Kol Tsofayich Berechit 2009

‫שיעור שבועי קול צופיך של מרן הראשון לציון המקובל הא‪-‬לקי‬

‫”הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א“‬

‫בראשית ‪ -‬תש"ע – ‪ – 513‬תפילת הגשם‬ ‫הציבור מתבקש להתפלל לרפואתו של מר הראשל"צ הרה"ג "מרדכי צמח אליהו ב מזל " שליט"א‬ ‫שיעור נמסר ע"י הרב שמואל אליהו שליט"א הרב של צפת‪.‬‬ ‫אחריות האד על העול בתפילה ע גשמי‬ ‫מתנ"‬ ‫ד ְ ַצ ְל ֵמנ ִ ְד ֵ‬ ‫ֲה ָ‬ ‫כשברא אלוקי את האד הוא אומר‪ַ " :‬נע ֶ‬ ‫ולמה הוא נת‪ $‬לאד כוח כזה גדול? בגלל התפקיד שלו‪ ,‬לשלוט ולהניע את‬ ‫ב ָכל ָה ֶר ֶמ‬ ‫ר‪ְ /‬‬ ‫ב ָכל ָה ֶ‬ ‫ב ְ ֵה ָמה ְ‬ ‫בע‪ַ ,-‬ה ָ‪ַ .‬מיִ  ַ‬ ‫העול‪" .‬וְ יִ ְר* ִב ְדגַת ַה‪ְ ָ+‬‬ ‫ר‪ ."/‬כ‪ 1‬חוזר ומצווה אלוקי את אד וחוה אחרי שהוא‬ ‫ָהר ֵֹמ ַעל ָה ֶ‬ ‫בע‪,-‬‬ ‫רד ִ ְדגַת ַה‪ְ ָ+‬‬ ‫ר‪ /‬וְ ִכ ְב ‪ָ 43‬ה ְ‬ ‫מ ְלא ֶאת ָה ֶ‬ ‫רב ִ‬ ‫בורא אות‪2ְ " :‬ר ְ‬ ‫ר‪."/‬‬ ‫ב ָכל ַח‪ָ+‬ה ָהר ֶֹמ ֶת ַעל ָה ֶ‬ ‫ַה ָ‪ַ .‬מיִ  ְ‬ ‫ה"כיבוש" הזה הוא לא ניצול והרס חלילה‪ .‬שהרי "לא תוהו בראה אלא‬ ‫לשבת יצרה"‪ .‬וגוי ששבת חייב מיתה כיו‪ $‬שתפקידו לבנות את העול ולא‬ ‫לנוח כשלא צרי‪ .1‬לכ‪ $‬נאמר על האד "ויו ולילה לא ישבותו" )סנהדרי‪$‬‬ ‫נח(‪ .‬ו"בשעה שברא הקב"ה את אד הראשו‪ $‬נטלו והחזירו על כל אילני ג‪$‬‬ ‫עד‪ $‬ואמר לו‪ :‬ראה מעשי כמה נאי ומשובחי‪ $‬ה‪ .$‬וכל מה שבראתי ‪8‬‬ ‫בשביל‪ 1‬בראתי‪ .‬ת‪ $‬דעת‪ 1‬שלא תקלקל ותחריב את עולמי‪ .‬שא קלקלת ‪8‬‬ ‫אי‪ $‬מי שיתק‪ $‬אחרי‪) ."1‬מדרש רבה קהלת פרשה ז פסקה יט(‪.‬‬ ‫הניהול של האד את העול בא לידי ביטוי בכמה דברי‪ .‬ג חיובי ‪8‬‬ ‫בקריאת שמות‪ .‬וג שלילי‪ ,‬במבול‪ .‬שכשהוא חוטא כול סובלי אחריו‪.‬‬ ‫הביטוי הראשו‪ $‬לאחריות של האד על העול היא בתפילה על גשמי‪ .‬כ‪1‬‬ ‫קרה בגש הראשו‪ $‬שבעול‪ ,‬שלא ירד עד שאד הראשו‪ $‬בא והתפלל עליו‪.‬‬ ‫ר‪ /‬וְ ָכל ֵע ֶב ַה ָ‪ֶ 9‬דה ֶט ֶר יִ ְצ ָמח ִ י לֹא ִה ְמ ִטיר‬ ‫יח ַה ָ‪ֶ 9‬דה ֶט ֶר יִ ְהיֶה ָב ֶ‬ ‫"וְ כֹל ִ ַ‬ ‫ד <יִ ‪ַ $‬ל ֲעבֹד ֶאת ָה ֲא ָד ָמה"‪ .‬ומהי העבודה?‬ ‫ר‪ "/‬למה‪ .‬כי" ָ‬ ‫ה' ֱאל ִֹהי ַעל ָה ֶ‬ ‫מה שאמרנו קוד – תפילה‪.‬‬ ‫רק אחרי שאד הראשו‪ $‬מתפלל על הגשמי – יורד גש וכל הצמחי‬ ‫שנבראו במש‪ 1‬שבעת ימי בראשית צומחי ועולי על פני האדמה‪ .‬לפני כ‪$‬‬ ‫ה היו רק בהכנה לפני פני הקרקע‪ .‬מחכי לתפילתו של אד‪.‬‬ ‫תפילה בבית התפילה‬ ‫התפילה הזאת הייתה במקו בריאתו של אד‪ .‬במקו בית המקדש שבו‬ ‫הוא נברא‪ .‬במקו שבו אלוקי נת‪ $‬לאד נשמת חיי‪ .‬במקו הזה‬ ‫התקבל השפע הגדול של החיי לעול‪ .‬במקו הזה מתפלל אד הראשו‪$‬‬ ‫על הגשמי והעול מתחיל לפרוח‪.‬‬ ‫ג לעתיד המקו הזה הוא המקו שבו אלוקי ימשי‪ 1‬להעניק בו לעול‬ ‫חיי ושפע‪ .‬כי ש ציהו ה' את הברכה חיי עד העול‪ .‬פה משפיע אלוקי‬ ‫את הנבואה והתורה "כי מציו‪ $‬תצא תורה ודבר ה' מירושלי" זה ג‬ ‫המקו שבו בני האד יתקשרו לאלוקי בעיקר בתפילה‪" ,‬והתפללו אלי‪1‬‬ ‫אל המקו הזה"‪ .‬בעבודת המקדש‪ .‬ביראה שקוני ש‪" .‬למע‪ $‬תלמד‬ ‫ליראה את ה' אלוקי‪ 1‬כל הימי"‪ .‬בכל מה שקשור לעבודת ה' של האד‬ ‫אשר על פני האדמה‪.‬‬ ‫גשמי  המיוחד של אר ישראל‬ ‫בגלל הדברי הללו של אד הראשו‪ $‬בבריאת העול אומר משה לישראל‬ ‫כי עיקר מעלתה של אר‪ /‬ישראל הוא בכ‪ 1‬שהיא תלויה בגשמי משמי‪.‬‬ ‫שהיא מקרבת את האד בעל כורחו לאלוקי‪ .‬למה? שחיי באר‪ /‬ישראל‬ ‫‪ַ 4‬מ ְר ֶ> ֶאת‬ ‫אפשריי רק א אד מחובר לאלוקי‪ .‬זהו שאומר משה " ְ‬ ‫ר‪/‬‬ ‫יר ְ‪ֶ >ֶ 4‬את ָה ֶ‬ ‫את וִ ִ‬ ‫ב ֶ‬ ‫ָ ל ַה ִ? ְצוָה ֲא ֶ‪4‬ר נ ִֹכי ְמ ַצְ ָ‪ַ 1‬ה‪ְ -+‬ל ַמ ַע‪ֶ >ֶ $‬ח ְזק ָ‬ ‫ָמי ַעל ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶ‪4‬ר‬ ‫ל ַמ ַע‪ֲ >ַ $‬א ִריכ י ִ‬ ‫<> ע ְֹב ִרי ָ‪?ָ 4‬ה ְל ִר ְ‪ְ :@>ָ 4‬‬ ‫ֲא ֶ‪4‬ר ֶ‬ ‫ד ָב‪."4‬‬ ‫ָבת ָח ָלב ְ‬ ‫ַר ָע ֶא ֶר‪ /‬ז ַ‬ ‫לז ְ‬ ‫יכ ָל ֵתת ָל ֶה ְ‬ ‫נִ ְ‪ַ 4‬ע ה' ַל ֲאב ֵֹת ֶ‬ ‫ולמה הוא מזהיר אות על התורה דווקא בהקשר של אר‪ /‬ישראל? " ִ י‬ ‫את ִמ ָ‪.‬‬ ‫<>ה ָבא ָ‪?ָ 4‬ה ְל ִר ְ‪ @>ָ 4‬לֹא ְכ ֶא ֶר‪ִ /‬מ ְצ ַריִ  ִהוא ֲא ֶ‪4‬ר יְ ָצ ֶ‬ ‫ר‪ֲ /‬א ֶ‪4‬ר ָ‬ ‫ָה ֶ‬ ‫<> ע ְֹב ִרי‬ ‫ר‪ֲ /‬א ֶ‪4‬ר ֶ‬ ‫ָרק‪ :‬וְ ָה ֶ‬ ‫ית ְב ַרגְ ְל ָ‪ ְ 1‬גַ‪ַ $‬ה‪ָ +‬‬ ‫ַר ֲע ָ‪ 1‬וְ ִה ְ‪ִ 4‬ק ָ‬ ‫ֲא ֶ‪4‬ר ִ> ְז ַרע ֶאת ז ְ‬ ‫ב ָקעֹת ִל ְמ ַטר ַה ָ‪ַ .‬מיִ  ִ> ְ‪>ֶ 4‬ה ָ?יִ "‪.‬‬ ‫ָ‪?ָ 4‬ה ְל ִר ְ‪ֶ @>ָ 4‬א ֶר‪ָ /‬ה ִרי ְ‬ ‫י‪ֵֹ * 1‬ר‪ 4‬א ָֹת@ ָ> ִמיד"‪ .‬אי‪$‬‬ ‫אי‪ $‬ספק שזו מעלה לחיות ב" ֶא ֶר‪ֲ /‬א ֶ‪4‬ר ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫י‪ֵ ,@ָ 1‬מ ֵר ִ‪4‬ית ַה ָ‪.‬נָה‬ ‫ספק שזה מחייב לחיי אחרי במקו ש" ֵעינֵי ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫<ח ִרית ָ‪4‬נָה"‪ .‬במיוחד א זוכרי את המציאות הרוחנית של מצרי –‬ ‫וְ ַעד ֲ‬ ‫מציאות שנובעת מהצורה שבה ה מקבלי את המי שלה‪ .‬דר‪ 1‬הנילוס‪.‬‬ ‫באר‪ /‬כזו אפשר לזלזל בבני אד אפשר להשלי‪ 1‬אות חיי לנילוס‪ .‬מה‬ ‫ה שווי? לעומת זאת באר‪ /‬ישראל מכירי את הער‪ 1‬שיש לכל אד‪.‬‬ ‫שהגשמי והחיי תלויי בתפילה‪ ,‬ולפעמי דווקא איש פשוט שמתפלל‬

