Chayim Shel Halacha Souccot 5770

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫‪ÌÈÈÓ '„ ˙ÏÈË ˙ˆÓ‬‬ ‫‡‪ .‬מצות נטילת ד' מינים היא שכל אחד מישראל צריך ליטול‬ ‫לולב אחד‪ ,‬אתרוג אחד‪ ,‬ג' הדסים‪ ,‬ב' ערבות ואין לפחות ממנין זה‬

‫)ועיי' רמ"א ומ"ב לענין שעת הדחק‪ ,‬וב"ה בזמננו מצויים כל המינים לרוב‪ ,‬ודינים אלו אינם נוגעים למעשה(‬

‫המינים ומהדקים אותם בחוזק‬

‫)פמ"ג א"א סי' תרמ"ז סק"א‪ ,‬ערוה"ש ס"ז‪ ,‬ובבכור"י סק"ח חלק עליהם‬

‫וכ' שטבעת זו אינה חשובה אגד כיון שמותר לכרכה סביב המינים בשבת ויו"ט(‪.‬‬ ‫‪ .‰‬בזמננו נהוג לעשות בית יד קלוע מעלי לולב הנקרא 'קוישיקעל'‬ ‫שיש בו כיסים להכניס בהם ההדס והערבה‪ ,‬ובין הכיסים מכניסים‬ ‫את הלולב‪ ,‬ומדינא סגי בהכי לצאת יד"ח מצות 'אגד' דלא גרע מכריכה‬

‫בחג הסוכות‪ ,‬ובמצוה זו אין מועיל שיהא אחד נוטל ומוציא‬ ‫אחרים העומדים סביבו יד"ח דכתיב 'ולקחתם' ל' רבים ולא כתיב 'ולקחת' להורות‬ ‫שכל אחד מחוייב ליטול בעצמו )שו"ע ומ"ב סי' תרנ"א ס"א(‪.‬‬ ‫·‪ .‬מן התורה חייבים בנטילת לולב רק ביום ראשון של חג‪ ,‬מלבד‬ ‫במקדש ששם חייבים בנטילת לולב כל שבעת ימי החג דכתיב‬ ‫'ולקחתם לכם ביום הראשון‪ ...‬ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים‪ ,‬אכן‪ ,‬חז"ל‬ ‫תיקנו ליטול לולב כל שבעת ימי החג אף מחוץ למקדש זכר למקדש‬

‫ויו"ט אינו אגד‪ ,‬וקוישיקע"ל בכלל זה‪ ,‬שהרי מותר להכניס המינים בתוך הקושיקע"ל בשבת ויו"ט(‪.‬‬ ‫‪ .Â‬המנהג הפשוט הוא שעושים קוישיקע"ל להכניס בו המינים‬

‫)שו"ע סי' תרנ"ח ס"א‪ ,‬ומה"ט יש שנהגו להקפיד ליטול לולב בשאר ימי החג בכותל המערבי‪ ,‬משום‬

‫)עיי' טעמי המנהגים שמביא בשם מרן מהר"ש בטעם שנוהגים לעשות קוישיקע"ל ]אף שניתן להסתפק‬

‫שלדעת הרמב"ם אף ירושלים שבין החומות בכלל 'מקדש'‪ ,‬ונמצא שמקיימים בזה מצוה מה"ת‪ ,‬ומ"מ אין‬

‫בטבעות רגילות הכרוכים סביב המינים[‪ ,‬כדי להפסיק מעט בין מין למין ‪ -‬כי ד' המינים מרמזים על שם הוי'‪,‬‬

‫בכלל זה הרובע היהודי שיש להסתפק אם בכלל ירושלים היתה ‪ -‬עיי' בכור"י סק"א‪ ,‬ופס"ת אות א'(‪.‬‬ ‫‚‪ .‬כשחל יום ראשון בשבת וכל שכן‪ ,‬בשאר ימות החג תקנו חז"ל שאין‬ ‫נוטלין את הלולב משום גזירה שמא יבואו לטלטל את הלולב ד' אמות ברה"ר )ואף‬ ‫שניתן לקיים מצות לולב בבית‪ ,‬מ"מ חששו שמי מי שאינו בקי ילך אצל חכם שילמדנו סדר הברכות או הנענועים ‪-‬‬

‫שעה"צ אות א'(‪ ,‬ובאופן כזה אין לטלטל כלל את הלולב‪ ,‬ההדס והערבות‬ ‫משום שהם 'מוקצה מחמת גופו' ‪ -‬שהרי אין עליהם תורת כלי ]כיון שאינם ראויים לשום‬ ‫שימוש[‪ ,‬אבל מותר לטלטל את האתרוג משום שהוא ראוי להריח בו‬

‫)שו"ע‬

‫ומ"ב ס"ב‪ ,‬ואף שבשאר ימות החול אין להריח באתרוג של מצוה משום ספק ברכה כמבו'' בסי' תרנ"ג וסי' רט"ז‪,‬‬

‫בשבת אין שום ספק ואפשר להריח בו‪ ,‬ועיי' שעה"צ אות ד'(‪ ,‬וי"א שבזמננו אסור לטלטל את‬ ‫האתרוג משום שאין הדרך להריח בו‪ ,‬ומקפידים עליו שלא להשתמש בו ולא לטלטלו‬ ‫]מחשש שיתקלקל[‪ ,‬ודינו כ'מוקצה מחמת חסרון כיס' )שש"כ פכ"ב הערה נ"ה(‪.‬‬ ‫‡‚„ ‪·ÏÂω‬‬ ‫‡‪ .‬נח' חז"ל אם לולב צריך איגד היינו‪ ,‬שיש בזה חיוב‪ ,‬ואף דקיי"ל‬ ‫שאינו צריך איגד‪ ,‬מ"מ מצוה לאגוד את הלולב עם ההדס‬ ‫והערבה משום 'הידור מצוה' הנלמד מהפסוק 'זה א‪-‬לי ואנוהו'‪ -,‬ובשעת האגד‬ ‫יקדים ליטול הלולב ולאחר מכן יביא ההדס והערבה ]כסדר הכתוב בתורה )בעל העיטור([‪.‬‬ ‫·‪ .‬מדינא מותר לאגוד הלולב אף בחוטי צמר ומשי וכיו"ב אם הם‬ ‫נאים משום 'הידור מצוה'‪ ,‬ואין לחוש בזה לחציצה בין יד האדם ללולב‪ ,‬משום‬ ‫ש'כל לנאותו אינו חוצץ' )שו"ע ס"א‪ ,‬מ"ב סק"ז(‪ ,‬מ"מ נהגו העולם לאגוד עם עלי‬ ‫לולב ובאופן כזה ודאי אין לחוש לחציצה בין היד ללולב ד'מין במינו אינו חוצץ'‪.‬‬ ‫‚‪ .‬לדעת המחבר צריך לאגוד הלולב בקשירה גמורה ב' קשרים זה‬ ‫על זה ולא בעניבה שאינו קשר הנאסר בשבת ויו"ט ואינו בכלל 'אגד'‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫לאגוד הלולב מערב יו"ט משום שביו"ט אסור לקשור קשירה גמורה‪ ,‬ואם שכח‬ ‫ולא אגד מערב יו"ט יתבאר דינו להלן‪ ,‬ולדעת הרמ"א סגי אם נוטל‬ ‫עלי לולב וכורכן סביב המינים ולאחר שכרך כמה הכריכות תוחב‬ ‫ראש העלה בין הכריכה ללולב ובאופן כזה הכריכה מתקיימת ואינה נפתחת‬ ‫וחשיב 'אגד'‪ ,‬וכריכה זו מותר לעשות אף ביו"ט ולדעתו אף קשר המותר בשבת‬ ‫ויו"ט חשיב 'אגד' )ס"א‪ ,‬ועיי' מ"ב סקי"א שכ' שאף לדעת הרמ"א אין לעשות כריכה זו רק ביו"ט שא"א לקשור‬

