Torah Vadaat Shoftim 2009

‫א‬ ‫ל דודי‬ ‫ו דודי‬ ‫לי‬ ‫ני‬

‫יו“ל ע“י ’קהל עדת ירושלים‘ ' גליון ‪ ' 112‬פרשיות שופטים ‪ -‬כי תצא‬

‫בגליון‬

‫ביאורי תורה‬

‫ביאורי תורה‬ ‫פרשת שופטים‬ ‫מתורתו של רבינו שליט"א‬

‫א‬

‫שבתי בבית ה' כל ימי חיי‬ ‫מתוך שיחות רבינו שליט"א‬

‫ד‬

‫חכמה ומוסר‬

‫עיונים בפרשת השבוע‬ ‫הרב אליהו הכהן קצבורג‬

‫ו‬

‫ושבת עד ה' אלוקיך‬ ‫הרב א‪ .‬ב‪ .‬ח‪.‬‬

‫ז‬

‫מעשה רב‬

‫מבית גנזי‬ ‫'פניני שבת קודש'‬ ‫בעריכת הרב חיים יצחק פרוש‬

‫ח‬

‫הודעות‬ ‫ניתן להצטרף כמנוי לבטאון תורה ודעת‬ ‫תמורת ‪ 10‬ש"ח לחודש‬ ‫_____________________‬ ‫ניתן להשיג את שלשת האוגדנים‬ ‫של גליונות תורה ודעת עם מפתחות‬ ‫_____________________‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו שליט"א‬ ‫בקול הלשון )לשה"ק(‬ ‫בטלפון ‪03-6171111‬‬ ‫_____________________‬ ‫מערכת תורה ודעת‪:‬‬ ‫‪ 052-7653301‬פקס ‪15352-7633911‬‬

‫' אלול תשס"ט‬

‫מתורתו של רבינו הגאון רבי לייב מינצברג שליט“א‬

‫פרשת שופטים‬ ‫כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם‬ ‫בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות‬ ‫בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר‬ ‫אלקיך בו; וובאת אל הכהנים הלוים‬ ‫יבחר ה' א‬ ‫ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת‬ ‫והגידו לך את דבר המשפט; ועשית על פי‬ ‫הדבר אשר יגידו לך ‪ ...‬ושמרת לעשות‬ ‫ככל אשר יורוך )יז‪ ,‬ח‪-‬י(‪.‬‬

‫פרשה זו עוסקת בענין קביעת ההלכה‬ ‫בישראל‪ ,‬ויסוד עניינה הוא שבכל עת שיתעורר‬ ‫בישראל ספק או חוסר ידיעה כיצד יש לנהוג‬ ‫על פי התורה‪ ,‬יש להביא את השאלה לפני‬ ‫חכמי ישראל היושבים במקום אשר יבחר ה'‪,‬‬ ‫על מנת שיורו כדת מה לעשות‪.‬‬ ‫ענין "כי יפלא" האמור כאן‪ ,‬המחייב לעלות‬ ‫למקום הסנהדרין בלשכת הגזית שבירושלים‪,‬‬ ‫יתכן לכאורה בשני אופנים‪ :‬האופן האחד הוא‬ ‫כאשר תלמידי החכמים אינם יודעים להכריע‬ ‫בדבר‪ .‬והאופן השני הוא כאשר החכמים עצמם‬ ‫חלוקים ביניהם‪ ,‬זה אומר בכה וזה אומר בכה‪.‬‬ ‫אמנם לפי פשוטם של דברים משמע‪ ,‬כי‬ ‫הכוונה בפרשה זו היא לאופן שנחלקו חכמים‬ ‫בדבר‪ ,‬שכן נאמר "דברי ריבות בשעריך"‪,‬‬ ‫וכמו שפירש רש"י‪ :‬דברי ריבות ‪ -‬שיהו חכמי‬ ‫העיר חולקים בדבר‪ ,‬זה מטמא וזה מטהר זה‬ ‫מחייב וזה מזכה‪ .‬ועל כך מלמדנו הכתוב כי יש‬ ‫להביא את צדדי הספק לפני הסנהדרין‪ ,‬ועל פי‬ ‫הכרעתם כן יעשו‪.‬‬

‫תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך‬ ‫אחר המיקל"‪ ,‬וכן מצינו כי "באתרא דמר‬ ‫נהיגין כמר" שכל מקום ראוי לו לנהוג כדעת‬ ‫רבו‪ ,‬וכן יש אופנים שאמרו בהם "דעביד כמר‬ ‫עביד ודעביד כמר עביד"‪ ,‬כל אלה וכיוצא בהם‬ ‫אינם אמורים אלא בזמן שאין בית דין הגדול‬ ‫בירושלים קיים‪ ,‬או באופן שלא הספיק בידם‬ ‫לעלות לירושלים עד שהוצרכו לעשות מעשה‪,‬‬ ‫כמבואר ברמב"ם )הלכות ממרים פ"א ה"ה ובלח"מ‬ ‫שם(‪ .‬אבל כשהיה בית דין הגדול קיים לא‬ ‫היתה כל מחלוקת בישראל )סנהדרין פח‪ :‬ועיין‬ ‫עוד חזו"א יו"ד סי' ק"נ(‪ ,‬ולא משום שלא נחלקו‬ ‫חכמים בסברא‪ ,‬אלא משום שלא היתה לדעות‬ ‫חלוקות הללו משמעות להלכה‪ ,‬שכן באופנים‬ ‫אלו הובאו הדברים להכרעת בית דין הגדול‪,‬‬ ‫וכך היו כל ישראל נוהגים לעולם בדרך שווה‬ ‫בכל דין ובכל משפט‪.‬‬ ‫וזהו אכן שורש המצוה הזאת וטעמה‪ ,‬ככמבואר‬ ‫ברמב"ן )פסוק יא(‪ :‬והצורך במצוה הזאת גדול‬ ‫מאד‪ ,‬כי התורה ניתנה לנו בכתב‪ ,‬וידוע הוא‬ ‫שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים‪,‬‬ ‫והנה ירבו המחלוקות ותיעשה התורה כמה‬ ‫תורות‪ .‬וחתך לנו הכתוב הדין‪ ,‬שנשמע לבית‬ ‫דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר‬ ‫יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה‪,‬‬ ‫בין שקיבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי‬ ‫הגבורה‪ ,‬או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא‬ ‫או כוונתה‪ ,‬כי על הדעת שלהם הוא נותן לנו‬ ‫התורה‪.‬‬

‫והגם שמצינו בגמרא כללים רבים להכרעת‬ ‫*‬ ‫דין במקום שנחלקו בו חכמים‪ ,‬כגון "בשל‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫פרשיות שופטים ‪ -‬כי תצא ' אלול תשס"ט‬

‫המשך בעמוד הבא‬

‫תורה ודעת א‬

‫ביאורי תורה‬ ‫המשך מעמוד הקודם‬

‫ואולם‪ ,‬אף על פי שמשבטלו הסנהדרין‬ ‫החלו המחלוקות להתבטא אף להלכה‬ ‫למעשה‪ ,‬ושוב לא היתה דרך יחידה שילכו בה‬ ‫כל ישראל כאחד‪ ,‬מכל מקום כתבו ראשונים‬ ‫כי מצות‪-‬עשה זו לשמוע בקול דברי חכמים‬ ‫אמורה גם לגבי חכמי ישראל שבדורות‬ ‫הבאים‪ .‬כן כתב בספר החינוך )מצוה תצה(‪:‬‬ ‫ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל‬ ‫זמן וזמן כמצות השופט‪ ,‬כלומר החכם‬ ‫הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו‪ ,‬וכמו שדרשו‬ ‫זכרונם לברכה 'ואל השופט אשר יהיה בימים‬ ‫ההם'‪ ,‬יפתח בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬כלומר‬ ‫שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו‬ ‫לשמואל בדורו‪ .‬והעובר על זה ואינו שומע‬ ‫לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל‬ ‫אשר יורו מבטל עשה זה‪.‬‬ ‫ועיין מנחת חינוך )מצוה תצו( שתמה מנין‬ ‫לו זה‪ ,‬והלא "שאני בית דין הגדול אשר‬ ‫כבוד השם יתברך חופף עליהם כל היום‬ ‫ועליהם הבטיחה תורה וכו'"‪ .‬ועיין שם‬ ‫שכתב "ובוודאי מצאו באיזה מקום"‪ .‬ונראה‬ ‫כי מקור הדברים הוא בספרי שדרשו )דברים‬ ‫קנג( 'ובאת' ‪ -‬לרבות בית דין שביבנה‪ .‬הרי‬ ‫מכאן שאין מצוה זו מיוחדת לבית דין הגדול‬ ‫בלשכת הגזית‪ ,‬אלא לבית דין הגדול שבכל‬ ‫דור ודור‪.‬‬ ‫ואמנם נראה פשוט כי אין כוונת החינוך שכל‬ ‫בית דין בישראל הינו בעל סמכות ותוקף‬ ‫להוראה כסנהדרין‪ ,‬שהרי הרבה הלכות‬ ‫מצינו שאין דנים אותו אלא בבית דין הגדול‪,‬‬ ‫ואפילו בית דינו של רבי יוחנן בן זכאי ביבנה‬ ‫שהיה קרוב לדרגת הסנהדרין‪ ,‬לא היה דן‬ ‫דיני נפשות )סנהדרין פט‪ ,(:‬ואין חייבים מיתה‬ ‫על המראת פיהם משום זקן ממרא )ספרי‬ ‫דברים קנד(‪ .‬ופשוט אפוא כי גם לגבי הדברים‬ ‫הנתונים להוראת כל בית דין‪ ,‬אין קביעת‬ ‫ההלכה על ידיהם תקיפה כקביעת הסנהדרין‬ ‫היושבים במקום המקדש‪ ,‬שכן אמרו בגמרא‬ ‫)סנהדרין יד‪ (:‬וקמת ועלית אל המקום‪ ,‬מלמד‬ ‫שהמקום גורם‪ .‬אלא כוונת הדברים היא רק‬ ‫לענין חובת השמיעה בקול דבריהם‪ ,‬כי מתוך‬ ‫שהזהירה תורה שלא נסור מן הדרך אשר יורו‬ ‫לנו הסנהדרין‪ ,‬שהם חכמי ישראל הגדולים‬ ‫בהוראה בדורות ההם‪ ,‬הרי מאותו הטעם‬ ‫והענין יש ללמוד‪ ,‬כי חכמי ישראל הגדולים‬

