Kol Tsofayich Shoftim 2009

‫שיעור שבועי קול צופיך של מרן הראשון לציון המקובל הא‪-‬לקי‬

‫”הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א“‬

‫שופטים תשס"ט – ‪ – 507‬הלכות זהירות בדרכים‪.‬‬ ‫הציבור מתבקש להמשי להתפלל לרפואתו של מר הראשל"צ הרה"ג "מרדכי צמח אליהו ב מזל " שליט"א‬ ‫שיעור נמסר ע"י הרב שמואל אליהו שליט"א הרב של צפת‪.‬‬

‫י נ ֵֹת ָל ְ" – בעיקר בספר דברי(‬ ‫" ָה ֶר ֲא ֶר ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫י נ ֵֹת‬ ‫ר ֲא ֶר ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫בפרשת שופטי מוגדרת "אר ישראל" במילי " ָה ֶ‬ ‫ָל ְ" כאילו זה הש של האר‪ ,‬האר שאלוקי נת לכ‪ .‬לפעמי כתוב‪:‬‬ ‫י נ ֵֹת ְל ָ"‪.‬‬ ‫י נ ֵֹת ָל ְ" לפעמי " ָ' ֲא ָד ָמה ֲא ֶר ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫ר ֲא ֶר ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫" ָה ֶ‬ ‫ג ערי אר ישראל מוזכרות באותה לשו‪" .‬שופטי ושוטרי ת ל ְ' ָכל‬ ‫י"‪ .‬שערי – ה בתי המשפט‬ ‫י נ ֵֹת ְל ָ ִל ְ ָב ֶט ָ‬ ‫י ֲא ֶר ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫ְ ָע ֶר ָ‬ ‫שנמצאי בשער כל עיר ועיר‪ .‬כול מודגשי כמתנה של אלוקי‪.‬‬ ‫יש שואלי‪ :‬למה התורה אומרת "נ ֵֹת ְל ָ" בלשו הווה‪ ,‬הרי בני ישראל‬ ‫עדיי נמצאי בעבר הירד ולא באר ישראל? לשאלה זו יש כמה תשובות‪.‬‬ ‫התשובה הראשונה היא שהאר היא של ע ישראל מהרגע שאלוקי נשבע‬ ‫לאברה יצחק ויעקב‪ .‬התשובה השנייה היא שזה בגלל שה כבר כבשו את‬ ‫אר סיחו ועוג שהיא חלק מאר ישראל לכ נאמר "נ ֵֹת ְל ָ" בלשו הווה‪.‬‬ ‫התשובה השלישית היא שדברי התורה האלה של משה ליד הירד היא חלק‬ ‫מההכנה הנפשית לכיבוש האר‪ .‬וה עכשיו באמצע תהלי הנתינה‪.‬‬ ‫י נ ֵֹת ָל ְ" מצוי בעיקר בפרשיות של אמצע‬ ‫ר ֲא ֶר ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫הניסוח " ָה ֶ‬ ‫ספר דברי‪) ,‬בפרשת שופטי כעשר פעמי(‪ .‬בתחילת ספר דברי התורה‬ ‫יכ"‬ ‫ר ֲא ֶר נִ ְ ַ'ע ה' ַל ֲאב ֵֹת ֶ‬ ‫מגדירה את אר ישראל בעיקר בהגדרה‪ָ " :‬ה ֶ‬ ‫וג זה פעמי רבות‪ .‬התשובה השלישית תסביר למה רק באמצע ספר‬ ‫דברי משתמשי בלשו הווה "נת לה"‪ .‬במקו לשו עתיד שהיה עד‬ ‫יכ ָל ֵתת ָל ֶה‬ ‫ָמי ַעל ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶר נִ ְ ַ'ע ה' ַל ֲאב ֵֹת ֶ‬ ‫‪1‬ל ַמ ַע ַ‪ֲ 2‬א ִריכ‪ 1‬י ִ‬ ‫עתה " ְ‬ ‫ַר ָע"‪) .‬דברי יא(‪ .‬כי כשה קרובי לאר ה בתהלי הנתינה‪ .‬עד‬ ‫‪1‬לז ְ‬ ‫ְ‬ ‫עכשיו ה היו עסוקי בתיקו חטא המרגלי‪.‬‬ ‫י" – בעיקר בספר דברי(‬ ‫"ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫יש עוד ביטויי מיוחדי שנמצאי בעיקר בספר דברי‪ .‬למשל המילה "ה'‬ ‫אלוקי" או "ה' אלוקי" או "ה' אלוקיכ" או "ה' אלוקינו" נמצאי‬ ‫בעיקר בספר דברי‪ .‬בספר דברי לבדו יש יותר מ‪ 3003‬אזכרות כאלה‬

