Divrei Torah Sofer Nitzavim 2009

‫א‬

‫תורה‬

‫דברי‬

‫בעזהשי"ת‬

‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫פרשת‬ ‫נצבים וילך‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫פנינים ואמרות טהורות מרבותינו זיע"א‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫גליון ט"ז‬ ‫פרשת נצבים וילך תשס"ט‬

‫ב‬

‫דברי‬

‫נצבים‬

‫תורה‬

‫דברי תורה‬ ‫בעידן רעוא דרעוין‬

‫פרשת נצבים תשס"ח‬ ‫נחיצות ה"אגודה והאחדות"‬ ‫אתם נצבים היום כלכם לפני ה'‬ ‫אלהיכם ראשיכם שבטיכם‬ ‫זקניכם ושטריכם כל איש ישראל‪:‬‬ ‫במדרש תנחומא (סימן א) איתא‪ :‬זה שאמר‬ ‫הכתוב הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים‬ ‫יעמוד (משלי י"ב ז')‪.‬‬ ‫ויתבאר בהקדם דברי המדרש‬ ‫סימן ד) דדריש את מאמר הכתוב‬ ‫בביאור מעלת ונחיצות ה"אגודה‬ ‫והאחדות"‪ ,‬וקאמר‪ :‬אתם נצבים "היום"‪,‬‬ ‫מה היום פעמים מאפיל‪ ,‬פעמים מאיר‪,‬‬ ‫אף אתם אע"פ שאפילה לכם הקב"ה‬ ‫עתיד להאיר לכם אור עולם‪ ,‬אימתי‬ ‫כשתהיו כולכם אגודה אחת‪ ,‬שנאמר‬ ‫ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם‬ ‫היום‪ ,‬בנוהג שבעולם אם נוטל אדם‬ ‫אגודה של קנים שמא יכול לשברם בבת‬ ‫אחת‪ ,‬ואילו נוטל אחת אחת אפי' תינוק‬ ‫יכול ומשברם‪,‬‬ ‫(תנחומא‬

‫והנה תיבת "אתם" יש בה אותיות "אמת"‬ ‫הרומזת על התורה הק' דאיקרי‬ ‫"אמת"‪ ,‬כדכתיב "אמת קנה ואל תמכור"‪,‬‬ ‫ובבעל הטורים מרמז בתיבות "אתם‬ ‫נצבים"‪ ,‬על "מעמד הר סיני" דכתיב התם‪:‬‬ ‫"ויתיצבו בתחתית ההר"‪ ,‬ובו בלשון אמר‬ ‫כאן "אתם נצבים"‪ .‬והרמז בזה יובן על‬ ‫פי דברי המדרש הנ"ל‪ ,‬דהתם במעמד הר‬ ‫סיני כתיב (שמות פרק יט ב) ויסעו מרפידים ויחן‬ ‫שם ישראל כנגד ההר‪ ,‬ופירש רש"י מקיש‬ ‫נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני‪ ,‬מה‬ ‫ביאתן למדבר סיני בתשובה‪ ,‬אף נסיעתן‬ ‫מרפידים בתשובה‪ :‬ויחן שם ישראל‪:‬‬ ‫כאיש אחד בלב אחד‪ .‬ונילף מזה שזו היא‬ ‫ההכנה הנצרכת לזכות לתורה‪ ,‬להיות‬ ‫באגודה ובאחדות‪ ,‬כאיש אחד ובלב אחד‪,‬‬ ‫כההכנה של בני ישראל לקבלת התורה‬ ‫שהיתה להיות כאיש אחד בלב אחד‪.‬‬ ‫והיינו דרמז הפסוק‪" :‬אתם נצבים‬ ‫כולכם"‪" ,‬אתם" אותיות "אמת"‬ ‫הרומזת לתורה‪ ,‬שכדי לזכות ל"תורת‬

‫ג‬

‫דברי‬

‫נצבים‬

‫אמת" צריכים להיות "נצבים כולכם"‬ ‫כאחד‪ ,‬כבחינת בני ישראל במעמד‬ ‫הר סיני‪ ,‬דכתיב ביה "ויתיצבו"‪ ,‬שהיו‬ ‫באחדות גמורה‪ ,‬כאיש אחד ובלב אחד‪.‬‬ ‫וקאמר קרא‪" :‬אתם נצבים היום כלכם‬ ‫וכו'‪ ,‬כל איש ישראל"‪ ,‬להורות‬ ‫שקריאה זו היא ל"כל איש ישראל"‪,‬‬ ‫כדברי החתם סופר שמפרש‪" :‬כל איש‬ ‫ישראל"‪" – ,‬כל איש ואיש בכם הוא‬ ‫ישראל חשוב (ישראל הוא מלשון חשיבות) ואין‬ ‫אחד מכם שאינו חשוב ח"ו"‪ ,‬וכולם‬ ‫יכולים להגיע למדרגה זו‪.‬‬

‫הכנה לראש השנה‬ ‫וזו היא מההכנות הנדרשות לקראת‬ ‫בא יום הדין דראש השנה‪ ,‬להיות‬ ‫באגודה ובאחדות‪ ,‬כאיש אחד ובלב‬ ‫אחד‪ ,‬דאיתא בספרים הק' בשם הזוה"ק‬ ‫ד"אתם נצבים היום"‪ ,‬הכוונה ליום‬ ‫הידוע שזהו ראש השנה‪ .‬ואיתא במגלה‬ ‫עמוקות שאף שכל ספר "משנה תורה"‬ ‫אמרו משה רבינו בחודש האחרון לחייו‬ ‫(חודש שבט)‪ ,‬אך פרשת "אתם נצבים היום"‬ ‫אמר בר"ה‪ .‬ועל פי זה רמזו בספרים הק'‬ ‫בהא דכתיב בפר' העקידה (קריאת התורה‬ ‫בר"ה)‪" :‬אשר יאמר היום בהר ה' יראה"‪,‬‬ ‫שעל ידי העבודה בראש השנה דאקרי‬ ‫"היום"‪ ,‬אפשר לזכות ל"בהר ה' יראה"‪,‬‬ ‫לבנין ביהמ"ק במהרה‪.‬‬

‫תורה‬

‫ועי"ז יהיה "נכון כסאך מא"ז"‪ ,‬כדברי‬ ‫החת"ס שתיבת מ"אז" רומזת‬ ‫על ראש השנה‪ ,‬שהיא ביום א' בחודש‬ ‫ז'‪ ,‬שאם מכין עצמו כראוי לראש השנה‬ ‫אז תיכון מלכותו בראש השנה‪ ,‬ויהיה‬ ‫שמו שלם וכסאו שלם‪ ,‬ויבנה ביהמ"ק‬ ‫במהרה בימינו‪.‬‬ ‫בגמ' ר"ה (ל"ב ע"ב) איתא‪ :‬אמר רבי‬ ‫אבהו‪ :‬אמרו מלאכי השרת לפני‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ :‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫מפני מה אין ישראל אומרים שירה‬ ‫לפניך בראש השנה וביום הכפורים ‪-‬‬ ‫אמר להם‪ :‬אפשר מלך יושב על כסא דין‬ ‫וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו‬ ‫ וישראל אומרים שירה‪ .‬והרמב"ם (בפי'‬‫המשניות) מבאר תשובת הקב"ה‪" :‬לפי‬ ‫שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא‬ ‫מהשי"ת והיראה ממנו ומברח ומנוס‬ ‫אליו ותשובה ותחנונים ובקשה כפרה‬ ‫וסליחה‪ ,‬ובכל אלו העניינים אינו הגון‬ ‫השחוק והשמחה"‪[ .‬ומפרש החתם סופר שה"מברח‬ ‫ומנוס" אל הקב"ה הוא מתוך פחד ובושה‪ ,‬שבורחין אל הקב"ה‬ ‫ומבקשין שמכאן ואילך אני רוצה להיות נאמן ומסור אליך]‪.‬‬

‫ועל זאת אנו אומרים בסליחות דערב‬ ‫ראש השנה‪" :‬זוחלים ורועדים מיום‬ ‫בואך"‪ ,‬שאף אחר כל ההכנה שעשינו‬ ‫לקראת האי יומא רבה‪ ,‬עדיין אנו‬ ‫"זוחלים ורועדים מיום בואך"‪ ,‬דאין אנו‬ ‫יודעים אם אכן עשינו הכל כראוי וכהוגן‬

‫ד‬

‫דברי‬

‫נצבים‬

‫לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪[ .‬אך אע"פ‬ ‫שאכן כל זה צריך להיות בפחד ואימה מהשי"ת‪ ,‬מ"מ ראש‬ ‫השנה אינו יום עצבון‪ ,‬אלא אדרבה צריכין להיות בחדות לב‬ ‫של תשובה ואהבה ודביקות ובכיה של שמחה‪ ,‬שאנו שמחים‬ ‫על זאת שאנו ממליכים ביום זה את הקב"ה (עיין דרשות חתם‬ ‫סופר דף שנ"ו ט"ב)]‪.‬‬

