Rav Nebetzal Ki Tetze 2009

‫‪1‬‬ ‫בס"ד‬

‫ישיבת הכֹּתל ‪ -‬ירושלים‬

‫שיחת הגאון הרב אביגדֹר הלוי נבנצל שליט"א‬ ‫לפרשת כי תצא תשס"ט‬ ‫עבודת ראש השנה ‪ -‬קבלת מלכות שמים‬ ‫בן סורר ומורה ‪ -‬על מה נסקל?‬ ‫התורה ְמ ַצוה בפרשתנו‪ִ " :‬כּי י ְִהיֶה ְל ִאישׁ ֵבּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה‪,‬‬ ‫ְשׁי ִעירוֹ‬ ‫ָמהוּ ָכּל אַנ ֵ‬ ‫וּרג ֻ‬ ‫וּבקוֹל ִאמּוֹ‪ְ ...‬‬ ‫אָביו ְ‬ ‫ֵאינֶנּוּ שׁ ֵֹמ ַע ְבּקוֹל ִ‬ ‫וּב ַע ְר ָתּ ָהרָע ִמ ִקּ ְר ֶבּ ָך" )דברים כא‪ ,‬יח‪ ,‬כא(‪ .‬לפי דעה‬ ‫ָמת‪ִ ,‬‬ ‫ֲב ִנים ו ֵ‬ ‫ָבא ָ‬ ‫אחת בחז"ל‪" ,‬בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות‪ .‬ולמה‬ ‫נכתב? ‪ְ -‬דּרוֹשׁ וקבל שכר" )סנה' עא‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫מה הפשט בזה? למה לכתוב בתורה פרשה שלעולם לא‬ ‫תתקיים‪ ,‬רק כדי לקבל שכר על לימודה? וכי אין מספיק מה‬ ‫ללמוד בתורה בלי זה?! הסבירו בזה‪ ,‬שאמנם מקרה ממשי‬ ‫של בן סורר ומורה הוא לא מעשי‪ ,‬אבל הערכים‬ ‫המוסריים שנלמדים מפרשה זו הם כן מעשיים‪ ,‬ולכן‬ ‫נכתבה פרשה זו בתורה‪ ,‬כדי להסיק ממנה את המסקנות‬ ‫המוסריות הללו‪ .‬ננסה אפוא לראות‪ ,‬מה הם הלקחים‬ ‫המוסריים שניתן ללמוד מפרשה זו‪.‬‬ ‫חז"ל שואלים על בן סורר ומורה‪" :‬וכי מפני שאכל זה‬ ‫ֵצא‬ ‫תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי‪ ,‬אמרה תורה י ֵ‬ ‫לבית הדין ליסקל"?! )שם עב‪ ,‬א( הרי לא הגיוני לסקול אדם על‬ ‫ַים‬ ‫דבר כזה! אמנם אין סוקלים אותו עד שיעשה כן פעמ‬ ‫)משנה שם עא‪ ,‬א(‪ ,‬אבל גם זו אינה סיבה מספיקה לחייב סקילה‪.‬‬ ‫גנב רגיל‪ ,‬גם אם גנב פעמים רבות‪ ,‬ואפילו גנב הרבה‬ ‫יותר מתרטימר בשר וחצי לוג יין‪ ,‬אינו נסקל‪ .‬ובן סורר‬ ‫ומורה נסקל על גניבה של "תרטימר בשר וחצי לוג יין"‪.‬‬ ‫למה?‬ ‫אומרים חז"ל כך‪" :‬אטו בן סורר ומורה על חטאו נהרג?!‬ ‫על שם סופו נהרג"! )שם סח‪ ,‬ב( גנב רגיל‪ ,‬או כל אדם אחר‬ ‫שחוטא‪ ,‬יש סכוי שיעשה תשובה בעתיד‪ .‬אבל בן סורר ומורה‪,‬‬ ‫שהוא ילד כבן שלוש עשרה שנה‪ ,1‬בתחילת דרכו בחיים‪,‬‬ ‫וכבר הוא להוט כל כך אחרי בשר ויין‪ ,‬עד שמוכן לשם כך‬ ‫לגנוב כסף מאביו ‪ -‬אין סיכוי שיעשה תשובה אי פעם‪.‬‬ ‫ַמּר‬ ‫"הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה‪ ,‬שסוף ְמג ֵ‬ ‫נכסי אביו‪ ...‬ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות‬ ‫]והורגן[‪ .‬אמרה תורה‪ :‬ימות זכאי ואל ימות חייב" )שם‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫שיסקל כבר עכשיו‪ ,‬מאשר להגיע בודאות למצב‬ ‫ֵ‬ ‫עדיף‬ ‫נורא כזה‪ ,‬להיות גזלן ורוצח‪.‬‬ ‫]בירושלמי יש תוספת מעניינת בענין זה‪ .‬הירושלמי‬ ‫מוסיף‪ ,‬שחוץ ממה שבן כזה עתיד להיות "מקפח את הבריות‬ ‫והורג את הנפשות"‪ ,‬כפי שאמרו בבבלי‪ ,‬חוץ מזה "סופו‬ ‫לשכח את תלמודו" )ירו' סנה' פ"ח ה"ז(‪ .‬את מעט‬ ‫התורה שלמד ב"חדר"‪ ,‬סופו שישכח‪ .‬זוהי לפי הירושלמי‬ ‫דרגה נוספת בהתדרדרות של בן סורר ומורה לאחר שכבר‬ ‫נעשה רוצח‪ .‬להיות ַעם הארץ גמור בלי מעט תורה‪ ,‬זוהי‬ ‫מדרגה רוחנית יותר נמוכה ושפלה מאשר להיות רוצח!‬

