Tiferet Yisrael Souccot 5770

‫זמני חג הסוכות תש''ע‬ ‫אנטווערפען ירושלים בני ברק לאנדאן ניו יארק‬ ‫‪19.00‬‬ ‫‪6.18‬‬ ‫‪6.21‬‬ ‫‪5.02‬‬ ‫‪4.47‬‬ ‫הדה"נ‬ ‫‪20.02‬‬ ‫‪7.22‬‬ ‫‪7.21‬‬ ‫‪6.00‬‬ ‫‪5.58‬‬ ‫מוצש"ק‬ ‫‪7.43‬‬ ‫‪6.36‬‬ ‫‪6.39‬‬ ‫ר "ת‬ ‫‪20.25‬‬ ‫‪7.44‬‬ ‫זמני יו"ט סוכות בקלויז‪ :‬מנחה ע"ש ויו"ט‪ – 19.30 :‬אוה"ח הק'‪08.45 :‬‬ ‫שחרית ב' הימים‪ - 09.15 :‬מנחה ב' הימים‪ - 19.00 :‬ערבית ליל ב'‪20.05 :‬‬ ‫שחרית חוה"מ א'‪ – 07.30 :‬שחרית חוה"מ ב'‪09.00 :‬‬ ‫מנחה חוה"מ‪ - 18.45 :‬ערבית חוה"מ‪19.45 :‬‬ ‫שחרית הושענא רבה‪ – 07.15 :‬מנחה ערב שמ"ע‪19.15 :‬‬ ‫בימי החג וחוה"מ יתקיימו אי"ה שיעורים דבר יום ביומו – ראה עמוד ד'‬

‫הגליון השבועי של‬

‫קלויז 'תפארת ישראל ' טשארטקוב‬

‫בנשיאות כ''ק האדמורי''ם לבית רוז'ין שליט''א‬ ‫‪ itÇ _xÜ|âááàÜA FJ „ gxÄA CFBEFEALHADC‬אנטווערפען‬

‫מילין זעירין‬

‫‪ Q‬תפארת האיתנים‬

‫ראיתי מעשה‪ ,‬ונזכרתי בהלכה‪! ...‬‬ ‫קראתי‪ ,‬באחד מספרי המגידות על חג הסוכות‪ ,‬סיפור יפה‪,‬‬ ‫מהגאון הירושלמי הנודע רבי שלום אייזן‪ ,‬שכונה בחיבה‬ ‫בירושלים של מעלה 'רבי שלום דיין'‪ ,‬גדול בתורה היה‪ ,‬וחביבם‬ ‫של גדולי ישראל‪ ,‬שאהבו את השילוב הייחודי של גדלות בתורה‪,‬‬ ‫חכמה ופיקחות נדירה‪ ,‬ובד בבד ענוותן ושפל ברך מאין כמוהו‪.‬‬ ‫מלבד גאונותו‪ ,‬יצא לו מוניטין רב כאחד המומחים באתרוגים‪,‬‬ ‫המונים צבאו על דלתות ביתו בכל ערב סוכות‪ ,‬שיבחון את‬ ‫אתרוגיהם וייחלו למוצא פיו‪ ,‬להן וללאו‪.‬‬ ‫אברך אחד‪ ,‬הביא לרבי שלום‪ ,‬אתרוג הדר שבהדר‪ ,‬וביקש‬ ‫שיחווה עליו את דעתו‪ .‬ר' שלום עיין בו זמן רב‪ ,‬והמהם‬ ‫בהתפעלות‪ ,‬אכן היה זה אתרוג נדיר ביופיו‪.‬‬ ‫כשסיים‪ ,‬החזיר את האתרוג לאברך‪ ,‬ואמר לו "ידידי וחביבי‪ ,‬זה‬ ‫לא בשבילך!"‪ ,‬האברך התפלא מאוד‪ ,‬ושאל "מדוע‪ ,‬הרי לענ"ד‬ ‫זה הדר?"‬ ‫רבי שלום השיבו שלא ממן הענין‪ ,‬ושאל "ממה הינך חי?"‬ ‫"מקיצבת הכולל" השיב האברך‪" .‬אה אה‪ ,‬וכמה עולה האתרוג?"‬ ‫הוסיף ושאל‪ .‬האברך נקב במחיר גבוה מאוד‪" .‬ומהיכן הכסף?"‬ ‫הוסיף לחקור רבי שלום‪" .‬חסכתי כל השנה" השיב האברך‬ ‫משתאה להיכן חותר בן שיחו הדיין‪.‬‬ ‫הביט בו רבי שלום במבט תקיף ואמר לו בהתרגשות אך בעוז "אז‬ ‫תעשה לעצמך טובה‪ ,‬תחזיר את האתרוג‪ ,‬תקנה אתרוג פשוט‪,‬‬ ‫ובמותר הכסף תקנה מתנה נאה לביתך‪ ,‬וקיים מצות עונג יו"ט"‪.‬‬ ‫ע"כ הסיפור !‬ ‫ונזכרתי בהלכה‪ ,‬הלכה ידועה‪ ,‬אך משום מה לא זכתה שיהדרו בה‬ ‫כ"כ‪ ,‬כשם שמהדרים בהלכות אחרות‪.‬‬ ‫בשו"ע סי' תקכ"ט ס"ב‪ ,‬נפסק ע"פ דברי הגמ' בפסחים ובביצה‪,‬‬ ‫שכל אחד מחוייב לשמוח בחג‪ ,‬ולדאוג שכל בני ביתו יהיו‬ ‫שמחים בחג‪.‬‬ ‫חז"ל לא הסתפקו בהוראה זו‪ ,‬אלא ייעצו לנו היאך דואגים‬ ‫לשמחם‪ :‬בקניית כלים נאים‪ .‬ומיני מגדנות ‪ -‬לקטנים‪.‬‬ ‫השאגת אריה )סימן ס"ה( מבאר כך‪ :‬אף להראשונים ששמחת‬ ‫יו"ט בזמן הזה היא מדרבנן‪ ,‬היינו דווקא שמחת בשר ויין‪ ,‬יען‬ ‫איננו יכולים להקריב קרבנות‪ ,‬ולאכול שלמי שמחה‪ ,‬אך שמחת‬ ‫דברי חול – דהיינו לשמח את בני ביתו בכלים נאים ומגדנות וכדו'‬ ‫היא מדאורייתא‪] .‬הגר"ח בסטענסיל לומד מכך‪ ,‬שאף ָא ֵבל לשי'‬ ‫הראשונים שאינו מחוייב בשמחת יו"ט‪ ,‬היינו דווקא שמחת בשר‬ ‫ויין שהיא מדרבנן‪ ,‬אך לשמח את בני ביתו מחוייב הוא‪ ,‬דהוי‬ ‫מדאורייתא[‪.‬‬ ‫הפמ"ג )א"א‪ ,‬ד'( מביא את הא"ר‪ ,‬שגם מי שאין ידו משגת צריך‬ ‫להתאמץ לקנות דבר מה – כגון מנעלים – כדי לשמחם‪.‬‬ ‫והמהדרין מן המהדרין‪ ,‬יוסיפו לשמחם ביתר שאת‪ ,‬שיקדישו‬ ‫לבני הבית הקטנים והגדולים‪ ,‬זמן‪ ,‬זמן רב‪ ,‬להיות עימם להשלים‬ ‫את החסר של כל ימות השנה‪ .‬ו‪ ...‬כן‪ ,‬כדאי מאוד לדאוג שאף‬ ‫מצוה זו תיעשה בהידור רב‪ ,‬להקדיש זמן לכל ילד בפני עצמו‪ ,‬לא‬ ‫רק לכולם יחדיו‪ ,‬להדר במצוה נשגבה זו כמה שיותר‪ ,‬זה יערב‬ ‫ויטיב לכם ולהם‪ ,‬בזה ‪ ...‬ובבא‪!!! ...‬‬ ‫א פריילעכן יו"ט‬

‫אמרות צדיקים ושיחותיהם הק' מלוקטים מספה"ק לפי סדר המועדים‬ ‫סיכום של החשבון ולא תחילת המנין‬

‫ראשון לחשבון עוונות )תנחומא אמור‪ ,‬כ"ב(‪ .‬הפשט הוא‪,‬‬ ‫שגם בין יוהכ"פ לסוכות‪ ,‬העוונות נרשמים‪ ,‬אבל‬ ‫החשבון‪ ,‬היינו הסך הכל הראשון‪ ,‬נעשה ביום א' של‬ ‫סוכות‪ ,‬שאז נעשה החשבון הראשון‪.‬‬ ‫)הרה"ק ר' שלמה חיים מסאדיגורא זי"ע‪ ,‬חיי שלמה‪ ,‬עמ' רל"ד(‬

‫רק מי ששמח במצוה יכול לקיימה‬

‫מצטער פטור מן הסוכה‪ .‬ואמר כ"ק הגה"ק מוהרש"ב‬ ‫זצלה"ה מפרשיסחא בזהל"ק "ער האט צער פין דיא‬ ‫סוכה פארלאנגט ניט עהם דער השי"ת‪ ,‬ווייל פון א‬ ‫מצוה מוז זיין שמחה‪ ,‬עכל"ק ודפח"ח‪] ,‬ביאור‪ :‬מדוע‬ ‫מצטער פטור‪ ,‬מאחר ויש לו צער מהמצוה‪ ,‬לכך אין הקב''ה‬ ‫דורש ממנו שיקיימה‪ ,‬כי מצוה צריך לקיים רק מתוך שמחה[‪.‬‬ ‫)שיח שרפי קודש‪ ,‬אות כ"ב(‬

‫סוכה ממשיכה שמחה לכל השנה‪ ,‬ומגינה מכל הרעות‬ ‫זהירות שלא יקיימה במצות אנשים מלומדה‬

