Hebeteyim Leshoniyim Haazinu 5770

‫‪1‬‬

‫היבטים לשוניים בפרשת האזינו סט‬

‫דקדוקי מילים בפרשת האזינו ובהפטרה ובקריאת וזאת הברכה בשבת במנחה )גם שבת סוכות(‬ ‫לב א וַ ֲא ַד ֵ ֑בּ ָרה‪ :‬העמדה קלה בוא"ו למנוע הבלעת האל" החטופה‬ ‫לב ג ָה ֥בוּ ֹ֖ג ֶדל‪ :‬המילה ָה ֥בוּ מלרע‪ ,‬הטע לא נסוג‬ ‫לב ד ָ ֽפּ ֳע ֔לוֹ‪ :‬הפ"א בקמ גדול‪ ,‬העי" בחט קמ‪֥ ִ .‬כּי ָכל‪ְ -‬דּ ָר ָ ֖כיו‪ :‬תיבת ִ ֥כּי מוטעמת בטע מרכא‪,‬‬ ‫ואי לצר לה את תיבת 'כל' כאילו כתוב ִכּי‪֥ -‬כֹל‬ ‫לב ו ַה ְל ֙ה'‪ :‬הה"א מילה נפרדת מחוברת ל'לה'' ומנוקדת בפתח ַה‪ ,‬הלמ"ד אחריה בשווא נח‪,‬‬ ‫והאל" )של הויה המבוטא כאדנות( בחט פתח ֲא‪ .‬הַ ְלאֲ ֹדנָי‪ .‬וַ יְ כֹנְ נֶ ָך‪ :‬הכ' הסופית אינה דגושה‬ ‫אמרוּ ָ ֽלְך׃ טע נסוג אחור ליו"ד‬ ‫לב ז וְ יַ ֔ ֵגּ ְדָך‪ :‬הדלי"ת בשוא נח עקב ההטעמה‪ .‬וְ ֥י ֹ ְ‬ ‫הוּ‪ :‬בי"ת ראשונה בשווא נע והנו" בשווא נח‪ .‬יִ ְצּ ֶ ֖רנְ הוּ‪ :‬היו"ד בחירק חסר‪ ,‬אחריה‬ ‫לב י יְ ס ְֹב ֶ֙בנְ ֙‬ ‫צד"י מודגשת ובשווא נע והנו" בשווא נח‬ ‫לב יא ְכּנֶ֙ ֶשׁ ֙ר‪ :‬הכ" בשווא לא בפתח‪ .‬יְ ַר ֵ ֑חף‪ :‬החי"ת בצירי לא בסגול‬ ‫אכל‪ :‬הוא"ו בפתח‬ ‫ותי ָ֔א ֶרץ‪ :‬טע נסוג אחור לבי"ת המנוקדת בקמ רחב‪ .‬וַ יּ ֹ ַ ֖‬ ‫לב יג ַעל‪֣ ָ -‬בּ ֳמ ֵ‬ ‫ובמלרע‪ָ .‬שׂ ָ ֑די‪$ :‬י" שמאלית‪ .‬וַ יֵּ נִ ֵ ֤ ק ֽהוּ‪ :‬הי' בצירי ודגושה ולא בשוא‬ ‫וֹהּ‪ :‬עיי פסוק יז‬ ‫ית‪$ :‬י" שמאלית‪ֱ .‬אל֣ ַ‬ ‫לב טו ָכּ ִ ֑שׂ ָ‬ ‫לב יז ֱא ֹ֔ל ַהּ‪ :‬הה' "בפתח גנובה" ובמפיק‪ .‬יש המבטאי אותה כאילו יש אל" לפני הה"א והיא‬ ‫מנוקדת פתח‪ %& :‬והה' במפיק‪ .‬יש המבטאי אותה כאלו יש ו' )הנקראת כ‪ w‬באנגלית( לפני הה'‬ ‫הו' מנוקדת פתח‪ֱ :‬אלֹוַ‪ (elowah) %‬והה' במפיק‪ .‬לכל הדעות הקורא אותה‪ :‬אלו ַה ה' פתוחה ‪,ha‬‬ ‫משתבש‪ְ .‬שׂ ָע ֖רוּם‪$ :‬י" שמאלית‬ ‫לב יח יְ ָל ְדָך֖ ‪ :‬הלמ"ד בקמ רחב הדלי"ת בשוא נע‪ְ .‬מח ְֹל ֶ ֽלָך׃ למ"ד ראשונה בשווא נע והכ" בסו‬ ‫רפויה‬ ‫לב כ ַתּ ְה ֻפּכ ֹ֙ת‪ :‬הה"א בשווא נח‬ ‫אכל ֶ֙א ֶר ֙ץ‪ :‬הטע נסוג לתי"ו‬ ‫לב כב וַ ֤תּ ֹ ַ‬ ‫וּל ֻ ֥ח ֵמי ֶ ֖ר ֶשׁף‪ :‬טע נסוג אחור לחי"ת‬ ‫לב כד ְ‬ ‫לב כז ָ ֔ר ָמה‪ :‬במלעיל‬ ‫לב לב ַא ְשׁ ְכֹּל֥ ת‪ :‬האל" בפתח ולא בסגול‬ ‫לב לו ִ ֽכּי‪֣ ָ -‬אזְ ַלת ָ֔יד‪ :‬טע נסוג אחור לאל" בקמ גדול והזי" אחריה בשווא נע‬ ‫לב לח וְ יַ ְעזְ ֻר ֶ֔כם‪ :‬העי" בשווא נח והזי" אחריה בשווא נע כדי שני שוואי רצופי‬ ‫לב מ וְ ָא ַ֕מ ְר ִתּי‪ :‬מלעיל הטע במ"‬ ‫ֹאחז‪ :‬הוא"ו בשווא נע‬ ‫לב מא וְ ת ֵ ֥‬ ‫לב מב ַא ְשׁ ִ ֤כּיר‪* :‬י" ימנית )לשו ִ* ְכר‪+‬ת(‬ ‫לב מה וַ יְ ַכ֣ל מ ֶֹ֗שׁה‪ :‬כ‪ .‬היא ההטעמה ולא בזק‬ ‫שׁר ַא ָתּ ֙ה ע ֶֹל֣ה ָ֔שׁ ָמּה‪ :‬תיבת ָבּ ָה ֙ר בפשטא‪ .‬וְ ֵה ָא ֵ ֖סף‪ :‬סמ"‪ .‬בצירה ובמלרע‪ ,‬הטע‬ ‫לב נ ָבּ ָה ֙ר ֲא ֶ ֤‬ ‫בסמ"‪ ..‬וַ יֵּ ָ ֖א ֶסף‪ :‬במלעיל וסמ"‪ .‬סגולה‬ ‫הפטרת שבת שובה הושע יד בי ויש נוהגי להוסי מיכה ז יחכ ויואל ב טוכז‪:2‬‬ ‫הושע יד‬ ‫וּבה‪ :‬הטע בשי" מלעיל‪.‬‬ ‫ב ֚שׁ ָ‬ ‫אמר ֛עוֹד‪ :‬טע נסוג אחור לנו"‬ ‫ד וְ לֹא‪֥ -‬נ ֹ ַ‬ ‫שׁיו‪ :‬כול בקמ רחב‬ ‫ו ָשׁ ָר ָ ֖‬

‫‪ 1‬השנה היא כבר תש"ע אבל פרשה זו היא המשך הפרשיות שנקראו בשנת סט‪.‬‬ ‫‪ 2‬בסימני טעו בדבר זה וסימנו את פס כו כפסוק החות את הקריאה‪ .‬הדבר נובע כנראה מכ‪ .‬ששני הפסוקי כו וכז‬ ‫עוֹלם‬ ‫יֵב ֹשׁוּ ַע ִ ֖מּי ְל ָ ֽ‬ ‫מסיימי באות מילי וְ ל ֹא‪֥ -‬‬

