Divrei Torah Sofer Berechit 2009

‫א‬

‫תורה‬

‫דברי‬

‫בעזהשי"ת‬

‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫פרשת בראשית‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫פנינים ואמרות טהורות מרבותינו זיע"א‬

‫גליון כ"ב‬ ‫פרשת בראשית תש"ע‬

‫קול רנה וישועה באהלי צדיקים‬ ‫ברכה לראש משביר‬ ‫ברגשי גיל ושמחה‪ ,‬וחרדת קודש‪ ,‬נשגר בזה מעומקא דליבא‪,‬‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאה‪ ,‬קדם עטרת ראשינו נזר תפארתינו‬

‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫לרגל שמחת נישואי הנכד‬ ‫החתן המופלג בתוי"ש מו"ה יעקב גבריאל הי"ו‬

‫בן רבי שמעון שליט"א‬ ‫רב שכונת בקעה ‪ -‬ירושלים‬ ‫עב"ג‬

‫בת הרב החסיד מו"ה דב מרדכי דסקל שליט"א‬ ‫ויה"ר מן קדם אבוהון דבשמיא‪ ,‬שהזיווג יעלה יפה יפה‬ ‫לבנין עדי עד‪ ,‬ויזכו לרואות דורות ישרים ומבורכים לתפארת‬ ‫אבוה"ק‪ ,‬שלא ייבש המעין ולא יקצץ האילן אכי"ר‪.‬‬

‫ג‬

‫דברי‬

‫בראשית‬

‫תורה‬

‫דברי תורה‬ ‫בעידן רעוא דרעוין‬

‫פרשת בראשית‬ ‫ולכל האותות והמופתים ולכל‬ ‫המורא הגדול אשר עשה‬ ‫משה לעיני כל ישראל‪ ,‬בראשית ברא‬ ‫אלוקים את השמים ואת הארץ‪.‬‬ ‫החתם סופר מפרש סמיכות סיום התורה‬ ‫לתחילתה‪ ,‬שהקב"ה התנה‬ ‫מעיקרא כבר בתחילת הבריאה על כל‬ ‫האותות ומופתים שמשה רבינו הראה‪,‬‬ ‫וזהו לכל האותות והמופתים אשר עשה‬ ‫משה לעיני כל ישראל בראשית ברא‬ ‫אלוקים‪ ,‬שכבר בתחילה התנה על כך‪.‬‬ ‫ואפשר להוסיף על דברי קדשו‪ ,‬הנה‬ ‫כתיב וייצר אלוקים את האדם‬ ‫עפר מן האדמה‪ ,‬ודרשו חז"ל (ב"ר י"ד)‬ ‫וייצר לשון רבים‪ ,‬שני יצירות‪ ,‬יצר טוב‬ ‫ויצר הרע‪ ,‬ב' יצירות‪ ,‬יצר טוב ויצר הרע‪,‬‬ ‫יצירה בעולם הזה ויצירה לעולם הבא‪,‬‬ ‫יצירה מן העליונים יצירה מן התחתונים‬ ‫וכו'‪ ,‬וראה מה שהאריך בזה בספה"ק‬ ‫באר מים חיים‪.‬‬

‫ואפשר לומר עוד בביאור עניין ב'‬ ‫היצירות‪ ,‬דיצירה אחת יצר‬ ‫הבורא ב"ה את האדם בגשמיותו‪ ,‬ואף‬ ‫אומות העולם בכלל זה‪ ,‬אולם יצירה‬ ‫נוספת והוא יצירת עם קרובו יצירה‬ ‫רוחנית‪ ,‬וענין זה נתבע מן האדם שילך‬ ‫תמיד מעלה מעלה‪ ,‬שלא יהיה נשפע‬ ‫מענייני העולם הזה‪ ,‬אלא שעיקר עולמו‬ ‫יהיה עבודת ה'‪ ,‬אנשי כנסת הגולה תקנו‬ ‫לומר בנוסח ברכת קריאת שמע של‬ ‫ערבית 'כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם‬ ‫נהגה יומם ולילה'‪ ,‬חיות היצירה השניה‬ ‫הוא אהבת השי"ת‪ ,‬אהבת התורה‬ ‫ואהבת ישראל‪ ,‬ותפקיד היהודי הוא‬ ‫להוסיף חיות בזה ע"י עליה מתמדת‬ ‫בעבודת ה'‪.‬‬ ‫ועל יצירה זו אנו מברכין כל יום ויום‬ ‫ברכת שלא עשני גוי‪ ,‬שאנו עם‬ ‫בני ישראל זכינו לקבל התורה תרי"ג‬ ‫מצוות דאורייתא שכל מצוה יש לה כך‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫ד‬

‫דברי‬

‫בראשית‬

‫וכך הלכות‪ ,‬לכל מצוה יש את הגדרים‬ ‫וסיגים שלה‪ ,‬ומה"ט אנו מברכים ג"כ‬ ‫ברכת שלא עשני אשה‪ ,‬ולכאו' יש‬ ‫לתמוה בדבר זה‪ ,‬וכי נשים צדקניות דבר‬ ‫של מה בכך הוא‪ ,‬אלא שעל אף גודל‬ ‫חשיבותן מ"מ מצות עשה של לימוד‬ ‫התורה‪ ,‬ולמדתם אותם את בניכם‪ ,‬מצוה‬ ‫זו אין להן‪ ,‬מצוות עשה שהזמן גרמא אין‬ ‫להן‪ ,‬וע"ז אנו מברכים שלא עשני אשה‪,‬‬ ‫על הזכיה הגדולה במצוות שאין חייבים‬ ‫אלא האנשים‪ ,‬ואף שלכאו' אמרינן טוב‬ ‫לו שלא נברא משנברא מ"מ כבר כתבו‬ ‫תוס' בע"ז (ה' ע"א) שזה דוקא בסתם אדם‬ ‫אולם מי שזוכה להיות צדיק אשרי לו‬ ‫ואשרי דורו‪.‬‬ ‫אאמו"ר היד סופר זי"ע היה רגיל לומר‬ ‫בשל"ס בשבת בראשית במה‬ ‫שכתב רש"י (ה' כ"ד) גבי חנוך שצדיק היה‬ ‫וקל בדעתו לשוב להרשיע לפיכך מיהר‬ ‫הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו‪ ,‬וזהו‬ ‫ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואיננו‬ ‫בעולם למלאות שנותיו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ואמר‬ ‫היד סופר שמקובל בעולם שכשרש"י‬ ‫נסתלק אזי כל הצדיקים והמלאכים‬ ‫למעלה באו לקבל את פני רש"י שהאיר‬ ‫בתורתו עד סוף כל הדורות חוץ ממלאך‬ ‫מט"ט שכידוע נהיה מחנוך שנהפך‬ ‫למלאך‪ ,‬והוא לא בא לקבל פניו מחמת‬ ‫דברי רש"י אלו שכתב עליו כן‪ ,‬והרה"ק‬

‫תורה‬

‫ר' חיים וויטאל אמר שכונת רש"י‬ ‫הייתה שאכן חנוך היה צדיק גמור‬ ‫רק קל בדעתו דהיינו שבעצמו הרגיש‬ ‫שהוא קל לשוב ולהרשיע‪ ,‬שכן היה‬ ‫סבור בדעתו‪ ,‬והן הכי נמי שזה הוא‬ ‫דרך הצדיקים לידע שהם רחוקים מאד‬ ‫מהשלימות שצריכים להגיע‪ ,‬והם ממש‬ ‫רק בהתחלה‪ ,‬מ"מ במדרגה שחנוך הגיע‬ ‫היה זה בבחינת מטיל מום בקדשים‪ ,‬ולא‬ ‫היה זה לרצון להשי"ת‪ ,‬ומקובל שאיך‬ ‫שר' חיים וויטאל אמר פירוש זה תיכף‬ ‫בא מלאך מט"ט לקבל פניו של רש"י‪,‬‬ ‫ויש מצדיקים עוד כמה דרכים בזה‪.‬‬ ‫עכ"פ רואים שזוהי דרך הצדיקים‬ ‫שמכירים את חסרונותיהם‬ ‫ויודעים עד כמה היו צריכים לעבוד‬ ‫את הקב"ה באופן יותר נעלה‪ ,‬ובמדרש‬ ‫פרשת ויגש (ב"ר צ"ג י') עה"פ ולא יכלו‬ ‫אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו‪ :‬אבא‬ ‫כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין אוי‬ ‫לנו מיום התוכחה‪ ,‬יוסף קטנן של שבטים‬ ‫היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו‪,‬‬ ‫לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד‬ ‫לפי מה שהוא על אחת כמה וכמה‪,‬‬ ‫הצדיק רבי משה לייב סאסובער זי"ע‬ ‫שידוע עד כמה היה מתפלל בהתעוררות‬ ‫ובהשתפכות הנפש ובכ"ז אמר על עצמו‬ ‫שרק אם יחשב מיום אחד איך בירך‬ ‫המאה ברכות למלך מלכי המלכים‬

‫ה‬

‫דברי‬

‫בראשית‬

‫הקב"ה מיד מתמלא פחד ורתת‪ ,‬הפייט‬ ‫בקדושת יוצר של שמיני עצרת מתאר‬ ‫אופן אמירת המלאכים קדושה להשי"ת‪,‬‬ ‫'זועות מאימתן קופצות בנהמתן מפחד‬ ‫מלך מלכי המלכים‪ ,‬ומה יענה קורץ‬ ‫מחומר‪.‬‬ ‫השי"ת שאל לאדם הראשון 'איכה'‪,‬‬ ‫זוהי קריאה לכל יהודי שיעשה‬ ‫חשבון‪ ,‬איכה‪ ,‬היכן אתה‪ ,‬לאן הגעת‬ ‫בגרם המדרגות שאתה צריך להגיע‪,‬‬ ‫רבינו יונה בריש שער העבודה אומר‬ ‫שאחד מהדברים החשובים בעבודת‬ ‫ה' הוא שידע שכל יהודי יכול להגיע‬ ‫למדרגות גבוהות‪ ,‬וכשאינו חושב על‬ ‫כך אזי חלילה יכול לגרום שלא יתעלה‬ ‫ח"ו‪.‬‬ ‫כתיב ולא תקים לך מצבה אשר שנא‬ ‫ה' אלוקיך‪ ,‬ואיתא בחתם סופר‬ ‫שמקרא זה אמור אף למי שהוא לכאו'‬ ‫בבחינת צדיק‪ ,‬אלא שהוא עומד במקום‬ ‫אחד‪ ,‬שמרגיש שהגיע לדרגה שצריך‬ ‫להגיע‪ ,‬על זה אומר הכתוב ולא תקים לך‬ ‫מצבה אשר שנא ה' אלוקיך‪ ,‬יהודי צריך‬ ‫לדעת שעדיין הוא רחוק מן המדרגה‬ ‫שצריך להגיע‪.‬‬ ‫החתם סופר מפרש הכתוב 'והיה אם‬ ‫שמוע תשמעו אל מצותי אשר‬ ‫אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה'‬ ‫אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל‬