‫כרגיל ולא בחול‪ ,‬ומ"מ רבים נוהגים כפשטות דבריו‪ ,‬וראה להלן מש"כ לענין קוישיקע"ל(‪.‬‬ ‫„‪ .‬בכלל כריכה זו שכתב הרמ"א ‪ -‬שאינה קשר ע"ג קשר הוא גם מה שנהגו‬ ‫העולם לעשות טבעות מעלי הלולב ע"י שמצמידים ב' חלקי עלים ומקפלים‬ ‫אותם זה לתוך זה וכורכים אחד סביב השני ומהדקים אותם בחוזק ונעשה כעין לולאה‪,‬‬ ‫ומשחילים שיירי העלה לתוך הלולאה ונעשה כעין טבעת וכורכים אותם סביב‬

‫האמורה לעיל לדעת הרמ"א )עיי' מ"ב סק"ח בשם תשובות אגורה באהלך דאפשר דקושיקע"ל זה חשיב‬ ‫קשר גמור‪ ,‬ולאחר העיון בדבריו מבואר שלא מצינו בשום מקום שיש חיוב לאגוד בב' קשרים‪ ,‬והעיקר הוא‬ ‫שהאגד יהיה נאה ומהודק יפה‪ ,‬ולכן סגי בקוישיקע"ל‪ ,‬ולפי"ז מבו' שפיר דעת הרמ"א שמתיר כריכה‪ ,‬וכן טבעות‬ ‫שלנו כשרים לכתחילה‪ ,‬ומ"מ בבכור"י הנ"ל חולק גם על היתר זה‪ ,‬כי לדעתו כל אגד שמותר לעשות בשבת‬

‫ולכן צריך לחברם יחד ]עיי'באה"ט אות כ"א[‪ ,‬וכשם שבשם הוי' צריך להיות ריוח בין האותיות שלא יגעו זה‬

‫בזה‪ ,‬כך בד' מינים צריך שיהיה ריוח בין מין לחבירו(‪ ,‬וסביב הקוישיקע"ל כורכים‬ ‫טבעות מעלי הלולב כי בקוישיקע"ל לבד יש לחוש שהמינים לא יהיו מהודקים‬ ‫זה לזה‪ ,‬וע"י הטבעות הם מהודקים היטב‪ ,‬ומנהגנו לכרוך ג' טבעות כאלו‬ ‫מלבד הטבעות שעל גוף הלולב‪ ,‬כפי שיבואר לקמן‪.‬‬ ‫‪ .Ê‬יש נוהגים לעשות קשר רגיל בא' הטבעות שסביב המינים כדי‬ ‫לצאת יד"ח אף לדעות דלא סגי בכריכה‬

‫)כה"ח סקי"א‪ ,‬ועיי' מ"ב סקי"א דבכריכה ע"ג קשר‬

‫סגי אף לדיעות אלו(‪ ,‬וכאמור לעיל‪ ,‬הנוהגים כן צריכים לאגוד את הלולב‬ ‫בערב יו"ט כיון שאסור לקשור ביו"ט‪ ,‬ואם שכחו לאגוד בערב יו"ט או‬ ‫שנפל האגד ביו"ט יעשו רק עניבה או כריכה ]או יעשו כמבו' להלן[ ביו"ט‬ ‫בבוקר )שו"ע ורמ"א ס"א(‪.‬‬ ‫‪ .Á‬יש שכתבו שיש ענין לאגוד הלולב ביו"ט בבוקר דוקא כיון שאז‬ ‫הוא זמן קיום המצוה‪ ,‬ולדיעות אלו יש לאגוד את הלולב רק עם קושיקע"ל‬ ‫וטבעות המוכנים מערב יו"ט מעלי הלולב שבהם אין חשש קשירה ביו"ט )עיי' בכור"י סק"ד‬ ‫בשם החיד"א ועוד‪ ,‬סידור לב שמח ‪ -‬אלעסק( וכן אנו נוהגים‪ ,‬ומ"מ יש להזהר שלא להכין‬ ‫הטבעות עצמם ביו"ט כיון שעשויים להתקיים וחשיבי קשר גמור‪ ,‬ואם שכח להכין‬ ‫הטבעות מערב יו"ט יקח עלי לולב תלושים ויכרכם או יעשה עניבה סביב‬ ‫הלולב כפשטות דברי הרמ"א המבו' לעיל ס"ב‪ ,‬ואם אין לו עלים תלושים נחלקו הפו' אם יש‬ ‫איסור תלישה בדבר שכבר נתלש מהעץ‪ ,‬ואם אינו מוצא עלים תלושים יש להקל לחתוך בשיניו‬ ‫עלים מן הלולב‪ ,‬ומ"מ אין לעשות כן בפרהסיא )שע"ת סק"ג(‪.‬‬

‫‪ .Ë‬כשאוגדים הלולב צריך לראות שראש ההדס יהיה יותר גבוה‬ ‫מראש הערבה כיון שההדס חשוב מן הערבה בגלל שהוא מוזכר בפסוק לפני הערבה‪,‬‬ ‫ויש לו ריח טוב‪ ,‬וההדס יהיה בצד ימין של הלולב כיון שהוא חשוב יותר והערבה‬ ‫בצד שמאל ואין חילוק בזה בין אטר למי שאינו אטר )רמ"א ס"א‪ ,‬מ"ב סקי"ב‪ ,‬לבוש וערוה"ש(‪.‬‬

‫‪ .È‬צריך לתחוב חלק גדול מההדס והערבה בתוך האגד‬ ‫בכל המינים יחד בשעת הברכה )רמ"א ומ"ב ס"א(‪.‬‬ ‫‪ .‡È‬בנוסף לטבעת שאוגדים בה הלולב עם שאר המינים‪ ,‬נהגו‬ ‫לאגוד גוף הלולב עם עוד ב' טבעות דכתיב 'כפת' חסר ו'‪ ,‬וילפי' מינה‬ ‫כדי שיחזיק‬

‫שבו' ימים הראשונים של החג יהיה הלולב קשור ודומה לכף אחד וביום השביעי‬ ‫מתירים טבעות אלו‪ ,‬ונמצא הלולב אגוד בג' טבעות כנגד ג' אבות ‪ -‬ומנהגנו‬ ‫לכרוך ג' טבעות סביב כל המינים וב' טבעות על גוף הלולב‪ ,‬ומ"מ יש להזהר‬ ‫שלא להניח טבעות אלו בטפח העליון של שדרת הלולב כדי שיוכלו‬ ‫לכסכס העלים בשעת הנענועים )רמ"א ומ"ב ס"א‪ ,‬ט"ז סק"א(‪.‬‬