‫כך דקדק מורי ורבי הג"ר יוסף שלמה כהנמן זצ"ל )הרב‬ ‫מפוניבז'( מדברי הירושלמי הללו[‪.‬‬ ‫הרמב"ן כותב בפרשתנו‪ ,‬שבן סורר ומורה נסקל מפני‬ ‫שעבר על מצוַת " ְקד ִֹשׁים ִתּ ְהיוּ" )ויקרא יט‪ ,‬ב(‪ .‬ודאי אין‬ ‫כונתו לומר‪ ,‬שדורשים מנער בן שלש עשרה להיות‬ ‫במדרגת הקדושה‪ .‬קדושה היא מעלה עליונה ונשגבה‬ ‫מאד‪ ,‬האחרונה ַבּמעלות ֶשׁמּוֹנֶה ה"מסילת ישרים"‬ ‫לאחר מעלות רבות שקודמות לה‪ ,‬ורק בודדים ממש‬ ‫מצליחים להגיע אליה‪ .‬כנראה שכוונת הרמב"ן לומר‪ ,‬שבן‬ ‫סורר ומורה כלל לא נמצא בכיוון של מדרגת‬ ‫הקדושה‪ .‬אדם אחר‪ ,‬עובד את ה'‪ ,‬משתדל‪ ,‬עולה מעלה‬ ‫מעלה בע"ה‪ ,‬ואולי ביום מן הימים יגיע גם למעלת‬ ‫הקדושה‪ .‬אבל בן סורר ומורה כל כך נמשך אחרי‬ ‫תאוותיו‪ ,‬עד שאין סיכוי שאי פעם יגיע לקדושה‪ .‬הוא‬ ‫צועד בכיוון נגדי לחלוטין‪ .‬לא דורשים מנער בן שלש‬ ‫עשרה להיות במדרגת הקדושה‪ ,‬אבל כן דורשים ממנו‬ ‫להתייצב על הדרך המובילה אל הקדושה‪ .‬לא ללכת בדרך‬ ‫קלוקלת המובילה אל היפך הקדושה‪ .‬זה אפשר לדרוש גם‬ ‫מנער בן שלש עשרה‪ .‬ומי שבגיל כזה כבר נמשך כל כך‬ ‫לתאוות בשר ויין‪ ,‬הרי שהסיכוי שיצא ממנו אדם טוב הוא‬ ‫רחוק וקלוש‪ ,‬ולכן "אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות‬ ‫חייב"‪.‬‬ ‫ראש השנה ‪ -‬יום של המלכת ה' בעולם‬ ‫אדם צריך להרגיש שהוא עבד ה'‪ .‬הוא לא בן חורין‬ ‫לעצמו לעשות מה שהוא רוצה‪ .‬אמנם התורה לא הגבילה‬ ‫את האדם כמה לאכל‪ ,‬הגבילה רק שלא לאכול בשר שאינו‬ ‫כשר ויין שאינו כשר‪ ,‬אבל יין ובשר כשרים מותר לאכול‬ ‫כמה שרוצים‪ ,‬ובשבת יש גם מצוה לאכול בשר ויין‪,‬‬ ‫אבל התורה מצפה מן האדם שיקבע בעצמו גבולות‬ ‫סבירים כמה לאכול‪ ,‬כל אחד לפי צרכיו‪ .‬הרמב"ן אומר‪,‬‬ ‫שגם בדברים שהתורה התירה‪ ,‬אין הכונה שמותר לאדם‬ ‫להמשך אחריהם ככל אות נפשו‪ ,‬אלא הכונה היא שאדם‬ ‫ישתמש בהן רק עד כמה שזקוק להם לעבודת ה'‪ .‬בשר זה‬ ‫בריא‪ ,‬וגם יין טוב לאדם לשתות‪ ,‬אבל צריך לדעת את‬ ‫הגבול‪ ,‬ולזכור שאני עבד ה'‪ ,‬ושואף לעשות את רצון ה'‪,‬‬ ‫ולא להמשך אחר תאוותי‪.‬‬ ‫לרבי יוסף קארו‪ ,‬בעל ה"בית יוסף" והשולחן ערוך‪,‬‬ ‫היה מלאך מגיד מישרים‪ ,‬שהיה מוכיח אותו על כל דבר‬ ‫שעשה שלא כהוגן )לפי רום מדרגתו(‪ .‬אם אכל מעט יותר‬ ‫מדי‪ ,‬המלאך היה מוכיח אותו גם על זה‪ .‬אנחנו איננו‬ ‫עומדים במדרגתו של ה"בית יוסף"‪ ,‬אין לנו מלאך שיאמר‬

