Divrei Torah Belz Noach 5770

‫בס"ד‬

‫עש"ק פרשת נח‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫ה' חשו! תש"ע לפ"ק‬ ‫אלה תולדת נח‪ ,‬נח איש צדיק תמי היה בדורותיו‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪6:14 5:52 4:23‬‬ ‫‪6:11 5:49 4:37‬‬ ‫‪6:12 5:50 4:28‬‬ ‫‪6:12 5:50 4:38‬‬ ‫‪6:14 5:52 4:22‬‬

‫וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה אור התיבה‪) .‬ו‪ ,‬טו(‬ ‫לכאו' קשה מדוע צוה השי"ת לנח לעשות התיבה דוקא במידה הזאת הלא להג עליו‬ ‫מהמי יכול להיות ה חסר ה יתר‪ ,‬וי"ל דידוע דכל כח הרע דנחש הוא הוא מה שיונק‬ ‫מאות החי"ת שבו והני" והשי" המה טובי מצד הקדושה‪ ,‬וג אצל הס" האל"‪ #‬והלמ"ד‬ ‫שבו המה אותיות קדושי ודור המבול פגמו אז באות האל"‪ #‬והלמ"ד של סמא"ל ונשארו‬ ‫ס" וג פגמו בהנו" והשי" של נחש ונשאר חי"ת ונתהווה מה צירו‪' #‬חמס' ולכ אמר‬ ‫כי מלאה האר‪ $‬חמס וגו'‪ ,‬לכ ציוה השי"ת לעשות תיקו לזה בהתיבה שיהי' שי" אמות‬ ‫אור התיבה נגד השי" נו" רחבה נגד הני" שלושי קומתה כנגד הלמ"ד ואל אמה‬ ‫תכלנה מלמעלה כנגד האל"‪ #‬ויתקנו כל האותיות ויתהפכו לרחמי‪.‬‬

‫לכאורה בדורו היה ראוי לכתוב אעפ"י שנח היה חי כמה דורות אעפ"כ עיקר בא‬ ‫לאשמעינ כפרש"י ז"ל יש דורשי כו'‪ ,‬וא היה נאמר בדורו היה ג"כ נשמע הדרש זה‪ ,‬ונ"ל‬ ‫דבא לאשמעינ עוד דבר אחד דהנה בכל דור ודור יש שורש לתק מצוה מיוחדת יותר‬ ‫משאר מצות למשל בדור הזה יש שורש לתק מצות ציצית יותר משאר מצות וכדומה בכל‬ ‫דור יש שורש להחזיק במצוה מיוחדת יותר משאר מצוות‪ .‬ובא הכתוב לאשמעיני שהיה‬ ‫נח צדיק תמי בדורותיו ר"ל בכל דור שהיה חי היה מחזיק ומתק אותה שורש המצוה‬ ‫המיוחד יותר לאותו הדור וזהו יהללו ד' דורשיו יחי לבבכ לעד‪ .‬דהנה כשהצדיק עושה‬ ‫מצוה ומקיי אותה בשורשה‪ ,‬מביאה אותה המצוה הזאת לידי חימו והתלהבות הבוער‬ ‫)הרה"ק רבי משה מסאוורא זי"ע(‬ ‫בו ע"י המצוה הזאת לומר שירות ותשבחות להשי"ת וזהו יהללו ה' בשירות ותשבחות‬ ‫דורשיו ר"ל הדורשי המצוה לעשותה בשלימות בשורשה‪ .‬יחי לבבכ לעד ר"ל הכתוב ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלוקי כ עשה‪) .‬ו‪ ,‬כב(‬ ‫נות טע למה לה נאה לשבח מחמת שלבב חי לעד דהיינו שה דורשי כל מצוה ופירש רש"י ז"ל "זהו בני התיבה"‪ .‬ה ידוע שביכולת הצדיקי להיפ מידת הדי למידת‬ ‫)נוע אלימל( הרחמי וכמו שאמרו חכמינו ז"ל )סוכה יד( דתפילת של צדיקי מהפכת דעתו של‬ ‫מיוחדת לכל דור לעד לעול וק"ל‪.‬‬ ‫הקב"ה ממידת אכזריות למידת רחמנות‪ ,‬ומבואר בספרי הק' כי מ השמי יורדי‬ ‫אלה תולדת נח‪ ,‬נח איש צדיק תמי היה בדורותיו‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬ ‫ברש"י‪ :‬יש מרבותינו דורשי לשבח ויש דורשי לגנאי‪ ,‬ובאמת יקשה אי הרהיבו בנפש צירופי אותיות‪ ,‬וכשרואי הצדיקי שה מצטרפי לגזירה מבחינת די רחמנא ליצל‪ ,‬אזי‬ ‫רבותינו לדרוש לגנאי‪ ,‬על איש שהתורה העידה עליו שהיה צדיק תמי? אבל הכוונה על הופכי אות ומצרפי האותיות לבחינת רחמי‪ ,‬כמו מ "נגע" ל"ענג" ומ"צרה" ל"רצה"‪,‬‬ ‫פי מאמר חז"ל אל יספר אד בשבחו של חבירו שמתו שבחו בא לידי גנותו‪ ,‬א‪ #‬כי הלא וזהו שביקש דוד המל ע"ה )תהלי פו‪ ,‬יז( "עשה עמי אות לטובה"‪ ,‬תפילתו היתה שתיכ‪#‬‬ ‫ביד האד שלא לספר גנותו‪ ,‬אבל דעת חז"ל הוא שבא חושבי לאד את מעלותיו אז כשירדו צירופי האותיות יהיו צרופי טובי ולא יצטרכו כלל לשנות מרעה לטובה‪ .‬וזה‬ ‫זאת עצמו הוא גנותו‪ ,‬כי אד השל הוא נעלה מעל כל שבח‪ ,‬לכ לא כתבה התורה שו הרמז כא "ויעש נח" רומז על הצדיק שהוא מתק הכל‪ ,‬כי עשיה הוא לשו תיקו )ראה‬ ‫שבחי על משה רע"ה‪ ,‬וג השבח האחד שהעידה עליו היה רק דר אגב‪ ,‬שלא השיב רש"י להל "ככל אשר צוה אותו אלוקי"‪ ,‬היינו כשהוא רואה אותיות הרומזי לדיני‬ ‫למרי יע היה עניו‪ .‬וכאשר כתבה התורה שבחי כה הרבה על נח‪ ,‬זה מראה כבר אשר יש אלוקי‪" ,‬כ עשה" מהפ אות אל החסד‪ .‬וזה שפירש רש"י ז"ל "זהו בני התיבה"‪ ,‬היינו‬ ‫)ערבי נחל( הצדיקי בוני ועושי מ האותיות תיבה אחרת‪ ,‬ברצונ להפו הכל לחסד‪.‬‬ ‫)אמרי נוע(‬ ‫ג מה לגנות‪.‬‬

‫איש צדיק תמי היה בדורותיו‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬

‫ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלוקי‪) .‬ו‪ ,‬כב(‬

‫ברש"י יש דורשי אותו לשבח‪ ...‬ויש שדורשי אותו לגנאי‪ .‬הרה"ק ר' מאיר מפרמישלא‬ ‫זי"ע אמר‪ ,‬כי רש"י מלמד אותנו שני דברי‪ .‬ראשית כי אי עצה ואי מנוס מפני בעלי לשו‬ ‫הרע‪ ,‬אפילו צדיק תמי אינו ניצל מה‪ ,‬הנה התורה בעצמה מעידה "נח איש צדיק תמי"‪,‬‬ ‫וא‪ #‬על פי כ נמצאו אנשי שלא השגיחו בכ ודרשו אותו לגנאי‪ .‬שנית לא תמיד צריכי‬ ‫לשי לב לשיחת הבריות‪ ,‬כי האמת לאמיתה היא בכל זאת כי נח היה איש צדיק כדברי‬ ‫התורה‪ ,‬ולא כאות שדרשו לגנאי‪.‬‬

‫פירש רש"י זה בני התיבה‪ .‬ויש לומר דהנה מצינו אצל אברה אבינו ע"ה שניצל באור‬ ‫כשדי בניסי שלא כדר הטבע‪ ,‬ולא עשה כ בנח‪ ,‬כי נח אפילו שהיה צדיק‪ ,‬אבל לא‬ ‫עשה לפני משורת הדי להוכיח בני דורו להחזיר למוטב‪ ,‬לכ כאשר ניצול היה צרי‬ ‫לעשות פעולה בדר הטבע‪ ,‬מה שאי כ אברה אבינו ע"ה שעשה לפני משורת הדי‬ ‫והוכיח בני דורו להחזיר למוטב‪ ,‬על כ ניצול ג כ שלא כדר הטבע‪ .‬וזה כוונת רש"י‬ ‫ויעש נח – זה בני התיבה‪ ,‬בגלל שעשה רק "ככל אשר צוה אותו אלוקי" ולא לפני‬ ‫)קר לדוד(‬ ‫משורת הדי‪ ,‬וזה גר לו שיבנה התיבה ויעשה פעולה בדר הטבע‪.‬‬

‫אשר התהלכתי לפניו‪ .‬וזהו יכול להיות התנצלות לנח שלא התפלל על דורו‪ ,‬וכתב ר' בחיי‬ ‫מפני שלא היה כי א ח' צדיקי אבל אברה תפילתו היתה א ימצא ש עשרה‪ ,‬וקשה‬ ‫הא אברה התפלל על תשעה ע צירו‪ #‬השכינה כפירוש רש"י פר' וירא‪ .‬והרי בימי נח‬ ‫כשאמר לו הקב"ה לעשות התיבה היה בחיי מתושלח והיה תשעה ע אשתו ובני נח‬ ‫ונשותיה‪ .‬ומאי טעמא לא התפלל‪ ,‬וכי היה נח יודע שסופו למות קוד המבול‪ ,‬וא כ‬ ‫הדרא קושיא על נח‪ ,‬ויש לומר אאע"ה לא היה צרי סעד לתומכו והיה יכול לצר‪ #‬השכינה‬ ‫ע ט' אבל נח כל צדקתו היה בסעד השכינה‪ ,‬א כ כבר הוא בכלל ט' צדיקי ואי אפשר‬ ‫)חת" סופר(‬ ‫לצרפו עוד הפע להשלי לעשרה‪.‬‬

‫התורה הק' היא נצחית וכל דיבור מתוכה נוגע לכל איש מישראל בכל עת‪ ,‬כש שיש‬ ‫פרשה בתורה "כי תצא למלחמה על אויבי" )דברי כ‪ ,‬כא( ופירשו בספרי הק' שהכוונה‬ ‫על מלחמת היצר שבכל זמ‪ ,‬כמו כ יש לומר שעני התיבה הוא א יידיש ווארט )מילי‬ ‫יהודיות(‪ ,‬בכוח התיבה שיהודי מוציא מפיו לפני הקב"ה בבחינת אמת‪ ,‬יכול הוא להינצל‬ ‫ממי המבול הזידוני ולטהר את עצמו מכל מיני רתיחות ד טמא‪ .‬ובמיוחד בזמ הסתר‬ ‫כמו של ימינו‪ ,‬שהחשכות גדולה‪ ,‬צרי לעשות בחינת תיבת נח שהתאחדו בתוכה כל מי‬ ‫טהור‪ ,‬דהיינו שכל היהודי הכשרי יתאחדו ויתקשרו באהבת חברי אמיתית‪ .‬והנה איתא‬ ‫במדרש כי בימי שלפני הגאולה האמיתית כאשר יצטרכו כבר להקי את בית המקדש‪,‬‬ ‫יתפלגו בני ישראל לשני צדדי‪ ,‬הכשרי באמת יחפצו באותו כה גדול שה יבחרו בו‬ ‫כמתאי לעטרה זו‪ ,‬ואילו הפורקי עול יאמרו שה היהודי האמיתיי וה ה‬ ‫שצריכי לבחור את הכה הגדול כפי הבנת‪ ,‬ויכריעו אז ביניה כדר הבחי' שהיתה בימי‬ ‫אליהו ז"ל‪ ,‬דהיינו שיעשו ביניה סימ שכל מי שיענו לו באש מ השמי האמת איתו‪,‬‬ ‫והנסיו הגדול יהיה אז באופ זה שהאש מ השמי תרד לצד של אלו שהתרחקו מ‬ ‫התורה וה יצליחו במלחמת‪ ,‬א זה יהיה הבירור האחרו כי הכשרי באמת לא יתבטלו‬ ‫אפילו בפני המופת הזה‪ .‬והעצה להחזיק מעמד במצב נורא זה לכל יהודי‪ ,‬היא שיהיה‬ ‫מקושר לצדיקי וליהודי כשרי המקושרי לתורה‪ ,‬כי התורה היא נצחית‪ ,‬ובכח זה‬ ‫אפשר להחזיק מעמד בכל העתי והמצבי‪.‬‬ ‫)דברי שמואל – סלוני(‬

‫את האלקי התהל נח‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬ ‫פרש"י שהיה צרי סעד לתומכו‪ ,‬אבל אברה היה מתחזק ומהל בצדקו מאליו כמו"ש ה' בוא אתה וכל בית אל התיבה‪) .‬ז‪ ,‬א(‬