‫‪ .·È‬אם נשרו עלים מההדס והערבה לתוך הקוישיקע"ל‬

‫או בין‬

‫הטבעות ללולב ]לאלו שאין משתמשים עם קוישיקע"ל[ )שכיח מאד כשמחליפים הערבות‬

‫בהושענא רבה או במשך ימי החג( א"צ להוציאם ואין בזה משום חציצה בין ידו ללולב‬ ‫ד'מין במינו אינו חוצץ'‪ ,‬אכן‪ ,‬אם ההדסים או הערבות קשורים בגומי או‬ ‫חוט צריך להסירם לפני שאוגדים אותם יחד כיון שאינם ממין הלולב‪ ,‬ואם‬ ‫יאחז במינים באותו מקום יש לחוש לחציצה בין היד להדס או לערבה )שו"ע ומ"ב‪ ,‬ס"א(‪.‬‬

‫‪·ÏÂÏ ˙ÏÈË ¯„Ò‬‬ ‫‡‪ .‬בשעת קיום מצות ד' מינים הברכה והנטילה שלאחריה צריך ליטול‬ ‫האגודה של הלולב‪ ,‬ההדס‪ ,‬והערבה ביד ימין והאתרוג ביד שמאל‬ ‫משום שבאגודה יש ג' מצוות והאתרוג הוא רק מצוה אחת‪ ,‬וכן הדין כשחוזר‬ ‫ונוטל המינים בשעת אמירת הלל והושענות אף שכבר בירך על הלולב‬ ‫ונענע קודם הלל )שו"ע ומ"ב ס"ב(‪.‬‬ ‫·‪ .‬י"א שאין חילוק בין אטר לכל אדם לענין נטילת לולב אף שיד‬ ‫ימין של אטר חשובה כיד שמאל של כל אדם ]כי ידו הימנית חלושה‪ ,‬ועיקר תשמישו ביד‬ ‫שמאל[‪ ,‬ואף הוא צריך ליטול הלולב בימין והאתרוג בשמאל ולא דמי‬ ‫לתפילין שדין אטר שונה מכל אדם‪ ,‬משום שחיוב הנחת תפילין ביד שמאל הוא מה"ת‬ ‫]דילפי' לה מדכתיב 'ידכה' ודרשי' יד כהה[‪ ,‬משא"כ נטילת לולב ביד ימין הוא מדרבנן‬ ‫משום חשיבות בעלמא ]שיש בה ג' מצוות[ ולענין זה סגי ביד ימין שהוא חשובה אצל רוב‬ ‫בנ"א‪ ,‬וי"א שאטר נוטל הלולב בשמאל והאתרוג בימין כמו בתפילין‪ ,‬משום‬ ‫שיד שמאל של אטר חשובה כיד ימין של כל אדם‪ ,‬ונהגו כדיעה זו )שם ס"ג(‪.‬‬

‫‚‪ .‬השולט בשתי ידיו שעושה כל המלאכות בב' הידיים שוה בשוה דינו ככל‬ ‫אדם ונוטל הלולב בימין‪ ,‬ואם נקל לו יותר לעשות המלאכות ביד‬ ‫שמאל דינו כאטר אף שיכול לעשות המלאכות גם ביד ימין )מ"ב סק"כ(‪.‬‬ ‫„‪ .‬מי שאינו אטר שנטל הלולב ביד שמאל כן אטר שנטל הלולב‬ ‫ביד ימין יצא יד"ח‪ ,‬ויש מחמירים‪ ,‬וטוב להחמיר ולחזור וליטול‬ ‫המינים בלא ברכה )רמ"א ס"ג‪ ,‬מ"ב סקי"ט(‪.‬‬ ‫‪ .‰‬אם נטל האגודה יחד עם האתרוג ביד אחת י"א שלא יצא‬ ‫יד"ח כי האתרוג צריך להיות בנפרד מהמינים האחרים‪ ,‬וי"א שיצא יד"ח‬ ‫דסוכ"ס האתרוג הוא בנפרד מהמינים האחרים ]שהרי אינו אגוד עמהם[‪ ,‬וראוי‬ ‫להחמיר ולחזור וליטול המינים בלא ברכה ובפרט ביום הראשון שהוא‬ ‫מה"ת )מ"ב סקט"ו(‪ ,‬ומטעם זה יש להזהר שלא לאחוז הלולב והאתרוג‬ ‫ביד אחת בשעת אמירת הלל והושענות ובפרט בשעת הנענועים שהם חלק‬ ‫מהמצוה )שו"ע הרב סי"ג(‪ ,‬ורבים נכשלים בזה משום שמחזיקים הסידור ביד אחת‪,‬‬ ‫ויכולים להחזיק הסידור על זרועותיהם או עם היד שאוחז בה הלולב או האתרוג‪.‬‬ ‫‪ .Â‬המנהג ליטול הלולב כשאחורי הלולב היינו‪ ,‬הצד שרואים ממנו‬ ‫השידרה כלפי פני האדם הנוטלו‪ ,‬ופני הלולב כלפי חוץ ויש בזה טעם‬ ‫עפ"י סוד )מ"ב סי' תר"נ סק"ח(‪.‬‬ ‫‪ .Ê‬הנוטל את הלולב כשהוא מונח בנרתיקו לא יצא יד"ח דכתיב‬ ‫'ולקחתם לכם'‪ ,‬ולקיחה ע"י דבר אחר לא הוי לקיחה ]אם הוא אינו בדרך כבוד[‪,‬‬ ‫ואין חילוק בדין זה אם אוחז בנרתיק מלמטה או מלמעלה ונמצא‬ ‫שאינו אוחז בלולב כלל ]וחשיב לקיחה ע"י דבר אחר[ או שאוחז בנרתיק‬ ‫באמצע ונמצא שאוחז בלולב דרך הנרתיק ]וחשיב לקיחה גמורה[‪ ,‬משום שהנרתיק‬ ‫חוצץ בין ידו ללולב‪ ,‬וכדלהלן )מדין לולב המונח בכלי המבו' בס"ז(‪.‬‬ ‫‪ .Á‬המניח נייר כסף על אגודת הלולב כדי לשמור על טריות‬ ‫המינים‪ ,‬ושכח להסיר הנייר כסף לפני נטילת לולב‪ ,‬ובשעת‬ ‫הברכה והנענוע אחז בנייר כסף ולא באגודה עצמה ‪ -‬לא יצא יד"ח‬ ‫משום דהוי חציצה‪ ,‬וי"א דלא הוי לקיחה תמה ]דמדכתיב 'ולקח‪-‬תם' למדים שצריך‬ ‫לקיחה שלימה‪ ,‬ואם אינו אוחז הלולב בידיו ממש אין זה חשיב לקיחה שלימה[‪,‬‬

‫וצריך לחזור וליטול הלולב בלא ברכה )שו"ע ומ"ב ס"ז(‪.‬‬ ‫‪ .Ë‬הלובש כפפות ע"ג ידיו צריך להסיר הכפפות לפני נטילת‬ ‫לולב ואפי' אם הכפפות אינן מכסות את כל היד ‪ -‬משום שי"א שהכפפות הם‬