‫מהלב יכול להושיע מה שלא הושיעו אנשי הידועי בתלמידי חכמי‪ .‬זה‬ ‫הפירוש הפנימי של "צל אלוקי שבאד"‪.‬‬ ‫"שמע ישראל" אומרי באהבה‬ ‫הפסוקי הללו בספר דברי ה הפסוקי שקוד קריאת שמע‪ .‬חכמינו‬ ‫למדו מהחזרה על הציווי לאהבת ה' כי אפשר לומר "שמע ישראל" באימה‪,‬‬ ‫ביראה‪ ,‬בשמחה‪ ,‬בניגו‪ $‬או בשירה‪ .‬אבל העיקר הוא לומר אותה "באהבה"‪.‬‬ ‫כ‪ 1‬אנו חוזרי ומזכירי לעצמנו כל פע בקדושת כתר‪ ,‬בקרבנות בשחרית‬ ‫ובתחנו‪ $‬שני וחמישי‪ .‬לומר שמע ישראל "באהבה"‪ .‬לכ‪ $‬לפני שאנו אומרי‬ ‫שמע ישראל אנו מעוררי את האהבה לאלוקי ומזכירי שבע פעמי!!‬ ‫את המילה "אהבה" בברכת "אהבת עול" של שחרית‪.‬‬ ‫תפילה מתו אהבה‬ ‫תי ֲא ֶ‪4‬ר נֹ ִכי‬‫מכא‪ $‬באי לתפילת י"ח‪" .‬וְ ָהיָה ִא ָ‪4‬מ ַֹע ִ> ְ‪ְ 4‬מע ֶאל ִמ ְצ ַ‬ ‫ב ָכל‬ ‫ל ָע ְבד‪ָ ְ -‬כל ְל ַב ְב ֶכ ְ‬ ‫יכ ְ‬ ‫<ה ָבה ֶאת ה' ֱאל ֵֹה ֶ‬ ‫ְמ ַצֶה ֶא ְת ֶכ ַה‪ְ -+‬ל ֲ‬ ‫ַפ ְ‪ֶ 4‬כ"‪ .‬ומהו "לעבדו בכל לבבכ"? מסביר רש"י‪" :‬תפילה"‪ .‬ועיקרה של‬ ‫נְ‬ ‫התפילה הוא תפילת י"ח‪ .‬ועיקרה הוא לא קריאת המילי מהסידור‪ ,‬אלא‬ ‫עבודת הלב‪ .‬לנקות את הלב ממחשבות זרות‪ .‬לטהר את הלב‪ ,‬לבקש‬ ‫מאלוקי באמת מכל הלב‪.‬‬ ‫ומני‪ $‬שהתפלה קרויה "עבודה"? מהמל‪ 1‬הגוי דריוש שלפני שהוא משלי‪1‬‬ ‫ירא‬ ‫את דניאל לגוב האריות הוא אומר לו‪ֱ " :‬א ָל ָה ְ‪*ִ 1‬י <נְ ְ>ה ָ‪ַ 2‬לח ֵל@ ִ ְת ִד ָ‬ ‫ָ‪) "1‬דניאל ו( האלוקי שאתה עובד לו בקביעות הוא יציל‪1‬‬ ‫יז ִב‪ְ B‬‬ ‫הא יְ ֵ‪ְ 4‬‬ ‫ל ָע ְבד‪ָ ְ -‬כל ְל ַב ְב ֶכ" באמת –‬ ‫מהאריות הללו‪ .‬מזה למדנו שכדי לקיי " ְ‬ ‫מתפללי מהלב‪ .‬וכשמתפללי באהבה ‪ 8‬הקב"ה מבטיח גשמי‪ .‬שזה עיקר‬ ‫ֶ‪1‬‬ ‫ס ְפ ָ> ְד ָגנ ָ‬ ‫מ ְלק‪ .4-‬וְ ַ‬ ‫י‪-‬רה ַ‬ ‫<ר ְצ ֶכ ְ ִע>‪ֶ -‬‬ ‫ָת ִ>י ְמ ַטר ְ‬ ‫החיי של האד‪" .‬וְ נ ַ‬ ‫כ ְל ָ> וְ ָ ָב ְע ָ>" )דברי פרק‬ ‫ָת ִ>י ֵע ֶב ְ ָ ְד ָ‪ִ 1‬ל ְב ֶה ְמ ֶ> ָ‪ 1‬וְ ַ‬ ‫יר‪ 1ָ 4‬וְ יִ ְצ ָה ֶר ָ‪ .1‬וְ נ ַ‬ ‫וְ ִת ְ‬ ‫יא יג(‪ .‬ובאמת כשיש גשמי יש ברכה לכל החיי על פני האדמה‪ .‬וג‬ ‫ישועה פרה ורבה בו‪ .‬ג הגאולה של ע ישראל תלויה בגשמי הללו‪ .‬כי‬ ‫בלעדיה – אי‪ $‬קיו כא‪ $‬באר‪ /‬ישראל‪.‬‬ ‫אליהו בהר הכרמל‬ ‫לא לחינ כשרצה אליהו הנביא לעורר את ישראל לתשובה בימיו של אחאב‬ ‫הוא השתמש בגשמי בשביל לעורר לומר בקול גדול "ה' הוא האלוקי"‪.‬‬ ‫שכול כאחד יקחו את נביאי הבעל וישחטו אות אל הנחל‪ .‬שכול יבינו‬ ‫שאלוקי רוצה ויכול להשפיע עליה שפע של ברכה א ה רק יפנו את‬ ‫פניה אל ה' ולא אל הבעל והעשתרות‪.‬‬ ‫הרב תמיד מביא את הסיפור על הבבא סאלי שהגיע לעיר אחת במרוקו‬ ‫וראה שה לא טובלי במקווה כי באותו מקו נדירי הגשמי‪ ,‬לא היו‬ ‫מעיינות ואי‪ $‬אפשרות למלא מקווה שלא על ידי מי גשמי או מעיינות‪.‬‬ ‫אמר לה הבבא סאלי‪ :‬אנחנו נעשה את שלנו והקב"ה יעשה את שלו‪ .‬לקח‬ ‫בידו כלי עבודה ונכנס לבור המקווה שהיה מלא בו‪ /‬ולכלו‪ 1‬והחל לנקותו‪.‬‬ ‫ראו בני הקהילה את הרב עושה כ‪ ,$‬מיד שינסו את מותנ וג ה סייעו‬ ‫בידו לסחוב את הפסולת‪ ,‬לנקות את הלכלו‪ 1‬מהמקווה‪ ,‬לתק‪ $‬את החורי‬ ‫שלא יהיו נזילות בקירות וברצפת המקווה‪ .‬אחרי שתיקנו את הכל כראוי‪.‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬חכ מה עכשיו? אמר לה אנחנו עשינו את שלנו‪ ,‬נבקש מהקב"ה‬ ‫שיעשה את שלו‪ .‬התפלל הרב התפללו כול יחד איתו‪ ,‬נקשרו שמי בעבי‪,‬‬ ‫ירדו גשמי של בורות שיחי‪ $‬ומערות והתמלא המקווה על גדותיו‪ .‬שמחו‬ ‫כול על כ‪ 1‬שיש לה מקווה ע מי נקיי וביותר על כ‪ 1‬שכול ראו‬ ‫בחוש אי‪ 1‬שהקב"ה שמע תפילת‪.‬‬ ‫תו‪ 1‬כדי שהמי יורדי רואה הבבא סאלי שהמי נכנסי למקווה דר‪1‬‬ ‫צינור ברזל‪ .‬אמר לה‪ :‬זה לא לפי דעתו של הנודע ביהודה שאומר כי‬ ‫מקווה צרי‪ 1‬להיות על ידי טהרה‪ .‬אפילו שהצינור ברזל הוא קבוע בקרקע –‬ ‫לדעתו של החכ הזה המקווה פסול‪ .‬אמר לה‪ :‬בואו נרוק‪ $‬את המי‪,‬‬ ‫נתק‪ $‬את הצינור הזה שלא יהיה ברזל שמקבל טומאה‪ ,‬ומי שעשה לנו נס‬ ‫ושמע בקולנו פע ראשונה יעשה כ‪ $‬ג פע שנייה‪ .‬הקהל שמע וחשש‪.‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬רבנו בבקשה‪ ,‬אנחנו לא נוהגי כמו דעת הרב "נודע ביהודה"‬ ‫שהוא דעת יחיד בזה‪ .‬אבל הבבא סאלי החל לרוק‪ $‬את המי מהמקווה‬ ‫ויבש אותו‪ .‬מיד אחר כ‪ 1‬באו האנשי ותיקנו את המרזב המביא את המי‬ ‫שיהיה עשוי ע‪ /‬לפי דעתו של הנודע ביהודה‪ .‬כשהמקווה היה מוכל בשנית‬ ‫החל הרב בבא סאלי להתפלל שנית ואמר‪ :‬רבינו הנודע ביהודה‪ ,‬אנו עשינו‬

