Divrei Torah Sofer Shoftim 2009

‫א‬

‫תורה‬

‫דברי‬

‫בעזהשי"ת‬

‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫פרשת שופטים‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫פנינים ואמרות טהורות מרבותינו זיע"א‬

‫גליון י"ג‬ ‫פרשת שופטים תשס"ט‬

‫ב‬

‫דברי‬

‫שופטים‬

‫תורה‬

‫דברי תורה‬ ‫בעידן רעוא דרעוין‬

‫פרשת שופטים‬ ‫תמים תהיה עם ה' אלקיך‪ .‬ובתרגום‬ ‫יונתן‪ :‬שלמין תהון בדחלתא‬ ‫דה' אלקיכון‪ .‬והנה כדי להיות שלם‬ ‫ביראת השם ועבודתו צריך האדם‬ ‫לדרוש מעצמו להתעלות מדי יום ביומו‬ ‫במעלות העבודה‪ ,‬וכדברי החת"ס (ד"ה‬ ‫צדק תרדוף) בביאור מאה"כ ולא תקים‬ ‫לך מצבה אשר שנא ה"א‪ ,‬דאסור לו‬ ‫לאדם מישראל שיעמוד במקום עמדו‬ ‫בעבוה"ש‪ ,‬דדבר זה שנא ה"א‪ ,‬ושאיפתו‬ ‫של כל אחד צריכה להיות שיהיה תמיד‬ ‫עולה מעלה ממדריגה למדריגה בכל יום‬ ‫מימי חייו‪ ,‬ומצאנו אצל מרע"ה שאמר‬ ‫לא אוכל עוד לצאת ולבא‪ ,‬דהיינו לא‬ ‫אוכל עוד לצאת מהמדריגה של אתמול‬ ‫ולבא למדריגה גבוהה מזו‪ ,‬ומזה הבין‬ ‫שהגיע עת הסתלקותו מן העולם‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף על דברי החת"ס דהנה‬ ‫לעולם כל אדם מישראל חפץ‬ ‫הוא לעלות מעלה מעלה במדרגות‬ ‫בעבוה"ש‪ ,‬אלא שפעמים שהיחיד מרוצה‬

‫מעצמו‪ ,‬ולדעתו עבודתו מושלמת הן‬ ‫בתורה הן בתפלה הן ביר"ש ובאהבת‬ ‫ה'‪ ,‬ועל אדם כזה נאמר אשר שנא‬ ‫ה"א אלקיך‪ ,‬דאין לך גאוה גדולה מזו‪,‬‬ ‫מה שבטוח בעצמו שהגיע לשלימות‬ ‫בעבוה"ש‪ .‬ומדת הגאוה היא מידה‬ ‫מגונה ביותר ואף שת"ח מותר שיהיה‬ ‫לו גאוה שמינית שבשמינית כדי שבנ"א‬ ‫יכבדו אותו‪ ,‬מ"מ הרי אמרו לא מניה‬ ‫ולא מקצתיה‪.‬‬ ‫ובבעל הטורים איתא דאות ת' של‬ ‫תמים גדולה‪ ,‬שאם תלך בתמימות‬ ‫כאילו קיימת מא' עד ת'‪.‬‬ ‫ולבאר דברי בעה"ט דקיום כל התורה‬ ‫הוא ע"י התמימות בעבודת ה'‪,‬‬ ‫נראה בהקדם דברי השיר מעון על פסוק‬ ‫זה וז"ל‪ :‬איתא ד‪-‬ת' של תמים גדולה‬ ‫היא‪ ,‬וידוע שכל אות גדולה שיעורה‬ ‫כד' אותיות פשוטין של אותו הכתב‪,‬‬ ‫א"כ ת' גדולה רומזת להיות ד' פעמים‬ ‫תמים עם ה'‪ ,‬בכל ד' עולמות עולם הזה‬

‫ג‬

‫דברי‬

‫שופטים‬

‫ועולם הבא ימות המשיח ותחית המתים‪,‬‬ ‫שלא לחקור מה יהיה ואיך יהיה באותן‬ ‫העולמות‪.‬‬ ‫ונראה לומר באופן אחר דבא לרמז‬ ‫על ד' דברים שצריכים להיות‬ ‫בשלימות‪ ,‬להיות תמים עם ה'‪ ,‬וכדפי'‬ ‫רש"י‪ ,‬תמים בתורה תמים בתשובה‬ ‫ותמים בתפלה‪ ,‬והיינו שכאשר אומר‬ ‫אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש‪,‬‬ ‫שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו'‪ ,‬צריך‬ ‫שיאמר כן בתמימות ובאמת ולא שיאמר‬ ‫כן ולבו בל עמו ואין כלל חפצו ורצונו‬ ‫להיות יושב בבית ה' ולעסוק בתורה‪,‬‬ ‫וכן כאשר אומר בתפלה אבינו מלכנו‬ ‫אין לנו מלך אלא אתה‪ ,‬אין לנו שום‬ ‫שאיפה ותאוה אחרת כי אם להמליכך‬ ‫עלינו ונהיה נאמנים ומסורים לעבודתך‬ ‫באמת ובתמים‪ ,‬ואין אנו משועבדים‬ ‫לשום תאוה ורצון זולתך‪ ,‬תפילה זו צריך‬ ‫שיאמר בתמימות‪ ,‬לכוון למה שמוציא‬ ‫מפיו ולא לומר זאת מן השפה ולחוץ וכן‬ ‫הוא בכל הד' דברים שהזכרנו לעיל‪.‬‬ ‫ועל דרך זה יהיה בכל עת שיקיים מצוה‬ ‫תהיה כוונתו שלמה ולשם ה'‪,‬‬ ‫וכשאוכל ג' סעודות בשב"ק שעליהם‬ ‫איתא בזוה"ק שהם חדוותא דמלכא‬ ‫צריך שתהיה כוונתו לשם ה' לענג את‬ ‫השבת ולא חלילה שיהיה אוכל כזולל‬ ‫וסובא‪ ,‬ולא די בכך שיאמר בעת אכילתו‬

‫תורה‬

‫"לכבוד שב"ק"‪ ,‬אלא יהיו פיו ולבו‬ ‫שוים‪ ,‬ויכוין בעת אכילתו שזה השולחן‬ ‫אשר לפני ה' וזהו סעודתא דמלכא‬ ‫ויכווין לעשות נח"ר לאבינו שבשמים‪.‬‬ ‫ועל זה התפלל דוד המע"ה‬ ‫קי"ט) יהי לבי תמים בחקיך למען לא‬ ‫אבוש‪ ,‬דכל דבר שאעשה בחקיך הן‬ ‫בלימוד התורה הן בקיום המצות הכל‬ ‫יהיה בתמימות ולא מן השפה ולחוץ‪ ,‬כן‬ ‫כאשר אומר בתפלה כי הם חיינו ואורך‬ ‫ימינו ובהם נהגה יומם ולילה צריך‬ ‫שיאמר כן באמת ובתמים ולא מן השפה‬ ‫ולחוץ‪ ,‬ויזכור תמיד דאין הפקרות בעולם‬ ‫ועל כל דבר יבא למשפט‪ ,‬וע"כ צריך‬ ‫להקדים להיות שופט על עצמו ולבקר‬ ‫את מעשיו ומחשבותיו שיהיו הכל רצוים‬ ‫לפני השי"ת‪ ,‬ויהיה תמיד נגד עיניו דברי‬ ‫בעל הנועם אלימלך שכתב בצעטיל קטן‬ ‫אות י"ב דיצייר במחשבתו כאילו איש‬ ‫אחד עומד סמוך לו ומעורר אותו בקול‬ ‫רעש גדול לעבודת השם‪ ,‬וכך בכל פרט‬ ‫ופרט‪ ,‬עד שיתרגל להיות זריז ומשתדל‬ ‫בעבודת השם‪ ,‬ויתבונן שהקב"ה הוא רם‬ ‫ונשא גדול ונורא ויודע מחשבות ומגיד‬ ‫לאדם מה שיחו‪ ,‬ועל כל שיחה קלה‬ ‫יצטרך ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי‬ ‫המלכים הקב"ה‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה‬ ‫אם שח בביהמ"ד בעת התפלה שגדול‬ ‫עונו מנשוא‪.‬‬ ‫(תהלים ועל‬