‫חציצה בין ידו ללולב‪ ,‬ובדיעבד‪ ,‬אם לא הסיר הכפפות קודם הנטילה‬ ‫אפי' אם אינן מכסות כל היד יחזור ויטול הלולב )ואף שברמ"א משמע שאם אין כל היד‬ ‫מכוסה לא חשיב חציצה כלל‪ ,‬מ"מ רבים חולקים עליו‪ ,‬וטוב להחמיר( בלא ברכה )שם‪ ,‬ועיי' מ"ב‬ ‫סקל"ג שבדין זה יש מקילים דלא חשיב חציצה כלל כיון שהכפפות בטלים להיד(‪.‬‬ ‫ובכלל דין זה‪ ,‬מי שיש לו תחבושת על ידיו‪ ,‬ואין כל היד מכוסה בהם‬ ‫וקשה לו להסיר התחבושת‪ ,‬שיש להקל ליטול הלולב עם היד‬ ‫החבושה )כי באופן כזה שהוא צריך לתחבושת בשביל להגן על פצע או על מכה יש לסמוך על הרמ"א המיקל‬ ‫בדין זה כנ"ל ‪ -‬חיים וברכה אות צ"ו(‪ ,‬וכן הדין אם כל היד מכוסה בהם ואינו יכול‬ ‫להסירם מסיבה רפואית שיש להקל ליטול הלולב עם היד החבושה )וכדיעות‬ ‫הראשונים ]מובא במ"ב סקל"ג[ שכריכת סודר ע"ג היד אין נחשבת כלל לחציצה משום שבטילה ליד(‪ ,‬ואם‬ ‫יכול להסיר התחבושת ואינו מסירה יטול הלולב בלא ברכה משום שיש‬ ‫לחוש לדיעות דהוי חציצה )בשם הגרש"ז אויערבעך(‪ ,‬ואם אינו יכול ליטול כלל‬ ‫הלולב בידו החבושה נתבאר דינו בסעיף ד'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫‪‰Î¯·‰ ¯„Ò‬‬ ‫‡‪ .‬אין ליטול הלולב והאתרוג בידו קודם הברכה דקיי"ל 'כל המצוות‬ ‫מברך עליהם עובר לעשייתן' ‪ -‬שצריך להקדים ברכת המצוה לעשיית המצוה‪ ,‬ואם‬ ‫נוטל הלולב והאתרוג בב' ידיו קודם הברכה מיד קיים המצוה ]שהרי יוצאים יד"ח מצוה‬ ‫זו בהגבהה בעלמא[‪ ,‬אלא נוטל הלולב בידו האחת ואינו נוטל האתרוג ומברך‬ ‫ברכת 'על נטילת לולב' ונמצא שבירך קודם עשיית המצוה שהרי כל זמן שלא נטל‬ ‫גם האתרוג לא קיים המצוה כלל ]דקיי"ל ד' מינים מעכבים זה את זה[ )אבל אין אומרים‬ ‫שיברך קודם שנטל הלולב בידו דזה מיקרי 'עובר דעובר'(‪ ,‬וביום א' או ביום ב' אם חל יום א'‬ ‫בשבת מוסיף לברך 'שהחיינו' ככל מצוה הבאה מזמן לזמן‪ ,‬ולאחר הברכה‬ ‫נוטל האתרוג בידו השניה ומנענע כסדר שיבו' להלן‪ ,‬וי"א שיכול ליטול‬ ‫האתרוג בידו השניה כשהוא הפוך העוקץ כלפי מעלה והפיטם כלפי מטה ‪-‬‬ ‫ובאופן כזה לא יצא יד"ח כמ"ש להלן ומברך הברכות‪ ,‬ולאחר הברכה חוזר‬

‫והופך את האתרוג‪ ,‬וי"א שיכול ליטול הלולב והאתרוג כרגיל‪ ,‬ויכוין‬ ‫שאינו רוצה לצאת יד"ח המצוה עד אחר סיום הברכה )עיי' ט"ז סק"ה‪,‬‬ ‫ובאה"ט אות י"ג מה שפקפקו על דיעה השלישית(‪.‬‬ ‫·‪ .‬מנהג העולם כדיעה השניה שקודם הברכה נוטלים האתרוג‬ ‫כשהוא הפוך ומברכין וחוזרים והופכים האתרוג ועושים‬ ‫הנענועים המבוארים להלן )חיים וברכה אות רל"ה(‪,‬‬ ‫‚‪ .‬צריך ליטול המינים דרך גדילתן על העץ היינו‪ ,‬ראשיהם למעלה‬ ‫ועיקריהם ]מקום תלישתן מהעץ[ למטה‪ ,‬ואם נטלן כשהן הפוכים לא‬ ‫יצא‪ ,‬וכן הדין אם נטלן כשהן שוכבים שהם מוטים לצדדים ואינם זקופים‬ ‫כלפי מעלה‪ ,‬ומטעם זה הנוהגים להחזיק האתרוג בשעת הברכה‬ ‫כשהוא הפוך כאמור לעיל צריכים לחזור ולהפכו מיד אחר הברכה‬ ‫קודם הנענועים‪ ,‬ואם שכחו ולא הפכו לא יצאו יד"ח וצריכים לחזור‬ ‫ולנענע בלא ברכה )שו"ע ומ"ב ס"ב(‪ ,‬וכן יש להזהר בשעת הנענועים‬ ‫כשמטים הלולב לצד צפון ודרום‪ ,‬שלא יטה הלולב לגמרי שיהא‬ ‫כשוכב באויר משום שאינו דרך גדילתו‪ ,‬אלא ראש הלולב יהא כלפי‬ ‫מעלה ומוטה מעט לצד שמנענע אליו )פע"ח(‪.‬‬ ‫„‪ .‬אם שכח לברך על הלולב קודם הנטילה ונזכר קודם הנענועים‬ ‫שבהלל יברך קודם הלל‪ ,‬וכן הדין אם נזכר באמצע הלל קודם‬ ‫שסיים כל הנענועים שבהלל יברך בין הפרקים כי הנענועים בהלל הם תקנת‬ ‫חז"ל‪ ,‬וחשובים חלק מהמצוה ]וממילא חשיב שבירך קודם עשיית המצוה[‬

‫)וגדר 'בין‬

‫הפרקים' מבו' במ"ב סי' תפ"ח סק"ה שהוא בין מזמור למזמור לפי חלוקת מזמורי ההלל שבתהילים(‪,‬‬ ‫ואם נזכר לאחר הנענועים לא יברך כיון שכבר קיים המצוה )מ"ב סקמ"א(‪.‬‬ ‫‪ .‰‬אם שכח לברך ברכת 'שהחיינו' קודם נטילת לולב ביום א'‬ ‫ונזכר רק לאחר הלל ]כמבו' בסעיף הקודם[ יכול לברך קודם נטילת לולב‬ ‫בשאר הימים )מ"ב סקכ"ט(‪.‬‬ ‫‪ .Â‬צריך לעמוד בשעת הברכה כמו שאר ברכת המצוות והנטילה דכתיב‬ ‫'ולקחתם לכם' וילפי' מ'לכם' הכתוב במצות ספירת העומר ]דכתיב בה 'מהחל‬

‫חרמש בקמה' ודרשו חז"ל 'אל תיקרי בקמה אלא בקומה'[‪ ,‬ובדיעבד‪ ,‬אם ישב‬ ‫בשעת הברכה או בשעת קיום המצוה יצא יד"ח דקרא אסמכתא בעלמא‬ ‫היא‪ ,‬ורק לכתחילה יש להקפיד ע"ז )רמ"א ומ"ב ס"ה‪ ,‬ולעיל סי' תקפ"ה לענין שופר(‪.‬‬ ‫‪ÌÈÚÂÚ‰ ¯„Ò‬‬ ‫‡‪ .‬אף שמדינא יוצאים יד"ח נטילת לולב בהגבהת הלולב שהיא עיקר‬ ‫המצוה‪ ,‬מ"מ תקנו חז"ל שצריך לנענע הלולב לכל רוחות השמים‬ ‫כסדר האמור להלן בשעת קיום המצוה אחר הברכה )לבוש( ובנענועים אלו אנו‬ ‫מודיעים שניצחנו את כל המקטרגים עלינו‬

