Torah Vadaat Berechit 2009

‫יו“ל ע“י ’קהל עדת ירושלים‘ '‬

‫בגליון‬

‫גליון ‪116‬‬

‫ביאורי תורה‬

‫'‬

‫פרשיות בראשית ‪ -‬נח‬

‫'‬

‫תשרי תש"ע‬

‫מתורתו של רבינו הגאון רבי לייב מינצברג שליט“א‬

‫פרשיות בראשית ‪ -‬נח‬

‫ביאורי תורה‬ ‫פרשיות בראשית ‪ -‬נח‬ ‫מתורתו של רבינו שליט"א‬

‫א‬

‫חכמה ומוסר‬ ‫שבעת יסודי עבודת ה'‬ ‫מתוך שיחות רבינו שליט"א‬

‫ד‬

‫עשה לך רב‬ ‫שיעורי דעת )ב'(‬ ‫בעריכת הרב יהודה רובין‬

‫ו‬

‫מבית גנזי‬ ‫פניני שבת קודש‬ ‫בעריכת הרב חיים יצחק פרוש‬

‫ח‬

‫הודעות‬ ‫ניתן להצטרף כמנוי לבטאון תורה ודעת‬ ‫תמורת ‪ 10‬ש"ח לחודש‬ ‫_____________________‬ ‫ניתן להשיג את שלשת האוגדנים‬ ‫של גליונות תורה ודעת עם מפתחות‬ ‫_____________________‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו שליט"א‬ ‫בקול הלשון )לשה"ק(‬ ‫בטלפון ‪03-6171111‬‬ ‫_____________________‬

‫מערכת תורה ודעת‪:‬‬ ‫‪ 052-7653301‬פקס ‪15352-7633911‬‬

‫א‪ .‬ויאמר אלקים )א‪ ,‬ג(‪.‬‬

‫בעשרה מאמרות נברא העולם‪ .‬ומה תלמוד‬ ‫לומר‪ ,‬והלא במאמר אחד יכול להבראות‪ ,‬אלא‬ ‫להיפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם‬ ‫שנברא בעשרה מאמרות‪ ,‬וליתן שכר טוב‬ ‫לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה‬ ‫מאמרות )אבות פ"ה מ"א(‪.‬‬ ‫פשטות משמעותם של הדברים הללו היא‪ ,‬כי‬ ‫לאור חשיבותו הרבה של העולם‪ ,‬ייחד הקב"ה‬ ‫מאמר נפרד לכל חלק וחלק בבריאתו‪ .‬וזהו‬ ‫עומק לשון חכמים "ליתן שכר טוב לצדיקים‬ ‫שמקיימים את העולם"‪ ,‬שכן כפי חשיבות העולם‬ ‫ומידת ערכו‪ ,‬כך גדול השכר על קיומו‪ ,‬והעונש על‬ ‫איבודו‪.‬‬ ‫על דרך המבואר במאמר זה‪ ,‬יש לפרש גם לגבי‬ ‫ששת ימי בראשית; למה נברא העולם בששה‬ ‫ימים‪ ,‬והלא ביום אחד יכול להיבראות‪ ,‬אלא לכל‬ ‫שלב ושלב בבריאה הקדיש הבורא יתברך יום‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬מפאת ערכו וחשיבותו של מעשה‬ ‫בראשית‪.‬‬ ‫הרי נתבאר בזה‪ ,‬כי בריאת העולם חלוקה לכמה‬ ‫חלקים‪ ,‬אלא שאופני החלוקה ׁ ְשנַ יִ ם הם‪ :‬בסדר‬ ‫המאמרות – חלוקה הבריאה לעשרה חלקים‪,‬‬ ‫ובסדר הימים – לששה חלקים‪ .‬וראוי להתבונן‬ ‫מה טיבם של החלוקות הללו ומה ענין ההבדל‬ ‫ביניהם‪ .‬והלא דבר זה פשוט ומבואר‪ ,‬שלא‬ ‫נתחלקה הבריאה לחלקים אקראיים בעלמא‪,‬‬ ‫אלא כל ענין שיוחד לו מאמר או יום לעצמו‪ ,‬הרי‬ ‫זה מפאת חשיבותו ומעמדו כשלב מרכזי בסדר‬ ‫הבריאה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬לכאורה היתה הדעת נותנת‬ ‫שמספר המאמרים יהיה שווה למספר הימים‪,‬‬ ‫שכל דבר שיוחד לו מאמר לעצמו‪ ,‬הרי היה ראוי‬ ‫מאותו הטעם שיוקדש לו גם יום לעצמו‪ ,‬וכל דבר‬ ‫שאינו חשוב דיו על מנת לייחד לו יום לעצמו‪ ,‬אף‬

‫מאמר לעצמו לא היה צריך להתייחד לו‪.‬‬ ‫והנה בגמרא אמרו )ראש השנה לב‪ (.‬הני עשרה‬ ‫מלכיות כנגד מי‪ ,‬רבי יוחנן אמר‪ ,‬כנגד עשרה‬ ‫מאמרות שבהן נברא העולם‪ .‬הי נינהו‪' ,‬ויאמר'‬ ‫דבראשית תשעה הוו‪ ,‬בראשית נמי מאמר‬ ‫הוא‪ ,‬דכתיב 'בדבר ה' שמים נעשו'‪ .‬כלומר‪ ,‬אף‬ ‫שלא מצינו לשונות אמירה במעשה בראשית‬ ‫אלא תשעה‪ ,‬הרי אף 'בראשית ברא אלוקים את‬ ‫השמים ואת הארץ' במאמר נעשה‪ .‬וכמו שכתב‬ ‫שם רש"י‪ :‬ואף על גב דלא כתיב ביה 'ויאמר יהי‬ ‫שמים'‪ ,‬כמאן דכתיב דמי‪ ,‬דבאמירה נמי איברי‬ ‫ולא בידים‪.‬‬ ‫וכאשר נעיין בסדר הימים והמאמרים נמצא‬ ‫כי ביום השני‪ ,‬הרביעי והחמישי‪ ,‬ניתן בכל יום‬ ‫'מאמר' אחד‪ .‬השאלה נשאלת אפוא רק על‬ ‫שלשה ימים שבהם מצינו יותר ממאמר אחד‬ ‫ליום‪:‬‬ ‫היום הראשון כולל שני מאמרים‪ :‬שמים וארץ‬ ‫]"בדבר ה' שמים נעשו"[‪ ,‬ובריאת האור ]"ויאמר‬ ‫אלקים יהי אור"[‪.‬‬ ‫היום השלישי כולל אף הוא שני מאמרים‪:‬‬ ‫מקוה המים ]"ויאמר אלוקים יקוו המים מתחת‬ ‫השמים אל מקום אחד ותראה היבשה"[‪ ,‬ובריאת‬ ‫הצמחים ]"ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא‬ ‫עשב מזריע זרע עץ פרי" וגו'[‪.‬‬ ‫היום השישי כולל שלשה מאמרים‪ :‬בריאת‬ ‫החיות ]"ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה‬ ‫למינה בהמה ורמש" ווגו'[‪ ,‬וובריאת האדם ]"ויאמר‬ ‫אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"[‪ .‬כמו כן‬ ‫ניתן ביום השישי 'מאמר' מיוחד על התאמת‬ ‫הצמחים למאכל אדם ]"ויאמר אלקים הנה‬ ‫נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל‬ ‫הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם‬ ‫יהיה לאכלה"[‪ ,‬וכמו שכתב הגר"א )אדרת אליהו‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫פרשיות בראשית ‪ -‬נח '‬ ‫תשרי תש"ע‬ ‫החדשות של הציבור החרדי‬ ‫‪ 0747-300100‬קו‬ ‫בחסות הקו החדש‪:‬‬

‫המשך בעמוד הבא‬

‫תורה ודעת א‬

‫ביאורי תורה‬ ‫המשך מעמוד הקודם‬

‫בראשית א כט(‪ :‬הוא גם כן מעשרה מאמרות‪,‬‬ ‫מפני שנתן כוח בזרע ופירות שיזונו ויסעדו‬ ‫את לב האדם‪ ,‬לא כן עשב השדה‪ ,‬ולכל בעלי‬ ‫החיים נתן כח בעשבי השדה שיזונו מהם ולא‬ ‫מתבואות וזרעים ופירות כי לא יסעדו את‬ ‫לבם‪ .‬כלומר‪ ,‬גם מאמר זה הוא מאמר שיש‬ ‫בו בריאה‪ ,‬כי עד אז לא היו הפירות ראויים‬ ‫ומתוקנים לאכילת הבריות‪ ,‬וביום השישי‬ ‫הותאמו והוכשרו למאכלם‪ .‬והגם שלא נבראה‬ ‫מאין ליֵ ש‪ ,‬הרי גם‬ ‫במאמר זה בריאה חדשה ַ‬ ‫התאמת מערכות הטבע אלו לאלו בריאה בפני‬ ‫עצמה היא‪ ,‬הראויה למאמר מיוחד לעצמו‪.‬‬ ‫ונראה לבאר בזה‪ ,‬כי המאמר הראשון‪ ,‬הלא‬ ‫הוא "בראשית ברא אלוקים את השמים‬ ‫ואת הארץ"‪ ,‬אינו נכלל ביום ראשון למעשה‬ ‫בראשית‪ .‬שכן כפי שכבר ביארנו כמה פעמים‬ ‫)ראה 'תורה ודעת' גליון ‪ 38‬פרשת בראשית תשס"ז(‪,‬‬ ‫השמים והארץ לא נבראו בזמן מסויים‪ ,‬אלא‬ ‫אדרבה‪ ,‬הם המה גורמי ומחוללי הזמן‪ ,‬שרק‬ ‫משנבראו שמים וארץ החל הזמן להימנות‪.‬‬ ‫נמצא אפוא כי היום הראשון אינו כולל יותר‬ ‫ממאמר אחד‪ ,‬שהוא בריאת האור בלבד‪ ,‬ואילו‬ ‫השמים והארץ אינם נחשבים לענין זה כמי‬ ‫שנבראו ביום הראשון‪ ,‬אלא "בראשית" – בבעת‬ ‫ובעונה אחת עם התהוות ראשית הזמן‪.‬‬ ‫על בריאת היום השני והשלישי מצינו בדברי‬ ‫חז"ל נידון נוסף‪ ,‬שבעוד שבכל יום נאמר פעם‬ ‫אחת "כי טוב"‪ ,‬הרי שביום השני לא נאמר "כי‬ ‫טוב" כלל‪ ,‬ואילו ביום השלישי נכפל "כי טוב"‪.‬‬ ‫וכמו שכתב רש"י‪ :‬ומפני מה לא נאמר כי טוב‬ ‫ביום שני‪ ,‬לפי שלא נגמרה מלאכת המים עד‬ ‫יום שלישי‪ ,‬והרי התחיל בה בשני‪ ,‬ודבר שלא‬ ‫נגמר אינו במילואו ובטובו‪ ,‬ובשלישי שנגמרה‬ ‫מלאכת המים והתחיל מלאכה אחרת וגמרה‪,‬‬ ‫כפל בו כי טוב שני פעמים‪ ,‬אחד לגמר מלאכת‬ ‫השני ואחד לגמר מלאכת היום‪ .‬אלא שאף‬ ‫עיקרו של טעם זה צריך תלמוד‪ ,‬מדוע אכן לא‬ ‫נגמרה מלאכת המים באותו היום שבו החלה‪,‬‬ ‫והלא אין הדעת נותנת שייחד הבורא יום שלם‬ ‫לעשיית דבר שאינו שלם‪.‬‬ ‫אלא הנראה בזה‪ ,‬כי להבדלת המים היו שתי‬ ‫מטרות‪ :‬המטרה האחת‪ ,‬זו שנעשתה ביום‬ ‫השני‪ ,‬היתה להבדיל ולהפריש מקום לכסא‬ ‫הכבוד בשמים‪ ,‬שכן עד אז היתה "רוח אלוקים‬ ‫מרחפת על פני המים"‪ ,‬וביום השני העלה‬ ‫הבורא את המים העליונים לשמים ותיכן מקום‬ ‫למלכותו‪ ,‬כמו שנאמר "המקרה במים עליותיו‬ ‫השם עבים רכובו"‪ .‬ואולם לצד מטרה זו היתה‬ ‫להבדלת המים מטרה נוספת‪ ,‬להכין את הנצרך‬ ‫למלאכת היום השלישי‪ ,‬שבו יקוו המים ותראה‬ ‫היבשה כדי שיוכל האדם להתקיים בה‪ ,‬שכן‬

