Neve Hahekhal Haazinu 2009

‫בס"ד‬

‫יו"ל ע"י בית המדרש הגדול "היכל אברה צבי" נוה אחיעזר‬ ‫בנשיאות מר הגה"צ רבי משה יעקב ווייס שליט"א גאב"ד נוה אחיעזר‬ ‫רח' נחשוני ‪ 3‬נוה אחיעזר בני ברק‬

‫האזינו‬

‫ז' בתשרי תש"ע‪ ,‬גליו מס'‬

‫‪22‬‬

‫זמני כניסת ויציאת השבת‬ ‫ב "ב‬ ‫ירושלים‬

‫הדה "נ‬ ‫‪6:11‬‬ ‫‪5:56‬‬

‫מוצ "ש‬ ‫‪7:09‬‬ ‫‪7:07‬‬

‫ר"ת‬ ‫‪7:45‬‬ ‫‪7:48‬‬

‫‪òåáùä úùøôá éúëìä àùåð‬‬ ‫מתו שיעוריו של הגאו רבי ‪ ñééåå 'éòùé ÷çöé‬שליט"א‬ ‫ראש בית ההוראה "נוה אחיעזר" – בני ברק‬ ‫הדברי נכתבו לה גדיל תורה ולהאדירה ‪ ,‬ולא להלכה למעשה‬

‫אמירת הציבור את נוסח הקדושה‬ ‫ש ם ה' ֶא ְק ָר א ָה ב ּו ג ֶֹד ל לֵ אל ֵֹה ינ ּו ‪.‬‬ ‫]דברי לב‪ ,‬ג[ ִּכ י ׁ ֵ‬ ‫כתב החזקוני‪ :‬בתרגו ירושלמי‪ ,‬אמר משה נביאה‪ ,‬וי לכו רשיעיא דמדכרי שמיה דקודשא‪ ,‬ארו לית אפשר לחד מ מלאכי‬ ‫מרומא למדכר שמא מפרשא‪ ,‬עד זמ דאינו אמרי קק"ק תלת זימני‪ ,‬ומנהו ילי משה דלא הוה מדכר שמא מפרשא עד זמ דהוה‬ ‫מחנ פומיה בעשרי וחד מלי‪ ,‬דאינו תמני וחמש אתי‪ ,‬פי' מ האזינו עד הזכרת ה' יש כ"א תיבות מ פ"ה אותיות‪ .‬והכי איתא‬ ‫בספרי )כא(‪ :‬אמר משה די לי שאהיה אחר שבעה מלאכי‪ ,‬פי' ה מזכירי את הש אחר שלש תיבות‪ ,‬קדוש קדוש קדוש‪ ,‬ודי לי‬ ‫אחר ז' מה‪ .‬כלומר להזכיר הש אחר ז' פעמי שלש תיבות שה כ"א תיבות‪ .‬וה התיבות שמ האזינו עד הזכרת הש‪ .‬לפיכ‬ ‫תקנו חכמי עשרי ואחת תיבות בקדושה שבכל יו קוד הזכרת הש‪ ,‬וזהו סדר‪ :‬נקדש שמ בעול כש שמקדישי אותו‬ ‫בשמי מרו‪ ,‬וכ כתוב על יד נביא וקרא זה אל זה ואמר‪ ,‬קדוש קדוש קדוש ה' וכו'‪] .‬הביאו המג אברה )קכה‪ ,‬ב( לעניי הנוסח[‪.‬‬

‫דברי הפוסקי על צורת עניית הקדושה‬

‫הביניי בי בחול ובי בשבת‪ .‬וכ ג מנהג עדות תימ‬

‫כתב בשו"ע או"ח )קכה‪ ,‬א(‪ :‬אי הציבור אומרי ע שליח‬ ‫ציבור 'נקדיש'‪ ,‬אלא שותקי ומכווני למה ששליח ציבור‬ ‫אומר‪ ,‬עד שמגיע לקדושה‪ ,‬ואז עוני הציבור קדוש‪] .‬בבית‬

‫]מלבד הפיסקא של )לעומת( משבחי ואומרי‪ ,‬שאומרי חז וקהל‬

‫יוס נסתפק א ג את הקטעי שבי 'קק"ק' ל'ברו כבוד' ו'ימלו' אי‬ ‫הציבור אומר‪ ,‬או שמא שפיר דמי שיאמרו א הציבור‪ ,‬ובשו"ע לא‬

‫הביא כיצד ינהג בקטעי אלו[‪ .‬בט"ז הקשה על הב"י‪ ,‬ודעתו‬ ‫שיכול הציבור לומר את כל הקטעי שבקדושה‪ .‬המג‬ ‫אברה הביא בש האריז"ל שיאמר 'נקדיש ונעריצ' בקול‬ ‫ר‪ ,‬והשאר יאמר בלחש מלה במלה ע הש"‪ .%‬והעתיקוהו‬ ‫הבאה"ט והשע"ת‪ .‬ג בהגהות רעק"א כתב על דברי‬ ‫השו"ע‪ :‬אי הציבור אומרי ע הש"‪ ,%‬אבל בכתבי האר"י‬ ‫כ' דיש לומר כל הקדושה ע הש"‪ %‬מלה במלה‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫ואליו תשמעו‪ ,‬נזירות שמשו‪] .‬השמיט מהאר"י לאומרה בלחש[‪.‬‬

