גליון שבועי למבקשי התרופה והעצה לעובדא למעשה במשנת רביה"ק הננמ"ח זיע"א
פרשת ראה גליון מספר
13
לבחור בחיים פתח תפתח את ידך מבואר בדברי רבינו ז"ל (לקו"ת סי' ד') 'צדקה הוא תמיד ההתחלה בבחי' (דברים ט"ו) פתוח תפתח וגו' ,כי בכל דבר ודבר מעבודת השי"ת כשרוצין להכנס באותו הדרך באותו העבודה ,צריכין לפתוח שם פתח ..כי כל ההתחלות קשות וכו' וצריכין לשבר ולפתוח הפתח ,סגולת כח הצדקה הוא להרחיב ולפתוח הפתח ,כשעושין איזה פתח באיזה עבודה ונותנין צדקה אזי הצדקה פותחת ומרחבת הפתח.. צדקה מתקן הימים הנפולים ,כי הימים של זכה בהם לעבודת השי"ת הם גורמים חסרון הרצון ,וע"י צדקה מתקנים ומאיר הרצון' ע"ש. מה כבר ניתן לרכוש עם כסף .אכילה ושתייה ,ביגוד, דירה .גם כשתסתיים הרשימה כולה עוד יישארו דברים רבים לכאורה מחוץ לתחום .כולם יודעים שלא הכל ניתן לרכוש בכסף. אם נשכיל להתבונן בדברי רביז"ל נגלה שעם כסף ניתן להשיג עוד הרבה יותר ממה שחשבנו .גם נגלה שפתיחת כל צינורות השפע והחסד נעשית על ידי פתיחת הלב לנתינת צדקה. התורה מצווה אותנו להשתמש עם כספנו בכדי לסייע למי שקצרה ידו מלהשיג די צורכו .הפסוק אומר 'פתוח תפתח' לרמז שבזכות פתיחת ידך יפתחו אף לך ארובות השמיים ,וברכה תשרה בכל מעשי ידך .ואכן ,ישראל רחמנים בני רחמנים ,ופותחים ידם וליבם למלאות חסרון כל יהודי ,ולקיים תורה בישראל .בזכות כך נזכה בודאי לגאולה השלימה, ככתוב 'ושביה בצדקה'. כולנו חפצים באמת להצליח ,לעלות בקודש לזכות לכל מה שיהודי צריך לזכות .כולנו מתחילים התחלות טובות .לוקחים חברותא ללמוד ,מתעוררים לתשובה, מתחילים להשתדל יותר בחינוך הילדים .כל אחד יודע עד כמה נחוצים העידוד והחיזוק למתחיל בדבר מצווה ,המניעות אינם מניחים לגמור שום דבר בקדושה .אם מבקש האדם להתפלל בכוונה מתגברים עליו מחשבות זרות .מבקש להתחזק, נופלים עליו דמיונות וחלישות הדעת .והפרנסה טורדת בכלל את היום כולו בתוך ענן של 'אנפין חשוכין' ומרה שחורה. רביה"ק מציע לנו לקנות לכך תרופה ועצה בפרוטות בודדות .לפני כל התחלה נפריש צדקה ,כך יתרחב הפתח ונוכל להיכנס ביתר קלות אל מה שנבקש .כך גם נזכה לתקן ולהשלים את מה שהחסרנו מעבודת
'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה' התורה קוראת ומעוררת אותנו להבין שהכל מונח לפנינו ,הברכה או הקללה .זוהי בחירתנו החופשית ,נוכל תמיד לבחור בחיים ,לקבל בקלות את הברכה ולהינצל מקללה. התורה נוקטת בלשון מיוחדת 'ראה' ,כאילו מבקש לעורר ולומר 'שים לב ,יש משהו חשוב שאתה עלול לפספס אם לא תלמד לראות נכון'. עלינו להבין לאיזו התבוננות רוצה התורה לעורר אותנו ,מה עלולים אנו לפספס ולא לראו"ת. עומדים אנו בפתחם של ימי הרחמים והסליחות .בימים אלו מפשפשים כלל ישראל במעשיהם ועוסקים בתשובה ,זהו הזמן לפקוח את עיני הדעת ,וללמוד את האופן הנכון לראו'ת ולעיין במעשינו ,ולבא לתשובה שלימה. בתחום משפטי התורה ודרכי ההנהגה וההלכה יכול כל אחד לראות ולשפוט את עצמו היכן הוא אוחז ,הכל כתוב שחור על גבי לבן .זוהי הראיה הפשוטה והיא היסוד העיקרי לקבלת עול מלכות שמים. אולם ישנה ראיה פנימית ואמיתית יותר .התבוננות כנה אל נבכי הנפש ,היכן אנו אוחזים באמת בכל אותם דברים הדורשים תיקון. מבט ישיר אל החסרונות האמיתיים ,אל הדברים שנעשו אצלנו כהיתר ,כל אותן קבלות שקיבלנו על עצמינו ולא עמדנו בהן .העניינים שלא זכינו לחולל בהן עדיין שום שינוי לטובה. ברור לכל בר דעת שסיכום שכזה עלול מהר מאוד להביא למסקנא מסוכנת מאד' ,אינני יכול להצליח ,לי פשוט אין בחירה' .וכי איך שייך לעסוק בתורה כשרחיים על צווארו .כשאין פנאי ושקט איך ניתן ליישב את הדעת .איך שייך לזכות לקדושה בתוך מציאות של משיכות לעביות וגשמיות .ובכלל צרכי הגוף הלא חזקים מאיתנו, השינה והאכילה לבד תופסים זמן רב ומגשמים את האדם כל כך, נוסף על כך עול הפרנסה .אנו הרי בגדר אונס גמור -אין בחירה. האם שייך בכלל להרגיש משהו מקדושת הצדיקים ,ולטעום נעימות בדיבורי התפלה ,כל זה היה פעם כשהיה לב והתעוררות ,היום רחוקים אנו מכל זה ,איך שייך לחלום על דברים כאלה ,זה אפי' לו בתחום הבחירה שלנו. ולמעשה ,רביז"ל כבר הודיע לנו בבירור שהבחירה ביד האדם תמיד (לקו"ת סי' נ"ד) 'כי הכל ביד האיש הישראלי להתנהג כרצונו כפי בחירתו ,וגם בנסיעה וכו' יש שם עבודה ,על כן יש לו בחירה על הכל'. כך גם לעניין המחשבות השוטפות עד שנדמה שאין בזה בחירה לעצור ולשוב למחשבות טובות ,מודיע רביז"ל ומלמד ש'המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו' (לקו"ת סי' נ'). בעצם כך ממש פותחת פרשתינו 'ראה אנוכי נותן לפניכם' .הסיבה העיקרית להתרשלות בתשובה היא החשיבה המוטעית כאילו אין מה לעשות ,לא ניתן לבחור בטוב .את המסקנא הזו גוזר האדם מהמציאות בשטח ,פעמים רבות כל כך נוכח לראות שבלתי אפשרי שהוא ישתנה ,הוא ניסה כל כך הרבה דרכים ומאומה לא הועיל, כנראה שלו אין זכות בחירה .לעומת זאת מבקש הפסוק להודיע לנו, ראה ,שים לב ,השי"ת מניח לפניך את הכל -כל האפשרויות ,עכשיו הכל תלוי בך -לפי הפנים והכלים שלך (לקו"מ סי ל"ו) .זוהי בחירתך,