‫שיעור שבועי של קול צופיך‬ ‫זאת על פי הפסק של‪ ,1‬תעתיר עלינו בשמיי שיתמלא המקווה הזה שנית‪.‬‬ ‫מיד נתקשרו השמי בעבי בפע השנייה באותו יו‪ .‬שוב החל לרדת גש‬ ‫בכמות מרובה‪ .‬שוב התמלא המקווה במי מתחילתו ועד סופו וג גלש‬ ‫החוצה‪ .‬כול ראו בחוש את כוח התפילה של הבבא סאלי‪ .‬את כוח של‬ ‫תלמידי חכמי שבעול הזה ושבעול העליו‪.$‬‬ ‫כשמו"ר ורבינו הרב שליט"א מספר על הבבא סאלי הוא תמיד חוזר להזכיר‬ ‫כי הרב ז"ל היה חי בדורינו‪ .‬את הנסי הללו ראינו עי‪ $‬בעי‪ $‬בדור שלנו‪.‬‬ ‫ללמד כי זה לא רק סיפורי של צדיקי שהיו פע‪ .‬אלוקי קרוב אלינו‬ ‫בכל קראינו אליו‪.‬‬ ‫תפילה של נשי על גשמי‬ ‫בדיוק לפני עשר שני בשנת תש"ס הייתה בצורת ממושכת‪ ,‬ומו"ר הרב‬ ‫שליט"א הציע לנשי שהיו בשיעור שלו להתפלל על הגמשי בכותל‪ .‬ואמר‬ ‫לה שהסיפור שבגמרא על אשתו של אבא חלקיה שבזכותה באו הגשמי‬ ‫דווקא מהכיוו‪ $‬שלה‪ ,‬זה לא רק סיפור היסטורי‪ .‬זו הדרכה לנשי של‬ ‫דורינו לדעת את כוח‪ $‬הגדול בתפילה‪ .‬וקבעו תפילה ביו שני בכותל‬ ‫המערבי‪.‬‬ ‫ובאותו יו בתפילה ירדו לה גשמי‪ .‬אחר כ‪ 1‬הרב כי זה מה שהגמרא‬ ‫אומרת שזהו הזמ‪ $‬המעולה לקבלת התפילה כמו שמסופר בגמרא )תענית‬ ‫כה( ששמואל הקט‪ $‬גזר תענית וירדו גשמי קוד הנ‪ /‬החמה‪ .‬סבורי‪ $‬היו‬ ‫הע לומר שבח הצבור שנשמעה תפילת קוד שביקשו‪ .‬אמר לה שמואל‬ ‫הקט‪ $‬שאי‪ $‬זה סימ‪ $‬ברכה‪ .‬המשיל לה משל לאד שבקש דבר מהמל‪1‬‬ ‫ורצה לדבר עמו‪ ,‬אמר המל‪ :1‬תנו לו מבוקשו מיד ולא אשמע את קולו‪ .‬שוב‬ ‫פע גזר שמואל הקט‪ $‬תענית וירדו גשמי לאחר התענית‪ ,‬לאחר שקיעת‬ ‫החמה כסבורי הע שזה שבחו של ציבור שנשמעה תפילת‪ .‬אמר לה‬ ‫שמואל הקט‪ $‬שג זה לא משובח‪ .‬משל לעבד המבקש פרס מרבו‪ ,‬אמר לה‬ ‫המתינו לו עד שימתקמק ויצטער ואח"כ תנו לו‪.‬‬ ‫שואלת הגמרא לדעת שמואל הקט‪ $‬מתי שבחו של ציבור? ועונה שכאשר‬ ‫מתפללי "משיב הרוח" ונושבת רוח‪ ,‬אומרי "מוריד הגש" ויורד גש‪,‬‬ ‫זה אמר שמואל הקט‪ $‬בענוה שלו‪ .‬כי בגמרא משמע שיש חילוק והבדל א‬ ‫גזרו תענית וירדו גשמי א לפני חצות או אחרי חצות‪ .‬א לפני חצות‬ ‫היו יפסיקו לצו "ולערב יתקבצו ויאמרו הלל הגדול" )עיי‪ $‬תענית י"ט‬ ‫כ"ה‪ ,‬שו"ע תקע"ו סעי' י"א‪ ,‬הרמב" פ"א תעניות הלכה ט"ז( היינו הודו‬ ‫לה' כי טוב ‪ 8‬כ"ו פסוקי‪.‬‬ ‫ועל כ‪ $‬הזכיר הרב לאות‪ $‬נשי שקבעו לעצמ‪ $‬להתפלל תפילה לירידת‬ ‫גשמי שה‪ $‬צריכות ללכת לכותל להודות לה' ולאמר הלל הגדול‪ ,‬מזמור‬ ‫'הודו לה' כי טוב‪ ,‬כי לעול חסדו שיש בו כ"ו פסוקי‪ .‬וכמוב‪ $‬ג לנשי‬ ‫אחרות‪ .‬אני מזכיר את הסיפור הזה כי מו"ר הרב שליט"א תמיד מזכיר‬ ‫לאנשי כי התפילה היא לא זכות ששייכת רק לבבא סאלי או לצדיקי‬ ‫אחרי‪ .‬היא זכות של כל ע ישראל‪ ִ " .‬י ִמי ג‪-‬י ‪ָC‬ד‪-‬ל ֲא ֶ‪4‬ר ל‪ֱ -‬אל ִֹהי‬ ‫ְקר ִֹבי ֵא ָליו ַ ה' ֱאל ֵֹהינ ְ ָכל ָק ְר ֵאנ ֵא ָליו" )דברי פרק ד ז(‪.‬‬ ‫משיב הרוח זה הודאה או תפילה?‬ ‫בגמרא )תענית כד‪ (.‬מובאי כמה מקרי רבי שכשהמתפלל אמר "משיב‬ ‫הרוח" נשבה הרוח‪ .‬אמר "מוריד הגש" ירד הגש‪ .‬ומפורס הסיפור‬ ‫שמביאה הגמרא בבבא מציעא )פ"ה ע"ב(‪" :‬אליהו הוה שכיח במתיבתא‬ ‫דרבי )אליהו הנביא היה מצוי בישיבתו של רבי(‪ .‬יומא חד ריש ירחא הוה‬ ‫נגה ליה ולא אתא )ביו ר"ח אחד התעכב אליהו הנביא ולא בא( א"ל )רבי‬ ‫לאליהו הנביא( מאי טעמא נגה ליה למר ? )מדוע התעכבת מלבוא( אמר ליה‬ ‫)אליהו הנביא(‪ :‬אדאוקימנא לאברה ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה‬ ‫)הלכתי למערת המכפלה והערתי את אברה אבינו ושטפתי את ידיו כדי‬ ‫שיתפלל ואח"כ השכבתיו( וכ‪ $‬ליצחק וכ‪ $‬ליעקב‪) .‬שאל אותו רבי(‬ ‫ולוקמינהו בהדי הדדי )מדוע לא הערת את שלושת ביחד( סברי תקפי‬ ‫ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה )א הייתי מעיר את שלושת ביחד‬ ‫ה היו מרבי בתפילה ומיד היה בא המשיח שלא בזמנו‪ ,‬לכ‪ $‬אי‪ $‬נית‪ $‬לי‬ ‫רשות להעמיד‪ $‬יחד( א"ל )רבי( ויש דוגמת‪ $‬בעול הזה )שתפילת‪ $‬נשמעת(?‬ ‫אמר ליה )אליהו(‪ :‬איכא ר' חייא ובניו‪.‬‬ ‫גזר רבי תעניתא‪ ,‬אחתינהו לר' חייא ובניו )בקשו מר' חייא ובני להיות‬ ‫שליחי ציבור(‪ ,‬אמר )ר' חייא( "משיב הרוח" ונשבה זיקא )ונשבה הרוח(‬ ‫אמר "מוריד הגש" ואתא מיטרא‪ .‬כי מטא למימר )כשהגיע לומר( "מחיה‬ ‫המתי" רגש עלמא‪) ,‬נעשה רעש בעול העליו‪ $‬שחששו שמא יאמר מחיה‬ ‫המתי ויקמו המתי לתחיה קוד זמנ( אמרי ברקיעא‪ :‬מא‪ $‬גלי רזיא‬ ‫בעלמא? )מי גילה רז זה בעול(? אמרי‪ :‬אליהו! אתיוהו לאליהו מחיוהו‬ ‫שתי‪ $‬פולסי דנורא )היכו את אליהו הנביא בששי מלקות של אש(‪ .‬אתא‬ ‫אידמי להו כדובא דנורא על בינייהו וטרדינהו" )ירד אליהו הנביא על‬ ‫התיבה ונדמה לה כמו דב של אש‪ ,‬ובלבל אות ולא יכלו להמשי‪1‬‬ ‫בתפילת(‪.‬‬ ‫ולכאורה זה פלא כיו‪ $‬שאנו יודעי שזה בדיוק ההבדל בי‪" $‬משיב הרוח‬ ‫ומוריד הגש" שנאמר בברכת מחיה המתי‪ .‬שהוא הודאה ולכ‪ $‬א אד‬ ‫שכח לומר אותה בברכה השניה הוא לא יכול לומר אותה בברכת שומע‬ ‫תפילה‪ .‬שהיא ברכה המיועדת לבקשות‪ .‬ואילו "משיב הרוח" אינה בקשה‬ ‫אלא הודאה‪ .‬ממש כמו "מי כמו‪ 1‬אב הרחמ‪ "$‬שמי ששכח לומר לא יכול‬ ‫לומר אותו בשומע תפילה מאותה סיבה‪ .‬וצרי‪ 1‬לומר שיש אנשי‬ ‫ַאנִ י ֶא ֱענֶה ע‪-‬ד ֵה‬ ‫שההודאה שלה מספיקה בבחינת "וְ ָהיָה ֶט ֶר יִ ְק ָרא ו ֲ‬

