Tiferet Yisrael Simcha Torah 5770

‫זמני שמיני עצרת ושמחת תורה תש''ע‬ ‫אנטווערפען ירושלים בני ברק לאנדאן ניו יארק‬ ‫‪18.44‬‬ ‫‪6.44‬‬ ‫‪6.05‬‬ ‫‪4.53‬‬ ‫‪4.38‬‬ ‫הדה"נ‬ ‫‪19.48‬‬ ‫‪7.11‬‬ ‫‪7.05‬‬ ‫‪5.51‬‬ ‫‪5.50‬‬ ‫מוצש"ק‬ ‫‪7.28‬‬ ‫‪6.27‬‬ ‫‪6.30‬‬ ‫ר "ת‬ ‫‪20.10‬‬ ‫‪7.33‬‬ ‫זמני החג בקלויז‪ :‬מנחה ע"ש ויו"ט והקפות‪ – 19.15 :‬אוה"ח הק'‪08.45 :‬‬ ‫שחרית שמיני עצרת‪ - 09.15 :‬יזכור‪ – 10.45 :‬מנחה שמ"ע‪18.40 :‬‬ ‫ערבית ליל שמח"ת והקפות‪ – 19.50 :‬שחרית שמח"ת‪08.00 :‬‬ ‫מנחה שמח"ת ונעילת החג‪ – 18.40 :‬ערבית מוציו"ט‪19.50 :‬‬

‫הגליון השבועי של‬

‫קלויז 'תפארת ישראל ' טשארטקוב‬

‫בנשיאות כ''ק האדמורי''ם לבית רוז'ין שליט''א‬ ‫‪ itÇ _xÜ|âááàÜA FJ „ gxÄA CFBEFEALHADC‬אנטווערפען‬

‫שבת קודש ‪ -‬שמיני עצרת‪ ,‬ויום ראשון – שמחת תורה‪ ,‬כ"ב ‪ -‬כ"ג תשרי תש"ע‬

‫מילין זעירין‬

‫מסופר על אחד הצדיקים‪ ,‬שבליל שמחת‪-‬תורה כשהכל המתינו‬ ‫בכליון עינים שהרבי יתחיל לרקוד עם התורה‪ ,‬בהקפה הראשונה‪,‬‬ ‫קרא הרבי ואמר "איני מוכן עדיין"‪ .‬הוא ביקש לקרוא אליו את‬ ‫אחד החסידים שהיה סוכן‪-‬סחורות‪ ,‬וכשהגיע ביקשו לספר על‬ ‫שיטת עבודתו של סוכן‪-‬סחורות‪.‬אמר החסיד‪ :‬כל שיטת עבודתו‬ ‫של סוכן‪-‬הסחורות היא באמצעות האשראי‪ .‬הוא לוקח בהקפה‬ ‫סחורה מהעיר הגדולה‪ ,‬ומחלקה גם‪-‬כן בהקפה לסוחרים‬ ‫הקטנים‪ .‬וכאשר הם משלמים לו עבור הסחורה שלקחו בפעם‬ ‫הקודמת‪ ,‬הוא נותן להם בהקפה סחורה חדשה‪ ,‬ואז הוא שמלם‬ ‫לסוחרים הגדולים בעיר הגדולה‪ ,‬ללא הקפה – סיים החסיד –‬ ‫אין מסחר‪.‬‬ ‫נענה אותו צדיק ואמר‪ :‬אם כן‪ ,‬זהו עניין ה'הקפות'‪ .‬אחרי‬ ‫ש'משלמים במזומן' בעבודה של חודש אלול‪ ,‬ימי הסליחות‪ ,‬שני‬ ‫ימי ראש‪-‬השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‪ ,‬יום‪-‬כיפור‪ ,‬ארבעת הימים‬ ‫שנקנים בעמל רב בין יום‪-‬כיפור לסוכות‪ ,‬סוכות‪ ,‬שמחת בית‪-‬‬ ‫השואבה‪ ,‬מגיע שמיני עצרת ושמחת תורה בהם אפשר ללכת‬ ‫ל'הקפות' ‪ -‬לקחת ב'הקפה'‪!!! ...‬‬ ‫כוונה עמוקה טמונה במעשה זה‪ ,‬וייתכן שזהו ביאורה‪.‬‬ ‫הן לא מכבר אמרנו בתפילות הימים הנוראים "כי לא יצדק לפניך‬ ‫כל חי"‪ ,‬אי אפשר לבשר ודם לעמוד למשפט לפני השי"ת‪ ,‬היצר‬ ‫הרע מושכו לצד אחד‪ ,‬היצר הטוב מנסה לשמרו שלא ינטה ולא‬ ‫יסור מדרך המלך‪ ,‬כל חייו של האדם מלאים בעליות ומורדות‪,‬‬ ‫עירבוב של טוב ורע‪ ,‬פעם צדיק גמור הוא‪ ,‬ולפעמים חלילה‬ ‫ההיפך‪ ,...‬וכפי שמבאר זאת הרה"ק בעל התניא בספרו – זהו‬ ‫מידת בינונים ‪! ...‬‬ ‫הכח שלנו להמשיך‪ ,‬לא להתייאש‪ ,‬ולא ליפול חלילה‪ ,‬הוא רק‬ ‫"ההקפה"‪ ,‬כי יודעים אנו נכוחה‪ ,‬שהשי"ת אינו חפץ להעניש את‬ ‫הנופל‪ ,‬אלא אדרבא ימתין לו ויקווה לתשובתו‪ ,‬לראותו חוזר‬ ‫ומתעלה ומתקרב אליו ביתר שאת ועוז‪.‬‬ ‫אחר כל העבודה הנשגבה של חודש הרחמים והסליחות וירח‬ ‫האיתנים‪ ,‬באים אנו ומבקשים השפעות טובות‪ ,‬בגשם וברוח‪,‬‬ ‫מתפללים אנו "תפילת גשם" ‪ -‬בשמיני עצרת‪ ,‬מחלים אנו פני‬ ‫אדון‪ ,‬שברוב טובו וחסדו ישפיע עלינו כל טוב‪ ,‬והברכה תשרה‬ ‫באסמינו ובכל משלח ידינו‪.‬‬ ‫אך מיד עומדים אנו לערוך "הקפות" – רומזים אנו בזה‪ ,‬אף שאכן‬ ‫לפי מצבינו הרוחני כעת – אחר העבודה הנעלה של הימים‬ ‫הנוראים‪ ,‬וימי הסוכות‪ ,‬ראויים אנו לכל ההשפעות הטובות‪ ,‬עם‬ ‫כל זה מבקשים אנו מהקב"ה‪ ,‬השנה הבעל"ט טומנת בחובה‬ ‫קשיים רבים‪ ,‬נסיונות כבדים מנשוא‪ ,‬יהיו ירידות ונפילות‪.‬‬ ‫ולכך‪ ,‬גם אם לא נהיה ראויים אז‪ ,‬תן לנו "בהקפה"‪ ,‬אנו נשתדל‬ ‫להחזיר הכל‪ ,‬אחרי הירידה לשאוף ולעלות ולהתקרב‪ ,‬אך‬ ‫"בעבורו אל תמנע מים"‪ ,‬תשפיע עלינו ברוב טובך בקרדיט‪!...‬‬ ‫כל זה נכון וראוי‪ ,‬רק כשהאדם בליבו פנימה‪ ,‬אכן שואף ורוצה‬ ‫להתעלות‪ ,‬רק מה יעשה הבן‪ ,‬שלפרקים נופל ויורד‪ ,‬אך הרצון‬ ‫ושאיפת הלב היא להשתפר ולהתקרב אל הקב"ה‪.‬‬ ‫באם חלילה הלב אטום‪ ,‬דרך אנשים מלומדה גורמת לו שאף לא‬ ‫ישאף‪ ,‬ואף לא ירצה‪ ,‬והלא השי"ת הבוחן לבות וכליות יודע את‬ ‫מחשבות לב האדם‪ ,‬היאך יבקש "הקפות" ???‬ ‫הרה"ק הדברי בינה מביאלא זי"ע נהג לומר במוצאי שמחת‬ ‫תורה "רבונו של עולם משיב הרוח ומוריד הגשם – אחר כל‬ ‫העבודה הנעלה של חודש אלול‪ ,‬ימי הסליחות‪ ,‬ר"ה‪ ,‬עשי"ת‬ ‫יוכ"פ‪ ,‬ערב חג הסוכות‪ ,‬וסוכות‪ ,‬חוה"מ ושמיני עצרת ושמחת‬ ‫תורה‪ ,‬הננו מבקשים ממך‪ ,‬משיב הרוח – קח בעבורך את כל‬ ‫הרוחניות של עבודה זו‪ ,‬שנעשתה בעבורך‪ ,‬ומוריד הגשם –‬ ‫ותשפיע לע עמך ישראל‪ ,‬גשמיות פרנסה ברווח וכל טוב סלה‪.‬‬ ‫משיב הרוח ומוריד הגשם‪ ,‬לברכה‪ ,‬לשובע‪ ,‬ולחיים !!!‬ ‫א לעכטיגן און א פריילעכ'ן יו"ט‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח עוסק בצ"צ באמונה בעירנו אנטווערפען‬ ‫ר' משה ז"ל פיקסלער‬ ‫ב"ר ישראל דוב הי"ד‬ ‫נלב"ע יום א' דחג הסוכות‬ ‫ט"ו תשרי תשנ"ט‬

‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬

‫נדבת נכדו הרה"ח ר' חיים פיקסלער הי"ו – ב"ב‬

‫‪ Q‬תפארת האיתנים‬

‫‪R‬‬

‫אמרות צדיקים ושיחותיהם הק' מלוקטים מספה"ק לפי סדר המועדים‬ ‫נפרדים מראיית פני המלך‪ ,‬עתה העת האחרונה למחילה‬

