Divrei Torah

‫‪ ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬

‫שנת תשס״ט ‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬פרשת דברים‬

‫שיעור בעניני פרשת השבוע‬ ‫ליל שישי פרשת דברים – ירושלים תשס״ח לפ״ק‬ ‫‪ ‬הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל וכו'‪ ,‬ופירש"י‬ ‫)בפ' ג'( שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה‪ ,‬וצ"ב ענין זה שהוכיחם‬ ‫דווקא סמוך למיתה‪ .‬וכן צריך לבאר הא דכל התוכחה באה‬ ‫בפסוק זה באופן סתום ביותר‪' ,‬במדבר‪ ,‬בערבה‪ ,‬מול סוף‪ ,‬וכו''‬ ‫וכל הפסוק הוא ממש מדרש פליאה‪ ,‬שהוכיחם ברמז גדול‬ ‫מאוד‪ ,‬וכמבואר בחז"ל שרמז להם כל המקומות שהכעיסו‬ ‫לפני המקום בהן‪ ,‬ולפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני‬ ‫כבודן של ישראל )רש"י(‪ ,‬אולם ע"פ פשט הפסוק סתום הוא‬ ‫ביותר‪ .‬ובאמת כשמתבוננים בכל הפרשה הרי כולה סתומה‬ ‫ביותר‪ ,‬שהרי משה רבינו כינסם כולם כדי להוכיחם ולומר‬ ‫להם דברי מוסר‪ ,‬וכאשר נתבונן לא נמצא בכל הפרשה שום‬ ‫תוכחה מפורשת לכלל"י‪ ,‬מלבד כאשר מדבר מענין המרגלים‬ ‫כתיב )א‪ ,‬כו‪-‬כז( 'ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה"א‪ ,‬ותרגנו‬ ‫באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים'‪,‬‬ ‫הנה בזה חזינן שהיה למשרע"ה טענות עליהם על שלא רצו‬ ‫ליכנס לאר"י ואמרו בשנאת ה' אותנו וכו'‪ ,‬אולם אפי' בחטא זה‬ ‫שאכן ייסרם עליה מ"מ את עיקר חטאם שדיברו גנאי על אר"י‬ ‫סותם הוא ואינו מזכיר זאת כלל‪ ,‬וכ' רק שאמרו 'טובה הארץ‬ ‫אשר ה"א נותן לנו' )פ' כ"ה(‪ ,‬נמצא שאף את חטא המרגלים‬ ‫סתם ביותר‪ ,‬וצ"ב‪ .‬ואילו בענינים האחרים שמפרט בפרשה‬ ‫זו לא נזכר כלל הטענות שהי' לו עליהם‪ ,‬ואף בפרשת מינוי‬ ‫השופטים שפירש"י עה"פ 'ותענו אותי' )פ' י"ד( שחלטתם‬ ‫הדבר להנאתכם‪ ,‬וכו'‪ ,‬ידעתי את מחשבותיכם שהייתם אומרים‬ ‫עכשיו יתמנו עלינו דיינים הרבה וכו'‪ ,‬מ"מ בפשט הכתובים‬ ‫אין נראה שמשה רבינו אומר זאת כתוכחה‪ ,‬אלא כמספר מעשה‬ ‫שהיה‪ ,‬וכן בהמשך כל הפרשה חוזר משרע"ה לספר מעשים‬ ‫שהיו‪ ,‬שלא הלכו דרך ארץ אדום וארץ מואב‪ ,‬וציום השי"ת‬ ‫'אל תתגר בם מלחמה' )פ' ה' וט'(‪ ,‬ושכבשו את ארץ סיחון‬ ‫ועוג‪ ,‬ואח"כ מספר את מעשה בני גד ובני ראובן‪ ,‬ואין נראה‬ ‫כלל שאומר בכך מוסר לכלל"י‪ ,‬ומה התכלית והמכוון בסיפור‬

‫גליון דברי תורה‬

‫הדברים אשר כבר אירעו‪ ,‬והאיך נכנס זאת תחת ענין 'אלה‬ ‫הדברים' שעמד משה להוכיח את כלל"י‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫‪) ‬דב"ר כת"י( אי'‪ ,‬אתמול היה אומר 'לא איש‬ ‫דברים אנכי' )שמות ד‪ ,‬י(‪ ,‬וא"ר אלעזר אתמול היה פסילוס‬ ‫)עלג(‪ ,‬ובשביל שנתעסק בתורה נתרפא לשונו‪ ,‬אתמול 'לא איש‬ ‫דברים אנכי'‪ ,‬ועכשיו הוא אומר 'אלה הדברים'‪ ,‬הוי 'מרפא‬ ‫לשון עץ חיים' )משלי טו‪ ,‬ד(‪ .‬דהתורה היא עץ חיים וע"כ היא‬ ‫מרפא לשון‪ .‬והנה בענין הדיבור ישנם הרבה מדריגות‪ ,‬וגם‬ ‫כח הנבואה הינה כח של דיבור קדוש‪ ,‬דנבואה הוא מל' 'ניב‬ ‫שפתיים'‪ ,‬ומשרע"ה שהיה האב והראש לכל הנביאים בודאי הי'‬ ‫לו כח נורא של דיבור‪ ,‬ונראה שזהו הפי' בהא ד'לא איש דברים‬ ‫אנכי'‪ ,‬דהיינו שמשרע"ה אינו יכול לדבר דיבורים פשוטים‪,‬‬ ‫ואפי' דיבורים ששאר הנביאים יכולים לדבר אין משרע"ה יכול‬ ‫לדבר‪ ,‬דיש לו כח נעלה ביותר של דיבור‪ ,‬ומוכרח הוא לבוא‬ ‫לכח מיוחד של 'אנכי אהיה עם פיך' )שמות ד‪ ,‬יב(‪ ,‬ומכיון‬ ‫שצריך שיתגלה אליו כח נעלה יותר של דיבור צריך שמתחילה‬ ‫יסתלק כח הדיבור הפשוט שהיה לו מקודם‪ ,‬דהכלל הוא שקודם‬ ‫כל גדלות ישנו קטנות‪ ,‬וע"כ קודם שנתגלו אליו דיבורים נעלים‬ ‫הי' לו מתחילה מניעה אליהם‪ ,‬וזהו ענין 'לא איש דברים אנכי'‪.‬‬ ‫א"נ י"ל בפשטות שכח הנעלה של הדיבור עדיין לא נתגלה‬ ‫למשרע"ה‪ ,‬וכח הדיבור הפשוט לא היתה לו‪ ,‬ועל כך נאמר 'לא‬ ‫איש דברים אנכי'‪ ,‬וע"כ בהכרח שיחול עליו ענין 'אנכי אהיה עם‬ ‫פיך' ליתן למש"ר כח דיבור ממין אחר לגמרי‪ ,‬דיבור של נבואה‪,‬‬ ‫כח של דבר ה'‪ .‬ועכ"פ ישנם כמה מדריגות של דיבור וכמה מיני‬ ‫דיבורים וכמה כוחות בהדיבור עד היכן נמשך כח זה‪.‬‬ ‫‪ ‬ענין הדיבור בכלליות בא ע"מ לגלות ענין פנימי‪ ,‬ומן‬ ‫הדיבורים שענינם ביותר לגלות ענין פנימי הנה הם דיבור של‬ ‫תוכחה ודיבור של וידוי כדיבואר להלן‪ ,‬ושניהם הם מיני דיבורים‬ ‫הדומים מאוד זל"ז‪ ,‬דוידוי הוא שמתודה על עצמו על חטאותיו‬ ‫שעשה‪ ,‬וכהוידוי של כה"ג ביוהכ"פ שהתוודה על עוונותיהם‬

‫א‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬דברים‬

‫ועי"ז להתפשט מהן‪ .‬ומצוות תשובה יש לה סדר של חרטה על‬ ‫העבר וכו'‪ ,‬אולם ענין כל סדר זה הוא שעי"ז יהא לו כח לגלות‬ ‫את עצמיותו‪ ,‬וזהו כל סוד התשובה‪ ,‬דבלא"ה צ"ע האיך יכולה‬ ‫התשובה לסלק המעשה מלמפרע‪ ,‬ועל אף ששב והתחרט מ"מ‬ ‫המעשה כבר נעשה‪ ,‬ומהו סוד התשובה העוקרת החטא למפרע‪,‬‬ ‫ואכן שאלו לנביאים ולחכמים ולתורה נפש החוטאת מה תעשה‪,‬‬ ‫ורק השי"ת בעצמו השיב שיעשה תשובה ויתכפר לו‪ ,‬דסוד גדול‬ ‫הוא להבין האיך אפשר לשוב ולתקן מעשה שכבר נעשה‪ .‬והבי'‬ ‫הוא‪ ,‬דע"כ אם התשובה עוקרת למפרע מוכח מכך שאי"ז אלא‬ ‫גילוי שמגלה אלמפרע ענין שלא נתגלה עד עתה‪ ,‬ומגלה הוא‬ ‫דבר שכבר הי' למפרע‪ ,‬וגילוי זה בא לגלות שהיהודי בעצם‬ ‫לא חטא‪ ,‬אלא שנטפל אליו חטא מבחוץ ממקום אחר ולא הוא‬ ‫עצמו חטא‪ ,‬וא"כ כל סדר הוידוי ענינו לפלוט החטא מעצמו‬ ‫ולהניחו על זה שחטא באמת‪ ,‬וע"כ מתודה הכה"ג על עוונות‬ ‫ישראל ומניחם על ראש השעיר‪ ,‬שהשעיר רומז להיצה"ר‪,‬‬ ‫דעשיו היה איש שעיר‪ ,‬והמתוודה אומר שאני לא חטאתי‪ ,‬אתה‬ ‫הוא שחטאת‪ ,‬ומכיון שחטאת לכן משלחים אותך מחוץ למחנה‬ ‫לעזאזל‪ ,‬שאין לך כל שייכות עמנו‪ ,‬ואינך שייך למחנינו כיון‬ ‫שאנו בעצם איננו חוטאים‪ ,‬וזהו ענין הוידוי הנכון‪.‬‬ ‫‪ ‬הוידוי שהאדם מתוודה ואומר חטאתי‪ ,‬ולכאו' הרי אין‬ ‫אדם משים עצמו רשע‪ ,‬וא"כ אינו יכול לומר על עצמו שחטא‪,‬‬ ‫ואם א' יעיד על עצמו שחטא לא יקבלו עדות זו בשום בי"ד‪,‬‬ ‫וא"כ מה מקום לומר 'חטאתי' כשאינו נאמן בכך‪ .‬וע"כ שכאשר‬ ‫האדם מתודה ואומר 'חטאתי' אי"ז כאומר על עצמו שחטא‪,‬‬ ‫אלא ה"ז כאומר על זולתו שחטא‪ ,‬והבי' בכך בהקדם דעת בעל‬ ‫קצוה"ח )סל"ד סק"ד( דהא דנאמן אדם על עצמו לחוב אע"פ‬ ‫שהוא קרוב אצל עצמו‪ ,‬ה"ז משום גזירת הכתוב שיהא אדם‬ ‫נאמן על עצמו‪ ,‬ונלמד זאת מהא דהודאת ב"ד כמאה עדים‪.‬‬ ‫וא"כ לכאו' צ"ע דאמאי לענין להשים עצמו רשע אמרינן דאדם‬ ‫קרוב אצל עצמו ואינו משים עצמו רשע‪ ,‬הלא אדם נאמן על‬ ‫עצמו לחוב עד כדי שנחשב כמאה עדים‪ .‬וע"כ הבי' הוא משום‬ ‫שלענין 'רשע' הרי האדם עצמו לא חטא אף פעם‪ ,‬ומה שאומר‬ ‫על עצמו שחטא הנה 'עצמו' זה לא חטא‪ ,‬וכאשר משים את‬ ‫עצמו רשע מדבר הוא מאחר זולתו ולא מעצמו ממש‪ ,‬והמעיד‬ ‫אינו אלא קרוב לזה שחטא‪ ,‬ולכן כל עוד שאינו אלא קרוב א"א‬ ‫לקבל את עדותו‪ ,‬וזהו אדם 'קרוב' אצל עצמו‪ ,‬שהאדם הנכון‬ ‫העצמי קרוב הוא לחלק זה שחטא‪ ,‬וע"כ אין מקבלים עדותו‪ .‬אך‬ ‫כ"ז אינו אלא בשעה שמשים עצמו לרשע‪ ,‬אך בשעה שמתוודה‬ ‫עוקר הוא את קירבה זו ממנו‪ ,‬ומתוודה ואומר שאני לא חטאתי‬ ‫אלא חלק זה הוא שחטא‪ ,‬וחלק זה אינו קרוב אצלי‪ ,‬ומנתק הוא‬ ‫קירבה זו‪ ,‬וע"כ נאמן בוידויו‪.‬‬ ‫‪ ‬דענין הוידוי פועל בצורה כזו‪ ,‬שהמתודה שאומר‬ ‫'חטאתי' הוא לא חטא אף פעם‪ ,‬אלא שהוא האומר על זולתו‬ ‫שחטא‪ ,‬ובכך עוקר הוא את הקירבה לחלק זה‪ ,‬ועי"ז פולט הוא‬

‫שלו ועל עוונות כלל"י‪ ,‬אולם התוודה עליהם בל' חטאתי כאילו‬ ‫שהוא חטא‪ ,‬דהיה הכה"ג כשליח של כלל"י להתוודות‪ ,‬ודיבור‬ ‫של תוכחה ג"כ דומה לוידוי אלא שהתוכחה הוא לזולתו‪ ,‬שאומר‬ ‫לו חטאת‪ ,‬ומוכיח את זולתו על כך שהוא חטא‪ ,‬והרי שב' דיבורים‬ ‫אלו דוידוי ודתוכחה הם דיבורים דומים מאוד‪ .‬וכמו"כ שוים‬ ‫הם בזמנם‪ ,‬דכמו שישנו דין ד'כל המומתים מתוודין' )סנהדרין‬ ‫מג‪ ,(:‬כמו"כ נראה שמשורש זה בא גם ענין התוכחה לזולתו‬ ‫סמוך למיתה‪ ,‬דוידוי ותוכחה דומים מאוד זל"ז‪.‬‬ ‫‪ ‬בי' ענין הוידוי והתוכחה קודם המיתה הוא‪ ,‬מכיון‬ ‫דבזמן זה יש לו לאדם כח חזק יותר של הדיבור‪ ,‬ואזי יכול הוא‬ ‫לדבר ולגלות ענינים פנימיים יותר מזמנים אחרים‪ ,‬ויש לדיבורו‬ ‫כח הפועל יותר שיכול לפעול יותר ע"י דיבוריו‪ ,‬שהרי 'תוסף‬ ‫רוחם יגועון' )תהלים קיד‪ ,‬כט( דהרוח והנשמה מתחזקין ונתוסף‬ ‫כוחם קודם ההסתלקות‪ ,‬והרי הרוח והנשמה הן ענין ה'רוח‬ ‫ממללא'‪ ,‬וע"כ בשעה זו שקודם הסתלקותו יש לאדם כח גדול‬ ‫יותר של דיבור‪ ,‬וע"כ נמי 'דברי שכיב מרע ככתובין ומסורין‬ ‫דמי כיון שקודם הסתלקותו יש לו כח דיבור גדול יותר שנחשב‬ ‫ככתוב ומסור‪ ,‬ומכיון שיש לו כח דיבור חזק זה בודאי יש לו‬ ‫ג"כ כח תוכחה גדול יותר‪ ,‬שיוכל יותר לפעול אצל זולתו ע"י‬ ‫דבריו‪ ,‬וכן כח הוידוי פועל עליו עצמו ביותר בשעה זו‪ .‬והנה כן‬ ‫הוא הבי' מצד כלליות כח הדיבור‪ ,‬דכאשר מתווסף לאדם כח‬ ‫דיבור חזק אזי יש לדיבורו ג"כ כח חזק לפעול על ידיו‪.‬‬ ‫‪ ‬יותר בי' כח הדיבור בענין הוידוי והתוכחה הוא‪,‬‬ ‫דהנה ענין הוידוי בנוי על שורש כל הוידויים שהוא הוידוי‬ ‫שהתוודה הכה"ג ביוהכ"פ‪ ,‬דיוכ"פ הוא יום התשובה ויש בו‬ ‫חיוב להתוודות‪ ,‬והכה"ג מתוודה על השעיר את כל עוונות‬ ‫בנ"י‪ ,‬ווידוי זה הוא מכפר על העוונות שמתכפרים ביוהכ"פ‪ ,‬וכל‬ ‫הוידויים צריכים ללמוד מוידוי זה‪ .‬והנה וידוי זה ענינו שהכה"ג‬ ‫לוקח את כל עוונות ישראל ומניחם על ראש השעיר‪ ,‬ומשלח‬ ‫הוא את השעיר עם כל העוונות לעזאזל המדברה‪ .‬ולכאו' צ"ב‬ ‫וכי השעיר הוא שחטא‪ ,‬וא"כ מה מבקשים ממנו שמניחים עליו‬ ‫את כל העוונות ומשלחים אותו לעזאזל והורגים אותו שם‪ ,‬וה"ז‬ ‫כענין טוביה חטא וזיגוד מנגיד‪ ,‬שהאדם חטא והשעיר נענש‪,‬‬ ‫וא"כ צ"ב ענין הוידוי על ראש השעיר ושילוחו אח"כ לעזאזל‪.‬‬ ‫‪ ‬הוא‪ ,‬דהנה באמת כל יהודי בעצם יש בו בחי' כה"ג‪,‬‬ ‫ומה שהכה"ג נכנס לקודש הקדשים הנה בכל נשמה של כל יהודי‬ ‫ישנה נקו' הנק' קודש קדשים‪ ,‬ולנקו' זו יש שייכות להבחי' כה"ג‬ ‫שיש בכל יהודי‪ ,‬דהכה"ג הוא נשמה כוללת שיש לו שייכות‬ ‫לבחי' הקודש קדשים המצויה אצל כל יהודי‪ .‬ובעצם הנה נקו'‬ ‫זו היא היא העצמיות של היהודי‪ ,‬ועצמיות זו לא חטאה בחי'‬ ‫קודש קדשים שאינו יכול לחטוא‪ ,‬ונקו' זו אכן לא חטאה אף‬ ‫פעם‪ ,‬וענין התשובה הוא לגלות את נקו' זו שלא חטאה ומכוחה‬ ‫יכול לשוב בתשובה‪ ,‬דכח התשובה הוא הכח שנתן השי"ת‬ ‫לכל יהודי שיוכל לגלות את עצמיותו ולהתעלות מעל חטאותיו‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ב‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬דברים‬

