Alei Litrufa Noach 5770

‫גליון שבועי‬ ‫למבקשי התרופה והעצה לעובדא למעשה‬ ‫במשנת רביה"ק הננמ"ח זיע"א‬

‫פרשת נח‬ ‫גליון מספר‬

‫‪21‬‬

‫להכנס לתיבה ולהנצל ממי המבול‬ ‫מהיכן לוקחים מעט חיות‪.‬‬ ‫תחושת סיפוק והצלחה‪ .‬זוהי הלא משאלתו העיקרית של כל אדם‪.‬‬ ‫כמה כוחות וממון משקיעים בני אדם בכדי להשיג מעט חיות‪,‬‬ ‫כמה מלחמות מתנהלות סביב השגת מעמד‪ .‬כל דרך מנסים בני‬ ‫האדם בכדי להחדיר משב רוח מרענן לחיים‪ ,‬עורכים קניות‪ ,‬מבלים‪,‬‬ ‫נוסעים‪ .‬הצורך החיוני הזה טבוע בעצם הווייתו של כל נברא‪ ,‬הנפש‬ ‫מוכרחת חיות‪ ,‬אחרת איננה בגדר דבר חי‪.‬‬

‫החיות האמיתי של יהודי‬ ‫אשרינו מה טוב חלקינו‪ ,‬שיודעים אנו מסוג אחר של חיות‪ ,‬חיות‬ ‫וסיפוק רוחני בתורת השם תמימה המשיבת נפש ומשמחת לב‪ .‬אנו‬ ‫את חיותינו שואבים מהזכות להמליך את השי"ת ומכך שהוא יתברך‬ ‫מתפאר עימנו‪ .‬בכך מתעלים אנו מעל לאומות העולם‪ ,‬מסוגלים‬ ‫לבוז לכל הגדולות של מלכיהם ושריהם‪ ,‬ולתענוגים המדומים של‬ ‫עשירי תבל‪ ,‬למאוס בחן של שקר‪ ,‬ובכל אותם עניינים מאוסים‬ ‫המספקים את חיותם של הגויים‪ .‬כל נפש מישראל יודעת היטב‬ ‫שחיות אמיתית אין משיגים בעזרת ממון או כבוד‪ ,‬עושר חומרי‬ ‫איננו ערובה מפני עוגמות נפש ותסכולים‪ .‬רק אמונה טהורה באור‬ ‫התורה מסוגלת לספק לנפש את מזונה האמיתי‪.‬‬

‫חיות דקדושה תמיד ‪ -‬גם כאשר אין חיות‬ ‫אין ספק כי מי שזוכה להתמיד בתורה ועבודת השי"ת‪ ,‬ליבו מלא‬ ‫חיות אמיתית‪ ,‬עד שהוא מואס בכל חיות אחרת‪ .‬די לה לנפשו באור‬ ‫הרוחני‪ ,‬ההתקרבות להשם מעניקה לו די שובע ורצון‪ ,‬עד שאיננו‬ ‫זקוק לשום דבר אחר‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬אף בטרם זכה אדם לשובע הזה‪ ,‬עליו להתגבר‪ ,‬ולהמשיך‬ ‫לנפשו חיות וסיפוק דקדושה‪ ,‬זהו הלא היסוד לקדושת ישראל‪ .‬נפש‬ ‫רעבה וחסרה משובע דקדושה‪ ,‬מצויה בסכנה גדולה מאוד ועלולה‬ ‫בקלות ליפול בחטא ועוון‪ .‬זה מה שגורם לאדם לטעות ולבקש את‬ ‫חיותו בחוץ – בהבלי העוה"ז‪ ,‬כך מאבדים את הכח לבוז ולמאוס‬ ‫בשקר‪ ,‬העדר חיות דקדושה מגביר את המניעות והשכחה‪ ,‬מעורר‬ ‫את כח היצר‪ ,‬ומקרר את הנפש ברגש של ייאוש‪ .‬כך נשאר האדם‬ ‫בחוץ‪ ,‬לא מסוגל להיכנס אל המקום בו כ"כ השתוקק להיות‪ .‬זה הרי‬ ‫מה שקורה לכל מי שאיננו מתמיד בבקשת החיות דקדושה‪.‬‬ ‫והלא הסיבה העיקרית להעדר החיות היא‪ ,‬חוסר הצלחה בתורה‬ ‫ועבודה‪ .‬כשלא מסתדר כל כך כמו שרוצים‪ ,‬ולא מצליחים להוציא‬ ‫לפועל דברים שבקדושה‪ ,‬קשה מאוד לזכות לשובע דקדושה‪ .‬ואם‬ ‫גם נכשלים חלילה בכל מיני עניינים‪ ,‬ואין עדיין קניין של ממש‬ ‫בדרכי קיום התורה‪ ,‬מאין נשאב אם כן חיות‪ .‬ואם נוסיף על כך גם‬ ‫את המצב הגשמי‪ ,‬פרנסה לא מסודרת‪ ,‬ובריאות קצת לקויה‪ ,‬ורואים‬ ‫רק הסתר פנים וריחוק‪ ,‬עד שהנפש נאחזת בבהלה‪ .‬איך שייך בכלל‬ ‫להחזיק בקדושת ישראל‪ ,‬הלא העדר חיות סכנה עצומה היא לנפש‬ ‫כל חי‪.‬‬

‫תיבת נח – תיבת התפילה‪ -‬מקום החיות‬ ‫רבינו ז"ל מגלה (לקו"מ סי' ט') שאת 'עיקר החיות מקבלים‬ ‫מהתפילה‪ ,‬כמו שנאמר תפילה לא‪-‬ל חיי'‪ .‬עצה נפלאה זו‪ ,‬מתאימה‬ ‫לכל זמן ולכל מצב‪ .‬תמיד‪ ,‬בכל מקום ומצב‪ ,‬גם בזמנים של חוסר‬ ‫הצלחה‪ ,‬וגם כשעובר מה שעובר ברוחני וגשמי‪ ,‬ניתן להתדבק אל‬ ‫הקדושה הטמונה בפנימיות הדיבורים‪ ,‬התיבו"ת‪ ,‬והאותיות של‬ ‫התפלה‪ ,‬הברכות וההתבודדות‪ .‬דיבורים אלו מכילים בתוכם אור של‬ ‫אמונה וחיות‪ ,‬ובשעה שהאדם מכניס את כל כוחו‪ ,‬ליבו‪ ,‬ומחשבתו‪,‬‬ ‫לתוך התיבות הללו‪ ,‬הרי הוא נכלל בקדושה הטמונה בהם‪ ,‬ונפשו‬ ‫מתחדשת ומקבלת כוחות רעננים של אמונה ושובע דקדושה‪ .‬על‬ ‫ידי עצה פשוטה זו נוכל תמיד להשביע את נפשנו בחיות דקדושה‪.‬‬ ‫לאן אתה בורח‬ ‫והנה אע"פ שלכאורה יש כבר בידינו עצה נפלאה למצוא תמיד‬

‫חיות וסיפוק‪ .‬הנה בשעה שנבוא לקיים אותה למעשה‪ ,‬נגלה‪ ,‬שקשה‬ ‫מאוד לזכות לתפילה‪ ,‬בפרט כשניגשים לכך בלי חיות וכח‪ .‬כי איך‬ ‫נוכל למצוא חיות בתוך דיבורי התפילה‪ ,‬בשעה שאורם סתום ונעלם‪.‬‬ ‫במצב שכזה בדרך כלל נוטש האדם מהר מאוד את עבודת התפלה‪,‬‬ ‫האותיות הקרירות לא מעלות על דעתו את האפשרות שבתוכן‬ ‫טמון בעצם האוצר אליו הוא נכסף כל כך‪ .‬בפרט כשדאגות אחרות‬ ‫עומדות על הפרק‪ ,‬אז קשה שבעתיים עבודת הכוונה בתפלה‪.‬‬ ‫ובאמת‪ ,‬בכדי לעורר את הנפש לעבודה זו‪ ,‬ולהידחק פנימה לחיות‬ ‫הגנוזה בדיבורי התפלה‪ ,‬עלינו לדמות את עבודת התפלה לתיבת‬ ‫נח‪ .‬נתאר לעצמנו את המבול‪ ,‬בחוץ הכל נשטף‪ ,‬כלה ונאבד‪ ,‬ובתוך‬ ‫התיבה חיים ואור‪ ,‬כמ"ש 'צהר תעשה'‪ .‬היעלה על דעתינו לערוך‬ ‫בשעה שכזו חשבונות‪ ,‬לוותר‪ ,‬כי 'אין לי כח לדחוף‪ ,‬ואם לא מכניסים‬ ‫אותי בקלות‪ ,‬אלך לי לדרכי'‪.‬‬ ‫והלא גם היום ישנו מבול ‪ -‬מבול של דעות כוזבות‪ ,‬צער‪ ,‬עוגמת‬ ‫נפש‪ ,‬פחדים‪ .‬הניסיונות והבלבולים מאיימים לשטוף את הנפש‬ ‫ולהעבירה מן העולם ברגע‪ .‬וכעת‪ ,‬כשמזדמנת לו לאדם תיבת נח‬ ‫– תיבה של תפילה או התבודדות‪ ,‬האם שייך לערוך כאן חשבונות‬ ‫של קשיים וחוסר נוחות‪ ,‬בחוץ הלא אין שום סיכוי לשרוד‪ ,‬והתיבה‬ ‫לעומת זאת מציעה לך חיים ואור‪ ,‬מי הוא הפתי שלא יקפוץ פנימה‪,‬‬ ‫מי יוכל למנוע ממך להציל את חייך‪ .‬לאן תברח אם לא לכאן‪.‬‬

