המודל

‫המודל‬ ‫דקה לאחר השעה אחת‪ ,‬בצוהרי היום‪ ,‬קם יחיאל גליק על רגליו‪ .‬בעודו מהדק‬ ‫עניבתו סקר את משרדו המהודר כהרגלו; שמא נותר דבר מה שטרם הושב‬ ‫למקומו‪ ,‬נטל את המקטורן הקיצי מניחו מקופל על זרועו – ויצא‪ .‬במסדרון הרחב‬ ‫פנה לדלת סמוכה‪ ,‬ועמד מהורהר שניות מספר לפני השלט‪" :‬מנכ"ל – גליק ובניו‬ ‫ביטוח והשקעות"‪ .‬נקש עליה קלות ופתחה וכאשר הוא תוחב את ראשו פנימה‬ ‫קרא‪:‬‬ ‫'בני‪ ,‬אני יוצא‪ ,‬להתראות‪'.‬‬ ‫בנימין בכורו שישב בודד בראש שולחן רחב ידיים‪ ,‬זקף ראשו מניירותיו‪ ,‬משיב לו‬ ‫ברכה בעוד חיוך קליל מסתמן על פניו‪.‬‬ ‫גליק ירד לרחוב וחצה אותו לצידו המוצל‪ ,‬כאשר הוא נע לכיוונה של השדרה‪.‬‬ ‫בן שבעים ואחת שנים היה‪ ,‬עתיר נכסים‪ ,‬דמות ידועה ומכובדת בפרבר הווילות‬ ‫מצפון לעיר סואנת זו‪ .‬ברחוב הדליל מתנועה בשעת צהרים זו‪ ,‬נהנה מאלמוניות‬ ‫אותה טרח לטפח בכל שנות פעילותו הענפה‪ .‬שנים בהן הקים את החברה‬ ‫בבעלותו וניהל אותה‪ .‬לפני כשנה העביר את הנטל במלואו ניתן לומר‪ ,‬לבניו‪.‬‬ ‫בכורו נכנס לנעליו ואילו הצעיר ממנו‪ ,‬ישב מכבר בראש הסניף האירופי של‬ ‫החברה בלונדון‪ .‬העסקים התנהלו בהצלחה וחששותיו שמא מפעל חייו יתגמד‪ ,‬או‬ ‫שמא יידחקו בניו על ידי מתחריו‪ ,‬התבדו‪ .‬זאטוטיו כפי שהוא נהג להתייחס אליהם‬ ‫בחיבה עדיין‪ ,‬נטלו את המוסרות בידיהם ללא שום רגשי נחיתות‪ .‬המעבר היה חלק‬ ‫ללא כל זעזועים‪ ,‬ואלה אף הרחיבו במרץ האופייני לצעירים את תחום עסקי‬ ‫החברה‪ .‬ממשרדו אליו הוסיף לסור מדי יום‪ ,‬ממאן להיפרד מעבודתו‪ ,‬פקח עליהם‬ ‫גליק עין‪ .‬בתחילה בנקיפות לב ולאחר מכן בהשתאות וגאווה‪ .‬כאשר הוא נמנע‬ ‫מייעוץ או התערבות כלשהי בעסקיהם של בניו‪ .‬בעוד הוא מסתפק במעקב אחר‬ ‫העסקאות שהתבצעו‪ ,‬בקשרים החדשים שנוצרו – נהנה כשותף סמוי מפרי עמלו‪,‬‬ ‫מבלי שהנטל יעיק על כתפיו‪ .‬כך דילג על משבר הפרישה‪ ,‬מוסיף לגלות עניין‬ ‫ותורם בדרך עקיפה זו את המעט שיכול היה להוסיף לתרום למפעל חייו‪.‬‬ ‫חופשי ונטול דאגות חולף היה מתחת לעצי השדרה‪ ,‬שכה היטיב להכיר עוד משחר‬ ‫נעוריו‪ .‬מציץ בפני העוברים ושבים המעטים‪ ,‬ללא כל חשש שיזהוהו‪ .‬הופך במוחו‬ ‫בקלילות מאזנים‪ ,‬אחוזים וריבית עתידה‪.‬‬ ‫העסק בידיים טובות‪ ,‬סיכם לעצמו בקורת רוח‪ .‬תוך שהוא מוצא זמן לסקור את‬ ‫הנוף האנושי‪ ,‬את צמרות העצים‪ ,‬הרכב הנע משני צדדי השדרה – נהנה מכל רגע‬ ‫של טיול רגלי זה‪.‬‬ ‫ליד הקיוסק הראשון בדרכו‪ ,‬התעכב וקנה עיתון ערב‪ .‬מעולם לא קרא עיתון‬ ‫במשרדו‪ .