‫סוכות הוא זמן שמחתינו‪ .‬ו"זמן" אמר אאמו"ר רבה"ק‬ ‫ר' מרדכי מטשערנאביל זצוקללה"ה שהוא לשון הכנה –‬ ‫מלשון זימן שחורים ומצא לבנים‪ ,‬היינו שמצות סוכה‬ ‫שאנחנו מקיימים בשבעת ימי החג‪ ,‬היא הכנה להמשיך‬ ‫שמחה לכל השנה ]וכו'[‪ ,‬שמצוה זו היא הכנה על כל‬ ‫ימות השנה ]וכו'[ להמתיק הדינים מעל כל ישראל‪,‬‬ ‫ולהמשיך עליהם שמחה וחדוה ואורה על כל השנה‪,‬‬ ‫]וכו'[‪ .‬ולכן צריכים לזהירות יתירה במצוה זו‪ ,‬שלא תהיה‬ ‫בדרך של מצות אנשים מלומדה‪ ,‬וזה פירוש הכתוב "אל‬ ‫תהיו כסוס כפרד אין הבין"‪ ,‬הכתוב הזה מרמז על גודל‬ ‫הזהירות של מצות סוכה‪ ,‬שלא יהיה האדם כסוס‬ ‫וכפרד בלי הבנה ודעת‪ ,‬לעשות דרך מצות אנשים‬ ‫מלומדה מצד ההרגל‪ ,‬אך שצריך להתבונן בשכלו‬ ‫ודעתו גודל בהירות מצוה זו ]וכו'[‪ ,‬שהיא מצוה גדולה‬ ‫מאוד ויתבונן שהבהקת אורה היא בלי שיעור וערך‪ .‬וגם‬ ‫יתבונן שמצוה זו מסוככת ומגינת על כל ישראל‪ ,‬בעד‬ ‫כל הרעות‪ ,‬ומבטלת מאתם כל הדינים‪ ,‬וע"ז מרמז‬ ‫הסכך של הסוכה‪] ,‬וכו'[‪ ,‬כמו התינוק המתפחד מאיזה‬ ‫דבר הוא מצפין ומסתיר עצמו תחת סינר אמו‪ ,‬כמו כן‬ ‫מצוה זו מסוככת על כל ישראל‪ ,‬והיא למגן ומחסה‬ ‫בעבורם‪] ,‬וכו'[‪.‬‬ ‫)מגן אברהם‪ ,‬לסוכות‪ ,‬דף ק"ז‪ ,:‬במהדורות הישנות(‬

‫אם שיירי מצוה מעכבין‪ ,‬ק''ו מצוה שלימה בכוונה‬

‫אמרו חז"ל במסכת סוכה‪ ,‬בנוגע לנענועים בד' מינים‬ ‫"זאת אומרת שיירי מצוה מעכבין את הפורעניות" )סוכה‬ ‫ל"ח‪ ,(.‬מכאן יתעוררו הלבבות לחיבת המצוות‪ ,‬אשר‬ ‫חמדה גנוזה בתוכם‪ ,‬דאפילו שיירי מצוה אם נעשו‬ ‫בכוונה הראויה יש בהם די לעכב פורענות מן העולם‪] ,‬ק''ו‬

‫קול נהי נשמע מציון‬ ‫יחד עם כל בית ישראל מבכים אנו את‬ ‫הסתלקותו הפתאומית של רועה עדת ישורון ציס"ע‬

‫כ"ק האדמו"ר מלעלוב זצוקללה"ה‬

‫מצוה בתכלית השלימות והכוונה[‪.‬‬ ‫)לקט עני‪ ,‬ועי' בחסד לאברהם פר' בא‪ ,‬ד"ה משארותם(‬

‫שנתעלה לגנזי מרומים בליל יום הכיפורים‬ ‫זכותו הגדולה תעמוד ותגן לכל ישראל‬ ‫עדי נזכה לגאולה השלימה ולתחיית המתים בב"א‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח עוסק בצ"צ באמונה בעירנו אנטווערפען‬ ‫ר' משה ז"ל פיקסלער‬ ‫ב"ר ישראל דוב הי"ד‬ ‫נלב"ע יום א' דחג הסוכות‬ ‫ט"ו תשרי תשנ"ט‬

‫‪R‬‬

‫למען ידעו – מצות סוכה צריכה דעת‬

‫בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה וגו'‪ ,‬בסוכות‬ ‫תשבו שבעת ימים וגו' )ויקרא כ"ד‪ ,‬ל"ד(‪ .‬אי' בשם אא"ז‬ ‫החידושי הרי"מ זצ"ל שאמר לתרץ קו' הטור )או"ח סי'‬

‫לעילוי נשמת‬

‫אמי מרת חיה ראכל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יצחק צבי ז"ל‬

‫נלב"ע כ"ח תשרי תשד"מ‬

‫תרכ"ה( למה אין אנו עושין סוכות בניסן שאז יצאנו‬ ‫ממצרים‪ ,‬ותירץ‪ ,‬כי כתוב "בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'‬ ‫למען ידעו דורותיכם"‪ ,‬ונראה מזה כי סוכה צריכה דעת‪,‬‬ ‫לכן מנעה תורתינו הקדושה אותנו מלעשות בזמנו בניסן‪,‬‬ ‫כי כל השנה מלאים אנו בחטאים‪ ,‬ואין אדם חוטא אא"כ‬ ‫נכנס בו רוח שטות )סוטה ג‪ ,(.‬ואין לנו דעת‪ ,‬אך אחר יוהכ"פ‬ ‫שנתכפרו עוונותינו‪ ,‬וסוכות ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬יש לנו‬ ‫דעת‪ ,‬לכן צוותה התורה לעשות אז סוכות‪.‬‬ ‫)ליקוטי יהודה‪ ,‬ד"ה בחמשה‪ ,‬דף קכ"א(‬

‫אשרי מי שמדקדק לעשות ד' מחיצות‬

‫סכ"ה‪ ,‬בתיבה עצמה רמוזים אופני המחיצות‪ ,‬יש מי‬ ‫שעושה למצוה מן המובחר ד' מחיצות כמו אות ס' שיש‬ ‫לה ד' מחיצות‪ ,‬ויש מי שעושה ג' מחיצות כמו אות כ'‬ ‫שיש לה ג' מחיצות‪ ,‬ויש מי שעושה ב' מחיצות‬ ‫והשלישית טפח‪ ,‬והוא כמו אות ה'‪ ,‬ב' מחיצות והשלישית‬ ‫טפח‪ ,‬כן כתב הרב הגדול חיד"א זצלה"ה )דבש לפי סי' ל"ג(‪,‬‬ ‫בשם ספר קדמון כת"י‪ .,‬הנך רואה שמסודר בתיבת סכ"ה‬ ‫כסדר‪ ,‬בראשונה ד' מחיצות ואחר כך ]וכו'[‪ ,‬להורות אשרי‬ ‫מי שמדקדק לעשות ד' מחיצות‪ ,‬ויש לזה ג"כ סוד‪.‬‬ ‫)בני יששכר‪ ,‬תשרי‪ ,‬מאמר י'‪ ,‬אות י"ב(‬

‫לקנות אתרוג מהודר לשם השי''ת‪ ,‬ולא ח''ו למען גאות‬

‫‪ ...‬להיות רבים הם המתפרצים ומתפארים וכל אחד‬ ‫ואחר קונה אתרוג לעצמו‪ ,‬וכל עצמו והנהגת דרכו רחוק‬ ‫מהאתרוג ולולב עם מיניו כרחוק מזרח ממערב‪ ,‬כנזכר‬ ‫לעיל מהות כוונתם ומגמת נפשו של האדם בנענועות‬ ‫הלולב ולכל פינות שהוא פונה לאן יפנה מחשבתו‪,‬‬ ‫והמתפארים לבם בל עמם וכל או"א לכבוד עצמו דורש‪,‬‬ ‫שולו אינו רואה‪ ,‬אבל רואה באחרים לעשות כמותם מצד‬ ‫הבושה קונה ג"כ אתרוג‪ ,‬לומר שגם הוא מהמהדרין‬ ‫במצוות‪ ,‬ומי ביקש זאת מידו‪ ,‬שהאתרוג גורם לו‬ ‫התפארות ואין אני והוא יכולין לדור וכו'‪ ,‬כי כל המתגאה‬ ‫וכו'‪ ,‬ונמצא הרגל מביאו לידי עבירה‪ ,‬ולא די שאינו מטהר‬ ‫את עצמו ברגל‪ ,‬אלא שמתגאה‪ ,‬וזהו א'ל ת'בואני ר'גל‬ ‫ג'אוה ]ר''ת אתר''ג[‪ ,‬שאל יבוא האדם ע"י הרגל הקדוש לידי‬ ‫גאוה ותפארת לו מן האדם באתרוג שקונה להתגאות‬ ‫ולהתפאר‪ ,‬לזה רשום בר"ת אתר"ג בלי אות וי"ו‪ ,‬להורות‬ ‫הסתלקות אלופו של עולם הקב"ה המכונה באות ו'‪,‬‬ ‫כנודע מספרים‪ ,‬מחזיר פניו מאתרוג שהרגל מביאו לידי‬ ‫גאוה‪ ,‬לאפוקי אישים משכילים הקונים אתרוג לעשות‬ ‫רצון קונם‪ ,‬ואדרבא קונים שלימות‪ ,‬במאני קרבא אשר‬ ‫בידייהו‪ ,‬ומעשיהם בכוונות נענועת הלולב‪ ,‬לו"ק ]היינו –‬ ‫לד' רוחות‪ ,‬ולשמים והארץ[‪.‬‬ ‫)אור המאיר‪ ,‬לסוכות‪ ,‬ד"ה אל(‬

‫מיד שמתרחק חלילה‪ ,‬יכול להתקרב‬

‫‪ ...‬ענין ההולכה וההבאה עם הלולב‪ ,‬להורות נתן‪ ,‬הגם כי‬ ‫הלך ונסוע מאחרי השי"ת‪ ,‬מ"מ יוכל לעשות תיכף הבאה‪,‬‬ ‫להביא עצמו אל השי"ת‪.‬‬ ‫)דעת משה‪ ,‬באיאן קראקא(‬

‫ולקחתם לכם – שהלכם יכנס בד' מינים‬

‫ארבעת המינים הם כמו מראה‪ ,‬שבן אדם מסתכל לתוכו‪,‬‬

‫לעילוי נשמת‬

‫הבה"ח אלטר ישראל אלימלך ע"ה‬ ‫בן יבלחט"א ר' מאיר אריה הי"ו‬

‫נלב"ע כ"ו תשרי תשס"א‬

‫)המשך בעמוד ג'(‬

‫הילולא דצדיקיא‬ ‫ביום חמישי – ליל הושענא רבה‬ ‫יומא דהילולא קדישא של‬

‫כ"ק מרן אדמוה"ז מטשארטקוב זי"ע‬

‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫נדבת אביו‬ ‫נדבת בנה‬ ‫בסוכת הקלויז ‪ -‬בשעה ‪20.30‬‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫להורדה‬ ‫פרשת‬ ‫הרה"ח ר' מאיר אריה לייבוביץ הי"ו‬ ‫השבוע אקרמן הי"ו‬ ‫מרדכי איסר‬ ‫נדבת נכדו הרה"ח ר' חיים פיקסלער הי"ו – ב"בגיליונותהרה"ח ר'‬ ‫‪ www.ladaat.net/gilionot.php‬זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‬ ‫הוכנס בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬חדשות מהציבור החרדי‬ ‫תתקיים אי"ה סעודת הילולא‬