‫חטא העם הזה חטאה גדולה' )שמות לב‪ ,‬לא(‪ ,‬ולכאו' צ"ב למה‬ ‫הוצרך להגדיל כ"כ את החטא‪ ,‬אלא הא ראיה שזהו ענין הוידוי‬ ‫הנכון‪ ,‬שמעמיק הוא מאוד במהות החטא‪ ,‬עד שמרגיש כמה נורא‬ ‫הוא ההשחתה של החטא‪ ,‬ומתוך הרגשה עמוקה זו בנוראות‬ ‫השחתת החטא נשאלת השאלה‪ ,‬וכי אני הייתי יכול לעשות דבר‬ ‫נורא כזה‪ ,‬יכול אתה להאשימני בחטא קטן‪ ,‬אך חטא גדול כזה‬ ‫וכי יכול אני ליכשל בו‪ ,‬לא יתכן כזאת‪ ,‬וע"כ שאני אכן לא עשיתי‬ ‫זאת‪ ,‬דבר כזה אין אני מסוגל לעשות‪ ,‬ואם נעשה דבר כזה בהכרח‬ ‫שחלק הרע בלבד הוא שעשה זאת‪ ,‬אני עצמי בשום אופן לא‬ ‫הייתי יכול לעשות זאת‪ .‬וא"כ אדרבה‪ ,‬ככל שמגדילים את החטא‬ ‫ה"ז מוכיח שאני בעצמי נקי מכך‪ ,‬דלא יתכן שאני אעשה עוולה‬ ‫כזו‪ ,‬ועי"ז מפריד ומתפשט האדם מן החטא וזהו ענין הוידוי‪.‬‬ ‫‪ ‬הוידוי כן הוא ענין התוכחה‪ ,‬ומה שהוידוי מגלה כלפי‬ ‫המתוודה מגלית התוכחה כלפי זה שמוכיחין אותו‪ ,‬דהתוכחה‬ ‫גם היא באה באופן זה‪ ,‬שכשמוכיח את זולתו ה"ז כאומר לו‬ ‫שהנשמה שלך לא חטאה‪ ,‬גופך הוא שחטא‪ ,‬דמגדילים בפניו‬ ‫את החלק הטוב שבקרבו ומגלים אותה‪ ,‬ומוכיחים אותו על פניו‬ ‫ואומרים לו וכי האיך יוכל חלק טוב אשר כזה ליכשל בחטא‬ ‫זה‪ ,‬וא"כ ה"ז כאומר שבעצם חלק טוב זה אכן לא יתכן שיטפל‬ ‫אליו חטא כזה‪ ,‬ולא מתאים לחלק טוב זה שיכשל בחטא זה‪,‬‬ ‫וא"כ בע"כ מאשימים את חלק הרע שהוא זה שחטא‪ ,‬והמוכיח‬ ‫אומר לו שבעצם הינך מסולק מן החטא‪ ,‬וכיון שבעצם הינך‬ ‫מסולק ממנו א"כ באה התביעה אליך שאכן תסלק עצמך מן‬ ‫החטא‪ ,‬ותהא בפועל מה שהינך באמת‪ ,‬ואל תדמה את עצמך‬ ‫ותשוה עצמך למה שאינך כן בעצם‪ ,‬אלא השוה עצמך למהותך‬ ‫האמיתית‪ ,‬וזהו תוכחה כנכון‪ .‬וע"מ לגלות אמת זו כראוי צריך‬ ‫שיהא להמוכיח כח חזק של דיבור‪ ,‬וע"כ אין מוכיחין אלא סמוך‬ ‫למיתה שאזי הוא זמן ההפרדה בין העצם האמיתי של האדם‬ ‫לבין מה שנטפל אליו מבחוץ‪ ,‬ואזי יש כח להפריד ביניהם ג"כ‬ ‫בכח הוידוי ובכח התוכחה‪.‬‬ ‫‪ ‬אילו היו יכולים כלל"י להתוודות כנכון על‬ ‫חטאותיהם באופן הנכון ממש עד שורש החטא‪ ,‬שהרי כל‬ ‫הפגמים והקלקולים שישנם בכלל"י נובעים הם משרשים‬ ‫גדולים ועמוקים ביותר המתפשטים למרחוק ביותר ומתפשטים‬ ‫בעומק ממש‪ ,‬וא"כ אילו הי' הכח בידינו לגלות את שורש החטא‬ ‫כראוי ועי"ז לגלות עד כמה מופרדים אנו מן החטא‪ ,‬אזי מיד‬ ‫היה משיח בא‪ ,‬דסוף ישראל בגלותן לעשות תשובה‪ ,‬ואם ישובו‬ ‫בתשובה מיד הם נגאלים‪ ,‬והיינו שיתגלה כח התשובה שענינו‬ ‫כנ"ל להפריד ולנתק עצמו לגמרי מן החטא ולגלות שהוא בעצם‬ ‫לא חטא‪ ,‬ויתגלה חלק הטוב שבכלל"י עד אשר 'יבוקש את‬ ‫עוון ישראל ואיננו‪ ,‬ואת חטאות יהודה ולא תמצאינה' )ירמיה‬ ‫כ‪ ,‬כ(‪ ,‬ואזי מיד יבוא משיח‪ .‬וזהו הבי' בדברי הגמ' )יומא ט‪(:‬‬ ‫דאחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם‪ ,‬דהא דעוונם לא‬ ‫נתגלה היינו שאין לנו את הכח לגלות את עומק ושורש החטא‪,‬‬

‫מעצמו את החטא ומשלחו לעזאזל‪ ,‬משא"כ כל עוד שהוא קרוב‬ ‫עדיין אינו נאמן שחטא‪ .‬וע"כ ענין הוידוי נלמד מפרשת גזל הגר‪,‬‬ ‫ובפרשה שקדמה לו כתוב 'וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב‬ ‫וכל טמא לנפש' )במדבר ה‪ ,‬ב(‪ ,‬ומיד אח"כ כתיב בפרשת הגר‬ ‫'והתודו את חטאתם אשר עשו' )פ' ז'( דמיניה ילפינן דיני וידוי‪,‬‬ ‫וה"ז משום דשילוח מן המחנה הוא הוא ענין הוידוי‪ ,‬שהוידוי‬ ‫ג"כ משלח את החטא מחוץ למחנה לעזאזל‪.‬‬ ‫‪ ‬נמי כל המומתין מתוודין כיון דענין המיתה וענין‬ ‫הוידוי גם הם שוים‪ ,‬דענין המיתה הוא ג"כ להפריד את חלק‬ ‫הטוב מחלק הרע‪ ,‬דהנשמה שהיא חלק הטוב מתעלית ומפרדת‬ ‫עצמה מן הגוף‪ ,‬ובאמת אילו היו יכולים להפריד את הטוב מהרע‬ ‫כנכון לגמרי אזי לא היו מתים כלל‪ ,‬דגם הגוף באמת לא חטא‬ ‫והיה עולה בחיים חיותו לשמים‪ ,‬ורק חלק הרע שבו בלבד הי'‬ ‫נפרד וכלה‪ ,‬אלא שמאז חטא עץ הדעת א"א להפריד את הגוף‬ ‫מהחלק הרע שבו‪ ,‬ולכן יש להס"מ שליטה על הגוף‪ ,‬וה"ז ממש‬ ‫כענין שעיר לעזאזל שמוכרחים ליתן את הגוף להסט"א כדי‬ ‫שיינק חיות ממנו‪ ,‬וע"כ יש לו שליטה על הגוף כאילו שזה חלקו‪,‬‬ ‫וזהו ענין 'כי עפר אתה ואל עפר תשוב'‪ .‬ונמצא שכל ענין המיתה‬ ‫הוא להפריד את חלק הטוב מחלק הרע‪ ,‬שמפרידים מן האדם‬ ‫את החלק שבו הנמצא תחת השפעת חטא עץ הדעת‪ ,‬כאומר‬ ‫שחלק זה הוא שחטא והוא צריך למות‪ ,‬וחלק הטוב מופרד ממנו‬ ‫לגמרי כיון שחלק זה לא חטא‪ .‬וכמו"כ מה שאמר השי"ת לאדם‬ ‫הראשון 'כי עפר אתה ואל עפר תשוב' היינו נמי מצד זה‪ ,‬דא"ל‬ ‫הקב"ה לאדם אתה לא חטאת‪ ,‬העפר שלך הוא שחטא‪ ,‬וע"כ‬ ‫העפר ישוב לעפר‪ ,‬ותוכל להתפשט ממנו ולהפרידו ממך‪ ,‬ואילו‬ ‫לך בעצמך יהא תיקון‪ .‬ומיתת הגוף הוא מצד דמאשימים את‬ ‫הגוף בהחטאים‪ ,‬ובאמת היו צריכים להאשים את היצה"ר בעצמו‬ ‫ואף לא את הגוף‪ ,‬אלא כנ"ל שאחר חטא עץ הדעת אין לנו כח‬ ‫זה‪ ,‬וא"א להפריד את הרע מן הגוף לגמרי‪ ,‬וע"כ יש מיתה לגוף‪.‬‬ ‫ועכ"פ לכן המומתים מתודים כיון שענין שניהם שוה ונפעל על‬ ‫ידם אותו ענין‪ ,‬דהוידוי הוא ג"כ כנ"ל שהוא כאומר שאני דהיינו‬ ‫הנשמה לא חטאתי‪ ,‬והגוף הוא שחטא‪ ,‬ומפרידים ביניהם ועי"ז‬ ‫נעשה סדר המיתה‪ ,‬ועל וידוי זה צריך אכן כח חזק של דיבור‬ ‫כנ"ל שהוא ענין תוסף רוחם יגועון‪ ,‬כדי לגלות את האמת העמוק‬ ‫לזה‪ ,‬שהכח הדיבור הוא גילוי של דבר פנימי‪ ,‬שבכוחו לגלות‬ ‫הפנים של כל איש יהודי שהוא לא חטא אלא הרע הוא שחטא‪,‬‬ ‫וזהו שכל המומתין מתוודין שגורם להפריד ממנו את הרע‪ ,‬וכח‬ ‫זה בא בשעת מיתה שענינו ההפרדה כנ"ל‪.‬‬ ‫‪z‬‬ ‫‪ ‬נתבונן במהות הוידוי כנכון‪ ,‬הנה באמת כאשר א'‬ ‫מתודה כראוי הרי שוידויו נובע מכך שמרגיש הוא מאוד את‬ ‫עומק ההשחתה של החטא‪ ,‬ומרגיש הוא עד כמה גדול ונורא הוא‬ ‫החטא עד שפשוט אינו יכול לסבול את גודל החטא‪ ,‬וחזינן כן‬ ‫אצל משרע"ה כשהתודה על חטא בנ"י במעשה העגל אמר 'אנא‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ג‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬דברים‬

‫בפגם זה שלא יעריכו הערכה זו כנכון‪ ,‬ופגם זה יוכל להיות‬ ‫כלליות של כמה פגמים כאחד‪ ,‬שיוכל להיות זאת מחמת שנאת‬ ‫חנם ומחמת קנאה וכו'‪ ,‬ויוכל להיות שהאדם מתיירא שאם‬ ‫יעריך את האדם הקדוש כנכון יהא זה לדידיה מחייב גדול‪ ,‬וע"כ‬ ‫מטשטש הוא את גדלותו ואינו מעריכו כנכון‪ ,‬וכנראה שזהו‬ ‫עיקר הטעם לפגם זה‪ .‬וכבר נתבאר במאמרינו במקום אחר שאף‬ ‫אם ידבר א' לה"ר על פלוני שמושחת הוא ומקולקל הוא וכדו'‪,‬‬ ‫וידבר כנגדו בהלה"ר הגדולה ביותר ששייך לדבר‪ ,‬מ"מ אין‬ ‫לה"ר זו דומה כלל ואף לא דומה לדומה לעומק הלה"ר של מי‬ ‫שאינו מעריך כנכון את גדלותו של אדם קדוש‪ ,‬וכגו' שאם יכנס‬ ‫א' אל הרה"ק מצאנז זי"ע ואח"כ יאמר עליו שיהודי זה הוא‬ ‫אדם גדול‪ ,‬הנה זהו לה"ר גדולה ונוראה כ"כ ממש בחי' מרפסין‬ ‫איגרא‪ ,‬שממש א"א לסבול לה"ר כזו‪ ,‬וכי הרה"ק מצאנז 'אדם‬ ‫גדול' הוא ותו לא‪ ,‬הלא כאשר נכנסים אל הרה"ק מצאנז צריך‬ ‫שלא ימצא מקום לעצמו ויכרע וישתחוה להשי"ת ויאמר ברוך‬ ‫אלוקינו שנתן לנו נשמה כזו בעולם‪ ,‬ולא יוכל לחזור לעצמו‬ ‫כאשר רואה את הרה"ק מצאנז‪ ,‬ואילו הלה אומר שהרה"ק מצאנז‬ ‫הוא 'אדם גדול'‪ ,‬ה"ז דיבור די טוב אולם ה"ז לה"ר כזו שאין‬ ‫לך לה"ר אחר דוגמתו‪ .‬וכענין זה הוא ג"כ לגבי משרע"ה‪ ,‬שאם‬ ‫לא העריכוהו כנכון עד כדי שיכולים הדור דיעה לבקש שיהו‬ ‫עוד שרי אלפים ושרי מאות וכו' זולתו‪ ,‬ושיסתובבו עוד רבנים‬ ‫אחרים בדורו של משרע"ה‪ ,‬ה"ז השחתה גדולה כ"כ שא"א‬ ‫אפי' לפרשו בשפתיים‪ ,‬ואם יוכיחו את האדם על כך לא יבין‬ ‫כלל מה רוצים ממנו‪ ,‬שהרי טוען הוא 'נבול תבול' וכבר יש לו‬ ‫ג"כ טעמים לבקשתו זו‪ ,‬ובאמת הלא כבר יוכלו להיות לו אלפי‬ ‫טעמים על כך‪ ,‬ועוד ייראה שצודקים הם בבקשתם‪ ,‬ויהא להם‬ ‫הרבה פראקטישע עיצות‪ ,‬אולם צריך ליקח את כל אלה הטעמים‬ ‫ולזרקם למצולות ים ולעזאזל ולמקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו‬ ‫ולא יעלו על לב לעולם‪ ,‬וכי זו היא הערכה נכונה שמעריכים‬ ‫צדיק‪ ,‬ואת זה רמז להם משרע"ה בתוכחתו על ענין זה‪.‬‬ ‫‪ ‬במעשה המרגלים שהוכיחם משה‪ ,‬ענין תוכחתו‬ ‫היתה על כך שהאיך יכולים הם לבא לאר"י ואח"כ לחזור ולספר‬ ‫את מעלותיה ואינם אומרים אלא ש'טובה הארץ אשר ה"א נותן‬ ‫לנו'‪ ,‬ואכן טובה היא הארץ אולם 'אפס כי עז העם היושב בארץ'‪,‬‬ ‫והיינו שאומר שצריך להיות פראקטיש כאשר באים לארץ‪ ,‬שהגם‬ ‫שהארץ היא טובה אולם יהא לנו מניעות על כך‪ ,‬ואי"ז דבר פשוט‬ ‫כ"כ‪ .‬והנה לדבר בצורה כזו על אר"י ה"ז לה"ר נורא כזה‪ ,‬שכ"כ‬ ‫אינך מעריך את ארץ ישראל עד שיכול הינך להתייחס אליה כך‪,‬‬ ‫והלא משרע"ה התחנן תקט"ו תפלות כדי שיזכה ליכנס לאר"י‪,‬‬ ‫והיה מוכן לאבד את כל מדריגותיו ע"מ שיוכל ליכנס לאר"י‪ ,‬וא"כ‬ ‫הוכיחם משרע"ה‪ ,‬וכי כך מדברים על אר"י 'ותאמרו טובה הארץ‬ ‫וכו''‪ ,‬אם זהו התייחסותכם אליה אזי הוא שאפ"ל ג"כ 'אפס כי‬ ‫עז העם'‪ ,‬ובאמת הייתם צריכים לומר שכלל אין די מילים בפיכם‬ ‫לפרש מה זאת ארץ ישראל‪ ,‬וזהו עיקר תוכחתו בענין זה‪.‬‬