‫)כ"כ באבודרהם בשם הירושלמי 'כהדין נצוחיא דנצחין‬

‫ומעלהו אליו וכך עושה ג"פ כנ"ל‪ ,‬וכן המנהג‬ ‫ראשונה‪ ,‬והט"ז כתב כסברת המדקדקים ]עיי' הטעם במ"ב סקמ"ו[(‪.‬‬ ‫‪ .Â‬סדר הנענועים האמור בסעיפים הקודמים הוא רק לכתחילה‪,‬‬ ‫ובדיעבד‪ ,‬יוצאים יד"ח בכל אופן שמנענע‪ ,‬ולכן‪ ,‬אם שינה בסדר‬ ‫הנענועים א"צ לחזור ולנענע )מ"ב סקמ"ט‪ ,‬עיי"ש שאף שמי שלא נענע בכלל דינו שחוזר‬ ‫ומנענע‪ ,‬אם טעה בסדר הנענועים אינו חוזר(‪.‬‬ ‫‪ .Ê‬בשעת הנענועים צריך לקרב האגודה של הלולב עם האתרוג‬ ‫ולנענע בשניהם ביחד כי אף שאין האתרוג אגוד באגודה אחת עם הלולב‪ ,‬מ"מ‬

‫)רמ"א ס"ט עיי"ש שמכריע כסברא‬

‫בקרבא ונקטין לולבא בידיהון' פי' כדרך המלכים הכובשים עיירות במלחמה ומגביהים רומח עם אות המלכות‬

‫צריך להחזיקם יחד‪ ,‬כשהם קרובים זה לזה )שו"ע ומ"ב סי"א‪ ,‬ויש בזה טעם עפ"י סוד – עיי' ב"י ד"ה‬

‫על ראש המגדל ומנענעים אותו לכל רוח להודיע שהמלך ניצח את הכל(‪ ,‬ואם לא נענע חוזר‬ ‫ונוטל המינים ומנענע )מ"ב סקמ"ט(‪.‬‬ ‫·‪ .‬בסדר הנענועים מצינו כמה דיעות‪ ,‬דעת המחבר שהמנענע מוליך‬ ‫הלולב לפניו‪ ,‬ומכסכס העלים מעט ג' פעמים וזהו ה'נענוע'‪ ,‬ויזהר שלא‬ ‫יכסכס בכח משום שיש לחוש לשבירת הלולב‪ ,‬וחוזר ומקרב הלולב אליו סמוך‬ ‫לחזהו ומכסכס העלים מעט ג' פעמים‪ ,‬ודעת הרמ"א שמוליך הלולב‬ ‫לפניו ומביאו אליו ג' פעמים וזהו ה'נענוע'‪ ,‬ובאמצע ההולכה וההבאה‬ ‫מכסכס העלים מעט )שו"ע ס"ט‪ ,‬עיי' פמ"ג שלדעת הרמ"א עיקר הנענוע הוא ההולכה וההבאה‪,‬‬

‫אם צריך(‪ ,‬ומ"מ א"צ להצמידם אחד לשני‬ ‫)אלף המגן(‪.‬‬ ‫‪ .Á‬בנוסף לנטילת הלולב והנענועים אחר הברכה‪ ,‬צריך ליטול‬ ‫הלולב במשך כל זמן אמירת ההלל‪ ,‬וצריך לנענע לכל הרוחות‬ ‫בשעת אמירת פסוקי 'הודו לה'' באמצע הלל ובסוף הלל ו'אנא ה'‬ ‫הושיעה נא' וילפי' לה מדכתיב )דברי הימים א' טז‪ ,‬לג( 'אז ירננו עצי היער' שצריך לרנן‬

‫ומ"מ לכתחילה ראוי לכסכס העלים מעט בשעת ההולכה וההבאה‪ ,‬לחוש לדיעות שכסכוס העלים הוא ג"כ חלק‬

‫מהנענוע(‪ ,‬אכן‪ ,‬דעת כמה פוסקים שיש לחוש לשני הדיעות‪ ,‬ולדעתם‬ ‫צריך לנענע כסדר הזה‪ :‬המנענע מוליך הלולב לפניו‪ ,‬ומכסכס העלים‬ ‫מעט ג' פעמים‪ ,‬וחוזר ומקרב הלולב אליו סמוך לחזהו ומכסכס‬ ‫העלים מעט ג' פעמים כדעת המחבר‪ ,‬ולאחר מכן מוליך ומביא עוד ב'‬ ‫פעמים‪ ,‬ובשעת ההולכה וההבאה מכסכס מעט בעלים כדעת הרמ"א‬ ‫דבעי' הולכה והבאה ג"פ )דעת המהרש"ל ועוד ‪ -‬מובא במג"א(‪ ,‬וכן אנו נוהגים‪.‬‬ ‫‚‪ .‬כסדר הזה האמור בסעיף הקודם צריך לעשות לד' רוחות השמים‬ ‫כדי להראות שעושה כן לשם הקב"ה שד' רוחות שלו‪ ,‬ועוד‪ ,‬כדי לעצור רוחות‬ ‫רעות ]המנשבות מכל רוחות השמים[‪ ,‬ולמעלה ולמטה כדי לעצור טללים רעים‬ ‫]היורדים מלמעלה למטה[‪ ,‬לפי הסדר האמור להלן‪ :‬לדעת המחבר ‪-‬‬ ‫עומד לצד מזרח ומוליך ומביא הלולב לאותו צד ומנענע כנ"ל‪ ,‬ולאחר‬ ‫מכן פונה לדרום שהוא בימינו‪ ,‬וחז"ל הזהירו אותנו שהאדם צריך לפנות לימין‬ ‫ולשמאל‪ ,‬יפנה תחילה לימין‪ ,‬ולאחר מכן פונה למערב שהוא לימין האדם‬ ‫כשעומד כלפי דרום ולצפון שהוא לימין האדם כשעומד כלפי מערב‪ ,‬למעלה‬ ‫ולמטה ובדין זה אין חילוק בין אטר למי שאינו אטר ]דאזלי' בתר צד ימין דעלמא[‬

