Torah Vadaat Souccot 5770

‫ושמחת‬ ‫בחגיך‬ ‫והיית‬ ‫אך‬ ‫שמח‬ ‫יו“ל ע“י ’קהל עדת ירושלים‘‬

‫בגליון‬

‫'‬

‫גליון ‪115‬‬

‫בעניינא דיומא ‪-‬חג הסוכות‬ ‫מתורתו של רבינו הגאון רבי לייב מינצברג שליט“א‬

‫בעניינא דיומא‪-‬חג הסוכות‬ ‫אזמין לסעודתי אושפיזין עילאין‬ ‫מתורתו של רבינו שליט"א‬

‫אזמין לסעודתי‬ ‫אושפיזין עילאין‬

‫א‬

‫פנינים‬ ‫'שמחת בית השואבה'‬

‫ה‬

‫מבי מדרשא‬ ‫'חג האסיף' ‪ -‬חג הסוכות' ו'חג ה''‬ ‫הרב מתתיהו הירשמן‬

‫ו‬

‫מבי מדרשא‬ ‫'נטילת לולב כל שבעה בזמן הזה'‬ ‫הרב חיים יצחק פרוש‬

‫'‬

‫חג הסוכות‬

‫'‬

‫תשרי תש"ע‬

‫ח‬

‫בירורי הלכה‬ ‫אם צריך מדינא להדר אחר אתרוג צהוב‬ ‫הרב יואל יעקב פרידמן‬ ‫י‬

‫מעשה רב‬

‫ואהרן ששניהם יחדיו היו רועי עם ישראל בעת‬ ‫אשר נתהווה לעם‪ ,‬ביציאת מצרים ומתן תורה‬ ‫ובכל שנות המדבר עד לכניסתם לארץ‪.‬‬

‫בניינו של עם ישראל מאז תחילת יסודו‬ ‫והיווצרותו ועד סוף כל הדורות באחרית הימים‪,‬‬ ‫הושתת ונתבסס על ידי עמודי העולם המה‬ ‫שבעת הרועים‪ ,‬אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב‪ ,‬משה‪,‬‬ ‫אהרן‪ ,‬יוסף‪ ,‬ודוד‪ .‬כדאיתא בזוה"ק‪ .‬וכן מובא‬ ‫שם עניין האושפיזין ששבעת רועים אלו באים‬ ‫להתארח בצל הסוכה )ח"ג דף קג ע"ב(‪.‬‬

‫והנה יוסף בעצמו היה רועה ומלך על בני‬ ‫ישראל יחד עם מלכותו על כל מצרים‪ ,‬אך יש‬ ‫מבארים שעיקר הכוונה ביוסף הוא ליהושע‬ ‫שהיה משבט יוסף‪ ,‬שהוא הנהיג את ישראל‬ ‫אחר משה והכניסם לארץ והנחיל אותה לעם‬ ‫ישראל‪ ,‬וכל כח הנהגתו נובע מצד זכות המלכות‬ ‫והבכורה של שבט יוסף‪ ,‬אשר נמשכה מאז‬ ‫הנהגתו של יוסף‪.‬‬

‫שבעה רועים אלו בנו וביססו את קיומו של‬ ‫העם‪ ,‬ורעו והנהיגו את עם ישראל‪ ,‬כל אחד‬ ‫בתקופתו‪ .‬הנהגת שבעה רועים אלו מקיפה‬ ‫את כל תולדות התהוותו וקיומו של העם מריש‬ ‫עד גמירא‪ ,‬שכן גם התקופות שהיו שופטים‬ ‫ונביאים ומנהיגים אחרים בין שבעת הרועים‪,‬‬ ‫נכללים ונגררים המה אחר הנהגת הרועה שהיה‬ ‫בדור הסמוך להם‪ ,‬וכאשר יבואר‪.‬‬

‫ומצינו מקור לשבעת הרועים הללו בש"ס ‪-‬‬ ‫לגבי הנידון מי יברך על כוס של ברכה לעתיד‬ ‫לבוא‪ .‬דרש רב עוירא כו' עתיד הקדוש ברוך‬ ‫הוא לעשות סעודה לצדיקים ‪ - -‬לאחר‬ ‫שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס‬ ‫של ברכה לברך ואומר להן איני מברך שיצא‬

‫תחילה היו האבות שהם מייסדי האומה‪ ,‬וכל‬ ‫מצ אות האומה התק מה בהם ואחר כך מ ה‬

‫הבא‬

‫הרב א‪.‬ב‪.‬ח‪.‬‬

‫יא‬

‫ט‬

‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית שלוחה בזה‬

‫הודעות‬

‫לכבוד מורינו ורבינו שליט”א‬ ‫ולחתנו הגאון רבי מתתיהו הירשמן‬

‫ניתן להצטרף כמנוי לבטאון תורה ודעת‬ ‫תמורת ‪ 10‬ש"ח לחודש‬ ‫_____________________‬ ‫ניתן להשיג ספרי בן מלך‬ ‫לקט שיחות ומאמרים על חג הבוכות‬ ‫מתורתו של רבינו‬ ‫_____________________‬ ‫מערכת תורה ודעת‪:‬‬ ‫‪ 052-7653301‬פקס ‪15352-7633911‬‬

‫ל א ב ר כ ות‬ ‫שליט”א‬

‫ראש מוסדותינו‬

‫לרגל הולדת הנכדה ‪ /‬הנינה במזל טוב‬

‫בת להרב ישראל‬

‫הירשמן שליט"א‬

‫א רעווא משמיא שיזכו לרוות ממנה ומכל משפחתם רוב נחת דקדושה‪ ,‬ויאריך ה' ימיו על ממלכתו‬ ‫להנהיגנו‪ ,‬ולהפיץ מעיינות תורתו הברוכים מתוך רוב שמחה והרחבת הדעת וכל מילי דמיטב‬

‫קהל עדת ירושלים‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫חג הסוכות ' תשרי תש ע‬

‫תורה ודעת א‬

‫בעניינא דיומא ‪ -‬חג הסוכות‬ ‫המשך מעמוד הקודם‬

‫ממני ישמעאל‪ ,‬אומר לו ליצחק טול וברך אומר להן איני מברך שיצא‬ ‫ממני עשו‪ ,‬אומר לו ליעקב טול וברך אומר להם איני מברך שנשאתי‬ ‫שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי‪ ,‬אומר לו למשה טול‬ ‫וברך אומר להם איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי‬ ‫ולא במותי‪ ,‬אומר לו ליהושע טול וברך אומר להן איני מברך שלא זכיתי‬ ‫לבן דכתיב יהושע בן נון נון בנו יהושע בנו‪ ,‬אומר לו לדוד טול וברך‬ ‫אומר להן אני אברך ולי נאה לברך‪ ,‬שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה'‬ ‫אקרא )פסחים קיט‪.(.‬‬ ‫]כלומר שכל הרועים לא ראו עצמם ראויים לברך שכן בסוג הנהגתם‬ ‫עדיין לא נשלמה קומתם של ישראל מכל הצדדים‪ .‬אולם דוד המלך אשר‬ ‫בו נשלמה כללות שבעת הרועים‪ ,‬וכבר נתעטרו עם ישראל בכל שבעת‬ ‫שלבי קומתם ובכל סוגי ההנהגה הנצרכים להם‪ ,‬הוא אמר אני אברך ולי‬ ‫נאה לברך‪[.‬‬ ‫והנה לא נמנו כאן יוסף ואהרן ומאידך נמנה יהושע‪ ,‬ועיין מה שכתב‬ ‫רבי צדוק הכהן מלובלין )ספר ליקוטי אמרים אות י( שכוונת הגמרא שיהושע‬ ‫הוא במקום יוסף‪ .‬והיינו כאמור שיהושע הוא הרועה שבא מבחינת יוסף‪.‬‬ ‫והטעם שלא נזכר אהרן היינו משום שנכלל עניינו במשה‪ ,‬שהרי אותו‬ ‫הטעם שנאמר במשה שמחמתו אינו מברך ישנו גם באהרן‪ ,‬ולא היה צריך‬ ‫לאמרו שוב‪.‬‬ ‫והנה תקופת יוסף נחשבת כמי שנמשכת עד מלכות דוד‪ ,‬משום שכל‬ ‫ההנהגה אחרי מות יהושע עד מלכות בית דוד היה הנהגה ארעית‬ ‫ונחשבת כהמשך של תקופת יהושע דהיינו יוסף‪ ,‬והיתה זו תקופת ביניים‬ ‫וכעין בין השמשות עד לתקופת ההנהגה של מלכות דוד‪ ,‬ומלכות בית דוד‬ ‫היא כבר ההנהגה המושלמת של כלל ישראל‪ ,‬ונשבע לו ה' כי הוא יהיה‬ ‫המלך על עם ישראל לכל הדורות וזרעו לעולם יכון‪ .‬וגם המלך המשיח‬ ‫הוא מזרע בית דוד ונחשב כדוד בעצמו‪ ,‬וכדכתיב 'ודוד עבדי נשיא להם‬ ‫לעולם' )יחזקאל לז‪,‬כה(‪ .‬ומעת בחר ה' במלכות דוד‪ ,‬כל התקופה מני אז‬ ‫ואילך נחשבת כהנהגת דוד‪ ,‬ונמצא ששבעת הרועים מקיפים בהנהגתם‬ ‫את כלל ימות האומה‪.‬‬ ‫*‬ ‫וידוע שבעניין האושפיזין יש שני מנהגים בסדרם‪ .‬מנהג ספרד‬ ‫והמקובלים למנות את משה ואהרן קודם ליוסף‪ .‬אולם מנהג אשכנז‬ ‫הקדמון )וכן איתא בשל"ה( הוא להעמיד את יוסף קודם למשה ואהרן‪.‬‬ ‫)ומקורו בזוהר )השמטות ח"א דף רס"א( בעניין קרבנות המוספין של‬ ‫חג הסוכות‪ .‬ועיין בפרי צדיק לסוכות אות כב‪ .‬ובהגהות עטרת צבי על‬ ‫הזוהר‪(.‬‬ ‫ובפשטות הביאור הוא שהקדמת יוסף לפני משה ואהרן הוא מצד סדר‬ ‫הדורות כתולדתם‪ ,‬ומשום שקדמה הנהגת יוסף להנהגת משה ואהרן‪.‬‬ ‫ואילו המנהג להקדים את משה ואהרן לפני יוסף הוא מצד חכמת הסוד‬ ‫שמתבאר שם שמשה ואהרן מקבילים למידות 'נצח והוד' ויוסף מקביל‬ ‫למידת 'יסוד' שבא אחריהם‪.‬‬ ‫אולם לפי האמור שהנהגת יוסף בעם ישראל היתה בעיקר בימי יהושע‪,‬‬ ‫מיושב מנהג המקובלים גם לפי הפשט שגם סדר זה מתאים לסדר‬ ‫המציאות בהנהגת עם ישראל כי הנהגת יהושע היתה אחרי הנהגת משה‬ ‫ואהרן‪.‬‬ ‫ונמצא ששני המנהגים בסדר שבעת הרועים מבוארים שפיר גם‬ ‫בפשוטם של דברים‪ .‬כי המנהג להקדים את משה ואהרן ליוסף הוא‬ ‫משום שאף שגם יוסף בעצמו היה מלך‪ ,‬אולם עיקר מלכותו היתה על‬

‫ב‬

‫תורה ודעת‬

‫מצרים‪ ,‬ורק כתוצאה מכך היה מנהיגם של ישראל‪ ,‬ועיקר ההנהגה של‬ ‫יוסף בעם ישראל‪ ,‬הגיע לידי שלימות רק בזרעו‪ ,‬דהיינו אצל יהושע שהיה‬ ‫רועה ישראל‪ ,‬והנהיג אותם בכיבוש את ארץ ישראל והנחלת נחלת ה'‪,‬‬ ‫והכה מלכים גדולים והעמיד את השמש בגבעון לעיני כל הגויים‪ .‬ולכן‬ ‫מקומו בסדר הרועים ראוי להיות אחרי משה ואהרן‪.‬‬ ‫לעומת זאת המנהג להקדים את יוסף לפני משה ואהרן‪ ,‬הטעם בזה‪,‬‬ ‫שאף שעיקר ההנהגה של יוסף התבטאה בימי יהושע‪ ,‬אולם מכיון שיוסף‬ ‫עצמו הנהיג את ישראל במלכותו במצרים‪ ,‬וכבר היתה בכך התחלה‬ ‫ושורש למציאות יוסף כרועה ישראל‪ ,‬על כן יש לחשבו לפני הנהגת משה‬ ‫ואהרן‪.‬‬ ‫*‬ ‫בתורת הקבלה וספרי הסוד מבואר ששבעת הרועים מכוונים כנגד‬ ‫שבעת המידות ]המציינים את יחס הקב"ה והנהגתו עם הבריאה[‪ .‬דהיינו – חסד‪.‬‬ ‫גבורה‪ .‬תפארת‪ .‬נצח‪ .‬הוד‪ .‬יסוד‪ .‬מלכות‪ .‬כפי הסדר האמור‪ ,‬אברהם כנגד‬ ‫מידת החסד‪ ,‬יצחק כנגד מידת הגבורה וכו' וכו'‪ .‬ויש להבין שייכותו של‬ ‫כל אחד מהרועים למידה המכוונת כנגדו‪.‬‬ ‫ולבאר זאת יש להקדים ביאור עניינם של שבעת המידות‪ ,‬אמנם אלו‬ ‫עניינים שהם כבשונו של עולם השייכים לזוכים לבוא בסוד ה'‪ ,‬ואנו אין‬ ‫לנו עסק בנסתרות‪ ,‬אבל עם זאת ניתנה הרשות לטעום בקצה המטה‬ ‫מיערת הדבש‪ ,‬עד כמה שאפשר לאנשים אשר כערכינו‪ ,‬בעקבות הדברים‬ ‫המבוארים בספרים‪.‬‬ ‫חסד ‪ -‬היא המידה שה' מעניק חסד ומיטיב לברואים ומרעיף שפע‬ ‫טובה ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬כדכתיב ‪' -‬כי לעולם חסדו' 'חסד ה' מלאה‬ ‫הארץ'‪ .‬וכלשון שתיקנו חז"ל 'גומל חסדים טובים וקונה הכל'‪.‬‬ ‫גבורה ‪ -‬היינו מה שאנו נתבעים וחייבים לה' ית"ש להכיר בטובתו‬ ‫ולעבדו עבור חסדו וטובו רוממותו וקדושתו‪ .‬ומכיון שאנו נתבעים‬ ‫לעבודה זו‪ ,‬ועלינו להקריב מעצמינו עבורו‪ ,‬על כן נקרא 'גבורה' בבחינת‬ ‫תוקף תביעת הדין‪.‬‬ ‫תפארת ‪ -‬הוא המיזוג והשילוב בין חסד וגבורה‪ .‬כלומר שעל ידי זה‬ ‫שמתמסר האדם ונותן את עצמו לה'‪ ,‬כבר מגיע למצב שרצונו העצמי‬ ‫הוא להיות נתון להשי"ת ולהידבק עמו‪ ,‬ודבר זה מביא רוממות לעצם‬ ‫אישיותו‪ ,‬ועל ידי כך הוא מתענג על ה'‪ .‬ואם כן יש בזה גוון משותף שמצד‬ ‫אחד הוא נותן את כל אישיותו לה' ומוותר על עצמו לגמרי הדומה בזה‬ ‫למידת גבורה‪ ,‬אולם מאידך הוא עצמו חפץ ומתענג בכך ודומה בזה‬ ‫למידת החסד שמושפע בשפיעה של הטבה וחסד‪ ,‬ונמצא שיש כאן מיזוג‬ ‫של חסד וגבורה יחדיו‪.‬‬ ‫ובזה יבואר היטב שייכותם של שלשה מידות אלו לשלושת האבות‪,‬‬ ‫כיצד מכוונים הם כנגד אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬שבחינתם ועבודתם היה כל‬ ‫אחד במידה המיוחדת לו‪ .‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫אברהם היה מרכבה למידת ה'חסד'‪ ,‬שהרי ה' בחר בו והשפיע עליו רוב‬ ‫טובה בלי תנאי מוקדם כדכתיב ‪' -‬ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה‬ ‫שמך והיה ברכה'‪' .‬וה' ברך את אברהם בכל'‪ .‬וגם השפיע עליו רוב שפע‬ ‫רוחני כדאיתא במדרש שהיו שתי כליותיו מלמדות אותו תורה וחכמה‪,‬‬ ‫שגם זה מחלקי החסד שהשפיע עליו ה'‪ .‬והתבטא בו באופן מיוחד מידת‬ ‫החסד שה' מנהיג בו את עולמו‪.‬‬ ‫יצחק היה הנהגתו במידת 'גבורה' שהרי מסר את עצמו לגמרי להשי"ת‬ ‫והוא שהגיע בזה לשיא המדריגה‪ ,‬שהרי הקריב עצמו קרבן כליל לה'‪.‬‬ ‫גליון ‪ ' 115‬תשרי תש"ע‬

