Divrei Torah Belz Gd Ki Tetze 2009

‫בס"ד‬

‫¼¾"‪ ³¾þõ š‬כי תצא‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫אבות פ"א‪-‬ב‬ ‫ח' אלול תשס"ט לפ"ק‬

‫כי תהיי לאיש שתי נשי האחת אהובה והאחת שנואה וגו'‪.‬‬ ‫והיה ביו הנחילו את בניו את אשר יהיה לו לא יוכל לבכר את‬ ‫ב האהובה וגו'‪ .‬כי את הבכור ב השנואה יכיר לתת לו פי‬ ‫שני וגו'‪) .‬כא‪ .‬טו‪-‬יז( שמעתי מכ"ק מר מהר"ש זי"ע שפירש את‬ ‫החרוז שיסד האלשי הק' )תיקו חצות ד"ה הקבצו(‪" :‬מי האיש‬ ‫החפ חיי‪ ,‬חי אוכל יטע לו‪ ,‬אוהב ימי לראות טוב ולבקר‬ ‫בהיכלו‪ ,‬והאלקי יראה לו לשכו באהלו מבלי לו‪ ,‬אשר לא עמל בו‬ ‫ולא גדלו"‪ .‬שהוא כמתמה בעצמו‪ :‬מי האיש אשר חפ חיי עול‬ ‫הזה לאכול ולשתות ולשמוח‪" ,‬ולבקר בהיכלו" להיות לו דירות‬ ‫נאות ומתוקנות‪ ,‬הכל על מכונו‪" ,‬והאלקי יראה לו לשכו באהלו"‬ ‫– שרוצה ג להשיג דביקות בהשי"ת‪" ,‬מבלי לו" – שאי מגיע לו‬ ‫זאת‪ ,‬יע "אשר לא עמל בו" – להכניע את הגו‪ $‬והחומר כדי‬ ‫שתהיה לו דביקות‪" ,‬ולא גדלו" – שלא נתגדל בזה‪ ,‬כי אי התורה‬ ‫מתקיימת אלא במי שממית את עצמו עליה )ברכות סג‪ .(:‬וזהו‬ ‫שאמר‪" :‬כי תהיי לאיש שתי נשי האחת אהובה ואחת שנואה"‪.‬‬ ‫האהובה היא התורה הקדושה‪ ,‬והשנואה היא המדות והתאות‬ ‫הרעות‪" ,‬וילדו לו בני האהובה והשנואה" שמעורב אצלו טוב ורע‬ ‫ח"ו‪" ,‬והיה הב הבכור לשנואה"‪ ,‬רצ"ל‪ ,‬שהוא כרו יותר אחר‬ ‫התאות והמדות הרעות‪" ,‬והיה ביו הנחילו את בניו את אשר יהיה‬ ‫לו"‪ ,‬היינו כשיגיע קצו להפרע על מעשיו שעשה בעול הזה‪" ,‬לא‬ ‫יוכל לבכר את ב האהובה"‪ .‬לא יוכל אז לבכר ולחשוב לעיקר את‬ ‫המעשי טובי שעשה‪" .‬על פני ב השנואה הבכור" – כל זמ שלא‬ ‫תיק את המדות והתאות הרעות שיש בו יותר‪" .‬כי את הבכור ב‬ ‫השנואה יכיר לתת לו פי שני בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית‬ ‫אונו לו משפט הבכורה"‪ .‬כיו שעשה מעשי רעי יותר ממעשי‬ ‫)דברי יחזקאל(‬ ‫טובי‪.‬‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪8:24 8:02‬‬ ‫‪6:32‬‬ ‫‪8:21 7:59‬‬ ‫‪6:48‬‬ ‫‪8:24 8:02‬‬ ‫‪6:40‬‬ ‫‪8:22 8:00‬‬ ‫‪6:48‬‬ ‫‪8:23 8:01‬‬ ‫‪6:31‬‬

‫סופו‪ ,‬והלא לגבי ישמעאל מצאנו שהנהגת הקב"ה היתה להיפ‪,‬‬ ‫שכ על הפסוק )בראשית כא‪ ,‬יז(‪" :‬כי שמע אלוקי אל קול‬ ‫הנער באשר הוא ש"‪ ,‬כתב רש"י‪" :‬באשר הוא ש לפי מעשי‬ ‫שהוא עושה עכשיו הוא נידו‪ ,‬ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות‪,‬‬ ‫לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגי ואומרי‪' :‬רבונו של עול‪ ,‬מי‬ ‫שעתיד זרעו להמית בני בצמא אתה מעלה לו באר?' והוא‬ ‫משיב‪ :‬עכשיו מה הוא‪ ,‬צדיק או רשע? אמרו לו‪ :‬צדיק‪ .‬אמר‬ ‫לה‪ :‬לפי מעשיו של עכשיו אני דנו‪ ,‬וזהו 'באשר הוא ש'"‪ .‬וא‬ ‫כ‪ ,‬מדוע לא דנה התורה את הב הסורר "באשר הוא ש"‪ ,‬אלא‬ ‫על פי חטאי העתיד שלו?‬ ‫המהרש"א מיישב את הקושיא בקיצור נמר‪ :‬ב סורר ומורה נדו‬ ‫על ש סופו של עצמו‪ ,‬מה שאי כ בישמעאל‪ ,‬שאותו רצו‬ ‫המלאכי שידו הקב"ה לא על פי חטאי שהוא עצמו עתיד‬ ‫לעשות‪ ,‬אלא על ש מעשיה לעתיד של צאצאיו‪ .‬דיוק נפלא‬ ‫זה סמו בלשו "באשר הוא ש"‪ ,‬הוא ולא צאצאיו! ועוד יש‬ ‫ליישב לכאורה היה עלינו להקשות‪ :‬מהי טענת המלאכי‪ ,‬והלא‬ ‫א ישמעאל ימות עכשיו בצמא‪ ,‬הרי לא יוליד בני וממילא לא‬ ‫ימיתו את ישראל בצבא? אלא‪ ,‬בהכרח עלינו לומר שא‬ ‫המלאכי ראו שכ עתיד להיות הרי זו אמת‪ ,‬וא כ בהכרח‬ ‫שבכל מקרה היה ישמעאל מוצא מי וניצול ממוות בצמא‪.‬‬ ‫טענת המלאכי היתה רק על מה שהעלה לו הקב"ה באר בדר‬ ‫נס‪ ,‬ולכ לא היה ראוי‪ .‬ממילא תתיישב ג קושיית הרא"‪ ,‬שכ‬ ‫יש הבדל בי ישמעאל‪ ,‬שבכל מקרה בניו היו ממיתי את‬ ‫ישראל בצמא‪ ,‬לבי ב סורר‪ ,‬שנהרג כדי להצילו מהחטאי‬ ‫שאילו לא ימות בודאי יגיע אליה על ידי דרכו הקלוקלת‪ .‬רק‬ ‫כדי להציל אד ולמנוע ממנו חטא שבעתיד‪ ,‬אד נדו על ש‬ ‫)שפת אמת(‬ ‫סופו!‬

‫כי יהיה לאיש ב סורר ומורה וגו' ויסרו אותו‪) .‬כא‪ ,‬יח(‬ ‫פירש"י בש הגמ' )סנהדרי עב‪" :(:‬הגיעה תורה לסו‪ $‬דעתו‪ .‬סו‪ $‬וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת וגו'‪) .‬כא‪ ,‬כב(‬ ‫שמכלה ממו אביו וכו'‪ .‬אמרה תורה‪" :‬ימות זכאי ואל ימות‬ ‫חייב"‪ .‬יש להבי‪ ,‬הלא לא ננעלו שערי תשובה לפני שו אד‪,‬‬ ‫כמו שאמר הכתוב )תהלי צ‪ ,‬ג(‪" :‬תשב אנוש עד דכא"‪ ,‬ודרשו‬ ‫חכמינו ז"ל )ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א(‪" :‬עד דכדוכה של נפש"‪.‬‬ ‫ואכ מצינו כמה וכמה רשעי גמורי שלבסו‪ $‬חזרו בתשובה‪,‬‬ ‫ולמה א כ לא תועיל תשובה לב סורר ומורה? אמנ‪ ,‬מצינו‬ ‫)תנחומא האזינו ב( שאי תשובה מועיל אלא לישראל‪ ,‬משא"כ‬ ‫לאומות העול‪ .‬והטע הוא‪ ,‬כי הנפש הישראלית בהיותה מבני‬ ‫אברה יצחק ויעקב טהורה היא בעצ‪ ,‬והחטא אינו אלא מקרה‪,‬‬ ‫וכשחוזר הב ישראל בתשובה מתעוררת בו הנקודה השרשית‬ ‫האחוזה בשלשלת הקודש עד האבות הקדושי‪ ,‬וכח קדושה זו‬ ‫מסייעתו שיוכל להתמיד בתשובתו וישאר נאמ לה' ולתורתו‪.‬‬ ‫אבל נכרי שחטא ונכרת ממקו חיותו‪ ,‬שוב אי לו תקנה‪ .‬כי א‪$‬‬ ‫א יעשה תשובה‪ ,‬לא יתמיד בתשובתו‪ ,‬ויחזור לסורו‪ ,‬וה ה‬ ‫הדברי בב סורר ומורה‪ ,‬שאיננו שומע בקול אביו ובקול אמו‬ ‫וא"כ נפסק חיבורו מה‪ .‬ואי לו אחיזה בחבל יעקב‪ .‬שלשלת‬ ‫האבות הקדושי‪ ,‬לכ א‪ $‬א יעשה תשובה לא יתמיד בו וסופו‬ ‫ללסט את הבריות‪ .‬ובזה יבואר מה שאמרו חז"ל )סנהדרי פח‪(.‬‬ ‫שא רצו אביו ואמו למחול לו‪ ,‬לב סורר ומורה מוחלי לו‪,‬‬ ‫ולכאורה אי לכ הבנה‪ ,‬שהרי הוא המרה כנגד השי"ת‪ ,‬ומה‬ ‫תועיל מחילת אב וא‪ ,‬ולפי דברינו‪ ,‬מאחר שמוחלי לו שוב‬ ‫נתחבר עמה ונקשר בשלשלת הקודש‪ ,‬ולכ אינו נהרג‪ ,‬כיו‬ ‫שיכול להיות שעוד ישוב בתשובה שלימה‪ ,‬כאמור‪) .‬ש משמואל(‬

‫ויסרו אותו ולא ישמע אליה וגו' ורגמוהו כל אנשי עירו‬ ‫באבני ומת‪) .‬כא‪ ,‬יח‪-‬כא( ב סורר ומורה נהרג על ש סופו‪,‬‬ ‫הגיעה תורה לסו‪ $‬דעתו‪ ,‬סו‪ $‬שמכלה ממו אביו ומבקש לימודו‬ ‫ואינו מוצא‪ ,‬ועומד בפרשת דרכי ומלסט את הבריות‪ ,‬אמרה‬ ‫תורה ימות זכאי ואל ימות חייב‪) .‬רש"י(מפורסמת קושייתו של‬ ‫הרא"‪ :‬אי אמרו כא חז"ל שב סורר ומורה נהרג על ש‬

‫ולכאורה הרי חטא הוא בשוגג‪ ,‬וא"כ מדוע נאמר 'חטא משפט מות'‪,‬‬ ‫והלוא משפט מות הוא דוקא על עבירות במזיד ולא על עבירות‬ ‫בשוגג‪ .‬ונראה‪ ,‬דהנה איתא בגמ' )מכות יג‪ ,‬ב( 'רבי עקיבא אומר‬ ‫חייבי כריתות ישנו בכלל מלקות ארבעי‪ ,‬שא עשו תשובה ב"ד‬ ‫של מעלה מוחלי לה‪ ,‬חייבי מיתות ב"ד אינו בכלל מלקות‬ ‫ארבעי‪ ,‬שא עשו תשובה אי בית די של מטה מוחלי לה'‪.‬ולפ"ז‬ ‫אפשר לפרש את הפסוק‪ ,‬דכשמוציאי את הנידו למיתה‪ ,‬הרי‬ ‫צועק ומתחרט על העבר ועושה תשובה מיראה‪ ,‬ובכה"ג נעשי לו‬ ‫זדונות כשגגות‪ ,‬ועל כ אמרה התורה 'וכי יהיה באיש חטא משפט‬ ‫מות' דהיינו דאכתי יש בידו רק 'חטא' דהוא בשוגג מחמת שחזר‬ ‫בתשובה בכל זאת "והומת" דאי ב"ד של מטה מוחלי לו‪ .‬הגר"א זי"ע(‬

‫הק תקי עמו‪) .‬כב‪ ,‬ד(‬ ‫הנ"ל עפ"י מ"ש בפרקי אבות‪ :‬הוה מתלמידיו של אהר או‬ ‫מתלמידיו של אאע"ה‪ .‬פירוש שיהיה הלימוד שלו בבחי' הלימוד‬ ‫של א"א א מבחי' של אהר הכה‪ ,‬שה היו מבחי' החסד‪ .‬לכ‬ ‫הברכות היו מסורי ביד‪ ,‬כמו שכתוב באברה אבינו‬ ‫)בראשית יב‪ ,‬ג(‪" :‬ואברכה מברכי" – הברכות מסורות ביד‪ ,‬וג‬ ‫באהר הכה כתיב )ויקרא ט‪ ,‬כב(‪" :‬וישא אהר את ידיו אל הע‬ ‫ויברכ"‪ .‬וכ כל האיש הלומד תורה זוכה להשפיע לכנסת‬ ‫ישראל טובות וחסדי‪ ,‬וז"ש )אבות ב‪ ,‬ח(‪ :‬א למדת תורה‬ ‫הרבה אל תחזיק טובה לעצמ‪ ,‬כי צרי להיות בחי' משפיע‬ ‫לזולתו‪ .‬וז"ש נעשה כמעיי המתגבר‪ ,‬שבחי' המעיי שאינו‬ ‫מתגבר עבור עצמו רק להשפיע לזולתו‪ .‬וז"ש )דברי ו‪ ,‬כד(‪:‬‬ ‫"וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות"‪ .‬פי' שיהי' לימודינו בבחי'‬ ‫צדקה להשפיע טובות‪ .‬ולזה אחר ברכת התורה בכל יו אומרי‬ ‫תיכ‪ $‬ברכת כהני‪" ,‬יברכ" וגו' כי זהו עיקר הלימוד כנ"ל‪ .‬וכ‬ ‫שמענו בש הרה"ק מוה' זושא זי"ע‪ ,‬כי בכל יו אחר ברכת‬ ‫התורה הי' הול בשוק לחפש אחר איש מזרע ישראל‪ ,‬כדי‬ ‫להעניקו מברכותיו‪ ,‬מי שהי' זוכה להיות ראשו‪ ,‬יהי' מי שיהי'‬

‫א‬

‫וכו'‪ .‬וזה הפירוש‪" :‬לא תראה – והתעלמת וגו' הק תקי עמו"‪ ,‬ולא אבה ה' אלקי לשמוע אל בלע ויהפו ה' אלקי ל את‬

‫שיהי' ל קימה על ידי זה כאשר תשגיח על צרכי בנ"י‪.‬‬

‫)תפארת שלמה(‬

‫כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגג ולא תשי דמי בבית ‪.‬‬ ‫)כב‪ ,‬ח( בא הכתוב ללמד את האד דעת בבואו לבנות בית‬ ‫לשבתו‪ ,‬שלא יכוי להנאת גופו‪ ,‬כי א לקיי בו מצוות ה'‪ :‬מזוזה‪,‬‬ ‫מעקה‪ ,‬להכניס אורחי‪ ,‬לעסוק ש בתורה ותפילה וכדומה‪ .‬ועל זה‬ ‫ישי עיקר מבטו ותכליתו בעת בני ביתו‪ ,‬ובעשותו כ‪ ,‬אזי‬ ‫מתעלי כל חפצי הבני‪ :‬האבני‪,‬החול והסיד‪ ,‬להיות טפלי‬ ‫למצוות ה'‪ ,‬ומסתלק מעליה כל בחינות הרע‪ ,‬ואור הקדושה וכל‬ ‫הטוב שורה על הבית‪ ,‬וממילא נשמר ביתו מכל היזק ולא יאונה‬ ‫אליו רעה‪ .‬וזהו הרמז בפסוק‪" :‬כי תבנה בית חדש" א בעת בני‬ ‫בית יהא כוונת‪" :‬ועשית מעקה לגג"‪ ,‬כדי שתוכל לקיי מצוות‬ ‫מעקה‪ ,‬אזי תזכה ל"ולא תשי דמי בבית" שלא ישלוט המזיק‬ ‫)באר מי חיי(‬ ‫בבית ונגע לא יקרב באהל‪.‬‬

‫לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו‪ ,‬לא תלבש שעטנז וגו'‪ ,‬גדילי‬

