Tehilla Leavraham Kippur 5770

‫קונטרס‬

‫"תהילה לאברהם"‬

‫מנהגים ונוסחאות‬ ‫בתפילות יום הכיפורים‬

‫קונטרס‬ ‫"תהילה לאברהם"‬ ‫מנהגים ונוסחאות‬ ‫בתפילות יום הכיפורים‬

‫לע"נ‬ ‫מו"ז אברהם עזרא בן מרים ז"ל‬ ‫נפ' כ"ו אדר ב' ה'תדש"ם‬ ‫ולע"נ‬ ‫מ"ז הלה בת חלוה ז"ל‬ ‫נפ' ו' תמוז ה'תשס"ט‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬

‫חברתיו בחסד ה' עלי‬ ‫אברהם בלא"א עזרא בטאט‬ ‫שנת ה'תש"ע‬ ‫ר"ח הר" ‪ 15\1‬ביתר עלית‬ ‫טלפו ‪025800349‬‬ ‫לתגובות והערות בכתובת הנ"ל או במייל ‪[email protected]‬‬ ‫כמו כ המעוני לקבל קונטרס זה במייל יפנה לכתובת הנ"ל‬

‫תהילה לאברהם‬

‫תפילת ערבית‬ ‫ל אלי תשוקתי‬ ‫א‪" .‬ואשמתי וארבתי ובגדתי ובזיתי" וכו' – דעת הפר"ח דיש לומר הוידוי‬ ‫מעומד‪ .1‬ואי נוהגי כ‪.2‬‬

‫‪ 1‬הנה במ"א )סי' תר"ז סק"ז( כתב וז"ל‪ :‬כתב של"ה ראוי להחמיר להתוודות אחר אכילה‬ ‫קוד חשיכה כדעת הרמב"‪ .‬והובא בכה"ח )סק"ב(‪ .‬וע"ע שו"ע לרבינו זלמ )ש‪ ,‬ס"ב(‬ ‫שכתב‪ :‬מ"מ ראוי לכל אד להחמיר ע"ע כסברא הב' ]שהיא דעת הרמב"[‪ ,‬וכשרואה בי‬ ‫השמשות ממשמש ובא יעמוד ויתודה‪ .‬וע"ע יסוד ושרש העבודה )שער האיתו‪ ,‬פ"ו( שכתב‪:‬‬ ‫וכבר נתפשט המנהג בכמה בתי כנסיות להתוודות בציבור קוד כל נדרי‪ .‬וכ כתב במטה‬ ‫אפרי )סי' תרי"ט ס"ח(‪ :‬נכו שטר כניסת יוה"כ יאמר בלחש הוידוי קצרה אשמנו וכו'‪,‬‬ ‫אבל אי לנהוג כ בציבור שנראה כמוסי& על דברי חז"ל‪ .‬ובאל& המג )ש‪ ,‬סקט"ז( כתב‬ ‫וז"ל‪ :‬ונתפשט במדינותינו לומר קוד כל נדרי התפילה שסידר בעל חיי אד ונקראת‬ ‫"תפילה זכה" ורובו הוא דברי וידוי‪ ,‬כדי לקיי דעת הרמב" ז"ל שכתב שיש להתוודות ע‬ ‫חשיכה‪ ,‬וכמ"ש בלבוש ובפר"ח‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ במשנ"ב )סי' תר"ז סק"א(‪ .‬וע"ע ליקוטי מהרי"ח‬ ‫)סדר יוה"כ(‪] .‬יש לציי‪ ,‬כי תפילה זכה נדפסה במחזורי הספרדי הקדומי‪ .‬ועי' מועד לכל‬ ‫חי )סי' י"ט סקפ"ז( שכתב‪ :‬ואני בעוניי נהגתי לומר בבית מדרשי קוד מנחה ]של יוה"כ[‬ ‫התפילה שסידר בספר חיי אד לחמשה עינויי וכו'‪ ,‬ושפר קדמי לאומרה בשעת מנחה‬ ‫דשיי' טפי‪ ,‬מלאומרה בכניסתו ליו הכיפורי‪[.‬‬ ‫ומטע זה כתב הפר"ח )ש‪ ,‬סק"א( וז"ל‪ :‬ועכשיו נהגו לומר ל' אלי תשוקתי שיש בה‬ ‫וידוי‪ ,‬צרי' לקו בשעת הוידוי לקיי סברת הרמב"‪ ,‬ונכו‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ בחסד לאלפי )סי'‬ ‫קל"א ס"ד(‪ :‬צרי' להתוודות מעומד‪ ,‬וכ באמירת ל' אלי תשוקתי שאומרי בליל יו‬ ‫הכיפורי‪ ,‬צרי' לעמוד באמירת הוידוי שיש ש‪.‬‬ ‫ולפ"ז יש להקפיד לומר פיוט זה קוד השקיעה וקוד קבלת קדושת היו‪ ,‬שהרי צרי'‬ ‫לומר הווידוי בערב יוה"כ בדווקא‪ .‬וכ"כ בחמ"י )יוה"כ פ"ב‪ ,‬קפ"א ע"א( וז"ל‪ :‬וכבר נהגו‬ ‫ישראל לומר פיוט ל' אלי תשוקתי מבעוד יו‪ ,‬כי רובו הוא דברי וידוי כדי לצאת יד"ח דעת‬ ‫הרמב" ז"ל‪ .‬וע"ע מש"כ ש בעני זה‪ .‬ודברי החמ"י הובאו בספר קמח סלת )הל' יוה"כ‬ ‫ה"כ‪ ,‬קמ"ז ע"ב(‪ .‬וע"ע במחזור בית הכפורת )דיני ל' אלי ה"ב‪ ,‬ל"א ע"ב( שכתב‪ :‬ויזהרו‬ ‫לאומרו מבע"י‪ .‬וכ"כ במחזור חקת עול‪ .‬וע"ע בשלמי חגיגה )קצ"ג ע"א( הובא לקמ )אות‬ ‫י"ב( בהערה‪ ,‬ובשו"ת תשובות והנהגות )ח"ב סי' ש'(‪.‬‬ ‫‪ 2‬לא ראינו שכל הציבור עומדי כשמגיעי לאמירת ואשמתי וכו'‪ .‬ואולי יחידי עומדי‬ ‫בצנעא‪ .‬ושו"ר במחזור בית הכפורת )ש‪ ,‬ה"ד וה'( שכתב‪ :‬בוידוי זה יש שמצריכי לקו‬ ‫וכו' לקיי סברת הרמב"‪ ,‬וכו'‪ .‬ובעי"ת קושטא יע"א נהגו לקו כל הקהל באמירת נוסח‬ ‫וידוי שבבקשת ל' אלי וכו'‪ .‬הדא דתימא מילתא אמורה לא תעמוד בי היושבי ואל תשב‬ ‫ב‬

‫תהילה לאברהם‬

‫ב‪ .‬אחר פיוט ל' אלי‪ ,‬אומרי פיוט שמע קולי‪ .3‬ויש קהילות שלא נהגו לאומרו‪.4‬‬ ‫בישיבה של מעלה‪,‬כל נדרי‬ ‫‪6‬‬ ‫ג‪ .‬יש נוהגי שהשליח ציבור‪ 5‬אומר "כל נדרי" בקול ר‪ ,‬וכל הקהל אומר בלחש ‪.‬‬ ‫ויש נוהגי שהרב‪ 7‬הוא האומר בקו"ר‪ .‬ויש נוהגי שבתחילה אומר הקונה הקמת‬ ‫בי העומדי‪ ,‬ויש מי שמצריכי נידוי ח"ו למי שעושה זה‪ ,‬ועכ"פ לאו שפיר עבדי דמחזי‬ ‫כיוהרא וכו'‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ במועד לכל חי )סי י"ט סק"ד(‪ :‬ובעירנו לא נוהגי לקו וא ירצה‬ ‫לקו מחזי כיוהרא‪ .‬וכ כתב בספר כתר ש טוב )ח"ו עמ' רמ"ב(‪ :‬אמנ אנחנו הספרדי לא‬ ‫נהגנו לעמוד בשעת אמירת פיוט זה‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫‪ 3‬עי' בתי כנסיות )סי' תרי"ט ס"א( שכתב‪ :‬נוהגי לומר קוד כל נדרי‪ ,‬פיוט שמע קולי‪.‬‬ ‫וכתב בגיליו מחזור אבא מארי ז"ל בס' כ"י נמצא כי רב האי גאו ז"ל יסדו‪ .‬עיי"ש‪ .‬וכ"כ‬ ‫במחזור אהלי יעקב )י"ח ע"א( בש קורא הדורות‪ .‬וכ"כ במועד לכל חי )סי' י"ט סק"ה(‪.‬‬ ‫ועי' לקמ )אות י"ב( שהבאנו דברי הרב מוהר"א חיו‪ ,‬המגיה בשלמי חגיגה )קצ"ג ע"א(‬ ‫שכתב‪ :‬בעני הפיוט ל' אלי ושמע קולי איזה מה קוד‪ ,‬ראיתי בזה מנהגי חלוקי‪ .‬וכו'‪.‬‬ ‫ונראה בעיני שמנהג הרב החבי"ב ז"ל היה לומר פיוט ל' אלי ואח"כ שמע קולי‪ .‬יעו"ש‪ .‬וכ‬ ‫מנהגנו לאומרו אחר אמירת פיוט ל' אלי‪ .‬וכ"כ בחזו"ע )עמ' רס"ב(‪ .‬וע"ע כתר ש טוב )ח"ו‬ ‫עמ' רפ"ח(‪ .‬ובמחזור חקת עול הדפיס קוד "ל' אלי" וכתב שיש נוהגי לומר מתחילה‬ ‫"שמע קולי"‪.‬‬ ‫‪ 4‬בספר נוה שלו )חז‪ ,‬דיני ערבית ש"ק סקי"ז( כתב‪ :‬פה נא אמו יע"א בק"ק אליהו‬ ‫הנביא ז"ל‪ ,‬לא נהגו לומר פיוט שמע קולי בי בחול בי בשבת‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 5‬לשו מר )סי' תרי"ט ס"א(‪ :‬ליל יוה"כ נוהגי שאומר ש"צ בישיבה ש"מ וכו'‪ ,‬ונוהגי‬ ‫שאומר כל נדרי וכו'‪ .‬ובספר כתר ש טוב )ח"ו עמ' שכ"א( כתב‪ :‬המנהג בלונדו ואמ"ד‬ ‫שהש"‪ -‬הקבוע הוא אומר בישיבה של מעלה‪ ,‬אפי' נמצא ש הרב דמתא‪ .‬ופירש ש הטע‬ ‫שהוא ע"פ פסק השו"ע וכנז'‪.‬‬ ‫‪ 6‬מקורו מדברי המרדכי )יומא סי' תשכ"ו(‪ ,‬והובא בב"י )סי' תרי"ט( שכתב‪ :‬וג נהגו‬ ‫לקרות כל נדרי ע שליח ציבור‪ ,‬כדי שיהיו לכל הפחות שלשה מתירי‪ .‬וכ כאשר ש"‪ -‬מתיר‬ ‫לה א& ה מתירי לו לש"‪ -‬שאי יכול להתיר לעצמו‪ ,‬וכו'‪ .‬ולאחר שאמר ג"פ כל נדרי‪,‬‬ ‫קורי ע ש"‪" -‬ונסלח לכל עדת בנ"י וגו'"‪ ,‬ויש ארצות שקורי אותו כל הקהל בקול ר‪ ,‬כדי‬ ‫שיהא הקב"ה מסכי על יד וסולח לכל חטאת ישראל‪ .‬יעו"ש‪ .‬וכ"כ ברא"ש )יומא פ"ח סי'‬ ‫כ"ח(‪ :‬הרי כל הקהל אומרי אותו איש איש בלחש‪ .‬וע"ע בדרכ"מ )ש‪ ,‬סק"ג(‪ .‬ועי' כה"ח‬ ‫)ש‪ ,‬סקי"ח( שכתב‪ :‬וג כל הקהל יאמרו בנחת ע הש"‪ .-‬וכ"כ במחזור אהלי יעקב )י"ט‬ ‫ע"ב(‪ :‬וג כל הקהל יאמרו כל נדרי וכו' בלחש ע הש"‪ .-‬וכ"כ בערו' השולח )סי' תרי"ט‬ ‫סעי' ו'(‪ .‬ועי' שו"ע לר' זלמ )ש‪ ,‬ס"ג( שכתב‪ ,‬וג כל הקהל יאמרו בלחש ע הש"‪.-‬‬ ‫ובמוסגר הוסי&‪ :‬וצרי' לומר בקול ר מעט בעני שיהא נשמע לעומדי אצלו‪.‬‬ ‫ועיי בספר כתר ש טוב )ח"ו עמ' שט"ז( שכתב‪ :‬מנהג לונדו ואמ"ד שהש"‪ -‬לבדו אומר‬ ‫בישיבה ש"מ וכו' כל נדרי וכו' עד לשלו‪ .‬והקהל עוני נדרנא וכו' עד בשגגה‪ .‬אבל בא"י‬ ‫ג‬

‫תהילה לאברהם‬

‫ס"ת של כל נדרי‪ ,8‬ופע ב' אומר החכ‪ ,‬והפע השלישית אומרו הגבאי או הש"צ‪.‬‬ ‫ויש שנהגו שהש"‪ -‬אומר לבדו פע אחת‪ ,‬ואח"כ הקהל חוזר‪ .‬ועושי כ ג'‬ ‫פעמי‪.9‬‬ ‫ד‪ .‬יש נזהרי לאומרו קוד השקיעה‪ ,10‬ויש שאי נזהרי בזה‪.11‬‬ ‫וסת"מ הכל נאמר ע"י החז‪ ,‬ורק הקהל עוני ואומרי הפסוק ונסלח וגו'‪ .‬ומנהג אשכנז לומר‬ ‫הכל נדרי בלחש ע הש"‪ .-‬יעו"ש מילתא בטעמא‪ .‬ועי' מטה משה )אות תתס"ה(‪ .‬וע"ע‬ ‫שו"ת זבחי צדק החדשות )סי' קנ"א( שכתב וז"ל‪ :‬ואח"' יתחיל הש"‪ -‬בישיבה ש"מ וכו' עד‬ ‫להתפלל את העברייני‪ .‬ומתחילי הקהל כול ואומרי כל נדרי וכו'‪ ,‬והש"‪ -‬מתחיל יהא‬ ‫רעווא וכו' בניגו ובקול ר עד בשגגה‪ ,‬וחוזרי הקהל כל נדרי וכו' כנז' ג"פ‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬אעתיק מש"כ במנהגי ישורו )הירשאווי‪ ,-‬סי' קנ"א( וז"ל‪ :‬הטע למה אומרי כל‬ ‫נדרי בניגו של בכי המדאבת לב‪ ,‬ולפי הנראה אי בו שו עני של בכי‪ .‬אלא לפי שהאנוסי‬ ‫של שפניא שהיו באי בסתר במערות ביו כיפור להתפלל‪ ,‬היו נזכרי בשעת אמירת כל נדרי‬ ‫שבועותיה ונדריה שנשבעו ושנדרו להצוררי‪ ,‬והיו מתכווני לבטל אות השבועות‬ ‫והחרמות והנדרי‪) .‬ליקוטי צבי(‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫‪ 7‬עי' בהגהת מהרי"ל )הל' ליל יו כיפור‪ ,‬מ"ה ע"ב( שכתב‪ :‬נהג מהר"י סג"ל טר ירד‬ ‫ש"צ בליל כל נדרי וכו' היה אומר בישיבה של מעלה וכו'‪ .‬וכ עמא דבר לומר הגדול שבכל‬ ‫עיר ועיר‪ .‬ובשכנה"ג )סי' תרי"ט הגה"ט סק"ד( הוסי&‪ :‬או גדול הקהל‪ .‬ובכה"ח )ש‪ ,‬ס"ק ד'(‬ ‫מסיי‪ :‬וא"כ כ"מ לפי מנהגו‪ .‬ובספר כתר ש טוב )ח"ו עמ' שכ"א( כתב‪ :‬מנהג אשכנז נאמר‬ ‫ביש"מ והכל נדרי ע"י הרב או זק העדה‪.‬‬ ‫‪ 8‬כ נהגנו בבית הכנסת "שושני לדוד" ירושלי ת"ו‪ ,‬כאשר לפני התיבה היה עובר‬ ‫החכ השל המקובל הרה"ג ר' אברה מונסה זצ"ל‪ .‬ותחילה היה אומר בקו"ר הקונה ספר‬ ‫כל נדרי‪ ,‬ואחריו היה אומר כבוד החכ ר' אברה זצ"ל‪ ,‬ואחריו היה אומר בקו"ר כבוד‬ ‫הגבאי ה"ר משה חי שרבאני זצ"ל‪ .‬וע"ע בנהר מצרי )הל' יוה"כ סק"י(‪ ... :‬ויע שהנוסח כל‬ ‫נדרי נאמר שלש פעמי‪ ,‬וכל פע מכבדי לאיזה אד חשוב שיאמר אותו פע אחת וכו'‪.‬‬ ‫יעו"ש‪ .‬וע"ע במנהגי "בית יעקב" להר"א מני וז"ל‪ :‬ואומרי כל נדרי וכו' ג' פעמי‪ ,‬בכל‬ ‫פע אומר אותה אחד מגדולי הקהל הנמצאי כסדר כ& אחת סימ ט"ז‪ .‬ועי' מועד לכל חי‬ ‫)סי' י"ט סקי"ד(‪.‬‬ ‫‪ 9‬עי' במחזור בית הכפורת )דיני כל נדרי הל' טו"ב‪ ,‬מ"ב ע"א( שכתב‪ :‬ובארצנו אר"‪-‬‬ ‫חל"ב נוהגי שהש"‪ -‬הרב אומר פע אחת והקהל פע אחת‪ ,‬וכ עד שלש פעמי‪ ,‬ומנהג‬ ‫נכו הוא‪ .‬וכ"כ בכתר ש טוב )ח"ו עמ' שי"ז(‪ :‬ומנהג אנשי אר"‪ ,-‬שהש"צ אומרו והקהל‬ ‫חוזרו‪ ,‬ג"פ ע"י הש"‪ ,-‬וג"פ ע"י הציבור‪ .‬והוא מנהג נכו‪.‬‬ ‫‪ 10‬הטור )סי' תרי"ט( כותב‪ :‬ונוהגי לאומרו קוד ברכו‪ ,‬משו דאמרינ אי נשאלי‬ ‫לנדרי בשבת אלא לצור' השבת‪ .‬ואחר שאמר כל נדרי מבר' שהחיינו‪ .‬והוא מדברי הרא"ש‬ ‫)יומא פ"ח סי' כ"ח(‪] .‬ול"ז להבי מש"כ בשו"ת הריב"ש )סי' שצ"ד( ז"ל‪ :‬וההיא דאי‬ ‫נשאלי לנדרי בשבת‪ ,‬אולי יאמר הרא"ש ז"ל ג"כ שכיו שאי זה רק למה שעבר כדי‬ ‫ד‬

‫תהילה לאברהם‬

‫שיתכפר לו‪ ,‬והיו ההוא יו סליחה וכפרה‪ ,‬לצור' היו חשיב ליה‪ .‬או יאמר שה אומרי‬ ‫אותו קוד ברכת זמ ועדיי לא קיבלו יו"ט עליה‪ .‬ע"כ‪ .‬מדוע נסתפק מהי דעת הרא"ש‪,‬‬ ‫והוא מפורש בדבריו שתחילה אומר כל נדרי ואח"כ שהחיינו‪ ,‬וכתוב בהדיא שיש לאומרו‬ ‫קוד ברכו מטע דאי נשאלי לנדרי וכו'‪ ,‬וש"מ דלא ס"ל כטעמא קמא דהריב"ש[‪ .‬וכ‬ ‫הוא במרדכי )יומא סי' תשכ"ו( ז"ל‪ :‬ומבר' ש"‪ -‬שהחיינו וכו' ושוב עוני ברכו אחר התרת‬ ‫נדרי לאפוקי נפשיה מפלוגתא ומתיר קוד כניסת שבת שבתו‪ ,‬ותו כיו דאפשר עבדינ‬ ‫מבע"י‪ .‬ובתשובת רב פלטוי כתב מנהג דיד ובבית רבינו שבבבל ראיתי שאומר ש"‪-‬‬ ‫שהחיינו ושוב כל נדרי ושוב ברכו וכו'‪ .‬ע"כ‪ .‬וכתב הב"י‪ :‬ומנהגנו כסברא הראשונה‪ .‬משמע‬ ‫דר"ל שנהגו להקדי הכל נדרי כדי לאומרו מבע"י וקוד קבלת קדושת היו‪ .‬ובשו"ע כתב‪:‬‬ ‫ונוהגי שאומר כל נדרי ואח"כ שהחיינו‪ .‬הג"ה‪ :‬ונוהגי לומר כל נדרי בעודו יו וכו'‪ .‬וכ"כ‬ ‫ביוס& אומ‪) -‬יוזפא‪ ,‬סי' תתקצ"ח(‪ ,‬וכ הוא בחמ"י )פ"ב‪ ,‬רפ"א ע"א(‪ ,‬וכ"פ בשלמי חגיגה‬ ‫)סי' ו' אות ו'‪ ,‬ד& ש"כ ע"א(‪.‬‬ ‫וכבר שיבח הרב חיד"א )טוב עי‪ ,‬סי' י"ח ס"ק ע"א( להקהילות ששינו מנהג מכירת‬ ‫המצוות‪ ,‬כדי לומר כל נדרי קוד שחשיכה‪ .‬וסיי‪ :‬וכ ראוי לעשות‪] .‬ועי' ביפה ללב )ח"ב‬ ‫סי' תרי"ט אות ו'( שהביא דברי החיד"א הנז'‪ ,‬וכתב ע"ז‪ :‬וזה יכול לעשותו מי שהוא אמיד‬ ‫ויש לו מדרש בביתו דליכא הכרזת מצות כי הו ועושר בביתו‪ .‬עיי"ש‪ [.‬וע"ע בקמח סלת )הל'‬ ‫יוה"כ הכ"ח(‪ .‬והרב שדי חמד )ח"ט‪ ,‬מע' יוה"כ סי' ב' סק"א‪ ,‬עמ' ס"ז( כתב וז"ל‪ :‬ועל טוב‬ ‫יזכר ש הרב הזק המ"‪ -‬אשר קדמני ר' יהושע ז"ל מרמניסקי‪ ,‬אשר ראה והתקי שתהיה‬ ‫מכירת הכל נדרי ושאר ספרי בשבת תשובה וכו'‪ ,‬וכבר העיד כ מר החיד"א וכו'‪ .‬א' בזאת‬ ‫ח לבי בקרבי כי לא הועילו חכמי בתקנת וכו'‪ ,‬וצרי' להודיע לש"‪ -‬כי לא ימתינו בשביל‬ ‫איזה נכבדי המאחרי לבא וכו'‪ ,‬ועוד שנמש' מזה לומר הכל נדרי בלילה וכו'‪ ,‬לכ על‬ ‫הש"‪ -‬מוטל להקדי ולא לאחר‪ ,‬אלא כאשר יבוא הזריזי מקדימי ויש מני בבית הכנסת‪,‬‬ ‫יתחילו תכ& ולא יחושו על המאחרי‪ ,‬ובטחונינו בהש שיעלה לרצו תפילותינו ועינויינו‬ ‫אמ‪ .‬ע"כ‪ .‬וע"ע במטה אפרי )סי' תרי"ט סי"א( שכתב‪ :‬ונוהגי לומר כל נדרי מבעוד יו‪.‬‬ ‫ובאל& המג )ש סקכ"ב( הביא לדברי השד"ח הנז'‪ .‬וכ"כ בערו' השולח )סי' תרי"ט סעי'‬ ‫ו'(‪ .‬וע"ע שו"ת שמש ומג )ח"ג סי' נ"ט סק"ב( שכתב‪ :‬מנהג מרוקו מקפידי לומר כל נדרי‬ ‫איזה דקות קוד הלילה‪ ,‬ובשביל זה מתחילי ל' אלי ושמע קולי מוקד בעוד היו‪ ,‬באופ‬ ‫שיוכל להגיע לכל נדרי קוד הלילה‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫ועי' במחזור אהלי יעקב )י"ט ע"א( שכתב נלע"ד שיש לדלג אמירת "תפילה זכה"‬ ‫)שהביא החיי אד( כדי שיהא שהות לומר כל נדרי מבע"י‪ .‬ועיי בהליכות שלמה )פ"ד‬ ‫אורחות הלכה הע' ‪ (4‬שהגרש"ז אויערבא' תמה היא' אומרי בתפילה זכה "והריני מקבל‬ ‫עלי קדושת יוה"כ" קוד הכל נדרי‪ ,‬הלא בעינ לומר כל נדרי קוד השקיעה כדי לאומרו‬ ‫ביו קוד כניסת קדושת היו‪ ,‬וא קיבל כבר קדושת היו מה מהני א יאמר כל נדרי‬ ‫מבע"י‪ .‬ע"ש‪ .‬ומהנ"ל מוכח דא יוה"כ חל בשבת אי לומר קבלת שבת קוד כל נדרי‪ ,‬וע"ע‬ ‫לקמ )אות י"ב( שהארכנו בזה‪.‬‬

‫ה‬

‫תהילה לאברהם‬

‫ה‪ .‬הנוסח הוא‪ :‬אנו מתירי להתפלל 'את' העברייני‪.12‬‬ ‫‪ 11‬עי' בשלח גבוה )סי' תרי"ט סק"ו( שכתב‪ :‬דא& שאנו אומרי כל נדרי קוד ברכו‪,‬‬ ‫מ"מ הוא לילה ממש‪ ,‬ועכ"ז אי להקפיד‪ ,‬משו שסומכי עמש"כ בשו"ת הריב"ש )סי'‬ ‫שצ"ד( וז"ל‪ :‬וההיא דאי נשאלי לנדרי בשבת‪ ,‬כיו שאי זה רק למה שעבר כדי שיתכפר‬ ‫לו‪ ,‬והיו ההוא יו סליחה וכפרה‪ ,‬לצור' היו חשיב ליה‪ .‬וכ"כ מדעת עצמו בראש יוס&‬ ‫)אישקפה( ז"ל‪ :‬ולי נראה דצור' שבת הוא‪ ,‬דאי שו אד רוצה להיות ביוה"כ בעו נדר‬ ‫ושבועה דכתיב בה לא ינקה‪ .‬וסיי בשולח גבוה ועל דא קא סמיכנא לומר כל נדרי א&‬ ‫משחשיכה‪ .‬יעו"ש‪ .‬וע"ע ברוח חיי )פלאג'י‪ ,‬סי' שמ"א וסי' תרי"ט סק"ב( שכתב להשיב על‬ ‫דברי הרב חיד"א הנ"ל מכח דברי הריב"ש‪] .‬וע"ע מש"כ במועד לכל חי )סי' י"ז סק"ה‪ ,‬וסי'‬ ‫י"ט סקי"ב([ ועי' נוה שלו )חז‪ ,‬דיני יוה"כ אות י'(‪ :‬והרבה טרחתי ע גבאי ביהכנ"ס לבקש‬ ‫תיקו לזה ולא מצאתי‪ .‬ומצאתי צד זכות ממש"כ שו"ע שנהגו להתיר חרמי הקהל בשבת‪.‬‬ ‫וא& שהרב חיד"א דחה להראיה‪ ,‬מ"מ לעתות כאלה אנכי הרואה שג ליל כיפור אינ באי‬ ‫קוד חשיכה וכו'‪ ,‬ויש לסמו' על השו"ע לזכות הרבי‪ .‬וג הריב"ש כתב וכו'‪ .‬ע"ש‪ .‬וכ"כ‬ ‫בנהר מצרי )הל' יוה"כ אות י"ב(‪ :‬מה שמאחרי וכו' הוא דבר שא"א לתקנו וכו' והנח לה‬ ‫לישראל‪ .‬ועי' במחזור בית הכפורת )דיני כל נדרי הי"א‪ ,‬מ"א ע"ב( שכתב‪ :‬מה שצדדנו‬ ‫שיכולי לומר בלילה הוא דוקא לקהל גדול דכמה טעמי איתנהו ביה‪ ,‬וכו'‪ .‬ועי' בכתר ש‬ ‫טוב )ח"ו עמ' שכ"ג( שכתב‪ :‬באר"י וסת"מ נזהרי לומר הכל נדרי מבע"י‪ ,‬וכ מנהג אשכנז‪.‬‬ ‫אבל הספרדי בלונדו ואמ"ד אי מדקדקי בזה‪ .‬וע"ע ברית כהונה )מע' כ' אות י'( שכתב‪:‬‬ ‫מנהגינו פה לומר כל נדרי ג משחשכה וכמ"ש מהרמ"ז ז"ל בויע משה )או"ח סי' ל"ה(‪.‬‬ ‫ובכה"ח )סי' תרי"ט סקכ"ה( הביא שיטות הפוסקי וסיי‪ ,‬לכתחילה ודאי שצרי' ליזהר‬ ‫לאומרו מבעו"י‪ .‬וע"ע בשו"ת יחו"ד )ח"א סי' נ"ט( ובחזו"ע )עמ' רס"ב( שהביא דברי‬ ‫הפוסקי בזה‪ ,‬וכתב‪ :‬הנח לה לישראל שיש לה על מה שיסמוכו‪ .‬יעו"ש‪ .‬הראת לדעת‪ ,‬כי‬ ‫בוודאי ראוי ונכו לומר הכל נדרי מבע"י וקוד קבלת קדושת היו‪ ,‬אול ראינו כי ג מי‬ ‫שרצה לשנות המנהג לא עלתה בידו‪.‬‬ ‫‪ 12‬הטור )סי' תרי"ט( כותב הנוסח‪ :‬אנו מתירי להתפלל 'ע' העברייני‪ .‬וכ הוא בשו"ע‪.‬‬ ‫ופי' בתשב"‪) -‬קט‪ ,‬סי' קל"א( שא יש שו עבריי בתוכנו שנוכל להתפלל עמו‪ .‬אבל‬ ‫בשכנה"ג )ש‪ ,‬הגה"ט סק"א( כתב‪ ,‬שהנוסח 'ע' העברייני היא הנוסחא השגורה בפי הכל‪,‬‬ ‫וכ הוא במחזורי‪ .‬אבל קיבלתי מש מהר"ש סבע ז"ל שהיה אומר 'את' העברייני‪ ,‬והכוונה‬ ‫לומר שאנו מתירי את העברייני מעבריינות כדי להתפלל עמה‪ .‬ונוסחא זו נכונה היא וכ‬ ‫אני נוהג לומר‪ .‬ע"כ‪ .‬ובקמח סלת )הל' יוה"כ הכ"ב( כתב‪ :‬וכ גי' הרב חמ"י‪] .‬עיי"ש בד&‬ ‫קפ"ג שכתב‪ :‬ולא תאבה ולא תשמע לגירסת קצת ספרי שגורסי להתפלל 'ע' העברייני‬ ‫כי לא פירש למי מתירי‪ [.‬והובא כ"ז במחזור בית הכפורת )ד& מ' ע"ב‪ ,‬דיני כל נדרי ה"ט‬ ‫אות ה'(‪ .‬וכ"כ במחזיק ברכה )סי' תרי"ט ס"א(‪ :‬מתירי להתפלל 'את' העברייני כצ"ל‪.‬‬ ‫וכ"כ במועד לכל חי )סי' י"ט סק"י(‪] .‬ועיי"ש מש"כ בש הראש יוס& אישקפה‪ ,‬ותמה עליו‪.‬‬ ‫ומר בריה בספר יפה ללב )ח"ב סי' תרי"ט סק"ב( יישב הדברי[‪ .‬וכ הוא הנוסח במחזור‬ ‫תפלת ישרי )מנצור(‪ .‬וע"ע שע"ת )סי' תרי"ט סק"ב(‪ .‬אמנ במטה אפרי )ש‪ ,‬ס"י( כתב‪:‬‬ ‫ו‬

‫תהילה לאברהם‬

‫ו‪ .‬אומרי ָ‪2‬ל נדרי‪ ,‬הכ"& בקמ‪ -‬רחב‪ .13‬ויש שאומרי ָ‪2‬לֿֿנדרי בקמ‪ -‬חטו& שהוא‬ ‫כחול‪.14‬‬ ‫אומרי אנו מתירי להתפלל 'ע' העבריני‪ ,‬ויש מקומות שנוהגי לומר 'את' העבריני‪,‬‬ ‫ובמדינותינו נוהגי לומר 'ע' העבריני ואי לשנות‪ .‬ובאל& למטה )ש סקי"ז( כתב‬ ‫דלנוסח 'את' היה צ"ל‪" :‬אנו מתירי את העבריני להתפלל"‪ .‬אבל לנוסח 'ע' קאי על‬ ‫הצבור‪ ,‬שמתירי לציבור להתפלל ביחד ע העבריני‪ .‬יעו"ש‪ .‬ובמחזור אהלי יעקב )י"ט‬ ‫ע"א( כתב הנוסח 'את' כעיקר‪ ,‬ובמוסגר כתב 'ע'‪ .‬וכתב ש ליישב קושיית האל& למטה‪,‬‬ ‫דלשו 'את' סובל ג"כ משמעות 'ע' כמו הבאי מצרימה 'את' יעקב‪ ,‬והכוונה ע יעקב‪.‬‬ ‫ומא דתני הכי לא משתבש‪ .‬יעו"ש‪ .‬א' ק"ק דא הכוונה בלשו 'את' ל'ע'‪ ,‬למה להו לרבנ‬ ‫לשנות מ'ע' ל'את' ולומר שהכוונה ב'את' ל'ע'‪ .‬וע"ע שולח גבוה )ש‪ ,‬סק"ב(‪ ,‬ובשלמי‬ ‫חגיגה )סי' ו' אות ב'‪ ,‬ד& ש"כ ע"א(‪.‬‬ ‫ובדר' אגב יש לציי‪ ,‬שבכל הפוסקי הנ"ל כתוב לשו 'אנו' מתירי‪ ,‬אבל במחזור חקת‬ ‫עול ותפלת ישרי )מנצור( כתוב 'אנחנו'‪ .‬ושו"ר שבמועד לכל חי )סי' י"ט סק"י( כתב‬ ‫בפשיטות‪ :‬ויאמר 'אנחנו' ולא יאמר 'אנו'‪.‬‬ ‫‪ 13‬עי' פסח מעובי )לבעל הכנה"ג‪ ,‬אות ל"ד( שכתב וז"ל‪ :‬הנוסחא השגורה בפי הכל‪2ָ ' ,‬ל‬ ‫חמירא' הכ"& קמוצה‪ ,‬על ש הכתוב‪2ָ " :‬ל עצמותי תאמרנה" )תהילי פל"ה פס' י'(‪2ָ " ,‬ל‬ ‫ֲא ֵחי רש שנאוהו" )משלי פי"ט פס' ז'(‪ ,‬מפני שסוברי דבלשו תרגו אי לקרות אלא כל‬ ‫בקמ‪ ,-‬וכ נוהגי לקרות ' ָ‪2‬ל נדרי' הכ"& קמוצה‪ .‬ואי משו הא לא איריא‪ ,‬דג בתרגו הוא‬ ‫בחול‪" ,‬כולא מטא על נבוכדנצר מלכא" )דניאל פ"ד פס' כ"ה(‪ ,‬וכ ראיתי בקושטאנטינ"א‬ ‫רבי מבני רומניא לקרוא כל נדרי הכ"& בחול‪ .‬ומ"מ אי קפידא בזה לקרות או בקמ‪ -‬או‬ ‫בחול‪ ,‬ואעפ"כ הל' אחר המנהג‪ ,‬והמנהג השגור בפי הכל לקרות ' ָ‪2‬ל חמירא' ו' ָ‪2‬ל נדרי'‬ ‫הכ"& בקמ‪ ,-‬וכ שמעתי ונהגתי‪ .‬עכ"ל‪ .‬וע"ע בשו"ת דברי שלמה )קצי‪ ,‬עמ' י"א אות ו'(‬ ‫שנשאל באמירת הקדיש‪ ,‬א לומר לעילא מ כל ברכתא בקמ‪ -‬רחב או חטו&‪ .‬והשיב‪ :‬נראה‬ ‫שהוא בקמ‪ -‬חטו&‪ ,‬יע כי מילה זו 'מ כל' בדניאל )פ"ב פס' ל'( הובאה בחטו&‪ .‬אמנ‬ ‫באמירת כל עצמותי‪ ,‬וכל אחי רש‪ ,‬מובא במסורת שעל התנ"' שיש לאומר בקמ‪ -‬רחב‪ ,‬וכ‬ ‫רגילי ונוהגי לומר "כל נדרי" בקמ‪ -‬רחב‪ ,‬וז"ב‪ .‬ע"ש‪ .‬וכ מנוקד במחזור בית הכפורת‬ ‫ואהלי יעקב בקמ‪ -‬בלא מק& אחריו‪ ,‬לומר שהוא קמ‪ -‬רחב‪ .‬וכ שמענו מפי הרה"ח המקובל‬ ‫ר' אברה מונסה זצוק"ל‪.‬‬ ‫‪ 14‬עיי בספר אהל מועד )יריעות האוהל‪ ,‬ד& ע"ט( שהארי' בעני הקדיש א לומר 'מכל'‬ ‫או 'מ כל'‪ .‬ושוב כתב וז"ל‪ :‬הנה רוח סערה באה בימי האלה‪ ,‬מאיזה חכמי המתחסדי‬ ‫ע קונ בעקות"ו יצ"ו‪ ,‬שראו לחדש ולומר לעילא 'מ כל' בקמ‪ -‬רחב במקו כל בקמ‪-‬‬ ‫חטו& כתנועת החול‪ ,‬באומר שכ ראוי לומר ע"פ דקדוק התרגו' כמו שאנו אומרי 'כל‬ ‫נדרי' ו'כל חמירא' ו'כל דכפי'‪ ,‬וה"ה כל זה דוודאי הכי ראוי לאומרו בקמ‪ -‬רחב וכו'‪ .‬ועמדו‬ ‫כנגד חכמי מהחרדי ומתקנאי ע"ד כבוד שמו יצ"ו' באמר שאי לה לשנות‪ ,‬ובפרט‬ ‫שהאמת הוא שראוי לומר 'מ כל' בקמ‪ -‬חטו& כמו‪" :‬מליא כל ארעא" שג ה אומרי אותו‬ ‫כל בחטו&‪ .‬וכ בקדיש‪" :‬ובחיי דכל בית ישראל" וכו'‪ .‬ואי ראיה מ'כל חמירא' ו'כל דכפי'‬ ‫ז‬

