Guilyon Divrei Torah Ki Tetze 2009

‫‪ ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬

‫שנת תשס״ט ‪ /‬גליון מ״ב ‪ /‬פרשת כי תצא‬

‫שיעור בספר אגרא דפרקא‬ ‫אות ס״ג‬ ‫ליל חמישי פרשת שלח תשס״ט לפ״ק‬ ‫ס״ג( בעשרה מאמרות )מאמר חיקור דין ח״ד פי״ז(‪ ,‬כל האומר מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים‬ ‫וכו׳ )תהלים קכ״א( סוף כל תפילותיו קודם עקירת רגליו‪ ,‬מזמנין לו בת זוגו ההוגנת לו‪ .‬גם המבקש רחמים‬ ‫על הזיווג העליון והוא צריך לזיווג‪ ,‬הוא נענה תחילה‪.‬‬ ‫ע״כ לשון הספר‪.‬‬ ‫‪ ‬ענין הזיווגים יש בו מהלך שלם‪ ,‬ומתחילה צריך‬ ‫להבינו בשרשו‪ ,‬והנה במדרש שאלו מה עושה השי"ת אחר‬ ‫גמר בריאת העולם‪ ,‬ומת' דהקב"ה יושב ומזווג זיווגים‪ ,‬והרי‬ ‫דענין הזיווגים הוא חלק ממעשה בראשית שהרבוש"ע עדיין‬ ‫מתעסק בכך‪ ,‬ומוכח מכך שישנה השגחה מיוחדת על ענין זה‪,‬‬ ‫ויש בו ענין מיוחד שהרבוש"ע בעצמו מתעסק בכך‪ .‬והגם‬ ‫דבאמת הרבוש"ע מחדש כסדר את כל הבריאה‪ ,‬ו'לעולם ה'‬ ‫דברך ניצב בשמים' כתיב‪ ,‬ובי' הבעשטה"ק דמה שאמר השי"ת‬ ‫'תדשא הארץ דשא'‪ ,‬הנה מאמר זה קיים בכל עת‪ ,‬והוא גורם‬ ‫שכסדר יצמחו דשאים וכדו'‪ ,‬וכן ישנם חידושים המתחדשים‬ ‫כסדר במעשה בראשית‪ ,‬ומ"מ לא נאמר עליהם שיש בהם ענין‬ ‫מיוחד בכך שהרבוש"ע בעצמו מתעסק בהם‪ ,‬והיינו משום‬ ‫שמה שהרבוש"ע מקיים כסדר את כל הבריאה ה"ז ע"י סיבות‬ ‫שהעמיד בהבריאה‪ ,‬שסיבות אלו מקיימות את כל הבריאה‪ ,‬וכל‬ ‫מה שצומח בכל עת‪ ,‬וכל החידושים שמתחדשים בעולם‪ ,‬אפשר‬ ‫למצוא להם כבר שרשים בסיבות הטבע‪ ,‬אולם בענין זיווגי בני‬ ‫אדם הן בכללויות הזיווגים שבעולם ואפי' אצל אוה"ע כמבואר‬ ‫במדרש הנ"ל‪ ,‬ובעיקר בזיווגי כלל"י‪ ,‬נראה שהרבוש"ע בעצמו‬

‫גליון דברי תורה‬

‫צריך להתעסק בהם‪ ,‬כיון דנחשב שאין סיבה נכונה בדרכי‬ ‫הטבע שמכח סיבה זו דווקא בת פלוני לפלוני הוא הזיווג‬ ‫הנכון‪ ,‬וע"כ נצרך שהרבוש"ע בעצמו יתעסק בכך להמשיך‬ ‫בכך את מעשה בראשית‪.‬‬ ‫‪ ‬שנראה לכאו' אצל בנ"א שהם בוררים לעצמם את‬ ‫זיווגם מחמת סיבות שונות‪ ,‬הנה לקושטא דמילתא כל סיבות‬ ‫אלו אינם סיבות כנכון‪ ,‬דכמו שבנ"א אינו יכול לברוא נבראים‬ ‫כמו"כ אינו יכול לכוין זיווג כנכון‪ ,‬דזיווג ענינו באמת מצד‬ ‫שב' נשמות אלו נבראו יחד‪ ,‬אלא דאחר חטא עץ הדעת נעשה‬ ‫פירוד ביניהם‪ ,‬אך באמת הזיווג ביניהם בא מצד יצירתם‪ ,‬ואם‬ ‫זהו שורש ענין הזיווג שוב האיך יכול האדם לכוין זאת‪ ,‬וכי‬ ‫הוא הבורא שבראם‪ ,‬וא"כ נמצא שאין שום סיבה מצד הטבע‬ ‫שתגרום את ענין הזיווג כמו שישנם סיבות לשאר עניני הטבע‪,‬‬ ‫דע"מ שיצמחו זרעים ישנה סיבה בטבע‪ ,‬אך בזיווגים הסיבה‬ ‫היחידה בטבע הגורמת לכך הינה דעת בנ"א‪ ,‬ודעת זו אינה סיבה‬ ‫כלל‪ ,‬דמנין יודע הוא שזהו הזיווג הנכון שעליו הוכרז 'בת פלוני‬ ‫לפלוני'‪ ,‬ובע"כ שהרבוש"ע בעצמו הוא המתעסק בכך‪ ,‬וענין‬ ‫זה הוא חלק מיצירת מעשה בראשית שממשיך להיווצר בכל‬

‫א‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״ב ‪ /‬כי תצא‬

‫עת‪ ,‬וזאת משום שהזיווג מושרש בשורש הנפש‪ ,‬ובהכרח שיש‬ ‫לו שייכות להיצירה ממש‪ ,‬ואין מקום כלל להסיבות החיצוניות‬ ‫שהם יגרמו לזווג בת פלוני לפלוני‪.‬‬ ‫‪ ‬הענין הוא‪ ,‬דהנה כל בריאת העולם בנוי באופן‬ ‫שכסדר נשפע הוא באופן של משפיע ומקבל‪ ,‬וזהו סוד‬ ‫'בראשית ברא א' את השמים ואת הארץ'‪ ,‬בראשית היינו‬ ‫ב' ראשית שהם שמים וארץ‪ ,‬והיינו שהשמים הוא המשפיע‬ ‫והארץ הוא המקבל‪ .‬וכמו"כ האדם נברא בגוף ונשמה‬ ‫שהנשמה היא המשפיע והגוף הוא המקבל‪ ,‬וכן הוא כסדר‬ ‫בכל הדברים שבאים הם באופן של אור וכלי משפיע ומקבל‪.‬‬ ‫וד"ז הוא ענין כללי ומשל הוא להמשפיע הנכון והמקבל‬ ‫הנכון‪ ,‬דהמשפיע הנכון הוא בחי' קוב"ה‪ ,‬והמקבל הנכון הנה‬ ‫בפשטות נחשב שהבריאה היא המקבלת מקוב"ה‪ ,‬ובעומק‬ ‫יותר המקבל הוא הסוד הנק' שכינתי'‪ ,‬דהחיות אלקות‬ ‫שנמצאת בכל הבריאה היא מכונה שכינתיה‪ .‬ובאמת הרי‬ ‫קוב"ה ושכינתי' אינם ב' דברים‪ ,‬שהרי הוא אחד ושמו אחד‬ ‫ואין עוד מלבדו‪ ,‬אלא דבחי' אלקות הממלא כל עלמין נק'‬ ‫שכינתי'‪ ,‬ובחי' אלקות הסובב כל עלמין ונעלה מן העולם נק'‬ ‫קוב"ה‪ .‬ומכיון שישנו ענין זה הנראה לכאו' כשנים ובאמת אינו‬ ‫שנים‪ ,‬ומה שנראה כשנים אינו אלא בחיצוניות‪ ,‬אך בפנימיות‬ ‫הרי ה' אחד ושמו אחד‪ ,‬וה"ז שנים שהן אחד‪ ,‬הנה מתוך כך‬ ‫נמשך ענין הזיווגים‪ ,‬דמכיון שענין קוב"ה ושכינתיה הוא ענין‬ ‫כללי ביותר ע"כ חותם ענין זה נראה בכל הבריאה‪ ,‬דבכל דבר‬ ‫יהא משפיע ומקבל‪ ,‬והשפע יבוא בכל עת ע"י משפיע מקבל‪,‬‬ ‫ובכל מקום יהא נקו' המרכז ואח"כ הענינים הסובבים סביבו‬ ‫המקבלים ממנו‪ ,‬וכל הגלגלים סובבים כצורת משפיע ומקבל‬ ‫וכדו'‪ ,‬וה"ז ענין שורשי וכללי מאוד‪ ,‬וענין הזיווגים גם הוא‬ ‫חותם מענין זה‪.‬‬ ‫‪ ‬שנצרך להיות בכל מקום משפיע ומקבל שייראו‬ ‫כשנים‪ ,‬ה"ז משום שתכלית הכל הוא שיתגלה האחדות‪,‬‬ ‫ובעצם הנה כל ענין 'שנים' הוא הדבר הגרוע ביותר ששייך‪,‬‬ ‫ואין דבר פסול כ"כ כמותו‪ ,‬והקדושה שונאת את ענין ה'שנים'‬ ‫בתכלית השנאה‪ ,‬ד'שנים' מבטא ביותר את ענין הפירוד‪ ,‬ואין‬ ‫לך פירוד גדול יותר מ'שנים'‪ ,‬דשלשה אינם פירוד כ"כ שהרי‬ ‫יש שלישי המכריע ביניהם‪ ,‬וארבעה ג"כ אינו פירוד כ"כ‪,‬‬ ‫דעכ"פ א' מהם מכריע בין שנים האחרים ואינם מופרדים‬ ‫כ"כ כשנים שנפרדים לגמרי‪ ,‬וע"כ לא נאמר 'כי טוב' ביום‬ ‫השני של בריאת העולם כיון שבו נברא ענין ההבדל להפריד‬ ‫דבר א' לשנים‪ ,‬וכדכתיב 'יהי רקיע בתוך המים‪ ,‬ויהי מבדיל‬ ‫בין מים למים'‪ ,‬והרי דבו נברא ענין של פירוד לשנים שהוא‬ ‫היפך האחדות ואינו כדבעי למיהוי‪ ,‬דכל סוד הבריאה היא‬ ‫שכולה אחדות אחד‪ .‬והא דבכל זאת ישנו ענין של א' הנפרד‬ ‫לשנים הוא‪ ,‬כיון דמ'שנים' אלו צריך להתגלות אחדות עמוקה‬ ‫יותר‪ ,‬והיינו דאדרבה‪ ,‬כיון שענין האחדות הוא ענין נעלה‬

‫גליון דברי תורה‬

‫מאוד‪ ,‬וסוד הוא‪ ,‬הנה ע"כ בהכרח שיתגלה זאת בזה האופן‪,‬‬ ‫שמתחילה יבינוהו בפשטות‪ ,‬אך לאחמ"כ צריך הוא לעבור‬ ‫דרך העלמה שייראה כשנים נפרדים‪ ,‬עד שלבסוף יתגלה שלא‬ ‫זו בלבד ששנים אלו לא היו מופרדים‪ ,‬אלא דפירוד זה עוד‬ ‫מורה על אחדות עמוקה ביותר‪ ,‬על האחדות האמיתית‪ ,‬שהרי‬ ‫השי"ת שונא ענין של שנים‪ ,‬וא"כ לא יתכן שיהא ענין כזה של‬ ‫שנים‪ ,‬ואם בכל זאת יש פירוד לשנים בע"כ שטמון בו אחדות‬ ‫עמוקה יותר מהאחדות המובן בפשטות‪.‬‬ ‫‪ ‬אחדות עמוקה זו יש לה חותם גדול בענין הזיווגים‪,‬‬ ‫וכדביארה התורה ענין זה אצל אדם הראשון‪ ,‬דמתחילה נברא‬ ‫כגוף אחד וזהו אחדות כפי שמובנת בפשטות‪ ,‬שישנו רק נברא‬ ‫אחד בלבד‪ ,‬ואח"כ עבר איזה בחי' ומצב שנחלק לשנים‪ ,‬וזהו‬ ‫מצב של קטנות והסתלקות המוחין‪ ,‬וכדכתי' 'ויפל ה"א תרדימה‬ ‫על האדם ויישן'‪ ,‬דתרדימה ושינה היא מין קטנות והעלם‪,‬‬ ‫וכדחזינן זאת גם אצל אברהם אבינו דכתי' גבי' 'ותרדימה נפלה‬ ‫על אברם' ובמצב זה נתגלה לו ענין הגלות‪ ,‬והרי דתרדימה הוא‬ ‫ענין קטנות ושייך לענין הדין והגלות‪ ,‬וכל כוונות ר"ה הן על כך‪,‬‬ ‫וכדכתיב 'עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדימתכם'‬ ‫שזהו סוד הנסירה וכל הענין‪ ,‬דבשעת תרדימה ה"ז מצב של‬ ‫פירוד לשנים )פירוד הגוף מהנשמה(‪ ,‬ואי"ז המצב שנצרך‬ ‫להיות מלכתחילה‪ ,‬ובשעה זו שנפלה תרדימה על האדם הפריד‬ ‫השי"ת את הצלע ממנו עד שנפרד ונעשה לשנים ממש‪ ,‬אלא‬ ‫שמתוך מצב זה של שנים בא לבסוף ענין 'ויביאה אל האדם'‬ ‫שמכך נוצר מין אחדות עמוקה יותר מהאחדות כפי שהיתה‬ ‫מלכתחילה‪ ,‬ועי"ז נעשה טוב מאוד שאינו סתם טוב בעלמא‪,‬‬ ‫אלא שזהו אחדות הנובעת מן הפירוד‪ ,‬ועומק ענין אחדות זו‬ ‫מתגלית בענין הזיווג‪.‬‬ ‫‪ ‬זה ישנו דבר פלא שהינו כלל בהבריאה שצריך לעמוד‬ ‫עליו‪ ,‬דכאשר מתעסקים בענין סוד האחדות‪ ,‬אזי על אף שסוד‬ ‫זה הוא הסוד העמוק ביותר והנעלה ביותר‪ ,‬ואין דבר נעלה יותר‬ ‫מגילוי האחדות‪ ,‬והבעל השגה הגדול ביותר השגתו נמדדת‬ ‫בכך שמשיג הוא בעומק יותר את ענין אחדות הבורא‪ ,‬והזוכה‬ ‫להיות דבוק בהשי"ת עומד ביותר על אחדות זו‪ ,‬וא"כ לכאו'‬ ‫נראה שלא שייך סוד זה אלא לבעלי מדריגה ואנשים מורמים‬ ‫מעם דווקא‪ ,‬אך באמת ההיפך הוא הנכון‪ ,‬דמכיון שהוא עמוק‬ ‫כ"כ ונעלה כ"כ ע"כ יתלבש ענין זה בהדבר הפשוט ביותר‬ ‫והקטן ביותר‪ ,‬ותהא לו שייכות לאנשים פשוטים ביותר‪ ,‬וכל‬ ‫אלו הם יהיו הכלים לגילוי סוד האחדות‪ .‬וה"ז חלק מעומק‬ ‫ענין האחדות‪ ,‬דכיון שהוא כ"כ עמוק ע"כ יכול הוא להתגלות‬ ‫אצל הקטן כמו אצל הגדול‪ ,‬ואדרבה אצל הקטן יתגלה זאת‬ ‫ביתר שאת‪ ,‬והאדם הפשוט שיתנהג בענין האחדות באופן‬ ‫הפשוט ביותר כגו' ע"י אחדות בביתו‪ ,‬הנה בכך יכול הוא‬ ‫להיות מרכבה לבחי' השראת השכינה הנעלית ביותר‪ ,‬שהרי‬ ‫ע"מ שתשרה שכינה מוכרח שיהא אחדות‪ ,‬ובלא"ה לא תוכל‬

