Divrei Torah Sofer Haazinu 2009

‫א‬

‫תורה‬

‫דברי‬

‫בעזהשי"ת‬

‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫פרשת האזינו‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫פנינים ואמרות טהורות מרבותינו זיע"א‬

‫גליון י"ח‬ ‫פרשת האזינו תש"ע‬

‫ב‬

‫דברי‬

‫תורה‬

‫ג‬

‫דברי‬

‫האזינו‬

‫תורה‬

‫דברי תורה‬ ‫בעידן רעוא דרעוין‬

‫פרשת האזינו‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ‬ ‫אמרי פי‪ ,‬יערף כמטר לקחי‬ ‫תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא‬ ‫וכרביבים עלי עשב‪,‬‬ ‫איתא בספרי יערף כמטר לקחי תזל‬ ‫כטל אמרתי היינו לימוד התוה"ק‬ ‫שמכפרת כיוה"כ ויסורים‪ ,‬ר"ל אפי'‬ ‫עוונות שתשובה לבדה אינה מכפרת‬ ‫עליהם‪ ,‬אך אם עושה תשובה ומצרף‬ ‫עם זה לימוד ועיון בתוה"ק הרי זה‬ ‫מכפר כיוה"כ ויסורים‪ ,‬שמכפרים על כל‬ ‫העוונות שבתורה‪.‬‬ ‫ואפ"ל בהקדם מאה"כ‬ ‫תהלת ה' ידבר פי ויברך כל‬ ‫בשר שם קדשו וגו'‪ .‬ופסוק זה קאי על‬ ‫התפילה שמהללים ומשבחים את שם ה'‪.‬‬ ‫ונקט דיבור לשון קשה לומר שעל האדם‬ ‫ליתן אל ליבו קודם שעומד להתפלל מי‬ ‫אנכי שאזכה להתפלל לפני מלך רם‬ ‫ונשא שוכן מרומים ולעמוד ולהכתיר לו‬ ‫(תהלים קמ"ה)‬

‫כתרים כידוע שהמלאך סנדלפו"ן עומד‬ ‫אחורי המרכבה וקושר כתרים להקב"ה‬ ‫מתפילתן של ישראל‪ ,‬והרי אנו אומרים‬ ‫ואילו פינו מלא שירה כים וכו' הכול‬ ‫כאין וכאפס לעומת גדלותו יתברך‪,‬‬ ‫כמאה"כ ויברכו שם כבודך ומרומם על‬ ‫כל ברכה ותהלה‪ ,‬ועם כל זה יש ביד כל‬ ‫איש מישראל הזכות הגדולה לעמוד‬ ‫ולהתפלל ולומר שירות ותשבחות‬ ‫לממ"ה הקב"ה‪ .‬וממשיך הכתוב ויברך‬ ‫כל בשר שם קדשו‪ ,‬שעל האדם לומר‬ ‫שירות ותשבחות באופן כזה שע"י‬ ‫שירתו יצטרפו כל בשר לזמר ולשבח‬ ‫עמו לממ"ה‪ ,‬היינו שתהא תפלתו‬ ‫בהתלהבות ובשמחה שעי"ז ילהיב גם‬ ‫אחרים עמו‪.‬‬ ‫וע"כ צריך האדם להכין עצמו מקודם‬ ‫בתשובה מעומק הלב ולעסוק‬ ‫בתורה קודם התפילה כאמרם ז"ל [עיין‬ ‫ברכות (ל"א ע"א) ותוד"ה דרבנן] אין עומדים‬ ‫להתפלל אלא מתוך דברי תורה‪ .‬ואז‬

‫ד‬

‫דברי‬

‫האזינו‬

‫יגש אל האלוקים בכח תורה ותשובה‬ ‫המכפרת על העוונות כדאיתא בספרי‪,‬‬ ‫ואז יקבל ה' תפילתו ברחמים וברצון‪.‬‬ ‫וידוע דעיקר הכוונה בתפילת כל‬ ‫איש צריכה להיות עבור עניני‬ ‫רוחניות וכבוד שמים‪ ,‬שאף כשמתפלל‬ ‫על צרכיו הפרטיים לא תהא כוונתו‬ ‫לצורך הנאת עצמו להסיר מעליו‬ ‫מכאוביו ויסוריו למען ישב בהשקט‬ ‫ושלווה‪ ,‬רק עיקר הכוונה צריכה‬ ‫להיות למען כבוד שמים וכדי שיוכל‬ ‫לישב על התורה והעבודה ביתר שאת‬ ‫ועוז‪ ,‬ובזה נבוא לבאר מאה"כ האזינו‬ ‫השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪,‬‬ ‫דהפסוק קאי על תפלה ונקט דיבור לשון‬ ‫קשה כאמרו תהלת ה' ידבר פי‪ ,‬והתפלה‬ ‫צריכה להיות באופן כזה שתשמע הארץ‬ ‫אמרי פי שיברך כל בשר שם קדשו‬ ‫לעולם ועד‪ ,‬שבהתלהבותו ודביקותו‬ ‫יסחוף ויגרור את כל הסובבים אותו‬ ‫להתפלל ג"כ בכוונה‪ ,‬ומיהו יערף כמטר‬ ‫לקחי תזל כטל אמרתי‪ ,‬שצריך להקדים‬ ‫לזה תורה עם תשובה שמכפרת על כל‬ ‫העוונות כמובא לעיל מדברי הספרי‪,‬‬ ‫וכמאמר חז"ל אין עומדים להתפלל‬ ‫אלא מתוך ד"ת‪.‬‬ ‫ומסיים הכ' כי שם ה' אקרא הבו גודל‬ ‫לאלוקינו‪ .‬ואפ"ל בב' אופנים‪,‬‬

‫תורה‬

‫א' אם תקיים אלו התנאים בעמדך‬ ‫בתפילה וקראת בשם ה' אז הבו גודל‬ ‫לאלוקינו‪ ,‬תעלה תפילתך לנחת ורצון‬ ‫לפני בורא כל העולמים‪ ,‬ועוד אפ"ל‬ ‫שהכתוב מרמז על כוונת התפילה‬ ‫כמבואר לעיל שכוונת המתפלל צריכה‬ ‫להיות עבור כבוד שמים ולא להנאת‬ ‫עצמו‪ ,‬וזהו כי שם ה' אקרא בעת עמדך‬ ‫בתפילה לפני ה' תהא הכוונה למען הבו‬ ‫גודל לאלוקינו למען יתקדש שמו בעולם‬ ‫ולא לשם כוונה אחרת כנ"ל‪.‬‬ ‫כבר חלפו ועברו להם הימים הק' ראש‬ ‫השנה ועשי"ת ויוה"כ‪ ,‬ודאי ליבנו‬ ‫מלא שמחה על שזכינו לעמוד בבית ה'‪,‬‬ ‫ולהתוודות לפניו‪ ,‬אך כשמתבוננים כעת‬ ‫במעשינו רואים אנו שלא ניצלנו את‬ ‫הימים הק' כהוגן והיה עלינו להתחזק‬ ‫ולשוב אל ה' ביתר שאת‪ ,‬ע"כ בהתקרב‬ ‫חג הסוכות הממשמש ובא עלינו לנצלו‬ ‫כראוי לתשובה מאהבה ושמחה לשוב‬ ‫ולהתדבק אל ה' אלוקינו בכל לב‪.‬‬ ‫והנה הג' רגלים הם כנגד האבוה"ק‬ ‫פסח כנגד אברהם‪ ,‬שבועות כנגד‬ ‫יצחק‪ ,‬וסוכות כנגד יעקב בחיר האבות‬ ‫כמאה"כ ויעקב נסע סכותה‪ .‬ובסוכות בא‬ ‫השפע לעולם ובו מתפללים על המים‪,‬‬ ‫ויעקב הוא עמוד התוה"ק כמאה"כ‬ ‫ויעקב איש תם יושב אהלים‪ ,‬הקול קול‬