‫תהילה לאברהם‬

‫ז‪ .‬יש שנהגו‪ 15‬לשלב ב' לשונות כאחד‪ ,‬די נדרנא ודי ננדר‪ ,‬די נדינא ודי ננדי‪ ,‬די‬ ‫חרמנא ודי נחרי וכו'‪ ,‬מיו הכיפורי שעבר עד יו הכיפורי הזה‪ ,‬ומיו‬ ‫הכיפורי הזה עד יו הכיפורי שיבוא עלינו‪ .16‬ויש שאומרי‪ :‬די נדרנא ודי‬ ‫ו'כל נדרי' שמה שנתקנו בתרגו הוא צור' ההמו שהיו מדברי בו בימי קד ויבינו אשר‬ ‫יוציאו מפיה וכו'‪ ,‬אשר לא כ בקדיש דבזה ראוי לדקדק באמירתו בתכלית הדקדוק וכו'‪.‬‬ ‫וג ה מצאו סמ' המנהג הקדו בש"‪ -‬בירושלי שאומרי עד היו כל בקמ‪ -‬חטו&‪ .‬ג‬ ‫בכל מערב חיצו ופנימי‪ ,‬וג ערי עראבסטא אשר ש בקיאי בדקדוק אומרי כ‪ .‬וג‬ ‫העידו לנו אנשי מע"ת בבל יע"א שאומרי ש נמי 'כל חמירא' ו'כל דכפי' ו'כל נדרי'‬ ‫כול בקמ‪ -‬חטו&‪ ,‬ואומרי שהוא טעות גדול לאומר בקמ‪ -‬רחב‪.‬‬ ‫ואחר שצידד כי בקדיש וודאי צדקו דברי החכמי האחרוני שיש לומר 'מ כל' בקמ‪-‬‬ ‫חטו&‪ ,‬הוסי& וכתב‪ :‬ולא אכחד כי עמדתי רגעי להבי אי' פשט הטעות בכל נדרי וכל‬ ‫חמירא וכל דכפי אשר מזה התחילו לטעות ג בקדיש וכו'‪ .‬ולכ אל תתמה על אשר נהגו‬ ‫רוב העול לומר כל נדרי וכו' בקמ‪ -‬רחב והחכמי שבע לא הקפידו‪ ,‬כי הרגל הע הוא‬ ‫בוודאי מהמלמדי תינוקות אשר ברוב אי לה ידיעה בחכמה זאת וכו'‪ ,‬ג כי יזקינו לא‬ ‫יסורו מהשבושי אשר הורגלו בה וכו'‪ ,‬וא ישמעו מפי בקיאי אשר נתנו לב להכיר‬ ‫האמת‪ ,‬ישחקו עלימו כי קשה לאוז לשמוע תמורות המנהג‪ ,‬וכ אירע בנו בלי ספק במלות‬ ‫כל נדרי וכל חמירא וכו'‪ .‬ושוב הביא מספר "דר' אמונה" על הגדה של פסח שכתב‪ :‬י"א כל‬ ‫חמירא בקמ‪ -‬רחב מפני שהוא לשו תרגו‪ .‬ולא ידעתי מני לה זה וכו'‪ .‬ומבואר דהיו‬ ‫אומרי כל נדרי וכל חמירא בקמ‪ -‬חטו&‪ ,‬רק די"א בקמ‪ -‬רחב‪ ,‬ועכ"ז במלת כל נדרי וכל‬ ‫חמירא הניח במנהג שאי קפידא בה והעיקר הוא הבנת העני וכו'‪ .‬עיי"ש באור'‪] .‬אול‬ ‫א& שנהגנו ב'כל חמירא' לומר ברחב‪ ,‬מ"מ 'כל דכפי' אומרי בחטו&[‪ .‬ועי' במחזור חקת‬ ‫עול שכתב כל נדרי במק&‪ ,‬ובמחזור "עבודת הש" כתב לאומרו בקמ‪ -‬חטו&‪ .‬וכ במחזור‬ ‫"עוד יוס& חי" כתב שנראה עיקר לאומרו בחטו& וכמו שמצאנו בקדיש‪ .‬וע"ע שו"ת יכי‬ ‫ובועז )ח"ב ס"ס ב'(‪.‬‬ ‫‪ 15‬הנה מנהג הקדמוני היה לומר די נדרנא ודי אשתבענא וכו' מיו הכיפורי שעבר עד‬ ‫יו הכיפורי הזה‪ .‬ומתכווני להתיר הנדרי החרמות והשבועות אולי עברו עליה‪ ,‬וכדי‬ ‫להנצל מ העונש‪ .‬ור"ת הרבה להקשות על מנהג זה‪ ,‬ולפיכ' הגיה במחזורי דנדרנא‬ ‫ודאשתבענא וכו' לשו עתיד‪ ,‬ומסיי מיו הכיפורי הזה עד יו הכיפורי הבא עלינו‪.‬‬ ‫והכונה היא לא להתיר את שעבר‪ ,‬אלא להתנות על להבא‪ .‬וזה ע"פ דברי הגמ' בנדרי )כ"ג‬ ‫ע"ב(‪ :‬הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד‬ ‫לידור יהא בטל וכו'‪ .‬ויש שסברו שאי לאומרו כלל‪ .‬וכמבואר כ"ז בדברי הרא"ש סו& מס'‬ ‫יומא‪ .‬ובטוב"י )סי' תרי"ט(‪ .‬וע' שו"ת הלק"ט )ח"ב סי' רי"ט(‪ ,‬וביד אהר )סי' תרי"ט(‪,‬‬ ‫ובשו"ת בית יעקב )ס"ס ק"י(‪ .‬ומכא יצאו המנהגי דלהל‪] .‬ועיי שו"ת שאילת יעב"‪) -‬סי'‬ ‫קמ"ה( ובמור וקציעה‪ ,‬שכתב בזה כמה דקדוקי לשו[‪.‬‬ ‫‪ 16‬בשו"ת הרדב"ז )ח"ד סי' ל"ג‪/‬אל& ק"ז( כתב‪ :‬ומה שאני רגיל הוא לומר אותו בלשו‬ ‫עבר ועתיד‪ ,‬ומתכוי להתיר מה שעבר ומה שעתיד‪ ,‬ובלשו הזה אני גורס אותו‪ :‬מיוה"כ‬ ‫ח‬

‫תהילה לאברהם‬

‫אשתבענא ודי נדינא וכו' מיו הכיפורי שעבר עד יו הכיפורי הזה‪ ,‬הכל בלשו‬ ‫עבר‪ .‬ואח"כ‪ :‬ודי ננדר ודי ננדי ודי נחרי וכו' מיו הכיפורי הזה עד יו‬ ‫הכיפורי שיבוא עלינו‪ ,‬הכל בלשו עתיד‪ .17‬ויש שנהגו לאומרו ד' פעמי‪ ,‬ג'‬ ‫פעמי בלשו עבר‪ ,‬והד' בלשו להבא‪.18‬‬

‫שעבר עד יוה"כ הבא אלינו לשלו‪ .‬והיינו שכולל בדבריו שנתיי‪ ,‬שנה שעברה ושנה הבאה‬ ‫בבת אחת‪ .‬וע"ע בספר מנהגי ארג'יל )אלג'יר‪ ,‬סי' א' אות ז'( שכתב‪ :‬בעני כל נדרי יש בעיר‬ ‫ב' מנהגי מנהג בהכ"נ הגדולה וקצת חברות שלא לאומרו‪ .‬אבל יש חברות אחרות שנוהגי‬ ‫לאומרו ונוסחת היא כמ"ש הרדב"ז ז"ל בתשובותיו יעו"ש‪ ,‬מיוה"כ שעבר עד יוה"כ הבא‬ ‫עלינו לטובה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫והרב הכנה"ג )סי' תרי"ט הגה"ט( אחר שהביא דברי הרדב"ז כתב‪ :‬וכ הוא מנהגי‪ .‬אלא‬ ‫שאני אומר מיוה"כ שעבר עד יוה"כ הזה שבא עלינו לשלו‪ ,‬ומיוה"כ הזה שבא עלינו‬ ‫לשלו עד יוה"כ שיבוא עלינו לשלו‪ .‬מפני שא כדברי ר"ת וכו' אי לכלול בבת אחת‬ ‫הביטול שעבר ע העתיד‪ .‬והובא בקמח סלת )הל' יוה"כ סקכ"ו(‪ .‬וכ הנוסח בחמ"י )ד&‬ ‫קפ"ג(‪ :‬שאומר די נדרנא ודי אשתבענא וכו' מיוה"כ שעבר עד יוה"כ הזה ומיוה"כ הזה עד‬ ‫יוה"כ שיבוא‪ .‬ועיי"ש שכתב שיש בזה מ"ט תיבות וכו' ואי להוסי& או לגרוע‪.‬‬ ‫אול הרב חיד"א בספר כ& אחת )אות ט"ז( בש הרש"ש כתב הנוסח‪ :‬די נדרנא ודי ננדר‬ ‫די אשתבענא ודי נשתבע וכו'‪ .‬והיינו שכל הנוסח כולו נאמר בלשו עבר ועתיד‪ ,‬ולא רק‬ ‫הסיומת של מיוה"כ שעבר וכו'‪ ,‬ומיוה"כ הזה וכו'‪ .‬וכ הוא בכתר ש טוב )ח"ו עמ' שי"ג(‬ ‫בש זק זקני הרה"ח המקובל הרש"ש‪ .‬וע"ע בנהר מצרי )הל' יוה"כ סק"י( שכתב‪ :‬המנהג‬ ‫הפשוט בכל קהלות מצרי לאומרו על העבר ועל העתיד‪ ,‬וכ הוא מנהג עיה"ק ירושלי ת"ו‬ ‫כי הוא מתוק על פי כתבי מהר"ש שרעבי ז"ל והדברי עתיקי ה מדורות הגאוני וכו'‪.‬‬ ‫וא"כ הנוסח לאומרו על העבר ועל העתיד הוא הנכו ה לפשט וה על פי הסוד‪ ,‬ואי לשנות‪.‬‬ ‫וכ"כ הנוסח בשו"ת זבחי צדק החדשות )סי' קנ"א(‪ .‬ועי' מועד לכל חי )סי' י"ט סק"ח וט'(‬ ‫שכתב‪ :‬תימה בעיני אמאי לא קבילו עלייהו שלוחי דציבורא דה רבנ דפקיע שמייהו לומר‬ ‫נוסח כל נדרי שסידר הרב הקדוש כבוד מורינו הרש"ש זיע"א‪ .‬וכ"ה הנוסח במחזור אהלי‬ ‫יעקב‪ ,‬ובמחזור תפלת ישרי )מנצור(‪ .‬וכ"כ בחזו"ע )עמ' רס"ה(‪ .‬ועי' ספר החיי למהר"ש‬ ‫קלוגר שציי לעיי בספרו כינוי נדרי‪ ,‬וכתב ש אי איישר חילי הייתי מתק שיאמרו ב'‬ ‫הנוסחאות לשו עבר ולשו עתיד‪ .‬וע"ע במש"כ בשולח גבוה )סי' תרי"ט סק"ג(‪ ,‬ובשמש‬ ‫ומג הנז' להל‪ .‬וע"ע יפה ללב )ח"ב סי' תרי"ט סק"ג(‪.‬‬ ‫‪ 17‬בכה"ח )סי' תרי"ט ס"ק טו"ב( הביא דברי הכנה"ג הנז'‪ ,‬והבי שכוונתו לחלוק על‬ ‫הרדב"ז לא רק בסיומת הכל נדרי מיוה"כ שעבר וכו'‪ .‬אלא כוונתו לומר שכל הנוסח כולו יש‬ ‫להפריד בי לשו עבר ולשו עתיד‪ .‬והיינו שאומר די נדרנא ודי אשתבענא וכו' מיוה"כ שעבר‬ ‫עד יוה"כ הזה‪ .‬ושוב אומר‪ :‬ודי ננדר ודי נשתבע וכו' מיוה"כ הזה עד יוה"כ שיבוא‪ .‬וכתב‬ ‫שכ' הוא מנהג חסידי בית אל‪ .‬וכ כתוב במחזור חקת עול‪ .‬ועי' נתיבי ע )עמ' רס"ב(‬ ‫שחלק על הכה"ח‪ ,‬וכתב שג מנהג בית אל וירושלי הוא כמנהג הנ"ל המיוסד על דברי‬ ‫ט‬

‫תהילה לאברהם‬

‫ח‪ .‬רבנו האר"י ז"ל צוה לתלמידו לקנות בכל ממו שיפסקו עליו‪ ,‬את מצות הוצאת‬ ‫ס"ת בלילה הזה‪ ,‬בספר הראשו הנקרא ספר כל נדרי‪ ,‬ויכוי לתק מה שפג בעוו‬ ‫הקרי‪.19‬‬ ‫ברכת שהחיינו‬ ‫ט‪ .‬מברכי ברכת שהחיינו אחר אמירת כל נדרי ‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫י‪ .‬יש נוהגי שהחז מבר' בקול ר כדי להוציא את הרבי ‪ .‬ויש שמכבדי את‬ ‫הרב‪ .22‬ויש שנהגו‪ 23‬שאוחז הס"ת הוא שמבר' להוציא את הקהל‪.24‬‬ ‫‪20‬‬

‫החיד"א בש הרש"ש‪ .‬אלא שיש מי שנהג כמנהג השלישי שהזכרנו‪ ,‬שהוא המובא באר‪-‬‬ ‫חיי‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫‪ 18‬ע' באר‪ -‬חיי )סטהו‪ ,‬יו"ד סי' רי"א ס"א( שהביא דברי האדמת קדש וז"ל‪ ... :‬כי הוא‬ ‫מתפלל בק"ק ת"ת וש נוהגי לומר בליל יוה"כ כל נדרי ד' פעמי וכו'‪ ,‬כי כ תיק לה‬ ‫מורינו ורבינו מאריה דארעא דישראל אחד היה אברה )מהר"א יצחקי ז"ל בעל תשובת זרע‬ ‫אברה( כשחזר לנוה קודשו מצרי יע"א‪ .‬ועי' בשו"ת שמש ומג )ח"ג סי' נ"ט סק"ג(‬ ‫שכתב‪ :‬המנהג שאומרי ג' פעמי כל נדרי בלשו עבר‪ ,‬ואח"כ הש"‪ -‬חוזר פע ד' ואומרה‬ ‫בלשו עתיד בשביל שנה הבאה‪ .‬ויש בתי כנסיות שאומרי רק ג' פעמי על העבר והעתיד‬ ‫בפע אחת‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 19‬עי' בכה"ח )סי' תרי"ט ס"ק ט"ו( מש"כ בזה‪ .‬וכתב עוד שבעת שמחבק ומנשק הס"ת‬ ‫יאמר‪ :‬יה"ר מלפני' ה' או"א שתמחול לי על כל מה שחטאתי לפני' בעו שז"ל‪ ,‬ובעו נדרי‬ ‫ושבועות‪ ,‬מנעורי ועד היו הזה‪ .‬ויתוקנו כל השמות שפגמתי בה ויעלו כל ניצוצי הקדושה‬ ‫שנפלו אל הקליפה אל שרש העליו‪ ,‬ח'יל ב'לע ו'יקיאנו מבטנו יורישנו אל‪ .‬בזכות ס"ת הזה‬ ‫ובזכות קדושת היו וברוב רחמי' וברוב חסדי'‪ .‬יהיו לרצו אמרי פי והגיו לבי לפני' ה'‬ ‫צורי וגואלי‪ .‬ויהי נוע ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו‪.‬‬ ‫‪ 20‬כ"פ בשו"ע )סי' תרי"ט ס"א(‪ .‬ואפשר שהטע כדי שהתרת הנדרי תהא קוד קבלת‬ ‫קדושת היו‪ .‬ועי' ליקוטי מהרי"ח שכתב‪ :‬והנה ג בזה יש ב' מנהגי‪ ,‬עיי בכל בו שיש‬ ‫מברכי שהחיינו קוד כל נדרי‪ ,‬ויש שמברכי אחר כל נדרי ע"ש‪ .‬א' במדינתנו המנהג‬ ‫לברכו אחר כל נדרי ע"פ דברי השו"ע והמהרי"ל והלבוש והמנהגי‪ .‬יעו"ש‪ .‬וע"ע בספר נפש‬ ‫חיה )מרגליות‪ ,‬סי' תרי"ט(‪.‬‬ ‫‪ 21‬לשו מר )סי' תרי"ט ס"א(‪ :‬נוהגי שהש"צ אומר בישיבה ש"מ וכו'‪ ,‬ונוהגי שאומר‬ ‫כל נדרי‪ ,‬ואח"כ אומר שהחיינו‪ .‬ומשמע שהש"צ הוא האומר לכל הנז' בהלכה זו‪ .‬וכ"ה‬ ‫בהדיא בב"י )ד"ה כתב הכל בו( וז"ל‪ :‬ואי נוהגי כ )כסברת ר"ע(‪ ,‬אלא הכל סומכי על‬ ‫ברכת הש"‪ .-‬וע"ע כתר ש טוב )ח"ו עמ' שכ"ג( שכתב‪ :‬אבל בלונדו ואמ"ד ואשכנז הש"‪-‬‬ ‫הוא מבר' שהחיינו‪ .‬ובשו"ת לב חיי )פלאג'י‪ ,‬ח"ב סי' קס"ב( כתב‪ :‬כי תכ& אחר אמירת כל‬ ‫נדרי אומר הש"‪ -‬ברכת שהחיינו‪ ,‬ותופס בספר כל נדרי בשעת הברכה וכו'‪ .‬ומבואר כי א&‬ ‫י‬

‫תהילה לאברהם‬

‫למנהג שהש"‪ -‬הוא המבר' מ"מ יתפוס בידו הס"ת ויבר'‪ ,‬א& שהברכה לא תלויה בס"ת‬ ‫כמבואר באותה תשובה‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫‪ 22‬ע' בחזו"ע )עמ' רס"ו( שכתב‪ :‬שליח ציבור או הרב שבבית הכנסת מבר' בקול ר‬ ‫ברכת שהחיינו על עצ קדושת היו וכו'‪ .‬וע"ע בכתר ש טוב דלהל‪.‬‬ ‫‪ 23‬ע' בב איש חי )ש"א ויל' הי"א( שכתב‪ :‬והמנהג שזה האוחז ספר כל נדרי הוא יבר'‬ ‫שהחיינו בקו"ר‪ ,‬ויכוי להוציא הציבור יד"ח בברכה‪ .‬ובכתר ש טוב )ח"ו עמ' שכ"ה( כתב‪:‬‬ ‫טע למנהג בגדאד שהקונה ספר כל נדרי הוא המבר' שהחיינו‪ ,‬למרות שמכל ספרי‬ ‫הראשוני משמע שהש"‪ -‬או הרב הוא המבר' ברכה זו‪ ,‬עכ"ז מכבדי את הקונה ספר ראשו‬ ‫זה שעולה לו בדמי יקרי וכו' וכבוד מכבדי אותו שהוא נאה לבר'‪ .‬וכ"כ בנוה שלו‬ ‫)חז‪ ,‬דיני יוה"כ סק"ט(‪ :‬ופה העירה נהגו שמי שקונה ספר כל נדרי הוא המבר' שהחיינו‪.‬‬ ‫וכ"כ בנהר מצרי )הל' יוה"כ סק"ט(‪ :‬המנהג במצרי שהקונה ספר כל נדרי בליל יוה"כ הוא‬ ‫המבר' שהחיינו על זמ החג‪ ,‬ולא הש"‪ ,-‬ואפילו א יהיה בבהכנ"ס ההוא חכ ורב העיר‪,‬‬ ‫הקונה הוא המבר'‪ .‬וכ הוא מנהג נא אמו יע"א‪ .‬ועי' במחזור בית הכפורת )סדר כל נדרי‬ ‫ה"ה‪ ,‬מ"ה ע"ב( שכתב‪ :‬יש מקומות שמוכרי ברכת שהחיינו ומי שקונה מבר'‪ .‬ובארצנו‬ ‫אר"‪ -‬חל"ב לק"ק ספרדי הפ'ראנקוס מבר' הש"‪ -‬האומר כל נדרי‪ ,‬ובק"ק מסתערבי מבר'‬ ‫מי שקנה ספר ראשו דהיינו ספר כל נדרי‪ .‬ובכה"ח )סי' תרי"ט ס"ק כ"ב( כתב‪ :‬וא"כ כל‬ ‫מקו לפי מנהגו‪.‬‬ ‫‪ 24‬בעני א רוצה היחיד לבר' שהחיינו לעצמו‪ .‬הנה בב"י )סי' תרי"ט ד"ה כתב הכל בו(‬ ‫כתב וז"ל‪ :‬ואי נוהגי כ )כסברת ר"ע(‪ ,‬אלא הכל סומכי על ברכת הש"‪ .-‬ובמאמר מרדכי‬ ‫)ש‪ ,‬סק"ג( אחר שהביא דברי הב"י כתב‪ :‬ומ"מ לא אסר מר ז"ל ליחיד לבר' אותה א‬ ‫ירצה‪ .‬ובמג"א )ש‪ ,‬סק"ג( כתב‪ :‬ול"נ דעכשיו על הרוב אי הש"‪ -‬מכיו להוציא אחרי לכ‬ ‫יבר' לעצמו‪ .‬ועי' בברכי יוס& )סי' רצ"ה סק"ה( שהארי' בזה‪ .‬ובסיו דבריו כתב על דברי‬ ‫המג"א‪ :‬והאמת אתו דיש כמה ש"‪ -‬שאינ מכווני כראוי‪ ,‬ומאי דסמכינ על הש"‪ -‬הוא‬ ‫מוכרח ולא משו זה בדבר שיכול לקיי בו ימנע‪ .‬והובא כ"ז בשלמי חגיגה )סי' ו' אות ט'‪,‬‬ ‫ש"כ ע"ב(‪ ,‬ובקמח סלת )הל' יוה"כ ה"ל(‪ .‬והוסי&‪ ,‬שהחמ"י כתב‪ :‬נכו הדבר לכל יחיד‬ ‫לאומרה בלחש ע הש"‪ -‬ויסיימנה קוד הש"‪ -‬כדי שיענה אמ‪ .‬וע"ע בנוה שלו )חז‪ ,‬דיני‬ ‫יוה"כ סק"ט( שכתב‪ :‬ופה העירה נהגו שמי שקונה ספר כל נדרי הוא המבר' שהחיינו‪ ,‬ועל‬ ‫הרוב אינו יודע לכוי להוציא אחרי‪ ,‬ע"כ ראוי שכל אחד יבר' לעצמו בלחש כמ"ש המג"א‪.‬‬ ‫ועי' מועד לכל חי )סי' י"ט סקט"ו(‪ .‬וע"ע בשו"ת יחו"ד )ח"ד סי' י"ח אות ה'‪ ,‬ובהערה(‪.‬‬ ‫ועי' בנהר מצרי )הל' יוה"כ סק"ט( שכתב‪ :‬אול צרי' ליזהר שיהיה הקונה ספר כל נדרי‬ ‫והמבר'‪ ,‬להיות עומד בבית הכנסת לפחות בשעת ברכה בלי מנעלי‪ ,‬ולא יהא הוא המזכה‬ ‫את הרבי ומוציא יד"ח‪ ,‬וחטאו ישא עליו בעת הזאת ביו סליחת העו‪ ,‬וכאשר רבה‬ ‫המכשלה בעוה"ר בעו זה מחסרו ידיעה‪ .‬וא הקונה את הספר כל נדרי גברא דלא ציית‪,‬‬ ‫ויבוא מזה לידי מחלוקת וקטטה‪ ,‬הטוב טוב לבר' כל אחד לעצמו בלחש ולא יסמו' על‬ ‫ברכת הקונה ההוא וכו'‪ .‬וכ"כ בחזו"ע )עמ' רס"ו(‪ :‬ומ"מ צרי' שיהא אד ירא שמי ויודע‬

‫יא‬

‫תהילה לאברהם‬

‫קבלת שבת‬ ‫יא‪ .‬יש שאי אומרי אותה כלל ‪ .‬ויש שאומרי רק "מזמור שיר ליו השבת"‬ ‫וגו'‪" ,‬ה' מל' גאות לבש" וגו'‪ .26‬ויש מקומות שאומרי ג "מזמור לדוד הבו"‪,‬‬ ‫ו"לכה דודי"‪.27‬‬ ‫‪25‬‬

‫לכוו להוציא את הרבי‪ ,‬ומקיי את כל החמשה עינוי‪ ,‬ולא שילבש נעלי עור ח"ו‪ .‬ומ"מ‬ ‫רשאי כל אד לבר' בעצמו ולא חייב לסמו' על הש"צ המבר'‪ .‬וע"ע בשו"ת יחו"ד )ח"א סי'‬ ‫ס'(‪.‬‬ ‫‪ 25‬ע' בשיירי כנה"ג )סי' רס"ב סק"ד( שכתב‪ :‬נהגו שלא לקבל את השבת ביוה"כ שחל‬ ‫להיות בשבת‪ .‬ואולי נהגו כ ע"פ הקבלה‪ ,‬ששמעתי אומרי שהכלה היא נפש יתירה‪,‬‬ ‫ובכיפור כיו דאי כא נשמה יתירה מפני התענית וכו'‪ ,‬אי כא קבלת שבת‪ .‬ואי נראה כ‬ ‫מדברי התלמוד בפרק כל כתבי‪ ,‬אלא דקבלת שבת הוא על השבת‪ .‬ובסי' תרי"ט )הגה"ט‬ ‫סק"ח( כתב‪ :‬מה טע אי אומרי קבלת שבת‪ ,‬כתבתי וכו'‪ .‬אבל מזמור שיר ליו השבת יש‬ ‫לאומרו‪ ,‬וכ הנהגתי פה אזמיר יע"א‪ .‬ובסי' רס"ז )סק"ב( כתב‪ :‬נוהגי לקרות מזמור שיר‬ ‫ליו השבת קוד ברכו‪ .‬והיה המנהג שביו כפור שחל בשבת לא היו אומרי אותו‪ ,‬ואני‬ ‫הנהגתי לאומרו קוד שמע קולי‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ בשמו באליה זוטא )סי' תרי"ט סק"י( ובא"ר‬ ‫)סקי"ח(‪ ,‬שאי מקבלי שבת‪ ,‬אבל אומרי מזמור שיר ליו השבת‪ .‬וברוח חיי )פלאג'י‪ ,‬סי'‬ ‫תרי"ט ס"ק ד'( כתב‪ :‬ובעירנו איזמיר יע"א יש קהילות נוהגי כמנהג שכתב מוה"ר כנה"ג‪,‬‬ ‫וכ"ה מנהג קהילתנו ק"ק אורחי‪ .‬אבל יש קהילות שאומרי קבלת שבת וכו'‪ .‬וע"ע מש"כ‬ ‫בספרו מועד לכל חי )סי' י"ט סק"ג( ויובא לקמ‪ .‬ובאר‪ -‬חיי )סי' תרי"ט ס"ג( כתב בש‬ ‫הרב השומר אמת )סי' ל"ד אות י'( כי אי מנהג אר‪ -‬ישראל לומר מזמור שיר ליו השבת‪.‬‬ ‫יעו"ש‪ .‬וע"ע בפרמ"ג )משב"ז סק"ד(‪ ,‬שאחר שהביא דברי הא"ר בש השכנה"ג כתב‪:‬‬ ‫וכמדומה שהעול אי נוהגי כ‪ ,‬וא"י דבר ברור בזה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 26‬והוא כפי מה שהנהיג הכנה"ג הנ"ל‪ ,‬והובא באחרוני הנז'‪ .‬ובהגהות חת"ס )שו"ע סי'‬ ‫תרי"ט ס"ג(‪ .‬וכ בספר תורת חיי )סופר‪ ,‬גיליונות סי' תרי"ט ס"ג( כתב‪ :‬וכעת המנהג‬ ‫לאומרו‪ .‬וכ במחזור חקת עול‪ ,‬ותפלת ישרי )מנצור( הדפיסו רק מזמור שיר ליו השבת‪.‬‬ ‫וכ הוא במחזור אהלי יעקב )ט"ו ע"א(‪ .‬וכ"כ בנתיבי ע )סי' תרי"ט ס"ג(‪ :‬ובזמננו בי בבית‬ ‫אל בי בירושלי בכלל‪ ,‬אומרי מזמור שיר ליו השבת‪ .‬וכ"כ בחזו"ע )עמ' רס"ז(‪ .‬ועי'‬ ‫במטה אפרי )סי' תרי"ט סע' י"ג(‪ :‬מקומות שנהגו כשחל יו"ט בשבת לקבל שבת במזמורי‬ ‫לכו נרננה ופיוט לכה דודי כמו בכל שבת‪ ,‬מ"מ כשחל יוה"כ בשבת א"א כלל רק מזמור שיר‬ ‫ליו השבת לבד‪ .‬וע"ע בשו"ת בני אב )ח"ג סי' ו' סק"ב(‪.‬‬ ‫‪ 27‬ע' מועד לכל חי )סי' י"ט ס"ג( שכתב לומר את כל נוסח הקבלת שבת‪ .‬וע"ע במנהגי‬ ‫"בית יעקב" להר"א מני שכתב‪ :‬וא חל יו הכפורי בשבת עושי קבלת שבת כשאר‬ ‫שבתות‪ .‬וכ סידר במחזור בית הכפורת )ועיי"ש בדיני יוה"כ שחל בשבת ה"א‪7‬ה'‪ ,‬ל' ע"ב(‪.‬‬ ‫וכ הוא במחזור קול יעקב )להגר"מ אליהו(‪ ,‬ובמחזור עבודת הש )עמ' ‪ .(57‬וע"ע בכה"ח‬ ‫)ס"ק ל"ז ול"ח(‪ .‬ועי' מש"כ באל& המג )סקכ"ג( על דברי המטה אפרי )הנ"ל( וז"ל‪ :‬ע"כ‬ ‫יב‬

‫תהילה לאברהם‬

‫זמ אמירתה‬ ‫יב‪ .‬יש נוהגי לומר קבלת שבת קוד פיוט ל' אלי תשוקתי ‪ .‬ויש שאומרי אותה‬ ‫אחר הפיוט ל' אלי תשוקתי‪ ,29‬ויש שאומרי אחר הכל נדרי ושהחיינו‪.30‬‬ ‫‪28‬‬

‫במקו שנהגו כשחל יו"ט בשבת לקבל שבת במזמור לדוד הבו ובפיוט לכה דודי‪ ,‬ג ביוה"כ‬ ‫שחל להיות בשבת אי לה לשנות המנהג‪ ,‬וכ נוהגי המתפללי בנוסח ספרד‪ ,‬וכל אחד‬ ‫יחזיק במנהג מקומו‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ בליקוטי מהרי"ח )סדר יוה"כ( ז"ל‪ :‬א' שמעתי שיש מקומות‬ ‫שמקבלי שבת ג ביוה"כ שחל בשבת כמו בשאר יו"ט שחל בשבת‪ ,‬וכ מבואר בסידור‬ ‫התניא בקונ' שער הכולל שכ מנהג‪ ,‬וכל אחד יחזיק במנהגו הטוב ולא ישנה המנהג‪] .‬וכ‬ ‫הוא בספר המנהגי – חב"ד‪ ,‬שביוה"כ שחל בשבת מתחילי מזמור לדוד‪ .‬יעו"ש[‪ .‬ועי'‬ ‫שו"ת צבי לצדיק )סי' ו'(‪ ,‬ובספר מנהג ישראל תורה )סי' תרי"ט(‪ .‬וע"ע כתר ש טוב )ח"ו‬ ‫עמ' רפ"ו‪ ,‬ועמ' שנ"ז(‪.‬‬ ‫‪ 28‬עי' במחזור בית הכפורת )דיני יוה"כ שחל בשבת ה"ד‪ ,‬ל' ע"ב( שכתב‪ :‬והנכו שיקדימו‬ ‫קבלת שבת ואח"כ ל' אלי‪ ,‬דתדיר ושאינו תדיר‪ ,‬תדיר קוד‪ .‬ולכ טוב וישר לעשות ולנהוג‬ ‫כ‪ .‬ע"כ‪ .‬אומנ מצד טענת תדיר יתבאר שבדבר שהוא מנהג ל"א תדיר קוד‪ .‬וכ בתדיר‬ ‫ומקודש ל"א תדיר קוד‪ ,‬וכמ"ש בשו"ת מהר" דלהל‪ .‬וע"ע בשדי חמד )להל( שהעיד‬ ‫שמנהג לומר תחילה מזמור שיר ליו השבת ואח"כ פיוט ל' אלי‪ .‬ועי' מועד לכל חי )סי'‬ ‫י"ט סק"ג( שכתב‪ :‬דבתחילה אומרי ל' אלי ואח"כ מזמור שיר‪ .‬ובק"ק אורחי יכב"‪-‬‬ ‫מתחילי מזמור שיר‪ .‬וע"ע במנהגי "בית יעקב" להר"א מני‪ :‬וא חל יו הכפורי בשבת‪,‬‬ ‫אחר יהי רצו של ה' ענויי‪ ,‬עושי קבלת שבת כשאר שבתות‪ ,‬ואחר כ' ל' אלי וכו' כסדר‬ ‫הנזכר‪ ,‬ואומר קדיש וברכו‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ הוא במחזור חקת עול‪ .‬ועי' בחזו"ע )עמ' רס"ח(‬ ‫שכתב‪ :‬והרי אנו מקדימי לומר פיוטי קוד שהחיינו א& שה רשות‪ ,‬ומה בכ' שנאמר ג‬ ‫מזמור שיר קוד שהחיינו‪ .‬וכ במחזור אהלי יעקב )ט"ו ע"א( קבע תחילה אמירת מזמור‬ ‫שיר‪ .‬יעו"ש‪] .‬ולכא' זה לשיטתו דשרי לומר ל' אלי וכל נדרי אחר כניסת קדושת היו‪ ,‬א"כ‬ ‫ה"ה דשרי לאומר אחר קבלת שבת‪ .‬ועי' בעני זה בהערה הבאה[‪ .‬ועי' במחזור עבודת הש‬ ‫)עמ' ‪ (57‬שסידר הקבלת שבת קוד הפיוט ל' אלי‪.‬‬ ‫‪ 29‬הזכרנו לעיל דברי השכנה"ג )סי' רס"ז סק"ב( שכתב‪ :‬נוהגי לקרות מזמור שיר ליו‬ ‫השבת קוד ברכו‪ .‬והיה המנהג שביו כפור שחל בשבת לא היו אומרי אותו‪ ,‬ואני הנהגתי‬ ‫לאומרו קוד שמע קולי‪ .‬ע"כ‪ .‬והרב מוהר"א חיו‪ ,‬המגיה בשלמי חגיגה )קצ"ג ע"א( כתב‪:‬‬ ‫בעני הפיוט ל' אלי ושמע קולי איזה מה קוד‪ ,‬ראיתי בזה מנהגי חלוקי‪ .‬א' בשניה‬ ‫כתוב לומר תחילה מזמור שיר ליו השבת‪ ,‬ואח"כ הפיוטי‪ .‬ונראה בעיני שמנהג הרב‬ ‫החבי"ב ז"ל היה לומר פיוט ל' אלי ואח"כ שמע קולי‪ .‬ונמצא לפ"ז שכשיוה"כ חל בשבת‬ ‫היה אומר פיוט ל' אלי‪ ,‬ואח"כ מזמור שיר ליו השבת ואח"כ ממשי' לומר שמע קולי‪.‬‬ ‫והטע דפיוט ל' אלי רובו דברי וידוי )וכמ"ש לעיל באור' באות א'(‪ ,‬ולכ בשבת צרי' לומר‬ ‫הוידוי קוד כניסת היו‪ ,‬ואח"כ מיד יכנס לקדושת היו באמירת מזמור שיר‪ .‬ובהיותי עומד‬ ‫בקושטאנדינ"א יע"א רבתי בדעות‪ ,‬ראיתי להש"צ שאמר תחילה פיוט ל' אלי ואח"כ מזמור‬ ‫יג‬

‫תהילה לאברהם‬

‫שיר ואח"כ שמע קולי‪ ,‬ההוא אמר כי כ יצא הדבר מאת המל' רב העיר רבא דעמיה מדברנא‬ ‫דאומתיה נר"ו‪ ,‬והנאני הדבר מאד‪ .‬ע"כ דבריו‪ .‬וכתב זאת שנית בקצרה בהל' יוה"כ )ד& ש"כ‬ ‫ע"א(‪ .‬והובא בקמח סלת )הל' יוה"כ סעי' כ"א(‪ .‬ועי' נוה שלו )חז‪ ,‬דיני ערבית ש"ק‬ ‫סקי"ז(‪ :‬מתחילי פיוט ל' אלי‪ ,‬ואח"כ מזמור שיר‪ ,‬ואח"כ שמע קולי כמ"ש בשלמי חגיגה‪.‬‬ ‫והוא מנהג נכו‪ .‬וכ הנהגתי פה נא אמו יע"א בק"ק אליהו הנביא ז"ל‪.‬‬ ‫מבואר שהיות וצ"ל פיוט ל' אלי קוד השקיעה לפיכ' הקדימוהו למזמור שיר‪ ,‬שא‬ ‫יאמרו המזמור כבר קיבלו שבת עליה ונמצאו מתוודי בקדושת היו‪ .‬וא"כ לפ"ז יש‬ ‫להקדי ג"כ אמירת "כל נדרי" קוד מזמור שיר‪ ,‬דהא נתבאר שלכתחילה צרי' לומר להכל‬ ‫נדרי ביו קוד כניסת קדושת היו‪ ,‬ומשו שאי מפירי נדרי בשבת ויו"ט‪ ,‬וא יאמרו‬ ‫מזמור שיר תחילה הרי קבלו שבת ואי' יאמרו להכל נדרי‪.‬‬ ‫ועי' בשו"ת ר' משה רוטנבורק )האחרו‪ ,‬סי' י"ח( שד בארוכה כשיוה"כ חל בשבת‪ ,‬א‬ ‫אמירת מזמור שיר ליו השבת קוד לשהחיינו מדי תדיר או לא‪ .‬יעו"ש‪ .‬וע"ע בספר החיי‬ ‫למהר"ש קלוגר )סי' תרי"ט(‪ .‬וע"ע שו"ת חלקת יואב )ח"א סי' ל'(‪ ,‬ובספר מקראי קודש‬ ‫)ימי נוראי סי' ל"ח סק"ב(‪ ,‬והררי קודש )ש‪ ,‬הערה ‪.(4‬‬ ‫והנה הרב שדי חמד )ח"ט‪ ,‬מע' יוה"כ סי' ב' סק"ג‪ ,‬עמ' ס"ז( אחר שהביא דברי מהר"מ‬ ‫ומהר"ש הנ"ל כתב‪ :‬ואי כ מנהגנו‪ ,‬אלא אומרי מזמור שיר קוד פיוט ל' אלי‪ ,‬ואחר‬ ‫הפיוט אומרי כל נדרי ושהחיינו‪ .‬וא& דהרב המגיה בשלמי ציבור כתב דהנכו להקדי פיוט‬ ‫ל' אלי להמזמור‪ ,‬מ"מ נתפשט המנהג כנ"ל לפי שכ הוא בהמחזורי שביד הע ולא רציתי‬ ‫לשנות מנהג‪ .‬ע"כ‪ .‬ולכא' א& שכתב ליישב די תדיר ושאינו תדיר‪ ,‬מ"מ הא איהו קרי בחיל‬ ‫קוד לכ )בסק"א( כי על הש"‪ -‬להקדי אמירת כל נדרי ככל האפשר‪ ,‬כדי שיאמרו לכל נדרי‬ ‫ביו‪ .‬וא"כ הכא נמי הו"ל למימר דיש לדחות לאמירת מזמור שיר אחר הכל נדרי‪ ,‬שא‬ ‫יקבלו שבת שוב אי להפר נדרי לכתחילה‪.‬‬ ‫ושו"ר באל& למטה )סקכ"ב( על המטה אפרי )סי' תרי"ט( שהביא דברי השכנה"ג‬ ‫והשלמי חגיגה הנז'‪ ,‬וכתב להקשות‪ ,‬דלפי מנהג שמקבלי שבת באמירת מזמור שיר ליו‬ ‫השבת‪ ,‬אי' הקדימו אמירת המזמור להכל נדרי‪ ,‬שהרי משמע שג ה נוהגי לומר כל נדרי‬ ‫מבע"י וכנז'‪ .‬וצ"ע‪ .‬יעו"ש‪ .‬וכ מצאתי בפרמ"ג )סי' תרי"ט א"א סק"ה( שהעיר כ‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫אות המקבלי שבת באמירת מזמור שיר אי' יעשו‪ ,‬יקבלו קוד כל נדרי‪ ,‬הא אי מפירי‬ ‫נדרי בשבת‪ .‬ולאחר כל נדרי אי רוצי להפסיק בתפילת יוה"כ‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫וראיתי במחזור בית הכפורת )דיני יוה"כ שחל בשבת ה"ד‪ ,‬ל' ע"ב( שכתב וז"ל‪ :‬ואחד‬ ‫חכ בעיניו עלה בדעתו טע לאמר ל' אלי קוד קבלת שבת‪ ,‬עבור הוידוי שאי להתוודות‬ ‫בשבת‪ .‬ולא ידע כי כמה וידויי בליל יוה"כ ויוה"כ‪ .‬ע"כ‪ .‬ולכא' הא איהו גופיה כתב )דיני ל'‬ ‫אלי ה"ב‪ ,‬ל"א ע"ב( שיש לומר פיוט ל' אלי מבע"י‪ ,‬וא"כ האי' יאמר פיוט ל' אלי אחר‬ ‫קבלת קדושת היו‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫‪ 30‬בשו"ע הגר"ז )סי' תרי"ט ס"י( כתב‪ :‬מזמור שיר ליו השבת יש לאומרו קוד ברכו‪.‬‬ ‫וכ במטה אפרי )ש‪ ,‬סעי' י"ג( כתב‪ :‬ויש לומר מזמור שיר לאחר ברכת שהחיינו ולא קוד‬ ‫יד‬

