Divrei Torah Belz 2 Reeh 2009

‫ראה‬

‫בס"ד עש"ק פרשת‬ ‫כ"ד אב תשס"ט לפ"ק‪ .‬אבות פ"ה‬ ‫מבה"ח המולד ליל ו'‬ ‫בשעה ‪ 10:03‬בערב ו ‪ 6‬חלקי‬ ‫ר"ח אלול ביו חמישי ושישי‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪8:40 8:18‬‬ ‫‪6:48‬‬ ‫‪8:37 8:15‬‬ ‫‪7:04‬‬ ‫‪8:40 8:18‬‬ ‫‪6:56‬‬ ‫‪8:38 8:16‬‬ ‫‪7:04‬‬ ‫‪8:39 8:17‬‬ ‫‪6:47‬‬

‫החוו"ד יו"ד סי' ק"י בתחילת 'בית הספק' עיי"ש שמיישב בזה כל קו'‬ ‫האחרוני שהקשו על שיטת הרמב" דספיקא מה"ת הוי מה"ת‬ ‫לקולא ורק מדרבנ לחומרא(‪ ,‬ומעתה א התורה היתה כותבת‬ ‫הברכות וכגו ברו אשר יקי וגו' וכ כול‪ ,‬הייתי אומר שכל זמ‬ ‫שאינו בוודאי בכלל "אשר יקי" אז אינו בכלל ברו ‪ ,‬אבל השתא‬ ‫שכתבה התורה איפכא ארור אשר לא יקי אז הוי איפכא שכ"ז‬ ‫שאינו בוודאי "לא יקי" אינו בכלל ארור ועדיי בכלל ברו הוא‪ ,‬וזה‬ ‫כוונת המדרש שלא לרעת נתתי לה עני הברכות והקללות על הר‬ ‫גריזי והר עיבל ופירשתי בתורה רק את הקללות ותחשבו שרעתכ‬ ‫אני דורש אינו כ אלא אדרבה לטובתכ עשיתי כ‪ ,‬שכל זמ שלא‬ ‫תהיו בכלל "לא יקי" בוודאי עדיי אינכ בכלל קללה אלא בכלל‬ ‫ברכה‪.‬‬ ‫)תורת איש מהגרי"ש אונגר זצ"ל(‬

‫ראה אנכי נות לפניכ היו ברכה וקללה‪ ,‬את הברכה אשר‬ ‫תשמעו אל מצות ה' וגו'‪) .‬יא‪ ,‬כו‪-‬כז( יש לדקדק למה אמר דייקא‬ ‫לשו "אנכי נות" ולא 'אני נות' או 'הנני נות'‪ .‬ונראה לפי מה‬ ‫שפירש המגיד הקדוש מו"ה יחיאל מיכל זי"ע מזלאטשוב את‬ ‫הפסוק )לעיל ה‪ ,‬ח( "אנכי עומד בי ה' וביניכ וגו'‪ .‬כי מי שמחשיב‬ ‫את עצמו ל"יש" ומתפאר בלבבו שהגיע לאיזו מעלה בלימוד או‬ ‫במעשי טובי‪ ,‬הרי על ידי זה הוא עושה מס המבדיל בינו לבי‬ ‫השי"ת לבל יוכל להשיג מנוע אלקותו ית"ש וזהו‪" :‬אנכי"‬ ‫האנוכיות של האד זה הוא "עומד בי ה' וביניכ"‪.‬אמנ לא כל‬ ‫העתי שוות‪ ,‬כי כשאד עומד לשפו שיחו לפני ה'‪ ,‬א יעלה אז‬ ‫על לבבו לאמר‪ :‬מי אנכי לגשת לפני מל מלכי המלכי הקב"ה‪ ,‬על‬ ‫ידי זה יבוש להתפלל בהתלהבות‪ ,‬ולא יוכל להתקרב לעבודת ה'‪ .‬על‬ ‫כ בגשתו להתפלל צרי לאמ" את לבבו‪ ,‬והחלש יאמר גבור אני‬ ‫לבא בהיכל המל ‪ .‬וזהו הרמז‪" :‬ראה אנכי" מה שאד מחזיק עצמו‬ ‫ל'יש'‪ ,‬דבר זה "נות לפניכ היו ברכה וקללה"‪ ,‬כי א צרי‬ ‫להתחזק ולהיות לאיש‪ ,‬שלא יתבייש לעבדו ולהדבק בו ית' אזי הוא‬ ‫לברכה‪ ,‬אכ א מתנשא שלא לצור כלל תהיה לו לקללה‪ ,‬וזה‬ ‫שאמר אחר כ ‪" :‬את הברכה אשר תשמעו אל מצות" וגו‪) .‬מאור ושמש(‬

‫את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכ וגו'‪) .‬יא‪ ,‬כז(‬ ‫יש לפרש על דר שכתב הרמב" )בהל' תשובה פ"ט ה"א( שכל‬ ‫הברכות הגשמיות הכתובות בתורה‪ ,‬ה רק הבטחות ההכנה שיהא‬ ‫לנו כל טוב‪ ,‬ולא תהיה לנו כל מניעה מסיבות העוה"ז לקיי‬ ‫המצות‪ ,‬אבל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא )קידושי לט‪ .(:‬וזהו‬ ‫שאמר הכתוב‪" :‬את הברכה"‪ ,‬תהיה לכ "אשר תשמעו אל מצות ה'‬ ‫אלקיכ"‪ ,‬בכדי שעל ידה תוכלו לשמוע אל מצות ה'‪ ,‬בלי שו‬ ‫סיבה שתמנע אתכ‪ ,‬ועל ידי כל הטובה הזאת יהיו אזניכ‬ ‫פקוחות לשמוע ולהקשיב לדבר ה'‪ ,‬והברכה היא הכנה להתורה‬ ‫ומצות כי "א אי קמח אי תורה" )אבות ג‪ ,‬יז(‪ ,‬ולכ לא נאמר 'א‬ ‫)תפארת שלמה(‬ ‫תשמעו' רק "אשר תשמעו"‪.‬‬

‫ראה אנכי נת לפניכ היו ברכה וקללה‪ .‬את הברכה אשר‬ ‫תשמעו אל מצות ה' וגו' והקללה א לא תשמעו וגו'‪) .‬יא‪ ,‬כו‪-‬‬ ‫כח( קשה מה הלשו ראה‪ ,‬היה לו לומר שמעו שאנכי נות לפניכ‬ ‫וגו'‪ ,‬ועוד דקאמר שנות לפניה היו דייקא ברכה וקללה‪ ,‬וקשה‬ ‫דהלא בסו‪ #‬פרשת ואתחנ כתוב היו לעשות‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫ולמחר לקבל שכר‪ ,‬והאי כתוב כא היו לקבל ברכה‪ ,‬והלא שכר‬ ‫מצוה בהאי עלמא ליכא )קידושי לט‪ .(:‬ונראה דהנה האד צרי‬ ‫לעבוד את השי"ת שלא על מנת לקבל פרס רק מחמת אהבת ד'‬ ‫יעשה המצות עשה‪ ,‬ומעבירה ימנע לא מחמת העונש רק מחמת‬ ‫שנאת הרע‪ ,‬ויהא קשה בעיניו העבירה יותר מהעונש כיו שהיא‬ ‫מאוסה לפני המקו‪ .‬וזה שאמר משה רבינו‪" ,‬ראה" היינו לשו‬ ‫התבוננות וראיה בעי השכל‪ ,‬תתבונ ותראה שאנכי נות לפניכ‬ ‫היו ברכה וקללה‪ ,‬והיו בעוה"ז אנכי נות לפניכ את אלה‪ ,‬והא‬ ‫כיצד‪ ,‬את הברכה אשר תשמעו‪ ,‬כי עצ המצוה היא ברכה מרובה‬ ‫שאי דוגמתה‪ ,‬והקללה א לא תשמעו‪ ,‬שעצ העבירה היא קללה‪.‬‬ ‫וכיו שלראות את זאת צריכי בינה יתירה‪ ,‬לכ נקט הכתוב לשו‬ ‫)דברי חיי(‬ ‫ראה בעי השכל‪.‬‬

‫את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכ וגו'‪ .‬והקללה א ‬ ‫לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכ וגו'‪) .‬יא‪ ,‬כז‪-‬כח( וכבר דייקו‬ ‫המפרשי מדוע אצל הברכה נאמר "אשר תשמעו"‪ ,‬ואילו אצל‬ ‫הקללה לא נאמר "אשר לא תשמעו"‪.‬ונראה לומר דהנה בנוהג‬ ‫שבעול‪ ,‬שדר האב הוא להקדי טובה לבנו‪ ,‬דמקדי לית לו‬ ‫מתנות כדי שיל לשקוד על תלמודו‪ ,‬אבל אינו מקדי להענישו‪,‬‬ ‫ורק לאחר שקלקל את דרכיו מענישו על כ ‪ .‬א‪ #‬הקב"ה מתנהג‬ ‫עמנו כאב אל בנו‪ ,‬שאת הטובה הקדי לתת לנו ונת לנו את האר"‬ ‫הקדושה על מנת שנשמור את מצוותיו‪ .‬אמנ לגבי העונש לא‬ ‫הקדי להעניש‪ ,‬וא‪ #‬שהיה גלוי וידוע לפניו שעתידי לחטוא‪ ,‬מ"מ‬ ‫אינו ד על העתיד‪ ,‬כמו שדרשו חז"ל על ישמעאל שנאמר בו‬ ‫)בראשית כא‪ ,‬יז( "באשר הוא ש"‪ ,‬שאי הקב"ה ד את האד אלא‬ ‫לפי מעשיו באותה שעה ולא לפי המעשי שעתיד לעשות‪ .‬ולכ‬ ‫אצל הקללות נאמר "א לא תשמעו"‪ ,‬דהיינו דוקא לאחר שלא‬ ‫תשמעו אל מצות ה' אלהיכ תבוא עליכ הקללה‪ ,‬אבל הברכה‬ ‫)אפריו(‬ ‫תינת על "אשר תשמעו"‪ ,‬על מה שעתידי את לשמוע‪.‬‬

‫ראה אנכי נת לפניכ היו ברכה וקללה‪ ,‬והיה כי יביא ה'‬ ‫אלוקי אל האר אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את‬ ‫הברכה על הר גריזי וגו'‪) .‬יא‪ ,‬כו( איתא במדרש )דב"ר ד‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫רבנ אמרי אמר הקב"ה לא לרעת נתתי לה ברכות וקללות אלא‬

‫להודיע איזו דר טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר מני ממה כי א במקו אשר יבחר ה' באחד שבטי ש תעלה עולתי‬ ‫שקרינ בעני ראה אנכי נות לפניכ וגו'‪ ,‬ודברי המדרש צ"ב‪ ,‬וש תעשה כל אשר אנכי מצו‪) .‬יב‪ ,‬יד( באמת פלא הוא שלא‬ ‫ושמעתי מאאמו"ר זצוק"ל הי"ד לבאר‪ ,‬דהנה בפר' כי תבא )דברי‬ ‫כז‪ ,‬יב( כתיב‪" ,‬אלה יעמדו לבר את הע על הר גרזי וגו'‪ ,‬ואלה‬ ‫יעמדו על הקללה בהר עיבל וגו'‪ ,‬ארור האיש וגו'‪ ,‬וברש"י ז"ל "לבר‬ ‫את הע"‪ ,‬כדאיתא במסכת סוטה )לב‪ ,(.‬ששה שבטי עלו לראש הר‬ ‫גריזי וששה לראש הר עיבל וכו'‪ ,‬ופתחו בברכה ברו האיש אשר‬ ‫לא יעשה פסל ומסכה וגו' ואלו ואלו עוני אמ חזרו והפכו פניה‬ ‫כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ואומרי ארור האיש אשר יעשה פסל‬ ‫וגו'‪ ,‬וכ כול עד ארור אשר לא יקי ע"כ‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה מדוע לא כתבה התורה סדר הברכות ברו האיש‬ ‫אשר לא יעשה פסל ומסכה וגו' עד ברו אשר יקי את דברי התורה‬ ‫הזאת‪ ,‬וי"ל דהנה התורה מדברת על ודאות ולא על ספיקות‪ ,‬וכגו‬ ‫שהתורה אומרת "בערב תאכלו מצות" )שמות יב‪ ,‬יח(‪ ,‬היינו מצה‬ ‫בוודאי וכל שיש איזה ספק בכשרות המצה לא יצא יד"ח המצוה כי‬ ‫צרי להיות מצה ככל הלכות התורה בודאות‪ ,‬וכ איפכא כשהתורה‬ ‫אומרת "לא תאכלו כל נבילה" )דברי יד‪ ,‬כא(‪ ,‬אז אי עובר עד‬ ‫שיהא וודאי נבילה וכ"ז שיש איזה ספק א הוא בכלל נבילה אז לא‬ ‫זהו שאסרה תורה כי התורה תדבר על הוודאי‪) ,‬ויסוד נפלא זה כתבו‬

‫נכתב בתורה באיזה מקו לבנות הבית המקדש‪ ,‬אשר מעיקרי‬ ‫התורה‪ ,‬וכתוב רק "במקו אשר יבחר ה'"‪ ,‬ונראה דהמילוי לבד‬ ‫היוצא מתיבת "יבחר" כזה ו"ד י"ת י"ת ש'‪ ,‬עולה אל‪ #‬ומאה‬ ‫ושלושי‪ ,‬שהוא בגימטריא "שילה נוב גבעו ירושלי"‪ ,‬ולכ עמד‬ ‫המקדש בארבע מקומות הללו דה מרומזי בתורה ודו"ק‪.‬‬ ‫)הגה"ק רבי מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצא זצ"ל(‬

‫רק בכל אות נפש תזבח ואכלת בשר וגו' הטמא והטהור‬ ‫יאכלנו כצבי וכאיל‪) .‬יב‪ ,‬טו( נראה לפרש על פי מאמר רז"ל‬

‫א‬

‫)גיטי ע‪" :(.‬אכול שליש ושתה שליש‪ ,‬והנח שליש )בטנ ריק‪,‬‬ ‫רש"י(‪ ,‬לכשתכעוס )וימלא בטנ כעס( תעמוד על מילוא )אבל א‬ ‫תמלא מעי אכילה ושתיה לכשתכעוס תבקע("‪ .‬והנה‪ ,‬צבי ואיל‪,‬‬ ‫אי לה מרה אצל הכבד )עי' יו"ד סי' מב ס"ח(‪ .‬ומבואר בדברי‬ ‫חז"ל )ברכות סא‪ (:‬שהכבד כועס והמרה זורקת בה טפה להניחו‬ ‫מרתיחתו‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ומסתבר לפי האמור‪ ,‬שהצבי והאיל‪ ,‬שאי לה‬ ‫מרה אצל הכבד‪ ,‬מסתמא לא שיי בה מדת הרגזנות‪ ,‬מדלא‬ ‫המציא לה הבורא ית"ש מרה להניח מרתיחת‪ .‬והנה‪ ,‬כא כתיב‪:‬‬ ‫"בכל אות נפש תאכל בשר"‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שיאכל כל שבעו‪ ,‬ואי צור‬

‫לכתחלה‪ ,‬וא"כ שוה אצלו הרבה כבשר כשר‪ .‬א י"ל דישראל‬ ‫קדושי ה ומקדשי עצמ במותר לה‪ ,‬דא‪ #‬שיכולי לבטל‬ ‫איסור‪ ,‬אי רוצי להכניס דבר איסור בקרב א‪ #‬בדר היתר‪ .‬וכזה‬ ‫כתב הרשב"א )חולי ד‪ #‬צ"ח( דא‪ #‬שמותר לעשות כ מ"מ גנאי‬ ‫הוא לבטל איסור לכתחלה‪ ,‬ולפי זה שוב הנבלה אינה שוה לישראל‬ ‫אלא דבר מועט‪ ,‬ולכ מקדי נתינה לגר למכירה לנכרי‪ ,‬וזה שאמר‬ ‫הכתוב‪ ,‬לגר אשר בשערי תתננה ואכלה או מכור לנכרי‪ ,‬להקדי‬ ‫נתינה לגר למכירה לנכרי‪ ,‬וקשה קושית התוס'‪ ,‬והתירו" דנבלה‬ ‫שוה מעט‪ ,‬וקשה קושית הנו"ב דהלא אפשר לבטל וממילא שוה‬ ‫הרבה‪ ,‬לזה אמר כי ע קדוש אתה לה' אלקי ‪ ,‬וגנאי הוא ל לבטל‬ ‫איסורי ולאכל‪ ,‬לכ שוב הנבלה שוה מעט‪.‬‬