‫ובבחינה‬

‫זו אנו אומרים עוד (בסליחות‬ ‫לערב ראש השנה‪ ,‬בפיוט י"ג מידות)‬

‫כמסתפקים‪" :‬אם אמנם שבו כולם בלב‬ ‫ונפש לחלותך"‪ ,‬שהרי אלו דברים שאין‬ ‫להם שיעור‪ .‬אך מסופר שפעם אחת‬ ‫בשעת אמירת הדברים הללו בסליחות‬ ‫הסב הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ את‬ ‫פניו אל העם והביט בהם באומרם תיבות‬ ‫אלו‪" :‬אם אמנם שבו כולם בלב ונפש‬ ‫לחלותך"‪ ,‬ואמר‪ ,‬מי אכן יכול להעיד על‬ ‫עצמו ששב בכל לבו ובכל נפשו להשי"ת‪,‬‬ ‫התחילו כל העם למרר בבכי‪ ,‬עד שאמר‪,‬‬ ‫שע"י התפילות והבכיות הללו העולות‬ ‫מעומק הלב‪ ,‬ומוכח שרוצים לחזור‬ ‫בתשובה‪ ,‬השי"ת עוזר שהא התשובה‬ ‫בכל לב ונפש ויוכל להתקרב אליו‪.‬‬ ‫וכיון שהם "ימי עבודה והכנעה ופחד‬ ‫ומורא מהשי"ת"‪ ,‬לכן יש לעשות‬ ‫כל מה שניתן לעשות כדי לזכות בדין‪.‬‬ ‫והחתם סופר (בדרשות דף שנ טור א) מבאר‬ ‫בבחינה זו את הטעם למה היום נוהגין‬ ‫כולם להתענות בערב ראש השנה‪,‬‬ ‫למרות שמעיקר הדין התענית מוטלת‬ ‫על הגדולים‪ ,‬אלא שבזמנים הקודמים‬ ‫היו הרבה גדולים ובני עליה‪ ,‬והיה די‬

‫תורה‬

‫בהם‪ ,‬אך עתה שמועטים הם‪ ,‬ההכרח‬ ‫הוא שיתענו הקטנים עם הגדולים‪ .‬ובזה‬ ‫מפרש את אומרינו‪" :‬צדק ומשפט מכון‬ ‫כסאך חסד ואמת יקדמו פניך‪ :‬אשר‬ ‫יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך‬ ‫ברגש"‪ ,‬דהכי קאמר‪" :‬צדק ומשפט מכון‬ ‫כסאך"‪ .‬בראש השנה‪ ,‬והיה ראוי שאנשי‬ ‫"חסד ואמת יקדמו פניך"‪ ,‬בערב ראש‬ ‫השנה‪ ,‬שהגדולים מתענין בו‪ ,‬והסיבה‬ ‫ש"יחדיו"‪ ,‬הקטנים עם הגדולים‪" ,‬נמתיק‬ ‫סוד"‪ ,‬היינו טעמא משום ש"בית אלהים‬ ‫נהלך ברגש"‪ ,‬והגדולים הם מועטים‪,‬‬ ‫וצריך שגם הקטנים יתענו כדי שנזכה‬ ‫כולנו בדין‪.‬‬ ‫[אמנם יש לזכור‪ ,‬שהצום הוא לא העיקר‪ ,‬אלא‬ ‫העיקר היא התשובה הבאה מחמת הצום והענוי‪,‬‬ ‫כדאמרינן בהפטרת יום הכיפורים‪ ,‬שחרית (ישעיהו‬ ‫פרק נח‪ ,‬ה‪-‬ו)‪ :‬הכזה יהיה צום אבחרהו‪ ,‬יום ענות‬ ‫אדם נפשו‪ ,‬הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע‪,‬‬ ‫הלזה תקרא צום ויום רצון לה'‪ ,‬הלוא זה צום‬ ‫אבחרהו‪ ,‬פתח חרצבות רשע‪ ,‬התר אגדות מוטה‬ ‫וגו'‪ .‬ובהפטרת יום הכיפורים‪ ,‬מנחה אמרינן גבי‬ ‫תשובת אנשי נינוה‪ :‬וירא האלהים את מעשיהם‬ ‫כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על הרעה‬ ‫אשר דבר לעשות להם ולא עשה‪ :‬וכן יש להתפלל‬ ‫מעומק הלב להשי"ת שיוכל לחזור בתשובה שלימה‬ ‫ולהתקרב להשי"ת ולהתדבק בו ולא לעשות יותר‬ ‫מעשים שח"ו מרחקו מהשי"ת ומאהבת ה']‪.‬‬

‫וכן יש להתחזק האהבת ה'‪ ,‬וביארו‬ ‫הקדמונים במצוות "ואהבת את‬ ‫ה' אלהיך"‪ ,‬דלכאורה אי אפשר לצוות‬

‫ה‬

‫דברי‬

‫נצבים ‪ -‬וילך‬

‫לאהוב את ה'‪ ,‬שהרי זה דבר התלוי ברגש‬ ‫האדם‪ ,‬אלא הכונה היא‪ ,‬שבאמת אהבת‬ ‫ה' נטועה בלב האדם מטבע הבריאה‪,‬‬ ‫והאזהרה היא על האדם שלא יעשה‬ ‫מעשים שיגרמו להסתיר את האהבה‬ ‫הזו ולסלקה ממנו‪ .‬אלא יעסוק בדברים‬ ‫המועילים לשרש בו את אהבת ה'‪ ,‬כבברי‬ ‫הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י הלכה ג)‪" :‬כיצד‬ ‫היא האהבה הראויה‪ ,‬הוא שיאהב את ה'‬ ‫אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא‬ ‫נפשו קשורה באהבת ה'‪ ,‬ונמצא שוגה‬ ‫בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה‪ ,‬שאין‬ ‫דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא‬ ‫שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין‬ ‫בשעה שהוא אוכל ושותה וכו'‪.‬‬ ‫ובכל הנ"ל אפשר לפרש דברי המדרש‬ ‫שמסמיך לפסוק‪ :‬אתם נצבים‬

‫תורה‬

‫וגו'‪ ,‬את הפסוק‪" :‬הפוך רשעים ואינם‬ ‫ובית צדיקים יעמוד"‪ ,‬שעל ידי הדברים‬ ‫האמורים הנרמזים בפסוק "אתם‬ ‫נצבים" וגו'‪ ,‬אפשר לזכות ל"הפוך‬ ‫רשעים"‪ ,‬שהעונות שבעבורם נעשה‬ ‫לרשע‪ ,‬יתהפכו לזכיות‪ ,‬ועל ידי זה "בית‬ ‫צדיקים יעמוד"‪ .‬ביום הדין‪.‬‬ ‫השי"ת יעזור שנוכל להכין עצמינו‬ ‫כראוי להימים הנוראים‪ ,‬ולשוב‬ ‫בתשובה שלימה ויתגדל ויתקדש שמו‬ ‫מלכותו בכל העולם‪ ,‬וישפיע ברכות‬ ‫וישועות ורפואות לכל ישראל בכל‬ ‫העניינים‪ ,‬וישפיע הרחבת הדעת לכל‬ ‫עם ישראל שידעו על מה לבקש‪ ,‬שיזכו‬ ‫לעבוד השי"ת באהבה ובשמחה‪ ,‬ושנזכה‬ ‫לשוב ה' לציון בביאת גוא"צ בב"א‪.‬‬

‫דברי תורה‬ ‫בעידן רעוא דרעוין‬

‫פרשת וילך תשס"ח‬ ‫קיום המצות בשלימות‬ ‫בסוף הפרשה נאמרה "מצות כתיבת‬ ‫ספר תורה"‪ :‬ועתה כתבו לכם את‬

‫השירה הזאת וגו' (ל"א‪ ,‬י"ט כ"ט)‪ .‬וממצוה‬ ‫זו יש ללמוד מוסר על הצורך לקיים‬ ‫את כל מצות התורה בשלימות‪ ,‬כמצות‬ ‫כתיבת ספר תורה‪ ,‬שאף אם יכתוב את‬

‫ו‬

‫דברי‬ ‫כל הספר תורה כראוי‪ ,‬מלבד אות אחת‪,‬‬ ‫נפסל כל הספר תורה‪.‬‬ ‫ומזה צריך לקחת מוסר בימים אלו‪,‬‬ ‫שהם עשרת ימי תשובה‪ ,‬לעשות תשובה‬ ‫בשלימות‪ ,‬ולזה צריך ללמוד ספרי מוסר‬ ‫כגון‪ :‬חובת הלבבות‪ ,‬שערי תשובה‪,‬‬ ‫או קיצור ראשית חכמה‪ .‬שע"י הלימוד‬ ‫בספרים הללו ידע על מה יש לעשות‬ ‫תשובה וכן איך לעשות תשובה‪.‬‬ ‫חיוב לימוד התורה הוא בכל עת ושעה‬

