Divrei Torah Leparasha Ekev 2009

‫בס"ד‬

‫¼¾"‪ ³¾þõ š‬עקב‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫אבות פ"ד‬ ‫י"ז מנ"א תשס"ט לפ"ק‬

‫והיה עקב תשמעו את המשפטי האלה ושמרת ועשית אות וגו'‪) .‬ז‪ ,‬יב‪-‬יג(‬ ‫קשה האי קאמר הכתוב שבזכות המצוה יתבר האד בברכה בפרי בטנו ובדגנו וכל‬ ‫רכושו‪ ,‬והלא אמרו רז"ל )קידושי לט‪ (:‬שכר מצווה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬ונראה דהנה איתא‬ ‫)אבות פ"ד( ששכר מצוה מצוה‪.‬וביאר הרע"ב שהשמחה שהאד שמח בעת עשיית המצוה‪,‬‬ ‫זה נחשב לו למצווה בפני עצמה והוא מקבל שכר ג על שמחה של מצוה זו‪ .‬ונראה דעל‬ ‫השמחה של מצוה שפיר מקבל האד שכר בעוה"ז‪ ,‬דבשלמא על המצווה גופה שמצווה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כבר התנה הכתוב בפרשת ואתחנ ושמרת את המצוה וגו' היו לעשות‪ ,‬ופירש‬ ‫רש"י ולמחר לעוה"ב ליטול שכר‪ ,‬אבל השמחה של מצוה שהאד מוסי! מדיליה ואינה‬ ‫אחת מתרי"ג המצות‪ ,‬על זה לא נאמר היו לעשות‪ ,‬ולכ מקבל שכר על זה בעוה"ז‪ .‬והנה‬ ‫אמרו רז"ל )ב"ד מב‪ ,‬ג( אי והיה אלא לשו שמחה‪ .‬וזה שאמר הכתוב‪ ,‬והיה עקב תשמעו‪,‬‬ ‫היינו שמתו שמחה תשמעו‪ ,‬את המשפטי האלה ושמרת ועשית אות‪ ,‬בזכות זה‬ ‫)הרה"ק ר' אליעזר מדזיקוב זי"ע(‬ ‫ושמר וגו' ותתברכו בכל מילי דמיטב א! בהאי עלמא‪.‬‬

‫והיה עקב תשמעו וגו' ושמר ה' אלקי ל את הברית ואת החסד וגו'‪) .‬ז‪ ,‬יב(‬ ‫הכלל הוא‪ ,‬דבאמת מה שהקב"ה נות שכר בעד המצוה‪ ,‬זה הפחות שבתענוגי‪ ,‬והתענוג‬ ‫העיקר והשכר הוא המצוה גופא‪ ,‬מה שאד עושה נחת רוח ליוצרו ועושה רצונו ומקיי‬ ‫מצותו‪ ,‬כמו שאמר התנא )אבות ד‪ ,‬ב( 'שכר מצוה – מצוה'‪ ,‬דגופא של מצוה הוא התענוג‬ ‫והשכר בעד המצוה‪ ,‬ומה שהקב"ה משל השכר לעול הבא‪ ,‬הוא פחות שבתענוגי‪ ,‬אבל‬ ‫עיקר התענוג הוא המצוה גופא‪ ,‬מה שהאד עושה רצו הבורא ומשמח כביכול הבורא וכל‬ ‫העולמות‪ .‬וזהו שאמר‪ :‬והיה עקב‪ ,‬זהו העקב וסו! הדבר‪ ,‬אשר תשמעו‪ ,‬ושמר ה' אלקי ל‪,‬‬ ‫מה שישמור ל את החסד והברית‪ ,‬ויטיב ל וישל ל שכר‪ ,‬הוא הפחות שבתענוגי‪ ,‬אבל‬ ‫עיקר התענוג הוא עשיית רצו בוראו‪.‬‬ ‫)קדושת לוי(‬

‫והיה עקב וגו' ושמר הק אלוקי ל את הברית ואת החסד‪) .‬ג‪ ,‬יב(‬ ‫הלשו "ושמר" צריכה ביאור‪ ,‬ולכאורה היה לו לכתוב‪' :‬ונת ה' אלקי ל את הברית ואת‬ ‫החסד‪ .‬אלא בא ללמדנו‪ ,‬כי לא כמדת בשר וד מדת הקב"ה‪ ,‬כי כשאד משל שכר טוב‬ ‫לפועלו‪ ,‬אז שוב לא איכפת לו א יתקיי השכר ביד פועלו‪ ,‬או יאבד‪ ,‬מאחר שהוא כבר‬ ‫מילא את חובתו‪ ,‬לא כ הקב"ה שמשל שכר לפועליו‪ ,‬ואחר שמשל השכר שומר הוא‬ ‫ומשגיח עליו שג יתקיי ביד האד ולא יפסידו‪ .‬וזוהי הכונה‪" :‬ושמר ה' אלקי ל את‬ ‫)ארו עדות(‬ ‫הברית ואת החסד" היינו שישמור על זה שיתקיי ביד‪.‬‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪8:47 8:25‬‬ ‫‪6:55‬‬ ‫‪8:44 8:22‬‬ ‫‪7:10‬‬ ‫‪8:47 8:25‬‬ ‫‪7:03‬‬ ‫‪8:45 8:23‬‬ ‫‪7:11‬‬ ‫‪8:46 8:24‬‬ ‫‪6:54‬‬

‫באי לי מחשבות זרות יותר ויש לי טורח וקושי גדול להתגבר בעצמי ולחזור לכוונת‬ ‫התפלה ונמצא כי אני בעצמי הוא הגור להמחשבות פסולות האלה‪ ,‬ע"ז רמזה לנו התורה‬ ‫הקדושה לבל יפול ח"ו לב העובד עבודת הקודש כי באמת יש דברי בגו‪ .‬דהנה כאשר‬ ‫ישראל מכי עצמו להתפלל באמת בכוונה גדולה ועי"ז בא לו לפעמי מחשבה זרה בתו‬ ‫התפלה כאשר יתאמ‪ $‬עצמו לפרוש הימנה ויחזור לכוונתו נעשה בזה תיקו גדול שמברר‬ ‫בזה הנצוצות הקדושות ומעלה אות לשרש‪ .‬דהנה ידוע מספרי הקדושי דכל עיקר‬ ‫עני הגלות הוא כדי לברר הנצוצות הקדושות מבי הקליפות ולהוציא מהשביה כי‬ ‫הנצוצות המה בגלות ונכבשו בי הקליפות וזה נקרא גלות השכינה כידוע וכל עיקר אריכות‬ ‫הגלות הוא עי"ז עד שנוציא בלע מפיה וע"י שאד מתאמ‪ $‬עצמו בעבודת השי"ת עי"ז‬ ‫הוא מוציא הנצוצות הקדושות מהשביה ומעלה אות לשרש וממילא יתבטלו הקליפות כי‬ ‫כל עיקר חיות הוא רק הנ"ק וכשיתבטלו לגמרי אזי יהא הגאולה שלמה בבי"א‪ .‬וזהו שיש‬ ‫לרמז במקראי קודש אלה‪ .‬כי תאמר בלבב רבי הגוי האלה ממני‪ .‬הגוי רמז‬ ‫להמחשבות זרות פי' מה שבאי לי מ"ז בתו התפלה הוא ממני דייקא כי אני בעצמי הוא‬ ‫הגור לזה ע"י שאני מארי בתפלה וא"כ‪ .‬איכה אוכל להוריש‪ ,‬כי קשה לי מאוד לפרוש‬ ‫מה וה מבלבלי את דעתי ומפסידי את כוונתי טוב היה לי לקצר בתפלה ע‪,‬ז אמר‬ ‫הכתוב‪ ,‬לא תירא מה זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקי לפרעה ולכל מצרי‪ ,‬פ' כי ג‬ ‫במצרי ש היה עיקר מקו הטומאה ועיקר גלות היה ג"כ רק כדי לברר הנ"ק מה כידוע‬ ‫והיה עבודת השי"ת קשה לה מאוד כידוע ועכ"ז כשבא עת דודי לא עכב המקו א!‬ ‫רגע אחד‪ ,‬כ יעשה ה' לכל העמי אשר אתה ירא מפניה‪ ,‬וכשאתה תוציא מה כל הנ"ק‬ ‫ע"י שתאמ‪ $‬עצמ בעבודת השי"ת יתבטלו כל הקליפות לגמרי ויהא הגאולה שלמה‬ ‫)אמת ליעקב בלענדוב(‬ ‫במהרה בימינו אמ‪.‬‬

‫פסילי אלהיה תשרפו באש לא תחמוד כס" וזהב עליה ולקחת ל וגו'‪) .‬ז‪ ,‬כה(‬ ‫רז"ל דרשו )ע"ז נב‪ (.‬מכא שעובד כוכבי שעשה ע"ז אסור בהנאה‪ ,‬וא ביטלו הרי הוא‬ ‫מותר בהנאה‪ ,‬דכתיב "פסילי אלוהיה תשרפו באש לא תחמוד כס! וזהב עליה ולקחת‬ ‫ל"‪ ,‬הא כיצד א פסלו לאלוה "לא תחמוד"‪ ,‬פסלו מאלוה‪" ,‬ולקחת ל" ]שתיבת 'פסילי'‬ ‫נדרשת מלשו פסל וע"ז‪ ,‬ומלשו פסלות וביטול‪ .‬רמז לדבר‪ ,‬דהנה החילוק בי לשו פסל‬ ‫ולשו פסול הוא‪ ,‬דלשו פסל הפ"א היא בסגו"ל ולשו פסול הפ"א בקמ"‪ ,$‬והוא כמו חילוק‬ ‫הנקודות שבי כס! וזהב‪ ,‬שכס! מנוקדת בסגו"ל‪ ,‬וזהב בקמ"‪.$‬וזהו הרמז‪" :‬פסילי אלוהיה‬ ‫וגו' לא תחמוד כס!"‪ ,‬כלומר‪ ,‬כשנקוד פסל כמו כס!‪ ,‬אז "לא תחמוד"‪ ,‬כי הוא אסור בהנאה‪,‬‬ ‫"וזהב ולקחת ל" כשנקוד פסול בקמ‪ ,$‬כמו זהב‪ ,‬אזי פסול הוא מעבודה זרה "ולקחת ל"‪.‬‬

‫אל תאמר בלבב וגו' בצדקתי הביאני ה' לרשת את האר הזאת וברשעת הגוי‬ ‫האלה ה' מוריש מפני‪ .‬לא בצדקת וביושר לבב אתה בא לרשת את ארצ כי‬ ‫ברשעת הגוי האלה ה' אלקי מוריש מפני‪ .‬וכו'‪) .‬ט‪ ,‬ד‪-‬ה( הקושיא מפורסמת ויענ וירעיב ויאכיל את המ וגו' למע הודיע כי לא על הלח וגו'‪) .‬ח‪ ,‬ג(‬

‫)הגה"ק רבי נח מינדעס זי"ע(‬

‫דמעיקרא קאמר "אל תאמר וגו' וברשעת הגוי" וגו'‪ ,‬ואח"כ אמר "כי ברשעת הגוי האלה"‬ ‫וגו'‪ .‬וי"ל על פי אמר ז"ל )סוטה ד(‪ :‬שכל אד שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה‪,‬‬ ‫שנאמר )משלי טז‪ ,‬ה( "תועבת ה' כל גבה לב"‪ .‬ולכ אמר‪" :‬אל תאמר בלבב וגו' בצדקתי‬ ‫הביאני" וגו'‪ ,‬שא תאמר כ בלבב‪ ,‬הרי הנ כעובד עבודה זרה ח"ו‪ ,‬ושוב אי חילוק בינ‬ ‫ובי רשעת הגוי האלה‪ ,‬על כ לא תוכל עוד לומר "וברשעת הגוי האלה ה' מוריש‬ ‫מפני"‪ .‬וכא לא אמר "ה' אלקי"‪ ,‬כי באופ זה אי ש ה' נקרא עלי ח"ו‪ ,‬על דר "אי אני‬ ‫והוא יכולי לדור במדור אחר" )סוטה ח‪ (.‬ושוב אמר‪" :‬לא בצדקת וביושר לבב אתה בא‬ ‫לרשת" וגו'‪ ,‬וכיו שאי אתה מחשיב את עצמ בלב‪ ,‬שפיר אמר "כי ברשעת הגוי האלה‬ ‫ה' אלקי מוריש מפני"‪ ,‬שהש נקרא עלי‪ ,‬ועל דר "ענוה מביאה לידי וכו' רוח הקודש"‬ ‫)שובע שמחות(‬ ‫)ע"ז כ‪.(:‬‬

‫ואהבת וברכ והרבי וגו'‪ .‬ברו תהיה מכל העמי וגו'‪) .‬ז‪ ,‬יג‪-‬יד(‬ ‫איתא במדרש )דב"ר ג‪ ,‬ד(‪" :‬כל מה שישראל אוכלי בעול הזה מכח הברכות שברכ‬ ‫בלע הרשע‪ ,‬אבל ברכות שברכו אות האבות‪ ,‬משומרי ה לעתיד לבא‪ ,‬שנאמר )פסוק יב(‬ ‫'ושמא ה' אלקי ל את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותי"‪ .‬ויש לומר הטע‪ ,‬דהנה‬ ‫האבות הק' היו ממאסי בעוה"ז‪ ,‬וכלל לא היתה נחשבת בעיניה טובת העוה"ז‪ ,‬ולכ לא‬ ‫רצו לבר את ישראל בברכת העוה"ז‪ ,‬כי אי יברכו בדבר שאינו כלו‪ ,‬על כ ברכו‬ ‫בברכת העוה"ב שהיה עיקר אצל‪ .‬לא כ בלע הרשע‪ ,‬שלא נחשב בעיניו כי א העוה"ז‪,‬‬ ‫כדר הרשעי‪ ,‬ולכ עניני העוה"ז ה מברכת בלע‪ ,‬וברכות האבות משומרות לעתיד לבא‪.‬‬ ‫זהו שאמר הכתוב‪ :‬ואהב וברכ והרבי" וגו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שתהיה לכ טובת העוה"ז‪ ,‬וא‬ ‫תשאל מני לנו כל זה‪ ,‬הלא ברכת האבות היתה רק לעוה"ב‪ ,‬לכ אמר‪" :‬ברו תהיה מכל‬ ‫העמי" רצ"ל‪ ,‬שכל העמי יברכו‪ ,‬וכל ברכותיה הלא הנה רק בעניני העול הזה‪.‬‬ ‫)הגה"ק רבי שלמה קלוגער זי"ע(‬

‫ברו תהיה מכל העמי‪) .‬ז‪ ,‬יד(‬ ‫בדי הוא שישראל יתברכו בכל הברכות‪ ,‬שהרי קל וחומר היא‪ ,‬א כל העמי שאינ‬ ‫מקיימי מצוות ומעשי טובי נות לה השי"ת צרכיה ומשפיע לה שפע‪ ,‬הרי בוודאי‬ ‫וללא כל ספק שישראל קדושי העושי רצונו של מקו ומקיימי מצוותיו‪ ,‬זכאי ה‬ ‫לכל הברכות והשפעות טובות‪.‬והוא שנאמר‪ :‬ברו תהיה – מקל וחומר מכל העמי‪ ,‬תהיו‬ ‫)הרה"ק הרבי מלובלי זי"ע(‬ ‫ראויי לברכת השי"ת‪.‬‬

‫והסיר ה' ממ כל חולי וכל מדוי מצרי הרעי אשר ידעת לא ישימ ב וגו'‪) .‬ז‪ ,‬טו(‬

‫קשה הלא כוונת משה היתה להגיד לישראל שבחו של מקו ולספר בכל החסדי אשר‬ ‫עשה עמה‪ ,‬ולמה הזכיר ויענ וירעיב‪ ,‬שעינה אות והרעיב אות עד שנת לה המ‪.‬‬ ‫ונראה דהנה ביארו המפרשי שמחסדי השי"ת הוא מה שלפעמי מגיע לאד איזה צרה‬ ‫ל"ע ואח"כ נושע לרווחה כי זהו כדי שירגיש האד בטובתו של המקו ב"ה‪ ,‬כי סת האד‬ ‫הלא לעול לא יתעורר להודות לד' על שנת לו עיני טובות‪ ,‬לא כ מי שנחלשו עיניו‬ ‫ואח"כ נתרפא‪ ,‬אז יודע מחסרונו שהיה לו מתחלה ולכ מודה לד' אשר רפאהו‪ .‬וזה כוונת‬ ‫הכתוב‪ ,‬אוד כי עניתני ותהי לי לישועה‪ ,‬שמהעינוי הקוד מרגיש האד כי הקב"ה הוא‬ ‫מגינו ומושיעו‪ .‬וזה ששיבח משה רבינו את המקו‪ ,‬ויענ וירעיב‪ ,‬ונת ל הרגשת העינוי‬ ‫ורעב‪ ,‬ואח"כ ויאכיל את המ‪ ,‬וזהו למע הודיע כי על כל מוצא פי ד' יחיה האד‪ ,‬שידע‬ ‫האד כי השי"ת מחייהו בכל רגע ורגע ומרוב אהבתו ית' אליו הוא מטיב לו תמיד‪ ,‬ומתו‬ ‫כ מתקרב האד להשי"ת‪ ,‬ואי ל טובה גדולה מזו להאד‪ ,‬שזוכה להכניס אהבת קונו‬ ‫)דברי שאול(‬ ‫בלבו‪.‬‬

‫שמלת לא בלתה מעלי ורגלי לא בצקה זה ארבעי שנה‪ ,‬וידעת ע לבב כי‬ ‫כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקי מיסר‪) .‬ח‪ ,‬ד‪-‬ה( צרי להבי סמיכות הפסוקי‪,‬‬ ‫ומלבד זה הרי התחיל "לטוב" שמלת לא בלתה וגו'‪ ,‬ומסיי בזה שה' אלוהי מייסר‪ .‬אלא‬ ‫הכוונה א נראה אד מכה ילד ברחוב‪ ,‬ונרצה לדעת א "אביו" הוא המכה‪ ,‬או אחר‪ ,‬אפשר‬ ‫לבדוק על ידי שיגש ג"כ להכות לילד‪ ,‬בזה א "אביו" מכהו לא ית לאחר להכותו‪ ,‬וא‬ ‫"אחר" הוא המכה‪ ,‬לא איכפת לו א יוסיפו להכותו‪ .‬ומצינו בברכות ד! ו‪ ,‬א שאות ברכיי‬ ‫עייפות ואות בגדי שמשתפשפי באי מכח "המזיקי"‪ ,‬לפי"ז הפסוק מדייק‪ ,‬הרי לא‬ ‫נתתי "למזיקי" להזיק ל‪ ,‬וראיה שהרי שמלת לא בלתה‪ ,‬ורגל לא בצקה‪ ,‬והטע כי ה'‬ ‫הוא המייסר כאשר מייסר איש את בנו‪ ,‬ואינו נות לאחר רשות להזיק‪.‬‬ ‫)הגה"ק בעל ארי' דבי עילאי זי"ע‬

‫וידעת ע לבב כי כאשר ייסר איש את בנו ד' אלקי מיסר‪) .‬ח‪ ,‬ה(‬ ‫יש לומר הכוונה עפי"ד הזוהר עה"פ או הודע אליו חטאתו שהקב"ה כשמעניש לאד על‬ ‫חטא שחטא הוא מענישו בדוגמא אותו עו‪ ,‬ומתו זה מבי האד החטא שחטא ונות אל‬ ‫לבו לשוב בתשובה‪ ,‬והנה ידוע דר העול כשאב מכה את בנו על איזה דבר אשר לא טוב‬ ‫עשה‪ ,‬אומר לו בשעת הכאה מדוע עשית כ וכ‪ ,‬ובעבור זה אני מכה אות‪ ,‬וזש"כ וידעת‬ ‫ע לבב ר"ל שידעת בלבב מה שחטאת‪ ,‬א א תאמר אי יודע האיש איזה עבירה עבר‬ ‫בשוגג‪ ,‬ולזה אמר כי כאשר ייסר איש את בנו כ ד' אלקי מיסר‪ ,‬פירש דוגמת אותו חטא‬ ‫)הגה"ק הב"ח זי"ע(‬ ‫שחטא‪ ,‬וא"כ תדע לעשות תשובה על אותו חטא שחטא‪.‬‬