‫ַאנִ י ֶא ְ‪ָ 4‬מע" )ישעיה פרק סה כד( שזה אמנ בחינה של התפילה‬ ‫ְמ ַד ְ ִרי ו ֲ‬ ‫בימות המשיח‪ ,‬אבל יש צדיקי שכבר עכשיו כ‪ 1‬ה' מתייחס לתפילת‪.‬‬ ‫לא חייבו להזכיר טל ורוחות‬ ‫הגמ' )תענית ג‪ (:‬אומרת‪" :‬תנא בטל וברוחות ‪ 8‬לא חייבו חכמי להזכיר‪,‬‬ ‫וא בא להזכיר – מזכיר"‪ .‬ולמה אי‪ $‬חובה להזכיר‪ .‬כי לעול הרוחות‬ ‫והטל לא נעצרי‪ .‬לא בימות החמה ולא בימות הגשמי‪ .‬ובאמת אי‪ $‬אנו‬ ‫יכולי להודות על כל הטובות שה' עושה לנו בעול‪ .‬כמו שאנו אומרי‬ ‫"ואילו פינו מלא שירה כי אי‪ $‬אנו מספיקי וכו" אבל דברי שלעיתי‬ ‫באי ולעיתי לא‪ .‬ה ניכרי ביותר‪ ,‬ולכ‪ $‬א לא נודה עליה – הרי זה‬ ‫חסרו‪ $‬בתפילה‪ .‬ובמיוחד גשמי שעליה עיקר התפילה של האד‪.‬‬ ‫וכ‪ $‬נפסק בשו"ע )קי"ד סעי‪ ,‬ג'( "א אמר משיב הרוח או לא ‪ 8‬אי‪ $‬מחזירי‪$‬‬ ‫אותו‪ .‬וכ‪ $‬ב"טל" ‪ 8‬א הזכירו בימות הגשמי או לא הזכירו בימות החמה‬ ‫‪ 8‬אי‪ $‬מחזירי‪ $‬אותו"‪ .‬ובאמת יש מבני אשכנז שלא היו אומרי "מוריד‬ ‫הטל" בימות החמה‪ .‬וכ‪ 1‬מביא הרמ"א ש‪) .‬סי' קיד ס"ב( "ואנו בני‬ ‫אשכנז‪ ,‬לא מזכירי‪ $‬טל לא בימות החמה ולא בימות הגשמי‪ ,‬רק אומרי‬ ‫בימות החמה ורב להושיע מכלכל חיי וכו'"‪ .‬אבל בימינו המנהג של רוב‬ ‫האשכנזי באר‪ /‬ישראל הוא לומר בימות החמה מוריד הטל‪) .‬מנהגי אר‪/‬‬ ‫ישראל עמ' י"ט(‪ .‬ולכ‪ $‬בימות הגשמי א לא אמרו משיב הרוח ומוריד‬ ‫הגש לא צריכי לחזור ולהתפלל כיוו‪ $‬שמי שמכיר טל‪ ,‬אע"פ שלא הזכיר‬ ‫מטר בהודאה – יצא ידי חובת התפילה ולא צרי‪ 1‬לחזור ולהתפלל‪.‬‬ ‫למה הזכרת הטל פוטרת את הגשמי?‬ ‫בבית יוס‪ ,‬הקשה‪ :‬למה הזכרת טל מועילה במקו בקשה על הגש? הרי‬ ‫"גש" חייבי להזכיר‪ ,‬ו"טל" לא חייבי? למה א אד אמר בחור‪,‬‬ ‫"מוריד הטל" לא צרי‪ 1‬לחזור ולהתפלל? ותיר‪ :/‬שבאמת זה רק בדיעבד‪,‬‬ ‫אבל כיו‪ $‬שהאד הזה הודה לקב"ה על השפע שהוא משפיע עלינו‪ .‬ושבחו‬ ‫על גבורותיו בעני‪ $‬שהוא דומה קצת‪ .‬הרי שהזכיר שבחו של ה' ובדיעבד יצא‬ ‫ידי חובה‪.‬‬ ‫עוד יש קושיה של המג‪ $‬אברה )ש בס"ק ח'( מדוע אנחנו מבקשי "ות‪$‬‬ ‫טל ומטר לברכה"‪ .‬הרי הטל לא נפסק לעול‪ .‬ואמרנו שא לא הודו על‬ ‫הטל – יצאו ידי חובה‪ .‬א כ‪ $‬למה בבקשה אנו מבקשי טל במיוחד‪ .‬ותיר‪/‬‬ ‫המג‪ $‬אברה כי הגמרא אומרת שיש טל של ברכה ויש טל שאינו של ברכה‪.‬‬ ‫וכשאנו מבקשי על הטל ועל הגש‪ ,‬אנו מבקשי שהוא יהיה לברכה‪ .‬לכ‪$‬‬ ‫ג הנוסח המיוחד של "ות‪ $‬טל ומטר לברכה" – כי לצערנו יש מצב של טל‬ ‫וגשמי שאינ לברכה‪.‬‬ ‫א אמר "מוריד הטל"  לא חוזר‬ ‫אמרנו קוד שא אמר בברכת מחיה מתי בימות הגשמי "מוריד הטל"‬ ‫במקו "משיב הרוח ומוריד הגש" – בדיעבד יצא‪ .‬וכל זה רק א נזכר‬ ‫אחרי שהתחיל ברכת אתה קדוש‪ .‬אבל א נזכר שלא אמר "משיב הרוח‬ ‫ומוריד הגש" לפני שסיי את ברכת "מחיה המתי" ‪ 8‬יחזור לתחילת‬ ‫הברכה ויאמר שוב‪" :‬אתה גיבור לעול ה' וכו'" ויאמר "משיב הרוח‬ ‫ומוריד הגש"‪ .‬אמנ א אמר כבר מלת "ברו‪ 1‬אתה ה'" של ברכת "מחיה‬ ‫המתי" ‪ 8‬אי‪ $‬מחזירי אותו‪) .‬שו"ע קיד סע' ה‪ ,‬ו ונו"כ(‪.‬‬ ‫הגמרא )בברכות כט‪ (.‬אומרת בש רב תנחו אמר רב אסי‪ :‬טעה ולא אמר‬ ‫"משיב הרוח" וג לא אמר "מוריד הטל" ‪ 8‬מחזירי אותו‪ .‬אבל לא אמר‬ ‫"ות‪ $‬טל ומטר לברכה" ‪ 8‬לא מחזירי אותו כיו‪ $‬שיכול לאומרה ב"שומע‬ ‫תפילה"‪.‬‬ ‫דהיינו א לא אמר שו שבח בברכת מחיה המתי – מחזירי אותו‪ .‬וכ‪$‬‬ ‫א לא אמר את הבקשה לגשמי בברכת "בר‪ 1‬עלינו" וג לא אמר אותה‬ ‫בשומע תפילה – לא יצא ידי חובת התפילה וצרי‪ 1‬לחזור ולהתפלל כיו‪$‬‬ ‫שעיקר גדול בתפילה היא על חיי וגשמי שמביאי חיי‪.‬‬ ‫מי ששכח לומר – הא יוצא בשל הש"?‬ ‫הגמרא ש )ברכות כט‪ (.‬אומרת שא אד שכח ולא אמר משהו שבגללו‬ ‫צרי‪ 1‬לחזור על התפילה הוא יכול לצאת בתפילת השליח ציבור‪ .‬בחזרת‬ ‫הש"‪ ./‬ובמשנה )ראש השנה לג‪ (:‬יש מחלוקת תנאי הא אד שיודע‬ ‫להתפלל יכול מלכתחילה לסמו‪ 1‬על שמיעת חזרת הש"‪ ./‬לדעת חכמי רק‬ ‫מי שאינו בקי יכול לסמו‪ 1‬על שמיעת חזרת הש"‪ /‬במקו תפילת שמונה‬ ‫עשרה‪ .‬ולדעת רב‪ $‬גמליאל ג הבקי יכול לכתחילה לצאת ידי חובת תפילה‬ ‫בשמיעת חזרת הש"‪ ./‬ו"כש שמוציא ש"‪ /‬את אינו בקי כ‪ 1‬מוציא את‬ ‫הבקי" )גמרא ד‪ ,‬ל"ד התוס' ש ד"ה כ‪ 1‬וכ‪ $‬התוס' בברכות כט ד"ה טעה(‪.‬‬ ‫משמע שבה"ג פסק כרב‪ $‬גמליאל‪ ,‬א‪ 1‬הרמב" )הלכות תפילה פרק ח הלכה‬ ‫ט( פסק כחכמי‪ .‬ובשו"ע )קכד סעי‪ ,‬י'( פסק כמותו שלכתחילה אד לא‬ ‫יכול לסמו‪ 1‬על חזרת הש"‪ /‬במקו תפילת י"ח של יחיד‪.‬‬ ‫אמנ א טעה הדי שונה‪ .‬וכ נפסק בשו"ע )רסח( שא אד שכח וטעה‬ ‫והתפלל תפילת חול בשבת‪ ,‬יכול לשמוע חזרה מעי‪ $‬שבע ‪ 8‬ומועיל במקו‬ ‫תפילה‪ .‬וכ‪ $‬פסק השו"ע )בסימ‪ $‬קכד( שא שכח "יעלה ויבוא" ‪ 8‬יכול‬ ‫לשמוע תפילת הש"‪./‬‬ ‫ומקשה בבית יוס‪ ,‬הרי לכאורה הדי‪ $‬של אפשר לשמוע מש"‪ /‬רק באינו‬ ‫יודע להתפלל‪ ,‬כי הלכה כדעת חכמי שמוציא רק את מי שאינו בקי ולא‬ ‫כרב‪ $‬גמליאל? ותיר‪ /‬הב"י כיו‪ $‬שכבר התפלל ורק בא לתק‪ $‬מה ששכח‬

