Divrei Torah Sofer Noach 5770

‫א‬

‫תורה‬

‫דברי‬

‫בעזהשי"ת‬

‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬

‫פרשת נח‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫פנינים ואמרות טהורות מרבותינו זיע"א‬

‫גליון כ"ג‬ ‫פרשת נח תש"ע‬

‫ב‬

‫ג‬

‫דברי‬

‫תורה‬

‫נח‬

‫דברי תורה‬ ‫בעידן רעוא דרעוין‬

‫פרשת נח‬

‫וידבר אלוקים אל נח לאמר‪ ,‬צא מן‬ ‫התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי‬ ‫בניך אתך‪.‬‬ ‫ויש לדקדק אומרו וידבר אלוקים שהוא‬ ‫מידת הדין‪ ,‬ולא בשם הוי' ב"ה‪,‬‬ ‫ויאמר ה'‪.‬‬ ‫ונראה לבאר ע"פ דברי המדרש‬ ‫א') על פסוק זה‪ ,‬שקודם שיצא נח‬ ‫מן התיבה היה מתפלל‪ :‬הוציאה ממסגר‬ ‫נפשי‪ ,‬שיזכה לצאת מהתיבה‪ ,‬ואחר‬ ‫שיצא הודה ואמר‪ :‬בי יכתירו צדיקים כי‬ ‫תגמול עלי‪.‬‬ ‫(ב"ר ל"ד‬

‫והביאור בזה דהנה דרשו חז"ל על‬ ‫הפסוק בישעי'‪ :‬כי מי נח זאת‬ ‫לי‪ ,‬שהיה המבול נקרא על שמו של נח‪,‬‬ ‫מי נח‪ ,‬מחמת שהיה בו פגם שכאשר‬ ‫שמע מאת ה' קץ כל בשר בא לפני והנני‬ ‫משחיתם וגו'‪ ,‬לא התעורר כלל להתפלל‬ ‫כאשר התפלל אברהם על סדום‪.‬‬ ‫ועל כן היה נח מתירא שלא יזכה לצאת‬ ‫מן התיבה‪ ,‬שהרי נכשל בזה שלא‬

‫הגין על דורו‪ ,‬ושפך שיחו לפני ה'‬ ‫הוציאה ממסגר נפשי‪ ,‬וכאשר נענה‬ ‫ונאמר לו צא מן התיבה מיד פתח ואמר‬ ‫בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי‪ ,‬שעניין‬ ‫זה מה שגמלת עלי אף שלא הייתי ראוי‬ ‫לזה‪ ,‬שהלא לא התפללתי על דורי ולא‬ ‫הצלתים מכליה‪ ,‬מזה ילמדו כל באי עולם‬ ‫להתפלל תמיד אל ה' אף אם יודעים‬ ‫שנכשלו ואין הם ראויים שתתקבל‬ ‫תפילתם‪ ,‬עכ"ז לא ימנעו עצמם מלעורר‬ ‫רחמים‪ ,‬שהרי אף אני שלא הייתי ראוי‬ ‫לזה‪ ,‬גמלת‪.‬‬ ‫גם ילמדו ממני גודל החיוב להתפלל‬ ‫ולבקש בעד הדור כולו‪ ,‬אף בעד‬ ‫הרשעים על כולם יש להעתיר‪ ,‬שהרי נח‬ ‫שלא בקש בעד בני דורו שהיו רשעים‬ ‫נקרא המבול על שמו‪ ,‬מי נח‪.‬‬ ‫ובזה נתבאר על נכון לשון הכתוב‪:‬‬ ‫וידבר אלוקים אל נח לאמר‪ ,‬צא‬ ‫מן התיבה וגו'‪ ,‬שהכתוב רמז בזה הטענה‬ ‫שהיתה על נח מה שהניח למבול לבא‪ ,‬ולא‬ ‫היה מהפך בתפילתו מידת הדין לרחמים‪,‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫ד‬

‫דברי‬

‫נח‬

‫תורה‬

‫וזהו וידבר אלוקים רמז בזה שעדיין היה‬ ‫מידת הדין שולט בעולם‪ ,‬שלא הפכה נח‬ ‫לרחמים‪ ,‬ומחמת חטא זה היה ראוי מן‬ ‫הדין שלא תתקבל תפילתו‪ ,‬ועכ"ז קבל‬ ‫ה' תפילתו ואמר לו צא מן התיבה וגו'‪,‬‬ ‫ורמז הכתוב באלו התיבות גם את הסיבה‬ ‫שמחמתה נתקבלה תפילתו‪.‬‬

‫בית המקדש ננעלו שערי תפילה‪ ,‬ולמדו‬ ‫זה במדרש איכה מפסוק סכותה בענן‬ ‫לך מעבור תפילה‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ובזה מפרש‬ ‫כונת הטור באו"ח (סי' קכ"ב) שכתב‬ ‫שבשעה שישראל אומרים בסוף התפילה‬ ‫עשה למען שמך וכו' נעשה רעש גדול‬ ‫למעלה בין העליונים‪ ,‬והעניין שמאחר‬ ‫שננעלו שערי תפילה אנו אומרים אם גם‬ ‫תפילתינו לא עשתה רושם עשה למען‬ ‫שמך וכו'‪ ,‬וזה רמוז במקרא את קשת"י‬ ‫ר"ת ק'דושתי ש'מי ת'ורתי י'מיני נתתי‬ ‫בענן‪ ,‬בעת יהא סכותי בענן מעבור‬ ‫תפילה תאמר עשה למען קדושתי שמי‬ ‫תורתי ימיני‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬

‫ועל זה הענין אמר ה' לאחר המבול‬ ‫את אות הברית אשר אני נותן ביני‬ ‫וביניכם וגו'‪ ,‬את קשתי נתתי בענן והיתה‬ ‫לאות ברית ביני ובין הארץ וגו'‪ ,‬ואיתא‬ ‫בחתם סופר שקשת"י ר"ת ק'דושתי‬ ‫ש'מי ת'ורתי י'מיני‪ ,‬וכתב בליקוטי חבר‬ ‫בן חיים (ריש ח"ג) שרביה"ק החתם סופר‬ ‫היה רגיל לומר זאת כל שנה בשבת‬ ‫פרשת נח בשל"ס‪ ,‬והיינו שהוא אות‬ ‫זכרון לזכור שע"י שהיה נח מבקש‬ ‫בעבור קדושתי שמי תורתי ימיני בזכות‬ ‫זה נענה נח‪ ,‬שכאשר מבקשים בעבור‬ ‫השי"ת מתקבלת התפילה‪.‬‬

