Diveri Torah - Bis - Belz - Devarim

  • May 2020
  • PDF

This document was uploaded by user and they confirmed that they have the permission to share it. If you are author or own the copyright of this book, please report to us by using this DMCA report form. Report DMCA


Overview

Download & View Diveri Torah - Bis - Belz - Devarim as PDF for free.

More details

  • Words: 9,365
  • Pages: 4
‫בס"ד‬

‫¼¾"‪ ³¾þõ š‬דברי‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫שבת חזו אבות פ"ב‬ ‫ג' מנ"א תשס"ט לפ"ק‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪8:58 8:36‬‬ ‫‪7:06‬‬ ‫‪8:55 8:33‬‬ ‫‪7:21‬‬ ‫‪8:59 8:37‬‬ ‫‪7:14‬‬ ‫‪8:55 8:33‬‬ ‫‪7:21‬‬ ‫‪8:57 8:35‬‬ ‫‪7:05‬‬

‫אלה הדברי אשר דבר משה אל כל ישראל‪) .‬א‪ ,‬א(‬

‫ה' אלקי אבותיכ יוס עליכ ככ אל פעמי ויבר אתכ וגו' )א‪ ,‬יא(‪.‬‬

‫אומרו "אל כל ישראל"‪ ,‬ולא 'אל בני ישראל'‪ ,‬דהנה המוכיח‪ ,‬כשמוכיח את חבירו‪ ,‬מחוייב‬ ‫להוכיחו באופ שלא יעורר קטרוג על הנוכח בהזכירו עוונותיו‪ ,‬והנה הוא מחוייב להוכיחו‬ ‫בשביל שאל הנוכח יהיה במוב דברי קנטורי על אשר לא טוב עשה‪ ,‬ובכדי שלא יתעורר‬ ‫קטרוג‪ ,‬יהיו דבריו בהשכל‪ ,‬שיהיה במוב מדבריו ללמד עליו זכות לפניו יתבר‪ .‬וכ שמעתי‬ ‫מצדיקי הדור וחכמי האמת‪ .‬ושמעתי שהרב הק' המגיד המפורס מוהרי"מ מזלאטשוב‬ ‫זי"ע‪ ,‬כשהיה דורש והיה מוכיח את הע‪ ,‬היה הופ פניו ואמר‪ :‬רבונו של עול‪ ,‬הנה עמ‬ ‫ה‪ ,‬שלמי ה וראויי ה‪ ,‬והנה ה חפצי מאד לעשות רצונ‪ ,‬ומה שאני מקנטר אות‬ ‫הוא בעבור כבוד שמ‪ ,‬שיתאמצו מאד במצותי‪ ,‬וכיוצא בדברי‪ .‬והנה בזה יוב‪" :‬אלה‬ ‫הדברי אשר דבר משה אל כל ישראל"‪ ,‬היינו כפשוטו לישראל‪ ,‬לא אמר לה שחטאו‪ ,‬רק‬ ‫רמז לה המקומות שחטאו‪ ,‬וממילא יבינו‪ .‬ובכדי שלא יתעורר קטרוג‪ ,‬כוונתו היתה ג"כ‬ ‫אל 'כל' ישראל‪ ,‬למי שהוא כללות ותשוקת )מלשו כלתה נפש( של ישראל‪ ,‬היינו‬ ‫)אגרא דכלה(‬ ‫השי"ת‪.‬‬

‫"יוס" עליכ ככ אל" פעמי מהו שוב 'ויבר אתכ כאשר דיבר לכ'? אלא‪ ,‬אמרו לו‪:‬‬ ‫משה‪ ,‬אתה נות קצבה לברכתינו? כבר הבטיח הקב"ה את אברה )בראשית יג‪ ,‬טז(‪' :‬אשר‬ ‫א יוכל איש למנות וגו'"! אמר לה‪' :‬זו משלי היא‪ ,‬אבל הוא יבר אתכ כאשר דיבר‬ ‫לכ'" )רש"י(למה דוקא אל" פעמי בירכ משה משלו? וי"ל דפעמיי במדבר בחטא‬ ‫העגל ובפרשת המתלונני אמר הקב"ה למשה "ואעשה אות לגוי עצו ורב ממנו"‪ ,‬הרי‬ ‫שהגדיל הקב"ה את מידת טובתו של משה שיהיה רב ועצו מכלל ישראל‪ ,‬אבל לא‬ ‫התפרש כמה היה מרובה מה‪ ,‬אול נוכל ללמוד זאת ממה שאמרו חז"ל )הובא ברש"י‬ ‫שמות לד‪ ,‬ז(‪ :‬מידה טובה מרובה על מידת פורענות חמש מאות‪ ,‬שבמידת פורענות הוא‬ ‫אומר 'עד רבעי' ובמידה טובה 'עושה חסד לאלפי'"‪ ,‬ולפי זה נאמר שא" כא התבר‬ ‫משה שיהיה רב ועצו חמש מאות פעמי כמות‪ .‬והנה‪ ,‬הלא אמרו חז"ל שכל דיבור‬ ‫שיצא מפי הקב"ה לטובה‪ ,‬אפילו על תנאי אינו חוזר‪ ,‬ולכ התקיימה ברכה זו למשה א"‬ ‫שסלח הקב"ה לישראל ולא השמיד‪ .‬וכיוו שהתקיימה הברכה בחטא הראשו א" שסלח‬ ‫הקב"ה לישראל‪ ,‬התקיימה ג בפע השניה שבה נאמרה לו בחטא המתלונני‪ ,‬ונמצא‬ ‫שהתבר להיות אל" פעמי כמות‪ .‬זו הברכה שעתה הוא מבר את ישראל "יוס" עליכ‬ ‫ככ אל" פעמי"‪ ,‬ואומר לה "זו משלי"‪ ,‬כי אל" פעמי כמות היו בידו‪ ,‬מברכת‬ ‫)הפלאה בהקדמה(‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וה' יוסי" לכ עוד ברכה כאשר דיבר לכ‪.‬‬

‫אלה הדברי אשר דבר משה אל כל וגו' וחצרת ישראל‪) .‬א‪ ,‬א(‬ ‫במחלוקתו של קרח )רש"י(‪ .‬חז"ל ראו חכמה גדולה בתיקו העירובי‪ ,‬עד שאמרו )שבת‬ ‫נ"ד( בשעה שתיק שלמה עירובי יצאה בת קול ואמרה‪ ,‬א חכ בני ישמח לבי ג אני‪.‬‬ ‫מה טיבה של חכמה זו המשמחת ג לבו של הקדוש ברו הוא‪ ,‬כביכול‪ .‬תיקו העירובי‬ ‫מורה על ערכה וכוחה של האחדות‪ .‬אוכל ששיעורו כזית‪ ,‬משת" את כל החצרות ועושה‬ ‫אות רשות אחת ומחבר את כל האנשי היושבי בה‪ ,‬שיהיו נחשבי כאיש אחד‪ .‬כ ג‬ ‫כשישראל מחוברי ומאוחדי ה כוח אחד גדול העשוי להגיע לשלמות‪ .‬אצל קורח כתוב‬ ‫ויקח קרח‪ ,‬ותרגומו ואתפלג‪ ,‬שנתפלג ונפרד וסתר את האחדות‪ .‬לכ מרומז לפי דברי רש"י‬ ‫הנ"ל‪ ,‬מחלוקתו של קורח במלת "וחצרות"‪ .‬חצרות בודדות שלא נשתתפו ולא נתחברו‬ ‫לרשות אחת‪ ,‬אלא נשארו בבתי חצרי שאי לה חומה סביב‪ ,‬ה ההיפ של תיקו‬ ‫)חידושי הרי"(‬ ‫עירובי‪.‬‬

‫בעבר הירד באר מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר‪) .‬א‪ ,‬ה(‬ ‫יש להבי מה לפסוק זה ד'הואיל משה באר את התורה' לפרשה כא‪ ,‬שהרי כל הפרשה‬ ‫דברי תוכחות ה עד עשרת הדברות שבפר' ואתחנ‪ ,‬ורק ש מתחיל לבאר את התורה‪,‬‬ ‫פרשת שמע‪ ,‬ושאר המצות שה מקור התורה כולה‪" .‬והנראה לי כי הנה מצאנו בספרי‬ ‫קודש וכ שמעתי מרבותי הקדושי נ"ע‪ ,‬שהעיקר מעיקרי העבודה הוא להרהר בתשובה‬ ‫קוד ישיבתו ללמוד תורה או קוד עשייתו מעשה המצות‪ ,‬ואדמו"ר הרב בוצינא‬ ‫קדישא רשכבה"ג מו"ה יעקב יצחק מק"ק לובלי זצוק"ל אמר שא האד אינו עושה‬ ‫תשובה קוד לימוד התורה עליו נאמר )תהלי נ‪ ,‬ז( ולרשע אמר אלקי מה ל לספר‬ ‫חוקי כו'‪ ,‬משא"כ א מהרהר בתשובה קוד הלימוד אז נקרא צדיק‪ ,‬כשאחז"ל‬ ‫בקידושי )מט‪ (:‬המקדש את האשה על מנת שאני צדיק‪ ,‬אע"פ שהוא רשע גמור‬ ‫מקודשת‪ ,‬שמא הרהר בתשובה וכו'"‪.‬וזהו‪" :‬אלה הדברי אשר דבר משה אל כל ישראל‬ ‫בעבר הירד" ומנה לה את המקומות שהכעיסו לפני המקו‪ .‬וכל כ למה היה לו‬ ‫להוכיח‪ ,‬לפי ש"הואיל משה באר את התורה"‪ ,‬ורצה שיהרהרו בתשובה קוד שילמדו‬ ‫ממנו ביאור התורה ומצותיה‪.‬‬ ‫)מאור ושמש(‬

‫ראה נתתי לפניכ את האר באו ורשו את האר‪) .‬א‪ ,‬ח(‬ ‫תחילה אמר "ראה נתתי לפניכ את האר‪ ,"#‬היינו – מתנה‪ ,‬ואחר כ "באו ורשו את האר‪"#‬‬ ‫היינו ירושה‪ .‬והלא "מתנה" ו"ירושה" שונות זו מזו ואי די זו כדי זו‪ .‬אלא האמת היא‬ ‫שעיקר נתינת האר‪ #‬לכלל ישראל‪ ,‬היתה מחמת ההבטחה שניתנה לאבות‪ ,‬כדברי התורה‪:‬‬ ‫"לא בצדקת וכו' ולמע הקי את הדבר אשר נשבע ה' לאבותי" )דברי ט‪ ,‬ה‪-‬ו( הרי‬ ‫שכל זכות של כלל ישראל באר‪ #‬ישראל‪ ,‬היא בגדר "ירושה"‪ .‬אלא שלא הובטח לאבות‬ ‫איזה דור יזכה בירושת האר‪ ,#‬ורק מפני שדור המדבר היה דור דעה‪ ,‬לכ היתה ה"נתינה"‬ ‫)הגר"א זי"ע(‬ ‫דווקא לה‪.‬‬

‫והנכ היו ככוכבי השמי לרוב‪) .‬א‪ ,‬י(‬ ‫פרש"י והנכ היו משולי כיו כחמה וכלבנה‪ .‬יל"פ בס"ד על פי מה שפירש אאמו"ר‬ ‫זצ"ל בסה"ק ערוגת הבוש מאמרינו בברכת הלבנה פועל אמת שפעולתו אמת וכו'‬ ‫עטרת תפארת לעמוסי בט וכו' דהנה ישראל מוני חדשיה ללבנה ויש בזה רמז מוסר‬ ‫דהלבנה אי אורה שוה דבתחילת החדש אורה קט ומתגדל מעט מעט עד אמצע החודש‬ ‫שנתמלא אורה‪ ,‬ושוב חוזר ומתמעט עד סו" החודש‪ ,‬וחוזר ונתחדש‪ ,‬רומז לישראל דא"‬ ‫א ה בגלות בחשכות ואור נתקט מאד אל יתייאשו עצמ דעתיד אור להתחדש‬ ‫וכ להיפ כשה ברו המעלה אל יתגאו וצריכי לחוש אולי ח"ו יתמעט אור היינו‬ ‫דאומרי פועל אמת שפעולתו אמת‪ ,‬ואמת היינו דבר המתקיי דקושטא קאי וא כ‬ ‫אמאי ללבנה אמר שתתחדש ולא תהיה קיימת במעמד אחד‪ ,‬ומתר‪ #‬עטרת תפארת‬ ‫לעמוסי בט שה עתידי להתחדש כמותה שיקחו מזה רמז מוסר כאמור עכד"ק‪,‬‬ ‫וי"ל דהיינו דאמר משה רבינו והנכ היו פרש"י כחמה וכלבנה דלפעמי את כחמה‬ ‫שאורה רב אבל לפעמי אתה כלבנה בי כ ובי כ לא יטוש ה' את עמו‪ ,‬וכ ירמי' אמר‬ ‫בפסוקי איכה‪ ,‬צפו מי על ראשי אמרתי נגזרתי דחשבתי אבדה תקותי מחמת צרותי‬ ‫אבל התחזקתי שלא להתייאש וקראתי שמ א" מבור תחתיות‪ ,‬וקראתי שמ כלומר‬ ‫להציל את כבוד שמ דא" א איני כדאי מצדי אבל עשה למע שמ שלא יתחלל ועל‬ ‫)ויגד יעקב(‬ ‫כ אני מבקש קולי שמעת אל תעל אזנ לרוחתי לשועתי‪.‬‬