כמה שתבחר בחיים תוכל להמשיך עליך אור ושפע קודש. בשעה שנבין ונפנים היטב את האמת הזו ,ונדע שהכל תלוי רק בבחירה וברצון הטוב שלנו ,זה יעניק לנו את הכח לתקן וליישר באמת את מעשינו. ולגבי מה שרואים בחוש כמה קשה להשתנות ,וגם בעניינים שאנו מבינים ורוצים באמת לבחור בטוב ,עוד לא זכינו לחולל שינוי של ממש ,היכן היא אם כן הבחירה. בדיוק לשם כך קוראת לנו התורה 'ראה' ,שים לב ,אם לא תלמד איך להתבונן ולראות ,אתה עלול חלילה לבוא מהר מאוד למסקנא האומללה שאין לך פשוט בחירה ,ושערי תשובה כבר ננעלו. יש אמנם תחומים בהם ניתן לזהות בקלות את רצון השם ,האיסור וההיתר מחולקים לשחור ולבן ,ושם אכן מונח היסוד לקבלת עול מלכות שמיים. לעומת זאת ישנם תחומים שבלתי אפשרי לזהות שם בהשקפה ראשונה את רצון השם ,הכל נראה כמקשה אחת של אבוד ,רע ומיותר .כאן עלולים בקלות לפספס את רצון השם ,לחלוף על פני הבחירה בלי משים ,ולדמות שאין כאן שום עבודה ובחירה. הראייה האמתית לעומת זאת ,מלמדת שאין שום מציאות נטולת בחירה ,בכל מצב שתקלע אליו נותרה לך נקודת בחירה ,תמיד תוכל לעשות להשי"ת נחת רוח בכמה דרכים ,לא בחינם הזכיר רביז"ל שגם בנסיעה יש בחירה. אמת ,שמי שטרוד בפרנסתו איננו יכול לבחור להיות באותו הזמן יושב אוהל ,אבל גם אז יש עדיין מגוון עצום של דרכי עבודה ,לחטוף עיתים לתורה ,לבחור בטוב ולדחות את הרע .ועיקר הבחירה בטוב הוא בזה בעצמו ,שיבחר לשמוח בחלקו ,במקום שהניח אותו השי"ת, ויאמין שרק כאן ועכשיו אוכל כעת לעשות להשי"ת נחת רוח. אמת ,שישנם זמנים שקשה ובלתי אפשרי לכוון כראוי בתפלה, והלב סתום מלהבין בדברי הצדיקים .אולם עדיין הבחירה ביד האדם להתגבר במה שעוד כן יכול לעשות בעבודת התפילה ,לבוא לבית הכנסת בזמן ,ולומר את התיבות במתינות ,וכן להשתדל בכל זאת לעיין שוב ושוב בדברי הצדיקים ,ולמצוא חברים טובים לדבר ולעורר יחד את הלב. הבחירה מצויה אכן בכל דבר ממש .כי כל דבר בעולם מעורב מטוב ורע .תמיד יש מצד אחד נטייה לטהרת לב ומשיכה לזכרון האמונה. ומצד שני שכחה ונטייה לעביות וגשמיות .משום כך כללה התורה יחד 'ברכה וקללה' ,ולא 'ברכה או קללה' .כלומר – השי"ת נותן בידך בכל דבר ברכה והקללה כרוכים יחדיו ,וכאן עיקר הבחירה שלך' .ראה אנוכי נותן לפניכם' -לפי הפנים והכלים שתכין ,תקבל ותבין את רצון השי"ת בכל דבר .ההבדל הדק והמשמעותי הזה שכל כך קל לפספס ,עליו נאמר 'ובחרת בחיים'. אם נתמיד בכל יום להתבונן ולראות במעשינו ,כאשר ידוע שזהו היסוד הגדול בדרכי רביז"ל .ונתגבר לראות ולהבחין באמת בכל מצב היכן שייך כאן לבחור בטוב ,ונַראה את פנינו – פנים של שמחה ותקווה טובה .מכאן נשאב כח להיות קבועים יום אחר יום בעבודת התשובה .כך נזכה בוודאי לשנות כל מה שדורש שינוי ,ולבחור תמיד בטוב .זוהי עיקר שמחת הנפש של ישראל ,הידיעה שיש בידו בחירה לתקן הכל תמיד.
ספר משיבת נפש כהמשך לביאור ספר משיבת נפש נבוא עתה לבאר סוף סימן ט':
בין כל המצבים לקרבם להשי"ת.
לשון "משיבת נפש":
העצה למעשה
"כשרואה אדם שבאים על מחשבתו הרהורי וכו' והוא משבר תאוותו ומסיח דעתו מהם ,זהו עיקר תשובתו ותיקונו על פגם הברית שפגם מקודם ,כל אחד כפי עניינו, כי זהו בחינת תשובת המשקל ממש .על כן אל יפול בדעתו כשרואה שמתגברין עליו הרהורים רעים ומגונים מאד ,כי אדרבא ,זה דייקא תיקונו ותשובתו ,כי דייקא על ידי זה שבאים עליו אלו ההרהורים והוא מתגבר עליהם ,על ידי זה דייקא הוא עיקר תיקונו ותשובתו ,ובזה הוא מוציא ניצוצי הקדושה שנפלו על ידי פגם הברית וכו'( .על פי ליקו"מ סי' כ"ז):
לכן ידיעה זו צריכה להיות חקוקה בלב האדם באופן ברור ,שכל מה שעובר עליו במחשבה ,וכל מציאות הבריאה ,הכל כאשר לכל הם חלקי ניצוצי הקדושה וחלקי שפע אלוקי שצריך להעלותם ולאחדם להשי"ת ,ובהכרח שיעבור עליו נסיונות קשים ומרים בכדי להגיע למקום נפילת חלקים אלו ולהעלותם ,בפרט בענייני מלחמה הגדולה של שמירת הקדושה ,עד שכמעט ייפול ,ואז יתגבר ויתקן המחשבה וכל חלקי הקדושה.