‫קשה למה הוצר לכתוב ונתנ בכל שונאי‪ ,‬מה לנו לדעת היכ ישימ‪ ,‬די בזה שיסיר‬ ‫אות מאתנו‪ ,‬ונראה שהכתוב מגלה יסוד גדול בהתנהגות הבורא ב"ה‪ ,‬כי איתא )ברכות ד!‬ ‫ל"ד( שרבי חנינא ב דוסא כשהיה מתפלל על חולה היה אומר אח"כ זה חי וזה מת‪ ,‬וקשה‬ ‫דבשלמא כשאמר זה חי שפיר דמי כדי לבשר לקרובי החולה שיחיה‪ ,‬אבל למה לו לומר זה‬ ‫מת‪ ,‬והלא דיה לצרה בשעתה שיתאבלו כשימות‪ ,‬אול הכוונה דהנה איתא בחז"ל )מו"ק‬ ‫טז‪ (.‬שהקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה‪ ,‬וקשה אי יוכל הצדיק לשנות רצו הבורא ית"ש‪,‬‬ ‫א התירו‪ $‬הוא דהנה כתיב )ישעי' מג‪ ,‬ד( ואת אד תחתי ודרשו חז"ל )ברכות סג‪ (:‬אל‬ ‫תקרי אד אלא אדו‪ ,‬וג כתיב )ישעי' מג‪ ,‬ג( נתתי כפר מצרי‪ ,‬והיינו שלפעמי כשגובר‬ ‫מדת הדי על בר ישראל‪ ,‬נות לו השי"ת נפש רשע ופודה בזה נפש הישראלי )עי' זוה"ק‬ ‫ח"א לג‪ ,(.‬והנה כשהתפלל רבי חנינא ב דוסא על חולה שיחיה‪ ,‬היה מוכרח לית מקו‬ ‫למדת הדי לחול‪ ,‬ולזה חיפש איזה רשע שהחולאת תפול עליו‪ ,‬וזה שאמר זה חי וזה מת‪,‬‬ ‫כלומר מת תחת החולה שיחיה‪ ,‬ולבחינה זו אמר הכתוב ידבר עמי תחתנו‪ ,‬שתעבור הגזירה‬ ‫הרעה מישראל לעמי‪ ,‬ולכ אמר הכתוב כא‪ ,‬והסיר ה' ממ כל חולי וגו'‪ ,‬וכי תימא אנה‬ ‫תחול הגזירה‪ ,‬לזה אמר ונתנ בכל שונאי‪ ,‬כי צדיק מצרה נחל‪ $‬ויבא רשע תחתיו‪.‬‬

‫אר אשר לא במסכנת תאכל בה לח לא תחסר כל בה‪) .‬ח‪ ,‬ט(‬

‫כי תאמר בלבב רבי הגוי האלה ממני איכה אוכל להוריש לא תירא מה זכור תזכור‬ ‫גו'‪) .‬ז‪ ,‬יז( יש לבאר העני עפ"י רמז דהנה נראה שהרבה פעמי באי לאד מחשבות זרות‬ ‫בתו התפלה המבלבלי את דעתו ומפסידי את כוונתו‪ ,‬א אמר יאמר העובד מה לי‬ ‫לצרה הזאת היה לי לקצר בתפלה מחמת שאני רואה דכל מה שאני מארי יותר בתפלה‬

‫שמעתי בקטנותי בש חכמי קסטיליא שפירשו כי העני אוכל את הלח בלבד‪ ,‬כיו שאי לו‬ ‫לפת ללפת בו את הפת‪ .‬אבל באר‪ $‬ישראל יהיה הלח כל כ משובח‪ ,‬עד שנית יהיה‬ ‫לאוכלו ללא לפת‪ ,‬וזאת לא בגלל שיחסר דבר‪ ,‬אלא בגלל טעמו המובחר‪ .‬על כ נאמר‪:‬‬ ‫"אר‪ $‬אשר לא במסכנות תאכל בה לח"‪ ,‬היינו הלח שתאכל בה לבד‪ ,‬לא יהיה מחמת‬

‫)הרה"ק רבי מאיר מפרימישלא זי"ע(‬

‫אר חטה ושעורה וגפ ותאנה ורמו אר זית שמ ודבש‪) .‬ח‪ ,‬ח(‬ ‫ראוי לתת לב‪ ,‬למה מנאה התורה חמשה מיני‪ :‬חטה ושעורה וגפ ותאנה ורמו כבריאת‪,‬‬ ‫ושני מיני זית ותמר הזכירה את המוהל )‪-‬מי‪ ($‬היוצא מה‪" :‬זית שמ ודבש"‪.‬אלא‪ ,‬מצינו‬ ‫)הוריות יג‪ (:‬שכש שהזית משכח את הלימוד כ שמ זית משיב את הלימוד‪ ,‬עוד מסופר‬ ‫בגמרא )פסחי פה‪ (.‬שעולא נקלע לפומבדיתא והקריבו לפניו סל מלא תמרי וכו'‪" ,‬אמר‬ ‫מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא‪ ,‬בלילה צערוהו )שהתמרי גור‬ ‫לשלשול‪ ,‬גיטי ע‪ ,(.‬אמר מלא צנא סמא דמותא בזוזא בבבל ובבלאי עסקי באורייתא"‪.‬הרי‬ ‫שפרי הזית עצמו קשה ללימוד התורה‪ ,‬ורק היוצא ממנו משיב לימודו של אד‪ ,‬וכ‬ ‫בתמרי‪ ,‬הפרי עצמו קשה ממש כס המות‪ ,‬והדבש היוצא ממנו יפה ללימוד ומרגיל לשו‬ ‫תורה‪ .‬ולפי שדרכי תורה "דרכיה דרכי נוע וכל נתיבותיה שלו"‪ ,‬על כ לא רצה הכתוב‬ ‫לשבח את אר‪ $‬ישראל בדברי שקשי ללימוד התורה‪ ,‬והזכיר בה את המוהל היוצא‬ ‫מה‪.‬‬ ‫)הגה"ק רבי דוד אופנהיי זצ"ל(‬

‫א‬

‫"מסכנות"‪ ,‬שהרי "לא תחסר כל בה"‪ ,‬אלא רק בגלל טעמה המשובח של‬

‫החטה‪.‬‬ ‫)הגה"ק החיד"א זי"ע(‬

‫אר אשר לא במסכנות תאכל בה לח לא תחסר כל בה וגו'‪) .‬ח‪ ,‬ט(‬ ‫הלשו קשה‪ ,‬למה לא אמר סת אר‪ $‬אשר לא תהיה בה מסכנות‪ .‬ונראה לפרש דהנה איתא‬ ‫)באבות פ"ו( כ היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומי במשורה תשתה‪ ,‬א אתה‬ ‫עושה כ אשרי וטוב ל‪ ,‬וביאר המהר" שי!‪ ,‬כי הנה ת"ח עני האוכל פת במלח‪ ,‬אי בזה‬ ‫חידוש שהרי אנוס הוא בדבר ומאי יקח מעדני לאכול‪ ,‬אבל עשיר שיש לו כל מיני‬ ‫מטעמי והוא מקדש עצמו במותר לו ומתרחק ממאכלי עונג ואוכל רק פת במלח‪ ,‬עליו‬ ‫נאמר אשרי וטוב ל‪ ,‬כי לא מאונס הוא עושה זאת אלא מרצונו שלו וכדי ללכת בדרכה‬ ‫של תורה‪ .‬וזה שהדגישה הברייתא‪ ,‬א אתה עושה כ‪ .‬שא אתה הוא העושה כ‪ ,‬שאי ל‬ ‫לח‪ $‬מבחו‪ $‬לעשות כ דהיינו שאי ביד לפורטה מאומה‪ ,‬אלא שפיר יש ל הו רב‪ ,‬ואתה‬ ‫מעצמ בחרת לעשות כ א! שביד להתענג בתענוגי‪ ,‬אז אשרי וטוב ל‪ ,‬וזה כוונת‬ ‫הכתוב אר‪ $‬אשר לא במסכנות תאכל בה לח‪ ,‬שלא מחמת עניות תאכל בה לח‪ ,‬אלא‬ ‫באמת לא תחסר כל בה ויש בה כל מיני מעדני ומטעמי‪ ,‬אלא אתה מרצונ הטוב בחרת‬ ‫לאכול רק פת במלח כדי להסתפק במועט‪ .‬ואז ואכלת וברכת את ד' אלקי‪ ,‬שבכהאי גוונא‬ ‫אתה הול בדרכה של תורה ועבודת לד' אלקי רצויה היא‪.‬‬ ‫)ישמח משה(‬

‫ואכלת ושבעת וברכת‪) .‬ח‪ ,‬י(‬ ‫איתא בגמרא )ברכות כ‪ (:‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ :‬רבש"ע כתוב בתורת )לקמ י‪,‬‬ ‫יז( 'אשר לא ישא פני'‪ ,‬ואתה נושא פני לישראל כדכתיב )במדבר ו‪ ,‬כו( "ישא ה' פניו‬ ‫אלי'‪ .‬אמר לה הקב"ה והאי לא אשא פני לישראל שכתבתי לה בתורה "ואכלת‬ ‫ושבעת וברכת" וה מדקדקי על עצמ עד כזית ועד כביצה‪ .‬ויש לדקדק באומרו "וה‬ ‫מדקדקי על עצמ עד כזית ועד כביצה"‪ ,‬ונכו יותר היה לומר "וה מדקדקי על עצמ‬ ‫בכזית ובביצה; ועוד לפי ר' מאיר ור' יהודה‪ ,‬כל אחד לשיטתו‪ ,‬אי זו חומרא‪ ,‬שהרי לדעת‬ ‫ר"מ שיעור ברכת המזו הוא בכזית ולדעת ר"י בכביצה‪) .‬ש מט‪ (:‬בר כוונת חז"ל הוא‬ ‫ללמדנו‪ ,‬כיצד היו נוהגי תלמידי ר"מ ור"י כשהיו מזדמני לסעודה אחת‪ .‬שהרי א היו‬ ‫תלמידי ר"מ אוכלי כזית ומברכי‪ ,‬היו תלמידי ר"י טועני כנגד שזו ברכה לבטלה )עי'‬ ‫שו"ת ואח"כ או"ח סי' מט ד"ה דהנה(‪ ,‬ולהיפ‪ ,‬א תלמידי ר"י לא היו מברכי‪ ,‬היו טועני‬ ‫לעומת תלמידי ר"מ שה מבטלי מצות ברכת המזו‪ .‬לפיכ‪ ,‬כדי לחיות באחוה ורעות‪,‬‬ ‫היו מדקדקי באכילת לאכול או פחות מכזית כדי שלא להתחייב בברכה לכולי עלמא‪ ,‬או‬ ‫לאכול כביצה כדי להתחייב לכולי עלמא‪ .‬וזו כוונת הגמרא‪" :‬וה מדקדקי על עצמ עד‬ ‫כזית ועד כביצה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאכ דקדקו להשמר שלא לאכול מכזית ועד כביצה‪ ,‬כדי שיוכלו‬ ‫להשתוות ביניה‪ ,‬כי א! שכל אחד סבר שהצדק עמו‪ ,‬מכל מקו נשאו פני זה לזה מפני‬ ‫השלו והאחדות‪ ,‬ולכ מדה כנגד מדה‪ ,‬א! השי"ת ישא לה פני וינהג עמ לפני‬ ‫משורת הדי‪ ,‬ומרומז הדבר בפסוק )ש(‪" :‬ישא ה' פניו אלי" בזכות "ויש ל שלו"‪ ,‬על‬ ‫)הגה"ק רבי יהושע מקוטנא זי"ע(‬ ‫ידי השלו השורר ביניכ‪.‬‬

‫ואכלת ושבעת וברכת וגו'‪) .‬ח‪ ,‬י(‬ ‫איתא בגמרא )ברכות כ‪ :(:‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ :‬רבונו של עול‪ ,‬כתוב בתורת‬ ‫"אשר לא ישא פני" ואתה נושא פני לישראל‪ ,‬דכתיב "ישא ה' פניו אלי"‪ .‬אמר לה‬ ‫הקב"ה‪ :‬והיא לא אשא פני לישראל שכתבתי לה בתורה "ואכלת ושבעת וברכת"‪ ,‬וה‬ ‫מדקדקי על עצמ עד כזית ועד כביצה‪ .‬ולכאורה תמוה‪ ,‬למה אמר "וה מדקדקי על‬ ‫עצמ עד כזית ועד כביצה‪ ,‬שהרי א ה מדקדקי על עצמ לבר בכזית‪ ,‬כל שכ‬ ‫שיברכו בכביצה‪ ,‬והיה לו לומר‪' :‬וה מדקדקי על עצמ עד כביצה ועד כזית'; עוד קשה‪,‬‬ ‫ומי איכא ספיקא קמי שמיא בשיעור חיוב הברכה‪ ,‬עד שהקב"ה כביכול אומר "וה‬ ‫מדקדקי עד כזית ועד כביצה"; כ יש להבי‪ ,‬למה נקט דוקא חומרא זו‪ ,‬וכי אי חומרות‬ ‫אחרות שה מחמירי על עצמ‪ .‬ונראה לפרש לפי דברי הרי"! ששיעור סעודה הוא ג'‬ ‫ביצי‪ .‬ובזוה"ק איתא שבשלש ביצי יש עשרה זיתי‪ ,‬א כ כשיש לאד שיעור סעודה‪,‬‬ ‫דהיינו עשרה זיתי‪ ,‬והוא אוכל בעצמו שיעור סעודה‪ ,‬חייב לבר על מזונו‪ ,‬שנאמר "ואכלת‬ ‫ושבעת וברכת" בלשו יחיד‪ .‬אמנ ישראל ע קדושי‪ ,‬רוצי לגדלו ולרוממו ית"ש‪ ,‬ולכ‬ ‫כשיש לו מזו בשיעור י' זיתי‪ ,‬מהדר הוא אחר עשרה אנשי שכל אחד מה יאכל כזית‪,‬‬ ‫כדי שאפשר יהיה לזמ בש ה'‪ .‬וא אינו מוצא עשרה‪ ,‬אזי מהדר הוא עכ"פ אחר שלשה‬ ‫אנשי כדי שכל אחד יאכל שיעור כביצה ויוכלו לזמ‪ .‬הרי שמדקדק תחילה בכזית ולאחר‬ ‫מכ בכביצה‪ ,‬ואמנ המעיי ש במשנה )ברכות מה‪ (.‬יראה שהמחלוקת בעני כזית או‬ ‫כביצה היא אכ לעני זימו "עד כמה מזמני עד כזית‪ ,‬רבי יהודה אומר עד כביצה"‪.‬וזו היתה‬ ‫תשובתו של הקב"ה למלאכי השרת‪ ,‬שהוא נושא פני לישראל‪ ,‬כש שה עצמ נושאי‬ ‫פני בתורה ומדקדקי בה כדי לגדלו ולרוממו‪.‬‬ ‫)הגר"א מווילנא זי"ע(‬

‫ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקי על האר הטובה אשר נת ל‪) .‬ח‪ ,‬י(‬ ‫איתא בגמרא )ברכות מח‪" :(:‬רבי אליעזר אומר כל שלא אמר אר‪ $‬חמדה טובה ורחבה )‪-‬‬ ‫בברכת המזו( וכו' לא יצא ידי חובתו"‪ .‬ולכאורה‪ ,‬מני לו דבר זה‪ .‬ונראה‪ ,‬דהנה תיבת‬ ‫"ורחבה" יש לפרשה שמתרחבת על ידי יושביה‪ ,‬שכל מה שמתרבי בני ישראל היושבי‬ ‫עליה‪ ,‬כ היא מתרחבת‪ ,‬ובהיפו – מתקצרת‪ ,‬שהרי "אר‪ $‬צבי" כתיב בה‪ .‬וזהו הרמז בפסוק‪:‬‬ ‫"וברכת את ה' אלקי על האר‪ $‬הטובה אשר נת ל" דייקא‪ ,‬כי השי"ת נות את האר‪$‬‬ ‫מחדש בכל זמ ועיד לכל איש פרטי מישראל‪ ,‬על כ "כל שלא אמר אר‪ $‬חמדה טובה‬ ‫)בני יששכר(‬ ‫ורחבה לא יצא ידי חובתו"‪ ,‬שהרי כתיב "וברכת וגו' אשר נת ל"‪.‬‬

‫וזכרת את ה' אלקי כי הוא הנות לו כח לעשות חיל וגו'‪) .‬ח‪ ,‬יח(‬ ‫ותרג אונקלוס‪" :‬ארי הוא יהב ל עצה למקני נכסי"‪".‬מצאתי כתוב בש הריב"ש‬ ‫)הבעש"ט הק'( זי"ע שאמר על מה דאיתא )עי' שבט מוסר פ"י אות לד( שהרשעי מלאי‬ ‫חרטות‪ ,‬והקשה‪ ,‬א יש לה תמיד הרהורי חרטה על עבירות שביד‪ ,‬מפני מה קורא לה‬ ‫'רשעי'‪ ,‬הרי אמרו )קדושי מט‪ :(:‬המקדש את האשה על מנת שאני צדיק‪ ,‬אפילו רשע גמור‬ ‫מקודשת‪ ,‬שמא הרהר תשובה בדעתו ופירש‪ ,‬שלא קאי על מילי דשמיא אלא על מילי‬ ‫דעלמא‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שצרי כל אד לידע שכל מאורעותיו וכל מעשיו הכל הוא בהשגחת‬ ‫השי"ת‪ ,‬והוא נות לו במחשבתו לעשות כל מה שהוא עושה‪ ,‬וכמו שנאמר‪' :‬וזכרת את ה'‬ ‫אלקי כי הוא הנות ל כח לעשות חיל'‪ ,‬ותרג אונקלוס‪' :‬ארי הוא יהב ל עצה למקני‬ ‫נכסי'‪ .‬נמצא שאי לאד להתחרט על שו דבר שעשה‪ ,‬כי זה היה כ על ידי רצו הבורא‬ ‫ית"ש‪ ,‬וא הוא מתחרט נמצא שאינו מאמי שהכל הוא בהשגחת השי"ת‪ ,‬על כ ה נקראי‬ ‫'רשעי'‪ ,‬כי לא כ הוא‪ ,‬אלא הכל הוא על פי רצו העליו‪ ,‬חו‪ $‬מיראת שמי )ברכות לג‪."(:‬‬

‫אל תאמר בלבב וגו' בצדקתי הביאני ה' לרשת את האר הזאת וברשעת הגוי‬ ‫האלה ה' מוריש מפני‪,‬וגו'‪) .‬ט‪ ,‬ד‪-‬ה( קשה דמקוד אמר שלא יאמר האד שבצדקתו‬ ‫וברשעת הגוי זוכה לרשת את האר‪ ,$‬ואחר כ אומר כי רק ברשעת הגוי ד' מוריש‪,‬‬ ‫ונמצא דמה שאמרו מתחלה דברשעת הגוי ה יורשי זהו אמת‪ ,‬ולמה אמר ג על חלק‬ ‫זה אל תאמר בלבב‪ .‬ונראה דהנה מבואר בפרשת ל ל דכשאמר אברה אבינו להשי"ת‬ ‫במה אדע כי אירשנה‪ ,‬נענש על שלא האמי בד' ובעבור זה נגזר על בניו שיהיו במצרי ת'‬ ‫שנה‪ .‬וקשה דהלא אחר כ אומר הכתוב שלכ יבאו רק אחר ת' שנה לאר‪ $‬ישראל כי לא‬ ‫של עוו האמורי עד הנה‪ ,‬ומשמע דא! א היה אברה אבינו מאמי בההבטחה לא היו‬ ‫יכולי בני ישראל להכנס לאר‪ $‬משו שעדיי לא של עו האמורי‪ .‬ונראה דהעני הוא כמו‬ ‫שאמרה אשה הצרפית לאליהו הנביא כי באת אלי להזכיר עוני‪ ,‬וביאר רש"י בפרשת וירא‬ ‫)יט‪ ,‬יט( דלפי צדקת הצדיק כ נמדד ונכרע רשעת הרשע‪ ,‬דא האד רשע הוא לגבי צדיק‬ ‫גדול ונשגב הזה הנמצא בשכנותו‪,‬אז נדו לעונש‪ ,‬א! שלגבי אנשי אחרי אינו רשע‪ .‬ולכ‬ ‫א היה אברה מאמי בד'‪ ,‬אז לפי רוב צדקתו היו האמוריי אז נדוני כרשעי גמורי‬ ‫וכבר היה נשל עו האמורי אז והיה יכול לרשת את האר‪ $‬תיכ!‪ ,‬א כיו שאמר במה אדע‬ ‫ונגרע מדרגת צדקתו‪ ,‬לכ לא נשל עו האמורי‪ ,‬וזה שאמר הכתוב כא‪ ,‬אל תאמר בלבב‬ ‫בצדקתי הביאני ד' לרשת את האר‪ $‬הזאת‪ ,‬ולמה‪ ,‬משו שברשעת הגוי האלה ד' מוריש‬ ‫מפני‪ ,‬כלומר אל תאמר שלפי דרגת צדקת רשעי המה עד שמתו כ כבר נשל עונ‪,‬‬ ‫זה אינו‪ ,‬כי אי צדקת חזק כל כ עד שהגוי יחשבו לרשעי גמורי מתו כ‪ ,‬כי ברשעת‬ ‫הגוי האלה ד' מוריש מפני‪ ,‬כי רשעי ה בעצמ א! כשאי נמדדי נגד אחרי‪,‬‬ ‫וממילא כבר נשל עונ ותוכל להוריש מפני‪ ,‬אבל לא מטע צדקת‪ ,‬כי אינו מוכרח‬ ‫שאתה צדיק‪ ,‬דג זולת רשעי גמורי המה‪.‬‬ ‫)פני יפות(‬

