Kol Tsofaich Reeh 2009

‫שיעור שבועי קול צופיך של מרן הראשון לציון המקובל הא‪-‬לקי‬

‫”הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א“‬

‫ראה תשס"ט – ‪ – 506‬מוסר והלכות דם‪.‬‬ ‫הציבור מתבקש להמשי להתפלל לרפואתו של מר הראשל"צ הרה"ג "מרדכי צמח אליהו ב מזל " שליט"א‬ ‫שיעור נמסר ע"י מר הרב מרדכי אליהו שליט"א לפני כ‪ 5‬שני‪.‬‬ ‫תנאי לקבלת ברכות התורה‬ ‫פרשתנו פותחת בחובתו של כל איש ישראל לשמוע לכל מצוות ה'‪ ,‬ובשכר‬ ‫המגיע לבוחר בדר הטובה‪ ,‬ולעומתו את העונש המגיע לסרי מ הדר‪.‬‬ ‫ֵיכ ַה‪ָ "ְ #$‬ר ָכה‬ ‫וכ התורה כותבת )דברי א‪ ,‬כוכח( " ְר ֵאה *נ ִֹכי נ ֵֹת ִל ְפנ ֶ‬ ‫יכ ֲא ֶ‪-‬ר *נ ִֹכי ְמ ַצ‪ֶ,‬ה‬ ‫‪,‬ק ָל ָלה‪ֶ .‬את ַה ְ" ָר ָכה ֲא ֶ‪-‬ר ִ‪ְ -ְ .‬מע‪ֶ ,‬אל ִמ ְצ‪#‬ת ה' ֱאל ֵֹק ֶ‬ ‫ְ‬ ‫יכ וְ ַס ְר ֶ‪ִ .‬מ‬ ‫ֶא ְת ֶכ ַה‪ .#$‬וְ ַה ְ‪ָ 1‬ל ָלה ִא לֹא ִת ְ‪ְ -‬מע‪ֶ ,‬אל ִמ ְצ‪#‬ת ה' ֱאל ֵֹק ֶ‬ ‫‪2‬ח ֵרי ֱאל ִֹהי ֲא ֵח ִרי ֲא ֶ‪-‬ר לֹא‬ ‫ַה ֶ‪ֶ 3‬ר ְ ֲא ֶ‪-‬ר *נ ִֹכי ְמ ַצ‪ֶ,‬ה ֶא ְת ֶכ ַה‪ָ #$‬ל ֶל ֶכת ֲ‬ ‫יְ ַד ְע ֶ‪ .".‬רש"י כותב‪" :‬את הברכה  על מנת אשר תשמעו"‪ .‬כלומר‪ ,‬הקב"ה‬ ‫אומר שהתנאי לקבלת הברכה תלוי בכ ששומעי לכל המצוות ומקיימי‬ ‫את התורה‪.‬‬ ‫סדר לימוד תורה  שינו ארבע פעמי‬ ‫ושואלי המפרשי‪ ,‬מדוע פתחה התורה בלשו יחיד "ראה" וסיימה‬ ‫בלשו רבי "נות לפניכ"? היה מ הראוי לסיי ולכתוב "נות לפני"‪ ,‬או‬ ‫לפתוח בלשו רבי "ראו"? ונראה ליישב על פי דברי הגמרא בעירובי )ד‪6‬‬ ‫נ"ד ע"ב( שלומדת שסדר לימוד תורה הוא שמשנני כל דבר ארבע פעמי‪,‬‬ ‫וז"ל‪" :‬תנו רבנ‪ ,‬כיצד סדר משנה‪ ,‬משה למד מפי הגבורה )הרי שמשה למד‬ ‫פע אחת(‪ .‬נכנס אהר ושנה לו משה פירקו )משה שינ פע ראשונה ואהר‬ ‫למד פע אחת(‪ .‬נסתלק אהר וישב לשמאל משה‪ .‬נכנסו בניו ושנה לה‬ ‫משה פירק )משה שינ פע שניה‪ ,‬ואהר למד פעמיי‪ ,‬ובני אהר פע‬ ‫אחת(‪ .‬נסתלקו בניו‪ ,‬אלעזר ישב לימי משה ואיתמר לשמאל אהר‪ .‬רבי‬ ‫יהודה אומר לעול אהר לימי משה חוזר‪ .‬נכנסו זקני ושנה לה משה‬ ‫פירק )נמצא משה שנה פע רביעית‪ ,‬אהר שלישית‪ ,‬בניו פע שניה‪,‬‬ ‫והזקני פע אחת(‪ .‬נסתלקו זקני‪ ,‬נכנסו כל הע ושנה לה משה פירק‪.‬‬ ‫נמצאו ביד אהר ארבעה‪ ,‬ביד בניו שלשה‪ ,‬וביד הזקני שני‪ ,‬וביד כל הע‬ ‫אחד‪ .‬נסתלק משה‪ ,‬ושנה לה אהר פירקו‪ .‬נסתלק אהר שנו לה בניו‬ ‫פירק‪ .‬נסתלקו בניו‪ ,‬שנו לה זקני פירק‪ .‬נמצא ביד הכל ארבעה‪ .‬מכא‬ ‫אמר רבי אליעזר חייב אד לשנות לתלמידו ארבעה פעמי‪ .‬וקל וחומר‪,‬‬ ‫ומה אהר שלמד מפי משה‪ ,‬ומשה מפי הגבורה כ‪ ,‬הדיוט מפי הדיוט על‬ ‫אחת כמה וכמה"‪ .‬ומהגמרא אנו למדי שכל הע רצו ללמוד מפי משה‬ ‫דוקא כי הוא למד מפי הגבורה‪ ,‬והטע‪" :‬כיו דמשה מפי הגבורה גמר‪,‬‬ ‫מסתייעא מלתיה"‪ .‬ולכ שנה לה משה את פרק למרות שהוא כבר שינ‬ ‫ארבע פעמי‪ ,‬וזהו שפתחה התורה בלשו יחיד וסיימה בלשו רבי ללמדנו‬ ‫את דר הלימוד וכנ"ל‪ ,‬היינו בהתחלה ראה לאהר‪ ,‬ואח"כ לפניכ – לבניו‬ ‫ולע‪ .‬הכלל בלימוד התורה הוא‪ ,‬שצריכי המלמדי ללמד עד שתהיה‬ ‫התורה סדורה בפי התלמידי‪ ,‬וג התלמידי צריכי ללמוד עד שיהיה‬ ‫הלימוד סדור בפיה‪.