‫ה‬

‫דברי‬

‫האזינו‬

‫יעקב‪ ,‬ע"כ צריך להתאמץ בחג הסוכות‬ ‫בלימוד התוה"ק‪ ,‬ועי"ז נזכה לקיים‬ ‫מצוות שמחה לשמוח לפני הקב"ה‬ ‫כמאה"כ ושמחתם לפני ה' אלוקיכם‬ ‫שבעת ימים‪ ,‬וכלשונו הזהב של הרמב"ם‬ ‫בסוף הל' סוכה השמחה שישמח האדם‬ ‫בעשיית המצוות ובאהבת האל שצוה‬ ‫בהן עבודה גדולה היא וכו'‪.‬‬ ‫וידוע שעבודת השמחה בחג הסוכות‬ ‫קשה שבעתיים יותר ממצוות‬ ‫ועניתם את נפשותיכם ביוה"כ‪ ,‬שזו‬ ‫מדרגה גדולה היא לשמוח שבעת ימים‬

‫תורה‬

‫לפני ה' לקיים מאה"כ והיית אך שמח‬ ‫בכל רגע ורגע‪ ,‬ונאמר וצדיקים ישמחו‬ ‫ויעלצו לפני אלוקים וישישו בשמחה‪,‬‬ ‫שישישו במצוות שמחה שנצטוו ע"י‬ ‫בוכ"ע‪.‬‬ ‫וע"י מצוות שמחה נזכה לברכת‬ ‫והאכלתיך נחלת יעקב אביך‬ ‫נחלה בלי מצרים‪ ,‬כל מיני שפע וישועה‬ ‫ונוושע בכל הברכות בני חיי ומזוני‬ ‫והשפעות טובות ובזכות מצוות סוכה‬ ‫יקים לנו את סוכת דוד הנופלת‪.‬‬

‫ו‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫תורה‬

‫א‪ .‬באיסתפקא של מרן הכת"ס מי שלא אכל בערב‬ ‫יוהכ"פ והגיע זמן תוספת יוהכ"פ אם מותר לו לאכול‬ ‫ב‪ .‬בענין מוקצה ביו"ט‪.‬‬ ‫בס"ד ירושלים ת"ו‪ ,‬יום א' ר"ח סיון‬ ‫תש"ס ל'‬

‫מ"ה למטמונים יתברך משמי‬ ‫מעונים יד"ע ומר ידי"נ גאון ישראל‬ ‫והדרו נזר אלוקים על ראשו כקש"ת‬ ‫רבי יוסף שלו' אלישיב שליט"א כאור‬ ‫החמה שבעתיים יהל נרו ויציץ ציץ‬ ‫נזרו‪.‬‬ ‫אחרי קידה חמש מאות מול הדר"ג‬ ‫שליט"א ‪ -‬לפני כמה שבועות בא אלינו‬ ‫ש"ב בן דודי הרבני החו"ב מו"ה שלמה‬ ‫סופר ני"ו אשר זוכה לשמוע שיעורין‬ ‫כסדרן מפי ממלל רברבן כבוד הד"ג‬ ‫שליט"א‪ ,‬והגיד לי שהד"ג שליט"א‬ ‫הזכיר אצל השיעור מה שנו"נ ק"ז מרן‬ ‫הכתב סופר זצ"ל או"ח (סי' קי"ד) במי‬ ‫שהי' אנוס ולא הי' יכול לאכול ערב‬ ‫יוהכ"פ עד זמן תוס' יוהכ"פ‪ ,‬אי המצוה‬ ‫דאכילת עיוהכ"פ דוחה לאיסור אכילה‬ ‫בזמן תוס' יוהכ"פ ‪ -‬והד"ג נ"י תמה‪,‬‬ ‫דכשהגיע זמן תוס' יוהכ"פ שנצטוינו‬ ‫להתענות‪ ,‬אין כאן מצות אכילת‬ ‫עיוהכ"פ‪.‬‬

‫ולפו"ר אמרתי לש"ב נ"י‪ ,‬כי‬ ‫בליקוטי הערות שבסוף שו"ת כתב‬ ‫סופר [הוצאת מכון חת"ס]‪ ,‬צוין על שו"ת שבט‬ ‫סופר (סי' כ"ב) שכתב נמי בסוף התשובה‬ ‫דבזמן התוס' לא כתבה התורה מצות‬ ‫אכילת עיוהכ"פ‪ ,‬ומובא גם בשם שו"ת‬ ‫מחזה אברהם (סי' קל"א) שכתב כן דזמן‬ ‫תוס' יוהכ"פ הוי בכלל יוהכ"פ ולא‬ ‫בכלל עיוהכ"פ‪ ,‬הרי שכיון הדר"ג נ"י‬ ‫בתמיהתו לדעת דו"ז מרן השבט סופר‬ ‫זצ"ל והגאון בעל מחזה אברהם זצ"ל‪.‬‬ ‫ולכאורה פליאה נשגבה על ק"ז‬ ‫מרן הכתב סופר זצ"ל שלא הרגיש בזה‬ ‫דלכאורה צדק המחזה אברהם שכתב‬ ‫שזה פשוט וברור‪.‬‬ ‫אשר נלענ"ד בס"ד בדעת הכתב‬ ‫סופר‪ ,‬דהנה ממה דכתיב ועניתם את‬ ‫נפשותיכם בתשעה‪ ,‬דדרשו חז"ל [ברכות‬ ‫(ח' ע"א)‪ ,‬פסחים (ס"ח ע"ב)‪ ,‬ר"ה (ט' ע"א)‪ ,‬יומא (פ"א‬

‫ע"ב)] כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה‬ ‫עליו הכתוב כאילו התענה וכו'‪ ,‬כל‬ ‫יום תשיעי במשמע‪ ,‬אלא מדכתיב‬ ‫ועניתם את נפשותיכם בתשעה ילפינן‬