‫ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו'‪.‬‬ ‫יש לפרש תיבת "עתה" דקאמר קרא"‬ ‫על פי מה דאיתא בססכת מגילה (ג ע"א)‬ ‫דכשהיה צר יהושע על יריחו הגיע אליו‬ ‫מלאך אלהים וחרב שלופה בידו ושאל‬ ‫אותו יהושע למה הוא בא‪ ,‬האם בשביל‬ ‫ביטול הקרבנות שלא הקריבו באותו‬ ‫יום‪ ,‬או בשביל ביטול תורה של עכשיו‪.‬‬ ‫ענה לו המלאך‪ :‬עתה באתי‪ ,‬על העבירה‬ ‫של עכשיו‪ ,‬שהוא לימוד התורה‪.‬‬ ‫ולכאורה יש לדקדק למה השתמש‬ ‫המלאך בלשון "עתה באתי"‪ ,‬הרי היה‬ ‫יכול לומר לו בפירוש שבא על עון‬

‫וילך‬

‫תורה‬ ‫ביטול תורה‪ .‬ויש לומר שהמלאך רמז‬ ‫לו שלימוד התורה הוא בבחינת "עתה"‪,‬‬ ‫שנוהג בכל עת ובכל זמן‪ ,‬ואף בזמן‬ ‫המלחמה שהיה עסוק בה‪ -.‬ובדרך זו יש‬ ‫לומר דרמז הכתוב הכא בתיבת "עתה"‪,‬‬ ‫שמצוה זו יש לקיים בבחינת "עתה"‪,‬‬ ‫בכל עת ובכל זמן‪.‬‬ ‫עכשיו שהם ימי תשובה‪ ,‬צריך לעשות‬ ‫תשובה‪ ,‬ולדאוג שגם כל ישראל ישובו‬ ‫בתשובה‪ ,‬שישראל ערבים זה לזה‪ ,‬וכן‬ ‫להרבות בתפילה וצדקה‪ ,‬ולהרבות‬ ‫שלום בין אדם למקום ובין אדם לחברו‪,‬‬ ‫וכן להתפלל על גלות השכינה ועל גלות‬ ‫עם ישראל‪.‬‬ ‫הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו יעזור שנוכל‬ ‫לשוב בתשובה כראוי‪ ,‬ושנוכל להתכונן‬ ‫כראוי ליום הקדוש‪ ,‬וירצה צום עמך‪,‬‬ ‫ויתקבלו התפילות של כל עם ישראל‬ ‫ברחמים וברצון‪ ,‬ויבטלו כל הגזירות‬ ‫מעם ישראל‪ ,‬ויתברכו בברכות וישועות‬ ‫ורפואות‪ ,‬רפואת הנפש ורפואת הגוף‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬ונזכה לותחזינה‬ ‫עינינו בשוב ה' לציון בביאת גוא"צ‬ ‫בב"א‪.‬‬

‫ז‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫תורה‬

‫א‪ .‬בענין תקיעות שברים תרועה בנשימה אחת‬ ‫ב‪ .‬באופן תקיעות שברים תרועה בנשימה אחת‬ ‫ג‪ .‬בענין יצא מוציא בתקיעת שופר‬ ‫אור לי"א אלול תש"ס ל'‪ ,‬קרית צאנז‬ ‫נתני'‬ ‫שנה טובה מתוקה ומבורכה‪ ,‬שמורה‬ ‫וערוכה מאלו' המערכה לידידי הרב המופלג‬ ‫בתו"י חו"ב מרביץ תורה לעדרי צ"ק כש"ת‬ ‫מו"ה צבי אהרן ארנפלד ני"ו אב"י בעיר‬ ‫ביתר יע"א‪.‬‬ ‫אחדשה"ט ‪ -‬מכתבך היקר שניות מדברי‬ ‫סופרים קבלתי‪ ,‬והנני נמצא כעת במלון‬ ‫גלי צאנז מחוסר ספרים‪ ,‬ובכ"ז חשתי ולא‬ ‫התמהמהתי להשיבך תשובה מאהבה על‬ ‫שאלותיך להלכה למעשה בעניני תקיעת‬ ‫שופר‪ ,‬וזה החלי בעזרת צורי וגואלי‪.‬‬

‫במה דפליגי המחבר והרמ"א‬ ‫תק"צ) דהש"ע פסק דיר"ש יוצא ידי כולם‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ותקיעות דמיושב יעשה בנשימה אחת‬ ‫(סי'‬

‫ותקיעות דמעומד בשתי נשימות‪ 2‬ואילו‬ ‫הרמ"א כ'‪ ,‬והמנהג הפשוט לעשות הכל‬ ‫בב' נשימות ואין לשנות‪ ,‬והבאת הס' מנהגי‬ ‫חת"ס (תוספת לפ"ז‪ ,‬ב'‪ ,‬בהג"ה) [ירושלים תשל"א‪ ,‬עמ'‬ ‫קי"א] שהעידו שבבית מדרשו של הכתב‬ ‫‪ .1‬כשיטת הרמב"ן והרא"ש‪.‬‬ ‫‪ .2‬כשיטת ר"ת וראבי"ה וסיעתו‪.‬‬

‫סופר כשהיה מקרא בתקיעות דמיושב אז‬ ‫הי' מקריא שברים תרועה יחד‪ ,‬ובתקיעות‬ ‫דמעומד היו מפסיקים מעט בין שברים‬ ‫לתרועה‪ ,‬ואילו בשו"ת התעוררות תשובה‬ ‫(סי' שפ"ח) החזיק בשיטת הרמ"א שלא לשנות‬ ‫מן המנהג לעשות הכל בב' נשימות‪ ,‬ושכ"כ‬ ‫בשו"ת אבני נזר או"ח (סי' תמ"ד)‪ ,‬ונפשך‬ ‫היפה איותה לדעת דעתי העני' בענין הנ"ל‬ ‫ואיך לנהוג להלכה למעשה‪.‬‬ ‫דע אהובי נ"י‪ ,‬כי בבית מדרשו של ק"ז‬ ‫מרן ההתעוררות תשובה זצ"ל נהגו מיד‬ ‫אחר הברכה לתקוע תשר"ת בב' נשימות‬ ‫לצאת ידי דעת הרמ"א‪ ,‬ואח"כ כשסיימו‬ ‫לתקוע בב' נשימות תקעו מיד בנשימה‬ ‫אחת‪ ,‬ובתקיעות דמעומד תקעו בב' נשימות‪,‬‬ ‫ובזה יצאו גם דעת הש"ע שתקעו תקיעות‬ ‫דמיושב בנשימה אחת‪ ,‬וגם דעת הרמ"א‬ ‫שאנו נמשכים אחריו בכל פסקיו לתקוע גם‬ ‫בתקיעות דמיושב בב' נשימות‪.‬‬ ‫ונראה דלא ניחא למייסדי המנהג‬ ‫ולרמ"א לתקוע תקיעות דמיושב בנשימה‬

‫ח‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫אחת כיון דלרוב הראשונים‬ ‫ע"ב)] יוצאים ידי חובת תקיעה בתקיעות‬ ‫דמיושב שהוא סמוך לברכת תקיעות‬ ‫שופר‪ ,‬לכן לא הי' ניחא להו פשרה זו‬ ‫שכתב המחבר שרק בתקיעות דמעומד‬ ‫יתקעו בב' נשימות – וכן אנו נוהגים כנ"ל‬ ‫דבתקיעות דמיושב בראשונה תוקעין בב'‬ ‫נשימות ומיד אח"כ תוקעין בנשימה אחת‪,‬‬ ‫ובתקיעות דמעומד תוקעין רק בב' נשימות‪,‬‬ ‫כיון דכבר יצאו יד"ח בתקיעות דמיושב‪,‬‬ ‫ויכול להיות דגם בבית מדרשו של הכת"ס‬ ‫נהגו כן‪ ,‬ולא הזכיר התקיעות בב' נשימות‬ ‫אלא בתקיעות דמעומד‪ ,‬שבזה כל התקיעות‬ ‫היו רק בב' נשימות‪.‬‬ ‫[עיין תוס' ר"ה (ל"ג‬

