Kimyan Torah Ekev 2009

‫פרשת עקב תשס"ט‬

‫עיונים והארות בסדר לימוד 'עמוד היום'‬

‫•‬

‫עמוד הש"ס מס' בבא קמא מט‪ - :‬נג‪.‬‬

‫•‬

‫עמוד הלכה משנ"ב ח"א כז‪ - .‬כט‪.‬‬

‫ואנכי לא ידעתי‬

‫האם יש אפשרות לקיים מצות שלוח הקן בביתו?‬ ‫ועוד כמה פרטים נצרכים בענין מצוה יקרה זו‬ ‫מס' בבא קמא דף מ"ט ע"ב – חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו‪.‬‬

‫השבוע למדנו ב"עמוד היום"‪ :‬אמר רבי יוסי בר חנינא" חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו‪.‬‬

‫עופות שהטילו קן בביתו או בחצירו אין יכול לקיים מצות שלוח הקן‪:‬‬ ‫והנה הלכה זו אף דעיקר מקומו היא בחושן משפט‪ ,‬מ"מ נפסק ג"כ ביו"ד לענין מצות שלוח הקן‪ ,‬וכמו שמצינו‬ ‫ביו"ד סי' רצ"ב (ס"ב) דאם העופות הטילו קן בביתו או בחצירו‪ ,‬אין יכול לקיים בזה מצות שלוח הקן‪ ,‬כיון דחצירו‬ ‫קונה לו הביצים מדין חצירו של אדם שקונה לו שלא מדעתו‪ ,‬ונמצא דהוי בגדר "מזומן" שפטור משליח הקן א)‪.‬‬

‫והרואה במרפסת ביתו או בחצירו אשר שם צפרים יקננו ורוצה לזכות במצוה יקרה זו‪:‬‬ ‫והרואה במרפסת ביתו או בחצירו אשר שם צפרים יקננו‪ ,‬ורוצה לזכות במצוה יקרה זו אשר מתן שכרה‬ ‫מפורש בתורה (דברים כב ז)‪" :‬למען יטב לך והארכת ימים"‪ ,‬והוסיפו עוד חז"ל לדרוש‪ ,‬שזוכה בעבור זה לבנים‬ ‫זכרים ב)‪.‬‬ ‫הנה העצה היעוצה לזה היא שיכוין האדם קודם שיטילו היונים את הביצים‪ ,‬דאף שחצירו קונה לו הביצים‬ ‫מאליו‪ ,‬מ"מ אין ברצונו כלל לזכות בביצים אלו ג)‪.‬‬ ‫ובאופן זה יוכל לקיים המצוה כדת וכדין‪ ,‬דהא לא שייך לומר דהחצר יקנה לו הביצים בעל כרחו ושלא ברצונו‪,‬‬ ‫דשום קנין אינו מקנה להאדם בעל כרחו ד)‪.‬‬

‫אטו צריך הוא לביצי יונים לאכילה‪:‬‬ ‫ובאמת יש מפוסקי זמנינו שרצו לחדש ולומר דאף שלא יכוין האדם לשום כוונה כלל עכ"ז יוכל לקיים המצוה‬ ‫כאשר יקרא קן צפור בביתו וברשותו‪ ,‬והטעם דאף דאמרי' דחצירו של אדם קונה לו מדעתו‪ ,‬מ"מ י"ל דבדבר‬ ‫שידוע לכולם דבדרך כלל אין אדם זקוק לדבר זה‪ ,‬ולאו זכות היא לו אין חצירו קונה לו‪.‬‬ ‫ואחת מן הראיות דיש לדבר זה היא מה שלמדנו לעיל (מח‪ ).‬דאם שורו הטילה גללים בחצר חבירו‪ ,‬אין הגללים‬ ‫נחשבת כשלו‪ ,‬דסתם גללים אפקורי מפקר להו‪.‬‬ ‫וא"כ בנידון דידן הסברא אומרת דבדרך כלל אין אדם זקוק לביצי יונים כאלו‪ ,‬ואדרבא זכיה גדולה היא לאדם‬ ‫לקיים מצוה יקרה זו דאין מזדמן לפניו כל יום ויום‪ ,‬דמלבד שכרו לעולם הבא‪ ,‬הקרן קיימת לו לעולם הזה‪ ,‬ובודאי‬ ‫אם תנאי המצוה היא שלא יזכה בביצים אלו‪ ,‬בודאי דעתו כן אף שלא חשב זאת להדיא במחשבתו ה)‪.‬‬

‫להפקיר מקום הקן של הצפרים‪:‬‬ ‫ויש עוד דרך אחרת איך יוכל האדם לקיים המצוה בביתו‪ ,‬דהיינו בעת אשר רואה שהצפרים מתכוונים לבנות‬ ‫קן ברשותו‪ ,‬קודם שהספיקו להטיל ביצים‪ ,‬הרי היא מפקיר רשות זה‪ ,‬דאז נמצא דהקן היא שלא ברשותו‪ ,‬ולא‬ ‫שייך לומר דחצירו קונה לו הביצים‪.‬‬ ‫אמנם ההולך בדרך זו יצטרך להקפיד שיהא ההפקר בפני ג' אנשים‪ ,‬כדנפסק בשו"ע חו"מ סי' רע"ג (ס"ז) דהפקר‬ ‫צריך להיות בפני ג'‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫א‪ .‬אולם היכא שידוע לו דעוד לא הוגבהה האם מעל הביצים כלל‬ ‫עדיין יכול לקיים המצוה‪ ,‬דכל זמן שהאם יושבת על הביצים אין חצירו‬ ‫קונה לו הביצים‪ ,‬כיון דיש איסור לזכות בביצים בעוד שהאם רוחפת‬ ‫על הביצים וכמפורש שם בשו"ע‪ ,‬אמנם בדרך כלל קשה לדעת זאת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כדאיתא במדרש רבה (דברים שם) דאמרי' שם‪ :‬ומה מתן שכרה של‬ ‫מצוה זו [שלוח הקן] שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים‪ ,‬מנין שנאמר‪:‬‬ ‫"שלח תשלח את האם"‪ ,‬ומה שכר אתה נוטל‪" ,‬ואת הבנים תקח לך"‪,‬‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בקובץ מבית לוי הביא שכן מורה הגר"ש וואזנר שליט"א‪ ,‬והרה"ח‬ ‫רבי דן שווארץ שליט"א הביא בספרו קן צפור דכן הורה לו הראב"ד‬ ‫הגר"ד יונגרייז זצ"ל‪ ,‬והסכים לזה מרן הגה"ק מסאטמר זי"ע‪ ,‬וכן‬ ‫הרה"ג רבי שמעון מרגליות שליט"א הביא בספרו הבנים תקח לך‪ ,‬דכן‬ ‫הורה הראב"ד הגר"י פישר זצ"ל‪ ,‬ובאמת כבר נמצא עצה זו בשו"ת‬

‫התעוררות תשובה (ח"ד סי' קנ"ד)‪ ,‬אלא דלמעשה מסיק דאפשר‬ ‫לומר דכיון דיכול להתחרט כל רגע ולכוין שרוצה לקנות הוי מזומן‬ ‫ולא מועיל עצה זו‪ ,‬ע"ש‪ .‬אמנם כאמור סתימת הפוסקים להקל בדבר‬ ‫זה‪[ ,‬ויש להוסיף דלפי דבריו יש לפקפק שלא יועיל גם העצה דלהלן‬ ‫להפקיר המקום של הקן‪ ,‬רק אם הפקיר ג' ימים קודם שהטילו הביצים‪,‬‬ ‫דהא גם לגבי הפקר קי"ל בחו"מ סי' רע"ג (ס"ט) דאם לא זכה בו אדם‬ ‫יכול לחזור כל רגע ממה שהפקיר‪].‬‬ ‫ד‪ .‬כ"ה בשו"ת חת"ס יו"ד (סי' ש"י) דלא שייך שום קנין בעולם אין אם‬ ‫בדעתו ורצונו לקנות‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ה‪ .‬בקונטרס קן צפור (שי"ל תשנ"ב) הביא רבי דן שליט"א ממח"ס שו"ת‬ ‫מאזני צדק מברוקלין תשובה ערוכה בענין זה ודעתו נוטה להקל דיכול‬ ‫לקיים המצוה‪ ,‬אמנם מאידך יש שמפקפקין בזה כמו שראיתי בקובץ‬ ‫מבית לוי שהגר"ש וואזנר שליט"א הורה דאין ברור לסמוך על טענה זו‪,‬‬