‬אך עתה כאשר פעילותו ניתן לומר פסיבית הייתה‪ ,‬המשיך לנהוג כך‪ .‬גם‬ ‫את בניו חינך ברוח זו‪ .‬עוד זכור לו אותו מקרה לפני שנים‪ ,‬עת פיטר את אחד‬ ‫ממנהליו‪ ,‬לאחר שראהו עולה למשרדו ועיתון בוקר מקופל בבית שחיו‪ .‬כך ניקה‬ ‫את משרדיו מרעה חולה זו‪.‬‬ ‫אצלי לא יטחנו מים וגם לא אצל בניי! הרהר בגאווה‪.‬‬ ‫ליד לוח מודעות שנקרה בדרכו עצר‪ ,‬בוחן בסקרנות רבה את המודעות השונות‪.‬‬ ‫לראשונה מזה שנים מצא לו פנאי לסקור מודעות בידור‪ ,‬הודעות מטעם גופים‬ ‫ומוסדות שונים לציבור‪ .‬רפרף בעיניו מצד אל צד והנה איתר אחת מהן שמשכה‬ ‫את תשומת ליבו‪ .‬מודעה שעסקה בתערוכתו של פלוני‪ ,‬יוסף בן יעקב שמו‪.‬‬ ‫תערוכה שנפתחה בתחילת השבוע במוסד ציבורי‪ ,‬מוסד בו טרם הניח גליק את כף‬ ‫רגלו בעבר‪ .‬שלף את ארנקו ממנו הוציא פיסת נייר ורשם לעצמו את הכתובת‬ ‫ומועדי הביקור באותה תערוכה‪.‬‬ ‫אולי יקפוץ לשם עוד הערב‪ .‬את רוב זמנו הפנוי הקדיש לאהבה זו שלו – איסוף‬ ‫יצירות אמנות שונות‪ .‬כעת ניתן היה לו לעסוק באהבתו זו ביתר שאת‪ .‬הוא העדיף‬ ‫לסייר בתערוכותיהם של האמנים הידועים פחות לציבור‪ ,‬בתערוכות בכורה‬

‫ובתערוכות סיום של בתי ספר לאמנות‪ .‬טעם טוב היה לו וניסיון שהצטבר משנים‬ ‫ארוכות של איסוף יצירות אמנות‪ .‬איתורו של כשרון מבטיח‪ ,‬רכישת יצירה שמצאה‬ ‫חן בעיניו וכל עניין ההימור שכרוך היה בהשקעות מעין אלו‪ ,‬עידנו את שעות‬ ‫הפנאי הרבות שעמדו לרשותו לאחרונה‪ .‬צד אסתטי זה של החיים היווה אהבתו‬ ‫הגדולה‪.‬‬ ‫בסוף השדרה לפני הכיכר הרחבה עצר גליק‪ ,‬ממתין לנהגו כהרגלו מדי יום‪ ,‬בתום‬ ‫פעילות ברוכה זו שסיכמה את יום עבודתו המקוצר‪ .‬האחרון התייצב מקץ שניות‬ ‫אחדות עם הרכב לפני מעבידו ומיהר לצאת לפתוח לו את דלת המכונית‪.‬‬ ‫מספר סקרנים אומנם ליוו את התהליך במבטיהם‪ ,‬אך התקהלויות טרם הטרידו את‬ ‫גליק במרוצת השנים האחרונות – כך האמין גם יהיה בעתיד‪.‬‬ ‫נתרווח לו במושב האחורי של מכוניתו‪ ,‬עוצם עיניו‪ ,‬נרגע מהמאמץ אשר השקיע‬ ‫בגמיעת הקילומטרים הספורים עד לכיכר‪.‬‬ ‫כאשר סמוכים היו לביתו פנה גליק לנהג‪:‬‬ ‫"משה‪ ,‬אני אזדקק לך הערב‪ ,‬תגיע אלי בחמש ושלושים ונערוך סיור קצר בעיר‪".‬‬ ‫הלז ששמח לפטור עצמו מריצות מייגעות בשווקים שהיו מיועדות לו בביתו‪ ,‬ענה‬ ‫בחיוב‪ ,‬מציץ בפני מעבידו בראי בהכרת תודה‪.‬‬ ‫גליק נכנס לביתו עוטה מקטורנו וניגש ליטול את ידיו בחדר הרחצה‪ .‬עם צאתו‬ ‫ביקש מהשרת לזמן את רעייתו‪ .