‫שיעור שבועי של קול צופיך‬ ‫יעלה ויבוא ‪ 8‬הוי כאינו בקי‪ .‬וזה כמו "ע שבשדות" שניכר רצונ לקבל‬ ‫ברכה ולכ‪ $‬ג א ה עומדי אחרי גב של הכהני – ה נכללי בברכה‪.‬‬ ‫לעומת מתפלל שנמצא בבית הכנסת ועומד אחרי גב של הכהני שניכר‬ ‫שלא חפ‪ /‬בברכה והברכה לא כוללת אותו‪.‬‬ ‫אותו דבר כא‪ .$‬האד לא מזלזל בתפילה חלילה‪ .‬שהרי התפלל‪ ,‬רק שטעה‪.‬‬ ‫לכ‪ $‬מספיק לשמוע את הש"‪ /‬כאילו הוא "אינו בקי"‪ .‬אבל מי שבקי ולא‬ ‫רוצה להתפלל אלא לצאת מהש"‪ 8 /‬הרי זה כמי שאינו בא לפני הכהני‪,‬‬ ‫שאינו מתבר‪ .1‬ע"כ פסק בשו"ע סי' קכ"ד סע' י' בלשו‪ $‬זה "דכיו‪ $‬שכבר‬ ‫התפלל אלא ששכח ולא הזכיר אע"פ שהוא בקי שליח צבור מוציאו"‪.‬‬ ‫חשש שלא ישי ליבו‬ ‫אומרי הב"ח והמהרש"ל שלצאת ידי חובה בתפילה הש"‪ /‬זה בעיה כיו‪$‬‬ ‫שיש לחוש שמא המקשיב לא ישמע היטב את כל המילי מהש"‪ ./‬חולק‬ ‫עליה בעל השלמי ציבור ואומר שמדברי הגמרא בעניי‪ $‬תפילת ראש השנה‬ ‫אנו לומדי שאפשר לסמו‪ 1‬על הקשבה לתפילת השליח ציבור )עיי‪ $‬ש"צ‬ ‫עמוד קי"ח באור‪ .(1‬וא יחזור להתפלל ‪ 8‬יפסיד "קדושה" ו"ברכת כהני"‬ ‫וכד'‪.‬‬ ‫לכ‪ $‬א צרי‪ 1‬לחזור ‪ 8‬יעמוד בשתיקה כמו בשמונה עשרה‪ ,‬ישמע בשתיקה‬ ‫את חזרת הש"‪ /‬מהחז‪ $‬ע "בר‪ 1‬עלינו"‪ ,‬יענה על קדושה‪ ,‬יענה "אמ‪ ."$‬לא‬ ‫יענה "ברו‪ 1‬הוא וברו‪ 1‬שמו" לא יענה "אמ‪ "$‬על ברכת כהני‪ .‬ובסיו‬ ‫שמונה עשרה יפסע ג' פסיעות ב"עושה שלו"‪ .‬ותעלה לו תפילה ששמע‬ ‫מהש"‪ /‬כמו שהתפלל בעצמו‪ .‬ובלבד שישי לב לא לדבר ולכוו‪ $‬לכל‬ ‫ברכותיו של הש"‪ ./‬ועדי‪ ,‬שיכוו‪ $‬כשסידור בידו‪) .‬שו"ע בסימ‪ $‬קכד ס"ע א‪.‬‬ ‫ב"ח ש ועיי‪ $‬כה"ח ש ס"ק ד'(‪.‬‬ ‫הא יוצא בשמיעת הש" בברכת יוצר וקריאת שמע?‬ ‫כתב הרא"ש )כלל ד' יט הובא בטור נט( שמתחילת יוצר אור עד שמונה‬ ‫עשרה לכתחילה היה יכול כל אד לסמו‪ 1‬על תפילת הש"‪ /‬א לא שיש‬ ‫חשש שלא יכוו‪ $‬דעתו‪" .‬כי אי‪ $‬אד יכול לכוי‪ $‬תדיר ע ש"צ בשתיקה‪ .‬וג‬ ‫א היה מכוי‪ $‬לדברי ש"צ בשתיקה ובאמצע הברכה היה פונה לבו לדברי‬ ‫אחרי הרי הפסיד הכוונה כי הפסיק באמצעיתא‪ .‬אבל כשאד קורא בפיו‬ ‫וא‪ ,‬א קורא מקצתה בלא כוונה ‪ 8‬יצא"‪.‬‬ ‫והסביר דבריו הב"י ש "ומ"מ קשה לי על תשובת הרא"ש דשמע מינה‬ ‫שא לא היה חושש שמא יפנה לבו לדברי אחרי לא היה מבר‪ 1‬בפיו כלל‬ ‫אלא היה סומ‪ 1‬לצאת בשמיעתו משליח ציבור‪ ,‬ואמאי‪ .‬הא אסיקנא בסו‪,‬‬ ‫ראש השנה )ד‪ ,‬לה‪ (.‬דאי‪ $‬שליח ציבור מוציא את הרבי ידי חובת‪ $‬אלא‬ ‫בברכות ראש השנה ויו הכיפורי בלבד )או למי שאינו בקי(‪.‬‬ ‫ושמא יש לומר דהיינו דוקא בברכות דתפלה ד"רחמי נינהו" )שה‪ $‬בקשה‬ ‫ויותר מתעורר האד שאומר בפיו(‪ ,‬אבל בברכות דק"ש וכיוצא בה‪,$‬‬ ‫בשומע משליח ציבור יוצא "והוא שיכוי‪ $‬לכל דבריו"‪.‬‬ ‫אמנ כבר כתב הרא"ש שאי‪ $‬לעשת כ‪ $‬כיו‪ $‬שיש חשש לאיבוד הכוונה‪.‬‬ ‫וכתב הט"ז שבימינו המצב קשה עוד יותר כי יש ג כאלה שבאמצע החזרה‬ ‫לא שמי לב ולא מכווני‪ .‬ולכ‪ $‬כתבו הב"ח והמהרש"ל שהיו לא תועיל‬ ‫שמיעה מהחז‪) $‬ועיי‪ $‬מש"ב בסי' קכ"ד ס"ק מ' וכה"ח ש ס"ק נ"ו(‪.‬‬