‫תורה‬

‫שום הפסקה כלל‪ ,‬או להפסיק מעט פחות‬ ‫מכדי נשימה‪.‬‬ ‫תשובה – כמדומה שהמנהג הי' בכל‬ ‫תפוצות ישראל להפסיק מעט בין שברים‬ ‫לתרועה‪ ,‬כמש"כ שו"ת תה"ד (ססי' קמ"ב)‬ ‫ומטה אפרים (סי' תק"צ סעיף ט')‪ ,‬ולא הי' ידוע‬ ‫כלל הדיעה שאין להפסיק ביניהם כלל‪.‬‬ ‫ומה שדייק החזו"א מהרא"ש שכתב‪,‬‬ ‫ואע"פ שאין דרך האדם לגנוח ולילל‬ ‫בנשימה אחת‪ ,‬מ"מ תרועה היא גנוחי‬ ‫ויליל בעינן שתהא התרועה כאחת בלי‬ ‫הפסק דמשמע דאין להפסיק כלל צ"ל דהי'‬ ‫פשוט להני רבוותאי דקאי על מאי דכתב‬ ‫לעיל מיני' דהשברים והתרועה יש לעשות‬ ‫בנשימה אחת‪ ,‬ולאפוקי הדיעה שהביא‬ ‫דיש לעשותם בב' נשימות‪ ,‬דאל"ה הו"ל‬ ‫למיכתב דבנשימה אחת לא סגי אם מפסיק‬ ‫מעט‪ ,‬אלא צריך לתקוע בנשימה אחת ולא‬ ‫להפסיק כלל‪ ,‬כנלענ"ד‪.‬‬

‫ואיידי דאיירי – לענ"ד שיטת‬ ‫הרמב"ם כשיטת ר"ת וסיעתו‪ ,‬דהכי‬ ‫מוכח ממש"כ ה' שופר (פ"ג ה"ג)‪ :‬סדר‬ ‫תקיעות כך הוא‪ ,‬ותוקע תקיעה ואחרי'‬ ‫שלשה שברים ואחרי' תרועה ואחרי'‬ ‫תקיעה‪ ,‬ואי בעינן שהשברים והתרועה‬ ‫יתקע בנשימה אחת‪ ,‬הו"ל לכתוב ותוקע‬ ‫תקיעה ואחרי' שלשה שברים ותרועה‬ ‫ואחרי' תקיעה‪ ,‬ומדחילק שלשה שברים‬ ‫ואחרי' תרועה‪ ,‬מוכח דס"ל כשיטת ר"ת‬ ‫דיש לתקוע בב' נשימות‪.‬‬

‫ודע‪ ,‬היות החזו"א שהי' גברא רבה‬ ‫מאד‪ 3‬פסק לתקוע בנשימה אחת בלי הפסק‬ ‫כלל‪ ,‬לצאת גם ידי החזו"א‪ ,‬אנו תוקעים‬ ‫אחרי קדיש של שמ"ע דמוסף‪ ,‬שלשה‬ ‫פעמים תשר"ת בנשימה אחת בלי להפסיק‬ ‫כלל‪.‬‬

‫אודות שאלתך אם כשתוקעין שברים‬ ‫ותרועה בנשימה אחת אי יש לעשותן בלי‬

‫וכדי לשעשע באהובים אזכיר שראיתי‬ ‫היום בטורי אבן ר"ה (ט"ז ע"א) שהביא מש"כ‬

‫‪ .3‬באלול תשי"ד נכנסתי לפני ולפנים להרה"ק כ"ק אדמו"ר מבעלזא זצ"ל אודות נתינת שם לבני הנולד לי‪,‬‬ ‫והרצתי לו שבדעתי ליתן שם ישעי' ע"ש החזו"א‪ ,‬והסכים עמי‪ ,‬וענה ואמר שלהחזו"א הי' זכי' גדולה והלכה‬ ‫כמותו ברוב ההלכות בא"י – ולא ידעתי אם כוונתו הי' שבא"י יש לפסוק ברוב ההלכות כמותו‪ ,‬או שכוונתו הי'‬ ‫דברוב פסקיו בהלכות א"י הלכה כמותו‪ ,‬ומפני יראת הכבוד לא שאלתי כוונתו‪.‬‬

‫ט‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫התוס' (שם ע"ב) ד"ה ותוקעין‪ ,‬דכמו בברכת‬ ‫כהנים דלא עבר זמני' משום דאי מיתרמי לי'‬ ‫ציבורא אחרינא הדר מברך‪ ,‬ה"נ גבי תקיעת‬ ‫שופר דאי מיתרמי לי' ציבורא אחרינא הדר‬ ‫תקע להו הוי זמנו‪ ,‬וכ' הטורי אבן דלפי‬ ‫דברי הבה"ג דמי שיצא כבר אינו מוציא‪,‬‬ ‫אי מתרמי לי' ציבורא אין תוקע להם‪.‬‬ ‫הנה מש"כ בדעת הבה"ג דמי שיצא אינו‬ ‫מוציא‪ ,‬כבר כתב כן בשאגת ארי' (סי' י"ג)‪,‬‬ ‫ובס' זר סופרים [עמוד ס"ב] אחרי שהעתקתי‬ ‫לשון השאגת ארי'‪ 4‬כתבתי להעיר ע"ד‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫האמנם שאן אני כדאי להשיב ע"ד רבינו‬ ‫הגדול השאג"א‪ ,‬אך לענ"ד לא נראה כן‬ ‫בדברי הבה"ג ה' ר"ה‪ ,‬וז"ל‪ :‬א"ר יוחנן שמע‬ ‫ט' תקיעות בט' שעות ביום מט' בנ"א וכו' יצא‬ ‫ואפי' כל היום כולו‪ ,‬וה"מ דשמע להו ממאן‬ ‫דבר חיובא הוא אבל ודאי שמיע להו מאשה‬ ‫וכו' לא נפיק‪ ,‬דתנן זה הכלל כל שאינו מחויב‬ ‫בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן‪ ,‬והיכא‬ ‫דשמע מן מאן דנפק יצא‪ ,‬דתני אהבה ברי' דר'‬ ‫זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא כו'‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ - ,‬הרי דמיירי מכל התשע תקיעות וכתב‬ ‫דאע"פ שיצא מוציא‪ ,‬ועוד‪ ,‬דמדברי הבה"ג‬ ‫לעיל מיני' מבואר דס"ל דכל הט' קולות הן‬ ‫דאורייתא‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬וא"כ בע"כ מוכרח דס"ל‬ ‫דגם בדאורייתא אעפ"י שיצא מוציא‪.‬‬

‫תורה‬

‫ובזה א"ש דברי הבה"ג דמייתי הטור‬ ‫(סי' רע"ג) דאם אינם יכולים לקדש לעצמן‬ ‫מקדש להן אע"פ שיצא כבר‪ 5‬ואילו‬ ‫השאג"א נדחק דאין הפירוש כהבנת הטור‬ ‫דא"כ תיקשי דידי אדידי'‪ ,‬אלא דהבה"ג‬ ‫מיירי בעונין אחריו או בקידוש של יום דהוי‬ ‫דרבנן ולא בקידוש של לילה [וע"ע בטורי אבן‬ ‫ר"ה שם‪ ,‬שכ' נמי הכי]‪ .‬ודבריו לא נהירין לי‪ ,‬דכל‬ ‫כה"ג הו"ל לפרושי בהדיא‪ ,‬ועוד דהבה"ג‬ ‫מוכיח כן מעובדא דרב פפי דמוכיח ממנו‬ ‫הש"ס דבברכת היין שבקידוש אע"פ שיצא‬ ‫מוציא‪ ,‬ואי מיירי בעונין אחריו האיך אפשר‬ ‫להוכיח משם דאע"פ שיצא מוציא‪.‬‬ ‫ועוד צ"ע בדברי השאג"א‪ ,‬דהטור שם‬ ‫(סי' רע"ג) כתב‪ :‬וראיתי כתוב ע"ש הגאונים‪,‬‬ ‫מי שקידש לאנשי ביתו ובא אצל אנשים‬ ‫אחרים אינו מקדש להם‪ ,‬ואני תמה אם‬ ‫כתבו הגאונים כן‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ולמה לא מייחס‬ ‫השאג"א שיטה זו דבדאורייתא אם יצא‬ ‫אינו מוציא אחרים להכתוב ע"ש הגאונים‬ ‫דסברי דבדאורייתא יצא אינו מוציא‪ ,‬דלהם‬ ‫ראוי לייחס שיטה זו ולא להבה"ג‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫והנני חותם בברכה ותפלה מעין‬ ‫הפתיחה בצפי' לשנת גאולה וישועה‬ ‫והרמת קרן התורה וישראל‪.‬‬ ‫[חי"ק]‬

