בוקר יום רביעי בספטמבר 2001

‫בוקר יום רביעי בספטמבר ‪2001‬‬ ‫ביום רביעי האחד‪-‬עשר לספטמבר אלפיים ואחת‪ ,‬שהו אראלה זינגמן אברהמס‪,‬‬ ‫אחותה וויוי ושני צאצאיה בסוויטה הנשיאותית של מלון דיסניס גרנד קליפורניאן‬ ‫מזה שלושה ימים תמימים‪.‬‬ ‫הרעיון‪ ,‬המימון והיוזמה היו כמובן של אראלה שהחליטה לצאת לשבועיים של‬ ‫נופש‪ ,‬הרחק ממייק בעלה ונוכחותו שהחלה למרוט את עצביה‪ .‬לא הייתה לה‬ ‫שום כוונה להעביר את הזמן הזה בגפה‪ ,‬ולספק בעקיפין לטורי הרכילות בעצם‬ ‫נסיעתה קצה חוט‪ ,‬אודות השרטון עליו עלו חיי נישואיה‪ .‬לפיכך החליטה ליטול‬ ‫עמה את אחותה וילדיה ששהו מזה שישה שבועות עם איציק גיסה בקליפורניה;‬ ‫ולהעביר במחיצתם את השבועיים הבאים‪ ,‬תוך התמסרות טוטלית לילדי אחותה‬ ‫ולהנאותיהם השונות במהלך הנופש‪ .‬היוזמה המפתיעה הזו שהייתה מנוגדת‬ ‫לאופייה של אחותה הבכירה‪ ,‬הכתה את אביבה בתדהמה‪ .‬היא אומנם לא‬ ‫חסרה דבר מיום בואם לארצות הברית ולמען האמת טרם עיכלה היטב את‬ ‫מעמדה החדש ויתרונותיו הרבים‪ ,‬יחסית לחייה בארץ שדמו עתה בעיניה‬ ‫לעלובים ביותר‪ .‬איציק רוזנווסר בעלה‪ ,‬התמנה למנהלה הכללי של אחת‬ ‫מחברות הבת בתאגיד התעשייתי של גיסה העשיר ורב הפעלים; איציק נכנס‬ ‫לנעליים הגדולות הללו בתמיכתו של צוות עוזרים וסגן המנהל הכללי שתודרך‬ ‫במיוחד על ידי מייק אברהמס בעצמו‪ ,‬לתת לו לצעיר המוכשר הזה מישראל‬ ‫כתף‪ ,‬כדי שייכנס בהקדם האפשרי ללב העניינים‪ .‬אביבה ניהלה את חייהם‬ ‫בווילה רחבת ידיים ברובע מנזנילו בריביירה המקסיקנית בלוס אנג'לס‪ .‬משימה‬ ‫מאתגרת למדי‪ ,‬בפרט שהיא עצמה טרם עיכלה את הקידום המדהים ברמת‬ ‫חייהם‪ .‬מלבד ההתאקלמות שלה עצמה למצב החדש‪ ,‬לשתי עוזרות הבית‬ ‫ההיספניות ולטבחית‪ .‬לווילה הענקית בעלת שני המפלסים ובריכת השחייה;‬ ‫בעיית חינוכם של צביקי ונטע העיקה עליה כמטען יתר שאיים לשבר את חוט‬ ‫שידרתה‪ .‬היה צורך חיוני להכינם לשנת הלימודים הבאה‪ ,‬באחד מבתי הספר‬ ‫היהודיים המסונפים לקונסוליה הישראלית בלוס‪-‬אנג'לס‪ .‬הכנה שהתבטאה‬ ‫בעיקר בלימוד אנגלית‪ ,‬בהסתגלות מהירה לתנאים ולמקום הכה זרים להם‪.‬‬ ‫מכאן הופעתה הפתאומית של אחותה הבכירה והצעתה הברוכה‪ ,‬חילצה אותה‬ ‫ואף את הילדים מהלחץ היום‪-‬יומי שנקלעו אליו‪ .‬שבועיים נופש במלון מהודר‬ ‫הרחק מהעוזרות והטבחית שהוצאו לחופשה בתשלום‪ ,‬מההשגחה על לימודי‬ ‫האנגלית של הקטנים‪ ,‬מסדר היום הקפדני כולל היציאה למרכז העיר מדי יום‬ ‫אחר הצהרים – סדר שהיא עצמה הכתיבה וכפתה על עצמה וצאצאיה – כמעט‬ ‫ומוטט אותה‪ .