‫תורה‬

‫נפשכם'‪ ,‬ודרשו חז"ל בש"ס תענית‬ ‫ע"ב) ולעבדו בכל לבבכם זהו תפילה‪,‬‬ ‫ולכאו' מה השייכות בין לאהבה את ה'‬ ‫אלוקיכם לתפילה‪ ,‬ומפרש החתם סופר‬ ‫שבאהבת ה' יש כמה וכמה דרגות‪,‬‬ ‫ובשביל להגיע לאהבת ה' כראוי צריך‬ ‫להתפלל על זה כל יום בהשתפכות‬ ‫הנפש‪ ,‬בדמעות‪ ,‬רבש"ע רוצה אני‬ ‫לזכות לאהבת ה'‪ ,‬לזכות לואהבת את‬ ‫ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל‬ ‫מאודך‪ ,‬למעט אהבת ה'‪.‬‬ ‫(ב'‬

‫האיש הישראלי אפי' אם אינו זוכה‬ ‫שיהיה תורתו אומנתו‪ ,‬מ"מ הוא‬ ‫נראה אחרת אחר שלמד דף גמרא‪ ,‬יום‬ ‫שאינו לומד תורה זה ירידה כ"כ‪ ,‬ההיפוך‬ ‫ממה שיהודי צריך להיות עולה מעלה‬ ‫מעלה‪ ,‬סמיכות סיום התורה לתחילתה‬ ‫לעיני כל ישראל בראשית‪ ,‬שיהודי צריך‬ ‫תמיד לידע שהוא אוחז רק בראשית‪,‬‬ ‫עדיין לא הגיע באמת למדריגה באהבת‬ ‫ה'‪ ,‬עבודת ה' צריך שתהיה בלבת אש כמו‬ ‫שהחתם סופר מפרש עפ"י דברי הגמ'‬ ‫בברכות שדוד המלך כל קאפיטל שהיה‬ ‫חביב עליו פתח באשרי וסיים באשרי‪,‬‬ ‫וכמו"כ אומר החת"ס שהתוה"ק גם היא‬ ‫פותחת באשרי ומסיימת באשרי שבתיבת‬ ‫ישראל ובתיבת בראשית בשתיהם ישנה‬ ‫תיבת אשרי ונשאר אותיות לבת בגימ'‬ ‫ב' פעמים יראה‪ ,‬יראת העונש לקטנים‬

‫ו‬

‫דברי‬

‫בראשית‬

‫ויראת ההתרוממות לעבוד את השי"ת‬ ‫בהתלהבות מתוך לבת אש‪ ,‬וכל זמן‬ ‫שלא הגיע לזה צריך תמיד לשאוף לעוד‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫ידוע מהתיקונים שבראשית אותיות‬ ‫ירא שבת‪ ,‬הראשית הכל מתחיל‬ ‫בירא שבת‪ ,‬אם השבת קודש כדבעי‪,‬‬ ‫בודאי שצריך לנצל את כל הימים‪ ,‬אך‬ ‫בפרט שבת קודש יומא דנשמתא‪ ,‬לימוד‬ ‫התורה אז יש לו כ"כ אור וחשיבות‬ ‫נפלאה‪ ,‬מההיא יומא מתברכין כל‬ ‫שיתא יומין‪ ,‬על ברכת השבת עומדין כל‬ ‫השיתא יומין‪.‬‬ ‫הבעלזער רב ז"ל אמר בשם הרה"ק‬ ‫ר' הערשל זידיטשויבער‬ ‫שעל הלילות הארוכים של החורף אפשר‬ ‫להמשיך קדושת חול המועד צריך לזכור‬ ‫זאת‪ ,‬צריך לידע זאת‪ ,‬ע"י לימוד התורה‪,‬‬ ‫ע"י לימוד ספרי מוסר תמיד יעמוד‬ ‫לנגדינו השאלה של איכה‪ ,‬היכן אתה‪,‬‬ ‫היכן אתה אוחז‪ ,‬נזכור את האם תיטיב‬ ‫שאת‪ ,‬הכתוב בפרשה‪ ,‬ואתה תמשול בו‪,‬‬ ‫שהקב"ה יעזור אם תרצה למשול על‬ ‫היצר הרע ואתה תמשול בו‪.‬‬ ‫בכלל זה להיות מקושר לערליכע יודן‪,‬‬ ‫להיות מקושר לתלמידי חכמים‬ ‫להחזיק מוסדות תורה להחזיק תלמידי‬ ‫חכמים לומדי תורה‪ ,‬זה ג"כ נותן הרבה‬ ‫לשני יצירות‪ ,‬היצירה של היהודי‬

‫תורה‬

‫שממשיך חיות ליצירה של הקב"ה‬ ‫שבראו‪.‬‬ ‫איתא ששמים אותיות אש ומים‪ ,‬והוא‬ ‫מרמז על שלום שבני ישראל‬ ‫צריכים לידע גודל הנחיצות של אהבת‬ ‫השלום‪ ,‬ז"ל הרמב"ם סוף הלכות חנוכה‪:‬‬ ‫הרי השם נמחק לעשות שלום בין איש‬ ‫לאשתו‪ ,‬גדול השלום שכל התורה נתנה‬ ‫לעשות שלום בעולם שנאמר דרכיה‬ ‫דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫כתיב ורב שלום בנייך ודרשו חז"ל אל‬ ‫תקרי בנייך אלא בוניך‪ ,‬ע"י ורב שלום‬ ‫בנייך נזכה לבונייך‪.‬‬ ‫ובכדי לבא אהבת שלום אמיתית סגולה‬ ‫גדולה ללמוד לפחות פעם אחת‬ ‫בשבוע את איגרת הרמב"ן עי"ז האדם‬ ‫יהיה נכנע בעצמו‪ ,‬שידע שהוא פחות‬ ‫מכל אחד‪ ,‬ואז יגש באופן אחר לכל‬ ‫עניין‪ ,‬לא יעמוד יותר על דעתו‪ ,‬יקבל‬ ‫מאחרים‪ ,‬יכבד כל אחד‪.‬‬ ‫כבר הזכרנו שהחתם סופר אומר שעל‬ ‫הכל צריך להתפלל‪ ,‬שבשביל‬ ‫לאהבה את ה' אלוקיכם צריך לעבדו‬ ‫בכל לבבכם‪ ,‬להתפלל ולבקש על זה‪,‬‬ ‫על כל העניינים‪ ,‬צריך לזכור הבראשית‪,‬‬ ‫לזכור את השאלה של איכה‪ ,‬לתת דין‬ ‫וחשבון ליוצר ערב ובוקר‪ ,‬לזכור את‬ ‫שני היצירות שיהודי צריך לבד להתחזק‬ ‫באהבת ה' ויראת שמים ואהבת ישראל‪,‬‬

‫ז‬

‫דברי‬

‫בראשית‬

‫ולבקש מהשי"ת לעשות רצונך אלוקי‬ ‫חפצתי‪ ,‬לב טהור ברא לי אלוקים‪,‬‬ ‫שאוכל לראות הנכון‪ ,‬השי"ת פוקח‬ ‫עורים‪ ,‬שיפקח את עין הרוחני שלי‬ ‫שח"ו לא יהיה סתום‪ ,‬שאוכל לראות‬ ‫לנכון דרך ה' ועבודתו‪.‬‬ ‫גגג‬

‫שבת בראשית‪ ,‬בתיקוני זהר איתא‬ ‫דבראשית הוא אותיות ירא שבת‪,‬‬ ‫הבחינה הגדולה של ירא שבת היה לי‬ ‫הזכיה לראות אצל זקה"ק ההתעוררות‬ ‫תשובה זי"ע‪ ,‬כבר בערב שבת תיכף‬ ‫לאחר שחרית החלו לראות אצלו חרדת‬ ‫השבת‪ ,‬כבר משחרית היה מתחיל‬ ‫בהכנות לשבת קודש‪.‬‬ ‫ירא שבת מחמת ששבת קודש הוא‬ ‫יומא דנשמתא‪ ,‬ועל זה נצטוינו‬ ‫זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬בודאי‬ ‫שקאי שלא לעשות איסור דאוריתא‬ ‫או דרבנן‪ ,‬אולם הכונה בזה היא ג"כ‬ ‫לזכור לקדש את השבת יומא דנשמתא‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬ולימוד התורה בשבת‬ ‫מאיר ומזריח אור על כל ימי השבוע‪,‬‬ ‫מהאי יומא מתברכין כל שיתא יומין‪,‬‬ ‫איתא בזוהר שבשבת נכללים כל הימים‬ ‫מהשבוע העבר והימים מהשבוע הבא‪,‬‬ ‫ובשבת בראשית נכללים ג"כ ימי חג‬ ‫הסוכות‪ ,‬ובכח זה פונים לימים הבאים‪.‬‬

