Divrei Torah Belz Ki Tetze 2009

‫בס"ד‬

‫¼¾"‪ ³¾þõ š‬כי תצא‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫אבות פ"א‪-‬ב‬ ‫ח' אלול תשס"ט לפ"ק‬

‫כי תהיי לאיש שתי נשי האחת אהובה והאחת שנואה וגו'‪ .‬והיה ביו הנחילו את‬ ‫בניו את אשר יהיה לו לא יוכל לבכר את ב האהובה וגו'‪ .‬כי את הבכור ב השנואה‬ ‫יכיר לתת לו פי שני וגו'‪) .‬כא‪ .‬טו‪-‬יז( שמעתי מכ"ק מר מהר"ש זי"ע שפירש את‬ ‫החרוז שיסד האלשי הק' )תיקו חצות ד"ה הקבצו(‪" :‬מי האיש החפ חיי‪ ,‬חי אוכל‬ ‫יטע לו‪ ,‬אוהב ימי לראות טוב ולבקר בהיכלו‪ ,‬והאלקי יראה לו לשכו באהלו מבלי לו‪,‬‬ ‫אשר לא עמל בו ולא גדלו"‪ .‬שהוא כמתמה בעצמו‪ :‬מי האיש אשר חפ חיי עול הזה‬ ‫לאכול ולשתות ולשמוח‪" ,‬ולבקר בהיכלו" להיות לו דירות נאות ומתוקנות‪ ,‬הכל על מכונו‪,‬‬ ‫"והאלקי יראה לו לשכו באהלו" – שרוצה ג להשיג דביקות בהשי"ת‪" ,‬מבלי לו" –‬ ‫שאי מגיע לו זאת‪ ,‬יע "אשר לא עמל בו" – להכניע את הגו‪ $‬והחומר כדי שתהיה לו‬ ‫דביקות‪" ,‬ולא גדלו" – שלא נתגדל בזה‪ ,‬כי אי התורה מתקיימת אלא במי שממית את‬ ‫עצמו עליה )ברכות סג‪ .(:‬וזהו שאמר‪" :‬כי תהיי לאיש שתי נשי האחת אהובה ואחת‬ ‫שנואה"‪ .‬האהובה היא התורה הקדושה‪ ,‬והשנואה היא המדות והתאות הרעות‪" ,‬וילדו לו‬ ‫בני האהובה והשנואה" שמעורב אצלו טוב ורע ח"ו‪" ,‬והיה הב הבכור לשנואה"‪ ,‬רצ"ל‪,‬‬ ‫שהוא כרו יותר אחר התאות והמדות הרעות‪" ,‬והיה ביו הנחילו את בניו את אשר יהיה‬ ‫לו"‪ ,‬היינו כשיגיע קצו להפרע על מעשיו שעשה בעול הזה‪" ,‬לא יוכל לבכר את ב‬ ‫האהובה"‪ .‬לא יוכל אז לבכר ולחשוב לעיקר את המעשי טובי שעשה‪" .‬על פני ב‬ ‫השנואה הבכור" – כל זמ שלא תיק את המדות והתאות הרעות שיש בו יותר‪" .‬כי את‬ ‫הבכור ב השנואה יכיר לתת לו פי שני בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אונו לו משפט‬ ‫הבכורה"‪ .‬כיו שעשה מעשי רעי יותר ממעשי טובי‪.‬‬ ‫)דברי יחזקאל(‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪8:24 8:02‬‬ ‫‪6:32‬‬ ‫‪8:21 7:59‬‬ ‫‪6:48‬‬ ‫‪8:24 8:02‬‬ ‫‪6:40‬‬ ‫‪8:22 8:00‬‬ ‫‪6:48‬‬ ‫‪8:23 8:01‬‬ ‫‪6:31‬‬

‫ישראל עה"פ )שמות בא‪ ,‬לד(‪" :‬כס‪ $‬ישיב לבעליו"‪ ,‬כי ידוע שהעניות מעבירה את האד‬ ‫על דעת קונו )עירובי מא‪ ,(:‬ואמנ כשיש לכשרי ישראל כס‪ ,$‬אזי "כס‪ $‬ישיב" בתשובה‬ ‫"לבעליו"‪ ,‬ישיב לרבות וכו' ואפילו סובי"‪ ,‬רומז שאפילו הפחות מישראל כשיש לו כס‪$‬‬ ‫ישוב בתשובה לבעליו‪ ,‬עכדה"ק‪ .‬וזהו שאמר הכתוב‪" :‬על דבר אשר לא קדמו אתכ‬ ‫בלח ובמי" וגו'‪ ,‬ופירש"י‪" :‬על העצה שיעצו אתכ להחטיאכ" שזו היתה העצה‬ ‫שיעצו‪ ,‬להחטיאכ על ידי חסרו לח ופרנסה‪ .‬וזהו שנאמר )תהלי כג‪ ,‬ה(‪" :‬תערו לפני‬ ‫שלח נגד צוררי"‪ ,‬רצ"ל‪ ,‬לתת לנו פרנסה ושלח מלא כל טוב )עי' ב"ב כה‪ (:‬וזה יהיה "נגד‬ ‫)ישא ברכה‪ ,‬מאדזי(‬ ‫צוררי" ה בחומר וה ברוח‪.‬‬

‫ולא אבה ה' אלקי לשמוע אל בלע ויהפו ה' אלקי ל את הקללה לברכה וגו'‪.‬‬ ‫)כג‪ ,‬ו( לכאורה מה עני זה לכא‪ ,‬הלא כא מדבר למה צרי לתעב את מואב‪ ,‬והיה די‬ ‫באומרו‪" :‬ואשר שכר עלי את בלע – לקלל"‪.‬א היות וההלכה רווחת ששליח שעבר על‬ ‫דעת משלחו לא עשה כלו )שו"ע חו"מ סי' קפב מ"ב(‪ ,‬ולפי זה קשה‪ ,‬הלא בלע עבר על‬ ‫דעת משלחו‪ ,‬שהרי ביר את ישראל‪ ,‬וא כ לא הוי מעשה כלל‪ .‬לכ גילה הכתוב‬ ‫שהשליח לא עבר על דעת משלחו‪ .‬כי באמת הוא עצמו הזמי בפיו דברי קללה‪ ,‬רק‬ ‫"ויהפו ה' אלקי ל את הקללה לברכה" – וא כ השליח לא עיוות‪ ,‬ומעשיה הוי‬ ‫מעשה שכירות מעליא‪ ,‬ולכ עלינו לתעב‪.‬‬ ‫)אגרא דכלה(‬

