Divrei Emunim Souccot 5770

‫תוכן הענינים‬ ‫דברות קודש ‪ .............................‬א‬ ‫מבאר רבותינו ‪ ...........................‬א‬ ‫מתוק מדבש ‪ .............................‬א‬ ‫פתגמין יקירין ‪ ...........................‬ב‬ ‫מפום אריותא‪ ............................‬ב‬ ‫אושפיזין עילאין ‪ .......................‬ב‬ ‫עבודת הצדיקים בחג הסוכות ‪ ..‬ג‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים ‪ .....‬ד‬ ‫דף הקהילה ‪ ................................‬ה‬ ‫הילולא דצדיקיא‪...........................‬ז‬

‫‪íùä‬‬

‫‪úøæòá‬‬

‫
זמנים לשב"ק
‬ ‫עלות השחר‪4.04 ......................‬‬ ‫נץ החמה‪5.31.............................‬‬ ‫סוף זמן ק"ש *‪7.45 ...................‬‬ ‫שקיעה‪5.27................................‬‬ ‫מוצ"ש ר"ת‪6.39 .....................‬‬

‫דברי אמונים‬ ‫‪"÷çöé íäøáà úåãìåú" ìä÷ é"ò ì"åé‬‬

‫למנהגנו מקדימין ב‪ 18-‬דקות‬

‫הזמנים לפי אופק ירושלים‬

‫‪à"èéìù ø"åîãà ïøî ÷"ë úåàéùðá‬‬

‫שנה ו' גליון רל"א‬

‫חג הסוכות ט"ו תשרי תש"ע‬

‫***‬

‫‪ R‬דברות קודש ‪Q‬‬

‫‪ R‬מבאר רבותינו ‪Q‬‬

‫שנשמעו במוצאי יום ראשון של חג הסוכות תשנ"ט‬

‫נוטפי דברי אמונים‬

‫החתם סופר זי"ע כתב לבאר דברי רש"י על הכתוב‬ ‫)בראשית י"ג ג'( וילך למסעיו מנגב ועד בית אל וגו'‪.‬‬ ‫ופירש"י‪ ,‬בחזרתו פרע הקפותיו‪ .‬ויש לומר בהקדם‬ ‫דברי הגמ' )כ"ב ט"ז ע"ב( אבן טובה היתה תלויה בצוארו‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬שכל חולה הרואה אותו מיד‬ ‫מתרפא וכו'‪ .‬והכוונה בזה כי ידוע שאברהם אבינו ע"ח‬ ‫היה ראש כל המאמינים‪ ,‬והוא היה הראשון אשר‬ ‫פירסם אמונת מציאות ה'‪ ,‬והודיע לכל באי עולם שיש‬ ‫מנהיג לבירה‪ ,‬אשר עשה עושה ויעשה לכל המעשים‪.‬‬ ‫והנה רשעי דורו היו מלעיגים ממנו ואומרים כי אם אכן‬ ‫כדבריו כן הוא‪ .‬שהקב"ה ברא העולם כולו ונותן חיות‬ ‫לכל הבריאה‪ ,‬א"כ מדוע אברהם בעצמו עני ואביון‬ ‫הוא‪ .‬ואין בידו מאומה‪ ,‬והרי מאחר שהוא עובד את‬ ‫בוראו בכל לב ונפש‪ .‬היה ראוי שייטיב עמו הקב"ה‬ ‫לגמול לו רב טוב‪ ,‬אלא על כרחך שהעולם מתנהג על‬ ‫פי טבע‪ ,‬ובלתי אפשרי לשנות המזל שאדם נולד בו‪.‬‬ ‫אמנם אחר שירד אברהם אבינו ע"ה למצרים‪ ,‬וראו כל‬ ‫באי עולם הניסים ונפלאות שנעשו לו שם להנצל מיד‬ ‫פרעה‪ ,‬וגם זכה שם לעשירות עצומה למעלה מדרך‬ ‫הטבע‪ .‬אז יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לה' המלוכה‪,‬‬ ‫ושהקב"ה מנהיג את עולמו ונותן בו חיות כל שעה וכל‬ ‫רגע‪.‬‬ ‫וזהו הכוונה אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם‬ ‫אבינו‪ ,‬היא האמונה באלקי עולם‪ ,‬שכל חולה הרואה‬ ‫אותה מיד מתרפא‪ ,‬והיינו שכל הרואה אותה נתרפא‬ ‫על ידה ברפואת הנפש‪ ,‬לידע ולהכיר באמיתות אמונת‬ ‫מציאות ח'‪ .‬וזהו שפירש"י בחזרתו פרע הקפותיו‪.‬‬ ‫והיינו כי כאשר חזר אברהם אבינו ע"ה ממצרים‪ ,‬וראו‬ ‫כל באי עולם נפלאות ה' שנעשו לו שם‪ .‬אזי יכירו וידעו‬ ‫כי אין העולם מתנהג על פי הטבע‪ .‬אלא שהקב"ה פורע‬ ‫ומשלם שכר טוב ליראיו ולעושי רצונו‪.‬‬ ‫והנה עתה כאשר אנו נמצאים באושפיזיה דאברהם‬ ‫אבינו ע"ה‪ ,‬חובה מוטלת עלינו להתדבק בבחינתו‬ ‫ומדתו ולידע ולהכיר כי אין העולם מתנהג על פי טבע‪,‬‬ ‫אלא הקב"ה הוא המשגיח ונותן בו חיות תמיד‪ .‬ולכן‬ ‫אף אם לפעמים אירע לו לאדם איזה צער צרה וצוקה‬ ‫ח"ו‪ .‬ידע ויאמין כי הכל הוא לטובתו ובהשגחה פרטית‬ ‫משמים‪ ,‬וכי לא יטוש לעולם ה' ולא יעזוב את חסידיו‪,‬‬ ‫אלא יחוס וירחם עליו להצילו מצרתו ולהקימו‬ ‫מנפילתו‪.‬‬ ‫ובספה"ק תולדות יעקב יוסף כתב לבאר מאמר הכתוב‬ ‫)בראשית י"ב ט'( ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה‪ .‬כי הנה‬ ‫היצר אורב תמיד בכל עת ובכל שעה כדי למנוע‬ ‫מהאדם לעשות נחת רוח לבוראו‪ ,‬ולכן צריך להלחם‬ ‫עמו ע"י עצה ותחבולה בבחינת גניבה וערמה‪ ,‬וכגון‬ ‫בשעה שחפץ אדם לקום בבוקר השכם כדי לעסוק‬ ‫בתורה ועבודה‪ ,‬הרי וודאי כי יתגבר יצרו עליו מאד‬

‫להפיל עליו עצלות ושינה‪ ,‬ולכן יחשוב בדעתו‬ ‫ומחשבתו כי נחוץ לו לקום השכם כדי לעסוק בעסקיו‬ ‫ולהרויח הון וכסף‪ ,‬ואז אחרי קומו ממטתו יתגבר עליו‬ ‫לעסוק בתורה ועבודת ה'‪.‬‬ ‫והוא על דרך שאמר דוד המלך ע"ה )ויק"ר ל"ה א'( חשבתי‬ ‫דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך )תהלים קי"ט נ"ט(‪ ,‬רבונו של‬ ‫עולם בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני‬ ‫ולבית דירה פלונית אני הולך‪ ,‬והיו רגלי מביאות אותי‬ ‫לבתי כנסיות ולבתי מדרשות‪ .‬והיינו כי כאשר היה דוד‬ ‫המלך חפץ לילך לבתי כנסיות ובתי מדרשות כדי‬ ‫לעסוק בתורה ועבודה‪ ,‬היה חושב בדעתו כי נחוץ לו‬ ‫להשכים כדי לילך למקום פלוני ופלוני לעסוק שם‬ ‫בעסקי העולם‪ ,‬ושוב אח"כ התגבר על יצרו לילך לבתי‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות‪.‬‬ ‫וזהו הכוונה וילך אברם הלוך ונסוע הגנבה‪ .‬מלשון גניבה‪.‬‬ ‫והיינו כי לכן היה בכוחו של אברהם אבינו ע"ה לילך‬ ‫ולהתעלות במעלות העבודה‪ ,‬לפי שהיה משתמש‬ ‫בבחינת הגניבה‪ ,‬והיה מערים על יצרו כי אינו חפץ אלא‬ ‫לעסוק בעסקי העולם‪ ,‬ושוב אח"כ היה מתגבר עליו‬ ‫לעסוק בעבודת הבורא ב"ה‪.‬‬ ‫ובזה מבאר גם מאמר הכתוב )במדבר י"ג כ"ב( ויעלו בנגב‬ ‫ויבא עד חברון וגו'‪ .‬כי הנה "נגב" אותיות "גנב"‪ .‬ובשעה‬ ‫שאדם מערים על יצרו בעצה ותחבולה לגנוב את דעתו‪,‬‬ ‫אזי בכוחו להכנס בשערי הקדושה ולבוא עד חברון‪,‬‬ ‫שהוא מלשון חיבור‪ ,‬ור"ל להתקרב ולהתחבר אל‬ ‫בוראו‪.‬‬ ‫והרה"ק בעל ההפלאה זי"ע מבאר מאמר הכתוב‬ ‫)בראשית י"ד כ"ב( ויאמר אברם אל מלך סדם אם מחוט‬ ‫ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך וגו'‪ .‬וראוי להבין‬ ‫מדוע לא חפץ אברהם לקחת מרכוש סדום‪ ,‬והרי מדינא‬ ‫היו שייכים לו וכדאיתא בגמ' )ב"מ כ"ד ע"א( המציל מזוטו‬ ‫של ים הרי אלו שלו‪ .‬ומבאר בהקדם מאמר הכתוב גבי‬ ‫עיר הנידחת )דברים י"ג י"ז( ושרפת באש את העיר ואת‬ ‫כל שללה וגו'‪ .‬וצ"ב כי אם אדם חטא‪ ,‬הרכוש מה חטא‬ ‫שדינו שריפה‪.‬‬ ‫אמנם הנה בשעה שאדם עובר על רצון הבורא ב"ה‬ ‫וחוטא לפניו‪ ,‬הוא ממשיך רוח של טומאה על אותו‬ ‫המקום שהוא נמצא שם ועל כל החפצים הגשמיים‬ ‫הנמצאים בו‪ ,‬ולכן הכרח היה לשרוף כל רכוש עיר‬ ‫הנידחת‪ ,‬כי אם היו בני אדם אחרים נהנים ממנו‪ ,‬היתה‬ ‫מתדבקת גם בהם אותה רוח הטומאה השורה על‬ ‫הרכוש‪ ,‬ועי"כ היה נופלים ברשותו של היצר והיה בכוחו‬ ‫להביאם לידי חטא‪ .‬ולכן גם לא רצה אברהם ליהנות‬ ‫מרכוש סדום אשר רוח הטומאה היתה שורה עליו‬ ‫מחמת רוב פשעיהם ועוונותיהם‪.‬‬

‫המשך בעמוד ג'‬

‫‪äëåñ úåöîù íé÷éãö åøîàù åîë éúøîà ãåòå‬‬ ‫‪ã"òìðå ,óåâä ìë íò éøîâì åá íéñðëðù äáåùç‬‬ ‫‪àùéã÷ àîéàì úæîåø äëåñ ïëù ,äæ êøãá‬‬ ‫‪äàìéò àîéàá åùøåù äå÷î ïëå ,åðéìò úëëñîä‬‬ ‫‪øòù äîëç úéùàøá àáåîë ,åðéìò òôùð íùîå‬‬ ‫‪äå÷îá äìéáè úòùá éë ,äðååëä øòùå äùåã÷ä‬‬ ‫‪úåãî 'æ ùé äëåñá äðäå ,äàìò àîéàá äñëúî‬‬ ‫‪íéðéî äòáøàä íäå ,úåøéôñ äòáùä äîäù‬‬ ‫‪,úéðéîùä äãî àåä äëåñå ,úåðååëäî òåãéë‬‬ ‫‪øúëä ïë íâ øéàî äãé ìòå ,äàìéò àîéà úðéçá‬‬ ‫‪ïééòå ,øéàäì øùôà éà äæ éúìáå ,äîëçäå‬‬ ‫‪ìòáäì äå÷îä úðååëî òåãéå ,íéðå÷éú úîã÷äá‬‬ ‫‪,úåãî òáùä ï÷úì êéøö äå÷îá éë '÷ä áåè íù‬‬ ‫‪ïë éøçàå ,úéðéîùä äãî àéä íöòá äå÷îäå‬‬ ‫‪ïéâøã ìë ùéøî äìòîä àåäù ã"ìà íù íéðååëî‬‬ ‫‪úøæòá ïìäì øàåáéù åîë ïéâøã ìë óåñ ãò‬‬ ‫‪øùôà æà äå÷îä úìéáè úòùá ïë íàå ,íùä‬‬ ‫‪ãàî áåè ïëì ,äëåñä úùåã÷ åéìò êéùîäì‬‬ ‫‪íàå äå÷îä úìéáèá íåé ìëá øäæäì úåëåñá‬‬ ‫‪äëåñ úùåã÷ äå÷îá ùéâøäì øùôà äæ ïåëî‬‬ ‫‪.íåé ìëá‬‬ ‫‪ò"éæ æ"äåîãà ÷"äéáø‬‬ ‫‪æéà äëåñ æà èééèù ,íéãñç òéôùî æéà äëåñ‬‬ ‫‪ñò åïéà ,íîåé íäéìò 'ä ïðò éë ,ãåáë éððòì øëæ‬‬ ‫‪ïòî ïò÷ úåëåñ ,åãñç äåöé íîåé èééèù‬‬ ‫‪õðàâ à óéåà íéãñç ïåô äòôùä ïòîòðèéî‬‬ ‫‪ïòî ìàæ ,úåëåñ èöòé ïòèìàä øéî ,øäàé‬‬ ‫‪ñò ,âòè éã ïöéðñéåà ,èéääðâòìòâ éã ïöéðñéåà‬‬ ‫‪øéî ïòèìàä èöòé øòáà ,ìòðù êøåãà èôéåì‬‬ ‫‪ïèééøâðà êàð êéæ ïò÷ ïòî ,úåëåñ áéääðà êàð‬‬ ‫‪ïëøåã ,øäàé õðàâ à óéåà íéãñç ïåà úåòôùä‬‬ ‫‪øéî ïìàæ ,íéãñç êàñà êàã ïòî óøàã øäàé‬‬ ‫‪,úåùåáå úåôøçá úåëåñ íòã ïæàìëøåãà èùéð‬‬ ‫‪.âòè éã ïöéðñéåà øéî ïìàæ‬‬ ‫‪ò"éæ äðåîà éøáãä ÷"äéáø‬‬