‫אלה תולדות נח‪ ,‬נח איש צדיק תמי היה בדורותיו את האלקי התהל נח‪ .‬ויולד‬ ‫נח שלשה בני את ש את ח ואת יפת‪) .‬ו‪ ,‬ט‪-‬י(‬ ‫ולכאורה קשה פתח ב"אלה תולדות נח" וסיי "נח איש צדיק תמי" ורק אח"כ כתב‬ ‫"ויולד נח שלשה בני" ולכאורה הול"ל "אלה תולדות נח ש ח ויפת" ועיי ברש"י )ש(‬ ‫מה שכבר תיר‪ $‬על זה‪ .‬ושמעתי מאבי זכרונו לברכה ובשינוי קצת‪ ,‬דההבדל בי אברה‬ ‫אבינו לנח הוא דאברה אבינו הי' צדיק וכפר בעבודת אלילי ג בפרהסיה וכמ"ש חז"ל‬ ‫שלכ נקרא "אברה העברי" )בראשית יד‪ ,‬יג( שכל העול כולו בעבר אחד ואברה בעבר‬ ‫אחר )מד"ר בראשית מ"ב( ואברה הי' מסתובב בי הגויי והי' מכריז "יש מנהיג לבירה‬ ‫ואני אברה עבדו" ולא הי' בוש מהעכו" וכמו שלכ באמת נזרק לכבש האש לאור‬ ‫כשדי‪ ,‬ומשא"כ נח לא הי' כ אלא באמת בביתו הי' צדיק תמי ו"את האלקי התהל‬ ‫נח" והי' עוסק בתומ"צ אבל בחו‪ $‬בי האומות היה מתנהג כאחד מה ולא היה מוכיח‬ ‫אות )חו‪ $‬מהזמ שעסק בבנית התיבה שהיה מוכיח את בני דורו‪ ,‬והי' צרי להגנה‬ ‫מפניה ושלח ה' דובי ואריות והיו הורגי בה וכמ"ש רש"י ש( ולכ באה התורה‬ ‫להסביר אי יתכ שהיה לנח כאלו שלוש בני‪ :‬ש ח ויפת‪ ,‬כ"כ שוני במהות אחד‬ ‫מהשני‪ ,‬ואומרת התוה"ק "אלה תולדות נח" הידעת מהיכ גדלו לנח שלושת בני אלו‪ ,‬זה‬ ‫בא בגלל ש"נח איש צדיק תמי היה"‪ ,‬בביתו הי' צדיק תמי‪ ,‬אבל בחו‪ $‬היה "בדורותיו"‬ ‫והתנהג כאחד מה והרי הבני בדר כלל הולכי בדרכי אבותיה‪ .‬ולפי התנהגות‬ ‫אבותיה עושי ג ה‪ ,‬וממילא עי"ז "ויולד נח שלושה בני את ש את ח ואת יפת"‪,‬‬ ‫ש סבר שהנח האמיתי הוא בביתו‪ ,‬והתנהגותו בחו‪ $‬בי האנשי היא מזויפת לכ הוא‬ ‫גדל "ש"‪ .‬ח סבר שבאמת אביו הוא "בחו‪ ,"$‬מה שמתנהג כאחד מה‪ ,‬ומה שבתו ביתו‬ ‫הוא "צדיק תמי" אי זה האמת לכ גדל ל"ח"‪ ,‬יפת סבר שאפשר להיות שניה יחד‪,‬‬ ‫בפני "צדיק תמי" ובחו‪" $‬בדורותיו"‪ ,‬כאחד מה‪ ,‬לכ גדל ל"יפת"‪ ,‬והיה אבי ז"ל מסיי‪,‬‬ ‫שאינו מפחד כ"כ מח כמו שמפחד מ"יפת"‪ ,‬מהאד שפוסח על שני הסעיפי בביתו‬ ‫)תורת איש מהגרי"ש אונגר זצ"ל(‬ ‫"צדיק תמי" ובחו‪" $‬בדורותיו"‪.‬‬

‫ק! כל בשר בא לפני כי מלאה האר! חמס מפניה‪) .‬ו‪ ,‬יג(‬ ‫לא נחת גזר דינ אלא על הגזל )רש"י( ואפשר ליישב הכוונה דהנה לקמ )ח‪ ,‬א( על‬ ‫דברי הכתוב 'ויזכור אלוקי את נח' פירש"י זה הש מדת הדי היא ונהפכה למדת רחמי‬ ‫על ידי תפילת הצדיקי‪ ,‬ורשעת של רשעי הופכת מדת רחמי למדת הדי שנאמר וירא‬ ‫ה' כי רבת רעת האד וגו'‪ ,‬ויאמר ה' אמחה והוא ש מדת הרחמי‪ .‬מבואר איפוא‪ ,‬דע"י‬ ‫מידת הרחמי היו יכולי בני המבול להינצל‪ ,‬אלא בגלל שהוסיפו להרשיע הפכו את‬ ‫מידת הרחמי למידת הדי וא‪ #‬כא עלינו להבי‪ ,‬מדוע ג מה שהוסיפו להרשיע לא הציל‬ ‫מידת הרחמי‪ ,‬ועוד אדרבה א‪ #‬הפכה את מידת הרחמי למידת הדי‪ .‬וצ"ל דמידת‬ ‫הרחמי היינו מה שאמרו חז"ל )שבת קנא( כל המרח על הבריות מרחמי עליו מ‬ ‫השמי‪ ,‬וכל שאינו מרח על הבריות אי מרחמי עליו מ השמי‪ .‬ומשו כ‪ ,‬א‪ #‬שעברו‬ ‫את העבירות החמורות ביותר כעריות ושפיכות דמי‪ ,‬כל עוד שגמלו חסדי וריחמו על‬ ‫הבריות הגנה עליה מידת הרחמי‪ ,‬אבל כאשר הוסיפו לחטוא ג בגזל ובכ גילו שאינ‬ ‫מרחמי על הבריות‪ ,‬ולכ לא ריחמו עליה מ השמי והפכו ג את מידת הרחמי‬ ‫למידת הדי‪ .‬נמצא א"כ דאי הכוונה דנידונו רק על הגזל‪ ,‬אלא דמכיו דחטאו בגזל נפרעו‬ ‫)יעלת ח(‬ ‫מה ג על העריות ושפיכות דמי‪.‬‬

‫ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מפני מי המבול‪) .‬ז‪ ,‬ז(‬ ‫ברש"י א‪ #‬נח מקטני אמנה היה מאמי ואינו מאמי שיבא המבול‪ :‬ופלא אי יכלו חז"ל‬ ‫לומר כ על אד אשר התורה העידה עליו שהיה צדיק תמי? אבל הכוונה שנח היה‬ ‫)הרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע(‬ ‫מאמי א‪' #‬בקטני אמונה' ולכ אינו מאמי שיבוא המבול‪.‬‬

‫ויזכור אלקי את נח וגו' אשר אתו בתיבה‪) .‬ח‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫"אפשר לומר במה שכתבו חכמי המוסר – דצדיק המוכיח לרשע א הרשע לא אבה‬ ‫שמוע‪ ...‬אז הצדיק אינו מ הדי שיהא יגיעו לריק ונמצא בטל מתורה ומצות‪ ,‬רק זכיות‬ ‫הרשע – אשר עשה בכל ימיו – יקח הצדיק והיא שכרו‪ ,‬ובזה נשל הצדיק‪ ."...‬וזהו שנאמר‪:‬‬ ‫"ויזכור אלקי את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה"‪ ,‬רצ"ל שזכר את‬ ‫נח‪ ,‬את צדקת עצמו‪ ,‬ו"אשר אתו בתיבה" – את כל הזכיות אשר אתו בעבור התיבה‪ ,‬שהיה‬ ‫)הגה"ק החיד"א זי"ע(‬ ‫מוכיח לאנשי דורו בשעת עשיית התיבה )כדאיתא בבר"ר ל‪ ,‬ז(‪.‬‬

‫ותנח התיבה בחודש השביעי בשבעה עשר יו לחודש‪) .‬ח‪ ,‬ד(‬ ‫כתב רש"י‪ ,‬שכיו שגובה המי על ההרי היה חמש עשרה אמה ‪.‬בשישי יו שה כל‬ ‫ארבעה ימי אמה אחת בגובה נחסרו עד שנראו ראשי ההרי‪ ,‬וכל יו רבע אמה נחסר‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬הלא העול הוא ככדור עגול‪ ,‬וא כ האמה המקיפה את כדור האר‪ $‬מכילה הרבה‬ ‫פחות מי מהאמה הגבוהה הימנה‪ .‬משו שהיקפה סביב האר‪ $‬יותר גדול מהאמה‬ ‫הסמוכה לאר‪ ,$‬וכל כמה שיותר גבוה מכילה האמה יותר מי‪ .‬א כ כיצד יתכ שכל יו‬ ‫פחתו המי באותה מידת גובה? בר‪ ,‬נראה שהמי אשר הלכו וחסרו כל יו אלו המי‬ ‫הסמוכי לאר‪ ,$‬שהלכו ונבלעו באדמה‪ .‬בימי הראשוני היו נבלעי בכמיות גדולות‪ ,‬כי‬ ‫האר‪ $‬היתה עדיי ריקה ממי‪ .‬א‪ ,‬כל יו שעבר והאדמה הלכה והתמלאה‪ ,‬וקצב חילחול‬ ‫המי נעשה יותר איטי‪ ,‬באותה מידה ג בליעת המי באר‪ $‬הלכה ופחתה‪ .‬כ מסתבר‬ ‫אפוא שהכמות שנבלעה כל יו באדמה היתה זהה לכמות המי שהיתה אז בשכבה‬ ‫העליונה של החמש עשרה אמות שהקיפו את האר‪ .$‬וממילא כל יו פחת גובה המי‬ ‫מלמעלה רבע אמה‪ .‬שהרי כמה שהיו יותר מי למעלה בד בבד ג נבלעו יותר מי‬ ‫שלמטה‪ .‬הוי אומר‪ ,‬ביו הראשו שהאר‪ $‬היתה יבשה לחלוטי היא קלטה הרבה מי‪,‬‬ ‫בשוה לכמות המי שברבע אמה החיצונית שבעיגול‪ .‬ביו השני כבר ספגה פחות‪ ,‬כי דרכי‬ ‫החלחול של המי היו יותר עמוסי‪ ,‬וממילא היה שוה לכמות המי שברבע אמה השני‬ ‫מלמעלה‪ ,‬אשר בהיק‪ #‬הכדור היה עיגולו יותר קט וכ הלאה‪ ,‬ככל שהיתה האדמה יותר‬ ‫גדושה במי נעשתה הספיגה יותר איטית‪ ,‬ובאותה מידה זה תא את הכמות המי שעוד‬ ‫נותרה בהיק‪ #‬הכדור‪.‬‬ ‫)הגה"ק ר' יהושע לייב דיסקי זי"ע(‬

‫וישלח את הערב‪) .‬ח‪ ,‬ז(‬ ‫ולא הל בשליחותו )רש"י( הכוונה בזה כי פסוק זה ללמדנו בא‪ ,‬כי מגלגלי זכות ע"י זכאי‪,‬‬ ‫ואי אפשר לשליחות של דבר טוב שתצא לפועל ע"י מי שאינו הגו וכדאי לכ‪ .‬וכ דוד‬ ‫המל היה מתפלל ומבקש "עזרי מע ה' עושה שמי ואר‪) "$‬תהלי קכא‪ ,‬ב(‪ .‬לא נאמר‬ ‫כא עזרי מה'‪ ,‬כי א עזרי מע ה'‪ ,‬כלומר ממי שהוא תמיד ע ה'‪ ,‬צדיק וזכאי‪ ,‬שמגלגלי‬ ‫את זכות ההצלה על ידו‪ .‬וזה דוד המל התפלל כא שהקב"ה ימציא לו את עזרתו ע"י‬ ‫)חפ‪ $‬חיי(‬ ‫זכאי וצדיק‪ ,‬שהרי על ידו עושה הקב"ה את שליחותו‪...‬‬

‫תבל‪ .‬ולולא שמצא את נח ובניו‪ ,‬לא היה מביא מבול כלל‪ ,‬כי לשחת את כל העול אי‬ ‫אפשר‪ ,‬ולא חשיד קוב"ה למעבד דינא בלא דינא לברור סת אנשי אחרי להחיות‬ ‫א‪ #‬שג המה רשעי נינהו ולהשחית את האחרי‪ .‬ולכ רצו בני דורו להרוג את נח ובניו‪,‬‬ ‫כדי שע"ז לא תהא שארית באר‪ ,$‬וממילא מוכרח שישוב ד' מחרו אפו ולא יחריב‬ ‫עולמו‪ ,‬אלא ישארו כול בחיי‪ ,‬וזה היתה מטרת בהריגת נח ובניו‪ ,‬אבל לא עלתה‬ ‫ביד‪ .‬ומעתה מוב שפתח הפרשה הזאת בנח ובניו‪ ,‬כי ה היו היסוד לעונש הרשעי‪,‬‬ ‫ומבלעד לא היתה באפשרות להחריב את העול‪ ,‬ולכ משמש הפסוק ויולד נח שלשה‬ ‫בני כהקדמה למעשה המבול‪ ,‬כי זה היה הגור להחלטתו של הקב"ה‪.‬‬ ‫)עבודת ישראל(‬

‫ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טר‪ #‬בפיה וגו'‪) .‬ח‪ ,‬יא(‬ ‫ברש"י מובא גמ' מס' עירובי )יח‪ (:‬אמרה היונה לפני הקב"ה רבונו של עול יהיו מזונותי את קשתי נתתי בענ‪) .‬ט‪ ,‬יג(‬ ‫מרורי כזית ויהיו מסורי ביד ואל יהיו מתוקי כדבש ותלוי ביד בשר וד‪ .‬דהתחננה‬ ‫לפני השי"ת שיהא לה אפי' מזונות מרורי רק מידו ית"ש‪ ,‬ממתוק כדבש רק ע"י בשר וד‪.‬‬ ‫והעני למה נדמה מתיקה כדבש אלא כמו שבדבש אע"פ שהוא מתוק אבל מ"מ עד שבא‬ ‫לידו צרי להוציאה מכוורת דבורי דבא ע"י צער ויסורי רבי כ הוא הפרנסה שבא ע"י‬ ‫)הרה"ק מראפשיט‪ $‬זי"ע(‬ ‫בשר וד‪.‬‬

