Tifferet Yisrael Kippur 5770

‫זמני השבת פרשת האזינו ויום הכיפורים תש''ע‬ ‫אנטווערפען ירושלים בני ברק לאנדאן ניו יארק‬ ‫‪19.14‬‬ ‫‪6.29‬‬ ‫‪6.33‬‬ ‫‪6.11‬‬ ‫‪5.52‬‬ ‫הדה"נ‬ ‫‪20.19‬‬ ‫‪7.26‬‬ ‫‪7.38‬‬ ‫‪7.08‬‬ ‫‪7.07‬‬ ‫מוצש"ק‬ ‫‪8.00‬‬ ‫‪7.44‬‬ ‫‪7.43‬‬ ‫ר "ת‬ ‫‪20.42‬‬ ‫‪7.57‬‬ ‫זמני השבת בקלויז‪ :‬מנחה עש"ק‪ – 19.45 :‬שיעור בספר אהלי יעקב‪20.45 :‬‬ ‫אור החיים הק'‪ - 08.45 :‬שחרית‪09.15 :‬‬ ‫דף היומי‪ – 18.30 :‬באר מים חיים‪18.50 :‬‬ ‫מנחה וסעודה שלישית‪ -19.20 :‬מלוה מלכה‪22.15 :‬‬ ‫שבת קודש פרשת האזינו‪ ,‬ח' אלול תש"ע – שבת שובה‬ ‫החל משבת זו תפילת מנחה וקבלת שבת חצי שעה אחרי הדה"נ‬

‫הגליון השבועי של‬

‫קלויז 'תפארת ישראל ' טשארטקוב‬

‫בנשיאות כ''ק האדמורי''ם לבית רוז'ין שליט''א‬ ‫‪ itÇ _xÜ|âááàÜA FJ „ gxÄA CFBEFEALHADC‬אנטווערפען‬

‫מילין זעירין‬ ‫בימים אלו שאנו מתחננים להשי"ת ומבקשים שיחון אותנו‬ ‫בי"ג מידות הרחמים‪ ,‬מן הראוי להזכיר מליצה נאה‪,‬‬ ‫מהמגיד מדובנא‪ ,‬שסח לי ידידי היקר המעייני אגם הי"ו‪.‬‬ ‫משה רבינו בחטא העגל‪ ,‬כשעמד לבקש מהשי"ת על‬ ‫נפשות עמו ישראל‪ ,‬החל לומר את הי"ג מידות דרחמים‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬ה' ה' קל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד‬ ‫ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה וכו'‪.‬‬ ‫לאחמ"כ‪ ,‬ממשיך משה ואומר "אם נא מצאתי חן בעיניך‬ ‫ילך נא ה' בקרבינו"‪ ,‬עד כאן שאל משה רבינו כראוי‪ ,‬ילך נא‬ ‫ה' בקרבינו‪ .‬אך משה רבינו מוסיף נימוק משכנע‪ ,‬מדוע‬ ‫השי"ת צריך להתהלך בקרבינו "כי עם קשה עורף הוא‪,‬‬ ‫וסלחת לעוונינו וחטאתינו ונחלתנו"‪ .‬הנימוק שמשה רבינו‬ ‫הוסיף‪ ,‬הוא לכאורה נימוק מדוע שהשי"ת לא יעשה כך‪,‬‬ ‫הלא הם עם קשה עורף ומדוע אמר זאת משה רבינו‪] ,‬כק"ז‬ ‫האדמו"ר השני מבוהוש זי"ע בספרו פאר ישראל‪ ,‬פרשת כי‬ ‫תשא‪ ,‬מקשה זאת‪ ,‬ועיי"ש בארוכה בתירוצו[‪.‬‬

‫וביאר זאת המגיד מדובנא כדרכו במשל נפלא‪ :‬יוסל רוכל‬ ‫היה‪ ,‬בתיק מסעותיו היו תדיר צלחות ומזלגות כפיות‪ ,‬סירי‬ ‫בישול קטנים‪ ,‬הכלים היו פשוטים‪ ,‬טובים יחסית‪ ,‬אבל לא‬ ‫מחברות המובילות‪ ,‬לא סטים של ‪ 24‬חלקים‪ ,‬דברים‬ ‫פשוטים‪ .‬ליוסל היה מסלול קבוע‪ ,‬שדרכו היה נוסע‪,‬‬ ‫לקוחות קבועים ומרוצים‪ ,‬הוא לא חיפש להגדיל את מעגל‬ ‫לקוחותיו טוב היה לו כך‪.‬‬ ‫ידיד נאמן היה לו‪ ,‬שהציע לו כך "יוסל‪ ,‬אתה מסתובב‬ ‫בכפרים ששם דרים משפחות מעטות‪ ,‬בא עמי לעיר‬ ‫הגדולה‪ ,‬שם דרים אלפי משפחות‪ ,‬ודאי יקנו ממך הרבה‬ ‫הרבה יותר סחורה ורווחיך יגדלו עשרות מונים"‪ .‬יוסל‬ ‫השתכנע‪ ,‬והסכים לנסות‪ ,‬הוא רכש עוד סחורה ויצא‬ ‫לדרך‪.‬‬ ‫כשהגיע לעיר הגדולה‪ ,‬הלך לחפש את המקום המרכזי‬ ‫וההומה ביותר בעיר‪ ,‬עצר אדם ברחוב‪ ,‬ושאלו אמור נא לי‪,‬‬ ‫היכן תנועת האדם ההומה ביותר ? ההוא לא ידע למה‬ ‫הגיע‪ ,‬והשיב מיד "בחנויות הזהב"‪ .‬יוסל שירך את רגליו‬ ‫עם חבילותיו‪ ,‬והחל להציע את סחורתו‪ .‬אך לשוא‪ ,‬אף‬ ‫אחד כלל לא חנן אותו במבט‪ ,‬הכל היו עסוקים בשלהם‪.‬‬ ‫לעת ערב‪ ,‬גרר יוסל בלא כח ובחוסר אונים‪ ,‬את רגליו‬ ‫וחבילותיו לאכסניה‪ ,‬הוא לא מכר כלום‪ ,‬הוא היה שבור‬ ‫ורצוץ‪ ,‬וברגע שראה את ידידו שהביאו העירה‪ ,‬שפך עליו‬ ‫קיתון של רותחים על העצה הבלתי הוגנת שנתן לו‪ .‬הידיד‬ ‫נתן לו לסיים‪ ,‬ושאל‪ ,‬אמור לי‪ ,‬היכן היית ? אמר יוסל‪ ,‬מה‬ ‫פירוש היכן‪ ,‬במקום ההומה ביותר בעיר‪ ,‬בחנויות הזהב ?‬ ‫שאלו הידיד‪ ,‬אולי תוכל להסביר לי מה צריכים העשירים‬ ‫היהירים שמסתובבים שם את סחורתך ? לך לשוק‬ ‫העירוני‪ ,‬שם תיחטף הסחורה‪ ,‬שם מסתובבים העניים‪,‬‬ ‫הדלפונים‪ ,‬אלו שצריכים כלים פשוטים‪ ,‬וזולים‪.‬‬ ‫משה רבינו‪ ,‬סיים למנות את י"ג מידותיו של הקב"ה ה' ה'‬ ‫קל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד‬ ‫לאלפים נושא עון ופשע וחטאה וכו'‪ ,‬ואמר ריבונו של‬ ‫עולם‪ ,‬עם י"ג מידות כאלו של רחמים‪ ,‬אין לך מה להשרות‬ ‫כבודך על המלאכים‪ ,‬עימם אינך צריך להתנהג בי"ג מידות‬ ‫של רחמים‪ .‬את סחורתך תוכל למכור‪ ,‬לנו "ילך נא ה'‬ ‫בקרבינו"‪ ,‬מדוע ? "כי עם קשה עורף הוא"‪ ,‬היצה"ר מסית‬ ‫ומדיח‪ ,‬ואנו רח"ל נגררים‪ ,‬ובמילא מידת הדין ח"ו שורה‬ ‫עלינו‪ ,‬תשרה אתה עלינו עם מידת הרחמים‪ ,‬עם י"ג מידות‬ ‫אלו‪ ,‬ובמילא "וסלחת לעוונינו וחטאתינו ונחלתנו"‪.‬‬ ‫גמר חתימה טובה‬ ‫ויה"ר שיתקבלו תפילותינו לרחמים ולרצון‬

‫‪ Q‬תפארת איתנים‬

‫‪R‬‬

‫אמרות צדיקים ושיחותיהם מלוקטים מספה"ק מסודרים לפי סדר הימים הק' הבעל"ט‬ ‫עשרת ימי תשובה ושבת שובה‬

‫ערב יום הקדוש‬

‫עשי''ת הוא כח הקדושה‪ ,‬והתפילה רצויה יותר מכל השנה‬

‫התפילה לפני הכפרות – לימוד זכות על עוונות ישראל‬

‫עיקר הוא לאדם לתקן מעשיו בחודש השביעי‪ ,‬הוא‬ ‫תשרי‪ ,‬ואז תפילתו רצויה יותר משאר ימות השנה‪ ,‬כמו‬ ‫שדרשו חכמינו ז"ל )ר"ה י"ח‪" (.‬דרשו ה' בהמצאו" – אלו‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ ,‬שאז הוא כח יותר השראת‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫)נועם אלימלך‪ ,‬פ' נח‪ ,‬ד"ה ותנח התיבה(‬ ‫ע''י התשובה בעשי''ת מחדשים את העולם‬

‫עשרת ימי תשובה הם נגד עשרה מאמרות‪ ,‬ואיתא )אבות‬ ‫פ"ה( צדיקים מקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות‪,‬‬ ‫ואיתא )ברכות ל"ד‪ (.‬במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים‬

‫גמורים יכולים לעמוד‪ ,‬כי הצדיקים מקיימים‬ ‫העשרה מאמרות[ וכו'‪ ,‬ובעלי תשובות חוזרין ומחדשין את‬ ‫העשרה מאמרות‪ ,‬דמאחר שרשעים מאבדים העולם‬ ‫שנברא בעשרה מאמרות )אבות‪ ,‬שם(‪ ,‬אם כן כשהרשע‬ ‫שב בתשובה מחדש העשרה מאמרות‪ ,‬ובתחילת השנה‬ ‫מתחדש הבריאה‪ ,‬לכן עשרת ימי תשובה מסייעין‬ ‫לתשובה‪ ,‬שבעלי תשובה צריך להתחדשות בעשרה‬ ‫מאמרות‪.‬‬ ‫]את‬

‫)שפת אמת‪ ,‬ש"ת‪ ,‬תרס"ב(‬ ‫קריאת האזינו בש"ת‪ ,‬לתקן שורש נשמותינו‬

‫ומקדם יוהכ"פ קורין בשבת תשובה פ' האזינו‪ ,‬שסימן‬

‫התחלת הקרואין – זי"ו ל"ך – כנודע ]עי' בר"ה ל"א‪ ,.‬ששם‬ ‫נסדרו סימני כל הקריאות‪ ,‬וזי"ו ל"ך הוא הסימן של קריאת‬ ‫האזינו[‪ ,‬שהוא מרמז על התעוררות שיתעוררו כל‬