‫ואת חטאתכ אשר עשית את העגל לקחתי ואשרו" אותו וגו'‪) .‬ט‪ ,‬כא(‬ ‫"לכאורה קשה‪ ,‬אי אפשר לשרו! החטא שאי בו ממש‪ ,‬וא קאי על העגל‪ ,‬היה לו לומר‬ ‫בקצרה‪' :‬ואת העגל אשר עשית לקחתי ואשרו! אותו' וגו'‪.‬אמנ העני‪ ,‬כי כל מצוה‬ ‫שהאד עושה וכל עבירה שאד עושה נעשה ממנו מלא‪ ,‬מ המצוה מלא קדוש‪ ,‬ומ‬ ‫העבירה מלא משחית"‪" :‬בר נש דעבד מצוה‪ ,‬ההיא מצוה סלקא וקיימא קמי קוב"ה‪,‬‬ ‫ואמרה‪ :‬אנא מפלנייא דעבד לי‪ .‬וקוב"ה מני לה קמיה לאשגחא בה כל יומא לאוטבא ליה‬ ‫בגינה‪ ,‬עבר על פתגמי אורייתא‪ ,‬ההיא עבירה סלקא קמיה ואמרה‪ :‬אנא מפלנייא דעבד לי‪.‬‬ ‫וקוב"ה מני לה וקיימא תמ לאשגחא בה לשיצאה ליה‪ .‬הדא הוא דכתיב )לקמ לב‪ ,‬יט(‪:‬‬ ‫'וירא ה' וינא‪ $‬מכעס בניו ובנותיו' מהו וירא‪ ,‬ההוא דקיימא קמיה‪ ,‬תב בתשובה‪ ,‬מה כתיב‪,‬‬ ‫'ג ה' העביר חטאת לא תמות' )ש"ב יב‪ ,‬יג(‪ ,‬דאעבר ההוא חובא מקמיה בגי דלא יסתכל‬ ‫בה‪ ,‬לאוטבא ליה" וכו'‪ ,‬עיי"ש‪" .‬הרי שהמצוה והעבירה ישנה בפועל עומד‪ ,‬ובעל תשובה צרי‬ ‫לראות שיתבטל המלא המשחית העומד‪ ,‬וזהו 'ואת חטאתכ אשר עשית לקחתי' ג כ‬ ‫'ואשרו! אותו באש'"‪.‬‬ ‫)של"ה הק'(‬

‫ממרי היית ע ה' מיו דעתי אתכ‪) .‬ט‪ ,‬כד(‬ ‫והוא פליאה שיאמר כ משה לע ה'‪ .‬ונראה לפרש בטוב טע ודעת‪ ,‬דהנה כ' בסה"ק אגרא‬ ‫דכלה בפרשת דברי )ד"ה וירצה עוד( דהמוכיח כשמוכיח את חבירו‪ ,‬מחויב להוכיחו באופ‬ ‫שלא יעורר ח"ו קטרוג על הנוכח בהזכירו עונותיו‪ ,‬והנה הוא מחויב להוכיחו בהשכל‬ ‫שלנוכח יהי' מוב דברי קנטורי על אשר לא טוב עשה‪ ,‬ובכדי שלא יתעורר קטרוג יהיו‬ ‫דבריו בהשכל‪ ,‬שיהיה במוב בדבריו ללמד עליו זכות לפניו ית"ש‪ ,‬וזה פי' הפסוק )ויקרא יט‪,‬‬ ‫יז( הוכח תוכיח את עמית ולא תשא עליו חטא עיי"ש‪ .‬ואיתא בספר עבודת ישראל פ' יתרו‬ ‫)ד"ה והיו נכוני( על מאמר רז"ל במס' שבת פרק ר"ע )פז‪ (.‬דמשה הוסי! יו א' מדעתו‪,‬‬ ‫מה דרש היו ומחר היו כמחר‪ ,‬מה למחר לילו עמו א! היו לילו עמו עיי"ש‪ ,‬וז"ל‪ :‬נראה‬ ‫לבאר כי משה רבינו ע"ה הי' רוצה שנקבל התורה ביו שבת קודש‪ ,‬כי יו קדוש הוא‬ ‫ומרומ ונשא‪ ,‬וכוונתו הי' כיו שיקבלו ישראל את התורה בקדושה הנפלאה זאת‪ ,‬ישמרו‬ ‫ויקיימו אותה לעול ולעולמי עולמי וכו'‪ ,‬ולכ המשי העני על שבת קודש שהיו גור‬ ‫לזה‪ ,‬אבל באמת לא עמד על אמיתת דעת הבורא ב"ה‪ ,‬כי לא יראני האד וחי‪ ,‬ולא‬ ‫מחשבותי מחשבותיב‪ ,‬כי הקב"ה רצה לתת התורה ביו ו' מימי החול‪ ,‬כדי שתתקדש‬ ‫החול ג"כ‪ ,‬ואז לא יהיה ירידה בשו אופ‪ ,‬וראיה לדבר מצינו‪ ,‬כי לפי דעת משה שהוסי! יו‬ ‫א'‪ ,‬ממילא כלו הארבעי יו בששה עשר בתמוז‪ ,‬ואז עשו מה שעשו רח"ל‪ ,‬כי אחר חצי‬ ‫חודש הוא תגבורת ס"א רח"ל‪ ,‬אבל לפי דעת השי"ת הי' כלה חשבו ארבעי יו בט"ו‬ ‫לחודש‪ ,‬דקיימא סיהרא באשלימותא ואי כח לחיצוני‪ ,‬ואפשר שלא היו באי לידי מעשה‬ ‫הידוע‪ ,‬ומחמת שא"א לאד להשיג רצו הבורא ב"ה עד תכליתו‪ ,‬וכתיב )תהלי ח‪ ,‬ז(‬ ‫ותחסרהו מעט מאלהי ודרשו רז"ל )נדרי לח‪ (.‬על משה רבינו ע"ה‪ ,‬ממילא שלא הבי‬ ‫תכלית רצו הבורא ב"ה‪ ,‬עכ"ד בקיצור ודפח"ח‪ .‬והנה משה רבינו ע"ה הזכיר מקוד ש בפ'‬ ‫עקב לישראל מעשה העגל עיי"ש בפסוק‪ ,‬ולכ כדי שלא יעורר קטרוג ח"ו אמר 'ממרי‬ ‫היית ע ה' מיו דעתי אתכ'‪ ,‬וישראל הבינו כפשוטו‪ ,‬ואמנ תוכ כוונת משה רבינו ע"ה‬ ‫היתה ללמד עליה זכות לפניו ית"ש‪ ,‬וזהו 'ממרי היית ע ה'‪ ,‬ר"ל מה שהיית ממרי‬ ‫ע ה'‪,‬הוא מיו 'דעתי' אתכ‪ ,‬ר"ל אני החייב בדבר שהוספתי יו א' מדעתי‪ ,‬וזה מיו‬ ‫'דעתי' אתכ‪ ,‬ולזה באת לאותו המעשה שכלו הארבעי יו בששה עשר בחודש אחר‬ ‫חצי חודש זמ התגברות הסט"א כנ"ל בעבודת ישראל‪ .‬ובאמת ג למשה אינו נחשב לעו‪,‬‬ ‫דהרי היתה כוונתו לטובה כדי שתנת התורה בשבת יו הקדוש כנ"ל‪ ,‬ובפרט דלמד גז"ש‬ ‫וקדשת היו ומחר‪ ,‬היו כמחר מה מחר לילו עמו א! היו לילו עמו‪ ,‬וג הסכי הקב"ה‬ ‫על ידו כדאיתא הת בש"ס )שבת פז‪ (.‬ומ"מ לישראל הוא לימוד זכות‪ ,‬שמשה הוא חייב‬ ‫בדבר‪ ,‬דאי לא הי' משה מוסי! יו א' מדעתו‪ ,‬דבאמת היו ומחר אינו דרשה גמורה כמ"ש‬ ‫ש התוס' בשבת פז‪ .‬עיי"ש‪ ,‬והי' נית התורה בששה בסיו בימי החול ביו ו' בשבת‪ ,‬הי'‬ ‫נתקדשו ג ימי החול והיו כלי המ" יו בט"ו בתמוז ואפשר שלא היו באי לידי אותו‬ ‫)אמרי יוס!(‬ ‫מעשה הידוע‪.‬‬

‫בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי וגו'‪ .‬על כ לא היה ללוי חלק ונחלה ע‬

‫אחיו וגו'‪ .‬ואנכי עמדתי בהר כימי הראשוני וגו'‪) .‬י‪ ,‬ח‪-‬ו( סמיכות הפסוקי‬ ‫צריכה ביאור‪ ,‬ג מה שהכניס בי הדבקי‪" :‬על כ לא היה ללוי חלק ונחלה" וגו' ונראה‪ ,‬כי‬ ‫טעמא דלא היה ללוי חלק ונחלה‪ ,‬היינו משו שה צריכי להורות לע ה' דרכי הש‪,‬‬ ‫כדכתיב )להל לג‪ ,‬י(‪" :‬יורו משפטי ליעקב"‪ ,‬ועל כ צריכי ה להיות פנויי מעסקי‬ ‫העול‪ .‬והנה‪ ,‬אמרו רז"ל )עירובי נד‪" :(.‬אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה‬ ‫)רבינו הבעש"ט זי"ע( תורה מישראל"‪ ,‬וא השכחה לא היתה מצויה‪ ,‬לא היו צריכי שבט לוי להורות‪ ,‬דכל ישראל‬ ‫היו בקיאי בהלכות‪ ,‬מקטנ ועד גדל‪ .‬והוא שאמר הכתוב‪" :‬בעת ההוא הבדיל ה' את‬ ‫והיה א שכוח תשכח את ה' אלקי וגו'‪) .‬ח‪ ,‬יט(‬ ‫אי "והיה" אלא לשו שמחה )בר"ר מב‪ ,‬נ(‪ .‬וכפי שנרמז בפסוק )תהלי צו‪ ,‬יא(‪" :‬ישמחו שבט הלוי וגו'‪ .‬על כ לא היה ללוי חלק ונחלה ע אחיו" וגו'‪ ,‬וכל זה נמש משבירת‬ ‫)ערוגת הבוש(‬ ‫השמי ותגל האר‪ $‬נוטריקו‪" :‬והיה"‪.‬וזהו‪" :‬והיה א שכוח" היינו‪ ,‬א תשכח את השמחה‪ ,‬הלוחות‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫)בארות המי בש המגיד הק' ממעזריטש זי"ע( ועתה ישראל מה ד' אלקי שואל ממ? כי א ליראה את ד' אלקי וגו'"‪) .‬י‪ ,‬יב(‬ ‫אזי דע‪ ,‬שברור הוא כי "תשכח את ה' אלקי"‪.‬‬ ‫"אטו יראת שמי דבר פשוט הוא‪ ,‬שמשה רבינו אומר עליו כי א ליראה?! אי‪ ,‬לגבי משה‬ ‫והיה א שכוח תשכח וגו' העדותי בכ היו כי אבוד תאבדו‪) .‬ח‪ ,‬יט(‬ ‫לכאורה קשה‪ ,‬הלא "והיה" הוא לשו שמחה )בר"ר מב‪ ,‬ג(‪ ,‬ומה שיי כא לשו שמחה‪ .‬מילתא זוטרתא היא )כ‪ ,‬לגבי משה דבר פשוט הוא!"‪) .‬מסכת ברכות לג(‪ .‬נשאלת השאלה‬ ‫ונראה לפרש‪ ,‬כי הנה‪ ,‬ישנ שתי בחינות בעוברי עבירה רח"ל‪ ,‬האחד שעושה עבירה מחמת "למי אמר משה רבינו ע"ה‪ ,‬שיהיו יראי שמי? לכל ישראל אמר‪ ,‬ולגביה יראת שמי‬ ‫גודל יצרו הרע הבוער בקרבו רח"ל‪ ,‬ואינו יכול לנצח אותו‪ ,‬ועל כ אי העונש גדול כל כ כלל לא דבר פשוט כמו לגביו‪ ,‬וא כ למה אמר "כי א ליראה"‪ ,‬שהשי"ת אינו מבקש ממנו‬ ‫כמו אצל השני שעובר עבירה בשמחה ומכוו למרוד בקונו ח"ו‪ ,‬ועליו באה האזהרה‪" :‬והיה מאומה‪ ,‬כי א הדבר הפעוט של יראת שמי‪ ,‬והלא לגבי כלל – ישראל אי הדבר פשוט‬ ‫א שכוח תשכח"‪ ,‬היינו‪ ,‬שתהיה ל עוד שמחה מזה שתשכח את ה' יתבר‪ ,‬אזי "אבוד כלל וכלל?! אלא ללמד בא‪ ,‬שהדבוק אל הצדיק‪ ,‬עומד לפניו ורואה את קדושתו וצדקתו‬ ‫תאבדו" רח"ל‪ ,‬אבל לא כ העוברי ח"ו מחמת גודל יצר‪ ,‬שהשי"ת מזמי לה דר ומעשיו הטובי והישרי ביראת ד' כל היו‪ ,‬נמצאת מדת היראת – שמי מתדבקת ג בו‬ ‫)הרבי ר' ברו ממעזיבוז זי"ע( ונעשית ג אצלו לדבר פשוט – ע"י ההתדבקות לצדיק‪ .‬וזאת הכוונה בתירוצה של הגמרא‪:‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫"אי לגבי משה" אצל אלו שנמצאו לגבי משה‪ ,‬ששהו אצל משה והיו בסביבתו ועמדו לפניו‬

‫ב‬

‫וראו את קדושתו וצדקתו‪ ,‬לגביה יראת שמי "מילתא זוטרא‬

‫היא!"‬

‫במצוה זו זאת ועוד‪ ,‬כיצד שיי להחמיר ולבר ברהמ"ז יותר ממה שציוותה תורה‪ .‬והג‬ ‫שבשאר מצוות יכול האד להחמיר על עצמו יותר ממה שציוותה תורה‪ ,‬אי זה שיי‬ ‫בברכות‪ ,‬שהרי א יבר על פחות מכדי שביעה‪ ,‬נמצאה ברכתו לבטלה ועובר על "לא‬ ‫תשא"‪ .‬בר כתב בס' החינו במצות ברהמ"ז )מצוה תל(‪" :‬וזאת השביעה אי לה שיעור‬ ‫שווה בכל אד‪ ,‬אבל כל אד יודע שביעתו‪ ,‬וידענו שיעור שביעת הצדיק שהוא באוכלו‬ ‫לשובע נפשו"‪ .‬הרי שלא קבעה שיעור ל"שביעה"‪ .‬נמצא שאלו המדקדקי על עצמ "עד‬ ‫כזית ועד כביצה"‪ ,‬אי זו חומרא יותר ממה שחייבה תורה‪ ,‬אלא מפני שמסתפקי במועט‬ ‫ונפש שפלה עליה‪ ,‬הרי די לה באכילה מועטת זו כדי להגיע לשיעור "שביעה"‪ .‬א כ‬ ‫שורת הדי נותנת לכפר על עוונותיה‪ ,‬שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב‪" :‬ועובר על פשע‬ ‫לשארית נחלתו ‪ -‬למי שמשי עצמו כשיריי" )ר"ה יז‪ .(.‬וה‪ ,‬המסתפקי במועט‪ ,‬שמי‬ ‫)חת סופר(‬ ‫עצמ כשיריי ובדי הוא למחול על עוונותיה‪.‬‬

‫)האר"י הק' זי"ע(‬

‫ועתה ישראל מה ד' אלקי שואל מעמ כי א ליראה את ד' אלקי ללכת בכל‬ ‫דרכיו ולאהבה אתו‪) .‬י‪ ,‬יב( אמר ר' חנינא‪ ,‬הכל בידי שמי‪ ,‬חו‪ $‬מיראת שמי‪ ,‬שנאמר‬ ‫מה ד' אלקי שואל מעמ‪ .‬ומק' הגמ' אטו יר"ש מילתא זוטרתא הוא הק' המהרש"א הלא‬ ‫על הפסוק בעצמו בלתי מאמרו של ר' חנינא‪ ,‬קשה ג"כ‪ ,‬אי אמר משה "מה"‪ ,‬אטו יראת‬ ‫שמי מילתא זוטרתא‪ ,‬אבל אפשר לומר‪ ,‬אשר באמת על הפסוק בעצמו לא היה קשה‬ ‫מידי‪ ,‬יע אפשר שהש יתבר נות להאד יראת שמי‪ ,‬והאד הוא רק המסייע‪ ,‬אבל‬ ‫כאשר אומר ר' חנינא‪ ,‬אשר יראת שמי‪ ,‬היא רק ביד האד‪ ,‬לכ מקשה שפיר‪ ,‬בא האד‪,‬‬ ‫)נוע אלימל(‬ ‫צרי לבוא בעצמו ליראה‪ ,‬אז בודאי דבר גדול הוא‪.‬‬

‫ועתה ישראל מה ה' שואל מעמ כי א ליראה‪) .‬י‪ ,‬יב(‬ ‫מצינו בגמרא )שבת לא‪" :(.‬בשעה שמכניסי את האד לדי שואלי אותו ואומרי לו‪:‬‬ ‫נשאת ונתת באמונה‪ ,‬קבעת עתי לתורה וכו'‪ ,‬ואפילו הכי‪ ,‬או יראת ה' אוצרו אי‪ ,‬וא לא‬ ‫לא"‪ .‬הרי‪ ,‬שמכל מה ששואלי את האד על מעשיו‪ ,‬העיקר הוא א היתה לו יראת ה'‪ .‬וזהו‬ ‫הרמז‪" :‬מה ה' אלקי שואל מעמ" היינו‪ ,‬מכל השאלות שישאלו ביו הדי‪ ,‬אפילו א‬ ‫קיימת כל שאר הדברי שישאלו ממ‪ ,‬ע כל זה העיקר הוא‪" :‬כי א ליראה" אי איכא‬ ‫יראת ה'‪.‬‬ ‫)אוהב ישראל(‬

‫אשר לא ישא פני ולא יקח שוחד‪ ,‬עושה משפט יתו ואלמנה וגו'‪) .‬י‪ ,‬יז‪-‬יח(‬ ‫ולא יקח שוחד‪ ,‬לפייסו בממו‪) .‬רש"י(ותמוה דפשיטא דלא שיי שוחד ממו כלפי הקב"ה‪,‬‬ ‫דהלא לו הכס! ולו האר‪ $‬ומלואה‪ ,‬ולמה לו ממו‪ .‬וג מהו הקשר בי לא יקח שוחד לעושה‬ ‫משפט יתו וגו'‪ .‬ועוד דאטו נות לח ושמלה רק לגר‪ ,‬והלא נות לח לכל בשר ומכי מזו‬ ‫לכל בריותיו‪ .‬ונראה הכוונה דהנה יש החוטאי וסוברי דבא יתנו צדקה אז יפרקו את‬ ‫עונותיה ויסלח לה‪ .‬א זה אינו‪ ,‬דבלי תשובה אי סליחה ואי כפרה ולא יועיל הו ביו‬ ‫עברה‪ ,‬וא! א ירח על יתו ואלמנה שה עזובי ושבורי והוא יציל מיד עושק או‬ ‫שיפרנס גר שאי לו גואל המרחמו‪ ,‬אפילו בצדקות אלו לא יוכל לשחד את השי"ת לישא לו‬ ‫פני בחטאיו‪ .‬וזה שאמר הכתוב‪ :‬אשר לא ישא פני ולא יקח שוחד‪ ,‬ומהו השוחד‪ ,‬עושה‬ ‫משפט יתו וגו'‪ ,‬כלומר שהאד יל ויעשה משפט יתו ואלמנה להציל מיד צורריה או‬ ‫ית לח ושמלה לגר‪ ,‬ואמרה תורה דא! מצות גדולות האלו לא יוכלו לכבות עבירותיו‪ ,‬וזהו‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫כוונת רש"י "לפייסו בממו"‪ ,‬כלומר בממו של צדקה וחסד‪.‬‬ ‫בכל לבבכ ובכל נפשכ‪) .‬יא‪ ,‬יג( הטע שבפרשה ראשונה של קריאת שמע כתיב "בכל‬ ‫לבב ובכל נפש ובכל מאוד"‪ ,‬ובפרשה שניה כתיב רק "בכל לבבכ ובכל נפשכ" ולא‬ ‫כתב ג כ "ובכל מאודכ"‪ .‬ויש לומר דבפרשה ראשונה שהיא אהבת ה' ולאהבת ה' אי‬ ‫צרי בממו‪ ,‬אבל בפרשה שניה שמדובר בקיו המצות‪ ,‬ובכדי שבני ישראל יוכלו לקיי‬ ‫מצוה ה' ה צריכי לממו‪ ,‬ואי אפשר להגיד לה שיפקירו ממונ‪ ,‬דאדרבה מתו הרחבה‬ ‫ושפע רב יוכלו בנקל לקיי מצות הקדוש ברו הוא‪ .‬ועוד יש לישב למה לא נאמר הכא‬ ‫ובכל מאודכ כבפרשה הראשונה של קריאת שמע‪ ,‬דנראה והנה כתב הרמ"א בשו"ע או"ח‬ ‫סימ תרנ"ו דעל מצות עשה מצוה לאד להוסי! עד שליש מממונו כדי לקיי המצוה‬ ‫בהידור יותר‪ ,‬ואל יבזבז יותר מחומש מנכסיו‪ ,‬אבל בלא תעשה ית את כל ממונו כדי שלא‬ ‫יעבור עליה‪ .‬והנה איתא במשנה בברכות דפרשה ראשונה של ק"ש היא קבלת עול מלכות‬ ‫שמי‪ ,‬והיינו אמונה בהשי"ת וכפירה בע"ז‪ ,‬ועל זה צריכי לתת את כל הממו שלא לפגו‬ ‫בעול מלכות שמי‪ ,‬ולכ נאמר ובכל מאד דהיינו בכל ממונ‪ .‬אבל פרשה שניה מבואר ש‬ ‫במשנה שהיא קבלת עול המצות‪ ,‬ועל זה לא שיי ובכל מאדכ‪ ,‬דהלא אי החיוב לבזבז כל‬ ‫)הרה"ק רבי ישראל מרוז'י זי"ע(‬ ‫ממונו כי א עד חומש‪ ,‬לכ לא נאמר בה ובכל מאדכ‪.‬‬ ‫ושמת את דברי אלה על לבבכ וגו'‪) .‬יא‪ ,‬יח(‬ ‫איתא במדרש )בר"ר ל‪ ,‬ג(‪ :‬כל מקו שנאמר "אלה" פסל את הראשוני‪" ,‬ואלה" מוסי! על‬ ‫הראשוני‪ .‬יש לפרש על פי מה ששמעתי "ממו"ר הק' רבי יעקב מראדזימי‪' :‬אלה מסעי בני‬ ‫ישראל' )במדבר לג‪ ,‬א( אלה פסל את הראשוני‪ ,‬שמסעי בני ישראל‪ ,‬היינו תהלוכות בני‬ ‫ישראל והתנהגותו‪ ,‬צרי להיות בזה האופ‪ ,‬אשר יבי תמיד יותר הגדלות הבורא ית"ש‪,‬‬ ‫וממילא יבי שמאתמול לא השיג כל כ‪ ,‬ולא היתה עבודתו שלימה לפני הבורא ית"ש‪ ,‬כי‬ ‫לא ידע אי לעבדו‪ ,‬ויפסול תמיד עבודתו הקודמת"‪ .‬עכלה"ק‪ .‬וזהו הרמז‪" :‬ושמת את דברי‬ ‫אלה על לבבכ ועל נפשכ"‪ ,‬רצ"ל‪ ,‬שתזכור תמיד בדברי 'אלה'‪ ,‬כלומר‪ :‬עתה הנני מתחיל‬ ‫לעשות דבר מה‪ ,‬ולהבי אפס מה בגדלות הש"ת אשר לא ידעתי עד עתה‪ ,‬וממילא יהיה‬ ‫)ישמח ישראל(‬ ‫פוסל תמיד מעשיו הראשוני‪.‬‬