‫‪à‬‬

‫‪z‬‬

‫‪R àé÷éãöã àìåìéä Q‬‬ ‫‪'ä / ò"éæ áå÷èøàùèî æ"äåîãà ïøî ÷"ë‬‬ ‫הושענא רבה תרס"ד‬

‫צדיקים אחד לרעהו‪.‬‬ ‫הרב אהרן גרוזמן הי"ו‬ ‫ירושלים‬ ‫אחר שברכו ברכת המזון‪ ,‬הבחינו שהסערה נחלשה מעט‪ ,‬וקמו ממקומם הודו למארחם‪,‬‬ ‫ואף הציעו תשלום על האירוח‪ ,‬וביקשו לעזוב את הבית‪.‬‬ ‫כ"ק מרן אדמוה"ז מטשרטקוב זי"ע‬ ‫לרגל יומא דהילולא של כ"ק מרן אדמו"ר הזקן‬ ‫אך אז שמעו את בעל הבית אומר להם בקול קר וגס‪ :‬אל‬ ‫מטשארטקוב זי"ע‪ ,‬ולמען חיזוק המקפידים להשתתף‬ ‫הבית זה רק נכנסים‪ ,‬אף אחד לא יצא מכאן חי‪ ,‬את‬ ‫ולהתוועד בצוותא בסעודת מלוה מלכה‪,‬נגיש לפני‬ ‫כספכם אני מבקש‪ ,‬ולאחר מכן אהרוג אתכם‪ .‬ובידו נפנף‬ ‫קוראי הגליון היקר "תפארת ישראל" את המעשה‬ ‫הגזלן בכלי משחית‪.‬‬ ‫הבא‪:‬‬ ‫היהודים ניסו לבקש את רחמיו‪ ,‬אך לשוא‪ ,‬הוא האיץ‬ ‫*‬ ‫בהם להוציא את כספם‪ ,‬ולבקש את משאלתם האחרונה‪.‬‬ ‫בקלויז הגדול בעיר טשארטקוב ישבו חסידים‬ ‫הם ביקשו להתפלל בניחותא קודם מותם‪ ,‬והחלו לומר‬ ‫במוצש"ק‪ ,‬וקיימו סעודת מלוה מלכה‪ ,‬הם שרו‬ ‫את תפילת הווידוי בהתעוררות גדולה ובבכי עז‪.‬‬ ‫זמירות ושחו סיפורי צדיקים‪ ,‬וחזרו על אמרות שפר‬ ‫תוך כדי אמירת הוידוי‪ ,‬נשמעה דפיקה נוספת על הדלת‪,‬‬ ‫ממאודי החסידות‪ ,‬ובזה החדירו בעצמם ובשומעיהם‬ ‫ובפתח הופיע פריץ לבוש בהידור‪ ,‬ושאל את הגזלן‪ ,‬אם‬ ‫נופך של אמונה‪ ,‬יראת שמים‪ ,‬ביטחון ושמחה‪.‬‬ ‫יכול הוא להורות לו היכן הדרך המובילה לכפר פלוני‪,‬‬ ‫לפתע נפתחה דלת חדרו של הצדיק האדמו"ר הזקן‬ ‫היות ועקב השלג שכיסה את הדרכים איבד הוא את‬ ‫הרה"ק רבי דוד משה מטשארטקוב בנו החמישי של‬ ‫דרכו‪.‬‬ ‫הריזינער הק' זי"ע‪ ,‬הכל קמו ביראת כבוד‪ ,‬והמתינו‬ ‫הגזלן הכניס את הפריץ אל הבית‪ ,‬ואמר לו‪ :‬אל הבית‬ ‫שהרבי יגש לשולחן ויתיישב בראשו‪ .‬אך הרבי נשאר‬ ‫הזה רק נכנסים ולא יוצאים‪ ,‬הב את כספך‪ ,‬ואטול את‬ ‫על עמדו תפוש בשרעפיו‪ ,‬וביקש מהמתוועדים‬ ‫נפשך‪.‬‬ ‫לשבת חזרה על מקומותיהם ולהמשיך בסעודת‬ ‫אחר שהפריץ מסר בעל כרחו את כל מעותיו‪ ,‬שאלו‬ ‫במילים‬ ‫מלוה מלכה‪ ,‬אך תחילה ברצונו לחזקם‬ ‫הגזלן למשאלתו האחרונה‪ .‬הפריץ ביקש משקה יי"ש‪.‬‬ ‫ספורות‪ ,‬וכך אמר‪:‬‬ ‫אמר לו הגזלן‪ ,‬מקשה עולה כסף‪ ,‬היות ואין לך כסף –‬ ‫כשיושבים בצוותא לסעודת מלוה מלכה‪ ,‬מן הראוי‬ ‫אחר שהגזלן נטל את כל כספו – לכן אינך יכול לשלם על‬ ‫להתבונן בגדלותה של סעודה חשובה זו‪ ,‬אין ערוך‬ ‫המשקה‪ ,‬ולא תקבל אותו‪.‬‬ ‫בסעודה‬ ‫לזכויות המצטברות בשמים למקפידים להדר‬ ‫היהודים שראו את רוע ליבו של הגזלן‪ ,‬וריחמו על‬ ‫זו‪ ,‬בכל שבוע ושבוע‪ ,‬סעודתא דדוד מלכא משיחא‪,‬‬ ‫הפריץ‪ ,‬אמרו לגזלן‪ ,‬הנה לנו יש מטבע נוספת שלא נטלת‬ ‫אשרי האיש הזוכה להקפיד ולקיים סעודה בכל מוצאי שבת‪,‬‬ ‫מעמנו‪ ,‬היות והיה היתה קשורה לצווארם – היתה זו מטבע סגולה שקיבלו מאיזה צדיק‪,‬‬ ‫ושכרו משולם מן השמים אף על ההכנה לסעודה‪ ,‬ולא רק על הסעודה עצמה‪.‬‬ ‫טול את המטבע ותן לפריץ משקה‪ .‬לזאת הסכים הגזלן‪.‬‬ ‫והטשארטקעווער זי"ע המשיך וסיפר לחסידים מעשה נורא‪ :‬בעיר אחת דרו שני יהודים הפריץ קיבל בקבוק משקה‪ ,‬והחל למזוג לכוסו‪ ,‬כשנטל את הכוס לשתותה‪ ,‬ניגש הגזלן‬ ‫יראים ושלמים‪ ,‬שהיו מדקדקים על קלה כבחמורה‪ ,‬והקפידו בכל מוצש"ק לקיים וחטף את הכוס מידו‪ ,‬והוריקה אל גרונו הניחר‪.‬‬ ‫סעודת מלוה מלכה בהידור רב‪ .‬הם היו שותפים במסחרם‪ ,‬ופעמים רבות הוצרכו לנסוע ואז אירע הנס ‪ , ...‬הגזלן נפל ארצה מחוסר הכרה !!!‬ ‫יחדיו לצרכי מסחרם‪ ,‬אך הקפידו שלא לצאת לדרך‪ ,‬לפני שישבו בצוותא‪ ,‬לסעודת‬ ‫הפריץ קם על עמדו‪ ,‬ואמר ליהודים בואו נימלט מהר‪ ,‬הם ארזו את חפציהם‪ ,‬נטלו חזרה‬ ‫מלוה מלכה‪ ,‬זמרו את הזמירות וסיפרו סיפורי צדיקים‪.‬‬ ‫פעם אחת אירע‪ ,‬שהוצרכו להגיע ביום ראשון בשעה מוקדמת של הבוקר‪ ,‬לאיזה יריד את ממונם‪ ,‬ואצו רצו לכיוון עגלתם כשהפריץ עמהם‪ ,‬ונמלטו מן המקום‪.‬‬ ‫שהתקיים מרחק של מספר שעות נסיעה מעירם‪ ,‬ובגלל קוצר הזמן‪ ,‬הוכרחו לצאת מיד אחר שהתקדמו קמעה הביטו ימין ושמאל‪ ,‬והשתוממו לראות שהפריץ נעלם‪ ,‬כלא היה‪.‬‬ ‫במוצאי שבת לדרכם‪ ,‬כדי לא להפסיד את היריד‪ ,‬ולא היה להם פנאי ליטול ידיהם למחרת הגיעו הם ליריד‪ ,‬וברכת ה' שרתה במעשי ידם‪ ,‬ומסחרם הצליח מאוד‪.‬‬ ‫לסעודת מלוה מלכה בביתם‪ .‬אך הם לא ויתרו על הסעודה‪ ,‬והעמיסו על עגלתם סעודה הרה"ק מטשארטקוב סיים את סיפורו‪ ,‬והמשיך ואמר לחסידים שישבו והאזינו לדבריו‪:‬‬ ‫ערוכה מכל טוב‪ ,‬והיה בדעתם ליטול ידיהם באמצע הדרך‪ ,‬ולאכול סעודת מלוה מלכה מה הינכם חושבים‪ ,‬מי היה פריץ זה שהגיע להציל את השותפים היהודים ממות ? היה‬ ‫זה דוד המלך בכבודו ובעצמו‪ ,‬שהגיע לסייע לאלו שהקפידו בכל שבוע על סעודתו –‬ ‫תוך כדי נסיעה‪.‬‬ ‫היה זה באחד מחודשי החורף הסוערים‪ ,‬קור עז שרר בחוץ‪ ,‬והדרך הייתה מכוסה סעודת מלה מלכה‪ ,‬סעודתא דדוד מלכא משיחא‪.‬‬ ‫במרבד צחור של שלג‪ ,‬העגלה התנהלה לאיטה‪ ,‬והסוסים פילסו דרכם בקושי רב בשלג אחר כל זאת הסתובב הרה"ק מטשארטקוב‪ ,‬וחזר לחדרו‪.‬‬ ‫העמוק‪ ,‬הדרך נהייתה כל העת קשה יותר ויותר‪ ,‬עד שלפתע הסוסים נעצרו‪ ,‬ולא יכלו החסידים המשיכו להתוועד‪ ,‬עד אשמורת הבוקר‪ ,‬כשלפתע נשמע רעש גדול בחוץ‪,‬‬ ‫עגלת סוסים עצרה ליד הקלויז‪ ,‬ומתוכה ירדו שני יהודים‪ ,‬שנכנסו במרוצה לתוך הקלויז‬ ‫להמשיך יותר‪.‬‬ ‫הסוחרים ירדו מהעגלה‪ ,‬והתבוננו אנה ואנה‪ ,‬חיפשו הם מקום שבו יוכלו הם להתחמם הגדול‪ ,‬ובקוצר נשימה באפם‪ ,‬סיפרו לחסידים את אשר עבר עליהם באותו לילה‪.‬‬ ‫קמעה מהכפור השורר בחוץ‪ ,‬בנתיים אף נזכרו שעדיין לא נטלו ידיהם לסעודת מלוה הם סיפרו‪ :‬שהם יצאו לדרכם‪ ,‬ותעו ביער ונפלו לידי שודדים‪ ,‬שרצו ליטול את כספם‬ ‫מלכה‪ ,‬הם הוציאו מהעגלה את המזון שהביאו עמם‪ ,‬והחלו להתקדם רגלי במעלה הדרך ואת נפשם‪ ,‬וכמעט ביצעו את זממם‪ ,‬כשלפתע נשמע רעש גדול של מירוץ סוסים‪,‬‬ ‫והשודדים הבינו שהמון גדול מתקרב לעברם‪ ,‬ומרוב בהלה עזבו את האנשים עם ממונם‬ ‫לחפש מחסה מהשלג שירד בחוץ‪.‬‬ ‫לצד הדרך ראו הם בית‪ ,‬אשר אור בוקע מתוכו‪ ,‬הם התקדמו בשמחה ובמהירות לעבר ומטלטליהם‪ ,‬ונמלטו‪ ,‬ואף הם היהודים נמלטו מהרה‪ ,‬עד שהצליחו להגיע העירה‪.‬‬ ‫או אז הבינו החסידים‪ ,‬מדוע נכנס הרבי זי"ע באמצע סעודת מלוה לספר את הסיפור‪,‬‬ ‫הבית‪ .‬אחר דפיקה קלה‪ ,‬נפתחה הדלת ובפתחה עמד איש צעיר‪ ,‬ששאלם לרצונם‪.‬‬ ‫היהודים הסבירו לו את מצבם‪ ,‬נשארו הם עומדים באמצע הדרך עקב הסערה הגדולה‪ ,‬היה זה במטרה למצוא זכות על שני האנשים הללו שאף הם היו מקפידים על סעודת‬ ‫מלוה מלכה‪ ,‬ולהצילם מיד השודדים‪.‬‬ ‫ומבקשים הם להיכנס לאכול סעודה קצרה‪ ,‬ולהמתין קמעה עד שהסערה תחלש במעט‪.‬‬ ‫האיש הכניסם בשמחה לבית‪ ,‬הם התיישבו על יד השולחן‪ ,‬והניחו את מזונם עליו‪,‬‬ ‫ביקשו מים לנטילה‪ ,‬והחלו בסעודת מלוה מלכה‪ ,‬וכהרגלם זמרו זמירות‪ ,‬וספרו סיפורי‬

‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‬

‫הקלויז בטשארטקוב‪ ,‬בתמונה מימין ‪ -‬ארון הקודש ועמוד‬ ‫הש"ץ‪ .‬בתמונה משמאל – חלק מתקרת הקלויז המפואר‬

‫‪á‬‬

‫‪ Q‬תפארת האיתנים ‪R‬‬

‫כשנצטווה‬

‫אמרות צדיקים ושיחותיהם הק' – המשך מעמוד א'‬

‫לראות את גופו ומלבושיו‪.‬‬ ‫)הרה"ק ר' שלמה חיים מסאדיגורא זי"ע‪ ,‬חיי שלמה עמ' רמ"ד(‬

‫שמעתי מהרה"ח ר' אברהם משה אלטפעס – כשהייתי יחד עמו בסיביר‪ ,‬שהרה"ק‬ ‫מקאמינקא זי"ע‪ ,‬היה בחג הסוכות אצל הרה"ק מבעלזא זי"ע – השר שלום‪ ,‬וכשנכנס‬ ‫הרה"ק מקאמניקא לחדרו של הרה"ק מבעלזא בעת שבירך על הד' מינים‪ ,‬לא ראה כלל‬ ‫הקאמינקער רב את פני הבעלזער רב‪ ,‬אלא רק את הד' מינים‪ ,‬והרה"ק מבעלזא הרגיש‬ ‫בזאת‪ ,‬לאחר מכן אמר הבעלזער רב‪" ,‬ולקחתם לכם ‪ -‬אז דער לכם זאל מען אריין נעמען אין‬ ‫די ארבעה מינים" ]שאת ה''לכם'' יכניסו בתוך הארבעה מינים‪ ,‬דהיינו לכן לא ראהו הרה''ק‬ ‫מקאמינקא[‪.‬‬ ‫)כ"ק אדמו"ר רבי יענקל'ה מפשעווארסק זי"ע‪ ,‬קונטרס "ענינים לחודש תשרי" מהרה"צ ר' יעקב כהנא שליט"א(‬

‫שמחה בימי החג הכנה לשמחת תורה‬

‫חג הסוכות זמן שמחתינו‪ ,‬הוא כמו הכנה לשמחת תורה‪ ,‬כי לפני שמתחילין בתורה צריך‬ ‫להתלבש בשמחה‪ ,‬כמאחז"ל )שבת ל‪ (:‬דרבה מקמי דפתח לרבנן אמר מילתא דבדיחותא וכו'‪,‬‬ ‫וכן צריך להרהר בתשובה‪ ,‬שלא יהי' ח"ו מאותם שאמר אלקים להם מה לך לספר חקי‪ ,‬ע"כ‬ ‫כתוב בסוכות תשב"ו‪ ,‬וגו'‪ ,‬רמז לתשובה‪ ,‬מתוך שמחה‪.‬‬ ‫)אמרי חיים‪ ,‬ליקוטים לסוכות(‬

‫שמחה לכל השנה‪ ,‬ומתקנת את כל השנה‬

‫‪ ...‬בשמחת החג מתקנין כל העבודות של כל השנה‪ ,‬שהייתה חסרה בהן השמחה‪ ,‬ונחשבות‬ ‫עבודות כל השנה כאילו נעשו בשמחה‪ ,‬וע"כ מבטל הצ"ח קללות‪ ,‬ולאו משום שמחת החג‬ ‫לבד‪ ,‬וזהו שכתוה "וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה"‪ ,‬ואף שבפסח ועצרת נמי‬ ‫חוגגין‪ ,‬משמע שחגיגת החג נוגעת לכל השנה יותר מחגיגת פסח ועצרת‪.‬‬ ‫)שם משמואל‪ ,‬סוכות‪ ,‬תרע"ח(‬

‫לא ראינו שינה בעינינו – כי כל אחד עמל גם עבור חברו‬

‫בשם אא"ז רבנו הקדוש היהודי ]מפשיסחא[ זי"ע‪ ,‬שאמר על הגמרא )סוכה נ"ג‪ (.‬גבי ר"א ור"י‬ ‫שאמרו בעת שמחת בית השואבה‪ ,‬לא ראינו שינה בעינינו‪ ,‬ומק' הגמ' הא האומר שבועה‬ ‫שלא אישן שלושה ימים מלקין אותו‪ ,‬ומתרץ הגמ'‪ ,‬דהיו מנמנמי אכתפא דהדדי‪ .‬והקשה‪,‬‬ ‫דא"כ חזרה הקושיא למקומה‪ ,‬הרי אמר שלא ראו שינה בעינינו‪ ,‬ותירץ הוא ז"ל‪ ,‬שהפירוש‬ ‫הוא‪ ,‬שכל אחד בעת שהרגיש שאינו יכול עוד להחזיק את המוחין שלו‪ ,‬נתן אותם לחברו‬ ‫שהוא יחזיק לו המוחין שלו‪ ,‬ויעסוק בעבודתו עבורו בעת שנתו‪ ,‬וזה שלא ראו שינה בעינינו‪,‬‬ ‫שבאמת לא היה שום הפסק להם בעבודתם‪ ,‬שכ"א מהם החזיק גם המוחין של חבירו‪ ,‬וזה‬ ‫דהוי מנמנמי אכתפא דהדדי‪ ,‬שכל אחד היה סומך על חבירו‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫)דברי בינה‪ ,‬פר' שמות ד"ה ויהי‪ ,‬ופר' בהר ד"ה אחרי‪.‬‬ ‫לא ראינו שינה בעינינו – דיבורים בטלים לא שחנו‬

‫כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו )סוכה נ"ג‪ .(.‬יש לדקדק‪ ,‬היה צריך לומר לא היינו‬ ‫ישינים‪ ,‬ומה הוא לא ראינו שינה בעינינו דקאמר‪ .‬ואולי רמז על עסק הבטלה ודברים בטלים‪,‬‬ ‫דבזה יראו זה את זה‪ ,‬ושניהם עוסקים בהבליהם‪ ,‬והרי הוא כישן‪ ,‬ו ע ל ז ה ה תפ א ר ‪ ,‬שלא‬ ‫ר או ח " ו שינה כ ז ה ב עיני ה ם‪ ,‬כי אז לא היו זוכים לשאיבת רוח הקודש‪ ,‬דהרי איתא‬ ‫בזוה"ק )פרשת תרומה( מאן דמישתעי בבי כנישתא אחוי פרידא לעילא ולית ליה חולקא‬ ‫באלקא קדישא‪ ,‬רח"ל‪ ,‬ואיך יזכו לבית השואבה‪.‬‬ ‫)דרשות חתם סופר‪ ,‬מ"ג ט"ד‪(.‬‬

‫אם אני ''כאן'' במקום הזה‬

‫איתא בגמרא הלל אמר בשמחת בית השואבה‪ ,‬אם אני כאן‪ ,‬הכל כאן‪ ,‬ואם אין אני כאן‪ ,‬מי‬ ‫כאן‪ .‬והדבר תמוה‪ ,‬הלל שהיה מפורסם בענווה‪ ,‬איך יאמר על עצמו אם אני כאן הכל כאן ?‬ ‫אכן‪ ,‬הענין הוא‪ ,‬כי ישנם שני דברים הגורמים להופעת רוח הקודש‪ ,‬הא'‪ ,‬הוא הכנתו של‬ ‫האדם עד שנעשה ראוי ומוכשר שישרה עליו רוח הקודש‪ .‬והב' הוא קדושת המקום‪.‬‬ ‫אפשר אף שלא הכין עצמו ועדיין לא הגיע למדריגת רוח הקודש‪ ,‬אך קדושת המקום גורם‬ ‫שיחול עליו רוח הקודש‪.‬‬ ‫והנה בירושלמי איתא‪ ,‬בשמחת בית השואבה שאבו רוח הקודש‪ ,‬ובוודאי נחה גם על הלל‬ ‫הרוח‪ ,‬והוא בענוותנותו לא תלה הדבר בזכותו‪ ,‬רק חשב שקדושת המקדש גרם לו זאת‪ ,‬וזה‬ ‫שאמר אם אני כאן‪" ,‬כאן" דייקא‪ ,‬בבית המקדש‪ ,‬הכל כאן‪ ,‬אני מגיע למדרגות הכי גבוהות‪,‬‬ ‫ואם אין אני כאן רק במקום חול‪ ,‬מי כאן‪ ,‬אז אני כאין‪.‬‬ ‫)ישמח ישראל‪ ,‬טשארטקוב ליל ב' דסוכות תרפ"ו(‬