‫ויהפו ד' אלהי ל את הקללה לברכה‪) .‬כג‪ ,‬ו(‬

‫תיבת "ל" מיותרת‪ ,‬וי"ל דהנה אחז"ל‪ ,‬כל המבר את ישראל הוא עצמו מתבר כמ"ש‬ ‫"ואברכה מברכי" וממילא הי' מ הראוי שבלע יתבר שכ הוא ביר את ישראל‪ ,‬ולזה‬ ‫אמרה תורה ויהפו ד' אלקי ל את הקללה לברכה‪ ,‬ל דווקא נהפכה הקללה לברכה‪,‬‬ ‫כי יהיה לאיש ב סורר ומורה וגו' ויסרו אותו‪) .‬כא‪ ,‬יח(‬ ‫)דגל מחנה אפרי(‬ ‫פירש"י בש הגמ' )סנהדרי עב‪" :(:‬הגיעה תורה לסו‪ $‬דעתו‪ .‬סו‪ $‬שמכלה ממו אביו וכו'‪ .‬אבל לבלע הרשע נשארה הקללה‪.‬‬ ‫אמרה תורה‪" :‬ימות זכאי ואל ימות חייב"‪ .‬יש להבי‪ ,‬הלא לא ננעלו שערי תשובה לפני ויתד תהיה ל על אזנ וגו'‪ .‬והיה מחני קדוש‪) .‬כג‪ ,‬יד‪-‬טו(‬ ‫שו אד‪ ,‬כמו שאמר הכתוב )תהלי צ‪ ,‬ג(‪" :‬תשב אנוש עד דכא"‪ ,‬ודרשו חכמינו ז"ל איתא בגמרא )כתובות ד‪ $‬ח(‪ :‬אל תקרי אזנ אלא אזני‪ ,‬שא ישמע אד שאינו הגו‬ ‫)ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א(‪" :‬עד דכדוכה של נפש"‪ .‬ואכ מצינו כמה וכמה רשעי גמורי יניח אצבעו באזניו‪ ,‬שלכ נבראו האצבעות כיתדות שא ישמע דבר רע יתחוב אצבעו‬ ‫שלבסו‪ $‬חזרו בתשובה‪ ,‬ולמה א כ לא תועיל תשובה לב סורר ומורה? אמנ‪ ,‬מצינו לאזנו‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ולכאורה‪ ,‬מה עני זה לכא‪ .‬ונראה‪ ,‬דהרי אמרו עוד )ש(‪ :‬מפני מה אליה של‬ ‫)תנחומא האזינו ב( שאי תשובה מועיל אלא לישראל‪ ,‬משא"כ לאומות העול‪ .‬והטע האוז רכה‪ ,‬כדי שא ישמע דבר שאינו הגו יתחוב אליה לתו אזנו‪ .‬ונראה דתרווייהו‬ ‫הוא‪ ,‬כי הנפש הישראלית בהיותה מבני אברה יצחק ויעקב טהורה היא בעצ‪ ,‬והחטא צריכי‪ ,‬שהרי אסור לגעת בצואת האוז בשעה שעוסק בתפלה או בתורה )שו"ע או"ח סי'‬ ‫אינו אלא מקרה‪ ,‬וכשחוזר הב ישראל בתשובה מתעוררת בו הנקודה השרשית האחוזה צב ס"ז בהג"ה(‪ ,‬ולפי זה א כ מה יועילו לו האצבעות‪ ,‬ולכ צרי אליה‪ ,‬והאליה לחודה‬ ‫בשלשלת הקודש עד האבות הקדושי‪ ,‬וכח קדושה זו מסייעתו שיוכל להתמיד בתשובתו נהי שהיא רכה אבל אינה מתקיימת ועומדת‪ ,‬לפיכ צרי לתרוויהו כדי לתחוב את האליה‬ ‫וישאר נאמ לה' ולתורתו‪ .‬אבל נכרי שחטא ונכרת ממקו חיותו‪ ,‬שוב אי לו תקנה‪ .‬כי א‪ $‬על ידי האצבעות‪ ,‬וממילא לא יגע בצואת האוז ויהיה "מחני קדוש"‪ ,‬ואתי שפיר למה‬ ‫)חת" סופר(‬ ‫א יעשה תשובה‪ ,‬לא יתמיד בתשובתו‪ ,‬ויחזור לסורו‪ ,‬וה ה הדברי בב סורר ומורה‪ ,‬רמזו עני זה פה‪.‬‬ ‫שאיננו שומע בקול אביו ובקול אמו וא"כ נפסק חיבורו מה‪ .‬ואי לו אחיזה בחבל יעקב‪ .‬כי ה' אלקי מתהל בקרב מחנ להציל ולתת איבי לפני‪) .‬כג‪ ,‬טו(‬ ‫שלשלת האבות הקדושי‪ ,‬לכ א‪ $‬א יעשה תשובה לא יתמיד בו וסופו ללסט את ראשי תיבות אלול‪ .‬לרמז שבחודש זה הקב"ה מצוי בתו בני ישראל‪ .‬כפי שדרשו חז"ל על‬ ‫הבריות‪ .‬ובזה יבואר מה שאמרו חז"ל )סנהדרי פח‪ (.‬שא רצו אביו ואמו למחול לו‪ ,‬לב דרשו ה' בהמצאו‪ .‬ושערי תשובה פתוחי‪ .‬לכ לא יראה ב ערות דבר והיה מחנ קדוש‪.‬‬ ‫)קרב העני(‬ ‫סורר ומורה מוחלי לו‪ ,‬ולכאורה אי לכ הבנה‪ ,‬שהרי הוא המרה כנגד השי"ת‪ ,‬ומה תועיל‬ ‫מחילת אב וא‪ ,‬ולפי דברינו‪ ,‬מאחר שמוחלי לו שוב נתחבר עמה ונקשר בשלשלת מוצא שפתי תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלקי נדבה אשר דברת בפי‪) .‬כג‪,‬‬ ‫הקודש‪ ,‬ולכ אינו נהרג‪ ,‬כיו שיכול להיות שעוד ישוב בתשובה שלימה‪ ,‬כאמור‪) .‬ש משמואל( כד( "רוצה לומר‪ ,‬שהנה הנודר איזה דבר‪ ,‬בלי ספק שהיה לו אז איזה חשק שידור הדבר‬ ‫הק תקי עמו‪) .‬כב‪ ,‬ד(‬ ‫הזה‪ ,‬אמנ עפ"י רוב יקרה שאח"כ תתקרר דעתו‪ ,‬ויתחרט על מה שנדר‪ ,‬וא‪ $‬א אמנ‬ ‫הנ"ל עפ"י מ"ש בפרקי אבות‪ :‬הוה מתלמידיו של אהר או מתלמידיו של אאע"ה‪ .‬פירוש ית את מה שנדר‪ ,‬אבל ית בעצלות בלי חשק הזה שהיה לו בעת שנדר‪ .‬אול אי דעת‬ ‫שיהיה הלימוד שלו בבחי' הלימוד של א"א א מבחי' של אהר הכה‪ ,‬שה היו מבחי' המקו נוחה מאיש כזה‪ .‬אלא צרי שיהיה לו בשעת מעשה החשק ההוא עצמו שהיה לו‬ ‫החסד‪ .‬לכ הברכות היו מסורי ביד‪ ,‬כמו שכתוב באברה אבינו )בראשית יב‪ ,‬ג(‪ :‬בעת שנדר‪ .‬וזהו שאמר‪" :‬מוצא שפתי תשמור ועשית כאשר נדרת" וגו'‪ ,‬רצ"ל‪ ,‬אמרה‬ ‫"ואברכה מברכי" – הברכות מסורות ביד‪ ,‬וג באהר הכה כתיב )ויקרא ט‪ ,‬כב(‪" :‬וישא תורה‪ ,‬ידעתי שמוצא שפתי תשמור‪ ,‬ותעשה את אשר נדרת‪ ,‬אמנ אני שואל ממ‪,‬‬ ‫אהר את ידיו אל הע ויברכ"‪ .‬וכ כל האיש הלומד תורה זוכה להשפיע לכנסת ישראל ועשית בחשק הזה כאשר נדרת"‬ ‫)עשרה למאה להגה"צ רבי צבי הירש זי"ע ]אבי הרה"ק רבי שמחה בונ מפרשיסחא זי"ע[(‬ ‫טובות וחסדי‪ ,‬וז"ש )אבות ב‪ ,‬ח(‪ :‬א למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמ‪ ,‬כי‬ ‫צרי להיות בחי' משפיע לזולתו‪ .‬וז"ש נעשה כמעיי המתגבר‪ ,‬שבחי' המעיי שאינו כי תבא בכר רע ואכלת ענבי כנפש שבע ואל כלי לא תת‪) .‬כג‪ ,‬כה(‬ ‫מתגבר עבור עצמו רק להשפיע לזולתו‪ .‬וז"ש )דברי ו‪ ,‬כד(‪" :‬וצדקה תהיה לנו כי נשמור יש לרמז‪ ,‬לבל יפול לב האד בנסיעתו אל צדיקי הדור‪ ,‬והוא יודע בנפשו אח"כ אשר לא‬ ‫לעשות"‪ .‬פי' שיהי' לימודינו בבחי' צדקה להשפיע טובות‪ .‬ולזה אחר ברכת התורה בכל יו הועיל כלו‪ ,‬כי בבואו לביתו הרי הוא כמקד‪ ,‬והדיבורי של הצדיק לא עשו כלל מסילה‬ ‫אומרי תיכ‪ $‬ברכת כהני‪" ,‬יברכ" וגו' כי זהו עיקר הלימוד כנ"ל‪ .‬וכ שמענו בש בלבבו‪ .‬וזה הוא עצת היצר הרע‪ ,‬למע יהיה נסוג אחור מזה וימנע לדבק עצמו אל‬ ‫הרה"ק מוה' זושא זי"ע‪ ,‬כי בכל יו אחר ברכת התורה הי' הול בשוק לחפש אחר איש הצדיקי‪ .‬ובאמת כבר אמרו הצדיקי‪ ,‬אשר ג חיי שעה הוא טוב‪ ,‬ועל כל פני בעת‬ ‫מזרע ישראל‪ ,‬כדי להעניקו מברכותיו‪ ,‬מי שהי' זוכה להיות ראשו‪ ,‬יהי' מי שיהי' וכו'‪ .‬וזה היותו אצל הצדיקי ושומע דיבורי תורת‪ ,‬אז בשעת מעשה מהרהר בטוב‪ ,‬ואז טוב לו‬ ‫הפירוש‪" :‬לא תראה – והתעלמת וגו' הק תקי עמו"‪ ,‬שיהי' ל קימה על ידי זה כאשר ומפקחי את הגל בשבת עבור חיי שעה‪ .‬וזהו‪' :‬כי תבא בכר רע'‪ ,‬רומז על הצדיק שנקרא‬ ‫)תפארת שלמה( 'כר ד' צב‪-‬אות' )ע"פ ישעי' ה‪ ,‬ו(‪ ,‬שאינו מקבל הרכבה ממי אחר‪ ,‬אז‪' :‬ואכלת ענבי‬ ‫תשגיח על צרכי בנ"י‪...‬‬ ‫כנפש שבע' היינו‪ ,‬שתשמע דבריו בחשק גדול‪ ,‬כדמיו האוכל להשביע רעבו נפשו‪ ,‬א‪$‬‬ ‫כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגג ולא תשי דמי בבית‪) .‬כב‪ ,‬ח(‬ ‫בא הכתוב ללמד את האד דעת בבואו לבנות בית לשבתו‪ ,‬שלא יכוי להנאת גופו‪ ,‬כי א שידעת 'ואל כלי לא תת'‪ ,‬שיודע אתה בנפש אשר לא יפעלו בלבב לנצח‪ ,‬ובבוא‬ ‫לקיי בו מצוות ה'‪ :‬מזוזה‪ ,‬מעקה‪ ,‬להכניס אורחי‪ ,‬לעסוק ש בתורה ותפילה וכדומה‪ .‬לבית תהיה כאז ומקד‪ ,‬וא כ תאמר מה לי א אשמע דבריו הקדושי בלי יועיל כלל‪,‬‬ ‫)אמרי נוע(‬ ‫ועל זה ישי עיקר מבטו ותכליתו בעת בני ביתו‪ ,‬ובעשותו כ‪ ,‬אזי מתעלי כל חפצי ואל תאמר כאלה‪ ,‬כי ג חיי שעה טוב מאוד‪.‬‬ ‫הבני‪ :‬האבני‪,‬החול והסיד‪ ,‬להיות טפלי למצוות ה'‪ ,‬ומסתלק מעליה כל בחינות הרע‪ ,‬זכור את אשר עשה ה' אלקי למרי בדר בצאתכ ממצרי‪) .‬כד‪ ,‬ט(‬ ‫ואור הקדושה וכל הטוב שורה על הבית‪ ,‬וממילא נשמר ביתו מכל היזק ולא יאונה אליו איתא בספרי )כא(‪" :‬בשעת גאולתכ"‪ .‬וצרי ביאור‪ .‬ונראה כי רש"י ז"ל כתב כא‪" :‬א‬ ‫רעה‪ .‬וזהו הרמז בפסוק‪" :‬כי תבנה בית חדש" א בעת בני בית יהא כוונת‪" :‬ועשית באת להזהר שלא תלקה בצרעת‪ ,‬אל תספר לשו הרע‪ ,‬זכור העשוי למרי שדברה באחיה‬ ‫מעקה לגג"‪ ,‬כדי שתוכל לקיי מצוות מעקה‪ ,‬אזי תזכה ל"ולא תשי דמי בבית" ולקתה בנגעי"‪ .‬והנה‪ ,‬כמו כ מצינו אצל משה רבינו‪ .‬שכתוב בו )שמות ד‪ ,‬ו(‪" :‬ויבא ידו‬ ‫)באר מי חיי( בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג"‪ ,‬ופירש רש"י ז"ל‪ ,‬על שדיבר לשו הרע על ישראל‬ ‫שלא ישלוט המזיק בבית ונגע לא יקרב באהל‪.‬‬ ‫באומרו )ש א(‪" :‬וה לא יאמינו לי"‪ .‬ולכאורה למה לא הביא משה רבינו ראיה‪ ,‬שצרעת‬ ‫לא תלבש שעטנז צמר ופשתי יחדיו‪) .‬כב‪ ,‬יא(‬ ‫מובא בסה"ק טעמו של איסור שעטנז‪ ,‬כי בעוד שקי הביא קרבנו מפרי האדמה שהי' באה על לשו הרע ממה שנלקה הוא עצמו‪ ,‬והלא ש נודע הדבר ברבי‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫פשת גרוע )רש"י בראשית ד‪ ,‬ג( והיינו שלא הי' מתו רצו של אלא מתו הכרח‪ ,‬הרי )ש‪ ,‬ל(‪" :‬ויעש האותות לעיני הע"‪.‬אלא‪ ,‬כי מצינו )מנחות מא‪ (.‬שבעיד ריתחא מענישי‬ ‫הבל שהקריב את קרבנו בלב של וברצו הביא מבכורות צאנו מחלביה כולל צמר‪ ,‬משמי א‪ $‬על מצות עשה‪ ,‬וא כ שבעיד ריתחא מענישי א‪ $‬על דבר שאי עליו עונש‬ ‫ומאחר שלא רצה הקב"ה לערב את קרבנו של קי – פשתי ע קרבנו של הבל – צמר‪ ,‬אי ראיה ממה שנענש משה‪ ,‬שהרי אותה שעה שבני ישראל עבדו עבודה קשה באר‬ ‫לפיכ נאסר שעטנז צמר ופשתי יחדיו‪ ,‬הוא שאמר הכתוב‪ :‬דרשה צמר ופשתי ותעש מצרי‪ ,‬אי ל עיד ריתחא יותר מזה‪] ,‬תדע שמלא רצה להמית את משה בעבור המילה‬ ‫בחפ כפיה )משלי לא‪-‬יג( כלומר‪ ,‬לאחר שדרשה וחקרה אודות הטע של איסור צמר )ש‪ ,‬כד( אע"פ שאינה אלא מצות עשה[‪ ,‬לכ מביא ראיה ממעשה מרי שהיה בשעת‬ ‫)פני יפות(‬ ‫ופשתי‪ ,‬הסיקה את המסקנא‪ ,‬כי צריכי לקיי מצוה ברצו ובלב של‪ ,‬ולכ‪ :‬ותעש הגאולה ולא בשעת שעבוד וצרה‪.‬‬ ‫בחפ כפיה‪ ,‬הנה מובא בחובת הלבבות כי בעוד ששכר מעשה המצוה עצמו נית בעה"ב‪ ,‬ביומו תת שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא וגו' ולא יקרא עלי אל ה'‬ ‫הרי שכרו של הרצו הטוב והמחשבה הצפונה בלב האד הוא לעוה"ז‪ ,‬וזהו הסמיכות והיה ב חטא‪) .‬כד‪ ,‬טו( ה ידוע שהעניות מעבירה את האד על דעתו ועל דעת קונו‬ ‫)משלי ש( היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה – היינו השכר מיועד לעוה"ב והוא‪) :‬עירובי מא‪ ,(:‬ולפי זה א ישל לפועלו דמי שכירותו תהיה דעתו צלולה לקרוא‬ ‫ממרחק תביא לחמה‪ ,‬א עבור המחשבה הטובה הצפונה בלב‪ ,‬הרי נית ג שכר בעוה"ז‪ ,‬ולהתפלל אל השי"ת כראוי‪ ,‬א א אינו משל לו כפי שצרי‪ ,‬אזי ממילא לא תהיה דעתו‬ ‫ולכ‪ :‬ותק בעוד לילה – בעוה"ז הדומה ללילה ותת טר‪ $‬לביתה וחוק לנערותיה‪) .‬ייטב לב( צלולה‪ ,‬ולא תהיה לו דעת וכח לקרוא ולהתפלל אל ה'‪ .‬נמצא כי מה שנמנע השכיר‬ ‫לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' וגו'‪ .‬על דבר אשר לא קדמו אתכ בלח ובמי מלקרוא אל ה'‪ ,‬זה החטא תלוי בבעל הבית שלא שיל לו‪ .‬זהו שאמר הכתוב‪" :‬כי עני הוא‬ ‫וגו'‪) .‬כג‪ ,‬ד‪-‬ה(‪ .‬פירש"י‪" :‬על דבר על העצה שיעצו אתכ להחטיאכ"‪ .‬ולכאורה אינו ואליו הוא נושא את נפשו"‪ ,‬ולפיכ "ולא יקרא עלי אל ה'"‪ ,‬כלומר‪ ,‬בשביל לא יקרא‬ ‫ויתפלל אל ה' "והיה ב חטא" במה שמנעת אותו מלקרוא לו יתבר )הגה"ק רבי שלמה קלוגר זי"ע(‬ ‫מוב‪ ,‬הלא בפסוק מפורש טע אחר‪ .‬ויל"פ ע"פ דברי אאמו"ר זצוק"ל )בספרו "דברי‬

‫כי תחבוט זית לא תפאר אחרי וגו'‪) .‬כד‪ ,‬כ(‬ ‫ידוע שההנאה מפרי הזית היא מאוחרת מהנאת שאר הפירות‪ ,‬שהנאת היא תיכ‪ $‬בגמר‬ ‫בישול‪ ,‬אבל פרי הזית‪ ,‬שהוא קשה ומר אחר גמר בישולו‪ ,‬צרי עבודה רבה טר ימתק‪,‬‬ ‫ויהנו ממנו‪ .‬הנה כי כ נמשלה לו עבודת הבורא ית"ש‪" ,‬כי היא קשה בתחילה )"שכל‬ ‫התחלות קשות" עי' רש"י שמות יט‪ ,‬ה( ומאירה לבסו‪ .$‬והנה צריכי להזהר מאוד‪ ,‬שאחר‬ ‫שהרגילו עצמ בעבודה זאת ותקנו את נפש וגופ‪ ,‬שלא יהיה לה התפארות מזה‪ ,‬כי‬ ‫ע"י התפארות יכול ח"ו לאבד חלקו וכל עבודתו‪ ,‬וא‪ $‬שאי הקב"ה מקפח שכר כל בריה‬ ‫)ב"ק לח‪ (:‬עכ"ז יכול להיות אשר חבירו יזכה ע"י שפלות ונמיכת רוחו שיטול חלקו וחלק‬ ‫של זה בעל התפארות‪ ,‬וא‪ $‬שהוא לא עבד כל כ‪ ,‬יכול לבוא לחלק גדול יותר מזה שעבד‬ ‫יותר ממנו‪ ,‬ע"י שיש לו הכנעה וענוה אמיתית שזה הוא יסוד ועיקר לעבודת הקודש"‪.‬וזהו‬ ‫הרמז בכתוב‪" :‬כי תחבוט זית"‪ ,‬ותתק גופ בעבודה עד שתעלה ברו המדריגה‪ ,‬אז‬ ‫תיזהר ש"לא תפאר אחרי"‪ ,‬שלא תבא לידי התפארות מזה‪ ,‬כי א תבא ח"ו לידי כ אזי‬ ‫"לגר ליתו ולאלמנה יהיה"‪ ,‬רמז על נמוכי רוח שה יטלו חלק‪.‬‬ ‫)הרה"ק הרבי רמ"מ מרימינוב זי"ע(‬