‫ד‬

‫דברי‬

‫שופטים‬

‫דברים אלו אמורים בכל ימות השנה‬ ‫כל שכן בחודש אלול שבו אנו מצפים‬ ‫ומיחלים לזמן שאז יהיה שמו שלם‬ ‫וכסאו שלם‪ ,‬וכדברי החת"ס בביאור‬ ‫מאה"כ (תהלים צ"ג ב') נכון כסאך מאז‪ ,‬א"ז‬ ‫היינו א' בחודש ז'‪ ,‬שהוא ראש השנה‪,‬‬ ‫שאז הזמן שאנו ממליכים את הקב"ה‬ ‫ומייחלים ומתחננים שיהיה שמו שלם‬ ‫וכסאו שלם‪ ,‬ודאי צריך להתחזק ביתר‬ ‫שאת בעבודת השם‪ ,‬ולשפוך דמעות‬ ‫כמים ולשוב בתשובה שעי"ז נזכה‬ ‫שיתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם‪.‬‬ ‫והעיקר הוא לבקש ולהתחנן על‬ ‫הכלל‪ ,‬ולא רק על עצמו‪,‬‬ ‫ולסייע אחרים ולחזקם בתורה ויראת‬ ‫שמים‪ ,‬וכמובא באור צדיקים שהחסד‬ ‫הנעלה ביותר הוא המסייע לחבירו‬ ‫בתורה ויראת שמים‪.‬‬ ‫וכשנתבונן במעשינו צריך ליפול על‬ ‫כ"א פחד ואימה עד כמה‬ ‫הוא רחוק מלהיות תמים עם ה'‪ ,‬וע"ז‬ ‫צריך תמיד לשפוך לב כמים בתפלה‬ ‫ותחנונים לפני השי"ת שנזכה לשוב‬ ‫בתשובה שלמה‪ ,‬וכדפי' האוה"ח הק'‬ ‫עה"פ כי תצא למלחמה על אויביך וראית‬ ‫סוס ורכב עם רב ממך וגו'‪ ,‬דהכוונה על‬ ‫מלחמת האדם עם יצרו‪ ,‬ונכנס מורך‬

‫תורה‬

‫בלבבו כשרואה שנכשל בעבירות‬ ‫רבות וגרם שיתווספו כוחות הרע על‬ ‫ידי מעשיו הרעים‪ ,‬אולם מ"מ אל יפול‬ ‫רוחו בקרבו‪ ,‬וכהמשך הפסוק לא תירא‬ ‫מהם כי ה"א עמך‪ ,‬היינו שהקב"ה יסייע‬ ‫בידו שיוכל לשוב‪ ,‬ויזכור כי ה"א עמך‬ ‫המעלך מארץ מצרים‪ ,‬שבנ"י בהיותם‬ ‫בארץ מצרים לא היה בידם שום זכות‪,‬‬ ‫ואדרבה היו משוקעים במ"ט שערי‬ ‫טומאה‪ ,‬ועכ"ז הוציאם ה' ממצרים‪,‬‬ ‫ובפרט עתה בחודש הרחמים בו עמד‬ ‫משה רבינו ע"ה בהר והעתיד בעד‬ ‫ישראל‪ ,‬זמן זה הוא מסוגל ביותר לשוב‬ ‫ולהתקרב לאבינו שבשמים‪ ,‬אולם לזה‬ ‫צריך רצון אמיתי וחפץ עז להתקרב‬ ‫אל השי"ת‪ ,‬ואז אפשר לזכות לסייעתא‬ ‫דשמיא והבא ליטהר מסייעין אותו‪.‬‬ ‫ויעזור השי"ת שנתעורר לתשובה‬ ‫בחודש זה‪ ,‬וכתמיהת הנביא‬ ‫היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו‪ ,‬ונזכה‬ ‫לחרטה כנה ורצון אמיתי לשוב בתשובה‬ ‫שלמה‪ ,‬ונזכה בקרוב ששמו הגדול‬ ‫יתגדל ויתקדש בעולם והעיקר להתפלל‬ ‫גם בעבור שאר בנ"י שיזכו אף הם לשוב‬ ‫בתשובה שלמה‪ ,‬והקב"ה ישפיע לכלל‬ ‫ישראל כל מיני ברכות וישועות ורפואות‬ ‫בני חיי ומזוני ותחזינה עינינו בשוב ה'‬ ‫ציון בב"א‪.‬‬

‫ה‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫תורה‬

‫בענין נוסח קידוש‬ ‫יום ג' אח"ק תשנ"ד‬ ‫כ"ג למטמונים תתברך משמי‬ ‫מעונים‪ ,‬כבוד אהובי ידי"נ‪ ,‬האברך היקר‪,‬‬ ‫העוסק במלאכת הקודש באמונה‪ ,‬מעוטר‬ ‫במדות טובות ומעלות נכבדות מה"ו‬ ‫יעקב דוב הלוי רוזמן נ"י‬ ‫אחדשה"ט‪ ,‬למרות טרדותי המרובים‬ ‫נפניתי להשיב לך ע"ד שאלתך‪ ,‬היות‬ ‫וראית בס' זמירות שמחה ואורה‪[ ,‬עם פי'‬ ‫דברי יואל‪ ,‬להגה"ק צי"ע אבדק"ק סטמר‬ ‫זצ"ל] שכ' (ע' ל"ט הערה ר') היות דמבואר‬ ‫בכתבי האר"י ז"ל עפ"י הזהר‪ ,‬דיש ע'‬ ‫תיבות בקידוש‪ ,‬ל"ה בויכולו‪ ,‬ול"ה‬ ‫בקידוש‪ ,‬לכן אותם הנוהגין לומר אחר‬ ‫זכר ליציאת מצרים‪ ,‬כי בנו בחרת ואותנו‬ ‫קדשת מכל העמים‪ ,‬טועים טעות גמור‪,‬‬ ‫כי מוסיפין בחשבון התיבות‪ ,‬ואין לומר‬ ‫סדר גירסא זו אלא בקידוש של יו"ט‪,‬‬ ‫והטועים העתיקו משם בסדר קידוש של‬ ‫שבת עכ"ל ‪ -‬וחפץ אתה לשמוע מה דעתי‬

