Divrei Torah - Belz - Devarim

‫בס"ד‬

‫¼¾"‪ ³¾þõ š‬דברי‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫שבת חזו אבות פ"ב‬ ‫ג' מנ"א תשס"ט לפ"ק‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪8:58 8:36‬‬ ‫‪7:06‬‬ ‫‪8:55 8:33‬‬ ‫‪7:21‬‬ ‫‪8:59 8:37‬‬ ‫‪7:14‬‬ ‫‪8:55 8:33‬‬ ‫‪7:21‬‬ ‫‪8:57 8:35‬‬ ‫‪7:05‬‬

‫יזכה בירושת האר‪ ,#‬ורק מפני שדור המדבר היה דור דעה‪ ,‬לכ‬ ‫אלה הדברי אשר דבר משה אל כל ישראל‪) .‬א‪ ,‬א(‬ ‫אומרו "אל כל ישראל"‪ ,‬ולא 'אל בני ישראל'‪ ,‬דהנה המוכיח‪ ,‬היתה ה"נתינה" דווקא לה‪.‬‬ ‫)הגר"א זי"ע(‬ ‫כשמוכיח את חבירו‪ ,‬מחוייב להוכיחו באופ שלא יעורר קטרוג על והנכ היו ככוכבי השמי לרוב‪) .‬א‪ ,‬י(‬ ‫הנוכח בהזכירו עוונותיו‪ ,‬והנה הוא מחוייב להוכיחו בשביל שאל פרש"י והנכ היו משולי כיו כחמה וכלבנה‪ .‬יל"פ בס"ד על פי‬ ‫הנוכח יהיה במוב דברי קנטורי על אשר לא טוב עשה‪ ,‬ובכדי שלא מה שפירש אאמו"ר זצ"ל בסה"ק ערוגת הבוש מאמרינו בברכת‬ ‫יתעורר קטרוג‪ ,‬יהיו דבריו בהשכל‪ ,‬שיהיה במוב מדבריו ללמד עליו הלבנה פועל אמת שפעולתו אמת וכו' עטרת תפארת לעמוסי בט‬ ‫זכות לפניו יתבר‪ .‬וכ שמעתי מצדיקי הדור וחכמי האמת‪ .‬ושמעתי וכו' דהנה ישראל מוני חדשיה ללבנה ויש בזה רמז מוסר‬ ‫שהרב הק' המגיד המפורס מוהרי"מ מזלאטשוב זי"ע‪ ,‬כשהיה דהלבנה אי אורה שוה דבתחילת החדש אורה קט ומתגדל מעט‬ ‫דורש והיה מוכיח את הע‪ ,‬היה הופ פניו ואמר‪ :‬רבונו של עול‪ ,‬מעט עד אמצע החודש שנתמלא אורה‪ ,‬ושוב חוזר ומתמעט עד‬ ‫הנה עמ ה‪ ,‬שלמי ה וראויי ה‪ ,‬והנה ה חפצי מאד סו" החודש‪ ,‬וחוזר ונתחדש‪ ,‬רומז לישראל דא" א ה בגלות‬ ‫לעשות רצונ‪ ,‬ומה שאני מקנטר אות הוא בעבור כבוד שמ‪ ,‬בחשכות ואור נתקט מאד אל יתייאשו עצמ דעתיד אור‬ ‫שיתאמצו מאד במצותי‪ ,‬וכיוצא בדברי‪ .‬והנה בזה יוב‪" :‬אלה להתחדש וכ להיפ כשה ברו המעלה אל יתגאו וצריכי לחוש‬ ‫הדברי אשר דבר משה אל כל ישראל"‪ ,‬היינו כפשוטו לישראל‪ ,‬לא אולי ח"ו יתמעט אור היינו דאומרי פועל אמת שפעולתו אמת‪,‬‬ ‫אמר לה שחטאו‪ ,‬רק רמז לה המקומות שחטאו‪ ,‬וממילא יבינו‪ .‬ואמת היינו דבר המתקיי דקושטא קאי וא כ אמאי ללבנה‬ ‫ובכדי שלא יתעורר קטרוג‪ ,‬כוונתו היתה ג"כ אל 'כל' ישראל‪ ,‬למי אמר שתתחדש ולא תהיה קיימת במעמד אחד‪ ,‬ומתר‪ #‬עטרת‬ ‫שהוא כללות ותשוקת )מלשו כלתה נפש( של ישראל‪ ,‬היינו תפארת לעמוסי בט שה עתידי להתחדש כמותה שיקחו מזה‬ ‫)אגרא דכלה( רמז מוסר כאמור עכד"ק‪,‬‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫אלה הדברי אשר דבר משה אל כל וגו' וחצרת ישראל‪) .‬א‪ ,‬א( וי"ל דהיינו דאמר משה רבינו והנכ היו פרש"י כחמה וכלבנה‬ ‫במחלוקתו של קרח )רש"י(‪ .‬חז"ל ראו חכמה גדולה בתיקו דלפעמי את כחמה שאורה רב אבל לפעמי אתה כלבנה בי‬ ‫העירובי‪ ,‬עד שאמרו )שבת נ"ד( בשעה שתיק שלמה עירובי יצאה כ ובי כ לא יטוש ה' את עמו‪ ,‬וכ ירמי' אמר בפסוקי איכה‪ ,‬צפו‬ ‫בת קול ואמרה‪ ,‬א חכ בני ישמח לבי ג אני‪ .‬מה טיבה של מי על ראשי אמרתי נגזרתי דחשבתי אבדה תקותי מחמת צרותי‬ ‫חכמה זו המשמחת ג לבו של הקדוש ברו הוא‪ ,‬כביכול‪ .‬תיקו אבל התחזקתי שלא להתייאש וקראתי שמ א" מבור תחתיות‪,‬‬ ‫העירובי מורה על ערכה וכוחה של האחדות‪ .‬אוכל ששיעורו כזית‪ ,‬וקראתי שמ כלומר להציל את כבוד שמ דא" א איני כדאי‬ ‫משת" את כל החצרות ועושה אות רשות אחת ומחבר את כל מצדי אבל עשה למע שמ שלא יתחלל ועל כ אני מבקש קולי‬ ‫האנשי היושבי בה‪ ,‬שיהיו נחשבי כאיש אחד‪ .‬כ ג שמעת אל תעל אזנ לרוחתי לשועתי‪.‬‬ ‫)ויגד יעקב(‬ ‫כשישראל מחוברי ומאוחדי ה כוח אחד גדול העשוי להגיע ה' אלקי אבותיכ יוס עליכ ככ אל פעמי ויבר אתכ ‬ ‫לשלמות‪ .‬אצל קורח כתוב ויקח קרח‪ ,‬ותרגומו ואתפלג‪ ,‬שנתפלג וגו'‪) .‬א‪ ,‬יא( פירש"י זו משלי וכו'‪ .‬מצאתי כתוב בקונטרסי האר"י‬ ‫ונפרד וסתר את האחדות‪ .‬לכ מרומז לפי דברי רש"י הנ"ל‪ ,‬הק' זי"ע‪ ,‬משה בגימטריא א‪-‬ל ש‪-‬די‪ ,‬ו"א‪-‬ל ש‪-‬די" במילואו‪ ,‬כ‪,‬‬ ‫מחלוקתו של קורח במלת "וחצרות"‪ .‬חצרות בודדות שלא נשתתפו אל"" למ"ד שי" דל"ת יו"ד‪ ,‬עולה אל"‪ ,‬זהו משלי‪ ,‬הרי שברכ בכל‬ ‫ולא נתחברו לרשות אחת‪ ,‬אלא נשארו בבתי חצרי שאי לה לבבו ובכל נפשו‪ ,‬בכל מה שנכלל בשמו‪ ,‬כ ראוי להאד לאהוב‬ ‫)של"ה הק'(‬ ‫)חידושי הרי"( את ישראל בגופו ונפשו ומאודו‪.‬‬ ‫חומה סביב‪ ,‬ה ההיפ של תיקו עירובי‪.‬‬ ‫בעבר הירד באר מואב הואיל משה באר את התורה הזאת יוס עליכ ככ אל פעמי ויבר אתכ כאשר דבר לכ ‪) .‬א‪.‬‬ ‫לאמר‪) .‬א‪ ,‬ה( יש להבי מה לפסוק זה ד'הואיל משה באר את יא( פירש"י ז"ל "זו משלי היא‪ ,‬אבל הוא יבר אתכ כאשר‬ ‫התורה' לפרשה כא‪ ,‬שהרי כל הפרשה דברי תוכחות ה עד לכ"‪.‬לכאורה‪ ,‬מאחר שהשי"ת יבר אתכ כאשר דבר לכ‪ ,‬א כ‬ ‫עשרת הדברות שבפר' ואתחנ‪ ,‬ורק ש מתחיל לבאר את התורה‪ ,‬לש מה נזקק משה לבר אות משלו‪ ,‬א כונת מרע"ה בברכתו‬ ‫פרשת שמע‪ ,‬ושאר המצות שה מקור התורה כולה‪" .‬והנראה לי היתה לברכה רוחנית‪ ,‬והיינו כי משה רבינו ע"ה עצמו שקול בגודל‬ ‫כי הנה מצאנו בספרי קודש וכ שמעתי מרבותי הקדושי נ"ע‪ ,‬קדושתו כנגד ששי רבוא‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל )מכילתא בשלח ט(‬ ‫שהעיקר מעיקרי העבודה הוא להרהר בתשובה קוד ישיבתו אשה אחת ילדה במצרי ששי רבוא בכרס אחד זה משה ששקול‬ ‫ללמוד תורה או קוד עשייתו מעשה המצות‪ ,‬ואדמו"ר הרב כנגד ששי רבוא‪ ,‬וזה הוא שביר אות‪ :‬ד' אלקי אבותיכ יוס"‬ ‫בוצינא קדישא רשכבה"ג מו"ה יעקב יצחק מק"ק לובלי זצוק"ל עליכ ככ אל" פעמי היינו שתהיו שקולי כנגד רבי‪ ,‬כתוצאה‬ ‫אמר שא האד אינו עושה תשובה קוד לימוד התורה עליו מצדקות וקדושה‪ ,‬וזה שפירש"י‪" :‬זו משלי מעי שלי כלומר‪ ,‬ברכת‬ ‫נאמר )תהלי נ‪ ,‬ז( ולרשע אמר אלקי מה ל לספר חוקי כו'‪ ,‬האיכות‪ ,‬והיינו שקולי כנגד רבי כמוני‪ ,‬ואילו מה שנוגע לריבוי‬ ‫משא"כ א מהרהר בתשובה קוד הלימוד אז נקרא צדיק‪ ,‬בכמות‪ :‬הוא‪ ,‬יבר אתכ כאשר דבר לכ‪ ,‬כ שברכת משה היתה‬ ‫כשאחז"ל בקידושי )מט‪ (:‬המקדש את האשה על מנת שאני שיזכו להיות צדיקי‪ ,‬וברכת ה' היא על הריבוי בכמות‪.‬‬ ‫)הרה"ק החוזה מלובלי זי"ע(‬ ‫צדיק‪ ,‬אע"פ שהוא רשע גמור מקודשת‪ ,‬שמא הרהר בתשובה‬ ‫וכו'"‪.‬וזהו‪" :‬אלה הדברי אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר ה' אלקי אבותיכ יוס עליכ ככ אל פעמי ויבר אתכ וגו'‬ ‫הירד" ומנה לה את המקומות שהכעיסו לפני המקו‪ .‬וכל כ )א‪ ,‬יא(‪" .‬יוס" עליכ ככ אל" פעמי מהו שוב 'ויבר אתכ‬ ‫למה היה לו להוכיח‪ ,‬לפי ש"הואיל משה באר את התורה"‪ ,‬ורצה כאשר דיבר לכ'? אלא‪ ,‬אמרו לו‪ :‬משה‪ ,‬אתה נות קצבה‬ ‫לברכתינו? כבר הבטיח הקב"ה את אברה )בראשית יג‪ ,‬טז(‪' :‬אשר‬ ‫שיהרהרו בתשובה קוד שילמדו ממנו ביאור התורה ומצותיה‪.‬‬ ‫)מאור ושמש( א יוכל איש למנות וגו'"! אמר לה‪' :‬זו משלי היא‪ ,‬אבל הוא יבר‬ ‫ראה נתתי לפניכ את האר באו ורשו את האר‪) .‬א‪ ,‬ח(‬ ‫אתכ כאשר דיבר לכ'" )רש"י(למה דוקא אל" פעמי בירכ‬ ‫תחילה אמר "ראה נתתי לפניכ את האר‪ ,"#‬היינו – מתנה‪ ,‬ואחר משה משלו? וי"ל דפעמיי במדבר בחטא העגל ובפרשת‬ ‫כ "באו ורשו את האר‪ "#‬היינו ירושה‪ .‬והלא "מתנה" ו"ירושה" המתלונני אמר הקב"ה למשה "ואעשה אות לגוי עצו ורב‬ ‫שונות זו מזו ואי די זו כדי זו‪ .‬אלא האמת היא שעיקר נתינת ממנו"‪ ,‬הרי שהגדיל הקב"ה את מידת טובתו של משה שיהיה רב‬ ‫האר‪ #‬לכלל ישראל‪ ,‬היתה מחמת ההבטחה שניתנה לאבות‪ ,‬כדברי ועצו מכלל ישראל‪ ,‬אבל לא התפרש כמה היה מרובה מה‪ ,‬אול‬ ‫התורה‪" :‬לא בצדקת וכו' ולמע הקי את הדבר אשר נשבע ה' נוכל ללמוד זאת ממה שאמרו חז"ל )הובא ברש"י שמות לד‪ ,‬ז(‪:‬‬ ‫לאבותי" )דברי ט‪ ,‬ה‪-‬ו( הרי שכל זכות של כלל ישראל באר‪ #‬מידה טובה מרובה על מידת פורענות חמש מאות‪ ,‬שבמידת‬ ‫ישראל‪ ,‬היא בגדר "ירושה"‪ .‬אלא שלא הובטח לאבות איזה דור פורענות הוא אומר 'עד רבעי' ובמידה טובה 'עושה חסד‬