‫נשמות ישראל לקבל עליהם הזיו העליון‪ ,‬שהוא סוד‬ ‫צלם א'לוהים המופיע בימים אלו‪ ,‬שעל ידם מתקרבים‬ ‫החלקים של ישראל לשורש הכל‪ ,‬וע"י שמתאחדין‬ ‫לשרשן נאצל עליהם זיו יקר תפארתו של הבורא ב"ה‪,‬‬ ‫כנודע שבשירת האזינו מרומז כל שרשי נשמות ישראל‬ ‫עם כל מאורעותיהן‪ ,‬וכמו שמצינו )יומא פ"ג‪ (:‬בר' מאיר‬ ‫דהוה דייק בשמא‪ ,‬ובאותו אדם שנקרא כידור אמר‬ ‫רשע הוא‪ ,‬ע"ש "כי דור תהפוכות המה" ]שהוא פסוק‬ ‫בשירת האזינו[‪ ,‬כי באמת שר' מאיר ידע ברוה"ק שורש‬ ‫נשמתו שמקורה בהאזינו‪ ,‬שהוא בפסוק זה‪ ,‬ועי"ז ידע‬ ‫מכונו‪ ,‬ולא שהיה נקרא דווקא כך‪ ,‬ולכך בשבת תשובה‬ ‫שאנו ישראל צריכין לשוב לשרשן להתורה‪ ,‬ובפרט‬ ‫בשירת האזינו ששם עיקר רמיזת חלק נשמות ישראל‪,‬‬ ‫לכך קורין אז פ' האזינו‪ ,‬והסימן הוא הזי"ו ל"ך‪ ,‬כאמור‬ ‫ע"ש שצריך להחזיר הזיו להחלק שלו ]לך[‪ ,‬לקרבו אל‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫)מאור עינים‪ ,‬פ' אמור‪ ,‬סוד"ה אלה(‬ ‫שבת שובה‪ ,‬רומז לשבת שתהיה לעתיד לבוא‬

‫טעם על שנקרא שבת שובה‪ ,‬הגם שלפי פשוטו ידוע‬ ‫על שם שאומרים הפטרה שובה ישראל בו ביום‪ .‬אך‬ ‫י"ל ג"כ שמרמז על העתיד‪ ,‬שיהיה יום שכולו שבת‪,‬‬ ‫וע"ז קורין אותו שבת שובה‪ ,‬היינו תיכף בצאת השבת‬ ‫חוזר ושב תיכף שבת‪ ,‬ולא יהיה כלל בחינת חול‬ ‫באמצע‪ ,‬רק יום שכולו שבת‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫)דגל מחנה אפרים‪ ,‬ליקוטים(‬

‫אם יש עליו מלאך מליץ אחד מיני אלף להגיד לאדם ישרו‬ ‫וכו' )מתוך התפלה קודם כפרות(‪ .‬יש לדייק מאי תיבת 'ישרו'‪,‬‬ ‫דהוי ליה למימר 'ללמד זכות'‪ .‬ואפ"ל‪ ,‬דהנה אפילו‬ ‫הרשעים לבם מלאים חרטות‪ ,‬ואפילו בשעה שנלכד‬ ‫ברשת היצר הרע לעשות העבירה‪ ,‬אינו מתכוון להכעיס‬ ‫לבורא חלילה‪ ,‬רק היצה"ר מטעים לו הדבר ברגע ההוא‪,‬‬ ‫ומראה לו פנים להיתר באיזה אופן שיהיה‪ ,‬ולפעמים‬ ‫צובע לו לצד מצוה‪ ,‬וזהו הפירוש‪' ,‬אם יש מלאך' וכו'‬ ‫'להגיד לאדם ישרו'‪ ,‬היושר שלו שהיה במחשבתו בשעת‬ ‫העבירה‪ ,‬ועי"ז ג"כ יחננו ויאמר וגו'‪.‬‬ ‫)הרה"ק ר"מ מפרימשלאן‪ ,‬פנים מאירים בשם קב ונקי(‬ ‫גם אם האכילה היא למלא תאוותו‪ ,‬מעלה את כל אכילות השנה‬

‫ומפני שהשי"ת חפץ חסד‪ ,‬וחושב מחשבות לבלתי ידח‬ ‫ממנו נדח‪ ,‬שיהיה עליה בצד מה לכל האכילות החיצוניות‬ ‫של כל ישראל‪ ,‬ע"כ קבע יום אחד בשנה והוא ערב יו"כ‪,‬‬ ‫שמצוה לאכול ולשתות בו‪ ,‬אפי' כשאוכל בבחי' חיצונית‬ ‫שהוא למלא תאוותו‪ ,‬בעיוהכ"פ נחשב לו ג"כ למצוה‬ ‫וכאילו התענה וכו'‪ ,‬ועי"ז שיש פעם א' מצוה באכילה‬ ‫חיצונית ההיא‪ ,‬עי"ז יש עליה לכל אכילות חיצוניות של כל‬ ‫השנה‪ ,‬מאחר שגם בבחי' הזו יש פעם א' קירוב לקדושה‪,‬‬ ‫ע"י הכח של מצוה שעושה בעיוכ"פ‪ ,‬אפי' בחיצוניות‬ ‫המאכל‪ ,‬יש קירוב לכל הבחינה ולכל השנה‪.‬‬ ‫)מאור עינים‪ ,‬פ' אמור‪ ,‬ד"ה אלה‪ .‬וכעי"ז‪ ,‬בבית אהרן‪,‬‬ ‫מאמרי עיוכ"פ‪ ,‬ד"ה א"י במדרש‪ ,‬לך‪ ,‬עיי"ש(‬ ‫האכילה בעיוכ''פ והתענית ביוכ''פ משלימים דבר אחד‬

‫‪ ...‬גם בכל אכילה‪ ,‬יש חיצוניות גשמיות המאכל‪ ,‬ופנימיות‬ ‫הקדושה הרוחנית‪ ,‬וכאן בערב יום הכיפורים האכילה היא‬ ‫ההכנה ליוהכ"פ‪ ,‬שהוא רוחניות כנ"ל‪ ,‬שאין בו לא אכילה‬ ‫ולא שתי'‪ ,‬רק רוחניות‪ ,‬נמצא‪ ,‬הפנימיות נמשך ביוהכ"פ‪,‬‬ ‫והחיצוניות ]נמשך[ בערב יוהכ"פ‪ ,‬וע"י אכילת עיוהכ"פ‬ ‫מביאין שובע לעולם‪ ,‬כי כן הכוונה בכל אכילה להמשיך‬ ‫שפע וברכה‪ ,‬כיון שאוכלים ונהנים מברכה‪.‬‬ ‫)זרע קודש‪ ,‬ח"ב דף נ"ו‪ .‬ד"ה עם נבל‪ .‬וכעי"ז במאור ושמש‬ ‫בתחילת רמזי שמחת תורה עיי"ש(‬ ‫ככל שיתענג בתשיעי‪ ,‬יקיים התענית יותר בהידור‬

‫זוהר )אחרי‪ ,‬ס"ח‪" (:‬מאן דאכיל ושתי בתשיעאה ומענגא‬ ‫נפשי' וכו'‪ ,‬בתרין חולקין וכו'‪ ,‬תשיעאה בעשיראה הוא‬ ‫מתענה לגמרי"‪] ,‬ביאור דברי הזוה"ק‪ ,‬דאז[ הוא התענית‬ ‫בעינוי נחשב לצער גדול‪] ,‬והיינו[ כל מה שמתענג יותר‬ ‫בתשיעי‪] ,‬גורם ש[הוא העשירי לו יותר צער גדול‪ ,‬ונחשב‬ ‫העשירי לתענית ב' ימים" והבן‪.‬‬ ‫)מדרש פנחס‪ ,‬ג'‪ ,‬ג'(‬ ‫מעשה רב על ''להתענות'' ביוכ''פ‬

‫שמעתי מחותני ]רבי איציק'ל מפשעווארסק[‪ ,‬ששמע‬ ‫מחותנו ר' בעריל גלאנץ‪ ,‬שהבעלזער רב האמצעי ]רבי‬ ‫יהושע[‪ ,‬היה אוכל בעיוכ"פ שום חי‪ ,‬כדי שירגיש צמא‬ ‫ביוכ"פ‪ ,‬ושמעתי מאדם אחר‪ ,‬ששמע מהבעלזער רב‬ ‫האמצעי‪ ,‬שאם הרגיש שהוא צמא ביוכ"פ‪ ,‬ידע שזו‬ ‫)המשך בעמוד הבא(‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫זמני התפילות בקלויז‬ ‫דרשת שבת שובה‬ ‫זמני יום הכיפורים‬

‫הדה"נ ‪18.57 -‬‬ ‫שקיעת החמה ‪19.25 -‬‬ ‫כל נדרי ‪19.20 -‬‬ ‫עלות השחר ‪06.00 -‬‬ ‫‪07.‬‬ ‫נץ החמה ‪07.39 -‬‬ ‫מוצאי יום הקדוש ‪20.16 -‬‬ ‫ר"ת‪20.26 -‬‬

‫סליחות ושחרית עיוכ"פ ‪08.00 -‬‬ ‫מנחה עיוכ"פ ‪14.30 -‬‬ ‫כל נדרי ‪19.20 -‬‬ ‫שחרית ביום הכיפורים ‪08.30 -‬‬ ‫‪17.‬‬ ‫מנחה ביום הכיפורים ‪17.30 -‬‬ ‫נעילה ‪18.50 -‬‬ ‫תקיעת שופר‪20.16 -‬‬

‫בשבת קודש פרשת האזינו – שבת שובה‬ ‫לפני קריאת התורה‬ ‫ישא אי"ה את דבריו הדומ"ץ‬ ‫הרה"ג רבי יצחק זעקל פאללאק שליט"א‬ ‫בהלכה‪ ,‬ובאגדה‪ ,‬ובעניני דיומא‬

‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫‪à‬‬

‫‪Q‬‬

‫‪íéðúéà úøàôú‬‬

‫‪R‬‬

‫אמרות ושיחות צדיקים בעניני דיומא ‪ -‬המשך מעמוד א'‬ ‫הייתה תענית טובה‪ ,‬כי תענית נקרא שמתענים‪ ,‬וזהו דבר פלא‪ ,‬ועי' בספר חסידים‪ ,‬ששם‬ ‫אי' שמה שאי' ביומא דף י"ח שאין לאכול שום כיון וכו'‪ ,‬אין זה אלא בשום מבושל‪ ,‬ולא‬ ‫בשום חי‪ ,‬וזה עוד עדיף לגבי אותו החשש‪.‬‬ ‫)קו' "ענינים לחודש תשרי" שיחות אדמו"ר רבי יענקלה מפשעווארסק זצ"ל‪,‬‬ ‫מאת הרה"צ ר' יעקב כהנא שליט"א‪ ,‬אנטווערפען(‬

‫יום הכיפורים – ומוצאי יום הקדוש‬ ‫יוכ''פ שחל בשבת‪ ,‬מקיימים עונג שבת האמיתי‬

‫‪ ...‬כי הצדיק הגמור‪ ,‬ובפרט כשהוא ברור מאוד כבר אשר כל חפצו ותשוקתו בעבודת ה'‪,‬‬ ‫אזי האכילה אצלו רק מההכרח וכפורע חובו‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל‪ ,‬והיא עליו לעול ולמשא‪,‬‬ ‫וממש עינוי‪ ,‬מחמת שאינו חפץ בגוף הדבר כלל‪ ,‬וזהו התכת הכתוב‪ ,‬ויזהיר לכל ישראל‬ ‫איך שיטהרו עצמם מכל חטא ועון קודם יוהכ"פ‪ ,‬עד שיהי' גופם זך ונקי ולא יהי' לו רק‬ ‫תאות נפש‪ ,‬ובדברים הגופניים ימאס‪ ,‬וזהו "ועניתם את נפשותיכם בתשעה" כו' ]היינו‬ ‫שתכינו עצמכם עד[ שתבואו למדרגה שהאכילה תחשב אצלכם לעינוי‪ ,‬וממילא לפי זה‬ ‫ביוהכ"פ שאין בו לא אכילה כו'‪ ,‬רק דברי מצוה‪ ,‬לא יהי' לכם עינוי כלל‪ ,‬רק "תשבתו‬ ‫שבתכם" – שביתה גרידא‪] ,‬וכו'[‪ .‬וזהו כוונת הכתוב "וקראת לשבת עונג" – שהוא יום‬ ‫של עונג‪ ,‬ואמר "לקדוש ה'" – וארז"ל כבדהו בכסות נקיה‪ ,‬ולדרכנו יתכן לאמר‪" ,‬לקדוש‬ ‫ה'" – אם יבוא הקדוש ה' דהיינו יוהכ"פ ]ויחול ביום השבת[‪ ,‬א"כ איך נקיים עונג שבת‬ ‫]רישא דקרא וקראת לשבת עונג[‪ ,‬אמנם לפי מה שכתבנו לעיל הרי זה עונג‪ ,‬שמקיים תפלה‬ ‫וכמה מצוות‪ ,‬כך זהו לגוף המנוקה מכל חטא‪ ,‬כמש"ל‪ ,‬אז עונג הנפש הוא ג"כ עונג שלו‪,‬‬ ‫]וכו'[‪.‬‬ ‫)נועם מגדים‪ ,‬דרוש ליוכ"פ שחל בשבת(‬ ‫אף האדמה מתעלה ומתקדשת ביוהכ''פ‬