‫)שו"ע מ"ב ובה"ל סע' ט' י'(‪ ,‬לדעת האריז"ל ‪ -‬עומד לצד מזרח ומוליך‬ ‫ומביא הלולב לצד דרום ומנענע כנ"ל‪ ,‬ולאחר מכן פונה לצפון‪,‬‬ ‫למזרח‪ ,‬למעלה‪ ,‬למטה‪ ,‬למערב )באה"ט סק"כ‪ ,‬וטעם סדר זה הוא משום שדרום רומז‬ ‫לחסד‪ ,‬צפון לגבורה וכו'‪ ,‬וצריך לנענע לפי סדר הספירות(‪ ,‬וכן אנו נוהגים‪.‬‬ ‫„‪ .‬י"א שהמנענע צריך להפוך את גופו לצד שמנענע אליו ובאופן‬ ‫כזה יוצא שסוף הלולב נמצא כלפי החזה כל זמן הנענועים וכשמנענע למעלה‬ ‫מגביה הלולב כלפי מעלה‪ ,‬וכשמנענע למטה משפיל עצמו כלפי‬ ‫מטה יחד עם הלולב‪ ,‬וי"א שא"צ להפוך את הגוף בשעת‬ ‫הנענועים‪ ,‬אלא נשאר לעמוד על מקומו ופניו למזרח ומוליך ידיו‬ ‫עם הלולב והאתרוג לצד שמנענע אליו ומצדד מעט ראש הלולב‬ ‫לצד שמנענע אליו וכאמור לעיל יש להזהר שלא להטות הלולב לגמרי לאותו צד‬ ‫באופן שיהא מונח כשוכב באויר‪ ,‬וכשמנענע לצד מערב יגביה הלולב מעל‬ ‫כתיפו ומטהו כלפי אחורי גופו )מ"ב סקל"ז(‪ ,‬וכן המנהג‪.‬‬ ‫‪ .‰‬נחלקו הפוסקים כיצד צריך להחזיק הלולב כשמנענע כלפי‬ ‫מטה‪ ,‬י"א שהופך הלולב לגמרי‪ ,‬ונמצא ראש הלולב למטה‪,‬‬ ‫ועיקרו למעלה ואף שצריך להחזיק המינים בדרך גדילתן‪ ,‬בנד"ד חשיב כדרך‬ ‫גדילתן‪ ,‬שהרי כשמחזיק את ידיו ביושר גם הם עומדים ישר‪ ,‬ועכשיו הם הפוכים בגלל‬ ‫שהפך את ידיו‪ ,‬ויש מדקדקים שלא להפוך את הלולב משום שלדעתם אף‬ ‫באופן כזה חשיב שלא כדרך גדילתן‪ ,‬אלא משפיל הלולב כלפי מטה וחוזר‬

‫כדי שהאתרוג לא יתחכך ויתקלקל‬

‫]והנענוע הוא הרינון[ בעצי היער ]ד' מינים[‪ ,‬וכתיב בתריה 'הודו לה' 'ואמרו הושיענו'‬ ‫]שצריך לנענע בפסוקים אלו ‪' -‬הודו' ו'הושיעה נא'[ )שו"ע ומ"ב ס"ח(‪.‬‬

‫‪ .Ë‬נחלקו הפוסקים אם הציבור האומרים ד' פעמים 'הודו'‬ ‫'יאמר נא' צריכים לנענע בכל פעם‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬נהגו לנענע רק‬ ‫'ב'הודו' הראשון אחר 'הללו את ה'‪ ,‬ובכל פעם שאומרים הפסוק 'אנא‬ ‫ה' הושיעה נא' הנאמר ב' פעמים‪ ,‬ובכל פעם שאומרים הפסוק 'הודו'‬ ‫הנאמר ב' פעמים לפני 'יהללוך' )שו"ע ומ"ב ס"ח(‪ ,‬ועפ"י האריז"ל אין‬ ‫מנענעים בב' הפעמים שאומרים 'הודו' לפני 'יהללוך' רק בפעם‬ ‫הראשונה )וכ"מ גם בדברי ה'ארחות חיים'(‪ ,‬וכן אנו נוהגים‪.‬‬ ‫‪ .È‬אף בנענועים אלו צריך לנענע לכל רוחות השמים כסדר האמור‬ ‫לעיל‪ ,‬ומ"מ אין לנענע בפעם אחת לכל הרוחות‪ ,‬אלא מחלקים‬ ‫את הנענועים לפי מנין התיבות שבפסוקים אלו‪ ,‬וכדלהלן לפי סדר‬ ‫האריז"ל‪ ,‬וכמנהננו‪:‬‬ ‫באמירת 'הודו' הן 'הודו' הראשון הן 'הודו' האחרון מנענעים לצד דרום‪,‬‬ ‫באמירת 'לה' ‪ -‬אין מנענעים משום שצריך לכוין היטב כשמזכיר את השם ואם‬ ‫ינענע לא יוכל לכוין‪ ,‬באמירת 'כי' ‪ -‬לצד צפון‪' ,‬טוב' ‪ -‬לצד מזרח‪' ,‬כי' ‪-‬‬ ‫כלפי מעלה‪' ,‬לעולם' ‪ -‬כלפי מטה‪' ,‬חסדו' ‪ -‬לצד מערב‪.‬‬ ‫באמירת 'אנא' ב' הפעמים מנענעים לצד דרום וצפון‪ ,‬באמירת 'ה' ‪-‬‬ ‫אין מנענעים כלל‪ ,‬באמירת 'הושיעה' ‪ -‬לצד מזרח וכלפי מעלה‪,‬‬ ‫'נא' ‪ -‬כלפי מטה ולצד מערב )מ"ב סקל"ז(‪.‬‬ ‫‪(·"¯˙ ÔÓÈÒ) ·ÏÂÏ ˙ÏÈË ÔÓÊ‬‬ ‫‡‪ .‬מצות נטילת לולב הוא רק ביום ולא בלילה דכתיב 'ולקחתם לכם‬ ‫ביום הראשון' ‪ -‬ולא בלילה‪ ,‬ואף שהיום מתחיל בעלות השחר מ"מ‬ ‫לכתחילה אין ליקח הלולב קודם הנץ החמה משום שאין הכל בקיאים בזמן‬ ‫עלוה"ש‪ ,‬ובשעת הדחק כגון אדם שצריך לצאת בדרך ולא יוכל לנענע בזמן הנסיעה‪,‬‬ ‫ויגיע למחוז חפצו רק בלילה מותר לנענע מעלות השחר ואילך )שו"ע ומ"ב ס"א(‪.‬‬ ‫·‪ .‬לכתחילה צריך ליטול הלולב מיד אחר הנץ החמה שאז הוא תחילת‬ ‫הזמן הראוי לקיום המצוה ‪ -‬משום זריזים מקדימים למצוות‪ ,‬ובדיעבד‪ ,‬יכול‬ ‫ליטול גם אחר זמן זה עד שקיעת החמה )שם(‪.‬‬ ‫‚‪ .‬עיקר מצות נטילת לולב הוא בשעת אמירת ההלל )שו"ע שם(‪ ,‬ולכן‬ ‫המתפללים עם הנץ ונוטלים הלולב מיד אחר תפילת שמו"ע‬ ‫ואומרים הלל מקיימים מצוה מן המובחר וכאמור להלן‪ ,‬ראוי לצאת לסוכת‬ ‫אחר‬

‫ביהכנ"ס לפני אמירת ההלל ולברך שם על הלולב ולנענע‪ ,‬ומיד אח"כ אומרים הלל עם‬ ‫הלולב בביהכנ"ס‪ ,‬ומ"מ אף מי שאינו מתפלל עם הנץ כמנהג רוב העולם בזמננו‬ ‫טוב להחמיר לברך בביתו על הלולב בזמן הנץ החמה ויעשה הנענועים‬ ‫כסדר המבו' לעיל – מדין 'זריזים מקדימים למצוות'‪ ,‬ולאחר מכן יטול הלולב‬