‫הנני אומר המשל שכ"ק אבא מארי זלה"ה הקדושת‬ ‫יו"ט היה רגיל לומר תמיד בזה היום הושענא רבה‪,‬‬ ‫]משל[ למלך שבא העירה‪ ,‬מכריזין הכרוזים שהמלכות‬ ‫יבוא העירה‪ ,‬וכל מי שצריך איזה דבר יכול לילך עתה‬ ‫ולבקש‪ ,‬ומי שחטא נגד המלך יכול לילך עכשיו‬ ‫ולהתחנן אליו שימחול לו‪ ,‬ויכולין להבין דכל בר שכל‬ ‫מקדים לרוץ לקראת המלך עוד טרם בואו לעיירה‪ ,‬ומי‬ ‫שאינו מבין זאת‪ ,‬אבל כשהמלך היא כבר בעיר‬ ‫והכרוזים הולכין‪ ,‬הוא רץ ונופל לפני רגליו‪ ,‬אבל מי שאין‬ ‫בו גם זה השכל‪ ,‬אבל כשבא לבסוף "מ האלט שוין ביים‬ ‫גיזעגענען" ]אוחזים כבר בפרידה[‪ ,‬מי אינו נופל לו בדעתו‬ ‫לילך עכ"פ אז להתחנן לפניו‪ ,‬שהוא היום האחרון‪ ,‬ואם‬ ‫לא עכשיו אמתי‪.‬‬ ‫)דברי יואל‪ ,‬סאטמער‪ ,‬הושע"ר תשכ"ה(‬ ‫‪C‬‬ ‫קשה עלי‪ ,‬פרידתכם‪ ,‬הפירוד שביניכם‬

‫ביום השמיני מקרא קודש וגו'‪ ,‬עצרת הוא וגו'‬ ‫ל"ו(‪ .‬ובפרש"י עצרתי אתכם אצלי כמלך שזימן בניו‬ ‫לסעודה וכו'‪ ,‬עכבו עמי עוד יום אחד‪ ,‬קשה עלי‬ ‫פרידתכם‪ .‬וי"ל בדרך משל‪ ,‬מנוהג שבעולם דאב‬ ‫המדריך את בניו שיהיו נוחין זה לזה‪ ,‬באהבה ואחדות‪,‬‬ ‫הנה כשיארע לפעמים פירוד ח"ו בין הבנים יש לו לאב‬ ‫צער גדול מזה‪ ,‬וכשרוצה להחזיר האהבה ביניהם‪ ,‬העצה‬ ‫שיקראם לסעודה גדולה‪ ,‬ואח"כ ידבר בפניהם מענין‬ ‫הפירוד והמחלוקת‪ ,‬כאשר ייסר איש את בנו‪ ,‬כי אז יש‬ ‫באב כח להכניס בלב הבנים אחדות גמורה‪ ,‬והכל‬ ‫באמצעות האהבה שנולדה ע"י הסעודה‪ ,‬עד שעל כל‬ ‫פשעים תכסה אהבה‪ ,‬וענין זה הוא ביותר אצל הקב"ה‬ ‫האומר לישראל עכבו עמי עוד יום אחד‪ ,‬אח"ד דייקא‪,‬‬ ‫כלומר יהא עיקר העיכוב לשם השרשת האחדות‬ ‫בלבכם‪ ,‬כי קשה עלי‪ ,‬פרידתכם‪ ,‬קשה עלי מאוד‬ ‫הפירוד שיש ביניכם‪ ,‬וד"ל‪.‬‬ ‫)ויקרא כ"ג‪,‬‬

‫)אהבת שלום‪ ,‬קאסוב‪ ,‬לשמיני עצרת(‬ ‫‪C‬‬ ‫עצרו את האחדות אף ללא הד' מינים‬

‫ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם וגו' עצרת היא‬ ‫)ויקרא כ"ג‪ ,‬ל"ו(‪ .‬וברש"י ‪ -‬עצרתי אתכם אצלי וכו'‪ ,‬בבקשה‬ ‫מכם עכבו עמי עוד יום אחד‪ ,‬קשה עלי פרידתכם‪.‬‬ ‫נראה לבאר לשון "פרידתכם" על דרך מליצה‪ ,‬על פי‬ ‫מה שידוע שהארבעה מינים מרמזים על ד' כתות של‬ ‫בני אדם‪ ,‬כמובא במדרש‪ ,‬יוצא שכל ד' ימי סוכות בני‬ ‫ישראל מאוחדים על ידי ד' מינים‪ ,‬אבל ביום השמיני‬ ‫שכבר נפסקה מצות ארבעה מינים יצא ששוב יהיה ח"ו‬ ‫פירוד בין בני ישראל‪.‬‬ ‫לכן אמר ה' "עכבו עמי עוד יום אחד" ‪ -‬זהו יום השמיני‪,‬‬ ‫שהוא יום היחוד כלל ישראל עם קב"ה‪ ,‬ולא יתפרדו‬ ‫לעולם‪ ,‬וזה מה שנאמר "עכבו עמי עוד יום אחד"‬ ‫לעשות מקרא קודש באחדות גמור‪ ,‬מטעם שקשה עלי‬

‫לעילוי נשמת‬

‫אמי מרת חיה ראכל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יצחק צבי ז"ל‬

‫נלב"ע כ"ח תשרי תשד"מ‬

‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬

‫נדבת בנה‬ ‫הרה"ח ר' מרדכי איסר אקרמן הי"ו‬

‫לכן אמר ה' "עכבו עמי עוד יום אחד" ‪ -‬זהו יום השמיני‪,‬‬ ‫שהוא יום היחוד כלל ישראל עם קב"ה‪ ,‬ולא יתפרדו‬ ‫לעולם‪ ,‬וזה מה שנאמר "עכבו עמי עוד יום אחד" לעשות‬ ‫מקרא קודש באחדות גמור‪ ,‬מטעם שקשה עלי פרידתכם‬ ‫ שלא תהיו מופרדים מחמת שנפסקה מצות ד' מינים‪.‬‬‫)הגה"צ רבי יוסף צבי דושינסקי גאב"ד ירושלים זצ"ל‬ ‫תורת מהרי"ץ‪ ,‬לשמחת תורה(‪,‬‬ ‫‪C‬‬ ‫שמחת התורה‪ ,‬הכרת הטובה על שמלמדת ומתקנת אותנו‬

‫מאוד צריכין לשמוח בשמחת תורה ולכבדה‪ ,‬שהרי אמרו‬ ‫הלומד מחברו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד‪ ,‬ומה נעשה‬ ‫אל התורה עצמה אשר מלמדת אותנו תמיד איך לעבוד‬ ‫את הש"י‪ ,‬ומה הכבוד אל התורה‪ ,‬והגית בה יומם ולילה‪.‬‬ ‫)שפת אמת‪ ,‬שמח"ת‪ ,‬תרס"ד‪ ,‬עי' בתרס"ה(‬ ‫‪C‬‬ ‫שמחת תורה כולל את כל הרגלים‬

‫‪ ...‬זה החג הקדוש‪ ,‬הוא כולל את כל הרגלים‪ ,‬כמאמר‬ ‫הזוה"ק "חג דכל חגים מתחגין ביה"‪ ,‬ונראה בדרך רמז‪,‬‬ ‫דחג הפסח נקרא זמן חירותינו‪ ,‬ושבועות זמן מתן‬ ‫תורתינו‪ ,‬וסוכות זמן שמחתינו‪ ,‬נוטריקון שמח"ת הוא‪,‬‬ ‫ח'רותינו מ'תן ת'ורתינו ש'מחתינו‪ ,‬להראות שזה החג‬ ‫שמחת תורה הוא הכולל כל הרגלים‪ ,‬ע"כ נקרא בשם‬ ‫שמח"ת ]תורה[‪ ,‬לרמז על כל הנ"ל‪.‬‬ ‫)אמרי נועם‪ ,‬לשמח"ת‪ ,‬ד"ה הנה(‬ ‫‪C‬‬ ‫הקפות‪ ,‬השי''ת מבקש שנתנהג כראוי ויוכל להשפיע כל הטובות‬

‫ענין ההקפות‪ ,‬שבכל ימי הסוכות מסבבים אנו את הספר‬ ‫תורה עד שמיני עצרת‪ ,‬ובשמיני עצרת מסבבים את‬ ‫הספר תורה אותנו‪ ,‬כי עיקר החותם הוא בשמיני עצרת‬ ‫כידוע‪ ,‬ועד שמיני עצרת אנו מסבבים את הס"ת‬ ‫ומבקשים כל הטובות מאת השי"ת‪ ,‬דהיינו הס"ת‪,‬‬ ‫והסיבוב הוא בבחינת תפלת עני המסבב על הפתחים‪,‬‬ ‫ובשמיני עצרת כבר נעשה החותם לטובה‪ ,‬ומעתה כביכול‬ ‫מסבב אותנו כעני הסובב על הפתחים‪ ,‬לבקש מאתנו שנהי'‬ ‫טובים מעתה והלאה‪ ,‬בכדי שנוכל לקבל כל הטובות‪ ,‬והוא‬ ‫יקבל מאתנו כל הנחת רוח‪ ,‬וד"ל‪.‬‬ ‫)הרה"ק ר' יחזקאל מקאזמיר זי"ע‪,‬‬ ‫דברי ישראל‪ ,‬ליקוטים בסוף הספר(‬ ‫‪C‬‬ ‫אם מחזיקים זאת בחוזקה הרי זה קל מאוד‬

‫שמעתי מאדוני אבי ז"ל‪ ,‬שפעם חינכו ספר תורה חדשה‬ ‫בבית מדרשו של כ"ק אדמו"ר הזקן מטשארטקוב זי"ע‪,‬‬ ‫ואע"פ שהרבי היה כבר זקן וחלש לקח הספר תורה בידו‬ ‫לרקוד בשמחה של מצוה‪ .‬באמצע הרקידה ניגש אליו‬ ‫אחד מהחסידים והציע לקחת הספר ממנו בחששו שכבד‬ ‫הספר להרבי‪ ,‬אולם הרבי סרב לתת לו התורה ואמר‬ ‫אליו‪ :‬א פלא‪ ,‬דוכט זיך אז ס'איז שווער‪ ,‬נאר אז מען‬ ‫האלט עס גאר פעסט‪ ,‬איז זי גאר לייכט ]זה נדמה שזה‬ ‫קשה‪ ,‬אך אם מחזיקים זאת בחוזקה הרי זה קל מאוד[‪ .‬וכוונתו‪,‬‬

‫לעילוי נשמת‬

‫הבה"ח אלטר ישראל אלימלך ע"ה‬ ‫בן יבלחט"א ר' מאיר אריה הי"ו‬

‫)המשך בעמוד ג'(‬

‫עצרת תהיה לכם‬ ‫ביו"ט אחרון ‪ -‬שמחת תורה‬ ‫תתקיים אי"ה סעודת‬

‫נלב"ע כ"ו תשרי תשס"א‬

‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬

‫נעילת החג‬

‫נדבת אביו‬

‫מנחה בשעה ‪18.40‬‬

‫הרה"ח ר' מאיר אריה לייבוביץ הי"ו‬

‫ויה"ר שימלא ה' כל‬ ‫משאלות לבנו לטובה ולברכה‬ ‫‪à‬‬

‫‪z‬‬

‫‪R àé÷éãöã àìåìéä Q‬‬ ‫‪'à / 'éåì úùåã÷' ò"éæ áåùèéãøàáî ÷çöé éåì éáø ÷"äøä‬‬ ‫כ"ה תשרי תק"ע ‪ -‬מאתיים שנה להסתלקותו‬

