Divrei Torah Soffer Souccot 5770

‫א‬

‫תורה‬

‫דברי‬

‫בעזהשי"ת‬

‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫חג הסוכות‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫פנינים ואמרות טהורות מרבותינו זיע"א‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫גליון כ'‬ ‫חג הסוכות תש"ע‬

‫ב‬

‫דברי‬

‫סוכות‬

‫תורה‬

‫דברי תורה‬

‫חג הסוכות‬ ‫בשוה"ט אושפיזא דמשה רעיא מהימנא‬ ‫עומדים אנו באושפיזא דמשה‪ ,‬משה‬ ‫רבינו ע"ה‪ ,‬החתם סופר והיד‬ ‫סופר זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל‪,‬‬ ‫במדרשים מצינו כמה וכמה אופנים‬ ‫ברמזי ארבעת המינים אחד מהם הוא שב'‬ ‫בדי ערבה הנם כנגד משה ואהרן‪ ,‬והיינו‬ ‫שמשה ואהרן איו אחוזים את עצמם‬ ‫בשפלות כל כך כבדי ערבה אלו אשר‬ ‫אין בם לא טעם ולא ריח‪ ,‬וכל מה שזכו‬ ‫הכל הוא מתנה מהשי"ת ברוב חסדיו‬ ‫שלא לפי ערך מעשיהם‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫הרמב"ן בביאור תשובת משה רבינו‬ ‫ע"ה אל ה' כאשר רצה לשלחו לגאול‬ ‫את ישראל ממצרים ואמר שלח נא ביד‬ ‫תשלח‪ ,‬וזל"ק של הרמב"ן‪ :‬שלח נא ביד‬ ‫כל אשר תשלח‪ ,‬כי אין אדם בעולם שלא‬ ‫יהיה הגון יותר ממני לשליחות‪ ,‬ומוסיף‬ ‫הרמב"ן‪ :‬והסבה למשה בכל הסרבנות‬ ‫הזאת‪ ,‬ענותו הגדולה מכל האדם אשר‬ ‫על פני האדמה‪.‬‬

‫ואומר הכתוב תורה צוה לנו משה‬ ‫מורשה קהילת יעקב‪ ,‬שדרכו‬ ‫של משה רבינו ע"ה הינה מורשה לעם‬ ‫ישראל‪ ,‬לילך בדכיו‪ ,‬הן במידת הענוה‬ ‫שלו והן במה שהיה מלמד זכות על עם‬ ‫ישראל‪ ,‬ומתפלל ומבקש רחמים עליהם‪,‬‬ ‫והפיץ התורה בעם ישראל‪ ,‬ובכל הנ"ל‬ ‫היו מיוחדים רבותינו החתם סופר והיד‬ ‫סופר זי"ע‪ ,‬ודרך זה הנה מורשה לקהילת‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫ב'כתר מלכות' מר' שלמה אב'ן גבירול‬ ‫ישנם דברים נפלאים‪ ,‬אולם עכ"ז‬ ‫לא היה החתם סופר אומר זאת בליל יום‬ ‫הקדוש‪ ,‬רק את ה'כתר מלכות' מהרדב"ז‪,‬‬ ‫ובסיום הפייט מתחנן בזה הלשון‪ :‬וזכני‬ ‫לראות בטובת בחיריך‪ ,‬וזכרני ברצון‬ ‫עמך ובבנין אולמך‪ ,‬וכשם שראיתיו‬ ‫בחורבנו כך אזכה לראות אותו בבנינו‪,‬‬ ‫ובשוב ארמון לשבת על כנו‪ .‬הביטה‬

‫ג‬

‫דברי‬

‫סוכות‬

‫וראה את חרפתינו‪ ,‬כי לזרים נהפכה‬ ‫נחלתינו‪ ,‬וטמאו את היכל קדשיך‪ ,‬וכל‬ ‫זב ומצורע בא אל מקום הכרובים‪,‬‬ ‫אשר בזאת יבא אהרן אל הקודש ביום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬בדם פרים ושעירים וקטורת‬ ‫הסמים ארבעה פעמים לבד‪ ,‬ולא בשאר‬ ‫הימים‪ ,‬ועיננו רואות וכלות ואין לאל‬ ‫ידינו כי עונינו ענו בנו וכו'‪.‬‬ ‫מקום קדשי הקדשים נכנסים שם‬ ‫הישמעלים אויבי ישראל ואויבי‬ ‫ה'‪ ,‬הכופרים בתורת ה'‪ ,‬בתורה הקדושה‬ ‫כתוב חג הסוכות תעשה לך‪ ,‬שהשי"ת‬ ‫יקיים זאת ויקים במהרה את סוכת דוד‬ ‫הנופלת‪ ,‬ששמו הקדוש יתקדש על כל‬ ‫העולם‪ ,‬שיותר לא יהיה מחולל עוד‬ ‫בגוים‪.‬‬ ‫רגילים אנו לפרש דברי דוד המלך‬ ‫בתהילים קמ"ט על חג הסוכות‪:‬‬ ‫שירו לה' שיר חדש תהילתו בקהל‬ ‫חסידים‪ ,‬ישמח ישראל בעושיו בני ציון‬ ‫יגילו במלכם‪ ,‬יהללו שמו במחול בתוף‬ ‫וכינור יזמרו לו‪ ,‬במחו"ל ובתו"ף רומז‬

‫תורה‬

‫על הושענא רבא כמו שרמז זאת הרמ"ע‬ ‫מפאנו עה"פ הללוהו בתוף ומחול‪,‬‬ ‫שגמר המחילה הוא בחצות ליל הושענא‬ ‫רבא‪ ,‬לאחר תו"ף שעות מחודש תשרי‪,‬‬ ‫וממשיך הכתוב ואומר‪ :‬יעלזו חסידים‬ ‫בכבוד ירננו על משכבותם‪ ,‬הוא שבח‬ ‫והודיה שזוכים לישן בסוכה הקדושה‪,‬‬ ‫רוממות אל בגרונם הוא אמירת ההל‪,‬‬ ‫וחרב פיפיות בידם הם הד' מינים‪,‬‬ ‫גירא בעיניך שטן‪ ,‬לעשות נקמה בגוים‪,‬‬ ‫השי"ת יעזור שאכן נזכה לקיים מצות‬ ‫סוכה וד' מינים בשמחה ואהבה‪ ,‬לעשות‬ ‫נקמה בגויים תוכחות בלאומים‪.‬‬ ‫הקב"ה יהיה בעזרנו שנזכה לשמוח‬ ‫עם ה'‪ ,‬שיהיה ושמחת בחגיך‬ ‫והיית אך שמח‪ ,‬וישפיע כל מיני ברכות‬ ‫וישועות ורפואות בני חיי ומזוני וכל‬ ‫מיני ברכות לכל אחד מה שנצרך לו‪,‬‬ ‫ושנזכה לשמוח ולקיים מצות בסוכות‬ ‫באופן הנעלה ביותר ששיך‪ ,‬בכח השי"ת‬ ‫שנתן לנו התורה ושנזכה להודות ולהלל‬ ‫להשי"ת על חסדיו בביאת משיח צדקנו‬ ‫בב"א‪.‬‬

‫אושפיזא דאהרן כהנא‬ ‫לאחר שיר היחוד‬ ‫בהושענות היום‬ ‫התפללנו 'חי כן תשעשעי'‪,‬‬ ‫ההרה"ק מבעלזא זי"ע היה מפרש‬ ‫(ג' חוה"מ‪- ,‬אערוך שועי)‬

‫שיהודי צריך להתפלל שיזכה לתקן‬ ‫הכל מחיים‪ ,‬וזהו חי כן תשעשי‪ ,‬שאזכה‬ ‫לתקן בעודי בחיים‪.‬‬

‫ד‬

‫דברי‬

‫סוכות‬

‫כל ההושענות ד'אערוך שועי' הנם‬ ‫בקשות על תפילות היום הקדוש‬ ‫שיעלו לרצון‪ ,‬גיליתי בצום פשעי‬ ‫דרשתיך בו להושיעי וכו'‪ .‬והטעם‬ ‫שמתפללים עתה על זה‪ ,‬הוא משום‬ ‫שבסוכות הוא גמר המחילה מיום‬ ‫הקדוש‪ ,‬וכדאיתא בזוה"ק הנדפס קודם‬ ‫תקיעת שופר שאף ראש השנה ותקיעת‬ ‫שופר‪ ,‬יום הכיפורים והשעיר המשתלח‬ ‫אינם דוחים השטן לגמרי עד ויעקב נסע‬

‫תורה‬

‫סוכותה שאז נגמר המחילה ע"י תשובה‬ ‫מאהבה בחג הסוכות‪.‬‬ ‫חג הסוכות הוא זמן של תשובה מאהבה‪,‬‬ ‫צל קורתך באו בנים אשר נגרשו‪,‬‬ ‫זוכים לשבת בצילא דמהימנותא בצילא‬ ‫דקודשא בריך הוא‪ ,‬צריך לנצל הימים‪,‬‬ ‫ובכח השי"ת נזכה לעשות תשובה‬ ‫מאהבה‪ ,‬ועי"ז נזכה ל'תופיע ותושיעי'‬ ‫ויקים לנו את סוכת דוד הנופלת ובנין‬ ‫בית המקדש שיבנה בב"א‪.‬‬

‫בשוה"ט אושפיזא דיוסף צדיקא‬ ‫בתוה"ק בפרשת אמור כתיב דבר אל‬ ‫בני ישראל לאמר בחמשה‬ ‫עשר לחודש הזה חג הסוכות לה'‪ ,‬מקרא‬ ‫קודש‪ ,‬וכמה פסוקים אח"כ מתחילה‬ ‫התורה מחדש אך בחמשה עשר לחודש‬ ‫השביעי באספכם את תבואת הארץ‬ ‫תחוגו חג לה'‪ ,‬ביום הראשון וביום‬ ‫השמנני שבתון‪ ,‬ולקחתם לכם ביום‬ ‫הראשון פרי עץ הדר וגו' ומסיים הכתוב‬ ‫וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים‪ ,‬שבעת‬ ‫ימים בשנה‪ ,‬בסוכות תשבו שבעת ימים‬ ‫כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען‬ ‫ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי‬ ‫את בני ישראל‪ ,‬בהוציאי אותם מארץ‬ ‫מצרים‪,‬‬

‫כל מי ששומע הפסוקים מאד מלמעלה‬ ‫לא מובנים‪ ,‬מתחיל חג הסוכות‬ ‫שבעת ימים לה'‪ ,‬ואח"כ מתחיל שוב‬ ‫אך בחמשה עשר לחודש באספכם את‬ ‫תבוא הארץ תחוגו חג לה' שבעת ימים‪,‬‬ ‫לקיחת ד' מינים‪ ,‬בסוכות תשבו שבעת‬ ‫ימים‪,‬‬ ‫נאמר‪ ,‬חלק מהדברים כתובים בחתם‬ ‫סופר‪ ,‬עיקר חשיבות אצל בני‬ ‫ישראל‪ ,‬מצות סוכה לכאו' הגמ' קוראת‬ ‫אותה בע"ז דף ג' מצוה קלה‪ ,‬שמצטער‬ ‫פטור מן הסוכה‪ ,‬ובני ישראל למעשה‬ ‫סוכות באספכם תבואת הארץ‪ ,‬הודאה‬ ‫להשי"ת ברכת הקרקע‪ ,‬שגדלה תבואת‬ ‫הארץ בשפע גדול‪ ,‬מודים להשי"ת על‬

‫ה‬

‫דברי‬

‫סוכות‬

‫חסדיו‪ ,‬ועושים שבעה ימים יו"ט שמחה‬ ‫גדולה‪ ,‬אומר החתם סופר חג לה' שבעת‬ ‫ימים‪ ,‬בסוף בסוכות תשבו שבעת ימים‪,‬‬ ‫בגמ' איתא שאין אומרים משיב הרוח‬ ‫ומוריד הגשם בחג הסוכות כי ההזכרה‬ ‫לבד יכולה לגרום בסוכות נדונים על‬ ‫המים‪ ,‬בימים שנדונים בהם על המים‬ ‫הוא סגולה גדולה להזכיר המים‪ ,‬רק‬ ‫שיהודי לא יוכל עי"ז לשבת בסוכה‬ ‫שהוא מצטער ומצטער פטור מן הסוכה‪,‬‬ ‫והתורה לא חייבה מצטער‪ ,‬ובני ישראל‬ ‫אומרים שאנו מותרים על הזכרת המים‬ ‫בתפילה‪ ,‬אף שעי"ז יכולים לפעול גשמי‬ ‫ברכה בשפע לכל השנה‪ ,‬אין מסתכלים‬ ‫על כלום אין מזכירים משיב הרוח‬ ‫ומוריד הגשם‪ ,‬העיקר שלא יגרום שכבר‬ ‫בסוכות יבואו הגשמים ועי"ז יפטר מן‬ ‫המצוה‪ ,‬ואיזו מצוה‪ ,‬מצוה קלה‪ ,‬שאינו‬ ‫מחוייב התורה מעיקרא על דעת זה‬ ‫נתנה המצוה שאינו מחויב לישב בסוכה‬ ‫אם מצטער‪ ,‬רק בני ישראל מבותרים‬ ‫השפע של הגשמי ברכה מכל השנה‪,‬‬ ‫העיקר שלא תבטל מצות סוכה‪ ,‬וא"כ‬ ‫אומר החתם סופר דתו אינה כבר מצוה‬ ‫קלה‪ ,‬אלא בהיפוך המצוה החשובה‬ ‫ביותר אצל הקב"ה‪ ,‬הכל מותרים לזה‪,‬‬ ‫לא איכפת להם הפרנסה‪ ,‬השפע‪ ,‬העיקר‬ ‫שיוכלו לקיים מצות סוכה‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫אפ"ל שזה הוסיפה התורה‪ ,‬קודם כל‬ ‫שנתנה שבעת ימים חג הסוכות‪ ,‬אימתי‬