‬הסיבות שגרמו לאחותה הבכירה לשנות כליל את יחסה אליה ואל‬ ‫ילדיה‪ ,‬כלל לא היו ברורות לה בשלב מוקדם זה‪ .‬היא אומנם הביעה את‬ ‫התנגדותה לרעיון החפוז הזה‪ ,‬על אף הפיתוי הרב‪ .‬שהרי הניתוק מהשגרה‬ ‫היומית שהורגלו אליה‪ ,‬יקטע את ההכנות של הילדים‪ .‬שבועיים ללא המורה‬ ‫לאנגלית שכה התחבבה עליהם‪ .‬הם אף טרם התרגלו כיאות למקום המגורים‬ ‫החדש וסביבותיו וכבר לנוע שוב? אולם אראלה עמדה על דעתה ואף הסבירה‪,‬‬ ‫כי מוטב שהילדים יצאו לחופשה קצרה שרק תיטיב עמם‪.‬‬ ‫'מה את דואגת?' גערה בה אחותה הבכירה‪' ,‬תתפלאי כמה מהר ילדים‬ ‫מסוגלים לתפוס שפה חדשה‪ .‬כמה שעות בערבים מול הטלוויזיה במלון‪ ,‬מלבד‬ ‫זאת אנחנו יכולות לדבר בינינו באנגלית בלבד; ואם זה לא מספק אותך‪ ,‬אנו‬

‫יכולות לכל היותר לשכור את המורה הזו שתשמש כמחנכת צמודה לילדים‬ ‫לשבועיים‪ ,‬אם זאת הבעיה הבוערת שלך‪'.‬‬ ‫'באמת‪ ,‬ואיך היא תגיע לשם מלוס‪-‬אנג'לס?'‬ ‫'וויוי בחייך את מדהימה אותי! ניקח אותה אתנו ונארגן לה חדר במלון‪ ,‬סמוך‬ ‫אלינו‪ .‬את סבורה שהיא תתנגד?' הוסיפה אראלה בפרץ צחוק קצר‪' .‬עוד לא‬ ‫התאקלמת מסתבר‪'.‬‬ ‫בזה כמו בכל העימותים ביניהן בעבר הסתיים הוויכוח‪ ,‬שהפעם לא חרג‬ ‫מגבולות הטעם הטוב‪ .‬אם בעבר וויוי הייתה מתעקשת לעמוד על דעתה בכל‬ ‫מקרה‪ ,‬בין אם היא צדקה או לאו; הפעם עקב הנסיבות והחסות בחיקה של‬ ‫אחותה‪ ,‬הסכינה מיד להבין את ההיגיון בטיעוניה של אחותה הבכירה‪ .‬וכך‬ ‫במהלך שלושת הימים הראשונים לשהותן במלון‪ ,‬ימים של שלווה מאושרת בהן‬ ‫הרבו לבלות בפרק דיסני ובבריכות המופלאות של מלון מהודר זה‪ ,‬במתקני‬ ‫השעשועים השונים המיועדים לקטנים‪ ,‬נהנו לאין ערוך מהנוף המקסים והרגיעה‬ ‫בחיק הטבע‪.‬‬ ‫אך ביום רביעי בבוקר התעוררה אראלה מוקדם שלא כהרגלה‪ .‬רחשים מוזרים‬ ‫חדרו לחלומותיה‪ ,‬דלתות נטרקו במסדרונות הרחק מהסוויטה שלהן‪ ,‬והאווירה‬ ‫במלון הרדום בדרך כלל השתנתה לפתע לחלוטין‪ .‬היא קמה ממיטתה וסובבה‬ ‫תחילה בחדרה בחוסר שקט מציצה מבעד לווילונות המוגפים החוצה‪ ,‬שמא‬ ‫תבחין בדבר מה שאינו כשורה‪ .‬לאחר כחצי דקה הרימה את שפופרת הטלפון‬ ‫וחייגה למרכזיית המלון‪ .‬להפתעתה לא השיבו לה הפעם מיד‪ ,‬אלא קולות‬ ‫המולה רמים מלאו את האפרכסת וברקע ניתן היה לשמוע את קולו הנרגש של‬ ‫קריין באחת תחנות הטלוויזיה המקומיות‪ .