Guilyon Divrei Torah Shoftim 2009

‫‪ ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬

‫שנת תשס״ט ‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬פרשת שופטים‬

‫שיעור בעניני פרשת השבוע‬ ‫ליל שישי פרשת שופטים – ירושלים תשס״ח לפ״ק‬ ‫‪ ‬ושוטרים תתן לך בכל שעריך"‪ ,‬הנה פרשה זו מיירי‬ ‫בענין מינוי שופטים‪ ,‬וסמיך ליה כתיב 'לא תטע לך אשירה כל‬ ‫עץ אצל מזבח ה' אלקיך' ודחז"ל )סנהדרין ז‪ (:‬אמר ריש לקיש‪,‬‬ ‫כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל‪ .‬וצ"ב‬ ‫למה נחשב זאת כנטיעת אשירה וכע"ז‪ .‬והנה הפטרת פרשת‬ ‫זו שהיא מהז' דנחמתא מסתיימת בפסוק )ישעיה נב‪ ,‬יב( 'כי‬ ‫לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון‪ ,‬כי הולך לפניכם ה'‪,‬‬ ‫ומאסיפכם א' ישראל'‪ ,‬והיינו דהגאולה העתידה תבא שלא‬ ‫כדרך הגאולה הראשונה‪ ,‬דביצי"מ הודגש ענין החפזון שבה‪,‬‬ ‫וכדכתי' 'כי בחפזון יצאת מארץ מצרים'‪ ,‬ואילו הגאולה העתידה‬ ‫תהא להיפך ממש‪' ,‬כי לא בחפזון תצאו'‪ ,‬וצ"ב מהו ההבדל בין‬ ‫גאולה הראשונה להאחרונה בענין זה של חפזון‪.‬‬ ‫‪ ‬בכללויות ידוע דההבדל בין ב' גאולות אלו הוא בכך‬ ‫שהגאולה הראשונה באה מצד מידת החסד‪ ,‬וגאולה העתידה‬ ‫תבא מצד הדין‪ ,‬וכידוע מהאריז"ל עה"פ )ישעיה נב‪ ,‬ג( 'חנם‬ ‫נמכרתם ולא בכסף תגאלו' דהיינו שהגאולה העתידה לא תבוא‬ ‫ע"י המידה הנק' כסף דהיינו מידת החסד‪ ,‬אלא שתבוא ע"י‬ ‫המידה הנק' זהב דהיינו מידת הדין‪ ,‬וכמו"כ אי' בחז"ל )שבת‬ ‫פט‪ (:‬דלעת"ל יצחק אבינו שהוא המרכבה למידת הדין‪ ,‬הוא‬ ‫יהא המליץ טוב על ישראל בכך שיאמר 'פלגא עלי ופלגא עלך'‬ ‫עיי"ש‪ .‬והרי דהגאולה העתידה שייכת למידת הדין ותבוא ע"פ‬ ‫מידה זו‪ ,‬ודלא כהגאולה הראשונה שהיתה מצד החסד שנגאלו‬ ‫אעפ"י שלא היו ראויים וכדכתי' 'ואת ערום ועריה'‪ ,‬ואפי"ה‬ ‫הוציאם השי"ת ממצרים קודם זמנם‪ ,‬וכ"ז מצד מידת החסד‪,‬‬ ‫וכנודע שיו"ט פסח הוא נגד מידת החסד‪.‬‬ ‫‪ ‬שנתברר חילוק זה בין הני תרי גאולות‪ ,‬א"כ י"ל‬ ‫דההבדל בין אם הגאולה באה בחפזון או שלא בחפזון תלוי ג"כ‬

‫גליון דברי תורה‬

‫באם הגאולה היא מצד החסד או מצד הדין‪ ,‬ובכללויות הביאור‬ ‫בכך הוא מצד דענין הדין מקושר לענין של מתינות שלא בחפזון‪,‬‬ ‫שהרי הדיינים נצטוו )אבות פ"א מ"א( הוו מתונים בדין‪ ,‬והיינו‬ ‫שכשעוסקים בענין של מידת הדין אין לו לדיין לבוא בחפזון‬ ‫למסקנת הדין‪ ,‬אלא עליו להיות מתון ובאריכות זמן רב עד‬ ‫שיוכל לבוא למסקנא לפסוק בענין של דין‪ .‬וכמו שבענין בירור‬ ‫הדין צריך הוא להיות במתינות‪ ,‬א"כ ה"ה בהרחבה יותר ענין‬ ‫המתינות נוגע כלפי כל ההנהגה השייכת למידת הדין‪ ,‬דהנהגה‬ ‫זו לא תוכל להתגלות באופן של חפזון‪ ,‬ובהכרח שהנהגה זו‬ ‫תבוא באופן של 'כי לא בחפזון' כהנהגת הוו מתונים בדין‪.‬‬ ‫ונמצא דענין זה הכתוב בהפטרה 'כי לא בחפזון תצאו' מקושר‬ ‫הוא לענין הפרשה‪ ,‬דבפרשה זו עוסקים בענין מינוי שופטים‬ ‫ושוטרים שה"ז עסק במידת הדין‪ ,‬והרי במידה זו יש כלל של‬ ‫'הוו מתונים בדין'‪ ,‬וע"כ הנחמתא שבהפטרת פרשה זו מיירי‬ ‫בענין הגאולה העתידה שהיא ג"כ תבוא ע"פ מידת הדין ובאופן‬ ‫השייך לענין 'הוו מתונים בדין' ד'כי לא בחפזון תצאו'‪.‬‬ ‫‪ ‬ענין זה דהנהגת הדין באה בהכרח ע"י מתינות יש בה‬ ‫כמה דרכים בכמה אנפין‪ ,‬וכולם הולכים למקום אחד‪ ,‬ביאור א'‬ ‫הוא‪ ,‬דהנה ידוע דמידת הדין ענינה הוא ליכנס להפרטים‪ ,‬וכגון‬ ‫שהמתקשה באיזו סוגיא שצריך השכל לבררו‪ ,‬אזי מוכרח הוא‬ ‫ללמוד וליכנס לכל פרטי הסוגיא וא"א לו ללמדה בסקירה אחת‪,‬‬ ‫וזהו ג"כ ענין מידת הדין‪ ,‬שמחלקת היא כל דבר לפרטים ופרטי‬ ‫פרטים‪ ,‬דמידת הדין ענינה הוא צמצום‪ ,‬וצמצום היינו שלוקח‬ ‫כלל ומחלקו לפרטים רבים‪ ,‬וענין הנראה כדבר אחד מחלק הוא‬ ‫אותו לשנים ומראה במה כל פרט שונה מזולתו‪ ,‬והכח בנפש‬ ‫לעשות כן הוא המידה של דין וצמצום‪ .‬וזהו הטעם הפשוט‬ ‫לכך שמידת הדין באה במתינות‪ ,‬כיון שכאשר רוצים ללמוד‬

‫א‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬שופטים‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫סוגיא בעיון וליכנס לכל פרטיו‪ ,‬הנה לימוד זה אורך משך זמן‬ ‫רב יותר מאשר א' הלומד את אותה הסוגיא בכללויות שלומד‬ ‫אותה במהירות יותר‪ .‬ובעומק יותר‪ ,‬הנה עצם ענין המתינות‬ ‫וריבוי הזמן ענינו הוא ההתחלקות לפרטים‪ ,‬דכל רגע ורגע הוא‬ ‫פרט בפני עצמו‪ ,‬והרגע שלאחריו הוא כבר פרט אחר ממנו‪,‬‬ ‫וא"כ הענין הרוחני של אריכות הזמן היא‪ ,‬שכאשר הזמן ארוך‬ ‫יותר ה"ז גילוי יותר של פרטים נפרדים‪ ,‬וע"כ הגאולה העתידה‬ ‫השייכת למידת הדין באה ג"כ באריכות הזמן ושלא בחפזון‪.‬‬ ‫‪ ‬שהגאולה העתידה שייכת למידת הדין ולהתחלקות‬ ‫לפרטים ה"ז ג"כ משום דסוגיית גאולה זו‪ ,‬וסוגיית תיקון נשמות‬ ‫ישראל שתהא בגאולה זו‪ ,‬לא תהא רק תיקון כללי לנשמות‬ ‫ישראל כמו שהיתה בגאולת מצרים‪ ,‬דביצי"מ לא נתקנו עדיין‬ ‫בפרטיות כל נשמה ונשמה מישראל‪ ,‬ולא יצאו ממצרים אלא‬ ‫מצד כללויות קדושת נשמת ישראל וכללויות האמונה שבהם‪,‬‬ ‫וכללויות זו היא אשר יצאה ממצרים‪ ,‬אולם בודאי כל נשמה‬ ‫פרטית יש לה הרבה פרטים והרבה ענינים ומידות שעליה לתקן‬ ‫בפני עצמה‪ ,‬אלא דהרבוש"ע דילג על כל הפרטים והוציא‬ ‫את הכלל‪ ,‬דמכיון שהכלל הוא טוב‪ ,‬וכללויות נשמות ישראל‬ ‫קדושה היא‪ ,‬הנה על כן אפשר להוציאם ממצרים‪ ,‬ולא נכנסו‬ ‫לעומק כל התיקונים הפרטיים של כל נשמה בפני עצמה‪ ,‬וזהו‬ ‫'בחפזון יצאת ממצרים' דהיינו שלמדו את סוגיית תיקון נשמות‬ ‫ישראל בחפזון ובמהירות בסקירה אחת‪ .‬אך לעת"ל בהכרח‬ ‫שהתיקון השלם יבוא בפרטיות לכל נשמה ונשמה‪ ,‬וכל חלקי‬ ‫ופרטי כל נשמה יהיו מוכרחים לבוא לידי תיקון‪ ,‬ואזי ילמדו‬ ‫את סוגיית תיקון נשמות ישראל לעומקה‪ ,‬ויתקנו יבררו את כל‬ ‫נשמה באופן שיהא תיקון שלם לכל נשמה‪ ,‬ותיקון זה יכלול את‬ ‫כל הפרטים‪ ,‬וע"כ ה"ז בא באופן של מתינות שלא בחפזון‪.‬‬

‫הוא סוד המכונה רזא דעץ החיים‪ ,‬הסוד שבנפש‪ .‬ומידת הדין‬ ‫כנכון הוא כאשר חודרת היא לעומק ודנה על החיים עצמם כמה‬ ‫שייכות יש לה כנכון עם ענין החיים‪ ,‬וכמה חיים תזכה נשמה‬ ‫זו‪ ,‬ולא על פעולות החיים‪ .‬וכדחזינן כן בהדין שבר"ה שדנים‬ ‫בו על החיים עצמם‪ ,‬וע"כ זהו מה שמתפללים בר"ה 'זכרינו‬ ‫לחיים'‪ ,‬ואי' בחז"ל )ר"ה ( שספרי חיים וספרי מתים פתוחים‬ ‫לפניו‪ ,‬והרי דאע"פ שדנים ג"כ על עוד כמה דברים‪ ,‬מ"מ אין כל‬ ‫דברים אלו אלא ענפים מענין החיים‪ ,‬ובודאי כלולים הענפים‬ ‫בהשורש‪ ,‬ולפי החיים שיש בהשורש כן יתגלה זאת בהענפים‪,‬‬ ‫והדין אכן יכול להיות על הענפים בפני עצמם‪ ,‬אולם אפשר‬ ‫להתעמק ולבוא עד השורש‪ ,‬וזהו עומק הדין שחודר עד השורש‬ ‫ודן על שורש החיים‪.‬‬ ‫‪ ‬ידוע שבזוה"ק מכונה היכל הדין בשם 'היכל הזכות'‪,‬‬ ‫דדין אמיתי הוא כאשר עומדים על הזכות שבנפש ומגלים אותו‪,‬‬ ‫שהרי באמת יש לו לכל יהודי עוה"ב וחיים נצחיים‪ ,‬ונקו' זו של‬ ‫חיים מתגלית בר"ה‪ ,‬שבו מתגלה ענין 'כי מי גוי גדול אשר לו‬ ‫א' קרובים אליו' )דברים ד‪ ,‬ז‪ .‬עיי' טואו"ח סי' תקפ"א(‪ ,‬וענין‬ ‫גילוי נקו' חיים זו היא בכך דבעצם כ"א זוכה בדין‪ ,‬ואפי' אם‬ ‫נגזר עליו עונש ח"ו אין העונש פוגע בעצם החיים‪ ,‬אלא אדרבה‬ ‫העונש בא ע"מ לתקנו ולהכינו לחיים נצחיים‪ .‬וזהו באמת עומק‬ ‫הדין דר"ה‪ ,‬שבא לברר ולגלות שאדם זה הוא 'בר חיים' ויש לו‬ ‫עוה"ב‪ ,‬ובגדר 'חי' הוא‪ ,‬וכפי השייכות שיש לו עם הענין של‬ ‫חיים כן יתגלה זאת בהענפים בפועל‪ ,‬ואם יהא לו תוקף של חיים‬ ‫אזי ייצא כ"כ זכאי בדין עד שכל צרכיו הגשמיים וכל עניניו‬ ‫הקשורים לענין החיים‪ ,‬יבואו גם הם ממדריגה נעלית‪ ,‬ומזונותיו‬ ‫וכל חיי הגוף שלו יבואו ממדריגה נעלית‪ ,‬דאפי' בגשמיות אין‬ ‫לכל א' את אותו מין חיים כזולתו‪ ,‬ואכן יוכל להתגלות זאת‬ ‫ממש בפועל ע"י שגופו יהא בריא וחזק בפועל‪ ,‬אולם עיקר‬ ‫הענין הוא שחיי גופו יהיו מקושרים בהחיים הרוחניים ויתפשטו‬ ‫ממנו‪ .‬ועל כל ענינים אלו דנים בר"ה שהדין בו הוא לברר את‬ ‫ענין החיים‪ ,‬וזהו עומק הדין בכ"מ‪ ,‬לירד לעומק‪ ,‬דעצם החיים‬ ‫הוא סוד ודבר עמוק מאוד‪.‬‬ ‫‪ ‬מלבד ענין פשטות הדין שישנו למעלה באופן שהאדם‬ ‫נידון ע"י בי"ד של מעלה כדוגמת בי"ד של מטה הדנים על פלוני‬ ‫ופלוני‪ ,‬הנה בעצם ענין זה של דיין ונידון תחילתו הוא בהאדם‬ ‫עצמו‪ ,‬דכל אדם הוא דיין על עצמו וצריך לדון את עצמו בכל עת‪,‬‬ ‫דמידת 'דין' היא מידה שבנפש‪ ,‬ורק אחר שהאדם דן את עצמו‬ ‫אזי יכול הוא לדון גם את זולתו‪ ,‬וע"כ הדין נותן דרק מי שאפשר‬ ‫לדונו יכול לדון את אחרים‪ ,‬וכדדחז"ל )סנהדרין יח‪ (.‬עה"פ‬ ‫'התקוששו וקושו' )צפניה ב‪ ,‬א( אמר ר"ל קשט עצמך ואח"כ‬ ‫קשט אחרים‪ ,‬וכה"ג שדן את אחרים פשיטא שדנים אותו ג"כ‪,‬‬ ‫דאי לא דיינינן ליה איהו היכי דיין‪ ,‬ופשטות בי' מימרא דר"ל‬ ‫הוא להמוכיח זולתו שיקשט עצמו תחילה‪ ,‬אך חז"ל דרשוהו‬ ‫לענין דיינים כנ"ל‪ ,‬ומלך לא דן אחרים כיון שאין דנים אותו‪.‬‬ ‫ועכ"פ נמצא שמידת הדין פותחת תחילה באדם עצמו‪ ,‬וקודם‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬נוסף בענין מידת הדין שבאה במתינות הוא‪ ,‬דהנה‬ ‫מידת הדין כנכון הוא כאשר מתעמקים בה וחודרים לעומק‬ ‫הנידון‪ ,‬וע"כ אומרים בכל עשי"ת 'שיר המעלות ממעמקי"ם‬ ‫קראתיך'‪ ,‬דהרבוש"ע דן את עומק הנפש וחודר לעומק הדין‪,‬‬ ‫דכל אדם יש לו הרבה חלקים בנפשו‪ ,‬ישנם חלקים שהם‬ ‫בהתגלות יותר וישנם חלקים שהם יותר בהסתר‪ ,‬וכמו"כ ישנם‬ ‫חלקים באדם השייכים להפעולות שעושה‪ ,‬והיינו שמכל נשמה‬ ‫נובעים פעולות החיים‪ ,‬ותכונות שבנפש‪ ,‬ופעולות החושים‬ ‫כראיה ושמיעה שנפעלים הם ע"י הנשמה‪ ,‬אולם ישנו את עצם‬ ‫החיים שהוא המקום שממנו נובעים כל הפעולות‪ ,‬ועצם זה הוא‬ ‫הסוד שבנפש‪ ,‬סוד הנשמה‪ ,‬דכשנתבונן מהו עצם החיים‪ ,‬והאיך‬ ‫מתפרש בדיוק מהות החיים שבנפש‪ ,‬ולא שנתאר את החי ע"פ‬ ‫פעולותיו‪ ,‬שכל חי פועל כך וכך ויש לו תכונות אלו ואלו‪ ,‬דכל‬ ‫זאת אינם אלא ענפים המתפשטים מהשורש‪ ,‬דכל נפש שיש‬ ‫בה חיות מתפשטים ממנה ענפים שהם התכונות שבנפש‪ ,‬אך‬ ‫מהו עצם הענין שאפשר לקרותו 'חיים' ממש‪ ,‬הנה עצם החיים‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ב‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬שופטים‬

‫צריך שידון האדם את עצמו ואח"כ יכול לדון את זולתו‪ .‬והרי‬ ‫הדין הנכון הוא גילוי עצם החיים כנ"ל‪ ,‬וא"כ ענין לדון את עצמו‬ ‫הוא בכך שהאדם מגלה את החיות העצמית שלו‪ ,‬וזהו ההכנה‬ ‫בחודש אלול לקראת ר"ה שיבוא האדם למדרי' כזו שיעמוד על‬ ‫כך שהוא בעצם 'חי'‪ ,‬ושיחפור בעומק נפשו לעמוד על כך‪.‬‬ ‫‪ ‬דמילתא גם במידת הדין שלמעלה נוהג כלל זה‪,‬‬ ‫דכביכול השי"ת מתחילה מגלה את עצם החיים שלו ואח"כ הוא‬ ‫דן את כל באי עולם‪ ,‬וע"כ מתפללים 'זכרינו לחיים וכו' למענך‬ ‫א' חיים'‪ ,‬והיינו שהרי אתה הינך אלקים חיי"ם‪ ,‬וע"כ הינך חפץ‬ ‫ג"כ בחיים‪ ,‬ואם תדון אותנו לחיים הנה בכך יתגלה שכביכול‬ ‫למעלה הינך מגלה את עצם החיים שלך‪ ,‬דהרי החיים שלנו הם‬ ‫ענפים התלויים בהחיים שלך‪ ,‬וע"כ זכרינו לחיים מלך חפץ‬ ‫בחיים למענך א' חיים‪ .‬וכמובן שכדי שיוכל האדם להמשיך‬ ‫הנהגה זו למעלה נצרך שהאדם עצמו יהא דוגמא לכך‪ ,‬ושיגלה‬ ‫את עצם החיים שלו‪ ,‬וזהו ההכנה בחודש אלול 'לולי האמנתי‬ ‫לראות בטוב ה' בארץ חיי"ם'‪ ,‬שיעמוד האדם על קדו' נשמתו‬ ‫ועל חיי הנשמה שלו ועל עומק נפשו‪ ,‬ועי"ז ימשיך מלמעלה‬ ‫ג"כ הנהגה זו‪ .‬ומעתה ע"י שנתגלה עצם החיים של האדם‪ ,‬הנה‬ ‫נמצא שדן את עצמו לכף זכות‪ ,‬כיון שחדר להעומק שבו הוא‬ ‫זכאי‪ ,‬וב' פעמים עומ"ק עה"כ גימ' זכו"ת‪ ,‬דהזכות הוא דבר‬ ‫עמוק עמוק‪ ,‬שצריך לירד עד עומק הנפש ועי"ז לדון את עצמו‬ ‫לכף זכות‪ ,‬ונמצא שבכך ייצא בדימוס בדין‪.‬‬ ‫‪ ‬שענין זה הוא דבר עמוק ביותר‪ ,‬דמוסתר הוא ביותר‪,‬‬ ‫א"כ ודאי שא"א שיתגלה זאת במהירות כ"כ‪ ,‬ובודאי שיארך זמן‬ ‫רב עד שיתגלה הדבר לרוב עמקו‪ ,‬דדבר חיצוני מתגלה במהירות‬ ‫יתר‪ ,‬אך דבר עמוק אינו מתגלה במהירות כ"כ‪ ,‬דזהו כל מהות‬ ‫דבר עמוק‪ ,‬וע"ז בא ענין 'הוו מתונים בדין'‪ ,‬כיון דשורש כל‬ ‫דין הוא בענין החיים‪ ,‬ואפי' כאשר דנים על דברים אחרים הנה‬ ‫אחז"ל )ב"ק קיט‪ (.‬דהגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל‬ ‫את נשמתו ממנו‪ ,‬דכל דבר סו"ס מושרש הוא בהחיים‪ ,‬וע"כ‬ ‫צריכים להיות מתונים בדין מצד שדנים על דבר עמוק שזמן רב‬ ‫יארך עד שיתגלה‪.‬‬

‫דבר עמוק‪ .‬ובאמת הרי כל דבר עמוק אינו מתגלה בחפזון‪,‬‬ ‫ד'עומק' שייך לענין החיים כנ"ל‪ ,‬וחיים אמיתיים הם חיים‬ ‫נצחיים חיים ארוכים‪ ,‬והמידה האיך מקבלים חיים ארוכים הוא‬ ‫ע"י אריכות שבנפש‪ ,‬שאריכות זו היא מידה בנפש שמתוך כך‬ ‫אינו מחפש בכל דבר שיבוא מיד לשלימותו‪ ,‬אלא יש לו אריכות‬ ‫להמתין לכל דבר עד שיתגלה‪ ,‬וא"כ מה שנתבאר שאמיתת הדין‬ ‫הוא לעמוד על עומק עצם החיים ענינו הוא שיעמוד על אריכת‬ ‫החיים‪ ,‬חיים נצחיים‪ ,‬ואריכות זו מחייבת שלא יוכלו לעמוד‬ ‫עליה אלא ע"י אריכות אפיים ומתינות‪.‬‬ ‫‪ ‬יבואר מאי דכתי' בפרשתינו 'כי האדם עץ השדה'‬ ‫)דברים כ‪ ,‬יט( דהוקש אדם לעץ השדה )עיי' תענית ז‪ ,(.‬והיינו‬ ‫משום דכל עץ הוא דבר שיש בו חיים‪ ,‬וחיותו נובעת משרשיו‪,‬‬ ‫ושרשים אלו מוסתרים הם בעומק האדמה‪ ,‬וכמו שעצם החיים‬ ‫של האדם הם נעלמים‪ ,‬כן שרשי העץ שמהם יונק העץ את חיותו‬ ‫נעלמים הם‪ ,‬ונמצאים הם עמוק עמוק במעבה האדמה‪ ,‬וצריך‬ ‫לחפור היטב עד שבאים להשורש‪ .‬והנה ע"י שורשים אלו‬ ‫צומחים אח"כ פירות האילן‪ ,‬שהם תוצאות החיים של האילן‪,‬‬ ‫וכיון שהאילן יש לו חיים ע"י שרשיו שוב ניתן לקוות שייצאו‬ ‫ממנו פירות‪ ,‬ואף שאין פירותיו מתגלים מיד עד שלפעמים יארך‬ ‫זמן רב עד שיתגלו הפירות‪ ,‬מ"מ כיון שיודעים שיש שרשים‬ ‫עמוקים להאילן ע"כ ימתינו לו עד שיתגלו פירותיו ויתבשלו‪,‬‬ ‫ולא יקטוף האדם את הפירות ויאכלם בוסר קודם זמנם אלא‬ ‫ימתין עד שיתבשלו לגמרי‪ ,‬וכמו"כ האדם גם הוא בכוחו לישא‬ ‫פירות הצומחים משרשים עמוקים ונעלמים‪ ,‬וצריך שתהא לו‬ ‫אריכות להמתין עד שיתגלו‪.‬‬ ‫‪ ‬זה הנה בכל מקום שמשתמשים במידת הדין‪ ,‬הן הדין‬ ‫בשמים והן כ"א הדן את עצמו או דיין הדן את זולתו‪ ,‬צריכים‬ ‫לידע שלהנידון יש נשמה שיש לה שרשים עמוקים וכוחות‬ ‫הנפש נעלמים‪ ,‬ואותם צריך הוא לדון‪ ,‬ואם ידון כוחות אלו לפי‬ ‫העומק שבהם אזי יחדור עד עומק שבנפש שבו יש לכל ישראל‬ ‫חלק לעוה"ב‪ ,‬ועי"ז יוכל לדון לכף זכות ויהא זה בי"ד של זכות‪.‬‬ ‫וזהו ענין 'הוו מתונים בדין'‪ ,‬שהדיין צריך לדון את הנידון מצד‬ ‫העומק שבו‪ ,‬ואזי יעמוד על ענינים שאינם מתגלים כ"כ מהר‪,‬‬ ‫דשייכים יותר לעצם הנפש שאין עומדים עליהם מיד‪ ,‬וצריך‬ ‫שיהא לו מתינות על כך להמתין עד שיתגלו‪ ,‬ובמושכל ראשון‬ ‫ייראה להדיין שהנידון אשם במעשיו ורשע הוא‪ ,‬אך באמת‬ ‫אשמו הוא מצד חלק הפעולות שבנפש לפי מה שפעל ועשה‪,‬‬ ‫או שנובע זאת מצד מידות ותכונות נפשו‪ ,‬אך אין זה עצם נפשו‪,‬‬ ‫וכדי לעמוד על עצם הנפש צריך להיות מתון ולהתעמק בדבר‬ ‫עד שלבסוף יתגלה העצם‪ .‬והרי ה'דין' הוא מידה שבנפש כנ"ל‪,‬‬ ‫וכ"א צריך שידון את עצמו כנ"ל‪ ,‬והנה ע"כ צריך שיהא לכל א'‬ ‫מתינות להתעמק ולהמתין עד שיתגלה העומק שבנפשו‪ ,‬ומתוך‬ ‫כך ידון את עצמו לכף זכות‪ ,‬ויידע שהוא עצמו זכאי בעצם‪ ,‬ושוב‬ ‫באופן זה ידון גם את זולתו‪ .‬דענין 'בן אדם' הינה סוגיא עמוקה‪,‬‬ ‫ולעמוד על עומק סוגיא זו צריך שיהא לו מתינות להתעמק בה‪,‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬ביאור‪ ,‬הנה חיים אמיתיים ענינם חיים נצחיים‪ ,‬וחיים‬ ‫נצחיים היינו שיש לאדם אריכות החיים‪ ,‬ומי שאין לו אריכות‬ ‫החיים )שלא גילה בנפשו את עצם החיים( אזי בכל עניניו לא‬ ‫יהא לו אריכות‪ ,‬וטבעו יהא שמוכרח הוא לסיים כל דבר בהקדם‬ ‫האפשרי ולבוא מיד למסקנת כל דבר‪ ,‬וכשילמד סוגיא לא יהא‬ ‫לו מתינות ללמוד בנחת עד שיעמוד על עומק הסוגיא‪ ,‬וכמו"כ‬ ‫בכל ענין שיעסוק יהא מוכרח לראות מיד את הריוח שיהא לו‬ ‫על ידו‪ ,‬ולא תהא לו אריכות אפיים הנובעת מאריכות שבנפש‬ ‫להיות מתון עד שיעמוד על עומק כל דבר‪ ,‬ומוכרח הוא להבין‬ ‫מיד כל דבר‪ ,‬דאם אינו מבינו לאלתר אינו נחשב אצלו לכלום‬ ‫ואין לו שייכות לכך‪ ,‬דאין לו אריכות להמתין עד שיעמוד על‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ג‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬שופטים‬

‫ולא לקוות לבוא עד מהרה למסקנא‪ ,‬דלפעמים אין עומק זה‬ ‫מתגלה מיד‪ ,‬ועדיין אינו רואה את הפירות הצומחים מעומק זה‪,‬‬ ‫וצריך להמתין עד שלבסוף יתגלו הפירות‪.‬‬ ‫‪ ‬זאת ג"כ בפרשת עגלה ערופה שבפרשתינו‪ ,‬שנמצא‬ ‫חלל נופל בשדה לא נודע מי הכהו‪ ,‬ועיקר העוולה שנעשתה‬ ‫ברציחה זו הוא בכך שלא הניחוהו לעשות פירות‪ ,‬וכדחז"ל‬ ‫)סוטה מו‪ .‬הובא ברש"י( אמר הקב"ה‪ ,‬תבוא עגלה בה שנתה‬ ‫שלא עשתה פירות‪ ,‬ותיערף במקום שאינו עושה פירות ]נחל‬ ‫איתן אשר לא ייעבד בו ולא יזרע[‪ ,‬לכפר על הריגתו של זה שלא‬ ‫הניחוהו לעשות פירות‪ .‬ובי' ענין זה הוא‪ ,‬שהרי בודאי אם חלל‬ ‫זה נהרג בע"כ דהיינו משום שבשמים דנוהו למיתה‪ ,‬דבלא"ה‬ ‫לא היו יכולים להרגו‪ ,‬וכדאמר הלל כשראה גולגולת הצפה על‬ ‫פני המים )אבות פ"ב מ"ז( על דאטפת אטפוך‪ ,‬דאכן רצחו אותו‬ ‫אך לא הי' זאת בחינם‪ ,‬דבשמים דנו אותו למיתה‪ ,‬וא"כ עומק‬ ‫הטעם מה שנצרכו כפרה כשנמצא חלל הוא על זה גופא שאכן‬ ‫נדון זה למיתה‪ ,‬דאם דנוהו למיתה הרי שלא נידון חלל זה בהיכל‬ ‫החודר עד העומק ממש וממתין לראות את הפירות שייצאו‬ ‫ממנו‪ ,‬וזהו ענין הכפרה על שלא הניחוהו לעשות פירות‪ ,‬דהיינו‬ ‫על כך שלא המתינו לראות שאילן זה יעשה פירות‪ ,‬ואכן עד‬ ‫היום עדיין לא נתגלתה חיותו של חלל זה‪ ,‬דעוד לא עשה פירות‬ ‫עדיין‪ ,‬וע"כ דנו אותו כאילן סרק שאינו עושה פירות ומחמת כן‬ ‫דנוהו למיתה‪ ,‬אך באמת היו צריכים להמתין עד שתתגלה עומק‬ ‫נפשו שאכן לבסוף יעשה פירות‪.‬‬ ‫‪ ‬העיר הם הממונים על כפרה זו‪ ,‬וה"ז משום שהדין‬ ‫שלמעלה תלוי בהנהגת הזקנים‪ ,‬וכפי שהזקנים עצמם מתנהגים‪,‬‬ ‫וכפי שהם דנים את כלל"י‪ ,‬או בכלל ע"י תפילתם ועבודתם‬ ‫ממשיכים הם מידה זו שעל ידה תתגלה זכויות כלל"י‪ ,‬דמעמידים‬ ‫הם מצב שמתוך כך ידונו לכף זכות‪ ,‬ולפי מעשיהם כן דנים‬ ‫בבי"ד של מעלה לגלות את זכויות כלל"י‪ ,‬ואם אירע כאן מיתת‬ ‫חלל זה שלא דנוהו לכף זכות‪ ,‬ונתחייב מיתה‪ ,‬ולא הניחוהו‬ ‫לעשות פירות כנ"ל‪ ,‬הנה ע"כ צריכים הזקנים כפרה למה לא ראו‬ ‫לעשות עבודה כזו שעל ידה יהא המצב שיתגלה עומק הזכות‪,‬‬ ‫ושיניחוהו לעשות פירות ע"י שימתינו לו עד שיתגלו פירותיו‪,‬‬ ‫וע"כ צריכים הם להביא עגלה ערופה‪.‬‬

