Divrei Torah Belz Kippur 5770

‫בס"ד‬

‫ערב יו הכיפורי‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫ט' תשרי תש"ע לפ"ק‬

‫יו הכיפורי‪ .‬הנה תמצא בתורה שבעל פה‪ ,‬המסכת המדברת‬ ‫מעני מצות היו לא נקרא שמה על ש היו יו הכפורי )כאינ‬ ‫שבת פסחי ר"ה סוכה( רק נקרא יומא‪ ,‬להורות קדושת היו הוא‬ ‫ממקו נעל ראוי להסתירו‪ .‬על כ מנהג אנשי מעשה שלא להזכיר‬ ‫שמו כל כ בפשיטות באיזה דברי‪ ,‬רק כשמזכירי מענינו לאיזה‬ ‫)בני יששכר(‬ ‫הצטרכות קוראי אותו סת יו הקדוש‪.‬‬

‫אי יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו‪) .‬יומא פח‪(:‬‬ ‫דאיתא בגמרא )יומא פח‪ (:‬עבירות שבי אד לחבירו אי יו‬ ‫הכיפורי מכפר‪ .‬ויש לומר הטע‪ ,‬מחמת כל זמ שלא ריצה‬ ‫לחבירו‪ ,‬יש קטרוג למעלה ואינו מניח לכפר עליו עד שירצה חבירו‪,‬‬ ‫שכל זמ שיש לחבירו תרעומת עליו‪ ,‬אז יש למעלה כנגדו מקטרג‬ ‫עליו‪ ,‬וכיו שנתרצה חבירו חל! הל לו המקטרג"‪.‬‬ ‫)נוע אלימל(‬

‫מוציו"כ‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪6:45‬‬ ‫‪6:23‬‬ ‫‪4:54‬‬ ‫‪6:42‬‬ ‫‪6:20‬‬ ‫‪5:09‬‬ ‫‪6:44‬‬ ‫‪6:22‬‬ ‫‪5:00‬‬ ‫‪6:43‬‬ ‫‪6:21‬‬ ‫‪5:09‬‬ ‫‪6:44‬‬ ‫‪6:22‬‬ ‫‪4:53‬‬

‫להתרצות לפני אביו‪ ,‬לא יכול הי' לגשת אליו‪ ,‬מאחר שאותו מלשי‬ ‫מנע בעדו מלהתקרב לאביו‪ .‬לימי נסע אותו מלשי מהיכל המל‪,‬‬ ‫וכשנודע הדבר לב המל‪ ,‬מיהר לבוא אל אביו‪ ,‬ויב ויתחנ לו‬ ‫בחרטה עמוקה על כל מעשיו‪ ,‬ובקבלה אמיתית כי לא ישוב‬ ‫לכסלה‪ ,‬והמל שהוא רחו וחנו נכמרו רחמיו על בנו יחידו אהובו‪,‬‬ ‫ומאותו יו זכה לקירוב מחודש מאת המל כ ישראל קדושי‪,‬‬ ‫בכל השנה ניצב בדרכ השט המקטרג המונע מה את‬ ‫התקרבות לאביה שבשמי‪ ,‬אמנ ביוה"כ כאשר אי רשות‬ ‫לשט להשטי‪ ,‬באי ה ברוח נמוכה ונפש שפלה ומבקשי מאתו‬ ‫ית' שימחל לה על עונותיה וישוב לרצות אות כבתחילה‪,‬‬ ‫וכרח אב על בני ירח עליה להושיע‪.‬‬ ‫‪).‬הרה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג זי"ע(‬

‫אמר רבי עקיבא אשריכ ישראל לפני מי את מטהרי ומי‬ ‫אי יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו‪) .‬יומא פח‪(:‬‬ ‫למע אחי ורעי אדברה נא שלו ב )תהלי קכב‪ ,‬ח( ופירש"י‪ ,‬מטהר אתכ אביכ שבשמי‪) .‬יומא פ"ח מ"ט( יוב על פי‬ ‫שהקב"ה קורא לישראל אחי ורעי‪ .‬והעני‪ ,‬כי א הקב"ה יתנהג‬ ‫עמנו ביוהכ"פ בבחינת מל‪ ,‬יהא קשה לכפר העונות בלי עונש‬ ‫ויסורי‪ ,‬כי מל אינו מוחל על כבודו למורדיו )סנהדרי יט‪,(:‬‬ ‫ולפיכ מתנהג השי"ת עמנו בבחינת אב ע בניו או כמו אחי‬ ‫ורעי שחטאו זה לזה‪' ,‬ועל כל פשעי תכסה אהבה' )משלי י‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫ועל כ‪ ,‬אד השב על עבירות שבינו למקו ואינו שב על עבירות‬ ‫שבי אד לחבירו‪ ,‬א"כ על כרח הריהו כאומר‪ :‬על עבירות שביני‬ ‫לחבירי איני חושש א ישאר‪ ,‬וא חושש אנכי על עבירות שביני‬ ‫למקו מחמת שהוא מל מלכי המלכי‪ ...‬ולזה יאמר כביכול‪ :‬הלא‬ ‫אינני מוחל עונות בבחינת מל‪ ,‬כי א בבחינת אב או ריע‪ ,‬וא אי‬ ‫אתה חושש לשוב ולמחול על עונות שבינ לבי ריע ג אני איני‬ ‫מוחל ל ומהאי טעמא הוכרחנו לשי שלו ביננו בבוא יו‬ ‫הקדוש‪ ,‬וכדרשת רבי אלעזר ב עזריה )יומא פה‪" (:‬עבירות שבי‬ ‫אד לחברו אי יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו"‪ .‬ועל כ "אמר‬ ‫ר' עקיבא אשריכ ישראל מי מטהר אתכ אביכ שבשמי" )ש(‬ ‫'אביכ' דייקא‪ ,‬ולא 'מלככ'‪ ,‬כאמור‪ .‬והיא הכוונה בפסוק הנ"ל‪:‬‬ ‫למע אחי ורעי" – משו הכי "אדרבה נא שלו ב"‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫)חת סופר(‬

‫אי יו הכיפורי מכפר עד שירצה את חבירו‪) .‬יומא פח‪(:‬‬ ‫שמעתי מפה קדוש הרב המופלא עיר וקדיש כמהר"ר חיי ב עטר‬ ‫זי"ע‪ ,‬דמעשה היה אל עירו ואל שער מקומו‪ ,‬כי אחד מראשי הקהל‪,‬‬ ‫שר וגדול בבית המל‪ ,‬זלזל בחכ אחד‪ ,‬והרב ]אוה"ח[ זי"ע לתוו‬ ‫השלו קרא לחכ לפייסו‪ ,‬והתחיל לדבר דברי פיוסי ולשו‬ ‫מדברת הי'א אמר'ת בשלמ'א‪ .‬והחכ ענה לו‪ :‬למה יטרח האדו‬ ‫בזה‪ ...‬והוסי! הרב ז"ל להוסי! מחו'ל על הקודש‪ ,‬והשיב החכ‪:‬‬ ‫כוונתי להגיד למר‪ ,‬דמעת אשר זלזל בי השר הזה‪ ,‬תיכ! מחלתי לו‪,‬‬ ‫דהזוהר הקדוש אומר כי עונות ישראל ח"ו כביכול מכבידי גדפהא‬ ‫דשכינתא )‪-‬כנפי השכינה(‪ ,‬ואד זה‪ ,‬ש'ר לו נאמר‪ ,‬חטא וביזה‬ ‫אותי‪ ,‬וא אי אני מוחל לו עו עצמו – אינו נמחק‪ ,‬ויש צער‬ ‫לשכינה מסיבת עו זה‪ ,‬ולכ מחלתי לו תיכ! ולא היה מקו שיהיה‬ ‫חיילות לעו‪ ,‬דהביזוי והמחילה היו כאחד ממש‪ ,‬ולא היה צער‬ ‫לשכינה כלל"‪.‬וזהו פירוש דברי הגמרא )ר"ה יז‪ :(.‬אמר רבא כל‬ ‫המעביר על מדותיו מעבירי לו על כל פשעיו וכו' למי נושא עו‬ ‫למי שעובר על פשע – "דכל המעביר על מדותיו ומוחל לחבירו‪,‬‬ ‫ובזה לא יש צער לשכינה מצד שזלזלו בו וציערוהו‪ ,‬לכ מדה כנגד‬ ‫מדה מעבירי על כל פשעיו ולא יהיה צער לשכינה מצד פשעיו‪ .‬וזה‬ ‫שאמרו‪" :‬למי נושא עו – למי שעובר על פשע' והיו תוצאותיו על‬ ‫פי מדותיו"‪.‬‬ ‫)מראית העי להחיד"א ז"ל(‬

‫דאיתא בזוה"ק מי קיימא לשאלה‪ ,‬ולהבי זה‪ ,‬כי ידוע מה שחכמי‬ ‫פלוסופיא כתבו‪ ,‬שבכל דבר יש כמות ומהות‪ ,‬רצה לומר כמה הוא‬ ‫במספרו‪ ,‬ומה הוא בערכו‪ ,‬ואיתא בגמרא )חולי פט‪ (.‬לא כאברה‬ ‫שאמר )בראשית יח‪ ,‬כח( ואנכי עפר ואפר כו'‪ ,‬אלא כמשה שאמר‬ ‫)שמות טז‪ ,‬ז( ונחנו מה‪ .‬וידוע שעל הבורא יתבר לא יתכ לשאול‬ ‫מי הוא‪ ,‬כי אחדות הפשוט אי סו! ברו הוא‪ ,‬ומי ישיב על שאלה‬ ‫זו‪ .‬והנשמה הוא חלק אלוה ממעל והוא דוגמת קודשא ברי הוא‬ ‫כמי שמנו חכמינו ז"ל )ברכות י‪ (.‬כמה דברי שהנשמה דומה‬ ‫להקב"ה‪ ,‬והנה כל נשמת ישראל יש לה אחדות גמור )טעמי‬ ‫המצות פר' קדושי ד"ה מצות(‪ ,‬עליות שלה הוא לאי‪ ,‬ולא יתכ‬ ‫לשאול עליה ג כ מי‪ ,‬כי ה באחדות הפשוט‪ .‬וזהו שאמר משה‬ ‫ונחנו מה‪ ,‬דאנחנו מרומז על רבי‪ ,‬אנחנו רבי ויש אחדות‪" ,‬מה"‪,‬‬ ‫יכולי לשאול עליה לשו "מה"‪.‬וידוע שיו הכפורי אינו מכפר‬ ‫רק עד שיכניס עצמו לגדר האי"‪ ,‬שיאמר אני ומה שיש לי וכל‬ ‫הכוחות שלי‪ ,‬הכל הוא להבורא יתבר‪ ,‬ואז מדבק עצמו במדת אי"‪.‬‬ ‫ואפשר שזהו כוונת השתחוויה של יו הכפורי של כה גדול‬ ‫בקדשי קדשי‪ ,‬שבשעה שהשתחוה היה מכוי‪ ,‬שכל מה שיש בו‪,‬‬ ‫הכל להבורא ב"ה וש יחליפו כח‪ .‬וזהו פירוש דברי ר' עקיבא‪,‬‬ ‫אשריכ ישראל לפני מי את מטהרי‪ ,‬פירוש במדריגה שהוא‬ ‫לפני מי את מטהרי‪ ,‬דהיינו שהוא למעלה ממדריגה "מי"‪ ,‬שלא‬ ‫שיי לשאול ש "מי" דהיינו להבורא ב"ה‪ ,‬ומי מטהר אתכ אביכ‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫שבשמי‪ ,‬דהיינו כשאת מדבקי בו‪ ,‬אמ כ יהי רצו‪.‬‬

‫כי ביו הזה יכפר עליכ לטהר אתכ מכל חטאתיכ לפני ה'‬

‫תטהרו‪ .‬אמרו רז"ל יוה"כ מכפר לשבי ולשאינ שבי‪ ,‬ואיתא‬ ‫בספר מאור עיני שחיבר אא"ז זללה"ה זי"ע שהפירוש של אינ‬ ‫שבי אינו כפשוטו דהרי אמרו חז"ל כל האומר הקב"ה וותר וכו'‪.‬‬ ‫א דודאי בלא תשובה אינו כלו הפי' הוא שיוה"כ מכפר ג על‬ ‫עונות שאי מועיל לה כמעט תשובה מפני חומרות כמו חטא‬ ‫אונ וכדומה‪] ,‬ואמר ע"ז הרה"ק רבי יצחק מסקווירא זי"ע בש‬ ‫צדיקי שאמרו כי כשאמר זאת זקינו זי"ע תיכ! אמרו אז בעול‬ ‫העליו הלכה כר' נחו[‪ .‬אכ עיקר הכפרה לעו זה היא סעודת‬ ‫עי"כ שמצוה להרבות באכילה ושתיה וחלילה שיעלה על הדעת‬ ‫שהמצוה היא למלאות תאות לבו מכל מאכל ומשתה כי א העיקר‬ ‫מצוה בסעודה זאת שע"י האכילה הזאת יזכיר א"ע כל מה שפג‬ ‫בכל השנה כולה ע"י אכילה ושתיה שעל ידה נמשכי כל הזוהמות‬ ‫ועו החמור הנ"ל וישיב על הכל בתשובה שלימה ויתחנ לפני‬ ‫בוראו שימחול ויסלח לו ויקבל עליו שמהיו והלאה ישמור א"ע‬ ‫מאכילה ושתיה המרגילי לדבר עבירה כ"א שיאכל וישתה ג בכל‬ ‫השנה רק לכבוד הבורא ב"ה שזהו בחי' סעודת מצוה‪ ,‬וכמו שאוכל‬ ‫כי ביו הזה יכפר עליכ מכל חטאתיכ וגו'‪.‬‬ ‫מאחר שביוה"כ אי רשות לשט לקטרג‪ ,‬חייבי לנצל את היו בסעודה זו רק לש מצוה ויכניע כל התאות הטמוני בלבבו ועי"ז‬ ‫הקדוש להתרצות לפני אבינו שבשמי ולבקש סליחתו‪ ,‬משל יתוקנו כל האכילות והשתיות של כל השנה וכל הפגמי והזוהמות‬ ‫למה"ד למל שהי' לו ב יחיד‪ ,‬והפקיד עליו איש חכ להורות לו שנמשכו מה‪.‬‬ ‫)מג דוד(‬ ‫את הדר הישרה‪ ,‬אמנ ב המל קלקל אורחותיו וסטה מהדר כי ביו הזה יכפר עליכ לטהר אתכ וגו'‪.‬‬ ‫הישרה‪ ,‬מיד הל אותו פקיד והלשי לפני המל עליו‪ ,‬ובכ גר שתי רעות עושה האד החוטא‪ :‬האחת רעה לעצמו שכ פוג הוא‬ ‫להתרחקותו של המל מבנו‪ ,‬וא! שב המל חשקה נפשו בנפשו‪ ,‬ואילו הרעה השני' גורמת פג בעולמות העליוני‪.‬משל‬