‫והנה עלה זית טר‪ #‬בפיה וידע נח כי קלו המי מעל האר!‪) .‬ח‪ ,‬יא(‬ ‫אמרה‪ ,‬יהיו מזונותי מרורי כזית בידו של הקב"ה‪ ,‬ולא מתוקי כדבש בידי בשר וד‬ ‫)רש"י(ויש להבי למה היתה צריכה היונה לרמז לנח את הרמז הזה‪ ,‬וכי זו היא הכרת‬ ‫הטוב לנח‪ ,‬לאחר שז ופרנס אותה י"ב חודש בתיבה‪ .‬אמנ יש לומר‪ ,‬כי חוששת היתה‬ ‫היונה‪ ,‬שמא יאמר נח‪ ,‬שזה שהיא שבה אל התיבה אי זה מפני שיש עדיי מי על פני‬ ‫האר‪ ,$‬אלא מפני שטוב לה כא בתיבה שמקבלת את כל מזונותיה וצרכיה מיד נח‪ ,‬אבל‬ ‫אולי כבר אי מי על כל האר‪ ,$‬על כ רמזה לו כי אילו היתה יכולה להישאר‬ ‫ולהתפרנס בכוחות עצמה ואפילו בדוחק ומרירות של זית‪ ,‬כי אז לא היתה חוזרת אליו‬ ‫)ג רווה(‬ ‫להתפרנס מבשר וד‪ ,‬אלא שיש עדיי מי על פני האר‪.$‬‬

‫ולא אוסי‪ #‬עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי‪) .‬ח‪ ,‬כא(‬ ‫כאשר עשיתי דייקא‪ ,‬נראה על פי מאמר הזוהר בשעת בריאה אמרה מידת הדי רבונו של‬ ‫עול האי בר נש זמי למחטי קמ‪ ,‬אמר הקב"ה וכי למגנא אתקריא רחו וחנו‪ ,‬נמצא‬ ‫עיקר בריאת העול היה על ידי שיתנהג במידת הרחמי‪ .‬וכ אמרו במדרש )ב"ר יב‪ ,‬טו‪:‬‬ ‫רש"י ריש בראשית( בבריאת העול שית‪ #‬הקב"ה מידת הרחמי‪ ,‬וזהו 'כאשר עשיתי'‪,‬‬ ‫רצה לומר כאשר עשיתי בבריאת העול להתנהג במידת הרחמי‪ ,‬כ יהיה‪ ,‬וא כ מהאי‬ ‫טעמא לא אוסי‪ #‬להכות כל חי‪ ,‬וזהו 'לא אוסי‪ #‬כו' כאשר עשיתי'‪ ,‬הג שמרגיזי קדמי‬ ‫אתנהג במידת רחו וחנו כאשר הי' הבריאה על תנאי זה‪.‬‬ ‫)קדושת לוי(‬

‫ויו ולילה לא ישבתו )ח‪ ,‬כב(‬

‫העיד תלמיד החת" סופר אשר בכל שנה בפרשת נח היה רגיל לומר רמז בפסוק זה‪" :‬את‬ ‫קשתי נתתי בענ"‪" .‬קשתי" ראשי תיבות‪ :‬קדושתי שמי תורתי ימיני‪ .‬ולא פירש את כוונת‬ ‫הרמז הלז‪ .‬וכתב תלמידו שיגע ומצא בזה דבר נפלא‪ ,‬כי אמרו רבותינו זכרונ לברכה‬ ‫)ברכות ד‪ #‬לב‪ ,‬ע"ב( מיו שחרב בית במקדש ננעלו שערי תפלה‪ ,‬ולמדו זאת במדרש‬ ‫איכה )פרק ג' סימ ל"ה( מהמקרא קודש )איכה פרק ג'‪ ,‬מ"ד( "סכותה בענ ל מעבור‬ ‫תפלה"‪ .‬ובטור )אורח חיי סימ קכ"ד‪ ,‬שולח ערו ש סעי‪ #‬ג( כתב‪ :‬אתמר בהגדה‪ ,‬אמר‬ ‫שמואל‪ :‬כל הזריז לומר ארבעה דברי הללו‪ ,‬זוכה ומקבל פני שכינה‪ ,‬עשה למע שמ‪,‬‬ ‫עשה למע ימינ‪ ,‬עשה למע תורת‪ ,‬עשה למע קדושת ע"כ‪] .‬ועיי בב"ח שכתב טע‬ ‫לזה שזוכה ומקבל פני שכינה‪" :‬לפי שבאות ארבעה דברי מייחד רגלי המרכבה‪" ,‬למע‬ ‫שמ" היא עטרת‪" .‬ימינ" חסד‪" ,‬תורת" תפארת‪" ,‬קדושת" גבורה ע"כ[‪ .‬אמנ מה‬ ‫שקבעו לומר תפילה זאת אחרי תפילת שמונה עשרה‪ ,‬היא דמחמת ששערי תפלה ננעלו‬ ‫כמו שאמרו חז"ל וכנ"ל‪ ,‬לפיכ מתפללי אנו שיעשה הקדוש ברו הוא למע שמו ולמע‬ ‫ימינו ולמע קדושתו ולמע תורתו ויקבל את תפילתינו א‪ #‬בעת נעילת שער‪ .‬וזהו שמרמז‬ ‫הקדוש ברו הוא לנח‪ ,‬בשעה שיש "ענ" והוא רמז על נעילת דלתי התפילה‪ ,‬וכמו שנאמר‬ ‫"סכות בענ ל מעבור תפלה"‪ ,‬אזי "את קשתי נתתי בענ" את את ארבעת העניני‬ ‫הרמוזי בתיבת "קשתי" שה מועילי לקבלת התפילה אפילו "בענ" וכמו שאנו‬ ‫מתפללי באמת אחרי השמונה עשרה‪ :‬עשה למע שמ‪ ,‬עשה למע ימינ‪ ,‬עשה למע‬ ‫)ליקוטי חבר ב חיי(‬ ‫קדושת‪ ,‬עשה למע תורת‪.‬‬

‫והיתה הקשת בענ וראיתיה לזכור ברית עול‪) .‬ט‪ ,‬טז(‬ ‫הדבר תמוה‪ ,‬למה צרי הקב"ה אות הקשת‪ ,‬אטו חלילה שיי שישכח השי"ת שבועתו‬ ‫שלא יביא מבול לעול‪ .‬וי"ל דהנה הנשבע יכול להתיר את שבועתו‪ ,‬א הנשבע על‬ ‫דעת חבירו בשביל שו טובה שעשה לו‪ ,‬אי מתירי לו אלא מדעת חבירו ומרצונו ‪,‬‬ ‫כנפסק בשו"ע יו"ד )סי' רכ"ח ס"כ(‪ .‬ולכ כביכול אי השי"ת יכול להתיר שבועת‬ ‫המבול‪ ,‬כיו שנשבע בשביל הנחת רוח שקיבל מקרבנותיו של נח‪ ,‬כמאה"כ וירח ד' את‬ ‫ריח הניחוח ויאמר ד' אל לבו לא אוסי‪ #‬לקלל וגו'‪ ,‬נמצא שנשבע על דעת נח בשביל‬ ‫טובה שקיבל ממנו‪ ,‬לכ אי מתירי אלא מרצונו של נח‪ .‬והנה בקרבנות עיקר הכפרה‬ ‫היא בד‪ ,‬ונח לקח מכל מיני בהמה ועו‪ #‬והעלה עולות‪ ,‬וידוע שמראות הדמי‬ ‫חלוקי זה מזה‪ ,‬דאי צבע ד הפר כד השעיר וכו' כדאיתא ביומא‪ .‬ויתכ שהקשת‬ ‫שהוא כלול מכמה גווני מרמז למיני דמי השוני של קרבנות נח‪ .‬ולפ"ז י"ל‬ ‫דתכלית הקשת היא לסתו פה המקטרג הטוע שיתיר השי"ת את שבועתו ויביא עוד‬ ‫)ישמח משה(‬ ‫מבול‪ ,‬ולזה בא הקשת ומעיד שכביכול קיבל טובה ואי התרה‪.‬‬

‫מובא בגמ' )סנהדרי נ"ח‪ :(:‬אמר ריש לקיש עובד כוכבי ששבת חייב מיתה‪ ,‬שנאמר "ויו‬ ‫ולילה לא ישבותו"‪ ,‬דהיינו שא עכו" שובת ממלאכתו יו של‪ ,‬ואפילו ביו שני או‬ ‫שלישי בשבוע הריהו חייב מיתה‪ .‬הנה הקשו המפרשי‪ ,‬על מה שאמרו חז"ל )יומא כ"ח(‪,‬‬ ‫שאברה אבינו קיי את כל התורה‪ ,‬וכי אי שמר שבת מבלי שנצטווה על כ‪ ,‬הרי עבר‬ ‫בכ על הלאו של "יו ולילה לא ישבותו" שנאמר לבני נח – ואברה בכלל‪ .‬וי"ל שלפני‬ ‫מת תורה היה הלילה נמש אחר היו שלפניו‪ ,‬כמו שנאמר כא "ויו ולילה לא ישבותו"‪,‬‬ ‫יו ואח"כ לילה‪ ,‬ועל כ ב נח אינו חייב מיתה אלא א כ שבת כל היו וכל הלילה‬ ‫שלאחריו‪ ,‬אבל אברה אבינו שמר שבת כמו שיהיה לאחר מת תורה‪ ,‬דהיינו שהיו הול‬ ‫אחר הלילה שלפניו‪) ,‬כמו שנאמר "מערב עד ערב תשבתו שבתכ" ויקרא כ"ג‪ ,‬ל"ב(‪ ,‬ועשה וימת הר על פני תרח אביו באר! מולדתו באור כשדי‪) .‬יא‪ ,‬כח(‬ ‫שקבל תרח על אברה בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבש האש וזהו‬ ‫מלאכה בלילה שלאחריו‪ ,‬וממילא לא עבר על האיסור של "ויו ולילה לא ישבותו"‪.‬‬ ‫)פני יפות( אור כשדי‪) .‬רש"י( מובא בגמ' )פסחי קי"ח‪ :(.‬בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברה‬ ‫אבינו לתו כבש האש‪ ,‬אמר גבריאל לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע ארד ואצנ ואציל את הצדיק‬ ‫ומוראכ וחתכ יהיה על כל האר!‪) .‬ט‪ ,‬ב(‬ ‫יש לומר על פי מה דאיתא בחובת הלבבות‪ ,‬שחסיד אחד מצא את חברו מתבודד ביערות‪ ,‬מכבש האש‪ ,‬אמר לו הקב"ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו נאה ליחיד להציל את‬ ‫ושאל אותו אי אינו מתירא מפני חיות רעות‪ .‬והשיבו‪ ,‬שהוא מתבייש ממי שמחייב להיות היחיד‪ ,‬ובהמש הגמ' מובא‪ ,‬שגבריאל זכה בשכר זה להציל את חנניה מישאל ועזריה‪ .‬ויש‬ ‫יראתו על פניו‪ ,‬שיהא מתירא מאיזו בריאה מהנבראי‪ .‬והנה תוכ הדברי‪ ,‬שכשאד לבאר‪ ,‬מה ההסבר של "אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו" שבגלל זה צרי דוקא הקב"ה‬ ‫מתירא מאת הבורא ית"ש‪ ,‬אזי על ידי אותה יראה‪ ,‬תפול אימתה ופחד על כל הנבראי‪ ,‬בעצמו להציל את אברה‪ ,‬עוד יש לבאר‪ ,‬את אשר הקשה האב עזרא‪ ,‬למה לא מסופר‬ ‫ומתיראי ליגע בו‪ .‬אדרבה‪ ,‬ה כפופי לו לעובדו‪ ,‬כעני דניאל בגוב אריות‪ ,‬ומעתה יוב בתורה על הנס של אברה בכבש האש‪ .‬וביאור הדבר הוא‪ ,‬כי הנה המצוה למות על קידוש‬ ‫היטב פי' הפסוק‪ ,‬ומוראכ וחתכ יהיה על כל האר‪ ,$‬אותו מורא ופחד שאת מפחדי הש‪ ,‬הוא רק א רוצי לאנסו לעבוד עבודה זרה‪ ,‬אבל האד אינו מחויב להתגרות‬ ‫)אגרא דכלה( בעכו" כדי שיביאוהו לידי נסיו וקידוש הש‪ ,‬ואולי הוא נכלל בגדר של מאבד עצמו‬ ‫מהקב"ה יהיה על כל חית האר‪.$‬‬ ‫לדעת‪) ,‬וע"ז אנו מבקשי בכל יו "ואל תביאנו לידי נסיו"(‪ ,‬אול אברה אבינו מידה‬ ‫ויולד נח שלשה בני את ש את ח ואת יפת‪) .‬ט‪ ,‬י(‬ ‫לכאורה פסוק זה מיותר בפרשה זאת‪ ,‬מאחר שנזכרי בניו כבר לעיל בפרשת בראשית‪ .‬אחרת היתה בו‪ ,‬שהתגרה באנשי דורו ובאביו‪ ,‬תחת מלכותו של נמרוד‪ ,‬כמובא במדרש )ב"ר‬ ‫ונראה בהקד מה שאמרו חז"ל )ב"ר לב‪ ,‬ח( להל על הפסוק ויסגור ד' בעדו‪ ,‬שהיו ל"ח‪ ,‬י"ג(‪ ,‬עד שנמרוד נק בו והפילו לכבש האש‪ ,‬וזאת כיו שהוא היה יחיד בעול ע‬ ‫רוצי בני דורו לשבור את התיבה ולהרוג את נח ואת בניו‪ .‬ולכאורה הדבר תמוה‪ ,‬כי מה אמונה טהורה‪ ,‬והבי שבשעה זו הרי הוא צרי לעמוד נגד אנשי דורו‪ ,‬להוכיח ולהאיר את‬ ‫בצע לה א יאבידו ג את נח ואת בניו ולא תשאר פרסה‪ ,‬והג שהיו רשעי‪ ,‬אבל לא החוש ולהפי‪ $‬את האמונה בקב"ה‪ ,‬על א‪ #‬שנכנס לסכנה‪ .‬ולכ לא נכתב בתורה סיפור‬ ‫היו טפשי וסת אכזרי‪ ,‬אדרבה איתא בזוהר שהיו בעלי דעת והבנה‪ ,‬ואיזה תועלת הנס של אברה אבינו בכבש האש‪ ,‬כיו שכל מה שכתוב בתורה‪ ,‬הרי זה כדי להורות‬ ‫תהיה לה בהריגת נח ובניו‪ .‬ונראה כי ה ידעו שלא ברא הקב"ה את העול למג לדורות את המעשה אשר יעשו‪ ,‬ואילו סיפור זה איננו הלכה לרבי‪ ,‬ורק לאברה היה‬ ‫ולחנ‪ ,‬ובשו אופ לא יתחרט על בריאתה עד להחריבה לגמרי‪ ,‬לא איש א‪-‬ל ויכזב וב מותר ללכת בדר זו‪ .‬ולפי זה ג יוב מה שאמר הקב"ה לגבריאל‪ :‬אני יחיד בעולמי והוא‬ ‫אד ויתנח‪ ,‬אלא ישאיר שארית וקיו מי האד באר‪ $‬שמה יצאו דורות הבאי יחיד בעולמו‪ ,‬נאה ליחיד להציל את היחיד‪ ,‬כלומר‪ ,‬לפי שאברה יחיד בעולמו ואשר על כ‬ ‫להתיישב ברחבי עולמו אשר ברא‪ .‬והיות שמצא בעול נח ובניו הצדיקי‪ ,‬לזאת החליט חגר עוז להתגרות בנמרוד ודורו‪ ,‬לכ אי לבית די של מעלה יכולת להציל את אברה‪ ,‬כיו‬ ‫)ישועות יעקב(‬ ‫לברר מתו הפסולת ולמחות את יתר הברואי‪ ,‬וממשפחת נח יפרדו ויוולדו כל יושבי שה דני רק על פי הדי ורק הקב"ה בעצמו היחיד בעולמות יכול להצילו‪.‬‬