‫‪ R‬מתוק מדבש ‪Q‬‬ ‫‪úåöî íòèá ú÷åìçîä 'éà äëåñ àøîâá‬‬ ‫‪àëéàå ,úåëåñ åùòù íåùî íéøîåà ùé äëåñ‬‬ ‫‪øùôàå ,ãåáëä éððòä ãøéù íåùî éøîàã‬‬ ‫‪æ"òå úåëåñ åùòã ,ç"àã åìàå åìàã øîåì‬‬ ‫‪ïåçèéá ìò úæîåø äëåñäå ,íéððòä åãøé‬‬ ‫‪éãë àåäå ,'äá íéçèåáå úéáä úà íéáæåòù‬‬ ‫‪.'úé åéúåöî íéé÷ì‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫א‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫)מבתרי כתבי משפיע קהילתנו הק'‬ ‫הגה"צ רבי דניאל פריש זצ"ל(‬

‫‪ Š‬פתגמין יקירין ‪‰‬‬

‫‪ R‬מפום אריותא ‪Q‬‬

‫פנינים לחג הסוכות בדרך המוסר והחסידות‬

‫פרפראות ערבים ומתוקים על חג הסוכות‬

‫בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים‬ ‫לה'‪.‬‬ ‫בדרך אפשר יש לתת טעם למצות סוכה ולקביעותה בתשרי ולא בניסן‬ ‫)כקושית הטור(‪ ,‬והוא כי מובן שכל העולי רגלים שעלו לירושלים היו‬ ‫עושים להם סכות להתעכב בהם בזמן הרגל‪ ,‬כי הבתים שהיו בירושלים ‪-‬‬ ‫של תושבי ירושלים היו‪ ,‬ובודאי לא הספיקו גם עבור כל האורחים שבאו‬ ‫מכל קצוי ארץ‪ .‬והנה‪ ,‬בימי פסח ושבועות היו האורחים שבעי רצון‬ ‫מסכותיהם‪ ,‬מפני שאז הוא זמן של חום ואין הגשם מצוי‪ ,‬אך בזמן סכות‪,‬‬ ‫כשהגיעו ימי הקור‪ ,‬עלולים היו עולי הרגל היושבים בסכות להתקנא‬ ‫בתושבי ירושלים היושבים בבתיהם ויש להם מחסה מן הקור והגשם‪,‬‬ ‫ומתוך כך לא יאבו עוד לעלות לרגל‪ ,‬אלא ישבו אף הם ספונים איש איש‬ ‫בביתו‪ .‬לכן צותה תורה שכל ישראל יצאו מבתיהם וישבו בסכות‪ ,‬ואז לא‬ ‫תהיה עוד קנאה מצד האורחים עולי הרגל בתושבי ירושלים‪ ,‬וגם לא יעלו‬ ‫על דעתם שלא לעלות לירושלים‪ ,‬שהלא לא ירויחו מאומה‪ ,‬כי הלא גם‬ ‫אם ישארו בבתיהם‪ ,‬ייאלצו לצאת מדירת קבע ולשבת בדירת עראי‪.‬‬

‫ילקוט יהודה‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון‪.‬‬ ‫וכי ראשון הוא והלא חמשה עשר הוא‪ ,‬אלא ראשון לחשבון עונות )מדרש‬ ‫תנחומא(‪ .‬ונראה לבאר דהנה כאשר המלך מגיע לעיר‪ ,‬הכל רצים לראותו‬ ‫ולהתקרב אליו‪ ,‬ואף מי שלבוש בגדים קרועים ומלוכלכים דוחק את עצמו‪,‬‬ ‫לגודל ההשתוקקות לראות באור פני מלך‪ ,‬אך כאשר יחלוף הרעש‬ ‫ותשקוט ההמולה‪ ,‬יעמוד אדם זה נכלם‪ ,‬כאשר יבין באלו פנים מבישות‬ ‫חילה את פני המלך‪.‬‬ ‫וכך גם אנו‪ ,‬כאשר המלך נמצא עמנו בעשרת ימי תשובה‪ ,‬כפי שדרשו‬ ‫חז"ל )ראש השנה יח‪ ,‬א( מן הפסוק "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו‬ ‫קרוב"‪ ,‬הכל יחפזון והכל נדחקים להיכנס לפניו‪ ,‬איש איש בבקשתו‪ ,‬כי אם‬ ‫לא עכשיו אימתי‪ ,‬ואף מי שלא הכין וקידש את עצמו תחלה‪ ,‬נכנס ונדחק‬ ‫בבגדיו הצואים‪ .‬ואולם בעבור הרעש‪ ,‬כאשר הגיעו ימים טובים ואנו ביום‬ ‫הראשון של סכות‪ ,‬אז אנו מוצאים מעט פנאי ומרגוע להתבונן במה‬ ‫שאירע בתקופה שזה עתה חלפה‪ ,‬ואז אנו מתביישים למפרע כאשר אנו‬ ‫נזכרים איך ובאלו פנים עמוסות פשעים ועונות הרהבנו לעמוד לפני‬ ‫המלך‪ ,‬ולכן זהו "ראשון לחשבון עונות"‪.‬‬

‫אנו מודים ומהללים ע״ש‪ ,‬וכיון דההלל‬ ‫על מחילת עון‪ ,‬אי אפשר לזכות‬ ‫במחילה‪ ,‬כשדבר גזול בידו‪ ,‬והרי זה‬ ‫כטובל ושרץ בידו‪ ,‬והיינו דכתיב ״לכם״‬ ‫ולא גזול‪ ,‬היינו דין מצוה הבאה בעבירה‪.‬‬ ‫ולמה אני מזהיר בזה דוקא בלולב‪,‬‬ ‫שהרי מחלתי לך העבירות‪ ,‬שעשית‬ ‫תשובה ואתה מודה לי על המחילה‪,‬‬ ‫ואיך אפשר זה כשהגזילה בידך‪ ,‬ועל כן‬ ‫הזהיר על הגזילה דוקא בלולב‪ ,‬כיון‬ ‫שמודה לד׳ על מחילת עון‪ ,‬היינו שהוא‬ ‫יום ראשון לחשבון עונות‪.‬‬

‫קרבנות החג‬ ‫בחג הסוכות מקריבים בקרבנות‬ ‫המוספים ‪ 14‬כבשים בכל יום‪ ,‬ובשבעת‬ ‫ימי החג עולה סך הכל ‪ 98‬כבשים‪ .‬וכתב‬ ‫רש״י )במדבר כט‪,‬יח( שמנינם הוא‬ ‫תשעים ושמונה‪ ,‬לכלות מהם תשעים‬ ‫ושמונה קללות שבתוכחה שבפרשת כי‬ ‫תבא‪ .‬וצריך להבין‪ ,‬כיצד הכבשים‬ ‫שמקריבים בסוכות מכלים את הקללות‬ ‫שבכי תבא?‬ ‫בפסוק נאמר הטעם להבאת הקללות‪:‬‬ ‫״תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך‬ ‫נחלת יעקב‬ ‫בשמחה ובטוב לבב״‪ ,‬שמשמעו שעיקר‬ ‫הטענה והתביעה היא העדר מדת אתרוג ‪ -‬פרי עץ הדר‬ ‫השמחה בעבודת ה׳‪ ,‬והיות שחג הסוכות למה הקפידה התורה במיוחד על‬ ‫הוא זמן שמחתנו‪ ,‬והעבודה היא אתרוג שיהיה הדר ונקי ומשובח‬ ‫בתכלית השמחה‪ ,‬לפיכך מתקן חג יותר מבשאר מינים שבמצוה זו‪,‬‬ ‫הסוכות את הסיבה שבגללה באו ויותר משאר מצוות שבתורה?‬ ‫אמרו במדרש‪ :‬אתרוג דומה ללב‪ ,‬והלב‬ ‫הקללות‪ ,‬ועל ידי זה מכלה את הקללות‪.‬‬ ‫אבני נזר עיקר האברים ״מכל משמר נצור לבך כי‬ ‫ולקחתם לכם ביום ראשון ״לכם״ ממנו תוצאות חיים״ כל המדות שבאדם‬ ‫ולא גזול ״ביום הראשון״ ראשון הכל מן הלב‪ ,‬וכל העשיות תלויות בלב‪,‬‬ ‫כמו שאומרים בני אדם‪ :‬״הלב אינו‬ ‫לחשבון עונות‪.‬‬ ‫מניח לו לעשות דבר זה״‪ ,‬וכך בכל‬ ‫וקשה מאי שייכות זה לזה?‬ ‫ואפשר לומר לפי מש״כ בחי׳ הרמב״ן הדברים ״רחמנא לבא בעי״ ‪ -‬הלב כולל‬ ‫)פסחים לה‪,‬א( בשם התוספות‪ ,‬דרק את הכל‪.‬‬ ‫בלולב אמרינן מצוה הבאה בעבירה ולכן צריך האתרוג להיות הדר‪ ,‬נקי מכל‬ ‫דלהלל קאתי ולא בשאר מצוות‪ .‬ויש רבב‪ ,‬ומשובח‪ ,‬כי הלב צריך שיהיה לב‬ ‫לפרש זה ע״פ מה שכתב הרא״ש )סוכה טהור וזך‪ ,‬ויותר מכל האברים מסוכנת‬ ‫פ״ג סי׳ כו( בשם המדרש דלולב מראה פגימה וקלקול כלשהו בלב‪.‬‬

‫הרה״ק רבי נפתלי מרופשיץ‬

‫שנצחנו בדין ומחל לנו הקב״ה‪ ,‬ועל זה‬

‫דרשות רבינו יוסף נחמיה‬ ‫למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל‪.‬‬

‫‪R‬אזמן לסעודתא אושפיזין עילאין ‪Q‬‬

‫כי בסכות הושבתי ‪ -‬ענני הכבוד )רש"י(‪.‬‬ ‫והקשה הטור למה אין עושין סכות בחודש ניסן שאז יצאו ישראל‬ ‫ממצרים והוקפו בענני כבוד? ונראה דהנה אחר העגל כתיב )שמות‬ ‫לב‪,‬כה( וירא משה את העם כי פרוע הוא‪ ,‬ודרשו רז"ל שאז נעשו פרועים‬ ‫ומגולים‪ ,‬כי ענני הכבוד שעליהם נסתלקו מהם‪ ,‬ואחר שהתחילו ישראל‬ ‫לעסוק במלאכת המשכן‪ ,‬חזרו העננים עליהם‪.‬‬ ‫ולפי זה אתי הדבר שפיר מאד‪ ,‬כי ממחרת יום הכיפורים י"א תשרי אמר‬ ‫משה לישראל להביא נדבות למשכן‪ ,‬ובמשך שני ימים הביאו את‬ ‫נדבותיהן‪ ,‬כמו שכתוב )שמות לו‪ ,‬ג( והם הביאו אליו נדבה בבקר בבקר‪,‬‬ ‫לשני בקרים‪ ,‬דהיינו י"ב וי"ג תשרי‪ .‬בי"ד תשרי עשה משה חשבון נדבות‬ ‫המשכן ונתנם לידי חכמי הלב‪ ,‬ולמחרת בט"ו בתשרי התחילו לעסוק‬ ‫במלאכת המשכן וחזרו ענני הכבוד‪ .‬נמצא שבט"ו תשרי הושיב הקב"ה‬ ‫את ישראל בסכות בענני כבוד בקביעות‪ ,‬ולכן נקבע חג הסכות ליום‬ ‫ההוא‪.‬‬

‫הגר"א מוילנא‬ ‫בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות‪.‬‬ ‫נקט דוקא "אזרח" שהוא לשון תושב לפי שבזמן אסיפת התבואה מן‬ ‫השדה‪ ,‬כל אחד רוצה לילך מן השדה לתוך ביתו לישב בו ישיבה של‬ ‫קבע‪ ,‬וחששה התורה שמא ע"י ישיבת הקבע ירום לבבו כי מצאה ידו‬ ‫כביר‪ ,‬וישמן ויבעט‪ ,‬על כן נאמר "כל האזרח" ‪ -‬הרוצה להיות כתושב‬ ‫בעוה"ז ולא כגר‪ ,‬צוה ה' אותו לצאת מדירת קבע לדירת עראי‪ ,‬בפחיתות‬ ‫ערכו שאינו בעוה"ז כי אם גר ולא תושב‪ ,‬ועי"ז לא יבטח בצל קורתו‪ ,‬כי‬ ‫אם בצל שדי יתלונן כמו שעשו בני ישראל בצאתם ממצרים‪ ,‬שלא ישבו‬ ‫בבתים ספונים וחשובים‪ ,‬אלא בהיקף שבעה עננים אשר כבוד ה' היה‬ ‫בתוכם‪ ,‬וזה בצל שדי ולא בצל קורות בתי ארזים‪.‬‬

‫פעם אמרו להשרף מקאצק שאחד‬ ‫מהצדיקים אמר שהוא רואה את‬ ‫האושפיזין‪ ,‬נענה הרה"ק מקאצק אני‬ ‫איני רואה‪ ,‬אני מאמין שהם מגיעים‬ ‫לסוכה‪ ,‬ואמונה זה יותר חזק מראיה‪,‬‬ ‫וע"י שיהודי מאמין שהאושפיזין‬ ‫מגיעים לסוכה‪ ,‬בכח זה הוא ממשיך‬ ‫אותם לסוכה‪.‬‬ ‫‪‡"ËÈÏ˘ ¯"ÂÓ„‡ Ô¯Ó ˜"Î‬‬

‫סוד האושפיזין במטו מינך וכו' דיבי‬ ‫עמיועמך כל האושפוזין קדישין וכו'‪,‬‬ ‫שנראה כחוצפה יתירה מקרוץ מחומר‬ ‫בשר ודם מלוכלך מגושם כ"כ‪ ,‬להזמין‬ ‫לשולחנו השבעה רועים הקדושים‪ ,‬רק‬ ‫האושפיזא הוא כל מדה ומדה של כל‬ ‫אחד מהאבות הקדושים‪ ,‬ובאותו יום‬ ‫אושפיזא דלהון מתעורר אותה מדה‬ ‫הקדושה לסייעו להאדם לקרב עצמו‬ ‫לבוראו ית' ואין כל מדה ומדה שלא‬ ‫תהיה כלולה מהז' מדות‪ ,‬ולכן מבקש‬ ‫במטו מינך אושפיזא קדישא דתיתבי‬ ‫עמי היינו שאותה מדה הקדושה‬ ‫תתחבר עמי לסייעי להרחץ מלכלוכי‪,‬‬ ‫ועמך כל שאר האושפיזין וכו' שבכל‬ ‫מדה ומדה כלולין כל השבעה מדות‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫‪χ¯˘È ÁÓ˘È‬‬

‫כלי יקר‬

‫ב‬

‫מבואר בספרים הקדושים שאם‬ ‫האדם לא יזמין הני אושפיזין‬ ‫עילאין בפיו אף אם הוא צדיק גמור‬ ‫אינם באים לסוכה כלל שצריך‬ ‫להזמין אותם דוקא ולקרוא אותם‬ ‫כל אחד בשמו‪.‬‬ ‫‪‰„·ډ ˘¯Â˘Â „ÂÒÈ‬‬