‫מתורתו של רבינו שליט"א‬ ‫ומסר עצמו להיות בטל ממציאותו בתכלית‪ ,‬עבור כבוד ורצון השי"ת‪.‬‬ ‫יעקב הוא כנגד מידת 'תפארת' שהוא גם כן מסר את כל אישיותו לה'‪,‬‬ ‫והיה יושב אהלים ומסור לעבודת ה' בתכלית‪ ,‬וכדאיתא ברש"י )בראשית‬ ‫כח‪,‬יא( 'וישכב במקום ההוא ‪ -‬באותו מקום שכב אבל י"ד שנים ששימש‬ ‫בבית עבר‪ ,‬לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה'‪ .‬ועל ידי זה אכן נעשה‬ ‫מציאות של קדושה וכדאיתא 'שקרא הקב"ה ליעקב א‪-‬ל שנאמר ויצב‬ ‫וגו' ויקרא לו ק‪-‬ל אלוקי ישראל' )ילקו"ש וישלח רמז קלג( כלומר‪ ,‬שהשכינה‬ ‫שורה על יעקב אבינו וכל כך מאוחדת במהותו עד שקרא לו א‪-‬ל‪ .‬והנה‬ ‫התמסרותו של יעקב אל השי"ת לא הביאה אותו לידי ביטול מציאותו‬ ‫וניגוד לקיומו‪ ,‬אלא אדרבה עצם מציאותו גדלה ונתעצמה ע"י הדביקות‬ ‫בה' וכן היה מתענג על התאחדותו עם השכינה‪.‬‬ ‫וגם כל עמל חייו היה להקים משפחה ועם להשי"ת‪ ,‬והקים י"ב שבטים‬ ‫במסירות נפש 'ביום אכלני חורב וקרח בלילה'‪ .‬אך התמסרות זו לא‬ ‫הביאה אותו לידי כליון אלא אדרבה בכך בנה משפחה קדושה לה'‪.‬‬ ‫ומאידך לעומת עבודתו והתמסרותו לה' אף ה' בנה את ביתו והצילו מכל‬ ‫הקמים עליו לבן ועשו‪ ,‬שזה היה בחינת חסד כמו שאמר 'קטונתי מכל‬ ‫החסדים ‪ - -‬ועתה הייתי לשני מחנות'‪ .‬והוא בחינת 'תפארת' מיזוג של‬ ‫'חסד וגבורה'‪ ,‬שיעקב משולב בו חסדי ה' עמו ועבודתו להתמסר לפניו‪.‬‬ ‫]והוא גם מה דאיתא‪' ,‬דמות דיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד'‬ ‫)בר"ר סח‪-‬יב( כלומר שיש לו דביקות והתאחדות עם השי"ת‪ .‬וזה גם הכוונה‬ ‫'שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון' )ב"מ פד‪ (.‬כלומר שהיה‬ ‫בו צלם האלוקים בשלימות כאדם הראשון בעת בריאתו‪[.‬‬ ‫מידות 'נצח' 'הוד' 'יסוד'‪ ,‬מבואר בספרים שעניינן דומה בסדרן למידות‬ ‫'חסד' 'גבורה' 'תפארת'‪] ,‬ש'הוד' הוא המידה הניצבת לעומתה של מידת‬ ‫'נצח' ואחר בא מידת 'יסוד' המכליל אותן וממזג ביניהם‪ [.‬ושני שלישיות‬ ‫אלו מתוארים בספרי הסוד כסגול מתחת סגול והיינו שאחר המיזוג של‬ ‫המידות העליונות 'חסד וגבורה' במידת ה'תפארת'‪ ,‬משתלשלים אותם‬ ‫שלושת העניינים ומופיעים בצורה משוכללת שהם 'נצח והוד' שהמיזוג‬ ‫שלהם הוא במידת 'יסוד'‪.‬‬ ‫מידת 'נצח' כאמור‪ ,‬מכוון ונמשך כנגד מידת 'חסד'‪ .‬כלומר שמידת‬ ‫'נצח' היינו שיכלול של מידת 'חסד'‪ ,‬שהשפעת החסד שהקב"ה משפיע‬ ‫בבריאה‪ ,‬נקבע ונחקק בעולם באופן איתן של קביעות עד שמופיע בצורה‬ ‫של הטבה 'נצחית'‪.‬‬ ‫וכמו כן מידת הוד – הוא גבורה בצורה משוכללת כלומר שמוסר עצמו‬ ‫לה' באופן של קביעות‪ ,‬כי בהופעת מידת 'גבורה' בצורה של ביטול‬ ‫מהמציאות אין לזה קיום תמידי שהרי מיד מתבטל כעולה כליל‪ .‬אך מידת‬ ‫ההוד היא צורה של התמסרות אל ה' באופן תמידי דהיינו שכל ימי חייו‬ ‫מוקדשים לעבודתו יתברך‪.‬‬ ‫ומעתה יבואר היטב כיצד שני מידות אלו מכוונים כנגד משה ואהרן‬ ‫שמשה הוא כנגד מידת 'נצח' שהוא היה זה שבנה וכונן את עם ישראל‪,‬‬ ‫ובזה נקבע הטבת ה' באופן של חסד קבוע להיטיב עמהם ולספק להם כל‬ ‫צרכם ונעשה דבר נצחי‪ .‬ונצחיות זו נקבעה על ידי משה הן בחלק הרוחני‬ ‫והן בחלק הגשמי שהרי הוא היה גם גואלן של ישראל וגם רבן של ישראל‪.‬‬ ‫וגם מתן תורה היא מתנה קבועה ונצחית‪] .‬מה שאין כן עד אז‪ ,‬האבות‬ ‫ומשפחתם בטרם היותם לעם‪ ,‬כל עצם קיומם‪ ,‬וכן מה שקיימו את התורה‬ ‫נחשב כדבר של ארעי‪ ,‬והבן‪[.‬‬ ‫וכן מידת אהרן היא כנגד מידת הוד‪ ,‬שהוא היה מסור לגמרי לה' ולא‬ ‫היה לו חלק ונחלה עם ישראל‪ ,‬וכדכתיב 'ה' הוא נחלתו'‪ .‬וכל מציאות חייו‬

‫מסור לגמרי לה' ואין עוסק בענייני עצמו כלל‪ ,‬וכדכתיב )דברים לג‪,‬ט(‬ ‫'האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי‬ ‫שמרו אמרתך ובריתך ינצורו‪ .‬יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו‬ ‫קטורה באפך וכליל על מזבחך'‪ .‬וכך ההלכה בכהן גדול שאינו מטמא את‬ ‫עצמו אף לשבעה קרובים 'ומן המקדש לא יצא'‪ .‬ו'הוד' הוא מלשון הוד‬ ‫והדר שמכבד ומהדר את ה'‪ ,‬והנה אין הקרבה זו באה על ידי כליון ובכל‬ ‫זאת מוסר את כל חייו ומציאותו לה'‪ .‬ולעומת מידת גבורה שנעשה בטל‬ ‫וכלה‪ ,‬הרי במידת הוד הוא מתמסר לתפקיד של כבוד ה' ונשאר קיים בזה‬ ‫בקביעות‪.‬‬ ‫מידות יסוד ומלכות‪ ,‬הם המידות הכוללות ומשלימות את כללות המבנה‬ ‫של שבעת המידות‪.‬‬ ‫יסוד – הוא כאשר כל המידות הללו נכללות לחטיבה אחת ומשתלבים‬ ‫ומתמזגים כולם יחד‪ ,‬יסוד הוא הכוח של אסיפת כללות הדברים‪ ,‬מי‬ ‫שמשלב את הכל ביחד ומגייס את כל הכוחות ומאחדם‪.‬‬ ‫מלכות – היא המידה של קליטת הדברים‪ ,‬לעומת יסוד המאפיין את מי‬ ‫שמפיק ומרכז את כללות המידות וכוללם יחד‪ ,‬הרי מלכות היא הכוח של‬ ‫קבלה‪ ,‬דהיינו שקולט אותם והם שורים בו וכבר יש לו את הכל‪ .‬וכדאיתא‬ ‫'מלכות ‪ -‬לית לה מגרמה כלום'‪ .‬כלומר שאין היא מוסיפה דברים אלא‬ ‫כל עצמה אינה אלא כלי קיבול וכח קבלה‪ ,‬דהיינו קבלת כל הכוחות כולם‬ ‫שכבר נמצאים מקודם‪.‬‬ ‫ואיתא בספרים שיסוד הוא כנגד 'יום השישי'‪ ,‬כלומר היום שבו הכין‬ ‫והשלים ה' את הבריאה ‪' -‬וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב‬ ‫מאד'‪ ,‬וביארנו במקומו שאף שכבר נאמר 'וירא כי טוב' על כל בריאה בפני‬ ‫עצמה‪ ,‬אמנם נתווסף כאן בפסוק שלאחר שראה את כל מכלול הבריאה‬ ‫וכיצד הם מתמזגים יחדיו היתה ראיה מחודשת של כי טוב‪ .‬ויתירה על כך‬ ‫שכאשר כולם משולבים ומשלימים זה את זה עתה נאמר על כל הבריאה‬ ‫'והנה טוב מאד'‪.‬‬ ‫ובשבת ‪' -‬וינח ביום השביעי' 'שבת וינפש'‪' ,‬ביום השביעי נתעלה וישב‬ ‫על כסא כבודו‪ ,‬תפארת עטה ליום המנוחה עונג קרא ליום השבת'‪ .‬והיתה‬ ‫כל הבריאה מעלה נחת רוח לפניו יתברך כדאיתא במדרש ‪ -‬בשביעי ישב‬ ‫הקב"ה על כסא שמחה‪ ,‬והעביר לפניו שר של מים בשמחה גדולה‪ ,‬שר‬ ‫של נהרות בשמחה גדולה‪ ,‬שר של הרים בשמחה גדולה‪ ,‬שר של גבעות‬ ‫בשמחה גדולה וכו' וכו' והיו כולם עומדים בשמחה גדולה‪ ,‬במעין של‬ ‫שמחה ומשמחים ומרקדים ומרננים ומקלסים לפניו בכל מיני קילוס‬ ‫וכל מיני זמר שבח והלל‪ ,‬והיו מלאכי השרת פותחים את פיהם ואומרים‬ ‫יהי כבוד ה' לעולם‪ ,‬וכולם עונים אחריהם ישמח ה' במעשיו )בתי מדרשות‬ ‫ח"א ‪ -‬סדר רבה דבראשית אות טו(‪.‬‬ ‫וכן אנו ביום השישי מכינים ומשלימים את כללות הצרכים‪ ,‬וממזגים את‬ ‫כל שפע תוצרת הימים הקודמים להיותם מאוחדים בבית מוכן ושולחן‬ ‫ערוך אשר לא יחסר כל בו‪ ,‬שיהא ערוך ומוכן לשבת‪ .‬ומלכות הוא כנגד‬ ‫'יום השבת' שבו כבר אין מכינים ואין עושים מאומה‪ ,‬מאחר שהכל כבר‬ ‫נשלם ומוכן‪ .‬אלא כל עניינו שיש בו נשמה יתירה ורוחב לב לקלוט את כל‬ ‫השפע ולהתענג מכל המוכן‪ .‬כלומר שמידת 'מלכות' היינו כח קבלה‪.‬‬ ‫ומידות אלו הם כנגד יוסף ודוד‪.‬‬ ‫'יסוד' הוא כנגד 'יוסף – יהושע' שהוא כבש את ארץ ישראל‪ ,‬והארץ‬ ‫כוללת את הכל גם את חלקי עבודת ה' וגם את זה שה' משפיע טובה‬ ‫לישראל‪ .‬ארץ ישראל היא נווה ה' שבמרכזו בית המקדש‪ ,‬שהוא מקום‬ ‫העבודה לפניו‪ ,‬ומאידך משם הוא משפיע שפע כדכתיב 'צידה ברך אברך'‪.‬‬ ‫המשך בעמוד הבא‬

‫חג הסוכות ' תשרי תש"ע‬

‫תורה ודעת ג‬

‫בעניינא דיומא ‪ -‬חג הסוכות‬ ‫המשך מעמוד הקודם‬

‫וכן כללות הארץ נועד להיות ארץ קודש שעם ישראל חיים בה בקדושה‬ ‫מיוחדת‪ ,‬ויחד עם זה היא ארץ טובה ורחבה‪ ,‬ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬ארץ‬ ‫אשר עיני ה' אלוקיך בה למטר השמים תשתה מים‪ ,‬ארץ אשר לא תחסר‬ ‫כל בה‪ .‬והכל מופיע באופן של קביעות ונצחיות ‪' -‬אל המנוחה ואל‬ ‫הנחלה'‪ .‬ובית המקדש אשר בו הוא 'בית עולמים'‪ .‬ונמצא שיהושע פעל‬ ‫להשגת ולהכללת כל חלקי הבחינות הדרושים לעם ישראל חסד‪ ,‬גבורה‪,‬‬ ‫תפארת‪ ,‬נצח‪ ,‬הוד‪ .‬וזה עניינה של מידת 'יסוד'‪.‬‬ ‫מידת מלכות ‪ -‬הוא כנגד דוד המלך אשר שיא שלימותו התבטא‬ ‫במלכות שלמה שהיה יושב על כסא ה' והיה לו כל טוב ושפע העולם‪,‬‬ ‫בזמנו של שלמה הגיעו עם ישראל לפיסגת שלוותם והצלחתם‪ ,‬וכלשון‬ ‫שאמר שלמה – 'ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דיבר‬ ‫לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דיבר' )מלכים א' ח(‪' – .‬וישב יהודה‬ ‫וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו' 'יהודה וישראל רבים כחול‬ ‫אשר על הים לרוב אוכלים ושותים ושמחים'‪' .‬אין כסף לא נחשב בימי‬ ‫שלמה למאומה' 'ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים' )שם י(‪.‬‬ ‫וכן זכה בחכמת התורה בדרגה הגבוהה ביותר שניתן להגיע אליה‪,‬‬ ‫וכדכתיב ‪' -‬ויתן אלוקים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורוחב לב‬ ‫כחול אשר על שפת הים' )שם ה(‪' .‬למד דעת את העם ואיזן וחיקר תיקן‬ ‫משלים הרבה' )קהלת יב‪,‬ט( והשראת השכינה היתה אז בדרגה עילאית‬ ‫ונשגבה‪ ,‬וכדכתיב ‪ -‬והענן מלא את בית ה'‪ ,‬ולא יכלו הכהנים לעמוד‬ ‫לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה' )מלכים א ח‪,‬י(‪ .‬ואז התגלתה‬ ‫לישראל קירבה וידידות נפלאה בהשראת השכינה בבחינת רעיה ודוד‪.‬‬ ‫עד ששרתה רוח הקודש על שלמה לכתוב את 'שיר השירים' שכולו קודש‬ ‫קדשים‪.‬‬ ‫כלומר שכל שבעת המידות כבר היו שלו ונמצאים אצלו‪ ,‬וזו שלימות‬ ‫המדריגות שהנפש קולטת את מכלול הדברים וכולהו איתנייהו בה‪.‬‬ ‫וכן אנו מוצאים דוגמא ליחס זה בין יוסף ויהודה לעתיד לבוא‪ ,‬שמשיח‬ ‫בן יוסף ילחם במלחמות מול כל הגויים והוא יתאמץ להביא ולהשיג‬ ‫ולהכין את כל הדברים הנצרכים לשלימות הגאולה‪] ,‬אך משיח בן יוסף‬ ‫יהרג במלחמת גוג ומגוג כדאיתא בחז"ל )סוכה נב‪ [(:‬ברם השגת הדברים‬ ‫בפועל תהיה אצל משיח בן דוד‪ ,‬ובהופעתו יהיו כולם שלווים ושאננים‬ ‫על אדמתם משופעים בכל הטובה‪ ,‬וכדכתיב ‪ -‬ובאו וריננו במרום ציון‬ ‫ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר והיתה‬ ‫נפשם כגן רוה ולא יוסיפו לדאבה עוד‪ .‬אז תשמח בתולה במחול‪,‬‬ ‫ובחורים וזקנים יחדיו‪ ,‬והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים‬ ‫מיגונם‪ .‬ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאום ה' )ירמיה‬ ‫לא‪,‬יא(‪ .‬הנה ימים באים נאום ה' ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך‬ ‫הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה )עמוס ט‪,‬יג(‪.‬‬ ‫וכן במעלות הרוחניות יגיע עם ישראל לשלימותו העליונה‪ ,‬וכדכתיב ‪-‬‬ ‫ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה‪ .‬ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה‬ ‫ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'‪ .‬והריחו ביראת ה' ולא למראה‬ ‫עיניו ישפוט' ‪ - - -‬כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים )ישעיה‬ ‫יא‪,‬ט(‪ .‬וכן כתיב ‪ -‬והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו‬ ‫בניכם ובנתיכם זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו‪ .‬וגם‬ ‫על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי )יואל ג‪,‬א(‪ .‬כי‬ ‫זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום ה'‬ ‫נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלוקים והמה‬ ‫יהיו לי לעם‪ .‬ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו‬

