Divrei Torah Belz 2 Ki Tavo 2009

‫בס"ד‬

‫עש"ק פרשת כי תבא‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫אבות פ"ג‪-‬ד‪.‬‬ ‫ט"ו אלול תשס"ט לפ"ק‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪8:15 7:53‬‬ ‫‪6:24‬‬ ‫‪8:13 7:51‬‬ ‫‪6:39‬‬ ‫‪8:15 7:53‬‬ ‫‪6:31‬‬ ‫‪8:13 7:51‬‬ ‫‪6:39‬‬ ‫‪8:14 7:52‬‬ ‫‪6:23‬‬

‫הגלו למצרי שאי גזירת פרעה קשה כ"כ‪ ,‬והיינו ארמי אבד אבי‬ ‫ובאת אל הכה אשר יהיה בימי
הה
‪)...‬כו‪ ,‬ג(‬ ‫)חת" סופר(‬ ‫ברש"י‪ :‬אי ל אלא כה שבימי כמו שהוא‪ .‬הקשה הרמב" על ביקש לעקור הכל‪ ,‬על כ וירד מצרימה‪.‬‬ ‫דברי רש"י‪ :‬ולא הבינותי זה‪ ,‬כי בעני הזק )לעיל פרשת שופטי וענית ואמרת לפני ה' אלוקי ארמי אבד אבי וירד מצרימה‬ ‫יז‪ ,‬ט(‪ ,‬ראוי לומר "ואל השופט אשר יהיה בימי הה"‪ ,‬א על פי ויגר ש
במתי מעט ויהי ש
לגוי גדול עצו
ורב‪ .‬וירעו אותנו‬ ‫שאינו גדול וחכ כשופטי הראשוני אשר היו לפנינו‪ ,‬צרי המצרי
ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה‪ .‬ונצעק אל ה' אלקי‬ ‫לשמוע לו‪ ,‬יפתח בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬אבל בהקרבת בכורי‪ ,‬למי אבותינו וגו'‪) .‬כו‪ ,‬ה‪-‬ז( ויש לדקדק מדוע דוקא אחר הרעת‬ ‫יביא‪ ,‬א לא לכה אשר יהיה בימיו‪ .‬ונראה‪ ,‬כי המביא בכורי המצרי היתה צעקה אל הקב"ה‪ ,‬וכאשר היה ארמי אבד אבי אז‬ ‫צרי לבא אל הכה ולומר אליו "הגדתי היו לה' אלקי "‪ ,‬והרי הוא לא היתה שו צעקה‪ ,‬ויתבאר בעז"ה ג מה שיש לדקדק בזמר 'כל‬ ‫מייחד את שמו של הקדוש ברו הוא על הכה‪ .‬מאחר שאי הקדוש מקדש'‪ ,‬שאומרי בו "משו חסד ליודעי אל קנא ונוק"‪ ,‬שה‬ ‫ברו הוא מייחד שמו על הצדיקי בחייה‪ ,‬כמו שמצאנו שאמר לכאו' דברי מנוגדי חסד לעומת אל קנא ונוק‪ ,‬אמנ יתכ‬ ‫יעקב "אלקי אברה ופחד יצחק" )ויצא לא‪ ,‬מב‪ ,‬עיי"ש ברש"י(‪ ,‬לבאר עפי"מ דאיתא בשלה"ק‪ ,‬בש ה'חסד לאברה'‪ ,‬כי הנה‬ ‫שמא יעלה על הדעת לומר שאי הדברי אמורי אלא בכה חשוב המידה הי"ג מ הי"ג מידות הרחמי‪ ,‬הוא 'ונקה לא ינקה'‪ ,‬ולכאו'‬ ‫כפי שהיה בדורות הראשוני‪ ,‬אבל לאחר שירדו הדורות‪ ,‬ואי הכה תמוה מה שייכות זה לי"ג מידות הרחמי‪ .‬וכבר עמדו ע"ז חז"ל‬ ‫המשמש חשוב כל כ ‪ ,‬יש להמנע מלהביא בכורי‪ ,‬או להביא הביאו רש"י בפי' עה"ת עה"פ )שמות לד‪ ,‬ז(‪' ,‬נצר חסד לאלפי‬ ‫בלא קריאה‪ ,‬כי לא נכו הדבר לייחד על הכה שמו של הקדוש נשא עו ופשע וחטאה ונקה לא ינקה וגו'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ורבותינו דרשו‬ ‫ברו הוא‪ .‬לכ בא הכתוב ואמר‪" :‬ובאת אל הכה אשר יהיה בימי )יומא פו‪ (.‬מנקה הוא לשבי ולא ינקה לשאינ שבי‪ ,‬והרב הנזכר‬ ‫הה"‪ ,‬אי ל אלא כה שבימי כמו שהוא‪.‬‬ ‫)פני יפות( פי' עפי"ד הנביא ירמיהו )ל‪ ,‬יא(‪ ,‬המוכיח את ישראל ואומר‪' ,‬א ‬ ‫הגדתי היו
לה' אלקי‪) .‬כו‪ ,‬ג(‬ ‫אות לא אעשה כלה ויסרתי למשפט ונקה לא אנק ‪] ,‬ע'‬ ‫פירש"י להגיד שאינ כפוי טובה‪ ,‬ולכאורה צ"ב דהרי אנו מחויבי ב'מצודת דוד' )ש( מו‪ ,‬כח‪ ,‬שפי' 'ולא אנקה אות מ העול‬ ‫להודות תמיד להשי"ת על כל הטוב‪ ,‬וכ בבהמ"ז וכדומה‪ ,‬ומדוע שישאר העול נקי ממ ‪ ,‬ר"ל לא אכרית מ העול'[‬ ‫צרי להגיד דוקא להכה שאינו כפוי טובה‪ ,‬א דבאמת הקשה והכוונה הוא כי הקב"ה אעפ"י שהוא מיסר את ישראל בכל מיני‬ ‫בזוה"ק ובמפו' דלמה כתיב הגדתי היו לה' אלקי הול"ל לה' עונשי‪ ,‬מ"מ אינו מכלה אות לגמרי‪ ,‬וזהו המידה הי"ג 'ונקה לא‬ ‫אלקינו‪ ,‬א דהיא כמש"נ דהכהני הצדיקי המה מקבלי על ינקה'‪ ,‬כי ישראל אעפ"י שיהיו בדיוטא התחתונה ואמנ הקב"ה‬ ‫עצמ מדת הדי כדי שבכל העול יתנהג ברחמי‪ ,‬וז"ש הגדתי מעניש ומייסר‪ ,‬אול באה ההבטחה 'ונקה לא ינקה'‪ ,‬שא‬ ‫היו לה' שהוא אצלי מדת הרחמי‪ ,‬זה היא בעבור שהוא אצל בשעה של 'ונקה' מ"מ 'לא ינקה'‪ ,‬כלומר שלא יכלה אות לגמרי‪,‬‬ ‫"אלקי " ר"ל יע שאתה מקבל מדה"ד עי"ז אצלי ברחמי מדת ואדרבה דוקא אז כאשר ישראל מעוני בענוי הגדול ביותר‪ ,‬אז‬ ‫הש הוי' דהוא רחמי‪ ,‬וזה שפירש"י להגיד שאינ כפוי טובה ר"ל תצמח הישועה כי מובטח לנו ע"י הקב"ה 'ונקה לא ינקה'‪ .‬ועפי"ז‬ ‫שאינ כופה טובת הכה שהמה בצדקת מקבלי עליה מדה"ד יש לפרש כוונת בעל ההגדה 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא‬ ‫של כל הדור‪ ,‬דאנו ניזוני רק בזכות שבט לוי שמתפללי שתעשה אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדי עלינו‬ ‫האר" פירות‪ ,‬כמ"ש במ"ר‪ ,‬וע"כ מצות ביכורי להביאו אל הכה לכלותינו והקב"ה מצילנו מיד' והפי' הוא כ ‪' ,‬והיא שעמדה‬ ‫להורות שלא כחי ועוצ ידי עשה לי החיל הזה כ"א הוא בזכות לאבותינו'‪ ,‬זה שהוא אומר אח"כ‪' ,‬שלא אחד בלבד עמד עלינו‬ ‫הכהני עובדי ה'‪.‬‬ ‫)פניני יקרי( לכלותינו אלא שבכל דור ודור' תמיד 'עומדי עלינו לכלותינו'‪ ,‬וזהו‬ ‫וענית ואמרת לפני ד' אלקי ארמי אבד אבי וגו'‪) .‬כו‪ ,‬ה(‬ ‫לנו ההצלה‪ ,‬היות 'ונקה לא אנק '‪ ,‬א"כ זהו שעמדה לנו‪ .‬והנה בעל‬ ‫וענית לשו הרמת קול‪ ,‬ארמי אבד אבי – מזכיר חסדי המקו‪ ...‬לב ההגדה אומר 'צא ולמד מה ביקש לב הארמי לעשות ליעקב אבינו‬ ‫)הארמי( בקש לעקור את הכל כשרד אחר יעקב )כשהי' אובד אבי שפרעה לא גזר אלא על הזכרי ולב ביקש לעקור את הכל'‬ ‫– יעקב( רש"י‪ ,‬שנינו "המגביה קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה" נמצינו למדי כי לב רצה לעקור את כל כלל ישראל משרשו‪ ,‬וע"כ‬ ‫כלומר שאמונתו רופפת‪ ,‬כיו שסובר שאי הקב"ה‪ ,‬כביכול‪ ,‬מאזי א"צ ל'ונצעק אל ה''‪ ,‬כי בזה אנו מובטחי 'ונקה לא אנק ' כנ"ל‪,‬‬ ‫לתפלת לחש ולמחשבת הלב‪ ,‬ולכ מגביה את קולו‪" .‬קול דאלי ודוקא פרעה שהיה מיסר אותנו כדכתיב 'וירעו אותנו המצרי'‪,‬‬ ‫גבר" יוצא איפוא‪ ,‬שתפלה‪ ,‬אשר משמעותה הוא‪ ,‬שהקב"ה יודע ופרעה לא גזר אלא על הזכרי‪ ,‬ולא רצה להכרית לגמרי את ע‬ ‫מחשבות‪ ,‬בתפלה כזאת מותר להגביה את הקול‪ ,‬כי הרי מכריז הוא ישראל‪ ,‬ע"כ אז 'ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו'‪ ,‬וזה כוונת הזמר‬ ‫על אמונתו בידיעת המחשבות‪ .‬שהשי"ת בוח לבבות ויודע 'משו חסד ליודעי אל קנא ונוק'‪ ,‬כי כאשר הקב"ה הוא אל‬ ‫מחשבות‪ ,‬וא"כ לא שיי לומר עליו‪ ,‬שמקטני אמנה הוא‪ .‬לכ כא ‪ ,‬קנא ונוק אז אנו בטוחי במשיכת חסד כי 'ונקה לא אנק ' וק"ל‪.‬‬ ‫)תורת איש מהגרי"ש אונגר זצ"ל(‬ ‫שמכריז מביא הבכורי ומודיע לכול על ידיעתו של השי"ת‪ ,‬בוח‬ ‫הלבבות‪ ,‬את מחשבותיו של לב הארמי‪ ,‬שביקש לעקור את הכל‪ ,‬השקיפה ממעו קדש‪) .‬כו‪ ,‬טו(‬ ‫על א שלא מצינו זאת במעשיו‪ ,‬אלא רק במחשבתו היה הדבר‪ ,‬יש לדקדק מהו לשו "מעו קדש" הנאמר כא‪ .‬נראה לפרש על פי‬ ‫יוצא אפוא‪ ,‬שתפלת הודי'ה זו מותר אפוא לאומרה בקול ר‪ ,‬ולכ דברי דוד המל בתהלי )סח‪ ,‬ו(‪" :‬אבי יתומי ודיי אלמנות אלקי‬ ‫"וענית – לשו הרמת קול"‪ .‬וזה שאנו אומרי בתפילה "אנא בכח" במעו קדשו"‪.‬בא הכתוב לפרש גודל רחמי השי"ת על יתומי‬ ‫שוועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות‪ ,‬דלכאו' האי ירצה ואלמנות‪ .‬יש המרחמי לתת לה עזרה ותמיכה‪ ,‬אבל נמנעי‬ ‫להקשיב לצעקתינו רק כיו שאומרי יודע תעלומות ליכא בזה מלהכניס לבית פנימה שיגורו עמה‪ .‬א השי"ת מגדל כגדל אב‬ ‫)חנוכת התורה( את בנו בביתו‪ ,‬ב"מעו קדשו"‪.‬לפיכ כאשר אומר המתוודה‪ :‬וג‬ ‫משו חשדא‪.‬‬ ‫נתתיו ללוי ולגר ליתו
ולאלמנה"‪ ,‬הוא מוסי ומבקש‪ :‬השקיפה‬ ‫ארמי אבד אבי וירד מצרימה‪) .‬כו‪ ,‬ה(‬ ‫לכאורה מהו הקשר מארמי אובד אבי לוירד מצרימה‪ ,‬וי"ל לפני ממעו קדש"‪ .‬והנה במסכת חגיגה )יב‪ (:‬נאמר‪ :‬שבעה רקיעי ה‪:‬‬ ‫מאמר חז"ל על הפסוק "אלקי הבי דרכה והוא ידע את מקומה" וילו‪ ,‬רקיע‪ ,‬שחקי‪ ,‬זבול‪ ,‬מעו‪,‬מכו‪ ,‬ערבות‪" .‬זבול" שבו בית‬ ‫יודע הקב"ה בישראל שאי יכולי לקבל גזירת ארומיי עמד המקדש ומזבח בנוי ומיכאל עומד ומקריב עליו קרב‪ ,‬ואחריו "מעו"‪.‬‬ ‫והגלה אות לבבל ע"ש‪ ,‬והנה יעקב אבינו הי' יכול להתעכב בבית הרי שמקו האלמנות והיתומי "מעו " גבוה יותר ממקו הקרבת‬ ‫לב רד"ו שני‪ ,‬והיה מתקיי ש באר" לא לה‪ ,‬ולא הי' צרי לירד הקרבנות‪ .‬וזהו שאמרו במסכת סוכה )מט‪ (:‬שהעושה צדקה גדול‬ ‫למצרי‪ ,‬אלא גלוי לפניו ית' שלב בקש לעקור את הכל‪ ,‬ע"כ מכל הקרבנות‪ ,‬שנאמר )משלי כא‪ ,‬ג(‪" :‬עשה צדקה נבחר מזבח‪.‬‬

‫א‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫)מש חכמה(‬

‫את ה' האמרת היו
להיות ל לאלקי
וללכת בדרכיו ולשמור ובאו עלי כל הברכות האלה והשיגו‪) .‬כח‪ ,‬ב(‬ ‫חוקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמוע בקולו‪) .‬כו‪ ,‬יז( נראה לבאר‬ ‫הכתוב בדר נפלא ונחמד‪ ,‬להשכיל ע אמרינו בתפלת מוספי‬ ‫שבת‪ ,‬והוא ישמיענו ברחמיו לעיני כל חי – לאמר ה גאלתי אתכ‬ ‫אחרית כראשית להיות לכ לאלקי‪ ,‬הרי נלמד מזה שבגאולתינו‬ ‫במהרה מחדש‪ ,‬ישמיענו ה' אדונינו דיבור זה‪' ,‬להיות לכ לאלקי'‪,‬‬ ‫והנה אמרו רז"ל )סנהדרי צז‪ (.‬ברבי יהושע ב לוי דאמר ליה‬ ‫למשיח‪ ,‬אימת אתי מר‪ ,‬והשיב לו‪ ,‬היו‪ ,‬ופירש לו אליהו ז"ל‪ ,‬דהיינו‬ ‫'היו א בקולו תשמעו' ודברי אלה עצמ שאמר לו משיח‬ ‫צדקינו לריב"ל‪ ,‬ה הנה הדברי אמר משה רבינו במקרא זה‪,‬‬ ‫להודיענו שהיו נוכל להביא גאולתינו‪ ,‬ואז יאמר ה' להיות לנו‬ ‫לאלקי‪ ,‬וזהו אומרו 'את ה' האמרת היו' שביכולת כפשטיה‪ ,‬רק‬ ‫מפעיל‪ ,‬כמו מ אכל האכיל‪ ,‬ומ עבד העביד‪ ,‬כ יאמר מ אמר‬ ‫האמרת‪ ,‬שתוכל להביא לה' לידי אמירת 'להיות לכ לאלקי' עוד‬ ‫היו‪ ,‬והוא על ידי 'ללכת בדרכיו ולשמור חוקיו וגו' וסיי 'ולשמוע‬ ‫)נוע מגדי(‬ ‫בקולו' הו לשו משיח צדקנו 'א בקולו תשמעו‪.‬‬ ‫הסכת ושמע ישראל היו
הזה נהיית לע
לה' אלהי‪ ,‬ושמעת‬ ‫בקול ה' וגו'‪) .‬כז‪ ,‬ט‪-‬י( קשה אומרו היו הזה נהיית לע‪ ,‬וכי ביו‬ ‫ההוא נעשו לע‪ ,‬והלא מעמד הר סיני היה ארבעי שנה לפני כ‪,‬‬ ‫ויעויי רש"י‪ .‬ונראה דאיתא בסנהדרי ד צ"ח ששאל ריב"ל את‬ ‫משיח צדקנו מתי יבא‪ ,‬והשיב שיבא היו א בקולו תשמעו‪ .‬ורואי‬ ‫מזה כי א כלל ישראל ישמעו יו אחד בקול ד'‪ ,‬אז יהיו נגאלי‪,‬‬ ‫וביו ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד ויתרומ קר ישראל‪ ,‬וזה‬ ‫שאמר הכתוב‪ :‬הסכת ושמע ישראל‪ ,‬תתבונ בזה‪ ,‬והלא היו הזה‬ ‫נהיית לע לד' אלקי ‪ ,‬שביד הוא שביו הזה תתעלה מאד עד‬ ‫שתהיה לע המיוחד לד' אלקי שיתגלה אור המשיח‪ ,‬ובכ ושמעת‬ ‫בקול ד' אלוקי ועשית את מצותיו‪ ,‬כי אתה רואה גודל עני‬ ‫השמיעה בקול ד' עד שתוכל להתעלות למדריגה גדולה כזו מתו ‬ ‫שתקיי המצוות‪ ,‬ובכ תתעורר מכ לקיי ושמעת בקול ד' ואז‬ ‫)באר מי חיי(‬ ‫יקויי היו א בקולו תשמעו‪.‬‬