‫תפילה ‪ -‬דיבור של אמת‬ ‫אכן‪ ,‬בשעה שנזכה לקבל את החיות הנוראה הטמונה בתיבות‬ ‫התפילה‪ ,‬או אז נראה ונבין איך בדברי רבינו מצויה העצה והדרך‬ ‫למצוא את פתח התיבה ‪ -‬את הדרך להינצל מהמחשבות הזרות‪,‬‬ ‫ומהבלבולים הצדים את נפשנו‪ ,‬ומונעים אותנו מהתפילה‪.‬‬ ‫כי מהות התפלה היא‪ ,‬לעמוד לפני השי"ת באמת‪ ,‬ולומר את האמת‪,‬‬ ‫מתוך כוונת הלב וידיעת 'לפני מי אתה עומד'‪ ,‬ובידיעה ברורה‬ ‫שהשי"ת שומע בודאי את תפילתי‪ .‬מתוך האמת הזו‪ ,‬יש להוציא‬ ‫דיבור של אמת ‪ -‬בקשת לב‪ ,‬דברי שבח‪ ,‬ברכה וכדו'‪ .‬באותו האופן‬ ‫אמור להיות גם לימוד התורה ‪ -‬מתוך מדרגת האמת המובנת לאדם‬ ‫באותה שעה‪.‬‬ ‫באופן זה ניתן לשאוב חיות אמיתית בכל עת ממש‪ .‬כי גם בשעה‬ ‫שהנפש חלשה ורעבה‪ ,‬עדיין מסוגל האדם ליישב מעט את דעתו‪,‬‬ ‫ולומר חלק מסוים מהתפלה באמת‪ ,‬ובכך להתחבר אל אור השי"ת‬ ‫השורה ומאיר בתוך דיבור אמיתי‪ ,‬ולצאת מכל חושך ואפילה‪ .‬וכך‬ ‫להמשיך הלאה‪ ,‬לקבל חיות מעוד קטע בתפלה‪ ,‬מעוד לימוד תורה‬ ‫באמת‪ ,‬מתוך כוונה להתדבק באור השי"ת‪ .‬בכך ממשיך האדם ומאיר‬ ‫על נפשו עוד ועוד חיות דקדושה‪ ,‬החושך וההסתרה בטלים‪ ,‬ומי‬ ‫המבול מסתלקים‪ ,‬והנפש מוצאת את השובע והרצון שבקדושה‪.‬‬

‫כמה דרכים של אמת שיש להתקדם בהם עד שיתעורר‬ ‫אור האמת אור הצדיקים‬ ‫בדברי רבינו מבואר שבפסוק 'צהר תעשה לתיבה' ובפרש"י 'יש‬ ‫אומרים אבן טוב וי"א חלון'‪ ,‬ובפסוק 'ואל אמה תכלנה מלמעלה'‪,‬‬ ‫מתגלה‪ ,‬שישנן כמה דרגות של אמת‪ .‬ועלינו להשתדל ולהידבק‬ ‫בכל פעם אל דיבור האמת באופן השייך לשעה ולמצב זה‪ .‬וכל‬ ‫ההתחזקות‪ ,‬החיות‪ ,‬וההתקרבות להשי"ת‪ ,‬תלויה בכך שנעלה מתוך‬ ‫האמת הפשוטה שלנו‪ ,‬הדומה לחלון שאיננו מאיר מעצמו‪ ,‬אל עצם‬ ‫אור האמת המשול לאבן טוב המאיר מעצמו‪ ,‬שהוא עצם אור הדעת‬ ‫המאיר עלינו באור הצדיק‪ ,‬ובו מצויה החיות העיקרית הנוראה‬ ‫והנפלאה שמעלה את האדם מכל נסיון‪.‬‬ ‫כי בשעה שהאדם שרוי בצער מחמת חסרון גשמי או רוחני‪ ,‬עליו‬ ‫להתפלל ולבקש על אותו עניין בפשיטות‪ ,‬כפי שהוא מרגיש את‬ ‫החיסרון‪ .‬אף ששורשה האמיתי של הבעיה נעוץ במקום אחר לגמרי‬ ‫– בחסרון התחזקות והתעוררות או הסיפוק דקדושה‪ .‬אולם‪ ,‬כיוון‬ ‫שכעת חש הוא את החיסרון באופן הפשוט והמעשי‪ ,‬הרי שזו היא‬ ‫האמת שלו‪ ,‬ובאופן זה יש לבטא את הבקשה גם לפני השי"ת (שזה‬ ‫בחי' י"ב נוסחאות התפילה ‪ -‬דרכי בקשת מה שנצרך לאדם)‪ .‬אלא‬

‫שכאשר מתוך כך מתעורר איזה אור של אמת על הנפש‪ ,‬והיא‬ ‫מתחילה לקבל חיות‪ ,‬אז יבין שיש אמת יותר כוללת ואמיתית‪,‬‬ ‫כלליות הדעת והאמונה שמתגלה ע"י הצדיקים‪ .‬ויתגבר לדבוק‬ ‫באמת זו‪ ,‬שבאמת איננו זקוק למאומה‪ ,‬רק להדבק בו יתברך‪,‬‬ ‫ובהידיעה שהשי"ת נמצא כאן ועכשיו וכו'‪ .‬ואז בשעה ש'צוהר‬ ‫יעשה לתיבה'‪ ,‬ותימשך על נפשו חיות מעצם אור האמת‪ ,‬מאמיתת‬ ‫אור האמונה והדעת שמתגלה ע"י הצדיק‪ .‬תתעלה תפלתו‪ ,‬ותמשך‬ ‫עליו התחדשות נפלאה‪ ,‬ושפע רוחני וגשמי‪ ,‬ותתגלה לו דרך הכניסה‬ ‫לתיבה‪ ,‬לקבל שם את נוראות אור הצוהר שמאיר בדיבורי התפלה‪,‬‬ ‫להעניק לו חיים‪ ,‬חיות‪ ,‬ושובע שמחות‪ ,‬למצוא חן בעיני השם‪.‬‬

‫דבר המערכת‬ ‫זהו‪ ,‬נכנסנו חזרה אל שגרת החיים הנפלאה‪' ,‬חיים שיש‬ ‫בהם'‪ ,‬חיים מתוקים‪ .‬לילות החורף הארוכים מעלים ריח‬ ‫ניחוח של חצות והתבודדות‪ ,‬מעוררים את טעמו הנפלא‬ ‫של לימוד תורה בלילה‪ .‬והנה צורבים על השפתיים כבר‬ ‫דיבורי תפלת השחרית של ותיקין‪...‬‬ ‫כעת כשרגוע יותר‪ ,‬מששככה המולת החגים‪ ,‬והמח‬ ‫פנוי לספוג את רשמי הנסיעה אל הצדיק‪ .‬מסוגלים אנו‬ ‫לשחזר שוב את אותן שעות נעלות במחיצת הצדיק‪ .‬ואז‬ ‫עולה שוב על הלב אותה משאלה שקטה‪ ,‬שהתדפקה לה‬ ‫אז על מפתחי הלב‪' ,‬רוצה אני להיות בן בית קבוע אצל‬ ‫הצדיק‪ ,‬לא רק אורח בראש השנה‪ ,‬להיות חקוק וקבוע‬ ‫בליבו של הצדיק תמיד'‪.‬‬ ‫מבקשים אנו לאחוז במשהו‪ ,‬איזה דיבור‪ ,‬תורה‪ ,‬שיחה‪,‬‬ ‫משהו שיקשר אותנו עם הצדיק‪ .‬ואז נחות העיניים על‬ ‫ה'ירושה' המופלאה שנותרה בידינו‪ ,‬על חיבורו הנורא‬ ‫המכיל את תמצית החיים שהעניק לנו‪ .‬יודעים אנו‬ ‫שבדיוק לשם כך מצוי בינינו ה'ליקוטי מוהר"ן' ‪ -‬לשמש‬ ‫דרך התקשרות‪ .‬והלב שואג בתוכנו‪' ,‬מתי‪ ,‬מתי כבר אוכל‬ ‫לטייל קצת בין התורות הללו‪ ,‬מתי הם ימלאו את חדרי‬ ‫מוחי'‪...‬‬ ‫ובכן‪ ,‬הבה ננסה הפעם לשוט מעט בפרשת נח בתוך‬ ‫ספינת תורתו של הצדיק‪ ,‬נציץ מבעד לחרכים‪ ,‬ונראה‬ ‫איך תיבת נח קמה ועומדת לפנינו במלא הדרה‪ ,‬בדמות‬ ‫אותיות התפלה המזמינות אותנו להימלט ולהיכנס לתוכן‬ ‫מפני מבול הצער‪ ,‬הטרוף‪ ,‬ועוגמת נפש‪ .‬ולמצוא מנוחה‪,‬‬ ‫חיים‪ ,‬ואור‪.‬‬ ‫וגם בשורה קטנה יש לנו‪ .‬בשבועות האחרונים מוצפת‬ ‫המערכת בפניות רבות מאוד‪ ,‬מכל מקום בארץ ובעולם‬ ‫מבקשים את מרקחת רפואותיו של הצדיק‪ .‬הקומץ איננו‬ ‫משביע את הרעב והצמא המופלא לדבר השם‪ ,‬ואל אלפי‬ ‫הגיליונות שמודפסים ומופצים בכל שבוע‪ ,‬נוספו השבוע‬ ‫עוד כאלף 'עלים'‪.‬‬ ‫בכדי לתת למוחין רגיעה ומנוחה‪ ,‬החלטנו לשבץ בין‬ ‫המאמרים התורניים גם סיפור‪ .‬אבל גם בשעת המנוחה‬ ‫לא נסיר את העיניים מלהשתוקק ולכסוף אל המעיין‪.‬‬ ‫הסיפור גם הוא נחצב מהיכלו של הצדיק‪ ,‬ומבין בתרי‬ ‫שורותיו נרווה את נפשנו בערגה וגעגועים‪...‬‬ ‫שבת שלום‬ ‫המערכת‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫ספר משיבת נפש‬ ‫דברי התחזקות מתוך סימן כ"ב בספר משיבת נפש‬ ‫"משיבת נפש"‪:‬‬

