Divrei Torah Belz 2 Noach 5770

‫בס"ד‬

‫עש"ק פרשת נח‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫ה' חשו! תש"ע לפ"ק‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪6:14 5:52 4:23‬‬ ‫‪6:11 5:49 4:37‬‬ ‫‪6:12 5:50 4:28‬‬ ‫‪6:12 5:50 4:38‬‬ ‫‪6:14 5:52 4:22‬‬

‫אלה תולדות נח‪ ,‬נח איש צדיק תמי היה בדורותיו את‬ ‫אלה תולדת נח‪ ,‬נח איש צדיק תמי היה בדורותיו‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬ ‫לכאורה בדורו היה ראוי לכתוב אעפ"י שנח היה חי כמה דורות האלקי התהל נח‪ .‬ויולד נח שלשה בני את ש את ח ואת‬ ‫אעפ"כ עיקר בא לאשמעינ כפרש"י ז"ל יש דורשי כו'‪ ,‬וא היה יפת‪) .‬ו‪ ,‬ט‪-‬י( ולכאורה קשה פתח ב"אלה תולדות נח" וסיי "נח‬

‫נאמר בדורו היה ג"כ נשמע הדרש זה‪ ,‬ונ"ל דבא לאשמעינ עוד‬ ‫דבר אחד דהנה בכל דור ודור יש שורש לתק מצוה מיוחדת יותר‬ ‫משאר מצות למשל בדור הזה יש שורש לתק מצות ציצית יותר‬ ‫משאר מצות וכדומה בכל דור יש שורש להחזיק במצוה מיוחדת‬ ‫יותר משאר מצוות‪ .‬ובא הכתוב לאשמעיני שהיה נח צדיק תמי‬ ‫בדורותיו ר"ל בכל דור שהיה חי היה מחזיק ומתק אותה שורש‬ ‫המצוה המיוחד יותר לאותו הדור וזהו יהללו ד' דורשיו יחי לבבכ‬ ‫לעד‪ .‬דהנה כשהצדיק עושה מצוה ומקיי אותה בשורשה‪ ,‬מביאה‬ ‫אותה המצוה הזאת לידי חימו והתלהבות הבוער בו ע"י המצוה‬ ‫הזאת לומר שירות ותשבחות להשי"ת וזהו יהללו ה' בשירות‬ ‫ותשבחות דורשיו ר"ל הדורשי המצוה לעשותה בשלימות‬ ‫בשורשה‪ .‬יחי לבבכ לעד ר"ל הכתוב נות טע למה לה נאה‬ ‫לשבח מחמת שלבב חי לעד דהיינו שה דורשי כל מצוה‬ ‫)נוע אלימל(‬ ‫מיוחדת לכל דור לעד לעול וק"ל‪.‬‬

‫אלה תולדת נח‪ ,‬נח איש צדיק תמי היה בדורותיו‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬ ‫ברש"י‪ :‬יש מרבותינו דורשי לשבח ויש דורשי לגנאי‪ ,‬ובאמת‬ ‫יקשה אי הרהיבו בנפש רבותינו לדרוש לגנאי‪ ,‬על איש שהתורה‬ ‫העידה עליו שהיה צדיק תמי? אבל הכוונה על פי מאמר חז"ל אל‬ ‫יספר אד בשבחו של חבירו שמתו שבחו בא לידי גנותו‪ ,‬א‪ #‬כי‬ ‫הלא ביד האד שלא לספר גנותו‪ ,‬אבל דעת חז"ל הוא שבא‬ ‫חושבי לאד את מעלותיו אז זאת עצמו הוא גנותו‪ ,‬כי אד‬ ‫השל הוא נעלה מעל כל שבח‪ ,‬לכ לא כתבה התורה שו שבחי‬ ‫על משה רע"ה‪ ,‬וג השבח האחד שהעידה עליו היה רק דר אגב‪,‬‬ ‫שלא השיב למרי יע היה עניו‪ .‬וכאשר כתבה התורה שבחי כה‬ ‫)ערבי נחל(‬ ‫הרבה על נח‪ ,‬זה מראה כבר אשר יש ג מה לגנות‪.‬‬

‫את האלקי התהל נח‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬ ‫בא וראה שבנח נאמר את האלקי התהל נח והיינו שלמרות‬ ‫שהתעוררה מדת הדי בעול עלה בידו הוא להינצל הימנה שלא‬ ‫תחול עליו מדת הדי א לא היה בכחו להמתיקה ולהפו אותה‬ ‫למדת הרחמי אמנ האבות הקדושי היו מסוגלי להפכה‬ ‫לרחמי ולכ נאמר בה האלקי אשר התהלכו אבותי לפניו‬ ‫אברה ויצחק )בראשית מ"ח‪ ,‬טו( כלומר שה היו לפני מדת הדי‬ ‫לפי שבכח היה להפו את מדת הדי למדת הרחמי‪) .‬קדושת לוי(‬

‫איש צדיק תמי היה בדורותיו‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬

‫איש צדיק תמי" ורק אח"כ כתב "ויולד נח שלשה בני" ולכאורה‬ ‫הול"ל "אלה תולדות נח ש ח ויפת" ועיי ברש"י )ש( מה שכבר‬ ‫תיר‪ $‬על זה‪ .‬ושמעתי מאבי זכרונו לברכה ובשינוי קצת‪ ,‬דההבדל‬ ‫בי אברה אבינו לנח הוא דאברה אבינו הי' צדיק וכפר בעבודת‬ ‫אלילי ג בפרהסיה וכמ"ש חז"ל שלכ נקרא "אברה העברי"‬ ‫)בראשית יד‪ ,‬יג( שכל העול כולו בעבר אחד ואברה בעבר אחר‬ ‫)מד"ר בראשית מ"ב( ואברה הי' מסתובב בי הגויי והי' מכריז‬ ‫"יש מנהיג לבירה ואני אברה עבדו" ולא הי' בוש מהעכו" וכמו‬ ‫שלכ באמת נזרק לכבש האש לאור כשדי‪ ,‬ומשא"כ נח לא הי'‬ ‫כ אלא באמת בביתו הי' צדיק תמי ו"את האלקי התהל נח"‬ ‫והי' עוסק בתומ"צ אבל בחו‪ $‬בי האומות היה מתנהג כאחד מה‬ ‫ולא היה מוכיח אות )חו‪ $‬מהזמ שעסק בבנית התיבה שהיה‬ ‫מוכיח את בני דורו‪ ,‬והי' צרי להגנה מפניה ושלח ה' דובי‬ ‫ואריות והיו הורגי בה וכמ"ש רש"י ש( ולכ באה התורה‬ ‫להסביר אי יתכ שהיה לנח כאלו שלוש בני‪ :‬ש ח ויפת‪ ,‬כ"כ‬ ‫שוני במהות אחד מהשני‪ ,‬ואומרת התוה"ק "אלה תולדות נח"‬ ‫הידעת מהיכ גדלו לנח שלושת בני אלו‪ ,‬זה בא בגלל ש"נח איש‬ ‫צדיק תמי היה"‪ ,‬בביתו הי' צדיק תמי‪ ,‬אבל בחו‪ $‬היה "בדורותיו"‬ ‫והתנהג כאחד מה והרי הבני בדר כלל הולכי בדרכי‬ ‫אבותיה‪ .‬ולפי התנהגות אבותיה עושי ג ה‪ ,‬וממילא עי"ז‬ ‫"ויולד נח שלושה בני את ש את ח ואת יפת"‪ ,‬ש סבר שהנח‬ ‫האמיתי הוא בביתו‪ ,‬והתנהגותו בחו‪ $‬בי האנשי היא מזויפת לכ‬ ‫הוא גדל "ש"‪ .‬ח סבר שבאמת אביו הוא "בחו‪ ,"$‬מה שמתנהג‬ ‫כאחד מה‪ ,‬ומה שבתו ביתו הוא "צדיק תמי" אי זה האמת לכ‬ ‫גדל ל"ח"‪ ,‬יפת סבר שאפשר להיות שניה יחד‪ ,‬בפני "צדיק‬ ‫תמי" ובחו‪" $‬בדורותיו"‪ ,‬כאחד מה‪ ,‬לכ גדל ל"יפת"‪ ,‬והיה אבי‬ ‫ז"ל מסיי‪ ,‬שאינו מפחד כ"כ מח כמו שמפחד מ"יפת"‪ ,‬מהאד‬ ‫שפוסח על שני הסעיפי בביתו "צדיק תמי" ובחו‪" $‬בדורותיו"‪.‬‬ ‫)תורת איש מהגרי"ש אונגר זצ"ל(‬

‫ותמלא האר! חמס‪) .‬ו‪ ,‬יא(‬ ‫פירש"י לא נחת גזר דינ אלא על הגזל‪ .‬ויל"פ עפמ"ש בתהלי‪,‬‬ ‫'א ראית גנב ותר‪ $‬עמו וע מנאפי חלק' כי ישנ עבירות אשר‬ ‫השפע והעשירות גורמי‪ ,‬כמו תאות רעות‪ ,‬ויש עבירות אשר עניות‬ ‫גור‪ ,‬כמו גנבה‪ ,‬וכמאמר הכתוב אל יבוזו לגנב כי גנוב למלאות‬ ‫נפשו כי ירעב‪ ,‬וא האד עושה שניה‪ ,‬מנא‪ #‬וגונב‪ ,‬אי לו שו‬ ‫התנצלות‪.‬וזהו שאמר א ראית גנב ותר‪ $‬עמו‪ ,‬וא יחפו‪ $‬להתנצל‬ ‫ולומר כי העניות גרמו זאת‪ ,‬א"כ מדוע ע מנאפי חלק‪ ,‬והנה כ‬ ‫בדור המבול הי' לה התנצלות על אשר היו מלאי זימה יע כי‬ ‫שמנו עבו באי מחסור אמנ א"כ מדוע גזלו וחמסו‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫)הגה"ק המהר" א"ש זי"ע(‬ ‫לא נחת גזר דינ אלא על הגזל‪.‬‬

‫ברש"י יש דורשי אותו לשבח‪ ...‬ויש שדורשי אותו לגנאי‪ .‬הרה"ק‬ ‫ר' מאיר מפרמישלא זי"ע אמר‪ ,‬כי רש"י מלמד אותנו שני דברי‪.‬‬ ‫ראשית כי אי עצה ואי מנוס מפני בעלי לשו הרע‪ ,‬אפילו צדיק‬ ‫תמי אינו ניצל מה‪ ,‬הנה התורה בעצמה מעידה "נח איש צדיק‬ ‫תמי"‪ ,‬וא‪ #‬על פי כ נמצאו אנשי שלא השגיחו בכ ודרשו אותו‬ ‫לגנאי‪ .‬שנית לא תמיד צריכי לשי לב לשיחת הבריות‪ ,‬כי האמת‬ ‫לאמיתה היא בכל זאת כי נח היה איש צדיק כדברי התורה‪ ,‬ולא ויאמר אלקי לנח ק! כל בשר בא לפני כי מלאה האר! חמס‬ ‫מפניה‪) .‬ו‪ ,‬יג( איתא במדרש ) בר"ר לא‪ ,‬ה(‪" :‬א"ר חנינא 'חמס'‬ ‫כאות שדרשו לגנאי‪.‬‬ ‫אינו שוה פרוטה ו'גזל' שוה פרוטה‪ ,‬וכ היו אנשי המבול עושי‪,‬‬ ‫את האלקי התהל נח‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬ ‫פרש"י שהיה צרי סעד לתומכו‪ ,‬אבל אברה היה מתחזק ומהל היה אחד מה מוציא קופתו מליאה תורמוסי‪ ,‬והיה זה בא ונוטל‬ ‫בצדקו מאליו כמו"ש ה' אשר התהלכתי לפניו‪ .‬וזהו יכול להיות פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה‪ ,‬עד מקו‬ ‫התנצלות לנח שלא התפלל על דורו‪ ,‬וכתב ר' בחיי מפני שלא היה שאינו יכול להוציאו ממנו בדי" )שהרי אי בי"ד נזקקי לפחות‬ ‫כי א ח' צדיקי אבל אברה תפילתו היתה א ימצא ש עשרה‪ ,‬משו"פ‪ .‬ראה ב"מ נה‪ (.‬וכו'‪ .‬עוד איתא )דב"ר ה‪ ,‬ה(‪" :‬א נעשה הדי‬ ‫וקשה הא אברה התפלל על תשעה ע צירו‪ #‬השכינה כפירוש למטה אי הדי נעשה למעלה‪ ,‬וא לא נעשה הדי למטה הדי‬ ‫רש"י פר' וירא‪ .‬והרי בימי נח כשאמר לו הקב"ה לעשות התיבה היה נעשה למעלה"‪.‬וזהו שאמר‪" :‬ק‪ $‬כל בשר בא לפני"‪ ,‬ולכאורה קשה‬ ‫בחיי מתושלח והיה תשעה ע אשתו ובני נח ונשותיה‪ .‬ומאי למה דוקא 'לפני' ולא לפני בית די של מטה לכ בא כמתר‪" :$‬כי‬ ‫טעמא לא התפלל‪ ,‬וכי היה נח יודע שסופו למות קוד המבול‪ ,‬וא מלאה האר‪ $‬חמס"‪ ,‬רצ"ל שכל אחד נטל פחות משוה פרוטה‪ ,‬וא‬ ‫כ הדרא קושיא על נח‪ ,‬ויש לומר אאע"ה לא היה צרי סעד כ לא נעשה די למטה‪ ,‬ולכ "בא לפני" – למעלה‪.‬‬ ‫)דברי יהונת(‬ ‫לתומכו והיה יכול לצר‪ #‬השכינה ע ט' אבל נח כל צדקתו היה ק! כל בשר בא לפני כי מלאה האר! חמס מפניה‪) .‬ו‪ ,‬יג(‬ ‫בסעד השכינה‪ ,‬א כ כבר הוא בכלל ט' צדיקי ואי אפשר לצרפו לא נחת גזר דינ אלא על הגזל )רש"י( ואפשר ליישב הכוונה‬ ‫עוד הפע להשלי לעשרה‪.‬‬ ‫)חת" סופר( דהנה לקמ )ח‪ ,‬א( על דברי הכתוב 'ויזכור אלוקי את נח' פירש"י‬ ‫א‬ ‫להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫גיליונות פרשת השבוע‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫זה הש מדת הדי היא ונהפכה למדת רחמי על ידי תפילת‬ ‫הצדיקי‪ ,‬ורשעת של רשעי הופכת מדת רחמי למדת הדי‬ ‫שנאמר וירא ה' כי רבת רעת האד וגו'‪ ,‬ויאמר ה' אמחה והוא ש‬ ‫מדת הרחמי‪ .‬מבואר איפוא‪ ,‬דע"י מידת הרחמי היו יכולי בני‬ ‫המבול להינצל‪ ,‬אלא בגלל שהוסיפו להרשיע הפכו את מידת‬ ‫הרחמי למידת הדי וא‪ #‬כא עלינו להבי‪ ,‬מדוע ג מה שהוסיפו‬ ‫להרשיע לא הציל מידת הרחמי‪ ,‬ועוד אדרבה א‪ #‬הפכה את מידת‬ ‫הרחמי למידת הדי‪ .‬וצ"ל דמידת הרחמי היינו מה שאמרו חז"ל‬ ‫)שבת קנא( כל המרח על הבריות מרחמי עליו מ השמי‪ ,‬וכל‬ ‫שאינו מרח על הבריות אי מרחמי עליו מ השמי‪ .‬ומשו כ‪,‬‬ ‫א‪ #‬שעברו את העבירות החמורות ביותר כעריות ושפיכות דמי‪,‬‬ ‫כל עוד שגמלו חסדי וריחמו על הבריות הגנה עליה מידת‬ ‫הרחמי‪ ,‬אבל כאשר הוסיפו לחטוא ג בגזל ובכ גילו שאינ‬ ‫מרחמי על הבריות‪ ,‬ולכ לא ריחמו עליה מ השמי והפכו ג‬ ‫את מידת הרחמי למידת הדי‪ .‬נמצא א"כ דאי הכוונה דנידונו רק‬ ‫על הגזל‪ ,‬אלא דמכיו דחטאו בגזל נפרעו מה ג על העריות‬ ‫)יעלת ח(‬ ‫ושפיכות דמי‪.‬‬