‫‪ Q‬ישמע חכם ‪R‬‬

‫דרך חיים ולקחי מוסר מפרשת השבוע‬

‫כל ישראל ראויים לישב תחת סוכה אחת ‪!!! ...‬‬ ‫סוכות זמן שמחתנו ‪ !!! ...‬מדוע ? "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי‬ ‫אותם מארץ מצרים"‪ .‬מהו היופי הייחודי של של סוכות ? מדוע סוכות הוא "זמן‬ ‫שמחתינו" יותר מפסח שנקרא "זמן חרותינו" ?‬ ‫מסופר על נכדו של רבן של ישראל הגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל‪ ,‬הרה"ק רבי‬ ‫לייבל'י אייגר האדמו"ר מלובלין‪ ,‬שנסחף לאש האמת שבערה בקאצק‪ ,‬הוא דבק ברבו‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מענדיל זי"ע‪ ,‬ושם איווה למושב לו‪.‬‬ ‫בני משפחתו לא ראו בעין יפה את הצטרפותו לחסידות‪ ,‬ואף כעסו עליו מאוד‬ ‫שדווקא בקאצק הסתופף‪ ,‬היו אף כאלו שניתקו עמו קשר‪ .‬אך הסב הגאון רבי עקיבא‬ ‫אייגר‪ ,‬החליט לתהות על קנקנם של חסידי קאצק תחילה‪ ,‬ושלח שליח לבדוק מה‬ ‫מתחולל שם‪ .‬חסידי קאצק‪ ,‬היו ידועים בביטול היש‪ ,‬ובשבירת כל נצנוץ של כבוד‬ ‫מדומה‪ ,‬ולכך אף 'מחלקת התוארים' לא הייתה קיימת שם כלל‪ ,‬וכל אחד קטן כגדול‬ ‫– שבקאצק היו אחד – נקראו בתואר שוה – בשם הפרטי – גדול מרבן שמו‪ .‬לשליח‬ ‫חרה הדבר‪ ,‬הוא ראה בכך פגיעה בכבוד גדול הדור‪ .‬אפיזודות רבות נקשרו וסופרו על‬ ‫ביקור שליח זה בקאצק‪ ,‬באותם ימים ששם שהה‪.‬‬ ‫אחת מהם מספרת כך‪ .‬יום אחד הבחין השליח בהתרגשות מרובה בשטיבל‬ ‫הקוצקאי‪ ,‬קול רחש עבר‪ ,‬ר' יוסל איז דא ? השליח התרגש אף הוא‪ ,‬סוף סוף שומע‬ ‫הוא איזה 'תואר' בשטיבל‪ ,‬כנראה שבאמת מדובר על יהודי נעלה ביותר‪ .‬אל השטיבל‬ ‫נכנס יהודי הנראה כאיכר‪ ,‬עם חבל אזור במותניו‪ ,‬צורתו אינה כבר אוריין‪" .‬צדיק‬ ‫נסתר" חשב השליח‪ .‬כל החסידים הקיפו בחיבה את ר' יוסל‪ .‬וסעודה נערכה לכבודו‪.‬‬ ‫ר' יוסל זה ישב ובהה בחסידים שהקיפוהו‪ ,‬והיה נראה שאינו מבין כלל את שיגם‬ ‫ושיחם‪.‬‬ ‫השליח החליט לברר עד תום מיהו אורח זה‪ .‬ניגש הוא בחיל ורעדה לאחד מיודעי‬ ‫הדבר בשטיבל ושאל‪ ,‬אמור נא לי ר' יוסל זה תלמיד חכם מופלג הוא ? חייך הידען‬ ‫ואמר "מה זה עולה בדעתך‪ ,‬הוא בקושי יודע צורת אות"‪ .‬הוסיף האורח ושאל "אם כן‬ ‫אולי צדיק הוא‪ ,‬הנהגותיו קדושות המה ?"‪" .‬אדם רגיל הוא" השיב החסיד‪" .‬אם כן‬ ‫מהו הכבוד הרב שמנחילים לו כאן ?" לא הרפה השליח‪" .‬אה" השיב החסיד "הוא עניו‬ ‫גדול"‪ .‬חייך השליח ושאל "במה יתגאה ? ריח תורה אין בו אף לא קדושה ויראת‬ ‫שמים מרובה"‪" .‬נכון‪ ,‬נכון" הייתה התשובה "אך בדורינו אנו שכל אחד אף שאין בו‬ ‫את המעלות שמנית מתגאה על חבריו ומתייחס אליהם כננסים לעומתו‪ ,‬ענווה היא‬ ‫מעלה גדולה"‪.‬‬ ‫בעולם 'הקטן' ]'הגדול' בלשון העם[‪ ,‬ככל שהפאר וההדר בשמחה ינקרו יותר‬ ‫עינים‪ ,‬כך תרבה "השמחה" המדומה אצל בעליה‪ ,‬כי בכך גובהת נפש האדם‪ ,‬ומרגיש‬ ‫עצמו גדול ונכבד יותר מחברו‪.‬‬ ‫לכשתמצי לומר‪ ,‬שמחה זו רק נקראת כך‪ ,‬אך אינה שמחה באמת‪ ,‬למעשה רגש‬ ‫'גאוה' היא זו‪ ,‬נקודת התנשאות על האחר‪ ,‬וככל שהזולת יתפעל יותר‪ ,‬ואולי אף יקנא‬ ‫יותר‪ ,‬כן תגבר "השמחה" = קרי רגש הגאוה‪ ,‬אצל בעליה‪.‬‬ ‫אך האמת היא‪ ,‬ששמחה האמיתית השוררת בין אנשים‪ ,‬בצוותא‪ ,‬יכולה להיות רק‬ ‫כשכולם שוים‪ ,‬ואין רוח אחד גבוהה מהאחר‪ .‬כשגאוה ורוח גבוהה משתכנת בין ובתוך‬ ‫יחידים בציבור‪ ,‬אז השמחה אינה שלימה‪ ,‬קנאה מעורבת בה‪ ,‬מידות רעות משולבים‬ ‫בה‪ ,‬וסיגים של היפך האחדות משתכנים בה‪.‬‬ ‫פסח הוא אכן "זמן חרותינו"‪ ,‬אך בין בני חורין‪ ,‬עלולים להיות‪ ,‬וישנם‪ ,‬הבדלים‬ ‫שונים‪ ,‬העלולים לגרום להתנשאות יתר של האחד מעל רעהו‪ ,‬זהו 'זמן חרותינו'‪ ,‬אך‬ ‫כבר אינו 'זמן שמחתינו'‪.‬‬ ‫כשהכול יוצאים מדירת קבע‪ ,‬לדירת עראי‪ ,‬אף אחד אינו יותר מרעהו‪ ,‬כולם‬ ‫מרגישים וחשים עצמם בדרגה שוה‪ ,‬אזי האחדות מתרבה בקרב ישראל‪ ,‬ובמילא‬ ‫השמחה האמיתית והשלימה גודלת מתוך רוח נמוכה וענווה‪ ,‬ולכך אכן אי' בספה"ק‬ ‫שמימי חג הסוכות אפשר להשפיע שמחה אמיתית לכל השנה‪ ,‬שמחה נעלה ונאצלה‪,‬‬ ‫שמחה שהכל שותפים לה בשוה‪.‬‬ ‫רבה‪ ,‬ומשמע שאם יצעק בוודאי יענה‪.‬‬ ‫)חידושי הרי"ם‪ ,‬מובא בשפת אמת פרשת כי תצא(‬

‫להקפיד ללכת עם בגדי שבת בחול המועד‬

‫דער פריערדיגער בעלזער רב זי"ע ר' ישכר דוב‪ ,‬האט געזאגט‪ ,‬אז מזעט ווי גרויס ס'איז אז‬ ‫מגייט א שטריימל חול המועד ]הרה''ק מבעלזא‪ ,‬אמר‪ ,‬שמהמעשה דלקמן רואים כמה חשוב הוא‬ ‫ללכת עם שטריימל בחול המועד[‪ ,‬שהיה יהודי סוחר‪ ,‬שנסע בחול המועד פסח אל הפריץ –‬ ‫אמנם היום זה חוה"מ סוכות‪ ,‬אך זה גם נוגע לענינינו‪ ,‬כדי לעשות עמו את החשבונות‪,‬‬ ‫ובחדר החיצוני פשט את מלבושו העליון ואת השטריימל ואת כובעו הקטן ‪ -‬הכיפה‪ ,‬ונכנס‬ ‫אל הפריץ‪ ,‬וכך ישב עמו שעות ארוכות על כל החשבונות‪ ,‬כשסיימו אחר שנתייגעו מאוד‪,‬‬ ‫הוציא הפריץ משקה – בראנפען‪ ,‬לשתות עם היהודי‪ ,‬חמץ גמור‪ ,‬היהודי שהיה שקוע כ"כ‬ ‫בחשבונות שעות ארוכות שכח לגמרי שהיום זה פסח‪ ,‬ולקח את הכוס כדי לשתות‪ ,‬אך‬ ‫מאחר ולא רצה לעשות ברכה בראש מגולה‪ ,‬יצא לחדר החיצון לקחת את הכיפה‪ ,‬וכשלקח‬ ‫את הכיפה‪ ,‬ראה את השטריימל ונזכר שהיום זה פסח‪ ,‬וכך ניצל מאיסור כרת‪ ,‬וסיים‬ ‫הבעלזער רב‪ ,‬שמכך רואים כמה חשוב זה‪ ,‬ללכת עם בגדי שבת בחוה"מ‪ ,‬גם כשהולכים אל‬ ‫גוי‪.‬‬ ‫)כ"ק אדמו"ר רבי יענקל'ה מפשעווארסק זי"ע‪ ,‬קונטרס "ענינים לחודש תשרי" מהרה"צ ר' יעקב כהנא שליט"א(‬