‫העני' אודות מה שכתוב שם‪ - .‬ולעשות‬ ‫רצונך חפצתי והנני בתשובה מאהבה‬ ‫בנוגע ניסוח הקידוש‪.‬‬ ‫בראשית דבריי למודעי אני צריך‬ ‫כי ברור לי שהכתוב בהערה הנ"ל‪,‬‬ ‫כתבו המסדרים מדעתם‪ ,‬ושלא יצא זה‬ ‫מפה קדוש הגאון הקדוש מסטמר זצ"ל‪,‬‬ ‫אשר כל רז לא אניס ליה‪ ,‬והגם שלא‬ ‫נהג לומר כי בנו בחרת וכו' שנהג עפ"י‬ ‫נוסח האר"י‪ ,‬ברם הנוסח כי בנו בחרת‬ ‫וכו' מוזכר בסידור רב עמרם גאון סדר‬ ‫שבתות (ע' כ"ו)‪ ,‬ברמב"ם הל' שבת (פכ"ט‬ ‫ה"ב)‪ ,‬אבודרהם (ע' קנ"א)‪ ,‬ובמהרי"ל (דפוס חדש‬ ‫ע' ר"ב) שו"ר במחזור ויטרי (ע' ק"ה) שכ' והאי‬ ‫נמי דמדכרינן בקידושין דשבת בחירא כד‬ ‫כי בנו בחרת היינו משום יציאת מצרים‬ ‫דא' בסמוך לו‪ ,‬כדאמרינן כי הוא יום‬ ‫תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים‬ ‫כי בנו בחרת‪ .1‬לכן האומרים נוסח זו אין‬ ‫הם טועים ח"ו טעות גמור‪ ,‬אלה הולכים‬

‫‪ .1‬ראוי לציין כי במהרי"ל איתא זכר למעשה בראשית‪ ,‬ולא כמו דאיתא בסדר רב עמרם ורמב"ם‪ ,‬וטור‪ ,‬זכרון‬ ‫למעשה בראשית‪.‬‬

‫ו‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫בעקבות גדולי עולם אשר מפיהם אנו‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫ודע דתמהתי עוד ע"ד‪ ,‬דלסברתם‬ ‫דהמוסיף על ע' תיבות טועה הוא למה לא‬ ‫יצאו חוצץ גם על הנוסח כ"י הו"א יו"ם‬ ‫[תחלה למקראי קודש] שאין לאמרם לפי‬ ‫נוסח האר"י כי רק בלא תיבות אלו ובלא‬ ‫כי בנו בחרת וכו' עולה נוסח הקידוש‬ ‫ל"ה תיבות ולפי דעתם הו"ל לנזוף גם‬ ‫באומרים זאת‪ ,‬כי מוסיפין הם על ל"ה‬ ‫תיבות‪.‬‬ ‫איברא הנוסח כ"י הו"א יו"ם‪,‬‬ ‫קודש הוא‪ ,‬דמוזכר ברש"י ברכות (מ"ו‬ ‫סע"א)‪ ,‬וכתובות (ז' ע"ב)‪ ,‬וכן תוס' פסחים‬ ‫(ק"ד ע"ב) ד"ה חוץ‪ ,‬ובראבי' פסחים (סי'‬ ‫תק"ח) ‪ -‬וע"ע במג"א (סי' רע"א סקכ"ב) שכ'‪:‬‬ ‫מתחילין יום השישי וכו' להשלים ע"ב‬ ‫תיבות שבקידוש‪ ,‬ולפי"ז אין לומר כי‬ ‫בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים‪,‬‬ ‫ויש שמתחילין ויכולו השמים וחושבין‬ ‫זכור ושמור בשנים וכו' ובתיקוני שבת‬ ‫כתב שהוא ע' תיבות ולכן כ' שלא לומר‬ ‫ג"כ כי הוא יום‪ ,‬ולי נראה שאין לשנות‬ ‫שום מנהג כי לכל מנהג יש טעם ויסוד‬ ‫דוק ותשכח‪.‬‬ ‫ודע דבשו"ת חינוך בית יהודה (סי' ח')‬

‫נשאל אם ראוי לדלג הנוסח כי הוא יום‬ ‫זה‪ ,‬וגם כי בנו בחרת וכו'‪ ,‬היות דבזוהר‬ ‫‪[ .2‬וע"ע בכנה"ג (סי' רע"א) בשם הר' חיים עובדיא]‪.‬‬

‫תורה‬

‫איתא שצ"ל מספר ע' תיבות‪ ,2‬כי דבר‬ ‫תמוה הוא לשבש כל הספרים‪ ,‬ובפרט‬ ‫כי במהרי"ל ורמב"ם כתבו כמו שנדפס‪,‬‬ ‫והשיב הגאון זצ"ל שלדעתו כוונת הזוהר‬ ‫ע' תיבות מלבד תחלת הקידוש בא"י‬ ‫אמ"ה‪ ,‬וכן סוף הקידוש בא"י מקדש‬ ‫השבת‪ ,‬דאינו מן המנין עיי"ש‪ .‬הנה‬ ‫תירוצו של הגאון זצ"ל אתי שפיר לפי‬ ‫הנוסח שכתב הוא‪ ,‬כי הוא יום ז"ה‪ ,‬יען‬ ‫בא"י אמ"ה ביחד עם בא"י מקדש השבת‬ ‫הם י"א תיבות כמספר התיבות דכי הוא‬ ‫יום זה‪ ,‬ביחד עם כי בנו בחרת ואותנו‬ ‫קדשת מכל העמים‪ ,‬אבל לפי נוסח שלנו‬ ‫כי הוא יום‪ ,‬בלא זה‪ ,‬כאשר כתוב ברש"י‬ ‫ברכות וכתובות הנ"ל וכן במהרי"ל‪ ,‬אם‬ ‫מורידים תחלת הברכה וסוף הברכה חסר‬ ‫תיבה אחת למספר ל"ה‪.‬‬ ‫הנה הנוסח כי הוא יום זה שכ'‬ ‫הגאון בעל חינוך בית יהודה‪ ,‬לא מצאתי‬ ‫בשום מקום‪ ,‬האמנם עוררני ידידי הרב‬ ‫החו"ב טובא מו"ה דוד קליין נ"י כי‬ ‫ברמב"ן עה"ת דברים (ה' ט"ו) כ'‪ ,‬ואנו‬ ‫אומרים בקידוש כי יום זה תחלה‪ ,‬אבל‬ ‫ברמב"ן דילג תיבת הוא‪ ,‬וגם במעשי‬ ‫רוקח על הרמב"ם הל' שבת (פכ"ט) מביא‬ ‫נוסחא דכי יום זה ג"כ בלי תיבת הוא‪.‬‬ ‫עוד יש להעיר לפי מש"כ הרמ"א (סי'‬

‫רע"א ס"י) וכ"ה בכתבי האר"י‪ ,‬כי מתחילין‬

‫ז‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫יום השישי ויכולו השמים הרי נתוספו‬ ‫עוד ב' תיבות‪ ,‬והנוהגים להתחיל ויהי‬ ‫ערב וגו' (עיין שו"ת חת"ס או"ח סי' י') נתוספו‬ ‫עוד ד' תיבות‪ ,‬ובדוחק י"ל דהתיבות‬ ‫שמוסיפין לפני ויכולו אינו גורע את‬ ‫המספר‪.‬‬ ‫והנלענ"ד דהעיקר בזה כמש"כ‬ ‫הרמ"א (סי' רס"ג ס"א) כי יכולין להוסיף על‬ ‫דבר המכוון נגד דבר אחר ובלבד שלא‬ ‫יפחות‪ .‬לכן גם כשמתחילין מיום השישי‬ ‫או מויהי ערב וכן גם לנוהגים לומר כי‬ ‫הוא יום וכן כי בנו בחרת וכו'‪ ,‬מ"מ‬ ‫שפיר מקוים מש"כ בזהר דאומרים ע'‬ ‫תיבות בויכולו והקידוש כאמור דיכולין‬ ‫להוסיף על דבר המכוון כנלענ"ד‪.‬‬ ‫ועוד רגע אדבר ללמד זכות קצת על‬ ‫מסדרי ספר זמירות שמחה ואורה הנ"ל‪,‬‬ ‫שכ' דהאומרים כי בנו בחרת טועים וכו'‪,‬‬ ‫כי אולי ראו מש"כ בב"י או"ח (סי' רע"א)‬ ‫בשם א"ח‪ ,‬הטעם שאין אומרים בקידוש‬ ‫דשבת אשר בחר בנו וכו' לפי ששבת‬ ‫ניתן במרה ועדיין לא בחר בנו לגמרי עד‬