‫מדברי רבותה"ק מבעלזא‬

‫אלה תולדת נח נח איש צדיק תמי היה בדרתיו‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬

‫אלה תולדת נח נח איש צדיק תמי היה בדרתיו את האלקי התהל נח‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬

‫פירש רש" ז"ל יש מרבותינו דורשי אותו לשבח וכו' ויש שדורשי אותו לגנאי וכו'‪ .‬וצרי‬ ‫להבי למה נדרש לגנאי על אותו צדיק‪ ,‬ובפרט שרש"י ז"ל פירש מקוד נח איש צדיק‬ ‫הואיל והזכירו סיפר בשבחו‪ ,‬וא"כ למה נספר בגנותו‪ .‬ואפשר לומר דהנה יש פלוגתא‬ ‫במדרש )ראה זוה"ק השמטות ח"ג רנד‪ ,‬ב( א נח עשה כדי במה שלא התפלל על דורו‪.‬‬ ‫שיש אומרי שבדי עשה‪ ,‬שמחמת שפלות רוחו וענוותנותו ד בעצמו שאינו כדאי לערו‬ ‫תפלה ג בעד אחרי ודי לו להפקיע את עצמו‪ .‬ויש אומרי שלא עשה כשורה‪ ,‬כי אברה‬ ‫ע"ה היה שפל באמת‪ ,‬ואמר )בראשית יח‪ ,‬כז( ואנכי עפר ואפר‪ ,‬ובכל זאת לא נמנע‬ ‫להתפלל על בני דורו‪ .‬וכ משה רבינו ע"ה שאמר )שמות טז‪ ,‬ז( ונחנו מה‪ ,‬ג"כ התפלל על‬ ‫בני דורו‪ .‬והטע‪ ,‬כי מי שאינו שפל רוח באמת‪ ,‬מדמה בעיניו שעדיי זכותו די להגי על‬ ‫עצמו ולא על אחרי‪ ,‬אבל מי שהוא שפל רוח באמת‪ ,‬ועל כ מה שהקב"ה עושה לו איזה‬ ‫טובה אינו תולה בזכותו רק תולה שהקב"ה עשה לו מתנת חנ‪ ,‬ולכ מה לי הוא מה לי‬ ‫אחר‪ ,‬ולכ יכול לערו שוע ולהתפלל ג בעד אחרי‪ .‬וזהו שמרמז רש"י במתק לשונו‪ ,‬מה‬ ‫שיש דורשי אותו לגנאי במה שלא התפלל על בני דורו ג"כ‪ ,‬הוא מצד שלא היה בדורו של‬ ‫אברה אבינו‪ ,‬כי אילו היה בדורו של אברה אבינו לא היה נחשב לכלו ג"כ כמו אברה‬ ‫)כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬ ‫אבינו‪ ,‬והיה יכול להתפלל ג בעד דורו ולהמלי‪ $‬טוב עבור כנ"ל‪.‬‬

‫וברש"י‪ :‬בדורותיו‪ ,‬יש מרבותינו דורשי אותו לשבח‪ ,‬כל שכ שאילו היה בדור צדיקי היה‬ ‫צדיק יותר‪ ,‬ויש שדורשי אותו לגנאי‪ ,‬לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברה לא היה‬ ‫נחשב לכלו"‪ ,‬ויש להבי את סברת מחלוקת‪ ,‬שהרי מה שהתורה מעידה על נח‪" :‬איש צדיק‬ ‫תמי היה"‪ ,‬לכולי עלמא שבח הוא‪ ,‬ואילו מה שכתוב‪" :‬בדורותיו"‪ ,‬לכולי עלמא מיעוט הוא‪ ,‬וא‬ ‫כ במאי פליגי‪ .‬ויש לומר‪ ,‬בהקד מה ששנינו )אבות פ"ה מ"ב(‪" :‬עשרה דורות מאד עד נח‪,‬‬ ‫להודיע כמה אר אפי לפניו‪ ,‬שכל הדורות היו מכעיסי ובאי עד שהביא עליה מי המבול‬ ‫עשרה דורות מנח ועד אברה‪ ,‬להודיע כמה אר אפי לפניו‪ ,‬שכל הדורות היו מכעיסי ובאי‬ ‫עד שבא אברה אבינו וקיבל שכר כול"‪ ,‬ודקדקו המפרשי מפני מה לא קבל נח שכר כול‪,‬‬ ‫כמו שקבל אברה אבינו‪ .‬והתירו‪ $‬הוא‪ ,‬שאברה אבינו מאחר שפרס את אמונת הבורא ית"ש‬ ‫לכל באי עול‪ ,‬כדכתיב )ל יב‪ ,‬ה(‪" :‬ואת הנפש אשר עשו בחר"‪ ,‬ותרג אונקלוס‪ :‬וית נפשתא‬ ‫דשעבידו לאורייתא"‪ ,‬וכמו שאמרו רז"ל "אברה אבינו זק ויושב בישיבה היה"‪ ,‬וכ כתיב )וירא‬ ‫כא‪ ,‬לג(‪" :‬ויקרא ש בש ה' א‪-‬ל עול"‪ ,‬ואמרו רז"ל )סוטה י‪ ,‬א ב( "אל תקרי 'ויקרא'‪ ,‬אלא‬ ‫ויקריא‪ ,‬מלמד שהקריא אברה אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב"‪ ,‬על כ קבל שכר‬ ‫כול‪ ,‬לפי שהיה לו חלק בעבודת של כל אות האנשי שחזרו בתשובה על ידו‪ ,‬וכ קבל‬ ‫שכר של אות שלא חזרו בתשובה‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל )חגיגה טו‪ ,‬א(‪" :‬זכה נוטל חלקו וחלק‬ ‫חברו בג עד"‪ ,‬מה שאי כ נח שלא פרס את אמונת השי"ת בי אנשי דורו‪ ,‬לא היה לו אלא‬ ‫שכרו בלבד‪ .‬א יש להבי‪ ,‬מפני מה אכ לא לימד נח את אנשי דורו‪ ,‬כמו שלימד אברה‬ ‫אבינו‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דהנה אמרו רז"ל )אבות פ"א מי"ב(‪" :‬הלל אומר הוי מתלמידיו של אהר‪...‬‬ ‫אוהב את הבריות ומקרב לתורה"‪ ,‬ואי הכוונה כא לאהוב את הצדיקי‪ ,‬שכ אי צור לקרב‬ ‫לתורה‪ ,‬אלא הכונה על רשעי )עי' פירוש המשניות להרמב"(‪ ,‬שצרי לקרב לתורה‬ ‫ולהכניס תחת כנפי השכינה‪ ,‬כדאיתא באבות דרבי נת )פי"ב מ"ח(‪" :‬ומקרב לתורה‬ ‫כיצד‪,‬מלמד שיהא אד מקפח את הבריות ומכניס תחת כנפי השכינה‪ ,‬כדר שהיה אברה‬ ‫אבינו מקפח את הבריות ומכניס תחת כנפי השכינה"‪ ,‬וא כ מאמר זה סותר לכאורה את‬ ‫מאמר ז"ל )אבות פ"א מ"ז(‪" :‬הרחק משכ רע ואל תתחבר לרשע"‪ ,‬ופירשוהו באבות דרבי נת‬ ‫)פ"ט מ"ד(‪" :‬ואל תתחבר לרשע‪ ,‬ואפילו לקרבו לתורה"אלא התירו‪ $‬הוא‪ ,‬שלאמתו של דבר‬

‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמי‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬ ‫בת"י גבר זכאי שלי בעבדי טבי‪ .‬יש לומר עפ"ד הלקוטי תורה )דברי כט‪ ,‬כח‪ (,‬הנסתרות‬ ‫לד' אלוקינו זהו אהבה ויראה‪ ,‬והנגלות לנו ולבנינו זהו שאר מצות ומעש"ט כי לצאת ידי‬ ‫חובה לא היה די בעבודת אהבה ויראה כי זהו עיקר העבודה אבל אי זה נראה לבניו וב"ב‬ ‫ובמה יתחזק אצל עבודת ה' לזה באו מצות מעשיות כדי להשריש עבודת ה' ג לבנינו‬ ‫עד עול‪ .‬תמי‪ ,‬יורה על מצות התלוי באיברי כמו תמי הנאמר בקרב‪ ,‬וז"ש אלה‬ ‫תולדות נח בשביל תולדותיו‪ ,‬נח איש צדיק תמי לא רק שהיה צדיק במדת אהבה ויראה‬ ‫רק תמי בעובדי טבי כדי שממנו יראה וכ יעשו‪ ,‬ולפיכ בלידת יצחק אמר הקב"ה‬ ‫לאברה )יז‪ ,‬א( התהל לפני והיה תמי כי מעתה שיצטר לגדל בני צרי לו ביותר‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד זי"ע(‬ ‫עבודה נגלית בפועל בבחי' תמי‪.‬‬

‫התחברות לרשע כדי לקרבו לתורה היא סכנה גדולה לאד שלא ימש אחר הרשע‪ ,‬אבל מי‬ ‫שמקיי את מאמר ז"ל )אבות ש מ"ו(‪" :‬עשה ל רב וקנה ל חבר"‪ ,‬הרי מאחר שהוא קשור‬ ‫אל רב ואל חברי הגוני‪ ,‬אינו צרי לחשוש שימש אחרי הרשע ברצותו לקרבו לתורה‪ ,‬לפי‬ ‫שרבו וחבריו שומרי עליו‪ ,‬וזה שאמרו‪" :‬הוי מתלמידיו של אהר‪ ,‬אוהב שלו ורוד‪ #‬שלו‪,‬‬ ‫אוהב את הבריות ומקרב לתורה"‪ ,‬והיינו שזה שקשור אל רב ואל חברי הגוני‪ ,‬כמו אהר‬ ‫הכה שהיה קשור אל משה רבנו ואל הצדיקי שהיו באותו הדור "הוי מתלמידיו של אהר"‪,‬‬ ‫מוטלת עליו חובה לקרב את הבריות לתורה "אוהב את הבריות ומקרב לתורה"‪ ,‬מה שאי כ מי‬ ‫שאי לו רב וחברי הגוני‪ ,‬עליו אמרו‪" :‬הרחק משכ רע ואל תתחבר לרשע"‪" ,‬ואפילו לקרבו‬ ‫לתורה"‪ ,‬שמא ימש אחריו‪.‬‬ ‫וזהו ההבדל בי דורו של נח לדורו של אברה‪ ,‬והיינו שנח חי בדור של רשעי‪ ,‬ולא היה לו רב‬ ‫וחבר הגו להתקשר עמה‪ ,‬כדכתיב )ז‪ ,‬א( "כי את ראיתי צדיק לפני בדור הזה"‪ ,‬ולכ היה ירא‬ ‫להתחבר ע רשעי ולקרב להשי"ת‪ ,‬שמא ימש אחריה‪ ,‬מה שאי כ אברה אבינו‪ ,‬שבדורו‬ ‫היו ש ועבר וכ שרה אמנו‪ ,‬והיה קשור עמה‪ ,‬היה יכול להתחבר ע הרשעי כדי לקרב‬ ‫ולהכניס תחת כנפי השכינה‪ .‬וזוהי סברת רבותינו שדורשי אותו לשבח‪" :‬בדורותיו‪ ...‬כל שכ‬ ‫אילו היה בדור צדיקי היה צדיק יותר"‪ ,‬והיינו שזהו שבחו של נח‪ ,‬מה שלא לימד את אנשי‬ ‫דורו‪ ,‬לפי שהיה ירא להתחבר ע הרשעי כדי לקרב להשי"ת‪ ,‬שמא ימש אחריה‪ ,‬ואילו‬ ‫היה בדור צדיקי היה צדיק יותר‪ ,‬כיו שהיה מקרב את הרשעי ומכניס תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫ואילו סברת היש דורשי לגנאי היא‪ ,‬שא‪ #‬על פי שלא היו בדורו צדיקי‪ ,‬היה יכול להתקשר‬ ‫אל צדיקי שהיו בדורות הקודמי ושיהיו בדורות הבאי‪ ,‬ולקרב את הרשעי לתורה‪ ,‬ולכ‬ ‫גנאי הוא לנח שלא לימד את אנשי דורו‪ ,‬וזהו‪" :‬אילו היה בדורו של אברה"‪ ,‬שהיה מקרב את‬ ‫)כ"ק מר אדמו"ר שליט"א(‬ ‫הרשעי ומכניס תחת כנפי השכינה‪" ,‬לא היה נחשב לכלו"‪.‬‬