‫ב‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״ב ‪ /‬כי תצא‬

‫השכינה לשרות‪ ,‬ואחדות זו יכולה להיות אחדות פשוטה ביותר‬ ‫כמו שהוא אצל אנשים פשוטים ממש‪.‬‬ ‫‪ ‬זה נמי אי' בחז"ל ריבוי מאמרים בכ"מ בענין 'גדול‬ ‫השלום'‪ ,‬דענין השלום גדול כ"כ שא"א לעמוד עליו‪ ,‬ובודאי‬ ‫ענין השלום צריך בירור ע"מ שיהא שלום אמיתי‪ ,‬דכבר יוכל‬ ‫להיות שלום שאינו אמיתי‪ ,‬אולם אם ישנו שלום אמיתי אזי‬ ‫אפי' אם יבוא שלום זה באופן נמוך ביותר‪ ,‬מ"מ 'גדול השלום'‪,‬‬ ‫דנוגע הוא להדבר הגדול ביותר‪ ,‬ורומז הוא לענין סוד האחדות‬ ‫שהוא הדבר הנעלה ביותר‪ ,‬ומכיון שכך נודע מחז"ל שכאשר‬ ‫ישנו שלום אפי' באופן פשוט ביותר אזי נצמחים מכך דברים‬ ‫גדולים ביותר‪ ,‬וכדחזינן בחז"ל )שו"ט תהלים ז( דבדורו של‬ ‫דוד היו הולכין למלחמה ונופלין על שהיו בהן דלטורין‪ ,‬אבל‬ ‫דורו של אחאב כולם עוע"ז היו‪ ,‬וע"י שלא היו בהם דלטורין‬ ‫היו יוצאין למלחמה ונוצחין‪ ,‬והרי שישנה חשיבות מיוחדת‬ ‫לענין השלום כיון שנוגעת היא לענין נעלה מאוד‪.‬‬ ‫‪ ‬מחמת כלל זה חזינן שכל הפעולות שנפעלות בענין‬ ‫זיווגים פועלות הן באופן נפלא מאוד‪ ,‬דמחד גיסא נפעל‬ ‫עי"ז ענין נעלה מאוד‪ ,‬ומאידך גיסא מתלבש זאת בהדברים‬ ‫הפשוטים ביותר‪ ,‬דמתעסקים בדברים פשוטים ביותר‪ ,‬וזהו‬ ‫מפני שיש לכך שורש נעלה מאוד‪ ,‬ואף בשעה שמתעסקים‬ ‫בהדברים הפשוטים הרי שבשורש מתעסקים בדבר נעלה‬ ‫ביותר‪ .‬וד"ז הוא כלל גדול בכל עניני הזיווגים‪ ,‬והיסוד הוא‪,‬‬ ‫שבעצם מתעסקים בדבר נעלה ביותר אלא שה"ז בא באופן‬ ‫פשוט ביותר‪ ,‬ומתעסקים בפועל בדברים נמוכים ופשוטים‬ ‫ביותר‪ ,‬אולם דברים גדולים תלויים בכך‪.‬‬

‫יש ג"כ ענין החושך שהוא חוץ מענין האור‪ ,‬ולכאו' החושך‬ ‫ג"כ מין מציאות הוא‪ ,‬וא"כ שוב אין אנו יכולים לומר על‬ ‫השי"ת שהינו אור הנראה‪ ,‬אלא צריכים אנו לומר שהוא מין‬ ‫דבר הכולל אור וחושך‪ ,‬ונמצא שכבר דיברנו מדברים נפרדים‪,‬‬ ‫אור וחושך‪ .‬ויתר מכן‪ ,‬דאפי' מצד האור בפ"ע ג"כ שייך הוא‬ ‫לענינים נפרדים‪ ,‬דאור כשלעצמו גם הוא כולל בתוכו ריבוי של‬ ‫דברים‪ ,‬שהרי אור אין לו רק תכונה אחת בלבד‪ ,‬אלא יש אור‬ ‫שענינו לגרום שיוכלו לראות‪ ,‬ויש אור שענינו היפך החושך‪,‬‬ ‫וא"כ כשרק נרצה לבאר מהו אור כשלעצמו הנה מתעסקים כבר‬ ‫ג"כ מריבוי דברים‪ ,‬ונמצא שאם נרצה לבאר את מהות השי"ת‬ ‫בדרך חיוב צריכים אנו לידע תחילה שמדברים אנו מריבוי‪,‬‬ ‫וא"כ ה"ז כבר מרוחק מ'אין סוף'‪ .‬אולם אם נאמר מתחילה‬ ‫שהשי"ת הוא אחד‪ ,‬הרי שקודם שהתחלנו לבאר בדרך חיוב‬ ‫את השי"ת הקדמנו לומר שאין אנו מדברים מריבוי אלא מאחד‬ ‫בלבד‪ ,‬ואין אנו מבארים ענינים נפרדים‪ .‬ונמצא שהשגת סוד‬ ‫האחדות הוא ההשגה הקרובה ביותר להענין שכלל א"א לדבר‬ ‫עליו‪ ,‬להאין סוף‪ ,‬ולתאר את השי"ת בתואר 'אחד' ה"ז התואר‬ ‫הקרוב ביותר לאי"ס דלא כשאר הכינויים כנ"ל‪ ,‬והרי ד'אחד'‬ ‫הוא הגילוי הגדול ביותר ששייך להתגלות‪ ,‬וסוד אמיתי הוא זה‬ ‫שא"א כלל לבארו‪ ,‬אך הוא הסוד הקרוב ביותר בו אפשר לבאר‬ ‫את ענין האי"ס‪.‬‬ ‫‪ ‬אם רצון השי"ת להתגלות בהבריאה‪ ,‬הנה ע"כ‬ ‫מוכרחים לירד לעולם של ריבוי ולהשיג שכל ריבויים אלו גם‬ ‫הם מענין האין סוף הם שאותו אנו מכנים בתואר 'אחד'‪ ,‬והרי‬ ‫אין לנו כינוי אחר לכנות את האי"ס בדרך חיוב זולת ע"י כינוי‬ ‫'אחד'‪ ,‬שהרי כינוי 'אין סוף' הוא בדרך שלילה‪ ,‬דהמכוון שבו‬ ‫הוא שאין לו גבול וסוף‪ ,‬ואינו כינוי בדרך חיוב‪ ,‬והדרך היחידה‬ ‫לכנותו בדרך חיוב הוא ע"י שיכנוהו בכך שהוא 'אחד'‪ ,‬ולאחר‬ ‫השגה זו שוב יורדים להבריאה שהוא עולם התוארים‪ ,‬וסוד‬ ‫כל הבריאה היא שכל הבריאה אינה אלא גילוי התוארים של‬ ‫השי"ת‪ ,‬ובעולם זה מתעסקים בענין של ריבוי‪ ,‬אלא שבאמת‬ ‫ענין האחדות והאי"ס קיים גם בעולם זה‪ ,‬והעבודה היא למצוא‬ ‫את סוד האחדות שבתוך הריבוי‪ .‬שהרי הריבוי הוא סתירה‬ ‫לכאו' לאחדות‪ ,‬ואם אחד הוא הכינוי הקרוב ביותר לכנות את‬ ‫השי"ת בדרך חיוב א"כ נמצא שהריבוי הוא סתירה לאלקות‪,‬‬ ‫ואם לא יגלה את סוד האחדות הטמון בכל אלו הריבויים הרי‬ ‫שבפשטות עולם זה יש בו ענין של 'שנים'‪ ,‬וענין זה הרי הוא‬ ‫השונא הגדול ביותר לצד הקדושה ולענין האחדות כנ"ל‪ ,‬וע"כ‬ ‫בהכרח למצוא בתוך הבריאה את סוד האחדות‪.‬‬ ‫‪ ‬אכן אפשר למצוא בחי' אחדות בין הנבראים שבאיזו‬ ‫בחי' נק' זאת אחדות אך אי"ז ממש בחי' האחדות האמיתית‪,‬‬ ‫ובחי' זו נק' שלום‪ ,‬וכגון כשרואים שכל הנבראים הנפרדים‬ ‫פועלים עבור תכלית אחת‪ ,‬ופועלים כאחד ומתאחדים יחד‪ ,‬הרי‬ ‫שבכך מצינו איזו אחדות ביניהם‪ ,‬וענין זה נק' סוד השלום‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬בענין האחדות עסקינן‪ ,‬הנה צריך לידע שכל סוד הבריאה‬ ‫הוא שרוצה השי"ת לגלות את רזא דאחד‪ ,‬והיינו שהרי השי"ת‬ ‫רוצה להתגלות בעולם‪ ,‬והאחדות היא התואר הקרוב ביותר‬ ‫שאפשר לתאר את ענין גילוי אלקות‪ ,‬והכינוי הקרוב ביותר‬ ‫שאפשר לכנות בו את ה'אין סוף' הוא אם נאמר שהוא 'אחד'‪,‬‬ ‫דהנה מה שאומרים שהשי"ת בעצם הוא 'אין סוף' היינו שהוא‬ ‫מושלל מכל הענינים‪ ,‬דהשי"ת נעלה יותר מכל מה שניתן לומר‪,‬‬ ‫וא"כ אין שום מילים ותוארים איך לכנותו בדרך חיוב‪ ,‬וע"כ‬ ‫כשמדברים מהשי"ת מכנים אותו בדרך שלילה‪ ,‬ד'אין סוף' הוא‬ ‫ומושלל ונעלה מכל דבר‪ ,‬שהרי אם נרצה לתארו בדבורים בדרך‬ ‫חיוב‪ ,‬הרי שקודם שנפתח בדברים ידוע הוא כבר שהדיבור יהא‬ ‫על דברים נפרדים‪ ,‬דאם נדבר יותר מאות אחת הנה מדברים‬ ‫כבר מדברים נפרדים‪ ,‬ובכל אופן שנרצה לבאר את מהותו מצד‬ ‫בחי' זו וזו הנה מתחילה מוכרחים להשתמש בענין של ריבוי‪,‬‬ ‫וא"א לבאר שום דבר אם לא שיכנסו תחילה לעולם של ריבוי‪,‬‬ ‫וא"כ תאמר מה שתאמר בכל אופן הינך מתעסק בנפרדים‪.‬‬ ‫וכגון אם נרצה לומר שהשי"ת הוא 'אור'‪ ,‬והלא אין אנו יכולים‬ ‫לומר שהוא רק אור בלבד‪ ,‬שהרי אור הוא דבר הנראה וזולתו‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ג‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״ב ‪ /‬כי תצא‬

