Divrei Torah Belz Reeh 2009

‫ראה‬

‫בס"ד עש"ק פרשת‬ ‫כ"ד אב תשס"ט לפ"ק‪ .‬אבות פ"ה‬ ‫מבה"ח המולד ליל ו'‬ ‫בשעה ‪ 10:03‬בערב ו ‪ 6‬חלקי‬ ‫ר"ח אלול ביו חמישי ושישי‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪8:40 8:18‬‬ ‫‪6:48‬‬ ‫‪8:37 8:15‬‬ ‫‪7:04‬‬ ‫‪8:40 8:18‬‬ ‫‪6:56‬‬ ‫‪8:38 8:16‬‬ ‫‪7:04‬‬ ‫‪8:39 8:17‬‬ ‫‪6:47‬‬

‫ראה אנכי נות לפניכ היו ברכה וקללה‪ ,‬את הברכה אשר תשמעו אל מצות גופא שתעשה עצמ מוכשר לקבל השפעת השי"ת‪ ,‬תעשה הטוב והישר בעיני ד' אלקי ‪,‬‬ ‫ה' וגו'‪) .‬יא‪ ,‬כו‪-‬כז( יש לדקדק למה אמר דייקא לשו "אנכי נות" ולא 'אני נות' או כי דבר זה טוב וישר הוא בעיני ד' להשפיע לזרע ישראל כל טוב לעול‪) .‬דברי יחזקאל קלאסנא(‬ ‫'הנני נות'‪ .‬ונראה לפי מה שפירש המגיד הקדוש מו"ה יחיאל מיכל זי"ע מזלאטשוב את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכ אותו תשמרו לעשות לא תוס עליו ולא‬ ‫את הפסוק )לעיל ה‪ ,‬ח( "אנכי עומד בי ה' וביניכ וגו'‪ .‬כי מי שמחשיב את עצמו תגרע ממנו‪) .‬יג‪ ,‬א( לכאורה קשה‪ ,‬הרי כבר נאמר לעיל בפר' ואתחנ )ד‪ ,‬ב(‪" :‬לא תוסיפו‬ ‫ל"יש" ומתפאר בלבבו שהגיע לאיזו מעלה בלימוד או במעשי טובי‪ ,‬הרי על ידי זה על הדבר אשר אנכי מצוה אתכ ולא תגרעו ממנו"‪.‬אלה שש הכונה היא שבל יוסיפו‬ ‫הוא עושה מס המבדיל בינו לבי השי"ת לבל יוכל להשיג מנוע אלקותו ית"ש וזהו‪ :‬מצוות חדשות על מני התרי"ג מצוות ]כדאיתא בגמ' )שבת קד‪ (.‬שאי הנביא רשאי לחדש‬ ‫"אנכי" האנוכיות של האד זה הוא "עומד בי ה' וביניכ"‪.‬אמנ לא כל העתי שוות ‪ ,‬דבר[‪ .‬וכא הכוונה היא על המצוות עצמ‪ ,‬לקיימ בלי תוספת וגרעו‪ ,‬כגו‪ :‬שלש ציציות‪,‬‬ ‫כי כשאד עומד לשפו שיחו לפני ה'‪ ,‬א יעלה אז על לבבו לאמר‪ :‬מי אנכי לגשת או חמשה טוטפות בתפילי וחמישה מיני בלולב‪ ,‬ארבע ברכות בברכת כהני‪ ,‬כמ"ש רש"י‬ ‫לפני מל מלכי המלכי הקב"ה‪ ,‬על ידי זה יבוש להתפלל בהתלהבות‪ ,‬ולא יוכל כא‪ .‬וזהו שאמר‪" :‬את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכ אותו תשמרו לעשות" כפי הציווי‬ ‫להתקרב לעבודת ה'‪ .‬על כ בגשתו להתפלל צרי לאמ" את לבבו‪ ,‬והחלש יאמר גבור "לא תוס‪ #‬עליו ולא תגרע ממנו"‪.‬‬ ‫)הגר"א מוילנא זי"ע(‬ ‫אני לבא בהיכל המל ‪ .‬וזהו הרמז‪" :‬ראה אנכי" מה שאד מחזיק עצמו ל'יש'‪ ,‬דבר זה כי תשמע בקול ה' אלהי לשמור את כל מצותיו וגו' לעשות הישר בעיני ה' אלהי‪.‬‬ ‫"נות לפניכ היו ברכה וקללה"‪ ,‬כי א צרי להתחזק ולהיות לאיש‪ ,‬שלא יתבייש בני את לה' אלהיכ ‪) .‬יג‪ ,‬יט‪ ,‬יד‪ ,‬א( להבי סמיכות הכתובי האלה‪ ,‬נראה דהנה‬ ‫לעבדו ולהדבק בו ית' אזי הוא לברכה‪ ,‬אכ א מתנשא שלא לצור כלל תהיה לו כתב החיד"א לבטל טענת המלאכי שרצו לקבל את התורה מטע דינא דבר מיצרא כי‬ ‫לקללה‪ ,‬וזה שאמר אחר כ ‪" :‬את הברכה אשר תשמעו אל מצות" וגו'‪.‬‬ ‫)מאור ושמש( התורה היתה סמוכה לה‪ ,‬דזה אינו טענה‪ ,‬כי איתא בשיטה מקובצת ב"מ דלגבי ב ליכא‬ ‫ראה אנכי נת לפניכ היו ברכה וקללה‪ .‬את הברכה אשר תשמעו אל מצות דינא דבר מיצרא וישראל בני המה למקו וזה שאמר הכתוב כי תשמע בקול ד' אלקי‬ ‫ה' וגו' והקללה א לא תשמעו וגו'‪) .‬יא‪ ,‬כו‪-‬כח( קשה מה הלשו ראה‪ ,‬היה לו לשמור את כל מצותיו אשר אנכי מצו היו‪ ,‬כי ל נתתי את התורה וא‪ #‬שיש דינא דבר‬ ‫לומר שמעו שאנכי נות לפניכ וגו'‪ ,‬ועוד דקאמר שנות לפניה היו דייקא ברכה מצרא וזה לעשות הישר בעיני ד' אלקי ‪ ,‬כי די בר מצרא ילפינ בב"מ מהכתוב ועשית‬ ‫וקללה‪ ,‬וקשה דהלא בסו‪ #‬פרשת ואתחנ כתוב היו לעשות‪ ,‬ופירש רש"י ולמחר הישר והטוב שזהו ממדת היושר‪ ,‬ע כל זה ל ניתנה תורה‪ ,‬ומדוע בני את לד' אלקיכ ‬ ‫)בני יששכר(‬ ‫לקבל שכר‪ ,‬והאי כתוב כא היו לקבל ברכה‪ ,‬והלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולגבי ב אי די דבר מצרא‪.‬‬ ‫)קידושי לט‪ .(:‬ונראה דהנה האד צרי לעבוד את השי"ת שלא על מנת לקבל פרס בני את לה' אלקיכ לא תתגודדו וגו'‪ .‬כי ע קדוש את לה' אלקי וגו'‪ .‬לא‬ ‫רק מחמת אהבת ד' יעשה המצות עשה‪ ,‬ומעבירה ימנע לא מחמת העונש רק מחמת תאכל כל תועבה‪) .‬יד‪ ,‬א‪-‬ג( יש לפרש סמיכות הפסוקי על פי משל‪ :‬דהנה מנהג העול‬ ‫שנאת הרע‪ ,‬ויהא קשה בעיניו העבירה יותר מהעונש כיו שהיא מאוסה לפני המקו‪ .‬כשהרופא בא אל החולה ורואה שיש עדיי תקוה לרפואתו‪ ,‬הוא מונע ממנו כמה מיני‬ ‫וזה שאמר משה רבינו‪" ,‬ראה" היינו לשו התבוננות וראיה בעי השכל‪ ,‬תתבונ ותראה מאכלי המזיקי לו‪ ,‬אבל א הוא רואה בו שאבדה תקותו ח"ו‪ ,‬אז אי הוא מונע ממנו‬ ‫שאנכי נות לפניכ היו ברכה וקללה‪ ,‬והיו בעוה"ז אנכי נות לפניכ את אלה‪ ,‬והא שו דבר‪ .‬והנה באמת כל ישראל יש לה חלק לעול הבא )סנהדרי צ‪ ,(.‬וא"כ ג‬ ‫כיצד‪ ,‬את הברכה אשר תשמעו‪ ,‬כי עצ המצוה היא ברכה מרובה שאי דוגמתה‪ ,‬במיתת קרויי 'חיי'‪ ,‬ולפיכ אינ רשאי לאכול דברי המזיקי לה‪ .‬אבל אוה"ע אי‬ ‫והקללה א לא תשמעו‪ ,‬שעצ העבירה היא קללה‪ .‬וכיו שלראות את זאת צריכי לה חלק לעוה"ב‪ ,‬וא‪ #‬בחייה קרויי 'מתי'‪ ,‬לכ אי השי"ת מונע מה שו דבר וזהו‬ ‫בינה יתירה‪ ,‬לכ נקט הכתוב לשו ראה בעי השכל‪.‬‬ ‫)דברי חיי( שנאמר‪" :‬בני את לה' אלקיכ"‪ .‬ולכ "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בי עיניכ למת"‪,‬‬ ‫את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכ וגו'‪) .‬יא‪ ,‬כז(‬ ‫מפני שא‪ #‬במיתת קרויי חיי‪" ,‬כי ע קדוש אתה"‪' ,‬קדוש' הוא לשו פרוש ומובדל‪,‬‬ ‫)א פרי תבואה(‬ ‫יש לפרש על דר שכתב הרמב" )בהל' תשובה פ"ט ה"א( שכל הברכות הגשמיות שאינכ כמו האומות‪ ,‬ולכ‪" :‬לא תאכל כל תועבה‪.‬‬ ‫הכתובות בתורה‪ ,‬ה רק הבטחות ההכנה שיהא לנו כל טוב‪ ,‬ולא תהיה לנו כל מניעה לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשערי תתננה ואכלה או מכור לנכרי כי ע ‬ ‫מסיבות העוה"ז לקיי המצות‪ ,‬אבל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא )קידושי לט‪ .(:‬וזהו קדוש אתה לה' אלהי‪) .‬יד‪ ,‬כא( קשה דמשמע דלכ יתנה לגר ולנכרי משו‬ ‫שאמר הכתוב‪" :‬את הברכה"‪ ,‬תהיה לכ "אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכ"‪ ,‬בכדי שעל שע קדוש הוא‪ ,‬והיה לו לומר לא תאכלו כל נבלה כי ע קדוש אתה‪ ,‬ואח"כ יאמר‬ ‫ידה תוכלו לשמוע אל מצות ה'‪ ,‬בלי שו סיבה שתמנע אתכ‪ ,‬ועל ידי כל הטובה הזאת לגר אשר בשערי וגו'‪ .‬ונראה דהנה איתא )במסכת ע"ז ד‪ #‬כ'( דמקדמינ נתינה לגר‬ ‫יהיו אזניכ פקוחות לשמוע ולהקשיב לדבר ה'‪ ,‬והברכה היא הכנה להתורה ומצות כי "א למכירה לנכרי‪ .‬והקשו התוס' וכו' א יש לאד חפ" למכור יקדי לתתו לגר בחנ‪.‬‬ ‫אי קמח אי תורה" )אבות ג‪ ,‬יז(‪ ,‬ולכ לא נאמר 'א תשמעו' רק "אשר תשמעו"‪.‬‬ ‫ותירצו דנבלה אינה שוה לישראל אלא דבר מועט‪ ,‬והקשה בשו"ת נודע ביהודה‬ ‫)תפארת שלמה( דהא מדאורייתא מותר לבטל איסור לכתחלה‪ ,‬וא"כ שוה אצלו הרבה כבשר כשר‪.‬‬ ‫את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכ וגו'‪ .‬והקללה א לא תשמעו אל א י"ל דישראל קדושי ה ומקדשי עצמ במותר לה‪ ,‬דא‪ #‬שיכולי לבטל‬ ‫מצות ה' אלהיכ וגו'‪) .‬יא‪ ,‬כז‪-‬כח( וכבר דייקו המפרשי מדוע אצל הברכה נאמר איסור‪ ,‬אי רוצי להכניס דבר איסור בקרב א‪ #‬בדר היתר‪ .‬וכזה כתב הרשב"א‬ ‫"אשר תשמעו"‪ ,‬ואילו אצל הקללה לא נאמר "אשר לא תשמעו"‪.‬ונראה לומר דהנה )חולי ד‪ #‬צ"ח( דא‪ #‬שמותר לעשות כ מ"מ גנאי הוא לבטל איסור לכתחלה‪ ,‬ולפי‬ ‫בנוהג שבעול‪ ,‬שדר האב הוא להקדי טובה לבנו‪ ,‬דמקדי לית לו מתנות כדי זה שוב הנבלה אינה שוה לישראל אלא דבר מועט‪ ,‬ולכ מקדי נתינה לגר למכירה‬ ‫שיל לשקוד על תלמודו‪ ,‬אבל אינו מקדי להענישו‪ ,‬ורק לאחר שקלקל את דרכיו לנכרי‪ ,‬וזה שאמר הכתוב‪ ,‬לגר אשר בשערי תתננה ואכלה או מכור לנכרי‪ ,‬להקדי‬ ‫מענישו על כ ‪ .‬א‪ #‬הקב"ה מתנהג עמנו כאב אל בנו‪ ,‬שאת הטובה הקדי לתת לנו נתינה לגר למכירה לנכרי‪ ,‬וקשה קושית התוס'‪ ,‬והתירו" דנבלה שוה מעט‪ ,‬וקשה‬ ‫ונת לנו את האר" הקדושה על מנת שנשמור את מצוותיו‪ .‬אמנ לגבי העונש לא קושית הנו"ב דהלא אפשר לבטל וממילא שוה הרבה‪ ,‬לזה אמר כי ע קדוש אתה‬ ‫הקדי להעניש‪ ,‬וא‪ #‬שהיה גלוי וידוע לפניו שעתידי לחטוא‪ ,‬מ"מ אינו ד על העתיד‪ ,‬לה' אלקי ‪ ,‬וגנאי הוא ל לבטל איסורי ולאכל‪ ,‬לכ שוב הנבלה שוה מעט‪.‬‬ ‫כמו שדרשו חז"ל על ישמעאל שנאמר בו )בראשית כא‪ ,‬יז( "באשר הוא ש"‪ ,‬שאי‬ ‫)הגה"ק רבי הלל מקאלאמייע זי"ע(‬ ‫הקב"ה ד את האד אלא לפי מעשיו באותה שעה ולא לפי המעשי שעתיד לעשות‪ .‬כי פתוח תפתח את יד לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו‪) .‬טו‪ ,‬ח(‬ ‫ולכ אצל הקללות נאמר "א לא תשמעו"‪ ,‬דהיינו דוקא לאחר שלא תשמעו אל מצות איתא בש רבינו הבעש"ט הק' זי"ע "די מחסורו אשר יחסר לו" ר"ת בגמט' "פה" א יכול‬ ‫ה' אלהיכ תבוא עליכ הקללה‪ ,‬אבל הברכה תינת על "אשר תשמעו"‪ ,‬על מה להשתדל בשבילו צרי לעשות זאת‪ .‬והרה"ק מראפשי" זלה"ה אמר כי ד'י מחסור'ו א'שר‬ ‫שעתידי את לשמוע‪.‬‬ ‫)אפריו( יחס'ר ל'ו‪ ,‬סופי תיבותיו בגימטריא "כתב"‪ .‬לרמז א יוכל לעזור לחבירו ע"י כתב‪ ,‬שיכתוב‬ ‫כי א במקו אשר יבחר ה' באחד שבטי ש תעלה עולתי וש תעשה כל אשר מליצה עבורו מחויב לכתוב לו כתב‪ ,‬עכדה"ק‪ .‬ואני אוסי‪ #‬דלכ לא נרמז בפירוש בפסוק‬ ‫אנכי מצו‪) .‬יב‪ ,‬יד( באמת פלא הוא שלא נכתב בתורה באיזה מקו לבנות הבית רק‪ ,‬בראשי תיבות "פה" או בס"ת ‪' -‬כתב'‪ ,‬דכיו דעיקר הוא שיעזור לחבירו תחלה בכל‬ ‫המקדש‪ ,‬אשר מעיקרי התורה‪ ,‬וכתוב רק "במקו אשר יבחר ה'"‪ ,‬ונראה דהמילוי לבד יכולתו בנתינת מעות משלו או לדבר בשבילו כמרומז בר"ת וא איני יכול לא זה ולא זה‪,‬‬ ‫)דברי יחזקאל(‬ ‫היוצא מתיבת "יבחר" כזה ו"ד י"ת י"ת ש'‪ ,‬עולה אל‪ #‬ומאה ושלושי‪ ,‬שהוא בגימטריא עכ"פ ית לו כתב‪.‬המלצה המרומז בס"ת‪.‬‬ ‫"שילה נוב גבעו ירושלי"‪ ,‬ולכ עמד המקדש בארבע מקומות הללו דה מרומזי בתורה השמר ל פ יהיה דבר ע לבב בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫)הגה"ק רבי מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצא זצ"ל( השמיטה ורעה עינ באחי האביו ולא תת לו וכו' והיה ב חטא‪) .‬טו‪ ,‬ט(‬ ‫רק בכל אות נפש תזבח ואכלת בשר וגו' הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל‪) .‬יב‪ ,‬לכאורה צרי ביאור למה טורח הכתוב להדגיש שא לא יקיי מצוה זו‪ ,‬הרי "והיה‬ ‫טו( נראה לפרש על פי מאמר רז"ל )גיטי ע‪" :(.‬אכול שליש ושתה שליש‪ ,‬והנח שליש ב חטא"‪ ,‬והלא בכל המצוות א אינו מקיימ‪ ,‬יש בו חטא? ויש ליישב לפי מה‬ ‫)בטנ ריק‪ ,‬רש"י(‪ ,‬לכשתכעוס )וימלא בטנ כעס( תעמוד על מילוא )אבל א שידוע המעשה המובא בגמרא )בבא בתרא י‪" :(:‬שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי‬ ‫תמלא מעי אכילה ושתיה לכשתכעוס תבקע("‪ .‬והנה‪ ,‬צבי ואיל‪ ,‬אי לה מרה אצל עקיבא‪ :‬א א'לוקיכ אוהב עניי הוא‪ ,‬מפני מה אינו מפרנס? אמר לו‪ :‬כדי‬ ‫הכבד )עי' יו"ד סי' מב ס"ח(‪ .‬ומבואר בדברי חז"ל )ברכות סא‪ (:‬שהכבד כועס והמרה שניצול אנו בה מדינה של גיהנו‪ .‬אמר לו‪ :‬אדרבה‪ ,‬זו שמחייבת לגיהנו‪ ,‬אמשול‬ ‫זורקת בה טפה להניחו מרתיחתו‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ומסתבר לפי האמור‪ ,‬שהצבי והאיל‪ ,‬שאי ל משל‪ ,‬למה הדבר דומה? למל בשר וד שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורי‪,‬‬ ‫לה מרה אצל הכבד‪ ,‬מסתמא לא שיי בה מדת הרגזנות‪ ,‬מדלא המציא לה וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו‪ ,‬והל אד אחד והאכילו והשקהו‪,‬‬ ‫הבורא ית"ש מרה להניח מרתיחת‪ .‬והנה‪ ,‬כא כתיב‪" :‬בכל אות נפש תאכל בשר"‪ ,‬כששמע המל לא כועס עליו? ואת קרויי עבדי‪ ,‬שנאמר‪' :‬כי לי בני ישראל‬ ‫דהיינו‪ ,‬שיאכל כל שבעו‪ ,‬ואי צור להניח שליש משבעו‪ ,‬וע"כ בא הכתוב והזהיר‪ :‬עבדי'‪ .‬אמר לו רבי עקיבא‪ :‬אמשול ל משל‪ ,‬למה הדבר דומה? למל בשר וד‬ ‫"יאכלנו כצבי וכאיל"‪ ,‬דהיינו‪ ,‬כמו חיות אלו שאי לה מדת הרגזנות‪ ,‬כ תאכל אתה שכעס על בנו וחבשו בבית האסורי‪ ,‬וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו‪,‬‬ ‫ולא תצטר לחשוש "לכשתכעוס תעמוד על מילוא "‪.‬‬ ‫)ערוגת הבוש( והל אד אחד והאכילו והשקהו‪ ,‬כששמע המל לא דורו משגר לו? ואנו קרויי‬ ‫שמור ושמעת וגו' למע ייטב ל ולבני אחרי עד עול כי תעשה הטוב והישר בני‪ ,‬דכתיב‪' :‬בני את לה' א‪-‬לוקיכ'"‪ .‬הרי לנו שמה שאנו קרויי בני‬ ‫בעיני ה' אלהי‪) .‬יב‪ ,‬כח( קשה דמשמע שיעשה האד את המצוה למע ייטב לו‪ ,‬והלא להקב"ה‪ ,‬זהו המחייב לתת צדקה‪ .‬עני דומה אנו מוצאי לגבי תשובה‪ ,‬שמה‬ ‫אמרו )באבות א‪ ,‬ג( אל תהיו כעבדי המשמשי את הרב על מנת לקבל פרס‪ .‬וג למה שמועילה תשובה הרי זה משו שאנו נקראי בני למקו‪ ,‬ואב שמחל על כבודו‬ ‫כפל ואמר כי תעשה הטוב והישר‪ ,‬והלא כבר אמר שמור ושמעת את כל הדברי האלה‪ .‬כבודו מחול‪ ,‬ואילו אומות העול נקראי עבדי‪ ,‬ומל שמחל על כבודו אי כבודו‬ ‫ונראה דהנה בספר פני יפות מפרש מה שאומרי בתפלת י"ח ובר שנותינו כשני מחול‪ ,‬ולכ לא מועילה תשובה באומות העול‪ .‬זו כוונת הפסוק שלפנינו‪" :‬ורעה‬ ‫הטובות לברכה כי א‪-‬ל טוב ומטיב אתה ומבר השני‪ ,‬דהכוונה שעיקר התפלה אינה עינ באחי האביו"‪ ,‬וממילא תעלי עיני מ הצדקה משו שתאמר שזהו נגד‬ ‫למעננו אלא למלאות רצונו של השי"ת‪ ,‬אשר הואיל והוא טוב ומטיב‪ ,‬לכ משתוקק רצו הקב"ה שעשאו עני‪ ,‬וא כ הרי אתה מחזיק א‪ #‬את עצמ לעבד‪ ,‬ולא לב‪,‬‬ ‫כביכול מאד להטיב לישראל ולבר השני‪ ,‬ולכ אנו מתפללי למענו ית"ש החפ" להטיב‪ .‬ולפי זה לא תועיל ג תשובת ‪ ,‬וממילא "והיה ב חטא"‪...‬‬ ‫)דבש וחלב(‬ ‫וזה שאמר הכתוב שמור ושמעת וגו' למע ייטב ל ולבני אחרי עד עול‪ ,‬ולא כדי השמר ל פ יהיה דבר ע לבב בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו' והיה ב‬ ‫שאתה תקבל בזה פרס‪ ,‬אלא שמתו כ יוכל השי"ת להשפיע טובו וחסדו אלי ‪ ,‬ובזה חטא‪) .‬טו‪ ,‬ט( כשישראל היו שרויי על אדמת‪ ,‬לא היה אפשר בדר הטבע שיהיה‬

