Guilyon Divrei Torah Stotchin Souccot 5770

‫גליון‬

‫דברי תורה‬ ‫שמחת בית השואבה‬ ‫וסעודות היום‬ ‫חג הסוכות ‪ -‬תשס״ט‬

‫יו״ל ע״י מכון להוצאת התורות ושיעורים‬ ‫שע״י קהל תולדות יהודה דחסידי סטוטשין‬ ‫שנת תש״ע לפ״ק‪•‬גליון ג׳ •‪‬סוכות‬

‫פטרוני המכון‬ ‫ניסן תשס״ט ‪ -‬אדר תש״ע‬

‫פרנס השנה‬ ‫לע״נ האשה היקרה והחשובה‬ ‫מרת אלטע חי׳ שרה בת ר׳ פנחס ע״ה‬ ‫נפ׳ ח׳ אדר תשל״ט לפ״ק‬

‫פרנס השבוע‬

‫ולע״נ בנה היקר והאהוב‬ ‫הב׳ יעקב מנחם ע״ה בן יחזקאל ישעי׳ נ״י‬ ‫נפ׳ כ״ב אדר א׳ תש״ס לפ״ק‬

‫‪‬‬

‫תומכי השנה‬ ‫הר״ר משה מרדכי פאנעטה הי״ו‬

‫‪‬‬

‫מדור מסילת ישרים‬ ‫הר״ר יהודה ארי׳ לייביש ליש ני״ו‬

‫‪‬‬

‫חודש תשרי‬ ‫פרנס החודש‬ ‫הר״ר אברהם שמשון בראדט הי״ו‬

‫‪‬‬ ‫תומכי החודש‬

‫הר״ר שמואל יהודה זילבער הי״ו‬ ‫לע״נ הרה״ח הישיש‬ ‫הר״ר משה אהרן ב״ר יוסף ע״ה‬ ‫קעמפלער‬

‫איסור השגת גבול ידוע‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫למכון הוצאת תורות ושיעורים‬ ‫שע״י קהל תולדות יהודה דחסידי סטוטשין‬

‫‪Mailing Address:‬‬ ‫‪5609-15th Ave. # 4F‬‬ ‫‪Brooklyn N.Y. 11219‬‬ ‫‪Tel. 718.438.0032‬‬ ‫‪Fax: 718.689.1016‬‬ ‫‪E-mail: [email protected]‬‬

‫לקבל הגליונות מדי שבוע בשבוע ע״י דוא״ל‬ ‫או הדואר נא לפנות להמכון‬

‫‪    ‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫אושפיזא דיעקב שלימתא‬ ‫‪ ‬הסוכה הוא זכר לענני כבוד‪,‬‬ ‫ומשתייך ליעאע"ה כמש"כ‬ ‫‪   ‬ויעקב נסע סכותה‪ ,‬וכן הג'‬ ‫רגלים הם נגד הג' אבוה"ק‪ ,‬ונמצא חג‬ ‫הסוכות כנגד יעאע"ה‪ ,‬ויעאע"ה שייך‬ ‫לכבוד כמאחז"ל ‪   ‬שצורתו של‬ ‫יעאע"ה חקוק בכסא הכבוד‪ ,‬וממילא‬ ‫משתייך גם לענין ענני כבוד‪ .‬וכבוד‬ ‫נקרא ג"כ יקר בלשון תרגום‪ ,‬שפירושו‬ ‫דבר יקר שאינו מצוי‪ ,‬וכן איש יקר‬ ‫שאינו מצוי מגיע לו כבוד‪ ,‬ואכן בזה‬ ‫העולם דברים יקרים אינם מצויים לרוב‪,‬‬ ‫וכיון שיעאע"ה שייך לכבוד‪ ,‬זהו שבחר‬ ‫לעצמו ענין שאינו מצוי כ"כ בעולם‪,‬‬ ‫שהוא תתן אמת ליעקב‪ ,‬ואחז"ל ‪‬‬ ‫‪ ‬שיקרא שכיחא קושטא לא שכיחא‪,‬‬ ‫שהאמת הוא מילתא דלא שכיחא בזה‬ ‫העולם‪ ,‬ואעפ"כ בחר בו יעאע"ה‪ ,‬לכן‬ ‫הוא משתייך לענין כבוד‪ ,‬מפאת שיש לו‬ ‫דבר יקר שאינו מצוי שהוא האמת‪.‬‬ ‫ובכלל‪ ,‬הכסא הכבוד פירושו כסא של‬ ‫אמת‪ ,‬כמש"כ ותשב עליו באמת‪ ,‬שהוא‬ ‫כסא רחמים‪ ,‬כידוע שיעאע"ה הוא מי'‬ ‫אמת וגם מי' רחמים‪ ,‬ששניהם מדה אחת‬ ‫הן‪ ,‬וכן רואים בהי"ג מדות של רחמים‬ ‫שהמדה האמצעית הוא ואמת‪ ,‬והוא כנגד‬ ‫חודש תשרי כידוע‪ ,‬כי הי"ג מדות הם‬ ‫כנגד הי"ג חדשים עם חודש העיבור‪,‬‬ ‫ונמצא שחודש תשרי כנגד ואמת‪ ,‬ואז‬

‫יושב הקב"ה על כסא של אמת‪ ,‬ודן את‬ ‫העולם באמת‪ ,‬והוא כסא רחמים‪ ,‬וזהו כי‬ ‫אמת הוא חותמו של הקב"ה‪ ,‬שמשתייך‬ ‫רק להקב"ה ולא אל הנברא‪ ,‬אלא‬ ‫שהקב"ה תתן אמת ליעקב במתנה‪ ,‬שנותן‬ ‫הקב"ה ענין אלקי להנברא‪ ,‬ואיך שייך‬ ‫זאת אל הנברא‪ ,‬הלא הוא ענין אלקי‪,‬‬ ‫אלא שהוא מצד מי' הרחמים של‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שמחמת רוב רחמנותו ית' הרי‬ ‫הוא נותן דבר שהוא כ"כ יקר אל הנברא‪,‬‬ ‫ולכן הוא לא שכיחא בעולם מחמת‬ ‫שהוא אכן ענין של הרבוש"ע‪ ,‬והוא יקר‬ ‫מכל יקר‪ ,‬ואכן מצד דרגת כסא הכבוד‬ ‫וכסא של רחמים הוא שנותן הקב"ה‬ ‫ליעאע"ה את מי' האמת‪.‬‬ ‫‪ ‬ענני כבוד שנא' עליו זכרתי לך‬ ‫חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי‬ ‫במדבר‪ ,‬שייך זאת ג"כ להאמת העמוק‬ ‫הלזה שדן השי"ת את כלל"י‪ ,‬והכל הולך‬ ‫בדרך מדה כנגד מדה‪ ,‬כי ענין ענני כבוד‬ ‫שהנהיג בהם השי"ת את כלל"י במדבר‪,‬‬ ‫הלא כתי' ולא נחם אלקים דרך ארץ‬ ‫פלשתים וכו'‪ ,‬שבאמת לא היו צריכים‬ ‫לכל ענין ענני כבוד במדבר‪ ,‬כי היו‬ ‫צריכים לילך דרך ארץ פלשתים בדרך‬ ‫ישר לאר"י‪ ,‬ורק מפאת שכלל"י לא הי'‬ ‫להם די אמונה‪ ,‬וכמש"כ ‪   ‬פן‬ ‫ינחם העם בראותם מלחמה ושבו‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫מצרימה‪ ,‬שלא יוכלו לעמוד בנסיון‬ ‫בראותם מלחמה‪ ,‬וממילא ושבו מצרימה‪,‬‬ ‫ולכך הוצרך השי"ת להנהיג אותם ע"י‬ ‫ענני כבוד במדבר והרי שבפשטות אינו‬ ‫מעלה לכלל"י כל הענין של ענני כבוד‪.‬‬ ‫אבל ענין זכרתי לך חסד נעוריך וכו'‪,‬‬ ‫זהו כי ישנו כמה מדריגות בכלל"י‪ ,‬יש‬ ‫חיצוניות ויש פנימיות‪ ,‬והאמת העמוק‬ ‫של הרבוש"ע יכול לעבור דרך‬ ‫החיצוניות ולראות את הפנימיות‪ ,‬גם אם‬ ‫החיצוניות לא משתווה להפנימיות אלא‬ ‫אדרבה מסתיר עליו‪ ,‬עכ"ז הרבוש"ע‬ ‫רואה את הפנימיות‪ ,‬אבל הכל הולך‬ ‫באופן מדה כנגד מדה‪ ,‬וכגון כאשר‬ ‫הרבוש"ע מסתיר א"ע וגורם על עצמו‬ ‫קושיות כביכול‪ ,‬ואעפ"כ כלל"י לא‬ ‫שואלים שום קושיות ולא נתפעלים‬ ‫מההסתר‪ ,‬אלא נמשכים אחר הרבוש"ע‬ ‫ומסכימים שאינם צריכים להבין את הכל‪,‬‬ ‫אזי מדה כנגד מדה דנים אותם כך‬ ‫בשמים‪ ,‬שגם כאשר יש עליהם קושיות‬ ‫וטענות‪ ,‬מ"מ כמו שכלל"י האמינו‬ ‫בהרבוש"ע כך כביכול מאמין הרבוש"ע‬ ‫בקדושת ישראל‪ ,‬ואפי' בדבר שא"י‬ ‫להוכיח לפני המקטריגים‪ ,‬כי אומר‬ ‫הרבוש"ע להם שהוא מאמין בקדושת‬ ‫ישראל‪ ,‬הגם שא"י להוכיח את קדושתם‪.‬‬ ‫וזהו שהוציא הקב"ה את כלל"י ממצרים‬ ‫בזכות האמונה‪ ,‬וכיון שלא הי' להם די‬ ‫אמונה שיוכלו להוביל אותם דרך ארץ‬ ‫פלשתים לאר"י‪ ,‬לכן חיפש השי"ת היכי‬ ‫תימצי שיוכל לדונם מדה כנגד מדה‬ ‫ולגלות איזה אמונה בכלל"י הגם שלא‬ ‫נראה בחיצוניות‪ ,‬וזהו ע"י שהלכו כלל"י‬ ‫במדבר בארץ לא זרועה ולא שאלו שום‬ ‫קושיות הגם שלא ידעו לאן פניהם‬ ‫מועדות‪ ,‬ואזי נגרם להם שידונו גם אותם‬

‫באופן שלא ישאלו שום קושיות על‬ ‫אמונתם‪ ,‬וידונו אותם עפ"י פנימיותם‪.‬‬ ‫וזהו שלאחר יום הדין נכנסים להסוכה‪,‬‬ ‫שהוא מפאת שאפי' אחד שלא זכה‬ ‫שיוכלו להוכיח לפני המקטריגים שהוא‬ ‫צדיק בדינו‪ ,‬מ"מ כאשר נכנס לתוך‬ ‫הסוכה באופן שמקבל על עצמו ענין‬ ‫לכתך אחרי במדבר‪ ,‬אזי מדה כנגד מדה‬ ‫ידונו אותו מצד האמונה והקדושה‬ ‫הנעלמת הגם שא"י להוכיח זאת לפני‬ ‫המקטריגים‪ ,‬וזהו העצה של הסוכה‬ ‫לאחר יום הדין כמדובר‪ .‬ונמצא שהסוכה‬ ‫הוא מקום שבו דנים עפ"י אמת עמוקה‬ ‫שהוא אמת של רחמים‪ ,‬אמת של‬ ‫יעאע"ה‪ ,‬תתן אמת ליעקב‪.‬‬ ‫‪ ‬הוא דבר יקר מאד‪ ,‬ויעאע"ה‬ ‫הוא איש יקר‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫המקור והאב של כלל"י‪ ,‬שכלל"י הם עם‬ ‫יקר‪ ,‬שלכן אתם המעט מכל העמים‪ ,‬כי‬ ‫אתם עם הנבנה על האמת ליעקב‪,‬‬ ‫וקושטא לא שכיח‪ ,‬שלא שכיח שיהי' עם‬ ‫הנמשך אחר האמת‪ ,‬ולא מרובכם חשק‬ ‫ה' בכם אלא מפאת כי אתם המעט מכל‬ ‫העמים‪ ,‬שאתם עם השייכים לאמת‬ ‫ליעקב כמדובר‪ ,‬וזהו הסוכה המבדיל בין‬ ‫ישראל לאוה"ע‪ ,‬שהוא המגלה את‬ ‫הבחירה שבחר השי"ת בכלל"י‪ ,‬שבאמת‬ ‫קשה מאד לחיות בזה העולם שהוא‬ ‫עלמא דשיקרא‪ ,‬וצריכים לזה כח עמוק‬ ‫וחזק‪ ,‬שהוא הכח של יעאע"ה וכפירש"י‬ ‫‪   ‬מלמד שכוחו גדול‪ ,‬כי‬ ‫צריכים כח חזק שיוכל אומה קטנה‬ ‫להתנגד לכ"כ ריבוי של שקר שישנו‬ ‫בעלמא דשיקרא‪ ,‬והוא הכח של כלל"י‬ ‫והכח של אמת ליעקב‪ ,‬וזהו הסוכה‬ ‫שהוא הבדל בין ישראל לאוה"ע‪ ,‬והיינו‬ ‫שאינם נתפעלים מהאוה"ע‪ ,‬וכמש"כ‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫‪   ‬וישכון ישראל בטח בדד‬ ‫עין יעקב‪ ,‬בטח בדד כאילו היו עם בדד‬ ‫בעולם‪ ,‬ואינם נתפעלים מגודל הריבוי‬ ‫של האוה"ע ושקריהם‪ ,‬ויש להם כאילו‬ ‫מחיצה המבדלת בינם לבין האוה"ע‪ ,‬ולא‬ ‫נוגע להם כלל מה שאומרים האוה"ע‪ ,‬כי‬ ‫הם חיים בעולם אחרת לגמרי‪ ,‬עולם של‬ ‫יעאע"ה‪ ,‬שיעאע"ה לקח עוה"ב ועשיו‬ ‫לקח עוה"ז‪ ,‬וגם כאשר לקח לבסוף גם‬ ‫עוה"ז מעשיו‪ ,‬כאשר לקח הברכות‪ ,‬אבל‬ ‫מ"מ אינו אותו עולם של עשיו‪ ,‬כי‬ ‫יעאע"ה הוא תמיד בעולם אחרת‪ ,‬וזהו‬ ‫המדריגה של הסוכה שהוא עולם אחרת‪,‬‬ ‫בטח בדד כמדובר‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬האמת שהוא התכלית‪ ,‬וכן הכבוד‬ ‫הולך ביחד עם האמת‪ ,‬כי כל מה‬ ‫שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו‪,‬‬ ‫הרי שכבודו הוא תכלית העולם‪ ,‬וזהו‬ ‫הכסא הכבוד שהוא האמת שהוא‬ ‫התכלית‪ ,‬כי כשמגיעין להאמת הרי‬ ‫מגיעין להתכלית ואין שום תכלית אחרת‬ ‫זולתוץ‪ .‬וסוכ"ס יוכרח כל דבר להגיע‬ ‫להתכלית‪ ,‬כי התכלית הוא חזק מאד‪,‬‬ ‫והוא מאיר ג"כ את כל הדרך עד‬ ‫שמגיעין להתכלית‪ ,‬שגם כאשר עדיין לא‬ ‫היגענו להתכלית‪ ,‬ועומדין עדיין בדרך‬ ‫להגיע‪ ,‬מאיר כבר לתוך הדרך את אור‬ ‫האמת שהוא התכלית‪ .‬ואחז"ל ‪ ‬‬ ‫לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפי'‬ ‫שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא‬ ‫לשמה‪ ,‬כי לשמה פירושו לשם התכלית‬ ‫האמיתי‪ ,‬לשם הטעם למה ציוה לנו‬ ‫השי"ת לעסוק בתורה ומצוות‪ ,‬שהטעם‬ ‫הוא מפאת שהוא תכלית של אמת‪ ,‬כי‬ ‫ע"י תורה ומצוות נעשה ענין לדבקה בו‬

‫‪‬‬

‫ומקבלין הכרה באלקות ונעשה דירה‬ ‫בתחתונים‪ ,‬ולשם זה צריכים לעסוק‬ ‫בתורה ומצוות כמדובר‪ ,‬והיינו שהתכלית‬ ‫צריך להיות יקר מאד כ"כ עד שלא‬ ‫נעסוק בתורה ומצוות לשם טעם אחרת‪,‬‬ ‫כי שום טעם אחרת אינו כ"כ יקר כדי‬ ‫שנעסוק לשמו‪ ,‬ובודאי מי שיש לו הרגש‬ ‫בדברים יקרים לא יחלוף דבר יקר‬ ‫בשביל דבר בלתי יקר‪ ,‬ולא יחלוף ענין‬ ‫לשמה בשביל כדי שיקרא רבי שהוא‬ ‫כבוד המדומה‪ ,‬שטות של עלמא דשיקרא‪,‬‬ ‫והרי שצריכים להיות מבין על דבר יקר‪,‬‬ ‫וזהו ענין לשמה שמבין שהתכלית הוא‬ ‫הדבר היקר ביותר‪ ,‬ואין להחליפו בשביל‬ ‫שום דבר זולתו‪ .‬ונמצא שהעוסק בתורה‬ ‫ומצוות לשמה הרי זה דבר טוב לעצמו‪,‬‬ ‫ולא משום שהוא יביא להתכלית‪ ,‬כי אם‬ ‫הוא רק יעסוק בו לשמה‪ ,‬מאיר התכלית‬ ‫של לדבקה בו בתוך התורה ומצוות שלו‬ ‫כאילו כבר הגיע להתכלית‪ ,‬והגם שהוא‬ ‫עוסק בו לשם להגיע להתכלית‪ ,‬מאיר‬ ‫אמנם עליו התכלית כ"כ עד שעצם‬ ‫התורה ומצוות לעצמם הם טוב מאד‪ ,‬כי‬ ‫הם מאירים בדביקות של התכלית‪ ,‬והגם‬ ‫שלא הגיע עדיין לשלימות הדרגא של‬ ‫התכלית כמדובר‪.‬‬ ‫‪ ‬כיון שהתכלית הוא כ"כ חזק‪,‬‬ ‫שכל מה שברא הקב"ה לא‬ ‫בראו אלא לכבודו‪ ,‬ויוכרח להתקיים‬ ‫זאת‪ ,‬לכן גם אם אינו עוסק בתורה‬ ‫ומצוות לשם התכלית‪ ,‬אלא שלא לשמה‪,‬‬ ‫מ"מ סוכ"ס התכלית ינצח‪ ,‬כי מתוך שלא‬ ‫לשמה בא לשמה‪ ,‬כי אם לומד שלא‬ ‫לשמה‪ ,‬הרי מצד התורה עצמו אינו עושה‬ ‫דבר טוב‪ ,‬ולמה אכן הוא דבר טוב‬ ‫ללמוד גם שלא לשמה‪ ,‬זהו כי סוכ"ס‬ ‫יצא תכלית טוב מזה‪ ,‬והרי שלומד לשם‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫זה התכלית הטוב‪ ,‬ונמצא לומד לשמה‪,‬‬ ‫וא"כ זה הלומד שלא לשמה פירושו רק‬ ‫שגרם שהתכלית לא יאיר לתוך הדרך‪,‬‬ ‫ואעפ"כ סוכ"ס הרי יגיע להתכלית‪ ,‬והרי‬ ‫שהוא לומד לשם התכלית‪ ,‬כי התכלית‬ ‫בודאי ינצח‪ ,‬כי כל מה שברא הקב"ה‬ ‫לא בראו אלא לכבודו‪.‬‬ ‫‪ ‬שיעקב הוא איש יקר‪ ,‬שהוא מבין‬ ‫את התכלית‪ ,‬וצורתו חקוקה בכסא‬ ‫הכבוד‪ ,‬ויעאע"ה אמר לראובן בכורי‬ ‫אתה כוחי וראשית אוני שלא ראה קרי‬ ‫מימיו‪ ,‬שהי' שומר הברית‪ ,‬אמנם באמת‬ ‫מצינו ביוסף שהוא דרגא דצדיק יסוד‬ ‫עולם השומר הברית‪ ,‬וא"כ איך שייך‬ ‫דרגא זו ליעאע"ה‪ ,‬ובפרט שלא מצינו‬ ‫כזאת אצל שאר האבוה"ק‪ ,‬אבל זהו כי‬ ‫יעאע"ה הוא איש יקר‪ ,‬ומבין על דבר‬ ‫יקר כמדובר‪ ,‬ופגם הברית פירושו כי‬ ‫הכח הולדה שנתן השי"ת להאדם הוא‬ ‫כח יקר מאד‪ ,‬וכאשר משתמש בו בחנם‬ ‫לא לתכלית האמיתי‪ ,‬הרי שאינו שומר‬ ‫אותו ביקרות‪ ,‬והרי הוא בזוי מאד‪ ,‬וזהו‬ ‫קר"י אותיות יק"ר‪ ,‬הרי שהוא ההיפוך‬ ‫של יקר‪ ,‬והוא נקרא טפה יקירא בזוה"ק‬ ‫‪ ,‬ולכן צריכים לשמרו ביקרות‪ ,‬וזהו‬ ‫דרגתו של יעאע"ה כוחי וראשית אוני‪,‬‬ ‫שהוא ענין להיות איש יקר ולשמור כח‬ ‫הברית ביקרות‪.‬‬ ‫‪ ‬שכלל"י הם עם יקר‪ ,‬כי אתם‬ ‫המעט מכל העמים‪ ,‬שנמשך זאת‬ ‫מיעאע"ה כמדובר‪ ,‬שצורתו חקוק בכסא‬ ‫הכבוד‪ ,‬שלדבר יקר מגיע כבוד‪ .‬וישנו‬ ‫עוד עומק בענין הכבוד‪ ,‬שאחז"ל ‪‬‬ ‫‪  ‬איזהו מכובד המכבד את הבריות‪,‬‬ ‫שמפאת שהוא איש יקר הרי הוא רואה‬ ‫היקרות שישנו בכל דבר שבעולם‪ ,‬ולכן‬

‫הוא מכבד את הכל אפי' דברים הנראים‬ ‫בזויים‪ ,‬כי גם בהם הוא מוצא איזה‬ ‫יקרות‪ .‬והיינו כי המדריגה של כי אתם‬ ‫המעט‪ ,‬הוא רק לע"ע‪ ,‬שישנו עלמא‬ ‫דשיקרא‪ ,‬ושיקרא שכיחא‪ ,‬אבל צריכים‬ ‫סוכ"ס להגיע להדרגא שיהי' קושטא‬ ‫שכיחא‪ ,‬והיינו שהדבר שהוא יקר ביותר‪,‬‬ ‫לא יתבטא יקרותו מפאת שאינו מצוי‬ ‫ובלתי שכיחא‪ ,‬כי זהו דרגא שנמצא רק‬ ‫לע"ע‪ ,‬שדבר שהוא מצוי אזי אובד הוא‬ ‫את חשיבותו‪ ,‬שכך נעשה הטבע מפאת‬ ‫שדברים יקרים אינם מצויים‪ ,‬ולכן כל‬ ‫דבר שנעשה מצוי כבר אבד חשיבותו‪,‬‬ ‫וגם מצד ענין הרגילות שנעשה בדבר‬ ‫השכיח גורם לאבוד את חשיבותו‪ ,‬והוא‬ ‫אמנם חסרון שישנו רק לע"ע‪ ,‬כי הי'‬ ‫צריך להיות שגם דבר השכיח ורגיל‪,‬‬ ‫יישאר בחשיבותו אם הוא בעצם חשוב‪,‬‬ ‫והגם שתענוג תמידי אינו תענוג‪ ,‬זהו‬ ‫באמת חסרון‪ ,‬כי לעת"ל לא יהי' כך‪ ,‬כי‬ ‫גם תענוג תמידי יהי' אז תענוג‪ ,‬וכל‬ ‫הדברים היקרים יהיו נמצאים בריבוי‪,‬‬ ‫ולא יאבדו בזה את חשיבותם‪.‬‬ ‫‪ ‬נקודה שזוכין אנו לה בימי סוכות‪,‬‬ ‫והוא בא בעיקר ע"י עבודת‬ ‫התשובה‪ ,‬והוא השמחה של ניסוך המים‬ ‫בחג הסוכות‪ ,‬שהמים הוא בעצם דבר‬ ‫זול‪ ,‬שלכן אין מנסכין מים ע"ג המזבח‬ ‫בכל השנה‪ ,‬כי אין להם חשיבות‪ ,‬ורק‬ ‫יין מנסכים‪ ,‬כי יין הוא דבר יקר‪ ,‬יין‬ ‫מלכות‪ ,‬וכן ענין יין ישן שלוקח הרבה‬ ‫זמן עד שנגמר להיות משובח‪ ,‬והוא ענין‬ ‫זקנה‪ ,‬שלזקן מכבדין‪ ,‬וזהו יין ישן שדעת‬ ‫זקנים נוחה הימנו‪ ,‬שכיון שיין כל‬ ‫שמזדקן הרי הוא משתבח הרי הוא שייך‬ ‫לזקן‪ ,‬וזקן שייך לכבוד כמדובר‪ ,‬והרי‬ ‫שיין הוא חשוב‪ ,‬משא"כ מים‪ ,‬ואעפ"כ‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫בימי הסוכות מקבל המים חשיבות כמו‬ ‫היין‪ ,‬עד שמנסכין המים ביחד עם היין‪,‬‬ ‫ובזה מעלין אנו הדברים בזויין‪ ,‬כי‬ ‫השפע שמקבלין האוה"ע הוא באמת‬ ‫שפע בזוי‪ ,‬וזהו שמרומז ענין ניסוך המים‬ ‫ביום ב' ו' ז' שהם אותיות בו"ז‪ ,‬והוא‬ ‫בא"ת ב"ש תיבת שפ"ע‪ ,‬שכאשר‬ ‫מחליפין השפע נעשה בוז‪ ,‬שהוא שפע‬ ‫בזוי של עשיו שנא' עליו בזוי אתה מאד‪,‬‬ ‫וזהו שמשפיעין ע' פרים לע' אומות‪,‬‬ ‫שהוא שפע בזוי‪ ,‬וכן ענין המים לאו דבר‬ ‫יקר הוא כמדובר‪.‬‬ ‫‪ ‬הוא‪ ,‬כי באמת למה בכלל‬ ‫משפיעין אנו להאוה"ע בחג‬ ‫הסוכות‪ ,‬אבל זהו שמשפיעין להניצוצין‬ ‫קדושין שישנו בהם‪ ,‬ואגב אורחא יש גם‬ ‫להם יניקה‪ ,‬אבל עיקר המכוון הוא‬ ‫להשפיע להניצוצין כדי שסוכ"ס יחזרו‬ ‫לכלל"י‪ ,‬שע"י שמקבלין השפע הקדוש‬ ‫מקבלין הם חיזוק מהקדושה‪ ,‬וזה גורם‬ ‫להם כח שיוכלו לצאת מהאוה"ע ולחזור‬ ‫להקדושה‪ ,‬כי באמת לא הי' צריך להיות‬ ‫לנו שום שייכות להאוה"ע‪ ,‬אבל אז לא‬ ‫היינו יכולים להעלות מהם הניצוצין‪ ,‬כי‬ ‫לא היינו רואים אותם כלל‪ ,‬כי הם כ"כ‬ ‫מעורבים ומובלעים בתוך האוה"ע עד‬ ‫שלא הי' לנו שום שייכות להם כדי‬ ‫להשפיע להם‪ ,‬כי איך יכולים אנו להגיע‬ ‫אל הגרים שבתוך האוה"ע‪ ,‬ולכן נא'‬ ‫שלא גלו ישראל אלא כשיתוספו עליהם‬ ‫גרים‪ ,‬הרי שרק ע"י שהולכין בגלות‬ ‫ונעשה ירידה‪ ,‬מקבלים שייכות להם‪,‬‬ ‫ועי"ז יכולים לקרב הגרים והניצוצין‬ ‫שבתוכם‪ .‬וזהו דרגת הבעל תשובה שהי'‬ ‫מקודם בתוך המקומות של האוה"ע ושל‬ ‫הסט"א‪ ,‬ועי"ז הוא מבין על הניצוצין‬ ‫ומכירם‪ ,‬כי יש לו קורבה להם‪ .‬וזהו‬

‫‪‬‬

‫עומק דברי הכתוב ואהבתם את הגר כי‬ ‫גרים הייתם באר"מ‪ ,‬כי איך שייך לצוות‬ ‫ואהבתם את הגר‪ ,‬איזה שייכות של‬ ‫קורבה יש לנו להם כדי שנוכל לקרב‬ ‫אותם‪ ,‬אבל כיון שגרים הייתם באר"מ‬ ‫קיבלתם הכרה באלו הגרים‪ ,‬ולכן כאשר‬ ‫באים הגרים לכלל"י‪ ,‬הגם שאינם עדיין‬ ‫בשלימות כמו ישראל‪ ,‬כמש"א בזוה"ק‬ ‫שגירי צדק איקרו‪ ,‬וסורו רע‪ ,‬ועד עשרה‬ ‫דורות לא תבזי ארמאה באפי'‪ ,‬וממילא‬ ‫לא הי' יכול להתבקש מאתנו שנקרבם‬ ‫בכ"כ אהבה‪ ,‬שהרי מצבם ודרגתם יכול‬ ‫לגרום לנו קלקול‪ ,‬ומ"מ אומר התורה‬ ‫שאין בזה שום חשש‪ ,‬שהרי גרים הייתם‬ ‫באר"מ וממילא אתם מחוננים לראות‬ ‫בתוכם את הניצוץ הנבלע בתוך הרע‪,‬‬ ‫ועי"ז נעשים אתם אחראים לקרב אותם‪.‬‬ ‫‪ ‬הבעל תשובה הוא אחראי להשפיע‬ ‫להניצוצין שישנם בתוך האוה"ע‪,‬‬ ‫ולכן כיון שבעשי"ת עשינו כולנו תשובה‪,‬‬ ‫הרי שבכלל בעלי תשובה אנחנו‪ ,‬וממילא‬ ‫אנו אחראים להשפיע להניצוצין הללו‪,‬‬ ‫ולכן מקריבין בשבילם הע' פרים‪ ,‬והחלק‬ ‫שהאוה"ע יונקים ממנו הוא אכן שפע‬ ‫בזוי‪ ,‬והוא פוחת והולך כפירש"י שכך‬ ‫הוא הדרך בהכנסת אורחים‪ ,‬שביום‬ ‫הראשון הוא חשוב מאד‪ ,‬וביום שני‬ ‫פוחת חשיבותו‪ ,‬וכך פוחת והולך מיום‬ ‫ליום מחמת הרגילות‪ ,‬כי כך הולך הדבר‬ ‫במקומות הבזויים‪ ,‬שכפי הרגילות כך‬ ‫פוחת החשיבות‪ ,‬משא"כ כלל"י הם‬ ‫קביעא וקיימא‪ ,‬י"ד צאן דבר יום ביומו‪,‬‬ ‫שהם תמיד חשובים‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫משפיעים להאוה"ע משפיעים להם כפי‬ ‫דרגתם‪ ,‬ומ"מ מקבלים אנו אז הכח‬ ‫להכיר את היקר שישנו גם בתוך מקומות‬ ‫הבזויים‪ ,‬שזהו שמשפיעין הרבה מים‪,‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫שהוא ריבוי גדול של שפע‪ ,‬ואעפ"כ הוא‬ ‫יקר מאד‪ ,‬כי משפיעין אנו לדבר יקר‪,‬‬ ‫להניצוץ היקר המובלע בתוכם‪ ,‬ורק‬ ‫שכיון שהולך להאוה"ע לכן הוא באופן‬ ‫של ריבוי‪ ,‬כי כשיתעלו כל האוה"ע‪ ,‬הלא‬ ‫האוה"ע הם בריבוי גדול‪ ,‬לכן יעבור אז‬ ‫הענין של הריבוי לתוך הקדושה‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫יהי' יקר מאד‪ .‬ועז"כ והי' מספר בנ"י‬ ‫כחול הים אשר לא ימד ולא יספר‪ ,‬היינו‬ ‫בריבוי גדול‪ ,‬ואיך יהי' הדבר הזה‪ ,‬זהו‬ ‫והי' במקום אשר יאמר לא עמי אתם‪,‬‬ ‫שהרי בחר השי"ת בכלל"י רק מפני שהם‬ ‫המעט מכל העמים‪ ,‬וממילא מצד ענין‬ ‫הריבוי נקרא לא עמי אתם‪ ,‬שאם היו‬ ‫בוחרין בהריבוי הרי לא היו בוחרין‬ ‫בכלל"י‪ ,‬ואזי היו נקראים לא עמי אתם‪,‬‬ ‫כי היו בוחרין בהריבוי של האוה"ע‪,‬‬ ‫ואעפ"כ לעת"ל יהי' גם מעלת הריבוי‬ ‫לכלל"י‪ ,‬שזהו והי' במקום אשר יאמר לא‬ ‫עמי אתם יאמר להם בני א‪-‬ל חי‪ ,‬כי‬ ‫יעבור ענין הריבוי של האוה"ע לכלל"י‬ ‫כמדובר‪ .‬ומקבלין אנו הארה מזה בחג‬ ‫הסוכות ע"י ריבוי השפע של המים שהוא‬ ‫שפע בזוי ובחג הסוכות נעשה יקר‪.‬‬ ‫‪ ‬איזהו מכובד המכבד‪ ,‬שיכול הוא‬ ‫לגלות הכבוד המונח במקומות‬ ‫הבזויים‪ ,‬וזהו שמוציאין הס"ת בכל נדרי‪,‬‬ ‫שהוא תיקון לחטא הידוע כידוע‪ ,‬ואי'‬ ‫באריה"ק שציוה לאיזה תלמיד שיקנה את‬ ‫הזכות של הוצאת הס"ת בממון יקר‪ ,‬כי‬ ‫הוא תיקון גדול לזה‪ ,‬כי קר"י אתוון יק"ר‬ ‫כמדובר‪ ,‬וכן התורה הוא יקר מאד‪,‬‬ ‫וכלשון הזוה"ק שמפני שיבה תקום‬ ‫מקיימין ג"כ כאשר קמים לפני ס"ת‪,‬‬ ‫שהס"ת הוא דרגא דזקן שצריך לכבדו‪.‬‬ ‫ויש לבאר עפ"י המעשה הידוע‪,‬‬ ‫שהתולדות זי"ע כשבא לבית מדרשו של‬