‫כדבש בידי בשר וד עכ"ל ואי מוב אי העיזה פניה בפני נח שהי' צדיק הדור ועל ידו נצלו‬ ‫כול‪ ,‬ועוד דהא איתא בגמ' ברכות יז‪ :‬כל העול כולו ניזוני בשביל חנינא בני שע"י הצדיק‬ ‫נמשכת פרנסה לכל העול‪ ,‬ואי אמרה לנח 'ולא בידי בשר וד' וי"ל דבאמת זו היתה כונת‬ ‫היונה‪ ,‬דהצדיק נקרא זית רענ יפה פרי תואר )ירמי' יא‪ ,‬טז( שמוציא שמנו שע"י הצדיק נמשכת‬ ‫פרנסה ושפע לעול‪ ,‬והרמז דהאותיות שאחרי 'זית' ה הש 'חת"' שהוא ש הפרנסה‪,‬‬ ‫המורה על החות חיי לכל חי‪ ,‬וזהו שרמזה לו עלה זית שמזונתיה נמשכי מהצדיק‪ ,‬וביקשה‬ ‫שיהיו מזונותיה מרורי כזית בידיו של הקב"ה דהיינו שהקב"ה ימשי המזונות ע"י הצדיק‪ ,‬ולא‬ ‫בידי בשר וד היינו שיושפעו שלא ע"י הצדיק כי כאשר הפרנסה נמשכת מהקדושה נמשכי‬ ‫כל עניני רפואת הנפש והגו‪ ,#‬וזהו ג הרמז במסורה כי הוא טר‪ #‬וירפאו‪) .‬כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬

‫יפת אלקי ליפת וישכו באהלי ש ויהיה כנע עבד למו‪) .‬ט‪ ,‬כז(‬

‫יש לדקדק למה נקט ואמר " באהלי ש" ולא אמר 'בבתי ש'‪ .‬ונראה על פי דברי חז"ל‬ ‫)סנהדרי קה‪ (:‬על הפסוק "מה טובו אהלי יעקב" )במדבר כד‪ ,‬ה( שהוא נדרש על בתי כנסיות‬ ‫ובתי מדרשות‪ ,‬עיי"ש‪ :‬וכ על הפסוק "יושב אהלי")להל כה‪ ,‬כז( פירש ז"ל‪" :‬אהלו של ש‬ ‫ואהלו של עבר"‪ ,‬וצרי להבי למה אכ נקראו בש אוהל'‪ .‬וי"ל‪ ,‬כי רז"ל אמרו )מגילה כט‪(.‬‬ ‫שעתידי בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו באר‪ $‬ישראל‪ .‬והנה‪ ,‬רש"י ז"ל פירש על‬ ‫הפסוק "אבי יושב אהל ומקנה" )לעיל ד‪ ,‬כ( "הוא היה הראשו לרועי בהמות במדברות ויושב‬ ‫אוהלי חודש כא וחודש כא"‪ .‬הרי‪ ,‬ש'אהל' נקרא בית עראי‪ ,‬מקו שאינו קבוע‪ .‬וא כ‪ ,‬כיו‬ ‫שבתי כנסיות ובתי מדרשות שבחו"ל יטולטלו ויקבעו באר‪ $‬ישראל‪ ,‬יפה נקראו בש 'אוהל'‪.‬‬ ‫ובזה יוב למה נקט כא לשו אוהל "באהלי ש"‪ ,‬כי הנה רש"י פירש כא‪" :‬ויהי כנע עבד"‬ ‫"א‪ #‬כשיגלו בני ש‪ ,‬ימכרו לה עבדי מבני כנע‪ ,‬ולפי זה‪ ,‬מאחר שהפסוק מדבר ג על זמ‬ ‫הגלות‪ ,‬לכ אמר‪" :‬וישכו באהלי ש"‪ ,‬היינו בתי כנסיות ובתי מדרשות של ש שבבבל‪ ,‬כי‬ ‫והנה עלה זית טר‪ #‬בפיה וגו'‪) .‬ח‪ ,‬יא(‬ ‫בזכות לימוד התורה יוכלו להתגבר על כנע ג בעת שלא יהיו שרויי על אדמת‪ ,‬בימי‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד זי"ע(‬ ‫כתב רש"י ז"ל שאמרה היונה לנח יהיו מזונותי מרורי כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקי הגלות‪" ,‬ויהי כנע עבד למו"‪.‬‬ ‫והיה ל ולה לאכלה )ו‪ ,‬כא( הגאו הצדיק מוהר"ש סופר זצ"ל‬ ‫אב"ד קראקא סיפר שפע אחת שאל למר הקדוש מצאנז‬ ‫זי"ע שיאמר לו מה טיבו השיריי שהחסידי משתוקקי‬ ‫להנות מה‪ ,‬והשיב לו‪ :‬היות כי ידוע שבמאכלי יש הרבה‬ ‫'פסולת'‪ ,‬ואינ נותני כח להאוכל‪ ,‬רק עיקר הכח שבא‬ ‫להאד האוכל היא רק חלק המעולה והטוב שבמאכל‪ ,‬והוא‬ ‫הנקרא ניצוצות הק'‪ ...‬והצדיק האוכל בקדושה ובטהרה מתק‬

‫ספור על פרשת השבוע‬

‫כל המאכל ונעשה כולו קודש‪ ,‬והאוכל מזה אפילו רק מעט‬ ‫עושה בו פעולה גדולה לכל עניני לטוב‪ .‬ועל פי זה פירש‬ ‫הגאו מקראקא ז"ל הפסוק 'ואתה קח ל מכל מאכל אשר‬ ‫יאכל ואספת אלי והיה ל ולה לאכלה' ויש לדקדק על‬ ‫תיבת 'ל' דהול"ל 'והיה לכ לאכלה'‪ ,‬וכ מה שלכאורה קשה‬ ‫תמיהה גדולה היא משכחת להכי צידה על שנה תמימה‬ ‫לאד ולבהמות וחיות וכו' ]והרמב" הפליא בזה וכתב שהיה‬

‫רק בדר נס[‪ ,‬ולפי האמור‪ ,‬ולכ אמר לו השי"ת שהוא יאכל‬ ‫מקוד וממילא על ידי זה יהיה נעשה כל המאכלי שנשאר‪,‬‬ ‫מאכל רוחני‪ ,‬שהוא שיריי של הצדיק ובדבר חשוב נחשב‬ ‫הנשאר לשיריי א‪ #‬שהוא הרבה מאד‪ .‬וממילא במשהו אוכל‬ ‫יוכל האוכל לפרנס את עצמו כאילו אכל הרבה מאד‪ .‬וזהו‬ ‫שאמר‪' :‬והיה ל }מקוד יהיה ל‪ ,‬שנח יאכל מקוד‪ ,‬וממילא‬ ‫ג[ ולה לאכלה'‪.‬‬

‫מתמלא אימה ופחד והדרת כבוד מפני המל‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬א‬ ‫המל נמצא ביער לבדו ואי איש אתו‪ ,‬ובגדי המלכות ג ה‬ ‫אינ עליו‪ ,‬א ג ש מפחדי ומתביישי ממנו‪ ,‬זהו חידוש‬ ‫גדול‪ .‬הנמשל‪ :‬מסביר עפ"י משל זה הרה"ק רבי לוי יצחק‬ ‫מברדיטשוב זי"ע‪ :‬כאשר הקב"ה עושה ניסי ונפלאות עד אי‬ ‫חקר‪ ,‬ומשנה את סדרי הטבע ומלכותו נראית לעיני כל‪ ,‬אי זה‬ ‫פלא כה גדול‪ ,‬שהרי מי שברא‪ ,‬ודאי שיכול הוא ג לשנות‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬א הוא עושה ניסי טבעיי ומלכותו היא‬

‫בהסתר‪ ,‬ואע"פ כ נראי נפלאותיו‪ ,‬כמו בימי מרדכי ואסתר‪,‬‬ ‫זהו פלא וחידוש גדול‪ .‬לכ‪ ,‬גדול היה הנס בימי מרדכי ואסתר‬ ‫בעיני ישראל עד שחזרו וקבלו באותה שעה את התורה‬ ‫מאהבה‪ .‬מכא נלמד שמוטלת עלינו חובה להתבונ כיצד‬ ‫מנהיג ה' את עולמו ולהכיר ולדעת שג הטבע‪ ,‬נס הוא‪ .‬על ידי‬ ‫כ יגדל אהבתינו לבורא ונעבוד אותו בלב של‪ .‬עלינו להחדיר‬ ‫ללבנו את האמונה שג הנסי הנסתרי‪ ,‬כאשר העול‬ ‫מתנהג כסדרו נס ה‪.‬‬

‫משל ונמשל על פרשת השבוע‬ ‫עד כל ימי האר! זרע וקציר וקר וח וקי! וחר‪ #‬ויו ולילה לא‬ ‫ישבתו‪) .‬ח‪ ,‬כב( נסי נסתרי ונסי גלויי המשל‪ :‬כאשר מל‬ ‫יוצא למלחמה ע חיילותיו וכל כלי מלחמתו ומנצח במלחמה‪,‬‬ ‫אי בכ פלא כה גדול‪ .‬הפלא הוא כאשר המל הול לבדו‬ ‫ביער ומזדמנת לו מלחמה והוא נלח בלי שיהיו עמו חיילי‬ ‫וכלי מלחמה‪ .‬זהו פלא גדול באמת! כמו כ‪ ,‬א נמצא המל‬ ‫בארמונו המפואר‪ ,‬וסביביו כל שריו ומשרתיו עושי רצונו‪ ,‬וכל‬ ‫עושרו וגדולתו‪ ,‬אי זה מ התימא שמי שבא להיכל המל לבו‬

‫יומא דהילולא‬ ‫הרה"ק רבי אברה מסלוני זי"ע בעל "יסוד העבודה" י"א חשו! תרמ"ד‬ ‫הגה"ק רבי אברה נולד בשנת תקס"ד לאביו הגאו רבי‬ ‫יצחק מתתיהו זצ"ל‪ ,‬ששימש כדיי ור"מ בעיר פינסק‪-‬קרלי‪,‬‬ ‫ומגדולי חסידי הרה"ק רבי אשר הגדול מסטולי זי"ע‪.‬‬ ‫אביו רבי יצחק מתתיהו היה תלמיד חכ מופלג‪ ,‬ולא‬ ‫רצה לעשות תורתו קרדו לחפור בה‪ ,‬והתפרנס ממסחר‬ ‫החיטי‪ ,‬פע באו אליו ביו השבת אנשי הצבא שהיו זקוקי‬ ‫כעת להרבה חיטי‪ ,‬וידע שא יסרב הרי הוא מתחייב בנפשו‪,‬‬ ‫ופתח לה בית גנזיו ואמר שיטלו כמה שרוצי‪ ,‬ולקחו את‬ ‫הכל והניחו לו כס‪ #‬מחיר על השולח והלכו לה‪ ,‬ומכיו‬ ‫דשלא רצה ליהנות ממעות שבת‪ ,‬חילק במוצאי שבת את כל‬ ‫הכס‪ #‬לצדקה‪ ,‬ושוב לא היה לו עוד במה לסחור‪ ,‬ונסע לפינסק‬ ‫ונתמנה ש לדיי ובורר‪ ,‬והיה מכניס מ'הפסק געלט' שקיבל‬ ‫להרה"ק רבי אשר מסטאלי זי"ע‪ ,‬אירע פע והיה הרה"ק רבי‬ ‫אשר מסטאלי נצר לסכו רב‪ ,‬ובדיוק אז נכנס אליו ר' יצחק‬ ‫מתתיהו ע סכו נכבד וההנהו מאוד להרה"ק‪ ,‬וברכו בהאי‬ ‫לישניה‪ :‬פאר דע וועסטו האב א זו א רבי אבער א רבי‪ ,‬ואז‬ ‫נולד לו בנו‪.‬‬ ‫כשמלאו לו י"ד שנה‪ ,‬בשנת תקע"ח‪ ,‬יצא לבית מדרשו‬ ‫של הרה"ק רבי נח מלעכאוויטש זי"ע‪ ,‬ויצק מי על ידיו עד‬ ‫עת הסתלקותו‪ ,‬ח' תשרי תקצ"ג‪ ,‬אז התקשר בכל נימי נפשו‬ ‫אל תלמידו וממלא מקומו הרה"ק רבי משה מקוברי זי"ע‪,‬‬ ‫אשר כמי הפני לפני הראה לו חיבה יתירה‪ ,‬וא‪ #‬העיד עליו‬ ‫כהאי לישנא‪" :‬מכירו אני מאז היותו ב י"ח שנה‪ ,‬והוא עובד‬ ‫את הבורא ית"ש ביו ובלילה בלי שו הפסק!"‪ ,‬וכשאחד‬ ‫מזקני החסידי בא אליו וסיפר בטרוניא‪ ,‬שמצא את האבר‬ ‫הצעיר עוסק בתורת הנסתר‪ ,‬והרי לא כל הרוצה ליטול את‬ ‫הש יבוא ויטול‪ ,‬השיבו הרה"ק מקוברי‪" :‬הלא זהו לימוד‬ ‫קדוש‪ ,‬ובשביל מי ניתנה תורה זו א לא בשביל איש קדוש‬ ‫כמותו!‪ ."...‬בטר היה היסוד העבודה למנהיג של חסידי‪ ,‬היה‬ ‫גר בכפר וחי בדחקות ועניות עצומה‪ ,‬עד כדי כ‪ ,‬שמספרי‬ ‫שבערב שב"ק לא היה לו מה להכי לשב"ק‪ ,‬והיתה הרבנית‬ ‫יוצאת לשדות ומלקטת קצת עצי‪ ,‬אות הבעירה בתנור בכדי‬ ‫שיל ממנו עש‪ ,‬ויחשבו השכני שמבשלת משהו לשב"ק‪,‬‬ ‫ולא תתבייש בעיניה שאי לה כלו‪ ,‬פע ידעה שכנה אחת‬ ‫בבירור שאי לה כלו לבשל לשבת‪ ,‬ונכנסה לתו הבית‬ ‫וגילתה את הסירי בתו התנור‪ ,‬ואכ ראתה שאי בתוכ‬ ‫כלו רק קצת מי מבושלי‪ ,‬ונתביישה הרבנית‪ ,‬ונכנסה‬ ‫להיסוד העבודה ובכתה מאד‪ ,‬אמר לה היסוד העבודה‪ :‬עד כא‪,‬‬ ‫ומאז מצאה בכל ערש"ק סכו כס‪ #‬הגו ומזה הכינה לשבת‪,‬‬ ‫ומיד אח"כ באו למנות את היסוד העבודה לראש ישיבה‬ ‫בסלוני‪ ,‬והיתה כבר פרנסתו מצויה ביותר‪.‬‬ ‫ימי ספורי קוד הסתלקות הרה"ק מקוברי זי"ע ביו‬ ‫כ"ט ניס תרי"ח הועיד את תלמידו הגדול רבי אברה למלאות‬ ‫את מקומו‪ ,‬והפקיד את הנהגת החסידי‪ .‬אול הוא הקדוש‪,‬‬ ‫שכבר כיה בעת ההיא כראש ישיבה בעיר סלוני‪ ,‬סירב לכ‪.‬‬ ‫הפציר בו הרב בהתלמיד בתחנוני ובדמעות שליש באמרו‪:‬‬ ‫"חוסו על החבילה שלא תתפרד" ]ובלשונו‪" :‬די בינטעלע זאל‬ ‫ניט צופאלע"[‪ .‬עוד הוסי‪ #‬לדבר אליו‪ ,‬ובתו הדברי אמר לו‬ ‫"שחכ בדורו הוא בבחינת נביא‪ ,‬וחז"ל הפליגו בחומרת דינו‬ ‫של מסרב לדברי נביא‪ ,‬על כ בל יסרב! כמו כ נת בידו אות‬