‫מה שאסרו נעילת הסנדל ביום הכיפורים‪ ,‬הוא משום שביוהכ"פ שישראל עושין תשובה‬ ‫שלימה‪ ,‬כל העולמות מתעלים‪ ,‬וגם האדמה שאנחנו עליה נתעלית ונקראת אדמת‬ ‫קודש‪ ,‬ועל כן אסור לילך עליה בנעילת הסנדל‪ ,‬כמו שכתוב )שמות ג'‪ ,‬ח'( "של נעליך וגו' כי‬ ‫המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש היא"‪.‬‬ ‫)הרה"ק רמ"מ מרימינוב‪ ,‬מנחם ציון‪ ,‬מאמרי עיוכ"פ תקנ"ו(‬ ‫ע''י תשובה‪ ,‬גורם נח''ר לאבותיו כיון שמתקנם ומעלה אותם‬

‫הענין מה שאנו אומרים אבל אנחנו ואבותינו חטאנו‪ ,‬כי למה לנו לעורר חטא אבותינו‪ .‬אך‬ ‫ע"י שהאדם מתוודה‪ ,‬ושב לפניו יתברך מעומקא דליבא‪ ,‬עי"ז הוא מרים גם אבותיו אתו‬ ‫עמו‪ ,‬ונעשה מעוונותיהם זכיות‪ ,‬ובזה מתעלים אבותיו לשרשם בקודש‪.‬‬ ‫)דברי בינה‪ ,‬ביאלא‪ ,‬פ' בחוקתי(‬ ‫ר''ה הוא לכל העולם‪ ,‬ויוכ''פ מיוחד רק לבנ''י‬

‫עשרת ימי תשובה הם הנהגה מיוחדת מעולם התשובה‪ ,‬וכמו ששבת בז' ימי המעשה‬ ‫מיוחד לבני ישראל‪ ,‬כן יום הכיפורים בעשי"ת מיוחד לבנ"י‪ ,‬כי בר"ה כל באי עולם‬ ‫עוברים לפניו‪ ,‬ויוהכ"פ מיוחד רק לבני ישראל‪] ,‬וכו'[‪ .‬רמז לדבר‪ ,‬בגמ' "חק לישראל הוא"‬ ‫ אימת הוי חוק בגמר דין‪ ,‬והגמר דין הוא ביוהכ"פ זמן החותם וזה רק לבני ישראל‪ ,‬וע"ז‬‫עדות חותם המילה‪] ,‬שרק בבנ"י שייך "חותם"‪ ,‬ולא באוה"ע[‪.‬‬ ‫)שפת אמת‪ ,‬יוכ"פ‪ ,‬תרנ"ד(‬ ‫כל זמן שלא פייס חברו‪ ,‬יש קטרוג למעלה‬

‫דאיתא בגמרא )יומא פ"ה‪ (:‬עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר‪ ,‬ויש לומר‬ ‫הטעם מחמת כל זמן שלא ריצה לחברו יש קטרוג למעלה‪ ,‬ואינו מניח לכפר עליו עד‬ ‫שירצה את חברו‪ ,‬שכל זמן שיש לחברו תרעומת עליו‪ ,‬אז למעלה יש קטרוג עליו‪ ,‬וכיון‬ ‫שנתרצה חברו חלף לו המקטרג‪.‬‬ ‫)נועם אלימלך‪ ,‬פ' בהעלותך ד"ה וזהו(‬ ‫אנשים פשוטים יכולים להעלות את תפילות הצדיקים‬ ‫ואלה שמות ]בני ישראל הבאים מצרימה‪ ,‬את יעקב וגו'‬ ‫זצללה"ה‪ ,‬מאיש כפרי שנסע עם בנו על יום הקדוש ]למעזבוז‪ ,‬והיה קטרוג גדול על תפילות‬ ‫הצדיקים[‪ ,‬ותקע ]הבן שלא ידע להתפלל[ בחליל הרועים‪ ,‬והעלה כל התפלות‪] .‬וזה יש לרמז‬ ‫בקרא[ ואלה שמות בני ישראל – מרמז על תורה ומצוות של אנשים בעלי מדרגה ]כי‬ ‫ישראל רומז על דרגה הגבוהה‪ ,‬מלשון "כי שרית עם אלוקים"[‪ ,‬הבאים מצרימה – שיש ח"ו‬ ‫קטרוג ]מלשון שבאו תפילות בעלי המדרגה במיצר[‪ ,‬אז את יעקב – ע"י האנשים פשוטים‬ ‫]יעקב רומז על דרגה הנמוכה מלשון עקב[‪ ,‬באו – מכניסים להקדושה‪.‬‬ ‫)קדושת יחיאל‪ ,‬ביאלא‪ ,‬פ' שמות דף ו‪(:‬‬

‫באו[‪ .‬עפ"י מעשה מהבעש"ט‬

‫אמונה בצדיק תנאי הכרחי לקבלת התשובה ביוהכ''פ‬

‫‪ ...‬יען האמונה בצדיק היא תנאי לעבודת השי"ת‪ .‬באחד השנים בליל יוהכ"פ אמרתי‬ ‫בשיעור‪ ,‬דלכאורה מה מועילה החרטה על העבר‪ ,‬קבלה על העתיד ניחא – מכאן והילך‬ ‫חושבנא‪ ,‬אך מה דהוה הוה ואיך אפשר לתקן מה שנעשה ע"י חרטה ? רק הביאור הוא‬ ‫ע"פ הספה"ק‪ ,‬דכשח"ו אדם חוטא גורם הוא ע"י חטאיו שאותו היום שחטא נחסר‬ ‫מחשבון ימיו‪ ,‬ולכך ע"י ששב בתשובה ומתחרט על מה שעשה אי' בזוה"ק "יומא פוק‬ ‫לדוכתיה" ‪ -‬היום חוזר לקדמותו‪ ,‬ומצטרף לחשבון ימיו‪ ,‬ועי"ז אינו בא אחר מלאות ימיו‬ ‫ושנותיו עם חשבון חסר‪ .‬אך ע"ז אפשר להוסיף‪ ,‬דהאיך יכול אדם לחטוא הרי יש מנהיג‬ ‫לבירה הצופה ומביט‪ ,‬רק יכול להיות שחטא משני סיבות‪ ,‬או שח"ו יצרו הרע פיתהו‬ ‫לעבור על ציוויו ואף שיודע שיש עין רואה נפל בפיתוי היצר‪ ,‬או שח"ו הוא במצב גרוע‬ ‫יותר שאינו מאמין ח"ו במציאותו ית"ש‪ ,‬וסובר רח"ל שאין השגחה פרטית על כל צעד‬ ‫ושעל‪ ,‬ח"ו‪ ,‬ואכן בדורינו זה אף שב"ה נתעלו בהרבה ענינים אך בעניני האמונה יש קצת‬ ‫רפיון‪ ,‬וכדי לחזק את האמונה צריך שיהיה התקשרות אמת לצדיק‪ ,‬כי ע"י שמאמינים‬ ‫בצדיק מתחזק האמונה בהש"ת‪ ,‬וח"ו להפך כשאין מאמינים בצדיק נחלשת אף האמונה‬ ‫בהשי"ת‪ ,‬וכדאמרינן בשם צדיקים זי"ע אה"ד "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" דהא בהא‬ ‫תליא‪ ,‬וזהו תנאי שהשי"ת יקבל את התשובה‪ ,‬כיון דאם אדם חטא מחמת שאינו מאמין‬ ‫חלילה במציאותו ית"ש תשובתו תהי' קשה מאוד‪ ,‬אך ע"י שמאמין בצדיק מראה‬ ‫שחטאו לא היה מחמת שלא האמין בהשי"ת ואז תשובתו באה לו יותר בקל‪ ,‬ולמה ?‬ ‫דכלל ידוע בתורת הגנבים בני הדעה‪ ,‬שאם בעה"ב עומד וצופה ומשגיח על ביתו לא‬

‫נכנסים לגנוב‪ ,‬כי הבעה"ב עומד ומסתכל ויתפוס מיד כל גנב‪ ,‬מי כן נכנס לגנוב‪ ,‬רק גנב‬ ‫שדעתו משובשת עליו שאינו מבין את חומרת הדבר לגנוב כשבעה"ב רואה‪ ,‬וא"כ‬ ‫כשאדם מאמין בהשי"ת איך ההין לחטוא הרי הוא מאמין שעין רואה בכל עת‪ ,‬ע"כ צ"ל‬ ‫שדעתו משובשת עליו‪ ,‬וכהא דאמרו רז"ל )סוטה ג‪" (.‬אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנסה בו‬ ‫רוח שטות"‪ ,‬ולכך תשובתו באה יותר בקל‪ ,‬דהיה באותה עת ללא דעה‪ ,‬ולכך האמונה‬ ‫בצדיק שתלויה וגורמת אמונה בהשי"ת הוא תנאי הכרחי לתשובה‪] .‬וכו'[‪.‬‬ ‫)כק"ז אדמו"ר מביאלא שליט"א‪ ,‬מאורות יחיאל‪ ,‬תמוז תשס"ג‪ ,‬עמ' י"א(‬ ‫עקירת הרע מלבו – ע''י הסתפקות ושמחה בחלקו‬

‫ואתה תחזה משלומי אמוני ישראל‪ ,‬בכל שנה ושנה בהגיע ימי הרצון וימי התשובה‪,‬‬ ‫ובפרט ביום הכיפורים‪ ,‬כולם כאחד עושין תשובה בכל לבבם ונפשם‪ ,‬ומקבלין עליהם‬ ‫לעזוב פשעיהם ולחזור מדרכיהם‪ ,‬ומעתה מוכנים לעבוד את השם באהבה רבה‪ ,‬כל אחד‬ ‫לפי ערך זכות נשמתו וטוב לבבו והכנתו קודם יום הכיפורים‪ ,‬כן מקבל עליו בלבבו בצום‬ ‫העשור לעבוד לבוראו בשנה הבאה לקראתו‪ ,‬ויהי כאשר יעברו הימים האדירים האלה‬ ‫ימי משפט‪ ,‬חוזר לקדמותו ולעשות כמעשהו בשנה שעברה בל יחסר דבר‪ ,‬ולא הועיל לו‬ ‫כלל כל אמירתו בפה וקבלת הלב מה שקיבל על עצמו שלא לחזור לעבור העברות האלו‬ ‫שהתוודה עליהם ביום הכיפורים זה‪ .‬והוא הדבר אשר אמרנו‪ ,‬שאין הדבר תלוי באמירה‬ ‫מה שאומר שלא יחזור עוד לסורו‪ ,‬אף לא בקבלת הלב‪ ,‬שיקבל עליו בלבב שלם שלא‬ ‫יעשה עוד העברה‪ ,‬יתקן להיות כן‪.‬‬ ‫אך הנה בזאת נאות לנו‪ ,‬שיעקור השורש מלבו‪ ,‬שהוא מידותיו הרעים‪ ,‬של כל העבירות‪,‬‬ ‫שמרגיש בנפשו שמרגל לעשותם‪ ,‬וישבר ויכניע מורשי לבבו‪ ,‬שלא יחמוד להרבות הון‬ ‫מהבל‪ ,‬ויסתפק בזה שנותן לו הבורא יתברך‪ ,‬אם מעט ואם הרבה‪ ,‬כי הוא בוראו ויודע כל‬ ‫הצטרכותו וכל מחסורו עליו‪] ,‬וכו'[‪.‬‬ ‫)סידורו של שבת‪ ,‬ח"א שורש ו'‪ .‬ועיי"ש בארוכה בדבריו הנפלאים(‬ ‫ביוכ''פ יבקש להיות דבוק בהשי''ת‪ ,‬ובמילא יושפע לו כטו''ס‬