‫"צריך להיות תמיד בשמחה ולעבוד את השם בשמחה‪ .‬ואם‬ ‫לפעמים נופל ממדרגתו צריך לחזק את עצמו בימים הקודמים‪,‬‬ ‫שהיה מזריח לו איזה הארה קצת‪ ,‬ויאחז את עצמו עתה‬ ‫בהתעוררות והזריחה שהיה לו מאז ומקדם"‪( .‬ע"פ ליקו"מ‬ ‫רכ"ב)‬

‫התקרבות לצדיקים‬ ‫אך בכדי לקבל כח ההתחזקות זה להתגבר לילך אחר הזריחה שהיה בעבר‪ ,‬צריך את כח‬ ‫הצדיק שמכניס אמת באדם שיתרצה לחפש דרך לחזור‪ ,‬בעת החושך והקטנות‪ .‬כי כאשר‬ ‫ישנה גאווה טמונה באדם‪ ,‬אין לו אמת‪ ,‬ואינו מרוצה לסמוך על האור שהזריח לו בעבר‪,‬‬ ‫ולשמוח תמיד בכל מצב‪ .‬אך כאשר מתקרב לצדיקים ולספריהם הק'‪ ,‬נכנס אמת בליבו‬ ‫ומרוצה לעבוד את השי"ת בכל מצב גם אם נפל ואיבד האור‪ ,‬ובזה ממתיק זמני הקטנות‪,‬‬ ‫ויכול לחזור לגדלות‪ ,‬כי צריך לדעת שכך הוא דרך העבודה ברצוא ושוב‪.‬‬ ‫אשרי מי שמכניס בלבו‪ ,‬ובכל פעם שיש נפילה או נסיון יבדוק בעצמו אם זוכר סימן זה‪.‬‬

‫הקדמה‬ ‫בשונה משאר הסימנים במשיבת נפש‪ ,‬שיש צורך לבאר העצות הנפלאות המתגלות בהם‪,‬‬ ‫הרי שסימן זה‪ ,‬הוא בעצם תורה בליקוטי מוהר"ן‪ ,‬שנכתבה בדרך של שיחה‪ ,‬לא באופן של‬ ‫אמירת תורה‪ .‬בדומה לתורות המודפסים בסוף ליקו"מ ח"ב‪ ,‬שהם שיחות מופלאות שבהם‬ ‫מצויים יסודות דרכי העבודה‪ ,‬התבודדות‪ ,‬והתחזקות‪ .‬שאת התועלת העיקרית‪ ,‬והעצות‬ ‫שבהן‪ ,‬נמצא‪ ,‬על ידי שינון וחזרה על לשון רביז"ל‪ ,‬וכשנקבלם בלב לשמור ולעשות‪ .‬כי‬ ‫בהם מצויה תמצית הרפואות הנוראות של רביז"ל‪ ,‬לרומם את נפשנו להשי"ת‪.‬‬ ‫שיחות אלו הם היסודות לקיום שאר העצות המתגלות בעמקות תורותיו הק'‪ ,‬כי רק אחרי‬ ‫שמתקשרים לשיחות מובנות אלו‪ ,‬ניתן להבין עמקות שאר התורות‪.‬‬ ‫להיות תמיד בשמחה‬ ‫כמה עלינו לשבח להשי"ת ששלח לנו מנהיג אמת כזה‪ ,‬שגם אחרי שמעורר כל כך על‬ ‫תפילה בכוונה‪ ,‬קדושה ועבודה בדרגות גדולות מאוד‪ ,‬מגלה לנו שעיקר דרך החיים הוא‬ ‫להיות בשמחה תמיד‪ ,‬ולעבוד את השי"ת רק בשמחה‪ ,‬בלי להתחשב כלל במה שעובר‪,‬‬ ‫רק לחטוף מה שאפשר‪ ,‬איזה עבודה‪ ,‬ולהיות בשמחה מזה‪.‬‬ ‫ומוסיף לפרש כוונתו‪ ,‬שאפילו אם נפל ממדרגתו‪ ,‬גם אז אין להתחשב בזה‪ ,‬רק לעבוד‬ ‫בשמחה‪ ,‬ומתוך יסוד זה מגלה הדרך הנפלא של 'המשכת הזריחה הראשונה'‪.‬‬

‫המשכת הזריחה הראשונה‬ ‫כי טבע האדם ליפול בדעתו כאשר רואה שאינו מצליח‪ .‬במיוחד כאשר כבר זכה לאיזו‬ ‫טעם בלימוד‪ ,‬או להתנוצצות של אמונה וקרבת ה'‪ ,‬והארה של רצון והשתוקקות להשי"ת‪,‬‬ ‫והנה מוצא הוא את עצמו אחר כך כלפני העלייה ללא שום הרגש ורצון בהשי"ת‪.‬‬ ‫ועניין זה עובר על כל הנכנסים לעבודת השי"ת‪ ,‬שלאחר זמן שזוכים לאיזו התקרבות‬ ‫נלקח מהם האור‪ ,‬ומתוך כך מתייאשים מדרכי עבודת השי"ת‪ ,‬וקובעים שאין ממש‬ ‫בדרכים אלו של אור וזריחה‪ ,‬והראיה שלא החזיק בזה לאורך זמן‪.‬‬ ‫ובאמת ששורש דרכי ההתחזקות בזה מבואר כבר בכמה מקומות‪ ,‬מה שהצדיק מאסף‬ ‫כל ההתחלות‪ ,‬וכל הנקודות טובות ובונה מהם בנינים וצירופים נפלאים וכו'‪ ,‬אשר מתוך‬ ‫כך מתחזק האדם בדעתו לא להסתכל על העבר‪ ,‬ומלא שמחה תמיד‪ ,‬אך בכל זאת צריך‬ ‫עדיין עצה העומדת בכל מבחן‪ ,‬איך להתגבר על החשכות והקטנות‪ ,‬שיוכל על ידה תמיד‬ ‫לחזור למדרגתו‪.‬‬ ‫סימן זה מגלה יסוד גדול ודרך חיים‪ ,‬והוא ההתקשרות לזריחה הראשונה‪ ,‬לזכור את‬ ‫ההארה שהיה לו בעבר וללכת אחריה‪ ,‬אף שעכשיו אינה מאירה לו‪.‬‬ ‫כי בזמן של נפילה או בלבול בתפילה מתגברים הספיקות על האמונה‪ ,‬ועל ההתפארות‬ ‫שהשי"ת מתפאר בו‪ .‬וכאשר האמונה אינה בהירה‪ ,‬אין גם התעוררות לעבודת השי"ת‪,‬‬ ‫ואזי צריך לראות על כל פנים שלא תעלם האמונה לגמרי‪ ,‬אלא ללכת אחר הבהירות‬ ‫שהיתה לו בעבר‪ ,‬שזכה להאמין ולהרגיש את האמת באופן שהביא לו התעוררות גדולה‪,‬‬ ‫כך יוכל לקחת מזון וחיות מימי השובע לימות הרעב ולהחזיק מעמד‪ ,‬בלא לדחוק את‬ ‫עצמו לראות ולהרגיש כבעבר‪ ,‬שהרי כבר נוכח לדעת את האמת‪ ,‬והאמת היא מציאות‬ ‫קיימת לעד‪ ,‬גם אם אינו מרגיש זאת ברגע זה‪.‬‬

‫סומא ההולך אחר הפיקח או המקל‬ ‫ורביז"ל ממשיל זאת בליקו"מ (שם) לקבוצת עוורים ההולכים אחר הפיקח ומאמינים לו‪,‬‬ ‫כי פעמים שאינו יכול להיזכר במה שהתנוצץ לו בעבר‪ ,‬אזי עצתו לילך אחר זריחתם של‬ ‫אחרים כמו הצדיק‪ ,‬או חברים יראי שמים וכדו' שהאירו בו ידיעת האמת‪.‬‬ ‫עוד ממשיל זאת רביז"ל לסומא ההולך אחר מקלו‪ ,‬אשר במשל זה ניתן לנו כח לעמוד‬ ‫בנסיונות‪ ,‬שכידוע בשעת נסיון נלקח הדעת מהאדם‪ ,‬ואזי צריך ללכת כסומא ההולך‬ ‫אחר מקלו‪ ,‬שהמקל רומז לכח ההתגברות שלא ללכת אחר משיכת היצה"ר‪ ,‬מתוך זכרון‬ ‫שבעבר הבין גודל שטות היצה"ר‪ ,‬אף שכעת הוא כסומא‪ ,‬וליבו נמשך אחר היצה"ר‪ ,‬בכל‬ ‫זאת הולך אחר מקלו ומתגבר גם ללא שום הבנה וחשק‪.‬‬ ‫הרי לנו ג' עצות‪ :‬א‪ .‬חיזוק האמונה על ידי זכרון אמיתת האמונה שהזריח בעבר‪ .‬ב‪.‬‬ ‫להאמין לזריחת האמונה של הצדיקים או חבריו שדברו עמו מהאמת‪ ,‬וללכת עם דעתם‬ ‫אף שאינו מזריח לו כעת‪ .‬ג‪ .‬כח התגברות בעת נסיון או שבירת תאווה ללא שום זריחה‬ ‫על ידי המקל שהולך לפניו‪.‬‬