‫את ה' האמרת היו
להיות ל לאלקי
וגו' ולשמור חוקיו‬ ‫ומצותיו ומשפטיו וגו' וה' האמיר היו
להיות לו לע
סגלה‬ ‫וגו' ולשמור כל מצותיו וגו'‪) .‬כו‪ ,‬יז( רש"י הק' מסביר "האמרת"‬ ‫ו"האמיר " שאלו לשו "הפרשה והבדלה" כשבנ"י הפרישו את‬ ‫השי"ת "להיות ל לאלקי" והקב"ה הפריש את ע ישראל –‬ ‫להיות לו לע סגלה"‪,‬וי"ל שא בפסוק הראשו של "את ה'‬ ‫האמרת היו" שע ישראל הפרישו את הקב"ה "להיות ל ‬ ‫לאלקי" – כתיב ולשמור חוקיו ומצותיו" וגו'‪ ,‬ולמה כתוב בפסוק‬ ‫השני‪ ,‬וה' האמיר היו להיות לו לע סגלה" ומודגש עוד הפע‬ ‫"ולשמור כל מצותיו"‪ ,‬י"ל הפשט‪ ,‬שמה דכתיב "ולשמור כל מצותיו"‬ ‫שכ' בפסוק שני‪ ,‬עולה על הקב"ה‪ - ,‬שהקב"ה‪ ,‬כביכול‪ ,‬מקיי את‬ ‫מצותיו‪ ,‬לתת לבניו – ע ישראל‪ ,‬כל צרכי הגשמיות‪ ,‬וכל טוב‪,‬‬ ‫לאפשר ביד לעבדו מתו נחת והרחבה‪ ,‬שחלילה לא יצטרכו‬ ‫לקיי את התורה מתו עוני ודחקות‪ ,‬אלא מתו שפע ברכות וכל‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫ובאו עלי כל הברכות האלה והשיג‪) .‬כח‪ ,‬ב(‬ ‫אומרו 'והשיגו ' יתבאר על דר אומר ז"ל‪ ,‬כי האדו אלוקי‬ ‫ישראל מדותיו רחמי על הדופק על רחמיו ימלא ה' משאלותיו‬ ‫להריק עליו טובה כאשר יחפו"‪ .‬אלא שבהגעת הטוב ההוא למטה‪,‬‬ ‫ישפטו סנהדרי מעלה א ראוי‪ ,‬א אינו ראוי לא יגיעו ]היינו‪ ,‬א‬ ‫שיבקש השי"ת להשפיע עליו שפע טוב‪ ,‬עדיי יתכ שהשפע יתעכב‬ ‫מלהגיע[‪" .‬לזה אמר 'והשיגו ' הברכות‪ ,‬שזה הוא עיקר ההבטחה‪,‬‬ ‫)אוה"ח הק'(‬ ‫שלא יתעכבו בבתי דיני שלמטה"‪.‬‬

‫ובאו עלי כל הברכות האלה והשיגו כי תשמע בקול ה'‬ ‫אלקי‪) .‬כח‪ ,‬ב( וקשה הלשו והשיגו ‪ ,‬דנראה כמיותר‪ .‬ונראה‬ ‫דהנה יש שהקב"ה משפיע טובה לאד‪ ,‬א היות שהדבר‬ ‫נראה כרע בעיני האד‪ ,‬על כ הוא בורח מזה והטוב אינו‬ ‫משיג אותו‪ .‬ועל זה התפלל דוד המל ואמר‪ ,‬א טוב וחסד‬ ‫ירדפוני‪ ,‬שהחסד ירדו אותי‪ ,‬כי לפעמי אי לאד דעת‬ ‫לרדו אחר הטוב וחסד אלא הוא בורח ומונע ידו מה‪ ,‬לזה‬ ‫התפלל שה ירדפוהו וישיגוהו‪ .‬וזה שאמר הכתוב‪ ,‬ובאו עלי ‬ ‫כל הברכות האלה והשיגו ‪ ,‬שירדפו אחרי וישיגו א א‬ ‫תברח מה‪ ,‬כי חפ" הקב"ה להטיב ל ושתזכה בהברכות‪.‬‬ ‫)דגל מחנה אפרי‬

‫לכאורה מה הוא הלשו‪ :‬והשיגו ‪ ,‬וכי מי הוא שבורח מהברכות‪ ,‬עד‬ ‫שה צריכי לרו" אחריו ולהשיגו‪ ,‬ובשלמא לגבי קללות שיי ‬ ‫לשו זה‪ ,‬לפי שבודאי רוצה האד להימלט מה שלא יחולו עליו‪.‬‬ ‫א בעצ
ג לאחר שהקב"ה מעניק ברכות לאד‪ ,‬עדיי זקוק הוא‬ ‫לסיעתא דשמיא שהופעת הברכה תחול עליו בשעה שהוא עצמו‬ ‫יהיה ראוי לקבל אותה‪ ,‬כי א חלילה יהיה אז בשפל המצב‬ ‫ברוחניות‪ ,‬אזי לא תוכל הברכה להתקיי‪ ,‬ולכ נאמר‪ :‬והשיגו –‬ ‫שהברכה תמצא אותו ראוי והגו לקבל אותה‪ ,‬והיינו שתשיג אותו‬ ‫באופ שתוכל לחול עליו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬התוה"ק מבטיחה לנו‬ ‫שכשתחול עליו הברכה‪ ,‬כבר לא יפסיד אותה‪ ,‬שהרי‪ :‬גמורי משמיא‬ ‫מיהב יהב ומישקל לא שקלי‪ ,‬והוא שנאמר‪ :‬והשיגו וכתרגו‬ ‫אונקלוס‪ :‬וידבקונ ‪ ,‬שהברכות יתדבקו בו‪ ,‬שלא יפסיד אות א‬ ‫א לאחר מכ לא יהיה ראוי; ולכ נאמר‪ :‬והשיגו ‪.‬‬ ‫)תולדות אד(‬

‫ובאו עלי כל הברכות האלה והשיגו כי תשמע בקול ה'‬ ‫אלקי‪) .‬כח‪ ,‬ב( מפני מה כפלה התורה באומרה "כי תשמע בקול‬ ‫ה' אלקי "‪ ,‬לאחר שכבר קוד לכ נאמר‪" :‬והיה א שמוע תשמע‬ ‫בקול ה' אלקי וכו' ובאו עלי כל הברכות האלה"‪.‬עוד יש להבי ‪,‬‬ ‫מהו שהוסיפה התורה "והשיגו" לאחר שכבר נאמר "ובאו‬ ‫עלי"‪.‬בר באה התורה להודיענו כי הטובות המובטחות לנו בעול‬ ‫הזה‪ ,‬אינ בגדר "שכר מצוה"‪ ,‬כי הרי "שכר מצוה בהאי עלמא‬ ‫ליכא"‪ .‬כל הטובות הניתנות בעול אינ אלא כדי לאפשר את קיו‬ ‫המצוות בשלימות ובהרחבת הלב‪ ,‬בלא שטרדות העול יפריעו את‬ ‫קיומ‪ .‬על כ אמר הכתוב‪" :‬ובאו עלי כל הברכות והשיגו כי‬ ‫תשמע וכו'"‪ ,‬היינו תכלית הברכות שיבואו עלי אינה כנתינת שכר‬ ‫קיו מצוות‪ ,‬כי א "והשיגו כי תשמע" הברכות ישיגו כדי שתוכל‬ ‫לשמוע את מצוותי‪ ,‬שלא יהיו ל הפרעות ומניעות ויוסרו הטרדות‬ ‫)הגה"ק רבי יעקב מליסא זי"ע(‬ ‫המונעות ממ קיו התורה‪.‬‬

‫ובאו עלי כל הברכות האלה והשיג כי תשמע בקול ה' אלהי‪.‬‬ ‫)כח‪ ,‬ב( צרי ביאור מדוע הקללות נאמרו בשפע רב צ"ח קללות‪,‬‬ ‫ואילו הברכות מעט מאד? ויש לומר דעונש על חטאי אי נות‬ ‫הקב"ה לאד קוד שחטא‪ ,‬רק לאחר החטא‪ .‬אול שכר טוב על‬ ‫המצוות מקדי ה' ונות עוד קוד פעולת המצוה‪ .‬וזה הסיבה‬ ‫שבקללות נאמר "ובאו עלי כל הקללות האלה‪ ...‬כי לא שמעת"‪,‬‬ ‫לשו עבר‪ .‬ואילו בברכות נאמר "ובאו עלי כל הברכות האלה‬ ‫והשיגו כי תשמע"‪ ,‬לשו עתיד‪ .‬דקללות באות רק לאחר עשיית‬ ‫החטא‪ ,‬ואילו הברכות באות עוד קוד פעולת המצוה‪ ,‬וג לאחר‬ ‫המעשה‪ .‬אמנ השכר שונה‪ ,‬דקוד עשיית המצוה השכר קט‬ ‫מהשכר שלאחר עשיית המצוה‪ .‬השכר שדיבר כא הכתוב הוא על‬ ‫קוד עשיית המצוה‪ ,‬ולכ לא נאמר ברכות מרובות‪ .‬אול השכר‬ ‫לאחר עשיית המצוה‪ ,‬אי לו סו ותכלית "עי לא ראתה אלוקי‬ ‫זולת "‪,‬ולפי זה מבואר את הכתוב "ול ה' חסד כי אתה תשל‬ ‫לאיש כמעשהו" )תהלי סב( וכבר דשו רבי מהו החסד שה'‬ ‫משל לאד עבור מצוותיו? אלא החסד הגדול שהקב"ה משל‬ ‫לאד על מעשיו הטובי עוד קוד שעשה אות "כמעשהו" כאילו‬ ‫כבר עשה בפועל‪ ,‬ועוד גדלה מידת טובו להפליא לשל לו לאחר‬ ‫)בינה לעתי(‬ ‫מעשהו‪.‬‬ ‫ברו אתה בבוא וברו אתה בצאת‪) .‬כח‪ ,‬ו(‬ ‫וברש"י שתהא יציאת מ העול בלא חטא כביאת לעול‪.‬‬ ‫וברא" הקשה דא דרשינ כ ‪ ,‬אי נפרש לשו הפסוק לקמ )יט(‬ ‫ארור אתה בבוא וארור אתה בצאת ‪ ,‬הרי ביאתו של אד לעול‬ ‫ודאי בלא חטא היא ובבית יוס )סי' מו( כתב דלפיכ אי אנו‬ ‫מברכי בנוסח 'שעשני ישראל'‪ ,‬שכ קבעו חז"ל )עירובי יג‪ ,‬ב( נוח‬ ‫לו לאד שלא נברא משנברא‪ ,‬וממילא אי אנו מברכי על עצ‬ ‫הבריאה שאינה בגדר ברכה כלל‪ .‬ואמנ בתוס' ש )ד"ה נוח( כ'‬ ‫דכל זה לא נאמר אלא גבי סת אד‪ ,‬אבל צדיק שנברא אשרי לו‬ ‫ואשרי דורו‪ .‬והשתא מבואר הכל‪ ,‬דגבי הברכה על כרח יש לנו‬ ‫להקיש יציאה לביאה ולומר שיציאתו מ העול בלא חטא‪ ,‬דאל"כ‬ ‫לא שיי לבר על הביאה לעול שהרי אינה נוחה היא‪ ,‬וע"כ בצדיק‬ ‫עסקינ שיציאתו מ העול בלא חטא‪ ,‬ובדידו אכ ברכה היא‬ ‫וכמ"ש התוספות‪ .‬אבל הפסוק המדבר בקללה והיינו על רשע‪ ,‬ש‬ ‫אי אנו צריכי לדרוש דבר‪ ,‬שהרי א ברשע עסקינ יש לפרש‬ ‫המקרא כפשוטו‪ ,‬ארור אתה בבוא ‪ ,‬גו ביאת לעול א היא‬ ‫קללה‪ ,‬שכ נוח לו לאד שלא נברא‪.‬‬ ‫)בני אריאל(‬

‫ב‬

‫אמאי במשנה תורה אפשר להפסיק דבטעמו של ר"ל האומר שאי‬ ‫אומרי ברכה על הפורעניות‪ ,‬הביאו התוס' בש המדרש‪ ,‬שכיו‬ ‫שהקב"ה מצטער כביכול בצער של ישראל‪ ,‬אינו בדי שיהיו‬ ‫ישראל בצער והקב"ה מתבר ‪ .‬הקשה על כ הר" )במסכת מגילה(‪,‬‬ ‫הרי משנה מפורשת נאמרה )ברכות נד‪" :(.‬חייב אד לבר על‬ ‫הרעה כש שמבר על הטובה"‪ .‬בר
ר"ל‪ ,‬לשיטתו הול ‪ .‬הנה‬ ‫נחלקו ר"ל ור"י ב פזי במסכת תענית )טז‪ (.‬על הנאמר ש‪" :‬בשעה‬ ‫שהיו גוזרי תענית‪ ,‬היו נותני אפר על גבי תיבה"‪ .‬ר"י ב פזי דורש‬ ‫זאת מהפסוק "עמו אנכי בצרה" )תהלי צא‪ ,‬טו(‪ ,‬ור"ל דרש‬ ‫מהפסוק "בכל צרת לו צר" )ישעיה סג‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫לכאורה מדוע הוזקק ר"ל להביא פסוק אחר מדרשתו של ר"י ב‬ ‫פזי‪ .‬אלא שמהפסוק "עמו אנכי בצרה" משמע שא על צרת היחיד‬ ‫נאמר שהשי"ת עמו בצרה‪ .‬על כ חולק ר"ל ודורש פסוק זה באופ‬ ‫אחר‪" :‬עמו אנכי בצרה" להושיעו‪ ,‬וכפי שמסיי הפסוק‪ :‬אחלצהו‬ ‫ואכבדהו אור ימי אשביעהו ואראהו בישועתי"‪ .‬על כ הביא ר"ל‬ ‫פסוק אחר‪" :‬בכל צרת לו צר"‪ ,‬ומפסוק זה אי ראיה אלא‬ ‫שהשי"ת משתת בצער הכלל ולא בצער היחיד‪ .‬כ ג נאמר‬ ‫במכילתא )בא פי"ד(‪" :‬כל זמ שישראל בצער כביכול שכינה עמה‬ ‫וכו' ונאמר 'בכל צרת לו צר'‪ .‬אי לי אלא צער רבי‪ ,‬צער יחיד‬ ‫מני‪ ,‬ת"ל "עמו אנכי בצרה"‪ .‬הרי מפורש שמפסוק "בכל צרת"‬ ‫נית ללמוד רק על צרת רבי‪ .‬נמצא איפוא שריש לקיש האומר‬ ‫"אי אומרי ברכה על פורעניות"‪ ,‬הול לשיטתו במסכת תענית‪.‬‬ ‫היות ויש בפורענות הרבי צער של מעלה‪ ,‬לא שיי לבר ‪ .‬אול‬ ‫מה שאמרו "חייב אד לבר על הרעה"‪ ,‬היינו על צרת יחיד‪ ,‬שאז‬ ‫אי כביכול צער לשכינה‪.‬‬ ‫לעומת זאת ר"י בר פזי הדורש מהפסוק "עמו אנכי בצרה" סובר‬ ‫שא על צרת יחיד יש כביכול צער השכינה‪ ,‬על כ לא יכל לדרוש‬ ‫כר"ל במסכת מגילה‪ ,‬אלא יפרוש הטע שאי מפסיקי בקללות‬ ‫כר"ח ב גמדא‪ .‬זהו שאמר אביי שבקללות שבמשנה תורה פוסק‪,‬‬ ‫ולא שיי טעמו של ר"ל שאי אומרי ברכה על הפורענות‪ ,‬כיו‬ ‫שטע זה נאמר רק בצרת הרבי ואילו קללות שבמשנה תורה‬ ‫בלשו יחיד נאמרו‪ ,‬וג ר"ל מודה שאפשר להפסיק ולבר כמו‬ ‫שאמרו שחייב אד לבר ג על הרעה‪.‬‬ ‫)בית הלוי(‪.‬‬