‫להניח שליש משבעו‪ ,‬וע"כ בא הכתוב והזהיר‪" :‬יאכלנו כצבי‬ ‫וכאיל"‪ ,‬דהיינו‪ ,‬כמו חיות אלו שאי לה מדת הרגזנות‪ ,‬כ תאכל‬ ‫אתה ולא תצטר לחשוש "לכשתכעוס תעמוד על מילוא "‪.‬‬ ‫)ערוגת הבוש(‬

‫שמור ושמעת וגו' למע ייטב ל ולבני אחרי עד עול כי‬ ‫תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהי‪) .‬יב‪ ,‬כח( קשה דמשמע‬ ‫שיעשה האד את המצוה למע ייטב לו‪ ,‬והלא אמרו )באבות א‪ ,‬ג(‬ ‫אל תהיו כעבדי המשמשי את הרב על מנת לקבל פרס‪ .‬וג‬ ‫למה כפל ואמר כי תעשה הטוב והישר‪ ,‬והלא כבר אמר שמור‬ ‫ושמעת את כל הדברי האלה‪ .‬ונראה דהנה בספר פני יפות‬ ‫מפרש מה שאומרי בתפלת י"ח ובר שנותינו כשני הטובות‬ ‫לברכה כי א‪-‬ל טוב ומטיב אתה ומבר השני‪ ,‬דהכוונה שעיקר‬ ‫התפלה אינה למעננו אלא למלאות רצונו של השי"ת‪ ,‬אשר הואיל‬ ‫והוא טוב ומטיב‪ ,‬לכ משתוקק כביכול מאד להטיב לישראל ולבר‬ ‫השני‪ ,‬ולכ אנו מתפללי למענו ית"ש החפ" להטיב‪ .‬וזה שאמר‬ ‫הכתוב שמור ושמעת וגו' למע ייטב ל ולבני אחרי עד עול‪,‬‬ ‫ולא כדי שאתה תקבל בזה פרס‪ ,‬אלא שמתו כ יוכל השי"ת‬ ‫להשפיע טובו וחסדו אלי ‪ ,‬ובזה גופא שתעשה עצמ מוכשר לקבל‬ ‫השפעת השי"ת‪ ,‬תעשה הטוב והישר בעיני ד' אלקי ‪ ,‬כי דבר זה‬ ‫טוב וישר הוא בעיני ד' להשפיע לזרע ישראל כל טוב לעול‪.‬‬

‫)הגה"ק רבי הלל מקאלאמייע זי"ע(‬

‫ואכלת לפני ה' אלקי וגו' למע תלמד ליראה את ה' אלקי‬ ‫כל הימי ‪) .‬יד‪ ,‬כג( אפשר לומר על פי שאמר אאמו"ר )הרה"ק רבי‬ ‫פייבוש מברעזא( ז"ל על הפסוק )תהלי ל‪ ,‬יג( "למע יזמר כבוד‬ ‫ולא ידו ה' אלקי לעול אוד "‪ ,‬כי יש שתי בחינות בעבודה‪ :‬א'‬ ‫מתו צער ומקבל באהבה; ב' מתו עושר וכבוד‪ ,‬והחילוק הוא‪ ,‬כי‬ ‫מתו צער אי אפשר תמיד לעבדו‪ ,‬אבל מתו עושר וכבוד יוכל‬ ‫תמיד לעבדו‪ ,‬וזהו‪" :‬למע יזמר כבוד"‪ ,‬היינו מתו עושר וכבוד‪,‬‬ ‫"ולא ידו" לא בבחינת "וידו אהר )ויקרא י‪ ,‬ג( שהוא צער‪ ,‬ואז‬ ‫"ה' אלקי לעול אוד " לעול דייקא‪ .‬והנה‪ ,‬הקב"ה ציונו כשבאי‬ ‫לבית המקדש מקו קדוש וטהור שנאכל ש מכל טוב‪ ,‬הלא היה‬ ‫טוב יותר רק לעבוד ש עבודת הש‪ ,‬ומה זה שעל ידי האכילה‬ ‫בזה ילמד ליראה; וג מה זה שמסיי "כל הימי" דייקא‪ .‬רק‬ ‫באמת הקב"ה חפ" חסד הוא ורוצה שימשיכו לעבדו מתו עושר‬ ‫וכבוד ולא מתו דחקות כדי שנוכל תמיד לעבדו‪ ,‬וזהו‪" :‬ואכלת‬ ‫לפני ה' אלקי " וגו'‪ ,‬וקשה הוא טוב יותר שלא נעסוק ש רק‬ ‫בעבודת הש‪ ,‬על זה אמר הכתוב‪" :‬למע תלמד" מזה "ליראה את‬ ‫ה' אלקי כל הימי" היינו מתו חסדי ורוב עושר כדי שיהיו‬ ‫יכולי לעבדו כל הימי‪.‬‬ ‫)אמרי יהודה(‬

‫)דברי יחזקאל קלאסנא(‬

‫את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכ אותו תשמרו לעשות לא‬ ‫תוס! עליו ולא תגרע ממנו‪) .‬יג‪ ,‬א( לכאורה קשה‪ ,‬הרי כבר נאמר‬

‫לעיל בפר' ואתחנ )ד‪ ,‬ב(‪" :‬לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה‬ ‫אתכ ולא תגרעו ממנו"‪.‬אלה שש הכונה היא שבל יוסיפו מצוות‬ ‫חדשות על מני התרי"ג מצוות ]כדאיתא בגמ' )שבת קד‪ (.‬שאי‬ ‫הנביא רשאי לחדש דבר[‪ .‬וכא הכוונה היא על המצוות עצמ‪,‬‬ ‫לקיימ בלי תוספת וגרעו‪ ,‬כגו‪ :‬שלש ציציות‪ ,‬או חמשה טוטפות‬ ‫בתפילי וחמישה מיני בלולב‪ ,‬ארבע ברכות בברכת כהני‪ ,‬כמ"ש‬ ‫רש"י כא‪ .‬וזהו שאמר‪" :‬את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכ אותו‬ ‫תשמרו לעשות" כפי הציווי "לא תוס‪ #‬עליו ולא תגרע ממנו"‪.‬‬ ‫כי פתוח תפתח את יד לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר‬ ‫(‬ ‫ע‬ ‫"‬ ‫זי‬ ‫מוילנא‬ ‫)הגר"א‬ ‫יחסר לו‪) .‬טו‪ ,‬ח( איתא בש רבינו הבעש"ט הק' זי"ע "די מחסורו‬ ‫לעשות‬ ‫'‬ ‫וגו‬ ‫כי תשמע בקול ה' אלהי לשמור את כל מצותיו‬ ‫אשר יחסר לו" ר"ת בגמט' "פה" א יכול להשתדל בשבילו צרי‬ ‫(‬ ‫א‬ ‫‪,‬‬ ‫יד‬ ‫‪,‬‬ ‫יט‬ ‫‪,‬‬ ‫יג‬ ‫הישר בעיני ה' אלהי‪ .‬בני את לה' אלהיכ ‪) .‬‬ ‫לעשות זאת‪ .‬והרה"ק מראפשי" זלה"ה אמר כי ד'י מחסור'ו א'שר‬ ‫לבטל‬ ‫א‬ ‫"‬ ‫החיד‬ ‫להבי סמיכות הכתובי האלה‪ ,‬נראה דהנה כתב‬ ‫יחס'ר ל'ו‪ ,‬סופי תיבותיו בגימטריא "כתב"‪ .‬לרמז א יוכל לעזור‬ ‫מיצרא‬ ‫דבר‬ ‫דינא‬ ‫טענת המלאכי שרצו לקבל את התורה מטע‬ ‫לחבירו ע"י כתב‪ ,‬שיכתוב מליצה עבורו מחויב לכתוב לו כתב‪,‬‬ ‫בשיטה‬ ‫איתא‬ ‫כי‬ ‫כי התורה היתה סמוכה לה‪ ,‬דזה אינו טענה‪,‬‬ ‫עכדה"ק‪ .‬ואני אוסי‪ #‬דלכ לא נרמז בפירוש בפסוק רק‪ ,‬בראשי‬ ‫מקובצת ב"מ דלגבי ב ליכא דינא דבר מיצרא וישראל בני המה תיבות "פה" או בס"ת ‪' -‬כתב'‪ ,‬דכיו דעיקר הוא שיעזור לחבירו‬ ‫למקו וזה שאמר הכתוב כי תשמע בקול ד' אלקי לשמור את כל תחלה בכל יכולתו בנתינת מעות משלו או לדבר בשבילו כמרומז‬ ‫מצותיו אשר אנכי מצו היו‪ ,‬כי ל נתתי את התורה וא‪ #‬שיש בר"ת וא איני יכול לא זה ולא זה‪ ,‬עכ"פ ית לו כתב‪.‬המלצה‬ ‫)דברי יחזקאל(‬ ‫דינא דבר מצרא וזה לעשות הישר בעיני ד' אלקי ‪ ,‬כי די בר מצרא המרומז בס"ת‪.‬‬ ‫ילפינ בב"מ מהכתוב ועשית הישר והטוב שזהו ממדת היושר‪ ,‬ע פתח תפתח את יד לו‪) .‬טו‪ ,‬ח( בספר פתגמי קדישי הביא שכל‬ ‫כל זה ל ניתנה תורה‪ ,‬ומדוע בני את לד' אלקיכ ולגבי ב אי התיבות מתחלפות בא"ת ב"ש‪ ,‬חו" מתיבת "צדקה" שתיבה זו ג‬ ‫די דבר מצרא‪.‬‬ ‫)בני יששכר( בא"ת ב"ש ג"כ "צדקה" )ה"צ ד"ק(‪ ,‬וזהו וצדקתו עומדת לעד‪.‬‬

‫בני את לה' אלקיכ לא תתגודדו וגו'‪ .‬כי ע קדוש את ‬ ‫)הרה"ק רבי אהר זיטאמיר זי"ע(‬ ‫לה' אלקי וגו'‪ .‬לא תאכל כל תועבה‪) .‬יד‪ ,‬א‪-‬ג( יש לפרש השמר ל פ יהיה דבר ע לבב בליעל לאמר קרבה שנת‬ ‫סמיכות הפסוקי על פי משל‪ :‬דהנה מנהג העול כשהרופא בא השבע שנת השמיטה ורעה עינ באחי האביו ולא תת לו וכו'‬ ‫אל החולה ורואה שיש עדיי תקוה לרפואתו‪ ,‬הוא מונע ממנו כמה והיה ב חטא‪) .‬טו‪ ,‬ט( לכאורה צרי ביאור למה טורח הכתוב‬ ‫מיני מאכלי המזיקי לו‪ ,‬אבל א הוא רואה בו שאבדה תקותו‬ ‫ח"ו‪ ,‬אז אי הוא מונע ממנו שו דבר‪ .‬והנה באמת כל ישראל יש‬ ‫לה חלק לעול הבא )סנהדרי צ‪ ,(.‬וא"כ ג במיתת קרויי‬ ‫'חיי'‪ ,‬ולפיכ אינ רשאי לאכול דברי המזיקי לה‪ .‬אבל‬ ‫אוה"ע אי לה חלק לעוה"ב‪ ,‬וא‪ #‬בחייה קרויי 'מתי'‪ ,‬לכ אי‬ ‫השי"ת מונע מה שו דבר וזהו שנאמר‪" :‬בני את לה'‬ ‫אלקיכ"‪ .‬ולכ "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בי עיניכ למת"‪,‬‬ ‫מפני שא‪ #‬במיתת קרויי חיי‪" ,‬כי ע קדוש אתה"‪' ,‬קדוש' הוא‬ ‫לשו פרוש ומובדל‪ ,‬שאינכ כמו האומות‪ ,‬ולכ‪" :‬לא תאכל כל‬ ‫)א פרי תבואה(‬ ‫תועבה‪.‬‬

‫לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשערי תתננה ואכלה או מכור‬ ‫לנכרי כי ע קדוש אתה לה' אלהי‪) .‬יד‪ ,‬כא( קשה דמשמע‬ ‫דלכ יתנה לגר ולנכרי משו שע קדוש הוא‪ ,‬והיה לו לומר לא‬ ‫תאכלו כל נבלה כי ע קדוש אתה‪ ,‬ואח"כ יאמר לגר אשר בשערי‬ ‫וגו'‪ .‬ונראה דהנה איתא )במסכת ע"ז ד‪ #‬כ'( דמקדמינ נתינה לגר‬ ‫למכירה לנכרי‪ .‬והקשו התוס' וכו' א יש לאד חפ" למכור יקדי‬ ‫לתתו לגר בחנ‪ .‬ותירצו דנבלה אינה שוה לישראל אלא דבר מועט‪,‬‬ ‫והקשה בשו"ת נודע ביהודה דהא מדאורייתא מותר לבטל איסור‬

‫ב‬

‫להדגיש שא לא יקיי מצוה זו‪ ,‬הרי "והיה ב חטא"‪ ,‬והלא בכל‬ ‫המצוות א אינו מקיימ‪ ,‬יש בו חטא? ויש ליישב לפי מה שידוע‬ ‫המעשה המובא בגמרא )בבא בתרא י‪" :(:‬שאל טורנוסרופוס הרשע‬ ‫את רבי עקיבא‪ :‬א א'לוקיכ אוהב עניי הוא‪ ,‬מפני מה אינו‬ ‫מפרנס? אמר לו‪ :‬כדי שניצול אנו בה מדינה של גיהנו‪ .‬אמר לו‪:‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬זו שמחייבת לגיהנו‪ ,‬אמשולל משל‪ ,‬למה הדבר דומה?‬ ‫למל בשר וד שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורי‪ ,‬וצוה עליו‬ ‫שלא להאכילו ושלא להשקותו‪ ,‬והל אד אחד והאכילו והשקהו‪,‬‬ ‫כששמע המל לא כועס עליו? ואת קרויי עבדי‪ ,‬שנאמר‪' :‬כי לי‬ ‫בני ישראל עבדי'‪ .‬אמר לו רבי עקיבא‪ :‬אמשול ל משל‪ ,‬למה‬ ‫הדבר דומה? למל בשר וד שכעס על בנו וחבשו בבית האסורי‪,‬‬ ‫וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו‪ ,‬והל אד אחד והאכילו‬ ‫והשקהו‪ ,‬כששמע המל לא דורו משגר לו? ואנו קרויי בני‪,‬‬ ‫דכתיב‪' :‬בני את לה' א‪-‬לוקיכ'"‪ .‬הרי לנו שמה שאנו קרויי‬ ‫בני להקב"ה‪ ,‬זהו המחייב לתת צדקה‪ .‬עני דומה אנו מוצאי‬ ‫לגבי תשובה‪ ,‬שמה שמועילה תשובה הרי זה משו שאנו נקראי‬ ‫בני למקו‪ ,‬ואב שמחל על כבודו כבודו מחול‪ ,‬ואילו אומות‬ ‫העול נקראי עבדי‪ ,‬ומל שמחל על כבודו אי כבודו מחול‪,‬‬

‫ולכ לא מועילה תשובה באומות העול‪ .‬זו כוונת הפסוק שלפנינו‪ :‬נתו תת לו ולא ירע לבב בתת לו כי בגלל הדבר הזה יברכ‬ ‫"ורעה עינ באחי האביו"‪ ,‬וממילא תעלי עיני מ הצדקה משו‬ ‫שתאמר שזהו נגד רצו הקב"ה שעשאו עני‪ ,‬וא כ הרי אתה‬ ‫מחזיק א‪ #‬את עצמ לעבד‪ ,‬ולא לב‪ ,‬ולפי זה לא תועיל ג‬ ‫)דבש וחלב(‬ ‫תשובת ‪ ,‬וממילא "והיה ב חטא"‪..‬‬