‫א‬

‫למל‪ ,‬אשר היה לו ג ובו אילנות נאי ומשובחי‪ .‬על האילנות‬ ‫התנוססו לתפארת פירות משובבי נפש‪ ,‬תאווה לעיניי‪.‬והנה‪ ,‬בא‬ ‫מא דהו‪ ,‬רמס את הנטיעות ושבר‪ .‬תו שהוא שובר והורס ורומס‪,‬‬ ‫קרסו עליו הענפי‪ ,‬פצעוהו מכ! רגל ועד ראש וא! שיברו את‬ ‫עצמותיו‪.‬לאחר מעשה‪ ,‬כשחשב האיש על מעשהו ועל אשר אירע‬ ‫לו‪ ,‬הבי כי שתי רעות עשה‪ :‬האחת – בכניסתו לג ובפגיעתו‬ ‫באילנות פגע‪ ,‬בעצ‪ ,‬בכבודו של המל‪ ,‬אשר לו הג‪ .‬והרעה‬ ‫הנוספת – אותה גר לעצמו‪ ,‬ה כל גופו חבוט וחבול ומיוסר‪ .‬ואז‬ ‫עברה בו מחשבה – 'כיצד אתק את מעשי הרעי ?' יע( לו אחד‬ ‫ממקורביו‪" :‬גש תחילה אל המל ופייס אותו על כי חטאת נגדו‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬כשיתעוררו עלי רחמי המל והוא ימחל ל על חטא –‬ ‫ממילא יתעורר ליבו ג לרפא את גופ הדואב‪ ..‬כאותו אד‪,‬‬ ‫שנכנס אל ג ופגע בנטיעות‪ ,‬כ הוא האד החוטא – שתי רעות‬ ‫גור הוא בחטאו‪ :‬האחת – מורד הוא בכבוד שמיי‪ ,‬והשנית –‬ ‫גור רעה לנפשו‪ ,‬בכ שמלכלכה בחטאו‪ .‬ואול כאותה עיצה‬ ‫שניתנה לפוגע בג‪ ,‬כ היא העיצה היעוצה לחוטא‪ :‬עליו לחזור‬ ‫בתשובה לפני ה'‪ ,‬ואז – ממילא – יעורו רחמיו יתבר והוא ירפא‬ ‫וינקה את הנפש החטאה‪ .‬וזה שנאמר‪" :‬כי ביו הזה יכפר עליכ‬ ‫לטהר אתכ מכל חטאתיכ" – עיצומו של יו הכיפורי מכפר על‬ ‫האד‪ ,‬מנקה את נפשו ומזכ אותה מכל זוהמת החטאי‪ .‬וכיצד‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫יעשה זאת האד ? – כנאמר‪" :‬לפני ה' תטהרו" – עליו לטהר את‬ ‫אשר חטא נגד ה'‪ ,‬ואז‪ ,‬ממילא‪ ,‬יתרפאו ויטהרו ג הנפשות כי אתה סלח לישראל ומחל לשבטי ישורו‪.‬‬ ‫)ייטב לב( בעל תשובה אחד התאונ מרה לפני הרה"ק רבי ישראל מרוז'י‬ ‫החוטאות‬ ‫זי"ע‪ ,‬על כי הרבה לפשוע נגד הש יתבר‪ ,‬וג אחר שובו בתשובה‬ ‫לטהר אתכ מכל חטאתיכ‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬קשה להבי את הנאמר "לטהר אתכ מכל חטאתיכ" וכי חזר לפעמי על העבירות ואי תקובל עוד פע תשובתו‪ .‬נח‬ ‫רק על החטאי‪ ,‬הלא ה השגגות‪ ,‬מכפר יו הכיפורי‪ ,‬והלא ידוע אותו הרבי‪ ,‬וכ אמר‪ :‬בברכת השמונה עשרה ביו הכפורי אנו‬ ‫כי מכפר הוא ג על הפשעי והזדונות ?! אלא‪ ,‬הלכה היא‪ ,‬שאי אומרי "כי אתה סלח לישראל ומחל לשבטי ישורו"‪ .‬והרי היה‬ ‫יו הכיפורי מכפר אלא בתשובה‪ .‬מכא‪ ,‬שראשית לכל צרי לנו לומר "כי אתה "סולח" לישראל "ומוחל" לשבטי ישורו"‪ .‬אלא‬ ‫האד לחזור בתשובה‪ .‬ועל ידי התשובה – א! שהיא רק בשל המילי "סלח ומחל" מורות כי הקב"ה רגיל לסלוח ורגיל למחול‬ ‫היראה הופכי הזדונות לשגגות )כנאמר במסכת יומא פ"ו ב'(‪) ,‬ע"ד שדרשו חז"ל במסכת בבא מציעא ל"ג א'‪ :‬רוב(‪-‬ולא רבצ‪,‬‬ ‫)שפת אמת( והיינו הרגיל לרבו((‪ ,‬שא! א אחר מחילת החטא שנה האד‬ ‫וממילא אז מכפר יו הכיפורי על השגגות‪.‬‬ ‫בחטאו‪ .‬בכל זאת א חוזר בתשובה סולח ומוחל לו שוב‪ .‬כי הוא‬ ‫לטהר אתכ מכל חטאתיכ לפני ה'‪.‬‬ ‫יו הכיפורי הינו יו כפרה וסליחה לאות שנכשלו וחטאו‪ ,‬א – יתבר סלח ומחל‪ ,‬אומנתו בכ‪ ,‬דרכו תמיד לסלוח ולמחול‪.‬‬ ‫למרות חטאיה יודעי ה ומאמיני בכל לב‪ ,‬שה' רואה את ברו אתה ה' מל וסולח לעונותינו‪.‬‬ ‫מעשיה ובוח אות לפני ולפני‪ .‬ואול‪ ,‬ה לא הצליחו להתגבר היה הרה"ק ר' אלימל מרידניק זי"ע מושלו משל‪ .‬לאיש שהביא‬ ‫על יצר ולפיכ חטאו‪ .‬א אינ‪ ,‬חלילה‪ ,‬כופרי בעיקר ! על אות לביתו מיני תפוחי מתוקי מ השוק‪ ,‬ונתאוה לבו של ילדו הפקח‬ ‫חוטאי נאמר "מכל חטאתיכ לפני ה'" – כלומר‪ ,‬מכירי ה בה' בתפוח‪ .‬מה עשה ? בר על הפרי בורא פרי הע(‪ ,‬ואז מיהר אביו‬ ‫ומאמיני בו על א! שנכשלו וחטאו‪ .‬ועל כ אמר דוד המל ע"ה לתחוב את התפוח אל פיו‪ ,‬כדי שלא יכשל לידו בעבירת ברכה‬ ‫)בתהילי נ"א‪ ,‬ו'(‪" :‬והרע בעיני עשיתי"‪ .‬ידעתי שעיני‪ ,‬בורא לבטלה‪ .‬א! אנו – ביאר הרבי את משלו – מברכי ברכת מל‬ ‫העול‪ ,‬רואות את הרע שעשיתי ומשגיחות בו‪ ,‬אלא שיצרי גבר עלי מוחל וסולח לעונותינו ולא תהיה מידת הקב"ה כמידת בשר וד ?‬ ‫ולפיכ חטאתי‪ .‬וג א חטאתי לא כפרתי‪ ,‬חלילה וחס‪ ,‬בודאי לא תהיה זו ברכה לבטלה‪ ,‬וימהר ויסלח‪.‬‬ ‫)זרע קודש( וסלחת לעוני כי רב הוא‪.‬‬ ‫בהשגחת‪.‬‬ ‫משל למל שער סעודה כידו הרחבה לשריו ולעבדיו‪ .‬א ג‬ ‫כי ביו הזה יכפר עליכ לטהר אתכ וגו'‪.‬‬ ‫"לטהר אתכ" – על העבר נאמר‪" .‬תטהרו" – על העתיד נאמר‪ ,‬כאשר הללו שבעו כרצונ עדיי נשאר הרבה מ המוכ לסעודה‪.‬‬ ‫שהטהרה תהא דבר של קיימא‪ .‬ועל זה מבקשי אנו "ורוח קדש הזמינו את כל המדינה וג כשגמרו אלה – נשאר לרוב‪ .‬ומכיו‬ ‫אל תיקח ממני"‪ .‬שכ‪ ,‬נאמר בתהילי )פרק נ"א‪ ,‬פסוקי י"ב‪ ,‬י"ג(‪ :‬שאי זה לכבודו של מל שישפו לאשפתות את הנותר מסעודתו‬ ‫"לב טהור ברא לי ‪ ...‬ורוח קדש אל תיקח ממני" – בקשתנו היא‪ – ,‬נאלצו להזמי את כל יושבי בתי הסוהר ובתוכ מורדי וחייבי‬ ‫שהטהרה והקדושה‪ ,‬השורות עלינו ביו הכיפורי‪ ,‬תישארנה לכל מיתות שיאכלו מסעודת המל והנמשל‪ :‬וסלחת לעווני – כי רב‬ ‫השנה‪ .‬ורמז לכ מצוי בתורה‪ ,‬בעני הזאת דמ של קרבנות יו הוא‪" .‬כי רב הוא" נאמר על מדת חסדו וסליחתו של הקב"ה שהיא‬ ‫הכיפורי על המזבח‪ .‬נאמר )בחומש ויקרא ט"ז‪ ,‬י"ט(‪" :‬וטיהרו ללא גבול ואי סו! כקב"ה עצמו‪ ,‬ועל כ הבקשה היא כי תסלח ג‬ ‫וקידשו"‪ .‬ופירשו חכמי )בפירוש רש"י ש(‪ :‬וטיהרו – ממה שעבר‪ ,‬לעווני שלי‪ ,‬א כי גדול היא – כדי שיהיה מקו להתפשטות רוב‬ ‫)יסוד העבודה(‬ ‫וקידשו – לעתיד לבוא‪ .‬שהטהרה והקדושה תישארנה ג מכא חסד‪.‬‬ ‫)אמרי אמת( אנחנו ואבותינו – חטאנו‪.‬‬ ‫ולהבא‪.‬‬ ‫לעומת אבותינו הקדושי – אברה‪ ,‬יצחק ויעקב – בוודאי חטאנו‪.‬‬ ‫זכרנו לחיי‪.‬‬ ‫הוא שאנו מחלי את פני קדשו שישלח לנו מוחי טובי במוחנו ולפי זאת יש לפרש את שנאמר בגמרא )ראש השנה ל"ב‪ ,‬ב(‪" :‬אמר‬ ‫ובשכלותינו לעשות כל המצות שצוה עלינו הבורא‪ ,‬לעשות אות רבי אבהו‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪' :‬ריבונו של עול !‬ ‫בלי שו פניה‪ ,‬רק בשכל ז לעבודתו‪ ,‬ביראה אמיתית והאהבה מפני מה אי ישראל אומרי שירה ]הלל[ לפני בראש השנה‬ ‫אמיתית‪ ,‬לו לבדו ולא לזולתו חס ושלו וכו'‪ ,‬וזה פירוש זכרינו וביו הכיפורי?‪ /‬אמר לה‪' :‬אפשר מל יושב על כיסא די וספרי‬ ‫לחיי‪ ,‬שיהיה לנו חיות בכל מצותינו בכל השנה הבא עלינו‪ .‬וא כ חיי וספרי מתי פתוחי לפניו‪ ,‬וישראל אומרי שירה'" ? כלומר‪,‬‬ ‫מחשבותינו באמת‪ ,‬נמצא תיכ! באמרינו זכרינו לחיי‪ ,‬הקדוש ברו בראותנו את ההבדל בי "ספרי החיי" – היינו‪ ,‬מעשיה של‬ ‫הוא מצר! מחשבה טובה למעשה‪ ,‬והרי הוא כמו שעשינו כל מצות האנשי החיי עתה לעומת "ספרי מתי" מעשיה של אבותינו‬ ‫הבורא בשנה הבא בלי שו פניה רק לשמו לבדו ולא לזולתו‪ ,‬וא הקדושי‪ ,‬כיצד לא נירא והיא נאמר שירה ?‬ ‫)חת סופר(‬ ‫כ בוודאי זכיותנו מרובי עד אי חקר ועד אי סו!‪ ,‬ובוודאי אנחנו אשמנו‪ ,‬בגדנו‪.‬‬ ‫יצאנו בדימוס מאתו יתבר וכו'‪ ,‬באומרינו רק זכרנו לחיי מצוה להרבות בווידוי ביו הכיפורי‪ ,‬ואכ‪ ,‬מתוודי אנו ומפרטי‬ ‫במחשבה הנ"ל‪ ,‬נתהוו עליות עולמות לפניו יתבר כאילו עשינו כל את חטאינו בניגוד לראש השנה‪ ,‬שאז אי מתוודי ונזהרי‬ ‫)קדושת לוי( מלהזכיר את החטאיוסיבת הדבר‪ :‬בראש השנה הקב"ה הוא‬ ‫מצותיו של השנה הבא עלינו לטובה בשלימות גדול!‬ ‫מל חפ בחיי‪.‬‬ ‫כי הבורא ב"ה משפיע תמיד לכל העולמות‪ ,‬והבורא ב"ה חפ(‬ ‫שיהיה לו מקבל להשפע שרוצה להשפיע תמיד‪ ,‬כי כביכול יש‬ ‫תענוג להשי"ת מה שמקבלי מאתו השפע‪ ,‬וא אי אנו מקבלי‬ ‫ח"ו השפע מאתו כביכול יש לו צער מזה ונות השפעתו לחיצוני‬ ‫וכו'‪ ,‬וא"כ ראוי לכל בר נש מישראל לומר בלבו הנני מוכ להתפלל‬ ‫בעד חיי ופרנסה בשביל הבורא ב"ה שיהיה לו תענוג מזה שאני‬ ‫מקבל לידי השפע‪ .‬וזהו כוונת הזוהר )תיקו"ז ע"ח( בריש כל שתא‬ ‫ושתא אינו צווחי הב ל חיי הב ל מזונא כו' ככלבי דמצווחי‪,‬‬ ‫דאינ מצווחי אלא לגרמייהו‪ ,‬ולכאורה יתחמ( לבב אנוש בראותו‬ ‫הדברי האלה למה אעפ"כ אנו מבקשי עבור בני חיי ומזונא‪ .‬אבל‬ ‫לפי דברי אלה שכתבנו שיהא כוונת האד בבקשתינו שית לנו‬ ‫כדי שיהי' להקב"ה תענוג מזה‪ ,‬כי השי"ת חפ( בזה‪ ,‬וזה כוונת‬ ‫הזוה"ק הנ"ל צווחי הב ל חיי – כלומר למענינו ת חיי וכ מזונא‪,‬‬ ‫וזהו ככלבי אינו מצווחי לגרמייהו ואינ רשאי‪ ,‬אלא כונתינו יהי'‬ ‫שיהי' להקב"ה תענוג מזה‪ ,‬נמצא לפי דברינו אלה שג המקבל‬ ‫הוא משפיע דהיינו שמשפיע להקב"ה תענוג‪ .‬וזהו שאמר זכרינו‬ ‫לחיי כלומר ת לנו חיי וכו' כי מל חפ( בחיי אתה‪ ,‬ונמצא‬ ‫כשאנו מקבלי מאת אנו משלימי חפצ‪ ,‬לכ כתבנו בספר‬ ‫החיי למענ אלהי חיי‪ ,‬כלומר למענ שיהא ל תענוג מזה‪.‬‬