‫תהילה לאברהם‬

‫במה מדליקי‬ ‫יג‪ .‬בקבלת שבת אי אומרי כלל פרק במה מדליקי ‪.‬‬ ‫‪31‬‬

‫אמירת קדיש‪ ,‬והוא רחו‬ ‫יד‪ .‬יש הפותחי תפילת ערבית בפסוקי "והוא רחו יכפר עו" וגו'‪ .‬ואח"כ ברכו‬ ‫וכו'‪ .‬ואי אומרי חצי קדיש‪ .32‬ויש שאומרי תחילה "מזמור לדוד הבו לה'"‬

‫לו‪ .‬וביאר ש באל& למטה )ס"ק כ"ב( שהטע שיהא ניכר שברכת שהחיינו על קדושת‬ ‫יוה"כ ולכ אומרה קוד שקיבל שבת‪ .‬ועי' שו"ת זב"צ החדשות )סי' קנ"א( שכתב‪ :‬וא חל‬ ‫יוה"' בשבת‪ ,‬קוד "כי אל רחו" אומר מזמור שיר ליו השבת וגו' ה' מל' גאות לבש וגו'‪,‬‬ ‫ואומר "כי אל רחו" וכו'‪ .‬וע"ע בכה"ח )סי' תרי"ט ס"ק ל"ז(‪ .‬וכ נדפס במחזור תפלת‬ ‫ישרי )מנצור( לאומרה אחר הכל נדרי והשהחיינו וכל התפילות הנספחות‪ .‬וע"ע בספר‬ ‫גאולי כהונה )מע' כ' אות ה'( וז"ל‪ :‬כפי מה שראיתי שמתחילי בליל יו כפור בבקשות ל'‬ ‫אלי ואחר כ' שמע קולי ואחר כ' מזמור שיר ליו השבת‪ .‬ועי' להרב שלמי צבור ז"ל‬ ‫שהארי' בזה‪ ,‬וש הכריע לומר מזמור שיר קוד הבקשות ע"ש‪ .‬ולענ"ד נראה דמצד אחר‬ ‫נכו יותר להתחיל בבקשות עד שיבואו כל הצבור וישתתפו באמירת מזמור שיר ליו השבת‬ ‫שהוא מסדר התפלה‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫ועי' תורת חיי )סופר‪ ,‬גיליוני הל' יוה"כ‪ ,‬ד"ה א חל( שכתב‪ :‬המנהג לומר כל נדרי‬ ‫שהחיינו ומזמור שיר‪ .‬וציי לשו"ת מהר" שיק )סי' שי"ח( שכתב הטע שכיו שמקבלי‬ ‫שבת וקדושת יוה"כ ע"י אמירת מזמור שיר ליו השבת‪ ,‬ראוי להסמי' לו ברכת שהחיינו‪.‬‬ ‫ולפיכ' המקבלי שבת בברכו יסמיכו השהחיינו לברכו‪ .‬ודמי לדי עובר לעשיית‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫וע"ע אשל אברה )בוטשאטש‪ ,‬סי' תרי"ט ס"א(‪.‬‬ ‫ולכא' לפ"ז כיו שלכתחילה יש לומר הכל נדרי וג הקבלת שבת קוד שקיעה‪ ,‬א"כ צרי'‬ ‫להקדי הרבה‪ .‬וכ"כ בערו' השולח )סי' תרי"ט סעי' ו'(‪ :‬את הכל נדרי אומרי קוד הלילה‬ ‫וכ"ש א חל יוה"כ בשבת שצרי' להקדי הרבה‪ ,‬שהרי צריכי לומר אח"כ מזמור שיר ליו‬ ‫השבת שיש לאומר מבעוד יו‪ .‬ע"ש‪ .‬אלא שלא נהגו כ להטריח הציבור להקדי כ"כ‪.‬‬ ‫‪ 31‬הנה בעטרת זקני )סי' תרי"ט ד"ה אומר ויכולו( כתב‪ :‬יש מי שכתב שאומרי במה‬ ‫מדליקי )כל בו(‪ ,‬וי"א שאי לומר במה מדליקי אפילו א חל בשבת )מהרי"ל( וכ נוהגי‪.‬‬ ‫ע"כ‪ .‬והובא בכה"ח )ש‪ ,‬סקל"ו(‪ .‬וע' בשכנה"ג )סי' ע"ר הגב"י סק"ב( שכתב‪ :‬ביוה"כ שחל‬ ‫בשבת המנהג שלא לומר משנת במה מדליקי‪ .‬ולא ראיתי בספרי טע לזה‪ .‬ונ"ל הטע‬ ‫מפני שצרי' לומר עשרת וכו' לסעודת שבת‪ ,‬וביוה"כ שחל בשבת א"צ לזה‪ .‬ועוד מפני‬ ‫שאומר הדליקו את הנר‪ ,‬וביוה"כ אי חיוב להדלקת הנר וכו'‪ .‬ועוד טע דאומר ספק חשיכה‬ ‫טומני את החמי‪ ,‬ויוה"כ שאי אוכלי‪ ,‬אפי למ"ד דאי איסור בהטמנה‪ ,‬מצוה נמי ליכא‪.‬‬ ‫ע"כ‪ .‬והובא בקמח סלת )הל' יוה"כ הי"ט(‪ .‬וכ"פ בא"ז )ש‪ ,‬סק"ב( ובא"ר )ש‪ ,‬סק"ג(‪ .‬וכ‬ ‫בנוה שלו )חז‪ ,‬דיני ערבית ש"ק‪ ,‬סקי"ד(‪ ,‬ובכה"ח )ש‪ ,‬סק"י(‪ ,‬ובנתיבי ע )ש‪ ,‬ס"ב(‪.‬‬ ‫טו‬

‫תהילה לאברהם‬

‫‪ 32‬בנוסח התפילה המובא בראשוני מבואר שתפילת ערבית פותחת בפסוק "והוא רחו"‬ ‫וכו' וברכו‪ ,‬ואז מתחילי בברכות ק"ש‪ .‬והנה נודע כי בכל חג אנו אומרי קוד תפילת‬ ‫ערבית מזמור השיי' לאותו המועד‪ ,‬ואח"כ אומר הש"‪ -‬חצי קדיש וברכו‪ .‬אומנ ביוה"כ אי‬ ‫אומרי קוד ערבית מזמור השיי' ליוה"כ‪ ,‬ויש להבי טע הדבר‪ .‬עוד צ"ב מדוע אי‬ ‫אומרי חצי קדיש‪ .‬ועוד מדוע אומרי "והוא רחו" מה שאי אומרי בכל מועד‪.‬‬ ‫והנה בשכנה"ג )סי' רל"ז הגה"ט סק"א( כתב‪ :‬והמנהג הפשוט עכשיו לומר קדיש קוד‬ ‫והוא רחו‪ ,‬ונראה שנהגו כ מפני שאומרי מזמורי קוד ערבית‪ .‬אבל בליל כיפור ובליל‬ ‫מוצאי יו הכיפורי נוהגי שלא לומר קדיש קוד והוא רחו‪ ,‬והטע מפני שאי אומרי‬ ‫מזמורי‪ .‬והמו הע אפילו שאי אומרי מזמורי קוד ערבית אומרי קדיש‪ ,‬וטעות הוא‬ ‫ביד‪ .‬וכ"כ שנית )בסי' תרי"ט הגה"ט סק"ה( על דברי הטור שכתב ואח"כ מתחיל והוא‬ ‫רחו וכו' וז"ל‪ :‬נ"ב‪ ,‬כיו שאי אומרי מזמורי כבשאר לילות אי אומרי קדיש‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫והובא בשלמי חגיגה )סי' ו' אות י'‪ ,‬ד& ש"כ ע"ב(‪ .‬ועי' שו"ת לב חיי )ח"ב סי' קס"ב(‬ ‫שכתב‪ :‬ואח"כ סובבי בספר כל נדרי וכו' ומצניעי לס"ת בהיכל‪ ,‬ותכ& אומר הש"‪ -‬והוא‬ ‫רחו וברכו ומתחיל תפילת ערבית‪ .‬ולא הזכיר אמירת קדיש‪.‬‬ ‫ובשו"ת הלק"ט )ח"ב סי' ש"ז( כתוב‪ :‬אמר המני"ח ומטע זה אי אומרי קדיש ליל‬ ‫יוה"כ וכו'‪ ,‬כי לעול אי אומרי קדיש בלא תהילה לפניו וכו'‪ .‬והספרדי נהגו לומר בימות‬ ‫החול איזה פסוקי ולומר קדיש דערבית‪ ,‬ובשבת אומרי מזמור שיר ליו השבת‪ ,‬ובמועדי‬ ‫כל חג וחג משירי דוד השייכי לחג וכו'‪ .‬אבל ביוה"כ שאי מזמור קבוע מדבר בו‪ ,‬ואי‬ ‫אומרי אלא בקשות וכל נדרי‪ ,‬לכ אי אומרי קדיש‪ .‬וכדי שנדע שאי אומרי קדיש אלא‬ ‫על מזמור‪ ,‬לכ' תקנו שבליל יוה"כ לא יאמרו מזמור ולא קדיש וכו'‪ .‬יעו"ש‪ .‬וע"ע שולח‬ ‫גבוה )סי' תרי"ט מח' ג'(‪.‬‬ ‫אול בספר בתי כנסיות )סי' קנ"ג( הובא תשובת ה"ר שלמה ב עזרא וז"ל‪ :‬שאלני ליבי‬ ‫אי' ולמה אי אנו אומרי בליל כיפור מזמור אחד ואחריו קדיש קוד שיאמר הש"‪ -‬והוא‬ ‫רחו להתפלל ערבית‪ ,‬וכו'‪ .‬והארכתי בראיות ברורות שכ היה ראוי לעשות‪ .‬אבל לא מלאני‬ ‫לבי לשנות מנהג אבותינו הקדושי ז"ל וכו'‪ .‬יעו"ש באור'‪ .‬וע"ע בשו"ת לב חיי )ח"ג סי'‬ ‫קל"ה( שג"כ נשאל בזה‪ ,‬והביא דברי הלק"ט הנז' ותמה עליו‪ ,‬הלא כמה וכמה מזמורי‬ ‫נמצאי בשירי דוד השייכי ליוה"כ מעיניני וידוי ותשובה וכיוצא‪ ,‬ושיי' היה לקבוע איזה‬ ‫מזמור מאות שאומרי בתו' הזמירות דשייכי ליוה"כ וכו'‪ .‬אלא שסיי לא מלאני לבי‬ ‫לעשות חדשה באר‪ -‬מאחר שכמה גדולי ישראל דור אחר דור לא מיחו ביד‪ .‬ועי' בתי‬ ‫כנסיות וכו' הא קמ דלא רצה לשנות מנהג קדוש שנהגו שלא לומר‪ .‬עיי"ש‪ .‬ועי' במחזור בית‬ ‫הכפורת )דיני תפילת ערבית הי"א‪ ,‬מ"ח ע"א( שהביא להנ"ל וכ לספר יפה ללב )ח"ב סי'‬ ‫תרי"ט סק"ה(‪ ,‬ואחר כ"ז תמה‪ :‬ויש לגמג על טע זה וכי לא נמצא מזמור מעני יוה"כ‬ ‫ובפרט מזמור נ"א‪ .‬עיי"ש‪ .‬אלא שעכ"ז לא נדפס ש לומר חצי קדיש‪ .‬וע"ע בספר גאולי‬ ‫כהונה )מע' כ' אות א'(‪ :‬אי אומרי קדיש קוד ערבית של כפור אע"פ שאומרי מזמור טוב‬ ‫להודות‪ .‬וכו'‪ .‬וכ אי אומרי קדיש קוד ערבית של מוצאי יו כפור וכו'‪ .‬ע"ש‪.‬‬

‫טז‬

‫תהילה לאברהם‬

‫וכו'‪ 33,‬או איזה פסוקי כגו "ויברכו" וכו'‪ ,34‬ואומרי חצי קדיש‪ ,‬ואח"כ והוא‬ ‫רחו‪ 35‬וכו'‪ ,‬ברכו וכו'‪ .‬ואפילו חל בשבת‪ .‬ויש שנהגו שאי אומרי "והוא רחו"‬ ‫אפילו א חל בחול‪.36‬‬

‫אומנ הרב שדי חמד )ח"ט‪ ,‬מע' יוה"כ סי' ב' אות ד'( אחר שהביא לכל הנז' כתב‪ :‬ולא‬ ‫נתקררה דעתי וכו'‪ .‬ועתה בבואי אל האר‪ -‬הקדושה ראיתי בבית תפילתי פה עיהק"ו חברו‬ ‫תוב"ב שאמרו חצי קדיש וג והוא רחו וברכו‪ ,‬ואמרו לי שכ נוהגי בקהל קדוש בית אל‬ ‫שבעיר קודשנו ירושלי תוב"ב והנאני‪ .‬וע"ע בכתר ש טוב )ח"ו עמ' שכ"ו( שכתב‪:‬‬ ‫הספרדי נהגו שלא לומר חצי קדיש קוד והוא רחו בערבית יוה"כ‪ ,‬חו‪ -‬מערי בגדאד‬ ‫שאומרי חצי קדיש ג בערבית של יוה"כ‪ .‬ושו"ר בספר תולדות אהר ומשה )לר' אהר‬ ‫פירירא‪ ,‬כ"ו ע"ב( שכתב‪ :‬ואח"כ יאמר שהחיינו בכוונות וכו' ואח"כ קדיש וברכו וכו'‪.‬‬ ‫‪ 33‬ע"פ המבואר לעיל שצרי' לומר פסוקי קוד אמירת ח"ק‪ .‬וכ הוא בשו"ת יחו"ד‬ ‫)ח"ה סי' מ"ה בהערה( ז"ל‪ :‬ואנו נוהגי לומר מזמור לדוד הבו לה' בני אלי כשמחזירי‬ ‫ס"ת להיכל‪ ,‬והש"‪ -‬פותח ח"ק בניגו‪ ,‬ואח"כ והוא רחו וברכו‪ .‬וכ"כ עוד בהליכות עול‬ ‫)ח"ב עמ' רס"ד(‪ ,‬ובחזו"ע )ימי נוראי עמ' רס"ט(‪.‬‬ ‫‪ 34‬הנה בשער הכוונות )ד& נ"ב ע"ב‪ ,‬דרוש א'( כתב‪ :‬המזמורי שנהגו לומר קוד תפילת‬ ‫ערבית לא היה נוהג מורי ז"ל לומר שו מזמור כלל‪ ,‬זולתי ג' פסוקי אלו‪ ,‬וה‪ :‬ה' צבאות‬ ‫עמנו וגו' ה' צבאות אשרי אד וגו' ה' הושיעה וגו'‪ ,‬ואח"כ אומר קדיש וברכו‪) .‬א"ש‪ ,‬טע‬ ‫הפסוקי הנז' כדי שלא יהיה הקדיש ראשו על דבר ריק(‪ .‬ע"כ‪ .‬ובכה"ח )סי' רל"ז סק"ג(‬ ‫כתב‪ :‬ולפי דברי האר"י ז"ל קדיש דקוד ק"ש של ערבית נמי חובה הוא ויש לו טע בסוד‪.‬‬ ‫ובליל שבת מנהג חסידי בית אל יכב"‪ -‬לומר שועתינו קבל וכו' ואח"כ אומרי קדיש‪ .‬ודוק‬ ‫מינה ואוקי באתרי‪ .‬וכ"כ בבא"ח )ש"ר פרשת ויל' אות י"ג( יאמרו כי אל רחו וכו' ה'‬ ‫צבאות וכו'‪ .‬וכ בשו"ת זבחי צדק החדשות )סי' קנ"א( כתב‪... :‬ה' צבאות עמנו וכו' ה'‬ ‫צבאות וכו' ה' הושיעה וכו'‪ ,‬ויברכו ש כבוד' וכו'‪ .‬וקדיש וברכו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 35‬מכל דברי האחרוני הנז' לעיל מבואר כדבר פשוט שיש לומר הפסוקי והוא רחו וגו'‬ ‫בתפילת ערבית של ליל יוה"כ אע"פ שבשבת אי אומרי אות‪ .‬וכ"כ בשולח גבוה )סי'‬ ‫תרי"ט מח' ב'(‪ .‬ועי' במחזור בית הכפורת )דיני תפילת ערבית הי"ב‪ ,‬מ"ח ע"א(‪ :‬ומתחילי‬ ‫והוא רחו‪ ,‬הג שאי אומרי והוא רחו בשבת ויו"ט‪ ,‬יוה"כ שאני שהשעה צריכה לכ'‬ ‫שיכפר עו ולא ישחית‪ .‬הרב סדר היו והחמ"י‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ מהר"א חיו המגיה בשלמי חגיגה‬ ‫)סי' ו' אות י' ד& ש"כ ע"ב(‪ .‬וכ בשו"ת זבחי צדק החדשות )סי' קנ"א( כתב‪ :‬ומתפללי‬ ‫ערבית‪ ,‬ומתחיל כי אל רחו ה' וכו'‪ ,‬והוא רחו יכפר עו וכו'‪ ,‬ה' צבאות עמנו וכו'‪ ,‬ה'‬ ‫צבאות וכו'‪ ,‬ה' הושיעה וכו'‪ ,‬ויברכו ש כבוד' וכו'‪ .‬וקדיש וברכו‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ כתב במחזור‬ ‫חקת עול ע"פ דברי החמ"י‪ .‬ועי' נתיבי ע )סי' תרי"ט ס"א(‪ ,‬ובכתר ש טוב )ח"א עמ'‬ ‫קס"ג‪ ,‬וח"ו עמ' של"ד(‪ .‬וכ העלה בשו"ת יחו"ד )ח"ה סי מ"ה( שיש לאומרו ג א יוה"כ‬ ‫חל בשבת‪ .‬וכ"כ בהליכות עול )ח"א עמ' רנ"ז‪ ,‬וח"ב עמ' רס"א(‪ ,‬ובחזו"ע )עמ' רס"ט(‪.‬‬ ‫יז‬

‫תהילה לאברהם‬

‫קריאת שמע‬ ‫טו‪ .‬אחר פסוק שמע ישראל‪ ,‬אומרי‪" :‬ברו' ש כבוד מלכותו לעול ועד" בקול‬ ‫ר‪ ,‬כל הקהל ביחד‪.37‬‬ ‫‪ 36‬הב איש חי )ש"ר פרשת פקודי ה"א‪ ,‬ופרשת ויל' אות י"ג( פוסק אפילו א חל בחול‬ ‫לא יאמרו פסוק והוא רחו וכו' ואי לסמו' בדבר זה על ספר חמדת ימי ביו הקדוש הזה‬ ‫שהוא חמדת ימי של כל השנה‪ .‬והובא בכה"ח )סי' תרי"ט סקכ"ד(‪ .‬וכ"כ בשו"ת ישכיל‬ ‫עבדי )ח"ח השמטות סי' כ"ב אות ה'(‪ .‬וע"ע במנהגי "בית יעקב" להר"א מני שכתב שאי‬ ‫אומרי והוא רחו‪ .‬ושו"מ בספר תולדות אהר ומשה )לר' אהר פירירא‪ ,‬כ"ו ע"ב( שכתב‪:‬‬ ‫ואח"כ יאמר שהחיינו בכוונות וכו' ואח"כ קדיש וברכו‪ .‬ואי אנו נוהגי לומר פסוק והוא‬ ‫רחו יכפר עו‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ נהגנו בבית הכנסת "שושני לדוד" ע החכ המקובל ר' אברה‬ ‫מונסה זצוק"ל‪ .‬ומנהג האשכנזי ג"כ שא"א והוא רחו‪ ,‬וכמ"ש בדרכ"מ והובא באחרוני‪.‬‬ ‫ועי' מטה אפרי )סי' תרי"ט סי"ד(‪ :‬ויש מקומות שנוהגי להתחיל ביוה"כ והוא רחו וכו'‪,‬‬ ‫א' במדינתנו נהגו שלא לומר והוא רחו כלל רק מתחילי ברכו‪ .‬וכ"כ בליקוטי מהרי"ח‪:‬‬ ‫וכבר העיד עלינו רבינו הרמ"א בד"מ שהמנהג שא"א והוא רחו ע"ש‪ ,‬והכי דנהוג נהוג‪.‬‬ ‫ע"כ‪ .‬ועי' שו"ת יחו"ד )ח"ה סי' מ"ה( ובהליכות עול )ח"ב עמ' רס"ד( שכתב‪ :‬ומכל מקו‬ ‫אומר אני שבבתי הכנסת של הבבלי שהולכי אחר הוראותיו של הרב ב איש חי‪ ,‬ושינו‬ ‫מנהג הקוד‪ ,‬ונהגו מכבר שלא לאומרו‪ ,‬ימשיכו במנהג שלא לאומרו‪.‬‬ ‫‪ 37‬בשו"ע )סי' תרי"ט ס"ב( כתב‪ :‬בליל יוה"כ ומחרתו אומרי ברו' ש כבוד מלכותו‬ ‫לעול ועד בקול ר‪ .‬ומהריק"ש בספר ער' לח כתב‪ :‬הציבור יאמרו אותו בנחת ע הש"‪.-‬‬ ‫ע"כ‪ .‬וכתב ע"ז היפה ללב )ח"ב סי' תרי"ט אות י'(‪ :‬נראה מדבריו כי רק הש"‪ -‬אומר בקו"ר‪,‬‬ ‫אבל הציבור אומר בנחת ע הש"‪ ,-‬כמו בק"ש כולה שהש"‪ -‬דוקא הוא אומר בקו"ר וכל‬ ‫הקהל אומרי בנחת בקול נמו'‪ .‬עיי"ש‪ .‬ובכה"ח )סי' תרי"ט סקל"ה( כתב‪ :‬אפשר שג כוונת‬ ‫השו"ע כ‪ ,‬וקול ר דקאמר היינו שאי אומרי בלחש כשאר ימות השנה‪ ,‬אלא אומרי‬ ‫כשאר תיבות שבק"ש‪ .‬יעו"ש‪ .‬א' המנהג שראינו הוא שכל הקהל אומרי ע הש"‪ -‬בקול‬ ‫ר‪ .‬ומצאתי בכתר ש טוב )ח"ו עמ' של"ג( שכתב להשיג בזה על הכה"ח‪ ,‬וז"ל‪ :‬ולדידי לא‬ ‫חזי לי דבריו‪ ,‬כי הטור והשו"ע נקטו בלשונ "אומרי" בשכמל"ו בקו"ר‪ ,‬זאת אומרת הש"‪-‬‬ ‫והציבור כמו שנהגו בכל תפוצות ישראל‪ ,‬ופוק חזי מאי עמא דבר‪ .‬ועוד מה בכ' א ג‬ ‫הציבור יאמרו בקו"ר‪ ,‬ומכיו שכל אחד ואחד אומר בקול אדיר פסוק שמע ישראל‪ ,‬למה יגרע‬ ‫בשכמל"ו שיאמרוהו בקו"ר‪.‬‬ ‫ובעני נשי א ג"כ אומרות ברו' ש וכו' בקול ר‪ .‬עי' בספר פסקי תשובות )סי' תרי"ט‬ ‫אות ה'( שכתב‪ :‬ויש הכותבי שנשי אי לה לומר בשכמל"ו בקו"ר‪ ,‬כי אי שיי' בדיד‬ ‫עני להדמות למלאכי‪ .‬ובמקורות ציי לגור אריה יהודה )תאומי‪ ,‬או"ח סי' פ"ב(‪ ,‬וכוכבי‬ ‫יצחק על הירושלמי ברכות )שטרנהל‪ ,‬פ"א ה"א אות ל"ז סק"ח(‪ .‬ודמי למה שכתבו הפוסקי‬ ‫שנשי לא שייכות בעמידה ביוה"כ כדי להדמות למלאכי‪ .‬א' בספר חזו"ע )עמ' ע"ר( כתב‬ ‫שג הנשי יאמרו בקו"ר‪ ,‬כיו שביוה"כ אי קנאת מלאכי מפסוק זה‪ ,‬ג הנשי יכולות‬ ‫יח‬

‫תהילה לאברהם‬

‫תפילת העמידה‬ ‫טז‪ .‬אומרי‪ :‬ותת לנו ה' אלקינו "באהבה" את יו הכיפורי הזה וכו'‪ ,‬ולמחול‬ ‫בו את כל עונותינו "באהבה" מקרא קודש זכר ליציאת מצרי‪.39‬‬ ‫‪38‬‬

‫לאומרו‪ .‬וג"כ ציי לשו"ת גור אריה יהודה הנז'‪ .‬והאמת שהמעיי בגו"א יהודה יראה‪,‬‬ ‫שבתחילה העלה סברא שנשי לא שייכות בהתדמות למלאכי כנז' במג"א‪ .‬אלא דפוק חזי‬ ‫מאי עמא דבר שהנשי אומרות בקו"ר ואי פוצה פה עליה‪ .‬וע"כ כתב ללמד עליה זכות‪,‬‬ ‫שהרי בימות החול א"א בקו"ר משו שמשה לקחה מהמלאכי ויש חשש להתקנאות‬ ‫המלאכי‪ .‬אבל כא שהגברי אומרי בקו"ר וה דומי למלאכי ושרי להו לאומר‪ ,‬א"כ‬ ‫תו אי לחוש להתקנאות המלאכי בנשי‪ ,‬דהא לקחו מ הגברי ולא מהמלאכי‪ .‬וג‬ ‫בכוכבי יצחק הנ"ל אחר שהביא דברי הגו"א הנז'‪ ,‬כתב ללמד זכות על הנשי‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫ומצאתי בשו"ת מג שאול )קצנלבוג‪ ,‬סי' ל'( שכתב‪ ,‬דכיו דנשי פטירי מק"ש‪ ,‬א"כ‬ ‫אמירת ק"ש וכו' אינו אלא כפיוט בעלמא ואי כא הפסק ע"י בשכמל"ו‪ ,‬וה"ה שרשאיות‬ ‫לומר בקו"ר‪ ,‬וא& בשאר ימות החול איזה איסור יש כא‪ .‬וכו'‪ .‬וע"כ לא קפדי בגמ' אלא‬ ‫בק"ש לדיד‪ ,‬אבל שלא בשעת ק"ש‪ ,‬או נשי‪ ,‬שפיר דמי לאומרו בקו"ר‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫‪ 38‬בלבוש )סי' תרי"ט ס"ב( כתב‪ :‬א חל יוה"כ בשבת אומר‪ :‬ותת לנו ה' אלקינו‬ ‫"באהבה" את יו השבת הזה ואת יו הכיפורי הזה וכו'‪ ,‬ומילת 'באהבה' קאי על כל‬ ‫שבתות השנה‪ .‬אבל א חל בחול אי אומרי "באהבה" לפי שה ימי די ואי מקבלי הדי‬ ‫באהבה‪ .‬ועי' מג"א )ש‪ ,‬סק"ז(‪ ,‬ודגול מרבבה )ש(‪ ,‬ובמשנ"ב )ש‪ ,‬סק"ט(‪ .‬ובמטה אפרי‬ ‫)ש‪ ,‬סט"ז( כתב כדברי הלבוש‪ ,‬והוסי&‪ :‬ויש שנוהגי א& כשחל בחול אומרי "באהבה" את‬ ‫יו הכיפורי הזה‪ ,‬אי למחות ביד‪.‬‬ ‫אומנ בא"ר )ש‪ ,‬סקי"ד( כתב‪ ,‬שבאבודרה כתוב מילת 'באהבה'‪ .‬וכ"כ בליקוטי‬ ‫מהרי"ח‪ ,‬שבאבודרה ומחזור ויטרי איתא שג בחול אומר באהבה‪ ,‬וכ הוא במחזורי דיד‪.‬‬ ‫יעו"ש‪ .‬וכ בשו"ע הרב )ש‪ ,‬סי"ב( כתב‪ :‬באהבה הראשו אומרי אפי' חל בחול‪ .‬וע"ע‬ ‫בהערה הבאה‪.‬‬ ‫‪ 39‬בלבוש )סי' תרי"ט ס"ב( כתב שבסיו אומר‪" :‬ולמחול בו את כל עונותינו מקרא קודש‬ ‫זכר ליציאת מצרי"‪ ,‬וכא אי אומר 'באהבה' ג כשחל בשבת‪ ,‬שאי יכול לומר באהבה‬ ‫אחר אומרנו שנית למחילת עונות‪ .‬והובא במג"א )ש‪ ,‬סק"ז(‪ .‬ובמטה אפרי )ש‪ ,‬סט"ז(‬ ‫כתב כדברי הלבוש‪ ,‬והוסי&‪ :‬ובמקומות שנוהגי לומר באהבה מקרא קודש אי לשנות‪.‬‬ ‫והובא במשנ"ב )ש‪ ,‬סק"ז(‪ .‬וכ בשו"ע הרב )ש‪ ,‬סי"ב( כתב‪ :‬אי אומרי באהבה מקרא‬ ‫קודש אפי' שחל בשבת‪.‬‬ ‫אומנ בא"ר )ש‪ ,‬סקי"ד( כתב‪ ,‬שבאבודרה כתוב מילת באהבה‪ .‬והרב בית דוד )סי'‬ ‫תכ"ז( כתב‪ :‬שאי למחוק הספרי‪ ,‬דנהי שהוא יו די‪ ,‬הרי היה יכול לדו מבלי שיצונו‬ ‫לקדשו‪ .‬אלא שרצה שנקדש אותו ונצו בו לתועלתנו‪ ,‬כדי שיתכפרו עונותינו ונצא זכאי‬ ‫בדי‪ ,‬והיינו מחמת אהבתו אותנו‪ .‬והובא בשלמי חגיגה )סי' ו' אות י"ג‪ ,‬שכ"א ע"א(‪ ,‬ובקמח‬ ‫יט‬

‫תהילה לאברהם‬

‫יז‪ .‬כשחל בשבת אומרי‪" :‬אלקינו ואלקי אבותינו רצה נא במנוחתנו" קדשנו‬ ‫במצותי' וכו'‪ .40‬ויש שכתבו שהנכו שלא לאומרו‪ ,‬אלא מתחיל "קדשנו‬ ‫סלת )הל' יוה"כ סל"ד(‪ ,‬ובמחזור בית הכפורת )נ"ה ע"ב(‪ .‬וכ"כ מדנפשיה ברוח חיי )סי'‬ ‫תרי"ט סק"ה( יעו"ש באור'‪ .‬וע"ע במועד לכל חי )סי' י"ט סקי"ט(‪ .‬ועי' בכתר ש טוב )ח"ו‬ ‫עמ' של"ז( שהביא הנוסחאות בזה‪ ,‬וכתב‪ :‬ולדידי אי טע הלבוש מספיק‪ ,‬ואדרבה כיו‬ ‫שנאמר בו כי ביו הזה יכפר עליכ וגו'‪ ,‬הנמצא אהבה עזה כזו שאנו מלאי עונות ופשעי‬ ‫מכ& רגלינו עד קדקדינו כל השנה ואבינו שבשמי יקצוב לנו יו אדיר וקדוש בשנה לכפר‬ ‫ולהת חטאת וכו' ולא נאמר לפניו כי כ"ז עשה לרוב אהבתו ית' על בניו בני אברה יצחק‬ ‫ויעקב וכו'‪ .‬יעו"ש‪ .‬וע"ע בכה"ח )סי' תרי"ט סקל"א(‪ .‬וכ העלה בחזו"ע )עמ' ע"ר(‪ ,‬שכ‬ ‫מצאנו הנוסח בכמה ראשוני לומר "באהבה" ג בתחילה וג בסו&‪ ,‬ואי חילוק בי חל‬ ‫בשבת או חל בחול‪ .‬וכ הוא במחזור חקת עול‪ .‬ובמחזור תפלת ישרי )מנצור( כתב‬ ‫"באהבה" בשני המקומות‪ ,‬א' מילת באהבה השנית נדפסה בהקטנה‪ .‬ועי' במחזור אהלי‬ ‫יעקב )כ"ט ע"א( שפיסק המשפט‪ :‬ולמחול בו את כל עונותינו באהבה‪ ,‬מקרא קודש זכר‬ ‫ליציאת מצרי‪ .‬ופירש‪ ,‬שהוא ע"ש הכתוב ארפא משובת 'אוהב' נדבה‪ .‬והקרוב לומר‬ ‫שמלת באהבה נמשכת על ותת לנו וכו'‪ ,‬וכפל המלה בעבור הפסקת העני במיצוע ארו'‪.‬‬ ‫יעו"ש‪.‬‬ ‫ועי' לקמ )אות כ"ז( בעני ברכת "אהבת עול"‪ ,‬שהבאנו בש הרוח חיי )סי' תר"כ‬ ‫סק"ב( שכתב‪... :‬שאמרו בתנא דבי אליהו‪ ,‬ימי יוצרו וכו' לפי שהיתה שמחה גדולה לפני‬ ‫הקב"ה שנתנו באהבה רבה לישראל וכו'‪ .‬ודו"ק לנד"ד‪.‬‬ ‫‪ 40‬הלבוש )סי' תרי"ט ס"ב( כתב‪ :‬ואומרי קדשנו במצותי' ואפי' כשחל יוה"כ בשבת‪,‬‬ ‫ואי אומרי "או"א רצה נא במנוחתינו" שכיו שהוא יו תענית אי כ"כ רצו במנוחתינו‪.‬‬ ‫והובא במג"א )ש‪ ,‬סק"ז(‪ .‬וכ בשו"ע הרב )ש‪ ,‬סי"ג( כתב‪ :‬דכיו שהוא יו עינוי אי לנו‬ ‫רצו כ"כ במנוחתינו ואי' נתפלל שירצה הקב"ה במנוחתינו שאינה מנוחה גמורה‪ .‬וכ"ה‬ ‫במטה אפרי )ש‪ ,‬סט"ז(‪ .‬וכ"כ במשנ"ב )ש‪ ,‬סק"ז(‪ .‬וע"ע בשלמי חגיגה )סי' ג' סק"י(‬ ‫שכתב ש המגיה מהר"א חיו‪ :‬האמת שלא ראיתי בשו ספר מהמחזורי שכתוב הפרש‬ ‫נוסח זה מחול לשבת‪ ,‬וג המנהג שראיתי בי באר‪ -‬בי בחו‪ -‬לאר‪ -‬לומר נוסח אחד בי‬ ‫בחול בי בשבת‪ ,‬ואפשר שהוא לפי הטע שכתב הלבוש וכו'‪ .‬יעו"ש‪ .‬ומשמעות דבריו שבי‬ ‫בר"ה ובי בכיפור א"א נוסח זה‪ .‬וכ"כ במחזור אהלי יעקב )עמ' ל'(‪ .‬וכ"ה במחזור בית‬ ‫הכפורת )נ"ו ע"ב(‪ .‬וכ"כ במחזור זכור לאברה )הובא במג אבות לבהר‪ ,‬עמ' ש"ח(‪.‬‬ ‫א' בכה"ח )סי תרי"ט ס"ק ל"ב( הקשה שהלבוש עצמו בסעי' אח"כ כותב בפשיטות‪ :‬וא‬ ‫חל בשבת אומרי ותת לנו וכו' או"א רצה נא במנוחתינו וכו'‪ .‬וכ"כ עוד בסי' תפ"ח )ס"ג(‬ ‫שביו"ט שחל בשבת אומר או"א רצה נא וכו' קוד שאומר קדשנו במצותי' וכמו שעושי‬ ‫בר"ה ויוה"כ‪ .‬הרי דפשיטא ליה ללבוש שכ אומרי נוסח זה‪ .‬וכתב ליישב‪ ,‬שמש"כ הלבוש‬ ‫בסעי' ב' הוא לשיטתו שלא שיי' לומר מנוחה בר"ה וכיפור‪ ,‬ומימלא אי אומרי רצה נא‬ ‫במנוחתינו‪ .‬ומש"כ בסי' ג' הוא לפי המנהג שכ נהגו לאומרו‪ .‬וכיוצ"ב כתב בכתר ש טוב‬ ‫)ח"ו עמ' של"ח( כי דעת הלבוש לא אבו לקבלה ונהגו דלא כותיה‪.‬‬ ‫כ‬