‫ד‬

‫תורה ודעת‬

‫את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאום ה' )ירמיה לא‪,‬לב(‪.‬‬ ‫*‬ ‫בספה"ק מבואר שהמועדים מקבילים כנגד שבעת המידות‪ ,‬ונראה‬ ‫לבאר זאת על פי דברינו‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬ ‫כתב הטור )הלכות ר"ח סימן תיז( ששלושת הרגלים הם כנגד אברהם יצחק‬ ‫ויעקב‪ .‬ויסוד זה כבר מבואר בזוה"ק )רעיא מהימנא פנחס דף רנז ע"ב( )וראה‬ ‫מה שבארנו בזה ב'תורה ודעת' גליון ‪(.90‬‬ ‫והנה שלושת האבות כאמור הם כנגד מידות 'חסד' 'גבורה' 'תפארת'‪.‬‬ ‫ונבארם בעז"ה אחת לאחת‪.‬‬ ‫'חג הפסח' הוא בחינת 'חסד'‪ ,‬שהקב"ה הופיע באהבתו ובחמלתו לעם‬ ‫ישראל וגאלם ממצרים והוציאם מבית עבדים‪ ,‬שם נפשם בחיים והיטיב‬ ‫להם ודואג לכל צרכיהם ופרש עליהם עננו והוריד להם לחם מן השמים‬ ‫ומים מן הסלע‪.‬‬ ‫'חג השבועות' הוא בחינת 'גבורה'‪ ,‬בזה שקיבלו עליהם את מצוות ה'‬ ‫ואמרו 'נעשה ונשמע'‪ ,‬ולא עוד אלא שהקדימו נעשה לנשמע כלומר שלא‬ ‫שאלו תחילה מה כתיב בה‪ ,‬אלא הם נכונים להתמסר לגמרי ומקבלים‬ ‫עליהם לעשות כל מה שיצווה אותם‪ .‬שזה עניינה של מידת 'גבורה'‬ ‫כאמור לעיל‪.‬‬ ‫'חג הסוכות' הוא בחינת 'תפארת'‪ ,‬שההתמסרות לעבודת השי"ת באה‬ ‫באופן של שמחה ודביקות‪ ,‬כמו שנתבאר לעיל בחינת עבודת יעקב אבינו‬ ‫ע"ה‪ ,‬והוא עניין חג הסוכות שעבודת החג לפני ה' היא על היותנו יושבים‬ ‫בצילא דמהימנותא‪ ,‬ועבודת השמחה וההילול בארבעת המינים הנם‬ ‫על ברכת האסיף שמשפיע עלינו‪ .‬וכן עבודת ניסוך המים לפניו נעשית‬ ‫בשמחה יתירה ובכל כלי שיר‪ ,‬על השגחתו יתברך עלינו במטרות עוזו‬ ‫שמוריק עלינו בחסדו‪ .‬והרי משולבים כאן העבודה לפניו עם השמחה‬ ‫על שפע חסדו וטובתו עמנו‪ ,‬שזוהי בחינת 'תפארת' הממוזגת מחסד‬ ‫וגבורה‪.‬‬ ‫'פורים' הוא כנגד מידת 'נצח'‪ ,‬והיינו שבפורים אנו חוגגים את נצחיותם‬ ‫של ישראל‪ .‬דבפסח היה התגלות מידת החסד ליצור את מציאות עם‬ ‫ישראל ולהעניק להם לראשונה את קיומם‪ ,‬אולם בפורים כשהיה ערעור‬ ‫וסכנה על המשך קיומם על ידי המן המקטרג‪ ,‬אז זכר להם ה' את בריתו‬ ‫ברית נצח והצילם וכדכתיב ‪' -‬ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא‬ ‫מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם'‪ .‬בנס פורים ניתן להם‬ ‫קיומם באופן של נצחיות‪' ,‬תשועתם היית לנצח'‪ ,‬וראו אז בעליל שאפילו‬ ‫כאשר ח"ו יחטאו ויקומו עליהם אויביהם לכלותם‪ ,‬הקב"ה שומר עליהם‬ ‫ומשגיח על קיומם הנצחי‪.‬‬ ‫'חנוכה' הוא כנגד מידת 'הוד'‪ ,‬שהוא כאמור התמסרות לעבודת השי"ת‬ ‫באופן של קביעות בחינת אהרן הכהן‪ .‬וכן היה עניינו של חנוכה שגזרו על‬ ‫התורה‪ ,‬וקיום התורה והמצוות היה בסכנה‪ ,‬ובנס חנוכה הוברר שאף אם‬ ‫יקומו על התורה אויבים ויגזרו להשכיח את התורה ובדרך הטבע התורה‬ ‫תהיה בסכנה‪ ,‬הקב"ה מגן על התורה בדרך נס ופלא שלא תשתכח‬ ‫תורה מישראל‪ .‬וכן היה אז חידוש העבודה בבית המקדש‪ ,‬שהוא בחינת‬ ‫עבודת אהרן הכהן כמו שביארנו לעיל שזה בחינת הוד‪ ,‬ואכן היה הנס על‬ ‫ידי הכהנים בני אהרן‪ .‬וכן איתא בזוה"ק )תיקוני זוהר מזוהר חדש דף‬ ‫קמח ע"ב‪ ,‬ועיין גם שער הכוונות דרושי ראש חודש‪ ,‬ופרע"ח דרוש חג‬ ‫השבועות( שחנוכה ופורים הם כנגד נצח והוד‪.‬‬ ‫'ראש השנה ויום הכיפורים' נראה שהם תיקון וחזרה על בחינת 'גבורה'‬ ‫גליון ‪ ' 115‬תשרי תש"ע‬

‫מתורתו של רבינו שליט"א‬ ‫של חג השבועות‪ .‬כי בקבלת התורה שהיה בחג השבועות אירע פגם על ידי חטא העגל‬ ‫עד שנשתברו הלוחות וניטל עדיים מהר חורב‪ ,‬ואמר הקב"ה להענישם ב'לא אעלה‬ ‫בקרבך' כלומר שניטל מהם בחינה זו שזכו לה בשבועות‪ ,‬והיה צורך להחזיר ולחדש‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫ואיתא בביאור הגר"א על שיר השירים שאחרי החטא נסתלקו ענני הכבוד‪ ,‬ואחרי‬ ‫שנתכפר להם ביום הכפורים ואמר הקב"ה למשה 'סלחתי'‪ ,‬חזרו העננים בט"ו‬ ‫בתשרי‪ .‬כלומר שאלמלא הכפרה לא היו יכולים לזכות לבחינת ענני כבוד‪ ,‬שהוא‬ ‫העניין שישראל שורים בצילא דמהימנותא שעליו בא חג הסוכות‪ ,‬ועל כך חזר וניתן‬ ‫להם ראש השנה ויום הכיפורים שחוזרים ומחדשים את בחינת העבודה ועל ידי זה‬ ‫חוזרים וזוכים לענני כבוד וצילא דמהימנותא‪.‬‬ ‫כלומר עבודת ראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬עניינם חידוש וחזרה על בחינת 'גבורה'‪,‬‬ ‫שהרי תוכן ימים אלו שמתמסרים לעבודת ה'‪ .‬הן ביום הכיפורים שכל כולו התמסרות‬ ‫גמורה לעבודת ה'‪ ,‬ושובתים מכל מלאכה ומתענים מאכילה ושתיה ועוסקים בתשובה‬ ‫ובאים להתכפר ולהיטהר לפני ה'‪.‬‬ ‫והן בראש השנה שמכבדים את ה' בתרועות ועוסקים בכבוד מלכותו יתברך‪.‬‬ ‫ולמרות שהוא יום הדין והמשפט אין עוסקים בבכי ותשובה או בבקשות ובתפילות‬ ‫לזכות בדין‪ ,‬אלא כל הלב והדעת נתונים לשמוח במלכותו ועוסקים בתרועות לכבודו‪,‬‬ ‫ואף הבקשות אינן אלא על התנשאות מלכותו‪.‬‬ ‫וכפי שמצינו בכתוב בעזרא שבשמעם את דברי התורה ונודע להם שהוא יומא‬ ‫דדינא ביקשו לבכות על חטאיהם ואמר להם עזרא 'אל תתאבלו ואל תבכו ‪ - -‬כי‬ ‫קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם' )נחמיה ח(‪ .‬כלומר שעל אף‬ ‫שעבור טובת עצמם היה ראוי להם להתאבל ולבכות בכדי לזכות בדין‪ ,‬אולם מכיון‬ ‫שהיום קדוש לה'‪ ,‬תפקידו של עם ישראל להתעלם ממצבו העצמי‪ ,‬ולעסוק בכבודו‬ ‫של מלך ולשמוח במלכותו‪.‬‬ ‫]ואמנם עין ה' אל יראיו‪ ,‬ועל ידי שעוסקים בכבוד מלכותו ומריעים לפניו הוא זוכר‬ ‫אותם לטובה‪ ,‬והיינו מה שאמר להם 'כי חדוות היא מעוזכם'‪ .‬אבל עצם העבודה הוא‬ ‫התעסקות בכבוד ה' מתוך התעלמות מהתועלת האישית‪[.‬‬ ‫ומידות 'יסוד' 'ומלכות' נראה שהם כנגד 'ימות המשיח והעולם הבא'‪ .‬שבהם יהיה‬ ‫התיקון השלם ויבואו לידי שלימות בכללות הדברים‪ ,‬ויהיה העולם כולו מוכן ומתוקן‬ ‫בכל ענייניו ומידותיו בשלימות נפלאה‪.‬‬ ‫אלא שמידת 'יסוד' היא כנגד 'משיח בן יוסף'‪ ,‬שהוא יילחם את מלחמות ישראל‬ ‫ויעסוק בכל ענייני ההכנה למצב המושלם‪.‬‬ ‫ומידת 'מלכות' הוא כנגד 'משיח בן דוד'‪ ,‬שאז יגיע הזמן של קליטת כל ההארה‬ ‫והשפע האלוקי‪ .‬ועל אף שגם אז יצטרכו לעסוק קצת בפעולות אמנם מלאכתם תיעשה‬ ‫על ידי אחרים וכמו שכתוב 'ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר איכרכם וכורמיכם'‬ ‫)ישעיה סא‪,‬ה(‪ .‬ובנו בני נכר חומותיך ומלכיהם ישרתונך )שם ס‪,‬י(‪' .‬והיו מלכים אומניך‬ ‫ושרותיהם מיניקותייך' )שם מט‪,‬כג(‪ .‬וישראל ישבו במנוחה ובשלוה ויהגו בתורה‬ ‫ויתענגו על ה' ועל רוב שלום‪.‬‬ ‫והנה המצב בימי משיח בן דוד הוא בחינת 'תוספת שבת'‪ ,‬שמתחיל כבר להתנוצץ‬ ‫אור העולם הבא‪ ,‬שעיקרו יהיה באלף השביעי יום שכולו שבת‪.‬‬ ‫והעולם הבא הוא בחינת 'מלכות' בשלימות כי אז כבר אין כלל שום מעשים‬ ‫ופעולות ולא מצינו בו אפילו התעסקות בעשיית מצוות‪ ,‬וכל כולו אינו אלא קליטת‬ ‫וקבלת האור והשפע האלוקי ולהתענג עליו‪ .‬כדאיתא ‪' -‬צדיקים יושבים ועטרותיהם‬ ‫בראשיהם ונהנים מזיו השכינה'‪ .‬וכן איתא 'אטייל עמכם בגן עדן'‪ .‬ויהי רצון שנזכה‬ ‫לכל זה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫חג הסוכות ' תשרי תש"ע‬

‫פנינים‬

‫כפי שהנהיג הגר"א מוילנא בבית מדרשו זכר‬ ‫לשמחה שהיתה במקדש כמו כן הנהיג תלמידו‬ ‫המובהק הגר"ח מוולאז'ין זצ"ל שתהיה שמחת‬ ‫בית השואבה נחגגת בישיבת וולוז'ין ברוב פאר‬ ‫והדר‪ .‬את השמחה בכל יום מימי חול המועד‬ ‫סוכות היו התלמידים ורבותיהם חוגגים במשך‬ ‫שעות ארוכות‪ ,‬בתחילה היו קוראים את ט"ו שיר‬ ‫המעלות שבתהלים פסוק בפסוק‪ ,‬ואח"כ יוצאים‬ ‫ברקודים ובמחולות עד השעות הקטנות של‬ ‫הלילה‪ ,‬דברי תורה מעניינא דיומא היו נאמרים‬ ‫ע"י ראשי הישיבה‪.‬‬ ‫בתקופת הנצי"ב זצ"ל היתה שמחת בית השואבה‬ ‫מתחילה פעמים בשעות אחר הצהרים ונמשכת‬ ‫עד אחר חצות או עד אור הבוקר‪ ,‬כשהיתה‬ ‫השמחה בעיצומה היו יוצאים לרחובה של עיר‬ ‫הלוך ורקוד עד לבתי ראשי הישיבה‪ ,‬ומכניסים‬ ‫אותם בשירים ובמחולות אל היכל הישיבה‪" .‬מי‬ ‫שלא ראה שמחת בית השואבה בוולוז'ין לא‬ ‫ראה שמחה מימיו"‪ ,‬היו אומרים אלו שכן זכו‬ ‫לה‪ .‬השירים המושרים ביותר היו "אתה בחרתנו"‬ ‫ו"ברוך אלוקינו" "משאת נפשי" ו"יומא טובא לך‬ ‫רבי"‪ ,‬כמו כן היו מנגנים את הזמר הוולוז'ינאי‬ ‫ופיוטים מימים הנוראים‪ ,‬כשהגיעו לניגון "יחביאנו‬ ‫בצל ידו" היו יוצאים בריקוד "השרשרת" המיוחד‬ ‫מרהיב העין‪ .‬כל צרכי החגיגה כמו דברי מאכל‬ ‫המשמחים לבו של אדם וכדומה‪ ,‬היו מתנהלים‬ ‫ע"י גבאים מחשובי התלמידים שנבחרו טרם החג‬ ‫באסיפה כללית של בני הישיבה‪.‬‬ ‫ספר 'אבי הישיבות'‬ ‫מספר רבי זלמן דרורי פעם אחת הגיע רבינו מרן‬ ‫החזון איש זי"ע לשמחת בית השואבה בישיבת‬ ‫פוניבז'‪ ,‬נגשתי אליו וביקשתי ממנו לומר איזה‬ ‫דבר‪ ,‬בתחילה סירב אך אחר כך אמר לי לומר‬ ‫בשמו יש בחז"ל )ירושלמי סוכה פ"ה ה"א( שיונה‬ ‫הנביא זכה ל"נבואה" משום שהיה שמח בשמחת‬ ‫בית השואבה‪ ,‬מיד אח"כ החל הקהל לרקוד‬ ‫ריקודי שמחה שטרם נראו כמותם‪.‬‬ ‫מעשה איש חלק א עמוד נז‬

‫תורה ודעת ה‬

‫מבי מדרשא‬ ‫א‪.‬‬ ‫חג הסוכות נתפרש בתורה כמה פעמים‪ ,‬ובכל‬ ‫פעם הוא בא בסגנון שונה ומיוחד‪ .‬ואף מצוות‬ ‫החג אינן מופיעות כולן בכל אחת מפרשיות‬ ‫החג‪ ,‬אלא בכל אחת מהן לא נתפרשו אלא חלק‬ ‫ממצוות החג‪ .‬והדברים טעונים ביאור וליבון רב‪.‬‬ ‫בתחילה נזכר חג הסוכות בתורה‪ ,‬בלשון ‪' -‬חג‬ ‫האסיף'‪ ,‬ותו לא‪ .‬כדכתיב בפרשת משפטים ‪'' -‬וחג‬ ‫האסיף בצאת השנה'‪) .‬שמות כג טז‪ ,‬וכעי"ז שם‬ ‫לד כב(‪ .‬כלומר‪ ,‬שיש לנו לחוג לפני ה' על האסיף‬ ‫אשר הוא נותן לנו‪ .‬ובפרשה זו לא נתפרשה מצוה‬ ‫מיוחדת שיש לקיים בחג זה‪.‬‬ ‫ובפרשת אמור כתיב )ויקרא כג לד‪-‬לו(‪' :‬דבר‬ ‫אל בני ישראל לאמר‪ ,‬בחמשה עשר יום לחדש‬ ‫השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'‪ :‬ביום‬ ‫הראשון מקרא קודש‪ ,‬כל מלאכת עבודה לא‬ ‫תעשו‪ :‬שבעת ימים תקריבו אשה לה'‪ ,‬ביום‬ ‫השמיני מקרא קודש יהיה לכם והקרבתם אשה‬ ‫לה' עצרת היא כל מלאכת עבודה לא תעשו'‪.‬‬ ‫הנה בפרשה זו לא נזכר כלל היותו חג האסיף‪,‬‬ ‫אלא הוא נקרא בשם 'חג הסוכות' בלבד‪ .‬ובפרשה‬ ‫זו גם לא נזכרה שום מצוה מיוחדת לחג זה‪ ,‬אלא‬ ‫רק היותו מקרא קודש והחובה להקריב בו אשה‬ ‫לה'‪ .‬ומה שנקרא כאן 'חג הסוכות' הלוא אין זה‬ ‫על שם עיקר מצות הישיבה בסוכה‪ ,‬שכן עדיין‬ ‫לא נתפרש שום חוב של ישיבה בסוכה‪ ,‬אלא‬ ‫שמהותו של החג הוא על שם הסוכות‪.‬‬ ‫ורק אחר שכבר סיים הכתוב את פרשת‬ ‫המועדות ‪ -‬וכמו שמסכם 'אלה מועדי ה' אשר‬ ‫תקראו אותם מועדי קודש' וגו' ‪ -‬הוסיף הכתוב‬ ‫דינים נוספים בחג הסוכות‪ .‬וכדכתיב‪' :‬אך‬ ‫בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את‬ ‫תבואת הארץ תחגו את חג ה' שבעת ימים ביום‬ ‫הראשון שבתון וביום השמיני שבתון‪ :‬ולקחתם‬ ‫לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף‬ ‫עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם‬ ‫שבעת ימים'‪ .‬ושם‪' :‬בסוכות תשבו שבעת ימים‬ ‫כל האזרח בישראל ישבו בסוכות‪ :‬למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל‬ ‫בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם'‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שאחר פרשת המועדות חזר הכתוב‬ ‫להוסיף דינים מסוימים בחג הסוכות‪ .‬והוא שיש‬ ‫לקחת בו את ארבעת המינים ולשמוח בהם לפני‬ ‫ה'‪ ,‬וכן הוסיף הכתוב מצוה נוספת‪ ,‬לישב בימים‬ ‫אלו בסוכות כל האזרח בישראל ‪ -‬למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל‪.‬‬ ‫ויש לעיין מהו תוכנו של 'חג הסוכות' כפי שנכתב‬ ‫בתחילת הפרשה‪ .‬והלוא עדיין לא נצטווינו כאן על‬ ‫הישיבה בסוכות‪ ,‬וגם לא נזכר כאן עניין האסיף‪,‬‬