‫הושע נ''א – נ''א הימים שעברו‪ ,‬ויום הנ''א‬

‫הושענא‪ .‬מה שאנחנו מתפללין בימים הללו בלשון הושענא‪ ,‬וכן קורין ליום גמר החתימה‬ ‫יום הושענא רבה‪ ,‬נראה לי‪ ,‬דהכוונה היא הושע נ"א‪ ,‬היינו תושיע לנו לקבל צעקתינו בנ"א‬ ‫הימים מן ר"ח אלול עד היום ההוא‪ ,‬וגם כן הושע נ"א‪ ,‬תושיע לנו ביום הנ"א‪ ,‬יום גמר‬ ‫החתימה‪ ,‬מסירת הפתקין לטובה לרחמים ולחיים ולשלום‪ ,‬ולגאולה שלימה לישראל‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫)בני יששכר‪ ,‬תשרי‪ ,‬י"ב‪ ,‬ג'(‬

‫חובה לשאוג‪ ,‬ואם ישאג וודאי יענה‬

‫שואגים הושענא‪ .‬אצל נערה המאורסה חייבה התוה"ק עונש "על דבר אשר לא צעקה"‪,‬‬ ‫משמע כשאדם יכול לצעוק ואינו צועק מיקרי רצון‪ ,‬לכן תקנו לצעוק הושענא ביום הושענא‬

‫הקפות בסוכות‪ ,‬השי''ת מבקש שנתנהג כראוי ויוכל להשפיע כל הטובות‬

‫ענין ההקפות‪ ,‬שבכל ימי הסוכות מסבבים אנו את הספר תורה עד שמיני עצרת‪ ,‬ובשמיני‬ ‫עצרת מסבבים את הספר תורה אותנו‪ ,‬כי עיקר החותם הוא בשמיני עצרת כידוע‪ ,‬ועד‬ ‫שמיני עצרת אנו מסבבים את הס"ת ומבקשים כל הטובות מאת השי"ת‪ ,‬דהיינו הס"ת‪,‬‬ ‫והסיבוב הוא בבחינת תפלת עני המסבב על הפתחים‪ ,‬ובשמיני עצרת כבר נעשה החותם‬ ‫לטובה‪ ,‬ומעתה כביכול מסבב אותנו כעני הסובב על הפתחים‪ ,‬לבקש מאתנו שנהי'‬ ‫טובים מעתה והלאה‪ ,‬בכדי שנוכל לקבל כל הטובות‪ ,‬והוא יקבל מאתנו כל הנחת רוח‪,‬‬ ‫וד"ל‪.‬‬ ‫)הרה"ק ר' יחזקאל מקאזמיר זי"ע‪ ,‬דברי ישראל‪ ,‬ליקוטים בסוף הספר(‬ ‫על מה לבקש ביום נשגב כזה‬

‫קודם שהתחיל הושענא‪ ,‬אמר ]הרה''ק משינאווא[ בשם חו"ז הק' הגאון מהר"ם ט"ב‬ ‫הישמח משה זללה"ה מאוהל‪ ,‬מה דאי' בגמרא "אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן‬ ‫הכיס"‪ ,‬אין הכוונה שתכלה הפרוטה מכיס שלא ישאר חלילה פרוטה בכיס‪ ,‬אך מקובלני‬ ‫הפירוש שיצא מפי אליהו ז"ל‪ ,‬היינו‪ ,‬עד שתכלה הפרטיות מכיס הלב‪ ,‬היינו שלא יהי'‬ ‫מבקש על שום דבר שנוגע לעצמו אלא רק על כבוד השי"ת‪ ,‬שיתגדל ויתקדש לעיני כל‬ ‫ישראל‪ ,‬בפרט ביום הושענא רבה‪ ,‬אין לנו לבקש על שום דבר‪ ,‬אפילו על מחילת עוונות‪ ,‬רק‬ ‫להושענא למענך אלוקינו הושענא‪.‬‬ ‫)דברי יחזקאל‪ ,‬לסוכות(‬ ‫אל תכישנו במקל‪ ,‬אלא קרא לנו ונשובה אליך‬

‫הושענא עלית שבטים‪ ,‬הושענא פינת יקרת‪ .‬יש לפרש הושענא עלית שבטים‪ ,‬הושיענו‬ ‫בזה שתעלה מאתנו את שבטך ]מקל[ המייסר אותנו‪ ,‬ומכאן והילך הושענא פינת יקרת‪,‬‬ ‫פנה נא אלינו בבחינת קריאה ואנו אחריך נרוצה‪ ,‬משכני אליך בקריאה של חיבה ולא‬ ‫תביישנו עוד במקלות של חובלים‪.‬‬ ‫)דברות חיים‪ ,‬בשם הרה"ק ר' עמנואל ]השני[ מפשעדברוז זי"ע‪.‬‬ ‫ועי' בתפארת שלמה פר' ויחי‪ ,‬ד"ה האספו‪ ,‬שביאר דישנם שני בחינות‪ ,‬הכישה במקל‪ ,‬וקורא לה והיא באה‪ ,‬וכו'(‬

