Guilyon Divrei Torah Ekev 2009

‫שנת תשס״ט ‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬פרשת עקב‬

‫‪ ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬

‫שיעור בעניני פרשת השבוע‬ ‫ליל שישי פרשת ואתחנן – ירושלים תשס״ח לפ״ק‬ ‫‪ ‬פרשה זו הינה המשך לפרשה הקודמת )ואתחנן(‬ ‫המסתיימת בפסוק )ז‪ ,‬יא( 'ושמרת את המצוה וכו' אשר אנכי‬ ‫מצוך היום לעשותם' ודחז"ל )הובא ברש"י( היום לעשותם ולמחר‬ ‫לעוה"ב לקבל שכרם‪ ,‬ותיכף אח"כ מפורש בפרשתינו 'והיה עקב‬ ‫תשמעון וכו' ושמר ה"א לך את הברית ואת החסד אשר נשבע‬ ‫לאבותיך' וכל המשך הפרשה שלכאו' היא ענין הלמחר לקבל‬ ‫שכרם‪ .‬וצ"ב לכאורה למה נכתב באופן זה ולא נאמר בפירוש‬ ‫'היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם' בהמשך אחד‪ ,‬ולמה נתחלקו‬ ‫לב' פרשיות והתורה מתחלת שוב והיה עקב תשמעון וכו' ושמר‬ ‫וכו'‪ .‬ובכמה מפרשים אי' שלכך לא נכתב בפירוש הא דלמחר‬ ‫לקבל שכרם שהוא מהטעם שלא נתפרש כלל בתורה שכר‬ ‫העוה"ב‪ ,‬וכבר האריכו הראשונים בטעם הדבר‪ .‬והביאור לכך‬ ‫בכלליות הוא משום דשכר מצוה מצוה‪ ,‬והיינו דשכר המצוה‬ ‫והמצוה עצמה ענינם שוה‪ ,‬אלא דבעוה"ז מתפרש ענין זה כציווי‪,‬‬ ‫ובעוה"ב הנה ענין זה בעצמו נקרא שכר מצוה‪ ,‬דצורת המצוה‬ ‫בעוה"ב היא שכר המצוה‪ ,‬ומה שנקרא בשפת העוה"ז 'מצוה'‪,‬‬ ‫נקרא בשפת העוה"ב 'שכר מצוה'‪ ,‬וא"כ צורת ה'היום לעשותם'‬ ‫בעוה"ז הנה לעוה"ב יהא צורתו ענין של 'למחר לקבל שכרם'‬ ‫והיינו הך‪ ,‬וכאשר אומרים 'היום לעשותם' הרי שבעוה"ב המכוון‬ ‫בו יהא ענין הלקבל שכרם‪ ,‬ובמה שאמרה התורה 'היום לעשותם'‬ ‫נתכוונה לשני העולמות‪ ,‬דלעת"ל העוה"ב יקרא 'היום'‪.‬‬ ‫‪ ‬ענין זה כבר בא במאמרינו כמה פעמים‪ ,‬והוא דלכאורה‬ ‫ישנם ב' עולמות נפרדים‪ ,‬העוה"ז והעוה"ב‪ ,‬וידוע שיעקב ועשיו‬ ‫נתחלקו בנחלת ב' עולמות‪ ,‬עשיו לקח את עוה"ז לחלקו ויעקב‬ ‫לקח את עוה"ב‪ ,‬ולמעשה קנה יעקב מעשיו את חלקו בעוה"ז‬ ‫ולקחו ממנו‪ ,‬וע"ז נאמר 'איך נחפשו עשיו נבעו מצפוניו' שנשאר‬ ‫ריקן מכל‪ ,‬דיעקב לקח ממנו חלקו וברכותיו‪ ,‬ונמצא דבחי'‬ ‫עוה"ז כנכון הי' מלכתחילה בחלקו של עשיו‪ ,‬ויעקב לקחו ממנו‬ ‫והוא נשאר בלא כלום‪ ,‬והרי דמה שיש לעשיו כהיום עוה"ז הנה‬ ‫לקושטא דמילתא אף עוה"ז אין לו‪ ,‬ומה שיש בידו אינו כי אם‬ ‫'שוא שבראתי בעולמי'‪ ,‬ולמעשה נמצא אצל יעקב בין עוה"ז‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ובין עוה"ב‪ ,‬וצ"ב מהו עוה"ז ומהו עוה"ב‪ ,‬ועכ"פ למעשה מי‬ ‫שלוקח עוה"ב לוקח גם את עוה"ז וכן להיפך‪ ,‬וענינו הוא משום‬ ‫שבאמת ב' העולמות הינם עולם אחד‪ ,‬דאחדות הבורא מחייבת‬ ‫שאפי' ב' הפכים באמת הינם חד‪ ,‬וצריך להיות התכללות ביניהם‬ ‫שעוה"ז יהא כלול בעוה"ב ועוה"ב יהא כלול בעוה"ז‪ ,‬ואין באמת‬ ‫שני עולמות‪ ,‬דשנים הן סתירה והעלם על ענין אחדות הבורא‪,‬‬ ‫ומוכרח שיהיו אחד בלבד‪ ,‬וע"כ נסתבב בפועל שיעקב אבינו‬ ‫לקח את שניהם ולא נתחלקו לשני אחים‪.‬‬ ‫‪ ‬שלכתחילה לקח עשיו לחלקו את עוה"ז אין המכוון‬ ‫בו שמצד שהיה רשע לכן לקח את עוה"ז‪ ,‬דבצד רשעותו ה"ז‬ ‫כבר במהלך שיעקב לקח לעצמו אף את חלקו של עשיו‪ ,‬וע"כ‬ ‫דאף עשיו מצד מה שהיה יכול באמת להיות צדיק‪ ,‬מצד זה‬ ‫לקח לחלקו את עוה"ז ויעקב את עוה"ב‪ ,‬והרי לכאו' שהינם ב'‬ ‫עולמות אלא שיש להם שייכות זל"ז‪ ,‬שהרי יעקב ועשיו תאומים‬ ‫הם שנוצרו בבטן א'‪ ,‬והא' שלקח עוה"ז והב' שלקח עוה"ב‬ ‫נמצאים יחד בבטן א'‪ ,‬ולא היו צריכים מלכתחילה לריב זה עם‬ ‫זה‪ ,‬ומה שהתרוצצו הבנים בקרבה הי' זה על שם העתיד שעשיו‬ ‫באמת הוא 'שוא שבראתי בעולמי'‪ ,‬אך לקושטא דמילתא הי'‬ ‫צריך להיות שלום ביניהם שיתאחדו כאחד‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪ ‬נבאר ענין העוה"ב הכלול בעוה"ז ]והתכללות זו‬ ‫כבר נתבארה במקום אחר[‪ ,‬דנודע שיום השבת הוא מעין עוה"ב‪,‬‬ ‫אך אינו עוה"ב ממש שהרי הוא ממנין ימי עוה"ז‪ ,‬דנודע ששית‬ ‫אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב שהוא היום שכולו שבת‪ ,‬ורק‬ ‫אח"כ יחדש השי"ת עולמו ויעמוד עולם חדש הנקרא עוה"ב‪,‬‬ ‫אך שבעת ימי בראשית עדיין אינם בבחי' עוה"ב ממש‪ ,‬אלא‬ ‫שסוד השבת הוא העוה"ב הכלול בעוה"ז‪ ,‬והוא סוד ענין 'רזא‬ ‫דאחד' שע"פ סוד זה מתאחדים ב' העולמות כאחד‪ ,‬שגם בעוה"ז‬ ‫יהא גילוי של עולם הבא‪ ,‬ועי"ז יתגלה שבעצם הינם עולם אחד‪,‬‬ ‫וכמו"כ להיפך בעוה"ב ג"כ מוכרח שיהא בו ענין עוה"ז ויבואר‬

‫א‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬עקב‬

‫להלן‪ .‬ומה שאמרנו ששבת הוא בחי' עוה"ב שבעוה"ז אכן‬ ‫מתבטא זאת ביום השבת‪ ,‬אך הוא ג"כ ענין כללי בכמה אופנים‪,‬‬ ‫ענין העוה"ב שנכלל בעוה"ז‪.‬‬ ‫‪ ‬הענין הוא‪ ,‬דהנה עוה"ז הוא מקום עשיית המצוות‪,‬‬ ‫'היום לעשותם'‪ ,‬ובחז"ל אי' בכמה מקומות דמלבד ענין המצוות‬ ‫ישנו ענין של תורה‪ ,‬וכגו' לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות וכו'‪,‬‬ ‫וממה שהזכירו את התורה בנפרד מן המצוות נראה שתורה הוא‬ ‫מין אחר מענין המצוות‪ ,‬ומדריגת התורה נעלית יותר ממדריגת‬ ‫המצוות‪ ,‬ולכן אי' בחז"ל )מו"ק ט‪ (:‬כל חפציך לא ישוו בה‬ ‫)בתורה( ואפי' חפצי מצוה‪ ,‬ומצוות שאפשר לעשותן ע"י אחרים‬ ‫אינן דוחות את התלמוד תורה‪ ,‬וישנם כמה חילוקים בין תורה‬ ‫למצוות‪ ,‬וכהא דכתיב 'כי נר מצוה ותורה אור'‪ ,‬והרי דמצוה נקרא‬ ‫נר ותורה נחשבת לאור‪ ,‬וכן דמצוה מגנא ומצלא רק בעידנא‬ ‫דעסיק בה‪ ,‬ותורה מגנא ומצלא בין בעידנא דעסיק בה ובין‬ ‫בעידנא דלא עסיק בה ‪ ,‬והרי דהתורה היא כנצחיות שאינה מגנת‬ ‫רק לפי שעה בלבד‪ .‬ונמצא שישנה מדרי' הנקרא תורה שאינה‬ ‫מצד מצוות לימוד התורה שהיא מצוה ככל המצוות‪ ,‬אלא היא‬ ‫מדרי' עצם ענין התורה זולת ענין המצוות‪.‬‬ ‫‪ ‬ההבדל ביניהם בפסוק הנ"ל הוא‪ ,‬דתורה נקרא אור‬ ‫ומצוה אינה אלא נר‪ ,‬והיינו דבריאת הנר הוא להאיר את הלילה‪,‬‬ ‫וכמו"כ העוה"ז דומה ללילה כדכתי' 'תשת חושך ויהי לילה'‪ ,‬על‬ ‫חושך זה באים המצוות שהן כנר המאיר את הלילה‪ ,‬אך על אף‬ ‫שהנר מאיר מ"מ אין הלילה מתבטל בכך מלהיות לילה‪ ,‬דעדיין‬ ‫לילה הוא וחשוך בכל מקום‪ ,‬אלא שישנו נר המאיר ומורה את‬ ‫הדרך בלילה‪ .‬אולם תורה נקרא אור והיינו שע"י התורה מתבטל‬ ‫הלילה לגמרי‪ ,‬דאור הוא בחי' 'ויקרא א' לאור יום'‪ ,‬הרי דאור‬ ‫מסלק את הלילה ונעשה יום‪ .‬ואם התורה נחשבת לאור הרי לנו‬ ‫שהתורה אינה באה לבחי' עוה"ז הדומה ללילה וחשיכה‪ ,‬אלא‬ ‫התורה מאירה באור כיון שהיא בחי' עוה"ב‪ .‬וע"כ אי' בחז"ל‬ ‫)ברכות לד‪ (:‬כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח‬ ‫ועושה פרקמטיא לת"ח‪ ,‬אבל ת"ח עצמו 'עין לא ראתה א' זולתך'‪,‬‬ ‫וכהאי לישנא נאמר בחז"ל )שם( לענין עוה"ב‪ ,‬כל הנביאים לא‬ ‫נתנבאו אלא לימות המשיח‪ ,‬אבל עולם הבא 'עין לא ראתה א'‬ ‫זולתך'‪ ,‬והרי דמדריגת ת"ח ומדריגת עוה"ב שוין הן‪ ,‬ושניהם‬ ‫בדרגת עין לא ראתה א' זולתך‪.‬‬ ‫‪ ‬אם עשיו לקח את עוה"ז לחלקו ויעקב את עוה"ב‪,‬‬ ‫היינו שעשיו לקח את ענין עשיית המצוות ויעקב לקח את ענין‬ ‫התורה‪ ,‬ועשיו הוא מל' עשיה שנתעסק בדקדוק עשיית המצוות‪,‬‬ ‫איך מעשרין את התבן וכדו'‪ ,‬ומכיון שזו היתה הבחי' שלו לכן‬ ‫הצליח לרמות בכך את יצחק‪ ,‬וכן נתעסק ביותר בכיבוד אב‬ ‫ובכל עניני עשיית המצוות‪ ,‬ויעקב היה יושב אהלים היינו שבחר‬ ‫בעוה"ב ובתורה‪ .‬וכמובן שאם יעקב לקח את מדרי' התורה לעצמו‬ ‫אין המכוון בכך דהוי כאומר אין לי אלא תורה ולא קיים יעקב‬ ‫אבינו מצוות ח"ו‪ ,‬אלא שלפי ערך של עשיו נחשב שיעקב לקח‬ ‫רק תורה‪ ,‬אך בודאי שגם הוא לקח את שניהם‪ ,‬דלפי ערך נחשב‬

‫גליון דברי תורה‬

‫שעשיו לקח מצוות ויעקב לקח תורה אך בהכרח ליקח את שניהם‬ ‫ג"כ ואכהמל"ב‪ .‬ועכ"פ פשטות טעם הענין שיעקב לקח מדרי'‬ ‫תורה לעצמו היינו שבחר בכך מפני שהוא מדרי' נעלית ועולם‬ ‫נעלה‪ ,‬ובחר בדרגא דתורה מפני חשיבותה שכל חפציך לא ישוו‬ ‫בה‪ ,‬אך באמת יש בו עומק יותר‪ ,‬ועיקר ענין בחירת יעקב היא‬ ‫בכך שהרי מציאות העוה"ז שייכת בעיקר למדרי' עוה"ז‪ ,‬לענין‬ ‫עשיית המצוות‪ ,‬ואם יעקב בחר בתורה ה"ז שלקח לעצמו בחי'‬ ‫שבעצם יש לה שייכות בעיקר לעולם אחר‪ ,‬והגם שכמובן גם היא‬ ‫כלולה בעוה"ז מ"מ אין זה עיקר מקומה‪ ,‬וא"כ עיקר מעלת יעקב‬ ‫אינה בכך שלקח מדרי' מובחרת ונעלית‪ ,‬אלא בכך שמסוגל הוא‬ ‫ליקח לחלקו עולם כזה שאין עיקר מקומו בהעולם בו הוא עצמו‬ ‫נמצא‪ ,‬אלא הוא עולם אחר לגמרי‪ .‬דאדם חיצוני אינו יכול ליקח‬ ‫לחלקו אלא את העולם בו הוא נמצא‪ ,‬וע"מ ליקח לעצמו עולם‬ ‫שאינו באמת בעולם זה‪ ,‬אלא שבאמת שייך הוא לעולם אחר‪ ,‬הנה‬ ‫על כך צריך להתפשט מעולם זה בו הוא נמצא ע"מ שיוכל ליקח‬ ‫עולם אחר‪ ,‬והלוקח זאת הנה הוא בעל מדריגה‪ ,‬שאינו נמשך אחר‬ ‫העולם בו הוא נמצא בפועל בחיצוניות ויכול הוא לימשך אחר‬ ‫עולם שאינו שרוי בו בחיצוניות‪.‬‬ ‫‪ ‬מעלה זו נוגעת לזמן דלעת"ל שאז יהא מוטל עלינו‬ ‫ליקח את בחי' העוה"ז הכלול בעוה"ב שיבואר ענינו להלן‪,‬‬ ‫ולכאו' מהו המעלה בכך ליקח את עוה"ז בעולם בו יש עוה"ב‪,‬‬ ‫אלא שעיקר מעלתו הוא כענין זה‪ ,‬שיכול הוא ליקח לעצמו עולם‬ ‫אחר מן העולם בו הוא נמצא‪ ,‬ויש לו השגה בעומק האחדות עד‬ ‫שאינו יכול לקחת חצי דבר‪ ,‬וע"כ לוקח הוא את כל האחדות ואת‬ ‫כל השלימות‪ ,‬ויכול הוא להתדבק אף בדבר שעדיין לא נתגלה‬ ‫בעוה"ז ואינו לוקח רק חצי דבר‪ ,‬ומתדבק הוא בדבר על אף שלא‬ ‫בא עדיין זמן גילויו בפועל‪ ,‬וזהו עיקר מעלת יעקב שאף בעולם‬ ‫של לילה יכול הוא להיות שרוי במצב שלדידיה יהא יום‪.‬‬ ‫‪ ‬שייכות ענין התורה לעוה"ב הוא‪ ,‬דהנה פשטות‬ ‫התורה ענינה ללמוד ולהבין את ציווי השי"ת‪ ,‬משא"כ עשיית‬ ‫המצוות אין ענינם בידיעה והבנה‪ ,‬אלא עשיה גרידא‪ ,‬משא"כ‬ ‫כשלומד תורה יודע הוא ומבין הוא את המצוות‪ .‬וענין הידיעה‬ ‫וההבנה יש בו הרבה מדריגות‪ ,‬דאפשר לידע ולהבין הבנה‬ ‫חיצונית‪ ,‬ואפשר לידע ולהבין הבנה פנימית‪ ,‬ובכל אופן נקו'‬ ‫ענין זה הוא שידע ויבין‪ .‬ולמשל הנה כל שכר העוה"ב הרי הוא‬ ‫בכך שישיג האדם את זיו השכינה ותהא לו השגה באלקות‪ ,‬והרי‬ ‫השגה באלקות אינה אלא אור המצוה בעצמה‪ ,‬וא"כ זהו שכר‬ ‫המצוה שענינה להשיג את האור של המצוה שעשה‪ ,‬שהיא זיו‬ ‫השכינה שישיגו בעוה"ב‪ ,‬והוא האור שהוא בעצמו המשיך ע"י‬ ‫עשיית המצוות שעשה‪ ,‬ורק שלא הי' מושג לו האור הלזה בעוה"ז‬ ‫אבל לעוה"ב ישיגנו וזהו שכר המצוה‪ .‬והרי שענין עוה"ב הוא‬ ‫הוא ענין התורה‪ ,‬דהרי כל ענין התורה משמעותה בכך שישיג‬ ‫ויבין את ציוויי השי"ת‪ ,‬וא' הלומד תורה ומבין הלכותיה מבין‬ ‫הוא רק ענין אחד בדרגא אחת‪ ,‬וכשיבין יותר וישיג ג"כ את סוד‬ ‫המצוות‪ ,‬והרי השגת סודות המצוות אינם רק בכך שמשיג את‬