‫לעשות פעולה בדר הטבע‪ ,‬מה שאי כ אברה אבינו ע"ה שעשה‬ ‫לפני משורת הדי והוכיח בני דורו להחזיר למוטב‪ ,‬על כ ניצול‬ ‫ג כ שלא כדר הטבע‪ .‬וזה כוונת רש"י ויעש נח – זה בני התיבה‪,‬‬ ‫בגלל שעשה רק "ככל אשר צוה אותו אלוקי" ולא לפני משורת‬ ‫הדי‪ ,‬וזה גר לו שיבנה התיבה ויעשה פעולה בדר הטבע‪.‬‬ ‫)קר לדוד(‬

‫בוא אתה וכל בית אל התיבה‪) .‬ז‪ ,‬א(‬ ‫התורה הק' היא נצחית וכל דיבור מתוכה נוגע לכל איש מישראל‬ ‫בכל עת‪ ,‬כש שיש פרשה בתורה "כי תצא למלחמה על אויבי"‬ ‫)דברי כ‪ ,‬כא( ופירשו בספרי הק' שהכוונה על מלחמת היצר‬ ‫שבכל זמ‪ ,‬כמו כ יש לומר שעני התיבה הוא א יידיש ווארט‬ ‫)מילי יהודיות(‪ ,‬בכוח התיבה שיהודי מוציא מפיו לפני הקב"ה‬ ‫בבחינת אמת‪ ,‬יכול הוא להינצל ממי המבול הזידוני ולטהר את‬ ‫עצמו מכל מיני רתיחות ד טמא‪ .‬ובמיוחד בזמ הסתר כמו של‬ ‫ימינו‪ ,‬שהחשכות גדולה‪ ,‬צרי לעשות בחינת תיבת נח שהתאחדו‬ ‫בתוכה כל מי טהור‪ ,‬דהיינו שכל היהודי הכשרי יתאחדו‬ ‫ויתקשרו באהבת חברי אמיתית‪ .‬והנה איתא במדרש כי בימי‬ ‫שלפני הגאולה האמיתית כאשר יצטרכו כבר להקי את בית‬ ‫המקדש‪ ,‬יתפלגו בני ישראל לשני צדדי‪ ,‬הכשרי באמת יחפצו‬ ‫באותו כה גדול שה יבחרו בו כמתאי לעטרה זו‪ ,‬ואילו הפורקי‬ ‫עול יאמרו שה היהודי האמיתיי וה ה שצריכי לבחור את‬ ‫הכה הגדול כפי הבנת‪ ,‬ויכריעו אז ביניה כדר הבחי' שהיתה‬ ‫בימי אליהו ז"ל‪ ,‬דהיינו שיעשו ביניה סימ שכל מי שיענו לו באש‬ ‫מ השמי האמת איתו‪ ,‬והנסיו הגדול יהיה אז באופ זה שהאש‬ ‫מ השמי תרד לצד של אלו שהתרחקו מ התורה וה יצליחו‬ ‫במלחמת‪ ,‬א זה יהיה הבירור האחרו כי הכשרי באמת לא‬ ‫יתבטלו אפילו בפני המופת הזה‪ .‬והעצה להחזיק מעמד במצב נורא‬ ‫זה לכל יהודי‪ ,‬היא שיהיה מקושר לצדיקי וליהודי כשרי‬ ‫המקושרי לתורה‪ ,‬כי התורה היא נצחית‪ ,‬ובכח זה אפשר להחזיק‬ ‫מעמד בכל העתי והמצבי‪.‬‬ ‫)דברי שמואל – סלוני(‬

‫וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה אור התיבה‪) .‬ו‪ ,‬טו(‬ ‫לכאו' קשה מדוע צוה השי"ת לנח לעשות התיבה דוקא במידה‬ ‫הזאת הלא להג עליו מהמי יכול להיות ה חסר ה יתר‪ ,‬וי"ל‬ ‫דידוע דכל כח הרע דנחש הוא הוא מה שיונק מאות החי"ת שבו‬ ‫והני" והשי" המה טובי מצד הקדושה‪ ,‬וג אצל הס" האל"‪#‬‬ ‫והלמ"ד שבו המה אותיות קדושי ודור המבול פגמו אז באות‬ ‫האל"‪ #‬והלמ"ד של סמא"ל ונשארו ס" וג פגמו בהנו" והשי"‬ ‫של נחש ונשאר חי"ת ונתהווה מה צירו‪' #‬חמס' ולכ אמר כי‬ ‫מלאה האר‪ $‬חמס וגו'‪ ,‬לכ ציוה השי"ת לעשות תיקו לזה בהתיבה‬ ‫שיהי' שי" אמות אור התיבה נגד השי" נו" רחבה נגד הני"‬ ‫שלושי קומתה כנגד הלמ"ד ואל אמה תכלנה מלמעלה כנגד‬ ‫האל"‪ #‬ויתקנו כל האותיות ויתהפכו לרחמי‪.‬‬ ‫)הרה"ק רבי משה מסאוורא זי"ע(‬

‫ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלוקי כ עשה‪) .‬ו‪ ,‬כב(‬

‫ויבא נח וגו' מפני מי המבול‪) .‬ז‪ ,‬ז(‬

‫ופירש רש"י ז"ל "זהו בני התיבה"‪ .‬ה ידוע שביכולת הצדיקי‬ ‫להיפ מידת הדי למידת הרחמי וכמו שאמרו חכמינו ז"ל )סוכה‬ ‫יד( דתפילת של צדיקי מהפכת דעתו של הקב"ה ממידת‬ ‫אכזריות למידת רחמנות‪ ,‬ומבואר בספרי הק' כי מ השמי‬ ‫יורדי צירופי אותיות‪ ,‬וכשרואי הצדיקי שה מצטרפי לגזירה‬ ‫מבחינת די רחמנא ליצל‪ ,‬אזי הופכי אות ומצרפי האותיות‬ ‫לבחינת רחמי‪ ,‬כמו מ "נגע" ל"ענג" ומ"צרה" ל"רצה"‪ ,‬וזהו‬ ‫שביקש דוד המל ע"ה )תהלי פו‪ ,‬יז( "עשה עמי אות לטובה"‪,‬‬ ‫תפילתו היתה שתיכ‪ #‬כשירדו צירופי האותיות יהיו צרופי טובי‬ ‫ולא יצטרכו כלל לשנות מרעה לטובה‪ .‬וזה הרמז כא "ויעש נח"‬ ‫רומז על הצדיק שהוא מתק הכל‪ ,‬כי עשיה הוא לשו תיקו )ראה‬ ‫רש"י להל "ככל אשר צוה אותו אלוקי"‪ ,‬היינו כשהוא רואה‬ ‫אותיות הרומזי לדיני אלוקי‪" ,‬כ עשה" מהפ אות אל החסד‪.‬‬ ‫וזה שפירש רש"י ז"ל "זהו בני התיבה"‪ ,‬היינו הצדיקי בוני‬ ‫ועושי מ האותיות תיבה אחרת‪ ,‬ברצונ להפו הכל לחסד‪.‬‬

‫ופירש"י ז"ל א‪ #‬נח מקטני אמנה היה מאמי ואינו מאמי שיבוא‬ ‫המבול עד שדחקוהו המי עכ"ל‪ .‬ופלא גדול לחשוד את נח הצדיק‬ ‫שהתורה העידה עליו צדיק תמי שהיה מקטני אמנה בהשי"ת ח"ו‪.‬‬ ‫ונראה לי דהנה תיבת אמונה יש לה שני פירושי‪ ,‬א' כפשוטו‬ ‫האמנת הדבר שבודאי יהיה כ‪ .‬ב' לשו המשכה וגידול מלשו ויהי‬ ‫אומ את הדסה‪ ,‬כי באמונה יש כח זה שע"י האמונה יומש הדבר‬ ‫ממקורו ויבוא‪ .‬והיינו ע"י שהוא מאמי בהשי"ת ובוטח בו באמונה‬ ‫שלימה על איזה דבר‪ ,‬אז נמש הדבר ההוא ובא בשלימות‪ .‬והנה‬ ‫נח הצדיק בוודאי האמי בשלימות בכל אשר דיבר אליו השי"ת‬ ‫בכל לבבו ובכל נפשו בתמימות כדרכו הטוב מאז ומתמיד‪ ,‬א‬ ‫בדבר זה היה ירא להאמי באמונה שלימה בכל לבבו‪ ,‬כי פחד‬ ‫שאולי הוא יהיה הגור להבאת המבול‪ ,‬היינו שע"י שלימות‬ ‫אמונתו יומש בודאי מזה הבאת המבול‪ ,‬ולא היה יודע אי לתת‬ ‫עצות בנפשו מה לעשות‪ .‬וזה שפירש"י ז"ל מקטני אמנה היה‪,‬‬ ‫מאמי ואינו מאמי‪ ,‬רצונו לומר כי באמת היה מאמי‪ ,‬רק שירא‬ ‫)אמרי נוע( להאמי בשלימות שהשי"ת יביא המבול‪ ,‬כי אולי הוא יהיה הגור‬ ‫ויעש נח ככל אשר צוה ה' אותו כ עשה‪) .‬ו‪ ,‬כב(‬ ‫לזה וכנזכר לעיל‪ ,‬עד שדחקוהו המי וכו'‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫במדרש‪ :‬זו עשיית התיבה‪ .‬יש מצוה שהאד נהנה ממנה ג הנאה‬ ‫)אוהב ישראל בש המגיד הק' מזלוטשוב זי"ע(‬ ‫גופנית ואי לדעת א מתכוו הוא בעשייתה לש שמי‪ ,‬אבל א‬ ‫שכוונתו ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מפני מי המבול‪.‬‬ ‫מקיי הוא ג מצוות שאי בה הנאה גופנית יש הוכחה‬ ‫בכל המצוות לש שמי‪ ,‬ולכ נקראת הסעודה השלישית של שבת )ז‪ ,‬ז( ברש"י א‪ #‬נח מקטני אמנה היה מאמי ואינו מאמי שיבא‬ ‫"שלש סעודות" ולא סעודה שלישית? הואיל ושתי הסעודות המבול‪ :‬ופלא אי יכלו חז"ל לומר כ על אד אשר התורה העידה‬ ‫הראשונות אוכל הוא כשהוא רעב‪ ,‬ויתכ שהוא מתכוו להנאת עליו שהיה צדיק תמי? אבל הכוונה שנח היה מאמי א‪' #‬בקטני‬ ‫אמונה' ולכ אינו מאמי שיבוא המבול‪) .‬הרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע(‬ ‫עצמו‪ ,‬אבל הסעודה השלישית אוכל הוא כשהוא שבע ובזה מוכיח‬ ‫ויזכור אלקי את נח וגו' אשר אתו בתיבה‪) .‬ח‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫הוא שכוונתו בכל שלוש הסעודות היא לש שמי‪ ,‬לכבוד שבת‪.‬‬ ‫וזה שאמר המדרש‪ :‬כ עשה‪ ,‬זו עשיית התיבה‪ ,‬כלומר‪ :‬שנח עשה "אפשר לומר במה שכתבו חכמי המוסר דצדיק המוכיח לרשע א‬ ‫את התיבה באותה הכוונה אשר עשה "כל אשר צוה ה'" כמו שעשה הרשע לא אבה שמוע‪ ...‬אז הצדיק אינו מ הדי שיהא יגיעו לריק‬ ‫את כל הדברי אשר צוהו הש‪,‬בעני הבהמות והמזו שאי בה ונמצא בטל מתורה ומצות‪ ,‬רק זכיות הרשע אשר עשה בכל ימיו‬ ‫הנאה גופנית‪ ,‬שבה הרי התכוו לש שמי‪ ,‬כ ג עשה את יקח הצדיק והיא שכרו‪ ,‬ובזה נשל הצדיק‪ ."...‬וזהו שנאמר‪" :‬ויזכור‬ ‫אלקי את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה"‪,‬‬ ‫התיבה לא כדי להינצל מהמבול אלא לקיי מצות הש‬ ‫)הגה"צ המהרש" מברזא זצ"ל( רצ"ל שזכר את נח‪ ,‬את צדקת עצמו‪ ,‬ו"אשר אתו בתיבה" את כל‬ ‫הזכיות אשר אתו בעבור התיבה‪ ,‬שהיה מוכיח לאנשי דורו בשעת‬ ‫ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלוקי‪) .‬ו‪ ,‬כב(‬ ‫פירש רש"י זה בני התיבה‪ .‬ויש לומר דהנה מצינו אצל אברה עשיית התיבה )כדאיתא בבר"ר ל‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫)הגה"ק החיד"א זי"ע(‬ ‫אבינו ע"ה שניצל באור כשדי בניסי שלא כדר הטבע‪ ,‬ולא עשה ותנח התיבה בחודש השביעי בשבעה עשר יו לחודש‪) .‬ח‪ ,‬ד(‬ ‫כ בנח‪ ,‬כי נח אפילו שהיה צדיק‪ ,‬אבל לא עשה לפני משורת הדי כתב רש"י‪ ,‬שכיו שגובה המי על ההרי היה חמש עשרה אמה‬ ‫להוכיח בני דורו להחזיר למוטב‪ ,‬לכ כאשר ניצול היה צרי ‪.‬בשישי יו שה כל ארבעה ימי אמה אחת בגובה נחסרו עד‬