‫בר עלינו‬ ‫בר עלינו בימות הגשמי‬ ‫הזכרנו קוד את ההבדל בי‪ $‬משיב הרוח שהוא הודאה‪ ,‬לבר‪ 1‬עלינו שהוא‬ ‫בקשה על גשמי‪ .‬האשכנזי לא מבדילי בפתיחת הברכה בי‪" $‬ברכנו"‬ ‫ל"בר‪ 1‬עלינו"‪ ,‬רק שה בחור‪ ,‬אומרי "ות‪ $‬טל ומטר לברכה" מה שלא‬ ‫נאמר בימות החמה‪.‬‬ ‫הגמרא במסכת תענית אומרת שדוחי את תפילת הגש לז' חשוו‪ $‬כדי‬ ‫לצר‪ ,‬אלינו את תפילת האחרו‪ $‬שבישראל‪ :‬כ‪ 1‬אומרת הגמרא‪) :‬תענית י'‬ ‫ע"א( "בשלשה במרחשו‪ $‬שואלי‪ $‬את הגשמי‪ .‬רב‪ $‬גמליאל אומר בשבעה‬ ‫בו‪ ,‬חמשה עשר יו אחר החג‪ ,‬כדי שיגיע אחרו‪ $‬שבישראל לנהר פרת"‪.‬‬ ‫והלכה כרב‪ $‬גמליאל‪ .‬החזו‪ $‬איש מסביר כי ג הסיבה של תנא קמא‬ ‫שאומר כי שואלי גשמי בג' במרחשוו‪ ,$‬היא מאותה סיבה "שיגיע‬ ‫האחרו‪ $‬שבישראל לנהר פרת"‪ ,‬אלא שנחלקו כמה זמ‪ $‬לוקח עד לאחרו‪$‬‬ ‫שבישראל להגיע לנהר פרת‪.‬‬ ‫יש כא‪ $‬התחשבות בתפלתו תפלת יחיד‪ ,‬עובר דרכי‪ ,‬שלא ירדו עליו גשמי‬ ‫כל עוד הוא בדר‪ .1‬בגללו קבעו חכמי ישראל את זמ‪ $‬בקשת הגשמי בז'‬ ‫חשוו‪ $‬לכל ע ישראל‪ .‬הכל בגלל ה"אחרו‪ $‬שבישראל" שלא רוצה גש עד‬ ‫שיגיע לביתו‪ .‬ולכאורה זה סותר לתפילת הכה‪ $‬הגדול בבית המקדש בקודש‬ ‫הקודשי ביו כיפור שהיה אומר‪" :‬ולא תכנס לפני‪ 1‬תפלת עוברי דרכי‬ ‫בעני‪ $‬הגש בשעה שהעול צרי‪ 1‬לו"‪.‬‬ ‫וצרי‪ 1‬לומר שההסבר הוא בסיבתו של הול‪ 1‬הדרכי‪ .‬א זה יחיד שטובתו‬ ‫מתנגשת בטובת הכלל‪" ,‬שלא תיכנס תפילתו"‪ .‬אבל א הוא עולה לרגל‪,‬‬ ‫הולכי חכמי ישראל ומתקני תקנה למענו‪ .‬סימ‪ $‬לדבר הוא רבי חנינא ב‪$‬‬ ‫*‪-‬סא‬ ‫דוסא שהגמרא מביאה את המעשה שלו מיד אחר כ‪ַ " :1‬ר ִי ֲחנִ ינָא ֶב‪ָ $‬‬ ‫ֲלי@‪) .‬היה הול‪ 1‬בדר‪ 1‬וירד עליו גש(‪.‬‬ ‫א‪-‬ר ָחא‪ָ 4ָ ,‬דא ִמ ְט ָרא ע ֵ‬ ‫ֲהוַה ָק ֲא ִזיל ְ ְ‬ ‫ַחנִ ינָא ְב ַצ ַער?! ‪ַ 2ָ 8‬סק‬ ‫ַחת‪ ,‬ו ֲ‬ ‫ע‪-‬ל ‪ְ -D3‬בנ ַ‬ ‫ע‪-‬ל‪ ָ ,‬ל ָה ָ‬ ‫מר ְל ָפנָיו‪ִ :‬ר‪ָ $-‬ה ָ‬ ‫ַ‬ ‫ע‪-‬ל ִמי‪,‬‬ ‫מר‪ִ :‬ר‪ָ $-‬ה ָ‬ ‫יתי@‪) ,‬כשבא לביתו( ַ‬ ‫ִמ ְט ָרא‪) .‬פסק הגש( ִ י ֲא ָתא ְל ֵב ֵ‬ ‫מר ַרב‬ ‫ַחת?! ‪ֲ 8‬א ָתא ִמ ְט ָרא‪) .‬חזר הגש( ַ‬ ‫ַחנִ ינָא ְבנ ַ‬ ‫ע‪-‬ל ‪ְ -D3‬ב ַצ ַער‪ ,‬ו ֲ‬ ‫ָ ל ָה ָ‬ ‫*‪-‬סא?" מה‬ ‫ַי ַר ִי ֲחנִ ינָא ֶב‪ָ $‬‬ ‫ל‪-‬תי@ ְ* ַכ ֲהנָא ַר ָא ְלג ֵ‬ ‫<הנְ יָא ֵלי@ ְצ ֵ‬ ‫י‪-‬ס‪ַ ,,‬מאי ַ‬ ‫ֵ‬

‫*‪-‬סא?‬ ‫הועילה תפילתו של הכה‪ $‬הגדול לגבי תפילתו של ַר ִי ֲחנִ ינָא ֶב‪ָ $‬‬ ‫לרבי חנינא ב‪ $‬דוסא לא היה משלו כלו‪ .‬הוא היה הסתפק בקב חרובי‪$‬‬ ‫מערב שבת לערב שבת‪ .‬כשהוא הול‪ 1‬בדר‪ 1‬הוא הול‪ 1‬לצרכי כלל ישראל‬ ‫ולא לעסקיו הפרטיי‪ .‬ג כשהוא מגדל בעלי חיי זה לצור‪ 1‬השבת אבידה‬ ‫של מישהו פרטי‪ .‬מאיד‪ 1‬למדנו שחייו ה לצור‪ 1‬הכלל‪ .‬הגמרא אומרת‬ ‫*‪-‬סא העול‬ ‫שהיתה בת קול יוצאת ואומרת שבזכותו של ַר ִי ֲחנִ ינָא ֶב‪ָ $‬‬ ‫ניזו‪ .$‬ממש כמו שהיה צרי‪ 1‬להיות הכה‪ $‬הגדול‪ .‬דואג ג לכלל וג לפרט‪.‬‬ ‫וכ‪ $‬ג פה העולה לרגל הזה לא הל‪ 1‬לצור‪ 1‬פרטי שלו‪ .‬הוא עלה לרגל‬ ‫לירושלי להתפלל יחד ע כול על כלל ישראל‪ .‬לכ‪ $‬כול מחכי לו עד‬ ‫היו‪.‬‬ ‫כשאי בהמ"ק קיי שואלי במקו שמזכיר‬ ‫הגמרא )תענית ב' ע"א( דנה במחלוקת על הזמני השוני שבה מתחילי‬ ‫לבקש גשמי‪ .‬הגמ' מביאה סתירה בדברי רבי יוחנ‪ .$‬שאומר כי ברגע‬ ‫שמתחילי להזכיר ולומר "משיב הרוח" בהודאה‪ ,‬מתחילי לבקש‬ ‫גשמי ב"בר עלינו" לומר ות טל ומטר לברכה‪.‬‬ ‫מתרצת הגמ' לא קשיא‪ ,‬הא ל‪ $‬והא להו‪ .‬בני בבל דוחי את בקשת‬ ‫הגשמי כיו‪ $‬שיש לה פירות בשדות‪ .‬אבל בני אר‪ /‬ישראל כבר אוספי‬ ‫את התבואה מהשדות לפני סוכות ולכ‪ $‬יכולי לבקש גשמי מיד אחרי‬ ‫סוכות ולא לחכות לז' חשוו‪ .$‬מקשה על זה הגמרא הרי ג בנ אר‪ /‬ישראל‬ ‫חוששי בגלל עולי הרגלי? מתרצת הגמרא שרבי יוחנ‪ $‬דיבר רק בזמ‪$‬‬ ‫שאי‪ $‬בית המקדש קיי‪ .‬שאי‪ $‬עולי רגלי ולכ‪ $‬לא חוששי לחכות לז'‬ ‫בחשוו‪.$‬‬ ‫דעת הר" – לא לחכות לז' חשוו‬ ‫בימינו‪ ,‬שאי‪ $‬לנו בית המקדש‪ ,‬היה ראוי לשאול ולבקש גשמי ביחד ע‬ ‫הזכרת השבח שלה מיד אחרי סוכות‪ .‬ברגע שאומרי משיב הרוח צריכי‬ ‫ג לומר בר‪ 1‬עלינו‪ ,‬אבל בפועל אי‪ $‬אנו עושי כ‪ ,$‬ומה הטע לכ‪?1‬‬ ‫הר"‪ $‬באמת כותב שכיו למעשה צריכי לקבוע שלשה זמני‪ ,‬באר‪/‬‬ ‫ישראל מיד אחרי החג‪ .‬א יש פירי בדברא דהיינו שיש פירות בשדות‬ ‫וסיבות מיוחדות לדחית הבקשה – יבקשו בז' מרחשוו‪ .$‬בחו‪ /‬לאר‪8 /‬‬ ‫שואלי ומבקשי גשמי ששי יו לתקופת תשרי‪.‬‬ ‫ואומר הר"‪ $‬שזהו הדר‪ 1‬המחוור בעיניו‪ ,‬וכ‪ 1‬צרי‪ 1‬לנהוג אלא שאי‪ $‬כח‬ ‫בידיו לשנות נגד דעת הרי"‪ ,‬והרמב" )בפ"ב מהלכות תפלה( שקבעו רק‬ ‫שני זמני‪ ,‬וה ז' מרחשוו‪ $‬וששי יו לתקופת תשרי ותו לא‪ ,‬ולמעשה‬ ‫אינו יכול לחלוק עליה‪ .‬ומוסי‪ ,‬הר"‪ ,$‬שהוא שמע שג בימינו עולי לרגל‬ ‫א‪ ,‬על פי שאי‪ $‬בית המקדש‪ ,‬כמו שהיו עולי בזמ‪ $‬בית המקדש‪ .‬וא כ‪,$‬‬ ‫יש הצדקה למנהג שג בימינו ממתיני לז' מרחשוו‪ ,$‬שהוא הזמ‪ $‬שיקח‬ ‫לאחרו‪ $‬העולי בימינו לרגל‪ ,‬שיגיע חזרה לבבל‪.‬‬ ‫בפועל משתמשי בדעת הר"‪ $‬במקרה של טעות‪ .‬א אד אמר "בר‪1‬‬ ‫עלינו" ושאל בגשמי בתקופה שבי‪ $‬שמיני עצרת לז' חשו‪ – $‬למרות שזו‬ ‫טעות‪ ,‬לא יחזור הואיל ומעיקרא זה זמ‪ $‬שאלת גשמי ומה שאי‪ $‬אנו‬ ‫שואלי זה משו עולי רגלי‪.‬‬ ‫הא בזמנינו יש להקדי שאלת גשמי‬ ‫מו"ר ורבינו הרב שליט"א היה רגיל לשאול הא בימינו שאמצעי התחבורה‬ ‫מהירי מאוד ולא לוקח חמשה עשר יו להגיע לנהר פרת אלא מספר‬ ‫שעות‪ .‬א יעשו את הנסיעה במטוס יכולי להגיע אפילו לקצה העול‬ ‫במטוס תו‪ 24 1‬שעות‪ .‬הא משו כ‪ 1‬משתנה זמ‪ $‬שאלת הגשמי בימינו‬ ‫שהמציאות השתנתה‪ ,‬ולמה לנו לעכב את הגשמי א ממילא זה לא‬ ‫מפריע כלל להולכי דרכי?‬ ‫במיוחד שבנבואת ישעיהו כתוב על הזמ‪ $‬שיבנה בית המקדש כל האומות‬ ‫ֶ‪ .'1‬וכ‪ $‬כתוב )ש מ"ט כג( 'וְ ָהי‬ ‫ילי נְ ָבי‪-‬ת יְ ָ‪ְ 4‬רתנ ְ‬ ‫ינהרו אליו‪) .‬ישעיהו ס( ' ֵא ֵ‬ ‫ֲפר ַר ְג ַליִ ְ‪1‬‬ ‫<‪2‬יִ  ֶא ֶר‪ /‬יִ ְ‪ֲ >ַ 4‬חו ָל ְ‪ַ 1‬וע ַ‬ ‫יה ֵמינִ יק ַֹתיִ ְ‪ַ 1‬‬ ‫ר‪-‬ת ֶ‬ ‫ְמ ָל ִכי א ְֹמנַיִ ְ‪ 1‬וְ ָ ֵ‬ ‫ָד ַע ְ> ִ י ֲאנִ י ה' ֲא ֶ‪4‬ר לֹא ֵיבֹ‪ 4‬קֹוָי'‪ .‬כול יתגייסו לעזור לע ישראל‬ ‫יְ ַל ֵחכ וְ י ַ‬ ‫להגיע לירושלי ולחזור לבתיה‪ .‬לש כ‪ 1‬יפעילו את כל המטוסי‬ ‫שבעול לעשות רכבת אוירית אדירה לירושלי לפני החגי‪ .‬ויש לשער‬ ‫שבודאי לא יצטרכו חמשה עשר יו לחזור לבית‪ ,‬וא‪ ,‬לא יומיי‪ .‬וא כ‪,$‬‬ ‫כבר בימינו שתנאי התחבורה שוני‪ ,‬מ‪ $‬הראוי להקדי את שאלת‬ ‫הגשמי‪.‬‬ ‫וענה שבאמת בזמ‪ $‬המשיח יתכ‪ $‬ויקדימו את שאלת הגשמי לפי העניי‪$‬‬ ‫ולפי המהירות שבה מגיעי לכל מקו‪ .‬מאיד‪ 1‬מאוד יתכ‪ $‬שכשיבאו לעתיד‬ ‫לבוא בני חו‪ /‬לאר‪ /‬להקריב קרבנותינ באר‪ ,/‬יעכבו אות לבל יחזרו‬ ‫לארצ אלא ישארו באר‪ /‬הטובה הקנויה לע ישראל קניי‪ $‬עול‪ ,‬ומה‬ ‫לה ולחו‪ /‬לאר‪ ,/‬אדרבה עליה להשאר כא‪ $‬ולקיי מצוות התלויות‬ ‫באר‪ /‬בלבד‪ ,‬ולהיות בקרבת ירושלי ובמחיצת בית המקדש וכו'‪ ,‬ועל כ‪$‬‬ ‫לא יהיו כלל עיכובי בגלל החוזרי‪ ,‬שלא יהיו כאלה‪ .‬ושמא ישאלו עדיי‪$‬‬ ‫בז' במרחשוו‪ ,$‬לפי שיקח שבועיי לאות העולי מחו‪ /‬לאר‪ ,/‬שבודאי‬ ‫יעמדו בתור בפתחי בתי הדייני‪ ,‬לבקש היתר לחזור לחו‪ /‬לאר‪ /‬כדי ללכת‬ ‫ולהביא את חפציה לכא‪ $‬ולגור באר‪./‬‬ ‫בחו"ל שישי יו חו מכמה מקומות‬ ‫בחו‪ /‬לאר‪ ,/‬מתחילי לומר בר‪ 1‬עלינו ששי יו אחרי התקופה‪ .‬ומיהו‪ ,‬יש‬ ‫כמה ארצות בחו‪ /‬לאר‪ /‬שנגררו אחרי התארי‪ 1‬של אר‪ /‬ישראל‪ ,‬ומתחילי‬