‫על נשיאותו‪ ,‬שהצירו‪ #‬העולה משמו של הס"ק ]רבי מרדכי[‬ ‫מלכובי‪ $‬זי"ע ומשמות שניה הוא אחד‪ :‬מרדכי ב אסתר‪,‬‬ ‫אברה ב מרי‪."...‬‬ ‫ביו שנתעלה על כס ההנהגה‪ ,‬כבר יצאו מוניטי שלו‬ ‫בעול כאחד מגאוני הדור ומקובל קדוש אשר כל רז לא אניס‬ ‫ליה‪ ,‬אחר שנתרומ בפי ישרי ונתהלל בקרב קדושי‪ ,‬וג‬ ‫גדולי ישראל שלא נמנו על עדת החסידי הפליגו בשבחו גאו‬ ‫הדור רבי אייזל חרי‪ #‬זצ"ל גאב"ד סלוני‪ ,‬שהעריכו במאד‬ ‫מאד‪ ,‬היה אומר לאנשי הבאי אליו בבקשה לעורר רחמי‬ ‫שמי‪ ,‬שילכו אל הצדיק רבי אברה‪" ,‬כי הוא מקורב לשכינה‬ ‫יותר ממני‪ ,‬ותפלתו יותר מקובלת מתפילתי!"‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי שמואל סלאנט זצ"ל גאב"ד ירושלי‪ ,‬פגש‬ ‫פע באחד מגדולי החסידי ואמר לו‪ :‬דעו‪ ,‬כי הרבי שלכ‬ ‫הוא גאו וצדיק כאחד! והוסי‪ #‬לספר דבדידיה הוי עובדא‪,‬‬ ‫שנזדמ פע לעיר סלוני‪ ,‬כשרבי אברה כיה כראש ישיבה‬ ‫בישיבת "ענ‪ #‬ע‪ $‬חיי" שנקראה כ מאחר שנוסדה בהשפעת‬ ‫הגר"ח מוואלאזי זצ"ל זמ קצר אחר שפתח את ישיבתו‬ ‫המפורסמת "ע‪ $‬חיי" והיה נושא ונות עמו בהלכה‪ ,‬ותו כדי‬ ‫שקלא וטריא הופתע מאד מהדר גאונו‪ ,‬א בו בזמ התפעל‬ ‫ביותר מגודל צדקתו וענותנותו‪ ,‬כי בסיו הויכוח ביניה‪,‬‬ ‫הבחי הגרש"ס בעליל‪ ,‬אי שהוא מעמיד פני כאילו אינו‬ ‫יודע מה להשיב‪ ...‬בכדי שהגרש"ס ינצחנו‪ ,‬בעוד שלמעשה ידע‬ ‫הגרש"ס בעצמו שיש בפיו להשיבו דבר‪.‬‬ ‫תלמידיו מאותה תקופה היו מספרי ג ה על‬ ‫הליכותיו המופלאות בעת שהשמיע שיעורי בהלכה‪ ,‬כגו‬ ‫שנהג להוציא מחיקו באמצע השיעור ספר זוטר‪ ,‬והיה מעיי בו‬ ‫עד שזלגו עיניו דמעות‪ ,‬וממשי מיד בשיעורו‪ .‬לימי נתברר‬ ‫שזה היה ספר "חובת הלבבות"‪.‬‬ ‫פע אחת נסע בדר ונעמד בישוב פלוני‪ ,‬וראהו ש יהודי‬ ‫מופלג בזקנה‪ ,‬ולא גרע ממנו את עיניו במש זמ רב‪ ,‬עד‬ ‫ששאלו אותו פשר העני‪ ,‬והשיב הזק‪ :‬הכרתי את הרה"ק רבי‬ ‫לייב‪ ,‬הידוע בש "שפאלער זיידע"‪ ,‬והנה זיו איקוניו שלו דומה‬ ‫ממש לזיו איקוניו של הס"ק משפולא ]ובי' הרה"צ הרמ"ח‬ ‫זצ"ל שבידוע פ"א בעודנו תינוק ינק הס"ק משפולא מנכרית‬ ‫ומטע זה נמנע כל ימיו מלומר תורה‪ ,‬ורבינו זי"ע הי' להיפ‬ ‫מופלג באמירת תורה‪ ,‬ויתכ שזה שיי לזה‪ .‬ע היותו עניו‬ ‫שבענוי‪ ,‬ולא ראה עצמו ראוי לישב על כסא ר ונשא ולהיות‬ ‫מנהיג וראש לבני היכלא דמלכא‪ ,‬ולדבריו נבחר לכ משו‬ ‫"שלבי שבור מאד בקרבי‪ ,‬וכתיב לב נשבר ונדכה אלקי לא‬ ‫תבזה" – כפי שהתבטא פע לפני חביריו‪ ,‬הרי "תחילת הנהגתו‬ ‫היתה בבחינת 'מורא גדול – זו גילוי שכינה'‪ ...‬עד שהיה נראה‬ ‫בכל הליכותיו כשר‪ #‬דנחית משמיא וכולו לוהט תמיד באש‬ ‫להבת שלהבת י‪-‬ה‪ ,‬עד שנפל פחד גדול על כל הניגשי לבוא‬ ‫במחיצתו‪ ,‬ועד שכל הנכנסי לפני ולפני היו חלי כמבכירה‬ ‫על מפת חדרו וארכובותיה נוקשות דא לדא מרוב אימה‬ ‫וחרדה‪ .‬בשני הראשונות לא הרהיב איש מ המסתופפי‬ ‫בצלו לשטוח לפניו בקשות או להגיש פתקא על צרכי‬ ‫גשמיי‪ ,‬זולת בעניני עבודת השי"ת וצרכי הנפש‪."...‬‬ ‫כממשי דרכ של רבותיו הק'‪ ,‬וכמחדש בהנהגה רבת‬ ‫אנפי‪ ,‬אשר היא ג היא מושתת על היסוד "שהאד צרי‬

‫להתחיל תמיד מאמונה פשוטה‪ ,‬מיראה פשוטה ומהכנעה‬ ‫ושפלות פשוטה‪ ,"...‬ועל מדות ההכנעה והשפלות‪ ,‬האמונה‬ ‫והיגיעה בפועל‪ ,‬וא‪ #‬שכל מאמריו וחיבוריו מלאי עניני‬ ‫נשגבי וסתרי תורה‪" ,‬הנה לעומת זאת אמר כלל גדול‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬כי את הרע שבאד א"א לעקור בשכליות‪ ,‬אלא‬ ‫ביגיעה עצומה בפועל!‪ ."...‬וכמו שאמר נכדו אדמו"ר מוהרשד"י‬ ‫הי"ד )ו מרחשו תש"ד( בדר משל‪ :‬אד המבקש לטפס‬ ‫בסול גבוה‪ ,‬אזי הצעד הראשו שהוא מוכרח לעשות אינו‬ ‫אלא להרי את רגליו‪ ,‬רק לאחר שהרגלי התרוממו כבר מעל‬ ‫האר‪ $‬יתרומ ג הראש אחריה – ללמד שמתחילה יש‬ ‫להעלות את המדות התחתוניות ולזכ את מדור התאות‪ ,‬לא‬ ‫כאלה המבקשי להגביה ראשית כל את המוח בעוד המדות‬ ‫כפשוט נמצאות בשפל המצב‪ .‬ועל פי דרכו הק' פירש –‬ ‫ה"יסוד העבודה" את מאמר הכתוב )איוב ג‪ ,‬יט( 'קטו וגדול‬ ‫ש הוא ועבד חפשי מאדוניו'‪ ,‬שצרי להתחיל בעבודת ה'‬ ‫ראשית מבחינת קטו‪ ,‬ולבוא אח"כ לבחי' גדול‪ ,‬ובדר זו יזדכ‬ ‫חומרו של האד ויהא חפשי מאדוניו מל זק וכסיל‪."...‬‬ ‫ארוכה מאר‪ $‬מדה ועמוקה ורחבה מני י‪ ,‬דרכו ושיטתו‬ ‫הייחודית של בעל "יסוד העבודה"‪ ,‬אשר היתה ממוזגת‬ ‫מגאונות עצומה "ע כח חידוש יחיד במינו כמעי המתגבר‪,‬‬ ‫בצירו‪ #‬עוד כח – והוא העיקר – טמיר ונעל אשר לקדוש ה'‪,‬‬ ‫שמגלי לו רזי תורה מכבשונו של עול וכבר היה מעשה‬ ‫באיש אמוניו הרה"צ ר' יהודה לייב זצ"ל אביו של הרה"צ רבי‬ ‫מאטיל מסלוני זצ"ל המעתיק והמסדר את כתביו‪ ...‬פע‬ ‫אחת מסר לידו את מאמר 'חוקת הפרה'‪ ,‬ואח"כ שאל לחוות‬ ‫דעתו על המאמר‪ ,‬השיב‪ :‬באי רוח הקודש אי אפשר לחבר‬ ‫מאמר כזה! ועל כ ענהו רבינו זי"ע‪ :‬רוח הקודש אינני יודע‪,‬‬ ‫אבל למדתי תורה מתו הדחק‪ ,‬שהי' לו דחקות גדולה והרבה‬ ‫פעמי לא היה בבית אפי' לח לאכל ואעפ"כ למדתי בעמידה‬ ‫שמונה שעות ברציפות ובחשק גדול והתמדה גדולה כזו‪ ,‬ועל‬ ‫ידי תורה מתו הדחק יכולי לזכות לחדש חידושי כאלה‪.‬‬ ‫וחז"ל אמרו שהלומד תורה מתו הדחק רוה"ק שורה עליו!"‪.‬‬ ‫הנהגתו ונתיבתו הייחודית בלטו במיוחד‪ ,‬באשר סביביו‬ ‫נשערה מאוד‪ ,‬אחר שנתקבצו אליו בני עליה ובעלי מדרגות‪,‬‬ ‫סגל חבורה נבחרת הגבוהה משכמה ומעלה יחד ע המוני בית‬ ‫ישראל שנהרו אליו‪ ,‬וכל זאת בעיר מושבו סלוני אשר בלב‬ ‫לבה של מדינת ליטא חבל המתנגדי‪ ,‬בהיותו נחשב לאחד‬ ‫מגאוני הדור וגדולי האדמו"רי‪ ,‬וכאחד המוחות המעמיקי‬ ‫ביותר‪,‬כשבמסילתו ממזג הוא תורה ועבודת ה' כחטיבה אחת‪,‬‬ ‫מבלי להפריד בי הדבקי‪ ,‬בהוכיחו כי אי אפשר לגאונות‬ ‫בתורה ללא גאונות בעבודה‪" ,‬מפני שהעבודה וחובות הלבבות‬ ‫המה עצ מעצמותה של התוה"ק כפי שניתנה לישראל מאת‬ ‫נות התורה ית"ש"‪ ,‬וכפי שהדברי באי לידי ביטוי בספריו‬ ‫הרבי‪ .‬הרה"ח ר' פסח סלונימסקי ז"ל ממייצ'ט‪ ,‬בבואו פע‬ ‫ראשונה לפני רבינו זי"ע‪ ,‬השיח לפניו מרת נפשו על כי הוא‬ ‫מוטרד מפקפוקי וקושיות בעניני אמונה‪ ,‬וסיפר אי שכבר‬ ‫שטח שאלותיו לפני כמה מצדיקי הדור והשיבו לו מה שהשיבו‬ ‫ונתיישבו דבריה על לבו‪ ,‬אבל ע שובו אל ביתו חזרו וניעורו‬ ‫הקושיות‪ ,‬ואי הוא יודע לשית עצה בנפשו‪ ,‬אמר לו רבינו כהאי‬ ‫לישנא‪ :‬פרעה מל מצרי שאל קושיות‪ ,‬מי ה' אשר אשמע‬