‫א‬

‫שמו של ר' לייב קושמירק‪ ,‬הלך לפניו כאחד מגדולי‬ ‫עשיריה של פולין דאז‪ .‬היה זה שם נודע בשערים‪,‬‬ ‫אשר אף אדונים ושרים שאינם‪-‬בני‪-‬ברית‪ ,‬התיחסו‬ ‫אליו ביראת‪-‬כבוד; לקיים מה שנאמר (משלי י"ד)‪:‬‬ ‫"ואוהבי עשיר – רבים"‪ .‬את קשריו אלו עם אנשי‬ ‫השררה‪ ,‬מנצל היה לצורכי שתדלנות לטובת אחיו‬ ‫בני ישראל‪ ,‬בכל עת ובכל מקום שנדרש הדבר‪.‬‬ ‫יהודי ירא ושלם היה ר' לייב‪ ,‬וחסיד נאמן‪ ,‬אשר‬ ‫הסתופף בצילו של הצדיק הקדוש‪ ,‬רבי שמואל‬ ‫אבא מז'יכלין‪ .‬את נסיעותיו לרבו‪ ,‬עורך היה לעתים‬ ‫תכופות‪ ,‬ובכל עת מצוא של יומא דפגרא וכדומה‪,‬‬ ‫נראות היו פניו בחצר קודשו של הצדיק‪.‬‬ ‫אותו היום‪ ,‬נקלע ר' לייב לקוטנא העיר‪ ,‬לרגלי‬ ‫מסחריו המסועפים‪ .‬בעודו חולף ברחובה הראשי‬ ‫של העיר במרכבתו ההדורה‪ ,‬הופיעה ובאה לקראתו‬ ‫מרכבתו של שר‪-‬המחוז – מן היושבים ראשונה‬ ‫במלכות הרוסית‪ ,‬השלטת בפולין בימים ההם‪.‬‬ ‫בין השר ובין ר' לייב‪ ,‬שזורה היתה ידידות נושנה‬ ‫משכבר הימים‪ .‬עתה‪ ,‬למראה פניו של העשיר היהודי‬ ‫הבא למולו‪ ,‬הורה השר ְל ַר ָּכבֹו לעצור ומיהר לרדת מן‬ ‫המרכבה‪ .‬גם ר' לייב עשה כן‪ ,‬ושני הידידים עטו איש‬ ‫לקראת רעהו בזרועות פתוחות‪.‬‬ ‫לאחר ששאלו איש לרעהו לשלום וסיימו שורה של‬ ‫שאלות‪-‬נימוסין‪ ,‬הנמיך השר את קולו ושאל את ר'‬ ‫לייב‪:‬‬ ‫"אמור נא‪ ,‬אדון קושמירק‪ ,‬שמא מוכרת לך אישיותו‬ ‫של ה'ראבין' מז'יכלין?"‬ ‫לשמע השאלה‪ ,‬חש ר' לייב כעין מהלומה בחזהו‪,‬‬ ‫ורחשי לבו לא בישרו לו טובות‪ :‬וכי מה לו לשר‪-‬‬ ‫המחוז‪ ,‬ולרבו הקדוש? מה ענין מלכות‪-‬הרשעה‪ ,‬אצל‬ ‫צדיק הדור? ‪- - -‬‬ ‫מפאת אותן חששות ותמיהות‪ ,‬החליט ר' לייב שלא‬ ‫לגלות אף טפח מקירבו המיוחדת אל הצדיק‪ ,‬והעדיף‬ ‫להשיב תשובה מאופקת‪ ,‬כמי שמכיר את הרבי‪ ,‬אך‬ ‫באופן שטחי בלבד‪.‬‬ ‫הואיל ושמע השר‪ ,‬כי אכן מכיר ידידו היהודי את‬ ‫ה'ראבין'‪ ,‬פנה אליו בבקשה‪ ,‬כי ייאות לבקרו במעונו‪,‬‬ ‫כדי לשוחח בנושא חשוב וסודי ביותר‪ .‬מובן מאליו‪,‬‬ ‫כי ר' לייב לא סירב‪ ,‬ועוד באותו היום ביקר במעון‬ ‫השר‪.‬‬ ‫בחשאי‪-‬חשאין‪ ,‬גילה השר את אוזנו‪ ,‬כי קיבל הוראה‬ ‫ממשרדי השלטון בורשה‪ ,‬לערוך חקירה מדוקדקת‬ ‫על אודות אישיותו של הרבי‪ ,‬לרגלי 'מסירה'‬ ‫שהוגשה נגדו למלכות‪.‬‬ ‫בעת ההיא‪ ,‬החלו מתגלים ניצני התקוממות של בני‬ ‫האומה הפולנית‪ ,‬כנגד ממלכת רוסיה‪ ,‬אשר שלטה‬ ‫בארצם‪ .‬היו השלטונות ערים מאוד לתופעה‪ ,‬ועשו‬ ‫ככל יכולתם לבערה‪ .‬תוך כדי כך‪ ,‬הגיעו מלשינים‬ ‫ואכלו קורצא על הצדיק מז'יכלין‪ ,‬כי שונא הוא‬ ‫לממשלת רוסיה מתמול שלשום‪ ,‬וכי נותן הוא יד‬ ‫למתקוממים הפולניים המבקשים למרוד במלכות‪.‬‬ ‫אליבא דאמת‪ ,‬לא היו אלו דברים קלוטים מן‬ ‫האויר בעלמא‪ .‬לפי שאכן נוטה היה הצדיק בדעתו‬