‫לאן צועד העולם‬ ‫מאת הרב ר' אליהו גודלבסקי שליט"א‬

‫ויחל נח איש האדמה ויטע כרם (בראשית ט כ)‬ ‫מצינו עניין פלאי מאד בסדר העולם‪ ,‬בכל פעם כשכמעט מגיע הוא אל‬ ‫תיקונו‪ ,‬לפתע נופל הוא לירידה והסתרה גדולה‪.‬‬ ‫ההתחלה היתה בבריאת אדה''ר‪ .‬העולם כולו היה על מתכונתו בשלמות‪,‬‬ ‫כמעט והגיע לתיקונו השלם‪ ,‬אדה''ר יציר כפיו של הקב''ה‪ ,‬יושב בג''ע‪,‬‬ ‫מלאכי השרת צולים לו בשר ומוזגים לו יין‪ .‬להיצה''ר אין דריסת רגל בג''ע‪.‬‬ ‫והנה מצליח הנחש לפתות אותו לטעום מעץ הדעת‪ ,‬ולגרום בכך לחורבן‬ ‫עצום בעולמות כולם‪ .‬איך יתכן כדבר הזה‪ .‬ועוד פלא‪ ,‬מדוע מצאה התורה‬ ‫לנכון לספר לנו מעשה שכזה‪.‬‬ ‫כך גם בפרשתנו‪ .‬העולם יורד והולך עד שמגיע לדור המבול‪' ,‬כי השחית‬ ‫כל בשר את דרכו על הארץ'‪ ,‬השי''ת מטהר את העולם במימי המבול‪,‬‬ ‫'וישאר אך נח'‪ ,‬ותיקן את המלכות (עיי' זוהר בראשית ע ב)‪ .‬והנה מקבל‬ ‫נח זמורה מג''ע‪ ,‬נוטע כרם‪ ,‬ובו ביום צומחים ענבים‪' ,‬ויסחטם'‪ ,‬ובו ביום‬ ‫נעשה גם יין (עיי' מדרש תנחומא נח יג)‪ ,‬ואז 'וישת מן היין וישכר ויתגל‬ ‫בתוך אהלה'‪ .‬ושוב נופל העולם להסתרה (עיי' זוהר בראשית עג ב)‪ .‬שוב‬ ‫אותו הסיפור‪ ,‬עולם כמעט מושלם‪ ,‬הכל כל כך נפלא‪ ,‬ופתאום מתגלגל לו‬ ‫סיפור שכזה‪ ,‬חטא ופגם‪ ,‬ממש שלא כדרך הטבע‪ ,‬כאילו יש למישהו עניין‬ ‫שלא יבוא התיקון השלם‪.‬‬ ‫כך גם בשעה שהגיעו בני ישראל למתן תורה‪ .‬אחרי שבמשך נ' יום עלו‬ ‫מדרגא לדרגא‪ ,‬עד אשר 'אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר‬ ‫עמם‪ ,‬מן השמים השמעתם קולך‪ ,‬ונגלית עליהם בערפלי טהר‪ ,‬גם כל‬ ‫העולם כלו חל מפניך‪ ,‬ובריות בראשית חרדו ממך‪ ,‬בהגלותך מלכנו על הר‬ ‫סיני'‪ .‬והנה שוב‪ ,‬אחרי מ' יום‪ ,‬בעת שעדיין לא מש זיכרון מתן תורה‪ ,‬חטאו‬ ‫בעגל‪ ,‬ושוב חזרה מיתה לעולם‪ ,‬אחרי שכבר בוטלה במתן תורה‪ ,‬נלקחו‬ ‫הכתרים‪ ,‬ונפל העולם‪.‬‬ ‫וכך גם היה עד שבנה שלמה את בית הבחירה‪ ,‬ותיקן את המלכות עד אשר‬ ‫'קיימא סיהרא באשלמותא' (זוהר בראשית קנ א)‪ ,‬ושוב אירע כביכול פגם‬ ‫כשנשא את בת פרעה‪.‬‬ ‫שאלה זו עולה הלא וזועקת עד רום שמים‪ ,‬וכי אין הקב"ה חפץ בתיקון‬ ‫העולם עד שרואה צורך לקלקלו בכל פעם באופן תמוה כ"כ ?‬ ‫את התרוץ נוכל לקבל מתוך מה דאיתא בשיחות הר"ן (אות רכ"ב) 'שמעתי‬ ‫בשמו שדבר עם איש אחד שהיה לו בלבולי אמונה‪ ,‬וחזק אותו רבנו ז''ל‪,‬‬ ‫ואמר לו שאיתא שכל התהוות מעשה בראשית היה רק בשביל מה שצפה‬ ‫השם יתברך שיהיו אנשים שיהיה להם יסורים בענין האמונה הקדושה‬ ‫מחמת הבלבולים והכפירות העולים על מחשבתם רחמנא לצלן‪ ,‬והם‬ ‫יתגברו כנגד אלו המחשבות ויתחזקו באמונה‪ ,‬ורק בשביל זה ברא השם‬ ‫יתברך את כל מעשה בראשית'‪.‬‬ ‫כל מטרת השי''ת בבריאת העולם‪ ,‬היא‪ ,‬בכדי שנעבוד אותו מתוך בלבולים‬ ‫והסתרות שכאלו‪ .‬דווקא כך‪ ,‬מתוך מקום שכזה‪ ,‬נמליך אותו עלינו‪ ,‬וכמאמר‬ ‫הפייטן (חזרת מוסף יו"כ) 'אשר אימתך באראלי אמן‪ ,‬באבירי אמץ‪ ,‬בבלולי‬ ‫קרח‪ ,‬בבדודי קדח‪ ,‬ומוראך עליהם‪ .‬ואבית תהילה מגלומי גוש‪ ,‬מגרי גיא‪,‬‬ ‫מדלולי פעל‪ ,‬מדלי מעש‪ ,‬והיא תהילתך'‪.‬‬

‫זיכרון עלמא דאתי‬ ‫בעומדינו בפתח ימות החורף ובהם לילות הזהב הארוכים שהוא‬ ‫הזמן העיקרי לקימת חצות‪ ,‬נכין את ליבינו על פי מאמר 'ויהי מקץ'‬ ‫(לקו"מ סי' נ"ד) להבין איך נזכה לעבודת קימת חצות‪ ,‬ואיך נזכה עי"ז‬ ‫להגביר את הרוח טובה על הרוח נכאה‪ ,‬ונראה איך הכל עומד על‬ ‫קבלת שבת קודש כראוי‪.‬‬ ‫עניין השבת מלשון המאמר‬ ‫לשון רבינו ז"ל‪" :‬מה שמחזר כח המדמה לשרות ע"פ שונה הלכות‪,‬‬ ‫הוא מפני שהוא נברא בערב שבת בין השמשות‪ ,‬וקדש עליו היום‪,‬‬ ‫ולא נברא לו גוף‪ ,‬כ"ש בזהר הקדוש (בראשית מ"ז) על פסוק אשר‬ ‫ברא אלקים לעשות וגו'‪ ,‬שהקליפות שהם כח המדמה נבראו בערב‬ ‫שבת בין השמשות‪ ,‬ובתוך כך קידש עליו היום‪ ,‬ונשארו רוח בלא‬ ‫גוף" ע"ש‪.‬‬