פשטות העצה בדיבורים קצרים אלו מוצפנים כל תכסיסי המלחמה העוברת על כל מי שמבקש להיות יהודי כשר ורוצה להדבק בדרכי הקדושה ,ולהישמר מחטא וכל דבר רע. כי כאשר נכנס האדם למלחמה הארוכה של שמירת המחשבה ,ומבקש להתקדש בקדושת הברית [שהוא עיקר עבודת האדם אשר בה תלויים כל ההצלחות בעבודת השי"ת ,ועל ידה אפשר לעסוק בתורה ותפילה בשכל ודעת ,ולהדבק ביראה ואהבה שמחה וחיות ,ולעשות כל מעשיו לשם שמיים] ,הרי הוא עומד בפני מלחמה קשה ומתישה ,יורים עליו אש וגפרית ,וכוחות של דמיון. בסימן זה יורד רביז"ל למדרגת כל אדם ,ללוותו גם בכברת דרך קשה זו .אשר קשה אפילו לחשוב ולדבר עצה לזה .איך שייך לחזק לוחם העובר ניסיונות מתישים כל כך ,ולא יודע שום דרך להיחלץ .בפרט מי שנפל כבר בירידת הדור ר"ל ,שעל אף כל הגדרים והסייגים עדיין עובר מה שעובר ,איך שייך לחיות ולעבור כל זה בשלום .אכן זהו מפלאות דרכי הרחמנות של הצדיק האמת ,שלא חס על כבודו וירד למדרגתנו, לדבר מעניינים אלו ולהצילנו באמת. כלליות העצה למלחמה קשה זו מתגלה בסימן קצר זה ,ומתבאר באריכות בכמה מקומות בדברי רביז"ל ומוהרנ"ת .שיש לדעת ולהבין אמיתת הדרך בעבודת השי"ת, שבהכרח לתקן כל מה שקלקל עד עתה ,והתיקון הוא על ידי שהאדם עובר שוב באותם מקומות ומצבים של הקלקול ,וכמעט כמעט שנופל ,וכאשר מתגבר ועומד על עמדו דייקא שם שלא לחשוב ולהמשך אחר הרע ,בזה זוכה לשוב להשי"ת ולתקן העבר ,לשבר ולהחליש כח המשיכה שלו הנמשך אחר חן של שקר ותאוות.
עמקות העצה ידיעה זו ,לא רק שמעניקה לאדם כח להתגבר ולעמוד בניסיונות שדימה לחשוב שאיננו מסוגל לעמוד בהם ,מתקבלת גם הבנה כללית בסדר עבודת השי"ת, שמוכרח לעבור על האדם נפילות וירידות ,נסיונות ובלבולים .כך איננו נופל בדעתו ונבהל ,רק נכנס לקשרי המלחמה בגבורת נפש ,כי יודע שכל מה שעובר עליו הוא הזדמנות לתקן .כי יש בכל דבר ניצוצות ,ועליו לתקנם ולהעלותם ,ולאחד הכל להשי"ת. כשם שהרפואה באה על ידי סמים מרים ,וכקדושת השבת שמתגלה דווקא אחר המלחמה בששת ימי המעשה ,כמו שאמרו חז"ל [עירובין נ"ו ]:שבת במרה נצטווה, כמו כן השלום והאחדות של כל הבריאה להשי"ת מוכרח להתלבש במרירות המלחמה. והנה אף על פי שכבר ידוע ומתבאר בארוכה בספרים הקדושים כמה עניינים בלימודים אלו ,שכל הרע הוא חלק מסדר התיקון ,הרי מובן לכל משכיל שיש להיזהר מאוד איך מקבלים לימודים אלו בדרך הראוי באור תורת הצדיקים .כי יש בזה סכנה גדולה ,ועלולים חלילה לעזוב היגיעה ,ולהתרשל מלהתגבר להרים הנפש מדמיון חן השקר של העולם הזה. ומאידך ,אם לא יאמין שבכל דבר יש תיקון ,הסכנה גדולה יותר ,כי אז לא יהיה בידו כח לעסוק במלחמה ,ולא יתקן מה שצריך לתקן .את ההבנה הנכונה בעניין מופלא זה שהוא מיסודות דרכי ההליכה בשבירת התאוות ,נמצא ,כאשר נקבל לימודים אלו באור תורת הצדיקים .בדברי רביז"ל (ליקו"מ סי' כ"ז) זה מוגדר כהמשכת אור תורה של "הדרת פנים" ,שהם הדרושי תורה המגלים סדר האחדות והשלום שיש בכל מהלך המלחמה העובר על כל נפש'. כי העניין הזה שיש בכל דבר ניצוצות שצריך לתקן ,הוא תמצית כלליות סדר השתלשלות העולמות המתגלה בזוה"ק ובכתבי האריז"ל .בלימוד זה מסתכמים כל הדרכים המתגלים בדברי רביז"ל ,איך כל הבריאה מאוחדת ,וכל דבר שעובר על האדם ,הכל באמת אותיות וניצוצות שצריך לתקנם ולאחדם עם השי"ת .בכח ההתקרבות האמיתית ללימודי הצדיקים ,יזכה האדם לדרך ברורה בזה ,בלי נטייה לצד של טעות ,להבין איך להיות תמיד קרוב להשי"ת מתוך כל מה שעובר עליו ומתוך כל עסקי העולם הזה ,להיות מוכן תמיד לעבוד ולתקן בכדי לעשות שלום
והדרך בו יוכל להחזיק מעמד ולהתגבר ,הוא רק כאשר יבין שבעצם ,מרירות זו היא היא הדרך לעשות שלום ,ובזה ניתנת לו ההזדמנות לתקן ולקרב מקום זה אשר נפל בו בעבר ,להשי"ת. ולימוד זה בהכרח לקבל באור תורת הצדיקים ,ללמוד בספריהם הק' דרכי התחזקות בהשי"ת מכל מצב ,כך לא יטעה בזה לעזוב ח"ו דרכי עבודת ה' ,אלא אדרבה רק יתחזק להתגבר לאחד הכל להשי"ת באמת.