‫בספר בינת ישראל )להרה"ק ר' ישראל מגראדזינסק( מסביר דברי התיקוני זוהר )ו'‪ ,‬כ"ב( המדבר‬ ‫בגנות האנשים דצווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים הב הב לנא מזונא וסליחה וכפרה‬ ‫וחיי‪ ,‬ע"כ‪ .‬דיובן ע"פ משל שאמר זקני מרן מרוזין זי"ע‪ ,‬שמלך אחד הכריז במדינתו‬ ‫שביום ידוע ימלא כל הבקשות שיבקש כל אחד ואחד‪ ,‬והיה שם חכם אחד וביקש‪,‬‬ ‫שהמלך ירשה לו לקבל פניו בכל יום ויום‪ ,‬ומובן שממילא ימלא תמיד את מחסורו אשר‬ ‫יחסר לו‪ .‬וכן הוא הענין בהתפלות דהאי יומא‪ ,‬שבעיקר צריך האדם להתפלל על דעת ה'‬ ‫שיהיה תמיד דבוק בה'‪ ,‬וממילא ימצא תמיד תחת השגחתו ית'‪ ,‬כי באור פני מלך חיים‬ ‫ולא יחסר לו דבר‪ ,‬ולכן מגנה הזוה"ק אלו שצווחין הב הב‪ ,‬כי אין מן הצורך לפרט כל דבר‬ ‫ודבר‪ ,‬אך להתפלל על דביקות בה'‪ ,‬וממילא ישפיע לו ה' כל צרכיו‪ ,‬בבני חיי מזוני‪ ,‬וכל‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫)נר ישראל‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' י"א‪ .‬וכעי"ז אי' באור המאיר לר"ב‪ .‬וכן בתולדות יעקב יוסף פרשת ואתחנן‪,‬‬ ‫בד"ה תפלה לעני כי יעטוף‪ ,‬בשם הבעש"ט הק' זי"ע‪ ,‬יעו"ש(‬ ‫ע''י אמירת סדר העבודה זוכים למחילת עוונות‬

‫כחוט השני שפתותיך‪ .‬הנראה לרמז בזה‪ ,‬כי בזמן שהיה ביהמ"ק על מכונו‪ ,‬היו כל ישראל‬ ‫מסתכלים על חוט השני‪ ,‬כמ"ש "אם יאדימו כתולע‪ ,‬כצמר יהיו"‪ ,‬ועתה בעוונותינו‬ ‫הרבים שאין לנו מקדש ולא כהן שיכפר‪ ,‬רק שיח שפתותינו מה שאנו מסדרין העבודה‬ ‫של יום הכיפורים מה שהיה כהן גדול עושה בזה‪ ,‬ונשלמה פרים שפתותינו‪ ,‬וזהו ג"כ‬ ‫"כחוט השני" – כמו שחוט השני היה מורה על סליחה ביוכ"פ‪ ,‬עתה בזמן הגלות הוא‬ ‫שפתינו – התפילה במקום העבודה‪ ,‬ואם יאדימו כתולע‪ ,‬כצמר יהיו‪.‬‬ ‫)תפארת שלמה‪ ,‬עיוכ"פ ד"ה כחוט – הראשון‪ .‬ועי' בדברי בינה פר' פנחס ד"ה את הכבש האחד וגו'(‬ ‫ביאור על אמירת ז''פ ה' הוא אלוקים‪ ,‬דווקא בסוף היום הקדוש‬

‫למה אנו אומרין אחר תפילת נעילה ז' פעמים ה' הוא האלוקים‪ ,‬כי הנה ידוע שהאין סוף‬ ‫ב"ה‪ ,‬לית מחשבא תפיסא ביה כלל‪ ,‬ואי אפשר לתאר בו שום אות ונקודה‪ ,‬וכשעלה‬ ‫ברצונו הפשוט לברוא את העולמות‪ ,‬צמצם אורו שיהיה מקום לעמידת העולמות‪,‬‬ ‫ושיוצר האדם כי אור עצמיות אלוקותו אין אפשרי לשום נברא להכילו‪ ,‬והנה גם‬ ‫הצמצום הראשון עדיין כולו אור פשוט‪ ,‬אשר לא השיגה אותו שום בריה‪ ,‬ולכן צמצם‬ ‫אורו בצמצומים רבים‪ ,‬עד עולם הגשמי הזה‪.‬‬ ‫והנה ידוע‪ ,‬שכל צמצום שהוא מצמצם האור מלהתפשט‪ ,‬הוא בחינת דין‪ ,‬שהוא שם‬ ‫א'לוהים‪ ,‬ושם הוי"ה הוא רחמים‪ ,‬וישראל עם הקדוש ביום הכיפורים‪ ,‬הם מזככין עצמן‬ ‫מאוד‪ ,‬מחמת שאז הם דוגמת מלאכי השרת בלי אכילה ושתיה‪ ,‬ואומרין שירות‬ ‫ותשבחות כל היום כולו‪ ,‬ולכן ע"י הזדככותם‪ ,‬הם עולין בעליות העולמות מעולם אל‬ ‫עולם‪ ,‬ומעלים המלכות שמים אל האין סוף ב"ה‪ ,‬וע"י זה הם משיגים מה שלא השיגו עד‬ ‫עכשיו‪ ,‬ולכן אומרים אז ז' פעמים ה' הוא אלוקים‪ ,‬שרומז לעליות העולמות‪ ,‬שכל מה‬ ‫שהם עולים למעלה למעלה‪ ,‬עליה אחר עליה‪ ,‬הם משיגים‪ ,‬שמה שחשבו עד עתה על‬ ‫אותן השגות האורות‪ ,‬שלא השיגו עדיין‪ ,‬ששם הוא בחינת הוי"ה שרומז לרחמים‪,‬‬ ‫וחשבו ששם הוא כולו רחמים‪ ,‬בלי שום בחינת דין‪ ,‬שהוא שם אלוקים‪ ,‬עתה שמשיגים‬ ‫השגה יותר גדולה‪ ,‬יודעין הם שעדיין הוא צמצום‪ ,‬ומן הצורך להשיג עתה רחמים יותר‬ ‫עליונים‪ ,‬וזה ה' הוא אלוקים‪ ,‬פי' שמה שחשבנו עד עתה ששם הוא שם הוי"ה ושהוא כולו‬ ‫רחמים‪ ,‬עכשיו שהשגנו יותר‪ ,‬ידענו שזה הוא אלוקים שרומז לצמצום‪ ,‬ויש רחמים יותר‬ ‫עליונים‪ ,‬וכן בכל פעם שאומרים ה' הוא אלוקים‪ ,‬רומז על דרך זה‪ ,‬שכל מה שעולים יותר‬ ‫הם משיגים שגם אלו הרחמים הם צמצום לנגד מה שלמעלה מהם‪.‬‬ ‫)מאור ושמש‪ ,‬רמזי שמחת תורה‪ ,‬הקטע השני(‬ ‫תוקעין כדי לחתום לטובה במידת אברהם‬

‫במוצאי יוהכ"פ תוקעין תקיעה אחת‪ ,‬שידוע שתקיעה שברים תרועה רומז על אברהם‬ ‫יצחק ויעקב כסדרן‪ ,‬והרב מלובלין פי' "בך חותמין" ]את ברכת אבות בשמו"ע[‪ ,‬שהחתימה‬ ‫בחסד בחי' אברהם‪ ,‬ולכן אחר נעילה‪ ,‬זמן חתימה‪ ,‬תוקעין תקיעה – שרומז לאברהם‪,‬‬ ‫שהחתימה לטובה‪.‬‬ ‫)זרע קודש למוצאי יוכ"פ‪ .‬וכעי"ז בתפארת שלמה עיוכ"פ ד"ה בך חותמין‪.‬‬ ‫ונראה דאף הנוהגים לתקוע תשר"ת‪ ,‬אינו סותר להנ"ל‪,‬‬ ‫כי עכ"פ החתימה היא בתקיעה אחר השברים והתרועה(‬ ‫)המשך בעמוד ג'(‬ ‫‪á‬‬