‫ב‬

‫שנראו ראשי ההרי‪ ,‬וכל יו רבע אמה נחסר‪ .‬וקשה‪ ,‬הלא העול שהביאה מאר‪ $‬ישראל שש יש חיוב תרומות ומעשרות‪ ,‬וכיו‬ ‫)הגה"ק רבי דוד אופנהיי זי"ע(‬ ‫הוא ככדור עגול‪ ,‬וא כ האמה המקיפה את כדור האר‪ $‬מכילה שכ הביאה דוקא עלה ולא פרי‪.‬‬ ‫הרבה פחות מי מהאמה הגבוהה הימנה‪ .‬משו שהיקפה סביב ולא אוסי‪ #‬עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי‪) .‬ח‪ ,‬כא(‬ ‫האר‪ $‬יותר גדול מהאמה הסמוכה לאר‪ ,$‬וכל כמה שיותר גבוה כאשר עשיתי דייקא‪ ,‬נראה על פי מאמר הזוהר בשעת בריאה‬ ‫מכילה האמה יותר מי‪ .‬א כ כיצד יתכ שכל יו פחתו המי אמרה מידת הדי רבונו של עול האי בר נש זמי למחטי קמ‪,‬‬ ‫באותה מידת גובה? בר‪ ,‬נראה שהמי אשר הלכו וחסרו כל יו אמר הקב"ה וכי למגנא אתקריא רחו וחנו‪ ,‬נמצא עיקר בריאת‬ ‫אלו המי הסמוכי לאר‪ ,$‬שהלכו ונבלעו באדמה‪ .‬בימי העול היה על ידי שיתנהג במידת הרחמי‪ .‬וכ אמרו במדרש )ב"ר‬ ‫הראשוני היו נבלעי בכמיות גדולות‪ ,‬כי האר‪ $‬היתה עדיי ריקה יב‪ ,‬טו‪ :‬רש"י ריש בראשית( בבריאת העול שית‪ #‬הקב"ה מידת‬ ‫ממי‪ .‬א‪ ,‬כל יו שעבר והאדמה הלכה והתמלאה‪ ,‬וקצב חילחול הרחמי‪ ,‬וזהו 'כאשר עשיתי'‪ ,‬רצה לומר כאשר עשיתי בבריאת‬ ‫המי נעשה יותר איטי‪ ,‬באותה מידה ג בליעת המי באר‪ $‬הלכה העול להתנהג במידת הרחמי‪ ,‬כ יהיה‪ ,‬וא כ מהאי טעמא לא‬ ‫ופחתה‪ .‬כ מסתבר אפוא שהכמות שנבלעה כל יו באדמה היתה אוסי‪ #‬להכות כל חי‪ ,‬וזהו 'לא אוסי‪ #‬כו' כאשר עשיתי'‪ ,‬הג‬ ‫זהה לכמות המי שהיתה אז בשכבה העליונה של החמש עשרה שמרגיזי קדמי אתנהג במידת רחו וחנו כאשר הי' הבריאה על‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫אמות שהקיפו את האר‪ .$‬וממילא כל יו פחת גובה המי תנאי זה‪.‬‬ ‫מלמעלה רבע אמה‪ .‬שהרי כמה שהיו יותר מי למעלה בד בבד ג כי יצר לב האד רע מנעוריו‪) .‬ח‪ ,‬כא(‬ ‫נבלעו יותר מי שלמטה‪ .‬הוי אומר‪ ,‬ביו הראשו שהאר‪ $‬היתה בגמ' )קידושי ל‪ (:‬דרשו על כ מהפסוק וכל יצר מחשבות ליבו‬ ‫יבשה לחלוטי היא קלטה הרבה מי‪ ,‬בשוה לכמות המי שברבע רק רע כל היו‪ ,‬אמר רב יצחק‪ ,‬יצרו של אד מתחדש עליו בכל‬ ‫אמה החיצונית שבעיגול‪ .‬ביו השני כבר ספגה פחות‪ ,‬כי דרכי יו שנאמר‪" :‬רק רע כל היו"‪ ,‬ואמר ר"ש ב לוי‪ ,‬יצרו של אד‬ ‫החלחול של המי היו יותר עמוסי‪ ,‬וממילא היה שוה לכמות מתגבר עליו בכל יו ומבקש המיתו וכו'‪ .‬ויש לבאר‪ ,‬כי הנה‬ ‫המי שברבע אמה השני מלמעלה‪ ,‬אשר בהיק‪ #‬הכדור היה עיגולו במלחמות העול כשאחד מנצח את השני ומכניעו‪ ,‬הרי‬ ‫יותר קט וכ הלאה‪ ,‬ככל שהיתה האדמה יותר גדושה במי שהמנוצח נחלש מכ וכבר מפחד להתגרות שוב‪ ,‬אול לא כ‬ ‫נעשתה הספיגה יותר איטית‪ ,‬ובאותה מידה זה תא את הכמות הוא במלחמת היצר‪ ,‬אלא אדרבה כשמנצח את היצר הרע‪ ,‬הרי ג‬ ‫המי שעוד נותרה בהיק‪ #‬הכדור‪) .‬הגה"ק ר' יהושע לייב דיסקי זי"ע( היצר מתחזק ומנסה שוב להתגבר עליו‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל )סוכה‬ ‫וישלח את הערב‪) .‬ח‪ ,‬ז(‬ ‫נ"ב‪ :(.‬כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו‪ ,‬ואי עצה לדבר כי א‬ ‫ולא הל בשליחותו )רש"י( הכוונה בזה כי פסוק זה ללמדנו בא‪ ,‬כי מה שאמרו חז"ל )קידושי ל‪ :(:‬בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה‬ ‫מגלגלי זכות ע"י זכאי‪ ,‬ואי אפשר לשליחות של דבר טוב שתצא תבלי‪ ,‬וא את עוסקי בתורה אי את נמסרי בידו‪) .‬הגר"א(‬ ‫לפועל ע"י מי שאינו הגו וכדאי לכ‪ .‬וכ דוד המל היה מתפלל ויו ולילה לא ישבתו )ח‪ ,‬כב(‬ ‫ומבקש "עזרי מע ה' עושה שמי ואר‪) "$‬תהלי קכא‪ ,‬ב(‪ .‬לא מובא בגמ' )סנהדרי נ"ח‪ :(:‬אמר ריש לקיש עובד כוכבי ששבת‬ ‫נאמר כא עזרי מה'‪ ,‬כי א עזרי מע ה'‪ ,‬כלומר ממי שהוא תמיד חייב מיתה‪ ,‬שנאמר "ויו ולילה לא ישבותו"‪ ,‬דהיינו שא עכו"‬ ‫ע ה'‪ ,‬צדיק וזכאי‪ ,‬שמגלגלי את זכות ההצלה על ידו‪ .‬וזה דוד שובת ממלאכתו יו של‪ ,‬ואפילו ביו שני או שלישי בשבוע‬ ‫המל התפלל כא שהקב"ה ימציא לו את עזרתו ע"י זכאי וצדיק‪ ,‬הריהו חייב מיתה‪ .‬הנה הקשו המפרשי‪ ,‬על מה שאמרו חז"ל )יומא‬ ‫שהרי על ידו עושה הקב"ה את שליחותו‪...‬‬ ‫)חפ‪ $‬חיי( כ"ח(‪ ,‬שאברה אבינו קיי את כל התורה‪ ,‬וכי אי שמר שבת מבלי‬ ‫ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טר‪ #‬בפיה וגו'‪) .‬ח‪ ,‬שנצטווה על כ‪ ,‬הרי עבר בכ על הלאו של "יו ולילה לא‬ ‫יא( ברש"י מובא גמ' מס' עירובי )יח‪ (:‬אמרה היונה לפני הקב"ה ישבותו" שנאמר לבני נח – ואברה בכלל‪ .‬וי"ל שלפני מת תורה‬ ‫רבונו של עול יהיו מזונותי מרורי כזית ויהיו מסורי ביד ואל היה הלילה נמש אחר היו שלפניו‪ ,‬כמו שנאמר כא "ויו ולילה‬ ‫יהיו מתוקי כדבש ותלוי ביד בשר וד‪ .‬דהתחננה לפני השי"ת לא ישבותו"‪ ,‬יו ואח"כ לילה‪ ,‬ועל כ ב נח אינו חייב מיתה אלא‬ ‫שיהא לה אפי' מזונות מרורי רק מידו ית"ש‪ ,‬ממתוק כדבש רק ע"י א כ שבת כל היו וכל הלילה שלאחריו‪ ,‬אבל אברה אבינו שמר‬ ‫בשר וד‪ .‬והעני למה נדמה מתיקה כדבש אלא כמו שבדבש אע"פ שבת כמו שיהיה לאחר מת תורה‪ ,‬דהיינו שהיו הול אחר הלילה‬ ‫שהוא מתוק אבל מ"מ עד שבא לידו צרי להוציאה מכוורת שלפניו‪) ,‬כמו שנאמר "מערב עד ערב תשבתו שבתכ" ויקרא כ"ג‪,‬‬ ‫דבורי דבא ע"י צער ויסורי רבי כ הוא הפרנסה שבא ע"י בשר ל"ב(‪ ,‬ועשה מלאכה בלילה שלאחריו‪ ,‬וממילא לא עבר על האיסור‬ ‫)הרה"ק מראפשיט‪ $‬זי"ע( של "ויו ולילה לא ישבותו"‪.‬‬ ‫)פני יפות(‬ ‫וד‪.‬‬

‫והנה עלה זית טר‪ #‬בפיה וידע נח כי קלו המי מעל האר!‪) .‬ח‪ ,‬ומוראכ וחתכ יהיה על כל האר!‪) .‬ט‪ ,‬ב(‬ ‫יא( אמרה‪ ,‬יהיו מזונותי מרורי כזית בידו של הקב"ה‪ ,‬ולא‬

‫יש לומר על פי מה דאיתא בחובת הלבבות‪ ,‬שחסיד אחד מצא את‬ ‫חברו מתבודד ביערות‪ ,‬ושאל אותו אי אינו מתירא מפני חיות‬ ‫רעות‪ .‬והשיבו‪ ,‬שהוא מתבייש ממי שמחייב להיות יראתו על פניו‪,‬‬ ‫שיהא מתירא מאיזו בריאה מהנבראי‪ .‬והנה תוכ הדברי‪,‬‬ ‫שכשאד מתירא מאת הבורא ית"ש‪ ,‬אזי על ידי אותה יראה‪ ,‬תפול‬ ‫אימתה ופחד על כל הנבראי‪ ,‬ומתיראי ליגע בו‪ .‬אדרבה‪ ,‬ה‬ ‫כפופי לו לעובדו‪ ,‬כעני דניאל בגוב אריות‪ ,‬ומעתה יוב היטב פי'‬ ‫הפסוק‪ ,‬ומוראכ וחתכ יהיה על כל האר‪ ,$‬אותו מורא ופחד‬ ‫)אגרא דכלה(‬ ‫שאת מפחדי מהקב"ה יהיה על כל חית האר‪.$‬‬

‫מתוקי כדבש בידי בשר וד )רש"י(ויש להבי למה היתה צריכה‬ ‫היונה לרמז לנח את הרמז הזה‪ ,‬וכי זו היא הכרת הטוב לנח‪,‬‬ ‫לאחר שז ופרנס אותה י"ב חודש בתיבה‪ .‬אמנ יש לומר‪ ,‬כי‬ ‫חוששת היתה היונה‪ ,‬שמא יאמר נח‪ ,‬שזה שהיא שבה אל התיבה‬ ‫אי זה מפני שיש עדיי מי על פני האר‪ ,$‬אלא מפני שטוב לה‬ ‫כא בתיבה שמקבלת את כל מזונותיה וצרכיה מיד נח‪ ,‬אבל אולי‬ ‫כבר אי מי על כל האר‪ ,$‬על כ רמזה לו כי אילו היתה יכולה‬ ‫להישאר ולהתפרנס בכוחות עצמה ואפילו בדוחק ומרירות של‬ ‫זית‪ ,‬כי אז לא היתה חוזרת אליו להתפרנס מבשר וד‪ ,‬אלא שיש ויולד נח שלשה בני את ש את ח ואת יפת‪) .‬ט‪ ,‬י(‬ ‫)ג רווה( לכאורה פסוק זה מיותר בפרשה זאת‪ ,‬מאחר שנזכרי בניו כבר‬ ‫עדיי מי על פני האר‪.$‬‬ ‫ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טר‪ #‬בפיה )ח'‪ ,‬יא( לעיל בפרשת בראשית‪ .‬ונראה בהקד מה שאמרו חז"ל )ב"ר לב‪,‬‬ ‫ואיתא במדרש )בר"ר לג‪ ,‬ו( שהביאה את העלה מאר‪ $‬ישראל‪ ,‬ח( להל על הפסוק ויסגור ד' בעדו‪ ,‬שהיו רוצי בני דורו לשבור‬ ‫עיי"ש‪ .‬ויש לתת לב ולהבי מה זה ועל מה זה שאמרו שהביאה את התיבה ולהרוג את נח ואת בניו‪ .‬ולכאורה הדבר תמוה‪ ,‬כי מה‬ ‫דוקא מא"י‪ .‬ונראה‪ ,‬דאי' בגמרא )עירובי יח(‪" :‬אמרה יונה לפני בצע לה א יאבידו ג את נח ואת בניו ולא תשאר פרסה‪ ,‬והג‬ ‫הקב"ה‪ ,‬רבונו של עול יהיו מזונותי מרורי כזית ומסורי ביד שהיו רשעי‪ ,‬אבל לא היו טפשי וסת אכזרי‪ ,‬אדרבה איתא‬ ‫ואל יהיו מתוקי כדבש ותלוי ביד בשר וד"‪ .‬ולכאורה תמוה‪ ,‬בזוהר שהיו בעלי דעת והבנה‪ ,‬ואיזה תועלת תהיה לה בהריגת‬ ‫הלא היתה יכולה להביא פרי הזית עצמו ולאו דוקא את העלה‪ .‬נח ובניו‪ .‬ונראה כי ה ידעו שלא ברא הקב"ה את העול למג‬ ‫אלא‪ ,‬אמרינ בגמרא )חולי ז‪ (.‬שאי הקב"ה מביא תקלה ולחנ‪ ,‬ובשו אופ לא יתחרט על בריאתה עד להחריבה לגמרי‪,‬‬ ‫לבהמת של צדיקי‪ ,‬דחמורו של ר' פנחס ב יאיר לא היה רוצה לא איש א‪-‬ל ויכזב וב אד ויתנח‪ ,‬אלא ישאיר שארית וקיו‬ ‫לאכול טבל‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ולפי זה י"ל שלכ לא הביאה הפרי עצמו‪ ,‬מי האד באר‪ $‬שמה יצאו דורות הבאי להתיישב ברחבי‬ ‫שהרי הוא חייב בתרומה ומעשר‪ ,‬וכיו שאי הקב"ה מביא תקלה עולמו אשר ברא‪ .‬והיות שמצא בעול נח ובניו הצדיקי‪ ,‬לזאת‬ ‫לבהמת של צדיקי‪ ,‬לכ הביאה דוקא עלה זית שאינו חייב החליט לברר מתו הפסולת ולמחות את יתר הברואי‪,‬‬ ‫בתרומה ומעשר‪ .‬אמור מעתה שזהו דברי המדרש‪" :‬והנה עלה זית וממשפחת נח יפרדו ויוולדו כל יושבי תבל‪ .‬ולולא שמצא את נח‬ ‫טר‪ #‬בפיה"‪ ,‬ולכאורה למה לא הביאה הפרי עצמו‪ ,‬ומיישב‪ ,‬ובניו‪ ,‬לא היה מביא מבול כלל‪ ,‬כי לשחת את כל העול אי אפשר‪,‬‬

‫ג‬

‫ויאמר ד' אל לבו לא אוסי‪ #‬לקלל וגו'‪ ,‬נמצא שנשבע על דעת‬ ‫נח בשביל טובה שקיבל ממנו‪ ,‬לכ אי מתירי אלא מרצונו של‬ ‫נח‪ .‬והנה בקרבנות עיקר הכפרה היא בד‪ ,‬ונח לקח מכל מיני‬ ‫בהמה ועו‪ #‬והעלה עולות‪ ,‬וידוע שמראות הדמי חלוקי זה‬ ‫מזה‪ ,‬דאי צבע ד הפר כד השעיר וכו' כדאיתא ביומא‪ .‬ויתכ‬ ‫שהקשת שהוא כלול מכמה גווני מרמז למיני דמי השוני‬ ‫של קרבנות נח‪ .‬ולפ"ז י"ל דתכלית הקשת היא לסתו פה‬ ‫המקטרג הטוע שיתיר השי"ת את שבועתו ויביא עוד מבול‪,‬‬ ‫ולזה בא הקשת ומעיד שכביכול קיבל טובה ואי התרה‪.‬‬

‫ולא חשיד קוב"ה למעבד דינא בלא דינא לברור סת אנשי‬ ‫אחרי להחיות א‪ #‬שג המה רשעי נינהו ולהשחית את‬ ‫האחרי‪ .‬ולכ רצו בני דורו להרוג את נח ובניו‪ ,‬כדי שע"ז לא תהא‬ ‫שארית באר‪ ,$‬וממילא מוכרח שישוב ד' מחרו אפו ולא יחריב‬ ‫עולמו‪ ,‬אלא ישארו כול בחיי‪ ,‬וזה היתה מטרת בהריגת נח‬ ‫ובניו‪ ,‬אבל לא עלתה ביד‪ .‬ומעתה מוב שפתח הפרשה הזאת‬ ‫בנח ובניו‪ ,‬כי ה היו היסוד לעונש הרשעי‪ ,‬ומבלעד לא היתה‬ ‫באפשרות להחריב את העול‪ ,‬ולכ משמש הפסוק ויולד נח‬ ‫שלשה בני כהקדמה למעשה המבול‪ ,‬כי זה היה הגור‬ ‫)עבודת ישראל(‬ ‫להחלטתו של הקב"ה‪.‬‬

