחי וצומח ומדבר ודומם שיורו על ענין הנרצ' בהם לא על‬ ‫זולתו והנה גם כן לפי דעת המדקדק ירצ' ששם העצם יהיה מורה על עצמות אותו הענין מצד ולא ישתנה כי אם‬ ‫בהשתנות עצמותם‪.‬‬ ‫והנה שם המפורש מור' על עצמותו ובת בעל תכלית עבר והוה ועתיד וכן יש בשי"ת אותיות היה הוה ויהיה‬ ‫ומורה על יחודו כמו שביאר הרב ועניינים אחרים נוראים מורים על יחודו ומציאותו היות הכל נשפע כמו שביאר‬ ‫הרב רבי אברהם בן עזרא ז"ל בחבורו שעשה בענין הזה וקראו ספר השם וכן העיד הוא יתברך בתורתינו על זה‬ ‫ואמר זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור רוצ' לומר בבעל תכלית‪.‬‬ ‫הנה נתאמת שאי אפשר שישתנה שם המפורש שהוא שם העצם בשום ענין אחר היותו שם העצם באמת ואין‬ ‫הפרש ביניהם אחר אומרם שהיה מזכירו כהן גדול עשר' פעמים בו ביום כלם עולים בקנה אחד בריאות וטובות‬ ‫והיות כונתו באומרו בשם שתהא הבי"ת ‪/‬ב'‪ /‬שמושית לע"ד ונזכיר שמושית הבי"ת‪.‬‬ ‫והנה אי אפשר פה בשום אופן שמשמשת בבי"ת כשמחת בקציר שרוצ' לומר כשמחת הקציר וכבר אמרתי למעלה‬ ‫סבת היות בלתי נכון השמוש הזה ושאר שמושי הבית הם אלו או תהיה הראותה על החומר לעשות בזהב בכסף‬ ‫ובנחושת ובחרושת אבן למלאות; במראות הצובאות מורים על החומר הנעשה ממנו וכאלה רבים‪ .‬והנה זאת אין דרך‬ ‫להפה ותשמש להורות על המקום בבית או בשדה ויאמר הנה באהל וכאלה ג"כ רבים או להורות על הכלי באבן‬ ‫או באגרוף; בחרב או בחנית או להורות על הזמן בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם רוצ' לומר בזמן התנדב עם או‬ ‫תשמש מקום עם כמו הרק אך במשה דיבר רוצ' לומר הרק עם משה‪.‬‬ ‫והנה אין בכל אלו השמושים דרך לנטות ימין ושמאל לכוונתי רק נשאר שמוש א' שאי אפשר שישמש פה מצד‬ ‫מה ובבחינת העיון לא יתכן וזה הבי"ת המשמשת מקום בעבור ומקום מסבת כי שניהם שמות נפרדים כבי"ת‬ ‫מר גָּ ָ ֥לה ָכ ֖בוֹד ִמיִּ ְשׂ ָר ֵ ֑אל‪.‬‬ ‫בוֹד ֵלא ֔ ֹ‬ ‫יכ ֙‬ ‫‪ 11‬במקרא‪ֽ ִ :‬א ָ‬ ‫‪7‬‬