‫הקללה לברכה וגו'‪) .‬כג‪ ,‬ו( לכאורה מה עני זה לכא‪ ,‬הלא כא‬ ‫מדבר למה צרי לתעב את מואב‪ ,‬והיה די באומרו‪" :‬ואשר שכר‬ ‫עלי את בלע – לקלל"‪.‬א היות וההלכה רווחת ששליח שעבר‬ ‫על דעת משלחו לא עשה כלו )שו"ע חו"מ סי' קפב מ"ב(‪ ,‬ולפי זה‬ ‫קשה‪ ,‬הלא בלע עבר על דעת משלחו‪ ,‬שהרי ביר את ישראל‪,‬‬ ‫וא כ לא הוי מעשה כלל‪ .‬לכ גילה הכתוב שהשליח לא עבר על‬ ‫דעת משלחו‪ .‬כי באמת הוא עצמו הזמי בפיו דברי קללה‪ ,‬רק‬ ‫"ויהפו ה' אלקי ל את הקללה לברכה" – וא כ השליח לא‬ ‫עיוות‪ ,‬ומעשיה הוי מעשה שכירות מעליא‪ ,‬ולכ עלינו לתעב‪.‬‬ ‫)אגרא דכלה(‬

‫ולא אבה ה' אלהי לשמע אל בלע ויהפו ה' אלהי ל את‬ ‫הקללה לברכה כי אהב ה' אלהי ‪) .‬כג‪ ,‬ו( לכאורה למה סיפר‬ ‫הכתוב כא שלא אבה ד' לשמוע אל בלע‪ ,‬והלא כוונת הכתוב‬ ‫לתת טע שלא יבא מואב בקהל ד' משו ששכרו את בלע‪ ,‬ולמה‬ ‫הוסי‪ $‬שלא עלתה קללת בלע‪ .‬ונראה דהנה איתא בסו‪ $‬הוריות‬ ‫דכאשר אמר רבי לרבי שמעו בנו אחרי אומרי‪ ,‬שאל לו בנו‬ ‫מדוע אינו מזכיר ש האחרי‪ ,‬והשיב שה רצו לעקור כבוד בית‬ ‫אביו ולקחת הנשיאות ממנו‪ ,‬אמר בנו שהלא לא הועילו במעשיה‬ ‫וא"כ ראוי לבלתי לשנאות‪ ,‬דדוקא כשהועילו מעשיה ראוי‬ ‫להנק בה‪ ,‬והודה לו אביו‪ .‬והנה איתא בסנהדרי דבאמת רצה‬ ‫בלע לקלל את ישראל אלא נת הקב"ה רס בפיו לברכ‪ ,‬אול‬ ‫אמרו ש דכול חזרו לקללה חו ממה טובו אוהלי יעקב אלו‬ ‫בתי כנסיות‪ ,‬שנאמר ויהפו ד' אלהי ל את הקללה ל את‬ ‫הקללה לברכה‪ ,‬קללה ולא קללות‪ ,‬וזה שאמר הכתוב‪ :‬לא יבא‬ ‫עמוני ומואבי וגו' אשר שכר עלי את בלע ב בעור‪ ,‬וכי תימא‬ ‫שהלא לא הועילו מעשיה ומדוע צריכי לרחק ולשנאות‪ ,‬לזה‬ ‫אמר ויהפו ד"א ל את הקללה לברכה‪ ,‬קללה אחת בלבד נהפכה‬ ‫לטובה ולא שאר הקללות‪ ,‬וכיו שהועילו מעשיו שכול חזרו לרעה‬ ‫)פרשת דרכי(‬ ‫על כ לא תדרוש שלומ וטובת‪.‬‬

‫תעשה ל וגו'‪).‬כב‪ ,‬י( יראה עפ"י מה שהובא בס' 'ילקוט אליעזר'‬ ‫]להגה"ק רבי אליעזר זוסמ סופר זיע"א[ בש המדרש שהעגל‬ ‫שעשו ישראל היה מחציו וכלפי ראשו תבנית שור ומחציו וכלפי‬ ‫זנבו תבנית חמור‪) ,‬כ"ה בילקוט ראובני כי תשא(‪ ,‬ויראה ע"ד מוסר‪,‬‬ ‫כי הנה שורש פורה ראש ולענה למידות רעות הוא הגאוה‪ ,‬וכבר‬ ‫האריכו בגנותה חז"ל הק'‪ ,‬והנה הגאוה של כוחי ועוצ ידי‪ ,‬הוא‬ ‫מחמת היות האד שקוע בתאוות החומריות‪ ,‬כדכתיב )תהילי עג‬ ‫ט( 'שתו בשמי פיה ולשונ תהל באר'‪ ,‬הלשו שהוא האבר‬ ‫הרוחני שקוע בארציות‪ ,‬ואמרו חז"ל במס' סוטה )ד‪ (:‬כל המתגאה‬ ‫כאילו עובד ע"ז‪ ,‬והנה שור מרמז על הגאוה של כוחי ועוצ ידי‪,‬‬ ‫וכדכתיב )משלי יד‪ ,‬ד( 'ורב תבואות בכח שור'‪ ,‬חמור הוא‬ ‫החומריות‪ ,‬ונמצא שהמתגאה חורש בשור ובחמור יחדיו‪ ,‬וזהו‬ ‫שאמרו המתגאה כאילו עובד ע"ז‪,‬דהיינו העגל שג"כ היה חציו‬ ‫תבנית שור וחציו תבנית חמור וכנ"ל‪ ,‬וזה כוונת התוה"ק לרמז‪ ,‬לא‬ ‫תחרוש בשור וחמור יחדיו‪ ,‬דהגאוה שהיא בחינת שור וחמור וכנ"ל ויהפו ד' אלהי ל את הקללה לברכה‪) .‬כג‪ ,‬ו(‬ ‫מגונה עד למאד ואל תשתמש בה‪ ,‬וא כ תעשה אז תזכה תיבת "ל" מיותרת‪ ,‬וי"ל דהנה אחז"ל‪ ,‬כל המבר את ישראל הוא‬ ‫לגדילי תעשה ל וגו'‪ ,‬פי' שיהיה ל ציו שאתה שיי להקב"ה‪.‬‬ ‫עצמו מתבר כמ"ש "ואברכה מברכי" וממילא הי' מ הראוי‬ ‫)תורת איש מהגרי"ש אונגר זצ"ל( שבלע יתבר שכ הוא ביר את ישראל‪ ,‬ולזה אמרה תורה ויהפו‬ ‫לא תלבש שעטנז צמר ופשתי יחדיו‪) .‬כב‪ ,‬יא(‬ ‫ד' אלקי ל את הקללה לברכה‪ ,‬ל דווקא נהפכה הקללה לברכה‪,‬‬ ‫קרבנו‬ ‫הביא‬ ‫שקי‬ ‫מובא בסה"ק טעמו של איסור שעטנז‪ ,‬כי בעוד‬ ‫)דגל מחנה אפרי(‬ ‫אבל לבלע הרשע נשארה הקללה‪.‬‬ ‫'‬ ‫הי‬ ‫שלא‬ ‫והיינו‬ ‫(‬ ‫ג‬ ‫‪,‬‬ ‫ד‬ ‫מפרי האדמה שהי' פשת גרוע )רש"י בראשית‬ ‫ויתד תהיה ל על אזנ וגו'‪ .‬והיה מחני קדוש‪) .‬כג‪ ,‬יד‪-‬טו(‬ ‫קרבנו‬ ‫את‬ ‫שהקריב‬ ‫מתו רצו של אלא מתו הכרח‪ ,‬הרי הבל‬ ‫איתא בגמרא )כתובות ד‪ $‬ח(‪ :‬אל תקרי אזנ אלא אזני‪ ,‬שא‬ ‫ומאחר‬ ‫‪,‬‬ ‫צמר‬ ‫כולל‬ ‫מחלביה‬ ‫בלב של וברצו הביא מבכורות צאנו‬ ‫ישמע אד שאינו הגו יניח אצבעו באזניו‪ ,‬שלכ נבראו האצבעות‬ ‫של‬ ‫קרבנו‬ ‫ע‬ ‫פשתי‬ ‫–‬ ‫קי‬ ‫של‬ ‫שלא רצה הקב"ה לערב את קרבנו‬ ‫כיתדות שא ישמע דבר רע יתחוב אצבעו לאזנו‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ולכאורה‪,‬‬ ‫שאמר‬ ‫הוא‬ ‫‪,‬‬ ‫יחדיו‬ ‫ופשתי‬ ‫צמר‬ ‫הבל – צמר‪ ,‬לפיכ נאסר שעטנז‬ ‫מה עני זה לכא‪ .‬ונראה‪ ,‬דהרי אמרו עוד )ש(‪ :‬מפני מה אליה של‬ ‫(‬ ‫יג‬ ‫‬‫לא‬ ‫משלי‬ ‫)‬ ‫כפיה‬ ‫בחפ‬ ‫ותעש‬ ‫הכתוב‪ :‬דרשה צמר ופשתי‬ ‫האוז רכה‪ ,‬כדי שא ישמע דבר שאינו הגו יתחוב אליה לתו‬ ‫צמר‬ ‫ר‬ ‫איסו‬ ‫של‬ ‫הטע‬ ‫אודות‬ ‫וחקרה‬ ‫כלומר‪ ,‬לאחר שדרשה‬ ‫אזנו‪ .‬ונראה דתרווייהו צריכי‪ ,‬שהרי אסור לגעת בצואת האוז‬ ‫ובלב‬ ‫ברצו‬ ‫מצוה‬ ‫לקיי‬ ‫צריכי‬ ‫כי‬ ‫‪,‬‬ ‫המסקנא‬ ‫ופשתי‪ ,‬הסיקה את‬ ‫בשעה שעוסק בתפלה או בתורה )שו"ע או"ח סי' צב ס"ז בהג"ה(‪,‬‬ ‫בעוד‬ ‫כי‬ ‫הלבבות‬ ‫בחובת‬ ‫מובא‬ ‫הנה‬ ‫‪,‬‬ ‫כפיה‬ ‫בחפ‬ ‫של‪ ,‬ולכ‪ :‬ותעש‬ ‫ולפי זה א כ מה יועילו לו האצבעות‪ ,‬ולכ צרי אליה‪ ,‬והאליה‬ ‫הטוב‬ ‫הרצו‬ ‫של‬ ‫שכרו‬ ‫הרי‬ ‫‪,‬‬ ‫ב‬ ‫"‬ ‫בעה‬ ‫נית‬ ‫עצמו‬ ‫המצוה‬ ‫ששכר מעשה‬ ‫לחודה נהי שהיא רכה אבל אינה מתקיימת ועומדת‪ ,‬לפיכ צרי‬ ‫משלי‬ ‫)‬ ‫הסמיכות‬ ‫וזהו‬ ‫‪,‬‬ ‫ז‬ ‫"‬ ‫לעוה‬ ‫הוא‬ ‫האד‬ ‫בלב‬ ‫הצפונה‬ ‫והמחשבה‬ ‫לתרוויהו כדי לתחוב את האליה על ידי האצבעות‪ ,‬וממילא לא יגע‬ ‫ש( היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה – היינו השכר מיועד בצואת האוז ויהיה "מחני קדוש"‪ ,‬ואתי שפיר למה רמזו עני זה‬ ‫)חת" סופר(‬ ‫לעוה"ב והוא‪ :‬ממרחק תביא לחמה‪ ,‬א עבור המחשבה הטובה פה‪.‬‬ ‫הצפונה בלב‪ ,‬הרי נית ג שכר בעוה"ז‪ ,‬ולכ‪ :‬ותק בעוד לילה כי ה' אלקי מתהל בקרב מחנ להציל ולתת איבי לפני ‪.‬‬ ‫בעוה"ז הדומה ללילה ותת טר‪ $‬לביתה וחוק לנערותיה‪) .‬ייטב לב( )כג‪ ,‬טו( ראשי תיבות אלול‪ .‬לרמז שבחודש זה הקב"ה מצוי בתו‬ ‫לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' וגו'‪ .‬על דבר אשר לא קדמו בני ישראל‪ .‬כפי שדרשו חז"ל על דרשו ה' בהמצאו‪ .‬ושערי תשובה‬ ‫אתכ בלח ובמי וגו'‪) .‬כג‪ ,‬ד‪-‬ה(‪ .‬פירש"י‪" :‬על דבר על העצה פתוחי‪ .‬לכ לא יראה ב ערות דבר והיה מחנ קדוש‪) .‬קרב העני(‬ ‫שיעצו אתכ להחטיאכ"‪ .‬ולכאורה אינו מוב‪ ,‬הלא בפסוק מוצא שפתי תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלקי נדבה‬ ‫מפורש טע אחר‪ .‬ויל"פ ע"פ דברי אאמו"ר זצוק"ל )בספרו "דברי אשר דברת בפי ‪) .‬כג‪ ,‬כד( "רוצה לומר‪ ,‬שהנה הנודר איזה דבר‪,‬‬ ‫ישראל עה"פ )שמות בא‪ ,‬לד(‪" :‬כס‪ $‬ישיב לבעליו"‪ ,‬כי ידוע בלי ספק שהיה לו אז איזה חשק שידור הדבר הזה‪ ,‬אמנ עפ"י‬ ‫שהעניות מעבירה את האד על דעת קונו )עירובי מא‪ ,(:‬ואמנ רוב יקרה שאח"כ תתקרר דעתו‪ ,‬ויתחרט על מה שנדר‪ ,‬וא‪ $‬א‬ ‫כשיש לכשרי ישראל כס‪ ,$‬אזי "כס‪ $‬ישיב" בתשובה "לבעליו"‪ ,‬אמנ ית את מה שנדר‪ ,‬אבל ית בעצלות בלי חשק הזה שהיה‬ ‫ישיב לרבות וכו' ואפילו סובי"‪ ,‬רומז שאפילו הפחות מישראל לו בעת שנדר‪ .‬אול אי דעת המקו נוחה מאיש כזה‪ .‬אלא‬ ‫כשיש לו כס‪ $‬ישוב בתשובה לבעליו‪ ,‬עכדה"ק‪ .‬וזהו שאמר הכתוב‪ :‬צרי שיהיה לו בשעת מעשה החשק ההוא עצמו שהיה לו בעת‬ ‫"על דבר אשר לא קדמו אתכ בלח ובמי" וגו'‪ ,‬ופירש"י‪" :‬על שנדר‪ .‬וזהו שאמר‪" :‬מוצא שפתי תשמור ועשית כאשר נדרת"‬ ‫העצה שיעצו אתכ להחטיאכ" שזו היתה העצה שיעצו‪ ,‬וגו'‪ ,‬רצ"ל‪ ,‬אמרה תורה‪ ,‬ידעתי שמוצא שפתי תשמור‪ ,‬ותעשה‬ ‫להחטיאכ על ידי חסרו לח ופרנסה‪ .‬וזהו שנאמר )תהלי כג‪ ,‬את אשר נדרת‪ ,‬אמנ אני שואל ממ‪ ,‬ועשית בחשק הזה כאשר‬ ‫ה(‪" :‬תערו לפני שלח נגד צוררי"‪ ,‬רצ"ל‪ ,‬לתת לנו פרנסה ושלח נדרת"‬ ‫)עשרה למאה להגה"צ רבי צבי הירש זי"ע(‬ ‫מלא כל טוב )עי' ב"ב כה‪ (:‬וזה יהיה "נגד צוררי" ה בחומר וה‬ ‫)אבי הרה"ק רבי שמחה בונ מפרשיסחא זי"ע(‬ ‫ברוח‪.‬‬ ‫)ישא ברכה‪ ,‬מאדזי( ב‬

‫כי תבא בכר רע ואכלת ענבי כנפש שבע ואל כלי לא כי תקצר קציר בשד ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו‪...‬‬ ‫תת‪) .‬כג‪ ,‬כה( יש לרמז‪ ,‬לבל יפול לב האד בנסיעתו אל צדיקי‬ ‫הדור‪ ,‬והוא יודע בנפשו אח"כ אשר לא הועיל כלו‪ ,‬כי בבואו לביתו‬ ‫הרי הוא כמקד‪ ,‬והדיבורי של הצדיק לא עשו כלל מסילה‬ ‫בלבבו‪ .‬וזה הוא עצת היצר הרע‪ ,‬למע יהיה נסוג אחור מזה וימנע‬ ‫לדבק עצמו אל הצדיקי‪ .‬ובאמת כבר אמרו הצדיקי‪ ,‬אשר ג חיי‬ ‫שעה הוא טוב‪ ,‬ועל כל פני בעת היותו אצל הצדיקי ושומע‬ ‫דיבורי תורת‪ ,‬אז בשעת מעשה מהרהר בטוב‪ ,‬ואז טוב לו ומפקחי‬ ‫את הגל בשבת עבור חיי שעה‪ .‬וזהו‪' :‬כי תבא בכר רע'‪ ,‬רומז על‬ ‫הצדיק שנקרא 'כר ד' צב‪-‬אות' )ע"פ ישעי' ה‪ ,‬ו(‪ ,‬שאינו מקבל‬ ‫הרכבה ממי אחר‪ ,‬אז‪' :‬ואכלת ענבי כנפש שבע' היינו‪ ,‬שתשמע‬ ‫דבריו בחשק גדול‪ ,‬כדמיו האוכל להשביע רעבו נפשו‪ ,‬א‪ $‬שידעת‬ ‫'ואל כלי לא תת'‪ ,‬שיודע אתה בנפש אשר לא יפעלו בלבב‬ ‫לנצח‪ ,‬ובבוא לבית תהיה כאז ומקד‪ ,‬וא כ תאמר מה לי א‬ ‫אשמע דבריו הקדושי בלי יועיל כלל‪ ,‬ואל תאמר כאלה‪ ,‬כי ג חיי‬ ‫)אמרי נוע(‬ ‫שעה טוב מאוד‪.‬‬