‫)ישמח משה(‬

‫וימת הר על פני תרח אביו באר! מולדתו באור כשדי‪.‬‬

‫את קשתי נתתי בענ‪) .‬ט‪ ,‬יג(‬

‫)יא‪ ,‬כח( שקבל תרח על אברה בנו לפני נמרוד על שכתת את‬ ‫צלמיו והשליכו לכבש האש וזהו אור כשדי‪) .‬רש"י( מובא בגמ'‬ ‫)פסחי קי"ח‪ :(.‬בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברה אבינו‬ ‫לתו כבש האש‪ ,‬אמר גבריאל לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע ארד ואצנ‬ ‫ואציל את הצדיק מכבש האש‪ ,‬אמר לו הקב"ה אני יחיד‬ ‫בעולמי והוא יחיד בעולמו נאה ליחיד להציל את היחיד‪,‬‬ ‫ובהמש הגמ' מובא‪ ,‬שגבריאל זכה בשכר זה להציל את חנניה‬ ‫מישאל ועזריה‪.‬‬ ‫ויש לבאר‪ ,‬מה ההסבר של "אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו"‬ ‫שבגלל זה צרי דוקא הקב"ה בעצמו להציל את אברה‪ ,‬עוד‬ ‫יש לבאר‪ ,‬את אשר הקשה האב עזרא‪ ,‬למה לא מסופר בתורה‬ ‫על הנס של אברה בכבש האש‪ .‬וביאור הדבר הוא‪ ,‬כי הנה‬ ‫המצוה למות על קידוש הש‪ ,‬הוא רק א רוצי לאנסו לעבוד‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬אבל האד אינו מחויב להתגרות בעכו" כדי‬ ‫שיביאוהו לידי נסיו וקידוש הש‪ ,‬ואולי הוא נכלל בגדר של‬ ‫מאבד עצמו לדעת‪) ,‬וע"ז אנו מבקשי בכל יו "ואל תביאנו‬ ‫לידי נסיו"(‪ ,‬אול אברה אבינו מידה אחרת היתה בו‪,‬‬ ‫שהתגרה באנשי דורו ובאביו‪ ,‬תחת מלכותו של נמרוד‪ ,‬כמובא‬ ‫במדרש )ב"ר ל"ח‪ ,‬י"ג(‪ ,‬עד שנמרוד נק בו והפילו לכבש האש‪,‬‬ ‫וזאת כיו שהוא היה יחיד בעול ע אמונה טהורה‪ ,‬והבי‬ ‫שבשעה זו הרי הוא צרי לעמוד נגד אנשי דורו‪ ,‬להוכיח‬ ‫ולהאיר את החוש ולהפי‪ $‬את האמונה בקב"ה‪ ,‬על א‪ #‬שנכנס‬ ‫לסכנה‪ .‬ולכ לא נכתב בתורה סיפור הנס של אברה אבינו‬ ‫בכבש האש‪ ,‬כיו שכל מה שכתוב בתורה‪ ,‬הרי זה כדי להורות‬ ‫לדורות את המעשה אשר יעשו‪ ,‬ואילו סיפור זה איננו הלכה‬ ‫לרבי‪ ,‬ורק לאברה היה מותר ללכת בדר זו‪ .‬ולפי זה ג יוב‬ ‫מה שאמר הקב"ה לגבריאל‪ :‬אני יחיד בעולמי והוא יחיד‬ ‫בעולמו‪ ,‬נאה ליחיד להציל את היחיד‪ ,‬כלומר‪ ,‬לפי שאברה‬ ‫יחיד בעולמו ואשר על כ חגר עוז להתגרות בנמרוד ודורו‪ ,‬לכ‬ ‫אי לבית די של מעלה יכולת להציל את אברה‪ ,‬כיו שה‬ ‫דני רק על פי הדי ורק הקב"ה בעצמו היחיד בעולמות יכול‬ ‫להצילו‪.‬‬ ‫)ישועות יעקב(‬

‫העיד תלמיד החת" סופר אשר בכל שנה בפרשת נח היה רגיל‬ ‫לומר רמז בפסוק זה‪" :‬את קשתי נתתי בענ"‪" .‬קשתי" ראשי‬ ‫תיבות‪ :‬קדושתי שמי תורתי ימיני‪ .‬ולא פירש את כוונת הרמז הלז‪.‬‬ ‫וכתב תלמידו שיגע ומצא בזה דבר נפלא‪ ,‬כי אמרו רבותינו זכרונ‬ ‫לברכה )ברכות ד‪ #‬לב‪ ,‬ע"ב( מיו שחרב בית במקדש ננעלו שערי‬ ‫תפלה‪ ,‬ולמדו זאת במדרש איכה )פרק ג' סימ ל"ה( מהמקרא‬ ‫קודש )איכה פרק ג'‪ ,‬מ"ד( "סכותה בענ ל מעבור תפלה"‪ .‬ובטור‬ ‫)אורח חיי סימ קכ"ד‪ ,‬שולח ערו ש סעי‪ #‬ג( כתב‪ :‬אתמר‬ ‫בהגדה‪ ,‬אמר שמואל‪ :‬כל הזריז לומר ארבעה דברי הללו‪ ,‬זוכה‬ ‫ומקבל פני שכינה‪ ,‬עשה למע שמ‪ ,‬עשה למע ימינ‪ ,‬עשה למע‬ ‫תורת‪ ,‬עשה למע קדושת ע"כ‪] .‬ועיי בב"ח שכתב טע לזה‬ ‫שזוכה ומקבל פני שכינה‪" :‬לפי שבאות ארבעה דברי מייחד רגלי‬ ‫המרכבה‪" ,‬למע שמ" היא עטרת‪" .‬ימינ" חסד‪" ,‬תורת" תפארת‪,‬‬ ‫"קדושת" גבורה ע"כ[‪ .‬אמנ מה שקבעו לומר תפילה זאת אחרי‬ ‫תפילת שמונה עשרה‪ ,‬היא דמחמת ששערי תפלה ננעלו כמו‬ ‫שאמרו חז"ל וכנ"ל‪ ,‬לפיכ מתפללי אנו שיעשה הקדוש ברו הוא‬ ‫למע שמו ולמע ימינו ולמע קדושתו ולמע תורתו ויקבל את‬ ‫תפילתינו א‪ #‬בעת נעילת שער‪ .‬וזהו שמרמז הקדוש ברו הוא לנח‪,‬‬ ‫בשעה שיש "ענ" והוא רמז על נעילת דלתי התפילה‪ ,‬וכמו שנאמר‬ ‫"סכות בענ ל מעבור תפלה"‪ ,‬אזי "את קשתי נתתי בענ" את את‬ ‫ארבעת העניני הרמוזי בתיבת "קשתי" שה מועילי לקבלת‬ ‫התפילה אפילו "בענ" וכמו שאנו מתפללי באמת אחרי השמונה‬ ‫עשרה‪ :‬עשה למע שמ‪ ,‬עשה למע ימינ‪ ,‬עשה למע קדושת‪,‬‬ ‫עשה למע תורת‪.‬‬ ‫)ליקוטי חבר ב חיי(‬

‫והיתה הקשת בענ וראיתיה לזכור ברית עול‪) .‬ט‪ ,‬טז(‬ ‫הדבר תמוה‪ ,‬למה צרי הקב"ה אות הקשת‪ ,‬אטו חלילה שיי‬ ‫שישכח השי"ת שבועתו שלא יביא מבול לעול‪ .‬וי"ל דהנה‬ ‫הנשבע יכול להתיר את שבועתו‪ ,‬א הנשבע על דעת חבירו‬ ‫בשביל שו טובה שעשה לו‪ ,‬אי מתירי לו אלא מדעת חבירו‬ ‫ומרצונו‪ ,‬כנפסק בשו"ע יו"ד )סי' רכ"ח ס"כ(‪ .‬ולכ כביכול אי‬ ‫השי"ת יכול להתיר שבועת המבול‪ ,‬כיו שנשבע בשביל הנחת‬ ‫רוח שקיבל מקרבנותיו של נח‪ ,‬כמאה"כ וירח ד' את ריח הניחוח‬

‫מדברי רבותה"ק מבעלזא‬ ‫לנו ולבנינו זהו שאר מצות ומעש"ט כי לצאת ידי חובה לא היה די‬ ‫בעבודת אהבה ויראה כי זהו עיקר העבודה אבל אי זה נראה לבניו‬ ‫וב"ב ובמה יתחזק אצל עבודת ה' לזה באו מצות מעשיות כדי‬ ‫להשריש עבודת ה' ג לבנינו עד עול‪ .‬תמי‪ ,‬יורה על מצות‬ ‫התלוי באיברי כמו תמי הנאמר בקרב‪ ,‬וז"ש אלה תולדות נח‬ ‫בשביל תולדותיו‪ ,‬נח איש צדיק תמי לא רק שהיה צדיק במדת‬ ‫אהבה ויראה רק תמי בעובדי טבי כדי שממנו יראה וכ יעשו‪,‬‬ ‫ולפיכ בלידת יצחק אמר הקב"ה לאברה )יז‪ ,‬א( התהל לפני‬ ‫והיה תמי כי מעתה שיצטר לגדל בני צרי לו ביותר עבודה‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד זי"ע(‬ ‫נגלית בפועל בבחי' תמי‪.‬‬

‫אלה תולדת נח נח איש צדיק תמי היה בדרתיו‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬ ‫פירש רש" ז"ל יש מרבותינו דורשי אותו לשבח וכו' ויש שדורשי אותו‬ ‫לגנאי וכו'‪ .‬וצרי להבי למה נדרש לגנאי על אותו צדיק‪ ,‬ובפרט שרש"י‬ ‫ז"ל פירש מקוד נח איש צדיק הואיל והזכירו סיפר בשבחו‪ ,‬וא"כ למה‬ ‫נספר בגנותו‪ .‬ואפשר לומר דהנה יש פלוגתא במדרש )ראה זוה"ק‬ ‫השמטות ח"ג רנד‪ ,‬ב( א נח עשה כדי במה שלא התפלל על דורו‪.‬‬ ‫שיש אומרי שבדי עשה‪ ,‬שמחמת שפלות רוחו וענוותנותו ד בעצמו‬ ‫שאינו כדאי לערו תפלה ג בעד אחרי ודי לו להפקיע את עצמו‪ .‬ויש‬ ‫אומרי שלא עשה כשורה‪ ,‬כי אברה ע"ה היה שפל באמת‪ ,‬ואמר‬ ‫)בראשית יח‪ ,‬כז( ואנכי עפר ואפר‪ ,‬ובכל זאת לא נמנע להתפלל על בני‬ ‫דורו‪ .‬וכ משה רבינו ע"ה שאמר )שמות טז‪ ,‬ז( ונחנו מה‪ ,‬ג"כ התפלל על‬ ‫בני דורו‪ .‬והטע‪ ,‬כי מי שאינו שפל רוח באמת‪ ,‬מדמה בעיניו שעדיי‬ ‫זכותו די להגי על עצמו ולא על אחרי‪ ,‬אבל מי שהוא שפל רוח‬ ‫באמת‪ ,‬ועל כ מה שהקב"ה עושה לו איזה טובה אינו תולה בזכותו רק‬ ‫תולה שהקב"ה עשה לו מתנת חנ‪ ,‬ולכ מה לי הוא מה לי אחר‪ ,‬ולכ‬ ‫יכול לערו שוע ולהתפלל ג בעד אחרי‪ .‬וזהו שמרמז רש"י במתק‬ ‫לשונו‪ ,‬מה שיש דורשי אותו לגנאי במה שלא התפלל על בני דורו ג"כ‪,‬‬ ‫הוא מצד שלא היה בדורו של אברה אבינו‪ ,‬כי אילו היה בדורו של‬ ‫אברה אבינו לא היה נחשב לכלו ג"כ כמו אברה אבינו‪ ,‬והיה יכול‬ ‫להתפלל ג בעד דורו ולהמלי‪ $‬טוב עבור כנ"ל‪) .‬כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬

‫אלה תולדת נח נח איש צדיק תמי היה בדרתיו את האלקי‬ ‫התהל נח‪).‬ו‪ ,‬ט( וברש"י‪ :‬בדורותיו‪ ,‬יש מרבותינו דורשי אותו לשבח‪,‬‬

‫כל שכ שאילו היה בדור צדיקי היה צדיק יותר‪ ,‬ויש שדורשי אותו‬ ‫לגנאי‪ ,‬לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברה לא היה נחשב‬ ‫לכלו"‪ ,‬ויש להבי את סברת מחלוקת‪ ,‬שהרי מה שהתורה מעידה על‬ ‫נח‪" :‬איש צדיק תמי היה"‪ ,‬לכולי עלמא שבח הוא‪ ,‬ואילו מה שכתוב‪:‬‬ ‫"בדורותיו"‪ ,‬לכולי עלמא מיעוט הוא‪ ,‬וא כ במאי פליגי‪ .‬ויש לומר‪,‬‬ ‫בהקד מה ששנינו )אבות פ"ה מ"ב(‪" :‬עשרה דורות מאד עד נח‪ ,‬להודיע‬ ‫כמה אר אפי לפניו‪ ,‬שכל הדורות היו מכעיסי ובאי עד שהביא עליה‬ ‫מי המבול עשרה דורות מנח ועד אברה‪ ,‬להודיע כמה אר אפי לפניו‪,‬‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמי‪) .‬ו‪ ,‬ט(‬ ‫שכל הדורות היו מכעיסי ובאי עד שבא אברה אבינו וקיבל שכר כול"‪,‬‬ ‫בת"י גבר זכאי שלי בעבדי טבי‪ .‬יש לומר עפ"ד הלקוטי תורה ודקדקו המפרשי מפני מה לא קבל נח שכר כול‪ ,‬כמו שקבל אברה‬ ‫)דברי כט‪ ,‬כח‪ (,‬הנסתרות לד' אלוקינו זהו אהבה ויראה‪ ,‬והנגלות אבינו‪ .‬והתירו‪ $‬הוא‪ ,‬שאברה אבינו מאחר שפרס את אמונת הבורא‬