‫סיפר הרה"ק רבי מרדכי חיים‬ ‫מסלונים זצ"ל‪ :‬בעיירה חנטין גר‬ ‫יהודי שחשדוהו שהוא צדיק נסתר‪.‬‬ ‫פעם בחג הסכות החליטו כמה אנשים‬ ‫לעקוב אחריו ולתהות על קנקנו‪.‬‬ ‫לאחר צאתו מבית הכנסת הלכו‬ ‫אחריו וביתו היה בקצה העיירה‬ ‫וסוכתו בשדה‪ ,‬ועמד מרחוק וראוהו‬ ‫נגש אל הסוכה ומדבר אל עצמו‪ :‬ווער‬ ‫ווייס צו זיי וועלן אריין קומען אין‬ ‫אזא פראסטע סוכה‪ .‬ופרץ בבכי‬ ‫בהמשיכו‪ :‬אבער ווען זיי וואלטין‬ ‫וויסען מיט וויפיל יגיעה ס'איז מיר‬ ‫אנגיקומען מאכין די סוכה‪ ,‬והתחיל‬ ‫לקרוא‪ :‬ברוך הבא אברהם אבינו‪,‬‬ ‫ברוך הבא יצחק וכו' וכו' וכך קרא‬ ‫את כל האושפיזין‪ .‬כמובן שאלו‬ ‫האנשים תיכף ברחו משם בשמעם כל‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫‪Á"Ó¯‰ Ô¯Ó È¯ÂÙÈÒ‬‬

‫‪ R‬המשך דברות קודש ‪Q‬‬ ‫והנה ידוע כי מדה טובה מרובה ממדת פורענות )סוטה י"א‬ ‫ע"א(‪ ,‬ומעתה אם כלי וחפץ של רשע בכוחו להביא את‬ ‫האדם ליפול ברשותו של היצר‪ ,‬מכ"ש וק"ו בשעה‬ ‫שאדם משתמש בחפצי הצדיק‪ ,‬שבוודאי זוכה על ידם‬ ‫להתקרב אל השי"ת ולקבל עוצם קדושת הצדיק‪ ,‬ולכן‬ ‫היו הצדיקים מחבבים תמיד ומחשיבים מאד כלים‬ ‫וחפצים שהשתמשו בהם הצדיקים שקדמו להם‪ ,‬מחמת‬ ‫שעל ידם אפשר לזכות להשפעה מרובה משמים‪ ,‬ועל‬ ‫דרך שאמרו חז"ל )ירושלמי מוע"ק פ"ג ה"א( מקלו של ר'‬ ‫מאיר היתה בידו והיא היתה מלמדתו דעת‪.‬‬ ‫ובעין זה מביא כ"ק אאזמו"ר זיע"א בספרו שומר אמונים‬ ‫עובדא דהוי אצל הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זי"ע‪,‬‬ ‫שנכנס פעם לביתו של אחד מתלמידיו‪ ,‬ותיכף נסוג אחור‬ ‫ויצא החוצה‪ ,‬ואמר כי מחמת שהיה בבית ספר שרשע‬ ‫אחד למד בו‪ ,‬לא היה אפשר לו ליכנס פנימה‪ ,‬לפי‬ ‫שהיתה רוח של טומאה שורה שם‪ .‬ולכן כותב שם‬ ‫אאזמו"ר זי"ע שראוי מאד עבור כן ללמוד בספרים‬ ‫שנדפסו בדפוס של סלאוויטא וזיטאמיר אשר‬ ‫המדפיסים היו יראי שמים‪ ,‬וע"י הלימוד בספריהם‬ ‫מסוגל לזכות לקדושה מרובה‪.‬‬ ‫ושמעתי מכ"ק אאמו"ר זי"ע כי כאשר הגיע לארץ ישראל‬ ‫היה רוצה לקנות זוהר‪ .‬ומחמת שכ"ק אאזמו"ר זי"ע היה‬ ‫אומר כי כל הספרים שהדפיסו בדפוס ווילנא עד שנות‬ ‫הנו"ן אפשר ללמוד בהם‪ .‬ומה שנדפס בשנים שאחרי זה‬ ‫אין כדאי לקנות לפי שכבר היו אז משכילים‪ .‬לכן לא היה‬ ‫חפץ לקנות הזוהר מדפוס ווילנא‪ .‬וכבר לא היה בנמצא‬ ‫אז זוהר מדפוס זיטאמיר‪ .‬אמנם לבסוף מצא בחנות אחת‬ ‫ג' ספרי זוהר מדפוס סלאוויטא‪ .‬והיו לו אז מעות בדיוק‬ ‫אותו הסכום שעלו ג' הספרים‪ .‬כי לפני נסיעתו קיבל‬ ‫מאדם אחד בדיוק זה הסכום‪ .‬וכאשר הביא הספרים אל‬ ‫כ"ק אאזמו"ר זי"ע נתפעל מאד‪ .‬ואמר כי משמיא קא זכו‬ ‫ליה לקנות אותם‪ .‬ומתנה מיוחדת היא משמים להשיג‬ ‫ספרים אלו וללמוד בהם‪.‬‬ ‫וכן מסופר גם על מרן הגאב"ד הרה"ק רבי משה אריה‬ ‫פריינד זי"ע‪ .‬שהיה לו שופר שתקע בו אחד מהצדיקים‬ ‫הקודמים‪ .‬ומחמת שהיה שופר ישן מאד היה קשה‬ ‫לתקוע בו‪ .‬ובכל זאת התאמץ למעלה מכוחותיו במשך‬ ‫שעה שלימה‪ .‬עד שעלתה בידו לתקוע דוקא בשופר זה‪.‬‬ ‫ובזה מבאר ההפלאה מה דאיתא בחז"ל )ב"ר מ"ג ט'( כי‬ ‫בזכות שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל‪ .‬זכו בניו‬ ‫לחוט של תכלת ולנעל של חליצה‪ .‬והיינו כי מחמת‬ ‫שהיה אברהם זהיר לבל להשתמש בכלים וחפצים של‬ ‫רשע‪ .‬זכו בניו בשכר זאת מדה כנגד מדה לאלו שני‬ ‫החפצים של קדושה‪ .‬אשר בכוחם להביא קדושה גדולה‬ ‫על כל מי שמשתמש בהם‪.‬‬ ‫אמנם הנה אף כי חשיבות גדולה היא להשתמש בכליו‬ ‫וחפציו של הצדיק‪ .‬מ"מ מהראוי לידע ולהתבונן כי גם כל‬ ‫אחד מישראל בשעה שהוא זהיר לעמוד בנסיונות היצר‬ ‫לבל להכשל בחטא‪ .‬וכגון בשעה שהוא נזהר לבל להכשל‬ ‫בראיה אסורה או דיבור אסור כלשון הרע ורכילות‪ .‬או‬ ‫שלא לבטל מלימוד התורה‪ .‬הרי הוא ממשיך באמצעות‬ ‫כן קדושה גדולה ויתרה על מלבושיו וחפציו‪ .‬ושוב כאשר‬ ‫הוא משתמש בהם פעם נוספת‪ .‬ניתוסף לו קדושה על‬ ‫קדושה‪ .‬ולהיפוך ח"ו ג"כ בשעה שהוא חוטא ועובר על‬ ‫רצון ה'‪ .‬הרי הוא ממשיך ח"ו על עצמו רוח של טומאה‬ ‫אשר בכוחה להביא ולגרור אותו לעבירות נוספות‪.‬‬ ‫ולכן גם מי שלא זכה להשתמש בכלים וחפצים‬ ‫שהשתמש בהם צדיק‪ .‬הרי בכוחו להמשיך קדושה‬ ‫יתירה גם על מלבושיו וכליו עצמו‪ .‬ע"י שיזהר בכל כוחו‬ ‫לבל להכשל בחטא‪ .‬ובזכות כן יזכה לעלות במעלות‬ ‫העבודה ולהכנס בשערי הקדושה‪ .‬וכאשר זכה אברהם‬ ‫אבינו ע"ה לחפצים של מצוה‪ .‬בזכות שלא רצה‬ ‫להשתמש ברכוש של רשעים‪.‬‬ ‫והנה ממה דחזינן כי בכוחו של אדם להמשיך קדושה‬ ‫גדולה על כליו וחפציו‪ .‬הרי אפשר למילף מזה כי מכ"ש‬ ‫ק"ו שבכוחו להמשיך קדושה יתירה ועצומה על עצמו ועל‬

‫‪ Š‬עבודת הצדיקים בחג הסוכות‪‰‬‬

‫גופו בשעה שהוא זהיר לבל לעבור על רצון ה'‪ .‬וכאשר‬ ‫עובדא הוי אצל הרה"ק בעל הייטב לב זי"ע שבא לבקרו‬ ‫אחד מהצדיקים שבדור‪ .‬וכאשר נפטר ממנו רצה הייטב‬ ‫לב ללוותו‪ .‬וסירב אותו צדיק מאחר שלא היה זה לפי‬ ‫כבודו של הייטב לב‪ .‬ונענה הייטב לב ואמר לו בלשון‬ ‫קדשו‪" :‬מדוע מסרב כבודו שאהיה חפץ של מצוה"‪ .‬והיינו‬ ‫כי מאחר שאמרו חז"ל )סוטה מ"ו ע"ב( כי לויה מצוה רבה‬ ‫היא‪ .‬א"כ ההולך ללוות את חבירו נעשה גופו חפץ של‬ ‫מצוה‪.‬‬ ‫ועד"ז מבאר בספה"ק ייטב לב מאמר הכתוב )בראשית כ"ז‬ ‫א'( וה' ברך את אברהם בכל‪ .‬היינו כי הקב"ה מברך את‬ ‫כל אחד מישראל "בכל"‪ .‬פירוש אף בפעולה כל דהו‬ ‫שהוא עושה כדי לעשות נחת רוח לה'‪ .‬ואף ע"י מצוה‬ ‫קלה שבקלות הוא זוכה להמשיך על עצמו קדושה יתירה‬ ‫וברכה מרובה משמים‪.‬‬ ‫ומעתה עד כמה חובה מוטלת עלינו להלל ולהודות לפניו‬ ‫יתברך על אשר זיכה אותנו ברוב חסדו וטובו לקיים מצות‬ ‫עשה דאורייתא של ישיבת הסוכה ולקיחת ארבעת‬ ‫המינים מבלי שום מניעה ועיכוב‪ ,‬אשר באמצעות מצוות‬ ‫קדושות אלו גופינו נעשה חפץ של מצוה‪ ,‬ואנו זוכים‬ ‫לברכה מרובה וקדושה גדולה משמים‪ ,‬ומה מאד ראוי‬ ‫באלו הימים הנותרים לנו מחג הסוכות‪ .‬להרבות בקיום‬ ‫המצוות ובישיבת הסוכה במשך שעות היום‪.‬‬ ‫ואף דאיתא בשו"ע )או"ח סימן תרל"ט סעיף ו'( כי הלומד‬ ‫בעיון ודקדוק מותר לו ללמוד מחוץ לסוכה כדי שתהא‬ ‫דעתו מיושבת עליו‪ .‬מ"מ קרוב הדבר לומד שלא היה זה‬ ‫אלא בסוכות שבימיהם אשר הקור והצינה היו שולטים‬ ‫בהם‪ .‬ולא כן בימינו אנו כאשר בעזרת השם אין כמעט‬ ‫הבדל וחילוק בין הסוכה והבית‪ .‬וא"כ שפיר אפשר לעיין‬ ‫ולדקדק גם בסוכה‪ .‬ומלבד זאת הרי אמרו חז"ל )אבות פ"ד‬ ‫מ"ב( מצוה גוררת מצוה‪ .‬וא"כ בזכות מצות ישיבת‬ ‫הסוכה‪ .‬יזכה לסיוע דלעילא שיוכל ללמוד ולהגות בתורה‬ ‫מתוך עיון ודקדוק‪.‬‬ ‫ומעיקרי הדברים שצריך להזהר בהם‪ .‬הוא לבל לעבור‬ ‫בסוכה על רצון ה'‪ .‬וכאשר מתאמרא משמיה דהרה"ק‬ ‫מצאנז זיע"א כי הסוכה כולה מלאה משמותיו של‬ ‫הקב"ה‪ .‬והנכנס לסוכה מוקף בשמות‪ .‬ודורך על שמות‪.‬‬ ‫וא"כ מה מאד ראוי להזהר לבל להכשל בחטא בעת‬ ‫ישיבת הסוכה‪ .‬וכגון לדבר דברים בטלים‪ .‬ומכ"ש ק"ו‬ ‫דברים אסורים כלשון הרע ורכילות וכדומה‪.‬‬ ‫ושמעתי פעם דבר צחות מהאדמו"ר מגור בעל הבית‬ ‫ישראל זי"ע‪ .‬כי בסוכה א"א לדבר לשון הרע‪ .‬לפי‬ ‫שהדפנות המה דקים‪ .‬ואפשר לשמוע הכל בחוץ דרכם‪.‬‬ ‫ועכ"פ למעשה ראוי מאד לזכור כי המדבר דיבורים‬ ‫אסורים בסוכה‪ .‬הרי זה בחינת מצוה הבאה בעבירה‪.‬‬ ‫ושוב לא תהא בכח הסוכה לחגן עליו מפני היצר‪.‬‬ ‫ולהוריד מלמעלה קדושה גדולה ויתירה‪.‬‬ ‫והשי"ת יעזור בזכות קיום מצות סוכה וארבעה מינים‪.‬‬ ‫שתהא מצוה גוררת מצוה‪ .‬ובזכות קיום אלו המצוות‬ ‫נזכה גם במשך ימות השנה כולה לקיים מצוות הבורא‬ ‫ב"ה מתוך חיות חשק ורצון‪ .‬ונוכל להיות דבוק בתורה‬ ‫ומצוות לעד ולנצח ‪ .‬ונזכה להמשיך מלמעלה השפעות‬ ‫טובות ומרובות על בית ישראל ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫וכדאיתא בחז"ל )סוכה ל"ז ע"ב( כי ע"י הנענועים אנו‬ ‫מבטלים רוחות רעות וטללים רעים‪.‬‬ ‫ואיתא בספה"ק באר מים חיים כי כל מצוה צריך לקיימה‬ ‫בגוף ובנשמה‪ .‬כי גוף בלא נשמה אין בו חיות כלל‪.‬‬ ‫וכמו"כ נשמה אינה יכולה להתקיים בעולם מבלי הגוף‪.‬‬ ‫ולכן עצם ישיבת הסוכה הוא גוף המצוה‪ .‬ובשעה שאדם‬ ‫יושב בסוכה מתוך התלהבות גדולה והשתוקקות‬ ‫עצומה‪ .‬הרי הוא מכניס נשמה לתוך המצוה‪ .‬ואז יש לה‬ ‫חיות וקיום‪ .‬ובזכות כן יעזור השי"ת שתהיינה נשמותינו‬ ‫נקיות וטהורות במשך כל ימי חיינו‪ .‬וימלא הקב"ה כל‬ ‫משאלות לבינו לטובה ולברכה‪ .‬ונזכה לביאת גואל צדק‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬

‫ג‬

‫יום טוב הראשון של חג הסוכות שחל בשבת‬ ‫הרה"ק ר"ר בונים מפשיסחא זי"ע ישב עם‬ ‫הרה"ק ר' שלמה לייב מלענטשא זי"ע‬ ‫ביום טוב הראשון של חג הסוכות שחל‬ ‫בשבת‪ .‬אמר הרה"ק מפשיסחא דסוכה יש‬ ‫לו מעלה גדולה‪ ,‬דהנה יש כמה דברים‬ ‫שהאדם נכנס בתוכם בשלימות‪ ,‬כגון‬ ‫מקוה אדם נכנס כולו תחת המים‪ ,‬וזהו‬ ‫הכח שמטהר את האדם דאם היה יוצא‬ ‫אפי' שער אחד לא עלתה לו הטבילה‪.‬‬ ‫אבל אמר הרה"ק סוכה הוא מעלה יותר‬ ‫גדולה‪ ,‬מכין שהאדם נכנס בסוכה עם‬ ‫הקאלשין )מגפיים(‪ ,‬ענה לו הרה"ק‬ ‫מלענטשא ששבת קודש הוא מעלה יותר‬ ‫גדול מסוכה מכיון שקדושת הסוכה הוא‬ ‫אך ורק בעת שהאדם נכנס בתוך הסוכה‪.‬‬ ‫משא"כ שבת קודש כל המעת לעת היכן‬ ‫שהאדם נמצא חופף עליו קדושת שבת‪,‬‬ ‫וממילא כשמגיע שבת קודש שחל בחג‬ ‫הסוכות‪ ,‬אזי הוא מעלה כפולה ומכופלת‪,‬‬ ‫כיון כשאדם זוכה ועושה הכנה ראויה‬ ‫והולך למקוה כדי להתקדש ולטהר‪ ,‬ואח"כ‬ ‫הוא נכנס לסוכהוגם נמצא בשבת קודש‬ ‫אזי יש לו כל הג' שלימות‪ ,‬ועי"ז אפשר‬ ‫החוט‬ ‫האמתי‬ ‫לשלימות‬ ‫להתעלות‬ ‫המשולש במהרה לא ינתק‪.‬‬

‫כחרס הנשבר‬ ‫פעם אחת בליל חג הסכות כאשר הלך‬ ‫הרה"ק ר' אברהם האדמו"ר מטריסק‬ ‫זי"ע אל הסוכה‪ ,‬בדרכו על מפתן הסוכה‬ ‫נשאר על עמדו זמן רב ולא נכנס אל‬ ‫הסוכה וכל האנשים שעמדו אצלו ראו כן‬ ‫תמהו‪ .‬פתח הרה"ק פיו ואמר בבואי קרוב‬ ‫אל הסוכה עלה במחשבתי‪ ,‬הן זה לא‬ ‫כביר אמרתי בתפילת ימים נוראים‬ ‫"משול כחרס הנשבר"‪ ,‬היינו שהאדם‬ ‫נמשל לכלי חרס‪ ,‬אם כן איפה איך הותר‬ ‫לי ליכנס‪ ,‬הלא על פי דין אסור להכניס‬ ‫כלי חרס אל הסוכה ‪ ,‬אך הרי אמרו חז"ל‬ ‫)כלים פ"ב מ"א( שכלי חרס אין להם‬ ‫תיקון אלא שבירה‪ .‬לכן נשבר לבבנו לפני‬ ‫א‪-‬ל איום ונורא ולב נשבר ונדכה לא‬ ‫יבזה‪ ,‬ואז נכנס לסוכה‪.‬‬

‫סוכת עורו של לויתן‬ ‫הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זצ"ל‬ ‫היה מהדר מאד במצות הכנסת אורחים‬ ‫לסוכתו והשתדל לארח בה גם אנשים‬ ‫פשוטים והדיוטות‪ .‬כאשר נשאל בתמיהה‬ ‫על מנהגו זה‪ ,‬נענה הרבי ואמר‪ :‬לעתיד‬ ‫לבוא כשישבו הצדיקים בסוכת עורו של‬ ‫לויתן וארצה גם אנכי להשתתף‬ ‫במסיבתם‪ ,‬ודאי יאמרו לי‪ :‬מי אתה‪ ,‬איש‬ ‫פשוט‪ ,‬הנדחק ליסב בסוכתם של צדיקים?‬ ‫עתה יהיה לי פתחון פה ואשיב‪ :‬גם בסוכה‬ ‫שלי ישבו אנשים פשוטים והדיוטות‪.‬‬

‫אמרות‪ ,‬פנינים יקרים‪ ,‬בגדולת וקדושת חג הסוכות‬ ‫באהבתה ישגה תמיד‬ ‫ידוע מה שסיפר הרב הקדוש מהרצ"ה הכהן‬ ‫מרימנוב זי"ע‪ ,‬מחסידים הראשונים שהיו‬ ‫דבוקים כל כך באהבת מצות סוכה והרגישו‬ ‫נועם אור קדושת אהבתה‪ ,‬עד כי באהבתה‬ ‫ישגו שנשבעו שלא לצאת מהסוכה לעולם‪,‬‬ ‫ונשבעו בנדר על דעת רבים שאין לו הפרה‪,‬‬ ‫וכאשר הגיע ימי החורף והקור נורא‪ ,‬אז מן‬ ‫השמים בא ענן ולקחם למדינת החמים כדי‬ ‫שלא יסתכנו בצער הקור בחורף בהיותם‬ ‫בסוכה‪ ,‬וקראום העולם אותו ואת משפחתו‬ ‫אחריו בשם "אנשי סכות" על שם נס זה‪.‬‬ ‫ושגור בפי חסידים ויראי אלקים אנשי אמת‬ ‫ששמעו מפה קדשו זה בכל שנה ושנה‪.‬‬

‫זהירות בקדושת הסוכה‬ ‫בלילה הראשונה של סכות כשבא הרה"ק‬ ‫ה"צמח צדיק" מויזניץ זי"ע אל הסוכה והתחיל‬ ‫לומר היהי רצון‪ ,‬אזי ינועו אמות הסיפים מקול‬ ‫הקורא‪ ,‬וישיבתו אצל הסעודה היה בפחד גדול‬ ‫וזרק מרה בחסידים מבלי לדבר אפילו דבור קל‬ ‫בסוכה‪ .‬ופעם אחת ראיתי שעמדו ב' אנשים‬ ‫אצל הפתח בסוכה הרחק הלאה ממנו ודברו‬ ‫בחשאי‪ ,‬והרגיש בדבר והקפיד ואמר יותר טוב‬ ‫לילך החוצה מלדבר בסוכה דבר שאינו מרוצה‪.‬‬

‫גשמים בחג הסוכות‬ ‫סיפר הרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זצ"ל‬ ‫ששמע ממו"ח הרה"ק רבי איציק'ל‬ ‫מפשעווארסק זצ"ל‪ ,‬שפעם לפני חג הסכות‬ ‫צוה הגה"ק משינאווא זצ"ל לנכדו הגה"ק‬ ‫מקאלאשיץ זצ"ל שיתפלל שלא ירדו גשמים‬ ‫בימי הסכות‪ .‬ויעש כן‪ .‬והוסיף רבי איציק'ל‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שאכן באותה שנה לא ירד גשם בכל‬ ‫ימות החג‪ ,‬אף שבמדינת פולין בעידן זה ירדו‬ ‫על פי רוב גשמים‪.‬‬ ‫בעל אמרי חיים' מוויזניץ שהה באנטוורפן בחג‬ ‫הסוכות תש"ט‪ .‬בליל החג‪ ,‬בשבתו בסוכה‪,‬‬ ‫החל לרדת גשם זלעפות‪ ,‬אך הוא ישב‬ ‫בשמחה עצומה‪ ,‬כשפניו קורנות באור יקרות‬ ‫ומלמל ללא הרף‪" :‬תודה להשם יתברך"‪ .‬רבים‬ ‫מהחסידים לא יכלו לעמוד בגשם ויצאו החוצה‪,‬‬ ‫עד שהתבהרו השמים‪ .‬כשחזרו‪ ,‬אמר הצדיק‪:‬‬ ‫"הגמרא אומרת‪ ,‬כי גשם בסוכות הוא בבחינת‬ ‫עבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון‬ ‫על פניו‪ .‬אבל בסוכות אנחנו בבחינת בנים‬ ‫למקום‪ .‬בן סכל‪ ,‬כשאביו כועס עליו‪ ,‬עוזבו‬ ‫ויוצא ומתרחק ממנו‪ ,‬אבל ילד פיקח נשאר‬ ‫במקום ומנסה לפייסו‪ ,‬שיסלח לו‪ .‬כך אנחנו‪,‬‬ ‫אולי הקב"ה כועס עלינו ושופך מים בפנינו‪,‬‬ ‫אבל אנחנו איננו עוזבים את ביתו אלא שמחים‬ ‫לחסות בצילו‪ .‬וברוך השם שהקב"ה התפייס‬ ‫עמנו"‪.‬‬

‫הטעם שהסוכה נקראת צילא דמהימנותא‬ ‫ולכן נקראת סוכה צילא דמהימנותא מפני שהיא מרמזת‬ ‫לסוכת ענני כבוד שהיו ישראל במדבר על ידי האמונה‬ ‫שהאמינו בה'‪ .‬וגם אנו מקבלים עלינו אמונת ה' על ידי‬ ‫הסוכה שאנו יוצאין מבתינו ונוה שאנן לסוכת עראי‬ ‫מחמת אמונת ה' כמו שעשו אבותינו שיצאו למדבר ארץ‬ ‫אשר לא עבר בה איש‪ .‬ולכן נקראת סוכה לשון הבטה‬ ‫והתבוננות בדבר להתבונן על ידה באמונת אלהי עולם‪,‬‬ ‫וגם סוכה לשון סכך והגנה שהסוכה מגנת עלינו מכל מיני‬ ‫מקטרגין ומכל רע‪ ,‬וגם לעתיד ינצלו ישראל על ידה‬ ‫מלהט היום הבא כמאמר הכתוב וסוכה תהיה לצל יומם‬ ‫מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם ומטר כי ימטר על‬ ‫רשעים וגו'‪ ,‬שגם לעתיד ינצלו על ידי הסוכה שהיא צילא‬ ‫דמהימנותא והסוכה תגין עליהם מחמת האמונה‬ ‫שהאמינו בה' בעולם הזה ועשו כל המצות מחמת‬ ‫אמונתם בו יתברך‪ ,‬וקבלו עליהם עול מלכותו והמשיכו‬ ‫אלהותו עליהם ולכן לא יזיקו להם חום השמש ולהט יום‬ ‫הבא וינצלו מכל מיני פורעניות‪.‬‬ ‫מאור ושמש‬

‫ישיבת הסוכה מביאה לידי שמחה‬ ‫ימי הסוכות שנק' זמן שמחתינו כי השי"ת זיכה אותנו‬ ‫לישב בצלו‪ .‬והיא מעין בחי' הג"ע דכתיב וישם שם כו'‬ ‫האדם‪ .‬ועיקר הבריאה הי' להיות דירת האדם שם‪ .‬ושם‬ ‫הי' השמחה כמ"ש כשמחך יצירך בגן עדן‪ .‬והגם שכ'‬ ‫ויגרש את האדם‪ .‬אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה‬ ‫מבחי' הג"ע‪ .‬והשי"ת הכניסנו לדירה זו שחל עלי' שם‬ ‫שמים כדאיתא בגמ' והשמחה במעונו‪ .‬לכן דירה זו‬ ‫מביאה השמחה‪ .‬ובוודאי ע"י טהרתן של ישראל ביוכ"פ‬ ‫יש שמחה לפניו במרום‪ .‬לכן יש לנו לשמוח בשמחת‬ ‫הבורא ית'‪.‬‬ ‫שפת אמת‬

‫עיקר התשובה נגמר בסוכות‬ ‫והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על‬ ‫הכפורת ופניהם איש אל אחיו )שמות כה‪ ,‬כ(‪ .‬י"ל הרמז‬ ‫בזה על הסוכה כי סכ"ך עולה בגימ' מאה נגד מאה ברכאין‬ ‫וחג הסוכות הוא אחר ר"ה וי"כ כי הם מעולם התשובה‬ ‫והכפרה‪ .‬והם הקדמה לחג הסוכות ועיקר התשובה נגמר‬ ‫בחג הסוכות שהוא בבינה וכאשר נמתקו הדינים נמשך‬ ‫מאה ברכאין מבריכה העליונה‪ .‬וז"פ סוככים בכנפיהם‬ ‫לשון סכ"ך בכנפיהם על הכפורת לשון כפרה אחר י"כ‬ ‫ופניהם איש אל אחיו כי בהיות המעין מתברך הוא פב"פ‪.‬‬ ‫וכן כל איש מביט בפני חבירו בפנים שוחקו' בשעת אשר‬ ‫הברכה בעול'‪.‬‬ ‫תפארת שלמה‬

‫ולקחתם לכם‬ ‫וכמו כן מצות הלולב עם שלשת מיניו מזה השרש היא‪,‬‬ ‫לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל כי הוא עת‬ ‫אסיפת התבואות ופרות האילן לבית‪ ,‬ואז ישמחו בני אדם‬ ‫שמחה רבה‪ ,‬ומפני כן נקרא חג האסיף‪ .‬וצוה האל לעמו‬ ‫לעשות לפניו חג באותה העת לזכותם להיות עקר‬ ‫השמחה לשמו יתברך‪ ,‬ובהיות השמחה מושכת החמר‬ ‫הרבה ומשכחת ממנו יראת אלקים‪ ,‬בעת ההיא צונו השם‬ ‫לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו‬ ‫לשמו ולכבודו‪ ,‬והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח‬ ‫כמו שהעת עת שמחה‪ ,‬כי צדק כל‪-‬אמרי פיו‪ ,‬וידוע מצד‬ ‫הטבע כי ארבעת המינין כלם משמחי לב רואיהם‪.‬‬ ‫עוד יש בארבעה מינין אלו ענין אחר‪ ,‬שהם דומים‬ ‫לאברים שבאדם היקרים )עי' מדרש רבה ויקרא פ' ל'‪.‬‬ ‫ומדרש תנחומא אמור אות יט(‪ .‬שהאתרוג דומה ללב‪,‬‬ ‫שהוא משכן השכל‪ ,‬לרמז שיעבד בוראו בשכלו‪ ,‬והלולב‬ ‫דומה לשדרה שהיא העקר שבאדם לרמז שיישיר כל‬