‫מנהגי העדות בצורת עניית הקדושה‬ ‫למעשה‪ ,‬רק הנוהגי בעקבות הגר"א נוהגי כדעת הבית‬ ‫יוס‪ ,‬ואי הציבור אומרי את קטע הפתיחה וקטעי‬

‫יחד בקול ר[‪ .‬ואילו באשכנז בדורות האחרוני נהגו בימות‬ ‫החול כדעת המחבר‪ ,‬שרק הש"‪ %‬אמר את הפתיחה וקטעי‬ ‫הביניי‪ ,‬והציבור אמרו רק 'קדוש' 'ברו' ו'ימלו'‪ .‬ואילו‬ ‫בשבת אמרו הקהל את קטעי הביניי‪ ,‬ולאחר מכ אמר‬ ‫הש"‪] %‬מתחילת או מאמצעית[‪ ,‬מלבד קטע הפתיחה 'נקדש'‬ ‫ו'נעריצ' שנאמר א ורק על ידי הש"‪ .%‬לכאורה נראה‬ ‫שנהגו כ לפי שקבלו באופ חלקי את דברי הט"ז‪ .‬בשאר‬ ‫מדינות אירופה‪ ,‬נראה שקבלו את מנהג האר"י ודעות הט"ז‬ ‫והמג"א‪ ,‬והיה הציבור אומר את כל נוסח הקדושה בקול‪.‬‬ ‫מנהג עדות הספרדי היה ]לפי כתר ש"ט[ שהחז והציבור‬ ‫אמרו יחד 'נקדיש' ו'כתר' עד 'מלא כל האר‪ %‬כבודו'‪ .‬מש‬ ‫ואיל אומר החז את 'לעומת משבחי ואומרי' והציבור‬ ‫עונה 'ברו כבוד'‪ ,‬החז אומר 'ובדברי קדש' והציבור עונה‬ ‫'ימלו'‪ .‬א בסידורי שנדפסו עפ"י בעל הב איש חי מובא‬ ‫שינהגו כהאר"י‪ ,‬וכ נדפס בכל סידורי עדות המזרח כיו‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫בימינו נהגו רוב קהילות ישראל כהט"ז והמג"א‪ ,‬הציבור‬ ‫אומר תחילה את נוסח הפתיחה 'נקדיש' בי בחול ובי‬ ‫בשבת בקול ר‪ ,‬ולאחר מכ אומר הש"‪ %‬את כולו או‬ ‫סיומו‪ ,‬וכ ג בקטעי הביניי‪ ,‬ואילו את עיקר הקדושה‬ ‫דהיינו הפסוקי קק"ק‪ ,‬ברו כבוד‪ ,‬וימלו‪ ,‬אומרי הש"‪%‬‬ ‫והקהל יחדיו ]ש"‪ %‬בודדי נוהגי שלא לומר את הפסוקי יחד ע‬ ‫הקהל‪ ,‬ואומרי אות לאחר שסיימו הקהל את כל הקטע[‪.‬‬

‫מדוע לא חשו ברוב תפוצות ישראל לדברי השו"ע‬ ‫יש שהבינו שלשו השו"ע‪ :‬אי הציבור אומרי ע שליח‬ ‫ציבור 'נקדיש' וכו'‪ ,‬פירושו שאסור לציבור לומר 'נקדיש'‪,‬‬ ‫ותמהו למה לא נזהרי בזה רוב תפוצות ישראל‪ .‬אול‬ ‫מעיו במקורות‪ ,‬נראה שהשו"ע אינו אוסר לענות‪ ,‬שלא‬ ‫כתב 'אסור לומר ע הש"‪ .'%‬אלא מודיענו שהמנהג העולה‬ ‫מדברי הטור והרא"ש שיובאו לקמ‪ ,‬ש'אי הציבור‬ ‫אומרי'‪ .‬אבל א לדעת המנהג האחר נכו‪ ,‬ודעביד כמר‬ ‫עביד וכמר עביד‪ .‬ולכ נהגו אחרת ברוב תפוצות ישראל‪.‬‬