‫ב‬

‫תורה ודעת‬

‫שבכל דור הם הקובעים לכלל ישראל את‬ ‫הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר‬ ‫יעשון‪ .‬וכפי שהחינוך מפרש להלן )מצוה תצו(‪:‬‬ ‫ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית‪,‬‬ ‫ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו‬ ‫הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה‬ ‫ושופטינו שבדורנו ‪ -‬נוהגת בכל מקום ובכל‬ ‫זמן‪.‬‬

‫*‬ ‫הנה מכלל הדברים שנתבארו עד כה עולה‪,‬‬ ‫כי כוחם של הסנהדרין לקבוע הלכה בישראל‬ ‫ללא חולקים ועוררין‪ ,‬נובע הן מצד היותם‬ ‫החכמים הגדולים ביותר בעם‪ ,‬אשר משום‬ ‫כך נבחרו לישב על כסא המשפט בלשכת‬ ‫הגזית‪ ,‬והן מצד מקום השראת השכינה שבו‬ ‫הם יושבים‪ .‬ואולם בזמן הזה שאין הדיינים‬ ‫יושבים בהר הבית ]ואין לו להקב"ה אלא ד'‬ ‫אמות של הלכה[‪ ,‬אין לנו אלא דברי החכמים‬ ‫הגדולים בעם אשר בקולם יש לשמוע‪.‬‬ ‫ולפי פשטות הדברים משמע לכאורה‪ ,‬כי‬ ‫טעם ההליכה אחר הגדולים בכל דור‪ ,‬הוא‬ ‫משום שכל הגדול מחבירו מסתבר שיהיו‬ ‫דבריו קרובים יותר אל האמת‪ .‬ולכן כשיש‬ ‫מחלוקת בין החכמים‪ ,‬חובה על השואל‬ ‫להתנהג לפי הדעה אשר ההתסברות להיותה‬ ‫אמת גבוהה יותר‪.‬‬ ‫אלא שבדברי חז"ל אנו מוצאים שכל הדעות‬ ‫בין החכמים אמת הן‪ ,‬כמבואר בגמרא )גיטין‬ ‫ו‪ (:‬אשכחיה רבי אביתר לאליהו א"ל מאי קא‬ ‫עביד הקב"ה וכו' ומאי קאמר‪ ,‬אמר ליה ‪-‬‬ ‫אביתר בני כך הוא אומר‪ ,‬יונתן בני כך הוא‬ ‫אומר‪ .‬א"ל ‪ -‬חס ושלום‪ ,‬ומי איכא ספיקא‬ ‫קמי שמיא‪ .‬א"ל ‪ -‬אלו ואלו דברי אלוקים‬ ‫חיים‪ .‬ולא רק לגבי החכמים הגדולים בעם‬ ‫נאמרו הדברים‪ ,‬אלא כל חכם שהגיע להוראה‬ ‫דבריו דברי אלוקים חיים‪ .‬כמו שאמרו )חגיגה‬ ‫ג‪' (:‬בעלי אספות' ‪ -‬אלו תלמידי חכמים‬ ‫שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה‪,‬‬ ‫הללו מטמאין והללו מטהרין‪ ,‬הללו אוסרין‬ ‫והללו מתירין‪ ,‬הללו פוסלין והללו מכשירין‪.‬‬ ‫שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה‪,‬‬ ‫תלמוד לומר 'כולם ניתנו מרועה אחד' –‬ ‫א‪-‬ל אחד נתנן‪ ,‬פרנס אחד אמרן‪ ,‬מפי אדון‬

‫כל המעשים ברוך הוא‪.‬‬ ‫וכבר נתבארו הדברים בארוכה במקו"א‬ ‫)ראה 'תורה ודעת' גליון ‪ 36‬פרשת נצבים תשס"ו(‪ ,‬כי‬ ‫מאחר שהתורה נמסרה לחכמים‪ ,‬ואך דעתם‬ ‫היא הקובעת את אמיתה של תורה‪ ,‬הרי‬ ‫שבמקום שנחלקו חכמים ביניהם‪ ,‬פירושו‬ ‫של דבר כי התורה עצמה העלתה שתי דעות‬ ‫שונות‪ ,‬והאמת כוללת את דעת שניהם‪ .‬ואין‬ ‫אמיתות שתי הדעות סותרות זו את זו‪,‬‬ ‫אלא שתי דרכים הן על‪-‬פי דעת תורה לדון‬ ‫את הנידון במחלוקתם‪ ,‬ויסודם אחד בדברי‬ ‫אלוקים חיים‪.‬‬ ‫ואם כן יש לדון‪ ,‬ללשם מה נאמרו כללי קביעת‬ ‫ההלכה‪ ,‬ומה טעם ומשמעות יש בהם‪ .‬והלא‬ ‫מאחר שכל הוראה הניתנת על ידי תלמיד‬ ‫חכם שהגיע לדרגת הוראה אמת היא‪ ,‬וכל‬ ‫הנוהג על פיה נוהג על פי התורה‪ ,‬יעשה אפוא‬ ‫כל אחד כהוראת אחד החכמים כפי שיעלה‬ ‫על לבו‪.‬‬ ‫אלא שבפרשה זו נתחדש יסוד גדול‪ ,‬שאף‬ ‫על פי שדברי כל חכמי ישראל דברי אלוקים‬ ‫חיים הם‪ ,‬מכל מקום כאשר בית דין הגדול‬ ‫בירושלים קיים‪ ,‬מאחר שהם נושאים את‬ ‫עמוד התורה שבעל פה‪ ,‬הרי אלו המייצגים‬ ‫את דעת התורה‪ ,‬ודעת כל החכמים בטלה‬ ‫לדעתם‪.‬‬ ‫ונראה כי גם משבטלו הסנהדרין‪ ,‬כל כללי‬ ‫פסיקת ההלכה שמצינו בדבר חז"ל‪ ,‬אף הם‬ ‫בנויים על יסוד זה‪ .‬כי כשאין בית דין עליון‬ ‫המוסמך לשאת את עמוד ההוראה של עם‬ ‫ישראל כולו‪ ,‬נתונה הסמכות הזאת לבית‬ ‫דין או לחכם שבכל מקום ומקום‪ ,‬כגון דעת‬ ‫מרא דאתרא לגבי בני עירו‪ ,‬ודעת הרב לגבי‬ ‫תלמידיו‪ ,‬שדעת הגדול לעולם קובעת וכל‬ ‫החכמים הנתונים למשמעתו – על אף שגם‬ ‫דבריהם דברי אלוקים חיים – דעתם בטלה‬ ‫לדעתו‪ .‬ואף כלל זה שאמרו "הלך אחר‬ ‫הגדול"‪ ,‬אינו משום שדבריו חשובים כאמת‬ ‫יותר מאשר דברי הקטן‪ ,‬אלא משום שכל‬ ‫הגדול מחבירו‪ ,‬מרובה גם סמכותו להורות‪,‬‬ ‫ודעת הקטן בטלה כלפי דעתו‪.‬‬ ‫ויתרה מזו‪ ,‬אף מה שאמרו‬ ‫"הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני"‪ ,‬אין‬ ‫משמעו שדברי רב נכונים יותר באיסורים‬ ‫)בכורות מט‪(:‬‬

‫גליון ‪ ' 112‬אלול תשס"ט‬

‫מתורתו של רבינו שליט"א‬ ‫ודברי שמואל נכונים יותר במשפטים‪ ,‬אלא‬ ‫כמו שכתב הרא"ש )בבא קמא פ"ד‪ ,‬ד( שבענייני‬ ‫איסור היה רב הגדול בהוראה‪ ,‬ואשר לכן‬ ‫דעתו היא הקובעת‪ ,‬ואילו בענייני ממונות‬ ‫היה שמואל הגדול בהוראה‪ ,‬ובהם דעתו היא‬ ‫הקובעת להלכה‪.‬‬ ‫*‬ ‫כפי שנתבאר‪ ,‬פרשה זו עוסקת בספק‬ ‫בדבר הלכה שהתעורר בעקבות מחלוקת‬ ‫בין החכמים‪ ,‬ויש לדקדק מדוע לא פירש‬ ‫כאן הכתוב כיצד יעשו כשאין "דברי ריבות‬ ‫בשעריך"‪ ,‬ככלומר כשאין חכמי ישראל חלוקים‬ ‫אלא הכל מסתפקים בדבר ואינם‬ ‫בדעותיהם‪ ,‬א‬ ‫יודעים לפסוק לכאן או לכאן‪ ,‬והלא גם דבר‬ ‫זה ראוי להיכלל בפרשת "כי יפלא"‪ ,‬ולכאורה‬ ‫אף באופנים הללו ראוי להידרש אל בית הדין‬ ‫הגדול לשאול את פיהם‪.‬‬ ‫ונראה כי שתי תשובות בדבר‪ :‬ראשונה‪ ,‬לפי‬ ‫שאין כל חידוש בזה‪ ,‬שהרי אין הדבר שונה‬ ‫מכל ספק או חוסר ידיעה העולה על לב‬ ‫האדם‪ ,‬שאין לו אלא לפנות אל הבקיאים‬ ‫היודעים להשיבו דבר‪ ,‬וכך גם בדבר הלכה‪,‬‬ ‫כאשר האדם אינו יודע כיצד לנהוג ואינו בקי‬ ‫דיו להבין מדברי התורה את המעשה הנכון‬ ‫לו‪ ,‬אך פשוט הוא ואין צריך לפנים שעליו‬ ‫לפנות אל החכמים היודעים להורות לו כדת‬ ‫מה לעשות‪.‬‬ ‫אך ביתר עומק נראה‪ ,‬כי הכתוב אינו‬ ‫מתייחס לענין של חוסר ידיעה‪ ,‬שכן "יגעת‬ ‫ולא מצאת אל תאמין"‪ ,‬וכן דרשו )ב"ר א‪ ,‬יד(‬ ‫'כי לא דבר ריק הוא מכם' )דברים לב‪ ,‬מז( אם‬ ‫ריק הוא – מכם; למה‪ ,‬שאין אתם יודעים‬ ‫לדרוש‪ ,‬בשעה שאי אתם יגיעין בו‪ .‬כלומר‬ ‫אם דברי התורה רקים ממכם ואינכם יודעים‬ ‫לפרשם‪ ,‬אין זה אלא 'מכם'‪ ,‬משום שלא‬ ‫יגעתם בהם לדרשם כהוגן‪ .‬ולא דיבר הכתוב‬ ‫אלא במקום שהחכמים חלוקים‪ ,‬ואין לנו‬ ‫אלא לקבוע הלכה כמי מהם‪.‬‬ ‫ולכן גם לא פירשה תורה מה הדין אם‬ ‫הסנהדרין עצמם לא ידעו להשיב‪ ,‬לפי שאין‬ ‫מקום לחוסר ידיעה בהוראה ]אולם אפשר כי‬ ‫יש בכך גם מעין הבטחה שלא תשתכח תורה‬ ‫מישראל‪ ,‬ולעולם יהיה ה' עם הסנהדרין‪ ,‬עיני‬ ‫פרשיות שופטים ‪ -‬כי תצא ' אלול תשס"ט‬