‬הרעש ממש הטרידה והיא מהרה‬ ‫להרחיק מעט את השפופרת מאוזנה האחת; באותה שניה ממש שמעה את‬ ‫קולה של אחת המרכזניות‪ ,‬קול רם‪ ,‬היסטרי ניתן לומר‪.‬‬ ‫'דיסניס גרנד קליפורניאן‪ ,‬כן מה הבעיה?'‬ ‫'מה הבעיה?' השיבה לה אראלה מרימה את קולה בכעס‪' .‬מה קורה כאן אני‬ ‫רוצה לדעת?'‬ ‫'גברתי קבלי את התנצלותי‪ ,‬קרה אסון מחריד לפני כשלוש שעות בניו‪-‬יורק!'‬ ‫השיבה לה זו בקול מרוסק הפעם‪' .‬הואילי להדליק את מקלט הטלוויזיה‪ ,‬פשוט‬ ‫לא ניתן לתאר זאת במלים‪'...‬‬ ‫'הבנתי‪ ,‬תודה'‪ ,‬קטעה אראלה את דבריה הנרגשים של מרכזנית המלון‬ ‫התורנית‪ ,‬נטלה את השלט והדליקה את מקלט הטלוויזיה‪.‬‬ ‫'אלוהים אדירים! מה זה הדבר הזה‪ ,‬מה הולך שם?' מלמלה מזועזעת‪ .‬לנגד‬ ‫עיניה בשידור חוזר התנגש המטוס החטוף בראשון מבין מגדלי התאומים‪ .‬בעוד‬ ‫היא חוזה בהתפוצצות ובענן העשן העולה ממנו‪ ,‬התנגש הבואינג השני במגדל‬ ‫התאום‪ .‬פטריית אש אדירה התנשאה ממנו ותימרות העשן שהחלו לעלות משני‬ ‫המבנים האדירים מלאו את המסך‪ .‬המצלמה שוטטה בין שני המגדלים‬ ‫הפגועים‪ ,‬בטרם הספיקה להתאושש ממראות הזוועה צילומי התקריב של‬ ‫האומללים שזינקו ממאות קומות המגדלים אל מותם‪ ,‬הפך אחד המגדלים לאבק‬ ‫כבצילום איטי ולאחריו התמוטט גם השני‪ ...‬קולו ההיסטרי של כתב הטלוויזיה‬ ‫מילא את חדר השינה שלה‪ .‬מיד הנמיכה את עוצמת הקול‪ ,‬חזתה במראות‬ ‫והאזינה כלא מאמינה לקולו‪ .‬אך התבררו לה עיקרם של דברים‪ ,‬הניחה את‬

‫השלט וחשה לחדרה של אחותה‪ .‬מבלי לדפוק על דלתה נכנסה פנימה בזריזות‬ ‫וניגשה למיטתה של אביבה‪.‬‬ ‫'קומי מיד' לחשה לה‪ ,‬מנערת את כתפה של אחותה הישנה‪.‬‬ ‫'מה‪ ,‬מה קורה לך? מה את מעירה אותי‪ ,‬עוד חושך‪ '...‬פלטה אביבה בעברית‪.‬‬ ‫'משהו נורא קרה‪ ,‬בואי נעבור לחדר שלי שלא נעיר את הילדים‪ '.‬זו הזדקפה‬ ‫במיטתה בבהילות‪ ,‬נחלצה ממנה בבלבול חושים מוחלט‪ ,‬עטפה את גופה‬ ‫בחלוק וחשה כהלומת רעם אחר אחותה‪.‬‬ ‫בחדרה סגרה אראלה ראשית את דלתה טורקת אותה בעצבנות וחשה וניצבה‬ ‫לצד אחותה הצעירה‪ ,‬שעמדה בפה פעור נוכח המראות והקולות שלא חדלו‬ ‫לחזור על עצמם על המרקע נגד עיניה‪ .‬כאשר עלה על המסך מראה ההמונים‬ ‫הנסים ברחובות מענן האבק העצום הרודף בעקבותיהם כנחשול ענק‪ ,‬התעוות‬ ‫סנטרה של אביבה לפתע‪ ,‬היא הניעה את לסתותיה במאמץ להגות קול מפיה‬ ‫כחמש שניות תמימות; דמעות החלו לזלוג על לחייה‪ ,‬היא פרצה בבכי ונפלה‬ ‫לזרועות אחותה‪.‬‬ ‫'זה טירוף‪ ,‬זה סוף העולם‪ ...