‫ונתנ ה' לראש ולא לזנב‪) .‬כח‪ ,‬יג(‬ ‫לכאורה מהו הכפל לשו "לראש ולא לזנב" הא כיו שיהיה ראש‬ ‫ממילא לא יהיה זנב‪ ,‬ותו‪ ,‬הלמ"ד מיותר‪ ,‬דהוי ליה למימר 'ונתנ ‬ ‫ראש ולא זנב‪ ,‬וי"ל ע"פ מה ששנינו )אבות ד‪ ,‬טו(‪" :‬הוי זנב לאריות‬ ‫ואל תהי ראש לשועלי"‪ .‬הרי דלפעמי טוב להיות זנב ולא ראש‪,‬‬ ‫ולפיכ מבטיח הכתוב שתהיה ראש לראשי – ונתנ ה' לראש"‪,‬‬ ‫ולא זנב לאריות ודו"ק‪.‬‬ ‫)אוהב ישראל(‬

‫והיית רק למעלה ולא תהיה למטה‪) .‬כח‪ ,‬יג(‬ ‫לכאורה קשה מדוע בברכות נאמר "והיית רק למעלה" ובקללות‬ ‫נאמר "הגר אשר בקרב יעלה מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה"‬ ‫)כח‪ ,‬מג(‪ ,‬מדוע לא בירכ ג"כ שיעלו מעלה מעלה‪ .‬ותיר" בש‬ ‫המר" )מחבר ספר "כהונת עול"(‪ ,‬כאשר אד עולה למעלה‬ ‫עליונה ביותר‪ ,‬קרוב מאד שהוא יפול‪ .‬אמנ כשלא עולה למעלה‬ ‫העליונה אז בטוח שלא יפול‪ .‬ובירידה להיפ ‪ ,‬א נפל ממדרגתו‪,‬‬ ‫ככל שירד יותר טוב לו‪ ,‬כי אז העליה תבוא מהר יותר לכ בקללות‬ ‫נאמר "ואתה תרד מטה מטה"‪ .‬ובברכות נאמר "רק למעלה" רק‬ ‫מיעוט הוא‪ ,‬לומר שלא תעלה הרבה‪ ,‬ואז "ולא תהיה למטה"‪.‬‬ ‫)נחל קדומי(‬

‫והיה א
לא תשמע‪) .‬כח‪ ,‬טו(‬ ‫איתא במדרש והיה א לא תשמע וגו'‪ .‬וזה שכתוב‪ :‬רבות רעות‬ ‫צדיק ומכול יצילנו ד'‪ .‬ובזוהר מובא‪ ,‬שבכל קללה מרומזת ג‬ ‫ברכה‪.‬ונראה דהנה כל פרשת התוכחה מכילה ‪ 676‬מילי‪ ,‬כמניי‬ ‫הגימטריה של האותיות במילה "רעות" שה ‪ .676‬והנה כל פרשת‬ ‫התוכחה מכילה ‪ 26‬פעמי את הש הויה ברו הוא‪ .‬וש הוי'ה‬ ‫בגימטריה ‪ .26‬ס הגימטריה של ‪ 26‬שמות הויה ה‪ .676:‬וזה בא‬ ‫לרמז‪ ,‬כי בכוח שמו של הקב"ה יהפכו הקללות לברכות‪ .‬כל זה‬ ‫מרומז בפסוק שהביא המדרש‪ :‬רבות רעות צדיק‪ .‬הרבה קללות‬ ‫נאמרו בפרשה זו‪ ,‬כמניי "רעות"‪ ,‬א "ומכול יצילנו ד'" הש‬ ‫"הויה" המוזכר בפרשה זו ג הוא במניי "רעות" הוא יציל מ‬ ‫)הרה"ק רבי מאיר מפרמישלא זי"ע(‬ ‫הקללות‪.‬‬

‫ובאו עלי כל הקללות האלה והשיגו‪) .‬כח‪ ,‬טו(‬ ‫יש לדקדק מדוע בברכות כתוב "והשיג" כתיב חסר‪ ,‬ובקללות‬ ‫כתוב "והשיגו" כתיב מלא? ויש ליישב בברכות רצה הקב"ה‬ ‫שירגישו כל ברכה וברכה וא יחולו כול בבת אחת מרוב הטובה‬ ‫והשמחה אפשר שימות‪ ,‬ואפילו א לא ימות לא ירגיש בטע כול‬ ‫ויהנה מה כי כשבאי כול בבת אחת נראי כול כאחת‪.‬לזה‬ ‫כתיב חסר לומר שיבואו לאט לאט‪ .‬משא"כ בקללות אמר‬ ‫"והשיגו " כתיב מלא לומר שיבואו כול באחת כדי שלא ירגישו‬ ‫ויטעמו במרירות כל אחת לבדה וכל אחת משכחת חברתה‪.‬‬

‫והיית לשמה למשל ולשנינו בכל העמי
אשר ינהג ה' שמה‪.‬‬ ‫)כח‪ ,‬לז( כאשר יהיו ישראל שרויי בצרה והיית לשמה אזי קיימת‬

‫עצה אחת ויחידה שעל ידה יזכו להיחל" מצרת ולצאת מהגלות‪,‬‬ ‫והיא לעסוק בתורה שהיא משל הקדמוני‪ ,‬קדמונו של עול למשל‬ ‫ולהרבות בשינונה ולשנינה וגדולה זכות זו לקרב גאולת‬ ‫וכניסת אשר ינהג לעיר הקודש ירושלי ששמה הוא על שמו‬ ‫)אור פני משה(‬ ‫)שפתי כה( ית' ה' שמה‪.‬‬

‫והיה א
לא תשמע‪) .‬כח‪ ,‬טו(‬ ‫הגר אשר בקרב יעלה עלי מעלה מעלה ואתה תרד מטה‬ ‫בזה‬ ‫ויש‬ ‫‪.‬‬ ‫שני‬ ‫בית‬ ‫בחורב‬ ‫נתקיימו‬ ‫אמרו חז"ל שהתוכחות הללו‬ ‫מטה‪) .‬כח‪ ,‬מג( מדוע כפלה התורה לשונה "מעלה מעלה‪ ...‬מטה‬

‫רמז‪ ,‬כי הקללות בתוכחה זו ה צ"ח ובית שני חרב בעו שנאת חנ‪.‬‬ ‫ו"חנ" בגמטריא צ"ח‪ .‬וזה חנ נמכרת ולא בכס תגאלו‪ .‬בעו‬ ‫שנאת חנ נמכרת‪ .‬ולא בכס‪ ,‬בקיו מצוות‪ .‬כפי שאומרי חז"ל‬ ‫על הפסוק‪ :‬אוהב כס‪ ,‬היינו מצות תגאלו‪ .‬כלומר‪ ,‬א שנקיי‬ ‫הרבה מצוות‪ ,‬לא יועילו לגאולה‪ .‬כל זמ שלא נתק הפג של‬ ‫)החיד"א(‬ ‫שנאת חנ שבעונה גלינו‪.‬‬

‫מטה"‪.‬ונראה דג בקללה נוראה זו‪ ,‬מדה רבה של זכות‪ ,‬בסדרת‬ ‫הברכות דלעיל נאמר "ונתנ ה' לראש ולא לזנב‪ ,‬והיית רק‬ ‫למעלה ולא תהיה למטה"‪ .‬כל הפסוק מדבר אפוא בעליית של‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא מזכיר ירידת אויבי כלל‪ .‬להודיע‪ ,‬שלא תהיה‬ ‫עליית ניכרת רק משו ירידת האויבי שכנגד‪ ,‬אלא עליה‬ ‫אמיתית מצד עצמ‪ ,‬וכל ההצלחה תיזק לזכות בלבד‪ .‬שכ ‬ ‫אמרו חז"ל‪" ,‬מדה טובה מרובה ממדת פורענות"‪ .‬לא כ ‬ ‫בפורענות‪ ,‬אשר תלה אותה הכתוב במצב האויבי‪ ,‬ואמר "הגר‬ ‫אשר בקרב יעלה עלי מעלה מעלה"‪ .‬הוי אומר‪ ,‬שתהא ירידת‬ ‫ישראל מחושבת בצירו שתי הסיבות ג יחד‪ ,‬כי מחד גיסא ה‬ ‫ירדו מטה‪ ,‬ומאיד גיסא "הגר אשר בקרב " יעלה מעלה‪ ,‬ורק‬ ‫מכח שניה ימצאו ישראל למטה‪ ,‬והגר למעלה מה‪ .‬כל זאת‬ ‫משו שא ישארו הגויי בדרגת הנמוכה‪ ,‬ולא יעלו‪ ,‬יושפלו‬ ‫ישראל עוד יותר‪ ,‬כדי להגיע למצב של שפלי מ האומות‪ .‬זהו‬ ‫שאמר הכתוב "הגר אשר בקרב יעלה עלי מעלה מעלה"‪ ,‬זה‬ ‫דבר אחד‪" ,‬ואתה תרד מטה מטה" זה דבר שני‪ ,‬ועל ידי שניה‬ ‫"הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב"‪) .‬הגה"ק רבי ישראל מסלנט זצ"ל(‬

‫ובאו עלי כל הקללות האלה והשיגו‪ .‬ארור אתה בעיר‪) .‬כח‪,‬‬ ‫טו‪,‬טז( אי מפסיקי בקללות ]אלא אחד קורא כול[‪ .‬מנא הני‬ ‫מילי‪ ,‬אר"ח ב גמדא‪ :‬דאמר קרא )משלי ג‪ ,‬יא(‪" :‬מוסר ה' בני אל‬ ‫תמאס ואל תקו" בתוכחתו"‪ .‬ר"ל אמר‪ :‬לפי שאי אומרי ברכה על‬ ‫פורענות וכו'‪ .‬אמר אביי‪ :‬לא שנו אלא קללות שבתורת כהני‪ ,‬אבל‬ ‫קללות שבמשנה תורה פוסק‪ .‬מאי טעמא‪ ,‬הללו בלשו רבי‬ ‫אמורות ומשה מפי הגבורה אמר‪ ,‬והללו בלשו יחיד אמורות ומשה‬ ‫מפי עצמו אמר )מגילה לא‪ (:‬שני הבדלי מנה אביי‪ ,‬בי הקללות‬ ‫שבתורת כהני לבי אלו שבמשנה תורה‪ .‬האחד‪ ,‬הללו בלשו רבי‬ ‫והללו בלשו יחיד‪ .‬והשני‪ ,‬הללו משה מפי הגבורה אמר והללו‬ ‫משה מפי עצמו אמר‪ .‬ביאר ה"טורי אב " כי שני ההבדלי הללו‪,‬‬ ‫ה כנגד שני הטעמי שנאמרו בגמרא שבעטיי אי מפסיקי‬ ‫בקללות‪ .‬לפי טעמו של ר"ח ב גמדא מכח הפסוק "מוסר ה' בני אל‬ ‫תמאס"‪ ,‬כנגד זה אמר אביי שקללות שבמשנה תורה אמר משה‬ ‫מפי עצמו ואינ בכלל "מוסר ה'" ועל כ אפשר להפסיק בקריאת‪.‬‬ ‫ולפי טעמו של ר"ל שאי אומרי ברכה על הפורענות‪ ,‬אמר אביי כי‬ ‫קללות שבמשנה תורה נאמרו בלשו יחיד‪ ,‬ואי ה חמורות כל כ ‪,‬‬ ‫על כ אפשר להפסיק בקריאת‪ .‬ועוד יש להסביר בטעמו של ר"ל‬

‫ובאו עלי כל הקללות האלה וכו' כי לא שמעתי בקול וכו' והיו‬

‫ג‬

‫ב לאות ולמופת ובזרע עד עול
‪) .‬כח‪ ,‬מה‪-‬מו( ולכאורה קשה‬ ‫דא"כ ח"ו אבדה תקותינו כיו שכתוב עד עול‪ ,‬ונראה דהאי עד‬ ‫עול לא קאי על הקללות ח"ו כ"א על סו פסוק הקוד כי לא‬ ‫שמעת בקול ה' אלקי לשמור מצותיו וחוקותיו אשר צו שיהיו‬ ‫לאות ולמופת ובזרע עד עול‪ ,‬ר"ל מדוע לא קיימת היטב ושננת‬ ‫לבני וגו' כמו שכתוב בק"ש שזרע לא ישכחו את דרכי ה'‬

‫וחוקותיו ומצותיו אשר צו ‪ ,‬ולא יחטאו ולא ילכו לגולה וממילא לא‬ ‫יבא עליה ח"ו דברי התוכחה הזאת‪.‬‬

‫שהקב"ה משיש את האחרי שישמחו על צרות ישראל‪ ,‬דזהו‬ ‫לטובת של ישראל‪ ,‬כי אמר הכתוב במשלי )כד‪ ,‬יח( בנפול אויב ‬ ‫אל תשמח וגו' פ יראה ד' והשיב מעליו אפו‪ ,‬ונמצא שא שמחי‬ ‫אויבי ישראל על צרת אז יסור החרו א מהקב"ה מעל בני‬ ‫ישראל‪,‬לכ משיש הקב"ה את האחרי כדי שיזכו ישראל לרחמי‪.‬‬ ‫וזה כוונת הכתוב‪ ,‬והיה כאשר שש ד' עליכ להטיב אתכ‪ ,‬דכש‬ ‫ששמח הקב"ה להטיב לישראל‪ ,‬כ ישמח עכשיו וייטיב לישראל‪,‬‬ ‫וכיצד‪ ,‬מתו שישיש את האחרי בעת שיסבלו ישראל ח"ו צרות‪,‬‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫עי"ז ייטיב ג עכשיו לישראל כי ישוב חרו אפו‪.‬‬

‫להקשות מה קללה יש במיתת הצדיקי הלא כשמת צדיק נולד‬ ‫צדיק אחר‪ ,‬ואי צדיק נפטר עד שנולד אחר דוגמתו שנאמר "וזרח‬ ‫השמש ובא השמש" )קדושי עב‪ ?(:‬ויש לתר" שב' סיבות יש‬ ‫במיתת הצדיקי‪ ,‬א‪ .‬לכפר על הדור שלא יבוא פורענות‪ .‬ב‪ .‬שלא‬ ‫יראה הצדיק את הרעה אשר דיבר ה' לעשות לעמו‪ .‬והנה כאשר מת‬ ‫הצדיק כדי להג ולכפר על הדור אז נולד צדיק אחר דוגמתו‪ ,‬כדי‬ ‫שיהא בזה הגנה כפולה ג הנפטר וג הנולד‪ .‬אבל כאשר סיבת‬ ‫מותו‪ ,‬שלא יראה ברעת ובצרת הציבור מסתבר שלא בא צדיק אחר‬ ‫לעול‪ ,‬דהרי על הראשוני מצטערי לבלתי יראה ברעה והוצר ‬ ‫להסתלק‪ ,‬ואי יוסיפו עליה חדשי‪ .‬וזה שאמר הכתוב "ג כל‬ ‫חולי" וגו' שהוא מיתת הצדיקי‪ ,‬וכתיב אח"כ "ונשארת במתי‬ ‫מעט" שתשארו מעטי בלא הצדיקי שלא יוולדו צדיקי‬ ‫במקומ‪.‬‬ ‫)ערבי נחל(‬

‫הט"ז )פר' עקב( הקשה‪ ,‬דמפסוק זה משמע דהיו לה נעלי‬ ‫אלא שלא בלו‪ ,‬ואילו לעיל בפר' עקב )ח‪ ,‬ד( נאמר 'שמלת לא‬ ‫בלתה מעלי ורגל לא בצקה זה ארבעי שנה'‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫'לא בצקה לא נפחה כבצק‪ ,‬כדר הולכי יח‪ ,‬שרגליה נפוחות'‪.‬‬ ‫ומבואר דהלכו יחפי ללא נעלי כלל‪ ,‬וה"ז סתירה‪ .‬עוד יש‬ ‫להקשות‪ ,‬דכא נאמר 'לא בלו שלמותיכ' בלשו רבי‪ ,‬ואילו‬ ‫ש נאמר 'שמלת לא בלתה מעלי ' בלשו יחיד‪ ,‬ומאי האי‪.‬‬ ‫ואפשר לבאר ע"פ מה דאיתא בגמ' )יומא עה‪ ,‬ב( 'לח אבירי‪,‬‬ ‫לח שנבלע ברמ"ח אברי‪ ,‬אלא מה אני מקיי 'ויתד תהיה ל ‬ ‫על אזני '‪ ,‬דברי שתגרי אומות העול מוכרי אות לה'‪.‬‬ ‫ומשמע ש בגמ' דהיו בבני ישראל שתי כיתות‪ ,‬כת אחת‬ ‫שאכלה רק מ ולה היה המ נבלע באיברי‪ ,‬וכת שניה שאכלו‬ ‫ושתו דברי נוספי מתגרי האומות וה היו צריכי להרחיק ג'‬ ‫פרסאות מ המחנה כי לא היה נבלע לה באיברי‪ .‬ונראה‬ ‫דהברכה 'דנעל לא בלתה' היתה רק למי שאכל רק מ‪ ,‬שלא‬ ‫היה צרי ליל הליכה מיותרת ושרתה הברכה בנעליו‪ ,‬א לאלו‬ ‫שאכלו דברי נוספי והיו זקוקי ליל מחו" למחנה לא היה‬ ‫לה נס שלא יבלו המנעלי מהליכת המרובה כי ה בעצמ‬ ‫גרמו לכ ‪ .‬וזהו שאמר הכתוב 'לא בלו שלמותיכ מעליכ'‬ ‫דהיינו לכול‪ ,‬אבל 'נעל לא בלתה מעל רגל ' בלשו יחיד‪ ,‬כי‬ ‫זה היה רק למי ש'לח לא אכלת ויי ושכר לא שתית'‬ ‫מתגרי האומות‪ ,‬משא"כ למי שאכל ושתה מתגרי האומות‬ ‫דנעליו בלו והוצר ליל יח‪.‬ולכ אמרה התורה בפר' עקב‪ ,‬דש‬ ‫נאמר קוד )בפסוק ג( 'ויענ וירעיב ויאכיל את המ'‪,‬‬ ‫דאכילת המ היתה עינוי בשבילו‪ ,‬ומסתבר דאכל דברי נוספי‬ ‫ממה שסיפקו תגרי האומות‪ ,‬וממילא הוצר ליל הרבה ונעליו‬ ‫בלו והל יח‪ ,‬א בכ"ז שרתה הברכה ד'רגל לא בצקה' כדר ‬ ‫ההולכי יחפי‪.‬‬ ‫)יעלת ח(‬