‫ב‬

‫א'(‪" :‬ורגליה ככ! רגל עגל"( כדי להזכיר חטא העגל‪ .‬לפיכ אנו‬ ‫מבקשי "מסטי בכבל אסור" אסור רגליו‪ ,‬שלא יפשט להזכיר‬ ‫עו העגל‪ .‬כשסחו בפני הרה"ק רבי ישראל מרוז'י זי"ע אמרה זו‬ ‫מהברדיטשובי‪ .‬ענה ואמר‪ :‬מאמר כזה בלתי אפשרי לאמור אלא‬ ‫למי אשר במו עיניו רואה בשמי ממעל שעושי כ‪.‬‬

‫בבחינת מל‪ ,‬ואי אנו מעונייני להזכיר את חטאינו ולבקש עליה‬ ‫מחילה‪ ,‬כי "מל שמחל על כבודו – אי כבודו מחול"‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫ביו הכיפורי מתנהג עימנו ה' במדת הרחמי‪ ,‬בבחינת אב ע‬ ‫בניו‪ .‬ועל כ אנו מתוודי על החטאי ומבקשי מחילה‪ ,‬שכ "אב‬ ‫)אמת ליעקב(‬ ‫שמחל על כבודו – כבודו מחול"‬ ‫ובוח כליות ולב‪ .‬כליות ולב – זוהי הנקודה הפנימית‪ .‬כי גלוי‬ ‫וידוע לפני כיסא כבודו‪ ,‬שאד מישראל – א! שעבר עבירה – אי‬ ‫הפג מגיע עד לנקודה הפנימית‪ ,‬המושרשת בעמקי הלב‪ .‬ומאותה‬ ‫נקודה פנימית בוקעת האנחה שלאחר העבירה‪ .‬ואמרו חז"ל‬ ‫)במסכת יומא כ'‪ ,‬א'(‪ :‬השט בגימטריא – שס"ד‪ ,‬כמני ימות השנה‬ ‫פחות יו אחד‪ ,‬שכל ימות השנה מקטרג השט ואילו ביו‬ ‫הכיפורי אי לו רשות לקטרג‪ .‬ושס"ה ימות השנה שקולי ה‬ ‫כנגד שס"ה הגידי שבאד‪ ,‬ויו הכיפורי הוא הוא השקול נגד‬ ‫הגיד שבפנימיות הלב‪ .‬לפיכ‪ ,‬בכל שס"ד ימות השנה‪ ,‬השקולי‬ ‫כנגד שאר כל הגידי יש לשט רשות להשטי על שפגמו בגידי‬ ‫ונתקלקלו הללו בחטאי‪ .‬ואול‪ ,‬ביו הכיפורי‪ ,‬עת מתגלה‬ ‫פנימיות הלב של האד מישראל‪ ,‬ונוכח הוא כי לש לא הגיע‬ ‫)ישמח ישראל(‬ ‫הפג או אז אי לו רשות לקטרג‪.‬‬

‫ההגוי באהיה אשר אהיה‪.‬‬ ‫היהודי הקדוש מפשיסחא זי"ע פירש את הנאמר בחומש שמות )ג'‪,‬‬ ‫י"ד( – "אהיה אשר אהיה" – באופ זה‪" :‬אהיה" הינו ש של‬ ‫תשובה‪ .‬כי אהיה – בלשו עתיד הוא‪ ,‬כלומר‪ ,‬מהיו והלאה יהיה‬ ‫טוב‪ ,‬וכאשר אומר אד מישראל לה' יתבר‪ :‬אהיה טוב מעתה‬ ‫ולהבא מקבל הקב"ה את תשובתו ומשיבו לו‪" :‬אהיה" מעתה עימ‪.‬‬ ‫הזוכר למזכיריו טובות זכרונות‪ .‬לא נאמר "לזוכריו" כי א‬ ‫"למזכיריו" – לאות שמזכירי לבני ישראל לזכור את הקב"ה‪ .‬ומי‬ ‫ה ? – אלה העומדי בשער‪ ,‬להוכיח ולעורר את בני ישראל‪ .‬ומהו‬ ‫שכר ? – מידה כנגד מידה‪ ,‬הקב"ה זוכר לה זכרונות טובי‪.‬‬ ‫)יכה פאר(‬

‫זהבי מעביר ולבני לובש שעבודת היו בבגדי לב‪.‬‬ ‫לבאר על מה כה גדול לובש ביו כיפורי דוקא בבגדי לב‪ .‬דהנה‬ ‫ידוע מדברי הבעל ש טוב זי"ע ומהמדרש על פסוק )תהלי קכא‪,‬‬ ‫ה( ה' צל וכו'‪ ,‬דהצל עושה כל דבר שהאד עושה‪ ,‬וכ כביכול‬ ‫אצל הש יתבר שמו‪ ,‬דכל מה שאד עושה למטה‪ ,‬מעורר עובדא‬ ‫דלעילא ועושה הקדוש ברו הוא דוגמתו‪ ,‬כשאד עושה צדקה‬ ‫למטה‪ ,‬גור שהש יתבר משפיע ג כ חסד וצדקה‪ .‬ובזה מבי‬ ‫מה שהכה גדול היה לובש ביו הכיפורי בגדי לב )יומא פ"ג‬ ‫מ"ו(‪ ,‬כי המראה לב אי בו גוו כלל )זוה"ק ח"ב טו‪ ,(.‬רק שאחר כ‬ ‫יכול לקבל כל הגווני‪ .‬והנה הש יתבר כביכול אי בו גוו כלל‪,‬‬ ‫כי אי בו לא דמות ולא דיוק‪ ,‬רק אנו עושי בו גוו‪ ,‬כפי מה שאנו‬ ‫עושי למטה כ ממשיכי‪ ,‬ה מדת אדו שהוא מרמז על הגבורה‬ ‫וה חסד המרמז על לב והנה בחינת לב הוא המעלה הגבוה מכל‬ ‫הגווני‪ ,‬ושחור הוא מעלה השפלה מכל‪ .‬ולכ תכלת שהוא נוטה‬ ‫לשחור נקרא תכלת‪ ,‬מלשו תכלה )רש"י שלח טו‪ ,‬לח(‪ ,‬שהוא מורה‬ ‫על חוש‪ ,‬ולב מורה על אור שהוא בהירות‪ ,‬וכ אמרו חכמינו ז"ל‬ ‫)ברכות פ"א מ"ב( משיכיר בי תכלת ללב‪ ,‬ולכ הכה גדול ביו‬ ‫הכיפורי שהיה צרי להמשי גבורה על שונאי ישראל וחסדי‬ ‫ורחמי על זרע ישראל‪ ,‬ולכ היה צרי לדבק את עצמו במקור‬ ‫העליו אשר כולו לב‪ ,‬ומש מש כל מה שרצה ועשה כל הגווני‪,‬‬ ‫לכ לבש "בגדי לב" לעורר לעילא הבחינות לבנוניות‪ ,‬והמשי‬ ‫)קדושת לוי (‬ ‫מש כל הבחינת רחמי וגבורות‪..‬‬

‫אנו מלאי עו ואתה מלא רחמי‪.‬‬ ‫כשהגיע האדמו"ר הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע לחרוז זה‬ ‫הפ פניו כלפי מעלה וכ אמר‪" :‬אנו מלאי עו"‪ ,‬וכי כמה גדלו של‬ ‫לוי יצחק ואפילו הוא מלא עו אבל "ואתה מלא רחמי"‪ ,‬ואתה הרי‬ ‫אי סו! א כ ג הרחמי של שאתה מלא אות אי לה סו!‬ ‫מהו א כ עוונות שלנו לעומת רחמי הרבי‪.‬‬

‫אל תשליכנו לעת זקנה‪.‬‬ ‫מדוע מתפללי על עת הזקנה דוקא‪ ,‬והלא ג בימי הנעורי‬ ‫זקוקי אנו לעזרתו יתבר‪ ,‬שלא ישליכנו‪ ,‬חלילה‪ .‬יש לפרש זאת‬ ‫על פי הנאמר בזהר הקדוש על הפסוק ואברה זק בא בימי‪,‬‬ ‫כלומר שבא אברה ע כל הימי וכל יו העיד על המעשי‬ ‫טובי שעשה בו‪ .‬מאיד מי שהוא חוטא הריהו מאבד ימיו ונשאר‬ ‫בלעדיה ונמצא א"כ לפעמי שאיש זק לא יהיו לו אלא ימי‬ ‫מועטי‪" .‬אל תשליכנו לעת זקנה" – רצה לומר ולואי ולא נבוא‬ ‫)דברי יחזקאל(‬ ‫בזקנותנו רק לעת זקנה‪ ,‬עת בלבד‪ ,‬בלי ימי‪.‬‬

‫בימי הה ובעת ההוא נאו ה' יבוקש את עו ישראל ואיננו‬ ‫וגו' כי אסלח לאשר אשאיר‪ .‬יש להבי‪ :‬מאחר שיסלחו לישראל‬ ‫כל עונותיה למה יבוקשו העוונות ? והתשובה היא כי‪ :‬השב‬ ‫מאהבה זדונות נעשו לו זכיות )יומא פ"ו ב'(‪ ,‬וא כ יקבלו ישראל‬ ‫שכר ג על זדונותיה‪ .‬לפיכ יבוקש אחרי העוונות שלשעבר כדי‬ ‫להרבות שכר של ישראל‪ .‬זהו‪" :‬יבוקש את עו ישראל" בשביל‬ ‫להרבות שכר דוקא משו "ואיננו" – שיהפכו לזכיות‪ .‬ולכ אומרי‬ ‫מעביר ראשו ראשו ולא נאמר "מכלה" את החטאי דאולי יעשה‬ ‫)הבעל ש טוב הקדוש זי"ע(‬ ‫תשובה מאהבה ויעשו זדונותיו לזכיות‪.‬‬

‫ונכנס לקודש הקדשי וגו' חפ כל הקטורת‪.‬‬ ‫פע אחת בשנה‪ ,‬ביו הכיפורי‪ ,‬נכנס הכה הגדול אל תו בית‬ ‫קודש הקדשי‪ .‬ומה היתה עבודתו הראשונה‪ ,‬עוד קוד לקבלת ד‬ ‫הפר וזריקתו ? – הקטרת הקטורת‪ .‬ואמרו חכמי )במסכת יומא ד!‬ ‫מ"ד(‪ ,‬שהקטורת היתה מכפרת על חטאי הלשו – "יבוא דבר‬ ‫שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי"‪ .‬ובכ יש ללמדנו מה גודל‬ ‫הקלקול שמסוגלת לגרו הלשו – קלקול שכדי לתקנו יש צור‬ ‫בכה הגדול‪ ,‬האיש המקודש מכל כלל ישראל‪ ,‬שיכנס לפני ולפני‪,‬‬ ‫אל תו קודש הקדשי! באותה פע אחת ויחידה‪ ,‬שהותר לכה‬ ‫הגדול להיכנס לפני ולפני‪ ,‬הותר לו הדבר רק בענ הקטורת‪ ,‬על‬ ‫מנת לכפר על חטא לשו הרע‪ .‬א אילו היה נכנס בלא זה – חייב‬ ‫היה מיתה‪ .‬ולא זו בלבד‪ :‬רק לאחר הקטרת הקטורת היהת הזאת‬ ‫הד‪ .‬משמע‪ ,‬שעוו לשו הרע מעכב את כפרת ישראל‪ ,‬כפי‬ ‫שנעשתה בעבודת הכה הגדול ביו הכיפורי‪ .‬ומכא – יש לימוד‬ ‫חשוב לכלל ישראל‪ :‬כאשר מתכוו אד לתק את מעשיו ולחזור‬ ‫בתשובה‪ ,‬ראשית לכל – עליו לדאוג לתיקו חטא הלשו‪ ,‬ואז‪,‬‬ ‫כשתיק חטאי לשו הרע‪ ,‬תתקבל תשובתו – כפי שתחילה לכל‬ ‫עבודתו הקטיר הכה הגדול את הקטורת‪ ,‬לכפר לע על חטאי‬ ‫הלשו‪ ,‬ורק לאחר מכ פנה ליתר עבודות היו הקדוש‪.‬‬

‫וכ פירש בעל ה"חת סופר" זי"ע את הכתוב בתהלי ק"ג‬ ‫י"ב‪-‬י"ד‪" :‬כרחק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו‪ ,‬כרח‬ ‫אב על בני ריח ה' על יראיו‪ .‬כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר‬ ‫אנחנו" – השב מיראה וזדונותיו נהפכי לשוגג‪ ,‬מוטב לו לזה‬ ‫שימחו כליל חטאיו ויושלכו במצולות י‪ .‬כי א! שיכול עדיי לשוב‬ ‫מאהבה ואז ייהפכו זדונותיו לזכויות – מכל מקו מני לו לאד‬ ‫שיזכה לשוב מאהבה ? לפיכ הרינו מתפללי על מחיית החטא‬ ‫כליל‪ :‬ותשלי במצולות י כל חטאתינו‪ .‬א הקב"ה‪ ,‬יודע יצר‬ ‫הטוב של בניו‪ ,‬הוא "היודע יצרנו" וזוכר "כי עפר אנחנו" – שעמו‬ ‫ישראל ממעטי עצמ כעפר‪ ,‬ומזלזלי בכוח – יודע כי ג אלה‬ ‫השבי מיראה‪ ,‬א רק נסתלק מה היצה"ר‪ ,‬עתידי עוד לשוב‬ ‫מאהבה‪ ,‬ועוונותיה יוכלו אז ליהפ לזכויות‪ ,‬על כ אי הוא‬ ‫משלי העוונות למצולה‪ ,‬אלא – בינתיי – עד לתשובה מאהבה‬ ‫מרחיק אות ממנו "כרחוק מזרח ממערב"‪ .‬שהרי הוא ריח על‬ ‫"יראיו" – על החוזרי מיראה‪ ,‬ומצפה לתשובת מאהבה‪.‬‬

‫)חפ( חיי(‬

‫הס קטיגור וקח סניגור מקומו‪,‬‬

‫מסטי בכבל אסור‪.‬‬

‫כתיב "א יש עליו מלא מלי( אחד מני אל!" על פסוק זה אמרו‬ ‫חכמי )שבת ל"ב א'(‪ :‬אפילו תשע מאות תשעי ותשעה מלמדי‬ ‫עליו חובה ואחד מלמד זכות ‪ -‬ניצול‪ .‬ורמז יש לדבר‪ :‬סנגור‬ ‫בגימטריא – ‪ ,319‬ואילו קטגור בגימטריא – ‪ .318‬ללמד‪ ,‬שא יש‬ ‫רק אחד יותר מקטגור נהפ כולו לסנגור‪.‬‬ ‫)זכרו פנחס(‬

‫במסכת יומא )ד! כ' א'( אמרו שביו הכפורי אי רשות לשט‬ ‫להסטי‪ .‬א כ למה לנו להתפלל ביו זה "מסטי בכבל אסור"‪.‬‬ ‫ועוד תמוה‪ ,‬השט כל כחו בפיו‪ ,‬בקטרוגו – היה לנו לבקש על‬ ‫סתימת פיו ומהי כוונת בקשתינו לאסרו בכבל‪.‬‬ ‫תיר זאת הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע‪ .‬בראות השט כי‬ ‫ניטלה הרשות ממנו הכפורי להסטי בפיו‪ ,‬פושט את רגל‪ ,‬הנדמה וכ היה אומר אנא הש‪.‬‬ ‫ככ! רגל עגל )השט נמנה בי המלאכי שעליה נאמר )ביחזקאל בגמרא יומא כ' ב' כתוב בלשו זה‪" :‬וכבר אמר אנא הש ונשמע‬ ‫(‬