‫אחד מה עני‪ ,‬שהרי לכל אחד היה חלק באר"‪ ,‬ואפילו א ירבו ישראל להיות כחול לו על שנות לעני‪ ,‬ואמר אל ירע לבב כי בגלל הדבר הזה‪ ,,‬פירוש בשביל שמחת מצוה‬ ‫שעל שפת הי‪ ,‬מכל מקו "אר" צבי" כתיב שהיא מתרחבת ליושביה )גיטי נז‪ (.‬שיש לו יברכ ד' במעשי יד בעול הזה‪ ,‬אבל על גו‪ #‬המצוה לא יתבר במעשה ידיו‬ ‫באופ שיגיע לכל אחד חלק שיהא בו על כל פני סיפוק מזו לביתו‪ ,‬כי תת האר" בעול הזה‪.‬‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫יבולה‪ .‬וא כ לא יצוייר שיהא עני אלא על ידי אחת משתי סיבות אלו‪ :‬א‪ .‬שלא נתו תת ולא ירע לבב בתת לי‪) .‬טו‪ ,‬י(‬ ‫שמר האיש מצות שביעית כהלכתה‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל )קידושי כ‪" :(.‬כמה קשה לכאורה תיבות "בתת לו" א שפת יתר הנה‪ ,‬שהרי כבר אמר "נתו תת"‪.‬אלא בא הכתוב‬ ‫אבקה של שביעית אד נושא ונות בפירות שביעית‪ ,‬לסו‪ #‬מוכר את מטלטליו וכו' להורות שעל האד להתבונ בצדקה שנת כבר והחיה בה נפש מישראל‪ ,‬ואילו יבוא‬ ‫עד שמוכר את עצמו"; ב‪ .‬באופ שאמר ר' עקיבא לטורנוסרופוס הרשע "כדי שניצול עכשיו אד לבקש ממנו שימכור לו זכות זו המצוה‪ ,‬בוודאי לא ימכור לו אפילו עבור הו‬ ‫אנו בה מדינה של גיהנ" )ב"ב י‪ ,(.‬וביאור העני הוא‪ ,‬שהקב"ה ברוב רחמיו מדכא רב‪ ,‬וכמו שאמר שלמה המל ע"ה )שיה"ש ח‪ ,‬ז(‪" :‬א ית איש את כל הו ביתו באהבה‬ ‫איש צדיק בדיכדוכי עניות על חטא קט שעשה‪ ,‬בכדי שאחרי יזכו להחיותו‪ ,‬ובכ בוז יבוזו לו"‪ ,‬כי לא די שלא יקבל כל ממו שבעול למכור את שכר מצותו‪ ,‬אלא יבזה מי‬ ‫יכופר לה עונ וינצלו מדינה של גיהנ ובזה יבואר הכתוב‪ ,‬שבא להזהיר את ששאל ממנו כדבר הזה‪ ,‬וביאור העני הוא‪ :‬כי מאחר שכבר נת את הצדקה‪ ,‬אזי זכות‬ ‫העשיר שלא יחשוד את העני בבואו לפניו‪ ,‬שבחטא השביעית העני‪" :‬השמר ל פ מצוה זו מחזקת אותו לעמוד בקדושתו‪ ,‬ומכ יוכיח אד את עצמו‪ ,‬שכל הקשיי‬ ‫יהיה דבר ע לבב בליעל לאמר"‪ ,‬על העני‪ ,‬שבשביל ש"קרבה שנת השבע שנת והמניעות שיש לו לית צדקה‪ ,‬אינ אלא מצד היצר‪ .‬וזהו שאמר‪" :‬נתו תת" קוד נתינה‬ ‫השמיטה" ולא נזהר בה‪ ,‬ולפיכ נענש‪ ,‬אל תאמר כ‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬חשוד את עצמ ‪ :‬יהיה בעיני כאילו הוא נתו כבר‪ ,‬ובכ ‪" :‬ולא ירע לבב בתת לו‪ ,‬כי אחר הנתינה שוב לא‬ ‫)פני יפות(‬ ‫"והיה ב חטא"‪ ,‬וכדי שיכופר ל על עוונ נתגלגל זה שיבוא לפני בכדי להציל יהיה פתחו פה להיצר הרע‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫מדינה של גיהנ‪.‬‬ ‫)חת סופר( פתח תפתח את יד לאחי וגו'‪) .‬טו‪ ,‬יא(‬ ‫נת תת לו ולא ירע לבב בתת לו כי בגלל הדבר הזה יברכ ה' אלוקי‪) .‬טו‪ ,‬י(‬ ‫ידוע בש האריז"ל‪ ,‬שכאשר נותני צדקה המטבע היא כנגד הי' שבש הוי"ה‪ ,‬ה' אצבעות‬ ‫"בתת לו"‪ ,‬תיבות מיותרות לכאורה‪ ,‬הלא כבר אמר "נת תת לו ולא ירע לבב "‪ .‬בר‪ ,‬לא של הנות כנגד הה'‪ ,‬וידו הוא כוא"ו‪ ,‬וה' אצבעותיו של המקבל כנגד ה' אחרונה‪ ,‬ובזה‬ ‫על עצ הנתינה מדבר עתה‪ ,‬כי א על צורתה‪ .‬אחר שאמר הכתוב "נתו תת"‪ ,‬והוא נשל הש הוי"ה‪ .‬ולפי זה אפשר לומר בהא שנאמר )משלי כב‪ ,‬ב( "ועשיר ורש נפגשו‪,‬‬ ‫"אפילו מאה פעמי" )רש"י כא(‪ ,‬והרי אד בטבעו אינו מתלהב לתת לאותו עני פע עושה כול ה'"‪ ,‬דהכוונה על ידי שניה הנות והמקבל נשל ש הוי"ה ב"ה )ישועות יעקב(‬ ‫אחר פע‪ ,‬אפשר אפוא‪ ,‬שית רק בלב כבד‪ ,‬משו חיוב המצוה גרידא‪ .‬וא‪ #‬כי אחרי חג הסכות תעשה ל שבעת ימי באספ מגרנ ומיקב‪) .‬טז‪ ,‬יג(‬ ‫הנתינה הוא משלי עמה‪ ,‬כי בי כ ובי כ כבר אי המעות בידו‪ ,‬אבל הנתינה עצמה "תעשה" ולא מ העשוי ]סוכה יא‪ [:‬אפשר לומר על דר רמז‪ ,‬שצרי תמיד להיות‬ ‫פגומה היא‪ .‬על כ מזהירה התורה "ולא ירע לבב בתת לו"‪ ,‬היינו‪ ,‬כבר בזמ הנתינה במצב של "תעשה" להמשי ולעשות 'ולא מ העשוי' לא להסתפק במה שכבר עשוי‪.‬‬ ‫עצמה‪ ,‬ולא רק אחריה‪" .‬כי בגלל הדבר הזה יברכ ה' אלוקי "‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬כי אחרי‬ ‫)הרה"ק רבי מרדכי שלמה מבויא זצ"ל(‬ ‫שהמעות ה של הקב"ה ורק משלו אנו נותני‪ ,‬על כרח שכל הברכה שית הקב"ה עבור העניק תעניק לו מצאנ ומגרנ וגו'‪ .‬וזכרת כי עבד היית באר‪ #‬מצרי וגו'‪ ,‬על כ ‬ ‫זה‪ ,‬היא רק משו הבחירה והרצו לתת‪ .‬א כ ראוי שדוקא בשעת הנתינה‪ ,‬בעת שבידו אנכי מצו את הדבר הזה היו ‪) .‬טו‪ ,‬יד‪-‬טו( תיבת "היו" צריכה ביאור‪ .‬ועוד למה‬ ‫הבחירה א לפתוח או לקפו" את ידו‪ ,‬יתגבר על יצרו הרע‪ ,‬וישתדל שתהא הנתינה הוצר לית טע לפי שנטלו ג ה הענקה ממצרי‪ ,‬הרי מה שנטלו ממצרי היה‬ ‫בשמחה ובטוב לב‪ ,‬לעשות רצו קונו‪ ,‬ואו אז יזכה בודאי לברכת ה'‪ .‬מה שאי כ‪ ,‬א מדעת עליו ית'‪ ,‬כי הוא אמר שכ היא שורת הדי להעניק לעבד בצאתו‪ .‬וא"כ לא‬ ‫בשעת הנתינה ירע לבבו‪ ,‬ורק אחרי שהמעות כבר אינ בידו יתרצה‪ ,‬הרי הקטי המצוה היה צרי לומר "על כ אנכי מצו "‪ ,‬דמשמע שהמצוה באה בשביל שנטלו ממצרי‪,‬‬ ‫ופג בה‪.‬‬ ‫)חפ" חיי( הלא שורת הדי כ היא‪ .‬ונראה‪ ,‬דהנה בפרשת משפטי‪ ,‬בדי עבד עברי לא נכתב‬ ‫נתו תת לו ולא ירע לבב בתת לו כי בגלל הדבר הזה יברכ ה' וגו'‪) .‬טו‪ ,‬י(‬ ‫כלל די הענקה‪ ,‬ויתכ לפי המבואר כא שמצוה זו מצוה שכלית היא‪ ,‬וכל הע‬ ‫איתא בגמרא )פסחי ח(‪ :‬האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה ב היוצאי ממצרי לא היו צריכי שיזהירו אות על זה‪ ,‬כי מדעת יבינו שכ היא‬ ‫העוה"ב הרי זה צדיק גמור"‪.‬וזהו הרמז כא‪" :‬נתו תת לו ולא ירע לבב "‪ ,‬שלא יהיה חובת‪ ,‬כי ג ה עבדי היו במצרי ונטלו הענקה‪ .‬לכ לא נכתב די הענקה בפר'‬ ‫ל צער בלבב שמא היתה נתינת לצדקה שלא לש שמי‪" ,‬כי בגלל הדבר הזה"‪ ,‬משפטי שנאמר לישראל שבאותו הדור‪ .‬אמנ לאחר שנתעכבו במדבר ארבעי‬ ‫רצ"ל‪ ,‬אפילו א נתינת הצדקה היתה שלא לש שמי‪ ,‬אלא 'בגלל' איזו פניה‪ ,‬א‪ #‬על שנה‪ ,‬וא‪ #‬אחר שבאו לאר" לא נהג די עבד עברי עד לאחר ירושה וישיבה ורק אחר‬ ‫פי כ "יברכ ה'"‪.‬‬ ‫)הרה"ק הרבי ר' ברו ממעזיבוז זי"ע( שעבד שש שני משפטו לצאת לחפשי בשנה השביעית‪ ,‬א כ הרי כבר עברו ששי‬ ‫נתו תת לו ולא ירע לבב בתת לו כי בגלל הדבר הזה יברכ ד' וגו' )טו‪ ,‬י(‬ ‫שנה משעה שיצאו ממצרי אזי יש לחוש פ ישכחו את העשוי לה בצאת ממצרי‪,‬‬ ‫יש לדקדק דלעיל אמר ורעה עינ באחי האביו ולא תת לו וקרא עלי אל ד' והיה ב כי זמ זכירה נמש ששי שנה )כתובות כ‪ .(:‬לכ הוצר עתה להזהיר ולזרז על‬ ‫חטא‪ ,‬דמשמע דא לא יעשה כ לא יהי' בו חטא ולא הזכיר שיהיה מבור ‪ ,‬וג יש להבי מצוה זו‪ ,‬ואמר‪" :‬וזכרת כי עבד היית" וגו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬בי תבי שמצוה זאת שכלית היא‬ ‫מה שאמר בכל משלח יד אשר תעשה‪ ,‬ונ"ל דהנה שכר מצוה ליכא בעול הזה‪ ,‬וראיתי וראוי לעשותה מדעת עצמ ‪ ,‬א תשי על לב את הנעשה עמ ‪" ,‬על כ אנכי מצו‬ ‫בהפלא"ה שכתב כי שמחת מצוה שיש לאד בעשיית המצוה על זה מקבל שכר בעול את הדבר הזה היו"‪ ,‬ולא צויתי אות מקדמת דנא‪ ,‬לפי שלא הוצרכתי לכ בעת‬ ‫)בני אריאל(‬ ‫הזה‪ ,‬ולפ"ז י"ל שבתחלה ציוה שית וא לא ית יהיה ב חטא‪ ,‬ואח"כ אמר שלא יהיה צר ההיא‪.‬‬