‫תורה‬

‫אחר מ"ת‪ ,‬לכן כתבו מה שכתבו‪ ,‬ברם‬ ‫בכ"ז לא צדקו‪ ,‬דגם האבודרהם כתב כן‬ ‫מ"מ בסיום הקידוש כתב הנוסח כי בנו‬ ‫בחרת וכו'‪ ,‬לכן מוכרח דלא כתבו כן‬ ‫אלא ליישב למה לא מתחילים בקידוש‬ ‫של שבת כמו שמתחילים בקידוש של‬ ‫יו"ט אשר בחר בנו וכו' אבל בסיום‬ ‫שפיר אומרים גם בשבת כי בנו בחרת‪,‬‬ ‫כנלענ"ד‪.‬‬ ‫ובהא סלקינן ובהא נחתינן‬ ‫דהנוהגים לומר הקידוש לפי נוסח האר"י‬ ‫מה טוב ומה נעים בפרט כשהולכים‬ ‫בעקבות אבותיהם ורבותיהם‪ .‬ברם גם‬ ‫אלו שמחזיקים במנהג אבותיהם וכדעת‬ ‫להקת גדולי הראשונים גם הם שפיר‬ ‫עבדי‪ ,‬והעיקר כי כל לבב דורש את ה'‪.‬‬ ‫ובזה אתן קנצין למילין מרוב‬ ‫הטרדות ואחתום בכל חותמי ברכות‬ ‫ידידך דושה"ט באהבה‬

‫[חי"ק]‬

‫ילקוט הרועים‬

‫ח‬

‫דברי אגדה‬ ‫טעם מינוי הדיינים מאותו שבט‬ ‫שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר‬ ‫ה' אלוקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם‬ ‫משפט צדק (ט"ז י"ח)‪.‬‬ ‫הנה על פי שכל היה מובן יותר אם הציווי‬ ‫היה שכל שבט ידון את השבט אחר‪ ,‬שהרי לגבי‬ ‫השבט השני ישנה פחות נגיעה וקירבה בין‬ ‫הדיינים לבעלי הדין‪.‬‬ ‫וצריך להבין מדוע צוותה התורה שכל שבט‬ ‫ידון דייקא את שבטו‪.‬‬ ‫אלא שידוע מהאר"י הקדוש כי ישנם‬ ‫בשמים שנים עשר שערים‪ ,‬כנגד י"ב צירופי‬ ‫שם הוי' ב"ה‪ ,‬שער אחד לכל אחד מי"ב שבטי‬ ‫יה‪ .‬וכל שבט מושפע מן הצינור שלו‪ ,‬ודרך שער‬ ‫זה עולה תפילתו‪.‬‬ ‫גם הורדת ההשפעה והשכל העיוני בחלקי‬ ‫התורה‪ ,‬גם בזה יש לכל שבט שערו וצינורו‬ ‫להוריד שפעו‪ ,‬על דרך 'ותן חלקנו בתורתיך'‪.‬‬ ‫משום כך‪ ,‬צריך שיהיה השופט מתוך השבט‬ ‫ולא משבט אחר‪ ,‬ורק כך יצא משפט צדק‪.‬‬ ‫יתר על כך‪ ,‬גם שופט עכו"ם הוא יושב על‬ ‫כסא שר שלמעלה‪ ,‬והוא אליל של גויים‪ .‬ולכן‬ ‫כאשר בא יהודי לפני שופט עכו"ם הרי הוא בא‬ ‫לידון דרך שפע היורד לעמים‪.‬‬ ‫חסרון זה הוא גם כאשר בא אדם לדון תחת‬ ‫שופט ישראל שאינו משבטו‪ ,‬שהוא בא לידון‬

‫תחת צירוף שם הוי' שאינו שייך אליו‪ ,‬והוא‬ ‫קרוב לנידון לפני פליליהם‪.‬‬ ‫דין צדק יכול לצאת רק כאשר השופט הינו‬ ‫מאותו שבט ויונק מאותו שער‪.‬‬ ‫וזה כוונת הפסוק‪ :‬שופטים ושוטרים תתן‬ ‫לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך ‪ -‬דהיינו י"ב‬ ‫צירופי הוי' ‪ -‬נותן לך לשבטיך ‪ -‬לכל שבט‬ ‫ושבט שער וצירוף שלו‪ ,‬ורק אז ושפטו את‬ ‫העם משפט צדק‪.‬‬ ‫תו"מ פ"ח א' ד"ה שופטים‪ ,‬חת"ס עה"ת ע' א' ד"ה שופטים‬

‫מהו ימין שהוא שמאל‬ ‫לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל‬ ‫(י"ז י"א)‪.‬‬ ‫אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל‬ ‫(רש"י)‪.‬‬ ‫והוא פלא‪ ,‬אם אומרים על ימין שהוא‬ ‫שמאל‪ ,‬הרי אין הדין נכון‪ ,‬ומה טעם יש לשמוע‬ ‫לדבריהם‪.‬‬ ‫אך הביאור בזה הוא כך‪ .‬כאשר הסנהדרין‬ ‫עומדים למניין ומחליטים שההלכה היא כך או‬ ‫אחרת‪ ,‬הרי קבעו שזה הוא הימין ופשוט שאין‬ ‫לזוז מהפסק שקבעו‪.‬‬ ‫אולם לפעמים בית הדין מתחבטים איך היא‬ ‫ההלכה‪ ,‬וקשה הדבר בידם להכריע במוחלט‬ ‫מה רצון התורה במקרה שכזה‪ ,‬ואז הכלל הוא‬ ‫שספק דאורייתא לחומרא‪.‬‬ ‫גם לדעת הרמב"ם שרק מדרבנן יש להחמיר‬ ‫בספק תורה‪ ,‬אולם כאשר הספק נובע מתוך‬ ‫חסרון ידיעה אזי ברור שצריך לעשות כחומר‬ ‫שני הצדדים‪ ,‬הכא לחומרא והכא לחומרא‪.‬‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫עתה בא אותו זקן וטוען‪ ,‬הרי אצלי ההלכה‬ ‫בזה ברורה במוחלט‪ ,‬ללא שום צד ספק‪ ,‬ואילו‬ ‫אצל בית הדין הגדול הדבר הוא רק ספק‪ ,‬ואיך‬ ‫אניח ודאי שלי מפני ספק שלהם‪.‬‬ ‫לכך מזהירה התורה שלא יסור מדברי בית‬ ‫הדין הגדול‪ ,‬אפילו אם הם אומרים על ימין‬ ‫שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין‪ ,‬דהיינו זיל‬ ‫הכא לחומרא וזיל הכא לחומרא‪ ,‬שני חומרות‬ ‫הסותרות זה את זה ‪ -‬בכל מצב יש לשמוע‬ ‫לדבריהם‪.‬‬ ‫תו"מ צ"ב ב' ד"ה לא‬