‫‪ .4‬וז"ל‪ :‬וא"ת לדעת בה"ג הא דתנן וכו' כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים יד"ח‪ ,‬הרי תקיעת שופר של‬ ‫תורה הוא וכו'‪ ,‬הא מחויב בדבר אע"פ שיצא מוציא וכו'‪ ,‬וי"ל וכו' ואותן תקיעות שהן מד"ס המחויב בדבר אע"פ‬ ‫שיצא מוציא‪ ,‬משו"ה תנן חש"ו וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים וכו' דמילתא פסיקא היא דאפי'‬ ‫תקיעות הללו של ד"ס אינו מוציא וכו'‪.‬‬ ‫‪ .5‬מצינו עוד ראשונים דסברי דדוקא בכה"ג מצי לקדש להן – עיין ס' המנהיג ה"ש (סי' ט"ו)‪ ,‬והעתים (סי' קמ"ו)‬ ‫שכתבו כן בשם ר' יהודאי גאון‪ ,‬ובארחות חיים ה' קה"י (סי' ט"ז) בשם ר' אשר‪.‬‬

‫ילקוט הרועים‬

‫י‬

‫דברי אגדה‬ ‫הברית עם חוטבי העצים‬ ‫ושואבי המים‬ ‫אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם‬ ‫ראשיכם שבטיכם וגו' וגרך אשר בקרב מחניך‬ ‫מחוטב עציך עד שואב מימיך (כ"ט ט')‪.‬‬ ‫כאשר הפסוק אומר 'מחוטב עציך עד שואב‬ ‫מימך' הרי זה כאילו אמר 'מגדול ועד קטן'‪ .‬וצ"ב‬ ‫מאי אולמיה דחוטבי עצים על פני שואבי מים‪.‬‬ ‫גם יש להבין הלשון 'עציך ומימיך' ולא נאמר‬ ‫מחוטב עצים עד שואבי מים‪.‬‬ ‫הנה אותם חוטבי עצים ושואבי מים מבואר‬ ‫שאינם מעם ישראל‪ ,‬שאין הם גרי צדק‪ ,‬ומעמדם‬ ‫הוא רק כגר תושב‪ ,‬ואם כן צריך ביאור הזכרתם‬ ‫אצל ברית התורה‪ ,‬שהרי לא שייך לגביהם שום‬ ‫מצוה‪ ,‬ורק אצל איסורי שבת‪ ,‬שאף שמותר להם‬ ‫לעשות מלאכת עצמם‪ ,‬מכל מקום אסור להם‬ ‫לעשות מלאכת ישראל על דעת הישראל‪.‬‬ ‫חז"ל אומרים במסכת יבמות (קי"ד ע"א)‪" :‬לא‬ ‫יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח הבא לי חותם‬ ‫אלא מניחו תולש מניחו זורק"‪.‬‬ ‫הרשב"א שם תמה מדוע פתחה הברייתא‬ ‫בלשון 'הבא לי מפתח'‪ ,‬שהאיסור בזה הוא ד'‬ ‫אמות ברשות הרבים‪ ,‬ואילו סיום דברי הברייתא‬ ‫הוא 'מניחו תולש מניחו מניחו זורק'‪.‬‬ ‫ומבאר הרשב"א שבאומר הבא לי‪ ,‬אין כאן‬ ‫ציוי ממש על ההעברה ד' אמות ברשות הרבים‪,‬‬ ‫מכיון שאפשר לעשות זאת גם בדרך היתר‪ ,‬כגון‬ ‫כאשר הוא עושה זאת פחות פחות מד' אמות‪,‬‬

‫או שעוקר על דעת שלא להניח‪ ,‬או בעומד לפוש‬ ‫בינתיים וכדו'‪ ,‬ואם כן החידוש בזה שאפי"ה לא‬ ‫יאמר לו בהדיא הבא לי‪.‬‬ ‫מאידך בסיפא החידוש הוא בתולש וזורק‬ ‫שאי אפשר בהיתר‪ ,‬ובכל זאת אין הוא מחוייב‬ ‫להפרישו‪.‬‬ ‫דברים אלו מרומזים גם בפסוק דילן‪.‬‬ ‫הגר תושב הזה‪ ,‬לא מבעיא חוטבי עצים‬ ‫שאסור לגר לעשותו בעבור הישראל על דעתו‪,‬‬ ‫מכיון שחטיבת עצים הוא אב מלאכה‪ .‬אלא‬ ‫אפילו שאיבת מים‪ ,‬שבדרך כלל אין הבור ממוקם‬ ‫בצורה שלא יהיה באפשרי ללא חילול שבת‪,‬‬ ‫שהרי אף מבור עמוק עשרה יכול לשאוב על ידי‬ ‫פסי ביראות‪ ,‬ויכול להוליך המים פחות פחות מד'‬ ‫אמות‪ ,‬ובכל זאת אסור לומר לגר לתושב לשאוב‬ ‫מים בעבורו‪ ,‬ועל אף שניתן לעשות זאת גם‬ ‫בהיתר‪.‬‬ ‫ועל זה אמר הכתוב‪ :‬משואב מימך שיש בזה‬ ‫איסור דאורייתא ברור‪ ,‬עד שואב מימך שיכול‬ ‫לעשות זאת בהיתר‪ ,‬מכל מקום תכרות עמם‬ ‫ברית על שמירת שבת‪.‬‬ ‫ולפי זה מדוייק שהפסוק כתב 'מימיך‪ ,‬עציך'‪,‬‬ ‫מכיון שרק מימיו ועציו של הישראל אסור לו‬ ‫לעשות בהם מלאכה‪ ,‬אולם באותם של הגר‬ ‫תושב איננו מוזהר‪.‬‬ ‫תו"מ קל"ה ב' מחוטב‬

‫מי הוא השורש פורה‬ ‫פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה (כ"ט י"ז)‪.‬‬ ‫רבי אברהם סבע זצ"ל בספרו צרור המור‬ ‫כותב‪ :‬מה שהצפין משה ולא גילה מי הוא שורש‬ ‫פורה ‪ -‬גילה יהושע‪ ,‬שנאמר בעבר הנהר ישבו‬ ‫אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם וגו'‪ .‬והיינו‬ ‫שהשורש פורה הוא תרח‪.‬‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫אלא שחז"ל אמרו (סנהרין צ"ד ע"א)‪ :‬גיורא עד‬ ‫עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפי‪.‬‬

‫תיבת 'וקם' לאן היא שייכת‬

‫והנה מתרח עד דור המדבר לא היו רק תשעה‬ ‫דורות‪ :‬תרח‪ ,‬אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב‪ ,‬לוי‪ ,‬קהת‪,‬‬ ‫עמרם‪ ,‬משה השמיני‪ ,‬ודור שני בסוף מ' שנה‬ ‫במדבר הוא הדור התשיעי‪.‬‬

‫הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי‬ ‫אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו (ל"א‬ ‫ט"ז)‪.‬‬

‫לכן לא רצה משה רבינו ע"ה להזכיר תרח‬ ‫להדיא‪ ,‬משום כבודן של ישראל שעדיין היו בתוך‬ ‫העשרה דורות‪.‬‬ ‫אולם יהושע אשר דבר עם הדור שאחרי זה‪,‬‬ ‫והם כבר היו דור העשירי ‪ -‬הוא היה רשאי להזכיר‬ ‫את שמו של תרח‪.‬‬ ‫תו"מ קל"ז ב' ד"ה שרש‬

‫פלא השלום אצל עובדי ה'‬ ‫פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה‪ ,‬והיה בשמעו‬ ‫את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר‬ ‫שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך וגו' לא‬ ‫יאבה ה' סלח לו (כ"ט י"ז)‪.‬‬ ‫הנה על הרוב‪ ,‬האפיקורסים רודפי שלום הם‪,‬‬ ‫כי כל כוונתם לשלום המדיני‪ ,‬אבל לא לשם ה'‪.‬‬ ‫ובאמת כי להם יאות יותר‪ ,‬כי העובד ה' אי אפשר‬ ‫לו לפנות כל מחשבותיו לעשות רצון הבריות‪,‬‬ ‫כי כל מחשבותיו פונות לשם ה'‪ ,‬ועל כן הבטיח‬ ‫הנביא (ישעי' נ"ד י"ג) וכל בנייך לימודי ה'‪ ,‬ואפילו‬ ‫הכי ורב שלום בנייך‪ ,‬כי הוא פלאי‪.‬‬ ‫על כן אמר פה‪ ,‬כי זה הפורק עול אומר שלום‬ ‫יהיה לי‪ ,‬ר"ל שלום המדיני הנ"ל‪ ,‬כי בשרירות לבי‬ ‫אלך‪ ,‬אם ארצה אשמור מהתורה מה שארצה‬ ‫ואברור דרך לעצמי‪ ,‬ובכל זאת יסלח לי ה' בעבור‬ ‫השלום‪.‬‬ ‫ועל זה אומר הכתוב לא יאבה ה' סלוח לו‪.‬‬ ‫דרשות ח"ג ג' א' ד"ה בפרשת‬