‫וע"כ גם הקץ אינו יכול להתגלות‪ ,‬דאילו יתגלה עומק ושורש‬ ‫החטא‪ ,‬אזי יתגלה גודל ההשחתה המונח במעשה החטא‪ ,‬וגודל‬ ‫הקלקול שנובע ממנו‪ ,‬ועד כמה רע הוא ביותר‪ ,‬ורעתו שרשית‬ ‫כ"כ עד כדי שהרע בשרשו הוא מין השחתה כזו שא"א לסבלו‪,‬‬ ‫וכאשר מתגלה שורשו אזי אפשר להפריד את האדם ממנו‪ ,‬וכיון‬ ‫שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם‪.‬‬ ‫‪ ‬חזינן שכאשר ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה‬ ‫ממנו שכינה פתח ואמר דברי תוכחה להשבטים‪ ,‬נראה מכך‬ ‫שהתוכחה שהוכיחם היא מענין זה שבכך רצה לגלות את הקץ‪,‬‬ ‫אלא שלא זכינו שיתגלה הקץ ולכן גם התוכחה שהוכיחם לא‬ ‫נתגלתה בשלימותה‪ ,‬דע"מ לגלות את חטא שבטי י‪-‬ה באופן‬ ‫שע"י גילוי החטא יתגלה שמסולק החטא מהשבטים‪ ,‬הנה ע"כ‬ ‫צריך לפרש את גודל הפגם של חטאים אלו‪ .‬אולם חטאים אלו‬ ‫היו חטאים עמוקים ביותר ושרשיים ביותר ובדקות כ"כ שא"א‬ ‫לגלותם בחפזה‪ ,‬וע"כ לא נתגלתה התוכחה עליהם עד כמה‬ ‫צריכים להוכיחם‪ ,‬וה"ז שנסתם ממנו הקץ‪.‬‬ ‫‪z‬‬ ‫‪ ‬מבואר ענין התוכחה שהוכיח משרע"ה את כלל"י‬ ‫בפרשתינו‪ ,‬שאכן תוכחה זו לא באה בהתגלות ממש ואינה‬ ‫מפורשת כ"כ‪ ,‬וה"ז ג"כ מטעם הנ"ל‪ ,‬דאילו היתה התוכחה‬ ‫מפורשת היתה זאת בחי' נתגלה עוונם שאזי כבר היה מגלה קיצם‪,‬‬ ‫דמשרע"ה הוכיחם כאן על פגמים עמוקים ודקים כ"כ שלא יכול‬ ‫היה לפרשם בשלימותם כמו שיעקב אבינו לא היה יכול לפרש‬ ‫בשלימות את תוכחתו‪ ,‬דענינים אלו הם שרשים גדולים ביותר‪,‬‬ ‫אולם לא ניתן לגלותם לגמרי‪] .‬ויתכן שזהו הבי' בהוידוי ד'על‬ ‫חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה'‪ ,‬דהיינו שמתוודים אנו על כך‬ ‫שאנו עומדים במצב שאיננו יכולים להתוודות כנכון כפי שהיה‬ ‫עלינו להתוודות‪ ,‬וע"מ לקבל מעין כפרה על וידוי נכון ההוא‬ ‫שאין בכוחינו לומר‪ ,‬הנה ע"ז גופא אנו מתוודים‪.[.‬‬ ‫‪ ‬מה שהוכיחם על פרשת מינוי שופטים שבקשו למנות‬ ‫להם שופטים אחרים זולת משה‪ ,‬הנה בפשטות פרשה שלימה היא‬ ‫בתורה פרשת 'ואתה תחזה' שאמר יתרו‪ ,‬ובשעה שנאמרה פרשה‬ ‫זו וקיימוה לא נראה בתורה שענין זה ייחשב לחטא‪ ,‬ואדרבה הי'‬ ‫זה כבוד שכיבדו את יתרו שיוכל להוסיף פרשה בתורה‪ ,‬וקירבוהו‬ ‫על ידי כך‪ ,‬ולא כ' שהיו טענות על כך‪ ,‬ורק עתה כאשר משה‬ ‫עמד והוכיחם מרמז הוא ברמז מועט שישנם טענות על ענין זה‪,‬‬ ‫ואינו אומר את טענותיו על כך להדיא רק ברמז קל‪ ,‬וע"מ שיוכל‬ ‫משרע"ה להוכיח על מעשה כזה שבשעת מעשה לא באה על‬ ‫כך תוכחה ואפי' לא ברמז‪ ,‬מוכרח שיהא למשה כח דיבור חזק‬ ‫שיוכל בכלל לרמז תוכחה על כך‪ ,‬ואחר כל זאת עדיין אינו יכול‬ ‫לדבר על כך יותר מאשר ברמז‪ ,‬דחטא זה הוא פגם עמוק ביותר‬ ‫שאכן א"כ לגלותו כראוי‪ ,‬ואפי' לרמזו א"א אלא סמוך למיתה‪.‬‬ ‫‪ ‬חטא זה הוא בכך שלא העריכו כראוי את קדושתו של‬ ‫אדם קדוש‪ ,‬ופעמים יוכלו גם אנשים גדולים וחשובים ליכשל‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ד‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬דברים‬

‫‪ ‬זו צריך להבין את כל המשך הפרשה‪ ,‬דמשרע"ה מרמז‬ ‫להם דברי תוכחה כאלו שא"א לפרשם לגמרי‪ ,‬ואם הי' בידו כח‬ ‫הדיבור בתוקף כ"כ עד שהיה יכול לפרשם לגמרי‪ ,‬ולבאר עד היכן‬ ‫מגיע שורש ההשחתה שיש בכל פגם מענינים אלו שדיבר כאן‬ ‫משרע"ה‪ ,‬אזי היה עוונם מתגלה‪ ,‬ואזי היתה זאת כבר רפואתם‬ ‫ששוב יוכל להתגלות קיצם וכבר יכול משיח לבוא‪ ,‬אלא שלא‬ ‫ניתן לו כח הדיבור בשלימות ממש שיוכל לפרשם כראוי וע"כ‬ ‫פרשה זו סתומה‪.‬‬ ‫‪z‬‬ ‫‪ ‬בענין כח הדיבור של נביא‪ ,‬הנה נביא הוא מל' 'ניב‬ ‫שפתיים'‪ ,‬וניב הוא מל' תנובת השדה‪ ,‬דהאדם נמשל לעץ‬ ‫השדה‪ ,‬ופירות אילן זה של העץ הנק' אדם הן דיבוריו הנק'‬ ‫ני"ב שפתיים‪ .‬ודיבור זה צריך שיהא דיבור שלם ואזי יכול‬ ‫הוא לגלות כנכון את האמת‪ ,‬שהרי 'אמת מארץ תצמח'‪ ,‬והיינו‬ ‫שהאמת צריכה לצמוח מן הארץ ע"י שתיכנס בהאילן הצומח‬ ‫מן הארץ ותצמיח ממנו פירות שיהו פירות של אמת‪ ,‬וכאשר‬ ‫מתגלין פירות אלו של אמת אזי מתגלה הקץ‪ ,‬דבדניאל כ' שזמן‬ ‫הקץ הוא בשנת אלף ר"צ‪ ,‬ובזוה"ק כ' שזמן זה הוא סוד אמת‬ ‫מארץ תצמח‪ ,‬דאמ"ת הוא ר"ת א'לף מ'אתיים ת'שעים‪ ,‬ואר"ץ‬ ‫נוט' א'לף ר"צ‪ ,‬וזהו אמ"ת מאר"ץ תצמח‪ ,‬הרי שע"י גילוי‬ ‫האמת שהוא כח הדיבור הנכון‪ ,‬עי"ז בא הקץ‪ .‬ואפשר דהשקיו‬ ‫דאילנא המשקה את עץ זה המצמיח פירות של אמת‪ ,‬הוא שם‬ ‫מ"ה שהוא הגימ' של אד"ם‪ ,‬דהאד"ם הוא עץ השדה‪ ,‬וכן אי'‬ ‫בפתח איליהו דשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א איהו שקיו דאילנא שזהו‬ ‫רזא דאדם‪ ,‬ואכן כאשר נוסיף מנין אד"ם למנין אר"ץ הנ"ל יהא‬ ‫מנינו אלף של"ה שהוא זמן הקץ השני הכ' בדניאל‪ ,‬דעם השקיו‬ ‫דאילנא ה"ז זמן נוסף של הקץ‪.‬‬ ‫‪ ‬אם הפרי דומה לשרשו להאילן‪ ,‬שטעם עצו ופריו שוה‪,‬‬ ‫אזי נחשבין פירותיו לפירות של אמת כיון שלא נשתנו‪ ,‬דשינוי‬ ‫הוא שקר‪ ,‬ואמת היינו שאין בו השתנות ונאמן הוא לשרשו‪,‬‬ ‫וכאשר הפרי נאמן ודבוק לשרשו ואינו משתנה אזי הוא אמת‪.‬‬ ‫וענין טעם עצו ופריו שוין היינו שהפירות שהן הדיבורים כנ"ל‪,‬‬ ‫ניב שפתיים‪ ,‬לא נשתנו מהשורש וטעמם שוה‪ ,‬ושורש האילן‬ ‫ומהותו מתגלה הוא ע"י הפירות‪ ,‬והדיבור אכן מבטא את האמת‬ ‫שהוא שרשו‪ ,‬וע"כ שר"ש ענ"ף פר"י גימ' אלף ר"צ ענין אמת‬ ‫מארץ תצמח‪ .‬וע"כ נמי משרע"ה כשעמד לדבר דברי תוכחה‬ ‫ודיבורים של אמת לכלל"י כפי ששייך לדבר‪ ,‬היה זאת בזמן‬ ‫שהשרף עולה באילנות‪' ,‬בעשתי עשר חודש באחד לחודש דבר‬ ‫משה אל בנ"י'‪ ,‬שלשיטת ב"ש שהם עומק הדין בזמן זה הוא‬ ‫ר"ה לאילן כיון שאז עולה השרף באילנות )ר"ה ב‪ ,(.‬דהשרף‬ ‫הוא חיות ושורש האילן‪ ,‬ובזמן שהוא עולה באילן אפשר לדבר‬ ‫דיבורים כאלו שיהו נאמנים לשרשם‪ ,‬ני"ב שפתיים כזה המכוון‬ ‫נגד השרף שעולה באילן‪.‬‬ ‫‪ ‬דיבור זה שנאמן לשרשו צ"ב מהו נאמנותו והאיך הוא‬

‫גליון דברי תורה‬

‫פועל‪ .‬והבי' הוא בהקדם דהנה חזינן שכח הדיבור הוא הכח‬ ‫שניתן ביותר להכניעו ולשנותו‪ ,‬דכח חלוש הוא אצל האדם‪,‬‬ ‫ואדם אמיתי שאינו מתפעל ומשתנה לפי שינוי רוח הזמן‪ ,‬ועומד‬ ‫הוא בכל עת זקוף ועומד בבחי' צדיק כתמר יפרח ואינו נכנע‬ ‫לרוח הזמן‪ ,‬מ"מ להדיבור יש טבע שנכנע הוא‪ ,‬דאדם המדבר‬ ‫יכנע בדיבורו בכל עת למה שסבור שזולתו חושב על כך‪ ,‬ובכל‬ ‫עת ישנה מעט בדיבורו כיון שרוצה להתאים את עצמו לזולתו‪,‬‬ ‫וכגו' כשרוצה לספר איזה עובדא וחושש שזולתו לא יקבל זאת‪,‬‬ ‫אזי משנה הוא מעט מהעובדא באופן שיתקבלו הדברים אצל‬ ‫זולתו‪ ,‬ולפעמים יערב בדיבורו אפי' תערובת של שקר ולא יבחין‬ ‫כלל שהוא משנה מן האמת‪ ,‬כיון שמתחשב הוא בזולתו ורוצה‬ ‫להתאים את עצמו אליו ולדעתו לכן משנה הוא בדיבוריו‪.‬‬ ‫‪ ‬בצורה הגשמית של הדיבור חזינן שכח הדיבור חלוש‬ ‫הוא ומשתנה כסדר‪ ,‬כדחזינן שהמתגוררים באמריקה הרי שכל‬ ‫תיבה שלישית מדיבורם הוא מהשפה האנגלית‪ ,‬ומי שמתגורר‬ ‫שם אינו מבחין זאת כלל‪ ,‬אך מי שבא לשם ממדינה אחרת יבחין‬ ‫בזאת‪ ,‬כיון שהרבה דיבורים שמדברים אליו לא יוכל להבין‪,‬‬ ‫ואפי' חסידישע יונגעלייט הרגל לשונם הוא כך‪ ,‬וכמו"כ באר"י‬ ‫כל תיבה שלישית הינה מהשפה העברית ומי שאינו רגיל בכך לא‬ ‫יבין מה שמדברים אליו‪ ,‬ולכאו' צ"ב אמאי נעשה כן‪ ,‬וכי צריכים‬ ‫אנו לדבר בלשונות שלהם ואין אנו יכולים לדבר בלשונינו‪ ,‬אין‬ ‫זאת אלא שכח הדיבור חלוש הוא ומשתנה בכל עת‪.‬‬ ‫‪ ‬אם הזכרנו את השפה העברית‪ ,‬הנה איני נכנס לכך אם‬ ‫מותר לדבר בשפה זו או לא‪ ,‬אולם צריך לידע שלית מאן דפליג‬ ‫ששפה זו מחללת את לשון הקודש‪ ,‬דלכלל"י ישנו לשון קודש‬ ‫שכל תיבה מלשון זה נמסרה ע"י נביאים‪ ,‬ובלשון זה ברא השי"ת‬ ‫את העולם‪ ,‬וכל תיבה מל' זה קודש הוא‪ ,‬ואם א' מעריך ומשוה‬ ‫עצמו שיוכל גם הוא לחדש ולהוסיף תיבות ששרשן משאר‬ ‫לשונות‪ ,‬ולהשוותן שיהו גם הם באותו ערך כלשון הקודש‪,‬‬ ‫ושיצטרפו יחד תיבות מלשה"ק עם תיבות המתחדשות וייעשו‬ ‫לשפה אחת‪ ,‬הרי מחלל הוא בכך את קדושת לשה"ק‪ ,‬שנראה‬ ‫בעיניו שלשה"ק אינו אלא תיבות בעלמא ולכן יכול גם הוא לחדש‬ ‫בה תיבות‪ ,‬ואינו מכיר בכך שלשה"ק הינה שפה קדושה שצריך‬ ‫לשמרה בקדושה‪ .‬ואם לא ישמרוה בקדושה הרי שייעשה בה דין‬ ‫של 'באו פריצים וחיללוה' ותסתלק הקדושה שבה‪ ,‬דכאשר אין‬ ‫מעריכים את קדושת דבר קדוש אזי מסתלקת הקדושה שבו‪.‬‬ ‫‪ ‬חזינן שכח הדיבור נכנע ביותר לענינים שמחוץ לאדם‪,‬‬ ‫ובפרט נשים שדברניות הן הנה לשונם ג"כ נכנעת יותר‪ ,‬ולכן‬ ‫ע"פ רוב הנשים ידברו יותר בשפת האומה מאשר אנשים‪ ,‬כיון‬ ‫שהאומה מושכת את הלשון אחריה‪ ,‬ולשון האדם אינה יכולה‬ ‫להעמיד עצמה בתוקף נגד רוח הזמן‪ ,‬ולכן תימשך לדבר כפי‬ ‫שהאומה מדברת‪ ,‬וישוה עצמו לדיבורם‪ ,‬וה"ז מחולשת הלשון‪.‬‬ ‫וכמו"כ בענין הברת הדיבור חזינן שהספרדים מדברים לשון‬ ‫קודש בהברה הדומה לשפה הערבית‪ ,‬ולהאשכנזים ישנה הברה‬