‫השמר ל פ יהיה דבר ע לבב בליעל לאמר קרבה שנת‬ ‫השבע וגו' והיה ב חטא‪) .‬טו‪ ,‬ט( כשישראל היו שרויי על‬ ‫אדמת‪ ,‬לא היה אפשר בדר הטבע שיהיה אחד מה עני‪ ,‬שהרי‬ ‫לכל אחד היה חלק באר"‪ ,‬ואפילו א ירבו ישראל להיות כחול‬ ‫שעל שפת הי‪ ,‬מכל מקו "אר" צבי" כתיב שהיא מתרחבת‬ ‫ליושביה )גיטי נז‪ (.‬באופ שיגיע לכל אחד חלק שיהא בו על כל‬ ‫פני סיפוק מזו לביתו‪ ,‬כי תת האר" יבולה‪ .‬וא כ לא יצוייר‬ ‫שיהא עני אלא על ידי אחת משתי סיבות אלו‪ :‬א‪ .‬שלא שמר האיש‬ ‫מצות שביעית כהלכתה‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל )קידושי כ‪" :(.‬כמה קשה‬ ‫אבקה של שביעית אד נושא ונות בפירות שביעית‪ ,‬לסו‪ #‬מוכר‬ ‫את מטלטליו וכו' עד שמוכר את עצמו"; ב‪ .‬באופ שאמר ר' עקיבא‬ ‫לטורנוסרופוס הרשע "כדי שניצול אנו בה מדינה של גיהנ" )ב"ב‬ ‫י‪ ,(.‬וביאור העני הוא‪ ,‬שהקב"ה ברוב רחמיו מדכא איש צדיק‬ ‫בדיכדוכי עניות על חטא קט שעשה‪ ,‬בכדי שאחרי יזכו להחיותו‪,‬‬ ‫ובכ יכופר לה עונ וינצלו מדינה של גיהנ ובזה יבואר הכתוב‪,‬‬ ‫שבא להזהיר את העשיר שלא יחשוד את העני בבואו לפניו‪,‬‬ ‫שבחטא השביעית העני‪" :‬השמר ל פ יהיה דבר ע לבב בליעל‬ ‫לאמר"‪ ,‬על העני‪ ,‬שבשביל ש"קרבה שנת השבע שנת השמיטה"‬ ‫ולא נזהר בה‪ ,‬ולפיכ נענש‪ ,‬אל תאמר כ‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬חשוד את‬ ‫עצמ ‪" :‬והיה ב חטא"‪ ,‬וכדי שיכופר ל על עוונ נתגלגל זה‬ ‫)חת סופר(‬ ‫שיבוא לפני בכדי להציל מדינה של גיהנ‪.‬‬

‫ד' וגו' )טו‪ ,‬י( יש לדקדק דלעיל אמר ורעה עינ באחי האביו‬ ‫ולא תת לו וקרא עלי אל ד' והיה ב חטא‪ ,‬דמשמע דא לא‬ ‫יעשה כ לא יהי' בו חטא ולא הזכיר שיהיה מבור ‪ ,‬וג יש להבי‬ ‫מה שאמר בכל משלח יד אשר תעשה‪ ,‬ונ"ל דהנה שכר מצוה‬ ‫ליכא בעול הזה‪ ,‬וראיתי בהפלא"ה שכתב כי שמחת מצוה שיש‬ ‫לאד בעשיית המצוה על זה מקבל שכר בעול הזה‪ ,‬ולפ"ז י"ל‬ ‫שבתחלה ציוה שית וא לא ית יהיה ב חטא‪ ,‬ואח"כ אמר שלא‬ ‫יהיה צר לו על שנות לעני‪ ,‬ואמר אל ירע לבב כי בגלל הדבר‬ ‫הזה‪ ,,‬פירוש בשביל שמחת מצוה שיש לו יברכ ד' במעשי יד‬ ‫בעול הזה‪ ,‬אבל על גו‪ #‬המצוה לא יתבר במעשה ידיו בעול‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫הזה‪.‬‬

‫נתו תת לו ואל ירע לבב בתת לו כי בגלל הדבר הזה יברכ‬ ‫ה' אלוקי‪) .‬טו‪ ,‬י( יש לפרש על פי מה שאמרו חז"ל )בבא בתרא‬ ‫י‪ ,(.‬שרק הצדקה שנות האד ואינו יודע למי נותנה‪ ,‬והעני נוטלה‬ ‫ואינו יודע ממי נוטלה‪ ,‬היא הצדקה שעליה נאמר "וצדקה תציל‬ ‫ממות"‪ ,‬ולפי זה אולי ירע לב האד כאשר יזדמ לו שצרי לתת‬ ‫לעני צדקה פני אל פני‪ ,‬שהרי בכ הפסיד הנות לכאורה את‬ ‫סגולת הצדקה "ההצלה ממוות" לא כ אומרת התורה‪ ,‬אלא – "ואל‬ ‫ירע לבב בתת לו"‪ ,‬דהיינו‪ :‬כאשר נתת לעני עצמו‪ ,‬בחשב שלא‬ ‫קיימת מצוה מ המובחר‪ ,‬שכ מאיד יש בנתינה זו ג יתרו ותוכל‬ ‫להרויח בדר זו מצוה נוספת‪" :‬כי בגלל הדבר הזה"‪ ,‬כלומר‪ :‬בגלל‬ ‫הדיבור שתדבר אליו ותפייסו‪ ,‬יברכ ה'‪ ,‬וכמאמר חז"ל )בבא בתרא‪,‬‬ ‫ש(‪ ,‬שהמפייס את העני מתבר בי"א ברכות‪ ,‬בעוד הנות לו סת‬ ‫מתבר בז' ברכות‪ ,‬נמצא שתרויח בנתינת לו עצמו ארבע ברכות!‪.‬‬ ‫)הגה"צ רבי מאיר אריק זצ"ל(‬

‫נת תת לו ולא ירע לבב בתת לו כי בגלל הדבר הזה יברכ פתח תפתח את יד לאחי וגו'‪) .‬טו‪ ,‬יא(‬ ‫ה' אלוקי‪) .‬טו‪ ,‬י( "בתת לו"‪ ,‬תיבות מיותרות לכאורה‪ ,‬הלא כבר‬ ‫אמר "נת תת לו ולא ירע לבב "‪ .‬בר‪ ,‬לא על עצ הנתינה מדבר‬ ‫עתה‪ ,‬כי א על צורתה‪ .‬אחר שאמר הכתוב "נתו תת"‪ ,‬והוא‬ ‫"אפילו מאה פעמי" )רש"י כא(‪ ,‬והרי אד בטבעו אינו מתלהב‬ ‫לתת לאותו עני פע אחר פע‪ ,‬אפשר אפוא‪ ,‬שית רק בלב כבד‪,‬‬ ‫משו חיוב המצוה גרידא‪ .‬וא‪ #‬כי אחרי הנתינה הוא משלי עמה‪,‬‬ ‫כי בי כ ובי כ כבר אי המעות בידו‪ ,‬אבל הנתינה עצמה פגומה‬ ‫היא‪ .‬על כ מזהירה התורה "ולא ירע לבב בתת לו"‪ ,‬היינו‪ ,‬כבר‬ ‫בזמ הנתינה עצמה‪ ,‬ולא רק אחריה‪" .‬כי בגלל הדבר הזה יברכ ה'‬ ‫אלוקי "‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬כי אחרי שהמעות ה של הקב"ה ורק משלו‬ ‫אנו נותני‪ ,‬על כרח שכל הברכה שית הקב"ה עבור זה‪ ,‬היא רק‬ ‫משו הבחירה והרצו לתת‪ .‬א כ ראוי שדוקא בשעת הנתינה‪,‬‬ ‫בעת שבידו הבחירה א לפתוח או לקפו" את ידו‪ ,‬יתגבר על יצרו‬ ‫הרע‪ ,‬וישתדל שתהא הנתינה בשמחה ובטוב לב‪ ,‬לעשות רצו קונו‪,‬‬ ‫ואו אז יזכה בודאי לברכת ה'‪ .‬מה שאי כ‪ ,‬א בשעת הנתינה ירע‬ ‫לבבו‪ ,‬ורק אחרי שהמעות כבר אינ בידו יתרצה‪ ,‬הרי הקטי המצוה‬ ‫)חפ" חיי(‬ ‫ופג בה‪.‬‬

‫נתו תת לו ולא ירע לבב בתת לו כי בגלל הדבר הזה יברכ‬ ‫ה' וגו'‪) .‬טו‪ ,‬י( איתא בגמרא )פסחי ח(‪ :‬האומר סלע זו לצדקה‬ ‫בשביל שיחיה בני או שאהיה ב העוה"ב הרי זה צדיק גמור"‪.‬וזהו‬ ‫הרמז כא‪" :‬נתו תת לו ולא ירע לבב "‪ ,‬שלא יהיה ל צער בלבב‬ ‫שמא היתה נתינת לצדקה שלא לש שמי‪" ,‬כי בגלל הדבר‬ ‫הזה"‪ ,‬רצ"ל‪ ,‬אפילו א נתינת הצדקה היתה שלא לש שמי‪ ,‬אלא‬ ‫'בגלל' איזו פניה‪ ,‬א‪ #‬על פי כ "יברכ ה'"‪.‬‬ ‫)הרה"ק הרבי ר' ברו ממעזיבוז זי"ע(‬

‫נתו תת ולא ירע לבב בתת לי‪) .‬טו‪ ,‬י(‬ ‫לכאורה תיבות "בתת לו" א שפת יתר הנה‪ ,‬שהרי כבר אמר "נתו‬ ‫תת"‪.‬אלא בא הכתוב להורות שעל האד להתבונ בצדקה שנת‬ ‫כבר והחיה בה נפש מישראל‪ ,‬ואילו יבוא עכשיו אד לבקש ממנו‬ ‫שימכור לו זכות זו המצוה‪ ,‬בוודאי לא ימכור לו אפילו עבור הו רב‪,‬‬ ‫וכמו שאמר שלמה המל ע"ה )שיה"ש ח‪ ,‬ז(‪" :‬א ית איש את כל‬ ‫הו ביתו באהבה בוז יבוזו לו"‪ ,‬כי לא די שלא יקבל כל ממו‬ ‫שבעול למכור את שכר מצותו‪ ,‬אלא יבזה מי ששאל ממנו כדבר‬ ‫הזה‪ ,‬וביאור העני הוא‪ :‬כי מאחר שכבר נת את הצדקה‪ ,‬אזי זכות‬ ‫מצוה זו מחזקת אותו לעמוד בקדושתו‪ ,‬ומכ יוכיח אד את עצמו‪,‬‬ ‫שכל הקשיי והמניעות שיש לו לית צדקה‪ ,‬אינ אלא מצד היצר‪.‬‬ ‫וזהו שאמר‪" :‬נתו תת" קוד נתינה יהיה בעיני כאילו הוא נתו‬ ‫כבר‪ ,‬ובכ ‪" :‬ולא ירע לבב בתת לו‪ ,‬כי אחר הנתינה שוב לא יהיה‬ ‫פתחו פה להיצר הרע‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫)פני יפות(‬

‫ידוע בש האריז"ל‪ ,‬שכאשר נותני צדקה המטבע היא כנגד הי'‬ ‫שבש הוי"ה‪ ,‬ה' אצבעות של הנות כנגד הה'‪ ,‬וידו הוא כוא"ו‪ ,‬וה'‬ ‫אצבעותיו של המקבל כנגד ה' אחרונה‪ ,‬ובזה נשל הש הוי"ה‪.‬‬ ‫ולפי זה אפשר לומר בהא שנאמר )משלי כב‪ ,‬ב( "ועשיר ורש נפגשו‪,‬‬ ‫עושה כול ה'"‪ ,‬דהכוונה על ידי שניה הנות והמקבל נשל ש‬ ‫)ישועות יעקב(‬ ‫הוי"ה ב"ה‬

‫חג הסכות תעשה ל שבעת ימי באספ מגרנ ומיקב‪) .‬טז‪,‬‬ ‫יג( "תעשה" ולא מ העשוי ]סוכה יא‪ [:‬אפשר לומר על דר רמז‪,‬‬ ‫שצרי תמיד להיות במצב של "תעשה" להמשי ולעשות 'ולא מ‬ ‫העשוי' לא להסתפק במה שכבר עשוי‪.‬‬ ‫)הרה"ק רבי מרדכי שלמה מבויא זצ"ל(‬

‫העניק תעניק לו מצאנ ומגרנ וגו'‪ .‬וזכרת כי עבד היית באר‬ ‫מצרי וגו'‪ ,‬על כ אנכי מצו את הדבר הזה היו ‪) .‬טו‪ ,‬יד‪-‬טו(‬ ‫תיבת "היו" צריכה ביאור‪ .‬ועוד למה הוצר לית טע לפי שנטלו‬ ‫ג ה הענקה ממצרי‪ ,‬הרי מה שנטלו ממצרי היה מדעת עליו‬ ‫ית'‪ ,‬כי הוא אמר שכ היא שורת הדי להעניק לעבד בצאתו‪ .‬וא"כ‬ ‫לא היה צרי לומר "על כ אנכי מצו "‪ ,‬דמשמע שהמצוה באה‬ ‫בשביל שנטלו ממצרי‪ ,‬הלא שורת הדי כ היא‪ .‬ונראה‪ ,‬דהנה‬ ‫בפרשת משפטי‪ ,‬בדי עבד עברי לא נכתב כלל די הענקה‪ ,‬ויתכ‬ ‫לפי המבואר כא שמצוה זו מצוה שכלית היא‪ ,‬וכל הע היוצאי‬ ‫ממצרי לא היו צריכי שיזהירו אות על זה‪ ,‬כי מדעת יבינו שכ‬ ‫היא חובת‪ ,‬כי ג ה עבדי היו במצרי ונטלו הענקה‪ .‬לכ לא‬ ‫נכתב די הענקה בפר' משפטי שנאמר לישראל שבאותו הדור‪.‬‬ ‫אמנ לאחר שנתעכבו במדבר ארבעי שנה‪ ,‬וא‪ #‬אחר שבאו לאר"‬ ‫לא נהג די עבד עברי עד לאחר ירושה וישיבה ורק אחר שעבד שש‬ ‫שני משפטו לצאת לחפשי בשנה השביעית‪ ,‬א כ הרי כבר עברו‬ ‫ששי שנה משעה שיצאו ממצרי אזי יש לחוש פ ישכחו את‬ ‫העשוי לה בצאת ממצרי‪ ,‬כי זמ זכירה נמש ששי שנה‬ ‫)כתובות כ‪ .(:‬לכ הוצר עתה להזהיר ולזרז על מצוה זו‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫"וזכרת כי עבד היית" וגו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬בי תבי שמצוה זאת שכלית היא‬ ‫וראוי לעשותה מדעת עצמ ‪ ,‬א תשי על לב את הנעשה עמ ‪,‬‬ ‫"על כ אנכי מצו את הדבר הזה היו"‪ ,‬ולא צויתי אות מקדמת‬ ‫דנא‪ ,‬לפי שלא הוצרכתי לכ בעת ההיא‪.‬‬ ‫)בני אריאל(‬

‫כי יברכ ה' אלהי בכל תבואת ובכל מעשה ידי והיית א‬ ‫שמח‪) .‬טז‪ ,‬טו( נראה לפרש דהנה אמר הכתוב במשלי ברכת ד'‬ ‫היא תעשיר ולא יוסי‪ #‬עצב עמה‪ .‬והכוונה דהנה אמרו רז"ל )אבות‬ ‫ב‪ ,‬ז( מרבה נכסי מרבה דאגה‪ ,‬כי מי שיש לו מנה דואג ורוצה‬ ‫מאתי‪ ,‬וככל שנכסיו מתרבי כ מרבה יותר דאגה לרכוש לו עוד‬

‫ג‬

‫כפול כהנה וכהנה‪ ,‬אול איתא )תענית ד‪ #‬ט'( והריקותי לכ ברכה שלש פעמי בשנה יראה וגו' ולא יראה את פני ה' ריק איש‬

‫עד בלי די‪ ,‬עד שיבלו שפתותיכ מלומר די‪ ,‬ובברכה זו אינו מבקש‬ ‫יותר‪ ,‬דאדרבה הוא צועק די‪ ,‬ונמצא ששמחה כזו היא שמחה‬ ‫שלימה‪ ,‬וזה שאמר הכתוב‪ ,‬ברכת ד' היא תעשיר‪ ,‬שכשהברכה באה‬ ‫מהקב"ה ע"ד והרקותי לכ ברכה‪ ,‬אז ולא יוסי‪ #‬עצב עמה‪ ,‬שאינו‬ ‫מתעצב לחפו" ביותר כיו שברכת ד' היא והוא אומר די‪ .‬וזה כוונת‬ ‫הכתוב‪ ,‬כי יברכ ד' אלקי ‪ ,‬א הברכה באה מהשי"ת‪ ,‬אז והיית א‬ ‫שמח‪ ,‬א הוא מיעוט ובא למעט שלא תהיה רק שמח בלבד בלי‬ ‫דאגת ריבוי נכסי‪ ,‬מאחר שהיא ברכת ד‪.‬‬

‫כמתנת ידו כברכת ד' אלקי אשר נת ל‪) .‬טז‪ ,‬טז‪-‬יז( יש‬ ‫לפרש הכוונה‪ ,‬כי למשל א ראוב נות לשמעו מתנה‪ ,‬כמו שאינו‬ ‫מהנימוס שית תודה לידו של ראוב כי לא היד היא הנותנת כ"א‬ ‫ראוב‪ ,‬כמו כ ידע כי לא ראוב הוא הנות כ"א הבורא כל עולמי‪,‬‬ ‫וזהו הכוונה "איש כמתנת ידו"‪ ,‬כי לא היד היא הנותנת כ"א האיש‪,‬‬ ‫כמו כ צרי לידע כי לא האיש הוא הנות כ"א הוא כברכת ה"א‬ ‫אשר נת ל ‪ ,‬ולו צרי להודות ולהלל‪..‬‬ ‫)הגה"צ רבי יוס‪ #‬אלימל כהנא זצ"ל אב"ד אונגוואר(‬