‫ה' אלקי אבותיכ יוס עליכ ככ אל פעמי ויבר אתכ כאשר דבר לכ )א‪,‬‬ ‫יא(‪ .‬הכתוב מלמדנו‪ ,‬אי אפשר שאד קרו‪ #‬מחומר יכבוש את ההר הגדול‪ ,‬זה היצר הרע‬ ‫)סוכה נב‪ (.‬ואמר‪" :‬ה' אלקי אבותיכ יוס" עליכ" רצ"ל‪ ,‬כפי מעשיכ אשר תשתדלו‬ ‫ותערכו מול היצה"ר בכדי לנצחו‪ ,‬כ "יוס" עליכ ככ אל" פעמי"‪ ,‬וכמאמר חז"ל )שבת‬ ‫קד‪":(.‬בא ליטהר מסייעי אותו"‪.‬עוד אמר‪ ,‬כי הג שהעזר ממעל בא יבוא‪ ,‬ע כל זה‬ ‫"ויבר אתכ" בתת לכ שכר רוחני "כאשר דבר לכ" – דייקא‪ ,‬כלומר שיהא נחשב‬ ‫כאילו את בעצמכ עשית הכל‪ ,‬וכמאמר חז"ל )נדה ל‪ (:‬שמשביעי את התינוק לפני‬ ‫לידתו‪" :‬תהי צדיק ואל תהי רשע" וכו'‪ ,‬ומש מוכח שהשי"ת מחשיב את הצדקות של‬ ‫אד כאילו הוא בעצמו עשא‪ ,‬א" שלולא עזרתו יתבר לא היה האד יכול לעשות‬ ‫קטנה או גדולה‪ ,‬אפילו הכי מעלה עליו כאילו הוא בעצמו העושה‪ ,‬מדקאמר "תהי צדיק"‪,‬‬ ‫משמע בבחירתו לבדו‪ .‬וזהו א" שהוא מוסי" כח "עליכ ככ אל" פעמי" לסייע אתכ‬ ‫בעבודתו יתבר‪ ,‬אפ"ה "ויבר אתכ" ולא יבצר משכרכ כלו‪ ,‬והראיה "כאשר דבר לכ"‬ ‫)אור פני משה(‬ ‫תהי צדיק ואל תהי רשע‪.‬‬

‫ה' אלקי אבותיכ יוס עליכ ככ אל פעמי ויבר אתכ כאשר דבר לכ ‪) .‬א‪,‬‬ ‫יא( הרה"ק רבי מנח מענדל מרימינוב זי"ע פירש הפסוק בתהלי )קכח‪ ,‬ד(‪ " :‬הנה כי כ‬ ‫יבור גבר ירא ה'"‪ ,‬שאי לו לצדיק לבר את האד שבא אליו להתבר בשפע טוב העול‬ ‫הזה‪ ,‬אלא לברכו שיהא ירא שמי‪ .‬כי כשזה יתקיי בו יזכה ממילא לכל טוב‪ ,‬וכפי‬ ‫שהפסוק מבטיח קוד לכ לכל יראי ה'‪" :‬אשרי כל ירא ה' וגו'‪ ,‬בני כשתילי זיתי וגו'‬ ‫)ש א‪-‬ג(‪ .‬וזהו שאמר‪" :‬הנה כי כ" הדבר שירא שמי זוכה לכל טוב‪" ,‬יבור גבר – ירא‬ ‫ה'"‪ ,‬אי צרי לבר את האד אלא שיהא ירא ה'‪ ,‬עד כא דבריו הקדושי‪ .‬והנה 'יראת‬ ‫שמי' עולה למני אל" ואחד‪ ,‬דהיינו אחד שהוא הקט שבמספרי‪ ,‬ואל" שהוא הגדול‬ ‫שבמספרי‪ ,‬בסוד האל" וזהו‪" :‬אל" פעמי"‪ ,‬היינו שני פעמי 'אל"'‪ ,‬אל" ואל"‪ ,‬שה‬ ‫הגדול והקט שבמספרי‪" ,‬כי כ דר הירא ד' שיהיה נכנע עד קצה האחרו‪ ,‬ולפעמי‬ ‫צרי להיות 'ויגבה לבו בדרכי ה''‪ .‬וזה היה כחו של משה שהיה הראש לכל ישראל שהוא‬ ‫אל" רבתי בסו" האל"‪ ,‬וע כל זה )במדבר יב‪ ,‬ג(‪' :‬והאיש משה עניו מאוד מכל האד'‪,‬‬ ‫בבחינת אל" זעירא שהוא אחד‪ .‬ועל כ אמרו חז"ל )ברכות לג‪ (:‬על היראה‪' ,‬לגבי משה‪,‬‬ ‫מילתא זוטרתא היא'‪ ,‬כי היה בבחינת אל" ואל" העולה 'יראת שמי'"‪.‬וזהו שפירש רש"י‬ ‫ז"ל‪ ,‬שמשה רבע"ה אמר‪" :‬זו משלי היא"‪ ,‬שהרי היה בכחו להשפיע 'יראת שמי'‪ ,‬ואז‬ ‫)אמרי נוע(‬ ‫ממילא "ויבר אתכ כאשר דבר לכ"‪ ,‬שהרי "כי כ יבור גבר ירא ה'"‪.‬‬

‫הבו לכ אנשי וכו'‪) .‬א‪ ,‬יג(‬ ‫ולקמ כתיב ואקח משמע שהוא בירר אות ולא ה‪ .‬ורש"י הרגיש וכתב ואקח משכ‬ ‫בדברי‪ .‬ולי נראה דתחלה היה רצונו של משה שה יבררו לה את אלו שניכרי לה‬ ‫לצדיקי‪ ,‬כמו שאמר וידועי לשבטיכ‪ ,‬שה ניכרי לכ יותר ממני‪ ,‬אבל כשראה משה‬ ‫שהשיבו לו טוב הדבר אשר דברת לעשות במקו שהיה לה לומר ממי נאה ללמוד יותר‬ ‫לא ממ כפירוש רש"י שידעתי מחשבותיכ להביא לו דורו וכו'‪ ,‬שוב לא רצה משה‬ ‫שיהיה לה משפט הבחירה‪ ,‬שיבחרו לה מקבלי שוחד‪ ,‬לכ חזר בו ובחר ובירר הוא‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫בעצמו כטוב לפניו ולכ הדר אמר ואקח את ראשי שבטיכ אני ולא את‪.‬‬

‫ואצוה את שופטיכ בעת ההיא לאמר שמוע בי אחיכ )א‪ ,‬טז(‬ ‫דייק לומר "בעת ההוא"‪ ,‬כי רק בעת ההוא צרי לשמוע את הבעלי דיני כדי לשפוט צדק‪.‬‬ ‫אבל לעתיד לבא אצל המשיח‪ ,‬איתא )סנהדרי צ( "דמורח ודאי" – שיהא מריח באד‬ ‫ושופט ויודע מי החייב‪ ,‬שנאמר )ישעי' יא‪ ,‬ג( "והריחו ביראת ה' וגו' ולא למשמע אזניו‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫יוכיח"‪ ,‬ואילו הכי "ושפט בצדק דלי" וגו' )ש פסוק ו'(‪.‬‬

‫לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקי הוא והדבר אשר יקשה מכ תקריבו אלי‬

‫ושמעתיו )א‪ ,‬יז( רצה לומר‪ ,‬בל תאספו דברי להתרע על השי"ת‪ ,‬מפני שיש לכ טענה‬ ‫שאת אנשי‪ ,‬והיצר הרע הוא מלא‪ ,‬ואי אנחנו יכולי לנצחו ולמה הביא הקב"ה עלינו את‬ ‫זאת‪ .‬לזה אמר‪' :‬כי המשפט לאלקי הוא'‪ ,‬רצ"ל כי הקב"ה בעצמו הוא הביא עליכ יסורי‬ ‫ה' אלקי אבותיכ יוס עליכ ככ אל פעמי ויבר אתכ וגו'‪) .‬א‪ ,‬יא(‬ ‫הללו‪ ,‬ואי הקב"ה בא בטרוניא ח"ו ע בריותיו )ע"ז ג‪ ,(.‬ובוודאי נת לכל אחד יצר הרע שיוכל‬ ‫פירש"י ‪ -‬זו משלי וכו'‪ .‬מצאתי כתוב בקונטרסי האר"י הק' זי"ע‪ ,‬משה בגימטריא א‪-‬ל ש‪ -‬לנצחו‪ ,‬וכמאמר הגמרא )סוכה נב‪' (.‬כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו'‪ ,‬ובוודאי ייסרכ הקב"ה‬ ‫די‪ ,‬ו"א‪-‬ל ש‪-‬די" במילואו‪ ,‬כ‪ ,‬אל"" למ"ד שי" דל"ת יו"ד‪ ,‬עולה אל"‪ ,‬זהו משלי‪ ,‬הרי לטובה‪ ,‬כמאמר הכתוב )משלי ג‪ ,‬יב( 'כי את אשר יאהב ה' יוכיח'‪' .‬והדבר אשר יקשה מכ'‪,‬‬ ‫שברכ בכל לבבו ובכל נפשו‪ ,‬בכל מה שנכלל בשמו‪ ,‬כ ראוי להאד לאהוב את ישראל רצ"ל א א תפלו ח"ו ביד היצה"ר באיזה דבר אשר יקשה מכ לנצחו בזה‪ ,‬אזי 'תקריבו אלי'‬ ‫בגופו ונפשו ומאודו‪.‬‬ ‫)של"ה הק'( רצ"ל תקריבו עצמכ לה' )בלשו אשכנז ער זאל זי מקריב זיי צו השי"ת( ותתפללו לפניו‬ ‫בלב של‪ ,‬ואז 'ושמעתיו'‪ ,‬שמוע אשמע צעקתכ ואצילכ מיד האויב הרע הזה‪.‬‬ ‫יוס עליכ ככ אל פעמי ויבר אתכ כאשר דבר לכ ‪) .‬א‪ .‬יא(‬

‫פירש"י ז"ל "זו משלי היא‪ ,‬אבל הוא יבר אתכ כאשר לכ"‪.‬לכאורה‪ ,‬מאחר שהשי"ת‬ ‫יבר אתכ כאשר דבר לכ‪ ,‬א כ לש מה נזקק משה לבר אות משלו‪ ,‬א כונת ותקרבו אלי כלכ ותאמרו נשלחה אנשי לפנינו‪) ,‬א‪ ,‬כב(‬ ‫מרע"ה בברכתו היתה לברכה רוחנית‪ ,‬והיינו כי משה רבינו ע"ה עצמו שקול בגודל קדושתו‬ ‫כנגד ששי רבוא‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל )מכילתא בשלח ט( אשה אחת ילדה במצרי ששי‬ ‫רבוא בכרס אחד זה משה ששקול כנגד ששי רבוא‪ ,‬וזה הוא שביר אות‪ :‬ד' אלקי‬ ‫אבותיכ יוס" עליכ ככ אל" פעמי היינו שתהיו שקולי כנגד רבי‪ ,‬כתוצאה‬ ‫מצדקות וקדושה‪ ,‬וזה שפירש"י‪" :‬זו משלי מעי שלי כלומר‪ ,‬ברכת האיכות‪ ,‬והיינו שקולי‬ ‫כנגד רבי כמוני‪ ,‬ואילו מה שנוגע לריבוי בכמות‪ :‬הוא‪ ,‬יבר אתכ כאשר דבר לכ‪ ,‬כ‬ ‫שברכת משה היתה שיזכו להיות צדיקי‪ ,‬וברכת ה' היא על הריבוי בכמות‪.‬‬ ‫)הרה"ק החוזה מלובלי זי"ע(‬

‫)אמת ליעקב בלענדוב(‬

‫ברש"י ‪:‬בערבוביא‪ .‬ולהל הוא אומר "ותקרבו אלי כל ראשי שבטיכ וזקניכ ותאמרו ה‬ ‫הראנו" וגו'‪ ,‬אותה קריבה היתה הוגנת‪ ,‬ילדי מכבדי את הזקני ושלחו לפניה‪,‬‬ ‫וזקני מכבדי את הראשי ללכת לפניה‪ .‬אבל כא "ותקרבו אלי כלכ" בערבוביא‪,‬‬ ‫ילדי דוחפי את הזקני וזקני דוחפי את הראשי‪ .‬ונראה לפרש‪ ,‬שעל שתי‬ ‫הקריבות‪ ,‬ה על זו שבקשו בה ממשה שישלח מרגלי‪ ,‬וה על זו של מעמד הר סיני‪ ,‬על‬ ‫שתיה הוכיח משה את ישראל‪ ,‬שבשתיה נהגו שלא כהוג הובאה בספרי עדותו של שר‬ ‫אחד משרי הגויי שראה בשעה שהיו היהודי הולכי לקנות צא לקרב פסח‪ ,‬והיה‬ ‫המנהג שלא היה אד אומר לחברו גש הלאה‪ ,‬או שיאמר הניחני ואעבור‪ ,‬אפילו היה‬

‫האחרו אד נכבד והראשוני נערי‪ ,‬היה לנערי די קדימה‪ ,‬והאחרו ממתי לה‪ .‬ושאל‬ ‫את הכהני על המנהג הזה הלא אינו מדר המוסר‪ ,‬והשיבוהו‪ ,‬כי הוא להראות שאי‬ ‫גבהות לפני המקו בזמ הכנת עבודתו‪ ,‬כל שכ בעבודתו ממש‪.‬אותה קריבה של מעמד‬ ‫הר סיני‪ ,‬שהיתה קריבה לעבודתו וללמוד תורתו ית'‪ ,‬אי בה מקו לחלוק כבוד זה לזה‪,‬‬ ‫לפי שאי גבהות לפני המקו‪ ,‬וכא הגו ויאה שיקרבו כול בערבוביא זקני ונערי בכל‬ ‫שורה ושורה‪ .‬דבריו של משה רבנו "ותקרבו אלי כל ראשי שבטיכ וזקניכ" ה תוכחה‬ ‫על שנקטו בהנהגה שאינה לפי המקו והזמ‪ .‬הקריבה של בקשת שליחת המרגלי‪ ,‬בה‬ ‫היה לה לנהוג בדר המוסר ולשלוח את הראשי והזקני בראש‪ ,‬כא היתה תוכחתו של‬ ‫)חת סופר(‬ ‫משה רבנו על שבאו לפניו בערבוביא‪ ,‬בצורה שאינה הוגנת‪.‬‬