‫כ"ק זקני מבוהוש זי"ע נהג לחזור ולומר פעמים רבות בשם זקנו מרן הס"ק מרוז'ין זי"ע‪,‬‬ ‫שרק בהזכרת השם "בארדיטשוב" כבר מעוררים רחמים וחסדים על עם ישראל‪.‬‬ ‫לרגל מאתיים שנה להסתלקותו של סנגורן של ישראל הרה"ק רבי לוי יצחק‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬נאריך קמעה בפרשת תולדות חייו הקדושים‪.‬‬ ‫רבינו זי"ע‪ ,‬נולד בשנת ת"ק‪ ,‬בעיירה האסקאב שבגאלציה‪ ,‬לאביו הג"ר מאיר זצ"ל רב‬ ‫העיר‪ ,‬ולאמו הרבנית שרה סאשע שהייתה מפורסמת בזמנה ברוב חכמתה וצדקתה‪.‬‬ ‫מגזע היחס חוצבה משפחתו‪ ,‬בן אחר בן היה לגדולי ישראל ורבנים שבמשך ‪ 26‬דורות‬ ‫לא הוסר כתר תורה ממנה‪ ,‬ואמו היתה‬ ‫ממשפחת המהרש"א‪ ,‬והגאון רבי משה‬ ‫מרגלית‪ ,‬אב בית דין בטארניגראד‪.‬‬ ‫בשעה שנולד רבינו‪ ,‬נתמלא מרן אור שבעת‬ ‫הימים הבעש"ט הק' זי"ע בשמחה גדולה מאד‬ ‫ואמר ל"חבריא קדישא"‪ :‬ברגע זה ירדה מן‬ ‫השמים נשמה גדולה‪ ,‬שעתידה להמליץ טוב‬ ‫על ישראל‪ .‬הבעש"ט הוסיף לספר‪ :‬בעד רדת‬ ‫נשמה זו‪ ,‬עמד הס"מ וטען לפני השי"ת‬ ‫כשתרד נשמה זו לעולם‪ ,‬ייתם כוחי ולא תהיה‬ ‫לי שליטה בעולם‪ ,‬כי היא תחזיר את כל העולם‬ ‫למוטב‪ .‬נחמהו השי"ת נשמה זו תהיה ל"רב"‬ ‫ותהיה טרודה בצרכי ציבור‪ .‬צדיקים אחרים‬ ‫אמרו‪ ,‬שנשמתו של רבינו חצובה היתה‬ ‫מנשמתו של התנא הקדוש רבי עקיבא‪.‬‬ ‫כבחור צעיר הלך שמו לפניו וכונה בפי כל‬ ‫"העילוי מירופלב" – שם בישיבת האב"ד‬ ‫הסתופף ולמד‪ .‬כמו"כ למד עם אביו‪ ,‬וכבר בגיל צעיר אחר שמילא כרסו בש"ס‬ ‫ובפוסקים‪ ,‬הכניסו אביו בסוד לימוד תורת הנסתר‪.‬‬ ‫בהגיעו לפרקו הקים את ביתו עם הרבנית‪ ,‬בתו של הנגיד המפורסם רבי ישראל פרץ‬ ‫מלעברטוב אשר בפולין‪ ,‬ורבינו הגיע לדור שנים מספר סמוך לחותנו‪ .‬לעברטוב הייתה‬ ‫נודעת אז לעיר של חכמים וגדולי תורה‪ .‬כשבא ר' לוי יצחק אחרי חתונתו לגור שם‪ ,‬מצא‬ ‫שם את הגאונים‪ :‬רבי יששכר בער שלימים נעשה לאבד"ק זלאטשוב‪ ,‬רבי אריה ליבוש‬ ‫פרץ – אחיו של חותנו‪ ,‬והאחים הגדולים רבי מאיר תאומים ורבי יוסף תאומים בעל‬ ‫"פרי מגדים"‪ .‬בבית מדרש אחד ישבו קבוצה נבחרת זו‪ ,‬ורבי יוסף תאומים ה"פרי‬ ‫מגדים" היה החברותא של רבינו‪.‬‬ ‫אף ששמו הלך לפניו כגאון מופלא‪ ,‬לא אבה רבינו לשמש בכתרה של תורה‪ ,‬ולא נטל‬ ‫לעצמו אף שררה ומשרה‪ ,‬הוא אף הקים בית תמחוי לעניים בלעברטוב‪ ,‬והיה משמש‬ ‫את העניים שהגיעו לאכול שם‪ ,‬ומציע להם את מיטותיהם בכל ערב‪.‬‬ ‫אך על אף כל הגדולה הרוחנית של רבינו‪ ,‬חש הוא שנשמתו הכמהה משתוקקת לעוד‪,‬‬ ‫ועדיין לא באה כלל על סיפוקה‪ ,‬הוא החל לחפש לדרוש ולחקור‪ ,‬וביקש למצוא את‬ ‫החסר לו‪.‬‬ ‫לא הרחק מלעברטוב‪ ,‬בעיר ריציוואל התגורר רב העיירה גאון וקדוש היה הרבי ר'‬ ‫שמעלקא הורביץ‪ ,‬שלימים נהיה כאבד"ק ניקלשבורג‪ .‬הרבי ר' שמעלקא היה אחד‬ ‫מתלמידיו היותר מפורסמים של המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע‪ .‬השפעתו על כל‬ ‫הגלילות היתה רבה ועצומה‪ ,‬ורבים נסחפו באמצעותו למעזריטש‪ ,‬אל המגיד‪.‬‬ ‫לאזניו של רבינו היושב בלעברטוב גונבה השמועה על רבה של ריציוואל‪ ,‬ונפשו אוותה‬ ‫להיפגש עמו‪ .‬הוא הציע את הדבר לפני חותנו רבי ישראל‪ ,‬אך הלה שהיה מתנגד חריף‪,‬‬ ‫הודיע לו מפורשות‪ ,‬שחלילה לו מלהעלות על דעתו כדבר הזה‪ .‬רבינו נחלה בגופו מרוב‬ ‫צער‪ ,‬יען חש והרגיש שאצל הרבי ר' שמעלקא תמצא נשמתו את מזונה וסיפוקה הראוי‪,‬‬ ‫ובמשך ימים לא היה מסוגל להכניס מזון לפיו‪ .‬כשראה חותנו שנחלה הוא מכך‪ ,‬וחשש‬ ‫שלא יגיע חלילה לשערי מות‪ ,‬נתן את רשותו והסכמתו לנסיעה‪.‬‬ ‫מיד כשהגיע רבינו אל הרבי ר' שמעלקא‪ ,‬ראה עליו שנשמה עילאית וגבוהה שוכנת‬ ‫בקרבו‪ ,‬והבהיר לו שאין לו מה ללמוד אצלו‪ ,‬אלא עליו לנסוע היישר אל מקור הקדושה‬ ‫למעזריטש‪ ,‬שם במקום השראת השכינה‪ ,‬יעלה ויתעלה מעלות רמות ונשגבות‪.‬‬ ‫רבינו לא היסס כלל‪ ,‬ויחד עם הרבי ר' שמעלקא נסע מעזריטשה‪ .‬שם גילה רבינו את‬ ‫שורש נשמתו‪ ,‬את עבודת ה' העילאית שאליה כה השתוקק וייחל‪ ,‬רבינו דבק ברבו‬ ‫המגיד הגדול זי"ע בעוז‪ ,‬וכ"ק מרן אדמוה"ז מטשארטקוב זי"ע שח פעם‪ ,‬שרבינו רשם‬ ‫בפנקס מיוחד כל שיחת חולין ששמע מהמגיד‪ ,‬ודייק בהם סודות ורמזים נשגבים‪.‬‬ ‫בעודו יושב במעזריטש‪ ,‬חלו תמורות בהאסקאב‪ ,‬עסקיו של חותנו רבי ישראל פרץ‬ ‫נקלעו למשבר‪ ,‬וכדי להצילם לווה סכום עתק מהפריץ המקומי‪ ,‬אך העסקים המשיכו‬ ‫להדרדר‪ ,‬וכיון שלא היה לו להחזיר את החוב עם הריבית הגבוהה שעליה התחייב‪ ,‬רצה‬ ‫הפריץ להשליכו לבור הכלא עד שתצא נשמתו ח"ו‪ .‬התו ל רבי ישראל – הרבנית של‬ ‫רבינו‪ ,‬הלכה אל הפריץ‪ ,‬ובתחנונים ביקשה על נפש אביה‪ ,‬באמרה לו "הרי באם תשליך‬ ‫את אבי לבור‪ ,‬לא יהיה לך את הכסף‪ .‬אני מוכנה לערוב לך בכתב על החוב‪ ,‬ותוך שנתיים‬ ‫אשלם זאת‪ ,‬ובאם לאו‪ ,‬את נפשי תטול‪ ,‬ובאבי אל תיגע"‪ .‬הפריץ הסכים‪ ,‬והרבנית‬ ‫חתמה לו על השטר‪.‬‬ ‫את הדבר הזה עשתה בסוד כי לא רצתה שאביה ידע על כך‪ ,‬ורק אחר כך כשרבינו חזר‬ ‫לביתו‪ ,‬הודיעה זאת לבעלה‪ .‬נקל להבין את גודל צערו אחרי שנודע לו הדבר הזה‪ .‬אבל‬ ‫הנעשה אין להשיב‪ .‬לפיכך סבב רבינו מעיר לעיר לקבץ נדבות לכסות את חובות חותנו‪,‬‬ ‫ובכל מקום בואו השתוממו הכל על עבודתו ה' הנלהבה שעמל בה‪ .‬ואכן‪ ,‬במלואות‬ ‫שנתיים‪ ,‬הצליח רבינו לסלק את כל החוב‪ ,‬והשיבו לפריץ‪.‬‬ ‫אך מעתה לא היה מי שיתמוך בו‪ ,‬חותנו עני מרוד היה‪ ,‬והוריו של רבינו כעסו עליו עד‬ ‫מאוד שהצטרף לחסידות‪ ,‬בלית ברירה הסכים רבינו להענות להצעות הרבנות שהציעו‬