‫תורה‬

‫באספכם מגרנך ומיקבך‪ ,‬לעשות שמחה‬ ‫והודאה על ברכת ה'‪ ,‬רק תחוגו חג לה'‪,‬‬ ‫בני ישראל אין מכונים על זה‪ ,‬אלא‬ ‫חושבים בעיקר על שסוכות המשך מיום‬ ‫הקדוש זמן של תשובה מאהבה‪ ,‬יושבים‬ ‫בסוכה הקדושה‪ ,‬זמן של שואבים בה‬ ‫רוח הקודש בשמחת בית השואבה‪ ,‬זמן‬ ‫של רוחניות‪ ,‬תחוגו חג לה' שבעת ימים‪,‬‬ ‫לחשוב חג לה'‪ ,‬השי"ת הזכיה הגולה‬ ‫לשבת צל קורתך באו בנים אשר נגרשו‪,‬‬ ‫יושבים לא רק בצל קורתך‪ ,‬אלא ממש‬ ‫בסוכה‪ ,‬יחד עם השי"ת‪ ,‬ובסוכות תשבו‬ ‫שבעת ימים‪ ,‬זה כל כך חשוב וכל כך יקר‪,‬‬ ‫זה כתוב ממש בסוף הפרשה‪ ,‬שמותרים‬ ‫בעבור זה הזכרת גשמים‪ ,‬העיקר אצלם‬ ‫השמחה ושיוכלו לקיים מצות סוכה על‬ ‫צד היור טוב‪ ,‬לשבת בסוכה הקדושה‪.‬‬ ‫הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו שבני‬ ‫ישראל עושים זאת מחמת‬ ‫אהבה‪ ,‬לקיים מצות סוכה בעבור זה‬ ‫אזי השי"ת יצו את ברכתו אפי"ה‪,‬‬ ‫בהושענות דמחר אדון המושיע בלתך‬ ‫אין להושיע‪ ,‬אנו יודעים שבלתך אין‬ ‫להושיע אין חכמה ואין עצה אין‬ ‫התמדה בכל העניינים שרוצים להצליח‪,‬‬ ‫בלתך אין להושיע‪ ,‬גבור ורב להושיע‪,‬‬ ‫והשבח הגדול של השי"ת שדלותי‪ ,‬על‬ ‫אף שאנכי דל במצוות ומעשים טובים‬ ‫עכ"ז ולי יהושיע‪ ,‬בכל עניינים ברוחניות‬

‫ו‬

‫דברי‬

‫סוכות‬

‫ובגשמיות‪ ,‬השי"ת עוזר דלים אנו‬ ‫אומרים כל בוקר לפני שמו"ע שהקב"ה‬ ‫עוזר דלים ועונה לעמו בעת שועם אליו‪,‬‬ ‫יבול להשפיע‪ ,‬צמאיך תשביע‪ ,‬למה‬ ‫צמאים בני ישראל‪ ,‬יבול להשפיע‪ ,‬וכך‬ ‫הלאה כל הברכות הכתובים ומרומזים‬ ‫בהושענות‪ ,‬יבול להשפיע‪ ,‬עת רצון‪,‬‬ ‫יבול להשפיע‪ ,‬יבול‪ ,‬שפע פרנסה‬ ‫הרחבה ברכה הצלחה עסקים טובים‪,‬‬ ‫יבול להשפיע‪ ,‬חשוכי בנים מבני ישראל‬ ‫שעתה יושעו יוסף ה' עליכם עליכם‬ ‫ועל בניכם‪ ,‬יבול להשפיע‪ ,‬לומדי תורה‬ ‫שיצליחו בלימוד‪ ,‬שהקב"ה יאיר עיניהם‬ ‫בתוה"ק‪ ,‬שיבינו התורה לאמיתה‪ ,‬לחדש‬ ‫חידושי אורייתא‪ ,‬יבול להשפיע‪ ,‬אפילו‬ ‫דלותי ולי יהושיע‪ ,‬היום בהושענות‬ ‫אל למושעות‪ ,‬חוכי ישועות טפולים‬ ‫בך שעות‪ ,‬מצפים לישועה טפולים‬ ‫בך שעות‪ ,‬רבש"ע התפילות והבקוש‬ ‫קשורים בך‪ ,‬מה שרוצים ומה שמבקשים‬ ‫הכל קשור בך‪ ,‬רוצים הברכה מחמת‬ ‫דרכיך‪ ,‬היהודים שמבקשים מהשי"ת‬ ‫שיושעו בזרעא חיה וקימא כדי לגדל‬ ‫זרעם לך‪ ,‬לומדי תורה ומקיימי מצוותיה‬ ‫באהבה ובשמחה‪ ,‬מבקשים על בריאות‬ ‫הכל מה שמבקשים‪ ,‬להבין שמועות‬ ‫מפיך נשמעות‪ ,‬הכל קשור בבך רבש"ע‪,‬‬ ‫יבול להשפיע‪ ,‬דלותי ולי יהושיע הכל‬ ‫רבש"ע טפולים בך שעות‪ ,‬לעשות נחת‬

‫תורה‬

‫רוח לאבינו שבשמים‪ ,‬צמאיך תשביע‬ ‫וקוראיך תושיע‪.‬‬ ‫ברצוני לומר עוד וארט‪ ,‬הנה בלקיחת‬ ‫ד' מינים יש בהם עניינים‬ ‫גדולים ונשגבים העומדים ברומו של‬ ‫עולם‪ ,‬כנגד ד' אותיות שם הוי' ב"ה כמו‬ ‫שהביא הבית יוסף מחלומו של המהר"י‬ ‫אבוהב ולא נחזור כעת‪ ,‬דברים נשגבים‬ ‫מאד‪ ,‬הגמ' דורשת מזה אלי ואנוהו‪,‬‬ ‫אומרים כל יום בשירה זה אלי ואנוהו‪,‬‬ ‫דרשו חז"ל דרשה גמורה התנאה לפניו‬ ‫במצוות אתרוג נאה לולב נאה‪ ,‬ועוד‬ ‫דרשה ישנה על זה אלי ואנוהו בשבת‬ ‫קל"ג ע"ב ואנוהו אני והוא‪ ,‬להדבק‬ ‫במידותיו של הקב"ה‪ ,‬מה הוא חנון מה‬ ‫הוא רחום‪ ,‬למי נושא עון למי שעובר‬ ‫על פשע‪ ,‬השי"ת מוחל עונותיהם של‬ ‫ישראל‪ ,‬תהיה גם עתה חנון גם אתה‬ ‫רחום‪ ,‬לוקחים הד' מינים צריכים להזכר‬ ‫ולהתבונן הקב"ה רוצה שיהיה זה אלי‬ ‫ואנוהו‪ ,‬הגמ' דורשת על אתרוג פרי עץ‬ ‫הדר‪ ,‬האם אכן אני והוא‪ ,‬השי"ת עזר‬ ‫ומצאתי ד' מינים נאים‪ ,‬אך מה עם האני‬ ‫והוא‪ ,‬ובעת לקיחת מינים צריך לחשוב‬ ‫על האני והוא‪ ,‬בראשית חכמה כל אשר‬ ‫מום בו לא ירצה‪ ,‬כתוב בקרבן וזה גם‬ ‫במצוות‪ ,‬עושים תשובה‪ ,‬עשו תשובה‬ ‫בראש השנה ביום הקדוש‪ ,‬בחודש‬ ‫אלול‪ ,‬ממשיך תשובה מאהבה‪ ,‬הכל‬

‫ז‬

‫דברי‬

‫סוכות‬

‫האם בטוחים שעשינו תשובה מאהבה‬ ‫כדבעי‪ ,‬אך יש עודד עצה‪ ,‬הקב"ה שוכן‬ ‫את דכא‪ ,‬ששבור בעצמו למה איני עושה‬ ‫הכל יותר טוב‪ ,‬למה איני עושה יותר טוב‬ ‫תשובה‪ ,‬למה האהבה להשי"ת אינה‬ ‫יותר גדולה‪ ,‬ואהבת את ה' אלוקיך בכל‬ ‫לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך‪ ,‬שוכן‬ ‫את דכא בזה מקיים אני והוא‪ ,‬ומבקש‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬היום למדנו בגמ' מסכת‬ ‫תמורה שני תנאים ששניהם אומרים‬ ‫שיהודים צריכים להתפלל שהיצר הרע‬ ‫לא יפריעם מלימוד התורה‪ ,‬שיוכלו‬ ‫יותר ללמוד‪ ,‬שיצליחו‪ ,‬לימוד התורה‬ ‫מה שזוכים ללמוד התוה"ק‪ ,‬מגיעים‬ ‫יותר לואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך‬ ‫ובכל נפשך ובכל מאודך‪ ,‬אך העיקר מה‬ ‫שרצוני לומר‪ ,‬שלזה בודאי יכול כל אחד‬ ‫להגיע‪ ,‬לקיים‪ ,‬לוקח בידו הד' מינים‬ ‫בשמחה גדולה‪ ,‬שהקב"ה צוה ושמחתם‬ ‫לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים‪ ,‬שחז"ל‬ ‫תקנו לקחת ז' ימים שיהיה אני והוא‬ ‫הקב"ה שוכן את דכא‪ ,‬צמאיך תשביע‪,‬‬ ‫שצמאים ומתחננים להשי"ת שיוכלו‬ ‫יותר טוב להיות דבוק בך‪ ,‬ביתר אהבה‬ ‫וביתר שמחה‪ ,‬שיהיה יבול להשפיע‪,‬‬

‫תורה‬

‫סעודת אושפיזין דיוסף‪ ,‬ויהי ה' את‬ ‫יוסף‪ ,‬הקב"ה עם כל מי שרוצה להוסיף‬ ‫ולילך‪ ,‬שבור בעצמו איך שנראה‪ ,‬למה‬ ‫אנכי כל כך דל במצות ומעשים טובים‪,‬‬ ‫דל באהבת ה'‪ ,‬דל בהכל‪ ,‬אך דלותי ולי‬ ‫יהושיע‪ ,‬מבקשים מהשי"ת ולי יהושיע‪,‬‬ ‫בעבור כבוד שמו הק' של השי"ת‪,‬‬ ‫מבקשים אנו רבש"ע שנזכה אכן‬ ‫ליבול להשפיע שיהיה צמיאך תשביע‬ ‫בכל העניינים והבקשות ברוחניות‬ ‫ובגשמיות‪ ,‬הן פרנסה הן בריאות הן בני‬ ‫חיי ומזוני‪ ,‬בהכל‪ ,‬טפולים בך שעות‪,‬‬ ‫שהקב"ה יקבל תפילותינו ובקשותינו‬ ‫שיהיה יבול להשפיע ועי"ז נזכה לקיים‬ ‫לזכות בבאמת להקים סוכת דוד הנופלת‬ ‫ובנין בית המקדש בב"א‪.‬‬ ‫אנו אוחזים במנהג הצדיקים שהיו‬ ‫מיחדים הכונות בהשגות גדולות‬ ‫בענין‪ ,‬לחלק לחם באושפיזא דיוסף‪,‬‬ ‫שיהיה יבול להשפיע שיביא כל מיני‬ ‫ברכות ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬בכל‬ ‫העניינים‪ ,‬שהקב"ה יעזור שיהיה אכן‬ ‫יבול להשפיע‪ ,‬וכל מיני ברכות וישועות‬ ‫מידו הגדולה הפתוחה הקדושה‬ ‫והרחבה‪.‬‬

‫ח‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫תורה‬

‫בענין ברכת לולב עובר לעשייתן‬ ‫כשעדיין מונחים על השולחן‬ ‫ירושלים ת"ו‪ ,‬אור ליום ו' עש"ק יו"ד‬ ‫טבת צום העשירי שיהפך לששון ולשמחה‬ ‫ב"ב‪ ,‬תשנז"ל‪.‬‬

‫אמרתי לא עת לחשות‪ ,‬והנני בתשובה‬ ‫מאהבה להסיר תמיהתכם כיד ה' הטובה‬ ‫עלי‪.‬‬

‫שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי מחו' נכד‬ ‫גיסי הב' המופלג יניק וחכים יפ"ת זית‬ ‫רענן כהן שדעתו יפה יראת ה' היא אוצרו‬ ‫כ"ה משה דוד יהודה הכהן דויטש ני"ו‬ ‫מבחורי חמד דישיבתנו הרמה‪.‬‬

‫וטרם אענה על שאלתך‪ ,‬אמרתי לבאר‬ ‫טעמי ונימוקי בנוגע למנהגנו בברכת‬ ‫נטילת לולב‪ ,‬והנני בתפילה לעני שהשי"ת‬ ‫ברוב רחמיו וחסדיו יאיר עיני בתוה"ק‪,‬‬ ‫ושלא אכשל בדבר הלכה‪ ,‬וזה החלי‬ ‫בעזרת צורי וגואלי‪.‬‬

‫אחדשה"ט באהבה ‪ -‬ע"ד שאלתך‬ ‫אודות מה שאביך ידי"נ הרה"ג מו"ה‬ ‫שמואל שליט"א נוהג כמנהגנו‪ ,‬שמברכין‬ ‫על נטילת לולב כשאוחז הד' מינים בעודן‬ ‫מונחים על השולחן ואח"כ נוטלם‪ ,‬ותמהת‬ ‫דלכאורה הנוהג כן צריך לברך ליטול לולב‪,‬‬ ‫כמו שפסק הרמב"ם ה' ברכות (פי"א הט"ו)‪,‬‬ ‫דעל נטילת לולב מברך רק מי שמגביה‬ ‫לפני הברכה‪ ,‬כדמשני הש"ס פסחים (ז'‬ ‫ע"ב) דשאני התם דבעידנא דאגבהה נפק‬ ‫בי'‪ ,‬ולמה אנו מברכים על נטילת לולב‪- .‬‬ ‫זה תוכן שאלתך ‪ -‬ודע דכבר נשאלתי ע"ז‬ ‫מש"ב וחתן בני הרב החו"ב עצום מו"ה‬ ‫יצחק מאיר וייס ני"ו‪ ,‬ועדיין לא הספקתי‬ ‫להשיבו בשב"ל המגיע לכתבי"ם ‪ -‬לכן‬