‫ב‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬עקב‬

‫היה החושך כמחיצה וערפל אזי אכן הי' צריך האור ללחום כנגדו‪,‬‬ ‫אך החושך אינו ערפל‪ ,‬אלא לילה הוא ומתבטל מאליו‪ ,‬והא ראיה‬ ‫שהחושך אינו נחשב למציאות אלא כל עוד לא נתגלתה המציאות‬ ‫האמיתית‪ ,‬שאין החושך אלא מין דבר המראה עצמו למציאות אך‬ ‫כשמתגלית המציאות האמיתית נראה שהוא אינו מציאות כלל‬ ‫וכלל‪] ,‬ולקושטא דמילתא ישנה מחלוקת בראשונים אם החושך‬ ‫הוא בריאה בפני עצמו או שהוא העדר האור‪ ,‬ואכהמל"ב ונתב'‬ ‫כאן לפי מה שנראה בגשמיות[‪.‬‬ ‫‪ ‬ה"ה דהעליה וההליכה בעבודת ה' נמדדת כן‪ ,‬דכל‬ ‫זמן ששרוי הוא עדיין בבחי' לילה‪ ,‬הנה בבחי' מסויימת צריך הוא‬ ‫עדיין למלחמה בעבודת ה'‪ ,‬וכגון כשנלחם נגד גאוה ותאוה וכדו'‬ ‫היינו שהוא עדיין בתוך הלילה וצריך לילחם כנגדם כאילו שהם‬ ‫מציאות‪ ,‬וכשמצליח להתגבר כנגדם ה"ז כנר המאיר את הלילה‬ ‫אבל עדיין לא ביטל את הלילה‪ ,‬דאע"פ שהתגבר כנגדם מ"מ‬ ‫עדיין מצוי הוא באותו עולם בו היה מתחילה ולא נתעלה‪ ,‬ומה‬ ‫שנחשב בעיניו כמציאות מתחילה עדיין נחשב אצלו כמציאות‪,‬‬ ‫אלא שהוא נלחם כנגדם ולא נתפתה מהם‪ ,‬אולם הם עדיין‬ ‫תופסים מקום אצלו ונחשבים למציאות שצריך ללחום כנגדם‪,‬‬ ‫והרי שעדיין הוא באותו עולם ולא נתעלה‪ .‬וההתעלות מדרגא‬ ‫לדרגא היינו שהשיג את האור‪ ,‬וכשבא למדרי' זו שוב אין לו אפי'‬ ‫עם מי לילחם‪ ,‬ואינו צריך לילחם נגד מידת הגאוה כיון שנתעלה‬ ‫לעולם בו אין כלל מושג של גאוה‪ ,‬ואין זה מדבר אליו כלל עד‬ ‫שאינו מבין מה הפריע לו עד עתה‪ ,‬שהרי אין כלל מה שיפריע‪,‬‬ ‫ונמצא שעתה נתעלה כבר לעולם חדש בו המדידה מה נחשב‬ ‫למציאות ומה אינו נחשב מתפרש באופן אחר לפי המציאות של‬ ‫עולם זה‪ ,‬ובעולם זה אין מידה זו נחשבת למציאות כלל‪ ,‬והרי‬ ‫שנתעלה לעולם אחר ואינו שוב באותו עולם בו היה עד עתה‪,‬‬ ‫וזהו הליכה נכונה בעבודת ה'‪.‬‬ ‫‪ ‬שענין ההליכה בעבודת ה' שהוא האופן הנכון של קיום‬ ‫המצוות‪ ,‬כנ"ל שצריך לקיימם באופן שיהא 'הולך' על ידם‪ ,‬הנה‬ ‫בהכרח שייך הוא לענין קיבול שכר ולהשגות אלקות שיסלקו‬ ‫את חושך הלילה ויילך ויתעלה על ידם לעולם אחר‪ ,‬וזהו בחי'‬ ‫העוה"ב הכלול בעוה"ז‪ ,‬דבתוך עולם של 'היום לעשותם' מוכרח‬ ‫שיהא גם עוה"ב‪ ,‬וזהו סוד השבת שעליה כתיב 'אם תשוב משבת‬ ‫רגל"ך' דבשבת זוכה להליכה חדשה‪ .‬משא"כ אם יהא הולך‬ ‫בעבודת ה' שלא ע"פ בחי' זו ה"ז הליכת שוא שעליה כתיב‬ ‫'וכסיל בחושך הולך' דאי' בחז"ל )עירובין ו‪ (:‬דקאי על העושה‬ ‫כחומרי ב"ש וכחומרי ב"ה‪ ,‬והיינו דהכסיל סובר דהליכה נחשבת‬ ‫בכך שאתמול היה 'פרום' באופן זה‪ ,‬והיום הלך ונעשה 'פרום'‬ ‫יותר מאתמול‪ ,‬ובכך נעשה בעל מדריגה יותר‪ ,‬וכגון שאתמול לא‬ ‫הי' נזהר אלא בכך והיום כבר הוסיף ליזהר גם בענין נוסף‪ .‬והוא‬ ‫אמנם דבר טוב‪ ,‬אך עדיין לא נעשה להולך אמיתי עי"ז‪ ,‬שהרי‬ ‫עדיין הינו שרוי באותו עולם בו היה שרוי אתמול ולא נתעלה‪,‬‬ ‫ומכיון שהכסיל אינו מבין הליכה אחרת‪ ,‬ורק הליכה זו נחשבת‬ ‫אצלו להליכה‪ ,‬ע"כ מתגבר הוא ביותר בהליכה זו עד שעושה‬

‫הסודות בחיצוניות‪ ,‬אלא שמשיג את פנימיות הסוד‪ ,‬ואת האור‬ ‫והשמות הק' המונחים בה‪ ,‬הנה כל זה כלול בענין לימוד התורה‬ ‫שמבין את המצוה ואת סודותיה‪ ,‬וכמובן שהבנת סודות המצוה‬ ‫היא בדרך שלומדים סוד‪ ,‬וזו נלמדת בדרך השגה‪ ,‬והרי נמצא‬ ‫שהשגת זיו השכינה שתהא בעוה"ב היא ענין תורה‪ ,‬שהמכוון בה‬ ‫הוא להבין ולהשיג את אור המצוות‪.‬‬ ‫‪ ‬הרחבה‪ ,‬הנה היה מקום לומר שצריך האדם לקיים‬ ‫מצוות בעוה"ז ע' שנה ולא לזכות עי"ז בהאי עלמא לשום מדריגה‪,‬‬ ‫ואת כל המדריגות שזוכין ע"י עשיית המצוות יזכה אליהן רק‬ ‫בעוה"ב‪ ,‬אך האמת אינה כן וזוכין למדריגות גם בעוה"ז‪ ,‬שעל‬ ‫ידי המצוות האדם מתקרב יותר להשי"ת וזוכה לדביקות השי"ת‪,‬‬ ‫שהרי תכלית כל המצוות הוא 'לדבקה בו' ושישיג אלקות‪ ,‬והרי‬ ‫זהו כבר משכר המצוה‪ ,‬דדביקות והשגות אלקות הן הן שכר‬ ‫המצוות‪ .‬א"כ בעומק הדברים הרי שכל מין השגה ומדריגה‬ ‫שקונין ומתעלין על ידה ה"ז בחי' העוה"ב שבעוה"ז‪ ,‬דגם‬ ‫בעוה"ז ישנו מין שכר מצוה המתאים לעוה"ז‪ ,‬והוא נכלל בדרגא‬ ‫של תורה‪ ,‬והיינו נמי טעמא דשבת שהיא מעין עוה"ב נקרא‬ ‫יומא דאורייתא‪ ,‬ות"ח נקרא שבת‪ ,‬דזהו משום שבשבת קונים‬ ‫את המדרי' שנפעלה ע"י עשיית המצוות בימות החול‪ ,‬דימות‬ ‫החול הן בחי' עוה"ז שבו עובדים בהמלאכות‪ ,‬ושבת היא יום‬ ‫מנוחה שאין עושין בו מלאכה‪ ,‬מעין עוה"ב‪ ,‬ובו זוכין להמדריגה‬ ‫שנקנתה ע"י ה'לעשותם' שבימות החול‪ ,‬ומנוחת השבת היא‬ ‫ה'למחר לקבל שכרם'‪ ,‬ונמצא דגם שבת שוה היא לענין התורה‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וע"כ נקרא השבת יומא דאורייתא‪ ,‬ות"ח בחי' שבת‪ ,‬כיון‬ ‫שבו זוכין להמדריגות שנקנו ע"י עשיית ימות החול‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪ ‬בהציווי של 'היום לעשותם' הרי מונח שצריך האדם‬ ‫לעשותן כראוי וכנכון‪ ,‬והיינו שיעשה המצוות באופן שעל ידיהם‬ ‫יהא כסדר הולך מדרגא לדרגא‪ ,‬והולך היינו שהוא מתעלה‪ ,‬ורק‬ ‫בכך נחשב שהולך הוא‪ ,‬וההתעלות לדרגא נעלית מתבטאות בכך‬ ‫שמתבהר אצלו יותר ענין הלילה שהיא אפיסה ושוא שבראתי‬ ‫בעולמי‪ ,‬וכפי שמתדבק יותר לענין של אור ומשיגו יותר‪ ,‬הנה‬ ‫בכך נחשב שעלה ממדריגה למדריגה‪ ,‬שהרי באמת כל היצה"ר‬ ‫במקור שרשו אינו אלא העדר וחושך‪ ,‬וחושך לגבי אור נחשב כלא‬ ‫מציאות לגבי מציאות‪ ,‬דחושך הוא מין שוא שבראתי בעולמי‪,‬‬ ‫שהאדם מביט בלילה מבעד לחלון ונראה בעיניו שהכל שחור‬ ‫ומציאות של חושך‪ ,‬ונראה בעיניו שאכן זהו מציאות הדברים‪,‬‬ ‫אך המציאות אינה כן‪ ,‬והא ראי' שמיד ברגע שהאור בא מסתלק‬ ‫החושך כממילא‪ ,‬ואין האור צריך לילחם בו כלל‪ ,‬והרי שאינו‬ ‫מציאות כלל אלא שוא ואפיסה‪ ,‬שהרי דבר מתוק שצריך להמתיק‬ ‫דבר מר ולנצח את המרירות שבו‪ ,‬צריך הוא לילחם בו ולהתגבר‬ ‫עליו על מנת להפכו‪ ,‬ועל כן צריך שיבוא המתיקות בריבוי גדול‬ ‫ובתוקף‪ ,‬וזאת מכיון שהמרירות הינה מציאות אמיתית שצריך‬ ‫לילחם נגדה‪ ,‬משא"כ האור אינו צריך לילחם עם כלום‪ ,‬ואין לו‬ ‫במי ללחום‪ ,‬שהרי ברגע שבא האור מתגלה שאין חושך‪ ,‬ואילו‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ג‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬עקב‬

‫כחומרי ב"ש וכחומרי ב"ה‪ ,‬שנעשה כ"כ פרום עד שנעשה 'צו‬ ‫פרום'‪ ,‬שהרי אינו רואה הליכה אחרת‪ .‬אבל 'אורח צדיקים כאור‬ ‫נוגע הולך ואור עד נכון היום' דצדיקים אינם יכולים לילך אלא‬ ‫באור‪ ,‬דלעולם יכנס אדם בכי טוב וייצא בכי טוב‪ ,‬ורק כאשר הוא‬ ‫זוכה לאור יכול הוא להיות הולך‪ ,‬וזהו אור"ח צדיקים כאו"ר‪,‬‬ ‫שבכך הוא נקרא 'הולך'‪.‬‬ ‫‪ ‬עשיו שיצא לתרבות רעה הוא בכך שהוא לא ראה את‬ ‫האור‪ ,‬וע"כ נקרא כסיל שעליו כתיב 'לא יחפוץ כסיל בתבונה' עד‬ ‫שהוא מורד באור‪ ,‬כדאי' בזוה"ק שישנם 'מורדי אור' והוא פסוק‬ ‫באיוב )כד‪ ,‬יג(‪ ,‬ומחלה היא זו כדאיתא ברמב"ם שישנם בני אדם‬ ‫חולים שאוהבים להיות בחושך‪ ,‬וישנם טעמים לכך למה הינם‬ ‫מורדי אור‪ ,‬וא' הטעמים הוא דמכיון שהאור הוא מחייב גדול‬ ‫שידרוש ממנו עבודה‪ ,‬לכן חפץ הוא להיות בחושך כל העת‪ ,‬וע"כ‬ ‫אינו רואה את האור ואומר 'הנה אנכי הול"ך למות'‪ ,‬שכל הליכתו‬ ‫הוא למיתה כיון שהולך בחושך ואינו רואה כלום שאין נעשה לו‬ ‫אור ע"י הליכתו‪ ,‬ועד שלבסוף מוכר הוא את הכל ויוצא לתרבות‬ ‫רעה‪ ,‬זהו ענינו של עשיו‪.‬‬ ‫‪ ‬יעקב הוא שבחר לעשות עיקר מתורה ומשבת‪ ,‬והיה‬ ‫יושב אהלים דהיינו שנכנס לפנימיות העולם‪ ,‬דאוהל הוא פנימיות‬ ‫העוה"ז‪ ,‬משא"כ עשיו היה איש שדה איש חיצוני שהלך ע"פ‬ ‫חיצוניות עוה"ז‪ ,‬חיצוניות העבודה‪ ,‬ויעקב פנימי הוא ויודע‬ ‫שהעיקר הוא לעשות המצוות כנכון באופן שיזכה על ידם לאור‪,‬‬ ‫ומכיון שפנימי הוא מבין הוא ג"כ לידע איך זוכין לאור זה‪ ,‬וע"כ‬ ‫בחר לעצמו להיות יושב אהלים דהיינו שבחר לעצמו את ענין‬ ‫לימוד התורה שכל חפציך לא ישוו בה‪ ,‬והיא ענין חיים נצחיים‬ ‫שע"כ מגנא היא שלא רק לפי שעה‪ ,‬שהרי דרגא זו ג"כ אינה רק‬ ‫לפי שעה‪ ,‬כיון שנתעלה ע"י עשית המצוה וזכה על ידה למדריגה‬ ‫חדשה שמוחזקת היא בידו ואינה מסתלקת ממנו‪ ,‬וה"ז הארה של‬ ‫חיים נצחיים‪ .‬וחזינן נמי בפשטות שהעושה מצוה הנה מצד המעשה‬ ‫שבה הרי אחר שעשה נגמרה עשייתו‪ ,‬אך הלומד תורה אפי' אחר‬ ‫שגמר ללמוד אין לימוד זה נגמר‪ ,‬שהרי קנה מדרי' חדשה בתורה‬ ‫וידיעת התורה חדשה‪ ,‬ונעשה ת"ח גדול יותר‪ ,‬והרי שהוא נצחיות‬ ‫ש'קנה' אותה‪ ,‬נמצא שמדריגות נקרא תורה‪ ,‬וענין 'לעשותם' נקרא‬ ‫מצוות‪ ,‬וזהו ענין העוה"ב הנכלל בעוה"ז‪ ,‬הענין של שבת‪.‬‬ ‫‪ ‬המנורה בביהמ"ק ג"כ המשיך אהרן את אור‬ ‫זה של שבת‪ ,‬שהרי 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות'‪,‬‬ ‫והנרות הן ג' מחד גיסא וג' מאידך גיסא ופונין אל הנר האמצעי‬ ‫הרומז לפנימיות העוה"ז שהוא השבת‪ ,‬דגם גבי שבת נאמר ימינא‬ ‫ושמאלא ובינייהו כלה‪ ,‬שהשבת היא באמצעות ימות החול‪ ,‬וזהו‬ ‫קדושת שבת בפנימיות‪ ,‬ואהרן הכהן האיר את קדושת השבת‬ ‫בכל ששת ימי החול‪ ,‬כת"ח שהוא שבתא דכולא שתא‪ ,‬ואכן הנר‬ ‫אמצעי ג"כ לא בער רק לפי שעה‪ ,‬אלא היה הוא נר תמיד לפני ה'‬ ‫בנצחיות‪ ,‬דזהו אור התורה ואור השבת שהם נצחיים‪ ,‬ובכך העלה‬ ‫את כל המצוות שע"ז נאמר בהעלות"ך את הנרו"ת ואכהמל"ב‪,‬‬ ‫וקיצור ענין העלאה זו היא שכאשר מקיים את המצוות ע"פ‬