‫בקולו‪ ,‬והשיבו משרע"ה במכות‪ ,‬לכל קושיא מכה‪ ,‬עוד קושיא‬ ‫עוד מכה‪ ,‬וכ ג התרחש אצל ר' פסח‪ ,‬שנתכסה גופו מיד‬ ‫בפצעי ומכות כמספר הקושיות שלו‪ ,‬א מני אז שוב לא‬ ‫הטרידוהו הקושיות עוד‪.‬‬ ‫פע אחת הרחיב את הדיבור מעני עונשי גיהנו‪ .‬כמה‬ ‫מפרחי החסידי שעמדו לידו החווירו פניה כסיד לשמע‬ ‫דבריו‪ ,‬מרוב אימה מיד קרא רבינו קול גדול‪ :‬אבל א יהודי‬ ‫מאמי באמת‪ ,‬יש בידו לא להיכנס אל הגיהנו‪ ,‬יש בידו אפי'‬ ‫לגרש מתוכו את שר של גיהנו‪ ,‬יש בידו אפי' לכבות את האש‬ ‫של גיהנו‪.‬‬ ‫רבי חיי אורבר ע"ה סיפר אי נתקרב אל היסוה"ע‪ .‬פ"א‬ ‫ראה את אחד מאנשי היסוה"ע שנפל לזפת רותח‪ ,‬וכשכבר‬ ‫אחז ביציאת נשמה‪ ,‬אמר‪ :‬ויאמר כל אשר נשמה באפו‬ ‫)מתפילת ר"ה(‪ ,‬אפילו די נשמה איז שוי אויפ שפי‪ $‬נאז‪ ,‬איז‬ ‫אוי ה' אלקי ישראל מל‪ ,‬ונתפעל רבי חיי מזה מאד‪,‬‬ ‫המאורע השאיר עליו רוש עז‪ ,‬ועי"ז נתקרב לחסידות‪ .‬ער‬ ‫האט דערהערט לאיזו דרגה מסוגל יהודי להגיע אפילו במצב‬ ‫קשה כזה‪ .‬זיקה מופלאה קשרה אותו לארצנו הקדושה‪ ,‬עד‬ ‫כמה גדלה זיקתו לארה"ק ולחבורתו הק' בטבריא‪ ,‬יש ללמוד‬ ‫מחתימתו באחת מאגרותיו‪ ,‬כשחת בה‪" :‬הל ומתגורר‬ ‫בטבריא"‪ .‬ובמכתב אחר כתב אל אנשי שלומו בטבריא‪:‬‬ ‫"אשריכ שאת בגופכ באר‪ $‬ישראל‪ ,‬ומה טוב ומה נעי‬ ‫א היית ג בנשמותיכ ש בארה"ק"‪.‬כ ידוע שהקפיד‬ ‫להקדי ולקבל שבת תמיד אפילו בימי ששי הארוכי בעונת‬ ‫הקי‪ $‬בעת ובעונה אחת ע כניסת השבת בא"י‪ ,‬למרות‬ ‫ההפרש הגדול בכמה שעות‪.‬‬ ‫סיפר בעל "נתיבות שלו" זצ"ל שמעתי תאור של תפלת‬ ‫מעריב רגילה אצל ה"יסוד העבודה" זי"ע אי שפ"א קראו מני‬ ‫לחדרו לתפלת מעריב‪ ,‬והוא הי' ג"כ בי הנוכחי‪ .‬וכאשר הי'‬ ‫בא לתאר תפלה זו פשוט לא היו מלי בפיו לתאר את מראה‬ ‫התפלה ואת מראה רבינו זי"ע‪ ,‬והי' מתאר אי שכל הנוכחי‬ ‫תהו והביטו איש אל רעהו בפליאה ובהשתוממות‪ ,‬מה מתחולל‬ ‫כא‪ ,‬איפוא אנחנו נמצאי כאילו לא היו בעלמא הדי‪ ,‬מעוצ‬ ‫האור שהאיר עליה בהשראת נוכחותו‪ .‬הרה"ק בעל בית‬ ‫אברה זי"ע אמר כשנכנסו החסידי אל היסוד העבודה היו‬ ‫מורידי את הכובע על מצח כי האמינו שהוא מכיר עליה‬ ‫את מעשיה‪ ,‬והעידו שהיה אומר לאד מה מעשיו בחדרי –‬ ‫חדרי ואפי' כל המחשבות של האיש העומד נכחו היו גלויי‬ ‫וידועי לו‪ ,‬ויש שהיה מגלה לאנשי כמה פעמי ירדה כבר‬ ‫נשמת לעוה"ז ומה היה תפקיד בגילגול הראשו ומה בשני‬ ‫וכיו"ב‪ .‬ועוד סיפר מהרה"ק ה"יסוד העבודה" זי"ע ששמעתי‬ ‫מיהודי בש רבי יוס'ל איצ'ה שהי' דר בברנובי‪ ,$‬ובזמני כבר‬ ‫הי' זק מופלג‪ ,‬שבהיותו אבר בימי היסוה"ע נסע פע לסחור‬ ‫ביריד‪ ,‬והצליח במסחרו והרויח ש עשרי וחמש רובל שהי'‬ ‫סכו נכבד‪ ,‬אבל בימי שהותו ביריד גנבו ממנו מלבוש יקר של‬ ‫שבת שהי' נקרא "סורדאוט"‪ ,‬ושויו של בגד זה הי' ג"כ עשרי‬ ‫וחמש רובל‪ .‬ונכנס אל היסוה"ע לשאול מה זה ועל מה זה‪,‬‬ ‫שמצד אחד הרויח עשרי וחמש רובל ומצד שני גנבו לו‬ ‫עשרי וחמש רובל‪ .‬ואמר לו היסוה"ע דע ל שנגזר עלי‬ ‫שיטלו ממ את הלבוש של הנשמה רח"ל כלומר את הגו‪,#‬‬ ‫וריחמו עלי מ השמי והמירו את הגזירה במלבוש של הגו‪,#‬‬ ‫וע"כ נגנב ממ ה"סורדהוט" הוא המלבוש של הגו‪ ,#‬ועוד‬ ‫ריחמו עלי ששילמו ל ג את תמורתו והרוחת עשרי וחמש‬ ‫רובל‪ ,‬כדי שיהי' ל כס‪ #‬לקנות מלבוש חדש כזה‪ ,‬שהמתיקו‬ ‫ל את הגזירה בשלימות‪ .‬זה הי' כוח של צדיקי קמאי שידעו‬ ‫לומר לאד כל מה שעבר ונגזר עליו‪ ,‬ובמיוחד אצל היסוה"ע‬ ‫היו גילויי מופלאי בזה‪.‬‬ ‫הרה"צ הרמ"ח זצ"ל סיפר שפע הזכירו חולה לפני היסוד‬ ‫העבודה‪ ,‬ושאל מה מצבו‪ ,‬וכשסיפרו לו שהמצב עגו וקשה‬ ‫מאד‪ ,‬אמר א"כ אינו יכול להכניס עצמו בזה‪ .‬והוסי‪ :#‬מאמר‬ ‫העול כשאחד טובע בי צרי מצילו לתופסו בשערות ראשו‪,‬‬ ‫כי א יתפסהו בידו יכול הטובע לסוחפו עמו ולהטביעו ג"כ‪,‬‬ ‫וכא רואה אני שכבר א"א לתפוס את החולה בשערותיו וד"ל‪.‬‬ ‫ולכ היה אומר הרמ"ח שכשמזכירי חולה לפני הצדיק‪ ,‬יש‬ ‫להיזהר לומר רק שהוא חולה‪ ,‬אבל לא לספר יותר מדי חומרת‬ ‫מצבו‪ ,‬כי אז נגר ג להצדיק בחי' יאוש וחוסר כח לפעול‬ ‫עבורו‪.‬‬ ‫סיפר בעל נתיבות שלו זצ"ל סיפר הרה"ח ר' ישראל‬ ‫זלמ סיפור של רוח הקודש שבדידי' הוה עובדא‪ ,‬ובזמנו הייתי‬ ‫קורא לו פנימה לישיבה כדי שישמעו זאת הבחורי מפה‬ ‫ראשו שראה ושמע זה‪ ,‬שהוא למד אז בישיבת סלוני שהיתה‬ ‫ישיבה של ליטאי‪ ,‬והל פע ע עוד בחור מהישיבה‬ ‫לשולחנו של היסו"ע זי"ע‪ ,‬וכמדומה שהי' זה בשלח של חול‬ ‫המועד‪ ,‬הבחור ההוא שהל עמו גידל בלורית והי' מסרק את‬

‫בלוריתו במסרק ע ראי‪ ,‬ובדר שוחחו ביניה‪ ,‬ואמר לו הלה‬ ‫שחסידות היא דבר טוב אבל אי זה עני לבחורי לענות בו‪,‬‬ ‫זה טוב בשביל אברכי לאחר נישואיה‪ ,‬כ שוחחו ביניה כל‬ ‫הדר עד שנכנסו לשולחנו הק' ונעמדו בקצה השולח‪ ,‬ונת‬ ‫עליה רבינו זי"ע בקולו‪ :‬מה‪ ,‬וכי יכולי בתור בחור לעשות‬ ‫מה שרוצי ואח"כ אחרי החתונה להיות חסיד‪ ,‬ובינתיי‬ ‫לוקחי מסרק ומסרקי את הבלורית‪ ,‬וסיי בפנותו לרי"ז‪:‬‬ ‫"מיי קינד‪ ,‬אי זאג דיר וואס אטאג פריערט וואס אטג‬ ‫פריערט" ]בני‪ ,‬אני אומר ל‪ :‬כמה שיותר מוקד‪ ,‬כמה שיותר‬ ‫מוקד[‪ ,‬ורי"ז פר‪ $‬בבכי‪ ,‬וכל הציבור הביט בה משתומ‬ ‫שנכנסי שני בחורי צעירי וכ הוא פונה אליה‪.‬‬ ‫לפני ה"יסוד העבודה" זי"ע בא פ"א בחור שהי' צרי‬ ‫לעמוד למבח הצבא ואמר לו שהוא איש בריא ומפחד שלא‬ ‫יקחו אותו לצבא‪ ,‬ואמר לו רבינו זי"ע שיקח על עצמו שיאמר‬ ‫תהלי בכל לילה באמצע הלילה‪ .‬וקיבל ע"ע‪ .‬פ"א באמצע‬ ‫הלילה בעת שאמר תהלי שמע קול רעש ויללה וצעקות‬ ‫בחו‪ ,$‬יצא החוצה וראה שמרכבה אחת ע אנשי חשובי‬ ‫נהפכה בשלג והאנשי נפלו לתו בור‪ .‬נגש ועזר לה לצאת‪,‬‬ ‫והכניס אות לביתו וחימ אות ונת לה לסעוד לב‪.‬‬ ‫האנשי האלו היו כל המפקדה של מבח הצבא הגענערל‬ ‫והרופא‪ .‬שאלו אותו למה הוא ער כל כ מאוחר? השיב לה‬ ‫שהוא מפחד מפני מבח הצבא והרבי אמר לו לקו בחצות‬ ‫הלילה לומר תהלי‪ .‬רשמו את שמו ובעת מבח הצבא הכירו‬ ‫אותו והוציאו אותו לחפשי ונתנו לו כתב פיטורי מהצבא‪.‬‬ ‫ידוע שהרה"ק היסוד העבודה זי"ע אמר‪ :‬כי אלו שה‬ ‫בגיהנ‪ ,‬אמנ נחי ש בשבת‪ ,‬אבל לצאת מגיהנ אי לה‬ ‫רשות‪ ,‬אבל אלו שבעול הזה היו הולכי ומתאספי לשבת‬ ‫אחי ולהתבונ להרגיש את מתנת שבת‪ ,‬מה דעביד בהאי‬ ‫עלמא עביד בההוא עלמא‪ ,‬נותני לו רשות ללכת לשבת ע‬ ‫הצדיקי וה כבר לא יתנו לו לחזור‪ .‬וסיי "מיר מיינע דאס‬ ‫איז גארנישט קיי ווערטיל ובספה"ק בית אברה מביא דבר‬ ‫זה ומוסי‪ #‬אצל הרה"ק המאור עיני זי"ע בא נפטר אחד‬ ‫לבקש ממנו שיעשה לו טובה‪ ,‬ושאל לו א היה רגיל לשבת‬ ‫במסיבת מרעי בש"ק בלילה או ביו או בס"ג והשיב לא‪,‬‬ ‫וא"ל א"כ לא אוכל לעשות ל שו טובה‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ח ר' מאיר קליערס זי"ע ששמע ממקור מוסמ‬ ‫שאיש אחד היה מתפלל אצל הרה"ק היסוד העבודה זי"ע איזה‬ ‫זמ‪ ,‬ואחר כ פסק מלבוא למש זמ‪ .‬אמר הרה"ק היסוד‬ ‫העבודה שצריכי להוודע מדוע פסק מלבוא‪ ,‬פע פגש אותו‬ ‫הרה"ק‪ ,‬ושאלו מה אירע? אמר להרה"ק‪ :‬אגיד לכ את האמת‪,‬‬ ‫ששמעתי שהרבי מקארלי )הבית אהר( גדול מכ‪ ,‬והתחלתי‬ ‫לנסוע אליו‪ .‬אמר הרה"ק היסוד העבודה‪ ,‬בוודאי הוא גדול‬ ‫ממני‪ ,‬אי שו שאלה בזה‪ ,‬אבל יש שחיי מ השמש‪ ,‬ויש‬ ‫שחיי מ הלבנה‪ ,‬ויש שחיי מ הכוכבי‪ ,‬ואות שחיי מ‬ ‫הכוכבי רוצי לחיות מ השמש‪ ,‬ואינ יודעי שיוכלו‬ ‫להשר‪ #‬ח"ו‪.‬סיפר הגה"ח רבי יואל אשכנזי זצ"ל‪ :‬פ"א היה‬ ‫עומד הרה"צ ר' יודא לייב סלאני זצ"ל לפני מעריב‪ ,‬והיה כבר‬ ‫כמה שעות בלילה ולא היה יכול להתחזק בשמחה‪ ,‬הוא היה‬ ‫ממרי דחושבנא‪ ,‬ואחרי שהתבונ בשפלות עצמו לא היה יכול‬ ‫להתחזק‪ ,‬והתיישב שיכנס לרבו הגה"ק בעל היסוד העבודה‬ ‫זי"ע לקבל התחזקות‪ ,‬כשרצה להיכנס לחדר היסוד העבודה‬ ‫זי"ע כשעמד על המפת ראה שהיסוד העבודה יושב על כסאו‬ ‫וטוע לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע הלא להתגשמות להגראבקייט יש‬ ‫גבול‪ ,‬אבל אתה מרא דעלמא כולא שאתה מקור הרחמי יש‬ ‫ל רחמנות בלי גבול וכו'‪ ,‬כיו ששמע זאת הר"ר יודא לייב לא‬ ‫נכנס כי כבר היה לו התחזקות מדיבורי הללו‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק רבי מאטיל מסלוני זי"ע שהיסוד העבודה‬ ‫עבד תמיד שיהיה כל עבודת ה' בשמחה כי יהודי צרי להיות‬ ‫תמיד בשמחה בבחינת )ישעיה מא‪ ,‬טז( ואתה תגיל בה'‬ ‫בקודש ישראל תתהלל‪.‬‬ ‫פע אחת הי' רבינו זי"ע חולה מאוד ובעל יסורי‪ ,‬ונכנס‬ ‫אליו הרה"צ ר' יהודה לייב זצ"ל‪ ,‬וראה שלא הי' בו כח אפי'‬ ‫לדבר‪ ,‬א בכ"ז דיבר בשארית כל כוחו ואמר אליו בלחש‪ :‬חז"ל‬ ‫אמרו סמא דיסורי קבולי‪ ,‬למאי נפקא מינה לקבלינהו‬ ‫בשמחה‪ .‬ולכאורה‪ ,‬הרי שמחה היא בחי' רצו וקבלה היא‬ ‫בהכרח‪ ,‬א"כ אי שיי לומר לקבלינהו בשמחה‪ ,‬אלא הפי'‬ ‫שאמנ צרי להיות בשמחה וברצו‪ ,‬א אפי' כשאי לו לאד‬ ‫שמחה מחויב הוא להאמי שבאמת צרי שיהא שרוי עתה‬ ‫בשמחה‪ .‬ז"ש לקבלינהו בשמחה‪ ,‬ונח מעט ואמר‪ :‬כמדומה‪ ,‬זהו‬ ‫הפשט הנכו‪ .‬ופע נשאל מהיכ לוקחי שמחה? תפס בידו‬ ‫חוט אחד מהציצית ואמר בלשו תמיהה הא לקיסר יש רכוש‬ ‫כזה‪ ,‬וכ אחר כ תפס שער אחד מהפיאות ואמר הא לקיסר‬ ‫יש רכוש גדול כזה ‪ ,‬ודבר זה עצמו צרי להביא שמחה גדולה‬ ‫ליהודי‪ .‬שאלו את היסוד העבודה זי"ע‪ ,‬חז"ל אמרו )ב"ב נט‪(.‬‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' יעקב דוד אלבו שליט"א לרגל נשואי בנו הבה"ח נחמיה נ"י‬ ‫עב"ג הכלה החשובה תחי' בת הרה"ח ר' מיכאל טכובר שליט"א בורא עול בקני ישלי זה הבני‪ ,‬והזיווג יעלה‬ ‫יפה יעלה לש ולתאפרת ולתהילה ויזכו לבנות בית נאמ בישראל מתו שפע ברכה והצלחה ולרוות מה ומכל‬ ‫יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאויוש"ט אמ‬