‫קיצור המאמר וביאורו‬ ‫כך צריך להיות מנהג כל אדם להזכיר את עצמו ב'עלמא דאתי' כבר‬ ‫תיכף בהקיצו מהשינה‪ ,‬עיקר עבודת האדם לשמור עצמו מ'מיתת‬ ‫הלב'‪ ,‬ממה שגורם לשכוח את התכלית האמתי‪ ,‬ומהדמיון שמצייר‬ ‫שיש רק עוה"ז‪ ,‬ומהמחשבות והדאגות מדברים הגורמים שכחה‬ ‫מהזיכרון בהשי"ת‪ ,‬ומהחיים הנצחיים‪ .‬כי העיקר לדבק את מחשבתו‬ ‫תמיד ב'עלמא דאתי'‪ ,‬לזכור שסיבת ירידתו לעולם לזכור את ה'‪,‬‬ ‫ולעשות נחת רוח לפניו‪ ,‬כדי לזכות לעוה"ב‪ .‬ויחקוק על לוח ליבו‪,‬‬ ‫כמה פועלים מעשיו למעלה‪ ,‬ושעל ידו נמשך השפע מבחי' 'עלמא‬ ‫דאתי'‪.‬‬ ‫בשמירת הזיכרון ישנן שתי דרגות‪ .‬יש הזוכים לשמירת הזיכרון כראוי‪,‬‬ ‫באופן שמביא להגדלת הדעת עד שעוסקים בהסתכלות בשכל‬ ‫שבכל דבר‪ ,‬ובהבנת הרמזים המאירים בכל מחשבה‪ ,‬דיבור‪ ,‬ומעשה‬ ‫שבעולם‪ ,‬שנה‪ ,‬ונפש‪ .‬ומכיוון שכל מעשי העוה"ז מושגחים בהשגחה‬ ‫פרטית‪ ,‬וטמונים בהם רמזים וענייני עבודת ה' והשגת אלקות (כנודע‬ ‫מהבעש"ט ותלמידיו וכמבואר בכ"מ בדברי רבינו ומתבאר באריכות‬ ‫בלקו"ה)‪ ,‬הם מגלים את הדעת מתוך ההסתרה‪ ,‬ומוצאים את השלום‪,‬‬ ‫הרמזים‪ ,‬והאחדות‪ ,‬בכל עניין‪ ,‬אפילו במידות הנפולות‪ .‬ועליהם‬ ‫להיזהר שלא לנטות מהנקודה העיקרית‪ ,‬שהיא לזכור בהשי"ת‪ ,‬לשם‬ ‫כך עליהם לצמצם השגתם‪ ,‬ולהתנהג בהסתפקות‪ ,‬וגם להפריש צדקה‬ ‫[ככל המרומז בפסוק 'ה' אלקי גדלת מאד וגו'' – כמבואר בפנים]‪.‬‬ ‫אך ישנה דרגת כל נפשות ישראל‪ ,‬שגם עליהם לזכור בכל בוקר‬ ‫בעלמא דאתי‪ .‬ועיקר חיותם היא משמירת הזיכרון‪ ,‬כל אחד כפי‬ ‫ערכו‪ .‬בדרגא זו‪ ,‬מתגלים כל דרכי הגדלת הדעת (המרומזים בפסוק‬ ‫גדלת מאד וגו') באופן השייך לנו‪ ,‬לפי חולשת כוחנו‪ .‬ועבודת הזיכרון‬ ‫היא בכך שאנו מסלקים הדעת מהקושיות והבלבולים‪ ,‬זוהי בחי'‬ ‫'שינה' דקדושה‪ .‬ואח"כ מגדילים הדעת ע"י 'תפילה'‪ .‬וממשיכים‬ ‫עלינו כח קבלת אור עלמא דאתי בצמצום הנכון ע"י 'ציצית ותפילין'‪.‬‬ ‫ומקבלים את הזיכרון בבחינת הסתפקות‪ ,‬ע"י 'עסק התורה'‪ ,‬ושמירת‬ ‫האמונה והזכרון גם בעסקי משא ומתן וטרדות העולם‪ ,‬ע"י האמונה‬ ‫הברורה שכל עסקי העולם הם בירורים ועליית ניצוצות הקדושה‬ ‫וכו'‪ .‬ובשעה שהניצוצות עולים להאיר הנשמה‪ ,‬ונעשה יחוד העליון‬ ‫בבחינת 'השם אלקי' וגו'‪ ,‬מאיר עלינו כח הצדיק‪ ,‬לזכות לשמירת‬ ‫זיכרון עלמא דאתי‪ ,‬ולהינצל משכחה‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬את הזכרון עלולים לאבד ולבלבל חלילה ע"י 'רע עין' הגורם‬ ‫לשכחה‪ .‬לכן יש להיזהר מאד מקנאה ודרכי ה'רע עין'‪.‬‬ ‫עיקר עבודתינו לבא לשמירת הזכרון היא‪ ,‬במה שנתגבר נגד‬ ‫המדמה‪ ,‬שהוא כח הדמיון‪ ,‬המחשבות‪ ,‬והאהבות הנפולות‪ .‬לכך‪,‬‬ ‫יש להישמר מאד מלהיגרר אחר דרכי הלשון הרע וכדו'‪ ,‬שהם‬ ‫מגבירים את המדמה מאד‪ ,‬ומפילים את האדם מהזיכרון‪ ,‬ומרגילים‬ ‫אותו לראות עולם טבעי וחומרי‪ ,‬ומושכים אותו אחר חן של שקר‬ ‫ובהמיות‪ .‬בעסק התורה יש בוודאי כח לרומם את השכל מהתגברות‬ ‫המדמה והלשון הרע‪ ,‬אלא שיש לברר את הלימוד‪ ,‬שיהיה מתוך‬ ‫אמונה וזיכרון בהשי"ת‪ .‬כי כוחות המדמה לוחמים מאד להפיל גם‬

‫את מי שעוסק בתורה ו'שונה הלכות'‪ ,‬כי מזה עיקר יניקתם‪ ,‬ולכך‬ ‫עיקר הכנעת המדמה הוא בשבת קודש‪ .‬כי בערב שבת עשה השי"ת‬ ‫ברצונו את כוחות החיצונים והשדי'ם‪ ,‬שהם כוחות התגברות הרע‬ ‫והמדמה‪ ,‬ובטרם נבראו להם גופים‪ ,‬נתקדשה השבת ונותרו בלי גוף‬ ‫וכח‪ .‬ומשום שאין להם כח יניקה ממשית‪ ,‬מבקשים הם לינוק מתורה‬ ‫שאין בה אמונה ושלימות‪ .‬את הכח לבטל את המדמה ממשיכים אנו‬ ‫מקדושת השבת‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬את המדמה מכניעים ע"י בחינת 'מנגן ביד'‪ .‬כשאדם מברר את‬ ‫הרוח טובה מתוך הרוח נכאה שנופלת עליו‪ ,‬וזה נעשה ע"י שבונה‬ ‫רוח טובה ושלימה של שמחה וניגון דקדושה‪ .‬את הרוח טובה‬ ‫מבררים ע"י בחינת 'ביד הנביאים'‪ .‬ובאותה ה'יד'‪ ,‬שהיא היגיעה‬ ‫לבנות מחשבות של התחזקות‪ ,‬כמו יגיעת המנגן להשלים את הניגון‬ ‫כראוי‪ ,‬שם עיקר התקבצות ובנין רוח הנבואה ‪ -‬רוח טובה‪ ,‬שמעלה‬ ‫את האדם מרוח נכאה ושברון לב‪ ,‬בבחינת 'ביד"ך אפקיד רוחי'‪ .‬זוכים‬ ‫לזה בעיקר ע"י קימת חצות‪ ,‬זהו הזמן לקבץ הרוח טובה מתוך הרוח‬ ‫רעה‪ ,‬ע"י התבודדות‪ ,‬כשמפרש שיחתו לפני השי"ת‪ ,‬ומחפש הרוח‬ ‫הטובה‪ ,‬שהם הנקודות טובות שיש בו‪ ,‬כמ"ש 'אזכרה נגינתי בלילה‬ ‫עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי'‪ .‬כי מקימת חצות שואבים כח לבנות‬ ‫דרכי חיזוק‪ ,‬ורוח טובה של ניגון‪ ,‬להתרומם מעצבות ורוח נכאה‪.‬‬ ‫להתחיל לראות ולקבץ את הטוב שבו‪ ,‬ולהתקרב להזיכרון דקדושה‪.‬‬ ‫כי ע"י חצות נעשה ניגון שלם ונפלא מהנקודות הטובות‪ ,‬שמתנגן‬ ‫בבחינת 'כינור של דוד'‪ ,‬ומעלה את האדם מהדמיון והריחוק‪ ,‬כך יוכל‬ ‫להדליק נפשו לזכור בעלמא דאתי (ורבינו ז"ל בסיום המאמר הזכיר‬ ‫שזהו ענין הדלקת נרות‪ ,‬ענין נרות חנוכה וכו')‪.‬‬

‫כלליות עבודת השבת‬ ‫מכלל הנאמר נוכל להבין שהכח לזכור בעלמא דאתי‪ ,‬ולהתגבר על‬ ‫העצבות ומשיכת הלב להמדמה‪ ,‬נמשך משבת וקימת חצות‪ .‬כי‬ ‫קדושת השבת היא ביטול כח הרע והמדמה‪ .‬משום שע"י השבת‬ ‫אין לרע 'גוף' ומציאות‪ ,‬והמדמה והעולם נכלל בטוב‪ .‬זוהי עיקר‬ ‫עבודת השבת‪ ,‬להתדבק בזיכרון‪ ,‬ולהגדיל הדעת כפי יכולתו‪ ,‬לראות‬ ‫איך כל העוה"ז הוא התלבשות ההשגחה‪ ,‬ובכל דבר יש הארה ורמז‬ ‫השייך לנפשו‪ .‬כי בשבת מאירה לכל אדם מדרגת הזיכרון הראשונה‪,‬‬ ‫השייכת בדרך כלל לשלמים‪ .‬וכל אחד יכול למצוא את הדרך לזכור‬ ‫בהשי"ת ולחשוב ב'עלמא דאתי'‪ ,‬לפי דרגתו בצמצום הנכון‪.‬‬ ‫בשבת יש כח להתעורר ולהגדיל הדעת מתוך העוה"ז‪ .‬מאחר שגם כל‬ ‫הישויות‪ ,‬הדומם‪ ,‬והצומח וכו' אינם רע‪ ,‬ואין לכוחות החיצונים שום‬ ‫'גוף'‪ .‬כי בכח השבת נעשה העולם 'גוף' לרמזים של דברים עליונים‪,‬‬ ‫לאמונה ודעת‪ .‬זוהי הסיבה שבשבת מתגלה שיתכן והאכילה היא‬ ‫עבודה גדולה שכולה קודש‪ .‬כי בשבת האכילה משמשת כ'גוף'‬ ‫לכוחות הקדושה‪ ,‬שהם הרמזים וכח הזיכרון הממשיך הרוח טובה‪,‬‬ ‫ומאיר את הנשמה‪ .‬לכן ע"י אכילת שבת מאירים הפנים והזיכרון‪.‬‬ ‫העבודה העיקרית בשבת היא‪ ,‬להישמר ולהיות עם רוח טובה‪ ,‬בשמחה‬ ‫וטוב לבב‪ .‬כי זהו יום השמחה והחדווה בכל העולמות‪ .‬נמצא אם כן‪,‬‬ ‫שבוודאי יש כח בקדושת השבת לעזור לכל נפש לבא לבחי' 'יד'‪,‬‬ ‫לקבץ מחשבותיו‪ ,‬לזכות לרוח טובה‪ ,‬וגם להמשיך כך כל השבוע‪ .‬וגם‬ ‫כשמתגבר ה'רע עין'‪ ,‬והלשון הרע והמדמה מושך את האדם לתאוות‪,‬‬ ‫מידות רעות‪ ,‬ולעצבות‪ ,‬בוודאי יש כח בקדושת השבת לזכור שהכל‬ ‫בהשגחה‪ ,‬עד שיבא לבחי' 'ניגון ביד'‪ .‬לכן מרבים בשבת בשירות‬ ‫ותשבחות‪ ,‬בניגון ושמחה‪ ,‬עי"ז נוכל להתגבר לזכור בהשגחת השי"ת‪,‬‬ ‫ולא להימשך אחרי רע עין ומדמה‪ .‬כי בשבת טועמים טעם זיכרון‪,‬‬ ‫ורואים איך העולם נברא רק בכדי לגלות כבוד ה'‪ ,‬וכל המציאות היא‬ ‫אופנים של התגלות רמזים להאיר לאדם‪.‬‬ ‫ההכנה העיקרית אם כן‪ ,‬בדרך הפשוטה של עבודת הזכרון‪ ,‬באופן‬ ‫ששייך לכל אדם תמיד‪ ,‬ע"י ביטול בבחינת שינה‪ ,‬תורה‪ ,‬ותפילה‪ .‬אולם‬ ‫כיוון שהמדמה והרע עין מבקשים להפיל את הנפש לשכחה ומיתת‬