‫זכור את אשר עשה ה' אלקי למרי בדר בצאתכ ממצרי‪.‬‬ ‫)כד‪ ,‬ט( איתא בספרי )כא(‪" :‬בשעת גאולתכ"‪ .‬וצרי ביאור‪.‬‬ ‫ונראה כי רש"י ז"ל כתב כא‪" :‬א באת להזהר שלא תלקה‬ ‫בצרעת‪ ,‬אל תספר לשו הרע‪ ,‬זכור העשוי למרי שדברה באחיה‬ ‫ולקתה בנגעי"‪ .‬והנה‪ ,‬כמו כ מצינו אצל משה רבינו‪ .‬שכתוב בו‬ ‫)שמות ד‪ ,‬ו(‪" :‬ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג"‪,‬‬ ‫ופירש רש"י ז"ל‪ ,‬על שדיבר לשו הרע על ישראל באומרו )ש‬ ‫א(‪" :‬וה לא יאמינו לי"‪ .‬ולכאורה למה לא הביא משה רבינו‬ ‫ראיה‪ ,‬שצרעת באה על לשו הרע ממה שנלקה הוא עצמו‪ ,‬והלא‬ ‫ש נודע הדבר ברבי‪ ,‬כמו שנאמר )ש‪ ,‬ל(‪" :‬ויעש האותות‬ ‫לעיני הע"‪.‬אלא‪ ,‬כי מצינו )מנחות מא‪ (.‬שבעיד ריתחא‬ ‫מענישי משמי א‪ $‬על מצות עשה‪ ,‬וא כ שבעיד ריתחא‬ ‫מענישי א‪ $‬על דבר שאי עליו עונש אי ראיה ממה שנענש‬ ‫משה‪ ,‬שהרי אותה שעה שבני ישראל עבדו עבודה קשה באר‬ ‫מצרי‪ ,‬אי ל עיד ריתחא יותר מזה‪] ,‬תדע שמלא רצה‬ ‫להמית את משה בעבור המילה )ש‪ ,‬כד( אע"פ שאינה אלא‬ ‫מצות עשה[‪ ,‬לכ מביא ראיה ממעשה מרי שהיה בשעת‬ ‫)פני יפות(‬ ‫הגאולה ולא בשעת שעבוד וצרה‪.‬‬

‫השב תשיב לו את העבוט וגו' וברכ ‪ ,‬ול תהיה צדקה לפני ד'‬ ‫אלקי ‪) .‬כד‪ ,‬יג( עלי להשיב לעני את המשכו‪ ,‬והוא יברכ על‬ ‫כ‪ ,‬הפסוק בא לרמז שהאד חייב להחזיר את המשכו לעני‪ ,‬אבל‬ ‫לא על מנת שהעני יברכהו‪ ,‬אלא בגלל שכ צוה בוראו‪ ,‬וזה אמור‬ ‫בפסוק "השב תשיב לו העבוט" תחזיר לעני את המשכו "וברכ"‬ ‫הוא יבר אות על זה‪ ,‬אבל הכוונה של תהי'"ול תהיה צדקה‬ ‫לפני ד' אלקי" עליו לעשות את זה רק מסיבת היות זו מצוה אשר‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫צו אלקי‪.‬‬

‫ביומו תת שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא וגו' ולא‬ ‫יקרא עלי אל ה' והיה ב חטא‪) .‬כד‪ ,‬טו( ה ידוע שהעניות‬ ‫מעבירה את האד על דעתו ועל דעת קונו )עירובי מא‪ ,(:‬ולפי זה‬ ‫א ישל לפועלו דמי שכירותו תהיה דעתו צלולה לקרוא‬ ‫ולהתפלל אל השי"ת כראוי‪ ,‬א א אינו משל לו כפי שצרי‪ ,‬אזי‬ ‫ממילא לא תהיה דעתו צלולה‪ ,‬ולא תהיה לו דעת וכח לקרוא‬ ‫ולהתפלל אל ה'‪ .‬נמצא כי מה שנמנע השכיר מלקרוא אל ה'‪ ,‬זה‬ ‫החטא תלוי בבעל הבית שלא שיל לו‪ .‬זהו שאמר הכתוב‪" :‬כי עני‬ ‫הוא ואליו הוא נושא את נפשו"‪ ,‬ולפיכ "ולא יקרא עלי אל ה'"‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬בשביל לא יקרא ויתפלל אל ה' "והיה ב חטא" במה‬ ‫)הגה"ק רבי שלמה קלוגר זי"ע(‬ ‫שמנעת אותו מלקרוא לו יתבר‬

‫ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו‪ ...‬למע יברכ ה' אלקי ‪.‬‬ ‫)כד‪ ,‬יט( "למע יברכ" וא‪ $‬על פי שבאת לידו שלא במתכוו‪ ,‬קל‬ ‫וחומר למעשה במתכוו‪ .‬אמור מעתה‪ ,‬נפלה סלע מידו ומצאה עני‬ ‫ונתפרנס בה‪ ,‬הרי הוא מתבר עליה‪) .‬רש"י( נאמר )תהלי סב‪ ,‬יג(‪:‬‬ ‫"ול ה' החסד כי אתה תשל לאיש כמעשהו"‪ .‬לכאורה זהו תרתי‬ ‫דסתרי‪ :‬א "כמעשהו" א כ זה לא "חסד"‪ ,‬כי הרי "חסד"‬ ‫משמעותו לפני משורת הדי‪ .‬על פי דברי רש"י יבואר הפסוק‪:‬‬ ‫מדובר באופ שנפל ממנו סלע ומצאה עני ונתפרנס בה‪ ,‬וא‪ $‬על פי‬ ‫שלא התכוו לצדקה‪ ,‬מכל מקו כיו שבפועל העני נהנה מזה‪,‬‬ ‫משל השי"ת שכר לבעל הממו‪ .‬א כ מצד אחד זה "כמעשהו"‪,‬‬ ‫מממונו נהנה העני‪ ,‬א בפועל‪ ,‬השכר שמקבל הנות עבור כ הוא‬ ‫בגדר "חסד"‪ ,‬שהרי לא התכוו לתיתו לעני‪.‬‬ ‫)אלש" הק'(‬

‫למע יברכ ה' אלהי בכל מעשה ידי ‪) .‬כד‪ ,‬יט( כתוב‬ ‫בתוספתא )פאה ג‪ ,‬יג(‪ :‬מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתו‬ ‫שדהו‪ ,‬ואמר לבנו צא והקריב עלי פר לעולה ופר לשלמי‪ .‬אמר לו‪:‬‬ ‫אבא‪ ,‬מה ראית לשמוח בשמחת מצוה זו יותר מכל מצות שבתורה?‬ ‫א"ל‪ :‬כל מצות שבתורה נת לה המקו לדעתנו‪ ,‬זו שלא לדעתנו‪,‬‬ ‫שאילו עשינוה ברצו לפני המקו‪ ,‬לא באת מצוה זו לידינו" וכו'‪,‬‬ ‫עיי"ש‪ .‬יש להתבונ מפני מה ציוה אותו חסיד להקריב עולה‬ ‫שמכפרת על חייבי עשה ועל לאו שניתק לעשה )תו"כ ויקרא פ"ג‪,‬‬ ‫ד(‪ ,‬ולמה היה צרי כפרה‪ .‬עוד יש להבי‪ ,‬למה אכ עשה ה' ככה‬ ‫שתיעשה מצוה זו בחוסר מודעות‪ ,‬והיה לו להשי"ת לצוות שיניח‬ ‫הקוצר כ וכ עומרי לצור עניי‪ ,‬כי אז היה עושה המצוה בכונה‬ ‫כדר כל המצוות‪ .‬אלא ידוע שכל מעשה אד בזה העול אינו‬ ‫לבטלה‪ ,‬וא‪ $‬אי מחשבה שהולכת לבטלה ולפי זה א‪ $‬כי מתפלל‬ ‫האד שלא בכוונה‪ ,‬אי מוצא שפתיו לריק‪ ,‬וכתוב בזוה"ק )ח"ב‬ ‫רמה‪ (:‬שאות האותיות נתוני המה תחת יד ממונה אחד עד בא‬ ‫זמ אשר יתפלל האד תפילה בכונה‪ ,‬ואז יעלה ג את תפילתו‬ ‫הקודמת‪ .‬וממילא‪ ,‬ג במצות מעשיות‪ ,‬א עשה אות שלא בכוונה‪,‬‬ ‫חלילה לומר שתהיינה לבטלה לגמרי‪ ,‬אלא כסגולה לזה נצטוינו‬ ‫במצות שכחה‪ ,‬שהיא נעשית בלי כוונה‪ ,‬ובקיו מצוה זו‪ ,‬הרי תעלה‬ ‫המצוה למעלה בלי כוונה‪ ,‬כי כ מצותה‪ ,‬יעלו עמה ג שאר המצוות‬ ‫שנעשו דוגמתה‪ ,‬וזהו שאמר בטע המצוה‪" :‬למע יברכ ה' אלקי‬ ‫בכל מעשה ידי"‪.‬הוא שאמר אותו חסיד‪ ,‬כשראה שאינה ה' לידו‬ ‫מצות שכחה‪ ,‬והבי שיש תחת ידו מצוות שנעשו בלא מחשבה‬ ‫ורצו‪' ,‬ואי ל ביטול מ"ע גדול מזה'‪ ,‬על כ ציוה להביא פר לעולה‪,‬‬ ‫שיכופר לו עו ביטול מ"ע‪ ,‬וג ציוה להביא פר לשלמי‪ ,‬לשבח‬ ‫ולהודות לה' שהמציא לו רפואה ותעלה להשיב את נדחו‪ .‬וזה‬ ‫שאמר לבנו "שאילו עשינוה ברצו לפני המקו לא באת מצוה זו‬ ‫לידינו"‪ ,‬כלומר אילו עשינו כל המצוות ברצו ובכוונה‪ ,‬לא היה‬ ‫)אגרא דפרקא(‬ ‫ממציא ה' מצוה זאת לידינו‪.‬‬

‫כי תחבוט זית לא תפאר אחרי וגו'‪) .‬כד‪ ,‬כ(‬ ‫ידוע שההנאה מפרי הזית היא מאוחרת מהנאת שאר הפירות‪,‬‬ ‫שהנאת היא תיכ‪ $‬בגמר בישול‪ ,‬אבל פרי הזית‪ ,‬שהוא קשה ומר‬ ‫אחר גמר בישולו‪ ,‬צרי עבודה רבה טר ימתק‪ ,‬ויהנו ממנו‪ .‬הנה כי‬ ‫כ נמשלה לו עבודת הבורא ית"ש‪" ,‬כי היא קשה בתחילה )"שכל‬ ‫התחלות קשות" עי' רש"י שמות יט‪ ,‬ה( ומאירה לבסו‪ .$‬והנה‬ ‫צריכי להזהר מאוד‪ ,‬שאחר שהרגילו עצמ בעבודה זאת ותקנו‬ ‫את נפש וגופ‪ ,‬שלא יהיה לה התפארות מזה‪ ,‬כי ע"י התפארות‬ ‫יכול ח"ו לאבד חלקו וכל עבודתו‪ ,‬וא‪ $‬שאי הקב"ה מקפח שכר כל‬ ‫בריה )ב"ק לח‪ (:‬עכ"ז יכול להיות אשר חבירו יזכה ע"י שפלות‬ ‫ונמיכת רוחו שיטול חלקו וחלק של זה בעל התפארות‪ ,‬וא‪ $‬שהוא‬ ‫לא עבד כל כ‪ ,‬יכול לבוא לחלק גדול יותר מזה שעבד יותר ממנו‪,‬‬ ‫ע"י שיש לו הכנעה וענוה אמיתית שזה הוא יסוד ועיקר לעבודת‬ ‫הקודש"‪.‬וזהו הרמז בכתוב‪" :‬כי תחבוט זית"‪ ,‬ותתק גופ בעבודה‬ ‫עד שתעלה ברו המדריגה‪ ,‬אז תיזהר ש"לא תפאר אחרי"‪ ,‬שלא‬ ‫תבא לידי התפארות מזה‪ ,‬כי א תבא ח"ו לידי כ אזי "לגר ליתו‬ ‫ולאלמנה יהיה"‪ ,‬רמז על נמוכי רוח שה יטלו חלק‪.‬‬ ‫)הרה"ק הרבי רמ"מ מרימינוב זי"ע(‬

‫לא יהיה ל בכיס אב ואב גדולה וקטנה‪ .‬אב שלמה וצדק‬ ‫יהיה ל וגו'‪ .‬כי תועבת ה' אלקי כל עושה אלה כל עושה עול‪.‬‬ ‫)כה‪ ,‬יג‪-‬טז( בטור )יו"ד סי' קמא( כתב שאסור לעשות צורת חמה‬ ‫ולבנה‪ ,‬כוכבי ומזלות‪ .‬וכתב ש הב"ח )בקונטרס אחרו( שג מזל‬ ‫אחד אסור לעשות‪ ,‬כגו צורת שור ואריה )ועיי"ש בטו"ז סקי"ג(‪,‬‬ ‫והש" )ש סק"ל( חולק וסובר שהאיסור הוא לעשות את כל הי"ב‬ ‫מזלות ביחד‪ ,‬אבל מזל אחד מותר לעשות‪ ,‬והנה ב"מנחת חינו"‬ ‫)מצוה לט( הקשה על שיטת הב"ח‪ ,‬דלפי דבריו אסור לעשות‬ ‫מאזניי‪ ,‬כיו שהוא מזל חודש תשרי‪ ,‬והלא מפורש בתורה )ויקרא‬ ‫יט‪ ,‬לו( "מאזני צדק אבני צדק – יהיה ל"‪ .‬אמנ יש ליישב שיטת‬ ‫הב"ח‪ ,‬דכיו דבלא מאזניי אי אפשר לכוו המשקל‪ ,‬א"כ יש לחוש‬ ‫שירמה את חבירו‪ ,‬ולכ התירה התורה לעשות מאזניי כדי להינצל‬ ‫מאיסור אונאה‪ .‬אכ כל זה ניחא א הוא שוקל באבני צדק‪ ,‬אבל‬ ‫א הוא עושה עול במשקל‪ ,‬לא הותר לו לעשות מאזניי‪ ,‬וא"כ‬ ‫עובר ג על איסור עשיית מזל‪ .‬וזהו שאמר‪" :‬אב שלמה וצדק יהיה‬ ‫ל וגו'‪ .‬כי תועבת ה' אלקי כל עושה אלה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬המאזניי‪,‬‬ ‫שהרי אסור לעשות אפילו מזל אחד‪ ,‬א "כל עושה עול"‪ ,‬דאז עובר‬ ‫ג על איסור עשיית מזל‪ ,‬ויש שני איסורי‪.‬‬ ‫)ילקוט הגרשוני(‬

‫ג‬

‫אשר קר בדר ‪) .‬כה‪ ,‬יח(‬ ‫בוא וראה שיש שני סוגי של יצה"ר‪ ,‬האחד המחמ את האד‬ ‫לעבירה ר"ל‪ ,‬ואילו הסוג השני הוא יותר גרוע‪ ,‬כי האד אינו ערו‬ ‫כדבעי להלח בו‪ ,‬והוא‪ :‬אשר קר בדר – כלומר‪ ,‬שמקרר את‬ ‫האד מקיו המצות‪ ,‬ומצנ אותו מעבודת השי"ת והיא טומאת‬ ‫עמלק שנצטוינו למחות זכרו‪ ,‬והיינו שנשתדל לקיי את המצות‬ ‫בהתלהבות אש קודש‪ ,‬ובכ גורמי למחיית עמלק‪.‬‬ ‫)החוזה מלובלי זי"ע(‬

