Divrei Torah Leparasha Gadol Ekev 2009

‫בס"ד‬

‫¼¾"‪ ³¾þõ š‬עקב‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫אבות פ"ד‬ ‫י"ז מנ"א תשס"ט לפ"ק‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪8:47 8:25‬‬ ‫‪6:55‬‬ ‫‪8:44 8:22‬‬ ‫‪7:10‬‬ ‫‪8:47 8:25‬‬ ‫‪7:03‬‬ ‫‪8:45 8:23‬‬ ‫‪7:11‬‬ ‫‪8:46 8:24‬‬ ‫‪6:54‬‬

‫והיה עקב תשמעו את המשפטי האלה ושמרת ועשית אות וגו'‪ .‬ברו תהיה מכל העמי‪) .‬ז‪ ,‬יד(‬ ‫)ז‪ ,‬יב‪-‬יג( קשה האי קאמר הכתוב שבזכות המצוה יתבר האד בברכה‬ ‫בפרי בטנו ובדגנו וכל רכושו‪ ,‬והלא אמרו רז"ל )קידושי לט‪ (:‬שכר מצווה‬ ‫בהאי עלמא ליכא‪ ,‬ונראה דהנה איתא )אבות פ"ד( ששכר מצוה‬ ‫מצוה‪.‬וביאר הרע"ב שהשמחה שהאד שמח בעת עשיית המצוה‪ ,‬זה נחשב‬ ‫לו למצווה בפני עצמה והוא מקבל שכר ג על שמחה של מצוה זו‪ .‬ונראה‬ ‫דעל השמחה של מצוה שפיר מקבל האד שכר בעוה"ז‪ ,‬דבשלמא על‬ ‫המצווה גופה שמצווה הקב"ה‪ ,‬כבר התנה הכתוב בפרשת ואתחנ ושמרת‬ ‫את המצוה וגו' היו לעשות‪ ,‬ופירש רש"י ולמחר לעוה"ב ליטול שכר‪,‬‬ ‫אבל השמחה של מצוה שהאד מוסי! מדיליה ואינה אחת מתרי"ג‬ ‫המצות‪ ,‬על זה לא נאמר היו לעשות‪ ,‬ולכ מקבל שכר על זה בעוה"ז‪.‬‬ ‫והנה אמרו רז"ל )ב"ד מב‪ ,‬ג( אי והיה אלא לשו שמחה‪ .‬וזה שאמר‬ ‫הכתוב‪ ,‬והיה עקב תשמעו‪ ,‬היינו שמתו שמחה תשמעו‪ ,‬את המשפטי‬ ‫האלה ושמרת ועשית אות‪ ,‬בזכות זה ושמר וגו' ותתברכו בכל מילי‬ ‫)הרה"ק ר' אליעזר מדזיקוב זי"ע(‬ ‫דמיטב א! בהאי עלמא‪.‬‬

‫והיה עקב תשמעו וגו' ושמר ה' אלקי ל את הברית ואת החסד וגו'‪.‬‬ ‫)ז‪ ,‬יב( הכלל הוא‪ ,‬דבאמת מה שהקב"ה נות שכר בעד המצוה‪ ,‬זה הפחות‬ ‫שבתענוגי‪ ,‬והתענוג העיקר והשכר הוא המצוה גופא‪ ,‬מה שאד עושה‬ ‫נחת רוח ליוצרו ועושה רצונו ומקיי מצותו‪ ,‬כמו שאמר התנא )אבות ד‪ ,‬ב(‬ ‫'שכר מצוה – מצוה'‪ ,‬דגופא של מצוה הוא התענוג והשכר בעד המצוה‪,‬‬ ‫ומה שהקב"ה משל השכר לעול הבא‪ ,‬הוא פחות שבתענוגי‪ ,‬אבל‬ ‫עיקר התענוג הוא המצוה גופא‪ ,‬מה שהאד עושה רצו הבורא ומשמח‬ ‫כביכול הבורא וכל העולמות‪ .‬וזהו שאמר‪ :‬והיה עקב‪ ,‬זהו העקב וסו! הדבר‪,‬‬ ‫אשר תשמעו‪ ,‬ושמר ה' אלקי ל ‪ ,‬מה שישמור ל את החסד והברית‪,‬‬ ‫ויטיב ל וישל ל שכר‪ ,‬הוא הפחות שבתענוגי‪ ,‬אבל עיקר התענוג הוא‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫עשיית רצו בוראו‪.‬‬

‫והיה עקב וגו' ושמר הק אלוקי ל את הברית ואת החסד‪) .‬ג‪ ,‬יב(‬ ‫הלשו "ושמר" צריכה ביאור‪ ,‬ולכאורה היה לו לכתוב‪' :‬ונת ה' אלקי ל ‬ ‫את הברית ואת החסד‪ .‬אלא בא ללמדנו‪ ,‬כי לא כמדת בשר וד מדת‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כי כשאד משל שכר טוב לפועלו‪ ,‬אז שוב לא איכפת לו א‬ ‫יתקיי השכר ביד פועלו‪ ,‬או יאבד‪ ,‬מאחר שהוא כבר מילא את חובתו‪ ,‬לא‬ ‫כ הקב"ה שמשל שכר לפועליו‪ ,‬ואחר שמשל השכר שומר הוא ומשגיח‬ ‫עליו שג יתקיי ביד האד ולא יפסידו‪ .‬וזוהי הכונה‪" :‬ושמר ה' אלקי ‬ ‫ל את הברית ואת החסד" היינו שישמור על זה שיתקיי ביד ‪) .‬ארו עדות(‬

‫אל תאמר בלבב וגו' בצדקתי הביאני ה' לרשת את האר הזאת‬ ‫וברשעת הגוי האלה ה' מוריש מפני‪ .‬לא בצדקת וביושר לבב‬ ‫אתה בא לרשת את ארצ כי ברשעת הגוי האלה ה' אלקי מוריש‬ ‫מפני‪ .‬וכו'‪) .‬ט‪ ,‬ד‪-‬ה( הקושיא מפורסמת דמעיקרא קאמר "אל תאמר וגו'‬ ‫וברשעת הגוי" וגו'‪ ,‬ואח"כ אמר "כי ברשעת הגוי האלה" וגו'‪ .‬וי"ל על פי‬ ‫אמר ז"ל )סוטה ד(‪ :‬שכל אד שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה‬ ‫זרה‪ ,‬שנאמר )משלי טז‪ ,‬ה( "תועבת ה' כל גבה לב"‪ .‬ולכ אמר‪" :‬אל תאמר‬ ‫בלבב וגו' בצדקתי הביאני" וגו'‪ ,‬שא תאמר כ בלבב ‪ ,‬הרי הנ כעובד‬ ‫עבודה זרה ח"ו‪ ,‬ושוב אי חילוק בינ ובי רשעת הגוי האלה‪ ,‬על כ לא‬ ‫תוכל עוד לומר "וברשעת הגוי האלה ה' מוריש מפני "‪ .‬וכא לא אמר‬ ‫"ה' אלקי "‪ ,‬כי באופ זה אי ש ה' נקרא עלי ח"ו‪ ,‬על דר "אי אני והוא‬ ‫יכולי לדור במדור אחר" )סוטה ח‪ (.‬ושוב אמר‪" :‬לא בצדקת וביושר לבב ‬ ‫אתה בא לרשת" וגו'‪ ,‬וכיו שאי אתה מחשיב את עצמ בלב ‪ ,‬שפיר אמר‬ ‫"כי ברשעת הגוי האלה ה' אלקי מוריש מפני "‪ ,‬שהש נקרא עלי ‪,‬‬ ‫)שובע שמחות(‬ ‫ועל דר "ענוה מביאה לידי וכו' רוח הקודש" )ע"ז כ‪.(:‬‬

‫ואהבת וברכ והרבי וגו'‪ .‬ברו תהיה מכל העמי וגו'‪) .‬ז‪ ,‬יג‪-‬יד(‬ ‫איתא במדרש )דב"ר ג‪ ,‬ד(‪" :‬כל מה שישראל אוכלי בעול הזה מכח‬ ‫הברכות שברכ בלע הרשע‪ ,‬אבל ברכות שברכו אות האבות‪,‬‬ ‫משומרי ה לעתיד לבא‪ ,‬שנאמר )פסוק יב( 'ושמא ה' אלקי ל את‬ ‫הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותי "‪ .‬ויש לומר הטע‪ ,‬דהנה‬ ‫האבות הק' היו ממאסי בעוה"ז‪ ,‬וכלל לא היתה נחשבת בעיניה‬ ‫טובת העוה"ז‪ ,‬ולכ לא רצו לבר את ישראל בברכת העוה"ז‪ ,‬כי אי ‬ ‫יברכו בדבר שאינו כלו‪ ,‬על כ ברכו בברכת העוה"ב שהיה עיקר‬ ‫אצל‪ .‬לא כ בלע הרשע‪ ,‬שלא נחשב בעיניו כי א העוה"ז‪ ,‬כדר ‬ ‫הרשעי‪ ,‬ולכ עניני העוה"ז ה מברכת בלע‪ ,‬וברכות האבות‬ ‫משומרות לעתיד לבא‪ .‬זהו שאמר הכתוב‪ :‬ואהב וברכ והרבי " וגו'‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שתהיה לכ טובת העוה"ז‪ ,‬וא תשאל מני לנו כל זה‪ ,‬הלא‬ ‫ברכת האבות היתה רק לעוה"ב‪ ,‬לכ אמר‪" :‬ברו תהיה מכל העמי"‬ ‫רצ"ל‪ ,‬שכל העמי יברכו ‪ ,‬וכל ברכותיה הלא הנה רק בעניני העול‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫)הגה"ק רבי שלמה קלוגער זי"ע(‬

‫בדי הוא שישראל יתברכו בכל הברכות‪ ,‬שהרי קל וחומר היא‪ ,‬א כל‬ ‫העמי שאינ מקיימי מצוות ומעשי טובי נות לה השי"ת צרכיה‬ ‫ומשפיע לה שפע‪ ,‬הרי בוודאי וללא כל ספק שישראל קדושי העושי‬ ‫רצונו של מקו ומקיימי מצוותיו‪ ,‬זכאי ה לכל הברכות והשפעות‬ ‫טובות‪.‬והוא שנאמר‪ :‬ברו תהיה – מקל וחומר מכל העמי‪ ,‬תהיו ראויי‬ ‫)הרה"ק הרבי מלובלי זי"ע(‬ ‫לברכת השי"ת‪.‬‬ ‫והסיר ה' ממ כל חולי וכל מדוי מצרי הרעי אשר ידעת לא ישימ‬ ‫ב וגו'‪) .‬ז‪ ,‬טו( קשה למה הוצר לכתוב ונתנ בכל שונאי ‪ ,‬מה לנו לדעת‬ ‫היכ ישימ‪ ,‬די בזה שיסיר אות מאתנו‪ ,‬ונראה שהכתוב מגלה יסוד גדול‬ ‫בהתנהגות הבורא ב"ה‪ ,‬כי איתא )ברכות ד! ל"ד( שרבי חנינא ב דוסא‬ ‫כשהיה מתפלל על חולה היה אומר אח"כ זה חי וזה מת‪ ,‬וקשה דבשלמא‬ ‫כשאמר זה חי שפיר דמי כדי לבשר לקרובי החולה שיחיה‪ ,‬אבל למה לו‬ ‫לומר זה מת‪ ,‬והלא דיה לצרה בשעתה שיתאבלו כשימות‪ ,‬אול הכוונה‬ ‫דהנה איתא בחז"ל )מו"ק טז‪ (.‬שהקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה‪ ,‬וקשה‬ ‫אי יוכל הצדיק לשנות רצו הבורא ית"ש‪ ,‬א התירו‪ $‬הוא דהנה כתיב‬ ‫)ישעי' מג‪ ,‬ד( ואת אד תחתי ודרשו חז"ל )ברכות סג‪ (:‬אל תקרי אד‬ ‫אלא אדו‪ ,‬וג כתיב )ישעי' מג‪ ,‬ג( נתתי כפר מצרי‪ ,‬והיינו שלפעמי‬ ‫כשגובר מדת הדי על בר ישראל‪ ,‬נות לו השי"ת נפש רשע ופודה בזה‬ ‫נפש הישראלי )עי' זוה"ק ח"א לג‪ ,(.‬והנה כשהתפלל רבי חנינא ב דוסא על‬ ‫חולה שיחיה‪ ,‬היה מוכרח לית מקו למדת הדי לחול‪ ,‬ולזה חיפש איזה‬ ‫רשע שהחולאת תפול עליו‪ ,‬וזה שאמר זה חי וזה מת‪ ,‬כלומר מת תחת‬ ‫החולה שיחיה‪ ,‬ולבחינה זו אמר הכתוב ידבר עמי תחתנו‪ ,‬שתעבור‬ ‫הגזירה הרעה מישראל לעמי‪ ,‬ולכ אמר הכתוב כא‪ ,‬והסיר ה' ממ כל‬ ‫חולי וגו'‪ ,‬וכי תימא אנה תחול הגזירה‪ ,‬לזה אמר ונתנ בכל שונאי ‪ ,‬כי‬ ‫צדיק מצרה נחל‪ $‬ויבא רשע תחתיו‪.‬‬ ‫)הרה"ק רבי מאיר מפרימישלא זי"ע(‬ ‫כי תאמר בלבב רבי הגוי האלה ממני איכה אוכל להוריש לא תירא‬ ‫מה זכור תזכור גו'‪) .‬ז‪ ,‬יז( יש לבאר העני עפ"י רמז דהנה נראה שהרבה‬ ‫פעמי באי לאד מחשבות זרות בתו התפלה המבלבלי את דעתו‬ ‫ומפסידי את כוונתו‪ ,‬א אמר יאמר העובד מה לי לצרה הזאת היה לי‬ ‫לקצר בתפלה מחמת שאני רואה דכל מה שאני מארי יותר בתפלה באי‬ ‫לי מחשבות זרות יותר ויש לי טורח וקושי גדול להתגבר בעצמי ולחזור‬ ‫לכוונת התפלה ונמצא כי אני בעצמי הוא הגור להמחשבות פסולות‬ ‫האלה‪ ,‬ע"ז רמזה לנו התורה הקדושה לבל יפול ח"ו לב העובד עבודת‬ ‫הקודש כי באמת יש דברי בגו‪ .‬דהנה כאשר ישראל מכי עצמו להתפלל‬ ‫באמת בכוונה גדולה ועי"ז בא לו לפעמי מחשבה זרה בתו התפלה‬ ‫כאשר יתאמ‪ $‬עצמו לפרוש הימנה ויחזור לכוונתו נעשה בזה תיקו גדול‬ ‫שמברר בזה הנצוצות הקדושות ומעלה אות לשרש‪.‬‬ ‫דהנה ידוע מספרי הקדושי דכל עיקר עני הגלות הוא כדי לברר‬ ‫הנצוצות הקדושות מבי הקליפות ולהוציא מהשביה כי הנצוצות המה‬ ‫בגלות ונכבשו בי הקליפות וזה נקרא גלות השכינה כידוע וכל עיקר‬ ‫אריכות הגלות הוא עי"ז עד שנוציא בלע מפיה וע"י שאד מתאמ‪$‬‬ ‫עצמו בעבודת השי"ת עי"ז הוא מוציא הנצוצות הקדושות מהשביה ומעלה‬ ‫אות לשרש וממילא יתבטלו הקליפות כי כל עיקר חיות הוא רק הנ"ק‬ ‫וכשיתבטלו לגמרי אזי יהא הגאולה שלמה בבי"א‪ .‬וזהו שיש לרמז‬ ‫במקראי קודש אלה‪ .‬כי תאמר בלבב רבי הגוי האלה ממני‪ .‬הגוי רמז‬ ‫להמחשבות זרות פי' מה שבאי לי מ"ז בתו התפלה הוא ממני דייקא כי‬ ‫אני בעצמי הוא הגור לזה ע"י שאני מארי בתפלה וא"כ‪ .‬איכה אוכל‬ ‫להוריש‪ ,‬כי קשה לי מאוד לפרוש מה וה מבלבלי את דעתי‬ ‫ומפסידי את כוונתי טוב היה לי לקצר בתפלה ע‪,‬ז אמר הכתוב‪ ,‬לא תירא‬ ‫מה זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקי לפרעה ולכל מצרי‪ ,‬פ' כי ג‬ ‫במצרי ש היה עיקר מקו הטומאה ועיקר גלות היה ג"כ רק כדי לברר‬ ‫הנ"ק מה כידוע והיה עבודת השי"ת קשה לה מאוד כידוע ועכ"ז כשבא‬ ‫עת דודי לא עכב המקו א! רגע אחד‪ ,‬כ יעשה ה' לכל העמי אשר‬ ‫אתה ירא מפניה‪ ,‬וכשאתה תוציא מה כל הנ"ק ע"י שתאמ‪ $‬עצמ ‬ ‫בעבודת השי"ת יתבטלו כל הקליפות לגמרי ויהא הגאולה שלמה במהרה‬ ‫)אמת ליעקב בלענדוב(‬ ‫בימינו אמ‪.‬‬

‫פסילי אלהיה תשרפו באש לא תחמוד כס" וזהב עליה ולקחת ל‬ ‫וגו'‪) .‬ז‪ ,‬כה( רז"ל דרשו )ע"ז נב‪ (.‬מכא שעובד כוכבי שעשה ע"ז אסור‬ ‫בהנאה‪ ,‬וא ביטלו הרי הוא מותר בהנאה‪ ,‬דכתיב "פסילי אלוהיה‬ ‫תשרפו באש לא תחמוד כס! וזהב עליה ולקחת ל "‪ ,‬הא כיצד א פסלו‬ ‫לאלוה "לא תחמוד"‪ ,‬פסלו מאלוה‪" ,‬ולקחת ל " ]שתיבת 'פסילי' נדרשת‬ ‫מלשו פסל וע"ז‪ ,‬ומלשו פסלות וביטול‪ .‬רמז לדבר‪ ,‬דהנה החילוק בי‬ ‫לשו פסל ולשו פסול הוא‪ ,‬דלשו פסל הפ"א היא בסגו"ל ולשו פסול‬ ‫הפ"א בקמ"‪ ,$‬והוא כמו חילוק הנקודות שבי כס! וזהב‪ ,‬שכס! מנוקדת‬

‫א‬

‫בסגו"ל‪ ,‬וזהב בקמ"‪.$‬וזהו הרמז‪" :‬פסילי אלוהיה וגו' לא תחמוד כס!"‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬כשנקוד פסל כמו כס!‪ ,‬אז "לא תחמוד"‪ ,‬כי הוא אסור בהנאה‪,‬‬ ‫"וזהב ולקחת ל " כשנקוד פסול בקמ‪ ,$‬כמו זהב‪ ,‬אזי פסול הוא מעבודה‬ ‫זרה "ולקחת ל "‪.‬‬ ‫)הגה"ק רבי נח מינדעס זי"ע(‬

‫ביד לפורטה מאומה‪ ,‬אלא שפיר יש ל הו רב‪ ,‬ואתה מעצמ בחרת‬ ‫לעשות כ א! שביד להתענג בתענוגי‪ ,‬אז אשרי וטוב ל ‪ ,‬וזה כוונת‬ ‫הכתוב אר‪ $‬אשר לא במסכנות תאכל בה לח‪ ,‬שלא מחמת עניות תאכל‬ ‫בה לח‪ ,‬אלא באמת לא תחסר כל בה ויש בה כל מיני מעדני ומטעמי‪,‬‬ ‫אלא אתה מרצונ הטוב בחרת לאכול רק פת במלח כדי להסתפק במועט‪.‬‬ ‫ואז ואכלת וברכת את ד' אלקי ‪ ,‬שבכהאי גוונא אתה הול בדרכה של‬ ‫תורה ועבודת לד' אלקי רצויה היא‪.‬‬ ‫)ישמח משה(‬

‫ויענ וירעיב ויאכיל את המ וגו' למע הודיע כי לא על הלח‬ ‫וגו'‪) .‬ח‪ ,‬ג( קשה הלא כוונת משה היתה להגיד לישראל שבחו של מקו‬ ‫ולספר בכל החסדי אשר עשה עמה‪ ,‬ולמה הזכיר ויענ וירעיב ‪ ,‬שעינה‬ ‫אות והרעיב אות עד שנת לה המ‪ .‬ונראה דהנה ביארו המפרשי‬ ‫שמחסדי השי"ת הוא מה שלפעמי מגיע לאד איזה צרה ל"ע ואח"כ‬ ‫נושע לרווחה כי זהו כדי שירגיש האד בטובתו של המקו ב"ה‪ ,‬כי סת‬ ‫האד הלא לעול לא יתעורר להודות לד' על שנת לו עיני טובות‪ ,‬לא‬ ‫כ מי שנחלשו עיניו ואח"כ נתרפא‪ ,‬אז יודע מחסרונו שהיה לו מתחלה‬ ‫ולכ מודה לד' אשר רפאהו‪ .‬וזה כוונת הכתוב‪ ,‬אוד כי עניתני ותהי לי‬ ‫לישועה‪ ,‬שמהעינוי הקוד מרגיש האד כי הקב"ה הוא מגינו ומושיעו‪ .‬וזה‬ ‫ששיבח משה רבינו את המקו‪ ,‬ויענ וירעיב ‪ ,‬ונת ל הרגשת העינוי‬ ‫ורעב‪ ,‬ואח"כ ויאכיל את המ‪ ,‬וזהו למע הודיע כי על כל מוצא פי ד'‬ ‫יחיה האד‪ ,‬שידע האד כי השי"ת מחייהו בכל רגע ורגע ומרוב אהבתו‬ ‫ית' אליו הוא מטיב לו תמיד‪ ,‬ומתו כ מתקרב האד להשי"ת‪ ,‬ואי ל ‬ ‫)דברי שאול(‬ ‫טובה גדולה מזו להאד‪ ,‬שזוכה להכניס אהבת קונו בלבו‪.‬‬