‫גליון דברי תורה‬

‫פנימיות‪ ,‬אזי יש לכל המצוות ענין של תורה כדאי' בזוה"ק‪ ,‬וה"נ‬ ‫קיים אהרן את המצוות בפנימיות ובכך האיר את כולם באור‬ ‫התורה של הנר האמצעי שבער בדרך נס‪ ,‬נר של נצחיות ושל‬ ‫עוה"ב הבוער בעוה"ז‪.‬‬ ‫‪ ‬מערבי זה פנה אל הארון והיינו שהוא יונק ממנו‪ ,‬דהארון‬ ‫הוא אור התורה‪ ,‬והנר מערבי המשיך מעין של אור התורה על‬ ‫שאר הנרות‪ ,‬דהארון היה בקודש הקדשים ששם הוא בחי' עוה"ב‬ ‫ממש‪ ,‬והכה"ג לא נכנס לשם אלא ביוכ"פ שהוא כעוה"ב שאין‬ ‫בו אכילה ושתיה‪ ,‬וכן נחשב יוכ"פ כעוה"ב מצד שישנם שבעה‬ ‫ימים קודם יוהכ"פ להפרשת כה"ג‪ ,‬ויוכ"פ הוא היום השמיני‬ ‫הרומז לעוה"ב‪ ,‬ובו נכנסים לקודש הקדשים‪ ,‬והנר המערבי פונה‬ ‫לקודש הקדשים וממשיך משם אור‪ ,‬דשבעת הנרות הן נגד ז' ימי‬ ‫השבוע שבעוה"ז‪ ,‬והנר מערבי ממשיך אליהן אור נצחי מקודש‬ ‫הקדשים‪ ,‬וזהו ענין העוה"ב שבעוה"ז‪ ,‬אור התורה והשבת‪ ,‬אור‬ ‫נצחי שאותו לקח יעקב אבינו לחלקו‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪ ‬צריך לבאר ענין העוה"ז הנכלל בעוה"ב מהו‪ ,‬והיינו‬ ‫דאף בהעולם של "למחר לקבל שכרם" נכלל ג"כ ענין 'היום‬ ‫לעשותם'‪ ,‬וענין זה מתגלה ביוכ"פ כיון שבו נכנסים לתוך העוה"ב‬ ‫ממש‪ ,‬ויום זה הוא כעולם אחר לגמרי שאינו בכלל העוה"ז‪ ,‬כנודע‬ ‫דשס"ה ימי השנה נחלקים לנ"ב פעמים ז' שהם נ"ב שבועות‪,‬‬ ‫ונותר יום א' שאינו נכלל במנין הז' ימי השבוע של עוה"ז‪ ,‬והוא‬ ‫נגד יוכ"פ שבו לית לי' לשטן רשות לאסטוני‪ ,‬וחז"ל )תדא"ר פרק‬ ‫א'( דרשו עה"פ 'ולו אחד בהם' דקאי על יוכ"פ שהוא יומו של‬ ‫הקב"ה בחי' עוה"ב ממש‪ ,‬והיינו שיום זה אינו כמו שבת שהוא‬ ‫בחי' העוה"ב הנכלל בעוה"ז אך אינו אלא מעין עוה"ב‪ ,‬שהשבת‬ ‫גם הוא כלול בז' ימי השבוע שבעוה"ז המתחלק לז'‪ ,‬אולם יוכ"פ‬ ‫הוא יום השמיני כנ"ל כענין האלף השמיני שהוא בחי' עוה"ב‬ ‫ממש‪ ,‬ובו נכנסים לקודש הקדשים שגם הוא בחי' עוה"ב ממש‪,‬‬ ‫שהרי קודש הקדשים בדרך כלל אינו מקום עבודה אלא הוא ענין‬ ‫הלמחר לקבל שכרם‪ ,‬והיינו דבאמת לקושטא דמלתא אי אפשר‬ ‫כלל ליכנס שם‪ ,‬ואף אם יכנס א' לשם הרי לא העמידו בו שום‬ ‫כלים המיוחדים לעבודה‪ ,‬ואפי' ביוכ"פ שמקטירין שם קטורת‬ ‫מ"מ אין בו מזבח הקטורת להקטיר עליו קטרת זו‪ ,‬והארון המונח‬ ‫בו אינו כלי של עבודה‪ ,‬והרי דקודש הקדשים אינו מקום עבודה‬ ‫אלא מקום של תורה‪ ,‬ויש בו השראת השכינה כעוה"ב שהוא‬ ‫מקום קיבול שכר שאי"צ לעשות בו מעשה‪ ,‬אך ביוכ"פ נתחדש‬ ‫שישנה עבודה גם בקודש הקדשים כדיבואר להלן‪ ,‬ומורה זאת‬ ‫שישנה בחי' של לעשותם גם בעוה"ב‪.‬‬ ‫‪ ‬זו בפשטות היא מקור ענין העבודה שלא ע"מ לקבל‬ ‫פרס‪ ,‬דהעבודה ע"מ לקבל פרס ענינה עשיית היום כדי שלמחר‬ ‫יקבל השכר‪ ,‬והיינו דעשה פעולה שבעבורה מרויח שכרו‪ ,‬ואת‬ ‫שכר זה יקבל אחר גמר פעולתו‪ ,‬ואם רק בחי' זו היתה נכללת‬ ‫בחיוב עבודת ה' הנה לעולם לא היו מחייבים לעבוד עבודה‬

‫ד‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬עקב‬

‫שלא ע"מ לקבל פרס‪ ,‬שהרי על כך נעמד העולם באופן של היום‬ ‫לעשותם ולמחר לקבל שכרם‪ ,‬ומה מקום לעבודה שלא ע"מ‬ ‫לקבל פרס היפך מן הסדר שעליו נבנה העולם‪ .‬ולומר שהאדם‬ ‫צריך לעבוד שלא ע"מ לקבל פרס )כדי להורות נאמנותו ואהבתו‬ ‫להשי"ת( ואח"כ בע"כ יקבל פרס אין נראה‪ ,‬שהרי אם נתנו לאדם‬ ‫מצוות ע"מ להטיב לו למה לא יעשה המצוות ע"מ כן כפי מטרתן‬ ‫שלכך ניתנו לו‪ .‬וע"כ דביאור ענין לקבל פרס כפי שמבינים‬ ‫זאת בפשטות בהאי עלמא אינו נכון‪ ,‬ומשום הכי הוא שצריכים‬ ‫לעשות העבודה שלא ע"מ לקבל פרס‪ ,‬דבעומק הדברים גם ענין‬ ‫קבלת הפרס היא מענין 'לעשותם'‪ ,‬ובפשטות הביאור בכך הוא‬ ‫משום שבשעה שהאדם מקבל פרס עושה הוא בכך ג"כ נחת רוח‬ ‫להשי"ת‪ ,‬וגם לעת"ל תהא תנועת הנשמה לעשות נחת רוח לבורא‬ ‫יתברך שמו אלא שנתינת הנחת רוח לעת"ל תהא בתענוג גדול‪,‬‬ ‫אך סו"ס בכל עת התנועה תהא ליתן להשי"ת ולא לקבל ממנו‬ ‫בשום מקום‪ ,‬כן הוא הפשטות ואכהמל"ב‪.‬‬ ‫‪ ‬נתחדש זאת שגם בעולם של קבלת הפרס יש ענין‬ ‫של 'לעשותם'‪ ,‬וענין זה לא הבינוהו הצדוקים ומתוך כך קלקלו‪,‬‬ ‫דטעו במאמר אנטיגנוס שאמר 'הוו כעבדים המשמשים את הרב‬ ‫שלא ע"מ לקבל פרס'‪ ,‬והוא מפני שענין הלמחר לקבל שכרם‬ ‫וקבלת הפרס אינו פשוט כ"כ‪ ,‬ומי שמבין זאת כנכון אכן מבין‬ ‫שצריך לשמש את הרב שלא ע"מ לקבל פרס‪ ,‬והם לא הבינו ענין‬ ‫זה כנכון‪ ,‬וממילא קשור זאת גם לכך שהצדוקים הכחישו ענין‬ ‫העבודה והקטרת הקטורת בקודש הקדשים‪ ,‬והוא ג"כ מצד שסברו‬ ‫שמקום זה הוא מקום קבלת הפרס שאינו מקום עבודה‪ ,‬ומכיון‬ ‫שלא הבינו כנכון את ענין קבלת הפרס לכן לא עלתה על דעתם‬ ‫שגם קודש הקדשים יהא מקום עבודה‪ ,‬וע"כ היו צריכים הרבה‬ ‫להתעסק עמם להורות היפך דעתם כדי לברר ענין הנ"ל כנכון‪,‬‬ ‫ועכ"פ ביוכ"פ נתחדש שישנה עבודה של לעשותם בהעולם של‬ ‫לקבל שכרם‪ ,‬והוא מין עבודה שלא ע"מ לקבל פרס‪.‬‬ ‫‪ ‬עבודת הקטרת הקטורת ביוהכ"פ בקודש הקדשים היתה‬ ‫ענין של תשובה וכפרת עוונות‪ ,‬וה"ז מורה שהלעשותם השייך‬ ‫בהלמחר לקבל שכרם הוא מין עבודה השייך לעבודת התשובה‪,‬‬ ‫ולענין שיגרום כפרת עוונת‪ ,‬כדחזינן שעבודה זו היא שהיתה‬ ‫בקודש הקדשים‪ .‬ובחז"ל )ברכות לד‪ (:‬איתא שבמקום שבעל‬ ‫תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד‪ ,‬וע"י התשובה‬ ‫יכול האדם להשלים עצמו ולהפוך את עוונותיו לזכויות‪ ,‬וכן‬ ‫הרבו חז"ל לדבר בגודל מעלת התשובה‪ ,‬והרי שיש ענין של צדיק‬ ‫וענין של בעל תשובה‪ ,‬והבעל תשובה עדיף מן הצדיק‪ ,‬ודבר זה‬ ‫צ"ב‪ ,‬הלא הצדיק לא חטא מעולם ולמה ירויח החוטא בתשובתו‬ ‫מכח חטאותיו‪ ,‬ומובן לכל שסוגית התשובה היא אכן מן הסוגיות‬ ‫הקשות והעמוקות לעמוד עליהן כראוי‪.‬‬ ‫‪ ‬הדבר הוא ע"פ מש"כ הרבי ר' אלימלך זי"ע בפר' ויחי‬ ‫)ד"ה שמעון – בסופו(‪ ,‬דאף שע"י התשובה אכן נהפכו הזדונות‬ ‫לזכויות‪ ,‬מכל מקום סוף סוף הרי זה מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬ולכן‬ ‫הגם שנהפכה למצוה ע"י התשובה מ"מ צריך תמיד להמשיך‬

‫גליון דברי תורה‬

‫חיות למצוות אלו‪ ,‬וברגע שתיפסק המשכת החיות אליהם ייהפכו‬ ‫שוב לעבירה‪ ,‬וע"כ מוכרח הבעל תשובה לשוב כסדר בתשובה‪,‬‬ ‫והיינו שלעולם אינו מסיים את עבודת התשובה‪ .‬וא"כ הרי לנו‬ ‫חילוק יסודי בין בעל תשובה לצדיק‪ ,‬דצדיק שעסק בזכויות וזכה‬ ‫על ידיהן למדריגות‪ ,‬הרי כבר קנה מדריגות אלו והינן שלו‪ ,‬ואינו‬ ‫צריך עוד להתעסק במה שכבר קנה וזכה‪ ,‬משא"כ הבעל תשובה‬ ‫אף אחר שנתכפרו עוונותיו והפכו לזכויות מ"מ לעולם לא יעמוד‬ ‫במצב שיוכל לומר שסיים עבודתו שיוכל לשכוח מהעבירות‬ ‫שעשה כיון שהינו כבר בעל תשובה‪ ,‬אלא דיש לו דין של‬ ‫'וחטאתי לנגדי תמיד' ועליו לזכור כסדר שצריך הוא לשוב על‬ ‫כך בתשובה‪ ,‬ונמצא שהבעל תשובה יש לו מין עבודת ה' בסוג‬ ‫אחר מעבודת הצדיק‪ ,‬ובאיזו בחי' עבודה זו נעלית יותר מעבודת‬ ‫הצדיק‪ ,‬כיון שצריך הוא תמיד להיות תלוי בהרבוש"ע וכסדר‬ ‫להמשיך חיות למצוותיו‪ ,‬וא"כ בכך קרוב הוא יותר להשי"ת‪,‬‬ ‫שצריך הוא כסדר להמשיך ממנו חיות‪ ,‬ותלוי הוא בהשי"ת יותר‬ ‫מהצדיק וזהו מעלתו‪.‬‬ ‫‪ ‬שעבודת הבעל תשובה היא להחזיק עצמו תמיד כחוטא‬ ‫ולשוב בתשובה ולהמשיך חיות למצוותיו‪ ,‬ורק עי"ז מתכפר לו‪,‬‬ ‫ובכך נעלה הוא יותר מן הצדיק‪ ,‬ומעלה זו אינה נפסקת לעולם‪,‬‬ ‫שכבר לא יוכל לומר בשום מקום 'שלום עלי נפשי' ואיני צריך‬ ‫שוב להיות בעל תשובה‪ ,‬ונמצא שזכה לזכות נעלית שצריך הוא‬ ‫להיות כסדר תלוי ועומד על השי"ת‪ ,‬ולידע כסדר שהוא חוטא‬ ‫ולא שיחשוב שאחר תשובתו שוב אינו נחשב לחוטא‪ ,‬וזהו מצבו‬ ‫כסדר‪ .‬ומעתה‪ ,‬הרי הא שהנברא צריך להיות כסדר תלוי בבוראו‬ ‫ה"ז כשלעצמו דבר אמיתי‪ ,‬דהנברא באמת לעולם צריך להיות‬ ‫תלוי בבוראו‪ ,‬ואכן ענין זה מתגלה ע"י החסרונות של הנברא‬ ‫שמצידם צריך הוא להיות תלוי כסדר בבוראו‪ ,‬ועיקר חסרונו הוא‬ ‫ע"י החטא‪ .‬והרי הכלל הוא ש'אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה‬ ‫טוב ולא יחטא'‪ ,‬ונמצא שבעומק באיזו בחי' א"א שיהא האדם‬ ‫צדיק ולא יחטא‪ ,‬והחטא הוא כדבר המוכרח‪ ,‬ולכאו' מדוע עשה‬ ‫ה' ככה‪ ,‬וע"כ דהוא כנ"ל מכיון שהשי"ת רוצה שהאדם יהיה‬ ‫תמיד בעל תשובה‪ ,‬דתשובה הינה מצוה שצריך לקיימה תמיד‬ ‫וע"כ נעמד הכלל שמוכרח כל א' להיות בעל תשובה כדי שיהא‬ ‫כסדר תלוי בבוראו‪ ,‬וזהו ענין עבודת התשובה‪.‬‬ ‫‪ ‬כיון שעבודה זו אינה נגמרת לעולם‪ ,‬א"כ אף בהעולם‬ ‫של למחר לקבל שכרם אין עבודה זו נגמרת‪ ,‬דרק לגבי עבודה‬ ‫שאפ"ל שכבר נעשית ונגמרה עשייתה‪ ,‬ושייך לומר שלום עלי‬ ‫נפשי לענין עבודה זו‪ ,‬אזי כבר נגמרה ענין ה'לעשותם' לענין זה‪,‬‬ ‫ועומד הוא בה'למחר' שמוכן הוא לקבל שכר עליה‪ ,‬אולם לגבי‬ ‫עבודת התשובה הרי לעולם אינו יכול לומר שגמר לקיימה‪ ,‬דאף‬ ‫ברגע האחרון עדיין היה עליו לשוב בתשובה ולא נגמרת עבודה‬ ‫זו לעולם‪ ,‬וא"כ גם בעוה"ב למה לא יצטרך לשוב בתשובה‪ ,‬אם‬ ‫בעוה"ז היה עליו כסדר לשוב בתשובה א"כ מוכרח הוא לשוב‬ ‫בתשובה גם בעוה"ב‪ ,‬דאין זמן בו יוכל להפסיק מעבודה זו‪ ,‬שהרי‬ ‫זהו ענין עבודה זו שמוכרח כסדר להמשיך חיות למצוות אלו‪ ,‬ואם‬