‫בחז"ל מבואר שהמילה 'וקם' אין לה הכרע‬ ‫לאן היא משתייכת‪ ,‬אם זה נאמר כהמשך עח‬ ‫משה רבינו ‪ -‬הנך שוכב עם אבותיך וקם‪ ,‬או‬ ‫שהיא התחלה להמשך הדברים ‪ -‬וקם העם הזה‬ ‫וזנה‪.‬‬ ‫וכך מספרים חז"ל במסכת סנהדרין (צ' ע"ב)‪:‬‬ ‫"שאלו מינין את רבן גמליאל מניין שהקדוש‬ ‫ברוך הוא מחייה מתים‪ ,‬אמר להם מן התורה ומן‬ ‫הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו‪ .‬מן התורה‬ ‫דכתיב ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך‬ ‫וקם‪ .‬אמרו לו ודילמא וקם העם הזה וזנה"‪.‬‬ ‫החתם סופר מביא פירוש נפלא בשם רבו החסיד‬ ‫שבכהונה רבי נתן אדלער זצ"ל (יו"ד כ"ז אלול)‪.‬‬ ‫המדרש אומר שלא מת משה רבינו במדבר‬ ‫אלא בכדי שיביא עמו את דור המדבר‪ .‬ומפרש‬ ‫בספר פרשת דרכים שהכוונה היא לפי מה שנאמר‬ ‫במדרש אחר אודות דור המדבר‪ :‬אשר נשבעתי‬ ‫באפי אם יבואון אל מנוחתי‪ ,‬למנוחה זאת אינם‬ ‫באים‪ ,‬אבל באים הם למנוחה אחרת‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫שלימות המשיח תהיה תקומה לדור המדבר‪.‬‬ ‫והנה אילו לא היה נחרב בית המקדש ולא היו‬ ‫ישראל עובדים עבודה זרה‪ ,‬ממילא לא הייתה‬ ‫תקומה לדור המדבר‪ ,‬שהרי אין כאן אלא מנוחה‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫וישנו מדרש שאילו היה משה רבינו נכנס‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬אזי לא היו ישראל עובדים עבודה‬ ‫זרה‪ ,‬ולא היה נחרב בית המקדש‪ .‬נמצא לפי זה‬ ‫שמיתת משה רבינו במדבר היא הייתה סיבה‬ ‫לתקנת דור המדבר‪.‬‬

‫אי‬

‫ילקוט הרועים‬

‫בי‬

‫אלו דברי ספר פרשת דרכים‪.‬‬ ‫מוסיף על כך הגאון רבי נתן אדלער זצ"ל‪,‬‬ ‫שהדבר מרומז היטב בפסוק זה‪.‬‬ ‫כאמור במילה וקם אין לה הכרע להיכן היא‬ ‫משתייכת‪ ,‬וי"ל שאכן היא שייכת הן למעלה והן‬ ‫להמשך‪.‬‬ ‫וכך יהיה ביאור הפסוק‪ .‬הקב"ה אומר למשה‬ ‫רבינו ע"ה‪' :‬הנך שוכב עם אבותיך וקם' ‪ -‬בתחיית‬ ‫המתים‪ ,‬ועל ידי זה 'וקם העם הזה'‪ ,‬שגם העם‬ ‫הזה דהיינו דור המדבר‪ ,‬גם הוא יקום לתחיית‬ ‫המתים‪.‬‬

‫אלוקיך כרת עמך היום‪ ,‬למען הקים אתך היום‬ ‫לו לעם (כ"ט ט')‪.‬‬ ‫הנה כתיב ג' פעמים היום‪ ,‬כי כשמתבוננים‬ ‫מלשעבר עד היום הזה‪ ,‬אם כי פשענו ומרינו‪ ,‬מכל‬ ‫מקום לא כלו רחמיו ולא תמו חסדיו‪ ,‬וכפירוש‬ ‫רש"י אתם נצבים היום‪ ,‬הכעסתם עד עתה‪ ,‬ומכל‬ ‫מקום אתם נצבים‪ ,‬והקב"ה מייסר כאב את בנו‬ ‫ירצה‪ .‬וכשמתבוננים בזה ראוי לקבל עלינו עול‬ ‫מלכותו ולמסור נפשינו אליו‪ ,‬יעשה מה שירצה‪,‬‬ ‫ורצונו עמנו חפצנו הן לטוב הן למוטב‪ .‬ועל ידי זה‬ ‫שאנו מקבלים בלב שלם נהיה בטוחים שייטיב‬ ‫עמנו מכאן והלאה‪.‬‬

‫והטעם לזה הוא מכיון שלאחר מיתתו של‬ ‫משה רבינו ע"ה ‪' -‬וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ'‪,‬‬ ‫וממילא יחרב הבית‪ ,‬ויהיה מנוחה אחרת‪ ,‬ובה‬ ‫יהיה תקומה לדור המדבר‪.‬‬

‫והיינו דכתיב בהפטרת השבוע חסדי ה' אזכיר‬ ‫תהילות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' כרחמיו וכרוב‬ ‫חסדיו‪ ,‬ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו וגו'‪,‬‬ ‫כשאנו זוכרים כן אנו מוסרים נפשנו ובוטחים‬ ‫אליו‪ ,‬וממילא וינטלם וינשאם כל ימי עולם‪.‬‬

‫אמרות טהורות‬

‫והכא נמי אמר אתם נצבים היום‪ ,‬הגם עד‬ ‫היום חטאתם ואפילו הכי אתם נצבים וקיימים‪,‬‬ ‫על כן אמר לעברך בברית אשר וגו' היום‪ ,‬זה היום‬ ‫השני שאנו מקבלים הברית מכאן ואילך בכל אלה‬ ‫ושבועה‪ ,‬כי בטוחים אנחנו בו‪ ,‬ועל ידי זה נזכה‬ ‫ליום השלישי‪ ,‬למען הקים אותך היום לו לעם‪.‬‬

‫דרשות שמ"א ד' ד"ה אחז"ל‪ ,‬שע"א ג'‪ ,‬תו"מ ק"נ א' ד"ה הנך‬

‫כל אחד חשוב‬ ‫אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלוקיכם‬ ‫ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש‬ ‫ישראל (כ"ט ט')‪.‬‬ ‫כל איש ישראל ‪ -‬ישראל הוא לשון חשיבות‪,‬‬ ‫וקאמר שכל איש ואיש בכם הוא ישראל חשוב‪,‬‬ ‫אין אחד מכם שאינו חשוב ח"ו‪.‬‬ ‫תו"מ קל"ה א' ד"ה כל‬

‫התבוננות בחסדי ה'‬ ‫אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם‬ ‫וגו'‪ ,‬לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו אשר ה'‬

‫תו"מ קל"א ב' ד"ה אתם‬

‫הקב"ה מסייע לשוב‬ ‫ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר‬ ‫אנכי מצוך היום (ל' ב')‪.‬‬ ‫ר"ל‪ ,‬כי אם תשוב אזי ה' ישלח עזרך מקודש‬ ‫וישים דברו בפיך להתפלל לפניו‪ ,‬נמצא שהדברים‬ ‫שאתה שומע יוצאים מתוך פיך איננו אלא קול‬ ‫ה'‪ ,‬ולא קולך‪ ,‬וזהו ושמעת בקולו‪.‬‬ ‫ומוסיף ואומר ככל אשר אנכי מצוך‪ ,‬היינו כמו‬ ‫שצוה משה רבינו ע"ה מצוות‪ ,‬שראוהו מדבר‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫ומכל מקום הייתה השכינה מדברת מתוך גרונו‪,‬‬ ‫וה"נ כן‪ ,‬אתה תדבר והקול הוא דברי ה'‪ ,‬על דרך‬ ‫לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון‪.‬‬ ‫וזהו ושב ה' אלוקיך את שבותך‪ ,‬פירוש ה'‬ ‫הוא השב ולא אתה‪ ,‬כי הוא המעורר אותך‪.‬‬ ‫עה"ת קכ"ב א' ד"ה ושבת‬

‫הקב"ה שמח בכך שיכול להיטיב‬ ‫והותירך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך וגו' כי ישוב ה'‬ ‫לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך (ל' ט')‪.‬‬ ‫פירוש‪ ,‬שיהיה לך עוד יתרת וריוח בהטובה‬ ‫הגדולה אשר תקבל‪ ,‬והוא כי הקב"ה יהיה שש‬ ‫ושמח שיכול לעשות רצונך‪ ,‬ואתה תקבל שכר על‬ ‫ששמחת את ה' לקבל ממנו טובותיו הרבים‪.‬‬ ‫עה"ת קכ"ב א' ד"ה ומל‬