‫תורה‬

‫בחתם סופר מפרש הקשר בין סיום‬ ‫התורה לתחילתה‪ ,‬דהנה אחז"ל שכל‬ ‫פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח‬ ‫באשרי ומסיים בה באשרי‪ ,‬ונראה‬ ‫שהתוה"ק ג"כ פתח באשרי שיש במילת‬ ‫בראשית‪ ,‬וסיים בה באשרי שיש במילת‬ ‫ישראל‪ ,‬ונשארו מהתיבות ישראל‬ ‫ובראשית נוסף על ב' פעמים אשרי‬ ‫אותיות ל'ב'ת'‪ ,‬ויעויי"ש מה שמפרש‬ ‫לפי דרכו‪.‬‬ ‫ויש להוסיף על דברי קדשו‪ ,‬עניין הלבת‬ ‫המרומז בתיבות ישראל בראשית‪,‬‬ ‫לזכור גילוי ה' בסיני שהיה בלבת אש‪,‬‬ ‫ועי"ז לזכור לקיים מצוותיו בהתלהבות‬ ‫ובאש‪ ,‬יהודי אשר בוער בקרבו אהבת ה'‬ ‫ויראת שמים אין באפשרי שיקרה אצלו‬ ‫שיאריך בשנתו חלף השכמה לעבודת‬ ‫הבורא‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה דברים שאין‬ ‫כאן המקום לפרטם המעלה הגדולה‬ ‫שזוכה כאשר מקיים מצות ה' בלבת‬ ‫אש‪.‬‬ ‫בשבת בראשית צריך כל אחד ואחד‬ ‫מישראל לקבל על עצמו‬ ‫שמעתה יעבוד את השי"ת באופן אחר‪,‬‬ ‫באופן הרבה יותר טוב מעד עתה‪,‬‬ ‫התחלה חדשה‪ ,‬והכל מתוך תפילה לה'‬ ‫שמעתה יוכל להתחיל מחדש‪ ,‬שלא‬ ‫נחזור למה שהיה בשנה העברה‪ ,‬רק הכל‬ ‫בהתחלה חדשה‪ ,‬באופן יותר טוב‪ ,‬וזהו‬

‫ח‬

‫דברי‬

‫בראשית‬

‫המאמר הראשון בתורה ‪ -‬יהי אור‪ ,‬לסלק‬ ‫החשכות‪ ,‬שאור התורה יאיר לבני אדם‪,‬‬ ‫נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי‪ ,‬שאור‬ ‫התורה שיאיר דרכינו‪ ,‬ולקיים ביראה‬ ‫ובאהבה מצוות התוה"ק‪.‬‬ ‫השי"ת ברחמיו וחסדיו יעזרנו שנזכה‬ ‫לויהי אור‪ ,‬שאור התורה יאיר‬ ‫לבני ישראל לכל אחד ואחד מהם‪,‬‬ ‫ושנזכה לעבוד את ה' תמיד באופן יותר‬ ‫ויותר טוב‪ ,‬ביתר אהבה וביתר שמחה‪.‬‬

‫תורה‬

‫שבת קודש הוא זכר למעשה בראשית‪,‬‬ ‫בכח מעשה בראשית ישפיע‬ ‫השי"ת כל מיני ברכות וישועות לבני‬ ‫ישראל‪ ,‬בני חיי ומזוני‪ ,‬רפואת הנפש‬ ‫ורפואת הגוף‪ ,‬שנוכל לקיים המצוות‬ ‫באש ובשמחה והתלהבות‪ ,‬ובשנה‬ ‫זואשר היא מסוגלת לגאולה כדאיתא‬ ‫בחתם סופר נזכה לקבל פני משיח צדקנו‬ ‫ובניין בית מקדשינו בב"א‪.‬‬

‫ט‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫תורה‬

‫א‪ .‬ישוב הקושיא האיך כתב מרע"ה את התורה בשבעים לשון לרשב"ג‬ ‫דס"ל דאין כותבים אלא יוונית‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בדברי ר"י ריש מס' תענית דמזכירין גבורות גשמים כל השנה‪,‬‬ ‫ג‪ .‬בשיטת הרמב"ם דגשמים בחג סימן קללה אינו אלא בלילה ראשונה‬ ‫של החג‪.‬‬

‫עש"ק נחמו תשנ"ג ל'‬ ‫תראה בנחמה עיר ה' שמה כבוד נכדי‬ ‫היקר אהובי וידי"נ הילד המשכיל יניק‬ ‫וחכים מעוטר במידות טובות והמתמיד‬ ‫כמר משה ני"ו בן יקיר לבני מחמד נפשי‬ ‫הרב הגאון מו"ה אהרן סופר שליט"א‬ ‫ראש כולל יד סופר בבני ברק יע"א‬ ‫אחדשה"ט באהבה ‪ -‬נהניתי מאד‬ ‫ממכתבך בד"ת ומדבריך הנעימים והנני‬ ‫בתשובה מאהבה על קושיותיך‪.‬‬ ‫א‪ .‬הנה בש"ס מגילה (ח' ע"ב) איתא‪,‬‬ ‫דס"ל לרשב"ג דאף בספרים לא התירו‬ ‫לכתוב בכל הלשונות אלא יוונית‪ ,‬ואיתא‬ ‫שם (ט' ע"ב) דהלכה כרשב"ג‪ ,‬וכן פסק‬ ‫הרמב"ם בפי' המשניות‪ ,‬והל' תפילין (פ"א‬ ‫הי"ט)‪ ,‬וכתבת‪ ,‬וקשה לי האיך משה רבינו‬ ‫כתב את התורה בשבעים לשונות כמ"ש‬ ‫בפר' דברים (א' פ' י') באר היטב ודרשו‬ ‫רז"ל בשבעים לשון‪ ,‬והרי הקב"ה למד‬

‫עם משה רבינו כל הדברים אשר יחדשו‬ ‫חכמים וסופרים‪ ,‬וא"כ ידע שההלכה תהי'‬ ‫שלא הותר לכתוב רק ביוונית והאיך כתב‬ ‫משה בשבעים לשון‪ ,‬ע"כ קושיתך‪.‬‬ ‫וכתבת עוד‪ ,‬ואולי י"ל עפ"י מה‬ ‫דאיתא שם (י"ח ע"א) דמותר לכתוב המגילה‬ ‫ללועזים בלשונותם לאלו שמבינים אותו‪,‬‬ ‫א"כ אפשר דה"ה בס"ת שכתב משה‬ ‫רע"ה בשביל שבעים אומות לכל אומה‬ ‫כלשונה וזה מותר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הנה טרם נבוא לדון אודות קושיתך‪,‬‬ ‫אומר אני שעל תירוצך יש להשיב‪,‬‬ ‫כי ממגילה אי אפשר ללמוד לשאר‬ ‫ספרים‪ ,‬כיון דכתיב במגילה (ח' ט')‬ ‫ככתבם וכלשונם‪ ,‬וכתבו הראשונים‬ ‫הרשב"א והריטב"א שמזה נלמד להקל‬ ‫ולרבות שאר לשונות ללועזות‪ ,‬ועיין‬ ‫עוד בירושלמי מגילה (פ"ב ה"א)‪ ,‬ועוד‬ ‫מהברייתא המובא מגילה (ט' ע"א) א"ר‬

‫י‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫יהודה אף כשהתירו רבותינו יוונית לא‬ ‫התירו אלא בס"ת ומשום מעשה דתלמי‬ ‫המלך וכו'‪ ,‬חזינן דאסור לכתוב ס"ת‬ ‫בשביל האומות בלשונותם‪ ,‬לכן לענ"ד‬ ‫תירוצך אינו מספיק‪.‬‬ ‫ועתה נשוב לקושיתך‪ ,‬הנה מה‬ ‫שכתבת שדרשו חז"ל שמשה רבינו כתב‬ ‫התורה בשבעים לשון‪ ,‬בטח לא נתכוונת‬ ‫על מש"כ רש"י דברים שם דבשבעים‬ ‫לשון פירש להם‪ ,‬דשם לא מוזכר שכתב‬ ‫אותם בשבעים לשונות‪ ,‬ועוד דבמ"ת שם‬ ‫מבואר בהדיא שבעל פה פירשה להם‬ ‫בשבעים לשונות‪ ,‬שז"ל המדרש שם (ב')‪,‬‬ ‫אתמול אמרת לא איש דברים אנכי וכו'‬ ‫בסוף ארבעים שנה וכו' התחיל מפרש‬ ‫התורה בשבעים לשון באר את התורה‬ ‫הזאת‪ ,‬הפה שאמר לא איש דברים‬ ‫אנכי אמר אלה הדברים‪ ,‬חזינן במדרש‬ ‫להדיא דבע"פ ביאר התורה בע' לשון‬ ‫ולא בכתב‪ ,‬וע"ע במ"ר בראשית (מ"ט ב')‬ ‫דאיתא מעמיד אני מהן משה שהוא הוגה‬ ‫בתורה שנ' הואיל משה באר וגו'‪ ,‬שם‬ ‫נמי הכוונה ע"פ‪ ,‬אלא בוודאי כוונתך‬ ‫היה על הש"ס סוטה (ל"ב סע"א) שהביאו‬ ‫את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד‬ ‫וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים‬ ‫לשון שנ' באר היטב‪[ ,‬ועיין אגדות מהרש"א שם‬ ‫שהביא בשם הרא"ם כי היט"ב בצירופו עולה ע'‪ ,‬ומפרש לה‬

‫המהרש"א ה'‪ ,‬ה"י‪ ,‬הי"ט‪ ,‬היט"ב‪ ,‬הכל עולה ע']‪.‬‬ ‫הנה בטורי אבן מגילה (ח' ע"ב) מסופק‬