‬‬ ‫דר הלימוד של המלמדי‬ ‫הגמרא מביאה מעשה נורא שממנו לומדי עד כמה חובת של המלמדי‬ ‫ללמד תורה את התלמידי‪ ,‬ואפילו א לש כ צריכי לשנ לה את‬ ‫הנושא הנלמד מאות פעמי‪ ,‬ובלבד שיבינו היטב את הדברי )ולא כאות‬ ‫המלמדי שנוקטי בדרכי ענישה בראות שהתלמידי לא הבינו את‬ ‫החומר הנלמד‪ ,‬ופוקעת סבלנות בהסברי חוזרי ונשני(‪ .‬וז"ל הגמרא‬ ‫)ש( "רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני‬ ‫וגמר )לרבי פרידא היה תלמיד אחד שהיה קשה קליטה‪ ,‬והוא היה משנ לו‬ ‫את החומר ארבע מאות פעמי עד שהבי את העניי(‪ .‬יומא חד בעיוה‬ ‫למלתא דמצוה תנא ליה ולא גמר )יו אחד‪ ,‬באמצע הלימוד‪ ,‬התדפקו על‬ ‫דלתו של רבי פרידא להזמינו לערו חופה‪ ,‬והמתינו לו עד שיסיי ללמד‪,‬‬ ‫ובגלל זה לא הצליח התלמיד שלו להבי את הנושא למרות שלמד כבכל יו‬ ‫ארבע מאות פעמי(‪ .‬אמר ליה‪ ,‬האידנא מאי שנא )שאל רבי פרידא את‬ ‫תלמידו מה קרה היו שלא הבנת למרות שחזרנו על זה ארבע מאות פע(‪,‬‬ ‫אמר ליה‪ ,‬מדההיא שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה אסחאי‬ ‫לדעתאי‪ ,‬וכל שעתא אמינא‪ ,‬השתא קאי מר‪ ,‬השתא קאי מר )הסביר לו‬ ‫התלמיד שדעתו הוסחה מהלימוד מאותו הרגע שבאו להזמינו לערו חופה‪,‬‬ ‫כי כל רגע חשב הנה הרב הול לדבר מצוה‪ ,‬ולא היה מרוכז בלימוד(‪ .‬אמר‬ ‫ליה‪ ,‬הב דעתי ואתני לי‪ ,‬הדר תנא ליה ארבע מאה זימני ]אחריני[ )אמר‬ ‫לו רבי פרידא‪ ,‬המת שאחזור מהחופה ואשנ עמ עוד ארבע מאות פעמי‬

‫כדי שלא תצא היו מבלי להבי את הלימוד  נמצא שלמד עמו באותו‬ ‫היו שמונה מאות פע!(‪ .‬נפקא בת קלא ואמרה ליה‪ ,‬ניחא לי דליספו ל‬ ‫ארבע מאה שני‪ ,‬או דתיזכו את ודר לעלמא דאתי )בשמי ראו את‬ ‫המעשה של רבי פרידא‪ ,‬שמסר נפשו ללמוד ע אותו תלמיד‪ ,‬שמונה מאות‬ ‫פע את אותו הנושא‪ ,‬ע אותה הסבלנות כמו שלמד עמו בפע הראשונה‪,‬‬ ‫ושאלו אותו א ירצה לחיות ארבע מאות שנה מדה כנגד מידה‪ ,‬או שמא‬ ‫בזכותו יזכו כל בני דורו לחיי העול הבא(‪ ,‬אמר‪ ,‬דניזכו אנא ודריי לעלמא‬ ‫דאתי )רבי פרידא עשה חשבו שא הוא יבקש לחיות ארבע מאות שנה לא‬ ‫ירויחו בני דורו מזה שו דבר‪ ,‬על כ ביקש שיזכו לחיי העול הבא(‪ .‬אמר‬ ‫לה הקדוש ברו הוא‪ ,‬תנו לו זו וזו )ג תוספת חיי של ארבע מאות שנה‪,‬‬ ‫וג שיזכו בני דורו בזכותו לחיי העול הבא(‪.‬‬ ‫את דאגתו של רבי פרידא לכלל ולפרט ירש מאבותיו‪ ,‬ורואי זאת‬ ‫מהמעשה המובא בגמרא )סנהדרי קד ע"א(‪ ,‬ש הגמרא דנה בשאלה מי‬ ‫זכאי לחיי העול הבא‪ ,‬ומי ניצל בזכות אנשי אחרי או בזכות מעשיו‪,‬‬ ‫וז"ל הגמרא‪" :‬מנשה נמי לא נמני מפני כבודו של חזקיהו‪ ,‬ברא מזכי אבא‪,‬‬ ‫אבא לא מזכי ברא‪ ,‬דכתיב ואי מידי מציל‪ ,‬אי אברה מציל את ישמעאל‪,‬‬ ‫אי יצחק מציל את עשו )כלומר שכשמגיעי לרמת רשעות כשלה‪ ,‬א‬ ‫עושי תשובה מה טוב‪ ,‬וא לא‪ ,‬אי לה הצלה אפילו לא בגלל זכות‬ ‫אבות(‪ .‬השתא דאתית להכי אחז נמי לא אימני משו כבודו של חזקיהו‪.‬‬ ‫ומפני מה לא מנו את יהויקי )הוא היה מל על ישראל(‪ ,‬משו דרבי חייא‬ ‫ברבי אבויה‪ ,‬דאמר רבי חייא ברבי אבויה כתיב על גולגלתו ]של[ יהויקי‬ ‫זאת ועוד אחרת )כ היתה מסורת ביד‪ ,‬שעל גולגלתו של יהויקי כתוב‬ ‫"זאת ועוד אחרת"(‪ .‬זקינו דרבי פרידא אשכח גולגלתא דהוה קא שדיא‬ ‫בשערי ירושלי‪ ,‬וכתיב בה זאת ועוד אחרת )זקנו של רבי פרידא מצא‬ ‫גולגולת שחרות עליה "זאת ועוד אחרת" שהיתה זרוקה בשערי ירושלי(‪.