‫‪1‬‬

‫ט ָל ֲע ַצ ִבּים‪ :‬הלמ"ד קמוצה‪ֶ .‬פּ ְריְ ָך֥ ‪ :‬הפ"א סגולה‪.‬‬ ‫י וְ ָי ֵ ֽ֣בן ֵ֔א ֶלּה‪ :‬טע נסוג אחור ליו"ד‪ .‬יֵ ְ֣לכוּ ָ֔בם‪ :‬טע נסוג אחור ליו"ד הלמ"ד בשוא נע‪ .‬יִ ָ ֥כּ ְשׁלוּ‬ ‫ָ ֽבם׃ טע נסוג אחור לכ"‪ .‬השי" בשוא נע‪.‬‬ ‫מיכה ז‬ ‫ימי ֶ ֽק ֶדם׃ טע נסוג אחור למ" הראשונה‬ ‫כ ִ ֥מ ֵ‬ ‫יואל ב‬ ‫יז ִל ְמ ָשׁל‪֣ ָ -‬בּם‪ :‬השי" בקמ קט‬ ‫א ֶרץ ִציָּ ֣ה‪ :‬יש להקפיד על הפרדת התיבות שלא להבליע את הצד"י שבסו תיבת 'אֶ ֶרץ' ע‬ ‫כ ֶאל‪֣ ֶ -‬‬ ‫זו שאחריה בתיבת ' ִצ ָ ּיה'‪ָ .‬ב ְא ֗שׁוֹ‪ :‬האל" בשווא נח ולכ הבי"ת בקמ קט‪ .‬וְ ַ֙ת ַעל֙ ‪ :‬הוא"ו בשווא‬ ‫אוּ והקורא בשוא נח‬ ‫כא ַאל‪ֽ ִ -‬תּ ְיר ִ ֖אי‪ :‬געיה בתי"ו והרי"ש בשווא נע‪ ,‬בדומה לו בפס' הבא ַאל‪ֽ ִ -‬תּ ְיר ֙‬ ‫וּשׂ ָ֔מ ִחי‪ :‬שתיה במלעיל‬ ‫֣ילי ְ‬ ‫יחשוש לשינוי משמעות‪ִ .‬גּ ִ‬ ‫כב ָשׂ ַ ֔די‪$ :‬י" שמאלית‬ ‫כג וַ יּ֣ ֶוֹרד‪ :‬במלעיל‬ ‫כה ַה ֶיּ ֶ֖לק וְ ֶה ָח ִ ֣סיל וְ ַהגָּ ָז֑ם‪ :‬טע טפחא בתיבת ַהיֶּ ֶ֖לק‬ ‫קריאת וזאת הברכה למנחה בשבת‪ ,‬שני וחמישי‪:‬‬ ‫לג ב ֵמ ִר ְב ֣בֹת‪ :‬הבי"ת הראשונה בשוא נח‪ ,‬כ הדבר ג בהמש‪ .‬פס' יז‪֥ ֵ .3‬אשׁ ָ ֖דּת‪ :‬יש לקרוא כשתי‬ ‫מילי‬ ‫לג ג ִמ ַדּ ְבּר ֶ ֹֽתיָך׃ הבי"ת בשוא נע עקב הדגש‪.‬‬ ‫אשׁי ֔ ָעם‪ :‬טע נסוג אחור לרי"ש‬ ‫ישׁ ֖רוּן‪֣ ָ .4‬ר ֵ‬ ‫ישׁ ֖רוּן ֶ ֑מ ֶלְך‪ :‬טע טפחא בתיבת ִב ֻ‬ ‫לג ה וַ יְ ִ ֥הי ִב ֻ‬ ‫יהוּד ֘ה‪ :‬הלמ"ד בחירק מלא‪ ,‬היו"ד הינה חלק מהחירק ולכ אי בה ניקוד‬ ‫לג ז ִל ָ‬ ‫וּל ֵלִו֣י‪ :‬הלמ"ד הראשונה בשוא נח‪ְ .‬בּ ַמ ָ֔סּה‪ :‬הבי"ת בשוא לא בפתח‬ ‫לג ח ְ‬ ‫לג י ִמזְ ְבּ ֶ ֽחָך׃ הבי"ת בשווא נע ולא בקמ או פתח‬ ‫לג טו ַה ְר ֵרי‪֑ ֶ -‬ק ֶדם‪ :‬הרי"ש הראשונה‪ ,‬על א הקושי‪ ,‬בשוא נח‪ .‬אי להשגיח בחט בתנ"‪ .‬קור‬ ‫ודומיו‬ ‫לג יז ָה ָ ֣דר‪ :‬הדלי"ת בקמ‬ ‫שּׁה׃ תיבות אילו לרוב מופיעות בראש העמוד האחרו‪ ,‬היות והרבה קוראי‬ ‫לג יח וְ ֵ ֖הם ַא ְל ֵ ֥פי ְמנַ ֶ ֽ‬ ‫‪5‬‬ ‫יודעי אות בעל פה ישנ רבי שאינ מקפידי לקורא מתו‪ .‬הקל ואומרי אות בעל פה‬ ‫מאורות נתן עדות על נוסח כתר ארם צובה בפרשת האזינו )העדות נראית בימינו מיותרת כי‬ ‫כא"צ בידינו בסוף התורה‪ ,‬מכל מקום מעניין מה שאלו ואיך ענו(‬

‫‪ 3‬בחלק מהחומשי כולל קור הבי"ת מנוקדת בטעות בחט" פתח‪.‬‬ ‫‪ 4‬רבי הקוראי ההולכי בעקבות השיר ומשבשי את ההטעמה ע"י הטעמת תיבת 'ויהי' בטפחא )ומדגישי את‬ ‫ישו ֻּרן מלעיל‪.‬‬ ‫הבי"ת(‪ .‬השיר גור לשיבוש נוס‪ :‬קוראי ִב ׁ‬ ‫‪ 5‬בעיה נוספת‪ :‬הצבור מצטר לקורא בסיו הזה ועלולי להחסיר את סו הפרשה מהשמיעה מהקורא‪ ...‬הערה‬ ‫נוספת‪ :‬לפעמי הקורא הוא ג הגבאי מחלק העליות בעיקר בשני וחמישי‪ .‬קורה שהוא קורא את המילי האחרונות‬ ‫בעל פה תו‪ .‬שהוא מחפש את העולה הבא‪...‬‬

‫‪2‬‬

‫הערות על הרשימות‬ ‫לב ו ַה ְליְ יָ נושא זה כבר נדון אצלנו בשנים קודמות‪ .‬בשבוע שעבר צירפנו קובץ של ר"י‬ ‫לוינגר על הטעמת מילה זו‪ .‬השנה נוצר דיון קטן‪.‬‬

‫לוינגר‪ :‬עוד על הגיית הליייי‬ ‫אכן כתבתי בלוח הסיכום ששלחתי לכם שלפי גרסת הכתר אין הפסק בהגייה בין הה"א‬ ‫הראשונה ללמ"ד‪ ,‬בגלל השווא נח בלמ"ד‪ .‬אבל הרב מאזוז כתב לי שהם נוהגים מצד אחד‬ ‫כמנחת שי= כתר‪ ,‬אבל מאריכים את הפתח של הה"א בראש המילה ‪ ,‬כך‪ :‬ה‪----------‬ל‪.‬‬ ‫אני נבוך‪ .‬אינני יודע אם יש לרב מאזוז אסמכתאות לנכונות מנהגם‪.‬‬ ‫יש למישהו דעה בנידון?‬ ‫תשובתי‪ :‬לפי המקצת שאנו מכירים את הרב מאזוז הוא עושה מה שמסתבר לו‪.‬‬ ‫מה שבכל זאת רצוי להסתכל הוא בספר לחם הביכורים שהוא ספק הדקדוק של בני‬ ‫ג'רבה‬ ‫חלקו השני נקרא "סולת למנחה" והוא כעין מנחת שי של הג'רבאים‪.6‬‬ ‫]עיינתי שם‪ :‬הלמ"ד שוא נח והאל"ף דהיינו יו"ד בשוא נע שלא כפי הכלל ועיין להאור‬ ‫תורה ולהמנחת שי ז"ל[‬ ‫נותר רק לשאול את הרב מזוז אם הוא סומך על אביו בזה‪ ,‬או סתם ממה שנראה לו‬ ‫]וכנראה תפוס לשון אחרון[‪.‬‬ ‫אליהו‬ ‫שאלה נוספת‪ :‬קראתי את מה שכתוב בתיקון קוראים סימנים‪ ,‬במדור 'שיטה מקובצת' שם‪ ,‬על‬ ‫הגיית ההברה הראשונה בתיבה הליייי‪ ,‬הכותב‪ :‬יש לשהות מעט בה"א ותכף להמשיך‬ ‫אחריה בשם‪ ,‬כשהלמ"ד בשווא נח‪.‬‬ ‫אינני יודע בשם מי זה מובא ואם מפי בר‪-‬סמכא נאמרו הדברים )עורך תיקון קוראים זה אינו‬ ‫תמיד בר‪-‬סמכא(‪ .‬כך כתב גם הרב מאזוז‪ 7‬במכתבו אלי בנידון‪.‬‬ ‫אינני יודע מה דעת חכמי המסורה בזמננו בנידון‪.‬‬ ‫פרופ' יוסף עופר‪:‬‬ ‫‪8‬‬ ‫קשה לי להבין למה הכוונה‪ :‬האם להאריך בעיצור ‪) h‬לא סביר (‪ ,‬או בתנועת ‪ ?a‬או שמא להפסיק אחרי‬ ‫התנועה ‪ -‬אבל אז שוב לא ניתן להגות את הלמ"ד בשווא נח‪.‬‬ ‫סוף דבר‪ :‬מבחינה מעשית הוראה כזאת נראית לי בלתי אפשרית‪.‬‬ ‫יוסף עופר‬ ‫מכתבי‬ ‫הבהרת בעל הסימנים )בלי לדון אם צדק או לא(‪ ,‬אני מבין שהוראת סימנים היא‪:‬‬ ‫‪ .1‬ה"א פתוחה ‪-‬‬ ‫‪ .2‬הפסק קל כמו בין מילה למילה )"תבה בפני עצמה"(‬ ‫‪ .3‬למ"ד בשוא נח או שמא להפסיק אחרי התנועה ‪ -‬אבל אז שוב לא ניתן להגות את‬ ‫הלמ"ד בשווא נח‪) .‬אפשרי אם כי לא כל כך נוח(‪.‬‬ ‫‪ .4‬אל"ף בחטף פתח וכו'‬ ‫ולכאורה זה מה שיוצא אם נלך "לפי הספר"‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫הספר ניתן להורדה בהיברובוקס‬