ברכות השחר בענין ברכות השחר ידוע שתיקוני התפילה בכל יום הם בכדי לתקן ולהעלות את האמונה הקדושה .בליקו"ת סי' ה' מגלה לנו רביה"ק את סדר עליית האמונה, מוהרנ"ת מביאו בקיצור בהל' הפקר ונכסי הגר ד' "כי להעלות האמונה הנפולה צריכין לחתור ולגלות המים שמהם גדילה האמונה שהם בחי' עצות שנמשכין ע"י שצועקין להשי"ת ממעמקים מעומקא דליבא וכו' כנ"ל ,וזה זוכין ע"י שמצחצחין נשמתו ע"י האכילה והפרנסה שמקבלין ע"י המשכת רוחניות אלוקות לתוך הצמצומים". ממשיך מוהרנ"ת ומבאר שברכות השחר נתקנו לברך ולהודות לה' על תיקון נפלא זה .כי ההתעוררות מהשינה היא בעצם בחינת המשכת רוחניות אלוקות לתוך צמצומים ,כי אז נמשכת הנשמה שהיא רוחניות אלוקות לתוך גופו שהוא הצמצום[ .ועל זה מברכין הנותן לשכוי בינה ,כי שכוי הוא בחי' גבורות וצמצומים כי נמשך רוחניות אלוקות לתוך צמצומים להעיר העולם משינתם ,ועי"ז להבחין בין יום ובין לילה היינו שזוכין לעצות אמיתיות וניצולין מעצות רעות]. אח"כ יש להמשיך תיקון זה במילולא – שהוא עניין ברכת שחר ,שמברכים ומהללים את השי"ת על כל פרטי החיות ,והפעולות והתנועות שנמשכים מהנפש לתוך הגוף ,כגון "כד פתח עיניו מברך פוקח עורים ,וכך ממשיכים במילולא רוחניות אלוקותו ,שמשם שורש כח הנפש הפועלת בגוף שיוכל לפקוח עיניו .וכן כד יתיב מברך מתיר אסורים ,וכד זקיף זוקף כפופים ,ובכל זה ממשיכים רוחניות אלקותו ,שמשם כל כחות הנפש שנמשכים לתוך הגוף שהוא בחינת צמצום" .כך גם לגבי ברכת מלביש ערומים ,כי הלבושים הם בחינת הצמצומים שבהם מלבישים הרוחניות אלוקות. אח"כ מברכים רוקע הארץ על המים – כי ארץ הוא בחי' אמונה ומים הוא בחי' העצות עמוקות שמהם גדילה האמונה .ואח"כ המכין מצעדי גבר כי העצות הם בחי' רגלין ,משום שעל ידם עיקר הליכת האדם בגשמיות ורוחניות .ואח"כ שעשה לי כל צרכי שזוהי ברכה על המנעלים המשמשים שמירה לרגלים ,דוגמת העצות השומרות ומגינות שלא יכשל בעצות רעות. אוזר ישראל בגבורה היא ברכה על גדילת האמונה ,כמו שכתוב 'והאמונה אזור חלציו' .מברכים עוטר ישראל בתפארה משום שעיקר קיום האמונה הוא על ידי בחינת תפארת ,שהוא בחינת אמת כידוע .והנותן ליעף כח משום שעל ידי האמונה מתחדשת הנשמה. מסיימים עם ברכת המעביר שינה עד הגומל חסדים טובים משום שבהתעוררות השינה ממשיכים רוחניות אלוקות לתוך צמצומים ,וכך נמשכות עצות עמוקות המכונות חסדי דוד. הרי שסדר ברכות השחר שתקנו לנו חז"ל מכוון על סדר בניין ותיקון האמונה בכל יום.
שבת שלום ומבורך נבאר הכנת הלב לשבת קודש באור דברי רבינו ז"ל במאמר "רציצא" (לקו"מ סי' כ"ז) המגלה עבודת שבת שלום. ענין השבת מלשון המאמר "תיכף אחר קול רינה של שירת הים זכו לשבת שלום כמ"ש ויבאו מרתה ,ושבת במרה נצטוו .וזה ו'תען ל'הם מ'רים ש'ירו ל'השם ר"ת שלו"ם ,שע"י שירה זכו לשלום .ודווקא במרה קבלו שבת שלום כי כן דרך השלום להתלבש במרה" ע"ש. קיצור המאמר וביאורו כלליות הדברים :שיש 'שלום' דקדושה בכוחו נמשך הרחמים לזכות לשלום בגופו ,שלום בממונו ,וגם שלום בתורתו .על ידי שלום זה יש ההתעוררות הגדולה לעבודת השי"ת שכולם ישליכו מעליהם עול טרדות שקר אלילי הכסף ,ויעסקו בדברי אמת לחקור ולהסביר דרכי עבודת השי"ת זה לזה ,כדי לעבדו שכם אחד .אור ה'שלום' נמשך מביאורי הצדיקים הדורשים את התורה בי"ג מידות ובזה ממשיכים עלינו הדרת פני י"ג מידות הרחמים לגלות לנו אור הדעת שכל פרטי הבריאה מתנהגים בהשגחה פרטית מאיתו יתברך באחדות ובשלום ,ואין שום דבר נפרד מאחדות הבריאה ,רק כל דבר הוא בחשבון מדוקדק ,והכל הוא חלק מתמונה שלמה ומופלאה שנשלמת ונתקנת תמיד על ידי האדם. כשנעלמת הדרת אור הדעת מנפשות ישראל ,ולא מבחינים בשלום שבהנהגת הבריאה ,ושכל מה שעובר הוא בהשגחה ,מתעוררות בלב קושיות ותמיהות. האדם נופל ומבקש קנייני דעת רצוצים ושבורים, ונעשה טרוד ומבוהל ברדיפה אחרי אלילי הכסף והזהב ,ובהשתדלויות להשגת צרכי הגוף .אולם כאשר נזכה להארת פני תורת הצדיקים ,נוכל למצוא שלום והתגלות ההשגחה המופלאה בכל דבר שבעולם. כשנכללים בדעת זו ,שייך למצוא דרכים בעבודת השי"ת ,ועצה לעמוד במלחמת היצר ,מתוך ההבנה שגם בכל הטירדות והירידות ,ואפילו בניסיונות קשים מאוד של היצר ,גם שם נמצא "שלום" ,ושייך לאחד גם מקום נפול כזה להשי"ת .כי דייקא כשמתגבר במקומו הנמוך כפי יכלתו ,כך הוא מעלה ומתקן את ניצוצות וחלקי כבוד שמים שנפלו .ועי"ז זוכים לתיקון הברית. כשזוכה האדם למצוא את השי"ת גם במקומו שזהו 'שלום דקדושה' ,אז מתגלה השלום בנפש באופן של