‫אליהם במתינות‪ .‬והם ת' עלמין דכסופין‪ ,‬וכלשון חז"ל ברכות‬ ‫כ‪ .‬מתון מתון ארבע מאה זוזי שוויא‪ ,‬והרי כי ת' עלמין דכסופין‬ ‫שייכים למתינות‪ ,‬שמי שיש לו מתינות להמתין עד הסוף‪ ,‬יזכה‬ ‫הוא לאלו ת' עלמין דכסופין‪ .‬וע"כ נמי שיעור הזמן שנקצב‬ ‫מלכתחילה לגלות מצרים היה ד' מאות שנה שהוא כענין הד'‬ ‫מאות עלמין דכיסופין‪ .‬ומעתה‪ ,‬אילו אכן היתה הגאולה בזמנה‬ ‫הנכון והיו ממתינים לזמן זה‪ ,‬אזי היתה זאת גאולה שלימה‬ ‫שלאחריה כבר לא יהא עוד גלות‪ ,‬אלא דמכיון שהוצרכו לצאת‬ ‫בחפזון‪ ,‬והקב"ה חישב את הקץ היינו שנחסרו ק"ץ שנה‪ ,‬וק"ץ‬ ‫היינו סוף הזמן שנקבע‪ ,‬ונחסר מנין זה משום שלא המתינו להקץ‬ ‫ולהעומק שהיה צריך להתגלות לבסוף‪ ,‬והוצרכו לדלג ק"ץ שנה‬ ‫היינו שדילגו על ענין שיש לו שייכות לקץ וסוף‪ ,‬דהיינו על דבר‬ ‫המתגלה רק בהקץ‪ ,‬והנה ע"כ לא היתה גאולה זו שלימה‪ ,‬ועל‬ ‫אף שאכן נתגלה איזה בחי' של עומק גם בגאולה זו‪ ,‬שהרי היו‬ ‫שם עכ"פ רד"ו שנה כמספר עמ"ק‪ ,‬אך לא הי' זה העומק הנכון‬ ‫של ענין הת'‪ ,‬של הד' מאות שנה‪.‬‬ ‫‪ ‬א"ש ביאור הפסוק הנ"ל‪ ,‬דמייסר הנביא צפניה‬ ‫את כלל"י‪' ,‬הגוי לא נכסף' היינו שהרי הינכם עתה גוי כזה‬ ‫שעדיין אין לכם את הד' מאות עלמין דכיסופין‪ ,‬דלא חדרתם‬ ‫עדיין להעומק עד שיתגלו עולמות אלו‪ ,‬וע"כ אומר הוא להם‬ ‫'התקוששו וקושו' היינו שתשתדלו לדון את עצמכם ואת זולתכם‬ ‫באופן שתגיעו לידי כך שיתגלו לכם העלמין דכיסופין‪ ,‬קשוט‬ ‫עצמך ואח"כ קשוט אחרים‪ ,‬ו'התקוששו' הוא מל' ק"ש שבגימ'‬ ‫ד' מאות‪ .‬ולפעמים הגימ' רומזת לענין הלעומת של מאי דכתי'‪,‬‬ ‫דלעומת החיים של העלמין דכיסופין עומד עשיו שמדתו קש‬ ‫וכדכתי' 'בית עשיו לקש'‪ ,‬וק"ש בגימ' ד' מאות‪ ,‬היינו דהקליפה‬ ‫הנק' קש עומדת לעומת הד' מאות עלמין דכיסופין‪ ,‬ואכן עשיו‬ ‫אמר 'הנה אנכי הולך למות' )בראשית כה‪ ,‬לב( והרי דבפירוש‬ ‫אין לו חיים‪ ,‬וכלל"י היו צריכים לעבור את קושי השעבוד‬ ‫במצרים כדי להשלים את הד' מאות שנה‪ ,‬והנה הקושי הי'‬ ‫ע"י 'לקושש ק"ש לתבן' )שמות ה‪ ,‬יב(‪ ,‬שעי"ז נתברר הק"ש‬ ‫של עשיו ונתבטל הקליפה של קש‪ ,‬ושוב היה יכול להתגלות‬ ‫הד' מאות עלמין דכיסופין‪ ,‬ו'התקוששו וקושו' הוא מל' קש‬ ‫דצריך לתקן קליפה זו של קש‪ ,‬וכלשון 'שרשי' שלפעמים‬ ‫פירושו 'לעקור השורש'‪ ,‬ועי"ז 'הגוי לא נכסף' שעד עתה לא‬ ‫זכו להעלמין דכיסופין‪ ,‬הנה עתה יזכו לכך‪ .‬וע"מ לגלות עומק‬ ‫חיים זה של העלמין דכיסופין צריך שיהא האדם מתון‪ ,‬דדבר‬ ‫שרשי הוא ועל כן הוא דבר נעלם שיארך זמן רב עד שיזכה לכך‪,‬‬ ‫אך ודאי שלבסוף יתגלו הפירות ויזכה לכך‪ ,‬וע"כ בא ענין 'הוו‬ ‫מתונים בדין' להמתין עד שיתגלו‪.‬‬ ‫‪ ‬אם האדם שיש לו עומק החיים נקרא עץ השדה‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ואדם כזה הוא אשר יכול לדון גם את זולתו כהכלל של‬ ‫'התקוששו וקושו'‪ ,‬דרק מי שיש לו חיים בעצמו‪ ,‬שדן את עצמו‬ ‫בעומק ועמד על שורש חיותו‪ ,‬הוא יכול לדון גם את זולתו‪ ,‬והוא‬ ‫נק' עץ כנכון‪ ,‬הנה א"כ דיין שאינו הגון והיינו שלא דן א"ע‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬נמצא דענין מידת הדין קשורה לענין עצם החיים‪ ,‬ומי‬ ‫שמגלה אצל עצמו את עצם חיותו יכול הוא לראות זאת גם אצל‬ ‫זולתו‪ ,‬וע"כ מי שנידון בעצמו הוא יכול לדון אחרים‪ .‬והנה‬ ‫לשון הפסוק ממנו נדרש ענין זה הוא 'התקוששו וקושו הגוי‬ ‫לא נכסף'‪ ,‬ובי' הוא דהנה נודע הבחי' דאיתא בזוה"ק שישנם‬ ‫ד' מאות עלמין דכיסופין‪ ,‬והם העולמות שבעוה"ב שהצדיקים‬ ‫זוכים בהם‪ ,‬ו'כיסופין' היינו שצריך לכסוף הרבה להם‬ ‫ולהתגעגע הרבה אליהם כדי לזכות בהם‪ ,‬והרי שאינם מתגלים‬ ‫כ"כ עד מהרה שע"כ צריכים הרבה להתגעגע לכך עד שמגיעים‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ד‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬שופטים‬

‫בעומק‪ ,‬מכונה אשירה שהוא עץ שאינו אמיתי‪ .‬וזהו בכלל ענין‬ ‫ע"ז שנק' מת‪ ,‬דכמו שמאמונה אמיתית נמשך חיים אמיתיים‪ ,‬כן‬ ‫מאמונה בדברים שאינם אמיתיים הנק' ע"ז נובע חיים מזוייפים‪,‬‬ ‫שהעוע"ז עשו שורש שאינו נכון המוציא חיים שאינם נכונים‪,‬‬ ‫ויונקים הם מניצוץ של אמונה אך הם מבלבלים אותו ועושים‬ ‫ממנו מין חיים אחרים‪ ,‬וזה נק' אשירה שהוא מין עץ ששורשו‬ ‫בהקללה שנתקללה האדמה 'וקוץ ודרדר תצמיח לך' )בראשית‬ ‫ג‪ ,‬יח(‪ ,‬שאכן יש לו שרשים המצמיחים פירות וחיים‪ ,‬אך כל‬ ‫זה אינו אלא 'שורש פורה ראש ולענה'‪ ,‬ששרשיו אינם נכונים‪,‬‬ ‫ומוציאים הם פירות שוא וחיים שאינם אמיתיים‪ ,‬וע"כ א"ש‬ ‫דמיון הא דהמעמיד דיין שאינו הגון דהוי כאילו נוטע אשירה‪.‬‬ ‫‪ ‬הגון היינו שעמד על נקו' עצם החיים‪ ,‬והנה על כן ענין‬ ‫הדין מרומז תיכף אחר ענין המילה‪ ,‬וכדכתי' אחר מילת אברהם‬ ‫אבינו 'והוא יושב פתח האהל' )בראשית יח‪ ,‬א(‪ ,‬ודחז"ל )בר"ר‬ ‫מח‪ ,‬ז‪ ,‬הובא ברש"י( ישב כתיב‪ ,‬ביקש לעמוד א"ל הקב"ה שב‬ ‫ואני אעמוד‪ ,‬ואתה סימן לבניך שעתיד אני להתייצב בעדת‬ ‫הדיינין והן יושבין‪ ,‬שנאמר )תהלים פב‪ ,‬א( 'א' ניצב בעדת א‪-‬ל'‪.‬‬ ‫והיינו משום דבעת המילה מתגלה נקו' החיים‪ ,‬וע"כ אי' בחז"ל‬ ‫שאברהם אבינו יושב על פתחו של גיהנם וכל מי שנימול אינו‬ ‫מניחו ליכנס לשם‪ ,‬וענינו משום דערלה היינו שאוטמת היא על‬ ‫כוחות הנפש הפנימיים שלא יתגלו‪ ,‬והמילה פותחת ומגלה את‬ ‫כוחות הנפש הללו ואת החיים הנצחיים הגנוזים באדם שבכך‬ ‫זוכה הוא לעוה"ב‪ ,‬וע"כ אין מניחים להנימול ליכנס לגיהנם‬ ‫כיון דדנים אותו ע"פ עומק החיים שנתגלתה בו‪ .‬וע"כ נרמז‬ ‫כאן ענין הדין כנ"ל‪ ,‬דאחר המילה מיד יכול הוא לדון גם את‬ ‫זולתו‪ ,‬דהדין הוא דבר עמוק‪ ,‬וע"מ שיוכל הדיין לדון צריך‬ ‫שתתגלה בו נשמתו‪ ,‬החלק אלוק ממעל שיש בו‪ ,‬ובהמילה‬ ‫מתגלה זאת‪ .‬אלא דעדיין לא די בהחלק א' ממעל בלחוד‪ ,‬ועוד‬ ‫צריך הדיין שתבוא עליו בשעת הדין הופעה מן השמים שעי"ז‬ ‫נמצא שהרבוש"ע בעצמו הוא הדן‪ ,‬וע"כ בהכרח שאחר המילה‬ ‫עוד יהא ענין 'א' ניצב בעדת א‪-‬ל' כדי שתתגלה חיות זו שעל‬ ‫ידה יוכלו לדון כנכון‪ ,‬והטעם לכך שנצרכת הופעה זו הוא ענין‬ ‫עמוק‪ ,‬ויבואר בהמשך בס"ד‪ .‬וא"ש ביאור הפסוק 'וירא אליו ה'‬ ‫באלוני ממרא'‪ ,‬ד'אלוני' מל' אילן ]הגם דרש"י מפרש )בראשית‬ ‫יד‪ ,‬ב( דמישור של ממרא אלוני שמו‪ ,‬מ"מ פשטות ל' הפסוק‬ ‫אפ"ל דאלוני מל' אילן[‪ ,‬וה"ז כענין האדם עץ השדה כנ"ל שיש‬ ‫בו שורש עצם החיים‪ ,‬וע"ז ממשיך הפסוק 'והוא יושב פתח‬ ‫האוהל' כדחז"ל כנ"ל דא' ניצב בעדת א‪-‬ל‪.‬‬

‫ביאור זה הולך למקום א'‪ ,‬דהנה ידוע שענין ה'זמן' הוא בריאה‪,‬‬ ‫ובריאה זו הנק' זמן הינה בריאה של מידת הדין‪ ,‬וע"כ כמו‬ ‫שמידת הדין אינה מתוקנת עדיין עד לעת"ל‪ ,‬ה"ה בריאת הזמן‬ ‫גם היא אינה מתוקנת עדיין וצריכה תיקון‪ .‬ומה שהזמן הוא‬ ‫בריאה של דין כבר נתבאר לעיל שהוא מצד שהדין ענינו צמצום‬ ‫והתחלקות‪ ,‬והרי אין לך עוד בריאה שיש בה כ"כ התחלקות‬ ‫כבריאת הזמן‪ ,‬דחק הזמן הוא שכאשר עומדים בזמן מסויים של‬ ‫רגע א'‪ ,‬ואפי' חצי רגע‪ ,‬הנה עתה בזמן זה לא קיים כלל שום‬ ‫זמן אחר‪ ,‬ולא יתכן ששני זמנים ישמשו בבת אחת‪ ,‬ושונה הוא‬ ‫מבריאת המקום והנפש למשל‪ ,‬דבהם אף אם עומדים במקום‬ ‫זה ובנפש זו מ"מ קיימים בעולם עוד מקומות ועוד נפשות‪,‬‬ ‫אבל בענין הזמן הרי כאשר שורה זמן זה בעולם לא שייך שיהא‬ ‫בעולם שום זמן אחר זולתו‪ ,‬ס'עגזעסטירט נישט אינגאנצן‪,‬‬ ‫העבר כבר איננו וכבר נתבטלה מציאותו‪ ,‬והעתיד עדיין לא נולד‬ ‫כלל‪ ,‬ונמצא שאין מציאות של עבר ולא של עתיד‪ ,‬ולא קיים‬ ‫כלל רק ההוה בלבד‪ ,‬ומהותו של ההוה עצמו גם הוא אינו ידוע‪,‬‬ ‫דההוה אינו אלא נקו' בעלמא שא"א לעמוד עליו בדיוק‪ ,‬ונמצא‬ ‫שההוה הוא מציאות מצומצמת כזו שכלל א"א לעמוד עליו‪,‬‬ ‫ובכל זאת ה"ז המציאות היחידה הקיימת‪ ,‬שכאשר היא נמצאת‬ ‫אין שום מציאות אחרת מבלעדיה‪ ,‬וזהו הביאור לכך שהזמן הוא‬ ‫בריאה של התחלקות ודין‪.‬‬ ‫‪ ‬הזמן צריכה תיקון כדחזינן מענין מיעוט הירח‪,‬‬ ‫והשמש גם היא נתמעטה כדחזינן שלעת"ל יהא אור החמה‬ ‫שבעתיים מהאור שיש לה בזה"ז )עיי' ישעי' ל‪ ,‬כו(‪ ,‬ונמצא דגם‬ ‫השמש אינה במדריגתה הנכונה‪ ,‬והרי השמש והירח הם הכלים‬ ‫שבהם מודדים את הזמן‪ ,‬ואם הם אינם מתוקנים ויש בהם מיעוט‬ ‫ה"ז הוכחה שעצם מהות הזמן אינו מתוקן‪ ,‬דבריאה של דין הוא‬ ‫שעדיין צריך שיתקנוהו‪ .‬ובכך יבואר מה שטבע העולם לומר‬ ‫דזמנים טובים שיש לאדם חולפים במהירות אולם ימים של צער‬ ‫עוברים באיטיות‪ ,‬ובאמת יש לכך מקור בחז"ל )שמו"ר א‪ ,‬מא(‬ ‫שדרשו עה"פ 'ויהי בימים הרבים ההם' )שמות ב‪ ,‬כג( דלפי שהיו‬ ‫ימים של צער קורא אותם רבים‪ ,‬והרי דימים של צער באים לאט‬ ‫לאט וע"כ נקראים הם 'רבים'‪ ,‬משא"כ זמנים טובים חולפים‬ ‫מהר‪ .‬והענין הוא משום דיו"ט ענינו הוא קדושת הזמן‪ ,‬וכדאי'‬ ‫בחז"ל 'ישראל דקדשינהו לזמנים' דהם מתקנים ומקדשים את‬ ‫הזמן‪ ,‬והרי כל הימים טובים בנויים על יו"ט דפסח שהוא ראש‬ ‫המועדים‪ ,‬וכל ענין הפסח בא בחפזון‪ ,‬וחפזון היינו כדביאור‬ ‫המהר"ל שמשתדל לצאת מגבולות הזמן‪ ,‬דהעושה בחפזון חפץ‬ ‫הוא שהזמן לא יתפשט ולא ישפיע על הענין שרוצה הוא לפעול‬ ‫עתה‪ ,‬ושענין זה יארך בהזמן הפחות ביותר ששייך‪ ,‬ומחפש הוא‬ ‫לצאת מתפיסת הזמן‪ ,‬הנה על כן כל זמן טוב הבנוי על קדושת‬ ‫הזמן הנק' יו"ט שהוא בנוי על יו"ט דפסח‪ ,‬משתוה הוא לפסח‬ ‫וחולף הוא בחפזון כהחפזון דפסח‪.‬‬ ‫‪ ‬החפזון שבזמן טוב הוא מכיון דחלק הטוב שבזמן זה‬ ‫אינו רוצה שיהא לו שייכות עם ענין הזמן‪ ,‬שהרי הזמן עדיין‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬עד עתה נתבאר שהמתינות הנצרכת למידת הדין הוא‬ ‫מצד שהדין מפרט כל כלל לפרטים‪ ,‬וצריך הוא לחדור להעומק‪,‬‬ ‫וענינים אלו באים במתינות‪ ,‬וע"כ יש שייכות לענין המתינות‬ ‫וענין 'כי לא בחפזון תצאו' עם ענין מידת הדין‪ .‬והנה יש ביאור‬ ‫נוסף לשייכות ענין המתינות עם ענין מידת הדין‪ ,‬וכמובן שגם‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ה‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬שופטים‬

‫ומה שראית 'בפרוח רשעים כמו עשב' אי"ז אלא 'להשמדם עדי‬ ‫עד'‪' ,‬ואתה מרום לעולם ה'' שלעולם ידך על העליונה‪ ,‬ולא‬ ‫הרשעים הם שמנצחים אלא הרבוש"ע הוא מנצח לעולם‪ ,‬אך‬ ‫זהו 'מזמור שיר ליום השב"ת'‪ ,‬שיר דלעת"ל שאז יתגלה זאת‪,‬‬ ‫אך עד זמן זה לא יתגלו עומק משפטי ה'‪.‬‬ ‫‪ ‬לכך הוא מחמת הענין שנתבאר לעיל‪ ,‬והיינו דצדיק‬ ‫ורע לו היינו משום דעל אף שצדיק הוא‪ ,‬מ"מ יש בו דברים‬ ‫שעדיין צריכים תיקון‪ ,‬וע"כ דנוהו שיהא 'רע לו'‪ ,‬ונמצא שלא‬ ‫דנו אותו מצד כללויות שם 'צדיק' שיש לו‪ ,‬דאם היו דנים אותו‬ ‫מצד זה הרי בעצם צדיק הוא‪ ,‬ובודאי היו צריכים לדון שיהא טוב‬ ‫לו‪ ,‬אלא ע"כ שדנו אותו רק מצד פרטים מסויימים שבו הצריכים‬ ‫תיקון שהם חלקים בלבד מנשמתו‪ ,‬ולא דנו אותו באופן שנכנסו‬ ‫לעומק פנימיות נשמתו‪ ,‬וא"כ לכאורה דין זה לא הי' בשלימות‪,‬‬ ‫דלא הי' זה דין על כולו ולא דנו בעומק‪ ,‬ואי"ז אלא חצי דין‪,‬‬ ‫וזהו הנהגת הדין לע"ע בשמים עד שיתוקן ענין הדין בשלימות‪,‬‬ ‫דלע"ע מידה הוא בשמים שאין דנים את האדם מצד כללויותו‬ ‫ועומקו אלא מצד פרטים מסויימים‪ ,‬ואין מתעמקים לתקן את‬ ‫כל ענין הדין‪ ,‬וההנהגה היא רק לפי איזו בחי' של דין שאכן גם‬ ‫היא אמת‪ ,‬אך אי"ז כל האמת‪ ,‬ולא ביררה הדין עדיין את האמת‬ ‫לאמיתו‪ .‬וכמו"כ היינו טעמא לכך שיש רשע וטוב לו על אף‬ ‫שרשע הוא‪ ,‬שזהו ג"כ מצד שמידת הדין דנה אותו לפי חלקים‬ ‫מסויימים שבהם הוא טוב‪ ,‬ולא השגיחה מידת הדין על שאר‬ ‫החלקים שבהם אינו כן‪.‬‬ ‫‪ ‬כל הנהגה זו אינה אלא קודם שהגיעו להסוף והתכלית‪,‬‬ ‫שאזי אין ההנהגה של מידת הדין מתייחסת אלא לפרטים‬ ‫מסויימים שההנהגה העליונה מחייבת להתייחס אליהם‪ ,‬אך‬ ‫כשיבואו להסוף אזי יעמדו על מסקנת הסוגיא‪ ,‬ואזי ידונו על‬ ‫הכל‪ ,‬ואזי כתיב 'ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע‪ ,‬בין עובד א'‬ ‫לאשר לא עבדו'‪ .‬אולם לא יתגלה הבדל זה אלא בהסוף‪ ,‬וכל‬ ‫זמן שלא הגיעו עדיין אל הסוף והתכלית‪ ,‬הנה עומדים עדיין על‬ ‫הדרך‪ ,‬והדרך אכן מובילה אל התכלית‪ ,‬אך סו"ס עומדים עדיין‬ ‫בהדרך וא"א לדון על הכל‪ ,‬ולע"ע אין הדין נוגע אלא על כך איך‬ ‫תהא ההנהגה העליונה באופן שתביא ותקרב את הסוף‪ ,‬אך אינה‬ ‫דנה עדיין עד הסוף‪ ,‬והדין עדיין אינו בשלימות ואינו מתוקן‪,‬‬ ‫ורק לבסוף יראו את יושר הדין הנכון‪.‬‬ ‫‪ ‬לקושטא דמילתא האמת היא שסוף כל סוף‪ ,‬הסוף‬ ‫האמיתי‪ ,‬הוא נק' בית דינו של משיח‪ ,‬ובי"ד זה ידון לזכות‬ ‫את כל נשמה של כל יהודי‪ ,‬דמשיח ידין בעומק עומק ביותר‬ ‫ויגלה את הזכויות של כל א'‪ ,‬ומצד זה כל ישראל יש להם חלק‬ ‫לעוה"ב‪ ,‬וזהו מה שהיכל הדין נק' בזוה"ק היכל הזכות‪ ,‬מצד‬ ‫שתכלית הדין הוא שסוכ"ס כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב‪,‬‬ ‫ובהכרח שלבסוף יתגלה צד הזכות של כל א'‪.‬‬ ‫‪ ‬הוא‪ ,‬דהנה נתבאר לעיל דעיקר הדין הוא על ענין‬ ‫החיים שהוא ענין עמוק‪ ,‬ובענין החיים ישנם ב' מדרי'‪ ,‬דישנה‬ ‫מדריגת חיים כענין צדיקים גמורים הנכתבים ונחתמים לאלתר‬