‫פטירתו של רבה בר נחמני‪ ,‬ובעת יציאת נשמתו‬ ‫הכריע רבה בר נחמני ההלכה ואמר 'טהור טהור'‪.‬‬ ‫יצאה בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך‬ ‫טהור ויצאתה נשמתך בטהור‪ .‬הגמרא מוסיפה‬ ‫שרבה בר נחמני שהה באותו זמן בשדה‪ ,‬ולכן לא‬ ‫נודעה פטירתו לחכמי ישראל‪ ,‬עד שנפל פתקא‬ ‫משמיא בפומבדיתא‪ ,‬שרבה בר נחמני נתבקש‬ ‫בישיבה של מעלה‪.‬‬ ‫פלא גדול מוצאים אנו בפסקו של הרמב"ם‬ ‫בהלכה זו‪ .‬הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת (פ"ב‬ ‫ה"ט) פוסק שהנגע טמא‪ ,‬דלא כרבה בר נחמני‪,‬‬ ‫וכביכול דלא כקוב"ה‪ ,‬והדברים תמוהים‪.‬‬ ‫חידושו של הכסף משנה‪ .‬הכסף משנה על‬ ‫אתר‪ ,‬כותב‪ ,‬שאפילו שרבה בר נחמני אמר טהור‪,‬‬ ‫מ"מ כיון דבשעת יציאת נשמה אמרה‪ ,‬הרי זה‬ ‫בכלל לא בשמים היא‪.‬‬

‫הלכה למשה‬

‫לפי דברי הכסף משנה הללו יצא לנו דין חדש‪,‬‬ ‫שכל הלכה שאמר ת"ח סמוך לסלוקו מן העולם‬ ‫הוא בכלל לא בשמים היא‪ ,‬והוא דבר חדש ותמוה‬ ‫בלי טעם וסברא‪.‬‬

‫גדרי הכלל של תורה‬ ‫לא בשמים היא‬

‫בבואו ליישב את דברי הרמב"ם המופלאים‬ ‫הללו‪ ,‬מניח החתם סופר יסודות נפלאים בגדרי‬ ‫הכלל של תורה לא בשמים היא‪.‬‬

‫כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום וגו' לא‬ ‫בשמים הוא (ל' י"א)‪.‬‬ ‫בתורה נאמר שאם הבהרת קדמה לשער‬ ‫הלבן‪ ,‬אזי הנגע טמא‪ .‬אילו היה הדבר להיפך‪,‬‬ ‫שהשער לבן קדם לבהרת‪ ,‬במקרה כזה הנגע‬ ‫טהור‪ .‬נשאלת השאלה מה יהיה הדין כאשר אנו‬ ‫מסופקים מה קדם למה‪ .‬במסכת בבא מציעא‬ ‫(פ"ו ע"א) מובא כי היה בהלכה זו מחלוקת גדולה‬ ‫במתיבתא דרקיעא ‪ -‬הקדוש ברוך הוא אומר‬ ‫טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא‪.‬‬ ‫הגמרא מספרת שבמתיבתא דרקיעא החליטו‬ ‫שרבה בר נחמני יכריע בדבר‪ ,‬הדבר היה בשעת‬

‫מי שמע את הבת קול‪ .‬ראשית כל הוא מסכים‬ ‫עם דבריו של הכסף משנה שהטעם שהרמב"ם‬ ‫לא התייחס לדברי רבה בר נחמני הוא משום‬ ‫שדברי רבה בר נחמני אינם מחייבים משום‬ ‫שתורה לא בשמים היא‪ ,‬אולם אין זאת מחמת‬ ‫שהיה זה סמוך לפטירתו‪ ,‬אלא מאחר שהמידע‬ ‫על דבריו של רבה בר נחמני הגיע משמים‪ ,‬מאחר‬ ‫והרי בגמרא שם מבואר שרבה בר נחמני מת לבדו‬ ‫בשדה‪ ,‬ושום אדם לא היה אצלו ולא שמע ממנו‬ ‫אומרו טהור טהור‪ ,‬ולא עוד אלא אפילו הבת קול‬ ‫שיצאה ואמרה אשריך רבה שגופך טהור ויצאה‬ ‫נשמתך בטהרה‪ ,‬אותו בת קול לא נשמע בין‬

‫גי‬

‫די‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫החיים‪ ,‬שהרי לא ידעו שמת עד שנפל פתקא‬ ‫משמים שמת רבה בר נחמני‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬אפילו נשמע הבת קול בין החיים מ"מ לא‬ ‫הודיע בת קול שנחלקו במתיבתא דרקיע‪ ,‬ועל מה‬ ‫אמר טהור אם על בהרת או על דין טהרה אחרת‪.‬‬ ‫ועל כרחינו צריך לומר שכל המעשה הזה נודע‬ ‫לחכמי ישראל בחלום‪ ,‬או אפילו ע"י אליהו שסיפר‬ ‫לאחד מהם או להרבה מהם‪ ,‬ואם כן מאחר ואנחנו‬ ‫לא שמענו מפי רבה שאמר טהור על בהרת‪ ,‬רק‬ ‫שנאמין לרוח הקודש וחלום צודק או אליהו‪ ,‬דבר‬ ‫זה נכנס בתוך הכלל שתורה לא בשמים היא‪.‬‬ ‫אלא שכאן המקום להתעכב ולהבין את גוף‬ ‫דין זה של תורה לא בשמים היא‪.‬‬ ‫האם יש נאמנות לאליהו הנביא‪ .‬הגמרא‬ ‫במסכת עירובין (מ"ג ע"א) מספרת על שבע סוגיות‬ ‫שנאמרו בבוקרו של יום השבת לפני רב חסדא‬ ‫בסורא‪ ,‬ואותן סוגיות נאמרו באותה שבת בזמן‬ ‫המנחה לפני רבא בפומבדיתא‪ .‬והגמרא רוצה‬ ‫לומר שאליהו הנביא שמען בצפרא דשבתא‬ ‫בסורא והלך ואמרן לרבא בפניא דשבתא‪.‬‬ ‫הרי לפנינו שכאשר אליהו הנביא אומר דבר‬ ‫הלכה בשם חכם פלוני אזי הוא נאמן על הדברים‬ ‫שכך אכן אמרן אותו חכם‪ ,‬ואין זה בכלל תורה לא‬ ‫בשמים היא‪ ,‬מאחר שהדברים נאמרו כאן בארץ‪,‬‬ ‫ואליהו לא חדש מעצמו‪ ,‬ורק היה ציר נאמן לגלות‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫ואם כן אף במעשה זה של רבה בר נחמני‬ ‫כאשר נודע הדבר כאמור על ידי אליהו הנביא או‬ ‫בחלום צודק ברוח הקודש‪ ,‬הרי לא חדש אליהו‬ ‫הלכה מעצמו‪ ,‬רק היה מגלה דברי רבה בר נחמני‪,‬‬ ‫ומדוע לא נאמינהו ונפסוק הלכה כן‪.‬‬ ‫וההסבר בזה הוא‪ ,‬דין זה שתורה לא בשמים‬ ‫היא ושאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה‪ ,‬הוא‬ ‫יסוד ושורש כל התורה כולה‪ ,‬דאי לאו הכי אין‬ ‫כאן תורה כלל‪ ,‬דהרי כבר היה לעולמים במסכת‬

‫שבת (קט"ז ע"ב) דאמר ההוא מינא מיומא דגליתון‬ ‫מארעכון אתנטלו אורייתא דמשה ואתיהיב‬ ‫אורייתא אחריתי ע"ש‪ ,‬ואפשר שאף יעשה לזה‬ ‫אותות ומופתים על ידי תחבולות וכישוף‪ ,‬ונביא‬ ‫הישמעאלים עשה כן‪ ,‬ושבתי צבי תר"ו אמר‬ ‫שנתהפכו המצות ונעשו מעשין לאוין ומלאוין‬ ‫עשין‪ .‬ואפילו אם לא נאמין כן בכללות התורה‪,‬‬ ‫מ"מ אין שום מצוה שתשאר במתכונתה‪ ,‬כל אחד‬ ‫יאמר חלמתי חלום שחלב זה אסור וזה מותר‪ ,‬וזה‬ ‫יאמר כך וזה כך ותפוג תורה‪.‬‬ ‫על כן כללא כייל הקב"ה שאין הנביא רשאי‬ ‫לחדש שום מצוה מהישנות‪ ,‬ויותר לא יתבאר‬ ‫ויתפרש משמים כי אם על דעת חכמי ישראל‪,‬‬ ‫וזהו צורך גדול‪.‬‬ ‫לכן נאמנות אליהו הנביא על דברי חכם הוא‬ ‫רק במקרה שניתן לברר את הדברים בהמשך‪,‬‬ ‫כמו העובדא הנ"ל דמסכת עירובין‪ ,‬שלאחר שבת‬ ‫יכלו לברר מה נאמר אצל רב חסדא בסורא‪.‬‬ ‫אבל במקרה שאי אפשר לברר כגון עובדא‬ ‫דרבה שכבר מת‪ ,‬ואליהו יאמר בשמו ואין אנו‬ ‫יכולים לברר דבריו‪ ,‬אם כן אם נעשה מעשה‬ ‫עפ"י עדותו של אליהו תפוג תורה‪ ,‬כל אחד יאמר‬ ‫נגלה לי בחלום‪ ,‬או אליהו אמר לי בשם פלוני ת"ח‬ ‫שאמר קודם מותו כך וכך‪ ,‬על כן אין לפסוק הלכה‬ ‫על זה וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫שו"ת או"ח סי' ר"ח ד"ה והנה רום‪ ,‬וראה שם מה שהאריך‬ ‫מרן בביאור כמה מקומות שנשתנה הדין לפי נבואה או רוח‬ ‫הקודש‪ ,‬וע"ע חחו"מ סי' קצ"א ד"ה ועוד דמסיים‪ ,‬חי' נדה‬ ‫י"ט ע"א ד"ה וטהור‬