‫תורה‬

‫אי לכתוב הספרים בשאר לשונות הוא‬ ‫אסור מה"ת או מדרבנן‪ ,‬ואי לא הוי אלא‬ ‫איסור מדרבנן לכאורה יש להוסיף על‬ ‫קושיתך‪ ,‬האיך אסרו לכתוב ס"ת בשאר‬ ‫לשונות‪ ,‬דהלא בגמ' מגילה (ט' ע"א) תניא‬ ‫דלכן התיר רשב"ג ביוונית משום מעשה‬ ‫שהי' שכתבו הס"ת ביוונית לתלמי המלך‬ ‫עיי"ש‪ ,‬א"כ מה"ט לא היה להן לאסור‬ ‫בשאר לשונות שכתבן משה רבינו בכל‬ ‫הלשונות‪.‬‬ ‫והנלע"ד בישוב קושיתך‪ ,‬דדוקא‬ ‫לכתוב הס"ת בספר הוא דאסור בשאר‬ ‫לשונות בדומה שכתבו הס"ת ביוונית‬ ‫לתלמי המלך‪ ,‬אבל לכתוב על אבני‬ ‫מזבח לא נאסר‪.‬‬ ‫ויש ליתן טעם למה יהא אסור לכתוב‬ ‫ס"ת ושאר ספרים בשאר לשונות‪ ,‬דהלא‬ ‫קיי"ל דגוי שעוסק בתורה חייב מיתה‬ ‫כדאיתא בחגיגה (י"ג ע"א)‪ ,‬סנהדרין (נ"ט‬ ‫ע"א)‪ ,‬ורק בז' מצוות דידהו ליכא איסור‪,‬‬ ‫אדרבה מצוה נמי הוי [עיין סנהדרין שם]‪,‬‬ ‫וא"כ ע"י כתיבת הספרים בשאר לשונות‬ ‫יבואו העכו"ם לעסוק בתורה‪ ,‬וזה לא‬ ‫שייך בכתיבת הס"ת על אבני מזבח‬ ‫בשעת כיבוש הארץ‪ ,‬דאז הוראת שעה‬ ‫היתה ע"פ הדיבור כדי שיחזרו בתשובה‬ ‫וכדאיתא סוטה (ל"ה ע"ב) שאם היו חוזרין‬ ‫בתשובה היו מקבלין אותן עיי"ש היטב‪.‬‬ ‫ואיידי דאיירי יש להעיר למה הוצרך‬

‫יא‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫ר' אבהו א"ר יוחנן לפסוק דהלכה‬ ‫כרשב"ג‪ ,‬הלא מצינו בכמה מקומות‬ ‫בש"ס דאמר רבב"ח א"ר יוחנן כל מקום‬ ‫ששנה רשב"ג במתניתין הלכה כמותו‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וי"ל דכעין זה פריך הש"ס על‬ ‫ר' אבהו א"ר יוחנן גופא בכתובות (ע"ז‬ ‫ע"א)‪ ,‬ומשני הש"ס אמוראי נינהו אליבא‬ ‫דר' יוחנן‪ ,‬ר"ל‪ ,‬ור' אבהו לא ס"ל דר'‬ ‫יוחנן אמר דבכל מקום ששנה רשב"ג‬ ‫במתניתין הלכה כמותו‪ ,‬והשתא א"ש גם‬ ‫שמעתין דמגילה‪.‬‬ ‫ודע דמצינו עוד אמוראים דלית‬ ‫להו דהלכה כרשב"ג במשנתינו‪ ,‬וגם‬ ‫הרי"ף והרמב"ם לית להו האי כללא‪,‬‬ ‫והארכתי בזה בהערותי לכללי ח"ס (אות‬ ‫ס"ז)‪ ,‬ועיי"ש‪.‬‬ ‫וע"ד קושיתך במס' תענית‬ ‫דהשיב ר"א לר' יהושע כמו שתחיית‬ ‫המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה‬ ‫אלא בזמנה כך מזכירין גבורות גשמים‬ ‫כל השנה ואינן אלא בזמנן‪ ,‬ומסיק הש"ס‬ ‫דר"י אמר לך בשלמא תחיית המתים‬ ‫מזכיר דכולי יומא זמני' הוא אלא גשמים‬ ‫כל אימת דאתיין זמנייהו הוא והתנן‬ ‫יצא ניסן וירדו גשמים סימן קל' הם‪- ,‬‬ ‫וכתבת‪ ,‬ולא זכיתי להבין הרי הרע"ב‬ ‫לקמן (פ"א מ"ז) כתב‪ ,‬דזה דווקא בלא ירדו‬ ‫גשמים קודם ניסן אבל אם ירדו לא הוי‬ ‫סימן קל'‪ ,‬א"כ ברוב השנים שיורדים‬ ‫(ב' ע"ב)‬

‫תורה‬

‫גשמים קודם ניסן לא הוי הגשמים סימן‬ ‫קל' ושפיר קאמר ר"א‪ ,‬וסיימת‪ ,‬ולאהבת‬ ‫הקיצור לא אאריך‪ ,‬עכ"ל הנעים‪ ,‬ויפה‬ ‫הקשית‪.‬‬ ‫ואמינא לחזק קושיתך‪ ,‬דהנה דברי‬ ‫הרע"ב מקורו טהור הוא בירושלמי‬ ‫תענית סופ"ק [ז' ע"ב] ושם איתא‪ ,‬ובלבד‬ ‫שיצא ניסן של תקופה‪ ,‬ופי' הפני משה‬ ‫שהוא ל' יום אחר תקופת ניסן‪ ,‬ואם נפרש‬ ‫דמה דאמר ר"ש בר יצחק דאם ירדו להם‬ ‫גשמים מכבר סימן ברכה הן ר"ל ל' יום‬ ‫אחר תקופת ניסן‪ ,‬ובודאי צודק אתה‬ ‫שברוב השנים ירדו גשמים עד חודש‬ ‫ניסן וכש"כ עד ל' יום אחר תקופת ניסן‪.‬‬ ‫ואשר נ"ל ליישב בס"ד‪ ,‬האמנם‬ ‫דבריך נכדי היקר נ"י עולה יפה ליישב‬ ‫דעתו של ר"א‪ ,‬מ"מ לא תקשי מזה לר'‬ ‫יהושע דעכ"פ משכחת לפעמים זמן דאין‬ ‫הגשמים לברכה‪ ,‬ואינו דומה לתחיית‬ ‫המתים‪ ,‬על כן לא תיקנו להזכיר גבורות‬ ‫גשמים בכל ימות השנה אלא בימים‬ ‫שאף פעם לא הוו לקל'‪ ,‬וגם בסוכות‬ ‫דמצד ההפרעה לקיום מצות ישיבת‬ ‫סוכה חשיבי הגשמים לקל' לכן לא‬ ‫תיקנו להזכיר גבורות הגשמים כנלענ"ד‬ ‫בישוב קושיתך‪.‬‬ ‫ומענין לענין‪ ,‬הנה מהא דתנן ריש‬ ‫מסכת תענית ר' יהושע אומר הואיל ואין‬ ‫הגשמים אלא סימן קללה בחג‪ ,‬למה הוא‬

‫יב‬

‫דברי‬ ‫מזכיר‪ .‬יש להעיר ע"ד הרמב"ם בפי'‬ ‫המשניות סוכה (סוף פ"ב)‪ ,‬דעל הא דתנן‬ ‫שם משלו משל למה הדבר דומה‪ ,‬לעבד‬ ‫שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון‬ ‫על פניו‪ ,‬כ' הרמב"ם וירידת הגשמים‬ ‫בתחילת הסוכות רמז כי השם אינו‬ ‫מקבל מעשיהם ברצון‪ ,‬מבואר מדבריו‬ ‫דבגשמים דבשאר ימי סוכות אין רמז זה‪,‬‬ ‫אלא דוקא בלילה הראשונה דיש חיוב‬ ‫גמור באכילה בסוכה‪ ,‬וכשיטת רבינו‬ ‫אפרים מובא בריטב"א תענית (ב' ע"ב) ד"ה‬ ‫א"ר יהושע‪ ,‬וקשה לפי"ז‪ ,‬הלא ר' יהושע‬ ‫אומר דגשמים בחג‪ ,‬דהיינו כל שבעת‬ ‫הימים‪ ,‬הוי סימן קל'‪ ,‬ואי בשאר ימים‬ ‫לא אמרינן דהגשמים חשיב כאילו שופך‬ ‫רבו קיתון בפניו למה חשיב סימן קל'‪.‬‬ ‫ונראה דלק"מ דבפי' המשניות‬ ‫להרמב"ם בתענית הגירסא בדברי ר'‬

‫תורה‬ ‫יהושע דלא הוי סימן ברכה‪ ,‬וכן היא‬ ‫גירסת הרבה ראשונים [ועיין במאירי ובהגהותיו‬ ‫של מר דודי הרב הגאון מו"ה אברהם סופר זצ"ל] ולפי"ז‬ ‫לא קשה נהי דלא הוי סימן ברכה כיון‬ ‫דהגשמים מונעים קיום מצות בסוכות‬ ‫תשבו‪ ,‬בכל זאת לא חשיב כשופך קיתון‬ ‫בפניו‪ ,‬שו"ר בריטב"א תענית הנ"ל‬ ‫שהעיר נמי ע"ד ר' אפרים ממה דתנן דלא‬ ‫הוי סימן ברכה‪ ,‬ותי' דבלילה הראשון‬ ‫הוי סימן קל' ומכאן ואילך לא קל' ולא‬ ‫ברכה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ונסיים דברינו בברכה ותפילה‪ ,‬יה"ר‬ ‫שבזכות אבותינו הק' תעלה מעלה‬ ‫בתורה ויראת ה' טהורה ולאילנא רבה‬ ‫תתעביד כעתירת זקינך אוהבך‪.‬‬ ‫[חי"ק]‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫דברי אגדה‬ ‫הירח לא היה יותר גדול‬ ‫ממה שהוא כיום‬ ‫ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים את‬ ‫המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור‬ ‫הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים (א' ט"ז)‪.‬‬ ‫המאורות הגדולים וגו' ‪ -‬שוים נבראו‪,‬‬ ‫ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר‬ ‫לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד (רש"י)‪.‬‬ ‫עניין קטרוג הלבנה ופיוסה ותיקונה לעתיד‬ ‫לבא צריך ביאור גדול‪.‬‬ ‫שהרי איך ניתן לומר שמתחילה הייתה הלבנה‬ ‫בגודל זהה לחמה‪ ,‬והלא בצורה כזו אין בבריאת‬ ‫המאורות את המעלה של 'והיו למועדים לימים‬ ‫ושנים'‪ ,‬שהרי שני המאורות שוים בגודלם‪ ,‬ואין‬ ‫היכר מתי יום ומתי לילה‪ .‬מה גם שהלבנה נצרכת‬ ‫להמתקת הפירות‪ ,‬ולתועלת הימים והנהרות‬ ‫כידוע מחז"ל‪.‬‬ ‫והראיה לכך שהלבנה אינה יכולה להיות‬ ‫בגודל זהה לחמה‪ - ,‬מכך שלעתיד לבא‪ ,‬כאשר‬ ‫יהיה התיקון השלם‪ ,‬ואז יהיה אור הלבנה כאור‬ ‫החמה‪ ,‬אולם אור החמה יגדל שבעתים כאור‬ ‫שבעת ימי בראשית‪ ,‬הרי שלתועלת הבריאה הוא‬ ‫שאין החמה והלבנה בגודל זהה‪.‬‬ ‫דבר נוסף טעון ביאור‪ .‬מאחר והלבנה נענשה‬ ‫על קטרוגה שאין שני מלכים משמשים בכתר‬ ‫אחד‪ ,‬ולכן הוצרכה להמעיט את עצמה‪ ,‬אם איך‬ ‫תלוי תיקונה בבני אדם‪ ,‬שכאשר ישלימו מעשיהם‬ ‫והתהיה הגאולה השלמה אז יתמלא פגם הלבנה‪,‬‬ ‫ואיך בני האדם מתקנים את אשר עותה הלבנה‪.‬‬