‫וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה האר אשר ד' אלקינו נת לנו‪) .‬א‪ ,‬כה(‬ ‫א" שרק יהושע וכלב‪ ,‬אמרו זאת‪ ,‬ושאר המרגלי‪ ,‬התנגדו לדבריה‪ ,‬קשה איפוא‪ ,‬במה‬ ‫חטאו ישראל‪ ,‬שהאמינו לעשרה יותר משני‪ ,‬כי א" שהסכימו ג העשרה‪ ,‬שטובה האר‪,#‬‬ ‫אבל הלא אמרו‪ ,‬שאי אפשר לכובשה‪ .‬אלא יוב על פי משל‪ ,‬כי בא שקונה אד בית‪,‬‬ ‫ופסק הדמי‪ ,‬אבל כשבא לראות הבית‪ ,‬אז ימצא הבית הרוס‪ ,‬אי חטא א יחזור‪ ,‬כי זה‬ ‫הוא מו במקח‪ ,‬אבל א ימצא הבית טוב‪ ,‬ואי בו חסרו‪ ,‬רק שדרי בו‪ ,‬אנשי רעי‪,‬‬ ‫שלא ירצו לצאת‪ ,‬אי זה מו במקח‪ ,‬כי המוכר‪ ,‬ישתדל כבר להוציא‪ .‬והנה בעני‬ ‫המרגלי‪ ,‬כול הודו שטובה האר‪ ,#‬רק חשו‪ ,‬שלא תהיה אפשרות‪ ,‬להוציא את העמי‪ ,‬זה‬ ‫הוא רק חסרו בטחו בד'‪ ,‬שלא האמינו‪ ,‬אשר ד'‪ ,‬יגרש מפניה את האומות‪ ,‬לכ אמר לה‬ ‫משה‪ ,‬שבזה חטאו‪ ,‬כי ואומר אליכ‪ ,‬לא תערצו מפניה‪ ,‬כי כול אמרו טובה האר‪,#‬‬ ‫)דברי שאול(‬ ‫ובנוגע להעמי‪ ,‬ד' ההול לפניכ‪ ,‬הוא ילח לכ‪..‬‬

‫ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה'‪) .‬א‪ ,‬מא(‬ ‫לכאורה קשה א אכ התוודו על חטאת ואמרו "חטאנו לה'"‪ ,‬מדוע לא התקבלה‬ ‫תשובת‪ .‬ויש ליישב שכ‪ ,‬לא היה זה אלא וידוי מ השפה ולחו‪ ,#‬ואילו בפנימיות הלב לא‬ ‫היתה זאת תשובה שלימה‪ .‬תשובה כזאת אינה לרצו‪ .‬זהו שרומז משה רבנו‪" :‬ותענו‬ ‫ותאמרו אלי חטאנו לה'"‪ ,‬אמירה זו היתה רק אלי‪ ,‬שאיני בוח כליות‪ .‬ומשו כ ענה‬ ‫הקב"ה‪" :‬לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכ "‪ ,‬שמי וכבודי רק בפיכ ‪ ,‬א לא בקרבכ ‪,‬‬ ‫)הגה"ק רבי שלמה קלוגר זי"ע(‬ ‫שכ כל דבריכ אינ אלא מ השפה ולחו‪.#‬‬

‫רפאי יחשבו א ה כענקי והמואבי יקראו לה אימי )ב‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫"שמעתי מאת הרה"ק ר' זאב וואל" ב המגיד הקדוש ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע ‪-‬‬ ‫שאמר זאת בעת היותו במרח‪ #‬סמו לעירנו‪ .‬והייתי אצלו ע אבי זצ"ל על שבת קודש‬ ‫פרשת דברי"‪ ,‬וכ דיבר בקדשו‪" :‬רפאי" – אלו הצדיקי רופאי נפשות‪" ,‬יחשבו א" ה"‬ ‫א" וכעס שלה יחשב כ"ענקי" מלשו הכתוב "הענק תעניק לו" )להל טו‪ ,‬יד(‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫שהצדיקי‪ ,‬על ידי כעס שלה לש שמי‪ ,‬ממתיקי דיני וממשיכי שפע ברכה‪,‬‬ ‫"והמואבי" – שאי לה הכרע של דעת "יקראו לה אימי" – כעסני "שאי לה מוח‬ ‫להבי שכל דברי הצדיק עושה רשימות גדולות להמתיק כל הדיני‪.‬‬ ‫)היכל הברכה(‬

‫הוי גוי חטא ע כבד עו זרע מרעי בני משחיתי עזבו את ד' נאצו את קדוש‬ ‫ישראל נזרו אחור )א‪ ,‬ד(‪) .‬הפטורה "שבת חזו"( בפרשת ה"תוכחה" הכתובה בפרשת‬

‫בחוקותי‪ ,‬ובפרשת כי תבא‪ ,‬מרומזי בה‪ ,‬כידוע‪ ,‬ברכות לע ישראל‪ ,‬כמו כ בפסוק זה מרמז על‬ ‫שבחי של ישראל‪ .‬המלה "חוטא" יכולה להתפרש ג בלשו טהרה‪ ,‬כדכתיב בפסוק בפר'‬ ‫חוקת‪" :‬הוא יתחטא בו ביו השלישי וביו השביעי יטהר"‪ .‬הפסוק אומר "הוי גוי חוטא" ע‬ ‫ישראל מתחטא מחטאיו "ע כבד עו" הריהו ע שקשה לה לעבור על עבירה‪" ,‬זרע מרעי"‬ ‫זרע ישראל ה דביקי בקונ המלה "מרעי" היא מלשו "רעות" ידידות‪ .‬הפסוק ממשי‪:‬‬ ‫"בני" בני ישראל‪" ,‬משחיתי עזבו את ד'" ה משחיתי את בעלי העבירה‪ ,‬אלו שעזבו את ד'‪,‬‬ ‫"נאצו את קדוש ישראל" וא בא ליד דבר חטא כלשהו ויוצא שמכעיסי חלילה את בורא‪,‬‬ ‫"נזורו אחור" נסוגי מיד לאחריה‪ ,‬עושי תשובה על חטאיה ומתחרטי ושבי מיד אל‬ ‫דרכי הש יתבר‪.‬‬ ‫)קדושת לוי(‬

‫לכו נא ונווכחה יאמר ד'‪ ,‬א יהיו חטאיכ כשני כשלג ילבינו א יאדימו כתולע‬ ‫כצמר יהיו" )א‪ ,‬יח( )הפטורה שבת חזו( בשבת זו‪ ,‬בה גוברת ועולה הכמיהה לגאולה‬ ‫במהרה מ הגלות המר הזה‪ ,‬ממחיש הפסוק לנו את הדר ואת החפ‪ #‬ואת הרצו העז של‬ ‫הקב"ה לגאול את בניו במהרה‪ .‬על א" שמ הדי אי הדבר מגיע לנו ואי הקב"ה מוותר בדי‪,‬‬ ‫ע כל זאת הקב"ה נוטל עצה עפ"י די‪-‬תורה שלפיה נוכל לצאת בדימוס בדי ולהוושע ולהגאל‬ ‫במהרה בתשועת עולמי‪ .‬שנינו‪" :‬עני ועשיר באי לדי‪ ,‬אומרי לעשיר לבוש כמוה או‬ ‫הלבישהו כמות"‪ ,‬כדי שלא יהי' משוא פני בדי א העשיר לבוש בהידור יתר‪ .‬הדבר ידוע‬ ‫שהחטאי והעוונות הנ לבושי אדומי ככתוב "א יהיו חטאיכ כשני )השני הוא חוט‬ ‫אדו( א יאדימו כתולע )תולע צמר אדו("‪ .‬הקב"ה לבושו‪ ,‬כביכול‪ ,‬לב ככתוב "לבושיה‬ ‫כתלג חוור )לבושו כשלג לב(" וע"כ מבקש הקב"ה להטיבנו ולגאלנו‪" :‬לכו נא ונווכחה‪ ,‬יאמר‬ ‫ד'" אנא‪ ,‬ע ישראל‪ ,‬בואו נא עמדי ונתווכח בדי תורה על מעשיכ אי את מקיימי את‬ ‫מצוות התורה‪ ,‬או‪-‬אז כשנתייצב יחדיו לדי‪ ,‬הרי עפ"י ההלכה מצווה העשיר או ללבוש כלבוש‬ ‫העני או להלבישו כמותו‪ ,‬והרי אצל הקב"ה לא שיי עני של "לבוש כמותו" אלא רק "הלבישהו‬ ‫כמות" ולכ "א יהיו חטאיכ כשני" אזי ישונו וילבשו בלבושו של הקב"ה "כשלג ילבינו"‬ ‫)ה"בני יששכר" בש הרמ"ע מפאנו זי"ע((‬ ‫ו"א יאדימו כתולע" אזי יהפכו ו"כצמר )לב( יהיו"!‬

‫עני הצומות כלי להכיל הריצוי והאורות‬ ‫"שמעתי ביחוד מכ"ק אבי אדמו"ר ]בעל ה"אבני נזר" מסכטשוב[ זצללה"ה בעני הצומות‪ ,‬על‬ ‫מה שהגיד הרה"ק הרבי מלובלי זצוקללה"ה בפסוק )נחו א‪ ,‬ט( 'לא תקו פעמי צרה'‪ ,‬כי כל‬ ‫הנסי שנעשו לישראל נעשה רוש באותו זמ‪ ,‬ובכל שנה כשמגיע הזמ הזה מתעורר הנס‪,‬‬ ‫כעני פסח ושאר המועדי שמתעוררי האורות שהיו אז בשעת הנס‪ ,‬א הצרות ר"ל לא נשאר‬ ‫מה רוש בזמ‪ ,‬וזהו‪' :‬לא תקו פעמי צרה'‪ ,‬שמ הצרה אינו נשאר רוש בזמ לפע אחרת‪,‬‬ ‫עכ"ד א לפי זה צרי להבי מהו עני הצומות שבכל שנה בזמ הזה‪ .‬וי"ל‪ ,‬דהנה אז באות‬ ‫הצרות נטו ישראל הפוכי )‪-‬התחרטו( על כל עוונותיה‪ ,‬והצרות היו לה לכפרת עו עד שנעשו‬ ‫נרצי לאביה שבשמי‪ ,‬ועל כ אמרו חז"ל )יומא נד‪ :(:‬כשנכנסו נכרי להיכל ראו כרובי‬ ‫המעורי זה בזה‪ ,‬א" שבזמ שאי עושי רצונו של מקו הפכו פניה זה מזה )ב"ב צט‪ ,(.‬מ"מ‬ ‫אז היו מעורי מחמת שנעשי אז רצויי‪ ,‬וריצוי זה נשארה ממנו רשימה לדורות בכל שנה בזמ‬ ‫הזה‪ .‬אבל ידוע שלכל דבר ולאורות הבאי מ השמי צריכי למטה מעשה שיהיה כלי להכיל‪,‬‬ ‫וכמו שהנשמה שמ העליוני אי אפשר לה להיות למטה בלתי גו" שנושא אותה‪ ,‬על כ תקנו‬ ‫חז"ל הצומות שיהיה כלי להכיל את הריצוי והאורות‪ ,‬מעי אז שהצרות היו כלי לריצוי‪ .‬עד‬ ‫)ש משמואל(‬ ‫כא דבריו הקדושי ודפח"ח‪.‬‬

‫דברי תורה מרבותינו הקוה"ט מבעלזא‬ ‫להכניס בה עה"ר‪ .‬ותיר‪ ,#‬שיש בקבלה מרב הונא סגולה נגד עה"ר לומר הפסוק‪:‬‬ ‫"א'שתחוה א'ל ה'יכל קדש ביראת שיש בו הש הא"א בר"ת‪ .‬שהוא שמירה‬ ‫מעה"ר‪ .‬וזהו כוונת המדרש‪ ,‬לתר‪ #‬אי אמר משה רבינו לשו 'הרבה אתכ' להכניס‬ ‫ח"ו עה"ר על ישראל‪ ,‬ותיר‪ :#‬זהו שאמר הכתוב אשתחוה אל היכל קדש וגו'‪,‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"ש זי"ע(‬ ‫שמשה אמר ג פסוק זה שהוא שמירה‪.‬‬

‫ה' אלקינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכ שבת בהר הזה‪) .‬א‪ ,‬ו(‬