‫הלב ולקושיות‪ ,‬שלא יזכה לבחינת 'שינה דקדושה'‪ ,‬ומקלקלים את‬ ‫אור התורה והתפילה והזכרון‪ .‬לכן ההכנה העיקרית לשבת ע"י קימת‬ ‫חצות ‪ -‬להתגבר ולעורר את הניגון וההתחזקות שנעשה ע"י חצות‪,‬‬ ‫להתעורר להתחיל לצאת מחשכת לילה‪ ,‬לחצות את הרע ולחזור‬ ‫לרוח טובה‪ ,‬כך שבים אל הזיכרון ויוצאים מהעצבות והרוח נכאה‪.‬‬ ‫כי יש בנפש כח להתחיל בכל יום מחדש‪ ,‬להתחדש בקיום עצת‬ ‫'אזמרה' כראוי (כמבואר בלקו"מ סי' רפ"ב‪ ,‬וכמובן שענינו מחובר‬ ‫למאמר זה) שיבנה בנפשו את האמונה בבחי' 'יד' כמו שכתוב 'ב'יד"ך‬ ‫א'פקיד ר'וחי' ר"ת באר‪ .‬כלומר‪ ,‬שכל מצוה ומצוה תהיה אצלו בא"ר‬ ‫מים חיים‪ ,‬על ידי שיקח את המצוה שכבר זכה לקיימה ועדיין לא‬ ‫בא לשמחה וחיות על ידה‪ ,‬וירוממה מהשכחה ויעורר על ידה ניגון‬ ‫להחיות ולשמח את נפשו בגודל הזכות שזכה להתקרב להשי"ת ע"י‬ ‫אותה המצוה‪ ,‬וימשיך לבנות על ידה ניגון שלם 'התקבצות הרוח'‪,‬‬ ‫שיהיה בה כח של התחזקות עצום שיוכל לדחות את הרוח רעה‪ .‬בעת‬ ‫רצון זה‪ ,‬יש כח בהתבודדות והבקשה‪ ,‬לקבץ הרוח טובה‪ ,‬וזה עיקר‬ ‫ההכנה לשבת‪ .‬ובזה ממשיכים את כח השבת לדחות את החושך‬ ‫בימות החול‪ ,‬ואז ניתן לזכות להניגון של ה'כינור של דוד'‪ ,‬לעסוק‬ ‫בתורה באופן שלא תהיה יניקה לחיצונים מלימודו‪ ,‬אלא יזכה לתורה‬ ‫ותפילה ציצית ותפילין‪ ,‬ויבוא לאמונה שלימה שהשי"ת נמצא אפילו‬ ‫במשא ומתן‪ ,‬וכך יזכור תמיד בהשי"ת‪.‬‬

‫פרטי עבודת השבת‬ ‫בליל שישי ראוי להיזהר ביותר בעבודת קימת חצות‪ .‬זה הזמן לבקש‬ ‫לזכות להתרומם מכבידות ימות החול ומכל דרכי הלשון הרע והרע‬ ‫עין‪ ,‬ולהכין את הנפש לשבת‪ .‬בערב שבת נקרא שמו"ת לברר התורה‬ ‫מיניקת המדמה בחי' תרגום ולהחזיר הכל להקדושה‪ .‬ונרחץ במים‬ ‫חמים להתפרד מהמדמה ונטבול במקוה להיכנס בזיכרון 'עלמא‬ ‫דאתי' בחי' מקוה‪ .‬ונבוא להדלקת נרות שבת שהוא כלל כח השבת‬ ‫לחזור להדליק נר הזיכרון בחי' 'לאדלקא בוצינא' כי בשבת עולים אל‬ ‫הזיכרון (ובחנוכה הוא להיפך שנמשך הזיכרון אלינו למטה)‪.‬‬ ‫בליל שבת הוא עיקר זמן שבירת ה'מדמה' מה שנדמה שהגשמי הוא‬ ‫רע ונדמה שהוא מרכבה לרע‪ ,‬אז מתגלה שלרע אין מרכבה כלל‪,‬‬ ‫אלא שיש לו התגברות היניקה לינוק מהטוב מתורה כזו שאין בה‬ ‫שלימות שלא זוכרים את ה' בתוך הלימוד‪ ,‬ועיקר הכנעתו ע"י בחי'‬ ‫ניגון‪ ,‬לכך מקבלים שבת בניגון וזמרה כדי לדחות את ההתגברות‬ ‫המדמה ולזכות לניגון ורוח טובה ‪ -‬לקבץ את הנקודות טובות ולגלות‬ ‫שבעצם אנו חלק הטוב ושייכים אנו לקדושת השבת‪ .‬ועי"ז בקבלת‬ ‫שבת עולים העולמות ומתגלה שהעולם אינו לבד ואינו 'גוף' לרע‬ ‫אלא כולו רמזים להתגלות כבוד שמים‪ ,‬ובעליה זו נעשה עליית‬ ‫הניצוצות עליית כל המצות ע"י בחי' צדיק וכנסת ישראל‪ ,‬ונשלם‬ ‫יחוד 'השם אלקי' שם שלם‪ ,‬כי שבת הוא בחי' שמא דקוב"ה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫נבוא לקדש על היין והוא הרי עיקר יניקת המדמה‪ ,‬ובזה אדרבה הוא‬ ‫נתעלה להיות מדמה דקדושה‪ ,‬וכך נזכה לאכילת שבת קודש כראוי‬ ‫שכל האכילה והסעודה היא מדמה ורמזים דקדושה וכולו זכרון‪ .‬ואז‬ ‫בליל שבת יש לזכות לחצות של שבת שהוא מסוגל מאד להיכלל‬ ‫ב'עלמא דאתי' כמובא‪ ,‬כי חצות של שבת כולו רצונות וכיסופין‬ ‫וצימאון גדול להשי"ת‪ ,‬לכך ראוי להגביר אז את הניגון דקדושה בניגון‬ ‫וזמר של אמירת תהלים והתבודדות‪ ,‬כדי להתדבק בשורש הטוב של‬ ‫נשמתו שלא נפלה לתוך הבהמיות והמדמה‪ .‬אז נוכל לעסוק בתורה‬ ‫בקדושה ולטעום את הטעם של זיכרון גם בתוך הלימוד‪ ,‬וזה יהיה‬ ‫מקור ללימוד כראוי תמיד‪.‬‬ ‫בבוקר נתעלה לשלימות הזיכרון בכח התפילה באריכות ובניגון‪,‬‬ ‫וכאשר התורה מקבל שלימות בשבעה קרואים שהיא בחי' ז' המידות‪,‬‬ ‫יתגלו הרמזים של המידות ויוכנע המדמה‪ ,‬עד שברעוא דרעוין נזכה‬ ‫לעורר מידת הרחמים עלינו שגם אנחנו ניכנס לזיכרון זה ונמצא דרך‬ ‫להינצל ממיתת הלב לזכות לקום בחצות ולמצוא עצה להמשיך‬ ‫קדושת השבת לימות החול ע"י מלוה מלכה‪.‬‬