‫ד‬

‫ית"ש לכל באי עול‪ ,‬כדכתיב )ל יב‪ ,‬ה(‪" :‬ואת הנפש אשר עשו בחר"‪,‬‬ ‫ותרג אונקלוס‪ :‬וית נפשתא דשעבידו לאורייתא"‪ ,‬וכמו שאמרו רז"ל‬ ‫"אברה אבינו זק ויושב בישיבה היה"‪ ,‬וכ כתיב )וירא כא‪ ,‬לג(‪" :‬ויקרא‬ ‫ש בש ה' א‪-‬ל עול"‪ ,‬ואמרו רז"ל )סוטה י‪ ,‬א ב( "אל תקרי 'ויקרא'‪,‬‬ ‫אלא ויקריא‪ ,‬מלמד שהקריא אברה אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל‬ ‫עובר ושב"‪ ,‬על כ קבל שכר כול‪ ,‬לפי שהיה לו חלק בעבודת של כל‬ ‫אות האנשי שחזרו בתשובה על ידו‪ ,‬וכ קבל שכר של אות שלא‬ ‫חזרו בתשובה‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל )חגיגה טו‪ ,‬א(‪" :‬זכה נוטל חלקו וחלק‬ ‫חברו בג עד"‪ ,‬מה שאי כ נח שלא פרס את אמונת השי"ת בי אנשי‬ ‫דורו‪ ,‬לא היה לו אלא שכרו בלבד‪ .‬א יש להבי‪ ,‬מפני מה אכ לא לימד‬ ‫נח את אנשי דורו‪ ,‬כמו שלימד אברה אבינו‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דהנה אמרו‬ ‫רז"ל )אבות פ"א מי"ב(‪" :‬הלל אומר הוי מתלמידיו של אהר‪ ...‬אוהב את‬ ‫הבריות ומקרב לתורה"‪ ,‬ואי הכוונה כא לאהוב את הצדיקי‪ ,‬שכ אי‬ ‫צור לקרב לתורה‪ ,‬אלא הכונה על רשעי )עי' פירוש המשניות‬ ‫להרמב"(‪ ,‬שצרי לקרב לתורה ולהכניס תחת כנפי השכינה‪ ,‬כדאיתא‬ ‫באבות דרבי נת )פי"ב מ"ח(‪" :‬ומקרב לתורה כיצד‪,‬מלמד שיהא אד‬ ‫מקפח את הבריות ומכניס תחת כנפי השכינה‪ ,‬כדר שהיה אברה אבינו‬ ‫מקפח את הבריות ומכניס תחת כנפי השכינה"‪ ,‬וא כ מאמר זה סותר‬ ‫לכאורה את מאמר ז"ל )אבות פ"א מ"ז(‪" :‬הרחק משכ רע ואל תתחבר‬ ‫לרשע"‪ ,‬ופירשוהו באבות דרבי נת )פ"ט מ"ד(‪" :‬ואל תתחבר לרשע‪,‬‬ ‫ואפילו לקרבו לתורה" אלא התירו! הוא‪ ,‬שלאמתו של דבר התחברות‬ ‫לרשע כדי לקרבו לתורה היא סכנה גדולה לאד שלא ימש אחר הרשע‪,‬‬ ‫אבל מי שמקיי את מאמר ז"ל )אבות ש מ"ו(‪" :‬עשה ל רב וקנה ל‬ ‫חבר"‪ ,‬הרי מאחר שהוא קשור אל רב ואל חברי הגוני‪ ,‬אינו צרי‬ ‫לחשוש שימש אחרי הרשע ברצותו לקרבו לתורה‪ ,‬לפי שרבו וחבריו‬ ‫שומרי עליו‪ ,‬וזה שאמרו‪" :‬הוי מתלמידיו של אהר‪ ,‬אוהב שלו ורוד‪#‬‬ ‫שלו‪ ,‬אוהב את הבריות ומקרב לתורה"‪ ,‬והיינו שזה שקשור אל רב ואל‬ ‫חברי הגוני‪ ,‬כמו אהר הכה שהיה קשור אל משה רבנו ואל הצדיקי‬ ‫שהיו באותו הדור "הוי מתלמידיו של אהר"‪ ,‬מוטלת עליו חובה לקרב את‬ ‫הבריות לתורה "אוהב את הבריות ומקרב לתורה"‪ ,‬מה שאי כ מי שאי‬ ‫לו רב וחברי הגוני‪ ,‬עליו אמרו‪" :‬הרחק משכ רע ואל תתחבר לרשע"‪,‬‬ ‫"ואפילו לקרבו לתורה"‪ ,‬שמא ימש אחריו‪.‬‬ ‫וזהו ההבדל בי דורו של נח לדורו של אברה‪ ,‬והיינו שנח חי בדור של‬ ‫רשעי‪ ,‬ולא היה לו רב וחבר הגו להתקשר עמה‪ ,‬כדכתיב )ז‪ ,‬א( "כי‬ ‫את ראיתי צדיק לפני בדור הזה"‪ ,‬ולכ היה ירא להתחבר ע רשעי‬ ‫ולקרב להשי"ת‪ ,‬שמא ימש אחריה‪ ,‬מה שאי כ אברה אבינו‪,‬‬ ‫שבדורו היו ש ועבר וכ שרה אמנו‪ ,‬והיה קשור עמה‪ ,‬היה יכול להתחבר‬ ‫ע הרשעי כדי לקרב ולהכניס תחת כנפי השכינה‪ .‬וזוהי סברת‬ ‫רבותינו שדורשי אותו לשבח‪" :‬בדורותיו‪ ...‬כל שכ אילו היה בדור‬ ‫צדיקי היה צדיק יותר"‪ ,‬והיינו שזהו שבחו של נח‪ ,‬מה שלא‬

‫והיה ל ולה לאכלה )ו‪ ,‬כא( הגאו‬ ‫הצדיק מוהר"ש סופר זצ"ל אב"ד‬ ‫קראקא סיפר שפע אחת שאל למר‬ ‫הקדוש מצאנז זי"ע שיאמר לו מה טיבו‬ ‫משתוקקי‬ ‫שהחסידי‬ ‫השיריי‬ ‫להנות מה‪ ,‬והשיב לו‪ :‬היות כי ידוע‬ ‫שבמאכלי יש הרבה 'פסולת'‪ ,‬ואינ‬ ‫נותני כח להאוכל‪ ,‬רק עיקר הכח‬ ‫שבא להאד האוכל היא רק חלק‬ ‫המעולה והטוב שבמאכל‪ ,‬והוא הנקרא‬ ‫ניצוצות הק'‪ ...‬והצדיק האוכל בקדושה‬

‫לימד את אנשי דורו‪ ,‬לפי שהיה ירא להתחבר ע הרשעי כדי לקרב‬ ‫להשי"ת‪ ,‬שמא ימש אחריה‪ ,‬ואילו היה בדור צדיקי היה צדיק יותר‪,‬‬ ‫כיו שהיה מקרב את הרשעי ומכניס תחת כנפי השכינה‪ .‬ואילו סברת‬ ‫היש דורשי לגנאי היא‪ ,‬שא‪ #‬על פי שלא היו בדורו צדיקי‪ ,‬היה יכול‬ ‫להתקשר אל צדיקי שהיו בדורות הקודמי ושיהיו בדורות הבאי‪,‬‬ ‫ולקרב את הרשעי לתורה‪ ,‬ולכ גנאי הוא לנח שלא לימד את אנשי דורו‪,‬‬ ‫וזהו‪" :‬אילו היה בדורו של אברה"‪ ,‬שהיה מקרב את הרשעי ומכניס‬ ‫)כ"ק מר אדמו"ר שליט"א(‬ ‫תחת כנפי השכינה‪" ,‬לא היה נחשב לכלו"‪.‬‬

‫והנה עלה זית טר‪ #‬בפיה וגו'‪) .‬ח‪ ,‬יא(‬ ‫כתב רש"י ז"ל שאמרה היונה לנח יהיו מזונותי מרורי כזית בידו של‬ ‫הקב"ה ולא מתוקי כדבש בידי בשר וד עכ"ל ואי מוב אי העיזה‬ ‫פניה בפני נח שהי' צדיק הדור ועל ידו נצלו כול‪ ,‬ועוד דהא איתא בגמ'‬ ‫ברכות יז‪ :‬כל העול כולו ניזוני בשביל חנינא בני שע"י הצדיק נמשכת‬ ‫פרנסה לכל העול‪ ,‬ואי אמרה לנח 'ולא בידי בשר וד' וי"ל דבאמת זו‬ ‫היתה כונת היונה‪ ,‬דהצדיק נקרא זית רענ יפה פרי תואר )ירמי' יא‪ ,‬טז(‬ ‫שמוציא שמנו שע"י הצדיק נמשכת פרנסה ושפע לעול‪ ,‬והרמז‬ ‫דהאותיות שאחרי 'זית' ה הש 'חת"' שהוא ש הפרנסה‪ ,‬המורה על‬ ‫החות חיי לכל חי‪ ,‬וזהו שרמזה לו עלה זית שמזונתיה נמשכי‬ ‫מהצדיק‪ ,‬וביקשה שיהיו מזונותיה מרורי כזית בידיו של הקב"ה דהיינו‬ ‫שהקב"ה ימשי המזונות ע"י הצדיק‪ ,‬ולא בידי בשר וד היינו שיושפעו‬ ‫שלא ע"י הצדיק כי כאשר הפרנסה נמשכת מהקדושה נמשכי כל עניני‬ ‫רפואת הנפש והגו‪ ,#‬וזהו ג הרמז במסורה כי הוא טר‪ #‬וירפאו‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬

‫יפת אלקי ליפת וישכו באהלי ש ויהיה כנע עבד למו‪) .‬ט‪ ,‬כז(‬ ‫יש לדקדק למה נקט ואמר " באהלי ש" ולא אמר 'בבתי ש'‪ .‬ונראה על‬ ‫פי דברי חז"ל )סנהדרי קה‪ (:‬על הפסוק "מה טובו אהלי יעקב" )במדבר‬ ‫כד‪ ,‬ה( שהוא נדרש על בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬עיי"ש‪ :‬וכ על הפסוק‬ ‫"יושב אהלי")להל כה‪ ,‬כז( פירש ז"ל‪" :‬אהלו של ש ואהלו של עבר"‪,‬‬ ‫וצרי להבי למה אכ נקראו בש אוהל'‪ .‬וי"ל‪ ,‬כי רז"ל אמרו )מגילה כט‪(.‬‬ ‫שעתידי בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו באר‪ $‬ישראל‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫רש"י ז"ל פירש על הפסוק "אבי יושב אהל ומקנה" )לעיל ד‪ ,‬כ( "הוא היה‬ ‫הראשו לרועי בהמות במדברות ויושב אוהלי חודש כא וחודש כא"‪.‬‬ ‫הרי‪ ,‬ש'אהל' נקרא בית עראי‪ ,‬מקו שאינו קבוע‪ .‬וא כ‪ ,‬כיו שבתי‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות שבחו"ל יטולטלו ויקבעו באר‪ $‬ישראל‪ ,‬יפה נקראו‬ ‫בש 'אוהל'‪ .‬ובזה יוב למה נקט כא לשו אוהל "באהלי ש"‪ ,‬כי הנה‬ ‫רש"י פירש כא‪" :‬ויהי כנע עבד" "א‪ #‬כשיגלו בני ש‪ ,‬ימכרו לה עבדי‬ ‫מבני כנע‪ ,‬ולפי זה‪ ,‬מאחר שהפסוק מדבר ג על זמ הגלות‪ ,‬לכ אמר‪:‬‬ ‫"וישכו באהלי ש"‪ ,‬היינו בתי כנסיות ובתי מדרשות של ש שבבבל‪ ,‬כי‬ ‫בזכות לימוד התורה יוכלו להתגבר על כנע ג בעת שלא יהיו שרויי על‬ ‫אדמת‪ ,‬בימי הגלות‪" ,‬ויהי כנע עבד למו‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד זי"ע(‬

‫ספור על פרשת השבוע‬

‫ובטהרה מתק כל המאכל ונעשה כולו‬ ‫קודש‪ ,‬והאוכל מזה אפילו רק מעט‬ ‫עושה בו פעולה גדולה לכל עניני‬ ‫לטוב‪ .‬ועל פי זה פירש הגאו מקראקא‬ ‫ז"ל הפסוק 'ואתה קח ל מכל מאכל‬ ‫אשר יאכל ואספת אלי והיה ל ולה‬ ‫לאכלה' ויש לדקדק על תיבת 'ל'‬ ‫דהול"ל 'והיה לכ לאכלה'‪ ,‬וכ מה‬ ‫שלכאורה קשה תמיהה גדולה היא‬ ‫משכחת להכי צידה על שנה תמימה‬ ‫לאד ולבהמות וחיות וכו' ]והרמב"‬

‫הפליא בזה וכתב שהיה רק בדר נס[‪,‬‬ ‫ולפי האמור‪ ,‬ולכ אמר לו השי"ת שהוא‬ ‫יאכל מקוד וממילא על ידי זה יהיה‬ ‫נעשה כל המאכלי שנשאר‪ ,‬מאכל‬ ‫רוחני‪ ,‬שהוא שיריי של הצדיק ובדבר‬ ‫חשוב נחשב הנשאר לשיריי א‪ #‬שהוא‬ ‫הרבה מאד‪ .‬וממילא במשהו אוכל יוכל‬ ‫האוכל לפרנס את עצמו כאילו אכל‬ ‫הרבה מאד‪ .‬וזהו שאמר‪' :‬והיה ל‬ ‫}מקוד יהיה ל‪ ,‬שנח יאכל מקוד‪,‬‬ ‫וממילא ג[ ולה לאכלה'‪.‬‬

‫משל ונמשל על פרשת השבוע‬ ‫עד כל ימי האר! זרע וקציר וקר וח‬ ‫וקי! וחר‪ #‬ויו ולילה לא ישבתו‪) .‬ח‪,‬‬ ‫כב( נסי נסתרי ונסי גלויי המשל‪:‬‬ ‫כאשר מל יוצא למלחמה ע‬ ‫חיילותיו וכל כלי מלחמתו ומנצח‬ ‫במלחמה‪ ,‬אי בכ פלא כה גדול‪.‬‬ ‫הפלא הוא כאשר המל הול לבדו‬ ‫ביער ומזדמנת לו מלחמה והוא נלח‬ ‫בלי שיהיו עמו חיילי וכלי מלחמה‪.‬‬ ‫זהו פלא גדול באמת! כמו כ‪ ,‬א‬ ‫נמצא המל בארמונו המפואר‪ ,‬וסביביו‬ ‫כל שריו ומשרתיו עושי רצונו‪ ,‬וכל‬ ‫עושרו וגדולתו‪ ,‬אי זה מ התימא שמי‬

‫שבא להיכל המל לבו מתמלא אימה‬ ‫ופחד והדרת כבוד מפני המל‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬א המל נמצא ביער לבדו ואי‬ ‫איש אתו‪ ,‬ובגדי המלכות ג ה אינ‬ ‫עליו‪ ,‬א ג ש מפחדי ומתביישי‬ ‫ממנו‪ ,‬זהו חידוש גדול‪ .‬הנמשל‪ :‬מסביר‬ ‫עפ"י משל זה הרה"ק רבי לוי יצחק‬ ‫מברדיטשוב זי"ע‪ :‬כאשר הקב"ה עושה‬ ‫ניסי ונפלאות עד אי חקר‪ ,‬ומשנה‬ ‫את סדרי הטבע ומלכותו נראית לעיני‬ ‫כל‪ ,‬אי זה פלא כה גדול‪ ,‬שהרי מי‬ ‫שברא‪ ,‬ודאי שיכול הוא ג לשנות‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬א הוא עושה ניסי‬

‫ה‬

‫טבעיי ומלכותו היא בהסתר‪ ,‬ואע"פ‬ ‫כ נראי נפלאותיו‪ ,‬כמו בימי מרדכי‬ ‫ואסתר‪ ,‬זהו פלא וחידוש גדול‪ .‬לכ‪,‬‬ ‫גדול היה הנס בימי מרדכי ואסתר‬ ‫בעיני ישראל עד שחזרו וקבלו באותה‬ ‫שעה את התורה מאהבה‪ .‬מכא נלמד‬ ‫שמוטלת עלינו חובה להתבונ כיצד‬ ‫מנהיג ה' את עולמו ולהכיר ולדעת‬ ‫שג הטבע‪ ,‬נס הוא‪ .‬על ידי כ יגדל‬ ‫אהבתינו לבורא ונעבוד אותו בלב‬ ‫של‪ .‬עלינו להחדיר ללבנו את האמונה‬ ‫שג הנסי הנסתרי‪ ,‬כאשר העול‬ ‫מתנהג כסדרו נס ה‪.‬‬