‫ה‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬עקב‬

‫צריך שיהא אלקי‪ ,‬וע"כ צריך הוא לעבוד על כך שיהא אלקי‪,‬‬ ‫וזהו שלימותו בעוה"ז כשייעשה לאלקי‪ ,‬וע"כ ניתן לו מקום‬ ‫עבודה שמתוך כך נעשה הוא מקור לעצמו ע"י הבחירה החפשית‬ ‫שניתנה לו‪ ,‬ובכך נעשה הוא לאלקי‪ ,‬והאלקות שבו מתגלית‬ ‫בשבת‪ ,‬וזהו ענין הקיבול שכר דשבת‪ ,‬שזוכה בשבת להמדריגה‬ ‫שקנה ע"י הלעשותם שבעוה"ז שעי"ז נעשה לאלקי‪ ,‬דקודם‬ ‫שעבד עבודה הי' מקבל ממש ונברא ממש דלית לי' מגרמיה‬ ‫כלום‪ ,‬ואחר העבודה בבוא השבת נעשה לאדם קדוש שאפשר‬ ‫לקראו בשמו של הקב"ה‪ ,‬ואת זו קנה ע"י העבודה בעוה"ז‪ .‬וא"כ‬ ‫זהו ב' היצירות של האדם‪ ,‬דמחד גיסא הינו נברא ומאידך גיסא‬ ‫הינו אלקי‪ ,‬ומצטרפין בו שניהם גם יחד‪ ,‬ובפשטות ה"ז סתירה‪,‬‬ ‫אך זהו אכן הפלא שבבריאת האדם‪ ,‬ועכ"פ יש לו יצירה בעוה"ז‬ ‫שמצד זה הוא נברא‪ ,‬ויצירה בעוה"ב שמצד זה הוא אלקי‪.‬‬ ‫‪ ‬כאשר בא האדם לעוה"ב‪ ,‬הרי בעולם זה הפשטות‬ ‫היא שהינו אלקי‪ ,‬שהרי כבר קנה את מדריגותיו‪ ,‬ושוב אינו צריך‬ ‫לעבוד ע"מ להיות אלקי אחר שכבר זכה בכך‪ ,‬ונמצא הוא כבר‬ ‫בהעולם של למחר לקבל שכרם‪ ,‬אולם עבודתו בעולם זה הוא‬ ‫לעבוד על שלימות האדם השייכת בעולם של אלקות‪ ,‬ושלימותו‬ ‫הרי הוא בכך שיש בו ב' יצירות‪ ,‬והרי יש בו גם יצירה של עוה"ז‪,‬‬ ‫ואם בעוה"ב יהא האדם אלקי לגמרי א"כ הרי הוא אלקות ולא‬ ‫אדם‪ ,‬וה"ז שקר‪ ,‬דשום נברא אינו אלקות ממש‪ ,‬אין קדוש כה'‪,‬‬ ‫וע"כ בעוה"ב עבודתו היא להיות בן אדם‪ ,‬לגלות שהוא נברא‪,‬‬ ‫והעבודה היא בכך שיגלה את חסרונותיו שעי"ז יתגלה שהינו‬ ‫בן אדם‪ ,‬וזוהי עבודת התשובה השייכת בעוה"ב כנ"ל לגלות את‬ ‫חסרונות האדם בדווקא‪.‬‬ ‫‪ ‬שעבודת האדם בכל עת הוא לעשות מעשה שעל‬ ‫ידו יתגלה היפך העולם בו הוא נמצא בפשטות‪ ,‬וכענין העוה"ב‬ ‫הכלול בעוה"ז שענינו הוא לילך מדרגא לדרגא ולהתעלות ולזכות‬ ‫לעוה"ב שבתוך העוה"ז‪ ,‬כן ההתעלות לעת"ל תהא ע"י שגם‬ ‫בעוה"ב יזכה לעוה"ז‪ .‬והיינו מאי דכתי' גבי יעקב אבינו )שלקח‬ ‫נחלת ב' עולמות וצירפן כאחד כנ"ל( 'ויותר יעקב לבדו'‪ ,‬והיינו‬ ‫אחר העבודה הפשוטה בעוה"ז שהיא להתעלות ולא להיות בהמי‬ ‫וחומרי אלא להיות קדוש‪ ,‬ואחר עבודה זו כשנותר יעקב לבד"ו‬ ‫דנעשה כביכול כהשי"ת דכתי' גביאור 'ונשגב ה' לבדו'‪ ,‬ואין כא‪-‬ל‬ ‫ישרון‪ ,‬ומי כא‪-‬ל ישורון‪ ,‬דישורון )כינוי ליעקב אבינו( הוא כא‪-‬ל‪,‬‬ ‫הנה במצב זה עבודתו הי' בכך ש'ויאבק איש עמו'‪ ,‬להתהפך שוב‬ ‫לבן אדם שזהו העבודה של עוה"ב‪ ,‬דהס"מ קיטרג על יעקב אבינו‬ ‫שהיה לבד"ו דהאיך יכול הוא להיות כאלקים‪ ,‬ואמר להוכיח לו‬ ‫שאינו כאלקים‪ ,‬והיא מין העבודה השייכת בעוה"ב כנ"ל‪.‬‬ ‫‪ ‬מבואר ענין ב' היצירות של האדם לעוה"ז ולעוה"ב‬ ‫שמוכרחים הם לילך בצוותא‪ ,‬והיינו שיהא האדם חלק אלוק‬ ‫ממעל שבכל זאת צריך הוא להיות תלוי בכל עת ברבוש"ע‪,‬‬ ‫ובעוה"ז יאמרו לאדם שאם לא יעבוד עבודה א"כ אין הוא‬ ‫כשלעצמו כלום‪ ,‬והוא נברא ממש‪ ,‬וע"כ צריך הוא לעבוד ולהיות‬ ‫כח בפני עצמו שייעשה לאלקות‪ ,‬ובעוה"ב יאמרו לו להיפך‪ ,‬דאם‬

‫רוצה הוא לתקן עוונותיו ולהפכם לזכויות אי"ז אלא ע"י שיידע‬ ‫תמיד שהוא חוטא‪ ,‬וא"כ גם לעוה"ב מוכרח הוא שיידע שחוטא‬ ‫הוא‪ ,‬וא"כ בע"כ שגם שם עליו לשוב בתשובה ולהמשיך כסדר‬ ‫חיות להעוונות שנהפכו לזכויות‪ ,‬ונמצא שעבודה זו שייכת לעולם‬ ‫ולא שייך לסיימה לעולם‪ ,‬וחטאתי נגדי תמיד היינו שא"א לעולם‬ ‫להזניח את מצות התשובה‪ ,‬ולא שייך לומר עליה שכבר גמר את‬ ‫ה'לעשותם' שבה וכבר עומד הוא בה'למחר לקבל שכרם'‪ ,‬כיון‬ ‫שבעבודה זו ה'לעשותם' אינה נגמרת לעולם‪ .‬נמצא שעבודת‬ ‫התשובה היא ענין ה'לעשותם' השייך גם בעוה"ב‪ ,‬העבודה‬ ‫שעליו להכיר בכך שהוא חוטא‪ ,‬ושחסר הוא‪ ,‬ושצריך הוא להיות‬ ‫תלוי בהשי"ת‪ ,‬וזהו מין עבודה השייכת גם בעוה"ב‪ ,‬ואיני יודע‬ ‫איך תיעשה עבודה זו בפועל בעוה"ב‪ ,‬דבעוה"ז בנוי' העבודה‬ ‫על נסיונות וכדו'‪ ,‬ועכ"פ עבודה זו מוכרח שתהא גם שם‪ ,‬ונמצא‬ ‫שעבודת התשובה הנחילה להבעל תשובה מדריגה זו שיהא תמיד‬ ‫עובד ה'‪ ,‬ושיצטרך תמיד לשוב בתשובה אפי' בעוה"ב‪.‬‬ ‫‪ ‬הקטורת שהקטירו ביוכ"פ בקודש הקדשים שהיא‬ ‫עבודת התשובה‪ ,‬היא ג"כ מענין העבודה הנ"ל השייכת גם‬ ‫בעוה"ב‪ ,‬ובה מונח ענין העוה"ז שנכלל בעוה"ב‪ ,‬והביאור בכך‬ ‫הוא‪ ,‬דהרי הקטורת היא חיות הסט"א והחושך )די"א סממני‬ ‫הקטורת הם נגד י"א כתרין דמסאבותא(‪ ,‬ואת חיות זו של החושך‬ ‫מכניסים לעוה"ב‪ ,‬ואכן מכניסים אותם כשהם שחוקים דקה מן‬ ‫הדקה מ"מ ה"ז חיות של קטורת שהיא חיות הסט"א‪ ,‬וענין הס"מ‬ ‫בעוה"ב הוא ענין העוה"ז שנכלל בעוה"ב‪ ,‬בחי' החסרון שצריך‬ ‫למלאותו כסדר אפי' בעוה"ב‪ ,‬ועבודת המשכת חיות זו תהא‬ ‫כלולה גם בעוה"ב‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪ ‬יסוד ענין העוה"ז והעוה"ב הוא מצד שכל אדם יש‬ ‫בו ב' יצירות‪ ,‬וכדכתי' 'וייצר ה"א את האדם' יצירה לעוה"ז‬ ‫ויצירה לעוה"ב‪ ,‬ויצירת האדם היא היצירה הקשה ביותר‬ ‫במעשה בראשית‪ ,‬שעל כן ישנם כ"כ קטרוגים על יצירת האדם‪,‬‬ ‫דהקטרוגים מגלים שיצירה זו שייצר השי"ת הינה יצירה קשה‬ ‫מאוד‪ ,‬דכל דבר שצריך לבררו ביותר ולעמוד על עומק ענינו זהו‬ ‫קטרוג‪ ,‬וזהו כל סוד היצה"ר שענינו הוא הקטרוג על כל רזא‬ ‫דאדם‪ ,‬ועיקר הקושי שבסוד יצירת האדם הוא מצד שענין האדם‬ ‫הוא בבחי' 'אדמה לעליון' ויש בו חלק אלוק ממעל‪ ,‬ודבר זה‬ ‫הנקרא חלק א' ממעל הוא ענין הקשה ביותר ששייך שאין דבר‬ ‫קשה יותר הימנו‪ ,‬מהו ענין ה'חלק' א' ממעל‪ ,‬וכי אלקות הוא‬ ‫ח"ו‪ ,‬הלא אינו אלא נברא‪ ,‬וא"כ מה זאת שהוא אלוקי‪ ,‬והאיך‬ ‫מצטרפין יחד מה שהוא נברא עם מה שהוא אלקי‪ ,‬ובחז"ל )ב"ב‬ ‫עה‪ (:‬איתא שעתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה ושיאמרו‬ ‫לפניהם קדוש‪ ,‬והוא ענין קשה‪.‬‬ ‫‪ ‬הענין הוא‪ ,‬דהאלקות שנתן השי"ת לאדם הוא בכך‬ ‫שנתן לו בחירה שעי"ז יהא הוא בעצמו מקור חיותו ולא יהא‬ ‫מקבל בלבד‪ ,‬דבפשטות מצב העוה"ז הוא שהאדם הוא מקבל‬ ‫ממש ואינו אלקות‪ ,‬אך א"כ אינו נחשב לאד"ם‪ ,‬שהרי האדם‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ו‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬עקב‬

‫של דור אנוש הוא כנראה ענין הנוהג לדורות שעל זה כבר הציב‬ ‫השי"ת את השבת כתקנה ועיצה לינצל מיצרא דע"ז זו‪ ,‬ואילו‬ ‫אנשי כנסה"ג חידשו חידוש חדש של ביטול ע"ז שאינו מונח‬ ‫בענין השבת אלא מונח הוא יותר ביוכ"פ וסוכות‪.‬‬ ‫‪ ‬דור אנוש ידוע שענינו הוא כמוש"כ הרמב"ם‪ ,‬דמכיון‬ ‫שראו את גלגל הכוכבים והמזלות שהינם נבראים גדולים‬ ‫ונפלאים כ"כ‪ ,‬נתפעלו מהם עד שסברו שצריך לעבדם ולכבדם‪,‬‬ ‫ובעומק הדברים ענינם היה משום שראו את גודל ההשתלשלות‬ ‫שבעולם‪ ,‬שישנם כוכבים ע"ג כוכבים שכל כוכב מהם הוא‬ ‫מדריגה בפני עצמו ומורה על בחי' מסויימת וגילוי מסויים‪ ,‬וכך‬ ‫ישנם מערכות שלימות של כוכבים ומדריגות‪ ,‬ואם ישנם לאין‬ ‫שיעור כוכבים הרי שישנם לאין שיעור מדריגות‪ ,‬וכל זאת אינו‬ ‫אלא התחלה‪ ,‬דלמעלה מכולם ישנו עולם היצירה שהוא עולם‬ ‫המידות‪ ,‬ולמעלה ממנו עולם הבריאה שהוא עולם המחשבה‪,‬‬ ‫וכן הלאה מדרגא לדרגא עד האור אין סוף‪ ,‬ומתוך כך טענו דור‬ ‫אנוש 'וכי אנחנו יכולים להשיג את האוא"ס שתהא לנו קשר‬ ‫עמו ושנוכל לעבדו‪ ,‬ואם נעבוד את האוא"ס הרי אין לנו שום‬ ‫השגה בו‪ ,‬ולא זו בלבד שאין לנו השגה בו אלא שאם נרצה‬ ‫שתהא לנו תחילת השגה בהאוא"ס צריכים אנו לעבור כ"כ הרבה‬ ‫מדריגות עד שתוכל להיות לנו נגיעה בו‪ ,‬וא"כ האיך נוכל לעבדו‬ ‫ולהיות לנו שייכות כלל עמו'‪ .‬ובחוה"ל )פ"ב משער היחוד( כ'‬ ‫בשם הפילוסוף 'לא יוכל לעבוד עלת העלות ותחלת ההתחלות‬ ‫אלא נביא הדור בטבעו‪ ,‬או הפלוסוף המובהק במה שקנהו מן‬ ‫החכמה‪ ,‬אבל זולתם עובדים זולתו‪ ,‬מפני שאינם מבינים נמצא‬ ‫אלא מורכב'‪ ,‬והיינו דכל העולם מכיון שאינם משיגים את סוד‬ ‫האחדות ע"כ שעובדים הם זולתו‪ ,‬והפילוסוף המובהק שיש לו‬ ‫השגה בענין האחדות הוא עובד את הרבוש"ע‪ .‬כן אמר הפילוסוף‪,‬‬ ‫אך לקושטא דמילתא וכי להפילוסוף אכן יש השגה באלקות‪ ,‬וכי‬ ‫האיך אפשר לקבל השגה בו כאשר ישנם לאין שיעור מדריגות‬ ‫עד האוא"ס‪ ,‬ואפי' המלאכים אומרים 'ברוך כבוד ה' ממקומ"ו'‪,‬‬ ‫ושואלים זל"ז 'איה מקום כבודו'‪ ,‬והרי שאין להם השגה‬ ‫באחדות ה'‪ ,‬וא"כ האיך יתכן שלהפילוסוף המבוהק תהא השגה‬ ‫בהאחדות שהוא אכן יוכל לעבוד את הבורא בעצמו‪ ,‬ומכיון שכן‬ ‫נמצא שאף הפילוסוף עובד את זולתו‪ ,‬וזו היתה טעות דור אנוש‬ ‫שמכיון שא"א לעבוד את השי"ת בעצמו‪ ,‬א"כ בע"כ שצריכים‬ ‫אנו לעבוד את המדרי' שיש לנו שייכות עמם‪.‬‬ ‫‪ ‬שבטענה זו היא‪ ,‬דאה"נ שישנם ריבוי השתלשליות‬ ‫מכוכב לכוכב ומשכל לשכל‪ ,‬מ"מ כל זה אינו אלא בחיצוניות‬ ‫העולמות‪ ,‬אבל בפנימיותם מצד החלק א' ממעל‪ ,‬שורה קשר‬ ‫אחד ישר שאחדות הבורא מאירה בו מראשית עד אחרית ללא‬ ‫שום סדר השתלשלות‪ ,‬וסוד זה נתגלה בליל פסח כדכתיב‬ ‫ביצי"מ 'בחצות לילה אני יוצא בתוך מצרים' שדרשו חז"ל אני‬ ‫ולא מלאך‪ ,‬אני ולא שרף‪ ,‬אני ולא השליח‪ ,‬אני הוא ולא אחר בלא‬ ‫סדר השתלשלות‪ ,‬דנתגלה כאן ה'אני' ממש שאינו שייך לשום‬ ‫מלאך ושום שרף‪ ,‬ובאמצעית כל העולמות ישנו דרך אחת קצרה‬