‫העדה‪ ,‬שלא יפלא מעיניהם כל דת ודין[‪ ,‬ואף‬ ‫לגבי תנאים ואמוראים מצינו שאין להעלות‬ ‫על הדעת שנעלמה מעיניהם הלכה‪ ,‬שאמרו‬ ‫בגמרא )עבודה זרה לד‪ (:‬ר"ע איקלע לגינזק‪,‬‬ ‫בעו מיניה מתענין לשעות או אין מתענין‬ ‫לשעות‪ ,‬לא הוה בידיה; קנקנים של עובדי‬ ‫כוכבים אסורין או מותרין‪ ,‬לא הוה בידיה;‬ ‫במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים‪,‬‬ ‫לא הוה בידיה‪ .‬אתא שאל בי מדרשא וכו'‪.‬‬ ‫וכתבו התוס' שם שיש לתקן הגירסא 'מר‬ ‫עוקבא' ולא 'רבי עקיבא' "דחס ושלום שרבי‬ ‫עקיבא לא היה מסתפק"‪.‬‬ ‫ואולם לפי הנתבאר כי אין מקום לחוסר‬ ‫ידיעה בהוראה‪ ,‬יש לתמוה היאך מצינו בגמרא‬ ‫הרבה הלכות שלא הכריעו בהם חכמים לכאן‬ ‫או לכאן‪ ,‬אלא העמידום בתיקו‪.‬‬ ‫ונראה כי 'תיקו' אינו ספק כמשמעו‪ ,‬ואין‬ ‫פירושו שחס ושלום לא ירדו חכמים לסוף‬ ‫עומקה של הלכה כדי להורות בדבר‪ ,‬אלא‬ ‫משמעות הדבר היא שלאחר הדרישה‬ ‫והחקירה נמנו וגמרו ששני הצדדים שקולים‬ ‫לחלוטין‪ ,‬ואין שום יתרון לצד אחד על‬ ‫שכנגדו‪ ,‬וכיון שכך אין יסוד לקבוע הלכה‬ ‫כאחד מן הצדדים‪ ,‬מאחר ששניהם אמת וכל‬ ‫צד ראוי להיקבע להלכה במידה שוה‪.‬‬ ‫ודומה הדבר לענין שאמרו לגבי שן ורגל‬ ‫)בבא קמא ג‪ (.‬מכדי שקולין הן ויבואו שניהם‪.‬‬ ‫כי אכן בדרשות יש מקום לשנים‪ ,‬וקיומה‬ ‫של דרשה זו אינו סותר את קיומה של זו‪,‬‬ ‫מה שאין כן בקביעת הלכה שאין מקום אלא‬ ‫לאחד מהם‪ ,‬ומאחר ששניהם שקולים אין זה‬ ‫נדחה מפני זה‪.‬‬ ‫ומצינו ענין זה מפורש בגמרא‪ ,‬כשנסתפקו‬ ‫חכמים לגבי קמיצת המנחה )יומא מז‪ (:‬בעי רבי‬ ‫יהושע בן עוזאה‪ ,‬בבין הבינים של מלא קומצו‬ ‫מהו ]כלומר הסולת שנכנס בין אצבעותיו של‬ ‫‪:‬הדר‬ ‫הקומץ‪ ,‬דדינוכקומץאוכשיריים[‪ ,‬וומסיק ה‬ ‫פשטה יהושע בן עוזאה‪ ,‬בין הבינים ספק‬ ‫נינהו‪ .‬ועיין שם בתוס' שתמהו ביותר‪ :‬לא‬ ‫ידענא מאי קאמר 'הדר פשטה'‪ ,‬הא מעיקרא‬ ‫נמי כי הוה מיבעי ליה ספק הוא‪ .‬ושמא יש‬ ‫לומר דמעיקרא מספקא והוה סלקא דעתך‬ ‫למיפשט ‪ ...‬והדר פשטה דספק הוא ואין‬ ‫לחזור ולפשוט הבעיא וכו' אלא בודאי ספק‬ ‫הוא ואין אדם יכול לעולם לעמוד עליו‪ .‬ולפי‬

‫האמור נפלאים הדברים ומבוארים‪ ,‬כי אכן‬ ‫בתחילת העיון היו החכמים מסופקים איזהה‬ ‫מבין הצדדים גובר להלכה‪ ,‬אך לאחר שירדו‬ ‫לעומק הסברא העלו כי שניהם שקולים שוהה‬ ‫בשוה‪ ,‬ואין שום מקום להכריע לצד אחד כי‬ ‫"בוודאי ספק הוא"‪.‬‬ ‫ואכן יש מן האחרונים )עיין יש"ש ב"ק פ"ב ס"ה(‬

‫שהוכיחו שכל שאלה שנסתיימה ב'תיקו' אין‬ ‫רשות לשום חכם לפשטה‪ ,‬שהרי זה כחולק עלל‬ ‫הגמרא‪ ,‬אבל שאר בעיא דלא איפשיטא שלא‬ ‫א‬ ‫נסתיימה בתיקו‪ ,‬יש רשות לחכם בדורות‬ ‫ת‬ ‫שלאחר מכן לפשוט הספק בראיות‪.‬‬ ‫ולפי האמור נראה‪ ,‬כי אף שפרשת "כי‬ ‫יפלא" אינה עוסקת בספקות הנובעיםם‬ ‫מחוסר ידיעה אלא ממחלוקות בין החכמיםם‪,‬‬ ‫מכל מקום העניינים הללו שנסתיימו ב'תיקוו'‬ ‫נכללים אף הם בפרשת "כי יפלא"‪ ,‬משוםם‬ ‫שהם דומים בגדרם כמחלוקת בין חכמיםם‪,‬‬ ‫אשר דברי שניהם דברי אלוקים חיים‪ ,‬ובית‬ ‫ת‬ ‫דין הגדול הוא המכריע הלכה למעשה כדעת‬ ‫ת‬ ‫אחד מהם‪ .‬ואם כן‪ ,‬כשהיה לפני חכמיםם‬ ‫'תיקו' בזמן שהיה בית דין הגדול קיים‪ ,‬היו‬ ‫הספקות הללו מובאים לפניהם‪ ,‬ולמרות‬ ‫ת‬ ‫שהצדדים שקולים היה בכוחם להכריע עלל‬ ‫ידי "שודא דדיינא" )עיין כתובות פה‪ :‬ובתוס' ד"הה‬ ‫שודא( ולקבוע כאחד הצדדים הלכה למעשהה‪,‬‬ ‫אף על פי שאין עדיפות בסברא לזה על זה‪.‬‬ ‫ומצינו בכמה מקומות בחז"ל שאליהו א‬ ‫יבוא‬ ‫ויתיר את הספקות ]כן אמרו לגבי ספק‬ ‫ק‬ ‫בכור )עיין בכורות כד‪ .‬וברש"י שם( שהוא אסורר‬ ‫באכילה 'עד יבא ויורה צדק לכם' כלומר עדד‬ ‫שיבוא אליהו ויורה אם הוא מותר או אסורר‪.‬‬ ‫ומכאן אף הורגלו לרמוז בלשון תיקו 'תשבי‬ ‫יתרץ קושיות ואבעיות' )ראה תוי"ט עדויות פ"חח‬ ‫מ"ז‪ .‬וכ"כ השל"ה חלק תושבע"פ([‪ .‬ולפי האמורר‪,‬‬ ‫כל ההכרעות הללו אינן בתורת גילוי דעת‬ ‫ת‬ ‫מהי האמת‪ ,‬אלא שביום ההוא יושב כח הדין‬ ‫בישראל‪ ,‬וחכמי ישראל אשר ישבו על כס‬ ‫ס‬ ‫המשפט בשכת הגזית‪ ,‬יהיו בעלי סמכות וכחח‬ ‫לפסוק ולהכריע כל דבר אשר יפלא מעיני‬ ‫כל איש מישראל‪ ,‬לרבות ספקות השקוליםם‬ ‫בצדדיהם שוה בשוה‪" ,‬כי מציון תצא תורהה‬ ‫ודבר ה' מירושלים"‪.‬‬ ‫נערך ע"י הרב דוד אנשין‬