‫שיבה למצרים להודות לה'‬ ‫רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם‬ ‫מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא‬ ‫תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד (י"ז ט"ז)‪.‬‬ ‫הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ה ה"ח) כותב‪,‬‬ ‫שהאיסור לחזור למצרים הוא רק לקבוע שם‬ ‫מגורים‪ ,‬אולם לסחורה ובאקראי בעלמא‪ ,‬מותר‬ ‫לשוב למצרים‪.‬‬ ‫נלענ"ד ‪ -‬כותב החתם סופר ‪ -‬שהיו צדיקי‬ ‫ישראל רגילים לילך למצרים כדי לראות‬ ‫מקומות שנעשו נסים לישראל ומעברות הים‪,‬‬ ‫ולברך ולהודות לה'‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬אם המלך ירבה סוסים לעצמו‪,‬‬ ‫ומסחר הסוסים היה באותם ימים עם מצרים‪,‬‬ ‫אם כן יהיה מטרת חזרתו למצרים בעבור מסחר‬ ‫וממון‪ ,‬ולא לשם שמים בכדי להודות לה' על‬ ‫נסיו‪.‬‬ ‫לכך מזהירה התורה‪ :‬רק לא ירבה לו סוסים‬ ‫ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס‪,‬‬

‫ט‬

‫שלא תהיה החזרה בעבור הרבות סוס‪ ,‬רק בכדי‬ ‫להודות לה'‪.‬‬ ‫חת"ס עה"ת ליקוטים רכ"ו ב' ד"ה אשימה‬

‫למצוא בתורה כל הנצרך לו‬ ‫והייתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (י"ז י"ט)‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל בחולין (צ"ה ע"ב)‪( :‬רב) [שמואל]‬ ‫בדיק בספרא‪ ,‬וכך היה גם כן במלכי ישראל‬ ‫הכשרים שלא זכו לרוח הקודש ‪ -‬בדקו בספרא‬ ‫וה' ענם‪.‬‬ ‫וזהו‪" :‬וכתב לו את משנה התורה הזאת‬ ‫והיתה עמו"‪ ,‬ר"ל זכות התורה יהיה עמו‪" ,‬וקרא‬ ‫בו כל ימי חייו"‪ ,‬היינו בספר התורה יקרא כל‬ ‫קורות של ימי חייו‪ ,‬את הכל ימצא בספר תורה‪.‬‬ ‫החתם סופר מוסיף‪ ,‬שבאמת אין זה מדרגה‬ ‫וחידוש גדול כל כך‪ ,‬מאחר שהדבר הוא כעין‬ ‫גורל‪.‬‬ ‫אולם יותר נפלא הוא מה שכמה פעמים‬ ‫בדרך שעשועי דאורייתא מוצא בשיעורא‬ ‫דיומא או בפרשת השבוע מעין המאורע שלו‪.‬‬ ‫והגאון חות יאיר כשהרהר איך יקרא שם ספרו‪,‬‬ ‫ושמו היה יאיר‪ ,‬וזקנתו שגדלתו שמה חוה‪,‬‬ ‫וקראוהו לתורה‪ ,‬וקראו לפניו ויקרא אותם וגו'‬ ‫חות יאיר עד היום הזה‪.‬‬ ‫וכתב בהג' מיימון ומייתי ליה בית יוסף‬ ‫ביו"ד סי' פ"ב‪ :‬כשעסק ר"י בעופות קורא"ן‪,‬‬ ‫אחד בא בישיבתו ובדקו אותו ומצאו קרקבנו‬ ‫נקלף‪ ,‬וכיוצא בזה מעשים בכל יום‪ ,‬כי רוח‬ ‫אלוקים דבר בעוסקי תורה לשמה‪ ,‬הזוכים‬ ‫לדברים הרבה‪.‬‬ ‫חת"ס עה"ת ע"ו ב' ד"ה והיה‪ ,‬קנ"ז ב' ד"ה גם‬

‫ילקוט הרועים‬

‫י‬

‫[אגב‪ ,‬אף החתם סופר עצמו נהג עצמו על‬ ‫זה הדרך‪ ,‬וכפי שכותב בנו בעל מכתב סופר‬ ‫בסוף הפתיחה הנפלאה לשו"ת חת"ס חיו"ד‪,‬‬ ‫וז"ל‪" :‬כל דרכיו בקודש [של רבינו החת"ס]‬ ‫היו במדה במשקל ובמשורה‪ ,‬וכל פעולתיו‬ ‫דרש וחקר מעל ספר תורה הק' ממעשי האבות‬ ‫והנביאים ע"ה‪ .‬ועל דרך זה היה רגיל לפרש‬ ‫והייתה עמו וקרא בו כל ימי חייו" וכו']‪.‬‬

‫אמרות טהורות‬ ‫להיות מן המהלכים‬ ‫ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוקיך (ט"ז‬

‫כ"ב)‪.‬‬ ‫היינו שלא יהיה מן העצלנים העומדים‪,‬‬ ‫כי אם מן המהלכים תדיר‪ .‬וזהו ולא תקים לך‬ ‫מצבה‪.‬‬ ‫חת"ס עה"ת ע"א א' ד"ה צדק‬

‫מטרת הקושיא מציאת התירוץ‬ ‫כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין‬ ‫לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת‬ ‫ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו (י"ז‬ ‫ח')‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬כמו שיש מחלה ורפואה באיברי‬ ‫הגוף‪ ,‬כך יש גם כן חולי ורפואה בנשמה‪ ,‬דהיינו‬ ‫שלפעמים יבא בלב אדם דבר תימה ופלא וספק‬ ‫הן בלימוד הן בעניין התבוננות הלב בשאר‬ ‫ידיעות וכדומה לו‪ ,‬והתמיה וספק ובלבול בדעתו‬ ‫היינו חולי לב‪.‬‬

‫ובודאי לא בא לידו דבר קושיא זו אלא‬ ‫לחשוב עוד ולהתבונן ולחקור בשכלו עוד עד‬ ‫שיגיע לדעת עניין הדבר על נכון‪ ,‬ולהשיג עניין‬ ‫גדול ועמוק בזה שלא השיג מעולם עד עכשיו‪.‬‬ ‫דודאי אם לא שיהיה חפץ הבורא שישיג עניין‬ ‫הדבר על בוריו‪ ,‬לא היה עולה בדעתו הספק‬ ‫והצ"ע והתמיה של קושיא זו בלבו‪.‬‬ ‫ולא כמו שמצינו אצל פרעה שנפל לו קושיא‬ ‫מי ה' שאשמע בקולו‪ ,‬ולא נודע לו תירוץ הדבר‪,‬‬ ‫דאדרבה היה זה מן הקב"ה להם כדי לטרדם‪,‬‬ ‫כדכתיב משגיא לגויים ויאבדם‪.‬‬ ‫אבל לא כך בישראל‪ ,‬דמדנפל לו תמיה בלבו‬ ‫על איזה דבר‪ ,‬על כרחו חפץ הבורא שישיג על‬ ‫ידי זה דבר חדש‪ ,‬ולעלות למדרגה גבוהה ממה‬ ‫שהיה מקודם‪.‬‬ ‫ומצינו שנענש אדם על זה‪ ,‬אם הוא מסלק‬ ‫דעתו ואינו חושב לידע תירוץ על הפליאה‬ ‫שנפלה בדעתו‪ .‬דודאי אם היה חושב ועוסק‬ ‫היה משיג תירוץ הדבר והיה עולה במדריגה‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫והיינו דכתיב 'כי יפלא ממך דבר למשפט'‪,‬‬ ‫דמשפט היינו דבר מתורץ ונכון‪ ,‬ולך יקשה הדבר‬ ‫ולא יהיה משפט בעיניך‪ ,‬אז תראה שתתבונן‬ ‫עוד בדבר ותחשוב אמיתת הדבר‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫'וקמת ועלית'‪ ,‬דהיינו שעל ידי הפליאה הזאת‬ ‫תעלה אחר כך למעלה במדרגה‪.‬‬ ‫תו"מ פ"ט ב' ד"ה וקמת‬