‫‪ Q‬ישמע חכם‬

‫כשנצטווה‬

‫‪ Q‬הילולא דצדיקיא ‪R‬‬

‫‪R‬‬

‫הרה"ק רבי אברהם המלאך זי"ע – י"ב תשרי תקל"ח‬

‫דרך חיים ולקחי מוסר מפרשת השבוע‬

‫ובכן תן פחדך ה"א על כל מעשיך‬ ‫אחת הבעיות המרכזיות שבן דורנו מתחבט בהן היא בעיית הפחד‪ .‬האנושות סובלת במידה‬ ‫זו או אחרת מפחדים שונים‪ .‬יש שפחדיו סובבים סביב עניינים חומריים‪ ,‬ויש שנושא הפחד‬ ‫שלו ‪ -‬הוא כבודו ומעמדו‪ .‬תופעת הפחד מאובחנת כבר אצל תלמידים צעירים היראים‬ ‫מכישלון במבחן‪ ,‬ואילו אצל המבוגרים הפחד הוא מפני אובדן מקור פרנסה וכדו'‪ .‬אדם‬ ‫עצמאי חושש מפני העסק המתחרה‪ ,‬ואילו עובד במפעל ירא פן יפוטר מעבודתו‪ .‬או שמא‬ ‫יבקש עובד אחר לרשת את תפקידו או להתנכל למעמדו‪ .‬באם האדם התעשר והתברך‬ ‫בהון‪ ,‬הוא מתיירא פן יתרושש בעקבות משבר עולמי או מפולת שערים בבורסה‪ .‬מלבד‬ ‫זאת‪ ,‬אופפת את כל בני האדם יראה רבתי מפני כל מיני מחלות באשר הן‪ .‬האדם אשר הגיע‬ ‫למעמד כל שהוא‪ ,‬ירא שלא יטעה ובכך יפול מרום מעמדו‪ ,‬וכהנה וכנה על כל צעד ושעל‬ ‫מלוה הפחד את בני האדם בכל אשר הם‪.‬‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ביום "הרת עולם"‪ ,‬וביום כיפור יום "הסליחה והמחילה"‪ ,‬מתייצבים כולם‬ ‫לפני הבורא ומבקשים ממנו שישליט את פחדו על כל בני האדם‪ .‬במבט ראשון ושטחי‪,‬‬ ‫משמעות הדברים היא‪ ,‬שאם בכל זאת נמצא אי שם בעולם אדם הנמלט מאימת כל‬ ‫הפחדים שהוזכרו לעיל‪ ,‬מתחננים אנו לפני ה' שגם אדם זה יכנס לכלל הפוחדים‪ ,‬ואף הוא‬ ‫יתיירא‪ .‬אך נשאלת השאלה‪ :‬האמנם זוהי שאיפתנו המרכזית? האמנם זוהי משאת הנפש‬ ‫העיקרית שעליה אנו מתחננים? כלום רק פחד זה חסר לאנושות המעונה והמפוחדת?‬ ‫התבוננות נוספת מורה לנו שההיפך הוא הנכון‪ .‬היראה הגדולה מפני הקב"ה היא היא‬ ‫תקוות האנושות‪ .‬רק היא זו העתידה לשחרר את בני האדם מכל פחדיהם‪ ,‬הגדולים‬ ‫והקטנים‪.‬‬ ‫אדם הנמלט כל עוד נשמתו בו מאימה גדולה הרודפת אחריו‪ ,‬האם באותה שעה יחשוש פן‬ ‫תפגע בו דבורה ותעקצנו או שמא יתלכלכו בגדיו מאבק הדרך? יתכן שבזמנים כתיקונם‪,‬‬ ‫דעתם של אנשים נתונה לזוטות מעין אלו‪ ,‬אולם כאשר מדובר בפיקוח נפש‪ ,‬הפחד‬ ‫האימתני מעמיד בצל את כל שאר הפגעים‪ ,‬עד שלא נותר מקום לחשיבה אודותם‪ .‬אותם‬ ‫שהצליחו בחשכת לילה לנוס מן הגיטאות או לקפוץ מרכבות המוות בדרך לאושוויץ‪,‬‬ ‫יאשרו זאת‪.‬‬ ‫בראש השנה וביום הכיפורים אנו מתפללים על תקנת העולם‪ .‬שואפים אנו בכל ליבנו שכל‬ ‫הפגמים המצויים בעולמנו יתוקנו‪ ,‬שיתחילו לשרור בעולם סדרים נאותים‪ ,‬כפי שאמנם יעד‬ ‫הקב"ה לאנושות כולה בתחילת בריאת העולם‪ .‬דוקא היראה מפני ה'‪ ,‬מלכו של עולם‪ ,‬היא‬ ‫השער למחוזות האושר‪.‬‬ ‫הרבי ר' צדוק זי"ע מתמצת זאת בלשונו הזהב כך‪ :‬כי היראה מפני הדרת כבודו‪ ,‬היא איסוף‬ ‫כל יראות האדם הקטנות והגדולות למקום אחד‪.‬‬ ‫וזאת מלבד‪ ,‬שרוב הבעיות והצרות והמאורעות בעולם‪ ,‬אשר מהם יראים רוב בני האדם‪,‬‬ ‫יעלמו ולא יהיו‪ ,‬באם כל יושבי תבל ושוכני ארץ ייראו ויפחדו מה' צבקות‪ ,‬כי רק במקום‬ ‫שאין יראת אלוקים‪ ,‬מתעוררים רבים מהבעיות אשר מהם פוחדים ויראים בני האדם‪.‬‬ ‫משל וזכר לדבר‪ ,‬במקומות רבים בעולם רואים‪ ,‬שכל זמן שיושבי אותה מדינה וארץ‪ ,‬היו‬ ‫יראים מפני מי‪ ,‬רודן או דיקטאטור‪ ,‬מלך או מושל עז‪ ,‬הסדר שלט ברחובה של עיר‪ ,‬ללא‬ ‫פרץ או צווחה‪ ,‬אך ברגע שהסירו הם את עולו של הרודן‪ ,‬או השלטון הדיקטטורי‪ ,‬נפלו‬ ‫חומות היראה‪ ,‬והרציחה והביזה שולטים ברחובה של עיר‪ ,‬כי רק יראה ופחד עוצר ומונע‬ ‫מהאדם לעשות מה שליבו חפץ‪.‬‬ ‫אכן זה לאומות האולם‪ ,‬אך בד בבד‪ ,‬אחר שאנו מתפללים שהשי"ת ישליט אימתו ויראתו‬ ‫על כל בני האדם‪ ,‬צריכים אנו להתקדם בהתקרבותנו אל השי"ת‪ ,‬ולא להסתפק ביראת ה'‪,‬‬ ‫אלא לשאוף לייחל ולעמול להגיע למידה של אהבת ה' – שאף היא יראה נקראת‪ ,‬אך לא‬ ‫יראת העונש‪ ,‬אלא יראת הרוממות‪ .‬לשם כך אנו מעוררים את אהבתו של השי"ת לנו‪,‬‬ ‫ואומרים "אתה בחרתנו מכל העמים"‪ ,‬שאותם הינך רק מיירא‪ ,‬אך אנו בדרגה גבוהה יותר‬ ‫"אהבת אותנו ורצית בנו"‪.‬‬ ‫על אלו הדברים אנו מייחלים ומתפללים בימים קדושים אלו‪ ,‬יראת ה' – ואהבת ה'‪.‬‬

‫רבינו נולד בשנת תק"א‪ ,‬לאביו כ"ק מרן המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע‪ ,‬ונקרא‬ ‫ע"ש זקנו אביו של המגיד זי"ע‪ .‬היה חתנו של הרה"ק ר' פייבוש מקרעמניץ זי"ע‬ ‫בעמח"ס "משנת חכמים"‪ .‬צדיקי דורו העריצהו ביותר‪ ,‬וחרדו מפניו לגודל‬ ‫קדושתו הנוראה‪ ,‬והעידו עליו שהגיע לדרגת התפשטות הגשמיות‪ .‬ובפי כל נקרא‬ ‫"המלאך"‪ .‬בערך שנתיים אחרי הסתלקות אביו המגיד זי"ע‪ ,‬נתמנה למגיד‬ ‫מישרים בעיר פאסטאב‪ ,‬לעיתים רחוקות נראה לציבור‪ ,‬ואז הפחד והיראה מצורתו‬ ‫הקדשה הייתה גדולה‪ ,‬ויראו מהביט אל פניו‪ .‬רבינו נתעלה לגנז"מ בי"ב תשרי‬ ‫תקל"ח‪ ,‬בדמי ימי בגיל ל"ז שנה‪ .‬הרה"ק ר' פנחס מקאריץ זי"ע אמר‪ ,‬שאם היה‬ ‫מאריך ימים היו כל צדיקי הדור נכנעים לפניו וסרים למשמעתו‪ .‬הרה"ק ר מנחם‬ ‫נחום מטשערנאביל זי"ע‪ ,‬שמע על התסלקותו בליל חג הסוכות‪ ,‬והחל לבכות‬ ‫בכיה רבה‪ ,‬והכה בחזקה את ראשו בכותל במשך שתי שעות‪ ,‬ולא יכלו להרגיעו‪,‬‬ ‫ובני ביתו אחזו בידו והכניסוהו לסוכה‪ ,‬ואמרו לו "זכרו כי יו"ט היום"‪ ,‬ואז חדל‬ ‫מבכייתו‪ .‬יו"ח‪) :‬א( הרה"ק ר' ישראל חיים מלודמיר זי"ע‪) .‬ב( הרה"ק ר' שלום‬ ‫שכנא מפראהבישט זי"ע‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אברהם המלאך זצ"ל‪ ,‬קדוש היה מבואו לעולם הזה ועד צאתו‪ ,‬כל‬ ‫היום היה מעוטף בטלית ומוכתר בתפילין‪ ,‬וסגור בחדרו‪ .‬הוא לא היה יכול‬ ‫להסתכל בפני העולם הגשמי ובאנשים גשמיים‪ ,‬כי איש אלוקים הוא – מלאך‪.‬‬ ‫נכדו‪ ,‬הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל אמר עליו‪" :‬כשבאה על ר' זוסיא הגדול‪,‬‬ ‫תלמידו של המגיד ממעזריטש‪ ,‬יראת המלאכים‪ ,‬לא היה יכול לסבול אותה‪,‬‬ ‫וביקש מהקב"ה שיסיר מעליו היראה‪ ,‬וזה היה בר' זוסיא‪ ,‬אבל זקני שהיה מלאך‬ ‫בעצמו‪ ,‬לא הוצרך לזה‪ ,‬כי אכילה שלו הייתה מעת לעת מעור של בר יונה‪ ,‬ואדם‬ ‫אי אפשר לחיות מאכילה כזו"‪.‬‬ ‫)הגה"ח ר' יקותיאל יהודה קאמהלער זצ"ל‪ ,‬דור דעה חלק א'(‬

‫פעם אחת הקשה אדמו"ר ]כ''ק מרן אדמוה''ז מטשארטקוב[ זי"ע‪ ,‬למה קראו את זקני‬ ‫רבי אברהם‪ ,‬המלאך‪ ,‬והלא הצדיק הוא יותר גבוה ממלאך‪ ,‬שהוא ]המלאך[ עומד‪,‬‬ ‫והצדיק הולך ? ואמר‪ ,‬אמנם נשמתו היה גבוה מאוד‪ ,‬יותר ממלאך ושרף‪ ,‬אך הגוף‬ ‫שלו היה מזוכך ומקודש כמו מלאך אלוקים‪.‬‬ ‫)קונטרס תפארת אדם‪ ,‬עמ' ק"ו‪(:‬‬

‫והנה באמת מדרגת צדיק גבוהה ממדריגת מלאך‪ ,‬רק לגופו הקדוש היו קוראם‬ ‫מלאך‪ ,‬בבחינה זו זכו כולם לראותו ‪ ,...‬וירד לעולם הזה כדי להראות שיכולים‬ ‫להפוך החומר לצורה‪.‬‬ ‫)תפארת מנחם ‪ -‬באיאן טשערנאוויץ‪ ,‬ח"ב‪ ,‬י"ב תשרי תרפ"ט(‬

‫שמעתי מהרב בוצ"ק החסיד המפו' מוהר"ר אברהם בן לאותו צדיק בוצ"ק‬ ‫רשכבה"ג מוהר"ר דוב בער זללה"ה‪ ,‬פירוש הפסוק )תהילים ק"ג( "ומלכותו בכל‬ ‫משלה"‪" ,‬ומלכותו" – מידת מלכות של השי"ת‪" ,‬בכל" – עם הצדיק‪ ,‬כי צדיק‬ ‫נקרא כל‪" ,‬משלה" – רצ"ל שהוא מנהיג מידת מלכות כרצונו‪.‬‬ ‫)אורח לחיים‪ ,‬פרשת חיי שרה(‬

‫רבי מנחם מנדל מליובאוויטש בעל צמח צדק היה אומר‪" :‬הקדוש" ]היינו רבינו‪,‬‬ ‫שנקרא בפי בעל התניא ויו''ח בשם הקדוש‪ ,‬כי כידוע רבינו היה מורו ורבו של‬ ‫בעל התניא‪ ,‬ומאמריו העמוקים בספר תורה אור וכו'‪ ,‬בנויים ע''פ הדרך שהתווה‬ ‫רבינו[ בשעה שהתפלל ברכות יוצר אור‪ ,‬הייתה התלהבותו גדולה כל כך‪ ,‬שאפשר‬ ‫היה להדליק ממנו קיסם‪ ,‬וזו אינה גוזמא‪.‬‬ ‫)מגדל עז‪ ,‬עמ' קפ"ח(‬

‫הרה"ק רבי יצחק מראדוויל זצ"ל‪ ,‬כשמעו את השם "מלאך"‪ ,‬חפץ לראותו‬ ‫ולתהות על קנקנו‪ .‬בא אליו בערב תשעה באב‪ ,‬ושניהם הלכו לבית המדרש לומר‬ ‫איכה וקינות‪ ,‬כולם ישבו על הארץ‪ ,‬והחזן החל לקונן "איכה ישבה בדד העיר רבתי‬