‫א‬

‫לאלפי'"‪ ,‬ולפי זה נאמר שא" כא התבר משה שיהיה רב ועצו החייב‪ ,‬שנאמר )ישעי' יא‪ ,‬ג( "והריחו ביראת ה' וגו' ולא למשמע‬ ‫חמש מאות פעמי כמות‪ .‬והנה‪ ,‬הלא אמרו חז"ל שכל דיבור אזניו יוכיח"‪ ,‬ואילו הכי "ושפט בצדק דלי" וגו' )ש פסוק ו'(‪.‬‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫שיצא מפי הקב"ה לטובה‪ ,‬אפילו על תנאי אינו חוזר‪ ,‬ולכ‬ ‫התקיימה ברכה זו למשה א" שסלח הקב"ה לישראל ולא השמיד‪ .‬לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקי הוא והדבר אשר יקשה‬ ‫וכיוו שהתקיימה הברכה בחטא הראשו א" שסלח הקב"ה מכ תקריבו אלי ושמעתיו‪) .‬א‪ ,‬יז( רצה לומר‪ ,‬בל תאספו דברי‬ ‫לישראל‪ ,‬התקיימה ג בפע השניה שבה נאמרה לו בחטא להתרע על השי"ת‪ ,‬מפני שיש לכ טענה שאת אנשי‪ ,‬והיצר הרע‬ ‫המתלונני‪ ,‬ונמצא שהתבר להיות אל" פעמי כמות‪ .‬זו הברכה הוא מלא‪ ,‬ואי אנחנו יכולי לנצחו ולמה הביא הקב"ה עלינו את‬ ‫שעתה הוא מבר את ישראל "יוס" עליכ ככ אל" פעמי"‪ ,‬זאת‪ .‬לזה אמר‪' :‬כי המשפט לאלקי הוא'‪ ,‬רצ"ל כי הקב"ה בעצמו‬ ‫ואומר לה "זו משלי"‪ ,‬כי אל" פעמי כמות היו בידו‪ ,‬מברכת הוא הביא עליכ יסורי הללו‪ ,‬ואי הקב"ה בא בטרוניא ח"ו ע‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וה' יוסי" לכ עוד ברכה כאשר דיבר לכ‪) .‬הפלאה בהקדמה( בריותיו )ע"ז ג‪ ,(.‬ובוודאי נת לכל אחד יצר הרע שיוכל לנצחו‪ ,‬וכמאמר‬ ‫ה' אלקי אבותיכ יוס עליכ ככ אל פעמי ויבר אתכ הגמרא )סוכה נב‪' (.‬כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו'‪ ,‬ובוודאי‬ ‫ייסרכ הקב"ה לטובה‪ ,‬כמאמר הכתוב )משלי ג‪ ,‬יב( 'כי את אשר‬ ‫כאשר דבר לכ ‪) .‬א‪ ,‬יא(‪ .‬הכתוב מלמדנו‪ ,‬אי אפשר שאד קרו‪ #‬יאהב ה' יוכיח'‪' .‬והדבר אשר יקשה מכ'‪ ,‬רצ"ל א א תפלו ח"ו ביד‬ ‫מחומר יכבוש את ההר הגדול‪ ,‬זה היצר הרע )סוכה נב‪ (.‬ואמר‪" :‬ה' היצה"ר באיזה דבר אשר יקשה מכ לנצחו בזה‪ ,‬אזי 'תקריבו אלי'‬ ‫אלקי אבותיכ יוס" עליכ" רצ"ל‪ ,‬כפי מעשיכ אשר תשתדלו רצ"ל תקריבו עצמכ לה' )בלשו אשכנז ער זאל זי מקריב זיי צו‬ ‫ותערכו מול היצה"ר בכדי לנצחו‪ ,‬כ "יוס" עליכ ככ אל" השי"ת( ותתפללו לפניו בלב של‪ ,‬ואז 'ושמעתיו'‪ ,‬שמוע אשמע‬ ‫)אמת ליעקב בלענדוב(‬ ‫פעמי"‪ ,‬וכמאמר חז"ל )שבת קד‪":(.‬בא ליטהר מסייעי אותו"‪.‬עוד צעקתכ ואצילכ מיד האויב הרע הזה‪.‬‬ ‫אמר‪ ,‬כי הג שהעזר ממעל בא יבוא‪ ,‬ע כל זה "ויבר אתכ" ותקרבו אלי כלכ ותאמרו נשלחה אנשי לפנינו‪) ,‬א‪ ,‬כב(‬ ‫בתת לכ שכר רוחני "כאשר דבר לכ" – דייקא‪ ,‬כלומר שיהא ברש"י ‪:‬בערבוביא‪ .‬ולהל הוא אומר "ותקרבו אלי כל ראשי‬ ‫נחשב כאילו את בעצמכ עשית הכל‪ ,‬וכמאמר חז"ל )נדה ל‪ (:‬שבטיכ וזקניכ ותאמרו ה הראנו" וגו'‪ ,‬אותה קריבה היתה‬ ‫שמשביעי את התינוק לפני לידתו‪" :‬תהי צדיק ואל תהי רשע" וכו'‪ ,‬הוגנת‪ ,‬ילדי מכבדי את הזקני ושלחו לפניה‪ ,‬וזקני‬ ‫ומש מוכח שהשי"ת מחשיב את הצדקות של אד כאילו הוא מכבדי את הראשי ללכת לפניה‪ .‬אבל כא "ותקרבו אלי‬ ‫בעצמו עשא‪ ,‬א" שלולא עזרתו יתבר לא היה האד יכול כלכ" בערבוביא‪ ,‬ילדי דוחפי את הזקני וזקני דוחפי את‬ ‫לעשות קטנה או גדולה‪ ,‬אפילו הכי מעלה עליו כאילו הוא בעצמו הראשי‪ .‬ונראה לפרש‪ ,‬שעל שתי הקריבות‪ ,‬ה על זו שבקשו בה‬ ‫העושה‪ ,‬מדקאמר "תהי צדיק"‪ ,‬משמע בבחירתו לבדו‪ .‬וזהו א" ממשה שישלח מרגלי‪ ,‬וה על זו של מעמד הר סיני‪ ,‬על שתיה‬ ‫שהוא מוסי" כח "עליכ ככ אל" פעמי" לסייע אתכ בעבודתו הוכיח משה את ישראל‪ ,‬שבשתיה נהגו שלא כהוג הובאה בספרי ‬ ‫יתבר‪ ,‬אפ"ה "ויבר אתכ" ולא יבצר משכרכ כלו‪ ,‬והראיה עדותו של שר אחד משרי הגויי שראה בשעה שהיו היהודי‬ ‫"כאשר דבר לכ" תהי צדיק ואל תהי רשע‪.‬‬ ‫)אור פני משה( הולכי לקנות צא לקרב פסח‪ ,‬והיה המנהג שלא היה אד אומר‬ ‫אתכ ‬ ‫ויבר‬ ‫פעמי ‬ ‫אל‬ ‫ה' אלקי אבותיכ יוס עליכ ככ ‬ ‫לחברו גש הלאה‪ ,‬או שיאמר הניחני ואעבור‪ ,‬אפילו היה האחרו‬ ‫כאשר דבר לכ ‪) .‬א‪ ,‬יא( הרה"ק רבי מנח מענדל מרימינוב זי"ע אד נכבד והראשוני נערי‪ ,‬היה לנערי די קדימה‪ ,‬והאחרו‬ ‫פירש הפסוק בתהלי )קכח‪ ,‬ד(‪ " :‬הנה כי כ יבור גבר ירא ה'"‪ ,‬ממתי לה‪ .‬ושאל את הכהני על המנהג הזה הלא אינו מדר‬ ‫שאי לו לצדיק לבר את האד שבא אליו להתבר בשפע טוב המוסר‪ ,‬והשיבוהו‪ ,‬כי הוא להראות שאי גבהות לפני המקו בזמ‬ ‫העול הזה‪ ,‬אלא לברכו שיהא ירא שמי‪ .‬כי כשזה יתקיי בו הכנת עבודתו‪ ,‬כל שכ בעבודתו ממש‪.‬אותה קריבה של מעמד הר‬ ‫יזכה ממילא לכל טוב‪ ,‬וכפי שהפסוק מבטיח קוד לכ לכל יראי סיני‪ ,‬שהיתה קריבה לעבודתו וללמוד תורתו ית'‪ ,‬אי בה מקו‬ ‫ה'‪" :‬אשרי כל ירא ה' וגו'‪ ,‬בני כשתילי זיתי וגו' )ש א‪-‬ג(‪ .‬וזהו לחלוק כבוד זה לזה‪ ,‬לפי שאי גבהות לפני המקו‪ ,‬וכא הגו ויאה‬ ‫שאמר‪" :‬הנה כי כ" הדבר שירא שמי זוכה לכל טוב‪" ,‬יבור גבר – שיקרבו כול בערבוביא זקני ונערי בכל שורה ושורה‪ .‬דבריו של‬ ‫ירא ה'"‪ ,‬אי צרי לבר את האד אלא שיהא ירא ה'‪ ,‬עד כא משה רבנו "ותקרבו אלי כל ראשי שבטיכ וזקניכ" ה תוכחה‬ ‫דבריו הקדושי‪ .‬והנה 'יראת שמי' עולה למני אל" ואחד‪ ,‬דהיינו על שנקטו בהנהגה שאינה לפי המקו והזמ‪ .‬הקריבה של בקשת‬ ‫אחד שהוא הקט שבמספרי‪ ,‬ואל" שהוא הגדול שבמספרי‪ ,‬שליחת המרגלי‪ ,‬בה היה לה לנהוג בדר המוסר ולשלוח את‬ ‫בסוד האל" וזהו‪" :‬אל" פעמי"‪ ,‬היינו שני פעמי 'אל"'‪ ,‬אל" הראשי והזקני בראש‪ ,‬כא היתה תוכחתו של משה רבנו על‬ ‫ואל"‪ ,‬שה הגדול והקט שבמספרי‪" ,‬כי כ דר הירא ד' שיהיה שבאו לפניו בערבוביא‪ ,‬בצורה שאינה הוגנת‪.‬‬ ‫)חת סופר(‬ ‫נכנע עד קצה האחרו‪ ,‬ולפעמי צרי להיות 'ויגבה לבו בדרכי ה''‪ .‬וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה האר אשר ד' אלקינו נת לנו‪.‬‬ ‫וזה היה כחו של משה שהיה הראש לכל ישראל שהוא אל" רבתי )א‪ ,‬כה( א" שרק יהושע וכלב‪ ,‬אמרו זאת‪ ,‬ושאר המרגלי‪ ,‬התנגדו‬ ‫בסו" האל"‪ ,‬וע כל זה )במדבר יב‪ ,‬ג(‪' :‬והאיש משה עניו מאוד לדבריה‪ ,‬קשה איפוא‪ ,‬במה חטאו ישראל‪ ,‬שהאמינו לעשרה יותר‬ ‫מכל האד'‪ ,‬בבחינת אל" זעירא שהוא אחד‪ .‬ועל כ אמרו חז"ל משני‪ ,‬כי א" שהסכימו ג העשרה‪ ,‬שטובה האר‪ ,#‬אבל הלא‬ ‫)ברכות לג‪ (:‬על היראה‪' ,‬לגבי משה‪ ,‬מילתא זוטרתא היא'‪ ,‬כי היה אמרו‪ ,‬שאי אפשר לכובשה‪ .‬אלא יוב על פי משל‪ ,‬כי בא שקונה‬ ‫בבחינת אל" ואל" העולה 'יראת שמי'"‪.‬וזהו שפירש רש"י ז"ל‪ ,‬אד בית‪ ,‬ופסק הדמי‪ ,‬אבל כשבא לראות הבית‪ ,‬אז ימצא הבית‬ ‫שמשה רבע"ה אמר‪" :‬זו משלי היא"‪ ,‬שהרי היה בכחו להשפיע הרוס‪ ,‬אי חטא א יחזור‪ ,‬כי זה הוא מו במקח‪ ,‬אבל א ימצא‬ ‫'יראת שמי'‪ ,‬ואז ממילא "ויבר אתכ כאשר דבר לכ"‪ ,‬שהרי הבית טוב‪ ,‬ואי בו חסרו‪ ,‬רק שדרי בו‪ ,‬אנשי רעי‪ ,‬שלא ירצו‬ ‫"כי כ יבור גבר ירא ה'"‪.‬‬ ‫)אמרי נוע( לצאת‪ ,‬אי זה מו במקח‪ ,‬כי המוכר‪ ,‬ישתדל כבר להוציא‪ .‬והנה‬ ‫(‬ ‫יג‬ ‫‪,‬‬ ‫א‬ ‫הבו לכ אנשי וכו'‪) .‬‬ ‫בעני המרגלי‪ ,‬כול הודו שטובה האר‪ ,#‬רק חשו‪ ,‬שלא תהיה‬ ‫הרגיש‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫ורש‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ולא‬ ‫אות‬ ‫בירר‬ ‫שהוא‬ ‫משמע‬ ‫ולקמ כתיב ואקח‬ ‫אפשרות‪ ,‬להוציא את העמי‪ ,‬זה הוא רק חסרו בטחו בד'‪ ,‬שלא‬ ‫משה‬ ‫של‬ ‫רצונו‬ ‫היה‬ ‫דתחלה‬ ‫נראה‬ ‫ולי‬ ‫‪.‬‬ ‫בדברי‬ ‫משכ‬ ‫וכתב ואקח‬ ‫האמינו‪ ,‬אשר ד'‪ ,‬יגרש מפניה את האומות‪ ,‬לכ אמר לה משה‪,‬‬ ‫שאמר‬ ‫כמו‬ ‫‪,‬‬ ‫לצדיקי‬ ‫לה‬ ‫שניכרי‬ ‫אלו‬ ‫את‬ ‫לה‬ ‫יבררו‬ ‫שה‬ ‫שבזה חטאו‪ ,‬כי ואומר אליכ‪ ,‬לא תערצו מפניה‪ ,‬כי כול אמרו‬ ‫כשראה‬ ‫אבל‬ ‫‪,‬‬ ‫ממני‬ ‫יותר‬ ‫לכ‬ ‫ניכרי‬ ‫שה‬ ‫‪,‬‬ ‫לשבטיכ‬ ‫וידועי‬ ‫טובה האר‪ ,#‬ובנוגע להעמי‪ ,‬ד' ההול לפניכ‪ ,‬הוא ילח לכ‪..‬‬ ‫משה שהשיבו לו טוב הדבר אשר דברת לעשות במקו שהיה לה‬ ‫)דברי שאול(‬ ‫לומר ממי נאה ללמוד יותר לא ממ כפירוש רש"י שידעתי ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה'‪) .‬א‪ ,‬מא(‬ ‫מחשבותיכ להביא לו דורו וכו'‪ ,‬שוב לא רצה משה שיהיה לה לכאורה קשה א אכ התוודו על חטאת ואמרו "חטאנו לה'"‪,‬‬ ‫משפט הבחירה‪ ,‬שיבחרו לה מקבלי שוחד‪ ,‬לכ חזר בו ובחר ובירר מדוע לא התקבלה תשובת‪ .‬ויש ליישב שכ‪ ,‬לא היה זה אלא וידוי‬ ‫הוא בעצמו כטוב לפניו ולכ הדר אמר ואקח את ראשי שבטיכ מ השפה ולחו‪ ,#‬ואילו בפנימיות הלב לא היתה זאת תשובה‬ ‫אני ולא את‪.‬‬ ‫)כתב סופר( שלימה‪ .‬תשובה כזאת אינה לרצו‪ .‬זהו שרומז משה רבנו‪" :‬ותענו‬ ‫ואצוה את שופטיכ בעת ההיא לאמר שמוע בי אחיכ )א‪ ,‬ותאמרו אלי חטאנו לה'"‪ ,‬אמירה זו היתה רק אלי‪ ,‬שאיני בוח‬ ‫טז( דייק לומר "בעת ההוא"‪ ,‬כי רק בעת ההוא צרי לשמוע את כליות‪ .‬ומשו כ ענה הקב"ה‪" :‬לא תעלו ולא תלחמו כי אינני‬ ‫הבעלי דיני כדי לשפוט צדק‪ .‬אבל לעתיד לבא אצל המשיח‪ ,‬איתא בקרבכ "‪ ,‬שמי וכבודי רק בפיכ ‪ ,‬א לא בקרבכ ‪ ,‬שכ כל דבריכ‬ ‫)הגה"ק רבי שלמה קלוגר זי"ע(‬ ‫)סנהדרי צ( "דמורח ודאי" – שיהא מריח באד ושופט ויודע מי אינ אלא מ השפה ולחו‪.#‬‬

‫ב‬

‫לוקח את שעיר מיד החוי‪ ,‬היו בני ישראל זוכי בשעיר ממתנת‬ ‫השי"ת לאברה‪ ,‬עבל עכשיו שבני עשו גרשו את החורי מש‬ ‫וכבשו את האר‪ ,#‬על כ יש לזה די אר‪ #‬אדו ואסור לקחת אותה‬ ‫מיד‪ .‬וכי תימא מדוע הדבר כ‪ ,‬והלא שעיר היה מקוד בכלל אר‪#‬‬ ‫כנע שניתנה לישראל‪ .‬א הלא כזה מצינו ג לגבי ישראל‬ ‫לטובת‪ ,‬שנצטוו על תצר את מואב‪ ,‬ואחר שסיחו כבש מארצות‬ ‫מואב‪ ,‬הותר לישראל לכבוש את הארצות האלה כאמר ז"ל )גיטי‬ ‫לח‪ (.‬עמו ומואב טהרו בסיחו‪ .‬הרי שכיבוש מהני לשנות ש האר‪#‬‬ ‫ליד מי שבידו היא עכשיו‪ ,‬וכמו כ הכא‪ ,‬כיו שעשו ירשו את האר‪#‬‬ ‫על כ מסולק ש כנעני מזה ונעשה אר‪ #‬אדו ואסור לישראל‬ ‫לכבשה‪ .‬וזה שאמר הכתוב‪ ,‬שלא יאמרו ישראל שרוצי לכבוש את‬ ‫אר‪ #‬שעיר משו שהיתה בכלל אר‪ #‬כנע בעת השבועה לאברה‪,‬‬ ‫לזה אמר ובשעיר ישבו החורי לפני ובני עשו יירשו וישמידו‬ ‫מפניה וישבו תחת‪ ,‬וא"כ עכשיו האר‪ #‬של עשו היא‪ ,‬והדבר‬ ‫דומה כאשר עשה ישראל לאר‪ #‬ירושתו אשר נת ד' לה‪ ,‬כאשר‬ ‫עשו ישראל לאר‪ #‬מואב אשר נת ד' לה ע"י שבאו אחרי‬ ‫ולקחו מיד ונטהרה מואב ביד‪ ,‬כ נקנה שעיר לבני עשו ונהפ‬ ‫)פרשת דרכי(‬ ‫לאר‪ #‬אדו שאי לישראל לירשה עכשיו‪.‬‬

‫ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכ וירדפו אתכ כאשר‬ ‫תעשינה הדבורי ‪) .‬א‪ ,‬מד( הנה דהמע"ה אומר בתהילי )קיח‪,‬‬ ‫יב( סבוני כדבורי דועכו כאש קוצי וגו'‪ ,‬וביאור דבריו‪ ,‬כי מ האש‬ ‫יש הנאה להתחמ ממנו ולהנות לאורו‪ ,‬וכ מ הגחלי אפשר‬ ‫להנות ולבשל בה‪ ,‬אול אש השור" קוצי אי שו הנאה ממנו‪,‬‬ ‫כי אי ש גחלי ושו הנאה‪ ,‬וכ הדבורה בעוקצה את האד מיד‬ ‫תמות‪ ,‬ואעפ"כ תעקו‪ .#‬וזהו מה שאמר דהע"ה‪ ,‬שהרשעי 'סבוני‬ ‫כדבורי דועכו כאש קוצי' אע"פ שאי לה שו הנאה דוגמת‬ ‫הדבורי ואש השורפת קוצי‪ ,‬א ורק כדי להרע לי אע"פ שאי‬ ‫לה שו הנאה‪ .‬וכ היה עמלק‪ ,‬וכמבואר בדרשת חז"ל עה"פ‬ ‫)דברי כה‪ ,‬יח ברש"י(‪' ,‬אשר קר בדר'‪ ,‬ד"א לשו קור וחו צננ‬ ‫והפשיר מרתיחת שהיו העובדי כוכבי יראי להלח בכ ובא‬ ‫זה והתחיל והראה מקו לאחרי משל לאמבטי רותחת שאי כל‬ ‫בריה יכולה לירד בתוכה בא ב בליעל אחד קפ‪ #‬וירד לתוכה אע"פ‬ ‫שנכוה הקרה אותה בפני אחרי‪ ,‬ופי' שאע"פ שניכוה קפ‪ #‬לתוכה‬ ‫בלא שו הנאה ורק כדי להרע לנו עשה כ‪ ,‬וזהו כוונת הכתוב‬ ‫'וירדפו אתכ כאשר תעשינה הדבורי' ללא שו הנאה‪ ,‬וע"ז עתיד‬ ‫)תורת איש מהגרי"ש אונגר זצ"ל(‬ ‫הקב"ה להיפרע מה והב‪.‬‬

