Trivia On Parshas Vayetze

‫תצא כי תצא כי‬ ‫כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫פָּ ָר ַשׁת וַיֵּ צֵ א ַי ֲעקֹב פסוקי פרשה בויצא ומקץ‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תריביה‬ ‫פרשת כי תצא‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא‬ ‫‪opasdfghjklzxcvbnmqwertyuiopasdfgh‬‬ ‫תשע‬ ‫‪AS‬‬

‫פָּ ָר ַשׁת וַיֵּ צֵ א ַי ֲעקֹב פסוקי פרשה בויצא ומקץ‬

‫פרשת ויצא‬ ‫)יא( וַתּ ֹאמֶ ר ֵלאָה >בגד< בָּא גָד ו ַ ִתּקְ ָרא‬

‫אֶ ת שְׁ מוֹ גָּד‪:‬‬

‫בגד‬ ‫מזה‬ ‫אשדת‬

‫בא גד‬

‫בראשית ויצא ל‪11.‬‬

‫מה זה‬

‫שמות ד‪2.‬‬

‫אש דת‬

‫דברים ברכה לג‪2 .‬‬

‫פרשת שמות‬ ‫)ב( וַיּ ֹאמֶ ר ֵאלָיו י ְקֹו ָק >מזה< ַמה זֶּה ְבי ָדֶ � וַיּ ֹאמֶ ר ַמטֶּ ה‪:‬‬ ‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫הוֹפ ַ‬ ‫ִ‬ ‫ֹאמר י ְקֹו ָק ִמ ִסּינַי בָּא וְז ַָרח ִמ ֵ‬ ‫)ב( וַיּ ַ‬ ‫יע ֵמ ַהר‬ ‫שּׂ ִעיר לָמוֹ‬

‫ארן ו ְאָתָ ה ֵמ ִרבְב ֹת ק ֹדֶ שׁ ִמ ִ‬ ‫ימינוֹ >אשדת< ֵאשׁ דָּ ת לָמוֹ‪:‬‬ ‫פָּ ָ‬ ‫פרשת ויצא‬

‫גלעד‬ ‫)מז( וַיִּקְ ָרא לוֹ ָלבָן י ְ ַגר שָׂ הֲ דוּתָ א וְיַעֲ ק ֹב קָ ָרא לוֹ ַגּל ְֵעד‪:‬‬

‫פָּ ָר ַשׁת וַיֵּ צֵ א ַי ֲעקֹב פסוקי פרשה בויצא ומקץ‬

‫פרשה זו אין בה פיסוק פרשיות‬ ‫וכן עוד פרשה בתורה כמותה‬ ‫פרשת מקץ‬ ‫ויצא ‪ 148‬פסוקים‬ ‫מקץ ‪ 146‬פסוקים‬ ‫ויצא חלום יעקב על שמירה בגלות‬ ‫מקץ יוסף פותר חלום פרעה על גלות‬ ‫מגן אברהם סימן רפב‬

‫ביום השבת שחרית בפתיחת הארון יאמר‬ ‫בריך שמיה כמ"ש בזהר ויקהל ]כתבים[‪ ,‬כתב‬ ‫הזוהר פ' ויקהל ע' שס"ט אסור למאן דקרי‬ ‫באוריית' למיפסק בפרשתא או אפי' מלה חדא‬ ‫אלא באתר דפסק משה פרשת' לעמא לאשלמ'‬ ‫יפסיק ולא יפסוק מילין דשבתא אחרא בשבתא‬ ‫דא וכו' נ"ל דכונתו דאם בא לסיים הסדרא שלא‬ ‫במקומה המיוחד אסור אבל איש א' מותר‬ ‫להפסיק אפי' במקום שלא פסק פ' בתורה‬ ‫דכולהו ז' גברי כחד חשיבי דהא בזמן התלמוד‬ ‫הראשון מברך לפניה והאחרון לאחריה תדע‬ ‫דהא פ' ויצא ופ' מקץ אין בה פ' כלל בתורה‬ ‫והאיך יקראו ז' גברי אלא ודאי כדאמרן וכ"מ‬