‫תמחה את זכר עמלק מתחת השמי לא תשכח‪) .‬כה‪ ,‬יט(‬ ‫וסמי ליה‪ :‬והיה כי תבא אל האר וגו' וירשתה וישבת בה )כו‪,‬‬ ‫א( איתא במדרש "משעה ששמעו 'אנכי' מפי הגבורה‪ ,‬היו למדי‬ ‫ולא שכחי‪ ,‬כשאמרו למשה 'דבר אתה עמנו' חזרולהיות למדי‬ ‫ושכחי וכו'‪ .‬א"ר נחמיה בשעה ששמעו ישראל בסיני 'לא יהיה‬ ‫ל' נעקר יצה"ר מלב‪ ,‬וכיו שאמרו 'דבר אתה עמנו' חזר יצה"ר‬ ‫למקומו"‪ .‬וכתב בס' "ח טוב" )פר' עקב( ששניה עולי בקנה‬ ‫אחד‪ ,‬כיו שעיקר השכחה בא מיצה"ר‪ ,‬על כ כשנעקר היצה"ר‬ ‫לא היו שוכחי‪ ,‬וכשחזר היצה"ר שוב היו שוכחי‪ .‬והנה‪ ,‬ידוע‬ ‫שאי הקב"ה נפרע מ האומה מלמטה א לא נפרע מקוד‬ ‫משר שלה למעלה‪ .‬עוד ידוע‪ ,‬ששרו של עמלק הוא הס" והוא‬ ‫היצה"ר‪ ,‬וחז"ל דרשו )קידושי מ‪ (:‬עה"פ )תהלי קה‪ ,‬מד‪-‬מה(‪:‬‬ ‫"וית לה ארצות גוי וגו'‪ ,‬בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו" וגו'‬ ‫שבזכות התורה זכו לאר ישראל‪ .‬וזהו שנאמר‪" :‬תמחה את זכר‬ ‫עמלק"‪ ,‬ואז ממילא יפרע הקב"ה תחילה משר שלו‪ ,‬שהוא‬ ‫היצה"ר‪ ,‬וכיו שייעקר היצה"ר אזי ממילא "לא תשכח"‪ ,‬ותוכל‬ ‫ללמוד ולקיי התורה בשלימות‪ ,‬ומאחר שתשמור התורה תזכה‬ ‫לבא אל האר "וירשתה וישבת בה‪.‬‬ ‫)ילקוט האורי(‬ ‫לא יהיה ל בכיס אב ואב גדולה וקטנה‪ .‬אב שלמה וצדק‬ ‫יהיה ל וגו'‪) .‬כח‪ ,‬יג‪-‬טו( הנה‪ ,‬נודע כי שני חללי ה בלב‪ ,‬חלל‬ ‫הימי הוא משכ ליצר הטוב‪ ,‬וחלל השמאל הוא משכ ליצר‬ ‫הרע והנה איתא במדרש )ויק"ר לה‪ ,‬ה‪ :(:‬כ אמר הקב"ה תורה‬ ‫קרויה 'אב' שנאמר )שמות כד‪ ,‬יב( "את לוחות האב והתורה‬ ‫והמצוה"‪ ,‬ויצר הרע קרוי 'אב' דכתיב )יחזקאל לו‪ ,‬כו( "והסירותי‬ ‫את לב האב מבשרכ"‪ ,‬תורה אב יצה"ר אב‪ ,‬האב תשמור את‬ ‫האב‪ .‬עיי"ש‪ .‬וזהו שאמר‪" :‬לא יהיה ל בכיס" בכיס הלב "אב‬ ‫ואב"‪ ,‬רצ"ל היצה"ר שנקרא 'אב'‪ ,‬והתורה שנקראת 'אב'‪,‬‬ ‫כלומר‪" ,‬שלא תאחז בשניה יחדיו ותאמר שאתה רוצה לעסוק‬ ‫בתורה ובמצות‪ ,‬וג לשמוע ליצר הרע‪ ,‬להנות ג מתענוגי‬ ‫העול הזה ולהשתדל בה‪ .‬וא‪ $‬א תאמר 'גדולה וקטנה'‪,‬‬

‫רצ"ל שבאמת אתה יודע שהעיקר הוא העול הבא‪ ,‬ועיקר‬ ‫עבודת האד צרי להיות במעשי טובי‪ ,‬א מכל מקו ג‬ ‫העול הזה הוא עול וצריכי להתעסק ולהתענג ג בעניני‬ ‫עוה"ז‪ ,‬וזהו שאמר‪' :‬גדולה וקטנה' שתאמר שהעוה"ב הוא גדולה‬ ‫והעוה"ז הוא קטנה‪ ,‬אבל מ"מ עול הוא‪ ,‬לזה אמר‪ :‬דלא כ הוא‬ ‫רק‪' :‬אב שלמה וצדק יהיה ל'‪ ,‬שכל עסק יהיה לזכות לעוה"ב‪,‬‬ ‫כי תכלית עבודת האד הוא שיהפ ג החומר לצורה‪ ,‬וג‬ ‫היצה"ר שבחלל השמאל יתהפ לטוב‪ ,‬וכמו שנאמר באברה‬ ‫)נחמי' ט‪ ,‬ח( 'ומצאת את לבב נאמ לפני' – 'לבו' לא נאמר‬ ‫רק 'לבבו'‪ ,‬רצ"ל הב' לבבות‪ ,‬שג חלל השמאל יתהפ לטוב"‪.‬‬ ‫)הגה"ק הדברי חיי זי"ע(‬

‫כי תועבת ה' אלקי כל עושה אלה כל עושה עול‪) .‬כח‪ ,‬טז(‬ ‫לכאורה שפת יתר יש כא‪" :‬כל עושה אלה כל עושה עול"‪ .‬וא‬ ‫למותר היא ונראה על פי שאמר שלמה המל ע"ה בחכמתו)משלי‬ ‫כ‪ ,‬י(‪" :‬אב ואב איפה ואיפה תועבת ה' ג שניה"‪ .‬כי ישנ בני‬ ‫אד שמצדיקי עצמ לרמות את האחרי באמר‪ ,‬הרי ג הלה‬ ‫רמאי הוא ומרמה את האחרי‪ .‬או יאמר‪ ,‬שכ דר התגרי‪ ,‬וג הוא‬ ‫נתרמה בעת שקנה את החפ‪ ,‬על זה אמר‪" :‬אב ואב" ג‬ ‫כשלשניה יש אב משקולת שאינו כראוי‪" ,‬תועבת ה' ג שניה"‬ ‫שעושי כ‪ .‬וזהו כוונת הכתוב‪" :‬כי תועבת ה' כל עושה אלה"‪ ,‬ג‬ ‫מי שעושה כל אלה "כל עושה עול"‪ ,‬למי שעושה עול‪ ,‬בכל אופ‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫תועבת ה' היא‪.‬‬

‫זכור את אשר עשה ל עמלק וגו' ואתה עי" ויגע ולא ירא‬ ‫וגו'‪) .‬כה‪ ,‬יז‪-‬יח( פירש"י‪" :‬עי‪ $‬בצמא‪ ,‬דכתיב )שמות יז‪ ,‬ג(‬ ‫'ויצמא ש הע למי'‪ ,‬וכתיב אחריו )ש פסוק ח( 'ויבא עמלק"‪,‬‬ ‫ולכ אינו מוב מה שיי להזכיר עני זה לכא במעשה עמלק‪.‬‬ ‫ונראה כי עיקר תוקפו של עמלק היה ע"י מעשה כשפי‪ ,‬כמו‬ ‫שפירש"י )שמות יז‪ ,‬ט(‪' :‬בחר לנו אנשי'‪ ,‬שיודעי לבטל כשפי‪,‬‬ ‫לפי שבני עמלק מכשפי היו‪ ,‬ולכ העמיד משה רבינו אז את‬ ‫החמה )כדאי' בע"ז כה‪ (.‬כדי לבטל כישופו של עמלק‪ ,‬דכיו‬ ‫שעמדה החמה ולא הלכו המזלות‪ ,‬בטל מעשה הכישו‪ $‬שלו‪,‬‬ ‫שהוא ע"י השבעת הכוכבי והמזלות‪.‬והנה‪ ,‬עיקר תגבורת הכישו‪$‬‬ ‫הוא במקו שאי מי‪ ,‬דאיתא בסנהדרי )סז‪ (:‬זעירי איקלע‬ ‫לאכסנדריא של מצרי זב חמרא כי מטא לאשקייה מיא פשר‬ ‫וק גמלא דוסקניתא וכו' מי איכא דזבי הכא מידי ולא בדק ליה‬ ‫אמיא‪ .‬ופירש"י שכל דבר כישו‪ $‬נמחה על מי חיי[ כי מי‬ ‫מבטלי כח הכישו‪ ,$‬ולכ הזכיר כא שבאותו מקו לא היה מי‬ ‫)בית הלוי(‬ ‫לבטל הכישו‪.$‬‬

‫מדברי רבותה"ק מבעלזא‬ ‫כי תצא למלחמה על אויבי ‪) .‬כא‪ ,‬י(‬ ‫ובספרי‪" :‬כנגד אויבי"‪ ,‬וצרי ביאור‪ .‬ואפשר לפרש‪ ,‬דהנה החילוק בי‬ ‫הלשונות הוא‪ ,‬כי "על אויבי" משמע שהאויב לא החל במלחמה‪ ,‬אלא‬ ‫הוא יוצא להילח נגד האויב במקומו אשר נמצא‪ .‬ואילו כנגד אויבי"‬ ‫משמע שהוא יוצא נגד האויב שכבר התחיל זה מכבר להילח‪ ,‬ועתה‬ ‫הנה הוא יוצא ללחו נגדו בכדי להג על עצמו ולהציל נפשו‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫השי"ת צוה לנו‪" :‬קדושי תהיו" )ויקרא יב‪ ,‬ב( ופירשו הכוונה‪" :‬קדש‬ ‫עצמ במותר ל" )עי' יבמות כ‪ .(.‬ולכאורה נראה דבר זה כמי שאנו‬ ‫הולכי להתגרות ע היצר הרע היושב במנוחה‪ ,‬ואנחנו כאילו רוצי‬ ‫להתחיל ולהילח‪ ,‬ועלול האד לחשוב‪ :‬למה לי להתחיל עמו‬ ‫ולהתגרות בו‪ ...‬אמנ לא כ הוא‪ ,‬כי כבר אמרו חז"ל )קידושי ל‪:(:‬‬ ‫"יצרו של אד מתגבר עליו בכל יו"‪ ,‬ומכיו שהוא מתגבר ומתחדש‬ ‫עלינו בכל יו‪ ,‬שומה עלינו לפרוש ממותרות ולקדש את עצמנו א‪$‬‬ ‫במותר לנו‪ ,‬כי א לא כ לא נוכל לו ח"ו‪ .‬יוצא‪ ,‬שלפי האמת אי אנו‬ ‫נלחמי על אויבינו – יוצאי להתגרות עמו למלחמה – אלא כנגד‬ ‫אויבינו‪ ,‬להג בעדינו ולהסירו מאתנו‪ ,‬ולזה כוונו חז"ל‪ :‬הג שבתורה‬ ‫כתוב "כי תצא למלחמה – מלחמת היצר – על אויבי"‪ ,‬דהיינו‬ ‫שצריכי להילח עמו ג בדברי המותרי – ונראה לכאורה כאילו‬ ‫הוא בגדר 'על אויבי'‪ ,‬אבל האמת הוא שג זה הוא בבחינת 'כנגד‬ ‫)כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬ ‫אובי'‪ ,‬כי בזה אנו נלחמי על נפשינו‪.‬‬

‫כי תצא למלחמה על איבי ‪) .‬כא‪ ,‬י(‬ ‫אמרו ז"ל )ספרי( נגד אויבי‪ ,‬ביאור דבריה ז"ל הוא ביסוד מה שאמר‬ ‫כ"ק מר מהר"י זי"ע בש אביו כ"ק מר מהר"ש זי"ע‪ ,‬כי איש ישראל‬ ‫נשלח לעוה"ז במטרה לקיי תורה ומצות‪ ,‬א עיקר השליחות מיועדת‬ ‫לצור תיקו דבר מיוחד‪ ,‬והנה נית לו לאד להבחי לש מה נשלח‪,‬‬ ‫כי אותו דבר שהיצר מתגרה בו במיוחד‪ ,‬ומנסה להכשילו‪ ,‬הוא המטרה‬ ‫שלמענה נברא בעול‪ ,‬ושומה עליו להיחל חושי ולהתגבר עליו‪ ,‬וכ‬ ‫מובא בש המגיד מקוזני‪ #‬זי"ע בביאור מאמר ז"ל )אבות ד'‪ ,‬א'(‬

‫איזהו גבור הכובש את יצרו‪ ,‬היינו יצרו המיוחד לו‪ ,‬שבכדי לעמוד‬ ‫כנגדו בא לעול‪ ,‬והוא מה שאמרו ז"ל )שבת קיח‪ ,‬ב( אבי במה הוה‬ ‫זהיר טפי‪ ,‬שהרי א כי בוודאי קיי את כל התורה‪ ,‬הרי הי' לו עני‬ ‫מיוחד שבו הי' זהיר בהקפדה יתירה‪ ,‬משו שהרגיש וידע שאותו עני‬ ‫הוא תכלית ביאתו לעול‪,‬וזהו כוונת הספרי שדרשו על אויבי – נגד‬ ‫אויבי‪ ,‬שהרי לכאו' תמוה שמיד כשיוצאי למלחמה ועדיי לא ניצחו‬ ‫בה‪ ,‬יאמר הכתוב על אויבי‪ ,‬לשו המורה על התגברות ונצחו‪ ,‬והי'‬ ‫צרי לומר באויבי‪ ,‬אמנ יוב לפי דבריה ז"ל נגד אויבי – היינו‬ ‫נגד האויב המיוחד שלצור המלחמה בו הוא בא לעול‪ ,‬וזהו הלשו‬ ‫נגד אויבי – כלומר‪ ,‬אויבו הניצב כנגדו והעומד לו מנגד‪ ,‬ומלחמה זו‬ ‫היא מלחמת היצר כמו שכתבו הסה"ק‪ ,‬ורמז לנו הכתוב כי כאשר‬ ‫יתייצב איש ישראל להילח באותו יצר המיוחד‪ ,‬שהוא נוצר בכדי‬ ‫להכניעו‪ ,‬אזי מובטח לו עזר השי"ת‪ ,‬ולכ נאמר‪ ,‬על אויבי – לרמוז כי‬ ‫בסיוע דלעילא יזכה להתגבר עליו‪ ,‬שהרי לש כ נשלח לעוה"ז‪,‬‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד זי"ע(‬ ‫ולפיכ זכאי הוא לעזרתו ית'‪.‬‬ ‫כי תצא למלחמה וגו' ונתנו ד' אלקי ביד ושבית שביו‪) .‬כא‪ ,‬י(‬ ‫הנה האור"ח הק' מדקדק למה נאמר "ושבית שביו" ולא ושבית אותו‪,‬‬ ‫וי"ל דהכתוב מרמז כא שאי לו לאד להתייאש בכל מצב שיהי'‪,‬‬ ‫שהרי אפילו א חלילה הוא שרוי בדיוטא התחתונה‪ ,‬בהיותו כבר שבוי‬ ‫בידי יצרו הרע‪ ,‬עדיי לא אבדה תקוותו‪ ,‬ונית לו להיחל מרשתו‬ ‫ולצאת מתחת ידיו‪ ,‬וידוע את מה שהביא רש"י בפר' בראשית עה"פ‬ ‫"בראשית ברא אלקי" – שבתחלה עלה במחשבתו לבראתו במדת‬ ‫הדי וראה שאי העול מתקיי והקדי מדת הרחמי ושתפה למדת‬ ‫הדי‪ ,‬והיינו דכתיב ביו עשות ד' אלקי אר ושמי" – רחמי קוד‬ ‫לדי‪ ,‬והוא שנא' "ונתנו ד' אלקי ביד ושבית שביו" כלומר עלי‬ ‫להתבונ כי כש שבשעת בריאת העול צפה הקב"ה שאי העול‬ ‫יכול להתקיי במדת הדי‪ ,‬והקדי לה את מדת הרחמי שעל ידה יש‬ ‫קיו לעול‪ ,‬כ "ונתנו ד' אלקי" בכוחה של הקדמת מדת הרחמי‬

