Divrei Torah Belz Ki Tavo 2009

‫בס"ד‬

‫עש"ק פרשת כי תבא‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫אבות פ"ג‪-‬ד‪.‬‬ ‫ט"ו אלול תשס"ט לפ"ק‬

‫ובאת אל הכה אשר יהיה בימי
הה
‪)...‬כו‪ ,‬ג(‬ ‫ברש"י‪ :‬אי ל אלא כה שבימי כמו שהוא‪ .‬הקשה הרמב" על דברי רש"י‪ :‬ולא הבינותי‬ ‫זה‪ ,‬כי בעני הזק )לעיל פרשת שופטי יז‪ ,‬ט(‪ ,‬ראוי לומר "ואל השופט אשר יהיה בימי‬ ‫הה"‪ ,‬א על פי שאינו גדול וחכ כשופטי הראשוני אשר היו לפנינו‪ ,‬צרי לשמוע לו‪,‬‬ ‫יפתח בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬אבל בהקרבת בכורי‪ ,‬למי יביא‪ ,‬א לא לכה אשר יהיה‬ ‫בימיו‪ .‬ונראה‪ ,‬כי המביא בכורי צרי לבא אל הכה ולומר אליו "הגדתי היו לה' אלקי "‪,‬‬ ‫והרי הוא מייחד את שמו של הקדוש ברו הוא על הכה‪ .‬מאחר שאי הקדוש ברו הוא‬ ‫מייחד שמו על הצדיקי בחייה‪ ,‬כמו שמצאנו שאמר יעקב "אלקי אברה ופחד יצחק"‬ ‫)ויצא לא‪ ,‬מב‪ ,‬עיי"ש ברש"י(‪ ,‬שמא יעלה על הדעת לומר שאי הדברי אמורי אלא בכה‬ ‫חשוב כפי שהיה בדורות הראשוני‪ ,‬אבל לאחר שירדו הדורות‪ ,‬ואי הכה המשמש חשוב‬ ‫כל כ ‪ ,‬יש להמנע מלהביא בכורי‪ ,‬או להביא בלא קריאה‪ ,‬כי לא נכו הדבר לייחד על‬ ‫הכה שמו של הקדוש ברו הוא‪ .‬לכ בא הכתוב ואמר‪" :‬ובאת אל הכה אשר יהיה בימי‬ ‫)פני יפות(‬ ‫הה"‪ ,‬אי ל אלא כה שבימי כמו שהוא‪.‬‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪8:15 7:53‬‬ ‫‪6:24‬‬ ‫‪8:13 7:51‬‬ ‫‪6:39‬‬ ‫‪8:15 7:53‬‬ ‫‪6:31‬‬ ‫‪8:13 7:51‬‬ ‫‪6:39‬‬ ‫‪8:14 7:52‬‬ ‫‪6:23‬‬

‫מתו נחת והרחבה‪ ,‬שחלילה לא יצטרכו לקיי את התורה מתו עוני ודחקות‪ ,‬אלא מתו ‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫שפע ברכות וכל טוב‪.‬‬ ‫ובאו עלי כל הברכות האלה והשיג‪) .‬כח‪ ,‬ב(‬ ‫אומרו 'והשיגו ' יתבאר על דר אומר ז"ל‪ ,‬כי האדו אלוקי ישראל מדותיו רחמי על‬ ‫הדופק על רחמיו ימלא ה' משאלותיו להריק עליו טובה כאשר יחפו"‪ .‬אלא שבהגעת הטוב‬ ‫ההוא למטה‪ ,‬ישפטו סנהדרי מעלה א ראוי‪ ,‬א אינו ראוי לא יגיעו ]היינו‪ ,‬א שיבקש‬ ‫השי"ת להשפיע עליו שפע טוב‪ ,‬עדיי יתכ שהשפע יתעכב מלהגיע[‪" .‬לזה אמר 'והשיגו '‬ ‫)אוה"ח הק'(‬ ‫הברכות‪ ,‬שזה הוא עיקר ההבטחה‪ ,‬שלא יתעכבו בבתי דיני שלמטה"‪.‬‬