‫תהילה לאברהם‬

‫במצותי'"‪ .41‬ויש מי שכתב שיאמר "אלקינו ואלקי אבותינו קדשנו במצותי'"‬ ‫וכו'‪.42‬‬ ‫יח‪ .‬אפי' כשחל בשבת‪ ,‬אי אומרי‪" :‬והנחילנו ה' אלוקינו באהבה וברצו שבת‬ ‫קודש'" וכו'‪.43‬‬ ‫יט‪ .‬כשחל בשבת חות‪... :‬מל' על כל האר‪ -‬מקדש 'השבת' וישראל ויו‬ ‫הכיפורי‪ .‬וטוב שיכוו בברכה זו‪ ,‬לצאת ידי חובת קידוש שבת מהתורה‬ ‫בדברי‪ .44‬וי"א שג ביוה"כ שחל בחול‪ ,‬יש לכוו בתפילה לצאת יד"ח קידוש‬ ‫יוה"כ‪ .45‬וע' בהערה‪.‬‬ ‫אומנ בא"ר )ש‪ ,‬סקט"ז( ג"כ הקשה סתירה זו בדברי הלבוש‪ ,‬וכתב כי בדק בדפוסי‬ ‫ישני וליתא והוא ט"ס‪ .‬יעו"ש‪ .‬ואפשר שמפני כ הוסי& הכה"ח כי דברי הלבוש כתובי‬ ‫בשני מקומות‪ ,‬לומר דבע"כ אינו ט"ס‪.‬‬ ‫ועוד הוסי& וכתב שבספר בגדי ישע )סי' תקפ"ב סק"ו( חלק על דברי הלבוש‪ .‬וז"ל הבגדי‬ ‫ישע‪ :‬כי זה עיקר המנוחה‪ ,‬שאנו מקימי רצו הבורא וכו'‪ .‬ועוד שאנו בטוחי שיכפר לנו‬ ‫עונותינו אי ל' מנוחה יותר מזה וכו'‪ .‬עיי"ש שהארי'‪ .‬וסיי‪ :‬העיקר כמ"ש לחלוק על‬ ‫הלבוש‪ ,‬וכ ראוי לנהוג‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ בכתר ש טוב )הנז'(‪ .‬וכ נדפס במחזור חקת עול‬ ‫ותפלת ישרי )מנצור( שיש לומר "או"א רצה נא במנוחתינו" כשחל יוה"כ בשבת‪.‬‬ ‫‪ 41‬עי' לעיל‪ .‬ובליקוטי מהרי"ח הביא דברי הבגדי ישע הנז'‪ ,‬וכתב‪ :‬א' כבר נתפשט המנהג‬ ‫ע"פ הלבוש שלא לומר רצה נא וכו'‪ ,‬ולזה הסכי במט"א ובסידור דרה"ח‪ .‬ע"ש‪ .‬וע' שו"ת‬ ‫יבי"א )ח"א סי' ל"ח( שכתב‪ :‬נכו יותר שלא לאומרו‪ ,‬ומ"מ כשנהגו לאומרו אי לשנות‬ ‫מנהג‪ ,‬מפני המחלוקת‪] .‬וע"ע חזו"ע ימי נוראי עמ' ע"ה[‪.‬‬ ‫‪ 42‬עי' הליכות שלמה )פ"ד ה"ג‪ ,‬עמ' נ"א( שכתב‪ ,‬א חל יוה"כ בשבת אי אומרי "רצה‬ ‫נא במנוחתינו"‪ ,‬אבל "אלקינו ואלקי אבותינו" יאמרו‪.‬‬ ‫‪ 43‬הלבוש )סי' תרי"ט ס"ב( סובר‪ ,‬שא חל יוה"כ בשבת אומרי והנחילנו וכו'‪ ,‬שהוא‬ ‫תפילה על כל שבתות שבשנה בלא יוה"כ‪ .‬וכ הוא במחזורי אשכנז כמובא בליקוטי מהרי"ח‪.‬‬ ‫א' בכה"ח )ש‪ ,‬סקל"ג( כתב‪ ,‬שבסידור בני ספרד לא כתוב זה ואי נוהגי לאומרו‪ ,‬ופשוט‬ ‫שא לא אמרו אי מעכב‪.‬‬ ‫‪ 44‬הנה בשו"ת זכרו יהודה )גרינולד‪ ,‬ח"ב ס"ס רכ"ג( כתב‪ :‬בשנה זו שחל יוה"כ בשבת‪,‬‬ ‫אכתוב מה שכתב לי ידידי הגרי"ח זוננפלד מירושלי תובב"א זה שני רבות‪ ,‬הערה אחת‬ ‫בש הגאו ר' אברה שאג זללה"ה‪ ,‬שצרי' שיכוו בתפילת שמ"ע לקיי מצות זכור את יו‬ ‫השבת לקדשו‪ ,‬ובזה לצאת ידי חובת מצות קידוש דאורייתא‪ ,‬דמצות צריכות כוונה בפרט‬ ‫במידי דתליא באמירה וכו'‪ .‬כתבתי אור לערש"ק עיוה"כ שנת תרס"ג לפ"ק‪ .‬יעו"ש‪ .‬וכ"כ‬ ‫הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי )או"ח ח"א סי' קנ"ה( בש לוח א"י‪ ,‬בש הגאו הנז'‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫לכ בזכירת שבת שבתפילת ערבית יזהר כל אחד לכוי קיו מ"ע זכור את יו השבת וכו'‪.‬‬ ‫יעו"ש‪ .‬והובא להלכה בהליכות שלמה )פ"ד ה"ד‪ ,‬עמ' נ"ד(‪ ,‬ובחזו"ע )עמ' ע"ר(‪ .‬וע"ע מש"כ‬ ‫להעיר בזה בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ב סי' רצ"ג(‪ ,‬ובמועדי וזמני )ח"ו סי' כ"ה(‪.‬‬ ‫כא‬

‫תהילה לאברהם‬

‫כ‪ .‬כשחל בשבת אומרי אחר הלחש "ויכולו השמי" וכו'‪ ,‬ואח"כ אומר הש"‪-‬‬ ‫ברכת "מעי שבע"‪ ,‬ואי מזכיר בה יו הכיפורי‪ ,‬וחות מקדש השבת בלבד‪ ,‬אבל‬ ‫אומר המל' הקדוש שאי כמוהו‪.46‬‬ ‫והמדקדק בלשונ יראה‪ ,‬שכתבו לכוו בתפילת ערבית‪ ,‬ולא כתבו היכ‪ .‬ובחזו"ע כתב‪:‬‬ ‫טוב שיכריז הש"צ קוד תפילת ערבית‪ ,‬שכל הקהל יכוונו לצאת יד"ח קידוש בתפלה‪,‬‬ ‫שחותמי בה מקדש "השבת" וישראל ויוה"כ‪ .‬ע"כ‪ .‬ואי הכוונה דהקידוש הוא בחתימת‬ ‫הברכה וש יש לכוו‪ ,‬דאדרבה‪ ,‬היות ומקור די קידוש בתפילה הוא מדברי המג"א )סי'‬ ‫רע"א(‪ ,‬ובביאור הלכה )ש‪ ,‬ד"ה מיד( כתב להעיר‪ ,‬דבתפילת ליל שבת לא מוזכר 'זכר‬ ‫ליציאת מצרי' א"כ היא' יצא יד"ח‪ ,‬הלא בגמ' אמרו וצרי' להזכיר יציאת מצרי בקידוש‬ ‫היו‪ .‬וכ"כ להקשות במנח"ח‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וא"כ לפ"ז‪ ,‬ביוה"כ שאנו אומרי‪ :‬ותת לנו את יו‬ ‫השבת הזה ואת יוה"כ וכו' 'זכר ליציאת מצרי'‪ ,‬מ הראוי לכוו לצאת יד"ח קידוש בתחילת‬ ‫הברכה ויוצא יד"ח אליבא דכו"ע‪ .‬ולכ נראה שאי כוונת הפוסקי שצרי' לכוו בקטע‬ ‫מסוי‪ ,‬אלא שבאמירת כל הברכה הזאת יוצא יד"ח‪ ,‬ויכוו בתחילתה על כולה‪ .‬ושו"ר‬ ‫במועדי וזמני )ש( שכתב‪ :‬שיכוונו בשמונה עשרה כשאומר‪" :‬ותת לנו יו השבת הזה‬ ‫ויוה"כ זכר ליציאת מצרי" שרוצה לקיי מ"ע של קידוש‪ .‬הרי שנקט לשו דתחילת הברכה‪.‬‬ ‫ומ"מ לענ"ד נראה כמ"ש‪ ,‬שהכוונה שיוצא יד"ח בכל הברכה‪ .‬דהא לומר שיוצא רק בתחילת‬ ‫הברכה אינו מוסכ‪ ,‬די"א דבהזכרת שבת גרידא אי יוצא יד"ח וצרי' חתימת שו"מ‪ ,‬וכמו‬ ‫שהאריכו האחרוני בריש סי' רע"א על דברי רעק"א שחידש שיוצא יד"ח קידוש באמירת‬ ‫'שבת שלו'‪ .‬יעו"ש‪ .‬וע"כ שהכוונה לומר שבעצ הברכה יוצא יד"ח מפני שבתוכה יש‬ ‫הזכרת שבת‪ ,‬וג בחתימתה יש הזכרת שבת‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫‪ 45‬הנה הגרצ"פ פראנק אע"פ שבספרו הר צבי הביא הדברי בשתיקה‪ ,‬מ"מ בספרו מקראי‬ ‫קודש )ימי נוראי סי' נ"ג( כתב להעיר ע"ז מדברי החת"ס )גיליו השו"ע‪ ,‬סי' רע"א ד"ה‬ ‫מג"א סק"א( שכתב‪ :‬משמע דלרש"י קידוש יוה"כ דאורייתא כמו שבת‪ .‬וכו'‪ .‬ולפי"ז למה‬ ‫דקי"ל מצות צריכות כוונה צרי' לכוי בתפילת יוה"כ בי בחול בי בשבת לצאת יד"ח‬ ‫זכירה‪ .‬וכו'‪ .‬עכ"ל החת"ס‪ .‬וכתב המקראי קודש‪ :‬הנה לדברי החת"ס ג בכל יוה"כ צרי'‬ ‫לכוי לצאת יד"ח זכירה‪ ,‬ולא רק כשחל בשבת‪ .‬ועכ"פ זה רק לכתחילה שמ הדי אי זה‬ ‫לעיכובא‪ ,‬וכו'‪ .‬יעו"ש‪ .‬ויש לסייע דברי החת"ס מדברי הריטב"א שבת )כ"ג ע"ב‪ ,‬ד"ה קידוש(‬ ‫שכתב‪" :‬ואפשר ג"כ שיוצא בקידוש של תפילה כמו שיוצאי ביו הכיפורי"‪ .‬וכ"כ עוד‬ ‫לקמ )ס"ט ע"ב‪ ,‬ד"ה בקידושא(‪" :‬וא אי לו פת מקדש ומבדיל בתפילה כמו שאנו עושי‬ ‫ביו הכיפורי שאי קידוש אלא בתפילה‪ ,‬ואפ' כשחל להיות בשבת"‪ .‬עכ"ל‪ .‬ומפורש שא&‬ ‫ביוה"כ שחל בחול אנו עושי קידוש בתפילה‪ .‬ומימלא ג כשחל בחול יש לכוו לצאת יד"ח‬ ‫קידוש יוה"כ‪] .‬וע"ע בזה בחי' רעק"א ריש סי' רע"א‪ ,‬וס"ס תרי"ח‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬ ‫‪ 46‬כ"פ בשו"ע )סי' תרי"ט ס"ג(‪ .‬והטע שאי מזכיר יוה"כ בברכה זו‪ ,‬לפי שאילו היה‬ ‫יוה"כ חל בחול אי אומרי אותה‪ ,‬נמצא שהשבת גורמת לברכה ולא יוה"כ‪ .‬ואע"פ‬ ‫שבתפילת נעילה מזכירי שבת אע"ג שבשבת אי תפילת נעילה‪ ,‬מ"מ שאני הת דיו הוא‬ ‫שנתחייב בחמש תפילות‪ ,‬משא"כ הכא שאפילו בשבת אינה חובה בערבית אלא משו‬ ‫כב‬

‫תהילה לאברהם‬

‫סליחות‬ ‫כא‪ .‬יש נוהגי לומר "וידוי הגדול של ר' ניסי" בסליחות של תפילת ערבית ‪.‬‬ ‫ויש שאומרי אותו בחזרת הש"‪ -‬בתפילת שחרית‪.49‬‬ ‫‪48‬‬

‫‪47‬‬

‫הסכנה‪) .‬שעה"צ ש‪ ,‬סקט"ז‪ .‬ע"פ הגמ' שבת כ"ד‪ .(.‬ובכה"ח )סי' רס"ח סקמ"ה( כתב‪ ,‬שע"פ‬ ‫הסוד אי מקו לברכה זו אלא בשבת‪ ,‬ולכ אי מזכיר בה המועדי‪.‬‬ ‫‪ 47‬בעצ אמירת וידוי הגדול‪ .‬הנה בשער הכוונות )ד& נ' ע"ד( כתב‪ :‬דע כי מורי ז"ל לא‬ ‫היה אומר שו פזמו ושו פיוט ושו בקשה מאלו שסידרו האחרוני וכו'‪ ,‬וכ ביוה"כ לא‬ ‫היה אומר וידוי של ר' ניסי‪ ,‬ור' ש"ט ב אדרוטל )ארדוטיאל(‪ ,‬ור' יצחק ב ישראל‪ ,‬שתקנו‬ ‫כל אחד ווידוי בערבית ושחרית ומוס& ומנחה ונעילה וכו'‪ .‬וכתב מהרש"ו‪ :‬אע"פ שכתב זה‬ ‫אבא מארי ז"ל ראיתיו כשהיה ש"‪ -‬בקהל בימי נוראי היה אומר כל הוידוי הנז' משו‬ ‫שמנהג של ישראל תורה‪ .‬והובא כ"ז בכה"ח )סי' ס"ח סק"א(‪.‬‬ ‫ועי' בשמ ששו )ס"ג ע"ד‪ ,‬אות ג'( שכתב‪ :‬לענ"ד מטע זה אי שיי' כא לאומרו הש"‪-‬‬ ‫בקהילתנו‪ ,‬יע מכווני על סדר הכוונות‪ ,‬ונתיסד המקו להיות כל המנהגי של הרב זלה"ה‪,‬‬ ‫ואי שיי' כא משו מנהג‪ .‬יעו"ש‪ .‬וכ במנהגי "בית יעקב" להר"א מני כתב‪ :‬אבל ווידוי‬ ‫רבינו נסי ואשמנו מכל ע וכו' אי אומרי אות‪ .‬ומשמע שלא היו אומרי אותו כלל‪.‬‬ ‫ועיי"ש בהערת המו"ל‪ .‬ובאמת ששאר הווידוי לבד מוידוי דר' ניסי לא נהגנו לאומר‪,‬‬ ‫ונדפסו במחזור תפלת ישרי )מנצור( באותיות קטנות‪ .‬ובמחזור כפור תמי לא נדפסו כלל‪.‬‬ ‫]א' ראיתי קהילות שאומרי ג הוידוי דרש"ט ור"י ב ישראל[‪ .‬אבל וידוי דר' ניסי פשט‬ ‫המנהג לאומרו‪ .‬וע"ע שו"ת רב פעלי )ח"ד סי' ל"ה(‪ .‬וכ"מ מדברי כה"ח והישכיל עבדי‬ ‫דלהל‪ .‬וע"ע במש"כ במחזור אהלי יעקב )ק"ג ע"ב‪ ,‬וקנ"ה ע"ב(‪.‬‬ ‫‪ 48‬בעינ מקו אמירתו‪ .‬עיי בחמ"י )ד& ר"ח( שכתב‪ :‬והווידוי של הרב רבינו ניסי אנו‬ ‫נוהגי שלא לאומרו בחזרת הש"‪ -‬רק בסדר הסליחות אחר תמהנו מרעות‪ ,‬וכו'‪ .‬ועי' בכה"ח‬ ‫)סי' תר"כ ס"ק ז'( שכתב‪ :‬מנהג בית אל יכב"‪ -‬לומר בליל יוה"כ בסליחות‪ ,‬הוידוי הגדול‬ ‫לרבי ניסי ז"ל הנדפס בסידורי בחזרת שחרית של יוה"כ‪ ,‬המתחיל ריבונו של עול וכו'‪.‬‬ ‫והוא כדי שלא להפסיק בחזרת שחרית כנודע‪] .‬וכ הובא בתחילת ספר נתיבי ע[‪ .‬ובחזו"ע‬ ‫)עמ' רע"א( כתב שהסיבה לזה‪ ,‬כדי לקצר בתפילת שחרית שתבא מוס& בזמנה‪ .‬ולפיכ'‬ ‫המקדימי להתפלל שחרית וע"י כ' מתפללי מוס& בזמנו‪ ,‬אי לה לחוש מלאומרו משו‬ ‫הפסק בתפילה‪ .‬יעו"ש‪ .‬וע"ע שו"ת זב"צ החדשות )סי' קנ"א( שכתב‪ :‬בודוי שחרית או' וידוי‬ ‫הגדול‪ .‬וכ נדפס במחזור תפלת ישרי )מנצור( לאומרו בחזרת שחרית‪ .‬וע"ע בתיקו תפילה‬ ‫לרבינו הגרי"ח ויובא לקמ בתפילת שחרית )אות ל(‪ .‬וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי )ח"ח‬ ‫השמטות סי' כ"ב אות ד'( וז"ל‪ :‬בחזרת שחרית של יוה"כ אומרי הוידוי הגדול של רבינו‬ ‫ניסי‪ .‬יעו"ש‪ .‬וכ הוא במחזור חקת עול‪ .‬וכ נהגנו בבית הכנסת "שושני לדוד" כשלפני‬ ‫התיבה היה עובר הרה"ח המקובל ר' אברה מונסה זצוק"ל‪.‬‬ ‫‪ 49‬כמובא לעיל‪ .‬ועיי לקמ )אות ל'(‪.‬‬ ‫כג‬

‫תהילה לאברהם‬

‫כב‪ .‬נוהגי להוסי&‪" :‬ה' עשה למע עבד' רבי עקיבא ב יוס& הנהרג על יחוד‬ ‫קדושת שמ'‪ ,‬וחוסה על ישראל עמ'"‪.50‬‬

‫‪ 50‬כתב בספר ב איש חי )ש"ר פר' ויל'‪ ,‬אות כ"ב( וז"ל‪ :‬ובאמירת עשה למע וכו'‬ ‫שמוסיפי בסליחות‪ ,‬יוסיפו ביוה"כ בכל הסליחות שבכל התפילות לומר‪" :‬עשה למע עבד'‬ ‫עקיבא ב יוס& אשר נהרג על קדושת שמ'"‪ .‬וע"ע בשו"ת תורה לשמה )סי' קס"א( שכתב‪:‬‬ ‫ג אני נוהג להוסי& ביוה"כ "אבינו מלכנו עשה למע עבד' רבי עקיבא ב יוס& אשר נהרג‬ ‫על קדושת שמ'"‪ .‬כי ידוע שר' עקיבא תיק אבינו מלכנו‪ ,‬וג ידוע מ מדרש משלי שנהרג‬ ‫ביוה"כ‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ומנהגנו להוסי& כמו שכתב בבא"ח‪ ,‬א& שבמחזורי הספרדי הקדומי לא נדפסה תוספת‬ ‫זו‪ .‬א' יש הבדל‪ ,‬שבנוסח לפנינו כתוב‪" :‬הנהרג על 'יחוד' קדושת שמ'"‪ ,‬ואילו בבא"ח כתב‪:‬‬ ‫"אשר נהרג על 'קדושת' שמ'"‪ .‬וכמו כ מצינו בהמש'‪ ,‬שנוסח דיד הוא‪" :‬הרוגי ושרופי‬ ‫'על יחוד' קדושת שמ'"‪ ,‬ובמועד לכל חי )סי' י"ט סל"ב( כתב לומר‪" :‬בעבור קדושת שמ'"‪.‬‬ ‫אבל מש"כ בתורה לשמה שיש להזכיר את רבי עקיבא באבינו מלכנו‪ ,‬לא נהגנו כ‪.‬‬ ‫ובעני פטירת רבי עקיבא שכתב בתול"ש "וג ידוע מ מדרש משלי שנהרג ביוה"כ"‪ .‬וכ‬ ‫כתב במנהגי "בית יעקב" להר"א מני‪ ,‬בדי א אומרי א"מ בשבת‪ ,‬וז"ל‪ :‬ואומר "אבינו‬ ‫מלכנו" וכו' אפילו חל בשבת‪ ,‬לפי שתקנת רבי עקיבא הוא "והוא נהרג ביו הכפורי"‬ ‫אפשר שיעלה זכרונו לטובה לנקו נקמתו בקרוב‪ .‬צ"ב וכדלהל‪.‬‬ ‫הנה בילקוט שמעוני משלי )אות תתקמ"ד( איתא וז"ל‪ :‬מעשה היה ברבי עקיבא שהיה‬ ‫חבוש בבית האסורי ורבי יהושע הגרסי תלמידו היה ומשמשו‪ ,‬ערב יו הכיפורי נפטר‬ ‫ממנו והל' לביתו‪ .‬בא אליהו ז"ל ועמד על פתח ביתו ]של רבי יהושע[‪ ,‬אמר ליה‪ :‬שלו עלי'‬ ‫רבי! אמר לו‪ :‬שלו עלי' רבי ומורי‪ .‬אמר לו‪ :‬כלו אתה צרי'‪ .‬אמר לו‪ :‬ומי אתה? אמר לו‪:‬‬ ‫כה אני‪ ,‬ובאתי להגיד ל' שרבי עקיבא מת בבית האסורי‪ .‬מיד הלכו שניה לבית האסורי‪,‬‬ ‫ומצאו פתח שער בית האסורי פתוח‪ ,‬ושר בית הסוהר היה יש‪ ,‬וכל האסירי היו ישני‪.‬‬ ‫והשכיבו את רבי עקיבא על המטה ויצאו‪ .‬מיד נטפל אליהו ז"ל ונטלו על כתיפיו‪ .‬וכשראה‬ ‫רבי יהושע כ'‪ ,‬אמר לו לאליהו ז"ל‪ ,‬רבי! והלא אמש אמרת לי שכה היית‪ ,‬וכה אסור לטמא‬ ‫במת?! אמר לו‪ :‬דיי' רבי יהושע בני‪ ,‬חס ושלו! שאי טומאה בתלמידי חכמי‪ ,‬וא& לא‬ ‫בתלמידיה‪ .‬והיו מוליכי אותו כל הלילה‪ ,‬עד שהגיעו לאנטיפרס של קוצרי‪ .‬כיו שהגיעו‬ ‫לש‪ ,‬עלו שלש מעלות וירדו שלש מעלות‪ ,‬ונפתחה המערה לפניה‪ ,‬וראו ש כסא וספסל‬ ‫ושלח ומנורה‪ ,‬והשכיבו את רבי עקיבא על המטה ויצאו‪ .‬וכיו שיצאו נסתמה המערה ודלקה‬ ‫הנר על המנורה‪ .‬וכשראה אליהו כ'‪ ,‬פתח ואמר‪ :‬אשריכ צדיקי ואשריכ עמלי תורה‬ ‫ואשריכ יראי אלקי שגנוז וטמו לכ ומשומר לכ מקו בג עד לעתיד לבוא‪ ,‬אשרי'‬ ‫רבי עקיבא שנמצא ל' מלו ָערֵב בשעת מיתת'‪ .‬לכ נאמר א& ערכה שלחנה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ממדרש זה משמע שתלמידיו לא היו אצלו בשעת מיתתו‪ .‬ועוד משמע שמת מאליו בבית‬ ‫האסורי‪ .‬ועוד משמע לכא' מדברי הילקוט שנפטר בערב יוה"כ‪.‬‬ ‫כד‬

‫תהילה לאברהם‬

‫ובאמת שהטור )סי' תק"פ( כתב‪ :‬בחמשה בתשרי מתו עשרי איש מישראל ונחבש רבי‬ ‫עקיבא ב יוס& בבית האסורי ומת‪ .‬ובשו"ע )ש‪ ,‬ס"ב( כתב רק ונחבש רבי עקיבא‪ ,‬ולא‬ ‫כתב 'ומת'‪ .‬ובכה"ח )ש‪ ,‬סקט"ו( העיר על הטור‪ ,‬דמלשו המדרש בילקוט שמעוני הנ"ל‬ ‫מבואר שרבי עקיבא מת בערב יוה"כ‪ .‬יעו"ש‪ .‬וכבר העיר בזה המו"ל למנהגי "בית יעקב"‬ ‫הנ"ל‪.‬‬ ‫אלא שמקור דברי הטור ה מבעל הלכות גדולות )סי' י"ח‪ ,‬הל' ט"ב ותעניות‪ ,‬ל"ט ע"ד(‪.‬‬ ‫וש כתוב‪ :‬בעשרה בתשרי מתו עשרה אנשי מישראל ורבי עקיבא ב יוס& נחבש בית‬ ‫האסורי ומת‪ .‬הרי שכתב לשו 'ומת'‪ .‬ועוד שכתוב ש בעשרה בתשרי ולא בחמשה‪ .‬וע"ש‬ ‫במגיה שכתב נדצ"ל 'בחמשה' כמו בטושו"ע‪ .‬ועכ"פ צ"ע‪.‬‬ ‫איברא שלעומת זאת‪ ,‬מצינו באוצר המדרשי )אייזנשטיי( עשרה הרוגי מלכות )עמוד‬ ‫‪ (446‬שכתב‪ :‬הביאו את רבי עקיבא‪ ,‬וכשחבשו אותו בבית האסורי היה יהושע הגרסי‬ ‫משמשו‪ ,‬וכל יו ויו היה מכניס מי במדה‪ ,‬יו אחד מצאו שומר בית האסורי‪ ,‬א"ל היו‬ ‫מימי' מרובי שמא לחתור קיר בית האסורי אתה מבקש‪ ,‬שפ' חציי ונת לו חציי‪ .‬כיו‬ ‫שנכנס אצל ר"ע‪ ,‬א"ל ת לי מי לטול ידי‪ ,‬א"ל רבי כדי שתיה אינ מספיקי ולטול ידי'‬ ‫מספיקי? א"ל מה אעשה שאמרו רז"ל המזלזל בנטילת ידי נעקר מ העול‪ ,‬מוטב לי‬ ‫שאמות מיתת עצמי )אחת( ואל אמות ב' מיתות‪ .‬ואעפ"כ לא טע כלו עד שנטל ידיו‪.‬‬ ‫וכשהוציאוהו להרגו זמ ק"ש היה‪ ,‬והיו מסרקי את בשרו במסרקות של ברזל‪ ,‬והוא היה‬ ‫מקבל עליו עול מלכות שמי‪ .‬א"ל תלמידיו רבינו עד כא? אמר לה בני! כל ימי הייתי‬ ‫מצטער על פסוק זה "ואהבת את ה' אלהי' בכל לבב' ובכל נפש'" אפילו הוא נוטל את‬ ‫נפש'‪ ,‬והייתי אומר אימתי יבא לידי ואקיימנו‪ ,‬ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? הארי' באחד‬ ‫ויצאה נשמתו באחד‪ .‬יצתה ב"ק ואמרה אשרי' ר"ע שגופ' טהור ויצאה נשמת' באחד‬ ‫בטהרה‪ ,‬ומזומ אתה לחיי העוה"ב‪ .‬אמרו עליו‪ ,‬כשהיה חבוש בבית האסורי היה יהושע‬ ‫הגרסי משמשו‪ ,‬פע אחת ערב יוה"כ עמד ונטל רשות מר"ע והל' לו לביתו‪ ,‬ופגע בו אליהו‬ ‫ז"ל ודפק בפתח ביתו‪ ,‬א"ל מי אתה‪ ,‬א"ל אני אליהו‪ ,‬א"ל ומה תרצה‪ ,‬א"ל באתי להודיע'‬ ‫שר"ע רב' מת‪ ,‬מיד הלכו שניה כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורי ומצאוהו פתוח ורב‬ ‫בית האסורי יש וכל הע ישני‪ .‬באותה שעה נתחזק אליהו ונטפל לו ונשאו על כתפו‪ ,‬א"ל‬ ‫יהושע‪ ,‬רבי לא כה אתה? א"ל אי טומאה בצדיקי ולא בחכמי ובתלמידי‪ ,‬וכשיצאו‬ ‫מבית האסורי היו כתות כתות של מלאכי השרת מספידי עליו ואומרי צדקת ה' עשה‬ ‫ומשפטיו ע ישראל )דברי ל"ג(‪ ,‬והדר' מאירה לפניה כזוהר הרקיע‪ .‬וכו'‪ .‬יעו"ש‪ .‬וע"ע‬ ‫במדרש משלי )פ"ט(‪ .‬וע"ע בגמ' ברכות )סא‪ (:‬שש מובא ג"כ שהיו סורקי בשרו במסרקות‬ ‫של ברזל והיה קורא ק"ש וכו' אמרו לו תלמידיו עד כא?! וכו'‪ .‬היה מארי' באחד ויצאת‬ ‫נשמתו באחד‪ .‬וע"ע ירושלמי ברכות )פ"ט ה"ה(‪ .‬וע"ע באוצר המדרשי )אייזנשטיי( עשרה‬ ‫הרוגי מלכות )עמוד ‪ (441‬וז"ל‪ :‬ואחריו הוציאו את רבי עקיבא ב יוס& הדורש כתרי אותיות‬ ‫ומגלה פני בתורה כמו שנמסרו למשה מסיני‪ ,‬וכשהוציאוהו להריגה בא מכתב לקיסר שמל'‬ ‫ערביא מתפשט בארצו והיה נחו‪ -‬ללכת וצוה לחבוש את ר"ע בבית האסורי עד שישוב מ‬ ‫המלחמה‪ ,‬וכשבא מ המלחמה צוה להוציאו‪ ,‬וסרקו את בשרו במסרקות של ברזל‪ ,‬ובכל‬ ‫כה‬

‫תהילה לאברהם‬

‫סריקה וסריקה שהיו סורקי היה אומר ר"ע‪ :‬צדיק הוא ה' הצור תמי פעלו כי כל דרכיו‬ ‫משפט‪ ,‬אל אמונה ואי עול צדיק וישר הוא‪ .‬יצתה ב"ק ואמרה אשרי' ר' עקיבא שהיית צדיק‬ ‫וישר ויצאה נשמת' בצדיק וישר‪ .‬וכשנפטר בא אליהו הנביא זכור לטוב ונטלו על כתפו‬ ‫ונשאו חמש פרסאות‪ ,‬ופגע בו ר' יהושע הגרסי א"ל וכי אינ' כה? א"ל גופו של צדיק אינו‬ ‫מטמא‪ ,‬והל' עמו ר' יהושע הגרסי עד שהגיע למערה אחת יפה מאד‪ ,‬וכיו שנכנסו ש מצאו‬ ‫מטה יפה ונר דלוק‪ ,‬נטלו אליהו ז"ל דר' מראשותיו ור' יהושע דר' מרגלותיו והשכיבוהו על‬ ‫אותו מטה‪ ,‬והיו מלאכי השרת בוכי עליו שלשה ימי ושלשה לילות ואח"כ קברוהו באותה‬ ‫מערה‪ .‬וביו שלמחרתו נטלו אליהו ז"ל והביאו בישיבה של מעלה לדרוש ש בכתרי‬ ‫אותיות והיו מתקבצות כל הנשמות של הצדיקי וחסידי לשמוע מדרשותיו‪ .‬ע"כ‪ .‬ועכ"פ‬ ‫מהמדרשי הנז' משמע שתלמידיו היו אצלו וידעו מכל הנעשה‪ .‬ומבואר שמת ע"י מסרקות‬ ‫ולא מאיליו‪ .‬וכ"ז דלא כמשמעות הילקו"ש‪.‬‬ ‫ומצאתי בשער הפסוקי למהרח"ו )ספר הליקוטי פר' וישב‪ ,‬עה"פ והיה בכזיב בלדתה‬ ‫אותו( שכתב‪... :‬עד שבא ג"כ יעקב אחר הדורות שהוא ר' עקיבא שהיה ניצו‪ -‬המשיח‬ ‫כמש"ה ואתה תשופנו עקב‪ ,‬ר"ל אחר זמ ישו' הנחש ל'‪ ,‬וכ' היה שנהרג‪ ,‬וכ עשרה הרוגי‬ ‫מלכות‪ .‬ואותו החלק ששלט בו הנחש נהרג‪ ,‬ומה שהיה בו רחניות מת מיתת עצמו ובמערה‬ ‫ואליהו ז"ל עסק בקבורתו כמ"ש במדרש‪ .‬וע מה שכתבתי יתיישבו שני המדרשי‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובפרשת בשלח )עה"פ ויהי בשלח( כתב‪ :‬וג"כ יוב בזה מעשה ר"ע ע"ה כשהרגו אותו‬ ‫שהוא אחד מעשרה הרוגי מלוכה‪ ,‬כי לאד גדול כמוהו אי' שלט בו הריגה‪ ,‬ואע"פ שאמר‬ ‫שבא בגלגול לקבל עונשו שהיה מ עשרה שבטי‪ .‬ובמק"א אמר שמת מיתת עצמו ובא‬ ‫אליהו ז"ל ונתעסק בקבורתו כמ"ש במדרש‪ .‬וע מש"כ יוב‪ ,‬כי על הימי הראשוני שהיה‬ ‫ע האר‪ -‬שלט בו המיתה‪ .‬יעו"ש סוד של דברי‪ .‬ומ"מ מדבריו נראה שבפשוטו יש סתירה‬ ‫במדרשי‪.‬‬ ‫אלא שהגרי"ח בספרו ב יהוידע )ברכות ס"א‪ (:‬כתב‪ :‬שבאמת רבי עקיבא נתפס בתחילת‬ ‫חודש אלול‪ ,‬וכל יו היו סורקי בשרו במסרקות של ברזל‪ ,‬והיה קורא ק"ש‪ ,‬ובזמ הזה היו‬ ‫תלמידיו עימו‪ ,‬ואז שאלוהו עד כא?! וזה כוונת הגמ' בברכות‪ .‬ובערב יוה"כ נפרד ממנו רבי‬ ‫יהושע‪ ,‬שהוא היה משמשו וכנז' בילקוט‪ ,‬וג מביא לו מי וכנז' במדרש‪ .‬ומשו שביוה"כ‬ ‫אי אכילה ושתיה‪ ,‬לכ יצא רבי יהושע ולא היה צרי' לחזור אליו‪ ,‬ולא ידע מה קורה ע רבי‬ ‫עקיבא‪ .‬ולמחר שזהו יוה"כ‪ ,‬אז סרקו בשרו פע נוספת‪ ,‬ונפטר באותה הסריקה‪ .‬ולא נתנוהו‬ ‫לקבורה‪ ,‬והחזירו גופו של רבי עקיבא לבית האסורי‪ .‬ולכ בא אליהו הנביא לר' יהושע‬ ‫להודיעו שנפטר רבי עקיבא‪ ,‬ובאו ולקחו אותו וקברוהו‪ ,‬כנז' לעיל בילקוט כל המעשה‪.‬‬ ‫ומש"כ בילקוט בא אליהו ואמר לרבי יהושע שרבי עקיבא 'מת בבית האסורי'‪ ,‬היינו שגופו‬ ‫נמצא ש‪ ,‬אבל מיתתו היתה מחמת מה שסרקו בשרו‪ .‬ונמצא לעול שרבי עקיבא נפטר‬ ‫ביוה"כ‪ .‬ומה שכתוב שבערב יוה"כ נפרד ממנו ר' יהושע וכו'‪ ,‬ואז בא אליהו וכו' אי הכוונה‬ ‫שאליהו בא אצלו מיד‪ ,‬אלא למחר ביוה"כ‪ .‬ועפ"ז מבואר מש"כ בתול"ש שבמדרש איתא‬ ‫שנפטר ביוה"כ‪.‬‬ ‫כו‬

‫תהילה לאברהם‬

‫כג‪ .‬בגמר הסליחות‪ ,‬תחילה אומר חצי קדיש‪ ,‬ואח"כ תענו ותעתרו וכו'‪ ,‬ואח"כ‬ ‫תתקבל וכו'‪ ,‬וחות עושה "שלו" במרומיו‪ ,‬ולא עושה "השלו"‪ .51‬ויש‬ ‫שחותמי עושה "השלו"‪ .52‬ונראה שא חל בשבת אומר עושה "השלו"‪.53‬‬ ‫תפילת שחרית‬ ‫זמירות‬ ‫כד‪ .‬פשט המנהג להוסי& מזמורי המדברי בעני היו‪ ,‬אחר מזמור יושב‬ ‫בסתר‪.54‬‬ ‫‪ 51‬עי' בכה"ח )סי' תקפ"ב סקט"ו( שכתב‪ :‬בכל עשרת ימי תשובה צ"ל אחר העמידה‬ ‫עושה 'השלו' וכו'‪ .‬ועי' בסי' נ"ו )ס"ק ל"ח( שכתב‪ ,‬שאחר העמידה אומר עושה השלו‪,‬‬ ‫ואי אומרי כ' בסיו הקדיש‪ .‬אבל בקדיש תתקבל של חזרת שחרית ומנחה‪ ,‬שהקדיש קאי‬ ‫על תפילת י"ח של החז‪ ,‬נראה די"ל עושה 'השלו'‪ .‬יעו"ש‪ .‬אמנ במחזור תפלת ישרי‬ ‫)מנצור( ג בקדיש תתקבל בשחרית ומנחה כתוב לומר עושה 'שלו'‪ .‬ועי' בחזו"ע )עמ'‬ ‫פ"ב( שהביא בש החמ"י שבקדישי אי משני כלל‪ ,‬ואומרי עושה 'שלו'‪.‬‬ ‫‪ 52‬כ נדפס במחזור אהלי יעקב )מ"ז ע"ב(‪ ,‬ובמחזור "עבודת הש"‪.‬‬ ‫‪ 53‬לפי האמור לעיל בדברי כה"ח‪ ,‬שתתקבל שאחר החזרה קאי על תפילת י"ח של החז‪,‬‬ ‫ולכ אומרי 'השלו'‪ ,‬א"כ כשחל בשבת יש לומר עושה 'השלו'‪ ,‬שהרי ברכת מעי שבע‬ ‫חשיב כחזרת הש"‪ -‬לדעת המקובלי וכמ"ש בכה"ח )סי' תפ"ז ס"ק כ"ב(‪ .‬כנלע"ד‪.‬‬ ‫‪ 54‬הנה הטור )סי' תר"כ( כותב‪ :‬שחרית אומרי פסוקי דזמרה כמו בשבת‪ ,‬ובספרד נוהגי‬ ‫להרבות במזמורי מעיניינו של יו‪ .‬ובאבודרה )תפילות יוה"כ( כתב‪ :‬שחרית קורי‬ ‫הזמירות כמו בשבת‪ ,‬ומוסיפי אחר יושב בסתר עליו שני עשר מזמורי‪ ,‬יש מה מעני‬ ‫היו‪ ,‬ויש מה בעבור שה מזמורי של בקשה ותחנוני הצריכי ליו‪ .‬ואזיל ומני לכולהו‪.‬‬ ‫עיי"ש‪ .‬וע"ע בספר המנהיג )הל' צו כיפור אות נ"ח( שכתב‪ :‬המזמורי הנוספי ליו‬ ‫שנהגו בספרד מנהג כשר וטוב‪ .‬ובשולח גבוה )ש‪ ,‬מחודש א'( הביא להנ"ל‪ ,‬וסיי‪ :‬וכ‬ ‫מנהגנו להוסי& כל אלה המזמורי‪ .‬ועיי"ש שד במני המזמורי‪ .‬וכיו שהוספת המזמורי‬ ‫היא קוד אמירת ברו' שאמר‪ ,‬לא חששו משו הפסק כמו שחששו בעני הפיוטי‪ ,‬וכמו‬ ‫שיבואר לקמ )אות כ"ו(‪ .‬וע"ע בספר גאולי כהונה )מע' כ' אות ד'( שכתב‪ :‬פה בבית כנסת‬ ‫הכהני ואיזה בתי כנסיות‪ ,‬נוהגי לומר אות המזמורי הנוספי בזמירות שקוד ברו'‬ ‫שאמר‪ .‬ויש בתי כנסיות פה שאינ נוהגי לאומר‪ .‬ועי' למר זקני זצוק"ל בספרו שי למורא‬ ‫שכתב עליה ביאור‪ ,‬ומזה נראה שג ש נוהגי לאומר‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ נדפס במחזור בית‬ ‫הכפורת‪ ,‬אהלי יעקב )ועיי"ש בד& ע"ח(‪ ,‬ובתפלת ישרי )מנצור(‪ .‬וכ המנהג הפשוט‪ .‬וכ"כ‬ ‫בחזו"ע )עמ' שמ"ג(‪] .‬ועיי שו"ת הרמ"ע מפאנו )סי' כ"ה([‪.‬‬ ‫אלא שבכה"ח )סי' נ"א סק"‪ ,‬וסי' ס"ח סק"ד‪ ,‬וסי' קי"ב סק"ד( כתב‪ :‬ומנהג בית אל‬ ‫יכב"‪ -‬שאי מוסיפי שו מזמור או פיוט בר"ה או כיפור לא בזמירות ולא בחזרה של‬ ‫כז‬

‫תהילה לאברהם‬

‫כה‪ .‬אחר ברו' שאמר אומרי "מזמור שיר ליו השבת"‪ .55‬ואי אומרי "מזמור‬ ‫לתודה"‪.56‬‬