‫)שו"ת בית אפרי‪ ,‬חלק או"ח בפתיחה בש דודו(‬

‫מדברי רבותה"ק מבעלזא‬ ‫רק קדשי אשר יהיו ל ונדרי וגו'‪) .‬יב‪ ,‬כו( צרי להבי למה‬ ‫הפסיק הכתוב ב"יהיו ל " באמצע‪ ,‬ולא כתב "רק קדשי ונדרי אשר‬ ‫יהיו ל "‪ .‬וי"ל דכתוב )קהלת ה‪ ,‬ד( טוב אשר לא תדור‪ ,‬ואמרו רז"ל‬ ‫)בר"ר ע‪ ,‬א( מכא שנודרי בעת צרה )וכדאיתא בחולי ב‪ ,‬ב תוס' ד"ה‬ ‫אבל(‪ ,‬ולכ דייק הכתוב ולא כלל "יהיו ל " על נדרי‪ ,‬כי טוב אשר לא‬ ‫תדור‪ ,‬כיו דנודרי רק בעת צרה‪ ,‬א"כ מוטב שלא נצטר להגיע לעת‬ ‫כזאת‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬

‫שמר ושמעת את כל הדברי האלה אשר אנכי מצו למע ‬ ‫ייטב ל ולבני אחרי עד עול כי תעשה הטוב והישר בעיני‬ ‫ה' אלהי‪) .‬יב‪ ,‬כח( ובספרי אמרו‪ :‬שמר ושמעת וכו'‪ ,‬א שמרת‬ ‫מה ששמעת‪ ,‬סופ לשמור מה שלא שמעת‪ .‬והנה כוונת הספרי‬ ‫היא לתר" מה שהכתוב מקדי שמירה לשמיעה‪ ,‬בעוד שקוד‬ ‫צריכי לשמוע ואחר כ יכולי לשמור‪ ,‬ולפי זה יש להבי מהי‬ ‫הכוונה‪" :‬סופ לשמור מה שלא שמעת"‪ ,‬כי אי יתכ לשמור מה‬ ‫שלא שמע‪ .‬ויש לפרש הכוונה‪ ,‬על פי מה שאמר כ"ק אבי ז"ל )מר‬ ‫אדמו"ר מהר"י זי"ע(‪ ,‬שאמנ כל אחד מבני ישראל בכחו להשיג‬ ‫בתורה ובידיעת השי"ת רק כפי מדרגת נשמתו שניתנה בו בתחלת‬ ‫יצירתו‪ ,‬אבל כאשר האד יגע בתורה ובעבודת השי"ת‪ ,‬וזוכה בעזר‬ ‫אלקי להשלי את עצמו כפי חלקו ומדרגת נשמתו‪ ,‬והוא משתוקק‬ ‫להתעלות יותר ולהשיג עוד ועוד‪ ,‬זוכה שהשי"ת נות לו נשמה‬ ‫גבוהה יותר‪ ,‬שעל ידה יוכל להשיג יותר ויותר‪ .‬עכדה"ק‪ .‬וזוהי כוונת‬ ‫הספרי‪" :‬שמור ושמעת‪ ,‬א שמרת מה ששמעת"‪ ,‬והיינו שעמלת‬ ‫בתורה‪ ,‬כמו שפירש רש"י‪" :‬שמור‪ ,‬זו משנה"‪ ,‬ומכח זה זכית להשיג‬ ‫את כל מה שביד להשיג לפי שורש ומדרגת נשמת ‪" ,‬סופ‬ ‫לשמור מה שלא שמעת"‪ ,‬כלומר‪ ,‬תזכה לנשמה יותר גבוהה ותוכל‬ ‫להשיג השגות יותר גבוהות ונעלות בתורה וידיעת השי"ת‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד זי"ע(‬

‫כי יקו בקרב נביא וגו'‪ .‬לא תשמע אל דברי הנביא ההוא וגו'‪.‬‬ ‫אחרי ה' אלקיכ תלכו ואותו תיראו וגו'‪ ,‬והנביא ההוא או‬ ‫חול החלו ההוא יומת וגו'‪) .‬יג‪ ,‬ב‪-‬ו( יש לדקדק למה הפסוק‬ ‫הפסיק באמצע דינו של נביא השקר ע הפסוק‪" :‬אחרי ה' אלקיכ‬ ‫תלכו"‪ ,‬היה לו לומר "לא תשמע וגו'‪ ,‬והנביא ההוא יומת" וגו'‪ ,‬ואח"כ‪:‬‬ ‫"אחרי ה' אלקיכ תלכו"‪ .‬א כוונת הכתוב הוא ללמדנו כלל גדול‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬שדוקא בזמ שיש עיכובי ומניעות‪ ,‬ותורה מונחת בקר‬ ‫זוית‪ ,‬א האד מתאמ" אז ומתגבר על יצרו לעבוד את ה'‪ ,‬זוכה הוא‬ ‫למעלות רמות‪ ,‬לחזות בנוע ה' ולבקר בהיכלו‪ .‬וכמו שאמר א"א מר‬ ‫מהר"ש מבעלזא זי"ע בביאור דברי המדרש )בר"ר סד‪ ,‬ד(‪" :‬ר' יוחנ ור'‬ ‫חנינא תרויהו אמרי ב מ"ח שנה הכיר אברה את בוראו‪ .‬ר"ל אמר‬ ‫ב ג' שני הכיר אברה את בוראו"‪ .‬מא דאמר ב ג' שני‪ ,‬מוב כי‬ ‫אז הוא הזמ שהאד בא לכלל דעת‪ .‬אול צרי להבי טע מד"א ב‬ ‫מ"ח שני‪ ,‬למה דוקא אז הכיר את בוראו‪ .‬וביאר משו דאז היה ימי‬ ‫דור הפלגה‪ ,‬שחשכות וכפירה היה שורה בעול‪ ,‬והיה קשה מאד‬ ‫להתקרב לעבודת ה'‪ ,‬ובכל זאת התאמ" אברה אבינו בכל כוחותיו‬ ‫לעבוד את ה'‪ ,‬לכ אז דייקא זכה להשיג מעלות רמות ולהכיר את‬ ‫בוראו‪ .‬וזהו שאמר כא‪" :‬כי יקו בקרב נביא" וגו'‪ ,‬ויהיו אז נסיונות‬ ‫ופיתויי קשי‪ ,‬ומה ג שהנביא שקר יעשה אות או מופת והחשכות‬ ‫תתגבר בעול‪ ,‬לא תמתי עד יעבור זע‪ ,‬רק דייקא אז הוא עת‬ ‫הכושר להתקרב אל ה'‪ .‬ולכ‪" :‬אחרי ה' אלקיכ תלכו ואותו תיראו‬ ‫ובקולו תשמעו ואותו תעבודו"‪ ,‬ואז תזכו ל"ובו תדבקו"‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬

‫בני את לד' אלקיכ וגו' כי ע קדוש אתה לד' אלקי‪ ,‬וב‬ ‫בחר ד' וגו'‪) .‬יד‪ ,‬א( בחודש זה מתכונני‪ ,‬ועושי הכנה לתפילות‪,‬‬ ‫שיאמרו בחודש זה‪ ,‬וחושב כל אחד בלבו‪ :‬אי אשא פני לעמוד‬ ‫ולהתפלל לפני מל – מלכי המלכי‪ ,‬הקודש ברו הוא‪ ,‬ואני מלא‬ ‫חטאי‪ ,‬עוונות ופשעי‪ ,‬ואינו ראוי במעשי כלל וכלל‪ ,‬וא"כ אי‬ ‫אעמוד בתפלה לפניו ית' וג' עצות טובות כדי שינצל ממחשבת‬

‫עצבות זו לבל יפול לב האד עליו‪ ,‬אלא להיפ ‪ :‬יערב לו ללבו‬ ‫לגשת אל הקודש‪ ,‬נות הרה"ק רבי נפתלי מרופשי" זי"ע בספרו‬ ‫הק' "זרע קודש" א‪ .‬ישיב האד אל לבו‪ ,‬שה אמת‪ ,‬שמפאת עצמו‬ ‫ומעשיו הוא הבל וריק‪ ,‬בר יבוא לפני השי"ת בזכות אבותיו הק'‪,‬‬ ‫וכמו שאנו מזכירי בכל תפלה ותפלה‪ :‬אלקי אברה‪ ,‬אלקי יצחק‬ ‫ואלוקי יעקב‪ ,‬ובזכות תתקבל תפלתי ותיעשה בקשתי‪ .‬ב‪ .‬שית‬ ‫אל ליבו‪ ,‬שיש בקרבו חלק אלוקי ממעל‪ ,‬שנת בו השי"ת נשמת‬ ‫חיי‪ ,‬אשר היא תמיד בקדושתה ולכ יכול אני לעמוד בתפלה‪ ,‬כי‬ ‫החלק שבי מתפלל‪ ,‬והוא קדוש ויכול לעמוד ולהתפלל לפני‬ ‫הקב"ה‪ .‬ג‪ .‬ישי אל לבו אותה ששנינו בגמרא‪ ,‬שהשי"ת מתפלל‬ ‫בכל יו‪ ,‬ומהי תפלתו?" אמר רב זוטרא בר טוביה‪ ,‬אמר רב "יהי‬ ‫רצו מלפני‪ ,‬שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מידותי‬ ‫ואתנהג ע בני במידת הרחמי ואכנס לה לפני משורת הדי"‬ ‫)ברכות ז( וא כ הג שמצד עצמו אינו ראוי לעמוד ולהתפלל‬ ‫לפניו ית"ש‪ ,‬מכל מקו מצד רחמיו וחסדיו של הקב"ה‪ ,‬אזי בודאי‪,‬‬ ‫כביכול‪ ,‬יתפלל עמדי ויהי ע פי בעת דבורי בתפלתי‪ ,‬ועי"ז תתקבל‬ ‫תפלתי‪ .‬שלש העצות הטובות האלו מרומזי בפסוקי האלו‪:‬‬ ‫"בני את לד' אלוקיכ וגו'" זו העצה האחרונה שע"י שרחמי‬ ‫השי"ת מתעוררי עלינו כרח אב על בני‪ ,‬כי הרי בניו אנו‪ ,‬ועל זה‬ ‫מתפלל הקב"ה‪" :‬ואתנהג ע בני במדת הרחמי וכו'"‪ ,‬וא"כ בודאי‬ ‫יעזור לנו בעת תפלתינו ויקבלה ברחמי וברצו‪" .‬כי ע קדוש‬ ‫את לד' אלקי " – קדושת עצמ מאבותי " רש"י היא העצה‬ ‫הראשונה‪ ,‬שא‪ #‬שמצד עצמו אינו ראוי להתפלל לפניו ית"ש‪" ,‬אבל‬ ‫קדושת עצמ מאבותי " יש לנו זכות אבות‪ ,‬אשר קדושת בודאי‬ ‫מסייעתנו‪ ,‬שתתקבל תפלתנו כיאות וכראוי‪" .‬וב בחר ד' מכל‬ ‫העמי וגו'" ב – בתו תוכ פנימה ישנו החלק‪ ,‬אשר בו בחר ד'‪,‬‬ ‫לחלקו – חלק אלוקי ממעל‪ ,‬היא הנשמה הק'‪ ,‬אשר על ידה יש ל‬ ‫את העצה האמצעית לעמוד להתפלל לפניו ית"ש ע"י נשמת‬ ‫הקדושה שלא פגמה‪ ,‬ובזה ע ישראל הנ סגולה מכל העמי‬ ‫ומובדלי ע"י נשמת הקדושה והטהורה‪ ,‬שאיננה נמצאת אצל כל‬ ‫)כ"ק מר אדמו"ר שליט"א(‬ ‫העמי‪.‬‬

‫כי ע קדוש אתה לד' אלקי וב בחר ד' להיות לו לע סגולה‬ ‫מכל העמי אשר על פני האדמה‪ .‬לא תאכל כל תועבה וגו'‪.‬‬ ‫)יד‪ ,‬ב‪-‬ג( ברש"י ז"ל‪" :‬כי ע קדוש אתה קדושת עצמ מאבותי ‪ ,‬ועוד‬ ‫וב בחר ד'"‪ .‬יש לדקדק דפסוק זה כתוב ג בפרשת ואתחנ )ז‪ ,‬ו( וש‬ ‫לא פירש רש"י כלו‪ ,‬הלא פרשת ואתחנ קודמת‪ ,‬והיה צרי רש"י‬ ‫לפרש ש מה שפירש כא‪ .‬ועוד יש לדקדק‪ ,‬כי ש כתיב ב בחר ד'‬ ‫וכא כתיב וב בחר ד' בוא"ו‪ .‬וי"ל‪ ,‬עפ"מ שדקדק א"א ז"ל בדברי רש"י‬ ‫ז"ל‪ ,‬שפירש קדושת עצמ מאבותי ‪ ,‬שנראה קצת כמו סתירה‪ ,‬כי א‬ ‫הוא קדושת עצמ אז אינו מאבותי ‪ .‬ואמר‪ ,‬שהצדיקי כל מה שה‬ ‫מתעלי במדריגה יותר גבוהה ה מתבונני יותר בשפלות עצמ‪.‬‬ ‫וזה‪ :‬קדושת עצמ היינו אפי' אותה הקדושה שה זוכי בעצמ ג‬ ‫אי תולי אלא בזכות אבותיה‪ .‬וקאמר אח"ז ועוד וב בחר ד'‪,‬‬ ‫שתשתוקק שיהיה ג קדושת עצמ ולא רק בזכות האבות‪ .‬אד"ק ז"ל‪.‬‬ ‫ועוד י"ל דאיתא ברמב"‪ ,‬דהא שהוזהרו ישראל ממאכלות אסורות הוא‬ ‫משו דלעתיד לבוא יזכו ישראל למעלת הנבואה ולכ ראוי לה‬ ‫להנזר מטומאה‪ ,‬כמו שמצינו שמשה רבע"ה לא רצה לינוק מ‬ ‫המצריות משו שעתיד לדבר ע השכינה‪ .‬וזה הפירוש כא‪ :‬כי ע‬ ‫קדוש אתה וגו' לא תאכל כל תועבה‪ ,‬דהא דהזהרתי שלא לטמא‬ ‫נפש במאכלות אסורות הוא משו שאתה ע קדוש ועתיד לדבר ע‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ועוד שהקב"ה דיבר ע אבותינו בהר סיני פני בפני וג‬ ‫דבר זה הוא סיבה שנשמר ממאכלות אסורות‪ ,‬וקדושה זו באה לנו‬ ‫בירושה מאבותינו‪ .‬ומלבד זאת וב בחר ד' להיות לו לע סגולה‪,‬‬ ‫דסגולה היא דבר חשוב ללא סיבה מיוחדת‪ ,‬דהקב"ה בחר בנו בעצמנו‬

‫ד‬

‫משו שכ היה רצונו‪ .‬וזהו שכתוב כא וב ‪ ,‬כי הוא עני ואתחנ שלא כתוב וב ‪ ,‬בוא"ו מפסקת‪ ,‬הלא הוא עני‬ ‫לעצמו‪ .‬ולכ פירש רש"י ז"ל כא קדושת עצמ מאבותי ‪ ,‬אחד‪ ,‬והפי' הוא שישראל ה ע קדוש בגלל שה' בחר‬ ‫)כ"ק מר מהר"א זי"ע(‬ ‫כי כא נסמ עני המאכלות האסורות‪ ,‬אבל בפרשת בה‪.‬‬

‫סיפור על פרשת השבוע‬ ‫נת תת לו ולא ירע לבב בתת לו וגו' )טו‪,‬‬ ‫י( אמר הגה"ק בעל "דברי חיי " מצאנז‬ ‫זי"ע שמקנא בהרבי ר' הערש מרימנוב זי"ע‬ ‫שא לא היה לו מעות לנתינת צדקה לא‬ ‫היה לו עוגמת נפש‪ ,‬ואני בא אי לי לית‬ ‫צדקה‪ ,‬נעמט עס מיר ארויס דא גאנצע‬

‫כח‪ .‬אמר שהרה"ק מאפטא נת פ"א לעני‬ ‫אחד שלש מאות ר"כ‪ ,‬ואמר להעני‪ ,‬הש"י‬ ‫יעזור לי שיקוי בי ואל ירע לבב בתת לו‬ ‫)דברי טו‪ ,‬י( שאל אותו העני‪ ,‬וכי רבינו‬ ‫אינו נות לי בתשואת ח‪ ,‬אמר‪ ,‬חלילה‪ ,‬א‬ ‫כונתי מחמת שברצוני היה לית ל חמש‬

