Divrei Torah Belz Haazinu 2009

‫בס"ד‬

‫עש"ק פרשת האזינו‬ ‫שבת שובה‬

‫ז' תשרי תש"ע לפ"ק‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪7:48‬‬ ‫‪7:26‬‬ ‫‪5:56‬‬ ‫‪7:45‬‬ ‫‪7:23‬‬ ‫‪6:11‬‬ ‫‪7:46‬‬ ‫‪7:24‬‬ ‫‪6:02‬‬ ‫‪7:45‬‬ ‫‪7:23‬‬ ‫‪6:12‬‬ ‫‪7:47‬‬ ‫‪7:25‬‬ ‫‪5:55‬‬

‫קובעת את ההנהגה אליו‪ ,‬על פי מעשיו‪ .‬כמו שא יאכל אד מאכל שבטבעו מזיק לגופו‪,‬‬ ‫האזינו השמי ואדברה ותשמע האר אמרי פי‪) .‬לב‪ ,‬א(‬ ‫יראה לבאר בזה עפ"י מאמר חז"ל על פסוק )קהלת יב‪ ,‬ט( "יראה 'ויותר שהיה הרי המאכל יזיקו ואולי א& יחלה ממנו‪ ,‬וא ס המות הוא ימות‪ ,‬ובעצמו התחייב בנפשו‪,‬‬ ‫קהלת חכ עוד לימד דעת את הע ואז וחקר וגו' ודרשו חז"ל )יבמות כא‪ :(.‬ואיז שעשה כ‪ #‬מעשי האד הטובי או רעי‪ .‬ה כמאכל ומזו עבורו‪ ,‬להטיב עמו או להרע לו‪ .‬ומה‬ ‫)הגה"ק רבי חיי מוולוז'י זצ"ל(‬ ‫אזני לתורה‪] ,‬שהיתה[ כקופה זו שאי לה אזני לאחוז בה‪ ,‬ובא ועשה לה אזני ‪.‬וביאור שיי‪ #‬בזה וותרנות‪.‬‬ ‫הדבר‪ ,‬כי בלא צדיקי הדור אשר ה בכל דור ודור‪ ,‬אי באפשרי לאד להשיג המצוות על דור עקש ופתלתל‪) .‬לב‪ ,‬ה(‬ ‫בורי ולהבינ על אופניה‪ .‬וכ ביארו בזוהר פר' תשא‪ ,‬כי אילולא צדיקי הדורות מהו "עקש" ומהו "פתלתל"‪.‬בחז"ל במדרש רבה נאמר‪" :‬אמר אבא כה ברדלא‪ :‬אוי לנו‬ ‫המלמדי להועיל ומורי דר‪ #‬ה'‪ ,‬לא ישיג אד אפילו מצוה אחת בתיקונה‪ ,‬הג כי מיו הדי‪ ,‬אוי לנו מיו התוכחה‪ ...‬לכיבוא הקב"ה ויוכיח לכל אחד לפי מה שהוא שנאמר‬ ‫ילמדנה הרבה פעמי‪ .‬והצדיק עושה אזני לתורה להתבונ על ידו דרכי התשובה‪ .‬וזהו )תהלי נ‪ ,‬כא(‪" :‬אוכיח‪ #‬ואערכה לעיני‪ ."#‬יש להבי למה כיוונו חז"ל באומר כי הקב"ה‬ ‫אומרו‪' :‬האזינו השמי ואדברה'‪ ,‬שמי רומז לצדיקי הדורות‪ ,‬ופירושו שה יעשו אזני יוכיח כל אחד "לפי מה שהוא" ומהי החלוקה שחילק המדרש בי "יו הדי‪ "#‬לבי "יו‬ ‫לתורה ולמה שמדבר‪ ,‬אשר על ידיו 'תשמע האר אמרי פי' – רומז לאנשי שה קטני התוכחה"‪.‬העני הוא‪ ,‬שכאשר ידונו את האד על מעשיו‪ ,‬יוכיחו אותו ממעשיו שלו עצמו‪,‬‬ ‫)מאור ושמש( כיצד סתר הוא עצמו מיניה וביה‪ .‬כי כאשר חוטא האד ואינו מקיי דבר ה'‪ ,‬מנסה הוא‬ ‫בערכ ישמעו ויבינו על ידי זה אמרי פי"‪.‬‬ ‫להצדיק עצמו בתירוצי שוני ובלימוד זכות‪ .‬לכ א דני כל מעשה בפני עצמו‪ ,‬יש‬ ‫האזינו השמי ואדברה ותשמע האר אמרי פי‪) .‬לב‪ ,‬א(‬ ‫האזינו השמי – שאני מתרה בה בישראל‪ ,‬ותהיו את עדי בדבר‪ ,‬שכ‪ #‬אמרתי לה לאד תירו‪ %‬על כ‪ .#‬א‪ #‬כאשר עורכי השוואה במעשיו שלו עצמו‪ ,‬מסתתמי תירוציו‪.‬‬ ‫שאת תהיו עדי‪ ,‬וכ – תשמע האר‪) .%‬רש"י( על דברי רש"י "שכ‪ #‬אמרתי לה שאת לכ‪ #‬כיוו אבא כה ברדלא באומרו כי לעתיד לבוא יוכיחו כל אחד "לפי מה שהוא"‪.‬לפיכ‪#‬‬ ‫תהיו עדי" פירש המזרחי שהכוונה למה שנאמר בפרשת ואתחנ )ד‪ ,‬כז(‪ :‬העידותי בכ חילק המדרש לשני את דינו של האד‪" .‬יו הדי‪ "#‬הוא על מעשה העבירה עצמו ואילו‬ ‫היו את השמי ואת האר‪ "%‬וג ש פירש רש"י‪" :‬העידותי בכ אני מזמינ להיות עדי "יו התוכחה" הוא מה שמוכיחי את האד ממעשי אחרי שעשה‪ ,‬הסותרי את‬ ‫שהתרתי בכ"‪ .‬וצרי‪ #‬להבי מדוע הוצר‪ #‬משה להזמינ שיהיו עדי בדבר‪ .‬נראה לפרש תירוציו והצטדקויותיו ובכ‪ #‬יגדל ויכבד עונשו יותר‪ .‬לכ‪ #‬כיוו שלמה המל‪ #‬במשלי )יז‪ ,‬ט(‬ ‫ע"פ דברי חז"ל )ע"ז ג‪ (.‬שלעתיד לבוא יאמרו האומות‪ :‬רבש"ע‪ ,‬ישראל שקיבלו היכ קיימו‪ ,‬באומרו‪" :‬מצדיק רשע ומרשיע צדיק‪ ,‬תועבת ה' ג שניה"‪ .‬כאשר אד "מצדיק רשע"‪,‬‬ ‫אמר לה הקב"ה‪ :‬אני מעיד בה שקיימו התורה‪ .‬אומרי לפניו‪ :‬רבש"ע‪ ,‬כלו יש אב הג שיש בכ‪ #‬עבירה גדולה‪ ,‬מכל מקו מתר‪ %‬הוא עצמו באומרו שדרכו ללמד זכות על‬ ‫שמעיד על בנו‪ .‬אמר לה הקב"ה‪ :‬שמי ואר‪ %‬יעידו בה שקיימו כל התורה‪ .‬אומרי‪ :‬כל אד‪.‬כאשר הוא "מרשיע צדיק"‪ ,‬על א& שזו עבירה חמורה‪ ,‬מכל מקו מסביר הוא זאת‬ ‫רבש"ע‪ ,‬שמי ואר‪ %‬נוגעי בעדות‪ ,‬שנאמר‪ :‬א לא בריתי יומ ולילה‪ ,‬חוקות שמי שדרכו לראות נגעי הזולת‪ .‬א‪ #‬כאשר הוא עושה "ג שניה"‪ ,‬בחדא מחתא הוא מרשיע‬ ‫ואר‪ %‬לא שמתי‪ .‬והקשו ש התוספות‪ :‬והרי ראיה גדולה שקיימו ישראל את התורה‪ ,‬מכ‪ #‬צדיק ומצדיק רשע‪ ,‬נסתתמי כל טענותיו והסבריו ועונשו חמור עד מאד‪ .‬זו פשר תוכחת‬ ‫ששמי ואר‪ %‬קיימי ה‪ .‬ותירצו התוספות שהשמי והאר‪ %‬קיימי לא מצד "קיו" משה רבינו אל כלל ישראל‪ ,‬בקוראו לה‪" :‬דור עקש ופתלתול"‪ .‬ה"עקש" זהו ההול‪ #‬בדר‪#‬‬ ‫התורה אלא מצד "קבלת" התורה‪ ,‬כמו שנאמר‪ :‬א ישראל מקבלי‪ .‬שואל המהרש"א‪ :‬עקומה‪ .‬א‪ #‬א לפחות הוא היה עקבי באותה עקמומית‪ ,‬עוד נית היה ללמד עליו זכות‪.‬‬ ‫מדוע‪ ,‬איפוא‪ ,‬לא יכולי שמי ואר‪ %‬להעיד על קיו התורה על ידי ישראל והרי קיומ אול "פתלתול" הכוונה שמתעק הוא לשני הצדדי‪ ,‬פע עקו הוא לצד זה ופע לצד‬ ‫הוא מכח קבלת התורה ולא מכח קיומה ושוב אינ "נוגעי בעדות"‪.‬מבאר המהרש"א כי אחר ועל כ‪ #‬אי לו כל צידוק‪ ,‬כי הצד השווה ששניה עקומי ושניה פוני תמיד על צד‬ ‫)בית הלוי(‬ ‫אעפ"כ ה נוגעי בעדות‪ ,‬מצד ההנאה שהגיעה לה ע"י קבלת של ישראל‪ .‬נמצאנו העבירה‪.‬‬ ‫למדי כי הג ששמי ואר‪ %‬נוגעי בעדות על "קיו התורה" ע"י ישראל‪ ,‬מ"מ על שחת לו לא בניו מומ‪) .‬לב‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫"קבלת התורה" אי ה נחשבי נוגעי‪ ,‬כי הרי יש ראיה לקבלת התורה מעצ קיומ של אפשר לומר בהקד מה דאיתא בש הרב הקדוש מבארדיטשוב זי"ע 'נושא עו' )שמות‬ ‫שמי ואר‪ .%‬מעתה יבואר‪ ,‬כי רש"י התקשה‪ ,‬מדוע העיד משה בישראל שמי ואר‪ ,%‬והרי לד‪ ,‬ז( – על פי חז"ל )סוכה נב‪ (:‬שבכל יו הקב"ה מתחרט על שברא היצר הרע ואומר‬ ‫נוגעי ה בעדות‪ .‬לפיכ‪ #‬פירש כי א יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו את הברית‪ ,‬מי 'אשר הרעותי'‪ ,‬וזה שהקב"ה נושא על עצמו כביכול החטא שהוא כביכול מתחייב בדבר‪,‬‬ ‫יוכל להכחיש‪ .‬לכ העיד בה משה רבינו שמי ואר‪ %‬שה קיימי לעול בגלל קבלת ודברי פי חכ ח וכ דר‪ #‬אב‪ ,‬כשבנו משחית איזה דבר‪ ,‬וכרח אב על בני ג כ נושא‬ ‫על עצמו זה ההשחתה – שהוא עשה זאת‪ ,‬כדי שלא יחייבו את בנו‪.‬וזה‪ ':‬שחת לו'‪ ,‬היינו‬ ‫של ישראל‪ ,‬א כ עדות גדולה ה מעידי שאכ קיבלו עליה ישראל את הברית‪.‬‬ ‫)כתנות אור( שכביכול הקב"ה נושא על עצמו זה ההשחתה ואומר 'אשר הרעותי'‪ ,‬והכל כדי 'לא בניו‬ ‫)אמרי יהודה‪ ,‬ברעזא(‬ ‫מומ'‪ ,‬שלא יהיה זה המו תלוי בבניו‪ ,‬כי כרח אב על בני‬ ‫יערו כמטר לקחי תזל כטל אמרתי‪) .‬לב‪ ,‬ב(‬ ‫נראה לרמז ע"פ מה שמבואר בספה"ק נוע אלימל )פר' ויצא עה"פ "ויעקב היה רועה" ע נבל ולא חכ‪) .‬לב ו(‬ ‫וגו'‪ ,‬ועוד( העני שאנו רואי שצדיקי המה רופאי חולי וכדומה‪ ,‬כי על ידי לימוד מתרג אונקלוס‪ ,‬עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו‪ ,‬ויש להבי הלוא תיבת "נבל" מורה על‬ ‫בתורה‪ ,‬ובכח שמחדשי חידושי תורה‪ ,‬בוראי ה שמי חדשי )זוה"ק ח"א ד‪ .(:‬לכ א& גנות של ישראל‪ ,‬וקבלת התורה הוא שבח של ישראל‪ ,‬והאי‪ #‬מתרג אונקלוס על נבל‬ ‫שנגזרה על האד ח"ו איזו גזירה‪ ,‬הרי המה בתורת ועבודת מביאי אותו בעול קבלת התורה? אלא העני הוא‪ ,‬דידוע מחז"ל שהאבות הקדושי קיימו את כל התורה עד‬ ‫החדש שבראו‪ ,‬והוא עשה כאיש אחר‪ ,‬כי על אותו עול לא נגזרה כלל הגזירה‪ ,‬וממילא שלא נתנה‪ ,‬וההסבר הוא‪ ,‬דה היו בהתעלות גבוהה מעל גבוה בקרבת לפני ד'‪ ,‬עד‬ ‫נתרפא החולה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וזה הרמז בכתוב‪" :‬יערו& כמטר לקחי" – וכשלימודי יהא בקדושה שאיבריה מעצמ עשו רצונו של מקו‪ ,‬מבלי שיצטרכו להגיד לה מה מותר ומה אסור‪,‬‬ ‫כראוי‪ ,‬אזי "תזל כטל אמרתי" יהא בכח אמרתי להחיות ולרפאות כטל של תחיה‪ ,‬העתיד אלא שאח"כ נחלשו הדורות ולא הזדככו כ"כ כמו האבות הק' והוצרכו לקבלת התורה‬ ‫להחיות את המתי )שבת פח‪.(:‬‬ ‫)תפארת שלמה( בכדי לדעת מה כ לעשות ומה לא לעשות‪ ,‬ולכ מתרג על "ע נבל" דקבילו אורייתא‪,‬‬ ‫פי' דהוצרכו לקבלת התורה‪ ,‬אבל האבות הק' לא היו צריכי לזה‪) .‬הרה"ק רבי צבי מרימנוב זי"ע(‬ ‫יער כמטר לקחי תזל כטל אמרתי‪) .‬לב‪ ,‬ב(‬ ‫תזל כטל‪ ,‬שהכל שמחי בו‪ ,‬לפי שהמטר יש בו עצבי לבריות‪ ,‬כגו‪ ,‬הולכי דרכי ומי זכר ימות עול בינו שנות דור ודור וגו'‪) .‬לב‪ ,‬ז(‬ ‫שהיה בורו מלא יי )רש"י( יש להבי מדוע המשיל הכתוב את התורה ל"מטר" הג שאי "יאמר‪ ,‬על דר‪ #‬שכתב הרה"ק מזידטשוב‪' :‬כל השונה הלכות בכל יו מובטח לו שהוא ב‬ ‫הוא טוב לכול‪ ,‬ואחר כ‪ #‬הוצר‪ #‬להוסי& ולהמשילה ל"טל" הנוח לכל הבריות‪ .‬לכאורה די עול הבא שנאמר )חבקוק ג‪ ,‬ו(‪ :‬הליכות עול לו' )מגילה כח‪ ,(:‬היינו שצרי‪ #‬אד לשנות‬ ‫היה להמשילה לטל‪ .‬בר יש הבדל בי דר‪ #‬ירידתו של המטר לדר‪ #‬ירידתו של הטל‪ .‬מעשיו והליכותיו‪ ,‬הכל לפי העת והזמ‪ ,‬כי אי יו אחד דומה לחבירו‪ ,‬וג בעבודת הש"י‬ ‫המטר‪ ,‬הג שיורד מלמעלה‪ ,‬מכל מקו תחילה הוא עולה מ האר‪ ,%‬כמו שאמרו חז"ל על יש הרבה דרכי‪ ,‬ומשתני לפי הדור והזמ‪ ,‬והראיה מ 'הליכות עול'‪ ,‬היינו הגלגלי‬ ‫הפסוק "ואד יעלה מ האר‪ ,"%‬ואחר כ‪ #‬יורד מלמעלה‪ .‬בעוד שהטל יורד רק מלמעלה ואינו שמוליכי את העול ומשתני בכל עת‪ ,‬עד כא דבריו הקדושי"‪".‬וזהו‪ :‬זכור ימות עול‪,‬‬ ‫עולה מ האר‪ .%‬ג בתורה יש שתי בחינות‪ .‬מחד‪ ,‬אמרו חז"ל‪" :‬יגעת ומצאת תאמי" היינו ליקח לעצמו ראיה מ הגלגלי המנהיגי את ימות עול שה ימי בראשית‪ ,‬אז‪:‬‬ ‫ומאיד‪ #‬אמרו‪" :‬לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא"‪ .‬היינו יש בחינה של השגה בתורה מתו‪ #‬בינו שנות דור ודור‪ ,‬על ידי זה תבי ההשתנות שבכל דור ודור‪ ,‬ובכל פע צרי‪ #‬לעבדו‬ ‫)אמרי נוע(‬ ‫יגיעה עצמית‪ ,‬ויש בחינה שכל כולה סייעתא דשמיא‪ .‬שתי בחינות אלו נמשלו ל"מטר בדר‪ #‬אמת‪ ,‬לפי העת והזמ"‪.‬‬ ‫ול"טל"‪ .‬כש שהמטר עולה תחילה מ האר‪ %‬ואח"כ יורד מלמעלה‪ ,‬כ‪ #‬ההשגה בתורה‪ ,‬שחת לו לא בניו מומ‪) .‬לב‪ ,‬ח(‬ ‫הג שהעזרה מגיעה מלמעלה‪ ,‬מכל מקו תלויה היא בעוצ עבודתו למטה ואי אפשרות "הנה‪ ,‬באמת כללות ישראל תמיד עושי רק טוב‪ ,‬ובוודאי רובא זכיות‪ ,‬וכל העבירות‬ ‫להשפיע על האד‪ ,‬יותר מאשר כפי גודל עמלו‪ ,‬כי הכל מגיע מהאר‪ .%‬זהו יגעת ומצאת‪ .‬שהשט מקטרג לפני הקב"ה הוא רק מפני שישראל ה בני למקו‪ ,‬ולפני ב מל‪ #‬אפילו‬ ‫א‪ #‬יש בחינה של "טל" היורד רק מלמעלה וזו הסייעתא דשמיא לה זוכה היגע בתורה‪ ,‬פג קט נמי יחשב לגדול‪ ,‬וכמו שדרשו חז"ל )יבמות קכא‪ (:‬שהקב"ה מדקדק ע‬ ‫אשר השערי נפתחי לו ומשפיעי שלא כפי יגיעתו‪ ,‬אלא הכל סייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫הצדיקי כחוט השערה‪ ,‬כמו כ ע ישראל‪ ,‬כאשר פירש הרה"ק הרבי מלובלי זצלה"ה על‬ ‫)כתב סופר( מה שאמרו חז"ל )ירושלמי סנהדרי יא‪ ,‬ה( שהגויי קרובי תשובה ה והביאו ראיה מנינוה‬ ‫כי ש ה' אקרא הבו גודל לאלקינו‪) .‬לב‪ ,‬ג(‬ ‫שעשו תשובה מיד )מובא ברש"י יונה א‪ ,‬ג(‪ ,‬ופירש הוא ז"ל מפני שעכו" שרש ממקו‬ ‫בספה"ק "ישמח משה" )פר' קרח ד"ה ברש"י הלביש טליתות( מפרש הפסוק בתהלי נמו‪ #‬מאוד‪ ,‬ומעט תשובה אשר יעשו יכופר העו‪ ,‬אבל ישראל מפני שה ממקו גבוה‪,‬‬ ‫)קמז‪ ,‬יט‪-‬כ(‪" :‬מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל‪ .‬לא עשה כ לכל גוי ומשפטי צריכי להעמיק יותר בתשובת"‪ .‬וזה פירוש הפסוק‪ :‬שחת לו‪ ,‬כלומר‪ ,‬ההשחתה היא רק‬ ‫בל ידעו הללוי‪-‬ה"‪ ,‬עפ"י מאמר ז"ל )מנחות מב‪" (.‬כל מצוה שכשירה בנכרי בישראל אי לו‪ ,‬לישראל‪ ,‬מפני ששורשו הוא ממקו גבוה‪ ,‬אבל באמת‪ :‬לא‪ ,‬היינו‪ ,‬לגבי אחרי אי‬ ‫צרי‪ #‬לבר‪ ,"#‬ופירש"י ש‪" :‬דאי יכול לומר אשר קדשנו‪ ,‬דהא עובד כוכבי נמי כשר בה"‪ .‬נחשב זה לחטא כלל‪ ,‬רק בניו מומ‪ ,‬משו שנקראו בני למקו לכ‪ #‬נחשב לה הדבר‬ ‫)אזור אליהו(‬ ‫וידוע שעכו" שעוסק בתורה חייב מיתה )סנהדרי נט‪ ,(.‬נמצא א כ שעל לימוד התורה למו וחטא‪ ,‬כי אצל ב המל‪ #‬אפילו פג קט – לגדול ייחשב‪.‬‬ ‫צרי‪ #‬לבר‪ ,#‬הוא אשר אמר‪" :‬מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל‪ .‬לא עשה כ לכל שחת לו לא בניו מומ‪) .‬לב‪ .‬ח(‬ ‫גוי"‪ ,‬ולפיכ‪ :#‬הללוי‪-‬ה" מברכי על התורה‪ .‬וזהו שאמר‪" :‬כי ש ה' אקרא" ומכא למדי נודע שבחודש אלול ע"י עשות תשובה אז מתקני מה שפגמו כל השנה‪ ,‬ואפשר זה‬ ‫לברכת התורה )ברכות כא‪" ,(.‬הבו גודל לאלקינו" אשר בחר בנו לע והוא לנו לאלקי‪ ,‬אומרו‪ :‬כאשר )ח"ו שחת ל'ו ל'א – אלול למפרע רצ"ל שאי עושי תשובת ג כחודש‬ ‫ולימוד התורה היא מצוה שאינה כשירה בנכרי‪ ,‬אלא בע סגולתו‪ ,‬ולכ‪ #‬מברכי שהוא אלול‪ ,‬אש בניו – רצ"ל המדריגה אשר הי' יכולי להקראות "בני" למקו על ידי תשובה‬ ‫אלקינו‪.‬‬ ‫)פני מבי( אז מומ נחסר מה המדריגה זאת ונקראי "עבדי" ואפשר זה כיוו הפייט )בפיוט‬ ‫הצור תמי פעלו כי כל דרכיו משפט‪) .‬לב‪ ,‬ד(‬ ‫"היו הרת עול"( באמרו‪ :‬א כבני – א נתקבלה תשובתינו קוד ראש השנה‪,‬‬ ‫"כל האומר הקב"ה ותר‪ ,‬יוותרו חייו‪ ,‬שנאמר הצור תמי פעלו כי כל דרכיו משפט"‪) .‬בבא ונקראי "בני"‪ ,‬אזי רחמינו רצ"ל תיכ& כרח אב על בני‪ .‬וא כעבדי – א לא‬ ‫קמא נ‪ ,‬א( צרי לבאר חומרת העני‪ ,‬ה הלא אפילו אד איש חסד מתנהג במדת ותרנות‪ ,‬נתקבלה תשובתינו )מחודש אלול(‪ ,‬ונקראי "עבדי" אשר אי לו שו זכות אצל אדו‪,‬‬ ‫ומה הפסול לומר כ‪ #‬על הקב"ה‪ .‬בר‪ ,‬יסוד מוסד הוא בעני עונשי שמי‪ ,‬שבאמת אי זה אזי עינינו ל‪ #‬תלויות בתשובה אשר נעשה בי ראש השנה ליו כיפור‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל‬ ‫כעונש ונקמה על התנהגותו‪ ,‬רק שהחטא עצמו הוא עונשו‪ .‬כי מעת הבריאה קבע הקב"ה בינוני תלוי ועומדי כו'‪ .‬וזה אומרו‪ :‬עד שתחננו כו' ותוציא כאור משפטינו‪ ,‬היינו ביו‬ ‫שכל סדרי הנהגת העולמות יהיו תלויי במעשי האד לטוב או למוטב‪ .‬וא חטא הרי כפורי‪ ,‬שאז נגמר החתימה‪ .‬ודו"ק היטב"‪.‬‬ ‫)אור פני משה(‬ ‫הזיק ופגע בשרשו העליו‪ ,‬וממילא יושפעו עליו מלמעלה אות כחות הטומאה אשר כי חלק ה' עמו‪) .‬לב‪ ,‬ט(‬ ‫הגביר במעשיו‪ .‬ואילו על ידי התשובה‪ ,‬כאשר יואיל לתק את אשר עיוות‪ ,‬שוב תגיע אליו איתא בתנא דבי אליהו‪ ,‬שאחת ממדותיו של הקב"ה היא המדה של "שמח בחלקו"‪.‬‬ ‫ההשפעה הטובה מלמעלה‪ .‬כיו שכ‪ ,#‬מה מקו יש כא לותרנות‪ ,‬הלא המציאות היא אשר ולכאורה קשה וכי מה שיי‪ #‬לומר על הקב"ה שהוא שמח בחלקו‪ ,‬הלא לה' האר‪ %‬ומלואה‪.‬‬