‫יומא דהילולא‬ ‫הרה"ק רבי אברה מסלוני זי"ע בעל "יסוד העבודה" י"א חשו! תרמ"ד‬ ‫הגה"ק רבי אברה נולד בשנת תקס"ד‬ ‫לאביו הגאו רבי יצחק מתתיהו זצ"ל‪,‬‬ ‫ששימש כדיי ור"מ בעיר פינסק‪-‬קרלי‪,‬‬ ‫ומגדולי חסידי הרה"ק רבי אשר הגדול‬ ‫מסטולי זי"ע‪.‬‬ ‫אביו רבי יצחק מתתיהו היה תלמיד‬ ‫חכ מופלג‪ ,‬ולא רצה לעשות תורתו‬ ‫קרדו לחפור בה‪ ,‬והתפרנס ממסחר‬ ‫החיטי‪ ,‬פע באו אליו ביו השבת אנשי‬ ‫הצבא שהיו זקוקי כעת להרבה חיטי‪,‬‬ ‫וידע שא יסרב הרי הוא מתחייב בנפשו‪,‬‬ ‫ופתח לה בית גנזיו ואמר שיטלו כמה‬ ‫שרוצי‪ ,‬ולקחו את הכל והניחו לו כס‪#‬‬ ‫מחיר על השולח והלכו לה‪ ,‬ומכיו‬ ‫דשלא רצה ליהנות ממעות שבת‪ ,‬חילק‬ ‫במוצאי שבת את כל הכס‪ #‬לצדקה‪ ,‬ושוב‬ ‫לא היה לו עוד במה לסחור‪ ,‬ונסע לפינסק‬ ‫ונתמנה ש לדיי ובורר‪ ,‬והיה מכניס‬ ‫מ'הפסק געלט' שקיבל להרה"ק רבי אשר‬ ‫מסטאלי זי"ע‪ ,‬אירע פע והיה הרה"ק רבי‬ ‫אשר מסטאלי נצר לסכו רב‪ ,‬ובדיוק אז‬ ‫נכנס אליו ר' יצחק מתתיהו ע סכו נכבד‬ ‫וההנהו מאוד להרה"ק‪ ,‬וברכו בהאי‬ ‫לישניה‪ :‬פאר דע וועסטו האב א זו א‬ ‫רבי אבער א רבי‪ ,‬ואז נולד לו בנו‪.‬‬ ‫כשמלאו לו י"ד שנה‪ ,‬בשנת תקע"ח‪,‬‬ ‫יצא לבית מדרשו של הרה"ק רבי נח‬ ‫מלעכאוויטש זי"ע‪ ,‬ויצק מי על ידיו עד‬ ‫עת הסתלקותו‪ ,‬ח' תשרי תקצ"ג‪ ,‬אז‬ ‫התקשר בכל נימי נפשו אל תלמידו‬ ‫וממלא מקומו הרה"ק רבי משה מקוברי‬ ‫זי"ע‪ ,‬אשר כמי הפני לפני הראה לו‬ ‫חיבה יתירה‪ ,‬וא‪ #‬העיד עליו כהאי לישנא‪:‬‬ ‫"מכירו אני מאז היותו ב י"ח שנה‪ ,‬והוא‬ ‫עובד את הבורא ית"ש ביו ובלילה בלי‬ ‫שו הפסק!"‪ ,‬וכשאחד מזקני החסידי בא‬ ‫אליו וסיפר בטרוניא‪ ,‬שמצא את האבר‬ ‫הצעיר עוסק בתורת הנסתר‪ ,‬והרי לא כל‬ ‫הרוצה ליטול את הש יבוא ויטול‪ ,‬השיבו‬ ‫הרה"ק מקוברי‪" :‬הלא זהו לימוד קדוש‪,‬‬ ‫ובשביל מי ניתנה תורה זו א לא בשביל‬ ‫איש קדוש כמותו!‪ ."...‬בטר היה היסוד‬ ‫העבודה למנהיג של חסידי‪ ,‬היה גר בכפר‬ ‫וחי בדחקות ועניות עצומה‪ ,‬עד כדי כ‪,‬‬ ‫שמספרי שבערב שב"ק לא היה לו מה‬ ‫להכי לשב"ק‪ ,‬והיתה הרבנית יוצאת‬ ‫לשדות ומלקטת קצת עצי‪ ,‬אות‬ ‫הבעירה בתנור בכדי שיל ממנו עש‪,‬‬ ‫ויחשבו השכני שמבשלת משהו לשב"ק‪,‬‬ ‫ולא תתבייש בעיניה שאי לה כלו‪ ,‬פע‬ ‫ידעה שכנה אחת בבירור שאי לה כלו‬ ‫לבשל לשבת‪ ,‬ונכנסה לתו הבית וגילתה‬ ‫את הסירי בתו התנור‪ ,‬ואכ ראתה שאי‬ ‫בתוכ כלו רק קצת מי מבושלי‪,‬‬ ‫ונתביישה הרבנית‪ ,‬ונכנסה להיסוד העבודה‬ ‫ובכתה מאד‪ ,‬אמר לה היסוד העבודה‪ :‬עד‬ ‫כא‪ ,‬ומאז מצאה בכל ערש"ק סכו כס‪#‬‬ ‫הגו ומזה הכינה לשבת‪ ,‬ומיד אח"כ באו‬ ‫למנות את היסוד העבודה לראש ישיבה‬ ‫בסלוני‪ ,‬והיתה כבר פרנסתו מצויה ביותר‪.‬‬ ‫ימי ספורי קוד הסתלקות הרה"ק‬ ‫מקוברי זי"ע ביו כ"ט ניס תרי"ח הועיד‬ ‫את תלמידו הגדול רבי אברה למלאות‬

‫את מקומו‪ ,‬והפקיד את הנהגת החסידי‪.‬‬ ‫אול הוא הקדוש‪ ,‬שכבר כיה בעת ההיא‬ ‫כראש ישיבה בעיר סלוני‪ ,‬סירב לכ‪.‬‬ ‫הפציר בו הרב בהתלמיד בתחנוני‬ ‫ובדמעות שליש באמרו‪" :‬חוסו על החבילה‬ ‫שלא תתפרד" ]ובלשונו‪" :‬די בינטעלע זאל‬ ‫ניט צופאלע"[‪ .‬עוד הוסי‪ #‬לדבר אליו‪,‬‬ ‫ובתו הדברי אמר לו "שחכ בדורו הוא‬ ‫בבחינת נביא‪ ,‬וחז"ל הפליגו בחומרת דינו‬ ‫של מסרב לדברי נביא‪ ,‬על כ בל יסרב!‬ ‫כמו כ נת בידו אות על נשיאותו‪,‬‬ ‫שהצירו‪ #‬העולה משמו של הס"ק ]רבי‬ ‫מרדכי[ מלכובי‪ $‬זי"ע ומשמות שניה הוא‬ ‫אחד‪ :‬מרדכי ב אסתר‪ ,‬אברה ב מרי‪."...‬‬ ‫ביו שנתעלה על כס ההנהגה‪ ,‬כבר יצאו‬ ‫מוניטי שלו בעול כאחד מגאוני הדור‬ ‫ומקובל קדוש אשר כל רז לא אניס ליה‪,‬‬ ‫אחר שנתרומ בפי ישרי ונתהלל בקרב‬ ‫קדושי‪ ,‬וג גדולי ישראל שלא נמנו על‬ ‫עדת החסידי הפליגו בשבחו גאו הדור‬ ‫רבי אייזל חרי‪ #‬זצ"ל גאב"ד סלוני‪,‬‬ ‫שהעריכו במאד מאד‪ ,‬היה אומר לאנשי‬ ‫הבאי אליו בבקשה לעורר רחמי שמי‪,‬‬ ‫שילכו אל הצדיק רבי אברה‪" ,‬כי הוא‬ ‫מקורב לשכינה יותר ממני‪ ,‬ותפלתו יותר‬ ‫מקובלת מתפילתי!"‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי שמואל סלאנט זצ"ל גאב"ד‬ ‫ירושלי‪ ,‬פגש פע באחד מגדולי‬ ‫החסידי ואמר לו‪ :‬דעו‪ ,‬כי הרבי שלכ‬ ‫הוא גאו וצדיק כאחד! והוסי‪ #‬לספר‬ ‫דבדידיה הוי עובדא‪ ,‬שנזדמ פע לעיר‬ ‫סלוני‪ ,‬כשרבי אברה כיה כראש ישיבה‬ ‫בישיבת "ענ‪ #‬ע‪ $‬חיי" שנקראה כ מאחר‬ ‫שנוסדה בהשפעת הגר"ח מוואלאזי זצ"ל‬ ‫זמ קצר אחר שפתח את ישיבתו‬ ‫המפורסמת "ע‪ $‬חיי" והיה נושא ונות‬ ‫עמו בהלכה‪ ,‬ותו כדי שקלא וטריא הופתע‬ ‫מאד מהדר גאונו‪ ,‬א בו בזמ התפעל‬ ‫ביותר מגודל צדקתו וענותנותו‪ ,‬כי בסיו‬ ‫הויכוח ביניה‪ ,‬הבחי הגרש"ס בעליל‪ ,‬אי‬ ‫שהוא מעמיד פני כאילו אינו יודע מה‬ ‫להשיב‪ ...‬בכדי שהגרש"ס ינצחנו‪ ,‬בעוד‬ ‫שלמעשה ידע הגרש"ס בעצמו שיש בפיו‬ ‫להשיבו דבר‪.‬‬ ‫תלמידיו מאותה תקופה היו מספרי‬ ‫ג ה על הליכותיו המופלאות בעת‬ ‫שהשמיע שיעורי בהלכה‪ ,‬כגו שנהג‬ ‫להוציא מחיקו באמצע השיעור ספר זוטר‪,‬‬ ‫והיה מעיי בו עד שזלגו עיניו דמעות‪,‬‬ ‫וממשי מיד בשיעורו‪ .‬לימי נתברר שזה‬ ‫היה ספר "חובת הלבבות"‪.‬‬ ‫פע אחת נסע בדר ונעמד בישוב‬ ‫פלוני‪ ,‬וראהו ש יהודי מופלג בזקנה‪ ,‬ולא‬ ‫גרע ממנו את עיניו במש זמ רב‪ ,‬עד‬ ‫ששאלו אותו פשר העני‪ ,‬והשיב הזק‪:‬‬ ‫הכרתי את הרה"ק רבי לייב‪ ,‬הידוע בש‬ ‫"שפאלער זיידע"‪ ,‬והנה זיו איקוניו שלו‬ ‫דומה ממש לזיו איקוניו של הס"ק‬ ‫משפולא ]ובי' הרה"צ הרמ"ח זצ"ל שבידוע‬ ‫פ"א בעודנו תינוק ינק הס"ק משפולא‬ ‫מנכרית ומטע זה נמנע כל ימיו מלומר‬ ‫תורה‪ ,‬ורבינו זי"ע הי' להיפ מופלג‬ ‫באמירת תורה‪ ,‬ויתכ שזה שיי לזה‪ .‬ע‬

‫ו‬

‫היותו עניו שבענוי‪ ,‬ולא ראה עצמו ראוי‬ ‫לישב על כסא ר ונשא ולהיות מנהיג‬ ‫וראש לבני היכלא דמלכא‪ ,‬ולדבריו נבחר‬ ‫לכ משו "שלבי שבור מאד בקרבי‪,‬‬ ‫וכתיב לב נשבר ונדכה אלקי לא תבזה" –‬ ‫כפי שהתבטא פע לפני חביריו‪ ,‬הרי‬ ‫"תחילת הנהגתו היתה בבחינת 'מורא גדול‬ ‫– זו גילוי שכינה'‪ ...‬עד שהיה נראה בכל‬ ‫הליכותיו כשר‪ #‬דנחית משמיא וכולו לוהט‬ ‫תמיד באש להבת שלהבת י‪-‬ה‪ ,‬עד שנפל‬ ‫פחד גדול על כל הניגשי לבוא במחיצתו‪,‬‬ ‫ועד שכל הנכנסי לפני ולפני היו חלי‬ ‫כמבכירה על מפת חדרו וארכובותיה‬ ‫נוקשות דא לדא מרוב אימה וחרדה‪.‬‬ ‫בשני הראשונות לא הרהיב איש מ‬ ‫המסתופפי בצלו לשטוח לפניו בקשות‬ ‫או להגיש פתקא על צרכי גשמיי‪ ,‬זולת‬ ‫בעניני עבודת השי"ת וצרכי הנפש‪."...‬‬ ‫כממשי דרכ של רבותיו הק'‪,‬‬ ‫וכמחדש בהנהגה רבת אנפי‪ ,‬אשר היא ג‬ ‫היא מושתת על היסוד "שהאד צרי‬ ‫להתחיל תמיד מאמונה פשוטה‪ ,‬מיראה‬ ‫פשוטה ומהכנעה ושפלות פשוטה‪ ,"...‬ועל‬ ‫מדות ההכנעה והשפלות‪ ,‬האמונה והיגיעה‬ ‫בפועל‪ ,‬וא‪ #‬שכל מאמריו וחיבוריו מלאי‬ ‫עניני נשגבי וסתרי תורה‪" ,‬הנה לעומת‬ ‫זאת אמר כלל גדול בעבודת ה'‪ ,‬כי את‬ ‫הרע שבאד א"א לעקור בשכליות‪ ,‬אלא‬ ‫ביגיעה עצומה בפועל!‪ ."...‬וכמו שאמר נכדו‬ ‫אדמו"ר מוהרשד"י הי"ד )ו מרחשו תש"ד(‬ ‫בדר משל‪ :‬אד המבקש לטפס בסול‬ ‫גבוה‪ ,‬אזי הצעד הראשו שהוא מוכרח‬ ‫לעשות אינו אלא להרי את רגליו‪ ,‬רק‬ ‫לאחר שהרגלי התרוממו כבר מעל האר‪$‬‬ ‫יתרומ ג הראש אחריה – ללמד‬ ‫שמתחילה יש להעלות את המדות‬ ‫התחתוניות ולזכ את מדור התאות‪ ,‬לא‬ ‫כאלה המבקשי להגביה ראשית כל את‬ ‫המוח בעוד המדות כפשוט נמצאות בשפל‬ ‫המצב‪ .‬ועל פי דרכו הק' פירש – ה"יסוד‬ ‫העבודה" את מאמר הכתוב )איוב ג‪ ,‬יט(‬ ‫'קטו וגדול ש הוא ועבד חפשי מאדוניו'‪,‬‬ ‫שצרי להתחיל בעבודת ה' ראשית‬ ‫מבחינת קטו‪ ,‬ולבוא אח"כ לבחי' גדול‪,‬‬ ‫ובדר זו יזדכ חומרו של האד ויהא‬ ‫חפשי מאדוניו מל זק וכסיל‪."...‬‬ ‫ארוכה מאר‪ $‬מדה ועמוקה ורחבה מני‬ ‫י‪ ,‬דרכו ושיטתו הייחודית של בעל "יסוד‬ ‫העבודה"‪ ,‬אשר היתה ממוזגת מגאונות‬ ‫עצומה "ע כח חידוש יחיד במינו כמעי‬ ‫המתגבר‪ ,‬בצירו‪ #‬עוד כח – והוא העיקר –‬ ‫טמיר ונעל אשר לקדוש ה'‪ ,‬שמגלי לו‬ ‫רזי תורה מכבשונו של עול וכבר היה‬ ‫מעשה באיש אמוניו הרה"צ ר' יהודה לייב‬ ‫זצ"ל אביו של הרה"צ רבי מאטיל מסלוני‬ ‫זצ"ל המעתיק והמסדר את כתביו‪ ...‬פע‬ ‫אחת מסר לידו את מאמר 'חוקת הפרה'‪,‬‬ ‫ואח"כ שאל לחוות דעתו על המאמר‪,‬‬ ‫השיב‪ :‬באי רוח הקודש אי אפשר לחבר‬ ‫מאמר כזה! ועל כ ענהו רבינו זי"ע‪ :‬רוח‬ ‫הקודש אינני יודע‪ ,‬אבל למדתי תורה מתו‬ ‫הדחק‪ ,‬שהי' לו דחקות גדולה והרבה‬ ‫פעמי לא היה בבית אפי' לח לאכל‬