‫ואכלת ושבעת וברכת‪) .‬ח‪ ,‬י(‬ ‫איתא בגמרא )ברכות כ‪ (:‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ :‬רבש"ע כתוב‬ ‫בתורת )לקמ י‪ ,‬יז( 'אשר לא ישא פני'‪ ,‬ואתה נושא פני לישראל‬ ‫כדכתיב )במדבר ו‪ ,‬כו( "ישא ה' פניו אלי '‪ .‬אמר לה הקב"ה והאי לא‬ ‫אשא פני לישראל שכתבתי לה בתורה "ואכלת ושבעת וברכת" וה‬ ‫מדקדקי על עצמ עד כזית ועד כביצה‪ .‬ויש לדקדק באומרו "וה‬ ‫מדקדקי על עצמ עד כזית ועד כביצה"‪ ,‬ונכו יותר היה לומר "וה‬ ‫מדקדקי על עצמ בכזית ובביצה; ועוד לפי ר' מאיר ור' יהודה‪ ,‬כל אחד‬ ‫לשיטתו‪ ,‬אי זו חומרא‪ ,‬שהרי לדעת ר"מ שיעור ברכת המזו הוא בכזית‬ ‫ולדעת ר"י בכביצה‪) .‬ש מט‪ (:‬בר כוונת חז"ל הוא ללמדנו‪ ,‬כיצד היו‬ ‫נוהגי תלמידי ר"מ ור"י כשהיו מזדמני לסעודה אחת‪ .‬שהרי א היו‬ ‫תלמידי ר"מ אוכלי כזית ומברכי‪ ,‬היו תלמידי ר"י טועני כנגד שזו‬ ‫ברכה לבטלה )עי' שו"ת ואח"כ או"ח סי' מט ד"ה דהנה(‪ ,‬ולהיפ ‪ ,‬א‬ ‫תלמידי ר"י לא היו מברכי‪ ,‬היו טועני לעומת תלמידי ר"מ שה‬ ‫מבטלי מצות ברכת המזו‪ .‬לפיכ ‪ ,‬כדי לחיות באחוה ורעות‪ ,‬היו‬ ‫מדקדקי באכילת לאכול או פחות מכזית כדי שלא להתחייב בברכה‬ ‫לכולי עלמא‪ ,‬או לאכול כביצה כדי להתחייב לכולי עלמא‪ .‬וזו כוונת‬ ‫הגמרא‪" :‬וה מדקדקי על עצמ עד כזית ועד כביצה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאכ‬ ‫דקדקו להשמר שלא לאכול מכזית ועד כביצה‪ ,‬כדי שיוכלו להשתוות‬ ‫ביניה‪ ,‬כי א! שכל אחד סבר שהצדק עמו‪ ,‬מכל מקו נשאו פני זה לזה‬ ‫מפני השלו והאחדות‪ ,‬ולכ מדה כנגד מדה‪ ,‬א! השי"ת ישא לה פני‬ ‫וינהג עמ לפני משורת הדי‪ ,‬ומרומז הדבר בפסוק )ש(‪" :‬ישא ה' פניו‬ ‫אלי " בזכות "ויש ל שלו"‪ ,‬על ידי השלו השורר ביניכ‪.‬‬

‫שמלת לא בלתה מעלי ורגלי לא בצקה זה ארבעי שנה‪ ,‬וידעת‬ ‫ע לבב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקי מיסר‪) .‬ח‪ ,‬ד‪-‬ה(‬ ‫צרי להבי סמיכות הפסוקי‪ ,‬ומלבד זה הרי התחיל "לטוב" שמלת לא‬ ‫בלתה וגו'‪ ,‬ומסיי בזה שה' אלוהי מייסר ‪ .‬אלא הכוונה א נראה אד‬ ‫מכה ילד ברחוב‪ ,‬ונרצה לדעת א "אביו" הוא המכה‪ ,‬או אחר‪ ,‬אפשר‬ ‫לבדוק על ידי שיגש ג"כ להכות לילד‪ ,‬בזה א "אביו" מכהו לא ית לאחר‬ ‫להכותו‪ ,‬וא "אחר" הוא המכה‪ ,‬לא איכפת לו א יוסיפו להכותו‪ .‬ומצינו‬ ‫בברכות ד! ו‪ ,‬א שאות ברכיי עייפות ואות בגדי שמשתפשפי באי‬ ‫מכח "המזיקי"‪ ,‬לפי"ז הפסוק מדייק‪ ,‬הרי לא נתתי "למזיקי" להזיק ל ‪,‬‬ ‫וראיה שהרי שמלת לא בלתה‪ ,‬ורגל לא בצקה‪ ,‬והטע כי ה' הוא‬ ‫המייסר כאשר מייסר איש את בנו‪ ,‬ואינו נות לאחר רשות להזיק‪.‬‬

‫)הגה"ק רבי יהושע מקוטנא זי"ע(‬

‫)הגה"ק בעל ארי' דבי עילאי זי"ע‬

‫ואכלת ושבעת וברכת וגו'‪) .‬ח‪ ,‬י(‬

‫וידעת ע לבב כי כאשר ייסר איש את בנו ד' אלקי מיסר‪) .‬ח‪ ,‬ה(‬

‫איתא בגמרא )ברכות כ‪ :(:‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ :‬רבונו של‬ ‫עול‪ ,‬כתוב בתורת "אשר לא ישא פני" ואתה נושא פני לישראל‪,‬‬ ‫דכתיב "ישא ה' פניו אלי "‪ .‬אמר לה הקב"ה‪ :‬והיא לא אשא פני‬ ‫לישראל שכתבתי לה בתורה "ואכלת ושבעת וברכת"‪ ,‬וה מדקדקי על‬ ‫עצמ עד כזית ועד כביצה‪ .‬ולכאורה תמוה‪ ,‬למה אמר "וה מדקדקי על‬ ‫עצמ עד כזית ועד כביצה‪ ,‬שהרי א ה מדקדקי על עצמ לבר ‬ ‫בכזית‪ ,‬כל שכ שיברכו בכביצה‪ ,‬והיה לו לומר‪' :‬וה מדקדקי על עצמ‬ ‫עד כביצה ועד כזית'; עוד קשה‪ ,‬ומי איכא ספיקא קמי שמיא בשיעור חיוב‬ ‫הברכה‪ ,‬עד שהקב"ה כביכול אומר "וה מדקדקי עד כזית ועד כביצה";‬ ‫כ יש להבי‪ ,‬למה נקט דוקא חומרא זו‪ ,‬וכי אי חומרות אחרות שה‬ ‫מחמירי על עצמ‪ .‬ונראה לפרש לפי דברי הרי"! ששיעור סעודה הוא ג'‬ ‫ביצי‪ .‬ובזוה"ק איתא שבשלש ביצי יש עשרה זיתי‪ ,‬א כ כשיש לאד‬ ‫שיעור סעודה‪ ,‬דהיינו עשרה זיתי‪ ,‬והוא אוכל בעצמו שיעור סעודה‪ ,‬חייב‬ ‫לבר על מזונו‪ ,‬שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת" בלשו יחיד‪ .‬אמנ ישראל‬ ‫ע קדושי‪ ,‬רוצי לגדלו ולרוממו ית"ש‪ ,‬ולכ כשיש לו מזו בשיעור י'‬ ‫זיתי‪ ,‬מהדר הוא אחר עשרה אנשי שכל אחד מה יאכל כזית‪ ,‬כדי‬ ‫שאפשר יהיה לזמ בש ה'‪ .‬וא אינו מוצא עשרה‪ ,‬אזי מהדר הוא עכ"פ‬ ‫אחר שלשה אנשי כדי שכל אחד יאכל שיעור כביצה ויוכלו לזמ‪ .‬הרי‬ ‫שמדקדק תחילה בכזית ולאחר מכ בכביצה‪ ,‬ואמנ המעיי ש במשנה‬ ‫)ברכות מה‪ (.‬יראה שהמחלוקת בעני כזית או כביצה היא אכ לעני זימו‬ ‫"עד כמה מזמני עד כזית‪ ,‬רבי יהודה אומר עד כביצה"‪.‬וזו היתה תשובתו‬ ‫של הקב"ה למלאכי השרת‪ ,‬שהוא נושא פני לישראל‪ ,‬כש שה עצמ‬ ‫נושאי פני בתורה ומדקדקי בה כדי לגדלו ולרוממו‪) .‬הגר"א מווילנא זי"ע(‬

‫יש לומר הכוונה עפי"ד הזוהר עה"פ או הודע אליו חטאתו שהקב"ה‬ ‫כשמעניש לאד על חטא שחטא הוא מענישו בדוגמא אותו עו‪ ,‬ומתו זה‬ ‫מבי האד החטא שחטא ונות אל לבו לשוב בתשובה‪ ,‬והנה ידוע דר ‬ ‫העול כשאב מכה את בנו על איזה דבר אשר לא טוב עשה‪ ,‬אומר לו‬ ‫בשעת הכאה מדוע עשית כ וכ ‪ ,‬ובעבור זה אני מכה אות ‪ ,‬וזש"כ וידעת‬ ‫ע לבב ר"ל שידעת בלבב מה שחטאת‪ ,‬א א תאמר אי יודע האיש‬ ‫איזה עבירה עבר בשוגג‪ ,‬ולזה אמר כי כאשר ייסר איש את בנו כ ד'‬ ‫אלקי מיסר ‪ ,‬פירש דוגמת אותו חטא שחטא‪ ,‬וא"כ תדע לעשות תשובה‬ ‫)הגה"ק הב"ח זי"ע(‬ ‫על אותו חטא שחטא‪.‬‬

‫אר חטה ושעורה וגפ ותאנה ורמו אר זית שמ ודבש‪) .‬ח‪ ,‬ח(‬ ‫ראוי לתת לב‪ ,‬למה מנאה התורה חמשה מיני‪ :‬חטה ושעורה וגפ ותאנה‬ ‫ורמו כבריאת‪ ,‬ושני מיני זית ותמר הזכירה את המוהל )‪-‬מי‪ ($‬היוצא‬ ‫מה‪" :‬זית שמ ודבש"‪.‬אלא‪ ,‬מצינו )הוריות יג‪ (:‬שכש שהזית משכח את‬ ‫הלימוד כ שמ זית משיב את הלימוד‪ ,‬עוד מסופר בגמרא )פסחי פה‪(.‬‬ ‫שעולא נקלע לפומבדיתא והקריבו לפניו סל מלא תמרי וכו'‪" ,‬אמר מלא‬ ‫צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא‪ ,‬בלילה צערוהו‬ ‫)שהתמרי גור לשלשול‪ ,‬גיטי ע‪ ,(.‬אמר מלא צנא סמא דמותא בזוזא‬ ‫בבבל ובבלאי עסקי באורייתא"‪.‬הרי שפרי הזית עצמו קשה ללימוד התורה‪,‬‬ ‫ורק היוצא ממנו משיב לימודו של אד‪ ,‬וכ בתמרי‪ ,‬הפרי עצמו קשה‬ ‫ממש כס המות‪ ,‬והדבש היוצא ממנו יפה ללימוד ומרגיל לשו תורה‪ .‬ולפי‬ ‫שדרכי תורה "דרכיה דרכי נוע וכל נתיבותיה שלו"‪ ,‬על כ לא רצה‬ ‫הכתוב לשבח את אר‪ $‬ישראל בדברי שקשי ללימוד התורה‪ ,‬והזכיר‬ ‫)הגה"ק רבי דוד אופנהיי זצ"ל(‬ ‫בה את המוהל היוצא מה‪.‬‬

‫ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקי על האר הטובה אשר נת ל‪.‬‬ ‫אר אשר לא במסכנת תאכל בה לח לא תחסר כל בה‪) .‬ח‪ ,‬ט(‬ ‫שמעתי בקטנותי בש חכמי קסטיליא שפירשו כי העני אוכל את הלח )ח‪ ,‬י( איתא בגמרא )ברכות מח‪" :(:‬רבי אליעזר אומר כל שלא אמר אר‪$‬‬ ‫חמדה טובה ורחבה )‪-‬בברכת המזו( וכו' לא יצא ידי חובתו"‪ .‬ולכאורה‪,‬‬ ‫מני לו דבר זה‪ .‬ונראה‪ ,‬דהנה תיבת "ורחבה" יש לפרשה שמתרחבת על ידי‬ ‫יושביה‪ ,‬שכל מה שמתרבי בני ישראל היושבי עליה‪ ,‬כ היא מתרחבת‪,‬‬ ‫ובהיפו – מתקצרת‪ ,‬שהרי "אר‪ $‬צבי" כתיב בה‪ .‬וזהו הרמז בפסוק‪" :‬וברכת‬ ‫את ה' אלקי על האר‪ $‬הטובה אשר נת ל " דייקא‪ ,‬כי השי"ת נות את‬ ‫האר‪ $‬מחדש בכל זמ ועיד לכל איש פרטי מישראל‪ ,‬על כ "כל שלא אמר‬ ‫אר‪ $‬חמדה טובה ורחבה לא יצא ידי חובתו"‪ ,‬שהרי כתיב "וברכת וגו' אשר‬ ‫)בני יששכר(‬ ‫נת ל "‪.‬‬

‫בלבד‪ ,‬כיו שאי לו לפת ללפת בו את הפת‪ .‬אבל באר‪ $‬ישראל יהיה‬ ‫הלח כל כ משובח‪ ,‬עד שנית יהיה לאוכלו ללא לפת‪ ,‬וזאת לא בגלל‬ ‫שיחסר דבר‪ ,‬אלא בגלל טעמו המובחר‪ .‬על כ נאמר‪" :‬אר‪ $‬אשר לא‬ ‫במסכנות תאכל בה לח"‪ ,‬היינו הלח שתאכל בה לבד‪ ,‬לא יהיה מחמת‬ ‫"מסכנות"‪ ,‬שהרי "לא תחסר כל בה"‪ ,‬אלא רק בגלל טעמה המשובח של‬ ‫)הגה"ק החיד"א זי"ע(‬ ‫החטה‪.‬‬

‫אר אשר לא במסכנות תאכל בה לח לא תחסר כל בה וגו'‪) .‬ח‪ ,‬ט(‬ ‫הלשו קשה‪ ,‬למה לא אמר סת אר‪ $‬אשר לא תהיה בה מסכנות‪ .‬ונראה‬ ‫לפרש דהנה איתא )באבות פ"ו( כ היא דרכה של תורה פת במלח תאכל‬ ‫ומי במשורה תשתה‪ ,‬א אתה עושה כ אשרי וטוב ל ‪ ,‬וביאר המהר"‬ ‫שי!‪ ,‬כי הנה ת"ח עני האוכל פת במלח‪ ,‬אי בזה חידוש שהרי אנוס הוא‬ ‫בדבר ומאי יקח מעדני לאכול‪ ,‬אבל עשיר שיש לו כל מיני מטעמי‬ ‫והוא מקדש עצמו במותר לו ומתרחק ממאכלי עונג ואוכל רק פת במלח‪,‬‬ ‫עליו נאמר אשרי וטוב ל ‪ ,‬כי לא מאונס הוא עושה זאת אלא מרצונו שלו‬ ‫וכדי ללכת בדרכה של תורה‪ .‬וזה שהדגישה הברייתא‪ ,‬א אתה עושה כ‪.‬‬ ‫שא אתה הוא העושה כ‪ ,‬שאי ל לח‪ $‬מבחו‪ $‬לעשות כ דהיינו שאי‬

‫וזכרת את ה' אלקי כי הוא הנות לו כח לעשות חיל וגו'‪) .‬ח‪ ,‬יח(‬

‫ב‬

‫ותרג אונקלוס‪" :‬ארי הוא יהב ל עצה למקני נכסי"‪".‬מצאתי כתוב בש‬ ‫הריב"ש )הבעש"ט הק'( זי"ע שאמר על מה דאיתא )עי' שבט מוסר פ"י‬ ‫אות לד( שהרשעי מלאי חרטות‪ ,‬והקשה‪ ,‬א יש לה תמיד הרהורי‬ ‫חרטה על עבירות שביד‪ ,‬מפני מה קורא לה 'רשעי'‪ ,‬הרי אמרו )קדושי‬ ‫מט‪ :(:‬המקדש את האשה על מנת שאני צדיק‪ ,‬אפילו רשע גמור מקודשת‪,‬‬ ‫שמא הרהר תשובה בדעתו ופירש‪ ,‬שלא קאי על מילי דשמיא אלא על‬ ‫מילי דעלמא‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שצרי כל אד לידע שכל מאורעותיו וכל מעשיו‬

‫ר"ע )פז‪ (.‬דמשה הוסי! יו א' מדעתו‪ ,‬מה דרש היו ומחר היו כמחר‪ ,‬מה‬ ‫למחר לילו עמו א! היו לילו עמו עיי"ש‪ ,‬וז"ל‪ :‬נראה לבאר כי משה רבינו‬ ‫ע"ה הי' רוצה שנקבל התורה ביו שבת קודש‪ ,‬כי יו קדוש הוא ומרומ‬ ‫ונשא‪ ,‬וכוונתו הי' כיו שיקבלו ישראל את התורה בקדושה הנפלאה זאת‪,‬‬ ‫ישמרו ויקיימו אותה לעול ולעולמי עולמי וכו'‪ ,‬ולכ המשי העני על‬ ‫שבת קודש שהיו גור לזה‪ ,‬אבל באמת לא עמד על אמיתת דעת הבורא‬ ‫ב"ה‪ ,‬כי לא יראני האד וחי‪ ,‬ולא מחשבותי מחשבותיב‪ ,‬כי הקב"ה רצה‬ ‫לתת התורה ביו ו' מימי החול‪ ,‬כדי שתתקדש החול ג"כ‪ ,‬ואז לא יהיה‬ ‫ירידה בשו אופ‪ ,‬וראיה לדבר מצינו‪ ,‬כי לפי דעת משה שהוסי! יו א'‪,‬‬ ‫ממילא כלו הארבעי יו בששה עשר בתמוז‪ ,‬ואז עשו מה שעשו רח"ל‪ ,‬כי‬ ‫אחר חצי חודש הוא תגבורת ס"א רח"ל‪ ,‬אבל לפי דעת השי"ת הי' כלה‬ ‫חשבו ארבעי יו בט"ו לחודש‪ ,‬דקיימא סיהרא באשלימותא ואי כח‬ ‫לחיצוני‪ ,‬ואפשר שלא היו באי לידי מעשה הידוע‪ ,‬ומחמת שא"א לאד‬ ‫להשיג רצו הבורא ב"ה עד תכליתו‪ ,‬וכתיב )תהלי ח‪ ,‬ז( ותחסרהו מעט‬ ‫מאלהי ודרשו רז"ל )נדרי לח‪ (.‬על משה רבינו ע"ה‪ ,‬ממילא שלא הבי‬ ‫תכלית רצו הבורא ב"ה‪ ,‬עכ"ד בקיצור ודפח"ח‪.‬‬ ‫והנה משה רבינו ע"ה הזכיר מקוד ש בפ' עקב לישראל מעשה העגל‬ ‫עיי"ש בפסוק‪ ,‬ולכ כדי שלא יעורר קטרוג ח"ו אמר 'ממרי היית ע ה'‬ ‫מיו דעתי אתכ'‪ ,‬וישראל הבינו כפשוטו‪ ,‬ואמנ תוכ כוונת משה רבינו‬ ‫ע"ה היתה ללמד עליה זכות לפניו ית"ש‪ ,‬וזהו 'ממרי היית ע ה'‪ ,‬ר"ל‬ ‫מה שהיית ממרי ע ה'‪,‬הוא מיו 'דעתי' אתכ‪ ,‬ר"ל אני החייב בדבר‬ ‫שהוספתי יו א' מדעתי‪ ,‬וזה מיו 'דעתי' אתכ‪ ,‬ולזה באת לאותו‬ ‫המעשה שכלו הארבעי יו בששה עשר בחודש אחר חצי חודש זמ‬ ‫התגברות הסט"א כנ"ל בעבודת ישראל‪ .‬ובאמת ג למשה אינו נחשב לעו‪,‬‬ ‫דהרי היתה כוונתו לטובה כדי שתנת התורה בשבת יו הקדוש כנ"ל‪,‬‬ ‫ובפרט דלמד גז"ש וקדשת היו ומחר‪ ,‬היו כמחר מה מחר לילו עמו א!‬ ‫היו לילו עמו‪ ,‬וג הסכי הקב"ה על ידו כדאיתא הת בש"ס )שבת פז‪(.‬‬ ‫ומ"מ לישראל הוא לימוד זכות‪ ,‬שמשה הוא חייב בדבר‪ ,‬דאי לא הי' משה‬ ‫מוסי! יו א' מדעתו‪ ,‬דבאמת היו ומחר אינו דרשה גמורה כמ"ש ש‬ ‫התוס' בשבת פז‪ .‬עיי"ש‪ ,‬והי' נית התורה בששה בסיו בימי החול ביו ו'‬ ‫בשבת‪ ,‬הי' נתקדשו ג ימי החול והיו כלי המ" יו בט"ו בתמוז ואפשר‬ ‫שלא היו באי לידי אותו מעשה הידוע‪.‬‬ ‫)אמרי יוס!(‬