‫אולם הא ברור שאי אפשי לבקש למען‬ ‫קדושתו ולמען שמו בעת אשר‬ ‫מתנהג באופן הגורם ההיפוך‪ ,‬בכדי‬ ‫שיוכל לבקש שיעשה עמו הבורא ב"ה‬ ‫חסד בעבור קדושת שמו צריך הוא‬ ‫להתנהג בקדושה באופן שהוא לרצון‬ ‫השי"ת‪ ,‬לקבל על עצמו עול מלכות‬ ‫שמים‪ ,‬וכעין מה שמצינו גבי המלאכים‬ ‫שקודם שמקדישים שמו ית' באמירת‬ ‫קדושה אזי מקבלים עליהם עול מלכות‬ ‫שמים‪ ,‬ורק כך עונים ואומרים ביראה‬ ‫קדוש קדוש קדוש‪.‬‬

‫והוא באמרו צ"א מן תיבה‪ ,‬שתיבת‬ ‫צ"א הוא גימטריא של שם הוי'‬ ‫ב"ה ככתיבתו וכקריאתו‪ ,‬והיינו שרמז‬ ‫לו הקב"ה שאף כאשר אין ראוי האדם‬ ‫שתקובל תתפילתו מ"מ כאשר מבקש‬ ‫הוא בעבור כבוד שמו ית' אזי נענית‬ ‫תפילתו‬

‫ובלקחב"ח‬

‫שם מוסיף דברי חז"ל‬ ‫בברכות שמיום שחרב‬

‫וע"י לימוד התוה"ק זוכה האדם לקבל‬ ‫על עצמו עול מלכות שמים‬ ‫כראוי‪ ,‬ושכל מעשיו יהיו באופן הראוי‬

‫ה‬

‫דברי‬ ‫למלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬וכמו‬ ‫שכתב החתם סופר בפרשתן על הפסוק‬ ‫צהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלינה‬ ‫מלמעלה‪ ,‬שתיבת אמה רומז על התוה"ק‬ ‫יעויי"ש‪ ,‬ועל ידה יזכה לעורר רצון‬ ‫ותשוקה בעצמו‪ ,‬שיהיה כלתה נפשו‬ ‫למעלה‪ ,‬להיות דבוק בהשי"ת‪ ,‬וכאשר‬ ‫מתנהג באופן זה או אז הוא יכול לבקש‬ ‫בעבור קדושת שמו ית'‪.‬‬ ‫וי"ל דעל כן בסיום תפילת י"ח‪ ,‬כאשר‬ ‫אנו רוצים לבקש עשה למען‬ ‫שמך למען ימינך למען קדושתך ולמען‬ ‫תורתך‪ ,‬שאף שאין אנו ראויים שתתקבל‬ ‫תפילתנו מ"מ למען שמו יעש‪ ,‬מקודם‬ ‫לזה אנו מקדימים בתפילה פתח לבי‬ ‫בתורתך ובמצותך תרדוף נפשי‪ ,‬שע"י‬ ‫לימוד התורה ורדיפת נפשו מצות ה' אז‬ ‫אפשר לבקש בעבור קדושת שמו‪.‬‬ ‫שבת ראש חודש חשון‪ ,‬איתא מצדיקים‬ ‫שחשון הוא נגזר מהלשון דאיתא‬ ‫בגמ' במגילה רחושי מרחשון‪ ,‬שבחודש‬ ‫זה שפתי האדם מרחשין עדיין תפילות‬ ‫הימים הק' דתשרי‪ ,‬והכונה בזה שצריך‬ ‫להמשיך התנהגות הימים הק' על ימים‬ ‫אלו‪ ,‬לזכור עדיין הראש השנה והיום‬ ‫הק'‪ ,‬להזהר מלעשות מעשה שלא היה‬ ‫עושה בראש השנה וביום הק'‪ ,‬לזכור הד'‬

‫נח‬

‫תורה‬ ‫מינים הרומזים על עניין האחדות‪ ,‬ובזה‬ ‫החודש להמשיך להרבות אהבה ואחוה‬ ‫שלום ורעות בין בני ישראל‪.‬‬ ‫וע"י לימוד התוה"ק ולימוד ספרי יראה‬ ‫ממשיך האדם קדושת הימים הק'‬ ‫על המשך השנה‪ ,‬וכבר הזכרנו מהרה"ק‬ ‫מבעלזא זי"ע שע"י לימוד התורה בלילי‬ ‫החורף אפשר להמשיך עליהם קדושת‬ ‫חול המועד‪ ,‬ומה שאמר לימוד בלילה‬ ‫ר"ל שאף בע"ב שאין תורתו אומנתו‪,‬‬ ‫ואין לו את הזכיה להגות בתורה כל‬ ‫היום‪ ,‬מ"מ ע"י שלומד בלילה יכול גם‬ ‫הוא להמשיך על ימי החול קדושת הימים‬ ‫הק'‪ ,‬וזהו רחושי מרחשון שפתייהו‪,‬‬ ‫להמשיך הקדושה הלאה‪.‬‬ ‫ונזכה שהשנה הזאת תהא השנה‬ ‫האחרונה בגלות‪ ,‬בודאי שצריך‬ ‫לצפות ולקרב הגאולה‪ ,‬בחתם סופר איתא‬ ‫שכאשר פסח חל ביום א' הוא שנת פקידה‬ ‫לביאת המשיח‪ ,‬השי"ת יעזור שהתפילות‬ ‫והבקשות שאנו מתחננים יתקבלו למען‬ ‫קדושתו למען ימינו למען תורתו‪ ,‬שלא‬ ‫יהיה ח"ו סכותה בענן לך מעבור תפילה‪,‬‬ ‫הקב"ה יברך את בני ישראל בישועות‬ ‫ורפואות וברכות‪ ,‬שכולם יושעו בבני חיי‬ ‫ומזוני‪ ,‬ונזכה לביאת משיח צדקנו בב"א‬

‫ו‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫תורה‬

‫בענין‪:‬‬

‫א‪ .‬הלומד עם תלמידים אי יפסיקו לברכת ברקים ורעמים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האם לדבר בלשון נוכח או בגוף שלישי‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מאימתי יניח כיפה לבנו‪.‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬תמוז תשס"ה‬ ‫לידידי ומחו' הרה"ג חו"ב טובא מו"ה‬ ‫ישראל רוט הי"ו‬

‫ב‪ .‬האיך הדרך הטובה לדבר בלשון‬ ‫נוכח דהיינו אתה רוצה או לומר‬ ‫בגוף שלישי האם אבא רוצה‪.‬‬