‬‬ ‫קברה ולא איקברא‪ ,‬קברה ולא איקברא )ניסה לקבור אותה‪ ,‬וכל פע‬ ‫שקבר אותה חזרה וצצה מהאדמה ולא נקברה(‪ ,‬אמר גולגלתו של יהויקי‬ ‫היא‪ ,‬דכתיב ביה קבורת חמור יקבר סחוב והשל‪ .‬אמר‪ ,‬מלכא הוא‪ ,‬ולא‬ ‫איכשר לזלזולי ביה )אמר כיו שסו‪ 6‬סו‪ 6‬הוא מל ולא יתכ שכ תהיה‬ ‫גולגלתו מזולזלת(‪ .‬כרכה בשיראי‪ ,‬ואותבה בסיפתא )עט‪ 6‬אותה במטפחת‬ ‫שהיתה עמו‪ ,‬ונטל אותה לביתו על מנת להביאה לקבורה באופ שלא תצא‬ ‫שוב מהאדמה‪ ,‬ובהגיעו לביתו הניח אותה בארו ויצא‪ ,‬ולא סיפר כלו‬ ‫לאשתו מאותו העניי(‪ .‬חזיתא דביתהו‪ ,‬סברא‪ ,‬הא דאיתתא קמייתא הוה‪,‬‬ ‫דהא לא קא מנשי לה )ראתה זאת אשתו ואמרה כנראה זו הגולגולת של‬ ‫אשתו הראשונה שנפטרה‪ ,‬והוא עדיי זוכר אותה ואפילו מביא אותה‬ ‫לבית(‪ .‬שגרא תנורא וקלתה )הדליקה את התנור וזרקה לתוכו את‬ ‫הגולגולת ונשרפה הגולגולת באש(‪ .‬היינו דכתיב זאת ועוד אחרת )כשחזר‬ ‫בעלה הביתה וספרה לו את המעשה‪ ,‬אמר‪ ,‬עתה מוב מדוע כתוב על‬ ‫הגולגולת "זאת ועוד אחרת"‪ ,‬על ש העתיד להיעשות בה‪ ,‬ג לא להיקבר‬ ‫וג להישר‪.(6‬‬ ‫מהמעשה הנ"ל עלינו ללמוד שהעול אינו הפקר‪ ,‬והכל מונהג בהשגחה‬ ‫מסו‪ 6‬העול ועד סופו‪ ,‬ולכל דבר יש תכלית וסיבה‪ ,‬והכל מאתו יתבר שמו‬ ‫ויתעלה‪ .‬על כ‪ ,‬יתחזק אד ביותר לקיי את מצוות ה'‪ ,‬ולזכות לברכה כפי‬ ‫שכתוב בתחילת פרשתנו‪ ,‬ודבר זה יביא ברכה לא רק למקיי עצמו אלא ג‬ ‫לבני ביתו עד סו‪ 6‬כל הדורות‪ ,‬שתורה מחזרת אחרי אכסניא שלה‪ ,‬וג א‬ ‫אד רואה שאי סימ ברכה שרוי במעשה ידיו עתה‪ ,‬ידע ששו דבר לא‬ ‫הול לאיבוד ולבטלה חלילה‪ ,‬אלא הכל מחושב גלוי וצפוי על ידו יתבר‬ ‫שמו ויתעלה‪.‬‬ ‫ציווי ליישב את האר‬ ‫ַר ֵ‪ָ 3‬לבֹא ָל ֶר ֶ‪-‬ת ֶאת‬ ‫‪ .2‬ע ְֹב ִרי ֶאת ַה‪ְ $‬‬ ‫התורה מצווה את בני ישראל " ִ<י ֶ‬ ‫י‪ְ -‬ב ֶ‪ .">"ָ .‬וכותב‬ ‫יר ְ‪ .ֶ -‬א ָֹת> וִ ַ‬ ‫יכ נ ֵֹת ָל ֶכ וִ ִ‬ ‫*ר= ֲא ֶ‪-‬ר ה' ֱאל ֵֹק ֶ‬ ‫ָה ֶ‬ ‫הרמב" במקו אחר שיש מצוה מיוחדת ליישב את אר= ישראל ולא‬ ‫להשאיר אותה שוממה‪ .‬ומכא אנו קוראי לכל אות החושבי להפעיל‬ ‫את תוכנית "ההתנתקות"‪ ,‬שבלי כל קשר לענייני פוליטיי למיניה‪,‬‬ ‫עליה לדעת שה עוברי בכ על מצוה מפורשת בתורה שכל ע ישראל‬ ‫נצטוו בה‪ ,‬ועליה מוטלת האחריות יותר מכל אד אחר‪ ,‬והשכר והעונש‬ ‫תלוי על צואר של פרנסי הציבור יותר ממה שמוטל על הציבור בעצמו‬ ‫)ועיי חומש במדבר פרק לג פסוק נג ולפירוש הרמב" ש(‪.‬‬

‫שיעור שבועי של קול צופיך‬ ‫נחלה זו ירושלי‬ ‫בהמש הפרשה התורה מדגישה את החשיבות של ירושת ויישוב האר= עד‬ ‫שיהיה לע ישראל מנוחה ונחלה בארצ‪ ,‬וכ כתוב )דברי יב‪ ,‬ט( " ִ<י לֹא‬ ‫י נ ֵֹת ָל ְ'"‪ .‬והגמרא‬ ‫ַח ָלה ֲא ֶ‪-‬ר ה' ֱאל ֶֹק ָ‬ ‫נ‪,‬חה וְ ֶאל ַה? ֲ‬ ‫את ַעד ָע ָ‪.‬ה ֶאל ַה ְ@ ָ‬ ‫ָב ֶ‬ ‫דורשת )מגילה י' ע"א(‪ :‬מנוחה  זו שילו‪ ,‬ונחלה  זו ירושלי‪ .‬והטע הוא‬ ‫שכל עוד היו במדבר נעי ונדי‪ ,‬לא תקרא זו מנוחה או נחלה‪ .‬וג‬ ‫כשנכנסו לאר= והיה לה משכ בשילו‪ ,‬היתה זו אמנ מנוחה‪ ,‬א לא‬ ‫נחלה‪ ,‬כי נחלה תיפול על עניי קבוע ותמידי‪ .‬וכשעלו לירושלי ובנו בה את‬ ‫בית המקדש‪ ,‬לזו תקרא נחלה‪ ,‬על ש שהיא נחלה עולמית וקבועה‪ .‬ובספרי‬ ‫הרחיב בעניי אליבא דר"ע‪ .