‫אחרי הצד הפולני‪ ,‬ואף מתפלל להצלחתם של‬ ‫המתקוממים ולמפלתה של מלכות רוסיה הרשעה‪,‬‬ ‫אשר הירבתה להציק ליהודים‪ ,‬ברוח ובגשם‪ ,‬ולמרר‬ ‫את חייהם עד מקום שידה היתה מגעת‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫למשמע דבר ההלשנה‪ ,‬פג לבו של ר' לייב מרוב‬ ‫אימה‪ .‬נהיר היה לו‪ ,‬כי 'מחירו' של חשד כזה‬ ‫בממלכה הרוסית‪ ,‬נע בין עונש‪-‬מוות למאסר‪-‬עולם‬ ‫בארץ‪-‬גזירה‪ .‬הוא ניסה‪ ,‬אפוא‪ ,‬לשוות לעצמו ארשת‬ ‫שלוה‪ ,‬ומיהר להשיב לשר בחיוך מעושה ובתנועה‬ ‫של ביטול‪:‬‬ ‫"אה! חדל לך מהבלים שכאלו! הרבי מז'יכלין‪,‬‬ ‫מופשט כליל מעסקי עולם‪-‬הזה ושום שיח ושיג אין‬ ‫לו בדברים כגון אלו! מה לו רוסיה מה לו פולין?!‬ ‫ ‪"- -‬‬‫תגובתו של ר' לייב פעלה את פעולתה על לב השר‪,‬‬ ‫וזה הוסיף ושאל‪:‬‬ ‫"מה‪ ,‬אם כן‪ ,‬לדעתך‪ ,‬עלי להשיב לממשלה?"‬ ‫"אם כבודך וכבוד המלכות יקר בעיניך"‪ ,‬השיב רבי‬ ‫לייב בהיתממות‪" ,‬סבורני‪ ,‬כי עליך להשיב‪ ,‬שלאחר‬ ‫בדיקת הענין ביסודיות‪ ,‬נתברר לך כי אין להאשמה‬ ‫הלזו כל שחר! שאלמלא כן‪ ,‬עלולים אתם עוד‬ ‫להסתבך בשערוריה ציבורית‪ ,‬אשר תתברר בסופה‬ ‫כעלילה של גיחוך – וכדי בזיון וקצף!" ‪- - -‬‬ ‫"אכן‪ ,‬כך אעשה‪ ,‬ומיד!" – השיב השר מהורהר‪ ,‬תוך‬ ‫שאינו גומר להעתיר תודות לראש מיטיבו‪ ,‬אשר‬ ‫האיר את עיניו‪ ,‬ומנעו מהיכנס לסבך ומנפול בפח‪.‬‬ ‫רק משנוכח ר' לייב לדעת‪ ,‬כי החלטתו של שר‪-‬המחוז‬ ‫אכן נחושה‪ ,‬וכי מנוי וגמור עמו לעשות כעצתו‪ ,‬יכול‬ ‫היה לנשום לרווחה ולהיפרד ממארחו לשלום‪.‬‬ ‫___‬ ‫הזכות שנתגלגלה לידו‪ ,‬לסייע להצלתו הניסית של‬ ‫רבו הצדיק מן העלילה שנרקמה נגדו‪ ,‬הסעירה את‬ ‫רוחו של ר' לייב עד לאחד‪ ,‬והוא חש צורך נפשי‬ ‫עצום לקום ולנסוע לחצר רבו‪ .‬הוא מיהר‪ ,‬אפוא‪,‬‬ ‫לכלות את עניניו בקוטנא‪ ,‬ותחת לשוב הביתה –‬ ‫הישיר פעמי מרכבתו ז'יכלינה ‪- - -‬‬ ‫*‬ ‫היום בו הופיע ר' לייב בז'יכלין‪ ,‬ראש‪-‬חודש היה‪ .‬כיון‬ ‫שנכנס לבית‪-‬המדרש‪ ,‬מצאו לצדיק מיסב עם קהל‬ ‫חסידיו לסעודת‪-‬ראש‪-‬חודש‪ .‬על‪-‬פי הוראת הצדיק‪,‬‬ ‫מיהר אף הוא ליטול לידיו ולהצטרף לסעודה‪ .‬עד‬ ‫מהרה פונה למענו מקום של כבוד בין היושבים‬ ‫ראשונה‪ ,‬וכאחד מן החבורה‪ ,‬הוגשה גם לפניו‬ ‫פרוסת פת‪-‬קיבר ופיסת מליח משוחה בשמן‪.‬‬ ‫מעיו של ר' לייב המו בקרוב‪ ,‬ומעייניו היו מן האכילה‬ ‫והלאה‪ .‬באותה שעה‪ ,‬אדיר היה כל חפצו לפצות את‬ ‫פיו ולספר באוזני הצדיק את הנס הגדול שהתרחש‬ ‫לו‪ ,‬ואת אשר זכה הוא להיות שלוחו של מקום לגלגל‬ ‫את ההצלה על‪-‬ידו‪ .‬ברם‪ ,‬כבוד רבו ומוראו עצרה‬ ‫בעדו‪ ,‬והוא התאפק והחריש עד לגמר הסעודה‪ ,‬עת‬ ‫יכנס הרבי לביתו נאוה קודש‪.‬‬ ‫החסידים המסובים‪ ,‬פצחו בינתיים בזמירות‬ ‫ותשבחות מענינא דיומא‪ ,‬תוך שהם משוררים‬ ‫פסוקים מן ההלל‪ ,‬קטעים מתפילת המוסף וכיוצא‬ ‫באלו‪ .‬אדהכי‪-‬והכי‪ ,‬נשתררה בבית המדרש דממה‬ ‫שבין ניגון לניגון‪ ,‬ונשמע קולו של הצדיק בפותחו‬ ‫להשמיע דברי‪-‬תורה לכבודו של יום‪.‬‬ ‫החל הצדיק מגיד את דברו על אודות פסוק מן ההלל‪,‬‬ ‫אשר זה עתה זומר‪" :‬הללו את ה' כל גויים‪ ,‬שבחוהו‬ ‫כל האומים‪ ,‬כי גבר עלינו חסדו"‪ ,‬ואוזני ר' לייב‬ ‫שומעות‪.‬‬ ‫"לכאורה ייפלא"‪ ,‬פתח הצדיק בקושיה‪" ,‬מה עניינם‬ ‫של הגויים והאומים להלל ולשבח – כאשר חסדו של‬ ‫מקום‪ ,‬ברוך הוא‪ ,‬גובר עלינו? ‪"- - -‬‬ ‫כאן עבר הצדיק לספר מעשה‪ ,‬שסיפר הרבי הקדוש‪,‬‬ ‫רבי יעקב יצחק‪ ,‬ה"חוזה" מלובלין‪:‬‬ ‫בעיר אחת‪ ,‬נזדמנו להם למושב יחדו‪ ,‬יהודי חסיד‬ ‫ועובד ה' – מחד גיסא‪ ,‬עם שר‪-‬עיר רשע ועריץ –‬ ‫מאידך גיסא‪.‬‬

‫וחוץ מזה בדירה שאינו שלא כגון דירה שכורה לא יועיל ההפקר שלו‪ ,‬דהא מיד בעת שמפקיר המקום‪ ,‬הרי הוא‬ ‫חוזרת לבעל הדירה‪ ,‬ונמצא דהוי חצירו של בעל הדירה והוא זוכה בביצים‪ ,‬ולא הוי ביצים של הפקר‪.‬‬

‫אדם שמצא קן הפקר אם יש עליו איזה חיוב מצד דין תורה לשלח האם‪:‬‬ ‫והנה בעצם מצוה זו של שלוח הקן‪ ,‬יש לחקור באדם שמצא קן והביצים הפקר‪ ,‬אם יש עליו חיוב או מצוה‬ ‫לשלח האם‪ ,‬דיש מקום לומר דאין לו שום חיוב ע"ז ויכול להשאיר שם האם על הביצים או על הבנים‪ ,‬ולא אמרה‬ ‫תורה שלח תשלח האם רק כשרוצה ליקח הבנים‪ ,‬דאז אמרה תורה קודם תשלח האם‪ ,‬ואח"כ תקח את הבנים‪,‬‬ ‫אבל כשאין זקוק להבנים כלל‪ ,‬יוכל להשאיר שם האם על בניה‪.‬‬ ‫וידוע שכבר הרבו האחרונים לדון בשאלה זו‪ ,‬והראשון שהרחיב בשאלה זו הוא ה'חות יאיר' (סי' ס"ז) שהאריך‬ ‫לפלפל בזה‪ ,‬ולמעשה מסיק שם דע"פ הזוה"ק ודאי יש לשלוח האם‪ ,‬אף היכא שאין צריך להבנים כלל‪.‬‬

‫בההוא זמנא צווח קודשא בריך הוא ואמר למעני למעני אעשה‪:‬‬ ‫וכוונתו על מה שנתבאר בתיקוני זהר (כג‪ ).‬דהכי איתא שם‪ :‬תא חזי מלאכא אית דממנא על עופין [יש מלאך‬ ‫הממונה על העופות]‪ ,‬ובזמנא דישראל מקיימי האי פקודא [ובזמן שישראל מקיימין מצוה זו לשלוח האם]‪ ,‬ואזלת‬ ‫אימא מתתרכא [והאם הולכת ומגורשת] ובנין צווחין [והבנים צועקין] ו) איהו אוליף זכו על עופין דיליה [הממונה‬ ‫מלמד זכות על עופות שלה] ויימא לקודשא בריך הוא [ואומרת להקב"ה] והא כתיב בך ורחמיו על כל מעשיו‪,‬‬ ‫אמאי גזירת על האי עופא דאתתרכת מקינה [ולמה גזרת לגרש האם מעל הבנים]‪.‬‬ ‫וקודשא בריך הוא מה עביד‪ ,‬כניש לכל חיילין דיליה [מקבץ כל פמליא דיליה] ויימא וכי כל ממנא דעופי דלתתא‬ ‫אוליף זכו על עופין דיליה דממנא עלייהו [ואומר שכל הממונים מלמדין זכות על העופות שהם ממונים עליהם]‪,‬‬ ‫ולית בכו מאן דאוליף זכו על בני דאינון ישראל [ואין בכם מי שילמד זכות על בני]‪.‬‬ ‫בההוא זמנא צווח קודשא בריך הוא ואמר למעני למעני אעשה ואעשה למען שמי‪ ,‬ובדא יתער רחמי על‬ ‫שכינתיה ועל בנוי דבגלותא [ואז נתעורר רחמים לפניו על השכינה ועל בניו שם בגלות] ז)‪.‬‬

‫מצוה להדר אחר קן כדי לעורר רחמי אימא עילאה על בניה‪:‬‬ ‫אמנם אף דכאמור מסיק ה'חות יאיר' דיש לחוש לקיים המצוה מפני דברי הזוה"ק מצינו להחת"ס בתשובה‬ ‫סי' ק') שג"כ עמד על שאלה זו וכותב שם בזה"ל‪ :‬אמנם בתשובות 'חות יאיר' סיים טעם בשם 'ספר הזוהר' בשילוח‬ ‫האם לעורר ייללת אימא עילאה על בניה‪ ,‬אם כן מצוה להדר אחר קן כדי לעורר רחמי אימא עילאה על בניה‪ ,‬אך‬ ‫ש"ס דילן על כרחך לא סבירא ליה הכי וכו'‪ ,‬וידוע היכי דפליגי הנגלה עם הנסתר אין לנו עסק בנסתרות והנגלות‬ ‫לנו ולבנינו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וחזינן שם בתשובה דנוטה לומר‪ ,‬דלמעשה נקטינן דאין חיוב לשלח האם כשאין צריך להבנים‪.‬‬ ‫(או"ח‬