‫וי"ל דהכוונה הוא ממקרא שלנו‪" ,‬כי חלק ה' עמו"‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬מהו חלקו של הקב"ה אשר‬ ‫הוא שמח בו תמיד‪" ,‬עמו"‪ .‬פירוש הדבר‪ ,‬בבחינת גחלי עוממות שהקב"ה שמח בישראל‬ ‫בכל מצביה‪ .‬וא& א לפעמי יורדי ממדרגת הרוחנית‪ ,‬שוכ הוא את בתו‪#‬‬ ‫טומאת‪ ,‬ולא יטש ולא יעזב‪ .‬שמח הוא אפוא בחלקו‪ ,‬במה שבחר לו את ישראל לע‪,‬‬ ‫ולא יטש ולא ימיר לעול ועד‪.‬‬ ‫)הגר"א זי"ע(‬

‫ה' בדד ינחנו ואי‪ #‬עמו אל נכר‪) .‬לב‪ .‬יב(‬ ‫"יתבאר על דר‪ #‬אמר ז"ל בפסוק )יהושע ד' יז(‪" :‬חבור עצבי אפרי הנח לו"‪,‬‬ ‫כשישראל יש ביניה אחדות אפילו עובדי ע"ז – "הנח לו" פירוש על דר‪ #‬והנחה למדינות‬ ‫עשה"‪ ,‬והוא אומרו‪ :‬ה' – בדד פירוש‪ ,‬כשהע בדד‪ ,‬לשו "בד" )לשו יחיד‪ ,‬רש"י שמות ל‪,‬‬ ‫לד(‪ ,‬ה' ינחנו‪ .‬ואומרו‪" :‬ואי עמו אל נכר" פירוש הג שה עובדי ע"ז‪ ,‬אי ה' מחשיב לו עו‬ ‫זה‪ .‬ומאמר "עי עמו" תתפרש על דר‪ #‬שדרשו ז"ל בפסוק )ירמי' ל'‪ .‬יז( דורש אי לה"‬ ‫מכלל שיש לה‪ .‬כמו כ במה שלפנינו אמר "אי עמו" – מכלל שיש עמו‪ ,‬אלא שאי ה'‬ ‫מייסרו על זה"‬ ‫)אור החיי הק'(‪.‬‬