‬נמצינו למדי‪ ,‬שג בהיות ע ישראל ישובי‬ ‫בארצ לא תהיה לה נחלה אלא עד שיהיה בית המקדש קיי‪ ,‬ולזאת אנו‬ ‫צריכי לצפות לייחל ולהתפלל שנזכה לבניי בית המקדש כדי שתהיה לנו‬ ‫נחלת עולמי‪.‬‬ ‫לא תוכל לאכול – יכול אבל אינו רשאי‬ ‫התורה מזהירה את ישראל לבל יאכלו כל דבר שאינו ראוי וכשר לחלוטי‬ ‫י ַמ ְע ַ‪A‬ר ְ‪3‬גָנְ ָ ְו ִתיר ְֹ‪ָ -‬‬ ‫ת‪,‬כל ֶל ֱאכֹל ִ" ְ‪ָ -‬ע ֶר ָ‬ ‫לאכילה‪ ,‬וז"ל )דברי יב‪ ,‬יז(‪" :‬לֹא ַ‬ ‫ָד ָ"‪.‬‬ ‫‪,‬תר‪ַ ,‬מת י ֶ‬ ‫י ְ‬ ‫י ֲא ֶ‪-‬ר ִ‪ֹ3.‬ר וְ נִ ְדב ֶֹת ָ‬ ‫ֶ וְ ָכל נְ ָד ֶר ָ‬ ‫‪,‬בכֹרֹת ְ" ָק ְר ָ וְ צֹאנ ָ‬ ‫וְ יִ ְצ ָה ֶר ָ ְ‬ ‫הנה אד שיש לו מעשרות שנאכלי בטהרה בירושלי‪ ,‬או שיש לו נדרי‬ ‫ונדבות שחייב להעלות ולהקריב אות בבית המקדש‪ ,‬צרי להזהר שלא‬ ‫לאוכל אלא במקו המותר על פי ההלכה‪,‬ולא במקו אחר‪ .‬ויש להבי‪,‬‬ ‫מדוע התורה כותבת אזהרה זו בלשו "לא תוכל"‪ ,‬והרי היה ראוי לכתוב‬ ‫כדר כל אזהרה או לאו אחר‪" ,‬לא תאכל בשערי" וכדומה? ומבאר רש"י‬ ‫בש המדרש‪ ,‬וז"ל‪" :‬רבי יהושע ב קרחה אומר יכול אתה‪ ,‬אבל אינ‬ ‫רשאי‪ .‬כיוצא בו ואת היבוסי יושבי ירושלי לא יכלו בני יהודה להוריש‬ ‫)למרות שיהושע כבש ל"א מלכי(‪ ,‬יכולי היו‪ ,‬אלא שאינ רשאי‪ ,‬לפי‬ ‫שכרת לה אברה ברית כשלקח מה מערת המכפלה )א תשקור לי‬ ‫ולניני ולנכדי(‪ .‬ולא יבוסי היו אלא חתיי היו‪ ,‬אלא על ש העיר ששמה‬ ‫יבוס ]נקראי יבוסי[‪ .‬כ מפורש בפרקי דרבי אליעזר‪ .‬והוא שנאמר כי‬ ‫א הסיר העורי והפסחי‪ ,‬צלמי שכתבו עליה את השבועה )כונתו‬ ‫לדוד המל שבא לכבוש אמרו לו והלוא יצחק ]היה סגי נהור[ ויעקב ]היה‬ ‫צולע על ירכו[ כרתו ברית ונשבעו על כ("‪ .‬רש"י מלמדנו דבר נורא בעניי‬ ‫דבקותו של כל אד מישראל במצוות התורה‪ ,‬שג כאשר התורה אוסרת‬ ‫דבר מסוי‪ ,‬כגו מאכל שאיננו כשר לאכילה‪ ,‬לא יאמר אד‪ ,‬אינני אוכל‬ ‫ממנו מפני שהוא מאוס )כגו חזיר או בשר וחלב וכדומה( אלא יאמר אוכל‬ ‫זה טעי וטוב‪ ,‬אלא שהתורה ציוותה עליי שלא אוכל‪ ,‬ומשו כ אינני‬ ‫אוכל‪ .‬וא יחשוב אד כ‪ ,‬זוכה לשכר גדול של קיו מצוות התורה על כל‬ ‫דבר ודבר‪.‬‬ ‫שמירת של רשעי‬ ‫עלינו לדעת ששמירת המצוות צריכה להיות ללא פניות וללא "קונצי"‪ ,‬ויש‬ ‫לשמור את כל מצוות התורה כפי שנמסרה לחכמי‪ ,‬ולא יפרש כל אחד כפי‬ ‫שיעלה על לבו‪ .‬כשהשיג לב את יעקב אמר לו 'יש לאל ידי לעשות עמכ‬ ‫רע‪ ,‬ואלקי אביכ אמש אמר אלי לאמר לא תדבר ע יעקב מטוב עד רע'‪.‬‬ ‫ולכאורה כיצד מעיז לב לומר יש לאל ידי לעשות עמכ רע‪ ,‬והרי הקב"ה‬ ‫ציוה אותו שלא להרע ליעקב? רש"י ש מבאר שהוא ביטא זאת בהתרסה‬ ‫כלפי הציווי שאינו נזהר בו כלל‪ .‬ונראה עוד לבאר שאמר לב ליעקב‪ ,‬אני‬ ‫שומר את דברי ה' מאוד‪ ,‬אבל הוא ציוה עליי שלא "לדבר" עמ מטוב עד‬ ‫רע‪ ,‬ובאמת אדבר עמ בטובות‪ ,‬אבל לא נצטיתי שלא להרוג אות‪ ,‬ולכ יש‬ ‫לאל ידי לעשות עמכ רע‪ ,‬רק שאני "צדיק" ו"מתחשב" ואינני פוגע בכ‬ ‫לרעה‪ .‬כיוצא בזה‪ ,‬פע היה ברוסיה תקופה קשה שאסרו על כל אד‬ ‫להסתובב במוסקבה אלא א הוא מחזיק ברשותו אישור שהייה שהיה‬ ‫בד"כ למספר ימי‪ .‬ובאותה תקופה היו משיגי אישורי על ידי שוחד‪.‬‬ ‫והנה פע תפס שוטר רוסי יהודי אחד שהסתובב במוסקבה‪ ,‬וביקש ממנו‬ ‫אישור‪ ,‬היהודי הראה לו את אישור מפורש המאשר לו לשבת במוסקבה‬ ‫במש יומיי‪ .‬סימ לו השוטר שא הוא רוצה שיניח לו‪ ,‬עליו לשל לו‪.