‫כי א ליראה‪) .‬י‪ ,‬יב(‬ ‫אמרו חז"ל כי א ליראה‪ ,‬אטו יראה מילתא זוטרתא היא‪ ,‬ומתר‪ - $‬אי ‪ -‬לגבי משה מילתא‬ ‫זוטרתא היא‪ .‬וי"ל כי בנ"י היו מכבדי את רב מאד‪ ,‬כדכתיב‪ ,‬וייראו מגשת אליו‪ ,‬וזה‬ ‫"לגבי משה"‪ ,‬היינו בער התנהגות כנגד משה‪ ,‬אז היה משה רבינו ע"ה משער בנפשו‪ ,‬אשר‬ ‫לירא את ד'‪ ,‬באמת מילתא זוטרתא היא‪ ,‬בראותו אשר יראי אותו‪ ,‬אשר לא היה נחשב‬ ‫)הגה"ק רבי מרדכי באנעט זי"ע(‬ ‫בעיניו לכלו‪ ,‬מחמת גודל עניוות שלו‪.‬‬

‫ומלת את ערלת לבבכ וערפכ לא תקשו עוד וגו'‪) .‬י‪ ,‬טז(‬ ‫לכשיפתח האד לבו לעבודת ד'‪ ,‬ומסיר את קשיותו‪ ,‬יגיע למדרגה נעלה ולא יהיו לו יותר‬ ‫קשיות‪ ,‬חלילה‪ ,‬על השי"ת ואזי יגיע למדרגה של "תמי תהיה ע ד' אלוקי"‪ ,‬הוא יעבוד‬ ‫את בוראו בתמימות ומה שיתנו לו מ השמי טוב לו‪ .‬וזה נרמז בפסוק‪" :‬ומלת את ערלת‬ ‫לבבכ וערפכ" – כשתסירו את האטימות מלבכ ואת הקושי – "ולא תקשו עוד" כבר לא‬ ‫יהיו לכ קושיות על הנהגות של השי"ת‪.‬‬ ‫)הרה"ק רבי דוד'ל מלעלוב זי"ע(‬

‫השמרו לכ פ יפתה לבבכ וסרת ועבדת אלהי אחרי וגו'‪) .‬יא‪ ,‬טז(‬ ‫"וסרת‪ ,‬לפרוש מ התורה‪ ,‬ומתו כ 'ועבדת אלהי אחרי'‪ ,‬שכיו שאד פורש מ‬ ‫התורה הול ומדבק בעבודת אלילי"‪) .‬רש"י( לכאורה זה גופא טעו הסבר‪ ,‬הלא מצינו‬ ‫בחז"ל‪ ,‬שדרכו של היצר בהסיתו את האד לעבירה שהיו אומר לו עשה כ ומחר עשה כ‪,‬‬ ‫עד שאומר לו ל עבוד עבודה זרה )שבת קה‪ ,‬ב(‪ .‬א כ מדוע בדברי תורה נאמר כא שכיו‬ ‫שיפורש מה‪ ,‬מיד הול ומתדבק בעבודה זרה‪ .‬אלא‪ ,‬א שני אנשי או עמי לוחמי זה‬ ‫ע זה‪ ,‬ואחד גבר על רעהו‪ ,‬עדיי אינו מובטח בנצחו‪ ,‬כי עוד אפשר שיתאושש המובס‬ ‫ויגבר על המנצח של היו‪ .‬לא כ כאשר גבר האחד על יריבו‪ ,‬וג נטל הימנו את נשקו‪ ,‬שאז‬ ‫הנצחו הוא אכ אמיתי‪ ,‬כי מעתה לא יוכל עוד לקו עליו ולנצחו‪ .‬כיוצא בזה במלחמת‬ ‫היצר‪ ,‬שא! א הסית יצר הרע את האד לדבר עבירה וגבר עליו‪ ,‬עדיי לא נצחו לחלוטי‪,‬כי‬ ‫א יקו עליו בחזרה וישוב בתשובה שלימה‪ ,‬הנצחו יהיה שלו‪ ,‬לא כ א הסיתו היצר‬ ‫שלא ללמוד תורה‪ .‬הרי לקח ממנו כלי מלחמתו כמאמר חז"ל "בראתי לו יצר הרע‪ ,‬ובראתי‬ ‫)חפ‪ $‬חיי(‬ ‫לו תורה תבלי" לכ ברור שבסו! יבוא לידי ע"ז‪ ,‬מה שאי כ בשאר עבירות‪.‬‬

‫אשר לא ישא פני ולא יקח שחד‪) .‬י‪ ,‬יז(‬ ‫אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברו הוא‪ ,‬רבונו של עול כתוב בתורת 'אשר לא ישא‬ ‫פני ולא יקח שוחד' ואי אתה נושא פני לישראל דכתיב 'ישא ה' פניו אלי'‪ .‬אמר לה‪:‬‬ ‫וכי לא אשא פני לישראל שכתבתי לה בתורה 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקי'‪ ,‬וה‬ ‫מדקדקי על עצמ עד כזית ועד כביצה )ברכות כ‪ (:‬מדוע באמת נושא הקב"ה פני דוקא‬

‫דברי תורה מרבותינו הקוה"ט מבעלזא‬ ‫והיה עקב תשמעו את המשפטי האלה וגו'‪) .‬ז‪ ,‬יב(‬

‫ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלוקי‪) .‬ח‪ ,‬י(‬

‫עבודת האד צריכה להיות בשפלות‪ ,‬דהאד צרי תמיד להתבונ דאי הוא ראוי לעבוד את ה'‬ ‫יתבר‪ ,‬אמנ העובד בשפלות אינו יכול להיות בשמחה‪ ,‬ועבודת השי"ת צריכה להיות בשמחה‪,‬‬ ‫כדכתיב )תהלי ק‪ ,‬ב( עבדו את ה' בשמחה‪ ,‬והתקנה לזה שיבטח בש ה' שבסו! יעשה תשובה‬ ‫ויעבוד את ה' ואז יוכל להיות בשמחה‪ ,‬וזה שאמר‪ :‬והיה לשו שמחה‪ ,‬עקב ר"ל שבסו! תעבדו את‬ ‫ה' ותשמעו את המשפטי האלה‪ ,‬ואז יוכל להיות שניה בשפלות ובשמחה‪ ,‬ועקב הוא ג"כ לשו‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬ ‫שפלות‪.‬‬

‫סיפר הגה"ק מבילגורייא כ"ק אחי שליט"א ]זי"ע[ נוהג לומר בברכה אחת מעי שלוש‪" :‬ועל ציו‬ ‫משכ כבוד‪ ,‬ועל מלכות בית דוד משיח‪ ,‬ועל מזבח ועל היכל"‪ ,‬וכשאמרתי לפניו ברכת מעי‬ ‫שלוש ולא הוספתי כנ"ל‪ ,‬הקפיד עלי ואמר לי שכ צריכי לומר‪ ,‬וכ העיר ג לר' איסר יקטר‬ ‫ע"ה כשאמר לפניו במוצאי שבת ברכת מעי שלוש‪ .‬וכאשר הערתי לכ"ק אחי שליט"א ]זי"ע[‬ ‫שלא נדפס כ בשו סידור‪ ,‬אמר לי שכ הוא רגיל לומר‪ ,‬כיו דאיתא בגמרא )ברכות מח‪ ,‬ב(‪" :‬כל‬ ‫שלא אמר אר‪ $‬חמדה טובה ורחבה בברכת האר‪ $‬ומלכות בית דוד בבונה ירושלי לא יצא ידי‬ ‫חובתו"‪ ,‬וג איתא ברמב" )הלכות ברכות פ"ב ה"ד(‪" :‬וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה‬ ‫זו‪ ,‬לא יצא ידי חובתו‪ ,‬מפני שהיא עני הברכה‪ ,‬שאי נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד"‪,‬‬ ‫והיינו שזהו עיקרו של הברכה השלישית בברכת המזו‪ ,‬להתפלל על מלכות בית דוד‪ ,‬כיו שזהו‬ ‫עיקר הישועה שלעתיד‪ ,‬ולכ ג בברכת מעי שלוש צריכי להזכיר עני זה‪" ,‬או זעכער האב אי‬ ‫גיהערט אזוי פו טאטע זכרונו לברכה זי"ע ועכ"י"‪ ,‬ובוודאי שאי חשש לומר כ‪.‬‬

‫אר זית שמ ודבש‪) .‬ח‪ ,‬ח(‬ ‫כבר עמדו חז"ל על כ שהפסיק הכתוב בשבעת המיני בתיבת אר‪ ,$‬למרות שכבר נאמר‬ ‫בתחילה אר‪ $‬חטה ושעורה וגו' ואפשר לרמז כא יסוד גדול והוא מה שנפסק להלכה בשו"ע‬ ‫)או"ח סי' רל"א( שעל האד לייחד כל מעשיו שיהיו נעשי בכוונה טהורה לש שמי‪ .‬והנה‬ ‫מצינו בחז"ל מנורה בדרו ושולח בצפו‪ ,‬א השולח משו מ הכותל שתי אמות ומחצה וכו'‬ ‫דבעינ דתחזו אהדדי‪ ,‬וביאר כ"ק מר מהרי"ד זי"ע שעני דחזו אהדדי הוא רמז לכ שעל א!‬ ‫שהשולח מורה על הצרכי הגשמיי‪ ,‬ואילו המנורה רומזת לתורה עניני רוחני‪ ,‬הרי בכל זאת‬ ‫בעינ דחזו אהדדי והשולח הגשמי יהיה א! הוא קשור לרוחניות‪ ,‬והיינו שכל העניני יהיו לש‬ ‫שמי ובזה יתבאר לנו שבכוונה תחילה הפסיק התורה בתיבת אר‪ $‬בסמו לזית שמ‪ ,‬כי שמ‬ ‫מורה על חכמה כידוע‪ ,‬והיינו שא! הענייני הארציי אר‪ $‬יהיו קשורי לתורה וחכמה שיהיו כל‬ ‫מעשיו לש שמי‪ .‬וביותר על פי מה שאמרו חז"ל )הוריות יג‪,‬ב( שכש שזית משכח כ שמ‬ ‫מביא לזכירה והיינו שזית רומז על עניני גשמיות המשכיחי את תורת ה' מלבו של האד וזהו‬ ‫הקשר בי אר‪ $‬לזית ששניה משכיחי את האד בתכליתו‪ ,‬ואילו השמ שמעורר זכירות התורה‬ ‫רומז לרוחניות‪ ,‬וכול נסמ לכא‪ ,‬אר‪ $‬להורות ששומה על האד לקשר את הארציות והגשמיות‬ ‫)כ"ק מר מהר"א זי"ע(‬ ‫אל הקדושה שכל מעשיו יהיו לש שמי‪ ,‬בכל דרכ דעהו‪.‬‬

‫ולמדת אות את בניכ‪) .‬יא‪ ,‬יט(‬ ‫יל"ד‪ ,‬דלכאורה תיבת אות מיותרת כי הרי ברור שהכוונה שנלמד את בנינו את מצוות התורה‪,‬‬ ‫ואפשר לרמוז דתיבת "את" כתובה בלא וא"ו‪ ,‬ואפשר לקרותה את )ע פתח( ויהי' הפי'‬ ‫דכאשר את בעצמכ תלמדו לקיי המצוות יעשו ממילא ג בניכ כמותכ וייחשב לכ‬ ‫)כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬ ‫כאילו שאת למדת את בניכ‪.‬‬

‫ולמדת אות את בניכ לדבר ב וגו' ובלכת בדר‪) .‬יא‪ ,‬יט(‬ ‫פי' האב צרי להשריש בבנו אהבת התורה עד שישתוקק מעצמו ללימוד תורה‪ ,‬ולא רק בשבת‬ ‫בבית אלא ג ובלכת בדר‪ ,‬וממילא ילמד הב ג כאשר האב יהי' בדר‪ ,‬וכ כשיל בדר כל‬ ‫האר‪ ,$‬כי אינו לומד בגלל יראת האב או בגלל קבלת פרס‪ ,‬אלא משו שאוהב הוא את התורה‪.‬‬

‫משל ונמשל על פרשת השבוע‬ ‫ושמת את דברי אלה על לבבכ )יא‪ ,‬יח( עשיר אחד נאל‪$‬‬ ‫להעדר מביתו למש תקופה מסויימת‪ .‬הוא חשש שהעדרותו‬ ‫תגרו לו להפסדי גדולי ולכ‪ ,‬כדי שעסקיו וענייני ביתו‬ ‫יתנהלו כשורה‪ ,‬הוא מינה את משרתו שיהיה ממונה במקומו‬ ‫על ניהול הבית והעסקי‪ .‬לתוספת חיזוק‪ ,‬כדי שהמשרת לא‬ ‫ישכח את המוטל עליו הוא כתב את כל ההוראות על ד!‬ ‫והורה למשרת לקרוא את הד! בכל יו‪.‬חלפה תקופה‬ ‫והעשיר חזר לביתו‪ .‬במבט ראשו הוא הבחי שהעסק מוזנח‬ ‫וג עניני הבית מתנהלי באופ כושל‪ .‬הוא קרא למשרת‬

‫)כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬

‫ושאל אותו לסיבת הדבר‪ .‬ענה לו המשרת‪ :‬האמ לי שקיימתי‬ ‫את מה שביקשת ממני‪ .‬בכל יו קראתי היטב את הד!‬ ‫שנתת לי‪ .‬גער בו העשיר‪ :‬הא הנ סבור שהמטרה היתה‬ ‫קריאת הד!‪ ,‬ההוראות בד! מטרת היתה שלא תשכח מה‬ ‫לעשות‪ ,‬שלא תזניח את מה שמוטל עלי‪ ,‬אול א לא‬ ‫עשית מאומה ורק קראת את הד!‪ ,‬הרי שהזנחת את תפקיד‬ ‫וגרמת לי נזק גדול! החפ‪ $‬חיי מסביר שמטרתה של קריאת‬ ‫שמע היא שנקבל על עצמנו עול מלכות שמי ועול מצוות‪,‬‬ ‫וכמו שכתוב בסו! הפרשה‪" :‬ושמת את דברי אלה על‬

‫לבבכ"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהאד ישי על לבו את המוטל עליו‪,‬‬ ‫וכאשר הדברי אמנ יכנסו ללבו פנימה‪ ,‬הוא יקיי אות‬ ‫בנאמנות ויעשה אות בשלימות‪ .‬לצערינו‪ ,‬מצויי אנשי‬ ‫שאמנ קוראי את קריאת שמע‪ ,‬אול ה אינ מחדירי‬ ‫את הדברי לליב ואינ רואי אות כהוראות מעשיות‬ ‫שיש לקיימ הלכה למעשה בכל יו ויו‪ .‬אנשי אלו דומי‬ ‫ה לאותו משרת סכל שקרא אמנ את ד! ההוראות‪ ,‬אול‬ ‫הזניח לחלוטי את המוטל עליו ולא עשה מאומה לטובת‬ ‫האדו‬

‫מספר גדול סיפורי מצדיקי‪ ,‬באחד הימי אחר תפלת‬ ‫שחרית עמדנו סביבו ושמענוהו מספר סיפורי‪ ,‬עברו‬ ‫שעות הרבה אחרי התפלה והוא ממשי לספר‪ ,‬עבר זמ‬ ‫אכילת פת שחרית וג זמ ארוחת צהרי והוא עדיי‬ ‫מספר‪ ,‬וא! אחד מהנוכחי לא הרגיש צור לאכול‪ ,‬ולא‬ ‫היו רעבי כלל‪ ,‬פתח פיו אחד השומעי ואמר‪ :‬מה‬ ‫הרבותא שמשה רע"ה אמר לח לא אכלתי ומי לא‬

‫שתיתי‪ ,‬הנה מספר לנו הרבי סיפורי ואי אנו מרגישי‬ ‫שיש צור לאכול או לשתות‪ ,‬ענהו הצדיק רבי אהר זי"ע‪,‬‬ ‫אבר‪ ,‬טועה אתה! משה רע"ה לא נתכוי להתפאר שלא‬ ‫אכל ולא שתה‪ ,‬אלא אדרבה הצטער צער רב על שכל‬ ‫אות המאכלי והמשקאות שלא אכל ולא שתה באות‬ ‫הימי בשמי לא קיבלו את תיקונ ולא העלה אות‬ ‫לשרש‪.‬‬

‫סיפור על פרשת השבוע‬ ‫לח לא אכלתי ומי לא שתיתי‪) .‬דברי ט‪ ,‬יח( כ"ק מר‬ ‫מהר"א זי"ע בצעירותו שאל פע את כ"ק מר אביו זי"ע‪:‬‬ ‫התורה מספרת לנו רבותא שמשה עלה לשמי ולא אכל‬ ‫לח ומי לא שתה‪ ,‬הלא יותר פלא שעלה לשמי ודבר‬ ‫פני אל פני ע הקב"ה‪ ,‬ענהו אביו ז"ל‪ :‬אספר ל ספור‬ ‫מזקנ‪ ,‬הרה"ק רבי אהר מטשרנוביל זי"ע‪ ,‬שאני בעצמי‬ ‫הייתי נוכח בשעת מעשה‪ .‬הרה"ק רבי אהר זי"ע היה בעל‬