‫"אמר שיספרו כמה מעשיות מאנשי שלומנו‪( "...‬חיי מוהר"ן שכ"ז)‬ ‫מי הוא הנותן ‪ -‬ומי הוא באמת המקבל‬ ‫במשעול מתפתל‪ ,‬בין אילנות ושיחי ‪ -‬עד עבותים צועד ר' ישראל‪,‬‬ ‫יורד הוא מן ההר עליו בנוי לתלפיות הבנין הנשגב שעל ציון רשב"י‬ ‫זיע"א שבו בילה את השבוע החולף בתורה תפילה והתבודדות‪ .‬עתה‪,‬‬ ‫ביום שישי שב הוא לביתו שבצפת‪ .‬רגיל הוא לפסוע בשבילים אלו‬ ‫מידי שבוע מביתו למירון וחוזר חלילה‪ .‬כל אבן‪ ,‬שיח ורגב אדמה‬ ‫כאן ספוגים בתפילותיו החמות וכיסופיו הטמירים שאין איש עד‬ ‫להם‪.‬‬ ‫בבית הדל‪ ,‬ממתינים זוגתו וילדיו‪ ,‬במשך כל ימות השבוע מסתפקים‬ ‫הם בלחם ומים‪ ,‬ולעיתים זוכים אף למרק שמעט שעועית בקרקעיתו‪,‬‬ ‫שאת המיטב שבו כבר חילקו לעניים שהקדימו לפקוד את ביתם‪,‬‬ ‫גם בהתקרב השבת אין בלבם דאגה‪ ,‬למודים הם באמונה וביטחון‬ ‫שהשריש בהם אביהם‪.‬‬ ‫מאז עמדו על דעתו לא שם רבי ישראל קרדונער מבטחו באדם כי‬ ‫אם רק על ה'‪ ,‬אולם השתדלות פורתא אינו מתנגד לעשות‪ ,‬תקופה‬ ‫ניכרת ניגש הוא מידי בוקרו של ערב שבת אל ביתו של עשיר ידוע‪,‬‬ ‫נוקש על דלתו‪ ,‬ומפטיר‪ :‬ישראל דארף אויף שבת! (= ישראל זקוק‬ ‫להוצאות שבת) מצדו‪ ,‬יצא ידי חובת ההשתדלות ואינו ממתין אפילו‬ ‫כמנהג מחזרים על הפתחים‪ ,‬שיפתחו בפניו את הדלת‪ ...‬אלא סב‬

‫על עקבותיו‪ ,‬והולך‪ .‬העשיר פותח את דלתו‪ ,‬רודף אחריו ומעניק לו‬ ‫ביד נדיבה כסף לכל הוצאת שבת‪ ,‬כך נשנה הדבר במשך השבועות‬ ‫האחרונים כשעם הזמן הורגל בעל ‪ -‬הבית למנהגו‪ ,‬וכבר הכין עבורו‬ ‫מבעוד מועד את צרור הכסף‪.‬‬ ‫הגיע יום שישי שבו עוסק סיפורנו והרהר של נסיון נכנס בלב העשיר‬ ‫הנדיב‪ :‬וכי מה סבור הוא יהודי זה שהינו הבעל ‪ -‬שם ‪ -‬טוב הקדוש‬ ‫או רבי זושא? הרי יודע הוא שכספו ממתין אצלי‪ ,‬שמא אין מעשהו‬ ‫נובע מתוך ביטחון בבוראו אלא מתוך ידיעה שלא אשיב פניו ריקם‪.‬‬ ‫בו ברגע החליט‪ :‬הפעם איני נותן לו אפילו שילינג אחד!‬ ‫גם באותו יום הופיע ר' ישראל וכהרגלו נקש על הדלת‪ ,‬אגב אמירת‬ ‫"ישראל זקוק להוצאות שבת" ומיד הסתובב ופנה לדרכו‪ .‬הפעם‪,‬‬ ‫במקום לפתוח את הדלת ולצעוד החוצה ולהעניק לו את מבוקשו‪,‬‬ ‫הציץ העשיר מחלונו אל הרחוב‪ ,‬אחרי פסיעותיו המתרחקות של ר'‬ ‫ישראל‪" ,‬אם צדיק הוא" הרהר בלבו "לא תשוב בקשתו ריקם"‪.‬‬ ‫הוא לא פילל עד כמה מהר תפתר חידתו‪ ,‬ר' ישראל לא הספיק‬ ‫להרחיק לכת הרבה מטווח ראייתו‪ ,‬ולפתע‪ ,‬מעיקול הרחוב מופיע‬ ‫יהודי בלתי מוכר‪ ,‬כנראה אורח בעיר‪ ,‬ברגע שהלה הבחין בו צהלו‬ ‫פניו‪ ,‬והוא קרא לעברו בשמחה‪" :‬ר' ישראל! זה עידן ועידנים שלא‬

‫ראיתיכם! עודו מדבר וידו מושטת לכיסו‪ ,‬והוא סופר לידי איש שיחו‬ ‫סכום נכבד‪ ,‬כשהוא אומר לו‪ :‬זה עבור שבת! מחלון ביתו מביט‬ ‫העשיר במחזה ואינו יודע את נפשו מתדהמה‪ ,‬הסכום ששלשל הלה‬ ‫לידי ר' ישראל תאם בדיוק של פרוטה לזה שנוהג הוא למסור לו‬ ‫מידי שבוע!‬ ‫אז זכה הוא להבין מיהו רבי ר' ישראל מאז גדל ערכו בעיניו לבלי‬ ‫ערוך‪ ,‬מאותו יום ואילך הוא זכה להבין שכאשר הוא נותן הוא זה‬ ‫שזוכה‪ ,‬הוא הכיר מי הוא המזכה את רעהו‪ ,‬בנטלו ממנו את הוצאות‬ ‫שבת ולא מאיש אחר‪...‬‬ ‫מוה"ר ר' ישראל הלפרין מעיר קורדון נולד בפולין והוכר כעילוי גדול‪,‬‬ ‫כאשר "התקרב" עבר לאוקראינה ולמד תחת הדרכתו של מוה"ר משה‬ ‫ברסלבר מגדולי תלמידי מוהרנ"ת‪ ,‬עבודתו בקודש היה במסירת נפש‬ ‫וכוחות על אנושיים‪ ,‬אנשים רבים התעוררו מאד ממתיקות תפילותיו‪.‬‬ ‫אחת מאמרותיו ‪" :‬לפני מאה שנה חי אדם ‪ -‬רבינו ז"ל ‪ -‬שקרא‪' :‬לא‬ ‫להתייאש'! ואת קולו עודנו שומעים היום"‪.‬‬ ‫כאשר הסתלק נעצרה המגיפה‪ -‬נבל"ע ט' חשון תרע"ט ונטמן בבית‬ ‫החיים הישן בטבריה‪.‬‬

‫שו"ת בעניני עבודת ה' על פי ליקו"מ סי' א'‬ ‫מאת הרה"ג ר' שמעון אנשין שליט"א ‪ -‬מו"צ דביהכנ"ס נחלת חן‬