‫אינו מתוקן כנ"ל‪ ,‬ואם יהא להטוב שייכות עם ענין הזמן אזי‬ ‫ענין הזמן יעביר ויקלקל את הטוב שמרגיש בעת זו‪ ,‬וע"כ חלק‬ ‫הטוב של עת זו משתדלת שלא ירגישו החושים בהזמן שעובר‪,‬‬ ‫וייראה שכאילו לא ארכה עת זו זמן הרבה‪ ,‬וחלפה במהירות‪.‬‬ ‫וע"כ חפזון הוא שורש הימים טובים‪ ,‬כיון שבהם מתגלה הטוב‬ ‫שהזמן יכול לפגום בטוב זה‪ ,‬וע"כ רוצים הם לצאת מתפיסת‬ ‫הזמן‪ .‬ובכך מבואר ג"כ ענין 'ויהי בימים הרבים ההם' הנ"ל‪,‬‬ ‫דהכלל הוא בכ"מ שקודם זמן גדלות בא זמן קטנות‪ ,‬וע"כ ה"נ‬ ‫קודם שזכו להחפזון דיצי"מ היו צריכים להיות משוקעים ביותר‬ ‫תחת תפיסת הזמן‪ ,‬שלא ליחלץ ממנו כ"כ‪ ,‬והקטנות שקודם‬ ‫היציאה ממצרים היתה ע"י 'ויהי בימים הרבי"ם ההם' שהוא‬ ‫ריבוי הזמן‪ ,‬שכל יום נתארך כזמן רב לעומת הפסח והיציאה‬ ‫ממצרים שהם באו בחפזון‪.‬‬ ‫‪ ‬יהא תיקון לענין הזמן‪ ,‬וע"כ יצחק שהוא מידת הדין‬ ‫הוא ימליץ טוב על ישראל‪ ,‬ועיקר המלצתו תהא ע"פ ענין הזמן‪,‬‬ ‫דהוא יחשב כמה שעות יש ביום וכו' ע"ש‪ ,‬והיינו דענין הזמן‬ ‫יבוא על תיקונו‪ ,‬וע"כ בהימים שיתגלו לעת"ל לא ישתדלו לצאת‬ ‫מתפיסת הזמן‪ ,‬אלא אדרבה ענין הזמן עוד יתהפך לטוב ויינקו‬ ‫ממנו טובה‪ ,‬דלהזמן יהא שייכות עם חיים נצחיים‪ .‬ובפשטות כן‬ ‫הוא‪ ,‬שהרי חיים נצחיים ענינם בכך שאפי' רגע זה של ההוה יש‬ ‫לו שייכות עם העבר ועם העתיד כאחד‪ ,‬דנצחיות היינו שכל רגע‬ ‫שבו נצחי הוא ואינו חולף‪ ,‬והוא עבר הוה ועתיד בבת אחת‪ ,‬ואין‬ ‫בו צמצום זה שייאמר עליו דהעבר כבר איננו והעתיד עדיין לא‬ ‫בא ואין לנו אלא רגע זה בלבד‪ ,‬דצמצום זה הוא מענין חיי שעה‬ ‫דענינו הוא שאינו חי אלא ברגע זה בלבד‪ ,‬אך חיים נצחיים היינו‬ ‫שאם הוא חי ברגע זה הרי שהוא חי גם עם העבר ועם העתיד‬ ‫ביחד‪ ,‬ובכך יהא תיקון לענין הזמן שייצא מהצמצום שהי' בו‬ ‫בזה"ז‪ ,‬וע"כ הגאולה דלעתיד תהא באופן של 'כי לא בחפזון‬ ‫תצאו'‪ ,‬דתיקון הזמן ותיקון הדין באים כאחד‪ .‬וע"כ נצטוינו‬ ‫בפרשתינו 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך' שזהו מצוה‬ ‫על כל א' בפרטיות לתקן את ענין הדין ואת כל דבר השייך‬ ‫לצמצום ודין‪ ,‬וכפי שיתקן זאת כן יהא לו שייכות לאור הגאולה‬ ‫העתידה שיהא בה תיקון הדין ואזי 'לא בחפזון תצאו'‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪ ‬ביאור נוסף בענין 'הוו מתונים בדין' וגם ביאור זה הוא‬ ‫מעין הנ"ל‪ ,‬דהנה לע"ע הרי ישנם עדיין הרבה קו' על הנהגת‬ ‫הדין‪ ,‬ועיקר הקו' על כך היא קו' משרע"ה 'הודיעני נא את‬ ‫דרכיך' )שמות לג‪ ,‬יג(‪ ,‬וביאור חז"ל )ברכות ז‪ (.‬דאמר לפניו‪,‬‬ ‫רבוש"ע‪ ,‬מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו‪ ,‬יש רשע‬ ‫וטוב לו ויש רשע ורע לו‪ ,‬ולע"ע עדיין אינו נראה יושר דיני‬ ‫שמים‪ ,‬ולעת"ל יתגלה זאת‪ ,‬וע"כ התשובה לכך כתובה ב'מזמור‬ ‫שיר ליום השבת'‪ ,‬דשבת יש לו שייכות לעת"ל שהוא יום שכולו‬ ‫שבת‪ ,‬ואז מתגלה 'להגיד כי ישר ה'‪ ,‬צורי ולא עולתה בו'‪ ,‬דאין‬ ‫שום עוולה בהנהגה העליונה‪ ,‬ולא עשה השי"ת עוול לאף א'‪,‬‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ו‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬שופטים‬

‫לחיים בר"ה‪ ,‬אך ישנה עוד מדרי' חיים הנק' תחית המתים‪,‬‬ ‫והיינו דלא' יוכל להיות 'חיים' כפשוטו‪ ,‬וא' יכול לינוק את‬ ‫חיותו ממקור הנק' תחית המתים‪ .‬וזוהי הגם שהוא מת אפשר‬ ‫ג"כ להחיותו‪ .‬וכבר נתבאר במקו"א באריכות דענין עץ החיים‬ ‫הוא המשכת מין החיים הנק' תחית המתים‪ ,‬דהרי אדם הראשון‬ ‫כשנברא מלכתחילה לא הוצרך לאכול מעץ החיים כדי שיחיה‪,‬‬ ‫דכל עוד שלא נגזרה עליו גזירת מיתה היו לו חיים‪ ,‬אלא שחיים‬ ‫אלו היו בדרגת צדיק‪ ,‬ואילו עץ החיים השפיע מין חיים הנק'‬ ‫תחית המתים‪ ,‬וע"כ אף אחר שאכל מעץ הדעת שנגזרה עליו‬ ‫גזירת מיתה אין גזירה נוגעת אלא כלפי חיים שבדרגת צדיק‪ ,‬אך‬ ‫אילו היה אוכל מעץ החיים היה נשאר חי גם אחר החטא‪ ,‬ועל‬ ‫אף שנגזרה עליו גזירת 'כי ביום אכלך ממנו מות תמות' מ"מ עץ‬ ‫החיים היה עושה בו ענין תחית המתים‪ ,‬שזהו מקור אחר לגמרי‬ ‫של חיים‪ ,‬ואכן מחמת כן שלחוהו מג"ע שלא יאכל מעץ החיים‪.‬‬ ‫‪ ‬מקור חיים זה של תחית המתים זהו ענין ה'אני ה''‬ ‫שלאחר שיחטא האדם‪ ,‬כדאי' בחז"ל )ר"ה יז‪ (:‬בענין הי"ג‬ ‫מידות של רחמים דכתיב בהו ה' ה' ב"פ‪ ,‬וענינם הוא דאני הוא‬ ‫קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם‪ ,‬דאף אחר‬ ‫החטא ישנו הוי"ה שהוא סוד תחית המתים‪ ,‬והוא מקור יניקת‬ ‫החיים של בעל תשובה‪ .‬ואלו הן ג"כ ב' הדינים שישנם בימים‬ ‫הנוראים‪ ,‬דין דר"ה שהוא על החיים דמלכתחילה‪ ,‬ודין של יוכ"פ‬ ‫שהוא דין עמוק עמוק הדן גם על תחית המתים‪ ,‬ובעל תשובה‬ ‫יונק חיותו ביוכ"פ ממקור חדש של חיים השייך לתשובה‪,‬‬ ‫ומכיון שדין זה עמוק ביותר ע"כ אומרים בעשי"ת 'שיר המעלות‬ ‫ממעמקים' דהיינו שיורדים מעומק לעומק‪ ,‬ומתחילים מעומק‬ ‫של צדיק ועומדים על עומק אחר עומק עד שמגיעים להעומק‬ ‫של יוהכ"פ להגיע לעומק מקום זה הנק' תחית המתים‪ ,‬ועומק‬ ‫חיות זו של תחית המתים א"א לפרשו עדיין עד עת קץ‪ ,‬ולעמוד‬ ‫על קצת הארה מכך אפשר ע"י העיון בספרי ר' צדוק הכהן זי"ע‪,‬‬ ‫דהענין הוא שהחטא עצמו ג"כ היה מין זכות מסויים‪ ,‬וא"א‬ ‫לפרש זאת‪ ,‬ועכ"פ ענין זה הוא הנק' תחית המתים שזהו חיות‬ ‫עמוקה ביותר‪.‬‬ ‫‪ ‬לגבי משיח אי' שהוא יהא מורח ודאין‪ ,‬וכדכתיב )ישעי'‬ ‫יא‪ ,‬ג( 'והריחו ביראת ה'‪ ,‬ולא למראה עיניו ישפוט‪ ,‬ולא למשמע‬ ‫אזניו יוכיח'‪ ,‬והיינו דיראה הוא עומק הדין‪ ,‬ודין זה ידון משיח‬ ‫ע"י חוש הריח‪ .‬והענין הוא שהרי ישנם פעולות החיים כראיה‬ ‫ושמיעה‪ ,‬ומשיח לא ידון ע"פ פעולות אלו‪ ,‬אלא הוא ידון על‬ ‫עצם החיים‪ ,‬וע"כ בהכרח שמשיח ישתמש להדין בחוש שיש‬ ‫לו שייכות לעצם החיים‪ ,‬וזהו חוש הריח וכדכתי' 'נשמת רוח‬ ‫חיים באפיו'‪ ,‬דלהלכה האופן להכיר באדם אם חי הוא או לאו‬ ‫ה"ז ע"י הנשמת רוח חיים שבאפיו‪ ,‬ונמצא שכאשר דנים ע"י‬ ‫חוש הריח אין הנידון על פעולות החיים אלא על עצם החיים‬ ‫עצמן‪ .‬והא דעצם החיים מקושר לחוש הריח ה"ז מצד מין‬ ‫החיים של תחית המתים‪ ,‬וכדחזינן שעיקר עבודת יוהכ"פ הוא‬ ‫עבודת הקטורת‪ ,‬וזאת משום די"א סממני הקטורת הם חיות‬

‫גליון דברי תורה‬

‫הסט"א כנודע‪ ,‬ואת קטורת זו מסר הס"מ מתנה למשרע"ה )עי'‬ ‫שבת פט‪ ,(.‬והרי שהקטורת היא ענין החיים הנעלם שנמצא גם‬ ‫בתוך המיתה‪ ,‬וזהו ענין חוש הריח‪ .‬והיינו דבחוש זה ישנם‬ ‫ג"כ ב' חלקים‪ ,‬דישנו כח הנשימה שבחוש זה שזהו החיים‬ ‫דמלכתחילה‪ ,‬ויש את כח הריח שבו שהוא כבר מענין תחית‬ ‫המתים‪ ,‬וכדחזינן שאדם שנתעלף אם יריח ריח חזק תחזור‬ ‫אליו חיותו‪ ,‬והרי שכח הריח הוא ענין תוקף הנשימה שיש בו‬ ‫כח להחיות מתים‪ .‬וזהו ביאור פסוק הנ"ל במשיח‪' ,‬והריחו‬ ‫ביראת ה'' דהיינו שהרי הריח הוא החוש של עצם החיים‪,‬‬ ‫ומשיח ישתמש בכח הנשימה שבו ובכח הריח שבו שהוא ענין‬ ‫תחית המתים‪' ,‬ולא למראה עיניו ישפוט וכו''‪ ,‬שהוא לא ידון‬ ‫ע"פ החושים של פעולות החיים‪ ,‬דדין הבא ע"פ חושים אלו‬ ‫אינו עומק הדין של משיח‪ ,‬אלא הוא ידון ע"פ הנשמת רוח‬ ‫חיים באפיו‪ ,‬ע"י חוש הריח‪ ,‬וזהו נק' עומק הדין של משיח‪.‬‬ ‫‪ ‬סדום היו בי"ד שדנו את כל א' לכף חוב‪ ,‬והיינו שהם‬ ‫פגמו בעומק זה של הדין שע"י דנים לכף זכות‪ ,‬וע"כ היו הם‬ ‫קליפה שהי' מכסה על משיח‪ ,‬וע"כ נמי אחז"ל עה"פ )תהלים‬ ‫פט‪ ,‬כא( 'מצאתי דוד עבדי'‪ ,‬היכן מצאתיו בסדום‪ ,‬דכיון שאנשי‬ ‫סדום היו הקליפה שעומדת לעומת משיח‪ ,‬הנה בודאי במקום‬ ‫שעומדת קליפה זו שם צריך למצוא את המציאה שהיא ההיפך‬ ‫ממנה‪ .‬והענין הוא דמה שסדום לא נתנה צדקה לעני לא היה זה‬ ‫סתם רשעות בעלמא‪ ,‬אלא היתה זאת רשעות ע"פ שיטה‪ ,‬וכבר‬ ‫נתבאר זאת במקו"א‪ ,‬ובפשטות יותר ביאור שיטתם הוא כהא‬ ‫דאי' בחז"ל )ב"ב י‪ (.‬וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את‬ ‫ר"ע‪ ,‬אם אלקיכם אוהב עניים הוא‪ ,‬מפני מה אינו מפרנסם‪ ,‬ותי'‬ ‫לו ר"ע אמשול לך משל למה הדבר דומה‪ ,‬למלך בו"ד שכעס‬ ‫על בנו וחבשו בבית האסורים וציוה עליו שלא להאכילו ושלא‬ ‫להשקותו‪ ,‬והלך אדם אחד והאכילו והשקהו‪ ,‬כששמע המלך‬ ‫לא דורון משגר לו‪ ,‬ואנן קרויים בנים‪ ,‬דכתיב 'בנים אתם לה'‬ ‫אלקיכם'‪ .‬ועומק טענת טורנוסרופוס היתה שהרי מכיון שדנו‬ ‫בשמים את העני בכך שיהא עני‪ ,‬א"כ איך מותר לחלוק על גזירת‬ ‫שמים‪ ,‬והאיך מותר ליתן לו צדקה‪ ,‬דאם מלכו של עולם גזר עליו‬ ‫שיהא עני איך יכול אתה לחלצו מעניותו‪ .‬ויתכן שטענה זו היא‬ ‫היתה טענת סדום‪ ,‬דסברו שהשחתה היא ליתן צדקה לעני אחר‬ ‫שהשי"ת דנו לכף חוב ונעשה לעני‪ ,‬ומצד טענה זו דנו הבי"ד של‬ ‫סדום את כ"א לכף חובה‪ ,‬דכל מי שיש לו צרה הרי שדנו אותו‬ ‫בשמים שמחוייב הוא בדבר זה‪ ,‬והמסייע בידו לחלצו מצרתו‬ ‫חולק הוא על דיני שמים‪ ,‬וזו היתה שיטת הרשעות של סדום‪.‬‬ ‫‪ ‬משיטה זו אמר השי"ת בשעה שציוה על מצות‬ ‫הצדקה )דברים טו‪ ,‬יא( 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ‪ ,‬על כן‬ ‫אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביוניך‬ ‫בארצך'‪ ,‬ובאמת פסוק זה בפשטות אומר דרשוני‪ ,‬וכי הא דלא‬ ‫יחדל אביון הוא הנתינת טעם למה צריך ליתן צדקה לעני‪ ,‬הלא‬ ‫פשטות ענין הצדקה הוא לרחם על העני מחמת עניותו שנצרך‬ ‫הוא לבריות‪ ,‬ומאי נפק"מ אם יחדל אביון מקרב הארץ או‬