‫תפילת י"ח‪ ,‬אלא אומרי הזמירות של שבת דווקא וכו'‪ .‬וכ ביו"ט אי מוסיפי המזמור‬ ‫ששיי' לאותו יו"ט בתו' המזמורי שלפני ברו' שאמר‪ .‬והמזמורי של שבת דוקא‪ ,‬אות‬ ‫אומרי בי ביו"ט בי בר"ה בי יוה"כ‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫אמנ מה שנסתייע מיו"ט‪ ,‬ג בזה המנהג הפשוט הוא שאומרי מזמור השיי' ליו"ט‬ ‫באמצע הזמירות וכנדפס בסידורי‪ .‬וכ"ה בבא"ח )ש"ר ויגש סק"ו(‪ :‬ובכל קהילות ישראל‬ ‫נוהגי להוסי& ביו"ט מזמור של אותו יו"ט‪ .‬א' החסידי בבית אל לא נהגו לאמרו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫וע"ע שו"ת זבחי צדק החדשות )סי' קנ"ג( וז"ל‪ :‬פה עיר בגדאד יע"א הצבור אומרי‬ ‫אות‪ .‬ועוד מנהג ביו"ט‪ ,‬מזמור השיי' לאותו יו"ט האומרי אותו בערבית‪ ,‬חוזרי אומרי‬ ‫אותו אחר ואראהו בישועתי קוד מזמור שירו לה' שיר חדש‪ ,‬וכ ביו ר"ה‪ .‬וחפשנו בספרי‬ ‫הפוסקי לראות א הזכירו עשרה מזמורי אלו‪ ,‬וראינו בספר אבודרה שהזכיר מזמורי‬ ‫אלו בסדר תפילת יוה"'‪ ,‬וכתב בעבור שה מזמורי של בקשה ותחנוני הצריכי ליו‪,‬‬ ‫נמצא דעל זה סומכי הצבור שמנהג להוסי& מזמורי אלו‪ .‬אבל אנחנו היחידי אי לנו‬ ‫לאומר כיו שלא הוזכרו בדברי האר"י ז"ל‪ .‬וכ העיד ידידינו מהרי"ח נר"ו שבקהל חסידי‬ ‫בית אל יכב"‪ -‬אי אומרי אות‪ .‬וכ כתב בספר חמ"י וז"ל‪ :‬וכ בשאר סדר הזמירות ליו‬ ‫הכפורי המזמורי אשר מוסיפי בסדר רננו צדיקי‪ ,‬היו הזה אי ראוי לאומר‪ ,‬כי כל‬ ‫המזמורי אשר בסדר רננו‪ ,‬כול באו בסדר המדרגות כמבואר בפרקי השבת באור'‪ .‬א' ורק‬ ‫החכ עיניו בראשו לנהוג הדברי האלה בצינעה לעצמו ולא יראה את עצמו בפני המו הע‬ ‫או לשנות מנהג אנשי הקהל חלילה‪ ,‬כי זה גור לעורר מדני כהיו הזה וכו'‪ .‬וכ בעניני‬ ‫הפיוטי שבי הזמירות לתפלת היוצר שגינה הדבר ה"ר ז"ל שמפסיקי דברי שעומדי‬ ‫ברומו של עול וכו' יעו"ש‪ .‬נמצאת למד שהצבור ישארו כמנהג‪ ,‬רק היחיד אי לו לאומר‪,‬‬ ‫וא רוצה יאמר אות קוד התפלה וכ מזמור הנוס& השיי' לאותו יו כנ"ל‪ .‬ע"כ‪ .‬וע"ע‬ ‫במנהגי "בית יעקב" להר"א מני שכתב‪ :‬והזמירות כסדר שבת קודש ממש‪ .‬וע"ע בכתר ש‬ ‫טוב )ח"ו עמ' שנ"ב(‪ .‬ובמחזור חקת עול הדפיס המזמורי‪ ,‬וכתב שיש נוהגי לאומר‪.‬‬ ‫‪ 55‬הב"י )סי' תר"כ( מביא דברי הכל בו שכתב‪ :‬אומרי ברכות ופסוקי דזמרה כמו בשבת‪,‬‬ ‫לבד מפסוק "מזמור שיר ליו השבת" שלא יאמר אותו א לא חל בשבת‪ .‬ע"כ‪ .‬וכתב ע"ז‬ ‫הב"י‪ :‬ויש שאינ נמנעי מלאמרו ביו"ט וביו הכיפורי‪ ,‬משו דאינהו נמי שבתו איקרו‪.‬‬ ‫ועי' שו"ת התשב"‪) -‬ח"ב סי' רמ"ח( שכתב‪ :‬יוה"כ שחל להיות בתו' השבת )היינו באמצע‬ ‫השבוע(‪ ,‬בבית הכנסת שלנו נהגו לומר "מזמור שיר ליו השבת"‪ ,‬וכ היה מנהג ברצלונא‪.‬‬ ‫אבל בבית הכנסת של אלחארה מתחילי "טוב להודות לה'"‪ ,‬וכ היה מנהג מיורקא‪ .‬ואת‬ ‫עשו כמנהגכ‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫וע' שכנה"ג )סי' נ"א הגב"י סק"י( שכתב‪ :‬ראיתי מנהג במקומות הללו שביו"ט מתחילי‬ ‫מ"טוב להודות לה'"‪ .‬אבל בקושטא בק"ק גרוש שהייתי מתפלל ש לא היו חוששי לזה‬ ‫והיו אומרי ג ביו"ט פסוק דמזמור שיר ליו השבת‪ ,‬ולא ראיתי מוחי‪ .‬ועיי"ש מילתא‬ ‫כח‬

‫תהילה לאברהם‬

‫בטעמא‪ .‬ובסי' תר"כ )הגב"י א'( כתב‪ :‬ועכשיו יש נוהגי ביו"ט וביוה"כ להתחיל מ"טוב‬ ‫להודות"‪ ,‬ויש נוהגי לומר "מזמור שיר ליו השבת"‪ .‬ומ"מ ביוה"כ איכא טעמא שג בו‬ ‫נאסרו כל איסורי שבת וכו'‪ .‬וע"ע בשו"ת ישכיל עבדי )ח"ח השמטות סי' כ"ב אות ה'(‬ ‫שכתב‪ :‬בשחרית בבוקר אחרי ברו' שאמר לא אומרי "מזמור לתודה" אלא תיכ& מתחילי‬ ‫"מזמור שיר ליו השבת" כמו ביו שבת‪ ,‬וכמו שמסודר בסידור חקת עול‪ .‬ועי' בכה"ח )סי'‬ ‫נ"א ס"ק מ"ט‪ ,‬ובסי' תר"כ סק"ב(‪.‬‬ ‫אמנ במחזור בית הכפורת ואהלי יעקב כתבו‪ ,‬שיש נוהגי להתחיל מ"טוב להודות"‪.‬‬ ‫ובשולח גבוה )סי' תר"כ מח' א'( כתב‪ :‬מנהגנו להתחיל מ"טוב להודות"‪ ,‬וא אמר "מזמור‬ ‫שיר ליו השבת" לא משתבש‪ .‬ובספר כתר ש טוב )ח"ו עמ' שנ"ג( כתב‪ :‬מנהג ספרד אחר‬ ‫ברו' שאמר לומר "מזמור שיר ליו השבת" וכ א חל יוה"כ בשבת‪ .‬אבל א חל בחול‬ ‫מתחילי מ"טוב להודות לה'" וכ נוהגי בשאר יו"ט‪ .‬ועיי"ש במקורותיו‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫‪ 56‬בב"י )סי' רפ"א( כתב‪ :‬ומנהגינו לומר "מזמור לתודה" בחול ולא בשבת‪ .‬ובכנה"ג )סי'‬ ‫נ"א הגה"ט( כתב‪ :‬מנהג ספרד שבשבת ויו"ט אי אומרי "מזמור לתודה"‪ ,‬זולת יו"ט של‬ ‫ר"ה‪ ,‬והטע מפני שכתוב בו הריעו לה' כל האר‪ .-‬ויש מקומות שנהגו ג"כ לאומרו ביוה"כ‬ ‫מזה הטע עצמו‪] .‬וע"ע בשכנה"ג סי' נ"א הגב"י סק"ח[‪ .‬ובמחזור בית הכפורת ואהלי יעקב‬ ‫הדפיסו "מזמור לתודה"‪ ,‬וכתבו שיש שנהגו לאומרו‪ .‬ובספר כתר ש טוב )ח"ו עמ' שנ"ד(‬ ‫כתב‪ :‬המנהג בכל ערי ספרד לומר מזמור לתודה אחר טוב להודות לה' בכל יו וביוה"כ‪ .‬וכ‬ ‫בנתיבי ע )סי' נ"א ס"ט( כתב‪ :‬ונוהגי לומר מזמור לתודה בר"ה ויוה"כ‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫אול המנהג הפשוט במקומותינו שאי אומרי "מזמור לתודה"‪ .‬ועי' כ& החיי )פלאג'י‪,‬‬ ‫סי' י"ב ס"ק י"ט( ושו"ת לב חיי )ח"ב ס"ס קכ"ה( שהביא תשובת ה"ר יו"ט דאנו שאי‬ ‫אומרי מזמור לתודה בר"ה ויוה"כ‪ .‬והובא בשו"ת רב פעלי )ח"ג סי' ל"ח(‪ .‬וע"ע שו"ת‬ ‫זב"צ החדשות )סימ קמו( וז"ל‪ :‬שאלת‪ ,‬בר"ה וביו הכפורי אומרי מזמור לתודה או‬ ‫לאו? תשובה‪ :‬ז"ל מהרי"ח ידידינו נר"ו‪ .‬בעני מזמור לתודה אעפ"י שאי אומרי אותו‬ ‫בשבתות ויו"ט‪ ,‬אפ"ה כתבו הפשטני דאומרי אותו בר"ה וביוה"כ‪ ,‬הביא בשלמי צבור‬ ‫)ד& ס"ח ע"ג( ויהבי טעמא לפי שכתוב הריעו לה' כל האר‪ .-‬אמנ מהר"ח פלאג'י ז"ל הביא‬ ‫מכ"י של ה"ר יו"ט דנו‪ ,‬בעל ספר "כבוד יו"ט" שכתב‪ ,‬שבבית הכנסת שלו באזמיר יע"א‪,‬‬ ‫שהיה מתפלל ש בעל יד אהר ז"ל‪ ,‬לא היו אומרי מזמור לתודה בר"ה וביוה"'‪ .‬ושמע‬ ‫אומרי‪ ,‬שעל פי הסוד יש לאמרו‪ .‬ופקפק בזה‪ ,‬דבאמת בספרי הקדושי של האר"י ז"ל לא‬ ‫יזכר ולא יפקד זה‪ ,‬ומי שלבו נוקפו אמור לו צא ולמד ממדרש רבא הידוע בעיה"ק ירושלי‬ ‫ת"ו הנקרא בש "בית אל" הנוהגי בתפלותיה עפ"י כתבי האר"י זלה"ה מזמ ה"ר החסיד‬ ‫גדליה חיו‪ ,‬וה"ר החסיד הרש"ש ז"ל‪ ,‬ומעול ועד היו לא אמרו מזמור לתודה לא בר"ה‬ ‫ולא ביוה"כ‪ ,‬וקל וחומר לשאר ימי טובי‪ .‬ומעתה מי ש פה לאד לומר כי על פי הסוד‬ ‫צרי' לאמרו‪ .‬ודי בזה‪ .‬ע"כ דבר הרי"ט ז"ל‪ .‬והוא היה כבר ג כ בעיה"ק ירושלי וקמסהיד‬ ‫בזה‪ .‬ובאמת ג הסברא מוכרחת שכ הוא שאי לחלק בזה בי ר"ה ובי שבת ויו"ט‪ .‬והטע‬ ‫שאמרו הפשטני הוא טע פשטי ודר' דרש‪ ,‬ואינו מוטע על פי הסוד‪ .‬ומאחר שאי מנהג‬ ‫במדרש בית אל יכב"‪ -‬לאומרו‪ ,‬לכ ג אי אנחנו אומרי אותו אעפ"י שהצבור אומרי‬ ‫כט‬

‫תהילה לאברהם‬

‫פיוטי‬ ‫כו‪ .‬הפיוטי‪ ,‬כגו‪" :‬שופט כל האר‪" "-‬שנאני שאנני" ועוד‪ ,‬במקור נתייסדו‬ ‫לאומר קוד נשמת כל חי‪ ,‬וחלק אחר נשמת קוד הקדיש‪ .57‬ויש מקומות‬ ‫אותו כמנהג ביו ר"ה‪ .‬עכ"ל ידידנו מהרי"ח נר"ו‪ .‬ומזה למדת שהיחיד אי לומר מזמור‬ ‫לתודה ג ביו ר"ה‪ ,‬הג שהצבור אומרי אותו‪ .‬ע"כ‪ .‬וע"ע בישכיל עבדי הנ"ל‪ ,‬ובכה"ח‬ ‫)סי' נ"א סק"(‪ ,‬וכ הוא במחזור תפלת ישרי )מנצור(‪ .‬וכ"כ בחזו"ע )עמ' שמ"ג(‪ .‬וע"ע‬ ‫בספר גאולי כהונה )מע' י' אות ז'( שכתב‪ :‬נוהגי שלא לומר בראש השנה ויו כפור "מזמור‬ ‫לתודה" בזמירות כמו בשאר ימי טובי‪ .‬וכו'‪ .‬יעו"ש‪ .‬וכ במחזור חקת עול כתב "מזמור‬ ‫שיר ליו השבת" והשמיט אמירת "מזמור לתודה"‪.‬‬ ‫‪ 57‬בשו"ע )סי' ס"ח( כתב‪ :‬יש מקומות שמפסיקי בברכות ק"ש לומר פיוטי‪ ,‬ונכו‬ ‫למנוע מלאמר משו דהוי הפסק‪ .‬והשו"ע מיירי בפיוטי שאומרי אחר תחילת ברכת‬ ‫יוצר‪ .‬ועל דר' זה תקנו הראשוני פיוטי לר"ה ויוה"כ לאומר קוד נשמת‪ ,‬וה נקראי‬ ‫"רשות לנשמת"‪ .‬ויש הנאמרי קוד הקדיש‪ ,‬ונקראי "רשות לקדיש"‪ .‬וא& שמקו אמירת‬ ‫הוא קוד ברכת יוצר‪ ,‬עדיי יש לחוש משו הפסק‪ ,‬שהרי ברו' שאמר נחשב כברכה ראשונה‬ ‫קוד הזמירות‪ ,‬וישתבח הוי ברכה אחרונה‪ ,‬ואסור להפסיק ביניה‪ .‬ועי' בשו"ת מקור ברו'‬ ‫)קלעי‪ ,‬סי' א'( שעורר על מנהג הוספת פיוטי בבית חת‪ ,‬וז"ל‪ :‬וכ במזמורי ופיוטי‪,‬‬ ‫שאע"פ שמפסיקי במזמורי בי ברו' שאמר לישתבח‪ ,‬לא הוי הפסק‪ ,‬הואיל וכ נתקנו‬ ‫מעיקרא ביניה לשיהא בה ברכה תחילה וסו&‪ ,‬ה מטבע שטבעו חכמי ז"ל‪ .‬אבל להוסי&‬ ‫עליה מה שלא מצאנו בשו מקו‪ ,‬נקרא משנה ממטבע שטבעו חכמי ז"ל וכו'‪ .‬ובשכנה"ג‬ ‫)סי' נ"א הגה"ט סק"ג( כתב על דבריו‪ :‬אמר המאס&‪ ,‬לא מצאנו ידינו ורגלינו בפיוטי שאנו‬ ‫מוסיפי בחגי ובמועדי ראש השנה יוה"כ ובשמחת חת וכלה ושבוע הב‪ ,‬בי ברו'‬ ‫שאמר לנשמת‪ ,‬ובי נשמת ליוצר‪ .‬וכבר ראיתי מ המהדרי שלא היו אומרי אות הפיוטי‬ ‫בר"ה ויוה"כ מטע הפסק‪ .‬וכ שמעתי שהרב מהר"ד אגוזי ז"ל לא היה אומר ביוה"כ בחזרת‬ ‫התפילות והמוס& סדר קדושה לר"י הלוי ז"ל אלא היה מדלג‪ .‬אבל מנהג פשוט לאומר‪.‬‬ ‫ע"כ‪] .‬וע"ע בשכנה"ג )סי' רפ"א הגה"ט סק"ה( שכתב‪ :‬ובימי נערותי שמעתי מזק ישיש‬ ‫ונשוא פני אח זקנתי תמ"'‪ ,‬קורא בסו& 'אלקי אלי אשחר'' שאומרי ביוה"כ וכו'[‪ .‬וע"ע‬ ‫בשולח גבוה )סי' תר"כ מחודש ב'( ז"ל‪ :‬ומנהגנו לומר פיוטי בי פסוקי דזמרה לנשמת‪,‬‬ ‫ובי נשמת לקדיש וברכו‪ .‬וכבר כתבתי בסי' תקפ"ד שאנשי מעשה נזהרי בזה לומר כל‬ ‫הפיוטי קוד ברו' שאמר‪ ,‬וכ' קבלו מהרב נת אשכנזי ז"ל המקובל האלקי‪ .‬וכ' היה נוהג‬ ‫אחריו כמוה"ר יוס& קובו ז"ל‪ ,‬וכו'‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫והרב חיד"א בספר טוב עי )סי' י"ח סקל"ה( הביא דברי הרב מהר"ד קורינאלדי‪ ,‬שסבר כי‬ ‫כל דברי השו"ע הנז' ה דווקא בפיוטי שהנאמרי אחר תחילת ברכת יוצר‪ ,‬אבל פיוט 'מי‬ ‫כמו' ואי כמו'' הנאמר בשבת זכור‪ ,‬שפיר לאומרו קוד נשמת‪ ,‬ויפה עשו הקהילות‬ ‫שממשיכי במנהג לאומרו קוד נשמת‪ .‬והרב החיד"א דחה דבריו‪ ,‬דהא ג בי ברו'‬ ‫שאמר לישתבח אי להפסיק‪ ,‬וטוב עשו הקהילות שביטלו אמירתו קוד נשמת וכ ראוי‬ ‫ל‬

‫תהילה לאברהם‬

‫שעדיי נוהגי כ‪ .58‬ויש שאומרי אות קוד ברו' שאמר‪ .59‬והמנהג הפשוט‬ ‫לאומר אחר חזרת הש"צ והסליחות‪ .60‬ויש שאי אומרי אות כלל‪.61‬‬

‫לעשות‪ .‬יעו"ש‪ .‬וע"ע בכה"ח )סי' ס"ח סק"ד( שכתב‪ :‬ומזה נשתרבב המנהג בערי ספרד שיש‬ ‫לה פיוטי קוד נשמת וקוד יוצר שאומרי אות קוד ברו' שאמר‪.‬‬ ‫‪ 58‬כ נדפס במחזור בית הכפורת‪ ,‬ואהלי יעקב )עיי"ש בדבריה(‪ .‬וכמנהג המובא‬ ‫בשכנה"ג והשו"ג‪ .‬וע"ע בשו"ת שמש ומג )ח"א סי' מ"א( שכתב‪ :‬מנהג מרוקו לומר‬ ‫הפיוטי במקומ‪ ,‬וא רוב הקהל מתפללי בנוסח מרוקו שישארו במנהג שהוא משובח‬ ‫ומפואר‪ .‬וע"ע בשו"ת יחוה דעת )חז‪ ,‬ח"א סי' י'‪ ,‬וח"ג סי' ג'(‪ .‬ובספר מג אבות )לבהר‪ ,‬עמ'‬ ‫פ"ז(‪ .‬ועי' בכתר ש טוב )ח"ו עמ' שצ"ז( אריכות בזה‪.‬‬ ‫‪ 59‬כנז' לעיל בשולח גבוה‪ ,‬ובכה"ח‪ .‬וכ"כ במחזור תפלת ישרי )מנצור(‪ ,‬שמנהג בגדאד‬ ‫לאמר קוד ברו' שאמר‪ .‬וע"ע בשו"ת זבחי צדק החדשות )סי' ל"ט( ז"ל‪ :‬בעני הפיוטי‬ ‫של יוה"כ שנדפסו אחרי נשמת כל חי הא זה נקרא הפסק? תשובה‪ :‬אנחנו בבית מדרשינו‬ ‫הנהגנו שקוראי את הכל לפני ברו' שאמר‪ ,‬א' בשאר בתי כנסיות קוראי אותה במקומה‪,‬‬ ‫והחז שותק ולא קורא כלו רק הסומכי קוראי‪ .‬ואני העני כשהייתי הול' לבית כנסת אחר‬ ‫לא הייתי קורא‪ .‬וכ"כ בשנית בסי' ק" בעני פיוטי ר"ה‪ .‬וכ"כ מהר"א חמוי במחזור בית די‬ ‫)לר"ה‪ ,‬ד& ע'(‪ :‬טוב לומר הפיוטי קוד ברו' שאמר‪ ,‬וכ נוהגי בארצנו אר"‪ -‬חל"ב‪,‬‬ ‫ומנהג נכו הוא‪ .‬אלא שבד& ע"ז כתב‪ ,‬טוב לאומר אחר חזרת העמידה‪] .‬וע"ע בד& פ"א‪[.‬‬ ‫ובמחזור בית הכפורת )ליוה"כ‪ ,‬ד& קמ"ג( כתב כמה מנהגי בזה‪ .‬ובד& קנ"ה )ע"ב( כתב‬ ‫הנכו הוא לומר פיוט 'שנאני' קוד נשמת אחר השירה‪ ,‬וכ נוהגי בארצנו אר"‪ -‬חל"ב‪.‬‬ ‫יעו"ש‪.‬‬ ‫‪ 60‬עי' ברוח חיי )סי' תר"כ סק"ד( שהביא דברי ה"אב עזרא" פירוש על קהלת‪ ,‬וכתב‪:‬‬ ‫וזה סמ' לבתי כנסיות שמניחי הפיוטי עד אחר התפילה‪ .‬וע"ע באר‪ -‬חיי )סטהו‪ ,‬סי'‬ ‫ס"ח( שהביא מש"כ השומר אמת )סי' ל"ד אות י"ז(‪ ,‬דבעיה"ק צפת ת"ו נוהגי שאי‬ ‫מפסיקי בשו דבר מהתחלת פסוקי דזמרה עד אחר קדיש תתקבל‪ ,‬ואז אומרי פיוט מי‬ ‫כמו' ופיוטי ר"ה ויוה"כ‪ .‬אכ סדר קדושה למהר"י הלוי אומרי ביוה"כ בתו' חזרת‬ ‫התפילות‪ .‬יעו"ש‪ .‬ושו"ר שבעל השומר אמת כתב בשו"ת שלו ויקרא אברה )קונטרס מקו‬ ‫שנהגו‪ ,‬אות ג'( וז"ל‪ :‬ביוה"כ לא נהגו לומר סדר קדושה ממהר"י הלוי ז"ל הנדפס בכל‬ ‫המחזורי‪ .‬ואינו מחמת שלא רצו להפסיק בתו' החזרה שהרי ה מפסיקי בבקשות שקוד‬ ‫נשמת ויוצר‪ ,‬אלא שאנו בעוניינו מקרוב בטלנו זה להניח עד אחר קדיש תתקבל‪ .‬ועי רואה‬ ‫בעה"ק צפת ת"ו שאי מפסיקי בשו הפסק מתחילת ב"ש זולתי בזה‪ .‬וכו'‪ .‬ע"כ‪ .‬ובמחזור‬ ‫תפלת ישרי )מנצור( כתב‪ ,‬והמדקדקי אומרי אות אחרי קדיש תתקבל של שחרית‪ .‬וכ"כ‬ ‫בחזו"ע )עמ' ק"א( דהמנהג לאומר אחר החזרה‪ ,‬וכ ראוי לנהוג‪ .‬וע"ע ברית כהונה )מע' י'‬ ‫אות ט"ו( וז"ל‪ :‬הבקשות הנדפסי קוד נשמת כל חי וקוד היוצר של ראש השנה ושל יו‬ ‫כפור‪ ,‬מנהגנו לאומר אחרי החזרה כדי שלא לעשות הפסק מברו' שאמר לסו& העמידה‪.‬‬ ‫לא‬

‫תהילה לאברהם‬

‫ברכות קריאת שמע‬ ‫כז‪ .‬ברכה שניה של קריאת שמע פותחת ב"אהבת עול" כמו בכל השנה ‪.‬‬ ‫‪62‬‬

‫חזרת הש"צ‬ ‫כח‪ .‬קוד החזרה אומר הסומ' או אחד מהקהל פיוט "ה' שמעתי שמע'" וכו' ‪.‬‬ ‫ויש שאי אומרי אותו אלא מתחיל הש"צ בחזרה ללא הפסק‪ .64‬ויש שאומרי‬ ‫‪63‬‬

‫אול פיוט 'האדרת והאמונה לחי עולמי' נהגנו לאומרו לפני ברו' שאמר )כשיש זמ‬ ‫שלא להפסיד התפילה בהנ‪ -‬החמה(‪ ,‬אע"פ ששאר הפיוטי נהגנו לאומר אחר החזרה‪ .‬וע'‬ ‫במחזור אהלי יעקב )לראש השנה‪ ,‬ד& פ"ב( שכתב‪ ,‬שג פיוט זה מקומו בי הפיוטי‬ ‫שאומרי בקדושה לשחרית יוה"כ‪ .‬ומה שאומרי אותו קוד ברו' שאמר‪ ,‬הוא ע"פ מש"כ‬ ‫בפע"ח שהאדרת והאמונה יש בו פ"ח תיבות וזהו ראשו כת פ"ז ע הכולל‪ ,‬וראוי לאומרו‬ ‫קוד ב"ש שיש בו פ"ז תיבות‪ .‬יעו"ש‪ .‬ובמחזור בית די )לר"ה‪ ,‬ס"ט ע"ב( כתב‪ :‬נמצא‬ ‫בספרי כתוב לאמר שבשעה שמתחילי לומר ברו' שאמר‪ ,‬אז מתחילי המלאכי למעלה‬ ‫לומר האדרת והאמונה וכו'‪ .‬וזה הפירוש שהמלאכי אומרי האדרת בשו"ה ע ישראל‪ ,‬כי‬ ‫ר"ת ב'רו' ש'אמר ו'היה ה'עול – בשו"ה‪ .‬ולזה טוב לומר השיר הנשגב הזה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 61‬עי' בכה"ח )סי' ס"ח סק"ד( שכתב‪ :‬ובמדרש בית אל יכב"‪ -‬שבתו' עיר קודשנו‬ ‫ירושל תובב"א אי אומרי אות הפיוטי כלל אפי' קוד ברו' שאמר לא אות ולא‬ ‫זולת‪ .‬וכ במחזור חקת עול השמיט לכל הפיוטי‪ ,‬וא& פיוט "האדרת והאמונה"‪.‬‬ ‫וע"ע במועד לכל חי )סי' י"ט סק"( ז"ל‪ :‬בעני הפיוטי וסדר קדושות‪ ,‬הנה בעיר עוז לנו‬ ‫אזמיר יע"א אי כל הבתי כנסיות שוי בזה‪ .‬דיש אומרי הכל על הסדר כנדפס במחזורי‪.‬‬ ‫ויש שאומרי אחר העמידה בי פיוטי בי קדושות‪ .‬ושיש אומרי קדושות במקומ ופיוטי‬ ‫אחר העמידה‪ .‬ויש שאי אומרי פיוטי כלל‪ .‬וכל אחד אי לזוז ממנהגו‪ .‬וכו'‪] .‬עי' ספר‬ ‫חסידי אות קי"ד[‪.‬‬ ‫‪ 62‬בשו"ע )סי' סי' ס"א( כותב‪ :‬ברכה שניה 'אהבת עול'‪ .‬ובספר שלמי ציבור )צ"ב ע"א‪,‬‬ ‫אות יח( כתב‪ :‬קבלתי בש מהר" ווילנא ז"ל שביו הכיפורי יש לומר 'אהבה רבה'‬ ‫ודברי של טע ה למביני מדע‪ .‬והובא בשמו בשע"ת )ש‪ ,‬סק"א(‪ .‬וכ"כ בשנית בשלמי‬ ‫חגיגה )שכ"ב ע"א‪ ,‬אות ג'(‪] .‬וש כתוב בש מהר"י ווילנא[ והובא בקמח סלת )הל' יוה"כ‬ ‫סקל"ט(‪ .‬ובמועד לכל חי )סי' י"ט ס"ק נ"ב(‪ .‬וכ"כ בחסד לאלפי )סי' ס' אות ג'(‪ .‬וברוח‬ ‫חיי )סי' תר"כ סק"ב( כתב‪ :‬נ"ל הטע שאמרו בתנא דבי אליהו ימי יוצרו וכו' לפי שהיתה‬ ‫שמחה גדולה לפני הקב"ה שנתנו באהבה רבה לישראל וכו'‪ .‬וסיי‪ :‬וכ אני נוהג‪ ,‬וכ ראוי‬ ‫לומר‪ .‬ויותר נכו לומר‪' :‬אהבת עול רבה אהבתנו'‪.‬‬ ‫אול המגיה בחס"ל )הנ"ל( כתב‪ :‬ופה עיה"ק ירושלי תובב"א אי נוהגי כ‪] .‬היינו‬ ‫כדברי הש"צ[‪ .‬וכ בכה"ח )סי' ס' סק"א( כתב‪ ,‬שהעיקר לומר "אהבת עול" בי בחול בי‬ ‫בשבת בי ביוה"כ‪ .‬עיי"ש‪ .‬וכ נדפס בכל מחזורי יוה"כ‪.‬‬ ‫לב‬

‫תהילה לאברהם‬

‫אותו קוד חזרת הש"‪ -‬במוס& ולא בשחרית‪ .65‬ויש שנהגו שהש"‪ -‬בעצמו‬ ‫אומר‪.66‬‬ ‫קדושה‬ ‫כט‪ .‬נהגו לומר קוד 'נקדיש'' סדר קדושות לר"י הלוי ועוד‪ ,‬המתחילות 'ובכ‬ ‫נקדיש' מל'' וכו'‪ .‬אול אי נאמרי אלא ע"י הסומ'‪ ,‬והש"‪ -‬שותק‪ .67‬ויש שאי‬ ‫אומרי אות כלל‪ .68‬ויש שנהגו שהש"‪ -‬בעצמו אומר‪.69‬‬ ‫‪ 63‬עי' שו"ת זבחי צדק החדשות )סי' ל"ט( ז"ל‪ :‬ובעני הפיוטי של הקדושה של יו‬ ‫כפור החז לא יקרא אלא הסומ' בלבד קורא‪.‬‬ ‫‪ 64‬בשו"ת ישכיל עבדי )ח"ח השמטות סי' כ"ב אות ג'( כתב‪ :‬אמירת פיוטי קוד החזרה‬ ‫כגו "ה' שמעתי שמע'" וכו'‪ ,‬לפי סוד של דברי אי להפסיק בי הלחש לחזרה‪ .‬וכ"כ‬ ‫בסידור חקת עול המסודר ע"פ מנהג החסידי בית אל )ע"י הרב החסיד ניסי עיני ז"ל(‪,‬‬ ‫וז"ל‪ :‬טוב לסמו' לחש ע חזרה‪ .‬וכ אנו נוהגי בישיבת המקובלי בית אל החדשה שמחו‪-‬‬ ‫לחומות‪ ,‬שאי מפסיקי בשו פיוט לא בשחרית ולא במוס&‪ .‬וע"ע במחזור בית הכפורת‬ ‫)קס"ח ע"ב‪ ,‬אות ג'( שכתב‪ :‬יש מקומות שאי אומרי פיוט "ה' שמעתי" וכו'‪ .‬ויש שנוהגי‬ ‫לאומרה‪ .‬ויש שהסומ' אומר אותה והש"‪ -‬שותק‪ .‬והכל לפי המנהג‪ .‬וע"ע נתיבי ע )בס"ס‬ ‫תרכ"ג( שכתב בעני תפילת נעילה שאומרי תחילה פיוט ה' שמעתי וכו' שבשחרית לא‬ ‫אומרי אותו כיו שע"פ הקבלה אסור להפסיק בי לחש לחזרה‪ .‬וכו'‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫‪ 65‬כ נהגנו בבית הכנסת "שושני לדוד" ע הרה"ח המקובל ר' אברה מונסה זצוק"ל‪.‬‬ ‫ובאמת שבמחזור חקת עול כתב ג בשחרית וג במוס& שיש נוהגי לאומרו‪ ,‬אלא שטוב‬ ‫שלא לאומרו שלא להפסיק בי לחש לחזרה‪ .‬ושו"ר בנהר מצרי )הל' ר"ה‪ ,‬אות י"ג( שכתב‪:‬‬ ‫המנהג במצרי שהש"‪ -‬אומר 'ה' שמעתי שמע'' בתפילת מוס& קוד החזרה‪ ,‬ולא קוד‬ ‫החזרה בשחרית‪ ,‬מטע הפסק בי לחש לחזרה בתפילת שחרית דצריכה סמיכות בי גאולה‬ ‫לתפילה‪ ,‬הוא הדי בחזרה דידה ג"כ אי מפסיקי‪ ,‬וכ עושי ג"כ ביוה"כ‪ .‬ומנהגנו בירושלי‬ ‫לומר "ה' שמעתי" בשחרית ולא במוס&‪ .‬ונהרא נהרא ופשטיה‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫‪ 66‬כ"כ בשו"ת שמש ומג )ח"ג‪ ,‬סי' נ"ט וסי' פ"ה(‪ .‬וע"ע מש"כ בח"ג )סי' כ"ז(‪.‬‬ ‫‪ 67‬עי' בשו"ת זבחי צדק החדשות )סי' ל"ט( וז"ל‪ :‬ובעני שאלת' בחזרת יוהכ"פ מי יקרא‬ ‫את הפיוטי‪ ,‬נלמד' שאת כל הפיוטי כמו "ובכ' נקדיש' מל'" וכו'‪" ,‬ובכ ול' תעלה‬ ‫קדושה" וכו'‪ ,‬הכל יקרא הסומ'‪ .‬וכמו"כ בפיוטי מנחה ונעילה‪ ,‬וכ' מנהגינו בכל העיר‪ .‬וע"ע‬ ‫בשו"ת ישכיל עבדי )ח"ח השמטות סי' כ"ב אות ג'( שכתב‪ :‬עכ"פ ג להפשטני שאומרי‬ ‫'ובכ נקדיש' מל'' ושאר הפיוטי שבמוס&‪ ,‬ראוי שלא לאומר הש"‪ -‬בעצמו כי זה הפסק‬ ‫בתו' העמידה‪ ,‬אלא הסומ' על ידו הוא יאמר והש"‪ -‬יעמוד וישתוק‪ .‬וכ"כ בחזו"ע )עמ'‬ ‫שמ"ג(‪ .‬וכתב עוד‪ ,‬שא אי סומ' שיודע לאומר‪ ,‬יכול הש"‪ -‬לאומר‪.‬‬ ‫‪ 68‬הזכרנו לעיל דברי השכנה"ג )סי' נ"א הגה"ט סק"ג( שכתב‪ :‬וכ שמעתי שהרב מהר"ד‬ ‫אגוזי ז"ל לא היה אומר ביוה"כ בחזרת התפילות והמוס& סדר קדושה לר"י הלוי ז"ל אלא‬ ‫לג‬

‫תהילה לאברהם‬

‫וידוי של ר' ניסי‬ ‫ל‪ .‬עי' לעיל בדיני סליחות של ערבית )אות כ"א( שיש שנהגו לאומרו בערבית‪.‬‬ ‫ובעני "נוסח הווידוי" עיי בהערה‪.70‬‬ ‫היה מדלג‪ .‬אבל מנהג פשוט לאומר‪ .‬ע"כ‪ .‬ועוד הבאנו מש"כ במועד לכל חי )סי' י"ט‬ ‫סק"( ז"ל‪ :‬בעני הפיוטי וסדר קדושות‪ ,‬הנה בעיר עוז לנו אזמיר יע"א אי כל הבתי כנסיות‬ ‫שוי בזה‪ .‬דיש אומרי הכל על הסדר כנדפס במחזורי‪ .‬ויש שאומרי אחר העמידה בי‬ ‫פיוטי בי קדושות‪ .‬ועי' בשו"ת ישכיל עבדי )ח"ח השמטות סי' כ"ב אות ג'( שכתב‪ :‬פיוט‬ ‫'ובכ נקדיש' מל'' שבתו' עמידת שחרית‪ ,‬וכ הפיוטי שבתו' מוס&‪ ,‬מדלגי אות כמנהג‬ ‫בית אל שבעיר העתיקה‪ ,‬וכ נהגנו במדרש פורת יוס& לפני נפילת עיר העתיקה‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫‪ 69‬הבאנו לעיל מש"כ באר‪ -‬חיי )סטהו‪ ,‬סי' ס"ח( שהביא מש"כ השומר אמת )סי' ל"ד‬ ‫אות י"ז( דבעיה"ק צפת ת"ו נוהגי וכו'‪ .‬אכ סדר קדושה למהר"י הלוי אומרי ביוה"כ‬ ‫בתו' חזרת התפילות‪ .‬יעו"ש‪ .‬ומשמע שנאמרי ע"י הש"‪ .-‬ושו"ר שבעל השומר אמת כתב‬ ‫בשו"ת שלו ויקרא אברה )קונטרס מקו שנהגו‪ ,‬אות ג'( וז"ל‪ :‬ביוה"כ לא נהגו לומר סדר‬ ‫קדושה ממהר"י הלוי ז"ל הנדפס בכל המחזורי‪ .‬ואינו מחמת שלא רצו להפסיק בתו'‬ ‫החזרה שהרי ה מפסיקי בבקשות שקוד נשמת ויוצר‪ ,‬אלא שאנו בעוניינו מקרוב בטלנו‬ ‫זה להניח עד אחר קדיש תתקבל‪ .‬ועי רואה בעה"ק צפת ת"ו שאי מפסיקי בשו הפסק‬ ‫מתחילת ב"ש זולתי בזה‪ .‬וכו'‪ .‬וכשאני לעצמי בבה"נ שאני מתפלל ש למעלה מעשרי שנה‬ ‫שאני אומרה‪ .‬ואני אומר למי שיבא אחרי בב"ה הנקראת לישיבה ורוצה לבטל עונו ישא‬ ‫ודינו ע הרב המחבר מהר"י הלוי זיע"א‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ בשו"ת שמש ומג )ח"ג סי' נ"ט‪ ,‬פ"א‪,‬‬ ‫פ"ה‪ .‬וח"ד סי' ט"ו(‪] .‬וע"ע מש"כ בסי' כ"ז[‪ .‬ובשו"ת יחוה דעת )חז‪ ,‬ח"ג סי' ג' סק"ב( כתב‪,‬‬ ‫שאומרי אות קוד התחלת החזרה‪.‬‬ ‫‪ 70‬דע כי ווידוי הגדול של ר' ניסי‪ ,‬הכוונה להקדמה שלפני עצ התחנו‪ .‬דהיינו מתחילי‬ ‫"ריבונו של עול קוד כל דברי וכו'"‪" ,‬ריבונו של עול א באתי לפרט את חטאי" וכו'‪.‬‬ ‫ובאמצע אומר "אבל אשמתי בתורת' בגדתי במצותי'" וכו'‪ ,‬והוא עצ הווידוי‪ ,‬וממשי'‬ ‫"וא אתה ד אותי כמעשי" וכו'‪ .‬וכ' הוא בסידור רב עמר גאו‪ .‬וכ סידר במחזור חקת‬ ‫עול‪ .‬אלא שבדורות המאוחרי הוסיפו לומר ווידוי ארו'‪ ,‬והוא‪" :‬אשמנו‪ ,‬אכלנו מאכלות‬ ‫אסורות‪ ,‬וכו'‪ .‬בגדנו‪ ,‬ביטלנו תורת' וכו'"‪ .‬ומחמת כ השמיטו מתו' ווידוי של רבינו ניסי‪,‬‬ ‫את נוסח הוידוי המקורי "אבל אשמתי בתורת' בגדתי במצותי' וכו'"‪ .‬ועי' במחזור אהלי‬ ‫יעקב )ק"ד ע"ב( שנת את כל הקטע הזה בסוגריי‪ .‬ופי' הטע כדי שלא להכפיל הווידוי‬ ‫כמ"ש הפוסקי‪7] .‬עי' מועד לכל חי )סי' י"ט סקכ"א([‪ .‬וכ"כ במחזור בית הכפורת )קע"ז‬ ‫ע"א(‪ .‬וע"ע שו"ת זב"צ החדשות )סי' קנ"א( שכתב‪ :‬בודוי שחרית או' ודוי הגדול‪ .‬אחר‬ ‫הודוי או' תכ& רבש"ע קוד וכו'‪ ,‬מ "אבל אשמתי" וכו' עד תיבת "וכל עבירות רעות‬ ‫עשיתי" נמחק‪ .‬וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי )ח"ח השמטות סי' כ"ב אות ד'(‪ :‬ומדלגי 'אבל‬ ‫אשמתי'‪ .‬ואחר הוידוי אומר אשמנו מכל ע וכו'‪ .‬יעו"ש‪ .‬ובמחזור תפלת ישרי )מנצור(‬ ‫השמיט לכל הקטע הזה‪ .‬ובאמת שבספר 'כ& אחת' להגאו חיד"א )סי' י"ט( מובא נוסח‬ ‫לד‬