‫ה‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬דברים‬

‫אחרת‪ ,‬ולבני רוסיא ובני גליציא וכדו' יש לכאו"א מהם הברה‬ ‫שונה‪ ,‬וזאת מכיון שבמשך הגלות נשתנתה ההברה לפי המקומות‬ ‫שגלו שם משום שדימו עצמם ללשונות האומות ולהברתם‪ ,‬והרי‬ ‫שמתכונת איבר הלשון וכח הדיבור הוא שיש בו חולשה לימשך‬ ‫אחר רוח הזמן‪.‬‬ ‫‪ ‬כאשר יש לא' תקיפות בלשונו‪ ,‬ולשונו אינה משתנית‬ ‫לפי רוח הזמן‪ ,‬ה"ז בבחי' שטעם עצו ופריו שוין‪ ,‬דפריו שהוא כח‬ ‫הדיבור כנ"ל גם היא אינה בגדר שינוי ואינה משתנית משרשה‪,‬‬ ‫וכמו שהשורש אינו משתנה ויכול הוא להעמיד עצמו בתוקף‬ ‫נגד רוח הזמן‪ ,‬כך הלשון אינה משתנית‪ ,‬ומדריגה זו נק' עץ‬ ‫חיים כדחזינן שהיפך העץ חיים והמניעה אליו הוא 'להט החרב‬ ‫המתהפכת'‪ ,‬דהיינו שמתהפך ומשתנה הוא לפי רוח הזמן פעמים‬ ‫כך ופעמים כך‪ ,‬ואם להט החרב המתהפכת היא הלעומת של‬ ‫עץ החיים‪ ,‬הרי שבחי' העץ חיים הוא הדרגא שבו אינו משתנה‬ ‫ומתהפך לפי רוח הזמן‪ ,‬וע"כ נק' הוא 'חיים' דכיון שאינו מתהפך‬ ‫אמת הוא וקושטא קאי‪ ,‬וכיעקב אבינו שמידתו אמת שדחז"ל‬ ‫עליו שלא מת‪ ,‬דדבר שהוא אמת נשאר קיים בכל עת וזהו חיים‪.‬‬ ‫‪ ‬הוכיח כאן את ישראל בלשון שיש לה תוקף‪,‬‬ ‫לשון התורה שעליה נאמר זאת התורה לא תהא מוחלפ"ת‪,‬‬ ‫דהתורה נק' עץ חיים כדכתי' 'עץ חיים היא למחזיקים בה'‪,‬‬ ‫ועי"ז הנה 'כימי הע"ץ ימי עמי' )ישעי' סה‪ ,‬כב( דפי' בזוה"ק‬ ‫דקאי אעץ החיים‪ ,‬שכמו שהעץ חיים קיים לעולם כן ימי עמי‬ ‫יהו קיימים לעולם‪ ,‬דיש להם אחיזה בעץ החיים‪ ,‬וע"כ נאמר‬ ‫על דיבוריו של משה כאן 'מרפא לשון עץ חיים' כנ"ל‪ ,‬שהעץ‬ ‫חיים נתן למשרע"ה לשון כזו שתוכל לגלות אמת כזו שאינה‬ ‫משתנית‪ ,‬ונאמנת היא לשרשה‪.‬‬ ‫‪z‬‬ ‫‪ ‬זה מונח בהתפילין שעליהן כתיב 'למען תהיה תורת‬ ‫ה' בפיך' )שמות יג‪ ,‬ט(‪ ,‬והיינו שהאדם הוא עץ השדה כנ"ל‪,‬‬ ‫ולהעץ יש חיות שחיות זו מתגלית בהפירות והיינו שמתגלית‬ ‫ע"י הדיבור‪ ,‬וצריך האדם שיהא לו די חיות ושחיותו תהא חזקה‬ ‫שיוכל האילן לישא פירות‪ ,‬והיינו שיוכל החיות להתגלות ע"י‬ ‫הדיבור‪ ,‬וכדי לקבל חיות זו צריך הוא שיניח תפילין‪ .‬ותפילה גם‬ ‫היא הינה כח דיבור מיוחד של תפילה‪ ,‬שדיבורי התפילה הינם כח‬ ‫דיבור נעלה יותר‪ ,‬ומרומז זאת בתיבת נבי"א שנבואה היא ג"כ‬ ‫כח דיבור נעלה כנ"ל‪ ,‬דנבי"א נוט' ב"י נ"א‪ ,‬וב' לשונות אלו הן‬ ‫מל' בקשה‪ ,‬כדכתי' 'ב"י' אדוני ידבר נ"א עבדך דבר' )בראשית‬ ‫מד‪ ,‬יח(‪ ,‬והרי דתפילה גם היא כח נעלה של דיבור ככח הנבואה‪,‬‬ ‫ובכך ביארנו הא דאי' בגמ' )ברכות לד‪ (:‬דר' חנינא בן דוסא הי'‬ ‫מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת‪ ,‬אמרו לו וכי נביא אתה‪,‬‬ ‫אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי‪ ,‬אלא כך מקובלני‪,‬‬ ‫אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל‪ ,‬ואם לאו יודע‬ ‫אני שהוא מטורף‪ ,‬והרי ששגורה תפלתי בפי היינו שיש לו כח‬ ‫נבואה בתפלתו‪ ,‬דכשהתפלל יצאו ממנו דיבורים כאלו שיכול‬

‫גליון דברי תורה‬

‫היה להרגיש בהם אם נתקבלו או לאו‪ ,‬האם יצאו ממנו בחיות‬ ‫באופן ששגורה תפלתו בפיו‪ ,‬א לעבעדיגע דאווענען‪ ,‬ה"ז ראיה‬ ‫שתפלתו נענית ופעלה מה שצריכה לפעול‪ ,‬ושגורה היא גם‬ ‫מל' ששיגרו לו דיבורי תפילה‪ ,‬וכנביא שמשגרים לו נבואה מן‬ ‫השמים‪ ,‬והרי דתפילה הינה מין כח אחר של דיבור‪ ,‬כח נבואה‪.‬‬ ‫וע"מ לזכות לכח דיבור נכון זה‪ ,‬צריך שיקבל מין חיות לכך‪ ,‬וע"ז‬ ‫צריך שיניח תפלין‪.‬‬ ‫‪ ‬זו היינו כדאי' בחז"ל )בכורות מד‪ (:‬עה"פ 'לא יהיה בך‬ ‫עקר ועקרה' )דברים ז‪ ,‬יד( שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום‪,‬‬ ‫ובפשטות ביאורו הוא שתהא נשמעת תפילתך )רש"י(‪ ,‬והיינו‬ ‫שלא תהא תפילתך תפילה שאינה נושאת פירות כעקר שאינו‬ ‫מוליד‪ ,‬אלא שיהא לתפלתו כח הולדה שיפעל על ידם‪ ,‬והיינו‬ ‫שהדיבור היוצא מפיו בשעת התפילה יהא דיבור המוליד‪ .‬ואפ"ל‬ ‫עוד הכוונה בכך דהיינו שכמו שפירות הצומחים מן האילן יש‬ ‫בהם ג"כ זרעונים שמכוחם אפשר להצמיח עוד פירות נוספים‪,‬‬ ‫וכל פרי הצומח אינו רק פרי לעצמו‪ ,‬אלא יש בו כח ג"כ להוליד‬ ‫פירות‪ ,‬ואם צומח פרי שאין בו זרעונים ואינו יכול להוליד‪ ,‬ה"ז‬ ‫שנפסקה ממנו כח ההולדה‪ ,‬כיון שכל הולדה צריכה להוסיף עוד‬ ‫הולדות שיבואו אחריה‪ ,‬וזהו ג"כ המכוון בכך שלא תהא תפלתך‬ ‫עקורה דהיינו שלא תהא תפילה כזו שאינה נושאת פירות כאלו‬ ‫שיצמיחו אחריהם עוד פירות‪.‬‬ ‫‪ ‬י"ל דעקורה היינו נמי שנעקרת משרשה‪ ,‬דעקר‬ ‫שאינו מוליד ה"ז שנעקר משרשו‪ ,‬וא"כ ברכה זו ענינה שיהא‬ ‫לתפלתו חיות ולא תהא נעקרת משרשה‪ ,‬וחיות זו מקבלים ע"י‬ ‫התפילין שהוא מל' התחברות‪ ,‬שהתפילין מביאים את היהודי‬ ‫לכך שיהא מחובר ומושרש בשרשו‪ ,‬וע"כ תפילין הם חיים כנ"ל‪,‬‬ ‫דאילן הנעקר משרשו מת הוא‪ ,‬ורק כשמחובר לשרשו אזי הוא‬ ‫חי‪ ,‬וכמכונה המופעלת בכח החשמל שאם יחברוה לשרשה יהא‬ ‫בה חיות ותוכל לפעול‪ ,‬ואם ינתקוה משרשה‪ ,‬מן המקום שממנו‬ ‫יונקת היא את כח החשמל‪ ,‬תיחשב כמת ולא תוכל לפעול‪ ,‬וכבר‬ ‫יוכלו לנשאה מהכא להתם אך היא לא תחיה ולא תפעל‪ ,‬וכמו"כ‬ ‫צריך כל בר ישראל להיות מחובר לשרשו ועי"ז יהא לו חיות‪,‬‬ ‫וחיבור זה נעשה ע"י התפילין‪ ,‬וע"כ אי' בחז"ל שכל המניח‬ ‫תפילין מאריך ימים‪ ,‬וכוונת התפילין מהאריז"ל הם שמות אהי"ה‬ ‫הוי"ה אהי"ה שבגימ' חיי"ם‪ ,‬דהתפילין הם ההתחברות וקשר‬ ‫להשורש שעי"ז נמשך חיים‪ ,‬ומתוך כך יכולה האילן לישא פירות‬ ‫ולדבר דיבורים של תפילה‪.‬‬ ‫‪ ‬אי' דיעקב אבינו קיים מצות תפילין ע"י המקלות‬ ‫שהעמיד לצאן לבן‪ ,‬והיינו נמי שע"י המקלות הכניס יעקב אבינו‬ ‫חיות דקדושה לצאן לבן שעי"ז היה להם כח הולדה‪ ,‬וע"כ כתי'‬ ‫"ויחמו הצאן אל המקלות ותלדן הצאן' )בראשית ל‪ ,‬לט(‪ ,‬ויחמ"ו‬ ‫היינו שקבלו חמימות עי"ז וכמכונה שחיברוה לכח החשמל ועי"ז‬ ‫קיבלה חמימות וחיות‪ ,‬וע"י חיות זו 'ותלדן הצאן' היה להם כח‬ ‫הולדה‪ ,‬ובלאו המקלות ובלאו התפילין נעקר הוא משרשו ולא‬

‫ו‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬דברים‬

‫השי"ת נחשבין העשרה מאמרות שבהן נברא העולם שאותם‬ ‫אמר השי"ת בימות החול‪ ,‬וביום השביעי שבו שבת א‪-‬ל מכל‬ ‫מלאכתו היינו ששבת השי"ת מדיבורים אלו בשבת‪ ,‬כיון שהם‬ ‫דברי חול שצריך לשבות מהם בכניסת שבת‪ ,‬וכמובן שאף בחי'‬ ‫דברי חול אלו הינם דיבורים קדושים שבהם נברא העולם‪ ,‬והם‬ ‫בחי' שיחת חולין של ת"ח הצריכה לימוד‪ .‬ובשבת לא דיבר‬ ‫השי"ת מאמרות אלו אולם דיבר השי"ת בהם דברי תורה‪ ,‬שהרי‬ ‫הכל מודים שבשבת ניתנה תורה‪ ,‬ולכאו' הרי שבת השי"ת מן‬ ‫הדיבור בשבת‪ ,‬דבריאת העולם שהיתה בדבר ה' כלתה בכניסת‬ ‫שבת‪ ,‬ושבת השי"ת מן הבריאה בשבת‪ ,‬והרי שלא דיבר השי"ת‬ ‫בשבת‪ ,‬וא"כ האיך דיבר השי"ת בשבת עשרת הדברות‪ ,‬ובהכרח‬ ‫שעשרת הדברות הם דיבורים אחרים דברי שבת‪ ,‬ואינם דברי‬ ‫מלאכה ודברי חול‪ .‬וזהו ענין השבת שהוא יומא דאורייתא יומא‬ ‫דנשמתא ולאו יומא דגופא כלל‪ ,‬שע"כ יש בהם תפילין רוחניים‬ ‫שיש להם שייכות להדיבורים של שבת‪.‬‬ ‫‪ ‬התפילין הם הנותנים חיות להדיבורים‪ ,‬וע"כ תפילי"ן‬ ‫בגימ' תק"ף שהם נותנים תוקף לדיבוריו שיהא להם תקיפות‬ ‫ולא יכנעו לרוח הזמן כהטבע שלהם כנ"ל‪ ,‬אלא יהא טעם עצו‬ ‫ופריו שוין‪ .‬וכאשר עולה השרף באילן ענינו שנכנס בו חיות וה"ז‬ ‫כאילו שהאילן מניח תפילין‪ ,‬וע"כ שר"ף גם הוא בגימ' תפילי"ן‪,‬‬ ‫ועולה השרף באילן ע"מ ליתן בו חיות שיוכלו לצאת ממנו פירות‬ ‫האילן שהם הדיבורים של האילן כנ"ל‪ ,‬ובהשר"ף יש חיות של‬ ‫תפילי"ן שעי"ז ייצאו ממנו דיבורים אחרים‪ .‬ונפתל"י שאתוון‬ ‫דילי' הן תפלי"ן הנה בירכו יעקב אבינו בברכת 'הנותן אמרי‬ ‫שפר' )בראשית מט‪ ,‬כא(‪ ,‬והיינו שיאמר דיבורים שלמים‪ ,‬ושפ"ר‬ ‫גם הוא בגימ' תפילי"ן‪ ,‬או' שר"ף‪ ,‬שנותן הוא אמרים של תפילין‪.‬‬ ‫והיינו שכל דיבור צריך שיהא לו תוקף שלא ישתנה‪ ,‬ואם מושך‬ ‫הוא חיות משורשו אזי אינו משתנה‪.‬‬ ‫‪z‬‬ ‫‪ ‬כל ענין חטא לה"ר והפגמים שנעשים ע"י חטא זה ה"ז‬ ‫מענין הנ"ל שנחסר החיות בדיבורים אלו‪ ,‬דצריך האדם לראות‬ ‫שדיבוריו יהיו דיבורים של חיות‪ ,‬ושיוכל לפעול על ידם‪ ,‬ושיהא‬ ‫בונה ומתקן ע"י דיבוריו‪ ,‬וכהשי"ת שברא העולם ובנאו ע"י‬ ‫הדיבור‪ .‬ובכלל דיבור הוא ע"י אותיות‪ ,‬ובספר יצירה האותיות‬ ‫נק' אבנים‪ ,‬ולוקחים אבנים אלו ובונים בתים על ידם‪ ,‬דשורש‬ ‫ענין הדיבור הוא שיבנה בנינים על ידו‪.‬‬ ‫‪ ‬מבואר מעלת כלל"י בכך ש'ורוממתנו מכל הלשונות'‪,‬‬ ‫דלכאו' צ"ב מה מקום יש לרומם מן הלשון‪ ,‬דמה שייך הלשון‬ ‫עם התרוממות‪ ,‬והבי' הוא דבחטא דור הפלגה אמר השי"ת‬ ‫'הבה נרדה ונבלה שם שפתם' )שם יא‪ ,‬ז(‪ ,‬ובפשטות ונבל"ה‬ ‫היינו לבלבל ולערבב את שפתם )רש"י(‪ ,‬אך נבל"ה הוא גם מל'‬ ‫נבילה ומל' נפילה דב' ופ' מתחלפות כמש"א ברמב"ן‪ .‬והענין‬ ‫הוא דהנה הטבע הוא שכאשר רוצה א' לרומם דבר למעלה‪,‬‬ ‫כגו' לזרוק חפץ למעלה‪ ,‬צריך שיהא לו כח על כך שיוכל‬