‬וכאשר זו הגיעה החליפו ברכות בקרירות מה‪,‬‬ ‫במעין שיגרה טקסית חוזרת על עצמה‪ ,‬נטולת רגש‪ .‬רעייתו נתרחקה ממנו‬ ‫לאחרונה‪ ,‬בעובדה זו חש גליק מזה זמן מה‪.‬‬ ‫הסבו יחדיו לשולחן‪ ,‬כל אחד בצדו המרוחק של השולחן רחב הידיים‪ .‬פונים זה אל‬ ‫זו בעוד פער רב מפריד ביניהם‪ .‬סעדו את ליבם בעוד השרת משמש אותם‪.‬‬ ‫הגינונים האלה שרעייתו כה הקפידה עליהם לא היו לרוחו‪ .‬אך לא היה כל טעם‬ ‫לדעתו‪ ,‬להקים מהומות על דברים של מה בכך‪ .‬בצעירותו בימים בהם הקים את‬ ‫החברה וצבר את הונו‪ ,‬נהג להכין את ארוחותיו במו ידיו‪ .‬או היה חוטף דבר מה‬ ‫בבית הקפה הסמוך למשרדיו – כאשר נאלץ להישאר מעבר לשעות העבודה‬ ‫המקובלות‪ ,‬על מנת להשלים את עבודותיו הדחופות‪ .‬לאחר התבססותו הרבה‬ ‫לסעוד עם רעייתו בבתי המלון השונים‪ ,‬הסמוכים לחופה של הרצליה‪ .‬מעט לפני‬ ‫פרישתו החלה רעייתו לרדת לחייו‪ .‬מעמדם המחייב ועוד שיקולי יוקרה שונים‬ ‫ומשונים שטרחה לשטוח בפניו‪ ,‬אלצוהו לשכור צוות שניהל את ביתם – ומאותה‬ ‫עת נסגרו הם בדלת אמותיהם‪.‬‬ ‫עם זאת חגים היו שניהם כל אחד במעגלו‪ .‬הוא במפעל חייו והיא התמסרה כולה‬ ‫לפעילות ציבורית‪ ,‬בלהט שכלל לא היה מובן לו‪ .‬נפגשים היו אחת מדי יום‬ ‫לסעודת צהרים משותפת‪ ,‬בה החליפו ביניהם מלים ספורות לעתים‪ ,‬ולעתים‬ ‫החרישו‪ .‬היה זמן שהיא טרחה לספר לו את חוויותיה מפעילותה הציבורית הענפה‪.‬‬ ‫אך משנוכחה בשעמומו‪ ,‬באי הצלחתו להסתיר את חוסר העניין שדבריה עוררו בו‪,‬‬ ‫חדלה מכך‪ .‬צעירה הייתה ממנו בכעשרים שנה לערך‪ ,‬אשתו השנייה‪ .‬אם בניו‬ ‫נפטרה תוך כדי לידת בנם השני‪ .‬אהבתם שלו ושל רעייתו השנייה שהייתה‬ ‫מזכירתו בעבר‪ ,‬הצטננה קמעה תחילה ואף שעדיין חשק בה‪ ,‬התחמקה ממנו‬ ‫לאחרונה‪ .‬התנזרה למרבית הפליאה‪ ,‬ניתן לומר‪ .‬מאהבים לא היו לה למיטב‬ ‫ידיעתו‪ ,‬וכל מרצה הופנה לאפיק זה של פעילות התנדבותית‪ .‬ייתכן וגופו הקמל‬ ‫והמזדקן דחה אותה‪ ,‬ומאחר ואף היא עמדה על הסף – נמנעה בכל דרך אפשרית‬ ‫להתעמת עם המציאות שכה דחתה אותה‪ ,‬עם העובדה שאף היא הולכת ומזדקנת‪.‬‬ ‫לאחר הסעודה פרש לחדריו‪ ,‬נוטל עמו את העיתון ואת הדואר אשר היה מיועד לו‬ ‫והגיע באותו יום‪ .‬בארבע אחר הצהרים היא יוצאת ויותר לא יראנה עד ליום‬ ‫המחרת‪ .‬לאחר שנחלץ ממקטורנו ועניבתו‪ ,‬השתרע על מיטתו ועיין בעיתונו בעניין‬ ‫רב‪ .‬מעט לפני השעה היעודה לצאתו שוב‪ ,‬שלף את רשימת אוספו ועבר עליה‪,‬‬ ‫כפי שנוהג היה לעשות לפני כל ביקור בתערוכה‪.‬‬