‫הכל הוא בהשגחת השי"ת‪ ,‬והוא נות לו במחשבתו לעשות כל מה שהוא‬ ‫עושה‪ ,‬וכמו שנאמר‪' :‬וזכרת את ה' אלקי כי הוא הנות ל כח לעשות‬ ‫חיל'‪ ,‬ותרג אונקלוס‪' :‬ארי הוא יהב ל עצה למקני נכסי'‪ .‬נמצא שאי‬ ‫לאד להתחרט על שו דבר שעשה‪ ,‬כי זה היה כ על ידי רצו הבורא‬ ‫ית"ש‪ ,‬וא הוא מתחרט נמצא שאינו מאמי שהכל הוא בהשגחת השי"ת‪,‬‬ ‫על כ ה נקראי 'רשעי'‪ ,‬כי לא כ הוא‪ ,‬אלא הכל הוא על פי רצו‬ ‫העליו‪ ,‬חו‪ $‬מיראת שמי )ברכות לג‪."(:‬‬ ‫)רבינו הבעש"ט זי"ע(‬

‫והיה א שכוח תשכח את ה' אלקי וגו'‪) .‬ח‪ ,‬יט(‬ ‫אי "והיה" אלא לשו שמחה )בר"ר מב‪ ,‬נ(‪ .‬וכפי שנרמז בפסוק )תהלי צו‪,‬‬ ‫יא(‪" :‬ישמחו השמי ותגל האר‪ $‬נוטריקו‪" :‬והיה"‪.‬וזהו‪" :‬והיה א שכוח"‬ ‫היינו‪ ,‬א תשכח את השמחה‪ ,‬אזי דע‪ ,‬שברור הוא כי "תשכח את ה'‬ ‫)בארות המי בש המגיד הק' ממעזריטש זי"ע(‬ ‫אלקי "‪.‬‬

‫והיה א שכוח תשכח וגו' העדותי בכ היו כי אבוד תאבדו‪) .‬ח‪,‬‬ ‫יט( לכאורה קשה‪ ,‬הלא "והיה" הוא לשו שמחה )בר"ר מב‪ ,‬ג(‪ ,‬ומה שיי ‬ ‫כא לשו שמחה‪ .‬ונראה לפרש‪ ,‬כי הנה‪ ,‬ישנ שתי בחינות בעוברי עבירה‬ ‫רח"ל‪ ,‬האחד שעושה עבירה מחמת גודל יצרו הרע הבוער בקרבו רח"ל‪,‬‬ ‫ואינו יכול לנצח אותו‪ ,‬ועל כ אי העונש גדול כל כ כמו אצל השני‬ ‫שעובר עבירה בשמחה ומכוו למרוד בקונו ח"ו‪ ,‬ועליו באה האזהרה‪" :‬והיה‬ ‫א שכוח תשכח"‪ ,‬היינו‪ ,‬שתהיה ל עוד שמחה מזה שתשכח את ה'‬ ‫יתבר ‪ ,‬אזי "אבוד תאבדו" רח"ל‪ ,‬אבל לא כ העוברי ח"ו מחמת גודל‬ ‫)הרבי ר' ברו ממעזיבוז זי"ע(‬ ‫יצר‪ ,‬שהשי"ת מזמי לה דר תשובה‪.‬‬

‫אל תאמר בלבב וגו' בצדקתי הביאני ה' לרשת את האר הזאת‬ ‫וברשעת הגוי האלה ה' מוריש מפני‪,‬וגו'‪) .‬ט‪ ,‬ד‪-‬ה( קשה דמקוד‬ ‫אמר שלא יאמר האד שבצדקתו וברשעת הגוי זוכה לרשת את האר‪,$‬‬ ‫ואחר כ אומר כי רק ברשעת הגוי ד' מוריש‪ ,‬ונמצא דמה שאמרו‬ ‫מתחלה דברשעת הגוי ה יורשי זהו אמת‪ ,‬ולמה אמר ג על חלק זה‬ ‫אל תאמר בלבב ‪ .‬ונראה דהנה מבואר בפרשת ל ל דכשאמר אברה‬ ‫אבינו להשי"ת במה אדע כי אירשנה‪ ,‬נענש על שלא האמי בד' ובעבור זה‬ ‫נגזר על בניו שיהיו במצרי ת' שנה‪.‬‬ ‫וקשה דהלא אחר כ אומר הכתוב שלכ יבאו רק אחר ת' שנה לאר‪$‬‬ ‫ישראל כי לא של עוו האמורי עד הנה‪ ,‬ומשמע דא! א היה אברה‬ ‫אבינו מאמי בההבטחה לא היו יכולי בני ישראל להכנס לאר‪ $‬משו‬ ‫שעדיי לא של עו האמורי‪ .‬ונראה דהעני הוא כמו שאמרה אשה‬ ‫הצרפית לאליהו הנביא כי באת אלי להזכיר עוני‪ ,‬וביאר רש"י בפרשת וירא‬ ‫)יט‪ ,‬יט( דלפי צדקת הצדיק כ נמדד ונכרע רשעת הרשע‪ ,‬דא האד‬ ‫רשע הוא לגבי צדיק גדול ונשגב הזה הנמצא בשכנותו‪,‬אז נדו לעונש‪ ,‬א!‬ ‫שלגבי אנשי אחרי אינו רשע‪ .‬ולכ א היה אברה מאמי בד'‪ ,‬אז לפי‬ ‫רוב צדקתו היו האמוריי אז נדוני כרשעי גמורי וכבר היה נשל עו‬ ‫האמורי אז והיה יכול לרשת את האר‪ $‬תיכ!‪ ,‬א כיו שאמר במה אדע‬ ‫ונגרע מדרגת צדקתו‪ ,‬לכ לא נשל עו האמורי‪ ,‬וזה שאמר הכתוב כא‪,‬‬ ‫אל תאמר בלבב בצדקתי הביאני ד' לרשת את האר‪ $‬הזאת‪ ,‬ולמה‪ ,‬משו‬ ‫שברשעת הגוי האלה ד' מוריש מפני ‪ ,‬כלומר אל תאמר שלפי דרגת‬ ‫צדקת רשעי המה עד שמתו כ כבר נשל עונ‪ ,‬זה אינו‪ ,‬כי אי‬ ‫צדקת חזק כל כ עד שהגוי יחשבו לרשעי גמורי מתו כ ‪ ,‬כי‬ ‫ברשעת הגוי האלה ד' מוריש מפני ‪ ,‬כי רשעי ה בעצמ א! כשאי‬ ‫נמדדי נגד אחרי‪ ,‬וממילא כבר נשל עונ ותוכל להוריש מפני ‪ ,‬אבל‬ ‫לא מטע צדקת ‪ ,‬כי אינו מוכרח שאתה צדיק‪ ,‬דג זולת רשעי גמורי‬ ‫)פני יפות(‬ ‫המה‪.‬‬

‫בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי וגו'‪ .‬על כ לא היה ללוי‬ ‫חלק ונחלה ע אחיו וגו'‪ .‬ואנכי עמדתי בהר כימי הראשוני‬ ‫וגו'‪) .‬י‪ ,‬ח‪-‬ו( סמיכות הפסוקי צריכה ביאור‪ ,‬ג מה שהכניס בי‬ ‫הדבקי‪" :‬על כ לא היה ללוי חלק ונחלה" וגו' ונראה‪ ,‬כי טעמא דלא היה‬ ‫ללוי חלק ונחלה‪ ,‬היינו משו שה צריכי להורות לע ה' דרכי הש‪,‬‬ ‫כדכתיב )להל לג‪ ,‬י(‪" :‬יורו משפטי ליעקב"‪ ,‬ועל כ צריכי ה להיות‬ ‫פנויי מעסקי העול‪ .‬והנה‪ ,‬אמרו רז"ל )עירובי נד‪" :(.‬אלמלי לא נשתברו‬ ‫לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל"‪ ,‬וא השכחה לא היתה‬ ‫מצויה‪ ,‬לא היו צריכי שבט לוי להורות‪ ,‬דכל ישראל היו בקיאי בהלכות‪,‬‬ ‫מקטנ ועד גדל‪ .‬והוא שאמר הכתוב‪" :‬בעת ההוא הבדיל ה' את שבט‬ ‫הלוי וגו'‪ .‬על כ לא היה ללוי חלק ונחלה ע אחיו" וגו'‪ ,‬וכל זה נמש ‬ ‫)ערוגת הבוש(‬ ‫משבירת הלוחות‪ ,‬כאמור‪.‬‬

‫ועתה ישראל מה ד' אלקי שואל ממ? כי א ליראה את ד' אלקי‬ ‫וגו'"‪) .‬י‪ ,‬יב( "אטו יראת שמי דבר פשוט הוא‪ ,‬שמשה רבינו אומר עליו‬ ‫כי א ליראה?! אי‪ ,‬לגבי משה מילתא זוטרתא היא )כ‪ ,‬לגבי משה דבר‬ ‫פשוט הוא!"‪) .‬מסכת ברכות לג(‪ .‬נשאלת השאלה "למי אמר משה רבינו‬ ‫ע"ה‪ ,‬שיהיו יראי שמי? לכל ישראל אמר‪ ,‬ולגביה יראת שמי כלל לא‬ ‫דבר פשוט כמו לגביו‪ ,‬וא כ למה אמר "כי א ליראה"‪ ,‬שהשי"ת אינו‬ ‫מבקש ממנו מאומה‪ ,‬כי א הדבר הפעוט של יראת שמי‪ ,‬והלא לגבי כלל‬ ‫– ישראל אי הדבר פשוט כלל וכלל?! אלא ללמד בא‪ ,‬שהדבוק אל‬ ‫הצדיק‪ ,‬עומד לפניו ורואה את קדושתו וצדקתו ומעשיו הטובי והישרי‬ ‫ביראת ד' כל היו‪ ,‬נמצאת מדת היראת – שמי מתדבקת ג בו ונעשית‬ ‫ג אצלו לדבר פשוט – ע"י ההתדבקות לצדיק‪ .‬וזאת הכוונה בתירוצה של‬ ‫הגמרא‪" :‬אי לגבי משה" אצל אלו שנמצאו לגבי משה‪ ,‬ששהו אצל משה‬ ‫והיו בסביבתו ועמדו לפניו וראו את קדושתו וצדקתו‪ ,‬לגביה יראת שמי‬ ‫)האר"י הק' זי"ע(‬ ‫"מילתא זוטרא היא!"‬

‫ואת חטאתכ אשר עשית את העגל לקחתי ואשרו" אותו וגו'‪) .‬ט‪,‬‬ ‫כא( "לכאורה קשה‪ ,‬אי אפשר לשרו! החטא שאי בו ממש‪ ,‬וא קאי על‬ ‫העגל‪ ,‬היה לו לומר בקצרה‪' :‬ואת העגל אשר עשית לקחתי ואשרו! אותו'‬ ‫וגו'‪.‬אמנ העני‪ ,‬כי כל מצוה שהאד עושה וכל עבירה שאד עושה נעשה‬ ‫ממנו מלא ‪ ,‬מ המצוה מלא קדוש‪ ,‬ומ העבירה מלא משחית"‪" :‬בר נש‬ ‫דעבד מצוה‪ ,‬ההיא מצוה סלקא וקיימא קמי קוב"ה‪ ,‬ואמרה‪ :‬אנא מפלנייא‬ ‫דעבד לי‪ .‬וקוב"ה מני לה קמיה לאשגחא בה כל יומא לאוטבא ליה בגינה‪,‬‬ ‫עבר על פתגמי אורייתא‪ ,‬ההיא עבירה סלקא קמיה ואמרה‪ :‬אנא מפלנייא‬ ‫דעבד לי‪ .‬וקוב"ה מני לה וקיימא תמ לאשגחא בה לשיצאה ליה‪ .‬הדא הוא‬ ‫דכתיב )לקמ לב‪ ,‬יט(‪' :‬וירא ה' וינא‪ $‬מכעס בניו ובנותיו' מהו וירא‪ ,‬ההוא‬ ‫דקיימא קמיה‪ ,‬תב בתשובה‪ ,‬מה כתיב‪' ,‬ג ה' העביר חטאת לא תמות'‬ ‫)ש"ב יב‪ ,‬יג(‪ ,‬דאעבר ההוא חובא מקמיה בגי דלא יסתכל בה‪ ,‬לאוטבא‬ ‫ליה" וכו'‪ ,‬עיי"ש‪" .‬הרי שהמצוה והעבירה ישנה בפועל עומד‪ ,‬ובעל תשובה‬ ‫צרי לראות שיתבטל המלא המשחית העומד‪ ,‬וזהו 'ואת חטאתכ אשר‬ ‫)של"ה הק'(‬ ‫עשית לקחתי' ג כ 'ואשרו! אותו באש'"‪.‬‬

‫ועתה ישראל מה ד' אלקי שואל מעמ כי א ליראה את ד' אלקי‬ ‫ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו‪) .‬י‪ ,‬יב( אמר ר' חנינא‪ ,‬הכל בידי שמי‪,‬‬ ‫חו‪ $‬מיראת שמי‪ ,‬שנאמר מה ד' אלקי שואל מעמ ‪ .‬ומק' הגמ' אטו‬ ‫יר"ש מילתא זוטרתא הוא הק' המהרש"א הלא על הפסוק בעצמו בלתי‬ ‫מאמרו של ר' חנינא‪ ,‬קשה ג"כ‪ ,‬אי אמר משה "מה"‪ ,‬אטו יראת שמי‬ ‫מילתא זוטרתא‪ ,‬אבל אפשר לומר‪ ,‬אשר באמת על הפסוק בעצמו לא היה‬ ‫קשה מידי‪ ,‬יע אפשר שהש יתבר נות להאד יראת שמי‪ ,‬והאד הוא‬ ‫רק המסייע‪ ,‬אבל כאשר אומר ר' חנינא‪ ,‬אשר יראת שמי‪ ,‬היא רק ביד‬ ‫האד‪ ,‬לכ מקשה שפיר‪ ,‬בא האד‪ ,‬צרי לבוא בעצמו ליראה‪ ,‬אז בודאי‬ ‫דבר גדול הוא‪.‬‬ ‫)נוע אלימל (‬

‫ממרי היית ע ה' מיו דעתי אתכ‪) .‬ט‪ ,‬כד(‬ ‫והוא פליאה שיאמר כ משה לע ה'‪ .‬ונראה לפרש בטוב טע ודעת‪ ,‬דהנה‬ ‫כ' בסה"ק אגרא דכלה בפרשת דברי )ד"ה וירצה עוד( דהמוכיח כשמוכיח‬ ‫את חבירו‪ ,‬מחויב להוכיחו באופ שלא יעורר ח"ו קטרוג על הנוכח בהזכירו‬ ‫עונותיו‪ ,‬והנה הוא מחויב להוכיחו בהשכל שלנוכח יהי' מוב דברי קנטורי‬ ‫על אשר לא טוב עשה‪ ,‬ובכדי שלא יתעורר קטרוג יהיו דבריו בהשכל‪,‬‬ ‫שיהיה במוב בדבריו ללמד עליו זכות לפניו ית"ש‪ ,‬וזה פי' הפסוק )ויקרא‬ ‫יט‪ ,‬יז( הוכח תוכיח את עמית ולא תשא עליו חטא עיי"ש‪ .‬ואיתא בספר‬ ‫עבודת ישראל פ' יתרו )ד"ה והיו נכוני( על מאמר רז"ל במס' שבת פרק‬

‫ועתה ישראל מה ה' שואל מעמ כי א ליראה‪) .‬י‪ ,‬יב(‬

‫ג‬

‫מצינו בגמרא )שבת לא‪" :(.‬בשעה שמכניסי את האד לדי שואלי אותו‬ ‫ואומרי לו‪ :‬נשאת ונתת באמונה‪ ,‬קבעת עתי לתורה וכו'‪ ,‬ואפילו הכי‪ ,‬או‬ ‫יראת ה' אוצרו אי‪ ,‬וא לא לא"‪ .‬הרי‪ ,‬שמכל מה ששואלי את האד על‬

‫מעשיו‪ ,‬העיקר הוא א היתה לו יראת ה'‪ .‬וזהו הרמז‪" :‬מה ה' אלקי שואל‬ ‫מעמ " היינו‪ ,‬מכל השאלות שישאלו ביו הדי‪ ,‬אפילו א קיימת כל‬ ‫שאר הדברי שישאלו ממ ‪ ,‬ע כל זה העיקר הוא‪" :‬כי א ליראה" אי‬ ‫איכא יראת ה'‪.‬‬ ‫)אוהב ישראל(‬

‫זו כדי להגיע לשיעור "שביעה"‪ .‬א כ שורת הדי נותנת לכפר על‬ ‫עוונותיה‪ ,‬שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב‪" :‬ועובר על פשע לשארית נחלתו‬ ‫ למי שמשי עצמו כשיריי" )ר"ה יז‪ .(.‬וה‪ ,‬המסתפקי במועט‪ ,‬שמי‬‫)חת סופר(‬ ‫עצמ כשיריי ובדי הוא למחול על עוונותיה‪.‬‬