‫ב‬

‫תורה ודעת‬

‫על מנת שהמים יוכלו להיקוות למקום אחד‬ ‫ולהכשיר את היבשה למושב האדם‪ ,‬היה מן‬ ‫ההכרח להפחיתם בשיעור ניכר על ידי סילוק‬ ‫המים הרבים מעל פני האדמה‪.‬‬ ‫נמצא אפוא‪ ,‬כי מבחינת מטרות הבריאה‪,‬‬ ‫עצם ההבדלה שביום השני מהוה מטרה שלמה‬ ‫ונכבדה לעצמה‪ ,‬ולנוכח חשיבותה של המטרה‬ ‫הזאת‪ ,‬שבה הכין הקב"ה בשמים כסאו‪ ,‬אף‬ ‫הוקדש לה יום מיוחד מששת ימי הבריאה‪,‬‬ ‫אולם "כי טוב" אינו נאמר אלא כאשר דבר‬ ‫שלם בא על מקומו במלואו‪ ,‬ואם באנו לדון על‬ ‫כלל מלאכת המים‪ ,‬הרי כל מעשה המים נידון‬ ‫כמלאכה אחת‪ ,‬ולכן אף שהושלמה המטרה‬ ‫הראשונה‪ ,‬כל עוד לא הושלמו כל ענייני‬ ‫המים אין רואים את מלאכת המים כמתוקנת‬ ‫ומושלמת‪ ,‬כדי לסכם את עשייתה ולומר עליה‬ ‫"וירא אלקים כי טוב"‪.‬‬ ‫כיוצא בזה יש לבאר ענין כפילות המאמרים‬ ‫ביום השלישי‪ ,‬כי אכן "יקוו המים" זוכה‬ ‫למאמר נפרד‪ ,‬בשל היותה מטרה בפני עצמה‬ ‫בסדר הבריאה‪ ,‬להכשיר את הארץ למושב‬ ‫האדם‪ ,‬אך מכיון שהמטרה הזאת אינה כוללת‬ ‫את כל מלאכת המים‪ ,‬אלא מהוה השלמת‬ ‫מלאכה שכבר החלה אתמול‪ ,‬לפיכך‪ ,‬הגם‬ ‫שהמטרה חשובה דיה כדי לייחד עליה 'מאמר'‬ ‫לעצמו‪ ,‬מכל מקום יום לעצמו לא יוחד לה‪ ,‬שכן‬ ‫ליסוד מלאכת המים כבר הוקדש היום השני‪,‬‬ ‫ומלאכה אחת אינה זוקקת לעצמה שני ימים‪.‬‬ ‫אולם על אף כל האמור‪ ,‬הרי שלגבי היום‬ ‫השישי למעשה בראשית‪ ,‬שבו ניתנו שלשה‬ ‫'מאמרים' שאחת מהם היא בריאת האדם‪,‬‬ ‫עדיין התמיהה רבה עד מאד‪ ,‬וכי האדם –‬ ‫בחיר היצירה שנברא בצלם אלקים – אינו‬ ‫ראוי שיוקדש יום מלא לבריאתו‪ ,‬והלא כל‬ ‫העולם לא נברא אלא בשבילו‪ ,‬וכיצד נצטרפו‬ ‫וניתנו שני מאמרים נוספים באותו היום‪ ,‬שבו‬ ‫נעשתה המלאכה הגדולה והמטרה החשובה‬ ‫ביותר בסדרי בראשית‪.‬‬ ‫ונראה בביאור הדברים כי אדרבה‪ ,‬מצד גודל‬ ‫חשיבותו ומעלת ערכו‪ ,‬אין האדם נידון כחלק‬ ‫מן הבריאה‪ ,‬אלא כמטרתה של הבריאה‪ ,‬וכמי‬ ‫שכל העולם – על כל חלקיו ושלביו – נברא‬ ‫למענו ולצרכו‪ ,‬כמו שנאמר "והארץ נתן לבני‬ ‫אדם"‪ .‬וזהו שאמרו חז"ל )סנהדרין לח‪ (.‬אדם‬ ‫נברא בערב שבת‪ ,‬ומפני מה‪ ...‬כדי שיכנס‬ ‫לסעודה מיד‪ ,‬משל למלך בשר ודם שבנה‬ ‫פלטרין ושיכללן‪ ,‬והתקין סעודה ואחר כך‬ ‫הכניס אורחין‪ .‬כלומר‪ ,‬בריאת העולם אינה‬ ‫כוללת את האדם‪ ,‬כשם שבניית הפלטרין‬ ‫והתקנת הסעודה אינה כוללת את האורחים‪,‬‬ ‫אלא בריאת העולם כוללת רק את המלאכה‬

‫שהוכנה והושלמה לכבוד האדם קודם שנברא‪.‬‬ ‫ומכיון שהושלמה בריאת העולם והכל היה‬ ‫מוכן ומזומן לבואו של האדם‪ ,‬הרי מעתה אין‬ ‫סיבה לעכבו אפילו יום אחד‪ ,‬שכיון שהפלטרין‬ ‫מוכן ומזומן‪ ,‬תיכף יבוא האורח ויכנס‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬הבריאה היחידה שנעשתה לאחר‬ ‫בריאת האדם‪ ,‬היא התאמת הצמחים וייעודם‬ ‫למאכלו‪ .‬ונראה כי אף ענין זה יוסבר לפי משל‬ ‫חכמים הנ"ל‪ ,‬ככי אכן מידת דרך ארץ היא‪ ,‬לצייד‬ ‫את הבית במיני מזונות קודם לביאת האורח‪,‬‬ ‫אולם הגשת המאכל לשולחן הסעודה כשהוא‬ ‫מוכן לאכילה ממש – אינה נעשית קודם‬ ‫שיבוא האורח עצמו‪ ,‬אלא תחילה מכניסים‬ ‫את האורח לבית‪ ,‬ותיכף לביאתו מתקנים את‬ ‫סידורו האחרון של המאכל ומגישים אותו‬ ‫לפניו‪ .‬כן הוא הדבר גם בסדר הבריאה‪ ,‬כי‬ ‫אכן עיקרם של המאכלים נבראו בעולם קודם‬ ‫שנברא האדם‪ ,‬אך תיקונם הסופי והתאמתם‬ ‫לאכילה נעשה דווקא לאחר מכן‪ ,‬ובזמן היחיד‬ ‫הראוי לכך‪ ,‬שכשם שאין מקום לעשותם קודם‬ ‫לבואו‪ ,‬כך אין מקום לעכב את מאכלו ליום‬ ‫המחרת‪ ,‬אלא תיכף לבריאת האדם הותקנו‬ ‫מזונותיו והותאמו לצרכיו‪.‬‬ ‫נמצינו למדים‪ ,‬כי היום השישי ביסודו לא‬ ‫נתייחד אלא למלאכת יצירת החיות והבהמות‪,‬‬ ‫שהיא החלק האחרון בסדר בריאת העולם‪,‬‬ ‫אלא שהשלמת מלאכה זו גררה בהכרח מצד‬ ‫עניינה את שני ה'מאמרים' האחרונים; השלמת‬ ‫בריאת העולם – הביאה ליצירת האדם באותו‬ ‫היום‪ ,‬ויצירת האדם – חייבה את תיקון‬ ‫מזונותיו‪ ,‬אף זאת דווקא באותו היום‪.‬‬ ‫]עיקר הדברים המבוארים עד כאן‪ ,‬כבר‬ ‫נתבארו בגליון 'תורה ודעת' )‪ (62‬פרשת‬ ‫בראשית תשס"ח‪ ,‬ולא חזרו ונשנו אלא בשביל‬ ‫דברים שנתחדשו בהם[‪.‬‬ ‫*‬

‫והנה חז"ל דרשו כי ביסודם של דברים אף יום‬ ‫השביעי נועד למעשה בראשית‪ ,‬אלא שהקדים‬ ‫הקב"ה וגמר את מלאכתו ביום הששי‪ .‬וכמו‬ ‫שכתב רש"י )בראשית ב‪ ,‬ג(‪ :‬אשר ברא אלקים‬ ‫לעשות ‪ -‬המלאכה שהיתה ראויה לעשות‬ ‫בשבת כפל ועשאה בששי‪.‬‬ ‫ולפי זה נראה ליישב ביתר ביאור את אשר‬ ‫תמהנו לעיל‪ ,‬למה זה לא הוקדש יום מיוחד‬ ‫עבור יצירת האדם‪ ,‬כי אכן יצירת האדם לא‬ ‫אלא ליום השביעי‪,‬‬ ‫נועדה ביסודה ליום השישי‪ ,‬א‬ ‫ובעקבותיו גם המאמר שנתייחד על תיקון‬ ‫המאכלים והכנתם למאכל – שהיא בריאה‬ ‫הכרוכה אחר בריאת האדם – אף היא נועדה‬ ‫להיעשות ביום השביעי‪ .‬זוהי אפוא המלאכה‬ ‫גליון ‪ ' 116‬תשרי תש"ע‬

‫מתורתו של רבינו שליט"א‬ ‫שעליה אמרו חז"ל שנכפלה ונעשתה ביום‬ ‫השישי מפני כבוד השבת‪.‬‬ ‫ולפי האמור נראה להוסיף‪ ,‬כי בסופו של‬ ‫דבר‪ ,‬אף על פי שמלאכת היום השביעי נעשתה‬ ‫בשישי‪ ,‬מכל מקום לא נגרע חלקו של יום‬ ‫השביעי ממעלת מעשה בראשית‪ ,‬ועדיין יש‬ ‫לו חלק נכבד ומרומם בתפארת היצירה‪ ,‬הלא‬ ‫הוא חלקה הרוחני של הבריאה כולה‪ ,‬כמו‬