‫התשחית בחמשה כי שמושה פה בעבור החמשה ויעבוד יעקב באשה; בכרות בני עם בן ישי ר"ל בסבת אשה בסבת‬ ‫כרות בני עם בן ישי עבדך שבע שנים ברחל רוצ' לומר בעבור רחל או בסבת רחל ולהיות שמלת בחמשה הוא‬ ‫קרוב לאנא בשם אדבר בה כבר אמרתי כי התשחית בחמשה ר"ל התשחית בעבור חסרון החמשה‪.‬‬ ‫והנה מלת בעבור ובגלל ובסבת שלשתם שמות נרדפים והנה אומרו בעבור כאלו אמר בסיבת וכן הביאם‬ ‫הרד"ק ז"ל בשרש עבר ובשרש גלל ואולם בעבור זאת בגלל כך וכך בעבור דוד בגלל דוד בעבור טמאה תחבל‬ ‫בגלל שטמאה תחבל בעבור ישמרו חוקיו בגלל שישמרו חוקיו ואביון בעבור נעלים מכרו האביון בגלל נעלי' שיקחו‬ ‫עליו עכ"ל )הרד"ק(‪.‬‬ ‫הנה אומר שבעבור רוצ' לומר בגלל וכתב בשרש גלל וכן בגלל הדבר זה בסבת הדבר הזה ע"כ‪ .‬הנה נתבאר‬ ‫ששלשתם שם נרדף וכן תרגם יהונתן ואולם בעבור זאת כמו שתרגם ובגלל הדבר הזה‪.‬‬ ‫ועתה נחזור לעניינינו‪ ,‬הטוב לאמר דרך תפלה אנא בסבת השם‪ ,‬והשם אין לו סבה וגם כי אינו נופל לשון תפלה‬ ‫ולא ראיתי ולא שמעתי מי שהתפלל בזה הלשון‪ .‬וגם אם לא ירצה לומר אנא בשם אנא במציאו' השם או אנא‬ ‫בעצמות השם כי אם היות שזה הלשון לא יפול בלשון תפלה ולא התפלל אדם מעולם במציאות השם שירצה‬ ‫לומר שאנו מתחננים למציאות או לעצמות עצמו או שאנו משביעים לשם במציאות עצמו ובעצמות שמו או‬ ‫ירצה לומר בעבור עצמותו‪ .‬וכבר אמרתי שרוצה לומר בסבה והמציאות אין להם סיבה והיותינו מתחנני' אנא‬ ‫בשם לעצמות השם או למציאות השם לא יתכן כי עצמותו ומציאותו ומהותו אחד מכל פנה והנה יהיה כאילו‬ ‫אמרנו אנא השם והיות שאנו משביעים לשם ככתוב נשבע‪ 12‬לה' אלהיך גם זה אין ראוי וכי אנו משביעים לש"ית‬ ‫למחול עוונותינו וכן לא יעשה לקל שבקלים שישביעוהו שיעשה דבר זה וגם כי לא יפול אנא בלשון שבועה‪.‬‬ ‫והנה שאר שמושי הב"ית לא הבאתי אותם לפי שלא יתכן שמושם לכוונת עניינינו‪.‬‬ ‫ועתה אשתחווה אפים ארצה כי אין למטה ממנה שיורנו מאור שמשנו איזה דרך ישכון אור ומה היה סיבת‬ ‫התפשטות זה המנהג בקצת מקומו' ולהניח ארזי הלבנון וללכת אחרי הבחורים כפי מבואר עד שיתמו הספקו'‬ ‫האלה מלבי כי מה האדם שיבוא אחרי המלך ולך תהיה צדקה‪.