‫תורה ודעת ג‬

‫חכמה ומוסר‬

‫אחת שאלתי מאת ה' אותה אבק‬ ‫יסודי התורה ותרי"ג המצוות שציוונו ה' ית"ש‬ ‫מפורשים הם בתורה‪ ,‬אולם צורתו השלימה של‬ ‫היהודי אשר מתהלך עם ה'‪ ,‬כיצד חיים בפועל‬ ‫עם ידיעת ה' והכרה בהשגחתו ומלכותו וכיצד‬ ‫צריך להיות היחס לתורה ולמצוות‪ ,‬מהו המצב‬ ‫הנפשי והנשמתי בעמידת האדם לפניו ית"ש‪,‬‬ ‫ומה המה הדרגות העילאיות של דביקות בה'‬ ‫ותסיסת רגשות קודש והשראת רוח קדושה‪,‬‬ ‫אליהם יכול הוא להגיע‪ ,‬כלו אלו הם עדיין‬ ‫דברים שטעונים לימוד ועיון‪.‬‬ ‫והנה נושאים ועניינים אלו בידינו למצוא בספר‬ ‫תהילים‪ .‬והאף אמנם שספר תהילים מיסודו‬ ‫אינו ספר של מוסרים והדרכות‪ ,‬כי אם מזמורים‬ ‫שהיהודי משוחח בהם עם השי"ת‪ ,‬תהילות‬ ‫שבחים ובקשות‪ ,‬מגוון סוגי הבעה שיש לאדם‬ ‫מול אלוקיו וביטוי הרגשות הפועמים בקרבו‪.‬‬ ‫אולם עבור המתבונן בסגנון ותוכן המזמורים‬ ‫והרגשות הגלומים בהם אין ה'תהילים' רק ספר‬ ‫של השתפכות הנפש‪' ,‬תהילים' הוא הספר בו‬ ‫מתוארים השקפתו רגשותיו וצורתו של היהודי‬ ‫המושלם‪ ,‬זהו הספר שיש לנו ללמוד ממנו כיצד‬ ‫צריך להיות ולהראות היהודי‪ .‬מה הם רגשותיו‬ ‫ותחושותיו‪ ,‬מה הם שאיפותיו ומשאת נפשו‬ ‫ולאיזה דברים הוא צמא ועורג‪ .‬איזה דברים הם‬ ‫אושרו ואלו עיסוקים הם שעשועיו‪ ,‬את מה הוא‬ ‫אוהב וחושק ומה הוא שונא ומתעב‪.‬‬ ‫מבחינה זו 'תהילים' הוא הספר היסודי ביותר‬ ‫לאחר התורה עצמה‪ ,‬כי הוא מתאר את מצבו‬ ‫ודרגתו של היהודי לאחר שהחדיר והפנים את‬ ‫תוכן מצוות התורה וערכיה בקרבו‪ .‬ואכן חז"ל‬ ‫השוו בין תהילים לתורה‪ .‬וכדאיתא במדרש ‪-‬‬ ‫משה נתן להם חמשה חומשי תורה‪ .‬וכנגדם‬ ‫נתן להם דוד ספר תהלים שיש בו חמשה‬ ‫ספרים )מדרש תהילים מזמור א(‪.‬‬ ‫התורה מלמדת את העקרונות ואת עצם‬ ‫המעשים‪ ,‬ספר תהילים מלמד אותנו איך חי‬ ‫האדם בפועל עם הקב"ה ועם התורה‪ .‬בתורה‬ ‫נכתבו השרשים‪ ,‬בתהילים כבר מתואר מצבו‬ ‫וצורתו של היהודי החי לפיהם‪ .‬כל יסודות‬ ‫ההשקפה היהודית נעוצים בפרקי התהילים‬ ‫ אמונה‪ ,‬בטחון‪ ,‬דביקות‪ ,‬השתוקקות לה'‪,‬‬‫השגחה פרטית על כל צעד ושעל‪ ,‬שכר ועונש‪,‬‬ ‫צדיק ורע לו‪ ,‬המבט על התורה‪ ,‬המבט על‬ ‫הבריאה‪ ,‬וצורת העמידה לפני ה'‪ .‬כמעט כל‬ ‫מזמור הוא יסוד מחודש בעבודת ה'‪ ,‬תהילים‬

‫ד‬

‫תורה ודעת‬

‫מהווה מקור מרכזי ליסודות היהדות‪.‬‬ ‫וזהו העומק במאמר חז"ל במדרש – 'יהיו‬ ‫לרצון אמרי פי' ‪ -‬יעשו לדורות ויכתבו לדורות‬ ‫אמרי פי ויחוקקו לדורות‪ .‬ולא יהיו קורין בהם‬ ‫כקורין בספרי מירוס )ספרי שירים( אלא יהיו‬ ‫קורין בהן ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואהלות‬ ‫)שם(‪ .‬שלכאורה הדברים תמוהים‪ .‬דמהיכי תיתי‬ ‫שיהיו נוטלין עליהם שכר כנגעים ואהלות‪ ,‬ואיך‬ ‫שייך שיועיל על זה תפילה שתהא אמירתם‬ ‫נחשבת כדבר שאין הם באמת‪ ,‬שהרי הם שירים‬ ‫ותשבחות ולא הלכות‪ .‬ועצם הדבר תמוה מה‬ ‫הביאו לדוד לבקש על כך‪ ,‬ומדוע לא היה די לו‬ ‫במה שהם שירי קודש עילאיים‪.‬‬ ‫אולם לפי מה שכתבנו מבואר הדבר‪ ,‬כי הרי‬ ‫מבין בתרי מזמורי התהילים עולה ומתגלה‬ ‫צורתו השלימה של היהודי‪ ,‬ונמצא שיש כאן‬ ‫מסכת שלימה של הדרכה והוראה כיצד על‬ ‫האדם להיות‪ ,‬ומצד זאת יש להחשיב את‬ ‫המזמורים כלימוד הלכות‪ ,‬מאחר שהם מורים‬ ‫לאדם את הדרך ילך בה‪ ,‬והם הלכות עמוקות‬ ‫הצריכים עיון רב‪.‬‬ ‫והיינו שביקש דהע"ה שישכילו להתייחס‬ ‫אליהם ולקרותם באופן זה‪ ,‬שלא יהיו קורין‬ ‫בהן כספרי שירים בלבד‪ ,‬אף שגם הם חשובים‬ ‫בפני עצמם‪ ,‬אלא יהיו קורין אותם וילמדו מהם‬ ‫את ההוראות הגלומות בהם‪ ,‬ובמילא יקבלו‬ ‫עליהם שכר כלומד נגעים ואהלות שהם הלכות‬ ‫עמוקות וסבוכות‪.‬‬ ‫אחד היסודות העולים ומתבלטים ביותר‬ ‫בסגנונו של ספר תהילים הוא הנועם והאושר‬ ‫שישנם בקיום המצוות‪ .‬אם בסגנון המפורש‬ ‫בתורה המצוות נחשבות כחוב ועול על האדם‪,‬‬ ‫והעבודה לה' מתחייבת בהכרח‪ .‬בתהילים אנו‬ ‫מוצאים גישה מרוממת לפיה המצוות הם אושר‬ ‫לאדם‪ ,‬עונג ושעשועים‪.‬‬ ‫וכפי שדוד המלך חוזר ושונה שוב ושוב ‪-‬‬ ‫הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש‬ ‫ונופת צופים )מזמור יט(‪ .‬טעמו וראו כי טוב ה'‬ ‫)לד(‪ .‬כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות‬ ‫יהלל פי )סג(‪ .‬אחת שאלתי מאת ה' אותה‬ ‫אבקש ‪ -‬שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות‬ ‫בנועם ה' ולבקר בהיכלו )כז(‪.‬‬ ‫במיוחד בולט הדבר במזמור תמניא אפי )מזמור‬

‫קיט( שכל המזמור כולו עוסק בשבח ויקר התורה‬

‫והוא אכן פותח ב'אשרי' ‪ -‬אשרי תמימי דרך‪.‬‬ ‫התורה אינה מופיעה כאן רק כשעבוד ותביעה‬ ‫אלא 'שעשועים' ‪ -‬בחוקותיך אשתעשע לא‬ ‫אשכח דברך ‪ -‬גם עדותיך שעשועי אנשי עצתי‬ ‫ ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי‪ .‬יבואוני‬‫רחמיך ואחיה כי תורתך שעשועי‪ .‬תאבתי‬ ‫לישועתך ה' ותורתך שעשועי‪.‬‬ ‫איתא בחז"ל ‪ -‬עמד משה לברך את ישראל‪,‬‬ ‫וכו'‪ .‬וחתם ב'אשריך ישראל מי כמוך'‪ .‬כיון‬ ‫שעמד דוד פתח במה שחתם משה‪ ,‬ואמר‪ ,‬אף‬ ‫אני אברך את ישראל ב'אשרי' )מדרש תהילים א(‪.‬‬ ‫התורה מצד עצמה היא חוב על האדם‪ ,‬אולם‬ ‫כאשר זוכה האדם לקיימה אזי יודע ומרגיש‬ ‫שהיא הזכות והאושר הנשגבים ביותר‪ .‬זוהי‬ ‫השלימות הבאה לאחר כך‪ ,‬בסופו של דבר‬ ‫מגיעים להבנה ותחושה של 'אשרי'‪ .‬מי שדבק‬ ‫בה' ובמצוותיו הדבר מסב לו רוממות נועם‬ ‫ואושר‪ .‬ואכן בספר התורה רק בסופה מצויין‬ ‫ה'אשרי'‪.‬‬ ‫אולם דוד המלך פותח מיד ב'אשרי'‪ ,‬כלומר‬ ‫שכל ספר התהילים כבר מבוסס על הדרגה‬ ‫שהדביקות בה' והליכה בדרכי התורה היא‬ ‫'אשרי'‪ ,‬דהיינו שמרגישים חביבות אושר ונועם‬ ‫בלימוד התורה ובקיום מצוותיה בקירבת ה'‬ ‫ובהליכה בדרכיו‪ .‬והוא מה שאמרו שם במדרש‬ ‫ אמר רבי ‪ - -‬עשרים ושתים אשרי כתיב‬‫בספר תהילים‪ .‬ולמה‪ ,‬כנגד עשרים ושתים‬ ‫אותיות‪ .‬ומשמעות הדבר שזהו היסוד המקיף‬ ‫את כל ספר התהילים ‪' -‬אשרי'‪.‬‬ ‫אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'‬ ‫קיט(‪ ,‬אשרי איש ירא את ה' במצוותיו חפץ‬ ‫מאד )קיא(‪ ,‬אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה‬ ‫)פד(‪ .‬אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם‬ ‫)שם(‪ .‬אשרי אדם בוטח בך )שם(‪ .‬אשרי העם‬ ‫שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו )קמד(‪ .‬אשרי‬ ‫שומרי משפט עושה צדקה בכל עת )קו(‪ .‬אשרי‬ ‫נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו )קיט(‪.‬‬

‫)מזמור‬

‫*‬ ‫אחד היסודות המרכזיים העוברים כחוט השני‬ ‫בין כל מזמוריו של דוד המלך הוא ההליכה‬ ‫הצמודה עם הקב"ה‪ ,‬חיים תמידיים עם מלכות‬ ‫ה'‪ ,‬לראות בכל פרט שמתרחש השגחה והנהגה‬ ‫ברורה ומכוונת מאת ה'‪ .‬כמעט כל המזמורים‬ ‫עוסקים בעניין זה‪.‬‬ ‫גליון ‪ ' 112‬אלול תשס"ט‬