‫ובאו עלי כל הברכות האלה והשיגו כי תשמע בקול ה' אלקי‪) .‬כח‪ ,‬ב(‬

‫וקשה הלשו והשיגו ‪ ,‬דנראה כמיותר‪ .‬ונראה דהנה יש שהקב"ה משפיע טובה לאד‪ ,‬א ‬ ‫היות שהדבר נראה כרע בעיני האד‪ ,‬על כ הוא בורח מזה והטוב אינו משיג אותו‪ .‬ועל זה‬ ‫התפלל דוד המל ואמר‪ ,‬א טוב וחסד ירדפוני‪ ,‬שהחסד ירדו אותי‪ ,‬כי לפעמי אי‬ ‫לאד דעת לרדו אחר הטוב וחסד אלא הוא בורח ומונע ידו מה‪ ,‬לזה התפלל שה‬ ‫ירדפוהו וישיגוהו‪ .‬וזה שאמר הכתוב‪ ,‬ובאו עלי כל הברכות האלה והשיגו ‪ ,‬שירדפו‬ ‫הגדתי היו
לה' אלקי‪) .‬כו‪ ,‬ג(‬ ‫פירש"י להגיד שאינ כפוי טובה‪ ,‬ולכאורה צ"ב דהרי אנו מחויבי להודות תמיד להשי"ת אחרי וישיגו א א תברח מה‪ ,‬כי חפ" הקב"ה להטיב ל ושתזכה בהברכות‪.‬‬ ‫)דגל מחנה אפרי‬ ‫על כל הטוב‪ ,‬וכ בבהמ"ז וכדומה‪ ,‬ומדוע צרי להגיד דוקא להכה שאינו כפוי טובה‪ ,‬א ‬ ‫דבאמת הקשה בזוה"ק ובמפו' דלמה כתיב הגדתי היו לה' אלקי הול"ל לה' אלקינו‪ ,‬א ובאו עלי כל הברכות האלה והשיגו‪) .‬כח‪ ,‬ב(‬ ‫דהיא כמש"נ דהכהני הצדיקי המה מקבלי על עצמ מדת הדי כדי שבכל העול לכאורה מה הוא הלשו‪ :‬והשיגו ‪ ,‬וכי מי הוא שבורח מהברכות‪ ,‬עד שה צריכי לרו"‬ ‫יתנהג ברחמי‪ ,‬וז"ש הגדתי היו לה' שהוא אצלי מדת הרחמי‪ ,‬זה היא בעבור שהוא אחריו ולהשיגו‪ ,‬ובשלמא לגבי קללות שיי לשו זה‪ ,‬לפי שבודאי רוצה האד להימלט‬ ‫אצל "אלקי " ר"ל יע שאתה מקבל מדה"ד עי"ז אצלי ברחמי מדת הש הוי' דהוא מה שלא יחולו עליו‪ .‬א בעצ
ג לאחר שהקב"ה מעניק ברכות לאד‪ ,‬עדיי זקוק הוא‬ ‫רחמי‪ ,‬וזה שפירש"י להגיד שאינ כפוי טובה ר"ל שאינ כופה טובת הכה שהמה לסיעתא דשמיא שהופעת הברכה תחול עליו בשעה שהוא עצמו יהיה ראוי לקבל אותה‪,‬‬ ‫בצדקת מקבלי עליה מדה"ד של כל הדור‪ ,‬דאנו ניזוני רק בזכות שבט לוי כי א חלילה יהיה אז בשפל המצב ברוחניות‪ ,‬אזי לא תוכל הברכה להתקיי‪ ,‬ולכ נאמר‪:‬‬ ‫שמתפללי שתעשה האר" פירות‪ ,‬כמ"ש במ"ר‪ ,‬וע"כ מצות ביכורי להביאו אל הכה והשיגו – שהברכה תמצא אותו ראוי והגו לקבל אותה‪ ,‬והיינו שתשיג אותו באופ שתוכל‬ ‫לחול עליו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬התוה"ק מבטיחה לנו שכשתחול עליו הברכה‪ ,‬כבר לא יפסיד אותה‪,‬‬ ‫להורות שלא כחי ועוצ ידי עשה לי החיל הזה כ"א הוא בזכות הכהני עובדי ה'‪.‬‬ ‫)פניני יקרי( שהרי‪ :‬גמורי משמיא מיהב יהב ומישקל לא שקלי‪ ,‬והוא שנאמר‪ :‬והשיגו וכתרגו‬ ‫אונקלוס‪ :‬וידבקונ ‪ ,‬שהברכות יתדבקו בו‪ ,‬שלא יפסיד אות א א לאחר מכ לא יהיה‬ ‫וענית ואמרת לפני ד' אלקי ארמי אבד אבי וגו'‪) .‬כו‪ ,‬ה(‬ ‫)תולדות אד(‬ ‫וענית לשו הרמת קול‪ ,‬ארמי אבד אבי – מזכיר חסדי המקו‪ ...‬לב )הארמי( בקש לעקור ראוי; ולכ נאמר‪ :‬והשיגו ‪.‬‬ ‫את הכל כשרד אחר יעקב )כשהי' אובד אבי – יעקב( רש"י‪ ,‬שנינו "המגביה קולו בתפלתו ובאו עלי כל הברכות האלה והשיגו כי תשמע בקול ה' אלקי‪) .‬כח‪ ,‬ב(‬ ‫הרי זה מקטני אמנה" כלומר שאמונתו רופפת‪ ,‬כיו שסובר שאי הקב"ה‪ ,‬כביכול‪ ,‬מאזי מפני מה כפלה התורה באומרה "כי תשמע בקול ה' אלקי "‪ ,‬לאחר שכבר קוד לכ נאמר‪:‬‬ ‫לתפלת לחש ולמחשבת הלב‪ ,‬ולכ מגביה את קולו‪" .‬קול דאלי גבר" יוצא איפוא‪" ,‬והיה א שמוע תשמע בקול ה' אלקי וכו' ובאו עלי כל הברכות האלה"‪.‬עוד יש להבי ‪,‬‬ ‫שתפלה‪ ,‬אשר משמעותה הוא‪ ,‬שהקב"ה יודע מחשבות‪ ,‬בתפלה כזאת מותר להגביה את מהו שהוסיפה התורה "והשיגו" לאחר שכבר נאמר "ובאו עלי"‪.‬בר באה התורה‬ ‫הקול‪ ,‬כי הרי מכריז הוא על אמונתו בידיעת המחשבות‪ .‬שהשי"ת בוח לבבות ויודע להודיענו כי הטובות המובטחות לנו בעול הזה‪ ,‬אינ בגדר "שכר מצוה"‪ ,‬כי הרי "שכר‬ ‫מחשבות‪ ,‬וא"כ לא שיי לומר עליו‪ ,‬שמקטני אמנה הוא‪ .‬לכ כא ‪ ,‬שמכריז מביא הבכורי מצוה בהאי עלמא ליכא"‪ .‬כל הטובות הניתנות בעול אינ אלא כדי לאפשר את קיו‬ ‫ומודיע לכול על ידיעתו של השי"ת‪ ,‬בוח הלבבות‪ ,‬את מחשבותיו של לב הארמי‪ ,‬המצוות בשלימות ובהרחבת הלב‪ ,‬בלא שטרדות העול יפריעו את קיומ‪ .‬על כ אמר‬ ‫שביקש לעקור את הכל‪ ,‬על א שלא מצינו זאת במעשיו‪ ,‬אלא רק במחשבתו היה הדבר‪ ,‬הכתוב‪" :‬ובאו עלי כל הברכות והשיגו כי תשמע וכו'"‪ ,‬היינו תכלית הברכות שיבואו‬ ‫יוצא אפוא‪ ,‬שתפלת הודי'ה זו מותר אפוא לאומרה בקול ר‪ ,‬ולכ "וענית – לשו הרמת עלי אינה כנתינת שכר קיו מצוות‪ ,‬כי א "והשיגו כי תשמע" הברכות ישיגו כדי‬ ‫קול"‪ .‬וזה שאנו אומרי בתפילה "אנא בכח" שוועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות‪ ,‬שתוכל לשמוע את מצוותי‪ ,‬שלא יהיו ל הפרעות ומניעות ויוסרו הטרדות המונעות ממ ‬ ‫דלכאו' האי ירצה להקשיב לצעקתינו רק כיו שאומרי יודע תעלומות ליכא בזה משו קיו התורה‪.‬‬ ‫)הגה"ק רבי יעקב מליסא זי"ע(‬ ‫חשדא‪.‬‬ ‫)חנוכת התורה( ובאו עלי כל הברכות האלה והשיג כי תשמע בקול ה' אלהי‪) .‬כח‪ ,‬ב(‬ ‫ארמי אבד אבי וירד מצרימה‪) .‬כו‪ ,‬ה(‬ ‫צרי ביאור מדוע הקללות נאמרו בשפע רב צ"ח קללות‪ ,‬ואילו הברכות מעט מאד? ויש‬ ‫לכאורה מהו הקשר מארמי אובד אבי לוירד מצרימה‪ ,‬וי"ל לפני מאמר חז"ל על הפסוק לומר דעונש על חטאי אי נות הקב"ה לאד קוד שחטא‪ ,‬רק לאחר החטא‪ .‬אול שכר‬ ‫"אלקי הבי דרכה והוא ידע את מקומה" יודע הקב"ה בישראל שאי יכולי לקבל גזירת טוב על המצוות מקדי ה' ונות עוד קוד פעולת המצוה‪ .‬וזה הסיבה שבקללות נאמר‬ ‫ארומיי עמד והגלה אות לבבל ע"ש‪ ,‬והנה יעקב אבינו הי' יכול להתעכב בבית לב רד"ו "ובאו עלי כל הקללות האלה‪ ...‬כי לא שמעת"‪ ,‬לשו עבר‪ .‬ואילו בברכות נאמר "ובאו עלי ‬ ‫שני‪ ,‬והיה מתקיי ש באר" לא לה‪ ,‬ולא הי' צרי לירד למצרי‪ ,‬אלא גלוי לפניו ית' כל הברכות האלה והשיגו כי תשמע"‪ ,‬לשו עתיד‪ .‬דקללות באות רק לאחר עשיית החטא‪,‬‬ ‫שלב בקש לעקור את הכל‪ ,‬ע"כ הגלו למצרי שאי גזירת פרעה קשה כ"כ‪ ,‬והיינו ארמי ואילו הברכות באות עוד קוד פעולת המצוה‪ ,‬וג לאחר המעשה‪ .‬אמנ השכר שונה‪,‬‬ ‫)חת" סופר( דקוד עשיית המצוה השכר קט מהשכר שלאחר עשיית המצוה‪ .‬השכר שדיבר כא‬ ‫אבד אבי ביקש לעקור הכל‪ ,‬על כ וירד מצרימה‪.‬‬ ‫הכתוב הוא על קוד עשיית המצוה‪ ,‬ולכ לא נאמר ברכות מרובות‪ .‬אול השכר לאחר‬ ‫השקיפה ממעו קדש‪) .‬כו‪ ,‬טו(‬ ‫יש לדקדק מהו לשו "מעו קדש" הנאמר כא‪ .‬נראה לפרש על פי דברי דוד המל עשיית המצוה‪ ,‬אי לו סו ותכלית "עי לא ראתה אלוקי זולת "‪,‬ולפי זה מבואר את‬ ‫בתהלי )סח‪ ,‬ו(‪" :‬אבי יתומי ודיי אלמנות אלקי במעו קדשו"‪.‬בא הכתוב לפרש גודל הכתוב "ול ה' חסד כי אתה תשל לאיש כמעשהו" )תהלי סב( וכבר דשו רבי מהו‬ ‫רחמי השי"ת על יתומי ואלמנות‪ .‬יש המרחמי לתת לה עזרה ותמיכה‪ ,‬אבל נמנעי החסד שה' משל לאד עבור מצוותיו? אלא החסד הגדול שהקב"ה משל לאד על‬ ‫מלהכניס לבית פנימה שיגורו עמה‪ .‬א השי"ת מגדל כגדל אב את בנו בביתו‪ ,‬מעשיו הטובי עוד קוד שעשה אות "כמעשהו" כאילו כבר עשה בפועל‪ ,‬ועוד גדלה‬ ‫)בינה לעתי(‬ ‫ב"מעו קדשו"‪.‬לפיכ כאשר אומר המתוודה‪ :‬וג נתתיו ללוי ולגר ליתו
ולאלמנה"‪ ,‬הוא מידת טובו להפליא לשל לו לאחר מעשהו‪.‬‬ ‫מוסי ומבקש‪ :‬השקיפה ממעו קדש"‪ .‬והנה במסכת חגיגה )יב‪ (:‬נאמר‪ :‬שבעה רקיעי ה‪ :‬ברו אתה בבוא וברו אתה בצאת‪) .‬כח‪ ,‬ו(‬ ‫וילו‪ ,‬רקיע‪ ,‬שחקי‪ ,‬זבול‪ ,‬מעו‪,‬מכו‪ ,‬ערבות‪" .‬זבול" שבו בית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל וברש"י שתהא יציאת מ העול בלא חטא כביאת לעול‪ .‬וברא" הקשה דא דרשינ‬ ‫עומד ומקריב עליו קרב‪ ,‬ואחריו "מעו"‪ .‬הרי שמקו האלמנות והיתומי "מעו " גבוה כ ‪ ,‬אי נפרש לשו הפסוק לקמ )יט( ארור אתה בבוא וארור אתה בצאת ‪ ,‬הרי ביאתו‬ ‫יותר ממקו הקרבת הקרבנות‪ .‬וזהו שאמרו במסכת סוכה )מט‪ (:‬שהעושה צדקה גדול של אד לעול ודאי בלא חטא היא ובבית יוס )סי' מו( כתב דלפיכ אי אנו מברכי‬ ‫)מש חכמה( בנוסח 'שעשני ישראל'‪ ,‬שכ קבעו חז"ל )עירובי יג‪ ,‬ב( נוח לו לאד שלא נברא משנברא‪,‬‬ ‫מכל הקרבנות‪ ,‬שנאמר )משלי כא‪ ,‬ג(‪" :‬עשה צדקה נבחר מזבח‪.‬‬ ‫וממילא אי אנו מברכי על עצ הבריאה שאינה בגדר ברכה כלל‪ .‬ואמנ בתוס' ש )ד"ה‬ ‫הסכת ושמע ישראל היו
הזה נהיית לע
לה' אלהי‪ ,‬ושמעת בקול ה' וגו'‪) .‬כז‪ ,‬ט‪-‬י(‬ ‫קשה אומרו היו הזה נהיית לע‪ ,‬וכי ביו ההוא נעשו לע‪ ,‬והלא מעמד הר סיני היה נוח( כ' דכל זה לא נאמר אלא גבי סת אד‪ ,‬אבל צדיק שנברא אשרי לו ואשרי דורו‪.‬‬ ‫ארבעי שנה לפני כ‪ ,‬ויעויי רש"י‪ .‬ונראה דאיתא בסנהדרי ד צ"ח ששאל ריב"ל את והשתא מבואר הכל‪ ,‬דגבי הברכה על כרח יש לנו להקיש יציאה לביאה ולומר שיציאתו‬ ‫משיח צדקנו מתי יבא‪ ,‬והשיב שיבא היו א בקולו תשמעו‪ .‬ורואי מזה כי א כלל מ העול בלא חטא‪ ,‬דאל"כ לא שיי לבר על הביאה לעול שהרי אינה נוחה היא‪ ,‬וע"כ‬ ‫ישראל ישמעו יו אחד בקול ד'‪ ,‬אז יהיו נגאלי‪ ,‬וביו ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד בצדיק עסקינ שיציאתו מ העול בלא חטא‪ ,‬ובדידו אכ ברכה היא וכמ"ש התוספות‪.‬‬ ‫ויתרומ קר ישראל‪ ,‬וזה שאמר הכתוב‪ :‬הסכת ושמע ישראל‪ ,‬תתבונ בזה‪ ,‬והלא היו אבל הפסוק המדבר בקללה והיינו על רשע‪ ,‬ש אי אנו צריכי לדרוש דבר‪ ,‬שהרי א‬ ‫הזה נהיית לע לד' אלקי ‪ ,‬שביד הוא שביו הזה תתעלה מאד עד שתהיה לע המיוחד ברשע עסקינ יש לפרש המקרא כפשוטו‪ ,‬ארור אתה בבוא ‪ ,‬גו ביאת לעול א היא‬ ‫)בני אריאל(‬ ‫לד' אלקי שיתגלה אור המשיח‪ ,‬ובכ ושמעת בקול ד' אלוקי ועשית את מצותיו‪ ,‬כי אתה קללה‪ ,‬שכ נוח לו לאד שלא נברא‪.‬‬ ‫רואה גודל עני השמיעה בקול ד' עד שתוכל להתעלות למדריגה גדולה כזו מתו שתקיי ונתנ ה' לראש ולא לזנב‪) .‬כח‪ ,‬יג(‬ ‫לכאורה מהו הכפל לשו "לראש ולא לזנב" הא כיו שיהיה ראש ממילא לא יהיה זנב‪ ,‬ותו‪,‬‬ ‫המצוות‪ ,‬ובכ תתעורר מכ לקיי ושמעת בקול ד' ואז יקויי היו א בקולו תשמעו‪.‬‬ ‫)באר מי חיי( הלמ"ד מיותר‪ ,‬דהוי ליה למימר 'ונתנ ראש ולא זנב‪ ,‬וי"ל ע"פ מה ששנינו )אבות ד‪ ,‬טו(‪:‬‬ ‫את ה' האמרת היו
להיות ל לאלקי
וגו' ולשמור חוקיו ומצותיו ומשפטיו וגו' "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלי"‪ .‬הרי דלפעמי טוב להיות זנב ולא ראש‪ ,‬ולפיכ ‬ ‫מבטיח הכתוב שתהיה ראש לראשי – ונתנ ה' לראש"‪ ,‬ולא זנב לאריות ודו"ק‪.‬‬ ‫וה' האמיר היו
להיות לו לע
סגלה וגו' ולשמור כל מצותיו וגו'‪) .‬כו‪ ,‬יז(‬ ‫)אוהב ישראל(‬ ‫רש"י הק' מסביר "האמרת" ו"האמיר " שאלו לשו "הפרשה והבדלה" כשבנ"י הפרישו את‬ ‫והיית רק למעלה ולא תהיה למטה‪) .‬כח‪ ,‬יג(‬ ‫השי"ת "להיות ל לאלקי" והקב"ה הפריש את ע ישראל – להיות לו לע סגלה"‪,‬וי"ל‬ ‫שא בפסוק הראשו של "את ה' האמרת היו" שע ישראל הפרישו את הקב"ה "להיות לכאורה קשה מדוע בברכות נאמר "והיית רק למעלה" ובקללות נאמר "הגר אשר בקרב ‬ ‫ל לאלקי" – כתיב ולשמור חוקיו ומצותיו" וגו'‪ ,‬ולמה כתוב בפסוק השני‪ ,‬וה' האמיר יעלה מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה" )כח‪ ,‬מג(‪ ,‬מדוע לא בירכ ג"כ שיעלו מעלה‬ ‫היו להיות לו לע סגלה" ומודגש עוד הפע "ולשמור כל מצותיו"‪ ,‬י"ל הפשט‪ ,‬שמה מעלה‪ .‬ותיר" בש המר" )מחבר ספר "כהונת עול"(‪ ,‬כאשר אד עולה למעלה עליונה‬ ‫דכתיב "ולשמור כל מצותיו" שכ' בפסוק שני‪ ,‬עולה על הקב"ה‪ - ,‬שהקב"ה‪ ,‬כביכול‪ ,‬מקיי ביותר‪ ,‬קרוב מאד שהוא יפול‪ .‬אמנ כשלא עולה למעלה העליונה אז בטוח שלא יפול‪.‬‬ ‫את מצותיו‪ ,‬לתת לבניו – ע ישראל‪ ,‬כל צרכי הגשמיות‪ ,‬וכל טוב‪ ,‬לאפשר ביד לעבדו ובירידה להיפ ‪ ,‬א נפל ממדרגתו‪ ,‬ככל שירד יותר טוב לו‪ ,‬כי אז העליה תבוא מהר יותר‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫לכ בקללות נאמר "ואתה תרד מטה מטה"‪ .‬ובברכות נאמר "רק למעלה" רק מיעוט הוא‪,‬‬ ‫לומר שלא תעלה הרבה‪ ,‬ואז "ולא תהיה למטה"‪.‬‬ ‫)נחל קדומי(‬

‫והיה א
לא תשמע‪) .‬כח‪ ,‬טו(‬ ‫איתא במדרש והיה א לא תשמע וגו'‪ .‬וזה שכתוב‪ :‬רבות רעות צדיק ומכול יצילנו ד'‪.‬‬ ‫ובזוהר מובא‪ ,‬שבכל קללה מרומזת ג ברכה‪.‬ונראה דהנה כל פרשת התוכחה מכילה ‪676‬‬ ‫מילי‪ ,‬כמניי הגימטריה של האותיות במילה "רעות" שה ‪ .676‬והנה כל פרשת התוכחה‬ ‫מכילה ‪ 26‬פעמי את הש הויה ברו הוא‪ .‬וש הוי'ה בגימטריה ‪ .26‬ס הגימטריה של ‪26‬‬ ‫שמות הויה ה‪ .676:‬וזה בא לרמז‪ ,‬כי בכוח שמו של הקב"ה יהפכו הקללות לברכות‪ .‬כל‬ ‫זה מרומז בפסוק שהביא המדרש‪ :‬רבות רעות צדיק‪ .‬הרבה קללות נאמרו בפרשה זו‪,‬‬ ‫כמניי "רעות"‪ ,‬א "ומכול יצילנו ד'" הש "הויה" המוזכר בפרשה זו ג הוא במניי‬ ‫)הרה"ק רבי מאיר מפרמישלא זי"ע(‬ ‫"רעות" הוא יציל מ הקללות‪.‬‬

‫כביכול צער לשכינה‪ .‬לעומת זאת ר"י בר פזי הדורש מהפסוק "עמו אנכי בצרה" סובר‬ ‫שא על צרת יחיד יש כביכול צער השכינה‪ ,‬על כ לא יכל לדרוש כר"ל במסכת מגילה‪,‬‬ ‫אלא יפרוש הטע שאי מפסיקי בקללות כר"ח ב גמדא‪ .‬זהו שאמר אביי שבקללות‬ ‫שבמשנה תורה פוסק‪ ,‬ולא שיי טעמו של ר"ל שאי אומרי ברכה על הפורענות‪ ,‬כיו‬ ‫שטע זה נאמר רק בצרת הרבי ואילו קללות שבמשנה תורה בלשו יחיד נאמרו‪ ,‬וג‬ ‫ר"ל מודה שאפשר להפסיק ולבר כמו שאמרו שחייב אד לבר ג על הרעה‪) .‬בית הלוי(‪.‬‬

‫והיית לשמה למשל ולשנינו בכל העמי
אשר ינהג ה' שמה‪) .‬כח‪ ,‬לז(‬ ‫כאשר יהיו ישראל שרויי בצרה והיית לשמה אזי קיימת עצה אחת ויחידה שעל ידה יזכו‬ ‫להיחל" מצרת ולצאת מהגלות‪ ,‬והיא לעסוק בתורה שהיא משל הקדמוני‪ ,‬קדמונו של‬ ‫עול למשל ולהרבות בשינונה ולשנינה וגדולה זכות זו לקרב גאולת וכניסת אשר‬ ‫)אור פני משה(‬ ‫ינהג לעיר הקודש ירושלי ששמה הוא על שמו ית' ה' שמה‪..‬‬

‫ובאו עלי כל הקללות האלה והשיגו‪) .‬כח‪ ,‬טו(‬

‫הגר אשר בקרב יעלה עלי מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה‪) .‬כח‪ ,‬מג(‬