‫‪â‬‬

‫‪ w‬חסידים מספרים‬

‫‪N‬‬ ‫‪ïäëä .á‬‬

‫"הושענא מגדים תמתיק ותושיע" ‪ /‬מעשה שהיה‬ ‫אלֶכְּסַנְדֶּר‪ ,‬הִ ְס ַתּבְֵּך‬ ‫שְׁנ ַת תרס"ד‪ ,‬הָעִיר שֶׁפְּרוֹב שֶׁבְּפוֹל ִין‪ .‬ר' שְׁמוּאֵל‪ ,‬תּוֹשַׁב הָעִיר‪ ,‬חֲסִיד ֲ‬ ‫אלּ ָא שֶׁשִּׂ ְמחָתוֹ ֹלא‬ ‫אשְׁמָתוֹ‪ .‬הוּא הָ ֳעמַד לְדִין וּבְחַסְדֵי ה' יָצָא זַכַּאי‪ֶ .‬‬ ‫עִם הַחֹק שֶֹּׁלא בְּ ַ‬ ‫אל ָיו בֵּית‪-‬הַ ִמּשְׁפָּט הַמְּחוֹז ִי‪ ,‬כַּ ֲעבֹר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת‪ ,‬הֻזְמַן‬ ‫נ ִ ְמשְׁכָה זְמַן ַרב‪ .‬בְּ ִמכְתָּב שֶׁשָּׁל ַח ֵ‬ ‫ר' שְׁמוּאֵל ל ְ ִמשְׁפָּט חוֹז ֵר‪ ,‬בְּ ַט ֲענ ָה שֶׁ"נּ ִ ְתגּ ַלּוּ פְּגָמִים בֶּהָל ִיְך הַשִּׁפּוּטִי הַקּוֹדֵם"‪.‬‬ ‫אחַר ז ִכּוּי ֻמחְל ָט‪ ,‬יָכוֹל לִפְעֹל ַרק ל ְָרעָתוֹ‪.‬‬ ‫חשָׁשׁוֹ שֶׁל ר' שְׁמוּאֵל הָיָה מוּבָן‪ִ .‬משְׁפָּט חוֹז ֵר‪ ,‬ל ְ ַ‬ ‫ֲ‬ ‫אל ֶכְּסַנְדֶּר‪ַ ,‬הצַּדִּ יק ַרבִּי יְַר ְחמִיאֵל‪-‬‬ ‫בְּ ִעקְּבוֹת זֹאת הֶחְל ִיט לָשִׂים אֶת פְּ ָעמָיו אֶל ַרבּוֹ שֶׁבַּ ֲ‬ ‫יִשְָׂראֵל‪-‬יִצְחָק‪ ,‬בַּעַל ַה'יִּשְׂמַח יִשְָׂראֵל'‪ ,‬שֶׁנּוֹדַע בִּקְ ֻדשָּׁתוֹ וּ ְבפִקְּחוּתוֹ‪.‬‬ ‫אמַר‪" :‬שׁוּב לְשֶׁפְּרוֹב‬ ‫ה ְקשִׁיב הַָרבִּי לְסִפּוּרוֹ שֶׁל ר' שְׁמוּאֵל ְושָׁקַע בְּהְִרהוִּרים‪ .‬לְבַסּוֹף ָ‬ ‫ִ‬ ‫וְהִ ְתיַצֵּב ל ַ ִמּשְׁפָּט בַּמּוֹעֵד שֶׁנִּקְבַּע‪ֹ .‬לא תּוּכַל לַחְמֹק ִמכְָּך‪ ,‬שֶׁכֵּן 'דִּינ ָא ְדּ ַמל ְכוּתָא דִּינ ָא' )דִּין‬ ‫הַ ַמּל ְכוּת – דִּין הוּא("‪ .‬בְּזֹאת נִפְַרד הַָרבִּי ֵמהֶחָסִיד לְשָׁלוֹם‪.‬‬ ‫אפִלּוּ ֹלא‬ ‫משְׁמַע הַ ְדּבִָרים פָּג ל ִבּוֹ שֶׁל ר' שְׁמוּאֵל‪ֹ .‬לא הַבְ ָטחָה ל ִישׁוּעָה‪ ,‬גּ ַם ֹלא בְָּרכָה‪ֲ ,‬‬ ‫לְ ִ‬ ‫ֵעצָה טוֹבָה‪ .‬אַף‪-‬עַל‪-‬פִּי‪-‬כֵן ֹלא הָיָה בְּל ִבּוֹ צֵל שֶׁל סָפֵק כִּי ָעל ָיו לְצַיֵּת ל ְַרבּוֹ וּל ְ ַמלּ ֵא אֶת‬ ‫ִמצְוָתוֹ‪.‬‬ ‫ר' שְׁמוּאֵל הֵחֵל בַּהֲכָנוֹת ל ַ ִמּשְׁפָּט הַחוֹז ֵר‪ .‬הוּא שָׂכַר אֶת שֵׁרוּתָיו שֶׁל עוֵֹרְך‪-‬דִּין ֻמ ְמחֶה‪.‬‬ ‫הוּא גּ ַם שִׁגּ ֵר ִמכְתָּב אֶל ָ‬ ‫אלֶכְּסַנְדֶּר‪ ,‬וּבוֹ בִּקְּשׁוֹ ל ָבוֹא בְּיוֹם‬ ‫אבִיו‪ ,‬שֶׁהִתְגּוֵֹרר ֹלא‪-‬הְַרחֵק ֵמ ֲ‬ ‫הַ ִמּשְׁפָּט ַעצְמוֹ אֶל הַָרבִּי וּלְבַקֵּשׁ ִממֶּנּוּ לְהַ ֲעתִיר ָעל ָיו ְתּפִלּ ָה‪ .‬עוֹד ִמכְתָּב שִׁגּ ֵר לְג ַבַּאי‬ ‫אבִיו לִשְׁהוֹת בִּ ְמחִיצַת הַָרבִּי בְּעֵת הַ ִמּשְׁפָּט‪.‬‬ ‫הֶחָצֵר‪ ,‬וּבוֹ בִּקֵּשׁ לְהְַרשׁוֹת ל ְ ָ‬ ‫אלֶכְּסַנְדֶּר‪ .‬ל ְ ָמחֳָרת בַּבֹּקֶר ָפּנ ָה לְבֵית הַָרבִּי‪ ,‬כְּבַקָּשַׁת בְּנוֹ‪ .‬הַָרבִּי‬ ‫עֶֶרב הַ ִמּשְׁפָּט בָּא ָהאָב ל ַ ֲ‬ ‫אחַר ִמכֵּן הְֶראָה לוֹ הַָרבִּי אֶת ִמכְתַּב בְּנוֹ ְוהִ ְפטִיר‪" :‬מַדּוּ ַע ֹלא לַעֲשׂוֹת‬ ‫הֵאִיר לוֹ פָּנ ִים‪ .‬ל ְ ַ‬ ‫כְּבַקָּשַׁת בִּנ ְָך?"‪.‬‬ ‫בְּל ֵב כָּבֵד הָל ְַך ר' שְׁמוּאֵל לְבֵית‪-‬הַ ִמּשְׁפָּט‪ .‬בְּעוֹדוֹ ַמ ְמתִּין ל ְתוֹרוֹ הִ ְתקֵָרב לַמָּקוֹם חַיָּט תּוֹשַׁב‬ ‫הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁאַל בְּקוֹל ָרם – "יֵשׁ פֹּה מִישֶׁהוּ שֶׁשְּׁמוֹ שְׁמוּאֵל?"‪.‬‬ ‫"כֵּן"‪ָ ,‬ענ ָה ר' שְׁמוּאֵל בַּחֲשָׁשׁ‪.‬‬ ‫"אִם‪-‬כֵּן"‪ ,‬הִנְמִיְך ַהחַיָּט אֶת קוֹלוֹ‪ֲ " ,‬עצָתִי ל ְָך כִּי ֵתּל ְֵך לְבֵיתְָך וְאַל תָּבוֹא הַיּוֹם ל ַ ִמּשְׁפָּט"‪.‬‬ ‫אחַד הַשּׁוֹפְטִים‬ ‫הַחַיָּט הִסְבִּיר‪" :‬הֶָרג ַע יָצָאתִי מֵאוּל ַם הַ ִמּשְׁפָּטִים וּבְמוֹ‪-‬אָזְנ ַי שָׁ ַמ ְעתִּי אֶת ַ‬ ‫אוֹמֵר לַחֲבֵָריו – 'אֶת הַיְּהוּדִי שְׁמוּאֵל אְַרשִׁי ַע הַיּוֹם בְּכָל ִמקְֶרה‪ ,‬גּ ַם אִם ַיצִּיב מוּל ֵנוּ סוֹלְל ַת‬ ‫עוְֹרכֵי‪-‬דִּין בְּכִיִרים'"‪.‬‬ ‫אל אֶת ַרגְל ָיו וְהִסְ ַתּלּ ֵק לְבֵיתוֹ‪ .‬בְּכָל ל ִבּוֹ ִהשְׁתּוֹקֵק‬ ‫אחַז בּוֹ נָשָׂא ר' שְׁמוּ ֵ‬ ‫מֵֹרב פַּחַד שֶׁ ָ‬ ‫אפְשִָׁרית בְּיוֹם ֶ‬ ‫אלֶכְּסַנְדֶּר וַחֲז ָָרה ִמ ֶמּנּ ָה אֵינ ָהּ ֶ‬ ‫אחָד‪.‬‬ ‫אלּ ָא שֶׁהַדֶֶּרְך ל ַ ֲ‬ ‫ל ְִראוֹת אֶת פְּנ ֵי ַרבּוֹ‪ֶ .‬‬ ‫אל ָיו‪.‬‬ ‫גּ ַם בְּשֶׁפְּרוֹב ַעצְמָהּ הִתְגּוֵֹרר יְהוּדִי צַדִּיק‪ .‬בִּמְצוּקָתוֹ הֶחְל ִיט ר' שְׁמוּאֵל לִפְנוֹת ֵ‬ ‫אחָד ֵמ ֲחבֵָריו‪" .‬מָה ַמ ֲעשֶׂיָך כָּאן?!‬ ‫המְתִּינוֹ לְהִכָּנ ֵס אֶל הַצַּדִּיק הוֹפִי ַע בַּמָּקוֹם לְפֶתַע ֶ‬ ‫בְּ ַ‬ ‫ַהאִם אֵינ ְָך אָמוּר ל ְ ִה ְתיַצֵּב הַבֹּקֶר ל ְ ִמשְׁפָּט?!"‪ָ ,‬תּמַהּ הֶחָבֵר‪ .‬נ ִ ְענ ֵ ַע ר' שְׁמוּאֵל קַלּוֹת בְֹּראשׁוֹ‬ ‫לְחִיּוּב‪" .‬אִם‪-‬כֵּן‪ ,‬רוּץ ִמיָּד לְבֵית‪-‬הַדִּין כִּי ַהשְּׁמוּעָה טוֹ ֶענ ֶת שֶׁהַיּוֹם הַכֹּל מְזֻכִּים!"‪ .‬כְּשֶׁהִבְחִין‬ ‫אחַז בִּז ְרוֹעוֹ ֶוהֱִריצוֹ אֶל בֵּית‪-‬הַדִּין‪.‬‬ ‫הֶחָבֵר בְּהִסּוּס ִמצַּד ר' שְׁמוּאֵל‪ָ ,‬‬ ‫מבֻלְבָּל כֻּלּוֹ נִכְנ ַס ר' שְׁמוּאֵל פְּנ ִימָה ְוהִ ְתיַצֵּב לִפְנ ֵי הַשּׁוֹפְטִים‪ .‬אוֹ‪-‬אָז אֵַרע ָדּבָר מוּז ָר‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫אשָׁמָתוֹ שֶׁל ר' שְׁמוּאֵל‪ ,‬הָפְַך בְּ ַמפְתִּי ַע אֶת עוֹרוֹ וְהֵחֵל‬ ‫הַתּוֹבֵ ַע‪ ,‬שֶׁעַל טִעוּנ ָיו הִ ְתבַּסְּסָה הַ ֲ‬ ‫אשָׁם‪ .‬הַשּׁוֹפְטִים‬ ‫אשָׁמָה‪ .‬הוּא אַף ָטעַן לְחֻלְשַׁת הַהוֹכָחוֹת נֶג ֶד הַנּ ֶ ֱ‬ ‫לְהַ ְמעִיט ִמגֹּדֶל הַהַ ֲ‬ ‫אלּ ָא‬ ‫הִקְשִׁיבוּ ל ַ ְדּבִָרים וְנ ָעוּ בְּאִי‪-‬נַחַת עַל כִּסְּאוֹתֵיהֶם‪ .‬לְבַסּוֹף ֹלא נוֹתְָרה לָהֶם בְֵּרָרה ֶ‬ ‫אשְֵׁרר אֶת ז ִכּוּיוֹ הַקּוֹדֵם שֶׁל ר' שְׁמוּאֵל‪.‬‬ ‫לְ ַ‬ ‫אבִיו וְגוֹל ֵל לְפָנ ָיו אֶת ַההִשְׁ ַתּלְשְׁלוּת הַ ֻמּפְלָאָה שֶׁל‬ ‫אל אֶת ָ‬ ‫כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים פָּג ַשׁ ר' שְׁמוּ ֵ‬ ‫הָאֵרוּעִים‪ .‬הִקְשִׁיב ָהאָב לִבְנוֹ וְנִכַּר הָיָה ָעל ָיו כִּי רוּחוֹ נִסְעֶֶרת‪ .‬חָל ְפוּ כַּמָּה ְרגָעִים עַד שֶׁיָּכֹל‬ ‫שׁמֶץ שֶׁל ֻמשָּׂג אֵיז ֶה ַרבִּי יֵשׁ‬ ‫הָיָה לְבַטֵּא אֶת ִרג ְשׁוֹתָיו בְּ ִמלּ ִים – "אוֹי‪ַ ,‬רבִּי! ַרבִּי! אֵין ל ָנוּ ֶ‬ ‫ל ָנוּ!"‪...‬‬ ‫אחַר ִמכֵּן פָּתַח ְוסִפֵּר‪ָ " :‬עשִׂיתִי כְּבַ ָקּשָׁתְָך וּבְבֹקֶר הַ ִמּשְׁפָּט בָּאתִי אֶל הַָרבִּי‪ .‬עַל‪-‬פִּי‬ ‫לְ ַ‬ ‫אצְלוֹ בְּ ִענְיָנ ִים שׁוֹנ ִים‪ .‬ז ֶה שׁוֹאֵל ַבּהֲלָכָה‪,‬‬ ‫הַז ְ ָמנ ָתוֹ נִכְנַסְתִּי אֶל חַדְרוֹ‪ֲ .‬‬ ‫אנָשִׁים נִכְנ ְסוּ וְיָצְאוּ ֶ‬ ‫אמַר –‬ ‫אחֵר ְמבַקֵּשׁ ֵעצָה טוֹבָה וּשְׁל ִישִׁי ז ָקוּק לִבְָרכָה‪ .‬כַּ ֲעבֹר שָׁעָה פָּנ ָה ֵ‬ ‫אל ַי הַָרבִּי ְו ָ‬ ‫ַ‬ ‫'חוֹשְׁבַנ ִי כִּי הַ ָדּבָר יִ ָמּשְֵׁך זְמַן ַרב ֵמהַ ְמּ ֻתכְנ ָן‪ ,‬וְעַל‪-‬כֵּן ֲעצָתִי ל ְָך כִּי ִתּקַּח ל ְָך כִּסֵּא וְ ֵתשֵׁב'‪ .‬כְָּך‬ ‫ָעשִׂיתִי‪.‬‬ ‫אמַר – 'מָה‬ ‫אחַז ְבּיָדִי וְ ָ‬ ‫אל ַי‪ .‬הוּא ָ‬ ‫אנָשִׁים‪ .‬לְפֶתַע קָם עַל ַרגְל ָיו ְונִגּ ַשׁ ֵ‬ ‫"הַָרבִּי הוֹסִיף לְקַבֵּל ֲ‬ ‫אמַר – ' ֵמאִידְָך גּ ִיסָא‪,‬‬ ‫שׁפָּט?'‪ .‬כַּ ֲעבֹר ֶרג ַע‪ ,‬הוֹסִיף וְ ָ‬ ‫ַדּ ְעתְָּך? אוּל ַי כְּדַאי שֶׁהַיּוֹם ֹלא יַ ֲעמֹד ל ְ ִמ ְ‬ ‫עוֹד ְמעַט ָתּחֵל ַהפַּג ְָרה בְּבֵית‪-‬הַדִּין‪ ,‬וְאִם ֹלא יִשָּׁפֵט הַיּוֹם‪ ,‬עָלוּל הַ ָדּבָר לְהִגּ ֵָרר עוֹד זְמַן ַרב‪.‬‬ ‫אפְשָׁר ל ְ ִה ְתחַמֵּק ִמכְָּך‪ ,‬שֶׁהֲֵרי דִּינ ָא‬ ‫ֹלא וָֹלא! גּוֹז ְַרנ ִי ָעל ָיו כִּי יִ ְתיַצֵּב הַיּוֹם ל ַ ִמּשְׁפָּט‪ .‬אִי‪ֶ -‬‬ ‫ְדּ ַמל ְכוּתָא דִּינ ָא'"‪.‬‬ ‫אנ ִי"‪ַ ,‬מ ְמשִׁיְך הָאָב וְאוֹמֵר‪ָ " ,‬תּ ַמהְתִּי לְפֵשֶׁר ִדּבְֵרי הַָרבִּי‪ .‬הֲלוֹא בִּ ְמפָֹרשׁ הוָֹרה ל ְָך‬ ‫"וַ ֲ‬ ‫לְהִ ְתיַצֵּב ל ַ ִמּשְׁפָּט‪ ,‬וּמַדּוּ ַע לְפֶתַע הוּא ִמסְ ַתּפֵּק אִם כְּדַאי שֶׁ ַתּ ֲעשֶׂה כֵּן אִם ל ָאו? כָּעֵת הַכֹּל‬ ‫אפִלּוּ בַָּרחְ ָתּ לְבֵיתְָך‪ .‬הַָרבִּי‬ ‫בָּרוּר‪ .‬הֲלוֹא בְּאוֹתָן שָׁעוֹת הִ ְתלַבַּ ְט ָתּ אִם ל ַ ֲעמֹד ל ְ ִמשְׁפָּט‪ ,‬וַ ֲ‬ ‫שׁבִּז ְכוּת‬ ‫ָראָה כָּל זֹאת בְּרוּ ַח‪-‬קָדְשׁוֹ וּלְבַסּוֹף הִכְִרי ַע וְג ָז ַר כִּי ָעל ֶיָך ל ַ ֲעמֹד לְדִין‪ .‬וּבָרוְּך ה' ֶ‬ ‫הַצַּדִּיק נוֹשַׁ ְע ָתּ"‪.‬‬ ‫אלֶכְּסַנְדֶּר כְּדֵי ל ְהוֹדוֹת ל ַָרבִּי עַל ְתּפִלּוֹתָיו הַמּוֹשִׁיעוֹת‪ .‬קֹדֶם‬ ‫כַּעֲבֹר זְמַן בָּא ר' שְׁמוּאֵל ל ַ ֲ‬ ‫אל ָיו הַָרבִּי וְשָׁאַל בְּחִיּוְּך‪" :‬נוּ‪ ,‬אֵיְך הָיָה הַ ִמּשְׁפָּט? נֶחְמָד‪ ,‬אָה?"‪...‬‬ ‫שֶׁפָּצָה אֶת פִּיו פָּנ ָה ֵ‬