‫ואעפ"כ למדתי בעמידה שמונה שעות‬ ‫ברציפות ובחשק גדול והתמדה גדולה כזו‪,‬‬ ‫ועל ידי תורה מתו הדחק יכולי לזכות‬ ‫לחדש חידושי כאלה‪ .‬וחז"ל אמרו‬ ‫שהלומד תורה מתו הדחק רוה"ק שורה‬ ‫עליו!"‪.‬‬ ‫הנהגתו ונתיבתו הייחודית בלטו‬ ‫במיוחד‪ ,‬באשר סביביו נשערה מאוד‪ ,‬אחר‬ ‫שנתקבצו אליו בני עליה ובעלי מדרגות‪,‬‬ ‫סגל חבורה נבחרת הגבוהה משכמה‬ ‫ומעלה יחד ע המוני בית ישראל שנהרו‬ ‫אליו‪ ,‬וכל זאת בעיר מושבו סלוני אשר‬ ‫בלב לבה של מדינת ליטא חבל‬ ‫המתנגדי‪ ,‬בהיותו נחשב לאחד מגאוני‬ ‫הדור וגדולי האדמו"רי‪ ,‬וכאחד המוחות‬ ‫המעמיקי ביותר‪,‬כשבמסילתו ממזג הוא‬ ‫תורה ועבודת ה' כחטיבה אחת‪ ,‬מבלי‬ ‫להפריד בי הדבקי‪ ,‬בהוכיחו כי אי אפשר‬ ‫לגאונות בתורה ללא גאונות בעבודה‪,‬‬ ‫"מפני שהעבודה וחובות הלבבות המה‬ ‫עצ מעצמותה של התוה"ק כפי שניתנה‬ ‫לישראל מאת נות התורה ית"ש"‪ ,‬וכפי‬ ‫שהדברי באי לידי ביטוי בספריו הרבי‪.‬‬ ‫הרה"ח ר' פסח סלונימסקי ז"ל ממייצ'ט‪,‬‬ ‫בבואו פע ראשונה לפני רבינו זי"ע‪ ,‬השיח‬ ‫לפניו מרת נפשו על כי הוא מוטרד‬ ‫מפקפוקי וקושיות בעניני אמונה‪ ,‬וסיפר‬ ‫אי שכבר שטח שאלותיו לפני כמה‬ ‫מצדיקי הדור והשיבו לו מה שהשיבו‬ ‫ונתיישבו דבריה על לבו‪ ,‬אבל ע שובו‬ ‫אל ביתו חזרו וניעורו הקושיות‪ ,‬ואי הוא‬ ‫יודע לשית עצה בנפשו‪ ,‬אמר לו רבינו‬ ‫כהאי לישנא‪ :‬פרעה מל מצרי שאל‬ ‫קושיות‪ ,‬מי ה' אשר אשמע בקולו‪ ,‬והשיבו‬ ‫משרע"ה במכות‪ ,‬לכל קושיא מכה‪ ,‬עוד‬ ‫קושיא עוד מכה‪ ,‬וכ ג התרחש אצל ר'‬ ‫פסח‪ ,‬שנתכסה גופו מיד בפצעי ומכות‬ ‫כמספר הקושיות שלו‪ ,‬א מני אז שוב לא‬ ‫הטרידוהו הקושיות עוד‪.‬‬ ‫פע אחת הרחיב את הדיבור מעני‬ ‫עונשי גיהנו‪ .‬כמה מפרחי החסידי‬ ‫שעמדו לידו החווירו פניה כסיד לשמע‬ ‫דבריו‪ ,‬מרוב אימה מיד קרא רבינו קול‬ ‫גדול‪ :‬אבל א יהודי מאמי באמת‪ ,‬יש‬ ‫בידו לא להיכנס אל הגיהנו‪ ,‬יש בידו אפי'‬ ‫לגרש מתוכו את שר של גיהנו‪ ,‬יש בידו‬ ‫אפי' לכבות את האש של גיהנו‪.‬‬ ‫רבי חיי אורבר ע"ה סיפר אי נתקרב‬ ‫אל היסוה"ע‪ .‬פ"א ראה את אחד מאנשי‬ ‫היסוה"ע שנפל לזפת רותח‪ ,‬וכשכבר אחז‬ ‫ביציאת נשמה‪ ,‬אמר‪ :‬ויאמר כל אשר נשמה‬ ‫באפו )מתפילת ר"ה(‪ ,‬אפילו די נשמה איז‬ ‫שוי אויפ שפי‪ $‬נאז‪ ,‬איז אוי ה' אלקי‬ ‫ישראל מל‪ ,‬ונתפעל רבי חיי מזה מאד‪,‬‬ ‫המאורע השאיר עליו רוש עז‪ ,‬ועי"ז‬ ‫נתקרב לחסידות‪ .‬ער האט דערהערט לאיזו‬ ‫דרגה מסוגל יהודי להגיע אפילו במצב‬ ‫קשה כזה‪ .‬זיקה מופלאה קשרה אותו‬ ‫לארצנו הקדושה‪ ,‬עד כמה גדלה זיקתו‬ ‫לארה"ק ולחבורתו הק' בטבריא‪ ,‬יש ללמוד‬ ‫מחתימתו באחת מאגרותיו‪ ,‬כשחת בה‪:‬‬ ‫"הל ומתגורר בטבריא"‪ .‬ובמכתב אחר כתב‬ ‫אל אנשי שלומו בטבריא‪" :‬אשריכ שאת‬ ‫בגופכ באר‪ $‬ישראל‪ ,‬ומה טוב ומה נעי‬ ‫א היית ג בנשמותיכ ש‬ ‫בארה"ק"‪.‬כ ידוע שהקפיד להקדי ולקבל‬

‫שבת תמיד אפילו בימי ששי הארוכי‬ ‫בעונת הקי‪ $‬בעת ובעונה אחת ע כניסת‬ ‫השבת בא"י‪ ,‬למרות ההפרש הגדול בכמה‬ ‫שעות‪.‬‬ ‫סיפר בעל "נתיבות שלו" זצ"ל שמעתי‬ ‫תאור של תפלת מעריב רגילה אצל ה"יסוד‬ ‫העבודה" זי"ע אי שפ"א קראו מני לחדרו‬ ‫לתפלת מעריב‪ ,‬והוא הי' ג"כ בי הנוכחי‪.‬‬ ‫וכאשר הי' בא לתאר תפלה זו פשוט לא‬ ‫היו מלי בפיו לתאר את מראה התפלה‬ ‫ואת מראה רבינו זי"ע‪ ,‬והי' מתאר אי שכל‬ ‫הנוכחי תהו והביטו איש אל רעהו‬ ‫בפליאה ובהשתוממות‪ ,‬מה מתחולל כא‪,‬‬ ‫איפוא אנחנו נמצאי כאילו לא היו‬ ‫בעלמא הדי‪ ,‬מעוצ האור שהאיר עליה‬ ‫בהשראת נוכחותו‪ .‬הרה"ק בעל בית אברה‬ ‫זי"ע אמר כשנכנסו החסידי אל היסוד‬ ‫העבודה היו מורידי את הכובע על מצח‬ ‫כי האמינו שהוא מכיר עליה את‬ ‫מעשיה‪ ,‬והעידו שהיה אומר לאד מה‬ ‫מעשיו בחדרי – חדרי ואפי' כל‬ ‫המחשבות של האיש העומד נכחו היו‬ ‫גלויי וידועי לו‪ ,‬ויש שהיה מגלה‬ ‫לאנשי כמה פעמי ירדה כבר נשמת‬ ‫לעוה"ז ומה היה תפקיד בגילגול הראשו‬ ‫ומה בשני וכיו"ב‪ .‬ועוד סיפר מהרה"ק‬ ‫ה"יסוד העבודה" זי"ע ששמעתי מיהודי‬ ‫בש רבי יוס'ל איצ'ה שהי' דר בברנובי‪,$‬‬ ‫ובזמני כבר הי' זק מופלג‪ ,‬שבהיותו אבר‬ ‫בימי היסוה"ע נסע פע לסחור ביריד‪,‬‬ ‫והצליח במסחרו והרויח ש עשרי וחמש‬ ‫רובל שהי' סכו נכבד‪ ,‬אבל בימי שהותו‬ ‫ביריד גנבו ממנו מלבוש יקר של שבת‬ ‫שהי' נקרא "סורדאוט"‪ ,‬ושויו של בגד זה‬ ‫הי' ג"כ עשרי וחמש רובל‪ .‬ונכנס אל‬ ‫היסוה"ע לשאול מה זה ועל מה זה‪ ,‬שמצד‬ ‫אחד הרויח עשרי וחמש רובל ומצד שני‬ ‫גנבו לו עשרי וחמש רובל‪ .‬ואמר לו‬ ‫היסוה"ע דע ל שנגזר עלי שיטלו ממ‬ ‫את הלבוש של הנשמה רח"ל כלומר את‬ ‫הגו‪ ,#‬וריחמו עלי מ השמי והמירו את‬ ‫הגזירה במלבוש של הגו‪ ,#‬וע"כ נגנב ממ‬ ‫ה"סורדהוט" הוא המלבוש של הגו‪ ,#‬ועוד‬ ‫ריחמו עלי ששילמו ל ג את תמורתו‬ ‫והרוחת עשרי וחמש רובל‪ ,‬כדי שיהי' ל‬ ‫כס‪ #‬לקנות מלבוש חדש כזה‪ ,‬שהמתיקו‬ ‫ל את הגזירה בשלימות‪ .‬זה הי' כוח של‬ ‫צדיקי קמאי שידעו לומר לאד כל מה‬ ‫שעבר ונגזר עליו‪ ,‬ובמיוחד אצל היסוה"ע‬ ‫היו גילויי מופלאי בזה‪.‬‬ ‫הרה"צ הרמ"ח זצ"ל סיפר שפע הזכירו‬ ‫חולה לפני היסוד העבודה‪ ,‬ושאל מה מצבו‪,‬‬ ‫וכשסיפרו לו שהמצב עגו וקשה מאד‪,‬‬ ‫אמר א"כ אינו יכול להכניס עצמו בזה‪.‬‬ ‫והוסי‪ :#‬מאמר העול כשאחד טובע בי‬ ‫צרי מצילו לתופסו בשערות ראשו‪ ,‬כי א‬ ‫יתפסהו בידו יכול הטובע לסוחפו עמו‬ ‫ולהטביעו ג"כ‪ ,‬וכא רואה אני שכבר א"א‬ ‫לתפוס את החולה בשערותיו וד"ל‪ .‬ולכ‬ ‫היה אומר הרמ"ח שכשמזכירי חולה לפני‬ ‫הצדיק‪ ,‬יש להיזהר לומר רק שהוא חולה‪,‬‬ ‫אבל לא לספר יותר מדי חומרת מצבו‪ ,‬כי‬ ‫אז נגר ג להצדיק בחי' יאוש וחוסר כח‬ ‫לפעול עבורו‪.‬‬ ‫סיפר בעל נתיבות שלו זצ"ל סיפר‬ ‫הרה"ח ר' ישראל זלמ סיפור של רוח‬

‫ז‬

‫הקודש שבדידי' הוה עובדא‪ ,‬ובזמנו הייתי‬ ‫קורא לו פנימה לישיבה כדי שישמעו זאת‬ ‫הבחורי מפה ראשו שראה ושמע זה‪,‬‬ ‫שהוא למד אז בישיבת סלוני שהיתה‬ ‫ישיבה של ליטאי‪ ,‬והל פע ע עוד‬ ‫בחור מהישיבה לשולחנו של היסו"ע זי"ע‪,‬‬ ‫וכמדומה שהי' זה בשלח של חול המועד‪,‬‬ ‫הבחור ההוא שהל עמו גידל בלורית והי'‬ ‫מסרק את בלוריתו במסרק ע ראי‪ ,‬ובדר‬ ‫שוחחו ביניה‪ ,‬ואמר לו הלה שחסידות‬ ‫היא דבר טוב אבל אי זה עני לבחורי‬ ‫לענות בו‪ ,‬זה טוב בשביל אברכי לאחר‬ ‫נישואיה‪ ,‬כ שוחחו ביניה כל הדר עד‬ ‫שנכנסו לשולחנו הק' ונעמדו בקצה‬ ‫השולח‪ ,‬ונת עליה רבינו זי"ע בקולו‪ :‬מה‪,‬‬ ‫וכי יכולי בתור בחור לעשות מה שרוצי‬ ‫ואח"כ אחרי החתונה להיות חסיד‪,‬‬ ‫ובינתיי לוקחי מסרק ומסרקי את‬ ‫הבלורית‪ ,‬וסיי בפנותו לרי"ז‪" :‬מיי קינד‪,‬‬ ‫אי זאג דיר וואס אטאג פריערט וואס‬ ‫אטג פריערט" ]בני‪ ,‬אני אומר ל‪ :‬כמה‬ ‫שיותר מוקד‪ ,‬כמה שיותר מוקד[‪ ,‬ורי"ז‬ ‫פר‪ $‬בבכי‪ ,‬וכל הציבור הביט בה‬ ‫משתומ שנכנסי שני בחורי צעירי‬ ‫וכ הוא פונה אליה‪.‬‬ ‫לפני ה"יסוד העבודה" זי"ע בא פ"א‬ ‫בחור שהי' צרי לעמוד למבח הצבא‬ ‫ואמר לו שהוא איש בריא ומפחד שלא‬ ‫יקחו אותו לצבא‪ ,‬ואמר לו רבינו זי"ע‬ ‫שיקח על עצמו שיאמר תהלי בכל לילה‬ ‫באמצע הלילה‪ .‬וקיבל ע"ע‪ .‬פ"א באמצע‬ ‫הלילה בעת שאמר תהלי שמע קול רעש‬ ‫ויללה וצעקות בחו‪ ,$‬יצא החוצה וראה‬ ‫שמרכבה אחת ע אנשי חשובי נהפכה‬ ‫בשלג והאנשי נפלו לתו בור‪ .‬נגש ועזר‬ ‫לה לצאת‪ ,‬והכניס אות לביתו וחימ‬ ‫אות ונת לה לסעוד לב‪ .‬האנשי‬ ‫האלו היו כל המפקדה של מבח הצבא‬ ‫הגענערל והרופא‪ .‬שאלו אותו למה הוא ער‬ ‫כל כ מאוחר? השיב לה שהוא מפחד‬ ‫מפני מבח הצבא והרבי אמר לו לקו‬ ‫בחצות הלילה לומר תהלי‪ .‬רשמו את‬ ‫שמו ובעת מבח הצבא הכירו אותו והוציאו‬ ‫אותו לחפשי ונתנו לו כתב פיטורי‬ ‫מהצבא‪.‬‬ ‫ידוע שהרה"ק היסוד העבודה זי"ע‬ ‫אמר‪ :‬כי אלו שה בגיהנ‪ ,‬אמנ נחי‬ ‫ש בשבת‪ ,‬אבל לצאת מגיהנ אי לה‬ ‫רשות‪ ,‬אבל אלו שבעול הזה היו הולכי‬ ‫ומתאספי לשבת אחי ולהתבונ להרגיש‬ ‫את מתנת שבת‪ ,‬מה דעביד בהאי עלמא‬ ‫עביד בההוא עלמא‪ ,‬נותני לו רשות ללכת‬ ‫לשבת ע הצדיקי וה כבר לא יתנו לו‬ ‫לחזור‪ .‬וסיי "מיר מיינע דאס איז‬ ‫גארנישט קיי ווערטיל ובספה"ק בית‬ ‫אברה מביא דבר זה ומוסי‪ #‬אצל הרה"ק‬ ‫המאור עיני זי"ע בא נפטר אחד לבקש‬ ‫ממנו שיעשה לו טובה‪ ,‬ושאל לו א היה‬ ‫רגיל לשבת במסיבת מרעי בש"ק בלילה‬ ‫או ביו או בס"ג והשיב לא‪ ,‬וא"ל א"כ לא‬ ‫אוכל לעשות ל שו טובה‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ח ר' מאיר קליערס זי"ע‬ ‫ששמע ממקור מוסמ שאיש אחד היה‬ ‫מתפלל אצל הרה"ק היסוד העבודה זי"ע‬ ‫איזה זמ‪ ,‬ואחר כ פסק מלבוא למש‬ ‫זמ‪ .‬אמר הרה"ק היסוד העבודה שצריכי‬