‫ד‬

‫לפני מדת הדי – אזי ג כאשר הנ כבר שבוי בידיו של היצר ונחשב שלא ינוח ולא ישקוט עד שישיב לה את צל האלקי שבה‪ ,‬שהרי‬ ‫ל"שביו" – ושבית שביו" – תוכל להשתחרר מכבלי שביו ולהיפדות ה אחיו בני ישראל‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"א זי"ע( שלח תשלח את הא ואת הבני תקח ל למע ייטב ל‬ ‫כי תצא למלחמה על אויבי וגו' ושבית שביו‪) .‬כא‪ ,‬י(‬ ‫והארכת ימי‪) .‬כב‪ ,‬ז( כתב ה"כלי יקר" כי לשו זה נאמר ג בכיבוד‬ ‫כי תצא למלחמה על איבי סופי התיבות של מילי אלו הינ אב וא "והנה בכיבוד אב וא הדבר פשוט‪ ,‬שא תכבד אבי ואמ‪,‬‬ ‫בגימטרי' "אלול" ע הכולל‪ ,‬בחודש זה עלינו לצאת למלחמה אזי ממ יראו בני וכ יעשו ג ל כשיגדלו וכ כשיראו בני מקיי‬ ‫על אויבינו – הוא יצה"ר ולאסור עליו מלחמת חרמה ע"י עזיבת שליח הא בעופות ילמדו ק"ו שא אתה נוהג כבוד במולידיה אפילו‬ ‫הרע אחת ולתמיד‪ ,‬דרכה של מלחמת היצר צריכה להיות בדרכו בבעלי חיי ק"ו שינהגו כבוד במולידיה‪ ,‬ונראה שנצטוינו בשילוח הק‬ ‫היא – "ושבית שביו" באותה הדר בה הוא משתמש כדי לשבות לשלוח את הא‪ ,‬והוא רמז שבכ יתעורר קטרוג על עשו שהרי עשו‬ ‫אותו בשביו – ע"י שהוא בא אלי בעקיפי ואומר ל על דבר הרשע שהצטיי בכיבוד אב‪ ,‬לא קיי כיבוד א כלל‪ ,‬ובכ שמשליחי‬ ‫עבירה – מצוה היא ועלי לקיימה ח"ו‪ ,‬באותה דר עצמה‪ ,‬ל ג את הא‪ ,‬ונוהגי כבוד בא המולידה‪ ,‬מזכירי עוונו של עשו שלא‬ ‫אתה נגדו בעקיפי ותשבה אותו בשבי‪ ,‬כמו שנא' "חשבתי דרכי כיבד את אמו‪ ,‬ובזה יתבאר לנו מה שאמרו ז"ל )דברי רבה ו‪ ,‬א(‬ ‫ואשיבה רגלי אל עדותי" כשאני מתעורר בבוקר ומתעצל לקו בפסוק – כי יקרא ק צפור לפני‪ ,‬הלכה תינוק שנולד כשהוא מהול‬ ‫ממטתי וחושב אני ללכת ולעסוק בדרכי בעסקי הפרטי – ואז וכו' צרי להטי‪ $‬ממנו ד ברית‪ ,‬מפני בריתו של אברה‪ ,‬ותמוה‬ ‫א"כ עוזבני יצה"ר לנפשי‪,‬בר "ואשיבה רגלי אל עדותי" מכיו השייכות לשילוח הק‪ ,‬אמנ לפי האמור יוב כי בכ שהאד מל את‬ ‫שעזבני יצה"ר ונת לי לקו בזריזות בבוקר‪ ,‬אזי הול אני בנו‪ ,‬הרי הוא משלי את המצוה של מילה‪ ,‬ג כלפי עצמו כמו שאמר‬ ‫לביה"כ לביהמ"ד לעסוק בעדותי תורה ותפילה‪.‬‬ ‫כ"ק מר מהר"ש זי"ע שמאחר ששלימות המצוה היא במחשבה‪ ,‬דיבור‬ ‫(‬ ‫א‬ ‫"‬ ‫שליט‬ ‫ר‬ ‫"‬ ‫אדמו‬ ‫מר‬ ‫)כ"ק‬ ‫ומעשה‪ ,‬הרי במצות מילה חסירה המחשבה והדיבור‪ ,‬משו שהתינוק‬ ‫לא תראה את שור אחי או את שיו נדחי והתעלמת מה אינו בר דעת אמנ כשאותו התינוק גדל ונעשה אב ומל את בנו‪ ,‬הרי‬ ‫השב תשיב לאחי ‪) .‬כב‪ ,‬א( הכתוב רומז כא הוראה להצדיק הוא משלי בכ למפרע את המחשבה והדיבור של מצות מילה של‬ ‫שבדור‪ ,‬כי חלילה לו להתעל מאות שנדרדרו וירדו עד לשפל המצב עצמו‪ .‬והנה מאחר ששילוח הק מורה על כ שעשו הרשע לא קיי‬ ‫עד כדי כ שאיבדו את צל האד‪ ,‬והתנהגות היא בבחינה של כיבוד א‪ ,‬כ שמצות כיבוד היתה לגביו חסירה למרות שכיבד את‬ ‫דיוטא תחתונה כשור ושה‪ .‬וזהו‪" :‬לא תראה את שור אחי או את שיו אביו‪ ,‬שפיר הסמיכו עני הטפת ד ברית‪ ,‬להורות לנו שג בנולד‬ ‫נדחי"‪ ,‬שהרי בכל מצב שיהיה קיימת ההבטחה של‪' :‬כי לא ידח ממנו מהול צרי להטי‪ $‬ממנו ד ברית‪ ,‬בכדי להשלי את מצות מילה של‬ ‫נדח'‪ ,‬ולכ אי לו להתעל מה‪ ,‬אלא מוטל עליו לעשות הכל‪ ,‬ובלבד האב במחשבה ודיבור‪ ,‬והיינו הניגוד לעשו שמצותו היתה פגומה‬ ‫)הגה"ק מהר" מבילגורייא זי"ע(‬ ‫שיעלה אות וישיב למעלה הראויה לה‪" :‬השב תשיב לאחי"‪ ,‬וחסירה‪.‬‬

‫סיפור על פרשת השבוע‬ ‫מוצא שפתי תשמור )כג‪ ,‬כד( הרה"ק ר'‬ ‫פנחס מקורי‪ #‬זי"ע היה עמוד האמת‬ ‫שעליה מסר נפשו כל ימיו‪ ,‬והורה לבניו‬ ‫"להתפלל להשי"ת בכל עת ורגע‪ :‬רבונו‬ ‫של עול‪ ,‬נחני בדר אמת" )מדרש פנחס‬ ‫אות יז(‪ ,‬שלש עשרה שנה התייגע בעצמו‬ ‫אותו צדיק‪ ,‬עד שזכה לקנות בנפשו את‬ ‫מדת האמת בשלימות עד תכליתה‪ ,‬כפי‬ ‫שאמר "בשו מדה אחרת לא היתה‬ ‫העבודה כה קשה‪ ,‬כמו בעקירת השקר‬ ‫וקני האמת‪ ,‬שנתיגעתי על כ י"ג שני‬ ‫ובכדי לזכות לכ שברתי כל אבר ואבר‬ ‫שבקרבי‪ ,‬ולא נותר בי עצ אחד של‪,‬‬ ‫יהיה מה שיהיה אי לי שייכות ע שקר"‬ ‫בנוסח אחר "עשרי ואחת שנה למדתי‬

‫מדת האמת‪ ,‬שבע שני לדעת אמת מה‬ ‫טיבה‪ ,‬שבע שני לגרש את השקר‬ ‫מקרבי‪ ,‬ושבע שני סיגלתי לעצמי את‬ ‫האמת גופה‪.‬וכמו שרבינו בעל "ספר‬ ‫חסידי" הורה‪ ,‬כי להיות מחולל נפלאות‬ ‫ופועל ישועות‪ ,‬אי צריכי להשתמש‬ ‫בקמיעות ובהשבעות‪ ,‬כי א להיות דובר‬ ‫אמת בלבבו‪ .‬וזה לשונו‪" :‬כל הדובר אמת‬ ‫ואינו רוצה לחשוב שקר ולא לדבר שקר‪.‬‬ ‫אפילו דברי שיחשוב ושידבר א‪ $‬על פי‬ ‫שלא יתכוי לה‪ ,‬כל מחשבותיו ודבריו‬ ‫יתקיימו שנאמר ותגזר אומר ויק ל"‬ ‫)ספר חסידי‪ ,‬סו‪ $‬סימ מז(‪ ,‬ואמר עוד‬ ‫עצה אחרת לזה‪" :‬לא יוציא אד דבר‬ ‫מפיו‪ ,‬אלא א כ יודע שרצו הקב"ה‬

‫בדבר‪ ,‬אז ותגזר אומר ויק ל"‪ .‬אחד‬ ‫הדברי שהיו שגורי בפי הרה"ק‬ ‫מקורי זי"ע בהוראתו למסתופפי בצלו‬ ‫צל האמת‪ ,‬היה "שקר צרי להיות חמור‬ ‫כמו עריות‪ ,‬וכשיהיה שקר חמור כמו‬ ‫עריות יבוא המשיח"‪ .‬כשנשאל פע ע"י‬ ‫הרה"ק רבי נחו מטשרנוביל זי"ע כיצד‬ ‫נית לעשות שלו בי איש לרעהו‪ ,‬מבלי‬ ‫להשתמש בשינוי מסויי מאמת לשקר‪,‬‬ ‫השיב על כ כי מקובלי אנו מרבינו‬ ‫הבעש"ט זי"ע שעל א‪ $‬שמותר לשנות‬ ‫מפני השלו‪ ,‬אמנ זה שנכשל פע‬ ‫בשקר‪ ,‬אסור לו להשתמש בהיתר זה‪,‬‬ ‫ועצתו היא להקפיד יותר על האמת‪,‬‬ ‫ובזכות האמת יבוא ג השלו‪.‬‬

‫בריאות‪ ,‬חיי ונחת‪ ,‬אזי אי האד נות אל‬ ‫לבו להודות ולשבח לבוראו על הטוב אשר‬ ‫גמלו וא‪ $‬א אמנ הוא עושה זאת אי זו‬ ‫כתפילתו ובקשתו הקודמת‪ ,‬בלב של‬ ‫ובהטעמת אותיות התפילה כראוי‪ ,‬אלא הוא‬ ‫מתפלל במרוצה בלי כוונה יתירה אלא רק‬ ‫כדי לצאת ידי חובת ההודאה‪ ,‬הנמשל על‬ ‫דבר זה באה תורתינו הק' להזהירנו "לא‬ ‫יהיה ל בכיס" – פי' בפי )לפי דבר הזוהר‬ ‫כיס רומז על הפה( "אב ואב" – מלה ומלה‬ ‫)בספר יצירה נקראת המילי אבני(‬ ‫"גדולה וקטנה" פע מילות התפלה גדולות‪,‬‬

‫מוטעמות ומובלטות‪ ,‬ופע מילות התפילה‬ ‫קטנות ומובלעות "גדולה שמכחשת את‬ ‫הקטנה" שלא תכחיש הבקשה הגדולה בפה‬ ‫מלא ואותיות מוטעמות‪ ,‬המראות שאד זה‬ ‫מתפלל בבר לבב‪ ,‬א הדיבור וכח אח"כ‬ ‫באב הקטנה במילות התפילה הקטנות‬ ‫והמובלעות המראות שאי האד אותו‬ ‫האד כפי שנראה בעת הבקשה‪" ,...‬שלא‬ ‫יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה"‪ ,‬שלא‬ ‫יהא נוטל פרס מאת הקב"ה בבקשה גדולה‬ ‫כנ"ל ומחזיר הודאה להשי"ת בבקשה קטנה‬ ‫)אור המאיר(‬ ‫כנ"ל‪.‬‬

‫משל ונמשל על פרשת השבוע‬ ‫לא יהיה ל בכיס אב ואב גדולה וקטנה‪.‬‬ ‫)כה‪ ,‬יג( פי' רש"י בש הספרי "גדולה‬ ‫שמכחשת את הקטנה‪ ,‬שלא יהא נוטל‬ ‫בגדולה ומחזיר בקטנה"‪ ,‬המשל בנוהג‬ ‫שבעול שהאד המבקש מהשי"ת את‬ ‫צרכיו הגשמיי כפרנסה בריאות ונחת וכו'‬ ‫מבקש הוא זאת בפה מלא‪ ,‬הוא מתפלל‬ ‫מעומק לבו על כוונה יתירה בהטעימו כל‬ ‫אות ואות מתפלתו כראוי ומתפלל בלב‬ ‫של על זאת בר כשהקב"ה אמנ קיבל‬ ‫את תפילתו הרצויה ומילא את בקשתו‬ ‫שהיתה מעומק הלב‪ ,‬ונות לו לאד פרנסה‪,‬‬

‫יומא דהילולא‬ ‫הרה"ק רבי משה אליקי בריעה מקאז'ני' זי"ע בעל "באר משה" י"ב אלול )תקפ"ח(‬ ‫הרה"ק רבי משה אליקי בריעה האפשטיי‬ ‫ב המגיד הקדוש רבי ישראל מקאזני זי"ע‪,‬‬ ‫נולד בער בשנת תקי"ז‬ ‫משחר ילדותו היה הרה"ק רבי משה‬ ‫אליקי בריעה מקושר בעבותות אהבה לאביו‬ ‫המגיד הקדוש‪ ,‬שגדלו וחנכו על ברכיו‪ ,‬העניק‬ ‫לו מחכמתו ותורתו‪ ,‬השפיע עליו מקדושתו‬ ‫ויראתו‪ ,‬וסלל לו דרכו בקודש‪ ,‬בידעו והעריכו‬

‫את גודל נשמתו‪ ,‬על א‪ $‬שהוא עצמו הטיב‬ ‫להסתיר עצמו מעי כל רואה‪.‬‬ ‫ואמנ בספריו הקדושי מביא הוא מתו‬ ‫יראת הכבוד‪ ,‬מלבד שמועות ואמרות רבות‪,‬‬ ‫גילויי ועובדות מופלאות שזכה לראות אצל‬ ‫אביו‪ ,‬כגו‪" :‬וכאשר עיני ראו בהרה"ק אאמו"ר‬ ‫זצלה"ה‪ ,‬שיצאה נפשו בדברו קדושת 'כתר'‪,‬‬ ‫לולי שעוררוהו וחזר רוחו בקרבו" )קהלת משה‬

‫ה‬

‫פר' ויחי(‪ .‬וכ "וכמו שאמר אלי הרה"ק אאמו"ר‬ ‫זצלה"ה‪ ,‬והביאותיו זה כמה פעמי – שאמר‬ ‫אלי‪ :‬תאמי לי‪ ,‬בני‪ ,‬כי לא היתה מחשבה אחת‬ ‫מה שחשבתי מעת צאתי לאויר העול שלא‬ ‫באה אלי בעת תפלתי וכול העליתי בעזרת‬ ‫השי"ת" )דעת משה(‪.‬‬ ‫בהיותו צעיר לימי‪ ,‬נפל פע המגיד הק'‬ ‫למשכב וחלה אנושות‪ .‬נכנס הרה"ק רבי משה‬

‫לבית המדרש‪" ,‬וית קולו בצעקה ובבכי‪ ,‬ויאמר‬ ‫כדברי האלה‪ :‬כתיב 'ולבבו יבי ושב ורפא לו'‬ ‫)ישעי' ו‪ ,‬י( – כל הלבבות מביני שלא בעטיי‬ ‫חטאיו חלה אבא‪ ,‬כי א ודאי בחטאותינו‪,‬‬ ‫ולפיכ אי עצה אלא 'ושב ורפא לו' – שאנ‬ ‫כולנו נשוב בתשובה שלימה ואז תהיה רפואה‬ ‫שלימה לאבי‪ ...‬ונגעו הדברי האלה בלבבות‬ ‫כל הקהל עד מאוד‪ ,‬וגעו כל הע בבכיה‪,‬‬ ‫ותיכ‪ $‬נשמע שהוטב להמגיד הק'‪ ,‬ועוד באותו‬ ‫יו ק ממטתו"‬ ‫סיפור מופלא ונורא מסופר בספה"ק "בית‬ ‫אהר" להרה"ק מקארלי זי"ע‪ ,‬וז"ל )ליקוטי‬ ‫ד‪ $‬קמה‪ ,‬א( "פע אחת נחלה )רבי משה א"ב(‬ ‫בהיותו קט אהוב לאביו הרה"ק‪ ,‬וייאשו אותו‬ ‫הרופאי‪ ,‬והיה אביו הרה"ק שרוי בצער גדול‪.‬‬ ‫ובהגיע זמ התפילה גמר בדעתו להסיח דעתו‬ ‫מחולי בנו הילד‪ ,‬ופירש ואמר‪' :‬ותשל את‬ ‫הילד תחת אחד השיחי' )בראשית כא‪ ,‬טו(‪,‬‬ ‫שיח לשו תפלה‪' ,‬ותשלח את הילד' עבור‬ ‫תיבה אחת מהתפלה שתהיה בשמחה! והרגיש‬ ‫בדבר הרה"ק מבארדיטשוב זצוקלל"ה‪ ,‬והל‬ ‫לטבול במקוה‪ ,‬ואמר שפעל בטבילתו לשנות‬ ‫דעת הרה"ק אבי הילד שיתפלל דווקא על‬ ‫רפואת בנו הילד‪ .‬ואמר שעל ידי ששינה דעתו‬ ‫להתפלל על הרפואה‪ ,‬היה המתקת דיני מעל‬ ‫כלל ילדי ישראל‪ .‬ואמר ששמע בש הבעש"ט‬ ‫הק' זי"ע שפירוש הפסוק )חבקוק ג‪ ,‬יב( 'בזע‬ ‫תצעד אר' – זע" ר"ת ז'ביחה ע'ירובי‬ ‫מ'קואות‪ ,‬שעל ידי דברי אלו תצעד ותתייסד‬ ‫האר"‪.‬בזיו"ר היה חתנו של הרה"ק רבי יהודה‬ ‫לייב מהאניפאלי זי"ע‪ ,‬מגדולי תלמידי המגיד‬ ‫הגדול ממעזריטש ובעמח"ס "אור הגנוז"‬ ‫לאחר נישואיו היה סמו שני על שלח‬ ‫חותנו הגדול בהאניפאלי‪ ,‬והושפע ממנו הרבה‬ ‫בתורה ובעבודת ה' )ראה ס' "בינת משה"‬ ‫חנוכה – שמביא הדרכה ממנו בעניני תפלה(‪,‬‬ ‫בר‪ ,‬ביותר נתקרב באותה תקופה אל הצדיק‬ ‫הרה"ק הרבי ר' זושא זי"ע וא‪ $‬ראה אותו כרבו‬ ‫המובהק‪ .‬בספריו מספר הוא על חזיונות‬ ‫ודברי נשגבי שראה אצלו‪ ,‬כגו‪ ..." :‬שבעיני‬ ‫ראיתי ממורי ורבותי שכבר נתבקשו בישיבה‬ ‫של מעלה‪ .‬ומנוחת כבוד בעול העליו‬ ‫בצרורא דחיי דלעילא‪ ,‬ובפרט מאדומו"ר‬ ‫הרה"ק איש אלקי נורא מוהר"ר משול‬ ‫זושא זי"ע‪ ,‬אשר כמה פעמי בהעלותו‬ ‫להתדבק בהבורא ב"ה וב"ש‪ ,‬היה מפשיט עצמו‬ ‫לגמרי מ העוה"ז עד היותו ממש קרוב‬ ‫להתבטל במציאות‪ ,‬עד שהוכרח לנדר נדרי‬ ‫ונדבות שיתקיי נפשו בו" )באר משה פר' חיי‬ ‫שרה(‪ .‬במקו אחר כותב‪" :‬וכמו שלמדתי‬ ‫מרבותי‪ ,‬ובפרט מאדמו"ר המובהק מו' משול‬ ‫זושא זלה"ה‪ ,‬שלימד אותי דר הק' בזה‬ ‫הלשו‪ :‬בני‪ ,‬תיכ‪ $‬בהשכמת הבוקר בהקיצ‬ ‫משנת‪ ,‬קח ביד הציצית הקדושי‪ ,‬ות לב‬ ‫ודעת לעיי ולהסתכל בגודל רוממות וגדולת‬ ‫הבורא ית"ש‪ ,‬ותהא ירא מפניו מגודל היראה‬ ‫והמורא והפחד שהיא אמיתת היראה יראת‬ ‫הרוממות‪ ,‬ולא כמצוות אנשי מלומדה" )ש‬ ‫פר' בראשית(‪ .‬ועוד כהנה וכהנה‪ .‬כעבור שני‬ ‫אחדות נתאלמ מאשת נעוריו‪ ,‬ונשא בזיוו"ש‬ ‫את בת הרה"ק רבי אלעזר מליזענסק – שאביו‬ ‫הקדוש הרבי ר' אלימל זי"ע כבר חזה ברוח‬ ‫קדשו שני קוד לכ‪ .‬מסופר כי לפני נישואיו‬ ‫ע בתו של הרה"ק רבי יהודה לייב מאניפאלי‬ ‫זי"ע נסע אביו המגיד הק' מקאז'ני זי"ע ע‬ ‫בנו לליעזנסק לקבל את ברכת רבו הרה"ק‬ ‫הרבי ר' אלימל זי"ע לנישואיו‪ ,‬כשנפרדו‬ ‫הצביע הרבי ר' אלימל מליעזנסק זי"ע על‬ ‫נכדתו התינוקת בת בנו הרה"ק רבי אלעזר‬