‫‪ Q‬תפארת האיתנים‬

‫)המשך בעמוד ד'(‬

‫‪R‬‬

‫אמרות ושיחות צדיקים בעניני דיומא – המשך מעמוד ב'‬ ‫שהקב''ה ישפיע לנו כל צורכינו‪ ,‬גם מה שאין אנו יודעים שאנו צריכים‪ ,‬ולא התפללנו ע''ז‬ ‫וחמותו של הישועות יעקב ששמעה בעזרת נשים את המהומה‪ ,‬זרקה את ה'שטערן‬ ‫טעם למנהג העולם שמברכין איש את רעהו‪ ,‬בפקודת שלום למוצאי יוהכ"פ‪ ,‬בזה"ל‪ :‬מען טיכעל' ]מטפחת עם פנינים‪ ,‬שלובשים מעל כיסוי הראש[ שלה‪ ,‬למטה‪ ,‬וזה היה שווה יותר מכל‬ ‫זאל זיך האבין אללדעס גיטץ אויס גיבעטין ]היינו – יה"ר שבקשנו בתפלתינו הכל לטובה[‪ ,‬הסכומים שהוכרזו‪ ,‬ולכן הקדושת לוי התלווה אל הישועות יעקב שחמותו זכתה באורח‪,‬‬ ‫ולכאורה הוא כמתפלל על שעבר‪ .‬אלא הענין הוא‪ ,‬כמו שביקש אותו חסיד‪ ,‬לאחר וכשהגיעו הביתה‪ ,‬היה כבר השולחן ערוך בכל מיני מעמים‪ ,‬והבארדיטשעבער רב‬ ‫תפילתו ‪ -‬שביקש צרכו לפי דעתו‪ ,‬ואמר‪" ,‬רבש"ע תפלתי תחנתי ובקשתי לפניך לפי שהתאמץ כ"כ בעומדו כל המעת לעת על רגליו‪ ,‬קרא לפני שהחל לטעום מאומה "א‬ ‫אומד דעתי‪ ,‬ואתה ברחמיך הרבים ידעת הטוב‪ ,‬אשר הוא טוב באמת‪ ,‬ואותו תן לי לרצוני הארץ דערכאפעניש" ]לבי חלש[‪ ,‬הישועות יעקב שפקח היה הבין שהיות ויותר ממעת‬ ‫ושלא לרצוני"‪ ,‬הובא בדרישה או"ח )סי' י'( בשם חובת הלבבות )שער חשבה"נ‪ ,‬י"ח(‪ ,‬ובזה לעת לא הספיק הבאדיטשעבער ללמוד‪ ,‬ידע מה יחיה את לבו החלש של הקדושת לוי‪,‬‬ ‫מפרש הדרישה ]וכו'[‪ ,‬וזה כוונתינו ג"כ‪ ,‬שיתמלאו כל תפילותינו ביום הקדוש הזה לטובה‪ ,‬ורץ להביא לו גמרא יומא‪ ,‬הבארדיטשעבער רב תפס במהירות את הגמ'‪ ,‬ובשקיקה החל‬ ‫כפי ידיעת הש"י הטוב‪ ,‬שהוא טוב באמת‪ ,‬ושהוא טוב לפנינו‪ ,‬שנזכה עי"ז לעבודתו ית"ש‪ ,‬ללמוד גמ' רש"י ותוס'‪ ,‬וסיים הצאנזער רב‪ ,‬ר' יאנקעלע העיד לפני‪ ,‬שהבאדיטשעבער רב‬ ‫ולאהבתו וליראתו‪.‬‬ ‫סיים את כל המסכתא במשך הלילה‪ ,‬ורק אז פנה לשבור את תעניתו‪ ,‬והוסיף הצאנזער רב‪,‬‬ ‫)ישמח ישראל‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬למוצאי יוכ"פ(‬ ‫כידוע התוס' ביומא הם תוס' קשים – מהמהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬ובלילה אחד חזר על כל‬ ‫להחיות את הנפש במוצאי התענית‪ ,‬עם גמרא‬ ‫המסכתא‪ ,‬עם התוס' הקשים שלה‪ ,‬הקאלאשיצער רב הי' מוסיף‪" ,‬זקני משינאווא זי"ע‬ ‫שמעתי מהרבי מקאלאשיץ ז"ל ]הי"ד[‪ ,‬את המעשה דלקמן מהקדושת לוי מבארדיטשוב היה אומר שהמסכתא שלמד היה מסכת סוכה"‪ ,‬ויתכן ששנה אחת הי' כך‪ ,‬ובשני' כך‪.‬‬ ‫לכה"פ חמשה פעמים‪ ,‬ותמיד הוא פתח את הסיפור במילים אלו "זקני מצאנז סיפר‪ ,‬ר'‬ ‫)קו' "ענינים לחודש תשרי" שיחות אדמו"ר רבי יענקלה מפשעווארסק זצ"ל‪,‬‬ ‫מאת הרה"צ ר' יעקב כהנא שליט"א‪ ,‬אנטווערפען(‬ ‫יאנקעלע ]הישועות יעקב מלעמברג[ סיפר לי"‪ ,‬שבעיוכ"פ בלעמבערג הגיעו הקהל לתפילת‬ ‫כל נדרי‪ ,‬ובעמוד עמד יהודי‪ ,‬שהחל להתפלל כל נדרי במתיקות נפלאה‪ ,‬והמשיך לעמוד‬ ‫עיקר התשובה היא עסק התורה‪ ,‬וביחוד במסכתא סוכה‬ ‫בעמוד כל ליל יוכ"פ‪ ,‬ובבוקר התפלל פסוקי דזמרה‪ ,‬ושחרית ומוסף‪ ,‬ומנחה ונעילה‪ ,‬ולא מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כי גאלתיך )ישעי' מ"ד(‪ .‬הנה עב הוא כבד‬ ‫זז לרגע מהעמוד‪ ,‬ועמד על רגליו‪ ,‬ואמר הישועות יעקב‪ ,‬שכל הבעה"ב החשובים יושבי מלשון עובי‪ ,‬והיינו פשעים שהם מזידין והוא פגם המוח והשכל‪ ,‬וענן הוא קל ממנו ]וכו'[‪,‬‬ ‫המזרח‪ ,‬ברחו מהמזרח‪ ,‬יען לא יכלו לעמוד באור הקדושה שבקע מאותו יהודי – שהיה שחטאים אלו השגגות‪ ,‬וכבר אמרנו שחטא השגגות אף שגם לבו לא היה עמו לעבירה‪,‬‬ ‫הקדושת לוי‪ ,‬אך אני הוסיף הישועות יעקב‪ ,‬נשארתי בכוח התורה לעמוד‪ .‬במוצאי יום מ"מ זה מורה שאין הלב מעצמו נמשך לרצון ה'‪ ,‬וע"כ נחשב פגם הלב‪] ,‬וכו'[‪.‬‬ ‫הקדוש‪ ,‬נהיה מאומה בין הקהל‪ ,‬כי כל אחד רצה שהאורח הפלאי יבוא אליו‪ ,‬והסכימו אחר ראש השנה‪ ,‬שכבר הגדנו שבר"ה תיקון השכל‪ ,‬וביוהכ"פ מתוקן נמי לבן של ישראל‬ ‫שמי שיתן את הסכום הגבוה ביותר לצדקה יזכה באורח‪ ,‬והחלו להכריז סכומים גבוהים‪,‬‬ ‫)המשך בעמוד ד'(‬ ‫‪â‬‬