‫ה' בדד ינחנו ואי‪ #‬עמו אל נכר‪) .‬לב‪ ,‬יב(‬ ‫הנה‪ ,‬כשאד מקבל את הכל באהבה ושמחה‪ ,‬ומאמי שהכל הוא טוב וחסד‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫חז"ל )ברכות מ‪ (.‬לומר‪" :‬כל דעביד רחמנא לטב עביד"‪ .‬אזי על ידי זה "ממילא נתקי כל‬ ‫הגבורות לחסדי‪ ,‬ואי פגע רע מושל עליו" וזהו הרמז‪ :‬ה' בדד ינחנו" כשהאד מאמי‬ ‫שבחינת החסד ורחמי ינחנו‪ .‬אזי ממילא "ואי עמו אל נכר" – אל מלשו "ואת אילי‬ ‫האר‪ %‬לקח" )יחזקאל יז‪ ,‬יג( המורה על תוק& הגבורות‪ .‬וכ "נכר" גמטריא רע‪ ,‬וא‪ #‬טוב‬ ‫)משמרת איתמר(‬ ‫וחסד לישראל‪.‬‬

‫ה' בדד ינחנו ואי‪ #‬עמו אל נכר‪) .‬לב‪ ,‬יב(‬ ‫חז"ל אמרו )ירושלמי סנהדרי( שהקב"ה בעצמו הוציא את ישראל ממצרי‪ ,‬ולא על ידי‬ ‫שליח ומלא‪ #‬דכתיב )שמות יב יב( "ועברתי באר‪ %‬מצרי" וגו' וטע הדבר הוא כדי‬ ‫להראות שיציאת מצרי היתה בכונה מאת ה' ולא על ידי תחבולות בני אד ולא על ידי‬ ‫מלאכי ושדי‪ .‬וזהו שאמר "' ה' בדד ינחנו" ולכאורה יקשה למה בדד בכבודו ובעצמו‪,‬‬ ‫ולא ע"י שליח ומתר‪ %‬ואומר משו "ואי עמו אל נכר" להראות שיציאת מצרי היתה רק‬ ‫)הגה"ק רבי יצחק מהאמבורג זי"ע(‬ ‫על ידי ית"ש לבד‪.‬‬

‫צור ילד תשי ותשכח א‪-‬ל מחוללי ‪ .‬וירא ה' וינא מכעס בניו ובנותיו‪) .‬לב‪ ,‬יח‪-‬‬ ‫יט( איתא בגמרא )סנהדרי קח‪ (.‬שהנביא אמר לישראל אחר שגלו‪ :‬חזרו בתשובה‪ .‬אמרו‬ ‫לו‪ :‬עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה‪ ,‬כלו יש לזה על זה כלו‪ .‬ותשובת הקב"ה היא‬ ‫מהפסוק )יחזקאל כ‪ ,‬לב(‪" :‬והעולה על רוחכ היו לא תהיה אשר את אומרי נהיה כגוי‬ ‫כמשפחות הארצות" וגו'‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ובס' "פרשת דרכי" )דרוש כה( מבאר שהבל יפצה פיה‪,‬‬ ‫כיו שאנחנו בני למקו‪ ,‬וכשיטת ר' מאיר )קידושי לו‪ (.‬דאפילו כשחטאו ישראל נקראו‬ ‫בני למקו‪ ,‬ואי אפשר לב שיצא מכלל ב‪ ,‬ואינו דומה לעבד ואשה )וכ"כ בשו"ת‬ ‫הרשב"א ח"א סי' קצד וסי' רמב דבזה קיי"ל כר' מאיר(‪.‬והנה‪ ,‬ידוע כי מה שתשובה אינה‬ ‫מועילה לעכו" הוא‪ ,‬מחמת שהקב"ה הוא מל‪ ,#‬ומל‪ #‬שמחל על כבודו אי כבודו מחול‬ ‫)קידושי לב‪ ,(:‬משא"כ אצל ישראל שנקראו בני למקו‪ ,‬ואב שמחל על כבודו מחול‬ ‫)ש‪.(.‬וזהו שאמר‪" :‬צור ילד‪ #‬תשי" לשו שכחה‪ ,‬והוא בטענת עבד שמכרו רבו כלו יש‬ ‫לזה על זה כלו‪ ,‬אמנ "ותשכח א‪-‬ל מחוללי‪ "#‬ודרשו חז"ל )ילק"ש רמז תתקמה(‪" :‬א‪-‬ל‬ ‫שמוחל ל‪ #‬על כל עונותי‪ ,"#‬וכיו שמוחל ל‪ ,#‬בעל כרח‪ #‬שאת בני למקו וכנ"ל‪ ,‬וא"כ‬ ‫בטלה טענת עבד שמכרו רבו‪ ,‬דא"א לב שיצא מכלל ב‪ ,‬ולכ‪" :‬וירא ה' וינא‪ %‬מכעס בניו‬ ‫ובנותיו" על שאינ מודי בזה שה בני למקו‪ ,‬וזהו כעס גדול לאב‪) .‬ראש דוד להחיד"א זצ"ל(‬

‫הע עזוב‪ ,‬ואמר ישראל אי אלהימו הג שאי מעשיה מהוגני א& על פי כ יבוא‬ ‫בטענה לפני האלהי הרמוז בתבת צור‪ ,‬והוא חסיו בו כי ישראל הג שירשיעו ויעברו על‬ ‫חלק ממצוות ה' א& על פי כ כל מחסיה בה'‪ ,‬ועליו סובלי דלות ושפלות‪ ,‬ונהרגי על‬ ‫קדושת שמו‪ ,‬ועומדי ומצפי לצור גואל והוא אומרו חסיו בו‪ .‬ואומרו אשר חלב זבחימו‬ ‫וגו' הוא מאמר ה' נגד דבריה‪ ,‬והרדפת הדברי הוא על זה הדר‪ #‬כי ידי וגו' ויתנח על‬ ‫מה שסבלו עבדיו ועוד כי יראה כי אזלת יד וגו' ואמר וגו'‪ ,‬והשיב ה' אשר חלב וגו' יקומו‪,‬‬ ‫ומוב הדבר מעצמו הכרת של אוכלי זבחימו כי לא יועילו ולא יצילו‪ ,‬ויכירו כי ה' הוא‬ ‫)אוה"ח הק' זי"ע(‬ ‫לבדו מושיע‪ ,‬והוא מה שגמר אמר ראו עתה כי אני וגו'‪.‬‬

‫ראו עתה כי אני אני הוא ואי‪ #‬אלוהי עמדי אני אמות ואחיה מחצתי ואני ארפא‪.‬‬ ‫)לב‪ .‬לט( יש לפרש הכוונה כי הנה מצאנו בכל עונש ופורעניות נאמר אני ה' ופירושו אני‬ ‫ה' נאמ ליפרע‪ ,‬ובקיו המצוות נאמר ג כ אני ה' ופירושו נאמ לשל שכר ולכאורה‬ ‫קשה הא ידוע דש הוי"ה הוא רחמי ואי‪ #‬נאמר ש הוי"ה אצל פורעניות‪.‬אמנ א הי'‬ ‫העונש של השי"ת על האד במדת הדי צרי‪ #‬לומר אצל עונש ש אלוקי שהוא מדת‬ ‫הדי‪ ,‬א‪ #‬באמת ג העונש של השי"ת הוא רחמי שהוא לתכלית טוב‪ .‬להענישו בעול‬ ‫הזה כדי להביאו לחיי העול הבא‪ ,‬ולכ נאמר אצל עונש ש הוי"ה שהוא רחמי‪ ,‬וזהו‬ ‫שאמר הכתוב ראו עתה כי אני הוא דהנה מתחלה אמר כי ידי הוי‪-‬ה עמו‪ ,‬רצונו לומר א&‬ ‫בעת אשר ידו ויעניש את עמו ע כל זה הוא הש הוי"ה במדת הרחמי‪ ,‬לכ הביא ראיה‬ ‫על זה ואמר ראו עתה כי אני אני הוא רצונו לומר בשתי תיבות אני הנאמר אצל עונש וג‬ ‫אצל מתנת שכר‪ ,‬בשניה ואי אלוקי עמדי‪ ,‬רצונו לומר דלא נזכר אצל ש אלוקי רק‬ ‫ש הוי"ה שהוא רחמי‪ ,‬הרי דג העונש של השי"ת הוא ברחמי ולתכלית טוב‪ ,‬וזאת‬ ‫משו "אני אמות ואחיה מחצתי ואני ארפא" כי מה שאני מעניש את האד אינו אלא‬ ‫)הגה"ק רבי שלמה קלוגער זי"ע(‬ ‫לטובתו לרפותו כדי להחיותו‪.‬‬

‫ראו עתה כי אני אני הוא ואי‪ #‬אלקי עמדי וגו'‪) .‬לב‪ ,‬לט(‪.‬‬ ‫יש להבי מה כוונתו באמרו 'ראו עתה'‪ .‬דמשמע שיראו עתה שאי אלקי זולתו – מה‬ ‫שלא ראו מקוד )ועיי פירש"י(‪' .‬והקרה ה' לפני דבר נפלא בזה" דאיתא בספר גאלאנטי‪,‬‬ ‫דיש תתקנ"ה )‪ (955‬רקיעי‪ .‬ובתת"ק רקיעי רשאי המלא‪ #‬מט"ט להעלות תפילת של‬ ‫ישראל‪ .‬ובנ"ה רקיעי אי לו רשות ליכנס כלל‪ .‬וזהו הכוונה בפסוק )לעיל י‪ ,‬יד(‪' :‬ה לה'‬ ‫אלקי‪ #‬השמי' דכמני ה" רקיעי לה' אלק‪ .#‬ואי רשות לא& אחד לבוא ש‪ .‬עיי"ש‬ ‫באריכות‪ .‬ואיתא בגמרא )חגיגה טו‪ (.‬דאחר טעה בזה שראה למט"ט יושב וכותב זכיות של‬ ‫ישראל‪ ,‬והיה סבור שתי רשויות ה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬הרי שעד תת"ק רקיעי אפשר לטעות ח"ו כמו‬ ‫שטעה אחר במט"ט‪ .‬כי רק עד ש יש לו רשות ליל‪ #‬אבל מש ואיל‪ #‬אי אפשר לטעות‬ ‫כלל‪ ,‬דה רקיעי לה' אלקי‪ #‬לבדו ואי בלעדו‪ .‬והנה‪ ,‬בספר משנה תורה שאמר משה קוד‬ ‫מותו יש תתקנ"ה פסוקי – כמני הרקיעי‪ .‬ויש לומר הטע למה רמז כא זה המני‪ ,‬כי‬ ‫ידוע דדיבורו של משה רבינו היה בוקע כל הרקיעי )ראה מד"ר דברי יא‪ ,‬ס(‪ .‬לכ‪ #‬אמר‬ ‫במכוו תתקנ"ה פסוקי כדי שיפתחו כל התתקנ"ה רקיעי‪ .‬ויראו בני ישראל שאי‬ ‫אלקי זולתו ]וידוע דרוב אזהרות שבמשנה תורה היה הכל על ע"ז[‪ .‬ובזה יבוא על נכו‪#‬‬ ‫פירוש הפסוק דכשתמנה תמצא דעד פסוק זה יש תת"ק פסוקי‪ ,‬ומפסוק זה ואיל‪ #‬יש‬ ‫נ"ה פסוקי‪ .‬ולפיכ‪ #‬אמר‪" :‬ראו עתה" דוקא אחר תת"ק רקיעי "כי אני אני הוא ואי‬ ‫אלקי עמדי" כי עד כא יש לממ"ט רשות ליכנס‪ .‬ואפשר לטעות ח"ו אחריו כמו שטעה‬ ‫אחר‪ ,‬אבל לא כ בנ"ה רקיעי אלו‪ .‬ומדוקדק ביותר‪ ,‬כי ידוע שהמלא‪ #‬מט"ט שמו כש‬ ‫רבו ונקרא ג"כ בש 'אלקי' )ראה זוה"ק תמ"ו פג‪ ,‬א‪ .‬ובסנהדרי לח‪ ,(:‬וזהו‪" :‬ראו עתה‬ ‫כאמור אני אני הוא ואי 'אלקי' דייקא עמדי"‪' .‬והוא רמז נפלא ונכו‪ ,‬וה' יראני נפלאות‬ ‫)מעשה רוקח(‬ ‫בתורתו הקדושה'‪.‬‬

‫וירא ה' וינא מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מה אראה מה אחרית כי‬ ‫דור תהפוכות המה בני לא אמו‪ #‬ב‪) .‬לב‪ ,‬יט‪-‬כ( לכאורה‪ ,‬כיו שקורא אות "בניו הרנינו גוי עמו כי ד עבדיו יקו ונק ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו‪) .‬לב‪ ,‬מג(‬ ‫ובנותיו"‪ ,‬היא‪ #‬א כ אפשר שיסתיר פניו מה‪ .‬ועוד‪ ,‬הלא מבואר בחז"ל )ב"ב‪ ,‬י( שישראל‬ ‫אינ נקראי בני אלא בזמ שעושי רצונו של מקו‪ .‬ונראה לפרש הכתוב לטובה‬ ‫ולברכה‪ ,‬שכיו שחטאו ועשו רעה וירא ה' וינא‪ ,%‬אומר הקב"ה‪ :‬א& על פי כ עלי לכבוש‬ ‫את כעסי‪ :‬אסתירה פני מהכדי שלא אראה מעשיה הרעי‪ ,‬או אפשר לפרש‪" :‬פני" הוא‬ ‫לשו זע ורוגז על דר‪" :#‬אכפרה פניו" )בראשית לב‪ ,‬כא‪ ,‬וברש"י‪" :‬אבטל רוגזי"( היינו‬ ‫שאסתיר את רוגזי וזעמי מה‪ ,‬ואראה מה אחרית‪ ,‬היינו שלבסו& יחזרו בתשובה‪ ,‬כי דור‬ ‫תהפוכות המה ולפעמי מהפכי מטוב לרע ופעמי מהפכי מרע לטוב‪ .‬בני לא אמו‬ ‫ב‪ ,‬יתפרש על דר‪ :#‬ה בקדושיו לא יאמי היינו שהקב"ה אומר‪ :‬והדברי קל וחומר‪ ,‬ומה‬ ‫כשה טובי אי אני מאמי בה‪ ,‬כי פ יהיה אחרית לא טוב‪ ,‬כל שכ בעת שה רעי‬ ‫וחטאי שצרי‪ #‬אני לא להאמי בה‪ ,‬ועלי לקוות שלבסו& יהיה א‪ #‬טוב "ובפרט כי כל‬ ‫דבר חוזר תמיד לשרשו‪ ,‬ומשרש ה בני שעושי רצונו של מקו כמאמר חז"ל )ב"ב‬ ‫ש(‪ ,‬ובודאי יחזרו לשרש‪ ,‬על כ לא אמו ב במה שעושי רע‪ ,‬כי אחרית יהיה‬ ‫שיחזרו למוטב לשרש‪ ,‬כי דר‪ #‬הב לחזור לאביו‪ ,‬ואסתירה פני מה כנ"ל"‪.‬‬ ‫)שפת אמת‪ ,‬ברעזא(‬