‫ג‬

‫קולו ביריחו"‪ .‬ואמר הרה"ק הרבי ר' אלימל מליז'ענסק זי"ע‪ :‬לשו הזכיות‪ ,‬כי על ידי שמתוודה‪ ,‬ה' יתבר מרח עליו‪ ,‬ורמז "ודוי" גימ'‬ ‫זה לרמז בא‪ ,‬על ריבוי תחנוני ותפלות שיש להאד להתפלל‪ ,‬וכ הוי"ה – רחמי‪ ,‬שה' יתבר מרח עליו‪ ,‬כי על ידי שמתחרט ואומר‬ ‫)החיד"א(‬ ‫‪.‬‬ ‫רמוזו "וכבר אמרו"‪ ,‬כבר – לשו כביר – על האד להעתיר בכל לב "וי" אז מיחד ד"ו קודשא ברי הוא ושכינתיה‬ ‫זמ רב וימי כבירי ולהתחנ "אנא הש"‪ ,‬עד "שישמע קולו" יקשור לשו זהורית‪.‬‬ ‫ותתקבל תפלתו‪.‬‬ ‫)מאור ושמש( קשירת לשו הזהורית רומזת על ביטול כוח לשו הרע של השט‪,‬‬ ‫כשהיו שומעי את ש המפורש 'יוצא' מפי כה גדול‪.‬‬ ‫שאי לו רשות להסטי ביו הכיפורי )על פי יומא כ'‪ ,‬ב'(‪ .‬כ‬ ‫כתיב בכל מקו אשר אזכיר את שמי אבא אלי וברכתי )שמות מהווה קשירת לשו הזהורית תיקו לעוו לשו הרע שבקרב בני‬ ‫כ‪ ,‬כא(‪" .‬אמר 'אזכיר' ולא תזכיר‪ .‬הרצו אצלי‪ ,‬כי השי"ת הוא ישראל‪ .‬ואמרו חז"ל )במסכת יומא מ"א‪ ,‬ב'(‪ ,‬שכאשר זכו ישראל –‬ ‫המזכיר את ה' ולא הכה‪ .‬כי אע"פ שהכה היה מזכיר את ה' הלבינה לשו הזהורית‪ ,‬והיה זה אות שזכו לתיקו ולכפרה על עוו‬ ‫במקדש‪ ,‬הש היה מזכיר ומוריד שפע האותיות ונותנ בפיו של לשו הרע‪.‬‬ ‫)נוע מגדי(‬ ‫כה גדול‪ ,‬ואז היה הכה גדול גומר ומזכיר‪ ,‬ולא באופ אחר‪ .‬וזהו אחת למעלה ושבע למטה‪.‬‬ ‫שאמרו בירושלמי )סוטה פ"ז ה"ב(‪ :‬מאי 'בקול ר' )דברי כז‪ ,‬יד( נראה לרמז בזה דהרי אמרו חז"ל )סוכה נב‪ (.‬דלהיצה"ר יש שבעה‬ ‫– בקולו של ר‪ ,‬מלמד שהיה הקב"ה משת! שמו ע הכהני )ש שמות רע‪ ,‬אב‪ ,‬ברזל‪ ,‬מכשול‪ ,‬צפוני וכו' דהיינו שבא לפתות את‬ ‫איתא‪" :‬מלמד ששית! הקב"ה קולו עמה"(‪ ,‬כלומר שהיה משי האד בכל מיני התחכמיות וערמימיות דא הוא רואה שלא יצליח‬ ‫הדברי בפיה‪ ,‬כעני מה שנאמר במשה 'והאלקי יעננו בקול' בדר זו מנסה בדר אחרת וכ הלאה‪ ,‬והרי ידוע דמס' "שבע" בא‬ ‫)שמות יט‪ ,‬יט( ונות הקול בפיו‪ .‬וזה תמצא מפורש בתפלת יוה"כ לסמל דאיכא הרבה כד"כ בשבעה דרכי ינוסו מלפני וגו'‪ ,‬משא"כ‬ ‫שאמר‪' :‬והכהני והע כשהיו שומעי את ש 'המפורש יוצא מפי להידבק בהשי"ת וללכת בדרכיו איכא רק אופ אחד על ידי לימוד‬ ‫כה גדול'‪ ,‬לא אמר 'מוצא' אלא 'יוצא'‪ ,‬כאילו הוא מעצמו יצא בלי התורה ולקיי מצוותיו דהיינו תורת אמת וזהו בא ללמד זכות‬ ‫מוצא‪ .‬ויותר ברור באומרו‪' :‬א! הוא היה מתכוי לגמור את הש הכה"ג כשמזה את ד הפר ואת ד השעיר‪" ,‬כי הד הוא הנפש"‬ ‫כנגד המברכי'‪ ,‬לא אמר 'להזכיר' או 'לומר את הש'‪ ,‬אלא כי "אחת למעלה" דהיינו להידבק להשי"ת יש רק דר אחד‪ ,‬אבל‬ ‫'לגמור'‪ ,‬כי ה' היה משי הדברי בפיו‪ ,‬והוא היה גומר‪ ,‬כי השפע "שבע למטה" שלא להיגרר לעצת היצה"ר‪ ,‬שבא בשבעה דרכי‪.‬‬ ‫)הגה"ק החת סופר זי"ע(‬ ‫היה נשפע מהש בפיו של כה"ג בהזכירו את הש‪ ,‬וכשהכה רואה‬ ‫את הדברי בפיו היה גומר להוציא את ה'‪ ...‬וכ מצאתי בזוהר והכהני והע כשהיו שומעי את הש הגדול והנורא יוצא‬ ‫בפרשת אחרי מות‪ ,‬כי הש היה מסדר הש בפיו של כה"ג ביו מפי כה גדול‪ ,‬היו כורעי ומשתחוי ואומרי‪" :‬ברו ש‬ ‫הכיפורי‪ ,‬יעויי ש‪ .‬וזהו כפתור ופרח"‬ ‫‪).‬צרור המור( כבוד מלכותו לעול ועד"‪ .‬סדר עבודת יוהכ"פ‪ .‬מה טע לאמירה‬ ‫יעזוב רשע דרכו ואיש או מחשבותיו וישוב וגו'‪.‬‬ ‫זו דוקא "ברו ש כבוד מלכותו"‪ .‬אלא‪ ,‬בשעה שהיו ישראל‬ ‫שאל הרה"ק רבי בוני מפרשיסחא זי"ע‪ :‬וכי דר יש לו לרשע שומעי את האופ שבו היה מבטא הכה הגדול את הש הגדול‬ ‫שעליו לעזבו‪ ,‬הרי הוא הול בדר לא דר ? הוא מותיב והוא והנורא‪ ,‬נוכחו לדעת בליב שכל הברכות והשמות שהוציאו מפיה‬ ‫מפרק‪ :‬אמנ‪ ,‬יש לו לרשע ג דר ה'‪ ,‬כי מיד אחר שעבר עבירה עד כה‪ ,‬לא נאמרו כראוי‪ ,‬והיו בבחינת "ברכה לבטלה"‪ .‬על כ אמרו‬ ‫)חיי נפתלי(‬ ‫הוא מכיר בחטאו ולבו נשבר בקרבו ובמחשבתו הוא מתחרט על עליה "ברו ש כבוד מלכותו לעול ועד"‬ ‫כ‪ .‬ועל זה אמר הנביא‪ ,‬יעזוב רשע דרכו‪ ,‬ואיש או מחשבותיו הללו אנקת מסלדי תעלה לפני כסא כבוד‪.‬‬ ‫– כי מה בצע בשברו לב ובחרטה א הוא ש אל קיאו‪ .‬אלא פירש הפיוט‪" :‬אנקת מסלדי"‪ ,‬אותה הזעקה בתורה ובתפילה אשר‬ ‫שישוב )באמת( אל ה' – ואז ירחמהו‪.‬‬ ‫"מסלדי"‪ ,‬מלשו יד סולדת‪ ,‬פירוש שהוא בהתלהבות‪ ,‬זהו "תעלה‬ ‫מה שאסרו נעילת הסנדל ביו הכפורי‪.‬‬ ‫)פני מאירי(‬ ‫לפני כסא כבוד"‪.‬‬ ‫משו שביו הכפורי שישראל עושי תשובה שלימה כל דרוש קוד נעילה‪.‬‬ ‫העולמות מתעלי‪ ,‬וג האדמה שאנחנו עליה נתעלית ונקראת כתיב כי ביו הזה יכפר עליכ מכל חטאתיכ לפני ד' תטהרו‬ ‫אדמת קודש‪ ,‬ועל כ אסור ליל עליה בנעל‪ ,‬כמו שכתוב )שמות ג( )ויקרא טז‪ ,‬ל( וי"ל על פי משל משר העיר שקבע דירתו מעבר לי‪,‬‬ ‫"של נעלי מעל רגלי כי המקו אשר אתה עומד עליה אדמת והשכיר את העיר לאיזה אד‪ .‬והנה זה שהעיר היא שלו‪ ,‬חס על‬ ‫קודש"‬ ‫)הרה"ק רמ"מ מרימנוב זי"ע( העיר ועל יושביה‪ ,‬שלא יכביד עליה עולו בגופ ובממונ‪ ,‬שלא‬ ‫והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיה לכל ישחית את נחלתו‪ ,‬מה שאי כ זה השוכר שיודע שלא יהיה לא‬ ‫חטאת‪ ,‬ונת אות על ראש השעיר בערב יו הכפורי היו הנחלה לנצח‪ ,‬מצור! לזה א הוא רשע וצורר‪ ,‬מכביד עליה‬ ‫מעבירי לפניו פרי ואילי וכבשי כדי שיהא מכיר ורגיל בממונ וגופ והנה נשמע למרחוק‪ ,‬שהמושל דעתו לבוא לעירו‬ ‫בעבודה )יומא פ"א מ"ג( תמוה‪ ,‬וכי הכה הגדול לא היה רגיל דיו באיזה יו‪ ,‬והנה כשמע נתייעצו בני המדינה שיבואו אליו בבכי‬ ‫בעבודה‪ ,‬ועוד‪ ,‬כלו בראיית הפרי והאילי כבר יהי' מורגל ובתחנוני לומר לו אל תשחת נחלת ואל תניחהו ביד זה הצורר‪,‬‬ ‫בעבודה ? אלא לרמז בא הדבר‪ :‬פ יתמלא לבו גאוה ותזוח דעתו רק משול אתה עלינו‪ .‬והנה זה השוכר מבי זאת‪ ,‬והתחכ לבלבל‬ ‫עליו על שזכה להיות האד היחידי שנכנס לפניו לפני לקודש את כל אחד באיזה שירות באותו יו‪ ,‬באופ שיצא היו ולא יספיקו‬ ‫פנימה – לכ מראי לו את הפרי והאילי שג ה זוכי להכנס לבוא אליו‪ ,‬ואזי ישכור מחדש‪ ,‬ויסע השר לדרכו‪ ,‬ואחר כ יעשה‬ ‫)ישמח ישראל( בה מה שלבו חפ(‪ .‬וכ עשה‪ ,‬וה לא שמו אל לב‪ ,‬ואמרו ה עוד‬ ‫לקודש הקדשי ואי יחוסו גדול מה‪.‬‬ ‫היו גדול‪ ,‬עד כי נטו צללי ערב והועמדו הסוסי בצבי בפרדי‬ ‫כחוט השני שפתותי‬ ‫זה לשו של זהורית‪" ,‬ומדבר נאוה"‪ ,‬זה שעיר המשתלח‪ ,‬אמרו כרכרי ליסע השר לדרכו‪ .‬והנה כאשר ראו זאת הוחשכו עיניה‬ ‫ישראל לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו של עול‪ ,‬אי לנו לשו זהורית ושעיר מראות‪ ,‬ונתייעצו שיפלו כול לפני הרכב ולא יניחו אותו ליסע‪,‬‬ ‫המשתלח אמר לה "כחוט השני שפתותי"‪ ,‬רחישת פי חביבה ויצעקו כול אדונינו המל להוי ידוע ל מה זה עושה לנו וביד מי‬ ‫עלי כחוט השני של זהורית‪ ,‬ר' אבהו אמר עלה "ונשלמה פרי מסרת אותנו‪ ,‬עד כא המשל‪.‬‬ ‫והנמשל מוב כי יעקב חבל נחלתו )דברי לב‪ ,‬ט( ומרוב חטאותינו‬ ‫שפתינו"‪ ,‬מה נשל תחת פרי ותחת שעיר המשתלח – שפתינו‪.‬‬ ‫)שיר השירי רבה פרשה ד'‪ ,‬ו'( נאמר )הושע ה‪ ,‬טו( אלכה ואשובה אל מקומי‪ .‬תחת שלש רגזה‬ ‫למשפטי עמדו היו כי הכל עבדי‪.‬‬ ‫האר( תחת עבד כי ימלו וגו' )משלי ל‪ ,‬כא(‪ ,‬והנה השט מקפח‬ ‫סנגור של ישראל הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע היה פרנסתינו ואויב ואורב לנו בגופינו ונפשינו כאמר )בבא בתרא טז(‬ ‫ממלי( טוב ואמר ע ישראל תובע "כביכול" את הקב"ה לדי תורה‪ ,‬הוא שט וכו'‪ .‬והנה בעשרת ימי תשובה נאמר )ישעיהו נה‪ ,‬ו( דרשו‬ ‫וטענת הוא "כי הכל עבדי" שכל הצרות באי עליה כי עבדי ד' בהמצאו אימת מצוי וכו' )עיי בר"ה יח‪ (.‬והשר בא לעירו‪ .‬והנה אז‬ ‫ה – שה שומרי מצוות ד'‪ ,‬ועל שה קרויי יהודי‪ ,‬וא כ מבלבל השט את כל אד‪ ,‬והנה כעת כבר פנה היו והשר רוצה‬ ‫וודאי חייב אתה "כביכול" להיטיב לה ולחתו גזר דינ לטובה‪.‬‬ ‫ליסע ורוצי לנעול השער‪ ,‬והנה א ח"ו ישכור מחדש‪ ,‬מה יהיה‬ ‫עוונותיו נעשי לו כזכויות‪.‬‬ ‫אחריתינו ומי יודע מה יעשה בנו‪ .‬על כ נפיל תחינתינו לפניו יתבר‬ ‫עיקר הוידוי הוא שיאמר בכל לבו חטאתי עויתי פשעתי‪ ,‬ואז לומר אל תשחת עמ ונחלת‪ ,‬ואל תמסור אותנו‪ ,‬רק משול אתה‬ ‫העוונות נעשי לו כזכיות‪ ,‬ועל פי זה הפירש )רב חיד"א( פסוק עלינו כאמור ותמלו אתה וכו'‪ .‬וזה שאמר הפסוק מכל חטאתיכ‬ ‫)תהלי מה‪ ,‬ח( "אהבת צדק ותשנא רשע" וכו'‪ ,‬אז "מר ואהלו כל לפני ד' תטהרו‪ ,‬היינו בשעה שאת עומדי לפני ד' תוכלו להיטהר‪,‬‬ ‫בגדותי"‪ .‬רוצה לומר מה שבגד בה' יתבר יהיו מור ואהלות כמו אבל לא אחר שננעל השער‪ .‬על כ אחינו בני ישראל‪ ,‬כעת היא‬