‫לא יהיה ל בכיס אב ואב גדולה וקטנה‪ .‬אב שלמה וצדק יהיה ל וגו'‪ .‬כי‬ ‫תועבת ה' אלקי כל עושה אלה כל עושה עול‪) .‬כה‪ ,‬יג‪-‬טז( בטור )יו"ד סי' קמא( כתב‬ ‫שאסור לעשות צורת חמה ולבנה‪ ,‬כוכבי ומזלות‪ .‬וכתב ש הב"ח )בקונטרס אחרו( שג‬ ‫מזל אחד אסור לעשות‪ ,‬כגו צורת שור ואריה )ועיי"ש בטו"ז סקי"ג(‪ ,‬והש" )ש סק"ל(‬ ‫חולק וסובר שהאיסור הוא לעשות את כל הי"ב מזלות ביחד‪ ,‬אבל מזל אחד מותר לעשות‪,‬‬ ‫והנה ב"מנחת חינו" )מצוה לט( הקשה על שיטת הב"ח‪ ,‬דלפי דבריו אסור לעשות‬ ‫מאזניי‪ ,‬כיו שהוא מזל חודש תשרי‪ ,‬והלא מפורש בתורה )ויקרא יט‪ ,‬לו( "מאזני צדק‬ ‫אבני צדק – יהיה ל"‪ .‬אמנ יש ליישב שיטת הב"ח‪ ,‬דכיו דבלא מאזניי אי אפשר לכוו‬ ‫המשקל‪ ,‬א"כ יש לחוש שירמה את חבירו‪ ,‬ולכ התירה התורה לעשות מאזניי כדי‬ ‫להינצל מאיסור אונאה‪ .‬אכ כל זה ניחא א הוא שוקל באבני צדק‪ ,‬אבל א הוא עושה‬ ‫עול במשקל‪ ,‬לא הותר לו לעשות מאזניי‪ ,‬וא"כ עובר ג על איסור עשיית מזל‪ .‬וזהו‬ ‫שאמר‪" :‬אב שלמה וצדק יהיה ל וגו'‪ .‬כי תועבת ה' אלקי כל עושה אלה"‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫המאזניי‪ ,‬שהרי אסור לעשות אפילו מזל אחד‪ ,‬א "כל עושה עול"‪ ,‬דאז עובר ג על‬ ‫)ילקוט הגרשוני(‬ ‫איסור עשיית מזל‪ ,‬ויש שני איסורי‪.‬‬

‫הס" והוא היצה"ר‪ ,‬וחז"ל דרשו )קידושי מ‪ (:‬עה"פ )תהלי קה‪ ,‬מד‪-‬מה(‪" :‬וית לה‬ ‫ארצות גוי וגו'‪ ,‬בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו" וגו' שבזכות התורה זכו לאר ישראל‪ .‬וזהו‬ ‫שנאמר‪" :‬תמחה את זכר עמלק"‪ ,‬ואז ממילא יפרע הקב"ה תחילה משר שלו‪ ,‬שהוא‬ ‫היצה"ר‪ ,‬וכיו שייעקר היצה"ר אזי ממילא "לא תשכח"‪ ,‬ותוכל ללמוד ולקיי התורה‬ ‫בשלימות‪ ,‬ומאחר שתשמור התורה תזכה לבא אל האר "וירשתה וישבת בה‪) .‬ילקוט האורי(‬

‫לא יהיה ל בכיס אב ואב גדולה וקטנה‪ .‬אב שלמה וצדק יהיה ל וגו'‪) .‬כח‪ ,‬יג‪-‬טו(‬ ‫הנה‪ ,‬נודע כי שני חללי ה בלב‪ ,‬חלל הימי הוא משכ ליצר הטוב‪ ,‬וחלל השמאל‬ ‫הוא משכ ליצר הרע והנה איתא במדרש )ויק"ר לה‪ ,‬ה‪ :(:‬כ אמר הקב"ה תורה קרויה‬ ‫'אב' שנאמר )שמות כד‪ ,‬יב( "את לוחות האב והתורה והמצוה"‪ ,‬ויצר הרע קרוי 'אב'‬ ‫דכתיב )יחזקאל לו‪ ,‬כו( "והסירותי את לב האב מבשרכ"‪ ,‬תורה אב יצה"ר אב‪,‬‬ ‫האב תשמור את האב‪ .‬עיי"ש‪ .‬וזהו שאמר‪" :‬לא יהיה ל בכיס" בכיס הלב "אב‬ ‫ואב"‪ ,‬רצ"ל היצה"ר שנקרא 'אב'‪ ,‬והתורה שנקראת 'אב'‪ ,‬כלומר‪" ,‬שלא תאחז‬ ‫בשניה יחדיו ותאמר שאתה רוצה לעסוק בתורה ובמצות‪ ,‬וג לשמוע ליצר הרע‪,‬‬ ‫להנות ג מתענוגי העול הזה ולהשתדל בה‪ .‬וא‪ $‬א תאמר 'גדולה וקטנה'‪ ,‬רצ"ל‬ ‫שבאמת אתה יודע שהעיקר הוא העול הבא‪ ,‬ועיקר עבודת האד צרי להיות‬ ‫במעשי טובי‪ ,‬א מכל מקו ג העול הזה הוא עול וצריכי להתעסק ולהתענג‬ ‫ג בעניני עוה"ז‪ ,‬וזהו שאמר‪' :‬גדולה וקטנה' שתאמר שהעוה"ב הוא גדולה והעוה"ז‬ ‫הוא קטנה‪ ,‬אבל מ"מ עול הוא‪ ,‬לזה אמר‪ :‬דלא כ הוא רק‪' :‬אב שלמה וצדק יהיה‬ ‫ל'‪ ,‬שכל עסק יהיה לזכות לעוה"ב‪ ,‬כי תכלית עבודת האד הוא שיהפ ג החומר‬ ‫לצורה‪ ,‬וג היצה"ר שבחלל השמאל יתהפ לטוב‪ ,‬וכמו שנאמר באברה )נחמי' ט‪ ,‬ח(‬ ‫'ומצאת את לבב נאמ לפני' – 'לבו' לא נאמר רק 'לבבו'‪ ,‬רצ"ל הב' לבבות‪ ,‬שג‬ ‫)הגה"ק הדברי חיי זי"ע(‬ ‫חלל השמאל יתהפ לטוב"‪.‬‬

‫כי תועבת ה' אלקי כל עושה אלה כל עושה עול‪) .‬כח‪ ,‬טז(‬

‫לכאורה שפת יתר יש כא‪" :‬כל עושה אלה כל עושה עול"‪ .‬וא למותר היא ונראה על פי‬ ‫שאמר שלמה המל ע"ה בחכמתו)משלי כ‪ ,‬י(‪" :‬אב ואב איפה ואיפה תועבת ה' ג‬ ‫שניה"‪ .‬כי ישנ בני אד שמצדיקי עצמ לרמות את האחרי באמר‪ ,‬הרי ג הלה‬ ‫רמאי הוא ומרמה את האחרי‪ .‬או יאמר‪ ,‬שכ דר התגרי‪ ,‬וג הוא נתרמה בעת שקנה‬ ‫את החפ‪ ,‬על זה אמר‪" :‬אב ואב" ג כשלשניה יש אב משקולת שאינו כראוי‪" ,‬תועבת‬ ‫ה' ג שניה" שעושי כ‪ .‬וזהו כוונת הכתוב‪" :‬כי תועבת ה' כל עושה אלה"‪ ,‬ג מי‬ ‫אשר קר בדר‪) .‬כה‪ ,‬יח(‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫בוא וראה שיש שני סוגי של יצה"ר‪ ,‬האחד המחמ את האד לעבירה ר"ל‪ ,‬ואילו הסוג שעושה כל אלה "כל עושה עול"‪ ,‬למי שעושה עול‪ ,‬בכל אופ תועבת ה' היא‪.‬‬ ‫השני הוא יותר גרוע‪ ,‬כי האד אינו ערו כדבעי להלח בו‪ ,‬והוא‪ :‬אשר קר בדר – זכור את אשר עשה ל עמלק וגו' ואתה עי! ויגע ולא ירא וגו'‪) .‬כה‪ ,‬יז‪-‬יח(‬ ‫כלומר‪ ,‬שמקרר את האד מקיו המצות‪ ,‬ומצנ אותו מעבודת השי"ת והיא טומאת עמלק פירש"י‪" :‬עי‪ $‬בצמא‪ ,‬דכתיב )שמות יז‪ ,‬ג( 'ויצמא ש הע למי'‪ ,‬וכתיב אחריו )ש‬ ‫שנצטוינו למחות זכרו‪ ,‬והיינו שנשתדל לקיי את המצות בהתלהבות אש קודש‪ ,‬ובכ פסוק ח( 'ויבא עמלק"‪ ,‬ולכ אינו מוב מה שיי להזכיר עני זה לכא במעשה עמלק‪.‬‬ ‫גורמי למחיית עמלק‪.‬‬ ‫)החוזה מלובלי זי"ע( ונראה כי עיקר תוקפו של עמלק היה ע"י מעשה כשפי‪ ,‬כמו שפירש"י )שמות יז‪ ,‬ט(‪:‬‬ ‫'בחר לנו אנשי'‪ ,‬שיודעי לבטל כשפי‪ ,‬לפי שבני עמלק מכשפי היו‪ ,‬ולכ העמיד‬ ‫תמחה את זכר עמלק מתחת השמי לא תשכח‪) .‬כה‪ ,‬יט(‬ ‫וסמי ליה‪ :‬והיה כי תבא אל האר וגו' וירשתה וישבת בה )כו‪ ,‬א( איתא במדרש "משעה משה רבינו אז את החמה )כדאי' בע"ז כה‪ (.‬כדי לבטל כישופו של עמלק‪ ,‬דכיו‬ ‫ששמעו 'אנכי' מפי הגבורה‪ ,‬היו למדי ולא שכחי‪ ,‬כשאמרו למשה 'דבר אתה עמנו' שעמדה החמה ולא הלכו המזלות‪ ,‬בטל מעשה הכישו‪ $‬שלו‪ ,‬שהוא ע"י השבעת‬ ‫חזרולהיות למדי ושכחי וכו'‪ .‬א"ר נחמיה בשעה ששמעו ישראל בסיני 'לא יהיה ל' נעקר הכוכבי והמזלות‪.‬והנה‪ ,‬עיקר תגבורת הכישו‪ $‬הוא במקו שאי מי‪ ,‬דאיתא‬ ‫יצה"ר מלב‪ ,‬וכיו שאמרו 'דבר אתה עמנו' חזר יצה"ר למקומו"‪ .‬וכתב בס' "ח טוב" )פר' בסנהדרי )סז‪ (:‬זעירי איקלע לאכסנדריא של מצרי זב חמרא כי מטא לאשקייה‬ ‫עקב( ששניה עולי בקנה אחד‪ ,‬כיו שעיקר השכחה בא מיצה"ר‪ ,‬על כ כשנעקר היצה"ר מיא פשר וק גמלא דוסקניתא וכו' מי איכא דזבי הכא מידי ולא בדק ליה אמיא‪.‬‬ ‫לא היו שוכחי‪ ,‬וכשחזר היצה"ר שוב היו שוכחי‪ .‬והנה‪ ,‬ידוע שאי הקב"ה נפרע מ ופירש"י שכל דבר כישו‪ $‬נמחה על מי חיי[ כי מי מבטלי כח הכישו‪ ,$‬ולכ הזכיר‬ ‫)בית הלוי(‬ ‫האומה מלמטה א לא נפרע מקוד משר שלה למעלה‪ .‬עוד ידוע‪ ,‬ששרו של עמלק הוא כא שבאותו מקו לא היה מי לבטל הכישו‪.$‬‬