‫הנודע לשם ולתהלה בחיבוריו‬ ‫החשובים‬

‫ג‪ .‬מתי להתחיל להניח כיפה על ראש‬ ‫בני‪.‬‬

‫ר"מ בישיבת אמרי מרדכי אלעד‬ ‫אחדשה"ט ושת"ה ברגשי כבוד‬ ‫וידידות – הנני בזה למלאות רצונו ולהשיב‬ ‫בקיצור נמרץ על שאלותיו שאלת חכם חצי‬ ‫תשובה‪ ,‬או רובה‪.‬‬

‫[שאלות ששאל]‬ ‫א‪ .‬איך צריך לנהוג למעשה כאשר יש‬ ‫ברקים ורעמים באמצע שיעור או‬ ‫סדר‪ ,‬כי תמיד מפסיקים באמצע‬ ‫ונעמדים ומברכים‪ ,‬ונוצר ביטול‬ ‫תורה והפסק ברצף הלימוד‪ ,‬ורצינו‬ ‫לשאול את דעת תורתו הבהירה מה‬ ‫עלינו לעשות האם לברך בכל זאת‬ ‫או לא‪.‬‬

‫א‪ .‬לענ"ד פשוט שיש להפסיק באמצע‬ ‫הלימוד לברך ביחד עם תלמידים הי"ו כי‬ ‫זה מצוה עוברת וכעין הא דמועד קטן (ט'‬ ‫ע"ב) דמצוה לבטל ת"ת ולעשות המצוה‬ ‫שאי אפשר לעשותו ע"י אחרים‪ ,‬ועוד‬ ‫משום חינוך התלמידים לברך כראוי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בלשון הקדש בודאי יאמר בלשון‬ ‫נוכח אבל בשאר לשונות אם הלשון נוכח‬ ‫הוא לא בדרך כבוד אז יאמר באופן שיהא‬ ‫בדרך כבוד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬גם לדעתנו טוב להקדים להניח‬ ‫כיפה על ראש הילד מיד בגיל שאינו זורק‬ ‫הכיפה‪ ,‬מעל ראשו‪.‬‬

‫ז‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫סמוכין לזה אמרתי להעתיק לו מש"כ‬ ‫ק"ז מרן החתם סופר זצ"ל בחת"ס עה"ת‬ ‫פ' שלח על הפסוק מראשית עריסותכם‪,‬‬ ‫היינו מראשית עריסותכם יהיו מרימים‬ ‫תרומה לה'‪ ,‬כשהם עדיין קטנים מוטלים‬ ‫בעריסה ירימו תרומה עד שיהי' ככה‬ ‫לדורותיכם הכל טוב ומוטב‪.‬‬

‫תורה‬

‫ומה"ט המנהג אצלנו להיזהר מאד מכל‬ ‫אוכל ומשקה שיבוא בפיהם של התינוקות‬ ‫שיהי' בתכלית הכשרות‪ ,‬וכן ליטול ידיהם‬ ‫של התינוקות המוטלות בעריסה כל בוקר‪.‬‬ ‫כ"ד ידידו‬ ‫מחו' מוקירו ומכבדו‬

‫ילקוט הרועים‬

‫ח‬

‫דברי אגדה‬ ‫תמים היה בדורותיו‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה‬ ‫בדורותיו (ו' ט')‪.‬‬ ‫יש לפרש מילת תמים על פי דרכו של הרמב"ן‬ ‫ז"ל‪ ,‬שלשון תמים מורה שלא להשכיל על דרכי‬ ‫ה'‪ ,‬אלא להיות כאיש תם שאינו יודע ומבין שום‬ ‫דבר‪ ,‬וכמו שבדורנו בעו"ה‪ ,‬מי שהולך בדרכי ה'‬ ‫שהלכו אבותינו נחשב בעיניהם כשוטה‪ ,‬כן היה‬ ‫נחשב אז נח בדורו‪.‬‬ ‫חת"ס עה"ת רמ"ז א' ד"ה אלה‬

‫אם מה שלא יקבלו פוטר מתוכחה‬ ‫בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור‬ ‫הזה (ז' א')‪.‬‬ ‫הנה חז"ל העירו על כך שנח לא הוכיח את‬ ‫בני דורו‪ .‬ובאמת שהיה לנח טענה כי גלוי וידוע‬ ‫לפני הקב"ה שאף אם היה מוכיח לא היו מקבלים‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫אלא שהגמרא במסכת שבת מביאה את‬ ‫טענת מידת הדין‪ ,‬שלמרות שכלפי מעלה ידוע‬ ‫שלא היו הרשעים מקבלים התוכחה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫בהיות ולאדם עצמו אין הדבר ידוע‪ ,‬לכן אין אדם‬ ‫יכול לפטור עצמו מחובת תוכחה בטענה זו‪.‬‬ ‫והנה כל זה הוא רק לאחר מתן תורה שנצטוו‬ ‫ישראל הוכח תוכיח‪ ,‬ואז הטענה היא שמאחר‬ ‫והוא חייב להוכיח‪ ,‬שוב אין הוא יכול להשתמט‬ ‫מן המצוה בטענה זו‪ ,‬אולם קודם מתן תורה‪ ,‬אזי‬ ‫היה נח יכול לטעון כן‪.‬‬

‫וזהו שאמר הקב"ה לנח‪ ,‬בא אל התיבה כי‬ ‫אותך ראיתי צדיק לפני‪ ,‬כלומר שלפני גלוי וידוע‬ ‫שהנך צדיק‪ ,‬מאחר שאני יודע שלא היו מקבלים‬ ‫ממך התוכחה‪ ,‬וכל זה הוא רק ‘בדור הזה'‪ ,‬אבל‬ ‫לא בדור מקבלי התורה‪ ,‬שאצלם כבר לא יועיל‬ ‫טענה זו‪.‬‬ ‫חת"ס ליקוטים ט"ו א' ד"ה בא‬