‫מאת אחד ממשפיעי אנ"ש‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫אני עומד בפני נסיונות גדולים‪ ,‬של התגברות תבערת היצר הרע‪ ,‬איך שייך להתחיל להתגבר?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫בכל מלחמה יש כלל‪" ,‬דע את האויב"‪ ,‬למד את תכסיסיו‪ ,‬כך תדע איך להלחם בו‪ ,‬ולכן ראוי להבין היטב את שורש דרכו‬ ‫של היצר הרע‪ ,‬איך הוא מצליח לחדור אלינו‪ ,‬למשוך את הלב למחוזות אחרים‪.‬‬ ‫בתורה א' מובא כמה הגדרות כלליות לכל מהות היצר הרע והוא‪ :‬שהיצר הרע "רוצה להטביע ולהשפיל ח"ו החן‬ ‫וחשיבות של ישראל" – "היצר רוצה לעשות את האדם משוגע"‪.‬‬ ‫כי הנה כל נשמה של יהודי יש לה חן וחשיבות מיוחדת אצל השי"ת‪ ,‬והיא נשלחה ממקום גבוה מאוד לתוך עולם‬ ‫חשוך‪ ,‬בכדי לזכור כאן מהשי"ת‪ .‬כאשר אדם יודע מהחן וחשיבות האמיתי שיש לו‪ ,‬אזי כל מצווה וכל דבר שבקדושה‬ ‫שעושה מקבל אצלו חן וחשיבות‪ ,‬והדבר גורם לו סיפוק וקורת רוח‪ ,‬שהנה זוכה הוא לשמח את הבורא‪ ,‬שהרי כל מעשיו‬ ‫יקרים ונצרכים מאוד למעלה‪ .‬כך נעשה זריז בעבודת ה'‪ ,‬כי דרכו של הנפש להמשך אחר כל דבר שיש לו 'חן – חשיבות‬ ‫ יופי'‪.‬‬‫כאשר שוכח את החן שיש במעשי הקדושה שעושה‪ ,‬מחפש הוא חיות וסיפוק מענינים אחרים אשר נדמה לו שיש בהם‬ ‫חן ויופי‪.‬‬ ‫מובן אם כן שעיקר התגברות היצר הוא להטביע ולהשפיל את האדם שלא ידע מהחן וחשיבות האמיתי שיש לו‪ ,‬וכך‬ ‫עושה הוא את האדם משוגע וכסיל שכלל אינו מודע לעצמו‪ ,‬אלא פועל לפי רגשי ליבו בלי להתקשר לפנימיות‪ ,‬לחן‬ ‫האמיתי שיש במעשי הקדושה שעושה – וכמו שכתוב "לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות ליבו"‪.‬‬ ‫כשאנחנו מחפשים כח להתגבר על היצר הרע‪ ,‬צריכים אנו לעורר לבנו להבין היכן שורש המלחמה‪ ,‬ולחזק עצמנו בחן‬ ‫וחשיבות של ישראל‪ ,‬ועניין זה הוא בכלליות ובפרטיות‪.‬‬ ‫בכלליות‪ ,‬להעריך בכלל את המושג 'עם ישראל'‪ ,‬ולזכור שגם הוא עצמו יהודי וחלק מהעם הנבחר‪ .‬ובפרטיות‪ ,‬להתרכז‬ ‫בכל מצווה ומעשה טוב‪ ,‬בחן וחשיבות שיש לו למעלה ברגע זה‪ ,‬כשיתרגל בזה‪ ,‬אזי במשך הזמן יבוז בליבו בכל עניין‬ ‫של חן שקר‪ ,‬כי כבר לא יהיה לו מקום בלב לזה‪.‬‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫איך למעשה בא היצר הרע להשכיח ממני את החן וחשיבות האמיתי של ישראל?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫על זה מקדים רביז"ל (שם) ואומר 'כי מתחילה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות'‪ ,‬כי הוא מתלבש בחומרות יתירות‪,‬‬ ‫ומכניס תמיד ספיקות בלב שמא לא יצא ידי חובתו במה שעושה‪ ,‬ושמא הלימוד הזה אינו נקרא לימוד‪ ,‬והתבודדות הזה‬ ‫הוא לא כפי שהיה ראוי להיות וכו' וכו'‪.‬‬ ‫או ששובר את הלב על ידי שמזכיר לו ריחוקו מעבודת ה'‪ ,‬ועוד נדמה לו למצווה גדולה לחשוב מחוסר השלימות‪ .‬כך‬ ‫שוכח להתרכז בכל דבר מצווה שעושה‪ ,‬לחשוב שכעת ממש עולה נחת ממנו למעלה‪ ,‬ובכך לעורר בלבו ההרגש הנפלא‬ ‫של קרבת ה' שיכול לבוא על ידי כל מצווה‪ ,‬שזוהי תכלית היהדות‪.‬‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫שוב אתה אומר לי דברי 'התחזקות'‪ :‬נקודות טובות‪ ,‬ה' אוהב אותך וכדו'‪ ,‬ברצוני להתעורר בדברי מוסר והתעוררות‬ ‫בכדי להתגבר על היצר הרע?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫אין אלו דברי פיוס וחיזוק לשמח נפשך‪ ,‬אלו הם יסודות היהדות‪ .‬שהרי בתחילת כל יום מברכים אנו 'שלא עשני גוי'‪.‬‬ ‫וכשאנו מוסרים את נפשנו להשי"ת בקריאת שמע‪ ,‬מקדימים אנו לומר 'שמע ישראל'‪ ,‬כי עיקר המסירות בעבודת ה' הוא‬ ‫כאשר האדם שומע היטב את הפנייה אליו – 'ישראל'‪ ,‬דע‪ ,‬ה' אחד! ויש חן נפלא לעבודתך‪.‬‬ ‫ולכן אדרבה כאשר רוצה הנך להתעורר בדברי מוסר ליראה את ה'‪ ,‬הוא רק באופן שתתחזק לדעת שהנך בן המלך אשר‬ ‫נשלח למקום רחוק בכדי לחזק שם את המלכות‪ ,‬ועל זה תתפלל ותבקש מהשי"ת שהיצר הרע לא יבלבל וישכיח ממך‬ ‫אמת זו‪ ,‬ותדע שהנך יהודי ויש צורך בעבודתך – כך נעשה הנך יהודי חזק שעובד את ה' באמת‪.‬‬

‫דיני 'ותן טל ומטר לברכה'‬ ‫א] במוצאי שבת זו‪ ,‬מתחילים בארץ ישראל לומר בברכת 'ברך עלינו' – 'ותן‬ ‫טל ומטר לברכה'‪ .‬ונוהגים שקודם תפלת שמונה עשרה‪ ,‬מכריז הגבאי 'ותן‬ ‫טל ומטר'‪ .‬ואין זה הפסק‪ ,‬כיון שהוא צורך התפילה‪ .‬ואם לא הכריז‪ ,‬אף על‬ ‫פי כן יאמרו הציבור בתפלתם ותן טל ומטר‪[ .‬וכיון שהכריז הגבאי‪ ,‬שוב אין‬ ‫שאר הציבור רשאים להפסיק ולהכריז]‪.‬‬

‫ב] אם שכח לומר ותן טל ומטר – דינו כדלהלן‪:‬‬ ‫·אם נזכר כשעדיין עומד בברכת 'ברך עלינו'‪ ,‬לפני שאמר את השם של סיום‬ ‫הברכה – יחזור ל'ותן טל ומטר'‪ ,‬ויגמור כסדר‪ .‬ואם אמרו היכן שנזכר – יצא‪.‬‬ ‫·אם נזכר לאחר שכבר אמר ברוך אתה ה' – יסיים את הברכה ויאמר "ותן טל‬ ‫ומטר לברכה" בברכת 'אב הרחמן שמע קולנו' קודם תיבות 'כי אתה שומע'‪.‬‬ ‫וי"א שיאמר אז 'ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה'‪.‬‬ ‫·אם נזכר רק לאחר שכבר סיים ברכת ברך עלינו – יאמרו בברכת שמע‬ ‫קולנו וכנ"ל‪ .‬ואם חושש שמא ישכח מלאומרו בברכת שמע קולנו ‪ -‬יכול‬ ‫לאמרו לפני שמתחיל ברכת 'תקע בשופר'‪.‬‬ ‫·אם נזכר בברכת שמע קולנו כשאמר 'ברוך אתה ה' – יסיים 'למדני חוקיך'‪,‬‬ ‫ויחזור ויאמר "ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע וכו'"‪.‬‬ ‫·אם נזכר לאחר שגמר ברכת 'שמע קולנו'‪ ,‬אם הוא קודם שהתחיל ברכת‬ ‫'רצה' – יאמרנו שם‪.‬‬ ‫·אם נזכר לאחר שכבר התחיל 'רצה'‪ ,‬כל עוד שלא אמר 'יהיו לרצון וגו''‬ ‫[והנוהג לאמרו שני פעמים‪ ,‬היינו לפני שאמר את השני] – יחזור לברכת‬ ‫'ברך עלינו'‪.‬‬ ‫·אם כבר אמר יהיו לרצון אף שלא פסע עדיין את השלוש פסיעות – יחזור‬ ‫ויתפלל מתחילת שמונה עשרה‪.‬‬

‫ג] המסופק אם אמר ותן טל ומטר – צריך לחזור ולהתפלל‪ ,‬אך יש להבדיל‬ ‫בדינו כדלהלן‪:‬‬ ‫[א] מי שברור לו שהיה בדעתו 'לפני התפילה' לומר ותן טל ומטר – אם‬ ‫נתעורר לו הספק 'מיד אחר התפילה' – יש לו לחזור ולהתפלל‪.‬‬ ‫[ב] אבל אם נתעורר לו הספק 'לאחר זמן מופלג' מהתפילה – אין צריך‬ ‫לחזור ולהתפלל‪.‬‬ ‫[ג] אם לפני התפילה לא היה בדעתו לזה‪ ,‬וגם לא זכר מזה בתוך התפילה‬

‫הרחבנו קצת לבאר עיקר דרכו של היצר הרע‪ ,‬במאמר הבא נרחיב בעז"ה מה עושים 'למעשה' בשעת התגברות הנסיון‪.‬‬

‫– צריך לחזור ולהתפלל אפילו נזכר מזה לאחר זמן מופלג‪.‬‬ ‫[ד] אם סמוך לברכת 'ברך עלינו' היה בדעתו לומר ותן טל ומטר – אזי אפילו‬

‫לרפואת‬

‫משה יעקב בן יונה‬ ‫לע"נ‬

‫האשה חנה‬ ‫בת אביעזר‬

‫לתרומות והנצחות‬ ‫בטל'‪0527694386:‬‬ ‫המעוניינים להצטרף אל רשימת‬ ‫המנויים לקבלת העלון בדוא"ל‪ ,‬נא‬ ‫שלחו אלינו את כתובתכם‬ ‫לכתובת‪[email protected] :‬‬ ‫לקבלת אינפורמציה כללית‬ ‫אנא צרו עימנו קשר‬ ‫ב ‪[email protected] -‬‬

‫נתעורר לו הספק 'מיד אחר התפילה'‪ ,‬גם כן אינו צריך לחזור [הגרשז"א‬ ‫בהליכות שלמה פ"ח סי"ב]‪.‬‬ ‫[ה] במה דברים אמורים‪ ,‬כשעדיין לא הורגל לאמרו‪ ,‬שאז אנו תולים‬ ‫שמסתמא לא אמרו‪ .‬אבל אם כבר התפלל תשעים תפילות כאלו‪ ,‬או שעברו‬ ‫שלושים יום מהתחלת אמירתו אף שאין לנו עדיין תשעים תפלות כאלו [כי‬ ‫הלוא בשבת אין אומרים אותו] – אנו סומכים על החזקה שבודאי אמר‪ .‬ועל‬ ‫כן מיום ז' כסליו‪ ,‬אף המסופק לגמרי אם אמרו‪ ,‬אין צריך לחזור ולהתפלל‪.‬‬ ‫[וי"א שמי שברור לו שדעתו יפה ואף לפני שלושים יום אינו רגיל לטעות‬ ‫– יכול לסמוך על זה ולא לחזור ולהתפלל בכל אופן‪ .‬ונראה שבצירוף עוד‬ ‫איזה סניף להקל‪ ,‬שפיר יכול לסמוך על זה]‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