‫שערי דמעות לא ננעלו‪ ,‬ומה ע שערי שמחה? וענה שבהיכל‬ ‫השמחה אי שערי כלל וכלל‪,‬וה תמיד פתוחי לרווחה‪.‬‬ ‫הרה"צ הרמ"ח זצ"ל היה רגיל לחזור שהרה"ק רבי מענדלי‬ ‫מוויטעבסק זי"ע היה אומר‪ ,‬אי טענה שטענדיג מיט די יונגע‬ ‫לייט‪ ,‬פאר וואס זענט איהר נישט פריילא‪ ,‬שמא תאמרו הי‬ ‫תורה והי מצוות‪ ,‬הלא אמרו חז"ל )עירובי יט‪ (.‬פושעי‬ ‫ישראלי מלאי מצות כרימו‪ ,‬ולמה א"כ נקראו פושעי‪,‬‬ ‫אלא לפי שאינ שמחי במצוות שמקיימי )עיי פרי האר‪$‬‬ ‫מכתב כב(‪ .‬וסיי הרמ"ח בש היסוה"ע זי"ע שמשו שלא‬ ‫עשו את המצוות בשמחה הגיעו לדיוטא של פושעי ר"ל‪.‬‬ ‫והוסי‪ #‬ע"ז הרה"ק הבית אברה זי"ע‪ ,‬שמלאי פירושו‬ ‫שנתמלאו בגאות בעת עשיית המצוות ולכ נתדרדרו לדרגת‬ ‫פושעי‪ .‬הגה"צ רבי משה קליערס זצ"ל היה חוזר בש היסוד‬ ‫העבודה זי"ע‪,‬מי גבר יחיה ולא יראה מות )תהלי פט‪ ,‬מט(‪ ,‬מי‬ ‫יוכל להגיע לחיות בעבודת ה' א אינו ממית עצמו על כ‪.‬‬ ‫אמר היסוד העבודה מסלוני זי"ע אהא דאחז"ל )שבת יא‪(.‬‬ ‫חייב אד למשמש בבגדו ערב שבת ע חשיכה‪ ,‬בגדו מלשו‬ ‫בגידה‪ ,‬העומדו ערב שבת ע חשיכה חייב אד למשמש בכל‬ ‫הפגמי והעבירות שבגד במש השבוע‪ ,‬כי אי הוא יכול‬ ‫להכנס כ לשבת‪ .‬ועל כ אמר רב יוס‪ #‬הלכתא רבתי לשבת‪,‬‬ ‫דר זו היא "א גרויסער אריינגיינג לשבת‪ ,‬מבוא גדול להכנס‬ ‫בעדו לקדושת שבת‪ ,‬כי הנה עני קדושת שבת הוא כמו‬ ‫שאמרו בזוהר חדש )מדרש הנעל‪ ,‬בראשית(‪ ,‬מאי נפש יתירה‬ ‫זו רוח הקודש ששורה עליו ומכתיר לאד בכתר קדוש‪ ,‬בכתרי‬ ‫המלאכי‪ ,‬והוא מאותו רוח שעתיד לשרות על הצדיקי‬ ‫לעתיד לבא‪ .‬וקדושה זו צריכה להכנס ביהודי‪ ,‬כלשו הזוה"ק‬ ‫כד עייל שבתא‪ ,‬שכאשר השבת באה היא צריכה להכנס ללבו‬ ‫של יהודי‪ ,‬ואי תכנס למקו טמא‪ ,‬הלא הנפש יתירה "רוח‬ ‫הקודש ששורה עליו" אינה יכולה לשרות במקו מסואב כי‬ ‫א במקו קדוש‪ .‬ע"כ חייב אד למשמש בבגדו‪ ,‬וע"י‬ ‫שמתמרמר עד שמגיע לידי שברו לב אזי שבירת זו היא‬ ‫טהרת‪ ,‬וכמאחז"ל )סוטה ה‪ .‬וברש"י( אני את דכא‪ ,‬אני מרכי‬ ‫שכינתי אצלו‪ ,‬כי קרוב ה' לנשברי לב‪ .‬ולכ זו הלכתא רבתא‬ ‫לשבת‪ ,‬כי שבירת מטהרת והשבת כבר יכולה להכנס בו‪.‬‬ ‫בליל התקדש חג הפסח בשנה האחרונה שקוד‬ ‫הסתלקותו לשמי רו‪ ,‬אמר בעת עריכת הסדר‪ ,‬השתא עבדי‬ ‫לשנה הבאה בני חורי‪ ,‬השתא אני בתו גו‪ ,#‬וצרי אני לעמול‬ ‫בעבודת ה' וללחו נגד הגו‪ #‬והיצר הרע‪ ,‬א בשנה הבאה‬ ‫שנהיה בלא גו‪ ,#‬בני חורי‪ ,‬יהיה לנו העבדות בקלות ובחירות‪.‬‬ ‫בעת חוליו לעת זקנתו‪ ,‬אמר הרופא שטיפל בו לבני‬ ‫הבית‪ ,‬שהאדמו"ר צרי להמנע מיגיעת המחשבה לש מנוחת‬ ‫המוח‪" ,‬מכיו שבסיבת מחשבותיו המשוטטות בקודש רותח‬ ‫בקרבו‪ ,‬וזה עבורו בגדר סכנה על כ נמנו וגמרו לשלוח את בנו‬ ‫הרה"צ רבי מיכל אהר זצ"ל שיאמר לו אזהרת הרופא‪ ...‬א‬ ‫מרוב פחד לא היה יכול להוציא מפיו רק דיבור אחד‬ ‫'מחשבות'‪ ,‬והשיב לו רבינו זי"ע מה אתה רוצה מ המחשבות‬ ‫שלי‪ ,‬אינני חושב שו מחשבות אחרות בעניני זולתו ית'!‬ ‫בשבת חוהמ"ס )תרמ"ד( קרא למשוררי וציוה לזמר‬ ‫הפיוט "יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה"‪ ,‬וד"ל‪ .‬גודל‬ ‫היסורי הנוראי שהיו לו אז מהפצעי העמוקי בתו גופו‬ ‫למטה מטבורו אי לשער‪ ,‬עד שהרופאי אמרו שאפי' א היו‬ ‫מחלקי היסורי שלו בי ששה אנשי בריאי לא היו‬ ‫מסוגלי במציאות לסבול‪.‬‬ ‫בשבת קודש פרשת ל ל בעת רעוא דרעוי בתפילת‬ ‫המנחה‪ ,‬התחיל 'וידבר' והתפלל מילה במילה עד גמירא‪,‬‬ ‫ובמוצאי שבת ליל הפטירה‪ ,‬הושיט את ידו הק' לשמואל‬ ‫הרופא‪ ,‬כי היה צועק עליו לפעמי‪ ,‬וכ הושיט ידו לר' סענדר‬ ‫המשמש‪ ,‬וכ לנכדו‪ ,‬והיה נראה כמבקש מחילה מכל אחד‪,‬‬ ‫והניח עצמו לישו‪ ,‬ויש לער שני שעות‪ ,‬וכשנתעורר רצה‬ ‫לירד ממיטתו על האר‪ $‬בכדי לנקות את עצמו‪ ,‬ולא הניחו נכדו‬ ‫רבי נח מטבריא‪ ,‬כי ראה שהרגעי ספורי‪ ,‬וחזר לשכב על‬ ‫המיטה‪ ,‬ועשה כמו אנחה קלה‪ ,‬ונצחו אראלי את המצוקי‬ ‫ונסתלק לשמי מרו‪ ,‬והיה זה בשעה שתי עשרה‬ ‫ומחצה‪.‬ההתעוררות אצל הציבור היה כמו בתפלות ראש השנה‪,‬‬ ‫ולא הבחינו ולא ידעו כלל שנסתלק כבר לגנזי מרומי‪ ,‬כי היו‬ ‫פניו מאירי כמו בשבת קודש‪ ,‬ביו י"א מרחשו דשנת‬ ‫תרמ"ד נתמלאו שנותיו ורגעיו לשערי גבורות וקר אור פניו‬ ‫ונוע זיוו לא נשתנה בכל אתר‪ ."...‬אח"כ כשהשכיבוהו על‬ ‫האר‪ $‬נהיו פניו כפני נפטר‪ ,‬א כאשר באו אנשי החברא‬ ‫קדישא והניחו גופו הק' על הד‪ ,#‬נשתנו שוב זיו פניו כאיש חי‬ ‫באור פני צוהלי‪ ,‬ונשתוממו מאוד‪.‬‬ ‫זכותו יג עלינו ועל כל ישראל אמ‪.‬‬ ‫מקורות‪ :‬מעשה אבות‪ ,‬מאמר מרדכי‪ ,‬מזקני אתבונ‪.‬‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' מרדכי אברה רוזנפלד שליט"א לרגל ארוסי בנו הבה"ח אהר! נ"י‬ ‫עב"ג הכלה החשובה תחי' בת הגאו ר' נת! נטע מאשקאוויטש שליט"א מו" בקהילותינו )אנטווערפ(‬ ‫בורא עול בקני ישלי זה הבני‪ ,‬והזיווג יעלה יפה יפה ויזכו להקי בית על אדני התורה והחסידות לתפארת מתו‬ ‫שפע ברכה והצלחה ולרוות מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאויוש"ט אמ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' יעקב צבי הלוי דייטש שליט"א ולסבי החשובי הרה"ח ר' אברה יהודה פיינר שליט"א ולהרה"ח ר' פנחס זאב הלוי שנעק שליט"א לרגל נשואי בנו‪ -‬נכד הבה"ח נחו אריה נ"י עב"ג הכלה החשובה תחי'‬ ‫בת הרה"ח ר' צבי נחמי' הלוי שנעק שליט"א )לונדו( בורא עול בקני ישלי זה הבני‪ ,‬והזיווג יעלה יפה יפה ויזכו לבנות בית נאמ בישראל לתפארת מתו שפע ברכה והצלחה ולרוות מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה לאויוש"ט אמ‬ ‫לעלוי נשמת הרה"ח ר' דוד יוס( אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה בת הרה"ח ר' יוס( ז"ל‬ ‫לעלוי נשמת הרה"ח ר' דוד רובינשטיי! ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מאיר צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת טויבא ע"ה בת הרה"ח ר' פנחס ז"ל‬

‫לע"נ האשה החשובה‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר צבי ז"ל ב הרה"ח ר' נת! בנימי! ז"ל‬ ‫ולע"נ האשה החשובה מרת הענדיל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( מאיר ז"ל הונצחו ע"י משפחת מאייער שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' יחיאל אויש ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' בנימי! זאב צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה מרת שפרה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( שאול ז"ל‬

‫מרת צפורה מרי רובינשטיי!‬ ‫בת הרה"ח ר' מנח הלל ז"ל‬

‫ע" ה‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬

‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי! זצ"ל‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי! שליט"א‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' אברה אלכסנדר צבי ז"ל‬ ‫ב שיבדלחט"א הרה"ח ר שמשו! רינגל שליט"א‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ"ח‬

‫‪057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì‬‬ ‫‪àð íéáøä éåëæì‬‬ ‫פרשת ‪úåàöåää‬‬ ‫‪éåñëì úåçöðäå‬‬ ‫‪úåîåøúì‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫להורדה‬ ‫השבוע‬ ‫גיליונות‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