‫לתרץ כל זאת מחדש החתם סופר חידוש‬ ‫נפלא‪ ,‬והוא כותב‪ :‬נלענ"ד על דרך פשוט‪ ,‬כי‬ ‫בודאי כבר מתחילה נבראו בזה השיעור ממש‬ ‫כמו היום‪ ,‬שהלבנה הייתה קטנה בכמות לפי ערך‬ ‫אור החמה‪ ,‬וכמו שנצרך להנהגת העולם‪ ,‬והלבנה‬ ‫לא התרעמה בזה‪ ,‬כי הנמלה הקטנה מרוצה‬ ‫בבריאתה כמו הפיל הגדול‪ ,‬וכל הייתה אף הלבנה‬ ‫מרוצה ושמחה בגודלה‪.‬‬ ‫אולם ההבדל בין מה שהיה בשעת הבריאה‬ ‫למה שהוא כיום‪ ,‬הוא בכך‪ ,‬שלא כמו היום‬ ‫שהלבנה שחורה בעצמותה וכל אורה אינה‬ ‫מקבלת רק מהחמה‪ ,‬שונה הדבר היה בשעת‬ ‫הבריאה‪ ,‬שאז הייתה מאירה מעצמה‪ ,‬אותו‬ ‫שיעור האור שכיום היא מאירה על ידי החזרת‬ ‫אור השמש‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬למרות שבכמות הייתה הלבנה מועטת‬ ‫מן השמש‪ ,‬בכל זאת קרא הכתוב 'שני המאורות‬ ‫הגדולים'‪ ,‬שאף היא כונתה בשם 'גדול'‪ ,‬מכיון‬ ‫שאצל הקב"ה אין גדלות וקטנות בכמות רק‬ ‫באיכות‪ ,‬ואחד המרבה ואחד הממעיט וכו'‪.‬‬ ‫ולכן אף שהלבנה הייתה קטנה בכמות מן‬ ‫השמש‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬מאחר ובאיכות הייתה כמו‬ ‫השמש‪ ,‬שהאירה ככל אשר יכלה‪ ,‬לכן אף היא‬ ‫מכונה גדול‪.‬‬ ‫והקב"ה בא בזה להורות לבני האדם שאין‬ ‫גבהות לפני המקום בכמות‪ ,‬לא עשיר בעשרו ולא‬ ‫גבור בגבורתו‪ ,‬והעיקר הוא איכות הדבר‪' ,‬השכל‬ ‫וידוע אותי'‪.‬‬ ‫באה הלבנה וטענה בעניוות וצדקות‪ ,‬כדרך‬ ‫צדיקים אשר דרך ענוה יטו‪ ,‬ואמרה שיש לכנותה‬ ‫קטנה‪ ,‬כדרך צדיקים הממעיטים עצמם‪.‬‬ ‫אלא שאם יכנו את הלבנה מאור הקטן‪ ,‬אם כן‬ ‫יהיה מעתה מכשול לבני אדם‪ ,‬שיאמרו שלמרות‬ ‫שהלבנה עושה כל אשר לאל ידה‪ ,‬בכל זאת‬ ‫מכונה היא קטן‪ ,‬ועל כרחך שטעם הדבר הוא‬

‫יג‬

‫יד‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫מחמת שהיא קטנה בכמות‪ ,‬ומזה ראיה שלפני‬ ‫המקום יש גדלות בקטנות‪.‬‬ ‫לכן השיב לה הקב"ה שתלך ותמעט עצמה‪,‬‬ ‫כלומר שתקבל אורה מהחמה‪ ,‬ושוב בדין לקרוא‬ ‫אותה קטנה‪ ,‬מאחר שאינה נותנת אורה מעצמה‬ ‫רק מקבלת מהחמה‪.‬‬ ‫אולם לעתיד לבא שמלאה הארץ דעה את ה'‪,‬‬ ‫וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם‪ ,‬אז כבר לא‬ ‫יהיה החשש למכשול בדעת בני אדם‪ ,‬אז יהיה‬ ‫אור הלבנה כאור החמה‪ ,‬שהלבנה תתן אורה‬ ‫מעצמה‪ ,‬ובכל זאת יכנו אותה מאור קטן‪ ,‬ללא‬ ‫חש מכשול ותקלה‪.‬‬ ‫חת"ס עה"ת ג' ב' ד"ה את‬

‫מתי יהיה קץ הפלאות‬ ‫ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה‬ ‫וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה‬ ‫(ב' ג')‪.‬‬ ‫הרמב"ן (ב' ג') מאריך כי ששת ימי בראשית‬ ‫הם כנגד שית אלפי שנין דקיים עלמא‪ ,‬וביום‬ ‫השישי בבקר היה "תוצא הארץ נפש חיה למינה‬ ‫בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה"‪ ,‬והיתה בריאתה‬ ‫קודם זרוח השמש‪ ,‬ואז נברא האדם בצלם‬ ‫אלוקים‪ ,‬והוא רומז לאלף הששי‪ ,‬כי בתחלתו‬ ‫ימשלו בו החיות הם המלכויות אשר לא ידעו‬ ‫את ה'‪ ,‬ואחרי עשיריתו כשעור הנץ החמה ליום‬ ‫יבא הגואל שנאמר בו וכסאו כשמש נגדי‪ ,‬זהו בן‬ ‫דוד הנעשה בצלם אלוקים‪ ,‬ויהיה זה קי"ח אחר‬ ‫חמשת אלפים וכו'‪.‬‬ ‫החתם סופר תמה על דברי הרמב"ן‪ ,‬והוא‬ ‫כותב‪" :‬אעורר על דברי רמב"ן בפרשת בראשית‬ ‫על פסוק אשר ברא אלוקים לעשות‪ ,‬שם האריך‬ ‫לגלות קץ הכמוס‪ ,‬ומרוב חשקו ותאוותו לביאת‬ ‫משיח קירב חשבונו להיות קרוב לזמנו ז"ל‬ ‫(הרמב"ן נסתלק ה"א ק"ל)‪ ,‬וטעה טעות גדול במח"כ‬

‫הרמה וכו'‪ ,‬ותימה רבה הוא‪ ,‬כי שכח שהיום הולך‬ ‫אחר הלילה‪ ,‬ויהי ערב ויהי בקר‪ ,‬נמצא כי ת"ק‬ ‫שנים הראשונים של אלף הששי הם בבחינת‬ ‫הלילה שהוא הערב של יום הששי של בריאה‪,‬‬ ‫ואח"כ היה בריאת החיות‪ ,‬ואם נמתין עוד עד‬ ‫אחר הנץ החמה לקיים כסאו כשמש נגדי והנץ‬ ‫הוא עשירית היום‪ ,‬אם כן יהיה עכ"פ אחר תק"נ‬ ‫שנים לאלף הששי‪.‬‬ ‫אמנם נראה שאין שייך כשמש נגדי על‬ ‫התחלת התנוצצה אלא אח"כ‪ ,‬ויהיה גם זה סעד‬ ‫לרמז המקובל לנו אחרי נמכר גאולה תהיה לו‬ ‫עכ"ל שם"‪.‬‬ ‫[ובחתם סופר עה"ת שמות קס"א ב' ד"ה ואת (משנת‬ ‫תקפ"ט) כתב מרן‪" :‬והנה בזהר פרשת נח בפסוק שש מאות‬ ‫שנה לחיי נח מבואר דזמן משיח מתחיל אחר ה' אלפים ות"ק‬ ‫שנה‪ ,‬ולא נודעו לנו הפרטים של אח"כ‪ ,‬והחשבון סתום‪ ,‬וכן‬ ‫העליתי פרשת בראשית על פי דברי הרמב"ן שם‪ ,‬וע"ע תו"מ‬ ‫בראשית ט' ב' ד"ה כתב‪ ,‬ובליקוטי חבר בן חיים ח"א ה' ב']‪.‬‬ ‫שו"ת ח"ו סי' ס"א (משנת תקס"ג)‬

‫לוקה ומשלם‬ ‫ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן‬ ‫האדמה (ד' י')‪.‬‬ ‫שעשה בו פצעים הרבה שלא היה יודע‬ ‫מהיכן נפשו יוצאה (רש"י)‪.‬‬ ‫הנה קין נענש בתרתי‪ ,‬הן בממות ןהן בגוף‪.‬‬ ‫הוא נענש בכך שלא תוסיף האדמה תת כוחה לך‪,‬‬ ‫שמבואר ברמב"ן שהיה זה קללה לקין‪ .‬ומלבד‬ ‫זאת נענש גם בעונש גוף של גלות‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬שהרי הכלל הוא שקם ליה בדרבה‬ ‫מיניה‪ ,‬ואם כן איך גם נענש וגם משלם‪.‬‬ ‫ולזה כתב רש"י שלא ידע איך להמית‪ ,‬ועל‬ ‫כן מתחילה עשה בו חבורות שלא היה בהן כדי‬ ‫להמית‪ ,‬ונתחייב בזה טרם שנתחייב מיתה על‬ ‫הריגה‪ ,‬ולכן נענש בתרתי‪.‬‬ ‫חת"ס עה"ת י"ז א' ד"ה קול‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫נח לו שנברא‬ ‫וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר‬ ‫מחשבת לבו רק רע כל היום (ו' ה')‬ ‫תנו רבנן שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי‬ ‫ובית הלל הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא‬ ‫יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם‬ ‫שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו‬ ‫לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא‬ ‫יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו‬ ‫(עירובין י"ג ע"ב)‪.‬‬ ‫ובאר המהרש"א במסכת מכות‬ ‫ד"ה תרי"ג)‪ ,‬נמנו וגמרו‪ ,‬רצה לומר שהאו למניין‬ ‫המצוות‪ ,‬ומצאו שהלאוין יתרים על העשין‪,‬‬ ‫שהלאוין הם שס"ה‪ ,‬ואילו העשין הם רק רמ"ח‪,‬‬ ‫ולכן נח לו לאדם שלא נברא‪ ,‬משום שקרוב‬ ‫להפסד על ידי ריבוי הלאוין‪ ,‬ורוחק מן השכר מצד‬ ‫מיעוט העשין‪.‬‬