‫ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר ב מלחמה כי לא הוי גוי חטא ע כבד עו זרע מרעי בני משחיתי עזבו את‬ ‫את ל מארצו ירושה כי לבני לוט נתתי את ער ירושה‪) .‬ב‪ ,‬ט( ד' נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור )א‪ ,‬ד(‪) .‬הפטורה "שבת‬ ‫"וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? חזו"( בפרשת ה"תוכחה" הכתובה בפרשת בחוקותי‪ ,‬ובפרשת כי‬ ‫תבא‪ ,‬מרומזי בה‪ ,‬כידוע‪ ,‬ברכות לע ישראל‪ ,‬כמו כ בפסוק זה‬ ‫מרמז על שבחי של ישראל‪ .‬המלה "חוטא" יכולה להתפרש ג‬ ‫בלשו טהרה‪ ,‬כדכתיב בפסוק בפר' חוקת‪" :‬הוא יתחטא בו ביו‬ ‫השלישי וביו השביעי יטהר"‪ .‬הפסוק אומר "הוי גוי חוטא" ע ישראל‬ ‫מתחטא מחטאיו "ע כבד עו" הריהו ע שקשה לה לעבור על‬ ‫עבירה‪" ,‬זרע מרעי" זרע ישראל ה דביקי בקונ המלה "מרעי"‬ ‫היא מלשו "רעות" ידידות‪ .‬הפסוק ממשי‪" :‬בני" בני ישראל‪,‬‬ ‫"משחיתי עזבו את ד'" ה משחיתי את בעלי העבירה‪ ,‬אלו שעזבו‬ ‫את ד'‪" ,‬נאצו את קדוש ישראל" וא בא ליד דבר חטא כלשהו ויוצא‬ ‫שמכעיסי חלילה את בורא‪" ,‬נזורו אחור" נסוגי מיד לאחריה‪,‬‬ ‫עושי תשובה על חטאיה ומתחרטי ושבי מיד אל דרכי הש‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫יתבר‪.‬‬

‫אלא נשא משה קל וחומר בעצמו‪ ,‬אמר‪ :‬ומה מדיני שלא באו‬ ‫אלא לעזור את מואב‪ ,‬אמרה תורה‪' :‬צרור את המדיני והכית‬ ‫אות'‪ ,‬מואבי עצמ לא כל שכ אמר לו הקב"ה‪ :‬לא כשעלתה על‬ ‫דעת עלתה על דעתי‪ ,‬שתי פרידות טובות יש לי להוציא מה‪ ,‬רות‬ ‫המואביה ונעמה העמונית" )בבא קמא לח‪ (.‬לכאורה למה נזקקת‬ ‫הגמרא לטע של "שתי פרידות טובות יש לי להוציא מה"‪ ,‬והלא‬ ‫הפסוק עצמו מצביע על טע אחר לציווי שלא ללחו במואב‪" :‬כי‬ ‫לבני לוט נתתי את ער ירושה"?‬ ‫ויש ליישב דהטע שהובא בפסוק‪" ,‬כי לבני לוט נתתי וגו'"‪ ,‬לא היה‬ ‫מספיק לבדו‪ ,‬שכ ה שהפסידו לעצמ בכ שעברו על הברית‬ ‫ועוררו איבה בכ ששלחו את בלע לקלל את ישראל‪ ,‬וא כ‬ ‫ישראל כבר היו נקיי מהברית שכרת אברה ע לוט‪ ,‬כיוו‬ ‫שהמואבי פרצו גדר‪ ,‬ומשו כ היה צור בטע של "שתי פרידות‬ ‫טובות"‪.‬ג הטע של "שתי פרידות טובות" לא יכול היה להספיק‬ ‫לבדו‪ ,‬כי לא נראה לאסור עליה בשביל כ להילח ע המואבי‪,‬‬ ‫שהרי היו אומות נוספות שיצאו מה בעתיד כמה גרי גדולי‬ ‫וחשובי כר' עקיבא‪ ,‬שמעיה ואבטליו‪ ,‬ובכל זאת לא מצאנו‬ ‫שנאסר על ישראל להילח ע אות אומות בשל כ! ולא נוכל‬ ‫לחלק ולומר שלגבי המואבי יש חשיבות יתירה משו שיצאה‬ ‫מה מלכות בית דוד‪ ,‬כי מכל מקו מה בכ‪ :‬וכי קצרה יד ה'‬ ‫להציל אד אחד או שניי שייצאו רות ונעמה מצאצאיה? ומשו‬ ‫כ עלינו להסיק שבודאי עיקר איסור המלחמה הוא בשל בריתו‬ ‫של אברה ע לוט‪ ,‬אלא שלאחר שהמואבי הפרו את הברית‬ ‫ושלחו את בלע לקלל את ישראל היה ראוי להתיר לישראל‬ ‫להילח בה כיו שה פרצו את הגדר תחילה‪ ,‬אול כא הועילה‬ ‫לה זכות הפרידות‪ ,‬כעי "ברא מזכה אבא"‪ ,‬שלא ייזכר לה עוו‬ ‫זה עד לאחר שנולדו רות ונעמה‪ ,‬ואז נפקד מה אותו עוו‪.‬‬

‫לכו נא ונווכחה יאמר ד'‪ ,‬א יהיו חטאיכ כשני כשלג ילבינו‬ ‫א יאדימו כתולע כצמר יהיו"‪) .‬א‪ ,‬יח( )הפטורה שבת חזו(‬ ‫בשבת זו‪ ,‬בה גוברת ועולה הכמיהה לגאולה במהרה מ הגלות המר‬ ‫הזה‪ ,‬ממחיש הפסוק לנו את הדר ואת החפ‪ #‬ואת הרצו העז של‬ ‫הקב"ה לגאול את בניו במהרה‪ .‬על א" שמ הדי אי הדבר מגיע לנו‬ ‫ואי הקב"ה מוותר בדי‪ ,‬ע כל זאת הקב"ה נוטל עצה עפ"י די‪-‬תורה‬ ‫שלפיה נוכל לצאת בדימוס בדי ולהוושע ולהגאל במהרה בתשועת‬ ‫עולמי‪ .‬שנינו‪" :‬עני ועשיר באי לדי‪ ,‬אומרי לעשיר לבוש כמוה או‬ ‫הלבישהו כמות"‪ ,‬כדי שלא יהי' משוא פני בדי א העשיר לבוש‬ ‫בהידור יתר‪ .‬הדבר ידוע שהחטאי והעוונות הנ לבושי אדומי‬ ‫ככתוב "א יהיו חטאיכ כשני )השני הוא חוט אדו( א יאדימו‬ ‫כתולע )תולע צמר אדו("‪ .‬הקב"ה לבושו‪ ,‬כביכול‪ ,‬לב ככתוב‬ ‫"לבושיה כתלג חוור )לבושו כשלג לב(" וע"כ מבקש הקב"ה להטיבנו‬ ‫ולגאלנו‪" :‬לכו נא ונווכחה‪ ,‬יאמר ד'" אנא‪ ,‬ע ישראל‪ ,‬בואו נא עמדי‬ ‫ונתווכח בדי תורה על מעשיכ אי את מקיימי את מצוות התורה‪,‬‬ ‫או‪-‬אז כשנתייצב יחדיו לדי‪ ,‬הרי עפ"י ההלכה מצווה העשיר או‬ ‫ללבוש כלבוש העני או להלבישו כמותו‪ ,‬והרי אצל הקב"ה לא שיי‬ ‫עני של "לבוש כמותו" אלא רק "הלבישהו כמות" ולכ "א יהיו‬ ‫חטאיכ כשני" אזי ישונו וילבשו בלבושו של הקב"ה "כשלג ילבינו"‬ ‫ו"א יאדימו כתולע" אזי יהפכו ו"כצמר )לב( יהיו"!‬

‫)פני יהושע(‬

‫רפאי יחשבו א ה כענקי והמואבי יקראו לה אימי ‪.‬‬ ‫)ב‪ ,‬יא( "שמעתי מאת הרה"ק ר' זאב וואל" ב המגיד הקדוש ר'‬ ‫יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע ‪ -‬שאמר זאת בעת היותו במרח‪#‬‬ ‫סמו לעירנו‪ .‬והייתי אצלו ע אבי זצ"ל על שבת קודש פרשת‬ ‫דברי"‪ ,‬וכ דיבר בקדשו‪" :‬רפאי" – אלו הצדיקי רופאי נפשות‪,‬‬ ‫"יחשבו א" ה" א" וכעס שלה יחשב כ"ענקי" מלשו הכתוב‬ ‫"הענק תעניק לו" )להל טו‪ ,‬יד(‪ .‬כלומר‪ ,‬שהצדיקי‪ ,‬על ידי כעס‬ ‫שלה לש שמי‪ ,‬ממתיקי דיני וממשיכי שפע ברכה‪,‬‬ ‫"והמואבי" – שאי לה הכרע של דעת "יקראו לה אימי" –‬ ‫כעסני "שאי לה מוח להבי שכל דברי הצדיק עושה רשימות‬ ‫)היכל הברכה(‬ ‫גדולות להמתיק כל הדיני‪.‬‬ ‫ובשעיר ישבו החורי לפני ובני עשו יירשו וישמידו מפניה ‬ ‫וישבו תחת כאשר עשה ישראל לאר ירושתו אשר נת ה' לה ‪) .‬ב‪,‬‬ ‫יב( קשה למה לנו דמיו שעשו ירש שעיר כדר שישראל ירשו את‬ ‫ארצ‪ ,‬מאי קמ"ל בהיקש הלז‪ .‬ונראה דהנה חורי ה הע חוי‬ ‫המוזכר בפרשת ל ל בכלל הז' עממי שנת ד' לאברה עבור בני‬ ‫ישראל )ועיי כא דעת זקני מבעלי התוס'(‪ .‬והנה לולא שהיה עשו‬

‫)ה"בני יששכר" בש הרמ"ע מפאנו זי"ע((‬

‫עני הצומות כלי להכיל הריצוי והאורות‬ ‫"שמעתי ביחוד מכ"ק אבי אדמו"ר ]בעל ה"אבני נזר" מסכטשוב[‬ ‫זצללה"ה בעני הצומות‪ ,‬על מה שהגיד הרה"ק הרבי מלובלי‬ ‫זצוקללה"ה בפסוק )נחו א‪ ,‬ט( 'לא תקו פעמי צרה'‪ ,‬כי כל‬ ‫הנסי שנעשו לישראל נעשה רוש באותו זמ‪ ,‬ובכל שנה כשמגיע‬ ‫הזמ הזה מתעורר הנס‪ ,‬כעני פסח ושאר המועדי שמתעוררי‬ ‫האורות שהיו אז בשעת הנס‪ ,‬א הצרות ר"ל לא נשאר מה רוש‬ ‫בזמ‪ ,‬וזהו‪' :‬לא תקו פעמי צרה'‪ ,‬שמ הצרה אינו נשאר רוש‬ ‫בזמ לפע אחרת‪ ,‬עכ"ד א לפי זה צרי להבי מהו עני הצומות‬ ‫שבכל שנה בזמ הזה‪ .‬וי"ל‪ ,‬דהנה אז באות הצרות נטו ישראל‬ ‫הפוכי )‪-‬התחרטו( על כל עוונותיה‪ ,‬והצרות היו לה לכפרת עו‬ ‫עד שנעשו נרצי לאביה שבשמי‪ ,‬ועל כ אמרו חז"ל )יומא נד‪:(:‬‬ ‫כשנכנסו נכרי להיכל ראו כרובי המעורי זה בזה‪ ,‬א" שבזמ‬

‫ג‬

‫שהנשמה שמ העליוני אי אפשר לה להיות למטה בלתי גו"‬ ‫שנושא אותה‪ ,‬על כ תקנו חז"ל הצומות שיהיה כלי להכיל את‬ ‫הריצוי והאורות‪ ,‬מעי אז שהצרות היו כלי לריצוי‪ .‬עד כא דבריו‬ ‫)ש משמואל(‬ ‫הקדושי ודפח"ח‪.‬‬

‫שאי עושי רצונו של מקו הפכו פניה זה מזה )ב"ב צט‪ ,(.‬מ"מ‬ ‫אז היו מעורי מחמת שנעשי אז רצויי‪ ,‬וריצוי זה נשארה ממנו‬ ‫רשימה לדורות בכל שנה בזמ הזה‪ .‬אבל ידוע שלכל דבר ולאורות‬ ‫הבאי מ השמי צריכי למטה מעשה שיהיה כלי להכיל‪ ,‬וכמו‬

‫דברי תורה מרבותינו הקוה"ט מבעלזא‬ ‫השבת ראשי תיבות למש"ה‪ ,‬ובסו" המזמור‪ :‬צדיק כתמר יפרח סופי‬ ‫תיבות קר"ח‪ ,‬והכוונה היא כאמור שבליל שבת מחזיר משה הכתרי‬ ‫לישראל‪ ,‬וממילא ביו השבת נתעלה ג קרח עיי"ש‪ .‬והוא שאמר‬ ‫לה‪ :‬הבו לכ אנשי חכמי ונבוני וגו' ואשימ בראשיכ ‪-‬‬ ‫"נבוני" הרמז על בעלי תשובה כמו שכתוב‪ :‬ולבבו יבי ושב ירפא לו‬ ‫ היינו שרמז בכ להחזרת הכתרי לישראל ע"י תשובה שלימה‬‫כראוי‪ ,‬כמו שמצינו בחז"ל )שבת פ"ח‪,‬א( על הכתוב‪ :‬ופדויי ה' ישובו‬ ‫ובאו ציו ברנה ושמחת עול על ראש )ישעיה לה‪,‬י( עתיד הקדוש‬ ‫ברו הוא להחזיר לנו בראשינו א ישובו בתשובה‪ .‬בר "ונבוני לא‬ ‫מצא" ולכ לא החזיר לה הכתרי ג בששת ימי המעשה וזה ג‬ ‫)הגה"ק מהר" מבילגורייא זי"ע(‬ ‫נכלל בתוכחה שהוכיח את ישראל‪.‬‬

‫ה' אלקינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכ שבת בהר הזה‪) .‬א‪ ,‬ו(‬ ‫פירש"י ז"ל "הרבה גדולה לכ ושכר על ישיבתכ בהר הזה‪ ,‬עשית‬ ‫משכ מנורה וכלי‪ ,‬קבלת תורה‪ ,‬מנית לכ סנהדרי‪ ,‬שרי אלפי‬ ‫ושרי מאות‪ .‬תמוה מאוד ששינה את הסדר‪ ,‬שהרי קבלת התורה קדמה‬ ‫לעשיית המשכ‪ ,‬בר כא רמז לנו רש"י יסוד נעלה והוא שהאבות‬ ‫הקדושי אברה ויצחק זכו לקדושת בית המקדש במקומו המיועד‬ ‫לכ‪ ,‬שהרי באברה אבינו נאמר‪ :‬בהר ה' יראה )בראשית כב‪,‬יד(‬ ‫וביצחק אבינו נאמר‪ :‬ויל יצחק לשוח בשדה לפנות ערב )ש כד‪,‬סג(‬ ‫ואילו יעקב אבינו זכה לקדושת בית המקדש שלא במקומו )עיי רש"י‬ ‫ש כח‪,‬יז( שקפצה לו האר‪ #‬עד בית אל‪ ,‬והיה בזה משו הכנה‬ ‫והוראה לדורות לבניו אחריו‪ ,‬כי על א" היות בגלות‪ ,‬יוכלו לזכות‬ ‫לקדושה מעי קדושת בית המקדש‪ ,‬כדר שאמרו חז"ל )מגילה כט‪,‬א(‬ ‫שבתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ה בגדר מקדש מעט‪ .‬כמו כ‬ ‫המשכ שנתלווה לישראל במדבר בכל מקומות תחנות מרמז על כ‬ ‫שאפשר לזכות למעי קדושת בית המקדש א" שלא במקו המיועד‬ ‫לכ‪ .‬ולכ מצינו ביעקב אבינו שהכי את קרשי המשכ‪ ,‬בנטעו לש‬ ‫כ ארזי במצרי )עיי רש"י שמות כד‪,‬טו( כדי לעשות הכנה‬ ‫לקדושה זו‪ .‬והוא שנרמז בפירש"י ז"ל‪ :‬עשית משכ מנורה וכו' ‪-‬‬ ‫היינו מה שעלה בידכ להמשי קדושת המקדש במדבר על ידי‬ ‫המשכ‪ ,‬הוא בכוח התורה שקיבלת בהר סיני‪ ,‬ולכ פרט מכל הכלי‬ ‫רק את המנורה הרומזת לתורה‪ ,‬רמז לכ שבאמצעות התורה זכו‬ ‫ישראל להשרות את השכינה ג שלא במקומה בהיות במדבר‪ ,‬וזהו‪:‬‬ ‫עשית משכ מנורה וכו' קבלת תורה וכמו כ בגלות יכולי לזכות‬ ‫לקדושת בית המקדש על ידי התורה שלומדי בבתי כנסיות‪ ,‬ובבתי‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד זי"ע(‬ ‫מדרשות‪.‬‬