‫‪ Q‬דברים ערבים‬

‫‪R‬‬

‫"ומשיבת רגל משבת"‬

‫הר"ר אברהם מאיר גלאנצר הי"ו‬ ‫מח"ס מעייני אגם על לעזי רש"י‬ ‫אנטווערפען‬

‫לפני למעלה ממאה שנה פורסמו ב"כתב‪-‬עת הצרפתי" )‪ (R.E.J. 94‬קטעי כתב‪-‬יד‬ ‫קדום ובו רמזים להלכות מתוך פסוקי התורה‪ ,‬בראשי תיבות ובגימטריאות‪ ,‬ביניהם רמז‬ ‫מקורי מרבינו ליאונטין – רבו של רבינו גרשום מאור הגולה‪ ,‬הכתב‪-‬יד חסר ומשובש‬ ‫והרי פיענוחו‪:‬‬ ‫"רמז לאלפיים אמה בשבת בפסוק אם תשיב משבת רגלך" – כשתכפיל את ערכה של‬ ‫כל אות מהמלה "תשיב"‪ ,‬בערך האות שכנגדה בחילופי אותיות אתב"ש‪ ,‬תתקבל‬ ‫התוצאה ‪! 2000‬‬ ‫והיינו‪ :‬ת×א = ‪] 400‬כלומר ת' באתב"ש היא א'‪ [400×1=400 :‬ש×ב = ‪ ,600‬י×מ = ‪,400‬‬ ‫ב×ש = ‪ ,600‬סך הכל = ‪.2000‬‬ ‫כמו כן במלת "משבת"‪ :‬מ×י = ‪ ,400‬ש×ב = ‪ ,600‬ב×ש = ‪ ,600‬ת×א = ‪ ,400‬סך הכל‬ ‫‪ .2000‬וזהו רמזו של רבינו ליאונטין ‪ 2000‬אמה לכל רוח‪.‬‬ ‫ועלה בדעתי לפרש‪ ,‬שזהו הביאור בהושענת 'אום נצורה כבבת' שנאמר אי"ה בשבת זו‬ ‫יו"ט א' של חג הסוכות‪ ,‬שבה כתוב כך‪" :‬הקובעת אלפים תחום שבת‪ ,‬ומשיבת רגל‬ ‫משבת"‪ ,‬שהוא פירושו של "תשיב משבת רגלך" הכתוב בנ"ך‪ ,‬ואינו מביא את הפסוק‬ ‫"אל יצא איש ממקומו" ‪ -‬הכתוב בתורה אשר ממנו למדו חז"ל את אלפיים אמה‪ ,‬כי לפי‬ ‫חשבונו המופלא של רבינו ליאונטין‪ ,‬בפסוק זה מרומז בפירוש אלפיים אמה אלו‪ ,‬כן נ"ל‪.‬‬

‫‪ Q‬תפארת אבות‬

‫‪R‬‬

‫זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‬ ‫שבת קודש – א' דסוכות – ט"ו תשרי‪ :‬ב' רנ"ו – יעקב אבינו‪ .‬תקמ"ח – הג"ר יצחק אייזיק הכהן‬ ‫אבד"ק קאריץ "ברית כהונת עולם"‪ .‬תק"ס – הג"ר משולם הכהן "עיקר תוס' יו"ט"‪ .‬תקפ"א –‬ ‫הג"ר בצלאל רנשבורג "הגהות הר"ב רנשבורג"‪ .‬תרנ"ה – הרה"ק ר' מרדכי מנדבורנה‪ .‬תרפ"ו –‬ ‫הג"ר מאיר אריק אבד"ק טארנה ובוטשאטש "שו"ת אמרי יושר" ועוד‪.‬‬ ‫יום ראשון ‪ -‬ב' דסוכות ]א' דחוה"מ בא"י[ – ט"ז תשרי‪ :‬תר"י – הרה"ק ר' שמעון מיערוסלב‪.‬‬ ‫תרל"ט – הג"ר יצחק דוב במברגר אב"ד ווירצבורג "מלאכת שמים"‪ .‬תרע"ד – הרה"ק ר' צבי‬ ‫הירש ממונקאטש "דרכי תשובה"‪ .‬תשל"ז – הה"ק ר' נחמן כהנא מספינקא‪.‬‬ ‫יום שני – א' ]ב' בא"י[ דחוה"מ – י"ז תשרי‪ :‬תנ"א – הג"ר צבי הירש אבד"ק לבוב‪.‬‬ ‫יום שלישי – ב' ]ג' בא"י[ דחוה"מ – י"ח תשרי‪ :‬תקס"ב ‪ -‬הג"ר משולם איגרא‪ .‬תקע"א –‬ ‫הרה"ק ר' נחמן מברסלב‪.‬‬ ‫יום רביעי – ג' ]ד' בא"י[ דחוה"מ – י"ט תשרי‪ :‬תקנ"ח – רבינו אליהו "הגאון מוילנא"‪ .‬תקע"ד ‪-‬‬ ‫הרה"ק ר' יעקב יצחק "היהודי הקדוש" מפשיסחא‪ .‬תרי"ג – הרה"ק ר' נחמיה ]בן היהודי הק'[‬ ‫מביעכוב‪ .‬תרמ"א – כ"ק מרן אדמו"ר ראי"ה ממעזבוז "אור יהושע"‪ .‬תרע"ג – כ"ק מרן אדמו"ר רבי‬ ‫אהרן מסאדיגורא "קדושת אהרן"‪.‬‬ ‫יום חמישי – ד' ]ה' בא"י[ דחוה"מ – כ' תשרי‪ :‬תכ"ד – הג"ר אברהם יהושע העשיל "הרבי ר'‬ ‫העשיל" מקראקא‪ .‬תקכ"ח – הג"ר אליעזר פאפו "פלא יועץ"‪ .‬תקנ"א – הרה"ק ר' יעקב יוסף‬ ‫מאוסטראה "רב ייבי"‪ .‬תרפ"ז – הרה"ק ר' רפאל שמעון מסקרנביץ'‪.‬‬ ‫יום ששי – הושענא רבה – כ"א תשרי‪ :‬תקל"א ‪ -‬הרה"ק ר' מנחם מנדל מפרימשלאן "דרכי‬ ‫ישרים"‪ .‬תקס"ד – הג"ר דב בער טרייוויש מוילנא "רביד הזהב"‪ .‬תק"פ – הרה"ק ר' משה‬ ‫מדאלינא "דברי משה"‪ .‬תרס"ד – כ"ק מרן אדמוה"ז רבי דוד משה מטשארטקוב‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫מהציבור@‪ruzien‬‬ ‫חדשות‪gmail.com‬‬ ‫כל הזכויות שמורות © להערות והנצחות ולקבלת הגליון או רשות העתקה‪- 00.32.486.738.104 :‬‬ ‫החרדי‬ ‫הוכנס בחסות הקו החדש‪0747-300100 :‬‬

‫‪ã‬‬