‫בברכות ספ"ק דאמר' כל פ' דלא פסקה משה‬ ‫באורייתא לא פסקינן ע"ש וקאי שם שאם רוצה‬ ‫לקרות הפסוק ולא יותר ומ"מ צ"ע דקורין בב' וה'‬ ‫ומפסיקין אפילו בפ' דלא פסקי' משה וצ"ע ועוד‬ ‫דהא במקדש היו מחלקין פ' האזינו כמ"ש סימן‬ ‫תכ"ח ס"ה וצ"ל כיון שדעתו להשלימו למחר שרי‬ ‫וע"ש בזוהר ע' ש"ע בענין ב' וה' וגם צ"ע דהא‬ ‫דמגיל' ד' כ"ט איתא במערבא מסקי לאורייתא‬ ‫בג' שנים ש"מ שהיו מחלקין הסדרות עמ"ש‬ ‫סימן ל"ב סל"ב ומה שאומרים פסוקים בתפלה‬ ‫י"ל כיון דקור' אותם דרך תחנה ובקשה שרי‬ ‫כמ"ש סי' מ"ט בטור ע"ש ועמ"ש סי' תכ"ב ס"ד‪:‬‬

‫ערוך השולחן‬ ‫סעיף ג‬ ‫וכו' אפילו כמלא נימא ואפילו בחד תיבא וכו'‬ ‫כתב הזוהר ]ויקהל ד' ר"ו‪ [:‬אסור ליה למאן‬ ‫עכ"ל והקפידא הוא רק בשבת שחרית ולא‬ ‫דקרי באורייתא למיפסק פרשתא או אפילו מילא‬ ‫במנחה ולא בב' וה' שאין הקריאות מן החשבון‬ ‫חדא אלא באתר דפסק משה פרשתא לעמא‬ ‫הכללי וראיה שהרי בשבת שחרית חוזרין וקורין‬ ‫קדישא יפסיק וכו' עכ"ל ואין הכוונה על כל אחד‬ ‫אותן הפרשיות עצמן וזה כמו קריאת ר"ח‬ ‫מהקרואים שלא יפסיק אלא בפרשה והיינו‬ ‫ומועדים ]עמג"א וזה שאמרו בברכות י"ב‪ :‬כל‬ ‫פתוחה או סתומה דא"כ מאין נקח שבעה‬ ‫פרשה דלא פסקה משה לא פסקינן היינו‬ ‫קרואים שהרי יש סדרות שאין בהם כלל פתוחה‬ ‫לעשותה בקביעות כן כמו פסוקי בלק שבקשו‬ ‫או סתומה כמו ויצא מקץ ויש שאין בהם רק‬ ‫לקבוע בק"ש ע"ש אבל במנחה בשבת ובשני‬ ‫פרשה אחת כמו בלק האזינו והרבה סדרים יש‬ ‫וחמישי דאח"כ בשבת משלימין לית לן בה ורק‬ ‫שאין בהם ז' פרשיות אלא הכוונה על תשלום‬ ‫באמצע פסוק אסור כדאמרינן בתענית כ"ב‪ :‬ומה‬ ‫הקרואים שיסיימו ממש בסוף הסדרה ולא קודם‬ ‫שאמרו במגילה כ"ט‪ .‬דבמערבא פסקי לתלת‬ ‫ולא מאוחר אפילו תיבה אחת וכ"ש הרבה כמו‬ ‫שנין האמת כן דהם לא חשו לזה ולכן באמת לא‬ ‫שמסיים אח"כ וז"ל ולא יפסיק מילין דפרשתא‬ ‫נתפשט מנהגם וכל ישראל משלימין בשנה אחת‬ ‫דשבתא דא בפרשתא דשבתא אחרא וכו' כיון‬ ‫וזה שבמקדש היו מחלקים פ' האזינו התם לא‬ ‫דאשלימו הני למיפסק פרשיין דכל שתא‬ ‫היה בשביל לימוד התורה לכל ישראל אלא‬ ‫ואתעטרו קמי קב"ה ואמרי אנא משבת פלוני‬ ‫הלוים בשיר היו מנגנים כדאיתא בר"ה ל"א‪ .‬ע"ש‬ ‫מציבורא פלוני וכו' ואסור לן לערבא אלין באלין‬ ‫ודו"ק[‪:‬‬