‫בפתח אותו מוסד בו התקיימה התערוכה‪ ,‬שילח את נהגו וכאשר הוא מתנהל‬ ‫בכבדות ובזהירות נכנס‪ .‬עבר במבוא מציץ בפקיד המודיעין‪ ,‬סוקר בעניין את‬ ‫הפרסומים שעסקו בפעילויות השונות באותו מוסד‪ .‬מצא דרכו לאולם התצוגות‪,‬‬ ‫אולם משאך העיף מבטו באולם הופתע ונרעש‪ ,‬כמעט סובב עקביו ויצא‪ .‬עירום‬ ‫נשי גס‪ ,‬בוטה ומעורר דחייה‪ ,‬נזעק מהקירות‪.‬‬ ‫איזו שטות הייתה זו‪ ,‬סח לעצמו‪ .‬לא טרחתי לברר היטב מה הנושא של תערוכה זו‪ ,‬לא שמתי לב‪ .‬האם‬ ‫נהייתי סנילי?‬ ‫פוריטן לא היה מעודו‪ ,‬כבר ראה רבות בחייו‪ ,‬ולא רק יצירות מופת שעסקו בעירום‬ ‫נשי ברחבי אירופה‪ .‬אך פורנוגרפיה לשמה לא אהד‪ .‬לתיאור מפורט של איברים‬ ‫שמוטב להצניעם‪ ,‬לא סבר שיש לקרוא אמנות‪ .‬כאשר נוכח כי הוא בודד באולם‬ ‫זה‪ ,‬המבקר היחידי‪ ,‬שינה דעתו והחליט לערוך סיבוב קצר‪ .‬אולי טועה הוא‪ ,‬יש‬ ‫עוד תמונות ואין לחרוץ משפט בטרם ראה את כולן‪ .‬עבר מתמונה לתמונה ומצא‬ ‫שהיו בהן כמה וכמה מעודנות יותר מהשאר‪ .‬אשה בודדת אחת ככל הנראה הייתה‬ ‫מיוצגת בכל אחת מהן‪ .‬כנראה שהייתה זו סדרה המבוססת על מודל בודדת אחת‪,‬‬ ‫למרות שתווי פנים ברורים לא ניתן היה לזהות באף אחת מהתמונות – ואף ממדי‬ ‫הגוף המתוארים לא היו זהים בכולן‪ .‬זו התרשמותו של האמן בכל אחת ואחת‬ ‫מהיצירות ככל הנראה‪ ,‬סבר גליק‪.‬‬ ‫נגד רצונו התלהטו יצריו‪ .‬הדבר עורר בו פליאה ואת התמונות האחרונות סקר‬ ‫בחטף‪ .‬בטרם יצא קרא לאמן שישב באחת הכורסאות בפינת האולם וזימנו אליו‪.‬‬ ‫זה קם מיד על רגליו והזדרז לחוש אליו‪ .‬בן תשחורת מזוקן עם עיניים נבונות‬ ‫שסקרו את פניו של גליק‪ ,‬כמו עומד הוא לצייר את דיוקנו‪.‬‬ ‫כוחו של הרגל‪ ,‬מקצועו הרגילו בכך‪ ,‬סבר גליק‪.‬‬ ‫"ערב טוב"‪ ,‬פנה אליו גליק‪" .‬האם זה הנושא היחידי שאתה עוסק בו?"‬ ‫"לא ולא"‪ ,‬השיב לו האמן הצעיר‪" .‬זו למעשה הסדרה הראשונה שלי העוסקת‬ ‫בעירום נשי‪ ".‬מאחר וישב משמים שעה ארוכה בציפייה למבקרים‪ ,‬שמח האמן‬ ‫להיות לו לעזר‪.‬‬ ‫"אני מבין שהתבססת על מודל יחיד‪ ".‬הוסיף גליק לחקור‪.‬‬ ‫"נכון מאוד!" השיב האמן הצעיר משועשע‪ ,‬בחיוך הולך ומתרחב‪.‬‬ ‫"והגברת הצעירה לא הביעה שום התנגדות לתנוחות המיוחדות שכפית עליה?"‬ ‫שאל אותו גליק באירוניה‪.‬‬ ‫"הגברת הצעירה זה מקצועה ורשאי אני להעלותה על הבד ככל העולה על רוחי –‬ ‫היא בהחלט הבינה זאת‪".‬‬ ‫גליק השתתק‪ ,‬לרגע חש כמו גופו בגד בו‪ ,‬רוגז בלתי ברור אחז בו‪ .‬זקוק היה‬ ‫לאתנחתא קצרה כדי לשלוט בעצמו שוב‪ .‬יצריו שניעורו לפתע‪ ,‬לא גרמו‬ ‫להתעלות כלשהי‪ ,‬אלא לקוצר רוח מתסכל זה‪ .