‫ד‬

‫תושבי אותו הכפר‪ ,‬בכעסו כי גדול הטיל עליה עונש‪ ,‬והאיש‬ ‫אשר בביתו מצאה המלכות מחסה – ואשר ממנו שולחה בטר‬ ‫האיר היו – קיבל עונש כפול ! וכ אמר המל בהענישו את‬ ‫אנשי הכפר‪' :‬לה‪ ,‬אשר לא השכילו להבי את חשיבות המלכה‬ ‫ואת חובת כלפיה – מגיע עונש על כ‪ .‬ואול‪ ,‬האיש שבצל‬ ‫קורתו חסתה המלכה – הוא הרי כ ידע וכ הכיר את גדולת‬ ‫המלכה ואת החיוב לכבדה‪ ,‬הוא הרי כ טרח ויגע לקבל אותה‬ ‫בכבוד מלכי – אבל‪ ,‬הוא לא הצליח למשול ברוחו להמתי עוד‬ ‫מחצית השעה עד שתצא המלכה‪ ,‬מעצמה‪ ,‬מביתו‪ .‬ומכיוו שלא‬ ‫השכיל להמתי לכ וא! ללוותה כראוי‪ ,‬קלקל הוא – בכ ששילח‬ ‫אותה מביתו – את כל הפעולה הנאותה שעשה קוד לכ‪ ,‬ועל כ‬ ‫ראוי הוא לעונש כפול"!!"בדומה לכ נוהגי אנו ביו הכיפורי‪,‬‬ ‫היו הקדוש מכל ימות השנה – יו תמי אנו צמי‪ ,‬ומתפללי‪,‬‬ ‫ומתוודי‪ ,‬ומתחנני – אבל‪ ,‬כאשר מגיע זמנה של תפילת נעילה‪,‬‬ ‫או אז דומה שכל זמננו נעל ואיננו‪ ,‬נחפזי אנו לסיי התפילה‪,‬‬ ‫ממהרי ונחפזי‪ ,‬ובלבד שנוכל כבר לשוב לבתינו‪ ,‬ממש כאותו‬ ‫תינוק הבורח מבית הספר‪ ."...‬וממילא צרי להתפלל לאט‬ ‫ובמתינות וא! איש לא ירצה לגרש את המלכה מביתו‪.‬‬

‫החתימה‪ ,‬והנה מי שנכתב לטוב יבקש שיגמור החתימה בעדו‬ ‫לטובה‪ ,‬וזה שנכתב ונגזר דינו ח"ו לרע ומי יודע הא כעת היא‬ ‫ביכולת להחזיר הדבר‪ .‬וכמו שפירש הרה"ק רבי שמעלקא‬ ‫מניקלשבורג זי"ע‪ ,‬תפלה לעני כי יעטו! )תהלי קב‪ ,‬א(‪ ,‬מלשו‬ ‫ובהעטי! הצא‪ ,‬העטופי ללב )בראשית ל‪ ,‬מב( היינו שכל התפילה‬ ‫הוא מה שהענ"י ורוכב על החמור הוא משיח צדקינו יעטו! יאחר‬ ‫מועדו וזמנו לבוא‪ .‬ואני מצאתי רמז לדבריו‪ ,‬כי בתפילת נעילה ראוי‬ ‫להיות דייקא על איחור ביאת העני הזה‪ ,‬כי נעילה אותיות להעני‪,‬‬ ‫והב‪ .‬לזאת אחינו בני ישראל אל תתעצלו ואל תמעיטו בבכי‬ ‫ותפילה ווידוי ותשובה‪ ,‬כי א לא עכשיו אימתי‪ ,‬וכשנשוב מובטחי‬ ‫אנחנו כי נות יד לפושעי ולא יחפו( בהשחתת עול‪ ,‬ירח עלינו‬ ‫)ישמח משה(‬ ‫ויבוא לציו גואל במהרה בימינו אכי"ר‪.‬‬

‫פתח לנו שער בשעת נעילת שער‪.‬‬ ‫"עכשיו‪ ,‬בעת נעילת שער‪ ,‬אי זה הזמ למהר"‪ ,‬משל בעני זה‪) .‬על‬ ‫פי ספר "ערבי נחל"(‪" .‬מעשה במלכה שיצאה לדר‪ ,‬אל מקו‬ ‫כלשהו‪ ,‬בלווית אנשי פמלייתה‪ .‬עוד בדר‪ ,‬והנה התחוללה סערה‬ ‫נושאת בכנפיה פתיתי שלג כבדי‪ .‬הרוח הסוערת הכתה בנוסעי‪,‬‬ ‫והכפור הנורא צבט אות מכל עבר‪ .‬בי כ ובי כ ירד היו‪,‬‬ ‫והמלכה ומלוויה מצאו עצמ נוסעי בדר מושלגת‪ ,‬בקור מאיי‬ ‫ובחשיכה כבידה מבלי למצוא לעצמ מחסה ומקלט‪.‬השעות‬ ‫חלפו‪ ,‬הדר הקשה התמשכה עוד ועוד‪ ,‬השלג גבר‪ ,‬הרוח טלטלה‬ ‫את מרכבת המלכה – ולפתע נגלו לעיני הנוסעי אורות בודדי‪,‬‬ ‫מנצנצי באופק‪ .‬עד מהרה הגיעה המרכבה לפאתי כפר‪' .‬גש מיד‬ ‫אל תושבי הכפר‪ ,‬ובקש מה שיאכסנו אותי באחד הבתי עד‬ ‫הבוקר' ! ציוותה המלכה על אחד ממלוויה‪ .‬האיש פנה לדרכו‪ .‬הוא‬ ‫בוסס רגליו בי מצבורי השלג והשלולית‪ ,‬עבר מבית לבית – א‬ ‫איש מדרי הכפר לא ניאות לתת מחסה למלכה‪ .‬בכל בית נשמעו‬ ‫תרוצי ואמתלאות שוני ומשוני‪ ,‬על כ שאי אפשרות לארח‬ ‫את המלכה‪ .‬לבסו‪ ,%‬כשכמעט נואש מלמלא שליחותו‪ ,‬הגיע‬ ‫השליח אל בית בשולי הכפר והתדפק על דלתו‪ .‬בטוח היה כי ג‬ ‫בבית זה ישיבו פניו ריק‪ ,‬ומה הופתע לשמוע‪ ,‬כי דרי הבית‬ ‫מסכימי לארח את המלכה עד מהרה הובאה המלכה למקו‪,‬‬ ‫דיירי הבית פינו בעבורה חדר מיוחד‪ ,‬מוסק ונקי והכניסוה אליו‬ ‫בכבוד רב‪ ,‬כראוי למלכה‪ .‬סו! סו! יכלה המלכה להתחמ מעט‬ ‫ולפוש קמעה‪ ,‬וליבה עלה על גדותיו מהכרת הטובה שרחשה‬ ‫למארחיה‪-‬מיטיבה‪ .‬ואול‪ ,‬כמחצית השעה בטר האיר היו נכונה‬ ‫למלכה אכזבה קשה‪ .‬בעל הבית הקיש על דלת חדרה ודרש בכל‬ ‫תוק! כי תעזוב מיד את ביתו ! 'ואול עדיי חשו בחו(‪ ,‬היו לא‬ ‫האיר עוד'‪ ,‬אמרה המלכה‪' ,‬חוס עלי והרשה לי להישאר עוד מעט‬ ‫– עוד מחצית השעה לפחות בבית‪ ,‬ואחר אצא לדר' ! כ‬ ‫בקשה המלכה‪ ,‬א בעל הבית אט אוזניו משמוע‪ .‬הוא דורש‬ ‫במפגיע‪ ,‬שהמלכה תעזוב את המקו מיד – ואי כל מקו‬ ‫להפצרות ולשכנועי !‬ ‫בלית ברירה יצאה המלכה מהבית‪ ,‬אל העול החשו והצונ‬ ‫שקיד את פניה בחו(‪ ,‬והיא ומלוויה המשיכו בדרכ‪ .‬לא אר‬ ‫זמ‪ ,‬והמלכה שבה ממסעה אל הארמו‪ .‬היא ספרה לכל מקורביה‬ ‫על אשר אירע לה בדר‪ ,‬ועל אשר התרחש בכפר בו מצאה מחסה‬ ‫לשעות ספורות בלבד‪ .‬שמע המל את דבריה וכעס עד מאוד על‬

‫)הרה"ק רבי ישראל מסטאלי זי"ע(‬

‫מוצאי יו הכיפורי‪.‬‬ ‫אמרו חכמי במדרש )הובא בתוספות יומא פ"ז‪ ,‬ב'‪ ,‬ד"ה "והאמר"(‪,‬‬ ‫שבמוצאי יו הכיפורי יוצאת בת קול ואומרת‪" :‬ל אכול בשמחה‬ ‫לחמ‪ ...‬כי כבר רצה האלהי את מעשי"‪ .‬ושואלי‪ :‬לש מה יש‬ ‫צור לש כ בבת קול? הגה"צ מבריסק זצ"ל‪ ,‬שנשאל על כ‪,‬‬ ‫השיב‪ :‬לולא בת קול‪ ,‬מי הוא האיש‪ ,‬אשר מסוגל ליל ולאכול‬ ‫במוצאי יו הכיפורי‪ ,‬אחרי עבודת הקודש ביו קדוש זה?‪ ...‬לש‬ ‫כ יש צור בבת קול !‬ ‫ל אכול בשמחה לחמ וגו' כי כבר רצה האלוקי וגו'‪.‬‬ ‫אחר יו הכיפורי ימי שמחה דכתיב ל אכול בשמחה לחמ‬ ‫כו' כי כבר רצה האלקי כו'‪ .‬מאי לשו כבר‪ .‬א באמת בני‬ ‫ישראל עיקר בקשת מחילה וסליחה כדי שיוכלו לעבוד השי"ת‬ ‫בלב טהור כמו שכתוב כי עמ הסליחה למע תורא‪ ,‬ולכ אחר‬ ‫יו הכיפורי שנתכפרו העונות ונטהרו נפשות בנ"י‪ ,‬יש לקחת‬ ‫עצמו לעבודת השי"ת בשמחה‪ .‬לחמ יינ הוא תורה ומצות‪ .‬ועל‬ ‫ידי שעובדי אחר כ בשמחה הוא סימ שבקשת הסליחה היה‬ ‫לש שמי‪ .‬והקב"ה שרואה עתידות מצר! עבודת האד אחר‬ ‫הכפרה לכפר לו בזכות זה‪ ,‬וזהו כי כבר רצה שזו עבודה‬ ‫)שפת אמת(‬ ‫בשמחה כבר נתקבל לפניו יתבר‪.‬‬

‫כבר רצה האלהי את מעשי‪.‬‬ ‫דבריה של בת הקול‪ ,‬אשר באה להזכיר כי יש להתכונ לעבודת‬ ‫הקודש של חג הסוכות‪ :‬נפסק ב"שולח ערו" )סימ תרכ"ד(‪,‬‬ ‫שהמדקדקי במצוות מתחילי בהקמת הסוכה במוצאי יו‬ ‫הכיפורי‪ .‬וידוע‪ ,‬בש צדיקי‪ ,‬שעבודת הימי הנוראי היא‬ ‫במחשבה ובדיבור‪ ,‬ואילו עבודת חג הסוכות במעשה היא‪ :‬הקמת‬ ‫סוכה‪ ,‬נענוע ארבעת המיני‪ .‬לפיכ אומרת בת הקול‪" :‬כי כבר‬ ‫רצה אלהי את מעשי" עכשיו‪ ,‬לאחר שנשל שלב העבודה‬ ‫במחשבה ובדיבור‪ ,‬הגיעה השעה שרצו הבורא יתבר הוא‬ ‫)תפארת בני‬ ‫"במעשי בעשיית הסוכה ובארבעת המיני‪.‬‬

‫מדברי רבותה"ק מבעלזא‬ ‫אלקיכ"‪'" :‬ותקעת בחצוצרות'‪ ,‬הרי שופרות‪' ,‬והיו לכ לזכרו'‪ ,‬זה‬ ‫זכרונות‪' ,‬אני ה' אלהיכ'‪ ,‬זה מלכיות‪ ,‬א כ מה ראו חכמי לומר‬ ‫מלכיות תחלה ואחר כ זכרונות ושופרות‪ ,‬אלא המליכהו עלי‬ ‫תחלה‪ ,‬ואחר כ בקש רחמי מלפניו‪ ,‬כדי שתזכר ל"‪ ,‬והיינו שעל‬ ‫ידי שממליכי את הבורא כל עולמי – מלכיות‪ ,‬נזכרי לפניו –‬ ‫זכרונות‪ ,‬ועני הזכרו הוא כאמר ז"ל‪" :‬שיעלה זכרונכ לפני‬ ‫לטובה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיושפעו לנו ישועות וברכות‪ ,‬וכדאיתא בספרי על‬ ‫הפסוק "והרעת בחצצרת ונזכרת לפני ה' אלקיכ ונושעת‬ ‫מאיביכ"‪" :‬ונזכרת ונושעת‪ ,‬כל זמ שנזכרי ישראל‪ ,‬אי נזכרי‬ ‫אלא לתשועות"‪.‬וזוהי ג עיקר העבודה ביו הקדוש‪ ,‬לקבל עלינו‬ ‫עול מלכות שמי ויחוד הבורא ית'‪ ,‬ועל ידי זה זוכי למחילה‬ ‫סליחה וכפרה‪ ,‬וזה שאמרו רז"ל על הפסוק "ויהי ערב ויהי בקר יו‬ ‫אחד"‪' " :‬ויהי ערב'‪ ,‬אלו מעשיה של רשעי‪' ,‬ויהי בקר'‪ ,‬אלו‬ ‫מעשיה של צדיקי‪' ,‬יו אחד' שנת לה הקב"ה יו אחד‪ ,‬ואיזה‬ ‫זה יו הכפורי"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הקב"ה נת לנו את יו הכפורי שנקרא‪:‬‬ ‫"יו אחד"‪ ,‬לפי שעיקר עבודת בני ישראל ביו זה היא קבלת עול‬

‫במה אקד ואכ‪ %‬פני לא יקח שוחד‪ ,‬ובידי אי מעש ועל זאת‬ ‫לבי יפחד‪ ,‬אבל עתה בזכרי מלכות ש המיוחד‪ ,‬ועל זאת אני‬ ‫בוטח באומרי ה' אחד‪ ,‬ומושכי כול יחד מזה אחד ומזה‪,‬‬ ‫מחר יהיה האות הזה‪ .‬ויש לפרש‪ ,‬דהנה תכלית העבודה של הימי‬ ‫הנוראי היא‪ ,‬לקבל על עצמו עול מלכות שמי‪ ,‬ולהמלי את‬ ‫הבורא כל עולמי יתבר שמו על כל העול כולו‪ ,‬ולכ נתק לומר‬ ‫בתפלות ימי הנוראי‪" :‬המל הקדוש" ו"המל המשפט" וזהו יסוד‬ ‫ושורש התשובה‪ ,‬כדכתיב "שובה ישראל עד ה' אלקי"‪ ,‬כלומר‪ ,‬עני‬ ‫התשובה הוא שיהיה "ה' אלקי"‪ ,‬והיינו שימלי האד את הבורא‬ ‫ית"ש על כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬על ידי‬ ‫שממליכי את הבורא ית"ש על עצמנו ועל כל העול כולו‪ ,‬זוכי‬ ‫לכל הטובות ולכל מיני השפעות טובות‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל "אמר‬ ‫הקב"ה ‪ ...‬אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות‪,‬‬ ‫מלכיות כדי שתמליכוני עליכ‪ ,‬זכרונות כדי שיעלה זכרונכ לפני‬ ‫לטובה"‪ ,‬וכדאיתא בספרי על הפסוק "ותקעת בחצצרת על‬ ‫עלתיכ ועל זבחי שלמיכ והיו לכ לזכרו לפני אלקיכ אני ה'‬