‫מדברי רבותה"ק מבעלזא‬

‫רק קדשי אשר יהיו ל ונדרי וגו'‪) .‬יב‪ ,‬כו(‬ ‫צרי להבי למה הפסיק הכתוב ב"יהיו ל " באמצע‪ ,‬ולא כתב "רק קדשי ונדרי אשר יהיו ל "‪.‬‬ ‫וי"ל דכתוב )קהלת ה‪ ,‬ד( טוב אשר לא תדור‪ ,‬ואמרו רז"ל )בר"ר ע‪ ,‬א( מכא שנודרי בעת צרה‬ ‫)וכדאיתא בחולי ב‪ ,‬ב תוס' ד"ה אבל(‪ ,‬ולכ דייק הכתוב ולא כלל "יהיו ל " על נדרי‪ ,‬כי טוב‬ ‫אשר לא תדור‪ ,‬כיו דנודרי רק בעת צרה‪ ,‬א"כ מוטב שלא נצטר להגיע לעת כזאת‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬

‫בוראו‪ .‬וביאר משו דאז היה ימי דור הפלגה‪ ,‬שחשכות וכפירה היה שורה בעול‪ ,‬והיה קשה‬ ‫מאד להתקרב לעבודת ה'‪ ,‬ובכל זאת התאמ" אברה אבינו בכל כוחותיו לעבוד את ה'‪ ,‬לכ אז‬ ‫דייקא זכה להשיג מעלות רמות ולהכיר את בוראו‪ .‬וזהו שאמר כא‪" :‬כי יקו בקרב נביא" וגו'‪,‬‬ ‫ויהיו אז נסיונות ופיתויי קשי‪ ,‬ומה ג שהנביא שקר יעשה אות או מופת והחשכות תתגבר‬ ‫בעול‪ ,‬לא תמתי עד יעבור זע‪ ,‬רק דייקא אז הוא עת הכושר להתקרב אל ה'‪ .‬ולכ‪" :‬אחרי ה'‬ ‫אלקיכ תלכו ואותו תיראו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו"‪ ,‬ואז תזכו ל"ובו תדבקו"‪.‬‬

‫שמר ושמעת את כל הדברי האלה אשר אנכי מצו למע ייטב ל ולבני אחרי‬ ‫עד עול כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהי‪) .‬יב‪ ,‬כח( ובספרי אמרו‪ :‬שמר ושמעת כי ע קדוש אתה לד' אלקי וב בחר ד' להיות לו לע סגולה מכל העמי אשר‬ ‫וכו'‪ ,‬א שמרת מה ששמעת‪ ,‬סופ לשמור מה שלא שמעת‪ .‬והנה כוונת הספרי היא לתר" מה על פני האדמה‪ .‬לא תאכל כל תועבה וגו'‪) .‬יד‪ ,‬ב‪-‬ג(ברש"י ז"ל‪" :‬כי ע קדוש אתה‬

‫)כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬

‫שהכתוב מקדי שמירה לשמיעה‪ ,‬בעוד שקוד צריכי לשמוע ואחר כ יכולי לשמור‪ ,‬ולפי‬ ‫זה יש להבי מהי הכוונה‪" :‬סופ לשמור מה שלא שמעת"‪ ,‬כי אי יתכ לשמור מה שלא שמע‪.‬‬ ‫ויש לפרש הכוונה‪ ,‬על פי מה שאמר כ"ק אבי ז"ל )מר אדמו"ר מהר"י זי"ע(‪ ,‬שאמנ כל אחד‬ ‫מבני ישראל בכחו להשיג בתורה ובידיעת השי"ת רק כפי מדרגת נשמתו שניתנה בו בתחלת‬ ‫יצירתו‪ ,‬אבל כאשר האד יגע בתורה ובעבודת השי"ת‪ ,‬וזוכה בעזר אלקי להשלי את עצמו‬ ‫כפי חלקו ומדרגת נשמתו‪ ,‬והוא משתוקק להתעלות יותר ולהשיג עוד ועוד‪ ,‬זוכה שהשי"ת נות‬ ‫לו נשמה גבוהה יותר‪ ,‬שעל ידה יוכל להשיג יותר ויותר‪ .‬עכדה"ק‪ .‬וזוהי כוונת הספרי‪" :‬שמור‬ ‫ושמעת‪ ,‬א שמרת מה ששמעת"‪ ,‬והיינו שעמלת בתורה‪ ,‬כמו שפירש רש"י‪" :‬שמור‪ ,‬זו משנה"‪,‬‬ ‫ומכח זה זכית להשיג את כל מה שביד להשיג לפי שורש ומדרגת נשמת ‪" ,‬סופ לשמור מה‬ ‫שלא שמעת"‪ ,‬כלומר‪ ,‬תזכה לנשמה יותר גבוהה ותוכל להשיג השגות יותר גבוהות ונעלות‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד זי"ע(‬ ‫בתורה וידיעת השי"ת‪.‬‬

‫כי יקו בקרב נביא וגו'‪ .‬לא תשמע אל דברי הנביא ההוא וגו'‪ .‬אחרי ה' אלקיכ ‬ ‫תלכו ואותו תיראו וגו'‪ ,‬והנביא ההוא או חול החלו ההוא יומת וגו'‪) .‬יג‪ ,‬ב‪-‬ו(‬ ‫יש לדקדק למה הפסוק הפסיק באמצע דינו של נביא השקר ע הפסוק‪" :‬אחרי ה' אלקיכ‬ ‫תלכו"‪ ,‬היה לו לומר "לא תשמע וגו'‪ ,‬והנביא ההוא יומת" וגו'‪ ,‬ואח"כ‪" :‬אחרי ה' אלקיכ תלכו"‪.‬‬ ‫א כוונת הכתוב הוא ללמדנו כלל גדול בעבודת ה'‪ ,‬שדוקא בזמ שיש עיכובי ומניעות‪ ,‬ותורה‬ ‫מונחת בקר זוית‪ ,‬א האד מתאמ" אז ומתגבר על יצרו לעבוד את ה'‪ ,‬זוכה הוא למעלות‬ ‫רמות‪ ,‬לחזות בנוע ה' ולבקר בהיכלו‪ .‬וכמו שאמר א"א מר מהר"ש מבעלזא זי"ע בביאור דברי‬ ‫המדרש )בר"ר סד‪ ,‬ד(‪" :‬ר' יוחנ ור' חנינא תרויהו אמרי ב מ"ח שנה הכיר אברה את בוראו‪.‬‬ ‫ר"ל אמר ב ג' שני הכיר אברה את בוראו"‪ .‬מא דאמר ב ג' שני‪ ,‬מוב כי אז הוא הזמ‬ ‫שהאד בא לכלל דעת‪ .‬אול צרי להבי טע מד"א ב מ"ח שני‪ ,‬למה דוקא אז הכיר את‬