‫ותשבו ותבכו לפני ה' ולא שמע ה' בקלכ ולא האזי אליכ ‪) .‬א‪,‬‬ ‫מח( ויש להבי העני‪ ,‬שאחר שהכתוב מעיד ששבו בתשובה מפני מה‬ ‫לא נתקבלה תשובת ובכית‪ ,‬והרי אי דבר העומד בפני התשובה וכ‬ ‫אמרו רז"ל )ברכות לב‪ ,‬ב(‪" :‬שערי דמעה לא ננעלו"‪.‬ויש לומר‪ ,‬דהנה‬ ‫בחטא המרגלי‪ ,‬מלבד שהיה חטא כלפי שמיא‪ ,‬היה ג פגיעה‬ ‫בכבודו של משה רבנו ע"ה‪ ,‬שכ הוא שלח את המרגלי על דעתו‪,‬‬ ‫כמו שאמר לו השי"ת )שלח יג‪ ,‬ב(‪" :‬שלח ל‪ ,‬לדעת‪ ,‬אני איני מצוה‬ ‫ל‪ ,‬א תרצה שלח"‪ ,‬ובסופו של דבר יצא מכשול מכ‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא‬ ‫שג הוא נענש על יד‪ ,‬כדכתיב )דברי א‪ ,‬לז(‪" :‬ג בי התאנ" ה'‬ ‫בגללכ לאמר ג אתה לא תבא ש" והרי אמרו רז"ל )שבת קיט‪ ,‬ב(‪:‬‬ ‫"כל המבזה תלמידי חכמי אי רפואה למכתו"‪ ,‬ולכ מאחר שבני‬ ‫ישראל לא השכילו להתבונ בחטא כלפי משה רבנו ע"ה ולבקש ג‬ ‫את סליחתו‪ ,‬בנוס" לתשובת על מה שחטאו כלפי שמיא‪ ,‬לא‬ ‫נתקבלה תשובת ובכית לפני ה'‪ .‬וזה שאמר לה משה רבנו‪:‬‬ ‫"ותשבו ותבכו לפני ה'"‪ ,‬פירוש‪ ,‬לפי שתשובתכ היתה רק על מה‬ ‫שחטאת לפני ה'‪ ,‬ולא היתה ג על מה שחטאו כלפי משה רבנו‪,‬‬ ‫לפיכ‪" :‬ולא שמע ה' בקלכ ולא האזי אליכ" לא נתקבלה‬ ‫תשובתכ לפני ה'‪ ,‬כי "המבזה תלמידי חכמי אי רפואה למכתו"‪.‬‬

‫ה' אלקיכ הרבה אתכ והנכ היו ככוכבי השמי לרוב‪) .‬א‪ ,‬י(‬ ‫ובמדרש רבה )פר' א( איתא‪" :‬ה' אלקיכ הרבה אתכ זהו שאמר‬ ‫הכתוב )תהלי ה‪,‬ח(‪' :‬אשתחוה אל היכל קדש ביראת'‪ .‬וצרי‬ ‫ביאור‪.‬ויש לפרש‪ ,‬ע"ד שתרג יונת על הפסוק )בראשית יח‪ ,‬י(‪" :‬ושרה‬ ‫שומעת פתח האהל והוא אחריו" דקאי על ישמעאל‪ ,‬ולא על המלא‪.‬‬ ‫ור"ל‪ ,‬דכשראתה שרה שישמעאל שמע את הבשורה שבשר המלא‬ ‫לאברה אבינו ע"ה פחדה מעי הרע של ישמעאל‪ ,‬ולכ צחקה ועשתה‬ ‫הדבר לריק להבל‪ ,‬אע"פ שבלבה האמינה באמונה שלימה לדברי‬ ‫המלא‪ ,‬מ"מ צחקה לפני‪ .‬וא" על פי כ אמר לו הקב"ה לאברה‪:‬‬ ‫"למה זה צחקה שרה לאמר הא" אמנ אלד ואני זקנתי" כלומר‪ ,‬למה‬ ‫השתמשה בדר זה למנוע עי הרע‪ ,‬הלא ישנה דר אחרת‪' :‬הא"‬ ‫אמנ אלד' ראשי‪-‬תיבות ה'א'א' שהוא ש סגולה נגד עי הרע שלא‬ ‫תשלוט‪ ,‬וכיוו שישנה עצה אחרת‪ ,‬לא היה לה להראות כאילו אינה‬ ‫מאמינה לדברי המלא ח"ו‪ .‬וזהו פירוש המדרש הנ"ל‪ ,‬דמשרע"ה‬ ‫אמר‪" :‬ה' אלקיכ הרבה אתכ"‪ ,‬והקשה בספר קרניי )להמקובל‬ ‫האלקי רבי אהר קרדינא זי"ע( על הלשו שאמר משה על ישראל‬ ‫'הרבה אתכ' שהוא ח"ו כמו להכניס בה עה"ר‪ .‬ותיר‪ ,#‬שיש בקבלה‬ ‫מרב הונא סגולה נגד עה"ר לומר הפסוק‪" :‬א'שתחוה א'ל ה'יכל קדש‬ ‫ביראת שיש בו הש הא"א בר"ת‪ .‬שהוא שמירה מעה"ר‪ .‬וזהו כוונת‬ ‫המדרש‪ ,‬לתר‪ #‬אי אמר משה רבינו לשו 'הרבה אתכ' להכניס ח"ו‬ ‫עה"ר על ישראל‪ ,‬ותיר‪ :#‬זהו שאמר הכתוב אשתחוה אל היכל קדש‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬ ‫וגו'‪ ,‬שמשה אמר ג פסוק זה שהוא שמירה‪.‬‬

‫)כ"ק מר אדמו"ר שליט"א(‬

‫ראה החילותי תת לפני וגו'‪) .‬ב‪ ,‬לא(‬ ‫ובמד"ר )א‪ ,‬כג(‪" :‬זה שאמר הכתוב )משלי יג‪ ,‬יב( 'תוחלת ממושכה‬ ‫מחלה לב'‪ .‬א"ר עזריה מדבר בישועה העומדת לבא‪ ,‬כיצד שהנביא‬ ‫אומר לישראל )חגי ב‪ ,‬ו( 'עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמי‬ ‫ואת האר‪ '#‬ה אומרי 'תוחלת ממושכה מחלה לב'‪ ,‬כיו שאמר לה‬ ‫)ישעי' סב יא( 'הנה ישע בא'‪ ,‬אמרו )משלי יג‪ ,‬יב( 'וע‪ #‬חיי תאוה‬ ‫באה'"‪ .‬ויש לבאר את דברי הויכוח בי בני ישראל ע הנביא בהקד‬ ‫דברי כ"ק מ ר מהר"ש זי"ע שדקדק על מה שאומרי‪" :‬ושויתי ה'‬ ‫לקראתי שתרחמני עוד בגלותי לגאלני"‪ ,‬דלכאורה היה צרי לומר‬ ‫'שתרחמני לגאלני' ומהי ההדגשה 'עוד בגלותי'‪ .‬וביאר הכונה‪ ,‬דישראל‬ ‫מבקשי מאת אביה שבשמי שכבר עתה‪ ,‬בעוד בגלות‪ ,‬ירח‬ ‫עליה וימשי לה מעי הישועות שיהיו בעת הגאולה העתידה‪ ,‬וזהו‪:‬‬ ‫"שתרחמני עוד בגלותי לגאלני"‪ .‬וז"ש במדרש‪ :‬כשהנביא אומר‬ ‫לישראל 'עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמי ואת האר‪'#‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שבישר לה על הגאולה העתידה שתהיה בקרוב‪' :‬עוד מעט‬ ‫היא' ה אומרי 'תוחלת ממושכה מחלה לב' כי כבר כשל כח הסבל‬ ‫להמתי על הישועה שעדיי לא באה‪ .‬אמנ כיו שאמר לה 'הנה‬ ‫ישע בא' פירוש‪ ,‬כבר עתה בגלות ישע בא‪ ,‬כי הקב"ה ימשי זה‬ ‫עתה ישועות מהגאולה העתידה אמרו 'וע‪ #‬חיי תאוה באה' כיו‬ ‫שנתבשרו על הישועה הבאה זה עתה היא ע‪ #‬חיי לה‪.‬‬

‫ה' אלקי אבותכ יס עליכ ככ אל פעמי וגו'‪) .‬א‪ ,‬יא(‬ ‫פירש"י ז"ל‪" :‬אמרו לו" משה‪ ,‬אתה נות קצבה לברכותינו וכו'‪ ,‬אמר‬ ‫לה‪ :‬זו משלי היא‪ ,‬אבל הוא יבר אתכ כאשר דבר לכ"‪ .‬כ"ק מר‬ ‫מהרי"ד זי"ע פירש שרמז לה באמרו‪" :‬זו משלי היא"‪ ,‬למה שמובא‬ ‫בסידור האריז"ל בתפילת שחרית של שבת‪ ,‬ישמח משה במתנת‬ ‫חלקו‪ ,‬כי כשעלה משה אל ההר לקבל את התורה נתנו לו אל" חלקי‬ ‫של אור‪ ,‬שהוא סוד אל" רבתי של‪ :‬אד שת אנוש )בתחילת דברי‬ ‫הימי( וכשעשו ישראל את העגל נאבדו ממנו בעו ישראל ולכ א'‬ ‫דויקרא זעירא וכו'‪ .‬ואמנ בכל ערב שבת בלילה חוזר משה רבינו‬ ‫לקבל האל" חלקי שנאבדו ממנו ולוקח בסוד תוספת שבת‪ ,‬ואז‬ ‫הוא מחזיר הכתרי של ישראל לה ומאלו הכתרי יורשי ישראל‬ ‫תוספת שבת בכל ערב שבת והוא שרמז לה‪ :‬זו ‪ -‬היינו מה שבירכ‬ ‫באל" פעמי ‪ -‬משלי היא‪ ,‬היינו מהאל" חלקי של אור שה שלי‪,‬‬ ‫שזוכה לקבל בחזרה והוא משפיע לה בטובת עי‪ .‬ואפשר לומר‬ ‫שזהו המש הפסוקי ‪ -‬איכה אשא לבדי טרחכ ומשאכ וריבכ ‪-‬‬ ‫רמז לריב קרח ועדתו שטענת היתה‪ :‬כי כל העדה כול קדושי‪,‬‬ ‫וכפירש"י ז"ל כול שמעו בסיני אנכי ה' אלקי וגו'‪ ,‬והיינו שביקשו‬ ‫לזכות בעצמ לאל" האורות שניתנו למשה מסיני‪ ,‬והנה בסידור‬ ‫האריז"ל )בתפילת מזמור שיר ליו השבת( מובא כי מזמור שיר ליו‬

‫)כ"ק מר מהר"א זי"ע(‬

‫ואת יהושע צויתי בעת ההוא לאמר עיני הראת את כל אשר‬ ‫עשה ה' אלקיכ לשני המלכי האלה כ יעשה ה' לכל הממלכות‬ ‫אשר אתה עבר שמה‪) .‬ג‪ ,‬כא( כבר תמהו שלא נזכר כא מה שנצטוה‬

‫ד‬

‫כלל‪ ,‬ומהו הלשו‪ :‬ואת יהושע צויתי‪ .‬א ביאור הדבר הוא בהקד‬ ‫הסיפור שבא אחד לפני כ"ק מר מהר"ש זי"ע וביקש את ברכתו‬ ‫שיזכה לשלימות האמונה‪ ,‬וענה לו‪ ,‬על כ שאי ל חיזוק גדול‬ ‫באמונה ממה שאד מתבונ בעצמו‪ ,‬שבכל עת שהוא מבקש ממנו‬ ‫יתבר ומתפלל לפניו‪ ,‬הוא עוזר לו וממלא משאלות לבו לטובה‪ ,‬ומזה‬ ‫עצמו יכול להתחזק ולהוסי" באמונה‪ .‬וכעת נבי את הכתוב שלפנינו‪:‬‬ ‫ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמר‪ ,‬ומה היה הציווי על כ באה‬ ‫התשובה‪ :‬עיני הרואות את כל אשר עשה ה' אלקיכ לשני המלכי‬ ‫האלה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שתתחזקו באמונה ובבטחו‪ ,‬על סמ מעשה ה' אשר‬ ‫עשה עמכ עד עתה‪ .‬וכאשר תאמינו בו יתבר בשלימות אזי תהיו‬ ‫סמוכי ובטוחי כי‪ :‬כ יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר‬ ‫)כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬ ‫שמה‪ ,‬בכחה של אמונה השלימה‪.‬‬

‫משל ונמשל לפרשת השבוע‬ ‫הפטרה‪ :‬ישראל לא ידע עמי לא התבונ הנה‬ ‫הג שהזמ גרמא להיות עצב ונאנח על‬ ‫חורב בית ה'‪ ,‬עכ"ז יש לחזק את עצמו‬ ‫ולטהר לבבו ולעבוד ה' בתורה ותפלה‬ ‫בשמחה‪ ,‬בפרט בשעת אמירת שירות‬ ‫ותשבחות‪ .‬ולהבי זה על פי משל ומליצה‪,‬‬ ‫מדר מל בשר וד שיש לו כל מיני טוב‬ ‫ומיני שמחה‪ ,‬וג מנגני בתו" ומחול וכנור‬ ‫ועוגב‪ ,‬ובודאי כאשר טוב לב המל והוא‬ ‫שרוי בשמחה‪ ,‬אי מ הצור לו אל‬ ‫המשוררי והמנעימי בקולי קולות‪ ,‬כי‬

‫בלאו הכי יש לו שמחת לב‪ .‬אכ כאשר‬ ‫לפעמי בא עת עצב ויגו ממקרה אשר‬ ‫הקרהו‪ ,‬אז יקראו הפורטי על נבל לשיר‬ ‫ולזמר לשמח לבבו ולהצהיל פני‪ .‬וכ‬ ‫הנמשל ודוגמא כביכול אל קדושתו ית'‪,‬‬ ‫שבוודאי משרתיו ברקיע מנעימי לו‬ ‫ומקלסי שמו‪ ,‬רק בזמ שבית המקדש חרב‬ ‫יש עצב בבתי בראי‪ ,‬אז צריכי מי אשר נגע‬ ‫ה' בלבו‪ ,‬להתחזק ולכנוס אל בתי גוואי‬ ‫ולהפשיט עצמו מכל מיני עצבות‪ ,‬ולשמח‬ ‫כבוד המל‪ ,‬ולומר לפניו‪ :‬אתה מלכנו‬

‫מעול וג עכשיו‪ ,‬ותמלו לעול ועד‪ ,‬והכל‬ ‫כאי נגד‪ ,‬ועלו מושיעי בהר ציו‪ ,‬ויאתיו‬ ‫כל לעבד ויתנו ל כתר מלוכה‪ ...‬ועיקר‬ ‫העני להתחזק ולאמ‪ #‬את לבבו בעתי‬ ‫הללו‪ ,‬לבלתי יפול ברשת ההתרשלות מעבוד‬ ‫ה' חלילה‪ ,‬ואפילו בתשעה באב שהוא חוש‬ ‫למראית עי‪ ,‬הג שיש לבכות במר נפש על‬ ‫כל אשר מצאתנו ביו ההוא‪ ,‬מכל מקו יש‬ ‫לשמח לב המל בשמחה העתידה שבו יולד‬ ‫מנח ויגאלנו במהרה וישמח ה' במעשיו‬ ‫והיתה לו המלוכה כימי קד‪) .‬עבודת ישראל(‬

‫את דבריו הקשי וה יצאו ונשמטו לה‬ ‫מהשולח‪ .‬כשראה החוזה מלובלי כ‬ ‫חזר ואמר לה‪ :‬ה' יושיעכ שלא יהיו‬ ‫לכ בני גרועי ממני‪ ...‬ונתפייסו וחזרו‬ ‫לשבת לשולח‪ .‬הרה"ק רבי לייב'לה אייגר‬ ‫הסביר שכ נהג ג משה רבינו‪ .‬בתחילה‬ ‫הוא הוכיח את בני ישראל קשות‪:‬‬

‫"במדבר‪ ,‬בערבה‪ ,‬מול סו"‪ ,‬בי פאר ובי‬ ‫תופל ולב וחצרות ודי זהב"‪ ,‬וכפי שפירש‬ ‫רש"י ש שכול דברי תוכחה ה‪ ,‬וכיוו‬ ‫שראה שנפלו בני ישראל לעצבות הוא‬ ‫חזר ואמר לה‪" :‬יוס" ה' עליכ ככ‬ ‫אל" פעמי"‪ ,‬היינו כמותכ‪ ,‬כפי מצבכ‪,‬‬ ‫ובזה נתפייסו‪.‬‬

‫סיפור על פרשת השבוע‬ ‫אלה הדברי אשר דבר משה אל כל‬ ‫ישראל בעבר הירד במדבר בערבה מול‬ ‫סו )א‪ ,‬א(‪ .‬פע כשישב הרה"ק החוזה‬ ‫מלובלי זי"ע בראש השולח ותלמידיו‬ ‫יושבי סביבו‪ ,‬פתח והחל להוכיח את‬ ‫עצמו על עוונותיו והחל מבזה את עצמו‬ ‫בבזיונות‪ ,‬עד שנלאו התלמידי לשמוע‬