‫‪ w‬חסידים מספרים‬

‫‪N‬‬ ‫‪ïäëä .á‬‬

‫"על דעת המקום ‪ / "...‬מעשה שהיה‬ ‫ַרב חָדָשׁ ָעל ָה לְשַׁמֵּשׁ בִּקְהִלּ ַת ַרצְפֶּעְרט ‪ַ -‬רבִּי נַפְתָּ ל ִי‪-‬הְֶרץ‪ .‬ל ְֶרג ֶל הַ ְמּאָֹרע עְָרכָה הַקְּהִלּ ָה‬ ‫סְעוּדַת‪ִ -‬מצְוָה חֲג ִיג ִית‪ .‬בַּסְּעוּדָה נָכַח גּ ַם ָידִיד שֶׁל הַָרב הֶחָדָשׁ‪ַ ,‬הצַּדִּיק ַרבִּי יְ ֶחזְקֵאל‪-‬שְַׁרגּ ָא‬ ‫ִמשִּׁינוֹוָא‪ .‬הַשְּׁנַיִם הִכִּירוּ עוֹד ֵמהַיָּמִים שֶׁ ָבּהֶם חָסָה ַרבִּי נ ַ ְפ ָתּל ִי‪-‬הְֶרץ ַתּחַת צִלּוֹ שֶׁל ַהצַּדִּיק‬ ‫אבִיו שֶׁל ַרבִּי יְחֶזְקֵאל‪-‬שְַׁרגּ ָא‪.‬‬ ‫ַרבִּי ַחיִּים ִמצַּאנ ְז‪ָ ,‬‬ ‫אוִיָרה הָ ְיתָה מְרוֹ ֶממֶת‪-‬נֶפֶשׁ‪,‬‬ ‫זוֹ הָיְתָה סְעוּדָה כְּיַד הַ ֶמּל ְֶך‪ ,‬עִם בָּשָׂר‪ָ ,‬דּג ִים וְיַיִן ְמשֻׁבָּח‪ .‬גּ ַם הָ ֲ‬ ‫כַּיָּאֶה ל ַ ַמּ ֲעמָד הַחֲג ִיג ִי‪.‬‬ ‫אחַד הַשֻּׁלְחָנוֹת‪" .‬יֵין נֶסְֶך!"‪ ,‬זָעַק הַקּוֹל הַבּוֹדֵד‪ ,‬שֶׁהָיָה עַד ְמהֵָרה‬ ‫לְפֶתַע נִשְׁ ְמעָה ז ְ ָעקָה ֵמ ַ‬ ‫אכֵן‪ ,‬עַל ָתּוִית‬ ‫לִבְל ִיל קוֹלוֹת רוֹגְשִׁים‪ִ .‬מיָּד לְיָד הָ ֳעבַר בַּקְבּוּק הַ ַיּיִן‪ ,‬שֶׁבְּג ִינוֹ פְָּרצָה הַסְּעָָרה‪ .‬וְ ָ‬ ‫הַבַּקְבּוּק הָיָה ְמ ֻ‬ ‫איָּר ֹלא פָּחוֹת וְֹלא יוֹתֵר ‪...‬צְל ָב‪ַ .‬משְׁמָע‪ ,‬הַ ַיּיִן יֻצַּר בְּיֶקֶב שֶׁל גּוֹיִים‪ְ ,‬ואִם‪-‬כֵּן‬ ‫דִּינוֹ כְּיֵין‪-‬נֶסְֶך!‬ ‫הצַּדִּ יק ִמשִּׁינוֹוָא נָטַל אֶת הַבַּקְבּוּק‪ ,‬הִבִּיט בּוֹ ִמכָּל ֲעבָָריו‪ ,‬וְצֵל שֶׁל חִיּוְּך ִרחֵף עַל שְׂפָתָיו‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫תְּגוּבָתוֹ הַ ַמּפְתִּיעָה הְִרגּ ִיעָה אֶת הַהֲ ֻמלּ ָה הַקּוֹלָנ ִית‪ .‬הַכֹּל הִ ְמתִּינוּ ל ְמוֹצָא פִּיו‪ ,‬שֶׁיַּבְהִיר אֶת‬ ‫אשֶׁר הִשְׂתְָּרָרה ְדּ ָממָה ֻמחְלֶטֶת‪ ,‬וְאָז פָּתַח‬ ‫פֵּשֶׁר חִיּוּכוֹ הַתָּמוּהַּ‪ .‬הַצַּדִּיק הִ ְמתִּין עוֹד עַד ֲ‬ ‫וְסִפֵּר‪:‬‬ ‫אל ְ ָמנ ָה ֲעשִׁיָרה‬ ‫אחַת ִמשְּׁכוּנוֹת ַהיָּקְָרה שֶׁל וְַרשָׁה ַ‬ ‫פנ ֵי שָׁנ ִים ֹלא‪ַ-‬רבּוֹת‪ ,‬הִתְגּוְֹרָרה בְּ ַ‬ ‫לִ ְ‬ ‫אל ְ ָמנ ָה חָלְשָׁה עַל כַּמָּה ֲעסָקִים שֶׁהִנּ ִיחַ בַּ ֲעל ָהּ הַמָּנוֹחַ‪ ,‬וּבֵינ ֵיהֶם‬ ‫שֶׁשְּׁמָהּ פּוֹל ָה ז ִ'ימוְֹרסְקִי‪ .‬הָ ַ‬ ‫יֶקֶב גּ ָדוֹל לְיִצּוּר יַיִן‪.‬‬ ‫אל ְ ָמנ ָה יְהוּדִי ָעשִׁיר‪ ,‬אִישׁ‪ֲ -‬עסָקִים‪ .‬בְּעוֹדוֹ קֵָרב אֶל ִמפְתַּן‬ ‫אחָד הִגּ ִי ַע לַחֲוִילָתָהּ שֶׁל הָ ַ‬ ‫יוֹם ֶ‬ ‫הַבַּיִת‪ ,‬פָּגְעָה בְֹּראשׁוֹ ֶ‬ ‫אבֶן גּ ְדוֹל ָה וּפָצְעָה אוֹתוֹ‪ .‬הוּא הֵעִיף ַמבָּט אֶל הַמָּקוֹם שֶׁ ִמּמֶּנּוּ‬ ‫אחַד‬ ‫אבֶן וְ ִהבְחִין בְּחִיּוּכוֹ הָאְַרסִי שֶׁל הַזּוֵֹרק‪ ,‬נַעַר צָעִיר שֶׁהִסְ ַתּתֵּר ֵמאֲחוֵֹרי ַ‬ ‫הֻשְׁלְכָה הָ ֶ‬ ‫אל ְ ָמנ ָה ז ִ'ימוְֹרסְקִי‪.‬‬ ‫הָ ֵעצִים בַּגִּנּ ָה‪ .‬ז ֶה הָיָה בְּנ ָהּ שֶׁל הָ ַ‬ ‫פָּצוּעַ וּ ֻמשְׁפָּל הִ ְתיַצֵּב הַיְּהוּדִי ל ִ ְפנ ֵי בַּ ֲעל ַת‪-‬הַבַּיִת‪ ,‬וְהִתְלוֹנ ֵן עַל ַקבָּל ַת‪-‬הַפָּנ ִים הַ'חַמָּה' שֶׁזָּכָה‬ ‫אל ְ ָמנ ָה זֻעְזְעָה עַד ִע ְמקֵי נִשְׁ ָמתָהּ מִן הַ ַמּ ֲעשֶׂה וְֹלא חָסְכָה ִדּבְֵרי ִה ְתנַצְּלוּת‪.‬‬ ‫ל ָהּ ִמצַּד בְּנ ָהּ‪ .‬הָ ַ‬ ‫אנְחָה‪.‬‬ ‫"נ ְִראֶה שֶׁ ֲעסָקַי הַָרבִּים ֹלא ִהנּ ִיחוּ בְּ ָידִי דֵּי זְמַן לְהַשְׁקִי ַע בְּחִנּוּכוֹ שֶׁל בְּנ ִי"‪ ,‬נ ֶ ֶ‬ ‫אחַר שֶׁהַיְּהוּדִי סִיֵּם אֶת ִענְיָנ ָיו וְהָל ְַך‪ ,‬קְָראָה הָאֵם אֶת בְּנ ָהּ וְ ִיסְָּרה אוֹתוֹ בְּ ִדבְֵרי תּוֹכָחָה‬ ‫לְ ַ‬ ‫אמִּי כִּי תִּז ְ ַדּעְזְעִי‬ ‫קָשִׁים‪ .‬הַנַּעַר ִהבִּיט בָּהּ בְּעֵינַיִם ְמשָׁ ֳעשָׁעוֹת וּ ְתמֵהוֹת‪ ,‬כְּאוֹמֵר‪" :‬מָה ל ְָך ִ‬ ‫כָּל‪-‬כְָּך ִמ ַמּ ֲעשַׂי?! הֲלוֹא בְּסְַך‪-‬הַכֹּל יְהוּדִי הוּא!"‪...‬‬ ‫אתָּה בַּז לָהֶם‪ ,‬הֵם עַמּוֹ ַהנִּבְחָר שֶׁל‬ ‫אמְָרה לוֹ‪" :‬דַּע‪ ,‬בְּנ ִי‪ ,‬כִּי הַיְּהוּדִים שֶׁ ַ‬ ‫הבְחִינ ָה בְּכְָך‪ָ ,‬‬ ‫כְּשֶׁ ִ‬ ‫הָ ֵ‬ ‫א‪-‬ל‪ֵ .‬מאָז וּמֵעוֹל ָם סְבוָּרה הָיִיתִי כִּי ָדּתָם נ ְכוֹנ ָה וְצוֹ ֶדקֶת‪ .‬הֲלוֹא ֵתּדַע‪ ,‬יַקִּיִרי‪ ,‬כִּי הַדָּת‬ ‫הַנּוֹצְִרית וְ ַהדָּת הַ ֻמּסְלְמִית יוֹנ ְקוֹת אֶת יְסוֹדוֹתֵיהֶן מִן ַהדָּת הַיְּהוּדִית!"‪...‬‬ ‫אלּ ֶה‪" .‬אִם‪-‬כֵּן‪ ,‬מַדּוּ ַע‬ ‫הבֵּן ָתּל ָה בְּאִמּוֹ עֵינַיִם נ ִ ְדהָמוֹת‪ .‬הוּא ֹלא צִפָּה לִשְׁמֹ ַע ִמ ֶמּנּ ָה ְדּבִָרים כָּ ֵ‬ ‫ַ‬ ‫עַד הַיּוֹם ֹלא הֵמְַר ְתּ אֶת ָדּתְֵך ְו ָהיִית ל ִיהוּ ִדיָּה?!"‪ ,‬הִקְשָׁה‪ .‬הָאֵם הְִרהֲָרה קַלּוֹת‪ ,‬כְּבוֶֹרֶרת אֶת‬ ‫אדָם חַיָּב לָלֶכֶת בְּדְַרכֵי אֲבוֹתָיו‬ ‫אנ ִי כִּי כָּל ָ‬ ‫מִלּוֹתֶיהָ‪" :‬מִשּׁוּם שֶׁלַּמְרוֹת הַכֹּל‪ ,‬סְבוָּרה ֲ‬ ‫וּלְהַ ְמשִׁיְך אֶת ָמסֶֹרת הָאֱמוּנ ָה שֶׁהִנּ ִיחוּ בְּ ָידָיו"‪...‬‬ ‫הכֹּל הִבְחִינוּ בַּשִּׁנּוּי הַחִיּוּבִי שֶׁחָל פִּתְאוֹם בְּהִ ְתנַהֲגוּתוֹ שֶׁל הַנַּעַר‪ ,‬אִם‪-‬כִּי אִישׁ ֹלא יָדַע אֶת‬ ‫ַ‬ ‫סִבָּתוֹ‪ .‬ל ַ ֲ‬ ‫אמִתּוֹ שֶׁל ָדּבָר‪ֵ ,‬מאָז אוֹתָהּ שִׂיחָה גּ ְלוּיַת‪-‬ל ֵב עִם אִמּוֹ‪ ,‬טְָרדוּהוּ ַמחְשְׁבוֹתָיו וְֹלא‬ ‫הֵנ ִיחוּ לוֹ‪.‬‬ ‫אחָד עָז ַב אֶת ַהבַּיִת ִמבְּל ִי ל ְהוֹתִיר ִעקְּבוֹת‪.‬‬ ‫אחָדוֹת עַד שֶׁאֵַרע ַה ָדּבָר‪ .‬יוֹם ֶ‬ ‫חל ְפוּ עוֹד שָׁנ ִים ֲ‬ ‫ָ‬ ‫הוּא נָדַד בְַּר ֲחבֵי הָאֶָרץ עַד שֶׁהִגּ ִי ַע אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל ' ְמלַמֵּד' ִבּכְפָר נִדָּח לְיַד לוּבְּל ִין‪ַ .‬ה ְמּלַמֵּד‬ ‫קִבְּלוֹ לְבֵיתוֹ וְנ ַ ֲענ ָה בְּחֵפֶץ‪-‬ל ֵב לְסִפּוּק ַרעֲבוֹנוֹ הָרוּחָנ ִי שֶׁל הַנַּעַר הַנּוֹצְִרי‪ ,‬שֶׁבִּקֵּשׁ ְתּחִלּ ָה‬ ‫לִלְמֹד אֶת שְׂפַת‪-‬הַקֹּדֶשׁ‪.‬‬ ‫אחֲֵרי שֶׁשָּׁל ַט בִּשְׂפַת‪-‬הַקֹּדֶשׁ‪,‬‬ ‫ֹלא חָל ַף זְמַן ַרב וְהַנַּעַר נ ִמּוֹל וְנִקְָרא שְׁמוֹ בְּיִשְָׂראֵל – ָדּוִד‪ַ .‬‬ ‫הֵחֵל לִלְמֹד ְתּפִלּ ָה ְוחֻמָּשׁ‪ .‬הוּא הִ ְת ַקדֵּם בִּ ְמהִירוּת ַמפְתִּיעָה‪ .‬בְּתוְֹך שָׁנ ִים ִמסְפָּר נ ַ ֲעשָׂה‬ ‫ַתּלְמִיד‪-‬חָכָם וְאַף ִרכֵּז סְבִיבוֹ יְהוּדִים שֶׁבִּקְּשׁוּ לֵהָנוֹת ִמלִּקְחוֹ‪ .‬אִישׁ ֹלא יָדַע ִמנַּיִן צָץ הָאִישׁ‬ ‫הַצָּעִיר‪ ,‬בַּעַל הַפֶּה ַה ֵמּפִיק מְַרגָּל ִיּוֹת‪.‬‬ ‫אחָד הוֹפִיעוּ ְבּבֵית‪-‬הַ ִמּדְָרשׁ שְׁנ ֵי שׁוֹטְִרים‪ ,‬וּלְנֹכַח עֵינ ֵיהֶם הַ ִמּשְׁתָּאוֹת שֶׁל חוֹבְשֵׁי‬ ‫יוֹם ֶ‬ ‫אשַׁם ָדּוִד בְּבִזּוּי ַהדָּת הַנּוֹצְִרית‪,‬‬ ‫אפֵל ִים הָ ֳ‬ ‫הַסַּפְסָל ִים‪ ,‬נְטָלוּהוּ ִעמָּם‪ .‬בְּמְַר ְתּפֵי הַכְּנֵסִיָּה הָ ֲ‬ ‫וּבְסוֹפוֹ‪-‬שֶׁל‪ָ -‬דּבָר הָ ֳעל ָה עַל הַמּוֹקֵד‪.‬‬ ‫אחַר כַּמָּה‬ ‫עָבַר זְמַן‪-‬מָה וּפִתְאוֹם נ ֶ ֶעל ְמוּ ִעקְּבוֹתֵיהֶם שֶׁל שְׁנ ֵי כְּמִָרים ֵמהַכְּנֵסִיָּה בְּוְַרשָׁה‪ .‬ל ְ ַ‬ ‫ֳח ָדשִׁים הִגּ ִי ַע ֵמהֶם ִמכְתָּב‪ ,‬שֶׁנִּשְׁל ַח ֵמאֶֶרץ‪-‬יִשְָׂראֵל‪ .‬בַּ ִמּכְתָּב סִפְּרוּ ַהכְּמִָרים עַל ַהשִּׂיחוֹת‬ ‫הַ ְמּ ֻמשָּׁכוֹת שֶׁנִּהֲלוּ ְבּבֵית‪-‬הַכֶּל ֶא עִם ָדּוִד‪ ,‬וּבְ ִעקְּבוֹתֵיהֶן הֶחְל ִיטוּ לִהְיוֹת יְהוּדִים‪...‬‬ ‫אבֶת ֵמהִָראשׁוֹנ ָה‪ָ .‬ראשֵׁי הַכְּנֵסִיָּה הִ ְתכַּנּ ְסוּ וְהֶחְל ִיטוּ כִּי‬ ‫מּכָּה הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה קָשָׁה וְכוֹ ֶ‬ ‫ַה ַ‬ ‫אל ְ ָמנ ָה ז ִ'ימוְֹרסְקִי לִבְנ ָהּ‪ .‬נֹכַח זֹאת‪ ,‬קָבְעוּ‪,‬‬ ‫שֶֹׁרשׁ הָ ִענְיָן נ ָעוּץ ַבּחִנּוְּך הַ'לּ ָקוּי' שֶׁהֶ ֱענ ִיקָה הָ ַ‬ ‫ֹלא תּוּכַל תּוֹצְַרתָּהּ לָשֵׂאת עוֹד אֶת סֵמֶל הַנַּצְרוּת‪...‬‬ ‫הצַּדִּ יק ִמשִּׁינוֹוָא סִיֵּם אֶת סִפּוּרוֹ‪ :‬חָל ְפוּ שָׁנ ִים וְיֶקֶב הַיַּיִן ָעבַר לְבַעֲלוּת יְהוּדִי יְֵרא‪-‬שָׁ ַמיִם‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫הַנּ ִ ְמנ ֶה עִם בָּאֵי חֲצִֵרי‪ .‬גּ ַם הוּא הִז ְ ַדּעְז ֵ ַע ְתּחִלּ ָה בְִּראוֹתוֹ אֶת הַסֵּמֶל שֶׁעַל ָתּוִית הַיֶּקֶב וּבִקֵּשׁ‬ ‫ל ְ ָמחְקוֹ‪ .‬אוּל ָם כְּשֶׁסִּפְַּרתִּי לוֹ אֶת כָּל הַסִּפּוּר‪ ,‬הֶחְל ִיט ל ְהוֹתִיר אֶת ַה ָתּוִית‪ ,‬כְּדֵי ל ְ ַהנְצִיחַ אֶת‬ ‫אל ְ ָמנ ָה ז ִ'ימוְֹרסְקִי‪.‬‬ ‫ַמ ֲעשֵׂה קִדּוּשׁ‪-‬הַשֵּׁם שֶׁל ָדּוִד‪ְ ,‬בּנ ָהּ שֶׁל הָ ַ‬ ‫אלּ ָא ַרק דּוֹמֶה לוֹ‪,‬‬ ‫א ִמתִּי‪ֶ ,‬‬ ‫הִתְ בּוֹנ ְנוּ‪-‬נ ָא פַּעַם נוֹסֶפֶת בַּ ָתּוִית וְתְִראוּ‪ ,‬כִּי הָאִיּוּר אֵינ ֶנּוּ צְל ָב ֲ‬ ‫אל ְ ָמנ ָה אֶת ַהשִּׁמּוּשׁ בְּסֵמֶל ָדּתָהּ!‪...‬‬ ‫אסְָרה עַל הָ ַ‬ ‫שֶׁהֲֵרי הַכְּנֵסִיָּה ָ‬