‫שיטת החזו"א בענין שלוח הקן‪:‬‬ ‫וגם בדברי חכמי זמנינו מצינו בכתובים ע"ז דהחזו"א (יו"ד סי' קע"ה סק"ב) מסיק דאין שום חיוב לקיים המצוה כשאין‬ ‫רוצה הבנים‪ ,‬אמנם הראב"ד הגרי"י פישר זצ"ל בשו"ת 'אבן ישראל' (ח"ז סי' מ"ג) בירר דיש בזה פלוגתא בדברי‬ ‫הראשונים‪ ,‬ולהלכה נקטינן כדעת רוב ראשונים דיש חיוב לקיים המצוה אף כשאין צריך להבנים‪.‬‬

‫הבנים תקח לך אינו אלא רשות‪:‬‬ ‫עוד יש להוסיף בענין מצוה זו דהנה בתורה כתיב "שלח תשלח האם ואת הבנים תקח לך"‪ ,‬אולם כבר בירר‬ ‫ה'חכם צבי' (סי' פג) דמה שאמרה תורה ואת הבנים תקח לך אין זה חלק מהמצוה אלא רשות היא‪ ,‬דיכול לקחת‬ ‫הבנים‪ ,‬אבל גם כשלא לקח הבנים והשאירן במקומו קיים המצוה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫אלא דיש להוסיף דמפורש בשו"ע דבכה"ג דנשאר הבנים וחזר האם על בניה יצטרך לשלוח פעם שני ואפילו‬ ‫מאה פעמים‪ ,‬ולכן צריך לקנות הביצים או הבנים‪ ,‬ואז לא יצטרך לשלוח את האם פעם שני‪.‬‬

‫לדעת הזוה"ק יש לקחת האפרוחים‪:‬‬ ‫אולם אף בכה"ג דקנה הביצים והאם חזרה על הביצים או על בניה דכאמור יצא המצוה לדעת החכם צבי‪,‬‬ ‫מ"מ כפי המבואר בזוה"ק דעיקר התעוררות נעשה למעלה ע"י שהבנים צווחין‪ ,‬נמצא חסר חלק מתיקון המצוה‪,‬‬ ‫אבל דבר זה שייך רק כשהאם יושבת על האפרוחים‪ ,‬ולא כשיושבת רק על ביצים‪ ,‬דהא אין הביצים מרגישין‬ ‫שניטל מהם אמם‪.‬‬

‫הנהגת הגה"ק מסאטמר זי"ע ורבינו זי"ע בשילוח האם‪:‬‬ ‫מצינו ברמב"ם (הל' שחיטה פי"ג ה"ה) דכתב סדר השילוח האם בזה"ל‪ :‬וכיצד משלח האם אוחז בכנפיה ומפריחה‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ודייק החת"ס הנ"ל מדברי הרמב"ם דלא סגי להפריח האם‪ ,‬אלא צריך לקחת האם בידיו ולהפריחה‪.‬‬ ‫אמנם בספר 'קן צפור' הביא דבעת שהגה"ק מסאטמר זי"ע קיים אצלו מצות שליח הקן‪ ,‬אמר לו דלמעשה‬ ‫אין צריך לאחוז בכנפי האם‪ ,‬וגם לדעת הרמב"ם י"ל דאין בזה עיכובא‪ ,‬וכן נהג הלכה למעשה‪ ,‬וכן נהגו המנחת‬ ‫יצחק ורבינו זי"ע בעת שקיימו אצלו מצות שלוח הקן‪.‬‬ ‫ויש להוסיף דמי שרוצה לקיים פשטות דברי הרמב"ם לאחוז בכנפי האם יכוין בעת שמגביה האם שאין רוצה‬ ‫לקנותה‪ ,‬דבלא"ה עובר על לאו דלא תקח האם על הבנים‪.‬‬

‫אם יש טיפת דם בתוך הביצים‪:‬‬ ‫יש חוששין לומר דאם יש לחוש דיש כבר טיפת דם בביצים אין יכולין לקיים שילוח הקן כיון דאין הביצים‬ ‫ראוים לאכילה‪ ,‬וקי"ל דאין יכולין לקיים המצוה רק כשראוי לאכילה‪ ,‬אמנם באמת כהיום לא שייך חשש זה‪ ,‬דאף‬ ‫כשיש טיפת דם יכולין להניחו בתוך מכונה ויכולין להוציא ממנו אפרוחים‪ ,‬ויהא האפרוחים ראוי לאכילה ח)‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫וכן בספר הבנים תקח לך הביא דהגרי"י פישר זצ"ל הורה דאין לסמוך‬ ‫על זה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ואגב יש להעיר דלפי לשון הזוה"ק משמע דיותר נכון להדר לקיים‬ ‫המצוה באפרוחים ולא בביצים‪ ,‬דכשמקיים המצוה בביצים לא שייך‬ ‫חלק זה של בנין צווחין‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ובהמשך כתוב שם‪ :‬קם רבי אלעזר ואמר‪ :‬והא קדם דגלו ישראל‬ ‫ושכינתא‪ ,‬במאי הוו מקיימין שלוח הקן [שאל רבי רבי אלעזר את אביו‬

‫ב‬

‫רבי שמעון א"כ למה קיימו המצוה בזמן הבית קודם שגלו ישראל]‪ ,‬אמר‬ ‫ליה רבי שמעון ברי בגין לאתערא רחמין על אינון נפשין ורוחין ונשמתין‬ ‫דהוו אזלין בגלותא בגלגולא [כדי לעורר רחמים על הנשמות שנתגללו]‪.‬‬ ‫ח‪ .‬דכן הביא החיד"א בברכי יוסף (סק"ט) דאף בביצים שכבר התחילו‬ ‫להתרקם‪ ,‬אם יכולין להניחו תחת עוף אחר יכולין לקיים בזה המצוה‪,‬‬ ‫וכן אמר לי הרב בן ציון פרסברגר שליט"א מח"ס שילוח הקן‪ ,‬שכן בירר‬ ‫אצל גדולי ההוראה‪.‬‬

‫נערך ע"י הרה"ג ר' נתן גוטליב מח"ס מגדים חדשים על פמ"ג יו"ד‬

‫דיני רחיצה וטבילה בבוקר ‪ -‬הנהגות ביה"כ‬ ‫רחיצה וטבילה בבוקר‬ ‫א‪ .‬בעת שקם אדם בבוקר צריך לרחוץ פניו להעביר חבלי שינה א)‪ ,‬ואותן הטובלין עצמן בכל יום יכולין לצאת‬ ‫בטבילה‪ ,‬ואם אירע אונס שלא יכלו לטבול יש לזכור לרחוץ הפנים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬גם טוב לשטוף פיו בבוקר ב)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬יש הסוברים דיש צורך גם לשטוף ולרחוץ הרגלים כל יום ג)‪ ,‬אבל לא נתפשט המנהג להקפיד על זה ד)‪.‬‬

‫כבודו של החסיד היה הולך וגדול בעיני הבריות‪,‬‬ ‫אשר ראו בעין‪-‬בעין בעבודתו‪ ,‬בחסידותו וביראתו‪,‬‬ ‫ואף התושבים הנוכרים רוחשים היו לו הערצה‬ ‫רבה עד בלי‪-‬גבול‪ .‬שמו נישא לתהילה על כל פיות‬ ‫ותהילתו נשמעה מכל שפתיים – ועיני השר הרשע‬ ‫רואות וכלות‪ .‬צורר היה את היהודי בכל לבו‪ ,‬ועויין‬ ‫עד לאחת את חסידותו ואת צדקותו; השבחים‬ ‫הרבים שנפוצו ברבים על אודותיו של החסיד‪ ,‬היו‪,‬‬ ‫אפוא‪ ,‬לשיכים בעיני השר ולצנינים בצידיו‪ ,‬עד כי‬ ‫חישבה מררתו להיפקע כאשר שמעם‪.‬‬ ‫לרוע‪-‬מזלו‪ ,‬אף שכן היה בשכונתו של החסיד‪ ,‬ואנוס‬ ‫היה לראות במו‪-‬עיניו ולשמוע במו‪-‬אוזניו את הכבוד‬ ‫והגדולה‪ ,‬העולים בחלקו והמופנים אל כתובתו‬ ‫השכם והערב‪.‬‬