‫מאות ר"כ‪ ,‬וע"ז דאבה לבי באשר אי‬ ‫ביכולתי לית ל הסכו הלז‪ ,‬ולזה אני‬ ‫מבקש שלא ירע לבבי בתתי ל ‪ ,‬א‪#‬‬ ‫שברצוני לית ס מסוי‪ ,‬לא ירע לבבי על‬ ‫שאי בכוחי לתת ל יותר‪ ,‬רק את כפי‬ ‫יכולתי בלב שמח‪.‬‬

‫להמשי להתעלל בו ולצחוק עליו‪ ,‬ולכ‪ ,‬אי‬ ‫הוא נות את דעתו למאכלי הטובי‬ ‫ונפשו ממשיכה להיות רעה עליו‬ ‫כבראשונה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬א העבד הינו בר‬ ‫דעת‪ ,‬הוא חושב בלבו‪ :‬הרי המל הינו מל‬ ‫ישר ורצונו בטובת נתיניו ואי הוא נוהג‬ ‫להתל בה‪ ,‬בוודאי כוונת המל היא לבחו‬ ‫אותי ולדעת הא אני באמת אוהב אותו‪,‬‬ ‫וכל הדברי שנחשדתי בה אי בה ממש‪.‬‬ ‫עתה א אקיי את ציוויו ואשמח ואשיר‪,‬‬ ‫למרות היותי בכלא‪ ,‬הדבר יהיה סימ‬ ‫שבאמת אוהב אני את המל ‪ ,‬וכתוצאה‬ ‫מכ יקלו את דיני ואולי אפילו יוציאוני‬ ‫לחירות! ואמנ‪ ,‬הוא שמח כמצוות המל ‪,‬‬

‫המל עצמו לא נעל במסתרי‪ ,‬הוא‬ ‫המשי לעקוב אחרי העבד ובראותו שהוא‬ ‫שמח בסעודה שהגיש לו המל ‪ ,‬הוא משיב‬ ‫לו את מעמדו וגואלו מיסוריו ומבית כלאו‬ ‫הנמשל‪ :‬עפ"י משל זה הסביר הרה"ק רבי‬ ‫אברה שלו מסטרופקוב כיצד אנו‬ ‫מסוגלי לשמוח במועדי למרות שאנו‬ ‫מצויי בגלות מרה וקשה‪ .‬ההסבר לכ הוא‬ ‫שהמל ‪ ,‬הקב"ה‪ ,‬מעוניי לנסות אותנו א‬ ‫ג בגלותנו נותרנו נאמני לו‪ .‬כאשר הוא‬ ‫רואה שאנו שמחי בו וממלאי את רצונו‪,‬‬ ‫הוא ממהר לגאול אותנו‪ ,‬להחיש את פדות‬ ‫נפשנו מהגלות המרה ולהביאנו אל האר"‬ ‫הקדושה‪.‬‬

‫משל ונמשל על פרשת השבוע‬ ‫ושמחת בחג אתה ובנ ובת ועבד‬ ‫ואמת וגו'‪) .‬טז‪ ,‬יד( משל‪ :‬עבד של מל‬ ‫נחשד במרידה במלכות ומחמת החשד‬ ‫השליכו אותו לכלא‪ ,‬וש הוא ישב וציפה‬ ‫בחרדה לגזר דינו שעלול היה להיות קשה‬ ‫מנשוא‪ .‬באחד הימי ביושבו בתאו הצר‪,‬‬ ‫החשו והמדכא נפתחה דלת התא והנה‪,‬‬ ‫להפתעתו נכנס המל בכבודו ובעצמו‬ ‫ואחריו נכנסו עבדיו כשה נושאי שולח‬ ‫שעליו ערוכי מאכלי ומשקאות לרוב‪,‬‬ ‫והמל מצווה על העבד‪ :‬תאכל‪ ,‬תשתה‪,‬‬ ‫תשמח ותשיר‪ .‬לאחר צוותו זאת‪ ,‬יצא המל‬ ‫מהתא ונעל מעיני העבד‪ .‬והנה א העבד‬ ‫אינו בר הבנה הוא חושב שהמל מתכונ‬

‫יומא דהילולא‬ ‫הגה"ק רבי שמואל סלאנט זי"ע רבה של עיה"ק ירושלי תובב"א כ"ט מנח אב תרס"ט‬ ‫הגה"ק רבי שמואל נולד ביו ב' שבט‬ ‫תקע"ו בעירה ליד ביאליסטוק שברוסיה‬ ‫הלבנה לאביו הגאו רבי צבי הירש ב"ר חיי‪,‬‬ ‫ששימש ברבנות בקהילות טראקי‪ ,‬ווילקאניק‪,‬‬ ‫פיעסק ודרוהיצי‪ .‬עוד בהיותו כב ארבע‬ ‫התפרס ברחבי ליטא כילד פלא‪ ,‬בעל‬ ‫כשרונות יוצאי מגדר הרגיל‪ .‬בהיותו כב‬ ‫שבע כבר לא נמצא לו רב שילמדהו תורה כי‬ ‫היה בקיא נפלא בש"ס ופוסקי כגאו אמיתי‪,‬‬ ‫ונוס‪ #‬לזה חונ בשכל וסברא ישרה‪ .‬אביו‬ ‫שלחו לירושל דליטא‪ ,‬היא ווילנא ללמוד‬ ‫ש בישיבה המפורסמת‪ ,‬בעיר זו התקרב‬ ‫להגה"ק רבי אבלי פאסוואלער ראב"ד וילנא‪.‬‬ ‫הגאו הישיש הערי את הילד מאד וקרבהו‬ ‫אליו‪ .‬הוא אהב להשתעשע אתו בדברי תורה‬ ‫ונהנה לשמוע סברותיו ההגיוניות‪ .‬הוא נודע‬ ‫אז בוילנא בש "העלוי מוילקניק"‪.‬רבו זה‬ ‫ברכהו באריכות ימי ושני‪ .‬כאשר סיפר‬ ‫רבינו על כ הוסי‪ #‬שהוא שכח לבקש הימנו‬ ‫להוסי‪ #‬ברכה שיהיו לו שני טובות‪ ,‬שכ‬ ‫תלאות רבות עברו עליו‪ .‬בילדותו נפגש ע‬ ‫הגה"ק רבי משה זאב רבה של ביאליסטוק‪,‬‬ ‫בעל "אגודת אזוב" ו"מראות הצובאות"‬ ‫שנמנה בי גדולי הדור‪ ,‬רבי משה זאב התפעל‬ ‫מגדולתו בתורה של הילד וניבא לו גדולות‪.‬‬ ‫בהיותו כב ארבע חלה ונפל למשכב‪ .‬הוריו‬ ‫הזמינו לו רופא‪ ,‬כאשר הרופא הצי" בפיו‬ ‫אמר להוריו "הלשו אינה נקיה‪ ,‬נראה שהילד‬ ‫קלקל את הקיבה"‪ ,‬נענה הילד שמואל ואמר‬ ‫בחיו מי האיש שיוכל להגיד בוודאות כי‬ ‫לשונו נקיה וסיי "אכ מקור כל המחלות‬ ‫הוא בלשו שאיננה נקיה‪ .‬הלא כה אמרו חז"ל‬ ‫)ב"ב קמ"ח( "רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל‬ ‫באבק לשו הרע‪"...‬‬ ‫כב שש‪ ,‬ער אביו הרב חגיגת סיו על‬ ‫מסכת בביתו‪ .‬כשהגישו את מנת הדגי חט‪#‬‬ ‫הקט וטע מהדגי לפני שהתחילו לאכול‪.‬‬ ‫נז‪ #‬בו אביו על שאינו מחכה שיכבדו אותו‬ ‫וחוט‪ #‬לפני שכיבדו את האחרי‪ .‬השיב‬ ‫שמואל הקט ואמר "הרי גמרא מפורשת היא‬ ‫"אי מכבדי בדגי"‪ .‬והיו מסובי אז על‬

‫אותו שולח תלמידי חכמי מופלגי תמהו‬ ‫על תשובתו וביקשו שיראה לה היכ מצוי‬ ‫מאמר כזה בגמרא‪ .‬הוציא מחיקו מסכת‬ ‫ברכות והרא בד‪ #‬מ"ו ע"ב "אי מכבדי‬ ‫בדרכי גשרי ידי מסואבות" ר"ת דגי‬ ‫והרי מכא שאי מכבדי בדגי‪ .‬בהיותו כב ‬ ‫שמונה עבר מוילנא לקייד ש למד תורה‬ ‫אצל הגה"ק רבי צמח שפירא שהיה מגדולי‬ ‫הדור‪ .‬התמדתו בתורה הפליאה את כל מכריו‪.‬‬ ‫הוא אכל מעט ויש מעט וג בלילות החור‪#‬‬ ‫הארוכי לא מנע עצמו מבית המדרש‪.‬‬ ‫התמדתו זו שהיתה למעלה מכח אנוש‬ ‫השפיעה במש הזמ לרעה על מצב בריאותו‪.‬‬ ‫באחד מלילות החור‪ #‬כשחזר הביתה נפגע‬ ‫בצינה ונפל למשכב‪ ,‬חבריו שבאו לביתו‬ ‫לבקרו מצאוהו מוטל במיטה כשהוא מכוסה‬ ‫בשמיכות ושפתותיו דובבות דברי תורה‬ ‫והלכה‪ .‬רבה של קיידא הגאו רבי אברה‬ ‫שמעו טרויב מבירז‪ ,‬מתלמידי הגר"ח‬ ‫מוולוזי‪ ,‬לקחהו כחת לבתו בת העשר‪ ,‬א‪#‬‬ ‫הוא היה אז ב עשר ומאז נקרא שמו "העלוי‬ ‫מקייד" על ש עירו של חותנו‪ .‬אחרי גירושיו‬ ‫עזב את קייד ועבר לסלנט ללמוד בישיבתו‬ ‫של הגה"ק רבי צבי הירש ברוידא‪ .‬בחברת‬ ‫ריעיו הגאוני הגה"ק רבי ישראל סלאנטער‬ ‫הגה"ק ר' אליהו קראטינגער וש דבקו לרב‬ ‫הגה"ק רבי יוס‪ #‬זונדל סלנט זצ"ל שהשפיע‬ ‫לה ממידותיו התרומיות והכניס אות‬ ‫לעול שכולו יראת ד' טהורה‪ .‬ואז עלתה‬ ‫הצעת השידו לקחת את בתו של רבו הגה"ק‬ ‫רבי יוס‪ #‬זונדל סלאנט זי"ע‪ ,‬וכשחותנו הגה"ק‬ ‫ר' יוס‪ #‬זונדל עלה לא"י בשנת תקצ"ח הפציר‬ ‫בחתנו שג הוא יעלה‪ ,‬רבינו קיבל את‬ ‫ההצעה א דחה אותה למועד מאוחר יותר‪.‬‬ ‫רבי צבי הירש היה ידוע בדורו כאחד‬ ‫מגאוני הדור המובהקי‪ .‬מפורס בשכלו‬ ‫הישר‪ ,‬בעמקותו ופשטותו‪ ,‬היה מתעמק‬ ‫בעיקר בדברי התוספות‪ ,‬וכל פסקיו בהלכה‬ ‫הוציא מה‪ ,‬משו כ כנוהו בש "ר' הירשל‬ ‫תוספות"‪ ,‬שמו נודע לתהילה בפי כל גאוני‬ ‫הדור והגה"ק רבי עקיבא איגר היה קוראו‬

‫ה‬

‫"הרבי הגדול ר' הירש"‪ .‬רבינו היה מערי" אותו‬ ‫עד למאד‪ ,‬ועד יומו האחרו היה מזכיר את‬ ‫שמו בחרדת קודש‪ ,‬ולעתי היה רועד‬ ‫מהתרגשות כשדיבר עליו‪ .‬כעבור זמ נחלה‬ ‫רבינו במחלת השחפת ובהתיעצות ע‬ ‫רופאי על מצב בריאותו יעצוהו להחלי‪ #‬את‬ ‫האויר לאיזור ח יותר אז החליט רבינו‬ ‫לעלות לארה"ק‬ ‫סיפר הגה"ק רבי שמואל סלנט זצ"ל‪:‬‬ ‫"כאשר הגעתי לעיירה בעלזא‪ ,‬עיר ספוגה‬ ‫באווירה חסידית כבר היה מר השר שלו‬ ‫זי"ע סגי נהור‪ .‬שמה של העיר היה גדול‬ ‫ונישא בכל האר" בכל תפוצות הגולה הל‬ ‫שמו של ה"פועל ישועות" בקרב האר"‪ ,‬אני‪,‬‬ ‫המשי רבי שמואל רבה של ירושלי לא‬ ‫עליכ סבלתי יסורי תופת בגבי בגלל בעיות‬ ‫בחוליות שבשדרה‪ .‬כתפי היו כואבות ועצמותי‬ ‫דאבו עלי כאילו מרסקי אותו באב‪ .‬נסעתי‬ ‫למעיינות מרפא ושאלתי ברופאי‪ ,‬ולא נמצא‬ ‫מזור ליסורי ותרופה למכאובי‪ .‬בשהותי‬ ‫במזרח גאליציה‪ ,‬לצרכי רפואה‪ ,‬שמעתי על‬ ‫אודות הצדיק מבעלזא‪ .‬רציתי לראות את‬ ‫איש הפלא ואת הפמליה המופלאה של‬ ‫ה"יושבי"‪ ,‬הלא ה אברכי הפורשי מחיי‬ ‫העול הזה ומסתופפי בצל קדשו שבועות‬ ‫וחודשי רבי ועוסקי א בתורה ובתפילה‬ ‫ללא שו דאגות‪ ,‬ממש ג עד התחתו‪" .‬מה‬ ‫אומר לכ? חסיד לא הייתי‪ ,‬מליטא באתי‬ ‫ואת דר צדיקי החסידות לא היכרתי‪ .‬נכנסתי‬ ‫להיכל בית המדרש והוא היה מלא מפה לפה‪.‬‬ ‫חסידי ו"יושבי" והמוני 'עמ ' מכל קצות‬ ‫האר" עשו דרכ ברגל ובעגלות כדי להגיע‬ ‫למקו הזה‪ .‬חיכיתי יחד ע כול לכניסתו‬ ‫של הרבי‪ ,‬והנה לנגד עיני נעשה לי נס"‪"...‬עד‬ ‫היו אני מתקשה להאמי במה שראו עיני‪,‬‬ ‫ובמה ששמעו אוזני ובמה שחשו עצמותי"‬ ‫התלהב רבה של ירושלי‪ ,‬שהתפרס‪ ,‬מעבר‬ ‫לגדולתו בתורה‪ ,‬ברוב חכמתו וקור רוחו‬ ‫"הרבי סגי נהור‪ ,‬עיניו כהות והוא נכנס לבית‬ ‫המדרש‪ ,‬שני גבאי תומכי בו ומוליכי‬ ‫אותו לעבר מקומו‪ .‬החסידי פלסו לו דר ‪,‬‬