‫כי א ליראה‪) .‬י‪ ,‬יב(‬

‫אשר לא ישא פני ולא יקח שוחד‪ ,‬עושה משפט יתו ואלמנה וגו'‪.‬‬

‫אמרו חז"ל כי א ליראה‪ ,‬אטו יראה מילתא זוטרתא היא‪ ,‬ומתר‪ - $‬אי ‪) -‬י‪ ,‬יז‪-‬יח( ולא יקח שוחד‪ ,‬לפייסו בממו‪) .‬רש"י(ותמוה דפשיטא דלא שיי ‬ ‫לגבי משה מילתא זוטרתא היא‪ .‬וי"ל כי בנ"י היו מכבדי את רב מאד‪ ,‬שוחד ממו כלפי הקב"ה‪ ,‬דהלא לו הכס! ולו האר‪ $‬ומלואה‪ ,‬ולמה לו‬ ‫כדכתיב‪ ,‬וייראו מגשת אליו‪ ,‬וזה "לגבי משה"‪ ,‬היינו בער התנהגות כנגד ממו‪ .‬וג מהו הקשר בי לא יקח שוחד לעושה משפט יתו וגו'‪ .‬ועוד‬ ‫משה‪ ,‬אז היה משה רבינו ע"ה משער בנפשו‪ ,‬אשר לירא את ד'‪ ,‬באמת דאטו נות לח ושמלה רק לגר‪ ,‬והלא נות לח לכל בשר ומכי מזו לכל‬ ‫מילתא זוטרתא היא‪ ,‬בראותו אשר יראי אותו‪ ,‬אשר לא היה נחשב בעיניו בריותיו‪ .‬ונראה הכוונה דהנה יש החוטאי וסוברי דבא יתנו צדקה אז‬ ‫לכלו‪ ,‬מחמת גודל עניוות שלו‪.‬‬ ‫)הגה"ק רבי מרדכי באנעט זי"ע( יפרקו את עונותיה ויסלח לה‪ .‬א זה אינו‪ ,‬דבלי תשובה אי סליחה ואי‬ ‫ומלת את ערלת לבבכ וערפכ לא תקשו עוד וגו'‪) .‬י‪ ,‬טז(‬ ‫כפרה ולא יועיל הו ביו עברה‪ ,‬וא! א ירח על יתו ואלמנה שה‬ ‫לכשיפתח האד לבו לעבודת ד'‪ ,‬ומסיר את קשיותו‪ ,‬יגיע למדרגה נעלה עזובי ושבורי והוא יציל מיד עושק או שיפרנס גר שאי לו גואל‬ ‫ולא יהיו לו יותר קשיות‪ ,‬חלילה‪ ,‬על השי"ת ואזי יגיע למדרגה של "תמי המרחמו‪ ,‬אפילו בצדקות אלו לא יוכל לשחד את השי"ת לישא לו פני‬ ‫תהיה ע ד' אלוקי "‪ ,‬הוא יעבוד את בוראו בתמימות ומה שיתנו לו מ בחטאיו‪ .‬וזה שאמר הכתוב‪ :‬אשר לא ישא פני ולא יקח שוחד‪ ,‬ומהו‬ ‫השמי טוב לו‪ .‬וזה נרמז בפסוק‪" :‬ומלת את ערלת לבבכ וערפכ" השוחד‪ ,‬עושה משפט יתו וגו'‪ ,‬כלומר שהאד יל ויעשה משפט יתו‬ ‫כשתסירו את האטימות מלבכ ואת הקושי – "ולא תקשו עוד" כבר לא ואלמנה להציל מיד צורריה או ית לח ושמלה לגר‪ ,‬ואמרה תורה דא!‬ ‫)הרה"ק רבי דוד'ל מלעלוב זי"ע( מצות גדולות האלו לא יוכלו לכבות עבירותיו‪ ,‬וזהו כוונת רש"י "לפייסו‬ ‫יהיו לכ קושיות על הנהגות של השי"ת‪.‬‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫השמרו לכ פ יפתה לבבכ וסרת ועבדת אלהי אחרי וגו'‪ .‬בממו"‪ ,‬כלומר בממו של צדקה וחסד‪.‬‬ ‫)יא‪ ,‬טז( "וסרת‪ ,‬לפרוש מ התורה‪ ,‬ומתו כ 'ועבדת אלהי אחרי'‪ ,‬בכל לבבכ ובכל נפשכ‪) .‬יא‪ ,‬יג( הטע שבפרשה ראשונה של קריאת‬ ‫שכיו שאד פורש מ התורה הול ומדבק בעבודת אלילי"‪) .‬רש"י( שמע כתיב "בכל לבב ובכל נפש ובכל מאוד "‪ ,‬ובפרשה שניה כתיב רק‬ ‫לכאורה זה גופא טעו הסבר‪ ,‬הלא מצינו בחז"ל‪ ,‬שדרכו של היצר בהסיתו "בכל לבבכ ובכל נפשכ" ולא כתב ג כ "ובכל מאודכ"‪ .‬ויש לומר‬ ‫את האד לעבירה שהיו אומר לו עשה כ ומחר עשה כ ‪ ,‬עד שאומר לו דבפרשה ראשונה שהיא אהבת ה' ולאהבת ה' אי צרי בממו‪ ,‬אבל‬ ‫ל עבוד עבודה זרה )שבת קה‪ ,‬ב(‪ .‬א כ מדוע בדברי תורה נאמר כא בפרשה שניה שמדובר בקיו המצות‪ ,‬ובכדי שבני ישראל יוכלו לקיי‬ ‫שכיו שיפורש מה‪ ,‬מיד הול ומתדבק בעבודה זרה‪ .‬אלא‪ ,‬א שני מצוה ה' ה צריכי לממו‪ ,‬ואי אפשר להגיד לה שיפקירו ממונ‪,‬‬ ‫אנשי או עמי לוחמי זה ע זה‪ ,‬ואחד גבר על רעהו‪ ,‬עדיי אינו מובטח דאדרבה מתו הרחבה ושפע רב יוכלו בנקל לקיי מצות הקדוש ברו ‬ ‫בנצחו‪ ,‬כי עוד אפשר שיתאושש המובס ויגבר על המנצח של היו‪ .‬לא כ הוא‪ .‬ועוד יש לישב למה לא נאמר הכא ובכל מאודכ כבפרשה הראשונה‬ ‫כאשר גבר האחד על יריבו‪ ,‬וג נטל הימנו את נשקו‪ ,‬שאז הנצחו הוא אכ של קריאת שמע‪ ,‬דנראה והנה כתב הרמ"א בשו"ע או"ח סימ תרנ"ו דעל‬ ‫אמיתי‪ ,‬כי מעתה לא יוכל עוד לקו עליו ולנצחו‪ .‬כיוצא בזה במלחמת מצות עשה מצוה לאד להוסי! עד שליש מממונו כדי לקיי המצוה‬ ‫היצר‪ ,‬שא! א הסית יצר הרע את האד לדבר עבירה וגבר עליו‪ ,‬עדיי לא בהידור יותר‪ ,‬ואל יבזבז יותר מחומש מנכסיו‪ ,‬אבל בלא תעשה ית את כל‬ ‫נצחו לחלוטי‪,‬כי א יקו עליו בחזרה וישוב בתשובה שלימה‪ ,‬הנצחו ממונו כדי שלא יעבור עליה‪ .‬והנה איתא במשנה בברכות דפרשה ראשונה‬ ‫יהיה שלו‪ ,‬לא כ א הסיתו היצר שלא ללמוד תורה‪ .‬הרי לקח ממנו כלי של ק"ש היא קבלת עול מלכות שמי‪ ,‬והיינו אמונה בהשי"ת וכפירה‬ ‫מלחמתו כמאמר חז"ל "בראתי לו יצר הרע‪ ,‬ובראתי לו תורה תבלי" לכ בע"ז‪ ,‬ועל זה צריכי לתת את כל הממו שלא לפגו בעול מלכות שמי‪,‬‬ ‫)חפ‪ $‬חיי( ולכ נאמר ובכל מאד דהיינו בכל ממונ ‪ .‬אבל פרשה שניה מבואר ש‬ ‫ברור שבסו! יבוא לידי ע"ז‪ ,‬מה שאי כ בשאר עבירות‪.‬‬ ‫במשנה שהיא קבלת עול המצות‪ ,‬ועל זה לא שיי ובכל מאדכ‪ ,‬דהלא אי‬ ‫אשר לא ישא פני ולא יקח שחד‪) .‬י‪ ,‬יז(‬ ‫אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברו הוא‪ ,‬רבונו של עול כתוב בתורת החיוב לבזבז כל ממונו כי א עד חומש‪ ,‬לכ לא נאמר בה ובכל מאדכ‪.‬‬ ‫)הרה"ק רבי ישראל מרוז'י זי"ע(‬ ‫'אשר לא ישא פני ולא יקח שוחד' ואי אתה נושא פני לישראל דכתיב‬ ‫'ישא ה' פניו אלי '‪ .‬אמר לה‪ :‬וכי לא אשא פני לישראל שכתבתי לה ושמת את דברי אלה על לבבכ וגו'‪) .‬יא‪ ,‬יח(‬ ‫בתורה 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקי '‪ ,‬וה מדקדקי על עצמ עד איתא במדרש )בר"ר ל‪ ,‬ג(‪ :‬כל מקו שנאמר "אלה" פסל את הראשוני‪,‬‬ ‫כזית ועד כביצה )ברכות כ‪ (:‬מדוע באמת נושא הקב"ה פני דוקא במצוה זו "ואלה" מוסי! על הראשוני‪ .‬יש לפרש על פי מה ששמעתי "ממו"ר הק'‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬כיצד שיי להחמיר ולבר ברהמ"ז יותר ממה שציוותה תורה‪ .‬רבי יעקב מראדזימי‪' :‬אלה מסעי בני ישראל' )במדבר לג‪ ,‬א( אלה פסל‬ ‫והג שבשאר מצוות יכול האד להחמיר על עצמו יותר ממה שציוותה את הראשוני‪ ,‬שמסעי בני ישראל‪ ,‬היינו תהלוכות בני ישראל והתנהגותו‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬אי זה שיי בברכות‪ ,‬שהרי א יבר על פחות מכדי שביעה‪ ,‬נמצאה צרי להיות בזה האופ‪ ,‬אשר יבי תמיד יותר הגדלות הבורא ית"ש‪,‬‬ ‫ברכתו לבטלה ועובר על "לא תשא"‪ .‬בר כתב בס' החינו במצות ברהמ"ז וממילא יבי שמאתמול לא השיג כל כ ‪ ,‬ולא היתה עבודתו שלימה לפני‬ ‫)מצוה תל(‪" :‬וזאת השביעה אי לה שיעור שווה בכל אד‪ ,‬אבל כל אד הבורא ית"ש‪ ,‬כי לא ידע אי לעבדו‪ ,‬ויפסול תמיד עבודתו הקודמת"‪.‬‬ ‫יודע שביעתו‪ ,‬וידענו שיעור שביעת הצדיק שהוא באוכלו לשובע נפשו"‪ .‬הרי עכלה"ק‪ .‬וזהו הרמז‪" :‬ושמת את דברי אלה על לבבכ ועל נפשכ"‪,‬‬ ‫שלא קבעה שיעור ל"שביעה"‪ .‬נמצא שאלו המדקדקי על עצמ "עד כזית רצ"ל‪ ,‬שתזכור תמיד בדברי 'אלה'‪ ,‬כלומר‪ :‬עתה הנני מתחיל לעשות דבר‬ ‫ועד כביצה"‪ ,‬אי זו חומרא יותר ממה שחייבה תורה‪ ,‬אלא מפני שמסתפקי מה‪ ,‬ולהבי אפס מה בגדלות הש"ת אשר לא ידעתי עד עתה‪ ,‬וממילא יהיה‬ ‫)ישמח ישראל(‬ ‫במועט ונפש שפלה עליה‪ ,‬הרי די לה באכילה מועטת פוסל תמיד מעשיו הראשוני‬

‫דברי תורה מרבותינו הקוה"ט מבעלזא‬ ‫אר‪ $‬לזית ששניה משכיחי את האד בתכליתו‪ ,‬ואילו השמ שמעורר‬ ‫זכירות התורה רומז לרוחניות‪ ,‬וכול נסמ לכא‪ ,‬אר‪ $‬להורות ששומה על‬ ‫האד לקשר את הארציות והגשמיות אל הקדושה שכל מעשיו יהיו לש‬ ‫)כ"ק מר מהר"א זי"ע(‬ ‫שמי‪ ,‬בכל דרכ דעהו‪.‬‬ ‫ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלוקי‪) .‬ח‪ ,‬י( סיפר הגה"ק מבילגורייא‬ ‫כ"ק אחי שליט"א ]זי"ע[ נוהג לומר בברכה אחת מעי שלוש‪" :‬ועל ציו משכ‬ ‫כבוד ‪ ,‬ועל מלכות בית דוד משיח ‪ ,‬ועל מזבח ועל היכל "‪ ,‬וכשאמרתי לפניו‬ ‫ברכת מעי שלוש ולא הוספתי כנ"ל‪ ,‬הקפיד עלי ואמר לי שכ צריכי לומר‪,‬‬ ‫וכ העיר ג לר' איסר יקטר ע"ה כשאמר לפניו במוצאי שבת ברכת מעי‬ ‫שלוש‪ .‬וכאשר הערתי לכ"ק אחי שליט"א ]זי"ע[ שלא נדפס כ בשו סידור‪,‬‬ ‫אמר לי שכ הוא רגיל לומר‪ ,‬כיו דאיתא בגמרא )ברכות מח‪ ,‬ב(‪" :‬כל שלא‬ ‫אמר אר‪ $‬חמדה טובה ורחבה בברכת האר‪ $‬ומלכות בית דוד בבונה ירושלי‬ ‫לא יצא ידי חובתו"‪ ,‬וג איתא ברמב" )הלכות ברכות פ"ב ה"ד(‪" :‬וכל מי‬ ‫שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו‪ ,‬לא יצא ידי חובתו‪ ,‬מפני שהיא עני‬ ‫הברכה‪ ,‬שאי נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד"‪ ,‬והיינו שזהו עיקרו‬ ‫של הברכה השלישית בברכת המזו‪ ,‬להתפלל על מלכות בית דוד‪ ,‬כיו שזהו‬ ‫עיקר הישועה שלעתיד‪ ,‬ולכ ג בברכת מעי שלוש צריכי להזכיר עני זה‪,‬‬ ‫"או זעכער האב אי גיהערט אזוי פו טאטע זכרונו לברכה זי"ע ועכ"י"‪,‬‬ ‫ובוודאי שאי חשש לומר כ‪.‬‬ ‫ולמדת אות את בניכ‪) .‬יא‪ ,‬יט( יל"ד‪ ,‬דלכאורה תיבת אות מיותרת‬ ‫כי הרי ברור שהכוונה שנלמד את בנינו את מצוות התורה‪ ,‬ואפשר לרמוז‬ ‫דתיבת "את" כתובה בלא וא"ו‪ ,‬ואפשר לקרותה את )ע פתח( ויהי' הפי'‬ ‫דכאשר את בעצמכ תלמדו לקיי המצוות יעשו ממילא ג בניכ‬

‫והיה עקב תשמעו את המשפטי האלה וגו'‪) .‬ז‪ ,‬יב( עבודת האד‬ ‫צריכה להיות בשפלות‪ ,‬דהאד צרי תמיד להתבונ דאי הוא ראוי לעבוד את‬ ‫ה' יתבר ‪ ,‬אמנ העובד בשפלות אינו יכול להיות בשמחה‪ ,‬ועבודת השי"ת‬ ‫צריכה להיות בשמחה‪ ,‬כדכתיב )תהלי ק‪ ,‬ב( עבדו את ה' בשמחה‪ ,‬והתקנה‬ ‫לזה שיבטח בש ה' שבסו! יעשה תשובה ויעבוד את ה' ואז יוכל להיות‬ ‫בשמחה‪ ,‬וזה שאמר‪ :‬והיה לשו שמחה‪ ,‬עקב ר"ל שבסו! תעבדו את ה'‬ ‫ותשמעו את המשפטי האלה‪ ,‬ואז יוכל להיות שניה בשפלות ובשמחה‪,‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬ ‫ועקב הוא ג"כ לשו שפלות‪.‬‬ ‫אר זית שמ ודבש‪) .‬ח‪ ,‬ח( כבר עמדו חז"ל על כ שהפסיק הכתוב‬ ‫בשבעת המיני בתיבת אר‪ ,$‬למרות שכבר נאמר בתחילה אר‪ $‬חטה‬ ‫ושעורה וגו' ואפשר לרמז כא יסוד גדול והוא מה שנפסק להלכה בשו"ע‬ ‫)או"ח סי' רל"א( שעל האד לייחד כל מעשיו שיהיו נעשי בכוונה טהורה‬ ‫לש שמי‪ .‬והנה מצינו בחז"ל מנורה בדרו ושולח בצפו‪ ,‬א השולח‬ ‫משו מ הכותל שתי אמות ומחצה וכו' דבעינ דתחזו אהדדי‪ ,‬וביאר כ"ק‬ ‫מר מהרי"ד זי"ע שעני דחזו אהדדי הוא רמז לכ שעל א! שהשולח‬ ‫מורה על הצרכי הגשמיי‪ ,‬ואילו המנורה רומזת לתורה עניני רוחני‪ ,‬הרי‬ ‫בכל זאת בעינ דחזו אהדדי והשולח הגשמי יהיה א! הוא קשור‬ ‫לרוחניות‪ ,‬והיינו שכל העניני יהיו לש שמי ובזה יתבאר לנו שבכוונה‬ ‫תחילה הפסיק התורה בתיבת אר‪ $‬בסמו לזית שמ‪ ,‬כי שמ מורה על‬ ‫חכמה כידוע‪ ,‬והיינו שא! הענייני הארציי אר‪ $‬יהיו קשורי לתורה‬ ‫וחכמה שיהיו כל מעשיו לש שמי‪ .‬וביותר על פי מה שאמרו חז"ל‬ ‫)הוריות יג‪,‬ב( שכש שזית משכח כ שמ מביא לזכירה והיינו שזית רומז‬ ‫על עניני גשמיות המשכיחי את תורת ה' מלבו של האד וזהו הקשר בי‬

‫ד‬

‫כמותכ וייחשב לכ כאילו שאת למדת את בניכ‪.‬‬

‫)כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬

‫ולמדת אות את בניכ לדבר ב וגו' ובלכת בדר‪) .‬יא‪ ,‬יט(‬ ‫פי' האב צרי להשריש בבנו אהבת התורה עד שישתוקק מעצמו ללימוד‬

‫תורה‪ ,‬ולא רק בשבת בבית אלא ג ובלכת בדר ‪ ,‬וממילא ילמד הב ג‬ ‫כאשר האב יהי' בדר ‪ ,‬וכ כשיל בדר כל האר‪ ,$‬כי אינו לומד בגלל יראת‬ ‫האב או בגלל קבלת פרס‪ ,‬אלא משו שאוהב הוא את התורה‪) .‬כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬

‫משל ונמשל על פרשת השבוע‬

‫ושמת את דברי אלה על לבבכ )יא‪ ,‬יח( עשיר‬ ‫אחד נאל‪ $‬להעדר מביתו למש תקופה מסויימת‪.‬‬ ‫הוא חשש שהעדרותו תגרו לו להפסדי גדולי‬ ‫ולכ‪ ,‬כדי שעסקיו וענייני ביתו יתנהלו כשורה‪,‬‬ ‫הוא מינה את משרתו שיהיה ממונה במקומו על‬ ‫ניהול הבית והעסקי‪ .‬לתוספת חיזוק‪ ,‬כדי‬ ‫שהמשרת לא ישכח את המוטל עליו הוא כתב‬ ‫את כל ההוראות על ד! והורה למשרת לקרוא‬ ‫את הד! בכל יו‪.‬חלפה תקופה והעשיר חזר‬ ‫לביתו‪ .‬במבט ראשו הוא הבחי שהעסק מוזנח‬ ‫וג עניני הבית מתנהלי באופ כושל‪ .‬הוא קרא‬

‫למשרת ושאל אותו לסיבת הדבר‪ .‬ענה לו‬ ‫המשרת‪ :‬האמ לי שקיימתי את מה שביקשת‬ ‫ממני‪ .‬בכל יו קראתי היטב את הד! שנתת לי‪.‬‬ ‫גער בו העשיר‪ :‬הא הנ סבור שהמטרה היתה‬ ‫קריאת הד!‪ ,‬ההוראות בד! מטרת היתה שלא‬ ‫תשכח מה לעשות‪ ,‬שלא תזניח את מה שמוטל‬ ‫עלי ‪ ,‬אול א לא עשית מאומה ורק קראת את‬ ‫הד!‪ ,‬הרי שהזנחת את תפקיד וגרמת לי נזק‬ ‫גדול! החפ‪ $‬חיי מסביר שמטרתה של קריאת‬ ‫שמע היא שנקבל על עצמנו עול מלכות שמי‬ ‫ועול מצוות‪ ,‬וכמו שכתוב בסו! הפרשה‪" :‬ושמת‬

‫את דברי אלה על לבבכ"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהאד ישי‬ ‫על לבו את המוטל עליו‪ ,‬וכאשר הדברי אמנ‬ ‫יכנסו ללבו פנימה‪ ,‬הוא יקיי אות בנאמנות‬ ‫ויעשה אות בשלימות‪ .‬לצערינו‪ ,‬מצויי אנשי‬ ‫שאמנ קוראי את קריאת שמע‪ ,‬אול ה אינ‬ ‫מחדירי את הדברי לליב ואינ רואי אות‬ ‫כהוראות מעשיות שיש לקיימ הלכה למעשה‬ ‫בכל יו ויו‪ .‬אנשי אלו דומי ה לאותו‬ ‫משרת סכל שקרא אמנ את ד! ההוראות‪ ,‬אול‬ ‫הזניח לחלוטי את המוטל עליו ולא עשה מאומה‬ ‫לטובת האדו‬

‫היה בעל מספר גדול סיפורי מצדיקי‪ ,‬באחד‬ ‫הימי אחר תפלת שחרית עמדנו סביבו ושמענוהו‬ ‫מספר סיפורי‪ ,‬עברו שעות הרבה אחרי התפלה‬ ‫והוא ממשי לספר‪ ,‬עבר זמ אכילת פת שחרית‬ ‫וג זמ ארוחת צהרי והוא עדיי מספר‪ ,‬וא! אחד‬ ‫מהנוכחי לא הרגיש צור לאכול‪ ,‬ולא היו רעבי‬ ‫כלל‪ ,‬פתח פיו אחד השומעי ואמר‪ :‬מה הרבותא‬ ‫שמשה רע"ה אמר לח לא אכלתי ומי לא‬

‫שתיתי‪ ,‬הנה מספר לנו הרבי סיפורי ואי אנו‬ ‫מרגישי שיש צור לאכול או לשתות‪ ,‬ענהו הצדיק‬ ‫רבי אהר זי"ע‪ ,‬אבר ‪ ,‬טועה אתה! משה רע"ה לא‬ ‫נתכוי להתפאר שלא אכל ולא שתה‪ ,‬אלא אדרבה‬ ‫הצטער צער רב על שכל אות המאכלי‬ ‫והמשקאות שלא אכל ולא שתה באות הימי‬ ‫בשמי לא קיבלו את תיקונ ולא העלה אות‬ ‫לשרש‪.‬‬

‫סיפור על פרשת השבוע‬ ‫לח לא אכלתי ומי לא שתיתי‪) .‬דברי ט‪ ,‬יח(‬ ‫כ"ק מר מהר"א זי"ע בצעירותו שאל פע את כ"ק‬ ‫מר אביו זי"ע‪ :‬התורה מספרת לנו רבותא שמשה‬ ‫עלה לשמי ולא אכל לח ומי לא שתה‪ ,‬הלא‬ ‫יותר פלא שעלה לשמי ודבר פני אל פני ע‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ענהו אביו ז"ל‪ :‬אספר ל ספור מזקנ ‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי אהר מטשרנוביל זי"ע‪ ,‬שאני בעצמי‬ ‫הייתי נוכח בשעת מעשה‪ .‬הרה"ק רבי אהר זי"ע‬