‫ו‬

‫תורה ודעת‬

‫'חג האסיף' ‪' -‬חג‬ ‫ואם כן מהו אפוא עיקר תוכן החג בפרשה זו‪.‬‬ ‫ולמה נתכוון הכתוב באמרו 'חג הסוכות'‪ ,‬טרם‬ ‫שנצטווינו על הישיבה בהן‪ .‬ובהמשך הפרשה‬ ‫משמע גם שעיקר מצות החג אינה הישיבה‬ ‫בסוכה‪ ,‬אלא לקיחת ארבעת המינים היא עיקר‬ ‫המצוה‪ .‬שכן אחר שכתבה תורה מצות ארבעת‬ ‫המינים‪ ,‬סיים הכתוב ‪' -‬וחגותם אותו חג לה'‬ ‫שבעת ימים' וגו'‪ .‬כלומר‪ ,‬שעל ידי לקיחת ארבעת‬ ‫המינים הללו נבוא לחוג את שבעת הימים לה'‪.‬‬ ‫ורק אחר כן הוסיפה תורה גם את מצות הישיבה‬ ‫בסוכה‪ ,‬ומשמע שאין זה אלא דין נוסף‪ ,‬שבשעה‬ ‫שאנו חוגגים חג זה עלינו גם לשבת בסוכות‪ ,‬זכר‬ ‫לסוכות שהושיבנו בם ה' בצאתנו ממצרים‪ .‬וצריך‬ ‫ביאור רב בזה‪.‬‬ ‫שוב נזכר חג הסוכות בתורה ‪ -‬בפרשת פנחס‪.‬‬ ‫ושם כתיב‪' :‬ובחמשה עשר יום לחדש השביעי‬ ‫מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא‬ ‫תעשו‪ ,‬וחגותם חג לה' שבעת ימים'‪) .‬במדבר‬ ‫כט יב(‪ .‬הנה בפרשה זו לא נזכר כלל מהו תוכנו‬ ‫ועניינו המיוחד של החג‪ ,‬אלא הוא קרוי סתם ‪-‬‬ ‫'חג לה'‪ .‬וצריך עיון בזה מהו אכן תוכנו של החג‬ ‫בפרשה זו‪ ,‬ולמה סתם הכתוב מלפרש את מהות‬ ‫ותוכן החג‪.‬‬ ‫עוד נזכר חג הסוכות ‪ -‬בפרשת ראה‪' .‬חג הסכות‬ ‫תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך‪:‬‬ ‫ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך‬ ‫והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך‪:‬‬ ‫שבעת ימים תחג לה' אלקיך במקום אשר יבחר‬ ‫ה' כי יברכך ה' אלקיך בכל תבואתך ובכל מעשה‬ ‫ידיך והיית אך שמח'‪) .‬דברים טז יג‪-‬טו(‪.‬‬ ‫ויש לעיין הרבה בכל שינויים אלו שבין הפרשיות‬ ‫השונות האמורות בחג הסוכות‪ ,‬מה עניינם ומהו‬ ‫שורש ההבדל ביניהם‪.‬‬ ‫הבדל נוסף שמצאנו בין הפרשיות השונות‪ ,‬הוא‬ ‫לעניין שמיני עצרת‪ .‬כי הנה שמיני עצרת אינו‬ ‫נזכר בכל הפרשיות‪ ,‬אלא רק בפרשת אמור‪ ,‬וכן‬ ‫בפרשת פנחס‪ .‬אבל בפרשיות משפטים‪ ,‬כי תשא‬ ‫וראה לא נזכר כלל יום שמיני עצרת‪ .‬והדברים‬ ‫צריכים ביאור‪.‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫ואשר נראה בכל זה‪ ,‬על פי מה שכבר ביאר מו"ח‬ ‫רבינו הגאון שליט"א בכמה מקומות‪ ,‬כי כל פרשה‬ ‫שחזרה ונשנית‪ ,‬אין זה רק לצורך נתינת יתר‬ ‫תוקף לחיוב המצוה‪ ,‬אלא שכל פרשה מוסיפה‬ ‫עניין חדש וגדר נוסף בקיום המצוה‪ .‬ומזה נובעים‬ ‫השינויים שבין הפרשיות‪ ,‬כיון שבכל אחת מהן‬ ‫ישנו גדר מיוחד ומסוים השונה משאר הפרשיות‪.‬‬ ‫וזהו עומק דבריהם ז"ל כי כל פרשה שנאמרה‬ ‫ונשנית אין זה אלא בשביל דבר שנתחדש בה‪,‬‬

‫כלומר‪ ,‬שמכל פרשה נלמדים דינים חדשים‬ ‫הנובעים מגדרה המסוים של פרשה זו‪ ,‬ולכך‬ ‫נשנתה הפרשה‪ ,‬ללמד על הגדר הנוסף והדינים‬ ‫החדשים של המצוה‪ .‬ולפי זה יתבאר כי אכן בחג‬ ‫הסוכות ישנם כמה וכמה גדרים ועניינים‪ ,‬כאשר‬ ‫בכל פרשה נתבאר גדר אחר בתוכן החג‪ .‬וכמו‬ ‫שיתבאר‪.‬‬ ‫הפרשה הראשונה האמורה בזה היא המצוה‬ ‫לחוג את חג האסיף‪ .‬כלומר‪ ,‬שבעת אשר ברכנו‬ ‫ה' בברכת האסיף‪ ,‬עלינו לחגוג לפניו ולהללו על‬ ‫התבואה שנתן לנו‪ ,‬ולבוא להראות את פני האדון‬ ‫ה'‪ .‬וזוהי המצוה המבוארת בפרשת משפטים‬ ‫ובפרשת כי תשא‪.‬‬ ‫ובפרשת אמור נאמר בזה גדר נוסף ותוכן שונה‪.‬‬ ‫בפרשה זו המצוה היא לחוג את 'חג הסוכות'‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬ש'חג הסוכות' אינו רק שם נוסף לאותו‬ ‫גדר של החג האמור בפרשת משפטים‪ ,‬אלא כאן‬ ‫כל תוכנו של החג הוא רק זה שאנו חוגגים את‬ ‫'הסוכות'‪ .‬ויש לבאר מהו עניינו ותוכנו של 'חג‬ ‫הסוכות' המבואר כאן ‪ -‬טרם שנתבאר מצוצת‬ ‫הישיבה בסוכה‪.‬‬ ‫ונראה הביאור בזה‪ ,‬כי זהו חג על הסוכות אשר‬ ‫אנו זוכים להם כל הימים‪ .‬חג על הבתים והדיורים‬ ‫אשר נותן לנו ה' אלוקינו‪ ,‬הדואג לנו לכל צרכינו‪,‬‬ ‫ובטובו הגדול הוא נותן לנו נחלת בתים לשבת‬ ‫בהם‪ .‬ועל כן נקרא 'חג הסוכות'‪ ,‬כי ה'סוכה'‬ ‫מבטאת את מטרותיו הבסיסיות של הבית‪,‬‬ ‫וכדכתיב )ישעיה ד ו(‪' :‬וסוכה תהיה לצל יומם‬ ‫מחורב‪ ,‬ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר'‪ .‬אנו‬ ‫חוגגים לה' על שדואג לנו למחסה‪ ,‬ומסוכך עלינו‬ ‫תמיד‪ ,‬בנתנו לנו נחלת בתים טובים‪ .‬כלומר‪ ,‬שחג‬ ‫זה אינו רק זכר לסוכות אשר הושיבנו בהם ה' אז‬ ‫בצאתנו ממצרים‪ ,‬אלא הוא חג על הסוכות אשר‬ ‫נותן לנו הקב"ה מאז ועד עתה‪.‬‬ ‫אכן גם זמנו של חג זה הוא בעת האסיף‪ ,‬כי זוהי‬ ‫השעה הראויה לחגוג את נחלת הבתים‪ ,‬בעת‬ ‫אשר אנו ממלאים את בתינו בכל טוב תבואת‬ ‫הארץ‪ .‬כי זהו משלמות השמחה בנחלת הבית‬ ‫כאשר הוא מלא בכל טוב‪ ,‬וכדכתיב )נחמיה ט‬ ‫כה(‪' :‬ויירשו בתים מלאים כל טוב‪ ..‬ויתעדנו‬ ‫בטובך הגדול'‪.‬‬ ‫ועיין רשב“ם )ויקרא כג מג(‪' :‬למען ידעו‬ ‫דורותיכם וגו' ‪ -‬פשוטו כדברי האומרים במסכת‬ ‫סוכה סוכה ממש‪ .‬וזה טעמו של דבר‪ .‬חג הסוכות‬ ‫תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך באוספך‬ ‫את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן‬ ‫ותירוש ויצהר‪ ,‬למען תזכרו כי בסוכות הושבתי‬ ‫את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב‬ ‫ובלא נחלה‪ ,‬ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן‬ ‫גליון ‪ ' 115‬תשרי תש"ע‬

‫הרב מתתיהו הירשמן שליט"א‬

‫ג הסוכות' ו'חג ה''‬ ‫לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב‪ ,‬ואל תאמרו‬ ‫בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן‬ ‫אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם‬ ‫נחלה במדבר ולא בתים לשבת‪ .‬ומפני הטעם‬ ‫הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת‬ ‫גורן ויקב‪ ,‬לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים‬ ‫כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה'‪.‬‬ ‫ובהמשך הכתובים בפרשת אמור‪ ,‬אחר שסיים‬ ‫את כל פרשת המועדים‪ ,‬הוסיף הכתוב דינים‬ ‫נוספים השייכים לחג זה‪ .‬בתחילה הוסיף לצוות‬ ‫כי בזמן זה בעת אספנו את תבואת הארץ‪,‬‬ ‫עלינו לשמוח לפני ה' בארבעת המינים‪ ,‬ולחגוג‬ ‫על האסיף שנתן לנו אלוקינו‪ .‬וזהו מצד היותו‬ ‫חג האסיף‪ ,‬שהמצוה המרכזית בו הוא לקיחת‬ ‫ארבעת המינים להלל לשמו הגדול‪.‬‬ ‫ועוד הוסיף מצוה נוספת בחג זה‪ ,‬מצות הישיבה‬ ‫בסוכות‪ .‬כי בעת 'חג הסוכות' נצטווינו גם לציין‬ ‫את אשר הושיב הקב"ה את אבותינו בסוכות‬ ‫בצאתם ממצרים‪ ,‬כי בזה הראנו לדעת אשר‬ ‫גם בארץ ציה משגיח הקב"ה עלינו ודואג לנו‬ ‫למחסה ולצל‪ .‬אמנם לפי דברינו אין עיקרו של‬ ‫החג בא כזכר למה שאירע לאבותינו במדבר‪ ,‬כי‬ ‫באמת לא מצאנו כן בשאר החגים שייקבע כל‬ ‫החג על שם מאורע שאירע רק לאבותינו‪ ,‬אלא‬ ‫כל החגים הם על שם טובות המגיעות גם אלינו‪,‬‬ ‫כגון חג המצות על שם החירות שיש לנו מאז ועד‬ ‫עתה‪ ,‬וחג השבועות על הקציר שנותן לנו הקב"ה‬ ‫ועל התורה‪ .‬אכן לפי דברינו גם חג הסוכות הוא‬ ‫על שם הסוכות שנותן לנו הקב"ה בכל עת‪.‬‬ ‫ובגמרא )סוכה יא‪ (:‬נחלקו בזה‪ ,‬האם הכוונה‬ ‫לסוכות ממש או הכוונה היא לענני הכבוד‪ .‬והנה‬ ‫אם כל עיקרו של החג היה רק זכר לסוכות שישבו‬ ‫בם אבותינו במדבר‪ ,‬אם כן קצת תימה הוא לומר‬ ‫שנחלקו בזה רבותינו בעיקר ושורש סיבת החג‬ ‫המפורש בכתוב‪ .‬וגם לא נתבאר כל כך למאן‬ ‫דאמר סוכות ממש‪ ,‬מהי הסיבה שיש לעשות חג‬ ‫שלם זכר לסוכות אלו‪ ,‬והרי לא היתה זו התגלות‬ ‫ניסית‪ ,‬אלא הם עשו סוכות לעצמם‪ ,‬ומפני מה‬ ‫יש להזכיר הדבר לדורות‪ .‬אכן לפי דברינו אין‬ ‫זה באמת עיקרו של החג‪ ,‬אלא היא רק מצוה‬ ‫נוספת שנצטווינו בה לרגל 'חג הסוכות'‪ ,‬לציין‬ ‫את השגחת ה' עלינו גם בהיותנו בארץ מדבר‬ ‫ובתוהו ילל ישימון‪ .‬ובזה נחלקו רבותינו‪ ,‬האם‬ ‫הכוונה היא למה שגילה השגחתו עלינו בסבבו‬ ‫אותנו בענני כבודו‪ ,‬או שהמצוה היא לציין את‬ ‫הדיורים בסוכות שזכינו להם גם במדבר‪.‬‬ ‫חג הסוכות ' תשרי תש"ע‬

‫ג‪.‬‬ ‫ובפרשת פנחס נאמר גדר שלישי בעיקר תוכנו‬ ‫של החג‪ .‬בפרשה זו החג הינו ‪ -‬חג ה'‪ .‬ונראה‬ ‫הביאור בזה‪ ,‬כי כאן אין החג לא מצד ה'אסיף'‬ ‫ולא מצד ה'סוכות'‪ ,‬אלא כאן בא החג כהמשך‬ ‫ליום הזכרון וליום הכיפורים הקודמים לו‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫שאחר אשר קיבלנו את הופעת כבוד מלכותו‬ ‫והרענו לפניו לזכרון‪ ,‬ואחר שנטהרנו לבוא לפניו‬ ‫וכיפר על נפשותינו‪ ,‬עתה עלינו לבוא לחגוג את‬ ‫'חג ה''‪ .‬לחגוג את עצם היותו מלכנו ואלוקינו‪,‬‬ ‫המאיר והנושא פניו אלינו‪ ,‬החונן אותנו ונותן לנו‬ ‫שלום‪ .‬וכן משמע מלשונות הכתובים בפרשה זו‪,‬‬ ‫שבאו כל מועדי חודש תשרי כהמשך אחד‪ ,‬יעויין‬ ‫שם‪ .‬וידועים הם דברי המדרש‪ ,‬כי בחג הסוכות‬ ‫אנו מראים ומגלים את נצחוננו שזכינו לו בראש‬ ‫השנה וביום הכיפורים‪) .‬עיין ויקרא רבה פרשה‬ ‫ל(‪ .‬הרי שחג הסוכות בא כהמשך לראש השנה‬ ‫ויום הכיפורים‪ ,‬לשמחת הטובות שעשה אלוקים‬ ‫איתנו בזכרו אותנו לטובה‪ ,‬וסליחת החטאים‪.‬‬ ‫ונראה כי אכן מצד גדר זה נובע ריבוי הקרבנות‬ ‫בחג הסוכות יותר מבשאר המועדים ‪ -‬כמבואר‬ ‫בפרשה זו‪ ,‬כי כאן אנו חוגגים לעצם כבודו השוכן‬ ‫בתוכינו‪ ,‬וזהו עיקר תוכנו של החג לבוא ולהקריב‬ ‫לפניו קרבנות בצורה גדולה ויתירה‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר דבר נוסף שמצאנו כי נבדלו‬ ‫בו קרבנות החג משאר קרבנות‪ ,‬והוא שבכל‬ ‫הקרבנות לעולם החטאות קודמות לעולות‪,‬‬ ‫וכדילפינן מקרא ד'והקריב את אשר לחטאת‬ ‫ראשונה' )בזבחים צ‪ ,(.‬משא"כ במוספי החג‬ ‫שנתחדש בהם דין מיוחד שבהם קודמות‬ ‫העולות לחטאות‪) .‬שם(‪ .‬וצריך ביאור מה נשתנו‬ ‫קרבנות החג משאר כל הקרבנות‪ ,‬שבהם יש‬ ‫להקדים דוקא העולות קודם לחטאות‪ .‬ועיין‬ ‫מה שביאר בזה מו"ח רבינו הגאון שליט"א‬ ‫בקונטרס בן מלך על חג הסוכות )מאמר יב(‪,‬‬ ‫כי עולות החג נחשבים כהמשך ליום הכיפורים‬ ‫אשר הקרבנו בו את החטאות המרכזיים לכפר‬ ‫על נפשותינו‪ .‬ונמצא שגם עולות אלו באין אחר‬ ‫החטאות‪ .‬עיי"ש‪ .‬אולם לפי דברינו יש לבאר בזה‬ ‫כי אף מצד חג הסוכות עצמו יש סיבה להקריב‬ ‫את עולות החג קודם החטאות‪ .‬והוא על פי מה‬ ‫שביאר רבינו שם עוד בהא דמצאנו לגבי קרבן‬ ‫עבודה זרה של ציבור‪ ,‬שגם שם הדין הוא שהעולה‬ ‫קודמת לחטאת‪ ,‬וביאר בזה הטעם‪ ,‬משום‬ ‫שאחר שחטאו כל העם בעבודה זרה עליהם‬ ‫לקבל שוב את עיקר עבודתו מחדש‪ ,‬ורק אח"כ‬ ‫עליהם להתכפר על חטאם‪ ,‬עיין שם‪ .‬ולפי זה יש‬ ‫לומר גם לגבי מוספי החג‪ ,‬כי מאחר שנתבאר‬ ‫שזהו עיקר תוכנו של החג ‪ -‬בפרשה זו ‪ -‬לבוא‬