‫ד‪ .‬אצל קהילות החסידים נהגו להקפיד לטבול כל יום שחרית משום תוספת טהרה וקדושה ה)‪ ,‬וכבר מצינו סימוכין‬ ‫להידור זה בגמרא ו)‪.‬‬

‫ויהי כי ארכו לו שם הימים‪ ,‬לא יכול עוד השר‬ ‫להבליג‪ ,‬והחל זומם זממים ותוכך תככים כיצד להרע‬ ‫לחסיד היהודי וכיצד להגותו מן המסילה‪ ,‬חלילה‪.‬‬ ‫ימים תמימים נשקף היה השר בעד החלון‪ ,‬עוקב‬ ‫אחרי צעדיו של החסיד‪ ,‬מבואיו ומוצאיו‪ ,‬ומחפש‬ ‫למצוא לו שעת‪-‬כושר נוחה‪ ,‬להפיק את זממו הרע‬ ‫כלפיו‪.‬‬

‫ו‪ .‬אם הוא לבוש אבנט גארטי"ל מיוחד רק לצורך התפלה יש לפשטו קודם שיכנס לביה"כ ט)‪.‬‬

‫לאחר תקופה של צפיה ומעקב‪ ,‬נוכח שר‪-‬העיר‬ ‫לדעת‪ ,‬כי מדי יום ביומו‪ ,‬חוק ולא יעבור‪ ,‬משכים‬ ‫החסיד קום עוד בטרם יעלה עמוד השחר‪ ,‬ועושה‬ ‫דרכו לטבול במי הנהר שמחוץ לעיר‪ ,‬משם‪ ,‬הולך‬ ‫הוא לבית‪-‬המדרש‪ .‬באותה שעה‪ ,‬שוררת עדיין בחוץ‬ ‫חשיכה מוחלטת‪ ,‬והלה מגשש את דרכו באפילה‪.‬‬

‫ה‪ .‬ויש שכתבו דעכ"פ יש להקפיד שלא להפסיק ג' ימים ללא טבילה ז)‪ ,‬וכן הדריך רבינו זי"ע לבחורים צעירים‬ ‫שעכ"פ לא יפחתו מג' ימים ללא טבילה ח)‪.‬‬

‫דיני הנוהגים בבית הכסא‬ ‫ז‪ .‬יש מקפידים שקודם כניסתם לביה"כ חולצין הכובע מפני חשיבות המלבוש י)‪.‬‬ ‫ח‪ .‬מי שיש לו בכיס בגדו‪ ,‬שמות וכתבי הקודש‪ ,‬ורוצה להכנס לביה"כ‪ ,‬הנה אם נתן הספר בתוך כיס נוסף כגון‬ ‫בניילון וכדו' ודאי מותר להכנס בזה‪ ,‬אמנם אף כשלא נתן הספר לתוך כיס נוסף‪ ,‬אם הספר יש לו כיסוי של כריכה‬ ‫גם בזה יש מקום להקל‪ ,‬והמחמיר גם בזה תע"ב יא)‪.‬‬ ‫ט‪ .‬אוכלין שהכניסוהו לבית הכסא אף שמצד הדין אין בזה שום עיכוב מלאכלן‪ ,‬נהגו להקפיד ע"ז יב)‪ ,‬ואם היה‬ ‫מכוסה כגון שהיה מכוסה תוך בגדו אין צורך להמנע מזה יג)‪ ,‬ובפרט כשהיה בכיס בתוך כיס‪ ,‬ואם לא היה מכוסה‬ ‫כלל ויש בזה הפסד יש לעשות שאלת חכם יד)‪.‬‬ ‫י‪ .‬יש ליזהר להתנהג בצניעות שלא לגלות עצמו יותר מכפי הצורך טו)‪ ,‬והנזהר בזה שכרו מפורש בחז"ל דינצל‬ ‫מן המזיקין טז)‪.‬‬ ‫יא‪ .‬אסור לדבר בבית הכסא‪ ,‬ובעת שנפנה אסור לדבר אפילו לצורך גדול יז)‪ ,‬וטעם איסור הדיבור הוא משום‬ ‫צניעות יח)‪ ,‬וע"פ סוד הוא מפני שלא יאחזו בו החיצונים יט)‪.‬‬ ‫יב‪ .‬הנכנס לביה"כ שלא לפנות כלל אלא לענין אחר קיל יותר ועכ"ז טוב להמנע מלדבר שם שלא לצורך כלל כ)‪,‬‬ ‫וכשמיוחד גם לשאר דברים כגון לכביסה ורחיצה קיל טפי ואין לחוש מלדבר שם כשנכנס לענין אחר כא)‪.‬‬ ‫יג‪ .‬אף שע"פ דינא דגמרא אין מקנחין ביד ימין‪ ,‬מ"מ כבר כתבו גדולי אחרונים‪ ,‬דכהיום הזה אפשר להקל לקנח‬ ‫ביד ימין כב)‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫א‪ .‬הנה בגמ' שבת (נ‪ ):‬אמרי' רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום‬ ‫משום כבוד קונו‪ ,‬ופרש"י שם‪ ,‬דכתיב כי בצלם אלקים עשה וגו'‪ ,‬ועוד‬ ‫דהרואה בריות נאות אומר ברוך שככה לו בעולמו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והיינו‬ ‫דבזה שמיפה ומנקה גופו‪ ,‬מיפה בזה כבוד קונו‪ ,‬והנה דברי הגמ'‬ ‫העתיקו הרמב"ם להלכה בהל' תפילה (פ"ד ה"ג)‪ ,‬וכן הביאו להלכה‬ ‫המג"א (סי' ד' סק"א)‪ ,‬ובמשנ"ב (שם סק"ב)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬והטעם כדי שיהא הפי נקי צריך כי להזכיר השם בקדושה ובטהרה‪,‬‬ ‫וכמ"ש המחבר (סי' סי"ז ובמשנ"ב שם)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הנה בגמ' הנזכר מפורש דיש צורך לרחוץ הרגלים‪ ,‬וכן העתיקו‬ ‫המג"א‪ ,‬אמנם במשנ"ב שם הביא בשם הפרמ"ג (מש"ז סק"א) דכהיום‬ ‫דאין הולכין יחף אין צורך לרחוץ הרגלים דזיל בתר טעמא‪ ,‬אולם‬ ‫לעומת זה מצינו בשו"ע הרב (סכ"א) דסתם כדברי המג"א לרחוץ‬ ‫הרגלים‪ ,‬ובאמת יכולין להסביר דעת המחמירים‪ ,‬דאף שכהיום אין‬ ‫הולכין יחף‪ ,‬עכ"ז יש ברחיצתן יפוי לגוף‪ ,‬משום שלא יזועו הרגלים‬ ‫ובפרט בימי הקיץ‪ ,‬וע"ע בכה"ח (סק"ה) דע"פ האריז"ל אין צורך‬ ‫כהיום לרחוץ הרגלים‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אולם אלו הטובלין עצמם כל יום‪ ,‬יכולין לצאת גם דיעה זו ע"י‬ ‫הטבילה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ויש מייחסין אותו למנהג הבעש"ט‪ ,‬ועי' בספר טהרת הקודש‬ ‫(מאמר מקוה ישראל) שכתב דהבעש"ט הקדוש גילה לתלמידיו‬ ‫שעיקר מדרגותיו השיג ע"י טהרת המקוה‪ ,‬אמנם לא מצאתי הנהגה‬ ‫זו מפורש בכתבי הקודש הקודמין לטבול כל יום‪ ,‬והיא בבחינת תורה‬ ‫שבעל פה שכן היה נהוג‪.‬‬ ‫ו‪ .‬בברכות (טו‪ ).‬אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן‪ ,‬כל הנפנה ונוטל‬ ‫ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל‪ ,‬מעלה עליו הכתוב‬ ‫כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן אמר ליה רבא לא סבר לה מר‬ ‫כאילו טבל‪ ,‬ע"כ דברי הגמ'‪ ,‬ומשמע מזה דיש מעלה ויתרון לטבול כל‬ ‫יום‪ ,‬וכבר עמד על דיוק זה הגה"ק ממונקאטש זי"ע בספרו דברי תורה‬ ‫(ח"ג אות כ')‪ ,‬וע"ע אריכות בזה בשו"ת תפארת צבי להרה"ק רבי צדוק‬ ‫הכהן זי"ע (סי' כ"ג)‪.‬‬ ‫ז‪ .‬כן הביא במשמרת שלום (סי' ב' ס"ב) שרבים מקפידים ע"ז‪.‬‬ ‫ח‪ .‬כן הביא בזכור לאברהם‪ ,‬והביא שם שהיה לו קפידא מיוחדת‬ ‫שיטבלו יום ראשון בבוקר ע"ש‪.‬‬ ‫ט‪ .‬בסי' כ"א במשנ"ב (סקי"ד) הביא דעת הט"ז שם דקיט"ל המיוחד רק‬ ‫לצורך התפילה נכון לפשטו קודם שיכנס לביה"כ‪ ,‬וכתב שם בכה"ח‬ ‫(סקי"ד) דלפי"ז כל מלבוש המיוחד רק לצורך התפלה יש לפשטו‪.‬‬ ‫י‪ .‬כן מצינו בפסה"ק אור צדיקים (פ"ב אות פ"ג) שכתב בזה"ל‪ :‬כשיבוא‬