‫מתו ‪ 417‬הזכרות כאלה בכל התורה‪ .‬בלי ספק רוב גדול‪ .‬עיקר ההבדל‬ ‫נמצא במילי "ה' אלוקי"‪ .‬שה מופיעות יותר ממאתיי פע בספר‬ ‫דברי‪ .‬בשאר הספרי היא מופיעי עשר פעמי בלבד‪.‬‬ ‫ולמה השינוי הזה? נית להבי את משמעות המילי "ה' אלוקי"‬ ‫מהמקומות הבודדי שבה ה מופיעי בשאר החומשי‪ .‬בספר בראשית‬ ‫הש הזה מופיע רק פע אחת ובהקשר שלילי‪ .‬כשעשיו אומר לאביו‪" :‬כי‬ ‫הקרה ה' אלוקי לפני"‪ .‬ללמד שבספר בראשית עוד לא הגענו למדרגה של‬ ‫"ה' אלוקי"‪ .‬מי שמשתמש בה – כנראה משתמש בה לשקר‪.‬‬ ‫בספר שמות מופיעי המילי "ה' אלוקי" הזה תשע פעמי‪ .‬שלוש פעמי‬ ‫בהקשר לעליה לרגל לירושלי וחמש פעמי בעשרת הדברות‪" :‬נ ִֹכי ה'‬ ‫ֲב ִדי" )שמות פרק כ(‪ .‬כל זה‬ ‫י ֵמ ֶא ֶר ִמ ְצ ַריִ  ִמ ֵ'ית ע ָ‬ ‫את ָ‬ ‫ה‪9‬צ ִ‬ ‫י ֲא ֶר ֵ‬ ‫ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫מלמד אותנו שהמדרגה של "ה' אלהי" היא מדרגה של בית המקדש או של‬ ‫מעמד הר סיני‪.‬‬ ‫ומה היא המדרגה הזאת? נית ללמוד מהפע הראשונה שהמילי הללו‬ ‫ָר ְ' ֵעינָיו‬ ‫י וְ ַה‪ָ :‬‬ ‫מ‪9‬ע ִ‪ַ ְ 2‬מע ְלק‪9‬ל ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫ֹאמר ִא ָ ַ‬ ‫מופיעות בתורה‪ַ " .‬ו‪ֶ :‬‬ ‫‪9‬תיו וְ ָ ַמ ְר ָ‪=ָ 2‬ל ?ח ָ>יו ָ=ל ַה ַ< ֲח ָלה ֲא ֶר ַ; ְמ ִ‪2‬י ְב ִמ ְצ ַריִ ‬ ‫ֲ;ה וְ ַה ֲאזַנְ ָ‪ְ 2‬ל ִמ ְצ ָ‬ ‫ַ‪2‬ע ֶ‬ ‫י ִ=י ֲאנִ י ה' ר ְֹפ ֶא ָ" )שמות פרק טו( המשפט הזה נאמר לבני‬ ‫;י ָע ֶל ָ‬ ‫לֹא ִ‬ ‫ישראל מיד אחרי צאת ממצרי במרה‪ .‬ש ה ראו את ההנהגה של ה'‬ ‫על המי המרי שהתהפכו למתוקי‪ .‬ש ה למדו שה' שולט בכל כוחות‬ ‫המציאות‪ .‬וזו היא המעלה המיוחדת של אר ישראל לעומת מצרי‪.‬‬ ‫שהגש יורד לפי התפילות לפי ציוי ה' הישיר ולא לפי גאות ושפל של‬ ‫‪2A‬ה ָבא ָ ָ<ה ְל ִר ְ ָ‪ @2‬לֹא ְכ ֶא ֶר ִמ ְצ ַריִ  ִהוא ֲא ֶר‬ ‫ר ֲא ֶר ָ‬ ‫הנילוס‪=ִ " .‬י ָה ֶ‬ ‫ר ֲא ֶר‬ ‫ָרק‪ :‬וְ ָה ֶ‬ ‫ית ְב ַרגְ ְל ָ ְ=גַ ַה‪ָ :‬‬ ‫ֲ וְ ִה ְ ִק ָ‬ ‫ַרע ָ‬ ‫את ִמ ָ‪ֲ B‬א ֶר ִ‪ְ 2‬ז ַרע ֶאת ז ְ‬ ‫יְ ָצ ֶ‬ ‫‪1‬ב ָקעֹת ִל ְמ ַטר ַה ָ‪ַ B‬מיִ  ִ‪2ֶ ְ 2‬ה ָ<יִ ‪:‬‬ ‫‪ 2A‬ע ְֹב ִרי ָ ָ<ה ְל ִר ְ ָ‪ֶ @2‬א ֶר ָה ִרי ְ‬ ‫ֶ‬ ‫י ָ'@ ֵמ ֵר ִית ַה ָ‪B‬נָה וְ ַעד‬ ‫י ‪ֵֹ C‬ר א ָֹת@ ָ‪ִ 2‬מיד ֵעינֵי ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫ֶא ֶר ֲא ֶר ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫‪A‬ח ִרית ָנָה" )פעמי בפסוק אחד ‪ 3‬דברי פרק יא י(‪.‬‬ ‫ֲ‬ ‫ג בירושלי וג בבית המקדש מרגישי שה' הוא האלוקי כמו במעמד‬ ‫הר סיני‪ .‬מרגישי שה' שולט על כל כוחות הטבע )כמו שהראה אליהו בהר‬ ‫הכרמל‪ .‬ולכ הע קורא בקול גדול‪" :‬ה' הוא האלוקי"(‪ .‬זה פירוש דברי‬ ‫‪ָ 92‬ה ֵא ַ= ֲא ֶר‬ ‫משה על מעמד הר סיני‪ֲ " .‬ה ָ ַמע ָע ק‪9‬ל ֱאל ִֹהי ְמ ַד ֵ'ר ִמ ְ‬ ‫ֶחי‪ :‬א‪ֲ 9‬הנִ ָ‪D‬ה ֱאל ִֹהי ָלב‪9‬א ָל ַק ַחת ל‪ 9‬ג‪9‬י ִמ ֶ> ֶרב ‪9E‬י ְ' ַמ‪ֹD‬ת‬ ‫‪2A‬ה ַו‪ִ :‬‬ ‫ָ ַמ ְע ָ‪ָ 2‬‬ ‫מ‪9‬ר ִאי ‪ ְE‬ד ִֹלי‬ ‫‪1‬ב ָ‬ ‫ר‪9‬ע נְ ט‪ָ 1‬יה ְ‬ ‫‪1‬ב ְז ַ‬ ‫ָקה ִ‬ ‫‪1‬ביָד ֲחז ָ‬ ‫‪1‬ב ִמ ְל ָח ָמה ְ‬ ‫מ‪9‬פ ִתי ְ‬ ‫‪1‬ב ְ‬ ‫ְ'אֹתֹת ְ‬ ‫‪,‬ה ָה ְר ֵא ָת ָל ַד ַעת ִ*י ה '‬‫ֶי‪ָ :‬‬ ‫יכ ְ' ִמ ְצ ַריִ  ְל ֵעינ ָ‬ ‫ְ=כֹל ֲא ֶר ָע ָ;ה ָל ֶכ ה' ֱאל ֵֹה ֶ‬ ‫ה‪1‬א ָה ֱאל ִֹהי( ֵאי ע‪.‬ד ִמ ְ‪ַ 0‬ב‪) ."./‬דברי פרק ד לג(‪.‬‬ ‫"שמחה" – בעיקר בספר דברי(‬ ‫ג המילה "שמחה" מופיעה בעיקר בספר דברי‪ ,‬ובמיוחד במקומות‬ ‫שהתורה מדברת על "המקו אשר יבחר ה'" שהוא בית ה'‪ .‬בשאר‬ ‫החומשי מופיעה המילה "שמחה" בכל חומש רק פע אחת‪ .‬בספר‬ ‫בראשית היא מופיעה בתור שקר‪ .‬כשלב הארמי מנסה להראות נקי ושל‬ ‫את ִל ְבר ַֹח‬ ‫ַח ֵ' ָ‬ ‫כאילו הוא במדרגה האמיתית‪) .‬בראשית פרק לא כז( " ָל ָ<ה נ ְ‬ ‫‪1‬ב ִכ‪9F‬ר"‪ .‬כולנו‬ ‫‪1‬ב ִ ִרי ְ'תֹ‪ְ G‬‬ ‫ָא ַ ֵ‪ֲ H‬ח ָ ְ' ִ; ְמ ָחה ְ‬ ‫ַד ָ‪Hִ 2‬י ו ֲ‬ ‫ַ‪2‬גְ נֹב א ִֹתי וְ לֹא ִה‪ְ E‬‬ ‫וִ‬ ‫יודעי ששקר פיו מדבר‪ .‬ללמד שבספר בראשית אי עדי שמחה‪ .‬ספר‬ ‫בראשית הוא ספר של זריעה והכנה‪" .‬הזורעי בדמעה ‪ 3‬ברינה יקצורו"‪ .‬מי‬ ‫שמזכיר שמחה בספר זה – הוא מדבר בשקר‪.‬‬ ‫בספר שמות המילה הזאת מופיעה רק אצל יחיד סגולה שבדור‪ ,‬אהר‬ ‫הכה‪" .‬וְ ָר ֲא ָ וְ ָ; ַמח ְ' ִל'‪ "9‬הוא כל כ מלא באהבת חינ ושמח בשמחתו‬ ‫של משה רבינו‪ .‬בספרי ויקרא ובמדבר היא מופיעה רק פע אחת בכל‬ ‫חומש‪ ,‬ובכל מקרה בהקשר של בית המקדש‪ .‬ג בספר דברי מתו שש‬ ‫עשרה פעמי ששמחה מוזכרת בה ‪ 3‬רוב בהקשר לבית המקדש‪.‬‬

‫הלכות זהירות בדרכי(‬ ‫ידינו לא שפכו את הד( הזה‬ ‫פרשת עגלה ערופה היא אחת הפרשות היותר מזעזעות שבתורה‪=ִ " .‬י יִ ָ< ֵצא‬ ‫נ‪9‬דע ִמי ִה ָ=ה‪"1‬‬ ‫י נ ֵֹת ְל ָ ְל ִר ְ ָ‪ @2‬נ ֵֹפל ַ' ָ‪ֶ I‬דה לֹא ַ‬ ‫ָח ָלל ָ' ֲא ָד ָמה ֲא ֶר ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫)דברי כא(‪ .‬באי הזקני של העיר הקרובה לנחל אית ועורפי ש עגלת‬ ‫בקר‪ .‬אחר כ ה רוחצי את ידיה על העגלה הערופה בנחל ואומרי‪:‬‬ ‫ָדינ‪ 1‬לֹא ָ ְפכ‪ֶ 1‬את ַה ָ‪ַ C‬ה ֶ‪J‬ה וְ ֵעינֵינ‪ 1‬לֹא ָרא‪."1‬‬ ‫"י ֵ‬ ‫במסכת סוטה )ד‪ G‬מה ע"ב( ה ִמ ְנָה שואלת‪" :‬וְ ִכי ַעל ִל ֵ'נ‪ָ 1‬ע ְל ָתה‪ְ Jִ ֶ ,‬קנֵי ֵ'ית‬ ‫‪1‬פ ַט ְרנ‪1‬ה‪'ְ 1‬לֹא ְמז‪9‬נ‪9‬ת‪ ,‬וְ לֹא‬ ‫ָדינ‪ְ 1‬‬ ‫‪9‬פ ֵכי ָ‪ִ C‬מי ֵה? ֶא ָ‪H‬א לֹא ָ'א ְלי ֵ‬ ‫ְ‬ ‫ִ‪C‬י‬