‫ג‬

‫יומא דהילולא‬ ‫ראש גולת אריאל הרה"ק מר& רבי אהר& זי"ע מבעלזא כ"א מנח אב תשי"ז‬ ‫עיקר תכלית היומא דהילולא במה שנוגע לנו הוא‬ ‫להתבונ בעבודת והנהגת הצדיקי בכדי ללכת באורחות‬ ‫ככל האפשר‪ ,‬וכעני מאמר ז"ל )תנדב"א רבא פכ"ה(‪' :‬שכל‬ ‫אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה‬ ‫אבותי'‪ ,‬ולו א! באפס מעט 'היינו בנגיעה בלבד'‪ ,‬והנה הג‬ ‫שככל שמדריגתו של הצדיק נעלית יותר‪ ,‬והנהגתו נשגבה יותר‬ ‫מהנהגת שאר בני אד‪ ,‬וגודל ועוצ פרישותו מ העול הזה‬ ‫ודביקותו בהשי"ת היא באופ נעלה ביותר‪ ,‬על דר שכתב‬ ‫הרמב" בסו! פרשת עקב‪ ,‬יותר קשה לאחוז במעשיו ובהילוכו‬ ‫בקודש‪ ,‬ע כל זה‪ ,‬הרי א נצטוינו להדבק בדרכיו ולהל אחר‬ ‫מדותיו של הקב"ה )עי' שבת קלג‪ ,(:‬בודאי שיש להדבק בדרכיו‬ ‫ובמדותיו של הצדיק‪}.‬מתו דברי כ"ק מר מבעלזא שליט"א{‬ ‫כ"ק מר מהר"א מבעלזא זי"ע ועכי"א‪ ,‬אשר גאוני וצדיקי‬ ‫הדור הגדירוהו בתור מלא ה' צ‪-‬באות‪ ,‬בהיותו שרוי בעליוני‬ ‫ודבוק בקונו בכל שעות היממה‪ ,‬ונפשו צרורה‪ - ,‬בחיי חיותו‬ ‫עלי אדמות – בצרור החיי‪ ,‬ובכ זכה להיות מרכבה ו"מעו‬ ‫לשכינה"‪ .‬ה אלה אתנו פה היו חיי‪ ,‬אשר זכו לעתי לראות‬ ‫דביקותו המופלאה ג בעיני בשר‪ ,‬ואי בפיה עד מה‬ ‫לבטאות ולתאר אפס מני מעט ממה שראו עיניה‪ ,‬לבד אשר‬ ‫ראו דמות קמאית ופלאית אשר רוח אלוקי מרחפת בה‪ ,‬עיר‬ ‫וקדיש נחית מ שמיא‪ ,‬וכפי שהעיד כ"ק מר מהר"י זי"ע כי‬ ‫צריכי לחקור ולחפש בי אלפי נשמות בכדי למצוא נשמה‬ ‫גבוהה כנשמתו‪ .‬כל כולו היה מעורר פליאה נשגבה‪ ,‬מני לו‬ ‫לילוד אשה שזכה לכ‪ ,‬לגו! קדוש אשר אי לו כל שיח ושיג‬ ‫ע עניני עול הזה‪ ,‬ואפילו הצריכי לקיו נפש אד‪ .‬אוכל‬ ‫ושינה – מא דכר שמיה‪ ,‬לא בכדי ראו בו דוגמא מוחשית‬ ‫לדברי ספר החינו )מצוה עד( במעלות הכה הגדול "הנבדל‬ ‫להיות קודש הקדשי ע היותו בעל גו!‪ ,‬נפשו תשכו תמיד‬ ‫בתו המשרתי העליוני‪ ,‬על כ לא תחוש התורה עליו‬ ‫להתיר לו טומאה לעול ואפילו בקרובי וכו'‪ ,‬כי מרוב‬ ‫דביקות נפשו למעלה‪ ,‬יתפשט לגמרי מטבע בני איש‪ ,‬וישכיח‬ ‫מלבו כל עסק העול הזה הנפסד‪ ,‬ועל חברת הקרוב לא‬ ‫תיבהל נפשו‪ ,‬כי כבר הוא נפרד ממנה"‪.‬‬ ‫הגה"ק מבילגורייא זי"ע כותב כי אחרי הברית של כ"ק‬ ‫מר מהר"א זי"ע נכנס זקנו מר מהר"י זי"ע לחדר ש היה‬ ‫מונח הר הנימול על המיטה‪ ,‬הסתכל עליו‪ ,‬ואז פנה אל בנו‪,‬‬ ‫אבי הילד‪ ,‬כ"ק מר מהרי"ד‪ ,‬ושאל אותו‪" :‬ביסט א מבי אוי!‬ ‫די אויגעלע וואס דער קליינער האט?" )הא "מבי" הנ על‬ ‫העיניי של הילד(‪ .‬לימי כאשר נתעטר מר זי"ע בכתר‬ ‫ההנהגה‪ ,‬אמר הגה"ק מטרנופול זצ"ל שהיו בראותנו את‬ ‫גודל קדושת העיניי של מר מביני אנו כבר למפרע מה‬ ‫התכוו כ"ק מר מהר"י בהצביעו על עיניו בעודו תינוק‪ .‬פע‬ ‫בעודו תינוק שוכב בעריסה‪ ,‬ועריסתו עמדה אז בחדר זקנו כ"ק‬ ‫מר מהר"י זי"ע‪ ,‬והילד יש‪ ,‬השגיח כ"ק מר מהר"י לבל‬ ‫ירעישו ושמר מכל משמר שיניחו לתינוק לישו באומרו‪" :‬הוא‬ ‫עוד יצטר להיות ער אלפי לילות בעבור יהודי"‪ .‬החסיד‬ ‫המפורס היושב ר' יוזשע מראווע היה אז בחדר‪ ,‬ובשמעו את‬ ‫הדברי יוצאי במפורש מפי כ"ק מר זי"ע‪ ,‬יצא מהחדר ופר‪$‬‬ ‫בבכי מר‪ ,‬וסיפר את הדברי ששמע בקודש פנימה לחסידי‪,‬‬ ‫באמרו שא כ"ק מר זי"ע אומר כ‪ ,‬סימ הדבר שלא נזכה‬ ‫עוד לביאת משיח צדקנו בחיי חיותו של רבנו מר מהר"י‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫פע בעודו תינוק‪ ,‬נחלה‪ ,‬והעמידו את העריסה שלו בחדר‬ ‫זקנו כ"ק מר מהר"י‪ ,‬כאשר בכה‪ ,‬ניגש אליו זקנו ואמר לו‪:‬‬ ‫"וויי נישט‪ ,‬דו וועסט נא זיי גרויס‪ ,‬או גרויס‪ ,‬או נא‬ ‫גרעסער או קיינער וועט די נישט קענע באגרייפ" )אל‬ ‫תבכה; עוד תהיה גדול‪ ,‬וגדול‪ ,‬ועוד יותר גדול עד שא! אחד‬ ‫לא יהיה בכוחו להשיג אות(‪ .‬ישנ אינספור ציטוטי‬ ‫מביטויי שאביו אמר עליו בהזדמנויות שונות‪ :‬בהזדמנות‬ ‫אחת אמר עליו אביו כ"ק מר מהרי"ד‪" :‬ער איז א הימל‬ ‫מענטש" )איש אלוקי(‬ ‫כ"ק מר אדמו"ר שליט"א מבעלזא אמר פע לפרש כוונת‬ ‫דברי זקינו על פי מה שמבואר בספה"ק 'סדורו של שבת'‬ ‫בביאור הפסוק "משה איש האלקי" )דברי לג‪ ,‬א(‪ ,‬ואמרו‬ ‫רז"ל )דב"ר יא‪ ,‬ד( "מחציו ולמטה איש‪ ,‬מחציו ולמעלה‬ ‫האלקי"‪ ,‬שהרי נאמר בבני אד‪ ,‬שיש שלשה דברי בה‬

‫דומי למלא ושלשה דברי לבהמה )עי' חגיגה טז‪ ,(.‬ואצל‬ ‫איש האלקי" היה ג ה"חציו ולמטה איש" ג בבחי' אלקי‪,‬‬ ‫רצ"ל ששלשה דברי הנצרכי באד לא נתערב בה זר‬ ‫"מכל בחינות ארציות העול"‪ ,‬בלא כל רבב של גשמיות )עי"ש‬ ‫בדרוש ב פ"א(‪ ,‬שמבאר בארוכה "מהות דרגא זו בילוד אשה‬ ‫להיות נקרא ש אלקי עליו"(‪ .‬בחינה נשגבה זו אמר מר‬ ‫שליט"א היתה אצל מר דודי זי"ע‪ ,‬שכל כולו היה לש שמי‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל 'אמרי אמת' זי"ע התבטא עליו שאילו היה‬ ‫בימי אפטא היה ג"כ חידוש הגה"ק ר' עקיבא סופר אב"ד‬ ‫פרעשבורג זצ"ל היה אומר שבלימוד משניות עבור נשמתו‬ ‫הקדושה לא יאמרו בנוסח התפילה שלאחר הלימוד והגו! ינוח‬ ‫וכו'‪ ,‬כי כלל לא הי' גו!‪ .‬כשסיפרו פע לפני הגאו האדיר‬ ‫מטשעבי זצ"ל איזה מופת מכ"ק מר זי"ע‪ ,‬נענה ואמר‬ ‫מופתי ממנו אינ בגדר חידוש אצלי כלל ועיקר‪ ,‬תספרו לי‬ ‫מהנהגותיו הקדושות מה נית ללמוד משהוא לעצמינו‪ .‬ופע‬ ‫התבטא שלא ראה מימיו אד שכ"כ הרבה אנשי סובבי‬ ‫אותו‪ .‬וא! אחד מה אינו מכיר את מעשיו ופעילותיו‪.‬‬ ‫בהזדמנות אחרת אמר עליו אביו זי"ע "אפילו ווע וואלט‬ ‫געווע פאר פינ! הונדערט יאהר וואלט ער אוי געווע פו די‬ ‫גרויסע רבי'ס" כמו כ אמר פע‪" :‬אני מקנא מי שיזכה לשבת‬ ‫איתו תחת קורת גג אחת"‪.‬כמו כ‪ ,‬ברשימות החסידי מופיע‬ ‫ציטוט נורא הוד ממר מהרי"ד זי"ע הוא אומר על בנו כ"ק מר‬ ‫זי"ע‪" :‬עיניו יהלומי‪ ,‬פיו מרגליות‪ ,‬וכל מחשבותיו במש כל‬ ‫המעת‪-‬לעת כולו דבוקי בקודשא ברי היא"‪.‬ומי לנו קרוב‬ ‫יותר מאחיו הגה"ק מהר" מבילגורייא זי"ע‪ ,‬שכתב באחת‬ ‫מרשימותיו דיבורי נוראי ומופלאי בזו הלשו‪" :‬עבודתו‬ ‫הגדולה של כ"ק אחי שליט"א )‪-‬מר מהר"א זי"ע( אינה כיצד‬ ‫להיות פרוש מזה העול‪ ,‬כי בדבר הזה כבר השלי את עצמו‬ ‫והריהו פרוש ונבדל לגמרי מזה העול‪ ,‬ולכ העבודה הגדולה‬ ‫אצלו היא דייקא אי להיות מעורב בי הבריות‪ ,‬לקבל את‬ ‫הבאי אליו בסבר פני יפות ולמצוא בעד כל אחד איזה‬ ‫מילה טובה ודיבור מעודד‪ ,‬זהו עבורו עבודה קשה וגדולה"‪.‬‬ ‫אל כ"ק מר מהר"א זי"ע טר נשיאותו היו רגילי לבוא‬ ‫חסידי לסעוד אצלו סעודת שב"ק‪ ,‬לפני שנכנס לעריכת‬ ‫שולחנו הטהור של אביו ז"ל‪ ,‬פע אחת אמר בפני הסועדי‬ ‫בביתו ביאור על הגמ' )ב"ק צב‪ ,‬א(‪" :‬כל המבקש רחמי על‬ ‫חבירו והוא צרי לאותו דבר הוא נענה תחילה"‪ ,‬שהכוונה שא‬ ‫מצבו הקשה של חברו נוגע לו ומרגיש כאילו הוא עצמו צרי‬ ‫לאותו דבר‪ ,‬אז נענה‪ .‬מידת‬ ‫הכרת הטובה‪ ,‬היתה מוחשית בכל הליכות הקודש‪ ,‬כל‬ ‫אשר זכה ליהנות את מר זי"ע לא שכחו מר זי"ע לעול‪.‬‬ ‫תמיד הכיר טובה‪ ,‬וא! "שיל" על הכל‪ .‬מה עצומה היתה מידה‬ ‫זו נית לראות בסיפור הבא אותו סיפר הגה"צ רבי יצחק שלמה‬ ‫אונגר זצ"ל אב"ד ור" חוג חת"ס בבני ברק‪ :‬נכנסתי פע ע‬ ‫חת ביו חופתו למר מהר"א זי"ע‪ ,‬ומר עוררו בדברי על‬ ‫עוצ קדושת יו מיוחד זה‪ ,‬ושכל השערי פתוחי ביו זה‪.‬‬ ‫כשבקש לצאת‪ ,‬אמר לו מר זי"ע‪" :‬זכור אעפ"י שהנ תפוס‬ ‫בהרהורי‪ ,‬וטרוד במחשבותי ביו גדול ונורא זה‪ ,‬קבל את‬ ‫כל אד בסבר פני יפות‪ ,‬וכל הבא לברכ ב'מזל טוב' תשיבנו‬ ‫במאור ובחיו‪ ,‬ואל תשכח להודות ולומר תודה לכל מי שיעניק‬ ‫ל 'דרשה געשאנק' ולהכיר לו טובה על כ"‪.‬‬ ‫כשחזר הגה"ק רבי יצחק'ל זצ"ל הדיי דסוסנובצא‬ ‫מהלוייתו של כ"ק מר מהרי"ד זי"ע‪ ,‬הל יחד ע הגה"צ ר'‬ ‫פייוויש מיאברוב זצ"ל שבכה מאוד מאי הפוגות‪ ,‬ולא היה‬ ‫יכול להתנח אמר לו "ר' פייוויש‪ ,‬צריכי להתחזק‪ ,‬הרי יש‬ ‫לנו רבי‪ ."...‬כשהגביה ר' פייוויש את עיניו‪ ,‬בשומעו דבריו‬ ‫האחרוני‪ ,‬אמר לו‪ ,‬בוא ואספר ל את אשר ראו עיני ולא זר‬ ‫וסיפר לו שכאשר מר מהר"א זי"ע היה עוד ילד קט‪ ,‬זמ קצר‬ ‫לאחר שהתחיל לדבר‪ ,‬עמד פע לצד זקינו הגדול‪ ,‬מר מהר"י‬ ‫זי"ע‪ .‬באות דקות היה ש ג ב דודו הרה"צ נחו אהר זצ"ל‪,‬‬ ‫בנו של הרה"ק ר' ארי' לייבוש ממאגרוב זצ"ל‪ ,‬שהיה עדיי ילד‪,‬‬ ‫והיה לו ריב ע איזה ילד אחר‪ ,‬ובתו כ רצה הילד ההוא‬ ‫להעניק לו "מתנת יד" ולסטור על פניו ק הילד נחו אהר‬ ‫והסתתר מאחורי כסאו של זקינו‪ ,‬מר מהר"י‪ ,‬כדי שהלה לא‬ ‫יוכל להפק זממו עליו‪ .‬כשהבחי בכ ב דודו‪ ,‬מר מהר"א זי"ע‬ ‫ניגש אליו ואמר לו בזה"ל‪" :‬נחו אהר לעב‪ ,‬אי בעט דיר‬

‫זאלסט נישט אויסניצע דע זיידענ'ס כח נאר צו עבודת‬ ‫הש‪ ,‬צו לערנע או צו דאווענע‪ ,‬או נישט אוי! אנדערע‬ ‫זאכע" )אני מבקש ממ שתנצל את 'כוחו' של זקננו רק‬ ‫לעבודת הש‪ ,‬ולא לדברי אחרי‪ .(...‬הפטיר רבי יצחק ואמר‪:‬‬ ‫א תינוק שיש לו השגה לדבר דברי כאלו‪ ,‬הרי אמרתי ל‬ ‫שיש לנו רבי‪...‬‬ ‫אצל כ"ק מר זי"ע ראו רוח הקודש בגלוי בכל רגע ורגע‬ ‫ובכל שעה ושעה‪ ,‬אבל בעת קריאת הפתקאות היה זה ממש‬ ‫בולט לעי אי שהוא רואה מסו! העול ועד סופו כל פרט‬ ‫קט הנוגע למגיש הקוויטל ולתוכנו‪ .‬פע בעת קבלת קהל‬ ‫נכנס זק אחד‪ ,‬שרש בקוויטל הרבה ילדי ונכדי‪ ,‬ביניה‬ ‫ילד אחד בש חנה )בקמ‪ ,($‬מיד שהתחיל הגבאי לקרוא לפניו‬ ‫את הפתקא נמנ מר כדרכו )כ היה נראה כלפי חו‪ ($‬וקרא‬ ‫המקריא את הש חנה )בפתח( כש של בת‪ ,‬מיד התעורר ולא‬ ‫נת להמשי ומכיוו שמעול לא הפסיק בדיבור באמצע‬ ‫קריאת קוויטל רק העיר "נו נו נו"‪ .‬הגבאי לא הבי את כוונת‬ ‫כ"ק מר‪ ,‬ומר רמז לו להתחיל עוד פע מההתחלה‪ ,‬עשה כ‪,‬‬ ‫וכשהגיע לש זה נקרא שוב כטעותו בראשונה "בת חנה"‬ ‫חזר ורמז שנית להתחיל עוד פע‪ ,‬ולא הבי את כוונתו וג‬ ‫בשלישית קרא "בת חנה" ושוב לא נת לו כ"ק מר להמשי‪.‬‬ ‫הזק עמד נבהל ומשתומ‪ ,‬כי בתחילה ג הוא לא תפס כוונת‬ ‫כ"ק מר‪ ,‬עד שתפס במה מדובר והעיר לגבאי על הטעות‬ ‫שמדובר בש של ילד ולא של ילדה‪ .‬ואכ חזר הגבאי וקרא‬ ‫ברביעית כתיקונו ושוב לא העיר לו כ"ק מר זי"ע‪.‬‬ ‫סיפר הגה"ח רבי שמחה בוי ז"ל‪ ,‬בעת אשר הסתופ!‬ ‫בצל מר זי"ע בפעסט בשבועות הראשוני לבואו לאר‪ $‬הגר‬ ‫בבורחו מחמת המציק‪ ,‬ומר זי"ע הקפיד בליל שב"ק שאת‬ ‫המרק יכניסו מהקדירה לתו כלי שני‪ ,‬וממנו יריקו אותו לתו‬ ‫הצלחת שהביאו לפניו ]מר זי"ע הכניס חתיכות חלה במרק‪,‬‬ ‫ולכ הקפיד שזה יהא בכלי שלישי[‪ .‬באותה ליל שבת הביאו‬ ‫לפניו צלחת ע מרק‪ ,‬והנה פנה מר אל המשמש ושאלו‪ :‬הא‬ ‫זהו מכלי שני? וענה‪ ,‬בוודאי‪ .‬שוב שאל מר מי הריקו? נקב‬ ‫בש אחד המשמשי‪ .‬אבל מר זי"ע לא הרפה‪ ,‬עד שצוה‬ ‫להביאו לפניו‪ ,‬ושאל אותו עצמו‪ :‬הא אתה הכנסת מתו כלי‬ ‫שני‪ ...‬וענה‪ :‬לא‪ .‬ועלתה בת שחוק על שפתי מר זי"ע והפטיר‪:‬‬ ‫יש מסירת עדות ויש גביית עדות כיוצא בזה סיפר המשב"ק‬ ‫הרה"ח ר' שמואל פארגעס ז"ל‪ :‬בתקופה ששהיתי בבעלזא‬ ‫היה ש ג בחור מהונגריה ושמו דוד פיניאש‪ ,‬הוא היה עובד‬ ‫במטבח והיה מבשל את המאכלי עבור כ"ק מר זי"ע‪ .‬פע‬ ‫בימי פסח הכי לעצמו חמי והכניס לתוכו בשר שהביא עמו‬ ‫מביתו‪ ,‬והכניסו לתו התנור שבו היו ג המאכלי למר זי"ע‪.‬‬ ‫בליל שבת קודש בעת עריכת השולח הטהור‪ ,‬כשהגישו‬ ‫למר זי"ע את המרק‪ ,‬שאל לפתע‪" :‬צו דע איז נישט גיווע אי‬ ‫דע אויווע א פרעמדע גיקעכסט? )הא לא היה בתנור איזה‬ ‫תבשיל זר(‪ ,‬והוסי! נימוקו‪" :‬ווייל פסח מישט מע זי נישט"?‬ ‫לאחר חקירה ודרישה נתברר אכ שהבחור הנז' הכניס לתו‬ ‫התנור מאכלי בשר שלא מ ה'חברה'‪ ,‬לא רצה מר זי"ע לאכול‬ ‫את המאכלי החמי‪ ,‬ואכל אז רק מאכלי קרי‪ .‬עוד מעני‬ ‫הרגשה ורוח הקודש שח הרה"ח ר' בייניש חריט ז"ל עובדא‬ ‫ששמע מש"ב הרה"ח ר' מאיר לעוונטאל ז"ל מחיפה‪ ,‬וכה‬ ‫סיפר‪ :‬היה נהוג כל אימת שכ"ק מר זי"ע היה נוסע ברכבת‪,‬‬ ‫היו אנ"ש מתאספי בתחנות המעבר של הרכבת שבכל עיר בו‬ ‫עבר‪ ,‬והיו מביאי לפניו "קאווע ע קרעפלי"‪ .‬לר' מאיר ז"ל‬ ‫היתה חזקה שהוא היה המביא את הקאווע ע הקרעפלע‬ ‫בעיר מגוריו יערוסלעב‪.‬‬ ‫פע כשנסע מר זי"ע דר עירו‪ ,‬יצא אל תחנת הרכבת והביא‬ ‫את קנק הקאווע והקרעפלע‪ ,‬וש נזכר ששכח להביא עמו‬ ‫כוס מביתו‪ .‬פנה ר' מאיר אל ביתו של הרה"ח ר' ב ציו חריט‬ ‫ז"ל‪ ,‬שהיה סמו לתחנת הרכבת‪ ,‬וביקש ממנו להביא כוס‪.‬‬ ‫כאשר הגיש ר' מאיר ז"ל את הקאווע שאל אותו מר זי"ע א‬ ‫הכוס נטבל?‪ .‬תמה ר' מאיר‪ ,‬כי מעול לא נשאל שאלה כזו‪,‬‬ ‫והשיב שאיני יודע‪ ,‬מאחר שלא הביא את הכוס מביתו‪ ,‬א ציי‬ ‫שהכוס הוא מביתו של ר' ב ציו‪ .‬אול מר לא שתה את‬ ‫הקאווע‪ ...‬לאחר מכ נתברר אכ מפי ר' ב ציו שמחמת שכחה‬ ‫עדיי לא נטבל הכוס במקוה‪ ,‬ויהי לפלא‪.‬‬ ‫)המש בעמוד ה'(‬