‫אלא שעל ענין זה אי' בחז"ל שמותר לשנות מפני דרכי שלום‪,‬‬ ‫וה"ז משום שעצם ענין השלום גם הוא נחשב שינוי מרזא‬ ‫דאחד‪ ,‬דהאמת היא שהכל אחד ממש‪ ,‬וענין השלום המשיך את‬ ‫הרזא דאחד לעולם של התחלקות‪ ,‬ואזי כבר אינו 'אחד' כנכון‪,‬‬ ‫ונראה זאת לכאו' כויתור על האחדות האמיתית‪ ,‬והמשכה זו‬ ‫נק' שלום‪ .‬וע"כ צריך באמת לקשר ענין זה של שלום אל הרזא‬ ‫דאחד הנכון‪ ,‬והיינו דכאשר יש שלום בין הנבראים צריך לחפש‬ ‫מהו המקור שממנו נובע שלום זה‪ ,‬וכשנמצא את מקור השלום‬ ‫נבחין שמקורו תלוי בהאחד הנכון‪ ,‬ושלום זה מאוחד הוא ברזא‬ ‫דאחד‪ ,‬וכשנמצא מקור זה אזי נחשב השלום לשלום אמיתי‪,‬‬ ‫אולם כאשר מקור השלום אינו נובע מרזא דאחד אזי אי"ז אלא‬ ‫שלום בעלמא‪ ,‬ונק' שלום של שקר‪ ,‬ואכן לא יהא קיום לשלום‬ ‫כזה כיון שאין לו מקור‪.‬‬ ‫‪ ‬הטובה לכך הוא מה שמצינו אצל אוה"ע‪ ,‬דאפי'‬ ‫כאשר כבר יש חיבור ביניהם הנה קשר רשעים אינו מן המנין‬ ‫ואינו נחשב קשר כלל‪ .‬וכדחזינן בדור הפלגה שכל הארץ היתה‬ ‫שפה אחת ודברים אחדים‪ ,‬וחיפשו להם מקום שיחזיק את כולם‬ ‫)רש"י( ולעשות אחדות ביניהם‪ ,‬אולם אחדות זו שרצו לעשות‬ ‫לא היה לה שום מקור נכון‪ ,‬ואי"ז אחדות אלא לענין העבודה‬ ‫שיעבדו יחד‪ ,‬אך אינה נוגעת בהמקור מהיכן שצריכה האחדות‬ ‫לבוא‪ .‬שהרי אחדות נכונה צריכה לבוא מסוד היחוד‪ ,‬סוד השגת‬ ‫אחדות הבורא‪ ,‬ושתהא מקושרת עם אחדות הבורא‪ ,‬והם הרי‬ ‫רצו לבנות מגדל וראשו בשמים‪ ,‬ונמצא שרצו לעשות שלום כזה‬ ‫שיתנגד לגילוי אחדות הבורא‪ ,‬ושלום זה הוא שלום שוא שלא‬ ‫יהא לו קיום‪ ,‬ושלום זה הוא כלה"ר על השלום האמיתי‪ ,‬שהרי‬ ‫כיון שהשלום האמיתי מתלבש ג"כ בענין שאינו אמת לגמרי‪,‬‬ ‫שהרי מותר לשנות מפני דרכי שלום‪ ,‬א"כ הסט"א משתוה לכך‬ ‫ועושה מין שלום שכל כולו אינו אמת‪ .‬ומצד זה יכולה הסט"א‬ ‫גם להתנגד ולדבר לה"ר על יוסף הצדיק שמידתו היא מידת‬ ‫השלום‪ ,‬דיעקב הוא מרכבה לענין האחד הנכון‪ ,‬ויוסף הוא‬ ‫המשכה ממנו להמשיך את רזא דאחד לדרגת השבטים שענינם‬ ‫הוא ריבוי של י"ב‪ ,‬ויוסף הוא המקשר ביניהם‪ ,‬ומכיון ששלום‬ ‫זה מתלבש בקצת שקר דמותר לשנות וכו'‪ ,‬ע"כ יכולה הסט"א‬ ‫להתנגד ולדבר לה"ר על יוסף‪.‬‬ ‫‪ ‬בבירור לה"ר זה תלוי ממש כל הבירור של כלל"י‪,‬‬ ‫וכשנבנה כלל"י היו צריכים לעבוד על בירור זה‪ ,‬לברר‬ ‫שהשלום הינו שלום אמיתי הנובע מרזא דאחד‪ ,‬ועל אף שנראה‬ ‫לכאורה שאי"ז אמת ממש אעפ"כ אמת הוא‪ ,‬דענין הראשון‬ ‫של שלום זה הוא בכך שמקושר הוא לשרשו ונובע ממנו‪ ,‬אלא‬ ‫דדרגת האחדות כפי שנראית בין דברים נפרדים נק' שלום‪ ,‬וזהו‬ ‫מרכבה לענין הנק' יחודא תתאה‪ ,‬ויחוד זה הוא ענין 'ברוך שם‬ ‫כבוד מלכותו לעולם ועד' הרומז לענין האחדות שנמצא בתוך‬ ‫הבריאה‪ ,‬וע"כ הר"ת של ברוך שם וכו' הם אתוון בשלומ"ך‪,‬‬ ‫וכן הם אתוון שלו"ם כ"ב‪ ,‬דכ"ב אותיות הן נפרדים זמ"ז‪,‬‬

‫גליון דברי תורה‬

‫והשלום שנמצא ביניהם הוא סוד יחודא תתאה‪ ,‬האחדות כפי‬ ‫שנמצאת למטה‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪ ‬זה של שלום‪ ,‬הנה לכאורה אכן נראה שהשלום אינו‬ ‫אחדות שלימה כנכון‪ ,‬וכנראה מהבריאה שאכן ישנה תכלית‬ ‫אחת לכולם וכ"א פועל עבור תכלית זו‪ ,‬אולם סו"ס לכל א'‬ ‫יש מידה משלו‪ ,‬ובכל זאת יש איזה פירוד ביניהם ואינם ממש‬ ‫אחדות אחת‪ ,‬ואכן כולם משתדלים להביא תכלית אחת אך‬ ‫למעשה יש בהם גוונים הרבה ואי"ז עדיין האחדות האמיתית‪,‬‬ ‫אולם באמת אית שלום ואית שלום‪ ,‬דישנו שלום הנק' 'שלום‬ ‫רב' שמשלום זה יבואו אח"כ כמה תוצאות‪ ,‬והיינו דיש בחי'‬ ‫של שלום שאכן הגם ד'שלום' הוא‪ ,‬ונובע מאחדות‪ ,‬אך עדיין‬ ‫לא נתגלתה על ידו האחדות האמיתית‪ ,‬אולם ישנה בחי' של‬ ‫שלום הנק' 'שלום רב'‪ ,‬וענינה הוא‪ ,‬דלא זו בלבד שיש בה‬ ‫אחדות כהאחדות המובנת בפשטות‪ ,‬אלא שלום זה הוא עוד‬ ‫אחדות גדולה יותר מכפי שהיא בפשטות‪ ,‬דאם סוד האחדות‬ ‫האמיתית היתה יכולה לירד ולהתלבש בתוך העלמא דפרודא‬ ‫ה"ז מורה שזהו אחדות נעלית יותר‪ ,‬וה"ז כענין שנתבאר לעיל‬ ‫דיש בענין האחדות ב' דרכים‪ ,‬דישנה אחד כפשוטו‪ ,‬ואח"כ‬ ‫ישנו ריבוי שבעצם הוא אחד ומורה הוא על אחדות עמוקה‬ ‫יותר‪ .‬וד"ז הוא סוד‪ ,‬ומידת היסוד שייכת לענין זה‪ ,‬דמידה זו‬ ‫ממשכת אורות שהן סודות‪ ,‬והסוד הוא שבהמקום שהי' נראה‬ ‫בעיניך כפירוד‪ ,‬הנה האחדות שבו היא עוד נעלית ביותר‪ ,‬ואינה‬ ‫אחדות שמופיע באופן שאינך יכול לתאר זאת בריבוי של‬ ‫תיבות כדנתב' לעיל‪ ,‬דאדרבה‪ ,‬כאשר הינך מתאר זאת בריבוי‬ ‫אזי האחדות גדולה בהרבה יותר מכפי הפשטות‪ ,‬ואכהמל"ב‬ ‫דכל חכמת הקבלה והחסידות באו לבאר זאת‪ ,‬ועכ"פ כן פועל‬ ‫ענין האחדות‪ ,‬דבתוך הריבוי טמון האחדות הנעלית ביותר‪,‬‬ ‫ופועל זאת רק בדרך סוד‪ ,‬וענין זה ישאר לעולם בגדר סוד ולא‬ ‫יהא מובן ממש‪ ,‬וזהו רזא דיסוד‪.‬‬ ‫‪ ‬ענין 'שלום רב' הוא האחדות שבאה בתוך עולם‬ ‫הריבוי‪ ,‬וזהו תכלית השלום‪ ,‬והעומק שבו הוא מצד א' בכך‬ ‫שבתוך הריבוי וההפכים ג"כ נמצא שלום‪ .‬ובעומק יותר הוא‬ ‫בכך ששלום זה גורם שהאחדות שלמטה יתאחד בהאחדות‬ ‫שלמעלה‪ ,‬והגם שנראה זאת לכאו' כב' הפכים‪ ,‬מ"מ האחדות‬ ‫שמאחדים ביניהם גם הוא חלק מענין הנק' 'שלום רב'‪ .‬וכן זהו‬ ‫ענין 'אמת' כנכון‪ ,‬שהרי גם 'אמת' יש לה ב' מדריגות‪ ,‬דיש‬ ‫בחי' הנק' אמת‪ ,‬ויש בחי' הנק' אמת לאמיתו‪ ,‬כענין השלום‬ ‫שיש בו בחי' שלום ובחי' שלום רב‪ ,‬ואמת לאמיתו היינו שאמת‬ ‫זו מבארת שכבר יוכל להיות אמת למטה כמו למעלה‪ ,‬והיא‬ ‫מאחדת את השלום )יחו"ת( עם האמת )יחו"ע(‪ ,‬וענין זה נק'‬ ‫שלום רב או אמת לאמיתו וענינו לאחד ב' הפכים‪.‬‬ ‫‪ ‬זה נוגע ג"כ למעשה‪ ,‬דמכיון ששלום זה נובע ממקום‬ ‫נעלה כ"כ‪ ,‬וענין 'שלום רב' בפשטות הוא גילוי גדול ביותר‬

‫ד‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״ב ‪ /‬כי תצא‬

‫של האמת‪ ,‬והרי ענין הקץ היא ג"כ מצד ענין זה‪ ,‬כנודע‬ ‫דהקץ יבוא ע"י שאליהו הנביא יכריז שלום בא לעולם‪ ,‬וכן‬ ‫אי' בזוה"ק דסוד הקץ הוא ענין 'אמת מארץ תצמח' דהאמת‬ ‫תתגלה‪ ,‬הנה ע"כ יש בענין זה דין שאסור לדחוק את הקץ‪ ,‬ואם‬ ‫משתדלים על כך שיהא שלום גדול ביותר ה"ז כדחיקת הקץ‪,‬‬ ‫ואם א' ימהר מאוד להביא את ענין השלום לגמרי הנה יגרום‬ ‫זאת נפילה‪ ,‬דלע"ע העולם אינו עומד עדיין במדרי' שתוכל‬ ‫להתגלות בו גילוי אחדות זו הנק' שלום רב‪ .‬ויש לכך הרבה‬ ‫משלים למטה ג"כ האיך מתפרש זאת‪ ,‬וכגו' דאם ישנם ב'‬ ‫אנשים שלכ"א מהם יש דרך משלו‪ ,‬הנה בע"כ יש איזה פירוד‬ ‫ביניהם‪ ,‬שכ"א סובר אחרת מזולתו והולך ע"פ שיטה אחרת‪,‬‬ ‫וצריך לידע שכך צריכים להיות פני הדברים‪ ,‬ואין להשתדל‬ ‫על כך שיתאחדו ממש כ"א מהם עם זולתו‪ ,‬ואכן ב' הדרכים‬ ‫נובעים מאחדות אחת והכל הולך אל מקום אחד‪ ,‬אך א"א‬ ‫עדיין לגלות את האחדות ממש שביניהם‪ ,‬וע"כ למעשה יגרום‬ ‫זאת בפשטות שאכן לא יוכלו להיות בפועל חברים טובים כ"כ‬ ‫זה עם זה‪ .‬ואכן בפנימיות יכולים הם לאהוב מאוד זה את זה‪,‬‬ ‫שהרי בפנימיות יודעים הם שהכל אמת‪ ,‬אך בפועל לא יוכל‬ ‫להתגלות‪ ,‬ולא עוד אלא שבזמן הגלות אי"ז בהכרח שיידעו‬ ‫אפי' בפנימיות ששני הדרכים הם אמת‪ ,‬ובזמן הגלות ישנו‬ ‫ענין שכבר יוכל כ"א מהם לחשוב שזולתו באמת ממש אינו‬ ‫צודק‪ ,‬ופעמים עוד יוכל זאת לגרום שיסבור עליו שהוא אשם‬ ‫בכך שאינו צודק וכדו'‪ ,‬וצריך לידע שאכן כך הם פני הדברים‪,‬‬ ‫ומחלוקת אי"צ לעשות‪ ,‬אך כמו"כ אין להשתדל לעשות שלום‬ ‫ממש ביניהם‪ ,‬דאם ישתדלו לעשות שלום ביניהם כאשר‬ ‫העולם אינו עומד עדיין בדרגא זו של שלום‪ ,‬אזי יוכלו ליפול‬ ‫עי"ז למחלוקת גדולה ביותר‪ ,‬דאם א"א עדיין להיות קרובים‬ ‫כ"כ ובכל זאת ישתדלו להתקרב זה אל זה‪ ,‬הרי שקירוב זה‬ ‫יגרום רק פירוד גדול יותר‪ ,‬וצריך לידע שיש בכך איסור של‬ ‫דחיקת הקץ‪.‬‬ ‫‪ ‬זה הי' נחשב מעין חטא ליוסף הצדיק‪ ,‬שהשתדל‬ ‫להתאחד עם השבטים ע"י אחדות כזו שהעולם עדיין לא עמד‬ ‫על כך‪ ,‬והיינו מאי דכתיב 'ולא יכלו דברו לשלום' שהעולם לא‬ ‫עמד עדיין בדרגא זו של אחדות‪ .‬ומה שיעקב אבינו עשה לו‬ ‫כתונת פסים בי' בבעל הטורים שבכך רמז לו שימסור לו הקץ‪,‬‬ ‫וכהבחי' שביקש יעקב לגלות את הקץ קודם פטירתו‪ ,‬ומכיון‬ ‫שהקץ תלוי בענין השלום ע"כ כשביקש לגלות הקץ אמר‬ ‫לבניו 'האספו'‪ ,‬דהיינו שכל השבטים יתאחדו יחד באסיפה‬ ‫אחת ואזי 'ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים'‪,‬‬ ‫דאחרית הימים תלוי בגילוי האחדות‪ ,‬ומכל זאת נראה שישנה‬ ‫תשוקה אצל צדיקים‪ ,‬וצריך שיהא כן‪ ,‬שמשתוקקים הם לכך‬ ‫שכבר יבוא הקץ‪ ,‬ופועלים הם על זאת‪ ,‬אלא שאין מניחים‬ ‫להם מן השמים ואסור לדחוק את הקץ‪ .‬וכמו"כ יוסף הצדיק‬ ‫רצה ג"כ שכבר יבוא הקץ‪ ,‬והרי מידת השלום של יוסף הינה‬