‫וירא ה' וינא מכאס בניו ובנותיו‪ ,‬ויאמר אסתירה פני מה אראה מה אחרית כי‬ ‫דור תהפוכות המה בני לא אמו‪ #‬ב‪) .‬לב‪ ,‬יט‪-‬כ( ראיתי בבינה לעתי פירוש הכתוב‬ ‫)בראשית יא‪ ,‬ו(‪" :‬וזה החיל לעשות ועתה לא יבצר מה כל אשר יזמו לעשות"‪ ,‬כי הג‬ ‫שאי האד נידו רק לפי מעשיו "באשר הוא ש"‪ ,‬כדכתיב אצל ישמעאל )ש כא‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫עיי"ש ברש"י(‪ ,‬א‪ #‬א כבר החל לקלקל מעשיו‪ ,‬נידו ג על ש סופו‪ ,‬כמו שמבואר אצל‬ ‫ב סורר ומורה )עי' רש"י לעיל כא‪ ,‬יח(‪ ,‬ולכ נדונו דור הפלגה ג על מה שעתידי לעשות‪,‬‬ ‫כי כבר החלו לקלקל מעשיה‪ .‬וזוהי כוונת הפסוק‪" :‬וזה החיל לעשות ועתה לא יבצר"‬ ‫וגו'‪ ,‬כלומר כיו שכבר התחילו להרע‪ ,‬על כ ידונו ו"לא יבצר מה כל אשר יזמו לעשות"‪.‬‬ ‫בסגנו‪ #‬זה יש לפרש ג כא‪ ,‬דהנה מהות עונש הסתרת פני היא‪ ,‬שאי נראה לכל שהוא‬ ‫מדה כנגד מדה‪ ,‬כי כשהעונש הוא מדה כנגד מדה‪ ,‬אזי מצדיק הנדו וכל השומע את הדי‬ ‫עליו‪ ,‬ומעתה כשנענש אד יותר מכדי רשעתו‪ ,‬יע כי צור& אליו ג עו בניו שעתידי‬ ‫לצאת ממנו שזה דבר הגלוי וידוע רק לפני הקב"ה‪ ,‬הרי זו הסתרת פני‪ .‬וידוע‪ ,‬שאי‬ ‫הקב"ה בא בטרוניא ע בריותיו )ע"ז ג‪ (.‬להחמיר עליה עונש רשעת בניו הנולדי ממנו‪,‬‬ ‫כי א כשזה מצד רשעתו‪ ,‬שגור לקלקול בניו‪ ,‬כי אז הוא דומה ממש לב סורר ומורה‪,‬‬ ‫שכבר החל להתיצב על דר‪ #‬לא טוב‪ ,‬ולכ מעשיו אלה גורמי שידונוהו תיכ& על ש‬ ‫סופו‪ ,‬וכמו כ ברשע‪ ,‬שברוע מעשיו מגביר זוהמתו לקלקל כל הנולדי ממנו‪ ,‬דינו‬ ‫להענישו ג על קלקול בניו‪ .‬וזהו‪" :‬וירא ה' וינא‪ "%‬עליה "מכעס בניו ובנותיו"‪ .‬ג מפאת‬ ‫רשעת בניו שיצאו ממנו‪" ,‬ויאמר אסתירה פני מה"‪ ,‬שזה נקרא הסתרת פני‪" ,‬אראה מה‬ ‫אחרית" שידונו על סופ‪ ,‬והטע הוא‪" :‬כי דור תהפוכות המה בני לא אמו ב"‪ ,‬רוצה‬ ‫לומר‪ ,‬חסרו האמונה של בניה הוא "ב" – שבא מזוהמת אביה‪) .‬הגה"ק הברו‪ #‬טע זי"ע(‬

‫נית לפרש את דברי הכתוב ע"פ הכלל הידוע ד'ק ליה בדרבה מיניה'‪ ,‬דהיינו מי שנתחייב‬ ‫בשני עונשי‪ ,‬אינו נידו בשניה אלא בחמורה שביניה‪ ,‬ואול כל זה בישראל‪ ,‬אבל‬ ‫אומות העול נידוני בשניה‪ .‬על כ משבחות האומות את ישראל ואומרות 'הרנינו גוי‬ ‫עמו'‪ ,‬מכיו שאותנו ד הקב"ה באופ של 'כי ד עבדיו יקו'‪ ,‬דהיינו שמתנק בנו על‬ ‫ששפכנו את ד עבדיו‪ ,‬וג 'ונק ישיב לצריו' דהיינו שמחויבי אנו להשיב את הגזילה‬ ‫שחמסנו מעמו‪ .‬ואול את עמו ישראל לא די שאינו מעניש בשני עונשי‪ ,‬אלא א&‬ ‫כשמענישי בעונש אחד‪ ,‬הרי זה בקל שבשניה‪ ,‬כפי שאמרו חז"ל דכילה חמתו בעצי‬ ‫ובאבני ולא עשיה כליה בבניו‪ ,‬והיינו 'וכיפר אדמתו עמו'‪ ,‬דבחורב אדמתו כיפר את‬ ‫)פני יפות(‬ ‫עוונות עמו‪ ,‬דדנ בעונש הקל ולא ח"ו בחמורה‪ ,‬ועל כ‪ #‬ראוי ישראל לשבח‪.‬‬

‫ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני הע הוא והושע ב‪ #‬נו‪) .#‬לב‪.‬‬ ‫מד( יש להבי למה קוראהו כא ליהושע – הושע )ועיי מה שפירש"י( ואפשר לומר‪ ,‬דהנה‬ ‫חז"ל אמרו )סנהדרי קז‪ (.‬הטע שנקרא "יהושע" משו שנתרעמה היו"ד שניטלה משרי‬ ‫כשנקראת שרה‪ .‬לכ‪ #‬נתנה הקב"ה ליהושע‪ .‬והנה‪ ,‬מה שהזהיר הקב"ה את אברה‬ ‫)בראשית יז‪ .‬טו( "לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה" נראה שהקפיד על כ‪ #‬רק בעודה‬ ‫בחייה‪ .‬אל לא לאחר מיתה‪ ,‬שהרי מצינו בחז"ל )ברכות יג‪ (.‬הטע למה נקראת שמה שרה‬ ‫משו שנעשית שרה לכל העול כולו‪ ,‬וטע זה לא שיי‪ #‬כי א בחייה‪ .‬ולאחר מיתתה לא‬ ‫שיי‪ #‬טע זה‪ .‬כי אי שלטו ביו המות )קהלת ח‪ .‬ח(‪ .‬נמצא לפי דברינו‪ .‬שלא ניטלה‬ ‫ממנה היו"ד אלא על ל"ח שנה‪ .‬מעת היות בת פ"ט שנה שאז נקראה בש שרה עד‬ ‫מיתתה שהיתה בת קכ"ז שנה‪ .‬ולעומת ניתנה היו"ד ביהושע ל"ח שנה‪ ,‬דהיינו מעת שילוח‬ ‫המרגלי בשנה שניה לצאת ממצרי עד תו ארבעי שנה‪ .‬וכיו שכ‪ .‬שוב לא הקפידה‬ ‫)לוית ח(‬ ‫תורה לקרוא ליהושע ביו"ד‪ .‬דכבר נשלמו זה עתה בשנה הארבעי הל"ח שנה‪.‬‬

‫כי לא דבר ריק הוא מכ‪) .‬לב‪ ,‬מז(‬

‫אמרו חז"ל )ירושלמי פאה פ"א ה"א( כי לא דבר ריק הוא מכ‪" ,‬וא הוא ריק‪ ,‬מכ הוא"‬ ‫וא"ל הכוונה על פי מאמר הגמרא )יומא עב‪ ,‬ב( "וזאת התורה אשר ש משה‪ ,‬זכה נעשית‬ ‫לו ס חיי‪ ,‬לא זכה נעשית לו ס מיתה"‪ .‬וכתב המהרש"א‪ ,‬שהמלה "ס" רומזת כבר‬ ‫לשני סמי‪ ,‬שכ האותיות הנסתרות שבאותיות ס' ו'‪ ,‬א& ה עולות בגימטריה "ס" )‪-‬‬ ‫סמ"‪' – #‬מ‪ '#‬שוה 'ס'‪ ,‬ומ" – ג האות הנסתרת 'מ'(‪ .‬והיינו‪ ,‬שא זכה ולמד התורה לשמה‬ ‫נעשית לו ס חיי‪ ,‬וא לא נעשית לו ס המות‪.‬‬ ‫ומדויק בזה לשו הגמרא "למיימיני בה סמא דחיי‪ ,‬ולמשמאילי בה סמא דמותא"‬ ‫)שבת פח‪ ,‬ב(‪ ,‬כי "למיימיני בה"‪ ,‬היינו שלמדו לשמה‪ ,‬נעשית התורה לס הימני‪ ,‬הוא‬ ‫הגלוי שבתיבת "ס"‪ ,‬כלומר ס חיי‪ ,‬ו"למשמאילי בה"‪ ,‬שלמדוה שלא לשמה‪ ,‬נעשית‬ ‫ס מיתה‪ ,‬המרומז בחלק הנסתר של תיבת "ס"‪ ,‬אשר הוא בצד שמאל‪ .‬על פי זה יבואר‬ ‫כ‪ #‬מאמר חז"ל "וא הוא ריק‪ ,‬מכ הוא"‪ .‬כי הנה האותיות הנעלמות לאותיות "ס"‪ ,‬ה‬ ‫האותיות מכ"‪ .‬לכ‪ #‬דרשו "כי לא דבר ריק הוא מכ‪ ,‬וא הוא ריק‪ ,‬מכ הוא"‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫משו שלמדת שלא לשמה‪ ,‬ולקחת את הס שמשמאל‪ ,‬המורכב מהאותיות "מכ"‬ ‫כי ידי‪ #‬ה' עמו וגו'‪) .‬לב‪ ,‬לו(‬ ‫)פרפראות לחכמה(‬ ‫אחר שגמר עני מכעיסי אל עד סופ חזר להבטיח לכללות ישראל שלא לעול יריב שממלאות את האותיות "ס"‪.‬‬ ‫את‪ ,‬כי ידי ה' עמו פרוש יעמיד במשפט כוסות התרעלה אשר עברו ויראה צרות שעברו כי לא דבר ריק הוא מכ כי הוא חייכ"‪) .‬לב‪ .,‬מז(‬ ‫על הצדיקי מה הרגו מה שרפו מה הפשיטו ובשביל הצדיקי אשר נצטערו כי ריק הפירוש הוא שהדבר אמנ קיי‪ ,‬אבל יש בו חסרו שאינו "מלא"‪ ,‬כמו כלי ריק‬ ‫יתנח‪ ,‬והוא אומרו ועל עבדיו יתנח פרוש בשביל יתנח לומר די צרות הגלות‪ ,‬ועוד שהכלי קיי א‪ #‬הוא ריק מ היי‪ .‬והנה בכל המעלות והתשבחות שאצל בני אד כמו‬ ‫כשיראה ה' שאי כח בישראל להציל עצמ מהגלות‪ ,‬וכח אי בצדיקי ליסר בשבט מוסר עושר וכדו'‪ ,‬א יש ל‪ #‬אד שאי לו ממו הרי ביתו ריק והוא חסר את מעלת העושר‪,‬‬ ‫למרגיזי אל‪ ,‬ג לא ישארו בישראל אנשי גדולי ונביאי חוזי בעלי רוח הקדש ואי אבל האד עצמו קיי הוא‪ ,‬וכמו"כ מי שאינו יודע לשיר ולזמר‪ ,‬הוא ריק מ המעלה הזו‬ ‫אשכול וגו' )מיכה ז'(‪ ,‬והוא אומרו כי אזלת יד‪ ,‬ובזה אפס עצור פרוש על דר‪) #‬שמואל א' של זמרה‪ .‬אבל לעומת זה א האד עצמו מת‪ ,‬לא שיי‪ #‬לומר שהוא ריק מ המעלה של‬ ‫ט'( יעצר בעמי פרוש שאי כח למדריכי בדרכי ה' להדריכ‪ ,‬ועזוב פרוש ומצד זה נשאר החיות‪ ,‬אלא הוא עצמו אינו קיי כלל ועיקר‪ .‬וזהו פירוש הפסוק אמר הח"ח‪" :‬כי לא דבר‬

‫ריק הוא מכ" כי א אד חסר לו תורה איננו ריק מ המעלה של תורה‪ ,‬אלא כל האד‬ ‫חשוב כמת ואיננו קיי כלל‪ ,‬והטע "כי הוא חייכ"‪ ,‬ובלי התורה האד הוא מת‪ ,‬וכאי‬ ‫ואפס הוא נחשב‪ .‬התורה איננה מעלה נוספת בחיי האד אלא היא חיינו ואור‪ #‬ימינו‪ ,‬ואי‬ ‫מציאות לאד כלל בלא תורה‬ ‫)חפ‪ %‬חיי(‬