‫שאמרו חז"ל )ראה רש"י ב‪ ,‬ב( ויכל אלקים ביום‬ ‫השביעי ‪ -‬מה היה העולם חסר‪ ,‬מנוחה‪ ,‬באת‬ ‫שבת באת מנוחה‪ ,‬כלתה ונגמרה המלאכה‪.‬‬ ‫ובייחוד אמורים הדברים לגבי שתי היצירות‬ ‫הללו – האדם ומזונותיו – שאף על פי‬ ‫שהוקדמו להיעשות בערב שבת‪ ,‬מכל מקום‬ ‫שייכותם וזיקתם אל היצירה של יום השביעי‬ ‫עדיין הותירה בהם רושם‪ ,‬כאשר בשניהם‬ ‫מתחדשת תוספת בריאה רוחנית ביום השבת‪:‬‬

‫לגבי האדם דרשו חז"ל )ביצה טז‪ (.‬שבת וינפש‬ ‫ אמר רבי שמעון בן לקיש‪ ,‬נשמה יתרה נותן‬‫הקב"ה באדם ערב שבת‪ ,‬ולמוצאי שבת נוטלין‬ ‫אותה ממנו‪ ,‬שנאמר שבת וינפש‪ ,‬כיון ששבת ‪-‬‬ ‫וי אבדה נפש‪ .‬וכן בתיקון מאכלי האדם מצינו‬ ‫תוספת בריאה בשבת‪ ,‬כמו שדרשו )ראה רש"י‬ ‫שמות טז‪ ,‬כב( לחם משנה ‪ -‬משונה‪ .‬אותו היום‬ ‫נשתנה לשבח בריחו וטעמו‪.‬‬

‫פרשת נח‬ ‫א‪ .‬ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים‬ ‫אחדים‪ ...‬ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל‬ ‫וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על‬ ‫פני כל הארץ )יא‪ ,‬א‪-‬ד(‪.‬‬

‫חטאםשלאנשידורהפלגהאינומפורשבכתוב‪,‬‬ ‫אך חז"ל דרשו שכוונתם היתה למרוד במלכות‬ ‫שמים‪ ,‬כמו שפירש רש"י‪ :‬ודברים אחדים ‪ -‬בבאו‬ ‫בעצה אחת ואמרו לא כל הימנו שיבור לו את‬ ‫העליונים‪ ,‬נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה‪.‬‬ ‫דבר אחר על יחידו של עולם‪ .‬דדבר אחר ודברים‬ ‫אחדים‪ ,‬אמרו אחת לאלף ושש מאות חמשים‬ ‫ושש שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי‬ ‫המבול‪ ,‬בואו ונעשה לו סמוכות‪.‬‬ ‫אולם פשוטו של מקרא עדיין צריך תלמוד‪,‬‬ ‫שהרי בכתובים המפורשים לא הוזכרה כל‬ ‫כוונה אחרת מלבד בניית עיר ומבצר אשר‬ ‫יאחד את הכל ואשר ימנע את פיזורם על פני‬ ‫כל הארץ‪ ,‬ואם על כך נאמר "ועתה לא יבצר‬ ‫מהם כל אשר יזמו לעשות"‪ ,‬משמע אפוא כי‬ ‫עצם החתירה לבקש תחבולות אלו לא היתה‬ ‫רצויה לפני המקום‪ .‬ויש להבין מה פגם ודופי‬ ‫יש במטרה זו‪ ,‬עד שהקב"ה בכבודו ובעצמו‬ ‫ירד כביכול להניאם ממעשיהם‪ ,‬וכיצד מתקשר‬ ‫הדבר עם החטא הגדול שדרשו עליהם חז"ל‪,‬‬ ‫שבקשו למרוד במלכות שמים‪.‬‬ ‫וכתב הרשב"ם‪ :‬לפי הפשט מה חטאו דור‬ ‫הפלגה‪ ,‬אם מפני שאמרו וראשו בשמים‪ ,‬הא‬ ‫כתיב 'ערים גדולות ובצורות בשמים'‪ ,‬אלא‬ ‫לפי שציוום הקב"ה 'פרו ורבו ומלאו את‬ ‫הארץ'‪ ,‬והם בחרו להם מקום לשבת שם ואמרו‬ ‫פן נפוץ‪ ,‬לפיכך הפיצם משם בגזירתו‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬חטאם של דור הפלגה לא היה עצם‬ ‫בניית המגדל‪ ,‬שכן בבניית ערים גדולות‬ ‫ובצורות כשלעצמן אין כל ריעותא‪ ,‬ואף לא‬ ‫מצינו בשום מקום שהכתוב יתייחס להם‬ ‫בשלילה‪ ,‬אלא המטרה היא אשר היתה החטא‪,‬‬ ‫כי הקב"ה ברא את העולם בעבור משכן האדם‪,‬‬

‫ואין רצונו יתברך שישארו רוב חלקי העולם‬ ‫אלא‬ ‫שוממים‪ ,‬ככי "לא תוהו בראה לשבת יצרה"‪ ,‬א‬ ‫הדרך הראויה היא שיתפשטו כל בני האנוש על‬ ‫פני מחוזות רבים‪ ,‬ועל ידי זה גם יוכלו להתפתח‬ ‫לעמים שונים‪ ,‬תרבויות שונות וארחות חיים‬ ‫נבדלים‪ ,‬אשר בכל אלו ישנה תפארת רבה‬ ‫לבריאה‪ ,‬וכבוד ה' מתרבה ושמו מתגדל‪ ,‬ואילו‬ ‫המה – בוני המגדל – בקשו לשנות את הדרך‬ ‫הנכוחה שהתווה הבורא‪ ,‬ובניגוד לציווי "ומלאו‬ ‫את הארץ וכבשוה"‪ ,‬ולסברא הישרה המורה‬ ‫לכבוש את השממות ולא להשאירם כמדבר‪,‬‬ ‫בקשו המה חשבונות רבים‪ ,‬להצטמצם במקום‬ ‫אחד ולהיות כולם עם אחד‪ ,‬בעלי תרבות אחת‬ ‫וארחות חיים אחדים‪.‬‬ ‫השקפה זו‪ ,‬מעבר להיותה משובשת מצד‬ ‫תכלית ישוב העולם‪ ,‬הרי היא מעידה על חסרון‬ ‫אמונה בהנהגת ה' ובהשגחתו על העולם‬ ‫ויושביו‪ ,‬וחשש זה – "פן נפוץ על פני כל הארץ"‬ ‫– לפיו על מנת להבטיח את שלומם של בני‬ ‫האנוש עליהם להתכנס יחדיו ולגונן זה על‬ ‫זה‪ ,‬אינו יכול לפשות בלבבות בני האדם אלא‬ ‫באפס אמונה ובהעדר בטחון מוחלט בהצלחת‬ ‫הבריאה‪ ,‬דבר העומד בסתירה מוחלטת‬ ‫לאמונה שיש מנהיג לבירה‪ ,‬ולא כוחו ועוצם ידו‬ ‫של האדם הוא אשר יגונן עליו‪ ,‬כי אם האלוקים‬ ‫אשר עינו פקוחה להשגיח על כל בריה ובריה‬ ‫בפרטות‪ ,‬ואם הקב"ה ציווה את האדם למלאות‬ ‫הארץ ולכבשה‪ ,‬היה עליהם לבטוח כי זוהי לא‬ ‫רק הדרך הנכונה אלא גם הבטוחה ביותר‬ ‫בעבורם‪ ,‬ואל להם לבקש תחבולות להבטיח‬ ‫שלומם על ידי הרס עתידה של האנושות‬ ‫ומניעת התפתחות העולם כמצוות ה'‪.‬‬ ‫*‬

‫ולפי האמור נראה לבאר המשך הכתובים‪:‬‬ ‫"ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה‬ ‫החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר‬ ‫יזמו לעשות; הבה נרדה ונבלה שם שפתם‬

‫אותם‬ ‫אשר לא ישמעו איש שפת רעהו; ויפץ ה' א‬ ‫משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר; על‬ ‫כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ‬ ‫ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ"‪.‬‬ ‫והן אמנם כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו –‬ ‫שערבב ה' את שפתם באופן שלא הבינו זה את‬ ‫דבריו של זה‪ ,‬כדברי רש"י "זה שואל לבנה וזה‬ ‫מביא טיט‪ ,‬וזה עומד עליו ופוצע את מוחו" –‬ ‫מכל מקום עומק משמעותו הוא‪ ,‬שלא יכלו‬ ‫להידבר זה עם זה ולהסכים איש לרצונו של‬ ‫רעהו‪ ,‬ודעתם אשר היתה עד כה משותפת הפכה‬ ‫למחולקת ומפולגת‪ ,‬עד שהוכרחו להיפרד בעל‬ ‫כרחם‪ ,‬בשל המחלוקות הרבות שביניהם‪.‬‬ ‫ומעתה יבואר היטב‪ ,‬כי משפט הדור ההוא‬ ‫לא בא בתורת עונש גרידא‪ ,‬אלא לשם מניעת‬ ‫ותיקון המעשה אשר זממו לעשות‪ ,‬והחזרת‬ ‫פני האנושות למתכונתה הראויה בעיני ה'‪.‬‬ ‫כי הנה בדרך הישרה והמתוקנת היה ראוי‬ ‫שיתפרדו בני האדם מעצמם ומרצונם‪ ,‬ומתוך‬ ‫שהיו משתכנים במקומות שונים זה מזה‪ ,‬היו‬ ‫התרבויות וארחות החיים משתנים ומתייחדים‬ ‫ממילא‪ ,‬אך כיון שראה הקב"ה שהם זוממים –‬ ‫בהסכמה משותפת שאין לה עוררין – להנציח‬ ‫את המצב הקיים‪ ,‬על כן ירד הקב"ה לגרום‬ ‫להם זאת בדרך הפוכה‪ ,‬כאשר בלל את שפתם‪,‬‬ ‫ובאחת נשתנו ענייניהם והעדפותיהם זה מזה‪,‬‬ ‫עד שחילוקי הדעות לא הותירו בידם שום‬ ‫והפרידה מוכרחת היתה מצד המציאות‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ברירה‪,‬‬ ‫"ויחדלו לבנות העיר" ‪ -‬כי מעתה לא היתה‬ ‫להם שום דרך וטעם להמשיך ולהיות כעם‬ ‫אחד‪ ,‬אחר שהתפרדות זו אשר חששו להניח‬ ‫לה בדרך הישרה מרצונם הטוב‪ ,‬נכפתה עליהם‬ ‫בידי שמים בעל כרחם‪.‬‬ ‫]ונראה להעיר כי אף פשוטו של מקרא –‬ ‫שבלל ה' את שפתם ממש – נובע מאותו הענין‬ ‫שנבדלו רצונם ודעתם‪ .‬שכן ביסוד הדברים‪,‬‬ ‫הבדלי הלשונות בין האומות אינם נובעים‬ ‫המשך בעמוד ז'‬