‫למה אחר את מזונות האריה?‬ ‫וישאר אך נח (ז' כ"ג)‪.‬‬ ‫מדרש אגדה‪ ,‬היה גונח וכוהה דם מטורח‬ ‫הבהמות והחיות‪ .‬ויש אומרים שאיחר מזונות‬ ‫לארי והכישו (רש"י)‪.‬‬ ‫מדוע אכן איחר נח להגיש לאריה את‬ ‫מזונותיו?‬ ‫ויש לבאר לפי מה שכתב האבן עזרא‪" :‬ותועי‬ ‫רוח ישאלו‪ ,‬מה אכל כל עוף דורס‪ ,‬וכל חיה כמו‬ ‫האריה שלא יחיה כי אם מבשר‪ .‬וזאת איננה‬ ‫שאלה‪ ,‬כי מי שלא ימצא בשר יאכל העשב ופרי‬ ‫העץ כאשר ירעב"‪.‬‬ ‫אולם באמת יש לומר שבזמן המבול שינה‬ ‫הקב"ה את טבעם של בעלי החיים‪ ,‬כך שכולם‬ ‫יסתפקו בעשב ופרי‪ ,‬וזה יהיה מאכלם אף טרם‬ ‫ירעבו‪.‬‬ ‫ויש לומר שנח לא ידע כי נשתנה טבעם‬ ‫של החיות‪ ,‬והיה בטוח בלבו כי האריה לא ירצה‬ ‫לאכול מאומה מלבד בשר‪ ,‬לכך אחר את מזונותיו‬ ‫של האריה כדי להרעיבו‪ ,‬ואז יבא מרצונו לאכול‬ ‫עשבי השדה‪.‬‬ ‫ומשום כך יצא שאחר את מזונותיו של‬ ‫האריה ללא סבה מוצדקת‪ ,‬ולכן הכישו האריה‪.‬‬ ‫תו"מ כ"ט ב' ד"ה וישאר‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫שתי שבועות למה?‬

‫הקשת ‪ -‬אות או טבע?‬

‫ויאמר ה' אל לבו לא אוסף לקלל עוד את‬ ‫האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע‬ ‫מנעריו ולא אוסף עוד להכות את כל חי כאשר‬ ‫עשיתי (ח' כ"א)‪.‬‬

‫את קשתי נתתי בענן (ט' י"ג)‪.‬‬

‫לא אוסף‪ ,‬ולא אוסף ‪ -‬כפל הדבר לשבועה‪,‬‬ ‫הוא שכתוב (ישעי' נ"ד ט') אשר נשבעתי מעבור‬ ‫מי נח‪ ,‬ולא מצינו בה שבועה אלא זו שכפל דבריו‬ ‫והיא שבועה (רש"י)‪.‬‬ ‫ויש להבין מדוע לאחר שנשבע הקב"ה שלא‬ ‫יביא מבול על הארץ היה צריך לשבועה נוספת‬ ‫לנח עצמו‪ ,‬וכמו שאיתא ברש"י (ט' ט')‪" :‬שהיה נח‬ ‫דואג לעסוק בפריה ורביה עד שהבטיחו הקדוש‬ ‫ברוך הוא שלא לשחת את העולם עוד‪ ,,‬והרי כבר‬ ‫נשבע הקב"ה מקודם שלא יביא עוד מבול‪.‬‬ ‫אלא שבמסכת בבא בתרא מובא שרבה בר‬ ‫בר חנה היה סבור שהקב"ה רוצה להתיר את‬ ‫שבועת נח ולהביא מבול על הארץ‪ .‬והמשנה‬ ‫למלך (שבועות פ"ו ה"ז) תמה איך היה סבור‬ ‫שהקב"ה רוצה להתיר שבועת המבול‪ ,‬והלא‬ ‫ההלכה היא שנשבע לתועלת חבירו אין מתירין‬ ‫לו אלא מרצונו‪ ,‬והכא הלא הקב"ה נשבע לתועלת‬ ‫נח‪ ,‬ואם כן אי אפשר להתיר אלא מרצונו‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דלכאורה מאחר שנח מת ונסתלק‬ ‫מן העולם‪ ,‬אם כן שוב אפשר להתיר אף שלא‬ ‫בפניו‪.‬‬ ‫ואולי לכן היה נח ירא שמא לאחר שימות‬ ‫יתיר הקב"ה את שבותו‪ ,‬ששוב יכול להתיר אף‬ ‫שלא בפניו‪.‬‬ ‫ולכך חזר הקב"ה ונשבע לנח ולזרעו אחריו‪,‬‬ ‫שהיכן שמוזכרים יורשיו ובאי כוחו‪ ,‬שוב אי‬ ‫אפשר להתיר רק בפניהם‪.‬‬ ‫חת"ס עה"ת ל"ב א' ד"ה ויאמר‬

‫בעניין הקשת כבר עמדו בו גדולי המחקרים‬ ‫כי הוא טבעיי‪ ,‬ואיזה אות יש בו‪ ,‬ואם תאמר‬ ‫שנתחדש כן מימי המבול ולהלן‪ ,‬הלא זה אי‬ ‫אפשר‪ ,‬כי אין כל חדש תחת השמש‪.‬‬ ‫והנה חז"ל בפרקי אבות (פ"ה ו') ישבו‬ ‫הקושיא הזאת במתק לשונם‪ ,‬באמרם עשרה‬ ‫דברים נבראו בין השמשות‪ ,‬ואחר מהם הקשת‪,‬‬ ‫הנה יחסו כל אלו הדברים שהמה בריה חדשה‬ ‫כמו המן והמטה והקשת תחת שם ערב שבת‬ ‫בין השמשות‪ ,‬כלומר שהוא תלוי באויר כמו בין‬ ‫השמשות שהוא זמן הממוצע‪.‬‬ ‫כן היו הדברים האלו‪ ,‬נבראים ותלויים‬ ‫ועומדים עד שיבוא הזמן הראוי להם‪.‬‬ ‫ומעתה לפי זה‪ ,‬בהקשת לא היה בטבע‪ ,‬זולת‬ ‫בכח ההיולי קודם המבול‪ ,‬ונתחדש ויצא מכח אל‬ ‫הפועל אחר המבול‪.‬‬ ‫והנה ר' סעדיה גאון מובא בדרשות הר"ן‬ ‫כתב‪ ,‬אשר יען הקשת הוא ניצוץ השמש המבדיל‬ ‫ועובר ומזהיר בתוך הענן‪ ,‬ומעתה הוא הוא‬ ‫בעצמו בטבע מעכב את המבול‪ ,‬והוא יען אשר‬ ‫בכח השמש להבדיל את הענן‪ ,‬לא יוגברו בטבע‬ ‫כח של התחתונים שהמה המים לשלוט ולכסות‬ ‫הארץ להיות המים למבול‪.‬‬ ‫אבל טרם המבול היה הכח יותר בתחתונים‬ ‫מבעליונים‪ ,‬כי העליונים נבראו לשמש את‬ ‫התחתונים‪ ,‬וכאשר גברו יסודות התחתונים‬ ‫נעשה המבול‪ .‬ולזאת הבטיח הקב"ה שישלוטו‬ ‫העליונים על התחתונים‪ ,‬ויהיה כח בשמש‬ ‫להזהיר בתוך הענן ולעשות קשת‪ ,‬אשר לא היה‬ ‫קודם המבול‪ ,‬שגברו תמיד התחתונים‪ ,‬ומעתה‬