‫מדברי רבותה"ק מבעלזא‬ ‫הקב"ה שאי העול יכול להתקיי במדת הדי‪ ,‬והקדי לה את מדת הרחמי שעל ידה יש‬ ‫כי תצא למלחמה על אויבי‪) .‬כא‪ ,‬י(‬ ‫ובספרי‪" :‬כנגד אויבי"‪ ,‬וצרי ביאור‪ .‬ואפשר לפרש‪ ,‬דהנה החילוק בי הלשונות הוא‪ ,‬כי "על קיו לעול‪ ,‬כ "ונתנו ד' אלקי" בכוחה של הקדמת מדת הרחמי לפני מדת הדי – אזי ג‬ ‫אויבי" משמע שהאויב לא החל במלחמה‪ ,‬אלא הוא יוצא להילח נגד האויב במקומו אשר כאשר הנ כבר שבוי בידיו של היצר ונחשב ל"שביו" – ושבית שביו" – תוכל להשתחרר מכבלי‬ ‫)כ"ק מר מהר"א זי"ע(‬ ‫נמצא‪ .‬ואילו כנגד אויבי" משמע שהוא יוצא נגד האויב שכבר התחיל זה מכבר להילח‪ ,‬ועתה שביו ולהיפדות ממנו‪.‬‬ ‫הנה הוא יוצא ללחו נגדו בכדי להג על עצמו ולהציל נפשו‪ .‬והנה‪ ,‬השי"ת צוה לנו‪" :‬קדושי כי תצא למלחמה על אויבי וגו' ושבית שביו‪) .‬כא‪ ,‬י(‬ ‫תהיו" )ויקרא יב‪ ,‬ב( ופירשו הכוונה‪" :‬קדש עצמ במותר ל" )עי' יבמות כ‪ .(.‬ולכאורה נראה דבר כי תצא למלחמה על איבי סופי התיבות של מילי אלו הינ בגימטרי' "אלול" ע הכולל‪,‬‬ ‫זה כמי שאנו הולכי להתגרות ע היצר הרע היושב במנוחה‪ ,‬ואנחנו כאילו רוצי להתחיל בחודש זה עלינו לצאת למלחמה על אויבינו – הוא יצה"ר ולאסור עליו מלחמת חרמה ע"י‬ ‫ולהילח‪ ,‬ועלול האד לחשוב‪ :‬למה לי להתחיל עמו ולהתגרות בו‪ ...‬אמנ לא כ הוא‪ ,‬כי כבר עזיבת הרע אחת ולתמיד‪ ,‬דרכה של מלחמת היצר צריכה להיות בדרכו היא – "ושבית שביו"‬ ‫אמרו חז"ל )קידושי ל‪" :(:‬יצרו של אד מתגבר עליו בכל יו"‪ ,‬ומכיו שהוא מתגבר ומתחדש באותה הדר בה הוא משתמש כדי לשבות אותו בשביו – ע"י שהוא בא אלי בעקיפי ואומר‬ ‫עלינו בכל יו‪ ,‬שומה עלינו לפרוש ממותרות ולקדש את עצמנו א‪ $‬במותר לנו‪ ,‬כי א לא כ ל על דבר עבירה – מצוה היא ועלי לקיימה ח"ו‪ ,‬באותה דר עצמה‪ ,‬ל ג אתה נגדו בעקיפי‬ ‫לא נוכל לו ח"ו‪ .‬יוצא‪ ,‬שלפי האמת אי אנו נלחמי על אויבינו – יוצאי להתגרות עמו ותשבה אותו בשבי‪ ,‬כמו שנא' "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותי" כשאני מתעורר בבוקר‬ ‫למלחמה – אלא כנגד אויבינו‪ ,‬להג בעדינו ולהסירו מאתנו‪ ,‬ולזה כוונו חז"ל‪ :‬הג שבתורה ומתעצל לקו ממטתי וחושב אני ללכת ולעסוק בדרכי בעסקי הפרטי – ואז א"כ עוזבני‬ ‫כתוב "כי תצא למלחמה – מלחמת היצר – על אויבי"‪ ,‬דהיינו שצריכי להילח עמו ג יצה"ר לנפשי‪,‬בר "ואשיבה רגלי אל עדותי" מכיו שעזבני יצה"ר ונת לי לקו בזריזות‬ ‫בדברי המותרי – ונראה לכאורה כאילו הוא בגדר 'על אויבי'‪ ,‬אבל האמת הוא שג זה הוא בבוקר‪ ,‬אזי הול אני לביה"כ לביהמ"ד לעסוק בעדותי – תורה ותפילה‪) .‬כ"ק מר אדמו"ר שליט"א(‬ ‫בבחינת 'כנגד אובי'‪ ,‬כי בזה אנו נלחמי על נפשינו‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"י זי"ע( לא תראה את שור אחי או את שיו נדחי והתעלמת מה השב תשיב לאחי‪.‬‬ ‫כי תצא למלחמה על איבי‪) .‬כא‪ ,‬י(‬ ‫)כב‪ ,‬א( הכתוב רומז כא הוראה להצדיק שבדור‪ ,‬כי חלילה לו להתעל מאות שנדרדרו וירדו‬ ‫אמרו ז"ל )ספרי( נגד אויבי‪ ,‬ביאור דבריה ז"ל הוא ביסוד מה שאמר כ"ק מר מהר"י זי"ע עד לשפל המצב עד כדי כ שאיבדו את צל האד‪ ,‬והתנהגות היא בבחינה של דיוטא‬ ‫בש אביו כ"ק מר מהר"ש זי"ע‪ ,‬כי איש ישראל נשלח לעוה"ז במטרה לקיי תורה ומצות‪ ,‬א תחתונה כשור ושה‪ .‬וזהו‪" :‬לא תראה את שור אחי או את שיו נדחי"‪ ,‬שהרי בכל מצב שיהיה‬ ‫עיקר השליחות מיועדת לצור תיקו דבר מיוחד‪ ,‬והנה נית לו לאד להבחי לש מה נשלח‪ ,‬קיימת ההבטחה של‪' :‬כי לא ידח ממנו נדח'‪ ,‬ולכ אי לו להתעל מה‪ ,‬אלא מוטל עליו לעשות‬ ‫כי אותו דבר שהיצר מתגרה בו במיוחד‪ ,‬ומנסה להכשילו‪ ,‬הוא המטרה שלמענה נברא בעול‪ ,‬הכל‪ ,‬ובלבד שיעלה אות וישיב למעלה הראויה לה‪" :‬השב תשיב לאחי"‪ ,‬שלא ינוח ולא‬ ‫ושומה עליו להיחל חושי ולהתגבר עליו‪ ,‬וכ מובא בש המגיד מקוזני" זי"ע בביאור מאמר ישקוט עד שישיב לה את צל האלקי שבה‪ ,‬שהרי ה אחיו בני ישראל )כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬ ‫ז"ל )אבות ד'‪ ,‬א'( איזהו גבור הכובש את יצרו‪ ,‬היינו יצרו המיוחד לו‪ ,‬שבכדי לעמוד כנגדו בא שלח תשלח את הא ואת הבני תקח ל למע ייטב ל והארכת ימי‪) .‬כב‪ ,‬ז(‬ ‫לעול‪ ,‬והוא מה שאמרו ז"ל )שבת קיח‪ ,‬ב( אבי במה הוה זהיר טפי‪ ,‬שהרי א כי בוודאי קיי כתב ה"כלי יקר" כי לשו זה נאמר ג בכיבוד אב וא "והנה בכיבוד אב וא הדבר‬ ‫את כל התורה‪ ,‬הרי הי' לו עני מיוחד שבו הי' זהיר בהקפדה יתירה‪ ,‬משו שהרגיש וידע שאותו פשוט‪ ,‬שא תכבד אבי ואמ‪ ,‬אזי ממ יראו בני וכ יעשו ג ל כשיגדלו וכ כשיראו‬ ‫עני הוא תכלית ביאתו לעול‪,‬וזהו כוונת הספרי שדרשו על אויבי – נגד אויבי‪ ,‬שהרי לכאו' בני מקיי שליח הא בעופות ילמדו ק"ו שא אתה נוהג כבוד במולידיה אפילו‬ ‫תמוה שמיד כשיוצאי למלחמה ועדיי לא ניצחו בה‪ ,‬יאמר הכתוב על אויבי‪ ,‬לשו המורה על בבעלי חיי ק"ו שינהגו כבוד במולידיה‪ ,‬ונראה שנצטוינו בשילוח הק לשלוח את הא‪,‬‬ ‫התגברות ונצחו‪ ,‬והי' צרי לומר באויבי‪ ,‬אמנ יוב לפי דבריה ז"ל נגד אויבי – היינו נגד והוא רמז שבכ יתעורר קטרוג על עשו שהרי עשו הרשע שהצטיי בכיבוד אב‪ ,‬לא קיי‬ ‫האויב המיוחד שלצור המלחמה בו הוא בא לעול‪ ,‬וזהו הלשו נגד אויבי – כלומר‪ ,‬אויבו כיבוד א כלל‪ ,‬ובכ שמשליחי את הא‪ ,‬ונוהגי כבוד בא המולידה‪ ,‬מזכירי עוונו‬ ‫הניצב כנגדו והעומד לו מנגד‪ ,‬ומלחמה זו היא מלחמת היצר כמו שכתבו הסה"ק‪ ,‬ורמז לנו של עשו שלא כיבד את אמו‪ ,‬ובזה יתבאר לנו מה שאמרו ז"ל )דברי רבה ו‪ ,‬א( בפסוק –‬ ‫הכתוב כי כאשר יתייצב איש ישראל להילח באותו יצר המיוחד‪ ,‬שהוא נוצר בכדי להכניעו‪ ,‬אזי כי יקרא ק צפור לפני‪ ,‬הלכה תינוק שנולד כשהוא מהול וכו' צרי להטי‪ $‬ממנו ד‬ ‫מובטח לו עזר השי"ת‪ ,‬ולכ נאמר‪ ,‬על אויבי – לרמוז כי בסיוע דלעילא יזכה להתגבר עליו‪ ,‬ברית‪ ,‬מפני בריתו של אברה‪ ,‬ותמוה השייכות לשילוח הק‪ ,‬אמנ לפי האמור יוב כי‬ ‫שהרי לש כ נשלח לעוה"ז‪ ,‬ולפיכ זכאי הוא לעזרתו ית'‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד זי"ע( בכ שהאד מל את בנו‪ ,‬הרי הוא משלי את המצוה של מילה‪ ,‬ג כלפי עצמו כמו‬ ‫כי תצא למלחמה וגו' ונתנו ד' אלקי ביד ושבית שביו‪) .‬כא‪ ,‬י(‬ ‫שאמר כ"ק מר מהר"ש זי"ע שמאחר ששלימות המצוה היא במחשבה‪ ,‬דיבור ומעשה‪,‬‬ ‫הנה האור"ח הק' מדקדק למה נאמר "ושבית שביו" ולא ושבית אותו‪ ,‬וי"ל דהכתוב מרמז כא הרי במצות מילה חסירה המחשבה והדיבור‪ ,‬משו שהתינוק אינו בר דעת אמנ‬ ‫שאי לו לאד להתייאש בכל מצב שיהי'‪ ,‬שהרי אפילו א חלילה הוא שרוי בדיוטא התחתונה‪ ,‬כשאותו התינוק גדל ונעשה אב ומל את בנו‪ ,‬הרי הוא משלי בכ למפרע את המחשבה‬ ‫בהיותו כבר שבוי בידי יצרו הרע‪ ,‬עדיי לא אבדה תקוותו‪ ,‬ונית לו להיחל מרשתו ולצאת והדיבור של מצות מילה של עצמו‪ .‬והנה מאחר ששילוח הק מורה על כ שעשו הרשע‬ ‫מתחת ידיו‪ ,‬וידוע את מה שהביא רש"י בפר' בראשית עה"פ "בראשית ברא אלקי" – שבתחלה לא קיי כיבוד א‪ ,‬כ שמצות כיבוד היתה לגביו חסירה למרות שכיבד את אביו‪ ,‬שפיר‬ ‫עלה במחשבתו לבראתו במדת הדי וראה שאי העול מתקיי והקדי מדת הרחמי ושתפה הסמיכו עני הטפת ד ברית‪ ,‬להורות לנו שג בנולד מהול צרי להטי‪ $‬ממנו ד ברית‪,‬‬ ‫למדת הדי‪ ,‬והיינו דכתיב ביו עשות ד' אלקי אר ושמי" – רחמי קוד לדי‪ ,‬והוא שנא' בכדי להשלי את מצות מילה של האב במחשבה ודיבור‪ ,‬והיינו הניגוד לעשו שמצותו‬ ‫"ונתנו ד' אלקי ביד ושבית שביו" כלומר עלי להתבונ כי כש שבשעת בריאת העול צפה היתה פגומה וחסירה‬ ‫)הגה"ק מהר" מבילגורייא זי"ע(‬

‫סיפור על פרשת השבוע‬ ‫מוצא שפתי תשמור )כג‪ ,‬כד( הרה"ק ר' פנחס מקורי" זי"ע‬ ‫היה עמוד האמת שעליה מסר נפשו כל ימיו‪ ,‬והורה לבניו‬ ‫"להתפלל להשי"ת בכל עת ורגע‪ :‬רבונו של עול‪ ,‬נחני בדר‬ ‫אמת" )מדרש פנחס אות יז(‪ ,‬שלש עשרה שנה התייגע בעצמו‬ ‫אותו צדיק‪ ,‬עד שזכה לקנות בנפשו את מדת האמת בשלימות‬

‫עד תכליתה‪ ,‬כפי שאמר "בשו מדה אחרת לא היתה העבודה‬ ‫כה קשה‪ ,‬כמו בעקירת השקר וקני האמת‪ ,‬שנתיגעתי על כ‬ ‫י"ג שני ובכדי לזכות לכ שברתי כל אבר ואבר שבקרבי‪ ,‬ולא‬ ‫נותר בי עצ אחד של‪ ,‬יהיה מה שיהיה אי לי שייכות ע‬ ‫שקר" בנוסח אחר "עשרי ואחת שנה למדתי מדת האמת‪,‬‬

‫שבע שני לדעת אמת מה טיבה‪ ,‬שבע שני לגרש את השקר‬ ‫מקרבי‪ ,‬ושבע שני סיגלתי לעצמי את האמת גופה‪.‬וכמו‬ ‫שרבינו בעל "ספר חסידי" הורה‪ ,‬כי להיות מחולל נפלאות‬ ‫ופועל ישועות‪ ,‬אי צריכי להשתמש בקמיעות ובהשבעות‪ ,‬כי‬ ‫א להיות דובר אמת בלבבו‪ .‬וזה לשונו‪" :‬כל הדובר אמת ואינו‬

‫רוצה לחשוב שקר ולא לדבר שקר‪ .‬אפילו דברי שיחשוב‬ ‫ושידבר א‪ $‬על פי שלא יתכוי לה‪ ,‬כל מחשבותיו ודבריו‬ ‫יתקיימו שנאמר ותגזר אומר ויק ל" )ספר חסידי‪ ,‬סו‪$‬‬ ‫סימ מז(‪ ,‬ואמר עוד עצה אחרת לזה‪" :‬לא יוציא אד דבר‬ ‫מפיו‪ ,‬אלא א כ יודע שרצו הקב"ה בדבר‪ ,‬אז ותגזר אומר‬

‫ויק ל"‪ .‬אחד הדברי שהיו שגורי בפי הרה"ק מקורי זי"ע‬ ‫בהוראתו למסתופפי בצלו צל האמת‪ ,‬היה "שקר צרי להיות‬ ‫חמור כמו עריות‪ ,‬וכשיהיה שקר חמור כמו עריות יבוא‬ ‫המשיח"‪ .‬כשנשאל פע ע"י הרה"ק רבי נחו מטשרנוביל זי"ע‬ ‫כיצד נית לעשות שלו בי איש לרעהו‪ ,‬מבלי להשתמש‬

‫בשינוי מסויי מאמת לשקר‪ ,‬השיב על כ כי מקובלי אנו‬ ‫מרבינו הבעש"ט זי"ע שעל א‪ $‬שמותר לשנות מפני השלו‪,‬‬ ‫אמנ זה שנכשל פע בשקר‪ ,‬אסור לו להשתמש בהיתר זה‪,‬‬ ‫ועצתו היא להקפיד יותר על האמת‪ ,‬ובזכות האמת יבוא ג‬ ‫השלו‪.‬‬

‫אזי אי האד נות אל לבו להודות ולשבח לבוראו על הטוב אשר‬ ‫גמלו וא‪ $‬א אמנ הוא עושה זאת – אי זו כתפילתו ובקשתו‬ ‫הקודמת‪ ,‬בלב של ובהטעמת אותיות התפילה כראוי‪ ,‬אלא הוא‬ ‫מתפלל במרוצה בלי כוונה יתירה אלא רק כדי לצאת ידי חובת‬ ‫ההודאה‪ ,‬הנמשל על דבר זה באה תורתינו הק' להזהירנו "לא‬ ‫יהיה ל בכיס" – פי' בפי )לפי דבר הזוהר כיס רומז על הפה(‬ ‫"אב ואב" – מלה ומלה )בספר יצירה נקראת המילי – אבני(‬ ‫"גדולה וקטנה" – פע מילות התפלה גדולות‪ ,‬מוטעמות‬