‫לביה"כ יפשוט מעליו המקטורין שהוא מיוחד לילך בו לביהכ"נ‬ ‫ולהתנאות בו בין אנשים נכבדים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יא‪ .‬הנה בסי' מ"ה במשנ"ב (סקכ"ה) הביא פלוגתת אחרונים אם‬ ‫צריכין כיס בתוך כיס או דדי בכיס אחד ולא הכריע בזה‪ ,‬ולכן אם‬ ‫הניח הספר לתוך ניילון ודאי יש להקל דאף הוי ככיס בתוך כיס‪ ,‬אבל‬ ‫אם לא נתן לתוך ניילון יש לחוש למה שפסק במשנ"ב סי' מ' (סק"ד)‬ ‫דכריכת הספר לא חשיב ככיסוי כיון דהוא מגוף הספר ונמצא דאין‬ ‫לו רק כיס אחד‪ ,‬אמנם גם בזה יש הרבה צירופים להקל‪ ,‬דיש פוסקים‬ ‫הסבורים דכריכת הספר הוי ככיסוי כמו שהביא המהרש"ם בדעת‬ ‫תורה (סי' ר"מ ס"ו)‪ ,‬וכן בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' שנ"ז) הביא דיש‬ ‫לצרף בשאלה זו דדפוס אינו ככתיבה ואין על הספרים קדושה כ"כ‪,‬‬ ‫וכן יש לצרף דעת הפוסקים דסגי בכיסוי אחד‪ ,‬ובעיקר יש לצרף בזה‬ ‫הפוסקים הסוברים דביה"כ דידן אין לו דין ביה"כ כאשר כבר בירר כן‬ ‫המנחת יצחק (בח"א סי' ס"א) דבעת הדחק יכולין לסמוך להקל ע"ז‬ ‫שאין שורה שם כלל רוח רעה‪.‬‬ ‫יב‪ .‬והנה ע"פ הלכה אין שום מקור להמנע מלאכלן כמו שכבר בירר‬ ‫בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' ס"ג) דכל הקפידא לקוח ממה שאומרים‬ ‫כן בשם הרה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע ע"ש‪.‬‬ ‫יג‪ .‬כן השיב בשו"ת שבה"ל (ח"י סי' קס"ה)‪ ,‬וכן הביא בשם הגאב"ד‬ ‫הרמ"א פריינד במרא דשמעתתא [אלא דשם היה השאלה בכיס‬ ‫בתוך כיס]‪ .‬ועדיין יל"ע אם מותר גם לכתחל' להכנס במאכל מעוטף‬ ‫ומכוסה לתוך ביה"כ‪ ,‬או דלכתחל' ראוי לפרוש מזה‪.‬‬ ‫יד‪ .‬ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' ס"ג) מקיל בזה בעת הדחק‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫טו‪ .‬כמפורש בשו"ע (סי' ג' ס"ד) לא יגלה עצמו רק מלאחריו טפח‬ ‫ומלפניו טפחיים‪ ,‬וכהיום נשתנה צורת המלבושים והעיקר שיזהר‬ ‫שלא לגלות יותר מן הצורך‪.‬‬ ‫טז‪ .‬כמפורש בגמ' ברכות (סב‪ ).‬כל הצנוע בבית הכסא ניצול מג'‬ ‫דברים מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקין‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫יז‪ .‬כן העלה בשערי תשובה (סק"ב)‪ ,‬והעתיקו במשנ"ב (סק"ד)‬ ‫יח‪ .‬שו"ע הרב (סי' ג' ס"ב)‪.‬‬ ‫יט‪ .‬כן הביא בכף החיים (סק"ו) והביא שם נמי משמיה דהאריז"ל דיש‬ ‫מין שד הנאחז באדם המדבר‪ ,‬ומביאו אח"כ לידי חטא‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫כ‪ .‬והנה לפי הטעם שכתב בשו"ע הרב דהוא מפני צניעות מסתבר‬ ‫דלא שייך בזה כיון שנכנס שם לענין אחר‪ ,‬אכן מפני טעם השני דהיינו‬ ‫משום אחיזת החיצונים י"ל דאין לחלק בזה דמ"מ חדר זה שורה בו‬ ‫רוח רעה‪ ,‬אכן בביה"כ דידן י"ל דגם טעם זה לא שייך כ"כ דיש לתלות‬ ‫דדינו כביה"כ דפרסאי דאין בו טינוף כ"כ ולכן ניתן להקל עכ"פ‬

‫ג‬

‫בליל סגריר ועבות אחד‪ ,‬עם פרוס החשיכה‪ ,‬שלח‬ ‫השר את משרתיו עושי‪-‬רצונו‪ ,‬לחפור מהמורה‬ ‫עמוקה‪ ,‬בדרך בה צועד היהודי מדי יום אל הנהר‪,‬‬ ‫כדי שבלכתו שם בחושך‪ ,‬תלכד רגלו ויפול בתוכה‬ ‫מבלי קום‪ ,‬רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫מה עשה הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא? – באותו ערב‪ ,‬מיד‬ ‫לאחר תפילת ערבית‪ ,‬נשמעה נקישה על דלתו של‬ ‫החסיד‪ .‬להפתעתו כי רבה‪ ,‬גילה למולו על הסף‪,‬‬ ‫ידיד‪-‬נעורים‪ ,‬תלמיד‪-‬חכם וחסיד אף הוא‪ ,‬אשר‬ ‫המרחק בין מקומות מושבותיהם הפריד בינותם זה‬ ‫כמה‪ ,‬וכבר חלפו להן שנים אחדות שלא נתראו זה‬ ‫עם זה פנים‪-‬אל‪-‬פנים‪.‬‬ ‫נפלו שני הידידים איש על צוארי רעהו‪ ,‬ברכו זה את‬ ‫זה בשלום‪ ,‬ומיהרו להסב אל השולחן בבית פנימה‪.‬‬ ‫חיש‪-‬קל נערכה כרה לכבודו של האורח החשוב‪ ,‬ועד‬ ‫שלא הספיקו ליטול ידיהם‪ ,‬נתקשרה ביניהם שיחה‬ ‫עמוקה וסוערת בדברי תורה ויראה‪ ,‬אשר נשאתם‬ ‫על כנפיה למרומי הספירות העליונות‪ .‬אלמלא בני‪-‬‬ ‫הבית שטרחו להזכיר את עובדת היות נפשו של‬ ‫האורח יבשה מן הדרך‪ ,‬לא היו נזכרים בסעודה‬ ‫כלל; משהוזכרו – פתחו בסעודה‪ ,‬אך את דעתם לא‬ ‫הסיחו מעניניהם כמלוא‪-‬נימה‪.‬‬ ‫סיימו לאכול‪ ,‬ברכו על המזון‪ ,‬ועדיין שיחתם קולחת‬ ‫ושוטפת ואינה חושבת להגיע אל סיומה‪ .‬רק‬ ‫משהאיר היום‪ ,‬נזכרו שניהם בלילה שעבר עליהם‬ ‫בחטף‪ ,‬ומיהרו לצעוד יחדו אל בית‪-‬התפילה‪.‬‬ ‫באמצע הדרך‪ ,‬הבחינו‪ ,‬לאורה של השמש העולה‪,‬‬ ‫בשוחה העמוקה הפעורה למרגלותיהם‪ .‬עקפוה‬ ‫סחור‪-‬סחור והמשיכו דרכם בביטחה‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫מחלון ביתו‪ ,‬השקיף שר‪-‬העיר החוצה אל בית‬ ‫החסיד‪ ,‬מחדד אוזניו ומצפה לשמוע את קולות‬ ‫היגון והשבר הבוקעים משם‪ .‬לפי חישובו‪ ,‬הגיעה‬ ‫כבר השעה שיבואו מבשרים לבשר לבני‪-‬הבית‪ ,‬על‬ ‫מציאת גווייתו של ראש‪-‬משפחתם מוטלת בבור‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬למרבה אכזבתו‪ ,‬שררו שם השקט ושלוה‬ ‫וקול צעקה לא עלה ולא בא‪.‬‬ ‫עודו משקיף החוצה‪ ,‬כמעט ולא יצאו שתי עיניו‬ ‫מארובותיהן חוצה‪ ,‬למראה החסיד השב מבית‪-‬‬ ‫המדרש וצועד לו מעדנות אל עבר מעונו ‪- - -‬‬ ‫לא יכול שר‪-‬העיר להתאפק‪ ,‬מיהר ורץ החוצה בגפו‪,‬‬ ‫ניגש אל היהודי ושאל‪:‬‬ ‫"מה זה היה לך כי אחרת כל‪-‬כך לשוב היום מבית‪-‬‬ ‫המדרש?"‬