‫הרמב"ם ה' לולב (פ"ז ה"ו) כ' וכשהוא‬ ‫נוטלם לצאת בהן מברך תחילה על נטילת‬ ‫לולב הואיל וכולן סמוכין לו‪ ,‬ואח"כ נוטל‬ ‫האגודה הזאת ‪ -‬ורבים מרבותינו חולקים‬ ‫על שיטתו‪ :‬א‪ .‬בהגהות מיימוני (שם אות ו') כ'‬ ‫בשם הרשב"ם‪ ,‬שאין לברך קודם שיטלנו‬ ‫דמחזי כחוכא ואיטלולא‪ .‬ב‪ .‬התוס' סוכה‬ ‫(ל"ט ע"א) ד"ה עובר לעשייתן כ'‪ ,‬מטעם‬ ‫זה צריך לברך אלולב קודם שיטלנו‪,‬‬ ‫דאי לאחר שנטלו מדאגבהה נפק ביה‪,‬‬ ‫מיהו לא מסתבר כלל‪ ,‬דהאיך יברך עליו‬ ‫והוא מונח בכלי‪ ,‬וכל שעה שאין המצוה‬ ‫מזומנת בידו לעשות‪ ,‬לא מסתבר כלל‬ ‫לברך עליו ‪ -‬וכ"כ הר"ן ס"פ לולב הגזול‬

‫ט‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫[כ' ע"ב] ד"ה ומדפרכינן‪ .‬ג‪ .‬המכתם סוכה‬ ‫(מ"ב ע"א) כ'‪ ,‬ומפני זה יש שמדקדקים על‬ ‫עצמן ומברכין ברכת לולב קודם שיטלו‬ ‫אותו‪ ,‬כדי שתהא הברכה עובר לעשייתן‪,‬‬ ‫ומנהג בורות הוא‪ ,‬שהרי בפ"ק דפסחים‬ ‫מפורש בהדיא דלהכי תקנו חכמים בלשון‬ ‫על נטילת לולב משום דמדאגבהה נפק‬ ‫ביה‪ ,‬מכלל דמי שהקדים לברך קודם‬ ‫נטילתו אין דעת חכמים מסכמת עמו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בעה"מ פסחים (ז' ע"ב) כ'‪ ,‬וסדר נטילת‬ ‫לולב אתא תנא לאשמעינן‪ ,‬ולאו בדיעבד‬ ‫מיירי‪ ,‬אלא אורחא דמילתא לכתחילה‬ ‫הכי הוא‪ ,‬שאין לברך על המצוה עד‬ ‫שיטול תשמיש המצוה בידו‪ ,‬ולהידור‬ ‫מצוה כך הוא‪ ,‬ליטול הלולב כדרכו ולברך‬ ‫עליו‪ ,‬ואלו שמראין עצמן כמדקדקים אין‬ ‫נוטלין הלולב עד שמברכין לכתחילה‬ ‫או שהופכין מימין לשמאל‪ 1‬טעות הוא‬ ‫בידם‪ .‬ה‪ .‬הריטב"א פסחים (ז' ע"ב) כ'‪ ,‬י"א‬ ‫שהנוטל לולב חייב לברך בעוד שמונח‬ ‫בקרקע קודם שיגביהנו או שהיה הפוך‬ ‫בידו שלא כדרך גדילתו‪ ,‬כדי שיהא מברך‬ ‫עובר לעשייתה‪ ,‬וכ' הרי"ט דאינו כלום‪,‬‬ ‫דא"כ למה אמרו בשמעתין כי לכך מברכין‬ ‫בעל משום דכיון דאגבהה נפק ביה‪ ,‬אלא‬ ‫ודאי נראה שדעת התלמוד שאין ראוי‬ ‫לעשות כן‪ ,‬והטעם כי בעודו בקרקע שלא‬ ‫נתלבש במצוה ואינו ניכר יפה שהוא בא‬

‫תורה‬

‫לעשותה אין לברך‪ .‬ו‪ .‬רבינו דוד פסחים‬ ‫(ז' ע"ב) כ'‪ ,‬אין לברך קודם נטילה‪ ,‬שלא‬ ‫יהא נראה דנגמר בנטילה כל שהוא בלבד‬ ‫ולהניחו אח"כ‪ ,‬וכדי להראות שיש שיירי‬ ‫מצוה לפיכך תיקנו לברך אחר הנטילה‪,‬‬ ‫[גם בחי' הר"ן כ' דתקנת חכמים שלא יברך אלא לאחר‬ ‫נטילתו שאם יברך קודם לכך יהא סבור שמצוותו בנטילה‬ ‫לבד ולא ינענענו]‪.‬‬

‫ואינני כדאי להשיב על השגות‬ ‫רבותינו אשר מפיהם אנו חיים‪ ,‬בכ"ז‬ ‫אכתוב הנלענ"ד בדעת הרמב"ם בנוגע‬ ‫לכל הנ"ל‪.‬‬ ‫מש"כ בהגהות מיימוני בשם הרשב"ם‬ ‫(א') דאין לברך קודם שיטלנו דמחזי‬ ‫כחוכא ואיטלולא‪ ,‬וכן מש"כ התוס' סוכה‬ ‫(ב') דהאיך יברך עליו והוא מונח בכלי‪,‬‬ ‫ומש"כ הריטב"א (ה') כשעודנו בקרקע‬ ‫ולא נתלבש במצוה ואינו ניכר יפה שבא‬ ‫לעשותה אין לברך‪ .‬י"ל‪ ,‬כ"ז שייך לומר‬ ‫כשמברך ואינו אוחז בידו‪ ,‬וכה"ג יתכן‬ ‫שמודה הרמב"ם לדבריהם‪ ,2‬ברך כשמונח‬ ‫על השולחן ואוחזו בידו שוב לא מיחזי‬ ‫כחוכא ואיטלולא כי המצוה מזומנת בידו‬ ‫וחשיב כנתלבש במצוה וניכר היטב שהוא‬ ‫בא לעשותו‪.‬‬ ‫ומש"כ המכתם (ג') שהמדקדקים לברך‬ ‫עובר לעשייתן מנהג בורות הוא כדמוכח‬

‫‪ .1‬צ"ע‪ ,‬ואולי ר"ל דקודם הברכה אחזו הלולב בשמאל ואתרוג בימין להראות שמכוונים שלא לצאת עד אחר‬ ‫הברכה שיהפכו להיות הלולב בימין ואתרוג בשמאל‪.‬‬ ‫‪ .2‬ודקדק הרמב"ם בלשונו וכתב‪ :‬כשהוא נוטלם וכו' [ולא כ' לפני שנוטלם] וכולם סמוכים לו [להגביהם] משמע‬ ‫הכי‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬

‫י‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫בפסחים (ז' ע"ב) דתקנו חכמים לברך‬ ‫על נטילת משום דמדאגבהה נפק ביה‪,‬‬ ‫מכלל דמי שמקדים לברך קודם נטילתו‬ ‫אין דת חכמים נוחה הימנו‪ .‬י"ל בדעת‬ ‫הרמב"ם דלא נאמר בש"ס דצריך לנהוג‬ ‫כן אלא דבא ליישב דלא תקשי לרב פפי‬ ‫מהברייתא דקתני נטלו לצאת בו מברך על‬ ‫נטילת לולב משום דבעידנא דאגבהה נפק‬ ‫ביה ור"ל דהברייתא נשנית למי שנוטל‬ ‫בכה"ג‪ .‬ויש להוסיף עוד‪ ,‬דרוב הציבור‬ ‫נהגו מקדמת דנא לצאת בנטילת לולב‬ ‫בביהכנ"ס‪ ,‬כמש"כ במהר"מ חלאוה [שם‬ ‫סוד"ה כל המצוות] דהכי משמע במס' סוכה‪,‬‬ ‫שהולכין לביהכנ"ס ולולביהן בידיהן‪ ,‬ולא‬ ‫הצריכו להניחם ולברך ולחזור וליטלם‪,‬‬ ‫עיי"ש‪ .‬ומצינו נמי בש"ס דאין הכול‬ ‫בקיאין לברך‪ ,‬כדאיתא סוכה (מ"ב סע"ב)‬ ‫וילך אצל בקי ללמוד‪ ,‬ופרש"י נענועו‬ ‫או ברכתו לכן הי' מברכין בביהכנ"ס‪,‬‬ ‫ולכן הניחו חז"ל שיברכו עליהם אחר‬ ‫הגבהתם‪.‬‬ ‫ונראה בס"ד להוכיח דאי רוצה‬ ‫לברך קודם נטילתו שפיר עביד‪ ,‬מהא‬ ‫דאיתא בפסחים שם‪ ,‬אר"י אמר שמואל‬ ‫כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן‬ ‫ומסיק רב חסדא חוץ מן הטבילה‪,‬‬ ‫ולכאורה צ"ע דלעיל אמרו גבי נטילת‬ ‫לולב דהא דתני מברכין על נטילת לולב‬ ‫משום דבעידנא דאגבהה נפק ביה‪ ,‬ואי‬

‫תורה‬

‫נימא דתקנת חכמים הוא ליטול דוקא‬ ‫בתר דאגבהה הול"ל חוץ מן הטבילה‬ ‫ולולב‪ ,‬ומדלא קאמר הי מוכח דעל לולב‬ ‫מצי לברך גם קודם נטילתן‪ ,‬האמנם הר"ן‬ ‫סו"פ לולב הגזול [כ' ע"ב] סד"ה ומדפרכינן‬ ‫כתב‪ ,‬ולא תקשי לך האט דאמרינן שכל‬ ‫המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן‪,‬‬ ‫דה"נ אע"ג דמדאגבהה נפק ביה‪ ,‬אפ"ה‬ ‫עדיין יש כאן שיירי מצוה שצריך לנענעו‬ ‫הלכך שפיר מיקרי עובר לעשייתה שלא‬ ‫בא למעט אלא שאין גומרין את המצוה‬ ‫כולה קודם שיברך עליה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ברם‬ ‫לרוב הראשונים לא ניחא להו בזה‪ ,‬וגם‬ ‫תוס' סוכה שם שדו בה נרגא‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫דנענוע אינו אלא שיירי מצוה בעלמא‬ ‫דלא מעכב‪ ,3‬ומוכח הכי מדאמרינן בס"פ‬ ‫מדאגבהה נפק ביה‪ ,‬ומשני כשהפכו ולא‬ ‫משני בשלא נענע‪ .‬ולא דמי לנטילת ידים‬ ‫דלא גמר מצוותו אלא אחר ניגוב כדאיתא‬ ‫פ"ק דסוטה (ד' ע"ב) עיי"ש‪ .‬לכן לדידהו‬ ‫מוכח שפיר מדלא אמרו חוץ מן הלולב‪,‬‬ ‫דעל לולב ראוי לברך גם קודם הנטילה‪,‬‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫אחרי כתבי הנ"ל‪ ,‬מצאתי און לי בדברי‬ ‫הרוקח ה' סוכות (ע' קכ"א) שכ' כשנוטל‬ ‫הלולב יקחו שלא כדרך גדילתו ויברך‪,‬‬ ‫דאמרינן בפ"א דפסחים כל הברכות מברך‬ ‫עליהם עובר לעשייתן‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי דאע"פ‬ ‫דאיתא נמי שם דבלולב מברך בעל משום‬

‫‪ .3‬ומש"כ בשו"ת הרשב"א (ח"ז סי' רצ"ז) דשיירי מצוה מעכב‪ ,‬צ"ע‪ .‬וע"ע רש"י סוכה (ל"ז ע"ב) ד"ה כדי לנענע בו‪,‬‬ ‫שכ' אלמא מצוה לנענע‪ ,‬משמע דלא הוי אלא מצוה בעלמא‪.‬‬

‫אי‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫דמדגבהה נפק ביה דמשמע דמברך בתר‬ ‫נטילה‪ ,‬בכ"ז דקדק הרוקח מסוף שמעתין‬ ‫מדאמר ר"י אמר שמואל דכל הברכות‬ ‫מברך עליהם עובר לעשייתן ור"ח מסיק‬ ‫חוץ מן הטבילה‪ ,‬ש"מ דלולב נכלל בכל‬ ‫המצוות דמברך עליהם עובר לעשייתן‪,‬‬ ‫ועל דברי ר' חסדא סמכינן דנשנית בדרך‬ ‫פסק הלכה‪ ,‬ואילו מה שאמרו ביישוב‬ ‫דברי ר' פפי בעידנא דאגבהה נפק ביה‪,‬‬ ‫נאמר בדרך שקלא וטריא‪ ,‬ולא הוי הלכה‬ ‫פסוקה‪.‬‬ ‫ובמה שכתבנו דמש"ס פסחים גופא‬ ‫מדלא אמרו חוץ מן הטבילה ונטילת‬ ‫לולב‪ ,‬מוכח [דיש לברך קודם הנטילה‪ ,‬או] עכ"פ‬ ‫דמצי לברך גם קודם הנטילה‪ ,‬יתיישב‬ ‫מה דצ"ע לכאורה בדברי הרמב"ן פסחים‬ ‫שכ' ומהא שמעינן דכ"ע משנטלו לצאת‬ ‫כדרכו הוא מברך ולא קודם לכן‪ ,‬ואילו‬ ‫היה מברך קודם שנטלו היה מברך ליטול‪,‬‬ ‫אלא שלא רצו לקבוע לו ברכה קודם‬ ‫הנטילה‪ ,‬ואם רצה לברך עליו [קודם הנטילה]‬ ‫הרשות בידו‪ ,‬ומברך ליטול‪ .‬וצ"ע‪ ,‬כיון‬ ‫דשמעינן מהגמ' דלכ"ע משנטלו לצאת‬ ‫הוא מברך ולא קודם לכן‪ ,‬א"כ האיך כתב‬ ‫אח"כ ואם רצה לברך עליו קדם נטילה‬ ‫הרשות בידו‪ ,‬מנ"ל זאת‪ ,‬ברם להנ"ל א"ש‬ ‫דמוכח כן מדמסיק ר"ח דעל כל הברכות‬ ‫מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן‬ ‫הטבילה‪ ,‬ולא אמר וחוץ מן הלולב ע"כ‬