‫בדין כל פסוקא דלא פסקי' משה לא פסקינן‬ ‫שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ב ‪ -‬אורח חיים סימן כד‬

‫פָּ ָר ַשׁת וַיֵּ צֵ א ַי ֲעקֹב פסוקי פרשה בויצא ומקץ‬ ‫בדין כל פסוקא דלא פסקי' משה לא פסקינן‪,‬‬ ‫שנבוכו בזה רבים וכן שלמים‪ .‬אמרתי אלקטה נא‬ ‫בשבלים‪ ,‬מתוך שדה המאורות הגדולים‪ ,‬למען‬ ‫היותם נגד עיני למשמרת‪ .‬ואפשר דאין ביהמ"ד‬ ‫בלא חידוש‪ ,‬בעזר החונן לאדם דעת‪.‬‬ ‫איתא בברכות די"ב ע"ב‪ ,‬בקשו לקבוע פ'‬ ‫בלק בקריאת שמע כו' משום דכתיב בה כרע‬ ‫שכב כארי כו'‪ .‬ולימא האי פסוקא ותו לא‪ .‬גמירי‬ ‫כל פרשה דפסקה משה רבנו פסקינן דלא פסקה‬ ‫משה רבנו לא פסקינן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הנה מהש"ס כאן מוכח דאפי' ליקח פסוק או‬ ‫פסוקים מתוך פרשה אחת בתורה ג"כ לא שרי‪.‬‬ ‫דהרי הש"ס פריך ולימא האי פסוקא‪ ,‬ודאי פסוק‬ ‫שלם קאמר‪ .‬ותו דהרי לא קבעוה רק משום‬ ‫טורח צבור ובפסוק שלם או אפילו ג' פסוקים‬ ‫ודאי נמי ליכא טורח‪ .‬אלא ודאי דהי' צ"ל כל‬ ‫הפרשה‪ ,‬דאז איכא טורח‪ .‬וקשה טובא‪ ,‬דהרי‬ ‫כמה וכמה פעמים עבדינן הכי‪ .‬דאומרי' בתפלות‬ ‫ופיוטים פסוקים שבתנ"ך‪.‬‬ ‫ותו יש לתמוה דהרמב"ם וטוש"ע השמיטו‬ ‫דין זה לגמרי‪ ,‬ואין לומר דס"ל דלאו הלכתא היא‪,‬‬ ‫דהרי הש"ס קאמר "גמירי"‪ ,‬ואפילו תימא דאין‬ ‫הכונה דהלכה למשה מסיני הוי כמ"ש רש"י‬ ‫ביומא ל"ב ע"א‪ ,‬אלא דהיא מסורת מאבותינו‬ ‫כמ"ש רש"י פסחים נ"ב ע"א‪ ,‬וכמ"ש בקהלת‬ ‫יעקב מדות חכמים אות ס"ד דאיכא הכי והכי‪ .‬עי'‬ ‫בשדי חמד מערכת ג' סימן מ"ז באריכות‪ .‬מכל‬ ‫מקום עכ"פ מנ"ל דלא קי"ל כמסורת אבותינו‪.‬‬ ‫ועוד דאי לא קי"ל הכי‪ ,‬אם כן לדידן הדרה קושי'‬ ‫לדוכתה לימא האי פסוקא ותו לא‪.‬‬ ‫ואולי ע"צ הדוחק י"ל עפמ"ש התוס' שם ד"ה‬ ‫בקשו ז"ל איתא בירושלמי דאותן ג' פרשיות‬ ‫שתקנו בקריאת שמע‪ ,‬לפי שבהן עשרת‬ ‫הדברות ע"ש‪ .‬וי"ל דס"ל לירושלמי דאין לקבוע‬ ‫פ' אחרת בק"ש רק אותן ג' משום דבין שלשתן‬ ‫יש רמז עשה"ד‪ .‬והכי איכא למישמע מסגנון לשון‬ ‫התוס'‪ .‬וי"ל דהפוסקים ס"ל כהאי ירושלמי‪.‬‬ ‫אמנם הרי לא קי"ל כירושלמי נגד הבבלי‪ ,‬מכל‬ ‫שכן בשאין מפורש בירושלמי להדיא‪ ,‬דלא‬ ‫כתלמודא דידן‪) .‬ועי' במה שהבאתי לקמן בשם‬ ‫מ"א סימן רפ"ב(‪.‬‬ ‫ובמס' תענית כ"ז ע"ב איתא‪ ,‬בראשית‬ ‫בשנים מ"ט‪ ,‬ה' פסוקי הויין ותניא כו' רב אמר‬ ‫דולג ושמואל אמר פוסק‪ .‬רב דאמר דולג מ"ט‬ ‫ל"א פוסק‪ ,‬קסבר כל פסוקא דל"פ משה כו'‪.‬‬