‫לו מערים רבות‪ ,‬והוא התקבל לרב העיר ריצוואל‪ ,‬במקום הרבי ר' שמעלקא זי"ע שעבר‬ ‫אז לכהן בעיר שינאלי כרב‪ .‬ומשם כעבור שנה עבר רבינו לכהן כאבד"ק זעליכוב‪.‬‬ ‫לא זמן רב כיהן רבינו שם כרב‪ ,‬פרנסתו היתה דחוקה ביותר‪ ,‬ושמו ההולך לפניו הגיע‬ ‫לאזניהם של קהילת פינסק המעטירה‪ ,‬שהיתה עיר ואם בישראל בימים ההם‪ ,‬וערים‬ ‫וכפרים רבים היה תחת גלילותיה‪ ,‬ורבינו עקר מושבו לפינסק לכהן שם כרב העיר‬ ‫והגלילות‪.‬‬ ‫מן הראוי לעצור כאן‪ ,‬ולהקדיש שורות ספורות‪ ,‬להפריך סיפור הנפוץ בפי העם‪ ,‬על‬ ‫גירושו כביכול של רבינו מפינסק‪ ,‬בחרמות ובביזוים‪:‬‬ ‫"מקור" הסיפור‪ ,‬הינו ספר בן למעלה ממאה שנה "בית‬ ‫רבי" שיו"ל בבארדיטשוב בשנת תר"ס‪ ,‬ע"י הסופר ר'‬ ‫האהל על הציון‬ ‫חיים מאיר הילמן שהיה מחסידי ליובאוויטש‪ ,‬אשר‬ ‫הק' בבארדיטשוב‬ ‫חלק נכבד מספרו מוקדש ל"מענה" לקונטרסי‬ ‫הפאשקוויל שהפיצו המשכילים נגד החסידות ונקראו‬ ‫"זמיר עריצים וחרבות צורים" שנדפסו באלעקסניץ‬ ‫תקל"ב ]מן הראוי לחדד ולהוסיף‪ :‬אף שאכן את‬ ‫החרמות וכדו' כנגד החסידים‪ ,‬עשו המתנגדים ‪ -‬הגר"א‬ ‫מוילנא זצוק"ל ותלמידיו‪ .‬אך את הקונטרסים שנפוצו‬ ‫אז בארץ‪ ,‬מלאים בניבול פה ובדברי כפירה‪ ,‬לא הדפיסו‬ ‫המתנגדים‪ ,‬אלא להבדיל המשכילים צוררי היהדות‪,‬‬ ‫שמצאו בקעה להתגדר בה‪ ,‬ולהגדיל את הלהבה‬ ‫שהוצתה לשם שמים‪ ,‬ולהפוך אותה ל"זמיר עריצים"‪,‬‬ ‫שמות המחברים ידועים‪ ,‬וראשיהם דרו בוילנא – וכמובן‬ ‫שלא היה להם כל קשר עם המתנגדים‪ .‬מן החובה‬ ‫להדגיש זאת‪ ,‬יען ה"משכיל" ד‪ .‬אליאך‪ ,‬שהוציא לאור‬ ‫לפני שנים ספורות ספר על הגר"א זצוק"ל‪ ,‬ובו הקדיש‬ ‫כרך שלם נגד החסידות‪ ,‬וכנגד מלאכי עליון קרבניטיה‪ ,‬לא מביא את מקורותיו‪ ,‬יען כולם‬ ‫הם מאותם חוברות וקונטרסים שהוציאו המשכילים‪ ,‬ועליהם בונה הוא את מאמריו‬ ‫הארסיים‪ ,‬ובזה גילה את צפונות לבו‪ ,‬שכוונתו ככוונתם הם אז בימים ההם[‪.‬‬

‫אנו נאריך להביא את כל אשר מביא ר' חיים מאיר הילמן‪ ,‬היות ודבריו אלו מלבד שהם‬ ‫"המקור" לגירושו כביכול של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע מפינסק‪ ,‬הם אף "המקור"‬ ‫שהמגיד הגדול ממעזריטש זי"ע אמר ש"יד החסידים תהיה על העליונה בכל מחלוקת‬ ‫כנגד המתנגדים"‪ ,‬אף שלדברים אלו אין פירכא‪ ,‬אך היות וחלק מהסיפור מופרך מעיקרו‪,‬‬ ‫כפי שיחזה הקורא להלן‪ ,‬יתכן שכל הסיפור כולו דמיון הוא‪:‬‬ ‫וז"ל הספר "בית רבי"‪" :‬היו כל תלמידי הבעש"ט והרב המגיד בצרה גדולה וממש לא‬ ‫יכלו לישב בבתיהם ונתועדו להרב המגיד נ"ע לטכס עצה‪ .‬והנה מתלמידי הרב המגיד‬ ‫נ"ע הי' גם הגאון הקדוש ר' לוי יצחק נ"י מברדיטשוב‪ ,‬ואז הי' אבד"ק פינסק והי' שם עליו‬ ‫מחלוקת גדולה מאנשי עירו על שנתקרב להרב המגיד נ"ע‪ .‬ובאשר התפשטה השמועה‬ ‫מאסיפת שקלאוו התגברה עליו המחלוקת ביתר שאת‪ .‬ונסע גם הוא מביתו להרב המגיד‪.‬‬ ‫ועד שלא שב לעירו קבלו אנשי העיר פנסק רב אחר במקומו את הרב אביגדור‪ .‬הרב‬ ‫החדש חשש שהרה"ק ר' לוי יצחק יבא ויתבע חזקתו ע"כ עשה רדיפות לבני ביתו של‬ ‫הרה"ק למען יעקרו דירתם משם טרם שיבא הרה"ק‪ .‬ויהי כי הציקו להם מאד שלחו בני‬ ‫ביתו מכתב להרה"ק להודיעו מזה‪ ,‬הרה"ק סיפר הדבר לחבריו‪ ,‬והסכימו כולם שבש"ק‬ ‫בעת הסעודות )שהיו אז כל התלמידים אצל הרב המגיד נ"ע( יקרא הר"ר לוי יצחק את‬ ‫המכתב בפני הרב המגיד וכן עשה‪ .‬אך הרב המגיד לא השיב מאומה‪ .‬ע"כ במוצש"ק‬ ‫נתועדו התלמידים ביחד לטכס עצה בעצמם ולא מצאו שום עצה רק להפך החרמות‬ ‫שמחרימים אותם שלא כדת על המחרימים בעצמם כי כן הדין‪ ,‬וביחוד על הרב החדש‬ ‫דפינסק‪ ,‬שמבזה את הרה"ק וב"ב שמגיע לו זה ע"פ ד"ת כו'‪ .‬והם היו שם ט' תלמידים‬ ‫ורבינו הי' עשירי‪ .‬והוא לא הי' עמהם בעת שנתעודו‪ .‬והיו מסופקים אם ירצה רבינו‬ ‫להשתתף עמהם מחמת שהרב המגיד לא השיב מאומה להר"ר לוי יצחק בקראו‬ ‫המכתב‪ .‬והם ידעו ברבינו שחזק הוא בדעתו כו'‪ .‬ע"כ המציא אחד מהתלמידים שישאלו‬ ‫מרבינו מה צריך לעשות להם ע"פ ד"ת וכשישיב כך וכך אז יאמרו לו קריינא דאגרתא‬ ‫איהו להוי פרוונקא‪ .‬וכן עשו והמצאה זאת הצליחה להם שנשתתף רבינו עמהם ועשו‬ ‫מה שעשו‪ .‬אח"כ שכבו התלמידים לישן וגם רבינו שכב אך לא הי' ישן כי הבין שהרב‬ ‫המגיד הרגיש בזה ושבודאי יהי' איזה חדשות‪ .‬בתוך כך שמע רבינו קול הקאווילעס‬ ‫]=הקביים[ של הרב המגיד דופקים )כי הרב המגיד בסוף ימיו חלה את רגליו( ועשה רבינו‬ ‫את עצמו כאלו ישן‪ .‬הרב המגיד נכנס ונר בידו ויבט בפני כל אחד ואחד מהתלמידים‪.‬‬ ‫אח"כ בא לרבינו אדמו"ר הזקן מהרש"ז מלאדי ויבט בפניו ג"כ ויאמר כמתפלא‪ .‬היהודי‬ ‫הקטן הזה כו' יהי' רב בכל מדינות רייסין כו'‪ .‬ולקולו הקיצו התלמידים וגם רבינו עשה‬ ‫את עצמו כאלו הקיץ משנתו‪ .‬ויאמר להם הרב המגיד "בניי מה עשיתם בלילה זו?"‪,‬‬ ‫והשיבו התלמידים הנה כשל כח הסבל ע"כ כזאת וכזאת עשינו‪ .‬ויאמר להם הרב המגיד‬ ‫תדעו שבזה הפסדתם הראש שלכם )שנגזר שיסתלק הרב המגיד נ"ע( אך זאת הרווחתם‬ ‫שבכל עת שיהי' מחלוקת בין החסידים והמנגדים יהי' יד החסידים על העליונה"‪ ,‬עכ"ל‬ ‫ר' חיים מאיר ליהמן בספרו "בית רבי"‪ ,‬המחבר אף יודע להוסיף בהערה‪ ,‬שרבינו‬ ‫מבארדיטשוב נתקבל לרבנות בפינסק בשנת תקל"א‪ ,‬על מקום הגאון בעל "תורת‬ ‫יקותיאל" ‪ -‬רבי רפאל מהמבורג‪.‬‬ ‫הסיפור מופרך מעיקרו‪ ,‬מכמה וכמה טעמים ]אך תחילה נציין‪ ,‬שהראשון שהחל להפריך‬ ‫סיפור זה היה הרב חיים ליברמן – אף הוא חסיד ליובאוויטש‪ ,‬בספרו "אהל רחל" ניו יארק תש"ם‪ ,‬אך‬ ‫"חבל" שהוא לא ציין מי הטעה את העולם והביא לראשונה את הסיפור הדמיוני‪ ,‬ייתכן שהוא לא‬ ‫רצה שיפקפקו ב"סיפורים" אחרים שמביא בספר "בית רבי"[‪.‬‬

‫תחילה לעובדות‪ :‬המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע נסתלק בי"ט כסלו שנת תקל"ג‪.‬‬ ‫האסיפה בשקלוב ]שאחריה "כביכול" גורש רבינו מפינסק[ התקיימה בשנת תקל"ב‪ .‬הרה"ק‬ ‫מבארדיטשוב כלל לא כיהן כרב בפינסק בחיי המגיד ממעזריטש‪ ,‬הוא נהיה שם רב‬ ‫בשלהי שנת תקל"ו‪.‬‬ ‫)המשך בעמוד ד'(‬ ‫‪á‬‬