‫לכבוד יומא דהילולא של רשכבה"ג הרה"ק מר& רבי אהר& זי"ע מבעלזא כ"א מנח אב תשי"ז‬ ‫הונצח ע"י הרה"ח ר' אלטר ברו' מאיר אסטרייכער שליט"א אנטווערפ&‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' ישראל משה מנדל שליט"א ולסבי החשובי הרה"ח ר' צבי אליהו שטראוס שליט"א והגה"ח ר' ישראל יעקב ווידובסקי שליט"א לרגל נשואי בתו‪ -‬נכד החשובה תחי'‬ ‫עב"ג הבה"ח מרדכי שלמה נ"י ב הרה"ח ר' עקיבא שטראוס שליט"א בורא עול בקני ישלי זה הבני‪ ,‬והזיווג יעלה יפה ויזכו לבנות בית נאמ בישראל מתו שפע ברכה והצלחה‬ ‫ולרוות מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאור ימי ושני טובי אמ‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב לאאמו"ר הרה"ח ר' שלמה זלמ& שליט"א ולאחי הרה"ח ר' נחמ& שליט"א לרגל שמחת הולדת הנכד‪ -‬הב& שלו מנח נ"י יה"ר שיזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשי טובי ותרוו ממנו ומכל‬ ‫המבר חיי אייזנבא‬ ‫יוצאי חלציכ רוב תענוג ונחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאור ימי ושני טובי אמ‬ ‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' דוד יוס( אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( ז"ל‬

‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' משה וויס ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' שמחה יונה ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ג מנ"א תשס"ט‬ ‫ת‪.‬נ‪ .‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר צבי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' נת& בנימי& ז"ל‬ ‫ולע"נ האשה החשובה מרת הענדיל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( מאיר ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י משפחת מאייער שיחיו‬

‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' חיי קליי& ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' שמואל ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ד מנ"א תשס"ט‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע"י בניו וחתניו שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' דוד רובינשטיי& ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מאיר צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת טויבא ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' פנחס ז"ל‬ ‫לעלוי נשמת‬ ‫האשה החשובה‬ ‫מרת צפורה מרי רובינשטיי& ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' מנח הלל ז"ל‬ ‫הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬

‫לעלוי נשמת‬ ‫האשה החשובה מרת חיה זלדה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יעקב יעקובובי)‘ ז"ל‬ ‫נפטרה כ"א מנ"א‪ .‬הונצחה ע"י בנה‬ ‫הרה"ח ר' דוד פולק שליט"א‬

‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי& זצ"ל‬ ‫ראש הקהל דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬ ‫נפטרה ה' סיו ערב שבועות תשס"ט‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי& שליט"א‬

‫הרה"ח ר' אברה אלכסנדר צבי ז"ל‬ ‫ב שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר שמשו& רינגל שליט"א‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ"ח‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ‬ ‫הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫לעילוי נשמת‬

‫‪ 057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì àð íéáøä éåëæì úåàöåää éåñëì úåçöðäå úåîåøúì‬כא& תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

‫ד‬

‫המש' יומא דהילולא‬ ‫סיפר הגה"ק מבילגורייא זי"ע כשנסע כ"ק אחי‬ ‫שליט"א ]זי"ע[ מר מהר"א לסטולי לחתונה של כ"ק אחי‬ ‫ז"ל רבי שלו מאפטא הי"ד‪ ,‬סיפרו לו בני האדמו"ר‬ ‫מסטולי זצ"ל שיש ברשות "י"ב חלה" מאת כ"ק א"ז‬ ‫מר מהר"ש זי"ע שקיבל זקינ רבי אשר מסטולי זי"ע‬ ‫בהיותו בבעלזא‪ ,‬אלא שיש לה עוד "י"ב חלה" שקיבל‬ ‫פע הרה"ק רבי אשר זי"ע מהנעשכיזער הרה"ק רבי‬ ‫יצחק זי"ע ‪ ,‬והחלות נתערבו ואי ה יודעי איזוהי חלתו‬ ‫של מי‪ .‬ביקש כ"ק אחי שליט"א ]זי"ע[ לראות את שתי‬ ‫החלות‪ ,‬ומיד הצביע על אחת מה‪ ,‬באמרו‪" :‬זוהי חלתו של‬ ‫כ"ק א"ז זי"ע"‪.‬כ"ק אחי שליט"א ]זי"ע[ אמר פע‪ :‬רוב‬ ‫פעמי כששואלי ממני עצה אני מוצא תשובה במה‬ ‫שלמדתי ביו זה‪ ,‬וא לאו‪ ,‬אני מוצא מענה במה‬ ‫שלמדתי יו אתמול‪.‬‬ ‫מעול לא ביקש דבר גדול כקט – מאחד‪ ,‬יהא אשר‬ ‫יהא‪ ,‬ואפילו מילד קט‪ ,‬בלא שהקדי תחילה בקשת‬ ‫מחילה‪ ,‬בלשו‪" :‬זיי מוחל"‪.‬היה זה בשמחת תורה בעצ‬ ‫שנות הזע‪ ,‬בעת שהותו בפעסט שבהונגריא‪ ,‬ומר זי"ע‬ ‫הורה להגבאי שיכריז – כפי שנוהג היה כל השני‬ ‫בבעלזא בשעת ההקפות בזה הלשו‪" :‬עס איז די‬ ‫אונטערשטע טעג פו די הייליגע טעג‪ ,‬דער עול זאל‬ ‫מוחל זיי שטיי מיט ישוב הדעת‪ .‬הגבאי שהכריז זאת‬ ‫בפקודת הקודש‪ ,‬לא ש לב להקפיד בלשו מר מלה‬ ‫במלה‪ ,‬ושינה בסיו הכרוז בהכריזו‪" :‬דער עול זאל‬ ‫שטיי מיט ישוב הדעת"‪ ,‬פנה אליו מר בתרעומת מה‪" :‬דו‬ ‫שאפסט?! דו שאפסט?!" )הא אתה שולט?(‪ ,‬הלא‬ ‫ביקשתי להכריז "‪ ...‬דער עול זאל מוחל זיי שטיי מיט‬ ‫ישוב הדעת?! וציוה לו לחזור ולהכריז שוב שנית‪ ,‬בהדגשת‬ ‫יתר שימחלו נא‪ ,‬לעמוד בישוב הדעת לא בכדי כינוהו‬ ‫צדיקי וגאוני הדור בש "הבארדיטשובער של דורנו"‪.‬‬ ‫לימוד זכות על כל יהודי‪ ,‬באשר הוא‪ ,‬היה אצל מר זי"ע‬ ‫עבודה תמה‪ ,‬הוא היה אומר‪" :‬א יש לכ 'רמב"'‬ ‫מוקשה‪ ,‬א הארבע רמב"‪ ,‬מה את עושי? הנכ יגעי‬ ‫ועמלי כדי לתר‪ $‬דבריו‪ ...‬הוא הדי‪ ,‬א יש 'יהודי‬ ‫מוקשה'‪ ,‬א הארבע יוד‪ ,‬צרי לעמול ולהתייגע כדי לתר‪$‬‬ ‫אותו!‪ ....‬עוד היה רגיל לומר שזקינו הק'‪ ,‬כ"ק מר מהר"י‬ ‫זי"ע‪ ,‬אהב את דר הפלפול בלימוד התורה‪ ,‬שכ לפעמי‬ ‫צרי ללמד זכות על יהודי ואי אפשר לעשות זאת כי א‬ ‫על ידי דר ה'פלפול'‬ ‫פע הגיע לבית מר זי"ע בעל מלאכה אחד‬ ‫והמשמשי דיברו ביניה שהלה עובד ג בשבת‪ ,‬כאשר‬ ‫הגיעו הדברי לאזני מר זי"ע אמר‪" :‬ער האט אודאי‬ ‫גיהאט א טעות‪ ,‬ער האט גימיינט אז ס'איז ערב שבת"‪,‬‬ ‫ומיד פנה להפועל ושאלו‪" :‬אמת אז דו האסט גיהאט א‬ ‫טעות אז עס איז פרייטאג"‪ ,‬וכשלא ענה לו אמר מר שוב‬ ‫ושוב‪ ,‬עד שפר‪ $‬בבכי וחזר בתשובה‪ ,‬וכ היה רגיל לפרש‬ ‫המשנה הראשונה בפרק כלל גדול‪" :‬כלל גדול אמרו‬ ‫בשבת כל השוכח עיקר שבת" פירוש‪" :‬כלל גדול" הורו‬ ‫לנו חכמינו ז"ל בעניני שבת‪ .‬לעול צרי ללמד זכות על‬ ‫כל יהודי‪ ,‬וא רואי יהודי מחלל שבת רח"ל‪ ,‬צריכי‬ ‫ללמד עליו זכות שמסתמא הוא 'שוכח' ולא מזיד‪ ,‬וזהו‬ ‫אשר רימזו לנו בדבריה כלל גדול אמרו בשבת – כל‬ ‫השוכח‪ .‬וכמו שמביא הרה"ק רבי גדליה מליני זי"ע‬ ‫בספרו הק' "תשואות ח" )לקוטי( שמביא קבלה‬ ‫מרבותיו הק' נבג"מ "שבחינת משיח יהיה שביכלתו‬ ‫ללמוד זכות על כל ישראל‪ ,‬ועל ידי הלימוד זכות יפיל‬ ‫הרהורי תשובה בכול ויהיו כול צדיקי ובזה נפתח‬ ‫שערי אורה במאמר ז"ל )סנהדרי צח(‪' :‬אי ב דוד בא‬ ‫אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב'‪ ,‬שאל יפלא הדבר‬ ‫שיבא משיח בדור שכולו חייב‪] ,‬אלא[ שבחינתו יהיה‬ ‫ללמוד זכות על כול‪ ,‬ויבואו על ידי זה לבחינת התשובה‪,‬‬ ‫ויהיו כול זכאי"‪ .‬ואמנ בדרכו הקדושה השיב רבי‬ ‫מעוו‪ ,‬כפי אשר תעידנה עובדות רבות המתהלכות‬ ‫אודות כ‪ .‬אחד התבטא פע לפניו על החופשיי בביטוי‬ ‫"אידישע גויי"‪ ,‬הלה נאל‪ $‬ליטול את ידיו שלוש פעמי‬ ‫ולומר עשר פעמי "אידישע איד!" ורק לאחר מכ‬ ‫הסכי לשמוע מה שבפיו‪ .‬כשסיפרו לו שבקיבוצי לא‬ ‫מניחי תפילי ומגדלי דבר אחר )חזירי( אמר צדיקי‬ ‫כאלו! ה חוששי שמא אי לה גו! נקי! ומצפי כ"כ‬ ‫לימות המשיח‪ ,‬שאז עתיד החזיר להיות מותר‪ .‬כשרצה‬ ‫להגדיר יהודי שאינו מניח תפילי היה אומר שאינו מניח‬ ‫תפילי דר"ת‪.‬‬ ‫פע באו יהודי והשיחו לב לפניו שסובלי‬ ‫קשות מאיזה מלשי יהודי‪ .‬לאחר שברכ‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫ה"מסור" הזה ברצונו היה להשיח את מר לבו וכשלא‬ ‫מצא לפני מי לעשות זאת‪ ,‬אז השיח את לבו לפני‬ ‫הפרי‪ ,$‬אבל ח"ו לומר שהוא חשב מחשבות רעות‪.‬‬ ‫כשסיפרו לו על אד שהתדרדר מהדר הישרה רח"ל‪,‬‬ ‫אמר הוא מחסידי הרמב"‪ ,‬שפוסק "ישראל אע"פ‬ ‫שחטא ישראל הוא"‪.‬היה לו רופא עיני)שלא ידע הרבה‬ ‫מיהדות( שביקר אצלו פע לשבועיי‪ ,‬כשהיה אצל‬ ‫רבינו פע בפרוס הפסח אמר שבפסח לא יוכל לבקרו‪.‬‬ ‫כשיצא אמר רבינו למשב"ק‪ :‬היודע אתה מדוע לא יבוא‬ ‫בפסח‪ ,‬הוא חושש שאכבד אותו באוכל והוא אינו אוכל‬ ‫בפסח אצל אחרי‪ ,‬הג שאצלי כול אוכלי מ"מ הוא‬ ‫מחמיר ביותר‪.‬‬ ‫מספר הרה"ח ר' אלעזר פאסטע שליט"א‪ :‬סיפר לי‬ ‫בנו של הרה"צ רבי ברו זצ"ל האדמו"ר ממעלי‪$‬‬ ‫שהתגורר בסו! ימיו באיסט סייד‪ ,‬שבשנת תרח"צ שאל‬ ‫את מר זי"ע א ישלח את בניו מאמריקה לבוא ללמוד‬ ‫בישיבות בפולי כמו שהיו רגילי אז בני האדמור"י‬ ‫באמריקה‪ ,‬ומר זי"ע השיב לו שלא ישלח‪ .‬ואכ בזכות‬ ‫זה ניצלו מגיא התופת‪ .‬וסיפר שבאותה הזדמנות שאל‬

‫אותו מר זי"ע‪ :‬מעליצער רבי‪ ,‬וואס טוט זי עפעס מיט‬ ‫יידישקייט אי אמריקע והשיב‪ ,‬שבימי הנוראי היו‬ ‫כל בתי הכנסיות ובתי המדרשות מלאי וגדושי עד‬ ‫שהיו צריכי להוסי! ספסלי‪ ,‬א כל השנה‪ ...‬ובטר‬ ‫הספיק לסיי‪ ,‬אחז מר בידיו והפטיר בלשונו‪ ,‬וכל השנה‬ ‫מתפללי ה בבית‪ ...‬ואח"כ חזר מר שוב על דבריו‬ ‫בהבעת שמחה על פניו ואמר לפני הנאספי‪ :‬השמעת‬ ‫מה שאמר המעליצער רבי‪ ,‬א גאנ‪ $‬יאהר דאווענע זיי‬ ‫אי דערהיי‪ ,‬או הייליגע טעג דאר! מע אריינברענגע‬ ‫בענק אי בית המדרש‪...‬‬ ‫סיפר הגה"ק מטשעבי זצ"ל פע שכ"ק מר זי"ע‬ ‫שהה בקראקא נסע אליו ע בנו רבי יעקל'י‪ ,‬והנה‬ ‫כשהגיעו לכ"ק מר בדיוק התדיינו לפניו שני ראשי‬ ‫קהילת קראקא אודות מריבה שהיתה ביניה‪ ,‬ביקש‬ ‫רבינו לצאת מהחדר‪ ,‬א הרבי בקשו להשאר‪ .‬וסיפר‬ ‫הטשבינער רב‪' :‬דער רבי האט גערעט געציילטע‬ ‫ווערטער‪ ,‬אבער יעדער ווארט איז גיווע מלא חכמה'‪,‬‬ ‫)הרבי דיבר מילי ספורות‪ ,‬אול כל מילה היתה מלאה‬ ‫חכמה(‪ ,‬וכשיצאו שאלו בנו רבי יעקל'י 'הזהו הרבי‬ ‫מבעלזא שהעול בטוח שהוא 'בטל' בעניני העול‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫ועוד סיפר שפע כששהה בעיירת הקייט‬ ‫מארינבאד‪ ,‬השתת! בשמחת בר מצוה שער הנדיב‬ ‫הרה"ח רבי שמואל שמעלקא געלבוואקס לבנו‪ .‬בשמחה‬ ‫השתת! ג כ"ק מר רבי אהר מבעלזא זי"ע‪ ,‬בברכת‬ ‫המזו כובד בחור הבר מצוה עצמו‪ ,‬וכשסיי טע מעט‬ ‫מהכוס‪ ,‬כשהבחי בכ הרבי מבעלזא‪ ,‬ציווה לו שישתה‬ ‫את כל הכוס‪ .‬רבינו ישב במזרח ובינו לבי הרבי מבעלזא‬ ‫ישבו כמה אנשי‪ ,‬וכשראה זאת תמה בלבו מדוע דוחק‬ ‫הרבי בנער שישתה‪ ,‬הרי מובא בשו"ע )או"ח סימ ק"צ‬ ‫סעי! ד'( שאפשר לחלק את היי למסובי ומדוע דוחק‬ ‫בילד שישתה? אמנ לא אמר דבר‪ .‬כשגמר הרבי לדחוק‬ ‫בנער שישתה את הכוס עד תו‪ ,‬הביט ברבינו ואמר לו‪:‬‬ ‫'עי ב'חכמת שלמה' סימ תר"ע שכתב ז"ל‪" :‬נראה‬ ‫אפילו למא דאמר טומאה הותרה בציבור‪ ,‬היינו לגו!‬ ‫העבודה‪ ,‬דילפינ מאיש נדחה ואי ציבור נדחי‪ ,‬אבל‬ ‫לחנ בתחילה בבית המקדש ודאי החינו בתחילה צרי‬ ‫להיות בטהורי‪ ,‬ולכ כיוו דתחילה פסקה העבודה‪,‬‬ ‫ועכשיו התחילה העבודה מחדש‪ ,‬ודאי תחילת החינו‬ ‫צרי להיות בטהורי‪ ,‬ולכ הוי נס חנוכה שתחילת‬ ‫החינו יהיה בטהרה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ובספר 'פני יהושע' כתב‬ ‫שזהו להראות חיבת של ישראל שעושי בטהרה וכו'‪.‬‬ ‫מהאי טעמא‪ ,‬סיי הרבי את דבריו‪ ,‬רציתי שהבחור‬ ‫יגמור את הכוס‪ ,‬שכ בר מצוה שמתחנ היו לעול‬ ‫תורה ומצוות צרי שישתה את השיעור הראוי‪ ,‬כדי‬ ‫שביו הכנסו לעול מצוות יתחנ לעשות מצוות‬ ‫בשלימות‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יצחק ישעיה מטשחויב זי"ע צעיר בניו‬ ‫של הרה"ק רבי חיי מצאנז זי"ע וחתנו של הרה"ק רבי‬ ‫יחיאל מקרילובי‪ $‬זי"ע‪ ,‬חת מר מהר"י‪ ,‬הפליג רבות‬ ‫בשבח מר ופע אמר עליו‪" :‬אונז זענע געוואקסע‬ ‫צוזאמע או בעלזא‪ ,‬ומעול לא עבר על שו חטא‪,‬‬ ‫מלבד חטא אחד‪ ,‬שהרי כתיב )קהלת ז‪ ,‬כ( 'כי אד אי‬ ‫צדיק באר‪ $‬אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬או ער האט‬ ‫דאס אוי נישט געטוה"‪ .‬כששב הגאו האדיר רבי מאיר‬ ‫אריק מטארנא ממרחצאות קרעני‪ ,$‬שפגש ש במר‪,‬‬ ‫לא עבר יו שלא הזכיר את כ"ק מר בהתפעלות‬ ‫מופלגת באומרו‪" :‬אי האב נישט געזעה אזא הייליגע‬ ‫לעכטיגע צורה‪ ,‬אי קע נישט פארגעסע פו די הייליגע‬ ‫צורה"‪ .‬וכששמע כמה אנשי שלא נמנו על חסידי‬ ‫בעלזא שאמרו על מר שהוא בטל‪ ,‬גער בה וקרא‪:‬‬ ‫"וואס איז מיט איי‪ ,‬צו זענט עט‪ $‬שוטי צו מאכט'ס‬ ‫עט‪ $‬ענק שוטי?‪ ...‬דער יוד צוברעכט זי זיי הייליגע‬ ‫מח פאר אייבירשטער‪ ,‬ער האט א הייליג מח או‬ ‫להגאו‬ ‫אייבירשטער"‪.‬‬ ‫פאר'‬ ‫עס‬ ‫צוברעכט‬ ‫ממאטערסדור! שביקרו בטארנא‪ ,‬אמר הגה"ק רבי מאיר‬ ‫אריק בקרעני‪ $‬פגשתי שני חידושי‪ ,‬את הרבי מגור‬ ‫)בעל ה'אמרי אמת' זי"ע( שהעול אומרי שהוא גדול‬ ‫בתורה ומצאתיו מעיי נובע יראת שמי‪ ,‬ואת הרבי‬ ‫מבעלזא שהעול אומרי עליו שהוא קדוש וירא שמי‬ ‫ואני יכול להעיד שהוא זוכר חלק 'אורח חיי' שב'שולח‬ ‫ערו' ע ה'מג אברה' ישר והפו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אברה יעקב מסאדיגורא זי"ע היה‬ ‫מספר סיפור ששמע עוד מעת התגורר הרבי בבעלזא‪,‬‬ ‫והתפעל ממנו עד מאוד‪ ,‬וכ סיפר‪ :‬באחד הימי הגיע‬ ‫אחד וסיפר לרבי מבעלזא שיהודי אחד איחר בכניסת‬ ‫השבת לסגור את המספרה שלו‪ .‬מיד שלח הרבי לקרוא‬ ‫לאותו ספר ושאלו א אמת בדבר? לאחר שהלה אישר‬ ‫את הדבר‪ ,‬פסק הרבי‪ :‬הספר שאיחר בסגירתו יביא‬ ‫לנדבת בית המדרש רוטל נרות‪ ,‬ואתה שספרת לי מעשה‬ ‫זה תביא לנדבת בית הכנסת שני רוטל נרות‪ ,‬ואני – אמר‬ ‫הרבי מבעלזא שדבר זה אירע בעירי‪ ,‬אביא חמש רוטל‬ ‫נרות‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ רבי חנו העני פדווא זצ"ל אב "ד‬ ‫לונדו‪ ,‬בעל 'חשב האפוד'‪ :‬באחד הימי בשוחחי ע‬ ‫ה'בילגורייער רב' גילה את אוזני ואמר לי סימ לדעת‬ ‫מברכותיו של מר‪ ,‬א האיש שמבקשי עבורו ברכה‬ ‫הוא עדיי בחיי‪ ,‬ויש לה לברכה על מה שתחול‪ ,‬או לא‬ ‫וכ אמר לי‪" :‬כשמר שליט"א‪ ,‬מבר באופ פרטי‪' :‬דער‬ ‫אייבערשטער זאל העלפע ער זאל האבע א ישועה‬ ‫)השי"ת יעזור שתהיה לו ישועה( וכדומה‪ ,‬יודע אני‬ ‫שהאיש עדיי בחיי‪ ,‬אול‪ ,‬כאשר מבר בנוסח כללי‪,‬‬ ‫כגו‪' :‬אלע יידע זאלע געהאלפ ווערע' )שכל היהודי‬