‫יומא דהילולא‬ ‫ראש גולת אריאל הרה"ק מר‪ #‬רבי אהר‪ #‬זי"ע מבעלזא כ"א מנח אב תשי"ז‬ ‫עיקר תכלית היומא דהילולא במה שנוגע לנו הוא‬ ‫להתבונ בעבודת והנהגת הצדיקי בכדי ללכת‬ ‫באורחות ככל האפשר‪ ,‬וכעני מאמר ז"ל )תנדב"א‬ ‫רבא פכ"ה(‪' :‬שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי‬ ‫יגיעו מעשי למעשה אבותי'‪ ,‬ולו א! באפס מעט 'היינו‬ ‫בנגיעה בלבד'‪ ,‬והנה הג שככל שמדריגתו של הצדיק‬ ‫נעלית יותר‪ ,‬והנהגתו נשגבה יותר מהנהגת שאר בני‬ ‫אד‪ ,‬וגודל ועוצ פרישותו מ העול הזה ודביקותו‬ ‫בהשי"ת היא באופ נעלה ביותר‪ ,‬על דר שכתב‬ ‫הרמב" בסו! פרשת עקב‪ ,‬יותר קשה לאחוז במעשיו‬ ‫ובהילוכו בקודש‪ ,‬ע כל זה‪ ,‬הרי א נצטוינו להדבק‬ ‫בדרכיו ולהל אחר מדותיו של הקב"ה )עי' שבת‬ ‫קלג‪ ,(:‬בודאי שיש להדבק בדרכיו ובמדותיו של‬ ‫הצדיק‪}.‬מתו דברי כ"ק מר מבעלזא שליט"א{‬ ‫כ"ק מר מהר"א מבעלזא זי"ע ועכי"א‪ ,‬אשר גאוני‬ ‫וצדיקי הדור הגדירוהו בתור מלא ה' צ‪-‬באות‪ ,‬בהיותו‬ ‫שרוי בעליוני ודבוק בקונו בכל שעות היממה‪ ,‬ונפשו‬ ‫צרורה‪ - ,‬בחיי חיותו עלי אדמות – בצרור החיי‪ ,‬ובכ ‬ ‫זכה להיות מרכבה ו"מעו לשכינה"‪ .‬ה אלה אתנו פה‬ ‫היו חיי‪ ,‬אשר זכו לעתי לראות דביקותו‬ ‫המופלאה ג בעיני בשר‪ ,‬ואי בפיה עד מה לבטאות‬ ‫ולתאר אפס מני מעט ממה שראו עיניה‪ ,‬לבד אשר‬ ‫ראו דמות קמאית ופלאית אשר רוח אלוקי מרחפת‬ ‫בה‪ ,‬עיר וקדיש נחית מ שמיא‪ ,‬וכפי שהעיד כ"ק מר‬ ‫מהר"י זי"ע כי צריכי לחקור ולחפש בי אלפי‬ ‫נשמות בכדי למצוא נשמה גבוהה כנשמתו‪ .‬כל כולו‬ ‫היה מעורר פליאה נשגבה‪ ,‬מני לו לילוד אשה שזכה‬ ‫לכ ‪ ,‬לגו! קדוש אשר אי לו כל שיח ושיג ע עניני‬ ‫עול הזה‪ ,‬ואפילו הצריכי לקיו נפש אד‪ .‬אוכל‬ ‫ושינה – מא דכר שמיה‪ ,‬לא בכדי ראו בו דוגמא‬ ‫מוחשית לדברי ספר החינו )מצוה עד( במעלות הכה‬ ‫הגדול "הנבדל להיות קודש הקדשי ע היותו בעל‬ ‫גו!‪ ,‬נפשו תשכו תמיד בתו המשרתי העליוני‪ ,‬על‬ ‫כ לא תחוש התורה עליו להתיר לו טומאה לעול‬ ‫ואפילו בקרובי וכו'‪ ,‬כי מרוב דביקות נפשו למעלה‪,‬‬ ‫יתפשט לגמרי מטבע בני איש‪ ,‬וישכיח מלבו כל עסק‬ ‫העול הזה הנפסד‪ ,‬ועל חברת הקרוב לא תיבהל‬ ‫נפשו‪ ,‬כי כבר הוא נפרד ממנה"‪.‬‬ ‫הגה"ק מבילגורייא זי"ע כותב כי אחרי הברית של‬ ‫כ"ק מר מהר"א זי"ע נכנס זקנו מר מהר"י זי"ע‬ ‫לחדר ש היה מונח הר הנימול על המיטה‪ ,‬הסתכל‬ ‫עליו‪ ,‬ואז פנה אל בנו‪ ,‬אבי הילד‪ ,‬כ"ק מר מהרי"ד‪,‬‬ ‫ושאל אותו‪" :‬ביסט א מבי אוי! די אויגעלע וואס‬ ‫דער קליינער האט?" )הא "מבי" הנ על העיניי‬ ‫של הילד(‪ .‬לימי כאשר נתעטר מר זי"ע בכתר‬ ‫ההנהגה‪ ,‬אמר הגה"ק מטרנופול זצ"ל שהיו בראותנו‬ ‫את גודל קדושת העיניי של מר מביני אנו כבר‬ ‫למפרע מה התכוו כ"ק מר מהר"י בהצביעו על עיניו‬ ‫בעודו תינוק‪ .‬פע בעודו תינוק שוכב בעריסה‪,‬‬ ‫ועריסתו עמדה אז בחדר זקנו כ"ק מר מהר"י זי"ע‪,‬‬ ‫והילד יש‪ ,‬השגיח כ"ק מר מהר"י לבל ירעישו ושמר‬

‫מכל משמר שיניחו לתינוק לישו באומרו‪" :‬הוא עוד‬ ‫יצטר להיות ער אלפי לילות בעבור יהודי"‪ .‬החסיד‬ ‫המפורס היושב ר' יוזשע מראווע היה אז בחדר‪,‬‬ ‫ובשמעו את הדברי יוצאי במפורש מפי כ"ק מר‬ ‫זי"ע‪ ,‬יצא מהחדר ופר‪ $‬בבכי מר‪ ,‬וסיפר את הדברי‬ ‫ששמע בקודש פנימה לחסידי‪ ,‬באמרו שא כ"ק‬ ‫מר זי"ע אומר כ ‪ ,‬סימ הדבר שלא נזכה עוד לביאת‬ ‫משיח צדקנו בחיי חיותו של רבנו מר מהר"י זי"ע‪.‬‬ ‫פע בעודו תינוק‪ ,‬נחלה‪ ,‬והעמידו את העריסה‬ ‫שלו בחדר זקנו כ"ק מר מהר"י‪ ,‬כאשר בכה‪ ,‬ניגש‬ ‫אליו זקנו ואמר לו‪" :‬וויי נישט‪ ,‬דו וועסט נא זיי‬ ‫גרויס‪ ,‬או גרויס‪ ,‬או נא גרעסער או קיינער וועט‬ ‫די נישט קענע באגרייפ" )אל תבכה; עוד תהיה‬ ‫גדול‪ ,‬וגדול‪ ,‬ועוד יותר גדול עד שא! אחד לא יהיה‬ ‫בכוחו להשיג אות (‪ .‬ישנ אינספור ציטוטי‬ ‫מביטויי שאביו אמר עליו בהזדמנויות שונות‪:‬‬ ‫בהזדמנות אחת אמר עליו אביו כ"ק מר מהרי"ד‪" :‬ער‬ ‫איז א הימל מענטש" )איש אלוקי(‬ ‫כ"ק מר אדמו"ר שליט"א מבעלזא אמר פע‬ ‫לפרש כוונת דברי זקינו על פי מה שמבואר בספה"ק‬ ‫'סדורו של שבת' בביאור הפסוק "משה איש האלקי"‬ ‫)דברי לג‪ ,‬א(‪ ,‬ואמרו רז"ל )דב"ר יא‪ ,‬ד( "מחציו‬ ‫ולמטה איש‪ ,‬מחציו ולמעלה האלקי"‪ ,‬שהרי נאמר‬ ‫בבני אד‪ ,‬שיש שלשה דברי בה דומי למלא ‬ ‫ושלשה דברי לבהמה )עי' חגיגה טז‪ ,(.‬ואצל איש‬ ‫האלקי" היה ג ה"חציו ולמטה איש" ג בבחי'‬ ‫אלקי‪ ,‬רצ"ל ששלשה דברי הנצרכי באד לא‬ ‫נתערב בה זר "מכל בחינות ארציות העול"‪ ,‬בלא‬ ‫כל רבב של גשמיות )עי"ש בדרוש ב פ"א(‪ ,‬שמבאר‬ ‫בארוכה "מהות דרגא זו בילוד אשה להיות נקרא ש‬ ‫אלקי עליו"(‪ .‬בחינה נשגבה זו אמר מר שליט"א‬ ‫היתה אצל מר דודי זי"ע‪ ,‬שכל כולו היה לש שמי‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל 'אמרי אמת' זי"ע התבטא עליו שאילו‬ ‫היה בימי אפטא היה ג"כ חידוש הגה"ק ר' עקיבא‬ ‫סופר אב"ד פרעשבורג זצ"ל היה אומר שבלימוד‬ ‫משניות עבור נשמתו הקדושה לא יאמרו בנוסח‬ ‫התפילה שלאחר הלימוד והגו! ינוח וכו'‪ ,‬כי כלל לא‬ ‫הי' גו!‪ .‬כשסיפרו פע לפני הגאו האדיר מטשעבי‬ ‫זצ"ל איזה מופת מכ"ק מר זי"ע‪ ,‬נענה ואמר מופתי‬ ‫ממנו אינ בגדר חידוש אצלי כלל ועיקר‪ ,‬תספרו לי‬ ‫מהנהגותיו הקדושות מה נית ללמוד משהוא‬ ‫לעצמינו‪ .‬ופע התבטא שלא ראה מימיו אד שכ"כ‬ ‫הרבה אנשי סובבי אותו‪ .‬וא! אחד מה אינו מכיר‬ ‫את מעשיו ופעילותיו‪.‬‬ ‫בהזדמנות אחרת אמר עליו אביו זי"ע "אפילו ווע‬ ‫וואלט געווע פאר פינ! הונדערט יאהר וואלט ער‬ ‫אוי געווע פו די גרויסע רבי'ס" כמו כ אמר פע‪:‬‬ ‫"אני מקנא מי שיזכה לשבת איתו תחת קורת גג‬ ‫אחת"‪.‬כמו כ‪ ,‬ברשימות החסידי מופיע ציטוט נורא‬ ‫הוד ממר מהרי"ד זי"ע הוא אומר על בנו כ"ק מר‬ ‫זי"ע‪" :‬עיניו יהלומי‪ ,‬פיו מרגליות‪ ,‬וכל מחשבותיו‬

‫ה‬

‫במש כל המעת‪-‬לעת כולו דבוקי בקודשא ברי ‬ ‫היא"‪.‬ומי לנו קרוב יותר מאחיו הגה"ק מהר"‬ ‫מבילגורייא זי"ע‪ ,‬שכתב באחת מרשימותיו דיבורי‬ ‫נוראי ומופלאי בזו הלשו‪" :‬עבודתו הגדולה של‬ ‫כ"ק אחי שליט"א )‪-‬מר מהר"א זי"ע( אינה כיצד‬ ‫להיות פרוש מזה העול‪ ,‬כי בדבר הזה כבר השלי‬ ‫את עצמו והריהו פרוש ונבדל לגמרי מזה העול‪ ,‬ולכ‬ ‫העבודה הגדולה אצלו היא דייקא אי להיות מעורב‬ ‫בי הבריות‪ ,‬לקבל את הבאי אליו בסבר פני יפות‬ ‫ולמצוא בעד כל אחד איזה מילה טובה ודיבור מעודד‪,‬‬ ‫זהו עבורו עבודה קשה וגדולה"‪.‬‬ ‫אל כ"ק מר מהר"א זי"ע טר נשיאותו היו‬ ‫רגילי לבוא חסידי לסעוד אצלו סעודת שב"ק‪,‬‬ ‫לפני שנכנס לעריכת שולחנו הטהור של אביו ז"ל‪,‬‬ ‫פע אחת אמר בפני הסועדי בביתו ביאור על הגמ'‬ ‫)ב"ק צב‪ ,‬א(‪" :‬כל המבקש רחמי על חבירו והוא‬ ‫צרי לאותו דבר הוא נענה תחילה"‪ ,‬שהכוונה שא‬ ‫מצבו הקשה של חברו נוגע לו ומרגיש כאילו הוא‬ ‫עצמו צרי לאותו דבר‪ ,‬אז נענה‪ .‬מידת‬ ‫הכרת הטובה‪ ,‬היתה מוחשית בכל הליכות‬ ‫הקודש‪ ,‬כל אשר זכה ליהנות את מר זי"ע לא שכחו‬ ‫מר זי"ע לעול‪ .‬תמיד הכיר טובה‪ ,‬וא! "שיל" על‬ ‫הכל‪ .‬מה עצומה היתה מידה זו נית לראות בסיפור‬ ‫הבא אותו סיפר הגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר זצ"ל‬ ‫אב"ד ור" חוג חת"ס בבני ברק‪ :‬נכנסתי פע ע‬ ‫חת ביו חופתו למר מהר"א זי"ע‪ ,‬ומר עוררו‬ ‫בדברי על עוצ קדושת יו מיוחד זה‪ ,‬ושכל‬ ‫השערי פתוחי ביו זה‪ .‬כשבקש לצאת‪ ,‬אמר לו‬ ‫מר זי"ע‪" :‬זכור אעפ"י שהנ תפוס בהרהורי‪ ,‬וטרוד‬ ‫במחשבותי ביו גדול ונורא זה‪ ,‬קבל את כל אד‬ ‫בסבר פני יפות‪ ,‬וכל הבא לברכ ב'מזל טוב' תשיבנו‬ ‫במאור ובחיו ‪ ,‬ואל תשכח להודות ולומר תודה לכל‬ ‫מי שיעניק ל 'דרשה געשאנק' ולהכיר לו טובה על‬ ‫כ "‪.‬‬ ‫כשחזר הגה"ק רבי יצחק'ל זצ"ל הדיי דסוסנובצא‬ ‫מהלוייתו של כ"ק מר מהרי"ד זי"ע‪ ,‬הל יחד ע‬ ‫הגה"צ ר' פייוויש מיאברוב זצ"ל שבכה מאוד מאי‬ ‫הפוגות‪ ,‬ולא היה יכול להתנח אמר לו "ר' פייוויש‪,‬‬ ‫צריכי להתחזק‪ ,‬הרי יש לנו רבי‪ ."...‬כשהגביה ר'‬ ‫פייוויש את עיניו‪ ,‬בשומעו דבריו האחרוני‪ ,‬אמר לו‪,‬‬ ‫בוא ואספר ל את אשר ראו עיני ולא זר וסיפר לו‬ ‫שכאשר מר מהר"א זי"ע היה עוד ילד קט‪ ,‬זמ קצר‬ ‫לאחר שהתחיל לדבר‪ ,‬עמד פע לצד זקינו הגדול‪,‬‬ ‫מר מהר"י זי"ע‪ .‬באות דקות היה ש ג ב דודו‬ ‫הרה"צ נחו אהר זצ"ל‪ ,‬בנו של הרה"ק ר' ארי'‬ ‫לייבוש ממאגרוב זצ"ל‪ ,‬שהיה עדיי ילד‪ ,‬והיה לו ריב‬ ‫ע איזה ילד אחר‪ ,‬ובתו כ רצה הילד ההוא להעניק‬ ‫לו "מתנת יד" ולסטור על פניו ק הילד נחו אהר‬ ‫והסתתר מאחורי כסאו של זקינו‪ ,‬מר מהר"י‪ ,‬כדי‬ ‫שהלה לא יוכל להפק זממו עליו‪ .‬כשהבחי בכ ב‬ ‫דודו‪ ,‬מר מהר"א זי"ע ניגש אליו ואמר לו בזה"ל‪:‬‬

‫"נחו אהר לעב‪ ,‬אי בעט דיר זאלסט נישט‬ ‫אויסניצע דע זיידענ'ס כח נאר צו עבודת הש‪ ,‬צו‬ ‫לערנע או צו דאווענע‪ ,‬או נישט אוי! אנדערע‬ ‫זאכע" )אני מבקש ממ שתנצל את 'כוחו' של זקננו‬ ‫רק לעבודת הש‪ ,‬ולא לדברי אחרי‪ .(...‬הפטיר רבי‬ ‫יצחק ואמר‪ :‬א תינוק שיש לו השגה לדבר דברי‬ ‫כאלו‪ ,‬הרי אמרתי ל שיש לנו רבי‪...‬‬ ‫אצל כ"ק מר זי"ע ראו רוח הקודש בגלוי בכל‬ ‫רגע ורגע ובכל שעה ושעה‪ ,‬אבל בעת קריאת‬ ‫הפתקאות היה זה ממש בולט לעי אי שהוא רואה‬ ‫מסו! העול ועד סופו כל פרט קט הנוגע למגיש‬ ‫הקוויטל ולתוכנו‪ .‬פע בעת קבלת קהל נכנס זק‬ ‫אחד‪ ,‬שרש בקוויטל הרבה ילדי ונכדי‪ ,‬ביניה‬ ‫ילד אחד בש חנה )בקמ‪ ,($‬מיד שהתחיל הגבאי‬ ‫לקרוא לפניו את הפתקא נמנ מר כדרכו )כ היה‬ ‫נראה כלפי חו‪ ($‬וקרא המקריא את הש חנה‬ ‫)בפתח( כש של בת‪ ,‬מיד התעורר ולא נת להמשי ‬ ‫ומכיוו שמעול לא הפסיק בדיבור באמצע קריאת‬ ‫קוויטל רק העיר "נו נו נו"‪ .‬הגבאי לא הבי את כוונת‬ ‫כ"ק מר‪ ,‬ומר רמז לו להתחיל עוד פע מההתחלה‪,‬‬ ‫עשה כ‪ ,‬וכשהגיע לש זה נקרא שוב כטעותו‬ ‫בראשונה "בת חנה" חזר ורמז שנית להתחיל עוד‬ ‫פע‪ ,‬ולא הבי את כוונתו וג בשלישית קרא "בת‬ ‫חנה" ושוב לא נת לו כ"ק מר להמשי ‪ .‬הזק עמד‬ ‫נבהל ומשתומ‪ ,‬כי בתחילה ג הוא לא תפס כוונת‬ ‫כ"ק מר‪ ,‬עד שתפס במה מדובר והעיר לגבאי על‬ ‫הטעות שמדובר בש של ילד ולא של ילדה‪ .‬ואכ‬ ‫חזר הגבאי וקרא ברביעית כתיקונו ושוב לא העיר לו‬ ‫כ"ק מר זי"ע‪.‬‬ ‫סיפר הגה"ח רבי שמחה בוי ז"ל‪ ,‬בעת אשר‬ ‫הסתופ! בצל מר זי"ע בפעסט בשבועות הראשוני‬ ‫לבואו לאר‪ $‬הגר בבורחו מחמת המציק‪ ,‬ומר זי"ע‬ ‫הקפיד בליל שב"ק שאת המרק יכניסו מהקדירה‬ ‫לתו כלי שני‪ ,‬וממנו יריקו אותו לתו הצלחת‬ ‫שהביאו לפניו ]מר זי"ע הכניס חתיכות חלה במרק‪,‬‬ ‫ולכ הקפיד שזה יהא בכלי שלישי[‪ .‬באותה ליל שבת‬ ‫הביאו לפניו צלחת ע מרק‪ ,‬והנה פנה מר אל‬ ‫המשמש ושאלו‪ :‬הא זהו מכלי שני? וענה‪ ,‬בוודאי‪.‬‬ ‫שוב שאל מר מי הריקו? נקב בש אחד המשמשי‪.‬‬ ‫אבל מר זי"ע לא הרפה‪ ,‬עד שצוה להביאו לפניו‪,‬‬ ‫ושאל אותו עצמו‪ :‬הא אתה הכנסת מתו כלי שני‪...‬‬ ‫וענה‪ :‬לא‪ .‬ועלתה בת שחוק על שפתי מר זי"ע‬ ‫והפטיר‪ :‬יש מסירת עדות ויש גביית עדות כיוצא בזה‬ ‫סיפר המשב"ק הרה"ח ר' שמואל פארגעס ז"ל‪:‬‬ ‫בתקופה ששהיתי בבעלזא היה ש ג בחור‬ ‫מהונגריה ושמו דוד פיניאש‪ ,‬הוא היה עובד במטבח‬ ‫והיה מבשל את המאכלי עבור כ"ק מר זי"ע‪ .‬פע‬ ‫בימי פסח הכי לעצמו חמי והכניס לתוכו בשר‬ ‫שהביא עמו מביתו‪ ,‬והכניסו לתו התנור שבו היו ג‬ ‫המאכלי למר זי"ע‪.‬‬ ‫בליל שבת קודש בעת עריכת השולח הטהור‪,‬‬ ‫כשהגישו למר זי"ע את המרק‪ ,‬שאל לפתע‪" :‬צו דע‬ ‫איז נישט גיווע אי דע אויווע א פרעמדע‬ ‫גיקעכסט? )הא לא היה בתנור איזה תבשיל זר(‪,‬‬ ‫והוסי! נימוקו‪" :‬ווייל פסח מישט מע זי נישט"?‬ ‫לאחר חקירה ודרישה נתברר אכ שהבחור הנז' הכניס‬ ‫לתו התנור מאכלי בשר שלא מ ה'חברה'‪ ,‬לא רצה‬ ‫מר זי"ע לאכול את המאכלי החמי‪ ,‬ואכל אז רק‬ ‫מאכלי קרי‪ .‬עוד מעני הרגשה ורוח הקודש שח‬ ‫הרה"ח ר' בייניש חריט ז"ל עובדא ששמע מש"ב‬ ‫הרה"ח ר' מאיר לעוונטאל ז"ל מחיפה‪ ,‬וכה סיפר‪ :‬היה‬ ‫נהוג כל אימת שכ"ק מר זי"ע היה נוסע ברכבת‪ ,‬היו‬ ‫אנ"ש מתאספי בתחנות המעבר של הרכבת שבכל‬ ‫עיר בו עבר‪ ,‬והיו מביאי לפניו "קאווע ע קרעפלי "‪.‬‬ ‫לר' מאיר ז"ל היתה חזקה שהוא היה המביא את‬ ‫הקאווע ע הקרעפלע בעיר מגוריו יערוסלעב‪.‬‬ ‫פע כשנסע מר זי"ע דר עירו‪ ,‬יצא אל תחנת‬ ‫הרכבת והביא את קנק הקאווע והקרעפלע ‪ ,‬וש‬ ‫נזכר ששכח להביא עמו כוס מביתו‪ .‬פנה ר' מאיר אל‬ ‫ביתו של הרה"ח ר' ב ציו חריט ז"ל‪ ,‬שהיה סמו ‬ ‫לתחנת הרכבת‪ ,‬וביקש ממנו להביא כוס‪ .‬כאשר הגיש‬ ‫ר' מאיר ז"ל את הקאווע שאל אותו מר זי"ע א‬ ‫הכוס נטבל?‪ .‬תמה ר' מאיר‪ ,‬כי מעול לא נשאל‬ ‫שאלה כזו‪ ,‬והשיב שאיני יודע‪ ,‬מאחר שלא הביא את‬ ‫הכוס מביתו‪ ,‬א ציי שהכוס הוא מביתו של ר' ב‬ ‫ציו‪ .‬אול מר לא שתה את הקאווע‪ ...‬לאחר מכ‬ ‫נתברר אכ מפי ר' ב ציו שמחמת שכחה עדיי לא‬ ‫נטבל הכוס במקוה‪ ,‬ויהי לפלא‪ .‬סיפר הגה"ק‬ ‫מבילגורייא זי"ע כשנסע כ"ק אחי שליט"א ]זי"ע[ מר‬