‫דעת הרא"ש והטור על אמירת נקדיש ע הש"‬ ‫כתב הרא"ש בתשובה )ד‪ ,‬יט(‪ ,:‬דבר פשוט הוא שאי לומר‬ ‫קדיש ע החז‪ ,‬כי אי אומרי קדיש אלא בעשרה‪ ,‬וצרי‬ ‫להבי לחז ולענות אמ יהא שמיה רבא אחריו‪ .‬כמו כ‬ ‫בקדושה אומר החז 'נקדיש ונעריצ' וכו' עד שמגיע‬ ‫ל'קדוש'‪ ,‬ואז עוני הציבור 'קדוש'‪ .‬ובטור כ'‪ :‬ולאחר‬ ‫שיסיי ברכה שניה יאמר נקדיש וכו'‪ ,‬ויענו אחריו קדושה‪.‬‬ ‫וכתב הב"י‪ :‬נראה מדברי רבינו שאי הציבור אומרי ע‬ ‫החז נקדיש אלא שותקי ומכווני למה שש"‪ %‬אומר‪,‬‬ ‫וכשמגיע לקדוש אז יענו ויאמרו קדוש‪ ,‬וכ כתב הרא"ש‬ ‫וכו'‪ – .‬הבי הב"י מהטור שיש לנהוג כהרא"ש שלא לומר‬ ‫קדושה ע הש"‪] .%‬לכאורה נית לפרש בטור 'ויענו אחריו 'קדושה'‪,‬‬ ‫שעוני אחריו את כל תפלת נקדיש‪ ,‬הקרויה קדושה[‪.‬‬

‫הא אסר הרא"ש לומר ע הש" 'נקדיש'‬ ‫אלא שצרי לברר א לדעת הרא"ש אסור לציבור לומר‬ ‫קטעי אלו‪ ,‬או שהרא"ש רק כתב שמנהג עניית הקדוש‬ ‫הנהוג במקומו הוא כדר מנהג עניית איש"ר‪ ,‬שאת קטעי‬ ‫הקדיש והקדושה אומר רק הש"‪ – .%‬בספר 'שרשי מנהג‬ ‫אשכנז' ח"א ]בני ברק תשנ"ה[‪ ,‬הארי בזה וכתב שלדעת‬ ‫הרא"ש יש לגעור באומרי ע הש"‪ %‬קטעי קדושה אלו‪,‬‬ ‫שהוא קלות ראש האסורה מצד הדי‪.‬‬ ‫אול המעיי בתשובת הרא"ש‪ ,‬יראה שהגערה והקלות‬ ‫ראש מתייחסי לנוהגי תפלה אחרי‪ ,‬וז"ל‪ :‬ונראה לי שיש‬ ‫לגעור באות המגביהי קול בשמונה עשרה ואומרי ע‬ ‫החז תפילת שמונה עשרה וקדושה‪ ...‬היכא דהתפלל כבר‬ ‫אסור להתפלל שנית‪ ...‬ויכוו לברכת החז‪ ...‬והמזמרי ע‬ ‫החז נראה כקלות ראש‪ ,...‬עכ"ל‪ .‬ג הטור )קכד( העתיק את‬

‫הקטע 'יש לגעור' רק לעניי חזרת הש"‪ ,%‬שאר קטעי‬ ‫התשובה הועתקו בטור )ש( לעניי עניית בהוב"ש‪ ,‬ולעיל‬ ‫)נט( לעניי ברכות ק"ש בנחת‪ ,‬ולעיל )נז( לעניי אמירת‬ ‫יתעלה בעת אמירת החז ברכו‪ .‬רק דברי הרא"ש לעניי‬ ‫עניית הקדושה הושמטו בטור‪ ,‬כי אינ הוראה אלא תיאור‬ ‫המנהג‪] .‬אלא שלהבנת הב"י רמז בטור שלא יאמר הציבור‪ ,‬כנ"ל[‪.‬‬ ‫המפרשי ביארו את האיסורי שהביאו לפסיקת ה'יש‬ ‫לגעור'‪ ,‬ואעתיק מהב"ח )סי' קכד(‪' :‬פירוש‪ ,‬תלתא איסורי‬ ‫קעבדי הני אינשי שאומרי ע הש"‪ %‬כל התפלה ע‬ ‫פתיחת כל הברכות וחתימת‪ ,‬חדא‪ ,‬דמברכי ברכה‬ ‫לבטלה‪ ,...‬איד דחייב כל אחד לשתוק ולכוי לברכת הש"‪%‬‬ ‫ולומר אמ‪ ,‬ועכשיו שאומרי ע הש"‪ %‬תפלת י"ח אינ‬ ‫מכווני לש"‪ %‬ואי עוני אמ אחריו‪ .‬איד שעל ידי שאינ‬ ‫מכווני לש"‪ %‬הויא ברכת ש"‪ %‬ברכה לבטלה‪ .‬עוד רביעית‬ ‫דאפילו יהיו מכווני לברכת ש"‪ %‬ויענו אמ אחריו‪ ,‬כיו‬ ‫שמזמרי ע הש"‪ %‬נראה כקלות ראש'‪ – .‬כל אלו אי לה‬ ‫קשר לאמירת קטעי הקדושה ע"י הקהל‪ ,‬ולא כתב הרא"ש‬ ‫כלל שיש לגעור באומרי ע הש"‪ %‬נקדיש‪.‬‬