‫ה‬

‫יוושעו( וכדומה‪ ,‬אני יודע שאי עוד על מה להתפלל‬ ‫ולקוות לזה‪ ,‬ומזה ידעתי הוסי! הגה"ק מבילגורייא‬ ‫שרבי אלימל מיאברוב‪ ,‬אינו עוד בי החיי "עמדתי‬ ‫נדה ומשתומ לנוכח גילוי זה ששמעתי סיפר הגרח"ה‬ ‫פדווא זצ"ל‪ ,‬ושמרתי את הדבר בלבי‪ .‬כעבור ימי‬ ‫אחדי‪ ,‬בעת הפסקה שעשה מר זי"ע באמצע עריכת‬ ‫שולחנו הטהור‪ ,‬נלויתי אל חותני )הוא ניהו החסיד המפו'‬ ‫רבי נפתלי גאטעסמא ]ווינער[ ע"ה(‪ ,‬שנכנס אל הקודש‬ ‫ברצותו לנצל את ההזדמנות להזכיר לטובה את חתנו ר'‬ ‫ישראל הגר ואת זוגתו בתו‪ ,‬שטר נודעו עקבותיה‪,‬‬ ‫וא עוד בחיי או לא‪ .‬והנה כי כ‪ ,‬כשהזכיר חותני את‬ ‫ש חתנו ר' ישראל‪ ,‬ביר מר בזו הלשו‪" :‬דער‬ ‫אייבערשטער זאל העלפע מע זאל האבע נחת פו‬ ‫אידישע קינדער"‪ ,‬ואילו כשהזכיר את בתו‪" :‬שרה דבורה‬ ‫בת אסתר רייצא"‪ ,‬אמר מר בלשו‪" :‬דער אייבערשטער‬ ‫זאל העלפע זי זאל האבע א ישועה"‪ .‬סיי הגרח"ה‬ ‫פדווא זצ"ל‪ :‬בשומעי את נוסח הברכות מפי הקודש‪,‬‬ ‫יצאה ממני אנחה חרישית‪ ,‬ומר זי"ע הרי את עיניו‬ ‫הטהורות ונת בי מבט עד שכמעט נפלתי מתעל! מרוב‬ ‫פחד ורעדה כעבור זמ מה‪ ,‬אכ נודע שר' ישראל נמנה‬ ‫בי הנהרגי על קידוש הש‪ ,‬הי"ד‪ ,‬ואילו זוגתו זכתה‬ ‫להישאר בחיי‪,‬‬ ‫סיפר כ"ק מר אדמו"ר שליט"א‪ :‬בבודאפסט גר‬ ‫יהודי שלא היה נמנה על הצדיקי הגדולי‪ ,‬בלשו‬ ‫המעטה‪ ,‬אבל אביו היה ירא שמי ועובד ה'‪ .‬לעת זקנתו‬ ‫של האב‪ ,‬ביקש ממנו הב שיבוא לגור בביתו‪ ,‬והוא הכי‬ ‫לו חדר ספרי ש ישב האב ולמד תורה‪ ,‬והב כיבד‬ ‫אותו כראוי‪ .‬לאחר פטירתו של האב‪ ,‬רצה הב לעשות‬ ‫איזה דבר טוב באותו חדר שבו למד האבא‪ ,‬ופנה אל‬ ‫אבי זי"ע )הגה"ק מבילגורייא זי"ע( לשאול בעצתו כדת‬ ‫מה לעשות באותו חדר? יע‪ $‬לו אבי‪ ,‬כי היות ובאותה‬ ‫תקופה היו ש הרבה בחורי שנאלצו להתחבא‬ ‫מהשלטונות שרצו לגייס לצבא‪ ,‬ונקראו בש‪' :‬טמיר‬ ‫ונעל'‪ ,‬על כ יעשה לה 'ישיבה' בחדר זה‪ ,‬בו יתאכסנו‬ ‫וילמדו‪ ,‬עד יעבור זע‪ .‬הלה שמע וקיבל עצת אבי זי"ע‪,‬‬ ‫וכ אכ עשה כעבור זמ קצר‪ ,‬חלה איש זה מאוד‪,‬‬ ‫והתלמידי שהתאכסנו בביתו באו אל כ"ק דודי זי"ע‬ ‫להזכיר את היהודי שעשה עמ טובה‪ ,‬לרפואה שלימה‬ ‫איני יודע מה בירכו דודי זי"ע‪ ,‬אבל אבי זי"ע שנכח ש‪,‬‬ ‫לא נראתה בעיניו הברכה‪ ,‬ופנה מיד אל אחיו מר זי"ע‪,‬‬ ‫ואמר‪" :‬יהודי זה עשה הרבה טובות ליהודי"‪ .‬מר זי"ע‬ ‫ביר אותו שוב‪ ,‬אול אבי זי"ע עדיי לא היה מרוצה‬ ‫מברכה זו‪ ,‬ופנה שוב אל אחיו זי"ע‪ ,‬ואמר‪" :‬יהודי זה‬ ‫עשה בעבר הרבה טובות ליהודי‪ ,‬ועוד יעשה בעתיד‬ ‫הרבה טובות ליהודי"‪ .‬נענה דודי זי"ע ואמר‪ :‬אזוי?‬ ‫אזוי? )כ? כ?(‪ ,‬ושוב בירכו ברפואה שלימה הפע הכיר‬ ‫אבי מלשו הברכה‪ ,‬שהישועה קרובה לבוא‪.‬‬ ‫הנוכחי ש‪ ,‬לא הבינו פשר ה'די ודברי' שהיה‬ ‫בי אבי זי"ע לדודי מר זי"ע‪ ,‬רק אחרי שיצאו אמר לה‬ ‫אבי‪ ,‬שמעו את אשר אספרה לכ‪ :‬בהיותינו בגיטו‪ ,‬היה‬ ‫ש אחד מה"יודישע מאכערס"‪ ,‬אנשי ה"יודענראט"‬ ‫שהציק רבות לאחיו מבני ישראל לאחר שהגענו לש‪,‬‬ ‫זכה להיכנס אל כ"ק אחי מר שליט"א‪" ,‬או ס'האט‬ ‫איה עפיס בענומע"‪ ,‬והחלו להתעורר בו הרהורי‬ ‫תשובה‪ ,‬וכעבור כמה ימי התחיל לשנות ולשפר את‬ ‫מעשיו‪ ,‬עד שא! פעל ועשה טובות ליהודי‪.‬‬ ‫באחד הימי נכנס אל כ"ק אחי מר שליט"א‪ ,‬ובפיו‬ ‫בשורה שזכה להתקד לדרגה גבוהה יותר‪ ,‬מצד‬ ‫הממוני הגרמני ימ"ש‪ .‬מר ביר ופטרו לשלו‪ .‬מיד‬ ‫כשיצא מש אל הרחוב‪ ,‬ירו עליו והרגוהו‪ .‬הבנתי מזה‬ ‫סיי אבי זי"ע שיהודי זה‪ ,‬מאז שחזר בו ממעשיו הרעי‬ ‫ושב בתשובה‪ ,‬כבר השלי את עצמו‪ ,‬ולכ הגיע עתו‬ ‫זמנו להיפטר מ העול‪ .‬ג עתה‪ ,‬כשלא הכרתי בברכת‬ ‫אחי מר שליט"א שהיהודי נושע‪ ,‬חששתי שמא כבר‬ ‫השלי את עצמו בכ שעשה טובות לבחורי אלה‬ ‫הלומדי תורה‪ ,‬ובפרט שהגדיל עשות וקבע ישיבה‬ ‫בביתו‪ .‬לכ הזכרתיו לטובה והוספתי לומר‪ ,‬שעוד יעשה‬ ‫בעתיד טובה ליהודי‪ ,‬וכוונתי היתה‪ ,‬שעדיי לא השלי‬ ‫את עצמו‪ .‬ואכ רק אז הרגשתי בברכתו של אחי‬ ‫שהיהודי זכה לישועה‪.‬‬ ‫סיפר המשב"ק הרה"ח ר' יצחק לנדאו שליט"א‬ ‫ששמע מבעל המעשה עצמו‪ :‬מספר שני לפני‬ ‫המלחמה הגיע פע לבעלזא בחור יתו מאב‪ ,‬ברצותו‬ ‫להיפרד ממר זי"ע‪ ,‬היות והוא נוסע לנסות את מזלו‬ ‫בקנדה‪ .‬אמו שדאגה ליהדותו של בנה‪ ,‬לא חפצה שיסע‬ ‫לש עד שיקח ברכת פרידה ממר זי"ע‪ ,‬כששמע מר‬ ‫שהבחור נוסע לקנדה‪ ,‬פקד עליו שיזהר לשמור לכל‬ ‫הפחות על שלשה דברי‪ :‬תפילי‪ ,‬שמירת שבת וכשרות‬ ‫המאכלי‪ .‬הלה נסע והשתקע בעיר מאנטריאל‪ ,‬ובמש‬ ‫הזמ התדרדר מטה מטה‪ ,‬עד שפרק מעליו עול המצוות‬ ‫לגמרי‪ .‬לאחר המלחמה‪ ,‬בשנת תש"ח‪ ,‬נסע לאר‪ $‬ישראל‪,‬‬ ‫והל לראות את מר זי"ע‪ ,‬אול לא גילה לא! אחד את‬ ‫שמו ומהיכ הוא‪ .‬ג כשניגש אל מר ז"ל לא אמר מי‬ ‫הוא‪ ,‬רק עבר יחד בשורה ע כול ליטול ברכת שלו‪.‬‬ ‫מיד כשהושיט את ידו‪ ,‬פנה אליו מר בשאלה‪ :‬הא‬ ‫אתה עדיי שומר על הדברי שציוותי? הלה נבהל‬ ‫ונשתומ מהמחזה המופלא‪ ,‬ועל אתר קיבל על עצמו‬ ‫שמני אז יקיי את הדברי שמר פקד עליו בשעתו‪.‬‬ ‫בעיר מנטווידעאו שבמדינת אורוגוואי גר חסיד גור‬ ‫הרה"ח ר' משה טרויבע‪ .‬פע הגיע לאר‪ $‬ישראל לחג‬ ‫הפסח ברצותו להסתופ! בשביעי של פסח בירושלי בצל‬ ‫רבו ה'בית ישראל' זצ"ל‪ ,.‬והיות שבימי הראשוני של‬ ‫החג היה אמור לשהות בתל אביב‪ ,‬אמר לו ה'בית ישראל '‬

‫שייכנס ש אל הרבי מבעלזא זי"ע‪ ,‬קיי החסיד מאמר‬ ‫רבו כשנכנס אל הקודש‪ ,‬שאלו מר זי"ע על מקו מגוריו‪,‬‬ ‫וכאשר ענה שגר באורגוואי‪ ,‬שאלו מר‪ :‬היכ היא זאת?‬ ‫השיב‪ :‬זו היא מדינה בדרו אמריקא ובתו הדברי אמר‬ ‫למר שאחרי החג הוא חוזר דר אנטווערפע‪ ,‬ביקש ממנו‬ ‫מר שיבוא אליו שוב לאחר החג‪] .‬וסיפר החסיד‪ ,‬שלאחר‬ ‫מכ כשהיה אצל רבו ה'בית ישראל'‪ ,‬התעניי רבו על‬ ‫ביקורו אצל הרבי מבעלזא ועל בקשתו‪ ,‬ואמר לו שהוא‬ ‫רוצה לדעת את מה שמר ידבר עמו שוב[‪ .‬כבקשת מר‪,‬‬ ‫הגיע הלה לאחר החג לת"א ונכנס אל הקודש‪ .‬מר מסר‬ ‫בידו שלש חלות קטנות מי"ב חלות‪ ,‬וציוה עליו שליחות‬ ‫שימסור אחת מה להרה"ח ר' חיי פריעדמא ממעלי‪$‬‬ ‫ע"ה ואחת להרה"ח ר' ישראל פריעדמא ע"ה‪ ,‬שדרו‬ ‫שניה באנטוערפע‪ ,‬ואת השלישית אמר לו שימסור‬ ‫במאנטווידעאו לאיש אחד שמר נקב בשמו‪ ,‬אול חסיד‬ ‫זה לא הכירו כשחזר לביתו‪ ,‬במאנטווידעאו‪ ,‬התחיל הלה‬ ‫לברר על האיש שמר שלח עבורו חלה ועל מקו מגורו‪,‬‬ ‫א לא עלה בידו‪ .‬רק לאחר שבע חקירות ובירורי נודע‬ ‫לו שבאחת מפרברי העיר יש אטליז שמוכרי בו בשר‬ ‫טר!‪ ,‬וכי כ הוא שמו של בעל האטליז‪ ,‬הל אליו החסיד‬ ‫ושאלו א אכ שמו הוא כ וכ‪ ,‬כשנענה בחיוב‪ ,‬אמר לו‪:‬‬ ‫הרב מבעלזא שלח ל חלה מי"ב חלה!‬ ‫סיפר אותו חסיד‪ :‬ויהי א כששמע דברי‪ ,‬התרגש‬ ‫הלה‪ ,‬ומרוב התרגשות החל לצעוק בקול לא לו לאשתו‬ ‫ששהתה בחדר צדדי של החנות שמעת! הרב מבעלזא‬ ‫זי"ע שלח לי חלה‪ ...‬עד כי לא ידעתי מה היה לו‪ .‬אול‬ ‫מאותו יו ואיל השתנה איש זה לאיש אחר‪ ,‬ותו זמ‬ ‫קצר סגר את חנות הטריפה‪ ,‬ולאט לאט נעשה בעל‬ ‫תשובה גמור ויהי לפלא‪.‬‬ ‫הגה"צ ר' משה יאיר ויינשטוק זצ"ל‪ ,‬סיפר משמיה‬ ‫דבעל המעשה‪ :‬אבר אחד‪ ,‬מחסידי בעלזא‪ ,‬חלה במחלת‬ ‫ריאות קשה ל"ע‪ ,‬ואושפז בבית החולי בילינסו שבפתח‬ ‫תקוה‪ .‬ש בבית החולי טיפל בו מנהל המחלקה‪,‬‬ ‫פרופסור גדול ובעל ש בעניני רפואה‪ ,‬שלמרות היותו‬ ‫מגזע היחס וממשפחה חשובה ביותר‪ ,‬התרחק מאוד‬ ‫מיהדותו‪ ,‬והיו מאלו ה"שוכחי עיקר שבת‪ - "...‬כהגדרת‬ ‫כ"ק מר זי"ע‪.‬פרופסור זה בדק את האבר היטב‪ ,‬עד‬ ‫שקבע בבירור כי יש לו מי בריאות‪ ,‬ונשקפת לו סכנה‬ ‫גדולה‪ ,‬כי בכל רגע המי עלולי להגיע אל הלב‪ ,‬כ‬ ‫שאי לו כל סיכוי להישאר בחיי‪ .‬בני משפחתו לא ידעו‬ ‫את נפש מרוב צער ובהלה‪ ,‬ואת כל אשר לאל יד ניסו‬ ‫לעשות על מנת להציל את חיי יקיר‪ ,‬הדומי למי שחרב‬ ‫חדה מונחת אל צווארו‪ ,‬א ללא הצלחה‪ .‬אמו‪ ,‬בת לאחד‬ ‫מחשובי חסידי בעלזא‪ ,‬שא! זכה להיות ממשמשי וגבאי‬ ‫כ"ק מר מהרי"ד זי"ע‪ ,‬כאשר שמעה את קביעתו‬ ‫הפסקנית של הפרופסור‪ ,‬מיהרה למר זי"ע‪ ,‬בכדי לבקש‬ ‫ולהתחנ על נפש נקי‪ ,‬ועל נפש בני ביתו ומשפחתו‬ ‫שנפש קשורה בנפשו‪ .‬בהגיעה לבית מר זי"ע‪ ,‬נענתה כי‬ ‫אי אפשרות כעת להיכנס אל הקודש פנימה‪ .‬במר לבה‬ ‫החלה לדפוק על הדלת‪ ,‬תו כדי זעקה שהיא הינה בתו‬ ‫של אותו גבאי‪ .‬הקול נשמע אצל מר זי"ע‪ ,‬שהורה‬ ‫להכניסה מיד ולשמוע את אנקתה‪ .‬לאחר ששמע מר זי"ע‬ ‫את דבריה‪ ,‬הניח ראשו בי זרועותיו‪ ,‬ואמר בתוק!‪" :‬אי‬ ‫כל מי בריאות! חזרו לבית החולי ובקשו נא לרופא‪,‬‬ ‫שיואיל בטובו לעשות לו צילו נוס! בריאות! ועוד לפני‬ ‫חג השבועות ‪ -‬שחל באות ימי ‪ -‬יחזור לביתו בריא‬ ‫ושל‪ "...‬האשה לא התמהמהה ומיד חזרה לבית החולי‪,‬‬ ‫ומסרה לרופא את הוראתו של מר זי"ע‪ .‬בתחילה לעג‬ ‫הרופא לדבריה‪ ,‬והתייחס אליה בביטול מופג‪ ,‬בתואנה‬ ‫שהרי כבר הוברר הדבר שריאותיו של האבר מלאות מי‪,‬‬ ‫ואי לו כל ספק בזה‪ .‬א כשזו התעקשה ועמדה על‬ ‫דעתה‪ ,‬שא הרבי ציוה חייבי לבצע את הוראתו‪ ,‬נכמרו‬ ‫רחמי הרופא ונענה לבקשתה‪ .‬מה מאוד התפלא הרופא‬ ‫כאשר נכח לראות שאכ אי כל זכר למי אלו‪ ,‬שהוא‬ ‫ראה אות במו עיניו לפני יומיי בלבד‪ .‬הל מוחלט‬ ‫היתה תגובתו‪ ,‬וקרא בהתפעלות‪" :‬ראיתי כבר אדמורי"‬ ‫רבי‪ ,‬א רבי זה אינו אלא מלא! זה לי ארבעי ושתי‬ ‫שנה שהנני משמש כרופא מומחה‪ ,‬ומעול לא אירע לי‬ ‫מקרה מעי זה‪ "...‬לאחר שנרגע מעט מתדהמתו‪ ,‬ביקש‬ ‫הפרופסור לנסוע למר זי"ע‪ ,‬ולהכירו אישית‪ .‬וממחשבה‬ ‫למעשה‪ ,‬ק ונסע לבית מר‪.‬‬ ‫ויהי כאשר נכנס לחדרו של מר זי"ע‪ ,‬וניגש והושיט‬ ‫את ידו למר‪ ,‬לא אבה מר להחזיר לו שלו‪ ...‬עד אשר‬ ‫יבטיח נאמנה כי יפסיק לעש בשבת ויתחיל להניח‬ ‫תפילי בכל יו ויו! הרופא‪ ,‬שכבר בימי האחרוני‬ ‫נהפ ל'חסיד'‪ ,‬הסכי מיד לתנאי אלו‪ ,‬והבטיח למר‬ ‫זי"ע כי מעתה ישמור היטב על דברי אלו‪ ,‬ורק עתה נענה‬ ‫לו רבינו והושיט לו את ידו הק' בברכת הצלחה‪ .‬ואמנ‪,‬‬ ‫הרופא שינה אורחותיו לגמרי‪ ,‬וא! החל ללבוש כיפה‪ ,‬ולא‬ ‫התבייש מפני המלעיגי עליו בי צוות הרופאי בבית‬ ‫החולי‪ ,‬ונשתנה מ הקצה אל הקצה‪ .‬לאחר כמה ימי‬ ‫החלי האבר‪ ,‬וק ממיטת חליו‪ .‬ועוד לפני החג חזר‬ ‫לביתו בריא אול‪.‬‬ ‫כאשר הגיע האבר למר זי"ע‪ ,‬כתב לו מר כמה‬ ‫תיבות בכתב יד קדשו‪ ,‬ומסר לו פתקא לשמירה‪ ,‬באמרו‪:‬‬ ‫"בעת הניתוח תניח כתב זה מתחת לראש"‪ ,‬הלה נותר‬ ‫המו‪ ,‬שהרי זה עתה השתחרר מבית החולי‪ ,‬וכעת מדבר‬ ‫מר זי"ע מניתוח‪ ...‬א עוד יותר גברה השתוממותו‪ ,‬כאשר‬ ‫הוסי! מר לאמר‪" :‬מימי לא נתתי כתב של שמירה‪ ,‬וזה לי‬ ‫הפע הראשונה שאני עושה כ‪ ,‬וכל כ למה? מפני‬ ‫שנתגלגלה הזכות על יד להחזיר בתשובה אותו רופא‪,‬‬