‬מה נעשה אראלה‪ ,‬מה נעשה‪ '?...‬היא פלטה‬ ‫בעברית והחלה לגעות באוזני אחותה‪.‬‬ ‫'הרגעי וויוי‪ ,‬הרגעי‪ ,‬זה כבר מאחורינו! זה היה‪ ,‬מה שאת רואה כעת זו כבר‬ ‫ההיסטוריה‪'...‬‬ ‫'אבל זה עוד יכול לקרות‪ ...‬אני לא רוצה להישאר פה ומה יהיה על הילדים‪ ...‬אני‬ ‫רוצה לחזור אראלה אני רוצה לחזור‪ '...‬יבבה אחותה‪ ,‬ממררת בבכי שטלטל את‬ ‫גופה ואיים למוטט את שתיהן לרצפת החדר‪ .‬אראלה מהרה להושיב אותה‬ ‫מבלי לחלצה מזרועותיה‪ ,‬וישבה לצידה תוך ליטוף איטי ללא הרף של שערות‬ ‫ראשה וכתפיה‪.‬‬ ‫'תקשיבי לי וויוי‪ ,‬נו די הרגעי כבר‪ ,‬זה מאחורינו זה לא יחזור יותר‪ .‬תפסיקי‬ ‫להיות הילדה הקטנה המפוחדת‪ '.‬וכל הדברים הללו נאמרו בלחש‪ ,‬באהבה רבה‬ ‫בנימה מלאת רגש ובעברית‪ ,‬כפי שמעולם לא הרעיפה על אחותה הצעירה עד‬ ‫לרגע זה‪.‬‬ ‫'איך‪ ,‬איך אפשר לעשות דבר זוועתי כזה? ומנין את בטוחה שזה לא יקרה שוב‪,‬‬ ‫על סמך מה?' הוסיפה וויוי מתעשתת‪ ,‬מרימה את פניה מעל כתפה של אחותה‪.‬‬ ‫' גם את המקום הזה יכולים לתקוף ככה‪ ,‬את לא חושבת?'‬ ‫'לא אני לא חושבת!' השיבה לה אראלה‪' .‬זה מעשה טירוף בדיוק כמו שהגדרת‬ ‫את זה‪ ,‬ומעשי טירוף בסדר גודל שכזה‪ ,‬לא נעשים מדי יום ולא מדי שנה – זה‬ ‫קרה וזה לא יחזור על עצמו‪ .‬זה כמו פרל הרבור או כמו הפצצת הירושימה‬ ‫ונגסקי‪ ,‬את קולטת? זה לא יכול לחזור על עצמו‪ ,‬בשום פנים ואופן לא! יש‬ ‫מספיק כוחות עצומים בארץ הענקית הזו שימנעו זאת‪'.‬‬ ‫אביבה התנערה מתנשמת והחלה מוחה את הדמעות מלחייה‪' .‬אלוהים כמה‬ ‫שזה מפחיד אותי אלינקה‪ ,‬כמה שזה מפחיד אותי‪ ...‬ומה עם המשרדים ומה אם‬ ‫מייק היה שם‪ ...‬מה יהיה?' היא נחרדה שוב‪ ,‬פוערת עיניים קרועות לרווחה‬ ‫במבט מבוהל‪.‬‬ ‫'מצדי שיתפגר עם הכלבה המזוינת שלו!'‬ ‫'על איזה כלבה על מה את מדברת?'‬ ‫'על מה אני מדברת? אני סוחבת את חבילת הצרות הזו כבר עשרים ושמונה‬ ‫שנים!'‬

‫'אבל אף פעם לא אמרת כלום‪ ,‬אולי את סתם חושדת‪ .‬נכון הוא די מזניח אותך‪,‬‬ ‫אבל הוא הרי עסוק מעל הראש‪'.‬‬ ‫'הוא אפילו חדל להסתיר זאת ממני ונכון לא אמרתי כלום‪ ,‬משום שתחילה‬ ‫קיוויתי שזה ייגמר איך שהוא ולא רציתי להעמיק את הקרע – לשם מה? אולי‬ ‫אני צריכה להתגרש ממנו לדעתך‪ ,‬עכשיו בגיל חמישים ותשע?'‬ ‫'אני לא יודעת‪ ,‬אבל אז לפני עשרים ושמונה או עשרים וחמש שנה? מה לא‬ ‫היית תופסת מישהו ברמה שלו או אפילו אחד מוצלח יותר? כמו שהוא חטף‬ ‫אותך‪ '.