‫ושמואל אמר פוסק ומי פסקי'‪ ,‬והאמר ר"ח קרא‬ ‫צער גדול הי' לי אצל ר"ח הגדול ולא התיר לי‬ ‫לפסוק אלא לתשב"ר כו' ושמואל‪ ,‬התם מ"ט‬ ‫משום דלא אפשר ה"נ לא אפשר כו'‪ .‬וכ"ה מגילה‬ ‫כ"ב ע"א בשינוי לשון קצת‪ .‬ומשמע מהש"ס הנ"ל‬ ‫דגם שמואל ס"ל דכל פסוקא כו'‪ ,‬רק דס"ל דהא‬ ‫נמי לא אפשר‪ .‬ורב ר"ל דאפי' בכה"ג לא פסקי'‪,‬‬ ‫ול"ד לתשב"ר‪ ,‬ולהכי קאמר קסבר רב כו'‪ .‬אבל‬ ‫בעלמא כ"ע סברי הכי‪ .‬ואנן קי"ל כרב דדולג‪ ,‬עי'‬ ‫רמב"ם פי"ג מהלכ' תפילה ה"ד ובטוש"ע או"ח‬ ‫סי' תכ"ג ס"ב‪ .‬וכדקאמר לי' רב יוסף לרבא ברי'‬ ‫דרבה )במגילה שם( הילכתא דולג‪) .‬ועי' בס'‬ ‫בית יצחק במגילה שם באריכות גדול בענין‬ ‫פלוגתתם(‪.‬‬ ‫והמ"א סימן נ"א סק"ט כתב ז"ל תמהתי על‬ ‫שנהגו ביום המילה שאומר המוהל וכרות ומחלק‬ ‫קצת פסוקים‪ ,‬הא אמרינן ספ"ק דברכות )שם או'‬ ‫כל פרשה‪ ,‬אלא דבתענית ומגילה איתא כל‬ ‫פסוקא‪ .‬וכבר הגיה כן הגרי"פ במ"א שם( כל‬ ‫פסוק כו' עמ"ש סימן תכ"ב ס"ג‪ .‬ונ"ל הטעם‪,‬‬ ‫דאמרינן בסוטה פ"ה משה אמר אשירה לה' והם‬ ‫אמרו אשירה לה'‪ .‬אם כן מתחלה נאמרה פסקי‬ ‫פסקי‪ ,‬לכן אנו נמי אמרינן אותה כך‪ .‬והרוקח‬ ‫סימן שי"ט כתב תמה אחי ר' חזקי' על שחולקי'‬ ‫פסוק יהללו את שם וגו' כשמכניסין הס"ת‪ .‬וכן‬ ‫פסוק וקרא זא"ז ונתן שם טעם לדבר ע"ש‪ .‬וצ"ע‬ ‫מנ"ל לחלק מאחר דבגמ' מפורש לאיסור ולמצוא‬ ‫טעם מלבינו עמ"ש רס"י רפ"ב‪ .‬עכ"ל המ"א‪.‬‬ ‫ובמחהש"ק ד"ה ומחלק כו' כתב ז"ל‬ ‫שהמוהל אומר קצת פסוק והסנדק אומר קצת‬ ‫פסוק הנשאר‪ ,‬כן הוא מנהג אשכנז‪ ,‬שמעתי‬ ‫עכ"ל‪ .‬וקשיא לי דלפי זה אין ראי' מהשירה‪,‬‬ ‫דהרי שם אמרו הכל‪ ,‬אלא דמשה רבינו ע"ה‬ ‫אמר קצת בפסוק והמתין עד שאמרו ישראל וכן‬ ‫הלאה‪ ,‬ומנין לנו להתיר שיאמר אחד מקצתו‪,‬‬ ‫והשני ישלים‪ ,‬אם לא דנימא דס"ל דמה שאחד‬ ‫משלים את חברו ברצופין לא חשיב הפסק‪,‬‬ ‫דמהשאחד יאמר נחשב כאילו חברו אמרו‪ ,‬דכל‬ ‫ישראל ערבים זה בזה‪ .‬ולפי זה עדיף מאם אחד‬ ‫מפסיק באמצע ואחר כך משלימו‪.‬‬ ‫אלא דבלא"ה לא הבנתי ראיית המ"א שכ'‬ ‫אם כן מתחלה נאמרה פסקי פסקי אנן נמי‬ ‫אמרינן כך‪ .‬הא ניחא בשירה שנאמרה מתחלה‬ ‫כך אבל בפסוקי וכרות מנין לנו להתיר‪ .‬ובסימן‬ ‫תכ"ב באמת לא כתב וכרות רק אז ישיר‬ ‫כדלקמן‪.‬‬