‫ז‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫[ר"ה ויומא שם] דמוסיפין מחול על הקודש‬ ‫ומתחילין להתענות מזמן התוספת‪,‬‬ ‫ולא משום דזמן תוס' יוהכ"פ הוי כעצם‬ ‫יוהכ"פ‪ ,‬דזה אינו‪ ,‬עצם יוהכ"פ לחוד‬ ‫וזמן תוס' יוהכ"פ לחוד‪ ,‬ובזמן תוס'‬ ‫יוהכ"פ ליכא כרת‪ ,‬כדאיתא ביומא שם‪,‬‬ ‫ועיין תוס' כתובות (מ"ז ע"א) ד"ה דמסר‪,‬‬ ‫דתוס' יו"ט הוי דאורייתא שלא לעשות‬ ‫מלאכה‪ ,‬אבל לא הוי כעצם יו"ט גופא‬ ‫לעניין חיוב שמחה‪ ,‬ולכן מותר לישא‬ ‫אשה בזמן התוספת‪ ,‬דאינו אסור משום‬ ‫ושמחת בחגיך‪ ,‬דאיסור זה אינו נוהג‬ ‫אלא בחגיך‪ ,‬שמתחיל בזמן כניסת‬ ‫היו"ט‪ .‬אבל מי שהי' אונס ולא קיים‬ ‫המצוה‪ ,‬יש מקום לספיקת הכתב סופר‬ ‫אי אתי עשה דאכילת ערב יוהכ"פ‬ ‫ודוחה מצות עינוי דתוס' יוהכ"פ‪,‬‬ ‫בדומה לפסח דכתיב גבי' לא תותירו‬ ‫ממנו עד בוקר‪ ,‬וכתיב לא תשברו בו‪,‬‬ ‫ובעצם שיש בו מוח אי לאו דכתיב‬ ‫אזהרה זו ב' פעמים הוי אמינא דעשה‬ ‫דאכלו את הבשר בלילה הזה דוחה ל"ת‬ ‫דעצם לא תשברו בו‪ ,‬כדאיתא פסחים‬ ‫(פ"ה ע"א)‪ ,‬כנלענ"ד‪.‬‬ ‫ונראה דראי' ברורה לזה מגמ'‬ ‫סוכה (מ"ו ע"ב) דאיתא סוכה דחזיא לבין‬ ‫השמשות דאי איתרמי לי' סעודתא‬ ‫בעי למיתב בגוה ומיכל בגוה ‪ -‬הרי‬ ‫אע"ג דמשום תוס' יו"ט חל כבר איסור‬ ‫‪ . 1‬לשי' הראב"ן מובא בטו"ז או"ח (סי' תקכ"ז סק"ג)‪.‬‬ ‫‪ .2‬כשי' השל"ה ומג"א (רס"י תצ"ד) בשם הפוסקים‪.‬‬

‫תורה‬

‫מלאכה‪ ,‬בכ"ז עדיין חיוב ישיבת סוכה‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫ובדרך זה אמרתי לפני התלמידים‬ ‫המקשיבים הי"ו ליישב תמיהת ק"ז‬ ‫מרן ההתעוררות תשובה זצ"ל או"ח‬ ‫(רס"י רצ"ו) על מש"כ הטו"ז או"ח (רס"י‬ ‫תצ"ד) דמאחרין להתחיל ערבית בכניסת‬ ‫חג השבועות כדי שיהיו ימי הספירה‬ ‫תמימות‪ ,‬וכ"כ בחק יעקב [שם (סק"א)]‬ ‫ למאי דפסקינן בש"ע (סי' רס"א ס"ב)‬‫דתוספת שבת הוי דאורייתא‪ ,‬וכדכתב‬ ‫שם במג"א (סק"ח) ה"נ תוספת יו"ט הוי‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬וכדילפינן בר"ה (ט' ע"א)‪,‬‬ ‫יומא (פ"א ע"ב) מפסוק תשבתו שבתכם‬ ‫או משאר דרשות חז"ל‪ ,‬א"כ כיון‬ ‫דתוס' יו"ט דאורייתא ע"כ א"א ללמוד‬ ‫מדכתיב תמימות שלא להוסיף מחול‬ ‫על הקודש ושלא להתפלל יו"ט עד‬ ‫שתחשך‪ ,‬ועיי"ש שהאריך‪.‬‬ ‫ואמרתי ליישב בס"ד קושייתו‪ ,‬דנהי‬ ‫דתוס' שויו"ט הוא דאורייתא לענין‬ ‫איסור מלאכה‪ ,‬מ"מ אי לאו דקיבל עליו‬ ‫יו"ט ממש‪ ,‬עדיין לכל עניין חשיב כיום‬ ‫מ"ט לספירה‪ ,‬וכמו שמבואר בתוס'‬ ‫כתובות (מ"ז ע"א) ד"ה דמסר [הנ"ל]‪ ,‬שכ'‬ ‫דלענין מלאכה תוס' יו"ט דאורייתא‪,‬‬ ‫אבל לא חל עליו עדיין חיוב שמחת‬ ‫יו"ט‪[ ,‬עד שיתפלל תפלת יו"ט‪ ,1‬או עד‬ ‫שיקדש‪.2‬‬

‫ח‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫תורה‬

‫הנה בשלהי חורף דאשתקד זכיתי לקבל‬ ‫תשובתו המאירה של הדר"ג שליט"א על‬ ‫קושייתי ע"ד התו"י ביצה (ג' ע"ב) ‪ -‬ועוד‬ ‫הספקנו להכניס לספר אמרי סופר ביצה‬ ‫שהי' הולך ונדפס‪[ ,‬ע' ב' הערה ג']‪.‬‬

‫בעומדת לאכילה גם בנולד שרי‪ - .‬ובש"מ‬ ‫בשם י"מ מתרץ קושיא זו‪ ,‬דר"נ נמי אית‬ ‫לי' הכנה דרבה‪ ,‬אבל לית לי' דגם ביו"ט‬ ‫דעלמא אסור גזירה יו"ט אחר השבת‪ .‬וגם‬ ‫במהרמ"ש תי' הכי‪[ ,‬ועיין בביאור אות ט']‪.‬‬

‫וגם אני בעניי ישבתי בס"ד דברי התוס'‬ ‫בדומה לתירוצו של הד"ג שליט"א‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫י"ל דבחי' חת"ס ריש מסכתין כ' דלא נחלק‬ ‫אדם מעולם שמוקצה מהדעת אסור בשבת‬ ‫ויו"ט‪ ,‬ולא פליגי אלא בגדר מוקצה‪ ,‬ומוקצה‬ ‫לאכילה הוא קרוב לדאורייתא ואסמכוהו‬ ‫אקרא דוהיה ביום השישי והכינו וכו'‪ ,‬או‬ ‫דאורייתא ממש‪ ,‬עיי"ש‪ - .‬ועוד יש מוקצה‬ ‫דאורייתא לכו"ע‪ ,‬היינו הוקצה למצותו‪,‬‬ ‫כמש"כ בחי' מאירי ריש מסכתין‪.‬‬

‫ונראה בס"ד דמתני' דתנן ביצה שנולדה‬ ‫ביו"ט ולא בשבת מפרש לה ר"נ דאיירי‬ ‫בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ואסור‬ ‫משום מוקצה‪ ,‬לכן קתני רק יו"ט‪ ,‬דבשבת‬ ‫דמוקצה מותר ביצה שנולדה בו מותרת‪,‬‬ ‫אבל הברייתא דתנא אחד ביצה שנולדה‬ ‫בשבת ואחד ביצה שנולדה ביו"ט וכו'‪,‬‬ ‫דאי מיירי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים‬ ‫ואסור משום מוקצה‪ ,‬לכאורה קשה הא ס"ל‬ ‫לר"נ דמוקצה בשבת מותר‪ ,‬אלא ע"כ צ"ל‬ ‫דלעולם מיירי בתרנגולת העומדת לאכילה‪,‬‬ ‫ואיירי דייקא בשבת אחר יו"ט ויו"ט אחר‬ ‫שבת דאסור משום הכנה‪ ,‬ומעתה דעת‬ ‫לנבון נקל דלר"נ הכל כראוי מוצק ואין מה‬ ‫להקשות עליו מהברייתא‪.‬‬