‫בהפטורה‪ :‬שובה ישראל עד ה' אלקי כי כשלת בעונ ‪) .‬הושע יד‪.‬ב(‪,‬‬ ‫"אא"ז הרב הקדוש המגיד מקוזני זצ"ל פירש ע"פ המבואר ברמב" הל' תשובה פ"ב‪ :‬מה‬ ‫הוא התשובה וכו' יתנח על שעבר ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא‬ ‫מעול‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וזהו‪" :‬שובה ישראל עד ה' אלקי‪ #‬עד הוא לשו עדות‪ ,‬והיינו שה' אלקי‪#‬‬ ‫יעיד עלי‪ #‬שלא תשוב לכסלה‪ .‬ואאמו"ר )הרה"ק רבי חיי מאיר יחיאל ממאגלניצא(זצ"ל‬ ‫אמר‪ :‬כתיב )דברי ד‪.‬לה(‪ :‬אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקי אי עוד מלבדו ולכ א‪#‬‬ ‫אנו בני ישראל יכולי להעיד על אחדותו ית"ש‪ .‬ולפיכ‪ #‬ע' שבשמע וד' שבאחד אותיות‬ ‫עד – המה גדולי‪ ,‬לרמז שאנו מעידי על יחוד שמו ית' לא כ אומה ולשו שאי לה כח‬ ‫זה להעיד בתורת עדות על יחודו ית'‪ .‬והנה כשאד פוג ח"ו במעשיו‪ ,‬אזי האמונה ג כ‬ ‫נפגמת אצלו‪ ,‬הג שנדמה בעיניו שיש לו אמונה חזקה באלוקי עול ב"ה‪ ,‬מ"מ כ הוא‬ ‫שע"י עונות נפגמת האמונה ג"כ ואי לו עוד כח זה להעיד על יחודו ית'‪ ,‬לכ צרי‪ #‬לשוב‬ ‫על עונותיו ועל בחי' פג האמונה עד שיהא לו שוב כח זה להעיד על יחודו ית'‪ .‬וזהו‪:‬‬ ‫"שובה ישראל" שתשוב על עונותי‪ ,#‬עד ה' אלוקי‪ – #‬עד הוא לשו עדות כנ"ל –עד שתוכל‬ ‫שוב להעיד על ה' אלקי‪ #‬על יחודו ואחדותו ית"ש בעול‪ ,‬כי כשלת בעונ‪ #‬ע"י עונותי‪#‬‬ ‫נכשלת ג"כ בהאמונה‪ ,‬לכ אתה צרי‪ #‬לתק זאת‪".‬‬

‫שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעוני קחו עמכ דברי ושובו אל ה'‪).‬יד‪ ,‬ב‪,‬ג(‬ ‫ויש לדקדק דמתחיל בלשו יחיד שובה ישראל וכו' כי כשלת בעוני‪ #‬ואח"כ עובר ללשו‬ ‫רבי קחו עמכ דברי ושובו אל ה'‪ ,‬אבל הכוונה י"ל דהנה אחד מעבודות הקשות‬ ‫שבמקדש הוא להגיד תוכחה ומוסר לבני ישראל‪ ,‬ע ה' ישראל קדושי בני‪ #‬בני בחוני‪#‬‬ ‫ומי יהי לעמוד ולהוכיח ומי יאמר זכיתי לבי וטיהרתי מעוני שאני ראוי להוכיח את ע‬ ‫ה'‪ ,‬על כ חושבני שזה הטע שהנהיגו רבותינו זי"ע מדורות קדומי להגיד מוסר בהקהל‪,‬‬ ‫כי הדברי נאמרי לכללות ישראל ולא נגד הפרט‪ ,‬וכל אחד ואחד יבחר לעצמו את‬ ‫הדברי אשר נוגעי אליו ודברי תוכחה ומוסר אלו יקח עמו הביתה בחדרי חדריו‪ ,‬וכל‬ ‫אחד יעשה אח"כ את חשבו נפשו הפרטי ויוכיח את עצמו ויתק את אשר צרי‪ #‬אצלו או‬ ‫בביתו תיקו וישוב אל ה' וירחמהו‪ ,‬וזה כוונת הנביא אשר מדבר אל כללות ישראל ואומר‬ ‫לכללות ישראל שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעוני‪ ,#‬דהיינו על האד אפי' שהוא‬ ‫בדרגה "ישראל" להתעורר בתשובה בעצמו‪ ,‬ואח"כ כל אחד ואחד מכ יקח עמו הביתה‬ ‫הדברי השייכי אליו או אליה וזה ההמש‪ #‬קחו עמכ דברי ושובו אל ה'‬

‫עוד אלהינו למעשה ידינו אשר ב ירוח יתו‪) .‬יד‪ ,‬ג‪-‬ד( ביאורו דהרי בר"ה אי‬ ‫להתוודות ולהזכיר עוונותיו ופשעיו‪ ,‬אלא ישמיענו מכללו‪,‬דאחז"ל )ר"ה טז‪ ,‬א( 'אמרו לפני‬ ‫מלכויות כדי שתמליכוני עליכ'‪ ,‬דהיינו שאי לומר בר"ה מרדנו במלכות‪ ,#‬אלא יאמר הריני‬ ‫מקבל עול מלכות‪ #‬היו הזה‪ ,‬ומוב מכ‪ #‬שעד עכשיו לא קבלוהו עליו למל‪ #‬כהוג‪ ,‬אבל לא‬ ‫יאמר כ להדיא‪ ,‬וה"נ לא יתוודה ויאמר סמכנו על אשור ובטחנו על סוסי מצרי‪ ,‬אלא יאמר‬ ‫אשור לא יושיענו עוד‪ ,‬ומכא ואיל‪ #‬לא נרכב עוד על סוס‪ .‬ולא נאמר עוד אלהינו למעשה‬ ‫ידינו‪ ,‬המה הבוטחי על חיל ורוב עשר וחושבי כוחי ועוצ ידי עשה לי את החיל הזה‪,‬‬ ‫ומעשה ידיה וכספ ועשר הוא אלהיה‪ ,‬לא נאמר כ עוד‪ .‬ונמצא א"כ‪ ,‬שנשארנו באי‬ ‫מג ומחסה‪ ,‬לא אשור ולא מצרי ולא מעשה ידינו ונהיה כיתומי‪ ,‬ואז אלהינו אבי יתומי‬ ‫הוא יושיענו והיינו 'אשר ב‪ #‬ירוח יתו'‪ ,‬שאי בטחו ומושיע כי א בה' אלהי‪.‬‬ ‫)חת סופר(‬

‫קחו עמכ דברי ושובו אל ה'‪.‬‬ ‫"כי כשהיצה"ר מסית לאד לעשות איזה דבר מגונה צרי‪ #‬להתבונ ולערו‪ #‬בעיניו א היה‬ ‫רואה דבר המגונה הזה אצל איש אחר‪ ,‬אז ודאי מה מאוד היה מדבר עליו דברי סרה‪ :‬איש‬ ‫הבליעל הזה אי‪ #‬מלאו לבו לעשות כדבר הזה‪ ,‬ועי"ז יחדל ג הוא מעשות דבר זה‪.‬וזהו‪:‬‬ ‫'קחו עמכ דברי' היינו קחו הדיבורי אשר עמכ‪ ,‬מה שאת בעצמכ היית מדברי‬ ‫בא תראו דבר זה אצל איש אחר‪ ,‬ועי"ז 'ושובו אל ה'' ותחדלו מעשות דבר זה"‪) .‬ע"כ‬ ‫)אמרי אלימל‪ ,#‬גראדזיסק(‬ ‫מאאמו"ר זי"ע(‬

‫אמרו אליו כל תשא עו‪) .#‬יד‪ ,‬ג(‬ ‫או יבואר על דר‪ #‬מאמר חז"ל )שבת פח‪ (:‬על פסוק )שה"ש א‪ ,‬יד( אשכול הכופר‪ ,‬איש שהכל‬ ‫בו הוא יכפר בעדי‪ .‬כי הנה על דר‪ #‬משל‪ ,‬בשעה שהאב הוא משתעשע ע בנו הקט‪ ,‬אזי‬ ‫הוא מקבל תענוג אפילו מדבר שהוא נגד רצונו כאשר יעשה זאת בפע אחר‪ ,‬היינו בהחזקת‬ ‫זקנו או בשער ראשו‪ ,‬אשר מתרע עליו על זה‪ ,‬א‪ #‬בשעת השעשועי הוא מקבל תענוג ג‬ ‫מזה‪ .‬וכמו כ יוב‪ ,‬כי הנה בראש השנה הוא עת רצו‪ ,‬וכאשר הזדונות יתהפכו לזכיות אזי יש‬ ‫להבורא ב"ה תענוג גדול‪ .‬וזהו כל תשא עו‪ ,‬פירוש אתה שכל יכול‪ ,‬תשא עו‪ ,‬רצה לומר‬ ‫ביד‪ #‬להעלות העונות יתהפכו לזכיות‪ ,‬אז וקח טוב‪ ,‬כלומר אזי תקבל תענוג גדול מזה‪ ,‬והב‪.‬‬ ‫)קדושת לוי(‬

‫ארפא משובת אוהב נדבה‪) .‬יד‪ ,‬ה(‬

‫הנה כשיש ח"ו מקטריגי על ע בני ישראל‪ ,‬הקב"ה בא במענה עליה ומרפא תשובת‪.‬‬ ‫אבל א עכ"ז אינו מועיל להשתיק אות כי אי יכולי לרפא תשובת וכל העניני‪ ,‬אז‬ ‫הקב"ה אומר כי אוהב את כלל ישראל ואי טע ברצו‪ .‬וזפיה"כ ארפא משובת שהבוב"ה‬ ‫מנסה לתר‪ %‬את בני ישראל ולרפאות את תשובת שיועיל ויהי' נמתק כל המקטריגי‪ .‬אבל‬ ‫א לא שיי‪ #‬כל זה אזי הקב"ה אומר אוהב נדבה בדר‪ #‬נדבה בלא טע כי אני אוהב את‬ ‫)תורת איש מהגרי"ש אונגר זצ"ל(‬ ‫)זרע קודש(‬ ‫קחו עמכ דברי ושובו אל ה' וגו' אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר כלל ישראל להשפיע עליה השפעות טובות וחסדי ורחמי‪.‬‬

‫דברי תורה מרבוה"ק מבעלזא‬ ‫יערו כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירי עלי דשא וגו'‪) .‬לב‪ ,‬ב(‬ ‫ובספרי‪ :‬כשעירי עלי דשא‪ ,‬מה שעירי הללו באי על חטאות ומכפרי‪ ,‬כ‪ #‬דברי תורה‬ ‫מכפרי על עבירות"‪ .‬הנה מצינו בחז"ל )יומא פו‪ (.‬ארבעה חלוקי כפרה‪ ,‬והחמור בה הוא עו‬ ‫חילול הש אבל מי שיש לו חילול הש בידו אי כח לא בתשובה לתלות ולא ביוהכ"פ לכפר‬ ‫ולא ביסורי למרק‪ ,‬אלא כול תולי ומיתה ממרקת"‪ ,‬עיי"ש‪ .‬א כבר כתב הרמב" )הל'‬ ‫תשובה פ"א ה"ב( "שעיר המשתלח מכפר על כל העבירות שבתורה הקלות והחמורות‪...‬‬ ‫החמורות ה שחייבי עליה מיתת בי"ד או כרת ושבועת שוא ושקר‪ ...‬בזמ הזה שאי ביהמ" ק‬ ‫קיי ואי לנו מזבח כפרה אי ש אלא תשובה"‪ ,‬ועל כ‪ #‬מונה והול‪ #‬את הד' חלוקי כפרה‪.‬‬ ‫מבואר מדבריו שבזמ המקדש היה שעיר המשתלח מכפר על כל הד' חלוקי כפרה‪ ,‬כולל‬ ‫כריתות ומיתות בי"ד וחלול הש אמנ ג בזמ הזה ישנה עצה להשיג כפרה על הקלות‬ ‫והחמורות‪ ,‬והיא על ידי תשובה בצירו& לימוד התורה‪ ,‬כמו שכתב רבינו יונה ב"שערי תשובה"‬ ‫)שער ד' אות טז(‪ .‬וזה שאמרו בספרי‪" :‬יער& כמטר לקחי‪ ,‬אי לקחי אלא דברי תורה שנאמר‬ ‫)משלי ד‪ ,‬ב( ‪,‬כי לקח טוב' וכו'‪ ...‬כשעירי עלי דשא‪ ,‬מה שעירי הללו באי על חטאות‬ ‫ומכפרי"‪ ,‬והיינו שעיר המשתלח המכפר על כל פשעיה לכל חטאת‪ ,‬כולל עו חילול הש‪,‬‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד זי"ע(‬ ‫"כ‪ #‬ד"ת מכפרי על עבירות" הקלות והחמורות‪ ,‬כולל עו חילול הש‪.‬‬