‫מנהג תפילת הציבור והש" בזמ חז"ל‬ ‫כדי להבי מדוע כתב הרא"ש שלא יאמר הקהל 'נקדיש'‪,‬‬ ‫צרי לדעת את המנהגי העתיקי בהנהגת הציבור והש"‪%‬‬ ‫באשכנז ובספרד‪ ' .‬חזרת הש"‪ %‬נתקנה כידוע כדי להוציא‬ ‫שאינו בקי‪ ,‬ושיבצו בה 'קדושה' וברכת כהני‪ ,‬שאי‬ ‫לאומר ביחיד‪ .‬כשעדיי לא נפוצו סידורי נחשבו רבי‬ ‫כאינ בקיאי‪ ,‬שלא ידעו בעל פה נוסח התפלה‪ .‬ורוב‬ ‫הציבור יצא פסוקי דזמרה ברכות קריאת שמע ותפילת י"ח‬ ‫ע"י הש"‪ ,%‬שהשמיע את כל התפילה ללא יוצא מ הכלל‬ ‫בקול ר‪ ,‬והציבור החרישו וענו אחריו אמ‪ .‬ונשמע קול‬ ‫הציבור כשה מתלוי לש"‪ %‬רק בקטעי שאי יוצאי‬ ‫בה על ידי הש"‪ %‬כמו קריאת שמע‪ ,‬וכנראה א בפסוקי‬ ‫דזמרה ופסוקי אחרי‪ .‬כ היה המנהג בזמ הש"ס‬ ‫והגאוני‪ ,‬ומפורש בסידור הרס"ג שאי הציבור אומרי‬ ‫שו ברכה מברכות פסוקי דזמרה וק"ש‪ ,‬וכ משתמע משאר‬ ‫כתבי הגאוני‪ .‬וכ מבואר בתנא דבי אליהו )יג(‪ :‬מעשה‬ ‫באד אחד שהיה עומד הוא ובנו בבית הכנסת וכל הע‬ ‫היו עוני אחר העובר לפני התיבה אמ והללויה ובנו עונה‬ ‫דברי של תיפלות ' הרי שהש"‪ %‬התפלל בקול והקהל רק‬ ‫ענו בסיו כל פרק 'הללויה'‪ ,‬ואחר כל ברכה 'אמ'‪ .‬וכ הוא‬ ‫בחידושי הרמב" לברכות )יא(‪ :‬דורות הראשוני לא היו‬ ‫הציבור מברכי בעצמ כל הברכות אלא שליח ציבור‬ ‫העתיד לירד לפני התיבה ]שמונה עשרה[ אומר לפניה‬ ‫ברכות ]קריאת שמע[ כול‪ ,‬וה עוני אמ וכו'‪.‬‬ ‫מכיו שאי הש"‪ %‬מוציא בקי בברכותיו‪ ,‬נאל‪ %‬הבקי‬ ‫המתפלל בציבור לומר בלחש ע הש"‪ %‬את קטעי‬

‫‪3‬‬

‫התפילה‪ ,1‬כדי לא להפריע לציבור לשמוע ולכוו בתפילת‬ ‫הש"‪ %‬שהתפלל ללא הפסקה‪.‬‬