‫ה‬

‫מלכות שמי ויחוד הבורא ית' "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד"‪ ,‬אהר כלי כפרה לישראל שמתו ועל ידו סליחת העוו‪.‬‬

‫ועל ידי זה זוכי לתק את כל מעשיה הקודמי‪ ,‬בי א היו‬ ‫חלילה בבחינת "ערב" "אלו מעשיה של רשעי"‪ ,‬ובי א היו‬ ‫בבחינת "בוקר" "אלו מעשיה של צדיקי"‪.‬‬ ‫וכ מבואר ג בירושלמי )יומא פ"ח ה"ז(‪ ,‬שיסוד כפרת יו‬ ‫הכפורי הוא על ידי קבלת עול מלכותו יתבר‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫שהמביא קרב עולה ואומר‪" :‬אי אפשר שתכפר לי‪ ,‬אינה מכפרת לו‬ ‫על כרחו"‪ ,‬אבל האומר‪" :‬אי אפשי שיכפר לי" יו הכפורי‪" ,‬מכפר‬ ‫הוא לו על כורחו‪ ,‬אמר רבי חנניה בריה דר' הלל לא כולא )"מיהו אי‬ ‫כפרתו של זה המבעט ביו הכפורי דומה למי שאינו מבעט"‪,‬‬ ‫"קרב העדה"(‪ ,‬מ הדי בר נשא מימור למלכא‪ ,‬לית את מל"‬ ‫)"מהא דדמיא לאד אומר אי אתה מל‪ ,‬מי מתרצה לו המל‪ ,‬כ‬ ‫זה המבעט"(‪ ,‬והיינו שיסוד כפרת יו הכפורי הוא מכח שאנו‬ ‫מקבלי על עצמנו את הקב"ה למל‪ .‬וזה שאמרו רז"ל "בזאת יבא‬ ‫אהר אל הקדש‪ ,‬בזכות ישראל‪' ,‬זאת קומת דמתה לתמר'‪ ,‬והיינו‬ ‫כמו שאמרו רז"ל "מה תמר זה אי לו אלא לב אחד‪ ,‬א! ישראל אי‬ ‫לה אלא לב אחד לאביה שבשמי"‪ ,‬כלומר‪ ,‬עני כפרת יו‬ ‫הכפורי הוא‪ ,‬שבני ישראל מיחדי את הבורא יתבר שמו בכל‬ ‫לבב ובכל נפש – "אי לה אלא לב אחד לאביה שבשמי"‪,‬‬ ‫וכמו שאומרי בהושענות‪" :‬הושענא דמתה לתמר‪ ,‬ההרוגה עלי" –‬ ‫הושע את בני ישראל בזכות שדומי לתמר ומוסרי את נפש על‬ ‫יחוד הבורא ית"ש‪ .‬והוא שאומרי בתפלות הימי הנוראי‪" :‬אבינו‬ ‫מלכנו חטאנו לפני‪ ,‬אבינו מלכנו אי לנו מל אלא אתה"‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫אפילו א הרבינו לפשוע – "אבינו מלכנו חטאנו לפני"‪ ,‬התקו על‬ ‫כ הוא‪" :‬אבינו מלכנו אי לנו מל אלא אתה" – קבלת עול מלכות‬ ‫שמי‪ ,‬כאמור‪ .‬וזהו‪" :‬במה אקד ואכ! פני לא יקח שחד‪ ,‬ובידי אי‬ ‫מעש ועל זאת לבי יפחד‪ ,‬אבל עתה בזכרי מלכות ש המיוחד‪ ,‬ועל‬ ‫זאת אני בוטח באומרי ה' אחד"‪ ,‬כלומר‪ ,‬א! על פי שאי מעשי‬ ‫בידינו‪ ,‬בטוחי אנו שנזכה לסליחה וכפרה בזכות שבני ישראל‬ ‫מקבלי על עצמ את עול מלכותו ית"ש‪ ,‬ומיחדי את שמו יתבר‬ ‫בכל לבב ובכל נפש‪" ,‬מחר יהיה האות הזה" ביו הקדוש‪ ,‬שבו‬ ‫נזכה למחילה סליחה וכפרה‪.‬‬ ‫)כ"ק מר אדמו"ר שליט"א(‬

‫אהר מסמל את מידת החסד‪ ,‬ובכוחו לבטל את כח הרע של השט‪,‬‬ ‫שכ כוחו גדול מכח השט‪" :‬השט" – בגימטריא‪ ,‬מניינו מגיע‬ ‫לשס"ד‪ .‬כפי שאמרו חז"ל )יומא כ'‪ ,‬א'(‪ ,‬כי בכל שס"ד ימות השנה‬ ‫יש בכוח השט להסטי ולקטרג‪ ,‬פרט ליו הכיפורי – היו‬ ‫השס"ה בשנת חמה‪ ,‬בה יש שס"ה ימי‪ .‬ואול‪ ,‬ביו הכיפורי‬ ‫מתגבר כוחו של אהר הכה הגדול‪ ,‬וכוח זה מעורר חסדי וסליחת‬ ‫עוונות על כל ישראל‪ ,‬בכל השנה‪ .‬ומני שכוחו גובר ? – רמז לדבר‬ ‫יש בביטוי "כלי כפרה"‪ ,‬שמניינו בגימטריא שס"ה‪ ,‬ללמדנו‪ ,‬שכוח‬ ‫החסד של אהר ביו הכיפורי מתפשט על פני כל שס"ה ימות‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬ ‫השנה‪.‬‬

‫ומל ה' אלהי את לבב ‪ ...‬למע חיי‪.‬‬ ‫יש לדייק‪ ,‬והלא כלל הוא בידינו‪" :‬הכל בידי שמי חו( מיראת‬ ‫שמי" )ברכות ל"ג ב'(‪ ,‬א כ אי נאמר שה' ימול לבבינו‪ .‬אלא‬ ‫שהאד הכשר מישראל‪ ,‬כשאינו עובד לבורא כראוי‪ ,‬צערו רב מאד‬ ‫וחייו – ג חיי העול הזה שלו – אינ חיי‪ ,‬ממילא נוגע לו הדבר‬ ‫ג לתחו שנכלל ב"הכל בידי שמי" ולא רק ליראת שמי‪ .‬איש‬ ‫כזה מ השמי מסייעי לו ליראת שמי שלו‪ ,‬בכדי שלא יחסר לו‬ ‫דרכי העול הזה‪ .‬זהו שאמר הכתוב‪" :‬ומל ה' אלהי את לבב‬ ‫למע חיי" – כדי שיהיו ערבי עלי ימי חיי – העול הזה‪ ,‬ימול‬ ‫ה' את לבב‪ ,‬שהרי כשאתה חוטא – חיי אינ חיי‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד מבעלזא זי"ע(‬

‫בדר זו פירש כ"ק מר רבי יהושע זי"ע‪.‬‬ ‫מה שאנו אומרי בברכה שלפני קריאת שמע של ערבית‪" :‬ונשמח‬ ‫בדברי תלמוד תורתי ובמצותי ‪ ...‬כי ה חיינו ואור ימינו ובה‬ ‫נהגה יומ ולילה"‪ .‬ותמוה‪ ,‬אי אנו מבקשי על דבר שאינו בידי‬ ‫שמי ובחירתו נתונה לבני אד‪ .‬לכ אנו מביעי את הסיבה‬ ‫לתפלתינו‪" :‬כי ה חיינו ואור ימינו" – כי מבלעדי התורה והמצות‬ ‫אי חיינו חיי ואינ נחשבי לאור ימי‪ .‬א כ הדבר נוגע ג‬ ‫לעניני העול הזה‪ ,‬מה שיש ואפשרי להתפלל עליו‪ .‬והואיל "כי ה‬ ‫חיינו ואור ימינו" עלינו להתחנ שיעזרונו מהשמי ש"בה נהגה‬ ‫יומ ולילה"‪.‬‬

‫אמר רבי עקיבא אשריכ ישראל לפני מי את מטהרי ומי א עונינו ענו בנו‪.‬‬ ‫מטהר אתכ אביכ שבשמי‪ .‬טהרת של ישראל ותשובת‬ ‫המתקבלת לפני השי"ת נובעת מזה שהוא ית' אב לה ! "אביכ‬ ‫שבשמי"‪ ,‬והרי אב שמחל על כבודו כבודו מחול בניגוד למל‬ ‫שמחל על כבודו שאי כבודו מחול‪ ,‬ולכ "ומי מטהר אתכ"‬ ‫טהרתכ תלויה בכ‪" ,‬אביכ שבשמי"‪ ,‬ולפיכ תשובתכ רצויה‬ ‫ומקובלת לפניו ית'‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬

‫בליל יו הכפורי קרא מר הרה"ק רבי שלו מבעלזא זי"ע לחייט‬ ‫אחד מהעיר בראדי‪ ,‬ושאל אותו‪ :‬הידעת מה פירו הפסוק "א עונינו‬ ‫אנו בנו" ? פשוט‪ ,‬השיב החייט‪" ,‬א עונינו" – למרות העוונות‬ ‫והפשעי – "ענו בנו" – בני אנו לה' אלקינו‪ .‬ה"פירוש" עורר גיחו‬ ‫בקרב יושבי בית המדרש‪ ,‬א בעיני הרבי הוטב‪ ,‬ואמר שבשמי גר‬ ‫פירוש זה שמחה ושעשועי דמלכא‪ ,‬והמתיקו את הדיני‪.‬‬

‫כי ביו הזה יכפר עליכ לטהר אתכ מכל חטאתיכ לפני ה' ועל חטאי שאנו חייבי עליה חטאת‪.‬‬ ‫תטהרו"‪ .‬בידוע הוא‪ ,‬כי "חטא" הינו עוו שנעשה בשוגג‪" :‬עוו" הינו‬ ‫חטא שנעשה במזיד‪ :‬ואילו "פשע" הינו עוו שנעשה בפשיעה‪ .‬ולפי‬ ‫זאת קשה הדבר‪ :‬מדוע נאמר דווקא "לטהר אתכ מכל חטאתיכ"‬ ‫והכוונה היא לחטאי‪ ,‬שנעשו בשוגג – והלא יו הכיפורי מכפר‬ ‫ג על עוונות ופשעי‪ ,‬כלומר על חטאי שבמזיד ובפשיעה‪ ,‬והרי‬ ‫ה חמורי מ החטאי שבשוגג ! אלא‪ ,‬יש לפרש את המקרא‬ ‫בצורה זו‪ :‬כי ביו הזה יכפר עליכ לטהר אתכ"‪ .‬כלומר‪ ,‬יו‬ ‫הכיפורי מכפר על הכל ומטהר את האד לחלוטי‪ .‬ואול‪ ,‬מאיד‬ ‫גיסא – "מכל חטאתיכ לפני ה' תטהרו"‪ ,‬על האד מוטל להיטהר‬ ‫ולחזור בתשובה אפילו על "חטאתיכ"‪ ,‬אפילו על אות עוונות‬ ‫שעבר בשוגג‪ .‬וכל שכ חובה עליו לטהר עצמו מדרגות החטא‬ ‫החמורות יותר העוונות והפשעי‪ ,‬שעבר במזיד ובפשיעה‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬

‫ונת את הקטורת על האש‪.‬‬

‫אפשר לפרש בדר רמז‪" :‬על חטאי שאנו חייבי" דא יש לנו‬ ‫חטאי שכבר נגזרה גזירה בגלל לחייבנו חס ושלו‪ ,‬אי אפשר‬ ‫להמלט מהגזירה אלא א כ נותני למשחית אד במקומנו‪ .‬וזהו‬ ‫"עליה חטאת" דהיינו על ראש העכו" תחול החטאת שלנו ואנחנו‬ ‫ננצל‪ .‬ולכ אומרי ותשובה וכו' מעבירי את רוע הגזירה‪ ,‬ואי‬ ‫אומרי מבטלי כי כיו שכבר נגזרה גזירה אי אפשר לבטלה אלא‬ ‫להעבירה מעלינו וליתנה על הגוי אשר לא ידעו ועל ממלכות‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬ ‫אשר בשמ לא קראו‪.‬‬ ‫הרי אני לפני ככלי מלא בושה וכלימה‪ .‬יתכ לפרש לטיבותא‬ ‫שכל העבירות שעשינו אינ בגלל שכח הרע מוטבע בעצמותינו ח"ו‬ ‫אלא הוא רק כמו שממלאי כלי ואפשר לרוקנו אח"כ וישאר הכלי‬ ‫נקי כבתחלה כ ג אנו ביד להוציא הדברי המאוסי מתוכנו‬ ‫ולנקותנו ולטהרנו ונעבד בלב של כבשני קדמוניות‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬

‫בכוונה תחילה נצטווה הכה הגדול להפסיק בעיצומה של‬ ‫עבודת הפר ולעסוק בקטורת – שכ‪ ,‬לאחר שחיטת פר החטאת‬ ‫והווידויי על פרו ועל פר אחיו הכהני‪ ,‬עלול היה הכה הגדול‬ ‫להיתפס לעצבות‪ .‬על מנת שלא יהיה כ‪ ,‬הוטל עליו לעסוק‬ ‫מיד בקטורת‪ ,‬כדי שזו תעורר שמחה בליבו‪ .‬שהרי נאמר‬ ‫)במשלי כ"ז‪ ,‬ט'(‪" :‬שמ וקטורת ישמח לב"‪) .‬כ"ק מר מהרי"ד זי"ע(‬

‫ותלמדנו ה' אלקינו להתודות למע נחדל מעושק ידינו‪ .‬ידוע כי‬ ‫התורה והמצוות שהאד עושה בלא תשובה‪ ,‬נמסרי ח"ו‬ ‫להסיטרא אחרא וה עושקי אותנו בסיוע האד עצמו‪ .‬אבל‬ ‫א האד מתודה על עונותיו ועושה תשובה אי לה שליטה על‬ ‫מעשיו‪ .‬זהו שאומרי‪ :‬ותלמדנו להתודות למע נחדל מעושק‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬ ‫ידינו‪ .‬שלא יהיה לנו חלק בחיות הסט"א ח"ו‪.‬‬

‫משלי על יו כיפורי‬ ‫אור זרוע לצדיק‪ ,‬ולישרי לב שמחה מדוע‬ ‫אומרי דוקא פסוק זה לפני "כל נדרי"‪,‬‬ ‫בטר התקדש היו הקדוש והנורא‪?,‬‬ ‫מעשה בסוחרי שהפליגו בספינה ועברו‬