‫ועוד ארהיב בנפשי להציע להד"ג‬ ‫שליט"א מה שאמרתי ליישב בס"ד קושית‬ ‫התוס' ישנים ‪ -‬בתוס' ר' פרץ ביצה (ב' ע"ב)‬ ‫ד"ה מצא‪ ,‬הקשה לר"נ מברייתא דשם‪ ,‬דתני‬ ‫השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים‬ ‫גמורות‪ ,‬מותרות לאוכלן ביו"ט‪ ,‬דמשמע‬ ‫דבנולדה אסורה‪ ,‬ומדשחטה ביו"ט מוכח‬ ‫דמיירי בתרנגולת העומדת לאכילה‪ ,‬ולר"נ‬

‫ואבקש סליחה ומחילה על שאני‬ ‫מטריח את הד"ג שליט"א והנני חותם‬ ‫בכל חותמי ברכות ובברכת שמחת יו"ט‬ ‫ובתפלה לעני שהקב"ה יאריך ימיו ושנותיו‬ ‫בטוב ובנעימים ועוד יניב בשיבה טובה‬ ‫דשן ורענן ולהאיר לנו באור תורתו עד‬ ‫יעמוד הכהן לאורים ותומים‪.‬‬

‫ולפי"ז כיון דאסרו מוקצה ביו"ט‬ ‫כדי שלא ליתי לזלזולי בי' הוי בכלל‬ ‫מוקצה דיש לו שורש דאורייתא או קרוב‬ ‫לדאורייתא‪ ,‬לכן שפיר כ' התו"י דלר"נ לא‬ ‫פריך דמוקצה חמירא והוי כעין דאורייתא‪.‬‬

‫[חי"ק]‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫דברי אגדה‬ ‫חידושו של החתם סופר‬ ‫לכבוד יום הבר מצוה שלו‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי‬ ‫פי (ל"ב א')‪.‬‬ ‫הלכה אדם מישראל שהיה חושש באזנו מהו‬ ‫שיהא מותר לרפאותו בשבת כך שנו חכמים כל‬ ‫שספק נפשות דוחה את השבת (דב"ר י' א')‪.‬‬ ‫וצריך להבין שייכות שאלה זו לפרשתן‪.‬‬ ‫החתם סופר מביא ביאור בדברי המדרש‬ ‫על דרך דרוש "שאמרתי זה על בר מצוה שלי‬ ‫כשנעשיתי בן י"ג שנה" (יום א' האזינו‪ ,‬ז' תשרי‬ ‫תקל"ו)‪.‬‬ ‫דהנה חז"ל במסכת יומא (פ"ה ע"ב) לומדים‬ ‫שפיקוח נפש דוחה שבת ק"ו ממילה‪ ,‬ומה מילה‬ ‫שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים‬ ‫שבאדם דוחה את השבת‪ ,‬קל וחומר לכל גופו‬ ‫שדוחה את השבת‪.‬‬ ‫למעשה הגמרא דוחה ראיה זו ולומדת‬ ‫שפקוח נפש דוחה שבת ממקרא אחר‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬לכאורה היה ניתן לדחות את הראיה‬ ‫ממילה בקל‪ .‬שהרי כל העולם עומד רק בזכות‬ ‫מצות מילה‪ ,‬וכמו שנאמר‪ :‬אם לא בריתי יומם‬ ‫ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי‪ ,‬וחז"ל‬ ‫במסכת נדרים (ל"א ע"ב) אומרים שהכוונה על‬ ‫מצות ברית מילה‪ ,‬שבשבילה נברא העולם‪.‬‬ ‫ולכאורה מאחר שכל מטרת השבת היא‬ ‫להעיד על בריאת שמים וארץ‪ ,‬אם כן הסברא‬

‫ט‬

‫נותנת שהמילה שהיא סיבת הבריאה תדחה‬ ‫לשבת שאינה רק עדות על הבריאה‪.‬‬ ‫ומעתה אין לנו מקור שכל פיקוח נפש ידחה‬ ‫שבת‪ ,‬שמא רק מצות מילה דוחה שבת‪.‬‬ ‫אולם במסכת נדרים שם מצאנו דרשת חז"ל‬ ‫שהפסוק אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים‬ ‫וארץ לא שמתי ‪ -‬הכוונה על ברית תורה‪ ,‬ולא על‬ ‫מצות ברית מילה‪ .‬ושוב אין לנו ראיה שהמילה‬ ‫היא סיבת הבריאה‪ ,‬ולכן אם מילה דוחה שבת‬ ‫יש ללמוד שכל פיקוח נפש דוחה שבת‪.‬‬ ‫והנה בפרשתן אומר משה רבינו‪ :‬האזינו‬ ‫השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪ .‬ופירש‬ ‫רש"י שמשה רבינו העמיד את השמים ואת‬ ‫הארץ לעדים על ישראל שמקיימים התורה‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬שוב לא ניתן לפרש את הפסוק אם‬ ‫לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא‬ ‫שמתי על ברית תורה‪ ,‬שאם כן אין השמים‬ ‫והארץ יכולים להעיד שישראל מקיימים את‬ ‫התורה‪ ,‬מכיון שהם נוגעים בדבר‪ ,‬שהרי כל קיום‬ ‫חוקות שמים וארץ הוא רק בזכות ברית תורה‬ ‫(ועיין ע"ז ג' ע"א)‪.‬‬ ‫ועל כרחינו לפרש שאלמלא בריתי יומם‬ ‫ולילה הכוונה על ברית מילה‪ ,‬וממילא נדחית‬ ‫הראיה שפיקוח נפש דוחה שבת‪ ,‬שאולי רק‬ ‫מילה דוחה שבת שכל קיום העולם בעבורה‪,‬‬ ‫אולם שאר פיקוח נפש אינו דוחה שבת‪.‬‬ ‫לכן את השאלה אם פיקוח נפש דוחה‬ ‫שבת העמיד המדרש בדייקא על פסוק האזינו‬ ‫השמים‪ ,‬מכיון שממנו מוכרח שאלמלא בריתי‬ ‫קאי על ברית מילה ולא על תורה‪ ,‬ואין ראיה‬ ‫ממילה לפיקוח נפש‪.‬‬ ‫תו"מ קנ"ט א' ד"ה ועוד‬

