Divrot Kodesh Haazinu 2009

‫שנה ב' גליון ל"ו‬

‫בס"ד‬

‫דברות קודש‬ ‫לפרשת‬

‫האזינו ‪ -‬שובה‬ ‫לשבת שובה‬ ‫השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר‬ ‫שמו‪.‬‬ ‫וכבר כתב זקיני הקוה"ט )בספרו ישמח משה‬ ‫פר' נצבים‪ ,‬ועוד(‪ ,‬לבאר דברי הרמב"ן‪ ,‬וזה‬ ‫לשונו הטהור שם‪ ,‬אסביר לך דבריו כי דבריו‬ ‫סתומים‪ ,‬כי הנה חטא לא יקרא חטא רק אם‬ ‫הוא בבחירה‪ ,‬וכן תשובה לא נקראת תשובה‬ ‫רק אם הוא בבחירה‪ ,‬אבל לא בהכרח‪.‬‬ ‫על דרך משל‪ ,‬אחד שהוא מורד במלך ויסרב‬ ‫לעשות צויו‪ ,‬עד שציוה המלך ליסרו ביסורין‬ ‫עד שיקיים ציויו‪ ,‬והנה אם חזר מסירובו בעת‬ ‫שהיה עדיין יכולת בטבעו לסבול היסורין‪,‬‬ ‫שוב לא יקרא מסרב‪ ,‬אחר שחזר מסירובו‬ ‫בבחירה‪ ,‬כי עדיין לא הוכרח כי היה עדיין‬ ‫יכולת בידו לסבול לעמוד בסירובו‪ ,‬וחוזר‬ ‫בבחירתו אף שאינה בחירה גמורה‪ ,‬כי נצמח‬ ‫מחמת היסורין ומחמת אימה שנתייסר ועוד‬ ‫יתייסר יותר‪ ,‬מכל מקום בחירה יקרא יהיה‬ ‫טעם בחירתו מאיזה טעם שיהיה‪ ,‬הלא כל‬ ‫בוחר ודאי מאיזה טעם הוא‪ ,‬מכל מקום בוחר‬

‫בהפטרת שבת שובה )הושע יד‪ ,‬ב‪-‬ג( שובה‬ ‫ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעונך‪ ,‬קחו‬ ‫עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל‬ ‫תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו‪.‬‬ ‫וכבר הקשו חז"ל )יומא פו ע"ב( בעונך הא עון‬ ‫מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול‪ ,‬יעיי"ש‪.‬‬ ‫והפליאה תגדל‪ ,‬באומרו קחו עמכם דברים‬ ‫ושובו‪ ,‬והיכן מצינו תשובה שהוא באמירה‬ ‫לבד‪ ,‬וכבר האריכו בתנאי התשובה כי רבים‬ ‫הם‪ .‬ועוד‪ ,‬אומרו‪ ,‬ונשלמה פרים שפתינו‪ ,‬וכאן‬ ‫לא מיירי הכתוב כלל מקרבנות‪.‬‬ ‫וידוע מש"כ הרמב"ן עה"פ )שמות ז‪ ,‬ג(‪ ,‬ואני‬ ‫אקשה את לב פרעה‪ .‬וז"ל‪ ,‬והנה פירשו‬ ‫בשאלה אשר ישאלו הכל‪ ,‬אם השם הקשה‬ ‫את לבו מה פשעו‪ ,‬וכו'‪ .‬כי היו חצי המכות‬ ‫עליו בפשעו‪ ,‬כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב‬ ‫פרעה )שם יג‪ ,‬כב(‪ ,‬ויכבד פרעה את לבו )שם‬ ‫ח‪ ,‬כח(‪ ,‬הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם‪,‬‬ ‫אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול‬ ‫אותם‪ ,‬רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד‬ ‫המכות‪ ,‬לא לעשות רצון בוראו ואז הקשה‬