‫מנהגי ספרד ואשכנז בתפילת הציבור והש"‬ ‫משנפוצו סידורי תפלה ונתרבו בקיאי‪ ,‬נוצרו שאלות‬ ‫ומנהגי שוני מה הציבור אומר ומתי‪ ,‬מסיבה זו מצויות‬ ‫בספרי הראשוני שאלות רבות כיצד לנהוג‪ ,‬שלא נידונו‬ ‫בש"ס ובגאוני‪] ,‬בי היתר היו שרצו לבטל כליל חזרת הש"‪ %‬והיו‬ ‫שביטלו כליל תפלת הלחש[‪ .‬ראה למשל בטור )מט( שד א‬ ‫הותר לומר בע"פ פרשת התמיד ופסוקי דזמרה‪ ,‬מחשש‬ ‫דברי שבכתב אי אתה רשאי לאמר בעל פה‪ .‬כנראה‬ ‫מחשש זה היו בקיאי שנמנעו מלומר בעצמ‪ ,‬וסמכו על‬ ‫הש"‪ %‬שקרא בסידור שלפניו‪.‬‬ ‫מסיבות שונות נוצרו בעת ההיא חילופי מנהגי בי אשכנז‬ ‫לספרד‪ .‬באשכנז הונהג שהציבור התפללו כול יחד בקול‬ ‫ר והש"‪ %‬סיי כל קטע בקול‪ ,‬כמובא בספר חסידי )תתכ(‪:‬‬ ‫'כשיבר להקב"ה צרי לברכו בקול ר‪ ,‬כי בקול ר‬ ‫הקרביי מתנועעי ונמשכי אחרי הקול'‪ .‬וש )סו‬ ‫תשסח(‪' :‬כשהיו אומרי ברכות ושבחות‪ ,‬אמר אחד לחברו‬ ‫שהיה מרי קולו‪ ,‬תאמר בקול נמו כמו קולנו‪ ,‬תשוה קול‬ ‫לקולנו‪ .‬אמר לו‪ ,‬אני מרי קולי כדי לכוי‪ ,‬כי אני יודע‬ ‫לכוי כשאני מרי קולי‪ .‬ובטוב היה עושה וכו'‪.‬‬ ‫מקו נכבד בספרות מנהגי אשכנז יוחד למיקו פתיחות‬ ‫החז במשפטי סיו קטעי התפילה‪ ,‬כשהשלימו הציבור‬ ‫אמירת‪ .‬ובספר חסידי )רנא(‪' :‬בראשונה לא היו החזני‬ ‫חוזרי לאחור אלא במקו שסיימו הציבור ש מתחילי‪,‬‬ ‫כגו הציבור )אומר( ]גומר[ נאוה תהלה‪ ,‬והעומד לפני‬ ‫התיבה מתחיל בפי ישרי‪ .‬וכשהיו הפריצי ממהרי לומר‬ ‫הברכות והשבחות ולא במש‪ ,‬היה היורד לפני התיבה‬ ‫מתחיל למעלה‪ ,‬לפי שלא היה רוצה למהר נמצא כשה‬ ‫סיימו והוא לא סיי‪ .‬אבל כשהיו טובי לא היו ממהרי‬ ‫ואומרי כהוג‪ ,‬לא היה חוזר למעלה‪ .‬ועתה שחוזרי‬ ‫למעלה עו הוא‪ ,‬לפי שה עושי כדי להשמיע קול‬ ‫הנעי‪ ...,‬וא הוא מתחיל למעלה בשביל להוציא חובת מי‬ ‫שאינו יודע‪ ,‬היה לו להתחיל נשמת כל חי'‪.‬‬ ‫הרי שהמנהג העתיק באשכנז ]שלפני ריה"ח[ היה שהציבור‬ ‫התפללו בקול ר יחדיו‪ ,‬והחז רק פתח בראש כל קטע‪,‬‬ ‫כיו שלא הוצר להוציא מי שאינו בקי‪ .‬רק בתקופה‬ ‫‪1‬‬

‫היו בקיאי שיצאו ע"י הש"‪ ,%‬ראה ב"י סי' נ"ט שד ליישב שלא‬

‫יקשה על הרא"ש מסוגי' דר"ה ל"ד ע"ב דלרבנ אי הש"‪ %‬מוציא את‬ ‫הבקי‪ .‬ועיי בהגהות הרמ"א סי' נ"ט ס"ד ובנו"כ ש‪ ,‬וע"ע בשכנה"ג‬

‫מאוחרת החלו החזני להשמיע בקול את משפטי הסיו‬ ‫לאחר שסיימ הציבור‪ .‬ומשנקבע מנהג זה‪ ,‬התקינו גדולי‬ ‫אשכנז מדעת הרחבה ומטעמי הידועי לה‪ ,‬היכ החז‬ ‫מתחיל בכל פיסקה‪ ,‬כמבואר בספרות מנהגי אשכנז‪.‬‬

‫כוונה או אמירה ע הש" בחזרת הש"‬ ‫מצאנו הנהגה נוספת של חסידי אשכנז הקדומי בספר‬ ‫חסידי )סו יח(‪' :‬א לא התפלל בכונה בהתפללו בלחש‪ ,‬יכוו‬ ‫לבו כשהש"‪ %‬מתפלל‪ ,‬ויאמר כל תיבה ותיבה עמו'‪] .‬ובהגהות‬ ‫יש נוחלי פ"א סק"ג הביאו וכתב‪' :‬נראה שיאמר עמו מלה‬ ‫במלה ג הקדושה ולדור ודור וכו'‪ ,‬והנה מאחר שכתבו‬ ‫הפוסקי שהאידנא אי חוזרי בשביל חסרו הכונה‪ ,‬נראה לי‬ ‫שלא יאמר עמו חתימות הברכות רק יכוו לבו וישמע אות‬ ‫מש"‪ %‬וכו' ואי סברה כלל שיהא דוקא או כולו בשמיעה או‬ ‫כולו באמירה וכו''[‪ ' .‬נראה שא הנזהרי מלומר ע הש"‪%‬‬ ‫את תחילת וסיו הברכה מחשש ברכה לבטלה‪ ,‬סברו שמותר‬ ‫לומר ולהתחנ בקול יחד ע הש"‪ .%‬וא אלו שכיוונו בתפלת‬ ‫הלחש העדיפו לומר ע החז את קטעי הקדושה שלא אמרו‬ ‫בתפלת הלחש‪ ,‬לתוספת כוונה‪ .‬ומכיו שבאשכנז היה נהוג‬ ‫ממילא שהציבור השמיע קולו בתפלה ע הש"‪ ,%‬לא היה בכ‬ ‫משו הפרעה לציבור‪.‬‬ ‫לעומת זאת בספרד נשאר המנהג המקורי שרק הש"‪ %‬התפלל‬ ‫בקול‪ ,‬ולכ לא נדו כלל בספרי גדולי ספרד עני השמעת הש"‪%‬‬ ‫את משפטי הסיו‪ ,‬שהרי הש"‪ %‬לא הנמי קולו והציבור לא‬ ‫השמיע קולו במש כל התפלה‪ ,‬מלבד בפסוקי דזמרה‬ ‫ומשפטי מסויימי נוספי שהשמיעו הציבור והחז עמה‪.‬‬ ‫וכאמור מוכח מהרא"ש הנ"ל שא בקיאי היו יוצאי חובת‬ ‫ברכות יוצר מהש"‪ ,%‬ורק הרא"ש לסיבת חששותיו אמר‬ ‫בנחת ע הש"‪.%‬‬