‫ילקוט הרועים‬

‫י‬

‫'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם‬ ‫ועד' ‪ -‬מדוע לא הוי בוצע ברך?‬ ‫כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו (ל"ב ג')‪.‬‬ ‫בגמרא מסכת יומא (ל"ז ע"א) מבואר שאמר‬ ‫משה להם לישראל שיענו על כל ברכה וברכה‬ ‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪.‬‬ ‫והנה משה רבינו עצמו לא היה יכול לומר‬ ‫ברוך שם כבוד מלכותו‪ ,‬מאחר והוא גנבו מן‬ ‫המלאכים כדאיתא במג"א (תרי"ט סק"א)‪ ,‬ולגביו‬ ‫הרי זה בבחינת בוצע ברך‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬שהרי גם אצל עם ישראל‬ ‫למרות שאצלם היה כבר שינוי רשות‪ ,‬מכל‬ ‫מקום הלא צריך גם שיהיה יאוש‪ ,‬ובלא זה נקרא‬ ‫עדיין בוצע ברך (עיין מג"א תרמ"ט סק"ב)‪ ,‬ומניין לן‬ ‫דהיה יאוש לגבי זה‪.‬‬ ‫אלא שחז"ל אמרו במסכת תענית‬ ‫שגמירי דמשמיא מיהב יהבי מישקל לא שקלי‪,‬‬ ‫ודבר שירד משמיא שמה לא ישוב‪ ,‬ולכן ברור‬ ‫שנתייאשו המלאכים‪,‬וישראל יכולים לומר ברוך‬ ‫שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪.‬‬

‫(כ"ה ע"א)‬

‫ודבר זה אמר משה רבינו ע"ה לישראל‪ :‬יערוף‬ ‫כמטר לקחי‪ ,‬שעל הגשם נאמר (ישעי' נ"ה י')‪ :‬כי‬ ‫כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא‬ ‫ישוב‪ ,‬שמשמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי‪,‬‬ ‫ולכן כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו‪ ,‬שמאחר‬ ‫והמלאכים נתייאשו לכן יכולים אתם לומר ברוך‬ ‫שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪ ,‬שאצלכם יש כבר‬ ‫יאוש ושינוי רשות‪.‬‬ ‫תו"מ קנ"ט ב' ד"ה כי‬

‫אין עצה ואין תבונה נגד ה'‬ ‫הם קנאוני בלא אל ואני אקניאם בלא עם (ל"ב‬

‫כ"א)‪.‬‬

‫במסכת פסחים (קי"א ע"א) מובא סגולה‬ ‫להבריח הרע‪" :‬אמר רב פפא נפתח באל ונפסיק‬ ‫באל‪ ,‬אי נמי נפתח בלא ונפסיק בלא"‪ .‬ומפרש‬ ‫רש"י‪" :‬נפתח באל ונסיים באל ‪ -‬אל מוציאם‬ ‫ממצרים (במדבר כ"ג) כי לא נחש ביעקב וגו' עד‬ ‫מה פעל אל‪ .‬נפתח בלא ונסיים בלא ‪ -‬לא איש‬ ‫אל עד לא יקימנו (שם)‪.‬‬ ‫והנה ישראל היו מדמין שיוכלו לעשות‬ ‫פעולות כנגד גזירת ה'‪ ,‬ויבריחו הרע על ידי‬ ‫פתיחה וסיום ב'אל' וב'לא'‪.‬‬ ‫דבר כעין זה מצינו גם בשעת החורבן ראה‬ ‫איכ"ר (ב' ה')‪" :‬עד שלא באו השונאים היה ירמיה‬ ‫אומר להם עשו תשובה שלא תלכו בגלות‪ ,‬אמרו‬ ‫לו אם יבאו השונאים מה יכולין לעשות לנו‪ ,‬חד‬ ‫אמר אנא מקיף לה חומת מיא‪ ,‬ואחר אמר אנא‬ ‫מקיף לה חומת נורא‪ ,‬ושלישי אמר אנא מקיף‬ ‫לה חומת פרזלא‪ ,‬אמר להו הקב"ה בדידי אתון‬ ‫משתמשין‪ ,‬עמד הקב"ה ושינה את שמותם של‬ ‫מלאכים‪ ,‬דעל מיא עבד על נורא‪ ,‬ודעל נורא עבד‬ ‫על פרזלא‪ ,‬והיו מזכירין שמותם מלמטה ולא היו‬ ‫עונין להם"‪.‬‬ ‫כך אומר הקב"ה אף לאלו המדמין לילך‬ ‫בשרירות לבם ולהבריח הרע על ידי פתיחה‬ ‫וסיום ב'אל' ו'לא' ‪ -‬מזימתכם לא תעלה בידכם‪.‬‬ ‫מה עשה הקב"ה‪ ,‬הביא עליהם את הכשדים‬ ‫שעליהם נאמר (ישעי' כ"ג י"ג) הן ארץ כשדים‬ ‫זה העם לא היה‪ ,‬שלא היו עם בפני עצמם רק‬ ‫תלויים באחרים‪ .‬וממילא לא יועיל ההשבעות‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫וזהו כוונת הכתוב‪ :‬הם קנאוני בל"א א"ל‪,‬‬ ‫שמדמין להכעיס את בוראם ולהנצל מכעסו על‬ ‫ידי ל"א וא"ל‪ ,‬ותשובתי היא 'ואני אקניאם בל"א‬ ‫ע"ם‪ ,‬היינו שאביא עליהם את הכשדים המכונים‬ ‫ל"א ע"ם‪ ,‬ושוב לא יועיל השבעותם‪.‬‬ ‫תו"מ קס"ב א' ד"ה הם‪.‬‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫אמרות טהורות‬

‫אי‬

‫אלו החוקים אלא שיהיו כעין פתיחה לתכלית‬ ‫המכוון‪ ,‬להגיע לבסוף לתורה תמימה‪.‬‬ ‫עה"ת ק"ל ב' ד"ה האזינו‪.‬‬

‫אין מציאות של פירוד מה'‬ ‫תורת ה' תמימה‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי‬ ‫פי (ל"ב א')‪.‬‬ ‫בספר מעשי ה' פירש‪ ,‬שהוא על דרך השמים‬ ‫מספרים כבוד אל‪ ,‬שעל ידי חוקות השמים‬ ‫ומשטריהם יסופר כבוד אל בכל העולם‪ ,‬ומכל‬ ‫מקום תורת ה' תמימה יותר‪.‬‬ ‫וזה אמר משה רבינו ע"ה האזינו השמים‪,‬‬ ‫כמו שתוקו השמים עתה מסיפוריכם‪ ,‬ותשמע‬ ‫הארץ ויושביה אמרי פי בתורה שנתן לנו ה'‪,‬‬ ‫שהיא מספרת יותר כבוד שמו‪.‬‬ ‫מוסיף החתם סופר ומבאר‪ :‬כי הנה על ידי‬ ‫חוקות השמים והארץ והנהגותיהם את העולם‬ ‫יסופר כבוד אל‪ ,‬אבל מכל מקום לא ידע במה‬ ‫יעבוד את ה'‪ ,‬ואיך יעבדנו‪ ,‬ומה רצונו ‪ -‬כי אם על‬ ‫ידי התורה הקדושה‪.‬‬

‫כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (ל"ב ט')‪.‬‬ ‫אמר כי חלק ה' עמו‪ ,‬ואם כן על כרחך הם חבל‬ ‫נחלתו‪ ,‬ר"ל דבקים בו‪ ,‬כי אי אפשי להפריד חלק‬ ‫ממי שהוא בלתי בעל תכלית‪.‬‬ ‫עה"ת קל"ד א' ד"ה בהנחל‬