‫יוכל להיות 'ותלדן'‪ ,‬וזהו שלא תהא תפלתך עקורה דהיינו שלא‬ ‫תהא תפילה בלא תפילין‪ ,‬תפילה כזו שאינה מחוברת לשרשה‬ ‫ועקורה משרשה שעל כן אין לה כח הולדה‪ ,‬אלא שתהא מחוברת‬ ‫לשרשה בכח התפילין‪.‬‬ ‫‪z‬‬ ‫‪ ‬באמת ישנם כמה מיני דיבורים בכמה מדרי'‪ ,‬וכפי מדרי'‬ ‫הדיבורים כן הוא מדרי' התפילין המשפיעה להם חיות‪ ,‬ובחז"ל‬ ‫איתא 'שלא יהא דיבורך בשבת כדיבורך בחול' הרי דבשבת ישנם‬ ‫מין דיבורים אחרים‪ ,‬וע"כ יש לשבת ג"כ מין תפילין אחרים‪ ,‬ואי'‬ ‫מהאריז"ל דלכן אין מניחים תפילין בשבת כיון דבשבת ישנם‬ ‫תפילין רוחניים‪ ,‬תפילין נעלים שאין להם כלים גשמיים שיוכלו‬ ‫להתלבש בהם‪ .‬וכתב לכוין את כוונת התפילין של שבת בעת‬ ‫אמירת 'נשמת כל חי'‪ ,‬דבשעה זו מניחים את התפילין של שבת‪.‬‬ ‫וענינו מצד הנ"ל‪ ,‬דע"מ לדבר מין דיבור נעלה של 'נשמת כל‬ ‫חי' בהכרח שיבוא זאת מכח תפילין נעלים‪ ,‬ובלא"ה א"א לומר‬ ‫נשמת‪ ,‬שהרי צריך להמשיך חיות נעלית לדיבורים אלו שהינם‬ ‫מין דיבור נעלה ביותר‪ ,‬שהרי בתפילה זו אין אומרים שאני יברך‬ ‫את שמך‪ ,‬ואני יודה לך‪ ,‬אלא אומרים 'נשמת כל חי' תברך‪ ,‬ו'רוח‬ ‫כל בשר' תפאר‪ ,‬שהנשמה והרוח הם הם המברכים והמפארים‪,‬‬ ‫והמכוון בזה הוא שהנשמה יתירה שניתוספת בשבת היא היא‬ ‫המברכת והמפארת והמודה להשי"ת‪ ,‬והנשמה יתירה הינה‬ ‫מין נשמה שאין לה התלבשות בגוף כנכון‪ ,‬דשבת נק' בזוה"ק‬ ‫'יומא דנשמתא ולא יומא דגופא כלל'‪ ,‬וע"כ לא מהני לה תפילין‬ ‫כאלו שיש להם לבוש גשמי‪ ,‬דתפילין שיש להם התלבשות‬ ‫בגשמיות יש להם יותר שייכות להגוף‪ ,‬וע"כ אחז"ל )ר"ה יז‪(.‬‬ ‫פושעי ישראל בגופ"ן מאי ניהו‪ ,‬אמר רב קרקפת"א דלא מנח‬ ‫תפילין‪ ,‬ומתפילין כאלו נמשך חיות ודיבורים לנשמה שיש לה‬ ‫שייכות להגוף ואינה נשמה יתירה‪ ,‬ובשבת שבאה ג"כ נשמה‬ ‫יתירה‪ ,‬ויתירה היינו שאין לה כלי נכון בהגוף‪ ,‬דשבת הוא יומא‬ ‫דנשמתא ולא יומא דגופא כלל‪ ,‬הנה אף התפילין הממשיכים‬ ‫חיות ודיבורים לנשמה זו אין להם לבוש גשמי‪ ,‬אלא הם תפילין‬ ‫נעלים תפילין דנשמתא‪ ,‬ומתפילין אלו נמשך הכח לומר נשמת‪,‬‬ ‫וע"כ אומרים נשמת כל חי תברך וכו' ואין אומרים אני יברך וכו'‪,‬‬ ‫ואילו כאשר מדברים מן הגוף אומרים 'על כן איברים שפילגת‬ ‫בנו וכו' הן הם יודו ויברכו'‪ ,‬וכן בהמשך 'כי כל פה לך יודה‬ ‫וכו' כדבר שכתוב כל עצמותי תאמרנה'‪ ,‬וה"ז כא' המדבר ואומר‬ ‫שהלה ישבח‪ ,‬ו'עצמותי' הן כאילו מישהו אחר זולתי‪ ,‬דאין זה‬ ‫אני בעצמי המדבר‪ ,‬דחלק זה שאומר עתה נשמת הוא הנשמה‬ ‫יתירה‪ ,‬ואומר הוא שעצמותיו וכו' יודו‪ ,‬הרי דלדבר דיבורים‬ ‫נעלים כאלו צריך מין תפילין אחרים‪.‬‬ ‫‪ ‬בין ב' מיני דיבורים אלו‪ ,‬תפילת יום חול הנמשך‬ ‫מתפילין שיש להם לבוש גשמי‪ ,‬ותפילת נשמת דשבת הנמשך‬ ‫מן התפילין דשבת‪ ,‬נובע בעיקר מכך שגם השי"ת כביכול דיבר‬ ‫ב' מיני דיבורים‪ ,‬דברי חולין ודברי שבת‪ ,‬דהדברי חולין של‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ז‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬דברים‬

‫זאת לסימן כי הוא יוסף שהרי 'עיניכם רואות וכו' כי פי המדבר‬ ‫אליכם' ופירש"י שדיבר בלשון הקודש‪ ,‬והיינו משום שהי' צריך‬ ‫להילחם עם רוחות הזמן שלא ימשך אחריהם‪ ,‬ולהילחם בתוקף‬ ‫גדול עם טומאת מצרים כדי שיוכל לדבר לשון הקודש‪ .‬וכמו"כ‬ ‫כלל"י יצאו ממצרים על אשר לא שינו את לשונם‪ ,‬הרי דדבר גדול‬ ‫הוא ענין זה‪ ,‬שהוצרכו להעמיד עצמם בחוזק ותוקף ביותר כדי‬ ‫שיוכלו לעמוד בכך שלא לשנות את לשונם‪ ,‬דהיינו שיהא להם‬ ‫קדושת הלשון וימשך להם חיות בדיבורם‪.‬‬ ‫‪ ‬בפרשתינו בהדברים שדיבר משרע"ה‪ ,‬הי' זאת‬ ‫בנין כזה של דברי אלקים חיים הנק' 'מרפא לשון עץ חיים'‪,‬‬ ‫שנתדבק בתורה ונתרפא לשונו עד שהי' יכול לדבר דא"ח‪ ,‬ויתכן‬ ‫דמשרע"ה לא הי' לו שייכות אלא לדברי תורה שהם דיבורים של‬ ‫שבת‪ ,‬ומרפא לשון עץ חיים היינו שריפא את הלשון והעלה את‬ ‫השיחת חולין שהוא מדריגת הדיבור של ימות החול שיהו בבחי'‬ ‫שיחת חולין של ת"ח‪ ,‬ושיהו כדברי תורה ממש‪ ,‬והעלה אותם‬ ‫לבחי' דיבור כזה שאצל אנשים אחרים הוא בחי' הדיבור של‬ ‫שבת‪ ,‬דת"ח הוא שבתא דכולא שתא‪ ,‬וזהו לשונו של משרע"ה‬ ‫שנתרפאה וניתן לה כח לגלות את עומק האמת‪ ,‬והטוב מה שרשו‪,‬‬ ‫ושיתגלה שהעצם הוא טוב והרע אינו העצם‪ ,‬שמכח גילוי זה‬ ‫יכול היה להוכיח את כלל"י‪.‬‬ ‫‪ ‬ביהמ"ק שהוא בנין של הטוב שבכלל"י‪ ,‬ואבני ביהמ"ק‬ ‫שמהם בנו את ביהמ"ק )ואבנים הם אותיות כנ"ל(‪ ,‬נבנים הם‬ ‫ע"י גילוי זה‪ .‬וחרבן ביהמ"ק בא ע"י שדיברו לשון הרע‪ ,‬ואילו‬ ‫היו יכולים לגלות את עומק הרע שבו‪ ,‬והיינו שאילו היה לנו כח‬ ‫הלשון הראוי והדיבורים הנכונים לגלותו‪ ,‬אזי הי' מתגלה קיצם‪,‬‬ ‫ויתכן שמכיון שדיברו לשה"ר ע"כ ניטל מהם כח הלשון‪ ,‬וע"כ‬ ‫א"א לגלות עוונם‪ ,‬ומכיון שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם‪,‬‬ ‫אולם אם יעבדו על הלשון ויגלו את עומק הטוב‪ ,‬ועי"ז יסתלק‬ ‫הרע ממילא‪ ,‬הנה ע"י לשון זה יבנה ביהמ"ק‪.‬‬ ‫‪ ‬ישראל הוצרך שיהא לו כח לשון חזק‪ ,‬ובפרט בשנת‬ ‫הקהל מוצאי השמיטה היתה לו לשון תקיפה‪ ,‬דשמיטה היינו‬ ‫שהנחש שומט אחיזתו מן הארץ‪ ,‬ולכן הפירות הצומחים בשנת‬ ‫השמיטה אינם תחת קללת 'בזיעת אפיך תאכל לחם'‪ ,‬וא"כ‬ ‫צומחים בשנה זו פירות וני"ב שפתיים בדרגא של דברי תורה‪,‬‬ ‫דיבורים של שבת‪ ,‬ושנה זו היא שנת שבת‪ ,‬שבת הארץ‪ .‬ומפירות‬ ‫אלו‪ ,‬דיבורים אלו‪ ,‬יכול מלך ישראל לומר אח"כ את ספר משנה‬ ‫תורה בהקהל ולהוכיח את כלל"י‪ ,‬ולדבר דברי תורה כאלו‬ ‫שאפ"ל שדיבורים אלו הם בבחי' שמדריגת הדיבור של ימות‬ ‫החול גם הם נתעלו לבחי' שבת וכמשרע"ה כנ"ל‪ ,‬שהרי שנת‬ ‫השמיטה היא ג"כ שבתא דכולא שתא‪ .‬ועכ"פ היוצא מענין זה‬ ‫שצריך לעבוד על הדיבור‪ ,‬ועי"ז בכלל יהא האדם בונה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫נזכה שיבנה ביהמ"ק בב"א‪.‬‬

‫לזרוק למעלה‪ ,‬ואילו כשלא יעשה כלום‪ ,‬ואף אם יזרוק החפץ‬ ‫בכח אלא שהכח יכלה‪ ,‬שוב יפול החפץ לארץ‪ ,‬הרי דהטבע‬ ‫הוא למשוך כל דבר למטה וצריך כח מיוחד להתנגד להטבע‬ ‫ולרומם החפץ‪ .‬והנה ההמשכות למטה נק' נפילה‪ ,‬וההתרוממות‬ ‫למעלה נק' זקיפה‪) ,‬והיינו שבעצם לא היה הטבע צריך להיות‬ ‫כן‪ ,‬אלא נפילה הוא זאת‪ ,‬וכשמתרומם זוקף הוא עצמו(‪ ,‬והענין‬ ‫הוא‪ ,‬דמאז חטא עץ הדעת‪ ,‬וכנראה בשורש הי' זאת גם קודם‬ ‫לכן מצד עצם עץ הדעת‪ ,‬אולם בעיקר ע"י החטא נמשך זאת‬ ‫דיש טבע בהבריאה שאם לא יעשו כלום בחפץ מסוים אזי‬ ‫יפסד החפץ מעצמו‪ ,‬שאם יניחוהו לעמוד ולא ישתמשו בו ולא‬ ‫יחדשוהו הרי שלבסוף יפסד בלא שיעשו כלום ע"מ להפסידו‪,‬‬ ‫ואי"צ לשבור בנין ע"מ להחריבו‪ ,‬ד'ושאיה יוכת שער' כתיב‬ ‫)ישעיה כד‪ ,‬יב עיי' ב"ק כא‪ ,(.‬ויארך זמן לכך‪ ,‬אולם לבסוף‬ ‫ייחרב מעצמו‪ ,‬שישנם כוחות טבעיים המפסידים ואי"צ לעבוד‬ ‫על כך‪ ,‬והעבודה צריכה בכל עת לפעול את ההיפך‪ ,‬שלא יפסד‪.‬‬ ‫וכדכ' במסילת ישרים )פ"ו( שהעצל אע"פ שאינו עושה רע‬ ‫בקום ועשה‪ ,‬הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעשה‬ ‫שלו‪ ,‬ואמר )משלי יח‪ ,‬ט( 'גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל‬ ‫משחית'‪ .‬והיינו דשלמה המלך אומר לנו כלל‪ ,‬דאי"צ לעשות‬ ‫מעשה כדי להשחית‪ ,‬אלא המתרפה שאינו עושה כלום כבר‬ ‫יהא מושחת‪ ,‬דטבע כל דבר הוא ליפסד וליחרב‪ ,‬ואין דבר נבנה‬ ‫בטבעיות‪ ,‬והרוצה לבנות צריך שיעשה מעשה ע"מ לבנות‪.‬‬ ‫‪ ‬בכח הדיבור אם יניח האדם את כח זה שיתנהל‬ ‫בטבעיות ולא יעשה בו מעשה לבנותו‪ ,‬אזי ממילא ידבר דברי‬ ‫גנאי‪ ,‬ואפשר לראות זאת בחוש‪ ,‬שא' שלא השלים את כח הדיבור‬ ‫שלו‪ ,‬הרי שכשידבר על זולתו הנה הדיבור הראשון שידבר עליו‬ ‫יהא דבר גנאי‪ ,‬ולא יאמר עליו דברי שבח‪ ,‬וכדי שידבר דברי שבח‬ ‫צריך שיהא לו סיבה שתביאנו לכך‪ ,‬וה"ז ג"כ מענין הנ"ל שע"פ‬ ‫דרך הטבע כל דבר נחרב ולא נבנה‪ ,‬ואם רוצים לבנותו צריך‬ ‫לעבוד על כך‪ ,‬ולפעול בו ולהמשיך חיות בדיבורו שיהיו דיבורים‬ ‫המולידים ובונים‪ ,‬וע"ז כתי' 'מי האיש החפץ חיים' וכו' נצור‬ ‫לשונך מרע' שאם יזהר בלשונו ימשך לו חיים‪.‬‬ ‫‪ ‬זהו מה שנאמר 'ונבלה שם שפתם' שיהא להם נפילה‬ ‫לשפתם‪ ,‬והיינו דמכיון שהם רצו לבנות בנין שוא לכן לקחו מהם‬ ‫לגמרי את החיות של לשון הקודש‪ ,‬ומכיון שניטל מהם חיות זה‬ ‫שוב כבר אי"צ לעשות להם כלום‪ ,‬דבדרך ממילא יפלו‪ .‬וע"ז‬ ‫נאמר 'ורוממתנו מכל הלשונות' שנתת לנו כח חיות זו של לשון‬ ‫הקודש שמכח זה אנו מרוממים‪ ,‬ומצד זה איננו נופלים בדרך‬ ‫ממילא כיון שיש לנו חיות וכח בהדיבור שישאר זקוף למעלה‪,‬‬ ‫אלא שצריך לעבוד על כך לשמר את לשון הקודש‪ ,‬כיון דסו"ס‬ ‫אם לא יעבוד ע"מ לשמר לשונו שיהא לשון קודש‪ ,‬יתהפך הלשון‬ ‫ללשון של חול‪ ,‬ויתהפך לדבר בשפה העברית‪ .‬ויוסף הצדיק אמר‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ח‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬דברים‬

‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪      ‬‬

‫‪    ‬‬

‫לכל זה‪ ,‬ואינו מחזיק חשבון על פעולותיו‪ ,‬מאוד יימצא‬ ‫– וכמעט שלא יימלט – שאבריו יפעלו מאליהם‪ ,‬ויעשו‬ ‫מעשים פגומים ואף לפעמים מעשי השחתה‪ ,‬שכן אין מי‬ ‫ששומר עליהם‪ ,‬ואין מי שימנע בעדם‪ ,‬שכן הם פועלים‬ ‫מאליהם בהרגלם הטבעי‪.‬‬

‫‪ ‬עד כאן ביאר וקבע המס"י הקדמה כללית בחובת‬ ‫ההתבוננות בתכלית האדם בעולמו‪ ,‬וכעת פונה לבאר‬ ‫פרטי העבודות שעל ידם ישיג ויגיע אל התכלית שעליה‬ ‫נברא‪ .‬ועיין בפנים )מתחלת פרק ב' – בלי ראות אותה(‬ ‫שקובע פרט הראשון בעבודה‪ ,‬חובת הזהירות‪ ,‬והוא; שיהיה‬ ‫האדם נזהר במעשיו ובעניניו‪ ,‬כלומר; מתבונן ומפקח על‬ ‫מעשיו ודרכיו‪ ,‬הטובים הם אם לא‪ ,‬לבלתי עזוב נפשו‬ ‫לסכנת האבדון חס וחלילה‪ ,‬שחוב מוטל עליו לפקח על כל‬ ‫פעולותיו ומעשיו כאחראי‪ ,‬שיהיו מתאימים לתכלית שלו‬ ‫בעולמו‪ .‬וגם על זה ראוי להדגיש מה שהקדים בהקדמת‬ ‫הספר‪ ,‬שכל הענינים המבוארים בספר הם דברים פשוטים‬ ‫וידועים‪ ,‬שרק מחמת רוב ההרגל משתכחים‪ ,‬כי הלא דבר‬ ‫פשוט הוא עד למאוד‪ ,‬וגם אם אין מי שיעורר עליהם הי'‬ ‫צריך להתעורר מעצמו‪.‬‬

‫‪ ‬מה מאוד יש להתפלא על זה שהיצה"ר מצליח‬ ‫לבלבל את המון העולם בשיגרת הרגל החיים‪ ,‬בתחבולות‬ ‫שמשכיח אותם לגמרי מכלל נחוץ זה – שחייבים לחיות‬ ‫עם חשבון‪ ,‬פלאי פלאים איך מצליח לפתות ולטשטש את‬ ‫ההמון באיזה סוג שיכרות של שיגרת החיים – כמסתובב‬ ‫בחלום! – אם לא ראינו לא היינו מאמינים!‬ ‫‪z‬‬