‫גליון דברי תורה‬

‫אחדות גדולה יותר מהאחד של יעקב )כבחי' שלום רב הנ"ל(‪,‬‬ ‫וכדחזינן דכתי' 'וישתחו ישראל על ראש המיטה' דתעלא‬ ‫בעידנא סגיד ליה‪ ,‬וכן ראה יוסף בחלומו 'והנה השמש והירח‬ ‫וכו' משתחוים לי' והרי שגם יעקב אבינו השתחוה ליוסף‪,‬‬ ‫והיינו משום שישנה דרגא של אחדות אצל יוסף שעמוקה יותר‬ ‫מהאחדות של יעקב‪ ,‬ויוסף רצה לגלות זאת‪ ,‬אלא שעדיין לא‬ ‫היה אפשר לגלותה ואסור לדחוק את הקץ‪.‬‬ ‫‪ ‬לידע כלל זה כיון שבכמה ענינים שייך דבר זה‪ ,‬הן בין‬ ‫חברים וכדו'‪ ,‬דצריך להבחין כמה שלום שייך שיהא ביניהם‬ ‫וכמה שלום כבר אי אפשר שיהא‪ ,‬וצריך עדיין לסבול את ההיפך‬ ‫כיון שזהו מין אחדות שעדיין אינה יכולה להתגלות‪ ,‬וע"כ מותר‬ ‫לשנות מפני דרכי שלום כיון שאכן עדיין לא יהא אחדות ממש‪.‬‬ ‫וה"ה בשלום בית צריך לידע זאת שסוכ"ס אשה אינה חברותא‪,‬‬ ‫דאיש הוא איש ואשה היא אשה ותו לא‪ ,‬ולא מיבעיא דשלום‬ ‫הבא מצד היצה"ר דמופרך הוא‪ ,‬אלא אף שלום כנכון ג"כ א"א‬ ‫שיהא אחדות לגמרי ביניהם ואסור לדחוק את הקץ‪ .‬ופעמים‬ ‫מצד הטבעיות ומצד הדיעות אין שניהם שוים לגמרי‪ ,‬וצריך‬ ‫לידע שאכן לא בכ"מ צריך שיהיו שווים לגמרי‪ ,‬וישנם הרבה‬ ‫פירודים שצריך לסבלם‪ ,‬ונובע זאת מחמת כלל הנ"ל‪.‬‬ ‫‪ ‬הנה אחר שנבנה בית שני כאשר שאלו את הנביא אם‬ ‫יבכו בחודש אב אחרי אשר חזר הבית להבנות )עיי' זכריה‬ ‫ז‪ ,‬ג(‪ ,‬והשיבם הנביא )שם ח‪ ,‬יט( 'כה אמר ה' צבאות‪ ,‬צום‬ ‫הרביעי וכו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה וכו' והאמת‬ ‫והשלום אהבו'‪ ,‬ומה שסיים בענין אמת ושלום הוא משום‬ ‫דאמת ושלום הן כגוף ונשמה‪ ,‬וכאשר שאלוהו באם לצום או‬ ‫לאו‪ ,‬וצום הרי הוא מענין הנשמה לבדה‪ ,‬שהרי הגוף נצרך‬ ‫לאכילה‪ ,‬וא"כ צום הוא פירוד בין נשמה לגוף‪ ,‬וע"כ השיבם‬ ‫'שהאמת והשלום אהבו' שה"ז כאחדות גוף ונשמה‪ .‬ועכ"פ‬ ‫צריך לידע שענין האחדות בא משורש נעלה מאוד‪ ,‬וכל עניני‬ ‫הזיווגים ג"כ יש להם שייכות לסוד האחדות‪ ,‬וגם הם באים‬ ‫משורש נעלה‪ ,‬ומכיון שהם באים ממקום נעלה כ"כ‪ ,‬ע"כ ענין‬ ‫זה מתלבש בדברים נמוכים ביותר ופשוטים ביותר‪ ,‬וכמו"כ‬ ‫צריך לידע הכלל דכל ענינים הקשורים לאחדות בכל האופנים‪,‬‬ ‫אסור לדחוק בהם את הקץ‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪ ‬מכיון שענין האחדות שרשו בכך שהוא מרכבה לענין‬ ‫יחוד קוב"ה ושכינתיה‪ ,‬הנה ע"כ נובע מכך כמה ענינים של‬ ‫אחדות בהקדושה‪ ,‬ובעיקר הוא בענין הזיווגים כנ"ל‪ ,‬וכמו"כ‬ ‫ישנו ענין זיווג בין רב לתלמיד‪] ,‬ואולי גם בחברותות הוא‬ ‫כן‪ ,‬דבדרך כלל לימוד בחברותא בא ג"כ באופן שבאיזו בחי'‬ ‫נחשב א' כמשפיע והב' למקבל‪ ,‬אך בעיקר ענין זה הוא בזיווג‬ ‫בין רב לתלמיד[‪ ,‬וזיווג זה נובע ג"כ מענין הכללי של משפיע‬ ‫ומקבל כנ"ל‪ ,‬וזיווג הוא ג"כ כענין הנישואין‪ .‬והנה מכיון‬ ‫שזיווג נובע משורש נעלה כ"כ‪ ,‬ע"כ אי"ז שייך בעיקר לדברים‬

‫ה‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״ב ‪ /‬כי תצא‬

‫בחירה אפשר לקלקל ענין זה‪ ,‬ולגרום שהענין יהא נעלם ולא‬ ‫יתגלה עד כמה שורשי הוא‪ ,‬וככמה דברים כגו' זה שיכולים‬ ‫ליפול להסתר של דרך הטבע‪ .‬ובענין הזיווגים רואים במפורש‬ ‫בתורה לגבי ענין הסוטה שענין זה הוא למעלה מדרך הטבע‪,‬‬ ‫שהרי בדרך כלל אין התורה סומכת על הנס‪ ,‬ומ"מ בכדי לטהר‬ ‫זיווגם של ישראל הניח השי"ת שיבוא ע"י נס‪ ,‬והרי דענין‬ ‫הזיווגים שאני‪ ,‬וכמו שעצם הזיווג ה"ז ביד השי"ת בעצמו‬ ‫בלבד‪ ,‬כן כאשר יש בהזיווג ערות דבר‪ ,‬וצריך להפריד ביניהם‪,‬‬ ‫יעשה השי"ת נס שקבע השי"ת בענין זה‪ .‬ובפרשה זו חזינן‬ ‫ג"כ שאפשר לקלקל ענין זה‪ ,‬וכדאי' בחז"ל )סוטה כח‪ (.‬בזמן‬ ‫שהאיש מנוקה מעון המים בודקים את אשתו‪ ,‬אין האיש מנוקה‬ ‫מעון אין המים בודקין את אשתו‪ ,‬והיינו שאם גם הוא פגם‬ ‫בריתו אזי נפל להסתר‪ ,‬ואזי לא ישתדל השי"ת עבור זיווגו ולא‬ ‫יפעלו מי הסוטה את פעולתם‪.‬‬ ‫‪ ‬זה חזינן מנהג ישראל בכל הדורות‪ ,‬וכמו"כ בזמנינו‬ ‫בפרט אצל ההולכים ע"פ דרך החסידות‪ ,‬שענין הזיווגים בא‬ ‫באופן שבדרך הטבע אין מובן כלל איך יפעל שידוך זה‪ ,‬דהחתן‬ ‫אינו מכיר את הכלה וכדו'‪ ,‬ואי"ז הנהגה ע"פ דרך הטבע‪ ,‬ובע"כ‬ ‫שאם בכל זאת משתדכים ביניהם באופן זה ה"ז משום שהשי"ת‬ ‫הוא המזווג זיווגים‪ ,‬ורואים בענין זה נפלאות ממש האיך פועל‬ ‫הוא‪ ,‬וה"ז גילוי מן השמים שהשי"ת הוא שפועל זאת‪ .‬אלא‬ ‫שאפשר להסתיר זאת ע"י פגם הברית כנ"ל‪ ,‬וכן גילוי זה נסתר‬ ‫ע"י לשון הרע שמדברים על הנהגה זו‪ ,‬דכל דבר פנימי כשידברו‬ ‫כנגדו לה"ר גורמים עי"ז העלמה על כך‪ ,‬ואם אין מאמינים‬ ‫בהנהגה זו ומדברים לה"ר עליה שלא לנהוג כן‪ ,‬הנה עי"ז יוכל‬ ‫להיות שהנהגה זו תהא נעלמת‪ ,‬וכההלכה שבדרך שאדם רוצה‬ ‫לילך מוליכין אותו‪ ,‬ואזי יצטרך בהכרח להתעסק בדרכי הטבע‬ ‫ולא יראה בהזיווג את ההצלחה בה שלא כדרך הטבע‪ ,‬דכל דבר‬ ‫פנימי אינו מתגלה אלא ע"י אמונה‪ ,‬וענין זה גם הוא דבר פנימי‬ ‫המתגלה רק ע"י אמונה‪ ,‬ומי שאין לו אמונה בכך לא תתגלה לו‬ ‫הנהגה זו‪ .‬וע"כ כל הדרך בו מתעסקים בשידוכים הוא ממש‬ ‫כענין שסומכים על הנס‪ ,‬ובענינים אלו עושה השי"ת נסים כיון‬ ‫שהוא בא משורש נעלה כ"כ‪ ,‬וזהו המשך היצירה‪ ,‬וע"כ רק‬ ‫השי"ת בעצמו מתעסק בכך‪ ,‬ונעשין נסים בענין זה‪.‬‬ ‫‪ ‬מכיון שד"ז בא משורש נעלה כ"כ ע"כ פועל הוא‬ ‫בדרך נפלא‪ ,‬דמשתמשים עבור זה בדברים נמוכים ופשוטים‬ ‫ביותר‪ ,‬כיון שזהו גילוי גדול של האמת‪ .‬והרי אי' שמותר‬ ‫לשנות מפני דרכי שלום והיינו שהשלום מתלבש בשקר‪,‬‬ ‫והיתר השינוי הוא מכיון דענין השלום עצמו ג"כ אינו האחדות‬ ‫האמיתית כנכון כדנתב' לעיל‪ ,‬וע"כ יכול הוא להתלבש גם‬ ‫בשקר ולשנות בדיבורו מפני דרכי שלום‪ ,‬והנה ע"כ ידוע הרמז‬ ‫שכ' ר' יעקב עמדין על שדכן שהוא ר"ת ש'קר ד'ובר כ'סף‬ ‫נ'וטל‪ ,‬דדרך השדכן לומר שקר ואינו אומר אמת‪ ,‬והיינו מכיון‬ ‫שבעצם מדבר הוא מענין נעלה מאוד‪ ,‬ענין האחדות והזיווג‬