‫לביהכנ"ס‪ ,‬ויטלנו בשעת אמירת הלל‬

‫וינענע בו כנ"ל‬

‫)ועיי' שעה"צ סי' תרנ"א אות‬

‫מ"ג שמצדד שגם האר"י הק' נהג כן שהקדים ליטול הלולב בסוכה שבביתו משום זריזים מקדימים(‪ ,‬אכן‪ ,‬יש‬ ‫מקומות שנהגו לכתחילה לסמוך ברכת לולב לאמירת ההלל אף אם היו‬ ‫מתפללים זמן רב אחר הנץ החמה )עיי' פס"ת הערה ‪.(12‬‬ ‫„‪ .‬עפ"י האריז"ל ראוי לברך על הלולב ולנענע כסדר הנ"ל בתוך‬ ‫הסוכה שבבית או בביהכנ"ס ‪ -‬הן אם נוטלו בזמן הנה"ח הן אם נוטלו קודם‬ ‫התפילה או לפני אמירת ההלל‪ ,‬ולאחר מכן אומרים הלל עם הלולב וינענע‬ ‫כנ"ל בביהכנ"ס )שע"ת תרנ"ב א' בשם הברכ"י(‪.‬‬ ‫‪ .‰‬שכח ליטול לולב ביום א' במשך כל היום ונזכר אחר שקיעת‬ ‫החמה בזמן בין השמשות מחוייב ליטול הלולב עד זמן צאה"כ אף‬ ‫שזמן ביה"ש הוא ספק לילה‪ ,‬מ"מ חיוב נטילת לולב ביום א' הוא מה"ת וספיקא‬ ‫דאורייתא לחומרא ולא יברך על נטילה זו כי חיוב הברכה הוא רק מדרבנן וספיקא‬ ‫דרבנן לקולא‪ ,‬ואם אירע כן בשאר ימות החג אינו מחוייב ליטול הלולב‬ ‫אחר שקיעת החמה כי חיוב הנטילה בשאר הימים הוא מדרבנן וספיקא דרבנן‬ ‫לקולא‪ ,‬ומ"מ לכתחילה ראוי ליטול הלולב אף בשאר ימים כיון שאין‬ ‫טירחא גדולה בנטילה זו‪ ,‬ועל הצד שזמן ביה"ש עדיין יום יצא בזה יד"ח נטילת לולב‬

‫)מ"ב סק"ב(‪.‬‬ ‫‪ .Â‬בזמנים עברו נהגו המדקדקים ליטול עמהם הלולב כל היום לכל‬ ‫מקום שהלכו משום חיבוב מצוה‪ ,‬ואף בביהכנ"ס היו אוחזים הלולב כל‬ ‫זמן התפילה ואף שאסור לאחוז שום דבר בידיים באמצע שמו"ע ]משום שחושש וטרוד‬ ‫שמא יפול מידיו ואינו יכול לכוין כראוי[‪ ,‬בלקיחה כזו שהיא מצוה מותר ]ואין חוששים‬ ‫לביטול הכוונה[‪ ,‬ובזמננו אין נוהגים כן ואף הרוצה לנהוג כן אינו רשאי משום‬ ‫דמיחזי כיוהרא‪ ,‬ומ"מ נהגו שכל אחד מוליך הלולב בעצמו מביתו‬ ‫לביהכנ"ס ומביהכנ"ס לביתו ולא יתננו לאחר שיוליכנו בשבילו )רמ"א ומ"ב ס"א‪,‬‬

‫ועיי"ש שמי שהוא מפורסם למדקדק במעשיו רשאי לנהוג כמו שנהגו בזמנים עברו(‪.‬‬ ‫‡‪·ÏÂÏ ˙ÏÈË ̄˜ ‰ÏÈÎ‬‬ ‫‡‪ .‬אסור לאכול סעודה קבועה פת או מזונות יותר מכביצה קודם נטילת‬ ‫לולב אפי' אם כבר התפלל שחרית‪ ,‬אבל מותר לטעום טעימה בעלמא‬ ‫היינו‪ ,‬פת או מזונות ‪ -‬כביצה ]או פחות[‪ ,‬פירות ‪ -‬אפי' יותר מכביצה‪ ,‬ומ"מ ראוי‬ ‫להחמיר אף בטעימה בעלמא והטעם שהחמירו בזה הוא משום חיבוב מצוה ‪-‬‬ ‫שלא יפנה ימין ושמאל ולא יסיח דעתו הימנה עד שיקיימנה )ל' הכה"ח סקי"ח(‪ ,‬ורק‬ ‫במקום צורך גדול יש להקל בזה )שו"ע ומ"ב ס"ב(‪.‬‬ ‫·‪ .‬מותר לשתות משקה שאינו משכר קודם נטילת לולב )ערוה"ש ס"ה(‪ ,‬ויש‬ ‫שהחמירו אף בשתיה עפ"י דברי הרוקח שחסידים הראשונים היו מתענים‬ ‫לפני קיום מצוה חביבה כגון לולב ושאר מצוות‬ ‫כ"ג(‪ ,‬ובפרט ביו"ט ראשון שהוא מה"ת‪,‬‬

‫)כה"ח סקי"ח‪ ,‬שד"ח מערכ ד' מינים סי' ג'‪,‬‬

‫ומי שהוא מצטער אם לא‬

‫ישתה א"צ להחמיר בזה‪.‬‬ ‫‚‪ .‬מי שאינו הולך לביהכנ"ס מחמת איזה סיבה שהיא ומקיים מצות‬ ‫לולב על לולב של א' מבני המשפחה שהלך לביהכנ"ס‪ ,‬והלה‬ ‫עתיד לחזור רק אחר זמן רב כגון ביו"ט ראשון של חג שמאריכים בתפילה‪,‬‬ ‫ואינו יכול להשיג לולב אחר‪ ,‬ימתין מלאכול עד חצות היום‪ ,‬ואם‬ ‫הגיע חצות והלה עדיין לא חזר מביהכנ"ס מותר לאכול אז אפי'‬ ‫סעודה קבועה משום שאסור להתענות עד אחר חצות‪ ,‬וי"א שמותר לאכול‬ ‫אפי' קודם חצות כיון שיש לו מי שיזכיר לו ליטול לולב‪ ,‬ואם חלוש ליבו יש‬ ‫להקל כדיעה זו אפי' לענין סעודה קבועה‪ ,‬וטעימה בעלמא יש להקל‬ ‫בכל אופן )מ"ב סק"ב(‪.‬‬ ‫„‪ .‬נשים שקיבלו על עצמן לקיים מצות לולב אסורות לאכול‬ ‫סעודה קבועה פת או מזונות יותר מכביצה קודם נטילת לולב )כ"כ בעט"ז‬ ‫סי' תקפ"ט‪ ,‬א"א בוטשאטש תנינא(‪ ,‬ולענין טעימה אם הן חלושות יש להקל‬ ‫שמותרות לטעום שגם באנשים הקילו בזה במקום הצורך‪ ,‬ובמקום צורך‬ ‫גדול יש להקל שמותרות לאכול גם סעודה קבועה כיון שיש דיעות‬

‫שאין עליהם איסור אכילה לפני מצוה שאינן מחוייבות בה ]אף אם קיבלו על עצמן‬ ‫לקיים המצוה[ )חיי"א כלל קמ"א ס"ז(‪ ,‬אכן‪ ,‬אם ממתינות לבעליהם שיחזירו‬ ‫את הלולב מביהכנ"ס ויודעות שלא יחזרו קודם חצות היום כגון‬ ‫ביו"ט ראשון של חג שמאריכים בתפילה יש להקל בכל אופן שמותרות‬ ‫לאכול אפי' סעודה קבועה כדיעה המובאת בסעיף הקודם‪.‬‬