‫‪ ‬דוגמא בכח הדיבור של האדם‪ .‬כי הנה‪ ,‬כלל ידוע‬ ‫ומוכר לכל‪ ,‬שבכח כל דיבור וביטוי של אדם להשיג מטרה‪,‬‬ ‫וגם השקפת התורה על כח הדיבור כן הוא‪ ,‬וניתן להבחין‬ ‫בזאת בכמה מקורות – הלכות נדרים‪ ,‬והלכות קדשים וכדו'‬ ‫שדיבורים פועלים ומועילים מאוד‪ .‬וביותר בולט הענין‬ ‫בייחס של בין אדם לזולתו עד כמה בכח הדיבור להועיל‬ ‫ולבנות‪ ,‬ומאידך גיסא גם להפסיד ולהרוס‪ ,‬שכן בכוחו‬ ‫להפריד ולהרוס בתים ומשפחות מאוחדות ושלימות‪ ,‬וגם‬ ‫מוסדות הבנויים על תילם בכחו להרסם ולשרש יסודם‪.‬‬

‫‪ ‬מדת הזהירות היא הפרט הראשון לכל הנכנס‬ ‫לשערי העבודה הרצויה‪ ,‬והקדמה ובסיס לכל מערכת‬ ‫העבודה‪ ,‬שכן האדם חייב לשמור ולפקח תמידית על כל‬ ‫מעשיו‪ ,‬ואסור להרשות להרגל הטבעי להפעיל פעולותיו‬ ‫בלי שישגיח עליהם בשימת לב רצינית ושיקול הדעת‬ ‫מחושב‪ .‬והעיקר – שצריך להרגיל את עצמו ולהשריש זאת‬ ‫בתוכו כשהוא עדיין בימי נעוריו‪ ,‬שהרי לאחר שמתבגר‬ ‫כבר קשה להרגיל את עצמו לזה‪ ,‬כיון שכבר נתיישן עידן‬ ‫ועידנים בהרגל ההזנחה של חשבון מעשיו‪ .‬ומי שקיבל‬ ‫על עצמו והחליט בימי נעוריו להשתתף בחברת עובדי‬ ‫השם‪ ,‬כמובן שהשלב השני בעבודה שאליו צריך לפנות‬ ‫אחר החלטתו הוא‪ ,‬לקבל עליו להיות ממארי דחושבנא‬ ‫– להיזהר ולשמור כל צעדיו אם קולעים הם למטרת‬ ‫העבודה הנרצית‪ ,‬ואם מסייעים ומקרבים אותו להגיע אל‬ ‫תכליתו בעולמו‪ .‬ובזאת עיקר ההבחנה בין מי שהוא עובד‬ ‫השם לאשר לא עבדו‪ ,‬מי שחי עם חשבון כללי ופרטי‪.‬‬

‫‪ ‬עוד כחו רב להחריב ולהרוס מצב רוחם של אנשים‬ ‫באופן שישפיע עליהם לשנות כל צורת חייהם לגריעותא‪,‬‬ ‫שכן אם מדברים לחבר בדיבור לא עדין המבטא פחיתות‬ ‫ונחיתות נגדו‪ ,‬הרי בכחו להשפילו ולהחליש דעתו‪ ,‬ומי‬ ‫מדבר מהלבנת פנים ממש‪ ,‬שכבר העידו חז"ל עליו )ב"מ‬ ‫נט‪' (.‬אין לו חלק לעוה"ב'‪ .‬ולא לחנם נענש בעונש חמור‬ ‫כזה – להפסיד עולם הבא‪ –] ,‬והגם שבודאי טמורים בה‬ ‫ענינים עמוקים‪ ,‬אבל באופן פשוט ביאור הדבר הוא‪ [:‬שכן‬ ‫מי שנחלש דעתו בצורה כזו עד שגם נתלבן פניו‪ ,‬בדרך כלל‬ ‫נשבר לבו בקרבו מאוד עד שמרגיש בעצמו כשפל ונחות‬ ‫דרגא‪ ,‬ובאופן רגיל גם יגרום להפילו ממעמדו ודרגתו‬ ‫בעבודת השם באופן שיזניח אותו לגמרי‪ ,‬ונמצא שהמלבין‬

‫‪ ‬שצריך וחייב לשמור על כל פרטי מעשיו‪ ,‬כי הלא‬ ‫כל מעשיו בספר נכתבים )אבות פ"ב מ"א( – שכל מעשיו‬ ‫עושים רושם‪ ,‬הן בפרטיות והן בכלליות‪ .‬ומי שלא שם לבו‬

‫גליון דברי תורה‬

‫ט‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬דברים‬

‫גרם לו שיפסיד ויאבד נחלתו בעוה"ב‪ .‬ולכן‪ ,‬בדרך הנהגת‬ ‫מדה כנגד מדה‪ ,‬מענישין את המלבין שנוטלין גם ממנו את‬ ‫חלקו בעוה"ב‪ ,‬שכאשר זמם וגרם לזולתו כן ייעשה לו‪.‬‬

‫מאותו מסחר של עבודת השם אין לו חשבון?! ובאמת‬ ‫עיקר הגורם לזה שאין מחזיקים חשבון הוא‪ ,‬שרוב אנשים‬ ‫אינם עוסקים בזה המסחר כלל‪ ,‬ואף פעם לא נתעסקו בו‬ ‫שייתבע חשבון הרווח‪ ,‬ובודאי אם היו משקיעים בו היו‬ ‫מחזיקים חשבון‪.‬‬

‫‪ ‬מה מאוד צריך האדם לשמור ולשקול כל דיבוריו‪,‬‬ ‫שכן בכח הדיבור להכות שרשים ולהשיג מטרות עמוקות‬ ‫בלתי נודעות‪ ,‬הן לתועלת והן להפסד‪ ,‬הן בעולמות‬ ‫העליונים וגם בתחתונים‪ ,‬כי הלא האדם הוא חלק אלקי‬ ‫ממעל‪ ,‬וכל מעשיו אשר עושה עושים רושם ומועילים אף‬ ‫בעליונים‪ .‬וא"כ בודאי שחייב לשמור ולשקול כל מעשיו‪,‬‬ ‫כי איך ירשה לעצמו לחיות בלי חשבון – לסגור את עיניו‬ ‫ולהרשות הרגילו לפעול כפי מה שעולה על רוחו! הלא‬ ‫כחוכי ואטלולי ייחשב – כשיכור שדעתו מסולקת הימנו!‬

‫‪ ‬ק"ש בכל יום ומכוונים ב'אחד' שמוכן למסור נפשו‬ ‫על קידוש השם עבור כבודו ית'‪ .‬וממשיכים בעניני עבודה‬ ‫– ואהבת‪ ...‬ומסיימים 'וראיתם אותו וזכרתם את כל‬ ‫מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי‬ ‫עיניכם אשר אתם זונים אחריהם' – שכן יש לכם לב ועין‬ ‫אשר אתם זונים אחריהם – כך קובע הכתוב‪ ,‬וצריכין‬ ‫אתם לתחבולות שיעזרוכם לימנע מלתור אחריהם‪ ,‬ולכן‬ ‫נתן השי"ת עצה מצות ציצית‪' ,‬וראיתם אותו וזכרתם'‪...‬‬ ‫וכן אומרים הרבה פסוקים על חובת העבודה‪ ,‬וגם‬ ‫מתפללים הרבה תפילות על הצלחת העבודה – 'השיבנו‬ ‫אבינו לתורתיך וקרבינו מלכינו לעבודתיך‪ ...‬והאר עינינו‬ ‫בתורתיך‪ ...‬והערב נא ה"א את דברי תורתך בפינו‪ ...‬הרבה‬ ‫תפלות ובקשות שופכים ומתפללים בכל יום שנזכה לקיים‬ ‫מצוות ה'‪ ,‬ובכן פלא הוא על מי שאומרם בכל יום ולומד‬ ‫ועוסק בהם ואף פעם לא התעסק בהעסק‪ ,‬ואף מצוי‬ ‫באנשים שתורתם אומנותם‪ ,‬ואצל בחורים שעוסקים‬ ‫בעבודה כל היום‪ ,‬שכן מן השמים נסתובב המצב שכל בחור‬ ‫יושב בישיבה‪ ,‬ובאופן רגיל גם עובר ללמוד בכולל – עוסק‬ ‫תמיד רק בעניני עבודת השם‪ ,‬ולמרבה הפלא אף פעם לא‬ ‫עבר על שלב הראשון של עבודה ולא דרך על מפתנו‪ ,‬שאף‬ ‫פעם לא התעכב להתבונן שחייב להחזיק חשבון על מצבו‬ ‫ושהוא אחראי על כל פעולותיו‪ ,‬לשקול אותם אם מעלים‬ ‫אותו בעבודה או מטרידים ומורידים אותו‪ ,‬האם מרויח או‬ ‫מפסיד ח"ו – אינו בגדר עובד השם כלל‪.‬‬

‫‪ ‬לעצמינו – אדם נוהג ברכב ברחוב מלא אנשים‬ ‫ובאמצע נסיעתו עוצם עיניו וממשיך לנסוע‪ ,‬הלא בגדר‬ ‫'משוגע' ייקרא‪ ,‬שכן הורג ורוצח אנשים וגם את עצמו‪.‬‬ ‫ובכן – האם נפחת ערך האדם מרכב?! שיכול להסתובב‬ ‫בין אנשים ולא שם על לבו שבידו להרוג ולהחריב בהבל‬ ‫פיו?! ובכן איך יכול להרשות ההרגל שינהיג אותו מאליו‪,‬‬ ‫הלא נחשב כאותו עוצם עיניו ברכב ונוסע! אינו משגיח‬ ‫על עבודת השם שלו בכלליות‪ ,‬וכן אינו משגיח על פרטיות‬ ‫מעשיו – על כל צעד ושעל שפונה‪ ,‬לשקול אם לעשותו או‬ ‫לא‪ ,‬האם נכון הוא או לא‪ ,‬האם מתאים לרצון השם או‬ ‫לא – אינו מתייחס כלל‪ ,‬כסוס שוטף במלחמה )ירמי' ח‪ ,‬ו(‬ ‫ועושה כל מה שעולה על רוחו‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪ ‬מישהו שמנהל מסחר ואינו מחזיק שום חשבון‪,‬‬ ‫אינו עוקב אחר חשבון החפצים הנכנסים ויוצאים‪ ,‬עד‬ ‫שאין לו שום השגה בההוצאות וההכנסות‪ ,‬רק הוא מסתפק‬ ‫ומרוצה מזה שהמסחר מתנהל‪ ,‬חפצים נמכרים ויוצאים‬ ‫וגם קונים ונכנסים‪ .‬כמובן לכל בר דעת שמסחר כזה סופו‬ ‫מוזר‪ ,‬שכן ביד כל פועל לגנוב ולשמוט מה שעולה על רוחו‪,‬‬ ‫כי אין מי שמחזיק חשבון שיגרום לעכב בעדו‪ ,‬וגם אין מי‬ ‫שעוקב אחריו לעצרו ולאסרו על פשעיו‪ .‬הבעה"ב סובר‬ ‫שמרויח – מוכר ולוקח‪ ,‬אבל אינו עומד על כל ה'חורים'‬ ‫שמסחרו נקלע לתוכם ומעכבים בעד הרווחתיו‪ ,‬כאן גונב‬ ‫פועל זה‪ ,‬ושם משמיט מנהל זה‪ ...‬נפסד מכל הצדדים‪,‬‬ ‫ובודאי שבעל עסק כזה מעורר גיחוך‪ ,‬שכן אין שום מסחר‬ ‫שאין בעליו מפקח ומנהל חשבון מדוייק כמה הרויח וכמה‬ ‫הפסיד‪ ,‬היכן תועיל השקעה להרויח יותר את העסק‪ ,‬והיכן‬ ‫חבל להשקיע‪ ,‬וכדו'‪.‬‬

‫‪ ‬פלאים איך שהצליח מעשי שטן בצורה תקיפה‬ ‫כ"כ‪ ,‬הגם שבודאי נמצאים עובדי השם באמת שנמנים‬ ‫מאותם המארי דחושבנא על מעשיהם‪ ,‬אבל באופן כללי‬ ‫הרי הצליח מעשי שטן מאוד‪ ,‬שרוב ההמון עוסקים‬ ‫בעבודה בצורת מצות אנשים מלומדה‪ ,‬ואף פעם לא‬ ‫עומדים לחשוב‪ :‬היכן אני נמצא בעולם?! עבר יום – האם‬ ‫הועלתי בו משהו או אולי רק הפסדתי? ומאוד ייתכן שאף‬ ‫נכשל בפגמים עמוקים כבהלבנת פני חבירו ברבים‪ ,‬ואינו‬ ‫יודע בעצמו כי אינו מחזיק חשבון‪ ,‬ואינו נתפס עליו כי‬ ‫כישן דמי‪ ,‬אזיל סומקא ואתי חיורא אין לו חלק בעוה"ב‪,‬‬ ‫ובודאי שמוכרח לעשות תשובה ובודאי שיועיל‪ ,‬אבל הרי‬ ‫צריך לשוב‪ ,‬ואי אפשר לעבור עליו בהיסח הדעת‪ ,‬וזהו‬ ‫מתחבולות היצר המאוד מוצלחות שחוזרות ונשנות כבר‬ ‫מקדמת דנא מימים שלפנינו‪ ,‬שמפסיד ומבלבל את האדם‬ ‫מלהחזיק חשבון‪.‬‬

‫‪ ‬ניתן לתמוה; הכי לא נחשב עסק הרוחני שאנחנו‬ ‫עוסקים בו לפחות כמסחר גשמי?! הכי אין להחזיק עליו‬ ‫חשבון מדוייק אם קונים ומרויחים או ח"ו מאבדים‬ ‫ומפסידים?! כל מסחר בעולם מתנהל עם חשבון חוץ‬

‫גליון דברי תורה‬

‫‪z‬‬

‫י‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬דברים‬

‫‪ ‬תובע המס"י וקובע‪ ,‬שדבר הראשון שצריך לקבוע‬ ‫בנפשו הוא שעובד השם חייב ומוכרח להשתדל להיות‬ ‫מאותם מארי דחושבנא‪ ,‬לחשוב חשבונו של עולם על‬ ‫מעשיו – ובפרט בימי נעוריו‪ ,‬לחיות עם חשבון הנפש‬ ‫תדירי‪ ,‬לעשות חשבון כללי באיזו מדריגה בעבודה אוחז‬ ‫וכדו'‪ .‬וכמובן שיש כמה מדריגות בחשבון – כיצד ובאיזה‬ ‫אופן עושים חשבון‪ ,‬ובודאי לא ישיגנו בפעם אחת‪ ,‬וכן אין‬ ‫לקפוץ למדריגות שלא שייכות אליו‪ ,‬אבל בהתמדתו בו‬ ‫יתרגל אליו במשך הזמן‪.‬‬

‫תאוות שבעולם‪ ,‬ואמאי בוחר להסתובב בבהימ"ד ולחיות‬ ‫כיהודי שומר תורה ומצוות‪ ,‬הרי אם ביכלתו ליזום מעשה‬ ‫שפל כזה – להאכיל בשאט נפש נבילות לאנשים לרוב‪ ,‬לא‬ ‫יום אחד רק לכמה שנים – כגוי גמור ושפל‪ ,‬הלא יש לו‬ ‫עוד הרבה תאוות במה לבחור‪.‬‬ ‫‪ ‬שאכן הוא רצה לחיות כיהודי‪ ,‬ולא הי' מרוצה‬ ‫מהחיים השפילים של הגויים המושחתים‪ ,‬רק שבאיזה‬ ‫אופן נקלע לתוך איזה שיגעון ודמיון שיתעשר ע"י מכירת‬ ‫נבילות וטריפות‪ ,‬עד שמחשבותיו השפיעו עליו להוציא‬ ‫אל הפועל דמיונותיו הבזויים עד שנכשל בזה‪ .‬וכשתתמה‬ ‫כיצד יכול להתאים חיי יהודי כשר וישר עם מעשה נבל‬ ‫כזה‪ ,‬הלא סתירה מופרכת הוא וזיופו מוכיח מתוכו‪,‬‬ ‫בהכרח נאמר שהוא השלים בנפשו עם הסתירה‪ ,‬שמצד‬ ‫אחד יחי' כירא וחרד‪ ,‬ומסתמא אף כיוון בק"ש – ב'אחד'‬ ‫מסירת נפש עבור כבודו ית'‪ ,‬ומצד שני ייכשל בפעולה‬ ‫שפילה ובזויה כזו‪ ,‬ואף לא תפריע לו הסתירה למשוך ידיו‬ ‫הימנה ולמנוע עצמו מזה‪.‬‬