‫שיעור שבועי של קול צופיך‬ ‫‪1‬פ ַט ְרנ‪1‬ה‪'ְ 1‬לֹא ְל ָויָה"‪ .‬ומסבירה הגמרא שהכוונה היא לנרצח‪ .‬שיש‬ ‫ְר ִאינ‪1‬ה‪ְ 1‬‬ ‫לנו כמנהיגי הציבור אחריות לתת אוכל לכל מי שעובר בעירנו‪ .‬וכיוו‬ ‫שהאד הזה נרצח ליד עירנו – יש ספק וחשש שהוא עבר פה ולא נתנו לו‬ ‫לאכול ולא דאגנו לו לליווי בדר‪ .‬לכ הוא נראה כמישהו מופקר שלא‪G‬‬ ‫אחד לא איכפת ממנו‪ .‬אי לדמו דורשי והשודדי הרגוהו בלי חשש‪.‬‬ ‫באי הזקני ואומרי‪ :‬ידינו לא שפכו את הד הזה‪ .‬שא זקני הקהל‬ ‫היו באמת מזניחי את האנשי שעוברי בעיר לא לתת לה אוכל‬ ‫והרגשת בטחו‪ .‬ה לא היו יכולי לומר שה לא אשמי ברציחתו של‬ ‫אותו הרוג‪.‬‬ ‫פירוש הגמרא ירושלמי – אחריות על ההורג‬ ‫אבל בגמרא ירושלמי )ה"ו( כתוב‪" :‬רבנ דהכא פתרי קריא בהורג כו' שלא‬ ‫בא על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו‪ ,‬ולא ראינוהו ולא עמעמנו על דינו"‪.‬‬ ‫דהיינו שהבית די אומרי האחריות שלנו הייתה שלא יסתובבו אנשי‬ ‫רצחניי ברחובות‪ .‬ואומר הנצי"ב בפירושו לתורה שמזה למד הרמב"‬ ‫שדוקא במקו סנהדרי של עשרי ושלושה שוטפי הזקני את ידיה‪.‬‬ ‫למה? כי רק לה יש את הרשות להרוג רוצחי‪ .‬ורק אליה התביעה למה‬ ‫לא הרגו את הרוצח‪.‬‬ ‫עגלה ערופה – בימינו‬ ‫כשנרצחה ילדה בקצרי בבית ספר פנה אלי אד שכאב מאוד על הרצח‬ ‫וביקש ממני להביא עגלה ולערו‪ G‬אותה ברוב ע בנהר הירד ולומר את‬ ‫הנוסח הכתוב בתורה‪ .‬הוא אמר שלדעתו הציבור יזדעזע כל כ מהעריפה‬ ‫של העגלה הזאת שיבי כי אי אפשר להשאיר את המצב על כנו שכל כ‬ ‫הרבה אנשי נרצחי על דברי של מה בכ ואנו חוזרי לשלוות נפש‪.‬‬ ‫משו מה הריגה של עגלת בקר מזעזעת יותר מרצח של נהגי בכביש או‬ ‫של אנשי אלימי בבתי ספר‪.‬‬ ‫ברמב" )הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י( משמע בקריאה ראשונה שהדי‬ ‫הזה הוא תלוי באר ישראל בלבד‪" .‬אי די עגלה ערופה נוהג אלא באר‬ ‫ישראל וכ בעבר הירד"‪ .‬אבל לפי האמור לעיל שזה תלוי במציאות של בית‬ ‫די – אי היו די של עגלה ערופה‪ .‬אבל אחריות בהחלט יש כדלהל‪.‬‬ ‫כ מובא בטור )חוש משפט סימ תכה( "אי אנו דני דיני נפשות שא‪ G‬בזמ‬ ‫הבית בטלו דיני נפשות‪ ,‬וכל שכ עתה שאי לדונ‪ .‬שצריכי ב"ד של עשרי‬ ‫ושלושה‪ .‬וכ ערי מקלט אי לנו שיגלה בה הרוצח‪ .‬והרב נטרונאי גאו כתב‬ ‫דעל כל חייבי מיתות בית די האידנא )עכשיו( אי בידינו לא להלקותו ולא‬ ‫להגלותו ולא להרגו ולא לחבטו‪ ,‬דודאי אי בידינו לדונו‪ .‬אלא במה שצרי‬ ‫לעשות לו משו דמיגדר מילתא‪ ,‬בזה לא דיבר‪ .‬כי מי חולק על ר"א שאמר‬ ‫בית די מכי ועונשי כדי לעשות גדר"‪.‬‬ ‫"וכ יש תשובה לגאו על אחד שק על חבירו בפורי כטוב לבו ביי‬ ‫ויהרגהו ונשא ונת בדבר שלא לדונו בדי רוצח וסיו דבריו ועתה רבותי‬ ‫אל תתנו יד לפושעי להיות כל איש צורר כמתלהלה היורה זיקי ויאמר‬ ‫שוגג הייתי‪ ,‬א העמידו ב"ד והכו וענשו למיגדר מילתא כי ה וכגו שהיה‬ ‫רוכב בשבת ומטיח באשתו כמו שפירשו רבותינו דמשו דמיגדר מילתא‬ ‫דיחידאה לא קנסינ אלא לעשות גדר לדבר שיש בו צור רבי קנסינ לפי‬ ‫צור השעה"‪.‬‬ ‫אחריות ראשי הציבור לאווירה של הפקרות‬ ‫פירוש דברי הטור הוא שאע"פ שאי דני דיני נפשות כשאי בית די של‬ ‫עשרי ושלושה‪ .‬ע זאת לא נמנעי מלענוש שלא מ הדי משו "מגדר‬ ‫מילתא" – לגדור גדרות בפני עושי הרשעה‪ .‬כ אומרת הגמרא שהיו‬ ‫לפעמי כולאי אד ומאכילי אותו שעורי עד שתבקע כריסו‪ .‬כל זאת‬ ‫על מנת ללמד לקחת את עושי הרשעה‪ .‬כי אי אפשר להשאיר אות‬ ‫חופשיי לנפש‪.‬‬ ‫בשו"ע חוש משפט סימ ב "כל בית די אפילו אינ סמוכי באר ישראל‬ ‫א רואי שהע פרוצי בעבירות ושהוא צור שעה )טור( דני בי מיתה‬ ‫ובי ממו בי כל דיני עונש ואפילו אי בדבר עדות גמורה‪ .‬וא הוא אל ‪3‬‬ ‫חובטי אותו על ידי עכו" ויש לה כח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה‬ ‫שרואי לגדור פרצת הדור"‪) .‬טור בש הרמב" בפרק כד מסנהדרי( וכל‬ ‫מעשיה יהיו לש שמי"‪.‬‬ ‫לכ חובה על ראשי הציבור לדאוג להכרית את תחושת ההפקרות של‬ ‫האנשי האלימי המשתוללי ברחובות‪ .‬בי א זה בפגיעה באנשי‬ ‫חפי מפשע ובי א זה בכבישי‪ .‬החובה לתת תחושה של בטחו‬ ‫לאזרחי היא חובה של מנהיגי הציבור‪ .‬החובה לעקור את עושי הרשעה‬ ‫היא חובה של רשויות המשפט‪ .‬לא להפעיל עליה את מידת הרחמי‬ ‫לשחרר למעצר בית אחרי שה הרגו ב אד במכות‪ .‬וכ כותבת התורה‪:‬‬ ‫רי‬ ‫‪1‬ב ַע ְר ָ‪ָ 2‬ה ָרע ִמ ִ> ְר ֶ' ָ‪ :‬וְ ַה‪ִ ְ ִF‬‬ ‫חיו ִ‬ ‫ָמ ַלעֲ;‪9‬ת ְל ִ‬ ‫ית ל‪ֲ =ַ 9‬א ֶר ז ַ‬ ‫ֲ; ֶ‬ ‫" ַוע ִ‬ ‫ֶ‬ ‫יִ ְ ְמע‪ 1‬וְ יִ ָרא‪ 1‬וְ לֹא י ִֹספ‪ַ 1‬לעֲ;‪9‬ת ע‪9‬ד ַ= ָ‪ָ C‬בר ָה ָרע ַה‪ֶJ‬ה ְ' ִק ְר ֶ' ָ‪ :‬וְ לֹא ָתח‪9‬ס ֵעינ ָ‬ ‫ֶפ ַעיִ  ְ' ַעיִ  ֵ ְ' ֵ יָד ְ'יָד ֶרגֶל ְ' ָרגֶל"‪) .‬דברי פרק יט(‪.‬‬ ‫ֶפ ְ'נ ֶ‬ ‫נֶ‬ ‫האחריות הזאת היא של ראשי מערכת המשפט ומערכת השלטו לא על‬ ‫הש"ג‪ .‬לא ע השוטרי הקטני שמפחדית להתעסק על ראשי הפשע‬ ‫שמשתלטי על שטחי ציבור וא‪ G‬אחד לא פוצה פה ומצפצ‪ .G‬לא כשראשי‬ ‫הקהל מתחברי ונראי ביחד ע ראשי משפחות פשע‪ .‬מצטלמי אית‬ ‫ומסתובבי אית‪ .‬מוותרי לה ולא מפעילי את החוק על הפרות הסדר‬ ‫שלה – מה יגידו הקטני? כמה עשרות ח"כי כבר יושבי במשפטי על‬