‫ומובלטות‪ ,‬ופע מילות התפילה קטנות ומובלעות‪" ,...‬גדולה‬ ‫שמכחשת את הקטנה" שלא תכחיש הבקשה הגדולה בפה מלא‬ ‫ואותיות מוטעמות‪ ,‬המראות שאד זה מתפלל בבר‪-‬לבב‪ ,‬א‬ ‫הדיבור וכח אח"כ באב הקטנה – במילות התפילה הקטנות‬ ‫והמובלעות המראות שאי האד אותו האד כפי שנראה בעת‬ ‫הבקשה‪" ,...‬שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה"‪ ,‬שלא יהא‬ ‫נוטל פרס מאת הקב"ה בבקשה גדולה כנ"ל ומחזיר הודאה‬ ‫)אור המאיר(‬ ‫להשי"ת בבקשה קטנה כנ"ל‪.‬‬

‫משל ונמשל על פרשת השבוע‬ ‫לא יהיה ל בכיס אב ואב גדולה וקטנה‪) .‬כה‪ ,‬יג( פי' רש"י בש‬ ‫הספרי "גדולה שמכחשת את הקטנה‪ ,‬שלא יהא נוטל בגדולה‬ ‫ומחזיר בקטנה"‪ ,‬המשל בנוהג שבעול שהאד המבקש מהשי"ת‬ ‫את צרכיו הגשמיי כפרנסה בריאות ונחת וכו' מבקש הוא זאת‬ ‫בפה מלא‪ ,‬הוא מתפלל מעומק לבו על כוונה יתירה בהטעימו כל‬ ‫אות ואות מתפלתו כראוי ומתפלל בלב של על זאת בר‬ ‫כשהקב"ה אמנ קיבל את תפילתו הרצויה ומילא את בקשתו‬ ‫שהיתה מעומק הלב‪ ,‬ונות לו לאד פרנסה‪ ,‬בריאות‪ ,‬חיי ונחת‪,‬‬

‫יומא דהילולא‬ ‫הרה"ק רבי משה אליקי בריעה מקאז'ני& זי"ע בעל "באר משה" י"ב אלול )תקפ"ח(‬ ‫הרה"ק רבי משה אליקי בריעה האפשטיי ב המגיד‬ ‫הקדוש רבי ישראל מקאזני זי"ע‪ ,‬נולד בער בשנת תקי"ז‬ ‫משחר ילדותו היה הרה"ק רבי משה אליקי בריעה‬ ‫מקושר בעבותות אהבה לאביו המגיד הקדוש‪ ,‬שגדלו וחנכו על‬ ‫ברכיו‪ ,‬העניק לו מחכמתו ותורתו‪ ,‬השפיע עליו מקדושתו‬ ‫ויראתו‪ ,‬וסלל לו דרכו בקודש‪ ,‬בידעו והעריכו את גודל נשמתו‪,‬‬ ‫על א‪ $‬שהוא עצמו הטיב להסתיר עצמו מעי כל רואה‪.‬‬ ‫ואמנ בספריו הקדושי מביא הוא מתו יראת הכבוד‪,‬‬ ‫מלבד שמועות ואמרות רבות‪ ,‬גילויי ועובדות מופלאות שזכה‬ ‫לראות אצל אביו‪ ,‬כגו‪" :‬וכאשר עיני ראו בהרה"ק אאמו"ר‬ ‫זצלה"ה‪ ,‬שיצאה נפשו בדברו קדושת 'כתר'‪ ,‬לולי שעוררוהו‬ ‫וחזר רוחו בקרבו" )קהלת משה פר' ויחי(‪ .‬וכ "וכמו שאמר אלי‬ ‫הרה"ק אאמו"ר זצלה"ה‪ ,‬והביאותיו זה כמה פעמי – שאמר‬ ‫אלי‪ :‬תאמי לי‪ ,‬בני‪ ,‬כי לא היתה מחשבה אחת מה שחשבתי‬ ‫מעת צאתי לאויר העול שלא באה אלי בעת תפלתי וכול‬ ‫העליתי בעזרת השי"ת" )דעת משה(‪.‬‬ ‫בהיותו צעיר לימי‪ ,‬נפל פע המגיד הק' למשכב וחלה‬ ‫אנושות‪ .‬נכנס הרה"ק רבי משה לבית המדרש‪" ,‬וית קולו‬ ‫בצעקה ובבכי‪ ,‬ויאמר כדברי האלה‪ :‬כתיב 'ולבבו יבי ושב‬ ‫ורפא לו' )ישעי' ו‪ ,‬י( – כל הלבבות מביני שלא בעטיי חטאיו‬ ‫חלה אבא‪ ,‬כי א ודאי בחטאותינו‪ ,‬ולפיכ אי עצה אלא 'ושב‬ ‫ורפא לו' – שאנ כולנו נשוב בתשובה שלימה ואז תהיה‬ ‫רפואה שלימה לאבי‪ ...‬ונגעו הדברי האלה בלבבות כל הקהל‬ ‫עד מאוד‪ ,‬וגעו כל הע בבכיה‪ ,‬ותיכ‪ $‬נשמע שהוטב להמגיד‬ ‫הק'‪ ,‬ועוד באותו יו ק ממטתו"‬ ‫סיפור מופלא ונורא מסופר בספה"ק "בית אהר" להרה"ק‬ ‫מקארלי זי"ע‪ ,‬וז"ל )ליקוטי ד‪ $‬קמה‪ ,‬א( "פע אחת נחלה‬ ‫)רבי משה א"ב( בהיותו קט אהוב לאביו הרה"ק‪ ,‬וייאשו אותו‬ ‫הרופאי‪ ,‬והיה אביו הרה"ק שרוי בצער גדול‪ .‬ובהגיע זמ‬ ‫התפילה גמר בדעתו להסיח דעתו מחולי בנו הילד‪ ,‬ופירש‬ ‫ואמר‪' :‬ותשל את הילד תחת אחד השיחי' )בראשית כא‪ ,‬טו(‪,‬‬ ‫שיח לשו תפלה‪' ,‬ותשלח את הילד' עבור תיבה אחת מהתפלה‬ ‫שתהיה בשמחה! והרגיש בדבר הרה"ק מבארדיטשוב‬ ‫זצוקלל"ה‪ ,‬והל לטבול במקוה‪ ,‬ואמר שפעל בטבילתו לשנות‬ ‫דעת הרה"ק אבי הילד שיתפלל דווקא על רפואת בנו הילד‪.‬‬ ‫ואמר שעל ידי ששינה דעתו להתפלל על הרפואה‪ ,‬היה‬ ‫המתקת דיני מעל כלל ילדי ישראל‪ .‬ואמר ששמע בש‬ ‫הבעש"ט הק' זי"ע שפירוש הפסוק )חבקוק ג‪ ,‬יב( 'בזע תצעד‬ ‫אר' – זע" ר"ת ז'ביחה ע'ירובי מ'קואות‪ ,‬שעל ידי דברי‬ ‫אלו תצעד ותתייסד האר"‪.‬בזיו"ר היה חתנו של הרה"ק רבי‬ ‫יהודה לייב מהאניפאלי זי"ע‪ ,‬מגדולי תלמידי המגיד הגדול‬ ‫ממעזריטש ובעמח"ס "אור הגנוז"‬ ‫לאחר נישואיו היה סמו שני על שלח חותנו הגדול‬ ‫בהאניפאלי‪ ,‬והושפע ממנו הרבה בתורה ובעבודת ה' )ראה ס'‬ ‫"בינת משה" חנוכה – שמביא הדרכה ממנו בעניני תפלה(‪,‬‬ ‫בר‪ ,‬ביותר נתקרב באותה תקופה אל הצדיק הרה"ק הרבי ר'‬ ‫זושא זי"ע וא‪ $‬ראה אותו כרבו המובהק‪ .‬בספריו מספר הוא‬ ‫על חזיונות ודברי נשגבי שראה אצלו‪ ,‬כגו‪ ..." :‬שבעיני‬ ‫ראיתי ממורי ורבותי שכבר נתבקשו בישיבה של מעלה‪.‬‬ ‫ומנוחת כבוד בעול העליו בצרורא דחיי דלעילא‪ ,‬ובפרט‬ ‫מאדומו"ר הרה"ק איש אלקי נורא מוהר"ר משול זושא‬ ‫זי"ע‪ ,‬אשר כמה פעמי בהעלותו להתדבק בהבורא ב"ה וב"ש‪,‬‬ ‫היה מפשיט עצמו לגמרי מ העוה"ז עד היותו ממש קרוב‬ ‫להתבטל במציאות‪ ,‬עד שהוכרח לנדר נדרי ונדבות שיתקיי‬ ‫נפשו בו" )באר משה פר' חיי שרה(‪ .‬במקו אחר כותב‪" :‬וכמו‬ ‫שלמדתי מרבותי‪ ,‬ובפרט מאדמו"ר המובהק מו' משול זושא‬ ‫זלה"ה‪ ,‬שלימד אותי דר הק' בזה הלשו‪ :‬בני‪ ,‬תיכ‪ $‬בהשכמת‬ ‫הבוקר בהקיצ משנת‪ ,‬קח ביד הציצית הקדושי‪ ,‬ות לב‬ ‫ודעת לעיי ולהסתכל בגודל רוממות וגדולת הבורא ית"ש‪,‬‬ ‫ותהא ירא מפניו מגודל היראה והמורא והפחד שהיא אמיתת‬ ‫היראה יראת הרוממות‪ ,‬ולא כמצוות אנשי מלומדה" )ש פר'‬ ‫בראשית(‪ .‬ועוד כהנה וכהנה‪ .‬כעבור שני אחדות נתאלמ‬ ‫מאשת נעוריו‪ ,‬ונשא בזיוו"ש את בת הרה"ק רבי אלעזר‬ ‫מליזענסק – שאביו הקדוש הרבי ר' אלימל זי"ע כבר חזה‬ ‫ברוח קדשו שני קוד לכ‪ .‬מסופר כי לפני נישואיו ע בתו‬ ‫של הרה"ק רבי יהודה לייב מאניפאלי זי"ע נסע אביו המגיד‬ ‫הק' מקאז'ני זי"ע ע בנו לליעזנסק לקבל את ברכת רבו‬ ‫הרה"ק הרבי ר' אלימל זי"ע לנישואיו‪ ,‬כשנפרדו הצביע הרבי‬ ‫ר' אלימל מליעזנסק זי"ע על נכדתו התינוקת בת בנו הרה"ק‬ ‫רבי אלעזר זי"ע שהיתה מוטלת בעריסה באמרו להמגיד הק'‬ ‫כי היא זיווגו של בנו‪ ,‬ואכ לימי נשא אותה לזיוו"ש‪.‬‬ ‫לאחר נישואיו בזיוו"ש הושפע הרבה מחותנו הרה"ק רבי‬ ‫אלעזר מליזענסק‪ ,‬ובספריו מביא דברי הרבה משמו‪ ,‬כמו ג‬ ‫אמרות וגילויי מחו"ז הרבי ר' אלימל זי"ע‪ .‬וכדאי להביא‬ ‫אחד מה‪" .‬הנה הרה"ק הצדיק כבוד מורי אלעזר זצלה"ח‬ ‫מליזענסק הוכיחני פע אחת בפסוק זה‪ ,‬וזה לשונו‪' .‬ל ל‬