‬‬ ‫שו"ת אבקת רוכל סימן כח‬ ‫זאת היא תשובת הרב על השאלות הנזכרים‬ ‫תשובה ראה ראיתי את אשר קנאת בדבר נסח סדר עבודה אשר כתב גולם דמות תבניתך על מלת גולם ועל‬ ‫מלת תבנית המורים על הגשמות ועל דבר זה יצאת כגבור יריע אף יצריח להיות דבר זה נפלא בעיני כ"ת‬ ‫לאומרו בשום זמן ומה גם ביום סליחה וכפרה‪.‬‬ ‫ועל זה אשיב ואומר כי אין ספק כי כך פירושו גולם דמות תבניתך אדם הראשון שהיה בתחלה גולם בלי צורה‬ ‫ע"ד מ"ש דהע"ה גלמי ראו עיניך אח"כ ציירת בו דמות ותבנית כלומר הצורה והתבנית אשר בו מן האדמה יצרת‬ ‫ומ"ש תבניתך ר"ל התבנית שנתת בו דוגמא לדבר ואני נסכתי מלכי ר"ל המלך שלי כלומר המלך שהמלכתי אני‬ ‫וכן ולא תגעל נפשי אתכם ר"ל הנפש שנתתי בכם אף כאן תבניתך ר"ל התבנית שאתה בנית‪.‬‬ ‫ועל תמיהת ‪/‬תמיהתך‪ /‬איך פשט המנהג לומר אנא בשם כדעת אימורא ירושלמי שלא הסכימו עמו כמעט כל‬ ‫הפוסקים אין לתמוה על זה שהפוסקים נמשכו אחר גירסת נסחת המשנה שבידינו וכיון שרבי חגי למדנו נוסחאת‬ ‫המשנה שהיה אנא בשם הכי נקטינן דאיהו היה בקי בנסחא' המשנה טפי מינן וכ"ש דתוספתא מסייע ליה‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר שהפוסקים שכתבו אנא השם לא לפסוק הלכה שיאמרו כן נתכוונו ולדחות דברי רבי חגי‬ ‫והתוספתא שאין זה הדבר תלוי בפסק הלכה כיון שאין איסור בדבר‪ .‬ואע"פי שהם כתבו שיאמר אנא השם מי‬ ‫שירצה לומר אנא בשם כרבי חגי הרשות בידו ואע"פי שזה דבר של טעם אביא דוגמת זה שכבר ידוע שכל‬ ‫הפוסקים שלנו הם ע"פי התלמוד ומפיו אנו חיים וכל אשר בשם ישראל יכנה אינו רשאי לזוז מפסק התלמוד וכל‬ ‫הפורש ממנו כפורש מחייו ע"כז יש דברים שאנו מניחים דבר התלמוד ונוהגים כספרים אחרים ואעידה לי עדים‬ ‫נאמנים ששנינו בפרק בני העיר שבתעניות קורים ברכות וקללות ואין אנו נוהגים כן אלא אנו קורים ויחל כדברי‬ ‫מסכת סופרים‪ .‬וכן בר"ח אלול שחל להיות בשבת היה ראוי להפטיר השמים כסאי כמו שגזר הגמ' בפ' הנז' ואין‬ ‫אנו מפטירי' אלא בחדא משבע דנחמתא כדברי פסיקתא והטעם לפי שאין דברים אלו תלויים בדבר אסור והתר‬ ‫הרשות בידינו לקרות או להפטיר כדברי מי שיראה לנו שהוא יותר נכון ואע"פי שהוא נגד התלמוד כיון שאינו‬ ‫דבר תלוי באסור והתר‪ .‬ומשם נלמוד לנדון שלפנינו שאפילו אם היו הפוסקים כותבים אנא השם בדוקא שהרשות‬ ‫בידינו להניח דבריהם ולומר אנא בשם כדברי רבי חגי כיון שאינו דבר התלוי באסור והיתר‪ .‬כ"ש שקצת פוסקים‬ ‫‪12‬‬