‫יער כמטר לקחי תזל כטל אמרתי‪) .‬לב‪ ,‬ב(‪.‬‬

‫כהוג כמו דברי בטלי ודברי הבאי עליו לתק‪ ,‬וביותר צרי‪ #‬לתק אות דיבורי קדושה אשר‬ ‫דיבר אל ה'‪ ,‬על שלא ביר‪ #‬ברכות המצוות וברכות הנהני כראוי‪ ,‬שזה גובל במיעוט אמונת ה'‬ ‫ובהשגחתו ברו‪ #‬הוא‪ ,‬שהרי כשאיש ישראל מאמי שהכל הוא מאתו יתבר‪ ,#‬אזי הוא מבר‪#‬‬ ‫ברכותיו על כל דבר כראוי‪ ,‬שהרי א אינו מבר‪ #‬ברכה כראוי הוא גוזל כביכול להקב"ה‪ ,‬כפי‬ ‫שדרשו חז"ל )ברכות לה‪ ,‬ב(‪" :‬כל הנהנה מ העול הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקדוש ברו‪#‬‬ ‫הוא וכנסת ישראל‪ ,‬שנאמר )משלי כח‪ ,‬כד(‪' :‬גוזל אביו ואמו ואומר אי פשע חבר הוא לאיש‬ ‫משחית'"‪ ,‬אביו זה הקב"ה‪ ,‬ואמו היא כנסת ישראל‪ ,‬שעל ידי שאינו מבר‪ #‬כראוי הוא ממעט את‬ ‫המשכת השפע‪ ,‬ובזה הוא גוזל את ישראל‪ .‬והלא הגוזל צרי‪ #‬להשיב הגזילה‪ ,‬ולכ בא הציווי‬ ‫"שובה עד ה' אלקי‪ ,"#‬שצרי‪ #‬להשיב את אשר גזל במה שלא ביר‪ #‬ברכות‪ .‬וביתר שאת יבואר‬ ‫על פי מה שמצינו במסכת סנהדרי )פרק ו משנה ה(‪" :‬בשעה שאד מצטער שכינה מה אומרת‬ ‫קלני מראשי קלני מזרועי"‪ ,‬שכביכול הקב"ה שרוי ע ישראל בצער‪ ,‬וכאשר ישראל נגזלי‬ ‫אזי כביכול הקב"ה ג כ נגזל כי הוא משתת& בצרת‪ ,‬והגור לצער ישראל הוא החטאי‬ ‫והמעשי הרעי של ישראל‪ .‬וזוהי כונת הכתוב‪" :‬שובה ישראל עד ה' אלקי‪" ,"#‬עד" פירושו‬ ‫גזילה‪ ,‬כמו‪" :‬בבוקר יאכל עד" )בראשית מט‪ ,‬כז(‪ ,‬רצה לומר שעליו להשיב את הגזילה לה'‪ ,‬בכ‪#‬‬ ‫שגר למניעת השפע של כנסת ישראל וכתוצאה מכ‪ #‬נמצא שגזל את ה' המצטער בצער‬ ‫ובחסרונ‪" .‬כי כשלת בעוונ‪" ,"#‬כשלת" נאמר‪ ,‬בעוד שהיה ראוי לכתוב‪ :‬נכשלת בעוונ‪ ,#‬מהו‬ ‫"כשלת"‪ ,‬אלא כאמור הכונה היא כביכול שגזל את הקב"ה על ידי מיעוט מעשי טובי שבכ‪#‬‬ ‫ממעטי כביכול כחו של הקב"ה‪ .‬והתקנה לזה היא‪" ,‬קחו עמכ דברי"‪ ,‬היינו דיבורי קדושה‬ ‫לבר‪ #‬ברכות כראוי וכנכו‪" ,‬ושובו אל ה'"‪ ,‬שכ‪ #‬ישובו אל ה'‪" ,‬אמרו אליו כל תשא עוו וקח‬ ‫טוב"‪ ,‬שצרי‪ #‬לבקש מחילה מהקב"ה על כל מה שנעשה בעבר‪" ,‬וקח טוב" – והקב"ה יקח רק‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬ ‫את הטוב את הדיבורי טובי והברכות שישראל מברכי‪.‬‬

‫איתא מהרה"ק הרבי מלובלי זי"ע שא אד לומד ד& גמרא לש שמי קוד התפילה‬ ‫מזמר בזה את הקליפות ועשה לו דר‪ #‬לעלית התפלה‪ .‬והוא כי המאור שבתורה שבעל פה‬ ‫מעורר לבו לתשובה‪ .‬והנה 'לקחי' הוא התורה כדכתיב )מישלי ד‪,‬ב(‪ :‬כי לקח טוב נתתי לכ‬ ‫תורתי אל תעזובו‪ ,‬וזהו‪ :‬יער& כמטר לקחי על ידי לימוד התורה קוד התפילה עורפי ומכריתי‬ ‫את ההתנגדות דקדושה‪ ,‬ועי"ז‪" :‬תזל כטל אמרתי" – שהיא התפילה‪ ,‬כיו שיוכלו להתפלל‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע( קחו עמכ דברי ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עו‪ #‬וגו'‪) .‬יד‪ ,‬ג(‬ ‫במחשבות טהורות ותתקבל התפלה באי מונע‪.‬‬

‫שובה ישראל עד ה' אלקי ‪.‬‬ ‫ודרשו חז"ל )יומא פו‪ ,‬א(‪ :‬גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬שנאמר‪' :‬שובה ישראל עד ה'‬ ‫אלקי‪ ,"'#‬דהנה מצינו שכאשר רצו הבורא להשפיע טובות לישראל‪ ,‬אזי מתעוררי המקטרגי‬ ‫המונעי ומעכבי את התפלה ואינ מניחי שתתקבל התפלה למעלה‪ ,‬ואז צרי‪ #‬הקב"ה‬ ‫לחתור חתירה שלא ידע הימנה שו מלא‪ ,#‬כפי שמצינו )סנהדרי קג‪ ,‬א( אצל מנשה שחתר‬ ‫לוהקב"ה חתירה כדי לקבלו‪ .‬זוהי הכונה בכתוב‪" :‬שובה ישראל עד ה' אלקי‪ ,"#‬רצה לומר‬ ‫תשובה כזו שהקב"ה יחתור חתירה לקבלה‪ ,‬ורק הוא כביכול ידע על חתירה זו‪ ,‬ואי שו מלא‪#‬‬ ‫יודע מכ‪ ,#‬שזוהי הכונה‪" :‬עד ה' אלקי‪ ."#‬ועל כ‪ #‬אמרו חז"ל‪" :‬גדולה תשובה שמגעת עד כסא‬ ‫הכבוד"‪ ,‬כדי להסתיר ולהעלי את התשובה מכל כחות הרעי המונעי את התשובה‬ ‫שתתקבל‪ .‬עוד נרמז בזה‪ ,‬ויובנו עוד כמה דיוקי בזה‪ ,‬שכבר ידענו שמחובת כל איש ישראל‬ ‫בימי הללו להתבונ במעשיו ולתקנ ולשוב אל ה' באמת ובלב של‪ ,‬ולא רק את מעשיו אשר‬ ‫קלקל מוטל עליו לתקנ על ידי תיקו גדרי וסייגי‪ ,‬אלא א& את הדיבורי אשר דיבר שלא‬

‫פירש"י ז"ל כל עו סלח‪ .‬דקדק כ"ק מר‪ #‬מהרי"ד זי"ע מה מוסי& רש"י בפי' על מה דאיתא‬ ‫בפי'‪ ,‬ותי' עפמ"ד במס' יומא )פ"ו ע"א( שיש ד' חלוקי כפרה והרביעי אי שו תכלית ח"ו‪,‬‬ ‫כי עיקר התכלית הוא לתק הכל בחיי חיותינו‪ .‬וידוע שהשעיר המשתלח היה מכפר ג‬ ‫על אותו עו‪ ,‬ואי' ברמב" שבזמ שבהמ"ק קיי היה השעיר מכפר‪ ,‬אבל עכשיו‪ ,‬שאי לנו‬ ‫ביהמ"ק אנו מתכפרי ע"י לימוד התוה"ק כמו דאי' בספה"ק עה"פ )ל'‪ .‬ל"ב‪ .‬ב'( כשעירי‬ ‫עלי דשא וכרביבי עלי עשב מה שעירי מכפרי א& ד"ת מכפרי מכל זה אנו רואי‬ ‫שבזה"ז מתכפר על עו ההוא ע"י לימוד התוה"ק‪.‬‬ ‫וזה כוונת רש"י ז"ל מה שמוסי& בתיבות הללו כל עו סלח היינו שאפי' עו הד' ג"כ נתכפר‬ ‫ע"י לימוד התורה כמ"ש בתחילת הפ' קחו עמכ דברי משמעותו הוא לימוד התורה כי‬ ‫מהפסוק לבד משמע שתיבות אלו כל תשא עו קאי רק שה' מוחל עונותיה על ישראל‪,‬‬ ‫ורש"י הוסי& דבר גדול שה' מכפר על כל העוונות אפי' על עו חילול הש ע"י לימוד‬ ‫)כ"ק מר מהר"א זי"ע(‬ ‫התוה"ק‪.‬‬

‫ספור לפרשת השבוע‬ ‫וחש עתידות למו" )דברי לב‪ ,‬לה( כל רגע שעובר מקרב‬ ‫את הגאולה לאחר שנפטר החוזה מלובלי‪ ,#‬ירש בנו‪,‬‬ ‫הרה"ק ר' יוס&‪ ,‬את מלבושי המשי של שבת‪ ,‬החגורה‬ ‫ושעו הקיר‪ ,‬שהיה תלוי תמיד בחדרו של אביו‪ ,‬בדרכו‬ ‫חזרה לעירו ירדו גשמי עזי‪ ,‬ונאל‪ %‬להתאכס אצל‬ ‫יהודי כפרי‪ .‬נמשכו הגשמי ימי אחדי‪ ,‬משפסקו‬ ‫התכונ ר' יוס& לצאת לדרכו‪ ,‬א‪ #‬הכפרי תבע ממנו דמי‬ ‫איכסו כס& אי בידי‪ ,‬אבל יש בתרמילי חפצי יקרי –‬

‫ענה והוציא את כל מה שירש מאביו ורמז ליהודי שיבחר‬ ‫בחפ‪ %‬הטוב בעיניו‪ .‬התייע הלה ע אשתו והחליטו‬ ‫לבחור בשעו‪ ,‬שיראה לה כל בוקר את שעת חליבת‬ ‫הפרה‪ .‬כעבור כמה שני נזדמ לאותה אכסניה הרה"ק רבי‬ ‫יששכר דוב מראדושי‪ %‬ול בחדר שבו השעו של החוזה‬ ‫היה תלוי על הקיר‪ .‬כל אותו לילה לא עצ ר' דוב עי‪,‬‬ ‫אלא שר ורקד עד אור הבוקר‪ .‬בבוקר שאלו האכסנאי‬ ‫לסיבת התנהגותו המוזרה‪ ,‬ענה לו הרבי בשאלה‪ :‬מאי‬

‫השגת שעו זה?מיהודי של אצלי ושיל בו תמורת דמי‬ ‫האיכסו‪ ,‬כמדומני שר' יוס& שמו‪ .‬כששמעתי את תיקתוק‬ ‫השעו הזה‪ ,‬קרא ר' דוב בר מראדושי‪ ,%‬ניחשתי מיד שזו‬ ‫ירושתו של החוזה מלובלי‪ ,‬שהרי כל שעו‪ ,‬ע תזוזת‬ ‫מחוגיו‪ ,‬מודיע הוא על התקרבות שעה אחת אל ק‪%‬‬ ‫החיי‪ ,‬ולכ קולו מלא עצבות‪ ,‬א‪ #‬שעו זה של החוזה‬ ‫פוע בקול שמחה‪ ,‬כי הוא מודיע על התקרבות שעה‬ ‫אחת לביאת המשיח‪ ,‬על כ שמחתי ורקדתי כל הלילה‪.‬‬

‫רצה האב לאל& את בנו בינה‪ ,‬מה עשה? הכניס לביתו עניי‬ ‫ואביוני ופרנס ביד רחבה‪ ,‬ומסר את בנו ביד‪ ,‬כדי שיבי‬ ‫שלא מטה יד אביו מלפרנסו‪ ,‬ואז יעמוד על כוונתו‬ ‫האמיתית הנמשל כשישראל מכעיסי לפני הקדוש ברו‪#‬‬ ‫הוא‪ ,‬רוצה הקדוש ברו‪ #‬הוא לנסות בהסתר פני א יחזרו‬ ‫בתשובה‪ .‬אלא שה מגדילי עוונ יותר‪ ,‬שה אומרי‬ ‫שאי בכוחו של הקדוש ברו‪ #‬הוא לפרנס‪ ,‬ומשו כ‪ #‬עזב‬ ‫והסתיר פניו מה‪ .‬אזי הקדוש ברו‪ #‬הוא מריק שפע לאומות‬ ‫העול עד שה באי לידי עשירות‪ ,‬ונות את ישראל ביד‪,‬‬ ‫כדי‪ ,‬שילמדו לדעת כי יש ויש ביד הקדוש ברו‪ #‬הוא‬

‫לפרנס‪ ,‬אלא שהרעו את מעשיה וקלקלו את פרנסת‪ .‬זו‬ ‫כוונת הכתוב‪ :‬וירא ה' וינע‪ %‬מכעס בניו ובנותיו ויאמר‬ ‫אסתירה פני מה‪ ,‬היינו כמעשה האב שלרגל הנהגתו הרעה‬ ‫של בנו חדל מלפרנסו‪ .‬אול ישראל במקו שיבינו כי‬ ‫מעשיה הרעי גרמו אלה לה‪ ,‬הרעו עוד יותר את‬ ‫מעשיה‪ ,‬ה קנאוני בלא אל כעסוני בהבליה‪ ,‬ואמרו שאי‬ ‫בכחו של הקדוש ברו‪ #‬הוא לעזור לה‪ .‬לכ אני אקניא‬ ‫בלא ע בגוי נבל אכעיס‪ ,‬כאשר יבינו שהשפע שהיה אמור‬ ‫לבוא אליה יורד לאומות שפלות ונבזות‪ ,‬יבינו כי לא קצרה‬ ‫יד ה' מלהושיע‪ ,‬וה גרמו לעצמ‬ ‫)אמרי שפר(‬

‫משל ונמשל לפרשת השבוע‬ ‫וירא ה' וינא מכעס בניו ובנתיו ויאמר אסתירה פני מה‬ ‫וגו' ה קנאוני בלא אל כעסוני בהבליה ואיני אקניא בלא‬ ‫ע‪) ...‬לב‪ ,‬יט כא( יש לבאר את הפסוקי שלפנינו בדר‪#‬‬ ‫משל‪ .‬למה הדבר דומה? לאב עשיר שהיה מפרנס את בנו‪ ,‬עד‬ ‫שראה האב שאי הב רוצה לעסוק בשו מסחר ומלאכה‪,‬‬ ‫מיד בא לידי כעס‪ ,‬ובקש דרכי כדי לאל‪ %‬את בנו שישוב‬ ‫מלטמו את ידו בצלחת‪ .‬התחכ אביו וחדל מלספק את‬ ‫צרכיו‪ ,‬אלא שאותו ב כסיל היה‪ ,‬ובמקו שירד לסו& דעתו‬ ‫של אביו ויעשה כרצונו‪ ,‬בא למסקנה הפוכה‪ ,‬והוציא ש‬ ‫ברבי כי אביו ירד מנכסיו‪ ,‬ומשו כ‪ #‬אי הוא מפרנסו יותר‪.‬‬