‫ט‬

‫ילקוט הרועים‬

‫י‬

‫כיון שמעתה יהיה כח בעליונים לעשות קשת‪,‬‬ ‫שוב יגבור תמיד כח השמש על הענן‪ ,‬ולא יהיה‬ ‫המבול בטבע‪.‬‬ ‫והקשת הוא סימן תגבורת כח השמש‬ ‫על הענן‪ ,‬שהוא תגבורת יסוד העליון על יסוד‬ ‫התחתון‪.‬‬ ‫חת"ס החדש עמ' י"א‬

‫אמרות טהורות‬ ‫שכר על השתיקה‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה‬ ‫בדורותיו (ו' ט')‪.‬‬ ‫בכפל הלשון נח נח ב' פעמים‪ ,‬גם בטעם‬ ‫מפסיק בין מילת צדיק לתמים‪.‬‬ ‫יש לרמז‪ ,‬כי בדור שכולו חייב שונאין מאד‬ ‫את הצדיק‪ ,‬כמו שנאמר צופה רשע לצדיק‬ ‫ומבקש להמיתו‪ ,‬שכל כך שונא הרשע אותו עד‬ ‫שמבקש המיתו‪ .‬ובדור חצוף כזה‪ ,‬גם מי שאינו‬ ‫אוהב את הצדיק‪ ,‬אבל על כל פנים אינו מבקש‬ ‫רעתו ‪ -‬ראוי שיקבל שכר על שתיקתו וכו'‪.‬‬ ‫והנה על אחת כמה וכמה בדור המבול שהיה‬ ‫דור חייב מאד מלא רשע‪ ,‬הלא וודאי מי ששתק‬ ‫ונתן מנוחה ונח לצדיק ראוי שיהיה לו שכר‪.‬‬ ‫וזה שרמז הכתוב‪ ,‬אלה תולדות נח‪ ,‬כך היו‬ ‫מאורעתיו של נח‪ ,‬שדורו היה רע כל כך‪ ,‬נח איש‬ ‫צדיק‪ ,‬כי מי שנתן נח ומנוחה לאיש צדיק‪ ,‬כבר‬ ‫היה נחשב לתמים בדורותיו‪.‬‬ ‫תו"מ כ"ב א' ד"ה אלה‬

‫עוצם נסיונותיו של נח‬ ‫תמים היה בדורותיו (ו' ט')‪.‬‬ ‫יש מרבותינו דורשים אותו לשבח‪ ,‬כל שכן‬ ‫שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר‪ ,‬ויש‬ ‫שדורשים אותו לגנאי‪ ,‬לפי דורו היה צדיק‪ ,‬ואלו‬ ‫היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום‬ ‫(רש"י)‪.‬‬ ‫לכאורה איך שייך לשקול מעשה הצדיק‬ ‫במאזנים נגד מעשי הרשע‪ ,‬הלא הקב"ה מפלס‬ ‫כל איש לפי מעשיו ולא לפי מעשה אחרים?‬ ‫אבל באמת כך הוא דרך ה'‪ ,‬פעמים אף‬ ‫שמצד מעשיו אינו ראוי לחשב לצדיק גמור‪,‬‬ ‫מכל מקום אם היה לו במעשיו הטובים נסיון‬ ‫ועומד בנסיון‪ ,‬אז יגדל מעשה הקטן הלזה בעיני‬ ‫ה' ויחשב לו לצדקה גמורה‪.‬‬ ‫והנה נח כל בני דורו היו מלעיגים עליו ועל‬ ‫מעשיו‪ ,‬ראו שוטה זה עושה תיבה ואומר שיבוא‬ ‫מבול לעולם וכו'‪.‬‬ ‫והקב"ה לא אמר לו הזמן מתי יבא המבול‪,‬‬ ‫אלא כל יום ויום היה חושב בעצמו עכשיו הוא‬ ‫הזמן‪ ,‬וכן אמר לבני דורו גם כן מאה ועשרים שנה‬ ‫בתמידות שיבוא מבול לעולם‪ ,‬והיה זה נסיון גדול‬ ‫לנח‪ ,‬והיה נחשב בעיניהם ללעג ולקלס‪ ,‬גם מצד‬ ‫פרישות מדרכיהם היה נחשב בעיניהם כשוטה‪,‬‬ ‫ועל ידי הנסיון הזה נחשבו מעשיו לפני הקב"ה‬ ‫אפילו אינם מעשים גדולים למעשה צדיקים‬ ‫גדולים וכו'‪.‬‬ ‫וזה היה גם כן הסיבה שלא רצה לכנוס אל‬ ‫התיבה בתחילה קודם מי המבול‪ ,‬משום דהיה‬ ‫רואה כל זמן רב ההוא שהתחיל הגשם לירד‬ ‫ואחר כך פסק‪ ,‬וכמעט שהיה מתיירא שאם יכנס‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫ויסגור עצמו בתיבה יפסוק הגשם‪ ,‬ושוב לא יוכל‬ ‫לסבול הלעג הגדול של בני דורו וכו'‪.‬‬ ‫חת"ס עה"ת רמ"ז א' ד"ה אלה‬

‫אי‬

‫הלכה למשה‬

‫גם הצדיק כשהוא לבד יכול להכשל‬ ‫ויחל נח איש האדמה (ט' כ')‪.‬‬ ‫רמב"ן כתב שבזה תוכחה גדולה שאדם גדול‬ ‫שבזכותו המליט את כל העולם כולו‪ ,‬גם אותו‬ ‫החטיא היין והביא אותו לידי בזיון וקללת זרעו‪.‬‬ ‫ואמרתי גם אני אלך בעקביו‪ .‬כי הנה בספר‬ ‫חובות הלבבות חולק עם כל חכמי הפילוסופיה‪,‬‬ ‫שהם סוברים כי התבודדות הגוף המעולה הוא‬ ‫כאשר יהיה בדד ממש‪ ,‬ויתקשר רוחו ונפשו‬ ‫לאלוקיו‪ ,‬וישעבד לבו אליו ית'‪ .‬והוא כתב‪ ,‬כי‬ ‫עיקר ההתבודדות הנה היא‪ ,‬אפילו אם תהיה‬ ‫עדה גדולה קדושה אשר יחד כולם בכוונה‬ ‫אחת להבורא ית'‪ ,‬אזי יהיה זה יותר חשוב מכל‬ ‫התבודדות שבעולם‪.‬‬ ‫ואומר בזה פירוש הכתוב הנה מה טוב ומה‬ ‫נעים שבת אחים גם יחד‪ ,‬מילת יחד תתפרש‬ ‫מעניין ייחוד‪ ,‬שיהיו יושבים כולם יחד וכל אחד‬ ‫בייחוד‪ ,‬היינו בבדידות‪ ,‬וזאת המדה המעולה‪,‬‬ ‫ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם אנשים‬ ‫יחדיו‪.‬‬ ‫והנה נח כאשר היה בתוך דורו והשלים‬ ‫עמהם‪ ,‬ומכל מקום התבודד נפשו לה' והיה צדיק‬ ‫תמים‪ ,‬וזהו שאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני‬ ‫בדור הזה‪ .‬ואחר כך כשמת כל הדור ההוא והיה‬ ‫בודד ממש ומכל מקום חטא‪ ,‬הרי נראה בעין כמו‬ ‫שכתב בחובות הלבבות הנ"ל‪.‬‬ ‫תו"מ ל"ב ב' ד"ה ויחל‬