‫חיצוניים אלא יש לכך שייכות עם שרשי הנפש‪ ,‬ומכיון שכן‬ ‫נצרך שהרבוש"ע בעצמו יתעסק בכך‪ ,‬דשייך זאת לסוד היצירה‬ ‫שברא השי"ת‪ ,‬והשלמה הוא לשרשי הנפש‪ ,‬ודברים כגו' אלו‬ ‫הנוגעים לשרשי הנפש נעלים הם מן הבחירה ובאים הם בבחי'‬ ‫מזל‪ ,‬וע"ז כתיב 'אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי' )דקאי על‬ ‫ענין זיווגים כדכ' באגד"פ(‪ ,‬ומאי"ן היינו מענין המזל‪ ,‬וכדאי'‬ ‫בספרים על הא דאי' 'אין מזל לישראל' דהיינו שבחי' אי"ן הוא‬ ‫המזל לישראל‪ ,‬וענין המזל נעלה הוא מן הבחירה דמזל הוא‬ ‫העצמיות‪ ,‬ומבחי' אי"ן זו יבוא עזרי‪ .‬וע"כ מנהג כלל"י לברך‬ ‫ברכת 'מזל טוב' בכל שידוך שנעשה‪ ,‬וזאת מכיון ששידוך הוא‬ ‫כמי שנולדה כאן נשמה חדשה‪ ,‬וה"ז מזל חדש שהוא שורש‬ ‫הנפש‪ ,‬דענין הנוגע לשורש הנפש נק' מזל‪ ,‬וכשנעשה שידוך‬ ‫היינו שנתגלה מזל זה שהוא שורש נפשותיהם שמתוך כך בא‬ ‫הזיווג ביניהם‪ ,‬ועכ"פ נוגע זאת לדברים נעלים ביותר שהאדם‬ ‫בעצמו אינו יכול להתעסק בהם‪ ,‬וה"ז עסק של הרבוש"ע לבדו‪.‬‬ ‫וה"ה בענין זיווג של רב ותלמיד ה"ז שהשי"ת מזווג תלמידים‬ ‫אלו ואלו אל הרב‪ ,‬שתהא ביניהם שפה משותפת שיוכל הרב‬ ‫לדבר עמם‪ ,‬והרבוש"ע הוא שצירפם וחיברם יחד שהרי שייך‬ ‫זאת לשרשי הנפש כנ"ל‪ ,‬וכדאי' שדור דור ודורשיו היינו שלכל‬ ‫דור יש דורש השייך לדור זה‪ ,‬ולכל דורש ישנם תלמידים‬ ‫בפרטיות השייכים לשורש נפשו‪ ,‬וה"ז כזיווג עליון‪.‬‬ ‫‪ ‬צורך התפילה על ענין הזיווג היא מחמת שלפעמים‬ ‫יוכלו להיות זיווגים שאינם אמיתיים‪ ,‬וה"ז כזיווג שוא‪ ,‬ויהא‬ ‫ביניהם שלום שוא שאכן אינו נובע משורש הנפש‪ ,‬וכשנעשה‬ ‫כן ה"ז ממש כעונש‪ ,‬שנעשה כאן זיווג הנק' כלאיים‪ ,‬וע"כ כתי'‬ ‫'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא' ופי' חז"ל דקאי‬ ‫על זיווגים‪ ,‬דצריך להתפלל על כך שיזכה להזיווג הנכון הבא‬ ‫מצד שורש נפשו‪ .‬וכמו"כ צריך ליזהר מכמה דברים ועשיות‬ ‫בפועל שיכולים לגרום שיאבד את זיווגו הנכון‪ ,‬ועיקר הגורם‬ ‫לכך שיוכלו לאבד הזיווג הוא ע"י פגם הברית‪ .‬והיינו דעל‬ ‫אף שזיווג נובע ממזל שהוא נעלה מבחירה‪ ,‬אי"ז אלא שבדרך‬ ‫חיוב א"א לו לאדם לגרום זאת ולזווג ביניהם כיון שנעלה‬ ‫הוא מבחירה‪ ,‬אך לקלקל הזיווג אפשר ע"י בחירה‪ ,‬וע"כ צריך‬ ‫להשתדל שלא יתקלקל‪ .‬וכמו"כ בענין הזיווג בין רב לתלמיד‬ ‫צריך ג"כ להתפלל שיזכה לכך‪ ,‬וגם בזיווג זה ישנם דברים‬ ‫שיכולים לקלקל הזיווג‪.‬‬ ‫‪ ‬כל עניני זיווגים אלו נוגעים לדברים נעלים‪ ,‬ומכיון‬ ‫שכן אינם באים אלא ע"י השי"ת בעצמו‪ ,‬אלא שכמו בכל‬ ‫הדברים הנעלים שיש להם התלבשות בדרך הטבע כן גם לענין‬ ‫זה יש ג"כ מין לבוש של טבע‪ ,‬אך בעיקרו לא הניח השי"ת‬ ‫לענין זה שיתנהל ע"י הנהגת הטבע‪ ,‬דדבר קדוש הוא ביותר‬ ‫מכדי שיניחוהו לדרכי הטבע‪ ,‬שהרי זהו המשך לעצם היצירה‪,‬‬ ‫וד"ז הוא המשל להענין הנעלה ביותר‪ ,‬לסוד האחדות‪ ,‬וע"כ‬ ‫לא הניח זאת השי"ת שיתנהל ע"פ טבע‪ .‬אלא שבכל זאת ע"י‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ו‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״ב ‪ /‬כי תצא‬

‫האמיתי‪ ,‬ובאמת מה שנזדווגו ביניהם אינו מצד שהחתן הוא‬ ‫בעל מעלה והכלה היא בעלת מעלה‪ ,‬דמעלות אלו אינם אלא‬ ‫לבוש לכך ואינם הטעם האמיתי‪ ,‬דהטעם שמזדווגים ביניהם‬ ‫באמת הוא מצד שורש נפשם המאוחד‪ ,‬ומכיון שכל ענין‬ ‫המעלות של כל א' אינו אלא לבוש בענין הזיווג‪ ,‬שוב כבר יכול‬ ‫השדכן לומר שקרים ג"כ‪ ,‬דמאי נפק"מ אם יש לו מעלה זו או‬ ‫לאו‪ ,‬הרי במילא מעלה זו אינה הסיבה הנכונה לזיווג זה‪ ,‬וע"כ‬ ‫נהוג כן דשדכן הוא שקר דובר כסף נוטל‪ ,‬דכיון שכל צורה‬ ‫זו האיך לשדך ביניהם אינה אמיתית שוב כבר יכול להתלבש‬ ‫זאת בשקר‪ ,‬וכמו שענין השלום במילא אינו אחדות כנכון וע"כ‬ ‫מותר לשנות מפני דרכי שלום‪ ,‬כמו"כ השלום שהשדכן עושה‬ ‫בזיווג זה אינו מצד האמת אלא מצד השלום‪ ,‬וע"כ כבר יכול‬ ‫הוא לשנות ולומר שקר‪ .‬וביתר עומק הרי עצם כל טעמים‬ ‫אלו לשידוך זה הינן שקר‪ ,‬שהרי האמת היא ששידוך זה בא‬ ‫מצד שורש הנפש ולא מטעמים אלו ואלו‪ ,‬ושוב כבר אפשר‬ ‫לשנות יותר‪ .‬וכמו"כ מצד שנובע זאת ממקום נעלה ביותר‬ ‫ע"כ מתלבש הוא בדבר נמוך שיתנהל ע"י שקר‪ ,‬וכענין קרי"ס‬ ‫שנשתמשו בהנחש עצמו עבור זה‪ ,‬כמו"כ הזיווג דקשה הוא‬ ‫כקרי"ס )סוטה ב‪ (.‬יש בו ג"כ כלל של מותר לשנות מפני דרכי‬ ‫שלום‪ ,‬דשלום בשרשו היינו זיווג ואחדות‪.‬‬

‫בפשטות שלא יוכל לינשא‪ ,‬ולכן בע"כ צריכים להשתמש‬ ‫בלשון כזו כנ"ל‪ ,‬ובכ"מ מותר אפי' להוסיף לצד הטוב‪.‬‬ ‫‪ ‬יותר הבי' לכך שצריך לענות על שידוכים באופן זה‪,‬‬ ‫דהרי אין הנשאל עומד לעשות שידוך זה אלא השואל‪ ,‬ובאמת‬ ‫הרי שידוכים אינם נעשים ממש מפני חשבונות השכל‪ ,‬אלא‬ ‫שבמילא יעשה השואל את השידוך מצד משיכות לבו‪ ,‬וא"כ‬ ‫הרי אם יש לו המשכת הלב לשידוך זה אזי אפי' אם תאמר‬ ‫לו כך וכך לא ימנע זאת בעדו מלעשות השידוך‪ ,‬ורק אם אין‬ ‫לו משיכת הלב אזי ימנע משידוך זה ע"י דבריך‪ ,‬ובכה"ג הרי‬ ‫באמת אי"ז השידוך הנכון‪ .‬ומצד זה צריך הנשאל להשיב‬ ‫באופן שאם יש להשואל משיכת לב לכך יוכל לעשות שידוך‬ ‫זה‪ ,‬וצריך הנשאל להניח לו לילך אחר משיכת לבו ואף לסייעו‬ ‫בכך‪ ,‬וכמו"כ צריך הוא להניח לו מקום שאם אכן אין לו משיכת‬ ‫הלב לכך יוכל כבר לשמוע מבין השורות מה כוונתו האמיתית‪,‬‬ ‫אלא שאם יש לו משיכת הלב אזי לא יבחין בכך כלל‪ ,‬וא"כ‬ ‫כאשר עונים ע"פ שפה הנ"ל נמצא שהשואל לא עיכב כלל‬ ‫שידוך זה‪ ,‬דאם הבחין השואל בין השורות בכוונתו ה"ז ראי'‬ ‫ששידוך זה אכן אינו הזיווג הנכון‪ ,‬דאם הי' זאת הזיווג הנכון‬ ‫אזי לא היה השואל מבחין כלל בכוונתך שבין השורות‪ ,‬והי'‬ ‫מפרש הכל לטוב‪ .‬ועכ"פ השפה שבה עונים על ענין השידוכים‬ ‫הוא שמוסיפים הרבה על צד הטוב‪ ,‬ואומרים זאת במין לשון‬ ‫שישנו אפשרות שיבין השואל את הכוונה האמיתית‪ ,‬ואזי אם‬ ‫נמשך לבו לשידוך זה לא יבחין בכך‪ ,‬ואם אין לבו נמשך לכך‬ ‫אזי יבין ויבחין בכך‪.‬‬ ‫‪ ‬מהסיבות הגדולות לכל שידוך שנעשה הוא ע"י‬ ‫שנמשך לבו לכך‪ ,‬וזהו בחי' נבואה שנותן השי"ת למי שצריך‬ ‫להתעסק בשידוכים‪ ,‬ואף שאפשר לפרט סיבות שונות לכל‬ ‫זיווג לכאן ולכאן‪ ,‬אין סיבות אלו עיקר הענין‪ ,‬אלא בכללויות‬ ‫הכל הולך אחר המשכת הלב‪ ,‬ונותן השי"ת בחי' נבואה זו‬ ‫להאב שהוא המתעסק בענין השידוכים של צאצאיו‪ ,‬כענין‬ ‫דכתי' 'את בתי נתתי לאיש הזה'‪ ,‬ופסוק זה באבי הכלה מיירי‪,‬‬ ‫אלא שהרבה דברים בנויים על מנהגי ישראל‪ ,‬והרי המנהג‬ ‫למעשה הוא שגם בצד החתן האב מתעסק בעיקר בזיווגו‪,‬‬ ‫ובודאי יש לכך שורש‪ ,‬דלכאו' כיון שהם היו שותפים ביצירת‬ ‫הבן והבת‪ ,‬והם הביאו נשמות אלו לעולם‪ ,‬ע"כ צריכים הם‬ ‫להתעסק ג"כ בענין הזיווגים שהוא השלמת יצירתם כנ"ל‪,‬‬ ‫וע"כ ניתן לההורים בחי' זו של נבואה‪ ,‬וצריך שיהא להם‬ ‫משיכת הלב לשידוך זה‪ ,‬וכמעט שא"א לומר כללים ברורים‬ ‫לכך‪ ,‬וסו"ס ענין זה בא בכח נבואה‪.‬‬ ‫‪ ‬טעמא נהגו לילך לשאול פי צדיק בענין שידוכים‪,‬‬ ‫וכל תלמיד שואל את רבו בענין זה‪ ,‬וזאת משום שלהרבי יש‬ ‫סיעתא דשמיא לכל צרכי התלמידים‪ ,‬דהוא כנשמה הכללית‬ ‫שלהם ויכול הוא להרגיש בצרכיהם‪) ,‬ומצד זה יש לו ג"כ‬ ‫כח נבואה להשיב על ענין זה(‪ ,‬ומלבד זאת יש להרבי חוש‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬לידע כלל בענין שידוכים‪ ,‬דאם מבררים אצל א' על‬ ‫פלוני‪ ,‬הנה הגם שאסור לומר שקר ממש מ"מ אין צריך לומר‬ ‫את כל האמת בנידון‪ ,‬וישנם גדרים בכך‪ ,‬ומותר להוסיף הרבה‬ ‫על שבחיו‪] ,‬מלבד אם השואל הוא אדם קרוב ביותר‪ ,‬אך בדרך‬ ‫כלל צריך לנהוג ככלל הנ"ל[‪ .‬והכלל בענין זה הוא שישנו שפה‬ ‫מיוחדת איך משיבים לגבי שידוכים‪ ,‬וכל א' צריך שיידע שפה‬ ‫זו‪ ,‬וטעם הדבר יש בו טעם פשוט וטעם בעומק‪ ,‬והטעם הפשוט‬ ‫לכך הוא שהרי אם מתענינים על בחור פלוני וישמעו עליו דברי‬ ‫גנות‪ ,‬הרי שבכך תיגרם לו מחיצה שלא יוכל כלל להתארס‪,‬‬ ‫וע"כ צריך להשתדל להניח לו מקום שיוכל לעשות שידוך זה‪,‬‬ ‫ולהשיב במין לשון שהלה כבר יבין בעצמו כוונתו‪ ,‬ואם זהו‬ ‫דבר טוב ממש אזי עונים בכל התוקף והעוז והשואל מבחין‬ ‫כבר שאמרו לו אמת‪ ,‬ואם לאו אזי עונים במין שפה שהשואל‬ ‫יבין בין השורות‪ ,‬ולפי רוח הדברים ולפי השפה שהשתמש‬ ‫בתשובתו‪ ,‬שכל דיבוריו אינן אלא דיבורים בעלמא‪ .‬משא"כ‬ ‫אם יאמר את האמת ממש לא יוכל הלה לינשא לעולם‪ ,‬שהרי‬ ‫בכל הצעת שידוך הנה מתחילה יתענינו אצל הקרובים לבחור‬ ‫זה‪ ,‬ואצל חבריו הטובים ומשגיחים בישיבה וראשי הישיבה‬ ‫ומתפללי ביהמ"ד‪ ,‬ואם הם יאמרו את כל האמת וידברו עליו‬ ‫דברי גנות שוב לא יוכל הלה לינשא‪ ,‬וכי מכיון שיש לו חסרון‬ ‫אסור לו לינשא‪ ,‬והרי אף במקום שבתו של השואל יש לה ג"כ‬ ‫חסרונות ודברי גנות‪ ,‬מ"מ אם ישמע דברי גנות על המשודך‬ ‫לא ירצה להשתדך עמו‪ ,‬ונמצא דע"י דיבורם עשו לו מחיצה‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ז‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״ב ‪ /‬כי תצא‬