‫קדושת עצמ מאבותי ‪ ,‬ועוד וב בחר ד'"‪ .‬יש לדקדק דפסוק זה כתוב ג בפרשת‬ ‫ואתחנ )ז‪ ,‬ו( וש לא פירש רש"י כלו‪ ,‬הלא פרשת ואתחנ קודמת‪ ,‬והיה צרי רש"י‬ ‫לפרש ש מה שפירש כא‪ .‬ועוד יש לדקדק‪ ,‬כי ש כתיב ב בחר ד' וכא כתיב וב‬ ‫בחר ד' בוא"ו‪ .‬וי"ל‪ ,‬עפ"מ שדקדק א"א ז"ל בדברי רש"י ז"ל‪ ,‬שפירש קדושת עצמ‬ ‫מאבותי ‪ ,‬שנראה קצת כמו סתירה‪ ,‬כי א הוא קדושת עצמ אז אינו מאבותי ‪.‬‬ ‫ואמר‪ ,‬שהצדיקי כל מה שה מתעלי במדריגה יותר גבוהה ה מתבונני יותר‬ ‫בשפלות עצמ‪ .‬וזה‪ :‬קדושת עצמ היינו אפי' אותה הקדושה שה זוכי בעצמ ג‬ ‫אי תולי אלא בזכות אבותיה‪ .‬וקאמר אח"ז ועוד וב בחר ד'‪ ,‬שתשתוקק שיהיה ג‬ ‫קדושת עצמ ולא רק בזכות האבות‪ .‬אד"ק ז"ל‪ .‬ועוד י"ל דאיתא ברמב"‪ ,‬דהא‬ ‫שהוזהרו ישראל ממאכלות אסורות הוא משו דלעתיד לבוא יזכו ישראל למעלת‬ ‫הנבואה ולכ ראוי לה להנזר מטומאה‪ ,‬כמו שמצינו שמשה רבע"ה לא רצה לינוק מ‬ ‫המצריות משו שעתיד לדבר ע השכינה‪ .‬וזה הפירוש כא‪ :‬כי ע קדוש אתה וגו' לא‬ ‫תאכל כל תועבה‪ ,‬דהא דהזהרתי שלא לטמא נפש במאכלות אסורות הוא משו‬ ‫שאתה ע קדוש ועתיד לדבר ע הקב"ה‪ ,‬ועוד שהקב"ה דיבר ע אבותינו בהר סיני‬ ‫פני בפני וג דבר זה הוא סיבה שנשמר ממאכלות אסורות‪ ,‬וקדושה זו באה לנו‬ ‫בירושה מאבותינו‪ .‬ומלבד זאת וב בחר ד' להיות לו לע סגולה‪ ,‬דסגולה היא דבר‬ ‫חשוב ללא סיבה מיוחדת‪ ,‬דהקב"ה בחר בנו בעצמנו משו שכ היה רצונו‪ .‬וזהו‬ ‫שכתוב כא וב ‪ ,‬כי הוא עני לעצמו‪ .‬ולכ פירש רש"י ז"ל כא קדושת עצמ מאבותי ‪,‬‬ ‫כי כא נסמ עני המאכלות האסורות‪ ,‬אבל בפרשת ואתחנ שלא כתוב וב ‪ ,‬בוא"ו‬ ‫מפסקת‪ ,‬הלא הוא עני אחד‪ ,‬והפי' הוא שישראל ה ע קדוש בגלל שה' בחר בה‪.‬‬

‫סיפור על פרשת השבוע‬ ‫נת תת לו ולא ירע לבב בתת לו וגו' )טו‪ ,‬י( אמר הגה"ק‬ ‫בעל "דברי חיי " מצאנז זי"ע שמקנא בהרבי ר' הערש‬ ‫מרימנוב זי"ע שא לא היה לו מעות לנתינת צדקה לא היה לו‬ ‫עוגמת נפש‪ ,‬ואני בא אי לי לית צדקה‪ ,‬נעמט עס מיר ארויס‬

‫)כ"ק מר מהר"א זי"ע(‬

‫דא גאנצע כח‪ .‬אמר שהרה"ק מאפטא נת פ"א לעני אחד‬ ‫שלש מאות ר"כ‪ ,‬ואמר להעני‪ ,‬הש"י יעזור לי שיקוי בי ואל‬ ‫ירע לבב בתת לו )דברי טו‪ ,‬י( שאל אותו העני‪ ,‬וכי רבינו‬ ‫אינו נות לי בתשואת ח‪ ,‬אמר‪ ,‬חלילה‪ ,‬א כונתי מחמת‬

‫שברצוני היה לית ל חמש מאות ר"כ‪ ,‬וע"ז דאבה לבי באשר‬ ‫אי ביכולתי לית ל הסכו הלז‪ ,‬ולזה אני מבקש שלא ירע‬ ‫לבבי בתתי ל ‪ ,‬א‪ #‬שברצוני לית ס מסוי‪ ,‬לא ירע לבבי על‬ ‫שאי בכוחי לתת ל יותר‪ ,‬רק את כפי יכולתי בלב שמח‪.‬‬

‫להמשי להתעלל בו ולצחוק עליו‪ ,‬ולכ‪ ,‬אי הוא נות את‬ ‫דעתו למאכלי הטובי ונפשו ממשיכה להיות רעה עליו‬ ‫כבראשונה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬א העבד הינו בר דעת‪ ,‬הוא חושב‬ ‫בלבו‪ :‬הרי המל הינו מל ישר ורצונו בטובת נתיניו ואי‬ ‫הוא נוהג להתל בה‪ ,‬בוודאי כוונת המל היא לבחו אותי‬ ‫ולדעת הא אני באמת אוהב אותו‪ ,‬וכל הדברי שנחשדתי‬ ‫בה אי בה ממש‪ .‬עתה א אקיי את ציוויו ואשמח‬ ‫ואשיר‪ ,‬למרות היותי בכלא‪ ,‬הדבר יהיה סימ שבאמת אוהב‬ ‫אני את המל ‪ ,‬וכתוצאה מכ יקלו את דיני ואולי אפילו‬ ‫יוציאוני לחירות! ואמנ‪ ,‬הוא שמח כמצוות המל ‪ ,‬המל‬

‫עצמו לא נעל במסתרי‪ ,‬הוא המשי לעקוב אחרי העבד‬ ‫ובראותו שהוא שמח בסעודה שהגיש לו המל ‪ ,‬הוא משיב‬ ‫לו את מעמדו וגואלו מיסוריו ומבית כלאו הנמשל‪ :‬עפ"י‬ ‫משל זה הסביר הרה"ק רבי אברה שלו מסטרופקוב‬ ‫כיצד אנו מסוגלי לשמוח במועדי למרות שאנו מצויי‬ ‫בגלות מרה וקשה‪ .‬ההסבר לכ הוא שהמל ‪ ,‬הקב"ה‪,‬‬ ‫מעוניי לנסות אותנו א ג בגלותנו נותרנו נאמני לו‪.‬‬ ‫כאשר הוא רואה שאנו שמחי בו וממלאי את רצונו‪ ,‬הוא‬ ‫ממהר לגאול אותנו‪ ,‬להחיש את פדות נפשנו מהגלות‬ ‫המרה ולהביאנו אל האר" הקדושה‪.‬‬

‫משל ונמשל על פרשת השבוע‬ ‫ושמחת בחג אתה ובנ ובת ועבד ואמת וגו'‪) .‬טז‪ ,‬יד(‬ ‫משל‪ :‬עבד של מל נחשד במרידה במלכות ומחמת החשד‬ ‫השליכו אותו לכלא‪ ,‬וש הוא ישב וציפה בחרדה לגזר דינו‬ ‫שעלול היה להיות קשה מנשוא‪ .‬באחד הימי ביושבו בתאו‬ ‫הצר‪ ,‬החשו והמדכא נפתחה דלת התא והנה‪ ,‬להפתעתו‬ ‫נכנס המל בכבודו ובעצמו ואחריו נכנסו עבדיו כשה‬ ‫נושאי שולח שעליו ערוכי מאכלי ומשקאות לרוב‪,‬‬ ‫והמל מצווה על העבד‪ :‬תאכל‪ ,‬תשתה‪ ,‬תשמח ותשיר‪.‬‬ ‫לאחר צוותו זאת‪ ,‬יצא המל מהתא ונעל מעיני העבד‪.‬‬ ‫והנה א העבד אינו בר הבנה הוא חושב שהמל מתכונ‬