‫שיעור שבועי של קול צופיך‬ ‫לומר בר‪ 1‬עלינו בז' מרחשוו‪ .$‬במדינת תוניסיה יש אי גדול וחשוב שכולו‬ ‫כהני מיוחסי‪ ,‬ג'רבה‪ .‬ש היו נוהגי להתחיל בר‪ 1‬עלינו בז' מרחשוו‪.$‬‬ ‫ג בצור וצידו‪ $‬נהגו לבקש גשמי בז' מרחשוו‪ .$‬אפילו בארגנטינה הנהיגו‬ ‫לומר בר‪ 1‬עלינו בז' מרחשוו‪ ,$‬למרות שש הקי‪ /‬והחור‪ ,‬משתנה‪ ,‬ואי‪$‬‬ ‫האקלי ש כמו של אר‪ /‬ישראל‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬הזמני לא משתני‪ ,‬אלא מתחילי לומר בר‪ 1‬עלינו באר‪ /‬ישראל‬ ‫בז' מרחשוו‪ ,$‬ובחו‪ /‬לאר‪ /‬לששי יו לתקופת תשרי‪.‬‬ ‫אד המסופק בברכת השני א אמר גש או טל‬ ‫אד התפלל מנחה‪ ,‬ובלילה לפני ערבית או לאחריה התעורר אצלו ספק‬ ‫הא במנחה אמר "ברכנו" או אמר "בר‪ 1‬עלינו" או בנוסח האשכנזי א‬ ‫אמר "ות‪ $‬ברכה" או "ות‪ $‬טל ומטר לברכה"‪ .‬וזה היה בתו‪ 30 1‬יו ולא‬ ‫אמר ‪ 90‬פע "בר‪ 1‬עלינו"‪ .‬הכלל אומר שא מסופק בתו‪ 1‬הזמ‪ – $‬חוזר‪.‬‬ ‫אומר הרב כ‪ ,‬החיי שהדי‪ $‬של "ספק" שחוזר זה דווקא בסמו‪ 1‬לתפילה‪,‬‬ ‫אבל א הספק התעורר לאחר זמ‪ $‬רב‪ ,‬אי‪ $‬זה "ספק" ואינו חוזר‪ .‬ואפילו‬ ‫א התעורר הספק בסו‪ ,‬התפילה היינו בסו‪ ,‬אותה תפילה לא חוזר והטע‬ ‫כי אנו אומרי א זה בתו‪ 1‬התפילה הספק ספק‪ .‬אבל א זה אחר זמ‪$‬‬ ‫היינו בסיו כל התפילה יתכ‪ $‬ואמר כדי‪ $‬ועתה לאחר זמ‪ $‬הוא מסתפק ועל‬ ‫כ‪ $‬לא חוזר‪) .‬כה"ח מח(‪.‬‬ ‫לפי המשנה ברורה )ס"ק ל"ח( א אתה זוכר שחשבת על כ‪ 1‬לפני התפילה ‪8‬‬ ‫אינ‪ 1‬צרי‪ 1‬לחזור‪ ,‬א‪ 1‬א לא חשבת על כ‪ 8 1‬עלי‪ 1‬לחזור אפילו כשהספק‬ ‫התעורר לאחר זמ‪ $‬רב‪ .‬למעשה מדי‪ $‬ספק ברכות להקל יש לנהוג ככה"ח‬ ‫שלא לחזור א‪ 1‬יכול לומר תפילת נדבה‪.‬‬ ‫מה קורה א נזכר בטעות לפני שהתחיל את הברכה הבאה?‬ ‫כשאד נזכר בטעותו בתו‪ 1‬התפילה כתב מר‪ $‬השולח‪ $‬ערו‪) 1‬קי"ד ה'( "א‬ ‫בימות הגשמי לא אמר מוריד הגש ולא מוריד הטל – חוזר"‪ .‬ובסעי‪ ,‬ו'‬ ‫כתב‪" :‬במה דברי אמורי שמחזירי‪ $‬אותו‪ ,‬כשלא אמר בימות הגשמי‬ ‫"מוריד הגש" ולא אמר "מוריד הטל"‪ ,‬היינו כשסיי כל הברכה והתחיל‬ ‫ברכה שאחריה ואז חוזר לראש התפילה" וכו'‪" .‬ואפילו א סיי הברכה‬ ‫ונזכר קוד שהתחיל אתה קדוש אי‪ $‬צרי‪ 1‬לחזור אלא אומר משיב הרוח‬ ‫ומוריד הגש בלא חתימה"‪.‬‬ ‫יש מחלוקת יסודית בי‪ $‬רבינו יונה לראבי"ה בעני‪ $‬זה‪ ,‬א אד סיי את‬ ‫הברכה‪ ,‬ואמר "ברו‪ 1‬אתה ה' מחיה המתי" ונזכר שלא אמר "משיב הרוח‬ ‫ומוריד הגש"‪ ,‬הא יאמר כא‪ $‬או שיחזור לראש הברכה? לפי הראבי"ה‪,‬‬ ‫א סיי ברכה ולא התחילת ברכה הבאה הרי זה כאילו עדיי‪ $‬לא סיי את‬ ‫הברכה הקודמת ויכול לתק‪ $‬עכשיו בדבר שחייב לחזור‪ .‬ולפי רבינו יונה‪,‬‬ ‫א סיי את הברכה‪ ,‬א‪ ,‬על פי שלא התחיל את הברכה הבאה אינו יכול‬ ‫לתק‪ $‬בי‪ $‬הברכות וחוזר לראש‪.‬‬ ‫מר‪ $‬השולח‪ $‬ערו‪ 1‬פסק כמו הראבי"ה שרק א התחיל את הברכה הבאה‬ ‫אז חוזר לראש אבל א סיי את "מחיה המתי" ולא התחיל את "אתה‬ ‫קדוש" ‪ 8‬יכול לתק‪ $‬במקו ויש לזה השלכות לעוד הלכות‪.‬‬ ‫המשנה ברורה בבאור הלכה‪) ,‬קי"ד ד"ה "בלא חתימה"( כתב את‬ ‫המחלוקת הזו ונוטה לומר שלא פוסקי כהשולח‪ $‬ערו‪ 1‬שפסק כהראבי"ה‬ ‫אלא פוסקי כרבינו יונה‪ ,‬וכתב שמשמע מהגאו‪ $‬בבאור הגר"א שפוסק ג‬