‫(כ"ג ע"ב‬

‫ולפרוש זה קשה‪ ,‬באמת למה ברא ה' את‬ ‫האדם בזמן שהוא לרעתו‪.‬‬ ‫ויש ליישב על פי מה דאיתא במסכת קידושין‬ ‫(מ' ע"א) מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה‪,‬‬ ‫מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה‪,‬‬ ‫נמצא לפי זה שהעשין מרובין‪ ,‬שהרי בכל עשה‬ ‫שמקיים אף המחשבה לעשות המצוה‪ ,‬גם היא‬ ‫נחשבת למצוה‪ ,‬ואם כן איכא תצ"ו עשין‪ ,‬אחד‬ ‫המחשבה ואחד המעשה‪ ,‬לעומת זאת בלאוין‬ ‫שאין המחשבה רעה נחשבת‪ ,‬אם כן ישנם רק‬ ‫שס"ה ל"ת‪ ,‬והוא מועט מן העשה‪.‬‬ ‫אולם כאשר ראה הקב"ה שכל יצר מחשבות‬ ‫לבו רע כל היום‪ ,‬אם כן אין מחשבה טובה‪ ,‬ושוב‬ ‫רבה רעת האדם‪ ,‬שהלאוין יתרים‪ ,‬לכן וינחם ה' כי‬ ‫עשה את האדם‪ ,‬שטוב לו שלא נברא‪.‬‬ ‫תו"מ כ"א א' ד"ה או‬

‫טו‬

‫אמרות טהורות‬ ‫זהירות מאכילת שרצים‬ ‫ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על‬ ‫הארץ על פני רקיע השמים (א' כ')‪.‬‬ ‫על דרך רמז‪ ,‬כי לא נולד שום דבר איסור עד‬ ‫אותו היום שבו נשרצו שרצים ורמשים שרוב‬ ‫בני האדם נכשלים‪ ,‬והוא מסטרא דנחש‪ ,‬על‬ ‫כן ש'רץ נ'פש ח'יה הר"ת אותיות נח"ש‪ ,‬אלא‬ ‫שהוא בהיפוך שנ"ח‪ ,‬לרמז כי המדקדק על עצמו‬ ‫במאכלות אסורות אין הקב"ה מביא מכשול לפיו‪,‬‬ ‫וזהו שנ"ח ש'ומר נ'פשות ח'סידיו‪.‬‬ ‫חת"ס עה"ת ד' ב' ד"ה שרץ‬

‫אף לגדול שבחוטאים מפתה היצר‬ ‫ואתה תשופנו עקב (ג' ט"ו)‪.‬‬ ‫רמז שהיצר הרע יפתה לגדול שבחוטאים גם‬ ‫לעבירות קלות שאדם דש בעקביו‪ ,‬וזה ואתה‬ ‫תשופנו עקב‪.‬‬ ‫והטעם‪ ,‬למען אם יבואהו צרה וצוקה יתלה‬ ‫החטא באותן העוונות‪ ,‬ולא יעזוב דרכו הרשעה‬ ‫בהעבירות החמורות‪.‬‬ ‫תו"מ ט"ז א' ד"ה ואתה‬

‫לקיום המצוות צריך‬ ‫שהאדם יהיה בשלימות‬ ‫וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל‬ ‫מנחתו לא שעה (ד' ה')‬ ‫יש לדקדק באריכות הלשון‪ ,‬היה לו לכתוב‬ ‫וישע ה' אל מנחת הבל ואל מנחת קין לו שעה‪.‬‬

‫טז‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫ונראה לענ"ד לפרש‪ ,‬ואטה למשל אזני‪ ,‬הנה‬ ‫אם יביא איש פחות ונבזה דורון נאה ומהודר אל‬ ‫המלך‪ ,‬אזי לא יקובל מצד גריעות האיש המביא‪,‬‬ ‫וכן אם נכבד אחד מהשרים יביא דורון נבזה‪ ,‬גם‬ ‫זאת לא יהיה לרצון מצד פחיתות ערך הדורון‪,‬‬ ‫ובפרט אם שניהם לגריעותא‪ ,‬איש המביא ודורון‬ ‫המובא‪ .‬אבל אם שניהם כאחד טובים‪ ,‬הדורון‬ ‫והמקריבו‪ ,‬יעלה לרצון לריח ניחוח‪.‬‬ ‫וזה היה בשני אחים הללו‪ ,‬הבל היה צדיק‬ ‫גמור וראוי לשרת בקודש למלך הכבוד‪ ,‬וקרבנו‬ ‫מבכורות צאנו ומחלביהן‪ ,‬המובחר שבכולן‪ .‬ואילו‬ ‫קין היה גרוע וקרבנו מן הגרועים שהביא זרע‬ ‫פשתים‪.‬‬ ‫וזהו וישע ה' אל הבל הוא המקריב‪ ,‬וגם ואל‬ ‫מנחתו המובחר‪ ,‬ואל קין דייקא‪ ,‬וגם אל מנחתו‬ ‫הנבזה לא שעה‪.‬‬ ‫תו"מ י"ח א' ד"ה וישע‬

‫איש בער לא ידע וכסיל לא יבין‬ ‫ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה‬ ‫ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו (ד' ח')‪.‬‬ ‫בתחילת תורתינו הקדושה נתן לנו מקום‬ ‫להורות דרכיו ית"ש‪ ,‬כי הנה שעה אל קרבנו‬ ‫של הבל‪ ,‬ונראה ונתבונן מה היה לו תכלית מזה‪,‬‬ ‫לימים אחדים נהרג‪ ,‬וזה אשר לא שעה ה' אל‬ ‫מנחתו הרגו ונמלט עד ז' דורות‪ ,‬וראה בני בני‬ ‫בניו לאלפים ורבבות בוני עיירות ומדינות‪ ,‬ואילו‬ ‫הצדיק הזה הבל אשר שעה ה' אל מנחתו לא‬ ‫נשאר לו שם ושארית בעולם הזה‪ ,‬ואם כן מה‬ ‫היה לו מצדקותו וממנחתו‪.‬‬ ‫וזה מורה לנו כי אין תכלית האדם חיי העולם‬ ‫הזה והבליו‪ ,‬ודרך רשעים אשר צלחה אין ראיה‬ ‫מזה כי חפץ ה' בם ובמעשיהם‪ ,‬אלא טובתם‬ ‫להאבידם עדי עד‪.‬‬

‫וכל בני קין אחר אלף ות"ר שנה נאבדו במבול‬ ‫ולא נשאר להם שם ושארית‪ ,‬והבל אחר ק"ל‬ ‫שנה נתגלגל בשת שממנו הושתת העולם‪ ,‬ואחר‬ ‫כך בנח בונה עולם השני‪ ,‬אחר המבול‪ ,‬ואחר כך‬ ‫במשה רבינו שבשבילו נברא כל העולם כולו‪.‬‬ ‫חת"ס עה"ת ט"ז א' ד"ה וישע‬

‫הלכה למשה‬ ‫איך מתחילים הקידוש בחצי פסוק‬ ‫וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד‬ ‫ויהי ערב ויהי בקר יום הששי (א' ל"א)‪.‬‬ ‫בחביבות רבה שלח החתם סופר אל 'הגאונים‬ ‫צנתרי הזהב תרי גיסי ה"ה כקש"ת מה"ו מרדכי‬ ‫זאב ומה"ו יוסף שאול נ"י' ‪ -‬מעשה שהיה‪,‬‬ ‫ובהיות שהדבר היה שייך לספרם מגן גיבורים‬ ‫אותו חברו יחדיו‪ ,‬לכן שלח להם את הסיפור‪.‬‬ ‫וגופא דעובדא הכי הוה‪ ,‬בשלהי חודש אב‬ ‫שנת תקצ"ח ‪ -‬מספר החתם החתם סופר‪,‬‬ ‫שהיתי במסיבה‪ ,‬ועלתה שם השאלה אודות מה‬ ‫שנוהגין להתחיל קידוש ליל שבת קודש ב'ויהי‬ ‫ערב ויהי בקר יום הששי' והוא באמצע הפסוק‪,‬‬ ‫וכללא כיילא לנו חז"ל שכל פסוקא דלא פסקא‬ ‫משה לא פסקינן‪.‬‬ ‫ולמדן אחד העיר שבספרם של אותם צדיקים‬ ‫ר' מרדכי זאב ור' יוסף שאול ‪ -‬מגן גבורים (סי' נ"א‬ ‫סק"ג) מדבר מעניין זה‪ ,‬ושם נאמר דהיכא דאיכא‬