‫יש לדקדק מדוע בברכות כתוב "והשיג" כתיב חסר‪ ,‬ובקללות כתוב "והשיגו" כתיב‬ ‫מלא? ויש ליישב בברכות רצה הקב"ה שירגישו כל ברכה וברכה וא יחולו כול בבת‬ ‫אחת מרוב הטובה והשמחה אפשר שימות‪ ,‬ואפילו א לא ימות לא ירגיש בטע כול‬ ‫ויהנה מה כי כשבאי כול בבת אחת נראי כול כאחת‪.‬לזה כתיב חסר לומר שיבואו‬ ‫לאט לאט‪ .‬משא"כ בקללות אמר "והשיגו " כתיב מלא לומר שיבואו כול באחת כדי‬ ‫)שפתי כה(‬ ‫שלא ירגישו ויטעמו במרירות כל אחת לבדה וכל אחת משכחת חברתה‪.‬‬

‫מדוע כפלה התורה לשונה "מעלה מעלה‪ ...‬מטה מטה"‪.‬ונראה דג בקללה נוראה זו‪,‬‬ ‫מדה רבה של זכות‪ ,‬בסדרת הברכות דלעיל נאמר "ונתנ ה' לראש ולא לזנב‪ ,‬והיית‬ ‫רק למעלה ולא תהיה למטה"‪ .‬כל הפסוק מדבר אפוא בעליית של ישראל‪ ,‬ולא‬ ‫מזכיר ירידת אויבי כלל‪ .‬להודיע‪ ,‬שלא תהיה עליית ניכרת רק משו ירידת‬ ‫האויבי שכנגד‪ ,‬אלא עליה אמיתית מצד עצמ‪ ,‬וכל ההצלחה תיזק לזכות‬ ‫בלבד‪ .‬שכ אמרו חז"ל‪" ,‬מדה טובה מרובה ממדת פורענות"‪ .‬לא כ בפורענות‪ ,‬אשר‬ ‫תלה אותה הכתוב במצב האויבי‪ ,‬ואמר "הגר אשר בקרב יעלה עלי מעלה מעלה"‪.‬‬ ‫הוי אומר‪ ,‬שתהא ירידת ישראל מחושבת בצירו שתי הסיבות ג יחד‪ ,‬כי מחד גיסא‬ ‫ה ירדו מטה‪ ,‬ומאיד גיסא "הגר אשר בקרב " יעלה מעלה‪ ,‬ורק מכח שניה ימצאו‬ ‫ישראל למטה‪ ,‬והגר למעלה מה‪ .‬כל זאת משו שא ישארו הגויי בדרגת‬ ‫הנמוכה‪ ,‬ולא יעלו‪ ,‬יושפלו ישראל עוד יותר‪ ,‬כדי להגיע למצב של שפלי מ האומות‪.‬‬ ‫זהו שאמר הכתוב "הגר אשר בקרב יעלה עלי מעלה מעלה"‪ ,‬זה דבר אחד‪" ,‬ואתה‬ ‫תרד מטה מטה" זה דבר שני‪ ,‬ועל ידי שניה "הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב"‪.‬‬

‫והיה א
לא תשמע‪) .‬כח‪ ,‬טו(‬ ‫אמרו חז"ל שהתוכחות הללו נתקיימו בחורב בית שני‪ .‬ויש בזה רמז‪ ,‬כי הקללות בתוכחה‬ ‫זו ה צ"ח ובית שני חרב בעו שנאת חנ‪ .‬ו"חנ" בגמטריא צ"ח‪ .‬וזה חנ נמכרת ולא‬ ‫בכס תגאלו‪ .‬בעו שנאת חנ נמכרת‪ .‬ולא בכס‪ ,‬בקיו מצוות‪ .‬כפי שאומרי חז"ל על‬ ‫הפסוק‪ :‬אוהב כס‪ ,‬היינו מצות תגאלו‪ .‬כלומר‪ ,‬א שנקיי הרבה מצוות‪ ,‬לא יועילו‬ ‫)החיד"א(‬ ‫לגאולה‪ .‬כל זמ שלא נתק הפג של שנאת חנ שבעונה גלינו‪.‬‬

‫ובאו עלי כל הקללות האלה והשיגו‪ .‬ארור אתה בעיר‪) .‬כח‪ ,‬טו‪,‬טז(‬ ‫אי מפסיקי בקללות ]אלא אחד קורא כול[‪ .‬מנא הני מילי‪ ,‬אר"ח ב גמדא‪ :‬דאמר קרא‬ ‫)משלי ג‪ ,‬יא(‪" :‬מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקו" בתוכחתו"‪ .‬ר"ל אמר‪ :‬לפי שאי אומרי‬ ‫ברכה על פורענות וכו'‪ .‬אמר אביי‪ :‬לא שנו אלא קללות שבתורת כהני‪ ,‬אבל קללות‬ ‫שבמשנה תורה פוסק‪ .‬מאי טעמא‪ ,‬הללו בלשו רבי אמורות ומשה מפי הגבורה אמר‪,‬‬ ‫והללו בלשו יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמר )מגילה לא‪ (:‬שני הבדלי מנה אביי‪ ,‬בי‬ ‫הקללות שבתורת כהני לבי אלו שבמשנה תורה‪ .‬האחד‪ ,‬הללו בלשו רבי והללו בלשו‬ ‫יחיד‪ .‬והשני‪ ,‬הללו משה מפי הגבורה אמר והללו משה מפי עצמו אמר‪ .‬ביאר ה"טורי‬ ‫אב " כי שני ההבדלי הללו‪ ,‬ה כנגד שני הטעמי שנאמרו בגמרא שבעטיי אי‬ ‫מפסיקי בקללות‪ .‬לפי טעמו של ר"ח ב גמדא מכח הפסוק "מוסר ה' בני אל תמאס"‪,‬‬ ‫כנגד זה אמר אביי שקללות שבמשנה תורה אמר משה מפי עצמו ואינ בכלל "מוסר ה'"‬ ‫ועל כ אפשר להפסיק בקריאת‪ .‬ולפי טעמו של ר"ל שאי אומרי ברכה על הפורענות‪,‬‬ ‫אמר אביי כי קללות שבמשנה תורה נאמרו בלשו יחיד‪ ,‬ואי ה חמורות כל כ ‪ ,‬על כ‬ ‫אפשר להפסיק בקריאת‪ .‬ועוד יש להסביר בטעמו של ר"ל אמאי במשנה תורה אפשר‬ ‫להפסיק דבטעמו של ר"ל האומר שאי אומרי ברכה על הפורעניות‪ ,‬הביאו התוס' בש‬ ‫המדרש‪ ,‬שכיו שהקב"ה מצטער כביכול בצער של ישראל‪ ,‬אינו בדי שיהיו ישראל בצער‬ ‫והקב"ה מתבר ‪ .‬הקשה על כ הר" )במסכת מגילה(‪ ,‬הרי משנה מפורשת נאמרה )ברכות‬ ‫נד‪" :(.‬חייב אד לבר על הרעה כש שמבר על הטובה"‪ .‬בר
ר"ל‪ ,‬לשיטתו הול ‪ .‬הנה‬ ‫נחלקו ר"ל ור"י ב פזי במסכת תענית )טז‪ (.‬על הנאמר ש‪" :‬בשעה שהיו גוזרי תענית‪,‬‬ ‫היו נותני אפר על גבי תיבה"‪ .‬ר"י ב פזי דורש זאת מהפסוק "עמו אנכי בצרה" )תהלי‬ ‫צא‪ ,‬טו(‪ ,‬ור"ל דרש מהפסוק "בכל צרת לו צר" )ישעיה סג‪ ,‬ט(‪ .‬לכאורה מדוע הוזקק ר"ל‬ ‫להביא פסוק אחר מדרשתו של ר"י ב פזי‪ .‬אלא שמהפסוק "עמו אנכי בצרה" משמע שא‬ ‫על צרת היחיד נאמר שהשי"ת עמו בצרה‪ .‬על כ חולק ר"ל ודורש פסוק זה באופ אחר‪:‬‬ ‫"עמו אנכי בצרה" להושיעו‪ ,‬וכפי שמסיי הפסוק‪ :‬אחלצהו ואכבדהו אור ימי אשביעהו‬ ‫ואראהו בישועתי"‪ .‬על כ הביא ר"ל פסוק אחר‪" :‬בכל צרת לו צר"‪ ,‬ומפסוק זה אי ראיה‬ ‫אלא שהשי"ת משתת בצער הכלל ולא בצער היחיד‪ .‬כ ג נאמר במכילתא )בא פי"ד(‪:‬‬ ‫"כל זמ שישראל בצער כביכול שכינה עמה וכו' ונאמר 'בכל צרת לו צר'‪ .‬אי לי אלא‬ ‫צער רבי‪ ,‬צער יחיד מני‪ ,‬ת"ל "עמו אנכי בצרה"‪ .‬הרי מפורש שמפסוק "בכל צרת" נית‬ ‫ללמוד רק על צרת רבי‪ .‬נמצא איפוא שריש לקיש האומר "אי אומרי ברכה על‬ ‫פורעניות"‪ ,‬הול לשיטתו במסכת תענית‪ .‬היות ויש בפורענות הרבי צער של מעלה‪ ,‬לא‬ ‫שיי לבר ‪ .‬אול מה שאמרו "חייב אד לבר על הרעה"‪ ,‬היינו על צרת יחיד‪ ,‬שאז אי‬

‫)הגה"ק רבי ישראל מסלנט זצ"ל(‬

‫ובאו עלי כל הקללות האלה וכו' כי לא שמעתי בקול וכו' והיו ב לאות ולמופת‬ ‫ובזרע עד עול
‪) .‬כח‪ ,‬מה‪-‬מו( ולכאורה קשה דא"כ ח"ו אבדה תקותינו כיו שכתוב עד‬ ‫עול‪ ,‬ונראה דהאי עד עול לא קאי על הקללות ח"ו כ"א על סו פסוק הקוד כי לא‬ ‫שמעת בקול ה' אלקי לשמור מצותיו וחוקותיו אשר צו שיהיו לאות ולמופת ובזרע עד‬ ‫עול‪ ,‬ר"ל מדוע לא קיימת היטב ושננת לבני וגו' כמו שכתוב בק"ש שזרע לא ישכחו‬ ‫את דרכי ה' וחוקותיו ומצותיו אשר צו ‪ ,‬ולא יחטאו ולא ילכו לגולה וממילא לא יבא‬ ‫)הגה"ק רבי יהושיע לייב דיסקי זי"ע(‬ ‫עליה ח"ו דברי התוכחה הזאת‪.‬‬

‫תחת אשר לא עבדת את ה' אלקי בשמחה ובטוב לבב‪) .‬כח‪ ,‬מז(‬ ‫כתבה התורה סיבת הגלות‪ ,‬כדי שנדע כיצד לתק את דרכנו‪ ,‬כדי שנזכה לגאולה‪ .‬א באה‬ ‫הגלות בשל העדר שמחה בעבודת ה'‪ ,‬כל שכ במדה טובה המרובה כשבני ישראל עובדי‬ ‫את השי"ת בגלות בשמחה‪ ,‬הג שה בחוסר כל וביסורי‪ ,‬מתו כ יגאל‪.‬‬ ‫)שפת אמת(‬

‫ג
כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספר התורה הזאת‪) .‬כח‪ ,‬סא(‬ ‫איתא במדרש זהו מיתת הצדיקי‪ .‬ונראה לפרש כי בכל ספר מחמשה חומשי תורה תמצא‬ ‫מיתת הצדיקי‪ ,‬בס' בראשית נאמר מיתת נח ומיתת האבות והאמהות‪ .‬בספר שמות נאמר‬ ‫וימת יוס וכל אחיו וגו'‪ .‬ובספר ויקרא נאמר מיתת נדב ואביהוא‪ ,‬ובספר במדבר נאמר‬ ‫מיתת אהר ומרי‪ .‬אבל בספר דברי לא נזכרה מיתת שו צדיק‪ .‬והג שנאמר בסו‬ ‫הספר וימת ש משה‪ ,‬ב' תשובות בדבר‪ ,‬חדא שבעת שאמר לה משה פרשה זו עדיי לא‬ ‫היה מת‪ ,‬ושנית הלא האיש משה עניו מאוד ובודאי לא החזיק עצמו לצדיק‪ .‬וזה פירוש ג‬ ‫כל חלי וגו' אשר לא כתוב בספר התורה הזאת‪ ,‬ר"ל בספר דברי‪ ,‬זו מיתת צדיקי‪.‬‬ ‫)הגה"ק בעל נודע ביהודה זי"ע(‬

‫והיה כאשר שש ה' עליכ
להיטיב אתכ
ולהרבות אתכ
כ ישיש ה' וגו'‪) .‬כח‪ ,‬סג(‬ ‫נראה לפרש דאיתא )במגילה י‪ (:‬א"ר אליעזר הוא אינו שש אבל אחרי משיש‪ .‬ונראה‬ ‫לתת טע על מה שהקב"ה משיש את האחרי שישמחו על צרות ישראל‪ ,‬דזהו לטובת‬ ‫של ישראל‪ ,‬כי אמר הכתוב במשלי )כד‪ ,‬יח( בנפול אויב אל תשמח וגו' פ יראה ד' והשיב‬ ‫מעליו אפו‪ ,‬ונמצא שא שמחי אויבי ישראל על צרת אז יסור החרו א מהקב"ה מעל‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ולכ משיש הקב"ה את האחרי כדי שיזכו ישראל לרחמי‪ .‬וזה כוונת הכתוב‪,‬‬ ‫והיה כאשר שש ד' עליכ להטיב אתכ‪ ,‬דכש ששמח הקב"ה להטיב לישראל‪ ,‬כ ישמח‬ ‫עכשיו וייטיב לישראל‪ ,‬וכיצד‪ ,‬מתו שישיש את האחרי בעת שיסבלו ישראל ח"ו צרות‪,‬‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫עי"ז ייטיב ג עכשיו לישראל כי ישוב חרו אפו‪.‬‬