‫‪ Q‬הילולא דצדיקיא‬

‫‪R‬‬

‫הרה"ק רבי אברהם המלאך זי"ע ‪ -‬המשך מעמוד ג'‬ ‫עם הייתה כאלמנה"‪ ,‬הרה"ק רבי אברהם המלאך זצ"ל‪ ,‬התחיל לצעוק בקול גדול ומר‬ ‫"איכה‪ "!!! ...‬ומיד הכניס את ראשו בין ברכיו וידום‪ ,‬החזן כילה את הקינות‪ ,‬כל העם‬ ‫הלך לביתו ורבי אברהם נשאר על מקומו‪ ,‬וראשו בין ברכיו‪ ,‬קולו לא נשמע וגם‬ ‫תנועה קלה לא נראתה בגופו‪ ,‬כה ישב כפוף‪ ,‬ראשו בין ברכיו‪ ,‬מתאבל ומתאונן‬ ‫בחשאי בכל גופו‪ ,‬ומחשבותיו על ירושלים‪ .‬כל הלילה‪ ,...‬וכל היום‪ ,...‬מערב עד ערב‪.‬‬ ‫אז אמר הרה"ק ר' יצחק מראדוויל צ"ל אל החסידים "לא לחינם קוראים אותו בשם‬ ‫מלאך‪ ,‬לית דין בר‪-‬נש כי אם מלאך"‪.‬‬ ‫)דור דעה‪ ,‬שם‪ ,‬ועי' כעי"ז בקצרה בספר "בך יבורך ישראל" דף נ"ט‪(:‬‬

‫הרה"ק הדגל מחנה אפרים‪ ,‬ואחיו הרה"ק ר"ר ברוכ'ל ממעזבוז זי"ע‪ ,‬באו פעם‬ ‫לראות את המלאך הקדוש‪ ,‬ולהבין מה זה שמרעישים כ"כ לקרותו בשם "מלאך"‪,‬‬ ‫ויהי כאשר באו אצלו וראו את המלאך הקדוש מבעד לחלון‪ ,‬נפחדו כ"כ עד שברחו‬ ‫מרוב פחד‪ ,‬והר"ר ברוכ'ל איבד בבריחתו מנעל אחד‪ ,‬והרה"ק בעל הדגל מחנה‬ ‫אפרים‪ ,‬אבד הספר תהילים שהחזיק בידו‪ ,‬וכל זה מחמת הפחד הגדול שנפל עליהם‬ ‫כשהסתכלו בצורתו הקדושה של המלאך זי"ע‪.‬‬ ‫)כ"ק מרן אדמוה"ז מטשארטקוב זי"ע‪ ,‬דברי דוד דף כ"ט‪(:‬‬

‫פעם אחד נסע רבינו לעיר קרעמניץ‪ ,‬לבקר את חותנו רבי פייבוש בעל משנת‬ ‫חכמים‪ ,‬ובאו כל אנשי העיר ובתוכם תלמידי חכמים ונכבדים לקבל פני קודשו‬ ‫ולשמוע לקח מפיו הקדוש‪ .‬רבינו לא פנה אליהם רק עמד על יד החלון והביט על הר‬ ‫גבוה הנשקף מבעד לחלון‪ .‬בין הבאים היה אברך למדן ויחסן מתקאה בתורותו‬ ‫ויחוסו ומתנגד לחסידות‪ ,‬הלה פנ אל רבינו בשאלה‪ :‬מה זה מביט כבודו כל כך על‬ ‫ההר שהוא רק גוש עפר ? ויעהו רבינו‪ :‬זהו מה שאני מסתכל ומתפלא‪ ,‬איך גוש עפר‬ ‫פשוט שכזה יתגאה כל כך עד שנעשה הר גבוה ?! הדברים חדרו לתוך ליבו של‬ ‫האברך ופעלו את פעולתם‪.‬‬ ‫)ימי יכרון‪ ,‬תשרי‪ ,‬עמ' ע"ו(‬

‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‬

‫‪ Q‬תפארת איתנים‬

‫‪R‬‬

‫המשך מעמוד ג'‬

‫]ולעיל ביאר‪ ,‬שרק היכא שהמח השכל והלב מתוקנים‪ ,‬אז אפשר להגיע לתשובה שלימה[‪ ,‬נמצא‬ ‫שמתקיים "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך"‪ ,‬אז הוא עיקר הזמן לתשובה‪ ,‬וזה "שובה‬ ‫אלי כי גאלתיך" – בר"ה ויוכ"פ‪ ,‬וידוע מ"ש האריז"ל שעיקר התשובה היא עסק התורה‪,‬‬ ‫היינו לשקע את כל הרעיונות בתורה‪ ,‬וביחוד במסכתא סוכה‪ ,‬והמשקע רעינותיו בה‪,‬‬ ‫מרממתו למעלה‪ ,‬וזו תשובה שלימה‪.‬‬ ‫)שם משמואל‪ ,‬יוכ"פ‪ ,‬ד"ה כתיב ‪ -‬האחרון(‬ ‫מדוע היום שלמחרת יום הכיפורים נקרא ''צים גאט'ס נאמען''‬

‫שמעתי מבני הוותיק כמו"ה יעקב נ"י‪ ,‬ששמע ממוהר"ר נחמן נ"י אבדק"ק קאלימייע‬ ‫יצ"ו‪ ,‬בשם מוהר"ר ישראל בעל שם טוב ע"ה‪ ,‬טעם שקורין יום שאחר יום הכיפורים "שם‬ ‫השם יתברך"‪ ,‬שהוא מצד שפוסקין אז לומר המלך הקדוש‪ ,‬ואומרים מאז והלאה הא'ל‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫)אשל אברהם או"ח סי' תרכ"ד‪ .‬ועי' במאור ושמש מאמרי ט"ו באב‪ ,‬ד"ה טעם שקורין בל' אשכנז‬ ‫צים גאט'ס נאמען‪ ,‬שמבאר במתיקות ובעמקות ארוכה כדרכו(‬

‫‪ Q‬תפארת אבות‬

‫‪R‬‬

‫זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‬ ‫שבת קודש פרשת האזינו – שבת שובה ‪ -‬ח' תשרי‪ :‬תקצ"ג ‪ -‬הרה"ק ר' נח מלעכוויטש‪.‬‬ ‫תרט"ז ‪ -‬הרה" ק ר' אלעזר ניסן מדרוהביטש ]בן הישמח משה מאוהעל[‪ .‬תרצ"א – הג"ר‬ ‫שמעון ]הצדיק[ סופר אבד" ק סנדרא ופאקש‪ .‬ת"ש ‪ -‬הרה"ק ר' שלמה בן ציון ]בן ר' ישעי'‬ ‫משולם זוסיא[ מטשערנאביל‪.‬‬ ‫יום ראשון ‪ -‬ט' תשרי – ערב יום הקדוש‪ :‬תרנ"ח ‪ -‬הרה"ק ר' נפתלי הערצקא‬ ‫מראצפערט‪ .‬תרס"ג ‪ -‬הג"ר אליעזר זוסמאן סופר מפאקש‪ .‬תרס"ו ‪ -‬הג"ר יצחק יהודה‬ ‫שמעלקיס "בית יצחק"‪ .‬תש"ך ‪ -‬הג"ר יצחק זאב סאלאווייציק אבד"ק בריסק‪.‬‬ ‫יום שני ‪ -‬י' תשרי – יום הכיפורים‪ :‬ג'תתפ"ד ‪ -‬התנא רבי עקיבא‪ .‬תרנ"ה ‪ -‬הרה"ק ר'‬ ‫נפתלי חיים מדז'יקוב‪ .‬תר"פ – כ"ק מרן אדמו"ר ר' משה ] בן ר' לוי'ניו[ מונזהון מאוז'יערנא‪.‬‬ ‫תשט"ו ‪ -‬המקובל רבי יהודה לייב אשלג בעל "הסולם"‪ .‬תשל"ז ‪ -‬הרה" ק ר' משה יצחק ]ר'‬ ‫איציקל[ גבירצמאן מפשעווארסק‪ .‬תשמ"ח ‪ -‬הרה"ק ר' אברהם יהושע העשיל ממאכנובקא‪.‬‬ ‫יום שלישי ‪ -‬י"א תשרי‪ :‬ד'תתצ"ג ‪ -‬רבנו יצחק הלוי משפירא‪ .‬תקכ"ט ‪ -‬הג"ר אברהם‬ ‫אביש אבד"ק פרנקפורט‪ .‬תקע"א ‪ -‬הרה"ק ר' דוד מסטעפן‪ .‬תקע"ב ‪ -‬הרה"ק ר' צבי ארי'‬ ‫מאליק‪ .‬תש"ג ‪ -‬כ"ק מרן אדמו"ר ר' מנחם מנדל מבוהוש‪.‬‬ ‫יום רביעי ‪ -‬י"ב תשרי‪ :‬תקל"ז ‪ -‬הרה"ק ר' אברהם המלאך‪ .‬תרט"ז ‪ -‬הרה" ק ר' מיכל‬ ‫מזוועהיל‪.‬‬ ‫יום חמישי ‪ -‬י"ג תשרי‪ :‬תקצ"ח ‪ -‬הג"ר עקיבא אייגר‪ .‬תרמ"ג ‪ -‬הרה" ק ר' שמואל‬ ‫]מהר"ש[ מליובאוויטש‪ .‬תרמ"ה ‪ -‬הרה" ק ר' מנחם מנדל מדעעש "מעגלי צדק"‪.‬‬ ‫תרס"ז ‪ -‬כ"ק מרן אדמו"ר ר' ישראל מסאדיגורא 'אור ישראל'‪.‬‬ ‫יום שישי ‪ -‬י"ד תשרי – ערב חג הסוכות‪ :‬תקס"ג ‪ -‬הרה"ק ר' שלום שכנא מפרוהבישט‪.‬‬ ‫תקס"ז ‪ -‬הרה"ק ר' יהודא לייב הכהן מאניפולי "אור הגנוז"‪ .‬תקע"ה ‪ -‬הרה"ק ר ' ישראל‬ ‫המגיד מקאזניץ "עבודת ישראל" ושא"ס‪ .‬תרס"א ‪ -‬הרה" ק ר' מרדכי מזוועהיל‪.‬‬ ‫תש"ט – הגה"צ ר' יוסף צבי דושינסקיא אבד" ק ירושלים‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫כל הזכויות שמורות © להערות והנצחות ולקבלת הגליון או רשות העתקה‪[email protected] - 00.32.486.738.104 :‬‬ ‫‪ã‬‬