‫פָּ ָר ַשׁת וַיֵּ צֵ א ַי ֲעקֹב פסוקי פרשה בויצא ומקץ‬ ‫ובסימן תכ"ב סק"ח כ' ז"ל‪ ,‬כ' הזוהר ויקהל‬ ‫ע' שס"ט‪ ,‬אסור למאן דקרי באורייתא למפסק‬ ‫בפרשתא כו'‪ .‬נ"ל כונתו דאם בא לסיים הסדרא‬ ‫שלא במקומו המיוחד אסור‪ ,‬אבל איש אחד‬ ‫מותר להפסיק אפי' במקום שלא פסק פ' בתורה‬ ‫דכולהו ז"ג כחד חשיבו‪ .‬דהא בזמן התלמוד‪,‬‬ ‫הראשון מברך לפני' והאחרון לאחרי'‪ .‬תדע דהא‬ ‫פ' ויצא ופ' מקץ אין בה פרשה כלל בתורה ואיך‬ ‫יקראו ז"ג‪ ,‬אלא ודאי כדאמרן‪] .‬לכאורה צ"ע‬ ‫דברי פ' ויחי מתחלתה אין שם פ' כלל‪ ,‬ואיך‬ ‫סיימו הסדרא שלפני'‪ .‬אלא די"ל דל"ק דבודאי‬ ‫משה רבינו יחדה לסדרה בפ"ע כדמשמע בדברי‬ ‫המ"א עד השתא לפ"ד הזוהר[ וכ"מ בספ"ק‬ ‫דברכות דאמרינן כל פ' כו' וקאי שם שאם רוצה‬ ‫לקרות הפסוק ולא יותר‪ .‬וצ"ע דהא קורין בבו"ה‬ ‫ומפסיקי' אפי' בפרשה דלא פסקה משה וצ"ע‪.‬‬ ‫ועוד דהא במקדש היו מחלקי' פ' האזינו כבסי'‬ ‫תכ"ח ס"ה‪ .‬וצ"ל כיון שדעתו להשלימו למחר‬ ‫שרי‪ .‬וע"ש בזוהר ע' ש"ע בענין בו"ה דיש שם‬ ‫טעם ע"פ סוד‪ ,‬דטעם הנ"ל אינו מספיק‪ ,‬דזה‬ ‫ל"ה כמו להשלימו למחר מה שקורין בשבת‬ ‫הבא‪ ,‬דאז קורין מרישא )לב"ש(‪.‬‬ ‫וגם צ"ע דהא במגילה דף כ"ט אי' במערבא‬ ‫מסקי לאורייתא בג' שנים‪ ,‬ש"מ שהיו מחלקי'‬ ‫הסדרות‪ ,‬עמ"ש סי' ל"ב סל"ב ]דהביא שם‬ ‫מקידושין דאין אנו בקיאי' בפסוקי' מקום סיומן‪.‬‬ ‫ואם כן אין להפסיק כ"א במקום פרשה‪ ,‬דשמא‬ ‫במקום שמפסיק אינו ס"פ אלא אמצעו‪ ,‬אבל‬ ‫בפרש' אנו בקיאים ולכן טוב לסיים סוף פרשה‪.‬‬ ‫עכ"ל המחשה"ק[ ומה שאומרי' פסוקי' בתפלין‪,‬‬ ‫י"ל כיון שקורא אותם דרך תחנה ובקשה שרי‬ ‫]ועי' א"א סי' נ"א דתפיס תירוץ זה[ כמ"ש סי'‬ ‫מ"ט‪ .‬עכ"ל המ"א‪.‬‬ ‫ובשו"ת תפארת צבי סי' י"ד‪ ,‬הובא בהגהות‬ ‫רצ"ח ברכות די"ב‪ ,‬השיב להגרי"ב ז"ל בדבר‬ ‫דילוג ההלל‪ ,‬דבסוף המזמור אין לחוש והביא‬ ‫ראי' מברכות י"ד ע"ב ע"ש וצ"ע‪ .‬ועיין בס' עונג‬ ‫חיים לשבת בריש הקידוש‪ .‬ועי' חי' רשב"א‬ ‫בברכות שם ד"ה ואמר ר"פ מה שתי' בזה‪ .‬ועי'‬ ‫חת"ס חאו"ח סי' יו"ד בשם מגן גבורים ובמש"ש‪.‬‬ ‫ויש לדון בכ"ז בדין אסוקי מלתא בעלמא לית לן‬ ‫בה‪ .‬עי' סוכה דל"ח ע"ב וביבמות פ' מצות חליצה‬ ‫דף ק"ו ע"ב בפלוגתא דאביי ורבא במאמר לא‬ ‫חפצתי לקחתה‪.‬‬ ‫שוב ראיתי בשו"ת ערוגת הבושם )מהה"ג‬ ‫דק"ק חוסט ז"ל( בחאו"ח סי' כ"ב‪ ,‬שהאריך‬ ‫לבאר דין זה ובד"ה ואין להקשות‪ ,‬כ' ג"כ האי‬ ‫סברא דאסוקי מלתא‪ .‬ושמעתי שוב מפי ידידי‬