‫‪http://www.hebrewbooks.org/22118‬‬ ‫‪ 7‬א"ה‪ :‬בלי כוונה לקנתר‪ ,‬סימנים מייצג מסורת קריאה מקובלת בעדתו‪ ,‬עם תיקונים ושיפורים לפי ספרים‬ ‫מדויקים )ובזה חלק התורה שלו עדיין צריך תיקון‪ ,‬אבל מגמתו במהדורות האחרונות לתקן ע"פ כתר ארם צובה‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬עדיין צריך תיקונים(‪ .‬מצד שני "התיקון המדוייק" של הרב מאזוז )וכן הסידורים המדוייקים וכו'( הוא‬ ‫בכלל ספר שאינו מוגה שאסור להשהות בבית או בכל מקום! א‪.‬ל‪.‬‬ ‫‪ 8‬א"ה‪ :‬נכון לא סביר אבל כך נמסר כאן בשם הרב מאזוז‪ ,‬וליתא!‬

‫‪3‬‬

‫אליהו‬ ‫הרב דויד יצחקי‪ :‬לדעתי אין לזה שום מקור מוסמך ואיננו נכון‪ .‬כוונת הכותב מפני שהה"א‬ ‫כתובה בפני עצמה‪ ,‬ורוצה לקיים זאת גם בקריאה‪ .‬אך באור תורה ברור שהוא כעין קרי‬ ‫וכתיב ‪ -‬ראה מאמרי‪ 9‬בקצירת האומר מאמר ט'‪.‬‬ ‫גח"ט‬ ‫כדי להוסיף השלמה לעניין אני מביא כאן מכתב מהרב יצחקי‪ .‬מכתב זה מופיע בקובץ המצורף‬ ‫בהערת שוליים‪.‬‬ ‫לכבוד הרב אברהם הכט לאוי"ט‪,‬‬ ‫אחדשה"ט‪ ,‬תשובתי נתאחרה מכמה סיבות ‪ -‬ואתכם הסליחה‪.‬‬ ‫בענין דברי רוו"ה בחומשו מאור עינים אודות קריאת ה לידוד‪ .‬הנה רצ"ב תדפיס חדש‪ ,‬שבו‬ ‫דברי‪ ,‬ודברי רוו"ה‪ ,‬והדברים המצוטטים‪ ,‬נפרדים היטיב ‪ -‬וייקל לבדוק הדברים בפנים‪.‬‬ ‫בקיצור‪ :‬רוו"ה מתקשה בסתירה שבין הכתיב והקרי‪ ,‬ויסוד מבוכתו הוא שאין הערת קרי‬ ‫וכתיב‪ .‬והפתרון מצא בניקודו של עין הקורא‪ ,‬ובדבריו המפורשים שאין האל"ף נקראת‪ .‬וארחיב הדבור‬ ‫קצת‪.‬‬ ‫רוו"ה מתחיל קושיתו בניקוד רפ"ו ַה
ליְדָד‪ .‬וכתב שניקוד זה מתאים לנהרדעי שהל לחוד‪,‬‬ ‫לכן אין ניקוד תחת הל' כדין אות ל' שואית בסוף תיבה שאין הדרך לנקדה‪ .‬אך אינו מתאים לכתיב ה‬ ‫לחוד או הלידוד תיבה אחת‪ .‬כמובן שאם לכו"ע הקרי הוא הל לחוד‪ ,‬לא היה שום קושי ‪ -‬אך אין‬ ‫הערת קרי וכתיב‪ ,‬וא"כ הכתיב והקרי חייבים להתאים כמו שהם‪.‬‬ ‫וכשמביא מבן‪-‬בלעם והרמ"ה שהכתיב תרתי והקרי חד‪ ,‬אכתי לא יצאנו מהמבוכה ‪ -‬הרי אין‬ ‫כאן הערת קרי וכתיב ומהיכא תיתי לחדש שהקרי שונה מהכתיב‪ .‬אלא שכיון שהם לא פירשו הניקוד‪,‬‬ ‫אין אנו יודעים מה הכריחם לשנות הקרי מהכתיב‪] .‬אך אין קושיא מהזרות של הקריאה של ה לחודה‪,‬‬ ‫שהרי בכל אופן המלה היא זרה ‪ -‬ומה לי הקרי ומה לי הכתיב‪ .‬והרי גם לנהרדעי הקרי והכתיב הל‬ ‫לחוד הוא זר[‪.‬‬ ‫ומדברי הראב"ע והרד"ק הסיק שהכתיב והניקוד הוא ַה ְלידָד כדעה הראשונה של עין‬ ‫הקורא‪ ,‬אלא שהם חידשו שהאל"ף של הקרי נקראת בשו"א נע )חט"ף פת"ח( אע"פ שאין שם נקודה‬ ‫)לפי דיוקו(‪ .‬ולדעת רוו"ה דוחק הקריאה לחצם לזה ‪ -‬דהיינו הזרות שתהא האל"ף בלתי נקראת‪.‬‬ ‫ואחרי שמדוחק זה חידשו שקריאת האל"ף בשו"א נע‪ ,‬ממילא בהכרח הלמ"ד בשו"א נח‪ ,‬וכיון שאין‬ ‫שו"א נח בתחילת התיבה בהכרח הקריאה היא תיבה אחת‪ .‬ויש לומר שכן היתה דעת בן‪-‬בלעם‬ ‫והרמ"ה ‪ -‬וזה ההכרח שלהם שהקרי תיבה אחת‪ .‬אך חוץ מהנ"ל‪ ,‬אכתי קשה עליהם שאין כאן הערת‬ ‫קרי וכתיב‪.‬‬ ‫וכשמביא דברי יהב"י שהאל"ף בלתי נקראת‪ ,‬בזה הוא סותר בנין הרד"ק ודעמיה ‪ -‬שכיון‬ ‫שאין האל"ף נקראת כלל‪ ,‬א"כ שוב אפשר לקרות הלמ"ד בשו"א נע‪ ,‬ואין הכרח לעשות סתירה בין‬ ‫הכתיב להקרי‪ .‬ויכולים אנו לקרותו כפי ניקודו באדנות ְלדֹנָי מלה לעצמה כדברי רוו"ה ‪ -‬דבריו‬ ‫האלה הם תכלית ומטרת אריכות דבריו שאליה חתר‪ .‬ובזה ניחא קושיתו‪ ,‬שהרי לפי זה הקרי מתאים‬ ‫לכתיב‪ .‬ואילו היתה כוונתו שהלמ"ד נקראת עם הדל"ת‪ ,‬היה כותב כן‪ ,‬או שהלמ"ד נקראת בשו"א נע‬ ‫דממילא נקראת עם ההברה שלאחריה‪ .‬ואין להוציא דברי הרוו"ה הדייקן‪ ,‬מפשטם‪.‬‬ ‫והנה עיקר מטרת דבריו הוא הקריאה למעשה לפי מנהג ספרינו לכתוב ב' תיבות ‪ -‬ואין הכי‬ ‫נמי‪ ,‬גם למנהג הכתיבה דתיבה אחת ניחא לפי ניקודו וקריאתו של עין הקורא ‪ -‬אלא דלמנהג זה‬ ‫כמובן גם הקריאה היא תיבה אחת‪] .‬ובזה נדחית הראיה שלדעתו אין עליה תשובה[‪.‬‬ ‫ואין כאן דוחק במה שחולק רוו"ה על הראשונים הנ"ל‪ ,‬שהרי לדעתו קריאתם כתיבה אחת‬ ‫נמשכה בהכרח מקריאת האל"ף בשו"א כנ"ל‪ .‬ולנהרדעי בודאי הוי הקריאה ב' תיבות וכנ"ל ‪ -‬ואע"פ‬ ‫שהוא זר‪ .‬וכאשר נתלה רוו"ה בדברי יהב"י לבטל קריאת האל"ף‪ ,‬ממילא הוי הקריאה ב' מלים למאן‬ ‫דכותב ה לידוד‪.‬‬ ‫והשתא נעבור להערותיו‪:‬‬ ‫א‪ .‬הדיוק מלשון יהב"י הה"א כמלה בלבד אינו מוכרח‪ ,‬שיש לפרש כוונתו שלפי דרך לשון‬ ‫הקודש ]בניגוד לשפות כמו אנגלית וצרפתית וכו'[‪ ,‬היה ראוי להיות הלידוד תיבה אחת‪ .‬ואפילו אם‬ ‫בקריאה המעשית נקראת הה"א לעצמה‪ ,‬שייך לומר דהוי כמלה לעצמה שהרי לענין פירושה הוי‬ ‫כתיבה אחת‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אין תכלית דברי רוו"ה ליישב דברי בן‪-‬בלעם אלא ליישב הניקוד עם הכתיב‪ .‬ולא החשיב דבריו‬ ‫קבלה אלא סברא ע"פ הכרח הניקוד כנ"ל‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הלשון‪ :‬שהרי בכתיב היא תיבה בפני עצמה היא לשוני ‪ -‬לא לשון רוו"ה! ולעצם דבריו‪ ,‬כבר‬ ‫נתבאר שהקריאה כתיבה אחת היא פועל יוצא מקריאת האל"ף בשו"א‪.‬‬ ‫ד‪ .‬עיקר כוונת רוו"ה שהניקוד )ובכלל זה הטעם( נקבעים לפי הקריאה כמו שנתבאר אצלינו‪.‬‬ ‫ולק"מ‪ .‬ואיני יודע מה הרויח לפי פירושו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ראיה זו כבר השבנו עליה למעלה‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫מצורף לגליון זה א‪.‬ל‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫בסיכום‪ :‬אין בעיה בקריאת הה לעצמה יותר מבכתיבתה לעצמה וכנ"ל‪ .‬כל הבעיה היא הסתירה‪.‬‬ ‫וכשאומר רוו"ה שקריאת לידוד לעצמה‪ ,‬זהו העיקר וממילא הוי הה"א לעצמה‪ .‬משא"כ לרד"ק קריאת‬ ‫למ"ד לידוד בשו"א נח מכריחה החיבור עם הה"א כתיבה אחת‪.‬‬ ‫בברכה ד‪ .‬יצחקי‬