‫ולהקריב קרבנות לפני ה' השוכן בתוכנו‪ ,‬נמצא‬ ‫כי כאן עיקר דין הקרבנות הוא רק העולות‪ ,‬ורק‬ ‫להשלמת הקרבן מביאים גם חטאת‪ ,‬ולכן כאן‬ ‫העולות קודמות לחטאות‪.‬‬

‫ד‪.‬‬ ‫והנה שמיני עצרת נזכר הן בפרשת אמור והן‬ ‫בפרשת פנחס‪ ,‬אמנם באמת יש בזה הבדל בין‬ ‫פרשיות אלו‪ .‬כי בפרשת אמור נזכר יום השמיני‬ ‫כסניף והשלמה לעיקר שבעת הימים‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫ששבעת ימים הם עיקר החג‪ ,‬וקבעה תורה‬ ‫בראשו ובסופו ימי שבתון ומקרא קודש‪ ,‬אלא‬ ‫שבסופו קבעה תורה את השבתון ליום השמיני‬ ‫אחר שבעת הימים‪ ,‬ולא ביום השביעי כמו בחג‬ ‫המצות‪ .‬שכן הוא משמעות לשון הכתוב ‪' -‬ביום‬ ‫הראשון מקרא קודש‪ ,‬כל מלאכת עבודה לא‬ ‫תעשו‪ :‬שבעת ימים תקריבו אשה לה'‪ ,‬ביום‬ ‫השמיני מקרא קודש יהיה לכם'‪ .‬ושם‪' :‬תחגו‬ ‫את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון‬ ‫וביום השמיני שבתון'‪ .‬אבל בפרשת פנחס‬ ‫נקבע יום שמיני עצרת כיום חג בפני עצמו‪ ,‬ולא‬ ‫רק כהשלמת השבתון בסוף שבעת הימים‪ ,‬שכן‬ ‫כאן כבר נקבע לשמיני עצרת פרשה בפני עצמה‬ ‫ 'ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת‬‫עבודה לא תעשו' וכו'‪ .‬וכן מבואר בגמרא )סוכה‬ ‫מז‪ (.‬שמפרשה זו למדו כי שמיני עצרת הוא רגל‬ ‫בפני עצמו‪ .‬ויש לבאר מה טעם קבעה תורה את‬ ‫שמיני עצרת כחג בפני עצמו רק בפרשת פנחס‪.‬‬ ‫ולפי דברינו יתבאר דבר זה היטב‪ .‬כי אכן עניינו‬ ‫של שמיני עצרת כחג בפני עצמו‪ ,‬הוא ‪ -‬כפי‬ ‫שמבואר בחז"ל ‪ -‬סעודה קטנה שקבע המלך‬ ‫לאוהבו כדי שיהנה הימנו‪ ,‬כיון שקשה עליו‬ ‫פרידתו‪ .‬ודבר זה שייך ודאי לגדרו של החג‬ ‫המבואר בפרשת פנחס‪ ,‬שהוא 'חג ה''‪ .‬כי אחר‬ ‫החג הגדול שעשינו לאלוקינו השוכן בתוכינו‪,‬‬ ‫פונה הוא אלינו בחיבה ומזמין אותו לסעודה‬ ‫קטנה‪ ,‬כיון שקשה עליו פרידתינו מאיתו‪ .‬וכמו‬ ‫שביארו חז"ל בעניין שבעים הפרים של חג‬ ‫הסוכות המבוארים בפרשה זו‪ ,‬והפר היחיד‬ ‫בשמיני עצרת ‪' -‬משל למלך בשר ודם שאמר‬ ‫לעבדיו‪ :‬עשו לי סעודה גדולה‪ .‬ליום אחרון אמר‬ ‫לאוהבו‪ :‬עשה לי סעודה קטנה‪ ,‬כדי שאהנה‬ ‫ממך'‪) .‬סוכה נה‪.(:‬‬ ‫ובפרשת ראה נזכרו שני גדרי החג ‪ -‬שבפרשת‬ ‫משפטים ושבפרשת אמור‪ .‬כי בתחילה נזכר‬ ‫היותו 'חג הסוכות' ‪' -‬חג הסכות תעשה לך‬ ‫שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך'‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫שיש לעשות את 'חג הסוכות' המבואר בפרשת‬ ‫אמור‪ ,‬בעת אסיפת הגורן והיקב‪ .‬ואחר כך נזכר‬ ‫גם 'חג האסיף' שבפרשת משפטים‪ ,‬שיש לחגוג‬

‫המשך בעמוד יא‬

‫תורה ודעת ז‬

‫מבי מדרשא‬

‫נטילת לולב בירושלים‬ ‫איתא במשנה סוכה )מ"א ע"א( בראשונה‬ ‫היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום‬ ‫אחד‪ ,‬משחרב בית המקדש התקין רבי יוחנן‬ ‫בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר‬ ‫למקדש‪ .‬ופירש"י במקדש שבעה‪ ,‬כדדרשינן‬ ‫בתורת כהנים מושמחתם לפני ה' אלוקיכם‬ ‫שבעת ימים‪ ,‬ולא בגבולין שבעת ימים‪ .‬במדינה‪,‬‬ ‫בירושלים שאף היא כגבולין ‪ .‬ובפירוש המשניות‬ ‫להרמב"ם שם פירש ‪ -‬מדינה היא שאר ארץ‬ ‫ישראל חוץ מירושלים‪ .‬וכן פירש בר"ה )פ"ד‬ ‫מ"א( ‪ -‬כבר ביארנו לך כמה פעמים כי מקדש‬ ‫נקראת ירושלים כולה‪ ,‬ומדינה ארץ ישראל‪.‬‬ ‫]וכן פירש בשקלים פ"א מ"ג‪ ,‬ובמעשר שני פ"ג‬ ‫מ"ד‪ ,‬ועיין בתיו"ט שקלים שם[‪ .‬נמצא שיש כאן‬ ‫מחלוקת בין רש"י להרמב"ם‪ ,‬דלרש"י מקדש‬ ‫הכוונה רק למקדש ולא לירושלים‪ ,‬ולהרמב"ם‬ ‫ירושלים דינה כמקדש‪.‬‬ ‫והנה ביד החזקה )פ"ז מלולב הי"ג( כתב‬ ‫הרמב"ם מצות לולב להנטל ביום הראשון של‬ ‫חג לבד בכל מקום ובכל זמן וכו'‪ ,‬ובמקדש‬ ‫לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום משבעת ימי‬ ‫החג‪ ,‬שנאמר ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת‬ ‫ימים‪] .‬ולא פירש לן על מה קאי 'במקדש'[‪ .‬וכן‬ ‫בספר המצוות דיליה )מ"ע קסט( כתב שאין‬ ‫חובת מצוה זו שבעה ימים אלא במקדש‪ ,‬אולם‬ ‫בשאר הארצות יום ראשון לבד הוא שחייבין בה‬ ‫מן התורה‪.‬‬ ‫ובפירוש המשניות )ריש פ"ד( כתב ‪ -‬הלולב‬ ‫נטילתו חובה מן התורה ביום א' בכל העולם‪,‬‬ ‫ונטילתו כל שבעה חובה במקדש בלבד‪ ,‬לפי‬ ‫שזהו כוונת הכתוב ושמחתם לפני ה' אלוקיכם‬ ‫שבעת ימים‪ .‬מכל אלו משמע דהרמב"ם ס"ל‬ ‫ד'מקדש' אינו כולל את ירושלים‪ ,‬ולכאורה‬ ‫הרמב"ם סותר דבריו‪.‬‬ ‫וכבר הקשו כן בשפת אמת )סוכה שם( וכן‬ ‫הברוך טעם בהגהותיו לטורי אבן )ר"ה ל' ע"א(‪,‬‬ ‫והברוך טעם האריך שם מאוד ורצה לחדש דדעת‬ ‫הרמב"ם דמדאורייתא רק במקדש היה חיוב‬ ‫ליטול לולב כל ז'‪ ,‬ורבנן עשו תקנה ליטול בכל‬ ‫ירושלים כל שבעה‪ ,‬וכשחרב הבית התקין ריב"ז‬ ‫שגם בגבולין יהא ניטל כל שבעה‪ ,‬וכמו בירושלים‬ ‫בזמן הבית‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫ובשפ"א כתב ג"כ ליישב כעין זה‪ ,‬והוסיף‬ ‫דלכאורה יש ראיה מלשון המשנה כהרמב"ם‪,‬‬ ‫מהא דהתקין ריב"ז משחרב ביהמ"ק שיהא ניטל‬ ‫במדינה שבעה‪ ,‬ולרש"י דס"ל דמקדש הכוונה רק‬ ‫למקדש ולא לירושלים‪ ,‬אמאי קתני שיהא ניטל‬

‫ח‬

‫תורה ודעת‬

‫במדינה‪ ,‬הלא זה פשוט דהא המקדש כבר חרב‪,‬‬ ‫משא"כ להרמב"ם ד'מקדש' הכוונה גם לירושלים‬ ‫אתי שפיר דמדינה קאי על חוץ לירושלים‪] .‬אבל‬ ‫מ"מ הקשה דלהרמב"ם לשיטתו בהלכות בית‬ ‫הבחירה )פ"ו הט"ז( דקדושת ירושלים לא בטלה‬ ‫אפילו כשחרב הבית‪ ,‬א"כ אמאי הוצרך ריב"ז‬ ‫לתקן תקנה‪ ,‬הרי בירושלים ממילא היו נוטלין כל‬ ‫שבעה ואי"צ זכר למקדש‪ ,‬דאין חשש שישתכח‬ ‫תורת לולב‪ ,‬ולרש"י אתי שפיר מכיון דגם בזמן‬ ‫הבית לא היו נוטלין בירושלים‪ ,‬ועתה שחרב צריך‬ ‫תקנה זכר למקדש שלא ישתכח תורת לולב‪.‬‬ ‫)לכאורה יש ליישב קושייתו דהא לאחר החורבן‬ ‫לא היה ישוב יהודי בירושלים דהא גלו ליבנה‬ ‫וכו'‪ ,‬וצ"ע([‬ ‫]ובאגרות משה )ח"ח סי' ס"ג( האריך להקשות‬ ‫על דברי הרמב"ם בפיה"מ‪ ,‬והביא ראיה מהמשנה‬ ‫בסוכה )מב ע"ב( דכל העם היו מוליכין את‬ ‫לולביהן להר הבית ‪ -‬ולא לבתי כנסיות שכידוע‬ ‫היו הרבה בירושלים ‪ -‬ומלמדין אותם לומר כל‬ ‫מי שמגיע לולבי וכו'‪ ,‬וכשראו בי"ד שהגיעו לידי‬ ‫סכנה וכו'‪ .‬ולכאורה להרמב"ם שבכל ירושלים‬ ‫מתקיים 'ושמחתם לפני ה'‪ ,‬לא היו צריכים כולם‬ ‫להגיע להר הבית ולבא לידי סכנה‪ ,‬ולכן מכריח‬ ‫שם דברור הוא דבפירוש המשניות נפל טעות‬ ‫סופר‪ ,‬דירושלים אינו בכלל מקדש‪ .‬אבל מרן‬ ‫הגריש"א שליט"א בקובץ תשובות )ח"א סי'‬ ‫ס"ו( מיישב דאין שום ט"ס עפ"י דברי רבנו מנוח‬ ‫דלהלן יעו"ש‪ .‬ולכאורה יש ליישב בפשיטות דהא‬ ‫דהיו כולם מגיעים להר הבית עם הלולב‪ ,‬היה‬ ‫משום עליה לרגל‪ ,‬ולא משום מצות נטילת לולב‪,‬‬ ‫דזה באמת היו יכולים לקיים בירושלים[‪.‬‬ ‫והנה בדורינו זכינו לכת"י 'ספר המנוחה' לרבנו‬ ‫מנוח מנרבונא‪ ,‬והוא פירוש על הרמב"ם )נדפס‬ ‫במהדורת פרנקל על הדף(‪ ,‬ושם בהלכות לולב‬ ‫)פ"ז הי"ג( כתב ‪ -‬כבר ביארנו )שם פ"ב ה"ח(‬ ‫דהאי במקדש בעי למימר בירושלים‪ ,‬דלא‬ ‫נקט במקדש אלא משום דסתם כל הנוטל‬ ‫לולב בירושלים‪ ,‬במקדש נוטלו‪ ,‬לפי ששם היו‬ ‫מתקבצין כל ישראל‪ ,‬דההוא קרא דולקחתם‬ ‫לכם מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה‬ ‫מדריש‪ ,‬וה"ק קרא‪ ,‬ולקחתם לכם ביום הראשון‬ ‫פרי עץ וכו' ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת‬ ‫ימים‪ ,‬וכתב בירושלמי )ר"ה פ"ב ה"ג( לפני‬ ‫ה' בירושלים‪ .‬הרי לפנינו מאחד מרבותינו‬ ‫הראשונים דלמד כן מפורש גם בדעת הרמב"ם‬ ‫ביד‪ ,‬דהכוונה 'במקדש' היינו בירושלים‪,‬‬ ‫וכדמפורש בפי' המשניות‪ ,‬וא"כ אין לפנינו שום‬