‫יומא דהילולא‬ ‫הגה"ק רבי שמואל סלאנט זי"ע רבה של עיה"ק ירושלי תובב"א כ"ט מנח אב תרס"ט‬ ‫הגה"ק רבי שמואל נולד ביו ב' שבט תקע"ו בעירה ליד‬ ‫ביאליסטוק שברוסיה הלבנה לאביו הגאו רבי צבי הירש ב"ר‬ ‫חיי‪ ,‬ששימש ברבנות בקהילות טראקי‪ ,‬ווילקאניק‪ ,‬פיעסק‬ ‫ודרוהיצי‪ .‬עוד בהיותו כב ארבע התפרס ברחבי ליטא כילד‬ ‫פלא‪ ,‬בעל כשרונות יוצאי מגדר הרגיל‪ .‬בהיותו כב שבע כבר‬ ‫לא נמצא לו רב שילמדהו תורה כי היה בקיא נפלא בש"ס‬ ‫ופוסקי כגאו אמיתי‪ ,‬ונוס‪ #‬לזה חונ בשכל וסברא ישרה‪.‬‬ ‫אביו שלחו לירושל דליטא‪ ,‬היא ווילנא ללמוד ש בישיבה‬ ‫המפורסמת‪ ,‬בעיר זו התקרב להגה"ק רבי אבלי פאסוואלער‬ ‫ראב"ד וילנא‪ .‬הגאו הישיש הערי את הילד מאד וקרבהו‬ ‫אליו‪ .‬הוא אהב להשתעשע אתו בדברי תורה ונהנה לשמוע‬ ‫סברותיו ההגיוניות‪ .‬הוא נודע אז בוילנא בש "העלוי‬ ‫מוילקניק"‪.‬רבו זה ברכהו באריכות ימי ושני‪ .‬כאשר סיפר‬ ‫רבינו על כ הוסי‪ #‬שהוא שכח לבקש הימנו להוסי‪ #‬ברכה‬ ‫שיהיו לו שני טובות‪ ,‬שכ תלאות רבות עברו עליו‪ .‬בילדותו‬ ‫נפגש ע הגה"ק רבי משה זאב רבה של ביאליסטוק‪ ,‬בעל‬ ‫"אגודת אזוב" ו"מראות הצובאות" שנמנה בי גדולי הדור‪ ,‬רבי‬ ‫משה זאב התפעל מגדולתו בתורה של הילד וניבא לו גדולות‪.‬‬ ‫בהיותו כב ארבע חלה ונפל למשכב‪ .‬הוריו הזמינו לו רופא‪,‬‬ ‫כאשר הרופא הצי" בפיו אמר להוריו "הלשו אינה נקיה‪ ,‬נראה‬ ‫שהילד קלקל את הקיבה"‪ ,‬נענה הילד שמואל ואמר בחיו מי‬ ‫האיש שיוכל להגיד בוודאות כי לשונו נקיה וסיי "אכ מקור‬ ‫כל המחלות הוא בלשו שאיננה נקיה‪ .‬הלא כה אמרו חז"ל‬ ‫)ב"ב קמ"ח( "רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל באבק לשו‬ ‫הרע‪"...‬‬ ‫כב שש‪ ,‬ער אביו הרב חגיגת סיו על מסכת בביתו‪.‬‬ ‫כשהגישו את מנת הדגי חט‪ #‬הקט וטע מהדגי לפני‬ ‫שהתחילו לאכול‪ .‬נז‪ #‬בו אביו על שאינו מחכה שיכבדו אותו‬ ‫וחוט‪ #‬לפני שכיבדו את האחרי‪ .‬השיב שמואל הקט ואמר‬ ‫"הרי גמרא מפורשת היא "אי מכבדי בדגי"‪ .‬והיו מסובי‬ ‫אז על אותו שולח תלמידי חכמי מופלגי תמהו על‬ ‫תשובתו וביקשו שיראה לה היכ מצוי מאמר כזה בגמרא‪.‬‬ ‫הוציא מחיקו מסכת ברכות והרא בד‪ #‬מ"ו ע"ב "אי מכבדי‬ ‫בדרכי גשרי ידי מסואבות" ר"ת דגי והרי מכא שאי‬ ‫מכבדי בדגי‪ .‬בהיותו כב שמונה עבר מוילנא לקייד ש‬ ‫למד תורה אצל הגה"ק רבי צמח שפירא שהיה מגדולי הדור‪.‬‬ ‫התמדתו בתורה הפליאה את כל מכריו‪ .‬הוא אכל מעט ויש‬ ‫מעט וג בלילות החור‪ #‬הארוכי לא מנע עצמו מבית‬ ‫המדרש‪ .‬התמדתו זו שהיתה למעלה מכח אנוש השפיעה‬ ‫במש הזמ לרעה על מצב בריאותו‪ .‬באחד מלילות החור‪#‬‬ ‫כשחזר הביתה נפגע בצינה ונפל למשכב‪ ,‬חבריו שבאו לביתו‬ ‫לבקרו מצאוהו מוטל במיטה כשהוא מכוסה בשמיכות‬ ‫ושפתותיו דובבות דברי תורה והלכה‪ .‬רבה של קיידא הגאו‬ ‫רבי אברה שמעו טרויב מבירז‪ ,‬מתלמידי הגר"ח מוולוזי‪,‬‬ ‫לקחהו כחת לבתו בת העשר‪ ,‬א‪ #‬הוא היה אז ב עשר ומאז‬ ‫נקרא שמו "העלוי מקייד" על ש עירו של חותנו‪ .‬אחרי‬ ‫גירושיו עזב את קייד ועבר לסלנט ללמוד בישיבתו של‬ ‫הגה"ק רבי צבי הירש ברוידא‪ .‬בחברת ריעיו הגאוני הגה"ק‬ ‫רבי ישראל סלאנטער הגה"ק ר' אליהו קראטינגער וש דבקו‬ ‫לרב הגה"ק רבי יוס‪ #‬זונדל סלנט זצ"ל שהשפיע לה‬ ‫ממידותיו התרומיות והכניס אות לעול שכולו יראת ד'‬ ‫טהורה‪ .‬ואז עלתה הצעת השידו לקחת את בתו של רבו‬ ‫הגה"ק רבי יוס‪ #‬זונדל סלאנט זי"ע‪ ,‬וכשחותנו הגה"ק ר' יוס‪#‬‬ ‫זונדל עלה לא"י בשנת תקצ"ח הפציר בחתנו שג הוא יעלה‪,‬‬ ‫רבינו קיבל את ההצעה א דחה אותה למועד מאוחר יותר‪.‬‬ ‫רבי צבי הירש היה ידוע בדורו כאחד מגאוני הדור‬ ‫המובהקי‪ .‬מפורס בשכלו הישר‪ ,‬בעמקותו ופשטותו‪ ,‬היה‬ ‫מתעמק בעיקר בדברי התוספות‪ ,‬וכל פסקיו בהלכה הוציא‬ ‫מה‪ ,‬משו כ כנוהו בש "ר' הירשל תוספות"‪ ,‬שמו נודע‬ ‫לתהילה בפי כל גאוני הדור והגה"ק רבי עקיבא איגר היה‬ ‫קוראו "הרבי הגדול ר' הירש"‪ .‬רבינו היה מערי" אותו עד‬ ‫למאד‪ ,‬ועד יומו האחרו היה מזכיר את שמו בחרדת קודש‪,‬‬ ‫ולעתי היה רועד מהתרגשות כשדיבר עליו‪ .‬כעבור זמ נחלה‬ ‫רבינו במחלת השחפת ובהתיעצות ע רופאי על מצב‬ ‫בריאותו יעצוהו להחלי‪ #‬את האויר לאיזור ח יותר אז החליט‬ ‫רבינו לעלות לארה"ק‬ ‫סיפר הגה"ק רבי שמואל סלנט זצ"ל‪" :‬כאשר הגעתי‬ ‫לעיירה בעלזא‪ ,‬עיר ספוגה באווירה חסידית כבר היה מר השר‬ ‫שלו זי"ע סגי נהור‪ .‬שמה של העיר היה גדול ונישא בכל‬ ‫האר" בכל תפוצות הגולה הל שמו של ה"פועל ישועות"‬ ‫בקרב האר"‪ ,‬אני‪ ,‬המשי רבי שמואל רבה של ירושלי לא‬ ‫עליכ סבלתי יסורי תופת בגבי בגלל בעיות בחוליות‬ ‫שבשדרה‪ .‬כתפי היו כואבות ועצמותי דאבו עלי כאילו מרסקי‬ ‫אותו באב‪ .‬נסעתי למעיינות מרפא ושאלתי ברופאי‪ ,‬ולא‬ ‫נמצא מזור ליסורי ותרופה למכאובי‪ .‬בשהותי במזרח גאליציה‪,‬‬ ‫לצרכי רפואה‪ ,‬שמעתי על אודות הצדיק מבעלזא‪ .‬רציתי‬ ‫לראות את איש הפלא ואת הפמליה המופלאה של ה"יושבי"‪,‬‬ ‫הלא ה אברכי הפורשי מחיי העול הזה ומסתופפי בצל‬ ‫קדשו שבועות וחודשי רבי ועוסקי א בתורה ובתפילה‬ ‫ללא שו דאגות‪ ,‬ממש ג עד התחתו‪" .‬מה אומר לכ? חסיד‬ ‫לא הייתי‪ ,‬מליטא באתי ואת דר צדיקי החסידות לא היכרתי‪.‬‬ ‫נכנסתי להיכל בית המדרש והוא היה מלא מפה לפה‪ .‬חסידי‬ ‫ו"יושבי" והמוני 'עמ ' מכל קצות האר" עשו דרכ ברגל‬ ‫ובעגלות כדי להגיע למקו הזה‪ .‬חיכיתי יחד ע כול‬ ‫לכניסתו של הרבי‪ ,‬והנה לנגד עיני נעשה לי נס"‪"...‬עד היו אני‬ ‫מתקשה להאמי במה שראו עיני‪ ,‬ובמה ששמעו אוזני ובמה‬ ‫שחשו עצמותי" התלהב רבה של ירושלי‪ ,‬שהתפרס‪ ,‬מעבר‬ ‫לגדולתו בתורה‪ ,‬ברוב חכמתו וקור רוחו "הרבי סגי נהור‪ ,‬עיניו‬ ‫כהות והוא נכנס לבית המדרש‪ ,‬שני גבאי תומכי בו‬ ‫ומוליכי אותו לעבר מקומו‪ .‬החסידי פלסו לו דר ‪ ,‬ע‬ ‫שנדחקו לראות פניו‪ .‬אני עמדתי בצד ולא בשורה הראשונה‪,‬‬

‫היבטתי אל הצדיק ממרחק‪" .‬והנה בעוברו לידי נוטה הצדיק‬ ‫רבי שלומ'קה מבעלזא זי"ע מ השביל שפילסו לו בי האנשי‬ ‫הרבי מולי הפע את מלוויו לכיוו המקו בו אני עומד‪,‬‬ ‫ובטר קלטתי שהרבי ניגש דווקא אלי‪ ,‬הוא הושיט לי ידו‬ ‫ל'שלו עליכ' ואחזני בכתפי הכואבת בחזקה‪ ,‬כאב חד פילח‬ ‫את כל גופי‪ .‬באופ טבעי גנחתי ופלטתי אנחה אחת השוברת‬ ‫חצי גופו של אד‪ ,‬א השר שלו אינו מניח לכתפי ואומר‪:‬‬ ‫'אי ווייס‪ ,‬אי ווייס' )אני יודע‪ ,‬אני יודע( החסידי שמסביב‬ ‫שהיו עדי למחזות כאלה לעיתי תכופות‪ ,‬לא נבהלו‬ ‫מאנחותי וא‪ #‬לא ראו חידוש מיוחד בגילוי רוח הקודש של סגי‬ ‫נהור‪ ,‬היודע לגשת אל איש בלתי מוכר‪ ,‬מוסתר בצד‪ ,‬ולטפל‬ ‫במכאוביו‪" .‬לא עבר זמ רב והכאב הפ לתחושה של גל חו‬ ‫החול‪ #‬בעצמותי ועוזב אותי לבלתי שוב לאחר שנרגעתי אמר‬ ‫לי השר שלו‪' :‬השי"ת ישלח ל רפואה שלימה‪ ,‬במקו לנסוע‬ ‫לבתי מרחצאות ומעיינות מרפא‪ ,‬ל ל מארצ וממולדת אל‬ ‫האר" הקדושה ש האוויר ח ובריא וש תתחזק ותתרפא‬ ‫והיתה ל שמחת עול ואריכות ימי ושני'‪" .‬מאז ועד עתה‬ ‫שוב איני יודע מכאוב בעצמותי‪ .‬זכיתי לעלות לאר" הקודש‬ ‫ולירושלי עיר קדשנו‪ ,‬והריני ניצב לפניכ היו כא בזכות‬ ‫ברכתו ובעצתו של איש האלוקי‪ ,‬רבי שלו'קה מבעלזא‬ ‫זי"ע"‪.‬‬ ‫רבינו בא ע משפחתו ובנו יחידו בנימי בייניש‬ ‫לירושלי עיה"ק באדר שנת תר"א ובעזרת חותנו הגרי"ז‬ ‫סלאנט והגאו ר' ישעיהו ברדקי ועוד עסקני הקי את‬ ‫התלמוד תורה והישיבה המתנוססת לש ולתפארת "ע"‪-‬‬ ‫חיי" הגה"ק רבי יוס‪ #‬זונדל ששמש כמורה הוראה וכאחד‬ ‫ממנהיגי הצבור ציר‪ #‬מיד את חתנו רבי שמואל בפעלותיו‬ ‫ומסר לידו את תפקיד ההוראה‪ .‬דלת ביתו היתה פתוחה‬ ‫לרווחה לכל פונה מבלי לקבוע שעה מראש‪ ,‬כאשר הציעו לו‬ ‫פע כי לרגל מצב בריאותו וטרדותיו המרובות בעניני צבור‬ ‫רצוי שיקבע שעה או שעתי ליו לשיחות וקבלת פני‬ ‫אורחי‪ ,‬אמר לה‪" :‬צריכי אנו להדבק במדותיו של הקב"ה‬ ‫שג לפניו כביכול אי שעה קבועה‪ ,‬כמו שאנו מודי לו‬ ‫בברכה השניה של ברכת המזו "שאתה ז ופרנס אותנו תמיד‬ ‫בכל יו בכל עת ובכל שעה"‪ .‬בביתו שבחורבה גר רבינו‬ ‫חמשי ושתי שנה‪ .‬חדרי אפלי וחשוכי ללא חלונות‬ ‫בקיר ואור היו אינו חודר לש‪ .‬בדירה זו‪ ,‬שירדו אליה‬ ‫במספר מדרגות בקרוהו שרי וגדולי המלכות‪ ,‬שגרירי‬ ‫ואורחי‪ ,‬יהודי ולא יהודי‪ .‬בשנת תרנ"ג נעתר בקושי לקבוע‬ ‫דירתו בעליה מרווחת לפי המושגי הה‪ ,‬שנדיב אחד בנה אז‬ ‫בחצר החורבה להקדש בתנאי שיגור בה לכל ימי חייו‪.‬‬ ‫רבינו היה רגיל לחזור על דברי הגה"ק רבי חיי מוולוזי‪:‬‬ ‫"העיקר לאחוז בסברא ישרה‪ ,‬ואשר אינה ישרה א‪ #‬א היא‬ ‫מחודדת תרחיק‪ ,‬וכל גדולי הראשוני והאחרוני ז"ל לא‬ ‫נשתבחו זה בזה אלא בסברא ישרה‪ ,‬וכל הישר בסברא גדול‬ ‫מחבירו"‪ ,‬הוא לא סבל את החידוד שאינו בנוי על האמת‪ ,‬ג‬ ‫כשהיה תוהה על קנקנו של תלמיד חכ היה בוחנו ביחוד א‬ ‫יש לו שכל ישר‪ .‬ופע אחת אמר לו אחד מתלמידי החכמי‬ ‫הצעירי שלשה תירוצי על קושיה אחת ואחד מה לא היה‬ ‫ישר‪ .‬אמר לו רבינו "מתנאי בעל שכל ישר שלא יוכל להוסי‪#‬‬ ‫תירו" בלתי ישר"‪ .‬שיטה זו ירש מרבותיו תלמידי תלמידיו של‬ ‫הגה"ק מוילנא‪ .‬א‪ #‬הוא הרחיק את הפלפול ושנא את החידוד‬ ‫שאינו לאמיתה של תורה‪ .‬הוא אמר פע "את כל הפלפולי‬ ‫שבעול הייתי נות תמורת די אחד מחודש להלכה למעשה"‪.‬‬ ‫פע אחת לקח אחד מבני הישיבה כוס תה בהשאלה‬ ‫מחבירו ותו כדי שימוש בה נפלה הכוס ונשברה‪ .‬ישבו באותה‬ ‫שעה במסיבה מגדולי תלמידי החכמי בירושלי והחלו לדו‬ ‫ולהתפלפל א הוא חייב לשל א לאו‪ .‬א זה נקרא "מתה‬ ‫מחמת מלאכה" א לאו והחליטו להביא שאלת בפני רבינו‪.‬‬ ‫הוא פסק כי הוא פטור ומסיבה אחרת לגמרי שהפליאה את‬ ‫המתדייני בפשטותה‪ .‬הוא אמר כי בס הכל הכוס שווה‬ ‫פרוטות אחדות וטובת הנאה של השימוש אינו שוה פרוטה‪,‬‬ ‫ולפי ההלכה פטור מלשל כשאי טובת הנאה של השימוש‬ ‫שווה פרוטה‪ .‬לנגד עיניו עמדה השאלה להלכה ולמעשה ולא‬ ‫מצא עני בפלפולי וויכוחי שלא לעני‪.‬‬ ‫כשעלה האדר"ת לא"י בשנת תרס"א על פי הזמנתו של‬ ‫רבינו לעזור לו ברבנות הירושלמית רצה לקיי מצות מתנות‬ ‫כהונה‪ ,‬הזמי את השוחט רבי אברה המבורגר וביקשו‬ ‫שישחוט בשותפות שה על מנת שיוכל לקיי מצות מתנות‬ ‫כהונה‪ .‬כשנודע הדבר לרבינו שלח אל האדר"ת ואמר לו כי‬ ‫הוא פטור מלתת מתנות כהונה‪ ,‬כי השוחט הנ"ל הוא לוי ולפי‬ ‫הדי ג א השוחט הוא לוי‪ ,‬פטורי ממצוה זו‪ .‬האדר"ת הודה‬ ‫לו והביע את התפעלותו מבהירות זו בהלכה‪.‬‬ ‫פע אחת הביאו לפניו שאלה חמורה שהיה בה משו‬ ‫הפסד מרובה‪ ,‬כד של חלב נשפ ‪ ,‬וממנו הותזו טיפות מרובות‬ ‫לתו סיר שבשלו בו בשר הרבה לסעודת חברה קדישא‪ .‬עמדו‬ ‫ואספו כל טיפות החלב שנשפכו על האר" ובמקומות שמחו"‬ ‫לתבשילי‪ ,‬ומה שנשאר בתו הכד שלא נשפ ‪ ,‬ומדדו יפה‬ ‫ומצאו שהכמות שנפלה לתו התבשילי יש בה כדי לאסור‬ ‫את כל התבשיל וההפסד הוא מרובה‪ ,‬ואי כבר סיפק ביד‬ ‫להכי תבשילי אחרי‪ .‬כול ידעו שאי כל ספק בדבר כי‬ ‫התבשיל אסור‪ ,‬בכל זאת כדי שלא להורות די לעצמ הלכו‬ ‫לרבינו לשאול‪ ,‬הוא פטר בלי תשובה ובקש לשוב אליו‬ ‫לאחר מכ‪ ,‬כול היו סבורי שהוא רוצה עוד לעיי בדי‪ ,‬א‬ ‫כי לא היה כא כל צד של היתר‪ .‬כאשר חזרו אליו הורה להיתר‪.‬‬ ‫תלמידי החכמי החלו להתפלפל ביסודות ההיתר‪ ,‬א לאחר‬ ‫זמ רב התברר כי אחרי שפטר מביתו בפע הראשונה שלח‬ ‫לקרוא אליו את החלב בעל הכד ובקש ממנו בכל לשו של‬ ‫בקשה שיגלה לו את האמת‪ ,‬כמה מי הוא מוזג בתו החלב‪,‬‬ ‫הוא הבטיח לו שלא יגלה זאת לאיש‪ .‬כאשר הודה בפניו על‬ ‫כמות המי חישב רבינו ומצא שאחרי שנצטרפו המי שבחלב‬