‫מהר"א לסטולי לחתונה של כ"ק אחי ז"ל רבי שלו‬ ‫מאפטא הי"ד‪ ,‬סיפרו לו בני האדמו"ר מסטולי זצ"ל‬ ‫שיש ברשות "י"ב חלה" מאת כ"ק א"ז מר מהר"ש‬ ‫זי"ע שקיבל זקינ רבי אשר מסטולי זי"ע בהיותו‬ ‫בבעלזא‪ ,‬אלא שיש לה עוד "י"ב חלה" שקיבל פע‬ ‫הרה"ק רבי אשר זי"ע מהנעשכיזער הרה"ק רבי יצחק‬ ‫זי"ע ‪ ,‬והחלות נתערבו ואי ה יודעי איזוהי חלתו‬ ‫של מי‪ .‬ביקש כ"ק אחי שליט"א ]זי"ע[ לראות את שתי‬ ‫החלות‪ ,‬ומיד הצביע על אחת מה‪ ,‬באמרו‪" :‬זוהי חלתו‬ ‫של כ"ק א"ז זי"ע"‪.‬כ"ק אחי שליט"א ]זי"ע[ אמר פע‪:‬‬ ‫רוב פעמי כששואלי ממני עצה אני מוצא תשובה‬ ‫במה שלמדתי ביו זה‪ ,‬וא לאו‪ ,‬אני מוצא מענה‬ ‫במה שלמדתי יו אתמול‪.‬‬ ‫מעול לא ביקש דבר גדול כקט – מאחד‪ ,‬יהא‬ ‫אשר יהא‪ ,‬ואפילו מילד קט‪ ,‬בלא שהקדי תחילה‬ ‫בקשת מחילה‪ ,‬בלשו‪" :‬זיי מוחל"‪.‬היה זה בשמחת‬ ‫תורה בעצ שנות הזע‪ ,‬בעת שהותו בפעסט‬ ‫שבהונגריא‪ ,‬ומר זי"ע הורה להגבאי שיכריז – כפי‬ ‫שנוהג היה כל השני בבעלזא בשעת ההקפות בזה‬ ‫הלשו‪" :‬עס איז די אונטערשטע טעג פו די הייליגע‬ ‫טעג‪ ,‬דער עול זאל מוחל זיי שטיי מיט ישוב‬ ‫הדעת‪ .‬הגבאי שהכריז זאת בפקודת הקודש‪ ,‬לא ש‬ ‫לב להקפיד בלשו מר מלה במלה‪ ,‬ושינה בסיו‬ ‫הכרוז בהכריזו‪" :‬דער עול זאל שטיי מיט ישוב‬ ‫הדעת"‪ ,‬פנה אליו מר בתרעומת מה‪" :‬דו שאפסט?!‬ ‫דו שאפסט?!" )הא אתה שולט?(‪ ,‬הלא ביקשתי‬ ‫להכריז "‪ ...‬דער עול זאל מוחל זיי שטיי מיט ישוב‬ ‫הדעת?! וציוה לו לחזור ולהכריז שוב שנית‪ ,‬בהדגשת‬ ‫יתר שימחלו נא‪ ,‬לעמוד בישוב הדעת‬ ‫לא בכדי כינוהו צדיקי וגאוני הדור בש‬ ‫"הבארדיטשובער של דורנו"‪ .‬לימוד זכות על כל יהודי‪,‬‬ ‫באשר הוא‪ ,‬היה אצל מר זי"ע עבודה תמה‪ ,‬הוא היה‬ ‫אומר‪" :‬א יש לכ 'רמב"' מוקשה‪ ,‬א הארבע‬ ‫רמב"‪ ,‬מה את עושי? הנכ יגעי ועמלי כדי‬ ‫לתר‪ $‬דבריו‪ ...‬הוא הדי‪ ,‬א יש 'יהודי מוקשה'‪ ,‬א‬ ‫הארבע יוד‪ ,‬צרי לעמול ולהתייגע כדי לתר‪ $‬אותו!‪....‬‬ ‫עוד היה רגיל לומר שזקינו הק'‪ ,‬כ"ק מר מהר"י זי"ע‪,‬‬ ‫אהב את דר הפלפול בלימוד התורה‪ ,‬שכ לפעמי‬ ‫צרי ללמד זכות על יהודי ואי אפשר לעשות זאת כי‬ ‫א על ידי דר ה'פלפול'‬ ‫פע הגיע לבית מר זי"ע בעל מלאכה אחד‬ ‫והמשמשי דיברו ביניה שהלה עובד ג בשבת‪,‬‬ ‫כאשר הגיעו הדברי לאזני מר זי"ע אמר‪" :‬ער האט‬ ‫אודאי גיהאט א טעות‪ ,‬ער האט גימיינט אז ס'איז‬ ‫ערב שבת"‪ ,‬ומיד פנה להפועל ושאלו‪" :‬אמת אז דו‬ ‫האסט גיהאט א טעות אז עס איז פרייטאג"‪ ,‬וכשלא‬ ‫ענה לו אמר מר שוב ושוב‪ ,‬עד שפר‪ $‬בבכי וחזר‬ ‫בתשובה‪ ,‬וכ היה רגיל לפרש המשנה הראשונה‬ ‫בפרק כלל גדול‪" :‬כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח‬ ‫עיקר שבת" פירוש‪" :‬כלל גדול" הורו לנו חכמינו ז"ל‬ ‫בעניני שבת‪ .‬לעול צרי ללמד זכות על כל יהודי‪,‬‬ ‫וא רואי יהודי מחלל שבת רח"ל‪ ,‬צריכי ללמד‬ ‫עליו זכות שמסתמא הוא 'שוכח' ולא מזיד‪ ,‬וזהו אשר‬ ‫רימזו לנו בדבריה כלל גדול אמרו בשבת – כל‬ ‫השוכח‪ .‬וכמו שמביא הרה"ק רבי גדליה מליני זי"ע‬ ‫בספרו הק' "תשואות ח" )לקוטי( שמביא קבלה‬ ‫מרבותיו הק' נבג"מ "שבחינת משיח יהיה שביכלתו‬ ‫ללמוד זכות על כל ישראל‪ ,‬ועל ידי הלימוד זכות יפיל‬ ‫הרהורי תשובה בכול ויהיו כול צדיקי ובזה נפתח‬ ‫שערי אורה במאמר ז"ל )סנהדרי צח(‪' :‬אי ב דוד‬ ‫בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב'‪ ,‬שאל יפלא‬ ‫הדבר שיבא משיח בדור שכולו חייב‪] ,‬אלא[ שבחינתו‬ ‫יהיה ללמוד זכות על כול‪ ,‬ויבואו על ידי זה לבחינת‬ ‫התשובה‪ ,‬ויהיו כול זכאי"‪ .‬ואמנ בדרכו הקדושה‬ ‫השיב רבי מעוו‪ ,‬כפי אשר תעידנה עובדות רבות‬ ‫המתהלכות אודות כ‪.‬‬ ‫אחד התבטא פע לפניו על החופשיי בביטוי‬ ‫"אידישע גויי"‪ ,‬הלה נאל‪ $‬ליטול את ידיו שלוש‬ ‫פעמי ולומר עשר פעמי "אידישע איד!" ורק לאחר‬ ‫מכ הסכי לשמוע מה שבפיו‪ .‬כשסיפרו לו‬ ‫שבקיבוצי לא מניחי תפילי ומגדלי דבר אחר‬ ‫)חזירי( אמר צדיקי כאלו! ה חוששי שמא אי‬ ‫לה גו! נקי! ומצפי כ"כ לימות המשיח‪ ,‬שאז עתיד‬ ‫החזיר להיות מותר‪ .‬כשרצה להגדיר יהודי שאינו מניח‬ ‫תפילי היה אומר שאינו מניח תפילי דר"ת‪.‬‬ ‫פע באו יהודי והשיחו לב לפניו שסובלי‬ ‫קשות מאיזה מלשי יהודי‪ .‬לאחר שברכ‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫ה"מסור" הזה ברצונו היה להשיח את מר לבו וכשלא‬ ‫מצא לפני מי לעשות זאת‪ ,‬אז השיח את לבו לפני‬

‫ו‬

‫הפרי‪ ,$‬אבל ח"ו לומר שהוא חשב מחשבות רעות‪.‬‬ ‫כשסיפרו לו על אד שהתדרדר מהדר הישרה רח"ל‪,‬‬ ‫אמר הוא מחסידי הרמב"‪ ,‬שפוסק "ישראל אע"פ‬ ‫שחטא ישראל הוא"‪.‬היה לו רופא עיני)שלא ידע‬ ‫הרבה מיהדות( שביקר אצלו פע לשבועיי‪ ,‬כשהיה‬ ‫אצל רבינו פע בפרוס הפסח אמר שבפסח לא יוכל‬ ‫לבקרו‪ .‬כשיצא אמר רבינו למשב"ק‪ :‬היודע אתה מדוע‬ ‫לא יבוא בפסח‪ ,‬הוא חושש שאכבד אותו באוכל והוא‬ ‫אינו אוכל בפסח אצל אחרי‪ ,‬הג שאצלי כול‬ ‫אוכלי מ"מ הוא מחמיר ביותר‪.‬‬ ‫מספר הרה"ח ר' אלעזר פאסטע שליט"א‪ :‬סיפר‬ ‫לי בנו של הרה"צ רבי ברו זצ"ל האדמו"ר ממעלי‪$‬‬ ‫שהתגורר בסו! ימיו באיסט סייד‪ ,‬שבשנת תרח"צ‬ ‫שאל את מר זי"ע א ישלח את בניו מאמריקה לבוא‬ ‫ללמוד בישיבות בפולי כמו שהיו רגילי אז בני‬ ‫האדמור"י באמריקה‪ ,‬ומר זי"ע השיב לו שלא‬ ‫ישלח‪ .‬ואכ בזכות זה ניצלו מגיא התופת‪ .‬וסיפר‬ ‫שבאותה הזדמנות שאל אותו מר זי"ע‪ :‬מעליצער‬ ‫רבי‪ ,‬וואס טוט זי עפעס מיט יידישקייט אי אמריקע‬ ‫והשיב‪ ,‬שבימי הנוראי היו כל בתי הכנסיות ובתי‬ ‫המדרשות מלאי וגדושי עד שהיו צריכי להוסי!‬ ‫ספסלי‪ ,‬א כל השנה‪ ...‬ובטר הספיק לסיי‪ ,‬אחז‬ ‫מר בידיו והפטיר בלשונו‪ ,‬וכל השנה מתפללי ה‬ ‫בבית‪ ...‬ואח"כ חזר מר שוב על דבריו בהבעת‬ ‫שמחה על פניו ואמר לפני הנאספי‪ :‬השמעת מה‬ ‫שאמר המעליצער רבי‪ ,‬א גאנ‪ $‬יאהר דאווענע זיי אי‬ ‫דערהיי‪ ,‬או הייליגע טעג דאר! מע אריינברענגע‬ ‫בענק אי בית המדרש‪...‬‬ ‫סיפר הגה"ק מטשעבי זצ"ל פע שכ"ק מר זי"ע‬ ‫שהה בקראקא נסע אליו ע בנו רבי יעקל'י‪ ,‬והנה‬ ‫כשהגיעו לכ"ק מר בדיוק התדיינו לפניו שני ראשי‬ ‫קהילת קראקא אודות מריבה שהיתה ביניה‪ ,‬ביקש‬ ‫רבינו לצאת מהחדר‪ ,‬א הרבי בקשו להשאר‪ .‬וסיפר‬ ‫הטשבינער רב‪' :‬דער רבי האט גערעט געציילטע‬ ‫ווערטער‪ ,‬אבער יעדער ווארט איז גיווע מלא חכמה'‪,‬‬ ‫)הרבי דיבר מילי ספורות‪ ,‬אול כל מילה היתה‬ ‫מלאה חכמה(‪ ,‬וכשיצאו שאלו בנו רבי יעקל'י 'הזהו‬ ‫הרבי מבעלזא שהעול בטוח שהוא 'בטל' בעניני‬ ‫העול הזה‪.‬‬ ‫ועוד סיפר שפע כששהה בעיירת הקייט‬ ‫מארינבאד‪ ,‬השתת! בשמחת בר מצוה שער הנדיב‬ ‫הרה"ח רבי שמואל שמעלקא געלבוואקס לבנו‪.‬‬ ‫בשמחה השתת! ג כ"ק מר רבי אהר מבעלזא‬ ‫זי"ע‪ ,‬בברכת המזו כובד בחור הבר מצוה עצמו‪,‬‬ ‫וכשסיי טע מעט מהכוס‪ ,‬כשהבחי בכ הרבי‬ ‫מבעלזא‪ ,‬ציווה לו שישתה את כל הכוס‪ .‬רבינו ישב‬ ‫במזרח ובינו לבי הרבי מבעלזא ישבו כמה אנשי‪,‬‬ ‫וכשראה זאת תמה בלבו מדוע דוחק הרבי בנער‬ ‫שישתה‪ ,‬הרי מובא בשו"ע )או"ח סימ ק"צ סעי! ד'(‬ ‫שאפשר לחלק את היי למסובי ומדוע דוחק בילד‬ ‫שישתה? אמנ לא אמר דבר‪ .‬כשגמר הרבי לדחוק‬ ‫בנער שישתה את הכוס עד תו‪ ,‬הביט ברבינו ואמר‬ ‫לו‪' :‬עי ב'חכמת שלמה' סימ תר"ע שכתב ז"ל‪" :‬נראה‬ ‫אפילו למא דאמר טומאה הותרה בציבור‪ ,‬היינו לגו!‬ ‫העבודה‪ ,‬דילפינ מאיש נדחה ואי ציבור נדחי‪ ,‬אבל‬ ‫לחנ בתחילה בבית המקדש ודאי החינו בתחילה‬ ‫צרי להיות בטהורי‪ ,‬ולכ כיוו דתחילה פסקה‬ ‫העבודה‪ ,‬ועכשיו התחילה העבודה מחדש‪ ,‬ודאי‬ ‫תחילת החינו צרי להיות בטהורי‪ ,‬ולכ הוי נס‬ ‫חנוכה שתחילת החינו יהיה בטהרה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ובספר‬ ‫'פני יהושע' כתב שזהו להראות חיבת של ישראל‬ ‫שעושי בטהרה וכו'‪ .‬מהאי טעמא‪ ,‬סיי הרבי את‬ ‫דבריו‪ ,‬רציתי שהבחור יגמור את הכוס‪ ,‬שכ בר מצוה‬ ‫שמתחנ היו לעול תורה ומצוות צרי שישתה את‬ ‫השיעור הראוי‪ ,‬כדי שביו הכנסו לעול מצוות יתחנ ‬ ‫לעשות מצוות בשלימות‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יצחק ישעיה מטשחויב זי"ע צעיר בניו‬ ‫של הרה"ק רבי חיי מצאנז זי"ע וחתנו של הרה"ק‬ ‫רבי יחיאל מקרילובי‪ $‬זי"ע‪ ,‬חת מר מהר"י‪ ,‬הפליג‬ ‫רבות בשבח מר ופע אמר עליו‪" :‬אונז זענע‬ ‫געוואקסע צוזאמע או בעלזא‪ ,‬ומעול לא עבר על‬ ‫שו חטא‪ ,‬מלבד חטא אחד‪ ,‬שהרי כתיב )קהלת ז‪ ,‬כ(‬ ‫'כי אד אי צדיק באר‪ $‬אשר יעשה טוב ולא יחטא‪,‬‬ ‫או ער האט דאס אוי נישט געטוה"‪ .‬כששב הגאו‬ ‫האדיר רבי מאיר אריק מטארנא ממרחצאות קרעני‪,$‬‬ ‫שפגש ש במר‪ ,‬לא עבר יו שלא הזכיר את כ"ק‬ ‫מר בהתפעלות מופלגת באומרו‪" :‬אי האב נישט‬ ‫געזעה אזא הייליגע לעכטיגע צורה‪ ,‬אי קע נישט‬ ‫פארגעסע פו די הייליגע צורה"‪ .‬וכששמע כמה‬