‬‬ ‫אבל ליהודי המסכ לא היו כלל רובלי לתת לאותו השוטר‪ ,‬ואמר לשוטר‬ ‫כי הוא מעכב אותו‪ ,‬וכי הוא מחזיק באישור בתוק‪ .6‬אמר לו השוטר‪ ,‬א‬ ‫כ שב במקומ ואל תזוז‪ ,‬כיו שבאישור כתוב שאתה יכול "לשבת"‬ ‫במוסקבה יומיי‪ ,‬אבל לא כתוב שאתה יכול ללכת בה‪.‬‬ ‫לגר אשר בשערי תתננה ואכלה‬ ‫התורה כותבת בפרשתנו בעניי איסור אכילת נבלה 'לגר אשר בשערי‬ ‫תתננה'‪ .‬הרא"ש )רבנו אשר( חי בתקופה בה היו רדיפות של הנוצרי‬ ‫בארצות אשכנז‪ ,‬והוא ברח מש לספרד‪ .‬בהגיעו לש איש לא הכירו‪,‬‬ ‫למרות ששמעו על הרא"ש‪ ,‬אבל לא ידעו שזה האיש‪ ,‬והוא היה רעב ועיי‪6‬‬ ‫מהדר‪ ,‬ובלית ברירה פנה לבית המדרש‪ ,‬וסבר שש ימצא דבר מה להחיות‬ ‫את נפשו‪ .‬בהגיעו לבית המדרש הוא רואה את הרב דורש ומקשה קושיות‪,‬‬ ‫והוא מחזיק לידו צלחת ובה עו‪ 6‬מתובל היטב ומהביל‪ ,‬תאווה לעיניי‪,‬‬ ‫והבטיח שמי שיתר= לו את הקושיות יקבל את המנה שלידו במתנה‪.‬‬ ‫הרא"ש ניגש לרב וביקש ממנו שית לו את האוכל‪ ,‬ואמר לו הרב שיגיד‬ ‫חידוש ויקבל‪ .‬הרא"ש היה עיי‪ 6‬ולא היה לו כח לדבר‪ ,‬אבל אמר כתוב "לגר‬ ‫אשר בשערי תתננה"‪ ,‬הנה אני כא גר )כוונתו לגר באר=(‪ ,‬וקוראי לי‬ ‫אשר‪ ,‬ובאתי לפתח בית המדרש שהוא שערי‪ ,‬וא כ ראוי שתתננה לי‪.‬‬

‫אפשי ואפשי והתורה אסרה‬ ‫המשנה בחולי מונה את סדר הכשרת הכחל והלב‪ ,‬וז"ל )חולי קט ע"א(‪:‬‬ ‫"הכחל קורעו ומוציא את חלבו‪ ,‬לא קרעו אינו עובר עליו‪ .‬הלב קורעו‬ ‫ומוציא את דמו‪ ,‬לא קרעו אינו עובר עליו"‪ .‬באברי אלו מרוכז החלב של‬ ‫הפרה והד של כל בהמה‪ ,‬ועל כ לפני הכשרתו צרי לקרוע אות ולנקז‬ ‫מה את החלב ואת הד‪ .‬כתוב לגבי צליית לב – כבולעו כ פולטו‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫א צלאו ע הד שבתוכו‪ ,‬אז קורעו ומוציא את דמו‪ ,‬והלב מותר‪ .‬אבל‬ ‫א בישלו ע דמו אסור‪ ,‬כי צרי ששי כנגד הד‪ .‬ואומרת הגמרא‪ :‬ושאני‬ ‫לב דשייע )שהלב חלק ואינו בולע(‪.‬יש רבני הטועני‪ ,‬שכמו שהלב חלק‬ ‫ולא בולע‪ ,‬כ כלי זכוכית שה חלקי לא בולעי‪ .‬וה סומכי על מה‬ ‫שכתוב בשו"ע )או"ח סי' תנ"א סעי' כ"ו( שכלי זכוכית אינ צריכי‬ ‫הכשרה‪ .‬וזה אינו‪ ,‬כי כל זה דוקא בכוסות של הדור שלה‪ ,‬כי בזמ השו"ע‬ ‫לא היו כלי פיירקס‪ ,‬ובכלי זכוכית השתמשו רק לדבר פושר בלבד‪.‬‬ ‫ואני זוכר בקטנותינו‪ ,‬כשהיו מביאי כוס תה היו אומרי לנו לשי כפית‬ ‫בפני כדי שתמשו את החו וכ הכוס לא תתפוצ=‪ .‬וכיו נית לבשל‬ ‫בכלי זכוכית ללא בעיה‪ .‬ועוד‪ ,‬שהרמב" כתב )פי"ז מהלכות מאכלות‬ ‫אסורות ה"ג( שהקונה כוסות מגוי חייב להגעיל  כלומר‪ ,‬כוס העשוי‬ ‫מזכוכית כ בולע‪ .‬ולמעשה‪ ,‬אנו לוקחי חצי מדברי הרמב" שהכוס בולע‪,‬‬ ‫וחצי מדברי הבא"ח שאמר שלא מגעילי‪ .‬אבל א בלעו בקר )כגו בקבוקי‬ ‫בירה(‪ ,‬מועיל עירוי שלשה ימי )ועיי לבא"ח פרשת צו אות יד(‪.‬יש מי‬ ‫שרצה לעשות ניסוי א כוס בולע‪ ,‬על ידי נתינת חלב ח בכוס חדש‪,‬‬ ‫ובדיקה לאחר כמה זמ על ידי שקילה‪ .‬ואני אמרתי לו שינסה זאת על ידי‬ ‫סיר שיבשל בו מי ויראה א המשקל משתנה‪ .‬א אי אנו בקיאי בזה‪.‬‬ ‫הגמרא מספרת על ילתא אשתו של רב נחמ שנכנסה לבית המדרש ושאלה‬ ‫אותה לפני התלמידי‪ :‬כל מה שאסרה התורה‪ ,‬התירה דבר אחר כנגדו‪ .‬א‬ ‫כ היכ התירה התורה ד‪ ,‬וכ היכ התירה התורה בשר וחלב? ענה לה רב‬ ‫נחמ‪ :‬שתאכל כחל וזהו טע בשר וחלב‪ ,‬וכבד הוא הטע של ד‪ .