רינה ושירה שהוא 'זיכוך הקול' .כי עיקר התאחדות הגשמי ברוחני ,ושלום הגוף והנפש נעשה על ידי רינה ונגינה (כשם שמצינו ביציאת מצרים ,שעיקרה היתה ב'שירת הים' ,אז זכו לשבת 'שלום') .כשמאיר פני השלום ,והנפש והגוף מתאחדים בבחינת רינה דקדושה ,אזי כל התפילות וההתעוררות של צעקה ורינה מתקבלים ברצון אצל הבוחר בשירי זמרה ,ועי"ז נמשך שפע השלום בחינת 'שבת שלום' לכל דבר. אולם ,ה'שלום' הזה ,דרכו להתלבש במרירות ,וההכרח לעבור הרבה עד שזוכים לו .לכן ,בכדי לזכות לכך, מוכרחים להתגבר מאד בעבודת השי"ת ,לתקן הדעת שהוא תיקון הברית ,ולהמשיך עצת הצדיקים מאור הדרת פני תורתם ,בכדי לעבור בשלום את כל הנסיונות ,ולתקן הכל .אז יתגלה השלום במקומו של כל אחד .ויתעורר כח נפלא למשוך נפשנו לעבודת השי"ת ,לעבדו שכם אחד בכל לב ונפש. כלליות עבודת השבת מהות קדושת השבת הוא אור ה'שלום' .בשבת מאירה הדעת וזוכים להכיר באחדות הנפלאה שבבריאה, ובשלום הנפלא ,שבכל מה שעובר עליו ,מתקן האדם את הבריאה ומשלים את נפשו .השלום מתקן הכל, וממנו נמשך שפע השלום גם בגוף ובממון וכו' .משלום השבת שואבים כח ונמשכים לעבודת השם ,להשליך את אלילי השקר ,ולהינצל מקושיות .משום שבשבת זוכים להדרת פנים ,שהוא אור תורה ודעת היורדת ומאירה גם בתוך הירידות ובמלחמות היצר והניסיונות. שנדע שגם בתוך מרירות התאוות והעדר השלום בנפש ,כשנדמה שבלתי אפשרי לצאת ממקום שכזה, נבין מה נעשה ע"י כל התגברות מועטת שדוחים את הרע מלשלוט עלינו לגמרי .בשבת נמשך עלינו תיקון הברית המכונה 'שבת שלום' .גם כולם מוכנים לשמוע ולקבל האחד מחברו ומתגלה האמת בעולם. פרטי עבודת השבת עיקר ההכנה לגילוי נועם ה'שלום' בשבת ,היא דייקא ע"י המרירות שסובלים בימות החול .כי כאשר מבקש האדם לזכות לעבודת השם ולדחות את הרע ,בוודאי סובל מרירות רבה ,וכשמתגבר ללחום הלאה נגד אלילי השקר ומאמין שבכך הוא מתקן ועושה שלום, כך נמשכת עליו 'שבת שלום' .משום כך בערב שבת קוראים שמו"ת ,בקריאת התרגום מתקנים את בחינת המרירות וזוכים לשלום שהוא קדושת הדרת פני התורה וגילוי ביאורי התורה באר היטב .טובלים במקוה
ונכללים בדעת אור השלום ,ומכירים שהשי"ת נמצא בכל מרירות ותמיד ניתן להיטהר .כך ראוי להתכונן לשבת בלימוד תורת הצדיקים ,לטבול במימי תורתם המתגלה ומאיר בעיקר בשבת. במשך יום השבת מבואו ועד צאתו הולכים ומתעלים במדרגות גילוי השלום .כי בכניסת שבת מתעלה העולם ליחוד קוב"ה ושכינתיה ,ונכלל בה'שלום' שהשי"ת נמצא בכל דבר .מקדושת השבת נמשך שפע ברכה, אור פנים ושלום לגוף ,ממון ,ותורה ' -שבת שלום ומבורך' .גם נפתחת הבנה בדברי הצדיקים בבחי' 'הדרת פנים' ,והרגשה בדבורי התפילה .אור השלום הולך ומתגבר במשך השבת ע"י שעוסקים בחידושי תורה שבהם מאיר אור השלום .עד שבצפרא דשבתא מתגלה אור הפנים ומידות הרחמים וקוראים בתורה, אז מאיר שלימות הדרת הפנים .ובעת סעודה שלישית בחדוותא דזעיר אנפין מתגלה עיקר פעולת הרחמים, ומקבלים פני תורה המאירים לכל צמצום ועניין ,לכך אז הוא עיקר זמן התגלות תורת הצדיקים. משום כך מקבלים את השבת בתפילה ברינה וקול זמרה .משום שאז אנו נכללים בקול הרינה דקדושה, שהוא השלום בין גוף ונפש ,וזוכים להרגיש מתיקות מציאות השי"ת והתגלות כבודו בכל דבר .מקדשים על היין – לגלות את ה'שלום' וההשגחה דווקא ביין שמשכר ומשכיח .בעונג שבת מתקשרים ל'שלום', ומראים שגם הסעודה איננה דבר גשמי ,ויש בה עבודה נפלאה להמשיך שלום ושפע דעת מלמעלה. מרבים בזמירות שבת ,בשירה ורינה ובדברי תורה להמשיך השלום ולהימשך בכל לב לעבודת השי"ת. מאחר והרינה הזו היא כפי מה שזוכים לקבל 'הדרת פנים' שהם ביאורי תורת הצדיקים ,לכך ראוי להכין הלב ללמוד בספרי הצדיקים ,כי בשבת נפתח שער להבין בדבריהם את ענין ה'שלום' .אור תורתם מזכך ועושה אותנו ראויים לקול נגינה דקדושה עד שנזכה ע"י הזמירות והשירות של שבת להתדבק בהשי"ת. בבוקר נאריך בפסוקי זמרה ,בשירת הים ,ובנשמת לעורר נועם הקול .כמה שנזכה לקול רינה כך נתפלל יותר בכוונה ,וניכלל יותר באור השבת (כי אחרי שירת הים זכינו לשבת) .וברעוא דרעוין נצעק מעומק הלב בקול מזוכך שנזכה להמשיך השלום לכל יום ויום, למצוא את אור התורה שיתן לנו הכח לברר הברורים שבכל יום ,להמתיק כל מרירות ולמצוא השלום. במלוה מלכה נמשיך השלום לכל מה שיעבור במשך השבוע לעבדו שכם אחד.