‫"כי אחרתי היום לצאת לתפילה!" – השיב החסיד‬ ‫מיניה‪-‬וביה‪ ,‬תוך שהוא מציץ בפליאה בפניו של השר‬ ‫המתעניין לפתע בדברים לא‪-‬לו‪.‬‬ ‫"ומדוע אחרת לצאת היום‪ ,‬שלא כלימודך? כלום כך‬ ‫יאה לחסיד כמותך לאחר לקום לתפילה?"‬ ‫"לא אחרתי לקום‪ ,‬כי כלל לא שכבתי אמש!" –‬ ‫השיב החסיד – אורח חשוב הגיע אלי‪ ,‬ובילינו את‬ ‫כל הלילה בתורה ובעבודה‪ ,‬עד כי לא חשנו בחלוף‬ ‫הזמן ובהאיר היום!"‬ ‫"ברוך ה' אלקי ישראל!" – התפרץ השר בקריאה‬ ‫גועשת‪ ,‬כשעיניו נשואות למרום – "המסבב את‬ ‫הסיבות כדי להמציא ישע ופדות לעמו ולחסידיו!‬ ‫אשרי העם שככה לו‪ ,‬אשרי העם שה' אלקיו!" ‪- - -‬‬ ‫‪--‬‬‫"זהו פשט הכתוב" – אמר על כך הרבי הקדוש‬ ‫מלובלין – "הללו את ה' כל גויים‪ ,‬שבחוהו כל‬ ‫האומים‪ ,‬כי גבר עלינו חסדו'‪ .‬כי יש‪ ,‬ורק הגויים‬ ‫יודעים ויכולים להלל ולשבח לבורא‪-‬עולם‪ ,‬על‬ ‫הניסים שעושה הוא עמנו‪ ,‬עמו; שכן רק הם‪ ,‬אשר‬ ‫ביקשו להרע לנו‪ ,‬וראו עין‪-‬בעין כיצד הקדוש‪-‬ברוך‪-‬‬ ‫הוא מצילנו מידם‪ ,‬רק הם יכולים להלל את ה' על‬ ‫חסדו‪ ,‬שהרי אנחנו‪ ,‬ישראל עמו‪ ,‬כאותו חסיד‪ ,‬איננו‬ ‫יודעים כלל‪-‬וכלל מן הנס שנעשה לנו; כמה דאת‬ ‫אמרת (נדה ל"א)‪' :‬אין בעל הנס מכיר בניסו!' ‪"- - -‬‬ ‫*‬ ‫"זהו‪ ,‬אם‪-‬כן‪ ,‬התירוץ לקושייתנו" – סיים הצדיק‬ ‫מז'יכלין את מאמרו על השולחן – "אכן‪ ,‬הגויים‬ ‫והאומים‪ ,‬הם‪-‬הם הצריכים להלל ולשבח לה'‪ ,‬על‬ ‫חסדו אשר כבר עלינו ‪- - -‬‬

‫דין המשהה נקביו‬ ‫יד‪ .‬המשהה את נקביו בין גדולים בין קטנים עובר מדברי סופרים משום אל תשקצו את נפשותיכם‬

‫‪.‬‬

‫כג)‬

‫טו‪ .‬אין עוברים משום בל תשקצו כל זמן שאינו נצרך ומתאוה הרבה בענין שאילו לא היה מעמיד עצמו בכח‬ ‫היה כח הדוחה גובר מאליו על כח המחזיק ועושה צרכיו כד)‪ .‬וכ"ש אם יכול להעמיד עצמו עד שיעור פרסה דהיינו‬ ‫שיעור של ‪ 72‬מינוט דודאי אין בזה משום בל תשקצו כה)‪.‬‬ ‫טז‪ .‬מי שאינו בקי בשיעור הנ"ל ומסתפק אם הוא בגדר של בל תשקצו יש לחוש להחמיר וישתדל לילך לביה"כ‬ ‫כו)‪ ,‬ועכ"ז אין ליכנס לחששות ולספיקות לחוש על כל דבר‪ ,‬ואם יוכל להסיח דעתו מזה ועי"ז לא יצטרך ודאי לא‬ ‫עבר על בל תשקצו כז)‪.‬‬ ‫יב‪ .‬אדם בינוני כשהוא בריא אם הלך לקטנים אין צריך לילך עוד עד שיעור ג' שעות כח)‪ ,‬זולת כששתה הרבה‬ ‫יותר מהרגילות יכול להקדים קצת‪.‬‬ ‫יג‪ .‬במקום כבוד הבריות אין לחוש משום בל תשקצו כגון שצריך למצוא מקום צנוע או שהיא באמצע דרשה‬ ‫ושיעור לרבים וכדו' כט)‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫לצורך‪ ,‬ובזכור לאברהם הביא שרבינו זי"ע החמיר עצמו גם בזה‪.‬‬

‫כה‪ .‬כ"ה בשו"ע הרב שם‪.‬‬

‫כא‪ .‬כיון דמיוחד נמי לשאר דברים י"ל דאין בזה רוח רעה כ"כ‪ ,‬ויש‬ ‫מגדולי הפוסקים המקילים שהנכנס שם אין צורך ליטול ידים‪ ,‬עכ"פ‬ ‫לענין הדיבור כשנכנס שלא על מנת לפנות ודאי קיל טפי‪.‬‬

‫כו‪ .‬אף דכאמור אין בזה רק איסור דרבנן וא"כ היו יכולין להקל מדין‬ ‫ספק דרבנן לקולא‪ ,‬מ"מ י"ל דהוי ספק חסרון ידיעה דלא נקרא ספק‪,‬‬ ‫וכן אף בספק גמור י"ל דקי"ל דאין עושין ספק דרבנן לכתחל'‪.‬‬

‫כב‪ .‬כ"פ בשו"ע הרב (מהדו"ת סי' ג' ס"ט) וכ"פ היעב"ץ בסידורו‪,‬‬ ‫ובאשל אברהם בוטשאטש‪ ,‬וכן הגה"ק ממונקאטש בנימוקי או"ח‬ ‫(סק"ב) הצדיק דעת הרב בזה‪.‬‬

‫כז‪ .‬כ"ה באשל אברהם בוטשטאש‪.‬‬

‫כג‪ .‬לשונו של השו"ע הרב (מהדו"ת סי' ג' סי"א) ובאמת אף דיש‬ ‫חולקים וסוברים דיש בזה איסור תורה‪ ,‬מ"מ דעת הרבה מגדולי‬ ‫אחרונים שאינו אלא דרבנן כמו שאספם המאסף לכל המחנות‬ ‫(סקמ"ג) ע"ש‪ ,‬ועי' בצעטיל קטן (אות ט"ו) מה שהרבה הנועם אלימלך‬ ‫להזהר שלא להשהות הפסולת בקרבו אף רגע אחד‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫כד‪ .‬לשון השו"ע הרב (סי' ג' סי"א) ואף דהביא שם דיעה אחרת‬ ‫דמשערין כדי שיעור הילוך פרסה‪ ,‬מ"מ בסי' צ"ב (ס"ב) סתם להקל בזה‪.‬‬