‫‪ .‰‬שכח והתחיל לאכול סעודת פת קודם נטילת לולב ונזכר שלא‬ ‫נטל לולב ‪ -‬ביום ראשון של חג וה"ה ביו"ט שני בחו"ל ]שדינו כיו"ט ראשון‪ ,‬אף‬ ‫שהוא רק משום ספיקא דיומא[ מחוייב להפסיק באמצע סעודתו לנטילת לולב‬ ‫כמו כל דבר שחיובו מה"ת שאם התחיל לאכול אחר זמן החיוב צריך להפסיק‪ ,‬ובשאר ימי‬ ‫החג יכול לסיים סעודתו כיון שחיוב נטילת לולב בימים אלו הוא רק מדרבנן‪ ,‬ולאחר‬ ‫מכן יטול את הלולב ואשה הממתנת ללולב של בעלה והתחילה לאכול ]כאמור בסעיף‬ ‫הקודם[‪ ,‬ובאמצע האכילה חזר בעלה עם הלולב‪ ,‬אינה צריכה להפסיק סעודתה אף ביום ראשון‬ ‫]וכן הדין לענין הנמצא בביתו וממתין שיביאו לו לולב )כמובא בסעיף ג'([ ]דחשיב 'התחיל בהיתר'[ )שו"ע ומ"ב‬

‫ס"ב(‪.‬‬ ‫‪ .Â‬כשם שאסור לאכול קודם נטילת לולב כך אסור לעשות כל‬ ‫הדברים האסורים קודם תפילת מנחה וערבית‪ ,‬ובכלל זה‪ :‬לימוד‬ ‫ועשיית מלאכה כמבואר באריכות בסימנים רל"ב ‪ -‬רל"ה )בה"ל ד"ה אסור(‪.‬‬ ‫‪(„"¯˙ 'ÈÒ) ÌÈÓ· ÌÈÈÓ‰ ˙È˙‬‬ ‫‡‪ .‬מנהג כשר וטוב ליתן הלולב‪ ,‬ההדס והערבה במים כדי שלא יתייבשו‬ ‫במשך ימי החג )מ"ב סק"ד(‪ ,‬ומ"מ יש להזהר שלא יהיו כבושים‬ ‫במים כ"ד שעות רצופים משום שי"א שמינים כבושים פסולים‪ ,‬אכן‪ ,‬אם‬ ‫המים מכסים רק החלק התחתון של המינים ויש שיעור ג' טפחים‬ ‫מההדס והערבה וד' טפחים מהלולב הנמצאים למעלה מן המים‬ ‫מור להשאירם במים אף כ"ד שעות רצופים )חיים וברכה‪ ,‬שו"ת כת"ס סי'‬ ‫קכ"ב(‪ ,‬ובזמננו‪ ,‬נוהגים רבים להניח מטלית לחה על אגודת הלולב‬ ‫ובאופן כזה אין חשש כבוש אף אם מונחים יותר מכ"ד שעות רצופים‪.‬‬ ‫·‪ .‬הנוהגים ליתן המינים בתוך מים‪ ,‬מותרים להחזיר המינים לתוך‬ ‫המים אף ביו"ט אם היו מונחים פעם אחת במים מערב יו"ט‪ ,‬ואם לא היו מונחים‬ ‫במים מערב יו"ט נחלקו הפוסקים אם מותר להעמידן במים ביו"ט‪ ,‬ואם המים כבר היו‬

‫מונחים בכד מערב יו"ט יש להקל )עיי' רמ"א‪ ,‬מ"ב ושעה"צ סי' של"ו סי"א(‪ ,‬ואף מותרים‬ ‫להוסיף קצת מים ביו"ט ואין גוזרים משום השקיית זרעים ]הזרועים בארץ[‬ ‫האסור משום 'זורע'‪ ,‬אבל אין להחליף המים ביו"ט משום שהוא טורח לתקן‬ ‫כלי‪ ,‬וה"ה שאין להוסיף הרבה מים היינו‪ ,‬יותר ממחצה מהמים שהיו כבר‪ ,‬דאז‬ ‫חשיב 'החלפה' ולא 'הוספה'‪ ,‬ואסור לעשות כן ביו"ט )ערוה"ש ס"ב(‪ ,‬ובחול המועד‬ ‫מצוה להחליף המים כדי שהמינים ישארו לחים ונאים )שו"ע ומ"ב ס"א(‪.‬‬ ‫‚‪ .‬החוזר מביהכנ"ס ולולבו בידו מותר ליתן הלולב לאשתו או בתו‬ ‫שתניח אותו במים או במקום אחר ואין אומרים שאשה שאינה מחוייבת‬ ‫במצות לולב אסורה לטלטל הלולב ביו"ט משום מוקצה‪ ,‬כיון שיש עליו תורת כלי‬ ‫לגבי האנשים‪ ,‬ועוד‪ ,‬שיכולה לחייב עצמה במצוה זו )שם(‪.‬‬

‫„‪ .‬יש נוהגים להחליף הערבות בכל יום‬ ‫מתייבשת במהירות[‪ ,‬והנוהגים כן צריכים להתיר האגד ולהוציא‬ ‫הערבות הישנים ולהכניס החדשים משום שאם יוציאו ויכניסו ללא התרת‬ ‫משום הידור מצוה ]שהערבה‬

‫האגד יש לחוש לנשירת העלים‪ ,‬ועוד‪ ,‬שאם יכולים להוציא ולהכניס ללא התרת האגד‪,‬‬ ‫אין זה אגד‪ ,‬וביו"ט שני בחו"ל אין להחליף הערבה כיון שאסור להתיר‬ ‫האגד ולחזור ולקשור‪ ,‬והנוהגים לקשור ביו"ט ]כאמור לעיל[ יכולים להחליף אף‬ ‫ביו"ט שני )רמ"א ומ"ב ס"א(‪ ,‬ויש נוהגים שלא להחליף הערבות בכל יום‬ ‫משום שכל זמן שאין הערבה נפסלת יש לחוש לבזיון מצוה אם פוסקים להשתמש בה‬ ‫)ועיי' שו"ת שבה"ק ח"ד בשם ס' טעמי המצוות להרדב"ז שיש ענין עפ"י סוד להשתמש בערבות שכמשו‬

‫קצת‪ ,‬משום ש'ערבה' מרמזת על הרשעים שאין להם טעם וריח(‪ ,‬וכן אנו נוהגים ומ"מ ביום‬ ‫הושענא רבא נהגו להחליף ואם נתייבשו הערבות לגמרי ונפסלו כפרטי‬ ‫הדינים המבו' בסי' תרמ"ז צריך להחליפם לכל הדיעות‪.‬‬

‫‪!‰ÁÈÏÒ‰ ÌÎÓÚ ,‰˘ÚÓÏ Î"Î ÌÈÚ‚Â Ìȇ˘ ,Âχ ÌÈÓÈÒ· Ìȯ‡Â·Ó‰ ˙ÂÎω‰Ó ˜ÏÁ ËÈÓ˘‰Ï ÂίˆÂ‰ ‰Úȯȉ ¯ˆÂ˜Â ¯ÓÂÁ‰ È·ȯ ˙‡ÙÓ‬‬