‫העניו האמיתי‬ ‫תמים תהיה עם ה' אלוקיך (י"ח י"ג)‪.‬‬ ‫יש אדם ענוותן ושפל ברך נגד כל אדם‪,‬‬ ‫וגם הוא צדיק ונשגב בכל מעשיו‪ ,‬אמנם בכל‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫זאת הוא מכיר בעצמו שהוא צדיק וחכם‪ ,‬אלא‬ ‫שמכל מקום הוא ענותן ושפל ברך וכו'‪.‬‬ ‫אך יותר מזה הוא מי שהוא עושה כל חפץ‬ ‫ה' ולומד כל התורה כולה‪ ,‬ואינו מכיר בעצמו‬ ‫שהוא צדיק ונשגב‪ ,‬כי כל כך הדבר מוטבע בו‬ ‫עד שאומר לכך נוצרתי‪ ,‬וכל מעשיו הטובים הם‬ ‫ממש בטבע אצלו‪.‬‬ ‫ועל זה הזהירנו השי"ת תמים תהיה עם ה'‬ ‫אלוקיך‪ ,‬ר"ל אפילו מה שבינך לה' אלוקיך תהיה‬ ‫גם כן תמים‪.‬‬

‫אי‬

‫הלכה למשה‬ ‫ברכה על מינוי דיינים ועשיית דין‬ ‫שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך‬ ‫י"ח)‪.‬‬

‫(ט"ז‬

‫כי תקרב אל עיר להלחם אליה וקראת אליה‬ ‫לשלום (כ' י')‪.‬‬

‫מסופר בירושלמי ריש פרק ששי דברכות‬ ‫(ה"א)‪ :‬ר' חגי ור' ירמי' סלקין לבי חנוותא‪ ,‬קפץ‬ ‫ר' חגי ובירך‪ ,‬אמר ליה ר' ירמי' יאות עבדת‪,‬‬ ‫שכל המצות טעונין ברכה‪ .‬ומניין שכל המצות‬ ‫טעונות ברכה‪ ,‬ר' תנחומא ר"א בר כהנא בשם‬ ‫ר"א‪ :‬דכתיב ואתנה לך לוחות האבן והתורה‬ ‫והמצוה‪ ,‬הקיש תורה למצוה מה תורה טעונה‬ ‫ברכה אף מצות טעונות ברכה עכ"ל‪.‬‬

‫אזהרה למוכיח בשער שלא יתחיל‬ ‫בחירופים‪ ,‬אלא 'וקראת אליה לשלום'‪.‬‬

‫מה הייתה מטרת ההתאספות‪ ,‬ואיזו ברכה‬ ‫ברך ר' חגי?‬

‫'והיה אם שלום תענך ופתחה לך'‪ ,‬ר"ל כי‬ ‫בשמוע הנוכח לקול המוכיח יהיה בזה תועלת‬ ‫רב למוכיח עצמו‪ ,‬שבזכות הנוכח יפתחו לו‬ ‫שערי שמים ושערי לבו להוסיף אהבה ויראת‬ ‫ה'‪ ,‬מתלמידי יותר מכולם‪ .‬וזהו 'ופתחה לך'‪,‬‬ ‫שהעיר תפתח לך גם כן‪.‬‬

‫מהר"א פולדא בפירושו לירושלמי כותב‬ ‫ש'בי חנוותא' היינו מושב הדיינים‪ ,‬ור' חגי ברך‬ ‫על מצות עשה של בצדק תשפוט עמיתך‪.‬‬

‫דרשות ע"ה ד' ד"ה איתא‪ ,‬והשווה חי' כתובות ק"ג ע"ב‬ ‫ד"ה זרוק‬

‫מעלת המוכיח‬

‫'והעם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך'‪,‬‬ ‫ר"ל עוד תועלת שניה היוצאת למוכיח הוא‪,‬‬ ‫כי כל אברי הנוכח ומוצא שפתיו ומחשבותיו‬ ‫שיהיו מתוקנים מכאן ואילך על ידי שהחזרתם‬ ‫למוטב‪ ,‬יהיו לך למס ועבדוך‪ ,‬ר"ל שזכותם תלוי‬ ‫בך‪ ,‬וכל מה שייטיבו יהיה לך שכר טוב בעמלם‬ ‫וכאילו יעבדוך‪.‬‬ ‫חת"ס עה"ת פ"א א' ד"ה כי‬

‫השואל בשו"ת חתם סופר הקשה מדברי‬ ‫הירושלמי על מה שפסק הרשב"א בתשובות‬ ‫(סי' י"ח) שאין לברך על עשיית משפט משום‬ ‫שאולי לא יקבלו עליהם את הדין‪ ,‬והרי‬ ‫בירושלמי זה מפורש שיש לברך‪.‬‬ ‫החתם סופר כותב שאין הכוונה בדברי‬ ‫הירושלמי כביאורו של מהר"א פולדא‪ .‬מאחר‬ ‫שאם הברכה שברך ר' חגי היה על שבתו‬ ‫כסאות למשפט‪ ,‬אם כן מה צורך להביא ראיה‬ ‫שמברכין על המצות‪ ,‬ויליף ליה מתורה‪ ,‬וכי עד‬ ‫כאן לא שמעינן שמברכין על התפילין וציצית‬

‫בי‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫ומצה ומרור וסוכה ולולב‪ ,‬ומשנה שלמה שנינו‬ ‫(פסחים קכ"א ע"א) ברך על הפסח פטר של זבח‪.‬‬ ‫אבל הנלע"ד ש'בי חנוותא' היינו יום מושב‬ ‫סנהדרין לעיין במילי דמתא ולתקן כל צרכי עירו‪,‬‬ ‫כעין ששנינו ריש מסכת מועד קטן וריש שקלים‬ ‫אלו הן צרכי רבים ע"ש‪ ,‬והרבה כיוצא בהם‬ ‫דברים השייכים בזמן הזה ובזמן האמוראים‪,‬‬ ‫ור' חגי ור' ירמי' סברו כת"ק דסוכה מ"ו ע"א‬ ‫שכשיש לפניו מצות הרבה אינו מברך על כל‬ ‫מצוה בפני עצמה‪ ,‬אלא מברך 'על המצות'‪ ,‬אלא‬ ‫שבסוכה מדובר כשהמצות כבר לפניו‪ ,‬ואילו כאן‬ ‫בירושלמי עדיין לא היו המצות לפניו‪ ,‬אלא מיד‬ ‫בבקר השכם כשנכנס לחנוותא להיות מוכן לכל‬ ‫המצות שיבואו לפניו היום ‪ -‬הקדים ר' חגי וברך‬ ‫אשר קדשנו במצוותיו וצונו על המצות‪ ,‬למרות‬ ‫שהמצוות יבואו פסקי פסקי‪ ,‬ויש ביניהם הפסק‬ ‫בענינים אחרים‪.‬‬ ‫דבר זה הוצרך הירושלמי ללמוד מהיקש‬ ‫לתורה ‪ -‬מה תורה מברך פעם אחת ביום על‬ ‫כל עניינים ועסקים שיעסוק בהם היום‪ ,‬ואפילו‬ ‫מפסיק למלאכתו ועסקיו חוזר הוא לתורתו על‬ ‫סמך ברכה ראשונה‪ ,‬ה"נ אותו היום שישבו על‬ ‫מנת לעסוק היום בצרכי רבים בירך פעם אחת‬ ‫על כל המצות שיבואו לפניו‪.‬‬ ‫מעתה אין קושיא על דברי הרשב"א שכתב‬ ‫שאין מברכין על עשיית משפט שמא לא יקבלו‬ ‫הדין‪ ,‬מאחר שכל זה שייך רק בעשיית דין‪ ,‬ואילו‬ ‫הירושלמי מדבר מתיקון צרכי הרבים‪.‬‬