‬אדם חסון היה ולא האמין‬ ‫בתיאוריות אודות אין אונות בגיל מסוים – יש מי שנולדו חסרי אונים‪ ,‬סבר תמיד‪.‬‬ ‫עם זאת יחסי מין לא שימשו לו כחלון ראווה‪ .‬כאשר נזקק להשתחרר מלחציו‪,‬‬ ‫עשה זאת בחשאי‪ ,‬כפי שראוי לעשות זאת לדעתו‪ .‬את אהבתו ויצריו יכול היה‬ ‫למקד באשה אהובה אחת‪ ,‬או לכל היותר לחטוא למושא אהבתו לפרקים‪.‬‬ ‫אז תערוכה זו נועדה ללהט יצרים‪ ,‬לעורר פולמוס ציבורי‪ ,‬למנוע מהציבור‬ ‫להתעלם מכשרונו של האמן הצעיר – או לעתים תכופות להתעלם מחוסר כשרונו‬ ‫של המתיימר להיות אמן‪ ...‬סיכם לעצמו גליק בהשלמה רווית אכזבה‪.‬‬ ‫"הייתי רוצה להיפגש עם המודל שלך‪ ,‬להחליף עמה כמה מלים‪ ".‬שמע עצמו גליק‬ ‫פולט לעברו של האמן הצעיר‪" .‬ההתרשמות שלי שלילית לא אסתיר זאת ממך‪".‬‬ ‫הוסיף מיד גליק כמו לחפות על פליטת פה בלתי רצויה‪" .‬הדרך שתערוכה זו‬ ‫עלולה להוביל אותך אליה‪ ,‬מוטב שתנטוש אותה‪".‬‬ ‫האמן הצעיר השפיל לרגע קל את עיניו אך התעשת וחזר והביט בפניו של גליק‪.‬‬ ‫"התערוכה הזו שלי אומנם תערוכה אגרסיבית‪ ,‬אני מודע לכך!" ציין בנחישות‪.‬‬ ‫"אך היא משקפת היטב את המציאות כיום‪ .‬ואני כאמן אינני אלא האספקלריה של‬

‫החברה בה אני חי‪ .‬זו אכן התרשמות מהיבט בודד בחיי החברה כיום‪ ,‬אך היבט‬ ‫שהופך להיות דומיננטי במידה רבה‪ ".‬הוסיף במלים נמלצות‪.‬‬ ‫למרות שעול ימים הוא‪ ,‬הריהו מיטיב להתבטא‪ .‬הרהר גליק והוסיף מיד בקול רם‪:‬‬ ‫"ייתכן שטרם עיכלתי כהלכה את המוצגים בתערוכתך זו‪ ,‬כך שלא אוסיף לדבר‬ ‫בה כרגע‪ .‬יש לך סטודיו? הייתי רוצה לראות עבודות אחרות שלך‪ .‬אתה עוסק אולי‬ ‫בנופים או בטבע דומם?"‬ ‫"כן בהחלט‪ ,‬עד עתה עסקתי בטבע דומם ונופים בלבד‪ ,‬איזה צירוף מקרים!" ציין‬ ‫האומן הצעיר בחיוך נרגש‪.‬‬ ‫"בסדר גמור!" השיב לו גליק בהחלטיות‪" .‬הואיל לרשום לי את כתובתך ואת‬ ‫מספר הטלפון שלך‪ ,‬נקבע בהקדם פגישה ואשמח לבוא לראות ולהתרשם‬ ‫מהאגרסיה בציורי הטבע דומם והנופים שלך‪".‬‬ ‫האמן הצעיר רשם לו בדחילו ורחימו את כתובת הסטודיו שלו בעיר ואת מספר‬ ‫הטלפון‪ ,‬חיוך רחב עדיין ריחף על שפתיו כאשר מסר לגליק את פיסת הנייר עם‬ ‫פרטיו אלה‪ .‬לפני שעזב הזכיר גליק לאמן הצעיר את רצונו לפגוש במודל שלו‪,‬‬ ‫בזו אשר התייצבה לפני כנו עבור התערוכה המסוימת הזו‪.‬‬ ‫למחרת לאחר סעודת הצהרים התקשר גליק לאמן הצעיר מביתו‪" .‬גם הערב תהיה‬ ‫בתערוכתך?"‬ ‫"בהחלט מדי ערב אני שם‪ ".‬השיב ולא יסף‪ ,‬בתקווה שגליק יתחשב "בעייפותו‬ ‫הרבה"‪ ,‬לאחר מפגשים מתישים עם קהל מבקרים מדי ערב בתערוכתו‪.