‬ונראה‬ ‫לבאר מעשה זה על פי מה שהבאנו לעיל‪ ,‬שצרי אד לקבל את איסורי‬ ‫התורה לא משו שמאוסי ה בעיניו‪ ,‬אלא יאמר אפשי ואפשי אלא‬ ‫שהתורה אסרה‪ .‬אשתו של רב נחמ )רצתה להמחיש לתלמידי( בקשה‬ ‫מבעלה לדעת כיצד נית לומר אפשי ואפשי על אכילת ד או על אכילת‬ ‫בשר וחלב והרי ה מאוסי בעיניה‪ ,‬ואמר לה רב נחמ שתרגיש את הטע‬ ‫בכבד ובכחל‪ ,‬ואז לכשתטע תדע שאפשר לאכול ד ואפשר לאכול בשר‬ ‫וחלב‪ ,‬ואי ההימנעות מה בגלל מיאוס אלא בגלל האיסור שהתורה אסרה‬ ‫בלבד‪ .‬ג בחזיר נית לטעו את טעמו במוחא דשיבוטא‪ ,‬וממילא ההמנעות‬ ‫מחזיר לא נותרה אלא בגלל שהתורה אסרה ותו לא‪.‬‬ ‫מתנצחי בהלכה‬ ‫הגמרא מביאה מעשה בחכ אחד שקראו לו רמי בר תמרי‪ ,‬וי"א בר‬ ‫דיקולי‪ ,‬שהיה חכ ופיקח גדול‪ ,‬והוא היה מפומבדיתא‪ ,‬ובא לסורא בערב‬ ‫יו הכיפורי‪ .‬באותה התקופה לא היו עושי כפרות בכס‪ 6‬או בעופות‪,‬‬ ‫אלא בפרות‪ ,‬בעגלי‪ ,‬בכבשי ובאילי‪ .‬ולאחר השחיטה‪ ,‬לקחו בעלי‬ ‫הבהמות את כל הבשר‪ ,‬ואת כל הכחלי השליכו מחו= לעיר כי היו‬ ‫מחמירי שלא לאוכל‪ .‬משראה רמי בר דיקולי הל ולקח את כל הכחלי‬ ‫וצלה מה לעצמו‪ .‬ראו אותו בני המקו ותפסוהו והביאו אותו לפני רב‬ ‫חסדא‪ .‬אמר לו רמי בר דיקולי מה את רוצי ממני‪ ,‬אני מהעיר של רבי‬ ‫יהודה וש מתירי לאכול את הכחל‪ .‬אמר לו רב חסדא וכי אתה לא יודע‬ ‫את ההלכה שכשאד הול ממקו למקו מטילי את חומרי המקו‬ ‫שהל לש‪ ,‬ועלי לקבל את החומרא הזאת? ענה לו‪ :‬אדרבה בגלל הלכה‬ ‫הזאת יצאתי ואכלתי מחו= לתחו של העיר‪ .‬המשי רב חסדא ושאל אותו‬ ‫במה צלה את זה ומני לו גחלי‪ ,‬ואמר לו רמי בר דיקולי שמצא פורצני‬ ‫שה קליפות של ענבי‪ .‬המשי רב חסדא להתקי‪ 6‬אותו ואמר לו אולי ה‬ ‫מיי נס‪ ,‬וג על זה ענה לו רמי בר דיקולי שזה היה לאחר שני עשר חודש‬ ‫והיו יבשי‪ ,‬ולא היה בה טע יי כלל‪ .‬אמר לו רב חסדא ואולי זה גזל?‬ ‫אמר לו שהיה עליה עובש וניכר מה שהבעלי התייאשו מה‪ .‬ראה‬ ‫אותו רב חסדא שהוא לא מניח תפילי )בזמנ היו ע תפילי כל היו(‪,‬‬ ‫ואמר לו מדוע אינ מניח תפילי כל היו? ענה לו שיש לו כאבי בט והוא‬ ‫משלשל‪ .‬אמר לו ומדוע אתה לובש בגד של ארבע כנפות ללא ציציות? וענה‬ ‫לו זו טלית שאולה‪ ,‬ואמר רב יהודה טלית שאולה כל שלשי יו פטורה‬ ‫מציצית‪ .‬תו כדי הדברי‪ ,‬הביאו לפני רב חסדא אד שהיה לו הרבה כס‪6‬‬ ‫ועושר רב‪ ,‬שלא רצה לפרנס את הוריו העניי‪ ,‬ורצה רב חסדא להלקותו‪.‬‬ ‫אמר לו רמי בר דיקולי תעזוב אותו‪ ,‬שהרי עבר בעשה ועל עשה אי מלקי‪,‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שכל מצוה שמת שכרה בצדה אי עליה עונשי‪ .‬ראה רב חסדא שיש‬ ‫לו תשובה על כל דבר‪ ,‬ואמר לו אתה פקח‪ ,‬ועל כל דבר ענית‪ .‬אמר לו אני‬ ‫כא בס הכל אורח‪ ,‬א תבוא לעירי תראה את החריפות שלי‪.‬‬ ‫אכילת בשר וצליית כבד‬ ‫התורה אומרת כי א לפני ה' אלקי תאכלנו וכו' ושמחת לפני ה' אלקי'‪,‬‬ ‫מכא למדנו שאי לאכול בשר לש תאוה‪ ,‬אלא לש חיזוק הגו‪ 6‬כדי‬ ‫שיוכל לעבוד את ה' בבריאות‪ .‬ולפני שאוכלי בשר צרי לדעת היטב את‬ ‫הלכות הכשרת בשר‪ ,‬שא לא ידע עלול להכשל באכילת ד‪ .‬למשל‪ ,‬צרי‬ ‫לדעת את כמות וסוג המלח ששמי על גבי הבשר‪ .‬וכ צרי לדעת שהמלח‬ ‫הבלוע בד אחרי הצלייה אסור וצרי שלוש שטיפות‪ ,‬וכל כיוצא בזה‪ .‬בדי‬ ‫הכשר הכבד הגמרא מביאה מעשה שביקש אביי מרב ספרא לכשיזדמ לו‬