‫כ‪ $‬כרבינו יונה‪ ,‬ועיי‪ $‬בדבריו "להכריע נגד השולח‪ $‬ערו‪ 1‬קשה מאד והרבה‬ ‫מגדולי האחרוני קיימי בשיטת השו"ע"‪.‬‬ ‫ומכל מקו ג המשנב"ר לא יפסוק כ‪ $‬במקו של חשש ברכה לבטלה‪ .‬כגו‪$‬‬ ‫מי ששכח לומר "יעלה ויבוא" בראש חודש ונזכר לאחר שסיי את ברכת‬ ‫"המחזיר שכינתו לציו‪ "$‬שלפי הראבי"ה יאמר ש "יעלה ויבוא" וג‬ ‫המשנב"ר יודה בזה שכ‪ 1‬צרי‪ 1‬לעשות‪ .‬אבל בשאלת גשמי א אד סיי‬ ‫את ברכת השני ואמר "ברו‪ 1‬אתה ה' מבר‪ 1‬השני‪ ,‬ונזכר שלא אמר ות‪$‬‬ ‫טל ומטר לברכה‪ ,‬אינו מתק‪ $‬במקו הואיל ויכול לתק‪" $‬בשומע תפילה"‪.‬‬ ‫אבל אנו לא זזי מדעת השולח‪ $‬ערו‪ 1‬שפסק כהראבי"ה שא סיי ברכה‬ ‫ולא התחיל את הברכה הבאה יכול לתק‪ $‬במקו ג בברכת השני‪ .‬לכ‪,$‬‬ ‫א אמר "מחיה מתי" ולא הזכיר גשמי וג לא הזכיר טל ונזכר ש ‪8‬‬ ‫יתק‪ $‬במקו ויאמר "משיב הרוח ומוריד הגש" לפני שיתחיל אתה קדוש‪.‬‬ ‫וכ‪ $‬א אמר ברכנו במקו בר‪ 1‬עלינו ונזכר לאחר שאמר "מבר‪ 1‬השני" ‪8‬‬ ‫מתק‪ $‬במקו לפני "תקע בשופר"‪ .‬וא אמר "המחזיר שכינתו לציו‪ "$‬ולא‬ ‫הזכיר יעלה ויבוא בראש חודש בשחרית ובמנחה יאמר ש יעלה ויבוא‪.‬‬ ‫ויהי רצו‪ $‬שיתקיימו בנו הברכות האמורות בפרשת בחוקותי‪) .‬ויקרא כו(‬ ‫המתחילות בגשמי והולכות ועולות בהשראת שכינה ובהולכת ע ישראל‬ ‫בל@ וְ ֵע‪ַ /‬ה ָ‪ֶ 9‬דה יִ ֵ>‪ְ 2ִ $‬רי‪:-‬‬ ‫ר‪ /‬יְ ָ‬ ‫ָתנָה ָה ֶ‬ ‫יכ ְ ִע ָ> וְ נ ְ‬ ‫ָת ִ>י גִ ְ‪ֵ 4‬מ ֶ‬ ‫קוממית‪" .‬וְ נ ַ‬ ‫בע‬ ‫ַא ַכ ְל ֶ> ַל ְח ְמ ֶכ ָל ַ‬ ‫ָרע ו ֲ‬ ‫ַ‪9‬יג ֶאת ז ַ‬ ‫ב ִציר י ִ‬ ‫וְ ִה ִ‪9‬יג ָל ֶכ ַ*יִ ‪ֶ 4‬את ָ ִציר ָ‬ ‫‪ַ 4‬כ ְב ֶ> וְ ֵאי‪ַ $‬מ ֲח ִריד וְ ִה ְ‪>ִ ַ 4‬י‬ ‫ר‪ְ /‬‬ ‫ָת ִ>י ָ‪4‬ל‪ֶ ָ -‬‬ ‫<ר ְצ ֶכ‪ :‬וְ נ ַ‬ ‫י‪ְ 4‬ב ֶ> ָל ֶב ַטח ְ ְ‬ ‫וִ ַ‬ ‫ָפל‬ ‫יכ וְ נ ְ‬ ‫ר ַד ְפ ֶ> ֶאת אֹיְ ֵב ֶ‬ ‫<ר ְצ ֶכ‪ְ :‬‬ ‫ר‪ /‬וְ ֶח ֶרב לֹא ַת ֲעבֹר ְ ְ‬ ‫ַח‪ָ+‬ה ָר ָעה ִמ‪ָ $‬ה ֶ‬ ‫ָפל‬ ‫מה ִמ ֶ  ְר ָב ָבה יִ ְר*ֹפ וְ נ ְ‬ ‫ֵיכ ֶל ָח ֶרב‪ :‬וְ ָר ְדפ ִמ ֶ  ֲח ִמ ָ‪.‬ה ֵמה ֵ‬ ‫ִל ְפנ ֶ‬ ‫יתי ֶא ְת ֶכ‬ ‫יתי ֶא ְת ֶכ וְ ִה ְר ֵ ִ‬ ‫יכ וְ ִה ְפ ֵר ִ‬ ‫יתי ֲא ֵל ֶ‬ ‫פנִ ִ‬ ‫ֵיכ ֶל ָח ֶרב‪ָ :‬‬ ‫יכ ִל ְפנ ֶ‬ ‫אֹיְ ֵב ֶ‬ ‫יתי ִא ְ> ֶכ‪:‬‬ ‫ַה ִקימ ִֹתי ֶאת ְ ִר ִ‬ ‫וֲ‬ ‫ֲכ וְ לֹא ִתגְ ַעל‬ ‫ָת ִ>י ִמ ְ‪ ָ 4‬נִ י ְת‪-‬כ ֶ‬ ‫>‪-‬ציא‪ :‬וְ נ ַ‬ ‫ָ‪ִ $4‬מ ְ‪2‬נֵי ָח ָד‪ִ 4‬‬ ‫נ‪ $4-‬וְ י ָ‬ ‫ָ‪ָ $4‬‬ ‫ַא ַכ ְל ֶ> י ָ‬ ‫וֲ‬ ‫<> ִ> ְהי ִלי ְל ָע‪:‬‬ ‫יתי ָל ֶכ ֵלאל ִֹהי וְ ֶ‬ ‫ֲכ וְ ָהיִ ִ‬ ‫ַפ ִ‪4‬י ֶא ְת ֶכ‪ :‬וְ ִה ְת ַה ַ‪ְ D‬כ ִ>י ְת‪-‬כ ֶ‬ ‫נְ‬ ‫ֲב ִדי‬ ‫אתי ֶא ְת ֶכ ֵמ ֶא ֶר‪ִ /‬מ ְצ ַריִ  ִמ ְהיֹת ָל ֶה ע ָ‬ ‫ה‪-‬צ ִ‬ ‫יכ ֲא ֶ‪4‬ר ֵ‬ ‫ֲאנִ י ה' ֱאל ֵֹה ֶ‬ ‫ק‪-‬מ ִמ‪+‬ת" אכי"ר‪.‬‬ ‫ָא‪-‬ל ְ‪ֶ 1‬א ְת ֶכ ֲ‬ ‫‪ֶ D3‬כ ו ֵ‬ ‫ָא ְ‪ֹ4‬ר מֹטֹת ע ְ‬ ‫וֶ‬ ‫ספר תורה של אחינו כל בית ישראל המוקדש לרפואתו של מר‪ $‬הראש"ל‬ ‫הרב מרדכי אליהו שליט"א‪.‬‬ ‫המעונייני להיות שותפי בכתיבת ספר התורה המוקדש למר‪ $‬הראשו‪$‬‬ ‫לציו‪ $‬הרב מרדכי אליהו שליט"א מתבקשי לפנות ‪:‬‬ ‫ש עמותה ‪ 8‬דרכי הוראה לרבני‬ ‫אפשרות דר‪ 1‬אתר מאובטח ‪:‬‬

‫‪www.harav.org.il‬‬ ‫אפשרות דר‪ 1‬טלפו‪ ) 02-50 23 362 : $‬בחו"ל ‪(972-2 50 23 362‬‬ ‫יש אפשרות לתרומה בכרטיסי אשראי וכ‪ $‬לתרומה דר‪ 1‬הטלפו‪ $‬את‬ ‫החיובי מבצעי דר‪ 1‬שידור ממוחשב‪.‬‬ ‫דוד בלאס עור האתר ‪:‬‬

‫‪www.harav.org‬‬

‫אמייל ‪[email protected] :‬‬

‫*רוצי לקבל קול צופי באמייל כל שבוע !!‬ ‫שלחו לנו בבקשה באמייל ל ‪[email protected]‬‬