‫ד "ר יואל אליצור )נשלח ליעקב לוינגר(‪ :‬שלום‬ ‫כבר קיבלתי ממך את הדברים האלו בעבר‪ ,‬אולי לפני שנה‪ ,‬ויש אינפורמציה חשובה‬ ‫בענין זה שעלי להוסיף לך )ייתכן שכבר שלחתי בעבר?(‪.‬‬ ‫א‪ .‬הקריאה שתה מייחס לתיג'אן ולרו"ה תמוהה ונראה לי שגם הם התכוונו‬ ‫לקריאה של הכתר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כדאי לדעת שבענין זה עצמו נמצאת המחלוקת העתיקה ביותר בספרות‬ ‫המסורה הבבלית וכנראה בעולם המסורה בכלל‪ .‬וכך כתוב במסורה הבבלית‪:‬‬ ‫הליי בחד כתי' בסיפרא דיהודה בר יחזקאל ובסיפרי דבי ילתא כתבין הל‬ ‫לחוד וקודשא לחוד וסוראי אמרין הי לחוד לייי לחוד‪.‬‬ ‫ספרי דבי יֵלְ ָתא‪ 10‬הם ספרי בית רב נחמן אלא שרב נחמן איש עני היה שנתחבר לבי‬ ‫ריש גלותא בנישואיו‪ 11‬והספרים היו מבית אשתו ונקראו על שמה‪.‬‬ ‫כתר ארם צובה ומק"ג והתיג'אן כנוסח רב יהודה‪ .‬שאר העדים שהצגת הם כסוראי‪ .‬רק‬ ‫נוסח רב יהודה הגיוני מבחינת דרכי הלשון‪ .‬צורות הכתיבה האחרות בודאי באות‬ ‫להדגיש צורת מבטא יוצאת דופן‪ :‬נוסח דבי ילתא מתאים למבטא הכתר‪ ,‬ונוסח סוראי‬ ‫מתאים ללנינגרד‪.‬‬ ‫ציטטתי מתוך עבודת הדוקטור של יוסי עופר‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' סג‪.‬‬ ‫שנה טובה‬ ‫יואל אליצור‬ ‫לב ז וְ יַ ֔ ֵגּ ְדָך הספק היה אם לנקד גימ"ל בסגול והטעם בכ"ף מלרע‪.‬‬ ‫הוּ ֣יְבוֹנ ֲ ֵ֔נהוּ אפשר להבחין כאן שהבי"ת והנו"ן במילה השנייה מנוקדים בחטף פתח‪.‬‬ ‫יב י יְ ס ֲֹבבֶ נְ ֙‬ ‫זה אחד המאפיינים של כתר ארם צובה‪.‬‬ ‫בעבר נדון כאן נושא מספר השורות של האזינו‪.‬‬ ‫לשון הרמב"ם בפרק ח מהלכות ספר תורה הנוסח כאן הוא לפי מכון ממרא המתוקן‪:‬‬ ‫צורת שירת האזינו )דברים לב‪,‬א‪-‬מג(‪--‬כל שיטה ושיטה‪ ,‬יש באמצעה ריוח אחד‬ ‫כצורת הפרשה הסתומה‪ ,‬ונמצאת כל שיטה חלוקה לשתיים; וכותבין אותה בשבע‬ ‫ושישים שיטות‪ .‬ואלו הן התיבות שבראש כל שיטה ושיטה‪:‬‬ ‫הַ אֲ זִ ינ ּו‪ ,‬יַ עֲ רֹף‪ּ ִ ,‬כ ְ ׂש ִע ִירם‪ּ ִ ,‬כי‪ ,‬הַ ּצוּר‪ ,‬אֵ ל‪ִׁ ,‬שחֵ ת‪ ,‬הַ _לה'‪ ,‬הֲ ֹלוא‪ ,‬זְ כֹר‪ּ ְ ,‬בהַ ְנחֵ ל‪ ,‬יַ ֵ ּצב‪ּ ִ ,‬כי‪ ,‬יִ ְמצָ אֵ ה ּו‪,‬‬ ‫תועֵ בֹת‪ ,‬אֱ ל ִֹהים‪ ,‬לֹא‪,‬‬ ‫יְ ס ְֹבבֶ ְנה ּו‪ּ ְ ,‬כנ ׁ ֶֶשר‪ ,‬ה'‪ ,‬יַ ְר ִ ּכבֵ ה ּו‪ ,‬וַ ֵ ּי ִנ ֵקה ּו‪ ,‬חֶ ְמאַ ת‪ּ ְ ,‬בנֵי‪ ,‬וְ ַדם‪ָׁ ,‬ש ַמ ְנ ּ ָת‪ ,‬וַ יְ נ ֵַּבל‪ּ ְ ,‬ב ֹ‬ ‫יתה‪ֶ ּ ,‬פן‪,‬‬ ‫וַ ִּת ְׁש ַּכח‪ִ ,‬מ ַּכעַ ס‪ ,‬אֶ ְראֶ ה‪ָּ ,‬ב ִנים‪ּ ִ ,‬כעֲ ס ּו ִני‪ּ ְ ,‬ב ֹגוי‪ ,‬וַ ִּת ַיקד‪ ,‬וַ ְּתלַ הֵ ט‪ִ ,‬ח ַ ּצי‪ ,‬וְ ֶק ֶטב‪ִ ,‬עם‪ּ ,‬גַם‪ ,‬אַ ְׁש ִ ּב ָ‬ ‫ֹאש‪ ,‬חָ תוּם‪ְ ,‬לעֵ ת‪ ,‬וְ חָ ׁש‪ ,‬וְ עַ ל‪ ,‬וְ אֶ פֶ ס‪,‬‬ ‫וְ לֹא‪ ,‬וְ אֵ ין‪ ,‬יָ ִבינ ּו‪ ,‬ו ְּׁשנַיִ ם‪ ,‬וה'‪ ,‬וְ אֹיְ בֵ ינ ּו‪ ,‬ו ִּמ ּ ׁ ַש ְדמֹת‪ ,‬אַ ְׁש ְ ּכלֹת‪ ,‬וְ ר ׁ‬ ‫צוּר‪ ,‬יִ ְׁש ּת ּו‪ ,‬יְ ִהי‪ ,‬וְ אֵ ין‪ָ ,‬מחַ ְצ ִּתי‪ּ ִ ,‬כי‪ִ ,‬אם‪ָ ,‬א ִׁשיב‪ ,‬אַ ְׁש ִ ּכיר‪ִ ,‬מדַּ ם‪ ,‬הַ ְר ִנינ ּו‪ ,‬וְ נ ָָקם‪.‬‬ ‫ואלו הן התיבות שבראש חצי כל שיטה אחרונה‪ ,‬שהן באמצע הדף‪:‬‬