‫אתנחתא או זקף קטן שפיר דמי‪ ,‬וליכא חשש‬ ‫של פסוקא דלא פסקא משה‪.‬‬ ‫מסיים החתם סופר‪" :‬אמרתי ניתי ספר ונחזי‬ ‫ומצאנו כתוב כן בשם קטניתיא בנו של מחבר‬ ‫ספר יכין ובועז אשר לא ראיתיו עד הנה"‪.‬‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫החתם סופר מקשה על דברים אלו קושיא‬ ‫עצומה‪ .‬הנה הגמרא במסכת מגילה (כ"ב ע"א)‬ ‫מקשה על דברי שמואל הסובר שאנשי מעמד‬ ‫בקריאת בראשית היו פוסקין פסוק אחד לשני‬ ‫קרואים‪ ,‬שאיך הותר לעשות כן‪ ,‬שאין לפסוק‬ ‫פסוק שלא פסקיה משה‪ .‬ולכאורה אם נאמר‬ ‫שכשיש אתנחתא או זקף קטן מותר לפסוק‪ ,‬אם‬ ‫כן מאי קושיא‪ ,‬דלמא פסקו באתנחתא וכדו'‪.‬‬ ‫החתם סופר מציין שאותן גאונים כבר עמדו‬ ‫בהערה זו‪ ,‬אלא שהוא ממאן בכל תירוציהם‪.‬‬ ‫רבינו עצמו מיישב את המנהג שמאחר‬ ‫וברצונם להתחיל בתיבות 'יום הששי' מפני צירוף‬ ‫שם הוי' שבראשי תיבות י'ום ה'ששי ו'יכולו‬ ‫ה'שמים‪ ,‬ולא נכון להתחיל יום הששי שאין בו‬ ‫משמעות של כלום 'יום הששי ויכולו השמים'‪,‬‬ ‫ועל כן צריכים לצרף ויהי ערב ויהי בקר יום הששי‪.‬‬ ‫מה תאמר‪ ,‬היה להם להתחיל תחילת הקרא 'וירא‬ ‫אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד'‪ ,‬דבר‬ ‫זה אי אפשר‪ ,‬מאחר שלא נכון להתחיל בליל‬ ‫ש"ק בזה‪ ,‬מפני דרשות חז"ל טוב מאוד זה המות‪,‬‬ ‫והשתא דלא אפשר באופן אחר שרי למפסק‬ ‫קרא‪ ,‬כנלע"ד לישב המנהג‪.‬‬ ‫[וכבר העירו ממה שכתב בספר מי באר מים חיים ברכות‬ ‫י"ד ע"ב בשם אביו (תלמיד מרן ז"ל) שהחתם סופר נהג‬ ‫להתחיל מריש הפסוק וירא אלוקים וגו'‪ ,‬וצ"ע]‪.‬‬

‫ובנותן טעם לציין דברי תלמידו של מרן זי"ע‬ ‫ה"ה הגאון בעל מהר"ם שיק בתשובתו להגאון רבי‬ ‫שלמה סופר מחבר הספר הנכבד חוט המשולש‪,‬‬ ‫וז"ל (שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קכ"ד)‪" :‬על מה‬ ‫ששאל על המנהג דמסיימים בקידושא דשבתא‬ ‫על כן ברך וכו' הא זה אינו התחלת הקרא‪ ,‬והכלל‬ ‫אשר בידינו כל פסוקא שלא פסקיה משה אנן לא‬ ‫פסקינן ליה‪.‬‬ ‫ובשלמא על קרא דאומרים ומתחילין בקידוש‬ ‫הלילה ויהי ערב ויהי בקר לא קשה‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫כבר בעל חתם סופר זצ"ל בתשובה י' באו"ח‪,‬‬ ‫דשם אי אפשי בעניין אחר‪ ,‬יעויי"ש‪ .‬ורק על קרא‬

‫יז‬

‫דעל כן ברך וכו' לא כתב שם טעם‪ ,‬ובאמת העולם‬ ‫נוהגין כן‪ ,‬וכן ראיתי ברבותי מרבנן קשישאי"‪,‬‬ ‫וראה מה שהאריך שם לבאר טעם הדבר‪.‬‬ ‫וכנראה בעקבות זאת כתב הגר"ש סופר בחוט‬ ‫המשולש עמ' קמח‪" :‬אמר ושמרו ועל כן ברך‪,‬‬ ‫ולא הקפיד על שהןא אמצע פסוק"‪.‬‬ ‫שו"ת או"ח סי' י'‬

‫פרפראות לתורה‬ ‫ארבעת היסודות‪.‬‬ ‫בראשיית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ‬ ‫(א' א')‪.‬‬ ‫"ביום ברוא אלוקים ארץ‪ ,‬יסדה על ידי ארבעה‬ ‫יסודות שסימנם ארמ"ע – א'ש‪ ,‬ר'וח או אויר‪,‬‬ ‫מ'ים‪ ,‬ע'פר"‪.‬‬ ‫[מה שנתן מרן סימן ארמ"ע ראה זהר ח"ב כ"ד סוף ע"א‪.‬‬ ‫ובתו"מ במדבר (ז' ב' ד"ה נקוד) כתב מרן‪" :‬כי היה מספר בני‬ ‫ישראל ר'בבות א'לפים מ'אות ע'שיריות‪ ,‬ולא אחדים‪ ,‬אשר‬ ‫הם ר"ת ראמ"ע כמו ד' יסודות‪ ,‬ר'וח א'ש מי'ם ע'פר‪ ,‬והוא‬ ‫בראשי תיבות ר'וח א'לוקים מ'רחפת ע'ל פני המים‪ ,‬ר"ת‬ ‫ר'בבות א'לפים מ'אות ע'שיריות‪ ,‬אבל לא אחדיות‪ ,‬כי אין אחד‬ ‫אלא הוא ית"ש‪ ,‬והוא רוח אלוקים עצמו"]‪.‬‬

‫החתם סופר מאריך כי כל אחד מאותם‬ ‫ארבעת היסודות מהות הגשם שלו שונה מרעהו‪.‬‬ ‫הארץ היא יסוד העפר‪ ,‬והוא הגס והעבה מכולם‪,‬‬ ‫והיא נבראת כדורית עגולה ככדור ממש‪ ,‬המים‬ ‫סובבים אותה ממש מכל צד ופנה‪ ,‬אין ריקות‬ ‫מהם‪ ,‬ולא נראה אז מן הארץ כלל משום צד‪ .‬ודק‬ ‫המים דקים מן הארץ‪ ,‬ולכן הם מוגרים במורד‬ ‫וקלים‪ ,‬ומכל מקום הם עבים וגסים‪ .‬והאויר סובב‬ ‫המים מכל צד כמו כן‪ ,‬והוא דק יותר מהמים‪ ,‬וכל‬ ‫אשר תעלנה מדרגה אחר מדרגה הרי הוא נעשה‬ ‫דק יותר‪.‬‬

‫יח‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫במהות יסוד האש ישנה מחלוקת גדולה אם‬ ‫האש מדרגתו למעלה מן הכל‪ ,‬ואם כן הוא אף דק‬ ‫מהכל‪ ,‬או שהוא למטה מהכל ועבה מהכל‪.‬‬ ‫החתם סופר פותח בדעה כי האש למעלה‬ ‫מן הכל‪ ,‬ויסוד האש סובב את כדור האויר מכל‬ ‫סביבותיו‪.‬‬ ‫על דעה זו יש לתמוה‪ ,‬מאחר והוא מסביב‬ ‫יסוד האויר מדוע אין אנו רואים את האש‪ ,‬ולמה‬ ‫אינו מאיר לנו את הלילה?‬ ‫היה ניתן לומר‪ ,‬שהיות ויסוד האש הוא דק‬ ‫מכל שאר היסודות‪ ,‬לכן לרוב דקותו אינו נתפס‬ ‫בחוש הראות‪ ,‬וכמו שאין אנו יכולים לראות את‬ ‫האויר שהוא למטה ממיסוד האש‪ ,‬ואין האויר‬ ‫נתפס בראות מפני דקותו‪ ,‬כך אין אנו יכולים‬ ‫לראות את יסוד האש‪.‬‬ ‫אולם החתם סופר דוחה סברא זו‪ ,‬והוא טוען‬ ‫שאם יסוד האש היה מאיר ממילא היה נתפס‬ ‫בראות‪ ,‬וראיה לזה‪ ,‬שהרי עינינו רואות זהרורית‬ ‫החמה והכוכבים שהם יותר דקים בלי ספק‪,‬‬ ‫שהרי הם למעלה מהם‪ ,‬ומפני זהרוריתם נראה‪.‬‬ ‫מכח זה מסיק החתם סופר‪ ,‬וכיח החתם סופר‪,‬‬ ‫שיסוד האש אינו גוף מאיר כמו האש שלנו‪.‬‬ ‫[והשוה רמב"ן ריש פרשתן שכתב וז"ל‪" :‬והאש נקרא‬ ‫חושך מפני שהאש היסודית חשוכה‪ ,‬ואילו היתה אדומה‬ ‫היתה מאדימה לנו הלילה"]‪.‬‬

‫מאידך‪ ,‬כותב החתם סופר ‪ -‬יש מן הקדמונים‬ ‫שאומרים שיסוד אש איננו עליון אלא תחתון‪,‬‬ ‫ובגוף בנין הארץ הוא קבור‪ ,‬ועל זה כתוב וחשך על‬ ‫פני תהום‪ ,‬שזה היסוד נקרא חשך‪ ,‬ומזה נמצא‬ ‫האש בהרים באיי הים וויזיפוס במדינת ניאפלי‪,‬‬ ‫אטהאנא בציציליע‪ ,‬ומגדל אש באיי הים‪ ,‬ועיין‬ ‫רמב"ן פרשת בראשית (א' א')‪.‬‬ ‫ראיה מעניינת מביא היעב"ץ לכך שהאש‬ ‫היסודי הוא מתחת לארץ‪.‬‬ ‫דהנה‪ ,‬ארבעת יסודות אלו ביארם דוד המלך‬ ‫בתהלים (קמ"ח)‪ :‬הללו את ה' מן הארץ ‪ -‬ר"ל כדור‬