‫מדברי רבותה"ק מבעלזא‬ ‫רמז לכ שנישאו על כנפי נשרי למקו המקדש‪ ,‬לכ הדגיש כי‪ :‬וית לנו את האר" הזאת‪,‬‬ ‫ולקח הכה הטנא מיד‪) .‬כו‪ ,‬ד(‬ ‫)כ"ק מר אדמו"ר מהרי"ד זי"ע(‬ ‫טע נתינת הטנא לכה‪ ,‬בעוד שהמצוה היא להביא ביכורי ולתת לכה‪ ,‬י"ל ביסוד מה הוא כמשמעו‪ ,‬ולא נאמר לדרשה‪.‬‬ ‫שמובא בש הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע ברמז הכתוב‪ ,‬השל על ה' יהב והוא עשיתי ככל אשר צויתני‪) .‬כו‪ ,‬יד(‬ ‫יכלכל )תהלי נה‪ ,‬כג( כי הקב"ה מסייע לאד שיוכל להיות כלי לקבלת השפע‪ ,‬וזה‪ :‬השל לכאורה צרי ביאור וכי זה הוא וידוי‪ ,‬הא העני של וידוי הוא שמתודה שלא יצא ידי חובתו‬ ‫על ה' יהב – ואזי והוא יכלכל – מלשו כלי‪ ,‬שיעשה אות כלי מחזיק ברכה‪ ,‬שתהיה ראוי בשלימות וכא אדרבה‪ ,‬נראה כמתפאר שעשה כל אשר צוה אותו ה'‪ .‬ונראה דהנה כל איש‬ ‫לקבל את השפע שהוא ית' משפיע ל ‪ ,‬וכ ג פירש את הפסוק תת לה ילקוטו )ש קד‪ ,‬ישראל יודע‪ ,‬שאי אפשר לצאת ידי חובת שמי א במקצת‪ ,‬וכא שחייבה תורה לומר עשיתי‬ ‫כה( כלומר‪ ,‬שהקב"ה מעניק לה א את הילקוט – כלי שבו ודרכו עוברת ההשפעה‪ ,‬בכדי ככל אשר צויתני והוא יודע בעצמו שלא התחיל לצאת ידי חובתו והוא מוכרח עוד לומר עשיתי‬ ‫שיהיו זכאי וראויי לקבלתה‪ ,‬ותהי' קיו לההשפעה וברכה‪ ,‬ולפיכ שפיר נאמר‪ :‬ולקח הכה וכו' מסתמא הוא אומרו מאוד בשברו הלב וזהו הוידוי האמיתי להיות לבו נשבר בקרבו‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬ ‫הטנא מיד – היינו לרמוז לאד שהינו חייב להודות ולבר את השי"ת‪ ,‬לא רק על השפע שזכה‬ ‫לו‪ ,‬אלא א על הכלי‪ ,‬שבאמצעותו עוברת ההשפעה‪ ,‬שהרי ג הכלי נית לו ממנו ית'‪ ,‬ואלמלא היו
הזה ה' אלקי מצו לעשות את החקי
האלה ואת המשפטי
ושמרת ועשית‬ ‫שהוכשר לקבל את ההשפעה‪ ,‬לא היה זוכה לברכת השי"ת‪ ,‬ולכ עליו לתת ג את הטנא לכה אות
וגו'‪) .‬כו‪ ,‬טז( וברש"י ז"ל‪ :‬ושמרת ועשית אות – בת קול מברכתו הבאת בכורי היו‬ ‫וליחד להשי"ת‪ ,‬מלבד ההשפעה עצמה‪ ,‬ג את הכלי לקבלת השפע שהוא ג"כ נשפע ממנו ית'‬ ‫תשנה לשנה הבאה‪ ,‬ולכאורה פליאה דעת היא‪ ,‬הלא פסוק זה כתיב אחרי וידוי מעשרות‪ ,‬שהיא‬ ‫‪) .‬הגה"ק מהר" מבילגורייא זי"ע( בשנה השלישית בזמ הביעור‪ ,‬ומהו א"כ אומרו 'הבאת בכורי היו'‪ ,‬ויש לפרש דרמז כא יסוד‬ ‫גדול‪ ,‬דכאשר האד עור חשבו בנפשו אחר קיו איזה מצוה‪ ,‬ומתבונ ומצטער שהיה עליו‬ ‫ויביאנו אל המקו
הזה‪) .‬כו‪ ,‬ט(‬ ‫פירשיז"ל "זה בית המקדש"‪ ,‬וית לנו את האר" – פירש"י כמשמעו‪ ,‬תמוה שהקדי ביאת לקיימו ביתר שאת וביתר שלימות‪ ,‬בדחילו ורחימו‪ ,‬בשמחה ובכוונה‪ ,‬אזי בעצ החרטה‬ ‫המקדש לפני כניסת לאר"‪ ,‬בעוד שישראל נכנסו לא"י בימי יהושע‪ ,‬ואילו ביהמ"ק נבנה רק וההשתוקקות והגעגועי שיש לו לקיי המצוה בשלימות הראויה‪ ,‬נחשב לפני הקב"ה כאילו‬ ‫מאות שני אח"כ‪ ,‬והיה צרי להקדי‪ :‬וית לנו את האר"‪ ,‬לפני ויביאנו אל המקו הזה‪ ,‬אמנ מקיימו עתה מחדש כראוי וכנכו‪ .‬והנה מצות ביכורי היא המצוה הראשונה שהאד מקיי‬ ‫כא רמז לנו רש"י ז"ל כי בעצ זכו ישראל לבא לביהמ"ק‪ ,‬עוד בטר שנכנסו לאר"‪ ,‬והיינו מה מיד בתחלת ביכור פירותיו‪ ,‬ואח"כ מפריש תרומות ומעשרות וכו'‪ ,‬ולבסו בשנה הרביעית‬ ‫שתרג יונת עה"כ ואשא אתכ על כנפי נשרי )שמות יט‪ ,‬ד( "ואובילית יתכו לאתר בית בשעת מצות ביעור ווידוי מעשרות מתבונ האד בדעתו באיזה אופ קיי כל המצוות‬ ‫מיקדשא למעבד תמ פסחא‪ ,‬ובההוא לילא אותיבית יתכו לפילוסו" )מצרי( ולכ הקדי האמורות בתנובות שדהו‪ ,‬ושהיה עליו לקיימ ביתר שלימות‪ ,‬ונשבר לבבו בקרבו על שאי בכוחו‬ ‫ביאת המקדש לביאת האר"‪,‬וא תשאל לש מה היה צרי הקב"ה להחזיר למצרי‪ ,‬לאחר לתק את העבר‪ ,‬ולכ קאמר דלא כ הוא‪ ,‬כי עצ החרטה על העבר וההשתוקקות שיש לו‬ ‫שהוביל על כנפי נשרי למקו המקדש‪ ,‬הרי תשובת כי רצונו ית' היה שישראל יקדשו את לקיי המצוות בשלימות הראויה‪ ,‬נחשב לפני הקב"ה כאילו מקיימ עתה מחדש בשלימות‪,‬‬ ‫כל מקומות מושבותיה‪ ,‬לרבות המדבר‪ ,‬ולכ החזיר למצרי בכדי שיתקנו כל מקו שיעברו ושפיר פירש"י אחרי פרשת וידוי מעשרות‪" :‬בת קול מברכתו – הבאת ביכורי היו" – שנחשב‬ ‫בו‪ ,‬ויעלו את ניצוצות הקדושה‪ ,‬ובזה ג נבי מה שפירש רש"י ז"ל על‪ :‬וית לנו את האר" כאילו היו הביא ביכורי‪ ,‬והברכה היא‪" :‬תשנה לשנה הבאה"‪ ,‬פירוש בשנה הבאה תזכה לקיי‬ ‫)כ"ק מר אדמו"ר מהר"י זי"ע(‬ ‫הזאת‪ :‬כמשמעו‪ ,‬כי מאחר שמה שנאמר‪ :‬ויבאנו אל המקו הזה אינו כמשמעו‪ ,‬אלא שיש בזה כל המצוות מיד בתחלת בשלימות הראויה‪.‬‬

‫סיפור על פרשת השבוע‬

‫והותיר ד' לטובה‪) .‬כח‪ ,‬יא( מספרי
בש
הרה"ק רבי מרדכי‬ ‫מנעשכיז זי"ע שאמר שבהכלי שנת לו רבו הרה"ק הרבי רבי‬ ‫מיכל מזלאטשוב זי"ע‪ ,‬בזה הכלי יש לו כח לעשות נסי‬ ‫ונפלאות‪ ,‬על ידי שהיה מפרר מעט אבק מהכלי הזה‪ ,‬ונת מזה‬ ‫להחולי לשתות‪ ,‬ואמר שא רבו היה נות לו השולח אשר‬ ‫ישב עליו‪ ,‬היה ביכלתו להחיות מתי בזה‪ ,‬עכדה"ק‪ .‬והעני‬

‫מזה הוא‪ ,‬כי בדבר קדוש נשאר בו הרשימה מהקדושה תמיד‪,‬‬ ‫והכלי אשר הצדיק האמיתי משתמש בו יש בו חיות וקדושה‬ ‫מהצדיק הזה‪ ,‬ועל ידי זה הכלי הנ"ל סגולה ורפואה‪ .‬וזה‪:‬‬ ‫"והותיר ד' לטובה בפרי בטנ ובפרי בהמת ובפרי אדמת ‬ ‫על האדמה' וגו' )כח‪ ,‬יא(‪ ,‬ולהבי הלשו 'והותיר '‪ ,‬ועל פי הנ"ל‬ ‫יוב‪' ,‬והותיר ה' לטובה'‪ ,‬היינו א אחר הסתלקות שלכ‬

‫מעוה"ז‪ ,‬תשאירו רשימתה מקדושתכ לעול בכל הדברי‪,‬‬ ‫לא מיבעי 'בפרי בטנ '‪ ,‬הוא ודאי שהענ יהיה לו כח השורש‬ ‫הקדושה מאבותיו‪ ,‬אלא א 'בפרי בהמת ואדמת ' אשר ה‬ ‫עפר ודומ‪ ,‬ג בה יהיה ניכר כח קדושתכ ויוכלו לפעול‬ ‫בה טובת ישראל"‪ .‬דברי בינה להרה"ק רבי יצחק יעקב‬ ‫מביאלא זי"ע(‬

‫משל ונמשל על פרשת השבוע‬ ‫ולא יהיה מנוח לכ‪ #‬רגל‪) .‬כח‪ ,‬סה( משל‪ :‬מל קצ על בנו‬ ‫שמרד בו ושלח אותו לגלות לאי מרוחק מעיר הבירה‪ .‬ב המל ‬ ‫חי ש בבקתה עזובה ומוזנחת‪ ,‬והמל הרגיש בלבו את הצער‬ ‫על ריחוק בנו ממנו ועל סבלו של הב‪ .‬פע שלח המל את‬ ‫משרתיו שידאגו למבנה נאות ומרווח עבור בנו הנמצא בגלות‬ ‫המרה‪ ,‬בהגיע השליחי אל הב‪ ,‬וכשהודיעו לו על מטרת‬ ‫בוא‪ ,‬שה רוצי לבנות לו דירה מרווחת‪ ,‬פר" הב בבכי מר‪.‬‬ ‫לשאלת השליחי מדוע הוא בוכה‪ ,‬והרי ה באי לדרוש את‬

‫טובתו‪ ,‬השיב הב‪ :‬כל זמ שהייתי מתגורר בדוחק ובצער‪,‬‬ ‫אמנ קשי מאד היו החיי‪ ,‬אול התנחמתי בעובדה שלא‬ ‫יעבור זמ רב ויתעוררו רחמי אבי וישיבני אל ביתו‪ .‬בר‪ ,‬עתה‬ ‫בראותי שאבי מתכונ להנעי את מושבי כא בגלות‪ ,‬סימ‬ ‫הוא שרצונו שמקומי יהיה כא בדר קבע‪ ,‬ואי ינעמו לי כל‬ ‫תענוגי העול כאשר מרוחק אני מאבי‪ .‬הנמשל‪ :‬מסביר‬ ‫החת" סופר זי"ע נאמר בפסוק בתוכחה על המצאות ישראל‬ ‫בגלות‪" :‬ולא יהיה מנוח לכ רגל "‪ ,‬ישראל בגלות לא יגיעו‬