‫א‬

‫היוצא מדבריו הק'‪ ,‬כי מלבד הייסורים הבאים‬ ‫לאדם חלי'‪ ,‬יש לו לשוב מחמת כבוד השי"ת‬ ‫ולא בגינם‪ ,‬אלא לפאר ולקדש שם שמים‬ ‫בתשובתו‪ ,‬ואין הקב"ה ושמו מתכבדים אלא‬ ‫על ידי התורה הק'‪ ,‬ובכיבודה הרי קדוש שמו‬ ‫ית'‪ .‬וכענין זה כתב הבני יששכר )תשרי מא'‬ ‫ג(‪ ,‬בביאור מאמרם ז"ל )בבא מציעא פה‬ ‫ע"א(‪ ,‬עה"פ )ירמיה ט‪ ,‬יא( מי האיש החכם‬ ‫ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה על‬ ‫מה אבדה הארץ‪ ,‬אמרו חכמים ולא פירשוהו‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬ויאמר ה' על עזבם את תורתי )שם פס'‬ ‫יב(‪ ,‬אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה‬ ‫תחילה‪.‬‬ ‫והענין‪ ,‬כי משפט ישראל בעת עמדם לדין‬ ‫כדיני התורה הק'‪ ,‬ואם נאמר בתורתו )שמות‬ ‫לד‪ ,‬ו(‪ ,‬ורב חסד‪ ,‬ואמרו )ראש השנה יז ע"א(‪,‬‬ ‫בית הלל אומרים‪ ,‬ורב חסד מטה כלפי חסד‪,‬‬ ‫אם כן‪ ,‬גם אם עצמו פשעיהם עד מאד‪ ,‬אם‬ ‫ישמרו ישראל את התורה ויכבדוה‪ ,‬הרי שיטה‬ ‫השי"ת משפטם לחסד ויכתבו בספר החיים‪.‬‬ ‫וחלילה אלו שלא ישמרו מצוות התורה‪ ,‬איך‬ ‫יהיה להם פתחון פה ומליץ יושר להטות‬ ‫משפטם כלפי חסד‪.‬‬ ‫וזהו‪ ,‬על מה אבדה הארץ‪ ,‬למה שפך ה' חמתו‬ ‫על ישראל ולא על עצים ואבנים‪ ,‬וכל כך היתה‬ ‫מידת הדין מתוחה שגלו ישראל מארצם‬ ‫ונחרב המקדש‪ ,‬והתמיהה באה‪ ,‬למה לא‬ ‫היטה ה' דינם כלפי חסד במידת הרחמים‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬ויאמר ה' על עזבם את תורתי ‪ -‬שלא‬ ‫ברכו בתורה תחילה‪ ,‬זה סיבת הדבר לגלות‬ ‫ישראל‪ ,‬שלא ברכו את התורה‪ ,‬ולהיפך גם אם‬

‫מרצונו שלא הוכרח על כך בעת בחירתו‪ ,‬רק‬ ‫בשכלו הוא בוחר‪.‬‬ ‫אבל אם לא חזר מסרובו עד הגיע עת שלא‬ ‫היו יכולת בידי טבעו בשום פנים לסבול‬ ‫היסורין‪ ,‬והוכרח בהכרח גמור לחזור מסירובו‪,‬‬ ‫אז עדיין מסרב ומורד יקרא‪ ,‬כיון שכל זמן‬ ‫שהיה יכולת ביד טבעו לסבול היסורין‪,‬‬ ‫התחזק ועומד בסירובו‪ ,‬רק עתה ששוב אין‬ ‫יכולת בידו בשום פנים לסבול היסורין‪,‬‬ ‫והוכרח בהכרח גמור לחזור מסירובו‪ ,‬חזר‪ .‬אם‬ ‫כן לא חזר מבחירתו‪ ,‬ומוכרח הוא בכך אף‬ ‫עתה אם היה באפשר לעמוד בסירובו‪ ,‬היה‬ ‫עומד במרדו כמו שראינו שעמד עד עתה אף‬ ‫שנתייסר ביסורין‪ ,‬ואם כן ודאי אף דעד עתה‬ ‫כן‪ ,‬אם כן ודאי דאף עתה מורד גמור יקרא‪,‬‬ ‫והבן זה כי הוא דבר עמוק‪.‬‬ ‫ואם כן פרעה שבחמשה מכות הראשונות לא‬ ‫קם ולא זע‪ ,‬אף שנתייסר התחזק ועמד ברשעו‬ ‫כל זמן שהיה יכולת בידו וביד טבעו טבע‬ ‫האנושי לסבול המכות והיסורין‪ ,‬ולא היה‬ ‫מוכרח גמור על החזרה לא חזר‪ ,‬כי בחירתו‬ ‫היה שלא יחזור בשום אופן כל זמן שהיה בחק‬ ‫האפשר‪ ,‬רק אחר כך שנתחזקו היסורין עד‬ ‫ששוב לא היו יכולת בטבעו וגדרו גדר האנושי‬ ‫לסבול המכות והיסורין‪ ,‬אם כן היה מוכרח‬ ‫גמור לחזור‪ ,‬אם חזר אם כן עדיין מסרב מורד‬ ‫גמור הוא בבחירתו‪ ,‬שאם היה אפשר בשום‬ ‫אופן בטבע לסבול‪ ,‬היה חפץ לסובלן ולעמוד‬ ‫ברשעו כמו שעשה עד עתה‪ ,‬ואם כן הוא היה‬ ‫ראוי לעונש גמור אף אי הוי חזרה‪ ,‬דאין זה‬ ‫חזרה‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬

‫ב‬

‫ויבוארו דברי הנביא‪ ,‬שובה ישראל עד ה'‬ ‫אלוקיך‪ ,‬היינו‪ ,‬כשתרצה דרך תשובה להיות‬ ‫השי"ת מתנהג עמך במידת הרחמים ‪ -‬שם‬ ‫הוי"ה‪ ,‬ויחשבו החטאים כאילו כשלת בעוונך‬ ‫ להפך זדונות לזכויות‪ .‬עיצה טובה קא‬‫משמע לן ‪ -‬קחו עמכם דברים ושובו אל ה'‪,‬‬ ‫אמרו אליו כל תשא עוון יקח טוב‪ ,‬אלו‬ ‫שלושה תנאי התשובה המנויים כאן‪ ,‬חרטה‬ ‫שבלב קבלה לעתיד ווידוי הדברים‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬העיקר מבניהם הוא הקבלה לעתיד ‪-‬‬ ‫ומעשיו מכאן ולהבא יוכיחו על אמיתות‬ ‫כוונתו‪ ,‬ויראה‪ ,‬שכל חטאו אינם כזלזול בתורה‬ ‫הק' ‪ -‬אלא יצר הרע שאור שבעיסה הסיתו‬ ‫לזה‪ .‬וזהו סיפא דקרא‪ ,‬ונשלמה פרים שפתינו‪,‬‬ ‫כשם שעיקר הקרבן אינו הקרבה לבד‪ ,‬כי אם‬ ‫מסירות נפשו וכוונתו בעת ההקרבה‪ ,‬כך ילמד‬ ‫לייקר כבוד השי"ת ותורתו על ידי מעשיו‪,‬‬ ‫וברוב רחמי ה' יקחהו אליו שוב בתשובתו‪.‬‬ ‫ואחר זאת נבוא בביאור המקראות הנקראים‬ ‫בסמיכות ליום הדין‪ ,‬הקהל את העם האנשים‬ ‫והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען‬ ‫ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם‬ ‫ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת‪,‬‬ ‫ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה‬ ‫את ה' אלוקיכם כל הימים אשר אתם חיים על‬ ‫האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה‬ ‫לרשתה )דברים לא‪ ,‬יב‪-‬יג(‪ .‬ולכאורה‪ ,‬כבר‬ ‫זכר הטף בתחילה‪ ,‬ולמי כוונתו באומרו‬ ‫ובניהם אשר לא ידעו וגו'‪.‬‬ ‫כאן נצטוו ישראל על מצות ההקהל‪ ,‬שם‬ ‫יתקבצו כולם לעבוד השי"ת ולדבקה בו‪ .‬ברם‪,‬‬