‫ע ההיתר נתמעט שיעור החלב ונתרבה שיעור ההיתר ובטל‬ ‫האיסור‪ ,‬על כ סיפר אחר כ אותו חלב בעצמו‪.‬‬ ‫בימיו חי בירושלי הגה"ק רבי משה יהושע ליב מקוטנא‬ ‫והוא היה משתעשע ע רבינו בדברי תורה‪ .‬ובכל פע שהיה‬ ‫רבינו מחולק בדברי תורה ע גדול אחד מגדולי ירושלי היו‬ ‫שניה פוני לגאו מקוטנא שיכריע ביניה‪ ,‬והוא היה מכריע‬ ‫תמיד כדברי רבינו‪ ,‬פע אחת נחלקו בדעותיה א הוא סירב‬ ‫ללכת יותר אל הרב מקוטנא‪ ,‬מאחר שה רצו בכל זאת לדעת‬ ‫את הכרעתו‪ ,‬החליטו ביניה להפו את הטענות‪ .‬רבינו יטע‬ ‫את טענותיו של אותו גדול והוא יטע את טענות רבינו‪ ,‬וכאשר‬ ‫באו אליו והרצו בפניו את טענותיה הביע הרב מקוטנא את‬ ‫פליאתו‪ ,‬על רבינו ש"סטה מ הדר הישרה"‪ ,‬עד שהודו שה‬ ‫הפכו טענותיה‪.‬‬ ‫רבינו כונה בעול הרבני כפוסק הדור ועמוד ההוראה ‪,‬‬ ‫הגאו האדיר רבי חיי סולוביציק ראש ישיבה וולוזי ואב"ד‬ ‫בריסק‪ ,‬העיד כי כאשר הגיעה לוולוזי הוראה חדשה של רבינו‬ ‫הכירו כול כי זו הלכה לאמיתה של תורה ולכ התאמ" כל‬ ‫אחד לפתרה ולמצוא מקורה‪ .‬וכשרבינו פסק את פסקו תורת‬ ‫אמת היתה בפיהו ועמד על כ בכל תוק‪ .#‬פע אחת נפל‬ ‫ויכוח בהלכה למעשה בינו לבי אחד מגאוני ירושלי אמר לו‬ ‫רבינו "סמיכות להוראה קבלתי בהיותי ב שלש עשרה מהגאו‬ ‫רבי אבלי פוסוולר‪ .‬את התואר "גאו" איני מבקש ממ ‪ ,‬והמרא‬ ‫דאתרא אני כא" ומאז קיבל את הוראותיו ופסק דינו‪.‬‬ ‫רבינו נודע בירושלי בתבונתו הגדולה ובפקחותו‬ ‫העצומה שה תכונות יסוד לכל מורה הוראה בישראל‪.‬‬ ‫בירושלי נמצאו אז גאוני אדירי‪ ,‬ששמ הל מקצה‬ ‫העול ועד סופו‪ ,‬ישבו בה רבניה ודייניה של ערי גדולות‬ ‫בגולה‪ .‬כל אחד היה מנהיג וראש עדה בעירו‪ ,‬א רבינו‬ ‫בפקחותו הגדולה ידע למצוא את הדר הנכונה להתחבב על‬ ‫כול להל ע כל אחד לפי דרכו‪ ,‬ויחד ע זה לרכז את‬ ‫ההנהגה הרוחנית של ע ה' כולו בירושלי‪ ,‬וכול ללא יוצא‬ ‫מהכלל הרכינו ראש לפניו וקבלו את מרותו‪ .‬א פע לא צוה‬ ‫ולא הטיל מרות‪ .‬תמיד היה אומר "א תרצו עשו כ ‪ ,‬לדעתי זו‬ ‫הדר הנכונה"‪ .‬על רקע זה מסופרות בירושלי עובדות‬ ‫מענינות המשקפות את גישתו המפוקחת והנבונה של רבינו‬ ‫לבעיות הרבות‪ ,‬האישיות והצבוריות שהובאו בפניו יו יו‪,‬‬ ‫שעה שעה‪ ,‬כרבה של ירושלי‪.‬‬ ‫פע אחת נכנסו אליו בליל הסדר ומצאוהו יושב מוסב‬ ‫לשולח וגמרא בידו‪ .‬את ה"סדר" הוא ער וגמר מזמ‪ ,‬תמהו‬ ‫הנכנסי כיצד זה כבר גמר את הסדר בשעה כל כ מוקדמת‪,‬‬ ‫"מתמיד נוהג אני כ הסביר לה רבינו ה ירושלי גדלה ת"ל‬ ‫ורבי הפוני בשאלות איסור והיתר והשאלות של חמ" ומצה‬ ‫בליל זה מרובות מכל הלילות והרי כל הדייני ומורי ההוראה‬ ‫בירושלי אסור לה לדו ולהורות‪ ,‬כי ה מסובי ל"סדר"‬ ‫ושותי ארבע כוסות ושנינו "שיכור אל יורה"‪ ,‬א כ למי יפנו‬ ‫כל שואלי השאלות בעיר גדולה כזו‪ ,‬ולכ אני נוהג מתמיד‬ ‫לגמור את עריכת ה"סדר" בשעה קלה ומיד אחרי זה לחטו‪#‬‬ ‫תנומה כלשהיא והשינה מפיגה מ היי‪ ,‬והריני מוכ לדו‬ ‫ולהורות לכל מי שיפנה בשאלה‪ ,‬ואכ‪ ,‬סיי רבינו‪ ,‬בכל ליל‬ ‫פסח עלי לענות על שאלות שונות בהלכה‪ ,‬מה שאלות של‬ ‫מה בכ ‪ ,‬ומה שאלות הטעונות באמת עיו מדוקדק ושקול‪.‬‬ ‫פע אחת באו וסיפרו לו על חלב אחד שחושדי בו‬ ‫שהוא לוקח חלב שחלבו ערבי ואינו עומד על גבו בשעת‬ ‫חליבה‪ .‬רבינו לא רצה לסמו על דברי חשדני מבלי לבדוק‬ ‫את אמיתות העני‪ ,‬הוא שלח שליח אחד אל הערבי ואמר לו‬ ‫"החלב היהודי מבקש שתכי לו כמה קנקני חלב" "אי אפשר‬ ‫סירב הערבי יהודי זה מטור‪ #‬הוא מעול אי הוא לוקח טיפת‬ ‫חלב מ המוכ אלא הוא עצמו עומד על גבי בשעת חליבה הוא‬ ‫היה אומר שהרי א לפסול בהמה מחפשי כל מיני קילות‬ ‫ע"פ ההלכה שיהא כשר כ"ש לפסול ב אד בודאי צרי‬ ‫לחפש להכשירו ללמד עליו זכות ולא להוציא לעז‪.‬‬ ‫פע אחת נדברו ביניה כמה מבני הישיבות מ‬ ‫המצוייני וחריפי השכל‪ ,‬והמציאו ביניה שאלה מסובכת‬ ‫ביותר בעניני הלכה‪ ,‬שכמעט ואי לפתרה‪ .‬הלכו והציעו את‬ ‫השאלה לרבינו‪ ,‬הוא הרהר בשאלה רגעי מספר‪ ,‬ואחר שאל‪:‬‬ ‫הגידו נא לי‪ ,‬הא זוהי שאלה להלכה למעשה או רק לחידוד?‬ ‫אכ זוהי שאלה המצאה לחידוד בעלמא ענו לו השואלי‪ ,‬א‬ ‫מהיכ יודע זאת רבינו‪ ...‬שמא רוח הקודש בדבר? לא מיניה‬ ‫ולא מקצתה ענה לה תמיד כאשר מביאי אלי שאלה‬ ‫למעשה אני חש בסייעתא דשמיא לענות לעני ולאסוקי‬ ‫שמעתתא אליבא דהלכתא בשאלה זו שהבאת לפני לא‬ ‫חשתי בכל סיוע ממרו‪ ,‬הבינותי כי זו איננה שאלה למעשה‪.‬‬ ‫פע אחת נכנס אליו אד אחד ושאלה בפיו "רבינו בני‬ ‫הלכו למדינת הי‪ ,‬לאמריקה וש יצאו לתרבות רעה רח"ל‬ ‫וה מחללי שבת‪ ,‬א רצונ לתמו בי‪ ,‬הא מותר לי לקבל‬ ‫מיד? "בני אומר לו רבינו מצוה אחת יש ביד‪ ,‬מצות כיבוד‬ ‫אב וא‪ ,‬וא‪ #‬זו אתה רוצה לאבד מה?‬ ‫סוחר ביצי בא פע לרבינו וסיפר לו כי זה שבוע ימי‬ ‫שגונבי לו מחנותו כל יו כמות ניכרת של ביצי‪ .‬הוא סוגר‬ ‫את החנות בשלשה מנעולי חזקי א הגנב סוגר חזרה את‬ ‫כל המנעולי ואי להכיר את מעשי הפריצה‪ .‬בני אמר לו‬ ‫רבינו‪ :‬תבשל חמשי ביצי מגולגלות ותשי אות בשכבה‬ ‫הראשונה של הביצי וסגור את החנות כתמיד‪ .‬הסוחר עשה‬ ‫כ ‪ ,‬משהגיע למחרת היו לחנות‪ ,‬מצא נחש גדול מת ליד‬ ‫פתח החנות‪ ,‬מתברר כי לא היה זה גנב כי א נחש שבא כל‬ ‫ערב ושתה כמות מסוימת של נוזל הביצי‪ ,‬ועל ידי הביצי‬ ‫המגולגלות נחנק ומת‪ .‬אז השתוממו כול לחכמת רבינו‪ .‬עינו‬ ‫החדה ותפיסתו המהירה את היק‪ #‬העניני הפליאה את הכל‪.‬‬ ‫פע אחת סיפר אחד מהמסובי כי על שולחנו שבביתו שחטו‬ ‫תרנגולת והנה התברר כי היא היתה מלוכלכת בצורה שכמוה‬ ‫לא ראה מימיו‪ ,‬ציוה רבינו להביא מיד את התרנגולת לביתו‬