‫© כל הזכויות שמורות ‪ -‬למשפחת נבנצל ולישיבת הכותל‪ ,‬ירושלים‬

‫‪http://www.hakotel.org.il -‬‬

‫‪2‬‬ ‫לנו בדיוק כמה לאכול‪ ,‬ואיננו יכולים כלל לעשות את החשבון‬ ‫הזה‪ ,‬לשער בכל פרוסת מלפפון‪ ,‬האם אכילתה תקרב אותנו‬ ‫לעבודת ה' או לא‪ .‬אבל באופן כללי אדם צריך לדעת לרסן את‬ ‫עצמו‪ ,‬לדעת שהוא אוכל בתור עבד ה'‪ .‬הוא צריך לשמור על‬ ‫הבריאות שלו ועל הכוחות שלו לעבודת ה'‪ ,‬ולכן אסור לו‬ ‫ולמעט יותר מדי באכילה‪ ,‬כי לא זו לא הדרך‬ ‫לסגף את עצמו ַ‬ ‫המתאימה לנו בעבודת ה'‪ .‬אמנם חז"ל אומרים‪" ,‬כך היא‬ ‫דרכה של תורה‪ :‬פת במלח תאכל‪ ,‬ומים במשורה תשתה‪ ,‬ועל‬ ‫הארץ תישן‪ ,‬וחיי צער תחיה‪ ,‬ובתורה אתה עמל" )אבות פ"ו‬ ‫מ"ד(‪ ,‬אבל חז"ל לא התכוונו לאנשים כערכנו‪ .‬אם מישהו‬ ‫אצלנו יאכל רק פת במלח‪ ,‬וישתה רק מים במסורה‪ ,‬הסוף‬ ‫יהיה שהוא יישן לא רק על הארץ אלא גם על הסטנדר‪,‬‬ ‫ולא יוכל ללמוד!‪ ...‬אנו צריכים לאכול טוב ולישון טוב‪ ,‬כדי‬ ‫שלגוף שלנו יהיה כח ללמוד ולעשות את רצון ה'‪ .‬אך לא‬ ‫לאכול מתוך הפקרות ופריקת עול ח"ו כמו בן סורר ומורה‪,‬‬ ‫אלא בצורה סבירה‪ ,‬כפי הנחוץ לעבודת ה'‪.‬‬ ‫הגמרא מביאה על רב נחמן‪ ,‬שפעם אחת נשאל שאלה‬ ‫וענה מה שענה‪ ,‬ולמחרת שינה את דעתו וענה תשובה אחרת‪.‬‬ ‫ומדוע לא ידע לענות תשובה נכונה כבר בפעם הראשונה?‬ ‫אמר רב נחמן‪ ,‬כי אתמול "לא אכלי בשרא דתורא" )ב"ק עב‪,‬‬ ‫א(‪] .‬לא אכלתי בשר שור[‪ .‬יש מחלוקת בדבר‪ ,‬האם בדרך‬ ‫משל אמר כך )רש"י(‪ ,‬או שבאמת היה שרוי בתענית )תוס'(‪.‬‬ ‫אבל רואים‪ ,‬שאפילו אדם גדול כרב נחמן‪ ,‬כשהוא לא אוכל‬ ‫טוב‪ ,‬הוא לומד היטב ולא פוסק פסק נכון‪.‬‬ ‫אדם צריך להיות עבד ה'‪ ,‬לקבל על עצמו מלכות שמים‪.‬‬ ‫ב"ה אנו עושים זאת הרבה פעמים ַבּיום‪ ,‬ערב ָוב ֶֹקר מקבלים‬ ‫עלינו עול מלכות שמים בקריאת שמע‪ ,‬וכן בכל ברכה שאנו‬ ‫מברכים אנו מקבלים עלינו מלכות שמים ‪ -‬שהרי אנו אומרים‬ ‫"ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם" ‪ -‬ובכל זאת‪ ,‬חוץ‬ ‫מכל זה‪ ,‬נתנה לנו התורה יום אחד מיוחד להתבונן בענין זה‬ ‫יותר‪ ,‬והוא יום ראש השנה‪ .‬כמו שאת יציאת מצרים אנו‬ ‫מזכירים פעמים ַבּיום‪ ,‬ובכל זאת נתנו לנו לילה אחד מיוחד‬ ‫להעמיק בו יותר את התודעה ואת ההרגשה של יציאת מצרים‪,‬‬ ‫כך נתנו לנו גם יום מיוחד להעמיק בו את התודעה של מלכות‬ ‫שמים‪ .‬ראש השנה הוא יום מיוחד שניתן לנו‪ ,‬להמליך בו‬ ‫עלינו את הקב"ה‪ִ " .‬א ְמרוּ לפני בראש השנה מלכיות‪ ...‬כדי‬ ‫שתמליכוני עליכם" )ר"ה טז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫ובענין זה העירו כבר‪ ,‬שלפעמים אדם זוכר באמת שהוא‬ ‫צריך להמליך את ה' בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם‪,‬‬ ‫אבל שוכח שהוא צריך להמליך את ה' גם על עצמו!‪ ...‬צריך‬ ‫אפוא להתבונן‪ ,‬שהקב"ה הוא מלך גם עלי‪ .‬אני מקוה‬ ‫ומתפלל שבמהרה בימינו כל העמים יכירו במלכות ה'‪,‬‬ ‫אבל קודם כל אני בעצמי צריך להכיר שה' מלך‪.‬‬ ‫בשביל זה ניתן לנו ראש השנה‪ ,‬יום של המלכת הקב"ה על כל‬ ‫העולם ועל עצמנו‪ .‬זהו עיקר עבודת היום של ראש השנה‪.‬‬ ‫חתימת ברכת מלכויות ‪ -‬בשני ענינים?‬ ‫דבר זה ‪ -‬שעיקר עבוֹדת היום בראש השנה היא העמקת‬ ‫ההכרה במלכות ה' ‪ -‬רואים גם בנוסח הברכה שתקנו לנו‬ ‫חז"ל בתפלת ראש השנה ובקידוש היום‪ .‬הרי הגמרא אומרת ‪-‬‬ ‫"אין חותמין בשתים"! )ברכות מט‪ ,‬א( ]כלומר‪ :‬גם בברכה‬