‫המגיד הק' זי"ע וראה שמונחים על‬ ‫השלחנות ספרי קבלה לרוב כאילו היו‬ ‫ספרי נגלה‪ ,‬והי' לו טענות ע"ז למה‬ ‫עושים כ"כ התגלות של פנימיות התורה‪,‬‬ ‫שנראה קצת כזילותא‪ ,‬והשיב לו התניא‬ ‫זי"ע במשל הידוע של הבת מלך שהיתה‬ ‫חולנית ולא מצאו לה רפואה‪ ,‬עד שבא‬ ‫רופא אחד ואמר שיקחו האבן היקר‬ ‫ביותר הנמצא בראשו של הכתר של‬ ‫המלך‪ ,‬שהוא האבן היחידית והיקר ביותר‬ ‫של כל המדינה‪ ,‬והוא הסימבל של כל‬ ‫המדינה‪ ,‬וכאשר ישחקו אותו לתוך מים‬ ‫וישקו בו את הבת מלך אז תתרפא‪ ,‬וכיון‬ ‫שלא הי' שום עצה אחרת הוכרח המלך‬ ‫לעשות כצוואתו‪ ,‬כי מה לא יעשה‬ ‫לרפואת הבת מלך הנמצאת בסכנה‪ ,‬ואכן‬ ‫כאשר עשו כדברו נתרפאת הבת מלך‪.‬‬ ‫וכך הוא המצב בהדור הלזה שהבת מלך‬ ‫היא חולנית‪ ,‬ולכן מותר לשחוק את האבן‬ ‫היקר של הכתר של המלך‪ ,‬כך השיב‬ ‫התניא זי"ע להתולדות זי"ע‪ ,‬שכדי לקרב‬ ‫את נשמ"י‪ ,‬אזי התורה שהיא כ"כ יקרה‬ ‫יורדת להיות במצב של זול כביכול‪,‬‬ ‫שנעשה ריבוי גדול של גילויים בתורה‬ ‫כדי להחיות את הבת מלך‪ ,‬שבאמת‬ ‫כאשר אומרים תורה ובפרט פנימיות‬ ‫התורה לאלו שאינם ראויים הרי זה‬ ‫כמעט כפגם הידוע כמש"א באריה"ק‪,‬‬ ‫שהרי גרם שטיפות של חכמה ילכו‬ ‫לבטלה‪ ,‬אמנם כדי להחיות את הבת מלך‬ ‫לא נקרא זאת לבטלה‪ ,‬כי סוכ"ס הרי הוא‬ ‫פועל גדולות ונצורות‪ .‬ויש לומר שלכן‬ ‫מוציאין את הס"ת בכל נדרי‪ ,‬שהוא‬ ‫תיקון מיני' ובי' על החטא הידוע‪,‬‬ ‫שעושין את אותו הדבר‪ ,‬רק שהוא מצד‬ ‫הקדושה‪ ,‬כי מה שמוציאין את הס"ת‬ ‫הלא אסור לטלטל ס"ת בחנם‪ ,‬ואיך מותר‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫להוציא את הס"ת בלי לצורך קריאת‬ ‫התורה‪ ,‬והרי זה זילותא להס"ת‪ ,‬ואלא‬ ‫שהוא רמז שהתורה מניחה א"ע להתבזות‬ ‫שנוציא אותה כאילו בחנם לבטלה כדי‬ ‫להחיות את הבת מלך‪ ,‬והרי הוא תיקון‬ ‫לאותו הפגם מיני' ובי' כמבואר‪.‬‬ ‫‪ ‬עבודת התשובה בענין ריבוי‬ ‫המים‪ ,‬שהדברים יקרים נעשים‬ ‫בריבוי גדול‪ ,‬וכמאחז"ל ‪  ‬שכל‬ ‫בית שאין יין נשפך בו כמים אינו בכלל‬ ‫ברכה‪ ,‬הרי שישנו ענין שהיין יהי' נשפך‬ ‫כמים‪ ,‬שהגם שמצד עצם כלל"י נא' שלא‬ ‫מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם‪ ,‬כי‬ ‫עצם קדושת ישראל שייך לענין כי אתם‬ ‫המעט מכל העמים‪ ,‬כי קושטא לא‬ ‫שכיחא שיקרא שכיחא‪ ,‬אבל מצד מה‬ ‫שמעלין מהאוה"ע ומהחיצונים‪ ,‬שהוא‬ ‫עבודת התשובה‪ ,‬לוקחין אנו את מידתם‪,‬‬ ‫ונעשה ענין ריבוי וחיצוניות ואעפ"כ‬ ‫נשארים הם יקרים‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬המדה של תתן אמת ליעקב‪,‬‬ ‫שיעקב בחר לעצמו זה המדה‪,‬‬ ‫והוא באמת מדה אלקי‪ ,‬ולכן קראו‬ ‫הקב"ה ליעקב א‪-‬ל‪ ,‬כי יעקב הוא מרכבה‬ ‫להשכינה‪ ,‬והוא שלימות האדם שעניינו‬ ‫הוא שהוא מרכבה לענין נעלה שהוא‬ ‫כולו אלקות‪ ,‬שזהו השכינה בעצמו‪,‬‬ ‫וכלל"י הם בחי' י עקב חבל נחלתו‪,‬‬ ‫שפירושו הוא שיעקב מושרש למעלה‪,‬‬ ‫ואין לו שורש בזה העולם‪ ,‬כי כל‬ ‫הדברים שישנם בזה העולם אין להם‬ ‫שייכות ליעקב‪ ,‬כי יעקב שייך למדה‬ ‫שהוא מיוחד להקב"ה‪ ,‬שהוא מי' האמת‪,‬‬ ‫ולכן יש לו שורש רק למעלה ולא‬

‫‪‬‬

‫למטה‪ ,‬ולכן הי' יעקב כ"כ נרדף בזה‬ ‫העולם‪ ,‬כי לא הי' לו מקום ושורש בזה‬ ‫העולם‪ ,‬כי לקח לעצמו מדה אלקי‪.‬‬ ‫‪ ‬בשפ"א זי"ע שיעאע"ה לא חיפש‬ ‫דוקא להיות הגדול ביותר‪ ,‬אלא‬ ‫התנהג בעניוות‪ ,‬יעקב הוא י' עקב‪ ,‬וזהו‬ ‫שלקח לעצמו מדה שהוא לא שכיחא‬ ‫בעלמא הדין‪ ,‬וקשה מאד שירד לתוך זה‬ ‫העולם כי הוא מדה אלקי‪ ,‬וא"כ לא‬ ‫יעלה ביד בן אדם לזכות לריבוי של‬ ‫אמת‪ ,‬אלא לשפת אמת שהוא קצת אמת‪,‬‬ ‫אמנם יעאע"ה לא חיפש אכן להיות‬ ‫הגדול ביותר‪ ,‬אלא נכנס לתוך המחנה‬ ‫של אמת‪ ,‬הגם ששם הוא הקטן ביותר‬ ‫מפאת שהוא עדיין נמצא בזה העולם‬ ‫שקושטא לא שכיחא כמדובר‪ ,‬מ"מ גם‬ ‫שפת אמת די לו‪ ,‬משא"כ עשיו ראה‬ ‫שאם יתחיל עם האמת לא יגיע לעולם‬ ‫להיות הגדול ביותר‪ ,‬וכיון שזאת הוא‬ ‫עיכוב אצלו להיות הגדול ביותר‪ ,‬לכן‬ ‫השאיר את האמת בהצד ונתן את חייו‬ ‫לתוך עלמא דשיקרא‪ ,‬כי עשיו לשון‬ ‫עשוי‪ ,‬שצריך הוא להיות עשוי ונגמר‬ ‫מיד‪ ,‬משא"כ יעקב הוא י' עקב‪ ,‬שהוא‬ ‫הקטן ביותר‪ ,‬וזהו שפת אמת תכון לעד‪,‬‬ ‫והרי שלקח לעצמו מדה קשה‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫כ"כ נרדף בזה העולם‪ .‬וזהו יעקב חבל‬ ‫נחלתו‪ ,‬כאילו נשלך חבל מלמעלה למטה‬ ‫עד שיכולים לאחוז למטה בתחתית‬ ‫החבל ולהיות מושרש למעלה‪ ,‬כי האדם‬ ‫עץ השדה‪ ,‬ויש עץ שמושרש למטה‪ ,‬שיש‬ ‫לו שרשים בזה העולם‪ ,‬והוא חי את חייו‬ ‫בתוך זה העולם‪ ,‬אבל יעאע"ה הי'‬ ‫מושרש למעלה בהרבוש"ע‪ ,‬והי' נתלה‬ ‫על כסה"כ‪.‬‬ ‫‪ ‬להיות מושרש למעלה הוא‬ ‫בכמה אופנים‪ ,‬כגון שישנו‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫כמה דורות‪ ,‬דור אחר דור‪ ,‬אבות ובנים‪,‬‬ ‫שהאבות יש לכנות שהם למעלה בשמים‪,‬‬ ‫כי הם הדור הקדום‪ ,‬והבנים הם הענפים‬ ‫שלהם‪ ,‬והם למטה בארץ בזה העולם‪,‬‬ ‫וכיון שיעאע"ה הוא מושרש תמיד‬ ‫למעלה‪ ,‬ולא מושרש למטה בזה העולם‪,‬‬ ‫לכן זהו מידתו שהנחיל לכלל"י שהוא‬ ‫יעקב חבל נחלתו‪ ,‬שכלל"י יש להם כח‬ ‫להיות מושרש למעלה‪ ,‬לקבל קשר עם‬ ‫הדורות הקודמים‪ ,‬עם האבות‪ ,‬וזהו‬ ‫השורש של כלל"י‪ ,‬יעקב חבל נחלתו‪,‬‬ ‫נחלה הוא ירושה‪ ,‬ונמצא חבל נחלתו‬ ‫הוא חבל הירושה‪ ,‬שישנו שורש למעלה‬ ‫שהוא נחלת האבות‪ ,‬וממנו נמשך חבל‬ ‫למטה‪ ,‬וכלל"י אוחזים בזה החבל‪.‬‬ ‫והאבות הם דרגא דאמת‪ ,‬כי הוא מי'‬ ‫יעאע"ה מובחר האבות‪ ,‬ולכן לפי ערכינו‬ ‫נקראים כל האבות בדרגא דאמת‪,‬‬ ‫ובפשטות זהו כי הם כבר בשמים‪ ,‬בעולם‬ ‫האמת‪ ,‬ואנחנו נמצאים עדיין למטה בתוך‬ ‫עלמא דשיקרא‪ ,‬אבל בכלל מצד המשך‬ ‫הדורות הרי האבות הם יותר קרובים אל‬ ‫האמת‪ ,‬אל השורש‪ ,‬כי אבות פירושו‬ ‫שורש‪ ,‬שהוא האמת‪ .‬ואיזהו מכובד‬ ‫המכבד‪ ,‬ועיקר הכבוד הוא כבד את אביך‬ ‫ואת אמך‪ ,‬שהאב הוא יותר אצל השורש‬ ‫שהוא האמת כמדובר‪ ,‬וכן מצינו הלשון‬ ‫ברמב"ן בענין פנימיות התורה שהוא "על‬ ‫דרך האמת"‪ ,‬וביאר הפחד יצחק שלכאו'‬ ‫גם נגלות התורה דרך אמת הוא‪ ,‬אלא‬ ‫הענין כי אמת פירושו ג"כ שורש‪ ,‬ממילא‬ ‫על דרך האמת פירושו על דרך השורש‪,‬‬ ‫שנגלות התורה הוא הדרגא שירד התורה‬ ‫למטה באופן של ענף‪ ,‬משא"כ פנימיות‬ ‫התורה הוא הדרגא של תורה כמו שהוא‬ ‫אצל השורש‪ ,‬ולכן הוא נקרא על דרך‬ ‫האמת‪ .‬וזהו יעקב חבל נחלתו שהוא‬

‫נחלה הדבוקה בהשורש‪ ,‬וזהו כבד את‬ ‫אביך ואת אמך שצריכים לכבד את‬ ‫השורש כי השורש הוא אמת‪ ,‬והוא דרגת‬ ‫יעאע"ה שהוא האב והוא מי' האמת‬ ‫כמדובר‪ .‬ועשיו הוא בזוי אתה מאד‬ ‫ואחז"ל ‪ ‬דלא מוקמי מלכא בר‬ ‫מלכא‪ ,‬שאצלם אין ענין יעקב חבל‬ ‫נחלתו‪ ,‬שהאב והבן אין להם שום קשר‬ ‫זה עם זה‪ ,‬ולכן המלך שלהם הוא בזוי‪,‬‬ ‫כי לא כיבד את אביו‪ ,‬ונמצא לא כיבד‬ ‫את האמת‪ ,‬ואיזהו מכובד המכבד‪.‬‬ ‫‪ ‬שייך ליעאע"ה כמדובר‪,‬‬ ‫ובכלל להז' רועים שהם‬ ‫האושפיזין‪ ,‬והם מכונים בכלליות שהם‬ ‫האבות של כלל"י‪ ,‬שכלל"י מושרשים‬ ‫באלו הז' רועים‪ ,‬ונמצא שהסוכה נותן‬ ‫לנו כח שנהי' מושרשים בהאבות‪ ,‬וזהו‬ ‫למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי‬ ‫את בנ"י‪ ,‬שהענני כבוד הם הז' רועים‬ ‫שהנהיגו את כלל"י‪ ,‬שבזכותם הלכו‬ ‫כלל"י במדבר‪ ,‬והרי שהם האבות‬ ‫והשרשים של כלל"י‪ ,‬וכמו שכלל"י‬ ‫מכבדין את האבות כך נעשים הם‬ ‫בעצמם אבות‪ ,‬כי איזהו מכובד המכבד‪,‬‬ ‫כשמכבדין האב נעשין המשך מהאב‬ ‫ונעשין בעצמו אב‪ ,‬וממילא כמו שכלל"י‬ ‫הלכו בתוך ענני כבוד כך למען ידעו‬ ‫דורותיכם שגם דורותיכם יהיו המשך‬ ‫מכם‪ .‬ובזה יש לבאר המחלוקת אי סוכות‬ ‫זכר לענני כבוד או שסוכות ממש עשו‬ ‫להם‪ ,‬כי ענני כבוד הם דרגת הרועים של‬ ‫כלל"י כמדובר‪ ,‬שהם האבות של דור‬ ‫המדבר‪ ,‬אבל מה שדור המדבר בעצמם‬ ‫הם אבות‪ ,‬זהו סוכות ממש שעשאו‬ ‫לעצמם כענין ענני כבוד‪ ,‬והם הם הענני‬ ‫כבוד שלנו‪ ,‬שזהו למען ידעו דורותיכם‪,‬‬ ‫ובאמת יש לנו את שניהם הענני כבוד‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫שלהם וגם הסוכות ממש שלהם‪ ,‬והרי‬ ‫שאלו ואלו דא"ח‪ .‬והפלוטי ענן הי' בהם‬ ‫אחיזה לעמלק שהוא עשיו בזוי אתה‬ ‫מאד היפוך ענני כבוד‪ ,‬ולחמו עם עמלק‬ ‫ע"י ב' דורות שהם הקשר של משה‬ ‫ויהושע‪ ,‬שמשה הי' עומד למעלה בהר‬ ‫ויהושע למטה ושניהם התקשרו יחד‪ ,‬והם‬ ‫הב' דורות יסודיים הראשונים‪ ,‬דור יוצאי‬ ‫מצרים ודור באי הארץ‪ ,‬שזהו מלחמה‬ ‫לה' בעמלק מדור דור‪ ,‬שהוא האיחוד של‬ ‫אלו הב' דורות‪ ,‬שעי"ז מכניעין עמלק‬ ‫שהוא בזוי מאד‪ ,‬כי הוא אינו מושרש‬ ‫למעלה בהאבות שלו כמבואר‪ ,‬שעשיו‬ ‫מושרש רק למטה ולא למעלה‪ ,‬והאדם‬ ‫צריך להיות מושרש למעלה‪.‬‬ ‫‪ ‬יעקב חבל נחלתו‪ ,‬שתלויין על זה‬ ‫החבל שמקושר ללמעלה להשורש‪,‬‬ ‫וזהו כי קללת אלקים תלוי‪ ,‬כי כשתולין‬ ‫איזה אדם‪ ,‬הרי באמת כל אדם הוא תלוי‬ ‫למעלה‪ ,‬שהוא מושרש למעלה‪ ,‬אבל כל‬ ‫דבר שיכולים לעשותו באופן של תיקון‬ ‫יכולים גם לקלקלו‪ ,‬ולכן מי שמקלקל זה‬ ‫הענין של תליי' בהשורש שלמעלה‪ ,‬הרי‬ ‫הוא נתלה על העץ המושרש למטה‪ ,‬היפוך‬ ‫התליי' בהשורש למעלה‪ ,‬והרי זה ענין של‬ ‫בזיון כי קללת אלקים תלוי‪ ,‬שהוא היפוך‬ ‫דרגת הצלם אלקים‪ ,‬ונקרא נבילה כמש"כ‬ ‫‪   ‬לא תלין נבלתו‪ ,‬נבילה לשון‬ ‫נפילה שנפל למטה‪ ,‬והי' צריך באמת‬ ‫להיות תלוי למעלה שהוא יעקב חבל‬ ‫נחלתו‪ ,‬ולא למצוא לעצמו מקום בזה‬ ‫העולם‪ ,‬וע"י פגמו גרם לעצמו להיות‬ ‫נתלה על עץ המושרש בזה העולם‪ .‬ולכן‬ ‫דבר המחובר פסול לסכך‪ ,‬כי העץ‬ ‫המושרש בזה העולם אינו הסכך שלנו‪.‬‬ ‫‪ ‬מה שאנו מושרשים למעלה‪ ,‬זהו‬ ‫כי לערכינו מסתכלים אנו על‬

‫‪‬‬

‫אלקות שהוא למעלה‪ ,‬ולכן צריכים‬ ‫להיות תלוי למעלה‪ ,‬משא"כ מלאכים‬ ‫שהם למעלה הם מסתכלים על אלקות‬ ‫שהוא למטה‪ ,‬כי עיקר שכינה בתחתונים‪,‬‬ ‫ולכן אצלם הוי העבודה להיות מושרש‬ ‫למטה‪ ,‬והם מלאכי השלום שאינם‬ ‫מקטרגים על האדם כי הם יודעים‬ ‫שעיקר שכינה בתחתונים‪ ,‬והרי שהם‬ ‫מושרשים למטה‪ .‬וכמו שאצלינו הוי‬ ‫העבודה להיות יותר רוחני‪ ,‬להיות‬ ‫מושרש למעלה בהאבות‪ ,‬בבחי' יעקב‬ ‫חבל נחלתו‪ ,‬כך המלאכים שהם‬ ‫לכתחילה למעלה‪ ,‬הוי העבודה שלהם‬ ‫להתקשר ללמטה‪ ,‬ובזה מתקשרים‬ ‫עליונים ותחתונים‪ ,‬ואלו המלאכים‬ ‫המתקשרים למטה אכן מחשיבים הם את‬ ‫האדם כמדובר‪ .‬וזהו והוא עומד עליהם‬ ‫תחת העץ ואחז"ל ‪   ‬שהי' רמז‬ ‫להסוכה‪ ,‬והגם שמחובר פסול לסוכה‪,‬‬ ‫זהו כי אצל המלאכים שהם מושרשים‬ ‫למטה אזי אדרבה העץ שמושרש למטה‬ ‫הוא עיקר הסוכה‪ ,‬ורק הסוכה שלנו פסול‬ ‫במחובר‪ ,‬וכיון שאאע"ה רצה ללמד‬ ‫אותם שעיקר שכינה בתחתונים‪ ,‬לכן‬ ‫לימד אותם שהסוכה שלהם הוא דוקא‬ ‫עץ המחובר ומושרש למטה‪ ,‬והוא עומד‬ ‫עליהם תחת העץ ויאכלו‪.‬‬ ‫‪ ‬הענין של סוכות‪ ,‬יעקב חבל‬ ‫נחלתו‪ ,‬שאנו נרדפים בזה‬ ‫העולם‪ ,‬כי קושטא לא שכיחא‪ ,‬וזהו‬ ‫ששייכים צאן למידתו של יעאע"ה‪ ,‬ואת‬ ‫הכבשים הפריד יעקב‪ ,‬כי הצאן אין להם‬ ‫כח וחוזק מעצמם‪ ,‬וכל כח חוזקם הוא‬ ‫מצד בעליהם‪ ,‬שזהו עשתרות קרנים‬ ‫שמעשירות את בעליהן‪ ,‬שכיון שיש להם‬ ‫כ"כ קשר לבעליהן‪ ,‬מקבלין הם שמירה‬ ‫מבעליהן‪ ,‬ולכן הקשו חז"ל ‪ ‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫העושה סוכתו בעשתרות קרנים יהי'‬ ‫פסול‪ ,‬ומה התמי'‪ ,‬מאן יימר שצריכים‬ ‫לעשות סוכה בעשתרות קרנים‪ ,‬אבל זהו‬ ‫כי עשתרות קרנים פירושו הצאן‬ ‫המושרשים בבעליהן השומרים אותם‪,‬‬ ‫וזהו עיקר הענין של הסוכה‪ ,‬שזהו‬ ‫ולמקנהו עשה סוכות‪ ,‬שעשה יעקב‬ ‫סוכות מיוחדים למקנהו‪ ,‬כי אין להם‬ ‫תוקף וחוזק‪ ,‬ולכן צריכים לעשות להם‬ ‫סוכה לשומרם‪ ,‬שהסוכה הם הז' רועים‬ ‫השומרים את צאן הללו שאין להם כח‬ ‫מעצמם וצריכים לשמירת הרועה‪ ,‬והם‬ ‫האורות של האבות ושל דורות הקודמים‬ ‫המסייעים אותנו בעקבתא דמשיחא‪,‬‬

‫שהוא תכלית העקב והשפלות‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫מושרשים אנו מאד למעלה‪ ,‬שהאבות‬ ‫מאירים לתוך הסוכה‪ ,‬למען ידעו‬ ‫דורותיכם‪ ,‬שיש לנו כבר הרבה אבות‪ ,‬כי‬ ‫כל דור קדום הוא סוכה לדור שלאחריו‪,‬‬ ‫וכל דור הנוסף מקבל עוד סוכה‪ ,‬וכ"ז‬ ‫כדי לקבל יותר כח וחוזק ללחום ולנצח‬ ‫את החושך של עקבתא דמשיחא‪ .‬ונזכה‬ ‫ליעקב חבל נחלתו‪ ,‬לגילוי של כסא‬ ‫הכבוד‪ ,‬שכל מה שברא הקב"ה לא בראו‬ ‫אלא לכבודו‪ ,‬וימלא כבוד ה' את כל‬ ‫הארץ במהרה בימינו אמן‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫אושפיזא דמשה רעיא מהימנא קדישא‬ ‫‪ ‬האסיף תקופת השנה‪ ,‬ואי' בספה"ק‬ ‫שתקופת הוא מל' תוקף‪ ,‬שהתוקף‬ ‫והחוזק לכל השנה מקבלים בסוכות‪.‬‬ ‫והסוכה צריך שיהו הכוכבים נראים‬ ‫מתוכה‪ ,‬וכוכבים מרמז על ענין המזלות‪,‬‬ ‫ובהמה לית לה מזלא‪ ,‬אדם אית לי'‬ ‫מזלא ‪  ‬ולהדרגא הנכונה של אדם‪,‬‬ ‫שהוא כלל"י אתם קרויים אדם‪ ,‬כמובן‬ ‫שיש להם מין מזל אחר‪ ,‬מזל נכון‪ ,‬שזהו‬ ‫דאי' אין מזל לישראל היינו שלכלל"י‬ ‫אין את אותו המזל שיש לאוה"ע‪,‬‬ ‫שאוה"ע נתונים תחת השפעת הכוכבים‬ ‫ומזלות‪ ,‬מלאכים‪ ,‬שרים‪ ,‬גלגלים‪,‬‬ ‫ובכלליות הוא ענין הנהגת הטבע‪,‬‬ ‫ולכלל"י אין מזל זה אך גם להם יש ענין‬ ‫מזל‪ ,‬שהרי בני חיי ומזוני לאו בזכותא‬ ‫תליא אלא במזלא ‪ , ‬ובי' הרמ"ע‬ ‫מפאנו זי"ע שמזלם של ישראל הוא‬ ‫שמעשה האבות הק' שבכלליות הן הג'‬ ‫אבות אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ע"י זכותם‬

‫ומעשיהם נעשה מקור שפע שנקרא מזל‬ ‫לישראל‪ ,‬דמזל הוא דבר שאינו תלוי‬ ‫בזכות‪ ,‬אלא בטבע‪ ,‬לאו בזכותא תליא‪,‬‬ ‫דזכות ומזל הם ב' הפכים‪ ,‬וענין הא‬ ‫דהאבות השפיעו בחי' מזל היינו שהם‬ ‫השלימו מעשיהם בקדושתם והנחילו‬ ‫עי"ז לכלל"י בחי' קדושה טבעית‬ ‫לישראל‪ ,‬בחי' קדושה כזו שאינם בעלי‬ ‫בחירה לינתק ממנה‪ ,‬ענין קדושת ישראל‬ ‫דישראל אע"פ שחטא ישראל הוא‬ ‫‪ , ‬וזהו לאו בזכותא תליא‬ ‫דאינו תלוי בזכויות אלא נעלה הוא‬ ‫ממנו‪ ,‬והוא עצם קדושת ישראל‪ ,‬וזה‬ ‫נקרא מזל‪ .‬וג' האבות הם נגד בני חיי‬ ‫ומזוני‪ ,‬שהם הנחילו מזל זה של ישראל‪,‬‬ ‫וכוכבים שהם ענין המזלות הנה בד"כ‬ ‫המכוון לג' כוכבים שהם סימן לילה‪ ,‬כי‬ ‫ג' כוכבים נחשבים לענין הנק' מזל‪ ,‬והם‬ ‫נגד ג' אבות‪ ,‬ונגד בני חיי מזוני‪,‬‬ ‫שישראל אינם מקבלים את שפע הבני‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫חיי ומזוני מטבע העולם כאוה"ע‪,‬‬ ‫דכלל"י אינם מונהגים תחת הנהגת‬ ‫הטבע‪ ,‬אלא תחת הנהגת הטבע של‬ ‫קדושת ישראל שהאבות הנחילו לישראל‪.‬‬ ‫‪ ‬מהמגיד הק' זי"ע לבאר הא דאין‬ ‫מזל לישראל‪ ,‬היינו שבחי' אי"ן‬ ‫הוא המזל‪ ,‬דמה שהיהודי הוא בבחי'‬ ‫אי"ן שבטל להשי"ת קדו' זו הוא המזל‬ ‫של כלל"י‪ ,‬והיינו דמה שנתב' שמזל‬ ‫ישראל הוא קדושת ישראל‪ ,‬הנה קדושה‬ ‫זו הוא בחי' אי"ן‪ ,‬שהאבות הגיעו‬ ‫לקדושה זו שבאו לביטול גמור להשי"ת‬ ‫הנק' אי"ן‪ ,‬וקדושה זו הנחילו לישראל‬ ‫שיוכלו ליבטל להשי"ת במדרי' אין‪ ,‬וזהו‬ ‫מזל ישראל‪ .‬וביתר הרחבה י"ל‪ ,‬שהרי‬ ‫'אבות' אין הכוונה דוקא לג' האבות‪,‬‬ ‫אלא כל הדורות הקודמים שכבר נסתלקו‬ ‫נקראים אבות לישראל‪ ,‬כדאי' בחז"ל‬ ‫בכ"מ דשמאי והלל נק' אבות העולם‪,‬‬ ‫שיש מדרי' של דורות הקודמים שג"כ‬ ‫נחשבים לאבות‪ .‬וזהו כי בעוה"ז א"א‬ ‫לזכות לגמרי לבחי' אי"ן‪ ,‬ועיקר החיות‬ ‫של תחה"מ‪ ,‬שזוכים לחיים נצחיים‪ ,‬הוא‬ ‫שזוכים לבא למדרי' אין‪ ,‬וכן אי'‬ ‫בליקו"מ שעיקר טעם בחיים נצחיים הוא‬ ‫כמה שהוא מחשיב עצמו יותר בבחי'‬ ‫אין‪ ,‬וכל ענין המיתה הוא‪ ,‬דאחר חטא‬ ‫עה"ד מצד הגוף וזוהמת הנחש שוב אינו‬ ‫יכול לבא למדרי' אי"ן‪ ,‬כיון שהנחש‬ ‫התערב בו‪ ,‬וע"כ צריך הגוף לשוב‬ ‫לעפרו כי עפר אתה ואל עפר תשוב עד‬ ‫שיהא ממש אין‪ ,‬וזהו מאד מאד הוי שפל‬ ‫רוח שתקות אנוש רימה ‪,  ‬‬ ‫שכל התקוה של תחה"מ הוא שיתבטל‬ ‫כ"כ עד שלא ישאר בו אלא נקודה של‬ ‫אי"ן שנקו' זו יכולה כבר לבטל א"ע‪,‬‬ ‫בחי' תשב אנוש עד דכא‪ ,‬שיהא ממש‬