‫שיכול הוא עי"ז להבחין מהו באמת משיכת לבו של התלמיד‪,‬‬ ‫דלפעמים השואל בעצמו אינו יודע מהו משיכת לבו‪ ,‬וצריך‬ ‫שיהא להרבי חוש על כך‪ ,‬ועי"ז הוא דן בהרבה פעמים לפי‬ ‫מה שרואה את משיכת לבו שלו ולפי מה שמבחין במשיכת‬ ‫לב התלמיד ששואלו‪ ,‬וזאת מלבד הדעת תורה שישנה בענין‬ ‫זה‪ ,‬דהמשכת הלב צריך שיהא לה לבוש‪ ,‬והלבוש צריך להיות‬ ‫בכ"מ ע"פ דעת תורה‪ ,‬אולם סו"ס אי"ז אלא כלבוש‪ ,‬והשורש‬ ‫בכ"מ הוא ע"פ נטית הלב‪ ,‬וע"כ כששואלים א' בענין שידוכים‬ ‫צריך הוא לידע שבעיקר תלוי זאת במשיכת הלב ולא בחשבונות‬ ‫השכל‪ ,‬וע"כ אסור לו לדבר לשון הרע שעי"ז אף אם יהא להלה‬ ‫משיכת לב לכך תיגרם לו מחיצה ע"י דיבוריו של הנשאל‪.‬‬ ‫‪ ‬הדעת תורה שנצרך בשידוכים הוא מצד הענינים‬ ‫העמוקים והמוקשים שישנם בענינים אלו‪ ,‬שהרי אם אמרנו‬ ‫שהכל תלוי בהמשכת הלב הרי נכנסנו למקום סכנה‪ ,‬כיון‬ ‫דמשיכת לב בנ"א נמשך הוא אחר הרבה נגיעות‪ ,‬וכמו בכח‬ ‫הנבואה שהיו הרבה נביאי שקר שהשתמשו בכך לרע‪ ,‬וישנם‬ ‫הרבה דמיונות וכדו' שיכולים לבלבל זאת‪ ,‬וע"כ אם אמרנו‬ ‫שהכל תלוי במשיכת הלב הנה מתחילה צריך להתייחס‬ ‫להדעת תורה שבענין זה‪ .‬ומה גם מצד שהרי יש לו לאדם‬ ‫הרבה חלקים בנפשו‪ ,‬ואין חלקים אלו שוים זה עם זה‪ ,‬ומצד‬ ‫חלקים מסויימים בנפשו יש לו משיכת לב לכבוד ולגשמיות‪,‬‬ ‫אלא שביוכ"פ בשעת נעילה אזי יש לו משיכת לב לרוחניות‬ ‫ולאמר 'ה' הוא האלקים'‪ ,‬והיינו משום שבשעה זו מגלה‬ ‫האדם את פנימיות נפשו‪ ,‬ואת החלקים הטובים שבנפשו‪,‬‬ ‫וע"כ משיכת לבו בשעה זו הינה באופן אחר מבשאר הזמנים‪,‬‬ ‫וכמו"כ כשמתעסקים בשידוכים צריך האדם לשקול האיך‬ ‫יחשוב ביוכ"פ בשעת נעילה‪ ,‬ומה יהא אז משיכת לבו‪ ,‬ולא‬ ‫כפי שחושב בשאר ימות השנה‪ ,‬דצריך הוא לגלות מתחילה‬ ‫את חלקי נפשו המתגלים כאשר עומד הוא במצב נעלה‪,‬‬ ‫ולשפוט על ידם‪ ,‬ולא כפי שהוא במצב פשוט‪ .‬וה"ז טעם נוסף‬ ‫לכך שנהגו לילך לשאול פי צדיק בענין זה‪ ,‬מכיון שבשעה‬ ‫שעומדים אצל הצדיק ומדברים עמו‪ ,‬אזי מגלה האדם יותר‬ ‫את החלקים הטובים שבנפשו ולא את חלקיו האחרים‪ ,‬אם‬ ‫ע"י שהרבי מגלה אצלו את חלקיו הטובים שעפי"ז יחשוב‬ ‫באופן אחר מכפי שחשב בעצמו מתחילה‪ ,‬אם ע"י שעכ"פ‬ ‫יפרט מחשבתו אל הרבי ע"פ חלקיו הטובים ולא ע"פ חלקיו‬ ‫הנמוכים‪ ,‬ועכ"פ חלקים אלו הם הצריכים להתגלות‪ ,‬ולבחון‬ ‫על פיהם מהו משיכת לבו‪ .‬ואכן כאשר מדברים עם יהודי נעלה‬ ‫הלומד בספר חובת הלבבות ובמסילת ישרים‪ ,‬אזי אכן אפשר‬ ‫לומר לו שיכול לסמוך על המשכת לבו להתנהג עפי"ז‪ ,‬אך אם‬ ‫מדברים עם איש המוני אזי צריך מתחילה להשתדל לגלות את‬ ‫משיכת לבו הנכונה‪ ,‬שיגלה מה הם מחשבותיו בשעה שחושב‬

‫הוא כפי שיהודי צריך לחשוב‪ ,‬ולא כפי מחשבותיו הפשוטות‪,‬‬ ‫ורק לאחמ"כ אפשר לו לילך אחר נטיית לבו‪ ,‬ומצד זה צריך‬ ‫הרבה פעמים להסתייע בצדיק ויר"ש שיסייענו לבוא לידי כך‪,‬‬ ‫דהמשכת הלב ודע"ת באין כאחד‪ ,‬והדעת תורה היא אכן רק‬ ‫לבוש‪ ,‬אך פועלים הם כאחד וכנ"ל‪.‬‬ ‫‪ ‬בודאי אם יש לו לאדם בן או בת שאין שאיפותיהם‬ ‫שוות למה שהאב שואף והי' סבור שתהא להם‪ ,‬הנה צריך‬ ‫להתייחס לכך‪ ,‬ולוותר מדרישותיו שלו ולחשוב מה טוב‬ ‫עבורם‪ ,‬אך אצל אב שלבניו ישנם ג"כ אותם השאיפות שיש‬ ‫לו‪ ,‬והאב יר"ש הוא‪ ,‬וגם בניו יראי שמים ושאיפותיהם נכונות‪,‬‬ ‫אזי אי"צ לחשוב אלא דבר אחד בלבד‪ ,‬שהבית שהולך‬ ‫ליבנות עתה צריך שיהא מקום להשראת השכינה‪ ,‬ושיעמיד‬ ‫עי"ז דורות של השראת השכינה‪ ,‬ואי"צ לחשוב משום דבר‬ ‫אחר זולת זאת‪ ,‬ואם יתחשב האב בדברים אחרים אזי קלקל‬ ‫שליחותו‪ ,‬ועשה עי"ז רעה גדולה כ"כ לבנו מה שהשונא‬ ‫הגדול ביותר אינו יכול לעשות‪ .‬ובאמת הנה את כל יצירת‬ ‫האדם העמיד השי"ת באופן שהטיל את אחריות היצירה על‬ ‫האב‪ ,‬ואם ממלא האב את חובת אחריותו אזי הוקש כבודם‬ ‫לכבוד המקום‪ ,‬דשותף הוא עם השי"ת ועשה את אותו הדבר‬ ‫שהשי"ת עושה‪ ,‬ובלא"ה אינו נאמן באחריותו‪ ,‬וגורם בכך‬ ‫רעה לבנו באופן נורא שהשונא הגדול ביותר אינו יכול לגרום‪,‬‬ ‫ונוגע זאת הן בענין שצריך לקדש עצמו ועי"ז נאמן הוא‬ ‫באחריותו‪ ,‬ובלא"ה גורם הוא רעה כ"כ לבנו מה שאף א' אינו‬ ‫יכול לעשות‪ ,‬והן בענין השידוכים של בניו‪ ,‬אם עושה זאת‬ ‫האב בנאמנות כפי שיהודי צריך לעשות‪ ,‬אזי אשרי לו ואשרי‬ ‫חלקו‪ ,‬ואם אינו עושה זאת בנאמנות אזי איני יודע אם יש שונא‬ ‫גדול כזה שיכול לגרום רעה כזו‪ .‬וע"כ צריך לידע היטב שה"ז‬ ‫אחריות גדולה מאוד‪ ,‬ויחד עם המשכת הלב ועם דעת תורה‬ ‫צריך לידע שאין להסתכל אלא על דבר א' בלבד‪ ,‬שיהא הבן‬ ‫מאושר בעוה"ז ובעוה"ב‪ ,‬ואושר זה לא תבוא אליו אא"כ תהא‬ ‫לו השראת השכינה בביתו‪ ,‬ובלא"ה אין כאן כלום‪.‬‬ ‫‪ ‬שאי"צ לדבר על כך שאין להסתכל בענין זה על‬ ‫כבוד‪ ,‬ולא על מה יאמרו הבריות‪ ,‬ועל כל הדמיונות למיניהם‪,‬‬ ‫אלא שענין זה שאמרנו שאין להסתכל על כבוד ודמיונות הוא‬ ‫ענין רחב‪ ,‬וצריך לבררו ולידע איך לבארו כנכון‪ ,‬שהרי בודאי‬ ‫אין לומר שצריך להשתדך עם א' שכל החיצוניות מסביב וכל‬ ‫משפחתו הינה משפחה בזויה‪ ,‬ולדרוש מהבן שלא יתייחס לכל‬ ‫דברים אלו והעיקר שהכלה המיועדת הינה צדקת ותהא לו‬ ‫השראת השכינה בביתו‪ ,‬וכל שאר הדברים אינם אלא חיצוניות‪,‬‬ ‫ובודאי העושה כן הינו חסיד שוטה‪ ,‬דבודאי יש מקום להסתכל‬ ‫גם על חיצוניות‪ ,‬אלא שהמתייחס בעיקר להתכלית שתצא‬ ‫מבית זה השראת השכינה‪ ,‬ה"ז מתנהל באופן אחר לגמרי‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ח‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״ב ‪ /‬כי תצא‬

‫שיעור בספר מסילת ישרים‬ ‫שיעור י״א )ח״ג(‬

‫פרק ג׳ המשך ב׳ ‪ -‬פר׳ ויק״פ תשס״ט לפ״ק‬ ‫עיין בגליון הקודם‪ ,‬שירדנו לבאר באריכות את תוכן הדרש‬ ‫של ע״כ יאמרו המושלים בואו חשבון‪ ,‬שמי שהוא מושל ‪ -‬דהיינו‬ ‫שיצא והצליח להשתחרר ממאסר היצר ולמשול על העולם קטן‬ ‫שלו‪ ,‬הוא הוא שיכול לייעץ ׳בואו חשבון׳ ‪ -‬שנחשוב חשבונו של‬ ‫עולם‪ .‬אבל אלו שעדיין אסורים תחת מאסר היצר‪ ,‬אין בכוחם‬ ‫להציע עצות על העבודה‪ ,‬כיון שהם בעצמם עדיין אסורים‬ ‫וכבושים במאסר יצרם‪.‬‬ ‫דרשות חז״ל‪ ,‬הנם עומק הפשט האמיתי‬ ‫אדאתאן להכי ‪ -‬לדרש זה של ע״כ יאמרו המושלים בואו‬ ‫חשבון‪ ,‬נתעכב קמעה‪ ,‬ונבאר בדרך אגב ענין יסודי בדרשות‬ ‫חז״ל‪ .‬כי הנה רואין אנו כאן שחז״ל רוצים לבאר ולהדריך על‬ ‫איזה ענין בעבודה‪ ,‬ומצאו פסוק מתאים שיש להעמיס בו דרש‪,‬‬ ‫שעל ידו יתפרש ויוצע הענין בצורה נאה‪ ,‬וכאילו שהשתמשו‬ ‫בפסוק לדרוש ולבאר איזה ענין בעבודה שברצונם להדריך‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫מקביעות זו יכולה להשתרבב הדרכה מוטעית‪ ,‬והיא; שכל אחד‬ ‫יעמיס בפסוקים כל פירוש שעולה על רוחו‪ ,‬וידרוש ממנו כל מה‬ ‫שבודה מלבו‪ ,‬ועל אף שפטטיא דאורייתא טבין‪ ,‬וגם הוא נגדר‬ ‫כחלק התורה‪ ,‬אבל אעפ״כ צריך לידע שאין השקפה זו בדרשות‬ ‫חז״ל נכונה ואמיתית‪ ,‬ואין זה נקרא שלמד והבין דרשות חז״ל‬ ‫לאשורם‪ .‬שכשלומד דרשות חז״ל ורוצה להשיג עמקותם‪ ,‬ולילך‬ ‫בעקבותם במהלך דרשותיהם‪ ,‬יש לו לידע שהיא חכמה נפלאה‬ ‫עד מאוד‪ ,‬היאך לפרש פסוק עפ״י דרש‪ ,‬שבאמת הוא עומק‬ ‫הפשט‪ ,‬ורק גנוז וטמור בעומק כונת הפסוק‪.‬‬ ‫וננקוט דרשה זו לדוגמא‪ ,‬לבאר כיצד מונח זה הדרש בשורש‬ ‫עומק הפשט של הפסוק‪ ,‬שמושלים ביצרם הם יכולין לומר בואו‬ ‫ונחשוב חשבונו של עולם‪ .‬דהנה‪ ,‬אאע״ה הובטח בברית בין‬ ‫הבתרים על ארץ י׳ עממין ששלטו בארץ ישראל )בראשית טו‬ ‫יח‪-‬כא(‪ ,‬והם מחולקים לב׳ ירושות‪ ,‬שכן לשבעה מהם )אמורי‬ ‫פריזי כנעני חתי גרגשי חוי והיבוסי( זכו כלל״י לכבוש מיד‬ ‫בכניסתם לארץ ישראל‪ ,‬אבל שאר ג׳ הארצות ׳קני קניזי קדמוני׳‪,‬‬ ‫עדיין לא זכו לכבוש‪ ,‬ורק נזכה להם לעתיד לבא )בר״ר מד‪ ,‬כג(‪.‬‬ ‫ועוד מבואר שם שג׳ ארצות קיני קניזי קדמוני הם ארצות עמון‬ ‫מואב ואדום‪ ,‬שאליהם נזכה רק לעת״ל כנ״ל‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬עמון ומואב טיהרו בסיחון‪ ,‬וכלשון הגמ׳ )חולין ס‪ :(:‬״כי‬ ‫חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא והוא נלחם במלך מואב וגו׳‪,‬‬ ‫מאי נפקא מינה‪ ,‬דאמר להו הקב״ה לישראל אל תצר את מואב‪,‬‬ ‫אמר הקב״ה ליתי סיחון ליפוק ממואב‪ ,‬וליתו ישראל וליפקו‬ ‫מסיחון‪ .‬והיינו דאמר רב פפא עמון ומואב טיהרו בסיחון״‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫והיינו שע״י שסיחון כבשה את חשבון ממואב‪ ,‬עי״ז הותר לכלל״י‬ ‫לצור עליה מלחמה‪ ,‬כיון שכבר עברה לממשלת סיחון‪ .‬זאת‬