‫‪ 10‬א"ה‪ :‬מעניין מניין הצירי ביו"ד‪ .‬א‪.‬ל‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫א"ה‪ :‬על היות רב נחמן חתנא דבי נשיאה יש הרבה בתלמוד אבל בקטע זה רואים שגם רבו רבה בר‬ ‫אבוה )שבעצמו היה עני( חמד אותו לחתן‪ ,‬הוא רק ביקש לוודא שרב נחמן אינו סריס‪ .‬יבמות פ ב‪ :‬אלא הא‬ ‫דאמר להו רבה בר אבוה לרבנן עיינו ביה ברב נחמן אי בשרו מעלה הבל איתיב ליה ברת‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫ידו‪ְ ,‬ל ִמ ְס ּ ַפר‪ ,‬יַ עֲ קֹב‪ ,‬ו ְּבתֹה ּו‪,‬‬ ‫יבים‪ָ ,‬הב ּו‪ּ ִ ,‬כי‪ ,‬צַ דִּ יק‪ ,‬דּ ֹור‪ ,‬עַ ם‪ ,‬הוּא‪ְׁ ,‬שאַ ל‪ּ ְ ,‬בהַ פְ ִר ֹ‬ ‫וְ ִת ְׁש ַמע‪ִּ ,‬ת ַזּל‪ ,‬וְ ִכ ְר ִב ִ‬ ‫יִ ְ ּצ ֶר ְנה ּו‪ ,‬יִ פְ ר ֹׂש‪ ,‬וְ אֵ ין‪ ,‬וַ ּיֹאכַ ל‪ ,‬וְ ׁ ֶש ֶמן‪ִ ,‬עם‪ִ ,‬עם‪ ,‬וַ ִּי ְׁש ַמן‪ ,‬וַ ִּי ּט ֹׁש‪ ,‬יַ ְקנִאֻ ה ּו‪ ,‬יִ זְ ְ ּבח ּו‪ֲ ,‬ח ָד ִׁשים‪ ,‬צוּר‪ ,‬וַ ַ ּי ְרא‪,‬‬ ‫ֹאמר‪ּ ִ ,‬כי‪ ,‬הֵ ם‪ ,‬וַ אֲ ִני‪ּ ִ ,‬כי‪ ,‬וַ ּתֹאכַ ל‪ ,‬אַ ְס ּ ֶפה‪ְ ,‬מזֵי‪ ,‬וְ ׁ ֵשן‪ִ ,‬מחוּץ‪ָ ,‬א ַמ ְר ִּתי‪ ,‬לוּלֵ י‪ֶ ּ ,‬פן‪ּ ִ ,‬כי‪ ,‬ל ּו‪ ,‬אֵ יכָ ה‪ִ ,‬אם‪ּ ִ ,‬כי‪,‬‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫מו‪ ,‬ח ֲַמת‪ ,‬הֲ לֹא‪ִ ,‬לי‪ּ ִ ,‬כי‪ּ ִ ,‬כי‪ּ ִ ,‬כי‪ ,‬וְ ָא ַמר‪ ,‬אֲ ׁ ֶשר‪ ,‬יָ קוּמ ּו‪ְ ,‬רא ּו‪ ,‬אֲ ִני‪ ,‬וְ אֵ ין‪ ,‬וְ ָא ַמ ְר ִּתי‪ ,‬וְ תֹאחֵ ז‪,‬‬ ‫ִ ּכי‪ ,‬עֲ נָבֵ ֹ‬ ‫ֹאש‪ּ ִ ,‬כי‪ ,‬וְ ִכ ּ ֶפר‪.‬‬ ‫וְ ִל ְמ ַׂשנְאַ י‪ ,‬וְ חַ ְר ִ ּבי‪ֵ ,‬מר ׁ‬ ‫ברמב"ם שבפרויקט השו"ת עדיין משובש לפי דפוס ורשה‪-‬וילנא‬ ‫רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ח‬ ‫וכותבין אותה בשבעים שיטות‪.‬‬ ‫אחרי שאנו יודעים שיש כאן שיבוש הרי רשימת ראשי השיטין )וחציין( כאן איננה מעניננו‪.‬‬ ‫עתה נעבור למסכת סופרים מהדורת היגר‬ ‫מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק יב‬ ‫וסימן התחלת השיטין‬ ‫האזינו‪ ,‬יערף‪ ,‬כשעירים‪ ,‬כי‪ ,‬הצור‪ ,‬אל‪ ,‬שחת‪ ,‬הלי"י‪ ,‬הלא‪ ,‬זכור‪ ,‬שאל‪ ,‬בהנחל‪ ,‬יצב‪,‬‬ ‫כי‪ ,‬ימצאהו‪ ,‬יסובבנהו‪ ,‬כנשר יפרוש‪ ,‬י"י‪ ,‬ירכיבהו‪ ,‬ויניקהו‪ ,‬חמאת‪ ,‬ואילים‪ ,‬ודם‪ ,‬שמנת‪,‬‬ ‫וינבל‪ ,‬בתועבות‪ ,‬אלהים‪ ,‬לא‪ ,‬ותשכח‪ ,‬מכעס‪ ,‬אראה‪ ,‬בנים‪ ,‬כעסוני‪ ,‬בגוי‪ ,‬ותיקד‪,‬‬ ‫ותלהט‪ ,‬חצי‪ ,‬וקטב‪ ,‬עם‪ ,‬ומחדרים‪ ,‬יונק‪ ,‬אשביתה‪ ,‬פן‪ ,‬ולא‪ ,‬ואין‪ ,‬יבינו‪ ,‬ושנים‪ ,‬וי"י‪,‬‬ ‫ואויבינו‪ ,‬ומשדמות‪ ,‬אשכלות‪ ,‬וראש‪ ,‬חתום‪ ,‬לעת‪ ,‬וחש‪ ,‬ועל‪ ,‬ואפס‪ ,‬צור‪ ,‬ישתו‪ ,‬יהי‪,‬‬ ‫ואין‪ ,‬מחצתי‪ ,‬כי‪ ,‬אם אשיב‪ ,‬אשכיר‪ ,‬מדם‪ ,‬הרנינו‪ ,‬ונקם‪.‬‬ ‫בדיוק כבספרי התורה הרגילים הכתובים בשבעים שורות!‬ ‫הבדל נוסף בין הרמב"ם המדויק למשובש הוא בפסוק יד‬ ‫לפי הרמב"ם וכתר ארם צובה מקור הרמב"ם‪:‬‬ ‫ילים‬ ‫ִעם‪ֵ֨ -‬ח ֶלב ָכּ ִ ֝רים וְ ֵא ִ ֤‬ ‫ֶח ְמ ַ֨את ָבּ ָ ֝קר וַ ֲח ֵל֣ב ֗צ ֹאן‬ ‫ִעם‪֖ ֵ -‬ח ֶלב ִכּ ְלי֣ וֹת ִח ָ ֑טּה‬ ‫תּוּדים‬ ‫שׁן וְ ַע ִ ֔‬ ‫ְבּ ֵנֽי‪ָ -‬ב ָ ֙‬ ‫ולפי הדפוס המשובש‪:‬‬ ‫ִעם‪ֵ֨ -‬ח ֶלב ָכּ ִ ֝רים‬ ‫ֶח ְמ ַ֨את ָבּ ָ ֝קר וַ ֲח ֵל֣ב ֗צ ֹאן‬ ‫ִעם‪֖ ֵ -‬ח ֶלב ִכּ ְלי֣ וֹת ִח ָ ֑טּה‬ ‫תּוּדים‬ ‫שׁן וְ ַע ִ ֔‬ ‫ילים ְבּ ֵנֽי‪ָ -‬ב ָ ֙‬ ‫וְ ֵא ִ ֤‬ ‫הדפוס המשובש בא להתאים את הרמב"ם עם ספרי התורה הנהוגים ברוב העדות‪.‬‬ ‫הנוסח במחזור ויטרי )בספר‪ ,‬לא במסכת סופרים המועתקת שם בשלמות( הוא כמנהג ספרי‬ ‫ילים הוא‬ ‫התורה הרגילים‪ .‬במסכת סופרים של הדפוס יש קצת ערבוביה‪ ,‬אבל גם שם וְ ֵא ִ ֤‬ ‫בראש שורה‪.‬‬ ‫במסכת סופרים שבמחזור ויטרי כתוב כך‪:‬‬