‫מתוך שיחות רבינו שליט"א‬

‫ש שבתי בבית ה' כל ימי חיי‬ ‫בתורה בא יסוד זה בדברים קצרים בפרשת‬ ‫עקב ‪' -‬השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך ‪-‬‬ ‫ פן תאכל ושבעת ‪ - -‬ורם לבבך ‪ - -‬ואמרת‬‫בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל‬ ‫הזה‪ .‬וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך‬ ‫כח לעשות חיל' )דברים ח(‪ .‬בתהילים נתבארה‬ ‫מצוה זו בפירוש רחב ביותר‪ .‬מזמורי התהילים‬ ‫מכוונים את הבוטח בדרכו השאננה אל השי"ת‪.‬‬ ‫אין מדובר רק באמונה שה' עושה ומנהיג הכל‪,‬‬ ‫אלא בטחון של האדם הסומך על חסדי ה'‪,‬‬ ‫ומקווה לישועתו בידיעה ברורה שרק עליו‬ ‫יש לסמוך ובבטחון וודאי שלא יטשהו ולא‬ ‫יעזבהו‪ - .‬בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו‪.‬‬ ‫אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא בושו )מזמור‬ ‫כב(‪ .‬בך בטחתי אל אבושה אל יעלצו אויבי לי‪.‬‬ ‫גם כל קויך לא יבושו יבושו הבוגדים ריקם‬ ‫)כה(‪ .‬ה' עוזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי )כח(‪.‬‬ ‫כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו‪ .‬יהי‬ ‫חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך )לג(‪.‬‬ ‫דוד המלך מתרפק על השי"ת ומשליך את‬ ‫עצמו לגמרי עליו ‪ -‬ה' רועי לא אחסר בנאות‬ ‫דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני‪ ..‬גם כי‬ ‫אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי‬ ‫)מזמור כג(‪ .‬השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך לא‬ ‫יתן לעולם מוט לצדיק )נה(‪ .‬ה' אורי וישעי‬ ‫ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד ‪ - -‬אם‬ ‫תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי‬ ‫מלחמה בזאת אני בוטח )כז(‪ .‬אם אמרתי מטה‬ ‫רגלי חסדך ה' יסעדני )צד(‪ .‬ה' לי לא אירא‬ ‫מה יעשה לי אדם‪ .‬ה' לי בעוזרי ואני אראה‬ ‫בשונאי )קיח(‪ .‬השמיעני בבוקר חסדיך כי בך‬ ‫בטחתי )קמג(‪ .‬והרי הוא מתאר את בטחונו בה'‬ ‫כתינוק הסמוך על אמו ‪ -‬נפשי כגמול עלי אמו‬ ‫כגמול עלי נפשי )קלא(‪ .‬ואני תמיד עמך אחזת‬ ‫ביד ימיני‪ .‬בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני‬ ‫)עג(‪.‬‬ ‫'תהילים' מלמד את היהודי להתבונן על כל‬ ‫המתרחש במבט של השגחה פרטית‪ .‬אפילו‬ ‫בתיאור מאורעות נותן ספר תהילים מבט‬ ‫רווי אמונה ועומק האמת‪ .‬בתורה לפעמים‬ ‫מתוארים המאורעות כיצד היו נראים הדברים‬ ‫בחיצוניותם‪ .‬ואילו בתהילים מובא אותו‬ ‫מאורע מתוך מבט מעמיק יותר הרואה בו את‬ ‫השגחת ה' ורצונו המכוון‪.‬‬ ‫כך לדוגמא בתורה מסופר כיצד נסתבבו‬ ‫פרשיות שופטים ‪ -‬כי תצא ' אלול תשס"ט‬

‫)תהילים כז(‬

‫הדברים עד שהאחים מכרו את יוסף למצרים‪,‬‬ ‫ורק יוסף הוא שהעניק את הכוונה העמוקה‬ ‫'לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים'‬ ‫)בראשית מה‪,‬ח(‪ .‬בתהילים כבר כתוב מלכתחילה‬ ‫ שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף )מזמור‬‫קה(‪ .‬הקב"ה הוא אשר שלח אותו‪ .‬בהמשך‬ ‫המאורעות מתואר בתורה סיפור שר המשקים‬ ‫ופתרון חלום פרעה אשר גרם לשחרורו‪ .‬באותו‬ ‫שלח מלך ויתירהו‬ ‫פרק תהילים מתואר הדבר ‪ -‬ש‬ ‫מושל עמים ויפתחהו‪ .‬ה' הוא ששלח את פרעה‬ ‫לשחררו‪ ,‬הכל הוא מעשי ה'‪.‬‬ ‫שם מתואר גם המאורע של התנכלות המצרים‬ ‫לישראל‪ ,‬בתורה מופיע סיפור העובדות כיצד‬ ‫נתגלגלו הדברים ‪' -‬ויקם מלך חדש על מצרים‬ ‫ ‪ -‬ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום‬‫ממנו‪ .‬הבה נתחכמה לו פן ירבה וכו' )שמות‬ ‫א‪,‬ח(‪ .‬בתהילים אין צורך בהסברים חיצוניים‪,‬‬ ‫כי אם מתייחס מיד לסיבה השרשית – הפך‬ ‫לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו‪ .‬הקב"ה הוא‬ ‫שנתן בלבם לשנוא את עם ישראל‪.‬‬ ‫השקפה יסודית זו מנהלת את דוד בכל מהלך‬ ‫חייו כפי שניתן לראות לא רק בספר תהילים‪.‬‬ ‫כך כאשר ניגש להילחם עם גליית הפלשתי ‪-‬‬ ‫ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו כי היה‬ ‫נער ואדמוני עם יפה מראה‪ - - .‬ויאמר דוד‬ ‫אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית‬ ‫ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' צבא‪-‬ות‬ ‫אלוקי מערכות ישראל אשר חרפת‪ .‬היום הזה‬ ‫יסגרך ה' בידי והכיתך והסרותי את ראשך‬ ‫מעליך ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה‬ ‫לעוף השמים ולחית הארץ וידעו כל הארץ כי‬ ‫יש אלוקים לישראל‪ .‬וידעו כל הקהל הזה כי‬ ‫לא בחרב ובחנית יהושיע ה' כי לה' המלחמה‪,‬‬ ‫ונתן אתכם בידינו )שמואל א' יז(‪.‬‬ ‫כאשר עם ישראל התנדב ביד רחבה לבניין‬ ‫בית המקדש מכריז דוד המלך – וכי מי אני‬ ‫ומי עמי כי נעצור כח להתנדב כזאת‪ ,‬כי ממך‬ ‫הכל ומידך נתנו לך‪) .‬דברי הימים א' כט(‪ .‬כלומר‬ ‫וכי משלנו נתנו לך‪ ,‬הרי הכל שלך‪.‬‬ ‫כך מתייחס דוד המלך לכל מאורעותיו בהכנעה‬ ‫ובהסכמה לכל אשר יעשה עמו הקב"ה‪ ,‬כשהוא‬ ‫נמלט מבית מלכותו מפני בנו עצמו ובשרו‬ ‫נרדף מושפל ושמעי בן גרא יוצא לקראתו‬ ‫ומבזהו ומקללו קללה נמרצת‪ ,‬וכאשר אבישי‬ ‫בן צרויה מבקש להגן על כבודו ולהסיר את‬

‫ע‬ ‫לפגוע‬ ‫ראשו של המקלל‪ ,‬אין דוד המלך מרשה‬ ‫בו‪ ,‬בנימוק ‪ -‬כי ה' אמר לו קלל את דוד‪ ,‬ומיי‬ ‫יאמר מדוע עשיתה כן‪ .‬וגו' הניחו לו ויקלל‪ ,‬כיי‬ ‫אמר לו ה' )שמואל ב' טז‪-‬י(‪.‬‬ ‫באותו מאורע כאשר ביקש צדוק ליטול ת‬ ‫את‬ ‫ארון ה'‪ ,‬אמר לו ‪ -‬ויאמר המלך לצדוק השבב‬ ‫את ארון האלוקים העיר‪ ,‬אם אמצא חן בעיניי‬ ‫ה' והשיבני והראני אותו ואת נווהו‪ .‬ואם כהה‬ ‫יאמר לא חפצתי בך‪ ,‬הנני יעשה לי כאשר טובב‬ ‫בעיניו )שמואל ב' טו‪-‬כה(‪.‬‬ ‫*‬ ‫ת‬ ‫המצוות‬ ‫בסגנון התורה באים לקיים את‬ ‫משום ציווי ה' והחוב לשמוע בקולו‪ .‬בתהילים‬ ‫אנו מוצאים סגנון מחודש ‪ -‬לעשות רצונךך‬ ‫אלוקי חפצתי )מזמור מ(‪ .‬למדני לעשות רצונךך‬ ‫)קמג(‪ .‬די לנו בכך שהוא רצון ה' בכדי לעשותם‪,,‬‬ ‫גם דברים שלא ציווה אנו עושים‪ ,‬ואפילו מהה‬ ‫שכתוב בפירוש אין אנו עושים אותם רק משום‬ ‫שציוה‪ ,‬אלא בגלל עצם הדבר שזהו רצונוו‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫ואכן אנו רואים שדוד המלך בא ללמוד ן‬ ‫מן‬ ‫המצוות את כללות הנהגתו‪ .‬וכמו שכתובב‬ ‫במזמור קיט ‪ -‬גם עדותיך שעשועי אנשי עצתיי‬ ‫– הדריכני בנתיב מצוותיך כי בו חפצתי ‪-‬‬ ‫מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל אורח שקר‪..‬‬ ‫ נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי‪ .‬כלומר שדודד‬‫מתפלל שהקב"ה ינחה אותו ב'נתיב' המצוות‪,,‬‬ ‫דהיינו לא רק פעולות המצוות שנאמרו בפירוש‪..‬‬ ‫אלא שממצוות התורה ניתן ללמוד על כללות‬ ‫ת‬ ‫ה'דרך' וה'נתיב' שרצון ה' שנלך בה‪.‬‬ ‫ץ‬ ‫שחפץ‬ ‫וזה נובע מכללות רוחו של דוד המלך‪,‬‬ ‫לקיים את המצוות מפני שהם רצון ה'‪ ,‬ולכןן‬ ‫מקיים את המובן מתוך ההתבוננות בהם עלל‬ ‫פי רוח הדברים אף שלא נצטווינו עליהם‪ .‬וכמוו‬ ‫שכתב במסילת ישרים ‪ -‬כללו של דבר‪ ,‬בין כלל‬ ‫מי שהאהבה ביניהם עזה באמת‪ ,‬לא יאמר לא‬ ‫א‬ ‫נצטויתי יותר‪ ,‬די לי במה שנצטויתי בפירוש‪,,‬‬ ‫אלא ממה שנצטוה ידון על דעת המצווה‪,,‬‬ ‫וישתדל לעשות לו מה שיוכל לדון שיהיה לוו‬ ‫לנחת‪) .‬מסילת ישרים פרק יח(‪.‬‬ ‫ת‬ ‫מצוות‬ ‫וכמו שכתב החזון איש באיגרותיו ‪ -‬כל‬ ‫התורה וחוקיה ניתנו ללמוד מהן מלבדד‬ ‫פרטי מצוותן‪ ,‬את חפץ ה' מאתנו בהנהגתנו‪,,‬‬ ‫במעשה ובמחשבה ובסידור המושכלות בכלל‬