‫פירש"י ז"ל "הרבה גדולה לכ ושכר על ישיבתכ בהר הזה‪ ,‬עשית משכ מנורה וכלי‪,‬‬ ‫קבלת תורה‪ ,‬מנית לכ סנהדרי‪ ,‬שרי אלפי ושרי מאות‪ .‬תמוה מאוד ששינה את‬ ‫הסדר‪ ,‬שהרי קבלת התורה קדמה לעשיית המשכ‪ ,‬בר כא רמז לנו רש"י יסוד נעלה והוא‬ ‫שהאבות הקדושי אברה ויצחק זכו לקדושת בית המקדש במקומו המיועד לכ‪ ,‬שהרי‬ ‫באברה אבינו נאמר‪ :‬בהר ה' יראה )בראשית כב‪,‬יד( וביצחק אבינו נאמר‪ :‬ויל יצחק לשוח ראה החילותי תת לפני וגו'‪) .‬ב‪ ,‬לא(‬ ‫בשדה לפנות ערב )ש כד‪,‬סג( ואילו יעקב אבינו זכה לקדושת בית המקדש שלא במקומו ובמד"ר )א‪ ,‬כג(‪" :‬זה שאמר הכתוב )משלי יג‪ ,‬יב( 'תוחלת ממושכה מחלה לב'‪ .‬א"ר עזריה‬ ‫)עיי רש"י ש כח‪,‬יז( שקפצה לו האר‪ #‬עד בית אל‪ ,‬והיה בזה משו הכנה והוראה לדורות מדבר בישועה העומדת לבא‪ ,‬כיצד שהנביא אומר לישראל )חגי ב‪ ,‬ו( 'עוד אחת מעט היא‬ ‫לבניו אחריו‪ ,‬כי על א" היות בגלות‪ ,‬יוכלו לזכות לקדושה מעי קדושת בית המקדש‪ ,‬ואני מרעיש את השמי ואת האר‪ '#‬ה אומרי 'תוחלת ממושכה מחלה לב'‪ ,‬כיו שאמר‬ ‫כדר שאמרו חז"ל )מגילה כט‪,‬א( שבתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ה בגדר מקדש לה )ישעי' סב יא( 'הנה ישע בא'‪ ,‬אמרו )משלי יג‪ ,‬יב( 'וע‪ #‬חיי תאוה באה'"‪ .‬ויש לבאר‬ ‫מעט‪ .‬כמו כ המשכ שנתלווה לישראל במדבר בכל מקומות תחנות מרמז על כ את דברי הויכוח בי בני ישראל ע הנביא בהקד דברי כ"ק מ ר מהר"ש זי"ע שדקדק על‬ ‫שאפשר לזכות למעי קדושת בית המקדש א" שלא במקו המיועד לכ‪ .‬ולכ מצינו מה שאומרי‪" :‬ושויתי ה' לקראתי שתרחמני עוד בגלותי לגאלני"‪ ,‬דלכאורה היה צרי‬ ‫ביעקב אבינו שהכי את קרשי המשכ‪ ,‬בנטעו לש כ ארזי במצרי )עיי רש"י שמות לומר 'שתרחמני לגאלני' ומהי ההדגשה 'עוד בגלותי'‪ .‬וביאר הכונה‪ ,‬דישראל מבקשי מאת‬ ‫כד‪,‬טו( כדי לעשות הכנה לקדושה זו‪ .‬והוא שנרמז בפירש"י ז"ל‪ :‬עשית משכ מנורה וכו' ‪ -‬אביה שבשמי שכבר עתה‪ ,‬בעוד בגלות‪ ,‬ירח עליה וימשי לה מעי הישועות‬ ‫היינו מה שעלה בידכ להמשי קדושת המקדש במדבר על ידי המשכ‪ ,‬הוא בכוח התורה שיהיו בעת הגאולה העתידה‪ ,‬וזהו‪" :‬שתרחמני עוד בגלותי לגאלני"‪ .‬וז"ש במדרש‪:‬‬ ‫שקיבלת בהר סיני‪ ,‬ולכ פרט מכל הכלי רק את המנורה הרומזת לתורה‪ ,‬רמז לכ כשהנביא אומר לישראל 'עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמי ואת האר‪ '#‬כלומר‪,‬‬ ‫שבאמצעות התורה זכו ישראל להשרות את השכינה ג שלא במקומה בהיות במדבר‪ ,‬שבישר לה על הגאולה העתידה שתהיה בקרוב‪' :‬עוד מעט היא' ה אומרי 'תוחלת‬ ‫וזהו‪ :‬עשית משכ מנורה וכו' קבלת תורה וכמו כ בגלות יכולי לזכות לקדושת בית ממושכה מחלה לב' כי כבר כשל כח הסבל להמתי על הישועה שעדיי לא באה‪ .‬אמנ‬ ‫המקדש על ידי התורה שלומדי בבתי כנסיות‪ ,‬ובבתי מדרשות‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד זי"ע( כיו שאמר לה 'הנה ישע בא' פירוש‪ ,‬כבר עתה בגלות ישע בא‪ ,‬כי הקב"ה ימשי זה‬ ‫ה' אלקיכ הרבה אתכ והנכ היו ככוכבי השמי לרוב‪) .‬א‪ ,‬י(‬ ‫עתה ישועות מהגאולה העתידה אמרו 'וע‪ #‬חיי תאוה באה' כיו שנתבשרו על הישועה‬ ‫)כ"ק מר מהר"א זי"ע(‬ ‫ובמדרש רבה )פר' א( איתא‪" :‬ה' אלקיכ הרבה אתכ זהו שאמר הכתוב )תהלי הבאה זה עתה היא ע‪ #‬חיי לה‪.‬‬

‫ה‪,‬ח(‪' :‬אשתחוה אל היכל קדש ביראת'‪ .‬וצרי ביאור‪.‬ויש לפרש‪ ,‬ע"ד שתרג יונת ואת יהושע צויתי בעת ההוא לאמר עיני הראת את כל אשר עשה ה' אלקיכ ‬ ‫על הפסוק )בראשית יח‪ ,‬י(‪" :‬ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו" דקאי על לשני המלכי האלה כ יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה‪) .‬ג‪ ,‬כא(‬ ‫ישמעאל‪ ,‬ולא על המלא‪ .‬ור"ל‪ ,‬דכשראתה שרה שישמעאל שמע את הבשורה‬ ‫שבשר המלא לאברה אבינו ע"ה פחדה מעי הרע של ישמעאל‪ ,‬ולכ צחקה‬ ‫ועשתה הדבר לריק להבל‪ ,‬אע"פ שבלבה האמינה באמונה שלימה לדברי המלא‪,‬‬ ‫מ"מ צחקה לפני‪ .‬וא" על פי כ אמר לו הקב"ה לאברה‪" :‬למה זה צחקה שרה‬ ‫לאמר הא" אמנ אלד ואני זקנתי" כלומר‪ ,‬למה השתמשה בדר זה למנוע עי‬ ‫הרע‪ ,‬הלא ישנה דר אחרת‪' :‬הא" אמנ אלד' ראשי‪-‬תיבות ה'א'א' שהוא ש‬ ‫סגולה נגד עי הרע שלא תשלוט‪ ,‬וכיוו שישנה עצה אחרת‪ ,‬לא היה לה להראות‬ ‫כאילו אינה מאמינה לדברי המלא ח"ו‪ .‬וזהו פירוש המדרש הנ"ל‪ ,‬דמשרע"ה אמר‪:‬‬ ‫"ה' אלקיכ הרבה אתכ"‪ ,‬והקשה בספר קרניי )להמקובל האלקי רבי אהר‬ ‫קרדינא זי"ע( על הלשו שאמר משה על ישראל 'הרבה אתכ' שהוא ח"ו כמו‬

‫כבר תמהו שלא נזכר כא מה שנצטוה כלל‪ ,‬ומהו הלשו‪ :‬ואת יהושע צויתי‪ .‬א ביאור‬ ‫הדבר הוא בהקד הסיפור שבא אחד לפני כ"ק מר מהר"ש זי"ע וביקש את ברכתו שיזכה‬ ‫לשלימות האמונה‪ ,‬וענה לו‪ ,‬על כ שאי ל חיזוק גדול באמונה ממה שאד מתבונ‬ ‫בעצמו‪ ,‬שבכל עת שהוא מבקש ממנו יתבר ומתפלל לפניו‪ ,‬הוא עוזר לו וממלא משאלות‬ ‫לבו לטובה‪ ,‬ומזה עצמו יכול להתחזק ולהוסי" באמונה‪ .‬וכעת נבי את הכתוב שלפנינו‪:‬‬ ‫ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמר‪ ,‬ומה היה הציווי על כ באה התשובה‪ :‬עיני הרואות‬ ‫את כל אשר עשה ה' אלקיכ לשני המלכי האלה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שתתחזקו באמונה ובבטחו‪,‬‬ ‫על סמ מעשה ה' אשר עשה עמכ עד עתה‪ .‬וכאשר תאמינו בו יתבר בשלימות אזי‬ ‫תהיו סמוכי ובטוחי כי‪ :‬כ יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה‪ ,‬בכחה של‬ ‫)כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬ ‫אמונה השלימה‪.‬‬

‫משל ונמשל לפרשת השבוע‬ ‫הפטרה‪ :‬ישראל לא ידע עמי לא התבונ הנה הג שהזמ‬ ‫גרמא להיות עצב ונאנח על חורב בית ה'‪ ,‬עכ"ז יש לחזק את‬ ‫עצמו ולטהר לבבו ולעבוד ה' בתורה ותפלה בשמחה‪ ,‬בפרט‬ ‫בשעת אמירת שירות ותשבחות‪ .‬ולהבי זה על פי משל‬ ‫ומליצה‪ ,‬מדר מל בשר וד שיש לו כל מיני טוב ומיני‬ ‫שמחה‪ ,‬וג מנגני בתו" ומחול וכנור ועוגב‪ ,‬ובודאי כאשר‬ ‫טוב לב המל והוא שרוי בשמחה‪ ,‬אי מ הצור לו אל‬ ‫המשוררי והמנעימי בקולי קולות‪ ,‬כי בלאו הכי יש לו‬

‫שמחת לב‪ .‬אכ כאשר לפעמי בא עת עצב ויגו ממקרה‬ ‫אשר הקרהו‪ ,‬אז יקראו הפורטי על נבל לשיר ולזמר‬ ‫לשמח לבבו ולהצהיל פני‪ .‬וכ הנמשל ודוגמא כביכול אל‬ ‫קדושתו ית'‪ ,‬שבוודאי משרתיו ברקיע מנעימי לו ומקלסי‬ ‫שמו‪ ,‬רק בזמ שבית המקדש חרב יש עצב בבתי בראי‪ ,‬אז‬ ‫צריכי מי אשר נגע ה' בלבו‪ ,‬להתחזק ולכנוס אל בתי גוואי‬ ‫ולהפשיט עצמו מכל מיני עצבות‪ ,‬ולשמח כבוד המל‪ ,‬ולומר‬ ‫לפניו‪ :‬אתה מלכנו מעול וג עכשיו‪ ,‬ותמלו לעול ועד‪,‬‬

‫והכל כאי נגד‪ ,‬ועלו מושיעי בהר ציו‪ ,‬ויאתיו כל לעבד‬ ‫ויתנו ל כתר מלוכה‪ ...‬ועיקר העני להתחזק ולאמ‪ #‬את‬ ‫לבבו בעתי הללו‪ ,‬לבלתי יפול ברשת ההתרשלות מעבוד ה'‬ ‫חלילה‪ ,‬ואפילו בתשעה באב שהוא חוש למראית עי‪ ,‬הג‬ ‫שיש לבכות במר נפש על כל אשר מצאתנו ביו ההוא‪ ,‬מכל‬ ‫מקו יש לשמח לב המל בשמחה העתידה שבו יולד מנח‬ ‫ויגאלנו במהרה וישמח ה' במעשיו והיתה לו המלוכה כימי‬ ‫)עבודת ישראל(‬ ‫קד‪.‬‬

‫אלה הדברי אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירד‬ ‫במדבר בערבה מול סו )א‪ ,‬א(‪ .‬פע כשישב הרה"ק‬ ‫החוזה מלובלי זי"ע בראש השולח ותלמידיו יושבי‬ ‫סביבו‪ ,‬פתח והחל להוכיח את עצמו על עוונותיו והחל‬ ‫מבזה את עצמו בבזיונות‪ ,‬עד שנלאו התלמידי לשמוע‬

‫את דבריו הקשי וה יצאו ונשמטו לה מהשולח‪.‬‬ ‫כשראה החוזה מלובלי כ חזר ואמר לה‪ :‬ה' יושיעכ‬ ‫שלא יהיו לכ בני גרועי ממני‪ ...‬ונתפייסו וחזרו‬ ‫לשבת לשולח‪ .‬הרה"ק רבי לייב'לה אייגר הסביר שכ‬ ‫נהג ג משה רבינו‪ .‬בתחילה הוא הוכיח את בני ישראל‬

‫קשות‪" :‬במדבר‪ ,‬בערבה‪ ,‬מול סו"‪ ,‬בי פאר ובי תופל‬ ‫ולב וחצרות ודי זהב"‪ ,‬וכפי שפירש רש"י ש שכול‬ ‫דברי תוכחה ה‪ ,‬וכיוו שראה שנפלו בני ישראל‬ ‫לעצבות הוא חזר ואמר לה‪" :‬יוס" ה' עליכ ככ אל"‬ ‫פעמי"‪ ,‬היינו כמותכ‪ ,‬כפי מצבכ‪ ,‬ובזה נתפייסו‪.‬‬