‫התעסקות בפלילי‪ .‬כמה ראשי ממשלות‪ .‬א בארזי הללו נפלה שלהבת‬ ‫– מה יגידו אזובי הקיר?‬ ‫אחריות הציבור – שלא תהיינה תקלות‬ ‫האב עזרא והחזקוני מסבירי שהכתוב אומר כי הכפרה היא ג על‬ ‫מר‪1‬‬ ‫הציבור עצמו ולא רק על הראשי‪ .‬שהרי הפסוקי אומרי‪" :‬וְ ָענ‪ 1‬וְ ְ‬ ‫ית‬ ‫ָדינ‪ 1‬לֹא ָ ְפכ‪ֶ 1‬את ַה ָ‪ַ C‬ה‪ֶJ‬ה וְ ֵעינֵינ‪ 1‬לֹא ָרא‪Kֵ =ַ :1‬ר ְל ַע ְ< ָ יִ ְ; ָר ֵאל ֲא ֶר ָ‪ִ K‬ד ָ‬ ‫יֵ‬ ‫ָקי ְ' ֶק ֶרב ַע ְ< ָ יִ ְ; ָר ֵאל‪ .‬וְ נִ ַ= ֵ‪K‬ר ָל ֶה ַה ָ‪ ."C‬למה צרי לכפר‬ ‫ה'‪ ,‬וְ ‪A‬ל ִ‪ Cָ 2ֵ 2‬נ ִ‬ ‫על הע א זו אחריות רק של ראשי הציבור?‬ ‫מדברי שניה עולה כי האחריות הזאת שייכת ג לע‪ ,‬שלא יסתגר בביתו‬ ‫ויאמר‪" :‬איש לאהלי ישראל"‪ .‬מה איכפת לי הדרכי א ה שמורות או‬ ‫מסוכנות‪ .‬כל אחד ישב תחת גפנו ותאנתו ויחשוב רק על השלווה שלו‪ .‬וזה‬ ‫ית ה'‪,‬‬ ‫דבר שצרי כפרה‪ .‬לכ אומרי הזקני " ַ= ֵ‪K‬ר ְל ַע ְ< ָ יִ ְ; ָר ֵאל ֲא ֶר ָ‪ִ K‬ד ָ‬ ‫ָקי ְ' ֶק ֶרב ַע ְ< ָ יִ ְ; ָר ֵאל"‪ .‬למה "כפר לעמ ישראל"? "ששגגו‬ ‫וְ ‪A‬ל ִ‪ Cָ 2ֵ 2‬נ ִ‬ ‫ולא שמרו הדרכי המסוכני"‪.‬‬ ‫ובימינו צרי לומר שכשאד רואה את חבירו במצב של סכנה שמתקיפי‬ ‫אותו אנשי אחרי‪ .‬או שהוא נפגע בתאונה‪ .‬לא יאמר‪ :‬מה איכפת לי?‬ ‫שזה חובת האד להציל את חבירו‪ .‬לא רק כשהוא רואה אותה מת ובסכנת‬ ‫נפשות‪ .‬שזה בודאי "לא תעמוד על ד רע"‪ ,‬אלא אפילו א מכי אותו או‬ ‫מתגרי בו‪ .‬לא יאמר "שלו עלי נפשי"‪ ,‬אלא יעשה כמו שעשה משה‬ ‫רבינו שראה את הרועי מציקי לבנות יתרו והוא עזר לה ויושיע מיד‬ ‫הרועי‪ .‬כ עשה משה שראה את המצרי מכה איש עברי מאחיו‪ .‬כשראה‬ ‫שני אנשי ערבי ניצי‪ .‬כ עשה יעקב כשראה את הרועי מתבטלי‬ ‫והעיר לה על הפסד זמנו של בעל הצא‪ .‬כ ג בכל פע שרואי חבורת‬ ‫אנשי אלימי מתעללי באד חסר ישע צרי עזור לו‪" .‬ויק משה‬ ‫ויושיע וישק את צאנ"‪.‬‬ ‫אחריות האב על בנו ‪ 2‬להתכונ לסכנה אפשרית‬ ‫הגמרא במסכת קידושי )כט‪ (.‬אומרת שחובת האב ללמד את בנו לשחות ‪3‬‬ ‫"להשיטו במי" ומסביר ש רש"י "א‪ G‬להשיטו בנהר ‪ 3‬שמא יפרוש‬ ‫בספינה ותטבע‪ ,‬ויסתכ א( אי יודע לשוט"‪ .‬ברור מדברי רש"י‪ ,‬שג‬ ‫חשש סכנה רחוק כבר מחייב להתכונ מראש‪.‬‬ ‫בימינו צרי לקחת את הדבר הזה ג לזהירות בדרכי‪ .‬שצרי אד לחנ‬ ‫את בנו אי לחצות את הכביש שלא יסתכ בדרכי‪ .‬צרי ללמדו להיזהר‬ ‫בטרמפי‪ .‬וא בנו הול לטיול‪ ,‬צרי האב להדריכו לקחת איתו מפות‪,‬‬ ‫מי‪ .‬טלפו וכל מה שצרי על מנת להציל את עצמו א יתקל בצרה‬ ‫כלשהיא‪.‬‬ ‫ללמד את הב את הכלל שאומר‪" :‬יש ספק – אי ספק"‪ .‬יש ספק פיקוח נפש‬ ‫– אל תכנס לסכנה‪ .‬אל תיכנס לספר‪ .‬יש ל ספק א תספיק להשלי את‬ ‫העקיפה – אל תעקו‪ .G‬אל תכנס לספק פיקוח נפש‪.‬‬

‫תאונות דרכי( ‪ 2‬שוגג קרוב למזיד?‬ ‫מהו רוצח בשגגה?‬ ‫אחת הסכנות היותר גדולות בדורנו היא תאונות דרכי‪ .‬חלק ה למעשה‬ ‫רצח "בשגגה" "חלק רצח באונס"‪ ,‬חלק רצח ב"שוגג קרוב למזיד"‪.‬‬ ‫ַא ֶר ָיבֹא‬ ‫בפרשת השבוע מוזכר דינו של רוצח בשגגה שגולה לעיר מקלט‪" .‬ו ֲ‬ ‫ָל ַה ַ' ְרזֶל ִמ ָה ֵע‬ ‫ַרזֶ ִל ְכרֹת ָה ֵע וְ נ ַ‬ ‫ַער ַל ְחטֹב ֵע ִצי וְ נִ ְ‪ָ C‬חה יָד‪ַ 9‬ב‪ְ E‬‬ ‫ֶאת ֵר ֵעה‪ַ 1‬ב‪ַ :‬‬ ‫‪A‬חת ֶה ָע ִרי ָה ֵא ֶ‪H‬ה ָו ָחי" )דברי יט ה(‪.‬‬ ‫ָמת ‪ 3‬ה‪1‬א יָנ‪1‬ס ֶאל ַ‬ ‫‪1‬מ ָצא ֶאת ֵר ֵעה‪ 1‬ו ֵ‬ ‫ָ‬ ‫מלשו הפסוק אתה רואה שלא כל אחד יכול לגלות לעיר מקלט‪ .‬רק מי‬ ‫שבא לכרות עצי ונפל לו הפרזל מהע והרג בשוגג כזה את חבירו‪ .‬אבל‬ ‫אחרי לא גולי לעיר מקלט‪ .‬ובלשו הרמב" )הלכות רוצח ושמירת נפש‬ ‫פרק ו א‪ 3‬ד( "שלשה ה ההורגי בלא כוונה‪.‬‬ ‫א[ שוגג גמור ‪ 2‬יש הורג בשגגה והעלמה גמורה וזהו שנאמר בו )שמות כ"א‬ ‫י"ג( "ואשר לא צדה" ‪ 3‬ודינו שיגלה לערי מקלט וינצל"‪ .‬כגו‪ :‬מקו שבו‬ ‫אנשי מתפני ש לנקביה בדר כלל בלילה‪ .‬אבל ביו זה מקו גלוי‬ ‫מידי ואנשי לא נפני ש לנקביה‪ .‬במקרה בא אד לש וישב ש‬ ‫להתפנות ואד אחר זרק לש אבני ופגעו בו ומת ‪ 3‬הרי זה גולה"‪) .‬עיי‬ ‫סעי‪ G‬ח‪ (.‬כיו שלא היו צרי להיות ש אד בשעה זו‪ ,‬והזורק היה צרי‬ ‫לבדוק למרות כל זאת שמא יש ש מישהו‪ .‬לכ הוא גולה‪ .‬אבל הוא שוגג‬ ‫ולא מזיד או קרוב למזיד‪.‬‬ ‫ב[ שוגג קרוב לאונס – "ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לאונס והוא‬ ‫שיארע במיתת זה מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אד‪ ,‬ודינו‬ ‫שהוא פטור מ הגלות וא הרגו גואל הד נהרג עליו"‪ .‬לדוגמא‪" :‬הזורק‬ ‫את האב‪ ,‬ואחר שיצאת מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה‪ .‬פטור מ הגלות‬ ‫שנאמר‪) :‬דברי י"ט ה'( "ומצא את רעהו" – "פרט לממציא עצמו" )ט(‪.‬‬ ‫ג[ שוגג קרוב למזיד – "ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדו והוא‬ ‫שיהיה בדבר כמו פשיעה או שהיה לו להיזהר ולא נזהר‪ ,‬ודינו שאינו גולה‬ ‫מפני שעונו חמור‪ .‬אי גלות מכפרת לו ואי ערי מקלט קולטות אותו‪ ,‬שאינ‬ ‫קולטות אלא המחויב גלות בלבד‪ .‬לפיכ א מצאו גואל הד בכל מקו‬ ‫והרגו פטור"‪ .‬לדוגמא‪" :‬כיצד הזורק אב לרשות הרבי והרג‪ ,‬או הסותר‬ ‫כתלו לרשות הרבי ונפלה אב והמיתה‪ .‬בי שסתרו ביו בי שסתרו‬ ‫בלילה הרי זה קרוב למזיד ואינו נקלט מפני שזו פשיעות היא שהרי היה לו‬ ‫לעיי ואחר כ יזרוק או יסתור"‪) .‬ו(‪.‬‬