‫הרב מטשימפא )הדר כעת בעיר אראד( שאמר‬ ‫שהקשה פעם אחת להגה"צ מסיגוט שליט"א‪,‬‬ ‫]זצוק"ל[ על שנהוג שמה בסעודה ג' של ש"ק‬ ‫לחלק מזמור לדוד לג'‪ ,‬ומפסיקים באמצע פסוק‬ ‫והשיב לו מהא דאסוקי מלתא‪ .‬אבל לכאורה‬ ‫הקשה לשאול לו‪ ,‬הרי מדינא דש"ס בקריאת‬ ‫התורה הי' הראשון מברך ברכה ראשונה‬ ‫והאחרון מברך אחרונה‪ .‬ואעפ"כ פליגי רב‬ ‫ושמואל אי פוסק או דולג וקי"ל דדולג‪ .‬ויפה‬ ‫הקשה‪ .‬מכל מקום אחרי שהראי' מהש"ס הנ"ל‬ ‫נכונה‪ ,‬יש ליישב ולומר‪ ,‬דאע"פ שהאמצעים לא‬ ‫היו מברכים‪ ,‬מכל מקום כיון דעכ"פ היתה כל‬ ‫קריאה מיוחדת לעולה מיוחד‪ ,‬ועוד דהיו קורין‬ ‫לכל עולה לעלות‪ ,‬זה חשיב הפסק ממה שלפנינו‬ ‫ולא הוי בכלל אסוקי מלתא‪.‬‬ ‫ואני בעניי מתחלה הייתי סבור לחדש‬ ‫חילוק‪ ,‬דל"ש כל פסוקא כו' רק בתורה‪ ,‬וכדמוכח‬ ‫לישנא דש"ס דקאמר כל פסוקא דל"פ משה‪.‬‬ ‫אלא דזחלתי ואירא למימר הכי משום דמוכח‬ ‫מדברי המ"א שהקשו מן וכרות ומשאר אחרונים‪,‬‬ ‫דלא ס"ל חילוק זה‪ .‬שוב ראיתי בשו"ת ערוגת‬ ‫הבושם שם‪ ,‬שהביא כן מהמ"ג בשם הכלבו‬ ‫דבכתובים אין להקפיד‪ .‬ומשמע דהוא הדין‬ ‫בנביאים וכ' בערה"ב שם דהכי דייק לישנא‬ ‫דגמרא והנאני מאד‪ .‬אבל מדברי המ"א מוכח‬ ‫דלא ס"ל הכי‪ ,‬ובאמת צ"ע מנ"ל הא‪.‬‬ ‫והלום ראיתי בס' הפרדס לרש"י ז"ל‬ ‫)שהדפיס מחדש הרב הבקי טובא מהרח"י‬ ‫עהרענרייך נ"י אבידקה"י בעיר דעווא( בעניני‬ ‫פורים שכ' שם ז"ל‪ :‬אמר לי ר"י בן רבינו יצחק‬ ‫נ"ע‪ ,‬כך הי' מנהגו של אביו לאחר שיצא מביהכ"נ‬ ‫הי' קורא בספר את המגילה ול"ה מסיים בסיום‬ ‫הפסוק אלא מתחיל אחר וממתין‪ .‬וראי' לדבר‬ ‫חמש מאות איש ואת ויזתא עשרת עכ"ל‪ .‬ומה‬ ‫שהעיר שם המו"ל אינו מספיק כלל כאשר יראה‬ ‫הרואה‪ .‬ולענ"ד י"ל ע"פ המ"ד בש"ס מגילה )י"ד‬ ‫ע"א( דקרייתה זו הילילא‪ ,‬ולצאת ידי מ"ד זה‬ ‫רצה הגאון ז"ל לקרותה ג"כ דרך שירה‪ ,‬והי'‬ ‫מסיים הוא באמצע פסוק ומתחיל איש אחר‬ ‫מתחילת המקרא )או שהאחר התחיל חצי השני‬ ‫ומסיימו(‪ ,‬והוא המתין ע"ז וחזר עליו‪ ,‬והוי פיסקי‬ ‫פיסקי כשירת משה כבש"ס הנ"ל‪ .‬ונימא טעמי‬ ‫דאסוקי מלתא בעלמא הוא‪ ,‬או אפי' שהאחר‬ ‫התחיל במקום שסיים הוא‪ ,‬והוא אמר להלן ולא‬ ‫ס"ל לחלק בזה‪.‬‬ ‫ובכל גווני א"ש הראי' שהביא ממה‬ ‫שאומרים מחמש מאות עד אחר עשרת בנשימה‬ ‫אחת ומפסיקים שם‪ ,‬מכ"ש במקומות שהקהל‬