‫יומא דהילולא‬

‫המקובל האלקי רבינו יצחק לוריא )האר"י הקדוש( זי"ע נלב"ע ה' מנח אב של"ב‬ ‫חיל ורעדה יאחזנו‪ ,‬בבואנו להעלות זכרו‬ ‫קדוש ונגוע בקצהו של מגורת האר"י במסתרי‪,‬‬ ‫וא" להצי‪ #‬מבי חרכי הרז על קר אחת מזהרי‬ ‫חמה‪" ,‬האור המאיר לאר‪ #‬ולדרי‪ ,‬עיר וקדיש‬ ‫מלא אלקי אלקי קודש קדשי‪ ,‬רבינו יצחק‬ ‫לוריא זצ"ל" אשר "היה מדרגתו גדול מ‬ ‫הנביאי‪ ,‬לא נראה ולא נשמע מדרגות גבוהות‬ ‫כאלו א" בימות התנאי‪ ,‬ולא נתגלה מדרגתו‬ ‫חלק מאל" אלפי אלפי ממש‪ ,‬בלי גוזמא" –‬ ‫כפי שמתארו הרה"ק רבי יצחק אייזיק‬ ‫מקאמארנא זי"ע בספרו "זר זהב"‪.‬‬ ‫בגודל קדושתו חרדו גדולי הדורות א"‬ ‫להעלות על דל שפתיי את שמו הקדוש‬ ‫והנורא‪ ,‬כנודע לרוב‪ ,‬וכה מעיד הגה"ק רבי חיי‬ ‫מוולאזי זצ"ל בחרדת קודש )בהקדמתו לביאור‬ ‫הגר"א על "ספרא דצניעותא(‪ ,‬כי "ג על דברת‬ ‫מר רבינו הקדוש איש האלקי נורא האריז"ל‪,‬‬ ‫עיני ראו יקר תפארת קדושת האר"יז"ל בעיני‬ ‫רבינו הגדול )הגר"א מוילנא( נ"ע‪ ,‬כי מידי דברי‬ ‫עמו אודותיו‪ ,‬אירתע כולא גופיה‪ ,‬ואמר‪ :‬מה‬ ‫נאמר ונדבר מקדוש ה' איש אלקי קדוש ונורא‬ ‫כמוהו‪ ,‬ונגלו לו תעלומות חכמה‪ ,‬ומעת אשר‬ ‫זכה לגילוי אליהו זל"ט פעמי‪ ,‬הוגדל השגתו‬ ‫למעלה למעלה להפליא"‪.‬‬ ‫לספר את קדושת וגדולת רבינו האר"י הק'‬ ‫זי"ע כח מי יכיל" מציי תלמידו רבי חיי‬ ‫ויטאל זצוק"ל‪ ,‬ובפתח ספרו "ע‪ #‬חיי" היא‬ ‫מספר אפס קצהו מגדולת רבו‪" :‬כמו שבכל דור‬ ‫ודור‪ ,‬אלקי הראשוני והאחרוני הפליא חסדו‬ ‫עמנו‪ ,‬כ היו הזה חש" את זרוע קדשו ושלח‬ ‫לנו עיר וקדיש מ שמיא נחית הרב החסיד‬ ‫המקובל האלקי בדורו‪ ...‬ואילו באתי לכתוב כל‬ ‫אשר קיבלתי ממורי זלה"ה לא יספיקו כל‬ ‫עורות אילי נביות"‪ .‬לו דומיה תהלה‪ ,‬יחיד‬ ‫מיחידי הדורות‪ ,‬ניצו‪ #‬מנשמת משה רבינו ע"ה‪,‬‬ ‫שורש נשמתו מהתנא האלוקי הרשב"י ועליו‬ ‫נאמר עלית למרו שבית שב"י ראשי תיבות‬ ‫למפרע יצחק בר שלמה‪ ,‬והוא קשור לנשמת‬ ‫משיח ב יוס"‪.‬‬ ‫בשעה שירדה נשמתו הטהורה מגבהי‬ ‫מרומי נתמלא העול כולו אורה‪ .‬ה ראשוני‬ ‫כמלאכי‪ ,‬כבר דברו וגילו נשגבות בסוד נשמתו‬ ‫העילאית‪ .‬תלמידו הגדול המקובל האלוקי רבינו‬ ‫חיי ויטאל זצ"ל כותב ב"ספר הגלגולי" )פר'‬ ‫סד(‪" :‬מורי זלה"ה היה נצו‪ #‬משה רבינו ע"ה"‬

‫ואילו המקובל האלוקי רבי משה ב"ר רבי מנח‬ ‫זצ"ל‪ ,‬תלמיד הגאו רבי דוד אופנהיי זצ"ל‪,‬‬ ‫רבה של פראג ונשיא א"י‪ ,‬בספרו "ויקהל משה"‬ ‫מגלה ששורש "נשמת מורנו ורבינו פה קודש‬ ‫קדשי האריז"ל אור שבעת הימי" הוא נשמת‬ ‫"בצלאל ב אורי וכו'‪ ,‬ובידו נת המאציל העליו‬ ‫רשות לפתוח המקורות והצינורות העליוני‬ ‫ברזי דאורייתא‪ ,‬ואמר לנו בפירוש שהנסתרות‬ ‫בזמ הזה ה כמו הנגלות וכו' אשר שלחו‬ ‫אלקי לפנינו להאיר לנו מתו החוש‬ ‫והאפילה"‪.‬‬ ‫עריסתו עמדה בירושלי כדברי החיד"א‬ ‫"וכבר נודע דרבינו האר"י זי"ע נולד בשנת רצ"ד‬ ‫לאביו הגה"ק רבי שלמה זצ"ל קרוב משפחה‬ ‫להמהרש"ל זי"ע‪ ,‬בעיר הקודש ירושלי ת"ו‪,‬‬ ‫ומפי זקני שער נודע הבית שנולד וזכינו‬ ‫לראותה"‪ .‬ש משפחתו היה לוריא אשכנזי‬ ‫וישנ השערות שונות בדבר מוצאו‪ .‬לדעת‬ ‫החת סופר או"ח סימ קצ"ז כתב שהאר"י‬ ‫הקדוש "יע כי היה ספרדי" ובשו"ת דברי חיי‬ ‫ח"ב או"ח סי' ח' השיג עליו אמנ ביוס" אומ‪#‬‬ ‫להחיד"א סימ כ' כתב שהיה מחכמי אשכנז‬ ‫ובס' "שדה חמד" הארי אודות מוצא האר"י‬ ‫זי"ע‪ ,‬והוא מסיי‪ :‬היה אשכנזי‪ ,‬ורבני אשכנזי‬ ‫נקטי שהיה ספרדי"‬ ‫בהיותו כב שמונה נתיית מאביו‪" ,‬ואמו‬ ‫הלכה לאר‪ #‬מצרי לבית אחיה‪ ,‬רבי מרדכי‬ ‫פרנסיס זצ"ל שהיה בעל המכס‪ ,‬וש נתגדל‬ ‫בבית דודו הגביר‪ ,‬ונת לו בתו לאשה" עוד‬ ‫בהיותו במצרי זכה לגילוי אליהו פעמי רבות‪,‬‬ ‫ואליהו הנביא הוא שציווה עליו בשנת ש"ל‪,‬‬ ‫בהיותו כב שלושי ושש שני‪ ,‬לעלות לאר‪#‬‬ ‫ישראל להשתקע בצפת ולמסור את סודותיו‬ ‫בתורת הנסתר ורזיה הכמוסי להגה"ק רבי‬ ‫חיי ויטאל זי"ע‪ ,‬א כי הלה נמצא באותו זמ‬ ‫בדמשק‪ .‬כאמור‪ ,‬עבר יחד ע משפחתו‬ ‫מירושלי מקו הולדתו למצרי‪ ,‬ש למד‬ ‫תורה בבית מדרשו של הרדב"ז רבו המובהק‬ ‫בנגלה‪ .‬כ למד תורה אצל רבי בצלאל אשכנזי‬ ‫בעל ה"שיטה מקובצת" על הש"ס‪ ,‬א" הוא‬ ‫תלמידו של הרדב"ז אלא שהיה קשיש מהאר"י‬ ‫הק' והיה להאר"י בבחינת רב וחבר כאחד‪ ,‬וידוע‬ ‫לנו כי האר"י הק' השתת" אתו בחיבור שיטות‬ ‫על מסכתות שונות‪ .‬והחיד"א מביא שבבחרותו‬ ‫חיבר שיטה על מס' זבחי‪.‬‬

‫ה‬

‫האר"י הק' נטה להתבודדות וחי בטהרה‬ ‫ובפרישות ומיד אחרי נישואיו ישב שבע שני‬ ‫רצופות אצל רבו ר' בצלאל אשכנזי‪ ,‬ושש שני‬ ‫בבית בודד השיי לחותנו על חו" הנהר נילוס‬ ‫כשהוא פרוש מחיי העול הזה ולא היה בא‬ ‫לביתו ולמשפחתו בעיר אלא לשבתות‪ .‬כבר‬ ‫מגיל צעיר התבלט בקדושתו ובגדולתו‪ .‬יודע‬ ‫עתידות ומגיד עוד בילדותו ובזה הפליא את‬ ‫רבותיו שראו בזה אות שהוא נוצר לגדולות‪ .‬ידע‬ ‫האר"י הק' להכיר בפרצופו של כל אד מהו‬ ‫שורש נשמתו‪ ,‬מה ה החטאי אשר חטא‬ ‫בגלגול זה ובגלגולי שקדמו לו‪ ,‬וכיצד יכול‬ ‫הוא לתק את הפגימות אשר פג בנשמתו‬ ‫ומהו דר תשובתו‪ ,‬לכ היו רבי פוני אליו‬ ‫בשאלות אלו והוא היה מדריכ ומחזיר‬ ‫למוטב‪.‬‬ ‫בציינו את גדולת רבו האר"י הק' לגלות‬ ‫סודות הקבלה‪ ,‬מציי תלמידו רבי חיי ויטאל‪:‬‬ ‫"ולולי כי יגורתי מפני א" וחמה‪ ,‬קנאת המתגבר‬ ‫עלי ימצאו באנשי דורינו חכמי בדעת‪ ,‬ויקשו‬ ‫ערפ לבלתי האמ כי יש אלקי באר‪ ,#‬ויראתי‬ ‫פ מקנאת בשמע גדולתו ונפלאותיו‪ ,‬ח"ו‪,‬‬ ‫יטילו פג בקדשי‪ ,‬הייתי מספר מקצת דרכיו‬ ‫ונפלאותיו‪ ,‬אשר עיני ראו ולא זר דברי‬ ‫מבוהלי לא נראו בכל האר‪ #‬מימות תנאי‬ ‫כרשב"י וחבריו‪ ,‬ומרשב"י עד הראב"ד ז"ל היתה‬ ‫החכמה הזאת הולכת מפה אל פה‪ ,‬ואליהו ז"ל‬ ‫נגלה אליה לקצת מהחכמי עד הרמב"‬ ‫ומהרמב" ז"ל עד מורי זלה"ה לא היה מי‬ ‫שישיג בחכמה זאת אל אמיתותה כמוהו"‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי חיי וויטאל זי"ע מעיד על רבו‬ ‫האר"י הק' שהיה מכיר בשיחות עופות ובשיחות‬ ‫דקלי‪ ,‬אילנות ועשבי‪ ,‬בסוד "כי אב מקיר‬ ‫תזעק"‪ ,‬ושלהובי פחמי ובשיחת מלאכי‪ ,‬והיה‬ ‫מדבר ברוחות מהגלגולי רוח טוב ורוח רע‪,‬‬ ‫והיה מכיר בריח הבגדי ומביא נשמת אד‬ ‫בעודו חי ומדבר עמו כל צרכו וחפצו‪ ,‬ואחר כ‬ ‫מסירהו והיה רואה נשמות בעת צאת מהגו"‬ ‫ובבתי הקברות‪ ,‬ובעלות בכל ער"ש לג"ע והיה‬ ‫מגלי לו רזי תורה"‪ .‬ועוד כותב )בהקדמתו‬ ‫לשער ההקדמות ד‪ ,‬א( וז"ל‪" :‬עיר וקדיש מ‬ ‫שמיא נחית הרב הגדול האלוקי החסיד מורי‬ ‫ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה‪ ,‬מלא‬ ‫תורה כרמו במקרא‪ ,‬במשנה‪ ,‬בתלמוד‪ ,‬בפלפול‪,‬‬ ‫במדרשי והגדות‪ ,‬במעשה בראשית‪ ,‬במעשה‬

‫מרכבה‪ ,‬בקי בשיחת אילנות‪ ,‬בשיחת עופות‪,‬‬ ‫בשיחת מלאכי‪ ,‬מכיר בחכמת הפרצו" הנזכר‬ ‫ברשב"י )זוה"ק ח"ג ע‪-‬עח( בפסוק‪ :‬ואתה‬ ‫תחזה )שמות יח‪ ,‬כא(‪ ,‬יודע בכל מעשי בני אד‬ ‫שעשו ושעתידי לעשות‪ ,‬יודע במחשבות בני‬ ‫אד טר יוציאו מ הכח אל הפועל‪ ,‬יודע‬ ‫עתידות וכל הדברי ההווי בכל האר‪ ,#‬ולמה‬ ‫שנגזר תמיד בשמי‪ ,‬ידע בחכמת הגלגול מי‬ ‫חדש ומי יש וכו'‪ ,‬מסתכל וצופה בעיניו נשמות‬ ‫הצדיקי הראשוני והאחרוני ומתעסק עמה‬ ‫בחכמת האמת"‪.‬‬ ‫רבי חיי ויטאל בספרו פרי ע‪ #‬חיי )שער‬ ‫קריאת שמע ד" עה‪ ,‬ב( מביא שרבנו האר"י‬ ‫הקדוש יש בשבת זמ מה‪ ,‬ומצאו מרח"‬ ‫בשפתיו בתו השינה‪ ,‬לאחר כ אמר לרבי‬ ‫אברה הלוי "חיי שעסקתי עכשיו בישיבה של‬ ‫מעלה בפרשת בלק ובלע דברי נפלאי‪ ...‬א‬ ‫הייתי דורש שמוני שני רצופי יומ ולילה‪,‬‬ ‫מה ששמעתי עתה‪ ,‬איני יכול להשלי‪."...‬‬ ‫ופע סיפר האר"י הק' לתלמידיו שהי' כעת‬ ‫בג עד ובקשהו תלמידיו לספר לה מה שראה‬ ‫השיב לה האר"י הק' שעבור כל דבר שראה‬ ‫ש צרי שבעי שנה למסור לה‪.‬‬ ‫הגה"ק הגר"א אמר עליו )הובא בהקדמת‬ ‫רבי חיי מוואלזי לספר ספרא דצניעותא( "מה‬ ‫נאמר ונדבר מקדוש ה' איש אלוקי ונורא‬ ‫כמוהו‪ ,‬ונגלו כל תעלומות חכמה‪ ,‬ומעת אשר‬ ‫זכה לגלוי אליהו ז"ל‪ ,‬פעמי הוגדלה השגתו‬ ‫למעלה למעלה עד להפליא"‪ .‬בעלותו לצפת‬ ‫החליט לשמוע תורה מפי הגה"ק רבי משה‬ ‫קורדובירו זי"ע‪ ,‬ראש המקובלי בדור ההוא‪.‬‬ ‫הוא שמע על גדולתו של הגה"ק רבי משה‬ ‫קורדובירו זי"ע בתורת הסוד ועל פירושו הגדול‬ ‫והמקי" בש "אור יקר" על ספר הזוהר אמנ ‬ ‫התקרב האר"י הק' ע הרמ"ק והתחיל ללמוד‬ ‫עמו תורת הנסתר אול הרמ"ק נפטר זמ מה‬ ‫אחרי בואו של האר"י‪ ,‬ואחרי הסתלקותו‬ ‫התחיל האר"י הק' לדרוש בענייני קבלה בבית‬ ‫הכנסת של האשכנזי בצפת‪.‬‬ ‫מסופר‪ :‬הדבר היה ביו ביו כ"ג בתמוז‪.‬‬ ‫בי יהודי צפת נפוצה השמועה כי החסיד‬ ‫הטהור והקדוש חולה אנוש ושוכב על ערש דוי‪.‬‬ ‫הכל מיהרו לשפ שיח לפני רופא כל בשר‪ ,‬כי‬ ‫ישלח רפואה שלימה בתו שאר חולי ישראל‬ ‫לרבי משה ב רבי יעקב‪ .‬גדולי הקהילה‬ ‫הקדושה ותלמידיו המובהקי חשו אל ביתו‪,‬‬ ‫ובלב נשבר מלמלו תחינה ובקשה אל החות‬ ‫חיי לכל חי‪ ,‬כי יארי את ימיו ושנותיו של‬ ‫רב ב ארבעי ושמונה השני‪ ,‬למע יזכו‬ ‫להוסי" ולשמוע לקח מפיו עוד שני רבות‪.‬‬ ‫ואול הרמ"ק שכב במטתו חוור ודומ‪ ,‬ולא‬ ‫גילה אותות חיי‪ .‬לפתע פקח את עיניו ורמז‬ ‫באצבעו לקהל תלמידיו‪ ,‬כי ברצונו לומר לה‬ ‫דבר מה‪ .‬הס השל בחדר‪ ,‬והכל הטו אזנ‬ ‫לשמוע‪ .‬א" כי ליב לפיה לא גילה‪ ,‬ידוע ידעו‬ ‫כי רב מתכוו להשמיע עתה בפניה את‬ ‫צואתו אליה‪ .‬בקול חלוש א ברור יצאו‬ ‫המילי לאט מפיו‪" .‬דעו לכ‪ ,‬רבותי ותלמידי"‬ ‫אמר‪" ,‬היו הריני נפרד מעליכ אל בית עולמי‪,‬‬ ‫מ השמי מסרו לי‪ ,‬כי עתיד איש אחד מחכמי‬ ‫צפת לקו ולהאיר את עיניכ בתורת הקבלה‪.‬‬ ‫אמנ דרכו ושיטתו בחכמת הנסתר שונות‬ ‫מדרכי‪ ,‬על פיה למדתי אתכ; על כל פני אי‬ ‫הוא חולק עלי‪ .‬דעו‪ ,‬תלמידי" המשי החולה את‬ ‫דבריו‪ ,‬וקולו נחלש והול "כי כאשר החילותי‬ ‫ללמדכ את הח"‪ ,‬עדיי היו סתומי צנורות‬ ‫השפע‪ ,‬דרכ עוברי סודות התורה מ השמי‬ ‫אל האנשי הראויי לכ; גדולי הדורות עד‬ ‫הנה לא היה בכוח להשיג השגות רבות אלא‬ ‫במאמ‪ #‬רב מאד‪ .‬בר‪ ,‬אחרי מותי יפתחו‬ ‫צנורות השפע‪ ,‬ויהיה ביכולת הצדיקי לרדת‬ ‫לעמק של סודות רבי‪ .‬האיש‪ ,‬אשר עליו‬