‫ע שנדחקו לראות פניו‪ .‬אני עמדתי בצד ולא‬ ‫בשורה הראשונה‪ ,‬היבטתי אל הצדיק ממרחק‪.‬‬ ‫"והנה בעוברו לידי נוטה הצדיק רבי שלומ'קה‬ ‫מבעלזא זי"ע מ השביל שפילסו לו בי‬ ‫האנשי הרבי מולי הפע את מלוויו לכיוו‬ ‫המקו בו אני עומד‪ ,‬ובטר קלטתי שהרבי‬ ‫ניגש דווקא אלי‪ ,‬הוא הושיט לי ידו ל'שלו‬ ‫עליכ' ואחזני בכתפי הכואבת בחזקה‪ ,‬כאב‬ ‫חד פילח את כל גופי‪ .‬באופ טבעי גנחתי‬ ‫ופלטתי אנחה אחת השוברת חצי גופו של‬ ‫אד‪ ,‬א השר שלו אינו מניח לכתפי ואומר‪:‬‬ ‫'אי ווייס‪ ,‬אי ווייס' )אני יודע‪ ,‬אני יודע(‬ ‫החסידי שמסביב שהיו עדי למחזות כאלה‬ ‫לעיתי תכופות‪ ,‬לא נבהלו מאנחותי וא‪ #‬לא‬ ‫ראו חידוש מיוחד בגילוי רוח הקודש של סגי‬ ‫נהור‪ ,‬היודע לגשת אל איש בלתי מוכר‪,‬‬ ‫מוסתר בצד‪ ,‬ולטפל במכאוביו‪" .‬לא עבר זמ‬ ‫רב והכאב הפ לתחושה של גל חו החול‪#‬‬ ‫בעצמותי ועוזב אותי לבלתי שוב לאחר‬ ‫שנרגעתי אמר לי השר שלו‪' :‬השי"ת ישלח‬ ‫ל רפואה שלימה‪ ,‬במקו לנסוע לבתי‬ ‫מרחצאות ומעיינות מרפא‪ ,‬ל ל מארצ‬ ‫וממולדת אל האר" הקדושה ש האוויר‬ ‫ח ובריא וש תתחזק ותתרפא והיתה ל‬ ‫שמחת עול ואריכות ימי ושני'‪" .‬מאז ועד‬ ‫עתה שוב איני יודע מכאוב בעצמותי‪ .‬זכיתי‬ ‫לעלות לאר" הקודש ולירושלי עיר קדשנו‪,‬‬ ‫והריני ניצב לפניכ היו כא בזכות ברכתו‬ ‫ובעצתו של איש האלוקי‪ ,‬רבי שלו'קה‬ ‫מבעלזא זי"ע"‪.‬‬ ‫רבינו בא ע משפחתו ובנו יחידו בנימי‬ ‫בייניש לירושלי עיה"ק באדר שנת תר"א‬ ‫ובעזרת חותנו הגרי"ז סלאנט והגאו ר'‬ ‫ישעיהו ברדקי ועוד עסקני הקי את‬ ‫התלמוד תורה והישיבה המתנוססת לש‬ ‫ולתפארת "ע"‪-‬חיי" הגה"ק רבי יוס‪ #‬זונדל‬ ‫ששמש כמורה הוראה וכאחד ממנהיגי הצבור‬ ‫ציר‪ #‬מיד את חתנו רבי שמואל בפעלותיו‬ ‫ומסר לידו את תפקיד ההוראה‪ .‬דלת ביתו‬ ‫היתה פתוחה לרווחה לכל פונה מבלי לקבוע‬ ‫שעה מראש‪ ,‬כאשר הציעו לו פע כי לרגל‬ ‫מצב בריאותו וטרדותיו המרובות בעניני צבור‬ ‫רצוי שיקבע שעה או שעתי ליו לשיחות‬ ‫וקבלת פני אורחי‪ ,‬אמר לה‪" :‬צריכי אנו‬ ‫להדבק במדותיו של הקב"ה שג לפניו‬ ‫כביכול אי שעה קבועה‪ ,‬כמו שאנו מודי לו‬ ‫בברכה השניה של ברכת המזו "שאתה ז‬ ‫ופרנס אותנו תמיד בכל יו בכל עת ובכל‬ ‫שעה"‪ .‬בביתו שבחורבה גר רבינו חמשי‬ ‫ושתי שנה‪ .‬חדרי אפלי וחשוכי ללא‬ ‫חלונות בקיר ואור היו אינו חודר לש‪.‬‬ ‫בדירה זו‪ ,‬שירדו אליה במספר מדרגות‬ ‫בקרוהו שרי וגדולי המלכות‪ ,‬שגרירי‬ ‫ואורחי‪ ,‬יהודי ולא יהודי‪ .‬בשנת תרנ"ג‬ ‫נעתר בקושי לקבוע דירתו בעליה מרווחת‬ ‫לפי המושגי הה‪ ,‬שנדיב אחד בנה אז‬ ‫בחצר החורבה להקדש בתנאי שיגור בה‬ ‫לכל ימי חייו‪.‬‬ ‫רבינו היה רגיל לחזור על דברי הגה"ק רבי‬ ‫חיי מוולוזי‪" :‬העיקר לאחוז בסברא ישרה‪,‬‬ ‫ואשר אינה ישרה א‪ #‬א היא מחודדת‬ ‫תרחיק‪ ,‬וכל גדולי הראשוני והאחרוני ז"ל‬ ‫לא נשתבחו זה בזה אלא בסברא ישרה‪ ,‬וכל‬ ‫הישר בסברא גדול מחבירו"‪ ,‬הוא לא סבל את‬ ‫החידוד שאינו בנוי על האמת‪ ,‬ג כשהיה‬ ‫תוהה על קנקנו של תלמיד חכ היה בוחנו‬ ‫ביחוד א יש לו שכל ישר‪ .‬ופע אחת אמר‬ ‫לו אחד מתלמידי החכמי הצעירי שלשה‬ ‫תירוצי על קושיה אחת ואחד מה לא היה‬

‫ישר‪ .‬אמר לו רבינו "מתנאי בעל שכל ישר‬ ‫שלא יוכל להוסי‪ #‬תירו" בלתי ישר"‪ .‬שיטה זו‬ ‫ירש מרבותיו תלמידי תלמידיו של הגה"ק‬ ‫מוילנא‪ .‬א‪ #‬הוא הרחיק את הפלפול ושנא‬ ‫את החידוד שאינו לאמיתה של תורה‪ .‬הוא‬ ‫אמר פע "את כל הפלפולי שבעול הייתי‬ ‫נות תמורת די אחד מחודש להלכה‬ ‫למעשה"‪.‬‬ ‫פע אחת לקח אחד מבני הישיבה כוס‬ ‫תה בהשאלה מחבירו ותו כדי שימוש בה‬ ‫נפלה הכוס ונשברה‪ .‬ישבו באותה שעה‬ ‫במסיבה מגדולי תלמידי החכמי בירושלי‬ ‫והחלו לדו ולהתפלפל א הוא חייב לשל‬ ‫א לאו‪ .‬א זה נקרא "מתה מחמת מלאכה"‬ ‫א לאו והחליטו להביא שאלת בפני רבינו‪.‬‬ ‫הוא פסק כי הוא פטור ומסיבה אחרת לגמרי‬ ‫שהפליאה את המתדייני בפשטותה‪ .‬הוא‬ ‫אמר כי בס הכל הכוס שווה פרוטות אחדות‬ ‫וטובת הנאה של השימוש אינו שוה פרוטה‪,‬‬ ‫ולפי ההלכה פטור מלשל כשאי טובת‬ ‫הנאה של השימוש שווה פרוטה‪ .‬לנגד עיניו‬ ‫עמדה השאלה להלכה ולמעשה ולא מצא‬ ‫עני בפלפולי וויכוחי שלא לעני‪.‬‬ ‫כשעלה האדר"ת לא"י בשנת תרס"א על‬ ‫פי הזמנתו של רבינו לעזור לו ברבנות‬ ‫הירושלמית רצה לקיי מצות מתנות כהונה‪,‬‬ ‫הזמי את השוחט רבי אברה המבורגר‬ ‫וביקשו שישחוט בשותפות שה על מנת‬ ‫שיוכל לקיי מצות מתנות כהונה‪ .‬כשנודע‬ ‫הדבר לרבינו שלח אל האדר"ת ואמר לו כי‬ ‫הוא פטור מלתת מתנות כהונה‪ ,‬כי השוחט‬ ‫הנ"ל הוא לוי ולפי הדי ג א השוחט הוא‬ ‫לוי‪ ,‬פטורי ממצוה זו‪ .‬האדר"ת הודה לו‬ ‫והביע את התפעלותו מבהירות זו בהלכה‪.‬‬ ‫פע אחת הביאו לפניו שאלה חמורה‬ ‫שהיה בה משו הפסד מרובה‪ ,‬כד של חלב‬ ‫נשפ ‪ ,‬וממנו הותזו טיפות מרובות לתו סיר‬ ‫שבשלו בו בשר הרבה לסעודת חברה קדישא‪.‬‬ ‫עמדו ואספו כל טיפות החלב שנשפכו על‬ ‫האר" ובמקומות שמחו" לתבשילי‪ ,‬ומה‬ ‫שנשאר בתו הכד שלא נשפ ‪ ,‬ומדדו יפה‬ ‫ומצאו שהכמות שנפלה לתו התבשילי יש‬ ‫בה כדי לאסור את כל התבשיל וההפסד הוא‬ ‫מרובה‪ ,‬ואי כבר סיפק ביד להכי תבשילי‬ ‫אחרי‪ .‬כול ידעו שאי כל ספק בדבר כי‬ ‫התבשיל אסור‪ ,‬בכל זאת כדי שלא להורות‬ ‫די לעצמ הלכו לרבינו לשאול‪ ,‬הוא פטר‬ ‫בלי תשובה ובקש לשוב אליו לאחר מכ‪,‬‬ ‫כול היו סבורי שהוא רוצה עוד לעיי בדי‪,‬‬ ‫א כי לא היה כא כל צד של היתר‪ .‬כאשר‬ ‫חזרו אליו הורה להיתר‪ .‬תלמידי החכמי‬ ‫החלו להתפלפל ביסודות ההיתר‪ ,‬א לאחר‬ ‫זמ רב התברר כי אחרי שפטר מביתו בפע‬ ‫הראשונה שלח לקרוא אליו את החלב בעל‬ ‫הכד ובקש ממנו בכל לשו של בקשה שיגלה‬ ‫לו את האמת‪ ,‬כמה מי הוא מוזג בתו‬ ‫החלב‪ ,‬הוא הבטיח לו שלא יגלה זאת לאיש‪.‬‬ ‫כאשר הודה בפניו על כמות המי חישב‬ ‫רבינו ומצא שאחרי שנצטרפו המי שבחלב‬ ‫ע ההיתר נתמעט שיעור החלב ונתרבה‬ ‫שיעור ההיתר ובטל האיסור‪ ,‬על כ סיפר אחר‬ ‫כ אותו חלב בעצמו‪.‬‬ ‫בימיו חי בירושלי הגה"ק רבי משה‬ ‫יהושע ליב מקוטנא והוא היה משתעשע ע‬ ‫רבינו בדברי תורה‪ .‬ובכל פע שהיה רבינו‬ ‫מחולק בדברי תורה ע גדול אחד מגדולי‬ ‫ירושלי היו שניה פוני לגאו מקוטנא‬ ‫שיכריע ביניה‪ ,‬והוא היה מכריע תמיד כדברי‬ ‫רבינו‪ ,‬פע אחת נחלקו בדעותיה א הוא‬

‫ו‬

‫סירב ללכת יותר אל הרב מקוטנא‪ ,‬מאחר‬ ‫שה רצו בכל זאת לדעת את הכרעתו‪,‬‬ ‫החליטו ביניה להפו את הטענות‪ .‬רבינו‬ ‫יטע את טענותיו של אותו גדול והוא יטע‬ ‫את טענות רבינו‪ ,‬וכאשר באו אליו והרצו‬ ‫בפניו את טענותיה הביע הרב מקוטנא את‬ ‫פליאתו‪ ,‬על רבינו ש"סטה מ הדר הישרה"‪,‬‬ ‫עד שהודו שה הפכו טענותיה‪.‬‬ ‫רבינו כונה בעול הרבני כפוסק הדור‬ ‫ועמוד ההוראה ‪ ,‬הגאו האדיר רבי חיי‬ ‫סולוביציק ראש ישיבה וולוזי ואב"ד בריסק‪,‬‬ ‫העיד כי כאשר הגיעה לוולוזי הוראה חדשה‬ ‫של רבינו הכירו כול כי זו הלכה לאמיתה‬ ‫של תורה ולכ התאמ" כל אחד לפתרה‬ ‫ולמצוא מקורה‪ .‬וכשרבינו פסק את פסקו‬ ‫תורת אמת היתה בפיהו ועמד על כ בכל‬ ‫תוק‪ .#‬פע אחת נפל ויכוח בהלכה למעשה‬ ‫בינו לבי אחד מגאוני ירושלי אמר לו רבינו‬ ‫"סמיכות להוראה קבלתי בהיותי ב שלש‬ ‫עשרה מהגאו רבי אבלי פוסוולר‪ .‬את התואר‬ ‫"גאו" איני מבקש ממ ‪ ,‬והמרא דאתרא אני‬ ‫כא" ומאז קיבל את הוראותיו ופסק דינו‪.‬‬ ‫רבינו נודע בירושלי בתבונתו הגדולה‬ ‫ובפקחותו העצומה שה תכונות יסוד לכל‬ ‫מורה הוראה בישראל‪ .‬בירושלי נמצאו אז‬ ‫גאוני אדירי‪ ,‬ששמ הל מקצה העול‬ ‫ועד סופו‪ ,‬ישבו בה רבניה ודייניה של ערי‬ ‫גדולות בגולה‪ .‬כל אחד היה מנהיג וראש עדה‬ ‫בעירו‪ ,‬א רבינו בפקחותו הגדולה ידע למצוא‬ ‫את הדר הנכונה להתחבב על כול להל‬ ‫ע כל אחד לפי דרכו‪ ,‬ויחד ע זה לרכז את‬ ‫ההנהגה הרוחנית של ע ה' כולו בירושלי‪,‬‬ ‫וכול ללא יוצא מהכלל הרכינו ראש לפניו‬ ‫וקבלו את מרותו‪ .‬א! פע לא צוה ולא הטיל‬ ‫מרות‪ .‬תמיד היה אומר "א תרצו עשו כ ‪,‬‬ ‫לדעתי זו הדר הנכונה"‪ .‬על רקע זה מסופרות‬ ‫בירושלי עובדות מענינות המשקפות את‬ ‫גישתו המפוקחת והנבונה של רבינו לבעיות‬ ‫הרבות‪ ,‬האישיות והצבוריות שהובאו בפניו‬ ‫יו יו‪ ,‬שעה שעה‪ ,‬כרבה של ירושלי‪.‬‬ ‫פע אחת נכנסו אליו בליל הסדר‬ ‫ומצאוהו יושב מוסב לשולח וגמרא בידו‪ .‬את‬ ‫ה"סדר" הוא ער וגמר מזמ‪ ,‬תמהו הנכנסי‬ ‫כיצד זה כבר גמר את הסדר בשעה כל כ‬ ‫מוקדמת‪" ,‬מתמיד נוהג אני כ הסביר לה‬ ‫רבינו ה ירושלי גדלה ת"ל ורבי הפוני‬ ‫בשאלות איסור והיתר והשאלות של חמ"‬ ‫ומצה בליל זה מרובות מכל הלילות והרי כל‬ ‫הדייני ומורי ההוראה בירושלי אסור לה‬ ‫לדו ולהורות‪ ,‬כי ה מסובי ל"סדר" ושותי‬ ‫ארבע כוסות ושנינו "שיכור אל יורה"‪ ,‬א כ‬ ‫למי יפנו כל שואלי השאלות בעיר גדולה כזו‪,‬‬ ‫ולכ אני נוהג מתמיד לגמור את עריכת‬ ‫ה"סדר" בשעה קלה ומיד אחרי זה לחטו‪#‬‬ ‫תנומה כלשהיא והשינה מפיגה מ היי‪ ,‬והריני‬ ‫מוכ לדו ולהורות לכל מי שיפנה בשאלה‪,‬‬ ‫ואכ‪ ,‬סיי רבינו‪ ,‬בכל ליל פסח עלי לענות על‬ ‫שאלות שונות בהלכה‪ ,‬מה שאלות של מה‬ ‫בכ ‪ ,‬ומה שאלות הטעונות באמת עיו‬ ‫מדוקדק ושקול‪.‬‬ ‫פע אחת באו וסיפרו לו על חלב אחד‬ ‫שחושדי בו שהוא לוקח חלב שחלבו ערבי‬ ‫ואינו עומד על גבו בשעת חליבה‪ .‬רבינו לא‬ ‫רצה לסמו על דברי חשדני מבלי לבדוק‬ ‫את אמיתות העני‪ ,‬הוא שלח שליח אחד אל‬ ‫הערבי ואמר לו "החלב היהודי מבקש שתכי‬ ‫לו כמה קנקני חלב" "אי אפשר סירב הערבי‬ ‫יהודי זה מטור‪ #‬הוא מעול אי הוא לוקח‬ ‫טיפת חלב מ המוכ אלא הוא עצמו עומד‬