‫ד‬

‫גופו‪ .‬לעבודתו ברוך הוא‪ ,‬וההדס דומה לעינים‪ ,‬לרמוז‬ ‫שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו‪ ,‬והערבה דומה‬ ‫לשפתים‪ ,‬שבהן יגמר האדם כל מעשהו בדבור‪ ,‬לרמז‬ ‫שישים רסן בפיו ויכון דבריו ויירא מהשם יתברך אף בעת‬ ‫השמחה‪.‬‬ ‫מנחת חינוך‬

‫טעם לקיחת ד' מינים‬ ‫וגם טעם על שהלולב והדס וערבה נאגדים ביחד‪,‬‬ ‫והאתרוג בפני עצמו‪ ,‬וגם לסדר האר"י זצוק"ל ערבה מצד‬ ‫זה וערבה מצד זה‪ ,‬ולולב והדס באמצע‪ .‬כי כבר ביארנו‬ ‫בכמה דרושים דעיקר תכלית הבריאה‪ ,‬הוא אדם שמקבל‬ ‫הטובה בשלמות בלי כיסופא כיון שיש לו חלק בבחירתו‪,‬‬ ‫אף כי שההתחלה הוא מהבורא ית' וגם הסוף הוא‬ ‫מהבורא ית'‪ ,‬מ"מ כיון שמשלים האדם מה שבחקו‪ ,‬אזי‬ ‫ית"ש מחשיב הכל להאדם באופן שלא יאכל נהמא‬ ‫דכיסופא מתבייש להביט בפני המאכילו מה שאין כן‬ ‫בנהנה מיגיעו‪.‬‬ ‫והנה מבואר במדרש )ויק"ר פ"ל י"ב( דהדס נמשלו בו‬ ‫בעלי מעשים טובים שיש בו ריח ולולב נמשלו בו בעלי‬ ‫תורה שיש בו טעם‪ ,‬וערבה נמשלו בו הרקים שאין בהם‬ ‫לא טעם ולא ריח‪ ,‬ואתרוג יש בו טעם וריח‪ ,‬נמשלו בו‬ ‫בעלי תורה ומעשים טובים‪ .‬ועכשיו נחזי אנן‪ ,‬דהנה בלולב‬ ‫יש בו איזה מעלה שזכה למצוה‪ ,‬וכן בהדס כנ"ל‪ ,‬אבל‬ ‫ערבה אין בה שום מעלה‪ ,‬רק שכך גזר השי"ת‪ .‬ונקדים‬ ‫עוד‪ ,‬דדוקא אם משלים האדם מה שבחקו‪ ,‬אז מחשיב‬ ‫השי"ת הכל להאדם‪ ,‬מה שאין כן כשאין משלים מה‬ ‫שבחקו‪ .‬והנה בחק כל אדם להיות בעל תורה ומעשים‬ ‫טובים‪ ,‬וזה הרמז דבעל תורה הנמשל ללולב‪ ,‬ובעל‬ ‫מעשים טובים הנמשל להדס‪ ,‬ידעו כי מצד זה ערבה‬ ‫ומצד זה ערבה‪ ,‬דהיינו התחלה הוא רק מאת ה' וכן הגמר‪,‬‬ ‫מה שאין כן בעל תורה ומעשים טובים שמשלים מה‬ ‫שבחקו‪ ,‬אז מחסדי השי"ת שנחשב בפני עצמו כאלו הוא‬ ‫עשה הכל‪ ,‬והבן‪ .‬ואם כן הרמז שישלים כל מה שבחקו‪,‬‬ ‫ואז נחשב כאלו עשה הכל ואין כאן נהמא דכיסופא‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ישמח משה‬

‫ארבעת המינים מכפרת כקרבן על גבי המזבח‪.‬‬ ‫כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו‪ ,‬מעלה עליו הכתוב‬ ‫כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן‪ ,‬שנאמר אסרו חג‬ ‫בעבותים עד קרנות המזבח )סוכה מה‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫ישלומר רמז נאה על כך‪ ,‬דהנה ״אתרוג‪ ,‬לולב‪ ,‬הדס‪,‬‬ ‫ערבה״‪ ,‬בגימטריא‪ :‬אלף עשרים וארבעה‪ ,‬וכן במזבח היו‬ ‫אמות מרובעות כמספר הזה‪ :‬כיצד‪ ,‬אורך ורוחב המזבח‬ ‫שלשים ושתים אמה‪ ,‬שלשים ושתים כפול שלשים‬ ‫ושתים באורך וברוחב הרי אלף עשרים וארבעה‪ ,‬לומר‬ ‫לך‪ :‬שמצות ארבעת המינים מכפרת כקרבן על גבי‬ ‫המזבח‪.‬‬ ‫נחל קדומים‬

‫שמחת בית השואבה‬ ‫בליל שני של סוכות מתחילה שמחת בית השואבה‪ .‬יש‬ ‫להבין‪ ,‬הלא אז אושפיזא של יצחק אבינו‪ ,‬ויצחק הוא דין?‬ ‫אמנם הכל אחד‪ ,‬כי יראה הוא‪,‬שהאדם חושב‬ ‫ומתבונןשהואשפל ונבזה ומהו כלפי השי״ת‪ ,‬ואז מגיע‬ ‫היראה‪ ,‬ע״י היראה לא חסר לו כלום‪ ,‬מכיון שאינו מחשב‬ ‫את עצמו‪ ,‬וזהו עיקר השמחה שלא חסר לו כלום וישמח‬ ‫בחלקו‪.‬‬ ‫חשבה לטובה‬

‫והלא עיקרה של המצוה היא נסוך המים‪ ,‬מפני מה יחדו‬ ‫את השמחה בשאיבה? מכאן ראיה שההכנה למצוה‬ ‫גדולה היא מעצם המצוה‪.‬‬ ‫אמרי אמת‬

‫‪äìéä÷ä óã‬‬ ‫יו"ל ע"י מפעל דף הקהילה שע"י קהל "תולדות אברהם יצחק" בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬

‫פניני הדף‬

‫הרב עמרם פרענקל‬

‫למה עושים זכר רק לענני הכבוד ולא למן ובאר?‬ ‫כרוכו לי מיניה גרדי ואיחייטיה‬

‫) בכורות ח ע "ב(‬

‫סבי דבי אתונא – יש לכם ריחיים שבורים כי אין לכם הקרבנות‪:‬‬ ‫הגמרא מביאה הויכוח שהיה בין רבי יהושע בן חנניה לסבי דבי אתונא‪ ,‬ומפרש המהרש"א דברי‬ ‫הגמ' על דרך הדרוש וה רמז‪ .‬ואחת מהשאלות ששאלו לריב"ח הוא "אית לן ריחייא דתבירא"‬ ‫ומפרש המהרש"א " רמזו לו שהיה לכם לישראל ריחיים משלחן גבוה מיום שהייתם לו לעם‪ ,‬כענין‬ ‫שאמרו ]חגיגה יב ע"ב[ שחקים שבו שוחקים מן לצדיקים‪ ,‬וכל זמן שהייתם בארץ הייתם אוכלים‬ ‫משלחנו ע" י הקרבנות‪ ,‬והרי עתה אתם גולים משלחן הזה כמ" ש ]ברכות ג ע"א[ ואוי להם לבנים‬ ‫שגלו מעל שלחן אביהם‪ ,‬ונשבר לכם ההוא ריחייא"‪.‬‬ ‫תשובת רבי יהושע בן חנניה – בזכות הצדיקים ניזונים בנ "י‪:‬‬ ‫והשיב להם ריב"ח "כרוכו לי מיניה גרדי ואיחייטיה"‪ .‬ומפרש המהרש"א "מהידוע כי הצדיק נמשל‬ ‫לצור כמ" ש ] יבמות סב ע"א[ אברהם ושרה טומטמים היו שנאמר הביטו אל צור וגו' אביכם וגו' דר"ל‬ ‫אף שהיו טומטמים מבלי טבע ההולדה כצור הזה הביטו אליו שע" י מעשיהם הטובים נשתנה‬ ‫טבעם והולידו וז" ש כרוכו לן כו' דודאי במעשיכם א י אפשר לשנות טבע הצור ולעשות ממנו חוט‪,‬‬ ‫אבל צדיקים שלנו שבכל דור שנמשלו לצור‪ ,‬הם בעצמם החוט לתפור ריחייא הנשבר‪.‬‬ ‫ומביא המהרש"א ראיה " כמ"ש ] תענית ט ע"א[ ג' פרנסים טובים עמדו להן לישראל‪ ,‬המן בזכות‬ ‫משה‪ ,‬הבאר בזכות מרים‪ ,‬הענן בזכות אהרן‪ ,‬והם היו לנו חוט המשולש לתפוס הריחיים להיותנו‬ ‫זוכין משלחן גבוה"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חג הסוכות זכר לענני הכבוד‪:‬‬ ‫ראינו בדברי המהרש"א שמביא את הגמ' בתענית "שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן‬ ‫משה ואהרן ומרים ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן באר וענן ומן באר בזכות מרים‬ ‫עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה"‪ .‬והנה "חג הסוכות" הוא זכר לענני הכבוד שהיו לבני‬ ‫ישראל כשהלכו במדבר וכמו שכתב הטור בריש הלכות סוכה "והסוכות שאומר הכתוב שהשיבנו‬ ‫בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי‬ ‫שנזכור נפלאותיו ונוראותיו"‪.‬‬ ‫למה עושים זכר רק לענני הכבוד ולא למן ובאר?‬ ‫וכבר הקשו בזה מפרשים רבים‪ ,‬למה רק על ענני הכבוד עושים זכר‪ ,‬ועל המן והבאר שגם הם‬ ‫ניתנו לישראל כשהיו במדבר ארבעים שנה לא עושים שום זכר‪ ,‬ותירוצים רבים נאמרו על קושיא‬ ‫זו‪.‬‬ ‫מן ובאר הם דברים הכרחיים שא "א בלעדם משא "כ ענני הכבוד‪:‬‬ ‫המבי" ט בספרו בית אלוקים ] שער היסודות פל" ז[ מתרץ קושיא זו בזה" ל " וראוי לתת טעם במקום זה‬ ‫למה שראינו שהוקבע חג הסוכות רמז לענני כבוד ולא הוקבע שום רמז לנס הבאר והמן שהתמידו‬ ‫גם כן כל ארבעים שנה שהיו במדבר בזכות האחים הרועים‪ .‬ואפשר לומר כי גם שהבאר והמן היו‬ ‫נסים מפורסמים לעין כל והתמידו כל ארבעים שנה‪ ,‬כיון שהיה דבר הכרחי שא"א בלי מציאותם‬ ‫כלל לא הוקבע רמז להם‪ ,‬אבל ענני כבוד שלא היה כל כך הכרחי כמו הם אלא כדי שלא יהיו‬ ‫בחורב ביום וקרח בלילה הוקבעו ימי החג רמז לענינם‪ ,‬כי גם בדבר שלא היה הכרחי כמאכל‬ ‫ומשתה עשה האל ית' נס ופלא עמהם במדבר‪ ,‬וכן ג" כ בישיבת סוכה בכל שנה יש רמז לענני כבוד‬ ‫אבל באכילת לחם ושתית יין או מים באיזה יום בשנה נעשה רמז למן ולבאר והרי שבכל ימות‬ ‫השנה אוכלים גם כן לחם ושותים מים‪.‬‬ ‫וכמו שאהרן היה אוהב שלום ורודף ומשים שלום בין איש לחבירו ובין איש לאשתו והיה מתנהג‬ ‫עמהם לפנים משורת הדין כן היה ענין ענני כבוד שהיו בזכותו טובה שלא היתה הכרחית אלא‬ ‫לפנים מן השורה כמו שנזכר‪ ,‬אבל הבאר והמן שהיו הכרחיים היו בזכות משה ומרים שהיה ענינם‬ ‫הכרחי לאומה ישראלית‪ ,‬כלחם ומים והיא התורה שנמשלה להם שמשה רבינו היה מלמד תורה‬ ‫לאנשים ומרים לנשים במה שהן חייבות"‪.‬‬

‫ה‬

‫שמחת בית השואבה הכנה למצוה‬ ‫מצוה קלה ‪ /‬חולין קמב‪.‬‬ ‫אם מצוה קלה שאין בה חסרון כיס‬ ‫אמרה תורה למען ייטב לך והארכת‬ ‫ימים קל וחומר למתן שכרן של מצוות‪.‬‬ ‫וכן מצוות סוכה אמרינן בעבודה זרה ג'‬ ‫ע"א שנקראת מצוה קלה משום דלית בה‬ ‫חסרון כיס‪ ,‬כנראה מפני שאפשר לעשות‬ ‫סוכה מעצי הפקר‪ ,‬כמו שנאמר ויעבירו‬ ‫קול בכל עריהם ובירושלים לאמור‪ ,‬צאו‬ ‫ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי‬ ‫הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות‬ ‫סוכות ]נחמיה ח‪ ,‬טו[ היינו שעשו סוכות‬ ‫מעלים ועצי הפקר ולכן זה נקרא מצוה‬ ‫קלה משום שאין בו חסרון כיס‪.‬‬ ‫הקשה האדמו"ר האמרי אמת מגור זצ"ל‬ ‫הלא גם בזה יש חסרון כיס ששולח את‬ ‫האמ? ותירץ שזאת נקראת מצוה קלה‪,‬‬ ‫מפני שנעשית בלי הכנה‪ ,‬דכתיב "כי‬ ‫יקרא" דרשינן פרט למזומן‪ ,‬ואמר‬ ‫דההכנה היא גדולה יותא מהמצוה‬ ‫בעצמה‪ ,‬דאיתא "ולקחתם לכם ביום‬ ‫הראשון" וכי ראשון הוא‪ ,‬הלא ט"ו יום‬ ‫הוא‪ ,‬אלא ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬משום‬ ‫שביום הכיפורים מוחלין את העוונות‪,‬‬ ‫ומיו"כ עד סוכות טרודין בהכנת מצוות‬ ‫סוכה וד' מינים ולא חוטאין‪ .‬ומקשה‬ ‫הט"ז באו"ח ריש סימן תקפ"א‪ ,‬הא בימי‬ ‫חג הסוכות מקיימין את המצוות הללו‪,‬‬ ‫למה יגרע מארבעת ימי ההכנה? אלא‬ ‫מוכח שההכנה למצוה‪ ,‬היא גדולה יותר‬ ‫מהמצוה בעצמה‪ ,‬וכן שמחת בית‬ ‫השואבה היא ההכנה למצוה‪ ,‬כי המצוה‬ ‫היא ניסוך המים‪ ,‬והשאיבה היא רק‬ ‫הכנה למצוה‪ ,‬משמע כי הכנה למצוה‬ ‫היא גדולה יותר מאשר המצוה בעצמה‪.‬‬ ‫אמרי שמאי – כי תצא‬