‫‪ Q‬דברים ערבים ‪R‬‬

‫‪ Q‬ישמע חכם ‪R‬‬

‫דרך חיים ולקחי מוסר מפרשת השבוע‬

‫פניני הלכה ומנהג בעניני דיומא‬

‫וחיי עולם נטע "בתוכינו" ‪!!! ...‬‬

‫טלטול ספר תורה – לחדר אחר בבית הכנסת‬

‫לא הרי שמחת תורה כהרי שמחת בית השואבה‪ .‬על שמחת בית השואבה כותב הרמב"ם‬ ‫)הלכות לולב פ"ח הי"ד(‪ :‬מצוה להרבות בשמחה זו‪ .‬ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי‬ ‫שירצה‪ ,‬אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והמהדרין והחסידים והזקנים ואנשי‬ ‫מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות‪ ,‬אבל כל העם‪,‬‬ ‫האנשים והנשים‪ ,‬כולן באין לראות ולשמוע‪.‬‬ ‫לא כל אחד יכול להשתתף באופן פעיל בשמחת בית השואבה‪ .‬דבר זה מוגבל לתלמידי‬ ‫החכמים‪ ,‬לחסידים‪ ,‬לזקנים ולאנשי מעשה – לסלתה ושמנה של עם ישראל‪ .‬שאר העם‬ ‫משתתף בכך שהוא בא "לראות ולשמוע"‪ :‬יש ערך ותועלת לעצם ההתבוננות בשמחה‬ ‫מיוחדת זו‪.‬‬ ‫בשמחת תורה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬משתתפים ושמחים הכול ‪ -‬מפני שלכל אחד ואחד מישראל‬ ‫יש חלק בתורה‪.‬‬ ‫המדרש )ויקרא רבה ט'‪ ,‬ג'( מספר‪ :‬שרבי ינאי היה מהלך בדרך‪ .‬ופגש בו אדם אחד שהיה לבוש‬ ‫כאדם עשיר ביותר וטעה בו רבי ינאי וחשבו לתלמיד חכם‪ .‬אמר לו‪ :‬ישים נא רבי אל לבו‬ ‫להתארח בביתי‪ .‬אמר לו האורח‪ :‬אעשה מה שיהנה אותך‪ .‬הכניסו לתוך ביתו‪ .‬בדקו במקרא‬ ‫ולא מצאו; בדקו במשנה ולא מצאו; בתלמוד ‪ -‬ולא מצאו; בהגדה ‪ -‬ולא מצאו‪ .‬כיבדו רבי‬ ‫ינאי בברכת המזון‪ .‬השיבו האורח בהשתמטות‪ :‬יברך ינאי בביתו ]=שאפילו ברכת המזון לא‬ ‫ידע[‪ .‬אמר לו רבי ינאי‪ :‬התוכל לחזור אחר מה שאומר לך? אמר לו‪ :‬הן‪ .‬אמר לו‪ :‬אמור‪ :‬אכל‬ ‫הכלב פתו של ינאי‪ .‬תפסו האורח לרבי ינאי‪ ,‬אמר לו‪ :‬מה‪ ,‬ירושתי אצלך ואתה מונה אותי‬ ‫בדבריך?! שאלו רבי ינאי‪ :‬ומהי ירושתך זו שאתה אומר שהיא אצלי? אמר לו‪ :‬שהתינוקות‬ ‫קורין 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב' ‪' -‬קהלת ינאי' לא נאמר כאן‪ ,‬אלא 'קהלת‬ ‫יעקב'‪ ,‬שהתורה ירושה היא לכל ישראל‪ .‬משנתפייסו זה לזה אמר לו רבי ינאי‪ :‬במה זכית‬ ‫לאכול על שולחני? אמר לו‪ :‬מימיי לא שמעתי מילה רעה על מישהו והחזרתיה לבעליה‬ ‫]כלומר‪ :‬לא הלכתי רכיל[‪ ,‬ומימיי לא ראיתי שניים המתקוטטים זה עם זה ולא עשיתי שלום‬ ‫ביניהם‪ .‬אמר לו רבי ינאי‪ :‬דרך ארץ במידה כזו יש בידך ‪ -‬ואני קראתיך כלב?!‬ ‫אורחו של רבי יניי גילה לו דבר מה שמעולם לא שם לב אליו‪ :‬התורה היא מורשה לכל‬ ‫ישראל ‪ -‬ואפילו למי שלא למד דבר הימנה!!‬ ‫עוד אורח נוסף היה לו לרבי ינאי‪ ,‬שגילה לו אף הוא פשט בפסוק שהיה מוכר לו היטב‪ .‬כך‬ ‫איתא במדרש תנחומא )מצורע סי' ה; וכן במדרש תהילים קפיטל נ"ב(‪' :‬מי האיש החפץ חיים אוהב‬ ‫ימים לראות טוב' )תהילים ל"ד‪ ,‬י"ג(‪ ...‬אמרו רבותינו‪ :‬מעשה ברוכל אחד שהיה מסבב בעיירות‬ ‫והיה מכריז ואומר‪ :‬מי מבקש סם חיים‪ .‬שמעה בתו של רבי ינאי‪ ,‬אמרה לאביה‪ :‬רוכל אחד‬ ‫מסבב ואומר‪ :‬מי מבקש סם של חיים‪ .‬אמר לה‪ :‬לכי וקראי לו‪ .‬הלכה וקראה לו אצל רבי‬ ‫ינאי‪ .‬אמר לו‪ :‬איזהו סם של חיים שאתה מוכר? אמר לו אותו הרוכל‪ :‬וכי אין אתה יודע מה‬ ‫הסם הזה?! אמר לו‪ :‬אפילו כן‪ ,‬הודיעני‪ .‬אמר לו‪ :‬הבא לי ספר תהילים‪ .‬הביאו לו וגיללו‪,‬‬ ‫והוא מראה לו מה שאמר דוד 'מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע' וגו'‪ .‬מה עשה רבי‬ ‫ינאי‪ ,‬נתן לו ששה סלעים‪ .‬אמרו לו תלמידיו‪ :‬רבי‪ ,‬לא היית יודע הפסוק הזה?! אמר להם‪:‬‬ ‫הן‪ ,‬אלא שבא זה וביררו בידי‪.‬‬ ‫כל ימיו קרא רבי ינאי את המקרא הזה‪ ,‬ואף על פי כן לא נתברר לו‪ ,‬עד שבא אותו רוכל‬ ‫וביררו בידו‪ .‬הרוכל העמיד את רבי ינאי על פשט שהוא לא עמד עליו מעצמו!‬ ‫האורח‪ ,‬והרוכל‪ ,‬לאו גברא רבה היו‪ ,‬ואף על פי כן רבי ינאי גדול הדור‪ ,‬נזקק להם‪ ,‬הם חידשו‬ ‫לו הלכה וחידוש שלא ידע זאת תחילה‪.‬‬ ‫וכאורח הראשון נאמר אף אנו‪' :‬מורשה קהלת ישראל' אין כתיב כאן‪ ,‬אלא "קהלת יעקב"‬ ‫]וידוע ההבדל בין "ישראל" – הרומז לחלק הנכבד בעם‪ ,‬ל"יעקב" – הרומז אף על הנמוכים[‪ .‬יען לכל‬ ‫אדם בישראל יש חלק בתורה‪ .‬כל יהודי‪ ,‬גם מי שמעולם לא זכה לטעום את טעם התורה‬ ‫עדיין‪ ,‬אף לו יש חלק בה‪ ,‬וכשרק יתחיל ללמוד‪ ,‬להצטרף לשיעור תורה‪ ,‬יראה שאף הוא‬ ‫זוכה לגלות בתורה דברים שאיש לפניו לא הבחין בהם ‪ -‬שהתורה ירושה היא לכל ישראל‪.‬‬ ‫ולכך נגיל ונשיש בזאת התורה‪ ,‬כי היא לנו עוז ואורה – לכל אחד ואחד‪.‬‬