‫רמזתי‪ ,‬זכה לכ‪ ,‬ודברי התורה שיגלה לכ‬ ‫בחכמת הקבלה עמוקי ה וגדולי מאלו‬ ‫ששמעת מפי‪ .‬הוו זהירי איפוא מלחשוד בו‪,‬‬ ‫כי מזלזל הוא בדברי או חולק עליה‪ ,‬והשמרו‬ ‫מחלוק עליו!"‪ .‬דברי אלה כתב הגה"ק רבי‬ ‫חיי מוולוז'י בש רבו הגר"א מוילנא )אורחות‬ ‫חיי( הרמ"ק עצמו העיד על כ‪ ,‬כאשר שלושה‬ ‫חודשי אחר פטירתו נגלה בחלו הלילה לרבי‬ ‫חיי ויטאל‪ ,‬הוא אמר לו שקבלת האריז"ל‬ ‫אמיתית ופנימית יותר‪ ,‬וש בעול האמת יושב‬ ‫הוא‪ ,‬הרמ"ק‪ ,‬ולומד את תורת הנסתר בדר‬ ‫הקבלה של האריז"ל‪.‬‬ ‫סיפר הרידב"ז מסלוצק בש הגה"ק הגר"א‬ ‫זצ"ל דהרדב"ז רבו הישיש של האר"י הק' חשש‬ ‫כי אי רבי יצחק תלמידו ראוי למלא את מקו‬ ‫הרמ"ק ולעסוק בח"‪ ,‬הוא שלח לקראו אליו‪,‬‬ ‫ובבואו אמר לו‪" :‬בבקשה ממ‪ ,‬תלמידי חביבי‪,‬‬ ‫אל תהא דורש בנסתרות לפני תלמידי‪ ,‬לפי‬ ‫שאי דעת כשרה לכ עדי" שמע האר"י את‬ ‫דברי רבו בהכנעה‪ ,‬ואול השתמט ולא הבטיח‬ ‫דבר ברור‪ .‬בר‪ ,‬ג לאחר מכ לא חדלו‬ ‫התלמידי לבקש‪ ,‬כי יורה לה את דר האמת‬ ‫בלמוד‪ ,‬והוא לא ראה עצמו פטור מ החובה‬ ‫לחלוק לה מאוצרות ידיעותיו‪ .‬שמור שמר‬ ‫בלבו את דברי אליהו הנביא זכור לטוב‪ ,‬אשר‬ ‫אמר אליו במצרי‪ ,‬כי ימיו קצרי‪ ,‬וכי בצפת‬ ‫תתגלה תורתו ברבי ותמסר לדורות הבאי‪.‬‬ ‫הזמ קצר אפוא והמלאכה מרובה מאד‪ .‬אי‬ ‫הוא יכול להענות לפנית רבו הרדב"ז ולהמנע‬ ‫מהרבצת תורתו‪ ,‬מה עוד שבקשה זו בטעות‬ ‫יסודה‪ .‬כראות רבי דוד ב זמרא שרבי יצחק‬ ‫לוריא מתעל מדרישתו המפורשת‪ ,‬החליט‬ ‫להוכיח לו בעליל‪ ,‬כי אמנ אי דרגתו מגעת‬ ‫עדיי לשמש רב לתלמידי בעלי שעור קומה‬ ‫ר שכזה‪ .‬עמד אפוא ושלח את רבי בצלאל‬ ‫אשכנזי‪ ,‬החכ והמקבל הגדול‪ ,‬שהיה א" הוא‬ ‫רבו ורעו של האר"י במצרי לשמוע את שעורו‪,‬‬ ‫להקשות עליו ולהפרי ולסתר את דבריו מכל‬ ‫וכל‪ .‬הל רבי בצלאל כמצות רבו אל שעורו של‬ ‫האר"י‪ ,‬בהגיעו אל בית המדרש נוכח לראות‬ ‫להפתעתו ‪ ,‬כי בי התלמידי המאזיני לדרשה‬ ‫יושב הרדב"ז בכבודו ובעצמו‪ ,‬וכלו קשב! עשה‬ ‫השליח א" הוא אזנו כאפרכסת והקשיב‬ ‫בתשומת לב לתורת חיי הנובעת מפי האר"י‪,‬‬ ‫ומרגע לרגע גברה התפעלותו והשתוממותו על‬ ‫עו‪2‬מק השגותיו של הדובר‪ .‬נדה ומלא הערכה‬ ‫שב אל הרדב"ז‪ ,‬והנה לפליאתו לא היה ק‪:#‬‬ ‫"ובכ" – שאל רבי דוד – "המלאת את שליחות‬ ‫כהלכה? הסתרת את בנינו של רבי יצחק‪ ,‬כפי‬ ‫אשר נדברנו?" "הכיצד זה" פלט רבי בצלאל‬ ‫בתמהו – "יכלתי להפרי את דבריו‪ ,‬והלוא במו‬ ‫עיני ראיתי‪ ,‬רבי ומורי‪ ,‬יושב קשוב ומרתק לכל‬ ‫היוצא מפיו‪ ,‬וא" אני עצמי לא אכחד הל לבי‬ ‫שבי אחר דברי אלקי חיי שנאמרו ש‪,‬‬ ‫נפלאי ועמקי לאי שעור!" עתה הבי‬ ‫הרדב"ז‪ ,‬כי אליהו הנביא‪ ,‬זכור לטוב‪ ,‬התלבש‬ ‫כצלמו ובדמותו שלו לכבודו של האריז"ל‪ ,‬ומני‬ ‫אז לא הוסי" עוד להתנגד לשעוריו‪ .‬והוסי"‬ ‫שהגר"א הי' מסיי בג"פ "אשרי" אשרי‬ ‫האריז"ל שאליהו הנביא ז"ל בא לדרשתו‪ ,‬אשרי‬ ‫הרדב"ז שהתלבש אליהו ז"ל בדמותו‪ ,‬אשרי‬ ‫תלמידו של הרדב"ז שזכה לראות את אליהו‬ ‫הנביא ז"ל‬ ‫שעתו של האר"י הק' הגיעה להתגלות‬ ‫תקופה קצרה לפני הסתלקותו וכדברי החיד"א‬ ‫קיבל הגה"ק רבי חיי ויטאל זי"ע את תורתו‬ ‫מרבו האר"י הק' בשנה אחת ועשרה חדשי‪,‬‬ ‫בשנות של"א של"ב העיד בעל ה"חרדי " זי"ע‬ ‫בשמו "וכ גילה הרב החסיד המקובל מהר"ר‬ ‫יצחק אשכנזי זי"ע לאיש סודו שכל מה שהשיג‬ ‫שנפתחו לו שערי חכמה ורוח הקודש‪ ,‬בשכר‬ ‫שהיה שמח בעשייה של מצוה‪ ,‬שמחה גדולה‬

‫ו‬

‫לאי תכלית‪ ,‬ואמר דהיינו דכתיב‪ :‬תחת אשר לא‬ ‫עבדת את ד' אלקי בשמחה ובטוב לבב מרוב‬ ‫כל‪ ,‬פירוש‪ ,‬מרוב כל‪ ,‬מכל מיני תענוגי‬ ‫שבעול‪ ,‬ומכל זהב ופז רב ואבני טובות‬ ‫ומרגליות"‪ .‬קדושתו וטהרתו אי ערו לה‪ ,‬וכ‬ ‫הורה לתלמידיו "כי אי דבר יותר מוכרח וצרי‬ ‫אל האד לעני ההשגה כמו הטבילה‪ ,‬שצרי‬ ‫שיהיה האד טהור בכל עת"‪ .‬ומובא בחיד"א‪:‬‬ ‫לפי הגילויי של האר"י הק' מוכרחי לומר‬ ‫שהי' לו אפר הפרה יגיעתו בתורה היתה ללא‬ ‫גבול‪ ,‬וכעדות קדשו לתלמידיו ששאלוהו "אי‬ ‫זכה לכל החכמה הזאת‪ ,‬והשיב לי שטרח במאד‬ ‫מאד בחכמה זאת‪ ,‬ואמרתי לו כי ג הרמ"ק ז"ל‬ ‫וג אני חיי טרחתי במאד מאד בחכמה זאת‪.‬‬ ‫ואמר לי שהאמת הוא שטרחנו מאד מאד יותר‬ ‫משאר אנשי דורנו‪ ,‬אבל לא עשינו כמוהו‪,‬כי‬ ‫כמה לילות היה נשאר בלתי שינה על מאמר‬ ‫אחד של ספר הזוהר‪ ,‬ולפעמי ששה לילות של‬ ‫ימי החול שבשבוע היה מתבודד ויושב על עיו‬ ‫מאמר אחד בזוהר בלבד ולא היה יש כל‬ ‫הלילות הה רוב פעמי‪ .‬ופע אחת גילה‬ ‫האריז"ל את אזני תלמידיו‪ ,‬כי על כל סוד וסוד‬ ‫שגלו לו מ השמי היה בוכה בדמעות כמספר‬ ‫שערות זקנו‪ .‬לאחר זמ‪ ,‬כאשר יצא כבר טבעו‬ ‫בעול והתקבצו אליו תלמידי חכמי גדולי‬ ‫לשמוע לקח מפיו‪ ,‬הרי שבבקשו לגלות לה‬ ‫רזי דאוריתא‪ ,‬נוטל היה תחלה רשות מ‬ ‫השמי‪ ,‬וא לא היו מניחי לו ללמד – ראו‬ ‫תלמידיו כיצד הרבה בתפילות אי ק‪ #‬ושפ‬ ‫דמעות רבות‪.‬‬ ‫לאחר כל ההכנות המרובות הללו בלמוד‪,‬‬ ‫בעבודת המדות ובתפלה‪ ,‬זכה הארי ז"ל‬ ‫שנפתחו לו מעינות החכמה ואליהו הנביא‬ ‫נשלח מ השמי להתגלות אליו תדיר וללמדו‬ ‫את סתרי התורה הנעלמי והנשגבי ביותר‪.‬‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬בעת היותו יש היתה נשמתו‬ ‫עולה למרומי שחקי ומגיעה למתיבתא‬ ‫דרקיעא )=בית המדרש של מעלה(‪ ,‬ש בפתח‬ ‫היה עומד מלא הממונה על נשמות כלל‬ ‫ישראל ושואל את פי האר"י‪ :‬במחיצתו של מי‬ ‫רצונו ללמוד עתה? פעמי היה הוא בוחר‬ ‫במתיבתא של כותבי הזהר‪ ,‬הלוא ה התנאי‬ ‫רב המנונא סבא או רב ייבא סבא‪ ,‬וש השיג‬ ‫פתרונ של דברי הזהר‪ ,‬בה עסק באותו היו‪,‬‬ ‫ואשר התקשה לרדת לעומק סודותיה‪ ,‬עתי‬ ‫בחר בישיבת בצלאל ב אורי ב חור‪ ,‬בונה‬ ‫המשכ‪ ,‬או אהר הכה‪ ,‬וש היה משיג את‬ ‫הסודות הרמוזי בתבנית המשכ ובעבודת‬ ‫הקדש‪ ,‬בהזדמניות אחרות בחר ללמוד‬ ‫בישיבת של הנביאי‪ ,‬ש עמד על הרמזי‬ ‫האמורי בחזו הנביאי‪ ,‬על פי בחירתו של‬ ‫האריז"ל היה המלא מוליכו ומושיבו לפני‬ ‫רבותיו אלו‪ ,‬וכ הצליח להשיג מה שאי בכח‬ ‫אנוש לתפס ולהבי‪.‬‬ ‫בשני אלו של התבודדותו היה אליהו‬ ‫הנביא מגלה לו רזי תורה‪ ,‬שלא נתנו להתגלות‬ ‫מימי רבי שמעו בר יוחאי ועד ימיו‪ .‬במקו ‬ ‫אחר מובא שבעסק ההלכה בעיו ע החברי‪,‬‬ ‫ראיתי למורי זלה"ה מתגבר כארי בכח בעת‬ ‫שהיה עוסק בהלכה‪ ,‬עד שהיה נלאה ומזיע זיעה‬ ‫גדולה‪ ,‬ושאלתי את פיו מדוע טורח כל כ‪,‬‬ ‫והשיב לי כי הנה העיו לשבר הקליפות שה‬ ‫הקושיות שיש בהלכה ההיא שאי מניחי לאד‬ ‫להבי אותה ולכ צרי האד לטרוח ולהתיש‬ ‫כחו אז‪ ,‬כי לכ נקראת התורה תושיה‪ ,‬שמתשת‬ ‫כחו של העוסק בה‪ ,‬ולכ ראוי לטרוח ולהתיש‬ ‫כחו בהיותו עוסק בהלכה"‪ .‬יגיעה זו דורשת‬ ‫תפלה ותחנוני‪ ,‬וזהירות יתירה שלא ישיח‬ ‫שיחה בטילה‪ ,‬ויקו בחצי הלילה ויבכה על‬ ‫חסרו הידיעה" וכ תיקו המדות וכדברי קדשו‪,‬‬ ‫"עיקר כל המדות טובות היא שיתנהג האד‬ ‫בשפלות ובענוה וביראת חטא על פניו בתכלית‬

‫האחרו‪ ,‬וג יתרחק בתכלית האחרו מ הגאוה‬ ‫והכעס והקפדה וליצנות ולשו הרע‪ ,‬ואפילו א‬ ‫יש לו סיבה גדולה להקפיד לא יקפיד וכו'‪ ,‬ולא‬ ‫יקפיד אפילו ע בני ביתו‪.‬‬ ‫איתא בשער המצוות לר"ח וויטאל זי"ע )פ'‬ ‫עקב( "פע אחת אירע לי ביו שבת כאב גדול‬ ‫בעיניי‪ ,‬ונמש זה קרוב לב' חדשי‪ ,‬ולא היה‬ ‫בתוכ שו חולי זולתי כאב העיני‪ .‬ושאלתי‬ ‫למורי ז"ל מה היה סיבת הכאב ההוא‪ ,‬ואמר לי‬ ‫ב' סבות‪ :‬האחת היא‪ ,‬לפי שאני פוסע פסיעה‬ ‫גסה במהלכי בימי החול‪ ,‬ונודע כי פסיעה גסה‬ ‫נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אד )עי'‬ ‫שבת קיג‪ :‬תענית י‪ (:‬ואינה חוזרת אלא בקידוש‬ ‫ליל שבת‪ .‬ולפי שבאותו ליל שבת לא נתכונתי‬ ‫באותו הקידוש‪ ,‬לכ בא לי הכאב הזה‪ ,‬סבה ב'‬ ‫היא‪ ,‬לפי שאני הייתי מתפלל תמיד בבית‬ ‫מדרשו‪ ,‬והייתי יושב לימינו לעול‪ ,‬והייתי‬ ‫מסתכל ומביט בו ללמוד דרכי הנהגותיו בכל‬ ‫הפרטי‪ ,‬והוא היה מתכוי בתו תפלתו כוונות‬ ‫גדולות ונוראות אשר על יד היה אור עליו‬ ‫שורה עליו‪ ,‬ולא הייתי כדאי אז להסתכל בו‪,‬‬ ‫ואמר לי‪ :‬השתדל שלא תסתכל בפני בשעה‬ ‫שאני מתכוי ביחוד קריאת שמע‪ ,‬ובשעה שאני‬ ‫כורע ב'מודי'‪ ,‬ובשעה שאני עונה קדושה‬ ‫ואומר 'קדוש קדוש קדוש ה' צבקות'‪ ,‬כל אלו‬ ‫הג' מקומות יש בה כוונות נוראות‪ ,‬ועי"ז יוסר‬ ‫ממ כאב העיני‪ .‬ונמנעתי ביו המחרת‬ ‫מלהסתכל בו בשלשה זמני אלו‪ ,‬ותיכ"‬ ‫נתרפאתי"‪.‬‬ ‫איתא בשער הכוונות לר"ח וויטאל זי"ע‬ ‫"עני ט' באב‪ ,‬מה שנהגו ביו ט' באב במנחה‬ ‫לומר פסוקי של נחמות‪ ,‬וג לקו ולשבת על‬ ‫הספסלי למעלה‪ ,‬ואדרבה נראה מ התלמוד‬ ‫בבלי )תענית כט( כי לעת ערב הציתו אש‬ ‫בהיכל ביו ט' באב ונשר" בעת המנחה‪ ,‬וכפי‬ ‫זה היה ראוי להחמיר במנחה יותר מבשחר‪ .‬אבל‬ ‫העני מוב במה שדרשו בגמרא )קידושי לא(‬ ‫על פסוק )תהלי עט‪ ,‬א(‪' :‬מזמור לאס" אלקי‬ ‫באו גוי כו'‪ ,‬והקשו‪ :‬מזמור – קינה מבעי ליה‪.‬‬ ‫ותירצו כי בתחילה התחילו האויבי להרוג את‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ואז חשבו ישראל שלא יהיה ח"ו‬ ‫תקומה למפלת ויפלו ח"ו בחרב האויבי‪,‬‬ ‫ובראות שהציתו אש בהיכל לעת ערב‪ ,‬שהוא‬ ‫זמ המנחה‪ ,‬אז אמרו 'מזמור' ושמחו שמחה‬ ‫גדולה‪ ,‬וקבלו נחמה‪ .‬כי א ח"ו לא היה הקב"ה‬ ‫משלי חמתו על העצי ועל האבני לא היתה‬ ‫תקומה לשונאי ישראל‪ ,‬וכמו שאמרו ז"ל )ראה‬ ‫איכ"ר ד‪ ,‬יד( כלה את חמתו ויצת אש בציו'‬ ‫)איכה ד‪ ,‬יא(‪ .‬ונמצא כי לעת ערב שהציתו אש‬ ‫בהיכל‪ ,‬אז אמרו ישראל 'מזמור'‪ ,‬וקבלו נחמה‬ ‫על צרת‪ ,‬א"כ המנהג הנזכר הוא טוב ונכו‪.‬‬ ‫ונלע"ד ששמעתי ג"כ ממורי ז"ל טע אחר‪,‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי אז במנחת ט' באב נולד המשיח‬ ‫הנקרא מנחס‪ ,‬כמבואר במדרש איכה רבתי‪.‬‬ ‫חובת ההתרחקות מעצבות נדרשת בראש‬ ‫וראשונה מכל מי שבא להתקדש ולזכות‬ ‫לסודות התורה "מדת עצבות בעצמה היא מדה‬ ‫מגונה מאד‪ ,‬ובפרט הרוצה להשיג חכמה ורוח‬ ‫הקודש‪ ,‬ואי דבר גור מניעת ההשגה‪ ,‬אפילו‬ ‫א יהיה ראוי אליה כיו שיש בו מדה של‬ ‫העצבות"‪.‬‬ ‫כמו כ תבע מתלמידיו החבורה הק'‬ ‫שיאהבו כל אחד מבני ישראל כנפשו‪ ,‬ובפרט‬ ‫לפני התפילה "כי על ידי זה תעלה תפלת‬ ‫וכלולה מכל תפלות ישראל‪ ,‬ותוכל לעלות‬ ‫למעלה ולעשות פרי ובפרט אהבת החברי‬ ‫העוסקי בתורה‪ ,‬צרי כל אחד ואחד לכלול‬ ‫עצמו‪ ,‬כאילו הוא אבר אחד מ החברי שלו‬ ‫ובפרט א יש להאד ידיעה והשגה לדעת‬ ‫ולהכיר לחבירו בבחינת הנשמה‪ .‬וא יש איזה‬ ‫חבר מה בצרה‪ ,‬צריכי כול לשת" עצמ‬ ‫בצערו‪ ,‬או מחמת חולי‪ ,‬או מחמת בני ח"ו‪,‬‬