‫שמוצאו ממשפחה חשובה ומיוחסת‪ ,‬ועתה שב בתשובה‬ ‫שלימה‪ ,‬ו‪---‬ימות מתו תשובה!" כעבור שבוע‪ ,‬בדיוק‪,‬‬ ‫נפטר הרופא לבית עולמו‪ ,‬לאחר שזכה לשוב בתשובה‪ .‬ג‬ ‫מה שאמר מר זי"ע להאבר התקיי‪ ,‬ולאחר תקופה‬ ‫מסויימת נזקק האבר לניתוח‪ ,‬ואת כתב השמירה הניח‬ ‫למראשותיו‪ ,‬ולמרות היות הניתוח מסוכ החלי‪ ,‬בזכות‬ ‫אותו כתב שמירה שמסר לו מר זי"ע‪.‬‬ ‫סיפר הגה"ח ר' יחזקאל מנדל מטעגלאש ז"ל‪ :‬בהיות‬ ‫על א הדר בעיר לינ‪ $‬במחנה פליטי‪ ,‬נולד לה בנ‪,‬‬ ‫ואירע לה מעשה פלא בו ראו את גודל קדושת הצדיקי‬ ‫ושגב מדרגת‪ .‬בהגיע היו השמיני ללידתו‪ ,‬ערכו את‬ ‫ברית המילה‪ ,‬לאחר הברית כאשר המוהל נכנס לחדר‬ ‫התינוק‪ ,‬והסיר ממנו את התחבושת‪ ,‬ניגר ד רב מאת‬ ‫הנימול‪ ,‬המוהל לא ידע להשית עצה בנפשו כיצד לעצור‬ ‫את שט! הד‪ ,‬בצר לו צעק לאבי הב‪" :‬ל מהר וחפש‬ ‫אבקה העוצרת את הד"‪ .‬אבי הילד נעמד לחשוב מהיכ‬ ‫ימצא במקו זה אבקה לעצירת הד? ותיכ! לקח עט וד!‬ ‫לכתוב קויטל לכ"ק מר אדמו"ר זי"ע‪ .‬המוהל בראותו את‬ ‫מעשהו צעק לעברו‪" :‬מה מעשי כעת? במקו שתל‬ ‫ותחפש אבקה אתה כותב קויטלע?!" המוהל לא הבי את‬ ‫סגולת הקויטל אשר מיד כאשר הוא נכתב‪ ,‬מגיעה‬ ‫הבקשה לקודש פנימה‪ ,‬כפי שזכה ר' יחזקאל לראות עי‬ ‫בעי במש כל ימי חייו‪ .‬אול היות שזמנו היה דחוק‬ ‫מאוד‪ ,‬לא היה ברשותו פנאי להסביר למוהל את גודל‬ ‫הסגולה‪ .‬ואכ הפלא התרחש‪ ,‬כאשר גמר את מלאכת‬ ‫כתיבת הקויטל‪ ,‬כרכו יחד ע פדיו הנפש‪ ,‬נעמד ליד‬ ‫מזוזת החדר‪ ,‬ואז נפסק קילוח הד ללא נקיטת פעולה‬ ‫כלשהיא‪ .‬כמוב שסיפור זה העניק שיעור בגדלות כוח‬ ‫של צדיקי‪ ,‬למוהל ולכל הנוכחי שעמדו במקו‪.‬‬ ‫סיפור דומה אירע לו באר‪ $‬ישראל‪ ,‬בבעלזא ידעו‬ ‫החסידי שלפעמי די שמזכירי את הנצר לישועה ליד‬ ‫ה"קלאמקע" )ידית הדלת(‪ ,‬או תחת קורת גג אחת ע‬ ‫רבינו‪ ,‬כאשר חלה כ"ק האדמו"ר מסלוני זצוק"ל בעל‬ ‫ה"נתיבות שלו" במחלת השחפת בימי כ"ק מר זי"ע‪,‬‬ ‫ובמש שנה שלימה נחשב כ"שכיב מרע"‪ ,‬שכ מחלה זו‬ ‫חשוכת מרפא היתה‪).‬על חומרת מצבו נית ללמוד ממה‬ ‫שסיפר לאחד מתלמידיו שבכל לילה לפני השינה נהג‬ ‫לומר וידוי כי הרופאי אמרו לו שאינ יודעי א יקו‪(.‬‬ ‫באחת השבתות נודע בישיבה שמצבו של ראש הישיבה‬ ‫התדרדר עד שרח"ל החלה הגסיסה‪ .‬רבי יחזקאל ששמע‬ ‫על מצבו בעת שהל לבית כ"ק מר זי"ע שהתגורר אז‬ ‫בקטמו‪ ,‬רצה להזכירו לטובה ולברכה ולרפואה שלימה‬ ‫אצל מר זי"ע‪ ,‬והיות שלא היה באפשרותו להכנס אל‬ ‫הקודש פנימה להזכירו‪ ,‬החליט להזכיר את שמו כאשר‬ ‫מר ייכנס לעריכת שלה"ט‪ .‬ואכ‪ ,‬בהכנסו אמר‪" :‬שלו נח‬ ‫ב צביה לרפואה שלימה"‪ .‬והנה שמע אי שמר אומר‪:‬‬ ‫"רבי שלו נח ב צביה‪ ,‬סלונימער ראש ישיבה רבי‬ ‫צריכי לו‪ ,‬ער וועט האב א רפואה שלימה"‪ .‬ואכ מאותו‬ ‫מוצאי שבת החל תהלי החלמתו של בעל ה"נתיבות‬ ‫שלו" עד שהבריא לגמרי וחי לאחר מכ כחמישי שנה‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ המפו' רבי שמואל זאב הלוי ראטה‬ ‫זצ"ל‪ :‬כשחליתי מאוד על הלב והכבד‪ ,‬רציתי מאוד לנסוע‬ ‫לימי נוראי לא"י לחסות בצל קדשו של מר זי"ע‪ ,‬א‬ ‫לא הייתי מסוגל לכ‪ ,‬והייתי אובד עצות‪ ,‬כי לא ידעתי מה‬ ‫לעשות‪ .‬עד שכמה מחשובי החסידי חזקוני ודברו על‬ ‫לבי שאאזור כוח ואסע לאה"ק ובודאי יהיה לי הדבר‬ ‫לרפואה‪ ,‬ואכ שמעתי לדבריה ונסעתי‪ .‬כשנכנסתי אל‬ ‫הקודש פנימה וסיפרתי על דבר מחלתי וא! מסרתי את‬ ‫דברי הרופאי תו כדי שאני מזכיר עצמי לפני מר זי"ע‬ ‫שאכ יברכני לרפואה שלימה‪.‬‬ ‫בחג הסוכות כשהוליכו את מר זי"ע על כסאו‬ ‫מהסוכה לביתו‪ ,‬ניגשתי שוב והזכרתי את עצמי לרפואה‪,‬‬ ‫התרע עלי מר זי"ע ונת לי פסק‪" :‬זיי נישט קיי‬ ‫שלימזל'ניק‪ ,‬ביזט נישט קראנק ביזט געזונט‪ ,‬לאז די אפ‬ ‫פו די דוקטורי" א השבתי ואמרתי‪" :‬רבי! אבל יש לי‬ ‫יסורי גדולי מאוד!" השיב לי מר ואמר‪" :‬דער טאטע‬ ‫זי"ע האט גיזאגט‪ ,‬א יוד וואס זיצט או לערנט איז א‬ ‫רפואה אוי! אלע מיחושי" )אבי זי"ע אמר‪ ,‬יהודי שיושב‬ ‫ולומד הרי זו רפואה לכל המיחושי(‪ ...‬ואכ ב"ה מאז‬ ‫הבריא לגמרי באופ שלא נזקק שוב לרופאי‪ ,‬ורפואתו‬ ‫היתה חו‪ $‬לדר הטבע‪.‬‬ ‫סיפר בנו של הרה"ח ר' ברו גרינפעלד ז"ל‪ ,‬יליד‬ ‫ברעזנא‪ :‬היה זה לאחר החור! הקשה שעבר על יפו בשנת‬ ‫תשט"ז‪ .‬שטפונות עזי של מי הציפו את רחובותיה‬ ‫ופרצו להרבה מבתיה‪ ,‬ביניה לבית הורי שהיה בקומת‬ ‫קרקע ונתמלא כולו מי כל בני הבית הצטננו ונחלו‪ ,‬עד‬ ‫שנאלצו להעבירנו לבית סמו ב שתי קומות אט אט‬ ‫החל סדר החיי לחזור לקדמותו‪ ,‬והגיע חג הפסח‪ ,‬א‬ ‫השיעול החזק שנתק! בו אבא ז"ל עדיי לא הוטב לו‪.‬‬ ‫בדיקת הצילו )הרנטג( בבית החולי "צהלו" ביפו‬ ‫הראה "כת חשוד" באחת מריאותיו‪ .‬הרופאי קבעו‬ ‫שעליו לעבור בדיקות יסודיות בבית החולי "הדסה"‬ ‫בירושלי‪.‬‬ ‫למחרת חג השבועות נסע אבא לש ונתאשפז‬ ‫בביה"ח הנ"ל יו יו עשו לו בדיקות שונות‪ ,‬עד שרופא‬ ‫בכיר גילה את אוזנו שיש לו "גידול" בריאתו ומוכרחי‬ ‫לנתחו ולהסירו‪ .‬תחילה טע אבא ז"ל לרופא שהוא יודע‬ ‫שכת זה הוא יש שנמצא בריאתו עוד מימי נעוריו‪ ,‬אול‬ ‫במש הימי ששהה בבית החולי הראה הרופא לאבא‬ ‫את הצילומי שנעשו מידי יו ביומו‪ ,‬בה רואי‬ ‫התפתחות הכת שהשתנה והתרחב מאז הצילו הראשו‬

‫ו‬

‫שנעשה לו‪ ,‬ולכ אי מנוס מלבצע ניתוח בדחיפות‪ ,‬וקבע‬ ‫את זמ הנתוח ליומיי אחר כ‪ .‬אבא ז"ל שלח להודיע‬ ‫את מצבו המסוכ לאחיו ר' שלמה גרינפעלד ע"ה מבני‬ ‫ברק‪ ,‬וביקשו שיסע בדחיפות להרה"ק מבעלזא זי"ע‪ ,‬כדי‬ ‫להזכירו לפניו ולשאול בעצת קדשו‪ ,‬וכ עשה‪.‬‬ ‫כ"ק מר מבעלזא זי"ע השיבו תיכ! ומיד בזה הלשו‪:‬‬ ‫"זאג דיי ברודער ער זאל א היי גיי מגדל זיי די‬ ‫קינדער" )אמור לאחי שיל הביתה לגדל את ילדיו(‪.‬‬ ‫מרוב התפעלות חשב ר' שלמה שמא לא שמע הרה"ק את‬ ‫חומרת המצב‪ ,‬וחזר עוד הפע על השאלה א לעשות‬ ‫את הניתוח שהרופאי טועני שחייבי לעשותו‪ ,‬ושוב‬ ‫השיבו הרה"ק באותו לשו‪" :‬אמור לאחי שישוב ויל‬ ‫לביתו לגדל את בניו"‪.‬‬ ‫למחרת השכי דודי ר' שלמה ע"ה ונסע ירושלימה‪.‬‬ ‫בהגיעו לשערי בית החולי נשאל לא פניו מועדות‪,‬‬ ‫וכשהשיב את ש אחיו אמרו לו שעכשיו אי כניסה‬ ‫לחדרו‪ ,‬כי מכיני אותו בכדי להעבירו לחדר הניתוח‪.‬‬ ‫אול ר' שלמה לא הרפה‪ ,‬עד שלבסו! הצליח לעלות‬ ‫לחדר‪ ,‬בו פגש את אבא שספר את הרגעי וחיכה עליו‬ ‫בכליו עיני‪ ,‬בשומעו את תשובתו הברורה של כ"ק מר‬ ‫מבעלזא‪ ,‬ביקש אבא את מלבושיו ובאופ נחר‪ $‬אמר‬ ‫לצוות הרופאי שהוא הול הביתה‪ .‬מיד הבהילו אליו את‬ ‫הרופא הבכיר )שאגב‪ ,‬מוצאו היה מעיר אונגוואר הסמוכה‬ ‫לברעזנא( ששאלו לפשר הדבר‪ ,‬וכשאבא אמר לו את‬ ‫תשובת הרבי מבעלזא זי"ע‪ ,‬ביקש ממנו הרופא הנדה‬ ‫להמתי‪ ,‬כי רוצה לעשות לו עוד צילו אחד‪ ,‬א אבא‬ ‫השיבו‪ ,‬כי אי כל נפקא מינה בדבר‪ ,‬תהיינה תוצאות‬ ‫הצילו אשר תהיינה‪ ,‬אני את הניתוח לא אעבור‪ .‬הצילו‬ ‫אמנ נעשה‪ ,‬א הרופא חת על שחרורו של אבא מבית‬ ‫החולי‪.‬‬ ‫אכ "גדולי צדיקי‪ "...‬אבל בזאת עדיי לא נסתיי‬ ‫הסיפור‪ ,‬בקי‪ $‬שלאחריו‪ ,‬במוצש"ק פרשת עקב תשי"ז‬ ‫לפ"ק התעורר אבא ז"ל קוד עלות השחר‪ ,‬ותיפע רוחו‪,‬‬ ‫לאחר שבחלומו ראה את הרה"ק מבעלזא זי"ע כשעל‬ ‫גופו הטהור רק כתונת לבנה בלבד‪ ,‬כשהוא חוזר ואומר לו‬ ‫שוב את אות הדברי כלשונ אשר השיב לאחיו בקי‪$‬‬ ‫הקוד‪ .‬עיקר תדהמתו היתה באותו בוקר‪ ,‬בעת שהגיע‬ ‫למקו עבודתו בלשכת הרבנות‪ ,‬ש פגש את ידידו הרב‬ ‫בעריש אייכנשטיי ז"ל הלו יל ובכה אנא ואנא‪ .‬אבא‬ ‫נגש אליו ושאלו‪ ,‬מה קרה ל? וכשפר‪ $‬בבכיו השיב‪ :‬דער‬ ‫רב! דער רב! נזדעזע אבא ז"ל מאד‪ ,‬כי נתברר לו שזמ‬ ‫חלומו היה שעת פרידת הרה"ק מהאי עלמא קוד עלות‬ ‫השחר של יו כ"א מנח אב‪ ,‬או אז בעת עלותו לעלמא‬ ‫דקשוט האציל עליו המשכיות ברכתו הטהורה‪ .‬ב מ"ח‬ ‫שני היה אבא ז"ל באותו עת‪ ,‬ונתוספו לו עוד מ"ב שני‬ ‫לאריכות ימיו‪ ,‬נלב"ע ליל י"ג מידות ו' תשרי תש"ס לפ"ק‬ ‫ב צד"י שני‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ח ר' משה הכה גראס ע"ה מגענ!‪ ,‬שפע‬ ‫בהיותו יושב בבעלזא‪ ,‬עמד ליד חדרו של מר והמתי‬ ‫להיכנס למסור קוויטל‪ ,‬ובי כ ראה אי שמר נוטל ידיו‬ ‫לסעודה ובחיפזו סועד מר‪ ,‬וביר ברכת המזו‪ ,‬ורק‬ ‫כשהגיע מר לברכת רח נא" ואח"כ "ובנה ירושלי"‪,‬‬ ‫התחיל לומר במתינות ובנעימות‪ ,‬באופ שונה ובולט‬ ‫מהברכות שלפניה‪ ,‬ואמנ מיד הבחי שהגיע זמ חצות‪.‬‬ ‫עוד סיפר‪ ,‬שפע בחול המועד סוכות בהיותו סועד אצל‬ ‫ה'חברה'‪ ,‬נכנס אחד ה'יושבי'‪ ,‬וסיפר שמר זי"ע שהיה אז‬ ‫באמצע קבלת קוויטלע‪ ,‬התחיל לפתע לדבר אודות בית‬ ‫הכנסת ה"אלטניי" שבפראג‪ ,‬ושבבית הכנסת ההוא ישנ‬ ‫אבני מבית המקדש‪ ,‬ויהי לפלא‪ .‬והוסי! החסיד שהיתה‬ ‫אז שעת חצות‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ גאב"ד ערלוי שליט"א‪ ,‬שנכח בשמחת‬ ‫הקבלת פני בעת נישואי הרה"צ רבי אברה אלטר‬ ‫פאללאק ז"ל מפ"ת‪ ,‬כשמר זי"ע שהשתת! בשמחה הגיע‬ ‫בשעה מאוד מאוחרת‪ ,‬ועל השלח היה מונח לפני מר‬ ‫עוגת לעקי‪ ,‬וסכי לחותכה‪ .‬לפתע פנה מר אל הגבאי‬ ‫הרה"ח ר' שלו פויגל ז"ל ושאלו‪ :‬מה חרוט על הסכי?‬ ‫ענה ר' שלו' שחרוט עליה המילי "מזכרת ירושלי"‪ ,‬ומר‬ ‫זי"ע החל לפז לעצמו בנעימת אנחתו הידועה‪" :‬מזכרת‬ ‫ירושלי‪ ,‬מזכרת ירושלי"‪ ,‬וציי הרב מערלוי שליט"א‪:‬‬ ‫השעה היתה אז שעת חצות‪.‬‬ ‫מרגלא בפי רבינו לומר בש אבותיו הק' בקבלה‬ ‫מהחוזה הק' מלובלי זי"ע‪ ,‬כי הגאולה המובטחת לישראל‬ ‫במהרה תהיה מתו חסד ורחמי‪ ,‬וכ ביאר רבינו הק' את‬ ‫דבריה ז"ל )במדבר רבה פי"א‪ ,‬ה( על הכתוב )במדבר ו‪,‬‬ ‫כד(‪ :‬וישמר‪ .‬ישמור ל את הק‪ ,$‬והדברי אינ מובני‬ ‫כלל‪ ,‬שמירה זו מה ענינה‪.‬‬ ‫בר כ"ק מר מהר"י זי"ע אמר שלכ נמנעו הרבה‬ ‫צדיקי מלהפציר בתפלה על ביאת המשיח‪ ,‬א! שהיה‬ ‫בכח‪ ,‬כי כשהגאולה תהיה בעת שיעלה רצו מלפניו‪ ,‬היא‬ ‫תבוא מתו חסד ורחמי‪ ,‬והוא שנרמז בדבריה ז"ל )סו!‬ ‫פ"ה דאבות( יהי רצו מלפני וכו' שיבנה בית המקדש‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬כלומר‪ ,‬בית המקדש יבנה ברצונו ית'‪ ,‬כי‬ ‫אז תהיה הגאולה בנחת‪ ,‬ועל כ אנו מתפללי‪:‬‬ ‫ולירושלי עיר ברחמי תשוב‪ ,‬שהכל יהיה בחסד‬ ‫ורחמי‪ .‬והוסי" רבינו שזו כונת ז"ל‪ :‬ישמור ל את הק‪,$‬‬ ‫היינו שהשי"ת ישמור את הק‪ $‬שיהיה מתו חסד ורחמי‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫ויה"ר שימלי טוב בעדינו להושע בתשועת עולמי בבני‬ ‫בית הבחירה ובביאת גואל צדק‬ ‫ומלכנו בראשינו במהרה בימינו ברחמי גדולי‬

‫כא& תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