‫צורך הגוף במאכל ומשתה‬ ‫הוא על דרך נס‬ ‫ירכיבהו על במתי ארץ ויאכל תנובת שדי‬ ‫(ל"ב י"ג)‪.‬‬ ‫יאמר נא‪ ,‬כי אחר שהקב"ה נצרם כאישון‬ ‫עינו‪ ,‬וכנשר רחף עליהם‪ ,‬וה' בדד ינחנו ‪ -‬פירוש‪,‬‬ ‫יהיה נא עתה מן הראוי שלא ישאר בהם שום‬ ‫לכלוכית גשמית‪ ,‬וה' ינחם בדד בתענוגי עולם‬ ‫הבא‪ ,‬כמשה רבינו ע"ה שלחם לא אכל ומים לא‬ ‫שתה‪.‬‬ ‫ואין בזה תימה כלל‪ ,‬שהרי 'ואין עמו אל ניכר'‪,‬‬ ‫הוא סטרא דס"ם משיגי הגוף והעולם הזה‪ .‬והיה‬ ‫מהראוי שלא ישיגם זה כלל‪.‬‬

‫אך לא יתן הקב"ה תורה אלא למבקשיה‪,‬‬ ‫והיינו כגון אברהם אבינו ע"ה על ידי שהבין‬ ‫על ידי גלגלי שמים כי יש לעולם מנהיג‪ ,‬ואין‬ ‫אלה מנהיגים עצמם‪ ,‬וחקר ודרש ולא השיג‬ ‫עד שנגלה עליו הקב"ה ואמר אני בעל הבירה‪,‬‬ ‫ונגלו לו תעלומות חכמה‪ ,‬והנחיל לו ולבניו תורת‬ ‫אמת‪.‬‬

‫אלא שלא רצה הקב"ה שיהיו מלאכי השרת‪,‬‬ ‫כי לא נתנה תורה אלא לבני אדם‪ ,‬על כן על דרך‬ ‫נס עשה הקב"ה שבכל זאת לא נתבטל הרכבתם‬ ‫וישארו על אנושתם‪.‬‬

‫נמצא חוקות השמים המה פתיחה למבקש‬ ‫ה'‪ ,‬והיינו אם לא בריתי יומם ולילה ‪ -‬היא התורה‬ ‫‪ -‬חוקות שמים וארץ לא שמתי‪ ,‬כי לא הושמו‬

‫והרי בשעת קבלת התורה באמת פרחה‬ ‫נשמתם‪ ,‬כי רצתה להדבק באור עליון מבלי‬ ‫השאיר בגוויה גשמית‪ ,‬והקב"ה החזירה להם‪,‬‬

‫ילקוט הרועים‬

‫בי‬

‫והרכיב אור העליון שבהם עם מאכלי העולם‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫וזהו‪ ,‬אחר שאמר יקחהו ישאהו על אברתו‪,‬‬ ‫אמר כי מהראוי שהוי' ית"ש בדד ינחנו‪,‬‬ ‫להחיותם רק מתענוגי עולם הבא‪ ,‬ומבלי שיהיה‬ ‫עמם צירוף אל נכר שהם תענוגי הגשמיות‪,‬‬ ‫ואמר שמכל מקום ירכיבהו על במתי ארץ‪,‬‬ ‫שהרכיבם הקב"ה עם מעבי האדמה והאכילם‬ ‫תנובות שדי ודבש מסלע הוא היצר הרע‬ ‫שנקרא כן‪ ,‬וכן חלמיש צור‪ ,‬בכדי שתשאר‬ ‫אנושתם על דרך נס ופלא‪.‬‬ ‫ואם כן היה מהראוי שבכל יום תתרוצץ‬ ‫הנשמה לצאת ולאור באור העליון‪ ,‬ולא יאבה‬ ‫לאכול ולשתות כי אם על פי ההכרח הגמור‪ ,‬וככל‬ ‫הדברים אשר המה מוכרחים נגד טבעם‪ ,‬ובאמת‬ ‫נהפוך הוא‪ ,‬כי וישמן ישורון ויבעט‪.‬‬ ‫עה"ת קל"ד ב' ד"ה ירכיבהו‬

‫הלכה למשה‬ ‫האם כל התורה נקראת שירה‬ ‫או רק פרשת האזינו‬ ‫מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב‬ ‫ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם‬ ‫את השירה‪ ,‬כלומר כתבו לכם תורה שיש בה‬ ‫שירה זו‪ ,‬לפי שאין כותבין את התורה פרשיות‬ ‫פרשיות (רמב"ם הלכות ס"ת פ"ז ה"א)‪.‬‬ ‫בדברי הרמב"ם היה ניתן ללמוד בפשטות‬ ‫שעיקר מצות כתיבת ספר תורה היא כתיבת‬

‫שירת האזינו‪ ,‬מאחר שהמצוה היא לכתוב את‬ ‫השירה הזאת‪ ,‬ושירה הזאת לדעת הרמב"ם‬ ‫הכוונה היא על פרשת האזינו‪ ,‬וכל שאר התורה‬ ‫טפל לפרשה זו‪ ,‬וטעם כתיבת כל התורה כולה‬ ‫היא רק מאחר שאין כותבין את התורה פרשיות‬ ‫פרשיות‪ ,‬אולם אין עיקר המצוה בשאר התורה‪.‬‬ ‫ונפקא מינא בזה‪ ,‬דאי עבר וכתב שירה‬ ‫לחודא‪ ,‬נהי דעבר על האיסור לכתוב תורה מגלה‪,‬‬ ‫שאין כותבין פרשיות פרשיות‪ ,‬מ"מ כבר ידי‬ ‫חובת מצות ועתה כתבו לכם‪ .‬כמו כן אם כתב כל‬ ‫התורה כולה ונפסלה עד השירה דיוצא ידי חובת‬ ‫כתיבת ספר תורה‪.‬‬ ‫החתם סופר האריך לדחות סברא זו‪ ,‬והוא‬ ‫כותב שפשוט שכוונת הרמב"ם היא שמכיון‬ ‫שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות‪,‬‬ ‫מזה מוכרח שכוונת התורה היא לכתוב את כל‬ ‫התורה כולה‪ ,‬ומה שהתורה הוציאה המצוה‬ ‫בלשון שירה‪ ,‬הוא מפני שהיא עדותה של תורה‬ ‫או מפני שהיא בסופה ותשלום התורה כמ"ש‬ ‫הרב"י‪ ,‬אבל עכ"פ עיקר הכוונה על כל התורה‪.‬‬ ‫וגם מסברא לא ניתן לומר שעיקר המצוה‬ ‫הוא רק על פרשת האזינו‪ ,‬שהרי מצות כתיבת‬ ‫ספר תורה אינה גזירת הכתוב ללא טעם‪ ,‬וטעמה‬ ‫נאמר בפסוק בפירוש‪ :‬שימה בפיהם למען תהיה‬ ‫לי לעדה‪ ,‬שהמטרה היא בכדי שידעו התורה‪,‬‬ ‫וכידוע שיטת הרא"ש שבזמנינו שאין עסקנו‬ ‫בתורה שבכתב‪ ,‬אם כן המצוה הוא בכתיבת‬ ‫ספרים‪ .‬ולכן אין סברא לומר שהמצוה תהיה רק‬ ‫על פרשת האזינו ולא על כל התורה כולה‪.‬‬ ‫כתיבת ספר תורה לרבי יהודה‪ .‬האחרונים‬ ‫הקדשו על דברי הרמב"ם‪ ,‬איך ניתן לומר שכל‬ ‫הראיה שהמצוה לכתוב את כל התורה כולה‬ ‫הוא רק מכך שאין כותבין התורה פרשיות‬ ‫פרשיות‪,‬והלא מצינו לרבי יהודה במסכת גיטין‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫(ס' ע"א) שניתן לכתוב מגילה לתינוק‪ ,‬ואם כן‬ ‫לרבי יהודה מניין לנו מצות כתיבה לכל התורה‪,‬‬ ‫דלמא אין המצוה רק על פרשת האזינו‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬שהטעם שאין כותבין התורה פרשיות‬ ‫פרשיות הוא מכיון שסמיכת הפרשיות יש‬ ‫בהם דרשות ידועים ואינם ידועים מ"ט נסמכו‪,‬‬ ‫וכשמפרידם הרי הפסיד הכוונה ההיא‪ ,‬לכן אסור‬ ‫להפריד כי אם חומש חומש‪ ,‬כי אין דורשין‬ ‫סמוכים מסוף הספר היינו חומש לתחלתו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬רבי יהודה המתיר לכתוב פרשיות‬ ‫פרשיות מדבר מפרשיות בבראשית ותורת‬ ‫כהנים כמבואר בש"ס גיטין שם‪ ,‬וי"ל שרבי‬ ‫יהודה אזיל לשיטתו שאינו דורש סמוכים רק‬ ‫במשנה תורה‪ ,‬ואיכא למימר שבמשנה תורה אף‬ ‫לרבי יהודה אסור לכתוב פרשיות פרשיות‪.‬‬ ‫אומנם מעתה צריך להבין לדעת רבי יהודה‪,‬‬ ‫מניין לנו שמצות כתיבת ספר תורה היא כתיבת‬ ‫כל התורה כולה‪ ,‬דילמא רק ספר משנה תורה‪,‬‬ ‫שהרי לדעתו רק ספר זה אסור לכתבו פרשיות‬ ‫פרשיות‪.‬‬