‫אם אין כאן טעות סופר הרי שורה שלמה חסרה כאן! ְׁשאַ ל ָא ִב ָ‬ ‫יך אינו מסומן ממש כבכתר‬ ‫ארם צובה שדחסו שורה זו יחד עם הקודמת‪.‬‬

‫תוּלה‬ ‫חוּר גַּ ם‪ְ -‬בּ ֔ ָ‬ ‫ימה גַּ ם‪ָ -‬בּ ֙‬ ‫וּמ ֲח ָד ִ ֖רים ֵא ָ ֑‬ ‫חוּץ ְתּ ַשׁ ֶכּל‪ֶ֔ -‬ח ֶרב ֵ‬ ‫ושוב בפסוק כד‪-‬ה‪-‬ו ִעם‪ֲ -‬ח ַ ֖מת ז ֲֹח ֵ ֥לי ָע ָ ֽפר׃ ִמ ֙‬ ‫יהם‬ ‫יבה׃ ָא ַ ֖מ ְר ִתּי ַא ְפ ֵא ֶ ֑‬ ‫יוֹנ֖ק ִעם‪֥ ִ -‬אישׁ ֵשׂ ָ ֽ‬ ‫ֵ‬ ‫‪6‬‬

‫גם כאן מתאים עם כתר ארם צובה‪ ,‬אלא ששם הוא בשתי שורות‪ .‬מסתבר שכל התוכן הזה‬ ‫לא נכנס לשורה אחת גם ללא רווח בין הטור הימני לשמאלי‪ .‬לכן לפחות כאן יש לתלות‬ ‫בהשמטת מילה‪ ,‬אבל מעניין שבמקרה )!( זה בסמיכות למקום שבכתר ארם צובה יש שורה‬ ‫מרובת מילים כבמקרה )!( הקודם‪.‬‬ ‫הרב דויד יצחקי‪ :‬קשה מאד לסמוך על ההעתקה שבמחז"ו‪ .‬ועוד כמה ראשי שיטין‬ ‫חסרים כמו הששי וכן בשירת דבורה חסרים‪ .‬גם שירת האזינו לפי המ"ס היא בע' שיטין‬ ‫ועוד שנים כמנין ע"ב שיטין כבפ"ב ה"ח‪.‬‬ ‫בכל אופן קושיא מעיקרא ליתא דגם בהרבה דברים איננו נוהגים כמו המ"ס ‪ -‬גם בצורות‬ ‫השירות גופן כאמור‪.‬‬ ‫גח"ט‬ ‫לשון מסכת סופרים‪ :‬מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק ב הלכה יא‬ ‫אבל בשיטין ]=מספר השורות בכל עמוד בספר תורה[ נתנו טעם‪ ,‬כמסעות ארבעים ושנים‪,‬‬ ‫וכרבבות של ישראל ששים‪ ,‬וכזקנים של ישראל שבעים ושנים‪ ,‬וכתוכחות של משנה‬ ‫תורה תשעים ושמנה‪ ,‬הכל לפי הכתב‪ .‬כמסעות‪ ,‬שנאמר ויכתוב משה את מוצאיהם;‬ ‫כרבבות ישראל‪ ,‬שנאמר כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך‬ ‫ברית ואת ישראל‪ ,‬מה ישראל בששים ריבוא אף שיטיה של תורה בששים; וכזקנים‬ ‫שבעים ושנים‪ ,‬שנאמר אספה לי שבעים איש‪ ,‬וישארו שני אנשים במחנה‪ ,‬והמה בכתובים‪,‬‬ ‫שבעים ושנים; וכתוכחות תשעים ושמנה‪ ,‬שנאמר אם לא תשמר לעשות את כל דברי‬ ‫התורה הזאת‪.‬‬ ‫הרב דויד יצחקי‪ :‬הפירוש שמנין שיטין של האזינו הוא כנגד מספר השיטין בעמוד של ס"ת ‪-‬‬ ‫והיינו מספר ע"ב ‪ -‬דהיינו שהוא מתאים לאחד של האפשריות של עמודי הס"ת ‪ -‬ולא שיש‬ ‫חיוב עמוד בפנ"ע‪ .‬ויש מפרשים בצורה אחרת‪] .‬ויש עושים מ"ב שיטין ]כמנהגנו[ וע' שיטין‬ ‫ועוד ששה שיטין למעלה ולמטה ושני שיטין פנויים היינו בדיוק שני עמודים[‪ .‬כמדומני שכ"כ‬ ‫במלאכת הסופר לר"מ זאברה‪.‬‬ ‫הבהרה‪ ,‬דברים אלה נאמרו כנגד טענת סרק כאילו אי התאמת מניין השורות בכתר ארם צובה‬ ‫ובעקבותיו ברמב"ם למניין השורות במסכת סופרים מנוגד להלכה‪ .‬אין צורך להביא ראיה‬ ‫ממחזור ויטרי שיש נוסחאות אחרות במסכת סופרים‪ ,‬מלכתחילה ההלכה אינה נקבעת לפי‬ ‫מסכת סופרים‪.‬‬ ‫מגליון סז לב טו ּכָ ִׂש יתָ ראב"ע‪  :‬יש אומרים )ראה רש"י(‪ ,‬שהוא כמו "כי ִכ ָּסה פניו‬ ‫ימצא מהבנין ה'קל' )ראה מש' יב‪,‬טז(‪ .‬ואחרים אמרו שהוא "תעיתי כשה"‬ ‫בחלבו" )איוב טו‪,‬כז(‪ ,‬כי ָ‬ ‫ימצא באחד מהפעלים‪ ,‬והנכון‬ ‫ׂשה[; וזה לא ָ‬ ‫)תה' קיט‪,‬קעו( ]מהשורש כ‪ׂ.‬ש‪.‬ה‪ .‬שנוסד מהמילה ְכ ֶ‬ ‫בעיני‪ ,‬שאין למלה הזאת אחות ]פעם נוספת במקרא שימוש בשורש זה[‪ ,‬וטעמה כמו 'בעטת'‪.‬‬

‫בגליון המעיין תשרי תש"ע כתב ידידנו הרב יעקב לויפר על דברי האבי‪-‬עזר בפסוק זה‪.12‬‬ ‫האבי עזר מעיר‪" :‬ולא ידעתי מדוע כתב הרב שלמילה זו אין לה אח‪ ,‬גם אח ואחיות יש לה‬ ‫בשורש כסה"‪ .‬נראה כאילו ר' שלמה הכהן מליסא בעל 'אבי עזר' לא קרא כאן את דברי‬ ‫ראב"ע עד תומם‪ .‬שהרי ראב"ע מביא פירוש שהוא מלשון כיסוי‪ ,‬ואח"כ חולק ואומר שאין‬ ‫נראה לו לפרשו שהוא מלשון כיסוי‪ ,‬אלא בהוראת בעיטה‪ ,‬ועל זה הוא אומר שאין למילה‬ ‫זו אח! ע"כ דברי הרב לויפר‪.‬‬ ‫כנראה הפריע לאבי עזר הביטוי אח אחות או חבר‪ ,‬בזמן שלשורש זה יש חברים במקרא‪.‬‬ ‫ברור שאין כאן קושיא על ראב"ע‪ .‬הוא מעדיף להמציא פירוש מתוך העניין במקום הדוחק‬ ‫הרב בפירושים המוצעים‪ .‬ובידו להשתמש בביטוי אח אחות או חבר כרצונו‪.‬‬

‫‪ 12‬המאמר כולו מומלץ מאוד לקריאה‪ ,‬ובהזדמנות זו אעיר שכל הגליון מלא וגדוש בדברים מושכים ומרתקים‬ ‫כמה נושאים של חכמת ישראל ותולדות היישוב הישיבות והרבנים‪ .‬וצריך לשבח בזה את העורך המסור הרב‬ ‫יואל קטן נר"ו‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫לב כב יעקב עציון בין קדחת למקדחה‬