‫המשך בעמוד הבא‬

‫תורה ודעת ה‬

‫חכמה ומוסר‬

‫מתוך שיחות רבינו שליט"א‬

‫המשך מעמוד הקודם‬

‫המושג אצלנו על פני האדמה ומזה למדו‬ ‫חז"ל את תורת המידות‪ ,‬אם כי לא נתייחד‬ ‫להם דיבור מיוחד‪ ,‬אבל הן מעיקר כללות‬ ‫התורה הקדושה )ח"ג קסה(‪.‬‬ ‫*‬ ‫עוד יסוד נשגב שאנו למדים מספר תהילים‬ ‫על צורתו הנכונה של היהודי‪ ,‬הוא המדרגות‬ ‫הרמות באהבת ה' והשתוקקות אליו‪– .‬‬ ‫כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג‬ ‫אליך אלוקים‪ .‬צמאה נפשי לאלוקים לא‪-‬ל‬ ‫חי מתי אבוא ואראה פני אלוקים )מזמור מב(‪.‬‬ ‫אלוקים א‪-‬לי אתה אשחרך צמאה לך נפשי‬ ‫כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים‪ .‬כן‬ ‫בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך )סג(‪.‬‬ ‫בתורה אין חיוב של 'צמאה לך נפשי'‪ ,‬אבל‬

‫יהודי החי עם הקב"ה ועם התורה בשלימות‬ ‫מגיע ל'צמאה לך נפשי'‪ .‬כך היא המציאות‬ ‫שנוצרת בלבו ‪ -‬ואני קירבת אלוקים לי‬ ‫טוב )עג(‪ .‬מה ידידות משכנותיך ה' צבא‪-‬ות‪.‬‬ ‫נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי‬ ‫ירננו אל א‪-‬ל חי )פד(‪.‬‬ ‫וזה מה שאמרו חז"ל – הרואה ספר‬ ‫תהלים בחלום יצפה לחסידות )ברכות נז‪.(:‬‬ ‫וברמח"ל – הנה ממה שיועיל הרבה לקנות‬ ‫החסידות‪ ,‬הוא גודל ההסתכלות ורוב‬ ‫ההתבוננות‪ ,‬כי כאשר ירבה האדם להתבונן‬ ‫על גודל רוממותו יתברך‪ ,‬ותכלית שלימותו‬ ‫ ‪ - -‬והנה וודאי שיעזרהו לזה רוב ההתמדה‬‫והעיון במזמורי דוד המלך ע"ה וההתבוננות‬ ‫במאמריהם ועניינם‪ ,‬כי בהיותם כולם‬ ‫מלאים אהבה ויראה וכל מיני חסידות‪,‬‬

‫עיונים בפרשת השבוע‬ ‫מופלאה‪ ,‬רשומה בדברי‬ ‫דבר סתר וחידה מופלאה‬ ‫מרן הבית יוסף ז"ל‪ ,‬אשר מילתו אמורה‬ ‫בספרו כסף משנה )הלכות ס"ת פ"י ה"ו( בזה‬ ‫הלשון – 'אחיזת ספר תורה בזרועו אע"פ‬ ‫שאינו קורא בו מצוה היא'‪.‬‬ ‫לכאורה אמרתו צפונה ודבריו צריכים פשר‪,‬‬ ‫הן אמנם נשיאת ספר תורה דבר חשוב הוא‪,‬‬ ‫ונחשב "אנקוטי חפצא" לגבי שבועת ה'‪,‬‬ ‫אבל מנלן להחשיבה מצווה בפני עצמה‪.‬‬ ‫בספר נחל אשכול תמה גם כן בזה‪ ,‬ונלאה‬ ‫למצוא הבית "היכא כתיבא"‪,‬‬ ‫איברא חזינא‪ ,‬דדברי הכס"מ הוא תלמוד‬ ‫ערוך‪ ,‬וכבר בחז"ל אנו מוצאים שהיה ידוע‬ ‫ופשוט להם דאחד ממצות התורה הוא‬ ‫'אחיזת ספר תורה'‪.‬‬ ‫דאיתמר ‪ -‬אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן‪,‬‬ ‫כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום‪.‬‬ ‫ערום סלקא דעתך‪ .‬וגו'‪ .‬אלא אמר אביי‪,‬‬ ‫נקבר ערום בלא אותה מצוה‪).‬מגילה לב‪(.‬‬ ‫]לפי רהיטות הגמרא נראה ברור שהכונה‬ ‫למצות אחיזת ספר תורה‪ .‬ועיי"ש בתוס'‬ ‫שכתבו לפרש כן בשם יש מפרשים‪[.‬‬ ‫ומשנה תוקף יש לנו להתעורר ולבדוק היכן‬ ‫נחבאת מאיתנו מצוה זו אשר עד עתה לא‬ ‫ידענוה‪.‬‬ ‫והנראה מבואר בזה כי המצוה הזו האמורה‬ ‫לגבי מלך ישראל אשר נצטווה לאחוז בספר‬

‫ו‬

‫תורה ודעת‬

‫ולנושאו עמו‪ ,‬לא רחוקה היא מכל‬ ‫התורה ול‬ ‫אחד מישראל‪ ,‬ולכל ישראל היא אמורה אשר‬ ‫בפיהם ובלבבם לעשותם וכאשר ניגשים הם‬ ‫אל מול ארון הקודש באימה ואוחזים בספר‬ ‫השם בחרדת קודש הרי הם מקימים מצוה‬ ‫זו המפורשת של "והיתה עמו"‬ ‫אף שחובה גמורה נאמרה דווקא במלך‬ ‫מכל מקום קיום מצוה ישנה בכל אדם‪,‬‬ ‫ומצינו כהאי גוונא לגבי נשים‪ ,‬במצוות‬ ‫עשה שהזמן גרמא אשר לא נתחייבו בהן‪,‬‬ ‫ובכל זאת אם עושין אותה קיום מצוה בידם‬ ‫ומברכות 'אשר קדשנו במצוותיו'‪ ,‬וגם לא‬ ‫תעשה נדחה בשביל קיום מצוות אלו על‬ ‫ידן‪.‬‬ ‫לכן לא נזקקו לפרש איזו מצוה‪ ,‬ובכס"מ‬ ‫ובתוס' סתמו דבריהם‪ ,‬כי זיל קרי ביה רב‬ ‫הוא אשר נאמר "והיתה עמו" ולא עלה על‬ ‫לבן לחלק בזה ופשיטא להו דבעיקר שגב‬ ‫הדבר וחפצת קיום המצוה שווין בו הדיוט‬ ‫ומלך‪.‬‬ ‫מבואר בגמרא דהלכות מצות אחיזה‬ ‫המעכב בהן לישא את הספר בדרך כבוד‬ ‫בהיותו "כרוך שיראין"‪.‬‬ ‫גדר המצוה הוא "והיתה עמו" כמשמעו‪,‬‬ ‫ואכן כך נוהגים בכל תפוצות ישראל ללוות‬ ‫את הספר מן הארון ועד למקומו ומביטים‬ ‫לעברו ועל ידי זה משתתפים ונאחזים בהוד‬

‫הנה בהתבוננו בם‪ ,‬לא ימנע מהתעורר בו‬ ‫התעוררות גדול לצאת בעקבותיו וללכת‬ ‫בדרכיו )מסילת ישרים פרק כא(‪.‬‬ ‫וביד האדם למדוד את עצמו האם מצבו נכון‬ ‫לפי רוח התורה ורצון ה'‪ ,‬לאור אמירותיו של‬ ‫דוד המלך בתהילים‪ ,‬האם גם הוא מרגיש כך‪.‬‬ ‫האם גם הוא יכול לומר 'ואני קרבת אלוקים‬ ‫לי טוב'‪ .‬האם גם הוא היה אומר 'ברכי נפשי'‬ ‫ומכריז מתוך התרגשות 'מה רבו מעשיך ה'‬ ‫כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך'‪ .‬או‬ ‫שאומר זאת רק משום שכתוב כן בתהילים‪.‬‬ ‫אם דוד המלך לא היה אומר 'צמאה לך נפשי'‬ ‫האם היה אומר זאת מעצמו‪ .‬האם גם מלבו‬ ‫היה יוצא מזמורים כעין 'תהלה לדוד ארוממך‬ ‫אלוקי המלך'‪ .‬כל עוד שלא הגיע לזה עדיין‬ ‫רבה העבודה לפניו‪..‬‬

‫הרב אליהו הכהן קצבורג‬ ‫הדר נשיאת הספר‪ ,‬כל זה הוא הרחבת מצוות‬ ‫"והיתה עמו" וכל הנושא הספר במלוא‬ ‫תפארתו הרי הוא עטור וענוד בלבושי אותה‬ ‫מצווה המלווים אותו וכרוכים עמו לנצח‪.‬‬ ‫]שמעתי מאברך ת"ח הרב אז"ח שליט"א‬ ‫כי נתגלגל הדבר בקצת קהילות כאשר‬ ‫קרבין אל הספר ללוותו ולנשקו‪ ,‬ופוגשים‬ ‫בחזן האוחז בספר ואז מוצאים מקום‬ ‫להביע בפניו קורת רוח מתפילתו הנעימה‪,‬‬ ‫ובעוד שחולקים כבוד לספר‪ ,‬הפה מדבר‬ ‫גדולות בהכברת המילים כרצון איש ואיש‪,‬‬ ‫ואמר הרב הנ"ל כי לדעתו אין השעה כשרה‬ ‫לכך‪ .‬ודפח"ח‪[.‬‬ ‫מעשה במרן החזון איש זיע"א‪ ,‬אשר עמד‬ ‫לבקר מספר ימים בעיר צפת וביקש ליטול‬ ‫עמו את ספר התורה המהודר שלו‪ ,‬ובעל‬ ‫הרכב הכין מקום של כבוד להצניע בו את‬ ‫הספר‪ ,‬אבל מרן ז"ל ביקש ליטול את הספר‬ ‫בידיו דווקא‪ ,‬וכך במשך ארבע שעות רצופות‬ ‫של הנסיעה אחז את ספר התורה בחרדת‬ ‫קודש ובמורא גדול‪ ,‬והיה מראה נורא הוד‬ ‫שבכל מרחבי הדרך וטלטולי המסילות דאז‪,‬‬ ‫לפת הספר בזרועו ולא הניחו לרגע‪.‬‬ ‫כל מי שיושב לפני ספר תורה‪ ,‬יישב בכובד‬ ‫ראש ובאימה ופחד‪ ,‬שהוא העד הנאמן על‬ ‫כל באי עולם‪ ,‬שנאמר "והיה שם בך‪ ,‬לעד" ‪.‬‬ ‫רמב"ם סוף הלכות ספר תורה‪.‬‬ ‫גליון ‪ ' 112‬אלול תשס"טט‬