‫)הגה"ק רבי יהושיע לייב דיסקי זי"ע(‬

‫תחת אשר לא עבדת את ה' אלקי בשמחה ובטוב לבב‪) .‬כח‪,‬‬ ‫מז( כתבה התורה סיבת הגלות‪ ,‬כדי שנדע כיצד לתק את דרכנו‪,‬‬ ‫כדי שנזכה לגאולה‪ .‬א באה הגלות בשל העדר שמחה בעבודת ה'‪,‬‬ ‫כל שכ במדה טובה המרובה כשבני ישראל עובדי את השי"ת‬ ‫בגלות בשמחה‪ ,‬הג שה בחוסר כל וביסורי‪ ,‬מתו כ יגאל‪.‬‬ ‫)שפת אמת(‬

‫ג
כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעל
ואול אתכ
ארבעי
שנה במדבר לא בלו שלמותיכ
מעליכ
‬ ‫ה' עלי‪) .‬כח‪ ,‬סא( אמרו חז"ל זו מיתת צדיקי‪ .‬לכאורה יש ונעל לא בלתה מעל רגל‪ ,‬לח
לא אכלת
וגו'‪) .‬כט‪ ,‬ד‪,‬ה(‬

‫ג
כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספר התורה הזאת‪) .‬כח‪,‬‬ ‫סא( איתא במדרש זהו מיתת הצדיקי‪ .‬ונראה לפרש כי בכל‬ ‫ספר מחמשה חומשי תורה תמצא מיתת הצדיקי‪ ,‬בס'‬ ‫בראשית נאמר מיתת נח ומיתת האבות והאמהות‪ .‬בספר‬ ‫שמות נאמר וימת יוס וכל אחיו וגו'‪ .‬ובספר ויקרא נאמר‬ ‫מיתת נדב ואביהוא‪ ,‬ובספר במדבר נאמר מיתת אהר ומרי‪.‬‬ ‫אבל בספר דברי לא נזכרה מיתת שו צדיק‪ .‬והג שנאמר‬ ‫בסו הספר וימת ש משה‪ ,‬ב' תשובות בדבר‪ ,‬חדא שבעת‬ ‫שאמר לה משה פרשה זו עדיי לא היה מת‪ ,‬ושנית הלא‬ ‫האיש משה עניו מאוד ובודאי לא החזיק עצמו לצדיק‪ .‬וזה‬ ‫פירוש ג כל חלי וגו' אשר לא כתוב בספר התורה הזאת‪ ,‬ר"ל‬ ‫)הגה"ק בעל נודע ביהודה זי"ע(‬ ‫בספר דברי‪ ,‬זו מיתת צדיקי‪.‬‬ ‫והיה כאשר שש ה' עליכ
להיטיב אתכ
ולהרבות אתכ
כ ‬ ‫ישיש ה' וגו'‪) .‬כח‪ ,‬סג( נראה לפרש דאיתא )במגילה י‪ (:‬א"ר‬ ‫אליעזר הוא אינו שש אבל אחרי משיש‪ .‬ונראה לתת טע על מה‬

‫מדברי רבותה"ק מבעלזא‬ ‫ולקח הכה הטנא מיד‪) .‬כו‪ ,‬ד(‬ ‫טע נתינת הטנא לכה‪ ,‬בעוד שהמצוה היא להביא ביכורי ולתת‬ ‫לכה‪ ,‬י"ל ביסוד מה שמובא בש הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב‬ ‫זי"ע ברמז הכתוב‪ ,‬השל על ה' יהב והוא יכלכל )תהלי נה‪ ,‬כג( כי‬ ‫הקב"ה מסייע לאד שיוכל להיות כלי לקבלת השפע‪ ,‬וזה‪ :‬השל על‬ ‫ה' יהב – ואזי והוא יכלכל – מלשו כלי‪ ,‬שיעשה אות כלי מחזיק‬ ‫ברכה‪ ,‬שתהיה ראוי לקבל את השפע שהוא ית' משפיע ל ‪ ,‬וכ ג‬ ‫פירש את הפסוק תת לה ילקוטו )ש קד‪ ,‬כה( כלומר‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫מעניק לה א את הילקוט – כלי שבו ודרכו עוברת ההשפעה‪ ,‬בכדי‬ ‫שיהיו זכאי וראויי לקבלתה‪ ,‬ותהי' קיו לההשפעה וברכה‪ ,‬ולפיכ ‬ ‫שפיר נאמר‪ :‬ולקח הכה הטנא מיד – היינו לרמוז לאד שהינו חייב‬ ‫להודות ולבר את השי"ת‪ ,‬לא רק על השפע שזכה לו‪ ,‬אלא א על‬ ‫הכלי‪ ,‬שבאמצעותו עוברת ההשפעה‪ ,‬שהרי ג הכלי נית לו ממנו ית'‪,‬‬ ‫ואלמלא שהוכשר לקבל את ההשפעה‪ ,‬לא היה זוכה לברכת השי"ת‪,‬‬ ‫ולכ עליו לתת ג את הטנא לכה וליחד להשי"ת‪ ,‬מלבד ההשפעה‬ ‫עצמה‪ ,‬ג את הכלי לקבלת השפע שהוא ג"כ נשפע ממנו ית'‬

‫ולכ הקדי ביאת המקדש לביאת האר"‪,‬וא תשאל לש מה היה‬ ‫צרי הקב"ה להחזיר למצרי‪ ,‬לאחר שהוביל על כנפי נשרי‬ ‫למקו המקדש‪ ,‬הרי תשובת כי רצונו ית' היה שישראל יקדשו את‬ ‫כל מקומות מושבותיה‪ ,‬לרבות המדבר‪ ,‬ולכ החזיר למצרי בכדי‬ ‫שיתקנו כל מקו שיעברו בו‪ ,‬ויעלו את ניצוצות הקדושה‪ ,‬ובזה ג‬ ‫נבי מה שפירש רש"י ז"ל על‪ :‬וית לנו את האר" הזאת‪ :‬כמשמעו‪ ,‬כי‬ ‫מאחר שמה שנאמר‪ :‬ויבאנו אל המקו הזה אינו כמשמעו‪ ,‬אלא שיש‬ ‫בזה רמז לכ שנישאו על כנפי נשרי למקו המקדש‪ ,‬לכ הדגיש כי‪:‬‬ ‫וית לנו את האר" הזאת‪ ,‬הוא כמשמעו‪ ,‬ולא נאמר לדרשה‪.‬‬ ‫)כ"ק מר אדמו"ר מהרי"ד זי"ע(‬

‫עשיתי ככל אשר צויתני‪) .‬כו‪ ,‬יד(‬

‫לכאורה צרי ביאור וכי זה הוא וידוי‪ ,‬הא העני של וידוי הוא שמתודה‬ ‫שלא יצא ידי חובתו בשלימות וכא אדרבה‪ ,‬נראה כמתפאר שעשה כל‬ ‫אשר צוה אותו ה'‪ .‬ונראה דהנה כל איש ישראל יודע‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫לצאת ידי חובת שמי א במקצת‪ ,‬וכא שחייבה תורה לומר עשיתי‬ ‫ככל אשר צויתני והוא יודע בעצמו שלא התחיל לצאת ידי חובתו והוא‬ ‫‪) .‬הגה"ק מהר" מבילגורייא זי"ע( מוכרח עוד לומר עשיתי וכו' מסתמא הוא אומרו מאוד בשברו הלב‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬ ‫וזהו הוידוי האמיתי להיות לבו נשבר בקרבו‪.‬‬ ‫ויביאנו אל המקו
הזה‪) .‬כו‪ ,‬ט(‬ ‫פירשיז"ל "זה בית המקדש"‪ ,‬וית לנו את האר" – פירש"י כמשמעו‪ ,‬היו
הזה ה' אלקי מצו לעשות את החקי
האלה ואת‬ ‫תמוה שהקדי ביאת המקדש לפני כניסת לאר"‪ ,‬בעוד שישראל המשפטי
ושמרת ועשית אות
וגו'‪) .‬כו‪ ,‬טז( וברש"י ז"ל‪:‬‬ ‫נכנסו לא"י בימי יהושע‪ ,‬ואילו ביהמ"ק נבנה רק מאות שני אח"כ‪ ,‬ושמרת ועשית אות – בת קול מברכתו הבאת בכורי היו תשנה‬ ‫והיה צרי להקדי‪ :‬וית לנו את האר"‪ ,‬לפני ויביאנו אל המקו הזה‪ ,‬לשנה הבאה‪ ,‬ולכאורה פליאה דעת היא‪ ,‬הלא פסוק זה כתיב אחרי‬ ‫אמנ כא רמז לנו רש"י ז"ל כי בעצ זכו ישראל לבא לביהמ"ק‪ ,‬עוד וידוי מעשרות‪ ,‬שהיא בשנה השלישית בזמ הביעור‪ ,‬ומהו א"כ אומרו‬ ‫בטר שנכנסו לאר"‪ ,‬והיינו מה שתרג יונת עה"כ ואשא אתכ על 'הבאת בכורי היו'‪ ,‬ויש לפרש דרמז כא יסוד גדול‪ ,‬דכאשר האד‬ ‫כנפי נשרי )שמות יט‪ ,‬ד( "ואובילית יתכו לאתר בית מיקדשא עור חשבו בנפשו אחר קיו איזה מצוה‪ ,‬ומתבונ ומצטער שהיה‬ ‫למעבד תמ פסחא‪ ,‬ובההוא לילא אותיבית יתכו לפילוסו" )מצרי( עליו לקיימו ביתר שאת וביתר שלימות‪ ,‬בדחילו ורחימו‪ ,‬בשמחה‬

‫ד‬

‫ובכוונה‪ ,‬אזי בעצ החרטה וההשתוקקות והגעגועי שיש לו לקיי‬ ‫המצוה בשלימות הראויה‪ ,‬נחשב לפני הקב"ה כאילו מקיימו עתה‬ ‫מחדש כראוי וכנכו‪ .‬והנה מצות ביכורי היא המצוה הראשונה‬ ‫שהאד מקיי מיד בתחלת ביכור פירותיו‪ ,‬ואח"כ מפריש תרומות‬ ‫ומעשרות וכו'‪ ,‬ולבסו בשנה הרביעית בשעת מצות ביעור ווידוי‬ ‫מעשרות מתבונ האד בדעתו באיזה אופ קיי כל המצוות‬ ‫האמורות בתנובות שדהו‪ ,‬ושהיה עליו לקיימ ביתר שלימות‪ ,‬ונשבר‬ ‫לבבו בקרבו על שאי בכוחו לתק את העבר‪ ,‬ולכ קאמר דלא כ הוא‪,‬‬ ‫כי עצ החרטה על העבר וההשתוקקות שיש לו לקיי המצוות‬ ‫בשלימות הראויה‪ ,‬נחשב לפני הקב"ה כאילו מקיימ עתה מחדש‬ ‫בשלימות‪ ,‬ושפיר פירש"י אחרי פרשת וידוי מעשרות‪" :‬בת קול‬ ‫מברכתו – הבאת ביכורי היו" – שנחשב כאילו היו הביא ביכורי‪,‬‬ ‫והברכה היא‪" :‬תשנה לשנה הבאה"‪ ,‬פירוש בשנה הבאה תזכה לקיי‬ ‫כל המצוות מיד בתחלת בשלימות הראויה‪) .‬כ"ק מר אדמו"ר מהר"י זי"ע(‬

‫והיה א
שמע תשמע בקול ה' אלקי לשמר לעשות את כל‬ ‫מצותיו אשר אנכי מצו היו
ונתנ ה' אלקי עליו על כל גויי‬ ‫האר‪ ,#‬ובאו עלי כל הברכות האלה והשיג כי תשמע בקול ה'‬ ‫אלקי‪) .‬כח‪ ,‬א‪-‬ב( ודקדק כ"ק זקיני מר אדמו"ר מהרי"ד זי"ע שסיו‬ ‫הפסוק‪" :‬כי תשמע בקול ה' אלקי " הוא לכאורה מיותר אחר שכבר‬ ‫אמר בתחלת הפרשה‪" :‬והיה א שמע תשמע בקול ה' אלקי "‪ .‬כמו כ‬ ‫יש להבי כפל הלשו‪" :‬ובאו עלי כל הברכות האלה והשיגו "‪.‬ואמר‬ ‫בהקד דברי כ"ק א"ז ז"ל מר אדמו"ר מהר"י זי"ע‪ ,‬דהנה כאשר איש‬ ‫ישראל מתפלל על חפצי שמי‪ ,‬כגו יראת הבורא‪ ,‬אהבת הבורא‪,‬‬ ‫לימוד התורה וקיו המצות מתקבלת תפלתו מיד א על פי שאי‬ ‫בידו מעשי טובי‪ ,‬שהרי הקב"ה שומע תפלת כל פה אבל כאשר‬ ‫מתפללי על עניני עול הזה זקוק האד לזכותי שתתקבל תפלתו‬ ‫והעצה לכ שתתקבל תפלתו מיד ג על צרכי הגו היא‪ ,‬שכונתו בה‬ ‫תהיה לעבודת השי"ת‪ ,‬כדאיתא בשו"ע‪" :‬בכל מה שיהנה בעול הזה‬ ‫לא יכוי להנאתו אלא לעבודת הבורא יתבר כדכתיב‪' :‬בכל דרכי ‬ ‫דעהו' ואמרו חכמי 'וכל מעשי יהיו לש שמי' שאפילו דברי של‬ ‫רשות כגו האכילה והשתיה וכו' וכל צרכי גופ יהיו כול לעבודת‬ ‫בורא או לדבר הגור עבודתו"‪ ,‬ובכ תתקבל תפלתו באי מונע כמו‬ ‫התפילה על חפצי שמי ממש‪.‬‬ ‫וכעני שפירש בספר "פני יפות" מה שאמר דוד המל ע"ה‪" :‬אחת‬ ‫שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנוע‬ ‫ה' ולבקר בהיכלו"‪ ,‬דהג שביקש דוד המל ע"ה בקשות רבות‬ ‫בתהלי אמר‪" :‬אחת שאלתי‪ ...‬שבתי בבית ה'"‪ ,‬מאחר שכל הבקשות‬ ‫השונות היו כול למטרה אחת ויחידה למע יוכל לשבת בבית ה' בלי‬ ‫טרדה ומניעה‪" ,‬והיינו דאמר 'אחת שאלתי'‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל אשר שאלתי‬ ‫אינו אלא אחת ורק 'אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות‬ ‫בנוע ה' ולבקר בהיכלו' בלי טרדה ומניעה"‪.‬וזוהי הכונה‪" :‬ובאו עלי ‬ ‫כל הברכות האלה"‪ ,‬והיינו שכל הברכות‪ ,‬כולל הברכות הגשמיות‪,‬‬ ‫יבואו עלי ‪" ,‬והשיגו " מיד כשתבקש עליה תתקבל תפלת באי‬