‫תורה‬

‫צ"ל דבלולב מצי לברך גם עובר לעשייתן‬ ‫ולכן לא צירך לולב לטבילה‪.‬‬ ‫אחרי שזכינו בס"ד לבאר שיטת‬ ‫הרמב"ם ולהסיר מעליו חיצי השגות‬ ‫רבותינו זצ"ל‪ ,‬נבוא לנמק בס"ד למה אנו‬ ‫נוהגים כהרמב"ם ולא כמנהג רוב העולם‪,‬‬ ‫ובכל זאת מברכין על נטילת לולב‪ ,‬ולא‬ ‫ליטול לולב – הנה בטור או"ח (סי' תרנ"א)‬ ‫איתא וכשיטול הלולב בידו קודם שיטול‬ ‫האתרוג יברך על נטילת לולב ושהחיינו‪,‬‬ ‫או יהפוך הלולב או האתרוג עד שיברך‪,‬‬ ‫א"נ יכוון שלא לצאת עד שיברך‪ ,‬ובדומה‬ ‫לזה איתא בש"ע שם‪ ,‬וז"ל‪ :‬יברך על‬ ‫נטילת לולב ושהחיינו קודם שיטול‬ ‫האתרוג‪ ,‬כדי שיברך עובר לעשייתו או‬ ‫יהפוך האתרוג עד שיברך [והסכים עמו הרמ"א‪,‬‬ ‫מדלא העיר כלום ע"ד]‪ ,‬ומבואר בדבריהם‪ :‬א‪.‬‬ ‫דגם בלולב יש לברך עובר לעשייתן [ולא‬ ‫כהראשונים‪ 4‬שהוכיחו משמעתין דפסחים‬ ‫(ז' ע"ב) דבלולב מברכין בתר דנפיק ביה או‬ ‫בשעת עשייתן]‪ .‬ב‪ .‬אפי' הכי מברכין על‬ ‫נטילת לולב‪ ,‬ולא ליטול לולב‪ .‬ומעתה יש‬ ‫להסב תמיהתך ותמיהת נכדי הרב מו"ה‬ ‫יצחחק מאי וייס נ"י‪ ,‬על הטור‪ ,‬שו"ע‪,‬‬ ‫והרמ"א דפסקו דיש לברך עובר לעשייתן‪,‬‬ ‫ועל נטילת לולב‪.‬‬ ‫והנלענ"ד דפסקם כראוי מוצק‪ ,‬דכיון‬ ‫דמסיק הש"ס והלכתא על ביעור חמץ‬ ‫נקטינן דעל להבא נמי משמע‪ ,‬ולפי"ז‬

‫‪ .4‬ס' הפרדס [ה' תפילין סי' ל"ט] מכתם‪ ,‬בעה"מ‪ ,‬ריטב"א‪ ,‬ועוד‪.‬‬

‫בי‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫הברייתא דקתני בה דמברך על נטילת‬ ‫לולב‪ ,‬מיירי נמי במברך עלי' מקמי‬ ‫דשקיל‪ ,‬וכמש"כ בחי' הר"ן ד"ה שאני‬ ‫בשם איכא מ"ד‪ ,‬וכעין שכ' רש"י ד"ה‬ ‫והלכתא דלפי"ז גבי מילה נמי ל"ש אבי‬ ‫הבן מאינש דעלמא כיון דגם "על" להבא‬ ‫משמע‪ ,‬וכ"כ המאירי (ע' ל"א) דלדעת‬ ‫האומר דעל להבא נמי משמע‪ ,‬על הלולב‬ ‫שמברכין בו ב"על" לאו משום דבעידנא‬ ‫דאגבהה נפק ביה אלא שכך הוא הדין‬ ‫ואף אם בא לברך קודם שיגביהנו מברך‬ ‫ב"על"‪ ,‬שלא הוצרכו בתירוצין אלו אלא‬ ‫לדעת הומר דעל לשעבר משמע‪ ,‬ומאחר‬ ‫שהעלו דלהבא נמי משמע‪ ,‬כולהו בחדא‬ ‫מחתא לברך עליהן ב"על"‪.‬‬ ‫וי"ל עוד‪ ,‬דיש לסמוך נמי על הרא"ש‬ ‫פסחים (פ"א סי' יו"ד) [דף קכ"ד טור א'] שכ'‬ ‫דמברכין על נטילת לולב לפי שפעמים‬ ‫מברך אחר שיצא בו‪ ,‬כשכבר נטל‪ ,‬ולא‬ ‫שייך לברך ליטול דלהבא משמע‪ ,‬ור"ל‬ ‫לכן תקנו לברך על נטילת לולב בחדא‬ ‫מחתא גם כשמברך קודם נטילתו‪.‬‬ ‫וכיון שזכינו ליישב בס"ד מה שאנו‬ ‫מברכין על נטילת לולב אע"ג דמברכין‬ ‫עובר לעשייתן שיסודו בהררי קודש‪,‬‬ ‫אנופף ידי יד כהה להסביר בס"ד אמאי‬

‫תורה‬

‫אני בעניי איני נוהג באחד מן הדרכים‬ ‫דאיתא בטור ובש"ע‪ - .‬ואקדים לפרש‬ ‫לענ"ד למה השמיט הש"ע מש"כ בטור‪,‬‬ ‫א"נ יכוין שלא לצאת עד שיברך ‪ -‬וי"ל‬ ‫דהנה האי שיכוין שלא לצאת מוזכר גם‬ ‫בתוס' סוכה(ל"ט ע"א)‪ ,‬וזהו דעת הרשב"ם‪,‬‬ ‫וכן כתב בהדי' בשמו בחי' ר"פ פסחים (ז'‬ ‫ע"ב) וז"ל‪ :‬ואומר רשב"ם דמיירי‪ 5‬באומר‬ ‫כשנוטל אני נוטלו ע"מ שלא לצאת בו‪,‬‬ ‫ואע"ג דאמרינן מצות אצ"כ דאפי' בלא‬ ‫מתכוון יצא‪ ,‬ה"מ בסתמא אבל כשמפרש‬ ‫בהדיא דמתכוין שלא לצאת בו‪ ,‬ודאי‬ ‫לא יצא‪ .‬וע"ע בפי' רבינו יונה ברכות‬ ‫(ח' ע"א) ד"ה ורבינו שמואל‪ ,‬שכ' בשמו‬ ‫דכשמתכוין שלא לצאת אינו יוצא [וא"צ‬ ‫לומר שמכוין שלא לצאת כדמשמע בר' פרץ] וכ"כ‬ ‫בשו"ת הרשב"א ח"א (סי' תנ"ח)‪ .‬וכ"כ הר"ן‬ ‫ר"ה (כ"ח ע"א) [ז' ע"ב] ד"ה אבל‪ ,‬ובחי' הר"ן‬ ‫שם ד"ה אבל בשם הרשב"ם‪ ,‬אבל לא‬ ‫כ"ע מודים לו‪ ,‬ה"ה‪ :‬רבינו פרץ פסחים‬ ‫שם שהשיג עליו והוכיח מגמ' עירובין‬ ‫(ק' ע"א) דלכ"ע [ר' אליעזר ור' יהושע] יצא אפי'‬ ‫במתכוין שלא לצאת בו‪ ,‬וע"ע ב"י או"ח‬ ‫(תקפ"ט) סוד"ה וצריך שכ' כן בשם הרא"ה‬ ‫שאפי' צווח שאינו רוצה לצאת ידי‬ ‫אותה מצוה יצא‪ ,‬וחיזק זה בראיות בפ"י‬ ‫דפסחים‪ ,‬עיי"ש‪ .6‬וכן דעת הריטב"א ר"ה‬

‫‪ .5‬צ"ע כוונתו במש"כ דמיירי‪.‬‬ ‫‪ .6‬ונראה קצת ראי' ללהקת הראשונים החולקים על הרשב"ם מגמ' סוכה (מ"ב ע"א) דפריך הש"ס מדאגבהה נפק‬ ‫ביה‪ ,‬ומשני אביי כשהפכו‪ ,‬וכתבו התוס' מדאצטריך לשנויי הכי משמע דס"ל דמצוות אצ"כ‪ ,‬ולכאורה אכתי‬ ‫תקשי למה איצטריך לומר כשהפכו‪ ,‬הו"ל לשנויי בהתכוין שלא לצאת דלדעת הרשב"ם בכה"ג לא יצא‪ ,‬ומדלא‬ ‫משני הכי משמע קצת דלא כהרשב"ם‪ ,‬וי"ל‪.‬‬

‫גי‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫שם ד"ה שלחו ליה דאפי' עומד וצווח‬ ‫דאינו רוצה לצאת נמי יוצא‪ ,‬וי"ל דלכן‬ ‫השמיט הש"ע הא"נ שבטור שיכוין שלא‬ ‫לצאת עד אחר הברכה‪ 7‬ולא כתב אלא שני‬ ‫אופנים הראשונים שבטור דלכו"ע חשיב‬ ‫עובר לעשייתן‪.‬‬ ‫ועוד הקשיתי על שיטה זו‪ ,‬ונדפס‬ ‫באמרי סופר סוכה (ל"ט ע"א) [ע' פ"ט] ובאמרי‬ ‫סופר קידושין [ע' כ"ח] דהאיך יוצא בכה"ג‪,‬‬ ‫כיון דהנטילה היתה ע"מ שלא לצאת עד‬ ‫אחר הברכה‪ ,‬ואחר הברכה תו ליכא נטילה‬ ‫ וחזינן לרבותינו האחרונים זצ"ל דדנו‬‫אי חבירו נתנו בידו חשיב לקיחה או לא‬ ‫[עיין שו"ת משיב דבר (סי' מ"ג)‪ ,‬ושו"ת התעוררות תשובה‬

‫חאו"ח (סי' קמ"ב)]‪ ,‬ולכאורה נידון דידן גרע‬ ‫מזה‪ ,‬דאחר הברכה כבר מונח בידיו ואין‬ ‫עוד נטילה כלל ‪ -‬ושם הארכנו ליישב‪.‬‬ ‫ברם לענ"ד יש לפקפק גם על שני‬ ‫הדרכים שכ' בש"ע‪ ,‬מש"כ שיברך קודם‬ ‫שיטול האתרוג אחר שנטל הלולב‪,‬‬ ‫לכאורה צ"ע כיון דלשיטת בה"ג [מובא‬ ‫בתוס' סוכה (ל"ד ע"ב) ד"ה שתהא‪ ,‬מנחות (כ"ז ע"א)‬

‫ד"ה ל"ש] דיכול לצאת גם כשנוטל כל אחד‬ ‫ואחד מהד' מינים בנפרד זה אח"ז אם‬ ‫כולם לפניו‪ ,‬וכן דעת הרי"ץ גיאות (ה' לולב‬ ‫סוף ע' צ"ה)‪ ,‬וכן דעת הרמב"ם ה' לולב (פ"ז‬ ‫ה"ד)‪ ,‬וכן משמעות הרי"ף‪ ,‬וכן פסק הלכות‬ ‫פסוקות [מובא במנהיג ה' לולב (סי' י"ב)] ובחי'‬

‫תורה‬

‫הרא"ה‪ ,‬והמאירי ור' אברהם מן ההר‪,‬‬ ‫והריא"ז‪ ,‬וכן ס"ל להר"ן סוכה שם [י"ח ע"א]‬ ‫סד"ה מתני' ובגדול‪ ,‬וכן פסק בש"ע או"ח‬ ‫(סי' תרנ"א סי"ב) והסכים עמו הרמ"א עי"ש‬ ‫ ולפי"ז לפני ברכה כבר יצא בנטילת‬‫לולב הדס וערבה‪ ,‬וכשיברך על נטילת‬ ‫לולב אינו מברך עובר לעשייתן אלא על‬ ‫‪8‬‬ ‫האתרוג‪ ,‬ונטילת הלולב המוזכר בברכה‬ ‫כבר נעשה‪ ,‬על כן לענ"ד גם עצה זו אינה‬ ‫מן המובחר‪ ,‬ומה"ט גופא גם הדרך השני‬ ‫הכתוב בש"ע שיהפוך האתרוג קודם‬ ‫שיברך אינה סוגה בשושנים‪ .‬האמנם י"ל‬ ‫דכשמהפך האתרוג מגלה דעתו שמכוון‬ ‫לא לצאת עד אחר הברכה‪ ,‬ואולי בכה"ג‬ ‫שעושה מעשה המוכיח שמכוון לא לצאת‬ ‫מועיל גם להחולקים על הרשב"ם‪ ,‬דדוקא‬ ‫היפך כוונה או תנאי בעל פה גרידתא היא‬ ‫דלא מהני‪ ,‬מ"מ לאו כ"ע יודעים לכוון‬ ‫שלא לצאת עד אחר הברכה‪ ,9‬ועוד דאכתי‬ ‫מקשי מש"כ לעיל דהנטילה היתה ע"מ‬ ‫שלא לצאת ואחר גמר הברכה אין כאן‬ ‫נטילה כמבואר בדברינו לעיל‪ .‬והיה לי‬ ‫בזה הרהורי דברים במשך זמן רב‪.‬‬ ‫בכ"ז לא הרהבתי בנפשי עוז לסור‬ ‫ממה שכתוב בש"ע‪ ,‬שכן נהגו אבותי‬ ‫הק' זי"ע‪ ,‬עד שמצאתי בס' זכרון יהודה‬ ‫המכיל מנהגים הלכות וח"ת ממרן הגה"ק‬ ‫בעל מהר"מ א"ש זצ"ל‪ ,‬במנהגי סוכות (סי'‬