‫בשמחת תורה נהגו בתפוצות ישראל‪ ,‬לעשות בתים הרבה בכל מבואות בית‬ ‫הכנסת והחצר‪ ,‬כדי שהכל יוכלו לעלות לתורה‪ ,‬ולכאורה בהשקפה ראשונה‪,‬‬ ‫אין היתר לטלטל את הספר תורה‪ ,‬היות ועושים זאת למען נוחיות הציבור‪,‬‬ ‫ולא בגלל שיש בחדר ההוא חובת קריאה‪ .‬היריעה קצרה‪ ,‬אך נביא שלושה‬ ‫טעמים להתיר זאת‪:‬‬ ‫דין איסור טלטול ספר תורה מובא בשו"ע או"ח )סימן קל"ה סעיף י"ד(‪ ,‬וז"ל‪" :‬בני‬ ‫אדם החבושים בבית האסורים אין מביאין אצלם ס"ת אפי' בר"ה וביו"כ"‪.‬‬ ‫והרמ"א שם מוסיף‪" :‬והיינו דווקא בשעת הקריאה לבד‪ ,‬אבל אם מכינים לו‬ ‫ס"ת יום או יומיים קודם ‪ -‬מותר )אור זרוע הגהות אשרי פ"ק דברכות(‪ ,‬ואם הוא אדם‬ ‫חשוב ‪ -‬בכל ענין שרי"‪.‬‬ ‫המקור לאיסור הוא מדברי המרדכי בספ"ק דר"ה הלומד דין זה מן הירושלמי‬ ‫)מס' יומא פרק ז' ה"א(‪ .‬במשנה שם תנן‪" :‬חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש‬ ‫הכנסת‪ ,‬וראש הכנסת נותנו לסגן‪ ,‬והסגן נותנו לכהן הגדול ‪ "...‬ובירושלמי שם‪:‬‬ ‫"בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מוליכין את התורה‬ ‫אצלן? ‪ -‬אלא ע"י שהן בני אדם גדולים‪ ,‬התורה מתעלה בהן )שהכהן הגדול והסגן הם‬ ‫בני אדם גדולים וחשובים ולכן כבוד הוא לתורה‪ ,‬שתבוא על ידם(‪ .‬והא תמן מייבלין אורייתא גבי‬ ‫ריש גלותא? )והלא מביאים ספר תורה לריש גלותא אע"פ שלפעמים אינם חשובים כל‪-‬כך בתורה‬ ‫ובמצוות?( ‪ -‬א"ר יוסה בי רבי בון‪ :‬תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם‪ ,‬אינון‬ ‫עבדין כמנהג אבותיהם"‪) .‬הואיל וריש גלותא הוא מזרעו של דוד‪ ,‬עושין להן כמנהג אבותיהם‪,‬‬ ‫כמלכי בית דוד(‪.‬‬ ‫הפרי חדש )שם( מעיר על כך‪ ,‬וז"ל‪" :‬ואיני רואה מכאן ראיה כלל‪ ,‬אלא היכא‬ ‫דאפשר שילכו אחר התורה‪ ,‬אבל היכא דלא אפשר והם חבושים בבית‬ ‫האסורים ‪ -‬אפשר דניחא ליה לס"ת לילך אצלם‪ ,‬כדי שיצאו חיוב היום‬ ‫מקריאת ס"ת‪ .‬ולעניין דינא צ"ע"‪ .‬וכן הקשה בבאור הלכה )שם ד"ה "אין מביאין"(‪,‬‬ ‫ומוכיח שם שהאור‪-‬זרוע שהתיר לטלטל ס"ת לחולה‪ ,‬שאנוס הוא‪ ,‬חולק על‬ ‫המרדכי ומתיר גם בשביל החבושים‪ ,‬דמאי שנא‪.‬‬ ‫ומסיק שם לדינא‪ ,‬דגם המרדכי אלא כשאין שם בבית האסורים עשרה ‪ ,‬דמן‬ ‫הדין לא חל עליהם חובת קריאה‪ ,‬ויש צורך לאסוף להשלים לעשרה ‪ -‬בזה‬ ‫אסר‪ .‬אבל כשיש שם עשרה‪ ,‬כיוון שחלה עליהם חובת קריאה והם אינם‬ ‫יכולים לצאת משם וללכת אחר ספר התורה ‪ -‬גם המרדכי יודה שצריך להביא‬ ‫להם ס"ת לקרות בו‪ .‬ואחרי שכתב שם דגם האליהו רבה ס"ל דהמרדכי מיירי‬ ‫כשלא היו שם עשרה‪ ,‬מסיק שם ‪ -‬כנלע"ד לדינא‪.‬‬ ‫וכבר קדמו להבאור הלכה בהרחבה הגר"ש פיינברג אבד"ק מיכילשיק ודומ"ץ‬ ‫וילנא זצ"ל בספרו אפיקי מגינים על או"ח )שם(‪ ,‬ושם רצה להוכיח דבר זה‪,‬‬ ‫ממה שמבואר בכמה מקומות בש"ס שהיו מביאים ס"ת ממקום למקום‪ ,‬והיינו‬ ‫כמו שכתב רש"י בסוטה )דף ל"ט ע"ב‪ ,‬ד"ה "להפשיט"(‪ ... " :‬שהיה דרכם להביא ס"ת‬ ‫מבית אחר שמשתמר בו לבית הכנסת" )ע"ע בסוכה דף ט"ז ע"ב‪ ,‬ובערובין פ"ו ע"ב(‪.‬‬ ‫ולדעת המרדכי ע"ה צ"ל הואיל והבית שספר התורה היה מונח בו היה צר‬ ‫מהכיל את כל המתפללים הרי הם כאנוסים‪ ,‬ולכן מותר היה להם להביאו‬ ‫אליהם‪ .‬בהמשך דבריו דוחה הוא את הראיות הנ"ל‪ ,‬דדילמא מבית לבית‪-‬כנסת‬ ‫שאני‪ ,‬ובכל אופן לדינא מסיק כדברי הבאור הלכה הנ"ל‪.‬‬ ‫ובשו"ת הר‪-‬צבי להגרצ"פ פרנק זצ"ל )חאו"ח סי' ע"א( ראיתי שמביא בשם הגאון‬ ‫רבי מאיר אריק זצ"ל‪ ,‬שכתב על דברי האליהו רבה הנ"ל דלא משמע כן מן‬ ‫הירושלמי‪ ,‬והיינו דשם היו הרבה עשרות שחלה עליהם חובת הקריאה‪ ,‬וכעין‬ ‫זה מקשים שם ‪" -‬ובכל אתר את אמר הולכין אחר התורה"‪ .‬ויישב שם עפ"י‬ ‫דברי הגבורות ארי דיומא )דף ס"ח ע"ב( דקריאת פרשת כהן גדול ביוה"כ לא‬ ‫רמיא על כל יחיד אלא על כהן גדול בלבד‪ ,‬עי"ש‪.‬‬

‫כשנצטווה‬

‫‪ Q‬תפארת האיתנים ‪R‬‬

‫אמרות צדיקים ושיחותיהם הק' – המשך מעמוד א'‬ ‫שאמנם כל התחלות קשות‪ ,‬אבל אחר שמקבלים על עצמו לקיים את כל דברי התורה‪ ,‬אין‬ ‫זה קשה‪.‬‬

‫פרשת בראשית‪ .‬כי האדם בעת השמחה ביום זה‪ ,‬הריהו מתיישב בדעתו וחושב‪ ,‬וכי‬ ‫קיימתי התורה כולה כראוי‪ ,‬ושמרתי עצמי מהלא תעשה כראוי‪ .‬ויכול לבוא לידי עצבות‬ ‫ח"ו‪ ,‬על כן מתחילין בראשית‪ ,‬כלומר הא לך התורה מחדש וקיימה מעתה כראוי‪ ,‬ומזה‬ ‫באה השמחה לשמחת התורה‪.‬‬

‫שמעתי בשם כ"ק מרן אדומו"ר זי"ע בעל "ישמח ישראל"‪ ,‬שראה באיש אחד ששמח‬ ‫עצמו מאד מאד בשמחת תורה‪ ,‬ועשה מעשים משונים לכבוד התורה מחמת שמחה‪ ,‬עד‬ ‫שכמעט היה נראה שיצא מדעתו‪ ,‬שעשה מעשים שהמה בזיון לאדם שעושה את מעשיו‬ ‫ביישוב הדעת‪ ,‬ואמר אדומו"ר זי"ע‪ ,‬דמיכל בת שאול מחמת שביזתה לדוד המלך ע"ה‪ ,‬על‬ ‫שביזה עצמו לכבוד התורה‪ ,‬היה עונשה דלא היה לה ולד עד יום מותה‪ ,‬וכיון דמידה טובה‬ ‫מרובה‪ ,‬ממילא מי שמבזה עצמו לכבוד התורה‪ ,‬ראוי שיהיה לו ישועה שיזכה לבן זכר‪,‬‬ ‫ונתקיימו דברי אדומו"ר זי"ע‪ ,‬שבאותה שנה נפקד האיש בבן זכר‪.‬‬

‫)ברכת משה‪ ,‬פאשקאן‪ ,‬עמ' ע"ו(‬

‫)הרה"ג ר' יוסף הלפרן ז"ל ממנשסטר‪ ,‬מעדני יוסף‪ ,‬ערך תורה(‬ ‫‪C‬‬ ‫מי שאינו מסתכל על כבודו בשמחת תורה‪ ,‬שכרו רב‬

‫)אמונת משה‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬שמח"ת‪ ,‬אות נ"ז(‬ ‫‪C‬‬ ‫כתר שם טוב – בשמחת הריקודים‬ ‫פעם אמר רבנו הזקן ]רבי שניאור זלמן מליאדי זי"ע[ דרוש חסידות‪ ,‬ובין הדברים אמר‪ ,‬שכתר‬

‫מלכות נמשך בראש‪ -‬השנה‪ ,‬כתר כהונה ‪ -‬ביום‪-‬הכיפורים‪ ,‬וכתר תורה ‪ -‬בשמחת‪-‬תורה‪.‬‬ ‫שאלוהו בניו‪ :‬מדוע אינו מונה גם את כתר שם‪-‬טוב? השיב הרבי‪" :‬כתר‪-‬שם‪-‬טוב נמשך‬ ‫על‪-‬ידי הריקודים של שמחת‪-‬תורה"‪.‬‬ ‫)ספר השיחות תרצ"ו עמ' ‪(308‬‬

‫ממו"ח‬

‫‪C‬‬ ‫טעם התחלת קריאת פרשת בראשית בשמח''ת‬ ‫]הרה''ק ר' נחום בערניו מסאדיגורא[ זצ"ל‪ :‬טעם שמתחילין‬

‫בשמחת תורה לקרות‬

‫‪C‬‬ ‫להרבות בלימוד התורה בימים אלו‬ ‫אמר רבי יצחק )ר"ה ט"ז‪ (:‬חייב אדם‬

‫לטהר עצמו ברגל‪ ,‬כדי‬ ‫ולפי שהמועדים ימי דינא‪.‬‬ ‫שיכנס בטהרה ליום הדין‪ ,‬כמו ראש השנה ויום הכיפורים‪ .‬ואחר שהוא מבואר שהימים‬ ‫טובים הם יומי דדינא‪ ,‬אין ראוי שיתעצל אדם מלבקש על נפשו בתפילה ובתחנונים‪ ,‬כפי‬ ‫משפט היום‪ ,‬כמו שאין ראוי להתעצל בימים נוראים‪.‬‬ ‫ואמרינן בירושלמי‪ :‬האי בר נש דדמיך בריש שתא ודיינין יתיה וכו'‪ .‬ולאו דווקא שישן‪,‬‬ ‫אלא כל שהוא יושב בטל‪ ,‬אע"פ שהוא ער‪ ,‬ישן קרי ליה‪ ,‬הואיל ואינו עושה מעשה טוב‬ ‫ביום הדין‪.‬‬ ‫והוא הדין לשאר ימים טובים‪ ,‬שהם כולי יומי דדינא‪ ,‬כמבואר לעיל )ד"ה חדש(‪ ,‬ואין טוב‬ ‫לאדם כי אם לאכול ולשתות‪ ,‬ויראה את נפשו בטוב‪ ,‬ואין טוב אלא תורה‪ ,‬כי לה משפט‬ ‫הבכורה‪ ,‬וכפליים לתושיה בענין הלימוד וההתלמדות ביום טוב יותר משאר הימים‪ ,‬לפי‬ ‫שהם ימי מקראי קודש‪ ,‬וימי מנוחה פנויים מכל מלאכה‪ ,‬אשר זה סבה גדולה וחזקה ללמוד‬ ‫בכוונה שלימה יותר מימי המעשה‪ ,‬כמו שהארכתי קצת בזה בריש חיבורי הקטן אשר‬ ‫קראתיו ברית אברהם ‪] ...‬וכו'[‪.‬‬ ‫)של"ה הק'‪ ,‬ריש מסכת סוכה(‬ ‫‪â‬‬