‫מונע‪ ,‬אימתי‪" :‬כי תשמע בקול ה' אלקי "‪ ,‬כאשר עסקי הגשמיי‬ ‫יהיו הכנה לשמוע בקול ה' אלקי ‪ .‬אד"ק ז"ל‪ .‬וי"ל באופ נוס‪ ,‬דהנה‬ ‫כתיב "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוס עצב עמה"‪ ,‬ואמרו חז"ל "ברכת‬ ‫ה' היא תעשיר זו השבת שנאמר‪' :‬ויבר אלקי את יו השביעי'‪,‬‬ ‫ויל"פ הכוונה בזה‪ ,‬דהנה כל שפע וברכה הנשפע לאד עלול להתהפ ‬ ‫לרעתו ח"ו‪ ,‬וכמו שאמר שלמה המל ‪" :‬יש רעה חולה‪ ...‬עשר שמור‬ ‫לבעליו לרעתו"‪ ,‬וכ‪" :‬ראש ועשר אל תת לי‪ ...‬פ אשבע וכחשתי‬ ‫ואמרתי מי ה'"‪ ,‬ולכ זקוק האד לשמירה מיוחדת‪ ,‬בד בבד ע‬ ‫הברכה‪ ,‬שלא תביאנו לידי כשלו ח"ו‪ ,‬וכדאיתא במדרש‪" :‬יברכ ה'‬ ‫וישמר ע הברכה שמירה" עיי"ש‪ ,‬והעצה לזכות לשמירה זו בד בבד‬ ‫ע העושר היא‪ ,‬לייחד את כל עניני עול הזה לעבודתו ית"ש‪,‬‬ ‫כדכתיב‪" :‬בכל דרכי דעהו" שבכ לא יגרו לו העושר שו רע ח"ו‪.‬‬ ‫וזוהי הכוונה‪" :‬ברכת ה' היא תעשיר ולא יוס עצב עמה"‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫כאשר איש ישראל מייחד את כל השפע והברכה לצור עבודת השי"ת‬ ‫אז היא‪" :‬ברכת ה'"‪ ,‬וממילא‪" :‬ולא יוס עצב עמה"‪ ,‬לא יצא ממנה‬ ‫שו דבר רע‪.‬‬ ‫וזה שאמרו במדרש‪" :‬ברכת ה' היא תעשיר זו השבת‪ ,‬שנאמר 'ויבר ‬ ‫אלקי את יו השביעי'‪ ,‬כלומר‪ ,‬כאשר איש ישראל מייחד את כל‬ ‫השפע והברכה להשי"ת‪ ,‬כעני שאמרו )ביצה טו‪ ,‬א(‪" :‬שמאי הזק כל‬ ‫ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא‬ ‫אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה"‪ ,‬והיינו שכל‬ ‫השפע והברכה שחננו השי"ת הוא אצלו הכנה לעבודת השי"ת‪ ,‬כגו‬ ‫לכבד את השבת כראוי וכדומה‪ ,‬אז‪" :‬ולא יוס עצב עמה"‪ ,‬לפי‬ ‫שתתלוה ע הברכה ג השמירה‪ ,‬ומה ג שעצ השבת היא שמירה‬ ‫כדאיתא בזוהר הק' )ח"ב ? א( ובטור‪ ,‬וכמו שאומרי‪" :‬כי אשמרה‬ ‫שבת א‪-‬ל ישמרני"‪ .‬וזה יש לפרש הכונה‪" :‬והיה א שמע תשמע בקול‬ ‫ה' אלקי לשמור לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצו היו וגו'‪.‬‬ ‫ובאו עלי כל הברכות האלה"‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‪" :‬והשיג "‪ ,‬והיינו‬ ‫שכל ההשפעות טובות שתתבר בה יישארו תמיד אצל בבחינת‬ ‫ברכה ולא תתהפ לעצב ושו דבר רע ח"ו‪ ,‬אימתי‪" :‬כי תשמע בקול‬ ‫ה' אלקי "‪ ,‬כאשר תייחד את כל השפע והברכה לתכלית ומטרה‬ ‫לשמוע בקול ה' אלקי ‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫)כ"ק מר אדמו"ר שליט"א(‬ ‫;‬

‫והיו חיי תלואי
ל מנגד ופחדת לילה ויומ
ולא תאמי ‬ ‫בחיי‪) .‬כח‪ ,‬סו( הנה חז"ל אמרו )ביצה טז‪" (.‬כל מזונותיו של אד‬ ‫קצובי לו מראש השנה"‪ .‬ובא הכתוב ללמד את האד דעת‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫"והיו חיי תלואי ל מנגד"‪ ,‬הרי פרנסת ומזונותי תלויי לנגד‬ ‫עיני וקצובי ל מראש מאת הבורא ית' הז ומפרנס לכל בריותיו‪,‬‬ ‫וא כ לאמיתו של דבר אינ צרי לדאוג לפרנסת ‪ ,‬ולמה א כ‪:‬‬ ‫"ופחדת לילה ויומ"‪ ,‬והנ דואג על מזונותי ‪ .‬אלא סיבת הדבר הוא‬ ‫בגלל ש'לא תאמי בחיי '‪ ,‬שהנ מקטני אמונה במה שאמרו ז"ל‬ ‫שמזונותיו של האד קצובי מראש‪ .,‬והיא סיבת הדאגות שעלי ‪,‬‬ ‫ואילו היתה אמונת איתנה בודאי לא היית צרי לדאוג לפרנסת ‬ ‫)כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬ ‫המזומנת ל מאת השי"ת‪.‬‬

‫סיפור על פרשת השבוע‬ ‫והותיר ד' לטובה‪) .‬כח‪ ,‬יא( מספרי
בש
‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע שאמר‬ ‫שבהכלי שנת לו רבו הרה"ק הרבי רבי‬ ‫מיכל מזלאטשוב זי"ע‪ ,‬בזה הכלי יש לו‬ ‫כח לעשות נסי ונפלאות‪ ,‬על ידי שהיה‬ ‫מפרר מעט אבק מהכלי הזה‪ ,‬ונת מזה‬ ‫להחולי לשתות‪ ,‬ואמר שא רבו היה‬ ‫נות לו השולח אשר ישב עליו‪ ,‬היה‬ ‫ביכלתו להחיות מתי בזה‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬

‫והעני מזה הוא‪ ,‬כי בדבר קדוש נשאר בו‬ ‫הרשימה מהקדושה תמיד‪ ,‬והכלי אשר‬ ‫הצדיק האמיתי משתמש בו יש בו חיות‬ ‫וקדושה מהצדיק הזה‪ ,‬ועל ידי זה הכלי‬ ‫הנ"ל סגולה ורפואה‪ .‬וזה‪" :‬והותיר ד'‬ ‫לטובה בפרי בטנ ובפרי בהמת ובפרי‬ ‫אדמת על האדמה' וגו' )כח‪ ,‬יא(‪ ,‬ולהבי‬ ‫הלשו 'והותיר '‪ ,‬ועל פי הנ"ל יוב‪,‬‬ ‫'והותיר ה' לטובה'‪ ,‬היינו א אחר‬

‫הסתלקות שלכ מעוה"ז‪ ,‬תשאירו‬ ‫רשימתה מקדושתכ לעול בכל‬ ‫הדברי‪ ,‬לא מיבעי 'בפרי בטנ '‪ ,‬הוא ודאי‬ ‫שהענ יהיה לו כח השורש הקדושה‬ ‫מאבותיו‪ ,‬אלא א 'בפרי בהמת ואדמת '‬ ‫אשר ה עפר ודומ‪ ,‬ג בה יהיה ניכר‬ ‫כח קדושתכ ויוכלו לפעול בה טובת‬ ‫ישראל"‪ .‬דברי בינה להרה"ק רבי יצחק‬ ‫יעקב מביאלא זי"ע(‬

‫טובתו‪ ,‬השיב הב‪ :‬כל זמ שהייתי מתגורר‬ ‫בדוחק ובצער‪ ,‬אמנ קשי מאד היו‬ ‫החיי‪ ,‬אול התנחמתי בעובדה שלא‬ ‫יעבור זמ רב ויתעוררו רחמי אבי וישיבני‬ ‫אל ביתו‪ .‬בר‪ ,‬עתה בראותי שאבי מתכונ‬ ‫להנעי את מושבי כא בגלות‪ ,‬סימ הוא‬ ‫שרצונו שמקומי יהיה כא בדר קבע‪,‬‬ ‫ואי ינעמו לי כל תענוגי העול כאשר‬ ‫מרוחק אני מאבי‪ .‬הנמשל‪ :‬מסביר החת"‬ ‫סופר זי"ע נאמר בפסוק בתוכחה על‬ ‫המצאות ישראל בגלות‪" :‬ולא יהיה מנוח‬ ‫לכ רגל "‪ ,‬ישראל בגלות לא יגיעו בא‬

‫מקו אל המנוחה ואל הנחלה‪ ,‬ומובא‬ ‫בזוהר הקדוש שבכל דברי התוכחה רמוזה‬ ‫ג ברכה‪ ,‬וא כא ישנה ברכה‪ ,‬והיינו שכל‬ ‫עוד ה לא מוצאי מנוח‪ ,‬יש תקווה‬ ‫גדולה שהגלות היא ארעית ובקרוב תבוא‬ ‫הגאולה‪ .‬כאשר טוב ליהודי בגלות קיי‬ ‫חשש שזמ רב ח"ו יהיה עליה להשאר‬ ‫בגלות לעומת זאת ברוב רחמיו של‬ ‫הקב"ה עלינו הוא מסיב לנו דוקא בעובדה‬ ‫שלא יהיה לנו מנוח ולא נמצא מרגוע‬ ‫לנפשינו‪ ,‬ואז נדע כי קרובה מאד ישועתנו‬ ‫לבוא‪.‬‬

‫משל ונמשל על פרשת השבוע‬ ‫ולא יהיה מנוח לכ‪ $‬רגל‪) .‬כח‪ ,‬סה( משל‪:‬‬ ‫מל קצ על בנו שמרד בו ושלח אותו‬ ‫לגלות לאי מרוחק מעיר הבירה‪ .‬ב המל ‬ ‫חי ש בבקתה עזובה ומוזנחת‪ ,‬והמל ‬ ‫הרגיש בלבו את הצער על ריחוק בנו ממנו‬ ‫ועל סבלו של הב‪ .‬פע שלח המל את‬ ‫משרתיו שידאגו למבנה נאות ומרווח עבור‬ ‫בנו הנמצא בגלות המרה‪ ,‬בהגיע השליחי‬ ‫אל הב‪ ,‬וכשהודיעו לו על מטרת בוא‪,‬‬ ‫שה רוצי לבנות לו דירה מרווחת‪ ,‬פר"‬ ‫הב בבכי מר‪ .‬לשאלת השליחי מדוע‬ ‫הוא בוכה‪ ,‬והרי ה באי לדרוש את‬

‫ה‬

‫יומא דהילולא‬ ‫הגה"ק הרבי ר' יהונת( אייבשי' זי"ע כ"א אלול תקכ"ד‬ ‫הרבי ר' יהונת נולד בער בשנת תנ"ד‪ ,‬בעיר‬ ‫פינטשוב לאביו הג"ר נת נטע )נכד הגה"ק בעל‬ ‫ה"מגלה עמוקות" זי"ע ולמעלה בקודש‪ ,‬וחת‬ ‫הגאו רבי יהודה ליב צינ" אב"ד העלישוי‬ ‫ופינטשוב( שכיה באחרית ימיו כאב"ד ור"מ דק"ק‬ ‫אייבישי" אשר במורביה )מהר(‪ .‬נתיית‬ ‫בצעירותו‪ ,‬כפי שמתאונ בהקדמה לספרו "כרתי‬ ‫ופליתי"‪" :‬אבי הרב ז"ל אשר גדלני על ברכיו ויפח‬ ‫באפי נשמת חיי תורת ה' דעת מוסר‪ ,‬ובעו"ה‬ ‫נטרפה השעה‪ ,‬כי מת בקוצר ימיו ועודנו באבו‬ ‫יקטפנו בשנת תס"ב‪ ,‬ולא היה הזמ לשמשו‬ ‫כראוי‪ ,‬ה בנגלה וה בנסתר רזי התורה המסורה‬ ‫בידו מפי זקני הגאו המקובל אלקי איש אלקי‬ ‫קדוש בעל 'מגלה עמוקות'‪ ,‬פה שלישי להאר"י‬ ‫זי"ע‪ ,‬ואתו תמות חכמה בעו"ה‪ ,‬ועל דא ודא קא‬ ‫בכינא‪ ...‬על מצבתו חרות‪" ,‬מי נטע נעמ‪ ,‬דרדע‬ ‫והימ‪ ,‬שבחו בפעמות ורמו‪ ,‬צנצנת המ‪ ,‬בית‬ ‫ישראל ישאו קול בכיה מאי דומיה נהי ונהיה‪,‬‬ ‫שבר ושאיה‪ ,‬על פטירת צדיק תמיד‪ ,‬נוטר‬ ‫הכרמי‪ ,‬ר בימי ואב לחכמי‪ ,‬ה"ה הרב‬ ‫המופלא אב"ד ור"מ פה ק"ק אייבשי"‪ ,‬מו"ה נטע‬ ‫זצ"ל במו"ה זעליג מקראקא אשר הרבי" תורה‬ ‫בכמה קהילות והעמיד תלמידי הרבה גדולי‬ ‫הדור ומורי הוראה‪ ,‬שהל לעולמו‪ ,‬והניח מקומו‪,‬‬ ‫לא נמר ריחו וטעמו בישיבה של מעלה ה' עמו‬ ‫ונעלה לשמי ביו שלא נאמר בו כי טוב הוא יו‬ ‫ב' י"ב מרחשו תס"ב לפ"ק תנצב"ה"‪ .‬בנעוריו‬ ‫למד בישיבת הגה"ק רבי מאיר אייזנשטאט בעל‬ ‫שו"ת "פני מאירות"‪ ,‬בעת שהיה אב"ד בקהילת‬ ‫פרוסטי" הסמוכה לאייבשי"‪ .‬כשעזב ה"פני‬ ‫מאירות"‪ ,‬בשנת תס"ט‪ ,‬את פרוסטי"‪ ,‬וחזר אל‬ ‫אר" מולדתו פולי לק"ק שידלאווצי‪ ,‬עבר רבינו‬ ‫לבית דודו זקנו הגה"ק ר' אליעזר הלוי איטיגנא‬ ‫אב"ד העלישוי‪ ,‬ונתגדל אצלו כעבור שנה לקחו‬ ‫הגה"ק ר' משה יצחק שפירא אב"ד בומסלא‬ ‫במדינת בוהמיה לחת לבתו‪ .‬אחר נישואיו היה‬ ‫תקופה קצרה סמו על שולח חותנו ]ראה בספרו‬ ‫"יערות דבש" ח"א דרוש טז ההספד שנשא עליו‪:‬‬ ‫"‪ ...‬עטרת ראשי חותני אשר מנעורי גדלני כאב‬ ‫ה"ה הגאו המפורס אשר זקנתו לא ביישה‬ ‫ילדותו‪ ,‬איש צדיק תמי מנעוריו‪ ,‬למד ולימד‬ ‫תורה ומורה צדק לעדת בני ישראל וכו'‪ ...‬שהוא‬ ‫ממש אבי ותורתי דיליה הוא‪ ,‬כי הוא אשר לקחני‬ ‫מבית אבי‪ ,‬באשר אבי ואמי עזבוני בילדותי‪ ,‬ונת‬ ‫לי את בתו לאשה וגדלני והלבישני‪ ,‬לא חיסר‬ ‫לנפשי מאומה‪ ["...‬לאחר מכ עבר לדור בפראג‬ ‫המעטירה בבית חותנו‪-‬זקנו הגה"ק ר' אהר יחיאל‬ ‫מיכל שפירא זצ"ל‪.‬‬ ‫בפראג הסתופ בבית אלקי‪ ,‬ושתה בצמא‬ ‫מ המי הטהורי אשר נבעו מבית מדרשו של‬ ‫הגה"ק ר' אברה ברוידא זצ"ל הר"מ דפראג‪,‬‬ ‫בקבלו תורה מפי גדולי תלמידיו‪ ,‬ביניה הגאוני‬ ‫רבי יונה לאנדסופר בעל שו"ת "מעיל צדקה" ורבי‬ ‫נתנאל וייל בעל "קרב נתנאל"‪ ,‬ועבור כ דבקה‬ ‫בו נפשו והחזיק עצמו כתלמידו‪ ,‬וכדבריו‬ ‫הנלהבי בהסכמה שכתב לספר "אשל אברה"‬ ‫)כתביו של הגר"א ברוידא(‪" :‬הלא נודע בישראל‬ ‫שמו‪ ,‬אשר האיר ממזרח צדק ויצא שמו בכל‬ ‫הארצות והפליא לעשות ללמוד וללמד ולהרבי"‬ ‫תורה מישראל‪ ,‬עד אשר ממש רובי חכמי ישראל‬ ‫בדור הזה השלימי המה שותי מימיו‪ .‬וא אני‪,‬‬ ‫א לא זכיתי לאורו לחזות לרבי מקמא‪ ,‬כי בבואי‬ ‫לפראג שנת ת"ע לפרט כבר חמק דודי ופנה הודו‬ ‫לכא ק"ק מי"‪ ,‬מכל מקו נפתולי נפתלתי ע‬ ‫גדולי תלמידיו הרבני וחכמי מובהקי‬ ‫ושלימי במדע אשר נשאר ש‪ ,‬ושמעתיה‬ ‫מבדרי תמיד בבי מדרשא בדיבוק חברי"‪ .‬ויהי‬ ‫מק‪ #‬שנתיי ימי‪ ,‬ויסע מפראג ויח בהאמבורג‪,‬‬ ‫בבית זקינו‪ ,‬אבי‪-‬חמותו הגה"צ רבי מרדכי כה‪,‬‬