‫להוודע מדוע פסק מלבוא‪ ,‬פע פגש אותו‬ ‫הרה"ק‪ ,‬ושאלו מה אירע? אמר להרה"ק‪:‬‬ ‫אגיד לכ את האמת‪ ,‬ששמעתי שהרבי‬ ‫מקארלי )הבית אהר( גדול מכ‪,‬‬ ‫והתחלתי לנסוע אליו‪ .‬אמר הרה"ק היסוד‬ ‫העבודה‪ ,‬בוודאי הוא גדול ממני‪ ,‬אי שו‬ ‫שאלה בזה‪ ,‬אבל יש שחיי מ השמש‪ ,‬ויש‬ ‫שחיי מ הלבנה‪ ,‬ויש שחיי מ הכוכבי‪,‬‬ ‫ואות שחיי מ הכוכבי רוצי לחיות מ‬ ‫השמש‪ ,‬ואינ יודעי שיוכלו להשר‪#‬‬ ‫ח"ו‪.‬סיפר הגה"ח רבי יואל אשכנזי זצ"ל‪:‬‬ ‫פ"א היה עומד הרה"צ ר' יודא לייב‬ ‫סלאני זצ"ל לפני מעריב‪ ,‬והיה כבר כמה‬ ‫שעות בלילה ולא היה יכול להתחזק‬ ‫בשמחה‪ ,‬הוא היה ממרי דחושבנא‪ ,‬ואחרי‬ ‫שהתבונ בשפלות עצמו לא היה יכול‬ ‫להתחזק‪ ,‬והתיישב שיכנס לרבו הגה"ק‬ ‫בעל היסוד העבודה זי"ע לקבל התחזקות‪,‬‬ ‫כשרצה להיכנס לחדר היסוד העבודה זי"ע‬ ‫כשעמד על המפת ראה שהיסוד העבודה‬ ‫יושב על כסאו וטוע לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‬ ‫הלא להתגשמות להגראבקייט יש גבול‪,‬‬ ‫אבל אתה מרא דעלמא כולא שאתה מקור‬ ‫הרחמי יש ל רחמנות בלי גבול וכו'‪ ,‬כיו‬ ‫ששמע זאת הר"ר יודא לייב לא נכנס כי‬ ‫כבר היה לו התחזקות מדיבורי הללו‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק רבי מאטיל מסלוני זי"ע‬ ‫שהיסוד העבודה עבד תמיד שיהיה כל‬ ‫עבודת ה' בשמחה כי יהודי צרי להיות‬ ‫תמיד בשמחה בבחינת )ישעיה מא‪ ,‬טז(‬ ‫ואתה תגיל בה' בקודש ישראל תתהלל‪.‬‬ ‫פע אחת הי' רבינו זי"ע חולה מאוד‬ ‫ובעל יסורי‪ ,‬ונכנס אליו הרה"צ ר' יהודה‬ ‫לייב זצ"ל‪ ,‬וראה שלא הי' בו כח אפי'‬ ‫לדבר‪ ,‬א בכ"ז דיבר בשארית כל כוחו‬ ‫ואמר אליו בלחש‪ :‬חז"ל אמרו סמא דיסורי‬ ‫קבולי‪ ,‬למאי נפקא מינה לקבלינהו‬ ‫בשמחה‪ .‬ולכאורה‪ ,‬הרי שמחה היא בחי'‬ ‫רצו וקבלה היא בהכרח‪ ,‬א"כ אי שיי‬ ‫לומר לקבלינהו בשמחה‪ ,‬אלא הפי'‬ ‫שאמנ צרי להיות בשמחה וברצו‪ ,‬א‬ ‫אפי' כשאי לו לאד שמחה מחויב הוא‬ ‫להאמי שבאמת צרי שיהא שרוי עתה‬ ‫בשמחה‪ .‬ז"ש לקבלינהו בשמחה‪ ,‬ונח מעט‬ ‫ואמר‪ :‬כמדומה‪ ,‬זהו הפשט הנכו‪ .‬ופע‬ ‫נשאל מהיכ לוקחי שמחה? תפס בידו‬ ‫חוט אחד מהציצית ואמר בלשו תמיהה‬ ‫הא לקיסר יש רכוש כזה‪ ,‬וכ אחר כ‬ ‫תפס שער אחד מהפיאות ואמר הא‬ ‫לקיסר יש רכוש גדול כזה ‪ ,‬ודבר זה עצמו‬ ‫צרי להביא שמחה גדולה ליהודי‪ .‬שאלו‬ ‫את היסוד העבודה זי"ע‪ ,‬חז"ל אמרו )ב"ב‬ ‫נט‪ (.‬שערי דמעות לא ננעלו‪ ,‬ומה ע שערי‬

‫שמחה? וענה שבהיכל השמחה אי שערי‬ ‫כלל וכלל‪,‬וה תמיד פתוחי לרווחה‪.‬‬ ‫הרה"צ הרמ"ח זצ"ל היה רגיל לחזור‬ ‫שהרה"ק רבי מענדלי מוויטעבסק זי"ע היה‬ ‫אומר‪ ,‬אי טענה שטענדיג מיט די יונגע‬ ‫לייט‪ ,‬פאר וואס זענט איהר נישט פריילא‪,‬‬ ‫שמא תאמרו הי תורה והי מצוות‪ ,‬הלא‬ ‫אמרו חז"ל )עירובי יט‪ (.‬פושעי ישראלי‬ ‫מלאי מצות כרימו‪ ,‬ולמה א"כ נקראו‬ ‫פושעי‪ ,‬אלא לפי שאינ שמחי במצוות‬ ‫שמקיימי )עיי פרי האר‪ $‬מכתב כב(‪.‬‬ ‫וסיי הרמ"ח בש היסוה"ע זי"ע שמשו‬ ‫שלא עשו את המצוות בשמחה הגיעו‬ ‫לדיוטא של פושעי ר"ל‪ .‬והוסי‪ #‬ע"ז‬ ‫הרה"ק הבית אברה זי"ע‪ ,‬שמלאי‬ ‫פירושו שנתמלאו בגאות בעת עשיית‬ ‫המצוות ולכ נתדרדרו לדרגת פושעי‪.‬‬ ‫הגה"צ רבי משה קליערס זצ"ל היה חוזר‬ ‫בש היסוד העבודה זי"ע‪,‬מי גבר יחיה ולא‬ ‫יראה מות )תהלי פט‪ ,‬מט(‪ ,‬מי יוכל להגיע‬ ‫לחיות בעבודת ה' א אינו ממית עצמו על‬ ‫כ‪ .‬אמר היסוד העבודה מסלוני זי"ע‬ ‫אהא דאחז"ל )שבת יא‪ (.‬חייב אד‬ ‫למשמש בבגדו ערב שבת ע חשיכה‪ ,‬בגדו‬ ‫מלשו בגידה‪ ,‬העומדו ערב שבת ע‬ ‫חשיכה חייב אד למשמש בכל הפגמי‬ ‫והעבירות שבגד במש השבוע‪ ,‬כי אי הוא‬ ‫יכול להכנס כ לשבת‪ .‬ועל כ אמר רב‬ ‫יוס‪ #‬הלכתא רבתי לשבת‪ ,‬דר זו היא "א‬ ‫גרויסער אריינגיינג לשבת‪ ,‬מבוא גדול‬ ‫להכנס בעדו לקדושת שבת‪ ,‬כי הנה עני‬ ‫קדושת שבת הוא כמו שאמרו בזוהר חדש‬ ‫)מדרש הנעל‪ ,‬בראשית(‪ ,‬מאי נפש יתירה‬ ‫זו רוח הקודש ששורה עליו ומכתיר לאד‬ ‫בכתר קדוש‪ ,‬בכתרי המלאכי‪ ,‬והוא‬ ‫מאותו רוח שעתיד לשרות על הצדיקי‬ ‫לעתיד לבא‪ .‬וקדושה זו צריכה להכנס‬ ‫ביהודי‪ ,‬כלשו הזוה"ק כד עייל שבתא‪,‬‬ ‫שכאשר השבת באה היא צריכה להכנס‬ ‫ללבו של יהודי‪ ,‬ואי תכנס למקו טמא‪,‬‬ ‫הלא הנפש יתירה "רוח הקודש ששורה‬ ‫עליו" אינה יכולה לשרות במקו מסואב‬ ‫כי א במקו קדוש‪ .‬ע"כ חייב אד‬ ‫למשמש בבגדו‪ ,‬וע"י שמתמרמר עד שמגיע‬ ‫לידי שברו לב אזי שבירת זו היא טהרת‪,‬‬ ‫וכמאחז"ל )סוטה ה‪ .‬וברש"י( אני את דכא‪,‬‬ ‫אני מרכי שכינתי אצלו‪ ,‬כי קרוב ה'‬ ‫לנשברי לב‪ .‬ולכ זו הלכתא רבתא לשבת‪,‬‬ ‫כי שבירת מטהרת והשבת כבר יכולה‬ ‫להכנס בו‪.‬‬ ‫בליל התקדש חג הפסח בשנה האחרונה‬ ‫שקוד הסתלקותו לשמי רו‪ ,‬אמר בעת‬ ‫עריכת הסדר‪ ,‬השתא עבדי לשנה הבאה‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' יעקב דוד אלבו שליט"א לרגל נשואי בנו הבה"ח נחמיה נ"י‬ ‫עב"ג הכלה החשובה תחי' בת הרה"ח ר' מיכאל טכובר שליט"א בורא עול בקני ישלי זה הבני‪ ,‬והזיווג יעלה‬ ‫יפה יעלה לש ולתאפרת ולתהילה ויזכו לבנות בית נאמ בישראל מתו שפע ברכה והצלחה ולרוות מה ומכל‬ ‫יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאויוש"ט אמ‬

‫בני חורי‪ ,‬השתא אני בתו גו‪ ,#‬וצרי אני‬ ‫לעמול בעבודת ה' וללחו נגד הגו‪ #‬והיצר‬ ‫הרע‪ ,‬א בשנה הבאה שנהיה בלא גו‪ ,#‬בני‬ ‫חורי‪ ,‬יהיה לנו העבדות בקלות ובחירות‪.‬‬ ‫בעת חוליו לעת זקנתו‪ ,‬אמר הרופא‬ ‫שטיפל בו לבני הבית‪ ,‬שהאדמו"ר צרי‬ ‫להמנע מיגיעת המחשבה לש מנוחת‬ ‫המוח‪" ,‬מכיו שבסיבת מחשבותיו‬ ‫המשוטטות בקודש רותח בקרבו‪ ,‬וזה עבורו‬ ‫בגדר סכנה על כ נמנו וגמרו לשלוח את‬ ‫בנו הרה"צ רבי מיכל אהר זצ"ל שיאמר לו‬ ‫אזהרת הרופא‪ ...‬א מרוב פחד לא היה‬ ‫יכול להוציא מפיו רק דיבור אחד‬ ‫'מחשבות'‪ ,‬והשיב לו רבינו זי"ע מה אתה‬ ‫רוצה מ המחשבות שלי‪ ,‬אינני חושב שו‬ ‫מחשבות אחרות בעניני זולתו ית'!‬ ‫בשבת חוהמ"ס )תרמ"ד( קרא‬ ‫למשוררי וציוה לזמר הפיוט "יחביאנו צל‬ ‫ידו תחת כנפי השכינה"‪ ,‬וד"ל‪ .‬גודל‬ ‫היסורי הנוראי שהיו לו אז מהפצעי‬ ‫העמוקי בתו גופו למטה מטבורו אי‬ ‫לשער‪ ,‬עד שהרופאי אמרו שאפי' א היו‬ ‫מחלקי היסורי שלו בי ששה אנשי‬ ‫בריאי לא היו מסוגלי במציאות לסבול‪.‬‬ ‫בשבת קודש פרשת ל ל בעת רעוא‬ ‫דרעוי בתפילת המנחה‪ ,‬התחיל 'וידבר'‬ ‫והתפלל מילה במילה עד גמירא‪ ,‬ובמוצאי‬ ‫שבת ליל הפטירה‪ ,‬הושיט את ידו הק'‬ ‫לשמואל הרופא‪ ,‬כי היה צועק עליו‬ ‫לפעמי‪ ,‬וכ הושיט ידו לר' סענדר‬ ‫המשמש‪ ,‬וכ לנכדו‪ ,‬והיה נראה כמבקש‬ ‫מחילה מכל אחד‪ ,‬והניח עצמו לישו‪ ,‬ויש‬ ‫לער שני שעות‪ ,‬וכשנתעורר רצה לירד‬ ‫ממיטתו על האר‪ $‬בכדי לנקות את עצמו‪,‬‬ ‫ולא הניחו נכדו רבי נח מטבריא‪ ,‬כי ראה‬ ‫שהרגעי ספורי‪ ,‬וחזר לשכב על המיטה‪,‬‬ ‫ועשה כמו אנחה קלה‪ ,‬ונצחו אראלי את‬ ‫המצוקי ונסתלק לשמי מרו‪ ,‬והיה זה‬ ‫בשעה שתי עשרה ומחצה‪.‬ההתעוררות‬ ‫אצל הציבור היה כמו בתפלות ראש השנה‪,‬‬ ‫ולא הבחינו ולא ידעו כלל שנסתלק כבר‬ ‫לגנזי מרומי‪ ,‬כי היו פניו מאירי כמו‬ ‫בשבת קודש‪ ,‬ביו י"א מרחשו דשנת‬ ‫תרמ"ד נתמלאו שנותיו ורגעיו לשערי‬ ‫גבורות וקר אור פניו ונוע זיוו לא נשתנה‬ ‫בכל אתר‪ ."...‬אח"כ כשהשכיבוהו על האר‪$‬‬ ‫נהיו פניו כפני נפטר‪ ,‬א כאשר באו אנשי‬ ‫החברא קדישא והניחו גופו הק' על הד‪,#‬‬ ‫נשתנו שוב זיו פניו כאיש חי באור פני‬ ‫צוהלי‪ ,‬ונשתוממו מאוד‪.‬‬ ‫זכותו יג עלינו ועל כל ישראל אמ‪.‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫מעשה אבות‪ ,‬מאמר מרדכי‪ ,‬מזקני אתבונ‪.‬‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' מרדכי אברה רוזנפלד שליט"א לרגל ארוסי בנו הבה"ח אהר! נ"י‬ ‫עב"ג הכלה החשובה תחי' בת הגאו ר' נת! נטע מאשקאוויטש שליט"א מו" בקהילותינו )אנטווערפ(‬ ‫בורא עול בקני ישלי זה הבני‪ ,‬והזיווג יעלה יפה יפה ויזכו להקי בית על אדני התורה והחסידות לתפארת מתו‬ ‫שפע ברכה והצלחה ולרוות מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאויוש"ט אמ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' יעקב צבי הלוי דייטש שליט"א ולסבי החשובי הרה"ח ר' אברה יהודה פיינר שליט"א ולהרה"ח ר' פנחס זאב הלוי שנעק שליט"א לרגל נשואי בנו‪ -‬נכד הבה"ח נחו אריה נ"י עב"ג הכלה החשובה תחי'‬ ‫בת הרה"ח ר' צבי נחמי' הלוי שנעק שליט"א )לונדו( בורא עול בקני ישלי זה הבני‪ ,‬והזיווג יעלה יפה יפה ויזכו לבנות בית נאמ בישראל לתפארת מתו שפע ברכה והצלחה ולרוות מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה לאויוש"ט אמ‬ ‫לעלוי נשמת הרה"ח ר' דוד יוס( אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה בת הרה"ח ר' יוס( ז"ל‬ ‫לעלוי נשמת הרה"ח ר' דוד רובינשטיי! ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מאיר צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת טויבא ע"ה בת הרה"ח ר' פנחס ז"ל‬

‫לע"נ האשה החשובה‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר צבי ז"ל ב הרה"ח ר' נת! בנימי! ז"ל‬ ‫ולע"נ האשה החשובה מרת הענדיל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( מאיר ז"ל הונצחו ע"י משפחת מאייער שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' יחיאל אויש ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' בנימי! זאב צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה מרת שפרה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( שאול ז"ל‬

‫מרת צפורה מרי רובינשטיי!‬ ‫בת הרה"ח ר' מנח הלל ז"ל‬

‫ע" ה‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬

‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי! זצ"ל‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי! שליט"א‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' אברה אלכסנדר צבי ז"ל‬ ‫ב שיבדלחט"א הרה"ח ר שמשו! רינגל שליט"א‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ"ח‬

‫‪057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì‬‬ ‫‪àð íéáøä éåëæì‬‬ ‫פרשת‪úåàöåää‬‬ ‫‪éåñëì úåçöðäå‬‬ ‫‪úåîåøúì‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫להורדה‬ ‫השבוע‬ ‫גיליונות‬ ‫ח‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