‫‪ ‬צריך למודעי‪ ,‬שבודאי אם לא ישתדל לעורר עצמו‬ ‫עליו‪ ,‬יידע נאמנה שאף פעם לא יתעורר מעצמו‪ ,‬שרק‬ ‫בהתעוררו בתמידית ישיג המבוקש – מדת הזהירות‪ ,‬ובכן‬ ‫צריך להחזיק ראש ולהיות כמשגיח על מעשיו‪ .‬וכמו שכדי‬ ‫להיות בטוח על כשרות בשר צריכין משגיח שיעקוב אחר‬ ‫כשרותו‪ ,‬ויחתום חותם כשרות על כל אריזת בשר‪ ,‬ובלעדיו‬ ‫מצוי מאוד שימצאו בהאיטליז בשר נבילה או טריפה‪ ,‬כיון‬ ‫שאין משגיח ואין אחראי – כולה הפקר‪ .‬כמו"כ גם האדם‬ ‫צריך להישמר תחת השגחה‪ ,‬שצריך להשגיח עליו לידע אם‬ ‫כשר הוא או לא‪ ,‬שבלעדי זה מצוי שימצא גם אצלו כמה‬ ‫דברים שאינם כשרים – נבילות וטריפות‪ ,‬הדיבור שלו‬ ‫עלול להיות נבילה וטריפה‪ ,‬ביטול תורה ומחשבות זרות‪,‬‬ ‫שמירת עיניים וכדו'‪ .‬והוא פשוט בתכלית הפשטות שאין‬ ‫פשטות כמוהו‪ ,‬שצריך האדם לקבל על עצמו‪ ,‬שאם בדעתו‬ ‫להיות יהודי נכון צריך להיות מאותם המארי דחושבנא על‬ ‫כל צעדיהם ופניותיהם‪.‬‬

‫‪ ‬דוגמא מוזרה מאוד‪ ,‬סתירה ופירכא קיצונית‪ ,‬אבל‬ ‫הרי גם אצל הרבה אנשים קיימות ונתפסות לתוכם כל מיני‬ ‫סתירות גסות וגם דקות‪ ,‬ובע"כ שמשלימים עם המצב‪,‬‬ ‫ומה עוד שאם חיים בלי חשבון הלא זה לבד הסתירה הכי‬ ‫גדולה‪ ,‬כיון שמצד אחד עוסק בעניני עבודה‪ ,‬ומצד שני‬ ‫אינו מרגיש חיוב לחשוב חשבונו של עולם על פעולותיו‪,‬‬ ‫הרי שהוא מופרך לגמרי שחי עם סתירה ופירכא‪ .‬ומה‬ ‫עוד‪ ,‬שמאוד מצוי שייכשל גם בעבירות‪ ,‬ובודאי שייתפס‬ ‫בהרבה עבירות שאדם דש בעקביו‪ ,‬כיון שאינו שומר על‬ ‫מעשיו – כסוס שוטף במלחמה‪ .‬והיינו‪ ,‬שהשלים עם מצב‬ ‫סותר‪ ,‬וע"ז בא המס"י לתבוע שעובד השם צריך להיות‬ ‫אחראי על כל פעולה שעושה‪ ,‬באופן שיהי' מוכן לעמוד‬ ‫עליהם לדין ולהציע דין וחשבון מפורט עליהם – הגם‬ ‫שבחשבון בודאי שאפשר לטעות‪ ,‬אבל עכ"פ מוכרח שיהי'‬ ‫לו חשבון וסיבה ברורה אמאי ועל מה עשה פעולה זאת‪,‬‬ ‫ומהלך וטעם ברור איך הוא מתאים עם רצון השם – זהו‬ ‫השלב הראשון‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪       ‬‬ ‫‪ ‬מסיבות הצלחת היצר הוא‪ ,‬כי באיזה אופן‬ ‫מרשים אנשים לעצמם להשלים בנפשם עם סתירות‪,‬‬ ‫והגם שבודאי יש אנשים הדורכים בנתיבות אמת ויושר‪,‬‬ ‫וכשפוגשים סתירה בנפשם מעיק הדבר להם עד שמנקים‬ ‫עצמם ומשרשים אחריה עד שעוקרים זאת לגמרי‪ ,‬אבל‬ ‫לעומתם הרי יש אנשים שמשלימים בנפשם עם סתירות‪,‬‬ ‫עד שיימצא בתוך הרבה מהם אף סתירות המביאות לידי‬ ‫גיחוך‪ ,‬והם משלימים אתם‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪       ‬‬

‫‪ ‬הזכרתי המשל מהמאורע שקרה לפני כמה שנים‬ ‫בעיר מונסי יע"א‪ ,‬במישהו שהאכיל בשאט נפש נבילות –‬ ‫נבילות לכל הדעות – רח"ל‪ ,‬לאלפי אנשים יראים ושלמים‬ ‫באופן מוזר ונורא‪ ,‬בלי שום הוראת היתר‪ ,‬ואיני יודע כמה‬ ‫הרויח על זה – כשגעון ממש‪ .‬וניתן להדגיש‪ ,‬כי איש זה‬ ‫הוא שומר תורה ומצוות ואף הי' מרביץ תורה ברבים –‬ ‫שמור בכל הענינים‪ ,‬רק פגם יחידי שהאכיל נבילות‪ .‬ובכן‬ ‫ניתן לתמוה; הרי אם שואף להתנהג ולחיות כגוי‪ ,‬הרי יכול‬ ‫לבחור לגור בין הגוים ולעשות מה שלבו חפץ ולמלא כל‬

‫גליון דברי תורה‬

‫‪ ‬המס"י ואומר‪' :‬ואולם הנה זאת באמת אחת‬ ‫מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות‬ ‫על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן‬ ‫ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים‪ ,‬כי יודע הוא שאלולי‬ ‫היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם‪ ,‬ודאי שמיד היו‬ ‫מתחילים להנחם ממעשיהם‪ ,‬והיתה החרטה הולכת‬ ‫ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי‪... .‬כן היא‬ ‫עצת היצר הרע ממש על בני האדם‪ ,‬כי איש מלחמה הוא‬

‫יא‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬דברים‬

‫ומלומד בערמימות‪ ,‬ואי אפשר לימלט ממנו אלא בחכמה‬ ‫רבה והשקפה גדולה'‪.‬‬

‫חשבון‪ :‬האם נתעליתי היום בתורה או לא‪ ,‬וכך מתבונן‬ ‫בפרטות על מילוי סדריו בישיבה איך הי' נראה התמדתי‬ ‫בהם‪ ,‬האם מילאתי אותם בתורה או רק ביטלתי זמן‪,‬‬ ‫האם מצליח אני‪ ,‬או אולי אפשר להשתדל ליותר הצלחה‪,‬‬ ‫ובאיזה ענין כדאי להשקיע יותר אומץ על הישיגו‪.‬‬

‫‪ ‬הנה‪ ,‬היצה"ר יודע ומכיר היטב עיסקו – המטרה‬ ‫שרוצה להשיג‪ ,‬ובקי בה בבקיאות נפלא עד מאוד – הלואי‬ ‫שאנחנו נדע ונכיר בעסקינו כמוהו‪ ,‬שיודע ומכיר היטב‬ ‫כיצד ובמה לפתות כל אחד‪ ,‬במה לבלבל ולדבר על לב‬ ‫בחור חסידי‪ ,‬וכיצד לפתות את הבחור הלא חסידי‪ ,‬כיצד‬ ‫להיכנס לתוך מוחו של מנהיג ורב‪ ,‬וכיצד לטשטש שכל‬ ‫המשגיח‪ ...‬ואף יודע כיצד לדבר לכהן גדול וגם אל נביא‬ ‫– הגם שבודאי אצל הרבה אינו מצליח לקבל שום ייחס‬ ‫חיובי‪ ,‬רק שוללים אותו בתכלית‪ ,‬אבל מכיר הוא בשפה‬ ‫שיש להשתמש לכל אחד‪ ,‬מהענק עד הנמוך – מנהל מסחרו‬ ‫בכי טוב‪ .‬כי רוכש הוא חוש הריח‪ ,‬שיודע להבחין בכל‬ ‫אחד נקודה חלשה שבו‪ ,‬ומשתדל לפלוש אל תוכה‪ ,‬ומשם‬ ‫להתפשט אל מערכת האדם כולו‪ ,‬ולהשליט עצמו עליו‪.‬‬ ‫והוא בקי ומלומד ע"ז ומחונך באופן נפלא‪ ,‬שכן לתכלית‬ ‫זו נברא – מסתכל על איש ומיד יודע הוא להבחין במקום‬ ‫פרוץ וחלוש‪ ,‬ומיד שולח את שלוחיו ופוקד עליהם כיצד‬ ‫ובמה לפתותו ולבלבלו‪ ,‬ובאיזו תחבולה יצליחו לחדור‬ ‫לתוכו‪ .‬והוא עובד ומשתדל על זה בכל כוחותיו‪ ,‬ואנו‬ ‫בכוחינו לעמוד נגדו רק בכח התורה שניתנה לנו‪ ,‬בצירוף‬ ‫ה'אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו' )קידושין ל‪.(:‬‬

‫‪ ‬יש להתבונן אם יש לו חבר או מישהו שמפריע אותו‬ ‫מהצלחתו‪ ,‬ואם יש‪ ,‬צריך לנתק קשר מאתו מיד ולהתרחק‬ ‫הימנו‪ .‬וכמובן‪ ,‬שאין צריך להעליבו‪ ,‬אלא יתייחס אליו‬ ‫ביחס קריר‪ ,‬ובהמשך הזמן כשיראה ויבחין שאינו פונה‬ ‫לעברו ואינו מקבלו ברצון‪ ,‬ממילא יסתלק מעליו‪.‬‬ ‫‪ ‬אגב יש להבהיר‪ ,‬שכהיום חיים בעולם קשה‬ ‫ומסובך‪ ,‬ומאוד מצויים לצים שמבטלים ומתלוצצים מכל‬ ‫ענין רציני ונעלה‪ ,‬ומחלישים דעתם של העוסקים בהם‪,‬‬ ‫וצריך לידע שאין להתייחס אליהם ולא ירשה בעצמו‬ ‫לקבל התפעלות מהם‪ ,‬שאם יקבל התפעלות מכל לץ‬ ‫איזה פנים יהי' לו – לא יגיע לשום תכלית‪ ,‬ובכן צריך‬ ‫להיות תקיף בדעתו‪ ,‬ולהודיעו שלא איכפת ליה בסחורת‬ ‫הליצנות שמשתדל למכור‪ ,‬רק יקבל עליו מדריך ורבי ורק‬ ‫במה שהוא אומר מתעניין‪ ,‬ורק במה שהוא מדריך הוא‬ ‫מקבל‪ ,‬וכל אלו המפטפטים ומחלישי הדעת לא איכפת‬ ‫ליה מה שהם דורשים ומכריזים‪ .‬ובאם לא יחליט זאת‬ ‫בתקיפות הריהו פתוח לכל ביטולי היצר‪ ,‬שיצליח לבטל‬ ‫כל התעוררות שמתעורר בהם‪ ,‬כיון שמתפעל מאותה כת‬ ‫הלצים‪ ,‬ובכן יחליט בדעתו שאם פוגש מפריע בעבודתו‪,‬‬ ‫מנתק הימנו כל זיק קשר ושייכות‪.‬‬

‫‪ ‬לידע שהיצה"ר פועל ומשתדל בכל כחותיו‪,‬‬ ‫ומשתמש בהרבה תחבולות מחוכמות ועקומות בכדי‬ ‫להסיתינו מהתכלית שעליו נבראנו ושאליו פנינו מועדות‪.‬‬ ‫ויודע הוא שאם יעשה אדם חשבון הנפש וירגיל עצמו‬ ‫לעיין במעשיו אם נכונים הם או לא‪ ,‬בזה לבד כמעט‬ ‫שאיבד תקוותו להצליח במעשה ההסתה‪ ,‬ומרגיש כבר‬ ‫כנאבד ומנוצח – קרוב ליאוש‪ ,‬והוא פוגש בו כמי שפוגש‬ ‫בסם המות‪ ,‬ולכן חושב מחשבות ותחבולות בכל מה‬ ‫שבא תחת ידיו‪ ,‬הכל בכדי לטשטש את האדם ולמונעו‬ ‫שלא ימצא זמן להתעורר על חיוב חשבון מעשים‪ ,‬ועושה‬ ‫ומשתדל עליו בכל יכולתו‪ ,‬כיון שיודע שבזה תלוי כלל‬ ‫הצלחתו‪ ,‬ואם יזניחו‪ ,‬הוא כנאבד ומנוצח בהמערכה‪.‬‬

‫‪ ‬יתבונן איך עברו עליו הג' תפלות‪ ,‬האם יש עצה‬ ‫שיועיל לשפר התפלה‪ ,‬וכן איך נאמרו המאה ברכות‪ ,‬האם‬ ‫הקדיש מחשבה וכונה מספקת כראוי להם‪ .‬וכן יעיין אם‬ ‫ח"ו נכשל באיזה פגם או חטא‪ ,‬וכך מסתכל ומתבונן על‬ ‫כל היום‪ ,‬עד שמסתכם אצלו ציור כללי‪ ,‬ומקבל על עצמו‬ ‫שלמחרת ישתדל לשפר פעולותיו ועשיותיו שיתאימו‬ ‫יותר לתכלית שלו בעולם‪ ,‬וגם יתפלל אל ה' – ואינו צריך‬ ‫להאריך הרבה‪ ,‬רק יציע מחשבותיו לפניו‪ :‬רבש"ע נכשלתי‬ ‫בזה ובזה‪ ,‬מעכשיו אשתדל להשתפר‪ ,‬ובכן תן לי סייעתא‬ ‫ועזור לי להמחיש מחשבותי אל הפועל – וכך שוכב לישון‪.‬‬ ‫וכשקם בבוקר ופותח עיניו ואומר ומשבח 'מודה אני'‪,‬‬ ‫חושב מיד‪ :‬שהיום יהי' יום טוב‪ ,‬ואמלא כל היום כולו‬ ‫בעבודת השם הנכונה והמעולה‪ ,‬וכך מתחיל ומבסס היום‬ ‫ביסוד שבודאי יגרום שייבנה עליו בנין חזק של עבודה‬ ‫באותו יום‪.‬‬

‫‪ ‬סוד נחוץ שצריך להקשיב היטב‪ ,‬ולא יסתפק במה‬ ‫ששומעו פעם אחת‪ ,‬רק צריך להרגיל עצמו לזה‪ ,‬ולהתעורר‬ ‫עליו בתמידות ובקביעות – החוב להחזיק חשבון על‬ ‫המעשים ולעיין בישרותם‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪  ‬‬

‫‪ ‬צריך לבזבז הרבה זמן עליו‪ ,‬ואין לקבוע כלל על‬ ‫זה‪ ,‬שכל אחד צריך להכיר עצמו‪ ,‬ולפי טבעו ופעולותיו‬ ‫יסדר לו סדר החשבון‪ .‬ומה עוד כשמגיע עש"ק ישהה קצת‬ ‫יותר בסדר החשבון‪ ,‬שיעשה חשבון יותר כללי על כל‬

‫‪ ‬למעשה הייתי מציע‪ ,‬שבכל יום בעת עוסקו‬ ‫בספר מוסר‪ ,‬או לפני ששוכב בלילה – לדעתי הוא זמן‬ ‫מסוגל ביותר‪ ,‬שיקדיש לפחות זמן מה עבור חשבון הנפש‪,‬‬ ‫ויתבונן בסיכום כללי על היום שעבר עליו‪ ,‬ויציע לעצמו‬

‫גליון דברי תורה‬

‫יב‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬דברים‬

‫לקניית השלימות'‪ ,‬שההתבודדות המקוריץ פירושה;‬ ‫שיושב לבד ומנתק מחשבתו משעבודי והבלי העולם‪,‬‬ ‫ומשחרר מוחו למחשבה – להתרחב במחשבות רצינות‬ ‫ונעלות‪ ,‬ולהתעמק בהשגות פנימות בתורה ועבודה‪ ,‬שלא‬ ‫יהי' מסובב תמיד בחיצוניות העולם‪.‬‬

‫השבוע איך הי' נראה ומה יש לתקן‪ ,‬וכמובן שבחודש אלול‬ ‫וימים נוראים נתבע להקדיש יותר זמן לחשבון‪ ,‬שיסכם‬ ‫באריכות חשבון השנה מה שהועיל ומה שהפסיד ועל מה‬ ‫צריך לעשות תשובה וכו'‪ – ,‬עכ"פ מייחד עתים קבועים‬ ‫לעבודת החשבון‪ ,‬ומתפלל תמיד להצלחה‪ ,‬ומטכס עצה‬ ‫האיך להמחיש ההצלחה – יש מנהל ומפקח על המסחר‬ ‫וה'עסק' של עבודת השם‪ ,‬ומתנהל תחת חשבון תמידי על‬ ‫כל רווחיו והפסידיו‪.‬‬