‫סתירה‪.‬‬ ‫ובבכורי יעקב )תרנ"ח סק"א( יצא לחדש חידוש‬ ‫נפלא להלכה עפ"י פירוש המשניות הנ"ל‪ ,‬דכל‬ ‫ירושלים נקרא מקדש והוי לפני ה'‪ ,‬א"כ אפילו‬ ‫בזמן הזה איכא חיוב ליטול לולב בירושלים מן‬ ‫התורה כל שבעה‪ ,‬דלהרמב"ם לשיטתו דקדושת‬ ‫ירושלים קדשה לעת"ל‪ ,‬והמג"א סימן תקס"א‬ ‫כתב שרוב הפוסקים ס"ל כהרמב"ם‪ ,‬א"כ נשארה‬ ‫הקדושה לעולם‪ ,‬וכן מפורש בירושלמי הנ"ל‬ ‫דושמחתם לפני ה' קאי על כל ירושלים‪.‬‬ ‫והאריך שם ומסיק דיהיה נפק"מ לכל הפסולים‬ ‫דיו"ט ראשון שמכשירים בשאר הימים‪ ,‬כגון חסר‬ ‫או שאול‪ ,‬דלשיטת התוס' )כט ע"ב( במקדש היו‬ ‫פסולים כל ז'‪ ,‬וכ"כ הריטב"א בשם הרמב"ן‪ ,‬א"כ‬ ‫בירושלים יצטרכו ג"כ להחמיר בזה‪ .‬ומסיים‬ ‫בזה"ל ולא ראיתי לאחד מהפוסקים ראשונים‬ ‫ואחרונים שהזכיר דבר מזה אשר הוא ברור‬ ‫לענ"ד‪ .‬והאריך שם עוד הרבה בזה לענין מעשר‬ ‫שני מדברי הרדב"ז עד היכן הוא גבול ירושלים‬ ‫וודאי‪ ,‬ומסיים ולכן מי שנוטל לולב סביבות‬ ‫מקום המקדש או אצל קברי בית דוד וקבר‬ ‫חולדה‪ ,‬גם בזמן הזה מקיים מ"ע דאורייתא כל‬ ‫שבעה‪ ,‬וצריך להחמיר שם כל החומרות של יום‬ ‫ראשון‪ ,‬ועכ"פ לא יטלו שם על דעת לקיים מצוה‬ ‫דרבנן‪ ,‬שהרי להרמב"ם עובר בזה בבל תגרע‪,‬‬ ‫אלא יטלנו בכוונת ספק אי דאורייתא אי דרבנן‪.‬‬ ‫]יעויין גם ערוך לנר סוכה מ"א ע"א[‬ ‫ובחידושי רבי מאיר שמחה על הש"ס בסוכה‬ ‫שם‪ ,‬הרבה להקשות על חידושו של הבכורי יעקב‪,‬‬ ‫והפריך כל ראיותיו עד שמסיק בזה"ל ‪ -‬חלילה‬ ‫לא תהא הוראה זאת בישראל‪ ,‬וכי זה שיבוש‬ ‫והס מלהזכיר‪-] .‬ולמעשה אפשר ליישב כל‬ ‫קושיותיו‪ ,‬ואכמ"ל‪ ,‬והגריש"א שליט"א בקובץ‬ ‫תשובות שם תירץ חלק מקושיותיו‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫וכן הגרש"ז זצ"ל במנחת שלמה )ח"ב סי' נ"ז(‬ ‫האריך ליישב הקושיות‪ .‬ובדרך אגב ראוי לציין‬ ‫דבר שמביא שם‪ ,‬שחייב כל אדם ללמד בביתו‬ ‫שנטילת לולב כל שאר הימים הוא בגלל דרישה‬ ‫לציון דעבדינן לה זכר למקדש[‪ .‬ולבסוף נשאר‬ ‫בצ"ע על הבכו"י מדברי הרמב"ם בסוף הל' לולב‪,‬‬ ‫שכתב דחייבים לשמוח שמחה יתירה במקדש‬ ‫משום הך קרא דושמחתם‪ ,‬וזה ברור דבזמן הזה‬ ‫לא שייך שמחה זו‪ ,‬וא"כ ה"נ לענין לולב הסברא‬ ‫נותנת דהשתא שחרב ביהמ"ק אין שייך לשמוח‪,‬‬ ‫וגם יתכן דהואיל והתורה קוראת את הנטילה‬ ‫במקדש בשם 'ושמחתם' חייבים לעשותו דוקא‬ ‫בשמחה‪ ,‬וא"כ בזמן הזה אין שייך כלל‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫גליון ‪ ' 115‬תשרי תש"ע‬

‫הרב חיים יצחק פרוש‬

‫ם כל שבעה בזמן הזה‬ ‫ובספר כפי אהרן )עזריאל( ח"ב סי' יא האריך‬ ‫ג"כ להשיג על הבכו"י‪ ,‬וכן הגרי"פ פערלא בפירושו‬ ‫על סה"מ לרס"ג )ח"ג מילואים ה' עמ' רלד(‪ ,‬ועי'‬ ‫גם במנחת חינוך )מצוה שכד(‪ ,‬והמשנ"ב ג"כ לא‬ ‫הזכיר חידוש הנ"ל‪ ,‬וע"ע בטורי אבן )ר"ה ל' ע"א(‪,‬‬ ‫ובחי' חת"ס )סוכה שם(‪ ,‬ובציץ הקודש )סימן‬ ‫מז(‪ .‬ובשות שארית ישראל )או"ח סי' לא(‪ .‬ובציץ‬ ‫אליעזר )ח"י סי' ב' אות י'(‪ ,‬מקראי קדש )סוכות‬ ‫ח"ב סי"ט(‪.‬‬ ‫והנה לפי דברי הבכו"י יש להסתפק במי שכבר נטל‬ ‫לולב במקום שאינו וודאי ירושלים או בגבולין‪,‬‬ ‫ואח"כ בא לגבול ירושלים וודאי ]לדוגמא בכותל‬ ‫המערבי[‪ ,‬אם צריך ליטול שוב בכדי לצאת החיוב‬ ‫דאורייתא‪ ,‬ובפרט ביום הראשון דבכל מקום‬ ‫הוא מדאורייתא‪ ,‬אם יש חיוב חדש ליטול‪ .‬וצדדי‬ ‫הספק הם אם דין ושמחתם לפני ה' שמתקיים‬ ‫בד' המינים הוא דין בפני עצמו ואינו הקיום של‬ ‫ולקחתם‪ ,‬ואפילו כשקיים ולקחתם עדיין לא‬ ‫קיים ושמחתם‪ .‬או דילמא דאינו דין בפני עצמו‬ ‫והוא קיום אחד וכבר יצא ידי"ח‪] .‬ובעמק ברכה‬ ‫)עניני לולב סי' א( מצאתי שנסתפק ספק זה בזמן‬ ‫המקדש‪ ,‬כשקיים המצוה בגבולין או בירושלים‬ ‫)לרש"י( ואח"כ בא למקדש‪ ,‬אם צריך ליטול‬ ‫שוב‪ .‬וכן שמעתי בשם הגרי"מ פיינשטיין זצ"ל‬ ‫שנסתפק להיפך‪ ,‬באחד שכבר קיים בירושלים‬ ‫וודאי המצוה של נטילת לולב‪ ,‬דלפי דברי הבכו"י‬ ‫קיים הדאורייתא‪ ,‬ואח"כ יצא לגבולין‪ ,‬אם צריך‬ ‫לחזור וליטול משום קיום המצוה של התקנה‬ ‫דרבנן בחובת גבולין משום זכר למקדש[‬ ‫ובשו"ת חכם צבי )ח"א ס"ט( פסק דאם אין לו‬ ‫ביום הראשון רק אתרוג חסר מותר לברך עליו‬ ‫בשעת הדחק‪ ,‬ונתן טעם לדבריו‪ ,‬דהנה הרי ידוע‬ ‫מחלוקת הראשונים אי מברכין על אתרוג יבש‬ ‫בשעת הדחק‪ ,‬דהרא"ש )פ"ג סימן י"ד( ס"ל‬ ‫דבשעת הדחק מברכין גם על יבש‪ ,‬והראב"ד )שם‪,‬‬ ‫ובהשגות פ"ח ה"א( ס"ל דאין מברכין‪ ,‬דלא יתכן‬ ‫שיהיה דבר שהוא פסול לכתחילה ובשעת הדחק‬ ‫מברכין עליו‪ .‬והרא"ש מיישב דבריו דהכתוב‬ ‫מסרן לחכמים ]עיי"ש בקרבן נתנאל שביאר דהם‬ ‫אמרו והם אמרו‪ ,‬והשיג שם על החכ"צ[‪ .‬ולפי"ז‬ ‫מבאר החכ"צ דעל חסר אפשר לברך גם ביום‬ ‫הראשון אפילו לדעת הראב"ד‪ ,‬דהרי חסר בשאר‬ ‫ימים כשר מדרבנן ומברכין עליו‪ ,‬וא"כ לא יְ גַ ֵר ַע‬ ‫ביום הראשון את החיוב דרבנן דימי הסוכות‬ ‫ויטול ויברך‪ ,‬כדי שלא יהא קל יום ראשון משאר‬ ‫הימים‪ ,‬והא דחלוק יום ראשון משאר הימים‬ ‫היינו בדאיכא אחריני לברך עלייהו‪ ,‬אבל בדליכא‬ ‫חג הסוכות ' תשרי תש"ע‬

‫נשאר לכל הפחות החיוב דרבנן‪ ,‬ומברך כדרך‬ ‫שמברך על שאר מצוות דרבנן‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫והחלקת יואב בקבא דקשייתא )קושיא ע"ה(‬ ‫הקשה על החכם צבי‪ ,‬מדברי הבעל המאור )ריש‬ ‫לולב וערבה( שכתב ‪ -‬ראשון תקינו ליה רבנן‬ ‫בביתו‪ ,‬אבל בשאר הימים לא רצו להתקין ליטול‬ ‫בביתו‪ ,‬שמצותו מן התורה אינה אלא במקדש‬ ‫משום דכתיב 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם‬ ‫שבעת ימים'‪ ,‬וכאילו אמר עד תשלום שבעת‬ ‫ימים‪ ,‬כי הראשון מצותו מן התורה בכל מקום‪,‬‬ ‫פירוש דביום הראשון המצוה היא רק משום‬ ‫'ולקחתם לכם' וזה מתקיים בכל מקום‪ ,‬ובמקדש‬ ‫ליכא אז מצוה מיוחדת‪ ,‬והמצוה ד'ושמחתם'‬ ‫שבעת הימים זה רק במקדש‪ ,‬וזה עד תשלום ז'‬ ‫ימים‪ ,‬שבמקדש משלימין את ה'ושמחתם' בז'‬ ‫ימים‪ .‬ונמצא שביום הראשון אין מצוה מדרבנן‬ ‫כלל‪ ,‬וא"כ כל הא דתיקנו רבנן ליטול הוא רק‬ ‫משום זכר למקדש‪ ,‬וזה שייך בשאר ימים ולא‬ ‫ביום הראשון שבו אין מצות 'ושמחתם'‪ ,‬וא"כ‬ ‫כיון דחסר פסול ביום הראשון לגמרי‪ ,‬תו לא‬ ‫שייך סברת החכ"צ דאפשר ליטלו דלא גרע‬ ‫משאר הימים‪ ,‬דודאי גרע כיון שאין בו מצוה‪ ,‬והוי‬ ‫ברכה לבטלה‪ .‬ועיי"ש שהביא כן גם מדברי הר"ן‬ ‫והמלחמות שם‪ ,‬ונשאר בצע"ג על החכם צבי‪.‬‬ ‫ועיין בקהילות יעקב )סוכה סי' כ"ח( שמיישב‬ ‫קושית החלקת יואב על החכ"צ‪ ,‬ובביאור הגרי"פ‬ ‫פערלא )ח"א עשין נב( שהאריך בזה‪ .‬ולמעשה‬ ‫המשנ"ב )תרמ"ח ס"ק לג(‪ ,‬וכן בשו"ע הרב )שם‬ ‫סי"ח( פסקו כהחכם צבי‪.‬‬ ‫עכ"פ מדברי החכ"צ משמע דלית ליה כסברת‬ ‫הבעל המאור שישנם שני חיובים של 'ולקחתם'‬ ‫ושל 'ושמחתם'‪ ,‬וביום הראשון יש רק 'ולקחתם'‪,‬‬ ‫אלא ס"ל דביום הראשון יש גם 'ושמחתם'‪,‬‬ ‫וא"כ אפילו כשכבר יצא ידי חובת 'ולקחתם'‪,‬‬ ‫מ"מ כשמגיע למקדש או לירושלים ישנו חיוב‬ ‫חדש של 'ושמחתם'‪ ,‬וא"כ כשביום הראשון‬ ‫אין לו רק חסר יכול לצאת בו‪ ,‬דמתאים ה'זכר‬ ‫למקדש' מטעם החיוב מדרבנן‪] .‬ויוצא לנו מזה‬ ‫דהמחלוקת בין החכם צבי לחלקת יואב תלוי‬ ‫במחלוקת רש"י והרמב"ם אם ירושלים הוי בכלל‬ ‫המקדש‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬ ‫וברמב"ם )פ"ז הי"ג( שכתב ובמקדש לבדו‬ ‫נוטלין אותו בכל יום ויום משבעת ימי החג‬ ‫שנאמר 'ושמחתם'‪ ,‬משמע מפורש דגם ביום‬ ‫הראשון יש חיוב במקדש של 'ושמחתם'‪ ,‬ודלא‬ ‫כבעל המאור‪.‬‬ ‫ועיין בפ"ח ה"ט ובמגיד משנה שם דמשמע‬

‫דבמקדש חסר כשר גם ביום הראשון‪) ,‬ודלא‬ ‫כתוס' והריטב"א דלעיל(‪ ,‬וא"כ משמע מהרמב"ם‬ ‫כסברת החכ"צ דיש שני חיובים של 'ולקחתם' ושל‬ ‫'ושמחתם'‪ ,‬וביום הראשון במקדש ובירושלים‬ ‫יש ג"כ ב' החיובים‪] .‬ובקהילות יעקב שם מביא‬ ‫דהבעל המאור הוא דעה יחידאה‪ ,‬וכל הראשונים‬ ‫חולקים עליו[‪.‬‬ ‫ולפי"ז הספק שנסתפקנו ביצא ידי חובתו‬ ‫בגבולין דהחיוב הוא משום 'ולקחתם'‪ ,‬ואח"כ בא‬ ‫למקדש או לירושלים‪ ,‬אם צריך ליטול שוב משום‬ ‫'ושמחתם'‪ ,‬תלוי במחלוקת הראשונים הנ"ל‪,‬‬ ‫דלהרז"ה אינו מחוייב ולהרמב"ם מחוייב‪.‬‬ ‫ובמקראי קודש ]להגרצ"פ פרנק[ פורים )עמ'‬ ‫קה( כתב דמי שרוצה להדר לצאת ידי חובת לולב‬ ‫כשיטת הבכורי יעקב‪ ,‬לקיים המצוה מן התורה‬ ‫בירושלים‪ ,‬צריך הוא להיות שם בזמן תחילת‬ ‫החיוב‪ ,‬דהיינו בעלות השחר‪ ,‬בכותל המערבי‪ ,‬או‬ ‫בשאר מקום המקודש בקדושת ירושלים ודאי‪,‬‬ ‫ואז ליטול הלולב ולברך עליו‪ .‬ועיי"ש בהערות‬ ‫מתי מיקרי התחלת זמן החיוב‪ ,‬בעלות השחר‬ ‫של יום ראשון‪ ,‬שאז מתחיל החיוב של כל ימי‬ ‫הסוכות‪ ,‬או דכל יום הוי התחלת חיוב חדש של‬ ‫אותו יום‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וכן נוהג מרן הגרי"ש אלישיב‬ ‫שליט"א ליטול שם בזמן נץ החמה בכל יום‬ ‫ויום מימות חול המועד‪ ,‬וכן נהגו הרבה מחכמי‬ ‫ירושלים‪.‬‬ ‫]וסיפר הגרי"מ פיינשטיין זצ"ל‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫בחוה"מ סוכות רצה לילך לכותל המערבי‪ ,‬ואמר לו‬ ‫חמיו מרן הגרי"ז זצ"ל‪ ,‬דהרי יש שיטות הסוברים‬ ‫שבכותל חייב מן התורה בנטילת לולב כל שבעה‬ ‫גם בזה"ז‪ ,‬ושכל הפסולים שמעכבים ביום ראשון‬ ‫מעכבים גם בשאר ימים‪ ,‬וא"כ למצוא ד' מינים‬ ‫שיהיו כשרים לכל שיטות הראשונים קשה מאוד‪,‬‬ ‫ואם לא יטול כשרים לדעת כולם‪ ,‬א"כ לאותה‬ ‫שיטה הוא מבטל מ"ע‪ ,‬ולמה לו להכנס לחששות‬ ‫הללו‪] .‬מיהו אם ילך בלילה שאז אינו כלל זמן‬ ‫המצוה‪ ,‬אין בו חשש[‪ .‬וכן כתב הגר"ח קנייבסקי‬ ‫שליט"א בשם מרן החזו"א ואביו הקה"י זצ"ל‬ ‫שלא נסעו לירושלים בחג הסוכות וכן הוא נוהג‪,‬‬ ‫בכדי שלא יכנסו לספק זה‪ .‬אבל כהיום המנהג של‬ ‫רבים לילך לשם‪ ,‬ונוהגים ליטול שם בלא ברכה[‬ ‫ובאמת יש עוד הרבה להאריך בכל הנ"ל בכל‬ ‫הפרטים‪ ,‬אך קצר המצע מלהשתרע‪.‬‬ ‫ולסיכום‪ :‬לדעת הבכורי יעקב לשיטת הרמב"ם‬ ‫יש חיוב בזמן הזה בירושלים וודאי‪ ,‬ליטול ארבעה‬ ‫מינים כשרים ומהודרים‪ .‬ורבים מהאחרונים‬ ‫חולקים על חידוש זה וס"ל דאין שום חיוב‪.‬‬