‫אנשי שלא נמנו על חסידי בעלזא שאמרו על מר‬ ‫שהוא בטל‪ ,‬גער בה וקרא‪" :‬וואס איז מיט איי ‪ ,‬צו‬ ‫זענט עט‪ $‬שוטי צו מאכט'ס עט‪ $‬ענק שוטי?‪ ...‬דער‬ ‫יוד צוברעכט זי זיי הייליגע מח פאר אייבירשטער‪,‬‬ ‫ער האט א הייליג מח או צוברעכט עס פאר'‬ ‫אייבירשטער"‪ .‬להגאו ממאטערסדור! שביקרו‬ ‫בטארנא‪ ,‬אמר הגה"ק רבי מאיר אריק בקרעני‪$‬‬ ‫פגשתי שני חידושי‪ ,‬את הרבי מגור )בעל ה'אמרי‬ ‫אמת' זי"ע( שהעול אומרי שהוא גדול בתורה‬ ‫ומצאתיו מעיי נובע יראת שמי‪ ,‬ואת הרבי מבעלזא‬ ‫שהעול אומרי עליו שהוא קדוש וירא שמי ואני‬ ‫יכול להעיד שהוא זוכר חלק 'אורח חיי' שב'שולח‬ ‫ערו ' ע ה'מג אברה' ישר והפו ‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אברה יעקב מסאדיגורא זי"ע היה‬ ‫מספר סיפור ששמע עוד מעת התגורר הרבי בבעלזא‪,‬‬ ‫והתפעל ממנו עד מאוד‪ ,‬וכ סיפר‪ :‬באחד הימי הגיע‬ ‫אחד וסיפר לרבי מבעלזא שיהודי אחד איחר בכניסת‬ ‫השבת לסגור את המספרה שלו‪ .‬מיד שלח הרבי‬ ‫לקרוא לאותו ספר ושאלו א אמת בדבר? לאחר‬ ‫שהלה אישר את הדבר‪ ,‬פסק הרבי‪ :‬הספר שאיחר‬ ‫בסגירתו יביא לנדבת בית המדרש רוטל נרות‪ ,‬ואתה‬ ‫שספרת לי מעשה זה תביא לנדבת בית הכנסת שני‬ ‫רוטל נרות‪ ,‬ואני – אמר הרבי מבעלזא שדבר זה אירע‬ ‫בעירי‪ ,‬אביא חמש רוטל נרות‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ רבי חנו העני פדווא זצ"ל אב"ד‬ ‫לונדו‪ ,‬בעל 'חשב האפוד'‪ :‬באחד הימי בשוחחי ע‬ ‫ה'בילגורייער רב' גילה את אוזני ואמר לי סימ לדעת‬ ‫מברכותיו של מר‪ ,‬א האיש שמבקשי עבורו ברכה‬ ‫הוא עדיי בחיי‪ ,‬ויש לה לברכה על מה שתחול‪ ,‬או‬ ‫לא וכ אמר לי‪" :‬כשמר שליט"א‪ ,‬מבר באופ פרטי‪:‬‬ ‫'דער אייבערשטער זאל העלפע ער זאל האבע א‬ ‫ישועה )השי"ת יעזור שתהיה לו ישועה( וכדומה‪ ,‬יודע‬ ‫אני שהאיש עדיי בחיי‪ ,‬אול‪ ,‬כאשר מבר בנוסח‬ ‫כללי‪ ,‬כגו‪' :‬אלע יידע זאלע געהאלפ ווערע' )שכל‬ ‫היהודי יוושעו( וכדומה‪ ,‬אני יודע שאי עוד על מה‬ ‫להתפלל ולקוות לזה‪ ,‬ומזה ידעתי הוסי! הגה"ק‬ ‫מבילגורייא שרבי אלימל מיאברוב‪ ,‬אינו עוד בי‬ ‫החיי "עמדתי נדה ומשתומ לנוכח גילוי זה‬ ‫ששמעתי סיפר הגרח"ה פדווא זצ"ל‪ ,‬ושמרתי את‬ ‫הדבר בלבי‪ .‬כעבור ימי אחדי‪ ,‬בעת הפסקה שעשה‬ ‫מר זי"ע באמצע עריכת שולחנו הטהור‪ ,‬נלויתי אל‬ ‫חותני )הוא ניהו החסיד המפו' רבי נפתלי גאטעסמא‬ ‫]ווינער[ ע"ה(‪ ,‬שנכנס אל הקודש ברצותו לנצל את‬ ‫ההזדמנות להזכיר לטובה את חתנו ר' ישראל הגר‬ ‫ואת זוגתו בתו‪ ,‬שטר נודעו עקבותיה‪ ,‬וא עוד‬ ‫בחיי או לא‪ .‬והנה כי כ‪ ,‬כשהזכיר חותני את ש‬ ‫חתנו ר' ישראל‪ ,‬ביר מר בזו הלשו‪" :‬דער‬ ‫אייבערשטער זאל העלפע מע זאל האבע נחת פו‬ ‫אידישע קינדער"‪ ,‬ואילו כשהזכיר את בתו‪" :‬שרה‬ ‫דבורה בת אסתר רייצא"‪ ,‬אמר מר בלשו‪" :‬דער‬ ‫אייבערשטער זאל העלפע זי זאל האבע א ישועה"‪.‬‬ ‫סיי הגרח"ה פדווא זצ"ל‪ :‬בשומעי את נוסח הברכות‬ ‫מפי הקודש‪ ,‬יצאה ממני אנחה חרישית‪ ,‬ומר זי"ע‬ ‫הרי את עיניו הטהורות ונת בי מבט עד שכמעט‬ ‫נפלתי מתעל! מרוב פחד ורעדה כעבור זמ מה‪ ,‬אכ‬ ‫נודע שר' ישראל נמנה בי הנהרגי על קידוש הש‪,‬‬ ‫הי"ד‪ ,‬ואילו זוגתו זכתה להישאר בחיי‪,‬‬ ‫סיפר כ"ק מר אדמו"ר שליט"א‪ :‬בבודאפסט גר‬ ‫יהודי שלא היה נמנה על הצדיקי הגדולי‪ ,‬בלשו‬ ‫המעטה‪ ,‬אבל אביו היה ירא שמי ועובד ה'‪ .‬לעת‬ ‫זקנתו של האב‪ ,‬ביקש ממנו הב שיבוא לגור בביתו‪,‬‬ ‫והוא הכי לו חדר ספרי ש ישב האב ולמד תורה‪,‬‬ ‫והב כיבד אותו כראוי‪ .‬לאחר פטירתו של האב‪ ,‬רצה‬ ‫הב לעשות איזה דבר טוב באותו חדר שבו למד‬ ‫האבא‪ ,‬ופנה אל אבי זי"ע )הגה"ק מבילגורייא זי"ע(‬ ‫לשאול בעצתו כדת מה לעשות באותו חדר? יע‪ $‬לו‬ ‫אבי‪ ,‬כי היות ובאותה תקופה היו ש הרבה בחורי‬ ‫שנאלצו להתחבא מהשלטונות שרצו לגייס לצבא‪,‬‬ ‫ונקראו בש‪' :‬טמיר ונעל'‪ ,‬על כ יעשה לה 'ישיבה'‬ ‫בחדר זה‪ ,‬בו יתאכסנו וילמדו‪ ,‬עד יעבור זע‪ .‬הלה‬ ‫שמע וקיבל עצת אבי זי"ע‪ ,‬וכ אכ עשה כעבור זמ‬ ‫קצר‪ ,‬חלה איש זה מאוד‪ ,‬והתלמידי שהתאכסנו‬ ‫בביתו באו אל כ"ק דודי זי"ע להזכיר את היהודי‬ ‫שעשה עמ טובה‪ ,‬לרפואה שלימה איני יודע מה‬ ‫בירכו דודי זי"ע‪ ,‬אבל אבי זי"ע שנכח ש‪ ,‬לא נראתה‬ ‫בעיניו הברכה‪ ,‬ופנה מיד אל אחיו מר זי"ע‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫"יהודי זה עשה הרבה טובות ליהודי"‪ .‬מר זי"ע ביר ‬ ‫אותו שוב‪ ,‬אול אבי זי"ע עדיי לא היה מרוצה‬ ‫מברכה זו‪ ,‬ופנה שוב אל אחיו זי"ע‪ ,‬ואמר‪" :‬יהודי זה‬

‫עשה בעבר הרבה טובות ליהודי‪ ,‬ועוד יעשה בעתיד‬ ‫הרבה טובות ליהודי"‪ .‬נענה דודי זי"ע ואמר‪ :‬אזוי?‬ ‫אזוי? )כ ? כ ?(‪ ,‬ושוב בירכו ברפואה שלימה הפע‬ ‫הכיר אבי מלשו הברכה‪ ,‬שהישועה קרובה לבוא‪.‬‬ ‫הנוכחי ש‪ ,‬לא הבינו פשר ה'די ודברי' שהיה‬ ‫בי אבי זי"ע לדודי מר זי"ע‪ ,‬רק אחרי שיצאו אמר‬ ‫לה אבי‪ ,‬שמעו את אשר אספרה לכ‪ :‬בהיותינו‬ ‫בגיטו‪ ,‬היה ש אחד מה"יודישע מאכערס"‪ ,‬אנשי‬ ‫ה"יודענראט" שהציק רבות לאחיו מבני ישראל לאחר‬ ‫שהגענו לש‪ ,‬זכה להיכנס אל כ"ק אחי מר שליט"א‪,‬‬ ‫"או ס'האט איה עפיס בענומע"‪ ,‬והחלו להתעורר‬ ‫בו הרהורי תשובה‪ ,‬וכעבור כמה ימי התחיל לשנות‬ ‫ולשפר את מעשיו‪ ,‬עד שא! פעל ועשה טובות‬ ‫ליהודי‪ .‬באחד הימי נכנס אל כ"ק אחי מר‬ ‫שליט"א‪ ,‬ובפיו בשורה שזכה להתקד לדרגה גבוהה‬ ‫יותר‪ ,‬מצד הממוני הגרמני ימ"ש‪ .‬מר ביר ופטרו‬ ‫לשלו‪ .‬מיד כשיצא מש אל הרחוב‪ ,‬ירו עליו‬ ‫והרגוהו‪ .‬הבנתי מזה סיי אבי זי"ע שיהודי זה‪ ,‬מאז‬ ‫שחזר בו ממעשיו הרעי ושב בתשובה‪ ,‬כבר השלי‬ ‫את עצמו‪ ,‬ולכ הגיע עתו זמנו להיפטר מ העול‪ .‬ג‬ ‫עתה‪ ,‬כשלא הכרתי בברכת אחי מר שליט"א‬ ‫שהיהודי נושע‪ ,‬חששתי שמא כבר השלי את עצמו‬ ‫בכ שעשה טובות לבחורי אלה הלומדי תורה‪,‬‬ ‫ובפרט שהגדיל עשות וקבע ישיבה בביתו‪ .‬לכ‬ ‫הזכרתיו לטובה והוספתי לומר‪ ,‬שעוד יעשה בעתיד‬ ‫טובה ליהודי‪ ,‬וכוונתי היתה‪ ,‬שעדיי לא השלי את‬ ‫עצמו‪ .‬ואכ רק אז הרגשתי בברכתו של אחי שהיהודי‬ ‫זכה לישועה‪.‬‬ ‫סיפר המשב"ק הרה"ח ר' יצחק לנדאו שליט"א‬ ‫ששמע מבעל המעשה עצמו‪ :‬מספר שני לפני‬ ‫המלחמה הגיע פע לבעלזא בחור יתו מאב‪,‬‬ ‫ברצותו להיפרד ממר זי"ע‪ ,‬היות והוא נוסע לנסות‬ ‫את מזלו בקנדה‪ .‬אמו שדאגה ליהדותו של בנה‪ ,‬לא‬ ‫חפצה שיסע לש עד שיקח ברכת פרידה ממר זי"ע‪,‬‬ ‫כששמע מר שהבחור נוסע לקנדה‪ ,‬פקד עליו שיזהר‬ ‫לשמור לכל הפחות על שלשה דברי‪ :‬תפילי‪,‬‬ ‫שמירת שבת וכשרות המאכלי‪ .‬הלה נסע והשתקע‬ ‫בעיר מאנטריאל‪ ,‬ובמש הזמ התדרדר מטה מטה‪,‬‬ ‫עד שפרק מעליו עול המצוות לגמרי‪ .‬לאחר המלחמה‪,‬‬ ‫בשנת תש"ח‪ ,‬נסע לאר‪ $‬ישראל‪ ,‬והל לראות את מר‬ ‫זי"ע‪ ,‬אול לא גילה לא! אחד את שמו ומהיכ הוא‪.‬‬ ‫ג כשניגש אל מר ז"ל לא אמר מי הוא‪ ,‬רק עבר יחד‬ ‫בשורה ע כול ליטול ברכת שלו‪ .‬מיד כשהושיט‬ ‫את ידו‪ ,‬פנה אליו מר בשאלה‪ :‬הא אתה עדיי שומר‬ ‫על הדברי שציוותי ? הלה נבהל ונשתומ מהמחזה‬ ‫המופלא‪ ,‬ועל אתר קיבל על עצמו שמני אז יקיי את‬ ‫הדברי שמר פקד עליו בשעתו‪.‬‬ ‫בעיר מנטווידעאו שבמדינת אורוגוואי גר חסיד‬ ‫גור הרה"ח ר' משה טרויבע‪ .‬פע הגיע לאר‪ $‬ישראל‬ ‫לחג הפסח ברצותו להסתופ! בשביעי של פסח‬ ‫בירושלי בצל רבו ה'בית ישראל' זצ"ל‪ ,.‬והיות‬ ‫שבימי הראשוני של החג היה אמור לשהות בתל‬ ‫אביב‪ ,‬אמר לו ה'בית ישראל' שייכנס ש אל הרבי‬ ‫מבעלזא זי"ע‪ ,‬קיי החסיד מאמר רבו כשנכנס אל‬ ‫הקודש‪ ,‬שאלו מר זי"ע על מקו מגוריו‪ ,‬וכאשר ענה‬ ‫שגר באורגוואי‪ ,‬שאלו מר‪ :‬היכ היא זאת? השיב‪ :‬זו‬ ‫היא מדינה בדרו אמריקא ובתו הדברי אמר למר‬ ‫שאחרי החג הוא חוזר דר אנטווערפע‪ ,‬ביקש ממנו‬ ‫מר שיבוא אליו שוב לאחר החג‪] .‬וסיפר החסיד‪,‬‬ ‫שלאחר מכ כשהיה אצל רבו ה'בית ישראל'‪ ,‬התעניי‬ ‫רבו על ביקורו אצל הרבי מבעלזא ועל בקשתו‪ ,‬ואמר‬ ‫לו שהוא רוצה לדעת את מה שמר ידבר עמו שוב[‪.‬‬ ‫כבקשת מר‪ ,‬הגיע הלה לאחר החג לת"א ונכנס‬ ‫אל הקודש‪ .‬מר מסר בידו שלש חלות קטנות מי"ב‬ ‫חלות‪ ,‬וציוה עליו שליחות שימסור אחת מה להרה"ח‬ ‫ר' חיי פריעדמא ממעלי‪ $‬ע"ה ואחת להרה"ח ר'‬ ‫ישראל פריעדמא ע"ה‪ ,‬שדרו שניה באנטוערפע‪,‬‬ ‫ואת השלישית אמר לו שימסור במאנטווידעאו לאיש‬ ‫אחד שמר נקב בשמו‪ ,‬אול חסיד זה לא הכירו‬ ‫כשחזר לביתו‪ ,‬במאנטווידעאו‪ ,‬התחיל הלה לברר‬ ‫על האיש שמר שלח עבורו חלה ועל מקו מגורו‪ ,‬א ‬ ‫לא עלה בידו‪ .‬רק לאחר שבע חקירות ובירורי נודע‬ ‫לו שבאחת מפרברי העיר יש אטליז שמוכרי בו בשר‬ ‫טר!‪ ,‬וכי כ הוא שמו של בעל האטליז‪ ,‬הל אליו‬ ‫החסיד ושאלו א אכ שמו הוא כ וכ ‪ ,‬כשנענה‬ ‫בחיוב‪ ,‬אמר לו‪ :‬הרב מבעלזא שלח ל חלה מי"ב‬ ‫חלה! סיפר אותו חסיד‪ :‬ויהי א כששמע דברי‪,‬‬ ‫התרגש הלה‪ ,‬ומרוב התרגשות החל לצעוק בקול לא‬ ‫לו לאשתו ששהתה בחדר צדדי של החנות שמעת!‬

‫ז‬

‫הרב מבעלזא זי"ע שלח לי חלה‪ ...‬עד כי לא ידעתי‬ ‫מה היה לו‪ .‬אול מאותו יו ואיל השתנה איש זה‬ ‫לאיש אחר‪ ,‬ותו זמ קצר סגר את חנות הטריפה‪,‬‬ ‫ולאט לאט נעשה בעל תשובה גמור ויהי לפלא‪.‬‬ ‫הגה"צ ר' משה יאיר ויינשטוק זצ"ל‪ ,‬סיפר משמיה‬ ‫דבעל המעשה‪ :‬אבר אחד‪ ,‬מחסידי בעלזא‪ ,‬חלה‬ ‫במחלת ריאות קשה ל"ע‪ ,‬ואושפז בבית החולי‬ ‫בילינסו שבפתח תקוה‪ .‬ש בבית החולי טיפל בו‬ ‫מנהל המחלקה‪ ,‬פרופסור גדול ובעל ש בעניני‬ ‫רפואה‪ ,‬שלמרות היותו מגזע היחס וממשפחה חשובה‬ ‫ביותר‪ ,‬התרחק מאוד מיהדותו‪ ,‬והיו מאלו ה"שוכחי‬ ‫עיקר שבת‪ - "...‬כהגדרת כ"ק מר זי"ע‪.‬פרופסור זה‬ ‫בדק את האבר היטב‪ ,‬עד שקבע בבירור כי יש לו‬ ‫מי בריאות‪ ,‬ונשקפת לו סכנה גדולה‪ ,‬כי בכל רגע‬ ‫המי עלולי להגיע אל הלב‪ ,‬כ שאי לו כל סיכוי‬ ‫להישאר בחיי‪ .‬בני משפחתו לא ידעו את נפש‬ ‫מרוב צער ובהלה‪ ,‬ואת כל אשר לאל יד ניסו לעשות‬ ‫על מנת להציל את חיי יקיר‪ ,‬הדומי למי שחרב‬ ‫חדה מונחת אל צווארו‪ ,‬א ללא הצלחה‪ .‬אמו‪ ,‬בת‬ ‫לאחד מחשובי חסידי בעלזא‪ ,‬שא! זכה להיות‬ ‫ממשמשי וגבאי כ"ק מר מהרי"ד זי"ע‪,‬‬ ‫כאשר שמעה את קביעתו הפסקנית של‬ ‫הפרופסור‪ ,‬מיהרה למר זי"ע‪ ,‬בכדי לבקש ולהתחנ‬ ‫על נפש נקי‪ ,‬ועל נפש בני ביתו ומשפחתו שנפש‬ ‫קשורה בנפשו‪ .‬בהגיעה לבית מר זי"ע‪ ,‬נענתה כי אי‬ ‫אפשרות כעת להיכנס אל הקודש פנימה‪ .‬במר לבה‬ ‫החלה לדפוק על הדלת‪ ,‬תו כדי זעקה שהיא הינה‬ ‫בתו של אותו גבאי‪ .‬הקול נשמע אצל מר זי"ע‪,‬‬ ‫שהורה להכניסה מיד ולשמוע את אנקתה‪ .‬לאחר‬ ‫ששמע מר זי"ע את דבריה‪ ,‬הניח ראשו בי זרועותיו‪,‬‬ ‫ואמר בתוק!‪" :‬אי כל מי בריאות! חזרו לבית‬ ‫החולי ובקשו נא לרופא‪ ,‬שיואיל בטובו לעשות לו‬ ‫צילו נוס! בריאות! ועוד לפני חג השבועות ‪ -‬שחל‬ ‫באות ימי ‪ -‬יחזור לביתו בריא ושל‪ "...‬האשה לא‬ ‫התמהמהה ומיד חזרה לבית החולי‪ ,‬ומסרה לרופא‬ ‫את הוראתו של מר זי"ע‪ .‬בתחילה לעג הרופא‬ ‫לדבריה‪ ,‬והתייחס אליה בביטול מופג‪ ,‬בתואנה‬ ‫שהרי כבר הוברר הדבר שריאותיו של האבר מלאות‬ ‫מי‪ ,‬ואי לו כל ספק בזה‪ .‬א כשזו התעקשה ועמדה‬ ‫על דעתה‪ ,‬שא הרבי ציוה חייבי לבצע את הוראתו‪,‬‬ ‫נכמרו רחמי הרופא ונענה לבקשתה‪ .‬מה מאוד‬ ‫התפלא הרופא כאשר נכח לראות שאכ אי כל זכר‬ ‫למי אלו‪ ,‬שהוא ראה אות במו עיניו לפני יומיי‬ ‫בלבד‪ .‬הל מוחלט היתה תגובתו‪ ,‬וקרא בהתפעלות‪:‬‬ ‫"ראיתי כבר אדמורי" רבי‪ ,‬א רבי זה אינו אלא‬ ‫מלא ! זה לי ארבעי ושתי שנה שהנני משמש‬ ‫כרופא מומחה‪ ,‬ומעול לא אירע לי מקרה מעי זה‪"...‬‬ ‫לאחר שנרגע מעט מתדהמתו‪,‬‬ ‫ביקש הפרופסור לנסוע למר זי"ע‪ ,‬ולהכירו‬ ‫אישית‪ .‬וממחשבה למעשה‪ ,‬ק ונסע לבית מר‪ .‬ויהי‬ ‫כאשר נכנס לחדרו של מר זי"ע‪ ,‬וניגש והושיט את‬ ‫ידו למר‪ ,‬לא אבה מר להחזיר לו שלו‪ ...‬עד אשר‬ ‫יבטיח נאמנה כי יפסיק לעש בשבת ויתחיל להניח‬ ‫תפילי בכל יו ויו! הרופא‪ ,‬שכבר בימי האחרוני‬ ‫נהפ ל'חסיד'‪ ,‬הסכי מיד לתנאי אלו‪ ,‬והבטיח למר‬ ‫זי"ע כי מעתה ישמור היטב על דברי אלו‪ ,‬ורק עתה‬ ‫נענה לו רבינו והושיט לו את ידו הק' בברכת הצלחה‪.‬‬ ‫ואמנ‪ ,‬הרופא שינה אורחותיו לגמרי‪ ,‬וא! החל‬ ‫ללבוש כיפה‪ ,‬ולא התבייש מפני המלעיגי עליו בי‬ ‫צוות הרופאי בבית החולי‪ ,‬ונשתנה מ הקצה אל‬ ‫הקצה‪ .‬לאחר כמה ימי החלי האבר ‪ ,‬וק ממיטת‬ ‫חליו‪ .‬ועוד לפני החג חזר לביתו בריא אול‪.‬‬ ‫כאשר הגיע האבר למר זי"ע‪ ,‬כתב לו מר כמה‬ ‫תיבות בכתב יד קדשו‪ ,‬ומסר לו פתקא לשמירה‪,‬‬ ‫באמרו‪" :‬בעת הניתוח תניח כתב זה מתחת לראש "‪,‬‬ ‫הלה נותר המו‪ ,‬שהרי זה עתה השתחרר מבית‬ ‫החולי‪ ,‬וכעת מדבר מר זי"ע מניתוח‪ ...‬א עוד יותר‬ ‫גברה השתוממותו‪ ,‬כאשר הוסי! מר לאמר‪" :‬מימי‬ ‫לא נתתי כתב של שמירה‪ ,‬וזה לי הפע הראשונה‬ ‫שאני עושה כ‪ ,‬וכל כ למה? מפני שנתגלגלה הזכות‬ ‫על יד להחזיר בתשובה אותו רופא‪ ,‬שמוצאו‬ ‫ממשפחה חשובה ומיוחסת‪ ,‬ועתה שב בתשובה‬ ‫שלימה‪ ,‬ו‪---‬ימות מתו תשובה!" כעבור שבוע‪ ,‬בדיוק‪,‬‬ ‫נפטר הרופא לבית עולמו‪ ,‬לאחר שזכה לשוב‬ ‫בתשובה‪ .‬ג מה שאמר מר זי"ע להאבר התקיי‪,‬‬ ‫ולאחר תקופה מסויימת נזקק האבר לניתוח‪ ,‬ואת‬ ‫כתב השמירה הניח למראשותיו‪ ,‬ולמרות היות הניתוח‬ ‫מסוכ החלי‪ ,‬בזכות אותו כתב שמירה שמסר לו מר‬ ‫זי"ע‪.‬‬