‫שיעור שבועי של קול צופיך‬ ‫השוואה לנוהג ברכב‬ ‫ומכא לשאלה הא אד שנהג ברכב‪ ,‬ופתאו קפ ילד או מבוגר לרחוב‬ ‫ולא הספיק לעצור ונהרג הילד או המבוגר‪ .‬הא הנהג הוא בגדר "שוגג"‪.‬‬ ‫"שוגג קרוב לאונס" או "שוגג קרוב למזיד"? וצרי לומר שבדר כלל זה‬ ‫תלוי במקו‪ .‬לפי הכללי שלמדנו לעיל התשובה תלויה במקו שבו הייתה‬ ‫התאונה ובשעה שבה קרתה התאונה‪.‬‬ ‫א[ כביש בי עירוני – קרוב לאונס‪ .‬א בכביש מהיר פתאו האד רואה‬ ‫ילד או מבוגר על הכביש ולא הצליח לעצור‪ ,‬הרי זה "שוגג קרוב לאונס"‪.‬‬ ‫שהרי במקו כזה אי בדר כלל הולכי רגל כלל‪.‬‬ ‫ב[ כביש בי עירוני ליד ישוב – גלות‪ .‬אבל א זה ברחוב שיש לפעמי יש‬ ‫בו אנשי – אפילו שזה לעיתי רחוקות‪ ,‬זה נקרא רוצח בשוגג והוא גולה‬ ‫לעיר מקלט לכל ימי חייו עד מות הכה הגדול‪ .‬אע"פ שניסה לעצור את‬ ‫הרכב ולא עלה בידו‪.‬‬ ‫ג[ כביש עירוני– שוגג קרוב למזיד‪ .‬אבל א זה ברחוב שיש בו אנשי‬ ‫ונסע ובא מישהו לידו והרגו ‪ 3‬זה נקרא רוצח בשוגג ואי לו כפרה בעיר‬ ‫מקלט‪ .‬אע"פ שניסה לעצור את הרכב ולא עלה בידו‪ .‬שהרי זה מקו שבו‬ ‫אנשי מסתובבי והיה צרי לחשוב שמישהו יבוא מול גלגליו‪ .‬והיה צרי‬ ‫לנסוע במהירות שיכול לעצור בזמ‪ .‬וא זה התנגשות ברכב שלפניו – היה‬ ‫צרי להיזהר בזה לשמור מרחק‪.‬‬ ‫תחילתו בפשיעה וסופו באונס – חייב לשל(‬ ‫הדיו הקוד הוא על גלות או רצח‪ .‬א היה נזק ברכוש ולא נזק בנפש‪ .‬זה‬ ‫נקרא "תחילתו בפשיעה וסופו באונס"‪ .‬דבר שהאד התחיל אותו בפשיעה‪,‬‬ ‫שנסע מהר מידי‪ ,‬ואחר כ עצר מישהו בפתע פתאו או שקפ מישהו לתו‬ ‫הכביש ולא הייתה לו אפשרות לעצור והזיק‪ .‬זה דבר שנקרא "תחילתו‬ ‫בפשיעה וסופו באונס"‪ .‬וחייב‪.‬‬ ‫יש מחלוקת בשו"ע )חוש משפט סימ שג י( א הפשיעה לא קשורה לאונס‪.‬‬ ‫כגו "רועה שהניח עדרו ובא לעיר בי בשעה שדר הרועי להכנס בי בעת‬ ‫שאי דר הרועי ליכנס ובא זאב וטר‪ ,G‬ארי ודרס ‪ 3‬אי אומרי אילו היה‬ ‫ש היה מציל‪ ,‬אלא אומדי אותו‪ ,‬א יכול להציל על ידי רועי ומקלות –‬ ‫חייב‪ .‬וא לאו – פטור‪ .‬וא אי הדבר ידוע ‪ 3‬חייב לשל"‪.‬‬ ‫לדעת השולח ערו א האונס לא קשור לפשיעה הוא פטור‪ .‬אבל א הוא‬ ‫קשור לפשיעה – חייב‪ .‬ואפילו ספק – חייב‪ .‬לעומת זאת לדעת הרמ"א א‬ ‫יש פשיעה בתחילה אע"פ שג א לא היתה פשיעה לא היה יכול להציל –‬ ‫חייב‪ .‬וכ הוא כותב ש‪" :‬ויש אומרי דא נכנס בעת שאי דר ליכנס‪,‬‬ ‫חייב בכל עני‪ ,‬דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס"‪.‬‬ ‫בכל מקרה בספק או בודאי שהפשיעה קשורה לאונס בודאי שהוא חייב‪.‬‬ ‫ולכ מי שנסע בלי חגורות שעבר על החוק‪ .‬או שנסע במהירות מעל המותר‬ ‫שג עבר על החוק‪ .‬בכל המקרי הללו הוא חייב לשל‪ .‬ובמקרה של הרג‬ ‫צרי לדו הא זה קרוב למזיד או לא‪ .‬כדלעיל‪.‬‬ ‫מרחק בלימה ‪ 2‬מהו אנוס ומהו שוגג?‬ ‫בהלכות רוצח בשגגה יש הבדל בי דר ירידה לדר עליה‪ .‬א דר ירידה‬ ‫– שוגג וגולה‪ ,‬א דר עליה – אנוס ופטור‪ .‬כ כתוב ברמב" ש‪" :‬מי‬ ‫שהיה דולה את החבית להעלותה לגג ונפסק החבל ונפלה על חבירו‬ ‫והרגתהו‪ ,‬או שהיה עולה בסול ונפל על חבירו והרגו ‪ 3‬פטור מ הגלות‪.‬‬ ‫שזה כמו אנוס הוא שאי זה דבר הקרוב להיות ברוב העתי אלא כמו פלא‬ ‫הוא"‪ .‬הגדרת הרמב" לאונס היא "כמו פלא"‪.‬‬ ‫דר ירידה‪ .‬אבל א היה משלשל את החבית ונפלה על חבירו והרגתהו‪,‬‬ ‫היה יורד בסול ונפל על חבירו והרגו‪ ,‬היה מעגל במעגלה ונפלה על חבירו‬ ‫והרגתהו ‪ 3‬גולה שנאמר‪) :‬במדבר ל"ה כ"ג( "ויפל עליו‪ ,‬וימת" עד שיפול‬ ‫דר נפילה‪ ,‬שהרי דר נפילה מצוי ברוב העתי להזיק ודבר קרוב הוא‬ ‫להיות שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה והואיל ולא זירז עצמו ותיק‬ ‫מעשיו יפה בשעת ירידה – יגלה‪ .‬וכ כל כיוצא בזה‪) .‬יב(‪.‬‬ ‫מכא לנסיעה שהיא כמו "דר ירידה"‪ .‬שטבע המכונית היא לנסוע קדימה‬ ‫מכח התאוצה‪ .‬חובה על האד להערי את הכוח של המכונית שלו ולזרז‬ ‫את עצמו ולתק את מעשיו‪ .‬וא לא עשה כ – יגלה‪.‬‬ ‫חובת הנהג בתאונה משולשת – כוח כוחו‬ ‫כתוב ברמב" ש‪" :‬נשמט הברזל מקתו והרג ‪ 3‬הרי זה גולה‪ .‬נשמט הברזל‬ ‫מ הע המתבקע ‪ 3‬אינו גולה מפני שאי זה מכחו אלא מכח כחו ונמצא כמו‬ ‫אונס"‪ .‬שאי מוטל על האד לחשוב כל כ רחוק שמא הברזל של הגרז‬ ‫יעו‪ G‬לכיוו הע המתבקע ויעו‪ G‬ממנו לכיו האד הנהרג‪ .‬שזה נקרא "כוח‬ ‫כוחו" ואנוס‪.‬‬ ‫אמנ בנזיקי אנו יודעי שכוח כוחו בדבר המצוי ‪ 3‬חייב עליו‪ .‬זה הדי של‬ ‫חצי נזק צרורות‪ .‬א בהמה דרכה על אב ועפה האב ופגעה בכלי ושברה‬ ‫אותו שמשל בעל הבהמה ‪ 3‬חצי נזק‪ .‬כל שכ באד שחייב נזק של‪ .‬כ‬ ‫מביא החזו"א )ב"ק סי' א' סק"ה( שא אד פתח סכר של מי ונשפכו‬ ‫המי ‪ 3‬יש לה די כחו‪ .‬א המי הללו הלכו בריחוק מקו והזיקו ‪ 3‬הרי‬ ‫זה נחשב לעושה הבור וז"ל ש‪" :‬דכיו דכח ראשו חשוב כהגביה למי‪,‬‬ ‫הוי כאילו נטל ממקו המוצנע והניח במקו התור‪ G‬דחשיב בור אפילו‬ ‫נעשה ע"י גלגולי וכחות רבי"‪.‬‬