‫פרשיות בראשית ‪ -‬נח ' תשרי תש"ע‬

‫תורה ודעת ג‬

‫חכמה ומוסר‬

‫שבעת יסוד‬ ‫התורה ומצוותיה רחבים המה מני ים‬ ‫פרטיהם והלכותיהם רבים ומקיפים‪ ,‬אי לכך‪,‬‬ ‫בכדי שיהיו הדברים מחודדים אצל האדם‪,‬‬ ‫אזי בנוסף על החובה לעסוק תדיר בידיעת‬ ‫כל המצוות ופרטיהם‪ ,‬עליו גם לעשות את‬ ‫תורתו כללים כללים‪ ,‬דהיינו לתמצת באופן‬ ‫מקיף ובמבט כללי את חלקי החיובים‪ .‬וכבר‬ ‫אמרו חז"ל – רבי יהודה אומר לעולם הוי‬ ‫אדם כונס דברי תורה כללים‪ ,‬שאם אתה‬ ‫כונסן פרטים‪ ,‬מייגעים אותו ואין יודע מה‬ ‫לעשות )ספרי פרשת האזינו פיסקא א(‪.‬‬ ‫]ויש לכך גם כמה מעלות‪ ,‬האחד בכדי‬ ‫לקבל תמונה כללית של מהות התפקיד‬ ‫וכללות צורת היהודי‪ ,‬לדעת בדרך קצרה‬ ‫'מה ה' אלוקיך רוצה מעמך'‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫יזכור תמיד במה צריך להשקיע את עיקר‬ ‫המאמצים ובמה צריך להיות מגמתו‬ ‫ויעודו‪.‬‬ ‫מעלה נוספת היא הגישה המעשית בכדי‬ ‫להכין לעצמו תכנית באלו עניינים ראוי‬ ‫להתקדם‪ ,‬שכאשר הדברים מעורבים‬ ‫יתקשה לצייר לעצמו דרך חיים מעשית‪,‬‬ ‫ותפסת מרובה לא תפסת‪.‬‬ ‫וכמו כן עבור חשבון נפשו שיוכל לבחון‬ ‫את עצמו בתמצית ובתכליתיות היכן הוא‬ ‫עומד‪ ,‬שכאשר יסדר לעצמו את חלקי‬ ‫התפקיד שמוטלים עליו‪ ,‬יוכל להבחין האם‬ ‫אין חסרים לו חלקים מהותיים במבנה‬ ‫יהדותו‪ ,‬וכשירכז את הדברים בתמצית לפי‬ ‫יסודותיהם יוכל לראות מצבו נכונה‪[.‬‬ ‫ומצינו בחז"ל שציינו כיצד בנביאים‬ ‫ובכתובים באו לתמצת את עיקרי התפקיד‬ ‫של היהודי כדאיתא בגמרא ‪ -‬בא דוד‬ ‫והעמידן על אחת עשרה דכתיב מזמור‬ ‫לדוד ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר‬ ‫קדשך הולך תמים‪ ,‬ופועל צדק‪ ,‬ודובר‬ ‫אמת בלבבו וכו'‪ ...‬בא ישעיהו והעמידן על‬ ‫שש ‪ - -‬בא מיכה והעמידן על שלש ‪ - -‬חזר‬ ‫ישעיהו והעמידן על שתים ‪ - -‬בא חבקוק‬ ‫והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו‬ ‫יחיה )מכות כד(‪.‬‬ ‫וכן אנו מוצאים בחז"ל חלוקה כללית של‬ ‫'בין אדם למקום' ו'בין אדם לחבירו'‪ .‬גם‬ ‫בתורה עצמה אנו מוצאים את החלוקה‬ ‫וההגדרה הממצה בדברים שאמר הקב"ה‬

‫ד‬

‫תורה ודעת‬

‫למשה קודם מתן תורה‪ ,‬ובהם הקדים‬ ‫לישראל בקצרה את מכלול תפקידם ‪-‬‬ ‫'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'‪.‬‬ ‫שזה כולל כל חלקי התורה‪' ,‬ממלכת כהנים'‬ ‫היינו כל ענייני העבודה‪ ,‬מקדש וקרבנות‬ ‫תפילה וברכות שבת ומועדים‪ ,‬ו'גוי קדוש'‬ ‫היינו כל המצוות שעניינם צדק ומשפט‪,‬‬ ‫הנהגות ישרות והנהגת קודש‪.‬‬ ‫]וכן ראוי לכל אדם שיסדר לעצמו את‬ ‫תמצית כללות חובות תפקידו‪ ,‬כפי המתאים‬ ‫למצבו ולתקופתו‪ ,‬וניתן לסדר ולמנות את‬ ‫הדברים לפי חלוקות שונות‪ ,‬ועל ידן תהיה‬ ‫כל המערכת פרושה לפניו בבהירות‪[.‬‬ ‫ונראה לסדר את כללות יסודי תפקיד‬ ‫היהודי על פי גדרי החיוב‪ ,‬מן הבסיסי ביותר‬ ‫אל המדריגות היותר נעלות‪ ,‬בסדר עולה‪.‬‬ ‫א‬ ‫'ידיעת ה'' ‪ -‬התפקיד היסודי והראשוני‬ ‫של היהודי הוא הכרה בה'‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫'דע את אלוקי אביך'‪ .‬וכתיב 'שמע ישראל‬ ‫ה' אלוקינו ה' אחד'‪ .‬הכרה וידיעה זו‬ ‫היא הבסיס והתשתית לכל יתר חיוביו‬ ‫ותפקידיו של היהודי‪ ,‬אך גם היא בעצמה‬ ‫עבודה רוממה וחשובה ביותר‪ ,‬לדעת שיש‬ ‫אלוקים אשר עשה ועושה לכל המעשים‪,‬‬ ‫ולהעמיק ולהרחיב כל חלקי הידיעות הללו‪.‬‬ ‫להתאמץ להשיג את ההכרה של אחדות ה'‬ ‫והיותו מחוייב המציאות‪ ,‬ולדעת כי הוא‬ ‫הבורא והוא המלך והמנהיג‪ ,‬הקובע והפועל‬ ‫את כל מה שנעשה בעולם‪] .‬ונכלל בזה‬ ‫עבודת הביטחון‪ ,‬שכמידת הכרתו וידיעתו‬ ‫בהשגחת ה' ומלכותו כן היא גם מידת‬ ‫בטחונו וסמיכתו עליו ית"ש‪[.‬‬

‫לאהבה ויראת הרוממות מעוצם קדושתו‪.‬‬ ‫כמו שכתוב 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל‬ ‫לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'‪ .‬ויש בזה‬ ‫דרגות רבות עד למעלות הנשגבות של‬ ‫'צמאה לך נפשי כמה לך בשרי'‪' ,‬נפשי חולת‬ ‫אהבתך'‪.‬‬ ‫ולסימנא ניתן להעמיד את חלק ההכרה‬ ‫כנגד פסוק 'שמע'‪ ,‬וחלק ההתרגשות כנגד‬ ‫פרשת 'ואהבת'‪.‬‬ ‫ג‬ ‫'לעבדו' – לאחר ההתפעלות ברגשות הלב‬ ‫באה העבודה המעשית לפניו יתברך‪ ,‬דהיינו‬ ‫לכבדו ולשרתו ככתוב 'ולעבדו בכל לבבכם'‪.‬‬ ‫ונכלל בזה כל חלקי עבודת ה'‪ ,‬ובזמן שהיה‬ ‫בית המקדש קיים היה עבודת הכהנים‬ ‫בשירות המקדש ובהעלאת קרבנות על‬ ‫המזבח‪ ,‬אולם העבודה התמידית בכל זמן‬ ‫היא עבודת התפילה‪ ,‬שהאדם עומד לפני‬ ‫ה' ומייחד כל פנייתו אליו‪ .‬וכן נכלל בזה‬ ‫ההשתחוואה‪ ,‬השבח וההילול‪ ,‬הברכות‬ ‫וההודאות שמפארים ומברכים לכבודו‪ ,‬וכן‬ ‫מצוות השבת והמועדים הם מכלל התפקיד‬ ‫של 'לעבדו' 'ואותו תעבוד'‪.‬‬ ‫ולפי הסדר האמור לסימנא‪ ,‬חלק זה הוא‬ ‫כנגד פרשת 'והיה אם שמוע' שתוכנו הוא‬ ‫'ולעבדו בכל לבבכם'‬ ‫ד‬ ‫'לקיים מצוותיו' ‪ -‬לשמוע בקול ה' ולקיים‬ ‫כל מצוותיו‪ ,‬שזה כולל כל התרי"ג מצוות‬ ‫עם כל פרטיהם ודקדוקיהם‪ ,‬להיות מדקדק‬ ‫בהלכה וחי כל צעד ושעל על פי השו"ע‪,‬‬ ‫לציית בנאמנות מלאה ולא לסור ימין‬ ‫ושמאל מכל אשר ציוונו‪.‬‬

‫וצריך שתהיה ידיעה זו מושרשת בבהירות‬ ‫ובפשיטות באופן המתקבל ומתיישב על‬ ‫הלב‪ ,‬וכמו שכתוב – 'וידעת היום והשבות‬ ‫אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל‬ ‫ועל הארץ מתחת אין עוד'‪.‬‬

‫וסימנך כנגד פרשת 'ויאמר'‪ ,‬שתוכנו הוא‬ ‫'וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם –‬ ‫למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם‬ ‫קדושים לאלוקיכם'‪.‬‬

‫ב‬ ‫'התפעלות והתרגשות מה' ית"ש' ‪ -‬לאחר‬ ‫ההכרה והידיעה באה עבודת הלב הנובעת‬ ‫כתוצאה מהכרה זו‪ ,‬והיינו להתרגש מגדולת‬ ‫ה'‪ ,‬להתפעל מגודל מעשיו וגבורותיו‪,‬‬ ‫להתמלא ברגשות הערצה והכנעה‪ ,‬ולהגיע‬

‫ה‬ ‫'ללכת בדרכיו' – היינו דרגה יותר חשובה‬ ‫מאשר קיום המצוות שנצטווינו בפירוש‪.‬‬ ‫כי קיום נכון ומלא של התורה כולל גם‬ ‫את ההליכה בדרכיו של הקב"ה‪ ,‬דהיינו‬ ‫הן מידות טובות כדאמרו חז"ל ‪' -‬והלכת‬ ‫גליון ‪ ' 116‬תשרי תש"ע‬

‫מתוך שיחות רבינו שליט"א‬

‫די עבודת ה'‬ ‫בדרכיו' )דברים כח‪,‬ט( ‪ -‬מה הוא נקרא חנון‬ ‫אף אתה היה חנון‪ ,‬מה הוא נקרא רחום‬ ‫אף אתה היה רחום‪ ,‬מה הוא נקרא קדוש‬ ‫אף אתה היה קדוש )עיין סוטה יד‪ .‬ועיין דברים‬ ‫יא‪,‬כב ברש"י ובספרי‪ ,‬וברש"י דברים יג‪,‬ה(‪.‬‬