‫סיפור על פרשת השבוע‬

‫יומא דהילולא‬

‫המקובל האלקי רבינו יצחק לוריא )האר"י הקדוש( זי"ע נלב"ע ה' מנח אב של"ב‬ ‫חיל ורעדה יאחזנו‪ ,‬בבואנו להעלות זכרו קדוש ונגוע‬ ‫בקצהו של מגורת האר"י במסתרי‪ ,‬וא" להצי‪ #‬מבי חרכי‬ ‫הרז על קר אחת מזהרי חמה‪" ,‬האור המאיר לאר‪ #‬ולדרי‪,‬‬ ‫עיר וקדיש מלא אלקי אלקי קודש קדשי‪ ,‬רבינו יצחק‬ ‫לוריא זצ"ל" אשר "היה מדרגתו גדול מ הנביאי‪ ,‬לא נראה‬ ‫ולא נשמע מדרגות גבוהות כאלו א" בימות התנאי‪ ,‬ולא‬ ‫נתגלה מדרגתו חלק מאל" אלפי אלפי ממש‪ ,‬בלי גוזמא" –‬ ‫כפי שמתארו הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמארנא זי"ע‬ ‫בספרו "זר זהב"‪.‬‬ ‫בגודל קדושתו חרדו גדולי הדורות א" להעלות על דל‬ ‫שפתיי את שמו הקדוש והנורא‪ ,‬כנודע לרוב‪ ,‬וכה מעיד‬ ‫הגה"ק רבי חיי מוולאזי זצ"ל בחרדת קודש )בהקדמתו‬ ‫לביאור הגר"א על "ספרא דצניעותא(‪ ,‬כי "ג על דברת מר‬ ‫רבינו הקדוש איש האלקי נורא האריז"ל‪ ,‬עיני ראו יקר‬ ‫תפארת קדושת האר"יז"ל בעיני רבינו הגדול )הגר"א מוילנא(‬ ‫נ"ע‪ ,‬כי מידי דברי עמו אודותיו‪ ,‬אירתע כולא גופיה‪ ,‬ואמר‪ :‬מה‬ ‫נאמר ונדבר מקדוש ה' איש אלקי קדוש ונורא כמוהו‪ ,‬ונגלו‬ ‫לו תעלומות חכמה‪ ,‬ומעת אשר זכה לגילוי אליהו זל"ט‬ ‫פעמי‪ ,‬הוגדל השגתו למעלה למעלה להפליא"‪.‬‬ ‫לספר את קדושת וגדולת רבינו האר"י הק' זי"ע כח מי‬ ‫יכיל" מציי תלמידו רבי חיי ויטאל זצוק"ל‪ ,‬ובפתח ספרו‬ ‫"ע‪ #‬חיי" היא מספר אפס קצהו מגדולת רבו‪" :‬כמו שבכל דור‬ ‫ודור‪ ,‬אלקי הראשוני והאחרוני הפליא חסדו עמנו‪ ,‬כ היו‬ ‫הזה חש" את זרוע קדשו ושלח לנו עיר וקדיש מ שמיא נחית‬ ‫הרב החסיד המקובל האלקי בדורו‪ ...‬ואילו באתי לכתוב כל‬ ‫אשר קיבלתי ממורי זלה"ה לא יספיקו כל עורות אילי נביות"‪.‬‬ ‫לו דומיה תהלה‪ ,‬יחיד מיחידי הדורות‪ ,‬ניצו‪ #‬מנשמת משה‬ ‫רבינו ע"ה‪ ,‬שורש נשמתו מהתנא האלוקי הרשב"י ועליו נאמר‬ ‫עלית למרו שבית שב"י ראשי תיבות למפרע יצחק בר‬ ‫שלמה‪ ,‬והוא קשור לנשמת משיח ב יוס"‪.‬‬ ‫בשעה שירדה נשמתו הטהורה מגבהי מרומי נתמלא‬ ‫העול כולו אורה‪ .‬ה ראשוני כמלאכי‪ ,‬כבר דברו וגילו‬ ‫נשגבות בסוד נשמתו העילאית‪ .‬תלמידו הגדול המקובל‬ ‫האלוקי רבינו חיי ויטאל זצ"ל כותב ב"ספר הגלגולי" )פר'‬ ‫סד(‪" :‬מורי זלה"ה היה נצו‪ #‬משה רבינו ע"ה" ואילו המקובל‬ ‫האלוקי רבי משה ב"ר רבי מנח זצ"ל‪ ,‬תלמיד הגאו רבי דוד‬ ‫אופנהיי זצ"ל‪ ,‬רבה של פראג ונשיא א"י‪ ,‬בספרו "ויקהל‬ ‫משה" מגלה ששורש "נשמת מורנו ורבינו פה קודש קדשי‬ ‫האריז"ל אור שבעת הימי" הוא נשמת "בצלאל ב אורי וכו'‪,‬‬ ‫ובידו נת המאציל העליו רשות לפתוח המקורות והצינורות‬ ‫העליוני ברזי דאורייתא‪ ,‬ואמר לנו בפירוש שהנסתרות בזמ‬ ‫הזה ה כמו הנגלות וכו' אשר שלחו אלקי לפנינו להאיר לנו‬ ‫מתו החוש והאפילה"‪.‬עריסתו עמדה בירושלי כדברי‬ ‫החיד"א "וכבר נודע דרבינו האר"י זי"ע נולד בשנת רצ"ד לאביו‬ ‫הגה"ק רבי שלמה זצ"ל קרוב משפחה להמהרש"ל זי"ע‪ ,‬בעיר‬ ‫הקודש ירושלי ת"ו‪ ,‬ומפי זקני שער נודע הבית שנולד וזכינו‬ ‫לראותה"‪ .‬ש משפחתו היה לוריא אשכנזי וישנ השערות‬ ‫שונות בדבר מוצאו‪ .‬לדעת החת סופר או"ח סימ קצ"ז כתב‬ ‫שהאר"י הקדוש "יע כי היה ספרדי" ובשו"ת דברי חיי ח"ב‬ ‫או"ח סי' ח' השיג עליו אמנ ביוס" אומ‪ #‬להחיד"א סימ כ'‬ ‫כתב שהיה מחכמי אשכנז ובס' "שדה חמד" הארי אודות‬ ‫מוצא האר"י זי"ע‪ ,‬והוא מסיי‪ :‬היה אשכנזי‪ ,‬ורבני אשכנזי‬ ‫נקטי שהיה ספרדי"‬ ‫בהיותו כב שמונה נתיית מאביו‪" ,‬ואמו הלכה לאר‪#‬‬ ‫מצרי לבית אחיה‪ ,‬רבי מרדכי פרנסיס זצ"ל שהיה בעל‬ ‫המכס‪ ,‬וש נתגדל בבית דודו הגביר‪ ,‬ונת לו בתו לאשה" עוד‬ ‫בהיותו במצרי זכה לגילוי אליהו פעמי רבות‪ ,‬ואליהו הנביא‬ ‫הוא שציווה עליו בשנת ש"ל‪ ,‬בהיותו כב שלושי ושש שני‪,‬‬ ‫לעלות לאר‪ #‬ישראל להשתקע בצפת ולמסור את סודותיו‬ ‫בתורת הנסתר ורזיה הכמוסי להגה"ק רבי חיי ויטאל זי"ע‪,‬‬ ‫א כי הלה נמצא באותו זמ בדמשק‪ .‬כאמור‪ ,‬עבר יחד ע‬ ‫משפחתו מירושלי מקו הולדתו למצרי‪ ,‬ש למד תורה‬ ‫בבית מדרשו של הרדב"ז רבו המובהק בנגלה‪ .‬כ למד תורה‬ ‫אצל רבי בצלאל אשכנזי בעל ה"שיטה מקובצת" על הש"ס‪,‬‬ ‫א" הוא תלמידו של הרדב"ז אלא שהיה קשיש מהאר"י הק'‬ ‫והיה להאר"י בבחינת רב וחבר כאחד‪ ,‬וידוע לנו כי האר"י הק'‬ ‫השתת" אתו בחיבור שיטות על מסכתות שונות‪ .‬והחיד"א‬ ‫מביא שבבחרותו חיבר שיטה על מס' זבחי‪.‬‬ ‫האר"י הק' נטה להתבודדות וחי בטהרה ובפרישות ומיד‬ ‫אחרי נישואיו ישב שבע שני רצופות אצל רבו ר' בצלאל‬ ‫אשכנזי‪ ,‬ושש שני בבית בודד השיי לחותנו על חו" הנהר‬ ‫נילוס כשהוא פרוש מחיי העול הזה ולא היה בא לביתו‬ ‫ולמשפחתו בעיר אלא לשבתות‪ .‬כבר מגיל צעיר התבלט‬ ‫בקדושתו ובגדולתו‪ .‬יודע עתידות ומגיד עוד בילדותו ובזה‬ ‫הפליא את רבותיו שראו בזה אות שהוא נוצר לגדולות‪ .‬ידע‬ ‫האר"י הק' להכיר בפרצופו של כל אד מהו שורש נשמתו‪ ,‬מה‬ ‫ה החטאי אשר חטא בגלגול זה ובגלגולי שקדמו לו‪,‬‬ ‫וכיצד יכול הוא לתק את הפגימות אשר פג בנשמתו ומהו‬ ‫דר תשובתו‪ ,‬לכ היו רבי פוני אליו בשאלות אלו והוא היה‬ ‫מדריכ ומחזיר למוטב‪.‬‬ ‫בציינו את גדולת רבו האר"י הק' לגלות סודות הקבלה‪,‬‬ ‫מציי תלמידו רבי חיי ויטאל‪" :‬ולולי כי יגורתי מפני א"‬ ‫וחמה‪ ,‬קנאת המתגבר עלי ימצאו באנשי דורינו חכמי‬ ‫בדעת‪ ,‬ויקשו ערפ לבלתי האמ כי יש אלקי באר‪ ,#‬ויראתי‬ ‫פ מקנאת בשמע גדולתו ונפלאותיו‪ ,‬ח"ו‪ ,‬יטילו פג‬ ‫בקדשי‪ ,‬הייתי מספר מקצת דרכיו ונפלאותיו‪ ,‬אשר עיני ראו‬ ‫ולא זר דברי מבוהלי לא נראו בכל האר‪ #‬מימות תנאי‬ ‫כרשב"י וחבריו‪ ,‬ומרשב"י עד הראב"ד ז"ל היתה החכמה הזאת‬ ‫הולכת מפה אל פה‪ ,‬ואליהו ז"ל נגלה אליה לקצת מהחכמי‬

‫עד הרמב" ומהרמב" ז"ל עד מורי זלה"ה לא היה מי שישיג‬ ‫בחכמה זאת אל אמיתותה כמוהו"‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי חיי וויטאל זי"ע מעיד על רבו האר"י הק'‬ ‫שהיה מכיר בשיחות עופות ובשיחות דקלי‪ ,‬אילנות ועשבי‪,‬‬ ‫בסוד "כי אב מקיר תזעק"‪ ,‬ושלהובי פחמי ובשיחת מלאכי‪,‬‬ ‫והיה מדבר ברוחות מהגלגולי רוח טוב ורוח רע‪ ,‬והיה מכיר‬ ‫בריח הבגדי ומביא נשמת אד בעודו חי ומדבר עמו כל צרכו‬ ‫וחפצו‪ ,‬ואחר כ מסירהו והיה רואה נשמות בעת צאת מהגו"‬ ‫ובבתי הקברות‪ ,‬ובעלות בכל ער"ש לג"ע והיה מגלי לו רזי‬ ‫תורה"‪.‬ועוד כותב )בהקדמתו לשער ההקדמות ד‪ ,‬א( וז"ל‪" :‬עיר‬ ‫וקדיש מ שמיא נחית הרב הגדול האלוקי החסיד מורי ורבי‬ ‫כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה‪ ,‬מלא תורה כרמו‬ ‫במקרא‪ ,‬במשנה‪ ,‬בתלמוד‪ ,‬בפלפול‪ ,‬במדרשי והגדות‪ ,‬במעשה‬ ‫בראשית‪ ,‬במעשה מרכבה‪ ,‬בקי בשיחת אילנות‪ ,‬בשיחת עופות‪,‬‬ ‫בשיחת מלאכי‪ ,‬מכיר בחכמת הפרצו" הנזכר ברשב"י )זוה"ק‬ ‫ח"ג ע‪-‬עח( בפסוק‪ :‬ואתה תחזה )שמות יח‪ ,‬כא(‪ ,‬יודע בכל‬ ‫מעשי בני אד שעשו ושעתידי לעשות‪ ,‬יודע במחשבות בני‬ ‫אד טר יוציאו מ הכח אל הפועל‪ ,‬יודע עתידות וכל‬ ‫הדברי ההווי בכל האר‪ ,#‬ולמה שנגזר תמיד בשמי‪ ,‬ידע‬ ‫בחכמת הגלגול מי חדש ומי יש וכו'‪ ,‬מסתכל וצופה בעיניו‬ ‫נשמות הצדיקי הראשוני והאחרוני ומתעסק עמה‬ ‫בחכמת האמת"‪.‬‬ ‫רבי חיי ויטאל בספרו פרי ע‪ #‬חיי )שער קריאת שמע‬ ‫ד" עה‪ ,‬ב( מביא שרבנו האר"י הקדוש יש בשבת זמ מה‪,‬‬ ‫ומצאו מרח" בשפתיו בתו השינה‪ ,‬לאחר כ אמר לרבי‬ ‫אברה הלוי "חיי שעסקתי עכשיו בישיבה של מעלה בפרשת‬ ‫בלק ובלע דברי נפלאי‪ ...‬א הייתי דורש שמוני שני‬ ‫רצופי יומ ולילה‪ ,‬מה ששמעתי עתה‪ ,‬איני יכול להשלי‪."...‬‬ ‫ופע סיפר האר"י הק' לתלמידיו שהי' כעת בג עד‬ ‫ובקשהו תלמידיו לספר לה מה שראה השיב לה האר"י הק'‬ ‫שעבור כל דבר שראה ש צרי שבעי שנה למסור לה‪.‬‬ ‫הגה"ק הגר"א אמר עליו )הובא בהקדמת רבי חיי‬ ‫מוואלזי לספר ספרא דצניעותא( "מה נאמר ונדבר מקדוש ה'‬ ‫איש אלוקי ונורא כמוהו‪ ,‬ונגלו כל תעלומות חכמה‪ ,‬ומעת‬ ‫אשר זכה לגלוי אליהו ז"ל‪ ,‬פעמי הוגדלה השגתו למעלה‬ ‫למעלה עד להפליא"‪.‬בעלותו לצפת החליט לשמוע תורה מפי‬ ‫הגה"ק רבי משה קורדובירו זי"ע‪ ,‬ראש המקובלי בדור ההוא‪.‬‬ ‫הוא שמע על גדולתו של הגה"ק רבי משה קורדובירו זי"ע‬ ‫בתורת הסוד ועל פירושו הגדול והמקי" בש "אור יקר" על‬ ‫ספר הזוהר אמנ התקרב האר"י הק' ע הרמ"ק והתחיל‬ ‫ללמוד עמו תורת הנסתר אול הרמ"ק נפטר זמ מה אחרי‬ ‫בואו של האר"י‪ ,‬ואחרי הסתלקותו התחיל האר"י הק' לדרוש‬ ‫בענייני קבלה בבית הכנסת של האשכנזי בצפת‪.‬‬ ‫מסופר‪ :‬הדבר היה ביו ביו כ"ג בתמוז‪ .‬בי יהודי צפת‬ ‫נפוצה השמועה כי החסיד הטהור והקדוש חולה אנוש ושוכב‬ ‫על ערש דוי‪ .‬הכל מיהרו לשפ שיח לפני רופא כל בשר‪ ,‬כי‬ ‫ישלח רפואה שלימה בתו שאר חולי ישראל לרבי משה ב‬ ‫רבי יעקב‪ .‬גדולי הקהילה הקדושה ותלמידיו המובהקי חשו‬ ‫אל ביתו‪ ,‬ובלב נשבר מלמלו תחינה ובקשה אל החות חיי‬ ‫לכל חי‪ ,‬כי יארי את ימיו ושנותיו של רב ב ארבעי ושמונה‬ ‫השני‪ ,‬למע יזכו להוסי" ולשמוע לקח מפיו עוד שני רבות‪.‬‬ ‫ואול הרמ"ק שכב במטתו חוור ודומ‪ ,‬ולא גילה אותות חיי‪.‬‬ ‫לפתע פקח את עיניו ורמז באצבעו לקהל תלמידיו‪ ,‬כי ברצונו‬ ‫לומר לה דבר מה‪ .‬הס השל בחדר‪ ,‬והכל הטו אזנ לשמוע‪.‬‬ ‫א" כי ליב לפיה לא גילה‪ ,‬ידוע ידעו כי רב מתכוו‬ ‫להשמיע עתה בפניה את צואתו אליה‪ .‬בקול חלוש א ברור‬ ‫יצאו המילי לאט מפיו‪" .‬דעו לכ‪ ,‬רבותי ותלמידי" אמר‪,‬‬ ‫"היו הריני נפרד מעליכ אל בית עולמי‪ ,‬מ השמי מסרו לי‪,‬‬ ‫כי עתיד איש אחד מחכמי צפת לקו ולהאיר את עיניכ‬ ‫בתורת הקבלה‪ .‬אמנ דרכו ושיטתו בחכמת הנסתר שונות‬ ‫מדרכי‪ ,‬על פיה למדתי אתכ; על כל פני אי הוא חולק עלי‪.‬‬ ‫דעו‪ ,‬תלמידי" המשי החולה את דבריו‪ ,‬וקולו נחלש והול "כי‬ ‫כאשר החילותי ללמדכ את הח"‪ ,‬עדיי היו סתומי צנורות‬ ‫השפע‪ ,‬דרכ עוברי סודות התורה מ השמי אל האנשי‬ ‫הראויי לכ; גדולי הדורות עד הנה לא היה בכוח להשיג‬ ‫השגות רבות אלא במאמ‪ #‬רב מאד‪ .‬בר‪ ,‬אחרי מותי יפתחו‬ ‫צנורות השפע‪ ,‬ויהיה ביכולת הצדיקי לרדת לעמק של‬ ‫סודות רבי‪ .‬האיש‪ ,‬אשר עליו רמזתי‪ ,‬זכה לכ‪ ,‬ודברי התורה‬ ‫שיגלה לכ בחכמת הקבלה עמוקי ה וגדולי מאלו‬ ‫ששמעת מפי‪ .‬הוו זהירי איפוא מלחשוד בו‪ ,‬כי מזלזל הוא‬ ‫בדברי או חולק עליה‪ ,‬והשמרו מחלוק עליו!"‪ .‬דברי אלה‬ ‫כתב הגה"ק רבי חיי מוולוז'י בש רבו הגר"א מוילנא‬ ‫)אורחות חיי( הרמ"ק עצמו העיד על כ‪ ,‬כאשר שלושה‬ ‫חודשי אחר פטירתו נגלה בחלו הלילה לרבי חיי ויטאל‪,‬‬ ‫הוא אמר לו שקבלת האריז"ל אמיתית ופנימית יותר‪ ,‬וש‬ ‫בעול האמת יושב הוא‪ ,‬הרמ"ק‪ ,‬ולומד את תורת הנסתר‬ ‫בדר הקבלה של האריז"ל‪.‬‬ ‫שעתו של האר"י הק' הגיעה להתגלות תקופה קצרה לפני‬ ‫הסתלקותו וכדברי החיד"א קיבל הגה"ק רבי חיי ויטאל זי"ע‬ ‫את תורתו מרבו האר"י הק' בשנה אחת ועשרה חדשי‪ ,‬בשנות‬ ‫של"א של"ב העיד בעל ה"חרדי " זי"ע בשמו "וכ גילה הרב‬ ‫החסיד המקובל מהר"ר יצחק אשכנזי זי"ע לאיש סודו שכל‬ ‫מה שהשיג שנפתחו לו שערי חכמה ורוח הקודש‪ ,‬בשכר שהיה‬ ‫שמח בעשייה של מצוה‪ ,‬שמחה גדולה לאי תכלית‪ ,‬ואמר‬ ‫דהיינו דכתיב‪ :‬תחת אשר לא עבדת את ד' אלקי בשמחה‬ ‫ובטוב לבב מרוב כל‪ ,‬פירוש‪ ,‬מרוב כל‪ ,‬מכל מיני תענוגי‬ ‫שבעול‪ ,‬ומכל זהב ופז רב ואבני טובות ומרגליות"‪.‬קדושתו‬ ‫וטהרתו אי ערו לה‪ ,‬וכ הורה לתלמידיו "כי אי דבר יותר‬ ‫מוכרח וצרי אל האד לעני ההשגה כמו הטבילה‪ ,‬שצרי‬ ‫שיהיה האד טהור בכל עת"‪ .‬ומובא בחיד"א‪ :‬לפי הגילויי של‬