‫‪‬‬

‫אי"ן‪ ,‬ורק אז יוכל להיות כלי מוכשר‬ ‫לקבל החיות של חיים נצחיים‪ ,‬והאי"ן‬ ‫הלזה יהא החיות של לעת"ל‪ ,‬שלא‬ ‫כעוה"ז שאדם שואב חיות ממעלותיו‬ ‫וזכויותיו‪ ,‬ובתחה"מ לא ימשוך חיותו‬ ‫מהישות שבו ממה שהוא כך או כך‪,‬‬ ‫אלא מבחי' אין‪ ,‬שאם יהא בטל בבחי'‬ ‫אין משם יחיה חיים חדשים‪ ,‬תחה"מ‪.‬‬ ‫ובגמ' ‪  ‬ג' הטעימן הקב"ה‬ ‫בעוה"ז מעין עוה"ב‪ ,‬שהאבות הק' זכו‬ ‫כבר בעוה"ז למעין חיים נצחיים‪ ,‬ולכן‬ ‫הם בעיקר נקראים אבות‪ ,‬אולם כל‬ ‫הדורות הקודמים שנקראים אבות הוא‬ ‫שעכ"פ בעוה"ב זכו והשיגו בחי' אי"ן‪,‬‬ ‫והם מנחילים את המזל לישראל‪ .‬וזהו‬ ‫אשא עיני אל ההרים‪ ,‬ובחז"ל ‪ ‬‬ ‫‪ ‬אל תקרי הרים אלא הורים‪ ,‬אין הרים‬ ‫אלא האבות‪ ,‬וכדאי' בחז"ל ‪ ‬‬ ‫'אל ההרים לא אכל' שלא אכל בזכות‬ ‫אבות‪ ,‬ואשא עיני לראות מה הנחילונו‬ ‫האבות‪ ,‬והתשובה היא שהם הנחילו לנו‬ ‫מדרי' זו של אין‪ ,‬מאין יבא עזרי‪,‬‬ ‫שמבחי' אי"ן משם יבא עזרי‪ ,‬ומבחי' זו‬ ‫מקבלים התקיפות לכל השנה‪ .‬האדם‬ ‫חושב שיקח תקיפות וחוזק ממה שיש‬ ‫בידו‪ ,‬שיש לו על מה לסמוך‪ ,‬ובחג‬ ‫האסיף תקופת השנה היינו שבו זוכה‬ ‫להדעת שמאי"ן יבא עזרי‪ ,‬שמבחי' המזל‬ ‫שהם הכוכבים שמאירים בהסוכה‪ ,‬בחי'‬ ‫מזל לישראל‪ ,‬משם יבא עזרי‪.‬‬ ‫‪ ‬מדריגת אין זכה משרע"ה‪,‬‬ ‫שהוא נק' יפיפית מבני אדם‬ ‫יותר מהאבות הק'‪ ,‬והאיש משה עניו‬ ‫מאד מכל האדם אשר על פני האדמה‪,‬‬ ‫שזכה ביותר לביטול ממש עד לבחי'‬ ‫אי"ן‪ ,‬וע"ז אמר ואם אי"ן מחני נא‬ ‫מספרך אשר כתבת‪ ,‬ואי' בספרים דהיינו‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫שזכה להמשיך הארה זו של אי"ן‪ ,‬דהיינו‬ ‫שאם צריך לבוא לבחי' אי"ן זו מוכן אני‬ ‫להתבטל לגמרי‪ ,‬מחני נא‪ ,‬שמבטל עצמו‬ ‫לגמרי משרשו ונעקר מן התורה ע"מ‬ ‫להגיע לבחי' אי"ן‪ .‬וזהו מדרי' הביטול‬ ‫של משרע"ה‪ ,‬וממקום זה שאב משרע"ה‬ ‫את חיותו‪ ,‬כדאי' בשפ"א על הא שאמר‬ ‫מש"ר מי אנכי כי אלך אל פרעה‪,‬‬ ‫והרבוש"ע הי' יכול להשיבו כמו שהשיב‬ ‫לנח‪ ,‬כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור‬ ‫הזה‪ ,‬שמצאת חן בעיני והינך צדיק‪ ,‬וכמו‬ ‫שאמר לו השי"ת אח"כ 'כי מצאת חן‬ ‫בעיני ואדעך בשם'‪ ,‬שאכן ראוי אתה‬ ‫לכך‪ ,‬והרבוש"ע לא השיב לו כך‪ ,‬אלא‬ ‫הניחו כדבריו‪ ,‬מכיון שמתשובה כזו לא‬ ‫הי' למש"ר חיזוק‪ ,‬כיון שעיקר חיותו‬ ‫הוא מבחי' אי"ן‪ ,‬והי' צריך שידע שאכן‬ ‫מצד עצמו אינו ראוי‪ ,‬וכל שליחותו הוא‬ ‫מצד כי אהיה עמך‪ ,‬מכיון שאכן אינך‬ ‫ראוי לכך לכן 'כי אהיה עמך'‪ ,‬וזהו‬ ‫החיזוק למש"ר‪ ,‬שהוא העניו מכל האדם‪,‬‬ ‫שזכה יותר מכולם לבחי' אי"ן‪ .‬וזהו‬ ‫המזל לישראל‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬איתא בחז"ל הכל תלוי במזל‬ ‫אפי' ס"ת שבהיכל‪ ,‬והיינו‪,‬‬ ‫שמזל הוא מקור הוזלת השפע‪ ,‬ואפי'‬ ‫ס"ת שבהיכל היינו אפי' חידו"ת צריך‬ ‫הוזלת שפע‪ ,‬שיפתח מעין התורה הנק'‬ ‫מזל שהוא הוזלת השפע מל' יזל מים‬ ‫מדליו‪ ,‬מעין שפע של תורה שמשפיע‬ ‫שפע של גילויים בתורה‪ ,‬שפע של‬ ‫הקדושה שזוכים ע"י התורה‪ ,‬ומעין זה‬ ‫של תורה תלוי במזל‪ ,‬ומכיון שאי"ן הוא‬ ‫המזל לישראל‪ ,‬א"כ האי"ן פותח מעין‬ ‫התורה‪ ,‬מעין הוא מאי"ן‪ ,‬שעייני"ן‬

‫מתחלפין באלפי"ן‪ ,‬השורש הוא א'‪,‬‬ ‫האי"ן‪ ,‬ומשם נשפע למטה ויורד לע'‪ ,‬ע'‬ ‫פנים לתורה נגד ע' אומות‪ ,‬ונעשה מעין‪,‬‬ ‫והשורש הוא האי"ן שהוא המזל שהכל‬ ‫תלוי בו אפי' ס"ת שבהיכל‪.‬‬ ‫‪ ‬בריאת האדם היתה ע"מ שיפתח‬ ‫מעין זה‪ ,‬דכמו שיש מעין תורה‬ ‫יש מעין של גשמים‪ ,‬ועבודת ימים אלו‬ ‫הוא אכן לרצות על המים‪ ,‬וע"כ אכן‬ ‫צריך שהמזלות )הכוכבים( יאירו‬ ‫בהסוכה‪ ,‬לפתוח שפע המזל להוזלת‬ ‫השפע‪ ,‬שהוא מעין של שפע‪ ,‬דעבודת‬ ‫ימים אלו הוא שמחת בית השואבה‪,‬‬ ‫לפתוח זה המעין ושאבתם מים בששון‬ ‫ממעיני הישועה‪ .‬וע"ז נברא האדם דאית‬ ‫לי' מזלא לפתוח מעין זה הבא מאי"ן‪,‬‬ ‫כמש"כ ואדם אין לעבוד את האדמה‬ ‫ופירש"י שלא הי' אדם שיתפלל על‬ ‫גשמים שיבואו‪ ,‬ונמצא שהאדם נברא‬ ‫ע"מ שיתפלל על הגשמים‪ ,‬וזהו כל‬ ‫יצירתו‪ ,‬דהיינו שיש תהום עליון ותהום‬ ‫תחתון‪ ,‬ותהום אל תהום קורא‪ ,‬ואי'‬ ‫‪   ‬שהתהום התחתון שהוא‬ ‫הבאר קורא לתהום העליון‪ ,‬שמעוררו‬ ‫להשפיע שפע‪.‬‬ ‫‪ ‬כמה מדרי' בהשפע‪ ,‬דהשפע הנכון‬ ‫מגיע מתהומות אר"י‪ ,‬שם הוא‬ ‫השפעת השי"ת שלא ע"י שליח‪ ,‬מעיינות‬ ‫ותהומות יוצאים בבקעה ובהר‪ ,‬שבאר"י‬ ‫יש מעיין השפע שמעורר את תהום‬ ‫העליון להשפיע שפע כזה הבא מבחי'‬ ‫אי"ן‪ ,‬מזל לישראל‪ .‬ולכן כשביקש מש"ר‬ ‫ליכנס לאר"י ביקש במתנת חינם‪,‬‬ ‫ואתחנן‪ ,‬דהנה שפע זה של תהומות אר"י‬ ‫הוא מדרי' שעדיין לא זכינו לה כנכון‬ ‫מעולם‪ ,‬כיון שמש"ר לא נכנס לאר"י‪,‬‬ ‫ועיקר הסיבה למניעת מש"ר ליכנס‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫לאר"י היתה מכיון שהי' איזו חטא‬ ‫בשעה שהיה צריך לפתוח מעין לישראל‪,‬‬ ‫]ואכהמל"ב‪ ,‬ובודאי מוכרח הי' להיות כן‬ ‫לטובת כלל ישראל[‪ ,‬עכ"פ הי' בו חטא‬ ‫ההכאה היפך ודברתם אל הסלע‪ ,‬והיינו‬ ‫שהי' צריך לפתוח מעין התורה‪ ,‬וזה נק'‬ ‫ודברתם‪ ,‬ואילו הי' נפתח מעין זה הי'‬ ‫גורם זאת שיכנס מש"ר לאר"י‪ ,‬והיינו‬ ‫שמעין שפע זה של אר"י היה צריך‬ ‫ליפתח ע"י בחי' אי"ן של מש"ר‪ ,‬ולא‬ ‫זכינו שיפתח זאת משה רבינו‪ ,‬ומש"ר‬ ‫רצה לתקן זאת ולכן ביקש מתנ"ח‪,‬‬ ‫שיפתח המעין שנפתח ע"י בחי' אי"ן‪.‬‬ ‫‪ ‬מאי דכתיב ואדם אין לעבוד את‬ ‫האדמה‪ ,‬היינו שצריך האדם לבא‬ ‫לבחי' אי"ן ע"מ לעבוד את האדמה‪,‬‬ ‫דהיינו לפתוח מעין הגשמים כפירש"י‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שלא היה מי שיתפלל על גשמים‬ ‫רק אדם דאית לי' מזלא‪ ,‬שלהאדם יש כח‬ ‫לבא לבחי' ביטול ואי"ן ממש שעל ידה‬ ‫חלה עליו מין קדושה שבה מקושר הוא‬ ‫ישר עם הרבוש"ע‪ ,‬כי נעשה מרכבה‬ ‫לשכינה‪ ,‬כמש"כ אשכון את דכא‪ ,‬לזה‬ ‫שעומד בבחי' אי"ן ובטל להשי"ת‪ ,‬שאדם‬ ‫זה הוא ממש קרוב לשכינה‪ ,‬ועל כך היתה‬ ‫בריאת אדם שיבא לבחי' אי"ן‪ ,‬וממילא‬ ‫יוכל לעבוד את האדמה‪ ,‬ואדם אין לעבוד‬ ‫וכו' היינו שעדיין אין כאן אדם זה‬ ‫שיעמוד בבחי' אי"ן לעבוד את האדמה‪.‬‬ ‫‪ ‬אין לך אדם שאין לו שעה‪,‬‬ ‫וביאורו א"ש ע"פ הנ"ל‪ ,‬שכל‬ ‫אדם יש לו שע"ה‪ ,‬והשעה היא הבחי'‬ ‫מלכות שלו‪ ,‬דשעה נק' מלכות‪ .‬והבי'‪,‬‬ ‫שאדם נברא להיות מתפלל‪ ,‬ומהמגיד‬ ‫הק' איתא לבאר מאמחז"ל הנ"ל דאין לך‬ ‫אדם שאין לו שעה היינו מה דחזיין‬

‫‪‬‬

‫שחסידים הראשונים היו מתפללים שעה‬ ‫אחת‪ ,‬ומי שאין לו שעה זו של תפילה‬ ‫אינו בגדר אדם‪ ,‬ולהנ"ל מובן‪ ,‬כיון‬ ‫שעיקר בריאתו הוא ע"מ שיתפלל‪ ,‬ואם‬ ‫אין לו שעה זו של תפילה אינו בגדר‬ ‫אדם‪ ,‬ולדרכינו יל"פ באו"א‪ ,‬אין לך אדם‬ ‫היינו שלהאדם יש בחי' אין‪ ,‬שהאי"ן לו‬ ‫שעה‪ ,‬שזוכה לבחי' האין בשעת‬ ‫שמתפלל‪ .‬ועוד י"ל כנ"ל שמלכות נק'‬ ‫שעה‪ ,‬שלכ"א יש מלכות‪ ,‬היינו כח לקבל‬ ‫ע"ע עומ"ש‪ ,‬שכל עיקר המלכות היא‬ ‫הכח להמליך את השי"ת ולקבל עומ"ש‪,‬‬ ‫וכדי לקבל עומ"ש צריך שיזכה למעין‬ ‫השפע ומעין התורה שיביאו לאמונה‪,‬‬ ‫שע"י התורה יבא לאי"ן ויתדבק להשי"ת‬ ‫ויזכה לאמונה‪ .‬ולכן מלך ישראל צריך‬ ‫שיהא לו ס"ת מיוחד שיהא מונח בבית‬ ‫גנזיו‪ ,‬דמלך ישראל הוא האדם שיש לו‬ ‫השעה‪ ,‬מידת המלכות‪ ,‬והוא צריך‬ ‫להשפיע חיות לישראל‪ ,‬חיות של אמונה‪,‬‬ ‫חיות שע"י יוכלו לקבל עומ"ש‪ ,‬ולכן‬ ‫צריך שיהא לו ס"ת‪ ,‬מקור מיוחד של‬ ‫חידושי תורה המונחת בבית גנזיו‪ ,‬וקרא‬ ‫בו כל ימי חייו‪ ,‬ומשם יקח שפע זה של‬ ‫תורה‪ ,‬ושפע זה נפתח במיוחד למלכות‪,‬‬ ‫ומשרע"ה הי' המלך הראשון של בנ"י‪,‬‬ ‫ויהי בישורון מלך‪ ,‬ולכן היה לו ביותר‬ ‫שייכות לפתוח אי"ן זה שהוא שפע תורה‬ ‫שיביא אמונה לבנ"י‪ ,‬כיון שהוא ביותר‬ ‫האדם שיש לו שעה כיון שהוא המלך‬ ‫הראשון בישראל‪.‬‬ ‫‪ ‬זיווגים מצינו שנזדמנו על הבאר‪,‬‬ ‫כיון שזיווג הוא בחי' מלכות‪,‬‬ ‫שאשה הוא בחי' מלכות‪ ,‬והבאר נפתח‬ ‫למי שיש לו שעה‪ ,‬דבאר הוא התהום‬ ‫התחתון שהוא מעורר לעומת זה את‬ ‫תהום העליון‪ ,‬ונפתח למי שיש לו‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫מלכות‪ ,‬ולכן צריך שיזדמן זיווג אצל‬ ‫באר‪ .‬וכשבא משרע"ה אצל הבאר וזכה‬ ‫לציפורה‪ ,‬אמר יתרו ואי"ו‪ ,‬שהוא הרי‬ ‫בחי' אי"ן‪ ,‬קראן לו ויאכל לח"ם גימ'‬ ‫מזל"א‪ ,‬ג' הויו"ת‪ ,‬שמא ישא אחת מכם‪,‬‬ ‫שתהא לו שעה זו שהוא מה שנצרך לו‪,‬‬ ‫שלכן נפתח המעין להשפיע לבחי'‬ ‫מלכות‪ ,‬וכשישא אחת מכם אזי ימשיך‬ ‫אור זה של מזלא‪ .‬ובכך מבואר הא דאי'‬ ‫אפי' ס"ת שבהיכ"ל‪ ,‬שהיכל הוא מלכות‪,‬‬ ‫שהמשפיע להיכל‪ ,‬להמלכות‪ ,‬צריך שיהא‬ ‫לו מזל זה‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬הוזלת שפע של תורה יש לה‬ ‫הרבה כינויים‪ ,‬וא' מהם מכונה‬ ‫שמן‪ ,‬ולשבט אשר הי' מעין השמן‪ ,‬טובל‬ ‫בשמן רגלו‪ ,‬וזאת מכיון שבנות אשר‬ ‫נישאו לכהנים גדולים‪ ,‬נמצא שבנות אשר‬ ‫היו כבחי' המלכות של הכה"ג‪ ,‬ולהכה"ג‬ ‫נצרך שיהא שפע זה של הס"ת שהיה‬ ‫למלך ישראל‪ ,‬דמלך ישראל הרי לקח את‬ ‫הס"ת מלפני הכהנים הלויים וקרא בו כל‬ ‫ימי חייו‪ ,‬ולכן יש להשמן )שפע תורה(‬ ‫שייכות עם שבט אשר‪ ,‬שמשם נעשה‬ ‫הוזלת השפע‪ ,‬וחודש שבט הוא נגד אשר‬ ‫ומזלו דלי‪ ,‬והוא הדלי ששואב ממעין‬ ‫התהום שמשפיע למלכות‪ ,‬שהם בנות‬ ‫אשר שנישאות לכהנים גדולים‪ .‬ואכן‬ ‫בחודש שבט הואיל משה באר את‬ ‫התורה הזאת‪ ,‬שמעין התורה זה שפתח‬ ‫מש"ר נפתח בחודש שבט‪ ,‬חודשו של‬ ‫אשר‪ ,‬להשפיע למלכות הרומז לבנות‬ ‫אשר שנישאו לכה"ג‪ .‬וכן נפתח מעין זה‬ ‫לבית חשמונאי שהיו כהנים‪ ,‬ונטלו‬ ‫המלכות שנק' שעה‪ ,‬והרי לכך צריך‬ ‫לפתוח מעין התורה שיזכו לאמונה‬

‫להכניע קליפת י ון‪ ,‬ולכן נפתח הפך שמן‬ ‫כמעין התורה שאינו פוסק‪ .‬ובכלל בכל‬ ‫חנוכה נפתח מעין התורה‪ .‬ושמן זה הי'‬ ‫למנורה‪ ,‬הרוצה להחכים ידרים וסימנך‬ ‫מנורה בדרום‪ ,‬ודלק בדרך נס בלא‬ ‫הפסק‪ ,‬וזה נפתח לחשמונאי שזכו‬ ‫למלכות‪ ,‬שזהו כס"ת של מלך מלפני‬ ‫הכהנים הלויים‪ ,‬ונפתח להחשמונאים‬ ‫מעין השמן שנפתח להכה"ג שנישאים‬ ‫לבנות אשר כנ"ל‪ ,‬וזהו מעין השמן‬ ‫שהולך להשע"ה בחי' המלכות‪.‬‬ ‫‪ ‬גם זיווגים מזדמנים על הבאר‪,‬‬ ‫בפרט זיווג ת"ח‪ ,‬אשת חבר‬ ‫כחבר‪ ,‬דת"ח יש לו שייכות למעין זה‬ ‫של תורה‪ ,‬והוא מדריגה אחרת של זיווג‪,‬‬ ‫דמלכות זו נצרך בהכרח לשפע של‬ ‫תורה‪ ,‬שיש הרבה בחי' של מלכות בחי'‬ ‫אמונה‪ ,‬וישנם בחי' שבאות באופנים‬ ‫אחרים ע"י זבולון שעוסק בעניני מסחר‬ ‫ורואה השגחה פרטית וכדו' וכך זוכה‬ ‫לאמונה בחי' מלכות‪ ,‬אך זיווג של ת"ח‬ ‫הוא בחי' מלכות של תורה‪ ,‬שע"י‬ ‫הנפלאות של תורה זוכה להמלכות‪,‬‬ ‫לענין קבלת עומ"ש ולכל מה שמלכות‬ ‫צריכה לגרום‪.‬‬ ‫‪ ‬אשה שהיא בחי' מלכות נק'‬ ‫אבידה‪ ,‬וכדאי' בחז"ל ‪‬‬ ‫‪ ‬דרכו של איש לחזור אחר אבידת"ו‪,‬‬ ‫ובהשבת אבידה יש כמה מדרי' היאך‬ ‫להחזיר האבידה‪ ,‬ולפי מדרי' המלכות כן‬ ‫מחזירים אבידה זו‪ ,‬דזיווג נעלה יותר אף‬ ‫השבתו הוא באופן יותר נעלה‪ .‬דהיינו‬ ‫כמו שבאבידה חזינן שיש הבדל בין ת"ח‬ ‫לכל אדם‪ ,‬דכל אדם צריך ליתן סימנים‬ ‫על אבידתו ורק אז משיבין לו אבידתו‪,‬‬ ‫אך לת"ח משיבין אבידה בטביעת עין‪,‬‬ ‫וטביעות עין היינו שיש לו יותר שייכות‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫אל אבידתו‪ ,‬ולכן אי"צ סימן וראי' שהיא‬ ‫שלו‪ ,‬דטביעת עין הוא נעלה מראיה‪,‬‬ ‫שכל דבר שצריך הוכחה‪ ,‬אף כשיש‬ ‫הוכחה וראי' לכך מ"מ אינו דומה למה‬ ‫שאי"צ כלל להוכיח‪ ,‬ומושב בטביעת עין‬ ‫בלבד‪ ,‬וא"כ ה"ה בחי' המלכות של ת"ח‪,‬‬ ‫ג"כ הוא כאבידתו‪ ,‬ויש להת"ח יותר‬ ‫שייכות להמלכות שלו‪ ,‬שעל כן מקבלה‬ ‫בטביעת עין‪.‬‬ ‫‪ ‬כשבאו ליתן מלך על ישראל‪,‬‬ ‫אצל מלכות שאול ניתן הסימן‬ ‫לכך כאשר היה מחזר אחר אבידה‪,‬‬ ‫דליתן מלכות לכלל"י הוא כענין‬ ‫שמשיאין אשה לכלל"י‪ ,‬כנ"ל שמלכות‬ ‫הוא בחי' אשה‪ ,‬וכיון שדרכו של איש‬ ‫לחזר אחר אבידתו ע"כ צריך לחפש היכן‬ ‫אבדה המלכות‪ ,‬ודוגמא לזה חיזר שאול‬ ‫אחר אבידתו‪ .‬ובמלכות זו נתן השי"ת‬ ‫סימנים לשמואל הנביא לידע את מי‬ ‫למשוח למלך‪ ,‬נמצא ששאול שהיה מלך‬ ‫ישראל בחי' אבידה‪ ,‬הי' זה מלכות‬ ‫שמוחזרת ע"י סימנים‪ ,‬ואם הוצרך‬ ‫לעשות זאת ע"י סימנים הרי שאינה‬ ‫בבחי' אבידת ת"ח‪ ,‬ולא היתה זו הדרגא‬ ‫הנכונה של מלכות‪ ,‬במדריגה שבו כלל"י‬ ‫הם ת"ח‪ ,‬מלכות צריכה להיות באופן של‬ ‫וקרא בו כל ימי חייו‪ ,‬מלכות של תורה‪,‬‬ ‫ומלכות שאול עדיין לא היתה בבחי' זו‪.‬‬ ‫אולם כאשר באו להמליך את דוד לא‬ ‫ניתן שום סימן‪ ,‬ואדרבה הסימנים הורו‬ ‫שלא דוד הוא המלך‪ ,‬דהיינו שאף טביעת‬ ‫עינו של שמואל לא היתה מספקת ע"מ‬ ‫להשיב אבידה זו של מלכות בית דוד‪,‬‬ ‫והי' צריך טביעות עין של הרבוש"ע‪,‬‬ ‫והשי"ת אמר וה' יראה ללבב‪ ,‬שא'‬ ‫השי"ת שאם היית משיג טביעת עין זו‬ ‫היית משיג עד היכן מגעת מלכותו של‬

‫‪‬‬

‫דהמע"ה‪ ,‬שלכאו' מהו הטעם שהוא מלך‪,‬‬ ‫ומה הסימן שהוא מלך‪ ,‬אין כאן אלא‬ ‫סימן א' של בחי' אי"ן‪ ,‬ובחי' זו היא‬ ‫התקשרות עם הרבוש"ע לבדו‪ ,‬ובנ"א‬ ‫אינו מבין ע"ז‪ ,‬וכיון ששמואל אמר‬ ‫"אנכי הרואה" שוב לא ישיג אי"ן זה‪,‬‬ ‫אף שבודאי לא הי' בעל גאוה ח"ו‪ ,‬אולם‬ ‫ע"מ להשיג הסוד של מלכות בית דוד‬ ‫– גם "אנכי הרואה" נק' גאוה‪ ,‬וה' יראה‬ ‫ללבב‪ ,‬ואם היית זוכה למדרי' אין אזי‬ ‫היית רואה את מה שהשי"ת רואה כיון‬ ‫שאי"ן אתה ואינך כלום מצד ישותך‪,‬‬ ‫ואזי היית זוכה להשראת השכינה‪ ,‬ורק‬ ‫טביעת עין זו של וה' יראה ללבב היא‬ ‫שהשיבה את מלכות בית דוד‪.‬‬ ‫‪ ‬היה ג"כ בזיווג של יצחק‬ ‫ורבקה שלא הי' עדיין‬ ‫בשלימות‪ ,‬דעדיין יצא מהם עשיו‪ ,‬ולכן‬ ‫זיווג זה נעשה ע"י סימנים של אליעזר‪,‬‬ ‫משא"כ יעקב שהוא מדריגת ת"ח‪ ,‬הזיווג‬ ‫השלם‪ ,‬מיד כאשר באה רחל אל הבאר‬ ‫הכיר בה בטביעת עין‪ ,‬כיון שהוא דרגא‬ ‫דתורה בדרגא דת"ח שמשיבין אבידתו‬ ‫ומקבל המלכות בטביעת עין‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬קשר כנס"י עם דודה הוא ג"כ‬ ‫כקשר איש ואשה‪ ,‬וקשר זה‬ ‫צריך לבוא ג"כ כמלכות בית דוד‪ ,‬שהם‬ ‫ממקור זה של בחי' אי"ן‪ ,‬ולכך זו היתה‬ ‫עבודת מש"ר להמשיך בחי' זו‪ ,‬ואם אי"ן‬ ‫מחני נא מספרך‪ ,‬כנ"ל‪ .‬והוא ענין עמוק‪,‬‬ ‫והבנת הדברים‪ ,‬דהא שנתב' דאדם דאית‬ ‫לי' מזלא ומזלו הוא בחי' אי"ן‪ ,‬זהו כי‬ ‫מצינו שדור אנוש נפלו לע"ז וטעו בה‬ ‫עד שסוכ"ס נשתלשל הענין של דור‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬

‫‪‬‬

‫הפלגה‪ ,‬ומסרו אותם תחת שליטת‬ ‫הכוכבים ומזלות‪ ,‬וכ"ז נמשך מפאת‪,‬‬ ‫שכל הענין של בחי' אד"ם צריך בירור‪,‬‬ ‫דהאדם מאוד אינו בטוח בעצמו‪ ,‬וקטן‬ ‫הוא בעיני עצמו‪ ,‬שלא באופן הנכון‪,‬‬ ‫וצריך בירור ארוך עד שיתברר כנכון כל‬ ‫הענין של אדם‪ ,‬וזה הי' טעות דור אנוש‪,‬‬ ‫שהביטו על קטנותם וריחוקם מרבוש"ע‪,‬‬ ‫ועמדו גם הם על אותה הטענה של‬ ‫המלאכים מה אנוש כי תזכרנו‪ ,‬דכ"כ‬ ‫קטן הוא וא"כ האיך יוכל לבא לבחי'‬ ‫אי"ס‪ ,‬ובעומק יותר הבי' הוא דהרי צריך‬ ‫שיהא להאדם קשר עם אי"ס דלית‬ ‫מחשבה תפיסא ביה‪ ,‬ומתחילה יש כ"כ‬ ‫ריבוי של כוכבים ומזלות‪ ,‬מלאכים‪,‬‬ ‫עולמות‪ ,‬גלגלים‪ ,‬וכ"א גבוה מחבירו‬ ‫לאין שיעור מדריגות‪ ,‬וכל סדר‬ ‫השתלשלות הבריאה מדרי' על גבי‬ ‫מדרי'‪ ,‬והתכלית היא להתקשר עם אי"ס‪,‬‬ ‫והיאך שייך שיהיה לאדם קשר והשגה‬ ‫לאי"ס‪ ,‬שיוכל לעבדו‪ ,‬ובחוה"ל מביא ל'‬ ‫הפילוסופים שא"א לעבוד את האחד‬ ‫האמיתי אלא הפילוסוף המובהק שמבין‬ ‫ענין האחדות‪ ,‬וכל העולם כולו עובדים‬ ‫זולתו‪ ,‬שסבורים הם לעבוד את‬ ‫הרבוש"ע‪ ,‬אך הרבוש"ע שבהשגתם אינו‬ ‫האחד האמיתי‪ ,‬וזה היה אכן טעות דור‬ ‫אנוש‪ ,‬שסברו עוד יותר מכך‪ ,‬שאף‬ ‫הפילוסוף המובהק אינו יכול לעבוד את‬ ‫השי"ת‪ ,‬שהאיך יכול הוא לעבוד את‬ ‫האין סוף‪ ,‬והרי קודם צריך להשיג‬ ‫מלאכים וכוכבים וכו'‪ ,‬ובריבוי כזה א"א‬ ‫להיות לו קשר עם הרבוש"ע‪ ,‬לדבר ממנו‬ ‫ולידע רצונו מה חפץ הוא שיעשו ומה‬ ‫לא‪ ,‬זו היתה טעות דור אנוש‪.‬‬

‫‪‬‬

‫זו נתבטלה בעיקר ביצי"מ‪,‬‬ ‫שגילה השי"ת מין קשר שיש‬

‫לרבוש"ע שכלל אינו תלוי בכל סדר‬ ‫ההשתלשלות‪ ,‬ואי"צ להשיג מלאכים‬ ‫ושרפים ולומר שהשי"ת נעלה מזה ונעלה‬ ‫מזה‪ ,‬ואדרבה אם ההשגה באה עד"ז הנה‬ ‫אינך משיג את הרבוש"ע‪ ,‬דזהו ענין‬ ‫חיצוני ביותר ואינו הענין הנכון‪ ,‬אלא‬ ‫הרבוש"ע הוא אני ולא מלאך אני ולא‬ ‫שרף ויש לו קשר ישר עם האדם בעולם‬ ‫העשיה שיש לו קשר עם נשמתו שאין‬ ‫לה שייכות עם שכל ולא עם השגה ולא‬ ‫עם הרגש‪ ,‬אלא שייך זאת לפנימיות‬ ‫נקודת הנשמה שהנשמה מבינה אלקות‬ ‫באופן שאפי' מלאך ושרף אינם יכולים‬ ‫להבין‪ ,‬כיון שהיא מיוחדת עם אלקות‬ ‫באופן יחוד ממש שמתאחד עם אלקות‪,‬‬ ‫ועל גילוי מקור זה כבר השתדלו הרבה‬ ‫האבות הק' בעבודתם להשיגו ולגלותו‪,‬‬ ‫אלא שבעיקר נתגלה זאת ביצי"מ‪,‬‬ ‫שביצי"מ דילג השי"ת על כל סדר‬ ‫ההשתלשלות‪ ,‬שאינו רק הבחי' שהוא‬ ‫למעלה ממלאך ושרף וכו'‪ ,‬לא עי"ז הוא‬ ‫הקשר עם הרבוש"ע‪ ,‬אלא ישנו קשר‬ ‫פנימי של הנשמה ישר עם הרבוש"ע‬ ‫עצמו‪ ,‬יחידה ליחדך‪ ,‬אחדות עם‬ ‫הרבוש"ע‪ ,‬ובבחי' זו למעלה ולמטה שוין‬ ‫ללא כל חילוק‪ ,‬כצינור ההולך ישר‬ ‫מלמעלה עד למטה ואינו צריך לעבור‬ ‫דרך כל המעברים‪ ,‬דמקושר הוא ישר‬ ‫לשרשו ומתאחד עמו‪ ,‬סוד זה נתגלה‬ ‫ביצי"מ‪ ,‬קשר הנשמה עם הרבוש"ע‪.‬‬ ‫וכשיש לאדם קשר זה אי"ז האדם כפי‬ ‫שהאדם חושב מה שהוא‪ ,‬שכל מעלותיו‬ ‫וישות שלו בטלין במקום זה‪ ,‬ובמקום זה‬ ‫הוא חלק אלוק ממעל בטהרתו‪ ,‬בחי'‬ ‫אי"ן‪ ,‬שבטל ומתאחד עם הרבוש"ע‪.‬‬