‫אמירת דברי שבכתב בעל פה‬ ‫סיבה הלכתית נוספת שגרמה לחילופי מנהגי תפלה מובאת‬ ‫בטור סי' מ"ט ש‪ ,‬וז"ל‪ :‬וא"א הרא"ש ז"ל היה אומר דלא‬ ‫אמרינ דברי שבכתב אי אתה רשאי לאמר בעל פה אלא‬ ‫להוציא אחרי ידי חובת‪ ,‬אבל כל אחד לעצמו שרי‪ ,‬לכ‬ ‫נוהגי באשכנז כשמגיע ש"‪ %‬לפסוקי שבתפלה כגו מי כמכה‬ ‫באלי ה'‪ ,‬ה' ימלו לעול ועד‪ ,‬שהוא שותק והקהל אומר‬ ‫אותו כל אחד ואחד בפני עצמו‪ .‬וכ כתב הרא"ש בתוספותיו‬ ‫ביומא ד ס"ח ע"ב ד"ה ובעשור‪ ,‬וז"ל 'ומתו כ נהגו שיהא‬ ‫ש"‪ %‬קורא ק"ש בלחש כדי שיקרא כל אחד לעצמו ולא יסמו‬ ‫על זה שיוציאו ש"‪ ,%‬וכ פסוקי שאחר השכיבנו וכ מי כמכה‬ ‫באלי ה' וה' ימלו לעול ועד בתפלת יוצר ובתפילת ערבית‬ ‫נהגו הקהל לאומר בקול ר'‪] .‬אגב‪ ,‬זו הסיבה 'הבלתי ידועה לכמה‬

‫הגה"ט סי' מ"ו סק"ד‪ ,‬ואכמ"ל‪ .‬וכ' הגר"א )ש( שמשמע מתשובת‬

‫חוקרי מנהגי' שב'אמת ואמונה' וב'עזרת' נהוג עד ימינו להפסיק ב'מי‬

‫הרא"ש ששאר הבקיאי היו יוצאי חובת ברכות יוצר מהש"‪ ,%‬ורק‬

‫כמכה' וב'ה' ימלו'‪ ,‬ומופיע בסידורי כקטע חדש[‪ .‬בספרד סמכו על‬ ‫היתרי אחרי‪ ,‬וא פסוקי אלו אמר הש"‪ %‬לבדו בקול ר‪.‬‬

‫הרא"ש אמר בנחת ע הש"‪' ,%‬וממנו נשתרבב מנהגנו'‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫מנהג גולי אשכנז שבאו לספרד‬ ‫סביר להניח שמשנמלטו יוצאי אשכנז ועברו לספרד‪ ,‬כש‬ ‫שעשה הרא"ש עצמו עקב הרדיפות באשכנז‪ ,‬קבעו תפלת‬ ‫בבתי הכנסיות הנוהגות כמנהג ספרד‪ ,‬והיו מה כאלו‬ ‫שהתקשו להסתגל למנהג המקו שלא להתפלל כלל או‬ ‫לומר בלחש ע הש"‪ ,%‬שבספרד לא החסיר תיבה אחת‬ ‫מלאומרה בקול ר‪ .‬על כ המשיכו לנהוג כבאשכנז‪ ,‬ואמרו‬ ‫את כל התפלה בקול‪ ,‬למרות ששאר הציבור מבני ספרד‬ ‫שתקו והקשיבו לקול הש"‪ %‬במש כל סדר התפלה‪.‬‬