‫האר"י הק' מוכרחי לומר שהי' לו אפר הפרה יגיעתו בתורה‬ ‫היתה ללא גבול‪ ,‬וכעדות קדשו לתלמידיו ששאלוהו "אי זכה‬ ‫לכל החכמה הזאת‪ ,‬והשיב לי שטרח במאד מאד בחכמה זאת‪,‬‬ ‫ואמרתי לו כי ג הרמ"ק ז"ל וג אני חיי טרחתי במאד מאד‬ ‫בחכמה זאת‪ .‬ואמר לי שהאמת הוא שטרחנו מאד מאד יותר‬ ‫משאר אנשי דורנו‪ ,‬אבל לא עשינו כמוהו‪,‬כי כמה לילות היה‬ ‫נשאר בלתי שינה על מאמר אחד של ספר הזוהר‪ ,‬ולפעמי‬ ‫ששה לילות של ימי החול שבשבוע היה מתבודד ויושב על‬ ‫עיו מאמר אחד בזוהר בלבד ולא היה יש כל הלילות הה‬ ‫רוב פעמי‪ .‬ופע אחת גילה האריז"ל את אזני תלמידיו‪ ,‬כי על‬ ‫כל סוד וסוד שגלו לו מ השמי היה בוכה בדמעות כמספר‬ ‫שערות זקנו‪ .‬לאחר זמ‪ ,‬כאשר יצא כבר טבעו בעול והתקבצו‬ ‫אליו תלמידי חכמי גדולי לשמוע לקח מפיו‪ ,‬הרי שבבקשו‬ ‫לגלות לה רזי דאוריתא‪ ,‬נוטל היה תחלה רשות מ השמי‪,‬‬ ‫וא לא היו מניחי לו ללמד – ראו תלמידיו כיצד הרבה‬ ‫בתפילות אי ק‪ #‬ושפ דמעות רבות‪.‬‬ ‫לאחר כל ההכנות המרובות הללו בלמוד‪ ,‬בעבודת המדות‬ ‫ובתפלה‪ ,‬זכה הארי ז"ל שנפתחו לו מעינות החכמה ואליהו‬ ‫הנביא נשלח מ השמי להתגלות אליו תדיר וללמדו את‬ ‫סתרי התורה הנעלמי והנשגבי ביותר‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬בעת‬ ‫היותו יש היתה נשמתו עולה למרומי שחקי ומגיעה‬ ‫למתיבתא דרקיעא )=בית המדרש של מעלה(‪ ,‬ש בפתח היה‬ ‫עומד מלא הממונה על נשמות כלל ישראל ושואל את פי‬ ‫האר"י‪ :‬במחיצתו של מי רצונו ללמוד עתה? פעמי היה הוא‬ ‫בוחר במתיבתא של כותבי הזהר‪ ,‬הלוא ה התנאי רב‬ ‫המנונא סבא או רב ייבא סבא‪ ,‬וש השיג פתרונ של דברי‬ ‫הזהר‪ ,‬בה עסק באותו היו‪ ,‬ואשר התקשה לרדת לעומק‬ ‫סודותיה‪ ,‬עתי בחר בישיבת בצלאל ב אורי ב חור‪ ,‬בונה‬ ‫המשכ‪ ,‬או אהר הכה‪ ,‬וש היה משיג את הסודות הרמוזי‬ ‫בתבנית המשכ ובעבודת הקדש‪ ,‬בהזדמניות אחרות בחר‬ ‫ללמוד בישיבת של הנביאי‪ ,‬ש עמד על הרמזי האמורי‬ ‫בחזו הנביאי‪ ,‬על פי בחירתו של האריז"ל היה המלא‬ ‫מוליכו ומושיבו לפני רבותיו אלו‪ ,‬וכ הצליח להשיג מה שאי‬ ‫בכח אנוש לתפס ולהבי‪.‬‬ ‫בשני אלו של התבודדותו היה אליהו הנביא מגלה לו‬ ‫רזי תורה‪ ,‬שלא נתנו להתגלות מימי רבי שמעו בר יוחאי ועד‬ ‫ימיו‪ .‬במקו אחר מובא שבעסק ההלכה בעיו ע החברי‪,‬‬ ‫ראיתי למורי זלה"ה מתגבר כארי בכח בעת שהיה עוסק‬ ‫בהלכה‪ ,‬עד שהיה נלאה ומזיע זיעה גדולה‪ ,‬ושאלתי את פיו‬ ‫מדוע טורח כל כ‪ ,‬והשיב לי כי הנה העיו לשבר הקליפות‬ ‫שה הקושיות שיש בהלכה ההיא שאי מניחי לאד להבי‬ ‫אותה ולכ צרי האד לטרוח ולהתיש כחו אז‪ ,‬כי לכ נקראת‬ ‫התורה תושיה‪ ,‬שמתשת כחו של העוסק בה‪ ,‬ולכ ראוי לטרוח‬ ‫ולהתיש כחו בהיותו עוסק בהלכה"‪ .‬יגיעה זו דורשת תפלה‬ ‫ותחנוני‪ ,‬וזהירות יתירה שלא ישיח שיחה בטילה‪ ,‬ויקו בחצי‬ ‫הלילה ויבכה על חסרו הידיעה" וכ תיקו המדות וכדברי‬ ‫קדשו‪" ,‬עיקר כל המדות טובות היא שיתנהג האד בשפלות‬ ‫ובענוה וביראת חטא על פניו בתכלית האחרו‪ ,‬וג יתרחק‬ ‫בתכלית האחרו מ הגאוה והכעס והקפדה וליצנות ולשו‬ ‫הרע‪ ,‬ואפילו א יש לו סיבה גדולה להקפיד לא יקפיד וכו'‪,‬‬ ‫ולא יקפיד אפילו ע בני ביתו‪.‬‬ ‫חובת ההתרחקות מעצבות נדרשת בראש וראשונה מכל‬ ‫מי שבא להתקדש ולזכות לסודות התורה "מדת עצבות‬ ‫בעצמה היא מדה מגונה מאד‪ ,‬ובפרט הרוצה להשיג חכמה‬ ‫ורוח הקודש‪ ,‬ואי דבר גור מניעת ההשגה‪ ,‬אפילו א יהיה‬ ‫ראוי אליה כיו שיש בו מדה של העצבות"‪.‬‬ ‫כמו כ תבע מתלמידיו החבורה הק' שיאהבו כל אחד‬ ‫מבני ישראל כנפשו‪ ,‬ובפרט לפני התפילה "כי על ידי זה תעלה‬ ‫תפלת וכלולה מכל תפלות ישראל‪ ,‬ותוכל לעלות למעלה‬ ‫ולעשות פרי ובפרט אהבת החברי העוסקי בתורה‪ ,‬צרי כל‬ ‫אחד ואחד לכלול עצמו‪ ,‬כאילו הוא אבר אחד מ החברי שלו‬ ‫ובפרט א יש להאד ידיעה והשגה לדעת ולהכיר לחבירו‬ ‫בבחינת הנשמה‪ .‬וא יש איזה חבר מה בצרה‪ ,‬צריכי כול‬ ‫לשת" עצמ בצערו‪ ,‬או מחמת חולי‪ ,‬או מחמת בני ח"ו‪,‬‬ ‫ויתפללו עליו‪ ,‬וכ בכל תפלותיו וצרכיו ודבריו ישת" את חבירו‬ ‫עמו‪ ,‬ומאד הזהירני מורי ז"ל בעני אהבת החברי שלנו של‬ ‫חברותינו"‪.‬‬ ‫בספר יוס אומ הובא‪ :‬דרכו של המקובל הגדול האר"י‬ ‫זי"ע היה ללמד חכמת הקבלה לתלמידיו החכמי בהתבודדות‬ ‫בכפר קט‪ ,‬והנה ש פ"א ראה האר"י הק' חיל גדול מארבה‬ ‫כבד‪ ,‬הל ונסע עד קרוב לשמי נוכח עיירה צפת אז אמר‬ ‫לתלמידיו החכמי ראה ראיתי שגזרה קשה ממכת הארבה‬ ‫גזורה על ישובי צפת‪ ,‬שהקב"ה רוצה להעניש‪ ,‬מפני שחכ‬ ‫כמדומני הר"ר יעקב גויז'ו שהוא עני מסר דינו לשמי‪ ,‬לכ‬ ‫הבה נתחכמה לקב‪ #‬לו מאתנו נדבות ונשלחה לו להשקיטו‬ ‫ממסירת דינו לשמי‪ ,‬וכ עשו אספו לו כמדומני בער ג' טליר‬ ‫והביאו לו ב' מהתלמידי‪ ,‬ושאלו אותו מה ל כי נזעקת‬ ‫למסור דינ לשמי‪ ,‬אמר כד מלא מי הי' לי והנה אותו כד‬ ‫נשבר ונשפ לאר‪ ,#‬ואז מחמת עניי ומרודי אמרתי וכי אני‬ ‫קשה יו יותר מכל העול‪ ,‬וכי לית מא דמשגח לרח עלי‪,‬‬ ‫הג שידעתי שאי למסור די לשמי‪ ,‬מה אעשה אי אד‬ ‫נתפס על צערו‪ ,‬ואקוה שלא אשוב עוד לכסלי‪ ,‬וכשבאו‬ ‫התלמידי אל חדר מור‪ ,‬אמר האר"י הק' כבר נתבטלה‬ ‫הגזירה‪ ,‬רק שהארבה הי' אז בדר ירידתו‪ ,‬לא היתה הגזירה‬ ‫מתבטלת מכל וכל‪ ,‬וראיתיו שפנה דר הי למקו שאי בו‬ ‫היזק‪ .‬ע"כ המעשה כפי שרשו בזכרוני‪,‬‬ ‫קהלה אחת‪ ,‬מרחקת מעירו של האר"י הק' נתונה היתה‬ ‫תחת מרותו של שליט רע לב ואכזר‪ ,‬אשר התנכל ליהודי ארצו‬ ‫בכל עת מצוא‪ .‬ויהי היו‪ ,‬והמושל שלח כרוז בכל רחבי‬ ‫ממלכתו להודיע‪ ,‬כי על כל היהודי לשלשל לידו סכו כס"‬