‫הרבי ר' יהונת נולד בער בשנת תנ"ד‪ ,‬בעיר פינטשוב‬ ‫לאביו הג"ר נת נטע )נכד הגה"ק בעל ה"מגלה עמוקות" זי"ע‬ ‫ולמעלה בקודש‪ ,‬וחת הגאו רבי יהודה ליב צינ" אב"ד‬ ‫העלישוי ופינטשוב( שכיה באחרית ימיו כאב"ד ור"מ דק"ק‬ ‫אייבישי" אשר במורביה )מהר(‪ .‬נתיית בצעירותו‪ ,‬כפי‬ ‫שמתאונ בהקדמה לספרו "כרתי ופליתי"‪" :‬אבי הרב ז"ל אשר‬ ‫גדלני על ברכיו ויפח באפי נשמת חיי תורת ה' דעת מוסר‪,‬‬ ‫ובעו"ה נטרפה השעה‪ ,‬כי מת בקוצר ימיו ועודנו באבו יקטפנו‬ ‫בשנת תס"ב‪ ,‬ולא היה הזמ לשמשו כראוי‪ ,‬ה בנגלה וה‬ ‫בנסתר רזי התורה המסורה בידו מפי זקני הגאו המקובל‬ ‫אלקי איש אלקי קדוש בעל 'מגלה עמוקות'‪ ,‬פה שלישי‬ ‫להאר"י זי"ע‪ ,‬ואתו תמות חכמה בעו"ה‪ ,‬ועל דא ודא קא‬ ‫בכינא‪ ...‬על מצבתו חרות‪" ,‬מי נטע נעמ‪ ,‬דרדע והימ‪ ,‬שבחו‬ ‫בפעמות ורמו‪ ,‬צנצנת המ‪ ,‬בית ישראל ישאו קול בכיה מאי‬ ‫דומיה נהי ונהיה‪ ,‬שבר ושאיה‪ ,‬על פטירת צדיק תמיד‪ ,‬נוטר‬ ‫הכרמי‪ ,‬ר בימי ואב לחכמי‪ ,‬ה"ה הרב המופלא אב"ד‬ ‫ור"מ פה ק"ק אייבשי"‪ ,‬מו"ה נטע זצ"ל במו"ה זעליג מקראקא‬ ‫אשר הרבי" תורה בכמה קהילות והעמיד תלמידי הרבה‬ ‫גדולי הדור ומורי הוראה‪ ,‬שהל לעולמו‪ ,‬והניח מקומו‪ ,‬לא נמר‬ ‫ריחו וטעמו בישיבה של מעלה ה' עמו ונעלה לשמי ביו‬ ‫שלא נאמר בו כי טוב הוא יו ב' י"ב מרחשו תס"ב לפ"ק‬ ‫תנצב"ה"‪ .‬בנעוריו למד בישיבת הגה"ק רבי מאיר אייזנשטאט‬ ‫בעל שו"ת "פני מאירות"‪ ,‬בעת שהיה אב"ד בקהילת פרוסטי"‬ ‫הסמוכה לאייבשי"‪ .‬כשעזב ה"פני מאירות"‪ ,‬בשנת תס"ט‪ ,‬את‬ ‫פרוסטי"‪ ,‬וחזר אל אר" מולדתו פולי לק"ק שידלאווצי‪ ,‬עבר‬ ‫רבינו לבית דודו זקנו הגה"ק ר' אליעזר הלוי איטיגנא אב"ד‬ ‫העלישוי‪ ,‬ונתגדל אצלו כעבור שנה לקחו הגה"ק ר' משה יצחק‬ ‫שפירא אב"ד בומסלא במדינת בוהמיה לחת לבתו‪ .‬אחר‬ ‫נישואיו היה תקופה קצרה סמו על שולח חותנו ]ראה בספרו‬ ‫"יערות דבש" ח"א דרוש טז ההספד שנשא עליו‪ ..." :‬עטרת‬ ‫ראשי חותני אשר מנעורי גדלני כאב ה"ה הגאו המפורס‬ ‫אשר זקנתו לא ביישה ילדותו‪ ,‬איש צדיק תמי מנעוריו‪ ,‬למד‬ ‫ולימד תורה ומורה צדק לעדת בני ישראל וכו'‪ ...‬שהוא ממש‬ ‫אבי ותורתי דיליה הוא‪ ,‬כי הוא אשר לקחני מבית אבי‪ ,‬באשר‬ ‫אבי ואמי עזבוני בילדותי‪ ,‬ונת לי את בתו לאשה וגדלני‬ ‫והלבישני‪ ,‬לא חיסר לנפשי מאומה‪ ["...‬לאחר מכ עבר לדור‬ ‫בפראג המעטירה בבית חותנו‪-‬זקנו הגה"ק ר' אהר יחיאל‬ ‫מיכל שפירא זצ"ל‪.‬‬ ‫בפראג הסתופ בבית אלקי‪ ,‬ושתה בצמא מ המי‬ ‫הטהורי אשר נבעו מבית מדרשו של הגה"ק ר' אברה‬ ‫ברוידא זצ"ל הר"מ דפראג‪ ,‬בקבלו תורה מפי גדולי תלמידיו‪,‬‬ ‫ביניה הגאוני רבי יונה לאנדסופר בעל שו"ת "מעיל צדקה"‬ ‫ורבי נתנאל וייל בעל "קרב נתנאל"‪ ,‬ועבור כ דבקה בו נפשו‬ ‫והחזיק עצמו כתלמידו‪ ,‬וכדבריו הנלהבי בהסכמה שכתב‬ ‫לספר "אשל אברה" )כתביו של הגר"א ברוידא(‪" :‬הלא נודע‬ ‫בישראל שמו‪ ,‬אשר האיר ממזרח צדק ויצא שמו בכל הארצות‬ ‫והפליא לעשות ללמוד וללמד ולהרבי" תורה מישראל‪ ,‬עד‬ ‫אשר ממש רובי חכמי ישראל בדור הזה השלימי המה שותי‬ ‫מימיו‪ .‬וא אני‪ ,‬א לא זכיתי לאורו לחזות לרבי מקמא‪ ,‬כי‬ ‫בבואי לפראג שנת ת"ע לפרט כבר חמק דודי ופנה הודו לכא‬ ‫ק"ק מי"‪ ,‬מכל מקו נפתולי נפתלתי ע גדולי תלמידיו‬ ‫הרבני וחכמי מובהקי ושלימי במדע אשר נשאר ש‪,‬‬ ‫ושמעתיה מבדרי תמיד בבי מדרשא בדיבוק חברי"‪ .‬ויהי‬ ‫מק‪ $‬שנתיי ימי‪ ,‬ויסע מפראג ויח בהאמבורג‪ ,‬בבית זקינו‪,‬‬ ‫אבי‪-‬חמותו הגה"צ רבי מרדכי כה‪ ,‬וכפי שכותב עליו‬ ‫בהקדמתו לספרו "כריתי ופליתי"‪ ,‬שהיה דר "בבית חמי‪-‬זקני‬ ‫הקצי הנדיב המפורס כהר"ר מרדכי כה ז"ל הוא הגבר אשר‬ ‫הקי עולו של תורה להחזיק על שולחנו גדולי ישראל‪ ,‬ות"ל‬ ‫לא זז מזרעו ואז קניתי שלימות בתורה והיה ח המקו‬ ‫עלי"‪.‬כעבור שנה חזר לפראג‪ ,‬ונתמנה לריש מתיבתא דמתא‬ ‫ולדרש הקהילה‪ .‬מני אז לא פסקה ממנו ישיבה‪ ,‬וכדבריו‬ ‫בספרו "לוחות העדות"‪" :‬מיו דע"ת לפ"ק שמתי תורה‬ ‫בישראל‪ ...‬ומאז לא פסקה ישיבה מתו ביתי להשקות מי‬ ‫לצא קדשי"‪ .‬בשנת תצ"ז‪ ,‬אחר הסתלקות הגה"ק רבי דוד‬ ‫אופנהיי אב"ד פראג ביו ז' תשרי‪ ,‬עלה ונתעלה לכה פאר‬ ‫כאב"ד פראג‪.‬‬ ‫בשנת תק"א נקרא לשמש בקהילת מי" שבצרפת‬ ‫במקומו של ה"פני יהושע" שעבר לפראנקפורט‪-‬דמיי‪ .‬ג‬ ‫במי"‪ ,‬שהיתה "עיר גדולה של סופרי‪ ,‬עיר וא בישראל"‬ ‫כלשונו בהקדמה לספרו הנ"ל‪ ,‬החזיק ישיבה גדולה‪ .‬למרות‬ ‫שהגיע במי" אל המנוחה ואל הנחלה‪ ,‬בקש לעזוב את העיר‬ ‫בגלל גודל השתוקקותו להעלות את כתביו על מכבש הדפוס‪,‬‬ ‫וכדבריו בהקדמה )ש(‪" :‬לבי חלל בקרבי וחולת אהבה אני‬ ‫להוציא מחשבתי ללמוד בני יהודה קשות ורכות‪ ,‬וביחוד ספר‬ ‫בני אהובה אשר חברתי על רמב" ושו"ע אב העזר"‪ ,‬וכיו‬ ‫שלא היה ש בית דפוס‪" ,‬ולשלחו למרחוק קשה הדבר מכמה‬ ‫טעמי"‪ ,‬אי לכ היה ברצונו להיעתר להזמנת ק"ק פיורדא‬ ‫שהזמינוהו לכה בקהילת‪" ,‬כי ש מקו הדפוס‪ ,‬ויושביה‬ ‫חכמי גדולי אשר הייתי יכול לשאת ולית עמ כל פרק‬ ‫ופרק בית הספק‪ ,‬ותשועה ברוב יוע""‪ ,‬אול בני קהלתו עכבו‬ ‫בעדו‪ ,‬ובלית ברירה נשאר על מכו שבתו במי"‪ .‬כ עד סו‬

‫שנת תק"י‪ ,‬שאז הוזמ לשבת על כס הרבנות דק"ק אה"ו‬ ‫)אלטונא‪ ,‬האמבורג‪ ,‬ווואנדסבעק(‪ ,‬במקומו של הגה"ק רבי‬ ‫יחזקאל קאצנלבויגע בעל שו"ת "כנסת יחזקאל"‪ ,‬והיות‬ ‫וקהילה זו היתה זכורה לו לטובה מימי נעוריו‪ ,‬או"ה למושב לו‪.‬‬ ‫עת צרה היתה בק"ק אה"ו טר הגיע רבינו לש‪ ,‬כאשר‬ ‫התפשטה ש מחלה בי היולדות‪ ,‬אשר בעטיה נקטפו נשי‬ ‫רבות בלא עת‪ .‬ויהי כבואו שמה‪ ,‬הפציר בו פרנס הקהילה‬ ‫שית קמיע לשמירה עבור בתו היולדת‪ .‬לרוב הפצרתו לא היה‬ ‫יכול לסרב ונת עבורה קמיע‪ ,‬מני אז כלה הנג‪ ,‬ולא נשמע‬ ‫ש שוד ושבר‪ .‬אחר הדברי האלה‪ ,‬פרצה רוח סערה אודות‬ ‫הקמיעות שכתב‪ ,‬כשחשדו בו בשבתאות‪ ,‬והשמות שנכתבו‬ ‫בקמיעות אי מקור טהור‪ .‬אש המחלוקת שפרצה עקב כ לא‬ ‫שקטה כי א עבור תקופה ארוכה‪ ,‬כשרבינו התפנה בשנת‬ ‫תקט"ו להוציא את ספרו "לוחות העדות"‪ ,‬ובו עדות נאמנה‬ ‫של גדולי אותו הדור אודות צדקתו וטהור רעיונו‪ ,‬וא ג זאת‬ ‫את דבר אשר קוננו על "ספר התורה השרוי בצערו"‪.‬ככלל‬ ‫היתה חטיבת חייו מלאה רדיפות‪ ,‬צער ומצוק‪ .‬צדיקי העידו‬ ‫על רו נשמתו‪ ,‬שהיה לו ניצו" מנשמת התנא האלקי רבי‬ ‫אלעזר ברבי שמעו‪ ,‬שלעול אי לה מנוחה ושלוה לנשמה‬ ‫קדושה זו כשיורדת לזה העול‪.‬‬ ‫הגר"א שלח אליו מכתב בדבר מחלוקת הקמיעות )הודפס‬ ‫בלוחות העדות ד ע"ג( וז"ל "ישיש כגיבור לרו" אורח מישרי‬ ‫בתורה ויראת חטא ולקרב הע לתורה ותעודה רבא דעמא‬ ‫מדברנא דאומתא הרב המאור הגדול הגאו אמיתי המפורס‬ ‫וכו' וכו' מוהר"ר יהונת נר"ו‪ ,‬הגיעני מכתב פיתוח חות גיה"ק‬ ‫ששלח פירושי אמיתיי על ה' קמיעות דמי" הנדפסי אשר‬ ‫יסודת בהררי קודש וביקש ממני לעיי בו א ישרי ה‪,‬‬ ‫והטריח עצמו מגודל צערו‪ ,‬ספר תורה בעו"ה שרויה בצער‪,‬‬ ‫והוא הודיע צערו לרבי‪ ,‬ומי ית לי אבר כיונה אעופה‬ ‫ואשכונה לעשות שלו‪ ,‬שישתקע אש התבערה‪ ,‬אש זרה‬ ‫ממחלוקת אשר לא כדת‪ ,‬אבל מי אנוכי מאר" מרחק שישמעו‬ ‫לקול דברי להצדיק הצדיק‪ ,‬ה למראה עינ מעו אריות‬ ‫היושבי על כסא הוראה בקהילות קדושות מעידי בחותמו‪,‬‬ ‫וא דבריה נשמעי ומטי אוז לדבריה להכריע‪ ,‬מה צור ‬ ‫עוד לדברי‪ ,‬וא דבריה אינ נשמעי‪ ,‬מי אנוכי מאר" מרחק‪,‬‬ ‫צעיר אנוכי לימי‪ ,‬נחבא אל הכלי‪ ,‬אשר ישמעו לי‪ ,‬ולכ ידי‬ ‫אותי לכ זכות ומחמת טרדות רבות ויריטת בעל הדר ‪ ,‬לא‬ ‫היה באפשרי לסדר הדברי כראוי‪ ,‬והוכרחתי לקצר‪ ,‬בטוח אני‬ ‫ברוב ענוותנותו וצדקתו שידינני לכ זכות‪ ,‬כ"ד ד"ש תמיד‬ ‫הצעיר אלי' במוהר"ר שלמה זלמ פה ק"ק וילנאי צ"ו‪ ,‬יו ה'‬ ‫ה' סיו תקט"ו לפ"ק"‪.‬‬ ‫הגה"ק בעל דברי חיי
אב"ד צאנז זי"ע אמר בכהאי‬ ‫לישנא‪" :‬בימי הגאו הרבי ר' יהונת זי"ע בישיבתו הגדולה‪ ,‬היה‬ ‫קול התורה מצלצל כפעמו ולא היה הדבר לריח ניחוח להשט‪,‬‬ ‫על כ העיר עליו ה"מחלוקת"‪ ,‬להשתיק את קול תורה‪ ,‬על ידי‬ ‫קול תרועת מלחמה"‪ .‬והגה"ק בעל "דברי חיי" היה נכד‬ ‫ה"חכ צבי" זי"ע נכדו של הגה"ק ר' דוד אב"ד יארטשוב‪ ,‬בנו‬ ‫של ה"חכ צבי" ואחי היעב""‪ ,‬והיה קורא להגה"ק רבי יעקב‬ ‫עמדי "דודי זקיני סבא קדישא"‪ ,‬ובכל זאת לא מצא במה‬ ‫להצדיק את דודו‪-‬זקינו היעב""‪ ,‬כי א בדברי האמורי‪.‬‬ ‫הגאו המפורס רבי אריה לייב עפשטיי אב"ד קניגסברג‬ ‫זצ"ל בספרו "הפרדס"‪ ,‬כותב כדברי האלה‪" :‬זה אשר השיב לי‬ ‫הגאו המפורס‪ ,‬מו"ה יהונת אב"ד ור"מ דג"ק‪ ,‬או"ה למושב‬ ‫לו‪ ,‬על השאלה אשר שאלתי ממנו‪ ,‬א שדברו על צדיק עתק‬ ‫בגאוה ובוז עבור הקמיעות שבקבלה מעשית‪ ,‬ובאמת א‬ ‫שלמדתי קצת מנהו‪ ,‬אבל ח"ו אי לי עסק בנסתרות אלו‪ ,‬אבל‬ ‫כבר אמר החכ )קהלת א‪ ,‬י( יש דבר שיאמר ראה זה חדש‬ ‫הוא כבר היה לעולמי אשר היה מלפנינו‪ ,‬ומי לנו גדול ממשה‬ ‫הלא הוא הרמב" ז"ל והביטו אחרי משה‪ ,‬המפורסמות א"צ‬ ‫ראיה מכל שכ בדורות הללו‪ ,‬אבל היהונת ימו"ת )ירשיע ח"ו(‬ ‫אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל‪ ,‬והעמיד תלמידי‬ ‫הרבה‪ ,‬כי אי להכחיש הידוע לכל‪ ,‬מתורתו וחריפותו ובקיאותו‬ ‫בנגלה ובנסתר‪ ,‬ממש חד בדרא‪ ,‬ובשארי מעלות ומדות בכל‬ ‫החכמות‪ ,‬ג לא יאונה לצדיקי כיו"ב‪ ,‬המה חמשה קהלות‬ ‫קדושות פראג‪ ,‬מי"‪ ,‬אלטונא‪ ,‬המבורג וואנדסבעק להכשל‬ ‫ח"ו"‪".‬וכאשר נתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמה‪ ,‬על כל אשר‬ ‫נעשה תחת השמי‪ ,‬הוא העני" הר"ע‪ ,‬אשר נת אלקי לבני‬ ‫אד לענות בו סר"ה‪ ,‬והמה בני אד גדולי בתורה וביראה‬ ‫גאוני הזמ‪ ,‬תירצתי בדרוש השיי למ"ע י"ח‪ ,‬להתודות ולשוב‬ ‫בתשובה והוא אמת גמור שביררתי‪ ,‬שכל אחד ואחד נת‬ ‫אלקי בלבו לעשות לש שמי ע"ש‪ ,‬מלבד אות שמדברי‬ ‫בגאוה ובוז ח"ו ומקנאת איש מרעהו‪ ,‬אל יהי חלקי עמה‬ ‫והשי"ת ית שיתמו חטאי )ולא חוטאי ח"ו( מ האר"‪."...‬‬ ‫מסופר כי רבינו התגלה מעול האמת אל הגה"ק היעב""‬ ‫קוד פטירתו‪ ,‬והגאו היעב"" קדמו בסבר פני יפות וברכו‬ ‫בברכת "ברו הבא רבי יהונת אייבשי""‪.‬ועל זה סמ ה"נודע‬ ‫ביהודה" זי"ע אב"ד פראג‪ ,‬שהיה אז באלטונא לצור די תורה‪,‬‬ ‫וצוה לקבור את היעב"" סמו לרבינו משו שעשו שלו‬ ‫ביניה בעול הבא‪ .‬וקברו אותו סמו לקבר רבינו‪ ,‬כמו‬ ‫שנוהגי לקבור זה ליד זה שתי קרובי ואוהבי‪ ,‬כי ש‬ ‫בעול האמת ראו הכל שכל המלחמה היתה לש שמי‪ ,‬ועל‬