‫וכפי שכותב עליו בהקדמתו לספרו "כריתי‬ ‫ופליתי"‪ ,‬שהיה דר "בבית חמי‪-‬זקני הקצי הנדיב‬ ‫המפורס כהר"ר מרדכי כה ז"ל הוא הגבר אשר‬ ‫הקי עולו של תורה להחזיק על שולחנו גדולי‬ ‫ישראל‪ ,‬ות"ל לא זז מזרעו ואז קניתי שלימות‬ ‫בתורה והיה ח המקו עלי"‪.‬כעבור שנה חזר‬ ‫לפראג‪ ,‬ונתמנה לריש מתיבתא דמתא ולדרש‬ ‫הקהילה‪ .‬מני אז לא פסקה ממנו ישיבה‪ ,‬וכדבריו‬ ‫בספרו "לוחות העדות"‪" :‬מיו דע"ת לפ"ק שמתי‬ ‫תורה בישראל‪ ...‬ומאז לא פסקה ישיבה מתו ‬ ‫ביתי להשקות מי לצא קדשי"‪ .‬בשנת תצ"ז‪,‬‬ ‫אחר הסתלקות הגה"ק רבי דוד אופנהיי אב"ד‬ ‫פראג ביו ז' תשרי‪ ,‬עלה ונתעלה לכה פאר‬ ‫כאב"ד פראג‪.‬‬ ‫בשנת תק"א נקרא לשמש בקהילת מי"‬ ‫שבצרפת במקומו של ה"פני יהושע" שעבר‬ ‫לפראנקפורט‪-‬דמיי‪ .‬ג במי"‪ ,‬שהיתה "עיר גדולה‬ ‫של סופרי‪ ,‬עיר וא בישראל" כלשונו בהקדמה‬ ‫לספרו הנ"ל‪ ,‬החזיק ישיבה גדולה‪ .‬למרות שהגיע‬ ‫במי" אל המנוחה ואל הנחלה‪ ,‬בקש לעזוב את‬ ‫העיר בגלל גודל השתוקקותו להעלות את כתביו‬ ‫על מכבש הדפוס‪ ,‬וכדבריו בהקדמה )ש(‪" :‬לבי‬ ‫חלל בקרבי וחולת אהבה אני להוציא מחשבתי‬ ‫ללמוד בני יהודה קשות ורכות‪ ,‬וביחוד ספר בני‬ ‫אהובה אשר חברתי על רמב" ושו"ע אב העזר"‪,‬‬ ‫וכיו שלא היה ש בית דפוס‪" ,‬ולשלחו למרחוק‬ ‫קשה הדבר מכמה טעמי"‪ ,‬אי לכ היה ברצונו‬ ‫להיעתר להזמנת ק"ק פיורדא שהזמינוהו לכה‬ ‫בקהילת‪" ,‬כי ש מקו הדפוס‪ ,‬ויושביה חכמי‬ ‫גדולי אשר הייתי יכול לשאת ולית עמ כל‬ ‫פרק ופרק בית הספק‪ ,‬ותשועה ברוב יוע""‪ ,‬אול‬ ‫בני קהלתו עכבו בעדו‪ ,‬ובלית ברירה נשאר על‬ ‫מכו שבתו במי"‪ .‬כ עד סו שנת תק"י‪ ,‬שאז‬ ‫הוזמ לשבת על כס הרבנות דק"ק אה"ו )אלטונא‪,‬‬ ‫האמבורג‪ ,‬ווואנדסבעק(‪ ,‬במקומו של הגה"ק רבי‬ ‫יחזקאל קאצנלבויגע בעל שו"ת "כנסת יחזקאל"‪,‬‬ ‫והיות וקהילה זו היתה זכורה לו לטובה מימי‬ ‫נעוריו‪ ,‬או"ה למושב לו‪.‬‬ ‫עת צרה היתה בק"ק אה"ו טר הגיע רבינו‬ ‫לש‪ ,‬כאשר התפשטה ש מחלה בי היולדות‪,‬‬ ‫אשר בעטיה נקטפו נשי רבות בלא עת‪ .‬ויהי‬ ‫כבואו שמה‪ ,‬הפציר בו פרנס הקהילה שית קמיע‬ ‫לשמירה עבור בתו היולדת‪ .‬לרוב הפצרתו לא היה‬ ‫יכול לסרב ונת עבורה קמיע‪ ,‬מני אז כלה הנג‪,‬‬ ‫ולא נשמע ש שוד ושבר‪ .‬אחר הדברי האלה‪,‬‬ ‫פרצה רוח סערה אודות הקמיעות שכתב‪,‬‬ ‫כשחשדו בו בשבתאות‪ ,‬והשמות שנכתבו‬ ‫בקמיעות אי מקור טהור‪ .‬אש המחלוקת שפרצה‬ ‫עקב כ לא שקטה כי א עבור תקופה ארוכה‪,‬‬ ‫כשרבינו התפנה בשנת תקט"ו להוציא את ספרו‬ ‫"לוחות העדות"‪ ,‬ובו עדות נאמנה של גדולי‬ ‫אותו הדור אודות צדקתו וטהור רעיונו‪ ,‬וא ג‬ ‫זאת את דבר אשר קוננו על "ספר התורה השרוי‬ ‫בצערו"‪.‬ככלל היתה חטיבת חייו מלאה רדיפות‪,‬‬ ‫צער ומצוק‪ .‬צדיקי העידו על רו נשמתו‪ ,‬שהיה‬ ‫לו ניצו" מנשמת התנא האלקי רבי אלעזר ברבי‬ ‫שמעו‪ ,‬שלעול אי לה מנוחה ושלוה לנשמה‬ ‫קדושה זו כשיורדת לזה העול‪.‬‬ ‫הגר"א שלח אליו מכתב בדבר מחלוקת‬ ‫הקמיעות )הודפס בלוחות העדות ד ע"ג( וז"ל‬ ‫"ישיש כגיבור לרו" אורח מישרי בתורה ויראת‬ ‫חטא ולקרב הע לתורה ותעודה רבא דעמא‬ ‫מדברנא דאומתא הרב המאור הגדול הגאו‬ ‫אמיתי המפורס וכו' וכו' מוהר"ר יהונת נר"ו‪,‬‬ ‫הגיעני מכתב פיתוח חות גיה"ק ששלח פירושי‬ ‫אמיתיי על ה' קמיעות דמי" הנדפסי אשר‬ ‫יסודת בהררי קודש וביקש ממני לעיי בו א‬ ‫ישרי ה‪ ,‬והטריח עצמו מגודל צערו‪ ,‬ספר תורה‬ ‫בעו"ה שרויה בצער‪ ,‬והוא הודיע צערו לרבי‪ ,‬ומי‬

‫ו‬

‫ית לי אבר כיונה אעופה ואשכונה לעשות שלו‪,‬‬ ‫שישתקע אש התבערה‪ ,‬אש זרה ממחלוקת אשר‬ ‫לא כדת‪ ,‬אבל מי אנוכי מאר" מרחק שישמעו‬ ‫לקול דברי להצדיק הצדיק‪ ,‬ה למראה עינ מעו‬ ‫אריות היושבי על כסא הוראה בקהילות‬ ‫קדושות מעידי בחותמו‪ ,‬וא דבריה נשמעי‬ ‫ומטי אוז לדבריה להכריע‪ ,‬מה צור עוד‬ ‫לדברי‪ ,‬וא דבריה אינ נשמעי‪ ,‬מי אנוכי‬ ‫מאר" מרחק‪ ,‬צעיר אנוכי לימי‪ ,‬נחבא אל הכלי‪,‬‬ ‫אשר ישמעו לי‪ ,‬ולכ ידי אותי לכ זכות ומחמת‬ ‫טרדות רבות ויריטת בעל הדר ‪ ,‬לא היה באפשרי‬ ‫לסדר הדברי כראוי‪ ,‬והוכרחתי לקצר‪ ,‬בטוח אני‬ ‫ברוב ענוותנותו וצדקתו שידינני לכ זכות‪ ,‬כ"ד‬ ‫ד"ש תמיד הצעיר אלי' במוהר"ר שלמה זלמ פה‬ ‫ק"ק וילנאי צ"ו‪ ,‬יו ה' ה' סיו תקט"ו לפ"ק"‪.‬‬ ‫הגה"ק בעל דברי חיי
אב"ד צאנז זי"ע אמר‬ ‫בכהאי לישנא‪" :‬בימי הגאו הרבי ר' יהונת זי"ע‬ ‫בישיבתו הגדולה‪ ,‬היה קול התורה מצלצל כפעמו‬ ‫ולא היה הדבר לריח ניחוח להשט‪ ,‬על כ העיר‬ ‫עליו ה"מחלוקת"‪ ,‬להשתיק את קול תורה‪ ,‬על ידי‬ ‫קול תרועת מלחמה"‪ .‬והגה"ק בעל "דברי חיי"‬ ‫היה נכד ה"חכ צבי" זי"ע נכדו של הגה"ק ר' דוד‬ ‫אב"ד יארטשוב‪ ,‬בנו של ה"חכ צבי" ואחי‬ ‫היעב""‪ ,‬והיה קורא להגה"ק רבי יעקב עמדי‬ ‫"דודי זקיני סבא קדישא"‪ ,‬ובכל זאת לא מצא‬ ‫במה להצדיק את דודו‪-‬זקינו היעב""‪ ,‬כי א‬ ‫בדברי האמורי‪.‬‬ ‫הגאו המפורס רבי אריה לייב עפשטיי‬ ‫אב"ד קניגסברג זצ"ל בספרו "הפרדס"‪ ,‬כותב‬ ‫כדברי האלה‪" :‬זה אשר השיב לי הגאו‬ ‫המפורס‪ ,‬מו"ה יהונת אב"ד ור"מ דג"ק‪ ,‬או"ה‬ ‫למושב לו‪ ,‬על השאלה אשר שאלתי ממנו‪ ,‬א‬ ‫שדברו על צדיק עתק בגאוה ובוז עבור הקמיעות‬ ‫שבקבלה מעשית‪ ,‬ובאמת א שלמדתי קצת‬ ‫מנהו‪ ,‬אבל ח"ו אי לי עסק בנסתרות אלו‪ ,‬אבל‬ ‫כבר אמר החכ )קהלת א‪ ,‬י( יש דבר שיאמר ראה‬ ‫זה חדש הוא כבר היה לעולמי אשר היה‬ ‫מלפנינו‪ ,‬ומי לנו גדול ממשה הלא הוא הרמב"‬ ‫ז"ל והביטו אחרי משה‪ ,‬המפורסמות א"צ ראיה‬ ‫מכל שכ בדורות הללו‪ ,‬אבל היהונת ימו"ת‬ ‫)ירשיע ח"ו( אשר עשה הישועה הגדולה הזאת‬ ‫בישראל‪ ,‬והעמיד תלמידי הרבה‪ ,‬כי אי להכחיש‬ ‫הידוע לכל‪ ,‬מתורתו וחריפותו ובקיאותו בנגלה‬ ‫ובנסתר‪ ,‬ממש חד בדרא‪ ,‬ובשארי מעלות ומדות‬ ‫בכל החכמות‪ ,‬ג לא יאונה לצדיקי כיו"ב‪ ,‬המה‬ ‫חמשה קהלות קדושות פראג‪ ,‬מי"‪ ,‬אלטונא‪,‬‬ ‫המבורג וואנדסבעק להכשל ח"ו"‪".‬וכאשר נתתי‬ ‫אל לבי לדרוש ולתור בחכמה‪ ,‬על כל אשר נעשה‬ ‫תחת השמי‪ ,‬הוא העני" הר"ע‪ ,‬אשר נת אלקי‬ ‫לבני אד לענות בו סר"ה‪ ,‬והמה בני אד גדולי‬ ‫בתורה וביראה גאוני הזמ‪ ,‬תירצתי בדרוש השיי ‬ ‫למ"ע י"ח‪ ,‬להתודות ולשוב בתשובה והוא אמת‬ ‫גמור שביררתי‪ ,‬שכל אחד ואחד נת אלקי בלבו‬ ‫לעשות לש שמי ע"ש‪ ,‬מלבד אות שמדברי‬ ‫בגאוה ובוז ח"ו ומקנאת איש מרעהו‪ ,‬אל יהי‬ ‫חלקי עמה והשי"ת ית שיתמו חטאי )ולא‬ ‫חוטאי ח"ו( מ האר"‪."...‬‬ ‫מסופר כי רבינו התגלה מעול האמת אל‬ ‫הגה"ק היעב"" קוד פטירתו‪ ,‬והגאו היעב""‬ ‫קדמו בסבר פני יפות וברכו בברכת "ברו הבא‬ ‫רבי יהונת אייבשי""‪.‬ועל זה סמ ה"נודע ביהודה"‬ ‫זי"ע אב"ד פראג‪ ,‬שהיה אז באלטונא לצור די‬ ‫תורה‪ ,‬וצוה לקבור את היעב"" סמו לרבינו משו‬ ‫שעשו שלו ביניה בעול הבא‪ .‬וקברו אותו‬ ‫סמו לקבר רבינו‪ ,‬כמו שנוהגי לקבור זה ליד זה‬ ‫שתי קרובי ואוהבי‪ ,‬כי ש בעול האמת ראו‬ ‫הכל שכל המלחמה היתה לש שמי‪ ,‬ועל‬ ‫מחלוקת כגו זה דרשו חז"ל )קדושי ל‪ (:‬את‬ ‫הכתוב )במדבר כא‪ ,‬יד( "את והב בסופה" שבסו‬

‫נעשי אוהבי זה לזה‪ ,‬ועשו רבנ שלו ביניה‪,‬‬ ‫וכ מסופר שהגה"ק רבי נת אדלר זי"ע‪ ,‬שלא‬ ‫הניח החבורי של רבינו ביחד ע חיבורי היעב""‪,‬‬ ‫ופע בקרו החת סופר בבית רבו הגה"ק רבי נת‬ ‫וראה ששתי החבורי עומדי צמודי בארו זה‬ ‫אצל זה‪ ,‬ושאל החת סופר את רבו למה ביטל‬ ‫מנהגו ומניח יחד‪ ,‬והשיב לו רבו שקבל מ‬ ‫השמי שעשו שלו ביניה‪ ,‬וכבר אפשר להניח‬ ‫הספרי יחד‪ .‬סמו לפטירתו‪ ,‬בשנת תקכ"ג‪,‬‬ ‫הדפיס את ספרו "כרתי ופלתי" על יו"ד ח"א‪ .‬אחד‬ ‫הטעמי שהניעוהו להעלות את הספר בדפוס‬ ‫היה‪ ,‬כי תלמידי הישיבה היו רושמי את חדושיו‬ ‫ומעתיקי אות למשמרת‪ ,‬ומהעתקות הללו‬ ‫נפוצו החדושי "ונתחלקו לנוסחאות רבות‪ ,‬כי כל‬ ‫אחד כתב כפי ענינו והבנתו והשגתו עד שנולד‬ ‫מבוכה רבה ביניה"‪.‬יצויי‪ ,‬כי פרט לספרו הנ"ל‬ ‫נדפסו כל חידושיו לאחר הסתלקותו‪ .‬תחילה‬ ‫נדפסו החיבורי שהעלה וסידר בעצמו‪ ,‬הלא‬ ‫המה‪" :‬אהבת יהונת" על ההפטרות‪" ,‬אורי‬ ‫ותומי" על חו"מ אשר חכמי הדור התבטאו עליו‬ ‫בעת שיצא לאור‪ ,‬ע דבריה ז"ל‪ :‬הרוצה‬ ‫שיתחכ יעסוק בדיני ממונות )ברכות סג‪(:‬‬ ‫והרוצה לעסוק בדיני ממונות יעסוק בה"אורי‬ ‫ותומי"; "יערות דבש" דרשות ותוכחות מוסר‬ ‫שזכה לחיבה יתירה בקרב ישראל‪ ,‬ונדפס עד היו‬ ‫קרוב לחמשי פע! "קשת יהונת" דרשות בדר ‬ ‫פלפול; "בינה לעתי" על הרמב" הל' יו"ט ו"בני‬ ‫אהובה" על הרמב" ושו"ע אבה"ע‪ ,‬שרבינו‬ ‫החשיבו ביותר‪ ,‬כנ"ל‪ .‬מאז ועד עתה נדפסו‬ ‫למעלה מכ"ה חיבורי שוני‪ ,‬ועדיי נותרו הרבה‬ ‫שלא ראו אור עול‪.‬‬ ‫הגה"ק ר' משה בנעט אב"ד דגירונג‪ ,‬אמר כי‬ ‫א א יעמוד עוד גאו עצו ויחבר עוד כמתכונת‬ ‫ה"אורי ותומי"‪ ,‬א כספר "יערות דבש" לא‬ ‫יהיה עוד לעול‪ ,‬לא היה מלפניו ואחריו לא יהיה‬ ‫כ‪ ,‬עד כא לשונו‪ .‬והנה כל גדולי ישראל הגו‬ ‫בדברי ה"יערות דבש" ודיקו בדבריו כמו בדברי‬ ‫הראשוני‪ ,‬והוציאו מכל אות ותיבה מדבריו‬ ‫אורי גדולי‪ ,‬חדשי לבקרי‪ ,‬והפליאו דברי‬ ‫קודש של ה"יערות דבש" שה יסודי התורה‪,‬‬ ‫ושאפשר להביא מש ראיות וחדושי תורה כמו‬ ‫כתבי קודש הנאמרי ברוח הקודש‪ .‬כמו החיד"א‬ ‫ובמיוחד החשיב והביא הרבה מדברי ה"יערות‬ ‫דבש" בעל "ישמח משה"‪ ,‬ומובא שאמר עליו‬ ‫שא היה בדור של הרמב" והרשב"א ז"ל‪,‬‬ ‫שהיה כמוה וכו' ג בעל ה"דברי חיי" מביא‬ ‫הרבה מדברי רבינו ביערות דבש‪ .‬הגה"ק בעל‬ ‫חוות דעת זי"ע אמר שא הי' גאו כמו רבינו‬ ‫בדורו הי' ר" כמה פרסאות ברגליו לקראתו‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי יוס‪ $‬שאול נאטנזא זצ"ל כתב‬ ‫בהסכמה לספר "בינה לעתי"‪ ,‬שתורת רבינו‬ ‫קימת לדורות עול‪ ,‬וזה לשונו בהסכמה ש‪:‬‬ ‫"הובא לפני מחברת "בינה לעתי" על הלכות יו‬ ‫טוב‪ ,‬מעשי ידי אומ מופלא שבסנהדרי‪ ,‬רבינו‬ ‫הגדול אשר עד עול לא תכבה אשו הגדולה וכו'‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי שרגא פייביל מגרוצא זי"ע זקנו של‬ ‫בעל ישמח ישראל אמר שרבינו הכניס כוח פועל‬ ‫בספריו ביראת שמי בקדושה ובטהרה לדורות‪.‬‬ ‫ומסופר שהוא הי' סופר מהיר והי' מנהגו שבעת‬ ‫כתבו ספר תורה תפילי ומזוזות הי' ספר "אורי‬ ‫ותומי" פתוח לפניו ואמר שהעיו בספרי רבינו‬ ‫מטהר המחשבה‪ .‬סיפר הגה"ח ר' יוס‪ $‬שטייכעל‬ ‫שכ"ק מר מהרי"ד מבעלזא זי"ע כשלמד חוש‬ ‫משפט למד ג התומי ומאד נתפעל מגודל‬ ‫חריפותו‪ ,‬ואמר אויב מע לערענט נישט קיי‬ ‫תומי וועט מע נישט קענע ענטפער אוי‬ ‫יענער וועלט אוי די קושיא פלפלת בחכמה‪.‬‬ ‫סיפר הגה"ק ר' עקיבא סופר זצוק"ל בעל‬ ‫ה"דעת סופר"‪ ,‬אשר פע אחת בשיעורו של מורי‬ ‫זקני ה"חת סופר" זי"ע הכריז בחור אחד "לדעתי‬ ‫טעה ה'פלתי' בסוגיא זו"‪ .‬למשמע הדברי פנה‬ ‫ה"חת סופר" לעבר הבחור ואמר בזה הלשו‪" :‬דו‬