‫על גבי בשעת חליבה הוא היה אומר שהרי‬ ‫א לפסול בהמה מחפשי כל מיני קילות‬ ‫ע"פ ההלכה שיהא כשר כ"ש לפסול ב אד‬ ‫בודאי צרי לחפש להכשירו ללמד עליו זכות‬ ‫ולא להוציא לעז‪.‬‬ ‫פע אחת נדברו ביניה כמה מבני‬ ‫הישיבות מ המצוייני וחריפי השכל‪,‬‬ ‫והמציאו ביניה שאלה מסובכת ביותר בעניני‬ ‫הלכה‪ ,‬שכמעט ואי לפתרה‪ .‬הלכו והציעו את‬ ‫השאלה לרבינו‪ ,‬הוא הרהר בשאלה רגעי‬ ‫מספר‪ ,‬ואחר שאל‪ :‬הגידו נא לי‪ ,‬הא זוהי‬ ‫שאלה להלכה למעשה או רק לחידוד? אכ‬ ‫זוהי שאלה המצאה לחידוד בעלמא ענו לו‬ ‫השואלי‪ ,‬א מהיכ יודע זאת רבינו‪ ...‬שמא‬ ‫רוח הקודש בדבר? לא מיניה ולא מקצתה‬ ‫ענה לה תמיד כאשר מביאי אלי שאלה‬ ‫למעשה אני חש בסייעתא דשמיא לענות‬ ‫לעני ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫בשאלה זו שהבאת לפני לא חשתי בכל‬ ‫סיוע ממרו‪ ,‬הבינותי כי זו איננה שאלה‬ ‫למעשה‪.‬‬ ‫פע אחת נכנס אליו אד אחד ושאלה‬ ‫בפיו "רבינו בני הלכו למדינת הי‪ ,‬לאמריקה‬ ‫וש יצאו לתרבות רעה רח"ל וה מחללי‬ ‫שבת‪ ,‬א רצונ לתמו בי‪ ,‬הא מותר לי‬ ‫לקבל מיד? "בני אומר לו רבינו מצוה אחת‬ ‫יש ביד‪ ,‬מצות כיבוד אב וא‪ ,‬וא‪ #‬זו אתה‬ ‫רוצה לאבד מה?‬ ‫סוחר ביצי בא פע לרבינו וסיפר לו כי‬ ‫זה שבוע ימי שגונבי לו מחנותו כל יו‬ ‫כמות ניכרת של ביצי‪ .‬הוא סוגר את החנות‬ ‫בשלשה מנעולי חזקי א הגנב סוגר חזרה‬ ‫את כל המנעולי ואי להכיר את מעשי‬ ‫הפריצה‪ .‬בני אמר לו רבינו‪ :‬תבשל חמשי‬ ‫ביצי מגולגלות ותשי אות בשכבה‬ ‫הראשונה של הביצי וסגור את החנות‬ ‫כתמיד‪ .‬הסוחר עשה כ ‪ ,‬משהגיע למחרת‬ ‫היו לחנות‪ ,‬מצא נחש גדול מת ליד פתח‬ ‫החנות‪ ,‬מתברר כי לא היה זה גנב כי א נחש‬ ‫שבא כל ערב ושתה כמות מסוימת של נוזל‬ ‫הביצי‪ ,‬ועל ידי הביצי המגולגלות נחנק‬ ‫ומת‪ .‬אז השתוממו כול לחכמת רבינו‪ .‬עינו‬ ‫החדה ותפיסתו המהירה את היק‪ #‬העניני‬ ‫הפליאה את הכל‪ .‬פע אחת סיפר אחד‬ ‫מהמסובי כי על שולחנו שבביתו שחטו‬ ‫תרנגולת והנה התברר כי היא היתה מלוכלכת‬ ‫בצורה שכמוה לא ראה מימיו‪ ,‬ציוה רבינו‬ ‫להביא מיד את התרנגולת לביתו לבדוק א‬ ‫אי לה שבר במפרקת‪ ,‬ואכ התברר שכ היה‬ ‫הדבר והתרנגולת הוטרפה‪ .‬כאשר הביעו‬ ‫הנוכחי את תמיהת על המצאה זו‪ ,‬ענה‬ ‫לה רבינו‪" :‬אי כא כל תמיהה‪ ,‬הגיו פשוט‬ ‫יש בדבר‪ ,‬כאשר סיפרו לי כי היא מלוכלכת‬ ‫בצורה יוצאת מ הכלל הבינותי כי היא שברה‬ ‫את מפרקתה ולכ היא לא יכלה לסובב את‬ ‫מקורה ולנקות את עצמה‪.‬‬ ‫בעיר לומז'ה התגורר יהודי תלמיד חכ‬ ‫ועשיר גדול ושמו רבי דוד טוביה‪ .‬מפרס היה‬ ‫רבי דוד טוביה במעשי החסד שהיה עושה‪.‬‬ ‫בכל עת היו סמוכי על שולחנו עניי‪ ,‬וא‪#‬‬ ‫הזיל מכספו ממו רב לצדקה‪ .‬ואול‪ ,‬עננת‬ ‫תוגה היתה נסוכה תמיד על פניה של רבי‬ ‫דוד טוביה ואשתו‪ ,‬שכ‪ ,‬חלפו כבר שני‬ ‫מספר מאז שהתחתנו ועדיי לא זכו להפקד‬ ‫בבני‪.‬‬ ‫באחד הימי פנה רבי דוד טוביה אל‬ ‫אשתו ואמר‪ :‬הבה נעלה להשתקע באר"‬ ‫ישראל‪ ,‬אולי נזכה בזכות מצוה זו להפקד‬ ‫בבני‪ .‬ובנוס‪ #‬לכ ‪ ,‬הרי אמרו חכמינו ז"ל‪:‬‬

‫"משנה מקו משנה מזל"‪ .‬הסכימה האשה‬ ‫מיד להצעת בעלה‪ ,‬וה החלו מיד בהכנות‬ ‫לקראת העליה לאר" הקודש‪ .‬רבי דוד טוביה‬ ‫מכר את כל רכושו‪ ,‬ולאחר זמ מה הפליגו‬ ‫באונית מפרשי שעשתה את דרכה ליפו‪.‬‬ ‫ההפלגה בי בספינת מפרשי היתה כרוכה‬ ‫באות הימי בסכנות עצומות‪ .‬שמונה‬ ‫שבועות תמימות טלטלה ספינת המפרשי‬ ‫על פני י סוער ורוגש‪ .‬אול רבי דוד טוביה‬ ‫ואשתו לא שתו לב לכל הסבל והתלאות‪,‬‬ ‫וציפו בכליו עיני ליו בו תעגו ספינת‬ ‫ביפו וה יזכו לדרו על אדמת האר"‪ .‬מיד‬ ‫ע הגיע ארצה‪ ,‬שמו פעמיה לירושלי‬ ‫והשתקעו באחת הדירות שבתוככי ירושלי‬ ‫העתיקה‪.‬‬ ‫רבי דוד טוביה‪ ,‬שהיה כאמור עשיר גדול‪,‬‬ ‫הזיל מכספו ממו רב לטובת עניי ירושלי‪,‬‬ ‫וביתו היה פתוח לכל עני ומר נפש‪ .‬עברו‬ ‫שני אחדות מאז באו רבי דוד טוביה ואשתו‬ ‫לאר" ישראל‪ ,‬ועדיי לא נולדו לה ילדי‪,‬‬ ‫בהתיאש מפרי בט‪ ,‬אמצו לה לב את‬ ‫הנער לייבל'ה שהיה יתו מאב וא‪ .‬ה‬ ‫התיחסו לילד כאלו היה בנ ממש‪ ,‬כלכלוהו‬ ‫ולמדוהו ודאגו לכל מחסוריו‪ ,‬ולייבל'ה היה‬ ‫לה למשיב נפש‪ .‬ואול על א‪ #‬שרבי דוד‬ ‫ואשתו התיחסו אל לייבל'ה כאל בנ‪ ,‬בכל‬ ‫זאת השתוקקו להפקד בבני‪ .‬כשחלפו עשר‬ ‫שני מאז בוא לירושלי ועדיי לא נולדו‬ ‫לה ילדי‪ ,‬החליטו רבי דוד ואשתו לגשת‬ ‫לבית דינו של רבי שמואל סלנט ולבקשו‬ ‫שיסדר לה גט‪ .‬רבי שמואל היה אז עדי‬ ‫אבר צעיר כב עשרי וחמש שנה‪ .‬אול‬ ‫שמו כבר הל לפניו כאחד מגדולי ישראל‪,‬‬ ‫וכול התיחסו אליו ביראת כבוד עצומה‪ ,‬נוכח‬ ‫גאונותו העצומה ומדותיו התרומיות‪ .‬כשהיו‬ ‫באי בני זוג לפני רבי שמואל שיסדר לה‬ ‫גט‪ ,‬היה רבי שמואל משהה את הדבר‪,‬‬ ‫ובינתיי היה משוחח ע בני הזוג עד אשר‬ ‫היה מצליח ברוב פקחותו להשכי ביניה‬ ‫שלו ובכ היה מונע את גרוש‪ .‬כשבאו רבי‬ ‫דוד טוביה ואשתו אל רבי שמואל ובקשוהו‬ ‫שיסדר לה גט‪ ,‬שאל רבי שמואל לסבת‬ ‫הדבר‪ .‬ענה רבי דוד טוביה ואמר‪" :‬חלפו כבר‬ ‫עשר שני מאז באנו להשתקע באר" הקודש‪,‬‬ ‫ועדיי לא נולדו לנו ילדי‪ ,‬אי לכ חפצי אנו‬ ‫להתגרש"‪" .‬חיזרו לכא בעוד שבועיי" אמר‬ ‫לה רבי שמואל‪" ,‬ואז נסדר לכ את הגט"‪.‬‬ ‫בלית ברירה חזרו רבי דוד ואשתו לבית‪,‬‬ ‫חלפו שבועיי והזוג לא הופיע בביתו של רבי‬ ‫שמואל‪ ,‬רק לאחר ששה חודשי ה באו שוב‬ ‫אל בית הדי של רבי שמואל ובקשוהו שיסדר‬ ‫לה את הגט‪" .‬מדוע זה התמהמהת זמ כה‬ ‫רב?" שאל רבי שמואל‪" .‬כשחזרנו לביתנו"‬ ‫השיב רבי דוד טוביה "חלתה לפתע אשתי‬ ‫במחלה מסוכנת‪ ,‬ולא רציתי להתגרש בימי‬ ‫מחלתה‪ .‬אול עתה‪ ,‬משנתרפאה כליל‬ ‫ממחלתה החלטנו בינינו להפרד‪ ,‬ואולי נזכה‬ ‫בנשואי אחרי להתבר בבני"רבי שמואל‬ ‫אחז בידיו של רבי דוד‪ ,‬כשהוא מדבר אליו‬ ‫בר ובנימה אבהית‪ :‬רבי דוד יקירי! מאחר‬ ‫ואשת היתה חולה מסוכנת‪ ,‬אסור ל‬ ‫להתגרש ממנה עד עבור שלושה חדשי"‪.‬‬ ‫רבי דוד נשאר המו מדבריו של רבי שמואל‪,‬‬ ‫ובלבו הוא חש תרעומת כלפי רבי שמואל‬ ‫שדוחהו תמיד ב"ל ושוב"‪.‬רבי שמואל‬ ‫שהרגיש בדבר פנה אל רבי דוד ושאלו‪" :‬הא‬ ‫הנער היתו לייבל'ה שאמצת לב‪ ,‬עדיי‬ ‫בביתכ? כשהשיב רבי דוד בחיוב‪ ,‬שאלו רבי‬ ‫שמואל‪" :‬ומה א כ יהיה גורלו של הנער‬

‫ז‬

‫היתו כשתתגרשו?" "ג אז" השיב רבי דוד‬ ‫"לא אנטוש את הנער ואחזיקנו בביתי כאילו‬ ‫היה בני"‪" .‬התאבה לתת לי 'תקיעת כ‪ '#‬על‬ ‫כ " שאלו רבי שמואל‪ .‬על אתר הושיט רבי‬ ‫דוד את כ‪ #‬ידו‪ .‬ובתקיעת כ‪ #‬נאמנה הבטיח‬ ‫לרבי שמואל להמשי באמו" הנער היתו ג‬ ‫לאחר שיתגרש וינשא בשנית‪ .‬או אז פנה רבי‬ ‫שמואל אל רבי דוד ואמר‪" :‬א כ ‪ ,‬ל‬ ‫לשלו לבית ומבטיח אני ל נאמנה‬ ‫שלמועד הזה בשנה הבאה אשת חובקת ב‬ ‫זכר‪ "!...‬דבריו הכני ושופעי הבטחו של רבי‬ ‫שמואל‪ ,‬נסכו בלב של בני הזוג אושר‬ ‫ושמחה‪ ,‬וה היו בטוחי שאכ ברכתו של רבי‬ ‫שמואל תתקיי במלואה‪ .‬כעבור שנה‪ ,‬בא רבי‬ ‫דוד טוביה אל רבי שמואל ובשר לו שאשתו‬ ‫ילדה ב במזל טוב והוא א‪ #‬בקש מרבי‬ ‫שמואל שיהיה הסנדק בברית המילה‪ .‬דבר‬ ‫ברכתו של רבי שמואל היה נושא לשיחה בפי‬ ‫יהודי ירושלי‪ .‬שכ‪ ,‬רבי שמואל היה עדיי‬ ‫אבר צעיר כב עשרי וחמש שנה‪ ,‬וכול‬ ‫ראו בכ אות ומופת‪ .‬לאחר הברית ביקש רבי‬ ‫דוד מרבי שמואל שיבטיחנו שהוא ג יהיה‬ ‫'מסדר הקדושי' של בנו שזה עתה נימול‪ ,‬וא‪#‬‬ ‫ג של ב בנו‪ ,‬ורבי שמואל הסכי לכ ‪.‬‬ ‫ומסופר‪ ,‬שבהיות רבי שמואל ב תשעי‬ ‫ושתי שנה הוא הוזמ לערו 'סדור קדושי'‬ ‫לנינו של רבי דוד טוביה‪ ,‬ועל א‪ #‬חולשתו‬ ‫הרבה הל רבי שמואל לערו את 'הסדור‬ ‫קדושי' ואמר‪" :‬הלא הבטחתי זאת לסבו‪"...‬‬ ‫רבה של ירושלי רבי שמואל סלנט יצא‬ ‫פע מביתו כשפניו מועדות אל בית הדי‪ ,‬כדי‬ ‫להשתת‪ #‬באחד הדיוני העומדי על הפרק‪.‬‬ ‫הליכתו המתונה מביעה הוד ואצילות וכלו‬ ‫אפו‪ #‬במי קדושה עלאית‪ .‬הגיגיו נתוני א‬ ‫ורק בעולמה של תורה‪ ,‬אול יחד ע זאת‬ ‫הוא פונה אל העוברי ושבי ומברכ במאור‬ ‫פני בברכת 'צפרא טבא'לפתע נעצר רבי‬ ‫שמואל‪ ,‬והביט בעיני חודרות באד שהופיע‬ ‫מולו‪ .‬לאחר רגע של התבוננות נגש רבי‬ ‫שמואל אל אותו אד ובקשו להתלוות אליו‬ ‫לבית הדי‪ .‬עשה האיש כמצות רבי שמואל‪,‬‬ ‫ובהכנס לבית הדי צוה מיד רבי שמואל‬ ‫לכנס את הדייני ובקש מסופר בית הדי‬ ‫שיכי מיד לאד זה גט בעבור אשתו‪...‬‬ ‫השתוממות של הדיני היתה עצומה‪ ,‬שכ‬ ‫מאז ומתמיד ידעו שרבי שמואל עושה ככל‬ ‫יכלתו כדי להרבות שלו בי איש לאשתו‪,‬‬ ‫ודרכו תמיד להשהות את הגרושי ככל‬ ‫האפשר‪ .‬אי לכ היתה פליאת עתה‬ ‫שבעתי‪ ,‬מדוע ראה רבי שמואל צור דחו‪#‬‬ ‫לאל" את האיש לגרש את אשתו תיכ‪ #‬ומיד‪.‬‬ ‫ואול הדייני לא הרהרו אחר מעשיו של רבי‬ ‫שמואל‪ ,‬והניחו שכנראה יש לו סיבה מיוחדת‬ ‫לכ ‪ .‬ג האיש השי עצמו כמי שאינו מבי‬ ‫כלל מה רוצי ממנו ואמר לרבי שמואל‪:‬‬ ‫"רבי! מה לי ולגט? הרי אי לי אשה כלל!"‬ ‫אול רבי שמואל נשאר בשלו‪ ,‬ובקול תקי‪#‬‬ ‫אמר‪" :‬גוזרני עלי שתגלה לי מיד את שמ‬ ‫וש אשת ועשה הכל כפי שאצוה עלי !"‬ ‫נבהל האיש מגערתו התקיפה של רבי‬ ‫שמואל‪ ,‬והודה שאכ יש לו אשה מעבר לי‪,‬‬ ‫וזה כחמש שני שעזב את אשתו עגונה‪ ...‬על‬ ‫אתר סדר הגט ונשלח אל האשה המסכנה‬ ‫בחו" לאר"‪ .‬התפלאו הדייני ושאלו את רבי‬ ‫שמואל כיצד ידע שבעל זה עיג את אשתו?‬ ‫"אספר לכ" ענה רבי שמואל‪" :‬לפני כחמש‬ ‫שני התגלגל לידי אחד העיתוני החרדיי‬ ‫היוצא לאור בחו" לאר"‪ ,‬בו קראתי מודעה על‬ ‫אחד שנעל מביתו מבלי להשאיר כל‬