‫‪‬‬

‫דור אנוש הי' להם שפלות שלא‬ ‫באופן הנכון‪ ,‬שחשבו את עצמם‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫בחי' יש‪ ,‬ויש זה הוא קטן מאוד מכל‬ ‫המלאכים והשרפים וכו'‪ ,‬וא"כ אכן אינו‬ ‫כלום‪ ,‬נמצא שמחשבתם שחשבו עצמם‬ ‫ליש‪ ,‬היא הנותנת שאינם כלום‪ ,‬משא"כ‬ ‫בחי' אי"ן‪ ,‬שממש אינו כלום‪ ,‬ואין נוגע לו‬ ‫מה שהוא כלל‪ ,‬ובמקום זה שהוא אי"ן שם‬ ‫הוא אחד עם הרבוש"ע‪ ,‬כי שם כל מעלתו‬ ‫הוא שהוא חלק אלוק ממעל‪ ,‬ואי"ז הישות‬ ‫שלו‪ ,‬אלא האלקות שבו הוא מציאות מה‪,‬‬ ‫ואלקות זו היא הרבוש"ע‪ ,‬וזהו כל מעלת‬ ‫האדם‪ ,‬החלק אלוק ממעל שיש בו‪ .‬ואת‬ ‫בחי' זו של אי"ן צריך האדם שישיג‪ ,‬כי‬ ‫אזי מקבל קשר הנכון‪ ,‬ואזי הוא תכלית‬ ‫הבריאה‪ ,‬ואדם אי"ן לעבוד את האדמה‪,‬‬ ‫ועי"ז יכול הוא להמשיך כל השפע מאוצר‬ ‫הטוב‪ .‬משא"כ דור אנוש שהיו בחי' יש‪,‬‬ ‫הרי רחוקים הם מאוד מרבוש"ע‪ ,‬וא"כ‬ ‫מהיכן יכולים הם למשוך שפע‪ ,‬הרי אין‬ ‫להם על מה שיסמוכו‪ ,‬ומחפשים הם מקור‬ ‫על מה לסמוך‪ ,‬וסוכ"ס מצאו להם מקור‬ ‫של כו"מ‪ ,‬ולכן החליקם ה' בדברים‬ ‫ומסרם לשרי מעלה שיהא להם ע"מ‬ ‫לסמוך‪ .‬וצדיקים לא מניחים עצמם לסמוך‬ ‫לא בלבד על השרים וכו"מ‪ ,‬אלא אף על‬ ‫זכויותיהם אינם סומכים‪ ,‬שזכות הוא ג"כ‬ ‫ישות‪ ,‬שהסומך על זכויות ג"כ אין לו‬ ‫מבטח אמיתי‪ ,‬שמא ירשיע‪ ,‬ואין לו מבטח‬ ‫נכון‪ ,‬ורק כשבא לאי"ן אזי יש לו ע"מ‬ ‫לסמוך‪ .‬וא"כ חג האסיף תקופת השנה הוא‬ ‫החג בו יוצאים מיצרא דע"ז משליטת‬ ‫הכו"מ מבטחם של דור אנוש‪ ,‬והכוכבים‬ ‫המאירים בהסוכה הוא בחי' האי"ן שהוא‬ ‫המזל לישראל‪ ,‬מאי"ן יבא עזרי‪ ,‬וזה נותן‬ ‫התקיפות לכל השנה לכלל ישראל‪ ,‬כיון‬ ‫שתולים עצמם בהאי"ן שאינו תלוי‬ ‫בזכויות‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪‬‬

‫‪ ‬שלאחר חטא העגל התפלל מש"ר‬ ‫ואם אי"ן מחני נא‪ ,‬ובכל יוהכ"פ‬ ‫נעשה חזרה על המחילה של חטא העגל‪,‬‬ ‫ונסיים בזה בענין מופלא בפרשת חטא‬ ‫העגל‪ ,‬שיש שם כמה פסוקים אשר צריך‬ ‫לידחק הרבה ע"מ לבארם ע"פ פשט‪,‬‬ ‫דאחר שחטאו ישראל וכבר התפלל‬ ‫מש"ר עליהם ובקושי הצליח לכפר על‬ ‫מעשה זה‪ ,‬ועד שהי' וינחם ה' על הרעה‬ ‫אשר דיבר לעשות לעמו‪ ,‬ושבר מש"ר‬ ‫בעמצו את הלוחות‪ ,‬והגיד להם קשות‬ ‫חטאתם לה' אלקיכם‪ ,‬ואעפ"כ אחר כל‬ ‫זאת ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך‬ ‫העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה‪,‬‬ ‫וכי מה עשה כאן אהרן אחר כל הנ"ל‪,‬‬ ‫כאילו כלל"י באמת אינם כ"כ אשמים‪,‬‬ ‫והוא תמוה מאד‪ ,‬מה רצה עכשיו מש"ר‬ ‫אחר כל המעשה מאהרן‪ ,‬והי' ויכוח‬ ‫ביניהם‪ ,‬שאהרן השיבו אתה ידעת את‬ ‫העם כי ברע הוא‪ ,‬ואעפ"כ אמר מש"ר‬ ‫אח"כ וירא משה את העם כי פרוע הוא‬ ‫כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם‪ ,‬שאהרן‬ ‫הוא האשם בכל זאת‪ ,‬והוא הביא עליהם‬ ‫חטא זה‪ ,‬והם אינם אשמים‪ ,‬לולי אהרן‬ ‫לא נפרעו ולא היו שוברים הלוחות‪,‬‬ ‫פסוקים קשים מאוד‪ .‬ואחר כל זאת אמר‬ ‫מש"ר לרבוש"ע אם תשא חטאתם ואם‬ ‫אין מחני נא מספרך‪ ,‬והשי"ת השיב מי‬ ‫אשר חטא לי אמחנו מספרי‪ ,‬אין ידוע‬ ‫מה הכונה‪ ,‬ואח"כ כתיב ויגוף ה' את‬ ‫העם ולא נזכר שמחה א' מספרו‪ .‬פרשה‬ ‫שלימה שאין בה הבנה‪.‬‬ ‫‪ ‬הדברים צריכים הרחבה‪ ,‬ונאמר‬ ‫בקיצור‪ ,‬שמשה רעיא מהימנא‬ ‫קדישא‪ ,‬הוא עמד יותר מכל הנבראים עד‬ ‫היכן ישראל מקושרים עם הרבוש"ע‪,‬‬ ‫ובזוה"ק איתא שלא הי' א' שיתפלל כ"כ‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫על כלל"י כמשה הרעיא מהימנא‪ ,‬ואפי'‬ ‫אברהם אבינו שהתפלל על סדום לא הי'‬ ‫זאת כתפילות משה‪ ,‬ויזכור ימי עולם‬ ‫"משה עמו"‪ ,‬דמשה הוא עמו שהוא‬ ‫כלל"י‪ ,‬שהוא הדעת של כלל ישראל‪,‬‬ ‫והוא הבין יותר מכל את עומק הקשר‬ ‫של הרבוש"ע עם כנס"י‪ ,‬שהוא קשר‬ ‫עמוק ביותר‪ ,‬וקשר זה התבטא במעמד‬ ‫ה"ס כשאמר השי"ת אנכי ה' אלקיך‪,‬‬ ‫שלא נאמר בלשון ציווי‪ ,‬מצות אמונה‪,‬‬ ‫אלא כמציאות‪ ,‬תמיד הנני אנכי ה"א‪,‬‬ ‫והעבודה שבו הוא שתראה שאכן יהא‬ ‫מציאות זו‪ ,‬שלא תהי' מה שאין זה אתה‪,‬‬ ‫שבעצם הינך מאמין‪ ,‬ואל תעלים‬ ‫מציאותך‪ ,‬וכשתעלים על אמונה זו הנה‬ ‫אינך מה שהינך באמת‪ ,‬דבאמת הינך‬ ‫מאמין‪ ,‬וזהו אנכי ה"א‪ ,‬דכל ישראל‬ ‫מאמינים‪ ,‬והיינו שבמקום זה השי"ת‬ ‫מקושר עם כלל"י‪ ,‬וע"כ הינכם מאמינים‬ ‫כיון שקוב"ה אורייתא וישראל חד הם‪,‬‬ ‫וכיון שמאוחדים הם אינם יכולים ליפרד‪,‬‬ ‫והנקו' שמאחדת היא האנכי ה"א‪.‬‬ ‫‪ ‬כשנעשה פגם באמונה‪,‬‬ ‫וחטאו בענין זה‪ ,‬הנה מי‬ ‫זה שחטא‪ ,‬וכי נאמר שאינם מאמינים‪,‬‬ ‫אי"ז אמת‪ ,‬שהרי מאמינים הם‪ ,‬ובע"כ‬ ‫שאם נאמר שנעשה פגם באמונה ונניח‬ ‫למקטרג שיקטרג על כך‪ ,‬ע"כ הוא משום‬ ‫שהשי"ת העלים והסתיר פניו ממנו‪,‬‬ ‫דהפוגם באמונה מסתיר השי"ת פניו‬ ‫ממנו‪ ,‬והסתר פנים זה נחשב שלא הוא‬ ‫העביר מעצמו את האמונה אלא השי"ת‬ ‫לקח ממנו האמונה‪ ,‬ואין הוא אשם בכך‪,‬‬ ‫וא"כ כל התיקון לחטא זה הוא שהשי"ת‬ ‫משתתף עם החטא‪ ,‬ומאשים את עצמו‬ ‫בכך שכלל"י לא האמינו‪ ,‬שכיון שהעלים‬ ‫עצמו נחשב כאילו הוא עשה שלא‬

‫תאמין‪ ,‬ולוקח ע"ע החטא‪ ,‬והקשר הוא‬ ‫קשר חזק כ"כ עד שכאילו אומר השי"ת‬ ‫לכך אינכם מאמינים כיון שאני העלמתי‬ ‫עצמי ממכם‪.‬‬ ‫‪ ‬מה שאמר אליהו הנביא אתה‬ ‫הסיבות את לבם אחורנית‪,‬‬ ‫שאליהו הנביא אמר דמה שחטאו כלל"י‬ ‫אתה אשם בכך‪ ,‬שהעלמת עצמך מהם‬ ‫ואתה גרמת להם זאת‪ .‬וזהו עיקר התיקון‬ ‫לע"ז שהשי"ת לוקח החטא ע"ע‪ ,‬וכאילו‬ ‫אומר אשר הרעותי‪ ,‬אני אשם בכך‪,‬‬ ‫שמלבד זאת אין תיקון לחטא ע"ז‪ ,‬וכיון‬ ‫שרוצה השי"ת שיהי' לו תיקון‪ ,‬לכן הוא‬ ‫לוקח כביכול ע"ע את החטא‪ .‬ולכן אי'‬ ‫בחז"ל שכל זמן שיש ע"ז בעולם יש‬ ‫חרון אף בעולם‪ ,‬דהיינו מיד שיש ע"ז‬ ‫בעולם ישנה העלמה שנקרא חרון אף‪,‬‬ ‫וממילא יש לתלות חוסר האמונה‬ ‫בההעלמה שהיתה‪ ,‬ולכן נעשה חרון אף‬ ‫ביותר בחטא ע"ז‪ .‬וכשעומדים על ענין‬ ‫זה באמת עי"ז אפשר לבטל יצרא דע"ז‪,‬‬ ‫ומלבד זאת לא יכלו לבטל שום יצר‬ ‫זולת יצרא דע"ז‪ ,‬וזאת משום שבע"כ יצר‬ ‫זה אינו יצר אמיתי‪ ,‬שיצר הוא חטא‪,‬‬ ‫ובעבו"ז א"א שיחטאו‪ ,‬וכיון שלא חטאו‬ ‫אפשר לבטלו‪ ,‬ועל סוד זה עמדו‬ ‫אנכנה"ג ועי"ז ביטלו יצרא דע"ז‪ ,‬שעמדו‬ ‫על סוד זה של משה‪ ,‬שהחזירו עטרה‬ ‫ליושנה דהם היו הארה ממשה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫עמדו על סוד ביטול יצרא דע"ז‪ .‬וביטולו‬ ‫הי' ע"י שיצא אריה מבית קודש‬ ‫הקדשים‪ ,‬והרי כל אדם לא יהיה באהל‬ ‫מועד בבואו לכפר בקודש‪ ,‬ובקוה"ק אין‬ ‫שם רק השי"ת בעצמו‪ ,‬והאיך בא אריה‬ ‫לקוה"ק‪ ,‬וע"כ שהרבוש"ע נטל יצר זה‬ ‫על עצמו ועי"ז נתבטל‪.‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫‪ ‬ג"כ ענין כפרת השעיר ביוכ"פ‪,‬‬ ‫והיה השעיר מהכפרות הגדולות‬ ‫שביוכ"פ‪ ,‬והנה על הפר אמרו ב' וידויים‪,‬‬ ‫ואילו על השעיר לה' לא התוודו כלל‬ ‫רק על השעיר לעזאזל‪ ,‬וא"כ צ"ב מהו‬ ‫ענין השעיר לה'‪ ,‬ואפי' אם נאמר שב'‬ ‫השעירים נחשבים כאחד והוידוי על‬ ‫שעיר זה עולה לשניהם‪ ,‬מ"מ הרי וידוי‬ ‫זה הי' אחר גמר כל הכפרה וההזאות של‬ ‫השעיר לה'‪ ,‬והאיך אפשר שעיר לחטאת‬ ‫ללא וידוי‪ ,‬וע"כ שעל שעיר זה היה‬ ‫וידוי של השי"ת‪ ,‬אשר הרעותי‪ .‬וכן‬ ‫בתקי"ש אי' מהאריה"ק שבהתקיעות‬ ‫דתפילה בלחש מתוודין על הל"ת‪,‬‬ ‫ובהתקיעות דחזרת הש"ץ מתוודין על‬ ‫העשה‪ ,‬ותקיעות דמיושב אינו אומר‬ ‫שיתוודו אלא הוא לבלבל השטן‪ ,‬שמספר‬ ‫הטורמיטין שבו כמספר השט"ן‪ ,‬והיינו‬ ‫שכמו שיש ענין עשה ול"ת כך יש ענין‬ ‫של בריאת השט"ן‪ ,‬וזהו הוידוי של‬ ‫השי"ת על בריאת השטן‪ ,‬אשר הרעות"י‪.‬‬ ‫‪ ‬בחטא העגל רצה משרע"ה‬ ‫שאהרן הכהן יגלה ענין זה‪,‬‬ ‫וכשאמר אהרן הכהן שכלל"י חטאו אמר‬ ‫מש"ר 'כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם'‪,‬‬ ‫ומש"ר אמר אח"כ אנה חטא העם הזה‬ ‫חטאה גדולה‪ ,‬והיינו שהוא חטא גדול‬

‫‪‬‬

‫מדי‪ ,‬לבטל את הקשר שיש להם עם‬ ‫השי"ת‪ ,‬ולא יתכן כזאת‪ ,‬וע"כ אם תשא‬ ‫חטאתם מוטב‪ ,‬ואם אי"ן שצריך לזה‬ ‫בחי' אי"ן לכפר ע"ז‪ ,‬מחני נא מספרך‪,‬‬ ‫וענה השי"ת מי אשר חטא לי אמחנו‬ ‫מספרי‪ ,‬והיינו שאכן אף אחד לא חטא‬ ‫וע"כ לא נמחה אף אחד‪ ,‬כיון שבאמת‬ ‫לא חטאו‪ ,‬היצר הוא שחטא‪ ,‬וזהו כוונת‬ ‫הפסוקים שם‪.‬‬ ‫‪ ‬ענין הסוכה‪ ,‬בחי' האי"ן שמאיר‬ ‫לסוכה‪ ,‬והוא ענין הרעיא מהימנא‬ ‫קדישא‪ ,‬שרועה את כלל"י עם אמונה‪,‬‬ ‫וסוכה הוא צל האמונה צילא‬ ‫דמהימנותא‪ ,‬צילא דקוב"ה‪ ,‬שמגלה בחי'‬ ‫אי"ן‪ ,‬שיהודי קשור בכל אופן לרבוש"ע‪,‬‬ ‫אפי' אחר חטא העגל‪ ,‬כפר ת יוכ"פ היתה‬ ‫שהשי"ת לקח ע"ע החטא‪ ,‬וזהו ענין‬ ‫ושאבתם מים בששון של שמחת בית‬ ‫השואבה‪ ,‬ששואבין את אי"ן זה מעין‬ ‫התורה‪ ,‬שבא מבחי' משה שמשם‬ ‫שואבים רוה"ק‪ ,‬ומשה הוא ראש לכל‬ ‫הנביאים א"כ שאיבת רוה"ק הוא הארה‬ ‫של משה‪ ,‬מעין התורה של משה‪ ,‬בחי'‬ ‫ודברתם אל הסלע‪ ,‬מעין לעת"ל שמש"ר‬ ‫יכנס לאר"י‪ ,‬ונזכה לושאבתם מים‬ ‫בששון ממעיני הישועה בב"א‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫אושפיזא דיוסף צדיקא‬ ‫‪ ‬ארבעת המינים מכונים 'מאני‬ ‫קרבא' והיינו שהם כלי זיין שעל‬ ‫ידם עורכים מלחמה נגד הסט"א‪ ,‬ונצרך‬ ‫בדווקא שיהו מינים אלו דפרי עץ הדר‬ ‫וכו' שהם יהיו הכלי זיין לכך‪ ,‬וצ"ב‪,‬‬ ‫ובכלל כל ענין ה'קרבא' צ"ב לכאורה‪,‬‬

‫דהרי אומרים בהיהי רצון שקודם נטילת‬ ‫הד' מינים 'ובנענועי אותם תשפיע שפע‬ ‫ברכות מדעת עליון לנוה אפריון למכון‬ ‫בית אלוקינו'‪ ,‬והיינו שבנטילת לולב‬ ‫נחשב כאילו בונים את ביהמ"ק‪ ,‬כי ע"י‬ ‫הנענוע נמשך דעת עליון‪ ,‬ובחז"ל ‪‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫‪ ‬אי' שכל מי שיש בו דיעה כאילו‬ ‫נבנה ביהמ"ק בימיו‪ ,‬והרי דדיעה הוא‬ ‫ענין בנין ביהמ"ק‪ ,‬והוא מצד דביהמ"ק‬ ‫היה מקום גילוי הדעת שלמדו בו לדעת‬ ‫את ה'‪ ,‬וזהו שבהד' מינים ממשיכין את‬ ‫'דעת עליון' לנוה אפריון למכון בית א'‬ ‫היינו שעי"ז יבנה ביהמ"ק‪ .‬וכמו"כ חזינן‬ ‫דענין חג הסוכות הוא בנין ביהמ"ק‪ ,‬כיון‬ ‫דז' ימי הסוכות הם כנגד ז' ימות השבוע‬ ‫שבכל השנה‪ ,‬והרי מתפללים אנו שיבנה‬ ‫ביהמ"ק במהרה בימינ"ו והיינו שבהימים‬ ‫בונים את ביהמ"ק‪ ,‬דיום נכון הוא כאשר‬ ‫רואים בו את האור כי טוב של אותו‬ ‫היום‪ ,‬ואכן צריך האדם להתפלל על כך‬ ‫בכל יום שיניחו לו לראות את האור כי‬ ‫טוב שישנו באותו היום‪ ,‬וכשזוכה לכך‬ ‫אזי נקרא היום בשם 'יום'‪ ,‬וכדכתיב‬ ‫'ויקרא א' לאור יום'‪ ,‬דכל שם 'יום' הוא‬ ‫מצד האור‪ ,‬כאשר רואים בו את האור‪,‬‬ ‫וכשזוכים לכך עי"ז נבנה ביהמ"ק‪ ,‬וזהו‬ ‫שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינ"ו ע"י‬ ‫האור שבהימים שעל יד"ז נבנה ביהמ"ק‪,‬‬ ‫דז' ימי השבוע הינם ז' אורות של האור‬ ‫כי טוב שהוא הטוב הגנוז‪ ,‬וזהו כל‬ ‫התכלית של ביהמ"ק לגלות אור זה‪,‬‬ ‫]ובודאי צריך לזכות שיתגלה האור הגנוז‬ ‫בפועל ממש‪ ,‬אולם בחי' מכך הי'‬ ‫בביהמ"ק שזכו בו להאור כי טוב[‪,‬‬ ‫וכדכתיב ‪   ‬בבנין ביהמ"ק‬ ‫'ויבנהו שבע שנים' ובזוה"ק ‪ ‬‬ ‫דייק דלא כ' ויבנהו בשבע שנים אלא‬ ‫שבע שנים‪ ,‬והיינו דביהמ"ק הוא בנין‬ ‫של שבע שנים שהוא כשבעה ימים‪,‬‬ ‫והיינו דביהמ"ק הוא בנין של אור שבעת‬ ‫הימים‪ ,‬ואם ז' ימי הסוכות הם נגד ז'‬ ‫ימות השבוע דכל השנה שענינם הוא‬ ‫לבנות על ידם את ביהמ"ק כנ"ל‪ ,‬הרי‬

‫דבחג הסוכות בונים את ביהמ"ק‪ ,‬וכוונת‬ ‫הנענועים בהד' מינים הוא ג"כ על זה‬ ‫הדרך שמנענעים לו' קצוות המכוונים‬ ‫נגד ו' ימי השבוע‪ ,‬ומביאין אותן אל‬ ‫הלב שהוא השביעי נקו' השבת שכל‬ ‫הו"ק פונין אליה‪ ,‬ועכ"פ נמצא שענין‬ ‫ימי הסוכות הוא לבנות את ביהמ"ק‬ ‫כענין ויבנהו שבע שנים‪ ,‬והבונה ביהמ"ק‬ ‫אין לו להיות איש מלחמות‪ ,‬אבל אנו‬ ‫משתמשים עם כלי זיין שלנו שבהם אנו‬ ‫לוחמים עם הסט"א‪ ,‬והוא המאני קרבא‬ ‫שהם ממשיכים דעת‪ ,‬ובזה הדעת אנו‬ ‫בונים את ביהמ"ק‪ ,‬ולכו' הלא אין בונים‬ ‫ביהמ"ק עם כלי זיין‪ ,‬ואפי' כלי ברזל‬ ‫שרק מרמז לכלי זיין לא נשמע בהבית‬ ‫בהבנותו‪ ,‬כי מלחמה בכלי זיין הוא‬ ‫היפוך ביהמ"ק‪ ,‬ולכן שהמע"ה שהי' איש‬ ‫שלום הוא שבנה את ביהמ"ק‪ ,‬וא"כ צ"ב‬ ‫מה זאת שמשתמשים כאן בכלי זיין ע"מ‬ ‫לבנות את ביהמ"ק‪.‬‬ ‫‪ ‬בכך הוא שהמלחמה שעורכים‬ ‫כאן הינה מלחמה כפי שהיא‬ ‫בשורש‪ ,‬דשורש כל מלחמה אינה ע"י‬ ‫השתמשות בכלי זיין‪ ,‬ואם צריכים‬ ‫להשתמש בכלי זיין למלחמה אי"ז אלא‬ ‫דיעבד‪ ,‬כיון דמלחמה מצד הקדושה‬ ‫בעצם ענינה הוא שהקדושה כובשת את‬ ‫הסט"א ע"י הדעת‪ ,‬ומי שאינו מניח עצמו‬ ‫שהדעת תכבשנו הנה בלית ברירה‬ ‫מוכרחים להשתמש נגדו בכלי זיין‬ ‫גשמיים‪ ,‬אולם שורש המלחמה היא‬ ‫לכבוש בדרכי שלום‪ ,‬וכדכתיב ‪  ‬‬ ‫'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'‪,‬‬ ‫ואכן הובא פסוק זה בגמ' לגבי הד'‬ ‫מינים דצריכים הם להיות מינים אשר‬ ‫דרכיה דרכי נועם‪ ,‬והאמת והשלום אהבו‬ ‫‪ ,  ‬והיינו שהקרבא שנעשה‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫ע"י הד' מינים הוא בדרכי שלום שהוא‬ ‫הדרך מלחמה באופן של לכתחילה‪.‬‬ ‫וכאשר יוצאים למלחמה אכן מודגש שכל‬ ‫המלחמה אינה אלא דיעבד‪ ,‬דמתחילה‬ ‫נצרך 'וקראת אליה לשלום'‪ ,‬ורק אם לא‬ ‫תשלים עמך אזי בהכרח לצאת למלחמה‪,‬‬ ‫ו'דרכי"ה דרכי נועם' היינו שדרכי‬ ‫המלחמה דהקדושה וטכסיסיה הוא‬ ‫לכבוש את הסט"א ולהכניעה ע"י‬ ‫התגלות דעת הקדושה בעולם‪ ,‬וכך איתא‬ ‫נמי בגמ' ‪  ‬דאי סייפא לאו ספרא‬ ‫ואי ספרא לאו סייפא‪ ,‬והיינו דאם אפשר‬ ‫להשתמש בספרא שוב אי"צ להשתמש‬ ‫בסייף‪ ,‬ורק בלית ברירה בדליכא ספרא‬ ‫אזי יש סייפא‪ ,‬אולם מלכתחילה דרך‬ ‫המלחמה הוא ע"י הדעת שהיא כובשת‬ ‫את הסט"א‪.‬‬ ‫‪ ‬דרך מלחמה זו משתמשים‬ ‫להמאנא קרבא בפרי עץ הדר‬ ‫וכפות תמרים שהם גידולים הגדלים על‬ ‫אילן הנושא פירות‪ ,‬והוא משום דד"ז‬ ‫מרמז על ענין הדעת‪ ,‬שהרי כתי' ‪‬‬ ‫‪'  ‬כי האדם עץ השדה' דישנם רמזים‬ ‫ודמיונות בהם האדם דומה לעץ השדה‪,‬‬ ‫והוא בכך שעץ השדה יש לו חיות‬ ‫ונושא הוא פירות‪ ,‬וכמו"כ האדם נברא‬ ‫עבור שיעשה פירות ויוציא כוחותיו מן‬ ‫הכח אל הפועל‪ ,‬דנברא הוא עפר מן‬ ‫האדמה‪ ,‬ומה אדמה מוציאה כל דבר מן‬ ‫הכח אל הפועל אף האדם תכלית‬ ‫בריאתו הוא שיוציא כוחותיו אל הפועל‪,‬‬ ‫ונק' האדם בשם 'מדבר' דדיבור מכונה‬ ‫ני"ב שפתים מל' פירות )תנובת השדה(‬ ‫הצומחים ע"י דיבורו‪ ,‬וע"כ כאשר התורה‬ ‫מתירה בלית ברירה לילחם ע"י כלי זיין‪,‬‬ ‫מ"מ אוסרת היא להשחית אילן הנושא‬ ‫פירות‪ ,‬כיון דממנו תאכל והיא מביאה‬

‫‪‬‬

‫ישוב העולם ע"כ אסור להשחיתה‪ ,‬וענין‬ ‫ציווי זה הוא דאף כאשר התורה מצרכת‬ ‫לצאת למלחמה שהוא ענין השחתה‪,‬‬ ‫מדגשת היא דבעצם מלחמת הקדושה‬ ‫אינה ע"י השחתה‪ ,‬וצד הקדושה אינה‬ ‫עוסקת בהשחתה‪ ,‬אלא בלית ברירה כיון‬ ‫שצריך לתקן את העולם ולהביא בו דעת‬ ‫ע"כ בהכרח לצאת למלחמה‪ ,‬ואכן אם‬ ‫היו הצד שכנגד רוצים לקבל את הדעת‬ ‫אזי כלל לא היו משתמשים בכלי זיין‪,‬‬ ‫ומכיון שאינם רוצים לקבל את הדעת‪,‬‬ ‫והרי התכלית היא להביא דעת בעולם‪,‬‬ ‫ע"כ משתמשים בכלי זיין‪ ,‬אולם אומרת‬ ‫התורה 'לא תשחית את עצה לנדוח עליו‬ ‫גרזן'‪ ,‬דאילן הנושא פירות רומז להאדם‬ ‫שיש לו דעת כנ"ל‪ ,‬והוא היפך ענין‬ ‫המלחמה בכלי זיין‪ ,‬וע"כ אסור לנדוח‬ ‫עליו גרזן‪ ,‬דכשעורכים מלחמה נגד אלו‬ ‫שאינם בעלי דעת אסור להשחית את‬ ‫הדבר שאכן יש לו דעת‪ ,‬דכל המלחמה‬ ‫הינה להדיא רק עם אלו שאין להם דעת‪.‬‬ ‫ומעתה א"ש שכאשר רוצים להמשיך‬ ‫דעת עליון מנוה אפריון למכון בית א'‬ ‫אכן משתמשים לכך בהמינים העושים‬ ‫פירות שעליהם אמרה תורה שהינם בעלי‬ ‫דעת ואסור להשחיתם‪ ,‬כיון שהם אכן‬ ‫היפך ענין המלחמה ע"י כלי זיין‪.‬‬ ‫‪ ‬יבואר נמי הענין שבסוכות מרצין‬ ‫על המים‪ ,‬דהנה בזוה"ק ‪‬‬ ‫‪ ‬איתא שהדעת נק' שקיו דאילנא‪,‬‬ ‫דהאילן הקדוש הוא האדם‪ ,‬דהוא רזא‬ ‫דאילן הקדוש‪ ,‬וכל אילן צריך שישקוהו‬ ‫כדי שתהא לו חיות‪ ,‬וגם האילן הנק' אדם‬ ‫צריך חיות ויש לו משקה שנותן לו חיות‪,‬‬ ‫וזהו הדעת‪ .‬ובל' המקובלים נק' זאת 'מים‬ ‫המגדילים'‪ ,‬שהדעת הוא המים המגדילים‬ ‫את האדם‪ ,‬דהדעת דקדושה משפעת חיות‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫בכל המידות ומגדילה אותם ומכניסה‬ ‫בהם חיות דקדושה‪ ,‬וכל צורת האדם‬ ‫נעשה צורה של חיות ע"י הדעת‪ ,‬והריצוי‬ ‫על המים היינו שמרצין על השקיו‬ ‫דאילנא שאכן יכנס בהאילן‪ .‬וכוונת‬ ‫הנענועים הוא ג"כ ע"ז‪ ,‬דהדעת הוא‬ ‫נמצא בתוכיות המדות‪ ,‬דכל מידה בהכרח‬ ‫שיהא בה דעת‪ ,‬וא"א שתהא שום מידה‬ ‫בהקדושה בלא שתהא לה בחי' של דעת‪,‬‬ ‫והנענועים לו"ק הוא שמנענים את הד'‬ ‫מינים אל שורש הדעת‪ ,‬וממשיכים משם‬ ‫דעת‪ ,‬ומורידין אותו אל הדעת המתפשטת‬ ‫בהמידות‪ ,‬והיינו שמקודם מוליכים אותם‬ ‫אל השורש‪ ,‬ושם מחדשים את הדעת‬ ‫ומוסיפים דעת ע"י הנענוע‪ ,‬ומן השורש‬ ‫מביאים אותם שוב אל המידות ע"י‬ ‫ההבאה‪ ,‬והוא ע"י ז' פרטים שבהד'‬ ‫מינים‪ ,‬ג' הדסים ב' ערבות לולב ואתרוג‬ ‫שהם נגד הז' מידות‪ ,‬וע"י שמנענעים‬ ‫אותם משיבים אותם אל השורש ועי"ז‬ ‫נעשה התחדשות הדעת בהז' מידות‪ ,‬זהו‬ ‫בכלליות ענין הנענועים‪ ,‬שבכך מרצים‬ ‫על המים שישקו את האילן‪.‬‬

‫המים נראה בפשטות כאילו הוא דרך‬ ‫הטבע‪ ,‬אבל בכלל"י אין הנהגת הטבע‪,‬‬ ‫וצריכים הם לרצות על כך‪ ,‬והריצוי הוא‬ ‫על המשל בגשמיות ועל הנמשל וכל‬ ‫הענינים התלויים בו‪ ,‬ובפשטות זהו כי‬ ‫אוחזים עתה קודם ימות החורף‪ ,‬וענין‬ ‫ימות החורף הוא שבהם כל הכוחות‬ ‫המתפשטים מן האילן שבים לשרשם‪,‬‬ ‫וכל השקיו דאילנא השרף שבאילן יורד‬ ‫לשרשו‪ ,‬ואח"כ בבוא האביב צומח‬ ‫האילן שוב בהתחדשות‪ ,‬וכן פועל כל‬ ‫העולם‪ ,‬וכלל"י מרצין הן על כל דבר‪,‬‬ ‫דשום דבר אינו נעשה מאליו‪ ,‬והריצוי‬ ‫הוא ע"י האתרוג והלולב‪ ,‬שעל ידם‬ ‫פועלים אנו את ענין החזרה לשורש‬ ‫הדעת‪ ,‬ומחדשין אנו את האילן‪ ,‬עד‬ ‫שבהאביב יצמחו שוב ממנו פירות‪ ,‬ואזי‬ ‫יהא חודש האביב וחג הקציר וכו'‪ ,‬וכ"ז‬ ‫נעשה ע"י מה שאנו ריצינו על המים‪.‬‬ ‫וזהו התחדשות הדעת שנעשה בסוכות‬ ‫שנעשה באופן של דרכי שלום‪ ,‬ספרא‬ ‫לאו סייפא‪ ,‬שבכך לוחמים עם הסט"א‬ ‫ומנצחים אותה‪.‬‬