‫‪ w‬חסידים מספרים‬

‫‪N‬‬ ‫‪ïäëä .á‬‬

‫"תפילת גשם" ‪ /‬מעשה שהיה‬ ‫תושבי הרובע היהודי שבעיר טבריה‪ ,‬היו מופתעים במידת‪-‬מה מהפמליה שהופיעה‬ ‫פתאום בעיר‪ ,‬בין יום‪-‬הכיפורים לחג‪-‬הסוכות‪ .‬ימיו של היישוב היהודי המתחדש‬ ‫בטבריה לא היו מרובים‪ .‬רק כעשרים וחמש שנים קודם לכן שבו כמה עשרות‬ ‫משפחות יהודיות‪ ,‬כולן ספרדיות‪ ,‬בעידודו של המושל המוסלמי דהר אל‪-‬עמר‪ ,‬והקימו‬ ‫מחדש את היישוב היהודי בעיר‪-‬קודש זו‪ .‬היהודים התגוררו בכמה חצרות סמוכות‪ ,‬וכך‬ ‫יצרו רובע שכולו יהודי‪.‬‬ ‫קבוצת היהודים החדשה שבאה לטבריה‪ ,‬הייתה של חסידים אשכנזים‪ ,‬שעלו זה עתה‬ ‫לארץ‪ .‬הבדלי העדות לא מנעו מיהודי טבריה לנהוג בבני הקבוצה האורחת הכנסת‪-‬‬ ‫אורחים חמה ולבבית‪ ,‬כיד המסורת הטובה עליהם‪.‬‬ ‫עד מהרה נוכחו היהודים המקומיים כי האורחים הם אנשי‪-‬מעלה‪ .‬בראשם ניצב הצדיק‬ ‫רבי נחמן מהורדנקה‪ .‬גדולתו של רבי נחמן ניכרה גם בחזותו המרשימה‪ ,‬ועם בואו זכה‬ ‫מיד ליחס של כבוד והערצה‪ .‬תושבי המקום סייעו לאורחיהם לשכור משכניהם‬ ‫המוסלמים דירות סמוכות לרובע היהודי‪ ,‬וכך נתרחבו תחומי הרובע‪.‬‬ ‫באותה שנה‪ ,‬בהגיע תפילת המוסף של שמחת‪-‬תורה‪ ,‬נתכבד רבי נחמן לגשת אל‬ ‫התיבה בתפילת הגשם‪ ,‬שהייתה שמורה למכובד שבחבורה‪ .‬ואמנם‪ ,‬תפילתו של רבי‬ ‫נחמן הרקיעה שחקים‪ .‬בקול גדול קרא את "זכור אב נמשך אחריך כמים"‪ ,‬והציבור‬ ‫כולו נסחף אחריו‪ .‬אולם כשהגיע למילים "בעבורו אל תמנע מים"‪ ,‬פרץ רבי נחמן בבכי‬ ‫רם‪ ,‬שהלך ונתעצם‪ .‬בהזכירו את הבקשות "לברכה ולא לקללה"‪" ,‬לחיים ולא למוות"‪,‬‬ ‫"לשובע ולא לרזון" ‪ -‬זעק בסערת‪-‬נפש עזה‪ .‬ויהי הדבר לפלא בעיני כול‪.‬‬ ‫מרחשוון וכסלו עברו‪-‬חלפו‪ ,‬ועדיין לא היה זכר לטיפה אחת של גשם‪ .‬הבצורת החלה‬ ‫להדאיג את התושבים‪ .‬אולם אז התרגשה על הקהילה צרה גדולה מהבצורת‪.‬‬ ‫התרחבותה ומהתבססותה של הקהילה היהודית לא נשאו חן בעיני תושבי טבריה‬ ‫המוסלמים‪ .‬לא‪-‬אחת ניסו להוציא את דיבתם רעה באוזני המושל‪ .‬אולם המושל‪ ,‬שהיה‬ ‫מתון וסבלן‪ ,‬לא אבה לקבל את דברי הדיבה והוסיף לרחוש יחס חם לבני הקהילה‬ ‫היהודית‪.‬‬ ‫עתה סיפקה הבצורת נשק לשונאי‪-‬ישראל‪ .‬כמה מיועצי המושל דאגו לטפטף באוזניו‪,‬‬ ‫כי היהודים הם האשמים בבצורת הקשה‪ .‬בעיקר הירבו להשמיץ את התושבים‬ ‫האשכנזים שזה מקרוב באו‪" .‬התנהגותם של אלה מוזרה ביותר‪ ,‬ובמעשיהם כישפו‬ ‫את השמים"‪ ,‬אמרו‪ .‬כראיה ציינו את העובדה שכבר שנים רבות לא הייתה בצורת‬ ‫כזאת‪ ,‬והנה‪ ,‬אך הגיעו אלה והרי התוצאה‪...‬‬ ‫הפעם נתקבלו הדברים באוזני המושל‪ .‬אף שלא קיבלם כאמת מוחלטת‪ ,‬החליט בכל‪-‬‬ ‫זאת להטיל על היהודים את האחריות לבצורת הקשה‪ .‬אחת מהשתיים‪ ,‬אמר בליבו‪ :‬אם‬ ‫אשמים הם‪ ,‬יישאו בעונש; ואם נקיים הם מעוון‪ ,‬אדרבה‪ ,‬יישאו תפילה לאלוקיהם אשר‬ ‫יחוש להצלתם‪.‬‬ ‫אמר ועשה‪ .‬הוא שלח לקרוא לראש הקהילה הספרדית‪ ,‬יהודי ושמו אבו‪-‬יוסוף‪ ,‬ובקול‬ ‫מאיים תבע ממנו להפסיק את הבצורת ולהוריד גשם על‪-‬פני האדמה‪ .‬לא הועילו כל‬ ‫ההסברים והתחינות‪ .‬המושל קצב שלושה ימים להבאת הגשם‪ .‬ולא‪ ,‬כך אמר‪ ,‬יסולקו‬ ‫בשלב ראשון מהעיר כל המתיישבים האשכנזים החדשים‪ ,‬ובשלב השני יישקל סילוקם‬ ‫המוחלט של כל היהודים מטבריה!‬ ‫הדברים הגיעו לאוזני רבי נחמן מהורדנקה‪ ,‬שמיהר להרגיע את הקהילה המקומית‬ ‫ולנסוך בה תקווה ואמונה‪ .‬עוד באותו יום כינס את תלמידיו והודיע להם‪ ,‬כי למחרת‬ ‫עם שחר יעלו להתפלל על קברו של רבי עקיבא‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬כחוני המעגל בשעתו‪ ,‬חג רבי נחמן עוגה על הארץ וסידר את תלמידיו בתוכה‬ ‫כשהוא במרכז‪ .‬הם פתחו בתפילות לפי הסדר שהורה להם‪ .‬כל אותה שעה היכה בהם‬ ‫שרב כבד‪ ,‬והשמים נראו צחים מכל פיסת ענן‪.‬‬ ‫שעות ארוכות עמדו רבי נחמן ותלמידיו על עומדם והעתירו בתפילה‪ ,‬אולם כל סימן‬ ‫מבשר טובה לא נראה באופק‪ .‬כשהחלה השמש לערוב‪ ,‬הפסיק רבי נחמן את סדר‬ ‫התפילה הכללית‪ .‬בקול רווי תחנונים שפך את תחינתו לפני קונו‪" :‬ריבונו‪-‬של‪-‬עולם‪,‬‬ ‫רחם על בניך ופתח לנו שערי שמים‪ .‬הודע לכול כי יש לך אהובים בעולמך"‪ .‬כשסיים‬ ‫לומר מילים אלה‪ ,‬פנה לאחוריו ובפסיעות זריזות החל לצעוד במורד ההר‪.‬‬ ‫התלמידים‪ ,‬שהיו שקועים במחשבותיהם‪ ,‬לא הבחינו בשינויים שחלו בשיפולי הרקיע‪.‬‬ ‫אט‪-‬אט החלו עננים מתקשרים ורוחות החלו מנשבות בחוזקה‪ .‬כשהגיעו לתחתית ההר‪,‬‬ ‫כבר היו השמים מכוסים עננים אפורים‪.‬‬ ‫בהגיעם לעיר המתין להם קהל רב‪ ,‬ובראשם המושל המוסלמי‪ .‬חיש‪-‬מהר עברה‬ ‫השמועה‪ ,‬כי רבי נחמן ותלמידיו‪ ,‬אותם תושבים אשכנזים שהואשמו בגרימת הבצורת‪,‬‬ ‫הם שחוללו את הנס‪ ,‬והכול יצאו לקבל את פניהם‪.‬‬ ‫כשנכנסו רבי נחמן ותלמידיו אל תוך העיר‪ ,‬כבר נפתחו ארובות השמים והגשם ניתך‬ ‫ארצה‪ .‬תחילה ירדו טיפות מעטות‪ ,‬אך עד מהרה ירד גשם סוחף‪ .‬ברגשי הכנעה ירד‬ ‫המושל מעל סוסו והשתחווה אפיים לפני רבי נחמן‪ .‬הוא אף הפציר בו לעלות על סוסו‬ ‫ולרכוב עליו עד ביתו‪ .‬שנים רבות הוסיף דבר המעשה הזה לקדש את שם ה' בקרב כל‬ ‫יושבי הסביבה‪.‬‬