‫תורה ודעת ט‬

‫בירורי הלכה‬

‫בעריכת הרב ברוך וייספיש‬

‫הרב יואל יעקב פרידמן‬ ‫מורה הוראה בקהילתינו‬

‫אם צריך מדינא להדר אחר אתרוג צהוב‬ ‫כתב המחבר סימן תרמח סעיף כא הירוק‬ ‫שדומה לעשבי השדה פסול‪ .‬ובמשנ"ב ס"ק ס"ד‬ ‫הביא דברי הפמ"ג דמשמע דאם אינו ירוק כ"כ‬ ‫כשר דמסתמא נגמר פריו‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן נהגו רבים‬ ‫עפי"ז שלוקחים אתרוג שמראהו בגוון ירוק כיון‬ ‫שאינו כעשבי השדה‪ .‬ויש שכתבו דלכתחילה יש‬ ‫ליקח אתרוג צהוב‪ .‬ונראה לבאר אם יש מקום‬ ‫להחמיר מצד הדין בזה‪.‬‬ ‫והנה בהא דירוק ככרתי נחלקו הפוסקים בטעם‬ ‫הדבר‪ ,‬דהט"ז ומג"א נקטו דטעם הפסול הוא‬ ‫משום שלא נגמר פריו והתורה אמרה פרי עץ‬ ‫הדר ]וכמו שאמרו בגמרא סוכה לא‪ :‬בדעת ר"י[‪.‬‬ ‫ומהאי טעמא כתבו דכשידעינן שטבע האתרוגים‬ ‫שבאותו מקום שדרכן לחזור למראה אתרוג הרי‬ ‫הוא כשר אף שהוא עדיין ירוק ככרתי‪ ,‬והוא עפ"י‬ ‫התוס' )סוכה לא ע"ב ד"ה והירוק(‪.‬‬ ‫ודעת הב"ח דירוק ככרתי פסול מטעם שאינו‬ ‫הדר‪ ,‬ולכן כתב דמש"כ תוס' הנ"ל דאפילו ירוק‬ ‫ככרתי כשר כשחוזר למראה אתרוג‪ ,‬היינו דוקא‬ ‫כשכבר חזר כולו למראה אתרוג‪ ,‬ואם נשאר מראה‬ ‫ירוק ככרתי פסול‪ ,‬ודינו כחזזית ושינוי מראות‬ ‫ויבש דפסול דבעינן הדר‪ .‬והט"ז ומג"א חלקו‬ ‫עליו‪ ,‬וכן פסק במשנ"ב ס"ק ס"ה דלא כהב"ח‪.‬‬ ‫אלא שיש מהפוסקים שכתבו דיש להחמיר כדעת‬ ‫הב"ח‪ ,‬וכמ"ש הבכורי יעקב דבעל נפש יחמיר בזה‪,‬‬ ‫וכן הוכיח במשכנות יעקב )או"ח סי' קנ"ו( וכתב‬ ‫שם דדעת הריטב"א והר"ן הוא כהב"ח‪ ,‬מדכללו‬ ‫דין ירוק ככרתי יחד עם שאר פסולי הדר‪ ,‬ותמה‬ ‫על האחרונים שלא נחתו לזה‪] ,‬ויש לדון בדבריו‬

‫דהב"ח מודה כשאינו ירוק כ"כ דכשר‪.‬‬ ‫ובדעת המשכנות יעקב נראה דסבר דכיון‬ ‫דככרתי הוא פסול הדר‪ ,‬ע"כ דגוון ירוק אינו‬ ‫הדר‪ ,‬ולכן כל שעדיין נכנס בגדר ירוק הרי חסר לו‬ ‫בהדר‪ ,‬וכמו שבמראה שחור פשוט הוא שאפילו‬ ‫כשאינו שחור כ"כ כבר פסול‪ ,‬דאינו הדר‪- ,‬‬ ‫וכמבואר בסעיף י"ז יעו"ש בנו"כ ובמ"ב ס"ק נ"ז‬ ‫ ה"ה בירוק כן שכל שעדיין ירוק הוא‪ ,‬אינו הדר‪.‬‬‫והא דאיתא במתניתין 'ירוק ככרתי' וכן בשו"ע‬ ‫'ירוק שדומה לעשבי השדה' הוא רק כדי להגדיר‬ ‫ד'ירוק' הכוונה למראה גרי"ן ולא למראה בלא"ה‬ ‫)כחול( או צהוב‪ ,‬וכמבואר להדיא בתוס' דף ל"א‬ ‫ע"ב ד"ה והירוק‪ .‬ואין כוונת השו"ע לומר דדוקא‬ ‫ירוק עז בדרגת עשבי שדה פסול‪ ,‬אלא דמראה‬ ‫גרי"ן אינו הדר‪.‬‬ ‫ובאמת דלפי הטעם בפסול ירוק דלא גמר פירא‬ ‫הוא‪ ,‬י"ל דכיון שהתחיל להשתנות ממראה‬ ‫כרתי‪ ,‬חזינן דנגמר כבר פריו‪ ,‬ועדיף הוא ממקום‬ ‫שיודעים שבטבעם לחזור למראה אתרוג שכתבו‬ ‫התוס' שהוא כשר‪ ,‬מ"מ לטעם הב"ח שהוא משום‬ ‫'הדר'‪ ,‬נקט המשכנות יעקב דכל שהוא עדיין גרי"ן‬ ‫חסר הוא בהדר‪.‬‬ ‫והבכורי יעקב נקט דהא דקתני במשנה 'ככרתי'‬ ‫וכן בשו"ע 'שדומה לעשבי השדה' הוא להגדיר‬ ‫דרגת ירוק מסויים‪ ,‬שאם הוא ירוק כ"כ כעשבי‬ ‫השדה‪ ,‬הרי הוא פסול‪ ,‬והיינו דנחלקו המשכנ"י‬ ‫והבכו"י בפירוש דברי המשנה והשו"ע‪ ,‬אם הכוונה‬ ‫דעצם הצבע 'ירוק' 'גרי"ן' הוא מראה פסול‪ ,‬או‬ ‫דדוקא צבע של עשבי השדה פסול‪] ,‬וק"ק לדעת‬

‫ואכ"מ‪ .‬ועיין במ"ב ס"ק נ"ה דגם כתב בדין מנומר‬ ‫במראות פסולות כגון ירוק ככרתי דהוא משום שאינו‬ ‫הדר‪ ,‬אף דבס"ק ס"ה נקט דלא כהב"ח[‪.‬‬

‫המשכנ"י דהא מקור דין ירוק ככרתי הוא מהמשנה‪,‬‬ ‫ובמשנה הובא רק דעת ר"י דלשיטתו הוא מטעם שלא‬ ‫נגמר פריו‪ ,‬וא"כ ע"כ דכוונת המשנה הוא דוקא בכרתי‬ ‫ממש ולא בפחות מכרתי‪ ,‬ולרבנן דפסלוהו משום הדר‬ ‫ישתנה כוונת המשנה ויתפרש על כל מראה ירוק[‪.‬‬

‫ובפשטות מה שהחמיר הב"ח הוא רק שלא ישאר‬ ‫ירוק ככרתי‪ ,‬אבל כשאינו ירוק כ"כ לא החמיר‬ ‫הב"ח‪ .‬אכן במשכנות יעקב כתב ‪ -‬הרב ב"ח דעתו‬ ‫לפסול עד שיחזור כולו למראה אתרוג הכשר‬ ‫כשעוה וכזהב‪ .‬ובסוף התשובה כתב ‪ -‬ע"כ יש‬ ‫להחמיר בזה לחזר אחר אתרוג שכולו מראה‬ ‫גע"ל או דומה לגע"ל ע"פ דברי הירושלמי דלא‬ ‫בעינן כשעוה ממש ואז פרי עץ הדר הוא לכל‬ ‫חסידיו‪ .‬אבל בבכורי יעקב מבואר דמה שהחמיר‬ ‫כהב"ח הוא בירוק ככרתי וז"ל בס"ק מ"ט – מכל‬ ‫מקום נראה לי שבעל נפש יחוש לעצמו כדעת‬ ‫הב"ח שלא ליקח אתרוג 'שעדיין יש בו ירוקת‬ ‫ככרתי' אף שיודע שישתנה לבסוף וגם התחיל‬ ‫כבר להוריק‪ .‬וכן יש לדייק מדברי המ"ב שבס"ק‬ ‫ס"ד כשכתב דאם אינו ירוק כ"כ כשר‪ ,‬לא כתב‬ ‫שם דהוא 'דלא כב"ח'‪ ,‬ורק בס"ק ס"ה הוסיף‬ ‫בשעה"צ ס"ט דהוא דלא כב"ח‪ ,‬יעו"ש‪ .‬משמע‬

‫י‬

‫תורה ודעת‬

‫העולה מהנ"ל דלדברי המג"א וט"ז והמ"ב אין‬ ‫כל ענין לקחת אתרוג צהוב‪ ,‬ולדעת הבכורי‬ ‫יעקב אפילו בשיטת הב"ח אין בזה ענין‪ ,‬ולדעת‬ ‫המשכנות יעקב יש להחמיר מדינא כהב"ח לקחת‬ ‫אתרוג צהוב‪.‬‬ ‫ויש לומר עוד דמש"כ המ"ב ס"ק ס"ד מהפמ"ג‬ ‫דכשאינו ירוק כ"כ כשר‪ ,‬הוא דוקא לשיטתו‬ ‫דהטעם הוא משום שלא נגמר פריו‪ ,‬ומודה הפמ"ג‬ ‫דלדברי הב"ח יש לחוש גם כשאינו ירוק כ"כ‪ ,‬וכן‬ ‫מדוייק בפמ"ג דהתחיל בדברי המג"א והט"ז‬ ‫שנקטו דלא כהב"ח‪ ,‬משמע דלהב"ח יש להחמיר‬ ‫גם בזה‪ ,‬ולא כמש"כ לעיל דבזה גם הב"ח מודה‪.‬‬ ‫ובמג"א ס"ק כ"ג העתיק דברי מהרי"ל ‪ -‬וומהרי"ל‬ ‫היה פוסל הירוק דשמא ישאר באותו צבע אא"כ‬ ‫התחיל להיות מוריק ככרכום‪ .‬ומשמע מדבריו‬

‫דכל שלא יהא באתרוג מקום אחד לפחות מראה‬ ‫גע"ל )ככרכום( הרי הוא פסול‪ ,‬ולא סגי במה שכל‬ ‫האתרוג בכללותו אינו ירוק ממש ככרתי‪ .‬אכן‬ ‫מדברי המ"ב כשהעתיקו לא משמע כן‪ ,‬שכתב‬ ‫בס"ק ס"ה ‪ -‬ומ"מ הסכימו האחרונים )והוא‬ ‫מהמ"א לדעת מהרי"ל הנ"ל( דאין לסמוך ע"ז‬ ‫למעשה ואין לקנות אתרוגים אא"כ התחיל‬ ‫במקצת 'לשוב' למראה אתרוג דשמא יהיה‬ ‫נשאר ירוק‪ .‬משמע דגם למהרי"ל לא בעינן שיהא‬ ‫במקום מסויים מראה גע"ל רק סגי בזה שהאתרוג‬ ‫בכללותו התחיל לשוב למראה אתרוג‪.‬‬ ‫ובאמת בספר 'מהרי"ל מנהגים' ישנם בזה שינויי‬ ‫נוסחאות‪ .‬יעו"ש )מכון י‪-‬ם עמוד שצ"ט( שהביאו‬ ‫נוסחא בזה הלשון 'רק אם במקצת מקומות‬ ‫התחיל להיהפך למראה אתרוג שהוא כצבע הבא‬ ‫מכרכום שקוראין געל"א' עכ"ל‪ .‬משמע מלשון‬ ‫זה כמש"כ המ"ב ואין צריך שיהא למעשה צהוב‪,‬‬ ‫אלא שיתחיל להיהפך למראה צהוב וסגי בזה‬ ‫שהוא כבר לא ככרתי‪ ,‬דבזה התחיל לשוב למראה‬ ‫אתרוג‪.‬‬ ‫אלא דבבכורי יעקב סק"נ כתב דמלשון מהרי"ל‬ ‫משמע דמראה הדר של אתרוג היא מראה כרכום‬ ‫שהיא מראה שקורין גע"ל‪ ,‬וכן כתבו גם התוס'‬ ‫)סוכה לא‪ :‬ד"ה והירוק( – 'ומיהו אתרוג עיקרו‬ ‫דומה לשעוה'‪ .‬וכן הוכיח מדברי הזוהר‪ ,‬וכ"כ‬ ‫במשכנ"י הנ"ל דבזוהר מבואר דעיקר מראה‬ ‫אתרוג הוא מראה כרכום ושעוה‪ .‬אכן נראה דזה‬ ‫לא מדינא אלא דחזינן מדברי התוס' ומהרי"ל‬ ‫שצבעו הטבעי של אתרוג הוא צהוב‪ ,‬ולכן יש ענין‬ ‫להדר בזה אבל לא מצד הדין‪.‬‬ ‫ועיין בפמ"ג בסוף הסימן שכתב ‪ -‬מראה אתרוג‬ ‫הוא כחלמון ביצה ושעוה וכדומה עיין תוס'‬ ‫ל"א ע"ב ומשמע שאר מראות הכל פסולין‪ .‬אף‬ ‫דבס"ק כ"ג כתב דאם אינו ירוק כעשבי השדה‬ ‫כשר‪ ,‬והעתיקו במ"ב וכנ"ל‪ ,‬וע"כ דכוונתו שמצד‬ ‫הדין כשר כשאינו ככרתי‪ ,‬אלא דכיון שהאתרוג‬ ‫בטבעו הוא צהוב יש ענין להדר בזה‪.‬‬ ‫המורם מהנ"ל דלברי המ"ב דנקט כהמג"א והט"ז‬ ‫לא הוזכר ענין להדר אחרי אתרוג צהוב‪ ,‬וכ"ה‬ ‫לדעת הבכו"י שנראה מדבריו שלא החמיר מדינא‬ ‫בזה‪ .‬אכן לדעת המשכנות יעקב יש ענין מצד הדין‬ ‫לחוש לדעת הב"ח ליטול אתרוג צהוב‪.‬‬ ‫וזה נראה פשוט דאם ניכר באתרוג מראה גוון‬ ‫צהוב‪ ,‬אף שנשאר בו גם גוון ירוק‪ ,‬כבר מיקרי‬ ‫צהוב ואין צריך שיהא ממש צהוב כלימון‪ ,‬וכן‬ ‫מבואר במשכנות יעקב הנ"ל דלא בעינן מראה‬ ‫שעוה ממש אלא סגי בדומה לשעוה‪ .‬וכבר נהגו‬ ‫רבים להחמיר בזה ע"י נתינת האתרוגים בתפוחים‬ ‫עד שמקבל גוון צהבהב‪.‬‬ ‫גליון ‪ ' 115‬תשרי תש"ע‬

‫מבי מדרשא‬

‫הרב מתתיהו הירשמן שליט"א‬

‫המשך מעמוד ז‬

‫לפני ה' ולהללו על האסיף ‪' -‬שבעת ימים תחג‬ ‫לה' אלקיך במקום אשר יבחר ה' כי יברכך ה'‬ ‫אלקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית‬ ‫אך שמח'‪ .‬וכבר נתבאר לעיל כי אכן שניהם‬ ‫כאחד תואמים‪ ,‬כי גודל השמחה ומילואה הוא‬ ‫בעת אשר בתינו מלאים כל טוב‪ ,‬שאז יש לנו‬ ‫לחגוג ולשמוח לפניו על רוב טובו והשגחתו‬ ‫עלינו כל הימים‪.‬‬

‫ה‪.‬‬ ‫נמצא לפי דברינו‪ ,‬כי בחג הסכות ישנם‬ ‫שלושה עניינים מרכזיים‪ .‬העניין הראשון‬ ‫הוא בהיותו 'חג האסיף'‪ .‬כלומר‪ ,‬חג על עצם‬

‫האסיף שנותן לנו הקב"ה בכל שנה‪ .‬ומצד‬ ‫גדר זה נצטווינו לקחת את ארבעת המינים‬ ‫ולשמוח בהם לפני ה'‪ ,‬ובלקיחת ארבעת מינים‬ ‫אלו אנו קובעים את החג על האסיף‪ .‬העניין‬ ‫השני הוא‪' ,‬חג הסוכות'‪ .‬וכמו שנתבאר שהוא‬ ‫חג על הדיורים והבתים שנותן לנו הקב"ה בכל‬ ‫עת‪ .‬ומצד גדר זה מסתעפת גם המצוה לישב‬ ‫בסוכות בחג זה ‪ -‬לציין את הסוכות שישבו‬ ‫בם אבותינו במדבר‪ .‬והעניין השלישי הוא‪,‬‬ ‫היותו 'חג ה''‪ .‬והיינו שהוא חג על עצם היותו‬ ‫מלכנו ואלוקינו‪ ,‬וכהמשך לימי ראש השנה‬ ‫ויום הכיפורים אשר בהם האיר פניו אלינו‬

‫בזכרו אותנו לטובה ובכפרו על כל חטאותינו‪.‬‬ ‫ולגבי יום שמיני עצרת‪ ,‬נתבארו בדברינו‬ ‫שני גדרים בזה‪ .‬הגדר הראשון הוא המבואר‬ ‫בפרשת אמור‪ ,‬שהוא בא כהשלמת ימי‬ ‫השבתון בתחילת החג ובסופו‪ ,‬אלא שלא‬ ‫נקבע ביום השביעי ‪ -‬כמו בחג המצות ‪ -‬רק‬ ‫נקבע למחרת שבעת הימים‪ .‬והגדר השני‬ ‫הוא המבואר בפרשת פנחס‪ ,‬אשר בו בא יום‬ ‫שמיני עצרת כרגל בפני עצמו‪ ,‬והוא כהמשך‬ ‫ל'חג ה'' אשר בו חגגנו לפניו יתברך בריבוי של‬ ‫קרבנות‪ ,‬ושוב חוזר הוא ומזמין את אוהביו‬ ‫לסעודה קטנה איתו‪.‬‬