‫העולם הזה בכללו נקרא ארץ‪ .‬ואמר תנינים וכל‬ ‫תהומות ‪ -‬הם יסוד מים ובריות שבתוכם‪ ,‬אש‬ ‫וברד ‪ -‬אש היסודי‪ ,‬שלג וקטור רוח סערה עושה‬ ‫דברו ‪ -‬האויר בעצמו עם כל מה שנתהוה ממנו‪,‬‬ ‫ההרים וכל גבעות ‪ -‬יסוד עפר‪.‬‬ ‫כותב היעב"ץ‪ ,‬מכך שדוד מנה את האש קודם‬ ‫ליסוד העפר מזה מכוח שהאש נמוכה ממנה‪,‬‬ ‫ועבה ממנה‪.‬‬ ‫אולם החתם סופר מתפלא על דבריו של‬ ‫היעב"ץ‪ ,‬שהרי ברור שהמים למעלה מן הארץ‪,‬‬ ‫והאויר למעלה משניהם‪ ,‬והרי בפרק זה מנה דוד‬ ‫המלך ע"ה אף את המים והאויר לפני יסוד העפר‪,‬‬ ‫אלא על כרחך מהא ליכא למשמע מינה‪.‬‬ ‫ראיה נוספת לנידון זה‪.‬‬ ‫התנועה‪ ,‬כותב החתם סופר ‪ -‬היא הייתה‬ ‫אם כל חי‪ ,‬וממנה יתהוה כל הוה‪ .‬ואופן התנועה‬ ‫בכדור הארץ הלזו שלשה‪ ,‬וסימנם אמ"י‪ ,‬א'ליו‪,‬‬ ‫מ'מנו‪ ,‬י'שרה או שטחיות‪ .‬אליו היא תנועת רוב‬ ‫הנבראים‪ ,‬שכאשר תזרוק אבן למעלה יתנענע‬ ‫למטה‪ ,‬והוא אליו‪ ,‬אל המקום שממנו נלקח לשם‬ ‫יתנועע‪ .‬וטעם לזה‪ ,‬כי כל דבר יחזור לשרשו‪,‬‬ ‫ושרש כל דבר מאלו הדברים הוא למטה על‬ ‫הארץ או המים‪ ,‬ולכן לא ינוחו באויר‪.‬‬ ‫ישרה ‪ -‬בשטח ישר‪ ,‬והוא האויר היוצא מפה‬ ‫האדם או משום דבר שיתהווה‪ ,‬הרי הולך ומתנועע‬ ‫בשטח ישר שהוא מקורו‪ ,‬שהאויר בשטח ישר‬ ‫אצלינו לא למעלה ולא למטה‪ ,‬והוא מובן‪.‬‬ ‫ממנו ‪ -‬היא תנועת האש שמתנועע למעלה‪,‬‬ ‫והוא ממנו למעלה מעלה‪ ,‬מפני ששרשו למעלה‪.‬‬ ‫הנה מזה ראיה ששורש האש הוא למעלה מן‬ ‫הארץ ולא למטה‪.‬‬ ‫אלא שהיעב"ץ דוחה את הראיה‪ ,‬והוא כותב‬ ‫שלמעשה אש היסודי היא למטה‪ ,‬ורק לעינינו‬ ‫נראה כאלו הוא מתנועע למעלה‪ ,‬שלרוב קלותו‬ ‫הוא נשוא על האויר‪ ,‬אבל כשיכבה חוזר למטה‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫לשרשו‪ ,‬ולכן כתיב (במדבר י"א ב') ותשקע האש‪,‬‬ ‫וזה הראיה ששורש האש הוא למטה‪ ,‬והיא דבר‬ ‫שכליי‪.‬‬ ‫החתם סופר תמה על דברי היעב"ץ‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫"אבל אינני מבין איך יהיה האש שבבטן הארץ קל‬ ‫מן הארץ עד שהוא נשוא בענני האויר‪ ,‬והארץ תהיה‬ ‫כבדה ממנו והיא למעלה ממנו‪ ,‬והלא ברור הוא שכל‬ ‫שתעלנה המדרגות תתדקדקנה ותקלנה‪.‬‬ ‫[ולהעיר מדברי הרמב"ן ריש פרשתן‪ ,‬שסדר היקף‬ ‫היסודות כשהאש מקפת את הרוח‪ ,‬ובכל זאת סיים‪ :‬סמך‬

‫ה'רוח' ל'אלוקים' ביבור שהיא דקה מכולם ולמעלה מהם]‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬התייחסות לפעולות יסוד האש‪ ,‬מצינו‬ ‫לו למרן בח"ז סי' ל"ו‪ ,‬וז"ל‪" :‬תרי מיני מלח איכא‪,‬‬ ‫יש שהוא מרתיח מחמימות החמה‪ ,‬והוא כל‬ ‫משרפות מים אשר במים‪ ,‬וכן המוצאים מן הארץ‬ ‫חמימותם מיסוד האש שבארץ כמו חמי טבריה‪,‬‬ ‫אמנם רוב המלח שבארץ אשכנז מתבשל המים‬ ‫באור עד שנעשה מלח כמו שעושים הצוקר‪,‬‬ ‫וחמימותו של זה הוא תולדות האור"‪.‬‬ ‫אין יותר מד' יסודות‪ .‬החתם סופר מסיים‪ ,‬כי‬ ‫על עניין זה נבנו הרבה מיסודות הקבלה גבוה על‬ ‫גבוה‪ ,‬שעל ארץ העליונה סובבים מי ‪ -‬החסד‪,‬‬ ‫ועליהם אויר ‪ -‬הרחמים‪ ,‬ועליהם אש ‪ -‬הגבוה‪.‬‬ ‫ואעפ"י שאין סדורם מכוון כמ"ש‪ ,‬אין לנו עסק‬ ‫בנסתרות ולא אתנו יודע‪ ,‬מכל מקום מסתייעין‬ ‫אנו שכן מקובל הדבר לחכמי ישראל‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫היטב בספר יצירה‪ ,‬ודלא כחדשים מקרוב באו‬ ‫שהמציאו יסודות חדשים חמוצים גפריתים ע"י‬

‫חכמת האלקימיי (=האלכימיה)‪ ,‬ואנו אין לנו אלא‬ ‫דברי חכז"ל הקדושים מפיהם אנו חיים‪.‬‬ ‫מקור טעותם של החוקרים‪ .‬בטעם הדברים‬ ‫שאין מושג של יותר מד' יסודות כתב מרן (תו"מ‬ ‫בראשית ג' א' ד"ה והארץ) וז"ל‪" :‬דבר זה של ד' יסודות‬ ‫קיימו וקבלו כל החוקרים‪ ,‬וגם נזכרים בזהר‬ ‫בכמה עניינים‪ .‬ומתחכמים חדשים מקרוב באו‬ ‫ואמרו שיש יותר מד' יסודות‪ ,‬בעבור שהם מצאו‬ ‫בחכמת האלכימה בכל דבר יסוד מלח ושומן‬ ‫כאשר יראו בנסיון‪.‬‬ ‫אבל האמת שטעות בידם מחמת חסרון‬ ‫ידיעתם בחכמה הזאת‪ ,‬כי מה שהוא יסוד מונח‬ ‫שיש בכל דבר ד' יסודות‪ ,‬הוא מחמת שיש גלגל‬ ‫אש וגלגל מים וגלגל רוח כידוע‪ ,‬וכל דבר שנברא‬ ‫בעולם השפל מורכב מהם‪ ,‬רק באיזה דבר גובר‬ ‫יסוד זה ובאיזה דבר גובר יסוד אחר‪ ,‬אבל אם‬ ‫מפרידים ההרכבה חוזר כל דבר ליסודו‪ ,‬האש‬ ‫נשאר אש‪ ,‬ומים מים‪ ,‬והרוח רוח‪ ,‬והעפר עפר‪.‬‬ ‫אומנם מה שנשאר בידם שמן ומלח זה גם‬ ‫כן מורכב מהנ"ל‪ ,‬רק שאין למתחכמים האלה‬ ‫כלים ועניינים דקים שיהיה ביכלתם להפריד גם‬ ‫זה שיהיה חוזר לשרשו‪ ,‬ואם יבוא הזמן שימציאו‬ ‫כלים יפים‪ ,‬אזי יפרידו גם זה לד' היסודות‪ ,‬והימים‬ ‫הראשונים היו טובים מאלו בחכמה‪ ,‬וחכמי אמת‬ ‫יעידו על זה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קובץ תשובות סי' כ"ו [מרן האריך שם בנועם עניינים אלו‪,‬‬ ‫ועל אף שרווחא לבסימא שכיחא ‪ -‬לא יכיל קוצר הגליון‬ ‫אריכות מתק אלו הדברים‪ ,‬ונהר יוצא מעדן‪ ,‬וכל צמא ילך‬ ‫למים‪ ,‬אותיות מחכימות‪ ,‬תן לחכם ויחכם עוד]‪.‬‬

‫ליל שבת‬ ‫ויהי ערב ויהי בקר‬ ‫"רגיל בלשון בני עמנו שאומרים על ליל שבת 'פרייטאג צו נאכט'‪ ,‬ושמעתי ממורי הגאון [החתם‬ ‫סופר] זללה"ה שאמר שלשון זה הוא מדרך הכופרים שאומרים שלילה הולך אחר היום שלפניו"‪.‬‬ ‫הגאון רבי הלל ליכטענשטיין זצ"ל‬ ‫אב"ד קאלאמי בספרו אבקת רוכל ח"א ג' י"א ד"ה למה‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫יט‬

‫הנכבדים‬ ‫יעמדו על הברכה‬ ‫ואלה‬ ‫שבועותידידינו תורה‬ ‫דברי‬ ‫שהרימו תרומתם קודש להוצאת הגליון‬ ‫הר"ר ירמי' אלעזר שוורץ הי"ו – ב"ב‬ ‫לרגל שמחת נישואיו במז"ט‬ ‫בשעטומ"צ‬

‫הר"ר יוסף בר"י אבלס הי"ו – ב"ב‬ ‫לרגל הכנס בנו בנימין ני"ו‬ ‫בבריתו של אאע"ה‬

‫הר"ר אברהם שמואל בנימין הלוי‬ ‫פרקש הי"ו – ביתר‬ ‫לרגל הכנס בנו עקיבא ני"ו‬ ‫בעול תורה ומצוות‬

‫הר"ר יחיאל מיכל דויטש הי"ו – אשדוד‬ ‫לרגל הכנס בנו משה ני"ו‬ ‫בעול תורה ומצוות‬

‫נציב חודש תשרי‬ ‫האחים הר"ר שלום יואל הי"ו והר"ר אשר ישעי' הי"ו פיין‬ ‫לעילוי נשמת אביהם‬ ‫הר"ר יצחק צבי ב"ר דוד יהודה ז"ל‬ ‫ר"ח מנ"א תשס"א‬

‫ולעילוי נשמת אמם‬ ‫מרת פריידא לאה ב"ר אפרים יצחק אייזיק ע"ה‬ ‫נלב"ע כ"ח תשרי תשס"ח‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫יו"ל ע"י‬

‫מכון להוצאת דברות קודש‬ ‫ערלוי‬ ‫ת‪.‬ד‪ 8143 .‬ירושלים‪ ,‬טל‪052-7635005 :‬‬