‫ז‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬שופטים‬

‫לא‪ ,‬וכי אם יהא תקופה וזמן בו לא יהיו אביונים וכי שוב לא‬ ‫יצטרכו לעולם ליתן צדקה‪ .‬וא"ת שכוונת התורה לומר לאדם‬ ‫שלא ישתדל להביא לידי כך שלא יהו אביונים בעולם‪ ,‬כיון‬ ‫שלעולם לא יחדל אביון ואין לו עבור מה להשתדל‪ ,‬שלא יועיל‬ ‫לו מאומה‪ ,‬וכי אפ"ל שזהו כוונת התורה‪ ,‬הרי בפשטות נראה‬ ‫שבודאי מצוה היא להשתדל על כך כפי יכולתו‪ ,‬ואף שלא יצליח‬ ‫בכך לגמרי מ"מ בודאי יש ענין להשתדל על כך‪ ,‬וכמה שיצליח‬ ‫בכך הכל ריוח למעט קצת מהאביונים‪ ,‬ובודאי דאין שום איסור‬ ‫על כך‪ ,‬וא"כ צ"ב מהו כוונת התורה במאמר זה ע"ד הפשט‪ ,‬כי‬ ‫לא יחדל אביון בקרב הארץ על כן וכו' פתוח פתוח תפתח‪ ,‬מאי‬ ‫נ"מ בהקדמה זו‪.‬‬ ‫‪ ‬כוונת התורה לשלול טענה הנ"ל‪ ,‬שלא תאמר דהאביון‬ ‫אשם בכך שהוא אביון‪ ,‬דאינו כן‪ ,‬שהרי כלל הוא בהבריאה שלא‬ ‫יחדל אביון מקרב הארץ‪ ,‬ומכיון שלעולם יהיו אביונים שוב אין‬ ‫להאשים את האביון על אביונותו‪ .‬ומה שלא יחדל אביון תלוי‬ ‫הוא במיעוט הירח שהוא נק' עני והוא המאור הקטן‪ ,‬וד"ז גופא‬ ‫שהירח הוא עני תלוי הוא במידה עליונה בשמים‪ ,‬מידת המלכות‪,‬‬ ‫דלית לה מגרמה כלום ונקראת עניה‪ ,‬וע"כ א"א להאשים את‬ ‫העני על עניותו‪ ,‬דאם תאשים אותו א"כ גם את מידת המלכות‬ ‫צריכים להאשים על כך‪ ,‬והרי שכן הוא ההנהגה העליונה של‬ ‫מידת המלכות שיהא עניות בעולם‪ ,‬והא דמידת המלכות היא‬ ‫עניה שמתוך כך בא קטרוג הירח ומיעוטה‪ ,‬הנה ע"ז אומר‬ ‫השי"ת הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח‪ ,‬וה"ז משום‬ ‫שכביכול יש ענין בשמים שהשי"ת לוקח על עצמו ענין שיוכלו‬ ‫לומר עליו כביכול שהוא צריך כפרה‪ ,‬ומענין זה יונקים כל‬ ‫הבעלי תשובה ויוצאים זכאי בדין ומקבלים חיות בדין‪ ,‬דיניקתם‬ ‫הוא ע"י שיכולים לתלות עצמם בהירח‪ ,‬שהרי אם השי"ת אומר‬ ‫'הביאו עלי כפרה'‪ ,‬והרי על הרבוש"ע עצמו בודאי א"א לומר‬ ‫ששייך בו חטא‪ ,‬והרי מ"מ סוכ"ס כל החטאים נמשכים ממקום‬ ‫זה‪ ,‬וכשהחוטא תולה את עצמו במקום זה אזי יוצא הוא זכאי‬ ‫בדין‪ ,‬ועומק ענין הזכות בדין תלוי בענין הביאו עלי כפרה‪.‬‬ ‫‪ ‬ענין זה אי' בליקוטי מוהר"ן שריחם השי"ת על‬ ‫הבריאה בכך שקבע את יום הדין בר"ח שהוא יום בו השי"ת‬ ‫בעצמו צריך לכפרה‪ ,‬דעי"ז כל אלו שאפשר שיהא עליהם טענות‬ ‫וצריכים לכפרה‪ ,‬יוכלו לתלות עצמם בכך שכל חטאותיהם‬ ‫נובעים ממיעוט הירח‪ ,‬וה"ז סוד כסוד תחית המתים‪ ,‬דסוכ"ס כל‬ ‫חוטא יכול לתלות עצמו בהחטא של הרבוש"ע כביכול‪ .‬ומצד‬ ‫זה נובע ג"כ חיוב מינוי שופטים גם לכל שבט ושבט‪ ,‬משום דכל‬ ‫שבט הוא כנגד חודש אחר מחדשי השנה‪ ,‬ובכל ר"ח מתחדש‬ ‫דין חדש הנוגע להשבט שיש לו שייכות לחודש זה‪ ,‬וישנם י"ב‬ ‫בתי דינים נגד י"ב הכפרות שיש להשי"ת בכל שנה‪ ,‬וכל בי"ד‬ ‫של כל שבט ושבט דן את כל ישראל לכף זכות באופן אחר ע"פ‬ ‫הזכות התלויה בהר"ח של שבט זה‪ .‬והיינו טעמא לכך שישנו‬ ‫ענין מיוחד למנות בי"ד לכל שבט ושבט מלבד הבי"ד שישנו‬ ‫בכל עיר ועיר‪ ,‬דבפשטות צ"ב מ"ט הוצרכו לכך‪ ,‬וע"כ הטעם‬

‫גליון דברי תורה‬

‫הוא כנ"ל‪ ,‬שכל שבט תלוי בר"ח אחר‪ ,‬ובכל ר"ח יש לימוד זכות‬ ‫חדשה לכל הנשמות כיון שיש בו כפרה חדשה על מיעוט הירח‪,‬‬ ‫וכפרה זו היא לימוד זכות לכל החוטאים‪ .‬וסדום לא ראו זכות זו‪,‬‬ ‫והיינו שהם דנו גם את הירח‪ ,‬את נקודת המלכות‪ ,‬לכף חוב‪ ,‬והרי‬ ‫נקו' זו של מלכות לקחה לעצמה את כל החובות והיא מקור כל‬ ‫הזכויות‪ ,‬וע"כ מצאתי דוד עבדי שהוא כנגד הירח בסדום‪ ,‬שזהו‬ ‫נשמת משיח התלוי ביותר בהירח והוא רואה את כל הזכויות‪.‬‬ ‫‪ ‬לוט שהלך לישב בסדום הי' זה ג"כ מחמת שלא עמד‬ ‫לראות את עומק הדין‪ ,‬שהרי נתבאר לעיל שע"מ לעמוד על‬ ‫עומק הדין צריך להיות מתון‪ ,‬ולוט לא היתה לו מתינות זו‬ ‫וע"כ סבור היה שכבר ירש את אר"י‪ ,‬וכדאי' בחז"ל )בר"ר מא‪,‬‬ ‫ה‪ .‬הובא ברש"י בראשית יג‪ ,‬ו( דרועי לוט היו מרעים בהמתם‬ ‫בשדות אחרים‪ ,‬דסברו שניתנה הארץ לאברם ולו אין יורש‪ ,‬ולוט‬ ‫בן אחיו יורשו ואין זה גזל‪ ,‬אך הכתוב אומר 'והכנעני והפרזי אז‬ ‫יושב בארץ' שלא זכה בה אברם עדיין‪ .‬ובאמת הרי כל ירושת‬ ‫אר"י אינה באה אלא ע"י מתינות‪ ,‬שהרי אברם נתן ד' מאות שקל‬ ‫כסף עבור ירושת הארץ שהוא כענין מתון מתון ד' מאות זוזי‬ ‫שויא )ברכות כ‪ ,(.‬וזאת משום שירושת אר"י היא דוגמא לירושת‬ ‫עוה"ב שעליה כתוב )ישעיה ס‪ ,‬כא( 'ועמך כולם צדיקים לעולם‬ ‫ירשו אר"ץ'‪ ,‬והיינו דכל יהודי בעצם צדיק הוא‪ ,‬אך כל עוד שלא‬ ‫נתגלה עומק זה של 'ועמך כלם צדיקים' שיש לו חיים בעצם‬ ‫א"א לו עדיין לירש ארץ‪ ,‬וא"כ כל עוד שלא נתגלה זאת עומדת‬ ‫עדיין טענת 'ליסטים אתם' ואסור ליקח את אר"י מהכנענים‪,‬‬ ‫וגזל הוא לרעות בשדותם‪ ,‬והיינו משום דכל עוד שלא עמדו‬ ‫על עומק זה שכל ישראל הינם צדיקים‪ ,‬א"כ שמא אף גוי אפשר‬ ‫להיות לו חלק באר"י כענין רשע וטוב לו‪] ,‬ומתוך ענין זה יוכל‬ ‫המבין דבר מתוך דבר להבין הרבה דברים ואכהמל"ב‪ ,‬ויבואר‬ ‫קצת להלן[‪ .‬וללוט לא היתה מתינות זו‪ ,‬והיה סבור שיכול הוא‬ ‫לירש כבר את אר"י אפי' שהכנעני והפריזי אז יושב בארץ ועדיין‬ ‫ישנה טענת ליסטים אתם‪.‬‬ ‫‪ ‬בפרשתינו מצוה 'צדק צדק תרדוף' ודחז"ל דהיינו‬ ‫הלך אחר בי"ד יפה‪ ,‬ומתוך כך 'למען תחיה וירשת את הארץ'‪,‬‬ ‫דהבי"ד יפה הוא יגלה וימציא את עומק החיים הנכונים‪ ,‬ואזי יהא‬ ‫'ועמך כולם צדיקים' שמתוך כך יוכלו לירש את הארץ‪ .‬ואברהם‬ ‫אבינו קנה את מערת המכפילה שהיא מקום תחית המתים ע"י ד'‬ ‫מאות זוז‪ ,‬דע"י מתון מתון כנ"ל עומדים על סוד זה של תחית‬ ‫המתים‪] ,‬והגם דמערת המכפילה היא מקום קבורת מת מ"מ שם‬ ‫מונח סוד תחה"מ[‪ .‬וד' מאות זוז הם נגד הת' עלמין דכיסופין‬ ‫שהם סוד תחית המתים‪ ,‬סוד חיים נצחיים‪ ,‬ועי"ז אפשר לירש‬ ‫את אר"י‪ .‬ולוט שלא ראה את עומק הדין שמתגלה באר"י ע"כ‬ ‫הלך לסדום‪ ,‬דמצא מין את מינו שגם סדום אינם רואים עומק‬ ‫הדין ואין להם שייכות לכך‪.‬‬ ‫‪ ‬לעמוד על סוד תחה"מ ה"ז ביד השי"ת בלבד‪ ,‬שהרי‬ ‫מפתח זה לא נמסר לזולתו‪ ,‬והנה בכך יבואר הא דאחר מצות‬ ‫מילה שהמשיכו בכך את עצם החיים כנ"ל‪ ,‬כתיב 'והוא יושב‬

‫ח‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬שופטים‬

‫‪ ‬המאמר הראשון של אנשי כנסת הגדולה הוא מאמר 'הוו‬ ‫מתונים בדין'‪ ,‬וה"ז משום דאנשי כנסה"ג היו בהתקופה שפסקה‬ ‫הנבואה והתחילה הנהגת חכמי ישראל בכח החכמה‪ ,‬והנהגה זו‬ ‫שע"י חכמה שייכת יותר להזמן דלעת"ל שתבוא ע"י מידת הדין‬ ‫הבאה ע"י מתינות וכנ"ל‪ ,‬וע"כ אמרו חכמי ישראל מאמר זה‬ ‫בראשית דבריהם‪ .‬ובאמת זהו החילוק שבין בית ראשון לבית‬ ‫שני‪ ,‬דבבית ראשון היתה ההנהגה ע"י נבואה‪ ,‬ובבית שני היתה‬ ‫ההנהגה ע"י חכמי ישראל בהנהגת החכמה‪ ,‬וה"ז משום שבית‬ ‫שני יש לו יותר שייכות להגאולה העתידה‪ ,‬שהרי על בית שני‬ ‫נאמר 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון'‪ ,‬וכבר הק'‬ ‫הראשונים על פסוק זה למה נכתב על בית שני שהוא האחרון‪,‬‬ ‫והאפיקורסים הרבו להקניט בכך את כלל"י ולהוכיח שהבית‬ ‫השני הוא האחרון ושוב לא יהא בית שלישי‪ ,‬והראשונים תי'‬ ‫דאינו בהכרח ש'אחרון' היינו אחרון לכל‪ ,‬דשני גם הוא מכונה‬ ‫לפעמים בשם 'אחרון'‪ ,‬אולם עדיין צ"ב דלמה אכן נכתב עליו‬ ‫בשם 'אחרון'‪ ,‬ולא נאמר שהוא הבית השני‪ ,‬והביאור הוא ע"פ‬ ‫מש"כ הרמב"ם )פ"א מהל' בית הבחירה ה"ד( דאנשי בית שני‬ ‫בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל‪ ,‬דבית‬ ‫זה הי' כהממוצע והמיזוג של בית ראשון דשלמה ובית שלישי‬ ‫דיחזקאל‪ ,‬ומורה זאת שכל ענין בית שני באיזו בחי' קרוב הוא‬ ‫יותר במהותו לבית השלישי‪ ,‬והנה מצד זה כאשר מדבר הפסוק‬ ‫ממעלת בית שני לעומת בית ראשון‪ ,‬מפרש הוא מעלתו בכך‬ ‫שיש בו כמה תכונות שיש להם שייכות להבית האחרון השלישי‪,‬‬ ‫וע"כ כתוב 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרו"ן מן הראשון'‪,‬‬ ‫דקורא לבית שני בשם אחרו"ן כיון שבכך הוא מעלתו על בית‬ ‫הראשון‪ ,‬דקרוב הוא יותר לההנהגה של בית האחרון‪.‬‬ ‫‪ ‬נראה לכאורה שמעלה יתירה הוא בהנהגה שע"י‬ ‫נסים גלויים וע"י נבואה‪ ,‬אך לפי ההנהגה של הגאולה האחרונה‬ ‫יתגלה שאין צריך לצאת מהנהגת דרך הטבע ומתפיסת הזמן ומכל‬ ‫הענינים שיש להם שייכות לצמצום ודין‪ ,‬דלע"ע אכן ענינים אלו‬ ‫צריכים תיקון ומכסים הם על אלקות‪ ,‬אך לעת"ל הרי שאדרבה‪,‬‬ ‫כל ענינים אלו לא יהיו אלא גילויים של אלקות‪ .‬וע"כ לעת"ל‬ ‫תהא ההנהגה בדרך החכמה בעיקר שהיא הנהגה שיש לה יותר‬ ‫שייכות לדרך הטבע כנ"ל‪ ,‬וע"כ נמי חזינן ברמב"ם )פ"ט מהל'‬ ‫תשובה ה"ב( דאותו המלך ]המשיח[ שיעמוד מזרע דוד בעל‬ ‫חכמה יהיה יותר משלמה‪ ,‬ונביא גדול הוא קרוב ממשה רבינו‪.‬‬ ‫נמצא דבנבואה לא יהא הוא הגדול ביותר‪ ,‬שהרי כתיב 'לא קם‬ ‫נביא עוד כמשה'‪ ,‬אלא בחכמה יהא המשיח החכם הגדול ביותר‬ ‫שבעולם יותר משלמה‪ ,‬ונמצא דמעלת החכמה שבו עודפת על‬ ‫מעלת הנבואה שלו‪ ,‬ואם משיח הוא גואל העתיד הרי שבכל‬ ‫עניני הגאולה העתידה תשתקף ענין החכם עדיף מנביא‪ ,‬כמו‬ ‫שאצל משיח עצמו הוא כן שיש לו עדיפות בחכמתו לעומת‬ ‫נבואתו‪ .‬והיינו דכל ענין משיח וענין הגאולה העתידה יהא לו‬ ‫יותר שייכות לענינים הגשמיים‪ ,‬ולא יצטרכו לצאת מן הכלים‬ ‫הגשמיים‪ ,‬אלא שהכלים הגשמיים גם הם יזדככו‪ ,‬ויוכלו לגלות‬