‫יומא דהילולא‬ ‫הרה"ק רבי דוד הלוי מסטעפא‪ %‬זי"ע נלב"ע י"א תשרי תק"ע‬ ‫הרה"ק רבי דוד הלוי המגיד מסטעפא‪ #‬זי"ע היה דור‬ ‫רביעי לרב של ישראל הט"ז זי"ע שעל שמו נקרא בישראל‪,‬‬ ‫כשנולד לאביו הרה"ק רבי יהודה הלוי זצוק"ל נכד הט"ז‪.‬‬ ‫והוגדר על ידי צדיקי דורו בתור קדוש ונורא כאחד מ‬ ‫השרפי‪ ,‬תלמיד מובהק לרב של ישראל המגיד הגדול‬ ‫ממעזריטש זי"ע‪ ,‬וקיימת סברא שזכה עוד להסתופ& בצל אור‬ ‫שבעת הימי רבינו הבעש"ט הקדוש זי"ע בילדותו‪ ,‬כשאביו‬ ‫לקחו עמו בנסיעותיו אל הבעש"ט הק' זי"ע‪ .‬רבו המגיד זי"ע‬ ‫השתבח בו בתור תלמיד‪ ,‬וקרא עליו בתורת עדות "כי בכבוד‬ ‫ובחרדת קודש יזכירו שמו"‪ ,‬לאחר הסתלקות רבו המגיד‬ ‫ממעזריטש‪ ,‬הסתופ& בצל המגיד הרה"ק רבי יחיאל מיכל‬ ‫מזלוטשוב זי"ע אשר לימי נשא לאשה בזיווג שני את בתו‬ ‫וזכה להיות חת רבו‪.‬‬ ‫בזיוו"ר היה רבינו חת הרה"ק רבי יוס& יואל היילפרי‬ ‫זי"ע‪ ,‬אב"ד סטעפא‪ .‬וזוגתו ע"ה נסתלקה בצעירותה בהותירה‬ ‫אחריה לרבינו ארבע יתומי קטני כשבא המגיד מסטעפא‬ ‫זי"ע כשהיה עוד ר‪ #‬בשני להמגיד הגדול ממעזריטש זי"ע‪,‬‬ ‫וראה ש אחד מתפלל בשני זוגות תפילי ביחד‪ ,‬ושאל עליו‬ ‫מי הוא זה‪ ,‬ואמרו לו שהוא הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬אחר כ‪#‬‬ ‫ראה שבמזרח עומד מ הצד אבר‪ #‬אחד ומתפלל‪ ,‬וכל מלה‬ ‫ששמע ממנו‪ ,‬היה חות‪ #‬את מעיו ויורד לחדרי בטנו‪}.‬וכלשונו‬ ‫ער האט אינז אלע גלידער צוא שניטע{ ושאל ג עליו‪ ,‬ואמרו‬ ‫לו שהוא הרה"ק רבי אהר הגדול זי"ע‪ ,‬וזה היה בראש חודש‪,‬‬ ‫והמנהג היה ש שהש"‪ %‬המתפלל מוס& לובש שטריימיל‪,‬‬ ‫כשהגיעו למוס& ורמזו ורמזו להרה"ק רבי אהר הגדול שהוא‬ ‫יתפלל לפני התיבה‪ ,‬וסבבו אצל החברייא לראות א נמצא‬ ‫אצל מי שטריימיל‪ ,‬ולא מצאו‪ .‬והמגיד מסטעפי היה לו‬ ‫שטריימיל שלקחו מאיש‪ ,‬ובכל פע שלבשו היה לו מחשבות‬ ‫זרות‪ ,‬וכעת אמר הגיע שעת הכושר לידי‪ ,‬ופתח תיכ& ומיד‬ ‫חבילתו‪ ,‬והוציא השטריימל ומסרו לידי הרה"ק רבי אהר‬ ‫הגדול‪ .‬אחר התפילה הל‪ #‬אליו הרה"ק רבי אהר הגדול‪ ,‬ושאל‬ ‫אותי אצל מי לקח השטריימל‪ ,‬ואמר לו שהוא מבטיחו מהיו‬ ‫והלאה שלא יהיה לו עוד מחשבות זרות בתו‪ #‬התפילה‪.‬‬ ‫רבינו השתוקק מאוד להשיג תפילי מהודרי‪ ,‬למרות‬ ‫שהיה שרוי בעניות גדולה‪ ,‬ולאחר מאמצי עלתה בידו‬ ‫בסייעתא דשמיא‪ ,‬להשיג את חפצו‪ ,‬בר לימי מצא איזה‬ ‫חשש באות אחת מהפרשיות‪ ,‬ובא לפני רבו המגיד הגדול‬ ‫ממעזריטש‪ ,‬והסיח לפניו את צערו‪ ,‬ולקח המגיד הק' את‬ ‫הפרשיות בידו ונגע במצחו הקדוש‪ ,‬ומיד תוקנה האות‬ ‫כהלכתה‪ ,‬ורבינו כשראה זאת שאל בתמיהה לרבו הרי לפי‬ ‫הדי צריכי להיות הפרשיות כתובות כסדר‪ ,‬וא"כ עדיי‬ ‫התפילי פסולי שלא נכתבו כסדר‪ ,‬וענהו רבו שבאמת‬ ‫בתפילי אלו לא היתה שו פסול‪ ,‬רק פע אחת התעטר בה‬ ‫אחד שלא היה כראוי‪ ,‬ועל יד כ‪ #‬נהיה מס‪ #‬המבדיל על האות‬ ‫וע"י נגיעתי במצחי הוסר המס‪ #‬וחזר האות כבראשונה‪,‬‬ ‫והתפילי כשרי מלכתחילה‪.‬‬ ‫מסופר אודות נישואיו ע בתו של רבו הק' היא כי מדרכו‬ ‫להגיע ברגל ליאמפאלי מקו ש קבע דירתו הרבי ר' יחיאל‬ ‫מיכל באחרית ימיו‪ ,‬ונהג ללכת ברגליו מסטעפא ליאמפאלי‪,‬‬ ‫אירע פע בבואו המתי לו שליח של הרבי‪ ,‬שהודיעו כי הוא‬ ‫מצפה לראותו וכמוב שמיהר ללכת לבית רבו‪ ,‬להפתעתו הציע‬ ‫לו הרבי לשאת את בתו‪ ,‬הצדקניות ע"ה למרות שהיא היתה‬ ‫עדיי צעירה לימי ואילו הוא היה כבר אלמ כב ארבעי‬ ‫ומטופל בארבעה יתומי קטני‪ ,‬מוב מאליו כי תחילה היסס‬ ‫ורק לאחר זמ מה החליט להיענות להצעת רבו‪ .‬כאשר הביע‬ ‫את הסכמתו‪ ,‬קרא הרבי ר' מיכעלי זי‪,‬ע לרבנית הצדקנית‬ ‫והראה לה את רבינו‪ ,‬כשהוא מגלה לה שהוא זיווגה של בת‬ ‫הצעירה‪ ,‬כששמעה זאת התעלפה מיד‪ ,‬ורק לאחר שהרבי קבע‪:‬‬ ‫נקרא לנערה ונשאלה את פיה‪ ,‬היא בודאי יודעת א הוא ב‬ ‫זוגה‪ ,‬הסכימה הרבנית לקרוא לה‪ ,‬וכאשר הביטה על רבי דוד‬ ‫ענתה ואמרה ה‪ ,‬ואכ רבינו זכה להיות חת המל‪ #‬המגיד הק'‬ ‫רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זי"ע‪.‬‬ ‫רבינו עצמו סיפר כי בטר שנעשה חתנו של רבו‪ ,‬הודיעו‬ ‫המגיד כי השידו‪ #‬יתקיי א‪ #‬ורק א יסכי לשלוח מביתו‬ ‫את ארבעת היתומי שלו מאשתו הראשונה‪ ,‬כי לבתו הצעירה‬ ‫בשני יהיה קשה לגדל אות‪ ,‬רבינו ענה תו‪ #‬התנצלות בפני‬ ‫רבו‪ :‬לא ולא‪ ,‬חלילה לי לגרש את ילדי מהבית‪ ,‬לשמע‬ ‫התשובה זרחו פני המגיד הק' באמרו לרבינו – תלמידו כעת‬ ‫יכול אתה להיות חתני‪ ,‬ואילו היית מסכי לגרש אות‪ ,‬לא‬ ‫היה נעשה השידו‪ ,#‬רק לנסות‪ #‬באתי! רבינו הערי‪ #‬מאד את‬ ‫הרבנית והעיד עליה כי היא צדיקת גדולה וזכתה לרוח הקודש‪,‬‬

‫וכ‪ #‬סיפר כי התמרמר לפניה פע שא כי הגיע לעת זקנתו‪,‬‬ ‫לא עשה עדיי תשובה‪ ,‬לכ רצה לסג& את עצמו‪ ,‬וביקש ממנה‬ ‫שתתפור לו שק להתלבש בו בתור סיגו&‪ ,‬תשובתה היתה כי‬ ‫כיו שלא אכל היו עדיי‪ ,‬ראוי שתחילה יאכל ואחר כ‪#‬‬ ‫תתיישב בדבר‪ ,‬כשהסכי הכינה לו סעודת בשר ע משקה‬ ‫מי‪-‬דבש ולאחר הסעודה יש שינת הצהרי ונחה דעתו עליו‪,‬‬ ‫כששאלה אותו כעת א להכי את השק כמו שביקש‪ ,‬ענה לה‬ ‫שאי צור‪ #‬בדבר כלל‪ ,‬ומוב מאליו שהשיג לאחר אכילתו‬ ‫ומנוחתו‪ ,‬שנית לעבוד את השי"ת באכילה ובשינה יותר‬ ‫מסיגופי הגו&‪ .‬הרבנית היתה ידועה לבעלת רוח הקודש‪ ,‬פע‬ ‫אחת קנתה דג גדול לשבת‪ ,‬ואמרה זה יהיה עבור אורח הגו‪,‬‬ ‫והקארלינער זי"ע היה באמצע הדר‪ #‬ובא לשבת‪ ,‬וביקש לה‬ ‫ואמר לה וויטער זאלט איר מיר נישט ציע‪ .‬בכל פע שהזכירו‬ ‫לפני הרה"ק רבי אשר מסטאלי זי"ע את הרה"ק המגיד‬ ‫מסעפי זי"ע הי' אומר בלשו חביבות‪ ,‬אוי איהר דער מאנט‬ ‫מיר אזא גרויסע צדיק זי"ע‪ ,‬א כי כאמור כיבד את רעיתו‬ ‫הרבנית ביותר‪ ,‬אירע פע לאחר שהיה ביניה די ודברי‪,‬‬ ‫נגלה אליו בחלו חותנו ורבו הק' ואמר אליו‪ :‬צו לבית‪,#‬‬ ‫וכששמעו הדברי הללו הכי עצמו להסתלק מהעול‪ ,‬כמו‬ ‫שהבי מחותנו‪ ,‬הק' לפתע נכנסה הרבנית והרגיעה אותו‪ ,‬כי‬ ‫אביה‪-‬חותנו היה ג אצלה לאחר שנגלה אליו‪ ,‬אזי אמרה לו‬ ‫שמבקשת ממנו שלא יתערב ביניה‪ ,‬וכ‪ #‬נותר רבינו בחיי‬ ‫וניצול מקפידת רבו חותנו‪ .‬זי"ע מקוד נסע המגיד מסטעפי‬ ‫להורדוק‪ ,‬ורצה להיות ש מגיד‪ ,‬ואחר כ‪ #‬בשעת הדרשה אמר‬ ‫ויפגע במקו ויל ש‪ ,‬אז דער צדיק קומט או דער אורט‬ ‫קריגט זי‪ #‬מיט אי‪ ,‬איז דיא עצה ויקח מאבני המקו‪ ,‬זאל‬ ‫עהר נעמע א צדיק פו דע אורט‪ ,‬ויש מראשותיו‪ ,‬עהר זאל‬ ‫ווערי דער ראש‪ ,‬וסיי נעמט איי‪ #‬הרה"ק ר' משה' פאר א‬ ‫מגיד‪ ,‬והוא נסע מש‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יעקב מפיאסק זי"ע חת הרה"ק רבי אורי‬ ‫פייבל מדובינקא‪-‬קריסנפאלי זי"ע בעל "אור החכמה"‪ ,‬סיפר‬ ‫להרה"ק רבי נחמיה בנו של היהודי הקדוש מפרשיסחא זי"ע‪,‬‬ ‫כי היה פע אצל הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע ביחד ע‬ ‫אביו‪ ,‬וכשנכנסו אל הרה"ק מנעשכיז מצאו ש את רבינו‬ ‫המגיד מסטעפא זי"ע‪ ,‬כשהוא עומד ומדבר ע הנעשכיזר‪,‬‬ ‫לאחר שיצאו מהחדר ביקש אביו ממנו שיל‪ #‬לחפש את רבינו‪,‬‬ ‫מיד יצא לחפש אותו בכל המקומות ולא מצאו‪ ,‬שאל לכל‬ ‫עובר ושב א ראה את המגיד מסטעפא‪ ,‬וכול ענו שלא ראו‬ ‫אותו‪ ,‬ולא היה פה כלל‪ ,‬כשחזר לאביו וסיפר לו זאת‪ ,‬אמר לו‬ ‫אביו‪ :‬לחינ טרחת וחיפשת אותו כא‪ ,‬כי באמת לא היה פה‬ ‫כלל‪ ,‬א‪ #‬גילה לו כי כשהצדיק הוא בבחינת מלכות‪ ,‬אזי‬ ‫מתלבש אליהו הנביא בעצמו בלבוש צדיק הדור‪ ,‬והוא בא אליו‬ ‫לדבר עמו ברזי דאורייתא‪ ,‬ודע ל‪ #‬כי הרבי מנעשכיז זי"ע הוא‬ ‫בבחינת מלכות‪ ,‬ואילו המגיד הקדוש מסטעפא הוא צדיק‬ ‫הדור האמיתי‪ ,‬ולכ בא אליהו זל"ט אל הרה"ק מנעשכיז‬ ‫בלבוש של הרה"ק מסטעפא‪ ,‬וכאשר שמע הרה"ק רבי נחמיה‬ ‫את הסיפור מפיו של הרה"ק מפיאסק זי"ע עמד ונשקו על‬ ‫ראשו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי מקוברי‪ #‬זי"ע סיפר על הלעכוויצער‪ ,‬שפע‬ ‫אחת בא אליו איש אחד מסביבות קלעצק‪ ,‬וביקש ממנו‬ ‫שיפקד בבני כי היו חשוכי בני‪ ,‬ואמר לו תת לי שני פעמי‬ ‫ח"י רוביל‪ ,‬אמר לו שנות ונת תיכ&‪ ,‬א"ל ביסטו שוי‬ ‫גיהאלפי‪ ,‬והל‪ #‬לביתו ונפקד בבת ולא נסע עוד להלעכביצער‪.‬‬ ‫כשהיתה הנערה בת י"ד שני‪ ,‬נסע פע אחת דר‪#‬‬ ‫לעכווי‪ %‬ונכנס להרה"ק ושאלו על בתו‪ ,‬ושאלו למה אינו עושה‬ ‫שידו‪ #‬עמה‪ ,‬וענה לו מה זה המהירות‪ ,‬א‪ #‬אמר לו את ל‪#‬‬ ‫קויטיל להרה"ק מסטעפא שישתד‪ #‬עמ‪ ,#‬ותסע תיכ& ומיד‬ ‫ונסע לסטעפא‪ .‬והרה"ק שמעריל הרב קאברי‪-‬בלובושויב היה‬ ‫חת המגיד מסטעפא כידוע‪ ,‬והיה לו ב לנשואי הוא הרה"ק‬ ‫ר' אראלי לובעשויבער‪ ,‬וכבר באו הרבה מחותני וזה רצה‬ ‫לתת אל& וזה ב' אלפי‪ ,‬פתאו בא האיש הנ"ל ע הקויטיל‬ ‫ונכנס תומ"י אליו‪ ,‬אחר קריאתו ציוה תומ"י את המחותני‬ ‫שיפסיקו מלדבר‪ ,‬וא"ל אתה מחות שלי‪ ,‬ואמר לו כמה אתה‬ ‫רוצה לתת‪ ,‬וא"ל ב' או ג' מאות ויתקשר עמו‪.‬‬ ‫כשבא זמ‪ #‬החתונה באו הרבה צדיקי‪ ,‬והיו ששי‬ ‫ושמחי ומדברי הרבה דברי תורה‪ ,‬א‪ #‬המחות ישב כאבל‪,‬‬ ‫מפני שלא היה יכול להיות לו שו התחברות ע אד‪ ,‬כי היה‬ ‫איש פשוט‪ ,‬ויקראהו הרה"ק רבי דוד מסטעפא ואמר לו תדע‬ ‫אי‪ #‬נעשית מחות שלי‪ :‬קלעצק היתה שייכת לאדו אחד‪ ,‬פע‬ ‫אחת נתכעס האדו על היהודי‪ ,‬וצוה לגרש את כל היהודי‬ ‫מעירו‪ ,‬ונסעו כל החשובי לבקש מהאדו ולא הואילו מאומה‪.‬‬