‫לא יעבוד שם עבודה יהא בעצם אלקות בלבד‪ ,‬דמה שבפשטות‬ ‫אינו צריך לעשות שם עבודה אי"ז מפני שהוא מקבל מזולתו‪,‬‬ ‫אלא משום שהינו כבר כאלקים שאינו צריך לעשות כלום ואינו‬ ‫צריך לקנות שום מעלה כיון שיש לו את כל המעלות בלא שום‬ ‫עשיה‪ ,‬וחסרון העבודה בעוה"ב אינה כחסרונה בעוה"ז‪ ,‬דאם יש‬ ‫לו בעוה"ז בלא עשיה אי"ז מפני שאינו צריך לעשות‪ ,‬אלא מפני‬ ‫שקיבל הוא את כל מה שיש לו בעוה"ז מהרבוש"ע‪ ,‬ולא הרויח‬ ‫מעצמו כלום‪ ,‬וע"כ עליו לעבוד שלא להיות מקבל בלבד‪ ,‬אך מה‬ ‫שיש לו בעוה"ב בלא עשיה ה"ז משום שכבר אינו צריך לעשות‪,‬‬ ‫שכבר הרויח מדריגותיו מצד עבודתו בעוה"ז ושוב הוא ממש‬ ‫כאלקים שאינו צריך לעשות כלום‪ ,‬ואכן בעבר היה צריך לעבוד‬ ‫על כך לזכות במדריגות אלו‪ ,‬אך סו"ס עכשיו הינו כאלקים שאינו‬ ‫צריך לפעול כלום‪ ,‬ואם בכל זאת הינו משתדל לפעול‪ ,‬מורה הוא‬ ‫בכך שהוא אדם ואינו אלקות‪ ,‬דלא כהרבוש"ע שאינו צריך לפעול‬ ‫כלום ע"מ להיות אלקות‪ ,‬ונמצא דהלעשותם שבעוה"ב ענינו הוא‬ ‫לחזור ולהיות אדם דלא כהלעשותם שבעוה"ז שענינו ליעשות‬ ‫לאלקות‪ ,‬ועבודה הפוכה היא זו‪ ,‬מין עבודה של עוה"ב‪ ,‬להכיר‬ ‫בחסרונותיו‪ ,‬והוא דבר עמוק מאוד דיתכן שענין זה לא הבינו‬ ‫הצדוקים שהאדם יהא מוכרח להיות בעל חסרון‪ ,‬דפילוסופיא‬ ‫אינו מבין מה הכרח הוא זה‪ ,‬ובאמת אדרבה‪ ,‬זהו עומק הלעשותם‬ ‫שבעוה"ב‪ ,‬שמוכרח האדם להיות בעל חסרון‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪ ‬באמת בענין סוד יצירה זו של האדם שהאדם הוא אלקי‪,‬‬ ‫וצריך הוא לעבוד על כך בעוה"ז שיתעלה ויגלה בו ביותר את‬ ‫החלק א' ממעל שבקרבו‪ ,‬הנה היצה"ר לוחם על כך ביותר‪ ,‬שזהו‬ ‫כל סוד היצה"ר שנטפל הוא נגד יצירת פלא זו הנקרא אדם‪,‬‬ ‫דמקור ושורש היצה"ר הוא בהקטרוג שישנו על ענין האדם‪ .‬והנה‬ ‫נודע ששורש כל היצה"ר הוא בענין עבודה זרה‪ ,‬וכדאי' בחז"ל‬ ‫)סוכה נב‪ (.‬איזהו אל זר שהוא בקרבו של אדם זה היצה"ר‪ ,‬ואל‬ ‫זר היינו עבו"ז‪ ,‬והרי שהיצה"ר נקרא אל זר דענינו בעיקר הוא‬ ‫להחטיא בעבו"ז‪ .‬והנה חטא ע"ז התחיל בדור אנוש כדכתי'‬ ‫'אז הוחל לקרוא בשם ה'' )בראשית ד‪ ,‬כו‪ .‬ע"ש ברש"י(‪ ,‬ועל‬ ‫כך אחז"ל )שבת קיח‪ (:‬שכל המשמר שבת כהלכתו אפי' עוע"ז‬ ‫כ'דור אנוש' מוחלין לו‪ ,‬והנה על אף שנקטו 'דור אנוש' משום‬ ‫שדרשו דרשה זו מקרא דכתי' 'אשרי אנו"ש יעשה זאת וכו' כל‬ ‫שומר שבת מחללו'‪ ,‬אולם דיוק יש כאן‪ ,‬דהא גופא צ"ב למה‬ ‫נלמד ענין מעלת שמירת שבת שעי"ז ימחלו על עוון ע"ז מדור‬ ‫אנוש ולא נלמד זאת מעוע"ז דעלמא‪ ,‬ולכאו' משמע מכך שיש‬ ‫ענין מיוחד בהע"ז דדור אנוש דעל ענין זה מהני השבת למחול‬ ‫על מין ע"ז זו דדור אנוש‪.‬‬ ‫‪ ‬שבאמת ישנם ב' מיני עבו"ז‪ ,‬דאנשי כנסת הגדולה‬ ‫שביטלו יצרא דע"ז‪ ,‬ביטלוה ביוכ"פ כנודע דיוכ"פ הוא ענין‬ ‫ביטול יצרא דע"ז שבו הי' הכפרה על חטא העגל‪ ,‬ובגמ' דימו‬ ‫ביטול זה לסוכה‪ ,‬דאגון עלייהו כסוכה‪ ,‬ונראה שביטול ע"ז זו‬ ‫הינה בחי' אחרת של ע"ז‪ ,‬ואינו מענין הע"ז דדור אנוש‪ ,‬וע"ז‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ח‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬עקב‬

‫אלא אדרבה‪ ,‬ענינה הוא שהיצה"ר מגדיל את האדם כ"כ עד‬ ‫שנעשה בעצמו לאלקות‪ ,‬והיינו דלא זו בלבד שיתכן שתהא לו‬ ‫שייכות עם השי"ת‪ ,‬אלא שהוא בעצמו נעשה כהשי"ת עצמו‪ ,‬וזהו‬ ‫מין ע"ז אחרת מהנ"ל‪ .‬והתיקון לזה בעיקר הוא ע"י כח הנבואה‪,‬‬ ‫וכדאיתא מהגר"א זי"ע דכשביטלו אנשי כנסה"ג את יצרא דע"ז‬ ‫נתבטלה ג"כ כח הנבואה מישראל‪ ,‬והרי דע"מ לבטל את יצרא‬ ‫דע"ז זו נתן השי"ת לכלל"י את כח הנבואה‪ ,‬דע"ז זו וכח הנבואה‬ ‫הולכים כאחד‪ ,‬ואם קלקלו בכח הנבואה שלא היו נביאים כנכון‪,‬‬ ‫הנה ע"כ נכשלו בע"ז‪ ,‬אך זהו מין ע"ז אחרת וכנ"ל‪ .‬ומשה רבינו‬ ‫ע"ה שהוא הי' האב לנביאים‪ ,‬הוא אכן המבטל הגדול של יצרא‬ ‫דע"ז‪ ,‬שביטל את העגל‪ ,‬וכן אילו הי' משרע"ה נכנס לארץ ישראל‬ ‫הי' הוא מבטל לגמרי את יצרא דע"ז‪ ,‬והרי דכח הנבואה באה‬ ‫להעמיד עצמה נגד קלקול זה של ע"ז‪.‬‬ ‫‪ ‬הענין הוא‪ ,‬דנבואה הינה כח אלקות החלה על האדם‪,‬‬ ‫והנביא צריך שתהא לו הבחנה ברורה שאף כאשר הוא מתנבא‬ ‫אי"ז אלא ע"י שעתה חלה עליו אלקות‪ ,‬אך אין זה ח"ו שהוא‬ ‫בעצמו נעשה לאלקות ח"ו‪ ,‬וזהו ענין עמוק שהנביא צריך להשיג‬ ‫אותו‪ .‬ומשרע"ה נקרא בשם מש"ה ע"ש 'כי מן המים משיתיהו'‪,‬‬ ‫וסוכות שגם הוא ענינו לבטל ע"ז זו כנ"ל הנה גם בו עובדים‬ ‫על ענין המים‪' ,‬ושאבתם מים בששון'‪ ,‬ומשם אכן שואבים‬ ‫רוח הקודש‪ ,‬וענין המים הוא ע"פ מה דאיתא בחז"ל )יבמות‬ ‫מט‪ (:‬שמשרע"ה הסתכל באספקלריא המאירה‪ ,‬וענינו כדכתבו‬ ‫המקובלים הקדמונים כהרמ"ק ועוד‪ ,‬דמה שאנו מדמים בכ"מ‬ ‫מידות שכביכול שייכות אצל השי"ת‪ ,‬והרי האיך אפשר לצייר‬ ‫מידות אצלו ית'‪ ,‬אלא ה"ז כמשל של מים שאין להם שום גוון‬ ‫שהכניסו אותם לכלי שיש לו גוון‪ ,‬הנה עי"ז נראה שכאילו גם‬ ‫המים יש להם גוון‪ ,‬אך לקושטא דמילתא הגוון אינו של המים‬ ‫בעצמם אלא של הכלי בו הם נמצאים‪ ,‬ורק נראה לעין שכאילו‬ ‫קיבלו המים גוון אך באמת אינם אלא מים מופשטים‪ ,‬והנמשל‬ ‫נוגע בכלל לכל הנהגת הבריאה ובפרט להנביא‪ ,‬שצריך הנביא‬ ‫להבין שאף כאשר הוא משיג את השי"ת מצד ספירותיו העליונות‪,‬‬ ‫הנה באמת האוא"ס עצמו פשוט הוא בתכלית הפשיטות‪ ,‬והוא‬ ‫נעלם ומופשט מכל רעיון‪ ,‬לית מחשבה תפיסא ביה‪ ,‬וכל ההשגה‬ ‫בהמידות אינן אלא מידותיו של הנביא עצמו ואינן עצם אלקות‪,‬‬ ‫וההתגלות באה כפום עובדיהון דבני נשא‪ ,‬ומה שהנביא משיג‬ ‫את הרבוש"ע מצד מידותיו הנה באמת אי"ז אלא הגוון שלו‬ ‫בעצמו בבחי' מבשרי אחזה אלוק‪ ,‬שלפי מידותיו שלו העמיד‬ ‫הוא כלי בגוון מסוים לקבל את האוא"ס המופשט כמים פשוטים‬ ‫עד שנראה שזהו גוון האוא"ס‪ ,‬אך גוון זה אינו בא מלמעלה‬ ‫אלא מצד הנביא עצמו‪ .‬אך ברגע שיחשוב הנביא שהגוון בא‬ ‫מלמעלה נופל הוא בכך לע"ז שיעשה את עצמו לאלקות‪ ,‬שהרי‬ ‫כל ההבדל בין אלקות לבין האדם הוא בכך שהשי"ת הוא נעלה‬ ‫מכל הגוונים‪ ,‬ואילו האדם שהוא רק 'אדמה לעליון' מלא הוא‬ ‫מידות ומלא גוונים‪ ,‬ואם סובר הנביא שהגוון בא מלמעלה א"כ‬ ‫שוב אין הנביא שונה מכך‪ ,‬וגם הוא יכול ליחשב לאלקות‪.‬‬

‫שאינה דרך בעלמא אלא קשר וחיבור שעל ידו מקשר השי"ת‬ ‫ראשית ואחרית כאחד‪ ,‬וע"כ כלל"י נקרא בשם ישרא"ל אתוון‬ ‫ל"י רא"ש‪ ,‬שיש להם שייכות עם הראש‪ ,‬והיינו נמי מה דכתי'‬ ‫'כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו אני ראשון ואני אחרון'‪ ,‬דגואל‬ ‫ישראל היינו שהוא גאלם מהנהגת חיצוניות העולמות והביאם‬ ‫לנקו' של פסח‪ ,‬של 'אני ראשון ואני אחרון'‪ ,‬וזהו החפזון שהי'‬ ‫בפסח המורה שהגילוי שהיתה בו לא באה ע"פ סדר השתלשלות‪,‬‬ ‫דכל דבר הבא ע"פ סדר אינו בא בחפזון‪ ,‬אלא בא כמדריגה אחר‬ ‫מדריגה‪ ,‬וחפזון היינו שלמעלה ולמטה שוין בזמן אחד‪ ,‬וזהו מצד‬ ‫החלק א' ממעל שהוא הנשמה שיש לכל בר ישראל המורה שהוא‬ ‫פנימי‪ ,‬שיכול להיות לו קשר ישר עם השי"ת שלא ע"י פילוסופיא‬ ‫ולא ע"י שכל ולא ע"י מידות אלא ע"י הנשמה בעצמה‪.‬‬ ‫‪ ‬זה מתגלה בשבת שבו שבת א‪-‬ל מכל מלאכתו‪ ,‬דמלאכת‬ ‫מעשה בראשית היא להעמיד סדר השתלשלות‪ ,‬ובשבת מתבטלת‬ ‫סדר השתלשלות זו‪ ,‬דבו שבת ממלאכת סדר זה‪ ,‬וע"כ גם פסח‬ ‫נקרא שבת מצד זה‪ ,‬שגם בו שורה סוד השבת‪ ,‬שמתבטל כל סדר‬ ‫ההשתלשלות ומתגלה הנקו' שלמעלה ממנה שמתוך כך יוכל‬ ‫להיות לאדם קשר ישר עם השי"ת‪ .‬ודור אנו"ש אינם נקראים אד"ם‬ ‫כיון שאיבדו את מדריגת האדם שענינו בבחי' 'אדמה לעליון'‪,‬‬ ‫ויכול הוא להיות מרכבה להשי"ת מצד שיש לו גוף וגם נשמה‪ ,‬אך‬ ‫אנו"ש היינו שנעשה חיצוני ואיבד את נשמתו מאחר שהתייחס רק‬ ‫לחיצוניות‪ ,‬והקטרוג על בריאת האדם ג"כ נאמר בל' זה 'מה אנו"ש‬ ‫כי תזכרנו'‪ ,‬שהאיך יכול הינך לבחור אנו"ש שתהא לו שייכות עמך‪,‬‬ ‫ודור אנוש העמידו עצמם תחת קטרוג זה‪ ,‬והיינו שהעמידו עצמם‬ ‫תחת הנהגת ימות החול‪ ,‬וע"כ אכן התייאשו מלהיות להם שייכות‬ ‫לרבוש"ע מצד קטרוג זה‪ .‬והאמת היא שאכן אנו"ש אינו יכול‬ ‫שתהא לו שייכות עם השי"ת‪ ,‬וצריך הוא להתבטל מלהיות אנו"ש‬ ‫ולהפוך להיות אד"ם‪ ,‬וע"ז כתוב 'תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו‬ ‫בני אדם'‪ ,‬תש"ב אתוון שב"ת‪ ,‬אנו"ש עד דכא דחז"ל )ירושלמי‬ ‫חגיגה ט‪ (:‬עד דכדוכה של נפש‪ ,‬שהאנו"ש יורד עד דכדוכה של‬ ‫נפש‪ ,‬והיינו שאם הינך עדיין בגדר אנו"ש‪ ,‬עליך לקחת אנוש זה‬ ‫ולשברו לשברים עד שייצא ממנו אדם‪ ,‬וכשנעשה לאדם אזי יכול‬ ‫לשוב בתשובה‪ ,‬וע"ז נאמר 'ותאמר שובו בני אדם'‪ ,‬שאם מעכשיו‬ ‫הינך אדם א"כ עליך לשוב בתשובה על כך שעד עתה היית אנוש‪.‬‬ ‫ובשבת מתגלה הרזא דאדם‪ ,‬וע"כ אפי' עוע"ז כ'דור אנוש' מוחלין‬ ‫לו‪ ,‬דאפי' מי שבכל ימות החול הי' בדרגת אנו"ש‪ ,‬מ"מ כאשר‬ ‫בא שבת מוחלין לו כיון שמתגלית נשמתו והחלק אלקי ממעל‬ ‫שבקרבו‪ ,‬ואזי נעשה הוא ממש מרכבה לשכינה‪ ,‬ועומד מיד אצל‬ ‫השי"ת בלא סדר השתלשלות‪ .‬ועכ"פ זהו בחי' א' של ע"ז הנקרא‬ ‫דור אנוש שעל כך בא ענין השבת‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪ ‬הב' של ע"ז שאותו ביטלו אנשי כנסה"ג הוא להיפך‬ ‫מהנ"ל‪ ,‬דהיצה"ר פועל תמיד בב' הפכים‪ ,‬וע"ז זו אינה באה מצד‬ ‫שהאנוש קטן כ"כ עד שלא תוכל להיות לו שייכות עם השי"ת‪,‬‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ח‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬עקב‬

‫‪ ‬המצוות גם הן פועלים כך‪ ,‬דמה שהאדם זוכה לאלקות‬ ‫ע"י מצוותיו אי"ז אלא כמעמיד כלי שיוכל לקבל את אור הפשוט‬ ‫של האוא"ס‪ ,‬ועד כאן מגיעין מעשי בנ"א ותו לא‪ ,‬ומה שנעשה‬ ‫האדם לאלקי ע"י עבודתו אי"ז שח"ו נעשה כאלקות ממש‪ ,‬אלא‬ ‫שעשה עצמו כלי שיוכל לחול עליו האוא"ס‪ ,‬וע"כ כפי המידה‬ ‫שאדם מודד כן מודדים לו וכן מתגלה לו אלקות‪ ,‬כל נביא לפי‬ ‫מידתו‪.‬‬ ‫‪ ‬רבינו שנסתכל באספקלריא המאירה היינו שלפי ערך‬ ‫נחשב שהשיג את הגוון הפשוט‪ ,‬דהוא היה כ"כ בטל להשי"ת עד‬ ‫שכאילו לא הי' לו גוון עצמי שיוכל להסתיר בפני הגוון הפשוט‬ ‫של האוא"ס‪ ,‬ולכן נתגלתה אצלו האלקות בפשיטות כזו שלא‬ ‫שייך שאדם אחר יחקה זאת וישיג פשיטות זו‪ ,‬דאדם אינו יכול‬ ‫להשיג אלא ע"י גוונים שבהם יתלבש הרבוש"ע כפום עובדיהון‬ ‫דבני נשא‪ ,‬והגוונים באים מצד האדם‪ ,‬אך כשמשיגים את הגוון‬ ‫הפשוט אזי רואים אלקות בטהרתו‪ ,‬את המים בעצמם‪ ,‬ועל שם זה‬ ‫נקרא משה 'כי מן המי"ם משיתיהו'‪ ,‬שהוא ראה את השפע שאין‬ ‫לו שום גוון‪ ,‬וזהו אספקלריא המאירה‪.‬‬ ‫‪ ‬הקדמונים נשתבשו בענין זה‪ ,‬שטענו על כך‬ ‫שהאיך יתכן שמאחדות הפשוט יבואו ב' הפכים‪ ,‬וה"ז סתירה‬ ‫להאחדות הפשוט‪ ,‬והתי' הוא דומה להנ"ל‪ ,‬דמאחדות הפשוט‬ ‫אכן אין נמשך אלא מים פשוטים‪ ,‬אלא שפשיטות זו מקבלת לבוש‬ ‫לפי הגוון של המקבלים‪ ,‬וא"כ השפע עצמו שוה היא לכל והיא‬ ‫אחדות פשוט‪ ,‬וההפכים באים מצד המקבלים‪ ,‬דא' שעשה כלי‬ ‫של מידת הדין אזי יתלבש השפע בו במידת הדין‪ ,‬והב' שעשה‬ ‫כלי של מידת החסד אזי יתלבש השפע בו במידת החסד‪ ,‬והנהגת‬ ‫החסד והדין תלויים במעשי בנ"א לפי הכלים שהעמידו לקבל‬ ‫השפע‪ ,‬אך השפע עצמו הוא שפע אחד פשוט הבא מלמעלה‪.‬‬ ‫‪ ‬נמי מה שאמר יתרו 'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל‬ ‫האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם' )שמות יח‪ ,‬יא(‪ ,‬והיינו דעד‬ ‫עתה הי' קשה ליתרו קושיא זו של ב' ההפכים היוצאים מאחדות‬ ‫הפשוטה‪ ,‬וזאת מכיון שהוא הכיר את כל עבו"ז שבעולם שכל‬ ‫א' היתה לו גוון משלו ומידה מיוחדת שלו‪ ,‬ולא השיג את סוד‬ ‫האחדות הפשוט‪ .‬ועתה ידעתי‪ ,‬כיון שראה 'כי בדבר אשר זדו‬ ‫עליהם' דהיינו כדפי' רש"י במים דמו לאבדם והם נאבדו במים‪,‬‬ ‫וכאן ראה שבמדה שאדם מודד בו מודדין לו‪ ,‬והיינו שלפי הכלי‬ ‫שמעמיד כן השפע מתגלה‪ ,‬אך באמת השי"ת עצמו שוה הוא בכל‪,‬‬ ‫וענין זה נתגלה בקרי"ס שהוא בכלל עיקר של יצי"מ דהרבוש"ע‬ ‫הוא נגוף ורפוא‪ ,‬דזה שהעמיד כלי של רפוא היתה אותה המכה‬ ‫נחשבת אצלו לרפוא‪ ,‬ואצל זולתו שהעמיד כלי של נגוף היתה‬ ‫שפע זו עצמה לנגוף‪ .‬וכן הי' בקרי"ס בענין המים‪ ,‬שנחלקו אותן‬ ‫המים לי"ב שבטים וקיבלו י"ב גוונים לפי גוון כל שבט ושבט‪,‬‬ ‫ובעומק יותר הרי שאותן המים שכלל"י עברו וניצלו בהן ונעשה‬ ‫לדידם כיבשה‪ ,‬היו הם עצמם לגבי המצרים דבר המטביע‪ ,‬והרי‬ ‫דהים קיבל ב' צורות‪ ,‬צורת יבשה לגבי כלל"י וצורת ים לגבי‬ ‫המצריים‪ ,‬וזהו עומק גילוי המרכבה שנתגלתה בקרי"ס שדבר א'‬

‫גליון דברי תורה‬

‫פשוט יכול לקבל ב' צורות כנ"ל‪ ,‬וזה הי' הגילוי שנתוודע ליתרו‬ ‫'כי בדבר אשר זדו עליהם'‪.‬‬ ‫‪ ‬זה מונח ביטול יצרא דע"ז שנתגלה בענין יוהכ"פ‬ ‫שבו ביטלו אנשי כנסה"ג יצרא דע"ז‪ ,‬והיינו שעד עתה היה‬ ‫הביטול ע"י ענין הנבואה‪ ,‬אך כאשר מתגלה סוד יוהכ"פ שוב‬ ‫אי"צ לכח זה‪ ,‬שהרי נתבאר לעיל שסוד יוהכ"פ ענין עבודתו‬ ‫הוא בכך לגלות שהאדם אינו אלקות‪ ,‬וזהו ע"י שמתגלה החסרון‬ ‫שיש באדם שזהו העבודה לעוה"ב ובמקום קודש הקדשים‪,‬‬ ‫ואכהמל"ב‪ .‬ועכ"פ יסוד הדברים הוא דלא מיירי עתה מענין הע"ז‬ ‫של דור אנוש שהוא מין יצה"ר אחר‪ ,‬אלא ביוכ"פ היה ביטול‬ ‫העבו"ז בכך שנתגלה שהאדם אינו אלקות‪ .‬וזהו 'וכל אדם לא‬ ‫יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש'‪ ,‬והיינו שנתגלה ע"י‬ ‫כפרה זו גילוי שבירר בבהירות שיש 'אדם'‪ ,‬ויש 'אלקות'‪ ,‬והם‬ ‫ב' דברים‪ ,‬וא"כ נתגלה שהאדם אינו אלקות וזהו חסרון האדם‪,‬‬ ‫והוא ענין הקטורת שבו הי' ביטול יצרא דע"ז זו שמקור שרשה‬ ‫ביוכ"פ‪ ,‬ועד זמן אנשי כנה"ג הי' ביטל ע"ז זו ע"י כח הנבואה‪,‬‬ ‫וכאשר נתבטל כח הנבואה נתגלה ענין זה‪.‬‬ ‫‪ ‬מבואר ג"כ מה דכתוב בפרשתינו 'ועתה ישראל מה‬ ‫ה"א שואל מעמך כי אם ליראה'‪ ,‬והרי אח"כ מונה עוד הרבה‬ ‫דברים‪ ,‬ובהנ"ל מבואר‪ ,‬דהשורש שנדרש מן האדם הוא 'כי אם‬ ‫ליראה'‪ ,‬דהיינו שיעשה עצמו לכלי‪ ,‬דיראה הוא צמצום בחי' כלי‪,‬‬ ‫והכלי יהא לכל הדברים המנויים להלן‪ ,‬לאהבה את ה"א ולדבקה‬ ‫בו וכו'‪ ,‬אך עליו לידע שכל הענין הוא בכך שהוא עשה עצמו‬ ‫כלי להשפע אלקי שהוא אור פשוט‪ ,‬אוא"ס‪ ,‬ומה שהאדם עשה‬ ‫בעצמו שע"י מעשה זה נעשה אלקי ונעשה מקור לעצמו‪ ,‬אי"ז‬ ‫אלא בבחי' 'ליראה' שנעשה כלי‪ ,‬וזהו כל עבודת האדם‪.‬‬ ‫‪ ‬עומק ענין 'היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם'‪ ,‬דכאשר‬ ‫באים לקודש הקדשים נעשה אחדות בין עוה"ז לעוה"ב‪ ,‬ושם‬ ‫עומדים הכרובים 'ופניהם אי"ש א"ל אחי"ו' גימ' יעק"ב עשי"ו‪,‬‬ ‫שנעשה אחדות בין עולם של יעקב לעולם של עשיו‪ ,‬ועיקר‬ ‫הביטול לעשיו הוא בכך שמגלים שהיום ומחר שוין הן ואינם ב'‬ ‫דברים נפרדים‪ ,‬וע"כ איתא בחז"ל )יומא נב‪ (.‬שישנם ה' מקראות‬ ‫שאין להם הכרע וחד מהם הוא פסוק 'צא הלחם בעמלק מחר‬ ‫אנכי נצב על ראש הגבעה' )שמות יז‪ ,‬ט(‪ ,‬שאין הכרע לתיבת‬ ‫מחר על מה קאי‪ ,‬אם קאי אדלעיל שהמלחמה בעמלק תהא‬ ‫מחר‪ ,‬או שילחם בהם היום מיד‪ ,‬ומחר אנכי ניצב וכו'‪ ,‬והיינו‬ ‫דביטול עמלק הוא ע"י שמתגלה שהיום ומחר מצטרפין כאחד‪,‬‬ ‫דהיום הוא מחר והמחר הוא היום ואינם ב' דברים‪ ,‬וכך מבטלים‬ ‫את עמלק שהוא עשיו שורש הסט"א שאינו רואה את האחדות‬ ‫שבעולם‪ ,‬ובכך נופל הוא ומתגלה שאכן אין לו שייכות לשום‬ ‫עולם ואף לא לעוה"ז‪ ,‬אבל לגבי כלל"י כתוב 'על כן עלמות‬ ‫אהבוך'‪ ,‬ו'עלמות' היינו על מות‪ ,‬מעל מלאך המות‪ ,‬וכן 'עלמות'‬ ‫היינו ב' עולמות‪ ,‬שאנו מאחדים את ב' העולמות‪ ,‬וזהו הגילוי‬ ‫הנכון שאליו משתוקקים כלל"י‪ ,‬ומבקשים על כך שעוד 'ישקני‬ ‫מנשיקות פיהו' שהוא הגילוי שנזכה לעת"ל בב"א‪.‬‬

‫ט‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬עקב‬

‫‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪       ‬‬

‫‪ ‬נקודות יהודיות היו אצלו חזקות מאוד‪' .‬ויבחר‬ ‫בדוד עבדו' )תהלים עח‪ ,‬ע( ‪ -‬שבהם בחר ה'‪ ,‬וקבע את‬ ‫מהותו וכל דרכו בעבודה להיות למלך על ישראל‪ ,‬וגם‬ ‫להיות משיח בסוף יומיא‪.‬‬ ‫‪ ‬הנקודות ששם בולטת מעלתו החביבה היא‬ ‫דרך התשובה שלו‪ ,‬וכדיתבאר‪ .‬דהנה‪ ,‬אם ח"ו נכשל‬ ‫אדם באיזה חטא‪ ,‬ואף בחטא חמור רח"ל‪ ,‬באופן רגיל‬ ‫הי' צריך להתעצב מאוד עד כדי קרוב ליאוש‪ ,‬ולהתחיל‬ ‫להתענות ולסגף עצמו בכל מיני סיגופים‪ .‬אולם עפ"י‬ ‫דרכו של דהמע"ה שונה הדבר לגמרי‪ ,‬והוא עפ"י מה‬ ‫שמבואר במזמור התשובה )נ"א( כאשר בא אל בת שבע‪,‬‬ ‫איך שהתחזק באלקיו אף במצב כזה‪ ,‬עד שיש לשאוב‬ ‫ממזמור זה מעיינות חיזוק ושמחה‪.‬‬ ‫‪‬חטא אדם הראשון בעץ הדעת‪ ,‬ורצה לעשות‬ ‫תשובה נכנס לנהר גיחון )פרדר"א פ"כ( ו'ישב בתענית מאה‬ ‫ושלשים שנה ופירש מן האשה מאה ושלשים' כמבואר‬ ‫בעירובין )יח‪ – (:‬שבחר בתשובה של כל מיני סיגופים‬ ‫ועצבון‪ ,‬ומבואר באריה"ק )שער הפסוקים‪ ,‬שמות( שכל‬ ‫הצרות שאנו סובלים נשתלשלו מאותה תשובה בעצבות‬ ‫שאף הוסיף לפגום בזה‪ ,‬ולכן לא נתקבלה תשובתו‪ ,‬שלא‬ ‫היתה תשובה נכונה‪ ,‬כי עירב בה העצבות ‪ -‬כל כולו‬ ‫מושלל מחיזוק ושמחה‪ .‬שונה הי' דהמע"ה‪ ,‬שבחר לעשות‬ ‫תשובה מתוך שמחה ותקוה בהשי"ת‪ ,‬ובטח והתחזק‬ ‫באלקיו שבודאי יקבלנו‪ ,‬ולכן נתקבלה תשובתו – זוהי‬ ‫נקודת יהדות שהיתה אצל דהמע"ה קבועה בחזקה‪.‬‬ ‫‪ ‬בפסוק ו' שאומר 'לך לבדך חטאתי והרע בעיניך‬ ‫עשיתי למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך' – היינו ששפך‬ ‫שיחו אל השי"ת ואמר‪ :‬אמאי נכשלתי בחטא? רק משום‬ ‫'למען תצדק בדבריך'‪ ,‬ש'לך לבדך חטאתי'‪ ,‬משום שאם‬ ‫תסלח לי כולם יראו איך אתה 'תצדק בדבריך' – שצדיק‬ ‫אתה בזה שאתה סולח לי‪ ,‬וזוהי כל תכלית חטאי שיתגלה‬ ‫איזה בעל חסד אתה‪ ,‬ובכן סלח לי‪ ,‬ועי"ז יתגלו חסדיך‬ ‫הגדולים והמרובים – עד שנהי' מזה פרק תהלים‪ .‬ואף‬ ‫העידו חז"ל )ע"ז ד‪' (.‬לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה אלא‬

‫‪ ‬בדברינו‪ ,‬לבאר ולהרחיב במעלת ההתבוננות‬ ‫הראשונה והיסודית שיש לכל אחד לברר ולקבוע בנפשו‪,‬‬ ‫שהיא ההשגה וההכרה מהו 'הטוב האמיתי'‪ .‬והודגש לעיל‪,‬‬ ‫שכן ניתן להבחין מסדר הנהגת הבריאה‪ ,‬שהאדם מעותד‬ ‫ומיועד לאיזו תכלית עמוקה‪ ,‬שעד שמגיע אליה צריך‬ ‫לעבור עידן ועידנים של סוגי מצבים שונים ‪ -‬גלגולים‬ ‫וכדו' עד שזוכה להגיע אל הטוב האמיתי שבשבילו נברא‪.‬‬ ‫ועבודת האדם הוא להשתדל להתאים כל מעשיו ‪ -‬הכלל‬ ‫והפרט‪ ,‬לאותה דרגא של הטוב האמיתי‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪       ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪ ,‬כשנרצה להתבונן להשיג אפס קצהו מהות 'טוב‬ ‫האמיתי'‪ ,‬ניתן להתעמק ולהרחיב המחשבה בדברי חז"ל‪,‬‬ ‫איך שהשי"ת מדקדק עם אנשים גדולים כחוט השערה‪,‬‬ ‫שהרבה גדולי עולם נתפסו תחת הקפדת השי"ת‪ ,‬באופן‬ ‫שלא מובן לנו מדוע‪ .‬ובדואי ששורש הדבר הוא מה‬ ‫שאמרו חז"ל )ב"ק נ‪ (.‬על הא דכתיב )תהלים נ‪ ,‬ג( 'וסביביו‬ ‫נשערה מאוד'‪ ,‬שהשי"ת מדקדק עם הצדיקים כחוט‬ ‫השערה‪ ,‬ועוד יבואר בהמשך הספר בארוכה‪.‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫‪ ‬דוגמא אחת המעוררת תמיהה‪ ,‬ורק בהוקבענו‬ ‫יסוד זה יונח לנו‪ .‬הנה‪ ,‬יש להתבונן בפרשתתו של דוד‬ ‫המלך‪ ,‬ובאמת סוגיא זו דורשת אריכות )עי' בגליון כ"ח(‪,‬‬ ‫שאם מבינים אותה על בוריה מקבלים הסתכלות אחרת‬ ‫על כל מהותו של דהמע"ה‪ ,‬וגם יושפע על ידו שאמירת‬ ‫תהלים ייאמר אחרת‪ .‬שכן היתה לו נשמה קדושה מאוד‪,‬‬ ‫והי' מקושר להשי"ת בקשר אמיץ וחזק‪ ,‬שהשי"ת קירבו‬ ‫ואהב אותו במיוחד‪ ,‬שכמעט אף אחד לא זכה לקשר‬ ‫קרוב כזה‪ .‬וכן מבואר בזוה"ק )ח"א קמח‪ (:‬שהשי"ת קיבל‬ ‫שמחה מדוד המלך ‪ -‬כביכול‪ ,‬שהי' 'בדחנא דמלכא'‪ ,‬שהי'‬ ‫'איש נשמה' ‪ -‬וידע כיצד להתפלל ולהשתפך נפשו אל‬ ‫אלקיו‪ ,‬וכיצד לשמח אותו בשירות ותשבחות‪ ,‬וכיצד‬ ‫להתגעגע אליו‪ ,‬ולשום כל מבטחו על השי"ת‪.‬‬