‫ארחות ימי‪ ,‬לפתע התחוללה סערה‬ ‫עזה הגלי היו גבוהי כהרי‪ ,‬וביניה‬ ‫תהומות אפלות‪ .‬הספינה עלתה שמי‬ ‫וירדה תהומות‪ ,‬והסתחררה כקליפת‬

‫ו‬

‫אגוז‪ .‬הסערה הנוראה קרעה את‬ ‫המפרשי‪ ,‬תלשה את התור ושברה את‬ ‫הגה הספינה‪ .‬כשנח הסערה‪ ,‬נסחפה‬ ‫הספינה ללא כוו‪ ,‬ללא שליטה ובלא‬

‫הכונה‪ .‬נוסעיה‪ ,‬שהודו לה' על הצלת‬ ‫חייה‪ ,‬ראו באימה כיצד המי בכליה‬ ‫הולכי ואוזלי‪ ,‬וידעו שה צפויי‬ ‫למיתה נוראה בצמא‪ .‬בלב רוגש ומלא‬ ‫חשש‪ ,‬ייחלו והתפללו להצלת‪ .‬לפתע‪,‬‬ ‫פר( אחד הנוסעי בקריאה‪" :‬הביטו‪,‬‬ ‫שורו וראו!" במרחק נראתה אניה‪.‬‬ ‫"נצלנו"‪ ,‬קראו הנוסעי הנרגשי‪" ,‬א‬ ‫רק ישימו לב אלינו‪ ,‬נצלנו"‪ .‬במירו(‬ ‫מחדש נפנו להסב אליה את תשומת‬ ‫לב האניה‪ ,‬בטר תעל במרחבי הי‪.‬‬ ‫ה צפרו בצופר בספינה בקול תרועה‬ ‫רמה‪ ,‬צפרו בלא הר!‪ ,‬ולפתע הריעו‪:‬‬ ‫הידד‪ ,‬הספינה הרחוקה שנתה את כוו‬ ‫נסיעתה‪ ,‬ופנתה לעבר‪ .‬בעוד שעה קלה‬ ‫יהיו על ספונה‪ ,‬ישתו לרויה‪ ,‬ויגיעו לחו!‬ ‫מבטחי‪ .‬א הנה התרגשה ובאה צרה‬ ‫חדשה‪ :‬אט אט הזדחל ערפל וכסה את‬ ‫האזור באד לבנב‪ .‬דומה היה‪ ,‬שה‬ ‫טובעי בענ‪ .‬מה יהא עתה‪ .‬הספינה‬ ‫המצילה תגשש באפלה‪ ,‬ומשלא‬ ‫תמצא תפליג לדרכה‪ .‬מהרו הנוסעי‬ ‫והדליקו את הזרקור שבירכתי‬ ‫הספינה‪,‬שיבקיע בעד ענ הערפל‪ ,‬יאיר‬ ‫מבעל למס האטו ויורה על מקומ‪,‬‬ ‫יבטיח את הצלת‪.‬‬ ‫והנמשל‪ :‬לאחר הימי הנוראי של‬ ‫השנה שעברה‪ ,‬הפלגנו לעבר השנה‬ ‫החדשה‪ ,‬כשאנו יודעי את דרכנו‪ ,‬את‬ ‫הכוו ואת היעד‪ .‬נחושי בדעתנו לצעוד‬ ‫בדרכנו החדשה‪ ,‬ולמלא אחר ההבטחות‬ ‫שהבטחנו בימי הדי‪ .‬אבל סערת העתי‪,‬‬ ‫רגשת התאוות ומהומת הלח( והדחק‬ ‫הסיטו אותנו מנתיבנו‪ ,‬השמיטו את‬ ‫ההגה מידינו‪ ,‬וגררו אותנו ללא תכלית‪,‬‬ ‫אובדי ואבודי‪ .‬לתקופת השנה‪,‬‬ ‫בחודש אלול‪ ,‬עשינו את חשבו נפשנו‪,‬‬ ‫וראינו בחרדה כיצד אנו נדוני‪ ,‬חלילה‪,‬‬ ‫לכליה‪ .‬המי הולכי ואוזלי‪ ,‬אי מי‬ ‫אלא תורה‪ ,‬מצוות וזכיות‪ ,‬ואנו אנה אנו‬ ‫באי‪ .‬בלב שבור השכמנו לסליחות‬ ‫ויחלנו לישועה‪ .‬וכדי להסב אלינו רחמי‬ ‫שמי‪" ,‬צפרנו בצופר"‪ ,‬תקענו בשופר‬ ‫לעורר רחמי שומע קול תרועת עמו‬ ‫ישראל ברחמי‪ .‬אבל‪ ,‬כאשר השט‬ ‫רואה שטרפו נשמט מידו‪ ,‬וישועתנו‬ ‫קרובה לבוא‪ ,‬הוא מחשי את עולמנו‬ ‫בערפל כבד‪ ,‬בעב הענ‪ .‬מטמט את‬ ‫מוחנו ולבו ואוט את רגשותינו‬ ‫מלהתפלל בכוונה ובלב תמי‪ .‬וידוע מ‬ ‫הספרי הקדושי‪ ,‬שבימי אלו צרי‬ ‫האד להוריד דמעות‪ ,‬משו שהשט‬ ‫מקרר את הרגשות‪ .‬לכ העצה היעוצה‬ ‫היא להתגבר בכל הכחות ולבקוע את‬ ‫מס האפל הקודר‪ ,‬ולהדליק את האור‬ ‫הגדול בלבותינו‪ ,‬את אור התפלה‬ ‫בהתלהבות ובאש להבה‪ .‬לפיכ‪ ,‬נהגו‬ ‫להדליק נרות רבי ביו הכפורי‪ ,‬לרמז‬ ‫על האש שעלינו להדליק בלבותינו‪ .‬וזהו‬ ‫שאנו אומרי‪" :‬אור זרוע לצדיק‪ ,‬ולישרי‬ ‫לב שמחה"‪ .‬האורות והנרות שאנו‬

‫מדליקי‪ ,‬ה כדי שנזרע בלבנו אור‬ ‫תשובה‪ ,‬שבזכותו נצא צדיקי וזכאי‬ ‫בדיננו‪ .‬וא כזאת תהא מחשבתנו‪ ,‬לישר‬ ‫את לבותינו‪ ,‬נזכה לשמחה בהצלתנו‪.‬‬ ‫)הגה"ק רבי יהושע מקוטנא זי"ע(‬

‫כי ביו הזה יכפר עליכ לטהר אתכ‬ ‫מכל חטאתיכ לפני ה' תטהרו‪ .‬העני‬ ‫שאנו אומרי זה בליל יו הכיפורי‬ ‫הוא כ‪ ,‬משל לאב שעשה לבנו יחידו‬ ‫מלבוש שאי כמוהו בכל העול‪ ,‬והב‬ ‫הל בדרכו וטינ! את הבגד או בשוגג‬ ‫או ח"ו במזיד‪ ,‬והב הול בעצבות‬ ‫גדולה כי אולי ישמע אביו‪ ,‬וג אי‬ ‫יתראה לפני אביו שצרי להתראות‬ ‫בפניו במלבוש הלזה והמלבוש מטונ!‪,‬‬ ‫אזי הב חוזר והול אצל אוהביו אולי‬ ‫ימצא איזה מזור ותרופה לזה‪.‬‬ ‫וכשביקש מאוד‪ ,‬מצא אחד מאוהביו‬ ‫שנת לו עצה הגונה רק על יו אחד‬ ‫בכדי להתראות לפניו לפני אביו‪ ,‬על ידי‬ ‫דוחק הברזל‪ ,‬והברזל יהיה מלוהב‬ ‫בהתלהבות וידחק על הבגד‪ ,‬ויצא‬ ‫הטינו! לפי שעה על יו אחד‪.‬‬ ‫וכאשר יפגש ע אביו יבקש לעשות לו‬ ‫עוד בגד יותר נאה‪ ,‬כאמור )חגי ב‪ ,‬ט(‬ ‫גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרו מ‬ ‫הראשו‪ ,‬כי כלו חסר מבית המל‪,‬‬ ‫ועלתה לו כ‪ .‬לכ אנו מבקשי מאת‬ ‫פני הבורא יתבר שמו 'כי ביו הזה‬ ‫יכפר'‪ ,‬ו'יכפר' הוא לשו )גיטי נו‪ ,‬א(‬ ‫בעי לכפורי‪ ,‬שימחול לנו עונותינו על‬ ‫כל פני ביו הכיפורי‪ ,‬וממילא כאשר‬ ‫יהיה לנו כפרה לפני ד' תטהרו‪ ,‬לגמרי‪,‬‬ ‫שיבנה לנו את מקדשינו ביתר שאת‪,‬‬ ‫ויכפר‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫דרוש התעוררות קוד נעילה מאת‬ ‫המגיד הקדוש מקאזני זי"ע‪" .‬פתח‬ ‫הרב המגיד ביו הכפורי קוד‬ ‫הנעילה ואמר‪ :‬רוצי אתה לידע עני‬ ‫הנעילה‪ ,‬ומהו הרעש הגדול בעת הלז‪,‬‬ ‫הנני אומר לכ משל‪ :‬ידוע שבחנות‬ ‫שמוכרי הבשר‪ ,‬הבעל הבית תמיד‬ ‫משגיח לגרש הכלבי הסובבי תמיד‬ ‫החניות שלו ורוצי לחטו! ולטרו!‬ ‫ממנו‪ ,‬כדר הכלבי‪ ,‬ותמיד מגרש‬ ‫בכל כוחו‪ ,‬כנודע‪ .‬ויהי היו באו הכלבי‬ ‫לאלפי וברבבות אי שיעור‪ ,‬וסבבו‬ ‫החנות ורצונ דווקא לחטו! ולטרו!‬ ‫הבשר‪ ,‬ומסתמא הבעל הבית עושה כל‬ ‫היו התפעלות להנצל מה לבל‬ ‫יחטפו מאומה‪ ,‬א לעת ערב התגברו‬ ‫ביותר‪ ,‬וראה שקשה לו לית עצה לבל‬ ‫ירפו ממנו‪ ,‬מה עשה? לקח עצ גדול‬ ‫בלי שו לכלוכית בשר‪ ,‬וזרק בי‬ ‫הכלבי וחטפו אותו ועושי בו כרצונ‪,‬‬ ‫ובתו כ הציל הבשר מיד‪.‬‬ ‫והנמשל מוב‪ ,‬הקב"ה ית"ש הוא בעל‬ ‫הבית על הבשר המה בני ישראל ע‬ ‫וומשגיח בכל עת עליה לבל יגיע לה‬ ‫שו דבר רע‪ ,‬ומשפיע לה כל טוב‬ ‫סלה‪ ,‬והכלבי המה מקליפות סובבי‬

‫ז‬

‫תמיד אותנו‪ .‬ורוצי תמיד לבל ישפיע‬ ‫לנו שו שפע חלילה‪ ,‬ובא ישפיע לנו‬ ‫רצונ לחטו! ולטרו! חלילה השפע‪,‬‬ ‫כנודע‪ ,‬והבעל הבית הנ"ל עושה תמיד‬ ‫כל התפעלות עבורינו‪ ,‬ואינו מניח‬ ‫לעשות לנו שו רע חלילה‪ .‬ובהגיע יו‬ ‫הכיפורי אז מתגברי הקליפות מאד‪.‬‬ ‫ורוצי לחטו! ביותר בכל כח‪ ,‬כנודע‪.‬‬ ‫והקב"ה מצילנו מיד אבל בהגיע עת‬ ‫ערב לעת נעילת השערי אז התגברות‬ ‫הקליפות היא באי שיעור וער‪ .‬מה‬ ‫עושה הקב"ה? לוקח רשע אחד אשר‬ ‫אי בו שו לכלוכית דבר טוב‪ ,‬ומוסר‬ ‫אותו ליד‪ ,‬והמה יעשו בו כרצונ‪,‬‬ ‫ובתו כ מציל את עמו ישראל‬ ‫מידיה‪ .‬כעת‪ ,‬עדת בני ישראל‪ ,‬הוא זמ‬ ‫נעילת השערי‪ ,‬צרי כל אחד מאתנו‬ ‫לירא ולפחוד ברתת וזיעה‪ ,‬אולי ימסר‬ ‫הוא ביד הקליפות חלילה‪ ,‬והמה יעשו‬ ‫בי כרצונ רח"ל לזאת אחב"י‪ ,‬צריכי‬ ‫אנחנו לעשות תשובה באמת ולשבר‬ ‫לבבינו הערל‪ .‬ולבכות ולבקש ולחנ‬ ‫ולשפו שיחו לפני קל רחו וחנו‪,‬‬ ‫הבעה"ב שלנו‪ ,‬המשגיח תמיד עלינו‬ ‫לבל למסר חלילה בידי הקליפות‬ ‫הכלבי עזי פני הנ"ל‪ ,‬ושישפיע לנו‬ ‫שפע ברכה וחיי‪ ,‬ולבל יטרפו הקליפות‬ ‫שפעותינו‪ ,‬והשי"ת רוצה באמת‬ ‫בתשובת השבי ואי חפ( במיתת‪,‬‬ ‫כנאמר )יחזקאל יח כב( "החפ( אחפו(‬ ‫מות רשע נאו ה' אלקי הלא בשובו‬ ‫מדרכיו וחיה" ובודאי יקבלינו בתשובה‬ ‫ויצילנו מידי האכזרי הללו‪ ,‬כי בידו‬ ‫הכח והממשלה לעשות כרצונו‪ ,‬ובודאי‬ ‫ישפיע לנו שפע ברכה והצלחה וכל טוב‬ ‫וחיי ושנה טובה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫אמיכ"ר‪.‬‬ ‫פתח לנו שער בעת נעילת שער‪ .‬לכאורה‬ ‫הלא השער פתוח ומהי הבקשה פתח‬ ‫לנו שער‪ ,‬אלא יתבאר על פי משל‬ ‫למל אחד שצוה להכריז בכל מדינתו‬ ‫שביו פלוני יהיה השער פתוח לכל מי‬ ‫שרוצה להיכנס ולבקש דבר מאת‬ ‫המל‪ ,‬ובאמת באותו יו כל אחד מבני‬ ‫המדינה בא וביקש מה שרצה לבקש‪,‬‬ ‫והיה ש אד אחד שכאשר נכנס אל‬ ‫המל וביקש מה שביקש‪ ,‬אמר אל‬ ‫המל יש לי עוד בקשה אחת שהנה‬ ‫היו השער פתוח ויכול אני לבקש ממ‬ ‫מה שאני רוצה‪ ,‬אבל כאשר יהיה השער‬ ‫נעול לא אוכל להיכנס ולבקש‪ ,‬על כ‬ ‫אבקש ממ שכאשר אדפוק על השער‬ ‫הנעול פתח לי את השער ות לי‬ ‫להיכנס‪ .‬ולפי זה יש לומר ג כא‪ ,‬אחר‬ ‫שכל היו השערי פתוחי‪ ,‬ובקשנו‬ ‫מה שיש לנו לבקש‪ ,‬אנו מבקשי כעת‬ ‫בסו! היו עוד בקשה אחת "פתח לנו‬ ‫שער בעת נעילת שער"‪ ,‬שכאשר בימי‬ ‫אחרי יהיה השער נעול‪ ,‬א! על פי כ‬ ‫פתח לנו שער וקבל אותנו ואת‬ ‫בקשתינו ברצו‪.‬‬