‫באלוני ממרא'‪ ,‬דממר"א הוא מל' המראה‪ ,‬והיינו דאפי' רשע‬ ‫שהמרה את פי ה' גם הוא נק' איל"ן העושה פירות‪ ,‬ואין מניחים‬ ‫לו ליכנס לגיהנם כיון שבעצם הינו צדיק‪ ,‬וע"מ לגלות עומק זה‬ ‫בהדין הנה על כך נצרך שיהא 'אלקים ניצב בעדת א‪-‬ל'‪ ,‬דכל‬ ‫מה שהאדם מצד עצמו יכול להשיג אינו משיג אלא את חיותו‬ ‫שמלכתחילה בעודנו חי‪ ,‬אבל חיות זו של תחית המתים אינה‬ ‫אלא ביד הקב"ה לבדו‪ ,‬שמפתח זה נמצא בידו בלבד‪ ,‬וע"כ על‬ ‫מנת שיוכלו לדון ולגלות את עומק החיים של תחית המתים‪,‬‬ ‫ומתוך כך לדון אפי' את הרשע לכף זכות ולעמוד על עומק‬ ‫התשובה‪ ,‬בהכרח שתהא על כך הופעה מן השמים שא' ניצב‬ ‫בעדת א‪-‬ל‪ .‬וע"כ נמי כששאלו 'נפש החוטאת מה תעשה'‪ ,‬אזי‬ ‫רק השי"ת בעצמו ענה שיעשה תשובה ויתכפר לו‪ ,‬דעומק חיות‬ ‫הבעל תשובה אינה מתגלית אלא ע"י השי"ת בעצמו‪.‬‬ ‫‪ ‬יבואר נמי הא דחזינן בהמרגלים שהלכו לירש את אר"י‬ ‫והוצרכו לברר 'היש בה עץ אם אין' )במדבר יג‪ ,‬כ(‪ ,‬וביאור חז"ל‬ ‫)ב"ב טו‪ (.‬אם ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על‬ ‫דורו כעץ‪ ,‬והיינו אם איוב קיים‪ .‬וביאור הוא ]וה"ז דוגמא להמבין‬ ‫דבר מתוך דבר שיוכל להבין מכח ענין זה עוד כמה ענינים[‪,‬‬ ‫דהפרשה של איוב הוא פרשת צדיק ורע לו רשע וטוב לו‪ ,‬וכל‬ ‫ספר איוב בא לגלות את העומק שבדין זה‪ ,‬ואם איוב צדיק הוא‬ ‫והיינו שאין לו תרעומת זו על דין שמים כמו שנתרעם בכל ספר‬ ‫איוב‪ ,‬הנה אזי מורה זאת על גילוי עומק הדין‪ ,‬ובכך אפשר לירש‬ ‫את אר"י‪ .‬וזהו ענין בירור הנ"ל של היש בה עץ שהוא איוב‪ ,‬דאם‬ ‫תשיגו את הסוד שבספר איוב אזי תוכלו לירש את אר"י‪ ,‬דאר"י‬ ‫יש לה שייכות גדול לעומק דין זה של 'ועמך כולם צדיקים'‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪ ‬שפרשה הקודמת )ראה( מסתיימת בענין הימים טובים‬ ‫שהם יונקים מפסח‪ ,‬וימים טובים אלו יוצאים הם מתפיסת הזמן‪,‬‬ ‫וסמוך לו ענין מינוי השופטים שהוא ענין המתינות והדין שיש‬ ‫לו שייכות להגאולה העתידה שתהא באופן 'כי לא בחפזון‬ ‫תצאו'‪ .‬וב' מדריגות אלו דגאולת מצרים וגאולה העתידה אפשר‬ ‫לקשרם לדרגות הנבואה והחכמה‪ ,‬דנודע שישנה מעלה בנבואה‬ ‫לעומת החכמה‪ ,‬ומעלה בהחכמה לעומת הנבואה‪ ,‬דחכם עדיך‬ ‫מנביא בכמה מעלות‪ .‬ועיקר ההבדל ביניהם הוא בכך שהנביא‬ ‫צריך לפרוש מחושיו הגשמיים כדי לקבל נבואתו‪ ,‬ואילו החכם‬ ‫פועל גם עם חושיו הגשמיים‪ ,‬דהחכם אינו צריך לצאת מעצמו‬ ‫ולפעול רק עם נשמתו בלבד‪ ,‬אלא יכול הוא לפעול עם חושי‬ ‫הגוף שלו ע"י חכמתו‪ ,‬ובאיזה בחי' הנביא עדיף יותר בכך‬ ‫שיכול להתפשט מעצמו ולהשיג ענינים שלמעלה מדרך הטבע‪,‬‬ ‫דלא כהחכם שפועל יותר ע"פ דרך הטבע‪ ,‬דחכמה הינה כשרון‬ ‫טבעי גשמי‪ ,‬ובודאי שיכול לחול עליו הופעה מן השמים כח‬ ‫עליון‪ ,‬אך הופעה זו תתלבש בלבוש גשמי של החכמה‪ ,‬אולם‬ ‫מאידך גיסא הוא גופא מעלה מסויימת היא בהחכם שהשגתו‬ ‫יכולה לירד עד הגשמיות‪.‬‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ט‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬שופטים‬

‫סודות למטה כמו שמגלים למעלה‪ ,‬ולא יהא צריך לעלות למעלה‬ ‫כיון שלמטה הוא ג"כ כמו למעלה‪.‬‬ ‫‪ ‬כנסת הגדולה שייסדו את בית השני היו ק"כ זקנים‬ ‫וביניהם היו ג"כ כמה נביאים‪ ,‬והיינו שאז נצטרפו הנבואה‬ ‫והחכמה כאחד‪ ,‬דבזמן זה נמסרו כמה מיני מעלות של נבואה‬ ‫שמעתה יהו מעלות אלו אצל החכמים‪ .‬ובכך יל"פ ענין תקנת‬ ‫עזרא שתיקן טבילה לבעלי קריין‪ ,‬ועיקר הטעם לכך הוא כדי‬ ‫שלא יהו ת"ח מצויין וכו'‪ ,‬והנה לכאו' צ"ב למה לא חששו לכך‬ ‫עד עזרא הסופר‪ ,‬וכי עד אז לא היו תלמידי חכמים‪ ,‬ולמה לא‬ ‫עמד שום צדיק לתקן טבילה לדב"ת לפני שבא עזרא ותיקן‪,‬‬ ‫ואפ"ל דהביאור הוא מצד שבאמת ענין הפרישות מן האשה יש‬ ‫לו בעצם יותר שייכות לנביא מאשר לחכם‪ ,‬וכהא דמשה פרש מן‬ ‫האשה‪ ,‬וכן כאשר נתמנו ע' זקנים אמרה ציפורה אשת משה 'אוי‬ ‫לנשותיהם של אלו וכו'' )תנחומא צו‪ ,‬יג‪ .‬הובא ברש"י במדבר‬ ‫יב‪ ,‬א(‪ ,‬ופרישות זו של משה אכן היתה מצד נבואתו‪ ,‬וכדאמר‬ ‫השי"ת בעצמו 'לא כן עבדי משה' דיפה עשה שפירש מן האשה‬ ‫מאחר שהשכינה נגלית עליו תדיר‪ ,‬ואין עת קבועה לדיבור‪ .‬אך‬ ‫אין לענין הפרישות שייכות עם החכם‪ ,‬אלא דענין אנשי כנסה"ג‬ ‫הוא בכך שהחכמה לקחה לעצמה את מעלות הנבואה‪ ,‬והענין‬ ‫שהי' אצל הנביא בשעה שהיתה נבואה בעולם נתלבש עתה‬ ‫בלבוש של חכמה‪ ,‬וחכמי ישראל קיבלו כח של רוח הקודש‬ ‫שהיא מכוחות של נבואה‪ ,‬ובכח רוה"ק זו יש בידם לתקן תקנות‬ ‫לכלל"י‪ ,‬וזהו ענין בית שני שהיתה בו השראת השכינה באופן‬ ‫שמתלבש הוא בהכלים של חכמה‪ ,‬שזהו מין רוה"ק השורה על‬ ‫חכמי ישראל‪ .‬ומעתה עם החכמה לקחה לעצמה את מעלת‬ ‫הנבואה‪ ,‬שוב מוכרחים התלמידי חכמים לקבל ע"ע הנהגה כזו‬ ‫השייכת בעצם לנבואה‪ ,‬ואם נבואה באה ע"י פרישות מאשה‪,‬‬ ‫הנה מעתה כאשר מעלת הנבואה עברה אל החכמים ע"כ הוצרך‬ ‫עזרא לתקן להת"ח תקנה זו‪ ,‬ואכן כבר יוכל להיות חכם שלא‬ ‫תהא לו שייכות לענין הפרישות מאשה‪ ,‬אך כדי להיות מין חכם‬ ‫כזה ששורה עליו רוח הקודש ויש לו כח עליון דוגמת נבואה‪,‬‬ ‫הנה על כך תיקן עזרא טבילה לת"ח‪.‬‬ ‫‪ ‬שהמעבר מנבואה לחכמה היה בבית שני‪ ,‬הנה ע"כ‬ ‫מצינו שייכות בית שני לענין חודש אלול‪ ,‬דחודש אלול שהוא‬ ‫אחרית השנה יש לו שייכות לאחרית הימים‪ ,‬ואלול הוא זמן של‬ ‫א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י )שה"ש ו‪ ,‬ג( ופירש"י על פסוק זה דקאי‬ ‫על בית שני‪ ,‬דכאשר התחילו לבנות את בית שני באו אוה"ע‬ ‫ואמרו לזרובבל 'נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלקיכם' )עזרא ד‪,‬‬ ‫א(‪ ,‬והשיבו להם 'אני לדודי' ולא אתם לו‪ ,‬ולא תבנו עמנו‪ .‬וענין‬ ‫ההו"א של אוה"ע לבנות גם הם הוא משום דלעת"ל יהא 'אז‬ ‫אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה''‪ ,‬דזהו סוד‬ ‫התשובה שכל הניצוצות הקדו' שנמצאות ביד הסט"א ואוה"ע‬

‫יעלו ויכנסו להקדושה‪ ,‬ורוצים אוה"ע שגם להם יהא חלק בכך‪,‬‬ ‫וע"ז משיבים להם שאינם כן‪ ,‬אלא אני לדודי ולא אתם לו‪ ,‬דכל‬ ‫ניצוצות אלו אינם שייכים אלא לי בלבד‪ ,‬ומאי דכתיב 'כי אז‬ ‫אהפוך אל עמים וכו'' אינו שייך אלא לי‪ ,‬שע"י שמזככים את כל‬ ‫הכלים ועניני הטבע ונכנסים כולם אל הקדושה מתעלים הניצו'‪,‬‬ ‫וזהו ענין התשובה הבא מכח החכמה שיהא לעת"ל שתחילתו‬ ‫היה בבנין בית שני כנ"ל‪ ,‬והוא ענין התשובה דחודש אלול‪.‬‬ ‫‪ ‬דפרשת שופטים ושוטרים תתן לך היא פרשה של‬ ‫הגאולה העתידה הבאה מכח החכמה‪ ,‬והיא כתובה אחר פרשת‬ ‫ָאה‬ ‫'יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך' שדחז"ל )חגיגה ב‪ֵ (.‬יר ֶ‬ ‫י ְִראה‪ ,‬כדרך שבא לראות כך בא ליראות‪ ,‬דזהו ענין הנבואה‬ ‫שרואה את פני השכינה כנביא למעלה מדרך הטבע‪ ,‬ומעלה זו‬ ‫לוקחת החכמה לעצמה‪ ,‬ואזי יהא חכם עדיף מנביא כהגאולה‬ ‫העתידה‪ .‬וזהו סוד התשובה דכל הכלים ועניני הטבע מזדככים‪,‬‬ ‫וע"כ חזינן דבעקבתא דמשיחא ישנו התגברות הטבע ביותר‪,‬‬ ‫וכוחות הטבע מתפתחים ומתגדלים‪ ,‬וע"כ צריך לעמוד על‬ ‫האור הגנוז שבתוך הטבע שעתיד להתגלות לעת"ל‪ ,‬כענין 'העם‬ ‫ההולכים בחושך ראו אור גדול' דבתוך החושך ועולם הטבע‬ ‫הרי שזה גופא יהא גילוי גדול לעת"ל‪ ,‬דכל כלי הטבע יהא בהם‬ ‫זיכוך גדול ויראו בהם אור גדול‪ ,‬ועיקר הענין הוא מצד שזהו‬ ‫תכונת החכם שבכך עדיף הוא מנביא‪ ,‬ותכונה זו צריך לגלות ע"י‬ ‫לימוד התורה בעומק‪ ,‬וכנראה שלכן חזינן בזה"ז שמתגלים כ"כ‬ ‫הרבה דברי תורה וגילויים גדולים בתורה אף שאין לנו מופתים‬ ‫גלויים‪ ,‬ונתרבו בזמנינו הרבה ספרים והרבה מחברים שע"י כל‬ ‫אלו אפשר ללמוד היטב את כל מקצועות התורה‪ ,‬וכשלומדים‬ ‫תורה באמת ויורדים לעומקה של תורה‪ ,‬וע"י שעומדים על‬ ‫פנימיות התורה אפשר לחדור ולראות את כל חשכות עולם‬ ‫הטבע ולהגיע עי"ז לשלימות‪.‬‬ ‫‪ ‬ע"י האתערותא דלתתא שעוסקים בעומקה של תורה‪,‬‬ ‫עי"ז בודאי יגלה השי"ת עומק נוסף‪ ,‬שהרי יהיב חכמתא לחכימין‪,‬‬ ‫ויתגלה מעיין התורה הלזה של חכמת מלך המשיח שיהא חכם‬ ‫יותר משלמה‪ ,‬ושלמה גילה איך כל עניני הטבע גנוזים ומונחים‬ ‫בתורה‪ ,‬וענין זה בודאי יהא חכמתו של מלך המשיח שיגלה עוד‬ ‫גילויים חדשים ומעיינות שלמים שחכמי הטבע לא נודעו להם‬ ‫עדיין‪ ,‬והוא יגלה איך כל זאת מונח בתורה והאיך לתקנו באופן‬ ‫הנכון‪ ,‬ובודאי משיח יתקן את כל ההמצאות החדשות שהומצאו‬ ‫בזה"ז שיהו באופן של תיקון ע"י שיינקו חיותם מהתורה‪ ,‬וע"כ‬ ‫כפי שמתעמקים בתורה ומשתדלים לראות את המאור שבה‬ ‫ואת נשמתא דאורייתא‪ ,‬הנה ע"י אתעדל"ת זו יגלה השי"ת את‬ ‫חכמתו של מלך המשיח שהוא נקו' הבית האחרון‪ ,‬דחכם עדיף‬ ‫מנביא‪ ,‬שהיא בית השלישי הבית של זיכוך הטבע‪ ,‬ואזי יהא‬ ‫'והלכו גויים לאורך' בב"א‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫גליון דברי תורה‬

‫י‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬שופטים‬

‫שיעור בספר מסילת ישרים‬ ‫שיעור י״א )ח״ב(‬

‫פרק ג׳ המשך ב׳ ‪ -‬פר׳ ויק״פ תשס״ט לפ״ק‬ ‫והקדושה בעיקר מצליחה בצורה פנימית ומכוסה‪,‬‬ ‫אבל בגילוי בעוה״ז כמעט שאי אפשר לה להצליח‪ ,‬שכן‬ ‫העולם הזה מלא בחושך וטומאה‪ ,‬המונעים בעד הקדושה‬ ‫להתגלות‪ .‬וממילא‪ ,‬כמה שאדם שקוע בהבלי עוה״ז‪ ,‬מאוד‬ ‫קשה שיצליח להוציא קדושת נשמתו לידי גילוי‪ ,‬שכן הוא‬ ‫משועבד בבית האסורים של הגוף‪.‬‬ ‫ונרחיב הענין; הבה נסתכל על גשמיות העולם‪ ,‬הרי‬ ‫קיים עולם גשמי גדול‪ ,‬מדינת ׳אמעריקא׳ גדולה מאוד‪,‬‬ ‫מדינת ׳חינא׳ )סין( ענקית‪ ,‬וכן הרבה מדינות ענקיות‬ ‫מלאות במליוני אנשים קיימות בעולם‪ .‬וכשנתבונן היכן‬ ‫היא הארץ אשר שייכת להשי״ת ‪ -‬בזה העולם‪ ,‬איה מקום‬ ‫מנוחתו ואיה שורה מחנה של השי״ת‪ ,‬הרי ׳אמעריקא׳‬ ‫וכל מהלך מחשבתה וה׳קולטור׳ שלה‪ ,‬תופסים שטח‬ ‫גדול מאוד ‪ -‬מה׳אטלאנטיק׳ עד ה׳פאסיפיק׳‪ ,‬וכן שאר‬ ‫המדינות הגדולות תופסות שטחים ענקיים‪ .‬ובכן‪ ,‬איזו‬ ‫המקום לה׳ ‪ -‬איה המקום ששייכת להשי״ת ולמחנה‬ ‫דיליה‪.‬‬ ‫התירוץ הוא; ׳ארץ ישראל׳‪ .‬ובכן‪ ,‬הבה נתבונן באופן‬ ‫כבישתה וקנייתה ובכמותה‪ .‬הנה‪ ,‬היום אין לנו שום‬ ‫תפיסה בה ‪ -‬כל כולו חורבן‪ ,‬ואפי׳ בזמן שביהמ״ק הי׳‬ ‫ָד ָלהּ‪ ,‬הרי כמעט שלא‬ ‫קיים ‪ -‬ששלטנו על א״י‪ ,‬למה נחשב ג ְ‬ ‫ניכר על ה׳מפה׳ בכלל‪ ,‬וכמעט כל עיר ב׳אמעריקא׳ גדולה‬ ‫הרבה יותר מכל א״י‪ ,‬והרי יש לה חמישים כאלו‪ .‬ומיותר‬ ‫לציין שמדברים מא״י עפ״י גבולי התורה שהיא הרבה‬ ‫יותר גדולה ממה שקוראין היום א״י‪ ,‬ואף היא קטנה מאוד‪.‬‬ ‫ומה עוד‪ ,‬שאף בתקופות שאכן שלטנו על א״י‪ ,‬האם באיזו‬ ‫תקופה רכשנו את כל הארץ תחת שליטתנו‪ ,‬ואף בתקופה‬ ‫הכי יפה ורגועה של כלל״י בא״י ‪ -‬בימי שלמה המלך‪ ,‬אף‬ ‫אז גרו הרבה עכו״ם בא״י‪ ,‬למזלו הצליח להכניעם תחתיו‬ ‫׳ויעלם שלמה למס עובד׳ )מל״א ט‪ ,‬כא(‪ ,‬אבל במשך‬ ‫תקופות אחרות כמעט שלא השתלטנו על כל א״י‪ .‬והגם‬ ‫שיש הענין של מיעוט המחזיק את המרובה כדרשת חז״ל‬ ‫)כתובות קיב‪ (.‬על מה שנקראת ׳נחלת צבי׳ )ירמי׳ ג‪ ,‬יט(‪,‬‬