‬‬ ‫אלא שגליק שעדיין נסער היה מרשמי מראות האתמול‪ ,‬וגם טרם ידע למען האמת‬ ‫באם יצריו הם הדוחפים אותו‪ ,‬או רצונו העז לראות את עבודותיו השונות של אותו‬ ‫צעיר‪ ,‬עמד על דעתו לבקרו בסטודיו עוד באותו הערב‪.‬‬ ‫האמן הצעיר נחרד‪" .‬לא‪ ,‬לא הערב‪ ,‬אני באמת מצטער מאוד‪ ".‬פסק נמהרות‪.‬‬ ‫"אני חייב להשלים עבודה מסוימת ואיני יכול להתפנות לביקורך‪".‬‬ ‫"אני מבין‪ ".‬השיב גליק באכזבה‪ .‬נוכל אם כן להיפגש ביום שישי זה בשעות‬ ‫הבוקר‪ ,‬תהיה וודאי פנוי – לא כן?"‬ ‫"בסדר‪ ,‬ביום שישי זה‪ ,‬אך לא לפני השעה אחת עשרה‪".‬‬ ‫"אם כן קבענו ביום שישי זה אני אצלך‪ ,‬ואני מקווה שאיני צריך להוסיף את מי אני‬ ‫רוצה לראות שם מלבדך‪ ,‬להתראות‪ ".‬הוסיף גליק והשיב את השפופרת למקומה‪.‬‬ ‫תחילה לא נטה האמן הצעיר יוסף בן יעקב שמו‪ ,‬לייחס חשיבות יתר לעניין מאווייו‬ ‫של אורחו ביום שישי הקרוב‪ .‬לכל היותר יאמר לו שזו הוזמנה מבעוד מועד‬ ‫ולדאבונו לא הופיעה‪ .‬בזאת יסתיים מבחינתו הדבר‪ .‬אך ביום המחרת נתקף‬ ‫בחרדה ובאצבעות רוטטות דפדף בדפי זהב‪ .‬שלושה שמות מודלים מצא בהם‪,‬‬ ‫העתיק את מספרי הטלפון וחש להתקשר עמן‪ .‬האחת עקרה לאילת ולו גם יודע‬ ‫היה את מספר הטלפון הנוכחי שלה לא היה כל טעם להתקשר אליה‪ .‬השניה‬ ‫ירדה לארצות הברית‪ ,‬כך סיפר לו דייר המשנה שלה – בעוד השלישית נטשה את‬ ‫המקצוע ולא הייתה מוכנה למרות תחנוניו לחזור ולהתייצב לפני הכן‪ ,‬זה עתה‬ ‫נישאה לבחיר לבבה‪.‬‬ ‫"איזה אסון‪ ,‬מה אני עושה לכל הרוחות?" מלמל בן יעקב ביאושו‪.‬‬ ‫באותו ערב זנח את תערוכתו וחש למשרדי האגודה‪ ,‬לברר היכן יוכל לגייס מודל‪.‬‬ ‫אולם הישועה חמקה ממנו והלאה‪ .‬פשוט לא היו מודלים פנויים בנמצא‪ ,‬מלבד מתי‬ ‫מעט סטודנטים וסטודנטיות שעסקו בזאת זמנית‪ ,‬כדי להשלים את הוצאות שכר‬ ‫הלימוד ושכר הדירה‪ .‬בין המעט שראיין לא נמצאה אף אחת שהתאימה לצרכיו‪.‬‬ ‫אף אחת מהן לא העלתה על דעתה להתפשט בפניו‪ ,‬וגם לציורי דיוקן לא היה‬ ‫בוחר באף אחת מהן‪.‬‬ ‫"צרה צרורה!" מלמל ביאושו וחזר לביתו ונסגר בו‪ ,‬מדוכא לחלוטין‪ .‬ישב בחדרו‬ ‫האפלולי מוגיע את מוחו בפתרון אפשרי לבעיותיו‪.‬‬