‫‪ .7‬משום דלהרבה ראשונים גם במכוין שלא לצאת יוצא בה‪.‬‬ ‫‪ .8‬מטעם שאמרו סוכה (ל"ז ע"ב)‪.‬‬ ‫‪ .9‬והא דאמרו בגמ' סוכה (מ"ב ע"א) כשהפכו ר"ל כל האגד‪ ,‬וכמש"כ רש"י שם‪.‬‬

‫די‬

‫דברי‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫ר"ל) שהיה נוהג להניח ידיו עליהם כשהם‬ ‫מונחים על השולחן וכשגמר לברך הגביה‬ ‫אותם‪ ,‬שהוא לפי דעת הרמב"ם וסייעתו‬ ‫כמבואר לעיל‪ ,‬והיות שהגאון הנ"ל היה‬ ‫דבוק מאוד מאוד ברבו ק"ז מרן החתם‬ ‫סופר זצ"ל‪ ,‬ובכ"ז בחר לו דרך הרמב"ם‪,‬‬ ‫שהוא לענ"ד ולקט שכלי הדרך היותר‬ ‫מובחר ‪ -‬החזקתי גם אני לנהוג כן‪ ,‬שוב‬ ‫עוררני ידידי הרב אהרן דייטש נ"י מב"ב‪,‬‬ ‫שבחי' הפלאה על שו"ע או"ח (סי' תרנ"א)‬ ‫כ' וז"ל‪ :‬ולענ"ד‪ ,‬המובחר שיאחוז הלולב‬ ‫בידו כשהוא מונח קודם ההגבהה‪ ,‬והו"ל‬ ‫עובר לעשייתו ומזומן כבר בידו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ ותלי"ת שזכיתי לכוון לדעתו הגדולה‪.‬‬‫האמנם אין אני מהרהר ח"ו על מנהג‬ ‫אבותינו הק'‪ ,‬כי לבם היה פתוח כפתחו‬

‫תורה‬

‫של אולם ותירצו כל הקושיות המעיקים‬ ‫עלי‪ ,‬אבל לעניות דעתי לא מצאתי מענה‬ ‫מרווח לכל הפקפוקים‪ ,‬ולא היתה דעתי‬ ‫מיושבת בנוגע לברכה על מצוה יקרה‬ ‫זו של נטילת לולב‪ ,‬ואמרתי דבכל כיו"ב‬ ‫נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות‪,‬‬ ‫והנני נוהג כן בעזה"י עד יעמוד הכהן‬ ‫לאורים ותומים ויורה לנו תורת אמת איך‬ ‫לנהוג‪.‬‬ ‫ובזה אתן קנצין למלים‪ ,‬והנני חותם‬ ‫בכל חותמי ברכות‪ ,‬צלח רכב ע"ד אמת‬ ‫לעלות מעלה מעלה בתורה ויראת שמים‬ ‫טהורה‪ ,‬כאו"נ ונפש ידידך אוהבך‬

‫(חי"ק)‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫דברי אגדה‬ ‫קרבנות החג לעומת מצות‬ ‫סוכה ‪ -‬מה עדיף?‬ ‫דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום‬ ‫לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים‬ ‫לה' (ויקרא כ"ג ל"ד)‪.‬‬ ‫אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם‬ ‫את תבואת הארץ תחגו את חג ה' שבעת ימים‬ ‫(ויקרא כ"ג ל"ט)‪.‬‬ ‫שני שינויים עיקריים מוצאים אנו בין שני‬ ‫פסוקים אלו שנכפלו בפרשה אחת‪.‬‬ ‫בפסוק הראשון מציין הכתוב את החודש‬ ‫השביעי בסימן 'הזה'‪ ,‬כמדבר על דבר נוכח וידוע‪.‬‬ ‫ולעומתו בפסוק השני נותן הכתוב סימן לאיזה‬ ‫חודש שביעי מדובר‪ ,‬והוא מציין 'באספכם את‬ ‫תבואת הארץ‪.‬‬ ‫הבדל נוסף‪ .‬בפסוק הראשון מתייחס הפסוק‬ ‫למצות סוכה כמסמלת את החג‪ :‬חג הסוכות‬ ‫שבעת ימים לה'‪ .‬ואילו בפסוק השני התייחסות‬ ‫היא לקרבן החגיגה המוקרב בחג‪ :‬תחוגו את חג‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫מצות הסוכה יש בה סגולה להכנת הצלחת‬ ‫השנה בתבואת גורן ויקב וכל ציד מאכל‪.‬‬ ‫לעומת זאת ההעבודה בבית המקדש בחג‬ ‫הסוכות‪ ,‬למרות שהיה בזה גם סגולה להצלחת‬ ‫ענייני העולם הזה‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל נסכו לפני‬ ‫מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה‪ .‬מכל‬ ‫מקום עיקר סגולת העבודה היא לשאוב מים‬ ‫עליונים‪ ,‬רוח הקודש ועבודת ה'‪.‬‬

‫וט‬

‫לפי זה ראוי ויאות להשקיע את רוב הוצאותיו‬ ‫בהקרבת אישי ה' בביתו ית' נאוה קדש‪ ,‬יותר‬ ‫במצות סוכה‪.‬‬ ‫מאחר שבהשקעה מרובה במצות סוכה הוא‬ ‫נראה כאילו אין כוונתו לשם ה'‪ ,‬רק להרבות‬ ‫ברכת גרנו ויקבו‪.‬‬ ‫אולם כל חשש זה הוא רק בימינו אנו‪ ,‬אולם‬ ‫כשהיו ישראל במדבר לא תקף חשש זה כלל‪.‬‬ ‫שהרי לא היה להם שדה וכרם שיתכוונו עליו‬ ‫בעת קיום מצות סוכה‪ ,‬וכל מזונם היה רק מן‬ ‫המן‪ .‬ואם כו מצות סוכה באותם הימים הייתה‬ ‫כולה לשם ה'‪.‬‬ ‫ובהקדמה זו מיושבים ההבדלים בלשון‬ ‫הפסוק‪.‬‬ ‫משה רבינו אומר לעם ישראל‪ :‬בחמשה עשר‬ ‫לחודש השביעי 'הזה'‪ ,‬כלומר כעת כשאתם עוד‬ ‫במדבר‪ ,‬בחודש שביעי זה גם חג הסוכות הוא‬ ‫לה'‪ ,‬כי לאיזה טעם יעשוהו אם לא לשם ה'‪.‬‬ ‫אולם בחמשה עשר לחודש השביעי‬ ‫באספכם מתבואת הארץ‪ ,‬כלומר כשתהיו כבר‬ ‫בארץ ותאספו מתבואת הארץ‪ ,‬אז יש מקום‬ ‫לחשד שהסוכה אינה כולה לה'‪ ,‬וממטרתה היא‬ ‫בכדי לברך את תבואת הארץ‪ ,‬ועל כן תחוגו את‬ ‫חג ה' שבעת ימים‪ ,‬שעיקר ההשקעה תהיה‬ ‫בקרבנות חגיגה וראיה וכדו'‪.‬‬ ‫דרשות מ"ב ד' ד"ה דבר‬

‫איך יכולים כל ישראל‬ ‫לצאת בסוכה אחת?‬ ‫בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל‬ ‫ישבו בסוכות (ויקרא כ"ג מ"ב)‪.‬‬ ‫תיבת בסוכות נכתבה חסרה‪ ,‬כאילו מדובר‬ ‫מסוכה אחת לכל ישראל‪ ,‬שישבו בה זה אחר‬

‫זט‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫זה‪ .‬ולכאורה הוא תמוה‪ ,‬שהרי אי אפשר שתהא‬ ‫הסוכה שייכת לכולן‪ ,‬דלא מטי שוה פרוטה לכל‬ ‫חד‪ ,‬אלא מכאן שכשר על ידי שאלה‪.‬‬ ‫ועדין הדבר תמוה‪ ,‬שהרי חובה על אדם לישב‬ ‫בסוכה שבעה ימים יומם ולילה‪ ,‬לאכול ולשתות‬ ‫ולטייל ולעשות כל צרכו בסוכה‪ ,‬ואם כן איך שייך‬ ‫שישבו כל ישראל בזה אחר זה‪ ,‬והלא הראשונים‬ ‫לא יפנו את מקומם‪.‬‬ ‫אלא שהמתבונן בלשון הפסוק יבחין בשינוי‬ ‫בין תחילת הפסוק לסופו‪.‬‬ ‫בתחילה מדבר הפסוק בלשון נוכח 'בסוכות‬ ‫תשבו שבעת ימים'‪ .‬ותוך כדי דיבור משנה‬ ‫הפסוק את סגנונו והופך לנסתר 'כל האזרח‬ ‫בישראל ישבו בסוכות'‪ ,‬והלא דבר הוא‪.‬‬ ‫אלא שהפסוק מבשר את ישראל כי תדעו‬ ‫שבסוכות תשבו שבעת ימים בכל מקרה‪ .‬למרות‬ ‫שיתכן וירדו גשמים או תצא חמה מנרתיקה ולא‬ ‫תוכלו לשבת בסוכה‪ ,‬מכל מקום הרי זה נחשב‬ ‫לכם כאילו ישבתם בפועל ממש בסוכה‪ ,‬שהרי‬ ‫'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות'‪ .‬שכולם‬ ‫בקשו לישב בסוכה‪ ,‬ומצטערים על כך שלא‬ ‫יכלו לעשות את המצוה‪ ,‬ובאופן כזה מעלה עליו‬ ‫הכתוב כאילו עשאה‪.‬‬ ‫מאחר שהפסוק מדבר ממצטער בעת גשמים‬ ‫וחמה‪ ,‬אם כן במצב כזה הרי פטורים ממצות‬ ‫הישיבה הקבועה והטיול בסוכה‪ ,‬וכל החיוב‬ ‫במקרה כזה הוא רק הכזית בלילה הראשון‪,‬‬ ‫שאותו חייבים לאכול גם בעת ירידת גשמים‪,‬‬ ‫וכזית זה יכולים לצאת כל ישראל בסוכה אחת‬ ‫זה אחר זה‪ ,‬שהראשון לא יתעכב בסוכה‪ ,‬שהרי‬ ‫אין יותר מצוה בשהיה‪ ,‬רק אכילת הכזית‪.‬‬ ‫דרשות מ"ט ב' ד"ה ובפסוק‬

‫רמזים נפלאים בארבעת המינים‬ ‫שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים‪:‬‬ ‫דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור דרך אניה‬ ‫בלב ים ודרך גבר בעלמה (משלי ל' י"ח)‪.‬‬ ‫אחר כל אותו החכמה שכתוב בשלמה‪,‬‬ ‫החכמה והמדע נתון לך‪ ,‬ותרב חכמת שלמה‪,‬‬ ‫ויחכם מכל האדם‪ ,‬ישב לו תמיה על ד' מינין‬ ‫הללו שנאמר שלשה המה נפלאו ממני ג' המה‬ ‫פסח מצה ומרור‪ ,‬וארבעה לא ידעתים אלו ד'‬ ‫מיני' שבלולב (ויק"ר ל' ט"ו)‪.‬‬ ‫החתם סופר מבאר דברי המדרש באופן‬ ‫נפלא‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬שלשת המצוות פסח מצה ומרור טעמם‬ ‫נודע על פי נגלה‪ ,‬ולכן לא שייך לומר עליהם לא‬ ‫ידעתי‪ .‬אבל זאת אמר שלמה המלך ע"ה‪ ,‬כי‬ ‫נפלאו ממנו הטעם על פי סוד‪.‬‬ ‫והולך שלמה המלך ומבאר מה הם השלשה‬ ‫שנפלאו ממנו ‪ -‬דרך נשר בשמים‪ ,‬היינו טעמו‬ ‫של פסח שפסח ה' כדרך נשר הפורח‪ ,‬וכמו‬ ‫שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים‪ - .‬דרך‬ ‫אניה בלב ים‪ ,‬הרמז בזה על מצות מצה‪ ,‬שהיא‬ ‫לזכר החיפזון של ישראל לצאת מהגלות‬ ‫הנמשלת לים סוער‪ .‬והשלישי הוא נחש עלי צור‪,‬‬ ‫היינו מרור‪ ,‬תוקף הגלות המר‪.‬‬ ‫אולם טעמה של מצות ד' מינים‪ ,‬דבר זה אומר‬ ‫שלמה המלך לא ידעתי אפילו לא על דרך נגלה‪.‬‬ ‫לא ידוע לנו איך מרומזים ישראל בארבעת‬ ‫המינים‪ .‬וזהו דרך גב"ר בעלמ"ה‪ ,‬גב"ר רומז על‬ ‫עם ישראל שמידתם ג'ומלי חסדים‪ ,‬ב'יישנים‪,‬‬ ‫ר'חמנים‪.‬‬ ‫ותיבת עלמ"ה רומז על ארבעת המינים‪,‬‬ ‫שאיני יודע כיצד ישראל ‪ -‬גב"ר‪ ,‬מרומזים‬ ‫בארבעת המינים ‪ -‬עלמ"ה‪.‬‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫כיצד רמוזים ארבעת המינים בתיבת‬ ‫עלמה?‬