‫שכר שמיעת שיעורי תורה‬ ‫שכר מצוה בה"ע ליכא ‪ /‬קמב‪.‬‬ ‫אמרו רז"ל שכר מצות בהאי עלמא‬ ‫ליכא אמנם בשכר השמיעה שאדם שומע‬ ‫דברי תורה נותנין לו שכר בעולם הזה‪ ,‬כן‬ ‫כתב מהרש"ק ז"ל בס' ברכת שמואל פ'‬ ‫עקב‪ .‬וזה רמז שמעו ותחי נפשכם‪.‬‬ ‫דבש לפי ‪ -‬מערכת מ אות יב‬

‫שכר הטרחה בעשיית המצוה‬ ‫טורח שאדם טורח בעשיית המצוה‬ ‫הקב"ה פורע שכרו בעולם הזה והמצוה‬ ‫עצמה שכרה נותן לעולם הבא‪.‬‬ ‫דבש לפי ‪ -‬מערכת ט אות ד‬

‫סוכה הוא בית באוירא דעלמא‬ ‫בני ביתא אוירא דעלמא ‪ /‬בכורות ח‪:‬‬ ‫‪ ...‬וסוכה מורה על דירת ארעי להורות‬ ‫שאין אצלו שום קביעות ע"ד דאיתא‬ ‫בגמרא ]בכורות ח[ בני לן ביתא באוירא‬ ‫דעלמא וסוכה הוא ביתא באוירא‬ ‫דעלמא‪.‬‬ ‫סוד ישרים – סוכות מט‪:‬‬

‫כמטמונים תחפשנה‬ ‫דברים שאין ידוע מקורם לרבים‬

‫לברך על הד' מינים בסוכה‬ ‫מה המקור למנהג הנהוג ברוב קהילות‬ ‫ישראל לברך על הד' מינים בתוך הסוכה?‬

‫תשובה‪:‬‬ ‫מנהג זה מקורו בהקדמה לתיקוני זוהר‬ ‫"ועל קן דצפורא דא אתמר ]ישעיה ד[ "וסוכה תהיה‬ ‫לצל יומם" וגו'‪ ,‬ואיהו לשון סכך שמסככת בה‬ ‫אימא על בניה‪ ,‬אפרוחים דילה תלת הדסים ותרי‬ ‫בדי ערבות ולולב‪ ,‬או ביצים דא אינון אתרוגין‬ ‫דכל חד שיעוריה בכביצה‪ ,‬ואלין דרשימין בהון‬ ‫כתיב עלייהו לא תקח האם על הבנים‪ ,‬דתלת‬ ‫הדסים רמיזין לתלת אבהן‪ ,‬תרי בדי ערבות לתרי‬ ‫נביאי קשוט‪ ,‬לולב צדיק כתמר יפרח‪ ,‬אתרוג‬ ‫רמיז לשכינתא‪ ,‬סוכה רמיזא לאימא דמסככת‬ ‫עלייהו‪ ,‬הא אינון תמניא לקבל יאקדונק"י‪,‬‬ ‫דאיהו חושבן סוכ"ה כ"ו ה"ס‪ ,‬ואלין דלא נטלין‬ ‫אלין סימנין בידיהון כתיב בהון שלח תשלח‬ ‫כת"ר חכמ"ה‪ ,‬דלא שריין אלין באלין תמניא ]ג'‬ ‫הדסים ב' ערבות‪ ,‬לולב אחד‪ ,‬אתרוג אחד‪ ,‬וסוכה אחת = שמונה[‪,‬‬ ‫למהוי כלהו עשר ספירן בכל נענוע ונענוע דנענועי‬ ‫דלולב ומיניו‪ ,‬בכל פקודא ופקודא"‪.‬‬ ‫מדברי הזוהר הק' מבואר שצריך לברך על‬ ‫הד' מינים בסוכה‪ ,‬ומי שלא מברך הברכה על‬ ‫הלולב "בסוכה" עושה פירוד בין האם והבנים‪.‬‬ ‫כתב בשל"ה הקדוש ]עמוד השלום ד"ה בכתבי‬ ‫הקודש[ "ענין נטילת לולב יותר טוב לברך קודם‬ ‫התפלה בהיותך "בסוכה" ואח"כ שאר הנענועים‬ ‫וההקפות יהיה בבית הכנסת ויותר טוב היה‬ ‫לברך על הלולב אחר התפלה קודם ההלל‬ ‫"בסוכה" אך מפני הרואים תעשה סדר‬ ‫הראשון"‪ .‬ומקור דברים אלו ב"פרי עץ חיים"‬ ‫]שער הלולב פ"ג[‪.‬‬ ‫וכן כתב בשער הכוונות ]דרושי חג הסוכות[ "והנה‬ ‫טוב הוא שאחר עלות השחר שהוא כבר יום קודם‬ ‫שתתפלל תטול הלולב "בתוך הסוכה" ותברך‬ ‫עליו‪ ,‬ואח"כ בד' הנענועים של הלל יהיו בבית‬ ‫הכנסת‪ ,‬ומה טוב היה אם היית מתפלל בסוכה‬ ‫כדי שתתפלל ותטול הלולב בברכתו בשעה‬ ‫הראויה אליו שהוא אחר תפלת שחרית קודם‬ ‫ההלל"‪.‬‬ ‫וכן כתב בסידור יעב"ץ "מנהגו של אמו"ר‬ ‫ז"ל ]החכם צבי[ משכים בבוקר והולך "לסוכה"‬ ‫ונוטל שם הלולב בברכה וכן הוא בכתבי‬ ‫האריז"ל"‪.‬‬ ‫והביאו הכף החיים ]סי' תרמ"ד אות ד[ וביאר‬ ‫דבריו בזה"ל "ומבואר דכוונתו דיותר טוב לברך‬ ‫בסוכה אפילו קודם תפלה מלברך אחר החזרה‬ ‫]=חזרת הש"ץ[ בלא סוכה‪ ,‬וע"כ יש נוהגין לעשות‬ ‫סוכה סמוך לבית הכנסת כדי שתיכף אחר חזרת‬ ‫תפלת שחרית נכנסין שם לברך על הלולב ולעשות‬ ‫נענועי הלל ונמצא מקיימים שניהם‪ ,‬ברכה בזמנה‬ ‫ובתוך הסוכה"‪.‬‬ ‫והמשנה ברורה ]סי' תרנא ס"ק לד[ כתב "ובשם‬ ‫האר"י כתבו‪ ,‬שיברך תחלה "בסוכה" על הלולב‬ ‫ואחר כך יעשה שאר הנענועים בבית הכנסת"‪.‬‬ ‫וכתב על זה בשער הציון ]ס"ק מג[ "אפשר‬ ‫שטעמו כדי שלא להשהות המצוה‪ ,‬שמיד שקם מן‬ ‫שנתו "בסוכה" יקיים מצות נטילת לולב‪ ,‬ואפשר‬ ‫שהוא על פי סוד"‪.‬‬ ‫והנה לפי טעם הראשון של השעה"צ היה מן‬ ‫הראוי לברך תיכף בקומו משנתו לפני הטבילה‬ ‫במקוה‪ ,‬אמנם מנהג חסידים אינו כן אלא‬ ‫הולכים קודם למקוה ואח"כ מקיימים מצות‬ ‫נטילת לולב‪ ,‬וכמובא במנהגי מהריי"ו מסוליצא‬ ‫]סוכות אות תרסד[ בזה"ל "כאור השחר הלך למקוה‪,‬‬ ‫וקיים מצות ד' מינים "בסוכה"‪ .‬ועשה נענועים‬ ‫כמו שעשה בהלל"‪ .‬וכן נוהגים כל החסידים‪.‬‬ ‫סיפור מיוחד הקשור למנהג זה מסופר בספר‬ ‫"הרוגוצ'ובי" ]עמ' ‪ ,49‬י"ל בשנת תשס"ה[ על רבי יוסף‬ ‫ראזין המכונה בשם "הרוגוטשובער"‪ .‬וז"ל שם‬ ‫"ביומו הראשון של חג הסוכות‪ ,‬נכנס אל הגאון‬ ‫חסיד אחד שביקש ממנו לברך על ארבעת המינים‬ ‫שלו קודם התפילה‪ ,‬אמר לו הגאון‪" :‬הא לך‬ ‫האתרוג ומיניו‪ ,‬לך לתוך הסוכה וברך עליהם"‪.‬‬ ‫ומה עם כבוד הרב בעצמו?" שאל אותו חסיד‬ ‫את הגאון‪.‬‬ ‫אני יהודי פשוט‪ ,‬אני כבר ברכתי בבית‪,"...‬‬ ‫השיב לו‪.‬‬ ‫כנראה שלא מצא הגאון למנהג זה – לברך על‬ ‫ארבעת המינים בסוכה – מקור בדברי הגמרא‬ ‫ואולי לכן לא נהג בו"‪.‬‬ ‫]ב ע"ב[‬

‫ענני הכבוד שמירה יתירה שאין לכל עוברי דרכים‪:‬‬ ‫וכעין זה הביא החיד"א בספרו ראש דוד ] פר' אמור‪ ,‬הביאו הבנ" י מאמרי תשרי מאמר י אות יד[ וז"ל‬ ‫" ואני שמעתי באומרים לי ומטו בה משמיה דגברא רבה הרב החסיד מהר" ר חיים כפוסי הוא‬ ‫עדינו‪ ,‬תריץ יתיב כל שישנו בנותן טעם לשבח דבר דבור על אופנו‪ ,‬ההוא אמר דמן ובאר‬ ‫כביכול איבעי לקב"ה לזונם בלחם ומים דלא סגי בלאו הכי על כן לא בא זכרונו‪ ,‬ואולם ענני‬ ‫הכבוד דהוי נטירותא יתירתא לבל יכם שרב ושמש מילתא דליתא בכל עוברי דרך הלא היא‬ ‫ברכה מרובה מדה טובה אחת היתה ופרסמה בטולא דמהימנותא עוד הצפינו‪ ,‬ה' לו ציוה‬ ‫בסוכות תשבו שבעת ימים כי יזכר ויפקד ענין ענני כבוד דבר הלמד מענינו‪ .‬אלו דברי הרב‬ ‫מקור חיי"ם זלה"ה"‪.‬‬ ‫בעון העגל נסתלקו ענני הכבוד וחזרו בזכות אהרן‪:‬‬ ‫המהר"ם חביב בדרשותיו ] פרשת אמור דרוש ב[ מתרץ קושיא זו‪ ,‬ומבאר גם למה דוקא בחודש‬ ‫זה עושים את הזכר לענני הכבוד‪ ,‬וז" ל "לפי מה שראיתי בספר לבנת הספיר שבעו ן העגל‬ ‫נסתלקו ענני כבוד וחזרו בזכות אהרן כמ ו שאמרו חז"ל‪ ,‬וה יתה חזרתם אחר שנצטוו במשכן‬ ‫ונזדרזו בה ומרע"ה ירד למחרת יוה" כ וצוה על המשכן כמ ו שאמרו חז" ל ונדבת המשכן‬ ‫הובאה ב ב' בקרים כדדרשינן והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר‪ ,‬א" כ ביום י" ד בתשרי‬ ‫העבירו קול במחנה אל יעשו עוד למלאכת הקודש ולכן ביום ט" ו שכבר שלמו המעשים‬ ‫שזכו לענני כבוד‪ ,‬ולכן מצות סוכה בט" ו בתשרי‪ .‬ולפ" ז אתי שפיר מ" ט אי ן אנו עוש ין זכר למן‬ ‫ובאר רק לענני כבוד‪ ,‬משום דמן ובאר לא פסקו מהם לעולם כיון דהם מזונות האדם והם‬ ‫דברים הכרחיים‪ ,‬אמנם ענני כבוד דהיה להם ופסקו מהם וקבל הקב"ה תשובתם וחזרה עטרה‬ ‫ליושנם‪ ,‬ע" כ אנו עושים זכר לנס הזה בחודש הזה למען ילמוד הבעל תשובה לשוב בכל לבו‬ ‫ובכל נפשו לה' אלוקיו ולא יחסר ממנו כל טוב שהיה מקדם"‪.‬‬ ‫הענני כבוד היו פולטים את הערב רב משא"כ מהמן ובאר היו ניזונים‪:‬‬ ‫עוד הביא החיד"א בספרו ראש דוד ] שם[ ליישב קושיא זו‪ ,‬וז" ל " ועוד באזנינו שמענו משם‬ ‫גדול הרב החסיד מהר" ר יהודה חאבילייו ז" ל ראה ויתר וטעמא טעים על אשר ציונו יוצרנו‬ ‫לעשות זכר לענני כבוד במצות סוכה‪ ,‬ואלו למן ובאר שתים הנה רעותיה לא יפקדו ולא‬ ‫יזכרו לעשות להם שם‪ ,‬והיה טעמו כי הענני כבוד סוככים בכנפיהם לישראל עם קרובו ובהם‬ ‫נבחן וניכר תפארת ישראל כי הן הן בני אל חי ובחר בנו מכל העמים‪ ,‬כי הערב רב הגם‬ ‫שקיבלו את התורה והמצוה אבל מחוץ לענן יחנו‪ ,‬ודווקא ישראל מוקפי ענן‪ ,‬אבל מן ובאר‬ ‫היו נזונים מהם גם הערב רב‪ ,‬אי לזאת בדבר המסויים לישראל לבדם נצטוינו לעשות זכר‪,‬‬ ‫משא" כ מן ובאר שהיו גם לערב רב"‪.‬‬ ‫מצות סוכה מורה על התבדלות מהערב רב‪:‬‬ ‫ועפ" י תירוץ זה ביאר רביה" ק מסאטמאר זי"ע ] הובא בחידושי תורות ליום ב' דסוכות[ ביתר שאת‬ ‫למה דוקא על ענני הכבוד עושים זכר‪ ,‬וז" ל "איתא בזוה" ק פ' תשא ]ח"ב קצא ע"ב[ שהערב רב‬ ‫טענו לאהרן או יניחו אותם ליכנס בתוך העננים או יעשו להם עגל ובחר אהרן ליתן להם‬ ‫עגל יותר ממה שהם יכנסו ויתערבו בישראל שזה מזיק מאד לישראל ואמר שם שאהרן לטב‬ ‫איכוון רק הפגם היה מפני שבתוך העננים היו בין ישראל שהרהרו אחר העגל ע" כ היה נחשב‬ ‫לחטא וזה היה השורש של יצרא דע" ז‪ ,‬נמצא שמצות סוכה מורה על התבדלות מהערב רב‬ ‫שזה הוא זכר לענני כבוד‪ ,‬וע" כ עושים רק לזה זכר מפני שהיו בהתבדלות מן הערב רב‪...‬‬ ‫ובזה יש לפרש למה עושין אגד זה ] של הד' מינים[ דוקא בסוכות דלכאורה היה סלקא דעתך‬ ‫אמינא אחר שאוגדין אותם יחד הד' מינים יהא מותר להתחבר עמהם בפועל ג"כ‪ ,‬ע"כ‬ ‫מביאים אותן תוך הסוכה וסוכה מורה ההיפך להתבדלות מן הערב רב ומראים בזה שבפועל‬ ‫אסור להתחבר עמהם‪ ,‬רק בשעת נטילת לולב אוגדים אותן יחד לרמז אבל לא בפועל"‪.‬‬ ‫מן ובאר ניתנו להם אחרי תלונות ותרעומות משא "כ ענני הכבוד‪:‬‬ ‫עוד הביא החיד"א שם לתרץ קושיא זו‪ ,‬וז" ל " ועוד שמעתי משם הרב כמהר"ר ישועה זיין ז"ל‬ ‫דאיהו מפרק לה שהענני כבוד נתונים נתונים המה בלי שאלה ומטובו וחסדו פרש ענן למסך‪,‬‬ ‫משא" כ הא לחמא והמים נתן להם ע" י שאלה בתלונה ותרעומת‪ ,‬ולכן לא נצטוינו לעשות‬ ‫זכר כי אם לענני כבוד אש ר חסד ה' וטובו הגדול השפיע בצחצחות ובצל שדי יתלוננו אור‬ ‫מקיף מבלי שאלתם‪ ,‬ע" כ שמעתי"‪.‬‬ ‫מן ובאר היה ע"י מריבות משא"כ ענני כבוד קבלו בשמחה‪:‬‬ ‫וכעין זה ראה בשפת אמת ]סוכות תרמ" ז[ שביאר בזה" ל " והג' מתנות שהיה לדור המדבר מן‬ ‫ובאר היה ע" י מריבות‪ .‬וענני הכבוד קבלו בשמחה‪ ...‬ולכן נשאר זכר ממתנה זו לדורות בימי‬ ‫הסוכות"‪.‬‬ ‫כיון שנצטוינו בשמחת החג בבשר ויין יש בזה זכר למן ובאר‪:‬‬ ‫והרה" ק ה' בני יששכר' בספרו ] מאמרי חדש תשרי מאמר י אות יג[ מתרץ בזה" ל "והנה נ ראה לי על‬ ‫פי פשוטו‪ ,‬עפ" י מה שכתב הרב הגדול חיד"א זללה"ה בשם הרב צמח דוד דגם הבאר היה בו‬ ‫טעם כל המשקין כפי רצון האדם כמו שהמן היה בו טעם כל המאכלים‪ ,‬אם כן כיון שנצטוינו‬ ‫בשמחת החג בבשר ויין ושאר מטעמים ]פסחים קט ע"א[‪ ,‬הנה יש זכר למן ובאר"‪.‬‬