‫הוא ]המחות[ היה חשוב אצל האדו‪ ,‬ובקשו ממנו שיל‪ ,#‬והל‪#‬‬ ‫ומתחילה כיבד אותו‪ ,‬אחר כ‪ #‬אמר לו שיש לו בקשה וביקש‬ ‫אותו עבור העיר‪ ,‬אמר לו כל מה שאתה תרצה תפעל אצלי‪,‬‬ ‫וזה איני רוצה לשמוע כלל‪ ,‬ונתכעס מאוד והל‪ #‬לחדרו‪ ,‬כשהל‪#‬‬ ‫לחדרו התחיל להתעל& ונפל לפני פתחו‪ ,‬והוא היה חשוב‬ ‫מאוד אצל הדוכס‪ ,‬והתחילו להקי‪ %‬אותו ולעוררו‪ ,‬ואמרו לו מה‬ ‫תרצה אולי תרצה הרענדי של‪ #‬בחנ נית ל‪ ,#‬והוא הל‪#‬‬ ‫והתעל&‪ ,‬ואח"כ רצו לית לו מעות הרבה‪ ,‬ולא היה באפשר‬ ‫בשו אופ להקימו‪ ,‬ומחמת חיבתו נכנסה האדונית ובקשה‬ ‫מהאדו שיבטיח לו שלא יעשה דבר בקלעצק‪ ,‬וכ היה‪ ,‬ונעשה‬ ‫רעש בשמי והסכימו שתהיה אתה מחות שלי‪.‬‬ ‫רבינו נודע כפועל ישועות ורבו סיפורי מופתיו‪ ,‬העידו‬ ‫עליו כי כאשר סיפרו לו על אשה אחת שסטתה מהדר‪#‬‬ ‫הישרה‪ ,‬ביקש לקרוא לה שתבוא אלי‪ ,‬וכשבאה קרא לפניה את‬ ‫פרשת סוטה הכתובה בתורה‪ ,‬וכשסיי קריאתו נתקיי בה‬ ‫ככל האמור בפרשת סוטה‪ ,‬ויהי לנס שעורר חרדה ויראת‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫רבינו לא חיבר ספר א‪ #‬נותרו ממנו הנהגות טובות בש‪:‬‬ ‫"הנהגת האד" שנדפסו בתו‪" :#‬צואת רבי אהר הגדול‬ ‫מקארלי"‪ ,‬בנוס& לכ‪ #‬נדפסו‪" :‬הנהגות טובות – התנהגות‬ ‫מהרה"ק רבי דוד הלוי מגיד מישרי דק"ק סטעפא‪ ,‬חתנא‬ ‫דבי נשיאה המגיד הק' רבינו ר' יחיאל מיכל זצללה"ה"‪ ,‬בתו‪:#‬‬ ‫"מי רבי – ליקוטי דברי אשר יצאו מפו מרנא ורבנא ר'‬ ‫יחיאל מיכל זצוקללה"ה מגיד מישרי דק"ק זלאטשוב"‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫ובו ס"ג אותיות‪ .‬תוכ‪ #‬ההנהגות הוא כפי הראוי לחסידי ואנשי‬ ‫מעשה‪ ,‬אול ניכר דגש מיוחד על הדרכות הקשורות ע כוונת‬ ‫הלב‪ ,‬כמו שבולטת ההנהגה באות כ"ז‪ :‬כל מה דאפשר בהצנע‬ ‫לכת ע השי"ת‪ ,‬ומה שאי אפשר בהצנע יעשה בפרסו‪ ,‬רק‬ ‫יזהר מפניות‪ ,‬רק לש שמי"‪ .‬וכ ההנהגה שמהותה ריחוק‬ ‫מגאוה באות מ"ט‪ :‬תמיד ישמע דברי תורה במקו שאומרי‬ ‫דרוש‪ ,‬ואפילו מקט שבקטני איזהו חכ הלומד מכל אד‪.‬‬ ‫או ההוראה על מעלת השמחה באות ס"ב‪ :‬לא יהיה עצב רק‬ ‫בשמחה תמיד‪ ,‬רק לא בשחוק וקלות ראש‪ ,‬בד בבד ע‬ ‫הדגשת השמחה ניתנת האזהרה להישמר משחוק וקלות ראש‪.‬‬ ‫רבינו הותיר אחריו שלשה בני‪,‬מזו"ש וה בנו הגדול‬ ‫הרה"קרבי ישראל דוב בער זי"ע‪ ,‬שמילא מקו אביו בסטעפא‬ ‫כמגיד מישרי‪ ,‬היה חתנו של הרה"ק רבי אליעזר אפרתי זצ"ל‬ ‫שכיה כראש ישיבה בפינסק‪ ,‬ובנו הרה"ק רבי משה‬ ‫מברדיטשוב היה חותנו של קדוש ישראל מרוז'י זי"ע‪ .‬גיסו של‬ ‫הרה"ק רבי ישראל דוב בער היה הרה"ק רבי מאיר מברדיטשוב‬ ‫זי"ע‪ ,‬בעל "כתר תורה"‪ ,‬בנו של סניגור של ישראל ה"קדושת‬ ‫לוי" מברדיטשוב זי"ע‪ ,‬שהיה א& הוא חתנו של רבי אליעזר‬ ‫מפינסק‪ .‬רבי ישראל דוב בער נזכר בשו"ת "מי חיי" להגאו‬ ‫האדיר רבי חיי הכה רפפורט זצ"ל רבה של אוסטרהא‬ ‫]סימני כב‪ ,‬כג‪ ,‬כד[ בתוארי נכבדי‪ ,‬וכ‪ #‬הוא מתואר ש‪:‬‬ ‫הרב המאור הגדול‪ ,‬החסיד המפורס מו"ה ישראל דוב בער‬ ‫מגיד מישרי דק"ק סטעפי"‪ ,‬חת גיסו – קדוש ישראל‬ ‫מרוז'י זי"ע כינהו‪ :‬דודי הרה"צ הנקרא בפי כל סטעפינער‬ ‫מגיד זי"ע‪ .‬ויש גירסא שג הרה"ק רבי חיי מסטאנוב זי"ע ב‬ ‫הרה"ק רבי יוס& מיאמפאלא זי"ע‪ .‬בנו בכורו של הרה"ק הרבי‬ ‫ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע הי' חתנו מבתו שבגוו"ר‪ .‬וג‬ ‫הרה"ק רבי משה מסאוורא זי"ע והרה"ק רבי יחיאל‬ ‫מקרילובי‪ %‬בנו של הרה"ק רבי משול זוסיא מז'ינקוב זי"ע‬ ‫נכד האוהב ישראל זי"ע היו חתניו בזיווג שני‪.‬‬ ‫רבינו נהג לסיי בכל שנה את כל הש"ס בערב יו‬ ‫הכפורי‪ ,‬בשנה האחרונה לחייו היא שנת תק"ע סיי כדרכו‬ ‫מדי שנה את הש"ס‪ ,‬ולאחר מכ קרא לבניו וביר‪ #‬אות תו‪#‬‬ ‫כדי בכיה רבה‪ ,‬באמרו שבשנה זו נפקדי צדיקי‪ .‬שינה‬ ‫מהנהגתו לעבור לפני התיבה ביו הכפורי בכל התפילות‪,‬‬ ‫ובשנה זו כיבד את בניו שיהיו שלוחי ציבור ביו הכפורי‪.‬‬ ‫במוצאי יו הכפורי י"א תשרי תק"ע עלתה נשמתו הטהורה‬ ‫למרו‪.‬ונתעלה בגנזי מרומי הב‪ #‬השני של רבינו דוד היה‬ ‫הרה"ק רבי חיי משה מסטעפא זי"ע‪ ,‬שהיה מגיד מישרי‬ ‫בגרידינג‪ .‬ואילו הב השלישי היה הרה"ק רבי יחיאל מיכל זי"ע‬ ‫מייסד שולשלת ברעזנא‪ ,‬בה הנהיג עדתו‪ .‬היה מתלמידי‬ ‫הרה"ק רבי אשר מסטאלי‪-‬קארלי זי"ע‪ ,‬וחתנו של הרה"צ רבי‬ ‫לייב מסטולי זצוק"ל‪ ,‬שהיה מגדולי תלמידי הרה"ק רבי‬ ‫שלמה מקארלי זי"ע‪.,‬חתניו היו הרה"ק רבי שמריה וינגרט‬ ‫מליבשיי זי"ע‪ ,‬ויסד את שולשלת ליבשיי‪ ,‬וכ הרה"ק רבי משה‬ ‫מלודמיר זי"ע‪ ,‬בנו של הרה"ק רבי שלמה מקרלי זי"ע הי"ד‪.‬‬ ‫זכותו יג‪ #‬עלינו ועל כל ישראל אמ‪.#‬‬

‫לעלוי נשמת האשה החשובה מרת פייגא פערל איגל ע"ה בת הרה"ח ר' נחמ‪ %‬ז"ל נפטרה ו' תשרי תשמ"ח‬ ‫הונצחה ע"י בנה הנדיב והנכבד הרה"ח ר' שלמה איגל שליט"א‬

‫לעלוי נשמת הגה"ח מוהר"ר שמחה בונ בוי ז"ל ב‪ %‬הרה"ח ר' אליעזר ז"ל ראש הכוללי דחסידי בעלזא ברוקלי‪ %‬נלב"ע י"ב תשרי תשס"ו‪.‬‬ ‫הונצח ע"י בנו הנדיב והנכבד הרה"ח ר' יעקב יחזק' בוי שליט"א‬

‫ברכת מזל טוב למו"ח הרב החסיד ר' יחזקאל קאצבורג שליט"א לרגל הולדת הנכדות בת לנכדו הרה"ג ר' אלכסנדר שטארק שליט"א ובת לנכדו הרה"ח ר' ישראל חיי שטארק שליט"א יה"ר שיזכו‬ ‫מאת חתנו יעקב שמואל שטארק‬ ‫לגדל לתורה לחופה ולמעש"ט ותרוו מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאוריוש"ט אמ‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' דוד יוס' אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה בת הרה"ח ר' יוס' ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫הרה"ח ר' דוד רובינשטיי‪ %‬ז"ל ב הרה"ח ר' מאיר צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה מרת טויבא ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' פנחס ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר צבי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' נת‪ %‬בנימי‪ %‬ז"ל ולע"נ האשה החשובה‬ ‫מרת הענדיל ע"ה בת הרה"ח ר' יוס' מאיר ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י משפחת מאייער‬

‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' יחיאל אויש ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' בנימי‪ %‬זאב צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה מרת שפרה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס' שאול ז"ל‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬ ‫לעלוי נשמת האשה החשובה‬ ‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי‪ %‬זצ"ל‬ ‫מרת צפורה מרי רובינשטיי‪ %‬ע"ה‬ ‫ראש הקהל דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬ ‫בת הרה"ח ר' מנח הלל ז"ל‬ ‫נפטרה ה' סיו ערב שבועות תשס"ט הונצחה ע"י בנה‬ ‫הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬ ‫הרה"ח ר' מנח קליי‪ %‬שליט"א‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' אברה אלכסנדר צבי ז"ל‬ ‫ב שיבדלחט"א‬ ‫וזוגתו האשה החשובה מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר שמשו‪ %‬רינגל שליט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ"ח‬ ‫הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫‪057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì àð íéáøä éåëæì úåàöåää éåñëì úåçöðäå úåîåøúì‬‬