‫אולי אני אוסף אחת מתל ברוך‪ ,‬מתדרך אותה בעד אותו השכר? טרוף מוחלט! אם הוא מתחקר אותה או‬ ‫גרוע מכך‪ ,‬מכניס אותה למיטה ‪ -‬אם זאת אכן הוא מבקש‪ ,‬כל העניין יתגלה מייד! איזו דייסה מחורבנת‬ ‫בישלתי לעצמי! הוכיח עצמו בכעס‪ .‬איזה מין טיפש איזה מין אידיוט ארור אני! לשם מה הייתי צריך‬ ‫להסתובב לפניו כמו טווס פורש זנבו‪ ,‬לפני המבקר היחידי באותו הערב? וזה לבטח אספן ידוע‪ .‬נהג‬ ‫בוולבו חדישה הוריד אותו בפתח‪ ,‬כך הרי סיפר לי פקיד המודיעין הנרגש‪ .‬אלוהים שנתיים אני מתייגע‬ ‫בהכנת תערוכה‪ ,‬חוסך אוכל מפי‪ ,‬ממסגר‪ ,‬מתרוצץ באיתור מקומות להצגתה‪ ,‬ממתין לתורי‪ ,‬משלח‬ ‫הזמנות‪ ,‬שובר את גבי בתלייתה‪ .‬וכאשר מגיעה הזדמנות שכזו‪ ,‬להחמיצה?!? נסער ומתלבט פרש ליצועו‬ ‫ללא עצה‪.‬‬ ‫למחרת בוקר יום חמישי‪ ,‬החליט לפנות לאותו מר גליק עוד באותו היום‪ ,‬ולדרוש לראותו ביחידות‪ .‬חייב‬ ‫הוא זאת לעצמו‪ ,‬האדם הזה מהמעט הידוע לו עליו‪ ,‬מקורב לעניין‪ ,‬מבין‪ ,‬בעל אמצעים ומעל הכל מכיר‬ ‫בכשרונותיו‪ .‬ותערוכה זו שלו עליה טרח ועמל שנתיים‪ ,‬שנועדה להרעיש ולזעזע את העיר‪ ,‬נותרה כמו‬ ‫פצצה שמנגנון הפעלתה נוטרל‪ .‬בעוד הוא מסתובב בין תמונותיו כמו כובסת ערירית הממששת את סדיניה‬ ‫שנתלו ועדיין רטובים הם‪.‬‬ ‫מאחר וקצר רוח היה מכדי לצייר‪ ,‬מיין את צבעיו ניקה מכחוליו וערך רשימת חומרים שהיה בדעתו‬ ‫להשלים ולרכוש‪ .‬בתשע ועשרים הרים את השפופרת וחייג לביתו של גליק‪.‬‬ ‫"בוקר טוב‪ ,‬אם מי אני מדברת?" נענה לו קול נשי מעודן‪.‬‬ ‫התברר שמשוחח הוא עם מזכירתו של גליק‪ .‬גליק עצמו בגינתו‪ ,‬יצא לבדוק זן וורדים חדש – היא לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬מכירה את הנושא ויכול הוא לבוא‪ .‬מסרה לו את הכתובת‪ ,‬וכאשר היא מעודדת אותו באדיבותה‬ ‫הוסיפה‪:‬‬ ‫"עד שתמצא את דרכך אלינו בוודאי ייכנס‪".‬‬ ‫יוסף חש לביתו של גליק והמזכירה שלא הייתה אחרת אלא רעייתו של גליק אספה את יוסף והכניסה‬ ‫אותו לחדר האורחים הקומפקטי של אגפה בביתם‪.‬באדיבות רבה הסבירה לו שגליק נאלץ לצאת בדחיפות‬ ‫למשרדיו ולא יחזור עד תומו של יום‪.‬‬ ‫"אכן עובדה מאוד מצערת‪ ,‬אך הדברים הללו פשוט קורים מדי פעם‪ ".‬ציינה באדיבות רבה‪" .‬יכול אתה‬ ‫להשאיר אצלי את הודעתך"‪ ,‬הרגיעה אותו בחיוך מלבב‪" .‬אני עובדת עמו למעלה מעשרים שנה‪ ,‬נהנית‬ ‫מאמונו כבת ביתו ממש – ואין הוא רוכש יצירה כלשהי מבלי שיתייעץ עמי תחילה‪ .‬אני סבורה שתוכל‬ ‫לתאר לי את הבעיה לפחות בקוויה הכלליים ללא כל חשש‪".‬‬ ‫יוסף שלא יכל היה לדעת בבירור מה טיב היחסים בין מזכירה זו וגליק‪ ,‬חשש כמובן לפצות פיו‪ .‬הרי היא‬ ‫דרה אצלו חשב מוטב לא להזכיר כלל את העניין החליט בינו לבין עצמו‪.‬‬ ‫"קבענו להיפגש בסטודיו שלי ביום שישי‪ ,‬כלומר מחר באחת עשרה בבוקר‪ ".‬פצה לבסוף פיו בהיסוס רב‪.