‫והן שיש לאדם ללמוד מן התורה את דרכי‬ ‫ה' גם מה שלא נתבאר בפירוש‪ ,‬ולהתעסק‬ ‫בכל ענייניו על פי רוח התורה‪ .‬וכלשון‬ ‫הכתוב בתהילים )קיט( 'נר לרגלי דבריך‬ ‫ואור לנתיבתי' 'מפקודיך אתבונן על כן‬ ‫שנאתי כל אורח שקר'‪ .‬וכמו שכתב החזון‬ ‫איש ‪ -‬כל מצוות התורה וחוקיה ניתנו‬ ‫ללמוד מהן מלבד פרטי מצוותן‪ ,‬את חפץ‬ ‫ה' מאתנו בהנהגתנו‪ ,‬במעשה ובמחשבה‬ ‫ובסידור המושכלות בכל המושג אצלנו‬ ‫על פני האדמה ומזה למדו חז"ל את תורת‬ ‫המידות‪ ,‬אם כי לא נתייחד להם דיבור‬ ‫מיוחד‪ ,‬אבל הן מעיקר כללות התורה‬ ‫הקדושה )ח"ג קסה(‪.‬‬ ‫ודבר זה מבואר בעיקר ב'ספר דברים'‪,‬‬ ‫שזהו הסגנון שמצינו בספר זה ‪' -‬ללכת‬ ‫בכל דרכיו'‪' ,‬ועשית הישר והטוב בעיני ה''‬ ‫)דברים ו‪,‬יח(‪ .‬ונראה שבחינה זו נובעת מסוג‬ ‫הקשר שמצינו בספר דברים‪ ,‬שבספר זה עם‬ ‫ישראל נחשבים כבנים למקום 'בנים אתם‬ ‫לה' אלוקיכם'‪.‬‬ ‫כי חלקי החיוב האמורים לעיל 'לעבדו'‬ ‫ו'לקיים מצוותיו' נובעים מבחינת היחס של‬ ‫אדון ועבדיו או מלך ועמו‪ ,‬שכן הוא אופי‬ ‫היחס המתחייב לאדון ומלך‪ .‬אולם האב‬ ‫המורה לבנו את המעשה אשר יעשה אין‬ ‫זה דווקא מצד הציווי והפקודה שמחייבו‬ ‫לשמור את הוראתו‪ ,‬אלא שהוא מלמדו‬ ‫את הדרך אשר הוא רואה לנכון ללכת בו‪,‬‬ ‫וכן הבן הולך בדרכי האב לא רק משום‬ ‫שציווהו‪ ,‬אלא משום שהבן חפץ להידמות‬ ‫לאביו‪ ,‬להמשיך את דרכו וללכת בעקבותיו‪.‬‬ ‫ולכן מצד בחינת קשר זה שישנו בין הקב"ה‬ ‫לעם ישראל שהם כבנים לו יתברך‪ ,‬על‬ ‫כן עליהם ללכת בדרכיו‪] .‬ויש לומר עוד‪,‬‬ ‫שמבחינה זו יש לקיים גם את כל המצוות‬ ‫שנצטווינו בהם‪ ,‬מתוך הגישה שהם דרכיו‬ ‫של השי"ת‪[.‬‬ ‫ו‬ ‫'לעשות רצונו' – דרגה זו אינה מופיעה‬ ‫פרשיות בראשית ‪ -‬נח ' תשרי תש"ע‬

‫בתורה‪ ,‬כי בתורה כל הגישה היא מצד ציווי‬ ‫השי"ת‪] .‬ואפילו הדרגה של 'הליכה בדרכיו'‪,‬‬ ‫הרי גם עליה מצווים אנו 'ללכת בכל דרכיו'‪[.‬‬ ‫אבל את המושג 'לעשות רצונו' אנו מוצאים‬ ‫לראשונה בספר תהילים‪ ,‬שבו מופיעים‬ ‫הדרגות של השתוקקות וחביבות להשי"ת‪,‬‬ ‫ולכן שם כבר מופיעה גישה זו של 'לעשות‬ ‫רצונך אלוקי חפצתי' )מזמור מ(‪ ,‬שכאשר‬ ‫היהודי מגיע למצב של ידידות ודביקות‬ ‫אזי עבודתו מתעלית והיא בבחינת 'אשה‬ ‫כשרה שעושה רצון בעלה'‪ .‬וזה מתבטא הן‬ ‫בעשיית דברים שלא ציותה תורה עליהם‬ ‫רק אנו עומדים על כך מתוך הסברא או‬ ‫ההרגשה שהוא רצונו יתברך‪ ,‬והן בכך‬ ‫שאפילו המצוות שנצטווינו עליהם‪ ,‬מקיים‬ ‫אותם משום שהוא רצונו יתברך‪ ,‬ולא רק‬ ‫מחמת הציווי‪ ,‬ונמצא המצוה מתקיימת‬ ‫בגישה נעלה ורוממה‪.‬‬ ‫ז‬ ‫'להיות שעשועים לפניו' – זו הדרגה‬ ‫הנעלית והנשגבה ביותר‪ ,‬שהצדיק אינו‬ ‫מסתפק בקיום מצוות בלבד‪ ,‬אלא מרומם‬ ‫ומקשט את אישיותו בהידורים ובסלסולים‬ ‫בציצים ובפרחים‪ ,‬במטרה להיות עטרת‬ ‫תפארת להקב"ה‪ ,‬שיהיה הקב"ה משתעשע‬ ‫בו‪ .‬ויש לזה גם משמעות באופן קיום‬ ‫המצוות בכך שהצדיק עושה אותם לא רק‬ ‫משום הציווי או משום עשיית רצונו אלא‬ ‫גם בכדי להיות מציאות של קדושה וסוג‬ ‫אישיות קודש שה' יהיה משתעשע עמו‪.‬‬ ‫וכמו שאמר הנביא ‪' -‬כי כרם ה' צבא‪-‬ות‬ ‫בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו'‬ ‫)ישעיה ה‪,‬ז(‪ .‬ובחינה זו מבוארת בשיר‬ ‫השירים‪ ,‬בה מתואר היופי של כנסת ישראל‬ ‫כיצד היא שעשוע לפני הקב"ה ברוב מעלתה‬ ‫וזיו תוארה‪.‬‬ ‫הרי לנו שבעה חילוקי מדריגות בתפקידו‬ ‫של היהודי כנגד שבעה פרשיות א‪.‬‬ ‫ידיעת ה' ‪ -‬כנגד פסוק 'שמע ישראל'‪ .‬ב‪.‬‬ ‫התפעלות והתרגשות מה' ית"ש ‪ -‬כנגד‬ ‫פרשת 'ואהבת'‪ .‬ג‪ .‬לעבדו ‪ -‬כנגד פרשת‬ ‫'והיה אם שמוע'‪ .‬ד‪ .‬לקיים מצוותיו ‪ -‬כנגד‬ ‫'פרשת ציצית'‪ .‬ה‪ .‬ללכת בדרכיו ‪ -‬כנגד‬ ‫'ספר דברים'‪ .‬ו‪ .‬לעשות רצונו ‪ -‬כנגד 'ספר‬ ‫תהילים'‪ .‬ז‪ .‬להיות שעשועים לפניו ‪ -‬כנגד‬ ‫'מגילת שיר השירים'‪.‬‬

‫והנה "תלמוד תורה כנגד כולם"‪ ,‬כי כדי‬ ‫להגיע לידי קיום כל שבעת היסודות הללו‬ ‫צריך לימוד רב‪ ,‬ונזקק האדם לעמול בתורה‬ ‫ולהגות בה תדיר עד שיזכה להשכיל ולהבין‬ ‫כל מצוה ומצוה‪ ,‬גדרה ותוכנה ודקדוקי‬ ‫הלכותיה‪ .‬ובפרט לדרגות הרמות של הליכה‬ ‫בדרכיו ועשיית רצונו‪ ,‬אזי ככל שהוא דבוק‬ ‫בתורה ומתקדש בעמלה יגל ה' עיניו להביט‬ ‫נפלאות בתורתו לחשוף את דרכיו ורצונו‬ ‫ית"ש וכמו שהתפלל דוד המלך 'הדריכני‬ ‫בנתיב מצוותיך כי בו חפצתי' )תהילים קיט(‪,‬‬ ‫'דרכיך ה' הודיעני ארחותיך למדני' )שם‬ ‫כה(‪' .‬למדני לעשות רצונך' )שם קמג(‪ .‬וגם‬ ‫בכדי לדעת נכונה מה הם הציצים והפרחים‬ ‫שראוי להדר בהם ולהתנאות לפניו‪ ,‬כל זה‬ ‫מצריך העמקה בתורה והתבוננות בסודה‪.‬‬ ‫וכמו שמתפללים בברכות ק"ש – והאר‬ ‫עינינו בתורתך‪ ,‬ודבק לבנו במצותיך‪ ,‬ויחד‬ ‫לבבנו לאהבה וליראה את שמך‪ ,‬למען לא‬ ‫נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד‪.‬‬

‫ומלבד זאת הרי עצם לימוד התורה יש בה‬ ‫ביטוי של כל שבעת היסודות האמורים‪ ,‬כי‬ ‫לימוד התורה מביא לאהבת ה' ודביקות בו‬ ‫יתברך‪ ,‬וכדאיתא בספרי ‪ -‬לפי שהוא אומר‬ ‫ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך‪ ,‬איני יודע‬ ‫באיזה צד אוהבים את הקב"ה‪ ,‬תלמוד‬ ‫לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך‬ ‫היום על לבבך ‪ -‬שמתוך כך אתה מכיר את‬ ‫הקב"ה ומדבק בדרכיו )ספרי פרשת ואתחנן‬ ‫פיסקא ח(‪ .‬וכן עסק התורה הוא עבודת ה'‬ ‫נעלית כדאמרו לעבדו בכל לבבכם ‪ -‬זו‬ ‫תלמוד )ספרי פרשת עקב פיסקא ה(‪ .‬וכן יש בזה‬ ‫הליכה בדרכיו ועשיית רצונו במידה רבה‬ ‫ונשגבה‪ ,‬ובפרט כאשר מגיע לדרגות רמות‬ ‫בתורה אזי הוא בן שעשועים לפניו יתברך‪,‬‬ ‫וכדכתיב ‪ -‬בני אם חכם לבך ישמח לבי גם‬ ‫אני )משלי כג‪,‬טו(‪ .‬ואפילו כאשר אנו שרויים‬ ‫בגלות הקב"ה משתעשע בקול התורה‬ ‫שמשמיעה כנסת ישראל‪ ,‬ככתוב בשיר‬ ‫השירים ‪ -‬היושבת בגנים חברים מקשיבים‬ ‫לקולך השמיעיני )שיר השירים ח‪,‬יג(‪ .‬ודרשו‬ ‫חז"ל ‪ -‬חברים מקשיבים לקולך השמיעיני‪.‬‬ ‫אלו חכמים ותלמידיהם וכו' אמר להם‬ ‫הקב"ה חברים מקשיבים לקולך השמיעיני‬ ‫)שיר השירים זוטא(‪.‬‬