‫‪ ‬לכאו' הלא המים הם משקים את‬ ‫שרשי האילן‪ ,‬ולא הפירות‬ ‫שלהם‪ ,‬דהשרשים הם המקבלים את‬ ‫המים‪ ,‬וא"כ לכאו' היתה התורה צריכה‬ ‫לצוות שיקחו שרשים שהם ירצו על‬ ‫המים‪ ,‬דהרי הם ניזונים מן המים ולכן‬ ‫היה עליהם לרצות עליו‪ ,‬א בל לא ציותה‬ ‫התורה אלא ליקח את הפירות או הענפים‬ ‫הצומחים מן השורש שהם ישובו אל‬ ‫השורש‪ ,‬דיביאו אותם שוב לשרשם‪,‬‬ ‫ויביאו בהם התחדשות חדשה מהדעת‪,‬‬ ‫והריצוי שבהד' מינים אינו מצד השורש‬ ‫אלא מצד הענפים שישובו לשרשם‬ ‫ויתחדשו‪ .‬והבי' הוא דהנה ענין ירידת‬

‫‪ ‬הגדולים בהסט"א הוא‬ ‫יוסף הצדיק‪ ,‬וכדאי'‬ ‫בחז"ל דאין בני עשיו נופלים אלא ביד‬ ‫יוסף‪ ,‬והרי דיוסף הוא המנצח את עשיו‪,‬‬ ‫וכן נודע שמשיח בן יוסף הוא שיעשה‬ ‫מלחמות בהסט"א‪ ,‬ואכן מידת יוסף היא‬ ‫מידת היסוד הנק' שלום‪ ,‬והיא מידת‬ ‫הפועלת ע"י הדעת‪ ,‬דיסוד ממשיכה דעת‪,‬‬ ‫ונמצא דמה שיוסף הוא איש מלחמה‬ ‫הוא בכך שיש לו מין דעת שעל ידה‬ ‫עורך הוא מלחמה כנכון‪ .‬וענינו‪ ,‬דיש‬ ‫כמה מדריגות בענין הדעת‪ ,‬וישנו בחי'‬

‫‪z‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫של דעת הנק' יוסף הצדיק‪ ,‬דמידת‬ ‫הברית שהיא ענינו של יוסף הצדיק‬ ‫ענינה הוא מצד שישנם הרבה רוחות‬ ‫המנשבות בעולם‪ ,‬כמה מיני תאות ורוח‬ ‫סערה שתוקפת את העולם‪ ,‬דפעמים נאחז‬ ‫העולם בתאוה זו ופעמים נאחזת בו‬ ‫תאוה אחרת‪ ,‬ופעמים נתפס כל העולם‬ ‫באיזה יצה"ר הכובש כמעט את כולם‪,‬‬ ‫וכ"ז כשטף מים רבים השוטף את הכל‬ ‫ונאחז בכולם‪ ,‬ונטילת לולב לכל הרוחות‬ ‫הוא אכן ע"מ לעצור רוחות רעות ‪‬‬ ‫‪ ,‬שבכך אנו מעכבים ביד התאות‬ ‫רעות מלשלוט עלינו‪ ,‬והנה כל הרוחות‬ ‫הרעות נק' 'להט החרב המתהפכת'‬ ‫שמתהפך בכל עת‪ ,‬ואותו הציבו בפתח‬ ‫גן עדן בשעה שגירשו את אדם הראשון‬ ‫מגן עדן 'פן ישלח את ידו ולקח גם מעץ‬ ‫החיים ואכל וחי לעולם'‪ ,‬ומאז שגורש‬ ‫מגן עדן יש לו את הלהט החרב‬ ‫המתהפכת שענינה בכך שהוא מתהפך‬ ‫ופעמים תופס אותו כך ופעמים כך‬ ‫ומשתנה לכאן ולכאן‪.‬‬ ‫‪ ‬הוא‪ ,‬דהנה יש מציאות הנק'‬ ‫'אוירא דגן עדן'‪ ,‬דישנה מין‬ ‫הארה ודעת שאינה שורה אלא בגן עדן‪,‬‬ ‫ובביהמ"ק שהוא מעין של ג"ע הנה גם‬ ‫בו שרתה מעין הארה זו‪ ,‬ובאמת נברא‬ ‫האדם ע"מ שיהא דבוק בעץ החיים‪,‬‬ ‫דכשדבוק הוא בעץ החיים אזי מבין הוא‬ ‫מה זאת 'חיים'‪ ,‬ומבין את ענין החיים‬ ‫שענינה הוא דביקות והכרה בהשי"ת‬ ‫באופן שא"א להסבירו‪ ,‬דשום שכל טבעי‬ ‫לא יבין את זאת‪ ,‬דמין הכרה זו הנק' עץ‬ ‫חיים הינו מין שכל שאין לו שום הסבר‬ ‫ע"פ שכל הטבעי‪ ,‬וכשהאדם מכיר בכך‬ ‫הנה הגיע להתכלית‪ ,‬ואזי שוב אינו‬ ‫מתהפך אלא נשאר בכך לעולם קביעא‬

‫‪‬‬

‫וקיימא‪ ,‬כענין כאן נמצא כאן היה‪,‬‬ ‫דמכאן לא יזוז לעולם‪ ,‬ואינו יכול לזוז‬ ‫מכך לעולם‪ ,‬דכאן הוא האמת וכאן הוא‬ ‫התכלית‪ ,‬כאן הכירו את השי"ת בדרך‬ ‫אמת עד שלא יזוזו מכאן‪ ,‬אלא כאן‬ ‫ישאר קביעא וקיימא‪ ,‬וכל הרוחות‬ ‫שבעולם לא יוכלו לנשב בו ולהזיזו‬ ‫ממקומו‪ ,‬וזהו הא דנודע דעץ החיים הוא‬ ‫בחי' אמת וקושטא קאי שאינו מתהפך‬ ‫לעולם‪ ,‬ויעקב אבינו לא מת הוא ג"כ‬ ‫דיעקב הוא מידת אמת‪ ,‬ואמת היא‬ ‫לעולם אותה אמת ואינה משתנית לעולם‪,‬‬ ‫וחיים היינו ג"כ אמת‪ ,‬דחי היינו שאינו‬ ‫בטל ואינו מת לעולם‪ ,‬וכשבא האדם‬ ‫לאמת זו ולחיים אלו אזי נעשה זקוף‬ ‫ועומד וממנו לא יזוז לעולם‪ .‬ואילו להט‬ ‫החרב המתהפכת היינו שתופס עצמו‬ ‫בדבר א' ואח"כ רואה שדבר זה מת‪,‬‬ ‫וכמש"כ במלכי אדום וימלוך וימת‬ ‫וימלוך וימת שמתחילה תאוה זו נתפסת‬ ‫בו ומולכת עליו עד שרואה שאין זה‬ ‫התכלית‪ ,‬ונתפס לדבר אחר ורואה שלא‬ ‫זה הוא התכלית ולא זה‪ ,‬דרק עץ החיים‬ ‫הוא התכלית‪ ,‬ואוירא דגן עדן הוא אויר‬ ‫כזה שבו שורה דעת זו שא"א להסבירה‪.‬‬ ‫‪ ‬היחיד בו אפשר לבאר אויר‬ ‫זה הוא בעבודת הצדיקים‬ ‫המיחדים יחודים ושמות הק'‪ ,‬דרואים הם‬ ‫את האורות הקדושים הגנוזות בהשמות‬ ‫הק'‪ ,‬ועי"ז יש להם הכרה בהשי"ת‬ ‫באופן שהוא למעלה מכל הסבר‪,‬‬ ‫דהשמות הק' מאירים לפני עיניהם כהא‬ ‫דהחושן האיר‪ ,‬ומין הכרה זו היא הכרה‬ ‫פלאית שלמעלה מכל הסבר‪ ,‬וזהו כענין‬ ‫מי' היסוד שעליו נאמר נפלאת אהבתך‬ ‫לי‪ ,‬דהיסוד מעורר אהבה הנק' אהבת‬ ‫פלא שלמעלה מהסבר‪ ,‬ובחז"ל אי'‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫שתאותם של צדיקים הקב"ה‪ ,‬והיינו‬ ‫דהקב"ה הוא ה'תאוה' שלהם‪ ,‬דיש להם‬ ‫'תאוה' להקב"ה‪ ,‬וע"ז נאמר לשמך‬ ‫ולזכרך תאות נפש‪ ,‬דלהשמות שלך תאות‬ ‫נפש‪ ,‬מין תאוה שא"א כלל להסבירה‪,‬‬ ‫וזהו אוירא דגן עדן‪ ,‬האויר שבו אפשר‬ ‫ליחד יחודים‪ .‬והרמח"ל בי' שלכן מצינו‬ ‫בזוה"ק כסדר דחכמי הזוהר היו מהלכים‬ ‫בדרכים וגילו בדרכים סודות התורה‪,‬‬ ‫דהיינו כיון שמאז חטא עץ הדעת נתמלא‬ ‫אוירא דהאי עלמא בחיצונים‪ ,‬ובאויר‬ ‫שכזה א"א לגלות סודות התורה‪ ,‬וחכמי‬ ‫הזוהר בקדושתם היו יכולים לפנות את‬ ‫החיצונים מן האויר עד שבכך נפתחו‬ ‫פתאום שערי סודות התורה‪ ,‬אלא דמיד‬ ‫שהסט"א הרגישה בכך הוצרכו לסותמו‬ ‫ולילך למקום אחר‪ ,‬דבהאי עלמא לא‬ ‫שייך שיפתח האוירא דגן עדן בדרך קבע‬ ‫מאז חטא עץ הדעת‪ ,‬וע"מ שיוקבע מקום‬ ‫קבוע לביהמ"ק הוצרכו עבודה רבה‬ ‫מאוד והקדמות מדורות של צדיקים כדי‬ ‫לפנות את אויר מקום ביהמ"ק‪ ,‬ודוד‬ ‫המלך אמר ‪'   ‬אם אבא‬ ‫באהל ביתי‪ ,‬אם אעלה על ערש יצועי‪,‬‬ ‫אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה‪ ,‬עד‬ ‫אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב'‪,‬‬ ‫דעסק שלם נצרך ע"מ לעשות מקום‬ ‫בעוה"ז בו יוכלו לייחד יחודים‪' ,‬הנה‬ ‫שמענוה באפרתה‪ ,‬מצאנוה בשדי יער'‪,‬‬ ‫דזכות מיוחדת היתה זו ומציאה ממש‬ ‫שזכו לעשות חצרות בית ה' שבו ישרה‬ ‫אוירא דגן עדן ויוכלו לייחד בו יחודים‪,‬‬ ‫ושם היתה הכרה זו בהשי"ת‪.‬‬ ‫‪ ‬בהלולב שענינם להמשיך‬ ‫דעת עליון לנוה אפריון‬ ‫למכון בית אלקינו דהיינו לבנות את‬ ‫ביהמ"ק כנ"ל‪ ,‬ענינם הוא‪ ,‬מצד שישנם‬

‫הרבה צירופים לשם הוי"ה‪ ,‬ובנענוע לכל‬ ‫צד מכוונים צירוף אחר‪ ,‬וענין כל‬ ‫צירופים אלו הוא משום דעל שם הוי"ה‬ ‫יש כלל ד'אני הוי"ה לא שניתי'‪ ,‬וכל‬ ‫הצירופים ענינם שוה והכל אחדות אחת‪,‬‬ ‫ואין נפק"מ מידה זו או זו הכל אחדות‬ ‫אחת‪ ,‬וכיון שהסט"א היא להט החרב‬ ‫המתהפכת הנה הכנעתו הוא בכל מקום‬ ‫מיניה וביה‪ ,‬דמשתמשים בענין התהפכות‬ ‫שבצד הקדושה שכל כולו אינו‬ ‫התהפכות‪ ,‬וכל כולו אמת‪ ,‬יש צדיק‬ ‫בדרך זה וצדיק אחר בדרך אחרת‪,‬‬ ‫פעמים צריך לעשות עבודה זו ופעמים‬ ‫עבודה אחרת והכל אחד‪ ,‬ובכל העבודות‬ ‫פועלים אותו הדבר‪ ,‬ובכך מכניעים את‬ ‫הלהט החרב המתהפכת דהסט"א‬ ‫וממשיכים אוירא דגן עדן ענין ביהמ"ק‪.‬‬ ‫‪ ‬זה הוא סוד החיים‪ ,‬ולולב גימ'‬ ‫חיי"ם הוא ממשיך חיים אלו‬ ‫הנק' עץ החיים‪ ,‬ותמ"ר נרמז בחז"ל דמה‬ ‫תמר יש לו תאוה אף צדיקים יש להם‬ ‫תאוה‪ ,‬ומה תאותן של צדיקים הקב"ה‪,‬‬ ‫שזהו התאוה שבו כובשים את הסט"א‪,‬‬ ‫כיון שאין שום דמיון בהסט"א שיוכל‬ ‫להתדמות לתאוה זו‪ ,‬וכדכ' רש"י‬ ‫בתהלים עה"כ 'כמה לך בשרי' לשון‬ ‫תאוה ואין לו דמיון‪ .‬ועיקר כיבוש ארץ‬ ‫ישראל הוא ע"י כיבוש יריחו עיר‬ ‫התמרים‪ ,‬ומכיון שכבשו את עיר התמרים‬ ‫שוב נחשב שכבשו את כל אר"י‪,‬‬ ‫דבכיבוש זה מתגלה דתאותן של צדיקים‬ ‫הקב"ה‪ ,‬צדיק כתמ"ר יפרח‪ ,‬שזהו מין‬ ‫חיים הנ"ל דעץ החיים‪ ,‬וע"כ מנענעים‬ ‫את הלולב נגד כל הרוחות שבעולם‪ ,‬דכל‬ ‫הרוחות שבעולם בטלים לצדיק זה כיון‬ ‫שהוא נותר זקוף ועומד‪.‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫‪ ‬הצדיק הוא מענין מידה זו‬ ‫שעומד זקוף ואינו משתנה‪,‬‬ ‫וכדכתיב 'הוא יוסף' שעמד בצדקו גם‬ ‫במצרים‪ ,‬וזהו הענין הנפלא של יוסף‬ ‫שנשאר שוה בכל מקום ולא נשתנה‬ ‫כלום‪ ,‬ואי"ז נפק"מ אצלו אם הוא במקום‬ ‫זה או במקום זה‪ ,‬דדבוק הוא ביעקב‬ ‫שהוא רזא דאמת‪ ,‬ואינו נמשך אחר להט‬ ‫החרב המתהפכת‪ ,‬ועוד מוסיף הוא על‬ ‫יעקב בכך שיש לו תאוה להאמת‪ ,‬דלא‬ ‫זו בלבד שעומד הוא על האמת אלא‬ ‫עומד הוא עליה בדרך תאוה‪ ,‬דיש לו כ"כ‬ ‫התקשרות עמוקה אל האמת עד ששום‬ ‫דבר שבעולם לא יזיזנו ממנה‪ ,‬וע"כ‬ ‫כובש הוא את הסט"א‪ .‬וזהו ענין שומר‬ ‫הברית שאינו מניח עצמו לימשך אחר כל‬ ‫הרוחות שבעולם‪ ,‬אלא נמצא הוא בתוך‬ ‫עצמו בהחיות שלו‪ ,‬ועומד במקום החיות‬ ‫שלו ואינו מניח עצמו להימשך אחר כל‬ ‫הרוחות שבעולם‪ ,‬וזהו שומר הברית‪ ,‬וע"י‬ ‫שהאדם נשאר זקוף ועומד יכול הוא‬ ‫לכבוש את כל הרוחות שבעולם‪ .‬והיינו‬ ‫מאי דכתיב 'זאת קומתך דמתה לתמר'‬ ‫‪   ‬והפי' הפשוט בפסוק זה הוא‬ ‫דכלל"י קומתם הוא כתמר הזקוף ועומד‬ ‫ואינו נכנע בפני הרוחות שבעולם‪ ,‬כדפי'‬ ‫שם רש"י ראיתי נוי קומתך בימי‬ ‫נבוכדנצר שכל האומות היו כורעות‬ ‫ונופלות לפני הצלם ואת עמדת בקומה‬ ‫זקופה כתמר הזה‪ ,‬ומקודם לכן נאמר 'מה‬ ‫יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים' דמה‬ ‫יפה ונעים הוא אהבת ה' הנק' אהבה‬ ‫בתענוגים‪ ,‬וזאת קומתך דמתה לתמר‬ ‫דדבוקה היא בזו האהבה בתענוגים‪.‬‬ ‫‪ ‬נמי בי' הא דשיעור אכילה‬ ‫ביוכ"פ היא ככותבת‪ ,‬דיוכ"פ‬ ‫הוא המקור והשורש לדביקות בחיים‬

‫‪‬‬

‫אלו‪ ,‬דביוכ"פ זכו בה'למענך א' חיים'‬ ‫שנחתמו לחיים‪ ,‬וחותמו של הקב"ה‬ ‫אמת‪ ,‬והוא ענין הכותבת‪ ,‬תמר דזקוף‬ ‫ועומד ומקושר להחיים ולאמת‪ .‬וכותבת‬ ‫שיש לו מתיקות הוא השיעור דמיתבא‬ ‫דעתא‪ ,‬ורומז הוא להדעת דקדושה‬ ‫שמתיישב ע"י המתיקות שמשיג בענין‬ ‫אחדות הבורא‪ .‬ותמ"ר בגימ' שמ"ש‬ ‫דהוא אור אלקות‪ ,‬וה'יום' שנתבאר לעיל‬ ‫שהוא ענין האור דויקרא א' לאור יום‪,‬‬ ‫והמכוון הוא להשמש‪ ,‬דהאור של אחדות‬ ‫הבורא נק' שמש‪ ,‬והשמש הוא הגורם את‬ ‫מתיקות התמר‪ ,‬וע"כ תמ"ר גימ' שמ"ש‬ ‫דפועלים הם כאחד‪ ,‬דהשמש פועל את‬ ‫המתיקות בהתמר‪ ,‬ומתיקות זו היא של‬ ‫האהבה בתענוגים מהשגת אור השמש‪,‬‬ ‫וה"ז כיעקב שנק' שמש ויוסף שהוא‬ ‫התמר )צדי"ק כתמר יפרח(‪ ,‬ויוסף דבוק‬ ‫ביעקב והוא ענין התמר הדבוק בהשמש‪,‬‬ ‫שדבוק הוא באחדות הבורא הנ"ל‪.‬‬ ‫‪ ‬להשוות לכך ג"כ הא דיצח"ק‬ ‫גימ' או"ר עה"כ‪ ,‬ורבק"ה גימ'‬ ‫דב"ש עה"כ‪ ,‬ויצח"ק רבק"ה גימ'‬ ‫תפל"ה‪ ,‬דבשעת התפלה מקבלת הדעת‬ ‫את מתיקות הדבש ע"י אור זה‪ .‬וע"כ‬ ‫משה רבינו ע"ה לפני שאמר פרשת שמע‬ ‫ישראל אמר 'ושמעת ישראל ושמרת‬ ‫לעשות וכו' כאשר דבר ה"א אבותיך לך‬ ‫ארץ זבת חלב ודבש' ‪ ,  ‬דהיינו‬ ‫שתשמע את התורה ומצוות בדרגא‬ ‫דכאשר נתן ה"א וכו' ארץ זבת חלב‬ ‫ודב"ש‪ ,‬ואזי 'שמע ישראל וכו''‪,‬‬ ‫דמתיקות הדבש הוא השמע ישראל‪ ,‬ואכן‬ ‫באריז"ל אי' לכוין בתיבת 'אחד' שמות‬ ‫שהן בגימ' תמ"ר‪ ,‬דאח"ד )אחדות‬ ‫הבורא( שייך להתמר ודבש שאמר משה‬ ‫רבינו מתחילה‪ ,‬דמה תמר אין לו אלא‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב‬ ‫אחד לאביהם שבשמים‪ ,‬ולב אחד הוא‬ ‫הלב הדבוק באחד ואינו משתנה ע"י‬ ‫הלהט החרב המתהפכת אלא אחד הוא‬ ‫בכל מקום ואינו משתנה‪ ,‬ואדרבה הנה‬ ‫אחד זה נעשה כלי מלחמה לילחם‬ ‫בהסט"א‪ ,‬וע"כ כשיוצאים למלחמה אומר‬ ‫הכהן 'שמע ישראל אתם קרבים היום‬ ‫למלחמה' ‪   ‬ודחז"ל ‪ ‬‬ ‫אפי' אין בכם זכות אלא קריאת שמע‬ ‫בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם‪ ,‬והרי‬ ‫דב'שמע ישראל' עורכים מלחמה נגד‬ ‫הסט"א‪ ,‬ובקרי"ש יש רמ"ח תיבות‬ ‫ובאריז"ל כ' לכוין בהם על רומח‪ ,‬דהן‬ ‫הרומח והכלי זיין של המלחמה עם‬ ‫הסט"א‪ ,‬מלחמה ע"י הדעת דאחדות‬ ‫הבורא‪ .‬והרמז לכך ג"כ דהנה בקהלת‬ ‫מנה כ"ח עתין‪ ,‬י"ד לטובה וי"ד לרעה‪,‬‬ ‫וצריך לאחד ביניהם‪ ,‬והעת שנמנה‬ ‫לאחרונה הוא עת מלחמה ועת שלום‬ ‫‪ ,  ‬והאיחוד ביניהם הוא בכך‬ ‫שעורכים את המלחמה ע"י שלום‪,‬‬ ‫והשלום עצמו הוא הוא המלחמה‪ ,‬ושמ"ע‬ ‫נוט' ע'ת מ'לחמה ש'לום‪ ,‬ע"ת אחד‬ ‫לשניהם‪ ,‬דאת המלחמה יערכו ע"י שלום‪.‬‬ ‫‪ ‬נוסף לכך הוא‪ ,‬דהאדם שהוא עץ‬ ‫השדה הנה ע"ץ בצ' דמנצפ"ך‬ ‫גימ' דע"ת במילואו‪ ,‬ורומז להדעת שבכך‬ ‫שוה האדם לעץ השדה‪ ,‬שע"כ נאמר 'לא‬ ‫תשחית את עצה' כנ"ל‪ .‬וכן הוא גימ'‬ ‫ע"ת מלחמ"ה שלו"ם‪ ,‬והוא מספר ימי‬ ‫חייו של מתושלח‪ ,‬דמתושלח האריך‬ ‫ימים יותר מכל האדם אשר על פני‬ ‫האדמה‪ ,‬ובזוה"ק איתא שמתושלח הכניע‬ ‫את הלהט החרב המתהפכת ע"י דהוא‬ ‫עבד לגלות שמות הק'‪ ,‬והיה לו כח גדול‬ ‫לכך‪ ,‬וע"י שמות הק' הכניע את הלהט‬

‫החרב המתהפכת וכנ"ל‪ ,‬ומתושלח אתוון‬ ‫לח"ם שמו"ת‪ ,‬שלחם עם הסט"א ע"י‬ ‫שמות הק'‪ ,‬וע"כ מתושלח חי כמספר‬ ‫ע"ת מלחמ"ה שלו"ם‪ ,‬דהוא המקשר את‬ ‫העת מלחמה בהעת שלום‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬שעמד זקוף ולא נכנע בכל‬ ‫המצבים‪ ,‬אלא כל א' השתחוה‬ ‫אליו ונכנע לו‪ ,‬היינו משום דכוחות‬ ‫התאוה שהם כוחות בהמיים רוצים‬ ‫להמשיך את האדם אליהם‪ ,‬היינו זה‬ ‫האדם שיש לו את המתיקות של הדעת‬ ‫שצריך להיות לאדם כנכון‪ ,‬וכשהאדם‬ ‫עומד זקוף ואינו מניח עצמו לימשך‬ ‫אחריהם‪ ,‬בכך נעשה הוא המושל וכולם‬ ‫צריכים להשתחוות אליו‪ ,‬וזהו נקו' יוסף‪,‬‬ ‫וע"כ יוסף הוא הממשיך חיות נורא‬ ‫ונפלא בהאדם ובעולם התחתון‪ .‬וחיות זו‬ ‫מתעוררת באמת בכל יו"ט‪ ,‬דבכל יו"ט‬ ‫ישנה חיות זו‪ ,‬שלכן מבטלת היא‬ ‫אבילות‪ ,‬כיון דביו"ט זוכים לגילוי והארה‬ ‫של חיים כנכון‪ ,‬חיים נצחיים‪ ,‬והמיתה‬ ‫אינה מבטלת אלא את החיים הגשמיים‪,‬‬ ‫וחיים גשמיים אינם נחשבים חיים כלל‪,‬‬ ‫ואילו את החיים הנצחיים שמתגלה ביו"ט‬ ‫אין המיתה יכולה לבטל‪ ,‬ויוסף הצדיק‬ ‫הוא הענין של חיים נצחיים כדיבואר‪.‬‬ ‫‪ ‬סוכות הוא נגד ענני הכבוד‬ ‫שענינם הוא ההליכה על הדרך‪,‬‬ ‫והרי דסוכות בפרט ענינו הוא לילך על‬ ‫הדרך‪ ,‬שהוא ההליכה מדרגא אחת‬ ‫לדרגא אחרת‪ ,‬ובבחי' זו חלוק האדם‬ ‫ממלאך‪ ,‬שהמלאך הוא עומד ואילו‬ ‫האדם הולך הוא מדרגא לדרגא‪ .‬וענין‬ ‫ההליכה מדרגא לדרגא יש בו יסוד גדול‪,‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫דבפשטות ההבנה בכך הוא שצריך האדם‬ ‫לבוא לאיזו תכלית‪ ,‬ומכיון שאינו יכול‬ ‫לבוא אליה בפעם אחת ע"כ נצרך לו‬ ‫שיילך מדרגא לדרגא‪ ,‬אך מ"מ התכלית‬ ‫היא לבוא למקום מסוים זה‪ ,‬והדרך אינו‬ ‫אלא אמצעי לבוא להתכלית‪ ,‬ואינו‬ ‫תכלית בפני עצמו‪ ,‬דכל ענין 'דרך' הוא‬ ‫שהוא מוביל להתכלית‪ .‬ובאמת הבנה זו‬ ‫הינה טעות גדולה‪ ,‬ולא זו הדרך ההליכה‬ ‫בהקדושה‪ ,‬אלא ענין ההליכה בקדושה‬ ‫הוא מצד דבאמת צריך למלאות את כל‬ ‫העולם באלקות‪ ,‬כל המדריגות כל‬ ‫העולמות וכל המקומות צריכים להיות‬ ‫מלאים באלקות לפי המדריגה ששייך‬ ‫בעולם זה ובמקום זה‪ ,‬דכל עולם ועולם‬ ‫יש לו בחי' של אלקות השייך לעולם זה‬ ‫ולמדריגה זו‪ ,‬ישנם עולמות שבכוחם‬ ‫לקבל מדריגה נעלית יותר באלקות וגילוי‬ ‫גדול יותר‪ ,‬וישנם עולמות שאינם‬ ‫מסוגלים לקבל מדריגה נעלית כזו‪ ,‬אולם‬ ‫כל א' לפי מדריגתו צריך להיות מלא‬ ‫באלקות כפי מה ששייך לזה העולם‪.‬‬ ‫וזהו העבודה שבצד הקדושה‪.‬‬ ‫‪ ‬זאת מביא השי"ת את האדם‬ ‫להרבה מיני מצבים‪ ,‬פעמים‬ ‫נמצא הוא במדריגה נמוכה ופעמים‬ ‫במדריגה נעלית‪ ,‬והוא משום שצריך הוא‬ ‫לילך ממדריגה למדריגה‪ ,‬והיינו שצריך‬ ‫הוא למלאות באלקות את כל מדריגה בו‬ ‫הוא נמצא‪ ,‬ואם אכן עשה את העבודה‬ ‫המתאמת למדריגה זו‪ ,‬הנה מדריגה זו‬ ‫נתמלאה באלקות כפי הראוי לה‪ ,‬ועומדת‬ ‫הוא כראוי וכנכון‪ ,‬וכאשר שוב מתעלה‬ ‫למדריגה אחרת אין המכוון בכך ששוב‬ ‫אין לו את המדריגה הקודמת‪ ,‬שהרי כיון‬ ‫שעבד את השי"ת במדריגה זו כפי‬ ‫שצריך לעבוד ע"פ מדריגה זו הנה‬

‫‪‬‬

‫המשיך בכך אלקות לפי מדריגה זו‪ ,‬ודבר‬ ‫זה נצחיות הוא הקיים לעולם‪ ,‬ואף כאשר‬ ‫מתעלה אח"כ למדריגה אחרת מ"מ‬ ‫המדריגה הקודמת נשארה עדיין‪ ,‬ועומדת‬ ‫הוא מליאה באלקות כנכון אף כאשר‬ ‫זוכה למדריגות חדשות‪ .‬ונמצא דענין‬ ‫'דרך' בהקדושה הוא שהדרך בעצמו‬ ‫פועל‪ ,‬ואילו ידלג מדריגות לא יועיל‬ ‫כלום‪ ,‬דצריך הוא למלאות את כל‬ ‫המדריגות שבהמשך הדרך באלקות‪ ,‬וזהו‬ ‫אופן ההליכה בהקדושה‪.‬‬ ‫‪ ‬זה אף כאשר הולך למדריגה‬ ‫אחרת מ"מ למעלה נזכר עדיין‬ ‫המדריגה הקודמת‪ ,‬דישנה זכירה על כך‬ ‫למעלה‪ ,‬ובכך יבואר הא דהודגש ביותר‬ ‫בהמ"ב מסעות שנמנו בתורה שמשה‬ ‫רבינו הוא שכתבן‪' ,‬ויכתוב משה את‬ ‫מוצאיהם למסעיהם על פי ה'' על אף‬ ‫שמשה רבינו כתב את כל התורה כולה‬ ‫ואמאי נכתב זאת במיוחד בהמסעות‪,‬‬ ‫והענין הוא כנ"ל‪ ,‬דכתיבה הוא ע"מ‬ ‫שישאר דבר זה לנצח‪ ,‬וע"כ הודגש‬ ‫שמשה רבינו כתב את המסעות לומר לך‬ ‫שאפי' כשהגיעו למדריגות חדשות‬ ‫ונתקרבו יותר לארץ ישראל מ"מ 'ויכתוב‬ ‫משה'‪ ,‬שכל המדריגות עדיין נשארות‬ ‫נצחיות‪ ,‬ובכך הוא מעלת האדם שהוא‬ ‫'הולך' לעומת מלאך שעומד הוא‪.‬‬ ‫‪ ‬שבכל מדריגה שנמצא בה‬ ‫האדם‪ ,‬אפי' שעדיין אינה‬ ‫מדריגה כנכון‪ ,‬מ"מ באמת יש נקו' בתוך‬ ‫מדריגה זו שאינה מתפעלת מכל‬ ‫החסרונות הסובבות את מדריגה זו‪ ,‬שהרי‬ ‫הענין הוא למלאות כל מדריגה ומדריגה‬ ‫באלקות כפי מה ששייך לזו המדריגה‪,‬‬ ‫ושוב אין להתפעל מהסובב‪ ,‬דזהו בעצמו‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫תכלית הדרך שבהקדושה כנ"ל‪ ,‬וד"ז של‬ ‫אי ההתפעלות מכל הדברים המסבבים‬ ‫אלא שנאחזים בהנקו' שבכל מדריגה זהו‬ ‫ענין של יוסף‪ ,‬דנקו' יוסף הוא שאינו‬ ‫מתפעל מהחיצוניות אפי' במקום‬ ‫שהחיצוניות אינה כראוי‪ .‬והבנת ענין זה‬ ‫היטב הוא שהרי קודם חטא עץ הדעת‬ ‫היה לאדם חיים נצחיים‪ ,‬ולאחר החטא‬ ‫אבד את חיים אלו 'כי עפר אתה ואל‬ ‫עפר תשוב'‪ ,‬אולם נשארה לו נקו' של‬ ‫חיים נצחיים שאינה מתפעלת ממה‬ ‫שמסובב הוא בחיים שאינם נצחיים‪ ,‬ומה‬ ‫שאבד חיים נצחיים היינו שמעתה יוכל‬ ‫הוא להיות דבוק לתאות‪ ,‬דעד שלא חטא‬ ‫לא היה דבוק אלא לחיים נצחיים וזו‬ ‫היתה תאותו‪ ,‬וכנ"ל דתאותן של צדיקים‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ומעתה אחר שחטא יש מקום‬ ‫בידו להיות סבור שחיותו נמצאת‬ ‫בהתאוות‪ ,‬ויכול הוא להחליף את חיותו‬ ‫הנכונה ולידבק בתאוות‪ .‬וענין שמירת‬ ‫הברית ענין המילה הוא שאף לאחר חטא‬ ‫עץ הדעת‪ ,‬ואף אחר שיש לאדם שייכות‬ ‫ודבוק הוא בדברים אחרים‪ ,‬מ"מ היהודי‬ ‫עדיין דבוק הוא בעצם בחיים נצחיים‪,‬‬ ‫ומצד העצם אינו יכול להתמסר לחיי‬ ‫שעה כיון שדבוק הוא בחיים נצחיים‪,‬‬ ‫וע"כ נמי כח ההולדה מונח בענין‬ ‫הברית‪ ,‬דהנצחיות מתבטאת בכך שיש לו‬ ‫בן‪ ,‬דבנו הוא המשך להנצחיות שלו‪,‬‬ ‫דעדיין קיים הוא‪ ,‬וכל המעמיד בן כאילו‬ ‫לא מת‪ ,‬ושמירת הברית היינו שאפי'‬ ‫בענינים הקשורים לתאוות לא היה הוא‬ ‫דבוק בהתאוה אלא הוליד בן שלא ע"פ‬ ‫תאוה‪ ,‬שהבן יהא המשך לחיותו‬ ‫האמיתית ולא בענין של תאוה‪ ,‬זהו‬ ‫שמירת הברית‪ .‬ונקו' ענין הברית הוא‬ ‫שאינו מתפעל אפי' כאשר החיצוניות‬