‫למדוה לא ברכו עליה וזלזלו בה כאילו חכמה‬ ‫כשאר חכמות היא‪ .‬שוב מצינו‪ ,‬שיחד עם‬ ‫התשובה יש לו לאדם לשמור ולכבד התורה‪,‬‬ ‫ומבלעדי זה לא תתקבל תשובתו‪.‬‬ ‫וידועים הם דברי הרמב"ם בסדר תשובה שלו‬ ‫)הל' תשובה פ"ב הל' ב(‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ומה היא‬ ‫התשובה‪ ,‬הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו‬ ‫ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד‪,‬‬ ‫שנאמר )ישעי' נה‪ ,‬ז( יעזוב רשע דרכו וגו'‪ .‬וכן‬ ‫יתנחם על שעבר‪ ,‬שנאמר )ירמי' לא‪ ,‬יח( כי‬ ‫אחרי שובי נחמתי‪ .‬ויעיד עליו יודע תעלומות‬ ‫שלא ישוב לזה החטא לעולם‪ ,‬שנאמר )הושע‬ ‫יד‪ ,‬ד( ולא נאמר עוד אלוקינו למעשה ידינו‬ ‫וגו'‪ .‬וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות‬ ‫אלו שגמר בלבו‪.‬‬ ‫ובהקדם עוד‪ ,‬מה שנחלקו קדמונים בטעם‬ ‫הקרבנות‪ ,‬וידועה דעת הרמב"ן )הובא בספר‬ ‫חינוך מצ' צה( וזה לשונו‪ ,‬כי בעבור שמעשה‬ ‫בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה‪,‬‬ ‫צוה השי"ת כי כאשר יחטא יביא קרבן ויסמוך‬ ‫עליו ידיו כנגד המעשה‪ ,‬ויתודה בפיו כנגד‬ ‫הדיבור‪ ,‬וישרוף באש הקרב והכליות שהם‬ ‫כלי המחשבה והתאוה‪ ,‬וכרעים כנגד ידיו‬ ‫ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו‪ ,‬ויזרוק‬ ‫הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו‪ ,‬כדי‬ ‫שיהשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא‬ ‫לאלוקים בגופו ונפשו‪ ,‬וראוי לו שישפך דמו‬ ‫וישרף גופו‪ ,‬לולי חסד הבורא שלקח ממנו‬ ‫תמורה וכופר הקרבן‪ ,‬שיהיה דמו תחת דמו‪,‬‬ ‫נפש תחת נפש‪ ,‬וראשי אברי הקרבן כנגד‬ ‫ראשי אבריו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫ג‬

‫איך יוכלו לזכות לזה אחר שמלאו סאתם‬ ‫וחטאתם רבה‪ ,‬ואיך יוכיחו טוהר כוונתם‬ ‫בבואם לעבוד את אלוקים‪ .‬ואולם‪ ,‬עוד ענין‬ ‫בזה‪ ,‬כי מדרכי העולם הדרך אשר יחנך אדם‬ ‫את בנו ‪ -‬הוא הדרך בה מאמין יותר‪ ,‬והיא‬ ‫ההוכחה הגדולה לאמונתו במה‪ ,‬כנודע‬ ‫שאמרו שאין האב מנחיל שקר לבנו וזה עיקר‬ ‫ויסוד לאמונת ישראל )עי' מלבי"ם משלי כג‪,‬‬ ‫כב(‪ .‬על כן‪ ,‬אם יזכה ויחנך את בנו בדרך‬ ‫ישראל סבא‪ ,‬הרי כאן כבוד ויקר תפארת‬ ‫לתורת ישראל‪.‬‬ ‫ועל זה בא הכתוב לומר ‪ -‬כי הוכחה וראיה‬ ‫לצדקת דרכו בבואו לפני ה'‪ ,‬אם גם ‪ -‬ובניהם‬ ‫אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה'‬ ‫אלוקיכם כל הימים אשר אתם חיים על‬

‫האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה‬ ‫לרשתה‪ ,‬הרי שבוודאי תתקבל תפלתו תורתו‬ ‫ותשובתו לפני המקום‪.‬‬ ‫יזכינו השי"ת לשוב אליו מעומק לבבינו‪,‬‬ ‫לעשות ולקיים כל מצוות התורה הק'‪ ,‬ולתקן‬ ‫את אשר עיוונו ופשענו כל הימים‪ ,‬כי לא‬ ‫במרד או במעל עשינו זאת חלילה‪ .‬ונזכה‬ ‫לגדל בנים ובני בנים עוסקים בתורה‬ ‫ובמצוותיה‪ ,‬הולכים בדרך טובים בעקבי‬ ‫הצאן‪ ,‬ובזכותם להכתב ולהחתם בספרן של‬ ‫צדיקים לחיים‪.‬‬

‫¶·‬

‫"ברכת מזל טוב"‬ ‫להרה''ג ר' ברוך לוריא שליט"א ירושלים‬ ‫לרגל הולדת הנכד‬ ‫בשעטו''מ‬ ‫יה"ר שיזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‬ ‫ולגדלם לתורה לחופה ולמעשים טובים עד ביאת‬ ‫גוא"צ ומלכינו בראשינו בב"א‬

‫"נתרם השבוע"‬ ‫ע"י החפץ בעילום שמו‬ ‫לזיווג הגון בקרוב ולגמר חתימה טובה‬

‫ד‬