‫‪ ‬רגיל לומר‪ ,‬שאינו מבין האיך אפשר לנהוג ברכב‪,‬‬ ‫כי הלא צריך להתעסק עם ההנהגה‪ ,‬שבלעדי זה הרי הוא‬ ‫בגדר פקוח נפש‪ ,‬ובכן‪ ,‬כיצד יכול לכוון 'שויתי ה' לנגדי‬ ‫תמיד' בעת נהיגתו – כי לא יכול אז להתבונן ולהתעמק‬ ‫במחשבות נעלות ודביקות הבורא‪ .‬הרי שהתייחס לכך‬ ‫כמניעה בעבודתו ית' כיון שכובש המחשבה מבעליה‪.‬‬

‫‪ ‬עיקר הרווח בזה הוא‪ ,‬שזאת גופא שקובע זמן‬ ‫עבור חשבון כבר הרויח פלאות‪ ,‬שעובדה והחלטה זו לבד‬ ‫בכוחה להחדיר בתוך מערכת פעולותיו של האדם מדת‬ ‫הזהירות – לשקול בדייקנות כל צעד ושעל שנוטה ונוקט‪,‬‬ ‫כיון שחי עם חשבון‪.‬‬

‫‪ ‬התבטא על מכשיר הטלפון‪' :‬שהוא מכה אשר לא‬ ‫כתובה בתורה'‪ ,‬שכן הי' מחפש ורוצה שהיום יעבור שקט‬ ‫ורגוע‪ ,‬והטלפון נוטל וגוזל את כל הישוב הדעת‪ ,‬יושב‬ ‫ולומד – הטלפון מצלצל‪ ,‬אומר תהלים – הטלפון מפריע‪,‬‬ ‫ובכל אשר פונה מפריע ומבטל ישוב הדעת‪ - .‬ומיותר לציין‬ ‫שאמר זאת על הטלפון בימים ההם שלא היה משוכלל כמו‬ ‫בימינו‪.‬‬

‫‪ ‬מנסה ומחפש היצה"ר להטריד את המח אף עם‬ ‫דברים של מה בכך‪ ,‬דוחה סדר חשבון באמתלא שכעת אין‬ ‫לו פנאי לכך‪ ,‬ולמחר באמתלא דומה‪ ,‬וכך עוברים עתים‬ ‫ועידנים שדוחה בדיחוי אחר דיחוי‪ ,‬ואף פעם אינו נפגש‬ ‫עם זמן הראוי לכך‪ ,‬ואף פעם אינו מגיע להוציא עבודת‬ ‫החשבון אל הפועל‪ ,‬וכך עוברים החיים בלי כלום‪ ,‬ובכן‬ ‫הרוצה להגיע לכך צריך להחזיק מעמד ולעמוד חזק ותקיף‬ ‫שלא יניח עצמו להתבלבל בדברי הבל‪ ,‬רק יתנגד ויבטל כל‬ ‫דיחויו ויביא את עבודת החשבון לידי מעשה‪.‬‬

‫‪ ‬היום חבל להרבות בדיבורים על הטלפון‪ ,‬כי‬ ‫כיום יש לכל אחד בכיסו 'סלפון' שמדבר ומפטפט בו כל‬ ‫היום וכל הלילה‪ ,‬עד שאם רוצים לצייר צורת אדם כיום‬ ‫איך הוא נראה‪ ,‬הייתי מציע לצייר; אדם שידו אחת מקושר‬ ‫לאזניו ומכשיר ה'סלפון' בתוכו‪ ,‬זהו צורת האדם באופן‬ ‫כללי‪ .‬ומובן לכל בר דעת שזה גוזל ומפסיד את כל הישוב‬ ‫הדעת‪ ,‬שכל אשר פונה מצלצל ומפריע‪ ,‬יושב בשיעור‬ ‫– מצלצל‪ ,‬עומד בתפילה – מצלצל‪ ,‬מקושר כל הזמן לכל‬ ‫העולם כולו בלי שימצא רגע של מנוחה לעצמו‪ ,‬מפטפט‬ ‫ומוסיף לפטפט בשבתך בביתך ובלכתך בדרך‪ ...‬והמחשבה‬ ‫אינו מוצאת שום זמן לפעול ולהתפתח‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬לכל הנ"ל‪ ,‬הרי המצב שאנו חיים בו כיום‪,‬‬ ‫נשתנה ביותר בטרדותיו ובלבוליו‪ ,‬שכן חיים בעיירות‬ ‫גדולות‪ ,‬ועוסקים ומקושרים עם אנשים הרבה יותר‬ ‫מימים קודמים‪ ,‬וטרודים בכל מיני שעבודים שלא היו‬ ‫בימים ההם‪ ,‬ובפרט ריבוי השעבודים הנגרמים ונובעים‬ ‫מכל הכלים והמכשירים השונים שמתחדשים בכל יום‪,‬‬ ‫מתקשרים וחוזרים ומתקשרים כל היום וכל הלילה‪ ,‬כולם‬ ‫מתחבולות היצר להטריד את האדם‪ ,‬ולהפסיד את יישוב‬ ‫דעתו‪.‬‬

‫‪ ‬לכל זה‪ ,‬הרי המרבה לדבר – בדרך כלל ייקלע‬ ‫לאיסורים‪ ,‬שאם פיו פתוח לדבר‪ ,‬בקל ייכשל בדיבורים‬ ‫אסורים‪ ,‬וכמש"כ במשלי )י‪ ,‬יט( 'ברב דברים לא יחדל פשע'‬ ‫– שהמרבה בדיבורים לא יימלט שלא ייכשל בדיבורים‬ ‫אסורים‪ .‬וכן אמרו חז"ל )אבות פ"ג מי"ג( 'סיג לחכמה‬ ‫שתיקה' – שהשתיקה היא מדה המובילה לשלימות‪ ,‬והרבה‬ ‫צריך לשמור עליה למעט בדיבור לבטלה‪ ,‬שרק על ידי כך‬ ‫יישמר ממכשולים‪ ,‬ואף יעזרהו להשיג שלימות נעלה‪.‬‬

‫‪ ‬שבקיץ אחת נסע רבינו זצוק"ל להינפש לאיזה‬ ‫מקום נופש שאף אחד לא הי' נמצא שם‪ ,‬ולתפלות הי'‬ ‫צריך ללכת ברגל איזה מהלך למנין ]‪ -‬לא הלך לכל תפלה‪,‬‬ ‫שכן הי' אוהב להתפלל ביחידות‪ ,‬וכמובן שלא הקיל בחוב‬ ‫תפלה בציבור‪ ,‬רק הי' לו ענינים נשגבים בזה – דביקות‬ ‫ויחודים‪ ...‬וכמה פעמים התפלל במכוון ללא מנין‪ ,‬ובסוף‬ ‫ימיו התפלל יותר במנין[‪ ,‬ופעם כשבאתי לבקרו התבטא‪:‬‬ ‫'איך בין זיך ממש ְמ ַחיֶה' )‪ -‬אני ממש מתענג(‪ – ,‬שהי'‬ ‫לו שם יישוב הדעת מליאה‪ ,‬והי' בידו למלא את שיעוריו‬ ‫כסדרן באין מפריע‪.‬‬

‫‪ ‬יתבונן; כיצד יכול אדם ליגדל לבעל מחשבה‬ ‫– 'איש מחשבתי'‪ ,‬הלא מקושר הוא בכל אירועי העולם‬ ‫ורעש העיר‪ ,‬וכל הדברים שמושכים את מחשבת האדם‬ ‫מהמהלך הטבעי ואופן פעולתו הראוי‪ ,‬עד שאינו מוצא‬ ‫זמן לבודד מחשבתו ולהתבונן בחשבון הנפש‪ ,‬ובודאי שכל‬ ‫זה הוא מתחבולות היצר שמנסה להפריד ולמשוך את לב‬ ‫האדם מלהיות פנימי ובעל מחשבה‪.‬‬

‫‪ ‬חיבב רבינו זצוק"ל את ההתבודדות וישוב הדעת‬ ‫– כידוע לכל מכיריו‪ ,‬ואף התבטא על כך‪' :‬שהוא מפתח‬

‫גליון דברי תורה‬

‫יג‬

‫שנת תשס״ט‪ /‬גליון ל״ז ‪ /‬דברים‬

‫‪ ‬מה מאוד יקר וחשוב כשבחור בוחר לפרוק מעליו‬ ‫כל אלו הבלבולים‪ ,‬ומשתדל להשתמט מכל אלו העיכובים‪,‬‬ ‫ומתחכם על תחבולותיו של היצר‪ ,‬להיות מאותם המארי‬ ‫דחושבנא‪ ,‬שבודאי יכול להיות בהתבודדות בעיר גדולה‬ ‫ג"כ‪ ,‬וכמובן התבודדות שקולה‪ ,‬כמבואר בחז"ל )כתובות‬ ‫יז‪' (.‬לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות'‪,‬‬ ‫אבל רק כמה שמוכרח‪ ,‬והעיקר שישתדל לקבוע בנפשו‬ ‫עבודת החשבון‪ ,‬ובזה מסוגל להתעלות לדרגות נעלות‪,‬‬ ‫ובודאי ישיג גם סייעתא דשמיא ע"ז‪.‬‬ ‫‪ ‬עיקר הנקודה שקובע המס"י‪ ,‬וכאמור‪ ,‬הוא ממש‬ ‫פלא איך הצליח היצה"ר בתחבולותיו לשכר את העולם‬ ‫באופן מוזר נפלא ונורא‪ .‬וכנזכר‪ ,‬שאין לקבל התפעלות‬ ‫ממפריעים‪ ,‬רק יחזיק מעמד נגדם ללא חת‪ ,‬ולמלא מה‬ ‫שנתבע ממנו בחובתו בעולמו‪.‬‬ ‫‪z‬‬

‫‪     ‬‬ ‫‪ ‬נקודה שיש להדגיש ולעורר‪ ,‬כי במדה מסויימת‬ ‫שורה רוח של יאוש עמוק בכל העולם על כל ענין נעלה‬ ‫ומרומם‪ ,‬ואף באותם שתורתם אומנתם – שיושבים‬ ‫באהלה של תורה על התורה ועל העבודה‪ ,‬וגם בצעירי‬ ‫הצאן – בחורים חסידים יושבי ישיבה ועוסקים בתורה‪.‬‬ ‫ולדעתי אין להאשים אותם ע"ז שלא הם קבעו מצב‬ ‫זאת‪ ,‬ואכמ"ל בזה‪ .‬אבל למעשה שורה בעולם מצב יאוש‬ ‫בצורה תקיפה מאוד‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שאם אחד יתבטא מתוך‬

‫'התלהבות טבעית ורצינית‪... :‬אַהה! עוד מעט מגיע שבת‬ ‫קודש! ובקרוב נזכה לומר 'נשמת'‪ !...‬צריכין להתכונן‬ ‫אליה בתשובה! וכדו' דיבורים דומים‪ ,‬מאוד יתכן שיעמוד‬ ‫אצלו בן כולל חשוב – ובאמת חשוב‪ ,‬ויתפרץ בצחוק‬ ‫ויסתכל עליו כלא מעלמא הדין ‪...‬טעם בשבת מהו! כל‬ ‫כולו דמיון!‪...‬‬ ‫‪ ‬לעומתו‪ ,‬האם יש חידוש בהרגשת טעם בעדן‬ ‫השבת‪ ,‬הלא כל יהודי פשוט הי' מרגיש קדושת השבת‪,‬‬ ‫ולא היו צריכין לישב באהלה של תורה על זה‪ - ,‬יהודים‬ ‫פשוטים עמי הארץ שלא ידעו ספר‪ ,‬וכל השבוע היו טרודים‬ ‫על המחי' ועל הכלכלה‪ ,‬ג"כ ידעו לומר שהשבת היא יום‬ ‫שכולו עונג והתרוממות בהרגש קדושתה‪ ,‬והי' זה פשוט‬ ‫בתכלית הפשטות‪ ,‬וכיום בן תורה שעוסק ושקוע בתורה‬ ‫– רעק"א וקצוה"ח‪ ...‬בידו לבטל ולצחוק מכל הענין של‬ ‫הרגש בקדושת השבת – פלאי פלאים – מה על הצעירי‬ ‫הצאן לעשות כדי לעורר בנפשם קדושת שבת במצב כזה‪.‬‬ ‫וכאמור‪ ,‬כל זה נובע ממה שהדור נשקע במצב יאוש על כל‬ ‫ענין של התרוממות‪.‬‬ ‫‪ ‬שאין להתפעל מכל זה‪ ,‬ורק ישתדל ויתחיל לעבוד‬ ‫על השגות נעלות ונשגבות‪ ,‬ובודאי שהשי"ת יהי' בעזרו‪,‬‬ ‫ויחונן אותו בהרגשים נעלים מה שהוא שואף אליהם‪,‬‬ ‫ואולי הדור הצעיר ילמד לדור המבוגר כיצד להתכונן‬ ‫לשבת קודש! ומהו פירושו של הרגש בקדושת השבת‪ ,‬וכן‬ ‫בכל הענינים הנעלים והעדינים‪.‬‬

‫פרנס השבוע‬

‫‪‬‬ ‫לע"נ האשה היקרה והחשובה‬ ‫מרת ‪  ‬‬ ‫בת ר' ‪ ‬ע"ה‬ ‫נפטרה ח' אדר תשל"ט לפ"ק‬ ‫ולע"נ בנה היקר והאהוב הב'‬ ‫‪ ‬ע"ה‬ ‫בן ‪  ‬נ"י‬ ‫נפ' כ"ב אדר א' תש"ס לפ"ק‬

‫‪ ‬‬

‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬

‫הר"ר משה מרדכי‬ ‫פאנעטה הי"ו‬

‫‪  ‬‬

‫‪‬‬

‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬

‫‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬

‫‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬

‫‪‬‬

‫כל הזכויות שמורות למכון להוצאת התורות והשיעורים שע״י קהל תולדות יהודה דחסידי סטוטשין‬ ‫‪Mailing Address: 5609-15th Ave. #4F Brooklyn N.Y. 11219 • Tel 718.438.0032 • Fax 718.689.1016 • e-mail [email protected]‬‬

‫להוציא הגליון ע"י פקס‪1916.233.0630 #710 :‬‬

‫‪XXXMBEBBUOFUHJMJPOPUQIQ        ‬‬

‫מכון‬

‫‪ïéùèåèñ éãéñçã äãåäé úåãìåú ã"îäéá‬‬

‫להוצאת התורות והשיעורים‬ ‫שע"י קהל תולדות יהודה דחסידי סטוטשין‬

‫‪ò“éæ ä“äììöæ ø“åîãà ÷“ë ù“ò‬‬

‫~ ‪~ íéìùåøé‬‬

‫סדר הזמני לשב"ק ‪ -‬דברי‬ ‫הבאטע יתקיי בעזה"י בבני ביהמ"ד ביאלא רח' יעקובזו ‪.‬‬ ‫תפלת שחרית בבית מדרשינו ‪ -‬בביהמ"ד באיא רח' עזרת‬ ‫בשעה ‪.10:00‬‬ ‫תורה‬ ‫מנחה ושל"ס יתקיי בישיב"ק סאטמאר רח' אב האזל רבע‬ ‫שעה לפני השקיעה‪.‬‬

‫סדר השיעורי‬ ‫השיעורי במסילת ישרי וליקוטי מוהר" יתקיימו כסדר‬ ‫בעזה"י – השיעור על פרשת השבוע לא יתקיי‬ ‫ביו א' אחה"צ יתקיי שיעור מיוחד לחתני בביהמ"ד‬ ‫בשעה ‪2:45‬‬ ‫באיא רח' עזרת תורה‬ ‫ביו ב' יתקיי שיעור בעניני בי המצרי בבית שמש‬ ‫בשעה ‪10:30‬‬ ‫בביהמ"ד ויזני מונסי‬

‫סדר לתשעה באב‬ ‫‬

‫בישיב"ק סאטמאר רח' אב האזל‬ ‫בשעה ‪9:30‬‬ ‫מעריב ליל תשעה באב‬ ‫בשעה ‪6:30‬‬ ‫מנחה תשעה באב‬ ‫שיחה לאחר מנחה‬ ‫‪ó−êëèí‬‬

‫‪Tel. 718.438.0032 / Fax 718.689.1016‬‬

‫מגבית תשס"ט ‪ -‬ארה"ק‬ ‫מודעה א'‬

‫היכונו למגבית!‬ ‫הננו להודיע שלאור הביקוש הגדול והרחבת פעולות המכון ברחבי‬ ‫הארץ ‪ -‬ב'עשרות' מוקדי הפצה שמתחלקים בם 'אלפי' גליונות‪ ,‬שכ"ז‬ ‫עולה לסכומים אדירים והוצאות עצומות הרבה יותר מכפי יכלתינו‪.‬‬ ‫ע"כ בימים הקרובים אנו יוצאים ב'מגבית דחופה' בכדי להמשיך את‬ ‫הדפסת והפצת הד"ת של רבינו שליט"א בארה"ק‪.‬‬

‫פרטים יבואו‪...‬‬