‫אבר מן החי לבן נח‬ ‫אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (ט' ד')‪.‬‬ ‫בן נח חייב על אבר מן החי‪ ,‬ועל בשר מן החי‬ ‫בכל שהוא‪ ,‬שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל‬ ‫בלבד‪ ,‬ומותר הוא בדם מן החי (רמב"ם הלכות מלכים‬ ‫פ"ט ה"י)‪.‬‬ ‫כותב החתם סופר‪ :‬שמעתי קושיא ממורי‬ ‫ורבי הגאון מו"ה נתן אדלר זצ"ל‪ ,‬שהקשה לו‬ ‫הגאון שאגת אריה בעברו דרך פפד"מ‪ ,‬דבשלמא‬ ‫אצל ישראל איכא נפקא מינה בין איסור אבר מן‬ ‫חי לבשר מן החי‪ ,‬דכזית בשר מן החי חייבים אף‬ ‫כאשר אינו אבר שלם‪ ,‬אולם אין גידין ועצמות‬ ‫מצטרפין לכזית‪ ,‬ואילו אבר מן החי הוא רק באבר‬ ‫שלם אולם גידין ועצמות מצטרפין לכזית‪ .‬אולם‬ ‫בן נח דלית ליה שיעורין‪ ,‬אם כן אף על כל שהוא‬ ‫בשר מן החי נהרג‪ ,‬ומה בין אבר לבשר‪ ,‬ולמה‬ ‫הוצרך הרמב"ם לומר שבן נח מצווה על אבר ועל‬ ‫בשר‪.‬‬ ‫[קושיא זו כנראה שהייתה חביבה על הגאון בעל‬ ‫שאגת אריה‪ ,‬שכן הרצה אותה גם בעברו במקום הגאון‬ ‫בעל פני אריה‪ ,‬וכמו שכותב בספרו שו"ת פני אריה סי'‬ ‫ע"ד‪" :‬מאי דאקשי לן הגאון בעל שאגת אריה זצ"ל‬ ‫בעברו עלינו בשנת כוש"ר (תקכ"ו) וכו'"]‪.‬‬

‫החתם סופר מתרץ‪ ,‬שנפק"מ בזה לפי מה‬ ‫שכתבו התוס' במסכת סנהדרין‪ ,‬שגם אצל בן‬ ‫נח אמרינן וחי בהם ולא שימות בהם‪ ,‬ולכן בעת‬ ‫פיקוח נפש מותר לו לאכול דבר איסור‪ ,‬ואם כן‬

‫בי‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫שייך ביה האי כללא דמאכילין אותו הקל הקל‪,‬‬ ‫שצריך לאכול מה שהוא איסור יותר קל‪.‬‬ ‫ולכך‪ ,‬אם אוכל קצת בשר מאבר שנחתך‬ ‫שלם מהבהמה אית ביה ב' אסורים‪ ,‬הן משום‬ ‫אבר מן החי והן משום בשר מן החי‪ ,‬מה שאין‬ ‫כן כשאוכל קצת בשר שנחתך ואינו אבר שלם‪,‬‬ ‫בכהאי גוונא ליכא ביה אלא חד איסור‪.‬‬ ‫ונמצא שכשהוא מסוכן ורפואתו על ידי‬ ‫בשר‪ ,‬ויש לפניו בשר מן החי ואבר מן החי‪ ,‬ושביק‬ ‫בשר מן החי ומרפא עצמו באבר מן החי נהרג‬ ‫עליו‪ ,‬דאיסור בשר מן החי הותר לו לרפואתו‪ ,‬ולא‬ ‫אבר מן החי‪.‬‬ ‫עוד י"ל‪ ,‬דאכילה דכולהו קראי דכל מקום‬ ‫בכזית‪ ,‬והיינו אכילה של תורה‪ ,‬ואין אחד יוצא‬ ‫מן הכלל‪ ,‬ואם כן תו לא קשה מידי‪ ,‬דלפי זה גם‬ ‫בבני נח‪ ,‬אע"ג דלא ניתן להם שיעורין‪ ,‬מכל מקום‬ ‫אכילה דקרא כזית הוא‪ ,‬דבציר מהכי לא נקרא‬ ‫אכילה גבי רחמנא‪.‬‬ ‫שו"ת יו"ד סי' ע'‪ ,‬או"ח סי' ק"מ‬

‫פרפראות לתורה‬ ‫מעלת עצם הלוז על‬ ‫פני שאר עצמות‬ ‫וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם‬ ‫עד בהמה וגו' (ז' כ"ג)‪.‬‬ ‫מעשה שהיה בשנת תקע"ד לפ"ק‪ ,‬בכהן‬ ‫שנכנס לחצרו של גוי‪ ,‬ומצא שם מצבת אבן‬ ‫מושכבת על פניה טמונה בקרקעית החצר‪ ,‬אותו‬ ‫כהן הפכה על גבה ומצא כתוב עליה‪ :‬פה נטמן‬