‫זי"ע שהיתה מוטלת בעריסה באמרו להמגיד‬ ‫הק' כי היא זיווגו של בנו‪ ,‬ואכ לימי נשא‬ ‫אותה לזיוו"ש‪.‬‬ ‫לאחר נישואיו בזיוו"ש הושפע הרבה‬ ‫מחותנו הרה"ק רבי אלעזר מליזענסק‪ ,‬ובספריו‬ ‫מביא דברי הרבה משמו‪ ,‬כמו ג אמרות‬ ‫וגילויי מחו"ז הרבי ר' אלימל זי"ע‪ .‬וכדאי‬ ‫להביא אחד מה‪" .‬הנה הרה"ק הצדיק כבוד‬ ‫מורי אלעזר זצלה"ח מליזענסק הוכיחני פע‬ ‫אחת בפסוק זה‪ ,‬וזה לשונו‪' .‬ל ל מארצ'‪ ,‬כי‬ ‫יש אר מגדלת גבורי‪ ,‬לא תסמו על זה‪ ,‬ג‬ ‫'ממולדת' יש אנשי אשר כתולדה מוטבעי‬ ‫בהטבע להיות טובי‪ ,‬ג על זה בל תביט‪ ,‬וג‬ ‫'ומבית אבי'‪ ,‬היינו‪ ,‬שיש לו אב צדיק וקדוש‪,‬‬ ‫מכל זה תל כי א 'אל האר אשר ארא'‪,‬‬ ‫היינו יגיע כפי כי תאכל אשרי וטוב ל"‬ ‫)דעת משה פר' ל(‪ .‬כנזכר‪ ,‬ע היותו חוסה‬ ‫מנעוריו בצל אביו הק' הרי שעדיי ישב בסתר‬ ‫ונחבא אל הכלי‪ ,‬כשהוא מצליח להסתיר‬ ‫במש כל השני את מדרגותיו הנעלות‬ ‫וגדולתו בתורה‪ ,‬עד שאפילו גדולי מקורבי‬ ‫אביו לא הכירו כלל מהותו‪ ,‬ולא החשיבוהו‬ ‫כלל לב תורה ובר מעלה‪ .‬א טבעי היה הדבר‬ ‫שאחר הסתלקות המגיד הק' מקאזני‪ ,‬בערב‬ ‫סוכות תקע"ה‪ ,‬לא ראו בבנו להיות ראוי לישב‬ ‫על כסא ר ונשא זה‪ .‬ואכ חלק מזקני‬ ‫התלמידי נמשכו ללובלי‪ ,‬ורצו לקבל עליה‬ ‫מרותו של החוזה הק' זי"ע‪.‬‬ ‫מובא בספר אמונת משה‪ :‬נראה לומר‬ ‫דעיקר יחוד השי"ת לראות שפלות עצמו‬ ‫ורוממות השי"ת‪ .‬וא"א לראות רוממותו אלא‬ ‫א יודע שפלות עצמו כמו שאמר הרבי ר'‬ ‫משה מקאזני זי"ע‪ ,‬ומאמר זה היה תחילת‬ ‫התגלותו של הצדיק הזה‪ ,‬שהיה צדיק נסתר‬ ‫מהצדיקי הנסתרי לא היה ידוע אפי' לב‬ ‫תורה‪ ,‬ונדמה לכל הסביבה שאינו יודע כלל‪,‬‬ ‫ואחר פטירת אביו הק' המגיד מקאזני זי"ע‪,‬‬ ‫נתיסדו חבורה לנסוע להרבי הק' מלובלי זי"ע‬ ‫שיאמר לה למי יתדבקו ויקבלו עליה לרבי‬ ‫ומגיד‪ ,‬ובקשתו של אותו צדיק )הרבי ר' משה‬ ‫זי"ע( עליה היה שירשו לו לנסוע ג"כ עמה‬ ‫למע שיוכל להתחמ ולחסות בצל הק'‬ ‫מלובלי זי"ע‪ ,‬ואחר שהפציר בה הרבה נעתרו‬ ‫לו שישב בקצה העגלה‪ ,‬ובאמצע נסיעת‬ ‫הציע אחד מהנוסעי שכל אחד מה יגיד‬ ‫איזה דבר תורה‪ ,‬ומי שלא יגיד דבר תורה ית‬ ‫יי"ש‪ ,‬וכוונת היתה כי בוודאי ב המגיד לא‬ ‫יוכל להגיד דבר תורה וירויחו יי"ש בשביל‬ ‫החברייא‪ ,‬כאשר הגיע התורה להרבי ר' משה‬ ‫זי"ע‪ .‬פתח ואמר דוד המע"ה אמר )תהלי‬ ‫קל"ח‪ ,‬ו( כי ר ה' ה' יתבר ר מאד ושפל‬ ‫יראה‪ ,‬מי שהוא שפל בעיניו רואה רוממותו‬ ‫ית"ש וגבוה ממרחק‪ ,‬ומי שהוא גבוה בעצמו‬ ‫הוא עוד רחוק מלדעת רוממותו ית"ש ובנוסח‬ ‫אחר הוא ידע זאת רק ממרחק‪" ...‬דער ווייסט‬ ‫נאר פי דער ווינטעס" עכדה"ק‪ .‬החברייא‬ ‫התפלאו מאי לו לדבר דברי כאלה‪ ,‬כאשר‬ ‫באו לחדר קדשו של הרבי הק' מלובלי זי"ע‬ ‫כדי לקבל ברכת שלו מהרבי הק' מלובלי‬ ‫זי"ע והרבי ר' משה זי"ע נשאר עומד בפתח‬ ‫ולא העיז להתקרב להרבי הק'‪ ,‬אבל הרבי הק'‬ ‫לא פנה אליה וק מכסא קדשו והל ישר‬ ‫אל הפתח ונת יד קדשו להרבי ר' משה זי"ע‬ ‫ואמר לו שלו עליכ קאזניצער מגיד‪ .‬וקרא‬ ‫בקול הפסוק‪" :‬ויהי בנסוע הארו ויאמר משה"‬ ‫והבינו כול את הרמז הגלוי‪ ,‬שאחר הסתלקות‬ ‫ארו הקדוש – המגיד מקאזני – הגיע שעתו‬ ‫של בנו הרה"ק רבי משה ומאז מילא את‬ ‫מקומו של אביו הק' זי"ע‪..‬‬

‫ו‬

‫קומ‪ #‬אחר של חסידי‪ ,‬שעדיי היססו‬ ‫מלקבל מרותו‪ ,‬רצו להכתיר את גיסו – חת‬ ‫המגיד הק' – הרה"ק רבי אבי עזרא זעליג‬ ‫שפירא זי"ע‪ ,‬בעל אחותו הצדיקת המפורסמת‬ ‫מרת פערעלע ע"ה‪ ,‬שהיה נודע ללמד מופלג‬ ‫ובעל מדריגות נעלות‪ .‬ביקש הרה"ק רבי אבי‬ ‫עזרא שיתנו לו שהות עד שישיב לה דבר‪,‬‬ ‫כשבלבו אמר להתייע ולבקש הסכמת גיסו‬ ‫הרה"ק רבי משה‪ .‬כשנסע לקאזני‪ ,‬אל גיסו‬ ‫הצטרפה אליו זוגתו הצדקנית‪ ,‬שהיתה מאוד‬ ‫חשובה בעיני אביה ובעיני אחיה הרה"ק רבי‬ ‫משה ויהי כאשר א פתחו את הדלת‪ ,‬נרתעה‬ ‫לאחוריה ואמרה לבעלה‪ :‬הבה נל מכא‪ ,‬כי‬ ‫אי מקו לשאלה‪ ,‬כי רואה אני את אבינו‬ ‫הקדוש יושב לימי אחי‪ .‬לאחר מכ סיפר‬ ‫הרה"ק רבי אבי עזרא עובדא זו לאות‬ ‫חסידי שפנו אליו‪.‬‬ ‫כדר העול‪ ,‬עדיי לא השלימו כול‬ ‫בהנהגתו של הרה"ק רבי משה כפי שסיפר‪ :‬ב‬ ‫אחותו ומ"מ הרה"ק רבי חיי מאיר יחיאל‬ ‫'השר‪ $‬ממאגלניצא' זי"ע‪ ,‬יע כי "היו חושדי‬ ‫אותו שאינו בקי אפילו בפירוש המלות ויבחרו‬ ‫מקרב שלשה אנשי מגדוליה לתהות על‬ ‫קנקנו ולבדוק א האיצטלא הולמתו‪ .‬ויהי‬ ‫בבוא אליו האנשי‪ ,‬כאשר רק דרכו על ס‪$‬‬ ‫ביתו‪ ,‬הרי הרה"ק משה'לע זי"ע את קולו‪,‬‬ ‫ויאמר‪ :‬כתיב‪' :‬כי ר ה' ושפל יראה וגבוה‬ ‫ממרחק יידע' )תהלי קלח‪ ,‬ז( הקב"ה הוא ר‬ ‫מאוד‪ ,‬ומי שהוא שפל בעיני עצמו‪ ,‬שאינו‬ ‫מחפש "מדרגות"‪ ,‬רוצה השי"ת לראותו‪ ,‬אבל‬ ‫'וגבוה' – אלו שמחפשי "מדרגות" – אזי‬ ‫'ממרחק יידע' – רוצה הוא לראותו רק‬ ‫מרחוק"‪.‬סיי השר‪ :$‬באותה שעה "היה תוארו‬ ‫כתואר מלא אלקי ולא יכלו לגשת אליו‪,‬‬ ‫ויקרא הרה"ק רבי משה'לע אות לגשת אליו‬ ‫וית לה 'שלו'‪ ,‬וישאל אות‪ :‬השמעת את‬ ‫דברי? ויאמרו‪ :‬שמענו‪ ,‬והננו עבדי לאדוני!"‪.‬‬ ‫"וכ אמר הרבי מלובלי זי"ע שהוא אוהב יותר‬ ‫את הרשע שהוא יודע שהוא רשע‪ ,‬מצדיק‬ ‫שהוא יודע שהוא צדיק"‪.‬‬ ‫עוד סיפר השר" ממאגלניצא זי"ע‪ :‬למד‬ ‫אחד‪ ,‬שהיה נמנה על מתנגדיו של הרה"ק רבי‬ ‫משה'לע‪ ,‬התחשק לו פע לבזותו בבית‬ ‫המדרש בשעת התפלה‪ .‬וכשעמד רבי משה‬ ‫מעוטר בתפילי דר"ת נגש אליו הלה ע‬ ‫גמרא‪ ,‬והראה לו דברי ר"ת באיזה תוספות‬ ‫מוקשה‪ ,‬שכבר הקשה לכמה לומדי ולא היה‬ ‫מענה בפיה‪ ,‬וביקש ממנו שיפרש לו הדברי‪,‬‬ ‫בהיותו בטוח שלא ידע מה להשיב‪ ,‬רבי משה‬ ‫עיי קצת בתוספות ותיר לו על אתר את‬ ‫הקושיא על דברי ר"ת‪" .‬ויתפעל הלמד מזה‬ ‫כל כ עד שנטל טלית ותפילי שלו וקפ‬ ‫ונשבע שאי זאת מהלומדות של הר"ר‬ ‫משה'לע‪ ,‬כי א הר"ת בעצמו נגלה אליו ופירש‬ ‫לו את דבריו‪ .‬אמר הרבי ר' משה‪ :‬למה מרעיש‬ ‫הוא עולמות‪ ,‬הלא כל איש ישראל הלומד‬ ‫בדחילו ורחימו ומקשר את עצמו בדברי בעל‬ ‫המאמר‪ ,‬אזי בכל דבר הקשה יתגלה אליו בעל‬ ‫המאמר ויפרש לו דבריו!‪ ...‬וכבר כתב בנו‬ ‫הרה"ק רבי אלעזר מקאזני בעל ליקוטי‬ ‫מהר"א זי"ע‪ ..." :‬הלא על כבוד קדושת אאמ"ו‬ ‫זי"ע‪ ,‬בעל המחבר ספר באר משה עה"ת‪ ,‬בעודו‬ ‫בחיי חיותו אתנו‪ ,‬רבי קמו והתנגדו עליו‬ ‫ופערו פיה לבלי חק באמר שאי יכול‬ ‫ללמוד‪ ,‬רק הוא אומר תהלי‪ ,‬וקראו אותו‬ ‫"תהלי זאגער"‪ ,‬ובעניני לימוד אמרו שאינו‬ ‫יודע מה שכתוב בספר‪ ,‬וכאשר הדפיסו ספרו‬ ‫באר משה על התורה כול נעשו אלמי‬ ‫ויסכרו כי דוברי שקר‪ ,‬וראו כל העול כי היה‬