‫תקלה במכונית או בור בכביש שגר( תאונה‬ ‫ברמב" ש‪" :‬הייתה אב מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה מעול ועמד‬ ‫ונפלה והמיתה – פטור מ הגלות"‪ .‬אבל "היתה אב בחיקו והכיר בה‬ ‫ושכחה‪ ,‬ועמד ונפלה והמיתה ‪ 3‬גולה‪ .‬שנאמר "בשגגה" מכלל שהייתה לו‬ ‫ידיעה"‪.‬‬ ‫מכא לאוטו שלא היה תקי‪ .‬ודחה הבעלי את הטיפול באוטו בדבר‬ ‫שקשור לבטחו‪ .‬כגו מעצורי‪ .‬או צמיגי או הגה וכד'‪ .‬ואחר כ התפוצ‬ ‫הצמיג או השתחררו המעצורי‪ .‬הרי זה כמו דבר שידע בו ושכחו – שגולה‪.‬‬ ‫וזה יותר חמור כיו שבסופו של דבר הוא הרגו בידי‪ .‬אע"פ שנאנס לש‬ ‫כ‪.‬‬ ‫וכ א אד נתקל בבור בכביש ועשה תאונה והיו בה הרוגי‪ .‬א לא ידע‬ ‫מבור זה כלל ולא היה צרי להיות בור במקו זה כלל – אנוס הוא‪ .‬אבל‬ ‫א היה במקו שיכול להיות בו בור‪ .‬הרי זה שוגג וחייב גלות‪.‬‬ ‫נסיעה של שתוי או עיי‪6‬‬ ‫בשו"ע )אורח חיי סימ קכח לח( כתוב על כה‪" .‬שתה רביעית יי בבת‬ ‫אחת ‪ 3‬לא ישא את כפיו‪ .‬שתאו בשני פעמי או שנת לתוכו מעט מי –‬ ‫מותר‪ .‬וא שתה יותר מרביעית אע"פ שהוא מזוג ואפילו שתאו בכמה‬ ‫פעמי ‪ 3‬לא ישא את כפיו עד שיסיר יינו מעליו"‪ .‬רביעית יי היא שמוני‬ ‫ושש גר‪ .‬דהיינו פחות מחצי כוס קטנה‪ .‬א שתה יי בכמות כזו – ראשו‬ ‫לא צלול מספיק לגבי נשיאת כפי‪ .‬מה דינו לגבי נהיגה?‬ ‫הכלל שלנו הוא שסכנתא חמירא מאיסורא – סכנה חמורה מאיסורי‪ .‬וג‬ ‫במקומות שבה היינו מקילי לגבי איסור‪ ,‬לא היינו מקילי לגבי סכנה‪.‬‬ ‫שהרי שבת שהיא חמורא נדחית מפני פיקוח נפש‪ .‬שאומרי חלל עליו שבת‬ ‫אחת שישמור שבתות הרבה‪ .‬וכל שכ במקרה זה‪.‬‬ ‫כ הדי באד עיי‪ G‬שנרד באונס על ההגה והרג באונס‪ .‬שכ "אד מועד‬ ‫לעול בי שוגג בי מזיד בי ער בי יש בי שכור ‪ 3‬א חבל בחבירו או‬ ‫הזיק ממו חבירו ‪ 3‬משל מ היפה שבנכסיו‪ .‬במה דברי אמורי שהיש‬ ‫חייב לשל בשני שישנו כאחד ונתהפ אחד מה והזיק את חבירו או קרע‬ ‫בגדו אבל א היה אחד יש ובא אחר ושכב בצדו ‪ 3‬זה שבא באחרונה הוא‬ ‫המועד וא הזיקו היש פטור‪ .‬וכ א הניח כלי בצד היש ושברו היש –‬ ‫פטור‪ ,‬שזה שהניחו הוא המועד שפשע"‪) .‬רמב" חובל ומזיק א יא‪ .‬עיי‬ ‫שו"ע חו"מ תכא(‪.‬‬ ‫ולכ נהג עיי‪ G‬חייב לעצור בצד במקו לא מסוכ‪ ,‬לשתות או להתעמל‪.‬‬ ‫לאכול משהו או לרחו את פניו‪ ,‬להתנמנ כמה דקות וכד'‪ .‬יכול הוא כמוב‬ ‫להחלי‪ G‬בנהג אחר‪ .‬העיקר לא להסתכ‪.‬‬ ‫כה שהרג בשוגג‬ ‫בשו"ע )אורח חיי סימ קכח לה( "כה שהרג את הנפש אפילו בשוגג לא‬ ‫ישא את כפיו אפילו עשה תשובה‪ :‬הגה ויש אומרי דא עשה תשובה ‪3‬‬ ‫נושא כפיו‪ .‬ויש להקל על בעלי תשובה שלא לנעול דלת בפניה והכי נהוג"‪.‬‬ ‫ובסעי‪ G‬לו כתב השו"ע‪" :‬מל תינוק ומת ‪ 3‬נושא את כפיו‪ .‬וא הע מרנני‬ ‫אחריו שהוא שופ דמי כיו שלא נתברר הדבר ‪ 3‬ישא את כפיו"‪ .‬מו"ר‬ ‫הרב שליט"א אומר כי א כה שתה יי או משקה חרי‪ G‬והרג בתאונה – לא‬ ‫ישא כפיו‪.‬‬ ‫נהיגה נינוחה ‪ 2‬ואהבת לרע כמו‬ ‫"שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי‪ ,‬אמר לו‪ :‬גיירני על מנת שתלמדני‬ ‫כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת‪ .‬דחפו באמת הבני שבידו‪ .‬בא‬ ‫לפני הלל‪ ,‬גייריה‪ .‬אמר לו‪ :‬דעל סני לחבר לא תעביד ‪ 3‬זו היא כל התורה‬ ‫כולה‪ ,‬ואיד ‪ 3‬פירושה הוא‪ ,‬זיל גמור" )בבלי‪ ,‬שבת לא‪,‬א(‪ .‬לכ צרי להזהר‬ ‫לא לסנוור באורות גבוהי לא מקדימה ולא מאחורה‪ .‬לא לחתו מכונית‬ ‫בעקיפה למרות שאתה יודע שהוא לא יתנגש ב‪.‬‬ ‫לא לעקו‪ G‬תור ברמזור למרות שיש נהגי שמרשי לעצמ לעקו‪ G‬תור‬ ‫ברמזורי‪ .‬לכ ג תחסו מכוניות אחרות זמנית או בחניה‪ .‬יש בזה נוס‬ ‫לכל ג גזל זמ‪ .‬וג בעני חניה צרי לשי לב לא להיכנס לחניה שמישהו‬ ‫אחר התכוו להיכנס אליה‪ .‬למרות שעל פי הדי החניה היא לא שלו – הוא‬ ‫לא קנה אותה‪ .‬אבל אל תעשה לחבר מה שאתה לא רוצה שיעשו ל‪.‬‬ ‫לימוד תורה בדר ‪ 2‬אל תרגזו בדר‬ ‫מו"ר הרב שליט"א סיפור שראש הישיבה הרה"ג עזרא עטיה זיע"א היה‬ ‫אד עמק גדול‪ ,‬והיה תמיד הול שקוע בסוגיות הגמרא עד שלא חש כלל‬ ‫בנעשה מסביבו‪ .‬הרב סיפר‪" :‬אני עוד זוכר שבזמנו היה אוטובוס קו מס' ‪1‬‬ ‫שנסע משער יפו והתחנה האחרונה שלו היתה במחנה יהודה‪ ,‬ש היה‬ ‫הקצה של ירושלי‪ .‬פע אחת הוא נסע באוטובוס ושקע בסוגיא ולא ירד‬ ‫בתחנה של ביתו‪ ,‬וכשהגיע למחנה יהודה ביקש ממנו הנהג לרדת‪ ,‬וירד בלי‬ ‫לשי לב‪ ,‬וכ הל לכל אורכו של רחוב יפו עד שהגיע לכניסה לירושלי‬ ‫והתכונ לרדת בשביל המוביל לליפתה שהיה ש התגוררו באותה תקופה‬ ‫ערבי רוצחי והיתה כולה קופה של שרצי‪ .‬באותה שעה נכנס רבי אליהו‬ ‫רפול זיע"א לירושלי באוטובוס שהגיע מתל אביב‪ ,‬וראה את מורנו זיע"א‬ ‫בדרכו לליפתה‪ ,‬וצעק לנהג שיעצור לו‪ .‬הלה לא רצה כי אי ש תחנה‪,‬‬ ‫וכשאמר לו שזה פיקוח נפש‪ ,‬הוא עצר וא‪ G‬חיכה לה ולקח אות עמו‪.‬‬ ‫הל אליו רבי אליהו רפול ושאל אותו לא פניו מועדות? התעורר מורנו‬