‫מארצ'‪ ,‬כי יש אר מגדלת גבורי‪ ,‬לא תסמו על זה‪ ,‬ג‬ ‫'ממולדת' – יש אנשי אשר כתולדה מוטבעי בהטבע‬ ‫להיות טובי‪ ,‬ג על זה בל תביט‪ ,‬וג 'ומבית אבי'‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫שיש לו אב צדיק וקדוש‪ ,‬מכל זה תל כי א 'אל האר אשר‬ ‫ארא'‪ ,‬היינו יגיע כפי כי תאכל אשרי וטוב ל" )דעת משה‬ ‫פר' ל(‪ .‬כנזכר‪ ,‬ע היותו חוסה מנעוריו בצל אביו הק' הרי‬ ‫שעדיי ישב בסתר ונחבא אל הכלי‪ ,‬כשהוא מצליח להסתיר‬ ‫במש כל השני את מדרגותיו הנעלות וגדולתו בתורה‪ ,‬עד‬ ‫שאפילו גדולי מקורבי אביו לא הכירו כלל מהותו‪ ,‬ולא‬ ‫החשיבוהו כלל לב תורה ובר מעלה‪ .‬א טבעי היה הדבר‬ ‫שאחר הסתלקות המגיד הק' מקאזני‪ ,‬בערב סוכות תקע"ה‪,‬‬ ‫לא ראו בבנו להיות ראוי לישב על כסא ר ונשא זה‪ .‬ואכ‬ ‫חלק מזקני התלמידי נמשכו ללובלי‪ ,‬ורצו לקבל עליה‬ ‫מרותו של החוזה הק' זי"ע‪.‬‬ ‫מובא בספר אמונת משה‪ :‬נראה לומר דעיקר יחוד השי"ת‬ ‫לראות שפלות עצמו ורוממות השי"ת‪ .‬וא"א לראות רוממותו‬ ‫אלא א יודע שפלות עצמו כמו שאמר הרבי ר' משה מקאזני‬ ‫זי"ע‪ ,‬ומאמר זה היה תחילת התגלותו של הצדיק הזה‪ ,‬שהיה‬ ‫צדיק נסתר מהצדיקי הנסתרי לא היה ידוע אפי' לב תורה‪,‬‬ ‫ונדמה לכל הסביבה שאינו יודע כלל‪ ,‬ואחר פטירת אביו הק'‬ ‫המגיד מקאזני זי"ע‪ ,‬נתיסדו חבורה לנסוע להרבי הק'‬ ‫מלובלי זי"ע שיאמר לה למי יתדבקו ויקבלו עליה לרבי‬ ‫ומגיד‪ ,‬ובקשתו של אותו צדיק )הרבי ר' משה זי"ע( עליה היה‬ ‫שירשו לו לנסוע ג"כ עמה למע שיוכל להתחמ ולחסות‬ ‫בצל הק' מלובלי זי"ע‪ ,‬ואחר שהפציר בה הרבה נעתרו לו‬ ‫שישב בקצה העגלה‪ ,‬ובאמצע נסיעת הציע אחד מהנוסעי‬ ‫שכל אחד מה יגיד איזה דבר תורה‪ ,‬ומי שלא יגיד דבר תורה‬ ‫ית יי"ש‪ ,‬וכוונת היתה כי בוודאי ב המגיד לא יוכל להגיד‬ ‫דבר תורה וירויחו יי"ש בשביל החברייא‪ ,‬כאשר הגיע התורה‬ ‫להרבי ר' משה זי"ע‪ .‬פתח ואמר דוד המע"ה אמר )תהלי‬ ‫קל"ח‪ ,‬ו( כי ר ה' ה' יתבר ר מאד ושפל יראה‪ ,‬מי שהוא‬ ‫שפל בעיניו רואה רוממותו ית"ש וגבוה ממרחק‪ ,‬ומי שהוא‬ ‫גבוה בעצמו הוא עוד רחוק מלדעת רוממותו ית"ש ובנוסח‬ ‫אחר הוא ידע זאת רק ממרחק‪" ...‬דער ווייסט נאר פי דער‬ ‫ווינטעס" עכדה"ק‪ .‬החברייא התפלאו מאי לו לדבר דברי‬ ‫כאלה‪ ,‬כאשר באו לחדר קדשו של הרבי הק' מלובלי זי"ע כדי‬ ‫לקבל ברכת שלו מהרבי הק' מלובלי זי"ע והרבי ר' משה‬ ‫זי"ע נשאר עומד בפתח ולא העיז להתקרב להרבי הק'‪ ,‬אבל‬ ‫הרבי הק' לא פנה אליה וק מכסא קדשו והל ישר אל‬ ‫הפתח ונת יד קדשו להרבי ר' משה זי"ע ואמר לו שלו‬ ‫עליכ קאזניצער מגיד‪ .‬וקרא בקול הפסוק‪" :‬ויהי בנסוע הארו‬ ‫ויאמר משה" והבינו כול את הרמז הגלוי‪ ,‬שאחר הסתלקות‬ ‫ארו הקדוש – המגיד מקאזני – הגיע שעתו של בנו הרה"ק‬ ‫רבי משה ומאז מילא את מקומו של אביו הק' זי"ע‪..‬‬ ‫קומ" אחר של חסידי‪ ,‬שעדיי היססו מלקבל מרותו‪ ,‬רצו‬ ‫להכתיר את גיסו – חת המגיד הק' – הרה"ק רבי אבי עזרא‬ ‫זעליג שפירא זי"ע‪ ,‬בעל אחותו הצדיקת המפורסמת מרת‬ ‫פערעלע ע"ה‪ ,‬שהיה נודע ללמד מופלג ובעל מדריגות נעלות‪.‬‬ ‫ביקש הרה"ק רבי אבי עזרא שיתנו לו שהות עד שישיב לה‬ ‫דבר‪ ,‬כשבלבו אמר להתייע ולבקש הסכמת גיסו הרה"ק רבי‬ ‫משה‪ .‬כשנסע לקאזני‪ ,‬אל גיסו הצטרפה אליו זוגתו‬ ‫הצדקנית‪ ,‬שהיתה מאוד חשובה בעיני אביה ובעיני אחיה‬ ‫הרה"ק רבי משה ויהי כאשר א פתחו את הדלת‪ ,‬נרתעה‬ ‫לאחוריה ואמרה לבעלה‪ :‬הבה נל מכא‪ ,‬כי אי מקו לשאלה‪,‬‬ ‫כי רואה אני את אבינו הקדוש יושב לימי אחי‪ .‬לאחר מכ‬ ‫סיפר הרה"ק רבי אבי עזרא עובדא זו לאות חסידי שפנו‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫כדר העול‪ ,‬עדיי לא השלימו כול בהנהגתו של‬ ‫הרה"ק רבי משה כפי שסיפר‪ :‬ב אחותו ומ"מ הרה"ק רבי חיי‬ ‫מאיר יחיאל 'השר‪ $‬ממאגלניצא' זי"ע‪ ,‬יע כי "היו חושדי‬ ‫אותו שאינו בקי אפילו בפירוש המלות ויבחרו מקרב שלשה‬ ‫אנשי מגדוליה לתהות על קנקנו ולבדוק א האיצטלא‬ ‫הולמתו‪ .‬ויהי בבוא אליו האנשי‪ ,‬כאשר רק דרכו על ס‪ $‬ביתו‪,‬‬ ‫הרי הרה"ק משה'לע זי"ע את קולו‪ ,‬ויאמר‪ :‬כתיב‪' :‬כי ר ה'‬ ‫ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע' )תהלי קלח‪ ,‬ז( הקב"ה הוא‬ ‫ר מאוד‪ ,‬ומי שהוא שפל בעיני עצמו‪ ,‬שאינו מחפש "מדרגות"‪,‬‬ ‫רוצה השי"ת לראותו‪ ,‬אבל 'וגבוה' – אלו שמחפשי "מדרגות"‬ ‫– אזי 'ממרחק יידע' – רוצה הוא לראותו רק מרחוק"‪.‬סיי‬ ‫השר‪ :$‬באותה שעה "היה תוארו כתואר מלא אלקי ולא‬ ‫יכלו לגשת אליו‪ ,‬ויקרא הרה"ק רבי משה'לע אות לגשת אליו‬ ‫וית לה 'שלו'‪ ,‬וישאל אות‪ :‬השמעת את דברי? ויאמרו‪:‬‬ ‫שמענו‪ ,‬והננו עבדי לאדוני!"‪" .‬וכ אמר הרבי מלובלי זי"ע‬ ‫שהוא אוהב יותר את הרשע שהוא יודע שהוא רשע‪ ,‬מצדיק‬ ‫שהוא יודע שהוא צדיק"‪.‬‬ ‫עוד סיפר השר! ממאגלניצא זי"ע‪ :‬למד אחד‪ ,‬שהיה‬ ‫נמנה על מתנגדיו של הרה"ק רבי משה'לע‪ ,‬התחשק לו פע‬

‫לבזותו בבית המדרש בשעת התפלה‪ .‬וכשעמד רבי משה‬ ‫מעוטר בתפילי דר"ת נגש אליו הלה ע גמרא‪ ,‬והראה לו‬ ‫דברי ר"ת באיזה תוספות מוקשה‪ ,‬שכבר הקשה לכמה לומדי‬ ‫ולא היה מענה בפיה‪ ,‬וביקש ממנו שיפרש לו הדברי‪,‬‬ ‫בהיותו בטוח שלא ידע מה להשיב‪ ,‬רבי משה עיי קצת‬ ‫בתוספות ותיר לו על אתר את הקושיא על דברי ר"ת‪.‬‬ ‫"ויתפעל הלמד מזה כל כ עד שנטל טלית ותפילי שלו וקפ‬ ‫ונשבע שאי זאת מהלומדות של הר"ר משה'לע‪ ,‬כי א הר"ת‬ ‫בעצמו נגלה אליו ופירש לו את דבריו‪ .‬אמר הרבי ר' משה‪:‬‬ ‫למה מרעיש הוא עולמות‪ ,‬הלא כל איש ישראל הלומד בדחילו‬ ‫ורחימו ומקשר את עצמו בדברי בעל המאמר‪ ,‬אזי בכל דבר‬ ‫הקשה יתגלה אליו בעל המאמר ויפרש לו דבריו!‪ ...‬וכבר כתב‬ ‫בנו הרה"ק רבי אלעזר מקאזני בעל ליקוטי מהר"א זי"ע‪..." :‬‬ ‫הלא על כבוד קדושת אאמ"ו זי"ע‪ ,‬בעל המחבר ספר באר‬ ‫משה עה"ת‪ ,‬בעודו בחיי חיותו אתנו‪ ,‬רבי קמו והתנגדו עליו‬ ‫ופערו פיה לבלי חק באמר שאי יכול ללמוד‪ ,‬רק הוא אומר‬ ‫תהלי‪ ,‬וקראו אותו "תהלי זאגער"‪ ,‬ובעניני לימוד אמרו‬ ‫שאינו יודע מה שכתוב בספר‪ ,‬וכאשר הדפיסו ספרו באר משה‬ ‫על התורה כול נעשו אלמי ויסכרו כי דוברי שקר‪ ,‬וראו כל‬ ‫העול כי היה מלא בגפ"ת ובפלפול‪ ,‬כמעט בכל התורה‬ ‫כולה"‪).‬לקוטי מהר"א‪ ,‬תהלי קיט‪ .‬ומהעני לציי מש"כ בתו"ד‬ ‫"שהלומדי מופלגי תורה המה היו המתנגדי עליו‪ ,‬כי‬ ‫האנשי הפשוטי חלילה לא דברו על צדיק כמוהו‪ ."...‬עיי"ש(‬ ‫לאחר שהחל לנהל העדה‪ ,‬נתגלה בגודל קדושתו‪ ,‬בהדר‬ ‫גאונו ועזוז נפלאותיו‪ ,‬ועד מהרה נעשה לרועה נאמ ומנהיג‬ ‫לאלפי ישראל‪ ,‬שנהרו לקאזני להתחמ לאור תורתו‬ ‫ולהיוושע בדבר ישועה ורחמי‪ ,‬כשעליה נמני רבי מצדיקי‬ ‫וגאוני הדור‪ ,‬כמו הארי שבחבורה הגה"ק בעל "חידושי הרי""‬ ‫זי"ע‪ ,‬שנתגדל ונתחנ מילדותו בבית המגיד הק' מקאזני;‬ ‫הגה"ק רבי ישעי' מושקאט זי"ע מפראג‪ ,‬בעל "הרי בשמי"‬ ‫עה"ת ו"עצי בשמי" על הש"ס ועוד‪ ,‬הגה"ק רבי נתקי‬ ‫שפיגלגלאס זצ"ל בעל שו"ת וחידושי "מאורות נת" )היה‬ ‫תלמידו של בעל ה"חמדת שלמה" זצ"ל( ושימש כדיי‬ ‫בווארשא קרוב ליובל שני‪ .‬וכ הרה"ק רבי שמואל שמריה‬ ‫מאוסטרובצה זי"ע תלמיד של הרה"ק "החוזה מלובלי"‪,‬‬ ‫ה"עבודת ישראל" ו"היהודי הקדוש" זכי"ע‪ ,‬ולאחר הסתלקות‬ ‫הסתופ‪ $‬בצילו של רבינו‪ ,‬וכ בצל הרה"ק הרבי ר' ירחמיאל‬ ‫משה מפרשיסחא זי"ע‪ ,‬ובספה"ק "זכרו שמואל" מביא מתורת‬ ‫רבו ‪ -‬רבינו‪" ,‬דאיתא בכתבי האר"י ז"ל שהשלשה שמות אהי'‬ ‫הוי' ואד‪-‬ני בגימטריא ש יב"ק וזה כוונת המקוה כמו‬ ‫ששמעתי מאדמו"ר הרב הקדוש מ' משה ז"ל מקאזני שאמר‬ ‫פה קדשו‪ ,‬ק'ומה ב'עזרת י'שראל ר"ת ש י'ב'ק‪ ,‬וקומה הוא‬ ‫אותיות מקוה‪ ,‬שצרי האד לטבול בזה השמות קוד‬ ‫שמתפלל שמונה עשרה‪ ,‬וע"י הטבילה באה נשמה חדשה‬ ‫כידוע לי"ח" וכו' )פרשת בשלח ד"ה והיה ביו הששי והכינו‬ ‫וכו'(‪.‬‬ ‫בעת אשר הגה"ק החידושי הרי" זי"ע מגור היה עדיי‬ ‫אצל הרה"ק ר' משה'לע זי"ע מקאזני היה אז הרה"ק הר"ר‬ ‫אלעזר מקאזני עדיי ילד קט‪ ,‬פ"א כאשר יצא הר"ר אלעזר‬ ‫זי"ע מקודש פנימה מבית אביו הרה"ק רבי משה'לע זי"ע‬ ‫לביהמ"ד שאל אותו החי' הרי" זי"ע מה הרבי עושה כעת‬ ‫בביתו? ויאמר לו הר"ר אלעזר זי"ע הול בתפילי דר"ת ולומד‬ ‫הזהר מבלק מעשה דינוקא‪ ,‬ג איזה ינוקא נמצא בסמו‬ ‫לאבא‪ ,‬ויהי כשמוע החי' הרי" זי"ע את הדברי האלה הל‬ ‫תיכ‪ $‬לבית הרה"ק רבי משה'לע ורצה לפתוח הדלת לראות‬ ‫את הפליאה הזאת‪ ,‬אול תיכ‪ $‬ק הרה"ק רבי משה'לע ומיהר‬ ‫אל הדלת ויאמר בזה"ל‪ :‬ניי איטשע מאיר‪) ,‬לא‪ ,‬יצחק מאיר(‬ ‫ואל בנו אמר בזה"ל‪ :‬אזוי אלעזר די זאגסט אויס וועל אי דיר‬ ‫שוי אוי נישט אריי לאזע )אלעזר בני‪ ,‬א אתה מספר הכל‬ ‫מה שאתה רואה אצלי לא ארשה להכנס עוד לראות( עכדה"ק‪.‬‬ ‫כ עמד רבינו הקדוש בראש הנוטרי על כר ישראל מצריה‬ ‫ומחבליה מבפני ומבחו‪ ,‬הלא המה היהודי המתבוללי‬ ‫פריצי עמנו ושונאי ישראל מבי העמי‪ ,‬בעיקר השלטו הרוסי‬ ‫– בימי אלכסנדר הראשו שחלק ממדינת פולי‪ ,‬כולל ווארשא‪,‬‬ ‫עבר להיות תחת שלטונו והפולני הרשעי ימ"ש‪ ,‬שדכאו‬ ‫והציקו ליהודי בכל מיני גזירות קשות ואכזריות‪ .‬וכה כותב‬ ‫ומעתיר רבינו במקו אחד‪ ..." :‬וית בנו כח להכרית כל הצרי‬ ‫לנו והמעיקי לנו העומדי לגזור עלינו גזירות‪ ,‬ה רשעי‬ ‫עכו" וה מפריצי עמנו בני ישראל‪ ,‬הרשעי והאפיקורסי‬ ‫שאי בה ניצו מהקדושה‪ ,‬ואי בה אפילו הרהור תשובה‪,‬‬ ‫שנתפקרו מכל וכל לרשעות ואפיקורסות‪ .‬ית בנו השי"ת הכח‬ ‫להכרית מכל וכל‪ ,‬ויפיל חללי חללי לפנינו ואי כוונתינו‬ ‫ח"ו על אות ישראל שיש בה ניצו הקדוש ובדעת לשוב‪,‬‬ ‫אפילו שיש בה רק הרהור תשובה‪ ,‬חלילה לנו לקלקל לשו‬ ‫אד מישראל שהוא בכלל ישראל‪ ,‬א אדרבה אנו מבקשי‬ ‫עליה כל הטובות" )באר משה שש"פ ויצויי‪ ,‬כי בכלל אפשר‬