‫מאכסט מיר זארגע" )אתה מדאיג אותי( ולאחר‬ ‫זמ קצר אותו בחור יצא מדעתו לא עלינו והוסי‬ ‫שהכיר בחור אחד בעיר קאשוי שהכיר אותו בחור‬ ‫שהיה דר בעיר מאטרסדאר והיה חסר דעה כל‬ ‫ימיו‪ .‬אי ספור לפעולותיו הכבירות עבור צרכי‬ ‫הרבי ולמע העמד הדת על תילה‪ .‬כ ידוע בשער‬ ‫בת רבי נושא ויכוחיו הפילוסופיי על הכמרי‬ ‫ו"אנשי מדע" נוצריי וכדו'‪ ,‬וביותר בעת איסור‬ ‫הדפסת ולימוד התלמוד‪ .‬ראה אחד מה בספרו‬ ‫"יערות דבש" )ח"א דרוש ד(‪ ..." :‬עמדתי עמ‬ ‫בויכוח במקהלות רבי מחכמיה‪ ,‬ותודה לא‪-‬ל‬ ‫כי נצחתי" וכו'‪ ,‬ומסיי "והודו כול לדברי‪,‬‬ ‫תודה לא‪-‬ל‪ ,‬וכ הסכימו להדפיסו בפראג‪ ,‬וכל‬ ‫לשו אשר ק נגדי למשפט בפילוסופי הרשיעו"‪.‬‬ ‫פע
סמו לפורי הל הגה"ק הרבי ר'‬ ‫יהונת זי"ע ברחוב‪ ,‬ופגש אותו להבדיל הכומר‬ ‫ושאל אותו כמה דברי‪ ,‬ולבסו שאל‪ :‬היתכ‬ ‫שיהודי רבי בי עצמ בעוד בגלות ועל אדמת‬ ‫נכר‪ ,‬והלא היה מ הראוי שיחזיקו עצמ יחד‬ ‫ויחזקו זה את זה‪ .‬הגה"ק הרבי ר' יהונת התבייש‬ ‫מדבריו‪ ,‬וכשחזר לביתו אמר‪ :‬עכשיו מוב לי מה‬ ‫שקטרג המ ואמר בלשו כפול‪ ,‬ישנו ע אחד‬ ‫מפוזר ומפורד בי העמי‪ ,‬הפי' דא שה‬ ‫מפוזרי בי העמי אפ"ה יש לה פירוד‬ ‫הלבבות‪ ,‬וזה הי' קטרוג גדול על בני‬ ‫ישראל‪.‬כשנשאל פע על ידי אחד מחכמיה‪ :‬הרי‬ ‫כתוב בתורתכ 'אחרי רבי להטות'‪ ,‬ואת המעט‬ ‫מכל העמי‪ ,‬א כ למה לא תקבלו אמונתנו‪.‬‬ ‫והשיב לו הגאו‪ ,‬כי די 'רוב' לא נאמר בתורה‬ ‫אלא בספק‪ ,‬ולא בודאי‪ ,‬כגו בתשע חנויות‬ ‫מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה‪,‬‬ ‫ונמצא בשר ואינו ניכר‪ ,‬הל אחר הרוב‪ .‬אבל א‬ ‫החתיכה ניכרת שהיא מהמיעוט לא מהני רובא‪.‬‬ ‫וכ אנחנו‪ ,‬אי לנו ספק באמיתת אמונתנו‪ ,‬ולא‬ ‫יוכל הרוב להעבירנו מדעתנו"‪.‬כ היה עומד בשער‬ ‫ומוכיח על כל דבר פשע או פירצה שנפרצה בגדר‬ ‫כר בית ישראל‪ .‬כשראה צור השעה‪ ,‬לא הקפיד‬ ‫על כבודו וחיבר ספר "קיצור הלכות שבת בעברי‬ ‫טייטש" להפיצו בקרב ההמו‪ ,‬לבל יכשלו בעו‬ ‫חילול שבת‪ .‬פלגי מי ירדו עיניו בשעה שהיה‬ ‫עומד על הבימה להשיב רבי מעו‪ .‬הוא עצמו‬ ‫דיבר בתוכחתו )יערו"ד ח"א דרוש יא(‪" :‬מה‬ ‫שהביאני להרבות לדרוש בתוכחת מוסר כפע‬ ‫בפע‪ ,‬מאי דומיה לי‪ ,‬וידעתי כי יצחקו עלי‬ ‫צעירי ויאמרו‪ :‬מי זה ירבה מילי ללא עצה‪ ,‬לרוב‬ ‫דברו לא יחדל פשע‪ ,"...‬ומוסי בהמש לאמר‪:‬‬ ‫"אל תתמהו בניי על חפצי תמיד להוכיח‪ ,‬ובאמונה‬ ‫אני אומר לכ‪ ,‬כי בכל ימי ושנותי עלי אר" לא‬ ‫נבחר ולא הטיב לבי שעה אחת‪ ,‬אפס שעה זו‬ ‫אשר אני עומד להוכיח ולהשיב רבי מעו‪"...‬‬ ‫עיי"ש באריכות‪ .‬אמנ
‪ ,‬את עיקר תפקידו עלי‬ ‫אדמות ראה בהרבצת תורה והחדרת חשקת‬ ‫לימוד התורה‪ ,‬בדור העתיד‪ .‬כל מקו אשר רגליו‬ ‫דרכו ש‪ ,‬היתה ראשית מלאכתו בהקמת ישיבה‪.‬‬ ‫הוא עצמו שימש דוגמא ומופת חיה לכ בגודל‬ ‫התמדתו המופלאה‪.‬‬ ‫ומסופר על רבינו שפע אחת באמצע אמירת‬ ‫השיעור בסוגיא חמורה‪ ,‬עזב רבינו את השיעור‬ ‫ויצא החוצה‪ ,‬תלמידיו שומעי השיעור חשבו‬ ‫שרבינו יצא לשרותי והמתינו שרבינו יחזור‬ ‫במהרה‪ ,‬אבל לא כ היה‪ ,‬עברו כמה שעות ורבינו‬ ‫לא שב אל חדר השיעור‪ ,‬והיות שתלמידי רבינו‬ ‫היו יושבי לפני רבינו במורא ובכבוד רב‪ ,‬לקיי‬ ‫מה שאמרו חז"ל‪" :‬יהי מורא רב כמורא שמי"‬ ‫לכ ישבו וחכו זמ רב ולא פצו פיה לשאול מה‬ ‫קרה לרבינו‪ ,‬עד שאחד מגדולי התלמידי ביקש‬ ‫מה לצאת ולבדוק היכ הל רבינו‪ ,‬ובדקו בכל‬ ‫החדרי של הישיבה ובחדרי בית רבינו ולא מצאו‬ ‫את רבינו‪ .‬נתמלא ליב בפחד‪ ,‬ודאגו לשלו‬ ‫רבינו‪ ,‬כי בחו" שרר קור נורא גש ושלג וחוש ‬ ‫על פני כל העיר‪ ,‬אבל לא רצו לעשות מעשה לבד‬ ‫ולצאת מתחו הישיבה בלי רשות‪ ,‬כדי לחפש את‬

‫ז‬

‫רבינו‪ ,‬לכ החליטו לשלוח את אחד מחשובי‬ ‫התלמידי הגה"ק רבי זרח איידילי"‪ ,‬שיצא‬ ‫מתחו הישיבה לראות את שלו רבינו‪ ,‬והל ‬ ‫הגאו רבי זרח בפחד ורעדה לחפש את רבינו בג‬ ‫הנמצא אחורי בית רבינו‪ ,‬וכאמור היה אז קור‬ ‫גדול וירד שלג כבד מאוד בלי הפסק‪ ,‬ולאחר‬ ‫חיפוש בתו הג מצא פתאו את רבינו יושב על‬ ‫הספסל שבאחת הפינות של הג‪ ,‬ורבינו נשע‬ ‫כשידו האחת מוטה על השולח שלפניו‪ ,‬כולו‬ ‫מכוסה בשלג וכפור‪ ,‬שקוע במחשבתו וכל חושיו‬ ‫בעני הסוגיא‪ ,‬ואינו מרגיש בכל הסובב עמו‪,‬‬ ‫בשלג ובכפור הנורא‪ ,‬ונגש רבי זרח אל רבינו‪,‬‬ ‫ושמע אי שרבינו אומר לעצמו בתו מחשבתו‬ ‫העמוקה‪' :‬לא כ הדברי הלא באמת הרמב"‬ ‫צודק'‪ ,‬והתלמיד בראותו שרבינו מסתכ הקי‬ ‫קול זעקה כדי לעורר את רבינו מעמקות‬ ‫מחשבתו והחזירו לביתו‪.‬‬ ‫בי תלמידי הגה"ק רבי יהונת היה הגה"ק‬ ‫רבי זרח איידלי" שבספרו אור לישרי בדרוש ב'‬ ‫מספיד את רבנו וכתב בהמש דבריו "לאו מטע‬ ‫רבי מחויבי אנחנו לקרוע אלא מטע אב"ד‬ ‫דיהונת זה אב"ד ולא לנו לבד שנודע לכל שטר‬ ‫נסיעתו מפה הי' ממלא מקו לכל הגולה הנודע‬ ‫לנו כמהו ומדרי ומיסר במוסר התורה ומרבי"‬ ‫תורה אשר לו תלמידי למאות ולאלפי הש‬ ‫ישמר לנצח וג מי שיש לו יתר בחכמה אמתית‬ ‫היא חכמת הקבלה יעידו ויגידו שלא נודע לנו‬ ‫וכו' כמוהו‪ ,‬וא"כ אלו היו רוצי כל בני הגולה‬ ‫לבחור אב אחד לכול בודאי הי' נבחר הוא כיו‬ ‫שהיה חד בדרא‪"...‬‬ ‫כמו"כ נמנה בי תלמידיו הגה"ק רבי משול‬ ‫זלמ הכה אב"ד פיורדא בעמח"ס בגדי כהונה‪,‬‬ ‫וכ תלמידו הגה"ק רבי נפתלי הירש ורבי אשר‬ ‫טריילונג )הוזכר בלוחות העדות(‪.‬‬ ‫רבי נפתלי מרבה לספר )בתו דבריו ש(‬ ‫ממעשיו ומנהגיו של רבינו וזהו תור דבריו‪:‬‬ ‫שמעול לא ראיתי איש מי שמקונ ומיצר ודואג‬ ‫ונאנח ונעצב על חורב ב"ה כמוהו‪ ,‬שמי יעידו‬ ‫שבכל תפלותיו עיניו זלגו דמעות כנהר שוט‬ ‫ומקונ על הב"ה החרוב על אריכות הגלות וכו'‬ ‫ומיו דעתי אותו התבוננתי וראיתי אי דמוע‬ ‫תדמע עינו בתמידות בזעקה גדולה ומרה על‬ ‫סוכת דוד הנופלת וכו' ונוס על זו כאשר קרבו‬ ‫ימי המצרי י"ז בתמוז וכו' צרח בקול מר ברבי‬ ‫לקונ על החורב‪ ,‬ורבי השיב לעבודת ה'‬ ‫בהתעוררות אשר התעורר וגעה בבכי ממש אב‬ ‫מקיר זעקה‪ ,‬והנה לספר וכו' מעלת חסידותו‬ ‫ופרישותו תוק אמונתו עוצ ענוותנותו וכו'‬ ‫ומאס ושק" תענוגי גופי וכו' לא ראיתי כל ימי‬ ‫השבוע קביעות לסעודה וא בעת אכלו ממש לא‬ ‫זז מחשבתו מד"ת וכו' וא אספר כחול ירביו רק‬ ‫כל מעשיו ופעולותיו כול לש"ש וכו'‪ ,‬על כל גדר‬ ‫מצות ד"ס מסר נפשו מעול וכו'‪ ,‬לדבר מצוה‬ ‫הזיל מכספו וזהבו בלי סכו וער ‪ ,‬מעיד אני עליו‬ ‫שפ"א בפראג בהיותי אצלו סמו לשלחנו בזבז‬ ‫בעד אתרוג מהודר לער עשרי ר"ט דהיינו וכו'‬ ‫בנה סוכה וכו' עד שהוציא קרוב למאה הגרי‬ ‫וכו'‪ ,‬כל הו ביתו כלא נחשב לו נגד אהבת ה'‬ ‫ומצותיו וכו'‪ ,‬נדד שינה מעיניו כל ימי השבוע‬ ‫ממש לא שכב בשעה שב"א ישני הוא מייגע‬ ‫ומתאמ" בתורת ה' וכו'‪,‬‬ ‫פ"א בהיותו בעיר ווינא לער רביעית שנה‬ ‫בשובו לבית הצטער על בטול תורה שהיה לו ש‬ ‫והתחיל ללמוד משניות וכו' ויהי בשבת ב' לקחתי‬ ‫משניות זרעי בידי וחזר אותו בע"פ מבלי טעות‬ ‫וכ עשה בשבת שלאחריו בסדר מועד וכ בששה‬ ‫סדרי וכו' ומקיי מחז"ל ממית עצמו על ד"ת‬ ‫ולמד תורה כולה לשמה וכו' עיי"ש תפארת‬ ‫מעשיו הנוראי‪ .‬כיוצא בזה מעיד תלמידו הגה"ק‬ ‫ר' ידידיה טיאה ווייל אב"ד קארלסרוה )בנו של‬ ‫הגה"ק רבי נתנאל בעל ה"קרב נתנאל"( שלמד‬ ‫אצלו במי"‪ ,‬ומספר עליו באותה תקופה‪" :‬וידעתי‬