‫תורה ודעת ה‬

‫עשה לך רב‬

‫בעריכת הרב יהודה רובין‬

‫שיעורי דעת )ב'(‬ ‫לקט מתוך ספר 'שעורי דעת' להגרי"ל בלאך מ'טלז'‬ ‫דברי חכמים‬ ‫יש לנו לדעת כי אף בדברי חז"ל שאי‬ ‫אפשר לנו לירד לסוף דעתם וכוונתם‬ ‫ואין אנו מבינים אותם בכל היקפם ואת‬ ‫כל פרטיהם‪ ,‬צריכים אנו לקבל את החלק‬ ‫שאנו מבינים ושנתברר לנו כפי פשוטן‬ ‫של הדברים וכוונתם ולהתלמד מזה‪ .‬וע"י‬ ‫אור זה‪ ,‬המזהיר מתוך דבריהם הקדושים‬ ‫ שזכינו להרגישם‪ ,‬יקל לנו הרבה להגיע‬‫להבנה יותר עמוקה ונישאה ולחדור‬ ‫לתוך נשמתו ואמיתו של דבר‪ ,‬ואין‬ ‫אנו רשאים‪ ,‬בשביל שאין מובנים לנו‬ ‫כל פרטי דבריהם‪ ,‬לעקמם ולהוציאם‬ ‫ממשמעותם‪.‬‬

‫מאמר 'כי כל בשמים ובארץ'‬

‫גדולה שימושה יותר מלימודה‬ ‫ואך בשימוש ת"ח בהתאבק בעפר‬ ‫רגליהם‪ ,‬בהתבוננן בכל פרט ופרט‬ ‫מהליכות חייהם והתחקות על מעשיהם‬ ‫ללמוד אותם‪ ,‬אך אז אפשר להגיע אל‬ ‫חכמת התורה‪ ,‬וזהו מה שאמרו חז"ל‬ ‫"גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה‪,‬‬ ‫שנאמר ‪ -‬פה אלישע בן שפט אשר יצק‬ ‫מים על ידי אליהו" )ברכות ז‪ (:‬כי כדי‬ ‫להשיג את חכמת התורה וכל הנכלל‬ ‫בקרבה לא יספיק הלימוד הפשוט‪ ,‬גם‬ ‫לא די בשמיעת האוזן את דברי התורה‬ ‫היוצאים מפי הרב‪ ,‬כי עיקר הבנת התורה‬ ‫באובנתא דליבא תלויה וקשורה בנפש‬ ‫האדם ונשמתו‪ ,‬אשר זה קשה להביע‬ ‫בכלי המבטא ולהשמיע לתלמידים‪,‬‬ ‫ורק אלו שרגילים ונמצאים בקירבתם‬ ‫של ת"ח‪ ,‬ילמדו מהם ויקבלו את אשר‬ ‫בליבם להרגיש ולהבין את טעמי התורה‬ ‫וסברותיה‪ ,‬ובאמת עיקר התורה הוא מה‬ ‫שנישא בנפש האדם ולא ניתן להוציא‬ ‫במילים‪ ,‬ורק מי שזכה ללמוד את התורה‬ ‫בטעם וסברא יוכל להרגיש זאת‪.‬‬

‫מחמת ריבוי הגוונים אשר ברוחב נפשו‬ ‫וההכרות הקוטביות שתתאחדנה בלבו‬ ‫עפ"י חכמת אמת‪ ,‬ולכן פעם יתראה‬ ‫לעינינו אוחז דרכו והנהגתו עפ"י השקפת‬ ‫החכמה מנקודה האחת‪ ,‬ופעם נראהו‬ ‫אוחז בהנהגה אחרת שתורה לו החכמה‬ ‫מצידה האחר‪ ,‬והנה לעיני העולם תהיינה‬ ‫הנהגות אלה כהפכים נגודים וסתירות‬ ‫וכו'‪ ,‬אבל באמת אין כאן סתירות אלא‬ ‫דרך ישרה והנהגה שלמה ותמימה על פי‬ ‫הוראתה של החכמה כולה לפי כל אשר‬ ‫תצור ותכלול בקרבה‪ .‬אולם אי אפשר‬ ‫לרכוש ולקנות דרך זו בלימוד רגיל‪ ,‬אלא‬ ‫צריך להתעמק ולחדור אל תוך נשמת‬ ‫כל ידיעה‪ ,‬להבין צורתה‪ ,‬ואין להגיע לידי‬ ‫כך כי אם בשימוש ת"ח להבין טעמיהן‬ ‫וסברותיהן של ההלכות בעומק דעת‪.‬‬

‫מאמר 'שימוש ת"ח'‬

‫שכר ועונש‬ ‫לא כחוקי המדינות חוקי התורה‪ ,‬ולא‬ ‫כענין השכר והעונש הקבוע בנמוסי בני‬ ‫אדם הוא השכר והעונש שנקבע על פי‬ ‫התורה הקדושה‪ .‬השכר המגיע לאדם‬ ‫במלאותו את מצוות המלכות והעונש‬ ‫המגיע לו בעברו עליהם הם דברים‬ ‫הבאים לו מבחוץ‪ ,‬אינם תלויים לא בו‬ ‫ולא במעשה שעשה‪ ,‬הוא עשה את‬ ‫המעשה והחוק קבוע בספר החוקים‪,‬‬ ‫השופט דן אותו והשוטר מענישו‪ ,‬לא‬ ‫כן במצוות התורה‪ ,‬המצוה גופה נשארה‬ ‫רשומה בנפש האדם ומתוכה מגיע לו‬ ‫על פי מערכת הבריאה שכרו‪ ,‬והעבירה‬ ‫נשארת קבועה בנפשו ומביאה לו את‬ ‫עונשו‪ ,‬כלל אמרו חז"ל‪" :‬שכר מצוה‬ ‫מצוה‪ ,‬שכר עבירה עבירה" – המצוה‬ ‫גופה היא הנותנת לו שכרו והעבירה‬ ‫עצמה מענישתו‪.‬‬

‫מאמר 'תשובה'‬

‫מאמר 'שימוש ת"ח'‬

‫אורח צדיקים כאור נוגה‬ ‫האיש אשר יודע ומרגיש את החכמה‬ ‫מכל צדדיה‪ ,‬ומכיר אותה בכל בחינותיה‬ ‫ובכל גווניה‪ ,‬אצלו בהכרח שתחולנה‬ ‫לפעמים חליפות בדרכו והנהגתו‪,‬‬

‫ו‬

‫תורה ודעת‬

‫מלכות‬ ‫מלך המושל בכח ממליכיו ועבדיו מוכרח‬ ‫הוא להשתדל בכל מיני השתדלויות‬ ‫למצוא חן בעיני מקורביו ובעלי ההשפעה‬ ‫למען לא יאבד חינו בעיניהם; נצרך הוא‬ ‫לבריות ופניו משתנות ככרום כמאמרם‬

‫ז"ל‪ :‬כל הנצרך לבריות פניו משתנות‬ ‫ככרום‪ .‬לא מלכות שכזאת תקרא מלכות‪,‬‬ ‫אם אדם צריך וזקוק לבריות כדי להגיע‬ ‫אל הכבוד והמלכות‪ ,‬לא מלכות היא זו‬ ‫אלא עבדות‪ .‬לא כבוד‪ ,‬אלא קלון‪ .‬לא‬ ‫שררה – אלא שפלות‪ .‬אך לזה יקרא‬ ‫מלך‪ ,‬כשהאדם מתרומם במעלות נפשו‬ ‫על סביבתו‪ ,‬בהיותו תקיף בדעתו אמיץ‬ ‫בשכלו‪ ,‬מבלי שיונהג מן הסביבה‪ ,‬מבלי‬ ‫שינוע לכל רוח הבא מכל צד‪.‬‬ ‫וזאת היא באמת עבודה קשה לאדם‪,‬‬ ‫כי טבע האדם הוא להיות מושפע מן‬ ‫החברה‪ ,‬כל מה שמוסכם אצל ההמון‬ ‫לזה תכנע נפשו ולא רק קטני השכל‪,‬‬ ‫אנשי ההמון‪ ,‬שאין להם שום יוזמה‬ ‫עצמית‪ ,‬אלא אפילו המשכילים בעם‬ ‫ואנשי הדעת קשה להם מאד להשתחרר‬ ‫מן הדעות וההשקפות השוררות בעולם‪,‬‬ ‫מעמידים הם ובונים את השקפת עולמם‬ ‫ושכלם על יסודות ומונחים המקובלים‬ ‫בעולם‪ ,‬קשה לו לאדם מאד למצוא "בו‬ ‫בעצמו" את דעתו והשקפתו הנכונה‬ ‫הבלתי משועבדת לחברה ולסביבה‪.‬‬

‫מאמר 'מלוכה'‬

‫טוב ארך אפים מגיבור‬ ‫ומושל ברוחו מלוכד עיר‪.‬‬ ‫אם נצייר לנו את המלך היותר גדול‬ ‫כמולך בכיפה על כל העולם כולו‪,‬‬ ‫עדיין אין לו כל כך הרבה עבדים וסרים‬ ‫למשמעותו כמו זה המושל על כוחותיו‬ ‫עצמו‪ .‬על רבוא רבבות רגשות וכוחות‬ ‫הנמצאים וחיים בלב האדם‪ .‬הדורשים‬ ‫תפקידם והמשתוקקים לפעולות‪ .‬כל כח‬ ‫לפי עניינו‪ ,‬כל רגש לפי תוכנו‪ .‬וזה האיש‬ ‫היודע לכלכל את כל אותם הכוחות‪,‬‬ ‫למשול בם ולהנהיג אותם‪ ,‬כל אחד לפי‬ ‫הכרתו המקורית ולפי דעתו החזקה‪.‬‬ ‫ויודע להשתמש עם כל כוחותיו לתכלית‬ ‫הרצויה לפי שכלו הזך ואינו מניח אותם‬ ‫למשול בו‪ ,‬שכל כח ימשוך אותו בכל‬ ‫שעה אל אשר יתעורר שאז מסור הוא‬ ‫בידם‪ ,‬קופץ אתם יחד בלי מנהל ומחזיק‬ ‫בם‪ ,‬אלא מושל הוא על כל כוחותיו‬ ‫ומעוטר הוא בעטרה של יראת שמים‪,‬‬ ‫כמו שאמרו ז"ל )ירושלמי שבת פ"א ה"ג(‬ ‫גליון ‪ ' 116‬תשרי תש"ע‬

‫עשה לך רב‬

‫בעריכת הרב יהודה רובין‬

‫המשך מעמוד הקודם‬

‫"מה שעשתה חכמה עטרה לראשה וכו'"‬ ‫דכתיב "ראשית חכמה יראת ה" – הנהו‬ ‫המלך היותר גדול ונשגב‪.‬‬

‫מאמר 'מלוכה'‬

‫בכל נפשך‬ ‫הנה מצינו שתי בחינות במדריגת עבודת‬ ‫הבורא ובמסירות הנפש על קדוש שמו‬ ‫יתברך‪ ,‬הבחינה הראשונה והיא הפחותה‬ ‫במעלה‪ ,‬כי כשיבא האדם לידי נסיון‬ ‫ועומד הוא ליהרג אם לא יעבור‪ ,‬אז‬ ‫בוודאי כל אחד משלומי אמוני ישראל‬ ‫לא יפקפק בזה ויקדש שם שמים ויהרג‬ ‫ולא יעבור‪ ,‬מדריגה זו איננה גדולה כ"כ‪,‬‬ ‫אבל יש עוד בחינה יותר עליונה ונישאה‬ ‫באהבת השם‪ ,‬והיא‪ :‬שנפשו של האדם‬