‫לבדוק א אי לה שבר במפרקת‪ ,‬ואכ התברר שכ היה הדבר‬ ‫והתרנגולת הוטרפה‪ .‬כאשר הביעו הנוכחי את תמיהת על‬ ‫המצאה זו‪ ,‬ענה לה רבינו‪" :‬אי כא כל תמיהה‪ ,‬הגיו פשוט‬ ‫יש בדבר‪ ,‬כאשר סיפרו לי כי היא מלוכלכת בצורה יוצאת מ‬ ‫הכלל הבינותי כי היא שברה את מפרקתה ולכ היא לא יכלה‬ ‫לסובב את מקורה ולנקות את עצמה‪.‬‬ ‫בעיר לומז'ה התגורר יהודי תלמיד חכ ועשיר גדול ושמו‬ ‫רבי דוד טוביה‪ .‬מפרס היה רבי דוד טוביה במעשי החסד‬ ‫שהיה עושה‪ .‬בכל עת היו סמוכי על שולחנו עניי‪ ,‬וא‪ #‬הזיל‬ ‫מכספו ממו רב לצדקה‪ .‬ואול‪ ,‬עננת תוגה היתה נסוכה תמיד‬ ‫על פניה של רבי דוד טוביה ואשתו‪ ,‬שכ‪ ,‬חלפו כבר שני‬ ‫מספר מאז שהתחתנו ועדיי לא זכו להפקד בבני‪.‬‬ ‫באחד הימי פנה רבי דוד טוביה אל אשתו ואמר‪ :‬הבה‬ ‫נעלה להשתקע באר" ישראל‪ ,‬אולי נזכה בזכות מצוה זו‬ ‫להפקד בבני‪ .‬ובנוס‪ #‬לכ ‪ ,‬הרי אמרו חכמינו ז"ל‪" :‬משנה‬ ‫מקו משנה מזל"‪ .‬הסכימה האשה מיד להצעת בעלה‪ ,‬וה‬ ‫החלו מיד בהכנות לקראת העליה לאר" הקודש‪ .‬רבי דוד‬ ‫טוביה מכר את כל רכושו‪ ,‬ולאחר זמ מה הפליגו באונית‬ ‫מפרשי שעשתה את דרכה ליפו‪ .‬ההפלגה בי בספינת‬ ‫מפרשי היתה כרוכה באות הימי בסכנות עצומות‪ .‬שמונה‬ ‫שבועות תמימות טלטלה ספינת המפרשי על פני י סוער‬ ‫ורוגש‪ .‬אול רבי דוד טוביה ואשתו לא שתו לב לכל הסבל‬ ‫והתלאות‪ ,‬וציפו בכליו עיני ליו בו תעגו ספינת ביפו וה‬ ‫יזכו לדרו על אדמת האר"‪ .‬מיד ע הגיע ארצה‪ ,‬שמו‬ ‫פעמיה לירושלי והשתקעו באחת הדירות שבתוככי‬ ‫ירושלי העתיקה‪.‬‬ ‫רבי דוד טוביה‪ ,‬שהיה כאמור עשיר גדול‪ ,‬הזיל מכספו‬ ‫ממו רב לטובת עניי ירושלי‪ ,‬וביתו היה פתוח לכל עני ומר‬ ‫נפש‪ .‬עברו שני אחדות מאז באו רבי דוד טוביה ואשתו לאר"‬ ‫ישראל‪ ,‬ועדיי לא נולדו לה ילדי‪ ,‬בהתיאש מפרי בט‪,‬‬ ‫אמצו לה לב את הנער לייבל'ה שהיה יתו מאב וא‪ .‬ה‬ ‫התיחסו לילד כאלו היה בנ ממש‪ ,‬כלכלוהו ולמדוהו ודאגו‬ ‫לכל מחסוריו‪ ,‬ולייבל'ה היה לה למשיב נפש‪ .‬ואול על א‪#‬‬ ‫שרבי דוד ואשתו התיחסו אל לייבל'ה כאל בנ‪ ,‬בכל זאת‬ ‫השתוקקו להפקד בבני‪ .‬כשחלפו עשר שני מאז בוא‬ ‫לירושלי ועדיי לא נולדו לה ילדי‪ ,‬החליטו רבי דוד ואשתו‬ ‫לגשת לבית דינו של רבי שמואל סלנט ולבקשו שיסדר לה‬ ‫גט‪ .‬רבי שמואל היה אז עדי אבר צעיר כב עשרי וחמש‬ ‫שנה‪ .‬אול שמו כבר הל לפניו כאחד מגדולי ישראל‪ ,‬וכול‬ ‫התיחסו אליו ביראת כבוד עצומה‪ ,‬נוכח גאונותו העצומה‬ ‫ומדותיו התרומיות‪ .‬כשהיו באי בני זוג לפני רבי שמואל‬ ‫שיסדר לה גט‪ ,‬היה רבי שמואל משהה את הדבר‪ ,‬ובינתיי‬ ‫היה משוחח ע בני הזוג עד אשר היה מצליח ברוב פקחותו‬ ‫להשכי ביניה שלו ובכ היה מונע את גרוש‪ .‬כשבאו רבי‬ ‫דוד טוביה ואשתו אל רבי שמואל ובקשוהו שיסדר לה גט‪,‬‬ ‫שאל רבי שמואל לסבת הדבר‪ .‬ענה רבי דוד טוביה ואמר‪:‬‬ ‫"חלפו כבר עשר שני מאז באנו להשתקע באר" הקודש‪,‬‬ ‫ועדיי לא נולדו לנו ילדי‪ ,‬אי לכ חפצי אנו להתגרש"‪.‬‬ ‫"חיזרו לכא בעוד שבועיי" אמר לה רבי שמואל‪" ,‬ואז נסדר‬ ‫לכ את הגט"‪.‬‬ ‫בלית ברירה חזרו רבי דוד ואשתו לבית‪ ,‬חלפו שבועיי‬ ‫והזוג לא הופיע בביתו של רבי שמואל‪ ,‬רק לאחר ששה‬ ‫חודשי ה באו שוב אל בית הדי של רבי שמואל ובקשוהו‬ ‫שיסדר לה את הגט‪" .‬מדוע זה התמהמהת זמ כה רב?"‬ ‫שאל רבי שמואל‪" .‬כשחזרנו לביתנו" השיב רבי דוד טוביה‬ ‫"חלתה לפתע אשתי במחלה מסוכנת‪ ,‬ולא רציתי להתגרש‬ ‫בימי מחלתה‪ .‬אול עתה‪ ,‬משנתרפאה כליל ממחלתה החלטנו‬ ‫בינינו להפרד‪ ,‬ואולי נזכה בנשואי אחרי להתבר‬ ‫בבני"רבי שמואל אחז בידיו של רבי דוד‪ ,‬כשהוא מדבר אליו‬ ‫בר ובנימה אבהית‪ :‬רבי דוד יקירי! מאחר ואשת היתה חולה‬ ‫מסוכנת‪ ,‬אסור ל להתגרש ממנה עד עבור שלושה חדשי"‪.‬‬ ‫רבי דוד נשאר המו מדבריו של רבי שמואל‪ ,‬ובלבו הוא חש‬ ‫תרעומת כלפי רבי שמואל שדוחהו תמיד ב"ל ושוב"‪.‬רבי‬ ‫שמואל שהרגיש בדבר פנה אל רבי דוד ושאלו‪" :‬הא הנער‬ ‫היתו לייבל'ה שאמצת לב‪ ,‬עדיי בביתכ? כשהשיב רבי‬ ‫דוד בחיוב‪ ,‬שאלו רבי שמואל‪" :‬ומה א כ יהיה גורלו של‬ ‫הנער היתו כשתתגרשו?" "ג אז" השיב רבי דוד "לא אנטוש‬ ‫את הנער ואחזיקנו בביתי כאילו היה בני"‪" .‬התאבה לתת לי‬ ‫'תקיעת כ‪ '#‬על כ " שאלו רבי שמואל‪ .‬על אתר הושיט רבי‬ ‫דוד את כ‪ #‬ידו‪ .‬ובתקיעת כ‪ #‬נאמנה הבטיח לרבי שמואל‬ ‫להמשי באמו" הנער היתו ג לאחר שיתגרש וינשא בשנית‪.‬‬ ‫או אז פנה רבי שמואל אל רבי דוד ואמר‪" :‬א כ ‪ ,‬ל לשלו‬ ‫לבית ומבטיח אני ל נאמנה שלמועד הזה בשנה הבאה‬ ‫אשת חובקת ב זכר‪ "!...‬דבריו הכני ושופעי הבטחו של רבי‬ ‫שמואל‪ ,‬נסכו בלב של בני הזוג אושר ושמחה‪ ,‬וה היו‬ ‫בטוחי שאכ ברכתו של רבי שמואל תתקיי במלואה‪ .‬כעבור‬ ‫שנה‪ ,‬בא רבי דוד טוביה אל רבי שמואל ובשר לו שאשתו ילדה‬ ‫ב במזל טוב והוא א‪ #‬בקש מרבי שמואל שיהיה הסנדק‬ ‫בברית המילה‪ .‬דבר ברכתו של רבי שמואל היה נושא לשיחה‬ ‫בפי יהודי ירושלי‪ .‬שכ‪ ,‬רבי שמואל היה עדיי אבר צעיר כב‬ ‫עשרי וחמש שנה‪ ,‬וכול ראו בכ אות ומופת‪ .‬לאחר הברית‬ ‫ביקש רבי דוד מרבי שמואל שיבטיחנו שהוא ג יהיה 'מסדר‬ ‫הקדושי' של בנו שזה עתה נימול‪ ,‬וא‪ #‬ג של ב בנו‪ ,‬ורבי‬

‫שמואל הסכי לכ ‪.‬‬ ‫ומסופר‪ ,‬שבהיות רבי שמואל ב תשעי ושתי שנה הוא‬ ‫הוזמ לערו 'סדור קדושי' לנינו של רבי דוד טוביה‪ ,‬ועל א‪#‬‬ ‫חולשתו הרבה הל רבי שמואל לערו את 'הסדור קדושי'‬ ‫ואמר‪" :‬הלא הבטחתי זאת לסבו‪"...‬‬ ‫רבה של ירושלי רבי שמואל סלנט יצא פע מביתו‬ ‫כשפניו מועדות אל בית הדי‪ ,‬כדי להשתת‪ #‬באחד הדיוני‬ ‫העומדי על הפרק‪ .‬הליכתו המתונה מביעה הוד ואצילות וכלו‬ ‫אפו‪ #‬במי קדושה עלאית‪ .‬הגיגיו נתוני א ורק בעולמה של‬ ‫תורה‪ ,‬אול יחד ע זאת הוא פונה אל העוברי ושבי‬ ‫ומברכ במאור פני בברכת 'צפרא טבא'לפתע נעצר רבי‬ ‫שמואל‪ ,‬והביט בעיני חודרות באד שהופיע מולו‪ .‬לאחר רגע‬ ‫של התבוננות נגש רבי שמואל אל אותו אד ובקשו להתלוות‬ ‫אליו לבית הדי‪ .‬עשה האיש כמצות רבי שמואל‪ ,‬ובהכנס‬ ‫לבית הדי צוה מיד רבי שמואל לכנס את הדייני ובקש‬ ‫מסופר בית הדי שיכי מיד לאד זה גט בעבור אשתו‪...‬‬ ‫השתוממות של הדיני היתה עצומה‪ ,‬שכ מאז ומתמיד ידעו‬ ‫שרבי שמואל עושה ככל יכלתו כדי להרבות שלו בי איש‬ ‫לאשתו‪ ,‬ודרכו תמיד להשהות את הגרושי ככל האפשר‪ .‬אי‬ ‫לכ היתה פליאת עתה שבעתי‪ ,‬מדוע ראה רבי שמואל‬ ‫צור דחו‪ #‬לאל" את האיש לגרש את אשתו תיכ‪ #‬ומיד‪.‬‬ ‫ואול הדייני לא הרהרו אחר מעשיו של רבי שמואל‪ ,‬והניחו‬ ‫שכנראה יש לו סיבה מיוחדת לכ ‪ .‬ג האיש השי עצמו כמי‬ ‫שאינו מבי כלל מה רוצי ממנו ואמר לרבי שמואל‪" :‬רבי! מה‬ ‫לי ולגט? הרי אי לי אשה כלל!" אול רבי שמואל נשאר‬ ‫בשלו‪ ,‬ובקול תקי‪ #‬אמר‪" :‬גוזרני עלי שתגלה לי מיד את‬ ‫שמ וש אשת ועשה הכל כפי שאצוה עלי !" נבהל האיש‬ ‫מגערתו התקיפה של רבי שמואל‪ ,‬והודה שאכ יש לו אשה‬ ‫מעבר לי‪ ,‬וזה כחמש שני שעזב את אשתו עגונה‪ ...‬על אתר‬ ‫סדר הגט ונשלח אל האשה המסכנה בחו" לאר"‪ .‬התפלאו‬ ‫הדייני ושאלו את רבי שמואל כיצד ידע שבעל זה עיג את‬ ‫אשתו? "אספר לכ" ענה רבי שמואל‪" :‬לפני כחמש שני‬ ‫התגלגל לידי אחד העיתוני החרדיי היוצא לאור בחו"‬ ‫לאר"‪ ,‬בו קראתי מודעה על אחד שנעל מביתו מבלי להשאיר‬ ‫כל עקבות ואשתו נשארה בביתה ערירית ועגונה‪ .‬תצלומו של‬ ‫הבעל הופיעה במודעה ומיד חרתתי בזכרוני את מראהו‪ ,‬ואכ‬ ‫הבוקר כשראיתיו הכרתי מיד שזהו הבעל שנעל מביתו‪,‬‬ ‫ומצאתי לי חובה לאלצו לתת גט לאשתו ולהצילה מכבלי‬ ‫העיגו‪.‬‬ ‫באחד הימי פרצה ל"ע מחלת עיני קשה בעיר‬ ‫העתיקה‪ .‬רבי לקו בעורו חלקי בעקבות המחלה‪ ,‬או שאבדו‬ ‫לגמרי ל"ע את מאור עינ‪ .‬היה זה בערב היו הקדוש יו‬ ‫הכפורי והנער אהר ויסנשטר שהיה אז כב ארבע עשרה‬ ‫שנה‪ ,‬חלה א‪ #‬הוא במחלת העיני‪ .‬אביו‪ ,‬לקחו מיד אל רופא‬ ‫העיני האנגלי ד"ר קנט שהיה אז רופא העיני היחידי‬ ‫בירושלי אשר התגורר ליד תחנת הרכבת שהיה במרחק ניכר‬ ‫מהעיר העתיקה‪ .‬שכ בדר כלל צבאו על דלת ביתו של‬ ‫הרופא המוני חולי שהיו ברוב ערבי‪ ,‬וההמתנה ליד ביתו‬ ‫של הרופא היתה נמשכת שעות רבות‪ .‬בצר לו פנה האב אל‬ ‫רבי שמואל ותנה לפנה את מרירות נפשו‪ .‬רבי שמואל הניח‬ ‫את ידו על כתפו של האב ואמר לו בפסקנות‪ :‬בנ יכול לצו‬ ‫מחר ללא כל חשש‪ .‬ואול בהשכימ קו מחר ע שחר‬ ‫לתפלה ע נ" החמה‪ ,‬אל נא תעיר את בנ משנתו‪ ,‬ורק‬ ‫כשיתעורר מעצמו‪ ,‬יכול הוא ללכת לבית הכנסת‪ ,‬ומבטיח אני‬ ‫ל נאמנה שהוא יבריא לחלוטי"‪.‬‬ ‫דבריו של רבי שמואל שהיו תמיד ליהודי ירושלי כדברי‬ ‫האורי ותומי‪ ,‬הרגיעו לחלוטי את האב המודאג‪ ,‬והוא עשה‬ ‫כפי שרבי שמואל הורה לו‪ .‬מה גדולה היתה השתוממותו‬ ‫ושמחתו בראותו למחרת את בנו בא לבית הכנסת בעיני‬ ‫פקוחות ועיניו בריאות לחלוטי‪ .‬למחרת יו הכפורי הל‬ ‫האב ע בנו אל הרופא כדי שיבדוק את עיניו‪ ,‬כשבדק הרופא‬ ‫את עיניו של הנער לא היה יכול לעצור בעד פליאתו ושאל את‬ ‫אביו של הנער‪" :‬מיהו הרופא שטפל בעיניו של בנ ?"‪" .‬איש‬ ‫לא טיפל בו" השיב האב‪ .‬הרופא פנה אל הנער ושאלו‪" :‬הא‬ ‫צמת אתמול ביו הכפורי?" "כ" השיב הנער הנבו "אבי צוה‬ ‫עלי לצו‪ ,‬וברו הש הצו לא הזיק לי‪ ,‬ואני מרגיש שעיני‬ ‫בריאות"‪.‬פליאתו של הרופא גברה עתה שבעתיי והוא הפציר‬ ‫שיגלה לו מיהו הרופא שטיפל בעיניו של הנער‪ .‬האב סיפר‬ ‫לרופא את השתלשלות הדברי ואת דבריו של רבי שמואל‪.‬‬ ‫"א כ " הפטיר הרופא‪" ,‬א ידו של רבי שמואל בדבר‪ ,‬הרי‬ ‫הכל יתכ‪ "...‬בית הדי שהקי רבי שמואל שכ בחצר חורבת‬ ‫רבי יהודא החסיד בעיר העתיקה‪ ,‬בערוב ימיו לא הי' רבי‬ ‫שמואל באופ תמידי בבית הדי‪ ,‬אול כל אימת שהדייני‬ ‫נתקלו בדי קשה ומסוב היו מביאי את טענות הצדדי‬ ‫בפני רבי שמואל שיפסוק בנידו‪ .‬יו אחד הגיעו שני אנשי‬ ‫לבית הדי לדי תורה‪ ,‬התובע התחיל להרצות את טענותיו‬ ‫בפני הדייני ואמר‪" :‬קניתי מאד זה את ביתו שנמצא באחת‬ ‫משכונותיה החדשות של ירושלי שמחו" לחומה‪ ,‬ובנוס‪ #‬לכ‬ ‫קניתי ממנו ג את ביתו בעיר העתיקה‪ ,‬ועתה מכחיש הלה את‬ ‫דבר מכירת הדירה בעיר העתיקה וטוע שמכר לי א ורק את‬ ‫דירתו מחו" לחומה"‪" .‬הא יש ביד שטר מכירה על הדירות?"‬ ‫שאלו אב בית הדי‪ .‬התובע הוציא מכיסו פיסת ניר והושיטה‬ ‫אל הדיי‪ .‬הדיי קרא את הכתוב בניר‪ ,‬ואכ כפי שטע התובע‬