‫תהילה לאברהם‬

‫ווידוי על הבסיס שיש לפנינו ע שינויי‪ .‬ועי' בנוסחת מחזור בית הכפורת הנ"ל‪ .‬וע"ע‬ ‫במחזור בית הכפורת )ע"ד ע"ב‪ ,‬אות ד'( שכתב‪ :‬טוב ונכו לכל ש"‪ -‬המשרת בקהל עדתו‬ ‫להרגיל לומר ווידוי הגדול בכל תפילה וחזרה וכו'‪ .‬עיי"ש בדבריו הנוקבי‪ .‬וע"ע מש"כ‬ ‫בכתר ש טוב )ח"ו עמ' שס"ב(‪.‬‬ ‫ועי' בספר תיקו תפילה )ד& כ"ז ע"א( לרבינו יוס& חיי זצוק"ל שכתב‪ :‬בוידוי רבנו נסי‬ ‫ז"ל שאומרי בשחרית‪ ,‬ראיתי לתק בו דבר אחד‪ ,‬והוא‪ :‬כי אומר "מתוודה אני וכו' בקידה‬ ‫וכו' בכריעה בהשתחויה באימה ביראה ברעדה בפחד בחלחלה" וכו'‪ .‬ונראה לי כי צרי' לדלג‬ ‫כל זה‪ ,‬יע כי רבנו נסי ז"ל ודאי כאשר היה מתוודה היה מקיי כל מה שמוציא מפיו בוידוי‬ ‫שלו הנ"ל‪ ,‬א' מי שיודע בעצמו שאינו עושה כריעה והשתחויה בוידוי שלו ג לא תאחזנו‬ ‫אימה ויראה ופחד ורעדה וחלחלה‪ ,‬אי' ישקר חס ושלו לפניו יתבר' ויאמר שהוא מתוודה‬ ‫לפניו בכל אופני אלו ואינו כ‪ .‬לכ יותר נכו לדלג כל זה ויאמר כ' "מתודה אני לפני' ה'‬ ‫אלקי ואלקי אבותי על החטאי ועל העונות ועל הפשעי" וכו'‪ .‬וידלג מ "בכפיפת ראש" עד‬ ‫"בחלחלה"‪ .‬כי אע"ג שיוכל לכו& כאגמו ראשו בוידוי שלו עתה‪ ,‬מ"מ מה בצע בזה א שאר‬ ‫האופני העיקרי חסרי ממנו‪ .‬ע"כ‪ .‬ולפי דרכנו למדנו שהיו אומרי אותו בשחרית כאמור‬ ‫בריש דבריו‪.‬‬ ‫ועיי בשו"ת יחו"ד )ח"ד סי' ט'‪ ,‬עמ' מ"ג בהערה( שכתב‪ ,‬שמה שנדפס בווידוי "ברו'‬ ‫הוא וברו' שמו לא ענינו בהזכרת הברכות" יש לדלג עליו‪ ,‬לפי שאינו חובה מעיקר הדי‪ ,‬ויש‬ ‫דס"ל דא"א כלל ב"ה וב"ש‪ .‬יעו"ש‪ .‬ולאור האמור מוב העני‪ ,‬דנוסח פירוט החטאי אינו‬ ‫מר' ניסי‪ .‬וכ בספר כ& אחת הנ"ל לא כתוב קטע זה‪ .‬ודו"ק‪ .‬ושו"ר בחמ"י )ק"‪ -‬ע"ב(‬ ‫שכתב‪ :‬וכ יתוודה על שלא ענה בעת שמיעת הזכרת הש בברכת חבירו "ברו' הוא וברו'‬ ‫שמו" כי סודו גדול וכו'‪ .‬ע"כ‪ .‬ואפשר שמחמת כ כתבוהו בתו' הווידוי הארו'‪] .‬א&‬ ‫שהחמ"י לא כתב כ דווקא על ווידוי של רבנו ניסי‪ ,‬אלא שכתב שביוה"כ יתוודה על זה[‪.‬‬ ‫אבל אינו מנוסח ר' ניסי‪ ,‬ולא מנוסח החיד"א‪] .‬א& שדעת החיד"א שיש לענות ב"ה וב"ש‬ ‫ג בברכות שיוצא ידי חובה בשמיעת[‪.‬‬ ‫והנה בסידור רב עמר גאו שהוא מקור נוסח ווידוי דר' ניסי כתוב‪" :‬כי להכעיס'‬ ‫עשיתי"‪ .‬וכ הוא הנוסח בשו"ת מהרשד" )יו"ד סי' צ"א( "כי להכעיס' נתכוונתי"‪ .‬אול‬ ‫הנוסח לפנינו במחזור אהלי יעקב‪ ,‬בית הכפורת ותפלת ישרי )מנצור( הוא‪" :‬א' לא‬ ‫להכעיס' נתכוונתי"‪ .‬וכ"כ במועד לכל חי )סי' י"ט ס"ק נ"ח(‪ :‬ויאמר 'לא להכעיס'‬ ‫נתכוונתי'‪ .‬וכ ראיתי בספר אות אמת משו כי אי בדור הזה להכעיס‪ .‬א' בקונטרס חידושי‬ ‫דיני לרבני ירושלי הנדפס בסו& שו"ת חיי וחסד )מוסאפיא‪ ,‬ח"א ד& צ' ע"ב‪ ,‬אות ו'(‬ ‫כתב‪ :‬הייתי נמנע מלומר בווידוי ר' ניסי מה שאומר "כי להכעיס' נתכוונתי"‪ ,‬ואמר לי‬ ‫כמהר"י כי אי להמנע‪ ,‬יע כי לא על עצמנו אנו מתפללי רק על כל ישראל כולו וכו'‪.‬‬ ‫ובמוסגר ש כתוב הג"ה‪ :‬במחזורינו הנוסחא א' לא להכעיס' נתכוונתי‪ .‬עיי"ש‪ .‬ועכ"פ כבר‬ ‫נתפשט לומר‪" :‬א' לא להכעיס' נתכוונתי"‪.‬‬

‫לה‬

‫תהילה לאברהם‬

‫אבינו מלכנו‬ ‫לא‪ .‬אומרי "אבינו מלכנו" א& כשיוה"כ חל בשבת ‪ .‬וי"א שכשחל בשבת אי‬ ‫אומרי אותו‪.72‬‬ ‫‪71‬‬

‫הנוסח‪ :‬אבל אני אויל ולא יודע וכו'‪ ,‬חייב ולא זכאי‪ ,‬רשע ולא צדיק‪ .‬כ הוא במקורות‬ ‫הנ"ל‪ .‬ועי' חזו"ע )עמ' רע"ג( שכתב לומר 'כרשע' 'כחייב' משו שאמרו אל תהי רשע בפני‬ ‫עצמ'‪ ,‬שמתו' כ' אתה יוצא לתרבות רעה‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫וע"ע במועד לכל חי )סי' י"ט ס"ק נ"ד – ס"א( כמה תיקוני נוסחאות בווידוי זה‪.‬‬ ‫‪ 71‬בעני אמירת אבינו מלכנו בראש השנה‪ .‬הב"י )סי' תקפ"ד( כותב‪ :‬נוהגי בקצת‬ ‫מקומות לומר בר"ה אחר התפילה 'אבינו מלכנו חטאנו לפני''‪ .‬ונראה לי דשאר בקשות‬ ‫שאומרי באבינו מלכנו‪ ,‬אומרי בראש השנה‪ .‬אבל 'חטאנו לפני'' וכ כיוצא בו דבר שיש‬ ‫בו הודאת חטא‪ ,‬אי אומרי‪ ,‬מהטע שאי אומרי וידוי בר"ה‪ .‬ע"כ‪ .‬ובדרכ"מ )ש סק"א(‬ ‫כתב ואי המנהג כדבריו‪ .‬ועפ"ז פסק הרמ"א )ש‪ ,‬ס"א( וז"ל‪ :‬ונוהגי לומר אבינו מלכנו על‬ ‫הסדר‪ .‬וכוונתו שאי לדלג על אבינו מלכנו חטאנו לפני'‪ .‬אול אנו נוהגי כדברי הב"י לומר‬ ‫אבינו מלכנו ומדלגי 'חטאנו לפני' וכיוצא‪ .‬אמנ בספר מנהגי ארג'יל )אלג'יר‪ ,‬סי' א' אות‬ ‫א'( כתב שמנהג לומר בר"ה א"מ חטאנו לפני'‪.‬‬ ‫וא חל ראש השנה בשבת‪ .‬הב"י )ש( מביא דברי הר" שסובר שכשחל ר"ה בשבת אי‬ ‫אומרי אותו‪ .‬ובשו"ת התשב"‪) -‬ח"ב סי' רמ"ח( כתב‪ :‬ובכל שבת‪ ,‬בי בר"ה בי ביוה"כ‬ ‫אומרי אבינו מלכנו‪ ,‬וכל שכ שבת בינתיי‪ .‬וכ כתב בשנית )ח"ג סי' קע"ו(‪ :‬אבינו מלכנו‬ ‫המנהג לאומרו בי בר"ה בי בשבת בינתיי בי ביוה"כ‪ .‬ואע"פ שהר" לא כתב כ‪ ,‬טועה‬ ‫היה במנהג מקומו כמו ששמענו מתלמידיו פה אל פה‪ .‬וכל אלו הדברי תלוי במנהג‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫]ועי' בכנה"ג שהארי' בביאור דברי התשב"‪ .-‬וע"ע בית דוד )סי' שפ"ד(‪ .‬יעו"ש[‪ .‬ובדרכ"מ‬ ‫)ש‪ ,‬סק"ב( העתיק דברי הריב"ש )סי' תקי"ב( שהביא בזה כמה מנהגי‪ ,‬וכתב‪ :‬בברצלונה‬ ‫לא נהגו לאומרו‪ ,‬וכ המנהג באשכנז‪ .‬ועפ"ז פסק הרמ"א )ש(‪ :‬וא הוא שבת אי אומרי‬ ‫אותו‪ .‬א' להלכה בדעת מר אי לנו גילוי מפורש‪ .‬ובכה"ח )ש‪ ,‬סק"ח( כתב‪ :‬ומר ז"ל שלא‬ ‫כתב זה בשו"ע נראה משו שכתב בב"י בש הרשב"‪ -‬שכל הדברי האלו תלויי במנהג‬ ‫וכו' ע"כ הניח זה על המנהג‪ ,‬וע"כ לא הוצר' להעלותו על השולח‪ .‬ובשכנה"ג )ש‪ ,‬הגב"י‬ ‫סק"ב( כתב שפשט המנהג שלא לאומרו בשבת‪ .‬וכ כתב בפר"ח‪ .‬ובשולח גבוה )ש‪ ,‬סק"ג(‬ ‫כתב‪ ,‬שבשאלוניקי יש קהילות שאומרי אותו ויש שאי אומרי וכו'‪.‬‬ ‫אלא שבשער הכוונות כתב‪ :‬מורי ז"ל לא רצה שיאמרו בשבת שבי ר"ה ליוה"כ ולא בב'‬ ‫ימי טובי של ר"ה א"מ חטאנו לפני'‪ ,‬א"מ מחול וסלח לכל עוונותינו וכיוצא וכו'‪ ,‬שאי‬ ‫להזכיר חטא ועוו בר"ה‪ .‬ובכה"ח )סי' תקפ"ב סקט"ז( כתב לדייק דמשמע ששאר האבינו‬ ‫מלכנו כ אומרי בשבת‪ .‬וכ מנהג בית אל יכב"‪ -‬ההולכי ע"פ דברי רבינו האר"י ז"ל לומר‬ ‫א"מ ג בשבת‪.‬‬ ‫לו‬

‫תהילה לאברהם‬

‫ולגבי יוה"כ‪ .‬א& הר" דסבר שבר"ה שחל בשבת אי אומרי א"מ‪ ,‬מ"מ כתב שביוה"כ‬ ‫שחל בשבת אומרי אותו‪ ,‬שהוא גמר די וא לא עכשיו אימתי‪ .‬ובב"י )סי' תרכ"ב( הביא‬ ‫דעות חולקות על דברי הר"‪ .‬וסיי‪ :‬ואנו אי לנו אלא כדברי הר" דמילי דסברא נינהו‪.‬‬ ‫ובדרכ"מ )סק"ד( כתב אנו נוהגי שלא לומר א"מ כשחל בשבת‪ .‬ולכ בשו"ע )ש‪ ,‬ס"ג(‬ ‫פסק‪ :‬א חל בשבת‪ ,‬אומרי אבינו מלכנו‪ .‬והרמ"א פוסק‪ :‬ובמדינות אלו אי אומרי אבינו‬ ‫מלכנו‪ .‬ועי' בשכנה"ג )סי' תר"ד הגב"י ה'( שכתב‪ :‬מנהגנו לומר אבינו מלכנו ביוה"כ שחל‬ ‫בשבת‪ ,‬זולת שבת בינתיי שאי אומרי אותו‪.‬‬ ‫ועי' מועד לכל חי )סי' י"ט סקס"ג( שכתב‪ :‬יאמר א"מ אפילו שחל בשבת‪ ,‬ואפי' אי הקהל‬ ‫אומרי אותו הוא יאמר בינו לבי עצמו‪ .‬וע"ע בשו"ת תורה לשמה )סי' קס"א(‪ .‬וע"ע בחמ"י‬ ‫)ד& ר"ח( לא ימנעו מלומר אבינו מלכנו אפי' חל יוה"כ בשבת כי כ עיקר‪ .‬וכ"כ במנהגי‬ ‫"בית יעקב" להר"א מני‪ :‬ואומר אבינו מלכנו וכו' אפילו חל בשבת לפי שתקנת רבי עקיבא‬ ‫הוא והוא נהרג ביו הכפורי אפשר שיעלה זכרונו לטובה לנקו נקמתו בקרוב‪.‬‬ ‫והנה בהל' ר"ה כתב הב"י שאי לומר א"מ חטאנו לפני' וכו'‪ ,‬שאי להזכיר חטא בר"ה‪.‬‬ ‫וסברא זו לא שייכת ביוה"כ שכולו יו הזכרת חטא ועו‪ ,‬ולפיכ' א& חל יוה"כ בשבת‬ ‫יאמרוהו בשלמותו‪ .‬וכ"מ מלשו שער הכוונות הנ"ל ז"ל‪ :‬מורי ז"ל לא רצה שיאמרו בשבת‬ ‫שבי ר"ה ליוה"כ‪ ,‬ולא בב' ימי טובי של ר"ה וכו'‪ .‬משמע שביוה"כ אפי' א חל בשבת‬ ‫יאמר א& חטא ועו‪ .‬וכ נדפס במחזורי‪ .‬ושו"ר שכ"כ בנתיבי ע )ס"ס תרי"ט(‪ .‬ופשוט‪ .‬אלא‬ ‫שבמחזור חקת עול השמיט באבינו מלכנו כל עניני חטא ועו‪ ,‬והדפיס כמו בראש השנה‪.‬‬ ‫ואגב אזכיר‪ ,‬כי במחזור כפור תמי כתוב‪" :‬אבינו מלכנו חטאנו לפני' 'רח עלינו'"‪.‬‬ ‫וכ"ה במחזור תפלת ישרי )מנצור(‪ .‬וכ"כ בשו"ת זבחי צדק החדשות )סי' קנ"א( שכצ"ל‪ .‬א'‬ ‫במחזור אהלי יעקב כתוב‪" :‬אבינו מלכנו חטאנו לפני'" בלא תוספת של 'רח עלינו'‪ .‬ושו"ר‬ ‫בנתיבי ע )סי' תרכ"ב ס"ג( שכתב‪ :‬ישנ שמוסיפי ואומרי‪ :‬חטאנו לפני' 'רח עלינו'‪.‬‬ ‫ואי דעת חכמי נוחה מה‪ ,‬שכוונתנו להודות על אשמתנו כדכתיב והתוודה על חטאתו‪,‬‬ ‫ואי זה המקו לבקש רחמי‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 72‬עי' בשולח גבוה )סי' תקפ"ד סק"ג( שכתב‪ :‬בשאלוניקי יש קהילות שאומרי אותו‪,‬‬ ‫ויש שאי אומרי אותו אפי' ביוה"כ שחל בשבת‪ .‬וכפי הנראה מדבריו סמ' המנהג הוא‬ ‫מש"כ בריב"ש )סי' תקי"ב(‪ :‬המנהג הטוב והישר בעיני הוא מנהג ברצלונה שלא לאומרו‬ ‫כלל בשו שבת א& ביוה"כ‪ .‬וע"ע שו"ת זב"צ החדשות )סי' קנ"א( שכתב‪ :‬א חל יוה"'‬ ‫בשבת אי אומרי אבינו מלכנו‪ ,‬אלא אחר החזרה אומר יהי ש ה' וכו'‪ ,‬וחצי קדיש ומתחיל‬ ‫סליחות‪ .‬וע"ע בכה"ח )סי' תרכ"ב סקכ"ה( שכתב‪ :‬ג בספרד יש מקומות שאי אומרי א"מ‬ ‫בשבת‪ .‬יעו"ש‪] .‬וק"ק שבמקורותיו אי ראיה שג ביוה"כ שחל בשבת לא היו נוהגי לאומרו‬ ‫רק בשבת שבנתיי או בר"ה שחל בשבת‪[.‬‬ ‫לז‬

‫תהילה לאברהם‬

‫פתיחת ההיכל‬ ‫לב‪ .‬יש שנהגו לומר נוסח‪ :‬הריני מקבל קבלת התורה וכו' והריני מקבלה מחדש‬ ‫וכו'‪.73‬‬ ‫תפילת מוסף‬ ‫חזרת הש"צ‬ ‫לג‪ .‬קוד החזרה‪ ,‬יש נוהגי לומר פיוט "ה' שמעתי"‪ ,‬ע"י הסומ' או הקהל ‪.‬‬ ‫‪75‬‬ ‫לד‪ .‬יש אומרי שצ"ל "וש נעשה לפני' וכו' את 'מוספי' יו הכיפורי הזה" ‪.‬‬ ‫ויש אומרי שצ"ל את 'מוס&' יו הכיפורי הזה‪ .76‬אלא א חל בשבת שאז לכו"ע‬ ‫צ"ל "את 'מוספי' יו השבת הזה ויו הכיפורי הזה"‪.‬‬ ‫‪74‬‬

‫‪ 73‬כ נדפס במחזור חקת עול ותפלת ישרי )מנצור(‪ .‬ומקורו מהחמ"י‪ .‬אלא שבחמ"י‬ ‫כתוב לאומרה ג במנחה‪ ,‬ובחקת עול ותפלת ישרי )מנצור( כתבו הנוסח רק בשחרית‪.‬‬ ‫וראיתי בתי כנסיות שלא נהגו לאומרו‪.‬‬ ‫‪ 74‬נתבאר לעיל בחזרת שחרית )אות כ"ח(‪.‬‬ ‫‪ 75‬הגאו ר' יוס& חיי בספרו ב איש חי )פר' ויל' אות כ'( כתב‪ :‬אפילו חל יוה"כ בחול‪,‬‬ ‫הנהיג עטרת ראשי הרה"ג מו"ז ר' משה חיי זלה"ה פה עיר בגדאד לומר "את מוספי"‬ ‫בלשו רבי‪ .‬ועי' חקרי לב ד& צ"ז מש"כ בזה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫וז"ל שו"ת חקרי לב )סי' נ"ד(‪ :‬ג בכיפור איכא ב' שעירי מלבד שעיר עזאזל כדכתיב‬ ‫בפרשת פנחס ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכיפורי‪ ,‬וע"כ בהני אומרי את מוספי‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ועי' שו"ת זבחי צדק החדשות )סי' ל"ט( וז"ל‪ :‬ומה ששאלת א חל יוהכ"פ ביו חול‪,‬‬ ‫כיצד יקראו "מוס&" או "מוספי"‪ .‬נלמד' שבכל הפוסקי ז"ל ובכל גלילות ישראל קוראי‬ ‫את "מוס&"‪ .‬א' זה כשלושי שנה הנהיג הרב ר' משה חיי ז"ל לומר את "מוספי"‪ ,‬ושאלנו‬ ‫אותו מה הטע לכ'? והשיב‪ ,‬דאע"פ שלא מוזכר בפוסקי לומר "מוספי"‪ ,‬מ"מ כ' צרי'‬ ‫לומר‪ ,‬מכיו שיש מוס& נוס& מלבד המוס& הרגיל של כל יו‪ ,‬שיש שעיר החטאת הנעשה‬ ‫בפני כידוע‪ ,‬וממילא יש שני מוספי‪ .‬ומאותו יו התחילו לקרוא "מוספי" כפי הנהגת‬ ‫מורינו הרב זיע"א‪ .‬עתה א ברצונ' לקרוא "מוס&" כמנהג כל ישראל‪ ,‬הרשות ביד'‪ .‬וא‬ ‫רצונ' לקרוא "מוספי" כמנהגינו‪ ,‬הרשות ביד'‪ .‬ודעבד כמר עביד ודעבד כמר עביד‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ובסי' קנ"א כתב בפשיטות‪ :‬צ"ל "מוספי" בי בחול בי בשבת‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫ובשו"ת לב חיי )פלאג'י ח"ג סי' קל"ז( כתב כי מנהג שאלוניקי לומר "מוספי" ויש לה‬ ‫סמ' מנוסח הרמב" בסדר תפילות השנה‪ .‬עוד כתב דקי"ל )סי' תקצ"א ס"ג( שבראש השנה‬ ‫אומר את "מוספי" א& ביו השני‪ .‬ובשלמא יו א' יש בו מוס& ר"ח בנוס& על מוס& יו"ט של‬ ‫ר"ה‪ ,‬אבל יו ב' אינו ר"ח‪ ,‬וע"כ משו דקורבנותיו המוזכרי בחומש הפקודי ה רבי‪.‬‬ ‫וא"כ ה"ה ליוה"כ‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫לח‬

‫תהילה לאברהם‬

‫לה‪ .‬כשאומר הש"‪" :-‬והכהני והע היו כורעי ומשתחוי" וכו'‪ ,‬נוהגי כל‬ ‫הקהל לכרוע על האר‪ ,77-‬ויזהרו לית חציצה בינ לבי הקרקע‪ .78‬והחז אינו כורע‬ ‫רק כופ& קומתו‪ .79‬ויש שנהגו שג הש"‪ -‬כורע‪ ,‬רק יזהר שלא יעקור רגליו‪.80‬‬ ‫ועפ"ז כתבו במחזור כפור תמי ותפלת ישרי )מנצור( לומר את "מוספי" ויכוי לכלול‬ ‫ג מוס& שבפני‪ .‬ע"כ‪ .‬ועי' בכה"ח )סי' תרכ"א ס"ק כ"ז( שכתב‪ :‬וא"כ היכא דנהוג נהוג‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫‪ 76‬הנה בשו"ת לב חיי הנ"ל‪ ,‬כתב המעתיק שמנהג אזמיר לא שמענו ולא ראינו ולא ספרו‬ ‫לנו אבותינו שהיו נוהגי לומר את "מוספי" כשחל יוה"כ בחול‪ .‬וא& הגר"ח פלאג'י בספרו‬ ‫רוח חיי )סי' תרכ"א סק"א( כתב‪ :‬כשחל בחול אומר את "מוס&" וכמ"ש בסידור רומאניאה‬ ‫מהרב מוהר"א ירושלמי ז"ל וכו'‪ ,‬ולא כמו שכתוב בסידורי לומר את "מוספי" ג בחול‪,‬‬ ‫דליתא להא כלל וכו'‪ .‬ושוב כתב בספרו מועד כל חי )סי' י"ט ס"ק ע"ז(‪ :‬עיי בספרי הקט‬ ‫רוח חיי שהעלתי דבחול לא יאמר את "מוספי"‪ .‬ועוד כתבתי בתשובה לעמוד על מנהג‬ ‫שאלוניקי דיש בתי כנסיות שאומרי את מוספי ג בחול וכו'‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫ועי' בשו"ת מנחת הח"ג לר' חנניה שבתי )ח"ב סי' ב'( שכתב‪ :‬מנהג אבותינו ורבותינו‬ ‫הקדמוני לומר בכל המוספי של ר"ח שבת וי"ט ובכלל ג יוה"כ את "מוס&" היכא דחל‬ ‫בחול‪ .‬וכו'‪ .‬אלא שבתשובה ההיא נסתפק בעני ש"‪ -‬שטעה ואמר "מוספי" כשחל יוה"כ‬ ‫בחול‪ ,‬א צרי' להחזירו‪ .‬והעלה דיצא יד"ח‪ ,‬ונסמ' על דברי החק"ל והבא"ח הנ"ל‪ ,‬דעכ"פ‬ ‫ג למנהג שלא נהגו כסברת הבא"ח‪ ,‬מ"מ בדיעבד יצא‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫ושאלה זו שלח הרב הנ"ל לר' ב ציו מאיר חי עוזיאל‪ ,‬ותשובתו נדפסה בשו"ת משפטי‬ ‫עוזיאל )תנינא סי' ע"ה( והשיב לו‪ :‬דלכתחילה אי לשנות המנהג‪ ,‬וא& החק"ל כתב ליישב‬ ‫דעת הרמב" אבל אנו לא נוהגי כהרמב" בנוסח תפילת המוספי מימלא ג לדברי‬ ‫החק"ל אנו צריכי לומר את "מוס&"‪ .‬ולכ בש"‪ -‬שטעה יש להחזירו בתו' כדי דיבור אבל‬ ‫דיעבד יצא יד"ח‪ .‬ע"ש‪] .‬וע"ע בשו"ת אורי גדולי )סי' ד'‪ ,‬לימוד כ"א([‪ .‬וע"ע בשו"ת‬ ‫יחו"ד )ח"א סי' ס"ב(‪ ,‬והליכות עול )ח"ב עמ' רס"ד(‪ ,‬וחזו"ע )עמ' שנ"א(‪ ,‬שהעלה‬ ‫כדבריה שצ"ל את "מוס&"‪ .‬וכ הוא במחזור חקת עול‪ ,‬ואהלי יעקב ועבודת הש‪.‬‬ ‫‪ 77‬כתב הרמ"א )ס"ס תרכ"א(‪ :‬ונוהגי ליפול על פניה כשאומרי והכהני והע‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫והוא ע"פ הראבי"ה שהובא בטור‪ ,‬והמרדכי במס' יומא‪ .‬יעו"ש‪ .‬ובשו"ת הלכות קטנות )ח"ב‬ ‫סי' פ"א( כתב‪ :‬מה שכורעי הע כשש"‪ -‬אומר והכהני והע‪ ,‬א יש טע‪ .‬מהא דאמרינ‬ ‫שאי לעמוד בקדושה של יוצר משו דהוי סיפור למה שאומרי המלאכי וכו'‪ ,‬היה נראה‬ ‫שאי צור'‪ .‬אלא שבב"י מביא שכורעי‪ ,‬וכ נהגו ואי לשנות‪ .‬ע"כ‪ .‬ועי' בט"ז )סי' קי"ג‬ ‫סק"ד(‪ :‬מ"ש במוס& יוה"כ והכהני והע וכו' היו כורעי וכו' ואפ"ה כל הקהל כורעי‬ ‫אע"פ שאינו על עצמ‪ ,‬שאני הת שאנו עושי לזכר‪ ,‬שאנחנו עכשיו מדמי נפשינו במקו‬ ‫הכהני בזמ שב"ה קיי‪ .‬והובא באחרוני ש‪ .‬ובקמח סלת )ד& קמ"ח ע"ב‪ ,‬הל' מ"ט(‪.‬‬ ‫אמנ בכתר ש טוב )ח"ו עמ' שפ"ח( כתב‪ ,‬שהספרדי בלונדו ואמ"ד אינ שוחי‪ ,‬לא‬ ‫הש"‪ -‬ולא הציבור‪ .‬יעו"ש‪ .‬וע"ע בספר גאולי כהונה )מע' כ' אות ג'( שכתב‪ :‬אי אנו נוהגי‬ ‫לט‬

‫תהילה לאברהם‬

‫לנפול על פנינו כשאומרי והכהני והע וגו'‪ .‬ועיי במג אבות )לבהר‪ ,‬עמ' ש"י( שכתב‪:‬‬ ‫לא נוהגי לכרוע בשעה שאומרי 'והכהני והע' אלא משתחווה עד שיתפקקו החוליות‬ ‫שבשדרה וסגי‪ .‬ובמקורות כתב‪ ,‬שכ נהגו בהרבה קהילות המערב‪] .‬וכ"כ ש בקונטרס‬ ‫הערות בש הרה"ג אברה עמאר )עמ' תי"ח(‪ ,‬והרה"ג יעקב בנאי )עמ' תכ"ח אות צ"ו(‪[.‬‬ ‫כתב המהרש" ב"דעת תורה" )סי' תרכ"א ס"ד ד"ה ונוהגי(‪ :‬ג כשחל יוה"כ בשבת‬ ‫נופלי ע"פ וכורעי‪ .‬כ"ה בסידורי ישני‪ .‬ובקצת מקומות אי נוהגי כ‪ .‬עיי"ש‪ .‬ובאשל‬ ‫אברה )בוטשאטש‪ ,‬ש( כתב‪ :‬העול נוהגי שלא ליפול על פניה ביוה"כ שחל בשבת"ק‪.‬‬ ‫ונת טע לדבר‪ .‬והובא בליקוטי מהרי"ח‪ .‬ועי' בחזו"ע )עמ' שנ"ד( שדחה דבריו‪ .‬וע"ע‬ ‫בחכמת שלמה למהר"ש קלוגר )סי' תקצ"ב(‪.‬‬ ‫‪ 78‬בדרכ"מ )סי' תרכ"א סק"ו( הביא דברי המרדכי במס' מגילה‪ ,‬דנוהגי לית עשב בבית‬ ‫הכנסת להפסיק בינו ובי הרצפה משו דאסור לשטוח אפיי על הרצפה‪ ,‬או יחו‪ -‬בטליתו‪.‬‬ ‫וכ"כ במנהגי שכ נהגו בברי"‪ .‬ונופלי על פניה ממש‪ ,‬וכ נוהגי בכל מקו‪ .‬ע"כ‪ .‬וע"ע‬ ‫בדרכ"מ הארו' )ריש סי' קל"א(‪.‬‬ ‫וברמ"א )סי' קל"א ס"ח( כתב‪ :‬וכ אסור לכל אד ליפול על פניו בפשוט ידי ורגלי‪,‬‬ ‫אפי' אי ש אב משכית ]הגהות אשירי סו& פ' תפלת השחר וריב"ש סי' תי"ב[‪ .‬אבל א‬ ‫נוטה קצת על צדו‪ ,‬מותר א אי ש אב משכית‪ .‬וכ יעשו ביוה"כ‪ ,‬כשנופלי על פניה‪ ,‬א‬ ‫יציעו ש עשבי כדי להפסיק בי הקרקע‪ ,‬וכ נוהגי ]מרדכי[‪ .‬ע"כ‪ .‬ובמ"א )ש סקכ"ב(‬ ‫כתב‪ :‬ובקצת ספרי הגיהו "או יציעו ש עשבי" והכוונה שע"י שחוצ‪ -‬בעשבי א"צ‬ ‫הטיה‪ .‬וסיי‪ :‬וכ עיקר‪ .‬ועוד כתב ש‪ ,‬דבראש השנה א"צ עשבי דאי נופלי על פניה רק‬ ‫כורעי ומשתחווי בעלינו‪ ,‬אבל ביוה"כ נופלי על פניה בסדר עבודה‪ .‬יעו"ש‪ .‬וע"ע בחיי‬ ‫אד )כלל קמ"ה סעי' ל"ה(‪ ,‬ובמשנ"ב )ש‪ ,‬ס"ק מ"ד(‪ ,‬ובשעה"צ )ס"ק מ"ד(‪.‬‬ ‫וכתבו עוד האחרוני הנ"ל‪ ,‬שא אי לו עשבי יפסיק בטליתו או בדבר אחר‪ .‬וכ כתב‬ ‫במועד לכל חי )סי' י"ט סק"פ(‪ :‬כשנופלי על פניה יכסה פניו בטלית וכו'‪ .‬ועי' בסי' י"ח‬ ‫)ס"ט( שכתב בש השל"צ לית מחצלאות או מצעות‪ ,‬ושמור" כתב לית עשבי‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ועי' בכתר ש טוב )ח"ו עמ' שפ"ח( שכתב‪ :‬אנו בני ספרד‪ ,‬לא נהגו בשו מקו לשטוח‬ ‫עשבי ברצפה ביוה"כ‪ ,‬משו שכל הבתי כנסיות הרצפה מכוסה במחצלאות או טפיכני וזה‬ ‫מפסיק בינו לבי הרצפה ודיו‪ .‬יעו"ש‪ .‬וכ"כ בחזו"ע )עמ' שנ"ג( שאי לכרוע על הרצפה‬ ‫אא"כ יש ש שטיחי או מחצלאות‪ .‬ובפסקי תשובות )סי' קל"א אות כ"ז( כתב בש הלבושי‬ ‫מרדכי )ח"א סי' כ"ד( דשטיחי ע"ג הקרקע לא מהני‪ ,‬כיו שדר' להשאיר ע"ג הקרקע‬ ‫בקביעות‪ .‬ע"ש‪] .‬ועי' נהר מצרי )הל' יוה"כ סקי"א( שכתב‪ :‬מצוה רבה לפרוס מחצלאות‬ ‫כדי שיעמדו עליה יחפי הרגלי בלי מנעלי וכו'‪[.‬‬ ‫‪ 79‬בשו"ת הריב"ש )סי' של"ב( כתב‪ :‬מה שראית עני רע ומר שבצו כפור בתפילת מוס&‬ ‫כשמגיע להכהני והע וכו' שליח ציבור עוקר את רגליו ויורד מ התיבה ובא עד ההיכל‬ ‫וש משתטח ונופל על פניו וזה נראה בעינ' מנהג בורות וכו'‪ .‬ג אני כ' דעתי שאי ראוי‬ ‫לעשות כ וכו'‪ ,‬והחזני העושי כ הוא דר' יוהרא ומחסרו ידיעה‪ .‬ע"כ‪ .‬עפ"ז פסק הרמ"א‬ ‫מ‬

‫תהילה לאברהם‬

‫לו‪ .‬כשאומר "חטאו עוו פשעו"‪ ,‬יש שמכי על לב‪ ,‬כמו שעושי באמירת‬ ‫ווידוי‪.81‬‬ ‫)ס"ס תרכ"א( וז"ל‪ :‬אבל ש"צ אסור לעקור ממקומו בשעת התפלה כדי ליפול על פניו‪ ,‬ויש‬ ‫למחות ביד העושי כ‪.‬‬ ‫ובלבוש )ש‪ ,‬ס"ו( כתב‪ :‬אבל כבר פשט המנהג שג הש"‪ -‬נופל על פניו‪ .‬ובט"ז )ש‪,‬‬ ‫סק"ג( פירש לפי דס"ל דהליכה לא הוי הפסק‪ .‬ובאליה זוטא )ש‪ ,‬סק"ה( כתב‪ :‬מ"מ יראה‬ ‫הש"‪ -‬שלא יעקור רגליו רק יעמוד בתחילה קצת רחוק מ התיבה‪ .‬וכ נוהגי‪ .‬וכ כתב‬ ‫במט"א )ש‪ ,‬סט"ו(‪ ,‬ובמועד לכל חי )סי' י"ט סקפ"א(‪ .‬ובמשנ"ב )ש‪ ,‬סקט"ז( כתב‪ :‬וכעת‬ ‫פשט המנהג שנותני 'סטנדר' לפני הש"‪ -‬ובסדר העבודה מסלקי אותו מלפניו‪ ,‬וע"י כ אינו‬ ‫עוקר רגליו‪ .‬יעו"ש‪ .‬ובכה"ח )ש‪ ,‬סקל"א( כתב‪ :‬ויש שאי נופלי על פניה ע"ג הקרקע‪ ,‬רק‬ ‫ע"ג התיבה כדי שלא לעקור רגליה‪ .‬וכל מקו לפי מנהגו‪ .‬ע"כ‪ .‬ועי' שמש ומג )ח"ג סי' נ"ז‬ ‫אות ז'( שכתב‪ :‬בימי קד אני זוכר שהרב מו"א זצ"ל היה עומד רחוק מעט מ התיבה ועושי‬ ‫לו מזרו לפניו שנופל עליו‪ .‬אבל היו לא ראיתי נוהגי כ‪ .‬וכו'‪ .‬ומוכרח לזוז רגליו‪ ,‬רק‬ ‫שוחי על הבימה‪ ,‬וכ אני עושה‪ .‬יעו"ש‪ .‬ובמחזור עוד יוס& חי )מזרחי( כתב‪ :‬והחז המנהג‬ ‫שאינו משתחווה ע הקהל על הרצפה שאסור לו לזוז ממקומו בשעת החזרה‪ ,‬אלא עומד‬ ‫בתחילת תפילת החזרה רחוק מעט מ התיבה ומשתחווה על התיבה כשהוא עומד‪ .‬וכ‬ ‫שמעתי שנהג הגאו רבי ב ציו אבא שאול זצ"ל‪ ,‬וכ נוהג מופת הדור הגאו רבי עובדיה‬ ‫יוס& שליט"א‪ .‬וכ אמר לי המקובל רבי שמואל דרזי שליט"א שראה לכל החזני מהדור‬ ‫הקוד שלא כרעו על הרצפה‪ ,‬וכ ראוי לכל החזני לנהוג‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ 80‬נתבאר לעיל‪ .‬ועי' נהר מצרי )הל' יוה"כ סקי"ח( שכתב‪ :‬והש"‪ -‬כורע במקומו בתיבה‬ ‫ואינו עוקר רגליו‪ .‬ומנהג יפה הנהגתי בכמה קהילות אשר נמצאתי בה ביוה"כ‪ ,‬שהקהל‬ ‫עומדי על רגליה כל סדר עבודה כולה‪ ,‬ע"י דברי כיבושי שמנהגי לומר קוד חזרת‬ ‫המוס&‪ ,‬להודיע לקהל כמה היתה גדולת האומה ביו הזה בהיות בית מקדשנו בנוי‪ ,‬וכמה‬ ‫חסרנו טובה בעוננו עתה‪ ,‬ולב הקהל יהיה למי ונהרי דמעה יזלו עינה‪ ,‬וע"כ עומדי בסדר‬ ‫העבודה לזכרו בית מקדשנו‪ .‬שהרי כל ישראל שהיו במקדש היו עומדי על רגליה כל‬ ‫היו כולו‪ ,‬מאז הבוקר עד צאת יוה"כ‪ ,‬וא"כ לעמוד שעת העבודה הלא מצער היא וכו'‪.‬‬ ‫יעו"ש‪.‬‬ ‫‪ 81‬כתב הט"ז )או"ח סי' קי"ג ס"ק ד'( וז"ל‪ :‬וכ במוס& יוה"כ בעבודה "חטאו עוו פשעו‬ ‫בני ישראל" אנו מדמי עצמנו כאילו אנחנו אות בית ישראל ומתחרטי על עוונותינו‪ ,‬ושפיר‬ ‫עבדו אות המכי על לב כדר' שעושי באומר אשמנו‪ .‬וראיתי קצת מליזי ע"ז וכו' שלא‬ ‫קאי על עצמנו‪ ,‬ולא כ הוא‪ .‬וכו'‪ .‬יעו"ש‪ .‬וכ"כ בשו"ע הרב )ש‪ ,‬ס"ג( ויפה עושי המכי על‬ ‫לב כדר' שעושי באמר אשמנו‪ .‬והובא כ"ז בכה"ח )ש‪ ,‬סקט"ו(‪ .‬וכ"ה בשלמי חגיגה‬ ‫)סי' ז' אות ח'‪ ,‬שכ"ב ע"ב(‪ .‬ובקמח סלת )ד& קמ"ח ע"ב‪ ,‬הל' מ"ט(‪ .‬ובמועד לכל חי )סי' י"ט‬ ‫סקפ"ב( כתב‪ :‬הנוהגי להכות באגרו& וכו' אי למחות ביד‪ .‬כ"כ הט"ז‪ .‬יעו"ש‪ .‬וע"ע במ"א‬ ‫)סי' תר"ז סק"ג( שכתב בדיני ווידוי בערב יוה"כ‪ ,‬שמתוודה יכה באגרו& על החזה וכו'‪.‬‬ ‫ובהגהות חת"ס כתב ע"ז‪ :‬ועי' ט"ז כשאומרי בסדר עבודה וכו' נכו להכות על הלב‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫מא‬

‫תהילה לאברהם‬

‫לז‪ .‬הנוסח הוא‪" :‬כשהיו שומעי 'את ש המפורש' יוצא מפי כה"ג וכו'‪ .82‬ויש‬ ‫אומרי כשהיו שומעי 'את הש הנכבד והנורא‪ ,‬מפורש יוצא' מפי כה"ג וכו'‪.83‬‬ ‫תפילת מנחה‬ ‫פרשת העקידה‬ ‫לח‪ .‬כשיש שהות אומרי סדר עקידת יצחק ‪ ,‬כפי מה שסידר החיד"א ‪ .‬ויש‬ ‫שנהגו לומר פיוט 'עת שערי רצו'‪.86‬‬ ‫‪84‬‬

‫‪85‬‬

‫אמנ בכה"ח )סי' תקפ"ד סק"ה( הביא דברי המטה אפרי‪ ,‬שא& האומרי אבינו מלכנו‬ ‫חטאנו לפני' כשחל ר"ה בשבת‪ ,‬מ"מ אי להכות באגרו& על החזה‪ .‬וכתב ע"ז הכה"ח‪:‬‬ ‫ובלא"ה אי מקו להכאה באגרו& וכו' לפי סוד של דברי אלא דווקא באמירת הוידוי‬ ‫שהוא על סדר א' ב' כמבואר במקומו‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ כתב עוד בהדיא על נידו דיד )סי' תרכ"א‬ ‫ס"ק כ"ח(‪ :‬מיהו לפי סוד של דברי א"צ להכות על הלב רק באמירת אשמנו בגדנו שהוא‬ ‫על סדר א' ב' יעו"ש‪ .‬וצ"ע מדוע בסי' קי"ג שהביא דברי הט"ז לא העיר כלו‪.‬‬ ‫‪ 82‬כ הוא הנוסח בסדר רב עמר גאו‪ ,‬ובתשלו אבודרה )נדפס מחדש בסו&‬ ‫האבודרה(‪ .‬ובספר מלאכת עבודת הקודש )לר' משה ניגרי‪ ,‬שאלוניקי שכ"ח(‪ ,‬ובחמ"י )עמ'‬ ‫רכ"א(‪ .‬וכ הוא במחזור כפור תמי‪ ,‬ומחזור אהלי יעקב‪ ,‬ותפלת ישרי )מנצור(‪.‬‬ ‫‪ 83‬הנוסח הזה שמעתיו מאחד החזני‪ ,‬וראיתי שכ הוא הנוסח במחזור חקת עול‪ .‬ועוד‬ ‫הוזכר בביאורי שבמחזור אהלי יעקב )ד& קמ"א(‪ ,‬וכתב שהוא ע"פ לשו הכתוב בחומש‬ ‫דברי‪ .‬ועי' מטה משה )אות תתעו(‪ .‬ועי' בכתר ש טוב )ח"ו עמ' שפ"ו(‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫‪ 84‬הטע שעקידת יצחק היתה ביוה"כ בשעת המנחה‪.‬‬ ‫ובאמת דעת הרב חיד"א שבכל השנה ראוי לומר פרשת העקידה קוד תפילת מנחה‪,‬‬ ‫וכמש"כ בברכי יוס& )סי' א' שיורי ברכה סק"ג( וז"ל‪ :‬פרשת העקידה יש מי שכתב לאומרה‬ ‫ג בתחילת סדר תפילת מנחה וכ נוהגי קצת‪ .‬וכ בחיבורו קשר גודל )סי כ"ד אות י"ד(‬ ‫כתב‪ :‬בתפילת מנחה טוב לומר העקידה עד והאר‪ -‬אזכור‪ .‬ג הרב שלמי ציבור )ד& קס"א‬ ‫ע"ב‪ ,‬אות ד'( כתב וז"ל‪ :‬כתב הרב "שתי ידות" אני תרתי בליבי וראיתי כי הזמ היותר ראוי‬ ‫לומר פרשת העקידה הוא בזמ המנחה וכו'‪ .‬ע"כ לשו הרב שתי ידות‪ .‬ואנכי הצעיר שמעתי‬ ‫שכ היה מנהג בקושטנדינא יע"א‪ ,‬וביטלו הרב כמוהר"ר חיי אלפאנדרי זלה"ה‪ .‬ע"כ דברי‬ ‫השל"צ‪ .‬ודברי ה"שתי ידות" הובאו בחסד לאלפי )סי' רל"ד ס"א( בהגהה‪ .‬וכ הוא בקמח‬ ‫סלת )הל' מנחה‪ ,‬ס"ב ע"א(‪ .‬וכ הובא ברוח חיי )פלאג'י‪ ,‬סי' א' אות כ"ז(‪ ,‬וכתב שכ‬ ‫מבואר בזוהר פר' ויצא‪ ,‬שהעקידה היתה בי הערבי‪ .‬וכ"כ בספרו כ& החיי )סי' י"ט אות‬ ‫י"ט(‪ :‬הזמ היותר נאות וכו' הוא בתפילת מנחה‪ .‬ולפחות האנשי שיש לה פנאי יזהרו‬ ‫להתחיל מפרשת העקידה‪ .‬יעו"ש‪ .‬א' רבינו הגרי"ח בספר עוד יוס& חי )פר' ויקהל אות ב'(‬ ‫הסכי שאי ראוי לומר פרשת העקידה בשעת המנחה‪ .‬עיי"ש טעמו‪ .‬וע"ע בשו"ת יי הטוב‬ ‫)סי' נ"א ונ"ב(‪.‬‬ ‫מב‬

‫תהילה לאברהם‬

‫והנה א& החולקי הנ"ל מודו שעקידת יצחק היתה בשעת המנחה‪ .‬אבל א העקידה היתה‬ ‫במנחת יוה"כ או ביו אחר‪ ,‬יש סתירה בזה‪.‬‬ ‫דהנה בילקוט ראובני )סו& פרשת וירא(‪ ,‬וברקאנטי )ס"פ וירא(‪ ,‬ובכלי יקר )ר"פ אחרי‬ ‫מות(‪ ,‬וברמ"ע מפאנו בספר עשרה מאמרות )מאמר א כל חי ח"ג פל"ב(‪ ,‬וכ בחמדת ימי‬ ‫)עמ' רכ"ב( כתבו‪ ,‬שהעקידה היתה במנחת יוה"כ‪ .‬א' בשיבולי הלקט )סי' רפ"ח(‪ ,‬וספר תניא‬ ‫)סי' ע"ד(‪ ,‬והרוקח )סי' ר'(‪ ,‬ובאבודרה )הל' ר"ה(‪ ,‬כתבו שהעקידה היתה ביו ראש השנה‪,‬‬ ‫ולכ קורי פרשת העקידה בס"ת ביו הזה‪.‬‬ ‫ועי' ביאור הרד"ל על פרקי דר' אליעזר )פל"א אות מ"ד( שהביא דברי הרקאנטי הנ"ל‪,‬‬ ‫וכתב שאי זה דבר מוסכ‪ ,‬כי באגדה ויקרא משמע שהעקידה היתה בתשרי‪ ,‬ובאגדת שמות‬ ‫משמע שהיתה בניס‪ .‬ועי' מטה יהודה )עיאש‪ ,‬סי' תקפ"ד סק"ג( שכתב‪ ,‬כי בזוהר ויקרא‬ ‫מוכח שהעקידה היתה בר"ה‪ .‬אלא שבחמ"י כתב שהיה זה ביוה"כ וסמ' דבריו מזוהר ויצא‪.‬‬ ‫ונשאר בצ"ע על סתירת המאמרי‪ .‬והרב חיד"א במחזיק ברכה )קונטרס אחרו סי' תקפ"ד‬ ‫סק"ב( יישב קושיית המטה יהודה כי דברי הזוהר ויקרא אינ כפשוט‪ .‬והובא בכה"ח )ש‪,‬‬ ‫סקט"ז(‪ ,‬עיי"ש שפירש הדברי‪.‬‬ ‫ועיי שיורי טהרה )מע' ע' אות כ"ח( אחר שהביא הסתירה בזה כתב‪ :‬וע"כ לא ידענא‬ ‫אמאי לא חשו בסדר תפילות מדבר לקב"ה בנוכח משו דובר שקרי ח"ו לחד מ"ד‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫וע"ע בשו"ת יי הטוב )סי' נ"א( שהרב רחמי ניסי העלה דא& שנוהגי לומר פרשת‬ ‫העקידה במנחת יוה"כ‪ ,‬מ"מ אי לומר בתפילה 'שנעקד ביו הזה'‪ .‬וכ כתב בנו הרב יצחק‬ ‫ניסי )סי' נ"ב(‪.‬‬ ‫‪ 85‬בספר כ& אחת )אות ח'(‪ .‬ועי' בחמ"י )הנ"ל( שכתב‪ :‬ראוי לקרות בעת המנחה פרשת‬ ‫העקידה בבכי ובכוונה גדולה‪ .‬וכו'‪ .‬וכ נהגו רבי מאנשי מעשה לאומרה בכנופיא בעשרה‬ ‫בכוונה ובדקדוקיה ובטעמיה‪ .‬ועי' מועד לכל חי )סי' י"ט ס"ק פ"ז( שכתב‪ :‬במנחה יקדי‬ ‫לומר פרשת העקידה‪ .‬וכ"כ במחזור כפור תמי )קצ"ט ע"ב( ז"ל‪ :‬וכ נהגו רבי מאנשי‬ ‫מעשה לאומרה קוד מנחה‪ ,‬וכ נהגנו פה בגדאד יע"א לאומרה ע היה"ר שסידר הגאו‬ ‫החיד"א‪ .‬וכ"כ בכ& החיי )סי' תרכ"ב סק"ד(‪ .‬וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי )ח"ח השמטות סי'‬ ‫כ"ב אות ו'(‪ .‬וכ"כ בנתיבי ע )סי' תרכ"ב ס"א(‪ :‬מנהגנו לקרוא פרשת העקידה עד והאר‪-‬‬ ‫אזכור קוד תפילת מנחה‪ ,‬שהוא דבר בעתו‪ .‬וכ כתב הרב רחמי ניסי )בשו"ת יי הטוב סי'‬ ‫נ"א( וז"ל‪ :‬פה עירנו בגדאד לא ראיתי מי שנוהג לומר פר' העקידה במנחה‪ ,‬חו‪ -‬מיוה"כ‬ ‫שמנהגנו לאומרה ג במנחה‪ .‬וכ נדפס במחזור חקת עול ותפלת ישרי )מנצור(‪ .‬וכ"כ‬ ‫בחזו"ע )עמ' שנ"ד(‪.‬‬ ‫‪ 86‬עי' בנהר מצרי )הל' יוה"כ אות טו"ב( שכתב‪ :‬מנהג יפה ונעי נוהגי בקצת קהילות‬ ‫שבעת פתיחת ההיכל במנחת יוה"כ אומרי תכ& הפזמו 'עת שערי רצו' אשר כולו מדבר‬ ‫מעני עקידת יצחק אשר רז"ל הגידו שנעקד יצחק ביוה"כ בשעת המנחה‪ .‬וכו'‪ .‬והמערער ע"ז‬ ‫דבריו מהבל ימעטו‪ .‬עיי"ש‪ .‬וע"ע ברית כהונה )מע' כ' אות י"ד(‪ :‬ביה"כ קוד מנחה ראיתי‬

‫מג‬

‫תהילה לאברהם‬

‫פיטו הקטורת‬ ‫לט‪ .‬יש שנהגו לומר סדר עבודת התמיד של בי הערבי‪ ,‬כי חביבה מצוה‬ ‫בשעתה‪.87‬‬ ‫ואני תפילתי‬ ‫מ‪ .‬במנחה קוד הוצאת ס"ת‪ ,‬אי אומרי פסוק‪" :‬ואני תפלתי ל' ה' וגו'"‪ ,‬ואפי'‬ ‫א חל יוה"כ להיות בשבת‪ .88‬ויש שאומרי אותו כשחל יוה"כ בשבת‪.89‬‬

‫נוהגי בבהכ"נ הנז' שאומרי עת שערי רצו וגו'‪ ,‬ופרשת העקידה‪ ,‬ואח"כ התפילה שתק ה'‬ ‫חיד"א ז"ל ואח"כ מתפללי מנחה‪ .‬וע"ע במג אבות )לבהר‪ ,‬עמ' שי"א ותכ"ח(‪.‬‬ ‫‪ 87‬כ נדפס במחזור חקת עול ותפלת ישרי )מנצור(‪ ,‬ומקורו מהחמ"י )רכ"ב ע"ב(‪,‬‬ ‫שהעתיקו מהרמ"ע מפאנו כמ"ש ש‪ .‬וכ הדפיס במחזור כפור תמי‪ ,‬וכתב‪ :‬והוא מסודר‬ ‫מהרמ"ע מפאנו ז"ל‪ .‬אמנ במחזור אהלי יעקב לא הביא זה כלל‪.‬‬ ‫‪ 88‬הטור )סי' תרכ"ב ס"א( כתב‪ :‬ויראה לי שאי לומר ואני תפילתי ואפי' כשחל בשבת‪ .‬כי‬ ‫מה שאומרי אותו במנחה בשבת‪ ,‬הוא ע"פ המדרש‪ :‬כשאומות העול שותי ומשתכרי‬ ‫יושבי ומנגני‪ ,‬ואני לא כ ואני תפילתי ל' ה' וכו'‪ .‬וזה לא שיי' ביוה"כ שאי בו אכילה‬ ‫ושתיה‪ .‬לאפוקי ממנהג טוליטולא שאומרי אותו ואפי' כשחל בחול‪ .‬וכ"פ מר בשו"ע )ש(‬ ‫וז"ל‪ :‬למנחה אומר אשרי ובא לציו‪ .‬ואי אומרי "ואני תפלתי" אפילו א חל להיות בשבת‪.‬‬ ‫וכ"כ בסידור יעב"‪) -‬אות ה'(‪ ,‬וכ"פ בשו"ע הרב )ש‪ ,‬ס"ג(‪ ,‬ובמט"א )ש‪ ,‬ס"א(‪ .‬וכ"כ‬ ‫במחזור אהלי יעקב )קע"ו ע"ב(‪ .‬וכ"נ ממחזור תפלת ישרי )מנצור(‪.‬‬ ‫והנה מהר"א חיו בשלמי חגיגה )שכ"ג ע"א‪ ,‬אות ט'( כתב‪ :‬א"א ואני תפילתי ואפי'‬ ‫כשחל בשבת וכ"כ בספר נגיד ומצוה ע"פ הסוד‪ .‬אבל בספר חמ"י כתב דע"פ הסוד יש‬ ‫לאומרו‪ .‬והובא כ"ז בקמח סלת )קמ"ט ע"א‪ ,‬סק"(‪ .‬ורהיטת לשונו משמע שא& ביוה"כ שחל‬ ‫בחול צרי' לאומרו‪ .‬א' בחמ"י )ד& רכ"ב ע"א( מבואר שכוונתו על יוה"כ שחל בשבת‪ .‬וז"ל‬ ‫בקיצור‪ :‬הנה מבואר טעמו של דבר שתיקנו לומר אותו במנחת שבת‪ ,‬ומכ"ש כשחל להיות‬ ‫שבת ויוה"כ שהוא יותר שעת רצו שראוי לאומרו‪ .‬וא& שהפוסקי כתבו שלא לאומרו‬ ‫במנחת יוה"כ ואפ' כשחל בשבת‪ ,‬ה כתבו ע"פ הפשט וכו'‪ .‬אמנ ע"פ סוד של דברי‪,‬‬ ‫בשבת ויוה"כ שהוא יותר שעת רצו ראוי ונכו לתק לאומרו‪ ,‬ולא יאבד טובה הרבה וכו'‪.‬‬ ‫ונכו לאומרו כל איש הירא בינו לבי עצמו וכו'‪ .‬והרב מהרח"ו כשחל יוה"כ בשבת היה‬ ‫אומר במנחה בעמידה מי כמו' אב 'הרחמי' וכו'‪ ,‬והאומר אב הרחמי במנחת יוה"כ‬ ‫בשבת‪ ,‬ואינו אומר ואני תפילתי‪ ,‬טועה מדר' השכל ולא השוה מדותיו כנודע למעמיק‬ ‫בשרש של דברי‪ .‬ע"כ דבריו‪.‬‬ ‫וע"ע במועד לכל חי )סי' י"ט סקפ"ח( שכתב‪ :‬אי לומר ואני תפילתי ואפי' כשחל בשבת‪.‬‬ ‫נגיד ומצוה וכו'‪ ,‬ועיי למר חמ"י‪ .‬ע"כ‪ .‬ונראה שדעתו שאי לאומרו‪ .‬א' בספרו רוח חיי‬ ‫)סי' תרכ"ב סק"א( כתב‪ :‬ולפי פשט דברי הזוה"ק באידרא רבה דתיקנו לאומרו במנחה‬ ‫מד‬

‫תהילה לאברהם‬

‫אמירת קדיש למפטיר‬ ‫מא‪ .‬המפטיר במנחה לא יאמר קדיש אחר הקריאה ‪ ,‬אלא יתחיל מיד לבר' ברכות‬ ‫ההפטרה כנוסח ברכות ההפטרה שבשחרית‪ .91‬ויש מי שכתב שצרי' לומר חצי‬ ‫קדיש אחר שקרא ההפטרה‪.92‬‬ ‫‪90‬‬

‫בשבת שהוא עת רצו הרי יותר ויותר הוי ביוה"כ‪ .‬וכ"כ החמ"י‪ .‬וכ"כ בספר אמת ליעקב‬ ‫דק"ב ע"ג‪ .‬וכ נראה לי עיקר‪ .‬ע"כ‪ .‬ודבריו סתראי נינהו‪.‬‬ ‫ובכה"ח )סי' תרכ"ב סק"ב( אחר שהביא דברי הרו"ח הנ"ל כתב‪ ,‬שהאמת ליעקב סיי‬ ‫בסו& דבריו "והבוחר יבחר"‪ .‬ומנהג חסידי בית אל שאי לאומרו‪ ,‬משו דסדר כוונות‬ ‫התפילות של יוה"כ אינ כשבת‪ ,‬בי כשחל בחול בי כשחל בשבת כנודע‪ .‬ובסי' רצ"ב‬ ‫)סק"ז( כתב הכה"ח בש מהר"י צמח בהגהות פע"ח‪ ,‬שאי לומר ואני תפילתי כשחל יוה"כ‬ ‫בשבת‪] .‬והוא המחבר נגיד ומצוה[‪ .‬וכ"כ בנתבי ע )תרכ"ב ס"א( שמנהג ירושלי שלא‬ ‫לאומרו‪ .‬וכ העלה בחזו"ע )עמ' שנ"ו(‪ .‬וע"ע בהערת המו"ל ספר שלמי חגיגה )עמ' ש"כ(‬ ‫שכתב‪ ,‬שבספר עטרת צבי )זידיטשוב‪ ,‬פר' תרומה( הביא ראיות להנגיד ומצוה‪ .‬וכ"מ ממנהגי‬ ‫בית אל שהובאו בריש ספר דברי שלו‪ .‬וכ במחזור חקת עול כתב שלא לאומרו )א&‬ ‫שסידר המחזור ע"פ החמ"י(‪.‬‬ ‫‪ 89‬כנ"ל בש החמ"י והרו"ח‪ .‬וכ"כ במחזור כפור תמי )ר"ח ע"א(‪ :‬א חל בשבת אומר‬ ‫ואני תפילתי‪ .‬ע"כ‪ .‬וע"ע בספר מנהגי ארג'יל )אלג'יר‪ ,‬סי' א' אות ב'( שכתב‪ :‬ג ביוה"כ שחל‬ ‫בשבת אומרי ואני תפילתי‪ ,‬ונוהגי בזה דלא כהשו"ע ע"פ סברת התשב"‪ -‬זלה"ה‪ .‬ועי'‬ ‫בנוה שלו )חז‪ ,‬דיני יוה"כ אות י"ג( שכתב‪ :‬נראה שיותר יש לסמו' על ספר נגיד ומצוה‪.‬‬ ‫]שהעלה שלא לאומרו[‪ .‬א' הרב הגדול בס' רוח חיי העלה לעיקר לאומרו כי הוא יותר עת‬ ‫רצו‪ .‬ובכ אי למחות במי שאומר אותו‪ .‬ע"כ‪] .‬ולא הזכיר כי בספרו מל"ח סת דלא כמ"ש‬ ‫בספר רו"ח‪ .‬ואפשר דס"ל דבתרא עיקר[‪ .‬וע"ע במנהגי "בית יעקב" להר"א מני שכתב‪ :‬וא‬ ‫חל בשבת קודש אומרי ואני תפלתי‪ .‬והמו"ל ש כתב‪ :‬ועי' בסידור הרש"ש להיר"א עמוד‬ ‫)‪ (674‬שכתב שבשנת תרל"ו אמרו‪ .‬ועיי ש עוד עמ' )‪ (245‬ועמ' )‪ .(679‬ועיי בשמ ששו‬ ‫)חלק ג' דרוש ו' דר"ה אות מ'(‪ .‬ומעשה נסי )עמ' ק"כ(‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 90‬בספר חמ"י )רכ"ד ע"ב( כתב‪ :‬ואי לומר קדיש‪ ,‬והנוהגי לומר קדיש בי קריאת ס"ת‬ ‫להפטרה טועי‪ .‬ומוכח מהרמב" דא& במנחת יוה"כ דאיכא הפטרה אומרי קדיש אחר‬ ‫חזרת ס"ת להיכל‪ .‬וכתבתי זה יע הרבה שלוחי ציבור טעו בזה‪ .‬ע"ש‪ .‬ועי' שלח גבוה )סי'‬ ‫תרכ"ב סק"ה( שכתב‪ :‬והמנהג שלא לומר קדיש אחר קריאת ס"ת במנחה כמ"ש הרוקח וכו'‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫ובשו"ת שדה האר‪) -‬סי' כ"ח( כתב‪ ,‬כי חכמי ירושלי נסתפקו בזה‪ ,‬והרבני שליחי‬ ‫הציבור אמרו כי מימיה לא אמרו קדיש‪ .‬והוא ז"ל העלה שיש לומר קדיש‪ ,‬וכתב כ בדעת‬ ‫הרמב" )דלא כחמ"י הנ"ל(‪ .‬אלא שסיי‪ :‬כתבתי להלכה ולא למעשה א יסכימו הרבני‬ ‫יצ"ו‪ .‬ע"כ‪ .‬א' בספר עיקרי הד"ט )סי' ל"א ס"ק כ"ב( כתב בש השדה האר‪ -‬הנ"ל‪ ,‬כי‬ ‫מה‬

‫תהילה לאברהם‬

‫אבינו מלכנו‬ ‫מב‪ .‬אחר חזרת הש"‪ -‬אומרי "אבינו מלכנו"‪ ,‬א& א חל יוה"כ בשבת ‪.‬‬ ‫‪93‬‬

‫במנחת יוה"כ יש לומר קדיש אחר קריאת התורה קוד שיפטירו‪ ,‬שכ מוכח לישניה‬ ‫דהרמב" וכו'‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫והרב היפה ללב )סי' תרכ"ב סק"ב( תמה על דברי העיקרי הד"ט‪ ,‬האי' כתב כ‪ ,‬הלא‬ ‫השדה האר‪ -‬העיד בש החכמי שלא היו אומרי קדיש‪ ,‬וא& הוא תלה תשובתו בהסכמת‪.‬‬ ‫ע"ש‪ .‬וע"ע מועד לכל חי )סי' י"ט סק"‪ .(-‬והביא דבריו בכה"ח )סי' תרכ"ב סקי"ב( וסיי‪:‬‬ ‫וכ"ה המנהג שא"א קדיש‪ .‬ובנתיבי ע )ש‪ ,‬ס"ב( כתב‪ :‬מנהגנו שלא לומר קדיש‪ ,‬ודלא‬ ‫כשדה האר‪ .-‬כה"ח‪ .‬ע"כ‪ .‬וע"ע שו"ת אור לציו )ח"ג פ' כ"ט אות כ"ג בהערה( שכתב שאי‬ ‫לומר קדיש בהפטרה של מנחה‪ .‬יעו"ש‪ .‬וע"ע בליקוטי מהרי"ח שכתב‪ :‬עי' בכל בו שי"א‬ ‫קדיש‪ ,‬ומהרוקח והמרדכי מבואר שא"א קדיש עד חזרת ס"ת‪ ,‬וכ נראה מסתימת כל הפוסקי‬ ‫וכ המנהג‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫וע"ע שו"ת בית דינו של שלמה )סי' א'(‪ ,‬ושו"ת ויקרא אברה )קונ' אמר שומר ס"ק נ"ז(‪,‬‬ ‫ושדי חמד )ח"ט‪ ,‬מע' יוה"כ סי' ב' ס"ק ט"ז(‪ .‬וכ כתבו במחזור כפור תמי‪ ,‬חקת עול‪,‬‬ ‫אהלי יעקב‪ ,‬תפילת ישרי )מנצור(‪ ,‬ועבודת הש‪ ,‬שאי לומר קדיש‪ .‬והקדיש שאומר הש"‪-‬‬ ‫קוד העמידה עולה ג לס"ת וכמו במנחת שבת‪.‬‬ ‫‪ 91‬מר בסי' תרכ"ב )ס"ב( כתב‪ :‬השלישי מפטיר ביונה‪ .‬וא חל בשבת מזכיר בה של שבת‬ ‫וחות בשל שבת‪ .‬ומוכח דס"ל דג במנחה אומר "על התורה ועל העבודה" וכו'‪ .‬דש הוא‬ ‫מקו הזכרת שבת‪ .‬א' הרמ"א הגיה וכתב‪ :‬וא"א "על התורה ועל העבודה" במנחה‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫ומנהג הספרדי בזה כדעת מר‪ .‬וכ"ה במחזורי‪ .‬ועי' שו"ת באר עשק )סי' צ"ח(‪ ,‬וביד אהר‬ ‫)ריש סי' תרכ"ב(‪ .‬ובחזו"ע )עמ' שנ"ח(‪ .‬וע"ע נפש חיה )מרגליות(‪ .‬ואשל אברה‬ ‫)בוטשאטש‪ ,‬סי' תרכ"ב(‪ .‬ובכתר ש טוב )ח"א עמ' שפ"ז‪ ,‬וח"ו עמ' שע"ב(‪.‬‬ ‫אול בספר מנהגי ארג'יל )אלג'יר‪ ,‬סי' א' אות ו'( כתב‪ :‬ביוה"כ במנחה נוהגי שלא לומר‬ ‫בהפטרת מנחה של יוה"כ "על התורה" וכסברת ההג"ה‪ ,‬אע"פ שאי כ בתשובת התשב"‪-‬‬ ‫)ח"ג סי' ש"'(‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫‪ 92‬בחזו"ע )עמ' שנ"ח( כתב בפסק ההלכה‪ ,‬שיאמר העולה חצי קדיש אחר ברכות‬ ‫ההפטרה‪ .‬ובמקורות כתב שיש לדקדק מהריב"ש שכתב‪ :‬שא יאמר העולה קדיש לא יוכל‬ ‫הש"‪ -‬לומר קדיש שנית קוד העמידה‪ .‬מימלא למנהגנו שאומרי "מזמור לדוד" בשעת‬ ‫חזרת ס"ת להיכל קוד העמידה‪ ,‬שפיר יוכל לומר קדיש על אותו מזמור‪ .‬ואה"נ במקו שלא‬ ‫אומרי המזמור לא יאמר העולה ח"ק‪] .‬ובאמת שבמחזורי כתוב לומר מזמור זה רק א חל‬ ‫יוה"כ בשבת‪ [.‬וע"ע ש במקורות שציי להרבה פוסקי דס"ל שאי לומר ח"ק‪ .‬ונראה‬ ‫מלשונו שכ' דעתו שאי לומר ח"ק‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫‪ 93‬נתבאר לעיל בדיני תפילת שחרית )אות ל"א(‪.‬‬ ‫מו‬

‫תהילה לאברהם‬

‫צדקת ‬ ‫מג‪ .‬כשחל יוה"כ בשבת אומרי "צדקת'" אחר אמירת אבינו מלכנו ‪ .‬ויש‬ ‫נוהגי שאי אומרי אותו‪.96‬‬ ‫‪94‬‬

‫‪95‬‬

‫‪ 94‬כ"כ הטור )סי' תרכ"ב(‪ .‬וכ"פ בשו"ע )ש‪ ,‬ס"ג(‪ .‬והוא ע"פ מש"כ הר"‪ ,‬שהמנהג‬ ‫לאומרו לפי שהוא יו עינוי‪ .‬וע"ע בשו"ת התשב"‪) -‬ח"ב סי' רמ"ח( שכתב‪ :‬אבל צדקת' אי‬ ‫אומרי בשבת של ראש השנה לפי שהוא ראש חודש‪ ,‬וצדקת' הוא צידוק הדי של משה‬ ‫רבינו ע"ה‪ .‬אבל ביוה"כ שחל להיות בשבת אומרי צדקת'‪ .‬והרמ"א כתב‪ :‬במדינות אלו אי‬ ‫אומרי צדקת'‪.‬‬ ‫ועי' נתיבי ע שכתב‪ ,‬שבמנהגי בית אל כתוב שא"א צדקת' כשחל ר"ה בשבת‪ .‬ודייק‬ ‫מדפירש בר"ה ושתק בדי יוה"כ שחל בשבת‪ ,‬ש"מ שמנהג היה לאומרו‪ .‬וע"ע כתר ש טוב‬ ‫)ח"א עמ' תנ"ח(‪ .‬וכ במחזור חקת עול כתב לומר "צדקת'" א חל יוה"כ בשבת‪.‬‬ ‫‪ 95‬כתב בשכנה"ג )סי' תרכ"ב הגה"ט סק"א( וז"ל‪ :‬כתבתי בתשובה חלק או"ח סי' קל"ו‪,‬‬ ‫דמכח הסברא נראה דצרי' לומר צדקת' ואח"כ לומר אבינו מלכנו‪ ,‬דתדיר ושאינו תדיר תדיר‬ ‫קוד‪ .‬מ"מ ראוי להקדי אבינו מלכנו ואח"כ צדקת'‪ .‬והטע דאבינו מלכנו מעי תפילה‬ ‫הוא‪ ,‬ולכ יש להסמי' תפילה לתפילה‪ .‬ועוד דיותר יש שייכות בעשרה ימי אלו לאבינו‬ ‫מלכנו מצדקת'‪ .‬ועוד דהכא יש יתרו לאינו תדיר ]והוא האבינו מלכנו[ מלצדקת'‪ ,‬דהאבינו‬ ‫מלכנו אומרי שחרית ומנחה‪ ,‬וצדקת' רק במנחה וכו'‪ .‬וכ העיד החכ השל כמה"ר‬ ‫גרשו מוטאל שכ נוהגי בשאלוניקי להקדי אבינו מלכנו לצדקת'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫והנה תשובותיו בספר בעי חיי חלק או"ח לא זכינו לראותו‪ .‬אבל או"ח ח"ב זכינו שיצא‬ ‫לאור‪ .‬וש בסי' נ' כתב לחזק דבריו בתשובה ח"א ובשכנה"ג הנ"ל‪ ,‬שיש להקדי אבינו‬ ‫מלכנו ואח"כ צדקת'‪ .‬והוסי&‪ ,‬שכ הוא בהדיא בכל בו ובספר העיתי ובספר המנהיג‪.‬‬ ‫וסיי‪ :‬שישו בני מעיי שכיונתי אל האמת‪ .‬וע"ע בברכי יוס& )סי' תרכ"ב סק"א( שהקשה על‬ ‫סברתו‪ ,‬מ"מ סייעו מדברי בעל העיתי‪ .‬ושו"ר שבחמ"י )רכ"ה ע"ב( כתב ג"כ כדברי‬ ‫השכנה"ג ומאות הטעמי‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫דברי השכנה"ג הובאו להלכה בספר שלמי חגיגה )שכ"ג ע"א‪ ,‬ה"ט(‪ ,‬ובקמח סלת )קמ"ט‬ ‫ע"א הל' נ"א(‪ .‬וע"ע במחזור בית די )לראש השנה‪ ,‬ד& קס"ו( ומחזור אהלי יעקב )קע"ז‬ ‫ע"א(‪ .‬וכ בשולח גבוה )סי' תרכ"ב סק"ז( אחר שהביא דברי השכנה"ג סיי‪ :‬וכ מנהגנו‪.‬‬ ‫והובא בנתיבי ע‪ .‬וכ"כ בחזו"ע )עמ' שס"א(‪ .‬א' בספר נוה שלו )חז‪ ,‬הל' יוה"כ אות י"ב(‬ ‫אחר שהביא דברי השכנה"ג סיי‪ :‬ויש נוהגי לומר צדקת' קוד‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫‪ 96‬עי' בכה"ח )סי' תרכ"ב סקכ"ד( שכתב‪ :‬ג במדינות ספרד יש מקומות שאי אומרי‬ ‫אותו‪ .‬ובשו"ת זבחי צדק החדשות )סי' קנ"א( כתב‪ :‬וא חל בשבת אומר יהי ש דווקא‪ ,‬ואי‬ ‫או' צדקת' ולא אבינו מלכנו‪ .‬וכ"ה במנהגי "בית יעקב" להר"א מני‪ .‬וכ במחזור כפור תמי‬ ‫)ד& רכ"ח( השמיט לגמרי פסוקי "צדקת'"‪ ,‬וכ הוא במחזור תפלת ישרי )מנצור(‪ .‬וע"ע‬ ‫ביפה ללב )ח"ב סי' תרכ"ב ס"ק ג' ד'( שתמה על דברי השו"ע שפסק לאומרו‪ ,‬והלא בט"ב‬ ‫מז‬

‫תהילה לאברהם‬

‫עלינו לשבח‬ ‫מד‪ .‬בסיו תפילת מנחה אומר חצי קדיש‪ ,‬תענו ותעתרו‪ ,‬ותתקבל‪ .‬ואח"כ אומרי‬ ‫"עלינו לשבח"‪ .97‬ויש שאי אומרי "עלינו לשבח"‪.98‬‬ ‫תפילת נעילה‬ ‫אל נורא עלילה‬ ‫מה‪ .‬תפילת נעילה פותחת בפיוט "אל נורא עלילה"‪ .‬ואומר ' ְ;שעת' הנעילה ‪.‬‬ ‫וי"א שבשני הבתי האחרוני 'תזכו לשני רבות' וכו' 'מיכאל שר ישראל' וכו'‬ ‫יאמר ' ִמשעת' הנעילה‪.100‬‬ ‫‪99‬‬

‫א"א אותו לפי שנקרא מועד כ"ש יוה"כ דהוא בכלל אלה מועדי ה'‪ .‬ועיי בשמ ששו )חלק‬ ‫ג' דרוש ו' דר"ה אות מ'(‪] .‬ומסידור הגר"מ אליהו נראה שפוסק שלכתחילה יש לאומרו[‪.‬‬ ‫‪ 97‬במחזור כפור תמי‪ ,‬אהלי יעקב‪ ,‬חקת עול ותפלת ישרי )מנצור( הדפיסו לומר עלינו‬ ‫לשבח‪ .‬אבל אי אומרי מזמור ויהא שלמא‪ ,‬רק מיד אחר קדיש תענו אומר עלינו לשבח‪ .‬ועי'‬ ‫בהערה הבאה‪.‬‬ ‫‪ 98‬בספר בתי כנסיות )סי' תרכ"ב סק"א( הביא מכת"י מו"ז ה"ר שלמה ב עזרא‪ :‬מנהג‬ ‫אבותינו ביוה"כ במנחה שלא לומר אחר ח"ק ותענו ותתקבל‪ ,‬שו מזמור ולא שו קדיש ולא‬ ‫עלינו לשבח‪ .‬ועתה חדשי מקרוב באו שלוחי ציבור רוצי לנהוג לומר מזמור אחד וקדיש‬ ‫יהא שלמא ועלינו לשבח‪ .‬ולפו ריהטא היה נראה לעשות כ' בפרט אנו בני ספרד שנהגו‬ ‫לומר עלינו לשבח בכל השנה במנחה‪ .‬ועתה מצאתי סמ' למנהג אבותינו בספר המנהיג וכו'‬ ‫וסומ' תפילת נעילה לתפילת מנחה כהפלגת מוס& לתפילת שחרית וכו'‪ .‬וע"פ הדברי האלה‬ ‫לא הנחתי לש"‪ -‬שלנו לומר אחר קדיש תענו דתפילת מנחה שו דבר‪ ,‬אלא שיסמו' תפילת‬ ‫מנחה לתפילת נעילה‪ .‬ונמצא ש החכ השל כה"ר יעקב פג'ו יצ"ו שהוא תושב העיר‬ ‫רבתי ע שאלוניקי יע"א והעיד שכ' עושי בשאלוניקי וכו'‪ ,‬והיה ש החכ השל הישיש‬ ‫כה"ר יוס& צרפתי הי"ו שהוא ג"כ תושב שאלוניקי והודה לדבריו‪ ,‬וע"ז חזרנו למנהגנו וכו'‪.‬‬ ‫יעו"ש‪.‬‬ ‫‪ 99‬במחזור כפור תמי‪ ,‬חקת עול ותפלת ישרי )מנצור( כתבו לומר‪;ְ ' :‬שעת' הנעילה‪.‬‬ ‫ופירש בכפור תמי‪ :‬קוד שננעלי שערי העליו תכניס תפילתנו תקובל ברצו‪ .‬וכתבו כ‬ ‫בכל הבתי‪.‬‬ ‫‪ 100‬בספר מועד לכל חי )סי' י"ט אות צ"ח( כתב‪ :‬בדיצה ובצהלה הה"א בחול‪ .‬ויאמר‬ ‫' ִמשעת' הנעילה‪ .‬וכ בסיו בית אחרו יאמר ' ִמשעת' הנעילה‪ .‬והובא בכה"ח )סי' תרכ"ג‬ ‫סק"ה(‪ .‬והכוונה שדיצה וצהלה יהיה משעת הנעילה ואיל'‪ ,‬וכ בשרו נא הגאולה יהיה‬ ‫משעת הנעילה ואיל'‪ ,‬ולא רק בשעת הנעילה‪ .‬משא"כ בשאר הבתי שאנו מבקשי על‬ ‫מחילה ועל חתימה‪ ,‬בה שיי' לומר בשעת הנעילה‪.‬‬ ‫מח‬