‫גי‬

‫שמנגנין‪ ,‬אלא מאמר או כתוב מסודר כשורה‬ ‫ושורת הבנין‪ ,‬על דרך שאמרו כל השירות לבינה‬ ‫ע"ג לבינה וכו'‪ ,‬שהוא סידור כשורת הבנין‪,‬‬ ‫ועכשיו נהגו לסדר בחרוזין הידועים‪ ,‬והנביאים‬ ‫היה להם סידור אשר לא נודע לנו כוונתם‬ ‫ועניינם‪ ,‬ומ"מ שירה הוא הסידור הנערך בערך‬ ‫ידוע‪ ,‬ואחר כך מנגנים אותו בנגונים הנאותים‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫ואכן אם דוד המלך ע"ה היה מכנה התורה‬ ‫שירה לא היה לו עונש בכך‪ ,‬וסיבת העונש הוא‬ ‫מחמת שכינה התורה 'זמירות'‪.‬‬ ‫והנה פרשה בתורה המסודרת ובנויה שירות‬ ‫ידועים‪ ,‬כגון שירת הים והאזינו וכדומה ‪ -‬נקרא‬ ‫שירה‪ ,‬וכל התורה בכלל המסודרות ובנויה חמשה‬ ‫ספרים זה אחר זה נקרא שירה‪ ,‬אבל חומש אחד‬ ‫לא נקרא שירה‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬כאשר אומרת התורה כתבו לכם את‬ ‫השירה הזאת הכוונה היא או על שירת האזינו‪,‬‬ ‫או על כל התורה כולה‪ ,‬אולם משנה תורה לחוד‬ ‫אינו נקרא שירה‪ .‬ומאחר שאמרנו שאף לרבי‬ ‫הכוונה לכל הפחות כתיבת כל משנה תורה‪,‬‬ ‫אם כן מוכרח לומר שיש לכתוב את כל התורה‬ ‫כולה‪.‬‬

‫החתם סופר מתרץ קושיא זו בהקדם דברי‬ ‫הש"ס במסכת סוטה (ל"ה ע"א)‪" :‬דרש רבא‪,‬‬ ‫מפני מה נענש דוד‪ ,‬מפני שקרא לדברי תורה‬ ‫זמירות‪ ,‬שנאמר זמירות היו לי חוקיך בבית‬ ‫מגורי‪ ,‬אמר לו הקב"ה‪ :‬דברי תורה שכתוב בהן‬ ‫התעיף עיניך בו ואיננו‪ ,‬אתה קורא אותן זמירות?‬ ‫הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית‬ ‫רבן יודעין אותו" וכו'‪.‬‬

‫פרפראות לתורה‬

‫ולכאורה דברי הש"ס תמוהין‪ ,‬מה גריעותא‬ ‫יש בכך שכינה את דברי התורה כזמירות‪ ,‬והלא‬ ‫כל התורה כולה נקראת שירה‪.‬‬

‫מהות התשובה‬

‫וביאור הדברים ‪ -‬כותב החתם סופר ‪ -‬דע‪ ,‬כי‬ ‫שירה לחוד וזמירות לחוד‪ ,‬כי שירה איננו הנגון‬

‫היכי דמי בעל תשובה‪ ,‬אמר רב יהודה כגון‬ ‫שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה‬

‫חי' גיטין ס' ע"א‪ ,‬שו"ת יו"ד סי' רנ"ד‬

‫די‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫וניצל הימנה‪ .‬מחוי רב יהודה באותה אשה‬ ‫באותו פרק באותו מקום (יומא פ"ו ע"ב)‪..‬‬

‫אנו לראיה שאכן נתחרט חרטה גמורה וקבל עליו‬ ‫שיעזוב החטא הזה לעולם‪.‬‬

‫החתם סופר מעלה מספר תמיהות בדברי‬ ‫הש"ס אלו‪.‬‬

‫ולתת ראיה לזה‪ ,‬אמרו חז"ל שבעמדו באותו‬ ‫פרק ובאותו מקום ובאותה אשה ואינו חוטא‪,‬‬ ‫מזה נדע שחרטתו גמורה ועזיבתו בהחלט‪.‬‬

‫ראשית כל‪ ,‬וכי מי שעבר על איסור אשת‬ ‫איש או שאר עריות חייבי מיתות בית דין‬ ‫וכריתות‪ ,‬בזה יכופר לו בעמדו באותו מקום‬ ‫וכו' ואינו חוטא‪ ,‬וכי על זה נאמר גדולה תשובה‬ ‫שזדונות נעשין זכיות‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬וכי מי שעבר פעם אחת ומי שעבר‬ ‫עשרה פעמים תשובה אחת לשניהם‪.‬‬ ‫ועוד בה שלישיה‪ ,‬הרי חזינן לאבות‬ ‫הראשונים ה"ה הרוקח זללה"ה והשל"ה זללה"ה‬ ‫במסכת ר"ה ברמזי הלכות שופר מחמירין דבעינן‬ ‫סיגופים ותענית נגד כל כח וכח שבכל בעילה‪,‬‬ ‫וכנגד כל כזית וכזית‪ ,‬והוא מתנגד לדרשת חז"ל‬ ‫הנ"ל‪.‬‬ ‫אלא ששלשה חלקים ישנם בתשובה‪.‬‬