‬השיבה לה אחותה הצעירה‪ ,‬הרכילות העסיסית הזו אוששה אותה‬ ‫לחלוטין‪.‬‬ ‫'הייתי שבר כלי‪ ,‬לא האמנתי שזה קורה לי‪ .‬פחדתי שהוא יתגרש ממני‪ ,‬הוא יכל‬ ‫לעשות זאת ומה אני הייתי עושה לדעתך עם דמי מזונות של עשרים‪ ,‬או עשרים‬ ‫וחמש אלף דולר לחודש‪ .‬מי היה מסתכל עלי? מי היה יורק לכיוון שלי? את‬ ‫יודעת מה זה עשה לפנים שלי? עברתי שלושה ניתוחים פלסטיים בשנה אחת!‬ ‫הוא מכל מקום דאג טוב מאוד להשגיח שאני חס וחלילה לא אבגוד בו‪ .‬הוא‬ ‫עוקב אחריי‪ ,‬עליתי על זה ובקלות רבה‪ .‬כן אפילו ביום שהגענו לכאן איתרתי‬ ‫מישהו בלובי‪ ...‬איך איתרתי אותו? הרי מעולם לא היה לי מושג בעניינים האלה‪,‬‬ ‫האנשים האלה פשוט לא טרחו להסתיר זאת‪ .‬ובהתחלה כשאמרתי למייק‬ ‫שיוריד אותם ממני‪ ,‬אז הוא אמר שהוא לא יודע על מה אני מדברת – וזה בטח‬ ‫עיתונאים חטטנים‪ ,‬משום שאם זה היה באמת בילוש לא הייתי מגלה אותם‬ ‫בחיים‪ ,‬וזה המחיר שאנשים ברמה שלנו משלמים‪ ,‬כך הוא תירץ את זה‪ .‬הוא‬ ‫תמיד זילזל בי וזה המזל שלי‪ .‬לא היה אכפת לו שאני אשכב עם מישהו‬ ‫באירופה או בארץ‪ ,‬רק לא בארצות הברית‪ ,‬יש לו מחשבות על מעבר‬ ‫לפוליטיקה‪ ,‬אני כמובן הייתי חייבת ללוותו בכל האירועים החברתיים כרעייתו‬ ‫הנאמנה; מה אני אגיד לך‪ ,‬כמעט כמו ג'קי קנדי‪ .‬אבל לאחרונה גם העניין הזה‬ ‫ירד מהפרק‪ ,‬הוא לא זקוק לי יותר‪ '.‬הוסיפה בחיוך עגום‪.‬‬ ‫'אבל מה נעשה אם קרה לו משהו?' נחרדה שוב וויוי‪.‬‬ ‫'הלוואי‪ ,‬האמת שטלפנתי כבר למשרד של מועצת המנהלים ולכל הניידים שלו‪,‬‬ ‫לא קבלתי תשובה גם לא מהכלבה שלו – גם אליה טלפנתי תארי לעצמך‪ .‬זה‬ ‫עוד לא אומר שקרה לו משהו‪ ,‬יכול להיות שהאף‪.‬בי‪.‬איי מאחורי הדממה הזאת‪,‬‬ ‫או סתם קריסת תקשורת בקנה מידה גדול‪'.‬‬ ‫הקולות על המרקע חזרו לשלוט בחלל החדר‪ .‬שתי האחיות ישבו דוממות לרגע‬ ‫קט‪ ,‬זו לצד זו‪.‬‬ ‫'תשמעי מה נעשה וויוי‪ .‬אני צריכה לזוז‪ ,‬אני חייבת לטוס לניו‪-‬יורק עוד היום‪.‬‬ ‫אבל אל תפסיקי את החופשה‪ .‬אני מניחה שתלך פאניקה רצינית בחוץ‪ ,‬פה‬ ‫הרוחות יירגעו מהר וזה טוב לילדים‪ .‬אני יכולה לסמוך עלייך?'‬ ‫'מה‪ ,‬את משאירה אותי ואת הילדים פה לבד?' נחרדה אביבה ונקלעה שוב לגל‬ ‫היסטרי של רחמים עצמיים‪.‬‬ ‫‘עשי טובה ותירגעי כבר! את זקוקה לסטירת לחי כדי להתגבר על החרדות‬ ‫שלך? הוכיחה אותה אחותה הבכירה בהרמת קול ובהרמת יד‪ ,‬כמו בימי‬ ‫נעוריהן‪' .‬אני חייבת לזוז את מבינה‪ ,‬זה מצב קריטי ואת חייבת לעזור לי!‪,‬‬ ‫'בסדר אלינקה‪ ...‬כן את יכולה לסמוך עלי‪ '.‬השיבה וויוי ודמעות נקוו שוב‬ ‫בעיניה‪.‬‬