‬‬ ‫"ואתה מבקש לדחות את הפגישה מסיבה כלשהי?" שאלה בוחנת את הצעיר הנאה בעניין רב‪.‬‬ ‫"אני לא יודע עוד לא החלטתי‪ .‬העניין מסובך קצת ולכן רציתי לראותו‪".‬‬ ‫כאשר נוכחה עד כמה מתלבט הצעיר החליטה לשנות את הנושא‪ ,‬ואולי בעקיפין‬ ‫תרד לשורשה של הבעיה‪.‬‬ ‫"שמעתי על התערוכה שלך הן ממעסיקי והן את תגובותיהן של מספר נשים‬ ‫שבוודאי תעניינה אותך‪".‬‬ ‫"מה‪ ,‬כן‪ "?...‬זקף יוסף את גבותיו בתמיהה‪ ,‬אך לא הוסיף לשאול‪.‬‬ ‫"כמה מהן סבורות שאתה שונא נשים מושבע‪".‬‬ ‫"אם הייתי שונא נשים‪ ,‬לא הייתי טורח לצייר אותן!" התרעם יוסף במאמץ שווא‬ ‫להתגבר על תחושת חוסר בטחונו‪.‬‬ ‫"אתה ככל הנראה צודק‪ ".‬השיבה ברכות‪ .‬אך אנשים מעדיפים לקבוע עמדה כפי‬ ‫הבנתם‪ ,‬ולעתים כפי רצונם תוך התעלמות מהמציאות‪ ".‬כך ניסתה לסלק המחיצות‬ ‫שהקימה ברגע זה עצמו‪ ,‬בגישה הישירה מדי שבה נקטה ולהשיב לו לצעיר את‬ ‫האמון בה‪ .‬תוך כדי לברר פרטים רבים ככל האפשר‪ ,‬מה מהות היחסים שנרקמו‬ ‫בין יוסף לבין בעלה‪.‬‬ ‫יוסף לעומת זאת למרות קולה הנעים והמלבב‪ ,‬העניין הרב שגילתה בו‪ ,‬לא חש‬ ‫בנוח והעדיף לעזוב מהר ככל האפשר‪ .‬חושש היה שבמקום לתקן יימצא גורע‪.‬‬ ‫צעיר היה וחוסר ניסיונו מנע ממנו להבין שמנסה היא לדובבו‪ .‬סבור היה שכל‬ ‫רצונה להתחכך‪ ,‬לגלות בקיאות‪ ,‬להזדהות בצורה זו או אחרת עם אמן מציג‪ ,‬כפי‬

‫שקרה לו פעמים רבות בעבר בתערוכותיו‪ .‬כבר הפנה מבטו ממנה פעמים מספר‬ ‫ועמד לפלוט דברי פרידה קצרים‪ .‬בעוד זו מבלי להמתין לתשובתו או אף לסיים‬ ‫את דבריה היא‪ ,‬חשה להציע לו לעבור לחדר עבודתו של גליק ומשם תקשרו‬ ‫לחברה – וכך יוכל הוא לשוחח עמו אישית ללא כל הפרעה‪ ,‬ולא ישחית את זמנו‬ ‫לשווא‪.‬‬ ‫שניהם קמו ממקומותיהם והיא הפנתה אותו בזריזות לחדר השינה שלה‪ ,‬בטרם‬ ‫יפרח לה‪.‬‬ ‫משאך סגרה אחריה את הדלת נפנה יוסף לאחוריו בתדהמה‪ ,‬התגלית המפתיעה‬ ‫הממה אותו לחלוטין‪ .‬בלא אומר נפל לזרועותיה טומן את פניו בחיקה‪ .‬כה סעורה‬ ‫הייתה רוחו‪ ,‬מתח כה רב נגדש בו‪ ,‬וכאשר סיפקה לו היא את הבקיע הקטן ביותר‪,‬‬ ‫נפרץ הסכר וקרס ורגשותיו געשו אליה‪.‬‬ ‫בעוד היא ניצבת מעליו מלטפת את שיער ראשו וכתפיו‪ ,‬נדהמת משטף האירועים‬ ‫ומתגובותיה היא עצמה‪ .‬הרים אליה פנים מיוסרות שהרעידו את נשמתה ונתמסרה‬ ‫לו‪ .‬בעוד הוא נאחז בה כטובע בדופן הסירה שבאה לחלצו‪.‬‬ ‫בתום הסערה‪ ,‬כאשר היא מחבקת אותו כמו היה עולל פרי בטנה – חשה שמשא‬ ‫כבד נפרק ממנה‪ .‬השאלות והסיבה שלמענן ארגה רשת זו שפרשה לו‪ ,‬נשכחו‬ ‫ממנה‪...‬‬