‫ניקוי הפגם‪ .‬אולם שאף שעזב החטא‪ ,‬ויש‬ ‫לנו ראיה לזה לזה מכך שעמד באותו מקום וכו'‬ ‫ולא חטא‪ ,‬מכל מקום מפני זה עדיין לא נטהר‬ ‫מעונותיו‪ ,‬וצואתו לא רחץ‪ ,‬ונכתם הוא לפני‬ ‫אדון הכל עד ישוב בתשובה שלימה על כל כזית‬ ‫שאכל ועל כח כל ביאה שבעל‪.‬‬ ‫ועל עניין כיבוס ורחיצת כתמיו מיירי הרוקח‬ ‫והשל"ה ושארי מחברים‪ ,‬שהבא להמלך להמלט‬ ‫על נפשו האומללה לסבול יסורין בעולם הזה‪,‬‬ ‫אזי תשובתו בצידו בספרים הנ"ל‪.‬‬ ‫והדברים מבוארים בדברי הרמב"ם בפ"ב‬ ‫מהלכות תשובה‪.‬‬

‫עזיבת החטא‪ .‬לאחר שהשליך אדם גלוליו‬ ‫ועזב חטאו ועשה הסכמה עצומה שלא יגיע‬ ‫למדה זו לעולם‪ ,‬ומתחרט ותוהה על הראשונות‪,‬‬ ‫הרי הוא ישראל כשר כאחד הישראלים‪ ,‬ונאמן‬ ‫הוא על אותו הדבר עצמו שחטא בו‪ ,‬ואף על‬ ‫פי שקודם ששב הורע אומנתו בדבר שנחשד‬ ‫בו‪ ,‬דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו‪ ,‬מכל‬ ‫מקום כיון שעשה תשובה לקבל עליו באמת‬ ‫ובתמים שלא לשוב לכסלו לעולם‪ ,‬הוה תשובה‬ ‫מעליותא‪.‬‬

‫בהלכה ב' כתב הרמב"ם שהתשובה היא‬ ‫העזיבה ומה שניחם על הרעה‪ ,‬ומשמע שם שזה‬ ‫מהני אפילו לעבודה זרה‪ ,‬שהרי הרמב"ם מביא‬ ‫על זה פסוק 'ולא נאמר עוד אלהינו למעשה‬ ‫ידינו'‪ ,‬והיינו עבודה זרה (ראה כסף משנה שם)‪,‬‬ ‫אם כן משמע שהעזיבה לבד יספיק לו‪ .‬ואחר כך‬ ‫בהלכה ד' כתב‪ :‬מדרכי התשובה להיות צועק‬ ‫תמיד וכו' וישנה שמו וגולה ממקומו‪ ,‬ובהלכה ה'‬ ‫מבאר יותר ע"ש‪ ,‬והוה כסתרי אהדדי‪ ,‬שבתחלה‬ ‫משמע שהעזיבה והחרטה לבד המה תשובה‬ ‫גמורה‪ ,‬ואחר כך כתב שיגלה ממקומו‪.‬‬

‫חזרה לחזקת כשרות‪ .‬אלא שלמרות שהאדם‬ ‫מקבל חזקת כשרות מיד עם עזיבת החטא‪,‬‬ ‫שזהו עיקר התשובה‪ ,‬מכל מקום כאשר באין‬ ‫אנו לחשבו כבעל תשובה‪ ,‬להיות נאמן ‪ -‬צריכין‬

‫אלא על כרחך כנ"ל‪ ,‬שעיקרי התשובה להיותו‬ ‫ישראל גמור כמקדם אף על פי שעבד ע"ז‪ ,‬מכיון‬ ‫שאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו סגי‪,‬‬ ‫אבל מדרכי התשובה שיתכפר לו חטאו ועונותיו‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫יעשו זכיות הוא שיהיה צועק ומתחנן וגולה‬ ‫ממקומו‪.‬‬ ‫[השוה עוד חי' מרן למסכת שבועות משנת‬ ‫תקנ"א (י"ג ע"א ד"ה תלמוד לומר) וז"ל‪" :‬דלמא‬

‫וט‬

‫בעשה תשובה מיירי‪ ,‬פירוש שאכל ביום כפור‬ ‫ואחר כך באותו יום עצמו מתחרט על אכילתו‪,‬‬ ‫ואף על פי שלא התענה שכבר אכל‪ ,‬מ"מ מהני‬ ‫החרטה שהיא התשובה בכל הש"ס"]‪.‬‬ ‫קובץ תשובות סי' כ"א‬

‫שבת שובה ‪ -‬אם לא עכשיו אימתי‬ ‫"הפוסקים פלפלו אם מותר לומר בשבת וידוי הואיל ונחת‬ ‫הוא לו‪ ,‬או דילמא שאפילו הכי מצערו ואסור‪ .‬ואם כן‪ ,‬לכאורה‪,‬‬ ‫גם לתלמיד חכם הדורש בשבת דברים קשים כגידין ‪ -‬דברי‬ ‫מוסר ששומעין רק בהכרח ‪ -‬יהיה אסור‪.‬‬ ‫רק בשבת שובה שהוא קודם יום הכיפורים‪ ,‬ואיתא בספרים‬ ‫שבשבת זה צריך לתקן את כל אשר קלקל וחילל בשבתות‬ ‫השנה‪ ,‬אם כן‪ ,‬אם לא עכשיו אימתי‪ ,‬והוי פיקוח נפש ושרי"‪.‬‬ ‫תו"מ דברים קנ"ח ב' ד"ה איתא‬

‫הנכבדים‬ ‫יעמדו על הברכה‬ ‫ואלה‬ ‫שבועותידידינו תורה‬ ‫דברי‬ ‫שהרימו תרומתם קודש להוצאת הגליון‬ ‫הר"ר יעקב בר"י אבלס הי"ו ‪ -‬אלעד‬ ‫לרגל הולדת הבת תחי'‬ ‫במז"ט‬

‫הר"ר ברוך גליק הי"ו ‪ -‬חיפה‬ ‫לרגל החלאקה לבנו אברהם ני"ו‬ ‫במז"ט‬

‫נציב חודש תשרי‬ ‫האחים הר"ר שלום יואל הי"ו והר"ר אשר ישעי' הי"ו פיין‬ ‫לעילוי נשמת אביהם‬ ‫הר"ר יצחק צבי ב"ר דוד יהודה ז"ל‬ ‫ר"ח מנ"א תשס"א‬

‫ולעילוי נשמת אמם‬ ‫מרת פריידא לאה ב"ר אפרים יצחק אייזיק ע"ה‬ ‫נלב"ע כ"ח תשרי תשס"ח‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫יו"ל ע"י‬

‫מכון להוצאת דברות קודש‬ ‫ערלוי‬ ‫ת‪.‬ד‪ 8143 .‬ירושלים‪ ,‬טל‪052-7635005 :‬‬