‫לראות הרבה בספריו עד כמה חש את צרות ישראל והעתיר‬ ‫על ישועת הכלל והפרט(‪ ,‬תו כדי לימוד סניגוריא עליה‪,‬‬ ‫ואכמ"ל(‪.‬‬ ‫סיפר הגה"ק ר' שמעו'לי מזשעליכוב זצ"ל את הסיפור‬ ‫דלהל‪ :‬כשנסתלק הרה"ק רבי משה'לע מקאזני זי"ע בעמח"ס‬ ‫באר משה‪ ,‬היו זקיני ואחיו על הלוי'‪ ,‬וכשהלכו מהלוי' נסע‬ ‫לקראת גביר אחד כמו פרי רוכב במרכבתו הנכבדה‪ ,‬ושאל‬ ‫אות איפה גר הרבי‪ ,‬וענו לו שבאי עכשיו מהלווייתו‪,‬‬ ‫כששמע זאת נפל ממרכבתו וגלגל עצמו ברפש‪ ,‬המה ראו כ‬ ‫תמהו ושאלוהו לפשר הדבר‪ ,‬וסיפר לה בזה"ל‪ :‬החיצוני‬ ‫חטפו אותי‪ ,‬ואשתי נסעה מצדיק לצדיק )הוא גר ברוסי'(‬ ‫שיחזירו אותי‪ .‬שמעתי אי שמדברי זה לזה‪ ,‬וידעו כל מה‬ ‫שעשתה אשתי‪ .‬שמעתי אי שאומרי‪ ,‬אשתו נסעה לצדיק זה‪,‬‬ ‫ולא נחזיר אותו‪ ,‬אשתו נסעה לצדיק זה‪ ,‬ולא נחזיר אותו‪ ,‬וכ‬ ‫אמרו בכל עת שנסעה לאיזה צדיק‪.‬‬ ‫פע אחת בא איש אחד ממדינת פולי וסיפר לאשתו‬ ‫שיש רבי בפולי הרה"ק ר' משה מקאזני‪ ,‬ואשתי הכינה את‬ ‫עצמה לנסוע לפולי להרבי ר' משה'לע‪ .‬תיכ‪ $‬כשהכינה א"ע‬ ‫בא אחד מה במרוצה ואמר לה‪ :‬לא טוב הדבר‪ ,‬היא נוסעת‬ ‫למשה בנו של המגיד )כ קראו להרה"ק מקאזני(‪ ,‬ואמר אחד‬ ‫מה‪ ,‬לא נחזירוהו‪ .‬ואמר אחד מה‪ :‬געב אכטונג‪ ,‬משה‬ ‫מגיד'ס זעט‪ .‬כאשר נסעה אשתי בא אחד מה ואמר ששבר‬ ‫אופ אחד של העגלה‪ ,‬והשני אמר‪ :‬משה מגיד'ס זעט‪ .‬וכ‬ ‫הארי ר' שמעו'לי לספר שפע אחת שיבר את האופ ופע‬ ‫אחת הרג את הסוס וכיוצא בו‪ ,‬והשני אמר משה מגיד'ס זעט‪,‬‬ ‫עד שלבסו‪ $‬הגיעה לר' משה'לע וסיפרה לו כל הנ"ל אמר לה‬ ‫הבאר משה‪ ,‬סעי לבית וכשתגיעי לבית תהי' סערה בחו‬ ‫שלא תוכלי להיכנס לבית‪ ,‬אבל אל תפחדי ותיכנסי‪ ,‬ובעל‬ ‫יוחזר ל‪ .‬כ עשתה אשתי‪ ,‬נסעה לביתה וכשהגיע לפתח ביתה‬ ‫מבחו נעשה רוח סערה שאי אפשר הי' לה להיכנס לביתה‪,‬‬ ‫אמנ לא נרתעה אחור ונכנסה לביתה‪ ,‬וכעבור זמ מה שמעה‬ ‫דפיקה‪ ,‬וסיפר האיש‪ ,‬ה החזירו אותי והשליכו אותו דר‬ ‫הארובה‪ .‬והמשי הגביר )שהי' נראה כפרי( לספר שהי' חלוש‬ ‫וחולה מכל מה שעבר עליו‪ ,‬ועכשיו כשחזר לאיתנו נסע‬ ‫לקאזני להכיר את הרבי שהציל אותו‪ ,‬וסיי‪ ,‬ולא זכיתי‬ ‫להכירו‪ ,‬על כ התגלגל ברפש מגודל צערו‪.‬‬ ‫מתורתו של רבינו‪ :‬מה שנזכר בתפלת כה גדול )בסדר‬ ‫עבודת יוה"כ( שלא יצטרכו עמ ישראל זה לזה ולא לע אחר‬ ‫)יומא ד‪ $‬נג‪ (:‬יש לפרש‪ ,‬דהנה בעוונותינו הרבי כשישראל‬ ‫המה מחוסר פרנסה ח"ו‪ ,‬וה נצרכי לבריות לקבל מה‪ ,‬אז‬ ‫כשבא לקבל מחבירו מוכרח לעשות איזה עני שבעבורו ית לו‬ ‫ממו‪ ,‬דהיינו שמראה לו שיש בו איזה מעלה על זולתו‪ ,‬שהוא‬ ‫מעובדי הבורא‪ ,‬או שהוא למד ובעל מעשי טובי‪ ,‬ובזה‬ ‫נעשה ח"ו כע אחר‪ ,‬וכאיש אחר ממה שהיה קוד‪ ,‬וע"ז היתה‬ ‫תפלת כה גדול‪ ,‬שלא יצטרכו עמ ישראל זה לזה" ממילא‬ ‫"ולא לע אחד" יהיו ניצולי מהרעה הגדולה הזאת מלהיות‬ ‫ח"ו לע אחר כנ"ל‪ .‬או י"ל על פי הפשוט‪ ,‬שבעוונותינו הרבי‬ ‫ע"י הגזירות מהאומות שגזרו על ישראל בעסק הפרנסה‬ ‫והכבידו העול עליה‪ ,‬בנתינת המיסי‪ ,‬ובפרט על בני הכפרי‬ ‫מחזיקי האוראנדיס‪ ,‬הכבידו עליה עול הקשה בגודל נתינת‬ ‫המיסי‪ ,‬עד אשר לא יוכלו שאת‪ ,‬ובעוונותינו הרבי כמה‬ ‫וכמה מבני הכפרי שהוכרחו להמיר דת מחמת דוחק‬ ‫הפרנסה‪ ,‬וע"ז אנו מתפללי "שלא יצטרכו עמ ישראל‬ ‫לפרנסה זה לזה" כי א שיהיה לכל אחד פרנסה בריוח‪ ,‬ואז‬ ‫ממילא "ולא לע אחר" ולא יצטרכו ח"ו להמיר דת כנ"ל‪.‬‬ ‫)באר משה יו הכפורי ד"ה מה שנזכר וכו'(‬

‫המעורר ישני והמקי" נרדמי‪" :‬נראה לי בהקדי בש‬ ‫הרב המאור הגדול בוצינא קדישא הרב הקדוש מהור"ר‬ ‫שמואל שמעלקי זי"ע אב"ד ניקלשבורג‪ ,‬פירוש בנוסח‬ ‫תפלתינו של שבת בנשמת כל חי‪ ,‬המעורר ישני והמקי‬ ‫נרדמי והמשיח אלמי‪ ,‬דהנה יש אנשי שה ישני לגמרי‬ ‫מעבודת ית"ש‪ ,‬ואינ נותני לב כלל אל עבודתו‪ ,‬וההכרח‬ ‫הוא לעורר ולהקיצ משינת ותרדמת הזמ‪ ,‬והשי"ת ב"ה הוא‬ ‫שמעורר אל עבודת‪ ,‬וזהו המעורר ישני‪ ,‬ויש שה נזכרי‬ ‫לפעמי בהשי"ת ב"ה ועובדי אותו יתבר לעתי‪ ,‬ולפעמי‬ ‫שוכחי מאתו יתבר‪ ,‬וה בבחינת ני ולא ני תיר ולא תיר‬ ‫)פסחי קכ‪ ,‬ב(‪ ,‬ובבחינת נרדמי וההכרח הוא ג"כ להקיצ‬ ‫מהתרדמה ולהביא למדריגה העליונה‪ ,‬להיות תמיד דבוקי‬ ‫בו ית' בלי לשכוח א‪ $‬רגע כמימרא‪ ,‬וג כ השי"ת מקיצ‪,‬‬ ‫וזהו המקי נרדמי‪ ,‬והמשיח אלמי‪ ,‬דהנה הש א‪-‬ל‪-‬הי‬

‫הוא ה' אותיות שה נגד ה' מוצאות הפה‪ ,‬והעיקר שיהיה‬ ‫האד שומר פיו ולשונו מלדבר לשו הרע ורכילות וכזב ושקר‬ ‫ודברי בטלי ודומיה מדברי הפוגמי‪ ,‬א לדבר תמיד‬ ‫בפיו ולשונו דברי תורה ויראה ומוסר ותפלה ושירות ותשבחות‪,‬‬ ‫אז הוא מייחד בפיו הש אלקי‪ ,‬ע"י ה' מוצאות הפה‬ ‫בשלימות‪ ,‬אכ כשהאד ח"ו פוג בפיו ולשונו‪ ,‬אזי מסתלקי‬ ‫אותיות י‪-‬ה מהש א‪-‬ל‪-‬הי‪ ,‬ונשאר אל‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק‬ ‫)פנחס רמה‪ ,‬ב( ואז ה בבחינת אלמי ח"ו‪ ,‬א השי"ת ב"ה‬ ‫הוא המשיח אלמי‪ ,‬ועוזר על ככה לשוב מדרכ ולתק‬ ‫הפג‪ ,‬ואז ימלא פיה שירות ותשבחות‪ ,‬עכ"ד הקדושי"‪.‬‬ ‫שועת עניי אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע‪ :‬יש‬ ‫לרמז שהתפלה שהיא עבור השכינה וצער כלל ישראל קרוב‬ ‫להתקבל מיד אצל השי"ת‪ ,‬בעוד שתפילה עבור עצמו‬ ‫מתקבלת אבל רק לעתיד בשעת רצו‪ ,‬וזה שנתק בנשמת‪:‬‬ ‫שועת עניי אתה תשמע – בלשו עתיד‪ ,‬א לא תיכ‪ $‬ומיד‪,‬‬ ‫אבל צעקת הדל – התפלה שאד מתפלל על צער השכינה‬ ‫שהיא עניה ודלה‪ :‬צעקת הדל תקשיב ותושיע מיד‪.‬‬ ‫מאמרותיו הק' לחודש אלול‪:‬‬ ‫א "פ יאמר האומר‪ ,‬א כבר חלפו ועברו י"א חדשי‬ ‫בלי משי על לב‪ ,‬אזי ח"ו אי לו תקווה‪ .‬לכ גמר אומר‪ :‬ואלול‬ ‫בשנה‪ ,‬העמיד השי"ת ברחמיו את חודש אלול‪ ,‬בשנה – לשו‬ ‫השתנות‪ ,‬שג בו עת לשנות מעשיו ושב ורפא לו‪ ,‬וסר עוונו‬ ‫וחטאתו תכופר"‪.‬ומובא סמוכי לרעיונו בצירו‪ $‬החודש אלול‬ ‫כפי שיסד לנו האריז"ל היוצא מהפסוק )דברי ו‪ ,‬כה(‪ :‬וצדקה'‬ ‫תהיה' לנו' כי' )נשמור לעשות(‪ ,‬כלומר‪ ,‬חסד השי"ת וצדקה‬ ‫תהיה לנו‪ ,‬כי ג לאחר שעברו י"א חודש ללא התעוררות‬ ‫ועשיה רוחנית "מכל מקו נות לנו צדקה‪ ,‬וארכה אתיהב לנא‪,‬‬ ‫כי נשמור מעתה לעשות ולתק כל ימי השנה‪ ,‬אזי הא‪-‬ל גומר‬ ‫עלינו כאילו שמרנו כל הי"ב חודש‪ ,‬כי לעשות הוא לשו‬ ‫תיקו"‪ .‬והיינו שבכחו של חודש אלול לתק ולהשלי מה‬ ‫שהחסרנו כל השנה‪ .‬ומחדש יסוד נפלא כי על א‪ $‬היות ראש‬ ‫השנה יו הדי‪ ,‬בו מל במשפט יעמיד אר "מכל מקו נמש‬ ‫ממנו קדושה וטהרה על כל ימות השנה‪ ,‬באשר שהוא ראשית‬ ‫וכללות השנה‪ ,‬והג שהוא יו הדי‪ ,‬מכל מקו יו קדוש‬ ‫וטהור הוא‪ ,‬ובודאי יש בו שמחה ג כ"‪.‬‬ ‫עובדא מעניינת בתור ראיה לדבר‪ ,‬הוא מציי‪" :‬וזכורני כד‬ ‫הוינא טליא‪ ,‬הייתי תמיד מתמה עצמי על כבוד כ"ק אאמו"ר‬ ‫זצלה"ה‪ ,‬שבראש השנה היה שמח למאוד‪ ,‬ולכאורה ביו ההוא‬ ‫לשמחה מה זו עושה‪ ,‬אמנ הוא הדבר אשר דברנו‪ ,‬מחמת‬ ‫שהלא ראשית השנה‪ ,‬יורד בו קדושה וטהרה וכל טוב לכל ימי‬ ‫השנה"‪ .‬א בראש השנה עדיי נסתרת ההשפעה‪ ,‬והיא מכוסה‬ ‫ונעלמת‪ ,‬הרי לאחר השלימות של יו הכפורי וחג הסוכות‬ ‫היא מתגלית בעליל‪ ,‬והוא שנאמר‪ :‬תקעו בחודש שופר בכסה‬ ‫ליו חגגו )תהלי פא‪ ,‬ד( דהיינו אותה התחדשות והמשכת‬ ‫השפע‪ ,‬היורדת בתקיעת שופר בראש השנה‪ ,‬היא בעצ שפע‬ ‫כל טוב לנו‪ ,‬ושפע קדושה ובני חיי ומזוני עלינו‪ ,‬אלא שבר"ה‬ ‫צריכה היא להיות מכוסה "שיהיה מס המבדיל בפני‬ ‫החיצוני‪ ,‬לכל יראו זה היחוד‪ ,‬שלא לערבב שמחתינו‪ ,‬שנוכל‬ ‫לקבל כל מיני השפעות ואי לזר את"‪ ,‬דהיינו שבר"ה שמחת‬ ‫החג היא באיתכסיא בכסה‪ .‬בר‪ ,‬בהגיע יו חגנו הוא חג‬ ‫הסוכות "אז הדבר בא באתגליא‪ ,‬להראות כי אכ נצחנו דינא‬ ‫בלולב ואתרוג לאות בידינו‪ ,‬כי אנ נצחי דינא"‪ ,‬ואז הוא באמת‬ ‫יו חגנו‪ ,‬על ש נצחו מדת הרחמי על מדת הדי לטובת‬ ‫וברכת של ישראל לעול‪.‬‬ ‫ומבאר הא דכתיב "נעימות בימינ נצח" דהנה יש שאחד‬ ‫מנצח לחבירו בקטטות ומריבות‪ ,‬עד שמוכרח לנטות אליו‬ ‫ולסור אל משמעתו‪ ,‬אבל יש שמנצח לחבירו בנעימות‬ ‫ובידידות ובגודל האהבה‪ ,‬שמדבר כל כ על לבו בדברי‬ ‫עריבי וטובי‪ ,‬ובדברי פיוס וריצוי ואהבה‪ ,‬עד שחבירו מודה‬ ‫לו שהאמת אתו‪ ,‬וזהו‪ :‬נעימות בימינ נצח‪ ,‬שמה טוב ונעי‬ ‫הוא כשהימי מנצח‪ ,‬דהיינו כשמנצח לחבירו באהבה ואחוה‬ ‫וריעות וידידות"‪.‬‬ ‫י"ג שנה הנהיג את המוני החסידי בקאזני‪ ,‬וא כי‬ ‫למרות גאונותו וגדלות העצומה עלה בידו להסתיר את גדלותו‬ ‫המופלאה‪ ,‬בהיותו נחבא אל הכלי‪ ,‬יחיד בענוה ושפלות בר‬ ‫כחד מקמאי‪ ,‬הרי לאחר פטירתו נתפרס כגאו וקדוש אשר‬ ‫כל רז לא אניס ליה‪ ,‬ובמיוחד נתגלה זה מספריו הקדושי‬ ‫שהותיר אחריו‪ ,‬בה מתגלית גדלותו העילאית לאחר שעלה‬ ‫בידו ג בתקופת הנהגתו להסתיר עצמו בצורה מופלאה ביותר‬ ‫בעצ‪ ,‬חיבר ספרי רבי‪ ,‬נוס‪ $‬על "באר משה"‪ ,‬הלא ה‬