‫יקד ַעד ְ*א‪7‬ל ַ‪ְ 6‬ח ִ‪6‬ית" )דברי לב כב(‬ ‫ַ‪ַ 6‬‬ ‫&‪5‬י ו ִ‬ ‫" ִ‪2‬י ֵא* ָק ְד ָחה ְב ִ‬ ‫בתנ"‪ .‬הקדיחה היא תמיד ְ‪ֵ 8‬ע ַרתאש‪ ,‬ולא קדיחה במוב ניקוב‪ ,‬כבלשוננו אנו‪ .‬בפרשתנו חוזה‬ ‫אול‬ ‫השירה את הפורענות הצפויה לישראל בעת הסתר הפני  " ִ ּכי אֵ ׁש ָק ְדחָ ה ְבאַ ּ ִפי וַ ִּת ַיקד עַ ד ְׁש ֹ‬ ‫ּ ַת ְח ִּתית" – ובלשו דומה נאמרי הדברי ערב התגשמות‪ ,‬לאחר שחטא ישראל‪ ,‬בפי ירמיהו )פרק‬ ‫יך אֶ ת אֹיְ בֶ ָ‬ ‫י"ז ד(‪" :‬וְ הַ עֲ בַ ְד ִּת ָ‬ ‫עו ָלם ּתו ָּקד"‪.‬‬ ‫יך ָּב ָא ֶרץ אֲ ׁ ֶשר לֹא יָ ָד ְע ּ ָת‪ּ ִ ,‬כי אֵ ׁש ְק ַד ְח ּ ֶתם ְ ּבאַ ּ ִפי עַ ד ֹ‬ ‫א בערבית השורש קד"ח משמעו הדלקת אש‪ .‬הש הרגיל בערבית ַ‬ ‫למ ִ‪:‬ית שקוני בקיוסק‪ 13‬הוא‬ ‫אחה‪ .‬וא הקדחת קשורה‪ .‬בספר השורשי שלו מבאר ר' דוד קמחי‪" :‬הקדחת – הוא החולי‬ ‫ַק ַ< ַ‬ ‫כ< ֶ> ֶקת – הינה מחלה המתבטאת בחו הגו‪ ,‬ואמנ‬ ‫השור מרוב החמימות"‪ .‬הקדחת – כמוה ַ‬ ‫שמה הערבי של המחלה הנקראת כיו קדחת הוא @ח ַ?א‪.‬‬

‫הקדיח תבשילו‬ ‫בלשו חכמי התחדשה המשמעות של הקדיחה במוב של ניקוב חור או חפירה‪ ,‬א‪ .‬עדיי שימשה‬ ‫המשמעות המקראית‪ .‬באבות דרבי נת‪ ,‬בסיפור הידוע על נקדימו ב גוריו שלווה שני עשר‬ ‫מעיינות מי מ ההגמו עבור עולי הרגלי‪ ,‬נאמר‪..." :‬מיד שב נקדימו ונכנס לבית קדשי הקדשי‬ ‫ונתעט ועמד בתפילה לפני הקב"ה ואמר לפניו‪ :‬ריבונו של עול‪ ,‬כש שעשית לי נס בראשונה כ‪.‬‬ ‫עשה לי באחרונה‪ .‬מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבי וקדחה לו חמה"‪ .‬קדחה לו חמה‪ ,‬היינו זרחה לו‬ ‫חמה )ואמנ‪ ,‬בחלק מ הנוסחאות המצויות נדפס‪" :‬וזרחה חמה"(‪ .‬א הביטוי "הקדיח תבשילו"‬ ‫)או "הקדיחה תבשילו"( פירושו שרפת התבשיל‪ .‬בתוספתא במסכת ביצה מובא שאסור לכבות‬ ‫ביו טוב בקעת בוערת בשביל לחוס עליה‪" ,‬וא בשביל שלא יעש הבית או בשביל שלא תקדיח‬ ‫את התבשיל מותר"‪ .‬בהמש‪ .‬התרחב הביטוי לכל קלקול של תבשיל‪ ,‬לאו דווקא בשרפה )כש‬ ‫ששנינו‪" :‬העובר לפני התיבה צרי‪ .‬לסרב‪ ...‬וא מסרב יותר מדי  דומה לתבשיל שהקדיחתו‬ ‫מלח‪ ,"14‬ברכות לד ע"א(‪ ,‬וא הפ‪ .‬לדימוי לקלקול בכלל )"ונגע לא יקרב באהלך  שלא יהא ל‪ .‬ב‬ ‫או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבי‪ ,‬כגו ישוע הנוצרי‪ ,"15‬סנהדרי קג ע"א(‪.‬‬ ‫כפי שהובא‪ ,‬בלשו חז"ל אנו נפגשי לראשונה ע המוב של קדיחה במוב עשיית נקב‪ .‬בתלמוד‬ ‫הירושלמי מובא ששאל אבא בר בא את רבי הא מותר לתקוע ב"שופר קדוח" בראש השנה –‬ ‫ונענה‪" :‬כזה תוקעי ביבנה" )הכוונה היא לקדיחת החלק הרחב שבשופר‪ ,‬ולא לניקוב החור במקו‬ ‫שבו תוקעי(‪.‬‬ ‫עדות מעניינת לשינוי המשמעות שחל בתקופת חז"ל נית למצוא בסיפור המובא ג הוא בתלמוד‬ ‫הירושלמי בראש השנה‪ .‬תו‪ .‬כדי הסוגיות העוסקות בראיית הירח החדש לש קידוש החודש‪,‬‬ ‫נאמר שא "ראו אותו יוצא מענ זה ונכנס לתו‪ .‬ענ אחר" נית להעיד עליו‪ .‬בהקשר זה מובא‬ ‫סיפור על ר' חנינא‪ ,‬שהל‪ .‬לעיטב כדי לצפות בירח ולהכריז על החודש‪ ,‬א‪" .‬היה האוויר מעונ"‪.‬‬ ‫נעשה לו נס‪" ,‬והקדיח לו הקב"ה ככברה ונראה מתוכה"‪ .‬הסיפור כא דומה למדי למה שקרה‬ ‫לנקדימו ב גוריו – א‪ .‬אצלו קדחה החמה‪ ,‬וכא הוקדחו השמי ודרכ נראתה הלבנה‪.‬‬