‫שעוסקת בכמה ענינים‪ ,‬החתימה צריכה לעסוק בענין אחד‬ ‫בלבד‪ ,‬ולא יותר‪ .‬למשל‪ :‬בברכת המזון אנו אומרים‪" ,‬רחם‬ ‫נא ה' אלקינו‪ ,‬על ישראל עמך‪ ,‬ועל ירושלים עירך‪ ,‬ועל‬ ‫ציון משכן כבודך‪ ,‬ועל מלכות בית דוד משיחך‪ ,‬ועל הבית‬ ‫הגדול והקדוש" וכו'‪ ,‬ובכל זאת בחתימה איננו אומרים‬ ‫"בונה ירושלים‪ ,‬והמקדש‪ ,‬וישראל‪ ,‬והמלך דוד"‪ ,‬אלא‬ ‫"בונה ירושלים" בלבד[‪ .‬ממילא קשה‪ ,‬כיצד חותמים‬ ‫בראש השנה את ברכת קדושת היום )בתפלה ובקידוש(‬ ‫במילים "מלך על כל הארץ‪ ,‬מקדש ישראל ויום הזכרון"?‬ ‫הרי שלושה ענינים יש כאן‪ :‬א( מלך על כל הארץ‪ ,‬ב(‬ ‫מקדש ישראל‪ ,‬ג( ומקדש יום הזכרון!‬ ‫והנה‪ ,‬לגבי הצירוף של "מקדש ישראל ויום הזכרון"‬ ‫מסבירה הגמרא )שם(‪ ,‬שאין כאן שני ענינים אלא ענין אחד‬ ‫ מקדש ישראל שמקדשים את יום הזכרון ]כלומר‪ ,‬שזהו‬‫אחד המאפיינים של קדושת ישראל‪ ,‬שיש בכחם לקדש את‬ ‫הזמנים‪ ,‬ובכלל זה גם את יום הזכרון[‪ .‬אבל "מלך על כל‬ ‫הארץ" ‪ -‬כיצד שייך ענין זה ל"מקדש ישראל ויום‬ ‫הזכרון"? מדוע אין כאן בעיה של חתימה בשני ענינים?‬ ‫התשובה גם בזה היא‪ ,‬שאין כאן שני ענינים‪ ,‬אלא הכל‬ ‫ענין אחד‪ .‬כפי שהזכרנו‪ ,‬כל ענינו של ראש השנה הוא‬ ‫להעמיק את ההכרה בכך שה' הוא "מלך על כל הארץ"‪.‬‬ ‫זהו "תוקף קדושת היום" של ראש השנה‪ ,‬להמליך עלינו‬ ‫ביום זה את הקב"ה‪ ,‬ולהתפלל על פרסום מלכות זו בכל‬ ‫העולם כולו‪] .‬וגם בעשרת ימי תשובה אנו ממשיכים‬ ‫בעבודת ה"תמליכוני עליכם"‪ ,‬ע"י אמירת "המלך‬ ‫הקדוש" ו"המלך המשפט" בתפלה‪ ,‬שכן עבודה זו היא‬ ‫חלק מעבודת התשובה‪ ,‬שזמנה נמשך עד יוה"כ[‪ .‬ממילא‪,‬‬ ‫אין כאן חתימה בשני ענינים‪ ,‬אלא הכל ענין אחד‪ :‬מפני‬ ‫שהוא "מלך על כל הארץ"‪ ,‬לכן הוא "מקדש ישראל ויום‬ ‫הזכרון"‪ ,‬כדי שנקדיש יום זה לקבלת מלכותו‪ .2‬להעמיק‬ ‫את התודעה הזאת בלבנו‪ ,‬שתהיה לא רק בשפתים אלא‬ ‫שנרגיש אותה גם בלב‪ ,‬שאנו עבדי ה'‪ ,‬וה' הוא המלך‪ ,‬ורק‬ ‫הוא קובע מה יהיה ולא מישהו אחר‪.‬‬ ‫מלכות ה' ‪ -‬הכח היחידי בעולם‬ ‫כשאנו עובדים בראש השנה על הכרה במלכות ה'‪,‬‬ ‫חלק מעבודתנו הוא להבין על איזה מין מלכות מדובר‬ ‫כאן‪ .‬אין מדובר על מלכות מהסוג המוכר לנו היום‪ .‬כל‬ ‫תפקידו של מלך כיום )במדינות בהן יש מלך(‪ ,‬הוא לנאום‬ ‫נאומים‪ ,‬לקבל שגרירים זרים וכיו"ב‪ ,‬אבל למעשה כמעט‬ ‫ואין לו שום כח‪ .‬כמובן‪ ,‬לא זוהי צורתה של מלכות‬ ‫שמים‪ .‬לקב"ה אין פרלמנט שצריך לאשר את החלטותיו‪,‬‬ ‫ואין בג"ץ או מבקר שעומד על גביו‪ .‬הוא לבדו קובע מה‬ ‫יקרה בעולם‪ ,‬ואין מי שמגביל את מעשיו‪ .‬הוא העד‪ ,‬והוא‬ ‫הדיין‪ ,‬והוא בעל הדין‪ ,‬הוא ממית והוא מחיה‪ ,‬הוא עושה‬ ‫שלום והוא עושה מלחמה‪ ,‬ואין מי שיאמר לו מה תעשה‪.‬‬ ‫זה מה שאנו צריכים להרגיש בקבלת עול מלכות שמים‪,‬‬ ‫לדעת שרק הקב"ה קובע מה יקרה בעולם‪ ,‬ורק בו אנו‬ ‫תלויים‪ ,‬ולא בשום גורם אחר‪.‬‬ ‫כל השנה מופיע בעיתון מה אמר אובמה‪ ,‬ומה אמר‬ ‫נתניהו וכדו'‪ ,‬אבל אלו הם רק דיבורים‪ .‬מי שבאמת‬