‫מעשה רב‬

‫ושבת עד ה' אלוקיך‬ ‫שופר ה'אלול'‪ ,‬נשמע ברמה‪ ,‬עבודת התשובה דהאי ירחא‬ ‫כובשת לבבות‪.‬‬

‫השבת בוערת בלב איש ירושלים והוא אומר‪ ,‬אה' שבת‬ ‫מתוקה‪ ,‬שבת משיבת נפש‪ ,‬אה' יומא דנשמתין‪.‬‬

‫טובי הלומדים מיחדים זמן ללמוד ספר 'שערי תשובה'‬ ‫בתרועת לב‪ ,‬ושרעפי קודש‪.‬‬

‫והנער מביט ומקשיב ללהט דיבורי השבת‪ ,‬ונשתלהב עד‬ ‫לאחת‪.‬‬

‫נפשו הרכה והעדינה של אותו הנער עמדה במפתן 'אלול'‪,‬‬ ‫חושש הוא מעסק 'התשובה' והיגון של בחינת 'תשב אנוש‬ ‫עד דכא'‪.‬‬

‫מסימטא לסימטא מוספת השבת לפעום‪ ,‬רגשי הנועם‬ ‫והרצון מתגברים בלב‪ ,‬והנה הגיעו לסימטה אחת והאיש‬ ‫עוצר קמעא ומניף ידו ואומר בערגת קודש‪ ,‬שבת‪ ,‬שבת הרי‬ ‫היא זמן תשובה‪ ,‬ושוב נשמע מפיו קול ערגה עמוקה‪.‬‬

‫עמד תהה‪ ,‬ואמר‪ ,‬הרי לעסק התורה יש מתיקות נשגבה‪ ,‬כן‬ ‫לתפילה יש התרפקות עילאה‪ ,‬ולשבת קודש על אחת כמה‬ ‫וכמה‪.‬‬

‫פני האיש ערגו בהזכירו תשובה כאילו מדבר הוא על הטוב‬ ‫והנעים ביותר‪.‬‬

‫אבל עבודת התשובה‪ ,‬דורשת מרירות לב‪ ,‬והיאך תיעשה‬ ‫בשמחה‪.‬‬

‫הנער דנן תמה מאד לשמע הדברים‪ ,‬היאך מגעת התשובה‬ ‫אל כורסיא יקירא דשבת קודש‪.‬‬

‫מזווית עינו הבחין כי עמיתיו מוצאים מתיקות ונועם‬ ‫בעבודה זו‪ .‬ולעומתם‪ ,‬הוא עצמו תמוה יתמה‪ ,‬היאך מתקה‬ ‫בפיהם מרירות הלב‪ ,‬ואם ביגון מצוותה‪ ,‬שמחה זו מה‬ ‫עושה‪.‬‬

‫השבת‪ ,‬הרכה‪ ,‬הנעימה‪ ,‬אסופת החן‪ ,‬אשר נוזלת כטל על‬ ‫הנשמה‪ ,‬היאך נקשרת היא עם התשובה – חמורות הסבר‬ ‫והבוכיה‪.‬‬

‫הנה פלוני בתום לימוד המוסר התובעני וגדוש האנחות‬ ‫הינו מלא עוז וחדוה‪ ,‬ואור ענוג ושמיימי משתקף בעיניו‪.‬‬ ‫בעלעלו בין מכתבי המשגיח רבי יחזקאל זצ"ל המצביא של‬ ‫אלול‪ ,‬מצא כתוב ‪ -‬כי לדעתו הימים הנעימים המאושרים‬ ‫והמתוקים בכל השנה הם 'אלול ועשרת ימי תשובה'‪ .‬הוא‬ ‫רואה דברי המשגיח והוא תמה ואינו יודע את נפשו‪.‬‬ ‫ויכנס בסבך לבטי הנפש‪ ,‬מחד אינו חפץ לוותר על עבודה‬ ‫זו שהזמן גרמא‪ ,‬ומאידך קשה לו לעשות עבודה שהיא זרה‬ ‫לו‪.‬‬ ‫ביקש פתרון ולא מצא‪.‬‬ ‫לקראת שבת קודש מצא בן הישיבה את עצמו בין אנשי‬ ‫ירושלים‪ ,‬השבת של בני ירושלים היתה שבת אהובה ויקרה‬ ‫אצלו‪ ,‬בשכונות הוותיקות של ירושלים שם שרויה השבת‬ ‫במלוא ניחוחה‪.‬‬ ‫בעת תפילת ליל שבת רטט ליבו רטט של ערגה‪ ,‬למראה‬ ‫תפילת ההוד הנעימה בנעימות נצח‪.‬‬ ‫אז פגע באיש יקר‪ ,‬איש של שבת‪ ,‬ופני מלאך לו‪ - ,‬אשר‬ ‫הזמינו לשבות אצלו‪.‬‬ ‫הדרך מלוות המלאכים אשר בין ויכולו לויכולו‪ ,‬היתה‬ ‫משוכת אלומות אור שבתי‪ ,‬ונבעו שפתי איש ירושלים‪,‬‬ ‫דברי ערגון ושבח על יום השבת‪.‬‬ ‫פרשיות שופטים ‪ -‬כי תצא ' אלול תשס"ט‬

‫הנער העדין‪ ,‬השתקן והמקשיב‪ ,‬לא יכול לעצור מיליו‪ ,‬ויפן‬ ‫אל מארחו‪ ,‬ויביע פליאתו‪ ,‬מה עניין השבת אצל התשובה‪.‬‬ ‫אמר אליו איש השבת‪ ,‬התבונן נא‪ ,‬בפירוש המילה תשובה‪,‬‬ ‫ודע לאן חוזרים‪ ,‬אל מי שבים‪.‬‬ ‫הלא תדע‪ ,‬כי היא שיבה אל חיק הבורא‪ ,‬לבוא לפני המלך‪,‬‬ ‫לחזור אל צור מחצבת‪ ,‬אל האב האהוב הממתין עלינו‪.‬‬ ‫והרי היא היא השבת‪ ,‬יום ה'‪ ,‬קירבה אל הבורא‪ ,‬ראות פני‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫השבת והתשובה הם ממש מלים נרדפות ודרך אחד הם‪.‬‬ ‫מני אז‪ ,‬שערי התשובה היו מאירם ופתוחים לפניו‪ ,‬ויפעם‬ ‫לבבו באומרו ‪ -‬כמה מאירה וענוגה היא אנחה אמיתית‬ ‫המקרבת את הלב ליוצרו‪ ,‬כמה נעים להזדכך ולהטהר לפני‬ ‫הבורא‪.‬‬ ‫כל יגיעה כל טירחא‪ ,‬כל אנחה‪ - ,‬מקרבת את הנשמה‪ ,‬ומעלה‬ ‫אותה‪ ,‬להיות קרובה יותר אל בוראה‪ ,‬כל אבק שננער‪ ,‬מפנה‬ ‫מקומו לאור נועם‪ ,‬כל טיפת צער‪ ,‬בטלה באלפי תענוגות‬ ‫של קירבת ה'‪.‬‬ ‫הנער עלה והתעלה והיה לאחד מגאוני ארץ‪ ,‬הוא הגאון רבי‬ ‫שמשון פינקוס זצ"ל אשר היה רגיל להזכיר תדיר את אותו‬ ‫צדיק מצדיקי 'מאה שערים' אשר פתח לו את שערי השבת‬ ‫והתשובה‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫הרב א‪ .‬ב‪ .‬ח‪.‬‬

‫תורה ודעת ז‬

‫מבית גנזי‬

‫פניני שבת קודש‬

‫בעריכת הרב חיים יצחק פרוש‬

‫מי הקבללה שבת נוטריקון 'שינה בשבת תענוג'‪.‬‬ ‫מה שאמרו חכמי‬ ‫הכוונה שבשבת צריכה השינה להיות של תענוג ולא מחמת‬ ‫עייפות‪ .‬שינה בשבת תענוג‪ .‬פירוש שבשבת יוכל האדם לנוח‬ ‫במקום השינה‪ ,‬בהיותו מתענג בקדושת השבת‪.‬‬ ‫'נהר שלום' להרה"ק רבי מאיר שלום מקאלשין‬ ‫בנו של 'היהודי הקדוש' זיע"א‬ ‫ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית‬ ‫עולם‪ .‬פירוש שצריך האדם מישראל לשמור את השבת באופן זה‪,‬‬ ‫אשר ביום הש"ק לא יצוייר לפניו בשום אופן שיהיה עוד ימי חול‪,‬‬ ‫רק שלעולם יהיה שבת‪ .‬ויהיה דבוק תמיד בהשי"ת בכל לבבו‬ ‫ונפשו ומאודו דיבוק גמור כביכול כיתד שלא תמוט ח"ו‪ .‬וזהו‬ ‫לעשות את השבת לדורותם ברית עולם‪ ,‬פירוש שיהיה לו קבלה‬ ‫גמורה לעשות את השבת לדורות עולם ולעבדו ית' תמיד כמו‬ ‫ביום השבת‪ .‬וכו'‪ .‬והאמת כן הוא‪ ,‬שהצדיקים הגדולים מרגישים‬ ‫טעם שבת העבר בכל ששת ימי המעשה שלאחריו‪.‬‬ ‫והנה יש עוד מהצדיקים האמתיים שכאשר יגיע זמן הדלקת‬ ‫הנרות במוצש"ק הוא נבהל ומשתומם‪ ,‬ולא יצוייר במוחו בשום‬ ‫אופן איך לסבול הפחד מימי החול‪ ,‬והוא ממש אצלו ובעיניו כמו‬ ‫בריה חדשה‪ ,‬אשר לא עלה על רעיונו שיבוא‪ .‬ולכן אומרים הנה‬ ‫א‪-‬ל ישועתי אבטח ולא אפחד‪ ,‬שהגם שאין אנחנו רואים שום אופן‬ ‫איך להמלט בימי החול‪ ,‬אך בזאת אנחנו מובטחים שאנחנו רואים‬ ‫שהבורא כל עולמים הוא הגולל אור מפני חושך והוא המבדיל בין‬

‫אור ללחושך ובין יום השביעי ללששת ימי המעשה‪ ,‬בזאת שאנחנו‬ ‫מזכירים וכו' אשר הבורא כל עולמים ית"ש הוא המבדיל‪ .‬זאת לנו‬ ‫למשיב נפש לילך לימי החול‪.‬‬ ‫שם‬ ‫כבטוח אצלי שאם האדם לא יחשוב בשב"ק כלום מענייני‬ ‫ממון לא יחסר לו כל השבוע כלום‪ .‬פעם אחת אמר שאין להרבות‬ ‫ביגיעה‪ ,‬אפילו בעמל עבודת השם יתברך‪ ,‬בשבת‪.‬‬ ‫שם‬