‫ויתפללו עליו‪ ,‬וכ בכל תפלותיו וצרכיו ודבריו‬ ‫ישת" את חבירו עמו‪ ,‬ומאד הזהירני מורי ז"ל‬ ‫בעני אהבת החברי שלנו של חברותינו"‪.‬‬ ‫בספר יוס אומ הובא‪ :‬דרכו של המקובל‬ ‫הגדול האר"י זי"ע היה ללמד חכמת הקבלה‬ ‫לתלמידיו החכמי בהתבודדות בכפר קט‪,‬‬ ‫והנה ש פ"א ראה האר"י הק' חיל גדול מארבה‬ ‫כבד‪ ,‬הל ונסע עד קרוב לשמי נוכח עיירה‬ ‫צפת אז אמר לתלמידיו החכמי ראה ראיתי‬ ‫שגזרה קשה ממכת הארבה גזורה על ישובי‬ ‫צפת‪ ,‬שהקב"ה רוצה להעניש‪ ,‬מפני שחכ‬ ‫כמדומני הר"ר יעקב גויז'ו שהוא עני מסר דינו‬ ‫לשמי‪ ,‬לכ הבה נתחכמה לקב‪ #‬לו מאתנו‬ ‫נדבות ונשלחה לו להשקיטו ממסירת דינו‬ ‫לשמי‪ ,‬וכ עשו אספו לו כמדומני בער ג'‬ ‫טליר והביאו לו ב' מהתלמידי‪ ,‬ושאלו אותו‬ ‫מה ל כי נזעקת למסור דינ לשמי‪ ,‬אמר כד‬ ‫מלא מי הי' לי והנה אותו כד נשבר ונשפ‬ ‫לאר‪ ,#‬ואז מחמת עניי ומרודי אמרתי וכי אני‬ ‫קשה יו יותר מכל העול‪ ,‬וכי לית מא‬ ‫דמשגח לרח עלי‪ ,‬הג שידעתי שאי למסור‬ ‫די לשמי‪ ,‬מה אעשה אי אד נתפס על צערו‪,‬‬ ‫ואקוה שלא אשוב עוד לכסלי‪ ,‬וכשבאו‬ ‫התלמידי אל חדר מור‪ ,‬אמר האר"י הק' כבר‬ ‫נתבטלה הגזירה‪ ,‬רק שהארבה הי' אז בדר‬ ‫ירידתו‪ ,‬לא היתה הגזירה מתבטלת מכל וכל‪,‬‬ ‫וראיתיו שפנה דר הי למקו שאי בו היזק‪.‬‬ ‫ע"כ המעשה כפי שרשו בזכרוני‪,‬‬ ‫קהלה אחת‪ ,‬מרחקת מעירו של האר"י הק'‬ ‫נתונה היתה תחת מרותו של שליט רע לב‬ ‫ואכזר‪ ,‬אשר התנכל ליהודי ארצו בכל עת מצוא‪.‬‬ ‫ויהי היו‪ ,‬והמושל שלח כרוז בכל רחבי‬ ‫ממלכתו להודיע‪ ,‬כי על כל היהודי לשלשל‬ ‫לידו סכו כס" גדול מאד עד סו" שלשה‬ ‫חדשי‪ ,‬וא לאו יגורשו מ האר‪ #‬בערו‬ ‫ובחוסר כל‪ .‬הגזרה החדשה הממה כליל את בני‬ ‫הקהילה‪" :‬מה נעשה?" שאלו זה את זה בפחד‪,‬‬ ‫"הלא ג א נמכר את כל אשר לנו‪ ,‬לא נצליח‬ ‫לאס" את הס הנדרש! ואלו המל כבד לבו‪,‬‬ ‫ואי הוא מסכי לוותר ולו על פרוטה אחת מ‬ ‫התשלו שתבע‪ .‬אוי לנו‪ ,‬מאי יבוא עזרנו?!‬ ‫כדרכ של מאמיני בני מאמיני התכנסו‬ ‫כול‪ ,‬אנשי‪ ,‬נשי וט"‪ ,‬לבתי הכנסת‪ ,‬אמרו‬ ‫סליחות‪ ,‬הריעו בשופרות והרבו בתפלה‬ ‫ובתחנוני‪ ,‬אולי יראה ה' בעני עמו הנתו‬ ‫למרמס‪ ,‬ויציל מגזירה נוראה זו‪ .‬בד בבד‪,‬‬ ‫שגרה הקהילה רצי אל כל תפוצות ישראל‬ ‫לעורר את לב של גדולי ישראל שבכל אתר‬ ‫ואתר‪ ,‬כי יבקשו עליה רחמי אולי יחוס‬ ‫הבורא עליה בזכות צדיקי הדור‪ .‬יומ ולילה‬ ‫עשו השליחי את דרכ‪ ,‬בלי לפוש ובלי לנוח‬ ‫לרגע‪ ,‬כי ידעו את גודל הסכנה המרחפת על‬ ‫ראש ועל ראש אחיה‪.‬‬ ‫ביו ששי לפנות ערב סמו לכניסת השבת‪,‬‬ ‫הגיעו האנשי מאבקי‪ ,‬עייפי ויגעי לעיר‬ ‫צפת‪ ,‬קד שפנו לחפש לעצמ אכסניה לשבת‬ ‫המשמשת ובאה‪ ,‬לפני שמצאו מקו להניח את‬ ‫צרורותיה‪ ,‬מהרו אל בית האר"י הקדוש למלא‬ ‫את שליחות ולספר לו על דבר הצרה האיומה‬ ‫בה נתוני ה ומשפחותיה וכל בני קהילת‪.‬‬ ‫באותה העת הגיע כבר שמעו של רבי יצחק‬ ‫לוריא למרחקי‪ ,‬והכל ידעו כי בעל רוח הקדש‬ ‫הנהו ופועל ישועות‪ .‬כאשר הגיעו אל ביתו‬ ‫מצאוהו לבוש שיראי‪ ,‬עוטה את גלימת השבת‬ ‫המיוחדת אשר לו‪ ,‬וכלו כמלא ה' צבא‪-‬ות‪,‬‬ ‫אומר כבוד והדר‪ .‬ג תלמידיו כבר התקבצו‬ ‫אליו‪ ,‬נכוני לצאת אל השדות לקבל פני שבת‬ ‫מלכתא‪ ,‬כמנהג מימי ימימה‪ .‬הכרת פניה‬ ‫של הזרי ענתה בה‪ ,‬כי דבר דחו" וגורלי‬ ‫הבהיל הנה בשעה כזו‪ .‬נפנה אפוא האר"י‬ ‫אליה לשמוע מה בפיה‪ ,‬וה בדמעות‬ ‫בעיניה ובאפס נשימה גוללו בפניו את ספור‪.‬‬

‫ז‬

‫"אל תיראו" נח אות רבי יצחק‪" ,‬ישועת ה'‬ ‫כהר" עי‪ .‬שבו ושבתו נא בביתי והסירו דאגה‬ ‫מלבבכ‪ .‬מהרו והכינו עצמכ לקבל את שבת‬ ‫המלכה‪ ,‬כי השעה דוחקת‪ ,‬ואל תעצבו‪ ,‬כי שבת‬ ‫היו מלזעק‪ ,‬א בצאתה התיצבו וראו את‬ ‫ישועת ה'"‪.‬עשו השליחי כדבריו ושבתו אצלו‪,‬‬ ‫ויותר ממה ששמעו אזניה על גודל קדושתו‬ ‫ראו עיניה בחוש‪ .‬לשבת מרוממת ומפלאה כזו‬ ‫לא זכו בכל ימי חייה‪.‬‬ ‫במוצאי השבת‪ ,‬אחרי שהבדיל על הכוס‪,‬‬ ‫פנה האר"י הק' אל אורחיו והזמינ לבוא עמו‪,‬‬ ‫ועל תלמידיו צוה‪ ,‬כי יביאו חבלי חזקי‬ ‫ויצטרפו ג ה אליו‪ .‬הל האר"י הק' בראש‪,‬‬ ‫והאנשי אחריו‪ .‬סביב היה חוש ואפלה‪ ,‬ורק‬ ‫הכוכבי ממעל מאירי קמעא את שחור‬ ‫הרקיע‪ .‬איש מה לא ראה דבר סביבו ולא ידע‬ ‫אנה יפנה‪ ,‬א באשר הל רב שמה הלכו‪ ,‬בלי‬ ‫לשאול ובלי להשמיע הגה‪ .‬ככה צעדו שעה‬ ‫ארוכה‪ ,‬עד שלפתע עצר האר"י הק'‪ ,‬וכל‬ ‫החבורה עצרה אחריו‪ .‬הוא הצביע לעומת‬ ‫הקרקע שלפניו‪ ,‬וכשאמצו את עיניה ראו‬ ‫כול בור פעור באדמה כנראה עמוק מאד‪ ,‬שכ‬ ‫לא יכלו להבחי בתחתיתו‪" .‬התירו את החבלי‬ ‫ושלשלו אות לתו הבור!" הורה לה הרב‪.‬‬ ‫מהרו התלמידי ועשו כדבריו‪ ,‬וכאשר נותרו‬ ‫בידיה רק הקצוות צוה האר"י הק' כי יעלו את‬ ‫העבותות בחזרה‪ .‬החלו האנשי למשו‪ ,‬ומיד‬ ‫נוכחו כי קשה עליה המלאכה‪ ,‬מ הסת‬ ‫נתפס בחבלי דבר מה כבד מאד‪ .‬משכו וסחבו‪,‬‬ ‫סחבו ומשכו בכל כוח‪ ,‬ורב עומד עליה‬ ‫לזרז‪ .‬נוטפי זיעה וסמוקי העלו במאמ‪#‬‬ ‫אחרו את החבל עד קצהו‪ ,‬והנה לנגד עיניה‬ ‫נתגלתה מיטת אפריו מפוארת‪ ,‬עטורה‬ ‫בקישוטי מלכות יקרי‪ ,‬ובתוכה יש שינה‬ ‫עמוקה איש‪ ,‬שבגדיו וכל מראהו העידו עליו כי‬ ‫נגיד הוא‪ .‬נגש הרב אל המיטה ועורר בטלטלה‬ ‫עזה את היש‪ .‬הלה הקי‪ #‬באחת‪ ,‬והביט בעיני‬ ‫מבוהלות בסובב אותו‪ .‬טר התאושש‪ ,‬והאר"י‬ ‫הק' דבר אליו בקול תקי"‪" :‬העוד עומד במרי‪,‬‬ ‫ובדעת לגרש את יהודי ארצ?! "נכו הדבר"‬ ‫אשר האיש המסתורי אשר עתה הכירו בו‬ ‫השליחי את מלכ רע המעללי‪.‬‬ ‫"טוב ויפה! א כ" אמר האר"י הק' נחרצות‪,‬‬ ‫והגיש לו דלי חסר תחתית "שומה עלי לשאוב‬ ‫בדלי הזה את מי הבור עד תומ בטר יעלה‬ ‫עמוד השחר!" הביט המושל בכלי והתחלחל‪.‬‬ ‫אי אוכל לעשות כ" זעק באזני הרב הקדוש‪,‬‬ ‫והלוא ג א אחיה אל" שני לא אוכל לשאוב‬ ‫בדלי כזה אפילו טיפה אחת של מי!" אול‬ ‫האר"י הק' לא ויתר‪" :‬שאב! וא לאו מרה תהיה‬ ‫אחרית!" התחנ השליט על נפשו ובקש‪ ,‬כי‬ ‫ירח עליו ולא ידרוש ממנו דבר שאינו יכול‬ ‫לעמוד בו‪" .‬איככה תרצה שארח עלי" יסרו‬ ‫האר"י הק' "ואתה בעצמ גוזר על יהודי ארצ‬ ‫גזירות‪ ,‬שאי ה יכולי לעמוד בה! א תבטל‬ ‫מה שגזרת עליה מוטב‪ ,‬וא לאו פה תהא‬ ‫קבורת" הרעי עליו בקולו‪ .‬חיל ורעדה אחזו‬ ‫במושל הנבו‪ ,‬ובשניי נוקשות זו לזו הבטיח‬ ‫למלא את דרישת הרב‪ .‬הוציא אפוא האר"י הק'‬ ‫כתב מוכ מחיקו וקרא את תכנו בקול‪" :‬אני‪,‬‬ ‫מל פלוני‪ ,‬מאשר בכתב זה החתו בחתימת‬ ‫ידי‪ ,‬כי קבלתי לידי את הסכו‪ ,‬שהטלתי על‬ ‫יהודי ארצי להכניס לאוצרותי‪ ,‬ובזה בטלה כל‬ ‫גזירה שגזרתי עליה"‪ .‬מתו פיק ברכי חת‬ ‫השליט על הכתוב והחזירו לידי הרב‪ .‬גלל‬ ‫האר"י הק' את האגרת ומסרה ביד השליחי‪,‬‬ ‫הנצבי ש המומי ומשתאי‪ ,‬ואת האיש על‬ ‫מטתו צוה ויורידוהו בחזרה אל הבור‪.‬‬ ‫הבקר אור‪ .‬בחדר השינה שבארמונו התעורר‬ ‫המושל משנת הלילה‪ ,‬ראשו כבד עליו וכל‬ ‫אבריו כואבי‪' .‬מה החלו המוזר אשר חלמתי?'‬ ‫הטריד הרהור קל את מוחו 'אילו דמיונות שוא‬