‫© כל הזכויות שמורות ‪ -‬למשפחת נבנצל ולישיבת הכותל‪ ,‬ירושלים‬

‫‪http://www.hakotel.org.il -‬‬

‫‪3‬‬ ‫קובע מה יהיה‪ ,‬זה רק הקב"ה‪ .‬אם הוא רוצה ‪ -‬יהיה מה שאמר‬ ‫אובמה‪ ,‬ואם הוא רוצה ‪ -‬יהיה מה שאמר נתניהו‪ ,‬ואם הוא‬ ‫אחר לגמרי‪ ,‬שלא זה ולא זה אמר‪ .‬הקב"ה‬ ‫רוצה ‪ -‬יהיה משהו ֵ‬ ‫לבדו קובע‪ ,‬וכל שאר הדיבורים הם פטומי מילי בעלמא‪.‬‬ ‫מה ה' גזר בראש השנה שעבר‪ ,‬אפשר לדעת מן העתון‪.‬‬ ‫אם היו כך וכך תאונות דרכים במשך השנה‪ ,‬זה מה שנגזר‬ ‫בר"ה שעבר‪ .‬ואם היו פיגועים או דברים אחרים‪ ,‬גם זה נגזר‬ ‫בר"ה שעבר‪ .‬אין סבה אחרת לדברים האלו‪ ,‬רק גזרת ה'‪.‬‬ ‫כמובן שבני אדם צריכים לנקוט אמצעי זהירות‪ ,‬לא לחצות‬ ‫כביש כשאסור לחצות‪ ,‬לא לנהוג במהירות מופרזת וכדו'‪,‬‬ ‫אבל הכל לפי גזירת הקב"ה שנגזרה בימי הדין‪ .‬אין דבר שלא‬ ‫קורה לפי גזירה זו‪ .‬לכן‪ ,‬זה הזמן לבטל את הגזרות‪.‬‬ ‫אם היינו רואים ח"ו מכונית שעומדת לדרוס ילד ‪ -‬אם‬ ‫אפשר היה להציל אותו בלי להסתכן‪ ,‬היינו עושים זאת‪ .‬אבל‬ ‫אם איננו יכולים לעשות זאת‪ ,‬מה נעשה? לפחות נצעק‪ ,‬ואז‬ ‫הילד יברח‪ ,‬או שהנהג יעצור‪ .‬כך גם בימים הנוראים‪ .‬אם‬ ‫רוצים למנוע תאונות‪ ,‬פיגועים‪ ,‬משברים כלכליים ושאר‬ ‫מרעין בישין שלא יהיו בשנה הבאה ‪ -‬עכשיו הוא הזמן לצעוק‬ ‫על זה! אלול וימי הדין‪ ,‬הם הזמן לעצור את המכוניות‬ ‫שעושות תאונות‪ ,‬ולבטל את כל שאר הצרות והגזרות הרעות‪.‬‬ ‫אמנם גם לאחר עשרת ימי תשובה אפשר לבטל גזרות רעות‪,‬‬ ‫כי "יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין" )ר"ה‬ ‫טז‪ ,‬א(‪ ,‬אבל אז זה כבר קשה יותר‪ .‬לפני יום הדין‪ ,‬לפני שנכתב‬ ‫ונחתם בשמים על כל מה שיקרה לנו בשנה הבאה‪ ,‬אז קל יותר‬ ‫למנוע את הדברים בצעקה ובתפלה‪ .‬עכשיו הזמן לצעוק שלא‬ ‫יהיו תאונות ופיגועים‪ .‬זהו תפקידם של חודש אלול ושל ראש‬ ‫השנה‪ .‬וכמובן‪ ,‬הצעקה צריכה להיות מלווה בתשובה‪ ,‬בקבלת‬ ‫עול מלכות שמים‪ ,‬שאני לא סתם צועק‪ ,‬אלא צועק מתוך‬ ‫אמונה‪ ,‬שאני מאמין שהכל בידי ה'‪ .‬לדעת שהכל תלוי בגזירת‬ ‫ה'‪ ,‬זוהי קבלת מלכות שמים‪.‬‬ ‫"סימנים" בראש השנה ‪ -‬למה אינם חשובים‬ ‫כניחוש?‬ ‫והנה‪ ,‬אחד מן המעשים שאנו עושים כדי לזכות בדין‬ ‫בראש השנה‪ ,‬הוא אכילת ה"סימנים"‪ .‬אוכלים קצת רמונים‬ ‫וקצת דבש‪ ,‬ועוד כמה דברים טובים‪ ,‬ומקוים שה' יחתום‬ ‫אותנו לשנה טובה ומתוקה‪ .‬המאירי כבר שואל )ב"בית הבחירה"‬ ‫על מס' כריתות ו‪ ,‬א(‪ ,‬למה אין כאן איסור של ניחוש? )עי' ויקרא‬ ‫יט‪ ,‬כו וברש"י שם( בשלמא אם אני לומד תורה‪ ,‬מגיע לי שכר‪.‬‬ ‫אם אני נותן צדקה‪ ,‬מגיע לי שכר‪ .‬אבל בשביל שאני אוכל‬ ‫קרא מגיע לי שכר?! איך יכולה אכילת קרא או כרתי להשפיע‬ ‫שתהיה לי שנה טובה? כך שואל המאירי‪.‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬שאין הכוונה שבגלל שאכלתי ַכּרתי יכרתו אויבינו‪,‬‬ ‫או בגלל שאכלתי תמרים יתמו שונאינו‪ .‬אלא הכוונה היא‬ ‫"לעורר בו לבבו להנהגה טובה"‪ .‬להרגיש גם בזמן הסעודה‪,‬‬ ‫שהיום הוא יום קדוש ונורא‪ ,‬שבו עומד האדם לדין על כך‬ ‫שיסתלקו שונאינו‪ ,‬שיתמו עוונותינו‪ ,‬שנהיה לראש ולא לזנב‪,‬‬ ‫וכן שאר הענינים שהסימנים מרמזים עליהם; כדי שגם בזמן‬ ‫הסעודה לא יאכל כבן סורר ומורה ח"ו‪ ,‬אלא ירגיש את אימת‬ ‫‪3‬‬ ‫יום הדין ויתפלל על הענינים שהסימנים מרמזים עליהם‬ ‫)"בית הבחירה" למאירי‪ ,‬שם(‪ .‬התפלה והבקשה והתעוררות הנפש‬