‫תהיה נתונה תמיד רק לעבודת השי"ת‬ ‫ואהבתו‪ ,‬כל מחשבותיו והרגשיו יהיו‬ ‫מרוכזים סביב מטרה אחת ‪ -‬קדושת‬ ‫שמו יתברך‪ ,‬ומגמה זו צריכה לחדור‬ ‫לתוך תוכו של האדם ולהקיף את כל‬ ‫מהותו במידה כזו עד בלי השאר מקום‬ ‫לשום רעיון זר ולשאיפה אחרת‪ ,‬בלעדי‬ ‫דבקותו יתברך‪.‬‬

‫מאמר 'בכל דרכיך דעהו'‬

‫חשיבותה של כל תנועה קלה‬ ‫בנפש האדם‬ ‫ולמען קרב למושגנו מה שאמרנו‬ ‫שתנועה קלה בנפש האדם יש שתפעול‬ ‫גדולות וחשובות בעתידו של האדם‬

‫ביאורי תורה‬

‫ובעתידם של תולדותיו‪ ,‬נוכל לקחת‬ ‫דוגמא ממה שמצינו בטבע הפשוט‬ ‫שזרע קטן ודק‪ ,‬לפעמים רק כמו אבק‪,‬‬ ‫מתפתח ומתגדל לעץ גדול עושה פרי‬ ‫רב‪ ,‬ואע"ג שמצד עצמו הנהו חומר דק‬ ‫ופעוט מאד‪ ,‬בכל זאת אחרי התמזגו עם‬ ‫האויר ועם חמרים שונים אשר בבטן‬ ‫האדמה‪ ,‬ואחרי קבלו קוי אור השמש‪,‬‬ ‫מתפתח אבק זה ונצמח ממנו עץ פרי רב‬ ‫וחשוב‪ ,‬וכמו כן כל רגש המתעורר בנפש‬ ‫האדם‪ ,‬אף אם דק ופעוט הוא‪ ,‬זרוע הוא‬ ‫בנפשו המתמזגת עם כוחות שונים‬ ‫הנמצאים בו ומצטרפות עם עוד עניינים‬ ‫שונים ואלפי סיבות הנמצאות מוכנות‬ ‫ומתעוררות בעולם‪.‬‬

‫מאמר 'עומק הדין'‬

‫מתורתו של רבינו שליט"א‬

‫המשך מעמוד ג'‬

‫אלא מהבדלי התפיסות‪ ,‬כאשר כל אומה‬ ‫מתייחסת בצורה שונה ומיוחדת לכל דבר‬ ‫וענין‪ ,‬ומכנים אותו על שם מהותו כפי שהוא‬ ‫נתפס בעיני השקפתם ותרבותם‪ ,‬ואם כן‪,‬‬ ‫כאשר מתגלים לפתע הבדלי שפה בקרב‬ ‫בני עם אחד‪ ,‬כרוך הדבר בהכרח עם הבדלי‬ ‫היחס לכל הדברים הנקראים בשמות‪ ,‬ווהדבר‬ ‫מעיד על כך שבני האדם אינם רואים עוד‬ ‫את הדברים עין בעין‪ ,‬אלא כל איש מתייחס‬ ‫לכל דבר בצורה שונה מאשר רעהו‪ .‬והבן‪[.‬‬ ‫ב‪ .‬וימת תרח בחרן )יא‪ ,‬לב(‪.‬‬

‫רש"י‪ :‬הנו"ן הפוכה‪ ,‬לומר לך עד אברם היה‬ ‫חרון אף של מקום בעולם‪.‬‬ ‫פרשת "דור הפלגה" משלימה וחותמת‬ ‫סוגיה ארוכה ונכבדה‪ ,‬המתחילה עם‬ ‫סיום מעשה בראשית‪ ,‬עד לידת אברהם‬ ‫אבינו‪ .‬פרשה אחר פרשה מבארת התורה‬ ‫כיצד השתלשלו כל הליקויים והחסרונות‬ ‫הטבועים בעולם‪ ,‬ומה משמעותם וסיבתם‪.‬‬ ‫העולם נברא בידי הקב"ה כיצירה מושלמת‬ ‫שאין בה מום‪ ,‬אף לא שמץ של פגם וחסרון‪,‬‬ ‫אולם גזרה חכמתו יתברך ומסר את העולם‬ ‫להשפעת האדם – "והארץ נתן לבני אדם" –‬ ‫ובכך תלה הקב"ה את שלימות העולם וטבעו‬ ‫במעשה האדם ותחבולותיו‪ ,‬אשר במעשיו‬ ‫הטובים יקיים את העולם ובמעשיו הרעים‬ ‫פרשיות בראשית ‪ -‬נח ' תשרי תש"ע‬

‫יש בו כוח לאבדו ולקלקלו‪ .‬כמו שאמרו‬ ‫חז"ל )אבות פ"ה מ"א( בעשרה מאמרות‬ ‫וכו'‪ ...‬להיפרע מן הרשעים שמאבדים את‬ ‫העולם שנברא בעשרה מאמרות‪ ,‬וליתן‬ ‫שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם‬ ‫שנברא בעשרה מאמרות‪ .‬וכן אמרו )קהלת‬ ‫רבה פרשה ז( 'ראה את מעשה האלקים כי מי‬ ‫יוכל לתקן את אשר עוותו'‪ ,‬בשעה שברא‬ ‫הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על‬ ‫כל אילנות שבעולם ואמר לו ראה מעשי‬ ‫כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי‬ ‫בשבילך בראתי‪ ,‬תן דעתך שלא תקלקל‬ ‫ותחריב את עולמי‪ ,‬שאם קלקלת אין מי‬ ‫שיתקן אחריך‪.‬‬ ‫עם סיום תיאור מעשה בראשית ושכלול‬ ‫הבריאה כליל תפארת‪ ,‬מבוארים בזה אחר‬ ‫זה כל התמיהות העצומות אשר כל מבקש‬ ‫דעת משתאה ומשתומם מדוע הם קיימים‬ ‫בעולם‪ :‬בראש ובראשונה – חטא עץ הדעת‪,‬‬ ‫אשר המיט על העולם את‬ ‫ראשון לקלקולים‪ ,‬א‬ ‫קללת המוות והיסורים‪ ,‬את טורח המחיה‬ ‫ועול הפרנסה וצער ההריון והלידה‪ .‬אחריו‬ ‫בא חטאו של קין‪ ,‬אשר השליט את החיות‬ ‫והבהמות על האדם‪ ,‬תחת היותם נכנעים‬ ‫לפניו )ראה רש"י בראשית ד‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫כמו כן מבואר פגמו של חם אחר המבול‪,‬‬ ‫אשר קללו נח "עבד עבדים יהיה לאחיו"‪,‬‬ ‫כאן נוצרו הבדלי המעמד ושיעור הקומה‬

‫בין בני האדם עצמם‪ ,‬אשר חלקים רבים של‬ ‫האנושות – משפחות בני חם – פחותים‬ ‫ונבערים לעומת חלקים אחרים – משפחות‬ ‫בני שם ויפת‪ ,‬עד שהללו משתעבדים בהם‬ ‫כבבהמות וחיות‪.‬‬ ‫ואחרונה לכל מבארת פרשה זו‪ ,‬כיצד‬ ‫נוצרה האיבה והשנאה העצומה השוררת‬ ‫בין האומות‪ ,‬אשר מאז דור הפלגה הפילה‬ ‫בחרב חללים כחול הים‪ ,‬ואין לך אומה‬ ‫בעולם שלא נלחמה בחברתה‪ .‬הנה כי כן‪,‬‬ ‫אף פורענות זו אינה אלא בעטיים של בני‬ ‫האדם‪ ,‬כי אילו היו נפוצים ומתפשטים על‬ ‫פני הארץ מעצמם‪ ,‬לא היו מוכרחים להיות‬ ‫שונים בתכלית עד שלא יוכלו לסבול זה את‬ ‫זה‪ ,‬ורק משום שבקשו תחבולות נגד רצון‬ ‫ה' ובקשו להנציח את קיבוצם כעם אחד‪,‬‬ ‫כאמור‪ ,‬הוצרך הקב"ה כביכול לירד ולזרוע‬ ‫בהם פירוד גדול כל כך‪ ,‬שאף אם יחפצו לא‬ ‫יוכלו לשבת יחדיו‪ ,‬עד שכל התנגשות קלה‬ ‫בין שתי אומות תגרור בעקבותיה מכת חרב‬ ‫והרג‪.‬‬ ‫פרשת דור הפלגה חותמת בלידת אברהם‪,‬‬ ‫ראשון למתקני העולם‪ ,‬אחרי דורות של‬ ‫קלקול וחטא; עד כאן היה חרון אף של‬ ‫מקום בעולם‪ ,‬מכאן ואילך בא חסד ורחמים‬ ‫לעולם‪.‬‬

‫נערך ע"י הרב דוד אנשין‬

‫תורה ודעת ז‬

‫מבית גנזי‬

‫פניני שבת קודש‬

‫בעריכת הרב חיים יצחק פרוש‬

‫אמרו חז"ל במסכת שבת )י‪ (:‬אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך‬ ‫להודיעו‪ ,‬אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת‬ ‫שמה ורוצה אני ליתנה לישראל‪ .‬ובוודאי המתנה טובה של שבת רצה‬ ‫לומר האור והקדושה עצומה אשר יורד מלמעלה לתוך לבות בני אדם‬ ‫ביום שב"ק‪ ,‬והוא רוח קדושה שכליים חדשים‪ ,‬אשר האיש הישראלי‬ ‫משיג אז‪ .‬וחיות רוחניות הבא מעולם עליון מעולם שכולו שבת וכולו‬ ‫תענוג‪ ,‬והוא בבית גנזי המלך מלכו של עולם הוא בחינה גבוהה הנקרא‬ ‫'א‪-‬ל חי'‪ ,‬אשר ביום השבת נפתח עולם ערבות שבו גנזי חיים‪ .‬ועכ"ז‬ ‫באמת ראוי ונכון לכל איש משכיל ונבון לשום אל לבו לצפות ולייחל‬ ‫כל ימי החול להיות משומרי שבת‪ ,‬כמו )בראשית לז‪ ,‬יא( ואביו שמר‬ ‫את הדבר‪ ,‬ולהתלהב מאוד מתי יגיע יום השבת הקדוש‪ ,‬ולהיות מקווה‬ ‫ונכסף ומשתוקק למתנה חמודה זו הגנוזה הבאה ביום השבת‪ ,‬השפעת‬ ‫הקדושה והשגת הרוחני הנשפע מלמעלה על כל אחד ואחד מזרע‬ ‫ישראל לפי ערך השגתו ומדריגתו שיוכל לקבל‪ ,‬כי וודאי בעי הכנה‬ ‫רבה כל ששת ימי המעשה על קדושת שבת שיושפע מלמעלה‪ .‬וכפי‬ ‫הכנתו במחשבה ובדיבור ובמעשה‪ ,‬כמו כן תהיה השגתו כנודע לכל‬ ‫מביני מדע‪ ,‬וכמשה"כ )שמות טז‪ ,‬ה( 'והכינו את אשר יביאו'‪ ,‬והיינו‬ ‫שהאדם צריך לטרוח את עצמו כל ימי החול כדי שיהא לו מה לאכול‬ ‫בשבת ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת )ע"ז ג‪ .(.‬אך אע"פ שמכין‬ ‫את עצמו בכל היותר אפשרי לקדושת שבת בכל יום‪ ,‬אל יאמר האדם‬ ‫בלבו כי לפי הכנתו ראוי הוא להיות נשפע עליו אור קדושת שבת‪,‬‬ ‫ובדין הוא שיטול שכרו‪ ,‬דבאמת הוא רק מתנה טובה ודרך חנינה מאת‬ ‫השי"ת‪ ,‬כי אף אם יכין האדם את עצמו בכל מיני הכנות שבעולם‪ ,‬מכל‬ ‫מקום אינו ראוי להקדושה העליונה הנפלאה הזו שמשפיע לו השי"ת‬ ‫ביום השבת קודש‪ ,‬זולת למתנת חינם יחשב‪ .‬ועכ"ז צריך הכנה גם כן‬ ‫להכשיר את עצמו שיהיה לו בית קיבול וכח לקבל ולהכיל שפע מתנה‬ ‫טובה וחמודה זו‪ ,‬כי מה יוסיף להאדם מתנת השי"ת אם לא יהיה כלי‬ ‫לקבלה‪ ,‬ומצדו ית' לא יבצר‪ ,‬זולת מצד חסרון כח המקבל‪ .‬אשר על כן‬ ‫צריך כל איש ישראל להכין את עצמו בששת ימי המעשה להיות כלי‬