'אמרי אינשי' בשבת זו הבאה עלינו לטובה ,שבת פרשת ראה ,נברך בשמחה את חודש אלול המתקרב לעברנו ,חודש של ימי רצון וגעגועים ,תשוקה וכיסופים ,ימי תשובה ותחנונים ,ו ָּב ְכ ָתה ֶאת ָא ִב ָיה ו ְֶאת ִא ָּמ ּה י ֶַרח י ִָמים דא ירחא דאלול (זוהר חדש פ' כי תצא) ,לשפוך לבינו כמים נוכחפני ה'. באותם ימים מופלאים מחפש כל יחיד דרך לתשובה ,הרצון הפנימי בוקע ממעמקים ומבקש לפרוץ החוצה .אלא שלעתים נראה כי הדבר ֵדי רחוק מאתנו ,נדמה כי אנו נדרשים לטפס על קיר חלק ,לדאות לעבר הרקיע ,או לחילופין ,לדלות משהו מן התהומות... ברם ,משה רבינו עליו השלום ,מנהיגו הרחמן של עם ישראל ,צועק ב'פרשת התשובה' (דברים פרק ל)"ִּ :כי ַה ִּמ ְצוָה ַהזֹּאת – מצוות התשובה (ראה פי' הרמב"ן) – ֲא ֶׁשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצ ּו ְָך ַה ּיוֹם ,לֹא נִ ְפ ֵלאת ִהוא ִמ ְּמ ָך ְולֹא ְרח ָֹקה ִהוא! לֹא ַב ָּׁש ַמיִם ִהואְ ...ולֹא ֵמ ֵע ֶבר ַל ּיָם ִהואִּ ...כי ָקרוֹב ֵא ֶל ָיך ַה ָּד ָבר ְמאֹדְּ ,ב ִפ ָיך ו ִּב ְל ָב ְב ָך ַל ֲעשֹׂתוֹ". "כי אין הקב"ה חפץ מהאדם שיעלה לשמים ,דהיינו שיעשה עבודות גבוהות דווקא מה שאין בכוחו לעשות ,רק השם יתברך חפץ מהאדם שיעשה מה שאפשר לו לפי מדריגתו ,דהיינו שילך מדרגה לדרגה, ֹאשוֹ ַמ ִּג ַיע ַה ָּׁש ָמי ְָמה שצריכים לילך מדרגה בבחינת ֻס ָּלם ֻמ ָּצב ַא ְר ָצה ְור ׁ לדרגה .נמצא ,שאין האדם צריך כי אם לעבוד את השם יתברך לפי מדריגתו ,דהיינו שימשוך עצמו מעט מעט ,כמו שאנו מבקשים בכל
'ש ַּת ְר ִּג ֵילנוּ' דייקא". בוקרֶׁ :ש ַּת ְר ִּג ֵילנ ּו ְּבתו ָֹר ֶת ָך – ֶׁ "נמצא ,שאין האדם צריך כי אם להתקרב ולעלות למדרגה הקרובה אליו מאד ,וזהו :לֹא ַב ָּׁש ַמיִם ִהוא וכו' – שאין אתה צריך לעלות לשמים, ִּכי ָקרוֹב ֵא ֶל ָיך ַה ָּד ָבר ְמאֹד ְּב ִפ ָיך ו ִּב ְל ָב ְב ָך ַל ֲעשֹׂתוֹ – כי באמת התורה והעבודה שאתה צריך לקיים כפי רצונו יתברך ,הוא קרוב אליך מאד!! כי אין אתה צריך רק להתגבר לעלות ממדרגה למדרגה הסמוכה שהיא קרובה אליך מאד ...ועל זה אתה מוזהרְּ :ב ִפ ָיך ו ִּב ְל ָב ְב ָך ַל ֲעשֹׂתוֹ, דהיינו על ידי דיבורי תורה ותפילה ,שעל ידי זה זוכים לעשות ולקיים את כל דברי התורה ,ולעלות מדרגה לדרגה" ('ליקוטי הלכות' תרומות ומעשרות ג' ,י). אכן ,כוח הדיבור ְּ'ב ִפ ָיך ו ִּב ְל ָב ְב ָך' – אדיר וחזק ,ויכולתו להחזיר בתשובה אף מקרים קשים במיוחד – פשוט מדהים ומרתק .על כוח זה ִהרבה רבינו הקדוש דברים הרבה ,ולענייננו ,נזכיר את דבריו בתורה י"א, ברוממות מעלת הדיבור ו'האמירות' של האיש הישראלי ,שבכוחם להאיר את המקומות האפלים ביותר ,ולהחזיר את כל הנפולים והירודים – בתשובה ֵכנה ושלימה. דברים אלו מאירים באור יקרות את עניין ה'אמירות' הרבות שבהם אנו אמורים לבלות ולנצל את ימי האלול ככל האפשר: הן ספר תהלים ,שאמירתו מסוגלת בכל עת וזמן לתשובה שלימה, "ובאלול ועשרת ימי תשובה ,כל ישראל עוסקים אז באמירת תהלים" ('ליקוטי מוהר"ן' ח"ב עג) ,וכן שאר תפילות ,תחנונים ובקשות ('שיחות
הר"ן' רצד ועוד). הן ספר תיקוני זוהר – על כך התבטא רבינו הקדוש (שם קכז): "שמהניגון של התיקונים ,וגם מהחלישות הלב שיש לכל אחד אז, מחמת שכל אחד מתאחר אז בבית המדרש יותר מרגילותו – מכל זה נעשה דברים עליונים ,ותיקונים גדולים למעלה". הן ספרי תנ"ך – כפי שמוהרנ"ת מספר (שם רנא)" :בימי אלול ועשרת ימי תשובה וימים נוראים עד הושענא רבא ,ציוה רבינו ז"ל לכמה אנשים לומר אז כל ספרי תנ"ך [ -תורה ,נביאים ,כתובים] מתחילתם ועד סופם ,וגם הוא בעצמו נהג כך כמה פעמים". והן ספרי רבינו הקדוש – כפי שמוסר רבי אברהם בשם מוהרנ"ת ('כוכבי אור' סוף ח"א)" :אמירת ספרי אדמו"ר זצ"ל ,שהם ספר ליקוטי מוהר"ן ,וסיפורי מעשיות ,וספר המדות ,ו'השיחות' שלו [ -שיחות הר"ן, חיי מוהר"ן ,שבחי הר"ן ,ועוד] – האמירה לבד היא מסוגלת להנשמה, כמו אמירת ספר הזוהר הקדוש והתיקונים .גם בימי אלול הקדושים מצוה לאומרם מתחילתם ועד סופם ,ומועיל מאד מאד". כמו כן היו אנ"ש מרבים לעסוק בימי אלול באמירת 'ליקוטי תפילות', והיו שהגדילו לעשות בסיימם את כל 'ליקוטי הלכות'. ולעובדא ולמעשה ,יש לזכור היטב את דברי הגמרא (יומא דף פ:). 'תפסת מרובה -לא תפסת ,תפסת מועט – תפסת'!! ולשנן תדיר את מאמר המשנה (אבות פ"ב; וראה 'שיחות הר"ן' סי' כז ,וסוף סי' עו): 'לא עליך המלאכה לגמור!! ואי אתה בן חורין להבטל ממנה'!!