‫ו‬

‫אם היו עושים זכר למן ובאר היו צריכים לעשות זכר לכל המאכלים ומשקים‪:‬‬ ‫ובספרו דברים נחמדים ] הגהות על ספר דבש לפי מערכת אות ב' סימן ג[ מתרץ ה' בני‬ ‫יששכר' עפ" י דברי ה'צמח דוד' שגם הבאר היה בו כל הטעמים באופן אחר‪ ,‬וז"ל‬ ‫" ונראה לי דבזה יונח מה שהקשו‪ ,‬למה צוה הש" י לעשות זכר לענני כבוד במצות‬ ‫סוכה‪ ,‬ולא עשה כן בבאר ומן‪ .‬ולפי הנ" ל יונח‪ ,‬דהרי הבאר ומן לא היה דבר אחד‬ ‫בלבד רק כל הטעמים‪ ,‬וא" כ היה צריך לעשות זכר לכל המאכלים ומשקים"‪.‬‬ ‫כי ענני הכבוד היה תיכף בעת צאת בני ישראל ממצרים‪:‬‬ ‫ובמקום אחר מתרץ ה'בני יששכר' ]מאמרי חדש אייר מאמר א אות ו[ בזה"ל "נראה לי‬ ‫הטעם מבואר בפסוק בסוכות תשבו וכו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי‬ ‫אותם מארץ מצרים ]ויקרא כג מב[‪ ,‬רצ"ל מתנת ענני הכבוד היה תיכף בחדש ניסן‬ ‫בהוציאו אותם מארץ מצרים‪ ,‬וכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל‬ ‫ימי חייך ]דברים טז ג[‪ ,‬על כן מחוייבים לעשות זכר לענני כבוד שהיה תיכף בעת צאת‬ ‫בני ישראל ממצרים‪ ,‬משא"כ מתנות באר ומן זה לא ניתן להם עד חדש אייר"‪.‬‬ ‫ענני כבוד הם דברים רוחניים על כן עושים לו זכר‪:‬‬ ‫והגאון רבי חיים פלאג'י בספרו נפש חיים ]ערך סוכה[ מתרץ בזה"ל "כי הנה המן‬ ‫והבאר הם דברים גשמיים והנאת הגוף ממשיית הגם שהם דברים קדושים אמנם‬ ‫ענני כבוד הם דברים רוחניים ומאתו יתברך מזיו כבודו על כן זכרונו בא לפנינו במה‬ ‫שהוא דבר רוחני מן השמים ממעל דבר המסור לב זכור בפה ואל תשכח בלב"‪.‬‬ ‫כשאנו עושים זכר לסוכה נכלל ג "כ בזה זכר המן והבאר‪:‬‬ ‫ובספר שדה יצחק ]ח"ג בסופו חידושים עה"ת פר' אמור[ תירץ "ולעניות דעתי אפשר‬ ‫לומר מ" ן בגימ' עם הכולל עולה צ"א כמספר סוכה‪ ,‬וכן מי"ם בגימ' עם הכולל‬ ‫עולה צ"א בגימ' סוכה‪ ,‬וכשאנו עושים זכר לסוכה נכלל גם כן זכר המן והבאר"‪.‬‬ ‫עושים זכר לענני הכבוד לרמז שהשי "ת מוחל על כבודו‪:‬‬ ‫בספר מגדלות מרקחים ]לסוכות ד" ה הקדמונים[ כתב לתרץ בזה" ל "הקדמונים חקרו‬ ‫מפני מה צוה השי"ת לעשות זכר לענני כבוד דייקא ולא למן ובאר‪ ,‬ועי' בבני‬ ‫יששכר מש" כ בזה‪ ,‬ויש לומר עוד ע" פ מה שיש לדקדק מפני מה נקראו העננים‬ ‫ענני הכבוד‪ ,‬וי" ל הטעם ע" פ מש" כ הג' ר' ברוך פרענקיל ז"ל לפרש הא דהקב"ה‬ ‫נקרא מלך הכבוד משום דהקב"ה הוא מלך על הכבוד שלו‪ ,‬דבשאר מלך קיי"ל‬ ‫]קידושין לב ע"ב[ דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול משא" כ הקב"ה יכול‬ ‫למחול על כבודו דלכך מהני תשובה‪ ,‬נמצא דהוא מלך על הכבוד‪ .‬והנה אחז"ל‬ ‫]ע" ז ד ע"ב[ לא היו ישראל ראויין לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה לרבים‪,‬‬ ‫והנה אותו מעשה היה ע" י אהרן נמצא דאהרן הראה בכחו שהקב"ה נקרא מלך‬ ‫הכבוד‪ ,‬על כן העננים שהיו בזכות אהרן נקראו בשם ענני הכבוד והנה לאחר‬ ‫יוהכ" פ מתחיל זמן תשובה מאהבה והוא בסוכות‪ ,‬ועיקר תשובה מאהבה הוא‬ ‫להתחרט בשביל כבוד השי"ת‪ ,‬וממילא צריך אות שהשי"ת מוחל על כבודו ולכך‬ ‫עושין זכר לענני הכבוד לרמז שהשי"ת מוחל על כבודו"‪.‬‬ ‫סעודת שבת הם זכר למן ובאר‪:‬‬ ‫והרה" ק רבי צדוק הכהן מלובלין מתרץ קושיא זו בספרו פרי צדיק ] פר ' תרומה אות‬ ‫יא[ וזה לשונו "אכן באמת יש לומר דסעודת שבת הם זכר למן ובאר ‪ ,‬דבגמ ' ] שבת‬ ‫קיז ע"ב[ למדו לג' סעודות שבת מתלתא היום דכתוב במן בפ' ויאמר משה אכלוהו‬ ‫היום וגו' ע" ש‪ ...‬והלחם בשבת הוא זכר למן והיין של קידוש ושאר שתיית יין‬ ‫לעונג שבת שאדם קובע סעודתו על היין בשבת ]כמ" ש ברכות מב ע"ב[ הוא זכר‬ ‫לבאר דאיתא ] מכילתא יתרו ע"פ ויחד יתרו‪ ,‬ועי ' לעיל בבני יששכר שהביא דבר זה בשם‬ ‫הצמח דוד‪ ,‬וצ"ע[ דהבאר היו טועמין בו טעם יין ישן וטעם יין חדש וכו' וטעם כל‬ ‫הממתקים שבעולם"‪.‬‬

‫פסקי הוראה‬ ‫מהגאון רבי משה בראנדסדארפער שליט"א‬

‫בשנה העעל"ט נשאל באחד שאחר אכילתו‬ ‫בביתו בשבת חוה"מ סוכות התכוון להשתתף‬ ‫בשולחנו הטהור של רבו‪ ,‬ושם הוא יברך ברכת‬ ‫המזון‪ ,‬ושאלתו היא מה יעשה לענין ברכת לישב‬ ‫בסוכה‪.‬‬ ‫והשיב לו הרב שכדי לא ליכנס לשאלות‪ ,‬צריך‬ ‫לכתחילה לכוין בשעה שמברך לישב בסוכה בביתו‬ ‫ויכוין על אכילתו ב'טיש'‪ ,‬ואם שכח לכוין בעת‬ ‫שבירך ברכת לישב בסוכה בביתו ועדיין לא בירך‬ ‫ברכת המזון וכשהיה ב'טיש' רוצה לאכול ב'טיש' לא‬ ‫יברך שנית לישב בסוכה‪ ,‬ועיי' במשנ"ב תרל"ט ס"ק‬ ‫מח ובשעה"צ ס"ק כד‪.‬‬ ‫***‬ ‫אחד שבאמצע חג הסוכות רוצה להרחיב את‬ ‫סוכתו‪ ,‬כי המקום צר מהכיל את האורחים הרבים‬ ‫שהוזמנו לסעוד אצלו‪ ,‬ובא לשאול אצל מה יעשה‬ ‫עכשיו האם ירחיב בהוספת כמה דפנות או שנאמר‬ ‫שזו מלאכה ואסור לעבוד בחול המועד‪.‬‬ ‫והשיב לו הרב דמותר כי זה נקרא דבר האבד‬ ‫ולצורך המועד‪.‬‬ ‫***‬ ‫אחד בא ושאל דהיות שנקרע לו חוט של ציצית‬ ‫ואין לו טלית אחר‪ ,‬האם מותר לו להשחיל חוטי‬ ‫ציצית חדשים‬ ‫והשיב לו הרב שמותר‪.‬‬

‫מודעה רבה לאורייתא‬ ‫מתוך שמחה רבה אנו מודיעים‬ ‫לכללות הציבור הק' אנ"ש הע"י על‬

‫שיעורי תורה ברבים‬ ‫בשמעתתא בהלכה ובאגדה‬

‫שיתקיימו בעזה"י בחוה"מ סוכות‬ ‫זמן שמחתינו הבעל"ט‬ ‫ביום א' ‪ -‬א' דחוה"מ בשעה ‪6:15‬‬

‫הרה"ג ר' יהודה טרייטל בר"ל גרומן‬ ‫בעניין מצוות צריכות כונה‬ ‫ביום ב' ‪ -‬ב' דחוה"מ בשעה ‪6:15‬‬

‫הרב הגאון ר' אלכסנדר האברפעלד‬

‫בהנהלת הרה"צ רבי יעקב טייטלבוים שליט"א חתדב"נ‬

‫מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל‬ ‫את מיטב ברכותינו נשגר לאנשי שלומינו וידידינו היקרים אברכי קהילתנו הקדושה‬

‫ובראשם אב"ד קהילתינו הק' שפעל הרבה למען שנוכל לברך על המוגמר‬ ‫הגה"צ הרב יעקב טייטלבוים שליט"א‬ ‫חתניה דביה נשיאה דכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬

‫לרגל הרחבת בית המדרש לתורה ולתפלה‬ ‫יהי רצון שיהא הבית הגדול הזה‪ ,‬גדול לה' וישמע בו תדיר תורה ותפלה‬ ‫הגבאים‬

‫מתפללי ביהמ"ד‬

‫שליט"א מו"צ‬

‫בהלכות הנחוצות בחו"מ הלכות מקח וממכר‬ ‫ביום ג' ‪ -‬ג' דחוה"מ בשעה ‪6:15‬‬

‫הרב הגאון ר' משה בראנדסדורפער‬

‫קהל "תולדות אברהם יצחק" מאנסי‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬

‫שליט"א‬

‫שליט"א‬

‫רב היכל הוראה‬ ‫בהלכות טבילת כלים‬ ‫ביום ד' ‪ -‬ד' דחוה"מ בשעה ‪7:00‬‬ ‫הגאון הצדיק פה מפיק מרגליות‬

‫רבי אלימלך בידערמאן‬

‫שליט"א‬

‫שיעור הכנה להושענא רבא ושמחת תורה‬

‫השיעורים הקבועים בדף הקהילה יתקיימו‬ ‫בע"ה תיכף אחרי מעריב‪.‬‬ ‫השביעו נפשכם מדבשה ושמנה של תורה‬ ‫ה שיע ור ים ית קיי מ ו ב ס ו כ ה ש לי ד ב י ה מ " ד‬ ‫בברכת התורה‬

‫וועד הקהילה‬

‫להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫גיליונות פרשת השבוע‬ ‫ז‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫‪ R‬הילולא דצדיקיא ‪Q‬‬