‫נאמנה בודאי שבשעה ששמשתי את רבי בישיבה‬ ‫לא שכב רבי ע"ה רוב ימי במטה זולת יש‬ ‫ונרד כמעט על כסאו‪ ,‬ול בעומקא של הלכה‪.‬‬ ‫וזכורני כי היינו בישיבה ש במי" בשנת תק"ו‪,‬‬ ‫בעני הלכה ותוס' בשמעתי דשאולה ושכורה‪,‬‬ ‫והיה לומד בכל שבוע מבקר עד ערב‪ ...‬בלי טעימה‬ ‫עד שעת המנחה‪ ,‬ובשבוע שאחריו אמר ]שיעור[‬ ‫שני ימי‪ ,‬בכל יו שבע שעות‪ "...‬אי כל פלא על‬ ‫אשר ממרחקי באו ונקבצו לשמוע הימנו דבר ה'‪,‬‬ ‫וכדבריו באחת מדרשותיו‪ ,‬משנת תק"ט‪ ,‬בק"ק‬ ‫מי"‪" :‬עיני עוללה לנפשי מבני עירי ואר" מולדתי‬ ‫אר" פולי‪ ,‬אשר באי הנה במרחק שתי מאות‬ ‫פרסאות‪ ,‬נעל בלתה ורגלה בצקה‪ ,‬ללמוד תורה"‬ ‫)יערות דבש" ח"ב דרוש ז(‪ .‬ואמנ לא היה דומה‬ ‫לו בדורו בהיק הרבצת התורה‪ ,‬כעשר שני לפני‬ ‫פטירתו נכתב עליו באגרת ראשי ועד ארבע‬ ‫ארצות "מנעוריו רב" תחת משאו על התורה ועל‬ ‫העבודה והעמיד תלמידי יותר מעשרי אל‪...‬‬ ‫מינייהו מלכי גאוני דורנו היושבי כסאות‬ ‫למשפט בכל מדינה ומדינה" )לוחות העדות(‬ ‫הגה"ק רבי יעקב עמדי ‪ ,‬כתב שיש אומדי את‬ ‫תלמידי רבינו כשלושי אל‪ .‬מעניי מש"כ‬ ‫ביערות דבש ח"ב דרוש ב' בעני שפונה להחזיק‬ ‫הבחורי ולסייע וכתב "והחזקת לומדי תורה‬ ‫ובחורי הבאי מרחוק זכי חולקיה קמיה‬ ‫מלכא קדישה דמכתתי רגל לתורה ותעודה‪.‬‬ ‫ואת אינכ מרחמי עליה‪ ,‬בממ"נ א אוהבי‬ ‫את לה אי תוכל להתעל‪ ,‬וא שונאי‬ ‫אות הלא א רעב שונא האכילהו לח ולמה‬ ‫יהיו הבחורי קרח מכא וקרח מכא"‪ .‬בספרו‬ ‫יערות דבש ח"ב ד קל"ט כתב "בעוה"ר הגיע‬ ‫הדור שהאב וא צריכי לנהוג כבוד בבני‪...‬‬ ‫וייראו מפניה‪ ...‬ודור כזה קראו הכתוב דור סורר‬ ‫ומורה"‪ .‬ביערות דבש )חלק א'( כתב "א אתה‬ ‫רואה אד עומד בנסיו ממו‪ ,‬הרי הוא מובטח‬ ‫שיעמוד בנסיו גופו לקידוש הש‪ ,‬כי בעו"ה אי‬ ‫ל דבר שידו וכח של יצה"ר תקיפה מממו‪ ,‬וא‬ ‫אי כח לפתות איש בממו‪ ,‬אז ברור שיוכל לו‬ ‫בכל העניני"‪.‬קדושתו וצדקתו של הרבי ר' יהונת‬ ‫זי"ע נראה ג כ בספרו "יערות דבש"‪ ,‬ו"לוחות‬ ‫העדות"‪ .‬ובספר "חיי יהונת" מסופר‪ ,‬כי בבואו‬ ‫לקהילת אלטונא עמד לפני מל דנמרק‪ ,‬ומצא ח‬ ‫לפניו‪ ,‬וכבדו באות כבוד שהרימו למעלת "בארו"‪.‬‬ ‫הרבי ר' יהונת זי"ע הסתיר את הדבר ולא גילה‬ ‫זאת ג לבני ביתו‪ ,‬רק כעבור ימי רבי עשה‬ ‫משתה לכל מיודעיו‪ ,‬וקרא לפניה את מגלת‬ ‫הסיפור הזה‪ ,‬אשר קרה לו בעת המחלוקת ע‬ ‫היעב""‪ ,‬שאיש אחד ששכרוהו אויביו להמיתו‪,‬‬ ‫ארב לו ועמד במאכלת מרוטה להורגו‪ ,‬א כאשר‬ ‫קרב אליו‪ ,‬נפל פחדו עליו ונפל על פניו והודה על‬ ‫פשעו‪ ...‬והראה לה את אות הכבוד ותעודת‬ ‫המל לזכותו בתואר בארו‪ ,‬ושרפ לעיניה‪,‬‬ ‫ואמר‪" :‬ככה יכלה בעש כבוד כל בני אד"‪.‬וכ ‬ ‫העיד היעב"" בכתביו שרבינו היה לו וכוח ע‬

‫כומר במי" ונעשה לו נס‪ .‬ומעשה כ היה‪ :‬שרבינו‬ ‫היה לו וכוח ע כומר וסתר לו כל טענותיו‬ ‫וכראות הכומר שכלתה אליו הרעה‪ ,‬שרבינו נצחו‬ ‫ונאל דו ולא יכול להשיב‪ ,‬נתקצ הכומר ולקח‬ ‫את קנה השריפה והעמידה על לב רבינו שרצה‬ ‫להמיתו ע יריות עגול העופרת אל לבו פתאו‪,‬‬ ‫אבל מה עשה רבינו? פתאו לפתע השביעו‬ ‫ותיבש ידו של הכומר שנשאר ניצב כתמר הקשה‬ ‫ולא יכול לזוז ממקומו‪ ,‬והיה צרי לבקש מרבינו‬ ‫לותר ולמחול לו‪ ,‬אז נעתר אליו ושבה רוח הכומר‬ ‫ויהי לנס‪ .‬והנה בכתביו ש סיפר היעב"" עוד‬ ‫ספור מופת שהיה אצל רבינו במי"‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫"סמו לש בא אורח למלו אחד אצל אחד מבני‬ ‫עמנו‪ ,‬ונפטר בביתו ונשאר עזבונו ס מסוי אצל‬ ‫בעל הבית‪ ,‬וכבואו היורש לש לקחת העזבו‬ ‫הראוי לו‪ ,‬כחש בו בעל הבית‪ ,‬כפר בכל ולא רצה‬ ‫להחזיר פקדונו‪ .‬עוד המת מושכב במטתו הודיעו‬ ‫הדבר לרבינו להודיעו כדת מה לעשות באיש‬ ‫ההוא‪ ,‬מיד נסע וגזר על בעל הבית הנפקד‪,‬‬ ‫שישי ידו בתו ידי הנפטר בתקיעת כ שאי‬ ‫בידו מאומה‪ ,‬אז יוודע שצדיק הוא‪ ,‬וכ נעשה‪ ,‬א ‬ ‫המת מחזיק בידי החי ולא יכול להשיב ידו אליו‬ ‫עד שנתפיס להוציא בלעו מפיו ולהשיב הגזילה"‪.‬‬ ‫פע
נתארח הרה"ק רבי יחיאל זי"ע חת‬ ‫הבעל ש טוב הק' זי"ע אצל רבינו וסיפר לרבינו‬ ‫מגדולת וקדושת חמיו ה"בעל ש טוב" הק'‪,‬‬ ‫ושיודע להכיר ברוח קדשו א טבלו הכלי וטהור‪,‬‬ ‫או שלא טבלו הכלי ואסור להשתמש בכלי‪ .‬ואמר‬ ‫על זה רבינו שאי צרי לזה רוח הקודש‪ ,‬ואפשר‬ ‫לדעת עני זה בחכמה בלבד‪ .‬וכשחזר הרה"ק רבי‬ ‫יחיאל בחזרה לביתו ספר לחמיו ה"בעל ש טוב‬ ‫הק' זי"ע את תשובת רבינו בזה‪ ,‬ואמר לו חותנו‬ ‫ה"בעל ש טוב" הק' זי"ע שבאמת לגבי חכ‬ ‫גדול כרבי יהונת אי זה חידוש‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי הלל זצ"ל מפאריע"‪ ,‬שהיה תלמיד‬ ‫מובהק דהגה"ק בעל "צמח צדק"‪ ,‬ואמר בש‬ ‫ה"צמח צדק"‪ ,‬ששמע מזקנו בעל התניא ששמע‬ ‫ממורו הרה"ק מורינו המגיד הגדול רבי דב בער‬ ‫זי"ע‪ ,‬שאמר לתלמידיו שה"כרתי ופלתי" לימד‬ ‫זכות על בני ישראל בדבר התולעי‪ ,‬וכו אל‬ ‫האמת‪ ,‬עד כא דבריו‪ .‬ומסופר פע אחת שאל‬ ‫שר אחד לרבינו היות ששמע שיש ליהודי די‬ ‫משונה בעני תולעי‪ ,‬שתולעי שמחוברי‬ ‫בפירות מתחילת בריאת מותרי באכילה‪ ,‬וא‬ ‫התולעי נפרדו ובאו בפירות אחר כ ‪ ,‬התולעי‬ ‫אסורי‪ .‬ואמר השר לרבינו שקשה לו להבי הדי‬ ‫הזה‪ ,‬מה הסברא לחלק בזה‪ ,‬א יש תולעת שהוא‬ ‫שר" שאסרה התורה‪ ,‬מה לנו א התולעת‬ ‫מחוברת או נפרד מהפרי‪ ,‬והנה כששמע רבינו‬ ‫שאלת השר‪ ,‬צוה להביא צלוחית ואמר לשר‬ ‫שירוק לתו הצלוחית ושוב יבלע הרוק‪ ,‬ולא רצה‬ ‫השר לעשות הדבר‪ ,‬ואמר שזה מאוס עליו‪ ,‬ושאלו‬ ‫רבינו הא הרוק שבפיו קוד שיצא מפיו ג‬ ‫מאוס עליו לבלעו בחזרה‪ ,‬ואמר השר שבאופ זה‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' יעקב מליק שליט"א לרגל נשואי בתו החשובה תחי'‬ ‫עב"ג הבה"ח דוד הכה( נ"י ב הרה"ח ר' אברה הכה( שפיצר שליט"א )אנטווערפע( בורא עול‬ ‫בקני ישלי זה הבני‪ ,‬והזיווג יעלה יפה יפה ויזכו לבנות בית נאמ בישראל לתפארת מתו שפע ברכה‬ ‫והצלחה ולרוות מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאוריוש"ט אמ‬

‫לא מאוס עליו‪ ,‬ואמר לו רבינו כ הוא בדי‬ ‫התולעי‪ ,‬שא נפרדו מהפירות ה נמאסי‬ ‫ואסורי‪ ,‬וכל זמ שה מחוברי ה לא נמאסי‬ ‫וה מותרי מובא בספה"ק ש משמואל )פ'‬ ‫שמות( שסיפרו על בעל 'אורי ותומי'‪ ,‬שהאזינו‬ ‫אחריו שלא בר 'שלא עשני גוי'‪ ,‬ונשאל על זה‪,‬‬ ‫והשיב כי בקומו ממטתו ונזכר שהוא יהודי‪,‬‬ ‫נתרגש באהבה ובהגבהת הלב לשמי עד שלא‬ ‫עצר כח להמתי בברכת 'שלא עשני גוי' לאמרה‬ ‫בתו סדר הברכות‪ ,‬ואמרה תיכ"‪.‬‬ ‫החת
סופר הקפיד לקרוא לרבינו בתואר‬ ‫"הרבי רבי יהונת"‪ ,‬וזה לאחר ששמע מה שסיפר‬ ‫לו חברו הגאו רבי חיי דייטשמא זצ"ל‪ ,‬כי רבינו‬ ‫החזיר בתשובה את בנו הברא רבי וואל‬ ‫אייבשי"‪ ,‬על ידי שנתגלה לו בהקי" לאחר מותו‬ ‫בערב יו כפור‪ ,‬והזהירו שיחזור בתשובה‪ ,‬ואמר‬ ‫על זה החת סופר‪ :‬מי שיש לו כח להתגלות‬ ‫לאחר פטירתו בהקי" ראוי לקראתו "הרבי רבי‬ ‫יהונת"‪ .‬ומסופר ממנו הרבה דברי מופלאי‬ ‫אחרי חזרתו בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫בהקדמה לספרו כרתי ופלתי כתב הנה לא‬ ‫רציתי ליקח הסכמה מגאוני הזמ כסדר חובר‬ ‫חיבור‪ ,‬כי לא מצאתי בה תועלת‪ ,‬כי בלאו הכי‬ ‫כל זמ שספרי אינו נמכר ונתמלא חסרוני‬ ‫בהוצאות רב שהיו לי על הדפוס‪ ,‬מי ידפיסו‬ ‫כתבניתו ויפזר הונו על מג‪ ,‬ספק אתי ספק לא‬ ‫אתי‪ ,‬ואחרי הנמכר גאולה תהיה לה אשר‬ ‫מורשי להדפיסו שנית ומחזקינא טובת‬ ‫במודי דרבנ‪ .‬וא כ מה תועלת יש בהסכמה‪,‬‬ ‫רחוק משכר וקרוב להפסד‪ ,‬כי דר המסכימי‬ ‫להרבות בשבח המחבר‪ ,‬בתוארי עצמיי‬ ‫יסלסלוהו‪ ,‬ובי כוכבי ישימו קנו וכדומה‪ ,‬ואי זה‬ ‫אלא מוליד התנשאות רוח בקרב איש‪ ,‬ולמה זה‬ ‫אנכי מושלל משלימות נפשו וחסר לנפשו כל טוב‬ ‫האמתי‪ ,‬בחוש בא ובחוש יל איש מכאובי‬ ‫ידוע חולי ובהסתר פני נבזה וחדל אישי‪ ,‬ואי ‬ ‫יתגאה לייחס עצמו בתוארי כל דהו‪ ,‬ולכ‬ ‫שתיקתי יפה מדיבורי‪.‬על מצבתו חרות ממה‬ ‫שכתב בכתב ידו "יראו כל עובר החרות על‬ ‫הלוחות האיש אשר עמד לנס והי' כשוש פורחת‬ ‫ושב אל עפר ומראהו מאיש נשחת נא שימו על‬ ‫לבכ ושובו בתשובה נוצחה תפלה רבו בעדו‬ ‫לאלקי הרוחות נפשו אליו יאסו ובל תהי' נדחת‬ ‫זכות מעשיה יגונו כי נפשות ישראל אחת למדו‬ ‫מוסר לשנוא כבוד ומגדולתה תהי' נפשכ בורחת‪.‬‬ ‫תנצב"ה‪ .‬מכא אנו רואי מקצת כוחו וגדולתו של‬ ‫הרבי ר' יהונת זי"ע שאפילו ממקו קבורתו הוא‬ ‫משפיע עלינו מוסר ויראת שמי‪ .‬ביו
ג' כ"א‬ ‫אלול תקכ"ד‪ ,‬השיב נשמתו הטהורה ליוצרה‬ ‫ומנו"כ בביה"ח באלטונא‪.‬‬ ‫זכותו יג עלינו ועל כל ישראל אמ ‬ ‫מקורות‪ :‬גדולת יהונת ‪ .‬בית יהונת ‪.‬‬ ‫חיי יהונת ‪ .‬גדולי הדורות‪ .‬שיח זקני
‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' אברה שמואל בנימי( גרוס שליט"א ולסבי החשובי הגה"ח‬ ‫ר' ראוב( גרוס שליט"א ולהרה"ח ר' שלמה יוס) פרישמ( שליט"א לרגל ארוסי בתו ‪ -‬נכד‬ ‫החשובה תחי' עב"ג הבה"ח יוס) ישראל נ"י ב הרה"ח ר' מאיר פויגל שליט"א יה"ר שיעלה הזיווג יפה‬ ‫יפה דורות ישרי מבורכי בבני עדי עד ותרוו מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה לאוריוש"ט אמ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ג ר' ב( ציו( ברנשטיי( שליט"א לרגל נשואי בתו החשובה תחי' עב"ג הבה"ח מנח צבי נ"י ב הרה"ח ר' מרדכי שפרונג ז"ל בורא עול בקני ישלי זה הבני‪ ,‬והזיווג יעלה יפה יעשו‬ ‫המברכי בני וחתני‬ ‫פרי ויעלו מעלה מעלה ויזכו לבנות בית נאמ בישראל לתפארת מתו שפע ברכה והצלחה ולרוות מה ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאוריוש"ט אמ‬ ‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' דוד יוס) אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס) ז"ל‬

‫לע"נ הרה"ח ר' דוד רובינשטיי( ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מאיר צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת טויבא ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' פנחס ז"ל‬

‫מרת צפורה מרי רובינשטיי( ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' מנח הלל ז"ל‬ ‫הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר צבי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' נת( בנימי( ז"ל‬ ‫ולע"נ האשה החשובה מרת הענדיל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס) מאיר ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י משפחת מאייער שיחיו‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' יחיאל אויש ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' בנימי( זאב צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה מרת שפרה ע"ה בת‬ ‫הרה"ח ר' יוס) שאול ז"ל‬

‫לעלוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' יוס) סלמו( ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' חיי משה ז"ל נלב"ע י"ח אלול‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ח ר' שלמה סלמו( שליט"א‬

‫לעלוי נשמת‬ ‫האשה החשובה‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אביגדור כאה( ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' ניס( משה ז"ל‬ ‫נלב"ע י"ח אלול תשל"ד‬ ‫הונצח ע"י נכדו‬ ‫הרה"ח ר' מנח יודא פריד שליט"א‬

‫לעילוי נשמת‬

‫הרה"ח ר' אברה אלכסנדר צבי ז"ל‬ ‫ב שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר שמשו( רינגל שליט"א‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ"ח‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬ ‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי( זצ"ל‬ ‫ראש הקהל דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬ ‫נפטרה ה' סיו ערב שבועות תשס"ט‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי( שליט"א‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ‬ ‫הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫‪ 057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì àð íéáøä éåëæì úåàöåää éåñëì úåçöðäå úåîåøúì‬כא( תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ח‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