‫אינו כראוי‪ ,‬דנאחז הוא בהעצם שבהעצם‬ ‫דבוק הוא עדיין בהשי"ת‪.‬‬ ‫‪ ‬לכך ג"כ מכך דיעקב אבינו לא‬ ‫מת ואילו יוסף הצדיק מת אך‬ ‫עצמותיו קיימות‪ ,‬והיינו שיעקב אבינו‬ ‫עמד בדרגא של חי לגמרי‪ ,‬ויוסף ענינו‬ ‫שאף בתוך המיתה יש נקו' של חיים‪,‬‬ ‫ויתכן שזהו הענין דע"פ קבלה וכן נהגו‬ ‫במקהלות החסידים דאושפיזא דיוסף‬ ‫הוא אחר אושפיזא דמשה ואהרן‪ ,‬והיינו‬ ‫דיוסף מצד מה שהיה קודם משה ואהרן‬ ‫הוא דרגתו בעודנו חי‪ ,‬ובחי' האושפיזא‬ ‫דיוסף הבא בסוכות הוא בחי' עצמות‬ ‫יוסף שבאו יחד עם כלל"י לארץ ישראל‬ ‫אחר משה ואהרן‪ ,‬וזהו דרגא דיוסף‬ ‫שהיה לו חיים אפי' אחר המיתה‪,‬‬ ‫ולמדריגה זו של יוסף מבקשים אנו‬ ‫לזכות בסוכות‪ ,‬דכשהולכין מדרגא‬ ‫לדרגא הנה אף שמדריגה זו לפי ערך‬ ‫המדריגה שלאחריה עדיין מסובבת היא‬ ‫בכמה פסולת‪ ,‬מ"מ עדיין קיימת היא‪,‬‬ ‫וישנה בה נקו' הנשארת‪ ,‬נקו' יוסף‬ ‫הקיימת לעולם‪.‬‬

‫‪‬‬

‫הא דאי' בחז"ל ‪ ‬‬

‫שלעולם יעסוק אדם בתומ"צ‬ ‫ואפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה‬ ‫בא לשמה‪ ,‬והיינו דזהו אכן הדרך‪,‬‬ ‫דמתחילה צריך להיות שלא לשמה‬ ‫ואח"כ יבוא ללשמה‪ ,‬ובדרך זה ג"כ אין‬ ‫הבי' שהתכלית הוא הלשמה בלבד‪,‬‬ ‫והשלא לשמה אינו אלא דיעבד דא"א‬ ‫לבא להלשמה באופן אחר ורק מתוך‬ ‫שלא לשמה בא לשמה‪ ,‬ובאמת אינו כן‪,‬‬ ‫אלא דהשי"ת חפץ שבתוך השלא לשמה‬ ‫תהא נקו' של לשמה‪ ,‬ובכך ימלא‬ ‫באלקות אף את העולם של שלא לשמה‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫כפי מה ששייך בה‪ ,‬ואדם שעמד בהדרגא‬ ‫של שלא לשמה ועבד את השי"ת במעט‬ ‫רצינות‪ ,‬ואכן היה זה במדריגה של שלא‬ ‫לשמה אך בכל זאת הרי יש בו נקו' של‬ ‫יהודי שאינו יכול להשליך עצמו לגמרי‬ ‫להשלא לשמה‪ ,‬ונאנח על כך‪ ,‬ומעט‬ ‫לשמה הי' בו‪ ,‬הנה נקו' לשמה זו היא‬ ‫נקו' של יוסף שדבוק בהחיים שלו אף‬ ‫כאשר מסובב הוא בדברים שהם סתירה‬ ‫לחיים‪ ,‬וד"ז ג"כ מרוצה להשי"ת לפי‬ ‫מדריגה זו‪ ,‬דמילא מדריגה זו באלקות‬ ‫כפי מה ששייך בזו המדריגה‪ ,‬וע"כ‬ ‫הודגש בהמסעות 'ויכתוב משה את‬ ‫מוצאיהם למסעיהם על פי ה''‪.‬‬ ‫‪ ‬זה של חיות נק' זכירה‪,‬‬ ‫דבמקום מיתה יש שכחה‬ ‫ובמקום שיש חיות יש זכירה‪ ,‬והמלאכים‬ ‫אמרו 'מה אנוש כי תזכרנו'‪ ,‬מהו אנוש‬ ‫זה שיכול לירד לעולם של שכחה‪ ,‬עולם‬ ‫של כי עפר אתה ואל עפר תשוב‪ ,‬עולם‬ ‫שיש בו דביקות למיתה‪ ,‬ואעפ"כ 'כי‬ ‫תזכרנו'‪ ,‬שיכול להיות בו ענין של זכירה‪.‬‬ ‫ובכל יו"ט כתיב 'יראה כל זכור"ך את‬ ‫פני האדון ה'' היינו שיש בו ענין של‬ ‫זכירה‪ ,‬והבי' הוא פשוט‪ ,‬דהנה האדם‬ ‫נמצא בעוה"ז שהוא עולם של כי עפר‬ ‫אתה וכו'‪ ,‬עולם שרואים בו גשמיות בכל‬ ‫מקום שהולכים‪ ,‬וה"ז כאילו ששכחו‬ ‫ממנו בשמים‪ ,‬ובאמת אכן ישנה הנהגה‬ ‫הנק' שכחה‪ ,‬וכדכתיב ‪'   ‬כי‬ ‫יודע ה' דרך צדיקים' והלא השי"ת יודע‬ ‫הכל‪ ,‬אלא דישנה הנהגה שע"פ הנהגה‬ ‫זו נחשב שהאדם נזכר‪ ,‬כענין 'וזכרתי את‬ ‫בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור'‪ ,‬וישנה‬ ‫הנהגה הנק' שכחה‪ ,‬וכמובן שהכל הולך‬ ‫בדרך של זה לעומת זה‪ ,‬דכפי שהאדם‬ ‫זוכר כן זוכרים ממנו למעלה‪ ,‬וכשהאדם‬

‫‪‬‬

‫שוכח ה"ז שכאילו גם למעלה שוכחים‬ ‫ממנו‪ ,‬והעוה"ז הוא ארץ נשיה דהוא‬ ‫עולם שאין זוכרים ממנה‪ ,‬דאין מרגישים‬ ‫בה חיות ובמקום שאין חיות יש שכחה‪,‬‬ ‫דאם אינו נפגש עם השי"ת ה"ז כאילו‬ ‫שנשכח למעלה‪ .‬וכאשר עלו בכל יו"ט‬ ‫לביהמ"ק שבו שורה אוירא דגן עדן‪,‬‬ ‫וחיוב יש בדבר כדכתיב 'יראה כל‬ ‫זכורך'‪ ,‬היינו שעי"ז נפגש עם החיות‬ ‫שלו ועם החיים הנצחיים‪ ,‬דכדרך שבא‬ ‫לראות כך בא ליראות‪ ,‬דההנהגה למעלה‬ ‫ולמטה פועלים כאחד‪ ,‬דאם הוא זוכר‬ ‫)ע"י שבא למקום אויר זה שמורגש בה‬ ‫הדעת הנכון( כן זוכרים ממנו‪ ,‬ורג"ל‬ ‫גימ' זכו"ר‪ ,‬וזהו יראה כל זכור"ך דהוא‬ ‫זוכר וזוכרים אותו‪ ,‬הוא נפגש עם החיות‬ ‫שלו והרבוש"ע זוכר אותו‪ ,‬וד"ז נעשה‬ ‫בכל יו"ט‪ ,‬ששבים להמקום בו היה אדם‬ ‫הראשון קודם החטא וזוכים לחיים‪.‬‬ ‫‪ ‬זה הוא נקו' של יוסף הצדיק‪,‬‬ ‫יראה כל זכורך דא רזא דברית‪,‬‬ ‫וע"כ אומרים בעת ברית מילה )בההרחמן‬ ‫שבסוף ברכהמ"ז( 'ויזכה לראות פני‬ ‫השכינה שלש פעמים בשנה'‪ ,‬דע"י‬ ‫הברית מילה זוכים למדריגה זו של ויזכה‬ ‫לראות וכו'‪ ,‬והיינו דהאב שהמשיך את‬ ‫הבן לזה העולם הנה לכאו' עשה לו‬ ‫עוול בכך‪ ,‬דעד עתה היה תחת כסא‬ ‫הכבוד ועתה הורד לארץ נשיה שצריך‬ ‫להסתובב בעוה"ז‪ ,‬ועל כן חלק מההולדה‬ ‫של הבן הוא הברית מילה‪ ,‬דחייב האב‬ ‫למול את בנו‪ ,‬דאם ילדת אותו והורדת‬ ‫אותו מלמעלה מוכרח אתה ליתן לו ענין‬ ‫זה שבו יוכל ליפגש עם השי"ת אפי'‬ ‫בעוה"ז‪ ,‬ובלא"ה הנה הפרדת אותו‬ ‫מהשי"ת‪ .‬וע"י הברית הנה אדרבה‪ ,‬כאשר‬ ‫נפגש עם השי"ת בעוה"ז אזי רואה הוא‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪   ‬‬

‫אלקות בעומק יותר‪ ,‬יתר על מה שראה‬ ‫בעולם העליון‪.‬‬ ‫‪ ‬זה נמי יש חיוב לאב לעלות את‬ ‫בנו לרגל כל שיכול לרכוב על‬ ‫כתיפו של אביו ‪ , ‬וחיוב זה‬ ‫שונה הוא מכל חיובי החינוך‪ ,‬דכל ענין‬ ‫החינוך אינו אלא מדרבנן‪ ,‬אך במצות‬ ‫ראיה לעלות לרגל פלוגתא הוא בכך‪,‬‬ ‫וישנה דיעה דחיוב האב להביא את בנו‬ ‫לעזרה מה"ת הוא ‪   ‬‬ ‫‪ ,  ‬והיינו דענין זה אינו‬ ‫מענין חינוך אלא הוא כמצות מילה‪,‬‬ ‫דחלק מהולדת הבן הוא שמחויב האב‬ ‫להביאו לביהמ"ק ששם יפגש עם השי"ת‬ ‫כענין יראה כל זכורך הנ"ל‪ ,‬וחיוב זה‬ ‫מבאר בכלל את כל ענין החינוך‪,‬‬ ‫וכדאומרים העולם דצורת החינוך הוא‬ ‫שהאב יביא את בנו לביהמ"ד‪ ,‬דהאב‬ ‫מעביר לבנו את כל הענינים של תומ"צ‬ ‫ומכניסו לביהמ"ד ולמקום תורה וקדושה‪,‬‬ ‫ומעמידו במצב שבו יוכל הבן מעצמו‬ ‫לראות זאת‪ ,‬ולא יסתפק במה שישמע‬ ‫מאביו אלא שיראה הבן בעצמו את מה‬

‫שהאב ראה‪ ,‬וזהו ענין החינוך‪ ,‬דהאב‬ ‫ראה זאת ועליו לראות שגם הבן יראה‬ ‫זאת‪ ,‬וע"כ מחויב הוא להביאו לביהמ"ק‬ ‫שבו יפגש הבן עם השי"ת ויראנו כמו‬ ‫שהאב נפגש‪.‬‬ ‫‪ ‬נקו' החיים נקו' יוסף הצדיק‬ ‫לראות אלקות בזה העולם‪ ,‬וזהו‬ ‫אוירא דגן עדן ששרה בביהמ"ק‪ ,‬וכל‬ ‫ביהמ"ד הוא מקדש מעט שיש בו ג"כ‬ ‫אוירא דגן עדן‪ ,‬ושואבים בו חיות זו‬ ‫שכאשר מרגישים בזו החיות אזי‬ ‫מתדבקים בנקו' האמת שכל הרוחות‬ ‫שבעולם אינם יכולים להזיזה‪ ,‬ובנקו' זו‬ ‫כובשים את כל התאוות‪ ,‬ששואבים ממנה‬ ‫תקיפות זו נגדם‪ ,‬וחג האסיף תקופ"ת‬ ‫השנה שהוא התוקף ששואבים בחג‬ ‫הסוכות‪ ,‬ובהנענועים ממשיכים חיות זו‬ ‫של 'צדיק כתמר יפרח' דתאותן של‬ ‫צדיקים הקב"ה‪ ,‬לשמך ולזכרך תאות‬ ‫נפש‪ ,‬וממשיכים דעת עליון לנוה אפריון‬ ‫למכון בית אלקינו שיבנה בב"א‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪     ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫אושפיזא דיעקב שלימתא‬ ‫‪ ‬אושפיזא דיעקב חל באותו היום‬ ‫שחל בו יוהכ"פ‪ ,‬ויוהכ"פ אכן‬ ‫שייך ליעאע"ה‪ ,‬שכן הוא נקרא יום‬ ‫החותם‪ ,‬וחותמו של הקב"ה אמת‪ ,‬ואמת‬

‫הוא מידתו של יעאע"ה כמש"כ ‪ ‬‬ ‫‪ ‬תתן אמת ליעקב‪ .‬והקרבת היום הוא‬

‫י"א פרים‪ ,‬וביוהכ"פ הי' העבודה במספר‬ ‫י"א‪ ,‬י"א הזאות ע"ג המזבח‪ ,‬וכן עבודת‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪   ‬‬ ‫הקטורת שהוא י"א סממנים הי' עבודה‬ ‫רבתי ביוהכ"פ‪ .‬ויש לרמז‪ ,‬י"א פ"ר בגי'‬ ‫אר"ץ‪ ,‬כי אמת מאר"ץ תצמח‪ ,‬ואי'‬ ‫בזוה"ק ‪  ‬שהקץ הכתוב בדניאל‬ ‫מרומז בתיבת אר"ץ שהוא ר"ת אלף ר'‬ ‫צ'‪ ,‬וכן אמ"ת הוא אלף מאתים תשעים‪,‬‬ ‫ויעאע"ה השיג זמן הקץ‪ ,‬כי מידתו אמת‪,‬‬ ‫ואמת מארץ תצמח‪ .‬וכן הקריבו היום ב'‬ ‫אלים וי"ד כבשים‪ ,‬וביחד עם י"א פרים‬ ‫הם כ"ז קרבנות‪ ,‬שכיון שאושפיזא דיעקב‬ ‫שהוא בי"ז בתשרי חל באותו היום של‬ ‫יוהכ"פ שהוא י' בתשרי‪ ,‬הרי ביחד הם‬ ‫כ"ז‪ .‬וכן יש לרמז שהם י"ד כבשים עם‬ ‫ב' אלים וי"א פרים שהם י"ג‪ ,‬וי"ד‬ ‫פעמים י"ג הוא מספר יעק"ב‪.‬‬ ‫‪ ‬י"ז תשרי הוא י' פעמים ז' שהוא‬ ‫ע' שהוא רמז לע' פרים שהם ע'‬ ‫אומות‪ ,‬ואי' בזוה"ק שהע' אומות הם‬ ‫עננין דמכסין על עיינין‪ ,‬שיש ב' עננים‬ ‫המכסים על הב' עינים של הקדושה‪,‬‬ ‫ואינם מניחים שיתגלה ההשגחה של‬ ‫הרבוש"ע‪ ,‬והוא מש"כ סכותה בענן לך‬ ‫מעבור תפלה‪ ,‬שההשגחה מתגלה ע"י‬ ‫תפלה‪ ,‬והעננים מכסים עליו שלא יראו‬ ‫את ההשגחה‪ ,‬והם הגורמים מחשבות‬ ‫זרות בשעת התפילה‪ ,‬ובכלליות הם ב'‬ ‫עננים כנגד עשיו וישמעאל‪ ,‬שעשיו הוא‬ ‫ראש לל"ה אומות‪ ,‬וישמעאל לל"ה‬ ‫אומות‪ .‬והנה ענ"ן בגי' י"פ טו"ב‪ ,‬ויעקב‬ ‫זכה לנחל"ה בל"י מצרי"ם בגי' תפל"ה‪,‬‬ ‫ושייך לי' בתשרי ולי"ז בתשרי שהוא‬ ‫י"פ י"ז מספר טו"ב שבגי' ענ"ן כמדובר‪,‬‬ ‫והיינו שיעקב יש לו הכח לסלק העננים‬ ‫דמכסין על עיינין בשעת התפלה‪ ,‬וזהו‬ ‫שמצינו ב"פ מספר י"ז אצל יעקב‪,‬‬ ‫כמש"כ ויחי יעקב באר"מ שבע עשרה‬ ‫שנה‪ ,‬וכן ויוסף הי' בן שבע עשרה שנה‬

‫‪‬‬

‫כאשר עזב את אביו‪ ,‬הרי שהי' ביחד עם‬ ‫יוסף ב"פ י"ז שנה‪ ,‬ושלימות של יעקב‬ ‫הוא כשהוא ביחד עם יוסף‪ ,‬והם ב"פ‬ ‫י"ז כנגד ב' עננים‪ ,‬כי יש ב' עננים כנגד‬ ‫עשיו וישמעאל כמדובר‪.‬‬ ‫‪ ‬הוא זכר לענני כבוד‪ ,‬וכן‬ ‫הסוכה הוא בית תפילה‪,‬‬ ‫כמש"כ ‪   ‬ויהי בשלם סוכו‬ ‫שעשה הקב"ה לעצמו סוכה והתפלל‬ ‫בתוכו יהי רצון שאראה בבנין ביתי ‪‬‬ ‫‪ , ‬אראה הוא ראיי'‪ ,‬וכן הסוכה לשון‬ ‫הסתכלות‪ ,‬והרי שהסוכה מסלק העננין‬ ‫דמכסין על עיינין‪ ,‬כי ענני כבוד הם‬ ‫היפוך אלו העננים‪ ,‬ונעשה מהם בית‬ ‫תפלה‪ .‬וזהו ויהי בשלם סוכו‪ ,‬שלם זהו‬ ‫מדתו של יעקב‪ ,‬יעקב שלימותא‪ ,‬שמצד‬ ‫המדה של יעקב עשה הקב"ה סוכה‪,‬‬ ‫כמש"כ ויעקב נסע סכותה‪ ,‬והתפלל שם‬ ‫יהי רצון שאראה בבנין ביתי‪ ,‬הרי שכדי‬ ‫שאראה בבנין ביתי צריכים לסלק העננין‬ ‫דמכסין על עיינין‪ .‬והם עשיו וישמעאל‪,‬‬ ‫וכחו של עשיו הוא החרב כמש"כ ועל‬ ‫חרבך תחיה‪ ,‬וכחו של ישמעאל הוא‬ ‫הקשת כמש"כ רובה קשת‪ ,‬וזהו ההמשך‬ ‫ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון‪ ,‬שמה‬ ‫שיבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה‬ ‫סלה ‪ ,  ‬ששם שיבר הקב"ה‬ ‫הקשת והחרב ע"י כח הסוכה של יעקב‬ ‫שלימותא שעשה הקב"ה‪ ,‬ואז אראה‬ ‫בבנין ביתי כמבואר‪.‬‬ ‫‪ ‬אומות בנו את העיר והמגדל‬ ‫וראשו בשמים‪ ,‬שרצו להתנגד‬ ‫להענין של הביהמ"ק שהוא ויהי בשלם‬ ‫סוכו‪ ,‬כי השי"ת עשה לעצמו סוכה עוד‬ ‫קודם בנין ביהמ"ק והתפלל שם שאראה‬ ‫בבנין ביתי‪ ,‬וכנראה שהם הרגישו זאת‪,‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪   ‬‬

‫ולכן רצו להתנגד לזה ולבנות את‬ ‫ההיפוך‪ ,‬ונעשה שם קיבוץ של כל הע'‬ ‫אומות‪ ,‬שהרי משם נפלגו לע' אומות‪.‬‬ ‫והנה ענין הבכיי' דקדושה מסלק העננין‬ ‫דמכסין על עיינין‪ ,‬והשם בוכ"ו שייך‬ ‫לבכיי'‪ ,‬והוא בגי' ב"פ טו"ב‪ ,‬וי"פ בוכ"ו‬ ‫בגי' ש"ם‪ ,‬והם הלכו לבב"ל בגי' בוכ"ו‪,‬‬ ‫ובנו מגדל וראשו בשמים ונעשה לנו‬ ‫ש"ם שהוא י"פ בוכ"ו כמדובר‪ ,‬והוא‬ ‫ב"פ ענ"ן כנגד הב' עננין דמכסין על‬ ‫עיינין‪ ,‬וכשהלכו כלל"י לגלות בבל כתי'‬ ‫על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו‪ ,‬כי‬ ‫בב"ל בגי' בוכ"ו כמדובר‪ ,‬ומדמעות‬ ‫העינים נעשים נהרות הנקראים מים‬ ‫בוכים‪ ,‬ונהרות בבל מיעוט רבים שנים‪,‬‬ ‫כנגד השני דמעות שמוריד הקב"ה לים‬ ‫הגדול ‪ , ‬והם ב' דינים הנקראים‬ ‫ש"ך ופ"ר‪ ,‬וזהו ש"ם ישבנו י"פ בוכ"ו‪,‬‬ ‫כי ש"ם שאלוני שובינו דברי שיר‪ ,‬שירו‬ ‫לנו משיר ציון‪ ,‬איך נשיר את שיר ה' על‬ ‫אדמת נכר‪ ,‬שכאן הוא ממש ההיפוך של‬ ‫הביהמ"ק‪ ,‬שהרי בבבל נבנה המגדל‬ ‫וראשו בשמים‪ ,‬ושיר הוא ג"כ מגדל‪,‬‬ ‫שהרי השיר נכתב אריח ע"ג לבינה‪ ,‬וכן‬ ‫יש בנ"ך "מגדל שיר"‪ ,‬ואיך נשיר את‬ ‫שיר ה' על אדמת נכר‪.‬‬ ‫‪ ‬הבכיי' דקדושה מסלקין העננין‬ ‫דמכסין על עיינין‪ ,‬ועי"ז מכניעין‬ ‫דיני ש"ך פ"ר המכסין על העיינין‬ ‫דקדושה‪ ,‬וכשנסלק מספר ש"ם ממספר‬ ‫ש"ך פ"ר יהי' נשאר מספר ב"פ עי"ן‬ ‫שהם י"פ הוי'‪ ,‬והרי שעל ב"פ עי"ן שהם‬ ‫י"פ הוי' יש כיסוי של ש"ם שהוא י"פ‬ ‫בוכ"ו‪ ,‬וע"י הבכיי' מסלקין י"פ בוכ"ו‬ ‫ונשאר י"פ הוי' שהם ב"פ עי"ן‪ ,‬ואז‬ ‫מאירין העינים‪ .‬וזש"כ וישכון ישראל‬ ‫בטח בדד עין יעקב‪ ,‬שיעקב ממשיך‬

‫העינים ומסלק שליטת החיצונים‪ ,‬ועי"ז‬ ‫נעשה בי"ת תפל"ה בגי' י"ז תשרי‪ ,‬ובו‬ ‫כתי' ותנח התיבה בחודש השביעי‬ ‫בשבעה עשר לחודש שקאי על י"ז תשרי‬ ‫כמש"א בזוה"ק ‪ ,‬וזהו על הרי אררט שאז‬ ‫נכנעים הע' אומות ונבנה הבית תפילה‪.‬‬ ‫‪ ‬הוא כלליות של הב' אבות‬ ‫אברהם ויצחק‪ ,‬ולכן יעק"ב‬ ‫בגי' ב"פ סוכ"ה שהוא ב"פ הוי' אדנ‪-‬י‪,‬‬ ‫כנגד הסוכה של אברהם והסוכה של‬ ‫יצחק‪ ,‬והוי' הוא רחמים‪ ,‬ואדנ‪-‬י הוא דין‪,‬‬ ‫ובכל סוכה יש הוי' אדנ‪-‬י‪ ,‬כי גם אברהם‬ ‫ויצחק הם כלולים זה מזה‪ ,‬ויעקב הוא‬ ‫שניהם גם יחד‪ .‬וכן איל"ן בגי' הוי'‬ ‫אדנ‪-‬י‪ ,‬ויש אילן שנטע אאע"ה ואילן‬ ‫שנטע יצחק‪ ,‬ויעקב הוא כלליות שניהם‪,‬‬ ‫וזהו המחלו' בכמה ענינים אם צריך‬ ‫שיהי' לו שני אילנות או שלש‪ ,‬כי‬ ‫השלישי הוא רק כלליות שניהם‪ .‬וכתי'‬ ‫בשירת דבורה ‪   ‬מני אפרים‬ ‫שרשם בעמלק‪ ,‬ופירש"י שמן אפרים יצא‬ ‫את שורש יהושע בן נון לרדות בעמלק‪,‬‬ ‫וידוע שבני אפרים א"י לומר אות ש'‪,‬‬ ‫ותחתיו הם אומרים אות ס'‪ ,‬וכגון תחת‬ ‫שבולת הם אומרים סבולת ‪,  ‬‬ ‫והרי שמקשרים ש' עם ס'‪ ,‬כי החילוק‬ ‫בין ש' לס' הוא עמל"ק‪ ,‬ולכן אפרים‬ ‫המכניע עמלק מקשר הש' עם הס' ע"י‬ ‫שמחסר מהש' מספר עמלק‪ ,‬שעמלק הוא‬ ‫הגורם חילוק בין ש' לס' כמבואר‪,‬‬ ‫וכאשר קורין לש' ס' הרי שנתקשר הש'‬ ‫עם הס' ונתבטל עמלק‪ .‬והנה הסוכה הוא‬ ‫זכר לענני כבוד‪ ,‬ועמלק הי' לו אחיזה‬ ‫בפלוטי ענן‪ ,‬וכיון שעמלק לוחם כנגד‬ ‫ענני כבוד שהוא הסוכ"ה שבגי' איל"ן‬ ‫כמדובר‪ ,‬לכן צריכים להתעלות למעלה‬ ‫מעמלק‪ ,‬ולילך עד השורש שהוא אאע"ה‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪   ‬‬ ‫ראש המאמינים‪ ,‬ובאאע"ה כתי' ויטע‬ ‫אשל בבאר שבע‪ ,‬שנטע אילן וקראו‬ ‫אש"ל שהוא מספר איל"ן או סוכ"ה אלא‬ ‫שמהס' נעשה ש'‪ ,‬והרי שהלך עד השורש‬ ‫עד האשל‪ ,‬אש"ל בגי' אפרי"ם‪ ,‬כי‬ ‫אפרי"ם הוא צירוף פא"י שהוא ר"ת‬ ‫פותח את ידיך‪ ,‬והוא מסוגל לאמונה‪,‬‬ ‫והוא בגי' הוי' אדנ‪-‬י‪ ,‬וכן יש באפרים‬ ‫אותיות ר"ם שהוא עמל"ק‪ ,‬כי השם פא"י‬ ‫מתנגד לר"ם שהוא עמלק‪ ,‬ולכן צריכים‬ ‫לילך להאשל של אאע"ה שהוא כח‬ ‫עליון של אמונה‪ ,‬ולכן שלח משה את‬ ‫יהושע ללחום עם עמלק‪ ,‬ומשה הגביה‬ ‫את ידיו למעלה ונעשה בצורת ש'‪ ,‬וגרם‬ ‫זה שאלו הפלוטי ענן שנפלטו מהסוכה‬ ‫יקבלו אחיזה עכ"פ בהאשל‪ ,‬ושלח את‬ ‫יהוש"ע שבגי' פא"י עם ש'‪ ,‬וזהו צא‬ ‫הלחם בעמלק‪ ,‬צ"א בגי' פא"י‪ ,‬צא לאלו‬ ‫שנפלטו מענני כבוד שהוא הסוכה שבגי'‬ ‫צ"א‪ ,‬ומחר אנכי נצב על ראש הגבעה‬ ‫בצורת ש'‪ ,‬וביחד ע"י סוכה וצורת ש'‬ ‫נכניע את עמלק‪.‬‬ ‫‪ ‬שאפרים מתגבר על ענין שכחה‪,‬‬ ‫כי מקודם נולד מנשה שהוא נשני‬ ‫אלקים‪ ,‬שהוא שכחה‪ ,‬ואח"כ נולד אפרים‬ ‫כי הפרני אלקים‪ ,‬היפוך שכחה‪ ,‬שהוא‬ ‫זכירה‪ ,‬וזהו הבן יקיר לי אפרי"ם כי מידי‬ ‫דברי בו זכו"ר אזכרנו עוד‪ ,‬שאפרים‬ ‫מעורר זכירה‪ .‬וסוכ"ה הוא הוי' אדנ‪-‬י‪,‬‬

‫‪‬‬

‫והוי' אדנ‪-‬י בשילוב ובריבוע בגי'‬ ‫אפרי"ם בגי' אש"ל‪ ,‬וזהו כי ריבוע הוא‬ ‫אחוריים שהוא שכחה‪ ,‬ואלו שנפלו‬ ‫לשכחה יש להם מין סוכה אחרת שהוא‬ ‫אש"ל שהוא בריבוע כמבואר‪ .‬ובזה‬ ‫האשל הכניס אאע"ה אורחים‪ ,‬כי אור"ח‬ ‫אותיות אחו"ר‪ ,‬שאלו שנפלו לאחוריים‬ ‫העלה אותם ע"י זה האשל‪ ,‬ואש"ל הוא‬ ‫ר"ת אכילה שתיי' לווי'‪ ,‬כי כשלוחמין‬ ‫עם עמלק צריכים לילך בר"ת‪ ,‬כי ראשית‬ ‫גוים עמלק שהוא ענין של ר"ת‪ ,‬ולכן‬ ‫ג"פ איל"ן בגי' רג"ע שהוא ר"ת ראשית‬ ‫גוים עמלק‪ ,‬והוא מספר יעק"ב עם‬ ‫סוכ"ה‪ ,‬ואלו שהם באחוריים מתקרבים‬ ‫ע"י האשל שהוא שורש האילן כמבואר‪.‬‬ ‫ואי' ברוקח שחנוכה הוא ח' ימים כמו‬ ‫חג הסוכות‪ ,‬ששייכים זה לזה‪ ,‬ולכן‬ ‫בחנוכה מדליקין אצל הפתח‪ ,‬ומכניסין‬ ‫אלו האורחין שלא היו יכולים ליכנס‬ ‫לתוך הסוכה‪ ,‬שיוכלו עכ"פ ליכנס‬ ‫בחנוכה‪ ,‬והוא בחי' הפרני אלקים בארץ‬ ‫עניי למטה מעשרה טפחים‪ ,‬ולכן מדליקין‬ ‫ח' נרות באופן של אחוריים כנגד ח'‬ ‫אותיות הוי' אדנ‪-‬י באחוריים כמדובר‪,‬‬ ‫והוא כדי לקרב אלו שנפלו לאחוריים‬ ‫ולשכחה‪ ,‬וזהו מני אפרי"ם שרשם‬ ‫בעמלק‪ ,‬שהוא האשל שמכניע עמלק‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫אושפיזא דמשה רעיא מהימנא קדישא‬ ‫‪  ‬הא דהז' רועים באים‬ ‫אושפיזין להסוכה‪ ,‬הוא‬ ‫משום דיש להם מידה של רועה‪ ,‬והרועה‬ ‫אינו מזניח את צאנו‪ ,‬וע"כ גם ז' רועים‬ ‫אלו אינם מזניחים את כלל"י בכל‬