‫עקבות ואשתו נשארה בביתה ערירית ועגונה‪.‬‬ ‫תצלומו של הבעל הופיעה במודעה ומיד‬ ‫חרתתי בזכרוני את מראהו‪ ,‬ואכ הבוקר‬ ‫כשראיתיו הכרתי מיד שזהו הבעל שנעל‬ ‫מביתו‪ ,‬ומצאתי לי חובה לאלצו לתת גט‬ ‫לאשתו ולהצילה מכבלי העיגו‪.‬‬ ‫באחד הימי פרצה ל"ע מחלת עיני‬ ‫קשה בעיר העתיקה‪ .‬רבי לקו בעורו חלקי‬ ‫בעקבות המחלה‪ ,‬או שאבדו לגמרי ל"ע את‬ ‫מאור עינ‪ .‬היה זה בערב היו הקדוש יו‬ ‫הכפורי והנער אהר ויסנשטר שהיה אז כב‬ ‫ארבע עשרה שנה‪ ,‬חלה א‪ #‬הוא במחלת‬ ‫העיני‪ .‬אביו‪ ,‬לקחו מיד אל רופא העיני‬ ‫האנגלי ד"ר קנט שהיה אז רופא העיני‬ ‫היחידי בירושלי אשר התגורר ליד תחנת‬ ‫הרכבת שהיה במרחק ניכר מהעיר העתיקה‪.‬‬ ‫שכ בדר כלל צבאו על דלת ביתו של‬ ‫הרופא המוני חולי שהיו ברוב ערבי‪,‬‬ ‫וההמתנה ליד ביתו של הרופא היתה נמשכת‬ ‫שעות רבות‪ .‬בצר לו פנה האב אל רבי שמואל‬ ‫ותנה לפנה את מרירות נפשו‪ .‬רבי שמואל‬ ‫הניח את ידו על כתפו של האב ואמר לו‬ ‫בפסקנות‪ :‬בנ יכול לצו מחר ללא כל חשש‪.‬‬ ‫ואול בהשכימ קו מחר ע שחר לתפלה‬ ‫ע נ" החמה‪ ,‬אל נא תעיר את בנ משנתו‪,‬‬ ‫ורק כשיתעורר מעצמו‪ ,‬יכול הוא ללכת לבית‬ ‫הכנסת‪ ,‬ומבטיח אני ל נאמנה שהוא יבריא‬ ‫לחלוטי"‪.‬‬ ‫דבריו של רבי שמואל שהיו תמיד ליהודי‬ ‫ירושלי כדברי האורי ותומי‪ ,‬הרגיעו‬ ‫לחלוטי את האב המודאג‪ ,‬והוא עשה כפי‬ ‫שרבי שמואל הורה לו‪ .‬מה גדולה היתה‬ ‫השתוממותו ושמחתו בראותו למחרת את בנו‬ ‫בא לבית הכנסת בעיני פקוחות ועיניו‬ ‫בריאות לחלוטי‪ .‬למחרת יו הכפורי הל‬ ‫האב ע בנו אל הרופא כדי שיבדוק את עיניו‪,‬‬ ‫כשבדק הרופא את עיניו של הנער לא היה‬ ‫יכול לעצור בעד פליאתו ושאל את אביו של‬ ‫הנער‪" :‬מיהו הרופא שטפל בעיניו של בנ ?"‪.‬‬ ‫"איש לא טיפל בו" השיב האב‪ .‬הרופא פנה‬ ‫אל הנער ושאלו‪" :‬הא צמת אתמול ביו‬ ‫הכפורי?" "כ" השיב הנער הנבו "אבי צוה‬ ‫עלי לצו‪ ,‬וברו הש הצו לא הזיק לי‪ ,‬ואני‬ ‫מרגיש שעיני בריאות"‪.‬פליאתו של הרופא‬ ‫גברה עתה שבעתיי והוא הפציר שיגלה לו‬ ‫מיהו הרופא שטיפל בעיניו של הנער‪ .‬האב‬ ‫סיפר לרופא את השתלשלות הדברי ואת‬ ‫דבריו של רבי שמואל‪" .‬א כ " הפטיר‬ ‫הרופא‪" ,‬א ידו של רבי שמואל בדבר‪ ,‬הרי‬ ‫הכל יתכ‪ "...‬בית הדי שהקי רבי שמואל‬ ‫שכ בחצר חורבת רבי יהודא החסיד בעיר‬ ‫העתיקה‪ ,‬בערוב ימיו לא הי' רבי שמואל‬ ‫באופ תמידי בבית הדי‪ ,‬אול כל אימת‬ ‫שהדייני נתקלו בדי קשה ומסוב היו‬ ‫מביאי את טענות הצדדי בפני רבי שמואל‬ ‫שיפסוק בנידו‪ .‬יו אחד הגיעו שני אנשי‬ ‫לבית הדי לדי תורה‪ ,‬התובע התחיל להרצות‬ ‫את טענותיו בפני הדייני ואמר‪" :‬קניתי‬ ‫מאד זה את ביתו שנמצא באחת‬ ‫משכונותיה החדשות של ירושלי שמחו"‬ ‫לחומה‪ ,‬ובנוס‪ #‬לכ קניתי ממנו ג את ביתו‬ ‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' דוד יוס& אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס& ז"ל‬

‫בעיר העתיקה‪ ,‬ועתה מכחיש הלה את דבר‬ ‫מכירת הדירה בעיר העתיקה וטוע שמכר לי‬ ‫א ורק את דירתו מחו" לחומה"‪" .‬הא יש‬ ‫ביד שטר מכירה על הדירות?" שאלו אב בית‬ ‫הדי‪ .‬התובע הוציא מכיסו פיסת ניר והושיטה‬ ‫אל הדיי‪ .‬הדיי קרא את הכתוב בניר‪ ,‬ואכ‬ ‫כפי שטע התובע כ אמנ היה כתוב בשטר‬ ‫המכירה‪ .‬עתה פנה הדיי אל הנתבע ושאלהו‪:‬‬ ‫"מה בפי לענות?" "אמנ מכרתי את דירתי‬ ‫שמחו" לחומה אול לא מכרתי כלל את‬ ‫דירתי בעיר העתיקה ואינני מבי כיצד כתוב‬ ‫בשטר שמכרתי את דירתי שבעיר העתיקה‪"...‬‬ ‫ענה הנתבע‪ .‬לנוכח הכחשתו התקיפה של‬ ‫הנתבע לא ידעו הדיני מה לפסוק והחליטו‬ ‫להעביר את השאלה אל רבי שמואל והיו‬ ‫בטוחי שברוב חכמתו ימצא בודאי רבי‬ ‫שמואל מוצא מהסב הקשה‪ .‬הדייני באו אל‬ ‫ביתו של רבי שמואל ביחד ע שני בעלי‬ ‫הדי‪ ,‬כשרבי מאנשי ירושלי מתלוי‬ ‫אליה לראות כיצד יפסוק רבי שמואל בנדו‪.‬‬ ‫בחדרו של רבי שמואל הצטופפו אנשי רבי‬ ‫כשרבי שמואל יושב בראש השולח ולצידיו‬ ‫ישבו שאר הדייני ושני בעלי הדי עומדי‬ ‫מול‪.‬‬ ‫שני בעלי הדי הרצו שוב את טענותיה‬ ‫לפני רבי שמואל‪ ,‬כשהוא מקשיב לדבריה‬ ‫קשב רב‪ .‬בעיניו החודרות בח רבי שמואל‬ ‫היטב את פניה של שני בעלי הדי‪ ,‬לראות‬ ‫מי מה דובר אמת‪ ,‬ומי משקר‪ .‬לאחר שטענו‬ ‫בעלי הדי את טענותיה ביקש רבי שמואל‬ ‫לראות את שטר המכירה‪ .‬התובע מסר את‬ ‫השטר לידיו של רבי שמואל‪ ,‬והוא החל לבחו‬ ‫את השטר מכל צדדיו‪ .‬שעה קצרה בח רבי‬ ‫שמואל את השטר מכל צדדיו‪ ,‬ולפתע פתאו‬ ‫התרומ רבי שמואל מכסאו ובקול רוע זעק‬ ‫לעבר התובע‪" :‬רשע! אתה זיפת את השטר!‬ ‫את החלק הראשו של השטר בדבר מכירת‬ ‫הדירה בעיר העתיקה הוספת בעצמ כדי‬ ‫לגזול את הנתבע! הודה מיד על האמת!"‬ ‫דבריו התקיפי והרועמי של רבי‬ ‫שמואל הבהילו את התובע והוא הודה מיד‬ ‫בקול שבור ואמר‪" :‬רבי ‪ ,‬אני מודה על האמת!‬ ‫אכ‪ ,‬זיפתי את השטר‪ ...‬אני מבקש מחילה‪...‬‬ ‫אוי לי‪ ...‬אי התפתיתי לעצת יצרי‪ ...‬והוא‬ ‫התיפח בבכי קורע לב‪ .‬הדייני וכל שאר‬ ‫הנוכחי לא האמינו למראה עיניה ומשמע‬ ‫אזנ‪ ,‬ה לא יכלו להבי כיצד ידע רבי‬ ‫שמואל שהתובע זיי‪ #‬את השטר‪" .‬אי זאת‬ ‫אלא רוח הקודש!" שחו כל הנוכחי איש אל‬ ‫רעהו‪ .‬רבי שמואל אחז את השטר בידו‬ ‫והראהו לדיני ואמר‪" :‬לא נביא ולא בוח‬ ‫לבבות אנכי‪ ,‬צרי היה רק לבחו את השטר‬ ‫היטב כדי לגלות מיד את זיופו‪ .‬הנה מבחיני‬ ‫כא הראה רבי שמואל לכול את השטר‬ ‫בקיפול שהיה בשטר‪ ,‬בדיוק באותה שורה‬ ‫שכתוב בה שהוא מכר את הדירה שמחו"‬ ‫לחומה‪ .‬אי זאת‪ ,‬אלא שבעת המכירה קיפל‬ ‫הקונה את הניר לשני מבלי שהמוכר ירגיש‬ ‫בכ ורק לאחר מכ הוסי‪ #‬הקונה בחלק‬ ‫העליו של הניר את דבר מכירת הדירה בעיר‬ ‫העתיקה‪ ,‬ולכ לא הבי המוכר כיצד נוס‪#‬‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' משה זאב חיי יעקב פייבוש ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מאיר ז"ל נלב"ע כ"ח מנ"א תשנ"ד‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ח ר' ישראל פייבוש שליט"א‬

‫לעלוי נשמת‬ ‫האשה החשובה‬ ‫מרת צפורה מרי רובינשטיי' ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' מנח הלל ז"ל‬ ‫הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫בשטר מילי נוספות שלא נכתבו בעת‬ ‫המכירה גדולה היתה השתאות והתפעלות‬ ‫של כל הנוכחי לנוכח פקחותו הרבה של‬ ‫רב וה יצאו את ביתו של רבי שמואל‬ ‫כשה ממלמלי לעצמ מתו התפעלות‪:‬‬ ‫"ממש חכמת שלמה!"‬ ‫כשהיה רבי שמואל ב שמוני ושלש שנה‬ ‫תקפה אותו מחלת עיני קשה‪ .‬כל עמל‬ ‫הרופאי להציל את מאור עיניו עלו בתוהו‪,‬‬ ‫ועד יו פטירתו הוא היה סגי נהור‪ .‬בר‪ ,‬בכח‬ ‫זכרונו המופלא שלט רבי שמואל בכל התורה‪,‬‬ ‫והוא הוסי‪ #‬לענות על כל השאלות שהפנו‬ ‫אליו‪ ,‬מבלי שיעיי כלל בספר‪.‬‬ ‫באות שני שלא ראה בעיניו היה מכיר‬ ‫את השואל לפי קולו בלבד‪ ,‬והיה יודע מי‬ ‫העומד לפניו‪ .‬ג אנשי ששני רבות לא היו‬ ‫אצלו היה מכיר לפי קול ולא אחת התפלאו‬ ‫האנשי שמיד כשאמרו לו "שלו"‪ ,‬היה פונה‬ ‫אליה בשמ‪ .‬לעיתי היה רבי שמואל יודע‬ ‫מי הוא הבא אל ביתו לפי פסיעותיו בלבד‪.‬‬ ‫ומעשה היה והגאו רבי שאול חיי‬ ‫מדוברובנא בא אל רבי שמואל כדי להתיע"‬ ‫אודות שידו מסוי שהציעו לבנו‪ ,‬בעודו‬ ‫פוסע בחו" פנה רבי שמואל אל בני ביתו‬ ‫ואמר‪ :‬הכינו כסא לרב מדוברובנא ההול ובא‬ ‫אלי"‪" .‬שלו עליכ רבינו" אמר הרב‬ ‫מדוברובנא מיד בהכנסו‪" .‬עליכ השלו"‬ ‫השיב לו רבי שמואל‪ ,‬ועוד לפני שרבי שאול‬ ‫חיי הספיק לספר לרבי שמואל על מטרת‬ ‫בואו‪ ,‬המשי רבי שמואל ואמר‪" :‬רבי שאול‬ ‫חיי‪ ,‬מדוע זה אי כבודו מסיי מיד את‬ ‫השידו שהוצע לבנו?" "אכ‪ ,‬חכ עדי‪#‬‬ ‫מנביא" אמר רבי שאול חיי‪" ,‬באתי אמנ‬ ‫לשאול בעני שידו שהוצע לבני‪ .‬אי זאת‬ ‫אלא שרוח הקודש מדברת מתו פיו של‬ ‫רבינו"‪.‬‬ ‫ביו א' כ"ח מנ"א אמר לנכדו הגאו ר'‬ ‫צבי אני רוצה שתהי' לידי בזמ יציאת נשמתי‪,‬‬ ‫וענה לו נכדו הרי הרופא אמר שהמצב הוטב‪,‬‬ ‫ענה לו רבינו הלילה אשיב את נשמתי‬ ‫לבוראה א אינני יודע הרגע ומכיו שלא‬ ‫זכיתי שבני בייניש זצ"ל יהי' בחיי ואני בתור‬ ‫מורה הוראה פסקתי שבני בני הרי ה‬ ‫כבני וחובה עלי לומר קדיש אחרי‪ .‬וג"כ‬ ‫ציוה שלא יחרטו על קברו אלא תואר "הרב"‬ ‫שתואר זה קיבל מהרב ר' אבלי פאסווילער‬ ‫בזמ הבר מצוה‪ ,‬יותר מתואר זה מפחד‬ ‫מעול האמת‪ ,‬וג"כ ציוה שלא להספידו‪ ,‬ובכל‬ ‫זאת הגה"ק רבי חיי ברלי אב"ד מוסקבה‬ ‫ועוד כמה מגדולי ירושלי דיברו קצרות‪,‬‬ ‫אותו יו כ"ט מנ"א כשחזרו המלוי מהלויתו‬ ‫התקדרו השמי בעבי ומטרות עוז נתכו‬ ‫ארצה הכל הרגישו שא‪ #‬שמי ירושלי לבשו‬ ‫קדרות והורידו את דמעותיה לנוכח‬ ‫הסתלקותו של רב הנער" והאהוב שהי' לבני‬ ‫ירושלי בער שבעי שנה לאב רחו כל ימי‬ ‫חייו‪.,‬‬ ‫זכותו יג עלינו ועל כל ישראל אמ ‪.‬‬ ‫מקורות‪ :‬שבעי שנה בירושלי ‪.‬‬ ‫תולדות רבי שמואל סלנט‪ .‬גדולי הדורות‬

‫לע"נ הרה"ח ר' שלמה זאב היימ' ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' ישראל ז"ל‬ ‫נלב"ע כ"ו מנ"א תשד"מ‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ח ר' ישראל היימ' שליט"א‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬ ‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי' זצ"ל‬ ‫ראש הקהל דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬ ‫נפטרה ה' סיו ערב שבועות תשס"ט‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי' שליט"א‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר צבי ז"ל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לע"נ האשה החשובה‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' יהודה ארי' קופרשטיי' ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫ב הרה"ח ר' נת' בנימי' ז"ל‬ ‫מרת יהודית קרוא ע"ה‬ ‫הרה"ח ר' אברה אלכסנדר צבי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' יצחק צבי ז"ל‬ ‫ולע"נ האשה החשובה מרת הענדיל ע"ה‬ ‫מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫ב שיבדלחט"א‬ ‫בת הרה"ח ר' אהר' מתתיהו ז"ל‬ ‫נלב"ע כ"ה אב תשס"ח‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס& מאיר ז"ל‬ ‫הרה"ח ר שמשו' רינגל שליט"א‬ ‫נפטרה כ"ח אב תשס"ו‪ .‬הונצחה ע"י בנה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ"ח‬ ‫הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬ ‫ר' אהר' מתתיהו קרוא הי"ו‬ ‫הונצחו ע"י משפחת מאייער שיחיו‬ ‫הונצח ע"י אחד מנכדיו שיחי'‬ ‫‪ 057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì àð íéáøä éåëæì úåàöåää éåñëì úåçöðäå úåîåøúì‬כא תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

‫ח‬