‫כח‪ .‬כן קבע הדברי חיים כמו שהביא הגה"ק ממונקטש זי"ע בספרו‬ ‫נימוקי או"ח (סי' ג' סק"ג) וז"ל‪ :‬ושמעתי מאדומו"ר הקדוש זי"ע‬ ‫משינאווע בשם אביו רבינו הקדוש הגאון בעל דברי חיים זי"ע‪ ,‬שיעור‬ ‫שלוש לאדם בינוני בבריאות בין הליכת קטנים מפעם אחת להשני‪,‬‬ ‫ואם ילך יותר אז הוא רק דמיון שצריך‪ ,‬והגם שיש לחלק בין דורתם‬ ‫לדורתינו החלושים ביותר וגם במחלת העצבים רבים מהם שקועים‪,‬‬ ‫אשר עי"ז ירגישו בדמיונות יותר ויצטרך לילך הרבה פעמים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ורבינו זי"ע הורה לקיים פסק הדברי חיים בזה‪.‬‬ ‫כט‪ .‬שו"ע הרב (שם סי"א)‪.‬‬

‫"שכן קורה לפעמים‪ ,‬שיהודי עומד ליפול‪ ,‬חלילה‬ ‫וחס‪ ,‬בתוך מצודה רעה שפרשו הגויים לרלגיו‪,‬‬ ‫ולהסתבך בסבך חמור וקשה‪ .‬ואולם‪ ,‬עוד בטרם יש‬ ‫סיפק בידי השונאים להוציא מחשבתם מן הכוח‬ ‫אל הפועל‪ ,‬מתעוררים חסדיו של הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא‬ ‫על האיש‪ ,‬והוא שולח שלוחים נאמנים לסכל את‬ ‫המזימה ולבטל את הגזירה‪ .‬נמצא‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי האיש‬ ‫הנושע‪ ,‬אינו יודע כל‪-‬עיקר כי מוטל עליו להודות לה'‬ ‫על גאולתו ועל פדות נפשו‪.‬‬ ‫"איברא‪ ,‬הגויים הללו‪ ,‬זוממי הרשע וחורשי הרעה‪,‬‬ ‫הם הלא יודעים ויודעים היטב את הנס הגדול‬ ‫שהתרחש לו ליהודי; הם הלא ראו וראו‪ ,‬כיצד הושיע‬ ‫ה' את היהודי ממזימתם הרעה‪ -‬מוטל‪ ,‬אם‪-‬כן‪ ,‬החוב‬ ‫עליהם‪ ,‬להודות להלל ולשבח למי שעשה לבני‪-‬עמו‬ ‫את כל הניסים האלה! ‪"- - -‬‬ ‫‪--‬‬‫על פניו של ר' לייב קושמירק התפשט חיוך רחב‪.‬‬ ‫"הסוד כבר גלוי לפני הרבי" – הירהר בלבו – "אין כל‬ ‫צורך לספר לו!" ‪- - -‬‬ ‫נעתק מתוך ספר "בסוד עבדיך" ברשות המחבר שליט"א‪.‬‬

‫ברכה לעטרת תפארת משפחתינו‬ ‫בהדרת הכבוד משגרים אנו בזה ברכת מזלא טבא‬ ‫קדם אבינו היקר ‪ /‬חותנינו הנכבד‪ ,‬נזר תפארת משפחתינו‪,‬‬ ‫מוכתר בהורמנא דרבנן ע"י גדולי הרבנים שליט"א‪ ,‬ה"ה‪:‬‬ ‫הרה"ח מוה"ר חיים יחזקאל קרישבסקי שליט"א‬ ‫לרגל שמחתו בהכנסת בנו היקר כמר בנימין יצחק לעוה"ת והמצוות‪.‬‬ ‫יה"ר שיזכה לרוות רוב נחת ממנו ומכל יוצ"ח‬ ‫מתוך שמחה והרחבת הדעת וכט"ס‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫המברכים בהדרת הכבוד‪:‬‬

‫בניך‪ :‬שמעון דוב‪ ,‬שלמה שמעי'‬ ‫חתניך‪ :‬יואל ראבינאוויטש‪ ,‬שמעון פרידמאן‪ ,‬שמואל זלמן קליערס‪,‬‬ ‫חיים אשר העלער‪ ,‬החתן ישראל פנחס היימליך‬

‫ביום הראשון‪ ,‬י"ט מנ"א הבעל"ט‬ ‫נא לכוון בסדר הלימודי תורה ברבים ובלימודי הכוללים‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח מוה"ר שמעון עוזר ב"ר משה שמואל ז"ל ווייס‬ ‫לרגל יום היאר‪-‬צייט החל ביום הראשון הבעל"ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬

‫ברכת מזל טוב‬ ‫בהדרת הכבוד משגרים אנו בזה ברכת מזלא טבא קדם האי גברא‬ ‫יקירא‪ ,‬הדולה ומשקה תורת אלקים חיים לעדרים‪ ,‬ומוסר עצמו בלב‬ ‫ונפש למען התעלותינו בתורה ויר"ש‪ ,‬ה"ה‪:‬‬ ‫הרה"ג ר' דוד סירוטה שליט"א‬ ‫ר"מ ומשגיח בישיבה קטנה‬

‫ביום הראשון‪ ,‬י"ט מנ"א הבעל"ט‬ ‫נא לכוון בסדר הלימודי תורה ברבים ובלימודי הכוללים‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח מוה"ר יוסף צבי ב"ר חיים משה בנימין ז"ל גאלדשטיין‬ ‫לרגל יום היאר‪-‬צייט קמייתא החל ביום הראשון הבעל"ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬

‫לרגל שמחתו בהכנסת בנו היקר כמר נחום ני"ו לעול התורה והמצוות‪.‬‬ ‫תלמידיך השותים בצמא את דבריך בשיעור א' דישיבה קטנה‪:‬‬

‫א‪ .‬דיאמנט‪ ,‬א‪ .‬סימון‪ ,‬א‪ .‬שפיצר‪ ,‬א‪ .‬סאמעט‪ ,‬ח‪.‬א‪ .‬ראזנבערג‪,‬‬ ‫ח‪ .‬כהן‪ ,‬י‪.‬א‪ .‬יאראוויטש‪ ,‬י‪ .‬אייזנער‪ ,‬י‪ .‬וואלעס‪ ,‬מ‪.‬ש‪ .‬ראכמאן‪,‬‬ ‫מ‪ .‬ברוין‪ ,‬מ‪.‬ד‪ .‬הירש‪ ,‬מ‪.‬י‪ .‬וואלעס‪ ,‬ר‪.‬א‪ .‬סאקס‪ ,‬ש‪ .‬סאמעט‪,‬‬ ‫ש‪ .‬שטיינבערגער‪ ,‬ש‪.‬י‪ .‬ליכטנשטיין‬

‫ביום השני‪ ,‬כ' מנ"א הבעל"ט‬

‫ביום השלישי‪ ,‬כ"א מנ"א הבעל"ט‬

‫ביום החמישי‪ ,‬כ"ג מנ"א הבעל"ט‬

‫נא לכוון בסדר הלימודי תורה ברבים ובלימודי הכוללים‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫האה"ח מרת לאה אסתר בת"ר יוסף דוב בעריש ע"ה איינהורן‬ ‫לרגל יום היאר‪-‬צייט החל ביום השני הבעל"ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬

‫נא לכוון בסדר הלימודי תורה ברבים ובלימודי הכוללים‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח מוה"ר יוסף דוב בעריש ב"ר שמחה בונם ז"ל פאטריגאל‬ ‫לרגל יום היאר‪-‬צייט החל ביום השלישי הבעל"ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬

‫נא לכוון בסדר הלימודי תורה ברבים ובלימודי הכוללים‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫האה"ח מרת יהודית בת"ר אלימלך ע"ה פערל‬ ‫לרגל יום היאר‪-‬צייט החל ביום החמישי הבעל"ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬

‫מכתבים למערכת‪ ,‬הערות והארות אפשר לשלוח לת‪.‬ד‪ 5456 .‬מיקוד ‪ 91054‬י‪-‬ם או בפקס‪02-581-7691 :‬‬ ‫לתרומות והנצחות ‪ 050-41-52-374‬להערות והארות בטל‪ 02-5817-691 / 02-5829315 .‬כמו"כ ניתן להשאיר הודעה ב"קול יהודא" ‪02-53-53-633‬‬

‫ד‬