‫‪ Q‬הילולא דצדיקיא‬

‫‪R‬‬

‫הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע – המשך מעמוד ב'‬

‫הראיות‪ :‬בספר "ערכי הכינויים" שיצא לאור בדיהרנפורט בשנת תקס"ו‪ ,‬מובא בראש‬ ‫הספר אגרת שכתב רבינו בשנת תקל"ה‪ ,‬והוא חותם עליה לוי יצחק חו"פ ק"ק זעליכאוו‪.‬‬ ‫ברשימותיה של העיר פינסק מובא‪ ,‬שהכתרתו של "הגאון האמיתי רבי לוי יצחק מלפנים‬ ‫אבד"ק זעליכאוו לרב דמתא"‪ ,‬התקיימה ביום ד' אלול תקל"ו‪.‬‬ ‫אולי נאמר‪ ,‬שאף אם סיפור הגירוש לא אירע בחיי המגיד הגדול‪ ,‬אחרי האסיפה‬ ‫הראשונה בשקאלאוו בשנת תקל"ב‪ ,‬אך אולי הסיפור אירע אחרי האסיפה השניה‬ ‫"והחלטת הח'" בשנת תקמ"א ?‬ ‫אף זה אינו‪ ,‬כי בהסכמה לספר "הלכה פסוקה" שיצא לאור בוילנא בשנת תקמ"ז‪ ,‬מובאת‬ ‫הסכמה מרבינו הנושאת את התאריך תקמ"ה‪ ,‬ורבינו חותם עליה חונה פה ק"ק פינסק‪.‬‬ ‫אם כן הוא לא גורש לא בשנת תקל"ב )עדיין לא ישב בה!(‪ .‬ובכלל לא גורש‪ ,‬כי בהסכמה‬ ‫של רבי אליעזר ב"ר צבי הירש‪ ,‬משנת תקמ"ה )אחרי החרם החמור של שנת תקמ"א‪,‬‬ ‫שרבי אליעזר צבי עצמו מראשי החותמים עליו ‪ (...‬לספר "הלכה פסוקה" הנ"ל‪ ,‬הוא‬ ‫כותב‪" :‬אנהרנא לעיינין מכתב יד פתוחי חותם של הרב הגאון החסיד מוה"ר לוי יצחק‬ ‫אב"ד פינסק" והוא היה מהחותמים על חרם תקמ"א )!(‪ ,‬ובשנה זו נתקבל רבינו לרב‬ ‫בברדיטשוב‪.‬‬ ‫נאזור עוז ונאמר‪ ,‬שאף אם היו לרבינו רדיפות בפינסק‪ ,‬לא היו אלו מהמתנגדים‪ ,‬אלא‬ ‫מהמשכילים‪ ,‬כי שנה אחרי הח' של שנת תקמ"א‪ ,‬פארה של יהדות ליטא הגאון רבי‬ ‫אלכסנדר זיסקינד מהורודנא בספרו "יסוד ושורש העבודה" שנדפס בנאוידוואהר‬ ‫תקמ"ב‪ ,‬מביא את הסכמתו של רבי לוי יצחק אב"ד ור"מ פינסק והגלילות‪.‬‬ ‫תמצית הדברים‪ ,‬לא מיניה ולא מקצתיה‪ ,‬רבינו לא גורש מפינסק‪ ,‬סביר להניח שהיות‬ ‫וכל ה"מקור" על החרם כביכול שהחסידים השיבו למתנגדים‪ ,‬הוא מ"בית רבי"‪ ,‬אף זה‬ ‫לא היה ולא נברא‪ ,‬התשובה החסידית היחידה להתנגדות הייתה – הפצת החסידות !!!‬ ‫כאמור‪ ,‬בשנת תקמ"ה נתעלה רבינו לכהן פאר כאבד"ק בארדיטשוב‪ ,‬עיר מלאה‬ ‫בחכמים וסופרים‪ ,‬יראים ושלימים‪ ,‬וצוקי ארץ ישבו בה‪ ,‬היה זה אחר שהמגיד של העיר‬ ‫הרה"ק רבי ליבער הגדול זי"ע‪ ,‬והאב"ד של העיר הגאון רבי יוסף חריף זצוק"ל‪ ,‬נסתלקו‪,‬‬ ‫ורבינו נקרא למלא את מקום שניהם‪.‬‬ ‫שם בבארדיטשוב‪ ,‬החלו תלמידים רבים לנהור לחצרו של רבינו‪ ,‬ובמשך כ"ה שנים‬ ‫הנהיג רבינו בבארדיטשוב‪ ,‬וכבן המתחטא לפני אביו‪ ,‬היה מתרפק בתחנונים בתפילותיו‬ ‫ובעבודתו הק'‪ ,‬והיה הוא למליץ יושר בעבור ישראל‪ ,‬בלמדו כל העת דברי סנגוריא וזכות‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫לאחר הסתלקותו בכ"ה תשרי שנת ה'תק"ע אמרו צדיקי הדור‪ ,‬כי מי שיש לו עיניים‬ ‫פקוחות רואה כי כבה אור העולם‪ ,‬אור שלא יאיר שוב עד ביאת המשיח‪.‬‬ ‫מרוב הערצה לרבם‪ ,‬קהילת בארדיטשוב לא מינתה עוד רב כממלא מקומו וכל גדולי‬ ‫התורה שבאו אחריו כונו בתואר דיין ומורה הוראה‪.‬‬ ‫רבינו בדביקותו ורגשותיו העזים‪ ,‬חיבר ניגונים וזמירות רבים‪ ,‬ביניהם התפילה הידועה‬ ‫הנאמרת בכל מוצאי שב"ק‪ ,‬ופיוטים אחרים המלאים געגוע עז לבורא העולמים‪ ,‬ולימוד‬ ‫זכות על ישראל‪ ,‬נביא אחד מהם‪ :‬רבונו של עולם לאמיר מאכען א בייט‪ ,‬א בייט לאמיר‬ ‫מאכען! איך וועל דיר געבן חטאים עוונות ופשעים‪ ,‬אוי וויי טאטע! טאמער וועסטו‬ ‫פרעגן וואס די וויל איך דערפאר? זאג איך דיר! די וועסט מיר געבן‪ ,‬מחילה וסליחה‬ ‫וכפרה‪ ,‬אוי וויי טאטע! טאמער וועסטו מיינען גלייך אויף גלייך‪ ,‬ניין‪ ,‬זאג איך דיר! די‬ ‫וועסט מיר נאך צוגעבן‪ ,‬בני חיי ומזוני‪ ,‬אוי וויי טאטע! טאמער וועסטו פרעגן וואס בני‬ ‫הייסט? זאג איך דיר! בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות‪ ,‬אוי וויי טאטע! טאמער‬ ‫וועסטו פרעגן וואס חיי הייסט? זאג איך דיר‪ ,‬חי חי יודוך וישבחוך‪ ,‬אוי וויי טאטע!‬ ‫טאמער וועסטו פרעגן וואס מזוני הייסט? זאג איך דיר! ואכלת ושבעת וברכת את ד'‬ ‫אלוקיך‪ ,‬אוי וויי טאטע! די מצריים שרייען‪ ,‬אז זייער גאט איז א גאט‪ ,‬ניין‪ ,‬זאג איך דיר!‬ ‫די פרסיים שרייען‪ ,‬אז זייער גאט איז א גאט‪ ,‬ניין‪ ,‬זאג איך דיר! די מינים ואפיקורסים‬ ‫שרייען‪ ,‬ס'איז חס ושלום נישט דא קיין גאט‪ ,‬יא‪ ,‬זאג איך דיר! אבער איך לוי יצחק בן‬ ‫שרה סאשע שרייט‪ :‬יתגדל ויתקדש שמי‪-‬ה רבא‪.‬‬

‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‬

‫‪ Q‬תפארת אבות‬

‫)המשך יבוא אי"ה(‬

‫‪R‬‬

‫זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‬ ‫שבת קודש – שמיני עצרת ]שמ"ע ושמח"ת בא"י[ – כ"ב תשרי‪ :‬ת'קמ"ג – הג"ר יעקב משה דוד‬ ‫טעבלי הכהן שייאר אבד"ק מיינץ‪ .‬תקפ"ט – הרה"ק ר' אהרן הורביץ מסטראשלי 'עבודת הלוי'‪.‬‬ ‫תר"ט – הרה"ק ר' שרגא פייביל מגריצא‪ .‬תרל"ג – הג"ר שלמה אבד"ק סקאלא "בית שלמה"‬ ‫"ישרש יעקב"‪ .‬תשכ"ז – "הסנדלר הנסתר" רבי משה חיים רביקוב‪ .‬תשס"ג – הרה"ק ר' יוסף‬ ‫לייפער מנדבורנה )פ"ת(‪.‬‬ ‫יום ראשון – שמח"ת ]אסרו חג בא"י[ – כ"ג תשרי‪ :‬ד'תשע"ה – רבינו חנוך מקורדובה‪ .‬תקס"ג –‬ ‫הרה"ק ר' מנחם מנדל מלינסק‪ .‬תשל"ב – הג"ר דוד יונגרייז ראב"ד ירושלים "אור דוד"‪.‬‬ ‫יום שני – אסרו חג – כ"ד תשרי‪ :‬תקמ"ב – הרה"ק ר' יעקב יוסף הכהן מפולנאה "תולדות יעקב‬ ‫יוסף" "כתונת פסים" ועוד‪ .‬תרל"ה – הג"ר אליהו גטמכר אבד"ק גריידיץ‪ .‬תרמ"ד – הג"ר הג"ר‬ ‫אברהם יהודה לייב שווארץ אבד"ק מאד "קול אריה"‪ .‬תשנ"ו – הרה"ק ר' חיים זאנוויל‬ ‫אברומוביץ מריבניץ‪.‬‬ ‫יום שלישי – כ"ה תשרי‪ :‬תקנ"ב – הג"ר בנימין אבד"ק זאלאוויץ "תורי זהב" ועוד‪ .‬תקנ"ה – הג"ר‬ ‫יו"ט ליפמן הלפרן "קדושת יו"ט – מלאכת יו"ט"‪ .‬תק"ע – הרה"ק ר' לוי יצחק מבארדיטשוב‬ ‫"קדושת לוי"‪ .‬תקצ"ה – הג"ר צבי הירש חריף הלר אבד"ק זאמושטט "טיב גיטין"‪ .‬תקצ"ח –‬ ‫הג"ר שמואל הלוי לנדא ]בן הנודע ביהודה[ "שיבת ציון"‪ .‬ת"ר – מרנא רבינו משה סופר אבד"ק‬ ‫פרעשבורג "חתם סופר"‪ .‬תשנ"ח – הרה"ק ר' דוד מתתי' מביאלא "להבת דוד"‪.‬‬ ‫יום רביעי – כ"ו תשרי‪ :‬תקע"ז – הרה"ק ר' אהרן מזיטומיר‪ .‬תקפ"ז – הרה"ק ר' אשר ]הראשון[‬ ‫מסטולין‪.‬‬ ‫יום חמישי ‪ -‬כ"ז תשרי‪ :‬ד' תתקמ"ט – רבינו יצחק ב"ר שמואל – ריב"ש מבעלי התוס'‪ .‬ה' ש"ג ‪-‬‬ ‫הג"ר אברהם אבד"ק פראג‪ .‬תק"ב – הג"ר אלעזר רוקח אבד"ק אמסטרדם "מעשה רוקח"‪.‬‬ ‫תש"מ – הג"ר שרגא שאול שניצלר אב"ד טשאבא‪.‬‬ ‫יום שישי ‪ -‬כ"ח תשרי‪ :‬שצ"ד ‪ -‬הג"ר אפרים זלמן "תבואות שור"‪ .‬תשס"ג – הרה"ק ר' אברהם‬ ‫אייגר מלובלין‪.‬‬

‫כל הזכויות שמורות © להערות והנצחות ולקבלת הגליון או רשות העתקה‪[email protected] - 00.32.486.738.104 :‬‬ ‫‪ã‬‬