‫מילה ראשונה ב"פ= ב' פעמים‪ ,‬השנייה לא עמדתי על טיבה והזמן‬

‫כך כתוב בפרויקט בר‪-‬אילן‪ ,‬ומשולל הבנה‪ .‬בדפוס סלוניקי‪:‬‬ ‫אינו פנוי לברר )אולי נשבעת(‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫כתבו כרבי חגי וגם הפוסקים שכתבו שלא כמותו יש לומר שנמשכו אחר נסחאת המשנה שבידם ור' חגי היה בקי‬ ‫בגירסת המשנה יותר מהם‪.‬‬ ‫ומה שפלפל כת"ר בהבנת אנא בשם והארכת בדבר וכתבת שאם הכונה בעבור השם הוא כאלו אמר בסבת‬ ‫השם והשם אין לו סבה וגם כי איננו נופל בלשון תפלה על זה אשיבך כי אמת הדבר שהשם אין לו סבה אבל‬ ‫הוא סבת הסבות וכאן אין אומרים שיש סבה לשם ח"ו אבל אנו אומרים שבסבת שמו שהוא סבת הסבות יכפר‬ ‫לעונות כו' וזה מבואר מאד‪ .‬ועוד כי אע"פי שפי' הרד"ק ובגלל הדבר הזה בסבת הדבר הזה אפשר כי הוא לבדו‬ ‫יתפרש בסבת ובמקומות אחרים לא יתפרש כן ועוד כי אע"פי שפי' רד"ק בעבור בגלל אפשר שהוא על דרך‬ ‫העברה ולא שיהיה דומה לו ממש עד בגלל יתפרש בסבת יתפרש ג"כ בעבו' ויהיה פי' בעבור למען וכ"ש‬ ‫שאע"פי שפי' בעבור יהיה בסבת כבר כתבתי שלא תפול בו הקושיא שהוקשה לך‪.‬‬ ‫זה נראה לי נאם הצעיר יוסף קארו‬ ‫‪13‬‬ ‫א"ה‪ :‬בעניין חילופי הגרסה אנא ה' אנא בה' כתוב במחזור גולדשמיד ליום הכיפורים עמ' ‪ :440‬אנא ה' אנא בשם כך‬ ‫הגירסא ברוב המחזורים לפי קביעת ר' חגיי בירושלמי )יומא ג ז( בראשונה הוא אומר אנא השם ובשנייה הוא אומר אנא‬ ‫בשם‪ ,‬עי' אלבק‪ ...‬הוספות והשלמות עמ' ‪ ,470‬ושם הוא מפרש‪" :‬אנא בשם ר"ל 'בשם ה' אני קורא בשם ה' אני משביע'‬ ‫ועי' באריכות ליברמן תוספתא כפשוטה ד' ע' ‪ ".735-6‬ע"כ‪.‬‬ ‫הפטרת כי תבוא סט‬

‫ס ד‬ ‫נֹותיִ  עַ ל ַצ!ד ּתֵ אָ ַ ‪%‬מנָה‪ #‬ביטוי זה מצאנו גם בהפטרת שבת ראש חודש )לקמן סו יב(‪ַ :‬על‪ַ -‬צ ֙ד ִתּנָּ ֵ֔שׂאוּ בשני‬ ‫ּוב ַ ‬ ‫ְ‬ ‫המקומות מביא רש"י את תרגום יונתן‪ :‬על גיססיא )כסלים(‪ .‬ביטוי למי שנושא תינוק על בטנו‪.‬‬ ‫ס ט ִּכי ִל י
ִאּיִ ים יְ קַ ּו)ּו ראב"ע‪  :‬שאתן להם שכר טוב‪ ....‬כי לא יתנו להם ישראל שכר‪.‬‬ ‫יע‪ ,‬לפיכך יביאו בניך ממקומם‪ ,‬ואפילו יהיה רחוק‪,‬‬ ‫והמ ֵר ַ‬ ‫רד"ק‪ :‬פירוש‪ :‬שוכני האיים יקוו לי‪ ,‬כי ידעו כי אני המטיב ּ ֵ‬ ‫יביאו אותם אל ארץ ישראל‪.‬‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫ּ ֵתן ְלחָ כָ ם וְ ֶי ְח ַּכם‪ֹ -‬‬ ‫אני מבקש מאוד ממי שיש לו הערות שלא ימנע מלשולחן אלי‬ ‫הכתובת למשלוח‪ [email protected] :‬או ‪[email protected]‬‬ ‫הערות מתקבלות גם באנגלית‪.‬‬ ‫הודעה מאתר "לדעת"‪ :‬כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע )גם גליוננו מופיע שם(‪:‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫אם אתה מתענין‬ ‫בהבטים הלשוניים של התורה‬ ‫)לשון המקרא‪ ,‬המשנה‪ ,‬התלמוד וכו'(‬ ‫אתה מוזמן להרשם )בחנם(‬ ‫לקבלת דוא"ל בנושאים לשוניים‬ ‫בכתובת‪[email protected] :‬‬ ‫☺ בּ ֹוא להחכים את עצמך ואת שאר המכותבים ☺‬

‫‪13‬‬

‫מחזורי גולדשמיד ניתנים להורדה באתר היברובוקס ‪http://www.hebrewbooks.org/21790‬‬

‫‪9‬‬