‫בשעת אכילת הסימנים‪ ,‬הם אלו שיכולים להשפיע על‬ ‫הדין‪ ,‬ולא האכילה עצמה‪ .4‬והקובע‪ ,‬כמובן‪ ,‬הוא הקב"ה‪.‬‬ ‫הוא לבדו קובע‪ ,‬ואין מי שיקבע חוץ ממנו‪ .‬זוהי מלכות‬ ‫שמים שצריך להכיר בה‪ ,‬ולהתפלל שכולם יכירו בה‪.‬‬ ‫ההכרה במלכות ה' ‪ -‬תחילת תהליך התשובה‬ ‫המלכת ה' בראש השנה היא גם סיבה לכך שיום זה‬ ‫הוא יום של שמחה‪ .‬הרי ראש השנה הוא היום הראשון‬ ‫בעשרת ימי תשובה‪ ,‬ובתור שכזה היינו מצפים שנצטרך‬ ‫לצום בר"ה בשביל לעשות תשובה‪ ,‬כמו שצמים ביום‬ ‫הכפורים‪ .‬אבל ראש השנה איננו יום צום‪ .‬להפך‪ִ " .‬א ְכלוּ‬ ‫וּשׁתוּ ַמ ְמ ַתּ ִקּים" נאמר על ראש השנה )נחמיה ח‪ ,‬י(‪.‬‬ ‫ַמ ְשׁ ַמ ִנּים ְ‬ ‫למה? כי ביום זה אנו ממליכים את הקב"ה‪ .‬כשממליכים‬ ‫מלך בשר ודם‪ ,‬הרי עושים חגיגה גדולה‪ .‬ואם כן‪ ,‬כשאנו‬ ‫ממליכים עלינו את מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬ודאי‬ ‫שצריכים לעשות שמחה גדולה‪ .‬לכן אוכלים בשר ושותים‬ ‫יין בר"ה‪ ,‬ושמחים בו על המלכת ה'‪.‬‬ ‫ההכרה במלכות שמים היא גם ההתחלה של תהליך‬ ‫התשובה של עשרת ימי תשובה‪ .‬לפני שנֹאמר ביום‬ ‫הכפורים "עשינו כך וכך ולא שווה לנו"‪ ,‬צריך להאמין‬ ‫באמת שהחטא לא שווה לנו‪ .‬איך מגיעים לאמונה הזו? ‪-‬‬ ‫ע"י הכרה במלכות שמים‪ .‬לדעת שהכל מאיתו יתברך‪,‬‬ ‫ושאין עוד מלבדו שום כח בעולם‪ .‬ממילא‪ ,‬אם פעלתי נגד‬ ‫רצונו ‪ -‬זה לא שווה לנו‪ ,‬כי בסופו של דבר נענש על כך‪,‬‬ ‫ויצא שכרנו בהפסדנו‪ .‬זוהי עבודת התשובה של ראש‬ ‫השנה‪ :‬להכיר במלכות שמים‪ ,‬ולהבין שממילא כל מה‬ ‫שעשינו נגד רצון ה' ‪ -‬לא שוה לנו‪.‬‬ ‫החיים ‪ -‬מלחמת פנים ואחור‬ ‫יך‪ִ ,‬כּי‬ ‫ָאל ַעד ה' ֱאל ֶֹק ָ‬ ‫שׁוּבה י ְִשׂר ֵ‬ ‫הנביא אומר לנו‪ָ " ,‬‬ ‫ָכ ַשׁ ְל ָתּ ַבּעֲוֹנ ָ‬ ‫ֶך" )הושע יד‪ ,‬ב(‪ .‬איך שבים? מה צריך לעשות?‬ ‫אומר הנביא‪ְ " :‬קחוּ ִע ָמּ ֶכם ְדּ ָב ִרים וְשׁוּבוּ ֶאל ה'‪ִ ,‬א ְמרוּ‬ ‫ְשׁ ְלּ ָמה ָפ ִרים ְשׂ ָפ ֵתינוּ‪ .‬אַשּׁוּר‬ ‫ֵא ָליו‪ָ :‬כּל ִתּ ָשּׂא ָעוֹן ו ְַקח טוֹב‪ ,‬וּנ ַ‬ ‫ֹאמר עוֹד ֱאל ֵֹהינוּ‬ ‫יענוּ‪ַ ,‬על סוּס לֹא ִנ ְר ָכּב‪ְ ,‬ולֹא נ ַ‬ ‫יוֹשׁ ֵ‬ ‫לֹא ִ‬ ‫ָדינוּ" )שם‪ ,‬ג‪-‬ד(‪ .‬להגיע להכרה הברורה ש"אַשּׁוּר‬ ‫ֲשׂה י ֵ‬ ‫ְל ַמע ֵ‬ ‫יענוּ"‪ ,‬ולא משנה אם קוראים לו "אַשּׁוּר"‪ ,‬או‬ ‫יוֹשׁ ֵ‬ ‫לֹא ִ‬ ‫"אמריקה"‪ ,‬או צה"ל‪ ,‬או כל שם אחר‪ .‬שום כח בעולם לא‬ ‫יושיענו‪ .‬כמו כן‪ַ " ,‬על סוּס לֹא ִנ ְר ָכּב"‪ ,‬ולא משנה אם‬ ‫קוראים לו "סוס"‪ ,‬או "טיל" או "טנק" או משהו אחר‪.‬‬ ‫ֲשׂה‬ ‫ֹאמר עוֹד ֱאל ֵֹהינוּ ְל ַמע ֵ‬ ‫שום כח לא יושיענו‪ְ " .‬ולֹא נ ַ‬ ‫ָדינוּ"‪ ,‬לא נייחס כח להשתדלותנו ולפעולותינו‪ .‬זוהי‬ ‫יֵ‬ ‫התחלת התשובה‪ ,‬ההכרה שאין עוד מלבדו‪ .‬ממילא כל‬ ‫חטא לא יועיל לי‪.‬‬ ‫אמנם אנו צריכים לפעול‪ ,‬התורה דורשת מאיתנו‬ ‫לפעול כאילו הכל תלוי בנו‪ ,‬אבל מצד שני להכיר ששום‬ ‫דבר לא תלוי בנו‪ .‬זוהי מלחמה שהיא "פנים ואחור"‪,‬‬ ‫כדברי ה"מסילת ישרים" )בפרק ראשון(‪ .‬מצד אחד על‬ ‫האדם לדעת‪ ,‬שגם אם לא יתן צדקה לעני‪ ,‬ישלח לו‬ ‫הקב"ה ֶרוַח והצלה ממקום אחר‪ ,‬ומצד שני עליו להתנהג‬ ‫כאילו הכל תלוי בו‪ .‬אסור לו לחשוב‪" :‬נו‪ ,‬הרי בסופו של‬ ‫דבר יזַמן הקב"ה לעני את מזונו גם אם לא אתן לו כלום‪,‬‬