‫הדורות‪ ,‬וע"כ באים הם להסוכה‪,‬‬ ‫דהסוכה הוא כללויות כל השנה‪ ,‬חג‬ ‫האסיף תקופת השנה שהם ימים‬ ‫שורשיים לכל ימות השנה‪ ,‬וכיון שבאים‬ ‫הז' רועים בימי הסוכות שהם השורש‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪   ‬‬

‫לכל השנה מותיר זאת רושם לכל השנה‪,‬‬ ‫וכענין רועה שאינו מזניח את צאנו‪.‬‬ ‫‪ ‬אף שבהקדושה כל מידה כלולה‬ ‫מזולתה‪ ,‬וה"נ כל א' מהז' רועים‬ ‫כלול מכולם‪ ,‬מ"מ לכל א' מהרועים ישנו‬ ‫נקו' עיקרית שהיא עיקר ענינו שלו‪ ,‬ואת‬ ‫ענין זה מקבלים כולם ממנו‪ ,‬דהוא‬ ‫השורש לענין זה‪ ,‬ובענין שנתבאר‬ ‫דהאושפיזין באים להסוכה בכל הדורות‬ ‫כדי שלא להזניח את צאנם‪ ,‬הנה ענין זה‬ ‫נובע ממשה רבינו‪ ,‬דמכל הז' רועים‬ ‫נחשב משה רבינו ביותר לרועה צאן‪,‬‬ ‫ומכונה הוא 'משה רעיא מהימנא'‪ ,‬דהוא‬ ‫הרועה הנאמן ביותר שאינו מזניח את‬ ‫כלל"י‪ .‬והרי לא נכנס משה רבינו לארץ‬ ‫ישראל כיון שאינו רוצה ליכנס רק לבחי'‬ ‫אר"י שבו כל כלל"י יכולים ליכנס‪ ,‬דאינו‬ ‫רוצה להשאיר מקצת הצאן מבחוץ‪ ,‬והרי‬ ‫בהסוכה ממשיכין את קדושת ארץ‬ ‫ישראל אף בחוץ לארץ‪ ,‬נמצא דהסוכה‬ ‫הוא בחי' ארץ ישראל שכל כלל"י‬ ‫יכולים ליכנס אליה‪ ,‬ומשה רבינו שמסר‬ ‫נפשו על כך שלא ליכנס לאר"י רק יחד‬ ‫עם כל כלל"י כדכתיב ‪  ‬‬ ‫'ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו‬ ‫עם ישראל'‪ ,‬וע"כ הוא שייך ביותר להא‬ ‫דהאושפיזין נכנסים עם כלל"י להסוכה‬ ‫כרועה נאמן‪.‬‬ ‫‪  ‬אדם להקביל פני רבו ברגל‪,‬‬ ‫ורבו היינו משה שהוא רבן‬ ‫של ישראל‪ ,‬ולהקביל פני רבו היינו‬ ‫שבכל מועד מקבלים הארה ממשה‪,‬‬ ‫ונודע ברמז דשל'ש פעמי'ם בשנ'ה ס"ת‬ ‫משה‪ .‬והנה הא דחייב אדם להקביל וכו'‬ ‫נלמד בגמ' ‪  ‬מהשונמית שהלכה‬ ‫אל אלישע‪ ,‬ואישה אמר לה 'מדוע את‬

‫הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת'‬ ‫‪   ‬מכלל דבחודש ושבת מיחייב‬ ‫איניש לאקבולי אפי רביה‪ ,‬והרי השונמית‬ ‫הלכה אז אל אלישע כדי לקבל ממנו את‬ ‫הכח להחיות מתים‪ ,‬ואכן החיה אלישע‬ ‫אז את בנה המת‪ ,‬נמצא שהבחי' והמדרי'‬ ‫שמקבלים מהרב ע"י קבלת פניו ברגל‬ ‫הוא הכח שיש להרב להחיות מתים‬ ‫כבחי' אלישע כיון דנלמד משם‪ .‬וכבר‬ ‫נתב' זאת במקו"א שזהו ענין קבלת פני‬ ‫הרב ברגל‪ ,‬כיון דכל ענין יו"ט הוא ממש‬ ‫ענין תחית המתים‪ ,‬דיו"ט מבטל אבילות‬ ‫מפני שנעשה בו הארה של תחית המתים‪,‬‬ ‫וזהו ג"כ ענין הקבלת פני הרב ברגל‪.‬‬ ‫‪ ‬ישנו ענין זה בחג הסוכות‬ ‫שמשה רבינו בא להסוכה‪,‬‬ ‫והענין של משה הוא כענין תחית המתים‪,‬‬ ‫שאף אחר פטירתו 'מה כאן עומד‬ ‫ומשמש אף למעלה עומד ומשמש'‪,‬‬ ‫ואתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא‪ ,‬דאף‬ ‫אחר שנסתלק משה הנה ביום שמת משה‬ ‫נולד משה‪ ,‬ומבו' דהיינו שנעשה בו ענין‬ ‫אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא‪ ,‬ונתב'‬ ‫בסעודת הלילה דכל א' זוכה בעת‬ ‫הסתלקותו לבחי' אין‪ ,‬ובבחי' זו לוחמים‬ ‫בעמלק שנטפל לישראל על שאלת 'היש‬ ‫ה' בקרבינו אם אי"ן'‪ ,‬ומשה בעת‬ ‫הסתלקותו שעלה להר נב"ו זכה לבחי'‬ ‫אין שער הנ' )נב"ו אתוון ב"ו נ'(‪ ,‬ובחי'‬ ‫זו נולדה בעת הסתלקותו שבכך נעשה‬ ‫אתפשטותא דמשה שבא ליהושע וכו'‪,‬‬ ‫וזהו בחי' האי"ן שבו לוחמים בעמלק‪,‬‬ ‫ועכ"פ נמצא דאצל משה ישנו חזיון ענין‬ ‫זה של בחי' תחית המתים‪ ,‬דמיד שמת‬ ‫משה נולד משה‪ ,‬ונחשב שכאילו לא‬ ‫נסתלק מן העולם‪ ,‬והסתלקותו הוא באופן‬ ‫שמעתה הוא בא לעוה"ז במדריגה של‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪   ‬‬ ‫תחית המתים שהיא מדרי' אי"ן‪ ,‬דהחיות‬ ‫של תחית המתים היא חיות של אין‪ ,‬ועל‬ ‫חיות זה יש אתפשטותא דמשה וכו'‪,‬‬ ‫ובחי' זו של תחית המתים מקבלים כל‬ ‫הז' רועים ממשה רבינו‪ ,‬ועי"ז משפיעים‬ ‫הם עלינו עתה אחר הסתלקותם‪.‬‬ ‫‪ ‬מבואר קשר הפסוקים 'בסוכות‬ ‫תשבו שבעת ימים‪ ,‬כל האזרח‬ ‫בישראל ישבו בסוכות‪ ,‬למען ידעו‬ ‫דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י‬ ‫וכו'‪ ,‬וידבר משה את מועדי ה' אל בנ"י'‬ ‫‪ ,  ‬דבזוה"ק ‪  ‬דרשו‬ ‫מפסוק זה את ענין ביאת האושפיזין‬ ‫להסוכה‪ ,‬דאמר ר' אבא‪ ,‬כתיב בסוכות‬ ‫תשבו שבעת ימים‪ ,‬לבתר ישבו בסוכות‪,‬‬ ‫בקדמיתא תשבו ולבתר ישבו‪ ,‬אלא‬ ‫קדמאה לאושפיזי תנינא לבני עלמא‪,‬‬ ‫דמדבר בל' נסתר 'ישבו' ולא בל' נוכח‪,‬‬ ‫דקאי על אחרים זולת הישראל שנצטוה‬ ‫לישב בסוכה‪ ,‬דהאזר"ח קאי על השרשים‬ ‫של כלל"י‪ ,‬הז' רועים‪ ,‬שהם ישבו בסוכות‪,‬‬ ‫דבאים הם 'למען ידעו דורותיכם' ליתן‬ ‫הארה בכל הדורות 'כי בסוכות הושבתי‬ ‫את בנ"י'‪ ,‬וסמיך ליה כתוב 'וידבר משה‬ ‫את מועדי ה' אל בנ"י'‪ ,‬והיינו דההארה‬ ‫שמקבלים מהרב במועד שזהו ענין וידבר‬ ‫משה וכו'‪ ,‬שהוא הארה של תחית המתים‬ ‫כנ"ל‪ ,‬זהו ענין האושפיזין שבאים אחר‬ ‫הסתלקותם להסוכה‪ ,‬ונותנים לנו את‬ ‫המדריגה שיש להם לאחר הסתלקותם‪,‬‬ ‫וזהו בחי' של תחית המתים‪ ,‬ובחי' זו‬ ‫מקבלים הם ממשה‪.‬‬ ‫‪  ‬הנענועים נודע שמכוונים‬ ‫בנענוע לכל צד לצירוף‬ ‫אחר של ג' אותיות ראשונות דשם הוי"ה‪,‬‬ ‫ומכוונים באמת לכל השם הוי"ה‪ ,‬אך‬

‫‪‬‬

‫הה' אחרונה אינה זזה ממקומה‬ ‫בהצירופים‪ ,‬כיון שענין הנענוע הוא‬ ‫להביא אל הה'‪ ,‬דהלב הוא נגד הה'‬ ‫תתאה‪ ,‬וממשיכים אליו את היה"ו מכל‬ ‫צד בו' צירופים‪ ,‬לכל צד צירוף אחר‪,‬‬ ‫דתיבה שיש לה ג' אותיות מצטרפת בו'‬ ‫צירופים‪ ,‬והם יחד ח"י אותיות וח"י‬ ‫נענועים‪ ,‬ואת זאת מושכים להה' תתאה‪.‬‬ ‫ואת צירופים אלו מכוונים גם עם‬ ‫המילואים ע"פ מילואי ע"ב ס"ג מ"ה‬ ‫]דמילוי ב"ן הוא נגד הה' תתאה שאינו‬ ‫זז ממקומו וע"כ אין מכוונים בהצירופים‬ ‫ע"פ מילוי זה‪ ,‬אלא מכוונים בהם ע"פ‬ ‫המילואים של יה"ו דשם הוי"ה[‪,‬‬ ‫דבנענוע לדרום שהוא לצד ימין מכוונים‬ ‫שם יה"ו כסדרו במילוי ע"ב‪ ,‬ובהנענוע‬ ‫למעלה שהוא נגד נצח שגם הוא בקו‬ ‫הימין מכוונים בהצירוף שבו ג"כ במילוי‬ ‫ע"ב‪ ,‬ובנענוע לצפון ולמטה שהם נגד‬ ‫גבורה והוד שבקו השמאל מכוונים‬ ‫הצירוף במילוי ס"ג‪ ,‬ובהנענוע למזרח‬ ‫ומערב מכוונים במילוי מ"ה‪ ,‬נמצא‬ ‫דישנם בהכוונות ב"פ ע"ב וב"פ ס"ג‬ ‫וב"פ מ"ה‪ ,‬ובהה' תתאה מכוונים באותו‬ ‫המילוי שמכוונים בכל הצירוף‪ ,‬וכמו"כ‬ ‫מחולקים הם בהנקודות‪ ,‬ועכ"פ זהו‬ ‫בכללויות כוונת הנענועים‪.‬‬ ‫‪ ‬הא דהה' תתאה אינה זזה‬ ‫ממקומה‪ ,‬הוא מצד דהה' תתאה‬ ‫רומזת למלכות‪ ,‬והבי' הוא דהנה סוכות‬ ‫הוא נגד ענני הכבוד‪ ,‬ובגמ' ‪ ‬‬ ‫דסותר על מנת לבנות במקומו הוי סותר‪,‬‬ ‫ע"מ לבנות שלא במקומו לא הוי סותר‪,‬‬ ‫והק' רבה מכדי כל מלאכות ילפינן להו‬ ‫ממשכן והתם סותר ע"מ לבנות שלא‬ ‫במקומו הוא ]שהיו סותרין אותו בחניה‬ ‫זו ונוסעים למקום אחר וחונים וחוזרים‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪   ‬‬

‫ומקימין אותו‪ ,‬רש"י[‪ ,‬א"ל עולא שאני‬ ‫התם כיון דכתיב 'על פי ה' יחנו' כסותר‬ ‫ע"מ לבנות במקומו דמי‪ .‬נמצא דענין‬ ‫'במקומו' הוא ענין ע"פ ה' יחנו וע"פ ה'‬ ‫יסעו‪ ,‬ואפי' כשנכנסים להסוכה שהוא‬ ‫נגד ענני הכבוד שהלכו ממדריגה‬ ‫למדריגה‪ ,‬מ"מ כבמקומן דמי שנחשב‬ ‫הכל מקום אחד‪ ,‬וה"נ המקבל עליו‬ ‫עומ"ש שהוא ענין הה' תתאה‪ ,‬אין נ"מ‬ ‫אצלו איזה הארה יהא לו‪ ,‬אם הארה כזו‬ ‫וצירוף כזה או צירוף אחר‪ ,‬הוא אינו זז‬ ‫ממקומו בכל הצירופים‪ ,‬ומקבל עליו‬ ‫עומ"ש בכל המצבים שיבואו עליו‪ ,‬וזהו‬ ‫על פי ה' נחנו ועל פי ה' יסעו‪ ,‬אין נ"מ‬ ‫אצלו איזה הארה יקבל הוא עומד‬ ‫במקומו‪ .‬וה"נ בהנענועים אילו היינו‬ ‫מצרפים צירופים ע"פ כל ד' אותיות‬ ‫הוי"ה היו לנו יותר צירופים‪ ,‬אלא שהה'‬ ‫תתאה עומדת בכל עת במקום א' ואינה‬ ‫זזה ממקומה‪.‬‬

‫שכ"ם‪ ,‬שהוא חלקו של יוסף‪ ,‬ושכם הוא‬ ‫מקום המוכן לפורענות וצריך המתקה‪,‬‬ ‫ואכן כתב האריז"ל בכמה מקומות‬ ‫דמילואי הוי"ה הינם יותר בחי' דין‬ ‫מהוי"ה הפשוט‪ ,‬דתיבת מלו"י גימ'‬ ‫אלקי"ם‪ ,‬ואת המילוי צריך ביותר‬ ‫להמתיק‪ ,‬ויוס"ף ]ו"פ הוי"ה[ עם שכ"ם‬ ‫]ו"פ הוי"ה במילוי כנ"ל[ גימ' ו"פ‬ ‫אלקי"ם‪ ,‬נמצא דהמילוי הוסיף עד‬ ‫אלקים‪ ,‬מידת הדין‪ ,‬וכמו"כ החילוק‬ ‫בגימ' בין הוי"ה לאלקי"ם הוא מספר ס'‪,‬‬ ‫וכשנשוה את ג' מילואי הוי"ה כאחד‬ ‫יהיו כ"א מהם גימ' ס'‪ ,‬דע"ב ס"ג מ"ה‬ ‫גימ' ק"פ וכשנחלקו בשוה לג' אלו יהא‬ ‫כל א' ס'‪ ,‬נמצא שהוי"ה במילוי גימ'‬ ‫כמספר שאלקי"ם מוסיף על הוי"ה‪,‬‬ ‫וכשנצרף לכך גם ג' הויו"ת פשוטין‬ ‫)ק"פ עם ע"ח( ה"ז בגימ' ג"פ אלקים‪,‬‬ ‫דמילוי הוא דין‪ ,‬ואותו צריך להמתיק‪.‬‬

‫‪ ‬הנענועים הוא להמשיך חסדים‬ ‫לכנס"י‪ ,‬וחשבון כל הצירופים‬ ‫במילואם הנ"ל בגימ' רפ"ח שהוא ד'‬ ‫פעמים הס"ה‪ ,‬וממשיכים אותם אל הה"א‬ ‫תתאה‪ ,‬הנה כשנצרף כל הההי"ן יחד‬ ‫)לפי המילואים( הרי הם ג"כ בגימ'‬ ‫חס"ד‪ ,‬נמצא שממשיכים ד"פ חסד‬ ‫להחסד החמישי‪ ,‬ד"פ חסד הוא נגד ג'‬ ‫אותיות ראשונות של הוי"ה עם הקוצו‬ ‫של יו"ד‪ ,‬ונמשכים הם אל הה' תתאה‬ ‫שהוא החמישי‪ ,‬וביחד ה"פ חס"ד גימ'‬ ‫שכ"ם‪ .‬והענין הוא דאם נחשב ו"פ הוי"ה‬ ‫כפשוטן עם הה' תתאה שבהו"ק ה"ז‬ ‫בגימ' יוס"ף‪ ,‬וכשנחשב ו"פ הוי"ה ע"פ‬ ‫מילואם כנ"ל‪ ,‬דהיינו ב"פ ע"ב‪ ,‬ב"פ‬ ‫ס"ג‪ ,‬ב"פ מ"ה ]שהרי מילוי ב"ן אינו‬ ‫מכלל הכוונות כנ"ל[‪ ,‬הנה הם בגימ'‬

‫‪ ‬את מילוי ב"ן לא מחשבים כנ"ל‪,‬‬ ‫כיון שהוא בחי' הה' תתאה מידת‬ ‫המלכות דלית ליה מגרמיה כלום‪ ,‬ונכלל‬ ‫ובטל הוא בהג' ראשונות‪ ,‬וביטול נק'‬ ‫בחי' אי"ן שהוא המזל לישראל‪ ,‬והרמז‬ ‫לכך הוא‪ ,‬דאם נקח מילוי ב"ן ונחלקו לג'‬ ‫חלקים‪ ,‬הנה לא יתחלק בשוה אלא ישאר‬ ‫א'‪ ,‬וא' זה הוא נקו' המלכות‪ ,‬דאף שלית‬ ‫לה מגרמה כלום מ"מ נקו' אחת יש לה‬ ‫מצד עצמה‪ ,‬והיא נקו' המלכות‪ ,‬ומה‬ ‫שנתחלק לג' הוא מנין נ"א‪ ,‬וכל חלק‬ ‫ממנו גימ' טו"ב‪ ,‬והא' שנשאר הוא בחי'‬ ‫אבן מאסו הבונים‪ ,‬דאין לה מצד עצמה‬ ‫אלא א'‪ ,‬ואין נ"א אלא לשון בקשה‪,‬‬ ‫והיינו שהמלכות מבקשת מהג' ראשונות‬ ‫שימלאו לה את הנקו' שיש לה מצד‬ ‫עצמה‪ ,‬ושישפיעו לה טו"ב‪ ,‬שאת הטו"ב‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪   ‬‬ ‫מקבלת היא מכל א' הצירופים הקודמים‪.‬‬ ‫וכשנקח מנין טו"ב ונצרפנו לכל א'‬ ‫המילויים הקודמים שנשתוו כנ"ל וכ"א‬ ‫מהם הוא מספר ס'‪ ,‬הנה ס' עם טו"ב‬ ‫בגימ' מז"ל‪ ,‬ונמצא שהאי"ן של המלכות‬ ‫מושך מז"ל מג' מילויים הקודמים‪.‬‬ ‫‪) ‬עה"כ( גימ' ג"פ הוי"ה כענין‬ ‫ג' כוכבים‪ ,‬והרמז לכך‬ ‫דישרא"ל אתוון י"ש רל"א‪ ,‬והרי נתבאר‬ ‫שמחשבים ג' מילויין ראשונים דהוי"ה‪,‬‬ ‫וכל מילוי )שנשתוה למנין ס' כנ"ל(‬ ‫לוקח מנין טו"ב ממלכות וה"ז בגימ'‬ ‫מז"ל‪ ,‬וג"פ מז"ל גימ' רל"א‪ ,‬והרי המזל‬ ‫לישראל הוא האי"ן‪ ,‬וא"כ ישרא"ל היינו‬ ‫שלוקחים כלל"י את הי"ש ומבטלים‬ ‫אותו להרל"א שהוא בחי' האי"ן המזל‬ ‫לישראל‪ ,‬וזהו כח כלל"י שמתבטלים הם‬ ‫לבחי' אין שהוא מזלם‪ .‬וכבר נתב'‬ ‫במקו"א שכלל"י זכו לביטול זה של‬ ‫בחי' אין בהא' של אנכי ה"א‪ ,‬וניקוד א'‬ ‫זה הוא בקמץ‪ ,‬וקמץ א' גימ' רל"א‪,‬‬ ‫שהוא בחי' האי"ן המזל לישראל‪ ,‬וע"כ‬ ‫ישראל אתוון י"ש רל"א שמבטלים הם‬ ‫את הי"ש להרל"א כנ"ל‪.‬‬ ‫‪ ‬נחשב גם את מילוי ב"ן ונשוה בין‬ ‫כל המילויים )ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן(‬ ‫אזי יהא כ"א מהם גימ' ח"ן‪ ,‬ואם נקח רק‬ ‫את המילויים לבד )מ"ו ל"ז י"ט כ"ו(‬ ‫ונשוה בין כולם יהא כ"א בגימ' כבו"ד‪,‬‬ ‫והרמז לכך הוא בפסוק 'חן וכבוד יתן‬ ‫הוי"ה'‪ ,‬דהוי"ה מצטרף בח"ן ובכבו"ד‬ ‫כנ"ל‪ .‬והנה כבו"ד בגימ' ל"ב והוא בחי'‬ ‫לב אחד‪ ,‬ואם לא נחשב את מילוי ב"ן‬ ‫ונשוה בין ג' המילויים הראשונים‬ ‫בהמילוי לבד )מ"ו ל"ז י"ט( יהא כ"א‬ ‫גימ' לב"ב‪ ,‬ולבב היינו ב' לבבות‪,‬‬ ‫והמלכות )כשנצרף גם את מילוי ב"ן‬

‫‪‬‬

‫כנ"ל( גורם שישתוה כ"א למנין לב שהוא‬ ‫לב א' ולא ב' לבבות‪ .‬והמלאכים משבחים‬ ‫את הקב"ה 'ברוך כבוד ה' ממקומו'‪,‬‬ ‫משבחים הם את מידת המלכות הנק' כבוד‬ ‫ה'‪ ,‬דהיא גרמה שישתוו כל הצירופים‬ ‫למנין כבו"ד‪ ,‬והיינו נמי מאי דכתיב‬ ‫'וימלא כבוד ה' את כל הארץ' דמילואי‬ ‫הוי"ה בחי' וימלא הם כמנין כבו"ד‪.‬‬ ‫‪' ‬כבוד הוי"ה' היינו הוי"ה עם‬ ‫כבו"ד בגימ' ח"ן‪ ,‬ממקומ"ו‬ ‫גימ' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן‪ ,‬ד' מילויי הוי"ה‪,‬‬ ‫והיינו דכבוד הוי"ה הוא מילוי אחד אחר‬ ‫ההשוואה ביניהם כנ"ל‪ ,‬וממקומו הם כל‬ ‫הד' מלואים‪ .‬ותיבות ממקומ"ו נחלק‬ ‫למקו"ם מ"ו‪ ,‬מקו"ם גימ' כמנין יה"ו‬ ‫ע"פ כל המילואים )נ"ז‪ ,‬מ"ח‪ ,‬ל"ט‪,‬‬ ‫מ"ב(‪ ,‬והמ"ו גימ' הה' תתאה ע"פ כל‬ ‫המילואים )ט"ו‪ ,‬ט"ו‪ ,‬ו'‪ ,‬י'( וליודעי חן‬ ‫ד"ז א"ש היטב‪ ,‬דהק' ברכות הם בחי'‬ ‫ה' תתאה )מאה גימ' מ"ו(‪ ,‬והם המ"ו‬ ‫דממקומו שהוא הה' תתאה של כל הד'‬ ‫מילואי הוי"ה‪ .‬ומקום מ"ו היינו שהשי"ת‬ ‫)הנק' מקום( מתחבר עם הה' תתאה ואזי‬ ‫נעשה 'כבוד הוי"ה'‪ ,‬דהשי"ת מתחבר עם‬ ‫ה' תתאה שהוא בחי' ב"ן ונעשה ד'‬ ‫מילואים דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ועי"ז‬ ‫משתוים הם לכבו"ד הוי"ה כנ"ל‪ ,‬וע"כ‬ ‫נמי ברו"ך כבו"ד הוי"ה ממקומ"ו בגימ'‬ ‫ב"ן במילואם )בי"ת נו"ן(‪ ,‬שעל בחי' זו‬ ‫דמידת המלכות משבחים הם את מעלת‬ ‫כבוד הוי"ה‪ ,‬ובכוונות ג"כ מכוונים‬ ‫בפסוק זה למלכות‪.‬‬ ‫‪ ‬כתב שיש בחי' דמצירוף‬ ‫ע"ב יוצא צירוף של ד'‬ ‫יודי"ן ]שלוקחים את היו"ד הראשון של‬ ‫ההוי"ה‪ ,‬ואח"כ לוקחים את כל האותיות‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪   ‬‬

‫בהם משתנות הצירופים זה מזה‪ ,‬ובמילוי‬ ‫ע"ב הוא הי' שבמילוי ה"י‪ ,‬י' שבמילוי‬ ‫וי"ו‪ ,‬וי' שבמילוי ה"י אחרונה[‪ ,‬ומצירוף‬ ‫ס"ג יוצא ג' יודי"ן וא' ]י' ראשונה‪ ,‬ב'‬ ‫יודין דמילוי ה"י‪ ,‬וא' דמילוי וא"ו[‪ ,‬והוא‬ ‫גימ' ל"א‪ ,‬ומצירוף מ"ה יוצא שם של ג'‬ ‫אלפי"ן ויוד ]יו"ד ראשונה כנ"ל‪ ,‬וג'‬ ‫אלפין ממילוי ה"א וא"ו ה"א[‪ ,‬ואילו‬ ‫מצירוף ב"ן לא מיירי האריז"ל‪ ,‬אך יתכן‬ ‫שגם בו יש ענין זה‪ ,‬וכשנחסר מנין זה‬ ‫מכל צירוף ]מ' מע"ב‪ ,‬ל"א מס"ג‪ ,‬י"ג‬ ‫ממ"ה[ ישאר בכל צירוף מנין כבו"ד‪,‬‬ ‫דכל הצירופים שוים והחילוק ביניהם‬ ‫אינו אלא בהמילואים כנ"ל‪ ,‬וכשנחסר‬ ‫חילוק זה שביניהם ישארו כולם במנין‬ ‫שוה‪ ,‬וכשנחסר מנין כבו"ד מע"ב ישאר‬ ‫מ'‪ ,‬וכשנחסר כבוד מס"ג ישאר ל"א‪,‬‬ ‫כבו"ד א"ל‪ ,‬וכשנחסר כבוד ממ"ה ישאר‬ ‫מנין אח"ד‪ ,‬יאא"א‪] ,‬דלמהלך זה אינו‬ ‫משוה בין המילואים כנ"ל‪ ,‬ואדרבה‬ ‫מחסר הוא את המנין שבהם שוים כל‬ ‫המילואים‪ ,‬ומחשב רק את השינויים‬ ‫שביניהם[‪ ,‬ויתכן שנחשב כך גם במילוי‬ ‫ב"ן ונחסר ממנו מנין כבו"ד‪ ,‬וישאר כ'‪,‬‬

‫וזהו הענין דמילוי ב"ן נק' בכ"ל‪ ,‬דבכ"ל‬ ‫נוט' ל"ב )מנין כבו"ד( וכ' שנשאר כנ"ל‪.‬‬ ‫‪ ‬יבואר עוד רמז בענין 'ברוך‬ ‫כבוד ה' ממקומו'‪ ,‬דהנה איתא‬ ‫מהאריז"ל שבה'מן' לא היתה השגה בשם‬ ‫מ"ה רק בהע"ב ס"ג ב"ן ואכהמל"ב‪,‬‬ ‫ומרמז זאת בהפסוק שכתוב בהמן 'לא‬ ‫ידעו מ"ה הוא'‪ ,‬שאין בו השגה בצירוף‬ ‫מ"ה‪ ,‬וי"ל הבי' דמכיון שהמן הוא לחם‬ ‫שמלאכי השרת אוכלים אותו וכדכתיב‬ ‫לחם אבירים אכל איש‪ ,‬והרי מ"ה הוא‬ ‫רזא דאדם‪ ,‬וע"כ בלחם של מלאכי‬ ‫השרת שאין להם השגה ברזא דאדם אין‬ ‫בו השגה בצירוף מ"ה‪ ,‬וע"כ המלאכים‬ ‫אומרים 'ברוך כבוד הוי"ה ממקומו'‪,‬‬ ‫דמקו"ם עה"כ גימ' ע"ב ס"ג ב"ן‪ ,‬והרי‬ ‫נתב' דמחסרים מנין כבו"ד מכל‬ ‫המילואים‪ ,‬וזהו מלא"ך נוט' מ' ממילוי‬ ‫ע"ב‪ ,‬ל"א ממילוי ס"ג‪ ,‬וכ' ממילוי ב"ן‪,‬‬ ‫דבמילוי מ"ה אין להמלאך השגה‪ ,‬ואין‬ ‫לו שייכות אלא לשאר הצירופים‪ ,‬דלא‬ ‫ידעו מ"ה הוא‪ .‬ועכ"פ כ"ז משתייך‬ ‫לכוונת הנענועים‪ ,‬ישמע חכם ויוסף לקח‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫אושפיזין דיוסף צדיקא‬ ‫‪  ‬בקרבנות חג הסוכות מקריבים‬ ‫פרים אילים וכבשים‪ ,‬כללות‬ ‫כל הפרים שמוקרבים הן ע' פרים נגד‬ ‫ע' אומות‪ ,‬ונקרבים הם באופן של פוחת‬ ‫והולך‪ ,‬וי"ד כבשים קבועים בכל יום נגד‬ ‫כלל"י‪ ,‬וכמו"כ ב' אלים בכל יום‬ ‫שבצירוף כל הימים הם ג"כ י"ד‪ .‬והענין‬ ‫הוא דהנה מראש השנה מתחילים לעבוד‬ ‫על יצירת האדם ולברר את האדם הנכון‪,‬‬