‫שיעור שבועי של קול צופיך‬ ‫להגיע לפומבדיתא ישאל אות מה דינו של כבד וכיצד מכשירי אותו‪,‬‬ ‫וכשהגיע לש רב ספרא הל לשאול את רב זריקא ואמר לו שהוא בישל‬ ‫אותו לרב אמי ואכל‪ ,‬משמע שהכבד לא נאסר מחמת הד שלו‪ .‬ואביי אמר‬ ‫לו שאי לו ספק לגבי הכבד עצמו אלא הספק שלו הא זה אוסר בשר אחר‬ ‫המתבשל עמו בקדרה‪ .‬ולמסקנא אומרת הגמרא בש רבה בר רב הונא‬ ‫שהכשרו של הכבד הוא על ידי שקורעי אותו שתי וערב‪ ,‬ומניחי את‬ ‫הכבד על גבי גחלי באופ שהחתכי כלפי מטה כדי לאפשר לד לזרו‬ ‫ולצאת מתוכו וכ עד שייצלה לגמרי‪ .‬כמו כ‪ ,‬צרי הכבד להיות מונח על‬ ‫גבי רשת או שיפוד או כל אפשרות שבשעת הצלייה ירד הד וייטו‪ 6‬מחו=‬ ‫למשטח שעליו הוא מונח‪ ,‬שא לא‪ ,‬הכבד נאסר מפני שהוא נצלה ומתבשל‬ ‫בדמו‪ .‬לפני שצולי את הכבד נוהגי לזרוק עליו מעט מלח‪ .‬יש שנוהגי‬ ‫שלא לבשל את הכבד אחרי צלייתו‪ ,‬ויש שמתירי‪ ,‬ועד היו יש עדות‬ ‫שמחמירות בדבר הזה‪.‬‬ ‫מותר לצלות בשר או כבד בתנור או על רשת שעל גבי האש בכיריי‪ ,‬אלא‬ ‫שיש להזהר ולשי נייר כס‪ 6‬או נייר שיש בו מעט לחלוחית מי‪ ,‬תחת‬ ‫הבשר או הכבד שיקבל את טיפות הד‪ ,‬כי א הד מטפט‪ 6‬ישירות על גבי‬ ‫משטח הגז או על רצפת התנור‪ ,‬ה נעשי טר‪ .6‬והנ"מ‪ ,‬שא למשל יבשל‬ ‫תפוחי אדמה בתנור‪ ,‬או יטג קציצות על גבי הכיריי‪ ,‬ויפול אחד מה על‬ ‫משטח הגז או על רצפת התנור‪ ,‬אסור לו להחזיר למגש או למחבת‪ ,‬שכיו‬ ‫שה נגעו במקו שבלע ד על כ דינ טר‪ ,6‬או שיש לה די כדי קליפה‪.‬‬ ‫וכשאד צולה בשר או כבד בביתו הוא צרי לדעת את כל ההלכות כיצד‬ ‫עושי זאת‪ .‬למשל‪ ,‬יש מי שאומר א צלית בשר לא מוכשר או כבד בשיפוד‬ ‫של ברזל‪ ,‬עלי לזרוק או לקבור את השיפוד כיו שבלע ד‪ .‬ויש מי שאומר‬ ‫שמותר להשתמש שוב בשיפוד זה‪ ,‬כיו שלהלכה אנו אומרי על השיפוד‬ ‫כבולעו כ פולטו‪ ,‬או ד משרק שריק‪ ,‬וכ נוהגי‪ ,‬אלא שיש להזהר שלא‬ ‫להגיס בו בתו סיר )ועיי בשו"ע יו"ד סי' ע"ג וכה"ח ושערי תשובה ש(‪.‬‬ ‫כיו באולמות יש שמגישי בשר בשפודי העשוי מע=‪ ,‬ובזה אי בעיה כי‬ ‫אח"כ זורקי אותו‪.‬‬ ‫לא תאכלו על הד‬ ‫בפרשת השבוע חוזרת התורה כמה פעמי על איסור אכילת ד‪ .‬ורש"י‬ ‫מבאר את טע הדבר‪ ,‬וז"ל )דברי יד‪ ,‬כג(‪" :‬רק חזק לבלתי אכל הד ‬ ‫ממה שנאמר חזק אתה למד שהיו שטופי בד לאכלו לפיכ הוצר לומר‬ ‫חזק דברי רבי יהודה‪ .‬רבי שמעו ב עזאי אומר לא בא הכתוב אלא‬ ‫להזהיר וללמד עד כמה אתה צרי להתחזק במצות א הד שהוא קל‬ ‫להשמר ממנו שאי אד מתאוה לו הוצר לחזק באזהרתו קל וחומר‬ ‫לשאר מצות"‪.‬‬ ‫עיתו בכתב מרובע‪ ,‬וזהירות בש ה'‬ ‫עיתו אפילו לא דתי שיש בו דברי מינות‪ ,‬שהכתב המודפס בו הוא באותיות‬ ‫מרובעות  אסור להניחו מתחת לכבד או בשר שיקבל את הד‪ ,‬וכ אסור‬ ‫לזורקו לאשפה‪.‬‬ ‫אד שקונה עיתו לא דתי‪ ,‬הוא מסייע בידי עוברי עבירה‪ .‬וא הוא כתוב‬ ‫באותיות עבריות מרובעות אסור לזורקו לאשפה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בעיתו לא דתי‬ ‫הדבר חמור יותר מכיו שלעיתי ה מצייני את ש ה' במפורש )כגו‪:‬‬ ‫"אמה" – ע למ"ד במקו אות מ"( בכתבותיה‪ ,‬וא רוצה לזורקו‬ ‫לאשפה יש לעוטפו בשתי עטיפות ורק אח"כ לזורקו‪ ,‬וכ בכל כתב מרובע‪,‬‬ ‫ויש להזהר בזה מאד‪.