‫© כל הזכויות שמורות ‪ -‬למשפחת נבנצל ולישיבת הכותל‪ ,‬ירושלים‬

‫‪http://www.hakotel.org.il -‬‬

‫‪4‬‬ ‫וא"כ למה לי לתת לו משלי"? אסור להיות כאן "בעל‬ ‫בטחון"‪ .‬צריך להתנהג עם העני כאילו אין מי שידאג לו חוץ‬ ‫ממני‪ .‬אבל מצד שני צריך לדעת שלא עשיתי כלום! העני‬ ‫יקבל את שנגזר עליו לקבל‪ ,‬גם אם לא אתן לו מאומה‪ .‬ימצא‬ ‫מישהו אחר שיתן לו‪ ,‬או שימצא כסף ברחוב וכיו"ב‪.‬‬ ‫המלחמה בזה היא פנים ואחור‪ ,‬וצריך לעמוד בה‪ .‬להתנהג‬ ‫כאילו הכל תלוי בי‪ ,‬ומצד שני להבין ששום דבר לא תלוי‬ ‫בי‪ ,‬אלא הכל בידי שמים‪.‬‬ ‫היום ‪ -‬ה' אלקינו; לעתיד לבוא ‪ -‬ה' אחד‬ ‫" ְשׁ ַמע י ְִשׂר ֵ‬ ‫ָאל‪ ,‬ה' ֱאל ֵֹקינוּ ה' ֶא ָחד" )דברים ו‪ ,‬ד(‪ .‬מהו כפל‬ ‫הלשון הזה‪" ,‬ה' ֱאל ֵֹקינוּ ה' ֶא ָחד"? מסביר רש"י‪" ,‬ה' שהוא‬ ‫אלקינו עתה‪ ,‬ולא אלקי האומות‪ ,‬הוא עתיד להיות ה' אחד‪,‬‬ ‫ֻלּם ְבּ ֵשׁם‬ ‫שנאמר‪ִ :‬כּי אָז ֶא ְהפּ ְֹך ֶאל ַע ִמּים ָשׂ ָפה ְברוּרָה ִל ְקרֹא כ ָ‬ ‫וּשׁמוֹ ֶא ָחד" )רש"י שם(‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬ונאמר‪ַ :‬בּיּוֹם ַההוּא י ְִהיֶה ה' ֶא ָחד ְ‬ ‫כיום ‪ -‬ה' הוא אלקינו‪ .‬רק אנו יודעים שה' קובע הכל בעולם‪.‬‬ ‫אבל לעתיד לבוא יהיה ה' אחד‪ .‬כל העולם יכיר בזה‪] .‬וכך‬ ‫צריך לכוין בשעה שקוראים קריאת שמע‪ ,‬כפי שפירש רש"י‪,‬‬ ‫שה' שהיום הוא אלקינו‪ ,‬שרק עם ישראל מכיר בו‪ ,‬עתיד‬ ‫להיות ה' אחד‪ ,‬שכל העולם יכיר בו[‪ .‬לא שיש שינוי בקב"ה‪.‬‬ ‫בקב"ה אין שינוים‪ .‬אבל השינוי הוא בברואים‪ ,‬שהיום‬ ‫הברואים ברובם לא מכירים ביחוד ה'‪ ,‬ובמהרה בימינו נגיע‬ ‫ליום שכל העולם יכיר בזה‪ .‬על זה עיקר התפילה שלנו בר"ה‪:‬‬ ‫"ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך‪ ...‬ויֵדע כל פעול כי‬ ‫אתה פעלתו‪ ,‬ויבין כל יצור כי אתה יצרתו‪ ,‬ויאמר כל אשר‬ ‫נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה"‪ .‬שלא‬ ‫יהיה רק "שמע ישראל ה' אלקינו"‪ ,‬אלא שיהיה גם "ה'‬ ‫אחד"‪ ,‬שכל העולם יכיר ביחוד ה'‪.‬‬

‫אך כמובן‪ ,‬קודם כל צריך שאנחנו נדע‪ .‬אם אדם‬ ‫יתפלל שהטורקים והיפנים יֵדעו‪ ,‬והוא אינו מבין שקודם‬ ‫כל צריך שהוא ידע‪ ,‬זה לא טוב‪ .‬צריך קודם כל להתפלל‬ ‫שמלכות ה' תהיה מופנמת אצלנו‪ ,‬שאנחנו נרגיש‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬שלא נעיז למרוד במלך אלא רק לעשות את‬ ‫רצונו‪ .‬אבל יחד עם זה אנו מתפללים‪ ,‬שלא יהיה אפילו גוי‬ ‫אחד בעולם שאינו מכיר במלכות שמים‪ ,‬וכל שכן שלא‬ ‫יהיה אף יהודי שאינו מכיר במלכות שמים‪ .‬איננו‬ ‫מתפללים שרשעי העולם ימותו‪ .‬אין לנו שום תפילה‬ ‫בראש השנה שבה אנו מבקשים שרשעי העולם ימותו‪,‬‬ ‫אלא ש"יכירו וידעו כל יושבי תבל"‪ ,‬נאצים או חיזבאללה‬ ‫או מי שלא יהיה‪" ,‬כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"‪.‬‬ ‫זו התפילה שלנו‪ ,‬שמלכות שמים תתפשט על כל העולם‪,‬‬ ‫ושלא ישאר אף אחד בעולם שאינו מכיר בה‪.‬‬ ‫יהי רצון שנזכה לקבל עלינו מלכות שמים בלב שלם‪,‬‬ ‫ובזכות זה הקב"ה יכתוב ויחתום אותנו ואת כל בית‬ ‫ישראל לחיים טובים‪ ,‬ולגאולה וישועה במהרה בימינו‪,‬‬ ‫אמן!‬

‫השיחה נערכה על פי הבנתו של העורך‪ ,‬וכל טעות או‬ ‫חסרון )אם ישנם( יש לתלות בעורך בלבד‪.‬‬