‫ועל הפר אמרו חז"ל להדיא דאינו אדם‪,‬‬ ‫כדדרשו ‪  ‬שור ולא אדם‪ ,‬וע"כ‬ ‫היניקה שנותנים לאוה"ע הוא מפרים‬ ‫דווקא להורות שהם אינם אדם‪ ,‬ואילו על‬ ‫צאן כ' להיפך ממש‪ ,‬דכתיב "ואתנה‬ ‫צאני צאן מרעיתי אדם אתם"‪ ,‬דהצאן‬ ‫בדייקא נוגע לאדם‪ ,‬ולכלל"י שהם‬ ‫מכונים צאני צאן מרעיתי אדם אתם‪,‬‬ ‫וע"כ מקריבים כבשים נגד כלל"י‪.‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪   ‬‬ ‫‪ ‬כל הכבשים שמקריבים בחג‬ ‫הסוכות ]ז' פעמים י"ד[ הן‬ ‫צ"ח‪ ,‬ובצירוף האילים שמקריבים בחג‬ ‫שהן בכללות י"ד ]ב' בכל יום‪ ,‬ובז' ימים‬ ‫הן י"ד‪ ,‬ונמצא שמקריבים אילים בכל‬ ‫החג כמנין הכבשים שמקריבים ביום‬ ‫אחד[ וביחד הכבשים עם האילים הן‬ ‫כמנין שם יב"ק‪ ,‬ועם הע' פרים הרי לנו‬ ‫יעק"ב‪ ,‬וכן איתא בברית כהונת עולם‬ ‫דכל הקרבנות הקרבין בחג הן כמנין‬ ‫יעק"ב‪ .‬והנה מנין יב"ק )שהוא כנגד‬ ‫כלל"י( מוסיף על מנין ע' )שכנגד‬ ‫אוה"ע( במספר מ"ב שהוא גימ' ג"פ י"ד‪,‬‬ ‫והענין הוא דעל אף שאכן נותנים יניקה‬ ‫להע' אומות בחג‪ ,‬מ"מ צריך כח להוציא‬ ‫מהם את ניצו' הקדושה שבהם‪ ,‬וע"כ‬ ‫היתרון שיש להקדו' על הסט"א הוא‬ ‫כמנין מ"ב שהוא השם של העלאת ניצו'‬ ‫בכ"מ‪ ,‬והן ג' ידות שבמנין זה שרומז על‬ ‫העלאת הניצו' למעלה‪.‬‬ ‫‪ ‬נמי דהא דמצינו כאן כמה‬ ‫פעמים מנין י"ד ]ג"פ י"ד‬ ‫שבתוספת המ"ב‪ ,‬וכן י"ד כבשים בכל‬ ‫יום‪ ,‬ומנין האילים בכלליות הוא י"ד[‬ ‫הוא משום די"ד במילואו )יו"ד דל"ת(‬ ‫גימ' חות"ם‪ ,‬והרי דיד רומז על חותם‪,‬‬ ‫וכדאי' נמי 'וחותם יד'‪ ,‬שבכך חותמין את‬ ‫השפע הבא להקדו' שלא יינקו ממנו‬ ‫החיצונים‪ ,‬וכבש הו א מל' כבשי דרחמנא‪,‬‬ ‫דמסתיר את השפע בחותם של י"ד‬ ‫כבשים שמקריבים‪ ,‬וע"י ענין הי"ד שישנו‬ ‫בקרבנות אלו כנ"ל חותמים השפע‪.‬‬ ‫‪ ‬איל מורה על דין‪ ,‬וכן פר רומז‬ ‫על דין‪ ,‬והענין הוא דיניקת‬ ‫אוה"ע הוא מצד הדין‪ ,‬ולכן הם יונקים‬ ‫מהפר כמדובר‪ ,‬אך בשורש הדין אין להם‬

‫‪‬‬

‫יניקה‪ ,‬והאיל מורה על שורש הדין‪ ,‬וע"כ‬ ‫אי"ל גימ' א"ם הרומז לבינה אימא עלאה‬ ‫דמינה דינין מתערין שהוא שורש הדין‪,‬‬ ‫והשורש מיוחד לכלל"י ואין לאוה"ע‬ ‫יניקה משם‪ ,‬וע"כ הגם שאיל מורה על‬ ‫דין מ"מ אינו מסור אלא לכלל"י‪ ,‬ורק‬ ‫מהפר הם יונקים‪ .‬ונמצא שיש לנו בחג‬ ‫הסוכות השפעה מצד הרחמים והוא ענין‬ ‫הכבשים‪ ,‬והשפעה מצד הדין שהוא מן‬ ‫הפרים והאילים‪ ,‬והרי כלל"י התחילו‬ ‫לעבוד על בירור ענין הדין מראש השנה‪,‬‬ ‫ואילו אוה"ע אינם באים אלא בסוכות‬ ‫כשכבר מחלקים השפע‪ ,‬ואזי באים גם‬ ‫הם לינק ממנו‪ ,‬ונמצא שכלל"י עבדו על‬ ‫ענין זה י"ד ימים יותר מאוה"ע‪ ,‬ונגד זה‬ ‫יש לנו י"ד אילים נגד י"ד ימים אלו‪,‬‬ ‫דעבדנו בראש השנה ע"י השופר של איל‬ ‫לברר את הדין‪ .‬והנה כבש גם הוא ממין‬ ‫האיל‪ ,‬אלא שבצעירותו נקרא כבש‬ ‫וכשמזדקן נקרא איל‪ ,‬וכשמזדקן מקבל‬ ‫הוא קרניים וע"כ האיל מורה על גבורות‪,‬‬ ‫דהקרניים שקיבל נותנים לו את תקפו‪,‬‬ ‫וכן כ' 'אילי הארץ' דהיינו גיבורים‪ ,‬והרי‬ ‫דאיל מורה על גבורה‪ ,‬וכבש שאין לו‬ ‫קרניים עדיין אין לו את הגבורות של‬ ‫האיל‪ ,‬ואנו לקחנו בראש השנה קרן זה‬ ‫המורה על דין‪ ,‬ועבדנו על כך י"ד ימים‬ ‫קודם אוה"ע‪ .‬והרמז לכך הוא דתיבות‬ ‫ארבע"ה עש"ר עם מנין י"ד גימ' רא"ש‬ ‫השנ"ה )עה"כ(‪ ,‬וזהו נמי הא דנודע ענין‬ ‫הי"ד האוחזת בשופר‪ ,‬דמר"ה עבדנו על‬ ‫י"ד זה ועל שורש הגבורות‪ ,‬ובמנין י"ד‬ ‫יש לנו עדיפות על אוה"ע )שע"כ יש לנו‬ ‫כמ"פ מנין י"ד בעדיפות הקרבנות של‬ ‫כלל"י בסוכות כנ"ל(‪.‬‬

‫‪‬‬

‫יבואר הפסוק "ולקחתם לכם‬ ‫ביום הראשון"‪ ,‬וכי יום ראשון‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪   ‬‬

‫הוא‪ ,‬הלא חמשה עשר לחודש השביעי‬ ‫הוא‪ ,‬אלא דמרמז זאת על כך שכלל"י‬ ‫עבדו כבר מיום הראשון )דר"ה(‪ ,‬ובכך‬ ‫זכו להי"ד שעי"ז "ולקחתם לכם"‬ ‫שמקבלים אתם השפע‪ ,‬וחז"ל דרשו בו‬ ‫'ראשון לחשבון עוונות' והיינו שאצל‬ ‫אוה"ע שיניקתם הוא מהעוונות הנה‬ ‫לדידם ט"ו לחודש הוא יום ראשון‪ ,‬שרק‬ ‫עכשיו באו לינק‪ ,‬אך כלל"י הם הראשון‬ ‫הנכון‪ ,‬שכבר התחילו לינוק מתחילה ע"י‬ ‫עבודתם מר"ה‪ .‬והרמז לכך ג"כ הוא‬ ‫דפ"ר אי"ל גימ' כב"ש פחות א'‪ ,‬דפר‬ ‫ואיל המורים על דין צריכים להיות א'‬ ‫פחות מהכבש המורה על רחמים‪ ,‬אך‬ ‫ענינם שוה‪ ,‬דהשפע שבא מהפר ואיל‬ ‫הוא אותו ענין של השפע הבא מצד‬ ‫הכבש‪ ,‬אלא שהשפע שבא ע"י הפר ואיל‬ ‫הוא מצד הדין‪ ,‬האיל הוא שורש הדין‬ ‫והפר הוא בחי' הדין המשתלשל מן‬ ‫השורש‪ ,‬וע"כ אפשר לרמז ענין הנ"ל גם‬ ‫בהכבשים‪ ,‬כי הנה י"ד כב"ש ]שהוא מנין‬ ‫הכבשים שהקריבו ביום א'[ גימ' של"ו‬ ‫כמנין השעות שישנם בי"ד יום ]והוא‬ ‫ג"כ מנין פורי"ם ואכ"מ[‪ ,‬והיינו דלכלל"י‬ ‫היה הקדמה של העבודה בכל השעות‬ ‫שבי"ד ימים הקודמים‪ ,‬וע"כ יכולים הם‬ ‫עתה לקבל שפע זה של הכבשים‪.‬‬ ‫‪  ‬אושפיזא דיוסף‪ ,‬הנה יוסף‬ ‫הוא הלוחם הגדול בעמלק‬ ‫כנודע‪ ,‬והרמז לכך דהנה לגבי יוסף כתוב‬ ‫‪'   ‬בכור שורו הדר לו‪ ,‬וקרני‬ ‫ראם קרניו‪ ,‬בהם עמים ינגח יחדיו אפסי‬ ‫ארץ‪ ,‬והם רבבות אפרים והם אלפי‬ ‫מנשה'‪ ,‬וביאורו הוא דרא"ם נוט' ר'בבות‬ ‫א'פרים‪ ,‬א'לפי מ'נשה‪ ,‬וזהו בי' הפסוק‬ ‫וקרני רא"ם קרניו וכו' והם )קרני ראם‬

‫אלו הם( רבבות וכו'‪ ,‬והנה רא"ם גימ'‬ ‫א' יותר ממנין עמל"ק‪ ,‬והיינו דבכך )ע"י‬ ‫הרבבות אפרים ואלפי מנשה( מנצח הוא‬ ‫את עמלק‪.‬‬ ‫‪ ‬ברבבות אפרים ובאלפי‬ ‫מנשה הוא‪ ,‬דהנה כתי'‬ ‫יפול מצידך אלף ורבבה מימינך‪ ,‬ומצידך‬ ‫היינו צד שמאל כמבואר‪ ,‬ואפרים הנה‬ ‫הוא מצד ימין שעליו השית יעקב את יד‬ ‫ימינו‪ ,‬ומנשה הוא צד שמאל דעליו‬ ‫השית יעקב יד שמאלו‪ ,‬וזהו רבבות‬ ‫אפרים כענין רבבה מימינך‪ ,‬ואלפי מנשה‬ ‫כענין יפול מצידך אלף‪ .‬אלא דמדרי'‬ ‫יוסף הוא ענין לחם משנה שהכל נכפל‬ ‫אצלו‪ ,‬וע"כ ישנם רבבו"ת )ל' רבים(‬ ‫אפרים ואלפ"י מנשה‪ ,‬וב' רבבות דאפרים‬ ‫וב' אלפים דמנשה ביחד הן כ"ב אלף‪,‬‬ ‫ואיתא בחז"ל שאין השכינה שורה‬ ‫בישראל פחותים משני אלפים ושתי‬ ‫רבבות כדכתיב ‪'   ‬שובה ה'‬ ‫רבבו"ת אלפי ישראל'‪ ,‬וענינו משום שכל‬ ‫כלל"י נקראים ע"ש מנשה ואפרים‪,‬‬ ‫וכדכתיב ‪'   ‬בך יברך ישראל‬ ‫לאמר ישימך א' כאפרים וכמנשה'‪ ,‬וב"ך‬ ‫רומז לענין הכ"ב הנ"ל‪ ,‬שע"י הכ"ב‬ ‫יברך ישראל שתוכל לשרות השכינה‬ ‫עליהם‪ ,‬ע"י רבבות אפרים ואלפי מנשה‪.‬‬ ‫ויוסף יש לו שייכות מיוחדת לענין כ"ב‬ ‫שעל כן פירש מאביו כ"ב שנה‪ ,‬שהיה‬ ‫צריך להשלים בעבודתו את מדריגת כ"ב‬ ‫אותיות שיש להן שייכות ליוסף הצדיק‪,‬‬ ‫ובכ"ב שנים אלו תיקן את ענין רבבות‬ ‫אפרים ואלפי מנשה‪.‬‬ ‫‪ ‬נתבאר שיוסף מתחלק לימין‬ ‫ושמאל‪ ,‬הנה ימי"ן שמא"ל גימ'‬ ‫ב"פ עמל"ק ועוד א' המוסיף עליהם‬ ‫]וה"ז כרמז הנ"ל‪ ,‬דרא"ם הוא א' מוסיף‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪   ‬‬ ‫על מנין עמלק וכן הוא גם רמז זה[‪,‬‬ ‫ובמנין זה )דב"פ עמל"ק( בונים את‬ ‫ביהמ"ק‪ ,‬דת"פ שנה אחר יצי"מ בנו את‬ ‫ביהמ"ק הראשון‪ ,‬ות"פ שנה לאחר בניית‬ ‫ביהמ"ק הראשון נבנה ביהמ"ק השני‪,‬‬ ‫וכדכתיב 'ויבן כמו רמי"ם מקדשו' דאחר‬ ‫מנין ב"פ ר"ם )רמי"ם ל' רבים( בנו את‬ ‫ביהמ"ק‪ .‬וביהמ"ק נבנה בשתי ידיים‬ ‫)כוננו ידי"ך(‪ ,‬ושני ידיים אלו הם רבבות‬ ‫אפרים )יד ימין( ואלפי מנשה )יד שמאל(‬ ‫שבהם מכניעים את עמלק שעי"ז אפשר‬ ‫לבנות את ביהמ"ק‪.‬‬ ‫‪ ‬רבבה הוא קומה שלימה של מנין‬ ‫י' שהוא מנין הקדושה‪ ,‬וכשנוסיף‬ ‫את האלף של מנשה ה"ז מנין י"א שהוא‬ ‫מנין הסט"א‪ ,‬דרבבה דאפרים הוא בימין‬ ‫שהוא צד הקדושה ועל ידו נבנת קומת‬ ‫הקדושה שהוא מנין י'‪ ,‬והאלף של מנשה‬ ‫הוא בשמאל שהוא צד הסט"א דעי"ז‬ ‫נכנסים כבר למקום הסט"א‪ ,‬ומנשה נק'‬ ‫ע"ש 'כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת‬ ‫כל בית אבי' ‪ ,  ‬דהוא נכנס‬ ‫למקום השכחה שהוא מקום הסט"א‪,‬‬ ‫דזכירה ושכחה הוא נגד ימין ושמאל‪,‬‬ ‫וכאחור וקדם שנחשב ג"כ לימין ושמאל‪,‬‬ ‫וממקום זה מכניע את הסט"א‪.‬‬

‫‪‬‬

‫א"ש הא דאיתא בחז"ל ‪ ‬‬

‫לגבי נעילת המנעלים דריו"ח‬ ‫אמר שנועלין שמאל תחילה‪ ,‬ותניא‬ ‫דנועלין של ימין תחילה‪ ,‬ומסיק דירא‬ ‫שמים יוצא ידי שתיהם דסיים ימיניה‬ ‫ולא קטר‪ ,‬וסיים דשמאליה וקטר והדר‬ ‫קטר דימיניה‪ ,‬וצ"ב הא דהודגש בענין‬ ‫זה בדווקא שירא שמים יוצא ידי שניהם‪,‬‬ ‫והענין הוא מצד הפסוק בקהלת ‪‬‬ ‫'טוב אשר תאחז בזה‪ ,‬וגם מזה אל תנח‬

‫‪‬‬

‫את ידך‪ ,‬כי ירא אלקים ייצא את כולם'‪,‬‬ ‫דהפסוק מיירי מענין ימין ושמאל‪ ,‬והיינו‬ ‫דברא השי"ת באדם ב' ידים ימין‬ ‫ושמאל‪ ,‬והעיקר הוא הימין‪ ,‬וע"ז אמר‬ ‫טוב אשר תאחוז בזה לאחוז את העיקר‬ ‫בימין‪ ,‬אך גם מזה אל תנח את ידך‪ ,‬שגם‬ ‫את הטפל תאחוז בהשמאל‪ ,‬וירא אלקים‬ ‫ייצא את כולם שאכן אוחז הוא בשניהם‪,‬‬ ‫בהעיקר ובהטפל‪ ,‬וע"כ בענין העדפת‬ ‫הימין או השמאל נאמר הא דיר"ש יוצא‬ ‫ידי שניהם כנ"ל‪ .‬והנה לענין קשירה‬ ‫השמאל הוא העיקר‪ ,‬והיינו משום‬ ‫דשמאל הוא מקום השכחה כנ"ל בחי'‬ ‫מנשה וצריכים לחזקו‪ ,‬וע"כ עיקר‬ ‫הקשירה הוא בשמאל‪ ,‬דקשירת תפילין‬ ‫היא על יד שמאל שהיא יד כהה כדי‬ ‫להכניס זכירה במקום השכחה‪ .‬והנה ענין‬ ‫עיקר וטפל חזינן שנוגע הוא בהלכות‬ ‫ברכות ‪ ,  ‬שמברכים על‬ ‫העיקר ופוטרין את הטפל‪ ,‬והרי דבברכה‬ ‫יש עיקר וטפל‪ ,‬וא"ש הא דבך יבר"ך‬ ‫ישראל לאמר ישימך א' כאפרי"ם‬ ‫וכמנש"ה‪ ,‬דאפרים ומנשה הן כעיקר‬ ‫וטפל שבכך נעשה ברכה‪.‬‬

‫‪‬‬

‫א"ש נמי הא דכתיב ‪‬‬ ‫‪  ‬בניך כשתילי זיתים‬

‫סביב לשולחנך‪ ,‬הנה כי כן יבורך גבר‬ ‫ירא ה'‪ ,‬דבזית יש ג"כ עניין עיקר וטפל‬ ‫שאוחזים בשניהם‪ ,‬וכדאי' בגמ' אין לך‬ ‫אילן שעליו רעננים כזית‪ ,‬והרי דבזית‬ ‫נחשב העיקר שהוא הזית וגם הטפל‬ ‫שהוא העלים‪ ,‬וכמו"כ אי' בגמ' ‪ ‬‬ ‫לגבי ההבדל בין ראשונים דאיתרחיש‬ ‫להו ניסא ואנן לא‪ ,‬דאי משום תנויי הנה‬ ‫כי הוה מטי רב יהודה בעוקצין ‪‬‬ ‫‪ ‬להא דזיתים שכבשן בטרפיהן‬ ‫טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪   ‬‬

‫חזינא הכא‪ ,‬וכוונת משנה זו היא דהעלים‬ ‫גם מקבלים טומאה כהפרי מלבד עם‬ ‫כבשן בטרפיהן‪ ,‬והרי דבזית יש ג"כ‬ ‫עיקר וטפל‪ ,‬ואכן יוסף הצדיק שהיו לו‬ ‫מנשה ואפרים שהן כעיקר וטפל כנ"ל‬ ‫אמר את האלוקים אני ירא ‪ ‬‬ ‫‪ ,‬וה"נ יש לרמז בפסוק הנ"ל אם בניך‬ ‫כשתילי זיתי"ם סביב לשולחנך‪,‬‬ ‫שמשולים הם לזית שיש בו עיקר וטפל‬ ‫והיינו שהם כמנשה ואפרים‪ ,‬הנה כי כן‬ ‫יבורך גבר ירא ה'‪ ,‬דיר"ש יוצא ידי‬ ‫שניהם כנ"ל‪.‬‬ ‫‪  ‬דיוסף הוא המכניע את עמלק‬ ‫מבואר גם באופן אחר‪ ,‬דהנה‬ ‫ידוע שישנם ג' מצוות בענין מחיית‬ ‫עמלק‪ ,‬תמחה את זכר עמלק‪ ,‬זכור את‬ ‫אשר עשה וכו'‪ ,‬ולא תשכח‪ ,‬והם כנגד‬ ‫ג"פ עמלק שגימ' תש"ך המתנגד לתש"ך‬ ‫צירופי בראשית‪ ,‬ונגדם יש תש"ך שעות‬ ‫בל' יום שעל כן בא ענין שואלין‬ ‫ודורשין בהל' הפסח ל' יום קודם החג‬ ‫ומתחילין ביום הפורים עצמו‪ ,‬דבל' יום‬ ‫אלו מוחין את עמלק בג' מצות אלו בכך‬ ‫שיש בימים אלו תש"ך שעות כמנין ג"פ‬ ‫עמלק‪ ,‬והא דבראשית מצטרף בתש"ך‬ ‫צירופים רומז ליוסף‪ ,‬דכל תיבה בת ו'‬ ‫אותיות מצטרפת בתש"ך צירופים‪ ,‬ומספר‬ ‫ו' הוא מידת יוסף מידה השישית‪ ,‬וכן‬ ‫בראשית אתוון בר"א שי"ת דנברא עניין‬ ‫ו' המצטרף לתש"ך צירופים‪ ,‬ועמלק‬ ‫מעמיד עצמו נגד בראשית זה‪ ,‬וע"כ יש‬ ‫תש"ך שעות למחיית עמלק כנ"ל‪.‬‬ ‫‪ ‬שלו"ש עמל"ק גימ' יוס"ף בפ'‬ ‫דמנצפ"ך )תתע"ו(‪ ,‬וג"פ עמלק‬ ‫הרי גימ' תש"ך כנ"ל‪ ,‬והיתרון שיש‬ ‫למנין שלו"ש עמל"ק על מנין תש"ך הוא‬ ‫כמנין יוסף בפ' פשוטה )קנ"ו(‪ ,‬והיינו‬

‫נמי דיוסף בפ' דמנצפ"ך יש לו יתרון על‬ ‫תש"ך )ג"פ עמלק( במנין יוסף פשוט‪.‬‬ ‫ושניהם יחד ]יוסף בפ' דמנצפ"ך ובפ'‬ ‫פשוט שבגימ' אלף ל"ב[ מוסיף על מנין‬ ‫ג"פ עמלק בגימ' שב"י‪ ,‬מנין חד"ש‪,‬‬ ‫דבחד"ש אכן יש תש"ך שעות שעי"ז‬ ‫מכניעים עמלק )דחד"ש עם תש"ך בגימ'‬ ‫יוסף באופן הנ"ל(‪ .‬וקדושה הנקראת‬ ‫חודש שייך לעניין י"ב הויות שבגי'‬ ‫חד"ש‪ ,‬והחילוק שיש בין י"ב פעמים‬ ‫אלוקים )אלף ל"ב( לי"ב פעמים הוי"ה‬ ‫)שי"ב( הוא ג"כ כמנין תש"ך ג"פ עמלק‪,‬‬ ‫ונמצא דמנין החילוק בין יוסף )באופן‬ ‫הנ"ל( לעמלק הוא חד"ש כמנין י"ב‬ ‫פעמים הוי"ה‪ ,‬דהחד"ש הזה לכם היינו‬ ‫שהי"ב הויות דקדושה שייך לכם ועי"ז‬ ‫הינכם מכניעים את עמלק‪ .‬ובכך א"ש‬ ‫נמי מה שנתב' ענין יוסף ושכם‪ ,‬דתש"ך‬ ‫גימי' ב"פ שכם‪ ,‬דשכם נחלק לשנים‪,‬‬ ‫ושכם הוא העיר של יוסף‪.‬‬ ‫‪ ‬נמצא שתש"ך נכנע ע"י יוסף‬ ‫כנ"ל‪ ,‬דמנין יוסף בפ'‬ ‫דמנצפ"ך מוסיף על תש"ך במנין יוסף‬ ‫בפ' פשוטה‪ ,‬וכשנחלק תוספת זו לג"פ‬ ‫עמלק‪ ,‬הרי שנוסיף מנין ב"ן לכל מנין‬ ‫עמלק‪] ,‬דג"פ ב"ן בגימ' יוסף‪ ,‬ונחלקו‬ ‫לג"פ עמלק[‪ ,‬והיינו דיוסף בפ' דמנצפ"ך‬ ‫מוסיף על כל עמלק בפ"ע במנין ב"ן‪,‬‬ ‫ועמל"ק עם ב"ן בגימ' רצ"ב כמנין‬ ‫החילוק שיש בין ראשית )תתקי"א(‬ ‫לאחרית )תרי"ט(‪ ,‬ד'ראשית גויים עמלק‬ ‫ואחרית"ו עדי אובד' שעמלק מפריד בין‬ ‫הראשית להאחרית‪ ,‬והחילוק ביניהם הוא‬ ‫רצ"ב דהוא מנין עמלק עם התוספת‬ ‫מיוסף כנ"ל‪ ,‬דיוסף הוא המקשר בין‬ ‫ראשית לאחרית‪ ,‬דהוא מידת צדיק‬ ‫דאחיד בשמיא ובארעא‪.‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪   ‬‬ ‫‪ ‬שני בניו מנשה ואפרים כי מנש"ה‬ ‫גימ' השמי"ם‪ ,‬ואפרים רומז לארץ‬ ‫דשמו הוא ע"ש כי הפרני ה' בארץ עניי‪,‬‬ ‫וישם את אפרים לפני מנשה כיון דעיקר‬ ‫שכינה בתחתונים‪ ,‬ועכ"פ מנשה ואפרים‬ ‫הם כנגד שמים וארץ שבכך מכניעים את‬ ‫עמלק המפריד בין ראשית לאחרית‪.‬‬ ‫וכמו"כ נתבאר במקום אחר דיחודא‬ ‫עילאה ויחודא תתאה הם כענין שמים‬ ‫וארץ‪ ,‬והחילוק בין יחו"ע )שמע ישראל‬ ‫וכו' שהוא כמנין אלף קי"ח( לבין יחו"ת‬ ‫)בשכמל"ו שהוא מנין אלף שנ"ח( הוא‬ ‫כמנין עמל"ק‪ ,‬שהוא המפריד בין יחו"ע‬ ‫ליחו"ת‪ ,‬וכשנשוה הגימ' בין יחו"ת‬ ‫ליחו"ע יהא כ"א מהם כמנין אלף רל"ח‬ ‫שהוא גימ' ישימ"ך אלקי"ם כאפרי"ם‬ ‫וכמנש"ה‪ ,‬שהם המשווים בין יחו"ע‬ ‫ליחו"ת ובין הראשית לאחרית‪.‬‬ ‫‪  ‬לעיל דיוסף יש לו שיכות‬ ‫לכ"ב )רבבו"ת אפרים‬ ‫ואלפ"י מנשה כנ"ל( והנה הר"ת של‬ ‫שמע ישראל וכו' )יחו"ע( גימ' י"ש כ"ב‪,‬‬ ‫כענין הנרמז בזוה"ק על וישכב במקום‬ ‫ההוא דנוט' י"ש כ"ב‪ ,‬והוא גימ' לב"ש‪.‬‬ ‫והר"ת של יחו"ת דבשכמל"ו הוא אתוון‬ ‫כמ"ו לב"ש‪ ,‬ומוסיף הוא על מנין הנ"ל‬ ‫דיחו"ע בג"פ כ"ב‪ .‬והענין הוא דיש ד'‬ ‫עולמות אבי"ע‪ ,‬וענין יש כ"ב דיחו"ע‬ ‫כנ"ל הוא הכ"ב דעולם האצילות‪,‬‬ ‫דבעולם זה הוא אחדות ממש‪ ,‬ואילו‬ ‫יחו"ת דבשכמל"ו כבר נכנס לעלמא‬ ‫דפירודא וע"כ הנוט' הוא כמ"ו לב"ש‪,‬‬ ‫דהוא כמו יחו"ע‪ ,‬ויש בו ג"פ כ"ב לג'‬ ‫עולמות בי"ע שביחו"ת‪.‬‬ ‫‪ ‬תני במתני' ‪  ‬מאימתי‬ ‫קורין את שמע בערבית משעה‬

‫‪‬‬

‫שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתם‪ ,‬והרי‬ ‫דמקשרין את ענין קר"ש של ערבית‬ ‫שהיא בזמן שכיבה לענין אכילה‪ ,‬והקשר‬ ‫בין שכיבה לאכילה חזינן בתורה בענין‬ ‫בית המנוגע‪ ,‬דכתיב ‪   ‬והשוכב‬ ‫בבית יכבס בגדיו והאוכל בבית יכבס‬ ‫בגדיו‪ ,‬ודחז"ל ‪    ‬‬ ‫דגם אוכל ולא שוכב‪ ,‬שוכב ולא אוכל‪,‬‬ ‫לא אוכל ולא שוכב טמא‪ ,‬ומה ת"ל‬ ‫"והאוכל" ליתן שיעור לשוכב שאין טעון‬ ‫כיבוס בגדים עד שישהה כדי אכילה‪,‬‬ ‫נמצא דשוכב אין המכוון לשכיבה אלא‬ ‫לשהיה בבית‪ ,‬ואוכל אין המכוון לאכילה‬ ‫אלא לשיהוי כשיעור אכילה‪ ,‬וההלכה‬ ‫של שוכב )שהיה בבית( נלמד מאוכל‪,‬‬ ‫הרי דקישרה התורה כאן את הבשכב"ך‬ ‫עם אכילה‪ ,‬וה"נ במתני' דאיירי מענין‬ ‫בשכב"ך קרי"ש של ערבית מקשרים זאת‬ ‫לענין אכילה‪ ,‬משעה שהכהנים נכנסין‬ ‫לאכול וכו'‪.‬‬ ‫‪ ‬הוא‪ ,‬דהנה ג"פ כ"ב )עולמות‬ ‫בי"ע וכנ"ל( גימ' אכיל"ה‪,‬‬ ‫ושכיבה הוא ענין ישכב דנוט' י"ש כ"ב‬ ‫הרומז לאצילות כנ"ל‪ ,‬והיינו משום‬ ‫שכשהולך לשכב ולישון מבטל הוא את‬ ‫עצמו‪ ,‬וה"ז כעולם האצילות דבעולם זה‬ ‫מבטל האדם את דעתו לגמרי לדעת‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וזהו ישכ"ב ענין י"ש כ"ב‬ ‫דאצילות‪' ,‬וישכב במקום ההוא' דבעולם‬ ‫זה בטלים לגמרי להשי"ת‪ ,‬אך ההשגה‬ ‫שיכולה להיות לאדם אינה אלא ביחו"ת‬ ‫שהוא ענין אכילה )ג"פ כ"ב דבי"ע‬ ‫כנ"ל(‪ ,‬דענין אכילה הוא שמכניס את‬ ‫האוכל לתוכו‪ ,‬וזהו ענין שיעור השכיבה‬ ‫שיהוי כשיעור אכילה דהיינו שיעור‬ ‫שיכול להכניס המאכל לתוכו‪ ,‬וזהו הג"פ‬ ‫כ"ב דיחו"ת כמ"ו לב"ש כנ"ל‪.‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪   ‬‬

‫‪ ‬זה בין שכיבה לאכילה נאמר‬ ‫בענין בית המנוגע‪ ,‬ובגמ' ‪‬‬ ‫‪ ‬דרשו את הפסוק ארץ חיטה ושעורה‬ ‫וכו' דלשיעורים נאמר וחטה הוא שיעור‬ ‫לבית המנוגע‪ ,‬והיינו משום דחט"ה בגימ'‬ ‫כ"ב‪ ,‬ונגע היינו שהעבירו ממנו את‬ ‫ההארה והחכמה של כ"ב אותיות‪ ,‬ולכן‬ ‫שיעור הטומאה ע"י הנגע הוא שכיבה‬ ‫כשיעור אכילת פרס לבית המנוגע‪ ,‬ופרס‬

‫שייך לענין בשכמל"ו‪ ,‬ד'שם' גימ' פר"ס‪,‬‬ ‫והרי דשיעור פרס הוא שיעור בשכמל"ו‪,‬‬ ‫והקשר בין שכיבה לאכילה הוא כענין‬ ‫מנשה ואפרים‪ ,‬ענין הכ"ב אותיות דב"ך‬ ‫יבורך ישראל‪ ,‬כ"ב דשמע ישראל )ר"ת‬ ‫יש כ"ב( וג"פ כ"ב דבשכמל"ו )כמ"ו‬ ‫לב"ש(‪ ,‬ויעזור השי"ת שנזכה לגילוי‬ ‫יחוד הבורא בעולם בב"א‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪‬‬

‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב שלוחה בזה לכבוד ידידינו‬ ‫האברכים החשובים ה"ה‬ ‫הר"ר שלמה יהודה ווינקלער הי"ו‬ ‫והר"ר מרדכי יעקב שווייד הי"ו‬ ‫ פרנסי החודש –‬‫לרגל שמחתם בהולדת בתם למז"ט‬ ‫יעזור ה' שיזכו לגדלם לחופה ולמעש"ט ושיזכו‬ ‫לנחת דקדושה מתוך הרחבת הדעת ומתוך‬ ‫עושר ואושר עדי ביאת ינון‪ ,‬בב"א‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪  ‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫ברכת מזל טוב‬ ‫לכבוד ידידי האברך המופלג‪,‬‬ ‫הר"ר יהודה שפיטצער ני"ו‬ ‫לרגל שמחתו בהולדת בנו הילד משה נ"י‬

‫יעזור ה' שיזכה לגדלו לתורה וחופה‬ ‫ולמעש"ט ושיזכה לנחת דקדושה ממנו‬ ‫ומכל צאצאיו מתוך הרחבת הדעת ומתוך‬ ‫עושר ואושר עדי ביאת ינון‪ ,‬בב"א‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫המברך ידידך עוז‪,‬‬

‫‪‬‬