‫מלחמת הקדושה‪ ,‬כבידה היא על כל הצלחה קטנה‬ ‫עיין בלשונו הק׳‪ :‬וחכמים ז״ל הורונו בפירוש צורך‬ ‫החשבון הזה‪ ,‬והוא מה שאמרו ז״ל )ב״ב עח‪ ,(:‬על כן‬ ‫יאמרו המושלים בואו חשבון‪ :‬על כן יאמרו המושלים‬ ‫ביצרם‪ ,‬בואו ונחשב חשבונו של עולם‪ ,‬הפסד מצוה‬ ‫כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה וכו׳‪ .‬וזה‪ ,‬כי העצה‬ ‫האמיתית הזאת‪ ,‬לא יוכלו לתת אותה ולא לראות אמיתה‬ ‫אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו‪ .‬כי מי‬ ‫שהוא עדיין חבוש במאסר יצרו‪ ,‬אין עיניו רואות האמת‬ ‫הזאת ואינו יכול להכירה‪ ,‬כי היצר מסמא את עיניו ממש‪,‬‬ ‫והנה הוא כהולך בחושך שיש לפניו מכשולות ואין עיניו‬ ‫רואות אותם‪ .‬והוא מה שאמרו ז״ל )ב״מ פג‪ :(:‬תשת‬ ‫חושך ויהי לילה )תהלים קד‪ ,‬כ(‪ ,‬זה העולם הזה‪ ,‬שדומה‬ ‫ללילה‪:‬‬ ‫הולך ומבאר‪ ,‬שאותם האנשים אשר הם עדיין תחת‬ ‫מאסר הסט״א‪ ,‬אין בכוחם לתת עצות על העבודה‪,‬‬ ‫כיון שהם בעצמם עדיין אסורים במאסר יצרם‪ .‬אבל‬ ‫אלו שמושלים ביצרם ‪ -‬שזכו להשתחרר ממאסר היצר‪,‬‬ ‫הם היודעים להציע עצות על העבודה‪ ,‬כיון שכבר יצאו‬ ‫מתחת צפרניו של הסט״א‪ ,‬ובכן הם הם אשר יכולין‬ ‫להציע העצה של ׳בואו חשבון׳‪ ,‬ומהם ראוי לקבלה‪ .‬הגם‬ ‫שכל אחד מכיר שלחשוב חשבונו של עולם הוא דבר טוב‪,‬‬ ‫אבל המושלים ביצרם יודעים להעיד‪ ,‬שלא רק כדבר טוב‬ ‫נחשב‪ ,‬רק הוא יסוד גדול ונחוץ בעבודה‪.‬‬ ‫וענין זה‪ ,‬שיש מושלים על יצרם ‪ -‬שהצליחו להשתמט‬ ‫ולהתפטר מהעול והמשא של פגיעת היצר‪ ,‬ולעומתם יש‬ ‫אותם שעדיין לא הצליחו למשול ברוחם להפיל מעליהם‬ ‫העול ולברוח ממאסר היצר‪ ,‬יבואר עפ״י אשר ידוע‪ ,‬כי צד‬ ‫הקדושה צריך ללחום ולהאבק במערכה כבידה נגד כוחות‬ ‫הסט״א‪ ,‬על כל צעד ושעל אשר מנסים לכבוש תחתיהם‬ ‫בזה העולם‪ .‬ובאמת ׳אלמלא הקב״ה עוזרו לא הי׳ יכול‬ ‫לו׳ )קידושין ל‪ - (:‬שמאוד קשה שצד הקדושה ינחול איזו‬ ‫הצלחה בהאי עלמא‪.‬‬

‫גליון דברי תורה‬

‫יא‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬שופטים‬

‫שכל העולם עומד עליהם ‪ -‬עוה״ז ואף עולמות העליונים‪,‬‬ ‫שאין לו להקב״ה בעולמו אלא ד׳ אמות של הלכה בלבד‬ ‫)ברכות ח‪ ,(.‬וזהו ״כל העולם״‪ ,‬וכל העולם החיצוני הרועש‬ ‫לכלום נחשבו לעומת העולם הפנימי של ד׳ אמות הלכה‪.‬‬ ‫אבל צריך לידע שיש עולם חיצוני שמתנגד לזו ההנחה‪,‬‬ ‫ומתעקשים נגד העולם הפנימי של ד׳ אמות של הלכה‪.‬‬ ‫וניתן להוכיח זאת‪ ,‬על ידי ספרי ׳הסטוריא׳ של האומות‬ ‫המספרים על מאורעות וקורות העולם‪ ,‬ועל אישים שחיו‬ ‫ופעלו בימות עולם )כמובן שמתכוונים לספרים מקוריים‬ ‫ואמיתיים‪ ,‬נקיים מכפירה וסילוף וזיוף ודומיהם‪ ,‬שהרי‬ ‫בהם אסור להסתכל(‪ ,‬שהמעיין בהם יתעורר בתמיהה‬ ‫פלאית‪ ,‬שהרי גדולי ישראל שחיו ופעלו במשך תקופות‬ ‫העולם הרי לא ימנו ולא יספרו מרוב‪ - ,‬נביאים תנאים‬ ‫אמוראים‪ ,‬ראשונים אחרונים‪ ...‬אין מספר‪ ,‬ולמרבה‬ ‫הפלא כמעט שאין מוזכרים בספריהם אף אחד מהם‪,‬‬ ‫אולי שלמה המלך מחמת רוב חכמתו‪ ,‬ואף אולי הרמב״ם‬ ‫על שהי׳ בקי בחכמת הרפואה‪ ,‬וגם עסק ב׳פילוסופיה׳ ‪-‬‬ ‫שכתב ספר ׳מורה נבוכים׳‪ ,‬אבל חוץ מזה לא ייזכר ולא‬ ‫ייפקד אף אחד מגדולי ישראל! ועל כרחך ביאור הדבר‬ ‫הוא; שאכן הם גדולים בעולם שלנו‪ ,‬אבל בעולם החיצוני‬ ‫והחילוני שנכבשים תחת שליטת הסט״א‪ ,‬בודאי שלא‬ ‫לכך מתייחסים‪ ,‬ולא זה נערך לחשיבות‪ ,‬כי אין להם‬ ‫השגה בזאת‪ .‬זאת אומרת; שחשיבות ויוקר הקדושה אינן‬ ‫מתאימים לעולם החיצוני והגשמי‪ ,‬ובאופן טבעי פולטים‬ ‫אותה ואף מתנגדים לעומתה‪ ,‬ועל כל הצלחה והשתלטות‬ ‫רוחנית שצריכה להתגלות בזו העולם‪ ,‬בהכרח שיאבקו‬ ‫עליה במלחמה כבידה‪.‬‬ ‫ולעומתה יתבונן המתבונן‪ ,‬שאם על כל קוץ צריכין‬ ‫ללחום בכבידות‪ ,‬הרי שכל אמה וטפח שאכן הצליחו‬ ‫לכבוש‪ ,‬הרי נחלו בזה הצלחה גדולה עד מאוד‪ ,‬וכבישת‬ ‫כל טפח שוה כמו כבישת כל העולם כולו‪ ,‬שכל טפח‬ ‫ושטח קטן שכבש הרי פינה בזה מקום עבור השראת‬ ‫השכינה‪ ,‬והרי הוא כמי שמצא מרגלית קטנה ששוה כל‬ ‫הון דעלמא‪ ,‬שהוא הרוחניות והאלקות‪.‬‬ ‫צריך להיאבק קשות על כל הישג רוחני פעוט‬ ‫צריך כל אחד לידע‪ ,‬שכמו שהוא בכלליות העולם‬ ‫ בכבישת ארץ ישראל להכין מקום ראוי להשראת‬‫השכינה בעולם החיצוני‪ ,‬כך ממש פועלת היא בהעבודה‬ ‫הרוחנית הפרטית של כל יחיד ויחיד בכבישת העולם‬ ‫קטן שלו‪ .‬שכן האדם מצורף מב׳ יצירות כמו שדרשו‬ ‫עה״פ )בראשית ב‪ ,‬ז( וייצר ה״א את האדם‪ ,‬שב׳ היודין‬ ‫מרמזין על ב׳ יצירות ‪ -‬יצירה לעוה״ז ויצירה לעוה״ב‬

‫ובודאי שאף פועלת פעולות בגשמיות דהאי עלמא‪ ,‬אבל‬ ‫במהותה הרי היא ענין רוחני וסגולי‪ ,‬ובודאי אי אפשר‬ ‫לציינה על ה׳מפה׳‪.‬‬ ‫ובכן נשאלת השאלה; מדוע עשה ה׳ ככה שמקומו ייחשב‬ ‫רק על שטח מצומצם כל כך‪ ,‬מדוע לא יתפשט מקומו‬ ‫של ה׳ על שטחים גדולים וענקיים‪ .‬ומה עוד‪ ,‬שאף עד‬ ‫שזכו לזה השטח הפעוט הוכרחו להתכונן בהרבה הכנות‪,‬‬ ‫שהרי כבר מאז האבות הקדושים קבלו שבועה מאת‬ ‫השי״ת על ירושתה‪ ,‬ובהרבה הבטחות הובטחנו עליה‪,‬‬ ‫ומה גם שבהכנות רבות מאוד התכוננו עד שהורשו וזכו‬ ‫להתקרב אל מלחמת הכיבוש‪ ,‬ואף אז עברו הרבה נסים‬ ‫ונפלאות עד שכבשו אותה ‪ -‬שמש בגבעון דום )יהושע‬ ‫י‪ ,‬יב(‪ ,‬אבני אלגביש )ברכות נד‪ ,(:‬ואחרי כל זאת כמה‬ ‫כבשו כבר? הלא אף אחרי הכיבוש נשארו הרבה חלקים‬ ‫בידי הכנענים והפלשתים‪ .‬הרי שכל מקום תפיסתו של‬ ‫השי״ת בזה העולם מצומצם הוא עד למאוד‪ ,‬ואף זה לא‬ ‫קנו בשלימות‪ ,‬ואף נאלצו להרבה הבטחות וריבוי הכנות‬ ‫לכך‪.‬‬ ‫אלא ביאור הדבר הוא; שעוה״ז הוא מקומו של החושך‬ ‫שדומה ללילה )פסחים ב‪ ,(:‬והוא תחת שליטתו של‬ ‫הסט״א שכל כולו גשמי‪ ,‬ואינו נותן אף מקום לשליטה‬ ‫רוחנית וקדושה‪ .‬והשי״ת רוצה לחדור אל תוכה באיזה‬ ‫אור‪ ,‬ולכבוש איזה שטח מהסט״א‪ ,‬ולהשליט עליו כח‬ ‫הקדושה ואור רוחני‪ ,‬ולהחדיר לתוכו איזו שליטה‬ ‫לאור התורה‪ ,‬שהוא אור נפלא ונעלה‪ ,‬אור ששייך ונובע‬ ‫מעולמות העליונים ואף מגבוה יותר‪ ,‬וברצונו שלכל זה‬ ‫יהי׳ תפיסת מקום אף בעוה״ז הגשמי השייך לסט״א‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬מתעוררת מלחמה כבידה‪ ,‬שכן הסט״א וחיילותיו‬ ‫משתדלים ומתנגדים בכל תוקף ועוז לעכב‪ ,‬שלא ליתן‬ ‫להקדושה שום מקום תפיסה‪ ,‬ועל כל טפח וטפח מתנגד‬ ‫ולוחם מחדש‪ ,‬ועומד איתן בלי שום הזנחה‪ ,‬וכדי לנחול‬ ‫נצחון נגדו צריכין לעבוד קשה‪ ,‬שעל כל אמה וחצי אמה‬ ‫ואף טפח שרוצין לכבוש מאת אוה״ע‪ ,‬צריכין להתאבק‬ ‫במלחמה קשה וכבידה‪ ,‬ולכן כדי להשליט כח הקדושה על‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬צריכין להאבק קשות על כל שטח פעוט‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫מורגלים אנחנו במחנינו היהודי הקטן והמצומצם‪,‬‬ ‫שהקדושה תופסת מקום נכבד‪ - ,‬והאמת הוא שמחנינו‬ ‫אכן נחשב לכל העולם כולו‪ ,‬וכמו שידוע הפירוש על‬ ‫הפתגם הרגיל והמשומש ׳כולי עלמא מודי׳‪ ,‬מי הם הכולי‬ ‫עלמא שמודים‪ ,‬הכי ׳רוסיא׳ או ׳אינדיא׳ מודים? רק‬ ‫‪ -‬שמי שנערך לכולי עלמא הם אכן מודים‪ ,‬והוא כלל״י‬

‫גליון דברי תורה‬

‫יב‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬שופטים‬

‫)עיי״ש רש״י(‪ ,‬ומה שמתרחש בכלליות העולם מתרחש‬ ‫בפרטיות אצל כ״א‪ ,‬שכן האדם יש לו גוף שהוא נפש‬ ‫הבהמית‪ ,‬ששייך לזה העולם החשוך הנכבש תחת שליטת‬ ‫הסט״א‪ ,‬ולעומתה רוכש את הנשמה אשר נשתלשלה‬ ‫מעליונים ‪ -‬מקום שליטת הקדושה‪ ,‬ואם הנשמה צריכה‬ ‫להצליח להפוך ולכבוש משהו מהעולם הקטן של הנפש‬ ‫הבהמית‪ ,‬ולהועיל בו איזו תועלת‪ ,‬צריכה ללחום קשות‬ ‫עם חלק הבהמה שבנפש על כל נקודה פעוטה‪ .‬שכן כל‬ ‫הישג רוחני בעבודת השם‪ ,‬קניית מדה טובה וכדו׳‪ ,‬הרי‬ ‫היא כקוץ בעיני היצה״ר‪ ,‬ומתנגד לעומתה בתוקף ועוז‪,‬‬ ‫ובהכרח יוצרך להיאבק קשות על כל הצלחה פעוטה‬ ‫בעבודה‪ ,‬ועל כל הישג קטן יוכרח לעבור מלחמה כבידה‪.‬‬ ‫אבל יתבונן הלוחם לעומתה‪ ,‬שאם אכן יזכה לכבוש איזו‬ ‫נקודה בעבודה‪ ,‬ויצליח להשתלט עליה‪ ,‬יקר הוא מכל יקר‪,‬‬ ‫והראה בזה דבר פלא ממש‪ ,‬שכן פינה וניקה אצלו מקום‬ ‫ראוי להשראת השכינה‪ ,‬ויידע נאמנה שרכש בזה אוצר‬ ‫גדול‪ ,‬ונחל נצחון עמוק‪ ,‬שהרי לפי ערך כבידות המלחמה‪,‬‬ ‫כן נחשב לעומתה יקר הכיבוש וההצלחה‪.‬‬ ‫וחלק גדול מהעבודה ואף עיקר הוא‪ ,‬שישתדל להשתמט‬ ‫לגמרי מתחת שליטת הגוף‪ ,‬שלא יהא עסוק ושקוע‬ ‫כלל בזה החלק החיצוני השייך להגוף‪ .‬וכמו שכלל״י יש‬ ‫להם ה׳כולי עלמא מודי׳ שמתייחס רק לעולמם שלהם‪,‬‬ ‫ומופרדים הם מהעולם החיצוני השייך לשליטת הסט״א‪,‬‬ ‫כן גם האדם בעולם הפרטי שלו צריך לחיות בזה העולם‬ ‫הפנימי‪ ,‬נפרד ומופשט משליטת הגוף השייך לעוה״ז‪.‬‬ ‫ובודאי כשיגיע העת רצון‪ ,‬יגלה השי״ת את העולם‬ ‫הפנימי החוצה‪ ,‬ובדרך ממילא יכבוש וישתלט על כל‬ ‫העולם החיצוני‪ ,‬שהרי כשמשיח יתגלה‪ ,‬תינתן רשות‬ ‫להקדושה להתגלות‪ ,‬וברגע אחד יתהפכו מדינות שלמות‬ ‫להיות גרים‪ ,‬או יעברו כליה ויאבדו מן העולם לגמרי‪,‬‬ ‫ואחרים ישתנו להיות חסידי אומה״ע ‪ -‬כל זה הוא עסקו‬ ‫של השי״ת‪ ,‬אבל זה ודאי‪ ,‬שהקדושה תתגלה ותתפשט‬ ‫ותפרוש כנפיה על כל העולם‪ ,‬׳אז אהפך אל עמים שפה‬ ‫ברורה לקרא כלם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד׳ )צפני׳ ג‪,‬‬ ‫ט(‪ ,‬שיגיע הזמן שהקדושה הפנימית תתגלה‪ .‬אבל עיקר‬ ‫מה שיש להגדיר כנצחון הוא‪ ,‬להשתדל להצליח לבנות‬ ‫אצל עצמו עולם פנימי שהוא עולם שלנו ונצחון שלנו‪,‬‬ ‫ובו יחיה ויתעסק‪ ,‬אף בעת שעדיין מכוסה הוא ונעלם‬ ‫מהעולם החיצוני‪.‬‬