‫גליון דברי תורה‬

‫י‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬עקב‬

‫דואג האדומי‪ ,‬על ידך נהרג שאול ושלשת בניו‪ ,‬רצונך‬ ‫שיכלה זרעך או שתמסר ביד אויב"‪ ...‬והי' צריך לסבול‬ ‫איזה עונש‪ ,‬כמבואר שם באריכות‪.‬‬ ‫‪ ‬דוד הי' יכול לחשוב לעצמו‪ :‬מה פשעי מה‬ ‫חטאתי? הכי חיפשתי או השתדלתי להשיג גדלות? הכי‬ ‫זממתי להרע למאן דהו?!‪ ...‬שרתי על כינורי‪ ,‬ומי שנהנה‬ ‫פנה אלי‪ ,‬עד שנתאספה אלי חבורה שלימה‪ - ,‬ואף שאול‬ ‫בעצמו נהנה משירתי על הכינור )ש"א טז‪ ,‬כג(‪ .‬וכשגלית‬ ‫בא להילחם עם ישראל‪ ,‬וחירף וגידף מערכות אלקים‬ ‫חיים )עיי"ש פי"ז(‪ ,‬ואני לא יכולתי לסבול את חירופיו‬ ‫על השם ועל ישראל‪ ,‬עד שהחלטתי לנסות להורגו‪ ,‬ואף‬ ‫קיבלתי הורמנא מאת שאול על זה‪ ,‬ופעלתי דרך נס ‪-‬‬ ‫אספתי כמה חלוקי אבנים‪"... ,‬ויקלע ויך את הפלשתי אל‬ ‫מצחו ותטבע האבן במצחו"‪ ...‬ויפול פגר מת על הארץ‪,‬‬ ‫ שבסייעתא דשמיא ‪ -‬בדרך נס ‪ -‬הצלחתי לנצחו ולהרגו‪.‬‬‫וע"י שהבתולות שרו 'הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו‬ ‫)שם יח‪ ,‬ז( חרה לשאול וירע בעיניו‪ ,‬עד שהתחיל לשנוא‬ ‫אותי ולרדוף אחרי‪ ,‬ובכן הכי אני נאשם בזה? הלא אף‬ ‫אחד לא רצה ללחום אתו‪ ,‬ואני מסרתי נפשי עליו‪ ,‬האם‬ ‫חייב אני לקבל עונש בגין זה?!‬ ‫‪ ‬עוד‪ ,‬הקב"ה בחר בי למשוח אותי למלך על ישראל‪,‬‬ ‫הכי אני בחרתי בזה או רציתי בו? רעיתי את צאן אבי‬ ‫בשדה‪ ,‬והגיע שמואל לבית אבי למשוח אחד מבניו מלך‪,‬‬ ‫וכשלא ראה אותי בירר אצל אבי אם יש עוד בן‪ ,‬וקיבל‬ ‫מענה שיש עוד אחד ‪ -‬אדמוני ואף יש שאלה על יחוסו‬ ‫ אבן מאסו הבונים‪ ,‬והוא עסוק ברעיית הצאן‪ ,‬וציוה‬‫להביאני אליו‪ ,‬ומיד כשראה אותי צוה לו השי"ת שימשחני‬ ‫למלך‪ .‬ובכן‪ ,‬מה פשעי ומה חטאתי שעל ידי נגרם עונשים‬ ‫לאנשים?! האם אני גרמתי להם זאת‪ ,‬ומדוע אני נאשם‬ ‫בזה עד שאני מוכרח גם לקבל עונש על זה?!‬ ‫‪ ‬לכל בר דעת‪ ,‬שפירוש הדברים עמוק‪ ,‬וקשה‬ ‫לפרש דברים שאין לנו השגה בהם‪ .‬אבל בדרך אפשר ניתן‬ ‫לומר ‪ -‬חושש לומר דברים שחז"ל לא אמרו ‪ -‬שהתביעה‬ ‫עליו היתה על כך שהי' בידו ‪ -‬באופן מסויים ‪ -‬למנוע‬ ‫חלישות דעתם של שונאיו‪ ,‬ע"י שהי' מפייסם או הי' מראה‬ ‫הכנעה יתירה בפניהם‪ ,‬שעי"ז היו מסכימים לגדלותו‪ ,‬והי'‬ ‫משיג מלכותו בדרך אחרת‪ ,‬באחדות יותר ‪ -‬אולי! אבל‬ ‫זה ברור שדהמע"ה לא הי' יכול להשיג תיקונו התכליתי‬ ‫עד אשר יתקן תרעומת זו ואף הי' מוכרח לסבול עבור‬ ‫זה גם עונש‪.‬‬ ‫‪ ‬בדוגמא יחידה‪ ,‬והלא דברי חז"ל מלאים בזאת‪,‬‬ ‫שמצד אחד רואין אנשים גדולים ענקי רוח‪ ,‬שלמים‬ ‫בתורה ועבודה‪ ,‬ומאידך גיסא מצוי שתהי' עליהם‬ ‫תרעומת על דא ועל הא‪ .‬זאת אומרת; שהתיקון ה'טוב‬ ‫האמיתי' שהשי"ת דורש ותובע שהאדם יתאים עצמו‬

‫להורות תשובה ליחיד' – שהשי"ת רוצה שילמדו מדוד‬ ‫איך לעשות תשובה‪.‬‬ ‫‪ ‬בפסוקי נ"ך ובדברי חז"ל יווכח לדעת שבדברים‬ ‫אחרים לאו דוקא שהי' הכי גדול‪ ,‬שהרי בתורה על אף‬ ‫שהיתה גדול מאוד‪ ,‬ואף הי' לו סייעתא דשמיא ש'הלכה‬ ‫כמותו בכל מקום' )סנהדרין צג‪ ,(:‬אבל היו גדולים בתורה‬ ‫יותר ממנו‪ ,‬וכמבואר בחז"ל )ברכות ד‪ (.‬שכל דבר הי'‬ ‫שואל ממפיבושת רבו 'יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי‬ ‫יפה טהרתי'‪ ,‬וכן דואג האדומי ואחיתופל היו ענקים‬ ‫בתורה‪ ,‬ומה גם ששאול המלך לא הי' בו שום דופי‪ ,‬והי'‬ ‫נקי מחטא כבן שנה )יומא כב‪ ,(:‬ושאול באחת ועלתה‬ ‫לו )שם( – שבחטא אחד איבד המלוכה‪ ,‬ולעומתו דוד‬ ‫היו עליו כמה טענות שאי אפשר להגדירו באותו מעלה‬ ‫כנשמה הכי נקיה‪ .‬אבל בדברים מסויימים הי' הכי גדול‪,‬‬ ‫ובאותן מעלות בחר השי"ת בדוד למלך על ישראל‪ .‬וזוהי‬ ‫הסיבה שהי' נרדף כל כך‪ ,‬כיון שהיו גדולים בתורה בדורו‪,‬‬ ‫תלמידי חכמים וראשי ישיבות – ענקי רוח בתורה‬ ‫ועבודה שכבשו את כל העולם כולו בגדלותם‪ ,‬ולעמותם‬ ‫דהמע"ה שורר עם הכינור‪' ,‬ויתקבצו אליו כל איש מצוק‬ ‫וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש ויהי עליהם לשר'‬ ‫)שמואל א' כב‪ ,‬ב(‪ ,‬ופתאום הוא נהי' למלך על ישראל‪,‬‬ ‫והסתכלו עליו כשפל ונחות דרגא שאינו ראוי לגדלות‬ ‫כזו‪ ,‬ולכן רדפו אותו ולא יכלו לסובלו‪.‬‬ ‫‪ ‬גם שהיו מיוחסים בתכלית היחוס‪ ,‬ביחוס נקי‬ ‫עד אאע"ה‪ ,‬ועל יחוסו של דוד היתה שאלה אם מותר‬ ‫בכלל לבוא בקהל‪ ,‬כמבואר ביבמות )עו‪ ,(:‬שכשהסתפק‬ ‫שאול 'אי מפרץ אתי אי מזרח אתי'‪ ,‬א"ל דואג האדומי‬ ‫'עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו‪,‬‬ ‫שאל עליו אם ראוי לבוא בקהל אם לאו‪ ,‬מאי טעמא‬ ‫דקאתי מרות המואביה'‪ ,‬עד שענה אבנר 'תנינא עמוני‬ ‫ולא עמונית מואבי ולא מואבית' כמבואר שם בארוכה‪.‬‬ ‫‪ ‬בחר השי"ת בדוד למלך‪ ,‬והנהיג אותו בדרך‬ ‫ְצ ֵל ָחה בכל אשר פנה‪ ,‬וכדדרשינן עליו הפסוק )תהלים‬ ‫קיח‪ ,‬כב( 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה' )פסחים‬ ‫קיט‪ - ,(.‬הלך ללחום עם גלית‪ ,‬והצליח‪ .‬וכל אשר ניסה‬ ‫שאול לרודפו לא עלתה לו ולא הצליח‪ ,‬ורק 'ודוד הולך‬ ‫וחזק' )שמואל ב' ג‪ ,‬א(‪ - .‬סיפורו של דוד פלאי הוא‪,‬‬ ‫שזכה להיות נעים זמירות ישראל‪ ,‬ולחבר ספר תהלים‪,‬‬ ‫מדריגה נפלאה כזו‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬הפלא; על אף כל מדריגתו ומעלתו של‬ ‫דהמע"ה‪ ,‬היו להשי"ת תרעומות עליו עד שהוכרח‬ ‫לסבול גם עונש‪ .‬וכן מבואר בילקוט )ש"ב רמז קנה( וז"ל‪:‬‬ ‫‪"...‬אמר לו הקב"ה לדוד‪ :‬דוד עד מתי יהיה העון הזה‬ ‫טמון בידך‪ ,‬על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים‪ ,‬על ידך נטרד‬

‫גליון דברי תורה‬

‫יא‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬עקב‬

‫מלפגוע בזולתו במזיד להדיא‪.‬‬ ‫‪ ‬לנו מכל דברינו‪ ,‬שעבודת השם – השגת 'הטוב‬ ‫האמיתי' היא סוגיא ארוכה‪ ,‬וכשעובד השם מצליח‬ ‫להעמיק בכך‪ ,‬ומתבונן לאיזו דרגא אפשר ונדרש לזכות‪,‬‬ ‫רואה לפניו עבודה רבה‪ ,‬ונוכח לדעת שלפניו עולם מלא‬ ‫לחיות )‪ -‬אדורך צו לעבן( ‪ -‬שיש לו הרבה מה לעשות‬ ‫ולהועיל בעולמו‪ ,‬ומסתובב כ'חי' בעולמו‪ .‬ואילו האנשים‬ ‫הנמנעים מההתבוננות הזו‪ ,‬נשללים מאותה חיות של‬ ‫תועלת‪ ,‬כיון שמרגישין עוד יום עובר ועוד יום עובר‬ ‫מבלי שיועילו בהם כלום‪ .‬וגם משפיע על כל צורת חייהם‪,‬‬ ‫לדוגמא ‪ -‬מצוי מאוד שיתאחרו לקום בבוקר‪ ,‬ומתעצלים‬ ‫להישאר במיטתם עד שמצליחין להישמט הימנה‪ ,‬וכדו'‪,‬‬ ‫וכל זה הוא מחמת שאין מרגישין אותה חיות של 'להועיל'‪.‬‬ ‫ולעומתם‪ ,‬מי שזכה להכיר בחובת התועלת עד השגת‬ ‫הטוב האמיתי‪ ,‬הרי מרגיש שיש הרבה מה להועיל‪ ,‬כ"כ‬ ‫הרבה שלימות עליו לקנות – אלו הם חיים אחרים‪ ,‬ובכן‬ ‫מוסיף כח ואוזר חיל ועוז בהשתדלות תמידית לעלות‬ ‫מדרגא לדרגא‪ ,‬ובודאי שאינו מתעצל ואינו מזניח אף‬ ‫רגע‪ ,‬ביודעו שהיום קצר והמלאכה מרובה‪ ,‬ורק על ידי‬ ‫השתדלות תמידית יזכה אל המקווה – 'הטוב האמיתי'‪.‬‬

‫אליו‪ ,‬נעלה הוא עד למאוד‪ ,‬ועד שמשיגו‪ ,‬עליו לעבור‬ ‫דרך ארוכה של תיקונים‪ ,‬שכן נברא להיות גדול מאוד‪.‬‬ ‫וכמובן‪ ,‬שאין לחשוש שייתבע על דברים שאין בידו לתקן‬ ‫ולהועיל‪ ,‬כי בודאי אין להתרעם רק על מה שבידו להשיג‪,‬‬ ‫אבל בתוך גבולי יכולת השגתו‪ ,‬צריך לעבור דרך ארוכה‪,‬‬ ‫ולטפס בה לעלות מדרגא לדרגא עד שיגיע אל תכלית‬ ‫המקווה ‪' -‬הטוב האמיתי'‪ .‬וכל הסיבה שניתן לתבוע‬ ‫ולבוא בתביעות כאלו אל האדם הוא‪ ,‬רק משום שאכן‬ ‫בידו להיות גדול מאוד‪ ,‬ונדרש ממנו להשיג גדלות‪.‬‬ ‫‪ ‬למאמר 'מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי' )עי'‬ ‫גליון הקודם(‪ ,‬ניתן להוסיף ולכלול בו גם את דהמע"ה‪,‬‬ ‫שאף עליו חייב אדם לומר‪' :‬מתי יגיעו מעשי למעשי‬ ‫דהמע"ה'‪ ,‬שכן גם הוא נערך בדומה להאבות‪ ,‬כמבואר‬ ‫בפסחים )קיז‪ (:‬עה"פ )שם ז‪ ,‬ט( 'ועשיתי לך שם גדול כשם‬ ‫הגדולים אשר בארץ'‪' ,‬תני רב יוסף זהו שאומרים מגן‬ ‫דוד' כעין 'מגן אברהם' – עיי"ש בארוכה‪ .‬ובכן‪ ,‬ישתוקק‬ ‫ויקווה‪ :‬מתי יגיעו מעשי – שמתי אהי' גם אני במדריגה‬ ‫זאת‪ ,‬שאף עלי יוכלו להקפיד בתביעה דקה מן הדקה כמו‬ ‫על דהמע"ה‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬הדרך והאופן להשיג מדה זו‪ ,‬ע"י ריבוי ההרגל‬ ‫בעיון בדברי חז"ל‪ ,‬ושיקול הדברים על נכון‪ ,‬מיישר‬ ‫המחשבה והדעת‪ ,‬כיצד צריך יהודי לחשוב‪ .‬שכן אם יש‬ ‫טענה על דוד שהחליש דעת אחרים בלא יודעים ‪ -‬בגרמא‬ ‫בעלמא שלא נחשב כגירא דיליה כלל‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫וכמה ‪ -‬בן בנו של ק"ו ‪ -‬שצריך ליזהר שלא יחליש דעת‬ ‫אחרים להדיא ביודעים ובמזיד‪ ,‬ולדאבונינו הרבה אנשים‬ ‫נכשלים בזה ‪ -‬להחליש דעת אחרים ואף להתכבד בקלון‬ ‫חבירו ‪ -‬אני אראה לו מי יודע ללמוד ומי חריף יותר‪,‬‬ ‫ונראה אם בכוחו להתמדד לערך הרם שלי‪ ,‬וכדו'‪.‬‬ ‫‪ ‬על הרה"ק בעל 'אהבת ישראל' מוויזניץ‪ ,‬שכידוע‬ ‫הי' גאון וגדול בתורה עד למאוד‪ ,‬ובצעירותו נהג הרבה‬ ‫לשוחח בדברי תורה אף ברבים‪ ,‬אבל אח"כ משך ידו‬ ‫מכך והפסיק לשוח בדברי תורה ברבים‪ .‬והסביר סיבת‬ ‫הפסקתו‪ ,‬שהוא משום שפעם כששהה בדזיקוב ‪ -‬שהיתה‬ ‫עיר מליאה בתלמידי חכמים מופלגים‪ ,‬וגם בני הרה"ק‬ ‫מדזיקוב היו גאונים מופלגים ‪ -‬והי' משוחח בלימוד‪,‬‬ ‫הרגיש וחשש במהוא‪ ,‬שנחלשה דעתו ‪ -‬כנראה שהי' אחד‬ ‫מהמקורבים ‪ -‬שהי' קשה עליו הריכוז מגודל חריפותו‬ ‫וגאונותו‪ ,‬ומני אז קיבל עליו שלא לשוחח יותר בלימוד‬ ‫ברבים‪ ,‬כדי להישמר מלפגוע באף אחד‪.‬‬ ‫‪ ‬אנו איך שנזהר מלהחליש דעתו של אחד‪ ,‬עד‬ ‫שמחמתו שעבד עצמו בקבלה בכל ימי חייו‪ .‬כמובן שלא‬ ‫נדרש מכל אחד לשעבד עצמו לקבלה חריפה כזו‪ ,‬אבל‬ ‫בודאי שצריך להשתדל בהנהגה כזאת‪ ,‬עכ"פ להיזהר‬

‫גליון דברי תורה‬

‫‪     ‬‬ ‫‪ ‬התבוננות לתועלת‪ ,‬למי שמעיין ומשתדל להתאים‬ ‫מעשיו ל'הטוב האמיתי'‪ .‬דהנה‪ ,‬בנוהג שבעולם כל אדם‬ ‫אשר נוטה לגיל הזקנה והשיבה‪ ,‬בטבע הגוף שמתחיל‬ ‫להתרופף לאט לאט ונחלש‪ ,‬והרבה אנשים אף נחלים‬ ‫רח"ל‪ ,‬והדעת מתחילה להתבלבל ולהכביד עליו‪ ,‬עד‬ ‫שמחשבתו מאבדת מצלילותה‪ ,‬ואף הלימוד והתפילה‬ ‫מתקשים עליו‪ .‬תנועות האיברים מתחילים להכביד עליו‬ ‫ סוחב עצמו ומתאנח כל היום‪ ,‬ולא על חנם מתפללין‬‫'אל תשליכיני לעת זקנה'‪ .‬ומה עוד אם אובד ממש דעתו‪,‬‬ ‫ומסתובב בדעת מעורבבת ולפעמים אף מטורפת‪ ,‬מדבר‬ ‫ומפטפט שלא לענין כמי שאינו שפוי בדעתו ‪ -‬כל כולו‬ ‫מבוזה‪.‬‬ ‫‪ ‬היא‪ ,‬שהעת זקנה הוי כמו ההתחלה של סיום‬ ‫הגוף – שהגוף מתחיל כבר להינמס ולהתבטל‪ ,‬עד שמת‬ ‫ממש‪ ,‬ומסתיים בקבר – ששם מתרקב לגמרי ונפסד‬ ‫כליל‪ ,‬והרימה ותולעה סועדים עליו וכמש"א )אבות פ"ד‬ ‫מ"ד( 'שתקות אנוש רמה'‪ - ,‬ידמה האדם לעצמו ששוכב‬ ‫בקבר‪ ,‬ותולעים מסבבים אותו מכל צד ‪ -‬איזו שפלות!‬ ‫ובנוסף לזה גם צריך לעבור 'חיבוט הקבר' שפירושו הוא;‬ ‫שמלאכים וכוחות רוחניים לוקחים את חלק הנפש של‬ ‫האדם הנשאר בקבר‪ ,‬ומכים אותו על שנהנה מכבוד‬ ‫וכדו' – ‪...‬היית 'שיינע יוד'?! )‪ -‬מתנהג בכבוד( עוד מכה!‬ ‫– התענגת מכבוד?! עוד מכה! נהנית מגאות?! עוד מכה!‬