‫איש הגון ר' זכרי בן ר' ידידיה נפטר בערב יום‬ ‫הכפורים קנ"ט לפ"ק‪ .‬כלומר‪ ,‬כבר חלפו למעלה‬ ‫מתט"ו שנים מעת פטירתו של אותו ר' זכריה‪,‬‬ ‫והנכרי בעל החצר אמר שמקובל הוא מאבותיו‬ ‫מעולם שהיה שם ובסביבותיו בית קברות של‬ ‫ישראל‪ ,‬והנכרי הזה מהימן הוא לאותו כהן‪ ,‬אך‬ ‫גם אנו מקובלים שהגלילות ההוא נתיישבה‬ ‫מחדש‪ ,‬ואין לישראל שם מאה שנים לכל היותר‪,‬‬ ‫ועתה מה יהיה דין הכהנים או הכהן הזה המאמין‬ ‫ליה להגוי‪.‬‬ ‫החתם סופר דן בשאלה זו מכמה צדדים‪,‬‬ ‫וחד מהספקות הוא שמא במשך השנים נרקבו‬ ‫העצמות‪ ,‬ושוב אין חשש טומאת כהנים‪.‬‬ ‫והוא מבהיר‪ ,‬כי אמנם מקובלים אנחנו שכל‬ ‫עצמות שבאדם נרקבים ונימוחים‪ ,‬כמבואר‬ ‫במדרשים ומייתי בספר מטה משה בהלכות‬ ‫הבדלה בשם ויקרא רבה וס' הזוהר‪ ,‬ומייתי‬ ‫ליה בקיצור בספר אלי' רבה באו"ח סי' ש' דכל‬ ‫העצמות נמוחים חוץ מעצם קטן הנקרא לוז או‬ ‫נסכוי המוזכר גם שם בט"ז סוף הסימן ע"ש‪.‬‬ ‫ואם כן לאחר זמן רב כל כך שוב אין לחשוש‬ ‫לטומאה על ידי עצמות הנפטר‪ ,‬מאחר שבודאי‬ ‫הרקיבו‪ ,‬וכל החשש הוא רק משום אותו עצם‬ ‫קטן נסכוי הנ"ל‪ ,‬שמא יאהיל עליה הכהן‪ .‬אולם‬ ‫מכיון שעצם זו אין בה שיעור שעורה הנצרך‬ ‫לטומאת אהל‪ ,‬אם כן תו ליכא למיחש למידי‪.‬‬ ‫ולכן למרות שבמסכת זבחים (קי"ג ע"א) חששו‬ ‫חז"ל לטומאה משום עצמות מתי מבול וכו'‪ ,‬ועל‬ ‫אף שכבר עברו שנים רבות ממיתתם‪ ,‬ובודאי‬ ‫נרקבו עצמותיהם‪ ,‬מכל מקום חשש חז"ל הוא‬ ‫משום עצם נסכוי הנ"ל‪ ,‬שלמרות שכאמור אינה‬ ‫מטמאה באהל משום שהיא פחותה משעורה‪,‬‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫מכל מקום חששו חז"ל לטומאת היסט שמטמא‬ ‫אף פחות משיעור זה‪.‬‬ ‫אלא שכל חשש זה הוא רק על אותם מתים‬ ‫של ימי המבול וכדו'‪ ,‬אולם בימינו שקוברים‬ ‫בעומק‪ ,‬שוב אין חשש לטומאת היסט‪ ,‬וכל‬ ‫החשש הוא רק לטומאת אהל‪ ,‬ועצם קטנה כגון‬ ‫זו אינה מטמאה באהל‪.‬‬ ‫ראיה שכל העצמות נרקבים‪ .‬החתם סופר‬ ‫כותב שברור שכל העצמות נמחים ונרקבים‪,‬‬ ‫שאם לא כן מה מעלתה של עצם הנסכוי שאינה‬ ‫נימוחה‪ ,‬אלא ברור שכל העצמות מלבדה כולם‬ ‫נמחים ונרקבים‪.‬‬ ‫ולכן מסיק החתם סופר‪ ,‬לעניין השאלה‬ ‫באותו קבר עתיק‪ ,‬שמסברא יש לומר שבאורך‬ ‫הימים תט"ו שנים בודאי כבר נימוחו ונאבדו‪,‬‬ ‫ומידי ספיקא לא נפקא‪ ,‬וכיון שיש מקום לתלות‬ ‫י"ל להקל בטהרה‪.‬‬ ‫אלא שהחתם סופר חוזר בו מדבריו אלו‪.‬‬ ‫ראשית כל‪ ,‬אם הראיה היא מכך שיש מעלה‬ ‫יתירה לעצם נסכוי על פני שאר העצמות‪ ,‬הנה‬ ‫ראיה זו יש לדחות‪ ,‬מאחר ובחז"ל במסכת שבת‬ ‫(קנ"ב ע"ב) מבואר שרגע אחד קודם תחיית המתים‬ ‫נרקבים העצמות בכדי לקיים אל עפר תשוב‪.‬‬ ‫ואם כן יש לומר שאז רק שאר העצמות נרקבים‪,‬‬ ‫מלבד עצם הנסכוי שאף אז אינה נרקבת‪.‬‬ ‫[מעניין לשון קדשו של מרן זי"ע בדרושים ואגדות‬ ‫(קכ"ו ב' ד"ה מסכת) אשר כנראה מיוסדים על דברי ש"ס‬ ‫שבת הנ"ל‪ ,‬וזל"ק‪" :‬שאנו מאמינים שכל הצדיקים אינם‬ ‫מתים ממש עד שעה אחת קודם תחיית המתים"]‪.‬‬

‫ויותר מכך החתם סופר מביא שלשה ראיות‬ ‫לסתור‪ ,‬שלשה מקומות בהם מצינו כי היו עצמות‬ ‫שנשארו זמן רב לאחר מיתה‪.‬‬