‫היה מקפיד על מה שנוהגין לבחון את התלמידים בשבת‪ ,‬ואמר‬ ‫שאם היה לו סיוע מהגדולים היה מכריז איסור על זה‪ ,‬שהרי אף‬ ‫בלימוד מצינו שאחז"ל )נדרים ל"ז‪ .‬והכי איפסקא הלכתא בש"ע‬ ‫יור"ד סי' רמ"ה סעי' י"ד( שלא ללמוד לתינוקות בשבת ענין‬ ‫חדש משום טורח וצער בשבת‪ .‬ובעניין בחינת התלמידים‪ ,‬וודאי‬ ‫שמצערין המלמדים והתלמידים‪ ,‬והרבה פעמים גורמים להם‬ ‫שפיכת דם מאד‪ ,‬והרבה פעמים הוא בחינם ע"י שטות‪] ,‬שהבעה"ב‬ ‫רוצים להראות גאוותם וגדלותם בתורה‪ ,‬או שרוצים לחפש עילות‬ ‫איך שלא לשלם להמלמד‪ [,‬ועכ"פ אין לעשות זאת בשבת‪ ,‬רק אם‬ ‫ירצו לבחון אותם יעשו זאת בימות החול‪ ,‬והרחיב לדבר בגנות‬ ‫הדבר‪.‬‬ ‫שם‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬אב תשס"ט‬

‫הודעה חשובה‬

‫ברכת מזל טוב לבבית‬

‫הרב יעקב‬

‫הולצמן שליט"א‬

‫הננו להודיע בזאת לציבור חכמי ורבני קהילתנו הקדושה שליט"א‬

‫נשגר בזה מעומק הלב קדם האיש הדגול מראשי כוללנו‬ ‫אשר ידיו רב לו בעסק והרבצת התורה מתוך עומק והבנה ישרה‬

‫לרגל לידת בתו במז"ט‬

‫כי הכרך הבא של המאסף התורני‬

‫הגאון רבי אליעזר הירשמן שליט“א‬

‫מאיר פדר‪ ,‬אברהם וובר‪,‬‬ ‫נתאל לינדר‬

‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫באירוסי בנו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫אנו מלאי ברכות ואיחולים שיזכה לרוות רוב נחת דקדושה‬ ‫ממנו ומכל יו“ח מתוך שלוות הנפש והרחבת הדעת‪.‬‬

‫מזל טוב חמה ל‬ ‫ברכת ל‬ ‫ולבבית‬

‫העומד בראש חבורת ”עיון בהספק“‬

‫"מאורות ירושלים"‬ ‫אשר בעז"ה אנו מתעתדים להוציאו לרגל כ"א אדר תש"ע‬

‫יוקדש בעז"ה על‪ :‬ענייני המועדים‬ ‫הלכות יום טוב‪ ,‬חול המועד‪ ,‬ג' רגלים‪ ,‬מצוות הרגל ]ראיה חגיגה ושמחה[‪,‬‬ ‫וכן ענייני קביעת המועדים ‪ -‬קידוש החודש וראש חודש‬ ‫בסוגיות הגמרא ובירורי הלכה וכן ענייני אגדה‬

‫ברכת מזלל טוב‬ ‫הרב בנימין זאב גבירץ‬

‫ברכת מזל טוב‬

‫שליט"א‬

‫לרגל הולדת הבת‬

‫היקר והחשוב‬ ‫ולאחינו ק‬

‫משפחת הולצמן‬

‫יעקב גרומן‬

‫ברכת מזל טוב‬

‫תודתנו וברכותינו נתונות‬

‫ברכת מזלל טוב‬

‫שלוחה בזה לידידי היקר והחשוב‬

‫לידידנו היקר והחשוב‬

‫שליט"א‬

‫לרגל הולדת הבן‬

‫משפחת גבירץ‬

‫ראש חודש שבט תש"ע‬

‫הרב יעקב הולצמן‬

‫שליט"א‬

‫אפשר לשלוח חומר למערכת ע"י הנציגים בבתי המדרש‪ ,‬בכוללים ובקהילות המקומיות‪.‬‬

‫לרגל הולדת הבת במז"ט‬ ‫יה"ר שירווה רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יו"ח‬

‫או ישירות לידי חברי המערכת‪ ,‬וכן לתא פקס ‪15352-7633911‬‬

‫הלל שפירא‬

‫הרב יעקב הולצמן שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בתו שיחי' במזל טוב‬

‫יה"ר שיזכה לגדלה לתורה ולחופה‬ ‫ולמעשים טובים‪ ,‬וירוה רוב נחת‬ ‫דקדושה מכל יוצאי חלציו‪.‬‬

‫תורה ודעת‬

‫למורי ורבי אלופי ומיודעי‬

‫לידידי היקר‬

‫אשר רבות בשנים משקינו מבארו השופע‬

‫הרב אברהם יצחק ריינר שליט"א‬ ‫מנכ"ל ארגוננו המסור‬

‫זושא קורנבליט‬

‫לרגל הולדת הנכד‬ ‫בן לבנו הר' חיים שליט"א‬

‫המברך בכל לב‬

‫חיים צבי אייזנבך‬

‫ברכת מזל טוב‬

‫ברכת מזל טוב‬

‫לרגל אירוסי בנו החשוב עב"ג בשעטו"מ‬

‫ראובן‬

‫‪ 8‬למנויים תרומות והנצחות‪0527653301 :‬‬

‫שלוחה בזה לידידי היקר והחשוב‬ ‫ברוך הכשרון‪ ,‬אהוב למעלה ונחמד למטה‬

‫הרב יעקב‬

‫הולצמן שליט"א‬

‫לרגל לידת בתו במז"ט‬

‫אהרן שווארץ‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫שלוחה בזה לאחי היקר והחשוב‬ ‫אהוב למקום ולבריות‬

‫הרב חיים ריינר‬

‫שליט"א‬

‫לרגל לידת בנו במז"ט‬

‫אהרן ריינר‬

‫ברכת מזל טוב‬

‫תודתנו וברכותינו נתונות‬

‫ברכת מזל טוב‬

‫שלוחה בזה לידידינו היקר והחשוב‬

‫לידידנו היקר והחשוב‬

‫שלוחה בזה לידידי היקר והחשוב‬ ‫נאמן ומסור למען צרכי קהילתינו בעירנו‬

‫הרב‬

‫יעקב הולצמן‬

‫שליט"א‬

‫דוד רוטמן חיים גרינוולד‬ ‫*‬

‫הרב משולם גבירץ‬

‫שליט"א‬

‫לרגל הולדת הבן במז"ט‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלו לתורה ולחופה ולמעש"ט‬

‫שמעון בקר‬

‫לרגל הולדת הבת במז"ט‬ ‫יה"ר שירווה רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יו"ח‬

‫ידידך עוז‬ ‫קרישבסקי‪-‬יו"ר‬

‫הרב יעקב הולצמן שליט"א‬ ‫על השתתפותו עבור הוצאות הגליון‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫בהולדת הבת במז"ט‬

‫שלוחה בזה לגיסי היקר והחשוב‬ ‫מוכתר בכל מידה נכונה‬

‫הגאון רבי אליעזר הירשמן שליט"א‬

‫יה"ר שתרוו ממנו ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה‬ ‫ושתשרה ברכה בכל מעשי ידיך עמו"ש‬

‫הרב יעקב‬

‫הולצמן שליט"א‬

‫לרגל לידת בתו במז"ט‬

‫הרב משולם גבירץ‬

‫שלוחה בזאת‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬

‫ברכת מזל טוב‬ ‫שלוחה בזה לידידי היקר והחשוב‬ ‫המסור בכל ליבו לחזק ולחנך את נערי ישראל‬

‫ולגיסנו היקר והחשוב‬ ‫הרב נחום אקער שליט"א‬

‫לרגל הולדת הבן ‪ /‬הנכד במז"ט‬

‫החכם עיניו בראשו להקדים לערוך ולשלוח את מאמרי החידו"ת‪ ,‬בכדי להקל על עומס העבודה‬ ‫מצוות העורכים‪ ,‬לבל יצא מכשול מתחת ידם‪ ,‬וזריזין מקדימין‪.‬‬

‫בני הקהילה ‪ -‬אחוזת ברכפלד‬

‫לאחינו היקר והחשוב‬ ‫הרב יעקב הולצמן שליט"א‬

‫לראש משפחתינו‪ ,‬אבינו מורינו‬

‫תאריך אחרון למשלוח החומר‬

‫ברכות לבביות‬

‫הרב יוסף סלנט‬

‫שליט"א‬

‫לרגל הולדת הבת במז"ט‬ ‫יה"ר שירווה רוב נחת דקדושה ממנה ומכל יו"ח‬

‫אברכי הכולל ‪ -‬ראשי הכולל‬

‫כמו"כ אפשר לשלוח תגובות על מאמרים שנתפרסמו בקובצים הקודמים‪.‬‬

‫לאיש חמודות ורב תבונות‪ ,‬ידיו רב לו‬ ‫בחינוך נערי ישראל בדרך התורה והיראה‬

‫שלוחה בזה לידידנו היקר והחשוב‬

‫המברכים מקרב לב‬

‫פונים אנו לחכמי ורבני קהילתנו שליט"א‪ ,‬להגדיל תורה ולהאדירה‪ ,‬להשתתף בכתיבת מאמרים‬ ‫למאסף התורני‪ ,‬הן בבירורי הלכה הן בביאורי שמעתתא‪ ,‬והן במאמרי אגדה‪ ,‬הערות והארות‪,‬‬ ‫שאלות ותמיהות וכו'‪.‬‬

‫ח‬

‫קהל עדת ירושלים'‬ ‫כולל 'בוגרי ק‬

‫ברכת מזל טוב‬ ‫שלוחה בזה לידידנו היקר והחשוב‬

‫תא פקס ‪15352-7633911‬‬

‫*‬

‫הרב אלקנה וייסנשטרן שליט"א‬ ‫על השתתפותו עבור הוצאות הגליון‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫בהולדת הבן במז"ט‬

‫דוא"ל ‪[email protected]‬‬

‫הרב אלקנה‬

‫וייסנשטרן שליט"א‬

‫לרגל לידת בנו במז"ט‬

‫בן ציון שטיינברג‬

‫גליון ‪ ' 112‬אלול תשס"ט‬