‫אבן האש‬

‫‪ 13‬א"ה‪ :‬זו אחת מהרעות החולות בדורנו‪ .‬רוב המציתים נקנים לצורך עישון ]והמליץ על זה המשורר‪" :‬מצד אחד‬ ‫אש‪ ,‬ומצד שני טיפש"!! וצדק בזה מאוד )אע"פ שהוא עצמו עישן‪ .[(...‬לשעבר הם היו נקנים בחנויות מפוארות‬ ‫ורק סרטנאים )מעשנים( מכורים היו קונים מציתים‪ ,‬חלקם אפילו מצופים זהב או עשויים שן‪ .‬עתה הם נקנים בזול‬ ‫בכל קיוסק ובכל מכולת‪ ,‬וזה מקל על הצעירים להתמכר לעשות הרע לגופם ונפשם‪ .‬א‪.‬ל‪.‬‬ ‫‪ 14‬א"ה‪ :‬המלח נחשב בלשון חכמים לדבר חם‪" ,‬מליח הרי הוא כרותח"‪ .‬א‪.‬ל‪ .‬אפ"ר‪.‬‬ ‫יעקב עציון‪ :‬כדבריכ אמנ כ הוא ברש"י גיטי ד צ עמוד א‪:‬‬ ‫" ִהקדיחה  שרפה או ע"י אור שקורי אדורשי"ר או במלח כמו כי אש קדחה באפי"‬ ‫
א היא גופא הרחבת משמעות‪ .‬וראו חת סופר מסכת גיטי ד צ עמוד א‪:‬‬ ‫"וב"ה אומרי אפי' הקדיחה תבשילו‪ ,‬רש"י פי' ששרפה קדירת מאכלו כפשוטו ומלשו פי' משנה לרמב" משמע לי‬ ‫וכ משמע מהרא"ע בפי' התורה דרוצה שאי מדותיה וטבעה דומה לשל בעל והוה הקדיחה תבשילו של בעל כמו‬ ‫תלמיד המקדיח תבשילו ברבי' שמקלקל מדותיו ודעותיו ברבי' ]א"ה‪ :‬לפי הדוגמה שהתלמוד נותן כגון ישו הנוצרי‪,‬‬ ‫הרי לא רק שמקלקל את מדות ודעות עצמו‪ ,‬אלא הוא שורש פורה ראש ולענה לכשף להסית ולהדיח אחרים‬ ‫א‪.‬ל‪ [.‬ה"נ היא מקלקלת מעשי הבעל ורצונו"‬ ‫‪ 15‬א"ה‪ :‬ידוע גם מסוף פרק שני של ברכות‪ .‬משום מה מדפיסי התלמוד גוזלים מהלומדים בספריהם את הזכות‬ ‫ללמוד את דברי חז"ל‪ ,‬וכבר שמעתי דרשן שקרא את דברי התלמוד ללא הסיום כגון ישוע הנוצרי כי לא עלה‬ ‫בדעתו שכך כתוב בחז"ל‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫ה‪ֵ 8‬ע ָרה והחפירה? יהושע שטיינברג‪ ,‬בעל מילו 'משפט‬ ‫הא יש קשר בי שתי המשמעויות – ְ‬ ‫האורי'‪ ,‬מציע כי המשמעות שהתחדשה בלשו המשנה קשורה לדר‪ .‬הדלקת האש‪" ,‬כי הקדמוני‬ ‫נקבו בע להוציא לה אש"‪.‬‬ ‫בתור הצעתאפשר‪ ,‬נית להעלות סברה שמקור שיתו הש הוא באב הצ‪7‬ר – ששימשה ה‬ ‫להצתת אש וה לחיתו‪ .‬ולקדיחה‪ .‬בערבית נקראה אב הצור בש קדאחה )כש שהיא נקראת‬ ‫בשפות לעז 'אב האש'‪ ,‬למשל פוירשטיי בגרמנית(‪ ,‬וג בערבית לשורש קד"ח ישנה משמעות של‬ ‫חפירה וניקוב‪ .‬ייתכ אפוא שהקדיחה )במוב ניקוב( נקראה כ‪ .‬בגלל שנעשתה על ידי האב‬ ‫ששימשה לקדיחת האש‪ ,‬היינו להדלקתה )בקצרה נעיר שייתכ ג שיש כא עניי רחב יותר‬ ‫הקושר בי האש ובי החיתו‪ .‬והחרב‪ ,‬כמו שיכולי ללמד השורשי להב‪ ,‬להט וברק – המוזכרי‬ ‫בעיקר בהקשרי אש‪ ,‬א‪ .‬ג בהקשרי חרב – "ויבוא גם הנצב אחר הלהב" במעשה אהוד ]שופטי‬ ‫ג כב[‪" ,‬להט החרב המתהפכת" בג עד ]בראשית ג כד[‪ ,‬ו"אם שנותי ברק חרבי" בפרשתנו(‪.‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫לשם השלמה נביא את דברי ידידנו ליאור יעקובי נר"ו‬ ‫ישעיהו פרק נד‬ ‫יח ֶפץ‪:‬‬ ‫ל ַא ְב ֵנ ֵ‬ ‫בּול ְך ְ‬ ‫לּג ֵ‬ ‫ּוׁש ָע ַר ִי ְך ְל ַא ְבנֵי ֶא ְק ָּדח ְו ָכ ְ‬ ‫דׁש ְמ ֹׁש ַת ִי ְך ְ‬ ‫יּכ ְד ֹכ ִ‬ ‫ׂש ְמ ִּת ַ‬ ‫)יב( ְו ַ‬ ‫רש"י‬ ‫לאבניאקדח‪ -‬י"ת לאבני גמר גומרין תרגום גחלים פתר אקדח לשון קדחי אש והם מין אבנים‬ ‫טובות בוערות כלפידי' והוא קרבונקל"א לשון גחלת ויש פותרין ל' מקדח אבנים גדולות שכל חלל‬ ‫הפתח קדוח בתוכו והמזוזות והמפתן והסף כולן מתוך האבן הם‪:‬‬ ‫'קדח' בלשון מקרא הוראתו "התלקחות או הבערת אש"‬ ‫ובארמית בא בהוראת "נקוב" וכן בלשון חז"ל ולא נמצא בתנ"ך אא"כ נפרש כלישנא בתרא‬ ‫דרש"י‪.‬‬ ‫רד"ק ועמוס חכם ב'דעת מקרא' פירשו כפירוש הראשון ועיקר‪.‬‬ ‫במילון שטיינברג ערך 'קדח' הארמית 'נקוב' היא ההוראה העיקרית ומורחב להוראת "אש"‬ ‫במקרא‪.‬‬ ‫ולפי זה 'קדח' מורה בעיקר על סוג של אש היוצא מאבן כשנוקבים בו‪ ,‬כגון ע"י 'מקדחת' ויכול‬ ‫להיות קרוב ל‪'-‬ניצוצות' ולא סתם אש הבוער בתנור‪.‬‬ ‫‪----- Original Message ----‬‬‫‪From: yitzchak sapir‬‬ ‫‪To: Jacobi Family‬‬ ‫‪Sent: Monday, September 01, 2008 1:07 PM‬‬ ‫הפטרה‪ :‬אבני אקדח ‪Subject: Re: Re:‬‬

‫דומה שכל מופעי מילים משרש ק‪.‬ד‪.‬ח במקרא הוראתם חום‪ .‬בלשון חכמים שגורה גם‬ ‫ההוראה של לחורר‪ ,‬לנקב‪ .‬ראיתי שיש סבורים כי הוראת ח‪.‬ר‪.‬ר‪/‬נ‪.‬ק‪.‬ב היא המקורית‪ .‬אין‬ ‫תחת ידי עתה ספרים לבדוק סברה זו‪ .‬לפני הבדיקה )עיקרה‪ ,‬משמעות השרש בלשונות‬ ‫שמיות קדומות( נראה לי רחוק לקשור בין שתי ההוראות )בספר הערוך יש משמעות נוספת(‬ ‫אך הדברים לעת עתה בגדר שמא ואולי‬ ‫חודש טוב‬ ‫יצחק ספיר‬ ‫אולי האש גם עושה חור ולכן קראו לזה מקדח‬ ‫אליהו‬ ‫כמדומה שרק במקרא כאן פירוש כזה בא בחשבון כ"איכא דאמרי"‪ .‬נשוב ונאמר שקדח מעיקרו‬ ‫הוא הבערה‪ ,‬אבל כיון שבמעשה ניקוב ובעיקר בעץ ע"י סיבוב נוצר חום רב שיכול להביא‬ ‫לאש – קיבל הניקוב את המילה קידוח בלשון ארמית ובמשנה‪.‬‬ ‫ליאור‪ :‬לא‪ .‬כיון ששטיינברג אומר שפירוש 'קדח' במקרא הוא 'נקב'‪ ,‬אלא מורחב מהעיקר‬ ‫הארמי ופירושו בכל מקום בתנ"ך 'בער' וכפירוש הראשון ברש"י‪.‬‬ ‫ואתה אומר הפוך משטיינברג‬ ‫אבל רחוק לומר שכינו הנקב עצמו על שם האש שיצא בעשייתו!‬ ‫ואם לא נאמר כשטיינברג‪ ,‬יותר ניראה שהם 'הומונים‪ '16‬ואין שום קשר ביניהם אלא 'בער'‬ ‫העיקר‬ ‫‪16‬‬

‫מילה בעלת שני משמעים ללא קשר ביניהם‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫ו‪'-‬קדח' = 'נקב' אינו אלא מלשון זר שנכנס דרך הארמית ללשון חז"ל‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫ליאור‬ ‫'חיפשתי 'קרבונקל' והדבר היחידי שמצאתי ‪' -‬שם כולל לאבנים האדומות כגון‪ ,‬רובין ועוד'‬ ‫קדח‬ ‫)גם 'הקדיח התבשיל' )חימם יותר מדי זמן(‪' ,‬קדח מחום'‪' ,‬מחלת הקדחת )מתבטאת‬ ‫בחום(‬ ‫גם קודח במקדחה ‪ -‬יוצר חורים ‪ --‬מנקב‬ ‫וגם ‪ ,‬יש אבני חן בעזרתן קודחים‪/‬מנקבים )יהלומים(‬ ‫שאפשר בהחלט לכנותן ‪ -‬אבני אקדח‬ ‫תודה שהוספת אותי לרשימה זו‬ ‫אילנה‬ ‫היה בדעתנו להמשיך אבל הזמן נגמר והגליון נתארך‪ ,‬אע"פ שחלקים ממנו מופיעים כבר‬ ‫בגליון ס"ז‪.‬‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫ּ ֵתן ְלחָ כָ ם וְ ֶי ְח ַּכם‪ֹ -‬‬ ‫אני מבקש מאוד ממי שיש לו הערות שלא ימנע מלשולחן אלי‬ ‫הכתובת למשלוח‪ [email protected] :‬או ‪[email protected]‬‬ ‫הערות מתקבלות גם באנגלית‪.‬‬ ‫הודעה מאתר "לדעת"‪ :‬כאן תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע )גם‬ ‫גליוננו מופיע שם(‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬ ‫אם אתה מתעניין‬ ‫בהבטים הלשוניים של התורה‬ ‫)לשון המקרא‪ ,‬המשנה‪ ,‬התלמוד וכו'(‬ ‫אתה מוזמן להרשם )בחנם(‬ ‫לקבלת דוא"ל בנושאים לשוניים‬ ‫בכתובת‪[email protected] :‬‬ ‫☺ בּ ֹוא להחכים את עצמך ואת שאר המכותבים ☺‬

‫‪10‬‬