‫פָּ ָר ַשׁת וַיֵּ צֵ א ַי ֲעקֹב פסוקי פרשה בויצא ומקץ‬ ‫אומרים זה מקודם והש"ץ ממתין קודם חמש‬ ‫מאות‪ ,‬ואח"כ אומר הוא הכל בנשימה אחת‪ .‬א"כ‬ ‫הוא מפסיק באמצע פסוק קודם חמש מאות‪,‬‬ ‫והקהל מתחילים שם ול"א מקודם כלל‪ ,‬ואחר‬ ‫עשרת מפסיקים ואין אומרים להלן כלל‪ ,‬שמע‬ ‫מינה דשרי וליכא בי' משום כל פסוקא‪ ,‬אי משום‬ ‫טעמי' שכתבו האחרונים‪ ,‬או נימא דס"ל להגאון‬ ‫ז"ל כדעת הכלבו הנ"ל דבכתובים ליכא משום כל‬ ‫פסוקא כו'‪ .‬ומייתי ראי' הנ"ל ע"ז‪.‬‬ ‫אמנם ראיתי בשו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד‬ ‫סוס"י ס' שכ' ז"ל‪ ,‬בפסקי הכתובים והפרשיות‬ ‫מבוכה גדולה בין הפוסקים‪ ,‬דבגמרא משמע‬ ‫דאין לפסוק פרשה ולא פסוק‪ .‬ומצינו כ"פ שאנו‬ ‫מפסיקין‪ ,‬והרבה תי' נאמרו‪ .‬אך אין כלל ברור‬ ‫והנח לישראל אם אינם נביאים בני נביאים המה‬ ‫ואם הלכה רופפת בידך כו'‪ .‬ולכן אין לבדות‬ ‫דברים כרסים מלב ונהרא כו' עכ"ל‪ .‬א"כ הגאון‬ ‫הקדוש בעל ד"ח ז"ל סגר עלינו את הדרך‪ ,‬רק‬ ‫מה שנהוג נהוג מטעם דבני נביאים אנן‪ .‬ועי'‬ ‫שו"ת מהר"ם שיק בחאו"ח סי' קכ"ד‪.‬‬ ‫שוב ראיתי שם בהערות המו"ל באות צ"ח‬ ‫הראשון )שנשמט ממני בראי' ראשונה( שהביא‬ ‫בשם שבלה"ש שכ'‪" ,‬ובשם רבינו שלמה זצ"ל‬ ‫מצאתי הקורא את המגילה בצבור רשאי‬ ‫להפסיק בכל מקום שהוא רוצה בין בתחלת‬ ‫פסוק בין באמצעו‪ ,‬וכן מנהג בשתי הישיבות‬ ‫ובבית רבינו שבבבל‪ .