‫מלא בגפ"ת ובפלפול‪ ,‬כמעט בכל התורה‬ ‫כולה"‪).‬לקוטי מהר"א‪ ,‬תהלי קיט‪ .‬ומהעני‬ ‫לציי מש"כ בתו"ד "שהלומדי מופלגי תורה‬ ‫המה היו המתנגדי עליו‪ ,‬כי האנשי‬ ‫הפשוטי חלילה לא דברו על צדיק כמוהו‪."...‬‬ ‫עיי"ש(‬ ‫לאחר שהחל לנהל העדה‪ ,‬נתגלה בגודל‬ ‫קדושתו‪ ,‬בהדר גאונו ועזוז נפלאותיו‪ ,‬ועד‬ ‫מהרה נעשה לרועה נאמ ומנהיג לאלפי‬ ‫ישראל‪ ,‬שנהרו לקאזני להתחמ לאור תורתו‬ ‫ולהיוושע בדבר ישועה ורחמי‪ ,‬כשעליה‬ ‫נמני רבי מצדיקי וגאוני הדור‪ ,‬כמו הארי‬ ‫שבחבורה הגה"ק בעל "חידושי הרי"" זי"ע‪,‬‬ ‫שנתגדל ונתחנ מילדותו בבית המגיד הק'‬ ‫מקאזני; הגה"ק רבי ישעי' מושקאט זי"ע‬ ‫מפראג‪ ,‬בעל "הרי בשמי" עה"ת ו"עצי‬ ‫בשמי" על הש"ס ועוד‪ ,‬הגה"ק רבי נתקי‬ ‫שפיגלגלאס זצ"ל בעל שו"ת וחידושי‬ ‫"מאורות נת" )היה תלמידו של בעל ה"חמדת‬ ‫שלמה" זצ"ל( ושימש כדיי בווארשא קרוב‬ ‫ליובל שני‪ .‬וכ הרה"ק רבי שמואל שמריה‬ ‫מאוסטרובצה זי"ע תלמיד של הרה"ק‬ ‫"החוזה מלובלי"‪ ,‬ה"עבודת ישראל" ו"היהודי‬ ‫הקדוש" זכי"ע‪ ,‬ולאחר הסתלקות הסתופ‪$‬‬ ‫בצילו של רבינו‪ ,‬וכ בצל הרה"ק הרבי ר'‬ ‫ירחמיאל משה מפרשיסחא זי"ע‪ ,‬ובספה"ק‬ ‫"זכרו שמואל" מביא מתורת רבו ‪ -‬רבינו‪,‬‬ ‫"דאיתא בכתבי האר"י ז"ל שהשלשה שמות‬ ‫אהי' הוי' ואד‪-‬ני בגימטריא ש יב"ק וזה כוונת‬ ‫המקוה כמו ששמעתי מאדמו"ר הרב הקדוש‬ ‫מ' משה ז"ל מקאזני שאמר פה קדשו‪ ,‬ק'ומה‬ ‫ב'עזרת י'שראל ר"ת ש י'ב'ק‪ ,‬וקומה הוא‬ ‫אותיות מקוה‪ ,‬שצרי האד לטבול בזה‬ ‫השמות קוד שמתפלל שמונה עשרה‪ ,‬וע"י‬ ‫הטבילה באה נשמה חדשה כידוע לי"ח" וכו'‬ ‫)פרשת בשלח ד"ה והיה ביו הששי והכינו‬ ‫וכו'(‪.‬‬ ‫בעת אשר הגה"ק החידושי הרי" זי"ע‬ ‫מגור היה עדיי אצל הרה"ק ר' משה'לע זי"ע‬ ‫מקאזני היה אז הרה"ק הר"ר אלעזר‬ ‫מקאזני עדיי ילד קט‪ ,‬פ"א כאשר יצא הר"ר‬ ‫אלעזר זי"ע מקודש פנימה מבית אביו הרה"ק‬ ‫רבי משה'לע זי"ע לביהמ"ד שאל אותו החי'‬ ‫הרי" זי"ע מה הרבי עושה כעת בביתו? ויאמר‬ ‫לו הר"ר אלעזר זי"ע הול בתפילי דר"ת‬ ‫ולומד הזהר מבלק מעשה דינוקא‪ ,‬ג איזה‬ ‫ינוקא נמצא בסמו לאבא‪ ,‬ויהי כשמוע החי'‬ ‫הרי" זי"ע את הדברי האלה הל תיכ‪$‬‬ ‫לבית הרה"ק רבי משה'לע ורצה לפתוח הדלת‬ ‫לראות את הפליאה הזאת‪ ,‬אול תיכ‪ $‬ק‬ ‫הרה"ק רבי משה'לע ומיהר אל הדלת ויאמר‬ ‫בזה"ל‪ :‬ניי איטשע מאיר‪) ,‬לא‪ ,‬יצחק מאיר(‬ ‫ואל בנו אמר בזה"ל‪ :‬אזוי אלעזר די זאגסט‬ ‫אויס וועל אי דיר שוי אוי נישט אריי‬ ‫לאזע )אלעזר בני‪ ,‬א אתה מספר הכל מה‬ ‫שאתה רואה אצלי לא ארשה להכנס עוד‬ ‫לראות( עכדה"ק‪ .‬כ עמד רבינו הקדוש בראש‬ ‫הנוטרי על כר ישראל מצריה ומחבליה‬ ‫מבפני ומבחו‪ ,‬הלא המה היהודי‬ ‫המתבוללי פריצי עמנו ושונאי ישראל מבי‬ ‫העמי‪ ,‬בעיקר השלטו הרוסי – בימי‬ ‫אלכסנדר הראשו שחלק ממדינת פולי‪ ,‬כולל‬ ‫ווארשא‪ ,‬עבר להיות תחת שלטונו והפולני‬ ‫הרשעי ימ"ש‪ ,‬שדכאו והציקו ליהודי בכל‬ ‫מיני גזירות קשות ואכזריות‪ .‬וכה כותב‬ ‫ומעתיר רבינו במקו אחד‪ ..." :‬וית בנו כח‬ ‫להכרית כל הצרי לנו והמעיקי לנו‬ ‫העומדי לגזור עלינו גזירות‪ ,‬ה רשעי עכו"‬ ‫וה מפריצי עמנו בני ישראל‪ ,‬הרשעי‬

‫והאפיקורסי שאי בה ניצו מהקדושה‪ ,‬ואי‬ ‫בה אפילו הרהור תשובה‪ ,‬שנתפקרו מכל וכל‬ ‫לרשעות ואפיקורסות‪ .‬ית בנו השי"ת הכח‬ ‫להכרית מכל וכל‪ ,‬ויפיל חללי חללי‬ ‫לפנינו ואי כוונתינו ח"ו על אות ישראל שיש‬ ‫בה ניצו הקדוש ובדעת לשוב‪ ,‬אפילו שיש‬ ‫בה רק הרהור תשובה‪ ,‬חלילה לנו לקלקל‬ ‫לשו אד מישראל שהוא בכלל ישראל‪ ,‬א‬ ‫אדרבה אנו מבקשי עליה כל הטובות" )באר‬ ‫משה שש"פ ויצויי‪ ,‬כי בכלל אפשר לראות‬ ‫הרבה בספריו עד כמה חש את צרות ישראל‬ ‫והעתיר על ישועת הכלל והפרט(‪ ,‬תו כדי‬ ‫לימוד סניגוריא עליה‪ ,‬ואכמ"ל(‪.‬‬ ‫סיפר הגה"ק ר' שמעו'לי מזשעליכוב זצ"ל‬ ‫את הסיפור דלהל‪ :‬כשנסתלק הרה"ק רבי‬ ‫משה'לע מקאזני זי"ע בעמח"ס באר משה‪,‬‬ ‫היו זקיני ואחיו על הלוי'‪ ,‬וכשהלכו מהלוי' נסע‬ ‫לקראת גביר אחד כמו פרי רוכב במרכבתו‬ ‫הנכבדה‪ ,‬ושאל אות איפה גר הרבי‪ ,‬וענו לו‬ ‫שבאי עכשיו מהלווייתו‪ ,‬כששמע זאת נפל‬ ‫ממרכבתו וגלגל עצמו ברפש‪ ,‬המה ראו כ‬ ‫תמהו ושאלוהו לפשר הדבר‪ ,‬וסיפר לה‬ ‫בזה"ל‪ :‬החיצוני חטפו אותי‪ ,‬ואשתי נסעה‬ ‫מצדיק לצדיק )הוא גר ברוסי'( שיחזירו אותי‪.‬‬ ‫שמעתי אי שמדברי זה לזה‪ ,‬וידעו כל מה‬ ‫שעשתה אשתי‪ .‬שמעתי אי שאומרי‪ ,‬אשתו‬ ‫נסעה לצדיק זה‪ ,‬ולא נחזיר אותו‪ ,‬אשתו נסעה‬ ‫לצדיק זה‪ ,‬ולא נחזיר אותו‪ ,‬וכ אמרו בכל עת‬ ‫שנסעה לאיזה צדיק‪.‬‬ ‫פע אחת בא איש אחד ממדינת פולי‬ ‫וסיפר לאשתו שיש רבי בפולי הרה"ק ר' משה‬ ‫מקאזני‪ ,‬ואשתי הכינה את עצמה לנסוע‬ ‫לפולי להרבי ר' משה'לע‪ .‬תיכ‪ $‬כשהכינה א"ע‬ ‫בא אחד מה במרוצה ואמר לה‪ :‬לא טוב‬ ‫הדבר‪ ,‬היא נוסעת למשה בנו של המגיד )כ‬ ‫קראו להרה"ק מקאזני(‪ ,‬ואמר אחד מה‪ ,‬לא‬ ‫נחזירוהו‪ .‬ואמר אחד מה‪ :‬געב אכטונג‪ ,‬משה‬ ‫מגיד'ס זעט‪ .‬כאשר נסעה אשתי בא אחד מה‬ ‫ואמר ששבר אופ אחד של העגלה‪ ,‬והשני‬ ‫אמר‪ :‬משה מגיד'ס זעט‪ .‬וכ הארי ר' שמעו'לי‬ ‫לספר שפע אחת שיבר את האופ ופע‬ ‫אחת הרג את הסוס וכיוצא בו‪ ,‬והשני אמר‬ ‫משה מגיד'ס זעט‪ ,‬עד שלבסו‪ $‬הגיעה לר'‬ ‫משה'לע וסיפרה לו כל הנ"ל אמר לה הבאר‬ ‫משה‪ ,‬סעי לבית וכשתגיעי לבית תהי' סערה‬ ‫בחו שלא תוכלי להיכנס לבית‪ ,‬אבל אל‬ ‫תפחדי ותיכנסי‪ ,‬ובעל יוחזר ל‪ .‬כ עשתה‬ ‫אשתי‪ ,‬נסעה לביתה וכשהגיע לפתח ביתה‬ ‫מבחו נעשה רוח סערה שאי אפשר הי' לה‬ ‫להיכנס לביתה‪ ,‬אמנ לא נרתעה אחור‬ ‫ונכנסה לביתה‪ ,‬וכעבור זמ מה שמעה דפיקה‪,‬‬ ‫וסיפר האיש‪ ,‬ה החזירו אותי והשליכו אותו‬ ‫דר הארובה‪ .‬והמשי הגביר )שהי' נראה‬ ‫כפרי( לספר שהי' חלוש וחולה מכל מה‬ ‫שעבר עליו‪ ,‬ועכשיו כשחזר לאיתנו נסע‬ ‫לקאזני להכיר את הרבי שהציל אותו‪ ,‬וסיי‪,‬‬ ‫ולא זכיתי להכירו‪ ,‬על כ התגלגל ברפש‬ ‫מגודל צערו‪.‬‬ ‫מתורתו של רבינו‪ :‬מה שנזכר בתפלת כה‬ ‫גדול )בסדר עבודת יוה"כ( שלא יצטרכו עמ‬ ‫ישראל זה לזה ולא לע אחר )יומא ד‪ $‬נג‪(:‬‬ ‫יש לפרש‪ ,‬דהנה בעוונותינו הרבי כשישראל‬ ‫המה מחוסר פרנסה ח"ו‪ ,‬וה נצרכי לבריות‬ ‫לקבל מה‪ ,‬אז כשבא לקבל מחבירו מוכרח‬ ‫לעשות איזה עני שבעבורו ית לו ממו‪ ,‬דהיינו‬ ‫שמראה לו שיש בו איזה מעלה על זולתו‪,‬‬ ‫שהוא מעובדי הבורא‪ ,‬או שהוא למד ובעל‬ ‫מעשי טובי‪ ,‬ובזה נעשה ח"ו כע אחר‪,‬‬ ‫וכאיש אחר ממה שהיה קוד‪ ,‬וע"ז היתה‬

‫ז‬

‫תפלת כה גדול‪ ,‬שלא יצטרכו עמ ישראל זה‬ ‫לזה" ממילא "ולא לע אחד" יהיו ניצולי‬ ‫מהרעה הגדולה הזאת מלהיות ח"ו לע אחר‬ ‫כנ"ל‪ .‬או י"ל על פי הפשוט‪ ,‬שבעוונותינו‬ ‫הרבי ע"י הגזירות מהאומות שגזרו על‬ ‫ישראל בעסק הפרנסה והכבידו העול עליה‪,‬‬ ‫בנתינת המיסי‪ ,‬ובפרט על בני הכפרי‬ ‫מחזיקי האוראנדיס‪ ,‬הכבידו עליה עול‬ ‫הקשה בגודל נתינת המיסי‪ ,‬עד אשר לא‬ ‫יוכלו שאת‪ ,‬ובעוונותינו הרבי כמה וכמה‬ ‫מבני הכפרי שהוכרחו להמיר דת מחמת‬ ‫דוחק הפרנסה‪ ,‬וע"ז אנו מתפללי "שלא‬ ‫יצטרכו עמ ישראל לפרנסה זה לזה" כי א‬ ‫שיהיה לכל אחד פרנסה בריוח‪ ,‬ואז ממילא‬ ‫"ולא לע אחר" ולא יצטרכו ח"ו להמיר דת‬ ‫כנ"ל‪) .‬באר משה יו הכפורי ד"ה מה שנזכר וכו'(‬ ‫המעורר ישני והמקי‪ #‬נרדמי‪" :‬נראה לי‬ ‫בהקדי בש הרב המאור הגדול בוצינא‬ ‫קדישא הרב הקדוש מהור"ר שמואל שמעלקי‬ ‫זי"ע אב"ד ניקלשבורג‪ ,‬פירוש בנוסח תפלתינו‬ ‫של שבת בנשמת כל חי‪ ,‬המעורר ישני‬ ‫והמקי נרדמי והמשיח אלמי‪ ,‬דהנה יש‬ ‫אנשי שה ישני לגמרי מעבודת ית"ש‪,‬‬ ‫ואינ נותני לב כלל אל עבודתו‪ ,‬וההכרח‬ ‫הוא לעורר ולהקיצ משינת ותרדמת הזמ‪,‬‬ ‫והשי"ת ב"ה הוא שמעורר אל עבודת‪ ,‬וזהו‬ ‫המעורר ישני‪ ,‬ויש שה נזכרי לפעמי‬ ‫בהשי"ת ב"ה ועובדי אותו יתבר לעתי‪,‬‬ ‫ולפעמי שוכחי מאתו יתבר‪ ,‬וה בבחינת‬ ‫ני ולא ני תיר ולא תיר )פסחי קכ‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫ובבחינת נרדמי וההכרח הוא ג"כ להקיצ‬ ‫מהתרדמה ולהביא למדריגה העליונה‪,‬‬ ‫להיות תמיד דבוקי בו ית' בלי לשכוח א‪$‬‬ ‫רגע כמימרא‪ ,‬וג כ השי"ת מקיצ‪ ,‬וזהו‬ ‫המקי נרדמי‪ ,‬והמשיח אלמי‪ ,‬דהנה הש‬ ‫א‪-‬ל‪-‬הי הוא ה' אותיות שה נגד ה' מוצאות‬ ‫הפה‪ ,‬והעיקר שיהיה האד שומר פיו ולשונו‬ ‫מלדבר לשו הרע ורכילות וכזב ושקר ודברי‬ ‫בטלי ודומיה מדברי הפוגמי‪ ,‬א לדבר‬ ‫תמיד בפיו ולשונו דברי תורה ויראה ומוסר‬ ‫ותפלה ושירות ותשבחות‪ ,‬אז הוא מייחד בפיו‬ ‫הש אלקי‪ ,‬ע"י ה' מוצאות הפה בשלימות‪,‬‬ ‫אכ כשהאד ח"ו פוג בפיו ולשונו‪ ,‬אזי‬ ‫מסתלקי אותיות י‪-‬ה מהש א‪-‬ל‪-‬הי‪,‬‬ ‫ונשאר אל‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק )פנחס רמה‪ ,‬ב(‬ ‫ואז ה בבחינת אלמי ח"ו‪ ,‬א השי"ת ב"ה‬ ‫הוא המשיח אלמי‪ ,‬ועוזר על ככה לשוב‬ ‫מדרכ ולתק הפג‪ ,‬ואז ימלא פיה שירות‬ ‫ותשבחות‪ ,‬עכ"ד הקדושי"‪.‬‬ ‫שועת עניי אתה תשמע צעקת הדל‬ ‫תקשיב ותושיע‪ :‬יש לרמז שהתפלה שהיא‬ ‫עבור השכינה וצער כלל ישראל קרוב להתקבל‬ ‫מיד אצל השי"ת‪ ,‬בעוד שתפילה עבור עצמו‬ ‫מתקבלת אבל רק לעתיד בשעת רצו‪ ,‬וזה‬ ‫שנתק בנשמת‪ :‬שועת עניי אתה תשמע –‬ ‫בלשו עתיד‪ ,‬א לא תיכ‪ $‬ומיד‪ ,‬אבל צעקת‬ ‫הדל – התפלה שאד מתפלל על צער‬ ‫השכינה שהיא עניה ודלה‪ :‬צעקת הדל תקשיב‬ ‫ותושיע מיד‪.‬‬ ‫מאמרותיו הק' לחודש אלול‪:‬‬ ‫א "פ יאמר האומר‪ ,‬א כבר חלפו ועברו‬ ‫י"א חדשי בלי משי על לב‪ ,‬אזי ח"ו אי לו‬ ‫תקווה‪ .‬לכ גמר אומר‪ :‬ואלול בשנה‪ ,‬העמיד‬ ‫השי"ת ברחמיו את חודש אלול‪ ,‬בשנה – לשו‬ ‫השתנות‪ ,‬שג בו עת לשנות מעשיו ושב ורפא‬ ‫לו‪ ,‬וסר עוונו וחטאתו תכופר"‪.‬ומובא סמוכי‬ ‫לרעיונו בצירו‪ $‬החודש אלול כפי שיסד לנו‬ ‫האריז"ל היוצא מהפסוק )דברי ו‪ ,‬כה(‪:‬‬ ‫וצדקה' תהיה' לנו' כי' )נשמור לעשות(‪ ,‬כלומר‪,‬‬