‫א‪ .‬חז"ל מספרים במסכת נדה שבימי רבי‬ ‫יהושע בן חנניה מצאו בור גדול מלא עצמות‪,‬‬ ‫ואמרו שהוא הבור מילא ישמעאל בן נתניה‬ ‫חללים בימי גדליה בן אחיקם‪.‬‬ ‫גדליה בן אחיקם היה בחורבן בית ראשון‪,‬‬ ‫ואילו רבי יהושע בן חנניה היה בסוף ימי בית שני‪,‬‬ ‫ואם כן היו ביניהם לערך ת"ץ שנה‪ ,‬ובכל זאת היו‬ ‫העצמות קיימים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ראיה נוספת‪ .‬המדרש כותב שמתי‬ ‫יחזקאל דבקעת דורא היו בני אפרים שמיהרו‬ ‫את הקץ‪ ,‬ועדיין היו עצמותיהם קיימות‪ ,‬והיה‬ ‫זה יותר מתתק"ך שנים‪ ,‬תת"ן דארץ ישראל‪,‬‬ ‫ומ' שנה דמדבר‪ ,‬ושלשים שמיהרו את הקץ‪,‬‬ ‫ויחזקאל בגולה ראה אותם‪ ,‬הרי יותר מתתק"ך‬ ‫שנים ועדיין קיימות‪.‬‬ ‫ושלישית עולה על כולן‪ ,‬חז"ל אמרו במסכת‬ ‫שבת (קנ"ב ע"ב) שרקב עצמות קנאה‪ ,‬כל שיש בו‬ ‫קנאה עצמותיו מרקיבים‪ ,‬וכל שאין בו קנאה אין‬ ‫עצמותיו מרקיבים‪ ,‬וממילא יש לומר שמעלת‬ ‫הנסכוי על פני שאר העצמות היא שאפילו מי‬ ‫שיש לו קנאה בעצמותיו‪ ,‬וכל עצמותיו ירקבו‪,‬‬ ‫מכל מקום ישאר עצם הנסכוי‪ ,‬אבל מי שאין בו‬ ‫קנאה לא יהיה רקב בעצמותיו כלל‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬מדוע נעמיד את אותו יהודי ר'‬ ‫זכריה בן ר' ידידיה כאחד שהיה מקנא‪ ,‬ונרקבו‬ ‫עצמותיו‪ ,‬אדרבא‪ ,‬נעמידהו בחזקת כשרות שלא‬ ‫היה בו קנאה‪ ,‬ולא נרקבו עצמותיו‪.‬‬ ‫[אגב‪ ,‬בשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' ס"ז ג' תמה‬ ‫על דברי מרן אלו‪ ,‬וכתב שלא שייך בזה לומר חזקת‬ ‫כשרות‪ ,‬מכיון שמה שחז"ל אמרו שמי שאין בו קנאה‬ ‫אין עצמותיו מרקיבין לא אמרו רק על צדיקים מופלגים‪,‬‬ ‫אבל לא להמון עם אפילו הכשרים‪ ,‬שהוא מדריגה גדולה‬ ‫לאדם שלא יהיה בלבו קנאה כל ימי חייו‪ ,‬וחזקת כשרות‬ ‫לא שייך רק שהוא מסתם בני אדם הכשרים‪.‬‬

‫גי‬

‫די‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫והוא ממשיך‪ ,‬שהיה אפשר לומר שכוונת החתם‬ ‫סופר שמה שאמרו חז"ל שמי שיש בו קנאה עצמותיו‬ ‫נרקבים היינו שנשרש ביותר במדה רעה זו‪ ,‬אבל במי‬ ‫שקינא לפעמים וגם הרהר בתשובה על זה שוב הוי נידון‬ ‫כמי שאין בו קנאה‪ ,‬ואם כן שייך בזה חזקת כשרות‪,‬‬ ‫אולם המנחת אלעזר דחה פירוש זה‪ ,‬ויעויי"ש מה‬ ‫שהאריך בזה]‪.‬‬

‫מת בערב יום הכיפורים אם הוא צדיק‪.‬‬ ‫החתם סופר מעיר שהיה מקום שלא לדון את‬ ‫אותו ר' זכריה כצדיק‪ ,‬מאחר וככתוב על גבי‬ ‫המצבה הוא מת בערב יום הכיפורים‪ ,‬וחז"ל‬ ‫במסכת כתובות אמרו שמי שמת בערב יום‬ ‫הכיפורים הרי זה סימן רע לו‪ .‬אולם מכל מקום‬

‫הכלל הוא שאין למדין מדברי אגדה כאלו לזכות‬ ‫ולא לחובה‪.‬‬ ‫מניין לנו שקבור שם מת‪ .‬החתם סופר מעלה‬ ‫סברא מעניינת להתיר לכהנים להכנס‪ ,‬דאיכא‬ ‫למימר שלא היה כאן טומאה מעולם‪ ,‬רק פה היה‬ ‫מקום דירת האיש מסתת האבנים והוצב מצבות‬ ‫להכינם למקום הקברות שהיה במקום אחר‪,‬‬ ‫ואפילו נימא שהיה שם בסמוך קברות ממש‪,‬‬ ‫מ"מ י"ל שזה החצר היה חצר בית הקברות‪,‬‬ ‫ושם הועמד האבן כדרך בחצר שלפני הקברות‬ ‫עד הביאוהו למקומו‪ ,‬ולא הספיקו להעמידו עד‬ ‫שנטרפה השעה‪ ,‬והכל בחזקת טהרה‪.‬‬ ‫שו"ת יו"ד סי' של"ז‬

‫הטעם שבימים עברו חיו מאות שנים‬ ‫ביארו החוקרים טעם התקצר שנותינו עד שבעים ושמונים שנים‪ .‬משום שאמר‬ ‫שלמה המלך ע"ה (קהלת ג' י"א) גם העולם נתן בלבם וגו'‪ ,‬ביאור העניין‪ ,‬כי לא חפץ‬ ‫הקב"ה שימצא האדם מה לפנים ומה לאחור‪ ,‬כי לא לטובה יהיה לנו‪ ,‬על כן נתן עסקי‬ ‫העולם בלבנו שלא נשיג יותר וכו'‪.‬‬ ‫ואמרו החוקרים הנ"ל כי יודע ה' אחר שהאריכו דורות הראשונים כל כך ימים וחברו‬ ‫לנו ספרים הרבה בחכמות הרבה‪ ,‬ותקנו זיון העולם הזה‪ ,‬שוב די לנו עתה בשבעים‬ ‫ושמונים שנה להשיג תכלית ההשגה מה שמותר להשיג‪.‬‬ ‫דרשות רכ"ה ד' ד"ה ואמר‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫ילקוט הרועים‬

‫וט‬

‫הנכבדים‬ ‫יעמדו על הברכה‬ ‫ואלה‬ ‫שבועותידידינו תורה‬ ‫דברי‬ ‫שהרימו תרומתם קודש להוצאת הגליון‬ ‫הר"ר אברהם נאה הי"ו – בני ברק‬ ‫לרגל החלאקה לבנו יצחק דוד ני"ו‬ ‫במז"ט‬ ‫הר"ר אברהם יעקב קליין הי"ו ‪ -‬ביתר‬ ‫לרגל הכנס בנו שרגא פייבל ני"ו‬ ‫בעול תורה ומצוות‬ ‫הר"ר שרגא מנחם ב"ר ירמי' קרייזמן הי"ו – אלעד‬ ‫לרגל הכנס בנו משה ני"ו‬ ‫בעול תורה ומצוות‬ ‫משפחת אבלס הי"ו‬ ‫לע"נ אמם מרת בריינדל ב"ר יהושע ע"ה‬ ‫נלב"ע ב' חשון‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הר"ר פנחס יהודה ראב הי"ו – בני ברק‬ ‫לע"נ אביו הר"ר שלום שמחה ב"ר פנחס ז"ל‬ ‫נלב"ע ג' חשון תשנ"ד‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫יו"ל ע"י‬

‫מכון להוצאת דברות קודש‬ ‫ערלוי‬ ‫ת‪.‬ד‪ 8143 .‬ירושלים‪ ,‬טל‪052-7635005 :‬‬