‫גליון דברי תורה‬

‫אומרת שעל אף שעדיין לא זכינו לג׳ ארצות ‪ -‬עמון מואב ואדום‪,‬‬ ‫אבל לקצת טעימה זכינו בזה שסיחון כבשוה‪ ,‬שעי״ז הותר לנו‬ ‫לכובשה מסיחון‪ ,‬וכאילו שזכינו על ידה לכבוש את עמון ומואב‪,‬‬ ‫שהוא חלק המגיע לנו רק לעת״ל‪.‬‬ ‫ובביאור הדבר למה אכן זכינו לנחול רק ארץ ז׳ עממין‪ ,‬וג׳‬ ‫עממין רק נזכה להם לעת״ל הוא עפ״י מה שמבואר בכתבי‬ ‫אריה״ק )ליקוטי תורה פר׳ לך(‪ ,‬כי ארצות י׳ עממין מכוונות נגד‬ ‫הי׳ מדות‪ ,‬והז׳ עממין שהם נגד המדות חג״ת נהי״ם יכלו כלל״י‬ ‫לכבוש מיד בכניסתם‪ ,‬אבל ארצות קיני קניזי קדמוני שהם נגד‬ ‫הג׳ ראשונות ‪ -‬כת״ר חכמ״ה בינ״ה‪ ,‬׳קיני׳ נגד ׳בינה׳‪ ,‬׳קניזי׳ נגד‬ ‫׳חכמה׳‪ ,‬ו׳קדמוני׳ נגד ׳כתר׳‪ ,‬שהם עולם המחשבה‪ ,‬עדיין לא‬ ‫זכינו שיכבשו תחת ידינו‪ ,‬ורק לעת״ל נזכה להם‪.‬‬ ‫זאת אומרת; שלעת עתה עדיין לא זכינו לדרגת עולם המחשבה‪.‬‬ ‫וסיבת הדבר היא‪ ,‬כי עולם המחשבה שייך למדת הדין‪ ,‬שכן ׳עלה‬ ‫במחשבה לבראו במדת הדין׳ )רש״י בראשית א‪ ,‬א(‪ ,‬וכיון שעדיין‬ ‫לא זכה העולם לדרגא שתהי׳ ראויה להתנהג עפ״י מדת הדין‪ ,‬לכן‬ ‫לא זכו לעת עתה לכבישת הארצות ששייכות לעולם המחשבה‬ ‫ מדת הדין‪ ,‬משא״כ לעת״ל שנזכה לעמוד בדרגא הנהגת מדת‬‫הדין )עי׳ שבת פט‪ - :‬שיצחק אבינו שהוא המרכבה למדת הדין‬ ‫יהי׳ המליץ על גאולה העתידה(‪ ,‬אזי נזכה לירושת ג׳ ארצות‬ ‫שמכוונות לעולם המחשבה ‪ -‬מדת הדין‪.‬‬ ‫נמצא דכשסיחון כבשה את מואב‪ ,‬היינו שכבשה את העיר‬ ‫השייכת למדת החכמה ‪ -‬דהיינו הקליפה המכסה על מדת‬ ‫החכמה‪ ,‬ועברה לסיחון שהכניעהּ תחתיו‪ ,‬והיות שעברה לסיחון‪,‬‬ ‫נגרם שנתאפשר על ידה לכלל״י לכובשה מסיחון תחת שליטתם‪.‬‬ ‫וזהו ביאור ׳עמון ומואב טהרו בסיחון׳‪ ,‬שכבישת סיחון שימשה‬ ‫כהכנה לכלל״י‪ ,‬שע״י שסיחון כבשוה הותרה הרצועה לכלל״י‬ ‫להכניעה תחתיו‪ ,‬וזכינו בזה לטעימה מעין דלעת״ל ‪ -‬ממדת‬ ‫החכמה ‪ -‬עולם המחשבה השייכת ללעת״ל‪.‬‬ ‫והיינו שהסט״א נשברה מיניה וביה‪ ,‬כמו שמוצאים שטומאה‬ ‫אחת מכנעת את חבירתה‪ ,‬כמבואר בחז״ל )זבחים עח‪ (.‬׳איסורין‬ ‫מבטלין זה את זה׳‪ ,‬שהשי״ת השתמש בקליפת סיחון בכדי‬ ‫להכניע קליפת מואב‪ ,‬וכל זה ישמש כהכנה לשבירת סיחון ע״י‬ ‫כלל״י‪ .‬ויש בזה עומק ומהלך כיצד קליפה אחת מבטלת את‬ ‫חבירתה‪ ,‬ואכמ״ל‪.‬‬ ‫ובזה נבוא אל גילוי דרשת חז״ל הגנוזה בעומק ׳פשט׳ הכתוב‪.‬‬ ‫שכן ׳מושלים׳ מכוון לסיחון שכבשו והשתלטו על עולם המחשבה‬ ‫שמכוון למואב‪ ,‬ובזה יבואר הדרש‪ ,‬׳ע״כ יאמרו המושלים׳ ‪-‬‬ ‫המושלים ביצרם שכבשו את עולם המחשבה שלהם והשתלטו‬ ‫עליה )כמו סיחון שכבשה את עיר חשבון ממואב(‪ ,‬הם יכולין‬

‫ט‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״ב ‪ /‬כי תצא‬

‫לומר ׳בואו חשבון׳‪ ,‬שכיון שהם מושלים על עולם המחשבה‬ ‫שלהם‪ ,‬הם הם שיכולין לומר בואו חשבון ‪ -‬בואו ונחשוב חשבונו‬ ‫של עולם‪ ,‬שכן כח החשבון שייך לחוש המחשבה‪ ,‬וכיון שהוא חי‬ ‫בעולם המחשבה‪ ,‬ושולט הוא על יצרו‪ ,‬הוא הוא שיכול להציע‬ ‫עצה לכל העולם שעדיין לא זכו להשתלט על יצרם‪ ,‬בואו ונחשוב‬ ‫חשבונו של עולם‪.‬‬ ‫ועל אף שעדיין לא זכינו לזה העולם המחשבה‪ ,‬שכן מצב‬ ‫העולם עדיין קשור ומשועבד תחת מאסר יצרם‪ ,‬ואין שולטים‬ ‫על עולם המחשבה‪ ,‬אבל לטעימה הימנה זכינו בכבישת חשבון‪,‬‬ ‫שכשכלל״י זכו לכבוש את סיחון‪ ,‬נחלו בזה‪ ,‬הכח של שליטה‬ ‫על עולם המחשבה ‪ -‬לעשות חשבונו של עולם‪ ,‬שקיבלו בזה‬ ‫הכח לרומם עצמם למעלה ממצב זה העולם מעין דלעת״ל‪ ,‬עד‬ ‫שיכולין לומר בואו ונחשוב של עולם‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬הצענו בזה דוגמא של דרשת חז״ל שהוא עפ״י עומק‬ ‫הפשט האמיתי‪ ,‬וכן הוא בכל דרשות חז״ל‪ ,‬שאינן סתם דרשות‬ ‫בדרך פטטיא דאורייתא‪ ,‬רק מפרשים ומגלים עומק הפשט הגנוז‬ ‫בפירוש הכתוב‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫והחושך‪ ,‬הרי הוא כסומא ממש שאינו רואה כלום‪ ,‬שכן עוה״ז‬ ‫דומה ללילה‪ ,‬וצריכין להאיר אותו ולבטל חשכתו‪.‬‬ ‫ואצל רוב ההמון נדרשת עבודה קשה ע״ז‪ ,‬ולתבוע עצמו‬ ‫בתביעה שתחייבהו‪ ,‬כי הרי בטבע האדם שכל מה שאוהב או‬ ‫שיש לו איזה נטיי׳ אליה‪ ,‬מיד יאמר ויחליט עליו שהוא טוב‪,‬‬ ‫ובפני כל נגיעה ייכנע וייכבש‪ ,‬שכל נגיעה תטהו להצטדק שכך‬ ‫צריך להיות‪ .‬והרי אין שום קושי עבור המח להצדיק כל מעשיו‬ ‫ומעלליו ואף להוכיח ישרותם ואמיתתם בראיות והוכחות‪,‬‬ ‫שכן מצב העולם שאנו חיים בו‪ ,‬יורד ונוחת משפלות להשפלה‪,‬‬ ‫ השי״ת יעזור שישתנה המצב‪ ,‬ובודאי שבאפשרותינו לשנותו‬‫ע״י שנרומם השגותינו בעבודה‪ ,‬ובכן כדי להשתמט מטבע‬ ‫ההמון השוטף‪ ,‬צריך לעמוד איתן בעבודה תמידית ותקיפה בלי‬ ‫התמוטטות‪.‬‬ ‫כל מי שהכיר ׳פארצייטישע יודן׳ )‪ -‬יהודים של פעם(‪ - ,‬הרי‬ ‫כלל״י הכיל הרבה חוגים ועדות‪ ,‬חסידי גאליציע‪ ,‬פוילן‪ ,‬אונגארן‪,‬‬ ‫יהודי אונגארין לא חסידים‪ ,‬בעלי מוסר‪ ,‬וכל חוג הליטאים‪ ,‬כל‬ ‫אחד הדגיש ענינו ודרכו‪ ,‬זה בכה וזה בכה‪ ,‬יש שהדגישו יותר‬ ‫את עבודת ׳עשה טוב׳ ‪ -‬חיזוק ושמחה‪ ,‬והשני הדגיש את‬ ‫העבודה בדרך תביעה וכדו׳‪ ,‬אבל הצד השוה שבהן‪ ,‬שהיתה להם‬ ‫הסתכלות אחרת על כל העולם‪ ,‬ומבט שונה על עבודת השם‪,‬‬ ‫שהמעמד הרגיל והפשוט )נארמאל‪-‬קייט( בעבודת השם תפס‬ ‫אצלם ‪ -‬ואפי׳ אצל העובדי השם הפשוטים ‪ -‬מקום גדול הרבה‬ ‫יותר ממה שרגילין היום‪.‬‬ ‫יש להתבונן בהשגות אנשי דור הקודם‪ ,‬וננקוט רבינו זצוק״ל‬ ‫לדוגמא‪ - ,‬הגם שהי׳ צדיק אמת‪ ,‬אבל כל חד לפום דרגא דיליה‪,‬‬ ‫הלא כל מלה וביטוי ‪ -‬כמעט ‪ -‬הי׳ להגדיל שפלותו‪ ,‬תמיד עשה‬ ‫׳ווערטלעך׳ וצחוק כמה שאין הוא ראוי לאיצטלת האדמו״רות‪,‬‬ ‫והיאך שהשני יותר טוב ממנו‪ ,‬וזו היתה השיחת חולין שלו‪.‬‬ ‫שגנות מדת הגאוה הי׳ דבר פשוט והי׳ נקבע ומקובל כמכשול‬ ‫שצריכין לעבוד על שבירתו‪ ,‬וכל עובד השם תבע עצמו על כך‪,‬‬ ‫ואף ראו לנחוץ להשקיע הרבה עבודה בזה‪.‬‬ ‫הסתובבו יהודים בקיאים בש״ס כולו‪ ,‬ואף אחד לא ידע לומר‬ ‫מזה‪ ,‬ואף היו כאלו שאף אחד לא הי׳ אומר עליהם ‪ -‬אף בחלום‬ ‫ שהוא יכול להיות בקי בש״ס‪ .‬שהעבודה בהצנע לכת הי׳ דבר‬‫פשוט ונפוץ‪ ,‬וכל אחד ידע לומר בפשיטות‪ ,‬שצריכין ללחום נגד‬ ‫מדת הגאוה‪ ,‬ואף להיאבק קשות להכניעה‪ .‬וכן הי׳ בשאר עבודות‬ ‫זה בכה וזה בכה‪ ,‬אבל הצד השוה שבהן‪ ,‬שעבדו והשתדלו‬ ‫ואף נאבקו על קניית העבודה והשגתה בתוקף ועוז‪ ,‬בתמידות‬ ‫ובקביעות‪ ,‬וכדבר פשוט שאי אפשר בלעדיו‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫לקבוע אצלו חובת ההשתדלות בעבודה‪ ,‬כתביעה פשוטה‬ ‫ממשיך המס״י ואומר‪ :‬והוא מה שאמרו ז״ל )בבא מציעא פג‪:(:‬‬ ‫תשת חושך ויהי לילה )תהלים קד‪ ,‬כ(‪ ,‬זה העולם הזה שדומה‬ ‫ללילה‪ .‬והבן כמה נפלא המאמר האמיתי הזה למי שמעמיק להבין‬ ‫בו‪ .‬כי הנה חושך הלילה שני מיני טעיות אפשר לו שיגרום לעין‬ ‫האדם; או יכסה את העין עד שלא יראה מה שלפניו כלל‪ ,‬או‬ ‫שיטעה אותו עד שיראה עמוד כאילו הוא אדם‪ ,‬ואדם כאילו‬ ‫הוא עמוד‪ .‬כן חומריות וגשמיות העולם הזה‪ ,‬הנה הוא חושך‬ ‫הלילה לעין השכל‪ ,‬וגורם לו שתי טעויות; האחת אינו מניח לו‬ ‫שיראה המכשולות שבדרכי העולם‪ ,‬ונמצאים הפתאים הולכים‬ ‫לבטח‪ ,‬ונופלים ואובדים מבלי שהגיעם פחד תחלה‪ .‬והוא מה‬ ‫שאמר הכתוב )משלי ד‪ ,‬יט( ׳דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה‬ ‫יכשלו׳‪ .‬ואומר )שם כב‪ ,‬ג( ׳ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו‬ ‫ונענשו׳‪ .‬ואומר )שם יד‪ ,‬טז( ׳וכסיל מתעבר ובוטח׳‪ ,‬כי לבם בריא‬ ‫להם כאולם‪ ,‬ונופלים טרם ידעו מהמכשול כלל‪ .‬והטעות השניה‬ ‫והיא קשה מן הראשונה היא‪ ,‬שמטעה ראייתם עד שרואים הרע‬ ‫כאלו הוא ממש טוב‪ ,‬והטוב כאילו הוא רע‪ ,‬ומתוך כך מתחזקים‬ ‫ומחזיקים מעשיהם הרעים‪ .‬כי אין די שחסרה מהם ראיית האמת‬ ‫לראות הרעה אשר נגד פניהם‪ ,‬אלא שנראה להם למצוא ראיות‬ ‫גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם‬ ‫הכוזבות‪ ,‬וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל‬ ‫באר שחת‪ .‬והוא מה שאמר הכתוב )ישעיה ו‪,‬י ( ׳השמן לב העם‬ ‫הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן וגו׳׳‪ ,‬וכל זה מפני היותם תחת‬ ‫החושך וכבושים המה תחת ממשלת יצרם‪ .‬אך אותם שכבר יצאו‬ ‫מן המאסר הזה‪ ,‬הם רואים האמת לאמיתו ויכולים ליעץ שאר‬ ‫בני אדם עליו‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫מבאר‪ ,‬שיש ב׳ טעיות שהיצר מסמא את האדם‪ ,‬או שלא יראה‬ ‫כלל‪ ,‬או שיראה אבל לא יבחין במהותו של הנראה‪ .‬והדברים‬ ‫מרפסין איגרא‪ ,‬כי כל אחד חושב שיודע ורואה‪ ,‬ומבין ומכיר‬ ‫כבר הכל‪ ,‬והאמת היא‪ ,‬שאם אינו עובד קשה לשבור זה הלילה‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ידוע הסיפור על הגאון הגדול ר׳ אלי׳ לאפיאן זצוק״ל‪ ,‬מגדולי‬ ‫בעלי המוסר שהכיר עדיין את הסבא מקלם זי״ע‪ ,‬ואף הי׳ לו‬ ‫תלמידים לרוב ‪ -‬בעלי מוסר זקינים עובדי השם גדולים‪ .‬ולעת‬ ‫זקנתו ‪ -‬כבן תשעים ‪ -‬עלה לשמש בתור משגיח לבחורים צעירים‬ ‫ב׳כפר חסידים׳‪ ,‬והי׳ ממש לפלא היאך שהי׳ לו שפה אתם‪ ,‬והצליח‬ ‫ליצור קשר עם בחורים בגיל צעיר כמותם‪ ,‬שכן הוא הי׳ כבר בגיל‬ ‫השיבה ועובד השם גדול‪.‬‬ ‫יום בהיר אחד‪ ,‬מצאו פתק תלוי על כותל הישיבה‪ ,‬בו מבקש‬