‫העצומה עלה בידו להסתיר את גדלותו‬ ‫המופלאה‪ ,‬בהיותו נחבא אל הכלי‪ ,‬יחיד‬ ‫בענוה ושפלות בר כחד מקמאי‪ ,‬הרי לאחר‬ ‫פטירתו נתפרס כגאו וקדוש אשר כל רז לא‬ ‫אניס ליה‪ ,‬ובמיוחד נתגלה זה מספריו‬ ‫הקדושי שהותיר אחריו‪ ,‬בה מתגלית‬ ‫גדלותו העילאית לאחר שעלה בידו ג‬ ‫בתקופת הנהגתו להסתיר עצמו בצורה‬ ‫מופלאה ביותר בעצ‪ ,‬חיבר ספרי רבי‪ ,‬נוס‪$‬‬ ‫על "באר משה"‪ ,‬הלא ה "דעת משה" על‬ ‫התורה‪" ,‬בינת משה" על התורה‪" ,‬קהלת משה‬ ‫על התורה"‪ ,‬מטה משה" על הגדה של פסח‪,‬‬ ‫שיר השירי ועוד‪" ,‬ויחל משה" על תהילי‪,‬‬ ‫"תפלה למשה" מאמרי לחג הסוכות‪" ,‬פרקי‬ ‫משה" על פרקי אבות ועוד‪.‬‬ ‫גדולי דורו חרדו מקדושתו‪ ,‬ורב של‬ ‫ישראל בעל "אוהב ישראל" מאפטא זי"ע כותב‬ ‫באגרת קדשו אליו‪" :‬כבוד ידידי מחותני רב‬ ‫חביבי רחימא דליבאי הרב החסיד המפורס‬ ‫יקירא קדישא חסידא ופרישא העניו האמיתי‬ ‫קדוש יאמר לו' ובגו‪ $‬האגרת‪" :‬ויזכה לבוא‬ ‫למעלת הקדושי והטהורי שהיה לאביו‬ ‫הצדיק קדוש ישראל זללה"ה‪ ,‬למלאת מקומו‬ ‫בתורה וגדולה ובחכמה וביראה וענוה ובזקנה‬ ‫וכאשר היה ה' ע אביו כ יהיה עמו‪ ,‬ויגדל‬ ‫שמו‪ ,‬וכסאו יהיה נכו לו ולזרעו עד עול‪ ,‬וכל‬ ‫אשר יעשה ה' יצליח לו להיות פועל ישועות‬ ‫בקרב אר‪ ,‬ובפרט להבאי לקבל ברכותיו"‪.‬‬ ‫ומעבר למכתב הוא מכתירהו בתואר‪" :‬הצדיק‬ ‫החסיד המפורס בוצינא דנהורא יקירא"‪.‬‬ ‫והתבטא עליו פע בפני מקורביו‪" :‬דעו כי הוא‬ ‫ב הרה"ק המגיד מקאזני זי"ע‪ ,‬והמגיד היה‬ ‫בחינת דוד המל ע"ה וג הוא כמוהו" )ש(‪,‬‬ ‫והדברי נשגבי‪ .‬ופע אחת בראש השנה‬ ‫איחר הרה"ק מאפטא זי"ע להתפלל‪ ,‬ואחר כ‬ ‫גילה סיבת איחורו‪ ,‬יע "שאינו מתפלל עד‬ ‫שרבי משה'לע מקאזני מתפלל‪ ,‬כי אי‬ ‫פותחי למעלה השערי עד שהוא מתחיל‬ ‫להתפלל‪ ,‬ואמר‪ :‬שזכה לזה מפני שאומר בכל‬ ‫יו פרשת העקידה‪ ,‬בבחינת 'שה הנעקד על‬ ‫גבי במזבח'!‬ ‫יוצאי חלציו‪ ,‬המה הקדושי אשר באר‬ ‫המה – הרה"ק רבי ישכר‪ ,‬וחתנו רבי יעקב יואל‬ ‫בהרה"ק רבי מרדכי – חת הרה"ק בעל "אוהב‬ ‫ישראל" מאפטא‪,‬מזיוו"ר ומזיוו"ש הרה"ק רבי‬ ‫אלעזר מקאזני )בעל ליקוטי מהרי"א(‬ ‫וארבעה חתניו רבי יוס‪ $‬בהרה"ק רבי מרדכי‬ ‫דוד מדאמבראווא‪ ,‬רבי שמואל זאנוויל‬ ‫בהרה"ק רבי ברו אברה מבארדיוב‪ ,‬רבי‬ ‫יצחק שלמה מזעליחוב ב בנו של הרה"ק רבי‬ ‫משה מזוויעהל‪ ,‬רבי מרדכי זעליג הלוי הורווי‬ ‫נכד ה'חוזה' הק'‪ ,‬זי"ע‪.‬‬

‫חסד השי"ת וצדקה תהיה לנו‪ ,‬כי ג לאחר‬ ‫שעברו י"א חודש ללא התעוררות ועשיה‬ ‫רוחנית "מכל מקו נות לנו צדקה‪ ,‬וארכה‬ ‫אתיהב לנא‪ ,‬כי נשמור מעתה לעשות ולתק‬ ‫כל ימי השנה‪ ,‬אזי הא‪-‬ל גומר עלינו כאילו‬ ‫שמרנו כל הי"ב חודש‪ ,‬כי לעשות הוא לשו‬ ‫תיקו"‪ .‬והיינו שבכחו של חודש אלול לתק‬ ‫ולהשלי מה שהחסרנו כל השנה‪ .‬ומחדש‬ ‫יסוד נפלא כי על א‪ $‬היות ראש השנה יו‬ ‫הדי‪ ,‬בו מל במשפט יעמיד אר "מכל מקו‬ ‫נמש ממנו קדושה וטהרה על כל ימות השנה‪,‬‬ ‫באשר שהוא ראשית וכללות השנה‪ ,‬והג‬ ‫שהוא יו הדי‪ ,‬מכל מקו יו קדוש וטהור‬ ‫הוא‪ ,‬ובודאי יש בו שמחה ג כ"‪.‬‬ ‫עובדא מעניינת בתור ראיה לדבר‪ ,‬הוא‬ ‫מציי‪" :‬וזכורני כד הוינא טליא‪ ,‬הייתי תמיד‬ ‫מתמה עצמי על כבוד כ"ק אאמו"ר זצלה"ה‪,‬‬ ‫שבראש השנה היה שמח למאוד‪ ,‬ולכאורה‬ ‫ביו ההוא לשמחה מה זו עושה‪ ,‬אמנ הוא‬ ‫הדבר אשר דברנו‪ ,‬מחמת שהלא ראשית‬ ‫השנה‪ ,‬יורד בו קדושה וטהרה וכל טוב לכל ימי‬ ‫השנה"‪ .‬א בראש השנה עדיי נסתרת‬ ‫ההשפעה‪ ,‬והיא מכוסה ונעלמת‪ ,‬הרי לאחר‬ ‫השלימות של יו הכפורי וחג הסוכות היא‬ ‫מתגלית בעליל‪ ,‬והוא שנאמר‪ :‬תקעו בחודש‬ ‫שופר בכסה ליו חגגו )תהלי פא‪ ,‬ד( דהיינו‬ ‫אותה התחדשות והמשכת השפע‪ ,‬היורדת‬ ‫בתקיעת שופר בראש השנה‪ ,‬היא בעצ שפע‬ ‫כל טוב לנו‪ ,‬ושפע קדושה ובני חיי ומזוני‬ ‫עלינו‪ ,‬אלא שבר"ה צריכה היא להיות מכוסה‬ ‫"שיהיה מס המבדיל בפני החיצוני‪ ,‬לכל‬ ‫יראו זה היחוד‪ ,‬שלא לערבב שמחתינו‪ ,‬שנוכל‬ ‫לקבל כל מיני השפעות ואי לזר את"‪ ,‬דהיינו‬ ‫שבר"ה שמחת החג היא באיתכסיא בכסה‪.‬‬ ‫בר‪ ,‬בהגיע יו חגנו הוא חג הסוכות "אז‬ ‫הדבר בא באתגליא‪ ,‬להראות כי אכ נצחנו‬ ‫דינא בלולב ואתרוג לאות בידינו‪ ,‬כי אנ נצחי‬ ‫דינא"‪ ,‬ואז הוא באמת יו חגנו‪ ,‬על ש נצחו‬ ‫מדת הרחמי על מדת הדי לטובת וברכת‬ ‫של ישראל לעול‪.‬‬ ‫ומבאר הא דכתיב "נעימות בימינ נצח"‬ ‫דהנה יש שאחד מנצח לחבירו בקטטות‬ ‫ומריבות‪ ,‬עד שמוכרח לנטות אליו ולסור אל‬ ‫משמעתו‪ ,‬אבל יש שמנצח לחבירו בנעימות‬ ‫ובידידות ובגודל האהבה‪ ,‬שמדבר כל כ על‬ ‫לבו בדברי עריבי וטובי‪ ,‬ובדברי פיוס‬ ‫וריצוי ואהבה‪ ,‬עד שחבירו מודה לו שהאמת‬ ‫אתו‪ ,‬וזהו‪ :‬נעימות בימינ נצח‪ ,‬שמה טוב‬ ‫ונעי הוא כשהימי מנצח‪ ,‬דהיינו כשמנצח‬ ‫לחבירו באהבה ואחוה וריעות וידידות"‪.‬‬ ‫י"ג שנה הנהיג את המוני החסידי‬ ‫בקאזני‪ ,‬וא כי למרות גאונותו וגדלות‬ ‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' ‪.‬‬ ‫שמואל מרדכי גרטנהויז שליט"א לרגל נשואי בנו הבה"ח מנח זאב נ"י‬

‫פע ישב הרה"ק ר' יעקב צבי מפאריסוב‬ ‫זי"ע‪ ,‬בסעודת ההילולא של הרה"ק ר' משה‬ ‫מקאזני זי"ע דהוא בי"ב אלול‪ ,‬וישבו ש שני‬ ‫זקני‪ ,‬ושאל אות היית מכירי את הרבי ר'‬ ‫משה'לע‪ ,‬ואמרו הכרנו אותו‪ ,‬אמר לה א"כ‬ ‫תעמידו יי לכבוד ההילולא‪ ,‬והעמידו אמר‪:‬‬ ‫דודי הרה"ק רבי ירחמיאל משה מפרשיסחא‬ ‫זי"ע אמר שני אמרות‪ ,‬אמר שגדולת הרבי ר'‬ ‫משה'לע לא ידעו עד ביאת משיח‪ ,‬ועוד אמר‪,‬‬ ‫שאפילו בביאת משיח לא ידעו גדולתו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי חיי מאיר יחיאל ממאגלניצא‬ ‫זי"ע ]שהיה חת הרה"ק רבי אלעזר מליעזנסק‬ ‫זי"ע[ היה בראש חודש אלול בקאזני‪ ,‬בחיי‬ ‫הרה"ק רבי משה מקאזני זי"ע‪ ,‬ואחר שבת‬ ‫נסע לביתו‪ ,‬וביו ד' אחר צאתו מהמקוה אמר‬ ‫לחתנו הרה"צ ר' אלחנ זצלל"ה‪ ,‬אמור‬ ‫לחמות להכי עגלה ואסע לקאזני‪ ,‬כי דודי‬ ‫הרה"ק רבי משה'לע נחלה מאוד‪ ,‬והל ואמר‬ ‫לה‪ ,‬ואמרה הרבנית‪ ,‬מה זאת‪ ,‬זה שני ימי‬ ‫שבאת‪ ,‬ועדי לא שלמתי שכר עגלה‪ ,‬ואמר לה‬ ‫הרה"ק שיסע עתה דר ראדו וש היו לו‬ ‫גבירי שישלמו עבורו‪ ,‬ושכרו עגלה‪ ,‬ובאו ערב‬ ‫שבת קודש בבוקר לקאזני‪ ,‬וקוד שנסע אל‬ ‫העיר שמע קול העיר הומיה בבכיות ויללות‪,‬‬ ‫ואמר לחתנו הנ"ל‪ ,‬ניסע תיכ‪ $‬על ציו המגיד‪,‬‬ ‫וכאשר בא לאהל המגיד פגע באמו הצדיקת‬ ‫הרבנית ע"ה שיצאה מאהל אביה המגיד הק'‬ ‫ואמרה לו‪ ,‬בני אי ל מה ליל ולהתפלל כי‬ ‫אני הייתי ש ולא ענה לי אבי המגיד הק'‬ ‫דבר‪ .‬ואמר השר‪ $‬ממאגלניצא זי"ע א‪ $‬שיש‬ ‫לסמו על דבריה‪ ,‬אעפ"כ כיו שבאתי הלו‬ ‫אכנס ונכנס ושהה ש זמ מה‪ ,‬ויצא ואמר‬ ‫נואש‪ ,‬וכ הוה שבערב שבת קודש י"ב אלול‬ ‫נח נפשיה‪.‬‬ ‫להלויתו באו אלפי חסידיו וגיסו ב אחותו‬ ‫ה"שר‪ "$‬ממאגלניצא זי"ע הספיד את דודו‬ ‫הרה"ק ר' משה א"ב זי"ע ואמר‪ :‬אוי וויא‪ ,‬אוי‬ ‫וויא‪ ,‬אי האב גארנישט געוואוסט אז דער‬ ‫פעטער שיינט אזוי ווע אי וואלט געוואוסט‬ ‫אז ער וועט אזוי שיינע וואלט אי זע אי‬ ‫איה מדבק געוועזע ער שיינט זעהר‬ ‫אויסטערליש‪) .‬אויה לי‪ ,‬ואני כלל לא ידעתי‬ ‫שהדוד מאיר כ"כ‪ ,‬אילו ידעתי זאת הייתי דבק‬ ‫בו‪ ,‬הוא מאיר מאד( והמשי דבריו ואמר‪:‬‬ ‫"חז"ל אומרי‪ :‬גדולי צדיקי במיתת יותר‬ ‫מבחייה‪ ,‬כי אחר מיתת ניכרי חייה של‬ ‫הצדיקי"‬ ‫זכותו יג עלינו ועל כל ישראל אמ‪.‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫אור יקרות‪ ,‬שיח זקני‪ ,‬צדיקי עול‬

‫עב"ג הכלה החשובה תחי' בת הרה"ג ר' אפרי פישל פיליפ שליט"א בורא עול בקני ישלי זה‬ ‫הבני‪ ,‬והזיווג יעלה יפה יפה ויזכו לבנות בית נאמ בישראל לתפארת מתו שפע ברכה והצלחה ולרוות‬ ‫מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאור ימי ושני טובי אמ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' ישראל אלבוי שליט"א לרגל ארוסי בתו החשובה תחי'‬ ‫עב"ג הבה"ח יוחנ* נ"י ב הרה"ח ר' אהר* לנדאו שליט"א יה"ר שיעלה הזיווג יפה וברה לש ולתפארת‬ ‫ולתהלה דורות ישרי מבורכי בבני עדי עד ותרוו מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מת בריות‬ ‫גופא ונהורא מעליא לאור ימי ושני טובי באי מחסור כל אמ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' יצחק אייזיק שוואר' שליט"א לרגל הולדת בתו תחי‬ ‫ולסבי החשובי הרה"ח ר' משה פרסטר שליט"א והרה"ח ר' מנדל יהושע שוואר' שליט"א‬ ‫יה"ר שתזכו לגדלה לתורה לחופה ולמעשי טובי ותרוו ממנה ומכל יוצאי חלציכ רוב נחת דקדושה‬ ‫מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאור ימי ושני טובי אמ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' אברה יהושע העשיל פירר שליט"א ב הרה"ח ר' אהר* פירר שליט"א‬ ‫חת הרה"ח ר' אהר* ארנפלד שליט"א לרגל פדיו* בנו בכורו מנח יצחק נ"י‬ ‫יה"ר שתזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשי טובי ותרוו ממנו רוב נחת דקדושה מת בריות גופא‬ ‫ונהורא מעליא לאור ימי ושני טובי באי מחסור כל אמ‬

‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' דוד יוס‪ +‬אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס‪ +‬ז"ל‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' וואל‪ +‬אופמא* ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' משה יעקב ז"ל‬ ‫נלב"ע י' אלול תש"מ ‪ä.á.ö.ð.ú‬‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' שלו אוברלנדר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ד אלול תשנ"ג‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע"י בני המשפחה שיחיו‬ ‫לעלוי נשמת‬ ‫האשה החשובה מרת צפורה מרי‬ ‫רובינשטיי* ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' מנח הלל ז"ל‬ ‫הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' דוב קניג ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' משה אביגדור ז"ל‬ ‫נלב"ע ו' אלול ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ח ר' אלקנה קניג שליט"א‬ ‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' חיי קליי* ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' שמואל ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ד מנ"א תשס"ט‪ ,‬הונצח ע"י בנו הרה"ח‬ ‫ר' שמואל קליי* שליט"א‬

‫ליו השלושי‬

‫לעילוי נשמת‬

‫הרה"ח ר' אברה יהודה דזלושינסקי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' משה שמואל ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ד אלול תשס"א‬ ‫הונצח ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לעילוי נשמת‬

‫הרה"ח ר' אברה אלכסנדר צבי ז"ל‬ ‫ב שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר שמשו* רינגל שליט"א‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ"ח‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬ ‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי* זצ"ל‬ ‫ראש הקהל דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬ ‫נפטרה ה' סיו ערב שבועות תשס"ט‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי* שליט"א‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ‬ ‫הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫‪ 057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì àð íéáøä éåëæì úåàöåää éåñëì úåçöðäå úåîåøúì‬כא* תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

‫ח‬