‫יומא דהילולא‬ ‫הגה"ק הרבי ר' יהונת( אייבשי' זי"ע כ"א אלול תקכ"ד‬

‫בא מקו אל המנוחה ואל הנחלה‪ ,‬ומובא בזוהר הקדוש‬ ‫שבכל דברי התוכחה רמוזה ג ברכה‪ ,‬וא כא ישנה ברכה‪,‬‬ ‫והיינו שכל עוד ה לא מוצאי מנוח‪ ,‬יש תקווה גדולה‬ ‫שהגלות היא ארעית ובקרוב תבוא הגאולה‪ .‬כאשר טוב‬ ‫ליהודי בגלות קיי חשש שזמ רב ח"ו יהיה עליה להשאר‬ ‫בגלות לעומת זאת ברוב רחמיו של הקב"ה עלינו הוא מסיב‬ ‫לנו דוקא בעובדה שלא יהיה לנו מנוח ולא נמצא מרגוע‬ ‫לנפשינו‪ ,‬ואז נדע כי קרובה מאד ישועתנו לבוא‪.‬‬

‫מחלוקת כגו זה דרשו חז"ל )קדושי ל‪ (:‬את הכתוב )במדבר‬ ‫כא‪ ,‬יד( "את והב בסופה" שבסו נעשי אוהבי זה לזה‪ ,‬ועשו‬ ‫רבנ שלו ביניה‪ ,‬וכ מסופר שהגה"ק רבי נת אדלר זי"ע‪,‬‬ ‫שלא הניח החבורי של רבינו ביחד ע חיבורי היעב""‪ ,‬ופע‬ ‫בקרו החת סופר בבית רבו הגה"ק רבי נת וראה ששתי‬ ‫החבורי עומדי צמודי בארו זה אצל זה‪ ,‬ושאל החת‬ ‫סופר את רבו למה ביטל מנהגו ומניח יחד‪ ,‬והשיב לו רבו‬ ‫שקבל מ השמי שעשו שלו ביניה‪ ,‬וכבר אפשר להניח‬ ‫הספרי יחד‪ .‬סמו לפטירתו‪ ,‬בשנת תקכ"ג‪ ,‬הדפיס את ספרו‬ ‫"כרתי ופלתי" על יו"ד ח"א‪ .‬אחד הטעמי שהניעוהו להעלות‬ ‫את הספר בדפוס היה‪ ,‬כי תלמידי הישיבה היו רושמי את‬ ‫חדושיו ומעתיקי אות למשמרת‪ ,‬ומהעתקות הללו נפוצו‬ ‫החדושי "ונתחלקו לנוסחאות רבות‪ ,‬כי כל אחד כתב כפי‬ ‫ענינו והבנתו והשגתו עד שנולד מבוכה רבה ביניה"‪.‬יצויי‪ ,‬כי‬ ‫פרט לספרו הנ"ל נדפסו כל חידושיו לאחר הסתלקותו‪ .‬תחילה‬ ‫נדפסו החיבורי שהעלה וסידר בעצמו‪ ,‬הלא המה‪" :‬אהבת‬ ‫יהונת" על ההפטרות‪" ,‬אורי ותומי" על חו"מ אשר חכמי‬ ‫הדור התבטאו עליו בעת שיצא לאור‪ ,‬ע דבריה ז"ל‪ :‬הרוצה‬ ‫שיתחכ יעסוק בדיני ממונות )ברכות סג‪ (:‬והרוצה לעסוק‬ ‫בדיני ממונות יעסוק בה"אורי ותומי"; "יערות דבש" דרשות‬ ‫ותוכחות מוסר שזכה לחיבה יתירה בקרב ישראל‪ ,‬ונדפס עד‬ ‫היו קרוב לחמשי פע! "קשת יהונת" דרשות בדר פלפול;‬ ‫"בינה לעתי" על הרמב" הל' יו"ט ו"בני אהובה" על הרמב"‬ ‫ושו"ע אבה"ע‪ ,‬שרבינו החשיבו ביותר‪ ,‬כנ"ל‪ .‬מאז ועד עתה‬ ‫נדפסו למעלה מכ"ה חיבורי שוני‪ ,‬ועדיי נותרו הרבה שלא‬ ‫ראו אור עול‪.‬‬ ‫הגה"ק ר' משה בנעט אב"ד דגירונג‪ ,‬אמר כי א א יעמוד‬ ‫עוד גאו עצו ויחבר עוד כמתכונת ה"אורי ותומי"‪ ,‬א ‬ ‫כספר "יערות דבש" לא יהיה עוד לעול‪ ,‬לא היה מלפניו‬ ‫ואחריו לא יהיה כ‪ ,‬עד כא לשונו‪ .‬והנה כל גדולי ישראל הגו‬ ‫בדברי ה"יערות דבש" ודיקו בדבריו כמו בדברי הראשוני‪,‬‬ ‫והוציאו מכל אות ותיבה מדבריו אורי גדולי‪ ,‬חדשי‬ ‫לבקרי‪ ,‬והפליאו דברי קודש של ה"יערות דבש" שה יסודי‬ ‫התורה‪ ,‬ושאפשר להביא מש ראיות וחדושי תורה כמו כתבי‬ ‫קודש הנאמרי ברוח הקודש‪ .‬כמו החיד"א ובמיוחד החשיב‬ ‫והביא הרבה מדברי ה"יערות דבש" בעל "ישמח משה"‪ ,‬ומובא‬ ‫שאמר עליו שא היה בדור של הרמב" והרשב"א ז"ל‪,‬‬ ‫שהיה כמוה וכו' ג בעל ה"דברי חיי" מביא הרבה מדברי‬ ‫רבינו ביערות דבש‪ .‬הגה"ק בעל חוות דעת זי"ע אמר שא הי'‬ ‫גאו כמו רבינו בדורו הי' ר" כמה פרסאות ברגליו לקראתו‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי יוס‪ #‬שאול נאטנזא זצ"ל כתב בהסכמה‬ ‫לספר "בינה לעתי"‪ ,‬שתורת רבינו קימת לדורות עול‪ ,‬וזה‬ ‫לשונו בהסכמה ש‪" :‬הובא לפני מחברת "בינה לעתי" על‬ ‫הלכות יו טוב‪ ,‬מעשי ידי אומ מופלא שבסנהדרי‪ ,‬רבינו‬ ‫הגדול אשר עד עול לא תכבה אשו הגדולה וכו'‪ .‬הרה"ק רבי‬ ‫שרגא פייביל מגרוצא זי"ע זקנו של בעל ישמח ישראל אמר‬ ‫שרבינו הכניס כוח פועל בספריו ביראת שמי בקדושה‬ ‫ובטהרה לדורות‪ .‬ומסופר שהוא הי' סופר מהיר והי' מנהגו‬ ‫שבעת כתבו ספר תורה תפילי ומזוזות הי' ספר "אורי‬ ‫ותומי" פתוח לפניו ואמר שהעיו בספרי רבינו מטהר‬ ‫המחשבה‪ .‬סיפר הגה"ח ר' יוס‪ #‬שטייכעל שכ"ק מר מהרי"ד‬ ‫מבעלזא זי"ע כשלמד חוש משפט למד ג התומי ומאד‬ ‫נתפעל מגודל חריפותו‪ ,‬ואמר אויב מע לערענט נישט קיי‬ ‫תומי וועט מע נישט קענע ענטפער אוי יענער וועלט אוי‬ ‫די קושיא פלפלת בחכמה‪.‬‬ ‫סיפר הגה"ק ר' עקיבא סופר זצוק"ל בעל ה"דעת סופר"‪,‬‬ ‫אשר פע אחת בשיעורו של מורי זקני ה"חת סופר" זי"ע‬ ‫הכריז בחור אחד "לדעתי טעה ה'פלתי' בסוגיא זו"‪ .‬למשמע‬ ‫הדברי פנה ה"חת סופר" לעבר הבחור ואמר בזה הלשו‪:‬‬ ‫"דו מאכסט מיר זארגע" )אתה מדאיג אותי( ולאחר זמ קצר‬ ‫אותו בחור יצא מדעתו לא עלינו והוסי שהכיר בחור אחד‬ ‫בעיר קאשוי שהכיר אותו בחור שהיה דר בעיר מאטרסדאר‬ ‫והיה חסר דעה כל ימיו‪ .‬אי ספור לפעולותיו הכבירות עבור‬ ‫צרכי הרבי ולמע העמד הדת על תילה‪ .‬כ ידוע בשער בת‬ ‫רבי נושא ויכוחיו הפילוסופיי על הכמרי ו"אנשי מדע"‬ ‫נוצריי וכדו'‪ ,‬וביותר בעת איסור הדפסת ולימוד התלמוד‪.‬‬ ‫ראה אחד מה בספרו "יערות דבש" )ח"א דרוש ד(‪ ..." :‬עמדתי‬ ‫עמ בויכוח במקהלות רבי מחכמיה‪ ,‬ותודה לא‪-‬ל כי‬ ‫נצחתי" וכו'‪ ,‬ומסיי "והודו כול לדברי‪ ,‬תודה לא‪-‬ל‪ ,‬וכ‬ ‫הסכימו להדפיסו בפראג‪ ,‬וכל לשו אשר ק נגדי למשפט‬ ‫בפילוסופי הרשיעו"‪.‬‬ ‫פע
סמו לפורי הל הגה"ק הרבי ר' יהונת זי"ע‬ ‫ברחוב‪ ,‬ופגש אותו להבדיל הכומר ושאל אותו כמה דברי‪,‬‬ ‫ולבסו שאל‪ :‬היתכ שיהודי רבי בי עצמ בעוד בגלות‬ ‫ועל אדמת נכר‪ ,‬והלא היה מ הראוי שיחזיקו עצמ יחד‬ ‫ויחזקו זה את זה‪ .‬הגה"ק הרבי ר' יהונת התבייש מדבריו‪,‬‬ ‫וכשחזר לביתו אמר‪ :‬עכשיו מוב לי מה שקטרג המ ואמר‬ ‫בלשו כפול‪ ,‬ישנו ע אחד מפוזר ומפורד בי העמי‪ ,‬הפי'‬ ‫דא שה מפוזרי בי העמי אפ"ה יש לה פירוד הלבבות‪,‬‬ ‫וזה הי' קטרוג גדול על בני ישראל‪.‬כשנשאל פע על ידי אחד‬ ‫מחכמיה‪ :‬הרי כתוב בתורתכ 'אחרי רבי להטות'‪ ,‬ואת‬