‫מעשה רב‬

‫מדעת עליון לנוה אפריון‬ ‫פתיל התכלת נשתכח מישראל‪ ,‬ואין אנו יודעין לו‪ ,‬מתי והיאך‬ ‫נשתכח‪ ,‬כי אי שם אחר חתימת התלמוד‪ ,‬נסתתר מעמנו דרכיו‪.‬‬ ‫כך גם מצוות הנענועים ב'פרי עץ הדר' נגנז ונעלם בתהום הפעורה‬ ‫אשר בין תקופת התלמוד לדור שלאחריו‪ ,‬ומני אז היו סבורים כי‬ ‫חוקת הנענועים לא חלה אלא על הלולב ואגודתו‪ ,‬ואילו האתרוג –‬ ‫יופיו והדרו הוא לשכון בצניעות ברוך ובנחת ללא ניד‪.‬‬ ‫אלא שבעוד את התכלת אנו עדיין מחפשים‪ ,‬וכמדומה שעד הנה‬ ‫לא זכינו לאורו‪ - ,‬הרי שמצוות נענועי האתרוג שבה אלינו במלוא‬ ‫הדרה‪.‬‬ ‫כבר מאות בשנים ידוע בכל תפוצות ישראל‪ ,‬כי גם פרי עץ ההדר‪,‬‬ ‫נוע ינוע‪ ,‬והנף יונף‪ ,‬לשמוח בו לפני האלוקים‪.‬‬ ‫היאך זכה עם ישראל שתשוב אליו מצוה זו‪ .‬האם נמצאה תוספתא‬ ‫או כתב סתרים פוענח? לא כך‪ ,‬ולא כך‪.‬‬ ‫אלא שסברא נשגבה נתבהרה בלב אחד מחכמי ישראל‪ ,‬אשר נגה‬ ‫עליו אור משמיא והשיג מדעתו את הדבר‪ ,‬ואחר שהביע החכם את‬ ‫דיברתו‪ ,‬נענו כל החכמים והסכימו כי פשיטא ופשיטא הוא‪ ,‬ומאז‬ ‫נעשית ההלכה רווחת בישראל‪.‬‬ ‫היאך קרם הרעיון בלב החכם‪ .‬ומהיכן הואצלה סברא זו‪.‬‬ ‫על כל זאת סיפרו לנו רבותינו ז"ל‪.‬‬ ‫אור חדוה עילאה היה שרוי בביתו של רבי מנחם מריקאנטי‪ ,‬במעלי‬ ‫יומא קמא דסוכות‪ ,‬ההכנות לחג נעשו בקול רינה שבח והודאה‪.‬‬ ‫כי אורח נכבד בא אל הבית‪ ,‬ומתעתד לחוג עמם את שמחת החג‪,‬‬ ‫ואפי' ללון בתוך נוגה סוכתם המעטירה‪ .‬האושפיזא הוא איש חסיד‬ ‫אשר רבי יצחק שמו‪.‬‬ ‫יחדיו יוכלו הני תרי חכמי הרזים המטיילים בפרדס רבי מנחם ורבי‬ ‫יצחק זכרונם לברכה להמתיק סוד ולהלך ברגש בבית אלוקים היא‬ ‫הסוכה – מלשון סוכה ברוח הקודש‪.‬‬ ‫הנה הנה נצנץ והופיע ליל חמשה עשרה‪ ,‬ובצוותא חדא ערכו את‬ ‫סעודת החג כשפיהם לא פוסק מלדבר על כוונת רגש המצוות‪,‬‬ ‫ותואר מזמוטי כלה נויה וזיוה של צילא דמהימנותא‪ ,‬גם בתום‬ ‫הסעודה‪ ,‬המשיכו לעסוק בעניינא דיומא‪ ,‬בנתנם רשות זה לזה‬

‫לפאר ליוצרם בנחת רוח‪.‬‬ ‫השעה – של ליל יום טוב‪ ,‬והמקום – מעון הסוכה‪ ,‬חברו יחד לגרום‬ ‫להם‪ ,‬לעסוק בגנזי מסתורין של סוד שם הוי"ה‪.‬‬ ‫פתח רבי יצחק וחידש דרך מיוחדת בהבנת עומק השם המיוחד‪,‬‬ ‫הבא מתוך התבוננות בכל אות ואות בפני עצמה‪ ,‬סוד ה'יוד'‪ ,‬רזא‬ ‫ד'הא'‪...‬‬ ‫בעיצומו של לילה החלה שינה חוטפתם‪ ,‬ויתעשתו ויאמרו מצוה‬ ‫הבאה לידך אל תחמיצנה‪ ,‬וחביבה מצוה בשעתה‪ ,‬ויפנו בשמחה‬ ‫עצומה לעלות על יצועם‪ ,‬לקיים מצות שינה בסוכה‪.‬‬ ‫מי יעלה ויפסיג אל מרום שינת הצדיק‪ ,‬ובפרט שנת הצדיק בתוך‬ ‫הסוכה וביותר מתוך העסק הגבוה של פירוש השם באותיותיו‪.‬‬ ‫רבי מנחם הריקאנטי נרדם‪ ,‬והנה בחלומו הוא רואה לנגדו את‬ ‫עמיתו רבי יצחק כבהקיץ‪ ,‬עומד ומלמדו שוב את אופן ההשגה‬ ‫הבהירה של כל אחת מאותיות השם‪.‬‬ ‫אלא שבעוד בהקיץ היה זה דיבור ומחשבה בלבד‪ ,‬הרי שבחלום‪,‬‬ ‫היה הדבר במוחש יותר‪ ,‬כי אחרי כל הסבר של רעיון האות‪ ,‬ניצבה‬ ‫תמונה מרהיבה‪ ,‬בגוונין עילאין של דמותה של האות‪ ,‬באופן‬ ‫הממחיש בחיטוביה את סוד כוונתה‪.‬‬ ‫הנה תמונת ה'יוד' זורחת לנגדו‪ ,‬ושוב אות 'הא' בקומתה וציביונה‬ ‫ואחר כך‪ ,‬עמודא דנהורא‪ ,‬אות 'וו' במלוא זהרו‪.‬‬ ‫לאחר שכבר ראה והשיג רבי מנחם את שלש האותיות‪ ,‬קידש את‬ ‫עצמו והמתין בסילודין לראות את ה'הא' האחרונה‪ ,‬ונפשו ידעה‬ ‫כי בכך יוכל להשלים המלאכה‪ ,‬ומעבודת הכרת האותיות‪ ,‬יוכל‬ ‫לדעת את תמונת התיבה השלימה‪ ,‬לזכות להיות צופה בשם הקודש‬ ‫במילואו‪.‬‬ ‫ליבו נמס מהשתוקקות‪ ,‬והנה ה'הא' האחרונה מופיעה לפניו‪ .‬אך‬ ‫הנה שוד ושבר‪ ,‬האות האחרונה ניצבת לה בשיטה אחרת ובזוית‬ ‫שונה משלשת האותיות‪ ,‬ולא ניתן בשום אופן לראות את ארבעת‬ ‫האותיות‪ ,‬חוברים יחדיו‪.‬‬ ‫רבי מנחם אשר ביקשה נפשו לבוא אל תכלית ההשגה והנה רחקה‬ ‫ממנו‪ ,‬ויזעק זעקה גדולה ומרה‪.‬‬ ‫המשך בעמוד הבא‬

‫חג הסוכות ' תשרי תש"ע‬

‫תורה ודעת יא‬

‫מעשה רב‬ ‫המשך מעמוד הקודם‬

‫וירץ ויטול את תמונת ה'הא' לחברה ולצרפה אל עמיתיה‪ ,‬ובעודו טורח‬ ‫בכך נתעורר משנתו‪.‬‬ ‫וכל כולו חש את התביעה והשתוקקות לקרב את האות הרביעית לשלשת‬ ‫האותיות‪.‬‬ ‫ויהי למחרת‪ ,‬בשעה הגדולה של בין תפילת השחר להלל‪ ,‬אשר כל אחד‬ ‫נוטל את ענפי המצוה‪ ,‬ברוב רגש ולב הומה‪.‬‬ ‫אז רבי מנחם היה שרוי בשרעפי קודש‪ ,‬והמתין מעט לכוון את ליבו‬ ‫למצוה‪ ,‬כשעיניו צופיות על עם הקודש אשר ניצב וכלי זיינו בידו‪ ,‬מה‬ ‫נעים המראה אשר כמו שדרה של עצים נטעים מגודלים‪ ,‬זעים בדחילו‬ ‫ענפים ועלים באגלי חיות ממקור החיים‪.‬‬ ‫אז תפס מבטו את עמיתו החסיד‪ ,‬ויביט עליו ומראהו כשרפי מעלה‪,‬‬ ‫משרת ומהלל את קונו בנטילת המינים‪ ,‬בעודו עוקב אחר רבי יצחק‪ ,‬וירא‬ ‫כי הוא נוטל הלולב ואגודתו ומנענע ואילו האתרוג מונח בכפו ללא ניע‪.‬‬ ‫אף שבכל שנה ראה רבים שנהגו כן‪ ,‬כי לא היה מי שהקפיד בדווקא‬ ‫לנענע באתרוג‪ ,‬מ"מ ברגע זה‪ ,‬הרגיש רבי מנחם כי מראה זה צורב את‬ ‫נפשו וכמדקרות חרב‪ ,‬הוא בליבו‪.‬‬ ‫ונולד בו הבנה בהירה‪ ,‬כי כל ארבעת המינים תמונה אחת להם בל‬ ‫יפרדו‪.‬‬ ‫וכשראה כך ביד החסיד כי האתרוג לא מצורף אל שאר מיניו‪ ,‬שבה אליו‬ ‫בעתותי הלילה‪ ,‬ויחרד מאד‪ ,‬וירץ אל רבי יצחק‪ ,‬ויאמר אליו מה זאת‬ ‫עשית?‬ ‫רבי יצחק לא הבין על מה החרדה ויען‪ :‬כך נוהגים כל ישראל‪ ,‬ואז מיד‬ ‫הסביר לו רבי מנחם‪ ,‬איך יתכן להפריד הדבקים‪ ,‬והלא נצטוינו על כולם‬ ‫יחד ושמחתם לפני ה' אלוקיכם‪ .‬וההפרדה הוא הריסת הבניין‪.‬‬ ‫ויאמר רבי יצחק אכן אכן‪ ,‬הרי זה סברא ברורה‪.‬‬ ‫מיד שב רבי יצחק הצמיד האתרוג ללולב‪ ,‬ונענע ארבעתם יחד‪ ,‬בשמחה‬ ‫ועונג רב‪.‬‬ ‫את כל נענועי ההלל עשו רבי מנחם ורבי יצחק בארבעת המינים יחד‬

‫בשגב קודש‪.‬‬ ‫בשובם מבית הכנסת אמרו זה לזה‪ ,‬מעולם לא טעמנו טעם אמיתי של‬ ‫מצוות הנענועים כמו בשנה זו‪.‬‬ ‫מה יפה השעה הזו שהאיר ה' לנו וחידשנו הלכה חדשה בקיום מצוות‬ ‫ארבעת המינים‪.‬‬ ‫חלפו מאות שנים ורבי יוסף קארו ישב בעיר צפת ת"ו וכתב את ספר 'בית‬ ‫יוסף'‪ ,‬בעסקו בעניין הנענועים‪ ,‬ביקש לדעת האם יש לנענע גם האתרוג‪,‬‬ ‫ואחר חיפוש רב בגמרא ובראשונים ובכל הספרים נלאה למצוא הדבר‪.‬‬ ‫רק בכתבי הריקאנטי מצא רשום את כל המעשה הנ"ל של חזיון ליל‬ ‫ראשון של סוכות‪.‬‬ ‫לבסוף רשם הבית יוסף כך‪" :‬אם צריך לנענע האתרוג דבר זה לא נתבאר‬ ‫לא בגמרא ולא בפוסקים‪ ,‬אבל הרב מנחם מריקאנטי כתב וכו' עכ"ל‬ ‫אף שהדבר לא נזכר בגמרא ורק המעשה הנזכר בהריקאנטי מ"מ כאשר‬ ‫כתב הב"י את ספר 'שולחן ערוך' קבע שם כהלכה גמורה בסימן תרנא‬ ‫י"א‪' ,‬צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת נענועו ולנענע בשניהם יחד'‪.‬‬ ‫מאז שנתפרסם בישראל ספר 'שולחן ערוך'‪ ,‬נקבע חידוש של הריקאנטי‬ ‫להלכה בישראל‪ ,‬והוחזרה עטרת האתרוג ליושנו‪.‬‬ ‫מרן החזון איש זיע"א בפתח ספריו קבע כעין הקדמה‪ ,‬אשר בו ליקט‬ ‫מאמרים שבהם נתגלה עזוז כוחם ועוצם רוח קדשם של חכמי התורה‪.‬‬ ‫באחד החלקים קבע את המעשה דנן בראש ספרו‪ ,‬כדי ללמדנו‪ ,‬כי אכן‬ ‫הראשונים וענקי הדורות חידשו הלכות ויסודות מסברת ליבם‪.‬‬ ‫אלא שאין אלו סברות לב גרידא‪ .‬אלא כח סברא המשתלשלת מאצילות‬ ‫רוח הקודש‪ ,‬ממרומי ההשגה הכבירה בשרשים העליונים של טעמי‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫כמו במעשה זה אשר ההשגה הרוממה של הריקאנטי כי ארבעת המינים‪,‬‬ ‫הם כנגד ארבע אותיות של שם הוי"ה‪ ,‬הביאו אותו לעמוד על הסברא‬ ‫הברורה 'כי יש לנענע כולם יחד'‪.‬‬ ‫הרב א‪ .‬ב‪ .‬ח‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬תשרי תש"ע‬

‫הודעה חשובה‬

‫הננו להודיע בזאת לציבור חכמי ורבני קהילתנו הקדושה שליט"א‬

‫כי הכרך הבא של המאסף התורני‬

‫תודתינו וברכותינו נתונות‬

‫אשר בעז"ה אנו מתעתדים להוציאו לרגל כ"א אדר תש"ע‬ ‫הלכות יום טוב‪ ,‬חול המועד‪ ,‬ג' רגלים‪ ,‬מצוות הרגל ]ראיה חגיגה ושמחה[‪,‬‬ ‫וכן ענייני קביעת המועדים ‪ -‬קידוש החודש וראש חודש‬

‫ברכת מזל טוב‬

‫בסוגיות הגמרא ובירורי הלכה וכן ענייני אגדה‬

‫משפחת הירשמן‬

‫כמו"כ אפשר לשלוח תגובות על מאמרים שנתפרסמו בקובצים הקודמים‪.‬‬

‫תודתינו וברכותינו נתונות‬

‫תאריך אחרון למשלוח החומר‬

‫החכם עיניו בראשו להקדים לערוך ולשלוח את מאמרי החידו"ת‪,‬‬ ‫בכדי להקל על עומס העבודה מצוות העורכים‪ ,‬לבל יצא מכשול‬ ‫מתחת ידם‪ ,‬וזריזין מקדימין‪.‬‬ ‫אפשר לשלוח חומר למערכת ע"י הנציגים בבתי המדרש‪,‬‬ ‫בכוללים ובקהילות המקומיות‪.‬‬ ‫ביקרא דאורייתא מכון "קהל עדת ירושלים"‬

‫תא פקס ‪15352-7633911‬‬

‫*‬

‫דוא"ל ‪[email protected]‬‬

‫לידידנו היקר והחשוב‬

‫הרב שמעון למברגר שליט"א‬ ‫על השתתפותו בהוצאות הגליון‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫בהולדת בנו במז"ט‬

‫ברכת מזל טוב‬ ‫שלוחה בזה לידידנו היקר והחשוב‬ ‫הרב נחמן אנשין שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בנו במז"ט‬

‫אברהם ולס ‪ -‬נחמיה חשין‬ ‫דוד חשין ‪ -‬עמרם כהן‬ ‫יעקב מאיר קורנבליט‬ ‫יוסף בר"מ הרצל‬

‫גליון ‪ ' 115‬תשרי תש"ע‬

‫מ‪.‬ד‪052-767-3009 .‬‬

‫או ישירות לידי חברי המערכת‪ ,‬וכן לתא פקס ‪15352-7633911‬‬

‫יבב‬

‫לאחינו וגיסנו היקר והחשוב‬ ‫הרב ישראל הירשמן שליט"א‬ ‫לרגל הולדת הבת במז"ט‬

‫פונים אנו לחכמי ורבני קהילתנו שליט"א‪ ,‬להגדיל תורה ולהאדירה‪ ,‬להשתתף‬ ‫בכתיבת מאמרים למאסף התורני‪ ,‬הן בבירורי הלכה הן בביאורי שמעתתא‪ ,‬והן‬ ‫במאמרי אגדה‪ ,‬הערות והארות‪ ,‬שאלות ותמיהות וכו'‪.‬‬

‫ראש חודש שבט תש"ע‬

‫תורה ודעת‬

‫לידידנו היקר והחשוב‬

‫הרב ישראל הירשמן שליט"א‬ ‫על השתתפותו בהוצאות הגליון‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫בהולדת בתו במז"ט‬

‫יוקדש בעז"ה על‪ :‬ענייני המועדים‬

‫‪ 8‬למנויים תרומות והנצחות‪0527653301 :‬‬

‫שלוחה בזה לידידי היקר והחשוב‬ ‫הרב ישראל הירשמן שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בתו במז"ט‬

‫יעקב משה גוטליב‬

‫"מאורות ירושלים"‬

‫*‬

‫ברכת מזל טוב‬