‫יב‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬עקב‬

‫– עד שגאותו מושפלת ומתבטלת לגמרי‪.‬‬ ‫‪ ‬להדגיש ולהבהיר‪ ,‬שבודאי יש גאות השייכת לצד‬ ‫הקדושה‪ ,‬שנובעת מהנשמה – 'גאות דקדושה'‪ ,‬והיא‬ ‫הגאוה של צדיקים הנובעת מבחי' 'ה' מלך גאות לבש'‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שפגם הגאות אין פירושו; שהשי"ת אינו מרוצה‬ ‫שהאדם יהי' במצב של גדלות ‪ -‬וכאילו שרוצה להקטין‬ ‫ולהשפיל את האדם‪ ,‬אדרבה! רוצה הוא בגדלותו‪ .‬רק‬ ‫ביאור הפגם הוא; שהשי"ת רוצה לשמור על הגדלות‬ ‫הנכונה הנשרשת בתוך האדם שלא יתהפך להתגשם לדבר‬ ‫גופני ‪ -‬ולא ישתנה לסוג ישות שנגדרת כגאוה וישות של‬ ‫הגוף‪ ,‬שרק מגדיל את ה'אנכיות' הגופנית‪ ,‬שכן זהו רגש‬ ‫טמא הנובע מצד הגוף העכור‪ .‬משא"כ האנוכיות דקדושה‬ ‫שנובעת מחלק אלקי ממעל‪ ,‬מורגשת באופן שונה לגמרי‪,‬‬ ‫ואכמ"ל‪ .‬ומעט הם האנשים שנקיים מהרגשים אלו‪,‬‬ ‫ורובם אף רחוקים מלהיות נקיים‪ ,‬וכל עוד שהאדם לא‬ ‫נתטהר לגמרי מהם לא זכה לביטול גמור אל השי"ת‪ ,‬לא‬ ‫זכה עדיין להתגלות הנשמה ‪ -‬שהיא הגורמת שהגאוה‬ ‫תהי' נובעת מצד הקדושה‪ .‬וכן הוא בכל המדות ‪ -‬תאוה‬ ‫קנאה שנאה‪ ,‬שעד שמתפטר מהם צריך לעבור הרבה‬ ‫עבודה והרבה זמן‪[.‬‬ ‫‪ ‬הדבר ‪ -‬שחושי הגוף מתחילין להתבטל בגיל‬ ‫הזקנה‪ ,‬עד שלפעמים הבושות והחרפות נהפכים להיות‬ ‫מנת חלקו‪ ,‬כי מסתובב כמי שאינו שפוי בדעתו‪ .‬בודאי‬ ‫שכל זה שייך ומסתעף ממערכת התיקון הכללי שהאדם‬ ‫מוכרח לעבור עד שיזכה להשיג תכליתו המקווה 'הטוב‬ ‫האמיתי'‪ ,‬ובדרך התיקון מתחילין כבר להיחלש כשהוא‬ ‫עדיין בחיים חיותו ‪ -‬הכל למען המטרה האחת והיחידה‪,‬‬ ‫לקרבו ולזככו אל המעותד והמקווה ‪' -‬הטוב האמיתי'‪.‬‬

‫כזה‪ ,‬כבר נפגש בציור מוסרי חי – מסילת ישרים חי‪.‬‬ ‫וביאור הדבר; שאם הי' נהיר לו לאותו מבוגר‪ ,‬ההשגה‬ ‫ב'טוב האמיתי'‪ ,‬והדרך הארוכה שכל אחד צריך לעבור‬ ‫עד שמשיג ומגיע אליה‪ ,‬הי' מאוד מרוצה מזה שביזוהו‬ ‫ברבים‪ ,‬שכן זה רק יעזור לו להגיע אל תכליתו המקווה‪,‬‬ ‫ורק יחסוך על ידי כך כל מיני תיקונים ומעברים קשים‬ ‫שהי' מוכרח לעבור‪.‬‬ ‫‪ ‬הי' לו להתבונן בסדר העולם‪ ,‬מדוע עשה ה' ככה‬ ‫שהאדם בסוף ימיו נחלש‪ ,‬ולפעמים אף סופג בזיונות‪,‬‬ ‫כי מצוי שהי' חכם ונבון כל ימיו ועכשיו‪ ...‬מדוע? אמאי‬ ‫צריך לעבור מצבי שפלות כאלו ‪ -‬שנים ארוכות במצב‬ ‫ש'לית דין בר נש'‪ ,‬ורק אח"כ מתחיל חיבוט הקבר‪ ,‬על‬ ‫מה צריך לעבור כ"כ הרבה תיקונים? ורק מה? כי כל זה‬ ‫מועיל ומוביל לתיקונו התכליתי‪.‬‬ ‫‪ ‬יש לפנות בשאלה אל אותו איש מבוגר שנתבזה‬ ‫ונעלב‪ ,‬עד שאינו יודע איך לשית עצה בנפשו להירגע‬ ‫מבזיונותיו‪ :‬הכי אתה סובר שהצער שעברת ע"י הבזיון‬ ‫הוא מוערך מעין דמעין לעומת הצער והשפלות שתעבור‬ ‫בקבר‪ ,‬וכל התיקונים שעדיין צריך אתה לעבור עד שתגיע‬ ‫אל המנוחה?! אלא ע"כ שחסרה לו ההשגה בזה‪ ,‬שבודאי‬ ‫אם הי' מבין לכתחלה אל מה צריך האדם לזכות‪ ,‬ואיזו‬ ‫מדריגה נעלה הוא הטוב האמיתי שצריך לזכות אליה‪,‬‬ ‫בודאי שהי' מבין שכל אלו התיקונים לכלום נחשבו‪,‬‬ ‫וכדאי אלף פעמים לעבור אלו התיקונים כדי לזכות‬ ‫לשלימות שצריך לזכות‪.‬‬ ‫‪ ‬יותר הי' צריך לקבלו כמי שנשלח לו בזיון מן‬ ‫השמים בכדי לזככו‪ ,‬וכחלק מהתיקונים שצריך לעבור עד‬ ‫הגיעו אל תיקונו הסופי‪ .‬וזה שנזדמן לו בושה ובזיון כל זה‬ ‫יכניס בחלק התיקון של הנפש‪ .‬ואם יבחר לשתוק‪ ,‬ויימנע‬ ‫מלהתייחס לזה הבזיון בבחירה עצמית‪ ,‬הרי שתיקה זו‬ ‫תועיל הרבה יותר לאין ערוך ממה שמועיל זיכוך שלא‬ ‫בחר בו בבחירה עצמית רק נשלח מן השמים באופן שאין‬ ‫לו ברירת הבחירה עליה‪ ,‬והרי הוא כמתנה מן השמים‪,‬‬ ‫ומרכין בראשו ומקבלו באהבה‪.‬‬ ‫‪ ‬זה נחשב כמדריגה‪ ,‬רק מחשבה פשוטה ומושכל‬ ‫ראשון של כל מי שלומד מוסר בימי נעוריו‪ ,‬ומרגיל‬ ‫מחשבתו למחשבות מוסריים‪ ,‬עד שמתעורר על כל זאת‬ ‫מעצמו ‪ -‬ובאופן טבעי‪ ,‬שמתייחס לבזיון כלתענוג‪ ,‬כיון‬ ‫שמזכך ומכפר כחלק מהזיכוך שצריך לעבור‪] .‬ובדואי‪,‬‬ ‫שאם הוא איש חכם שקיבל הבזיון באופן הנכון‪ ,‬בידו‬ ‫לפנות אל רב הקהילה ‪ -‬לטובת הצעיר ‪ -‬שיחנך אותו‪,‬‬ ‫שלא יקלע עוד פעם למעשים כאלו‪ ,‬אבל לא שאני נרגש‬ ‫כנבזה ונעלב ותובע כבוד הפיוס‪ ,‬אדרבה! ניתן לי מתנה‬ ‫מן השמים[‬ ‫‪ ‬אגב; כלל נקיט לן‪ ,‬שלאיש בשנותיו הממוצעות‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬זאת ניתן להוציא אל הפועל להיות‬ ‫לאחיעזר ולאחיסמך בנסיונות הפוגשים את האדם‬ ‫במשך ימי חייו‪ ,‬ומה עוד שע"י בהירותו בהתבוננות זו‬ ‫אף יחסוך הרבה תיקונים שהי' צריך לעבור בלעדי כך‪,‬‬ ‫כנזכר כבר בתחלת דברינו )וגם בגליון הקודם(‪ .‬למשל‪:‬‬ ‫קורה לפעמים שאברך או צעיר מבייש איש מבוגר‪,‬‬ ‫ונדבר באופן שביזוהו והעליבו ממש‪ ,‬עד שפניו חוורו‬ ‫ומרגיש כל כולו נשפל‪ ,‬ומצד הצעיר הי' ממש עולה ופשע‬ ‫לנהוג כך ‪ -‬מעשים אשר לא ייעשו‪ .‬הנה‪ ,‬בדרך העולם‬ ‫שבאירוע כזה פונים אל רב הקהילה‪ ,‬וקובלים לפניו על‬ ‫מעשי אותו צעיר‪ ,‬ובדרך כלל יתבע הרב את כבודו של‬ ‫המבוגר הנעלב‪ ,‬ויחייב את הצעיר לפייסו‪ ,‬ובדרך כלל‬ ‫יציית הצעיר ויפייס‪ ,‬ויהי' שלום על ישראל‪.‬‬ ‫‪ ‬אני לומר על אירוע כזה‪ ,‬שמי שרגיל בהתבוננות‬ ‫בספרי מוסר‪ ,‬אם נוכח במעשה זה כבר לא צריך ללמוד‬ ‫באותו יום בספר מוסר‪ ,‬מחמת שבנוכחותו במעשה‬

‫גליון דברי תורה‬

‫יג‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ט ‪ /‬עקב‬

‫בדרך כלל חבל לדבר ולדרוש ממנו ענין שמחייב להחליף‬ ‫התנהגותו הרגילה בו‪ ,‬ורק אם מתעורר מעצמו בידו‬ ‫להשתנות‪ ,‬אבל לתבוע ולעוררו כמעט שאי אפשר‪ ,‬שאם‬ ‫לא התרגל בנערותו לכוון מחשבתו לכיוון ההתבוננות‪,‬‬ ‫לחשוב 'חובת הלבבות'דיג ו'מסילת ישרים'דיג – כמו‬ ‫'ערליכע יוד'‪ ,‬קשה מאוד לשנות דרכו‪ ,‬שכל מהלך‬ ‫מחשבתו וכל מהותו והרגשיו הם במצב שאין עם מי‬ ‫לדבר‪[.‬‬ ‫‪       ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬לענין באותו ענין‪ ,‬יש להוסיף ולבאר‪ ,‬בתיקוני‬ ‫האדם שיכול לזכות להם עדיין בחיים חיותו‪ ,‬ובנוסף‬ ‫לזה אף יועילו לו לחסוך תיקונים קשים אחרי מותו הוא‬ ‫מה דאיתא בגמרא שבת )פד‪' (.‬אמר ריש לקיש אין דברי‬ ‫תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר‬ ‫זאת התורה אדם כי ימות באוהל'‪ ,‬והיינו שחז"ל קבעו‬ ‫שמאז חטא עה"ד מעורב בכל אחד 'רע'‪ ,‬ופירוש הפשוט‬ ‫של ימות באוהל הוא‪ ,‬שכל אחד מוכרח למות לבסוף‬ ‫ומטמא באוהל‪ ,‬ואמאי מת? כיון שהוא חלק מהזיכוך על‬ ‫הרע שנתערב לתוך האדם מאז חעה"ד‪ ,‬ובכן‪ ,‬קובעים‬ ‫חז"ל ומכריזים‪ :‬אשרי מי שזוכה להפעיל זה הזיכוך של‬ ‫מיתה באהלה של תורה‪ ,‬שתחת שיוצרך לעבור זיכוכים‬ ‫ע"י צער של מיתה גופנית‪ ,‬בחר לו לזכך עצמו באהלה‬ ‫של תורה‪.‬‬ ‫‪ ‬הבוחר לקיים גזירת מיתה 'באהלה של תורה'‪,‬‬ ‫שממית עצמו עליה‪ ,‬שלומד תורה כדבעי ‪ -‬במדריגה‬ ‫הנדרשת‪ ,‬שרואה וזוכה להשיג השכל והדעת של תורה‪,‬‬

‫עד שזה דוחפו וכופה אותו אל קיומו‪ ,‬שהרי כך רואה‬ ‫בתורה‪ ,‬רואה בתורה ש'חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי‬ ‫למעשי אבותי' )עי' גליון הקודם(‪ ,‬מסתכל ומעיין בדברי‬ ‫חז"ל איך שאנשים גדולים נתבעו על ענינים דקים מאוד‬ ‫ שמדקדקין עמם כחוט השערה‪ ,‬הרי רואה שנדרש מכל‬‫אחד להגיע ולהשיג שלימות נעלה‪ .‬ואם ממית עצמו‬ ‫באהלה של תורה‪ ,‬ומחייב עצמו בדעת של קדושה‪ ,‬הרי‬ ‫בחר להזדכך ע"י תורה ונתפטר ע"י כך מזיכוכים הגוף‬ ‫של מיתה‪ ,‬ושמט עצמו מכל המעברים והתיקונים שהי'‬ ‫צריך לעבור‪ ,‬ובנוסף לזה אין ערוך תועלתם לעומת‬ ‫התועליות הגוזמאים של תורה ועבודה ‪ -‬ע"י שדורש‬ ‫ותובע מעצמו‪.‬‬ ‫‪ ‬הדבר‪ ,‬מה שהם ג"כ צריכין לעבור מעבר‬ ‫המיתה ממש‪ ,‬הנה הוא מתפרש אצלם באופן שונה‬ ‫לגמרי‪ ,‬שסיבת הדבר היא; מחמת שמשום לא פלוג גם‬ ‫הם נכללים תחת הגזירה הכללית של מיתה השולט‬ ‫על כל העולם כולו בלי שום יוצא מן הכלל‪ ,‬ולכן א"א‬ ‫להישמט הימנה‪ ,‬אבל הזיכוכים הנגרמים ע"י המיתה‬ ‫לא שייך להם כלל‪ .‬ומה עוד שצדיקים במיתתם קרויים‬ ‫חיים )ברכות יח‪ - (.‬שעצם דרגתם נערך כחיים אף אחרי‬ ‫מיתתם‪ ,‬שמיתה אצלם מתפרש באופן אחר לגמרי‪ .‬וכן‬ ‫כתיב )תהלים קטז‪ ,‬טו( 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו'‬ ‫ שהמיתה של צדיקים יקר הוא ומועיל דברים הרבה‪,‬‬‫ואף יש דרגא של מיתת נשיקה‪ ,‬שעל אף שגם בזה יש‬ ‫הרבה מדריגות‪ ,‬אבל הנקודה שוה שאינו מת ע"י מלאך‬ ‫המות רק ע"י דביקות הבורא‪ .‬ויש להאריך בזה‪ ,‬ואין כאן‬ ‫מקומו‪.‬‬

‫פרנס השבוע‬ ‫ידידינו הרב הגאון החסיד הר"ר אהרן מנחם ארלנגר שליט"א‬ ‫יברכהו ה' בכל מילי דמיטב ובהרחבת הדעת מתוך אושר ועושר‬

‫‪‬‬ ‫לע"נ האשה היקרה והחשובה‬ ‫מרת ‪  ‬‬ ‫בת ר' ‪ ‬ע"ה‬ ‫נפטרה ח' אדר תשל"ט לפ"ק‬ ‫ולע"נ בנה היקר והאהוב הב'‬ ‫‪ ‬ע"ה‬ ‫בן ‪  ‬נ"י‬ ‫נפ' כ"ב אדר א' תש"ס לפ"ק‬

‫‪ ‬‬

‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬

‫הר"ר משה מרדכי‬ ‫פאנעטה הי"ו‬

‫‪  ‬‬

‫‪‬‬

‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬

‫‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬

‫‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬

‫‪‬‬

‫כל הזכויות שמורות למכון להוצאת התורות והשיעורים שע״י קהל תולדות יהודה דחסידי סטוטשין‬ ‫‪Mailing Address: 5609-15th Ave. #4F Brooklyn N.Y. 11219 • Tel 718.438.0032 • Fax 718.689.1016 • e-mail [email protected]‬‬

‫להוציא הגליון ע"י פקס‪1916.233.0630 #710 :‬‬

‫‪ ‬תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