‫'אני לוקחת רק את הארנק והתכשיטים שלי‪ ,‬אז תזמיני את שירות החדרים‬ ‫שיארזו את הדברים שלי בנוכחותך‪ ,‬אל תשאירי אותם לבד חס וחלילה;‬ ‫ותבקשי שישלחו אותם לכתובת שלי בניו‪-‬יורק‪ .‬אוקי?'‬ ‫'בסדר אני אדאג לכך‪ ,‬יהיה בסדר אל תדאגי‪'.‬‬ ‫*‬ ‫בלובי ליד דוכן הקבלה המהודר פנתה אראלה לאחד הפקידים הפנויים‪ ,‬אחד‬ ‫הבודדים שדומה היה ולא נתקף בבהלה הכללית שעדיין שררה ברחבי המלון‪.‬‬ ‫'תזמין לי לימוזינה ויש לך את לוח הטיסות לניו‪-‬ירוק מ‪'...‬‬ ‫'גבירתי‪ ,‬רק חרקים‪ ,‬בעלי כנף ומטוסי חיל האוויר רשאים לטוס ברחבי היבשת‪,‬‬ ‫ההוראה הזו יצאה רשמית לפני שעה וחצי בדיוק‪'.‬‬ ‫'מה‪ ,‬אתה רציני?' התקצפה לפתע מופתעת מהכעס שתקף אותה‪ .‬ההתבדחות‬ ‫של פקיד הקבלה כלל לא חדרה לתודעתה‪' .‬ורכבות‪ ,‬אז תזמין לי לימוזינה‪'.‬‬ ‫חתיכות פאניקרים! להפסיק את הטיסות עכשיו‪ ,‬הם יצאו מדעתם? איפה הם‬ ‫היו בתשעים ושלוש כשהמופרעים האלה ניסו להוריד את המתחם הזה עצמו‪,‬‬ ‫מה הם עשו מאז? גירדו ביצים! הרהרה בכעס בעברית במיטב הז'רגון של‬ ‫תנועת הנוער של אותם ימים‪ .‬אחרי שהסוסים ברחו הם סוגרים את האורוות –‬ ‫לא יאומן!‬ ‫'גבירתי הלימוזינה ממתינה לך‪ '.‬העיר לה פקיד הקבלה בנימוס‪ ,‬לאחר מספר‬ ‫דקות של המתנה חסרת סבלנות‪.‬‬ ‫היא הנידה לו בראשה כמודה לו על תשומת הלב והשירות ביום של פורענות‬ ‫קשה זה והעיפה מבט מקיף בלובי‪ ,‬אזור דוכן הקבלה לכל אורכו היה ריק כמעט‬ ‫מאדם‪ ,‬עד לכניסה; בחלקו המזרחי המרוחק מעט‪ ,‬תלוי היה מסך טלוויזיה גדול‬ ‫מידות שהוצב רק בבוקר זה‪ .‬מסך זה ריתק כמובן את נוכחות מרבית אורחי‬ ‫המלון ששהו בלובי באותה שעה‪ .‬חלקם ישבו בכורסאות הנוחות סביב מרכז‬ ‫האגף המזרחי באולם‪ ,‬חלק ניכר מהם ניצב היה כאשר עורפם מכוון אליה‪.‬‬ ‫הרחש הרב שהקימו והקולות שבקעו משני הרמקולים גדולי המידות על רצפת‬ ‫הלובי לצד המסך‪ ,‬דמו להמיית להק זרזירים ענק או צפרים נודדות אחרות‬ ‫העומדות לנחות‪ .‬אולם אדם לא גילה עניין בה ובתנועותיה להפתעתה‪ .‬היא‬ ‫חצתה את הלובי לכיוון היציאה הרחבה באיטיות מופגנת‪ ,‬נושאת את עיניה‬ ‫לכיוון הקהל הרב באגף המזרחי‪ .‬את הטיפוס שעקב אחריה ביום הגעתן למלון‬ ‫היא לא הצליחה לאתר‪ ,‬וגם לא אף אחד ממחליפיו האלמונים טרח להעיף מבט‬ ‫חטוף לעברה‪.‬‬ ‫'הפלא ופלא'‪ ,‬מלמלה בעברית ופנתה ללימוזינה החונה בפתח‪.‬‬