‫מכוין כי אם לכבוד הבורא יתברך שמו ויתעלה‪,‬‬ ‫וזהו המעולה שבעבודות‪.‬‬

‫כאשר אנו מצרפים את האות עי"ן שבראש‬ ‫תיבת עלמ"ה עם כל אחד מאותיות המילה‬ ‫עלמה‪ ,‬נמצא בזה רמז לכל אחד מהארבעה‪.‬‬ ‫עי"ן של עלמ" ר"ת ע'נף ע'ץ ע'בות‪.‬‬ ‫עי"ן למ"ד ר"ת ע'נפי ל'ולב‪.‬‬ ‫עי"ן מ"ם ר"ת ע'רבי מ'ים‪.‬‬ ‫עי"ן ה"א ר"ת ע'ץ ה'דר‪.‬‬

‫ועל זה נרמז ישיבת סוכה בפסולת גורן ויקב‬ ‫ויהיו הכוכבים נראים מתוכה‪ ,‬לרמז שאף על פי‬ ‫שעוסק באכילה ובשתיה‪ ,‬והיינו גורן ויקב‪ ,‬מכל‬ ‫מקום יהיו הכוכבים נראים מתוכה‪ ,‬פירוש שגם‬ ‫אז יכונה בשם ישראל הנמשלים לכוכבים‪ ,‬ולא‬ ‫ירף ידיו ממעשה אבותינו הקדושים‪.‬‬

‫דרשות מ"ו א' ד"ה במדרש‬

‫אמרות טהורות‬ ‫את ההלל של ראש השנה‬ ‫אומרים בסוכות‬ ‫ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה‬ ‫לה' (תהלים כ"ז ו')‪.‬‬ ‫כי בראש השנה ויום הכיפורים אין אומרים‬ ‫הלל כי ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו‬ ‫(ר"ה ל"ב ע"ב)‪ ,‬אבל בסוכות אשירה ואזמרה תחת‬ ‫שירה של ראש השנה‪ ,‬ועל כן קורא להם זבחי‬ ‫תרועה‪.‬‬ ‫וזהו ואזבחה באהלו‪ ,‬היינו בחג הסוכות‪ ,‬זבחי‬ ‫תרועה ‪ -‬את ההלל והשיר של ראש השנה‪.‬‬ ‫דרשות שס"ט ד' ד"ה וע"פ‬

‫עבודת ה' גם בגשמיות‬ ‫הנה כתיב ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך‬ ‫ובכל נפשך ובכל מאודך‪ ,‬ופירשו בכל לבבך‬ ‫בשני לבבות‪ ,‬יצר טוב ויצר הרע‪ .‬כי הצדיק ובד‬ ‫ה' אפילו באכילתו ושתייתו‪ ,‬ובשמחתו בחג אינו‬

‫אמנם יש אנשים שאינם עוצרים חיל‬ ‫כאלה‪ ,‬אף על פי שהמה אנשים חשובים‪ ,‬ועמך‬ ‫כולם צדיקים‪ ,‬מכל מקום בשתותם במזרקי יין‬ ‫ואוכלם בשר לתאוה בשבתות וימים טובים לבם‬ ‫רואה הוללות וסכלות הרבה‪ .‬ועל זה אמרו חז"ל‬ ‫(קידושין פ"א ע"א)‪ :‬סקבא דשתא רגלא‪ ,‬כי רובי‬ ‫העוונות נולדים מימי החג‪.‬‬ ‫ואותן האנשים אינם עובדים את ה' כי אם‬ ‫בלב אחד‪ ,‬ביצר טוב‪ ,‬פירוש‪ ,‬בהיותם עוסקים‬ ‫בתורה ובמצוות בבית המדרש ובבית הכנסת‬ ‫וכדומה‪ ,‬אבל לשמוח בשמחת המצוות לא יעצור‬ ‫חיל לייחד לבבו לשם ה'‪.‬‬ ‫עוד הזהיר 'בכל מאודך'‪ ,‬שיעבוד בכל ממונו‬ ‫ויפזר מממונו על המצוות‪ ,‬ולא יחוס על ממונו‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫ובשלשתן מנסה הקב"ה אותנו בחג‪.‬‬ ‫הא' לשמוח בבית אלוקינו בזבחיו‪ ,‬וזהו‬ ‫שמחת מצוה בלב אחד‪.‬‬ ‫והשניה מצות סוכה לאכול ולשתות בה‬ ‫בשמחת יום טוב‪ ,‬ולייחד כל המעשים לשמו‪,‬‬ ‫וזהו עבודה בשני לבבות‪ .‬והשלישי בממונו‪,‬‬ ‫בקניית ד' מינים לפזר עליהם הון‪.‬‬ ‫ולזה מרמזים הד' מינים‪.‬‬ ‫אתרוג עשוי כלב שלם‪ ,‬שזהו הצדיק הגמור‬ ‫שלבבו שלם עם אלוהיו‪ ,‬ועובד אותו בכל מקום‪.‬‬ ‫אבל לולב מרמז למין השני‪ ,‬שאינם עובדים‬

‫זי‬

‫חי‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫רק בלב אחד‪ ,‬לכן אמרו חז"ל (ברכות נ"ז ע"א)‪:‬‬ ‫הרואה לולב בחלום אין לו אלא לב אחד לאביו‬ ‫שבשמים‪ .‬והרואה הדס בחלום נכסיו מצליחין‪,‬‬ ‫לרמז על עבודת ה' בממונו‪.‬‬ ‫וערבה המה שיירי עמא דארעא היונקים‬ ‫מזכות הצדיקים שעמהם באגודה‪ ,‬דכל ישראל‬ ‫ערבים זה בזה‪ .‬ועל זה קוראים להם ערבי נחל‪,‬‬ ‫ערב"י ל שם ערבים זה בזה‪ ,‬ונח"ל מוטריקון נ'וצר‬ ‫ח'סד ל'אלפים‪ ,‬שהוא זכות אבות שמסייעתם‪,‬‬ ‫ולא בזכות עצמם‪.‬‬ ‫ח"ג מ"ה ב' ד"ה בסוכה‬

‫השמחה בחג דייקא‬ ‫חג הסוכות תעשה לך שבית ימים באספך‬ ‫מגרנך ומיקבך‪ ,‬ושמחת בחגיך וגו' (דברים ט"ז י"ג)‪.‬‬ ‫ר"ל חג הסוכות תעשה באספך מגרנך‬ ‫ומיקבך‪ ,‬ואפילו הכי ושמחת בחגך ולא בגרנך‬ ‫ויקבך כלל‪ ,‬שלא וסיף העושר שמחה בלבך‪ ,‬כי‬ ‫אם הזמן והיום אשר צוה ה' לשמוח בו‪ ,‬ובזכות‬ ‫זה יברכך ה' אלוקיך‪ ,‬שתהיה בטוח שיוציא‬ ‫לצדק דיניך‪ ,‬ולא תירא מן הדין‪.‬‬ ‫דרשות נ"ה א'‬

‫ביאורו של החתם סופר‬ ‫במהות הריקוד‬ ‫חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם וכו'‬ ‫(סוכה נ"א ע"א)‪.‬‬ ‫עניין הריקוד שהוא אשר הרוח ירצה לשוב‬ ‫אל מקורו תמיד‪ ,‬ואמנם הגוף לא יניחנו לעלות‬ ‫למעלה‪ ,‬כי הוא נמשך למטה אל יסודו בארץ‪.‬‬ ‫ואמנם בעת אשר תתעורר הנפש בשמחה של‬ ‫מצוה‪ ,‬תתחזק על הגוף‪ ,‬ותשאבנו קצת למעלה‪,‬‬ ‫ובכל זאת לא יוכל לעלות‪ ,‬כי הרוח גר בארץ‬

‫הזאת‪ ,‬והגוף תושב‪ ,‬ותמיד יתחזק הגוף‪ ,‬ויפילנו‬ ‫נזור אחור למטה‪ ,‬וזהו הריקוד‪.‬‬ ‫ועל זה אמרו מי שלא ראה שמחת בית‬ ‫השואבה לא ראה שמחה מימיו‪ ,‬ומפרש הש"ס‬ ‫כיצד היו מרקדין‪ ,‬ומה שאמרו שמחת בית‬ ‫השואבה ר"ל שהשמחה של מצוה היה שואב‬ ‫אותם למעלה‪ ,‬וזה גרם הריקוד הגדול‪ ,‬וריקוד‬ ‫גדול כזה הוא מן הנמנע זולת על ידי שמחה‬ ‫של מצוה‪ ,‬ולכן אמרו מי שלא ראה שמחת בית‬ ‫השואבה לא ראה שמחה מימיו ‪ -‬ופירוש זה של‬ ‫בית השואבה שמעתי מפי מורי מהרמ"ס [החתם‬ ‫סופר] ז"ל‪.‬‬ ‫הגאון רבי ישראל דוד שלעזינגער‪ ,‬מחולת המחניים עמ' ע"ג‬

‫הלכה למשה‬ ‫מה הכוונה סוכות ממש?‬ ‫בספר שער המלך‬ ‫ה"א) מביא קושיא משמו של הגאון מהר"ח‬ ‫אלפאנדרי בספר עץ חיים‪ ,‬שהקשה מה מקשה‬ ‫הש"ס בסוכה (כ"ח ע"א) למה לי אזרח להוציא‬ ‫נשים תיפוק ליה שהוא מצות עשה שהזמן‬ ‫גרמא ונשים פטורות ‪ -‬ומאי קושיא‪ ,‬דלמא הו"א‬ ‫לחייבינהו משום שהיו באותו הנס דענני כבוד‪.‬‬

‫(הלכות חמץ ומצה פ"ו‬

‫ותירץ שער המלך דלא הוי מצי למימר הכי‪,‬‬ ‫משום דתינח למ"ד שהסוכה היא זכר לענני כבוד‬ ‫(סוכה י"א ע"ב)‪ ,‬אבל למ"ד שהוא זכר לסוכות ממש‬ ‫שהיו לבני ישראל במדבר‪ ,‬מאי איכא למימר‪.‬‬ ‫החתם סופר תמהה על תירוצו‪ ,‬דלכאורה מה‬ ‫בכך יהיה סוכות ממש או ענני כבוד‪ ,‬בין כך ובין‬ ‫כך היו גם נשים באותו הנס‪.‬‬

‫ילקוט הרועים‬

‫טי‬

‫מסיים החתם סופר‪ :‬ולא מצאתי פתר אלא‬ ‫לפי מה שכתב הרוקח הובא בספר אלי' רבה ריש‬ ‫סימן תרכ"ה שסוכות ממש הכוונה שבמלחמות‬ ‫סיחון ועוג ושארי מלחמות ישבו בסוכות‪ ,‬ר"ל‬ ‫שישבו חוץ לאהליהם כסוכת הלוחמים ביום‬ ‫קרב יע"ש‪ ,‬ואם כן דבר זה לא שייכי בנשים דלאו‬ ‫בני כיבוש נינהו (כיבמות ס"ה ע"ב)‪.‬‬

‫והנה היה מקום לומר שגם ענני הכבוד היו‬ ‫לצורך חיי נפש‪ ,‬שלא יכם שרב ושמש ונחש‬ ‫שרף ועקרב‪ ,‬לזה אמרה תורה‪ ,‬הלא במלחמת‬ ‫סיחון יצאו מענני כבוד וישבו בסוכות עצמם ולא‬ ‫ניזוקו‪ ,‬מזה ראיה כי כל ארבעים שנה היה אפשר‬ ‫בסוכות‪ ,‬ולא נצרכו ענני כבוד אלא לגדולה וכבוד‬ ‫לישראל‪.‬‬

‫[וז"ל הרוקח(סוכות רי"ט)‪" :‬יש מפרשים‪ ,‬כשצרו על‬ ‫ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו‬ ‫ישראל בסכות‪ ,‬כמו שכתוב וארון וישראל ויהודה יושבים‬ ‫בסכות‪ ,‬כי בשדה היה מסכך עליהן עד שכבשו רבת בני עמון‪,‬‬ ‫כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען‪ ,‬זהו כי בסכות הושבתי את‬ ‫בני ישראל כשצרים את האומות‪ .‬וכל זמן שלא כבשו וחלקו‬ ‫קורא יציאת מצרים‪ ,‬כמו שכתוב אשר הכה משה ובני ישראל‬ ‫בצאתם ממצרים‪ .‬והיא שנת הארבעים‪ ,‬וזהו למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות‪ .‬שלא יחשבו מאבתינו אברהם ויצחק‬ ‫ויעקב אנחנו יושבים בארץ אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על‬ ‫הערים ונתנם ביד ישראל" עכ"ל]‪.‬‬

‫לזאת הדגישה התורה למען ידעו דורותיכם‬ ‫כי בסוכות הושבתי את בני ישראל‪ ,‬סוכות לשון‬ ‫רבים‪ ,‬מאחר ושני הסוכות הנם ראיה אחת על‬ ‫רעותה‪.‬‬

‫בטעם שבאמת נשים פטורות מסוכה‪ .‬והרי‬ ‫למ"ד שהזכר הוא לענני הכבוד‪ ,‬אם כן הרי אף‬ ‫הנשים היו באותו הנס ‪ -‬כותב מרן‪" :‬דעניין ענני‬ ‫הכבוד הוא מה שפלטו החוטאים בעגל‪ ,‬וכשמחל‬ ‫להם הקב"ה ביום הכיפורים חזר וקלטם הענן‪,‬‬ ‫על כן עושים אז סוכות‪ ,‬ונשים לא פלטן הענן‬ ‫מעולם‪ ,‬על כן פטורות מסוכות"‪.‬‬ ‫והנה רבי אברהם דאנציג כתב בספרו חיי‬ ‫אדם (כלל קמ"ו א')‪" :‬מתחלה כתיב בסכת חסר‪,‬‬ ‫וכאן בסוכות הושבתי כתיב מלא‪ ,‬אלא להורות‬ ‫ב' מיני סוכות שישבו‪ ,‬א' סוכות של ענני כבוד‪,‬‬ ‫וא' סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות‬ ‫במלחמות סיחון ועוג"‪.‬‬ ‫ובטעם שהוצרך לרמז על ב' מיני סוכות כתב‬ ‫מרן ביאור נפלא בהקדם קושית הברכי יוסף‬ ‫מדוע עשו זכר לענני הכבוד ולא למן ולבאר‪.‬‬ ‫ולכאורה י"ל שמן ובאר אין עושין להם זכר‪,‬‬ ‫מאחר והן היו נצרכים להם לחיי נפש שלא ימותו‬ ‫ברעב ובצמא‪ ,‬לעומת זאת ענני הכבוד היו רק‬ ‫לכבודם של ישראל ‪ -‬להם עושים זכר‪.‬‬