‬ואמר לי ר"י ב"ר יצחק ז"ל‬ ‫כך הי' מנהגו" וכו'‪ .‬וכ' המו"ל ע"ז‪ :‬ונראה שחסר‬ ‫לפנינו בפרדס‪ .‬ומתחילה הייתי סבור שאינו ענין‬ ‫להא דר"י בר"י‪ ,‬דמ"ש הש"ל בשם רש"י מיירי‬ ‫בענין הפסק שיחה באמצע הקריאה שבסי'‬ ‫תרצ"ב‪ ,‬ע"ש בב"י ובמ"א דהקורא רשאי והשומע‬ ‫אסור וע"ש בב"ח ותו חזינא דזה טעות‪ ,‬אלא‬ ‫מיירי לענין הפלוגתא אי צריך לשלב הפסוקים‬ ‫בנשימה אחת‪ .‬ודעת רש"י ז"ל בשם ב' הישיבות‬ ‫דאין צריך לשלב‪ ,‬ודעת רבינו יצחק שצריך לשלב‬ ‫וינשום לאחר שהתחיל הפסוק הב'‪ .‬וכן מבואר‬ ‫בהגמי"י בפ"ב מהל' מגילה אות א'‪ ,‬בשם רב‬ ‫יהודה בר יצחק‪ ,‬ע"ש הפלוגתא‪ .‬ועי' בטור סי'‬ ‫תר"צ ובב"י שם ד"ה לרבי נתן‪.‬‬ ‫ויפה העיר המו"ל באותיותיו‪ ,‬אלא שהי' לו‬ ‫יותר לבאר וגם צריך עדיין ביאור‪ ,‬למה עשה‬ ‫הרבינו יצחק דוקא כשיצא מביהכנ"ס‪ ,‬דמשמע‬ ‫שכבר קרא בביהכנ"ס או שמע ולא עשו שם כך‪.‬‬ ‫ונראה דבביהכנ"ס הי' קורא הש"ץ ולא שילב‬ ‫הפסוקים‪ ,‬ולא מיחה בזה‪ ,‬אלא דבבואו לביתו‬ ‫קרא לעצמו בשילוב‪ .‬שוב ראיתי בהגהו' הגאון‬ ‫מהריעב"ץ ז"ל במס' קדושין ד"ל ע"א ד"ה‬

‫במערבא‪ ,‬שכ' ז"ל עמ"ש בס"ד במגילה דכ"ט‬ ‫ע"ב‪ ,‬ולפי זה כללא דכל פסוקא דל"פ משה ל"פ‪,‬‬ ‫לא ידע שפיר והכל לפי המנהג עכ"ל‪ .‬ועי' רש"ל‬ ‫שם דל"ד ע"א בתוד"ה תפילין‪ ,‬שכ' ז"ל וכיון‬ ‫שהתחלנו נראה לנו לבני בבל שעון הוא להפסיק‬ ‫הפרשה עי"ש‪.‬‬