‫שיעור שבועי של קול צופיך‬ ‫מהסוגיא ואמר לו שהוא בדר לביתו‪ ,‬ואמר לו וכי זו הדר לבית? וכ לקח‬ ‫אותו עמו באוטובוס שחיכה לו והחזיר אותו לביתו‪ .‬על זה כתוב "באהבת‬ ‫תשגה תמיד"‪ ,‬וזו היתה מעלת של גדולי עול שהיו שקועי כל כול‬ ‫בתורה הקדושה ולא הרגישו כלל בנעשה סביב וא‪ G‬לא ע עצמ‪ .‬זהו‬ ‫עמל התורה‪ ,‬ובה נתקיי 'א בחוקותי תלכו'‪ .‬ג יוס‪ G‬הצדיק חשש‬ ‫מכ‪ ,‬ואמר לאחיו 'אל תרגזו בדר'‪ ,‬כלומר אל תשקעו בלימוד תורה שאז‬ ‫תוכלו לטעות בדר ולעכב את אביה )עיי רש"י בראשית פרק מ"ה פסוק‬ ‫כ"ד שלא תרגז עליכ הדר‪ .‬ופירש"י במסכת תענית י' שמתו העמקות‬ ‫בתורה תתעו בדר‪ .‬ועיי לשפתי חכמי ש(‪.‬‬ ‫אמנ יש מלווה ודברת ב "בשבת בבית ובלכת בדר" שהיא ללמוד‬ ‫דברי תורה של נחת שלא דורשי עיו מעמיק‪ .‬וג יקח לו אד סט של‬ ‫שיעורי תורה לשעות של פקקי‪ .‬שא יתקע בפקק בדר שלא יתרגז ויזיק‬ ‫לעצמו אלא ינצל את הזמ ללמוד תורה בנחת רוח‪.‬‬

‫טלפו תו כדי נהיגה‬ ‫אסור לנהג להסיח דעתו מהנהיגה‪ .‬וידועי היו מקרי רבי של‬ ‫אנשי שנפגעו תו כדי דיבור בטלפו תו כדי נהיגה‪ .‬והטוב ביותר‬ ‫לכבות את המכשיר בשעת נהיגה‪ .‬וא חייב לענות ית לאנשי‬ ‫אחרי‪ .‬או שיענה ויאמר אני בנהיגה‪ .‬ולא יאמר‪ :‬לי זה לא יקרה‪.‬‬ ‫ודבר זה מוטל כל על המתקשר מביתו ששומע כי חברו נוהג ברכב‬ ‫שיאמר לו אני לא רוצה להכשל אתקשר אלי אחר כ‪.‬‬ ‫לא לנסוע בזמ לחו – בערב שבת‬ ‫מו"ר הרב שליט"א אומר‪ :‬א רוצה לנסוע בערב שבת מחו לעיר‪,‬‬ ‫למשל מירושלי לבני ברק‪ ,‬יחשב את זמ הנסיעה בערב שבת כפול‬ ‫מזמ הנסיעה שבכל יו‪ ,‬ולכ א זמ הנסיעה הוא שעה‪ ,‬יקדי‬ ‫ויצא שעתיי‪ ,‬וכ על זה הדר‪ .‬שלא יבא לידי חילול שבת כתוצאה‬ ‫מפקקי תנועה או שאר עיכובי בדר‪ ,‬ובפרט בעונת הגשמי‪ ,‬וכ‬ ‫כדי שג הנהג יוכל לחזור לביתו ולא יחלל את השבת‪.‬‬ ‫הרב פירס פע הלכה זו בעלו 'שבת בשבתו'‪ ,‬ורב אחד מצא עלו‬ ‫זה בגניזה‪ ,‬א כיו שהד‪ G‬בלה לא נית היה לזהות אלא רק כמה‬ ‫אותיות משמו של הד‪ ,G‬והוא ניסה לחבר ביניה וחשב שזה לקוח‬ ‫מתו הספר שנקרא 'שבת של מי'‪ ,‬והוא פרס בבני ברק את ההלכה‬ ‫הנ"ל וכתב "וראיתי בספר יש 'שבת של מי' שהנוסע בע"ש ממקו‬ ‫למקו צרי לחשב כפליי מהזמ"‪ .‬וכשהראו לי מש"כ אותו רב‪,‬‬ ‫אמרתי לה שאכ זה נמצא בספר קדמו‪.‬‬ ‫תשובה למי שהרג נפש בתאונה‬ ‫בשו"ת שרידי אש חלק א סימ לו מובאת שאלה על מי שהרג נפש‬ ‫בתאונה‪ .‬ובמובא כא תקציר התשובה‪" .‬שאלתו על איש אחד ירא‬ ‫וחרד אשר הולי חברו במכוניתו‪ ,‬וקרה לו אסו וחבירו נהרג‬ ‫בתאונת דרכי‪ .‬האיש הזה נמצא בעינויי נפש גדולי וכת"ר שואל‬ ‫א נוהגי להלכה ולמעשה עפ"י תשובת המשקל כפי המבואר‬ ‫בפוסקי?‬ ‫תשובה‪ :‬הנה בנוגע לתעניות‪ ,‬בכלל מפורש בשו"ע או"ח סי' של"ד‬ ‫סעי‪ G‬כ"ו ברמ"א‪ ,‬שא חילל שבת בשוגג צרי להתענות ארבעי‬ ‫יו שני וחמישי ולא ישתה יי ולא יאכל בשר וית‪ ,‬במקו חטאת‪,‬‬ ‫י"ח פשיטי לצדקה‪) .‬פשיטי ‪ 3‬מטבעות( וא ירצה לפדות‬ ‫התענית‪ ,‬ית בעד כל יו שני עשר פשיטי לצדקה‪ .‬וכ כתב‬ ‫הרמ"א ביו"ד סי' קפ"ה סע' ד' במי שנכשל באיסור נדה‪.‬‬ ‫אפשר לפדות תענית בממו‪ .‬ובשו"ע או"ח סי' תקס"ח סע' ב'‪ ,‬במי‬ ‫שקיבל עליו תענית במנחה שא מצטער הרבה בתעניתו יכול לפדותו‬ ‫בממו‪ .‬ובמג"א ש‪ ,‬ששיעור הפדיו הוא לפי עושרו‪ ,‬שהטע שיכול‬ ‫לפדותו הוא מפני ששקול צער הממו נגד צער התענית‪ ,‬ובעשיר די‬ ‫מאה מנה כדי פרוטה לעני )וכ מפורש ברמ"א יור"ד ש(‪ .‬ועי"ש‬ ‫במחה"ש‪ ,‬שלפי הראב"ד הטע שיכול לפדות תעניתו שקיבל עליו‬ ‫הוא משו דקבלת תענית אינו אלא לצדקה‪ ,‬כאילו מתנדב מחלבו‬ ‫ודמו לגבוה ותמורתו ית לעניי‪ ,‬ואומד דעת הוא דאדעתא דהכי‬ ‫קיבל‪.‬‬ ‫ג( תענית וג( ממו‪ .‬אול רבותינו האחרוני החמירו מאוד‬ ‫בתשובת המשקל‪ ,‬שצרי להתענות וג לתת צדקה במקו חטאת‪.‬‬ ‫עי' בשו"ת חת"ס‬ ‫או"ח סי' קע"ג ובדברי חיי ח"ר או"ח סי' ל"ד ובהשמטות מח"ב‬ ‫סי' י'‪ .‬ועי' בספר לקוטי אמרי להגה"ק מהרש"ז זצ"ל באגרת‬