‫סיפר הגה"ח ר' יחזקאל מנדל מטעגלאש ז"ל‪:‬‬ ‫בהיות על א הדר בעיר לינ‪ $‬במחנה פליטי‪ ,‬נולד‬ ‫לה בנ‪ ,‬ואירע לה מעשה פלא בו ראו את גודל‬ ‫קדושת הצדיקי ושגב מדרגת‪ .‬בהגיע היו השמיני‬ ‫ללידתו‪ ,‬ערכו את ברית המילה‪ ,‬לאחר הברית כאשר‬ ‫המוהל נכנס לחדר התינוק‪ ,‬והסיר ממנו את‬ ‫התחבושת‪ ,‬ניגר ד רב מאת הנימול‪ ,‬המוהל לא ידע‬ ‫להשית עצה בנפשו כיצד לעצור את שט! הד‪ ,‬בצר‬ ‫לו צעק לאבי הב‪" :‬ל מהר וחפש אבקה העוצרת את‬ ‫הד"‪ .‬אבי הילד נעמד לחשוב מהיכ ימצא במקו‬ ‫זה אבקה לעצירת הד? ותיכ! לקח עט וד! לכתוב‬ ‫קויטל לכ"ק מר אדמו"ר זי"ע‪ .‬המוהל בראותו את‬ ‫מעשהו צעק לעברו‪" :‬מה מעשי כעת? במקו שתל ‬ ‫ותחפש אבקה אתה כותב קויטלע ?!" המוהל לא‬ ‫הבי את סגולת הקויטל אשר מיד כאשר הוא נכתב‪,‬‬ ‫מגיעה הבקשה לקודש פנימה‪ ,‬כפי שזכה ר' יחזקאל‬ ‫לראות עי בעי במש כל ימי חייו‪ .‬אול היות שזמנו‬ ‫היה דחוק מאוד‪ ,‬לא היה ברשותו פנאי להסביר‬ ‫למוהל את גודל הסגולה‪ .‬ואכ הפלא התרחש‪ ,‬כאשר‬ ‫גמר את מלאכת כתיבת הקויטל‪ ,‬כרכו יחד ע פדיו‬ ‫הנפש‪ ,‬נעמד ליד מזוזת החדר‪ ,‬ואז נפסק קילוח הד‬ ‫ללא נקיטת פעולה כלשהיא‪ .‬כמוב שסיפור זה העניק‬ ‫שיעור בגדלות כוח של צדיקי‪ ,‬למוהל ולכל‬ ‫הנוכחי שעמדו במקו‪.‬‬ ‫סיפור דומה אירע לו באר‪ $‬ישראל‪ ,‬בבעלזא ידעו‬ ‫החסידי שלפעמי די שמזכירי את הנצר לישועה‬ ‫ליד ה"קלאמקע" )ידית הדלת(‪ ,‬או תחת קורת גג‬ ‫אחת ע רבינו‪ ,‬כאשר חלה כ"ק האדמו"ר מסלוני‬ ‫זצוק"ל בעל ה"נתיבות שלו" במחלת השחפת בימי‬ ‫כ"ק מר זי"ע‪ ,‬ובמש שנה שלימה נחשב כ"שכיב‬ ‫מרע"‪ ,‬שכ מחלה זו חשוכת מרפא היתה‪).‬על חומרת‬ ‫מצבו נית ללמוד ממה שסיפר לאחד מתלמידיו‬ ‫שבכל לילה לפני השינה נהג לומר וידוי כי הרופאי‬ ‫אמרו לו שאינ יודעי א יקו‪ (.‬באחת השבתות‬ ‫נודע בישיבה שמצבו של ראש הישיבה התדרדר עד‬ ‫שרח"ל החלה הגסיסה‪ .‬רבי יחזקאל ששמע על מצבו‬ ‫בעת שהל לבית כ"ק מר זי"ע שהתגורר אז בקטמו‪,‬‬ ‫רצה להזכירו לטובה ולברכה ולרפואה שלימה אצל‬ ‫מר זי"ע‪ ,‬והיות שלא היה באפשרותו להכנס אל‬ ‫הקודש פנימה להזכירו‪ ,‬החליט להזכיר את שמו‬ ‫כאשר מר ייכנס לעריכת שלה"ט‪ .‬ואכ‪ ,‬בהכנסו אמר‪:‬‬ ‫"שלו נח ב צביה לרפואה שלימה"‪ .‬והנה שמע אי ‬ ‫שמר אומר‪" :‬רבי שלו נח ב צביה‪ ,‬סלונימער ראש‬ ‫ישיבה רבי צריכי לו‪ ,‬ער וועט האב א רפואה‬ ‫שלימה"‪ .‬ואכ מאותו מוצאי שבת החל תהלי ‬ ‫החלמתו של בעל ה"נתיבות שלו" עד שהבריא‬ ‫לגמרי וחי לאחר מכ כחמישי שנה‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ המפו' רבי שמואל זאב הלוי ראטה‬ ‫זצ"ל‪ :‬כשחליתי מאוד על הלב והכבד‪ ,‬רציתי מאוד‬ ‫לנסוע לימי נוראי לא"י לחסות בצל קדשו של מר‬ ‫זי"ע‪ ,‬א לא הייתי מסוגל לכ ‪ ,‬והייתי אובד עצות‪ ,‬כי‬ ‫לא ידעתי מה לעשות‪ .‬עד שכמה מחשובי החסידי‬ ‫חזקוני ודברו על לבי שאאזור כוח ואסע לאה"ק‬ ‫ובודאי יהיה לי הדבר לרפואה‪ ,‬ואכ שמעתי לדבריה‬ ‫ונסעתי‪ .‬כשנכנסתי אל הקודש פנימה וסיפרתי על‬ ‫דבר מחלתי וא! מסרתי את דברי הרופאי תו כדי‬ ‫שאני מזכיר עצמי לפני מר זי"ע שאכ יברכני‬ ‫לרפואה שלימה‪ .‬בחג הסוכות כשהוליכו את מר זי"ע‬ ‫על כסאו מהסוכה לביתו‪ ,‬ניגשתי שוב והזכרתי את‬ ‫עצמי לרפואה‪ ,‬התרע עלי מר זי"ע ונת לי פסק‪:‬‬ ‫"זיי נישט קיי שלימזל'ניק‪ ,‬ביזט נישט קראנק ביזט‬

‫געזונט‪ ,‬לאז די אפ פו די דוקטורי" א השבתי‬ ‫ואמרתי‪" :‬רבי! אבל יש לי יסורי גדולי מאוד!"‬ ‫השיב לי מר ואמר‪" :‬דער טאטע זי"ע האט גיזאגט‪ ,‬א‬ ‫יוד וואס זיצט או לערנט איז א רפואה אוי! אלע‬ ‫מיחושי" )אבי זי"ע אמר‪ ,‬יהודי שיושב ולומד הרי זו‬ ‫רפואה לכל המיחושי(‪ ...‬ואכ ב"ה מאז הבריא לגמרי‬ ‫באופ שלא נזקק שוב לרופאי‪ ,‬ורפואתו היתה חו‪$‬‬ ‫לדר הטבע‪.‬‬ ‫סיפר בנו של הרה"ח ר' ברו גרינפעלד ז"ל‪ ,‬יליד‬ ‫ברעזנא‪ :‬היה זה לאחר החור! הקשה שעבר על יפו‬ ‫בשנת תשט"ז‪ .‬שטפונות עזי של מי הציפו את‬ ‫רחובותיה ופרצו להרבה מבתיה‪ ,‬ביניה לבית הורי‬ ‫שהיה בקומת קרקע ונתמלא כולו מי כל בני הבית‬ ‫הצטננו ונחלו‪ ,‬עד שנאלצו להעבירנו לבית סמו ב‬ ‫שתי קומות אט אט החל סדר החיי לחזור לקדמותו‪,‬‬ ‫והגיע חג הפסח‪ ,‬א השיעול החזק שנתק! בו אבא‬ ‫ז"ל עדיי לא הוטב לו‪ .‬בדיקת הצילו )הרנטג( בבית‬ ‫החולי "צהלו" ביפו הראה "כת חשוד" באחת‬ ‫מריאותיו‪ .‬הרופאי קבעו שעליו לעבור בדיקות‬ ‫יסודיות בבית החולי "הדסה" בירושלי‪ .‬למחרת חג‬ ‫השבועות נסע אבא לש ונתאשפז בביה"ח הנ"ל יו‬ ‫יו עשו לו בדיקות שונות‪ ,‬עד שרופא בכיר גילה את‬ ‫אוזנו שיש לו "גידול" בריאתו ומוכרחי לנתחו‬ ‫ולהסירו‪ .‬תחילה טע אבא ז"ל לרופא שהוא יודע‬ ‫שכת זה הוא יש שנמצא בריאתו עוד מימי נעוריו‪,‬‬ ‫אול במש הימי ששהה בבית החולי הראה‬ ‫הרופא לאבא את הצילומי שנעשו מידי יו ביומו‪,‬‬ ‫בה רואי התפתחות הכת שהשתנה והתרחב מאז‬ ‫הצילו הראשו שנעשה לו‪ ,‬ולכ אי מנוס מלבצע‬ ‫ניתוח בדחיפות‪ ,‬וקבע את זמ הנתוח ליומיי אחר‬ ‫כ ‪ .‬אבא ז"ל שלח להודיע את מצבו המסוכ לאחיו ר'‬ ‫שלמה גרינפעלד ע"ה מבני ברק‪ ,‬וביקשו שיסע‬ ‫בדחיפות להרה"ק מבעלזא זי"ע‪ ,‬כדי להזכירו לפניו‬ ‫ולשאול בעצת קדשו‪ ,‬וכ עשה‪.‬‬ ‫כ"ק מר מבעלזא זי"ע השיבו תיכ! ומיד בזה‬ ‫הלשו‪" :‬זאג דיי ברודער ער זאל א היי גיי מגדל‬ ‫זיי די קינדער" )אמור לאחי שיל הביתה לגדל את‬ ‫ילדיו(‪ .‬מרוב התפעלות חשב ר' שלמה שמא לא שמע‬ ‫הרה"ק את חומרת המצב‪ ,‬וחזר עוד הפע על‬ ‫השאלה א לעשות את הניתוח שהרופאי טועני‬ ‫שחייבי לעשותו‪ ,‬ושוב השיבו הרה"ק באותו לשו‪:‬‬ ‫"אמור לאחי שישוב ויל לביתו לגדל את בניו"‪.‬‬ ‫למחרת השכי דודי ר' שלמה ע"ה ונסע ירושלימה‪.‬‬ ‫בהגיעו לשערי בית החולי נשאל לא פניו מועדות‪,‬‬ ‫וכשהשיב את ש אחיו אמרו לו שעכשיו אי כניסה‬ ‫לחדרו‪ ,‬כי מכיני אותו בכדי להעבירו לחדר הניתוח‪.‬‬ ‫אול ר' שלמה לא הרפה‪ ,‬עד שלבסו! הצליח לעלות‬ ‫לחדר‪ ,‬בו פגש את אבא שספר את הרגעי וחיכה‬ ‫עליו בכליו עיני‪ ,‬בשומעו את תשובתו הברורה של‬ ‫כ"ק מר מבעלזא‪ ,‬ביקש אבא את מלבושיו ובאופ‬ ‫נחר‪ $‬אמר לצוות הרופאי שהוא הול הביתה‪ .‬מיד‬ ‫הבהילו אליו את הרופא הבכיר )שאגב‪ ,‬מוצאו היה‬ ‫מעיר אונגוואר הסמוכה לברעזנא( ששאלו לפשר‬ ‫הדבר‪ ,‬וכשאבא אמר לו את תשובת הרבי מבעלזא‬ ‫זי"ע‪ ,‬ביקש ממנו הרופא הנדה להמתי‪ ,‬כי רוצה‬ ‫לעשות לו עוד צילו אחד‪ ,‬א אבא השיבו‪ ,‬כי אי כל‬ ‫נפקא מינה בדבר‪ ,‬תהיינה תוצאות הצילו אשר‬ ‫תהיינה‪ ,‬אני את הניתוח לא אעבור‪ .‬הצילו אמנ‬ ‫נעשה‪ ,‬א הרופא חת על שחרורו של אבא מבית‬ ‫החולי‪ .‬אכ "גדולי צדיקי‪ "...‬אבל בזאת עדיי לא‬ ‫נסתיי הסיפור‪ ,‬בקי‪ $‬שלאחריו‪ ,‬במוצש"ק פרשת‬

‫עקב תשי"ז לפ"ק התעורר אבא ז"ל קוד עלות‬ ‫השחר‪ ,‬ותיפע רוחו‪ ,‬לאחר שבחלומו ראה את‬ ‫הרה"ק מבעלזא זי"ע כשעל גופו הטהור רק כתונת‬ ‫לבנה בלבד‪ ,‬כשהוא חוזר ואומר לו שוב את אות‬ ‫הדברי כלשונ אשר השיב לאחיו בקי‪ $‬הקוד‪.‬‬ ‫עיקר תדהמתו היתה באותו בוקר‪ ,‬בעת שהגיע‬ ‫למקו עבודתו בלשכת הרבנות‪ ,‬ש פגש את ידידו‬ ‫הרב בעריש אייכנשטיי ז"ל הלו יל ובכה אנא‬ ‫ואנא‪ .‬אבא נגש אליו ושאלו‪ ,‬מה קרה ל ? וכשפר‪$‬‬ ‫בבכיו השיב‪ :‬דער רב! דער רב! נזדעזע אבא ז"ל מאד‪,‬‬ ‫כי נתברר לו שזמ חלומו היה שעת פרידת הרה"ק‬ ‫מהאי עלמא קוד עלות השחר של יו כ"א מנח‬ ‫אב‪ ,‬או אז בעת עלותו לעלמא דקשוט האציל עליו‬ ‫המשכיות ברכתו הטהורה‪ .‬ב מ"ח שני היה אבא ז"ל‬ ‫באותו עת‪ ,‬ונתוספו לו עוד מ"ב שני לאריכות ימיו‪,‬‬ ‫נלב"ע ליל י"ג מידות ו' תשרי תש"ס לפ"ק ב צד"י‬ ‫שני‪ .‬סיפר הרה"ח ר' משה הכה גראס ע"ה מגענ!‪,‬‬ ‫שפע בהיותו יושב בבעלזא‪ ,‬עמד ליד חדרו של מר‬ ‫והמתי להיכנס למסור קוויטל‪ ,‬ובי כ ראה אי ‬ ‫שמר נוטל ידיו לסעודה ובחיפזו סועד מר‪ ,‬וביר ‬ ‫ברכת המזו‪ ,‬ורק כשהגיע מר לברכת רח נא"‬ ‫ואח"כ "ובנה ירושלי"‪ ,‬התחיל לומר במתינות‬ ‫ובנעימות‪ ,‬באופ שונה ובולט מהברכות שלפניה‪,‬‬ ‫ואמנ מיד הבחי שהגיע זמ חצות‪ .‬עוד סיפר‪ ,‬שפע‬ ‫בחול המועד סוכות בהיותו סועד אצל ה'חברה'‪ ,‬נכנס‬ ‫אחד ה'יושבי'‪ ,‬וסיפר שמר זי"ע שהיה אז באמצע‬ ‫קבלת קוויטלע ‪ ,‬התחיל לפתע לדבר אודות בית‬ ‫הכנסת ה"אלטניי" שבפראג‪ ,‬ושבבית הכנסת ההוא‬ ‫ישנ אבני מבית המקדש‪ ,‬ויהי לפלא‪ .‬והוסי!‬ ‫החסיד שהיתה אז שעת חצות‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ גאב"ד ערלוי שליט"א‪ ,‬שנכח‬ ‫בשמחת הקבלת פני בעת נישואי הרה"צ רבי‬ ‫אברה אלטר פאללאק ז"ל מפ"ת‪ ,‬כשמר זי"ע‬ ‫שהשתת! בשמחה הגיע בשעה מאוד מאוחרת‪ ,‬ועל‬ ‫השלח היה מונח לפני מר עוגת לעקי ‪ ,‬וסכי‬ ‫לחותכה‪ .‬לפתע פנה מר אל הגבאי הרה"ח ר' שלו‬ ‫פויגל ז"ל ושאלו‪ :‬מה חרוט על הסכי? ענה ר' שלו'‬ ‫שחרוט עליה המילי "מזכרת ירושלי"‪ ,‬ומר זי"ע‬ ‫החל לפז לעצמו בנעימת אנחתו הידועה‪" :‬מזכרת‬ ‫ירושלי‪ ,‬מזכרת ירושלי"‪ ,‬וציי הרב מערלוי‬ ‫שליט"א‪ :‬השעה היתה אז שעת חצות‪.‬‬ ‫מרגלא בפי רבינו לומר בש אבותיו הק' בקבלה‬ ‫מהחוזה הק' מלובלי זי"ע‪ ,‬כי הגאולה המובטחת‬ ‫לישראל במהרה תהיה מתו חסד ורחמי‪ ,‬וכ ביאר‬ ‫רבינו הק' את דבריה ז"ל )במדבר רבה פי"א‪ ,‬ה( על‬ ‫הכתוב )במדבר ו‪ ,‬כד(‪ :‬וישמר ‪ .‬ישמור ל את הק‪,$‬‬ ‫והדברי אינ מובני כלל‪ ,‬שמירה זו מה ענינה‪ .‬בר‬ ‫כ"ק מר מהר"י זי"ע אמר שלכ נמנעו הרבה צדיקי‬ ‫מלהפציר בתפלה על ביאת המשיח‪ ,‬א! שהיה בכח‪,‬‬ ‫כי כשהגאולה תהיה בעת שיעלה רצו מלפניו‪ ,‬היא‬ ‫תבוא מתו חסד ורחמי‪ ,‬והוא שנרמז בדבריה ז"ל‬ ‫)סו! פ"ה דאבות( יהי רצו מלפני וכו' שיבנה בית‬ ‫המקדש במהרה בימינו‪ ,‬כלומר‪ ,‬בית המקדש יבנה‬ ‫ברצונו ית'‪ ,‬כי אז תהיה הגאולה בנחת‪ ,‬ועל כ אנו‬ ‫מתפללי‪ :‬ולירושלי עיר ברחמי תשוב‪ ,‬שהכל‬ ‫יהיה בחסד ורחמי‪ .‬והוסי" רבינו שזו כונת ז"ל‪:‬‬ ‫ישמור ל את הק‪ ,$‬היינו שהשי"ת ישמור את הק‪$‬‬ ‫שיהיה מתו חסד ורחמי במהרה בימינו‪ ,‬אכי"ר‬ ‫ויה"ר שימלי טוב בעדינו להושע בתשועת עולמי‬ ‫בבני בית הבחירה ובביאת גואל צדק‬ ‫ומלכנו בראשינו במהרה בימינו ברחמי גדולי‬

‫לכבוד יומא דהילולא של רשכבה"ג הרה"ק מר‪ #‬רבי אהר‪ #‬זי"ע מבעלזא כ"א מנח אב תשי"ז‬ ‫הונצח ע"י הרה"ח ר' אלטר ברו' מאיר אסטרייכער שליט"א אנטווערפ‪#‬‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' ישראל משה מנדל שליט"א ולסבי החשובי הרה"ח ר' צבי אליהו שטראוס שליט"א והגה"ח ר' ישראל יעקב ווידובסקי שליט"א לרגל נשואי בתו‪ -‬נכד החשובה תחי'‬ ‫עב"ג הבה"ח מרדכי שלמה נ"י ב הרה"ח ר' עקיבא שטראוס שליט"א בורא עול בקני ישלי זה הבני‪ ,‬והזיווג יעלה יפה ויזכו לבנות בית נאמ בישראל מתו שפע ברכה והצלחה‬ ‫ולרוות מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאור ימי ושני טובי אמ‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב לאאמו"ר הרה"ח ר' שלמה זלמ‪ #‬אייזנבא' שליט"א ולאחי הרה"ח ר' נחמ‪ #‬שליט"א לרגל שמחת הולדת הנכד‪ -‬הב‪ #‬שלו מנח נ"י יה"ר שיזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשי טובי ותרוו‬ ‫המבר חיי אייזנבא‬ ‫ממנו ומכל יוצאי חלציכ רוב תענוג ונחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאור ימי ושני טובי אמ‬ ‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' דוד יוס( אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( ז"ל‬

‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' משה וויס ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' שמחה יונה ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ג מנ"א תשס"ט‬ ‫ת‪.‬נ‪ .‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר צבי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' נת‪ #‬בנימי‪ #‬ז"ל‬ ‫ולע"נ האשה החשובה מרת הענדיל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( מאיר ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י משפחת מאייער שיחיו‬

‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' חיי קליי‪ #‬ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' שמואל ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ד מנ"א תשס"ט‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע"י בניו וחתניו שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' דוד רובינשטיי‪ #‬ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מאיר צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת טויבא ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' פנחס ז"ל‬ ‫לעלוי נשמת‬ ‫האשה החשובה‬ ‫מרת צפורה מרי רובינשטיי‪ #‬ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' מנח הלל ז"ל‬ ‫הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬

‫לעלוי נשמת‬ ‫האשה החשובה מרת חיה זלדה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יעקב יעקובובי)‘ ז"ל‬ ‫נפטרה כ"א מנ"א‪ .‬הונצחה ע"י בנה‬ ‫הרה"ח ר' דוד פולק שליט"א‬

‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי‪ #‬זצ"ל‬ ‫ראש הקהל דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬ ‫נפטרה ה' סיו ערב שבועות תשס"ט‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי‪ #‬שליט"א‬

‫הרה"ח ר' אברה אלכסנדר צבי ז"ל‬ ‫ב שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר שמשו‪ #‬רינגל שליט"א‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ"ח‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ‬ ‫הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫לעילוי נשמת‬

‫‪ 057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì àð íéáøä éåëæì úåàöåää éåñëì úåçöðäå úåîåøúì‬כא‪ #‬תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