‫גדול מאד עד סו" שלשה חדשי‪ ,‬וא לאו יגורשו מ האר‪#‬‬ ‫בערו ובחוסר כל‪ .‬הגזרה החדשה הממה כליל את בני‬ ‫הקהילה‪" :‬מה נעשה?" שאלו זה את זה בפחד‪" ,‬הלא ג א‬ ‫נמכר את כל אשר לנו‪ ,‬לא נצליח לאס" את הס הנדרש! ואלו‬ ‫המל כבד לבו‪ ,‬ואי הוא מסכי לוותר ולו על פרוטה אחת מ‬ ‫התשלו שתבע‪ .‬אוי לנו‪ ,‬מאי יבוא עזרנו?! כדרכ של‬ ‫מאמיני בני מאמיני התכנסו כול‪ ,‬אנשי‪ ,‬נשי וט"‪ ,‬לבתי‬ ‫הכנסת‪ ,‬אמרו סליחות‪ ,‬הריעו בשופרות והרבו בתפלה‬ ‫ובתחנוני‪ ,‬אולי יראה ה' בעני עמו הנתו למרמס‪ ,‬ויציל‬ ‫מגזירה נוראה זו‪ .‬בד בבד‪ ,‬שגרה הקהילה רצי אל כל תפוצות‬ ‫ישראל לעורר את לב של גדולי ישראל שבכל אתר ואתר‪ ,‬כי‬ ‫יבקשו עליה רחמי אולי יחוס הבורא עליה בזכות צדיקי‬ ‫הדור‪ .‬יומ ולילה עשו השליחי את דרכ‪ ,‬בלי לפוש ובלי‬ ‫לנוח לרגע‪ ,‬כי ידעו את גודל הסכנה המרחפת על ראש ועל‬ ‫ראש אחיה‪.‬‬ ‫ביו ששי לפנות ערב סמו לכניסת השבת‪ ,‬הגיעו‬ ‫האנשי מאבקי‪ ,‬עייפי ויגעי לעיר צפת‪ ,‬קד שפנו לחפש‬ ‫לעצמ אכסניה לשבת המשמשת ובאה‪ ,‬לפני שמצאו מקו‬ ‫להניח את צרורותיה‪ ,‬מהרו אל בית האר"י הקדוש למלא את‬ ‫שליחות ולספר לו על דבר הצרה האיומה בה נתוני ה‬ ‫ומשפחותיה וכל בני קהילת‪ .‬באותה העת הגיע כבר שמעו‬ ‫של רבי יצחק לוריא למרחקי‪ ,‬והכל ידעו כי בעל רוח הקדש‬ ‫הנהו ופועל ישועות‪ .‬כאשר הגיעו אל ביתו מצאוהו לבוש‬ ‫שיראי‪ ,‬עוטה את גלימת השבת המיוחדת אשר לו‪ ,‬וכלו‬ ‫כמלא ה' צבא‪-‬ות‪ ,‬אומר כבוד והדר‪ .‬ג תלמידיו כבר‬ ‫התקבצו אליו‪ ,‬נכוני לצאת אל השדות לקבל פני שבת‬ ‫מלכתא‪ ,‬כמנהג מימי ימימה‪ .‬הכרת פניה של הזרי ענתה‬ ‫בה‪ ,‬כי דבר דחו" וגורלי הבהיל הנה בשעה כזו‪ .‬נפנה אפוא‬ ‫האר"י אליה לשמוע מה בפיה‪ ,‬וה בדמעות בעיניה‬ ‫ובאפס נשימה גוללו בפניו את ספור‪" .‬אל תיראו" נח אות‬ ‫רבי יצחק‪" ,‬ישועת ה' כהר" עי‪ .‬שבו ושבתו נא בביתי והסירו‬ ‫דאגה מלבבכ‪ .‬מהרו והכינו עצמכ לקבל את שבת המלכה‪,‬‬ ‫כי השעה דוחקת‪ ,‬ואל תעצבו‪ ,‬כי שבת היו מלזעק‪ ,‬א‬ ‫בצאתה התיצבו וראו את ישועת ה'"‪.‬עשו השליחי כדבריו‬ ‫ושבתו אצלו‪ ,‬ויותר ממה ששמעו אזניה על גודל קדושתו‬ ‫ראו עיניה בחוש‪ .‬לשבת מרוממת ומפלאה כזו לא זכו בכל‬ ‫ימי חייה‪.‬‬ ‫במוצאי השבת‪ ,‬אחרי שהבדיל על הכוס‪ ,‬פנה האר"י הק'‬ ‫אל אורחיו והזמינ לבוא עמו‪ ,‬ועל תלמידיו צוה‪ ,‬כי יביאו‬ ‫חבלי חזקי ויצטרפו ג ה אליו‪ .‬הל האר"י הק' בראש‪,‬‬ ‫והאנשי אחריו‪ .‬סביב היה חוש ואפלה‪ ,‬ורק הכוכבי ממעל‬ ‫מאירי קמעא את שחור הרקיע‪ .‬איש מה לא ראה דבר‬ ‫סביבו ולא ידע אנה יפנה‪ ,‬א באשר הל רב שמה הלכו‪ ,‬בלי‬ ‫לשאול ובלי להשמיע הגה‪ .‬ככה צעדו שעה ארוכה‪ ,‬עד שלפתע‬ ‫עצר האר"י הק'‪ ,‬וכל החבורה עצרה אחריו‪ .‬הוא הצביע לעומת‬ ‫הקרקע שלפניו‪ ,‬וכשאמצו את עיניה ראו כול בור פעור‬ ‫באדמה כנראה עמוק מאד‪ ,‬שכ לא יכלו להבחי בתחתיתו‪.‬‬ ‫"התירו את החבלי ושלשלו אות לתו הבור!" הורה לה‬ ‫הרב‪ .‬מהרו התלמידי ועשו כדבריו‪ ,‬וכאשר נותרו בידיה רק‬ ‫הקצוות צוה האר"י הק' כי יעלו את העבותות בחזרה‪ .‬החלו‬ ‫האנשי למשו‪ ,‬ומיד נוכחו כי קשה עליה המלאכה‪ ,‬מ‬ ‫הסת נתפס בחבלי דבר מה כבד מאד‪ .‬משכו וסחבו‪ ,‬סחבו‬ ‫ומשכו בכל כוח‪ ,‬ורב עומד עליה לזרז‪ .‬נוטפי זיעה‬ ‫וסמוקי העלו במאמ‪ #‬אחרו את החבל עד קצהו‪ ,‬והנה לנגד‬ ‫עיניה נתגלתה מיטת אפריו מפוארת‪ ,‬עטורה בקישוטי‬ ‫מלכות יקרי‪ ,‬ובתוכה יש שינה עמוקה איש‪ ,‬שבגדיו וכל‬ ‫מראהו העידו עליו כי נגיד הוא‪ .‬נגש הרב אל המיטה ועורר‬ ‫בטלטלה עזה את היש‪ .‬הלה הקי‪ #‬באחת‪ ,‬והביט בעיני‬ ‫מבוהלות בסובב אותו‪ .‬טר התאושש‪ ,‬והאר"י הק' דבר אליו‬ ‫בקול תקי"‪" :‬העוד עומד במרי‪ ,‬ובדעת לגרש את יהודי‬ ‫ארצ?! "נכו הדבר" אשר האיש המסתורי אשר עתה הכירו בו‬ ‫השליחי את מלכ רע המעללי‪" .‬טוב ויפה! א כ" אמר‬ ‫האר"י הק' נחרצות‪ ,‬והגיש לו דלי חסר תחתית "שומה עלי‬ ‫לשאוב בדלי הזה את מי הבור עד תומ בטר יעלה עמוד‬ ‫השחר!" הביט המושל בכלי והתחלחל‪ .‬אי אוכל לעשות כ"‬ ‫זעק באזני הרב הקדוש‪ ,‬והלוא ג א אחיה אל" שני לא‬ ‫אוכל לשאוב בדלי כזה אפילו טיפה אחת של מי!" אול‬ ‫האר"י הק' לא ויתר‪" :‬שאב! וא לאו מרה תהיה אחרית!"‬ ‫התחנ השליט על נפשו ובקש‪ ,‬כי ירח עליו ולא ידרוש ממנו‬ ‫דבר שאינו יכול לעמוד בו‪" .‬איככה תרצה שארח עלי" יסרו‬ ‫האר"י הק' "ואתה בעצמ גוזר על יהודי ארצ גזירות‪ ,‬שאי‬

‫ה יכולי לעמוד בה! א תבטל מה שגזרת עליה מוטב‪,‬‬ ‫וא לאו פה תהא קבורת" הרעי עליו בקולו‪ .‬חיל ורעדה‬ ‫אחזו במושל הנבו‪ ,‬ובשניי נוקשות זו לזו הבטיח למלא את‬ ‫דרישת הרב‪ .‬הוציא אפוא האר"י הק' כתב מוכ מחיקו וקרא‬ ‫את תכנו בקול‪" :‬אני‪ ,‬מל פלוני‪ ,‬מאשר בכתב זה החתו‬ ‫בחתימת ידי‪ ,‬כי קבלתי לידי את הסכו‪ ,‬שהטלתי על יהודי‬ ‫ארצי להכניס לאוצרותי‪ ,‬ובזה בטלה כל גזירה שגזרתי‬ ‫עליה"‪ .‬מתו פיק ברכי חת השליט על הכתוב והחזירו‬ ‫לידי הרב‪ .‬גלל האר"י הק' את האגרת ומסרה ביד השליחי‪,‬‬ ‫הנצבי ש המומי ומשתאי‪ ,‬ואת האיש על מטתו צוה‬ ‫ויורידוהו בחזרה אל הבור‪.‬‬ ‫הבקר אור‪ .‬בחדר השינה שבארמונו התעורר המושל‬ ‫משנת הלילה‪ ,‬ראשו כבד עליו וכל אבריו כואבי‪' .‬מה החלו‬ ‫המוזר אשר חלמתי?' הטריד הרהור קל את מוחו 'אילו דמיונות‬ ‫שוא זרי ומוזרי נגלו לעיני? אי זאת‪ ,‬כי טרוד אני יתר על‬ ‫המידה בעניני הממלכה ועל כ נשאוני חלומותי אל אר‪#‬‬ ‫התוהו והראוני הבלי'‪ .‬מועד שלושת החודשי קרב והל‪,‬‬ ‫וראש המדינה רוד" הבצע חיכ את כפות ידיו בהנאה‬ ‫למחשבה‪ ,‬כי עתיד ליפול לידיו סכו עתק ברגע אחד‪ ...‬וא‬ ‫לאו הרי יאלצו כל היהודי לעזוב את האר‪ ,#‬וכל רכוש‬ ‫וכספ יחר לטובת אוצרותיו‪ ...‬התמוגג האיש משמחה 'איזה‬ ‫רעיו נפלא הגיתי ובצעתי!' ביו האמור ציפה השליט בקוצר‬ ‫רוח לבוא של נציגי העדה היהודית ושק המצלצלי הגדול‬ ‫בידיה‪ .‬המתי וחיכה ולשוא‪ .‬רוגז וזוע שלח אל ראשי‬ ‫הקהילה הודעה‪ ,‬כי א עד שקיעת השמש לא יופיעו בפניו ע‬ ‫הכס" גרש יגרש את כל היהודי‪ ,‬ורכוש יתפס על ידי‬ ‫הממשלה‪ .‬הלכו השליחי‪ ,‬אשר חזרו מצפת‪ ,‬והתיצבו בפני‬ ‫המל‪ .‬קדו לפניו בהכנעה ואמרו‪" :‬אדונינו‪ ,‬ירו הודו ושלומו‬ ‫ישגה‪ ,‬הנה מעידה חתימת ידו‪ ,‬כי של שילמנו לאוצר המלכות‬ ‫את כל אשר הושת עלינו‪ ,‬והגזירה בטלה" ובדבר הגישו לו‬ ‫את שטר הקבלה הכתוב והחתו על ידו מאותו הלילה‪ ...‬הביט‬ ‫המושל באגרת ובאנשי בעיני קמות‪ ,‬שוב חזר ונגול בדמיונו‬ ‫החזיו המבהיל אשר ראה בלילה ההוא‪ ,‬ועתה ג הבי כי לא‬ ‫חלו שוא היה זה‪ .‬פחד עמו מילא את ליבו‪ :‬מי יודע‪ ,‬מה עוד‬ ‫עלול לקרות לו מידי מנהיג הקדוש של היהודי‪ ,‬א יכול‬ ‫הוא להביאו אליו במיטתו באישו לילה בלב הול ובשפתי‬ ‫רועדות אשר המל‪ ,‬כי אמנ קיבל את הסכו הנדרש‪ ,‬ואכ‬ ‫חתימת ידו היא זו‪ ,‬למ אותו היו ביטל את גזרותיו ונזהר‬ ‫מאוד שלא לפגוע ביהודי לרעה‪ ,‬ולא זו בלבד‪ :‬הוא הוציא‬ ‫כרוז בכל רחבי ממלכתו‪ ,‬כי קהל ישראל הופ להיות ב חסותו‬ ‫של המושל‪ ,‬ועונש כבד יושת על כל הנוגע בה ולו באצבע‬ ‫קטנה‪ .‬מספרי ‪ ,‬כי לאחר שברר השליט את זהותו של הקדוש‬ ‫המופלא‪ ,‬היה מבקש תמיד מיהודי ארצו‪ ,‬כי יזכירו את שמו‬ ‫לפני האריז"ל כדי שיברכו‪" .‬אי זה ילוד אשה" היה נוהג לומר‬ ‫לה "כי א מלא אלקי חיי!"‬ ‫מר הבית יוס העיד עליו כשחזר מהאירוסי של בנו‬ ‫שהיה חת האר"י הק' אמר לאחר האירוסי כמה ידיעה‬ ‫הרווחתי זה עתה בעת הסעודה‪" ...‬אי אפשר לאד בשר וד‬ ‫להגיע בשכלו מה שיודע הוא‪ ,‬ואי הוא כח ביד שו מלא‬ ‫לידע מה שיודע הוא‪ ,‬אי זה כי א נשמה אחת מהנביאי‬ ‫הראשוני"‪ .‬אבל סיי מר הבית יוס" אבל אני מפחד מאד‬ ‫עליו בעוונות הדור הגרוע הזה‪ ,‬שאינ יכולי לסבול רוב‬ ‫קדושתו‪ ,‬שיוקח ויואבד מה בקיצור ימי ושני‪.‬‬ ‫האריז"ל גילה לתלמידיו‪ ,‬כי נפשו של נפטר חופפת תמיד‬ ‫על קברו‪ .‬בהיותו בקי בסוד הנפשות‪ ,‬היה ביכלתו לזהות את‬ ‫מקו קברותיה של צדיקי עול‪ ,‬שמקו מנוחת נשתכח‬ ‫במרוצת הדורות האר"י הק' ער רשימת קבריה של גדולי‬ ‫ישראל שבכל הדורות‪ ,‬אשר לא נודעו קוד בואו לצפת‪ ,‬וכ‬ ‫רש את סדר התפילות והלמוד שיש לומר על כל אחד מה‪,‬‬ ‫לעלוי נשמת הנפטרי הקדושי‪ .‬הוא מסר רשימה זו לידי‬ ‫שמשו‪ ,‬רבי יעקב גויזו‪ ,‬ורבי שמואל ויטאל‪ ,‬בנו של רבי חיי‪,‬‬ ‫העתיק אותה והדפיסה בסו" "שער הגלגולי"‪ ,‬בצרו" הקדמה‬ ‫זו‪" :‬אמ"ש )‪-‬אמר שמואל(‪ ,‬ראיתי והסכמתי לכתוב אחר כל זה‬ ‫ציו מקו קברות הצדיקי‪ ,‬אשר מה ה מפורסמי ומה‬ ‫לא שזפת עי‪ ,‬ומקצת מהנזכרי נתפרסמו לעי כל‪ .‬ועתה‬ ‫אכתב מקו קברות הצדיקי‪ .‬כפי אשר קבלתי ממורי זלה"ה‪,‬‬ ‫וכבר הודעתי‪ ,‬כי הוא היה רואה ומסתכל בנשמות הצדיקי‬ ‫כל מקו ובכל זמ‪ ,‬ומכל שכ בהיותו על קבריה‪ ,‬שש‬ ‫נפשותיה עומדות‪ ,‬כנודע‪ .‬ג מרחוק עיניו יביטו בנפש הצדיק‬ ‫העומד על הקבר שלו‪ ,‬ועל ידי זה היה יודע קבר כל צדיק‬ ‫וצדיק‪ ,‬והיה מדבר עמה ולומד מה כמה סתרי תורה‪ .‬וכבר‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' מנח מנדל הכה טייכמ שליט"א לרגל ארוסי בנו‬ ‫הבה"ח אהר נ"י עב"ג הכלה החשובה תחי' בת הרה"ח ר' חיי שמעו וינד שליט"א‬ ‫יברכ ה' מציו שיהא הזיווג עולה יפה לבני עדי עד ותזכו לראות מה ומכל יוצ"ח דורות‬ ‫ישרי מבורכי מתו רוב נחת דקדושה בשמחה ובטוב לבב אמ ‬