‫לשפוט בצדק‪ ,‬כי שגיאות מי יבין‪ ,‬ואמר רשב"י‬ ‫(ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א)‪ :‬דין תורה לא ידעתי‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫נהי שעכ"פ אין לדיין אלא מה שעיניו רואות‪,‬‬ ‫ועפ"י דעתו יורד לנכסיו ומשמת ומנדה על‬ ‫המסרב‪ ,‬מ"מ אין לברך על זה‪ .‬אך אם יתרצו‬ ‫הבעלי דין ברצונם הטוב הן לדין הן לטעות‪ ,‬ומכל‬ ‫שכן על דרך פשרה ‪ -‬הרי קיים מצות עשה של‬ ‫דין ושלום בעולם‪ ,‬ועל זה כתב הרשב"א שאינו‬ ‫יכול לברך‪ ,‬כי אולי לא יתרצו בטעויותיו‪.‬‬ ‫טעם שאין מברכין על מצות מינוי דיינים‬ ‫ומטעם זה נ"ל שאין מברכין על מינוי‬ ‫הדיינים שהוא מצות עשה שופטים ושוטרים‬ ‫וגו'‪ ,‬ונוהג בכל מקום ובכל זמן‪ ,‬ואע"ג שאפשר‬ ‫שלא יבוא לפניהם דין לעולם ‪ -‬מ"מ חיוב‬ ‫להיות שופטים ממונים‪ ,‬וכמו שמברכין על‬ ‫בדיקת חמץ אפילו לא ימצא‪ ,‬כי מחויב שיבדוק‬ ‫עכ"פ‪ ,‬ימצא או לא ימצא‪ ,‬וה"נ מתחייב להעמיד‬ ‫שופטים‪ ,‬ומ"מ אין מברכין‪.‬‬ ‫והטעם נ"ל‪ ,‬כי האדם יראה לעינים‪ ,‬ואולי‬ ‫השופטים שאנו ממנים אינם על פי דין תורה‬ ‫וחפץ ה'‪ ,‬ואולי איכא דעדיפי מינייהו‪.‬‬ ‫שו"ת או"ח סי' נ"ד‬

‫פרפראות לתורה‬

‫מה כוונת הרשב"א "שמא לא יקבלו‬ ‫עליהם הדין"?‬

‫ההבדל בין כישוף לבין‬ ‫שימוש בספר יצירה‬

‫החתם סופר מאריך לבאר את דברי‬ ‫הרשב"א‪ ,‬והוא כותב‪" :‬לכאורה אין לברך שציונו‬

‫לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם‬ ‫קסמים מעונן ומנחש ומכשף (י"ח י')‪.‬‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫שמות הקודש ‪ -‬כותב החתם סופר ‪ -‬הם‬ ‫פעולות אמתיות‪ ,‬ממה שראיתי בעיני מאיש‬ ‫מופת מורי כהן צדק [רבי נתן אדלער] זצ"ל‪,‬‬ ‫ומה שחז"ל עסקו בספר יצירה וברא גברא‬ ‫(סנהדרין ס"ה ע"ב)‪ ,‬ואמרו‪ :‬ישעי' אמר שם ובלע‬ ‫בארזא (יבמות מ"ט ע"ב)‪ ,‬ואחיתופל כתב שם‬ ‫וקפה תהומא (סוכה נ"ג ע"ב)‪ ,‬ומשה רבינו ע"ה הרג‬ ‫למצרי בשם המפורש‪.‬‬ ‫וצריך אני רב להבין מניין להם לחז"ל‬ ‫בפשיטות להתיר זאת‪ ,‬שהרי מאותה הסיבה‬ ‫שנאסרו כשפים יש לאסור אף שימוש בשמות‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫החתם סופר מרחיב ומבאר את הקושיא‪.‬‬ ‫טעם איסור שימוש בכישוף מבואר בחז"ל‬ ‫(סנהדרין ס"ז ע"ב) שהוא מפני שהכשפים מכחישין‬ ‫פמליא של מעלה‪ .‬מסביר הרמב"ן (דברים י"ח ט')‬ ‫שבעולם ישנה ההנהגה הפשוטה אשר במהלכה‬ ‫חפץ הבורא יתברך‪ ,‬והכשפים משנים הנהגה‬ ‫זו‪ ,‬ולכן הם מכחישין פמליא של מעלה‪ ,‬שהם‬ ‫היפוך הכוחות הפשוטים‪ ,‬והוא כביכול נגד רצון‬ ‫ה' בהנהגת העולם‪ .‬ועל כן ראוי שתאסור אותם‬ ‫התורה שיונח העולם למנהגו ולטבעו הפשוט‬ ‫שהוא חפץ בוראו"‪ ,‬עכ"ל הרמב"ן‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬כמו שאסור לשנות ההנהגה‬ ‫הפשוטה על ידי כישוף‪ ,‬אותו הגיון יש לאסור‬ ‫לשנות את ההנהגה הפשוטה על ידי שמות‬ ‫הקודש‪ ,‬ומניין להם לחז"ל בפשיטות להתיר‬ ‫הדבר‪ .‬ויותר מכך‪ ,‬שהרי סיום פרשת איסור‬ ‫המכשפים הוא בפסוק 'תמים תהיה עם ה'‬ ‫אלוקיך'‪ ,‬מזה משמע להדיא כדברי הרמב"ן‬ ‫שתכלית איסור הכישוף הוא בכדי לילך עם‬ ‫ההנהגה הפשוטה שייסד ה'‪ ,‬ולא לשנותה‪ ,‬ואם‬ ‫כן‪ ,‬מה לי מכחיש פמליא של מעלה ע"י שדים‬