‫נצחון בפועל בהקדושה‪ ,‬הרי הוא צריך להיאבק במלחמה‬ ‫כבידה‪.‬‬ ‫למשל; צדיק שלפי מדריגתו עומד במדריגה שתפילותיו‬ ‫מתקבלות ועפ״י מעלתו הנשגבה בעבודת השם יכול‬ ‫להבטיח הבטחות‪ ,‬שמה שאומר ומבטיח נענה ומתקיים‪.‬‬ ‫וכמובן‪ ,‬שאם מצליח להראות מופת הרי זו הצלחה גדולה‬ ‫לצד הקדושה‪ ,‬שכן מחדיר על ידי כך אמונה בכלל״י‪ ,‬שכן‬ ‫מתגלית בזה ההשגחה עליונה‪ ,‬ומהרס עי״כ את היצה״ר‬ ‫והאפיקורסות‪ .‬ולכן יתנגד היצה״ר לעומתו בכל תוקף ועוז‬ ‫ברוחניות ובגשמיות בכדי למנוע בעד הצלחת מופתיו‪,‬‬ ‫וישתדל לבטלו לגמרי שלא יהי׳ בכחו להבטיח‪ ,‬ומנסה‬ ‫להפילו ברשת הפניות וכדו׳‪ ,‬והצדיקים לעומתו צריכין‬ ‫לעמוד איתן לא להניח עצמם להתבלבל מתחבולותיו‬ ‫ומכשוליו‪ ,‬וצריכין להשתדל בכל מיני עצות ותחבולות‬ ‫שיהי׳ בידם הכח להראות מופתים‪ ,‬עד שמתעוררת‬ ‫מלחמה כבידה‪.‬‬ ‫וניתן להדגיש‪ ,‬כי הרי הראש ממשלה ברשותו לעשות‬ ‫כל מה שלבו חפץ ועולה על רוחו באין מפריע‪ ,‬שיכול‬ ‫ליזום דברים גדולים‪ ,‬ואף להתגאות בהם‪ ,‬ולא יפריע לו‬ ‫כלום‪ .‬וכן ה׳פרופסור׳ יכול לעשות מה שלבו חפץ‪ ,‬וכן‬ ‫ה׳ארכיטקט׳ הכי גדול שבונה מגדלים מפוארים וענקיים‬ ‫שמגיעים עד שמי רום‪ ,‬אף אם יתגאה מאוד לא יפסיד‬ ‫בזה כלום‪ .‬ואדרבה! אף יעזרם היצה״ר ביותר‪ .‬ואף יכולים‬ ‫לעשות כל ההשחתות שבעולם לגנוב ולגזול ויצליחו בכל‬ ‫פעולותיהם‪ ,‬וטוב להם מאוד באין מפריע‪ ,‬ואדרבה!‬ ‫אבל אם הצדיק ייכשל בפני׳ אחת‪ ,‬שאחר שהראה מופת‬ ‫מוצלח מאוד‪ ,‬שכולם מודים ומשבחים שהוא כח פלאי‬ ‫של אלקות‪ ,‬ותתעורר אצלו פני׳ דקה מן הדקה‪ ,‬הרי ברגע‬ ‫אחד יכול ליפול לשאול תחתית‪ ,‬שכן כך פועלת מערכת‬ ‫הקדושה‪ ,‬שצריכה היא להיות נקיי׳ מכל סיג ופסולת‪ ,‬כל‬ ‫כולה קודש‪ .‬ואם צריכה להצליח בעשיית מקום לה׳ ע״י‬ ‫מופת‪ ,‬הוא רק באופן שכל כולו קודש ומקום לה׳‪ ,‬ובכן‬ ‫צריך להיות מקום ראוי להשראתו ית׳‪ ,‬ובהתערב בה פני׳‬ ‫הרי שמאס המקום לה׳ בכבוד עצמי‪.‬‬ ‫וכן רואין בנדב ואביהוא‪ ,‬בהיכנסם באש זרה לפני ה׳‪,‬‬ ‫שכמעט שהביאו משיח‪ ,‬וכתיב עליהם ׳ונקדש בכבודי׳‪,‬‬ ‫ודרשו חז״ל )זבחים קטו‪ (:‬׳אל תקרי בכבודי אלא‬ ‫במכובדי׳‪ ,‬הרי שמדברים מאנשים גדולים מאוד‪ ,‬רק‬ ‫מה? הורו הלכה בפני רבם )עירובין סג‪ ,(.‬שנכשלו באיזה‬ ‫פני׳ דקה‪ ,‬וכמבואר בנועם אלימלך )פר׳ קרח ד״ה ויאמר‬ ‫משה( וז״ל‪ :‬׳והיה להם תענוג מזה שכוונו האמת‪ ,‬וזו היה‬ ‫על שהורו הלכה בפני רבן‪ ,‬פירוש; שהם עשו כך בדעתם‬

‫‪z‬‬

‫וענין זו של קשיות וכבידות הצלחה רוחנית בפועל בזה‬ ‫העולם החיצוני‪ ,‬שייך ומצוי אף באנשים גדולים‪ ,‬שעל כל‬

‫גליון דברי תורה‬

‫יג‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״א ‪ /‬שופטים‬

‫קודם ששמעו מפי רבן‪ ,‬וכוונו האמת ובאו לידי הנאה‬ ‫מזה‪ ,‬ובשעת הדביקות לא היה להם לחשוב הנאתם כלל׳‪.‬‬ ‫והיינו שהי׳ להם פני׳ והרגש טובה בזה שהתכוונו להלכה‪,‬‬ ‫ולא נשא השי״ת פנים אליהם‪ ,‬שמיד ‪ -‬ברגע אחד נכנסו‬ ‫ב׳ ניצוצי אש והמיתם‪ ,‬והפריע בזה את כל השמחה של‬ ‫חנוכת המשכן‪ .‬ופלא הוא‪ ,‬שהרי מדברים מאנשים שאמרו‬ ‫שהם גדולים ממשה ואהרן‪ ,‬ונקדש בכבודי במכובדי‪ ,‬כיון‬ ‫שפגמו לפי ערך דרגתם באיזה נקודה קטנה‪ ,‬שחסר משהו‬ ‫מן המשהו מהשלימות‪ ,‬ברגע יצא הקצף בלי שום נשיאות‬ ‫פנים‪.‬‬ ‫ונתבונן! אם הסט״א הי׳ עושה דבר כזה‪ - ,‬שהי׳ מגיע‬ ‫אחד מכת הלעומת של נדב ואביהוא‪ ,‬והי׳ מקריב אש זרה‬ ‫מאוד יתכן שהי׳ מצליח ביותר‪ ,‬שכך פועלת הקדושה‪,‬‬ ‫שצריכה להיות נקיי׳ בשלימות מכל סיג ופסולת‪ ,‬ועבודה‬ ‫קשה היא‪ ,‬שעל כל נקודה צריכין ללחום קשות‪.‬‬ ‫ועוד ניתן להווכח על זה‪ ,‬שהרי כמה ׳אוניברסיטאות׳‬ ‫קיימת בעולם‪ ,‬׳קולג׳ס׳ ובתי חולים שמושקעים בהם‬ ‫מאות מליוני דולרים שנשפכים לתוכם כמו זבל‪ ,‬בונים‬ ‫ובונים בניינים ע״ג בניינים מפוארים בהדרם‪ .‬ולעומתם‬ ‫בהקדושה‪ ,‬הרי על כל ביהמ״ד ואף הכי קטן‪ ,‬על כל ישיבה‬

‫אף עם מעט תלמידים‪ ,‬צריכין לעבוד ימים ארוכים‬ ‫ולהשקיע דמים בהשתדלות קשה עד שמצליחין לבנות‬ ‫משהו‪ ,‬ואמאי? כי הקדושה אינה מצלחת כ״כ במהרה‪,‬‬ ‫שכן כדי שעשיר תהי׳ לו זכות ליתן לדבר טוב ונכון‪,‬‬ ‫צריכה להיות לו זכות גדולה שאל״כ לא יזכו אותו ממעל‬ ‫בזה‪ ,‬שכדי שתהי׳ לו הזכות ליתן על דבר נכון‪ ,‬צריכה‬ ‫העשירות לבוא ממקור קדוש‪ ,‬ולאו כל אדם זוכה‪ .‬והיינו‬ ‫שכדי להיות נקי וראוי לצד הקדושה‪ ,‬עבודה קשה היא‪,‬‬ ‫אבל כדי לבנות בנינים להסט״א אין צריכין שום זכות‪,‬‬ ‫ויישפך כסף כמו זבל‪ ,‬ולכלום נחשבו‪.‬‬ ‫וזהו עומק הביאור ע״כ יאמרו המושלים בואו חשבון‪,‬‬ ‫פירוש; כיון שיש מלחמה כבידה כ״כ עם הסט״א שפועלת‬ ‫מאוד קשה‪ ,‬הרי עד שלא נשתמט ממאסר היצר‪ ,‬ולא‬ ‫הגביה עצמו לעולם אחר לגמרי‪ ,‬יעבור על דברים הכי‬ ‫פשוטים ולא יתעכב עליהם לעיון‪ ,‬שהיצה״ר ימנע ממנו‬ ‫ויסמא את עיניו בלי שיראה כלום‪ .‬יצא זה שהשתמט‬ ‫מבית האסורין‪ ,‬שנכנס לעולם הגבוה והפנימי‪ ,‬ואף‬ ‫השתלט כמושל‪ ,‬׳ע״כ יאמרו המושלים׳ ‪ -‬הם אומרים‬ ‫׳בואו חשבון׳‪ - ,‬שהם יודעים כיצד לנצח את היצה״ר‪,‬‬ ‫משא״כ אנשים אחרים הם עדיין בבית האסורים‪.‬‬

‫פרנס השבוע‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫פרנס השנה‬ ‫לע"נ האשה היקרה והחשובה‬ ‫מרת ‪  ‬‬ ‫בת ר' ‪ ‬ע"ה‬ ‫נפטרה ח' אדר תשל"ט לפ"ק‬ ‫ולע"נ בנה היקר והאהוב הב'‬ ‫‪ ‬ע"ה‬ ‫בן ‪  ‬נ"י‬ ‫נפ' כ"ב אדר א' תש"ס לפ"ק‬

‫תומכי השנה‬

‫הר"ר משה מרדכי‬ ‫פאנעטה הי"ו‬

‫פרנס החודש‬

‫תומכי החודש‬

‫‪ -‬אליו ‪-‬‬

‫‪ -‬אלול ‪-‬‬

‫הר״ר מתתיהו הלוי‬ ‫דויטש ני״ו‬

‫הר״ר אברהם אשר ישעי׳‬ ‫שפיטצער הי״ו‬

‫מדור מסילת‬ ‫ישרים‬

‫לעי״נ אמו האשא החשובה לע״נ זקינו הרה״ח הישיש ‪   ‬‬ ‫מרת אסתר רויזא בת ר׳ הר״ר נתן נטע ב״ר משה‬ ‫‪ ‬‬ ‫אברהם יחיאל ע״ה‬ ‫נלב״ע ט״ז אלול תשמ״א‬ ‫לפ״ק‬

‫יעקב ע״ה שארף‬ ‫נלב״ע כ״ח אלול תשנ״ז‬ ‫לפ״ק‬

‫כל הזכויות שמורות למכון להוצאת התורות והשיעורים שע״י קהל תולדות יהודה דחסידי סטוטשין‬ ‫‪Mailing Address: 5609-15th Ave. #4F Brooklyn N.Y. 11219 • Tel 718.438.0032 • Fax 718.689.1016 • e-mail [email protected]‬‬

‫באנגלי׳‪07908386603 :‬‬

‫כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪XXX.MBEBBU.OFU/HJMJPOPU.QIQ :‬‬

‫‪ïéùèåèñ éãéñçã äãåäé úåãìåú ã"îäéá‬‬ ‫‪ò“éæ ä“äììöæ ø“åîãà ÷“ë ù“ò‬‬

‫~ ‪~ íéìùåøé‬‬

‫סדר הזמני לשב"ק ‪ -‬שופטי‬ ‫הבאטע יתקיי בעזה"י בבני ביהמ"ד ביאלא רח' יעקובזו ‪.‬‬ ‫תפלת שחרית בבית מדרשינו ‪ -‬בביהמ"ד באיא רח' עזרת‬ ‫בשעה ‪.10:00‬‬ ‫תורה‬ ‫מנחה ושל"ס יתקיי בישיב"ק סאטמאר רח' אב האזל רבע‬ ‫שעה לפני השקיעה‪.‬‬

‫'‬

‫סדר השיעורי‬ ‫השיעור בספר מסילת ישרי יתקיי כרגיל‪.‬‬ ‫השיעור בענייני הפרשה יתקיי ביו ג'‪.‬‬ ‫ביו ב' יתקיי שיעור בביהמ"ד אש קודש בבני ברק‬ ‫מעריב בשעה ‪ 9:30‬ואח"כ יתקיי השיעור‪.‬‬ ‫שחרית ביו ד' יהי' בשעה ‪7:45‬‬ ‫ואח"כ יסע רבינו לדרכו למעונו בארה"ב‪.‬‬ ‫בש כל הקהל אנו מביעי בזה עומק תודתינו לכבוד ידידינו הרה"ח‬ ‫הר"ר שמואל יוס שלאס הי"ו‬ ‫העובד בלי ליאות משי ימי ולילות לסדר כל ענייני הבית המדרש במש כל‬ ‫השנה ובפרט בימי הקי בכל פרטיה‪ ,‬בסידור השיעורי ‪ ,‬השבתי ‪ ,‬וכו' וג עול‬ ‫ההוצאות מוטל על שכמו‪.‬‬ ‫זכות הגדול יעמוד לו שיזכה להרחבת הדעת ונחת דקדושה מתו עושר ואושר‪.‬‬

‫ברכת מזל טוב‬ ‫לכבוד ידידינו היקר החת המופלג‬ ‫בתוי"ש וחסידות‪,‬‬ ‫כמר מרדכי גימפל ליש ני"ו‬ ‫לרגל שמחת נישואיו למז"ט ובשעטו"מ‬ ‫יעזור ה' שהזיווג יעלה יפה‪ ,‬ויזכה לבנות בית‬ ‫נאמ בישראל‪ ,‬מתו הרחבת הדעת ואושר‬ ‫ועושר עדי ביאת ינו ‪ ,‬בב"א‪.‬‬ ‫המברכי ידידי ‪,‬‬

‫‪,øòáìéæ ïøäà ,øòáìéæ óñåé ìàéçé ,øòöèéôù äãåäé‬‬ ‫‪,øòøòãðàì äãåäé ,âàìùøòä ùéáà íäøáà‬‬ ‫‪øòáìéæ ìàåé‬‬

‫סימ טוב ומזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב לכבוד ידידינו הנגיד הנכבד‪,‬‬ ‫רוד צדקה וחסד‪ ,‬עומד לימינינו בכל עת‪,‬‬ ‫ומגדולי תומכי המכו ‪ ,‬ה"ה‬

‫הר"ר יוס צבי שענבערגער הי"ו‬ ‫לרגל שמחתו באירוסי בנו הבחור המופלג‬ ‫כמר חזקיהו ני"ו‬ ‫עב"ג שתחי' בת הרב החסיד‬ ‫הר"ר אברה וואלע הי"ו‬ ‫יעזור ה' שהזיווג יעלה יפה‪ ,‬וירוה רוב נחת‬ ‫דקדושה מה ומכל יוצ"ח‪ ,‬מתו הרחבת‬ ‫הדעת ואושר ועושר עדי ביאת ינו ‪ ,‬בב"א‪.‬‬ ‫‪úëøòîä‬‬

‫מכון‬ ‫להוצאת התורות והשיעורים‬ ‫שע"י קהל תולדות יהודה דחסידי סטוטשין‬ ‫‪Tel. 718.438.0032 / Fax 718.689.1016‬‬

‫מגבית תשס"ט ‪ -‬ארה"ק‬ ‫מודעה ו'‬

‫יעמדו על הברכה‬

‫אלו שהשתתפו ב'המגבית' בעין יפה‬ ‫וזכו להיות שותפים בעבודת הקודש של הפצת התורה‬ ‫אחים שריבר הי"ו‬ ‫הר"ר משה יהודה שטינברגר הי"ו‬ ‫הר"ר יהודה ארי' ויסבוים הי"ו‬ ‫הר"ר אלי' צבי הנדלר הי"ו‬ ‫לע"נ צבי' ב"ר אליהו צבי ע"ה‬

‫הר"ר אלי' ויסבלום הי"ו‬ ‫הר"ר יצחק שלאס הי"ו‬

‫מסור לכל ענייני המכון באשדוד‬

‫הר"ר יחיאל פרידמן הי"ו‬ ‫הר"ר משה אביגדור בנדיקט הי"ו‬ ‫הר"ר אברהם הכהן לזבניק הי"ו‬

‫‪z‬‬

‫הר"ר אברהם יהודה גיברלטור ה"ו‬ ‫הר"ר יוסף שטרן ה"ו‬ ‫הר"ר מאיר ליינער ה"ו‬ ‫הר"ר יהושע נחמן שריבר ה"ו‬ ‫הר"ר יחיאל וסרמן ה"ו‬

‫לע"נ ר' ישראל ב"ר שניאור זלמן ע"ה‬

‫הר"ר אשר סטאריק הי"ו‬

‫מודעה חשובה‬ ‫להודיע שבשבועות הקרובים בעזה"י יהי' ניתן לנדב‬ ‫בתשלומין נוחים ע"י 'הוראות קבע'‪.‬‬ ‫בברכת תודה‪,‬‬ ‫המערכת‬