‫מוכשר לקבל מתנה הקדושה הבאה לו מבין גנזי אוצר המלך מלכו של‬ ‫עולם יתברך‪.‬‬

‫אוהב ישראל פרשת כי תשא‬

‫יום השבת הוא גבוה מאד וממנו שפע רוחני לכל השבוע‪ ,‬והשפע‬ ‫הגשמי של כל השבוע הוא מתוספת שבת‪ ,‬שמוסיף מחול על הקודש‪.‬‬ ‫לוּ היו בעלי בתים שומעים לי‪ ,‬והיו עושים תוספת שבת גדול‪ ,‬היה להם‬ ‫שפע של פרנסה כל השבוע‪.‬‬

‫הר"ן מלכוביץ‪ ,‬תורת אבות‬

‫ובאמת הרי זהו ענין הנשמה היתירה הניתנת לו לאדם בשבת קודש‪,‬‬ ‫כדי שיאכל וישתה ולא תהא נפשו קצה עליו‪ ,‬כמו שפרש"י בביצה )טו‪,‬‬ ‫א(‪ .‬וכן מבואר בפירוש רבינו חננאל בתענית )כז‪ (:‬וז"ל‪" :‬נשמה יתירה‪,‬‬ ‫שנתנת לאדם בשבת כדי לאכול ולשתות ולשמוח ולהתענג כגבור‬ ‫בשתיית היין‪ ,‬ואם אין בו כח גדול‪ ,‬אין בו יכולת לשתות"‪ .‬הא למדת‬ ‫כי רצון ד' על יראיו שיהיו מתענגים עליו דווקע ע"י אכילה ושתיה‪.‬‬ ‫לא כפי אשר סוברים חכמי האומות שרק בפרישות ונזירות מעניני‬ ‫העולם אפשר להגיע לקדושה ודביקות וכו'‪ .‬והאמת‪ ,‬כי רק בני ישראל‬ ‫זרע יעקב אשר הם קדושים בעצמותם‪ ,‬יש בכוחם לאכול ולשתות‬ ‫בקדושה‪ ,‬ובפרט בשבת קודש שניתנה להם באהבה ליום קדושה‬ ‫ומנוחה‪ ,‬מתוך שמתרבה חלבם ודמם מעונג אכילה ושתיה‪ ,‬הרי הם‬ ‫מתעלים בקדושתם לפני ד'‪ .‬אבל גויי הארצות‪ ,‬עובדי פסילים‪ ,‬כיון‬ ‫שלא פסקה זוהמתן )שבת קמה ב( ולא ניתנה להם אותה מתנה טובה‬ ‫ש"שבת" שמה‪ ,‬אין בכחם להבין את הסוד הנפלא הזה‪ ,‬ואין בידם‬ ‫לקדש את חיי החולין שלהם‪.‬‬

‫רבי אייזיק שר ‪ -‬לקט שיחות מוסר‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫ברכת מזל טוב‬

‫ברכת מזל טוב‬ ‫שלוחה בזה לידידינו היקרים והחשובים‬

‫שלוחה בזה לגיסי היקר והחשוב‬ ‫הרב שלמה קרישבסקי שליט"א לרגל נישואי בתו עב"ג‬ ‫בן לידידי היקר והחשוב הרב חיים צבי בר"ש אייזנבך שליט"א‬

‫ך שליט"א‬ ‫הרב חיים צבי אייזנבך‬ ‫קרישבסקי שליט"א‬ ‫ק‬ ‫הרב שלמה ק‬ ‫לרגל נישואי צאצאיהם במז"ט‬

‫מרדכי אלבום‪ ,‬חיים אורי רוזנברג‬ ‫אלימלך מינצברג‪ ,‬ראובן קרישבסקי‬

‫יהודה‪ ,‬אהרן‪ ,‬יצחק‬

‫ברכת מזל טוב‬

‫ברכת מזל טוב‬

‫ברכת רעים‬

‫שלוחה בזה לידידינו היקר והחשוב‬

‫שלוחה בזה לאחינו וגיסנו היקר והחשוב‬

‫הרב חיים צבי אייזנבך שליט"א‬ ‫לרגל נישואי בנו במז"ט‬

‫הרב פינחס גבירץ שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בתו במז"ט‬

‫לידידנו החשוב‪ ,‬הפועל גדולות ונצורות‬ ‫למען יתומים ואלמנות ולמען הכלל‬ ‫לרגל נישואי בנו החשוב במז"ט‬

‫משפחת גבירץ‬

‫חיים יוסף גפנר יהושע בקר‬

‫מבחירי ישיבת תורת ירושלים‬

‫חיים צבי ברמ"ש אייזנבך‬

‫סימן טוב ובמז‬ ‫ב‬

‫ל‬ ‫טוב‬

‫בשבח והודיה לבורא עולם‬ ‫מתכבדים אנו להזמינכם‬ ‫להשתתף בשמחת נשואי בנינו היקרים‬

‫סימן טוב ובמז‬ ‫ב‬

‫החתן‬

‫הכלה‬

‫החתן‬

‫הכלה‬

‫חיים שמעון‬

‫חיה חנה‬

‫אשר אנשיל‬

‫נשמח לראותכם משתתפים בשמחתנו‬

‫נשמח לראותכם משתתפים בשמחתנו‬

‫מרדכי דייטש‬

‫ח‬

‫תורה ודעת‬

‫הרב מרדכי‬

‫דייטש שליט"א‬

‫ברכת מזל טוב‬

‫ברכת מזל טוב‬

‫ברכת מזל טוב‬

‫שלוחה בזה לידידינו היקר והחשוב‬

‫שלוחה בזה לידידינו היקר והחשוב‬

‫לאחי הדגול והחשוב המהולל בפי כל‬

‫הרב שלמה זלמן למברגר שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בנו במז"ט‬ ‫מאיר כהן‪ ,‬א‪ .‬אבא חזן‪ ,‬א‪ .‬חיים שלזינגר‬ ‫מ‪ .‬ישראל אקער‪ ,‬יהושע הירשמן‬

‫הרב פינחס גבירץ שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בתו במז"ט‬

‫לרגל נישואי בנו היקר‪ ,‬המופלג בתויר"ש‬

‫יהודה שיינברגר‪ ,‬שמואל חשין‪,‬‬ ‫מתתיהו דיטש‪ ,‬יצחק ולס‬

‫מתתיהו דייטש‬

‫מיטב הברכות‬

‫תודתינו וברכותינו נתונות‬

‫לאחי היקר והחשוב‬

‫הרב דוד‬

‫לידידנו היקר והחשוב‬

‫קלצקין שליט"א‬

‫*‬

‫הרב יהודה‬

‫אלבוים שליט"א‬

‫הרב מרדכי‬

‫דייטש שליט"א‬

‫החתן שמעון הי"ו‬

‫‪B‬‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫מורי‬ ‫אבי מור‬ ‫אב‬ ‫הרב החסיד ר' אליהו יצחק‬ ‫בן הרב שמואל חיים זצ"ל‬

‫‪B‬‬

‫לרגל אירוסי בנו החשוב‬

‫על השתתפותו בהוצאות הגליון‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו בהולדת נכדו במז"ט‬

‫ישראל אהרן קלצקין‬

‫נלב"ע כ"ח תשרי תש"ס‬

‫בן לחתנו הרב שלמה למברגר שליט"א‬

‫הונצח על ידי בנו הרב מאיר פילמר שליט"א‬

‫הבה"ח גרשון הי"ו‬

‫חיים צבי בר"ש אייזנבך שלמה קרישבסקי‬

‫‪ 8‬למנויים תרומות והנצחות‪0527653301 :‬‬

‫החתן שמעון דייטש‬ ‫לרגל נישואיו במז"ט‬

‫הי"ו‬

‫תא פקס ‪15352-7633911‬‬

‫*‬

‫דוא"ל ‪[email protected]‬‬

‫גליון ‪ ' 116‬תשרי תש"ע‬

‫מ‪.‬ד‪052-767-3009 .‬‬

‫שתתקיים אי"ה בשעטו"מ‬ ‫ביום ראשון פרשת לך לך‬ ‫ז' חשון תש"ע‬ ‫באולמי 'תמיר ב' ירושלים‬ ‫החופה בשעה ‪ 4.00‬לפני השקיעה‬

‫שתתקיים אי"ה בשעטו"מ‬ ‫ביום שני פרשת לך לך‬ ‫ח' חשון תש"ע‬ ‫באולמי 'ארמונות וולף א' ירושלים‬ ‫החופה בשעה ‪ 4.00‬לפני השקיעה‬

‫חיים הירשמן‬

‫ישעיה ברנד‪ ,‬דוד קירשנבוים‪,‬‬ ‫עמרם גרובר‪ ,‬נפתלי ברנשטיין‬

‫בשבח והודיה לבורא עולם‬ ‫מתכבדים אנו להזמינכם‬ ‫להשתתף בשמחת נשואי בנינו היקרים‬

‫רבקה‬

‫לידידנו היקר והחשוב‬

‫הרב פינחס גבירץ שליט"א‬ ‫על השתתפותו בהוצאות הגליון‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫בהולדת בנו במז"ט‬

‫יה"ר שהזיווג יעלה יפה ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬

‫ל‬ ‫טוב‬

‫תודתינו וברכותינו נתונות‬

‫ברכות מקרב לב‬ ‫לאחינו האהוב והחשוב‪ ,‬היגע בתורה‬