‫או מלאכים או שארי השבעות‪ ,‬בכל מקרה הוא‬ ‫מכריח כח של מעלה נגד הטבע‪.‬‬ ‫החתם סופר מציין לדברי הגאון המהר"ל‬ ‫מפראג בספרו באר הגולה שנראה שבא ליישב‬ ‫תמיהה זו‪ ,‬והוא כותב שהעוסקים בהשבעות‬ ‫על ידי ספר יצירה אינם מכחישין פמליא של‬ ‫מעלה‪ .‬כיון שהעולם נברא ע"י צירוף אותיות‬ ‫התורה‪ ,‬והם יודעין לצרף אותן האותיות ולהפך‬ ‫מעניין לעניין‪ ,‬אם כן כיון שפועלים באותו כלי‬ ‫אומנות עצמו שפועל הקב"ה אין כאן הכחשה‪,‬‬ ‫שמתחלה כך נוסדה הטבע‪ .‬אבל מכשפים‬ ‫בשמות טומאה מכחישים‪.‬‬ ‫וההסבר בזה הוא כך‪ .‬פמליא של מעלה היינו‬ ‫שרים העליונים אשר שמים משטרם בארץ‬ ‫לאמור לעשב גדל‪ ,‬והנה כאשר השפע יצא‬ ‫כבר מתחת ידם להריק לצינור ההוא‪ ,‬ואדם בא‬ ‫להשביע כוחות בתחתונים שבעולם העשייה‬ ‫לשנות משטרם אשר בארץ‪ ,‬במקרה כזה הוא‬ ‫מכחיש פמליא שלהם‪ ,‬ועל זה הקפידה התורה‬ ‫שלא לעשות כן‪.‬‬ ‫אולם לשנות כח עליון גבוה מעל גבוה טרם‬ ‫בוא השפע‪ ,‬לאלו מנצח כח שלמעלה ע"י שמות‬ ‫הקודש‪ ,‬על זה לא הקפידה תורה כלל‪ ,‬ובהיפוך‬ ‫יש בזה כביכול נחת רוח למעלה‪ ,‬וכעין שאמרו‬ ‫חז"ל על כגון דא‪ :‬זמרו למלך שמנצחים אותו‬ ‫ושמח (פסחים קי"ט ע"א)‪.‬‬ ‫[בעניין הלשון 'פמליא של מעלה' ראה עוד‬ ‫לדברי מרן בקובץ תשובות סי' מ'‪ ,‬ובדרשות‬ ‫שט"ז ד' ד"ה הנה‪ ,‬וי"ל]‪.‬‬ ‫שו"ת או"ח סי' קצ"ז‪ ,‬וע"ע שם סי' קצ"ח‪ ,‬חי' חולין ז' ע"א‬ ‫ד"ה כשפים‪ ,‬ולהעיר מדרשות ש"כ ד' ד"ה ולפי"ז]‬

‫גי‬

‫די‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫'סלמנדרא' ‪ -‬האם היא בריאה‬ ‫טבעית או על ידי כישוף‬ ‫ואגב ענייני כשפים שכמבואר החסרון בזה‬ ‫הוא שינוי סדרי בראשית‪ ,‬מעניין לציין לדברי‬ ‫מרן בחי' חולין (קכ"ז ע"א)‪.‬‬ ‫רש"י בחולין שם כותב כי הסלמנדרא הוא‬ ‫שרץ הנוצר מן האור מעצי הדס על ידי כשפים‬ ‫והסך מדמו אין האור שולט בו‪.‬‬ ‫החתם סופר תמה על דברי רש"י‪ ,‬שקשה‬ ‫להלום שהמכשפים יכולין לבריאת בריה‬ ‫חדשה‪ ,‬ולכן הוא כותב שודאי שהסלמנדרא‬

‫היא בריאה ביסוד אש‪ ,‬והיא גדולה בהרים‬ ‫המריקים אש הידועים‪ ,‬והמכשפים חוברי חבר‬ ‫שרגילים לאסוף בריות ולחברם‪ ,‬כשרוצים‬ ‫להוציא הסלמנדרא מיסודו‪ ,‬והרי הגדלים באש‬ ‫כשפורשים לאויר מיד מתים‪ ,‬על כן צריכים‬ ‫המכשפים להכין להם מקום חם כמו יסוד אש‬ ‫שיהיו דרים שם ‪ -‬כמו שמכינים כלים מלאים‬ ‫מים לדגים שמוציאים מים ליבשה‪ ,‬כן מכינים‬ ‫המכשפים כבשן שהוסק ז' שנים בעצי הדס‪,‬‬ ‫שאז חמימתו קרוב ליסוד אש‪ ,‬ולשם מחברים‬ ‫הסלמנדרא ממקומו להביא לכאן‪ ,‬ופרים ורבים‬ ‫שם‪ ,‬ומדמם מושחין בני אדם ואין אש שולט‬ ‫בהם‪.‬‬

‫כי השוחד יעור‬ ‫‪"...‬ומעשה אני יודע ושמעתיו מפה קדוש אבא מאוה"ג [החתם סופר] זצ"ל‪,‬‬ ‫פעם היה לסמ"ע דין על אחד‪ ,‬והציע משפטו לפני בית דין הגדול במקום וועד‬ ‫היריד שהזכירו מהרש"א שלהי גיטין‪ ,‬וכשטען הסמ"ע לפניהם הראוהו שהיה‬ ‫בהעלמת עין ממנו דברי עצמו‪ ,‬והודה ולא בוש כמה גדולים דברי חז"ל אין אדם‬ ‫רואה חובה לעצמו"‪...‬‬

‫שו"ת כתב סופר יו"ד סי' ק"ט ד"ה גי"ה‪,‬‬ ‫[והשוה לשון מרן חו"מ סי' כ'‪" :‬מ"ש להצדיק עצמו על פי הדין‪ ,‬לא אכניס‬ ‫עצמי בפלפול עם הבעל דין בעצמו‪ ,‬שאינו רואה חובה לעצמו‪ ,‬ולא יחפוש כי אם‬ ‫זכיותיו‪ .‬ואפילו שוחד יעור עיני חכמים שלא ימצא חובתו של הנותן‪ ,‬מכל שכן‬ ‫שלא ימצא ולא יודה על חובותיו"]‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫הנכבדים‬ ‫יעמדו על הברכה‬ ‫ואלה‬ ‫שבועותידידינו תורה‬ ‫דברי‬ ‫שהרימו תרומתם קודש להוצאת הגליון‬ ‫הר"ר יצחק רוט הי"ו – ציריך‬ ‫לרגל החלאקה לבנו רפאל אלתר ני"ו‬ ‫במז"ט‬

‫הר"ר דוד ישעי' שוורץ הי"ו ‪ -‬ביתר‬ ‫לרגל נישואי בנו החתן צבי הי"ו‬ ‫בשעטומ"צ‬

‫הר"ר אורי ורדי הי"ו ‪ -‬בני ברק‬ ‫לרגל הכנס בנו ברוך שלום ני"ו‬ ‫בעול תורה ומצוות‬

‫הר"ר ישראל חיים זית הי"ו ‪ -‬ביתר‬ ‫לרגל הכנס בנו אברהם ני"ו‬ ‫בעול תורה ומצוות‬

‫הרה"ח שאול יחזקאל מושקוביץ הי"ו ‪ -‬קטמון‬ ‫לרגל נישואי בנו החתן ישראל מאיר הי"ו‬ ‫בשעטומ"צ‬

‫נציב חודש אלול‬ ‫הר"ר יחיאל מיכל רובין הי"ו ‪ -‬ירושלים‬ ‫לע"נ אביו‬ ‫הר"ר משה ב"ר יעקב ירוחם ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ח אלול תשס"ג‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫ולע"נ אמו‬ ‫מרת בלומה ב"ר ברוך ע"ה‬ ‫נלב"ע ט"ז מנחם אב תשס"ח‬

‫הר"ר אשר זעליג הופמן הי"ו – בני ברק‬

‫לע"נ אמו מרת רעכיל ב"ר חיים אלתר ע"ה‬ ‫נלב"ע י"ח אלול תשנ"ה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫יו"ל ע"י‬

‫מכון להוצאת דברות קודש‬ ‫ערלוי‬ ‫ת‪.‬ד‪ 8143 .‬ירושלים‪ ,‬טל‪052-7635005 :‬‬