‫תהילה לאברהם‬

‫אבינו מלכנו‬ ‫מו‪ .‬בנעילה אחר החזרה אי אומרי "אבינו מלכנו"‪ ,‬אלא אומר חצי קדיש‪ ,‬ואח"כ‬ ‫מתחילי לומר סליחות‪.101‬‬ ‫סליחות‬ ‫מז‪ .‬נוהגי לפתוח הסליחות של נעילה בבית המתחיל "זכור בני' באר‪ "-‬וכו' ‪,‬‬ ‫ואי מתחילי מתחילת הפיוט "שבט יהודה בדוחק"‪ .103‬ויש שנהגו להתחיל‬ ‫"משבט יהודה בדוחק"‪ .104‬ויש פותחי ב"זכרו לפני' בשחק"‪] 105‬סו& פיוט "א‬ ‫אפס"[‪ .‬ויש שנהגו לפתוח ב"אתאנו לחלות פני'"‪.106‬‬ ‫‪102‬‬

‫רחמנא אדכר ל‬ ‫מח‪ .‬ג בתפילת נעילה‪ ,‬אחר אמירת "רחמנא אדכר ל" וכו'‪ ,‬עוני "בדיל‬ ‫ויעבור"‪ .107‬ויש שנהגו לענות "אמ"‪.108‬‬ ‫‪ 101‬כתב הב"י )ס"ס תרכ"ג( בש המדרכי‪ :‬בתפילת נעילה אי אומרי אבינו מלכנו‪.‬‬ ‫והדרכ"מ כתב‪ :‬ואי נוהגי כ‪ .‬ומר בשו"ע לא כתב כלו‪ .‬אבל הרמ"א )ש‪ ,‬סעי' ה'( כתב‪:‬‬ ‫ואומרי אבינו מלכנו‪ .‬וע' בשכנה"ג )ש‪ ,‬הגב"י סק"ד( שכתב‪ :‬מקור המנהג שכתב הדרכ"מ‬ ‫הוא ממהר" מרוטנבורג‪ .‬יעו"ש‪ .‬ובשולח גבוה )ש‪ ,‬סק"ט( כתב על דברי הרמ"א‪ :‬מנהגנו‬ ‫שלא לאומרו בנעילה‪ .‬וכ"כ במועד לכל חי )סי' י"ט ס"ק ק"ב(‪ :‬המנהג הפשוט שלא לומר‬ ‫אבינו מלכנו בנעילה‪ .‬וע"ע בכה"ח )ש‪ ,‬ס"ק כ"ה( שכתב שבסידורי של בני ספרד אי‬ ‫כתוב א"מ בנעילה‪ .‬וע"ע נתיבי ע שכתב‪ :‬בירושלי לא נהגו לאומרו‪ .‬ע"כ‪ .‬וירושלי לאו‬ ‫דווקא‪ .‬וכ הוא במחזור כפור תמי‪ ,‬אהלי יעקב‪ ,‬חקת עול ותפלת ישרי שלא הדפיסו כלל‬ ‫אבינו מלכנו בנעילה‪.‬‬ ‫‪ 102‬כ הוא במחזור כפור תמי ותפלת ישרי )מנצור(‪ .‬ועיי חזו"ע )עמ' שע"ב(‪.‬‬ ‫‪ 103‬כ"כ במועד לכל חי )סי' י"ט ס"ק ק"ב( וז"ל‪ :‬בסליחות נעילה לא יתחיל שבט יהודה‬ ‫בדוחק וכו' כי אינו שעה לזה‪ .‬והרב מו"א היה גוער להש"‪ -‬בזה‪ .‬וכ"כ במחזור כפור תמי‬ ‫ותפלת ישרי )מנצור(‪.‬‬ ‫‪ 104‬כ הוא במחזור אהלי יעקב‪ ,‬וחקת עול‪ .‬וכ"כ במג אבות )לבהר‪ ,‬עמ' שי"ב(‪.‬‬ ‫‪ 105‬כ"כ בחזו"ע )עמ' שע"ב(‪.‬‬ ‫‪ 106‬כ"כ במועד לכל חי הנ"ל‪ :‬אלא יתחילו באתאנו לחלות ויאמר אבוא כעני שואל וכו'‪.‬‬ ‫‪ 107‬כ נראה דעת הויקרא אברה דלהל‪ .‬וכ"כ להלכה בשו"ת שמש ומג )ח"ד או"ח סי'‬ ‫ט"ו סק"י(‪ .‬ובחזו"ע )עמ' שע"ב(‪ .‬וכ"ה במג אבות )לבהר‪ ,‬עמ' שי"ב‪ ,‬תי"ח‪ ,‬תכ"ח‪ ,‬תל"א(‪.‬‬ ‫וכ"ה במחזור כפור תמי‪ ,‬אהלי יעקב ותפלת ישרי‪ ,‬וכ"נ ממחזור חקת עול‪.‬‬ ‫‪ 108‬בשו"ת ויקרא אברה )אדאדי‪ ,‬קונטרס מקו שנהגו‪ ,‬קכ"ב אות ד'( כתב‪ :‬בעה"ק צפת‬ ‫ת"ו באמירת רחמנא בנעילה‪ ,‬במקו שעוני הקהל בדיל ויעבור‪ ,‬עוני אמ בלבד‪ .‬וכ"ה‬ ‫מט‬

‫תהילה לאברהם‬

‫סיו הסליחות‬ ‫מט‪ .‬בסו& הסליחות של תפלת נעילה‪ ,‬אומרי פסוק "שמע ישראל" פע אחת‪,‬‬ ‫ואח"כ "ברו' ש כבוד" וכו' פע אחת‪ ,109‬ואח"כ אומרי פסוק‪" :‬ה' הוא‬ ‫בהושענא רבא‪ .‬וכ שמעתי מהרב אבר"' זלה"ה שכ ראה להרב חיד"א בעוב"י ליוורנו‬ ‫בהושע"ר‪ .‬וצרי' לדעת דבשלמא בהושע"ר ניחא וכו'‪ ,‬אבל בנעילה למה? הרי אנו אומרי‬ ‫בה ג"פ ויעבור בפועל‪ .‬ע"כ‪ .‬וע"ע במג אבות )לבהר‪ ,‬עמ' תל"ג( שכתב‪ ,‬מנהג העיר ראבט‬ ‫לענות 'אמ'‪.‬‬ ‫‪ 109‬כתב הסמ"ג )לאוי ס"ס ס"ט( וז"ל‪ :‬וקבלתי ממורי רבינו יהודה בר רבי יצחק‪ ,‬אחר‬ ‫שהשלי תפילת נעילה אומר קדיש‪ ,‬ואח"כ ז' פעמי "ה' הוא האלקי"‪ ,‬לפי שהשכינה‬ ‫עולה למעלה משבעה רקיעי‪ .‬ואח"כ "שמע ישראל" פע אחת ומיד תוקעי משו דכתיב‪:‬‬ ‫"עלה אלוקי בתרועה ה' בקול שופר" )תהילי פמ"ז פס' ו'(‪ .‬ובהגהות הסמ"ק )רכ"א‬ ‫סק"ה( כתב‪ :‬בליל מוצאי כיפור רגילי לומר "ה' הוא האלקי" ז' פעמי‪ ,‬י"א אות קוד‬ ‫תקיעה‪ ,‬ויש אומרי אות אחר התקיעה‪ ,‬וכ נראה‪ ,‬שהרי אומר אותו לסימ סילוק שכינה‬ ‫שמסתלק ועולה עד לרקיע השביעי‪ ,‬וכתיב‪" :‬עלה אלוקי בתרועה" אלמא לאחר תקיעת‬ ‫השופר הוי העלאה וסילוק‪ .‬ע"כ‪ .‬והובא כ"ז בב"י )סי' תרכ"ד(‪.‬‬ ‫ובדרכ"מ )סי' תרכ"ג סק"ב( הביא דברי מהרי"ל )סדר נעילה(‪ :‬בסיו הנעילה אומר הש"‪-‬‬ ‫פס' שמע ישראל פ"א והציבור עוני אחריו פ"א‪ .‬ואומר "ברו' ש כבוד" ג' פעמי‪ .‬ואומר‬ ‫הש"‪" -‬ה' הוא האלקי" והציבור אחריו‪ ,‬עד שבע פעמי לש"‪ -‬ושבע פעמי לציבור‪.‬‬ ‫ואח"כ אומר קדיש ותוקעי‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫מר בשו"ע )סי' תרכ"ג ס"ו( כתב‪ :‬בסו& הסליחות אומרי שבע פעמי "ה' הוא האלקי"‬ ‫ותוקעי תשר"ת‪ .‬הרי שכתב בפשיטות שאמירת הפסוקי קוד לתקיעה‪ .‬וכ"כ בשולח גבוה‬ ‫)סי' תרכ"ג סק"י(‪ :‬ומנהגנו לומר ז"פ ה' הוא האלקי קוד תקיעה‪ ,‬וקוד זה אומרי שמע‬ ‫ישראל פ"א הש"‪ ,-‬וחוזרי ואומרי אותו הציבור‪.‬‬ ‫ועי' במחזור אהלי יעקב )עמ' ר"י( שכתב‪ :‬מה שאומרי פס' שמע ישראל ובשכמל"ו‬ ‫בסיו הסליחות‪ ,‬נראה שהוא כטע שמתחילי התורה ביו שמחת תורה תיכ& אחר סיומה‪,‬‬ ‫שלא ימצא מקו פטור ופתח לשט לקטרג כמ"ש הפוסקי‪ ,‬א& הכא תיכ& אחר גמר הדי‬ ‫והחתימה מקבלי עול מלכות שמי ה לטוב ה למוטב‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫הרמ"א )ש( מוסי&‪ :‬ואומר פ"א שמע ישראל וג"פ בשכמל"ו‪] .‬ועי' ט"ז סי' ס"א סק"ד[‪.‬‬ ‫וטע הדבר שנהגו לומר בשכמל"ו ג"פ‪ ,‬כתב המטה משה )אות תתפ"ג(‪ ,‬שהוא כנגד כהני‬ ‫לוי וישראלי‪ .‬ועוד ע"ש הפסוק ה' מל' – קוד שנברא העול‪ ,‬ה' מל' – בעה"ז‪ ,‬ה'‬ ‫ימלו' – לעתיד‪.‬‬ ‫אול בשכנה"ג )סי' תרכ"ד הגב"י סק"א( הביא דברי הדרכ"מ שאומרי בשכמל"ו ג"פ‪,‬‬ ‫וכתב ע"ז‪ :‬ואי אנו נוהגי כ‪ .‬וכ"כ בספר נתיבי ע )סי' תרכ"ג ס"ו( שמנהגנו לומר‬ ‫בשכמל"ו פ"א‪ .‬וע"ע בכה"ח )סי' תרכ"ג סק"ל( שכתב‪ :‬ע"כ יש נוהגי שאי לאומרו כ"א‬ ‫נ‬

‫תהילה לאברהם‬

‫האלקי ה' הוא האלקי" )מלכי א'‪ ,‬פי"ח פס' ל"ט( שבע פעמי‪ ,110‬ואח"כ אומרי‬ ‫פסוק‪" :‬קראתי בכל לב ענני ה' חקי' אצורה" )תהילי‪ ,‬פ' קי"ט פס' קמ"ה( שבע‬ ‫פעמי‪ .111‬ויש שנהגו בהיפ'‪ ,‬תחילה אומרי ז"פ "קראתי בכל לב"‪ ,‬ואח"כ ז"פ‬

‫פע אחת‪ .‬וכ נדפס במחזורי כפור תמי‪ ,‬אהלי יעקב‪ ,‬חקת עול‪ ,‬ותפלת ישרי )מנצור(‪,‬‬ ‫ועבודת הש‪ .‬וכ המנהג שאומר הש"‪ -‬פס' שמע ישראל פ"א ואחריו כל הקהל פ"א‪ ,‬ואומר‬ ‫בשכמל"ו פ"א ואחריו כל הקהל פ"א‪.‬‬ ‫‪ 110‬לעיל הזכרנו דברי מר בשו"ע )סי' תרכ"ג ס"ו( שכתב‪ :‬בסו& הסליחות אומרי שבע‬ ‫פעמי "ה' הוא האלקי" וכו'‪ .‬וע"ע בשו"ע סי' ס"א )סעי' י"ב(‪ .‬והנה בשו"ת באר עשק )סי'‬ ‫צ"ח( נשאל‪ :‬מה שנהגו לומר קוד תקיעת שופר מוצאי יו הכיפורי פסוק "ה' הוא‬ ‫האלקי" ז"פ‪ ,‬א נכו לומר "ה' הוא האלקי" ז"פ לבד‪ ,‬או ז"פ "ה' הוא האלקי ה' הוא‬ ‫האלקי" כפי הפסוק‪ ,‬שהוא י"ד פעמי "ה' הוא האלקי"‪ .‬והשיב‪ :‬נלע"ד כי יותר נכו‬ ‫לומר ז"פ "ה' הוא האלקי" בלבד‪ .‬ע"ש טעמו‪.‬‬ ‫אמנ בספר יד אהר )סי' תרכ"ד הגב"י( כתב על דבריו‪ :‬ליתא לע"ד‪ ,‬עיי ש שאי‬ ‫בדבריו הכרח‪ .‬ומהרח"ו זצוק"ל כתב בספר נגיד ומצוה שיש לומר י"ד פעמי "ה' הוא‬ ‫האלקי"‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ ביפה ללב )ח"ב סי' תרכ"ג סק"ב( בש הנגיד ומצוה‪.‬‬ ‫וכ הוא בשער הכוונות )ק"ב ע"ג(‪ :‬וז"ס מה שנהגו לומר אחר תפילת נעילה ז"פ "ה' הוא‬ ‫האלקי" והש"‪ -‬אומר פ"א והקהל עוני אחריו‪ ,‬וכ עד ז' פעמי‪ .‬ואע"פ שאנו כופלי בכל‬ ‫פע "ה' הוא האלקי ה' הוא האלקי" לפ"א תחשב וכו'‪ ,‬ונמצא כי י"ד פעמי "ה' הוא‬ ‫האלקי" אינ רק ז"פ בלבד‪ .‬ע"ש‪ .‬והובא בכה"ח )סי' תרכ"ג ס"ק כ"ח(‪ .‬וע"ע במחזור‬ ‫אהלי יעקב )עמ' ר"י( שכתב‪ ,‬שכ הוא בסידור האר"י וכ בסידור ר"י קאפיל‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫‪ 111‬במחזור אהלי יעקב )עמ' ר"י( כתב‪ :‬מה שכתוב לומר פסוק "קראתי בכל לב" ז"פ‪ ,‬לא‬ ‫מצאתי כעת מקורו‪ .‬אול מנהג זה מובא בשכנה"ג )סי' תרכ"ד הגב"י סק"ב( וז"ל‪ :‬מנהג‬ ‫בקצת מקומות בכל פע שאומר "ה' הוא האלקי" אומרי אחריו "קראתי בכל לב" וכו'‪.‬‬ ‫ונ"ל הטע משו דיש בפסוק זה ז' תיבות‪ ,‬והוא תפלה ותחינה לקב"ה ששואל ממנו שקראו‬ ‫בכל לב שיענהו כנגד ז"פ שאומרי ה' הוא האלקי‪ .‬ושמעתי טע אחר שאי אומרי אותו‬ ‫כי א ששה פעמי‪ ,‬אבל בפע האחרונה אי אומרי אותו‪ ,‬ונמצא שה י"ג פעמי‪ ,‬שבעה‬ ‫פעמי "ה' הוא האלקי" וששה פעמי "קראתי בכל לב" כנגד תיבות ד"והוא רחו יכפר‬ ‫עו"‪ .‬ע"כ‪ .‬והובאו דבריו בשולח גבוה )ש‪ ,‬מח' א'( וכתב ע"ז‪ :‬ובמקומינו נהגו לומר י"ג‬ ‫פעמי "קראתי בכל לב" אחר שאומרי "ה' הוא האלקי"‪.‬‬ ‫ועכ"פ מלשו השולח גבוה נראה שתחילה אומרי "ה' הוא האלקי" ואח"כ אומרי‬ ‫הפסוק "קראתי בכל לב"‪ .‬וכ סידר במחזור תפילת ישרי )מנצור( לומר ז"פ "ה' הוא‬ ‫האלקי" ואח"כ ז"פ "קראתי בכל לב"‪ .‬וכ"ה במחזור "עבודת הש"‪.‬‬ ‫נא‬

‫תהילה לאברהם‬

‫"ה' הוא האלקי"‪ .112‬ויש שנהגו לומר פס' "ה' הוא האלקי" וכו' פ"א‪ ,‬ואחריו‬ ‫פס' "קראתי בכל לב" וכו' פ"א‪ ,‬וחוזרי לומר כ שבע פעמי‪.113‬‬ ‫תקיעות‬ ‫נ‪ .‬אחר אמירת הפסוקי הנ"ל‪ ,‬אומר הש"‪ -‬חצי קדיש‪ ,‬ותוקעי תשר"ת תש"ת‬ ‫תר"ת‪ ,114‬ואומר תענו ותעתרו וכו'‪ ,‬תתקבל וכו'‪ .‬ושוב תוקעי תרועה גדולה‪.115‬‬ ‫ואומרי‪" :‬כל כלי יוצר עלי' לא יצלח" וכו' "ה' יחתו מריביו" וכו'‪.116‬‬

‫‪ 112‬בכה"ח )סי' תרכ"ג ס"ק כ"ט( כתב‪ :‬כ הוא מנהג בית אל יכב"‪ ,-‬לומר הפסוק "קראתי‬ ‫בכל לב" ז"פ‪ ,‬ושוב אומרי "ה' הוא האלקי ה' הוא האלקי" ז"פ‪ .‬ע"ש‪ .‬וכ"כ במנהגי‬ ‫"בית יעקב" להר"א מני וז"ל‪ :‬ואומר שבעה פעמי "קראתי בכל לב" ועל כל פע חוזרי‬ ‫אותו הקהל‪ ,‬ואחר כ' שבעה פעמי "ה' הוא האלקי" וכו'‪ .‬וכמנהג הזה כתוב במחזור אהלי‬ ‫יעקב וחקת עול‪ ,‬שאומר תחילה ז"פ "קראתי בכל לב" ואח"כ אומר ז"פ "ה' הוא האלקי"‪.‬‬ ‫וכ העלה בחזו"ע )עמ' שע"ג( בהערה‪.‬‬ ‫‪ 113‬ביפה ללב )ח"ב סי' תרכ"ג סק"ב( כתב שהמנהג לומר "ה' הוא האלקי ה' הוא‬ ‫האלקי" פ"א‪ ,‬ואח"כ אומרי "קראתי בכל לב" פ"א‪ ,‬ושוב אומרי "ה' הוא האלקי ה'‬ ‫הוא האלקי" פ"א‪ ,‬ואחריו "קראתי בכל לב" פ"א‪ ,‬ועושי כ שבע פעמי‪ .‬והטע כדי שלא‬ ‫לומר "ה' הוא האלקי" יותר מב' פעמי ברציפות כמו שנזכר בפסוק‪ ,‬וכדר' שאמרו שאי‬ ‫לומר פס' שמע ישראל ב' פעמי ברציפות‪ .‬ולכ מפסיקי בי פע לפע באמירת הפסוק‬ ‫"קראתי בכל לב"‪ .‬וכ משמעות לשו השכנה"ג הנ"ל שכ' היה סדר אמירת‪ .‬וע"ע בשו"ת‬ ‫זבחי צדק החדשות )סי' קנ"א( וז"ל‪ :‬אחר "ברו' ש כבוד" וכו'‪ ,‬אומרי "ה' הוא האלקי"‬ ‫וכו'‪ .‬ובכל פע שאומר הש"‪" -‬ה' הוא האלקי" אומרי הקהל פסוק "קראתי בכל לב" וכו'‪.‬‬ ‫וכ סידר במחזור כפור תמי לומר פ"א "ה' הוא האלקי" ופ"א "קראתי בכל לב" וכ‬ ‫עושי ז' פעמי‪.‬‬ ‫אול בכה"ח )סי' תרכ"ג ס"ק כ"ט( כתב לדחות דברי היפה ללב‪ ,‬שהרי רבינו האר"י כתב‬ ‫בהדיא לומר הפסוק "ה' הוא האלקי ה' הוא האלקי" ז"פ זה אחר זה‪ ,‬ש"מ דאי שו חשש‬ ‫באמירת פסוק זה כמה פעמי זא"ז ולא דמי לק"ש‪ .‬ולכ אי להפסיק באמצע באמירת‬ ‫הפסוק "קראתי בכל לב"‪ .‬וכ הוא מנהג בית אל יכב"‪ -‬וכו'‪ .‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫‪ 114‬הטור )סי' תרכ"ד( כותב‪ :‬ותוקעי תשר"ת זכר לתקיעת היובל שהיתה ביו הכיפורי‪.‬‬ ‫ויש נוהגי לתקוע מיד אחר תפילת נעילה‪ .‬והב"י )ש( כתב בש המרדכי והגה"מ שיש‬ ‫תוקעי תקיעה אחת‪ ,‬ויש תוקעי תשר"ת‪ .‬ומנהג העול עכשיו לתקוע תשר"ת‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫ובדרכ"מ )ש‪ ,‬סק"א( כתב‪ ,‬שמנהג אשכנז לתקוע תקיעה אחת‪ .‬והמנהג לתקוע מיד אחר‬ ‫הקדיש שאומרי בסו& נעילה‪ ,‬ויש שמקדימי קוד הקדיש מיד שאמרו "ה' הוא האלקי"‬ ‫וכו'‪ .‬ע"כ‪ .‬וע"ע מטה משה )אות תתפ"ה ותתפ"ו(‪ ,‬ומנהגי ישורו )ס' קנ"ד וקנ"ה(‪ ,‬ובאר‪-‬‬ ‫חיי )סטהו‪ ,‬סי' תרכ"ג ס"ו(‪.‬‬ ‫נב‬

‫תהילה לאברהם‬

‫ומר בשו"ע )סי' תרכ"ג ס"ו( כתב‪ :‬בסו& הסליחות אומרי שבע פעמי "ה' הוא‬ ‫האלקי" ותוקעי תשר"ת‪ .‬והרמ"א כתב‪ :‬וי"א שאי לתקוע רק תקיעה אחת‪ ,‬וכ נוהגי‬ ‫במדינות אלו‪ .‬ותוקעי לאחר שאמר קדיש לאחר נעילה‪ ,‬וקצת מקומות נהגו לתקוע קוד‬ ‫קדיש‪ .‬ע"כ‪ .‬ומסידור דברי השו"ע נראה דס"ל דהתקיעות ה אחר נעילה קוד ערבית‪ ,‬ודלא‬ ‫כהסוברי שתוקעי אחר ערבית‪ .‬וכ"כ הכנה"ג )ריש סי' תרכ"ד( שכ' מנהגנו‪ .‬והביא שכ"כ‬ ‫בשו"ת בנימי זאב )סי' רל"ג(‪ .‬וכ"כ בשו"ת באר עשק )סי' צ"ח( שהעיקר להלכה שתוקעי‬ ‫אחר נעילה קוד ערבית‪ .‬והובא ביד אהר )סי' תרכ"ד הגה"ט(‪ .‬וע"ע בשולח גבוה )סי'‬ ‫תרכ"ג סקי"ג( שכתב‪ :‬מנהגנו לתקוע בתו' הקדיש קוד שאומר "תענו" ו"תתקבל" לאחר‬ ‫הנעילה קוד ערבית‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫והנה בשכנה"ג )סי' תרכ"ד הגה"ט סק"ב( כתב‪ :‬מנהגנו אחר שמסיימי הסליחות‪ ,‬אחר‬ ‫קדיש‪ ,‬קוד "תענו" תוקעי תשר"ת‪ .‬ויש תוקעי עשרה קולות ]היינו תשר"ת תש"ת תר"ת[‬ ‫ואי לה סמ'‪ .‬ע"כ‪ .‬ובשולח גבוה )סי' תרכ"ג סקי"ב( הביא דבריו וכתב‪ :‬ומנהגנו לתקוע‬ ‫עשרה קולות תשר"ת תש"ת תר"ת‪ .‬איברא שהפוסקי כתבו תקיעה‪ ,‬ויש כתבו תשר"ת‪ ,‬אבל‬ ‫אחר החיפוש מצאתי בספר המנהיג )סי' ס"ט( שכתב‪ :‬צרי' לעשות תשר"ת סימ אחד של‬ ‫וכו' וכבר בארנו כי צרי' לתרועה אחת תשר"ת תש"ת תר"ת וכו'‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ בנהר מצרי‬ ‫)הל' יוה"כ‪ ,‬אות י"ט( וז"ל‪ :‬מנהג מצרי לתקוע במוצאי יוה"כ בקדיש תתקבל קוד תענו‬ ‫עשרה קולות תשר"ת תש"ת תר"ת‪ .‬ולא תשר"ת לבד כפסק מר דתוקעי תשר"ת לבד‪ ,‬דלא‬ ‫נהגו כ‪ ,‬רק תשר"ת תש"ת תר"ת‪ .‬ואחר אמירת "תענו ותעתרו" תוקעי תרועה גדולה אחת‪,‬‬ ‫ומתפללי ערבית‪ .‬וכ מנהגנו בעיקו"ת ירושלי ת"ו‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ בנתיבי ע )סי' תרכ"ג ס"ו(‬ ‫בירושלי נוהגי שקוד "תענו ותעתרו" תוקעי תשר"ת תש"ת תר"ת‪ ,‬ואחר גמר הקדיש‬ ‫קוד "כל כלי יוצר" וכו' תוקעי תרועה גדולה‪ .‬ע"ש‪ .‬וכ"כ בספר ברית כהונה )מע' כ' אות‬ ‫ט"ו(‪ :‬אחר הנעילה ראיתי נוהגי שאחר שיאמר הש"‪" -‬תענו ותעתרו" קוד גמר "תתקבל"‬ ‫וגו'‪ ,‬תוקעי תשר"ת תש"ת תר"ת כמנהג שזכר הכ& החיי ז"ל בש השו"ג‪ ,‬ושהביא ראיה‬ ‫לזה מספר המנהיג‪ ,‬ואח"כ גומר החז תתקבל וגו'‪ .‬וכ נוהגי ג"כ לתקוע תרועה גדולה‪,‬‬ ‫וכמ"ש הרב הנז' שיש נוהגי כ‪.‬‬ ‫וע"ע במחזור אהלי יעקב )עמ' ר"י( שכתב‪ :‬מה שכתוב במחזורי הספרדי לתקוע קוד‬ ‫"תענו ותעתרו" נראה שהוא כעי פשרה למ"ש הרב בהג"ה )הנ"ל( ותוקעי לאחר הקדיש‬ ‫וקצת מקומות נהגו לתקוע קוד הקדיש כיו דהוי זכר לתקיעת יובל שהיתה ביוה"כ כל כמה‬ ‫דמסמכינ ליה ליוה"כ עדי& טפי‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 115‬כנ"ל בדברי הנהר מצרי ונתיבי ע‪ ,‬וכ"כ בכה"ח )סי' תרכ"ג ס"ק ל"א( וז"ל‪ :‬ויש‬ ‫נוהגי לתקוע עוד תרועה גדולה אחר סיו קדיש תתקבל‪ ,‬והוא ע"ז רמז עלה אלקי‬ ‫בתרועה‪ ,‬לפי שבכא סיו התפילות והבקשות של יוה"כ‪ .‬וכל אחד יעשה כמנהגו לפי שאי‬ ‫כא חיוב מצד הדי רק מנהג ודר' רמז בעלמא‪ .‬ע"ש‪ .‬וע"ע בשו"ת זבחי צדק החדשות )סי'‬ ‫קנ"א(‪ :‬קוד תענו וכו' תוקע עשרה קולות תשר"ת תש"ת תר"ת‪ ,‬ואח"' תענו וכו'‪ ,‬ומריע‬ ‫תרועה גדולה‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ"כ במנהגי "בית יעקב" להר"א מני‪ :‬ואומר קדיש‪ ,‬וקוד "תענו‬

‫נג‬

‫תהילה לאברהם‬

‫עלינו לשבח‬ ‫נא‪ .‬בסיו תפילת נעילה אי אומרי "עלינו לשבח"‪ ,‬אלא מיד מתחילי להתפלל‬ ‫תפילת ערבית‪ .117‬ויש שנהגו שאחר שאומרי הפסוקי "כל כלי יוצר" וגו'‪ ,‬לומר‬ ‫קדיש "יהא שלמא" ו"עלינו לשבח"‪ ,‬ואח"כ מתחילי תפלת ערבית‪.118‬‬ ‫תפילת ערבית מוצאי כיפור‬

‫אמירת קדיש‬ ‫נב‪ .‬תפילת ערבית של מוצאי כיפור פותחת בפסוקי "ה' צבאות" וכו'‪ ,‬חצי קדיש‬ ‫וכו'‪" ,‬והוא רחו" וכו'‪ ,‬ברכו וכו'‪ ,‬וממשי' כמו תפילת ערבית של חול‪ .119‬ויש‬

‫ותעתרו" תוקעי עשרה קולות‪ ,‬ואחר כ' אומר תענו‪ ,‬ואחר גמר הקדיש תוקעי תרועה‬ ‫גדולה‪ ,‬ואומרי כל כלי יוצר וכו'‪ .‬וע"ע ברוח חיי )פלאג'י‪ ,‬סי' תרכ"ג סק"ג(‪.‬‬ ‫‪ 116‬כתב הכנה"ג )סי' תרכ"ד הגה"ט( וז"ל‪ :‬אחר סיו תפילת נעילה נוהגי אנו לומר‪:‬‬ ‫"כל כלי יוצר עלי' לא יצלח" ג' פעמי‪ ,‬ואח"כ אומרי‪" :‬יבואו ויגידו צדקתו לע נולד כי‬ ‫עשה"‪ .‬ואח"כ אומר הש"‪" :-‬ל' אכול בשמחה לחמ'" וכו'‪ .‬וראיתי לחזני ולמרביצי תורה‬ ‫אומרי הפסוק ככתבו "ל' אכול בשמחה לחמ'" וכמו שכתוב בסידורי‪ ,‬וטועי ה‪ ,‬שאי‬ ‫לומר "ל' אכול בשמחה לחמ'" משו דר"ת א'כול ב'שמחה ל'חמ' הוא 'אבל'‪ ,‬ולכ יש‬ ‫להפו' הפסוק ולומר‪" :‬בשמחה אכול לחמ'" וכו'‪ .‬וכ הוא מנהגי‪ .‬ויראה לי שהטע‬ ‫שאומרי פסוק "יבואו ויגידו צדקתו לע נולד כי עשה" לפי שכיו שנתכפרו עונותיה ה‬ ‫כבריה חדשה וכע נולד‪ .‬ע"כ‪ .‬והובא בשלמי חגיגה )סי' ז' אות י"ב‪ ,‬שכ"ג ע"א(‪ ,‬ובכה"ח‬ ‫)סי' תרכ"ד ס"ק ל"ח(‪ .‬וע"ע בברית כהונה )מע' כ' אות ט"ז(‪ :‬אחר גמר תפילת הנעילה‬ ‫והסליחות והתקיעות‪ ,‬ראיתי נוהגי לומר "כל כלי" וגו' ג"פ‪ ,‬ואחכ"א "יבואו ויגידו צדקתו‬ ‫לע נולד כי עשה"‪" .‬ל' אכול בשמחה לחמ' ושתה בלב טוב יינ' כי כבר רצה האלהי את‬ ‫מעשי'"‪ .‬וכעי זה כתב הרב כ& החיי ז"ל‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכל הנז' בהלכה זו הובא במחזורי כפור תמי‪ ,‬אהלי יעקב‪ ,‬חקת עול ותפלת ישרי‬ ‫)מנצור(‪ .‬וכ"כ בחזו"ע )עמ' שע"ג(‪ .‬ומש"כ הכנה"ג לשנות הפסוק ולומר "בשמחה אכול‬ ‫לחמ'" לא שינו המחזורי כדבריו‪ ,‬וכ"כ בכה"ח )סי' ר"כ סקי"א(‪ :‬המנהג לאומרו ביושר‪.‬‬ ‫לבד ממחזור "עבודת הש" שהדפיס הפסוק כנוסח הכנה"ג‪.‬‬ ‫‪ 117‬במחזור אהלי יעקב וחקת עול לא הדפיסו כלל "עלינו לשבח" אחר הנעילה‪.‬‬ ‫ובמחזור כפור תמי ותפלת ישרי )מנצור( כתבו‪ ,‬שיש נוהגי לומר עלינו לשבח‪ .‬וע"ע‬ ‫בבתי כנסיות )סי' תרכ"ב( שכתב‪ :‬אחר קדיש תענו ותתקבל תכ& אמרתי והוא רחו וברכו‬ ‫לתפילת ערבית‪ ,‬ולא כמו אות הנוהגי לומר אחר תענו מזמור אחד וקדיש יהא שלמא‪,‬‬ ‫ואח"כ אומר והוא רחו‪ ,‬ואי לה על מה שיסמוכו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 118‬בשו"ת זבחי צדק החדשות )סי' קנ"א( כתב‪ :‬אחר "ויר קר משיחו" אומר קדיש יהא‬ ‫שלמא ועלינו לשבח‪.‬‬ ‫נד‬

‫תהילה לאברהם‬

‫שנהגו שלא לומר "חצי קדיש" בתחילת התפילה‪ ,‬רק "והוא רחו" וכו'‪" ,‬וברכו"‬ ‫וכו'‪ ,‬וממשיכי כרגיל‪.120‬‬ ‫ברכו בסיו התפילה‬ ‫נג‪ .‬יש מי שכתב שאי אומרי ברכו בסו& תפילת ערבית של מוצאי כיפור ‪ .‬אבל‬ ‫מנהג הספרדי הוא לומר ברכו בסיו תפילת ערבית‪.122‬‬ ‫‪121‬‬

‫‪ 119‬עי' במנהגי "בית יעקב" להר"א מני שכתב‪ :‬ואחר כ' מתפללי ערבית ואומרי קדיש וברכו וכו'‪.‬‬ ‫וכ"כ במחזור כפור תמי‪ ,‬ומחזור תפלת ישרי )מנצור( ו"עבודת הש"‪ .‬וכ"כ בחזו"ע )עמ' שע"ו(‬ ‫שמנהגנו לפתוח בפסוקי ה' צבאות וכו' וח"ק‪ ,‬והוא רחו וכו' וברכו‪ .‬וע"ע בכה"ח )סי' רל"ז סק"ג(‬ ‫דלפי דברי רבנו האר"י ז"ל קדיש דקוד ערבית הוא חובה ויש לו טע בסוד‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫‪ 120‬בשכנה"ג )סי' רל"ז הגה"ט סק"א( כתב‪ :‬והמנהג הפשוט עכשיו לומר קדיש קוד והוא רחו‪,‬‬ ‫ונראה שנהגו כ מפני שאומרי מזמורי קוד ערבית‪ .‬אבל בליל כיפור ובליל מוצאי יו הכיפורי‬ ‫נוהגי שלא לומר קדיש קוד והוא רחו‪ ,‬והטע מפני שאי אומרי מזמורי‪ .‬והמו הע אפילו שאי‬ ‫אומרי מזמורי קוד ערבית‪ ,‬אומרי קדיש‪ ,‬וטעות הוא ביד‪ .‬וכ"כ שנית )בסי' תרכ"ד הגה"ט סק"א(‬ ‫וז"ל‪ :‬ואי אומרי קדיש קוד ברכו אלא לאחר גמר נעילה אומרי והוא רחו וערבית‪ .‬וכ"נ מדברי‬ ‫ה"בתי כנסיות" הנ"ל‪ .‬וכ"כ בנהר מצרי )הל' יוה"כ‪ ,‬אות י"ט( וז"ל‪ :‬ומתפללי ערבית בלי קדיש ראשו‪.‬‬ ‫וכ"כ בספר ברית כהונה )מע' כ' אות כ'(‪ :‬מנהגינו באי ג'רבה יע"א שלא לומר קדיש קוד ערבית של‬ ‫מוצאי יו כפור‪ .‬ע"כ‪ .‬וע"ע בספר גאולי כהונה )מע' כ' אות א'(‪ :‬אי אומרי קדיש קוד ערבית של‬ ‫מוצאי יו כפור‪ ,‬ועיי בשכנה"ג‪ .‬ע"כ‪ .‬וכ סידר במחזור "אהלי יעקב" לומר והוא רחו וברכו בלא קדיש‬ ‫תחילה‪ .‬ובחקת עול כתב לומר "והוא רחו" וכו'‪ ,‬ובבית אל נהגו לומר ח"ק‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 121‬עי' בספר הליכות שלמה )עמ' נ"ט( שכתב‪ :‬אי אומרי "ברכו" אחר תפלת ערבית של מוצאי‬ ‫יוה"כ‪ .‬וכתב ש הטע‪ ,‬דכיו שכל הקהל היו בביהכ"נ כל היו ודאי שמעו ברכו שלפני התפילה‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫והוא ע"פ המבואר בשו"ע )סימ קל"ג ס"א( וז"ל‪ :‬בשבת ויו"ט אי אומרי ברכו אחר קדיש בתרא‪ .‬הגה‪:‬‬ ‫אפי' במקו שנהגו לאומרו בימות החול‪ ,‬שמא לא היו יחידי בבהכ"נ כשאמרו ברכו‪ ,‬מכל מקו בשבת‬ ‫ויו"ט אי לאומרו‪ ,‬דהכל באי לבהכ"נ קוד ברכו )ב"י בש ריב"ש(‪ .‬וא"כ ה"ה ביוה"כ שאי לאומרו‬ ‫אחר התפילה‪.‬‬ ‫‪ 122‬נודע שמנהג הספרדי לומר ברכו בסו& התפילה ג בשבת ויו"ט ודלא כפסק מר בשו"ע‪ ,‬ומשו‬ ‫שיש לו טע ע"פ הסוד כמבואר בשער הכוונות‪ .‬וכ"כ ביד אהר )מהדו"ב‪ ,‬סי' קל"ג הגב"י סק"ה( וז"ל‪:‬‬ ‫עתה בזמננו זה שנתפשטו כתיבות הרב הקדוש ז"ל שכתב שאומרי אותו בי בחול בי בשבת בי ביו"ט‬ ‫נהגו ברוב הקהילות לאומרו‪ .‬וכ"כ בספר בתי כנסיות‪ ,‬וברוח חיי‪ ,‬והובא בכה"ח סי' קל"ג )סק"א( וסי'‬ ‫רל"ז )סק"ב(‪ .‬וכ נדפס במחזורי כפור תמי‪ ,‬אהלי יעקב‪ ,‬תפלת ישרי )מנצור(‪ ,‬ועבודת הש‪ .‬וכ‬ ‫המנהג פשוט‪ .‬וכ"כ להלכה בחזו"ע )עמ' שע"ז ד"ה לפני( עיי"ש‪ .‬ועוד דא& לפי הפשט י"ל שצרי' לומר‬ ‫"ברכו" וכמ"ש בהליכות שלמה הנ"ל בש הגר"א נבנצל‪ ,‬דפעמי יש מהקהל שמפסידי ברכו של‬ ‫תחילת התפילה משו שנצרכו לנקביה וכיוצא‪ .‬וא"כ בשביל יש לומר ברכו פע שנית בסו& התפילה‪.‬‬ ‫נה‬