‫י‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון מ״ב ‪ /‬כי תצא‬

‫ומתחנן מרן המשגיח מאת תלמידיו היקרים‪ ,‬׳שהיות שאינו יכול‬ ‫לסבול את הכבוד שמכבדים אותו‪ ,‬פונה הוא בבקשה לתלמידיו‬ ‫שיפסיקו לכבדו‪ ,‬ולא יקומו עוד לכבודו‪ ,‬שכן ברצונו להסתובב‬ ‫בביהמ״ד כאחד האדם‪.‬‬ ‫התעורר אחד התלמידים והתבונן לעצמו; הרי הרבי הוא כבר‬ ‫בן תשעים‪ ,‬והערצת כבוד מבחורים צעירים בודאי כצחוק נחשב‬ ‫בעיניו‪ ,‬ומה גם שיודע שהוא משגיח שלהם ונדרש מהם ייחס‬ ‫הכבוד והערכה‪ ,‬אעפ״כ ויתר על כך ופסק שאין צריכין לקום‬ ‫מלפניו‪ ,‬ואף מתחנן הוא שכן יעשו ‪ -‬וכאילו שמפחד מהתפעלות‬ ‫הכבוד‪ ,‬הרי בודאי הרב המשגיח אינו עושה סתם ׳שטיק׳‪ ,‬אלא‬ ‫מדריך אותנו בזה דרך עמוקה בעבודת השם‪ .‬ובכן ניגש אל‬ ‫המשגיח בפניה תמימית‪ :‬ילמדינו רבינו דרך בעבודת השם‪ ,‬מהו‬ ‫ביאור פחד התפעלות מכבוד טפשי כזה?‬ ‫הסתכל עליו ר׳ אלי׳ עם פנים רציניים‪ ,‬ומשיב לו‪ :‬הכי אין‬ ‫אתה יודע? ‪...‬גאוה?! ‪...‬גאוה הוא ׳באמבע׳!!! כמו ה׳באמבע׳‬ ‫שפועל עפ״י שעון‪ ,‬שמתפוצץ בזמן המיועד שנקבע לו‪ ,‬כן ממש‬ ‫פועלת מדת הגאוה‪ ,‬שעלולה להתפוצץ בכל רגע‪ ,‬ואי אפשר לידע‬ ‫מתי יקרה הדבר‪ ,‬שעל אף שלא התפוצצה עד עתה עלולה היא‬ ‫להתפוצץ בכל עת‪ ,‬שתמיד הוא בסכנת ההתפוצצות‪ ,‬ובכן מפחד‬ ‫אני שח״ו לא יתפוצץ‪ .‬והיינו שתקוע בכל אחד ואחד איזו נקודה‬ ‫של גאוה‪ ,‬שעל אף שלא התפעל מגאוה עד היום‪ ,‬יכול תמיד‬ ‫להתעורר ולהתפוצץ אצלו ההתפעלות הימנה‪.‬‬ ‫פלא הוא; הרי מדברים מאיש קדוש אשר רוח הקודש שרתה‬ ‫עליו ודאי‪ ,‬מחיילי בעלי המוסר מדור הקודם שהיו כל כולם‬ ‫חטיבה אחת של עבודת השם נפלאה‪ ,‬ספוגים בהשגות נעלות‬ ‫ונשגבות‪ ,‬ואף הי׳ לו כבר הרבה תלמידים בעלי עבודה מרובים‪,‬‬ ‫והסתובב שם באיזה כפר וקיבל שם כמה צעירים לתלמידים‪,‬‬ ‫והי׳ ממש נס איך שיצר קשר אתם‪ ,‬והוא בשלו ‪ -‬מפחד מהכבוד‬ ‫שיעניקו לו‪ ,‬עד שתולה פתק ומבקש שיפסיקו לכבדו‪ ...‬הפלא‬ ‫ופלא!!!‬ ‫והנה‪ ,‬פשטות חובת עבודה זו היתה נפוצה בין כל עובדי השם‪,‬‬ ‫שכולם ידעו לומר שגאוה היא עבודה שחייבין להשתדל עליה‬ ‫בהכרח‪ ,‬ואף לא היו מתייחסים אליה כמדריגה‪ ,‬רק כצורך הכרחי‬ ‫ורגיל‪ ,‬שהי׳ פשוט שיש ענין של הצנע לכת‪ ,‬והכנעת הישות‬

‫פרנס השנה‬ ‫לע"נ האשה היקרה והחשובה‬ ‫מרת ‪  ‬‬ ‫בת ר' ‪ ‬ע"ה‬ ‫נפטרה ח' אדר תשל"ט לפ"ק‬ ‫ולע"נ בנה היקר והאהוב הב'‬ ‫‪ ‬ע"ה‬ ‫בן ‪  ‬נ"י‬ ‫נפ' כ"ב אדר א' תש"ס לפ"ק‬

‫תומכי השנה‬

‫הר"ר משה מרדכי‬ ‫פאנעטה הי"ו‬

‫והגאוה‪ ,‬ולהיות צנוע באופן שלא יבלוט‪ ,‬ושאי אפשר בלעדיו‪.‬‬ ‫וכן בכל העבודות תאות אכילה וכדו׳‪ ,‬אל כולם היו מתייחסים‬ ‫כהכרח פשוט שאי אפשר בלעדיהם‪.‬‬ ‫וכמו שיש מושג של ׳סטנדרט׳ בחיי עוה״ז‪ ,‬שכיום הוא ברמה‬ ‫גבוהה מאוד‪ ,‬והצורך ההכרחי רב הוא‪ ,‬שכן ב׳אמריקה׳ ובהרבה‬ ‫מדינות הצורך ברהיטים יפים הוא ממש כהכרח‪ ,‬ולעומתם‬ ‫המבקר בשאר מדינות שאינן מתקדמות‪ ,‬יווכח שאין כל זה‬ ‫הכרח כ״כ‪ .‬כמו״כ ממש הוא ברוחניות‪ ,‬שה׳סטנדרט׳ הרגיל היה‬ ‫גבוה הרבה יותר ממה שאנו רגילים בו היום‪ ,‬שההכרח לעבוד‬ ‫על תאות אכילה או גאוה והתמדה וזריזות ודומיהן היה פשוט‬ ‫מאוד‪ .‬לקום באשמורת הבוקר היה דבר פשוט מאוד‪ .‬לסיכום‪:‬‬ ‫המושג של ׳אדם לעמל יולד׳ הי׳ דבר פשוט אצל כל עובד השם‪,‬‬ ‫ואף אצל אותם שלא נחשבו כבעלי מדריגה‪ ,‬ולא היתה העבודה‬ ‫כ״כ קשה עליהם‪ ,‬כיון שהיו רגילים בה כתביעה פשוטה הנדרשת‬ ‫מכל אחד למלא‪.‬‬ ‫ולעומת זה‪ ,‬בזמנינו נפלו והושפלו השגות ה׳סטנדרט׳ מאוד‪,‬‬ ‫שכל העבדות השם נהפך לדבר חידוש‪ ,‬וכל מי שעוסק בהם‬ ‫מעריצים אותו כבר כבעל מדריגה‪ .‬ובכן‪ ,‬יש לנו להשתדל לשנות‬ ‫המצב‪ ,‬ובחורים צעירים יחליפו את דרך המחשבה הרגילה‬ ‫והנפוצה‪ ,‬וירוממו מחשבתם בכדי להשתנות ולהתרגל לסוג‬ ‫רגילות אחרת מרומם‪ ,‬ואין הפשט שנעשים בזה בעלי מדריגה‪,‬‬ ‫רק ירוממו את רוח הזמן הרגיל אצל ההמון להרגלים מסוג אחר‪,‬‬ ‫ולידע שהעבודה על כל אלו הדברים ‪ -‬קימה באשמורת הבוקר‬ ‫וכדו׳ ‪ -‬דבר פשוט ורגיל הוא‪.‬‬ ‫בחור קם בשבע ‪ -‬עם ה׳סטנדרט׳ של היום הרי שבע כבר טוב‬ ‫מאוד‪ ,‬ואף אולי נחשב לצדיק‪ ,‬אבל באמת ה׳סטנדרט׳ הרגיל‬ ‫צריך להיות שצריכים לקום באשמורת ממש‪ ,‬לקנות ׳פעסטע‬ ‫פארטאגס׳‪ ,‬לקבוע שיעורי לימוד‪ ,‬ואף להתפלל ‪ -‬לקנות ולהרויח‪.‬‬ ‫ואין זה נחשב כמדריגה‪ ,‬רק לדבר פשוט‪ ,‬וכן הוא בהרבה דברים‪.‬‬ ‫וזהו הביאור תשת חושך ויהי לילה‪ ,‬שלפי המצב בתקופות‬ ‫שלפנינו‪ ,‬הרי היום בתקופתינו הוא חושך ולילה ביותר‪ ,‬שאינו‬ ‫מכיר בחסרונו בכלל‪ ,‬ובכן צריכין להתחזק להאיר את הלילה‬ ‫והחושך‪ ,‬שלא נרשה לחושך להחשיך בעדינו‪.‬‬

‫פרנס החודש‬

‫תומכי החודש‬

‫‪ -‬אליו ‪-‬‬

‫‪ -‬אלול ‪-‬‬

‫הר״ר מתתיהו הלוי‬ ‫דויטש ני״ו‬

‫הר״ר אברהם אשר ישעי׳‬ ‫שפיטצער הי״ו‬

‫מדור מסילת‬ ‫ישרים‬

‫לעי״נ אמו האשא החשובה לע״נ זקינו הרה״ח הישיש ‪   ‬‬ ‫מרת אסתר רויזא בת ר׳ הר״ר נתן נטע ב״ר משה‬ ‫‪ ‬‬ ‫אברהם יחיאל ע״ה‬ ‫נלב״ע ט״ז אלול תשמ״א‬ ‫לפ״ק‬

‫יעקב ע״ה שארף‬ ‫נלב״ע כ״ח אלול תשנ״ז‬ ‫לפ״ק‬

‫כל הזכויות שמורות למכון להוצאת התורות והשיעורים שע״י קהל תולדות יהודה דחסידי סטוטשין‬ ‫‪Mailing Address: 5609-15th Ave. #4F Brooklyn N.Y. 11219 • Tel 718.438.0032 • Fax 718.689.1016 • e-mail [email protected]‬‬

‫באנגלי׳‪07908386603 :‬‬

‫כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪XXX.MBEBBU.OFU/HJMJPOPU.QIQ :‬‬