‫"דעת משה" על התורה‪" ,‬בינת משה" על התורה‪" ,‬קהלת משה‬ ‫על התורה"‪ ,‬מטה משה" על הגדה של פסח‪ ,‬שיר השירי ועוד‪,‬‬ ‫"ויחל משה" על תהילי‪" ,‬תפלה למשה" מאמרי לחג‬ ‫הסוכות‪" ,‬פרקי משה" על פרקי אבות ועוד‪.‬‬ ‫גדולי דורו חרדו מקדושתו‪ ,‬ורב של ישראל בעל "אוהב‬ ‫ישראל" מאפטא זי"ע כותב באגרת קדשו אליו‪" :‬כבוד ידידי‬ ‫מחותני רב חביבי רחימא דליבאי הרב החסיד המפורס יקירא‬ ‫קדישא חסידא ופרישא העניו האמיתי קדוש יאמר לו' ובגו‪$‬‬ ‫האגרת‪" :‬ויזכה לבוא למעלת הקדושי והטהורי שהיה לאביו‬ ‫הצדיק קדוש ישראל זללה"ה‪ ,‬למלאת מקומו בתורה וגדולה‬ ‫ובחכמה וביראה וענוה ובזקנה וכאשר היה ה' ע אביו כ יהיה‬ ‫עמו‪ ,‬ויגדל שמו‪ ,‬וכסאו יהיה נכו לו ולזרעו עד עול‪ ,‬וכל אשר‬ ‫יעשה ה' יצליח לו להיות פועל ישועות בקרב אר‪ ,‬ובפרט‬ ‫להבאי לקבל ברכותיו"‪ .‬ומעבר למכתב הוא מכתירהו בתואר‪:‬‬ ‫"הצדיק החסיד המפורס בוצינא דנהורא יקירא"‪ .‬והתבטא‬ ‫עליו פע בפני מקורביו‪" :‬דעו כי הוא ב הרה"ק המגיד‬ ‫מקאזני זי"ע‪ ,‬והמגיד היה בחינת דוד המל ע"ה וג הוא‬ ‫כמוהו" )ש(‪ ,‬והדברי נשגבי‪ .‬ופע אחת בראש השנה איחר‬ ‫הרה"ק מאפטא זי"ע להתפלל‪ ,‬ואחר כ גילה סיבת איחורו‪,‬‬ ‫יע "שאינו מתפלל עד שרבי משה'לע מקאזני מתפלל‪ ,‬כי אי‬ ‫פותחי למעלה השערי עד שהוא מתחיל להתפלל‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫שזכה לזה מפני שאומר בכל יו פרשת העקידה‪ ,‬בבחינת 'שה‬ ‫הנעקד על גבי במזבח'!‬ ‫יוצאי חלציו‪ ,‬המה הקדושי אשר באר המה – הרה"ק‬ ‫רבי ישכר‪ ,‬וחתנו רבי יעקב יואל בהרה"ק רבי מרדכי – חת‬ ‫הרה"ק בעל "אוהב ישראל" מאפטא‪,‬מזיוו"ר ומזיוו"ש הרה"ק‬ ‫רבי אלעזר מקאזני )בעל ליקוטי מהרי"א( וארבעה חתניו רבי‬ ‫יוס‪ $‬בהרה"ק רבי מרדכי דוד מדאמבראווא‪ ,‬רבי שמואל‬ ‫זאנוויל בהרה"ק רבי ברו אברה מבארדיוב‪ ,‬רבי יצחק שלמה‬ ‫מזעליחוב ב בנו של הרה"ק רבי משה מזוויעהל‪ ,‬רבי מרדכי‬ ‫זעליג הלוי הורווי – נכד ה'חוזה' הק'‪ ,‬זכי"ע‪.‬‬ ‫פע ישב הרה"ק ר' יעקב צבי מפאריסוב זי"ע‪ ,‬בסעודת‬ ‫ההילולא של הרה"ק ר' משה מקאזני זי"ע דהוא בי"ב אלול‪,‬‬ ‫וישבו ש שני זקני‪ ,‬ושאל אות היית מכירי את הרבי ר'‬ ‫משה'לע‪ ,‬ואמרו הכרנו אותו‪ ,‬אמר לה א"כ תעמידו יי לכבוד‬ ‫ההילולא‪ ,‬והעמידו אמר‪ :‬דודי הרה"ק רבי ירחמיאל משה‬ ‫מפרשיסחא זי"ע אמר שני אמרות‪ ,‬אמר שגדולת הרבי ר'‬ ‫משה'לע לא ידעו עד ביאת משיח‪ ,‬ועוד אמר‪ ,‬שאפילו בביאת‬ ‫משיח לא ידעו גדולתו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי חיי מאיר יחיאל ממאגלניצא זי"ע ]שהיה‬ ‫חת הרה"ק רבי אלעזר מליעזנסק זי"ע[ היה בראש חודש‬ ‫אלול בקאזני‪ ,‬בחיי הרה"ק רבי משה מקאזני זי"ע‪ ,‬ואחר‬ ‫שבת נסע לביתו‪ ,‬וביו ד' אחר צאתו מהמקוה אמר לחתנו‬ ‫הרה"צ ר' אלחנ זצלל"ה‪ ,‬אמור לחמות להכי עגלה ואסע‬ ‫לקאזני‪ ,‬כי דודי הרה"ק רבי משה'לע נחלה מאוד‪ ,‬והל ואמר‬ ‫לה‪ ,‬ואמרה הרבנית‪ ,‬מה זאת‪ ,‬זה שני ימי שבאת‪ ,‬ועדי לא‬ ‫שלמתי שכר עגלה‪ ,‬ואמר לה הרה"ק שיסע עתה דר ראדו‬ ‫וש היו לו גבירי שישלמו עבורו‪ ,‬ושכרו עגלה‪ ,‬ובאו ערב‬ ‫שבת קודש בבוקר לקאזני‪ ,‬וקוד שנסע אל העיר שמע קול‬ ‫העיר הומיה בבכיות ויללות‪ ,‬ואמר לחתנו הנ"ל‪ ,‬ניסע תיכ‪ $‬על‬ ‫ציו המגיד‪ ,‬וכאשר בא לאהל המגיד פגע באמו הצדיקת‬ ‫הרבנית ע"ה שיצאה מאהל אביה המגיד הק' ואמרה לו‪ ,‬בני‬ ‫אי ל מה ליל ולהתפלל כי אני הייתי ש ולא ענה לי אבי‬ ‫המגיד הק' דבר‪ .‬ואמר השר‪ $‬ממאגלניצא זי"ע א‪ $‬שיש‬ ‫לסמו על דבריה‪ ,‬אעפ"כ כיו שבאתי הלו אכנס ונכנס ושהה‬ ‫ש זמ מה‪ ,‬ויצא ואמר נואש‪ ,‬וכ הוה שבערב שבת קודש י"ב‬ ‫אלול נח נפשיה‪.‬‬ ‫להלויתו באו אלפי חסידיו וגיסו ב אחותו ה"שר‪"$‬‬ ‫ממאגלניצא זי"ע הספיד את דודו הרה"ק ר' משה א"ב זי"ע‬ ‫ואמר‪ :‬אוי וויא‪ ,‬אוי וויא‪ ,‬אי האב גארנישט געוואוסט אז דער‬ ‫פעטער שיינט אזוי ווע אי וואלט געוואוסט אז ער וועט אזוי‬ ‫שיינע וואלט אי זע אי איה מדבק געוועזע ער שיינט‬ ‫זעהר אויסטערליש‪) .‬אויה לי‪ ,‬ואני כלל לא ידעתי שהדוד מאיר‬ ‫כ"כ‪ ,‬אילו ידעתי זאת הייתי דבק בו‪ ,‬הוא מאיר מאד( והמשי‬ ‫דבריו ואמר‪" :‬חז"ל אומרי‪ :‬גדולי צדיקי במיתת יותר‬ ‫מבחייה‪ ,‬כי אחר מיתת ניכרי חייה של הצדיקי"‬ ‫זכותו יג עלינו ועל כל ישראל אמ‪.‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫אור יקרות‪ ,‬שיח זקני‪ ,‬צדיקי עול‪.‬‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' שמואל מרדכי גרטנהויז שליט"א לרגל נשואי בנו הבה"ח מנח זאב נ"י‬ ‫עב"ג הכלה החשובה תחי' בת הרה"ג ר' אפרי פישל פיליפ שליט"א בורא עול בקני ישלי זה‬ ‫הבני‪ ,‬והזיווג יעלה יפה יפה ויזכו לבנות בית נאמ בישראל לתפארת מתו שפע ברכה והצלחה ולרוות‬ ‫מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאור ימי ושני טובי אמ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' ישראל אלבוי שליט"א לרגל ארוסי בתו החשובה תחי'‬ ‫עב"ג הבה"ח יוחנ) נ"י ב הרה"ח ר' אהר) לנדאו שליט"א יה"ר שיעלה הזיווג יפה וברה לש ולתפארת‬ ‫ולתהלה דורות ישרי מבורכי בבני עדי עד ותרוו מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מת בריות‬ ‫גופא ונהורא מעליא לאור ימי ושני טובי באי מחסור כל אמ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' יצחק אייזיק שוואר& שליט"א לרגל הולדת בתו תחי‬ ‫ולסבי החשובי הרה"ח ר' משה פרסטר שליט"א והרה"ח ר' מנדל יהושע שוואר& שליט"א‬ ‫יה"ר שתזכו לגדלה לתורה לחופה ולמעשי טובי ותרוו ממנה ומכל יוצאי חלציכ רוב נחת דקדושה‬ ‫מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאור ימי ושני טובי אמ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' אברה יהושע העשיל פירר שליט"א ב הרה"ח ר' אהר) פירר שליט"א‬ ‫חת הרה"ח ר' אהר) ארנפלד שליט"א לרגל פדיו) בנו בכורו מנח יצחק נ"י‬ ‫יה"ר שתזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשי טובי ותרוו ממנו רוב נחת דקדושה מת בריות גופא‬ ‫ונהורא מעליא לאור ימי ושני טובי באי מחסור כל אמ‬

‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' דוד יוס‪ +‬אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס‪ +‬ז"ל‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר צבי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' נת) בנימי) ז"ל‬ ‫ולע"נ האשה החשובה מרת הענדיל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס‪ +‬מאיר ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י משפחת מאייער שיחיו‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' שלו אוברלנדר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ד אלול תשנ"ג‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע"י בני המשפחה שיחיו‬ ‫לעלוי נשמת‬ ‫האשה החשובה מרת צפורה מרי‬ ‫רובינשטיי) ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' מנח הלל ז"ל‬ ‫הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' דוב קניג ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' משה אביגדור ז"ל‬ ‫נלב"ע ו' אלול ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ח ר' אלקנה קניג שליט"א‬ ‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' חיי קליי) ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' שמואל ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ד מנ"א תשס"ט‪ ,‬הונצח ע"י בנו הרה"ח‬ ‫ר' שמואל קליי) שליט"א‬

‫ליו השלושי‬

‫לעילוי נשמת‬

‫הרה"ח ר' אברה יהודה דזלושינסקי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' משה שמואל ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ד אלול תשס"א‬ ‫הונצח ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לעילוי נשמת‬

‫הרה"ח ר' אברה אלכסנדר צבי ז"ל‬ ‫ב שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר שמשו) רינגל שליט"א‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ"ח‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬ ‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי) זצ"ל‬ ‫ראש הקהל דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬ ‫נפטרה ה' סיו ערב שבועות תשס"ט‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי) שליט"א‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ‬ ‫הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫‪ 057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì àð íéáøä éåëæì úåàöåää éåñëì úåçöðäå úåîåøúì‬כא) תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