‫גומלי חסדים "חסדי דניאל"‬

‫ע"ש הגה"צ רבי דניאל ב"ר נפתלי הירצקא זצוק"ל‬

‫ ט"ו תשרי – כ"א תשרי ‬

‫בעל "מתוק מדבש"‬

‫עזר נישואין שע"י קהל "תולדות אברהם יצחק"‬

‫‪ÌÂÏ˘‰ ÂÈÏÚ ÂÈ·‡ ·˜ÚÈ‬‬ ‫ב' אלפים רנ"ה‬

‫‪úàæá äøåâù áåè ìæî úëøá‬‬ ‫‪åéçéù íéø÷éä ù " ðà åðéãéãéì‬‬

‫¯·‪ıȯ‡˜Ó ˜ÈÊÈȇ ˜ÁˆÈ È‬‬

‫יום שב"ק‬ ‫ט"ו תשרי‬

‫הרה"ח מו"ה ‡·¯‪ ˜¯Ó„‡¯· ÛÒÂÈ Ì‰‬שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי בנו כמר ‡‪ ¯ÊÚÈÏ‬ני"ו עב"ג‬ ‫הרה"ח מו"ה ˘‪ ÏÊÈ χÂÓ‬שליט"א‬ ‫הרה"ח ‪ ÍÈÏÓÈȉ ڢ‰È‬שליט"א‬ ‫לרגל היכנס בנו כמר ‪ ÈÂω È·ˆ ¯È‡Ó‬הי"ו‬

‫‪Ë"ÊÓÏ Ì‰È„Î ÈÒ¯ȇ Ï‚¯Ï‬‬

‫‪˙ˆӉ ‰¯Â˙‰ ÏÂÚÏ‬‬

‫הרה"ח המפו' מו"ה ˘‪ ı¯‡Â¢ È΄¯Ó χÂÓ‬שליט"א‬ ‫הרה"ח מו"ה ‪ ÔÈÈˢËÎÈÏ ÛÒÂÈ ‡·È˜Ú‬שליט"א‬ ‫הרה"ח מו"ה ‪ ı¯‡Â¢ ·‡Ê ˘È‡Ó ÌÁÓ‬שליט"א‬

‫הרה"ח ‪ ‰Ë¯ÈÒ ˜ÁˆÈ ÈÂÏ‬שליט"א‬ ‫הרה"ח ‪ ı¯‡Â¢ ‰˘Ó ÌÈÈÁ‬שליט"א‬

‫‪Ë"ÊÓÏ Ì‰È· ˙„ω Ï‚¯Ï‬‬

‫תקמ"ח‬

‫¯·‪‡¯Â·„‡Ó È΄¯Ó È‬‬

‫הרה"ח מו"ה ˆ·‪ ÔÓ¯·ÈÏ È‬שליט"א‬ ‫הרה"ח מו"ה ‡‪ Ô‡ÓËχ Ô¯‰‬שליט"א‬ ‫מרת ‪ ˘Ëȇ˜ÏÚÊ‬תליט"א‬ ‫מרת ·¯‡„‪ ˜¯Ó‬תליט"א‬

‫·˘‪Ë"ÊÓÏÂ Ó"ÂËÚ‬‬

‫)ב"ר יואל הכהן(‬

‫·¯‪ÌÏÂÚ ˙‰Π˙È‬‬ ‫)ב"ר ישכר בער(‬ ‫תרנ"ו‬

‫¯·‪·ÏÒ¯ÈÓ ÔÂÚÓ˘ È‬‬ ‫)ב"ר ישראל(‬ ‫תר"י‬

‫יום א'‬ ‫ט"ז תשרי‬

‫¯·‪˘Ë‡˜ÂÓÓ ˘¯È‰ È·ˆ È‬‬ ‫)ב"ר שלמה(‬

‫„¯‪‰·Â˘˙ ÈÎ‬‬ ‫תרע"ו‬

‫¯·‪‡¯‚ȇ ÌÏÂ˘Ó È‬‬ ‫)ב"ר שמשון(‬

‫‡·"„ ‪‚¯Â·ÒÚ¯Ù‬‬

‫יום ג'‬ ‫י"ח תשרי‬

‫‪Ë"ÊÓÏ Ì„Î ˙„ω Ï‚¯Ï‬‬

‫תקס"ב‬

‫¯·‪·ÏÒ¯·Ó ÔÓÁ È‬‬ ‫)ב"ר שמחה(‬

‫‪Ô"¯‰ÂÓ È˘ÈÏ‬‬ ‫תקע"א‬

‫‪äùåã÷ã úçð áåø íäî ååøéù ø " äé‬‬ ‫‪ø " éëà ç " öåé ìëîå‬‬

‫¯·‪¯˘‡ ¯"· ˜ÁˆÈ ·˜ÚÈ È‬‬

‫יום ד'‬ ‫י"ט תשרי‬

‫·¯‪‰ÓÁ ·ÂË ÏÊÓ ˙Î‬‬

‫בית כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬

‫נשגר בזה קדם פני חברינו היקר והחשוב ‪ ,‬בהווית‬ ‫התורה חותר באהבה‪ ,‬לירד בעמקה במדה גדושה‪,‬‬ ‫מדותיו התרומיות ידועים לתהלה‪ .‬ה"ה‬

‫‪˙Âί· ‡ÏÓ ÏÒ‬‬

‫הבחור החתן אליעזר בראנדמרק‬

‫הי"ו‬

‫לרגל בואו בברית האירוסין בשעטו"מ למז"ט עב"ג תחי'‬ ‫ברכותינו המאליפות‪ ,‬בזה שלוחות‪ ,‬שהזוויג יעלה‬ ‫יפה‪ ,‬ושיזכה לבנות בית נאמן בישראל‪ ,‬דורות ישרים‬ ‫ומבורכים‪ .‬בני חיי ומזוני רויחי מתוך אושר ועושר‬ ‫וכבוד עד עולם‪ ,‬וימלא ה' כל משאלות לבך לטובה‬ ‫‪Í˙ÁÓ˘· ÌÈÁÓ˘‰ Íȯ·Á ÌÈί·Ó‰‬‬

‫משה יחיאל ראטה‪ ,‬ישכר בעריש לויפער‪ ,‬שלום‬ ‫בראנדמארק‪ ,‬משה שמואל פערל‬ ‫גדול העונה יותר מן המברך‪:‬‬ ‫המל"ד משה יודא אלטמאן‬

‫‪ìë ìò êøáúé íùäì ä'éãåäå çáù êåúî‬‬ ‫‪ãáëúî éððä éðìîâ øùà ãñçäå áåèä‬‬ ‫‪óúúùäì éøéëîå éãéãé ìë úà ïéîæäì‬‬ ‫‪ø÷éä éðá ìù äåöî øáä úçîùá‬‬

‫‪úéùàøá úùøô ïåùàø íåéá‬‬ ‫‪ò"ùú éøùú â"ë úåëåñ âç åøñà‬‬ ‫‪12 ìàøùé úéá 'çø íéìùåøé êåðéç éîìåàá‬‬

‫‪íéøòù äàî ÷åù øâøá úéá éîìåàá‬‬

‫)ב"ר ישראל מריזי'ן(‬ ‫תרס"ד‬

‫‪ïîà ìàøùé ìë ìòå åðéìò ïâé íúåëæ‬‬

‫·‪˘¯„Ó‰ ˙È‬‬ ‫"˙‪- "˜ÁˆÈ ̉¯·‡ ˙„ÏÂ‬‬

‫‪ùîù úéá úîø‬‬

‫·˘‪‡"ËÈÏ˘ ¯"ÂÓ„‡ Ô¯Ó ˜"Î ˙‡È‬‬

‫אחים יקרים!!!‬ ‫בשכונת רמב"ש ב' לנוחיות אנ"ש‬ ‫לאחר שבמאמצים מרובים עלה בידי העסקנים שיחיו להשיג אישור להקים‬ ‫מבנה לבית מדרשינו אחר שנסגר והיה נראה שח"ו כלו כל הקיצין‪ .‬והביהמ"ד‬ ‫אי"ה יתנוסס לתפארה בשכונת רמת בית שמש יצ"ו‪ .‬אשר יהיה בעזהשי"ת‬ ‫לתל תלפיות בתוככי עירנו המעטירה‪.‬‬

‫÷‪7.30 äòùî íéçøåà úìá‬‬ ‫‪íåìùì íëàåá úàø÷ì äëçîä‬‬

‫‪íåìùì íëàåá úàø÷ì äëçîä‬‬

‫ברגשי גיל ושמחה אשגר ברכת מז"ט מעומק לבבי אל מע"כ‬ ‫חבירי וידידי האברך היקר שבערכין‪ ,‬אהוב לשמים ולבריות‪,‬‬ ‫ממצדיקי הרבים‪ ,‬נודע בשערים שמו לתהילה‪ ,‬ה"ה‬

‫ברכת מזלא טבא‬ ‫בלב הומה רגשי שמחה‪ ,‬מאחלים אנו קדם חברנו היקר‬ ‫שבערכין‪ ,‬אוצר כלי חמדה‪ ,‬מוכתר ומעוטר במעלות רמות‪.‬‬ ‫‪à"èéìù äèåøéñ ÷çöé éåì ø"øä‬‬

‫‪âøòáðééåå ãåã‬‬

‫¯·‪·ÂÈ˜Ë¯Â˘ËÓ ‰˘Ó „„ È‬‬

‫היות שבימים הקרובים מתכוננים בע"ה בפועל לבנות את בית מדרשינו‬

‫‪éúçîùá íéôúúùî íëúåàøì çîùà‬‬

‫ברכותי שלוחה יצו ה' אתך את הברכה שיזכה לגדלו ולחנכו‬ ‫לתורה ולחופה ולמעש"ט ורב נחת דקדושה‬

‫יום ו'‬ ‫כ"א תשרי‬

‫תקע"ה‬

‫**********************************************************‬

‫‪éúçîùá íéôúúùî íëúåàøì çîùà‬‬

‫מוהר"ר חיים משה שווארץ‬ ‫לרגל הולדת הבן למז"ט‬

‫)ב"ר צבי(‬

‫˙‪ÛÒÂÈ ·˜ÚÈ ˙„ÏÂ‬‬

‫ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‬

‫÷‪8.00 äòùî íéçøåà úìá‬‬

‫שליט"א‬

‫תקפ"ד‬

‫¯·‪‰‡ÏÂÙÓ Ô‰Î‰ ÛÒÂÈ ·˜ÚÈ È‬‬

‫‪ùãå÷á íéùîùîä‬‬

‫‪úéùàøá úùøô éòéáø íåéá‬‬ ‫‪ò"ùú éøùú å"ë‬‬

‫‪áåè ìæîå áåè ïîéñ‬‬

‫‪ıÚÂÈ ‡ÏÙ‬‬

‫בן לבנו הר"ר אהרן יעקב שליט"א‬

‫‪å"éä åäéìà øîë‬‬

‫¯·‪ÂÙ‡Ù ¯ÊÚÈχ È‬‬ ‫)ב"ר יצחק(‬

‫ובזה צרופה וערוכה‪ ,‬זאת הברכה‪ ,‬מאלוקי המערכה‪,‬שמשמחה זו ישפיע לכם רב ברכות‬ ‫ושובע של שמחה‪ ,‬ויוסף ה' עליכם ככה‪ ,‬ברבוי והמשכה‪ ,‬ותזכו לתענוג ונחת דקדושה‪ ,‬מכל‬ ‫יוצ"ח במדה גדושה‪ ,‬בבריות גופא ונהורא נפישא‪ ,‬וכל טוב סלה‪.‬‬

‫‪ú"éùäæòá íéé÷úúù‬‬

‫)ב"ר יהודה לייב(‬ ‫הייב"י‬ ‫תקנ"א‬

‫יום ה'‬ ‫כ' תשרי‬

‫‪î"åèòùáå áåè ìæîì ãëðä úãìåäá åðåòîá äéåøùä äçîùä ìâøì‬‬

‫‪ú"éùäæòá íéé÷úúù‬‬

‫‪øòöéôù á÷òé‬‬

‫¯·‪ ÛÒÂÈ ·˜ÚÈ È‬מאוסטראה‬

‫מוה"ר אריה לייב פרוש שליט"א‬

‫‪å"éä òùåäé íçðî øîë‬‬

‫·‪χÈÁÈ ‰ÈÓÁ È·¯ Â‬‬ ‫¯·‪‡ÏÈÂÂÓ Â‰Èχ È‬‬

‫תרי"ג‬

‫)ב"ר שלמה זלמן(‬ ‫תקנ"ח‬

‫מעומק לבנו פנימה‪ ,‬קול מברכים נרימה‪ ,‬בברכת מזל טוב לבבית וחמה‪,‬בשפה ברורה‬ ‫ונעימה‪ ,‬קדם ידידינו היקר‪ ,‬חן וחסד על פניו שורה‪ ,‬מקבל את כל אחד בשמחה ואורה‪ ,‬שמו‬ ‫הטוב נודע לעוז ולתפארה‪ ,‬מעוטר במידות ובמעלות יקרים‪ ,‬ואשר בזכותו זכינו לברך על‬ ‫המוגמר על רפאל'ס שטיבל בהיכל ביהמ"ד‪ ,‬קשור בלו"נ לכ"ק מרן רבינו שליט"א‬

‫‪ìë ìò êøáúé íùäì ä'éãåäå çáù êåúî‬‬ ‫‪ãáëúî éððä éðìîâ øùà ãñçäå áåèä‬‬ ‫‪óúúùäì éøéëîå éãéãé ìë úà ïéîæäì‬‬ ‫‪ø÷éä éðá ìù äåöî øáä úçîùá‬‬

‫היהודי הקדוש תקע"ד‬

‫ע"כ לשם בניית ביהמ"ד זקוקים מתפלליו לעזרת אנ"ש שיחיו‪,‬‬

‫‪áéìèåâ .à éìúôð ïøäà‬‬

‫‪è"æîì 'éçúù åðá úãìåä ìâøì‬‬

‫וברכותינו שלוחות בזה שיזכה לגדוה לתורה ולחופה‬ ‫ולמעש"ט‪ ,‬וירוה רב נחת ממנה ומכל יוצ"ח אמן‪.‬‬ ‫המאחלים‪ :‬חברי חבורה‬ ‫הרב שמואל שישא‪ ,‬חיים יוסף פריש‪ ,‬בנימין מונדרר‪ ,‬יעקב אברהם שטיינמעטץ‪,‬‬ ‫יוסף צבי גרומן‪ ,‬יואל יוסף ליברמן‪ ,‬יעקב פערל‪ ,‬ישעי' וויזל‪ ,‬יואל בלנדר‪,‬‬

‫בתרומה של סך ‪ ₪ 150‬לחודש‬ ‫למשך ‪ 12‬חודשים‬ ‫ועי"כ הנך נעשה שיתוף בבנין בית הכנסת ולקחת חלק‬ ‫בפועל במצוה רבה זו השקולה נגד כל המצוות‬

‫אל תעלם אזנך לרווחתינו לשוועתינו‬ ‫לפרטים נוספים‬ ‫הרב שלמה קרישבסקי ‪057-31-09499‬‬ ‫הרב יוסף קדיש גרומן ‪057-31-99041‬‬

‫לתרומות והנצחות ניתן לפנות עד יום רביעי אחה"צ בטלפון ‪057 - 3182265‬‬ ‫או למערכת דברות קודש ת‪.‬ד‪ 57718 .‬ירושלים‬ ‫ח‬