‫התשובה פ"ג‪ ,‬לאחר שהארי במספר הצומות של תשובת המשקל‬ ‫כותב‪ ,‬וז"ל‪" :‬אכ כ"ז באד חזק ובריא‪ ,‬שאי ריבוי הצומות מזיק‬ ‫לו כלל לבריאות גופו‪ ,‬כמו בדורות הראשוני‪ ,‬אבל מי שריבוי‬ ‫הצומות מזיק לו שאפשר שיוכל לבוא לידי חולי או מיחוש‪ ,‬ח"ו‪ ,‬כמו‬ ‫בדורותינו אלה‪ ,‬אסור לו להרבות בתעניות‪ ,,,‬אלא מאי תקנתי'‪,‬‬ ‫כדכתיב‪ :‬וחטא בצדקה פרוק"‪.‬‬ ‫והנה הנו"ב במהדו"ק או"ח סי' ל"ה הארי מאד באחד שנכשל‬ ‫בעוו איסור אשת איש‪ ,‬ר"ל‪ .‬ועי"ש שבסו‪ G‬תשובתו כתב‪ ,‬שיפדה כל‬ ‫יו בצדקה עפ"י חשבו המבואר במג"א‪ ,‬והוסי‪" :G‬ואעפי"כ יקיי‬ ‫מספר התעניתי אשר קצבתי לו"‪ .‬הרי שהחמיר מאד‪ ,‬וא‪ G‬שבראש‬ ‫תשובתו כתב שאינו רגיל להשיב בדבר שאי לו שורש בש"ס ורק‬ ‫ספרי המוסר והתשובה האריכו בזה‪ ,‬ורוב דבריה בנויי על סברות‬ ‫כרסיות בלי שורש וספר אחד נשע על חברו בלא יסוד כלל ‪ 3‬אבל‬ ‫למעשה החמיר מאוד והרי הדברי מיוסדי בדברי הרוקח וספר‬ ‫חסידי ומהרי"ו ותרו"ה וחלילה לזלזל בדבריה‪.‬‬ ‫הא( יש חובה כאשר אד( שות‪ 6‬עקי‪ 6‬בתאונה?‬ ‫השרידי אש הביא מש הנו"ב באו"ח סי' ל"ד על זק אחד שלקח‬ ‫סחורה להוליכו למקו אחר ונהרג בדר שאינו צרי כפרה כיו‬ ‫שהזק הפציר במשלח והוא עשה זאת לטובת עצמו כדי להרויח‪ ,‬אי‬ ‫אחריות הריגתו על המשלח‪ .‬ועי"ש שהביא ראיה מדוד המל‪ ,‬שאמר‬ ‫הקב"ה לדוד‪ :‬על יד נהרגו נוב עיר הכהני ושאול ושלושת בניו‪,‬‬ ‫ולא אמר על יד נהרג אבנר‪ ,‬וזה משו שאבנר הי' המתחיל וכוונתו‬ ‫היתה ג לטובת עצמו עי"ש‪.‬‬ ‫והביא דעת הרב "באר שבע" על מי ששכר שליח לצרכו ונהרג‬ ‫השליח‪ ,‬שהמשלח יקבל ע"ע תשובה‪ .‬ובשו"ת צ"צ סי' ו' השיג עליו‪,‬‬ ‫ששכיר בא בשכרו ואליו הוא נושא את נפשו‪ ,‬והשוכר עושה מצוה‬ ‫שמזמי פרנסה לעני ולא יתכ שנצריכו תשובה‪ .‬ואול המהרי"ל‬ ‫הצרי תשובה לשוכר שליח ונהרג השליח בדר‪ ,‬וכ בתשו' חת"ס‬ ‫חו"מ סי' קפ"ד באשה שלקחה את ילדה בזרועותיה כדי להניקו‬ ‫ונאנסה באונס שינה ובהקיצה משנתה מצאה את הילד מת‪ ,‬שזה‬ ‫הוא אונס ולא שוגג ואינה צריכה כפרה‪ ,‬אלא שמ"מ תעשה קצת‬ ‫תיקוני‪ ,‬אבל לא להחמיר בתעניתי‪ ,‬אלא בכל יא"צ של התינוק‬ ‫תעשה שו דבר לתיקו נשמתו‪ .‬ועי"ש בחת"ס או"ח קע"ז‪ ,‬באשה‬ ‫שרצתה להציל את המשרתת ובטעות המיתה אותה‪ ,‬שאעפ"י‬ ‫שפטורה מחמת אונס‪ ,‬מ"מ תעשה קצת תיקו משו מגלגלי זכות‬ ‫ע"י זכאי וחובה ע"י חייב‪ ,‬א אי להעמיס עליה הרבה‪ ,‬כיו שעסקה‬ ‫בהצלה‪.‬‬ ‫ולכ דעתי בנידו דיד‪ ,‬שכפה"נ הזמי את חבירו לטובתו‪ ,‬או חבירו‬ ‫ביקש אותו שיוליכנו עמו במכונית שלו‪ ,‬וקרה לו אסו בדר והאיש‬ ‫נהרג‪ ,‬בודאי שאי להחמיר עליו בתעניתי‪ ,‬ועצתי‪ ,‬שית צדקה כפי‬ ‫כוחו פדיו לנפש‪ .‬וא יש לנהרג בני נצרכי ית לה‪ .‬וא לאו‪,‬‬ ‫ית לבית החולי שערי צדק אשר בירושלי עיה"ק‪ ,‬אשר מתנהג‬ ‫בתכלית הכשרות בהנהלת הרופא המובהק ויר"ש מצוי ד"ר פ'‬ ‫שלזינגער נ"י‪ ,‬ובכל יא"צ של הנהרג יתענה או יפדה את תעניתו‬ ‫בצדקה‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫ויהי רצו שנזכה לימי שבה לא ישמע עוד שוד ושבר בארצנו‬ ‫ונזכה לגאולה שלימה בקרוב אמ‪.‬‬ ‫ספר תורה של אחינו כל בית ישראל המוקדש לרפואתו של מר הראש"ל‬ ‫הרב מרדכי אליהו שליט"א‪.‬‬ ‫המעונייני להיות שותפי בכתיבת ספר התורה המוקדש למר הראשו‬ ‫לציו הרב מרדכי אליהו שליט"א מתבקשי לפנות ‪:‬‬ ‫ש עמותה ‪ 3‬דרכי הוראה לרבני‬ ‫אפשרות דר אתר מאובטח ‪:‬‬

‫‪www.harav.org.il‬‬ ‫אפשרות דר טלפו ‪ ) 02-50 23 362 :‬בחו"ל ‪(972-2 50 23 362‬‬ ‫יש אפשרות לתרומה בכרטיסי אשראי וכ לתרומה דר הטלפו את‬ ‫החיובי מבצעי דר שידור ממוחשב‪.‬‬ ‫דוד בלאס עור האתר ‪:‬‬

‫‪www.harav.org‬אמייל ‪[email protected] :‬‬

‫*רוצי( לקבל קול צופי באמייל כל שבוע !!‬ ‫שלחו לנו בבקשה באמייל ל‪[email protected] 2‬‬