‫הסיבה להוראות הרא"ש‬ ‫על רקע זה מובני דברי הרא"ש ' תחילה מעיר הרא"ש‬ ‫שיש לגעור במי שמגביה קולו ומתפלל ע הש"‪ %‬בחזרת‬ ‫הש"‪ ' .%‬שסברו שכש שהש"‪ %‬חוזר‪ ,‬כ ג היחיד יכול‬ ‫לחזור ולכוו‪ ,‬כעצת הספר חסידי‪ .‬ונהגו כ ג בספרד‪,‬‬ ‫ולא חשו להפרעה לציבור ולש"‪ ,%‬כש שהורגלו באשכנז‬ ‫לומר ברכות ק"ש ע הש"‪ .%‬והנזהרי מלומר תחילת‬ ‫וסיו הברכה משו ברכה לבטלה‪ ,‬הרימו קול ע הש"‪.%‬‬ ‫הרא"ש גינה מנהג זה שמבר לבטלה‪ ,‬שלא הותר להתפלל‬ ‫שנית אלא לש"‪ %‬להוציא את שאינו בקי‪ .‬וא האומר רק‬ ‫את אמצע הברכה בקול‪ ,‬הרי הוא מ 'המזמרי ע החז‬ ‫נראה כקלות ראש'‪ .‬או כגירסת האבודרה בהעתיקו את‬ ‫הרא"ש 'החוזרי' ע החז‪ .‬ונראה ברור שטענת 'קלות‬ ‫ראש' שייכת רק בציבור שאי נוהגי לומר ע החז‪ ,‬ויחיד‬ ‫משמיע קולו ע הש"‪ %‬ומפריע את סדרי התפלה‪ .‬אבל‬ ‫במקו שנוהגי שכל הציבור אומרי ע הש"‪ ,%‬אי שיי‬ ‫לכנות זאת כ'קלות ראש'‪ .‬ולכ כל זמ שנהגו לומר ע‬ ‫החז באשכנז לא עורר המנהג ביקורת כלשהי‪ .‬אול‬

‫חידה לפר'‬

‫בספרד הפריע המנהג‪ ,‬לכ קבע הרא"ש שמנהג זה הוא‬ ‫קלות ראש‪ ' .‬משאסר הרא"ש אמירה ע החז‪ ,‬ביאר כיצד‬ ‫ינהג הבקי בברכות ק"ש‪ ,‬שהרי בספרד החז אומר כולה‬ ‫בקול‪ ,‬על כ מביא שמנהגו לאומר בנחת ע ש"‪ ,%‬ולא‬ ‫בקול ר כפי שנהוג באשכנז‪ ,‬ולסיי במהירות לפני‬ ‫שמסיי הש"‪ %‬כדי להספיק לענות אמ‪ ' .‬ושוב נזקק לבאר‬ ‫שלמרות שברכות ק"ש אומר ע הש"‪ ,%‬אסור לומר קדיש‬ ‫עמו‪ ,‬א שאינו ברכה לבטלה‪ ,‬מ"מ צרי עשרה עוני בבת‬ ‫אחת איש"ר‪ ,‬וכשיאמרו הציבור בקול ]או בנחת[ ע החז‬ ‫'יתגדל' לא ידקדקו לענות עשרה יחדיו‪ ' .‬והוסי הרא"ש‬ ‫את המנהג בספרד‪ :‬כמו כ בקדושה אומר החז 'נקדיש'‬ ‫עד שמגיע ל'קדוש'‪ ,‬ואז עוני הציבור 'קדוש'‪.‬‬

‫טע לאי אמירת הציבור קטעי הקדיש והקדושה‬ ‫א כי בברכת ק"ש הורה הרא"ש לבקי לאומרה בלחש ע‬ ‫הש"‪ %‬ולסיי לפניו ולענות אמ‪ ,‬בקדיש ו'נקדיש' הורה‬ ‫להמנע לגמרי מאמירתה‪ .‬לפי שבברכות ק"ש חשש שלא יצא‬ ‫ע"י הש"‪ .%‬אבל בקדיש ו'נקדיש' אי היחיד חייב לאומרו‪,‬‬ ‫ועדי שישי לבו להתחיל ע הציבור 'אמ' ו'קדוש'‪ ' .‬אול‬ ‫דייק הרא"ש‪ ,‬גבי קדיש כתב ב' סיבות לאיסור‪' :‬דבר פשוט‬ ‫הוא שאי לומר‪ ...‬כי אי אומרי קדיש אלא בעשרה‪ ,‬וצרי‬ ‫להבי לחז ולענות איש"ר אחריו'‪ .‬ואילו גבי קדושה כתב רק‬ ‫'אומר החז‪ ...‬ואח"כ'‪ ,‬ללא כל סיבה‪ ,‬כי עשרה בקדושה צרי‬ ‫רק לאמירת 'קדוש'‪ ,‬אבל 'נקדש' או 'נקדיש' הוא רק הודעת‬ ‫זימו לציבור‪ ,‬שכעת 'נקדש'‪ .‬וא"צ י' שומעי לזימו זה‪ ,‬אלא‬ ‫רק לאמירת 'קדוש' ו'ברו'‪ – .‬מסקנת דברינו שמעול לא‬ ‫אסרו הרא"ש הטור והשו"ע אמירת 'נקדיש' ע החז‪,‬‬ ‫והנח לה לישראל‪.‬‬