‫המעט מכל העמי‪ ,‬א כ למה לא תקבלו אמונתנו‪ .‬והשיב לו‬ ‫הגאו‪ ,‬כי די 'רוב' לא נאמר בתורה אלא בספק‪ ,‬ולא בודאי‪,‬‬ ‫כגו בתשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר‬ ‫נבילה‪ ,‬ונמצא בשר ואינו ניכר‪ ,‬הל אחר הרוב‪ .‬אבל א‬ ‫החתיכה ניכרת שהיא מהמיעוט לא מהני רובא‪ .‬וכ אנחנו‪ ,‬אי‬ ‫לנו ספק באמיתת אמונתנו‪ ,‬ולא יוכל הרוב להעבירנו‬ ‫מדעתנו"‪.‬כ היה עומד בשער ומוכיח על כל דבר פשע או‬ ‫פירצה שנפרצה בגדר כר בית ישראל‪ .‬כשראה צור השעה‪,‬‬ ‫לא הקפיד על כבודו וחיבר ספר "קיצור הלכות שבת בעברי‬ ‫טייטש" להפיצו בקרב ההמו‪ ,‬לבל יכשלו בעו חילול שבת‪.‬‬ ‫פלגי מי ירדו עיניו בשעה שהיה עומד על הבימה להשיב‬ ‫רבי מעו‪ .‬הוא עצמו דיבר בתוכחתו )יערו"ד ח"א דרוש יא(‪:‬‬ ‫"מה שהביאני להרבות לדרוש בתוכחת מוסר כפע בפע‪,‬‬ ‫מאי דומיה לי‪ ,‬וידעתי כי יצחקו עלי צעירי ויאמרו‪ :‬מי זה‬ ‫ירבה מילי ללא עצה‪ ,‬לרוב דברו לא יחדל פשע‪ ,"...‬ומוסי‬ ‫בהמש לאמר‪" :‬אל תתמהו בניי על חפצי תמיד להוכיח‪,‬‬ ‫ובאמונה אני אומר לכ‪ ,‬כי בכל ימי ושנותי עלי אר" לא נבחר‬ ‫ולא הטיב לבי שעה אחת‪ ,‬אפס שעה זו אשר אני עומד להוכיח‬ ‫ולהשיב רבי מעו‪ "...‬עיי"ש באריכות‪ .‬אמנ
‪ ,‬את עיקר תפקידו‬ ‫עלי אדמות ראה בהרבצת תורה והחדרת חשקת לימוד התורה‪,‬‬ ‫בדור העתיד‪ .‬כל מקו אשר רגליו דרכו ש‪ ,‬היתה ראשית‬ ‫מלאכתו בהקמת ישיבה‪ .‬הוא עצמו שימש דוגמא ומופת חיה‬ ‫לכ בגודל התמדתו המופלאה‪.‬‬ ‫ומסופר על רבינו שפע אחת באמצע אמירת השיעור‬ ‫בסוגיא חמורה‪ ,‬עזב רבינו את השיעור ויצא החוצה‪ ,‬תלמידיו‬ ‫שומעי השיעור חשבו שרבינו יצא לשרותי והמתינו שרבינו‬ ‫יחזור במהרה‪ ,‬אבל לא כ היה‪ ,‬עברו כמה שעות ורבינו לא שב‬ ‫אל חדר השיעור‪ ,‬והיות שתלמידי רבינו היו יושבי לפני רבינו‬ ‫במורא ובכבוד רב‪ ,‬לקיי מה שאמרו חז"ל‪" :‬יהי מורא רב ‬ ‫כמורא שמי" לכ ישבו וחכו זמ רב ולא פצו פיה לשאול‬ ‫מה קרה לרבינו‪ ,‬עד שאחד מגדולי התלמידי ביקש מה‬ ‫לצאת ולבדוק היכ הל רבינו‪ ,‬ובדקו בכל החדרי של‬ ‫הישיבה ובחדרי בית רבינו ולא מצאו את רבינו‪ .‬נתמלא ליב‬ ‫בפחד‪ ,‬ודאגו לשלו רבינו‪ ,‬כי בחו" שרר קור נורא גש ושלג‬ ‫וחוש על פני כל העיר‪ ,‬אבל לא רצו לעשות מעשה לבד‬ ‫ולצאת מתחו הישיבה בלי רשות‪ ,‬כדי לחפש את רבינו‪ ,‬לכ‬ ‫החליטו לשלוח את אחד מחשובי התלמידי הגה"ק רבי זרח‬ ‫איידילי"‪ ,‬שיצא מתחו הישיבה לראות את שלו רבינו‪ ,‬והל ‬ ‫הגאו רבי זרח בפחד ורעדה לחפש את רבינו בג הנמצא‬ ‫אחורי בית רבינו‪ ,‬וכאמור היה אז קור גדול וירד שלג כבד‬ ‫מאוד בלי הפסק‪ ,‬ולאחר חיפוש בתו הג מצא פתאו את‬ ‫רבינו יושב על הספסל שבאחת הפינות של הג‪ ,‬ורבינו נשע‬ ‫כשידו האחת מוטה על השולח שלפניו‪ ,‬כולו מכוסה בשלג‬ ‫וכפור‪ ,‬שקוע במחשבתו וכל חושיו בעני הסוגיא‪ ,‬ואינו מרגיש‬ ‫בכל הסובב עמו‪ ,‬בשלג ובכפור הנורא‪ ,‬ונגש רבי זרח אל רבינו‪,‬‬ ‫ושמע אי שרבינו אומר לעצמו בתו מחשבתו העמוקה‪' :‬לא‬ ‫כ הדברי הלא באמת הרמב" צודק'‪ ,‬והתלמיד בראותו‬ ‫שרבינו מסתכ הקי קול זעקה כדי לעורר את רבינו מעמקות‬ ‫מחשבתו והחזירו לביתו‪.‬‬ ‫בי תלמידי הגה"ק רבי יהונת היה הגה"ק רבי זרח‬ ‫איידלי" שבספרו אור לישרי בדרוש ב' מספיד את רבנו וכתב‬ ‫בהמש דבריו "לאו מטע רבי מחויבי אנחנו לקרוע אלא‬ ‫מטע אב"ד דיהונת זה אב"ד ולא לנו לבד שנודע לכל שטר‬ ‫נסיעתו מפה הי' ממלא מקו לכל הגולה הנודע לנו כמהו‬ ‫ומדרי ומיסר במוסר התורה ומרבי" תורה אשר לו תלמידי‬ ‫למאות ולאלפי הש ישמר לנצח וג מי שיש לו יתר‬ ‫בחכמה אמתית היא חכמת הקבלה יעידו ויגידו שלא נודע‬ ‫לנו וכו' כמוהו‪ ,‬וא"כ אלו היו רוצי כל בני הגולה לבחור אב‬ ‫אחד לכול בודאי הי' נבחר הוא כיו שהיה חד בדרא‪"...‬‬ ‫כמו"כ נמנה בי תלמידיו הגה"ק רבי משול זלמ הכה‬ ‫אב"ד פיורדא בעמח"ס בגדי כהונה‪ ,‬וכ תלמידו הגה"ק רבי‬ ‫נפתלי הירש ורבי אשר טריילונג )הוזכר בלוחות העדות(‪.‬‬ ‫רבי נפתלי מרבה לספר )בתו דבריו ש( ממעשיו‬ ‫ומנהגיו של רבינו וזהו תור דבריו‪ :‬שמעול לא ראיתי איש‬ ‫מי שמקונ ומיצר ודואג ונאנח ונעצב על חורב ב"ה כמוהו‪,‬‬ ‫שמי יעידו שבכל תפלותיו עיניו זלגו דמעות כנהר שוט‬ ‫ומקונ על הב"ה החרוב על אריכות הגלות וכו' ומיו דעתי‬ ‫אותו התבוננתי וראיתי אי דמוע תדמע עינו בתמידות בזעקה‬ ‫גדולה ומרה על סוכת דוד הנופלת וכו' ונוס על זו כאשר‬ ‫קרבו ימי המצרי י"ז בתמוז וכו' צרח בקול מר ברבי לקונ‬ ‫על החורב‪ ,‬ורבי השיב לעבודת ה' בהתעוררות אשר התעורר‬ ‫וגעה בבכי ממש אב מקיר זעקה‪ ,‬והנה לספר וכו' מעלת‬ ‫חסידותו ופרישותו תוק אמונתו עוצ ענוותנותו וכו' ומאס‬

‫ושק" תענוגי גופי וכו' לא ראיתי כל ימי השבוע קביעות‬ ‫לסעודה וא בעת אכלו ממש לא זז מחשבתו מד"ת וכו' וא‬ ‫אספר כחול ירביו רק כל מעשיו ופעולותיו כול לש"ש וכו'‪,‬‬ ‫על כל גדר מצות ד"ס מסר נפשו מעול וכו'‪ ,‬לדבר מצוה הזיל‬ ‫מכספו וזהבו בלי סכו וער ‪ ,‬מעיד אני עליו שפ"א בפראג‬ ‫בהיותי אצלו סמו לשלחנו בזבז בעד אתרוג מהודר לער ‬ ‫עשרי ר"ט דהיינו וכו' בנה סוכה וכו' עד שהוציא קרוב למאה‬ ‫הגרי וכו'‪ ,‬כל הו ביתו כלא נחשב לו נגד אהבת ה' ומצותיו‬ ‫וכו'‪ ,‬נדד שינה מעיניו כל ימי השבוע ממש לא שכב בשעה‬ ‫שב"א ישני הוא מייגע ומתאמ" בתורת ה' וכו'‪,‬‬ ‫פ"א בהיותו בעיר ווינא לער רביעית שנה בשובו לבית‬ ‫הצטער על בטול תורה שהיה לו ש והתחיל ללמוד משניות‬ ‫וכו' ויהי בשבת ב' לקחתי משניות זרעי בידי וחזר אותו בע"פ‬ ‫מבלי טעות וכ עשה בשבת שלאחריו בסדר מועד וכ בששה‬ ‫סדרי וכו' ומקיי מחז"ל ממית עצמו על ד"ת ולמד תורה‬ ‫כולה לשמה וכו' עיי"ש תפארת מעשיו הנוראי‪ .‬כיוצא בזה‬ ‫מעיד תלמידו הגה"ק ר' ידידיה טיאה ווייל אב"ד קארלסרוה‬ ‫)בנו של הגה"ק רבי נתנאל בעל ה"קרב נתנאל"( שלמד אצלו‬ ‫במי"‪ ,‬ומספר עליו באותה תקופה‪" :‬וידעתי נאמנה בודאי‬ ‫שבשעה ששמשתי את רבי בישיבה לא שכב רבי ע"ה רוב ימי‬ ‫במטה זולת יש ונרד כמעט על כסאו‪ ,‬ול בעומקא של‬ ‫הלכה‪ .‬וזכורני כי היינו בישיבה ש במי" בשנת תק"ו‪ ,‬בעני‬ ‫הלכה ותוס' בשמעתי דשאולה ושכורה‪ ,‬והיה לומד בכל שבוע‬ ‫מבקר עד ערב‪ ...‬בלי טעימה עד שעת המנחה‪ ,‬ובשבוע שאחריו‬ ‫אמר ]שיעור[ שני ימי‪ ,‬בכל יו שבע שעות‪ "...‬אי כל פלא על‬ ‫אשר ממרחקי באו ונקבצו לשמוע הימנו דבר ה'‪ ,‬וכדבריו‬ ‫באחת מדרשותיו‪ ,‬משנת תק"ט‪ ,‬בק"ק מי"‪" :‬עיני עוללה לנפשי‬ ‫מבני עירי ואר" מולדתי אר" פולי‪ ,‬אשר באי הנה במרחק‬ ‫שתי מאות פרסאות‪ ,‬נעל בלתה ורגלה בצקה‪ ,‬ללמוד תורה"‬ ‫)יערות דבש" ח"ב דרוש ז(‪ .‬ואמנ לא היה דומה לו בדורו‬ ‫בהיק הרבצת התורה‪ ,‬כעשר שני לפני פטירתו נכתב עליו‬ ‫באגרת ראשי ועד ארבע ארצות "מנעוריו רב" תחת משאו על‬ ‫התורה ועל העבודה והעמיד תלמידי יותר מעשרי אל‪...‬‬ ‫מינייהו מלכי גאוני דורנו היושבי כסאות למשפט בכל מדינה‬ ‫ומדינה" )לוחות העדות(‬ ‫הגה"ק רבי יעקב עמדי ‪ ,‬כתב שיש אומדי את תלמידי‬ ‫רבינו כשלושי אל‪ .‬מעניי מש"כ ביערות דבש ח"ב דרוש ב'‬ ‫בעני שפונה להחזיק הבחורי ולסייע וכתב "והחזקת לומדי‬ ‫תורה ובחורי הבאי מרחוק זכי חולקיה קמיה מלכא‬ ‫קדישה דמכתתי רגל לתורה ותעודה‪ .‬ואת אינכ מרחמי‬ ‫עליה‪ ,‬בממ"נ א אוהבי את לה אי תוכל להתעל‪,‬‬ ‫וא שונאי אות הלא א רעב שונא האכילהו לח ולמה‬ ‫יהיו הבחורי קרח מכא וקרח מכא"‪ .‬בספרו יערות דבש ח"ב‬ ‫ד קל"ט כתב "בעוה"ר הגיע הדור שהאב וא צריכי לנהוג‬ ‫כבוד בבני‪ ...‬וייראו מפניה‪ ...‬ודור כזה קראו הכתוב דור סורר‬ ‫ומורה"‪ .‬ביערות דבש )חלק א'( כתב "א אתה רואה אד‬ ‫עומד בנסיו ממו‪ ,‬הרי הוא מובטח שיעמוד בנסיו גופו‬ ‫לקידוש הש‪ ,‬כי בעו"ה אי ל דבר שידו וכח של יצה"ר‬ ‫תקיפה מממו‪ ,‬וא אי כח לפתות איש בממו‪ ,‬אז ברור שיוכל‬ ‫לו בכל העניני"‪.‬קדושתו וצדקתו של הרבי ר' יהונת זי"ע‬ ‫נראה ג כ בספרו "יערות דבש"‪ ,‬ו"לוחות העדות"‪ .‬ובספר "חיי‬ ‫יהונת" מסופר‪ ,‬כי בבואו לקהילת אלטונא עמד לפני מל ‬ ‫דנמרק‪ ,‬ומצא ח לפניו‪ ,‬וכבדו באות כבוד שהרימו למעלת‬ ‫"בארו"‪ .‬הרבי ר' יהונת זי"ע הסתיר את הדבר ולא גילה זאת‬ ‫ג לבני ביתו‪ ,‬רק כעבור ימי רבי עשה משתה לכל מיודעיו‪,‬‬ ‫וקרא לפניה את מגלת הסיפור הזה‪ ,‬אשר קרה לו בעת‬ ‫המחלוקת ע היעב""‪ ,‬שאיש אחד ששכרוהו אויביו להמיתו‪,‬‬ ‫ארב לו ועמד במאכלת מרוטה להורגו‪ ,‬א כאשר קרב אליו‪,‬‬ ‫נפל פחדו עליו ונפל על פניו והודה על פשעו‪ ...‬והראה לה את‬ ‫אות הכבוד ותעודת המל לזכותו בתואר בארו‪ ,‬ושרפ‬ ‫לעיניה‪ ,‬ואמר‪" :‬ככה יכלה בעש כבוד כל בני אד"‪.‬וכ העיד‬ ‫היעב"" בכתביו שרבינו היה לו וכוח ע כומר במי" ונעשה לו‬ ‫נס‪ .‬ומעשה כ היה‪ :‬שרבינו היה לו וכוח ע כומר וסתר לו כל‬ ‫טענותיו וכראות הכומר שכלתה אליו הרעה‪ ,‬שרבינו נצחו‬ ‫ונאל דו ולא יכול להשיב‪ ,‬נתקצ הכומר ולקח את קנה‬ ‫השריפה והעמידה על לב רבינו שרצה להמיתו ע יריות עגול‬ ‫העופרת אל לבו פתאו‪ ,‬אבל מה עשה רבינו? פתאו לפתע‬ ‫השביעו ותיבש ידו של הכומר שנשאר ניצב כתמר הקשה ולא‬ ‫יכול לזוז ממקומו‪ ,‬והיה צרי לבקש מרבינו לותר ולמחול לו‪,‬‬ ‫אז נעתר אליו ושבה רוח הכומר ויהי לנס‪ .‬והנה בכתביו ש‬ ‫סיפר היעב"" עוד ספור מופת שהיה אצל רבינו במי"‪ ,‬וזה‬ ‫לשונו‪" :‬סמו לש בא אורח למלו אחד אצל אחד מבני עמנו‪,‬‬ ‫ונפטר בביתו ונשאר עזבונו ס מסוי אצל בעל הבית‪ ,‬וכבואו‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' יעקב מליק שליט"א לרגל נשואי בתו החשובה תחי'‬ ‫עב"ג הבה"ח דוד הכה( נ"י ב הרה"ח ר' אברה הכה( שפיצר שליט"א )אנטווערפע( בורא עול‬ ‫בקני ישלי זה הבני‪ ,‬והזיווג יעלה יפה יפה ויזכו לבנות בית נאמ בישראל לתפארת מתו שפע ברכה‬ ‫והצלחה ולרוות מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאוריוש"ט אמ‬