‫נסיתי בכמה נסיונות וחקרתי בתכלית החקירות ומצאתי‬ ‫דברי כני ואמתיי‪ ,‬ואי להארי בזה עתה‪ ,‬כי ה דברי‬ ‫נוראי ונפלאי‪ ,‬ולא יכיל ספר" ידוע לנו‪ ,‬כי ג על‬ ‫המקומות הקדושי שבירושלי חוה האר"י הק' את דעתו הוא‬ ‫עמד מחו‪ #‬לחומותיה‪ ,‬ומטע הכמוס עמו לא נכנס לתוכה‪.‬‬ ‫ברוח קדשו תאר את העיר שבתו החומות ואת סביבותיה‪,‬‬ ‫הצביע על מקו כלשהו ואמר‪" :‬פה מקו קבורת זכריה‬ ‫הנביא"‪" ,‬כא טמונה חולדה הנביאה"‪ ,‬וכ הלאה‪.‬‬ ‫מובא בבאר משה )קאזני‪ (#‬פ' קדושי שמעתי מפי‬ ‫אאמו"ר ]המגיד מקאזני‪ #‬זי"ע[ זצ"ל שהסידור של האר"י‬ ‫זצלה"ה‪ ,‬כל הכוונות של התפלה הנמצאי בו‪ ,‬הי' רק חלק‬ ‫מתפלה אחת של האר"י הקדוש זצלה"ה‪ ,‬ובכל יו היה‬ ‫מתפלל בכוונה אחרת בבחינה מחודשת בטע וריח לשבח‬ ‫מובא בישמח משה פר בלק במוצאי חג השבועות אלי‬ ‫דבר יגונב בחלומי דהאר"י ז"ל חי ל"ד שני משו דתיק מה‬ ‫שקלקל בלע הרשע בל"ד שני דחי כמבואר בגמרא )סנהדרי‬ ‫קה‪ (:‬דחי ל"ד שני‪ ,‬ואתבונ אלי בבוקר והנה הוא אמת‬ ‫דבלע פעל השמדיות על ידי חטא פעור נפערו לגזור עליה‬ ‫שמדיות‪ ,‬והיינו איעצ אשר יעשה הע הזה באחרית הימי‬ ‫והב זה‪ ,‬והאריז"ל תיק שלא יהיו שמדיות והב זה‪ .‬ומפרשי‬ ‫מ"ש שהאר"י ז"ל חי ל"ד שני משו דתיק מה שקלקל בלע‬ ‫הרשע בל"ד שני שחי‪ ,‬ובשה"ג ובשבחי האר"י מבואר שהאר"י‬ ‫ז"ל חי ל"ח שני‪ .‬אפשר שהג' שני הראשוני לא חשב‬ ‫בשביל שאי בה עדיי תורה‪ ,‬ג בשנה הרביעית אינו מעיקר‬ ‫החיוב לתורה כמבואר במשנה )אבות פ"ה מכ"א( ב חמש‬ ‫למקרא‪ ,‬וא" שהאר"י ז"ל היה קדוש מרח ונתמלא כל העול‬ ‫כולו אורה מיו הולדו‪ ,‬עכ"ז לתק טומאת בלע צרי כח‬ ‫התורה‪ ,‬וזה מתחיל בשנה החמישית שאמר הכתוב תאכלו את‬ ‫פריו‪ ,‬ונמצא לעני זה החשבו ל"ד שני"‪.‬‬ ‫מובא בדברי יחזקאל מה שכתוב בספר החזיונות‬ ‫למהרח"ו זי"ע ששאל מרבו הק' האריז"ל כי לפי מה ראותנו‬ ‫גודל קדושת התנאי ע"ה מה אנו ומה חיינו ובמה נחשב כל‬ ‫התורה והתפלה שלנו לנגד‪ ,‬והשיב לו האריז"ל כי אדרבה‬ ‫מחמת שאנחנו בעובי החומר ומדריגה שפלה ונמוכה מאד‬ ‫ועכ"ז אנו מתגברי לעשות רצו אבינו שבשמי לפי השגתנו‪,‬‬ ‫הוא אהוב וחביב הרבה יותר לפני השי"ת ממה שפעלו בעוצ‬ ‫קדושת התנאי הקדושי‪ ,‬כי היו במדריגה גבוהה והזדככות‬ ‫החומר יעו"ש‪.‬‬ ‫באחד המקורות הקדומי נמסר על סדר פטירתו לעול‬ ‫שכולו טוב‪ ,‬והיה זה לאחר שהאר"י הק' גילה סודות לתלמידיו‬ ‫ונגזרה עליו מיתה‪" :‬ויהי בהגיעו לתוספתא אחת שיש בפרשת‬ ‫מצורע שהיא ערזלאי דאילתא‪ ,‬שאל הרח"ו והחברי פירושה‬ ‫ויע הרב ויאמר לה למע ד' אל תפצירו בי לפרשה‪ ,‬כי לא‬ ‫נית לי רשות‪ ,‬וא אפרשנה דעו לכ שתתחרטו חרטה גדולה‬ ‫ולא יועיל לכ"‪ .‬להיות שהשט היה מקטרג ורוצה למנוע‬ ‫השפע מישראל לא קיבלו החברי דבריו ויפצרו עוד בדבר‪,‬‬ ‫ולא נתנו לרב רווחה עד שפירשה‪ ,‬ויהי ככלותו לפרשה אמר‬ ‫לה "הנה כבר הזהרתי אתכ כמה פעמי שלא תפצירו בי‬ ‫לפרשה‪ ,‬ולא שמעת בקולי‪ ,‬והודיע שנגזרה עליו גזירה‬ ‫שיסתלק באותה שנה‪ .‬כשמוע החברי דבר זה נבהלו מאד‪,‬‬ ‫וארכובותייהו דא לדא נקש‪ ,‬ויהפ לשונ לאבל ויבכו בכיה‬ ‫גדולה‪ ,‬ויאמרו "מי ית מותנו קוד שנראה שנלקח ממנו ארו‬ ‫האלקי"‪ ,‬אז אמר הרב לחברי "חדלו לכ מ הבכי בואו‬ ‫ונסגיר עצמינו הביתה ואפרש לכ איזה סודות קוד‬ ‫שאסתלק מכ"‪.‬‬ ‫ביו פטירתו ציווה לתלמידיו "הזהרו שיהיה שלו‬ ‫ביניה מכא ואיל‪ ,‬ונהגו כבוד זה בזה‪ ,‬וא תזכו אבוא‬ ‫בגלגול אחר ללמוד עמכ‪ ,‬ואגלה לכ רזי מה שלא נית לי‬ ‫רשות לגלות אות עכשיו‪ ,‬והזהרו בכבוד הרח"ו כי תורת חיי‬ ‫בקרבו וממנו תצא תורה בישראל‪ ,‬כי עבד נאמ הוא לי‪ ,‬ופתח‬ ‫פיו ודרש לה סודות ורזי‪ ,‬ובאמצע הדרוש פתח עיניו ונסתכל‬ ‫בכותלי הבית ואמר‪" :‬חברי‪ ,‬מה טוב ומה נעי היו הזה‪ ,‬אשר‬ ‫הבית הזה מלא אשר אי מקו להניח אפילו גרגיר חטה‪ ,‬וכל‬ ‫המתיבתות אשר ברקיע ננעלו והצדיקי באו לכא ומלאכי‬ ‫השרת אי מספר ומלכ בראש ללוות נשמתי עד מקומה‬ ‫הראוי"‪.‬‬ ‫‪ .‬ביו שלישי פר' דברי‪ ,‬ה' מנ"א‪ ,‬קוד יציאת נשמתו‬ ‫זירז את תלמידו הכה‪ ,‬רבי יצחק "וטר שיצא ממפת הבית‬ ‫פתח פיו ויצאה נשמתו בנשיקה" בשעת יציאת נשמתו הרבה‬ ‫לבקש מהשי"ת שיצילהו וישמרהו שלא יבא לידי גאוה!‬ ‫זכותו הגדולה יג עלינו ועל כל ישראל אמ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' לוי יצחק חיימובי* שליט"א ולסבי החשובי‬ ‫הרב ר' נחו חיימובי* שליט"א ולהרה"ח ר' שמואל הרכבי שליט"א ולהרה"ח ר' יוס( קוהוט שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בנו‪ -‬נכד שיחי' יה"ר שיזכו אביו ואמו להכניסו בבריתו של אאע"ה בעתו ובזמנו ולגדלו‬ ‫לתורה לחופה ולמעשי טובי ולרוות ממנו ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה אמ ‬

‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' יהודה לייב ראזענבערג שליט"א לרגל הולדת בתו תחי' יה"ר שיזכו אביה ואמה לגדלה לתורה לחופה ולמעשי טובי‬ ‫ולרוות ממנה ומכל יוצאי חלציה רוב נחת דקדושה והרחבת הדעת מתו בריות גופא ונהורא מעליא וכט"ס אמ ‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' דוד יוס( אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( ז"ל‬ ‫הונצח ע"י בני המשפחה שיחיו‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר צבי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' נת בנימי ז"ל‬ ‫ולע"נ האשה החשובה מרת הענדיל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( מאיר ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י משפחת מאייער שיחיו‬

‫ת ‪ .‬נ ‪ .‬צ ‪.‬ב ‪ .‬ה‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ח ר' יעקב הרבסט שליט"א‬

‫לעילוי נשמת האשה החשובה‬ ‫מרת פרומט ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אברה ז"ל‬ ‫נפטרה ח' מנ"א תשל" ד‬ ‫הונצח ע"י בנה‬ ‫הרה"ח ר' מרדכי מאיר זנגר שליט"א‬

‫לעילוי נשמת האשה החשובה‬ ‫מרת רחל לאה גרינבוי ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס( ז" ל‬ ‫נפטרה ה' אב תשנ"ג‬ ‫הונצחה ע"י בניה החשובי שיחיו‬

‫לע"נ הרה"ח ר' מתתיהו וובר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מרדכי ז"ל‬ ‫נלב"ע ו' מנ"א תשס"ח‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ג ר' אהר דוד וובר שליט"א‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אברה ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר מנח מנדל ז" ל‬ ‫נלב"ע ד' מנ"א תשנ" ח‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ג ר' אשר לוסטיגמ שליט"א‬

‫לעילוי נשמת הרה"ח‬ ‫ר' אברה אלכסנדר צבי ז" ל‬ ‫ב שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר שמשו רינגל שליט"א‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ" ח‬

‫לע"נ הרה"ח ר' נת הרבסט ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהושע ז"ל‬ ‫נלב"ע ז' אב תשס"ו‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬

‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי זצ"ל‬ ‫ראש הקהל דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬ ‫נפטרה ה' סיו ערב שבועות תשס"ט‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי שליט"א‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ‬ ‫הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫‪ 057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì àð íéáøä éåëæì úåàöåää éåñëì úåçöðäå úåîåøúì‬כא תוכלו להוריד גיליונות פרשת השבוע מידי שבוע‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

Related Documents