‫פרפראות לתורה‬ ‫בן כמה היה משה רבינו בפטירתו‬ ‫בן מאה ועשרים שנה אנכי היום (ל"א ב')‪.‬‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫תמיהה גדולה תמה החתם סופר בחשבון‬ ‫שנותיו של משה רבינו ע"ה‪ .‬בפרשת וארא נאמר‬ ‫כי כאשר משה רבינו ע"ה בא בפעם הראשונה‬ ‫לפני פרעה מלך מצרים היה בן שמונים שנה‪ .‬החל‬ ‫מאותה שעה התחילו עונשי מצרים למשך שנה‪,‬‬ ‫ואז יצאו ישראל ממצרים‪ ,‬ומשה בן שמונים‬ ‫ואחד‪ ,‬עוד ארבעים שנה שהו ישראל במדבר‪,‬‬ ‫אם כן לסוף ארבעים שנה היה משה רבינו ע"ה‬ ‫בן קכ"א‪ .‬ולכאורה שני פסוקים אלו סותרים זה‬ ‫את זה‪.‬‬ ‫הפתרון הפשוט הוא‪ ,‬לומר שמה שכתוב‬ ‫שמשה היה בן שמונים בעמדו לפני פרעה ‪-‬‬ ‫הכוונה היא שהיה בתחילת שנת השמונים‪ ,‬אולם‬ ‫עדיין לא הושלמה השנה‪ ,‬ולפי זה בסוף ארבעים‬ ‫שנות המדבר היה משה רבינו ע"ה בן ק"כ‪.‬‬ ‫אלא שהדבר דחוק קצת לומר שאין אחידות‬ ‫בלשון הפסוק‪ ,‬וכאשר הפסוק כותב מספר שנות‬ ‫אדם אין הכוונה זהה‪ ,‬ופעמים מדובר על תחילת‬ ‫השנה ופעמים על סופה‪.‬‬ ‫החתם סופר מיישב הפסוקים לפי דברי רש"י‬ ‫בבכורות (מ"ט ע"א) שכותב שהיכן שהתורה כותבת‬ ‫'ומעלה' ‪ -‬מבן עשרים שנה ומעלה וכדו' הכוונה‬ ‫היא למניין שנים מיום ליום‪ ,‬אולם בסתמא אף‬ ‫יום אחד בשנה חשוב שנה‪.‬מאידך בפרשתן נאמר‬ ‫בן מאה ועשרים אנכי היום‪ ,‬ודרשו חז"ל היום‬

‫וט‬

‫מלאו‪ ,‬והוא כאילו נאמר 'ומעלה'‪ ,‬שהפירוש הוא‬ ‫מיום ליום‪.‬‬ ‫ומעתה אין קושיא מדוע אין המספרים שוים‪.‬‬ ‫שו"ת ח"ו סי' כ"ט‪ ,‬וע"ע דרשו"ת קי"ז ב' ד"ה רמב"ן‪ ,‬עה"ת‬ ‫שמות פ"א א' ד"ה ומשה‬

‫האם באותו יום נעשה בן מאה ועשרים?‬ ‫ידועה בשער בת רבים קושיית הרא"ש בפסחים‬ ‫איך אפשר לומר שמשה רבינו ע"ה נסתלק‬ ‫בשבת‪ ,‬והלא במדרש נאמר שבו ביום כתב י"ג‬ ‫ספרי תורה‪ ,‬ואיך הותר לו בכתיבה בשבת‪.‬‬ ‫ובקרבן נתנאל שם תירץ קושית הרא"ש‪,‬‬ ‫שאף שמשה רבינו ע"ה נסתלק בשבת‪ ,‬מ"מ מה‬ ‫שאמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו' לא‬ ‫היה זה ביום פטירתו מן העולם‪ ,‬שעל פי הקבלה‬ ‫היה זה שלשים יום קודם לכן‪ ,‬ביום סילוק הצלם‪,‬‬ ‫ואז כתב את ספרי התורה‪.‬‬ ‫אלא שלכאורה הדבר תמוה‪ ,‬שאם כן איך אמר‬ ‫בן מאה ועשרים שנה אנכי היום‪ ,‬והלא לא נעשה‬ ‫בן מאה ועשרים רק עד לאחר שלשים יום‪.‬‬ ‫וכתב החתם סופר‪" :‬ואולי י"ל‪ ,‬דכשם‬ ‫ששלשים יום קודם סלוקו מן העולם נסתלק‬ ‫הצלם‪ ,‬הוא הדין שלשים יום קודם בואו אל‬ ‫העולם הזה רוח ה' נוססה בו‪ .‬ואם כן הוי שפיר‬ ‫ק"כ שנה מיום אל יום ביאת הצלם בקרבו"‪.‬‬ ‫חי' פסחים ק"ה ע"א‬

‫מעלת יום כ"ה אלול‬ ‫‪" ...‬עמרם בהחזרתו את יוכבד הטיב לראות‪ ,‬וחשב ימי עיבורה ט' חדשים‪ ,‬ויהיה הלידה בז'‬ ‫סיון‪ ,‬וכשיצפון הבן ק"ז ימים וכו' יכלו הימים ביום כ"ה אלול‪ ,‬יום טוב הוא לישראל‪ ,‬כי הוא יום‬ ‫בריאת עולם‪ ,‬כמו שכתב הר"ן בראש השנה‪ ,‬שמשום הכי מתחילין להשכים בבוקר באותו היום‪,‬‬ ‫זה היום תחילת מעשי העולם שנברא בשביל ישראל‪ ,‬וגם הוא בתחילת ימי רצון לישראל‪ ,‬אע"ג‬ ‫שעדיין לא היה זה‪ ,‬מ"מ אצטגנונית גדולה היה בלבם"‪...‬‬ ‫דרשות קמ"ט ג' ד"ה כתיב‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫הנכבדים‬ ‫יעמדו על הברכה‬ ‫ואלה‬ ‫שבועותידידינו תורה‬ ‫דברי‬ ‫שהרימו תרומתם קודש להוצאת הגליון‬ ‫הר"ר יקותיאל יצחק זית הי"ו ‪ -‬ב"ב‬ ‫לרגל אירוסי הבת תחי'‬ ‫במז"ט‬

‫הרב צבי וייס הי"ו ‪ -‬נתניה‬ ‫לרגל החאלקה לבנו דוד ני"ו‬ ‫במז"ט‬

‫הר"ר שמואל בנימין שפיצר הי"ו ‪ -‬אלעד‬ ‫לרגל הולדת הבת תחי'‬ ‫במז"ט‬ ‫הר"ר יעקב דב הלוי רוזמן הי"ו ‪ -‬ירושלים‬ ‫לע"נ אמו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ב"ר אברהם אריה הכהן ע"ה‬ ‫נלב"ע כ"ה אלול‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫נציב חודש אלול‬ ‫הר"ר יחיאל מיכל רובין הי"ו ‪ -‬ירושלים‬ ‫לע"נ אביו‬ ‫הר"ר משה ב"ר יעקב ירוחם ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ח אלול תשס"ג‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫ולע"נ אמו‬ ‫מרת בלומה ב"ר ברוך ע"ה‬ ‫נלב"ע ט"ז מנחם אב תשס"ח‬

‫הר"ר אשר זעליג הופמן הי"ו – בני ברק‬

‫לע"נ אמו מרת רעכיל ב"ר חיים אלתר ע"ה‬ ‫נלב"ע י"ח אלול תשנ"ה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫יו"ל ע"י‬

‫מכון להוצאת דברות קודש‬ ‫ערלוי‬ ‫ת‪.‬ד‪ 8143 .‬ירושלים‪ ,‬טל‪052-7635005 :‬‬