‫היורש לש לקחת העזבו הראוי לו‪ ,‬כחש בו בעל הבית‪ ,‬כפר‬ ‫בכל ולא רצה להחזיר פקדונו‪ .‬עוד המת מושכב במטתו הודיעו‬ ‫הדבר לרבינו להודיעו כדת מה לעשות באיש ההוא‪ ,‬מיד נסע‬ ‫וגזר על בעל הבית הנפקד‪ ,‬שישי ידו בתו ידי הנפטר‬ ‫בתקיעת כ שאי בידו מאומה‪ ,‬אז יוודע שצדיק הוא‪ ,‬וכ‬ ‫נעשה‪ ,‬א המת מחזיק בידי החי ולא יכול להשיב ידו אליו עד‬ ‫שנתפיס להוציא בלעו מפיו ולהשיב הגזילה"‪.‬‬ ‫פע
נתארח הרה"ק רבי יחיאל זי"ע חת הבעל ש טוב‬ ‫הק' זי"ע אצל רבינו וסיפר לרבינו מגדולת וקדושת חמיו‬ ‫ה"בעל ש טוב" הק'‪ ,‬ושיודע להכיר ברוח קדשו א טבלו‬ ‫הכלי וטהור‪ ,‬או שלא טבלו הכלי ואסור להשתמש בכלי‪ .‬ואמר‬ ‫על זה רבינו שאי צרי לזה רוח הקודש‪ ,‬ואפשר לדעת עני זה‬ ‫בחכמה בלבד‪ .‬וכשחזר הרה"ק רבי יחיאל בחזרה לביתו ספר‬ ‫לחמיו ה"בעל ש טוב הק' זי"ע את תשובת רבינו בזה‪ ,‬ואמר‬ ‫לו חותנו ה"בעל ש טוב" הק' זי"ע שבאמת לגבי חכ גדול‬ ‫כרבי יהונת אי זה חידוש‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי הלל זצ"ל מפאריע"‪ ,‬שהיה תלמיד מובהק‬ ‫דהגה"ק בעל "צמח צדק"‪ ,‬ואמר בש ה"צמח צדק"‪ ,‬ששמע‬ ‫מזקנו בעל התניא ששמע ממורו הרה"ק מורינו המגיד הגדול‬ ‫רבי דב בער זי"ע‪ ,‬שאמר לתלמידיו שה"כרתי ופלתי" לימד‬ ‫זכות על בני ישראל בדבר התולעי‪ ,‬וכו אל האמת‪ ,‬עד כא‬ ‫דבריו‪ .‬ומסופר פע אחת שאל שר אחד לרבינו היות ששמע‬ ‫שיש ליהודי די משונה בעני תולעי‪ ,‬שתולעי שמחוברי‬ ‫בפירות מתחילת בריאת מותרי באכילה‪ ,‬וא התולעי נפרדו‬ ‫ובאו בפירות אחר כ ‪ ,‬התולעי אסורי‪ .‬ואמר השר לרבינו‬ ‫שקשה לו להבי הדי הזה‪ ,‬מה הסברא לחלק בזה‪ ,‬א יש‬ ‫תולעת שהוא שר" שאסרה התורה‪ ,‬מה לנו א התולעת‬ ‫מחוברת או נפרד מהפרי‪ ,‬והנה כששמע רבינו שאלת השר‪ ,‬צוה‬ ‫להביא צלוחית ואמר לשר שירוק לתו הצלוחית ושוב יבלע‬ ‫הרוק‪ ,‬ולא רצה השר לעשות הדבר‪ ,‬ואמר שזה מאוס עליו‪,‬‬ ‫ושאלו רבינו הא הרוק שבפיו קוד שיצא מפיו ג מאוס‬ ‫עליו לבלעו בחזרה‪ ,‬ואמר השר שבאופ זה לא מאוס עליו‪,‬‬ ‫ואמר לו רבינו כ הוא בדי התולעי‪ ,‬שא נפרדו מהפירות‬ ‫ה נמאסי ואסורי‪ ,‬וכל זמ שה מחוברי ה לא נמאסי‬ ‫וה מותרי מובא בספה"ק ש משמואל )פ' שמות( שסיפרו‬ ‫על בעל 'אורי ותומי'‪ ,‬שהאזינו אחריו שלא בר 'שלא עשני‬ ‫גוי'‪ ,‬ונשאל על זה‪ ,‬והשיב כי בקומו ממטתו ונזכר שהוא יהודי‪,‬‬ ‫נתרגש באהבה ובהגבהת הלב לשמי עד שלא עצר כח‬ ‫להמתי בברכת 'שלא עשני גוי' לאמרה בתו סדר הברכות‪,‬‬ ‫ואמרה תיכ"‪ .‬החת
סופר הקפיד לקרוא לרבינו בתואר "הרבי‬ ‫רבי יהונת"‪ ,‬וזה לאחר ששמע מה שסיפר לו חברו הגאו רבי‬ ‫חיי דייטשמא זצ"ל‪ ,‬כי רבינו החזיר בתשובה את בנו הברא‬ ‫רבי וואל אייבשי"‪ ,‬על ידי שנתגלה לו בהקי" לאחר מותו‬ ‫בערב יו כפור‪ ,‬והזהירו שיחזור בתשובה‪ ,‬ואמר על זה החת‬ ‫סופר‪ :‬מי שיש לו כח להתגלות לאחר פטירתו בהקי" ראוי‬ ‫לקראתו "הרבי רבי יהונת"‪ .‬ומסופר ממנו הרבה דברי‬ ‫מופלאי אחרי חזרתו בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫בהקדמה לספרו כרתי ופלתי כתב הנה לא רציתי ליקח‬ ‫הסכמה מגאוני הזמ כסדר חובר חיבור‪ ,‬כי לא מצאתי בה‬ ‫תועלת‪ ,‬כי בלאו הכי כל זמ שספרי אינו נמכר ונתמלא חסרוני‬ ‫בהוצאות רב שהיו לי על הדפוס‪ ,‬מי ידפיסו כתבניתו ויפזר‬ ‫הונו על מג‪ ,‬ספק אתי ספק לא אתי‪ ,‬ואחרי הנמכר גאולה‬ ‫תהיה לה אשר מורשי להדפיסו שנית ומחזקינא טובת‬ ‫במודי דרבנ‪ .‬וא כ מה תועלת יש בהסכמה‪ ,‬רחוק משכר‬ ‫וקרוב להפסד‪ ,‬כי דר המסכימי להרבות בשבח המחבר‪,‬‬ ‫בתוארי עצמיי יסלסלוהו‪ ,‬ובי כוכבי ישימו קנו וכדומה‪,‬‬ ‫ואי זה אלא מוליד התנשאות רוח בקרב איש‪ ,‬ולמה זה אנכי‬ ‫מושלל משלימות נפשו וחסר לנפשו כל טוב האמתי‪ ,‬בחוש ‬ ‫בא ובחוש יל איש מכאובי ידוע חולי ובהסתר פני נבזה‬ ‫וחדל אישי‪ ,‬ואי יתגאה לייחס עצמו בתוארי כל דהו‪ ,‬ולכ‬ ‫שתיקתי יפה מדיבורי‪.‬על מצבתו חרות ממה שכתב בכתב ידו‬ ‫"יראו כל עובר החרות על הלוחות האיש אשר עמד לנס והי'‬ ‫כשוש פורחת ושב אל עפר ומראהו מאיש נשחת נא שימו על‬ ‫לבכ ושובו בתשובה נוצחה תפלה רבו בעדו לאלקי הרוחות‬ ‫נפשו אליו יאסו ובל תהי' נדחת זכות מעשיה יגונו כי‬ ‫נפשות ישראל אחת למדו מוסר לשנוא כבוד ומגדולתה תהי'‬ ‫נפשכ בורחת‪ .‬תנצב"ה‪ .‬מכא אנו רואי מקצת כוחו וגדולתו‬ ‫של הרבי ר' יהונת זי"ע שאפילו ממקו קבורתו הוא משפיע‬ ‫עלינו מוסר ויראת שמי‪ .‬ביו
ג' כ"א אלול תקכ"ד‪ ,‬השיב‬ ‫נשמתו הטהורה ליוצרה ומנו"כ בביה"ח באלטונא‪.‬‬ ‫זכותו יג עלינו ועל כל ישראל אמ ‬ ‫מקורות‬ ‫גדולת יהונת ‪ .‬בית יהונת ‪ .‬חיי יהונת ‪ .‬גדולי הדורות‪ .‬שיח זקני
‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' אברה שמואל בנימי( גרוס שליט"א ולסבי החשובי הגה"ח‬ ‫ר' ראוב( גרוס שליט"א ולהרה"ח ר' שלמה יוס) פרישמ( שליט"א לרגל ארוסי בתו ‪ -‬נכד‬ ‫החשובה תחי' עב"ג הבה"ח יוס) ישראל נ"י ב הרה"ח ר' מאיר פויגל שליט"א יה"ר שיעלה הזיווג יפה‬ ‫יפה דורות ישרי מבורכי בבני עדי עד ותרוו מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה לאוריוש"ט אמ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ג ר' ב( ציו( ברנשטיי( שליט"א לרגל נשואי בתו החשובה תחי' עב"ג הבה"ח מנח צבי נ"י ב הרה"ח ר' מרדכי שפרונג ז"ל בורא עול בקני ישלי זה הבני‪ ,‬והזיווג יעלה יפה יעשו‬ ‫המברכי בני וחתני‬ ‫פרי ויעלו מעלה מעלה ויזכו לבנות בית נאמ בישראל לתפארת מתו שפע ברכה והצלחה ולרוות מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאוריוש"ט אמ‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' דוד יוס) אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס) ז"ל‬

‫לע"נ הרה"ח ר' דוד רובינשטיי( ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מאיר צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת טויבא ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' פנחס ז"ל‬

‫מרת צפורה מרי רובינשטיי( ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' מנח הלל ז"ל‬ ‫הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר צבי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' נת( בנימי( ז"ל‬ ‫ולע"נ האשה החשובה מרת הענדיל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס) מאיר ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י משפחת מאייער שיחיו‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' יחיאל אויש ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' בנימי( זאב צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה מרת שפרה ע"ה בת‬ ‫הרה"ח ר' יוס) שאול ז"ל‬

‫לעלוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' יוס) סלמו( ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' חיי משה ז"ל נלב"ע י"ח אלול‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ח ר' שלמה סלמו( שליט"א‬

‫לעלוי נשמת‬ ‫האשה החשובה‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אביגדור כאה( ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' ניס( משה ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ח אלול תשל"ד‬ ‫הונצח ע"י נכדו‬ ‫הרה"ח ר' מנח יודא פריד שליט"א‬

‫לעילוי נשמת‬

‫הרה"ח ר' אברה אלכסנדר צבי ז"ל‬ ‫ב שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר שמשו( רינגל שליט"א‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ"ח‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬ ‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי( זצ"ל‬ ‫ראש הקהל דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬ ‫נפטרה ה' סיו ערב שבועות תשס"ט‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי( שליט"א‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ‬ ‫הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫‪ 057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì àð íéáøä éåëæì úåàöåää éåñëì úåçöðäå úåîåøúì‬כא( תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