‫סיפורי על יו הכיפורי‬ ‫פע אחת כשבא הרה"ק רבי מרדכי‬ ‫מטשערנאביל זי"ע לביהמ"ד לתפלת כל‬ ‫נדרי‪ ,‬השעי את ראשו על ידו על הבימה‬ ‫ושהה כ מש כמה זמ‪ ,‬ואחר כ התחיל‬ ‫לומר כל נדרי וכו'‪ ,‬וכשאלוהו סיבת המתנתו‪,‬‬ ‫אמר שהרה"ק בעל קדושת לוי‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע אחז בכסא הכבוד‬ ‫בפישוט ידי ורגלי לעורר רחמי על כלל‬ ‫ישראל‪ ,‬לכ המתי עד שיגמור לעורר‬ ‫רחמי‪ .‬בשעת פתיחת הארו לאמירת כל‬ ‫נדרי‪ ,‬קוד אור זרוע לצדיק הזכיר הרה"ק‬ ‫רבי אליעזר מזדיקוב זי"ע הש לוי יצחק ב‬ ‫שרה סאשא‪ ,‬אמר שהוא המלי( הטוב ביותר‬ ‫לישראל‪ .‬החסיד רבי הרשלי איטשע'ס ז"ל‬ ‫סיפר לרבינו מרוז'י זי"ע את אשר שמע‬ ‫בעצמו מפה קדשו של המגיד הק' מקאז'ני(‬ ‫זי"ע בשנה האחרונה לימי חייו בעלמא הדי‬ ‫)ד' ימי לפני הסתלקותו( וזה אשר סיפר‪:‬‬ ‫המגיד הק' ניגש להעמוד ואמר "כל נדרי"‪,‬‬ ‫וכשהגיע ל"ויאמר ה' סלחתי כדברי"‬ ‫הפסיק ואמר בלשו"ק‪ :‬רבש"ע‪ ,‬גודל גבורת‬ ‫מי יוכל לספר ולמלל‪ ,‬כי לא ידע איש‬ ‫גבורת זולת‪ ,‬וגודל חולשת גופי לא ידע‬ ‫אד זולתי‪ ,‬והא ראיה‪ ,‬כי מנהגי בכל שנה‬ ‫ושנה להתפלל מדי יו ויו לפני התיבה‬ ‫ובשנה הזאת לא עמדתי לפני התיבה בכל‬ ‫יו כמנהגי‪ ,‬ואתה רבו כל העולמי יודע כי‬ ‫הסיבה הוא מחמת חולשת גופי‪ ,‬וזה אשר‬ ‫בכל חודש אלול העל"ט כ עמדתי לפני‬ ‫התיבה בכל יו בתפילה ובתחנוני‪ ,‬הלא‬ ‫יודע אתה רבו כל העולמי כי לא עשיתי‬ ‫זאת למעני‪ ,‬רק למע עמ בית ישראל‪ ,‬והנה‬ ‫א כ הנני שואל אות ית' וית'‪ ,‬מה זאת כי‬ ‫עלי נקל הדבר לקחת עול בני בני ישראל‬ ‫ע חולשת גופי לייגע את עצמי בעבודה‬ ‫ותפלה על עמ בית ישראל‪ ,‬ואתה של‬ ‫הגדולה והגבורה קשה עלי לומר שני‬ ‫התיבות "סלחתי כדברי"?‪ .‬והוסי! עוד‬ ‫והתחנ ואמר‪ :‬רבו כל העולמי אולי תאמר‬ ‫כי מסיבת חסרו הצדיקי בעול הזה הנ‬ ‫מונע מלומר "סלחתי כדברי"‪ ,‬הלוא יש ל‬ ‫ברימנוב הרב רבי מענדל מפריטיסק אשר‬ ‫יעמוד נגד כל צדיקי הדור‪ ,‬וא"ת אשר‬ ‫מפאת חסרו האורי ותומי תמא‬ ‫באמירת השני תיבות "סלחתי כדברי"‪,‬‬ ‫הלוא בלובלי יש ל ה"חוזה" הרב רבי‬ ‫איצק'ל אשר מאיר כהאורי ותומי שהיה‬ ‫נקבע בלבו של אהר הכה גדול‪ ,‬וא"ת כי‬ ‫חסר ל "בעלי תשובה" עלי תבל‪ ,‬הנה אנוכי‬ ‫ע חולשת גופי‪ ,‬מוכ אנכי לעשות תשובה‬

‫בעד כל קהל עדת ישראל‪ ,‬וא כ הנני‬ ‫מבקש ממ בכל לשו של בקשה אמור נא‬ ‫מלה "סלחתי"‪ .‬כה היה מכפיל דבריו‬ ‫פעמיי ושלש‪ ,‬וכעבור שעתא חדא ציווה‬ ‫המגיד הק' להמשוררי לשיר בקול נעי‪,‬‬ ‫גילה ורנ‪ ,‬וג הוא פתח פ"ק וקרא בקול‬ ‫גדול "ויאמר ה' סלחתי כדברי"‪.‬‬ ‫כאשר גמר המספר את סיפורו אמר לו רבינו‬ ‫מרוז'י זי"ע "אני מאמי באמונה שלימה‬ ‫שהרב המגיד שמע מפיו של הקב"ה‬ ‫"סלחתי" כמו ששמע משה רבינו ע"ה‪,‬‬ ‫ואלמלא כ‪ ,‬לא היה ממשי להתפלל‬ ‫תפילת ערבית"‪.‬‬ ‫אשמנו בניגו‪ .‬אצל הבעל ש טוב הק' זי"ע‬ ‫היה חז שנקרא 'דער זאלחווער חז זי"ע"‬ ‫)החז מזליחוב(‪ ,‬והארי מאד בנגינה בעת‬ ‫אמירת 'אשמנו בגדנו' וכו'‪ ,‬וכ באמירת על‬ ‫חטא‪ ,‬ותמה עליו אחד מ החבריא היתכ‬ ‫להארי כל כ בנגינה בתפילות אלו‪ ,‬השיב‬ ‫לו‪ ,‬בשעה שמביאי מתנה למל‪ ,‬מתנה‬ ‫מכס! וזהב ואבני טובות ומרגליות‪ ,‬הרי‬ ‫אי לה חשיבות אצלו כלל‪ ,‬כי כלו חסר‬ ‫בבית המל‪ ,‬אבל מי שמלקט באשפה איזה‬ ‫דבר‪ ,‬ומנקהו וממרקו עד שיהפ לדבר חדש‬ ‫וראוי לבוא לפני המל‪ ,‬ודאי יהא בזה‬ ‫חשיבות רבה אצל המל‪ .‬כ אנחנו‪ ,‬מביאי‬ ‫מתנה להשי"ת את החטאי‪ ,‬וצרי לנקות‬ ‫על ידי תשובה מאהבה שאז ה נהפכי‬ ‫לזכויות‪ ,‬ויש לה חשיבות רבה לפני‬ ‫המקו‪ .‬הרה"ק רבי דוד פורקס זי"ע ראה‬ ‫את החז מזאלחוב זי"ע כשהיה מנג את‬ ‫הוידויי‪ ,‬אמר רבונו של עול לו לא היו‬ ‫חוטאי ע ישראל איפה היית לוקח 'אזא‬ ‫זיסע אשמנו' )אשמנו כזה מתוק(‪.‬‬ ‫עובדה שהי' אצל הרה"ק רבי לוי יצחק‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬שפע אחת במוצאי יו‬ ‫הכיפורי‪ ,‬אחר שכבר עבר זמ רב אחר‬ ‫התענית‪ ,‬הי' יושב על מקומו שקוע‬ ‫במחשבותיו הקדושי ולא טע מיד‪,‬‬ ‫והרגיש בזה תלמידו הרה"ק ר' שמואל‬ ‫מקאמינקא‪ ,‬והי' בעיניו לפלא‪ .‬כשנתעורר‬ ‫הגה"ק מבארדיטשוב מדביקותו קרא אליו‬ ‫את תלמידו הנ"ל וסיפר לו‪ ,‬כי אחר תפלת‬ ‫נעילה בא המקטרג לפני כסא הכבוד‬ ‫וטענתו בפיו‪ ,‬למה יעשה ד' ככה להטות‬ ‫כלפי חסד שלא כדי‪ .‬דכשאד מקיי‬ ‫מצות צדקה ונות זהוב אחד לעני מישראל‪,‬‬ ‫אי נותני לו שכר בשמי רק עבור מצות‬ ‫צדקה בלבד‪ ,‬כי א ג עבור התוצאות‬ ‫שנצמחו ממעשה הצדקה‪ ,‬דהיינו א ע"י‬

‫המעות שקיבל העני‪ ,‬קנה העני מלבושי‬ ‫ומנעלי עבור ילדיו‪ ,‬ועי"ז הי' ביכולת‬ ‫ללכת ללמוד תורה‪ ,‬מקבל הנות צדקה שכר‬ ‫ג עבור לימוד התורה שלה‪.‬‬ ‫ולעומת זה א ח"ו אד עובר עבירה‪ ,‬כגו‬ ‫שגזל מחבירו מעות‪ ,‬מענישי אותו רק על‬ ‫הגזל‪ ,‬ולא על הפעולות הרעות שנגרמו על‬ ‫ידי מעשה הגזילה‪ ,‬והלא הגזל הלז גר‬ ‫שחבירו לא יוכל להלביש את ילדיו כראוי‪,‬‬ ‫וגר ביטול תלמוד תורה לתינוקות של בית‬ ‫רב‪ ,‬וא"כ שורת הדי נות שג לבעל עבירה‬ ‫יחשבו לו כל הפעולות הרעות שפעל‬ ‫ברשעתו‪ ,‬ויקבל עונש עליה‪ ,‬דוגמת השכר‬ ‫שנותני לבעל צדקה עבור כל הטובות‬ ‫והזכויות שנגרמו ע"י מעשה הצדקה‪ ,‬והיתכ‬ ‫שהשופט כל האר( לא יעשה משפט שווה‬ ‫לרעי ולטובי בלי משוא פני כלל‪ .‬ונעשה‬ ‫רעש גדול בשמי‪ ,‬והמליצי יושר לא מצאו‬ ‫מענה בפיה די השב מול מגיד פשע‪.‬‬ ‫הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע המפורס המלי(‬ ‫יושר על כלל ישראל‪ ,‬הרגיש בזה בדביקותו‪,‬‬ ‫ונענה אל המקטרג‪ ,‬שהדי נות כ‪ ,‬והצור‬ ‫תמי פעלו וכל דרכיו צדק ומשפט ואי‬ ‫עול‪ .‬כי האד הנות מהונו צדקה לעניי‬ ‫הרי כוונתו ומחשבתו היא ג על כל הטוב‬ ‫שיצמח ממנה‪ ,‬דהיינו להחיות נפשו ונפש‬ ‫ביתו לרפואת ולהלביש כדי שיוכלו‬ ‫ללמוד תורה‪ ,‬ולכ שורת הדי נות שיהיו כל‬ ‫הפעולות האלה נחשבי לו כמעשהו ממש‪,‬‬ ‫מאחר שנתכוי אליה בעשותו המצוה‪ ,‬לא‬ ‫כ האד שנכנס בו רוח שטות לחטוא‪ ,‬וגזל‬ ‫מחבירו מעות‪ ,‬הרי לא הי' בלבו מחשבת או‬ ‫לשבור רוח הנגזל ולצערו‪ ,‬או למע ילכו בניו‬ ‫יחפי ובלי כסות לעור‪ ,‬הס מלהזכיר‪ ,‬זאת‬ ‫לא עלתה על דעתו מעול‪ ,‬רק שהי' נצר‬ ‫מאוד למעות ולא הי' יכול לשלוט ביצרו‪,‬‬ ‫לכ גזל מאת רעהו‪ ,‬אשר על כ אי ראוי‬ ‫להפרע ממנו יותר מכפי רוע מעשיו דהיינו‬ ‫על המעות שגזל ותו לא‪.‬‬ ‫ובזה פי' הרה"ק מבארדיטשוב בנוסח יגדל‬ ‫וכו'‪ ,‬גומל לאיש חסד כמפעלו ית לרשע רע‬ ‫כרשעתו‪ .‬כלומר‪ ,‬לאד הגומל חסד ע עני‪,‬‬ ‫משל לו השי"ת שכר ג על המפעלי‬ ‫היוצאי מ מעשה הצדקה והחסד הואיל‬ ‫והיתה כוונתו רצוי' לכ‪ ,‬אבל כשאד עובר‬ ‫עבירה ח"ו‪ ,‬אז השי"ת ברוב רחמיו אינו‬ ‫מענישו כי א על רשעתו דהיינו על מעשה‬ ‫העבירה עצמה‪ ,‬ולא על הפעולה שנצמחה‬ ‫ממנה‪ ,‬שהרי לא נתכוי לה כלל‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬

‫לעלוי נשמת הגה"ח מוהר"ר שמחה בונ בוי ז"ל ב‪ $‬הרה"ח ר' אליעזר ז"ל ראש הכוללי דחסידי בעלזא ברוקלי‪$‬‬ ‫נלב"ע י"ב תשרי תשס"ו‪ .‬הונצח ע"י בנו הנדיב והנכבד הרה"ח ר' יעקב יחזק' בוי שליט"א‬

‫לעלוי נשמת הרה"ח ר' אליעזר צבי מאייער ז"ל ב‪ $‬הרה"ח ר' נת‪ $‬בנימי‪ $‬ז"ל נלב"ע י"ב תשרי תשמ"ה הונצח ע"י משפחת מאייער שיחיו‬ ‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' דוד יוס& אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס& ז"ל‬ ‫לעלוי נשמת‬ ‫האשה החשובה‬ ‫מרת הענדיל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס& מאיר ז"ל‬ ‫הונצחה ע"י משפחת מאייער שיחיו‬

‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' דוד רובינשטיי‪ $‬ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מאיר צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה מרת טויבא ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' פנחס ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לעלוי נשמת האשה החשובה‬ ‫מרת צפורה מרי רובינשטיי‪ $‬ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' מנח הלל ז"ל‬ ‫הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' יחיאל אויש ז"ל‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' אלטר ב‪ $‬ציו‪ $‬שפירא ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' בנימי‪ $‬זאב צבי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מנח מנדל יוס& ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ב תשרי תשס"ז‬ ‫נלב"ע י"ב תשרי תשמ"ו‬ ‫וזוגתו האשה החשובה מרת מרי עטיל ע"ה וזוגתו האשה החשובה מרת שפרה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אליהו ז"ל נפטרה י"א תשרי תשס"א‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס& שאול ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י בנ הרה"ח ר' מיכאל שפירא שליט"א‬ ‫•‬

‫לע"נ הרה"ח ר' שלמה ארי' שטסל ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' יקתואל יהודה ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ב תשרי תשס"ז‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לעילוי נשמת‬

‫הרה"ח ר' אברה אלכסנדר צבי ז"ל‬ ‫ב שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר שמשו‪ $‬רינגל שליט"א‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ"ח‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬ ‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי‪ $‬זצ"ל‬ ‫ראש הקהל דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬ ‫נפטרה ה' סיו ערב שבועות תשס"ט‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי‪ $‬שליט"א‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ‬ ‫הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫‪057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì àð íéáøä éåëæì úåàöåää éåñëì úåçöðäå úåîåøúì‬‬

‫ח‬