‫זרי ומוזרי נגלו לעיני? אי זאת‪ ,‬כי טרוד אני‬ ‫יתר על המידה בעניני הממלכה ועל כ נשאוני‬ ‫חלומותי אל אר‪ #‬התוהו והראוני הבלי'‪ .‬מועד‬ ‫שלושת החודשי קרב והל‪ ,‬וראש המדינה‬ ‫רוד" הבצע חיכ את כפות ידיו בהנאה‬ ‫למחשבה‪ ,‬כי עתיד ליפול לידיו סכו עתק‬ ‫ברגע אחד‪ ...‬וא לאו הרי יאלצו כל היהודי‬ ‫לעזוב את האר‪ ,#‬וכל רכוש וכספ יחר‬ ‫לטובת אוצרותיו‪ ...‬התמוגג האיש משמחה 'איזה‬ ‫רעיו נפלא הגיתי ובצעתי!' ביו האמור ציפה‬ ‫השליט בקוצר רוח לבוא של נציגי העדה‬ ‫היהודית ושק המצלצלי הגדול בידיה‪ .‬המתי‬ ‫וחיכה ולשוא‪ .‬רוגז וזוע שלח אל ראשי‬ ‫הקהילה הודעה‪ ,‬כי א עד שקיעת השמש לא‬ ‫יופיעו בפניו ע הכס" גרש יגרש את כל‬ ‫היהודי‪ ,‬ורכוש יתפס על ידי הממשלה‪ .‬הלכו‬ ‫השליחי‪ ,‬אשר חזרו מצפת‪ ,‬והתיצבו בפני‬ ‫המל‪ .‬קדו לפניו בהכנעה ואמרו‪" :‬אדונינו‪ ,‬ירו‬ ‫הודו ושלומו ישגה‪ ,‬הנה מעידה חתימת ידו‪ ,‬כי‬ ‫של שילמנו לאוצר המלכות את כל אשר‬ ‫הושת עלינו‪ ,‬והגזירה בטלה" ובדבר הגישו לו‬ ‫את שטר הקבלה הכתוב והחתו על ידו מאותו‬ ‫הלילה‪ ...‬הביט המושל באגרת ובאנשי בעיני‬ ‫קמות‪ ,‬שוב חזר ונגול בדמיונו החזיו המבהיל‬ ‫אשר ראה בלילה ההוא‪ ,‬ועתה ג הבי כי לא‬ ‫חלו שוא היה זה‪ .‬פחד עמו מילא את ליבו‪:‬‬ ‫מי יודע‪ ,‬מה עוד עלול לקרות לו מידי מנהיג‬ ‫הקדוש של היהודי‪ ,‬א יכול הוא להביאו אליו‬ ‫במיטתו באישו לילה בלב הול ובשפתי‬ ‫רועדות אשר המל‪ ,‬כי אמנ קיבל את הסכו‬ ‫הנדרש‪ ,‬ואכ חתימת ידו היא זו‪ ,‬למ אותו היו‬ ‫ביטל את גזרותיו ונזהר מאוד שלא לפגוע‬ ‫ביהודי לרעה‪ ,‬ולא זו בלבד‪ :‬הוא הוציא כרוז‬ ‫בכל רחבי ממלכתו‪ ,‬כי קהל ישראל הופ להיות‬ ‫ב חסותו של המושל‪ ,‬ועונש כבד יושת על כל‬ ‫הנוגע בה ולו באצבע קטנה‪ .‬מספרי ‪ ,‬כי‬ ‫לאחר שברר השליט את זהותו של הקדוש‬ ‫המופלא‪ ,‬היה מבקש תמיד מיהודי ארצו‪ ,‬כי‬ ‫יזכירו את שמו לפני האריז"ל כדי שיברכו‪" .‬אי‬ ‫זה ילוד אשה" היה נוהג לומר לה "כי א‬ ‫מלא אלקי חיי!"‬ ‫מר הבית יוס העיד עליו כשחזר‬ ‫מהאירוסי של בנו שהיה חת האר"י הק' אמר‬ ‫לאחר האירוסי כמה ידיעה הרווחתי זה עתה‬ ‫בעת הסעודה‪" ...‬אי אפשר לאד בשר וד‬ ‫להגיע בשכלו מה שיודע הוא‪ ,‬ואי הוא כח ביד‬ ‫שו מלא לידע מה שיודע הוא‪ ,‬אי זה כי א‬ ‫נשמה אחת מהנביאי הראשוני"‪ .‬אבל סיי‬ ‫מר הבית יוס" אבל אני מפחד מאד עליו‬ ‫בעוונות הדור הגרוע הזה‪ ,‬שאינ יכולי לסבול‬ ‫רוב קדושתו‪ ,‬שיוקח ויואבד מה בקיצור ימי‬ ‫ושני‪.‬‬ ‫האריז"ל גילה לתלמידיו‪ ,‬כי נפשו של נפטר‬ ‫חופפת תמיד על קברו‪ .‬בהיותו בקי בסוד‬ ‫הנפשות‪ ,‬היה ביכלתו לזהות את מקו‬ ‫קברותיה של צדיקי עול‪ ,‬שמקו מנוחת‬

‫נשתכח במרוצת הדורות האר"י הק' ער רשימת‬ ‫קבריה של גדולי ישראל שבכל הדורות‪ ,‬אשר‬ ‫לא נודעו קוד בואו לצפת‪ ,‬וכ רש את סדר‬ ‫התפילות והלמוד שיש לומר על כל אחד מה‪,‬‬ ‫לעלוי נשמת הנפטרי הקדושי‪ .‬הוא מסר‬ ‫רשימה זו לידי שמשו‪ ,‬רבי יעקב גויזו‪ ,‬ורבי‬ ‫שמואל ויטאל‪ ,‬בנו של רבי חיי‪ ,‬העתיק אותה‬ ‫והדפיסה בסו" "שער הגלגולי"‪ ,‬בצרו"‬ ‫הקדמה זו‪" :‬אמ"ש )אמר שמואל(‪ ,‬ראיתי‬ ‫והסכמתי לכתוב אחר כל זה ציו מקו קברות‬ ‫הצדיקי‪ ,‬אשר מה ה מפורסמי ומה לא‬ ‫שזפת עי‪ ,‬ומקצת מהנזכרי נתפרסמו לעי‬ ‫כל‪ .‬ועתה אכתב מקו קברות הצדיקי‪ .‬כפי‬ ‫אשר קבלתי ממורי זלה"ה‪ ,‬וכבר הודעתי‪ ,‬כי‬ ‫הוא היה רואה ומסתכל בנשמות הצדיקי כל‬ ‫מקו ובכל זמ‪ ,‬ומכל שכ בהיותו על קבריה‪,‬‬ ‫שש נפשותיה עומדות‪ ,‬כנודע‪ .‬ג מרחוק‬ ‫עיניו יביטו בנפש הצדיק העומד על הקבר שלו‪,‬‬ ‫ועל ידי זה היה יודע קבר כל צדיק וצדיק‪ ,‬והיה‬ ‫מדבר עמה ולומד מה כמה סתרי תורה‪ .‬וכבר‬ ‫נסיתי בכמה נסיונות וחקרתי בתכלית החקירות‬ ‫ומצאתי דברי כני ואמתיי‪ ,‬ואי להארי‬ ‫בזה עתה‪ ,‬כי ה דברי נוראי ונפלאי‪ ,‬ולא‬ ‫יכיל ספר" ידוע לנו‪ ,‬כי ג על המקומות‬ ‫הקדושי שבירושלי חוה האר"י הק' את דעתו‬ ‫הוא עמד מחו‪ #‬לחומותיה‪ ,‬ומטע הכמוס עמו‬ ‫לא נכנס לתוכה‪ .‬ברוח קדשו תאר את העיר‬ ‫שבתו החומות ואת סביבותיה‪ ,‬הצביע על‬ ‫מקו כלשהו ואמר‪" :‬פה מקו קבורת זכריה‬ ‫הנביא"‪" ,‬כא טמונה חולדה הנביאה"‪ ,‬וכ‬ ‫הלאה‪ .‬מובא בבאר משה )קאזני‪ (#‬פ' קדושי‬ ‫שמעתי מפי אאמו"ר ]המגיד מקאזני‪ #‬זי"ע[‬ ‫זצ"ל שהסידור של האר"י זצלה"ה‪ ,‬כל הכוונות‬ ‫של התפלה הנמצאי בו‪ ,‬הי' רק חלק מתפלה‬ ‫אחת של האר"י הקדוש זצלה"ה‪ ,‬ובכל יו היה‬ ‫מתפלל בכוונה אחרת בבחינה מחודשת בטע‬ ‫וריח לשבח‬ ‫מובא בישמח משה פר בלק במוצאי חג‬ ‫השבועות אלי דבר יגונב בחלומי דהאר"י ז"ל חי‬ ‫ל"ד שני משו דתיק מה שקלקל בלע‬ ‫הרשע בל"ד שני דחי כמבואר בגמרא )סנהדרי‬ ‫קה‪ (:‬דחי ל"ד שני‪ ,‬ואתבונ אלי בבוקר והנה‬ ‫הוא אמת דבלע פעל השמדיות על ידי חטא‬ ‫פעור נפערו לגזור עליה שמדיות‪ ,‬והיינו איעצ‬ ‫אשר יעשה הע הזה באחרית הימי והב זה‪,‬‬ ‫והאריז"ל תיק שלא יהיו שמדיות והב זה‪.‬‬ ‫ומפרשי מ"ש שהאר"י ז"ל חי ל"ד שני משו‬ ‫דתיק מה שקלקל בלע הרשע בל"ד שני‬ ‫שחי‪ ,‬ובשה"ג ובשבחי האר"י מבואר שהאר"י‬ ‫ז"ל חי ל"ח שני‪ .‬אפשר שהג' שני הראשוני‬ ‫לא חשב בשביל שאי בה עדיי תורה‪ ,‬ג‬ ‫בשנה הרביעית אינו מעיקר החיוב לתורה‬ ‫כמבואר במשנה )אבות פ"ה מכ"א( ב חמש‬ ‫למקרא‪ ,‬וא" שהאר"י ז"ל היה קדוש מרח‬ ‫ונתמלא כל העול כולו אורה מיו הולדו‪ ,‬עכ"ז‬ ‫לתק טומאת בלע צרי כח התורה‪ ,‬וזה‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' מנח מנדל הכה טייכמ שליט"א לרגל ארוסי בנו‬ ‫הבה"ח אהר נ"י עב"ג הכלה החשובה תחי' בת הרה"ח ר' חיי שמעו וינד שליט"א‬ ‫יברכ ה' מציו שיהא הזיווג עולה יפה לבני עדי עד ותזכו לראות מה ומכל יוצ"ח דורות‬ ‫ישרי מבורכי מתו רוב נחת דקדושה בשמחה ובטוב לבב אמ‬

‫מתחיל בשנה החמישית שאמר הכתוב תאכלו‬ ‫את פריו‪ ,‬ונמצא לעני זה החשבו ל"ד שני"‪.‬‬ ‫מובא בדברי יחזקאל מה שכתוב בספר‬ ‫החזיונות למהרח"ו זי"ע ששאל מרבו הק'‬ ‫האריז"ל כי לפי מה ראותנו גודל קדושת‬ ‫התנאי ע"ה מה אנו ומה חיינו ובמה נחשב כל‬ ‫התורה והתפלה שלנו לנגד‪ ,‬והשיב לו‬ ‫האריז"ל כי אדרבה מחמת שאנחנו בעובי‬ ‫החומר ומדריגה שפלה ונמוכה מאד ועכ"ז אנו‬ ‫מתגברי לעשות רצו אבינו שבשמי לפי‬ ‫השגתנו‪ ,‬הוא אהוב וחביב הרבה יותר לפני‬ ‫השי"ת ממה שפעלו בעוצ קדושת התנאי‬ ‫הקדושי‪ ,‬כי היו במדריגה גבוהה והזדככות‬ ‫החומר יעו"ש‪ .‬באחד המקורות הקדומי נמסר‬ ‫על סדר פטירתו לעול שכולו טוב‪ ,‬והיה זה‬ ‫לאחר שהאר"י הק' גילה סודות לתלמידיו‬ ‫ונגזרה עליו מיתה‪" :‬ויהי בהגיעו לתוספתא‬ ‫אחת שיש בפרשת מצורע שהיא ערזלאי‬ ‫דאילתא‪ ,‬שאל הרח"ו והחברי פירושה ויע‬ ‫הרב ויאמר לה למע ד' אל תפצירו בי‬ ‫לפרשה‪ ,‬כי לא נית לי רשות‪ ,‬וא אפרשנה דעו‬ ‫לכ שתתחרטו חרטה גדולה ולא יועיל לכ"‪.‬‬ ‫להיות שהשט היה מקטרג ורוצה למנוע השפע‬ ‫מישראל לא קיבלו החברי דבריו ויפצרו עוד‬ ‫בדבר‪ ,‬ולא נתנו לרב רווחה עד שפירשה‪ ,‬ויהי‬ ‫ככלותו לפרשה אמר לה "הנה כבר הזהרתי‬ ‫אתכ כמה פעמי שלא תפצירו בי לפרשה‪,‬‬ ‫ולא שמעת בקולי‪ ,‬והודיע שנגזרה עליו‬ ‫גזירה שיסתלק באותה שנה‪ .‬כשמוע החברי‬ ‫דבר זה נבהלו מאד‪ ,‬וארכובותייהו דא לדא‬ ‫נקש‪ ,‬ויהפ לשונ לאבל ויבכו בכיה גדולה‪,‬‬ ‫ויאמרו "מי ית מותנו קוד שנראה שנלקח‬ ‫ממנו ארו האלקי"‪ ,‬אז אמר הרב לחברי‬ ‫"חדלו לכ מ הבכי בואו ונסגיר עצמינו הביתה‬ ‫ואפרש לכ איזה סודות קוד שאסתלק מכ"‪.‬‬ ‫ביו פטירתו ציווה לתלמידיו "הזהרו‬ ‫שיהיה שלו ביניה מכא ואיל‪ ,‬ונהגו כבוד‬ ‫זה בזה‪ ,‬וא תזכו אבוא בגלגול אחר ללמוד‬ ‫עמכ‪ ,‬ואגלה לכ רזי מה שלא נית לי רשות‬ ‫לגלות אות עכשיו‪ ,‬והזהרו בכבוד הרח"ו כי‬ ‫תורת חיי בקרבו וממנו תצא תורה בישראל‪,‬‬ ‫כי עבד נאמ הוא לי‪ ,‬ופתח פיו ודרש לה‬ ‫סודות ורזי‪ ,‬ובאמצע הדרוש פתח עיניו ונסתכל‬ ‫בכותלי הבית ואמר‪" :‬חברי‪ ,‬מה טוב ומה נעי‬ ‫היו הזה‪ ,‬אשר הבית הזה מלא אשר אי מקו‬ ‫להניח אפילו גרגיר חטה‪ ,‬וכל המתיבתות אשר‬ ‫ברקיע ננעלו והצדיקי באו לכא ומלאכי‬ ‫השרת אי מספר ומלכ בראש ללוות נשמתי‬ ‫עד מקומה הראוי"‪.‬‬ ‫‪ .‬ביו שלישי פר' דברי‪ ,‬ה' מנ"א‪ ,‬קוד‬ ‫יציאת נשמתו זירז את תלמידו הכה‪ ,‬רבי יצחק‬ ‫"וטר שיצא ממפת הבית פתח פיו ויצאה‬ ‫נשמתו בנשיקה" בשעת יציאת נשמתו הרבה‬ ‫לבקש מהשי"ת שיצילהו וישמרהו שלא יבא‬ ‫לידי גאוה!‬ ‫זכותו הגדולה יג עלינו ועל כל ישראל אמ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' לוי יצחק חיימובי* שליט"א ולסבי החשובי‬ ‫הרב ר' נחו חיימובי* שליט"א ולהרה"ח ר' שמואל הרכבי שליט"א ולהרה"ח ר' יוס( קוהוט שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בנו‪ -‬נכד שיחי' יה"ר שיזכו אביו ואמו להכניסו בבריתו של אאע"ה בעתו ובזמנו ולגדלו‬ ‫לתורה לחופה ולמעשי טובי ולרוות ממנו ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה אמ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' יהודה לייב ראזענבערג שליט"א לרגל הולדת בתו תחי' יה"ר שיזכו אביה ואמה לגדלה לתורה לחופה ולמעשי טובי‬ ‫ולרוות ממנה ומכל יוצאי חלציה רוב נחת דקדושה והרחבת הדעת מתו בריות גופא ונהורא מעליא וכט"ס אמ‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' דוד יוס( אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( ז"ל‬ ‫הונצח ע"י בני המשפחה שיחיו‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר צבי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' נת בנימי ז"ל‬ ‫ולע"נ האשה החשובה מרת הענדיל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( מאיר ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י משפחת מאייער שיחיו‬

‫ת ‪ .‬נ ‪ .‬צ ‪.‬ב ‪ .‬ה‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ח ר' יעקב הרבסט שליט"א‬

‫לעילוי נשמת האשה החשובה‬ ‫מרת פרומט ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אברה ז"ל‬ ‫נפטרה ח' מנ"א תשל" ד‬ ‫הונצח ע"י בנה‬ ‫הרה"ח ר' מרדכי מאיר זנגר שליט"א‬

‫לעילוי נשמת האשה החשובה‬ ‫מרת רחל לאה גרינבוי ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( ז" ל‬ ‫נפטרה ה' אב תשנ"ג‬ ‫הונצחה ע"י בניה החשובי שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' מתתיהו וובר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מרדכי ז"ל‬ ‫נלב"ע ו' מנ"א תשס"ח‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ג ר' אהר דוד וובר שליט"א‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אברה ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר מנח מנדל ז" ל‬ ‫נלב"ע ד' מנ"א תשנ" ח‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ג ר' אשר לוסטיגמ שליט"א‬

‫לעילוי נשמת הרה"ח‬ ‫ר' אברה אלכסנדר צבי ז" ל‬ ‫ב שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר שמשו רינגל שליט"א‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ" ח‬

‫לע"נ הרה"ח ר' נת הרבסט ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהושע ז"ל‬ ‫נלב"ע ז' אב תשס"ו‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬

‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי זצ"ל‬ ‫ראש הקהל דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬ ‫נפטרה ה' סיו ערב שבועות תשס"ט‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי שליט"א‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ‬ ‫הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫‪ 057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì àð íéáøä éåëæì úåàöåää éåñëì úåçöðäå úåîåøúì‬כא תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