‫‪" .1‬כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא שלשה חדשים בלבד"‪ ,‬מיד לאחר שנעשה גדול ובר מצוה )סנה' סט‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ .2‬וכן לרשב"ג )ר"ה לב‪ ,‬א( שסובר שכולל את קדושת היום בברכת זכרונות )ולא בברכת מלכויות(‪ ,‬וחותם בה "ברוך אתה ה' זוכר הברית‪,‬‬ ‫מקדש ישראל ויום הזכרון"‪ ,‬צריך לומר דמהות קדושת היום היא שה' זוכר בו מעשי בני האדם ודן אותם לפי מעשיהם‪ ,‬וא"כ אין כאן חתימה בשני‬ ‫ענינים‪ ,‬אלא הכל ענין אחד‪ :‬מפני שהוא "זוכר הברית"‪ ,‬לכן הוא "מקדש ישראל ויום הזכרון"‪ ,‬כדי שנקדיש יום זה להעלות בו זכרוננו לפניו לטובה‪.‬‬ ‫]ומודה רשב"ג לרבי )שסובר שכולל קדושת היום במלכויות(‪ ,‬שגם ה"מלכויות" הן מתוקף קדושת היום כמו ה"זכרונות"; וגם רבי מודה לרשב"ג‬ ‫שגם ה"זכרונות" הן מתוקף קדושת היום כמו ה"מלכויות"‪ .‬אלא שנחלקו היכן ראוי יותר להזכיר את קדושת היום‪ ,‬בברכה הרביעית או בברכה‬ ‫האמצעית‪ ,‬כמבואר בגמ' )ר"ה שם([‪.‬‬ ‫ולגבי יוה"כ‪ ,‬שגם שם חותמים "מלך מוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמו בית ישראל‪ ,‬ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה‪ ,‬מלך על כל הארץ‪ ,‬מקדש‬ ‫ישראל ויום הכפורים"‪ ,‬צ"ל ד"מלך מוחל וסולח" הוא ממהות קדושת היום‪ ,‬והוא ענין אחד עם "מקדש ישראל ויום הכפורים"‪ .‬ולגבי "מלך על כל‬ ‫הארץ" צריך לומר‪ ,‬שבכל עשרה ימים אלו ה' מראה את מלכותו במה שהוא דן ושופט את העולם‪) ,‬ולכן בכל עשי"ת אומרים "המלך הקדוש" ו"המלך‬ ‫המשפט"(‪ ,‬וא"כ גם זהו ממהות קדושת היום‪ ,‬דמכח זה שהוא מלך העולם הוא דן אותנו וסולח לעונותינו ביום הזה‪ ,‬והכל ענין אחד‪.‬‬ ‫ִשּׁ ֵמ ַע" )ברכות לא‪ ,‬א(‪ .‬והטעם בזה‬ ‫ְקוֹלהּ לֹא י ָ‬ ‫‪ .3‬ויש שבארו את ענין הסימנים כך‪ :‬הנה כל תפלה היא בלחש‪ ,‬כדילפי' מתפלת חנה דכתיב בה "ו ָ‬ ‫הוא‪ ,‬כדי שתהא משומרת מן החיצונים‪ ,‬שבהם כתיב " ִק ְראוּ ְבקוֹל גָּדוֹל" )מל"א יח‪ ,‬כז(‪ ,‬ואין להם שליטה אלא במה שבגלוי‪ .‬ובראש השנה שהוא זמן‬ ‫קטרוג צריך שימור ביותר‪ ,‬ולכן ביום זה התפלה היא בשופר‪ ,‬שהיא השמעת קול בלא דיבור כלל‪ ,‬והיא כעין תפלה ללא מילים שתעמוד לנו זכות עקדת‬ ‫וצרפוה אל התפלה הנאמרת בפה[‪ .‬וזהו גם ענין הסימנים‪,‬‬ ‫יצחק‪] .‬ולכן תקנו חז"ל לתקוע על סדר התפלה‪ ,‬כי גם התקיעה היא תפלה ‪ -‬ללא מילים ‪ֵ -‬‬ ‫דסימן הוא דבר שהוא למעלה מן הדיבור )שגם מי שאינו יכול לדבר‪ ,‬או שאין חבירו מבין לשונו‪ ,‬יכול לגלות רצונו ע"י סימנים שעושה בידיו או‬ ‫בראשו(‪ ,‬וע"י עשיית הסימנים אנו מרמזים לקב"ה על בקשותינו‪ ,‬שיכרתו שונאינו ושירבו זכויותינו וכו'‪ ,‬והכל ללא מילים‪ ,‬רק בסימנים‪ .‬וזהו שאמרו‬ ‫"סימנא מילתא" )כריתות ו‪ ,‬א(; היינו ‪ -‬במקום מילים )עי' "בני יששכר"‪ ,‬מאמרי חודש תשרי‪ ,‬מאמר ב' אות י'(‪ .‬ונמצא גם לפי פירוש זה‪ ,‬שאכילת‬ ‫הסימנים היא סוג של תפלה‪ ,‬ועיקר כחם הוא בבחינת התפלה המרומזת בהם‪ ,‬ולא בעצם אכילתם‪.‬‬ ‫‪ .4‬על פי זה תירץ השל"ה מה שקשה‪" ,‬כי לשון רוביא מורה על י ְִרבּוּ‪ ,‬אבל איך נרמז שם שזכויותינו י ְִרבּוּ‪ ,‬דלמא זכויות דעלמא? וכן ְבּ ַכ ְר ִתּי‬ ‫יכרתו שונאינו‪ ,‬איך נרמז ָשׁם שונאינו‪ ,‬דלמא ח"ו להפך? אלא הענין הוא‪ ,‬שאין שום רמז באכילת הפרי‪ ,‬רק הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר‬ ‫בתשובה ויתפלל על הדבר הזה" )של"ה מסכת ראש השנה‪ ,‬נר מצוה עמוד הדין‪ ,‬דף ע' טור א' בדפוסים הראשונים ד"ה ז"ל הטור(‪.‬‬

‫© כל הזכויות שמורות ‪ -‬למשפחת נבנצל ולישיבת הכותל‪ ,‬ירושלים‬

‫‪http://www.hakotel.org.il -‬‬