‫כ אמנ היה כתוב בשטר המכירה‪ .‬עתה פנה הדיי אל‬ ‫הנתבע ושאלהו‪" :‬מה בפי לענות?" "אמנ מכרתי את דירתי‬ ‫שמחו" לחומה אול לא מכרתי כלל את דירתי בעיר העתיקה‬ ‫ואינני מבי כיצד כתוב בשטר שמכרתי את דירתי שבעיר‬ ‫העתיקה‪ "...‬ענה הנתבע‪ .‬לנוכח הכחשתו התקיפה של הנתבע‬ ‫לא ידעו הדיני מה לפסוק והחליטו להעביר את השאלה אל‬ ‫רבי שמואל והיו בטוחי שברוב חכמתו ימצא בודאי רבי‬ ‫שמואל מוצא מהסב הקשה‪ .‬הדייני באו אל ביתו של רבי‬ ‫שמואל ביחד ע שני בעלי הדי‪ ,‬כשרבי מאנשי ירושלי‬ ‫מתלוי אליה לראות כיצד יפסוק רבי שמואל בנדו‪ .‬בחדרו‬ ‫של רבי שמואל הצטופפו אנשי רבי כשרבי שמואל יושב‬ ‫בראש השולח ולצידיו ישבו שאר הדייני ושני בעלי הדי‬ ‫עומדי מול‪.‬‬ ‫שני בעלי הדי הרצו שוב את טענותיה לפני רבי‬ ‫שמואל‪ ,‬כשהוא מקשיב לדבריה קשב רב‪ .‬בעיניו החודרות‬ ‫בח רבי שמואל היטב את פניה של שני בעלי הדי‪ ,‬לראות‬ ‫מי מה דובר אמת‪ ,‬ומי משקר‪ .‬לאחר שטענו בעלי הדי את‬ ‫טענותיה ביקש רבי שמואל לראות את שטר המכירה‪ .‬התובע‬ ‫מסר את השטר לידיו של רבי שמואל‪ ,‬והוא החל לבחו את‬ ‫השטר מכל צדדיו‪ .‬שעה קצרה בח רבי שמואל את השטר מכל‬ ‫צדדיו‪ ,‬ולפתע פתאו התרומ רבי שמואל מכסאו ובקול‬ ‫רוע זעק לעבר התובע‪" :‬רשע! אתה זיפת את השטר! את‬ ‫החלק הראשו של השטר בדבר מכירת הדירה בעיר העתיקה‬ ‫הוספת בעצמ כדי לגזול את הנתבע! הודה מיד על האמת!"‬ ‫דבריו התקיפי והרועמי של רבי שמואל הבהילו את‬ ‫התובע והוא הודה מיד בקול שבור ואמר‪" :‬רבי ‪ ,‬אני מודה על‬ ‫האמת! אכ‪ ,‬זיפתי את השטר‪ ...‬אני מבקש מחילה‪ ...‬אוי לי‪...‬‬ ‫אי התפתיתי לעצת יצרי‪ ...‬והוא התיפח בבכי קורע לב‪.‬‬ ‫הדייני וכל שאר הנוכחי לא האמינו למראה עיניה ומשמע‬ ‫אזנ‪ ,‬ה לא יכלו להבי כיצד ידע רבי שמואל שהתובע זיי‪#‬‬ ‫את השטר‪" .‬אי זאת אלא רוח הקודש!" שחו כל הנוכחי איש‬ ‫אל רעהו‪ .‬רבי שמואל אחז את השטר בידו והראהו לדיני‬ ‫ואמר‪" :‬לא נביא ולא בוח לבבות אנכי‪ ,‬צרי היה רק לבחו‬ ‫את השטר היטב כדי לגלות מיד את זיופו‪ .‬הנה מבחיני כא‬ ‫הראה רבי שמואל לכול את השטר בקיפול שהיה בשטר‪,‬‬ ‫בדיוק באותה שורה שכתוב בה שהוא מכר את הדירה שמחו"‬ ‫לחומה‪ .‬אי זאת‪ ,‬אלא שבעת המכירה קיפל הקונה את הניר‬ ‫לשני מבלי שהמוכר ירגיש בכ ורק לאחר מכ הוסי‪ #‬הקונה‬ ‫בחלק העליו של הניר את דבר מכירת הדירה בעיר העתיקה‪,‬‬ ‫ולכ לא הבי המוכר כיצד נוס‪ #‬בשטר מילי נוספות שלא‬ ‫נכתבו בעת המכירה‪ "...‬גדולה היתה השתאות והתפעלות‬ ‫של כל הנוכחי לנוכח פקחותו הרבה של רב וה יצאו את‬ ‫ביתו של רבי שמואל כשה ממלמלי לעצמ מתו‬ ‫התפעלות‪" :‬ממש חכמת שלמה!"‬ ‫כשהיה רבי שמואל ב שמוני ושלש שנה תקפה אותו‬ ‫מחלת עיני קשה‪ .‬כל עמל הרופאי להציל את מאור עיניו‬ ‫עלו בתוהו‪ ,‬ועד יו פטירתו הוא היה סגי נהור‪ .‬בר‪ ,‬בכח‬ ‫זכרונו המופלא שלט רבי שמואל בכל התורה‪ ,‬והוא הוסי‪#‬‬ ‫לענות על כל השאלות שהפנו אליו‪ ,‬מבלי שיעיי כלל בספר‪.‬‬ ‫באות שני שלא ראה בעיניו היה מכיר את השואל לפי‬ ‫קולו בלבד‪ ,‬והיה יודע מי העומד לפניו‪ .‬ג אנשי ששני‬ ‫רבות לא היו אצלו היה מכיר לפי קול ולא אחת התפלאו‬ ‫האנשי שמיד כשאמרו לו "שלו"‪ ,‬היה פונה אליה בשמ‪.‬‬ ‫לעיתי היה רבי שמואל יודע מי הוא הבא אל ביתו לפי‬ ‫פסיעותיו בלבד‪ .‬ומעשה היה והגאו רבי שאול חיי‬ ‫מדוברובנא בא אל רבי שמואל כדי להתיע" אודות שידו‬ ‫מסוי שהציעו לבנו‪ ,‬בעודו פוסע בחו" פנה רבי שמואל אל‬ ‫בני ביתו ואמר‪ :‬הכינו כסא לרב מדוברובנא ההול ובא אלי"‪.‬‬ ‫"שלו עליכ רבינו" אמר הרב מדוברובנא מיד בהכנסו‪.‬‬ ‫"עליכ השלו" השיב לו רבי שמואל‪ ,‬ועוד לפני שרבי שאול‬ ‫חיי הספיק לספר לרבי שמואל על מטרת בואו‪ ,‬המשי רבי‬ ‫שמואל ואמר‪" :‬רבי שאול חיי‪ ,‬מדוע זה אי כבודו מסיי מיד‬ ‫את השידו שהוצע לבנו?" "אכ‪ ,‬חכ עדי‪ #‬מנביא" אמר רבי‬ ‫שאול חיי‪" ,‬באתי אמנ לשאול בעני שידו שהוצע לבני‪.‬‬ ‫אי זאת אלא שרוח הקודש מדברת מתו פיו של רבינו"‪.‬‬ ‫ביו א' כ"ח מנ"א אמר לנכדו הגאו ר' צבי אני רוצה‬ ‫שתהי' לידי בזמ יציאת נשמתי‪ ,‬וענה לו נכדו הרי הרופא אמר‬ ‫שהמצב הוטב‪ ,‬ענה לו רבינו הלילה אשיב את נשמתי לבוראה‬ ‫א אינני יודע הרגע ומכיו שלא זכיתי שבני בייניש זצ"ל יהי'‬ ‫בחיי ואני בתור מורה הוראה פסקתי שבני בני הרי ה‬ ‫כבני וחובה עלי לומר קדיש אחרי‪ .‬וג"כ ציוה שלא יחרטו על‬ ‫קברו אלא תואר "הרב" שתואר זה קיבל מהרב ר' אבלי‬ ‫פאסווילער בזמ הבר מצוה‪ ,‬יותר מתואר זה מפחד מעול‬ ‫האמת‪ ,‬וג"כ ציוה שלא להספידו‪ ,‬ובכל זאת הגה"ק רבי חיי‬ ‫ברלי אב"ד מוסקבה ועוד כמה מגדולי ירושלי דיברו קצרות‪,‬‬ ‫אותו יו כ"ט מנ"א כשחזרו המלוי מהלויתו התקדרו השמי‬ ‫בעבי ומטרות עוז נתכו ארצה הכל הרגישו שא‪ #‬שמי‬ ‫ירושלי לבשו קדרות והורידו את דמעותיה לנוכח‬ ‫הסתלקותו של רב הנער" והאהוב שהי' לבני ירושלי בער‬ ‫שבעי שנה לאב רחו כל ימי חייו‪.,‬‬ ‫זכותו יג עלינו ועל כל ישראל אמ ‪.‬‬ ‫מקורות‪ :‬שבעי שנה בירושלי ‪ .‬תולדות רבי שמואל סלנט‪.‬‬ ‫גדולי הדורות‬

‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' דוד יוס& אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס& ז"ל‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' משה זאב חיי יעקב פייבוש ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מאיר ז"ל נלב"ע כ"ח מנ"א תשנ"ד‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ח ר' ישראל פייבוש שליט"א‬

‫לעלוי נשמת‬ ‫האשה החשובה‬ ‫מרת צפורה מרי רובינשטיי' ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' מנח הלל ז"ל‬ ‫הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' שלמה זאב היימ' ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' ישראל ז"ל‬ ‫נלב"ע כ"ו מנ"א תשד"מ‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ח ר' ישראל היימ' שליט"א‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר צבי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' נת' בנימי' ז"ל‬ ‫ולע"נ האשה החשובה מרת הענדיל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס& מאיר ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י משפחת מאייער שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' יהודה ארי' קופרשטיי' ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' יצחק צבי ז"ל‬ ‫נלב"ע כ"ה אב תשס"ח‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע"י אחד מנכדיו שיחי'‬

‫לע"נ האשה החשובה‬ ‫מרת יהודית קרוא ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אהר' מתתיהו ז"ל‬ ‫נפטרה כ"ח אב תשס"ו‪ .‬הונצחה ע"י בנה‬

‫לעילוי נשמת‬

‫ר' אהר' מתתיהו קרוא הי"ו‬

‫הרה"ח ר' אברה אלכסנדר צבי ז"ל‬ ‫ב שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר שמשו' רינגל שליט"א‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ"ח‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬ ‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי' זצ"ל‬ ‫ראש הקהל דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬ ‫נפטרה ה' סיו ערב שבועות תשס"ט‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי' שליט"א‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ‬ ‫הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫‪ 057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì àð íéáøä éåëæì úåàöåää éåñëì úåçöðäå úåîåøúì‬כא תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