‫האזינו‪ /‬נער ע"י א' ה' תשובות נית להשאיר בתא קולי ‪03-6747754‬‬ ‫פתרו
החידות לר"ה – חידה א'‪ :‬ראש‪.‬‬ ‫בטר כניסת השבת תמצאני – האותיות שלפני אותיות שבת ה ראש‬ ‫ולאחר השבת תפגשני – יו ראשו‬ ‫בכניסת החודש תזכירני – ביו ראש החודש הזה‬ ‫ובבוא השנה תקראני – ראש השנה‬ ‫ואז לסימ טוב יבערוני – אוכלי ראש לסימ שנהיה לראש‬ ‫רמז‪ :‬במצות הבשמי לא שכחוני‪) – .‬שמות ל‪ ,‬כג( קח ל בשמי ראש‬ ‫ש" ‪.‬‬ ‫לא ִחי היה אח כמוני – )בראשית מו( "בְ נֵי בִ ְניָמִ  וגו' ֵא ִחי ו ָֹרא‬ ‫רמז נוס‪ֵ :‬‬

‫מצא אותי בפרשה‬ ‫הרכיבו אותי משתי‬ ‫ראשו רק שתי‬ ‫השני יותר משתי‬ ‫הצד השוה שבשתי‬ ‫רק משתי נעשו השתי‬ ‫והחמש ראשו לשתי‬ ‫ומסקנת מאה בשתי‬ ‫חידה ב'‪ :‬רמו‪.‬‬ ‫ודע כי באחד לאחד ושתי‬ ‫במשפחת בת שבע פתחו ר – בשבעת המיני‪ ,‬תחילת רמו‬ ‫נטמ באלו השתי‬ ‫וקולו ישמיע על ב עמר – הוא אהר‪ ,‬במעיל פעמו ורמו‪ ,‬ונשמע קולו וגו'‬ ‫זה שבקרבו סוד השתי‬ ‫לאתר נהפ ע ב תמר – פר‪ %‬ב תמר ]ויהודה[‪ ,‬בפר' מסעי רמו פר‪%‬‬ ‫הגדול מאחיו באחד ושתי‬ ‫ושיעור לבעל הבית אמר – כלי בעלי בתי שיעור כרימוני ]כלי יז‪ ,‬א[‬ ‫שהיה מפיס בי שתי‬ ‫הגבוה שבו א יהפ למר – רמ ]גבוה[ שברמו‪ ,‬למר מרו‬ ‫ונפרד מבניו שתי‬ ‫כצאצאיו נעבור לפני ברו שאמר בעת יו תרועה בו נאמר ‪ -‬כבני‬ ‫ונותר רק ע השתי‬ ‫מרו לפני הקב"ה בראש השנה‬ ‫שסופ כסו השתי‬ ‫רמז ‪ :‬לכבוד הקרב ענ‪ #‬תרמתי ‪ -‬הפסח נצלה בשפוד של רמו‬ ‫ואשתו פחות בשתי‬ ‫ומאז צאצאיו אסורי בשתי רמז נוס‪ :‬ע הנ הופיעו בשירי‪ - .‬הנצו הרמוני ]שה"ש ו‪ ,‬יא[‬ ‫רמז‪ :‬גורל הפתרו עומד לק הימי ממעל‬

‫רמז נוס‪ :‬ראש השנה מאחור‬

‫זמני תפילות יו כיפור‬ ‫מנחה ערב יו "כ ‪:‬‬ ‫כל נדרי ' ‪:‬‬ ‫שחרית ‪:‬‬ ‫מ נחה יו כיפור ‪:‬‬ ‫נעילה ‪:‬‬ ‫סיו הצו ‪:‬‬ ‫זמ ר " ת ‪:‬‬

‫‪1.30‬‬ ‫‪5.35‬‬ ‫‪7.30‬‬ ‫‪3:30‬‬ ‫‪4.45‬‬ ‫‪6.05‬‬ ‫‪6.42‬‬

‫גמר חתימה טובה‬

‫‪äáåù úáù úùøã‬‬ ‫ע"י מר הגאב"ד הגאו‬

‫רבי ‪ñééåå á÷òé äùî‬‬

‫שליט"א‬

‫תתקיי אי"ה בשב"ק בשעה ‪5.00‬‬ ‫אחה" צ בביהמ "ד הגדול‬ ‫" היכל אברה צבי " נוה אחיעזר‬

‫בסוגיא דשמא יעבירנו‬

‫לתרומות והנצחות נית לפנות בטל'‪ .0527686794 :‬לקבלת העלו בדוא"ל‪ ,‬נא לשלוח בקשה ל‪[email protected] :‬‬