‫שו"ת או"ח סי' קפ"ה‪ ,‬דרשות נ"ג ד' ד"ה שאלה‪ ,‬נ"ה א'‬ ‫ד"ה למען‬

‫שני סוגי נוי‬ ‫לולב היבש פסול (סוכה כ"ט ע"ב)‪.‬‬ ‫שיטת רש"י דפסול יבש הוא משום זה אלי‬ ‫ואנוהו‪ ,‬ולדעתו החיוב של 'ואנוהו' מעכב‪.‬‬ ‫והתוס' על אתר הקשו מהא דקאמר הש"ס‬ ‫לעיל (י"א ע"ב)‪" :‬לולב מצוה לאוגדו משום שנאמר‬ ‫זה אלי ואנוהו לא אגדו כשר" הרי שאין הנוי‬ ‫מעכב‪.‬‬ ‫ובחתם סופר תירץ וז"ל‪" :‬ולפע"ד החילוק‬ ‫מבואר‪ ,‬דיש לומר דהמצוה עצמה צריכא הידור‬ ‫הן בד' מינים והן בכתיבת השם הקדוש ובכל‬ ‫המצוות‪ ,‬ומעכב נמי‪ ,‬אבל מי שכבר קנה ד'‬ ‫מינים כולם מהודרים בעצמותן‪ ,‬שוב אין עיכוב‬ ‫שיהדרהו מבחוץ לאגדו בגמוניות של זהב‪ ,‬או‬ ‫לאגדו כלל‪ .‬וכמו שמביאי קרבן יביא מובחר‬ ‫שבבהמותיו‪ ,‬ואפילו שחט כחושה מצוה אפילו‬ ‫בשבת להביא אחרת שמינה משום הידור מצוה‪,‬‬ ‫וכמבואר במסכת מנחות פרק רבי ישמעאל‬ ‫ע"ש‪ ,‬ומ"מ אינו מעכב לחפות קרני השור בזהב‬ ‫כמו שעשו מביאי בכורים להידור מצוה‪ .‬וה"נ‬ ‫דכוותיה‪ ,‬ולק"מ קושית תוס'‪.‬‬

‫ילקוט הרועים‬

‫כ‬

‫החתם סופר מסיק כי במסכת גיטין (כ"א ע"א)‬

‫מבואר דלעניין כתיבת השם‪ ,‬מעכב 'ואנוהו'‪ ,‬ואם‬ ‫כן קשה על תוס' וכי נעלם מהם ומכל הראשונים‬ ‫סוגיא דגטין הנ"ל‪ .‬וצ"ל דס"ל התם מפרש קרא‬ ‫זה אלי דוקא ואנוהו‪ ,‬פירוש בקדושת אלי כתיבת‬ ‫השם בעינן נוה‪ ,‬וכן הכא בד' מינים מפורש הדר‬ ‫בעינן נאה לעיכוב‪ ,‬אבל בשארי מצות אינו‬ ‫לעכב‪.‬‬ ‫ועוד אפשר הוה זה אלי והדר ב' כתובים‬ ‫בקדושת השם ואתרוג בעי' הידור לעיכוב ולא‬ ‫בשארי מצות שאינו מעכב‪.‬‬ ‫חי' סוכה כ"ט ע"ב‬

‫משמוש ידים‬ ‫הנה אתרוג המנומר או נקלף ונעשה כמנומר‬ ‫בשנים ושלשה מקומות דמשמע דפסול משום‬ ‫הדר אפילו בשארי יומי‪ ,‬להפוסלים הדר כל ז'‪,‬‬ ‫מ"מ נ"ל דרוב פעמים על ידי משמוש היד ורוב‬ ‫הנענועין נולדו בו נימורים נימורים‪ ,‬וגם נקלף קצת‬ ‫מקומות מהעור העליון הקליפה החיצונה ונעשה‬ ‫בכמה מקומות כמנומר‪ ,‬ומי יודע אם הוא ממראה‬ ‫האתרוג‪ ,‬ואי אפשי שיהיה כל פעם מראה אתרוג‬ ‫באותו הכתמים והבהרות שנולדו מזיעת הידים ‪-‬‬ ‫נ"ל דהוה הדר‪ ,‬כיון שבאו על ידי מצותו זהו הודו‬ ‫והדרו‪ ,‬וקצת ראיה לזה מפסחים ס"ה ע"ב‪ :‬שבח‬ ‫הוא לזרעו של אהרן שילכו עד ארכבותיהם בדם‬ ‫ע"ש‪ ,‬ובודאי בעלמא כיוצא בזה הוה הקרבהו נא‬ ‫לפחתיך‪ ,‬והכא זהו הדרו‪ ,‬וה"נ דכוותיה‪.‬‬ ‫כנלע"ד‪ ,‬דרוב פעמים בחולו של מועד כבר‬ ‫נעשה כעין מנומר ממשמוש היד‪ ,‬ומ"מ כשר‬ ‫וכעין גרדומין דאתו משירי מצוה‪ ,‬וכעין מים‬ ‫משירי טהרה‪.‬‬ ‫[ולהעיר משו"ת יו"ד סי' רנ"ו ששם נקט בפשיטות‬

‫דליתא להיתר דגרדומין בד' מינים]‪.‬‬ ‫חי' סוכה ל"ו ע"א‪ ,‬וע"ע שו"ת התעוררות תשובה ח"ג סי'‬ ‫תל"ב ובהג' עקבי סופר שם‬

‫האם צריך נטילה או אחיזה‬ ‫כתב הגאון רבי חיים סופר זצ"ל‪" :‬אספר‬ ‫אשר שמעתי מפי הגאון הצדיק ר' אהרן‬ ‫זינגער ז"ל ממט"ד‪ ,‬שהגאון ר' בונם איגר ז"ל‬ ‫נסע לראות פני אדמ"ו הגאון חתם סופר ז"ל‪,‬‬ ‫וכבדו אדמ"ו שידרוש‪ ,‬ואמר חריפות פלפלא‬ ‫חריפתא‪ ,‬ובתוכו היה דין חדש‪ ,‬דמי שאחז הד'‬ ‫מינים בעודו לילה והיה בידו כשהאיר היום‪ ,‬יצא‬ ‫ידי חובתו‪ .‬ופתח אדמ"ו הגאון חת"ס ז"ל פיו‬ ‫בקול גדול ואמר‪ :‬אם להרחיב גבולי התורה דיבר‬ ‫מחותני‪ ,‬כמה נאה וכמה יאה שמעתא זו‪ ,‬ואם‬ ‫לדינא ‪ -‬אני חולק‪.‬‬ ‫והשיב הגאון ר' בונים אייגר ז"ל‪ :‬אני אומר‬ ‫לדינא‪ .‬ופלפל עמו אדמ"ו הגאון החת"ס ז"ל ולא‬ ‫הודה לו הגאון ר' בונים הנ"ל‪ ,‬וגם אדמ"ו ז"ל עמד‬ ‫בדעתו ולא השוו עצמם בדין‪ ,‬ולא ידע הגאון ר'‬ ‫אהרן ז"ל מאין מוצא הדין הנ"ל‪ ,‬וגם במה חלק‬ ‫עליו אדמ"ו ז"ל"‪.‬‬ ‫ומסיים המחנה חיים‪" :‬בלתי ספק חידש‬ ‫הגאון ר' בונים ז"ל דינו מגמרא סוכה מ"ב ע"א‪,‬‬ ‫דפריך מדאגביה נפיק‪ ,‬ואם נימא דלא יצא אלא‬ ‫א"כ לקח ביום‪ ,‬מאי פריך‪ ,‬הא משכחת דלקח‬ ‫בלילה ואז הלך ללמוד הלכותיו אצל חכם‪ .‬ונשאר‬ ‫לחקור במה חלק אדמ"ו בעל חת"ס ז"ל אשר לא‬ ‫נשא פני מחותנו בפומבי"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שו"ת מחנה חיים או"ח ח"ג סי' נ'‪ ,‬וע"ע חי סוכה ל"ג ע"א‬ ‫ד"ה וי"ל‪ ,‬ושו"ת התעוררות תשובה ח"ג סי' תל"ט‬

‫שימוש באתרוג של נוי סוכה‬ ‫מעשה באדם שהיה לו אתרוג מיותר ותלאו‬ ‫בסוכה לנוי‪ ,‬וביום טוב בא אחד מאנשי הכפר‬ ‫שלא מצא אתרוג לקנות‪ ,‬וקרוב לודאי שבחול‬ ‫המועד יתבטל הוא ואנשי ביתו ממצות לולב‪,‬‬ ‫כי אי אפשר לבוא אל הקהלה‪ ,‬כי בין הגתות‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫שנו‪ ,‬ובזמן הגתות אי אפשר לו ולכל משרתיו‬ ‫להתבטל ממלאכתם ולבוא כאן‪.‬‬ ‫השאלה נשלחה לפני החתם סופר‪ ,‬והוא‬ ‫הורה שמותר ליטול אתרוג התלוי לנוי סוכה‪,‬‬ ‫ועל אף שביום טוב אסור לטלטלו משום מוקצה‪,‬‬ ‫מכל מקום בחול המועד שמותר בטלטול רק‬ ‫בהנאה אסור משום אתקצאי למצותו‪ ,‬שפיר‬ ‫דמי למיפק ביה ידי חובת לולב‪.‬‬ ‫והוא מנמק זאת בשני טעמים‪ .‬חדא דמצות‬ ‫לאו ליהנות נתנו‪ .‬ועוד‪ ,‬דהטעם שאסור לטלטלן‬ ‫ולהנות בהם הוא משום ביזוי מצוה‪ ,‬ודבר זה הוא‬ ‫רק לגבי דבר הרשות‪ ,‬דומיא להרצות מעות נגד‬ ‫נר חנוכה וכיסוי דם ברגל‪ ,‬אבל ליטול ממצוה אחת‬ ‫למצוה אחרת אין כאן ביזוי מצוה‪ ,‬דהרי קיימ"ל‬ ‫מתירין מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר‪ ,‬והוא הדין‬ ‫וכ"ש כאן דמעלין בקודש‪ ,‬דמעיקרא לא הוי רק‬ ‫לנוי למצוה והשתא מצוה גופה‪ ,‬ומברכים עליו‬ ‫ואומרים עליו ההלל‪.‬‬ ‫ואף שמתחילה היה נוי למצוה דאורייתא‬ ‫והשתא הוא רק מצוה דרבנן‪ ,‬מ"מ זה עדיף‪,‬‬ ‫דהרי הסכים בים של שלמה [ביצה פ"ד] סי' ד' דנוי‬ ‫מצוה דרבנן בעלמא הוא‪.‬‬ ‫אלא שהיה מקום לטעון שמאחר ואסור‬ ‫לאכלו אם כן פסול אף לנטילה‪ ,‬כמבואר בגמרא‬ ‫שכל שאין בו היתר אכילה פסול למצוה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬לא מיבעיא להתוס' סוכה (ל"ה ע"א ד"ה‬ ‫לפי) דהיתר אכילה אינו מזיק כי אם ביום ראשון‬ ‫ולא בחול המועד‪ ,‬ואם כן הכא בחול המועד‬ ‫קיימינן‪ ,‬אלא אפילו להרמב"ם דס"ל שהפסול‬ ‫הוא משום שאינו פרי‪ ,‬וזה פסול אפילו בשאר‬ ‫הימים כמבואר בפוסקים‪ ,‬מ"מ הכא הוי שפיר‬ ‫פרי‪ ,‬שהרי מותר באכילה לדבר מצוה לפי דברינו‬ ‫הנ"ל‪ ,‬ואם יזדמן שלא יהיה לו מה לאכול ביום‬ ‫טוב כלל כי אם אתרוג זה‪ ,‬מותר לאכלו‪ ,‬אעפ"י‬ ‫שהוקצה למצותו‪ ,‬שאין בזה ביזוי מצוה‪ ,‬וכן לכל‬ ‫דבר מצוה שאפשר שיצוייר‪.‬‬

‫אכ‬

‫מסיק החתם סופר‪ ,‬שמאחר ומותר לצאת‬ ‫באתרוג זה‪ ,‬ממילא מותר נמי לבעל האתרוג‬ ‫ליקח המעות מחיר האתרוג‪ ,‬אע"ג דאסור‬ ‫בהנאה‪ ,‬מ"מ הא לרוב הפוסקים חליפי איסורי‬ ‫הנאה מותרים‪ ,‬ואפילו להאוסרים להמחליף‪,‬‬ ‫מ"מ כולי עלמא מודים דלאו מדינא אסור אלא‬ ‫מקנסא כיון שהחליף‪ ,‬והכא אנו אומרים לו זיל‬ ‫תן לו האתרוג‪ ,‬וכיון שכבר לקחו זה למצוה מותר‬ ‫לזה ליקח דמיו‪.‬‬ ‫שו"ת או"ח סי' קפ"ד‬