יעלת חן מאת הרה"ג ר' שמעון אנשין שליט"א מו"צ דביהכ"ס נחלת חן
אמרו חז"ל (ברכות ל"ב) :ארבעה דברים צריכים חיזוק ,ואחד מהם הוא תורה .כי צריכים הרבה חיזוק לעסוק בתורה בכל כוחו לרוב המניעות המתגברים ,ובאמת כל הצלחה שיש בלימוד הוא רק מחמת שיש שם חיזוק ועידוד ,כי צריך איזה דבר פנימי בלב שמזרז את האדם לדלג על הכל ולשבת ללמוד. יש אחד שמתעורר ממאמרי חז"ל ומדברי מוסר המעוררים על מעלת וחשיבות לימוד התורה ,ויש שמתחזק מהצלחה שרואה בלימודו ,ויש אשר צריכים איזה מילה טובה ,וכמו שראינו הרבה בני נעורים שאינם בעלי כשרונות כל כך ,ועלו והצליחו במעלות התורה אך ורק מחמת שאיזה אחד חיזקם ועודדם על איזה הצלחה קטנה שהיה להם ,ומזה התחזקו לראות שיש להם שייכות לתורה ,ונכנסו ביתר שאת לתורה הק'. וזה בעצמו גם הסיבה שישנם כאלו שאינם מרגישים השייכות שיש להם לתורה ,או מחמת שנדמה להם שלא ראו שום הצלחה או שלא מצאו מקום וחברותא מתאימה וכו' ,אך הסיבה האמיתית היא ,שלא מצאו את החיזוק והעידוד הדרוש. והאמת הוא שבוודאי יש לכל אחד חלק בתורה הק' ,אלא שצריך להיות חכם איך להתעורר ללימוד התורה באופן שייתן חשק אמיתי ללימוד התורה ,ועל כן הבה ונשים לב קצת לדרך בו רביז"ל מעורר אותנו ללימוד התורה. כי כשרוצים אנו להיכנס לאיזה דבר שבקדושה צריכים אנו לשים לב שנתעורר לזה על פי דרכו של רבינו הק' ,באופן שמעורר חשק והרגשת שייכות לאותו עניין ,לא בדרך של מוסר ותוכחה שמבאיש הריח ,וכמו שרבינו בעצמו שאל פעם את ר' נתן "השמעת ממני פעם מוסר"? ובתחילה תמה מוהרנ"ת שהלא כל דברי רבינו הם כגחלי אש ,אבל באמת הם ללא טעם של תוכחה ומוסר ,אלא באופן שמלהיב בנעימות את הלב לקדושת היהדות. והנה בליקו"מ סי' א' מתבאר שכאשר מתאמץ האדם בלימודו ,וכגון שמתיישב ללמוד גם כשאין לו חשק ומתחזק לא לקום ממקומו עוד מעט זמן וכדו' ,בזה מקבל כח לקבל על עצמו עול מלכות שמיים ,ולעמוד כנגד הנסיונות ,ומתקדש שכלו עד שמתחיל להרגיש בליבו החיות שיש בקדושה ,ומתעורר לראות החן וחשיבות שיש לו אצל השי"ת ,עד שמתוך כך יכול להדבק בהשי"ת בתפילה ,והכל בזכות הקצת תורה שמתאמץ ללמוד בכח. ובזה פותח רביז"ל את הספר ליקוטי מוהר"ן ,בדברי חן ומתיקות אלו המושכים את הלב לעסוק בתורה באמת ,לא לשום כוונה אחרת של הצלחות ,וללא שום צורך לדברי עידוד וכדו' ,שהלא היצר הרע כל כך משפיל אותנו ומחליש דעתינו עד שאין אנו יודעים כלל מהחן והחשיבות שיש לנו אצל השי"ת ,ומשום כך נמשכים אנו אחר החן של דמיונות ובלבולי עולם הזה ,ואין אנו מוצאים כח לעמוד כנגדם בגבורה תוך כדי קבלת עול מלכות שמיים ,וממילא גם אין לנו החשק והמתיקות בדיבורי התפילה ,ומהו אם כן העצה והדרך לזכות להיות איש כשר. אלא שלשם כך נתן לנו השי"ת את התורה הק' ,שכאשר נתאמץ לעסוק בה כל אחד כפי כוחו ,יתיישב שכלנו להיות שכל דקדושה ,ויתעורר אצלינו ההרגשה האמיתית בחן וחשיבות שיש ביהדות ובמצוות. וכשנשים לב לדברים אלו הרי לנו התעוררות אמיתי ללימוד התורה הק' ,לא לשום כוונה של הצלחות והישגים ותחרויות ,כי התורה שייכת לכל אחד ולכל מצב ,פשוט לשבת ללמוד איך שיהיה. וכמה זמן מבזבזים בחורים בזה שחושבים מה ללמוד ,ואיך ללמוד ,ומה לעשות שאין חברותא או מג"ש המתאים להם ,או שלא מצאו מקומם בישיבה וכדו' ,אבל כשנשמע דברי רביז"ל ייפתח לו שער לקבל חיות נפלא בתורה הק' ,חיות שאינה תלויה בשום עניין של הצלחה ,ונצא מכל הייאוש והספיקות שיש בלימוד התורה. כי באמת אין זה העיקר לדעת מה כדאי ללמוד ואיך ללמוד והיכן ללמוד ,העיקר לעורר הלב ברצון וכיסופים להתקרב להשי"ת ולראות להתחבר לתורה באיזה אופן שיהיה ,לחטוף כל מה שיש ביכולתנו, וכשנבוא לחשקות התורה כבר נבין מעצמנו מה ללמוד בכדי להצליח בפשטות הלימוד ,כי ההצלחה האמיתי הוא ההתקרבות להשי"ת שיש מכל לימוד. [הבאנו בזה דוגמא אחת מסימן א' ,אך המשכיל יבין מזה להמשיך לבד לעורר עצמו ללימוד התורה על פי עצות רביז"ל ,המתבארים בקצרה בליקוטי עצות ואוצר היראה ועצות המבוארות ,כך יזכה להצליח לטעום הנעימות שיש בתורה הק'].