‫פרפראות לתורה‬ ‫להיכן נעלם העוגב?‬ ‫חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם‬ ‫באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהם‬ ‫דברי שירות ותושבחות והלוים בכנורות‬ ‫ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר‬ ‫בלא מספר (סוכה נ"א ע"א)‪.‬‬ ‫מבין כלי השיר המפורטים נעלם כלי שיר‬ ‫אחד אשר היה מקובל לנגן בו אף בימים עברו‪,‬‬ ‫והוא העוגב‪ ,‬שאינו מוזכר בין כלי השיר שנלוו‬ ‫אל שירת הלויים בבית המקדש‪.‬‬ ‫כאשר דוד המלך בתהילים (ק"נ) מפרט את‬ ‫כלי השיר בהם יש להלל את ה'‪ ,‬מזכיר הוא אף‬ ‫את העוגב בין כלי השיר‪ :‬הללוהו בתוף ומחול‪,‬‬ ‫הללוהו במינים ועוגב‪ ,‬הללוהו בצלצלי שמע‪,‬‬ ‫הללוהו בצלצלי תרועה‪ .‬ואילו בבית המקדש לא‬ ‫מוזכר כלי זה‪.‬‬ ‫המשכילים בבואם לפרוץ פרצות בכרם בית‬ ‫ה'‪ ,‬עמדו בתחבולות לדמות מנהגי בית הכנסת‬ ‫לאופן הנהוג אצל אומות העולם‪ ,‬וחד מן הפרצות‬ ‫היה להעמיד עוגב לנגן בעת התפילה‪.‬‬

‫בכ‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫הספר 'נוגה אור' הוציאו אחד מן המסכילים‬ ‫'דם עשק אליעזר ליברמאן מארץ שנער עני‬ ‫בדעת וגווע מנוער' (‪ -‬לשון מרן ח"ו סי' פ"ט)‪ ,‬בו עקש‬ ‫כמה דברים בתורה להתיר שינוי מנהגי בית‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫ואודות העמדת העוגב כתב שבהיות שטעם‬ ‫האוסרים הוא מפני שהיה כלי זמר זה במקדש‪,‬‬ ‫ואסור לעשות דוגמת מקדש‪ ,‬הנה הוא חפש‬ ‫בהלכות כלי המקדש ובסוכה וערוכין ולא‬ ‫מצא בכל כלי מקדש שהיה בם עוגב‪ ,‬ומכיון‬ ‫שלא נמצא עוגב במקדש לכן מותר הוא בבית‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫החתם סופר מעיר כי בש"ס ערוכין‬ ‫נאמר‪" :‬וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר‬ ‫הרדולים לא היה במקדש מאי הרדולים אמר‬ ‫אביי טבלא גורגדנא מפני שקולו ערב ומערבב‬ ‫את הנעימה"‪.‬‬

‫(י' ע"ב)‬

‫מהו אותו הורדלים? רש"י מפרש שהכוונה‬ ‫על זוג וענבל‪ .‬אולם התוס' כתבו שהכוונה על‬ ‫עוגב‪ .‬ואם כן לדעת התוספות מפורש שלא היה‬ ‫עוגב במקדש‪.‬‬ ‫מה הטעם שאכן לא היה עוגב בבית‬ ‫המקדש?‬ ‫שני טעמים כותב החתם סופר בזה‪ .‬ראשית‬ ‫כל‪ ,‬למרות שאכן דוד המלך ע"ה אמר הללוהו‬ ‫במינים ועוגב‪ ,‬מ"מ במקדש לא היו מכניסין‬ ‫עוגב‪ ,‬מפני שהשם מגונה‪ ,‬עוגב ע"ש עגביי'‬ ‫ושירי עגבי' של זנות‪ .‬והוא כעין מה שכתב הט"ז‬ ‫(או"ח סי' קל"ב) גבי מאמר חז"ל 'והלא מי רגלים‬ ‫יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים במקדש‬ ‫מפני הכבוד' ‪ -‬שהכוונה על מעיין אחד הנקרא‬ ‫מי רגלים‪ ,‬ומ"מ אין מכניסין בעזרה מפני ששמו‬ ‫מגונה‪ .‬וא"כ אפשר דהיינו טעמא למניעת הזמר‬ ‫בעוגב‪.‬‬

‫[השוה אבן עזרא דניאל (ג' ה')‪" :‬גם בלשון כינור ומחול‬ ‫ומינים ועוגב ושמותם לא ידענום‪ ,‬אף על פי שעוגב מגזרת‬ ‫ותעגבנה וכו' ואלו סברות בלי ראיה"]‪.‬‬

‫ואם אכן זה הטעם אם כן האי טעמא לאיסור‬ ‫שייך אף בבית הכנסת‪ .‬שמצינו בהלכות שופר‬ ‫(או"ח סי' תקפ"ו סעיף כ"ג)‪" :‬יכול ליתן בתוכו מים או‬ ‫יין לצחצחו אבל מי רגלים‪ ,‬אף בחול אסור מפני‬ ‫הכבוד"‪ .‬הרי שאיסור הגנאי מחמת שם הדבר‬ ‫שייך אף בבית הכנסת‪.‬‬ ‫ובזה מצינו טעם לאיסור זמר בעוגב בית‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫טעם נוסף למניעת השימוש בעוגב בבית‬ ‫המקדש‪ .‬מאחר והיה חק של עובדי כוכבים‬ ‫ומזלות הקדמונים להכניס כלי זה דווקא בבית‬ ‫עבודתם‪ ,‬כאשר גם עתה מנהג אבותיהם‬ ‫בידיהם‪ ,‬ואין משמשין בכלי זה לשום שמחה כי‬ ‫אם בבית תפלתם‪.‬‬ ‫ומשום הכי נאסר במקדש משום חק ע"ז‬ ‫שהיה‪5‬כר‪ ,‬רק על אדמת ניכר‪ ,‬על כרחך שהיו‬ ‫רוצים שישוררו לה' בהודות והלל על ישיבתם‬ ‫בבבל בהשקט אחר החרבן‪ ,‬כדכתיב בנו בתים‬ ‫ונטעו כרמים‪ ,‬ובמדרש איכה סוף פתיחה כ"ד‬ ‫כשירד וכו' וגלותו של צדקיה בידו היו גלותו של‬ ‫יכניה יוצאים לקראתו ומקלסין בחדא ידא וכו'‬ ‫יע"ש‪ ,‬שנראה שהיו צריכים להראות לפני המלך‬ ‫יאוש מלחזור לירושלים‪ ,‬וכאלו מודים לה' שזכו‬ ‫לחסות בצלו‪ ,‬ומ"מ לא רצו לזמר בתפלתם כדרך‬ ‫שעשו בבהמ"ק כאלו שכחו ירושלים ונתיאשו‬ ‫ממנה‪ .‬וזהו שאמר שם ישבנו בהשקט‪ ,‬ואפילו‬ ‫הכי גם בכינו בזכרינו את ציון‪ - .‬כי אפילו אם‬ ‫הותר לשמחת חתן וכלה‪ ,‬לשמח לב עגומי‬ ‫הגלות‪ ,‬אבל במקדש מעט אין נכון להראות‬ ‫שמחה לפניו כעין שמחת ציון‪ ,‬כי אין שמחה‬ ‫ואין שחוק לפניו ית"ש עד יושב בשמים ישחק‬ ‫כמבואר פ"ק דע"ז (ג' ע"ב)‪.‬‬

‫ילקוט הרועים‬ ‫[אגב‪ ,‬הפירוש המקובל של העוגב המקראי‬ ‫הוא‪ ,‬שהיה כלי נשיפה כחליל וכמו שתרגמו‬ ‫אונקלוס וירושלמי 'אבובא'‪ ,‬וכן פירש בערוך‬ ‫ערך אבוב‪ .‬אולם בדורות המאוחרים יותר‬ ‫ביארו המפרשים את העוגב להאורגן‪ ,‬ובלשונם‬ ‫'אורגיל'‪ ,‬ובשם זה הוא מופיע בספרי השו"ת‪.‬‬ ‫מאידך ראה תשובתו של מהר"ם בנעט‬ ‫הנדפסה בספר 'אלה דברי הברית' (ד') שכתב‬ ‫בתוך דבריו‪" :‬כלי עוגב שקורין 'ארגל'‪ ,‬אינו עשוי‬ ‫מנימין‪ ,‬ולא שייך סברת רש"י בעירובין דף ק"ב‪,‬‬ ‫אלא עשוי מקנים חלולים קטן וגדול‪ ,‬שם הוא‬ ‫שואפים הרוח ומריקים האויר מפיהם לפי נגיעת‬ ‫המנגן בהם‪ ,‬וממש אין שייך בזה תיקון בכלי שיר‬

‫גכ‬

‫ע"י המנגן‪ ,‬דבאם יקלקל אחד מקנים החלולים‬ ‫אין התיקון קל או לא נעשה כלל על ידו כי אם‬ ‫על יד אומן המוציא הכלי כמעשהו מתחלה והדר‬ ‫הוי שבות דשבות"‪.‬‬ ‫כנראה שמרן הסתפק אודות זיהוי האורגל‬ ‫כעוגב המקראי‪ ,‬וכך נראה ממה שכתב בתוך‬ ‫דבריו‪" :‬והחכם הזה (ליבערמאן) הניח למוחלט‬ ‫שעוגב הוא אורגנ"א"]‪.‬‬ ‫שו"ת חו"מ סי' קצ"ב‪ ,‬ח"ו סי' פ"ו‪ ,‬פ"ט‪ ,‬החדשות סי' ג'‪.‬‬ ‫[תשובות אלו (בשינוי קצת) שלח מרן אל רבני ק"ק‬ ‫המבורג ונדפסו בספר 'אלה דברי הברית' (המבורג תקע"ט)‬ ‫המכיל מכתבים מי"ט גדולי ישראל אודות איסור השנויים‬ ‫במנהגי בית הכנסת (מרן מזכיר ספר זה בחלק מהתשובות)]‪.‬‬

‫סגולת יום ט"ו תשרי‬ ‫קדושת כניסת היום‬ ‫בחמשה עשר יום לחודש הזה‪ .‬ר"ל שמראה באצבע 'הזה' אדלעיל שהיה בו יום הכפורים וכפר‬ ‫להם כל עוונותם‪ ,‬ובט"ו יום לחודש השביעי כזה הרי אותו יום הוא בעצמו חג שבעת ימים לה'‪ ,‬כי‬ ‫כניסת יום הראשון מקדש את כל שארית שבעת הימים הבאים אחריו‪ ,‬ועוד כי גם הוא עדיין יומא‬ ‫אריכתא מריש שתא‪ ,‬כי הכל קדושה אחת‪.‬‬ ‫דרשות מ"ד ב' ד"ה הנה‬

‫ויעבירו קול במחנה‬ ‫החוטאים בעגל פלטם ענני הכבוד‪ ,‬וכשנסלח להם ביום הכפורים וירד משה למחרת יום הכפורים‪,‬‬ ‫וצוה על נדבת המשכן לכפר על העגל‪ ,‬והם הביאו בבוקר בבוקר עד ליל שבת שהעבירו קול במחנה‬ ‫והיא היתה ליל א' של סוכות לפי מה שכתבו תוס' בב"ק (פ"ב ע"א ד"ה כדי) שירד משה ביום ב' מחרת‬ ‫יום הכפורים‪ ,‬ואז כשנגמרה סליחת יום הכפורים וקלט הענן אותן שכבר פלט‪ ,‬ועל כן יושבים בסוכה‬ ‫זכר לענני הכבוד שקלטם‪ ,‬והוא סימן על סליחת יום הכפורים‬ ‫דרשות כ"ט א' ד"ה בילקוט‬

‫לידת יעקב‬ ‫הנה בתשרי נולדו אבות (ר"ה י' ע"ב)‪ ,‬וקבלנו שלידת יעקב אבינו היתה ביום א' דסוכות‪ ,‬וכ"כ‬ ‫מהריעב"ץ בסידור שלו‪ ,‬ומסתמא מת בו‪.‬‬ ‫דרושים ואגדות מ' א' ד"ה ויחי‪ ,‬וע"ע דרשות ע"ה ג' ד"ה כן‪ ,‬פ"ה ג' ד"ה והנה‪ ,‬תו"מ בראשית ר"ז א' ד"ה והנה‪ ,‬וכ"כ מרן גם‬ ‫בדרוש לבר מצוה של בנו בעל מכתב סופר נדפס בריש ספר מכתב סופר‪ ,‬תולדות המחבר עמ' ז'‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫הנכבדים‬ ‫יעמדו על הברכה‬ ‫ואלה‬ ‫שבועותידידינו תורה‬ ‫דברי‬ ‫שהרימו תרומתם קודש להוצאת הגליון‬ ‫הר"ר נתן שמואל ציטרון הי"ו ‪ -‬ביתר‬ ‫לע"נ זקינו‬ ‫הר"ר נתן נטע ב"ר מרדכי צבי ז"ל‬ ‫נלב"ע א' דחוהמ"ס סוכות‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫הר"ר פנחס יהודה ראב הי"ו ‪ -‬ב"ב‬ ‫לע"נ אמו האשה החשובה‬ ‫מרת חוה רחל ב"ר יהודה ליב ע"ה‬ ‫נלב"ע ט"ז תשרי תשנ"ד‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫נציב חודש תשרי‬ ‫האחים הר"ר שלום יואל הי"ו והר"ר אשר ישעי' הי"ו פיין‬ ‫לעילוי נשמת אביהם‬ ‫הר"ר יצחק צבי ב"ר דוד יהודה ז"ל‬ ‫ר"ח מנ"א תשס"א‬

‫ולעילוי נשמת אמם‬ ‫מרת פריידא לאה ב"ר אפרים יצחק אייזיק ע"ה‬ ‫נלב"ע כ"ח תשרי תשס"ח‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫יו"ל ע"י‬

‫מכון להוצאת דברות קודש‬ ‫ערלוי‬ ‫ת‪.‬ד‪ 8143 .‬ירושלים‪ ,‬טל‪052-7635005 :‬‬