פנינים המשך היום .הצדקה מסוגלת גם לשבר את ענן המחשבות זרות ,ופותחת לב להבנת משפטי דיבורי התפילה (לקו"מ סי' ב') .מכאן גם שואבים כח להתרומם מכל צער וצוקה ,הצדקה מאירה את הגוונים ומשברת את הדמיון (לקו"מ סי' ל') ,כך נמשכת שמחה והשגחה ,ומסתלקים להם החושך והריקנות (לקו"מ סי כ"ג וסי י"ג). כלל ישראל מודעים אמנם למעלת הצדקה ,ומרבים לתרום מכספם .אולם כשנעריך נכון את מעלתה העצומה של הצדקה, ואת רווחיה ,נתעורר בוודאי עוד יותר ,וגם מי שאין לו מספיק יתגבר ויפריש לצדקה ,או יזכה לכל הפחות אחרים 'כי גדול המעשה יותר מן העושה' (ב"ב ט). לא לחינם שמענו על עבודת הצדקה המופלאה של אנ"ש .תמיד הפרישו צדקה ,לפני כל תפילה ,ברכת המזון ,וכל התחלה. מוה"ר לוי יצחק ז"ל היה מספר בהתפעלות שכשעזב את פולין והגיע לאומן הפליאה אותו בעיקר עבודת הצדקה שראה אצל אנ"ש באומן ,כי כולם עסקו בצדקה וחסד. 'בגלל הדבר הזה יברכך ה'' ,ע"י הצדקה נמשיך לנפשינו פתיחת פתח הקדושה ,שהוא הארת הרצון ,בגלל זה נזכה לבנות הקדושה ולהפיץ הדעת בעולם להחיות עם רב.
לתרומות והנצחות בטל' 0573182246:המעוניינים להצטרף אל רשימת המנויים לקבלת העלון בדוא"ל ,נא שלחו אלינו את כתובתכם לכתובת
[email protected] :לקבלת אינפורמציה כללית אנא צרו עימנו קשר ב
[email protected] -
האם אפשר לחזור מאומן בצאת החג? [א] כללי ההלכה השייכים לזה: בדין 'אמירה לנכרי' קיימים שני איסורים( :א) עצם האמירה לגוי לעשות מלאכה בשבת ,ודבר זה אסור אפילו אומר לו בערב שבת שיעשהו בשבת( .ב) ההנאה ממלאכת הגוי שעשהו בשבת בשביל היהודי .ודבר זה אסור אפילו לא אמר לו כלום אלא עשהו מעצמו. המזמין מלאכה אצל גוי בימות החול ,וקבע לו זמן שהמלאכה צריכה להיות מוכנת אז -אם יש לו אפשרות לעשותה מבלי שיצטרך לעבוד בשבת – אזי אף אם עבד הגוי בשבת ,מכל מקום מותר ליהנות מהמלאכה .אבל אם אינו יכול להספיק לגמור את העבודה בזמנה רק אם יעבוד בשבת – אזי הרי זה כאומר לו שיעבוד בשבת ,ואסור להנות ממנה עד 'בכדי שיעשה' ,והיינו שאסור להנות בחול כפי הזמן שעבד הגוי בשבת .בכלל האמור הוא ,שאפילו לפי הזמן שהקציב לו היה ביכלתו לגומרה אילו היה עובד גם בלילה – גם אז נחשב כמי שאומר לו לעבוד בשבת ,כיון שאין דרך לעבוד אז .וכמו כן אם היה ממהר לעבוד היה יכול לגמרה, אך היה מבקש מחיר גבוה יותר ,ואילו הוא נתן לו כמחיר הרגיל – גם זה נחשב כאומר לו לעבוד בשבת. [ב] ולעניננו: טיסה היוצאת סמוך לצאת החג ,כרוכה במלאכות דאורייתא העשויות בחג לצורך הישראל -ואסור להנות ממנה .ואין להתיר מטעם שהיו יכולים לעשות הכנות אלו מלפני החג ,כי לפי המחיר שמשלמים להם לא היו מוכנים לעשותם אז ,והרי זה כאילו אמרו להם לעשותם בחג. והוא הדין לגבי האוטובוסים המובילים את הנוסעים לנמל התעופה ,הצריכים לצאת ממקומם בחג .ואף אלו המגיעים כמה שעות אחרי החג ,ישנם כאלו המגיעים ממקומות מרוחקים שאי אפשר להם להגיע בזמן אלא אם יסעו בחג – ובכל אלו אסור לנסוע אתם ,כיון שנהנה ממלאכת הגוי בשבת .ואין להתיר הואיל ומצדנו היה יכול להגיע לפני החג ולהמתין שם עד צאת החג ,כיון שלא היה עושה זאת בחינם ,ולפי המחיר שמשלמים לו אין ההמתנה הזאת בכלל ,ואם כן הרי זה כאילו אמרו לו לנסוע בחג בשביל הישראל. אכן אם באמת היה יכול להגיע בזמן אף כשהיה יוצא ממקומו רק בצאת החג, אלא שהקדים לצאת בעוד היום גדול – אין בזה שום איסור ,כי מה שנסע בחג היה להנאת עצמו. ודע ,שבכל זה אין שום הבדל אם מזמינים את הנהג עצמו או דרך החברה של גוים המפעילה אותו[ .ראה כל זה בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סימן כה]. [ג] למעשה: לגבי הטיסה עצמה ,יש לברר היטב אם לא נעשו מלאכות בחג לצורך הישראל, באופן שהיו מוכרחים לעשות כן בגלל הזמן המיועד לטיסה .וכן לגבי האוטובוסים, יש לחשבן היטב ,האם בכדי להגיע בזמן ,היו יכולים לצאת ממקומם גם אחר צאת החג .ואם אינם יכולים – אסור לנסוע אתם רק אחר עבור הזמן שנסעו בחג! ואף כאשר הם שייכים לחברה המפעילה אותם ,וזו נמצאת בטווח קרוב בכדי להספיק להגיע בזמן ,מכל מקום הרבה פעמים מוכרחים להביא אוטובוסים ממקומות מרוחקים יותר ,וגם אלו בכלל האיסור .אבל אלו שהיו יכולים להגיע בזמן אף אם יצאו בצאת החג ,והקדימו לבוא מעצמם ,אין בזה איסור. [ד] מענין לענין ,יש להזהר בכל זה בהזמנת נהג גוי למוצאי שבת ,בחזור ממירון וכדומה ,שיהיה בזמן שיוכל לצאת ממקומו אחרי צאת השבת.