‬‬ ‫הרמב" כותב שעל גבי מחצית השקל שהיו נותני בבית המקדש לא היה‬ ‫כתוב בכתב מרובע "מחצית השקל" או "חצי שקל"‪ ,‬אלא זה היה בכתב‬ ‫יתדות‪ ,‬כי אסור לכתוב בכתב עברי דבר כזה‪.‬‬ ‫לפני החתונה שלי‪ ,‬הבאתי הזמנה לחכ צדקה הזק‪ ,‬והוא הסתכל על‬ ‫ההזמנה ושאל אותי‪ :‬כמה הזמנות עשית ? אמרתי לו‪ :‬חמישי‪ .‬והוא‬ ‫ביקש לראות‪ .‬הבאתי לו את ההזמנות והוא הסתכל עליה ושאל אותי‪:‬‬ ‫כמה עלה ל ? אמרתי לו‪ :‬כ וכ‪ .‬הוא הוציא את הסכו שנקבתי ואמר לי‬ ‫קח את הכס‪ 6‬הזה ותל ותוציא הזמנות חדשות באותיות רש"י או בכתב‬ ‫אשכנזי‪ ,‬ולא באותיות מרובעות‪ ,‬כי אסור לעשות הזמנות בכתב מרובע‪.‬‬ ‫הלכתי לבית הדפוס )דפוס 'השחר' של דוד כה והוא היה עושה הנחה לבני‬ ‫ישיבות( ואמרתי לו כ וכ אמר חכ צדקה הזק‪ ,‬ועל כ אני רוצה לעשות‬ ‫הזמנות חדשות‪ .‬אמר לי בעל בית הדפוס שהוא יחלי‪ 6‬את ההזמנות ולא‬ ‫יקח עליה הרבה כס‪ .6‬אמרתי לו שיש לי כס‪ 6‬שחכ צדקה נת לי‪ .‬אמר‬ ‫לי בעל הבית דפוס תחזיר לו את הכס‪ ,6‬ואני אעשה ל את ההזמנות בחינ‬ ‫כמתנה לחתונת‪.‬‬ ‫זהירות מחמ בפסח‬ ‫הזמנות  פע קבלתי הזמנה לחתונה שתתקיי בט"ו בשבט‪ ,‬ובתו‬ ‫ההזמנה היתה מודבקת שיבולת לנוי‪ ,‬ואני הנחתי את ההזמנה במגירה של‬ ‫שולחני בבית הכנסת‪ .‬לפני פרוס חג הפסח אני מנקה את המגירה שלי בבית‬ ‫הכנסת ורואה את השיבולת הזו‪ .‬מיד צלצלתי לאותו בעל השמחה ואמרתי‬ ‫לו שהוא צרי להזהיר את מקבלי ההזמנות‪ ,‬שא חלק שמרו את‬ ‫ההזמנה ה צריכי להזהר מהחמ= שבה בפסח‪.‬‬ ‫לעיתי יש לאנשי בבית שיבולי יבשות לנוי‪ ,‬ויש אומרי שכיו שה‬ ‫יבשות אי בזה כלו ואי זה חמ= בפסח‪ ,‬אבל עליה לדעת שג כשה‬ ‫יבשות זה חמ=‪ ,‬וחמ= אסור אפילו בהנאה‪.‬‬

‫רעל עכברי  ב'שדי חמד' מובאת שאלה‪ :‬אד שיש לו עכברי בביתו‪,‬‬ ‫ואחד הדרכי למנוע את הימצאות היא לקחת חיטי ולשרות ברעל‪,‬‬ ‫ולפזר בבית‪ ,‬ואז העכברי אוכלי מזה ומתי – הא מותר לו להשהות‬ ‫חיטי אלו בפסח‪ ,‬שאמנ מחד‪ ,‬ה חמ=‪ ,‬אבל מאיד ה נפסלו לאכילת‬ ‫כלב אבל מ"מ עכברי אוכלי אות‪ ,‬ולבסו‪ 6‬הוא מסיק‪ :‬שג את זה‬ ‫צרי לבער‪ ,‬והמחמיר תע"ב‪.‬‬ ‫ולא לחינ אמרו חז"ל שלושי יו קוד הפסח צרי ללמוד את הלכות‬ ‫הפסח‪ ,‬כי ישנ הרבה דברי שאד לא ש ליבו אליה‪.‬‬ ‫דבק  כיו דבק נייר עשוי מחומרי כימייי‪ ,‬אבל פע היו עושי דבק‬ ‫מקמח ומי המעורבי יחדיו‪ ,‬ובפסח הדי של דבק זה הוא‪ :‬שא לא‬ ‫רואה את הקמח אי בעיה וזה נפסל מאכילת כלב‪ ,‬אבל א רואה את‬ ‫הקמח‪ ,‬אזי א זה היה יבש שלושי יו קוד הפסח מותר‪ ,‬אבל לאחר‬ ‫מכ – אסור‪.‬‬ ‫חטי  פע ערכתי חופה וקידושי בחתונה של אחינו האשכנזי‪ ,‬ובי‬ ‫הנוכחי היו כמה אדמור"י ורבני‪ ,‬וזרקו ש חיטי על החת והכלה‬ ‫וג עלי זרקו‪ ,‬וחיטה אחת נפלה לתו הכפלי שבכובע שעל ראשי‪ ,‬ומיד‬ ‫הוצאתי אותה‪ .‬אמרתי לאדמורי" שנכחו ש שבערב פסח יבדקו את‬ ‫השטריימל שלה מחמ= שמא נפלו בתוכו חיטי‪ .‬אדמו"ר אחד לא שמע‬ ‫לדברי‪ ,‬והנה בליל פסח בעודו יושב ליד השולח ומתנענע ואומר "עבדי‬ ‫היינו" וכו'‪ ,‬נופלת חיטה אחת על השולח‪ ,‬אמר אותו אדמו"ר זוהי הקללה‬ ‫של הרב מרדכי אליהו שקילל אותי שיהיה חמ=‪ .‬באו אלי חסידי האדמו"ר‬ ‫ואמרו לו כ וכ אירע מהקללה שלי‪ .‬אמרתי לה אני למדתי מהבבא‬ ‫סאלי זיע"א רק לבר ולא לקלל‪ ,‬ואמרתי לה שיגידו לאדמו"ר שלה‬ ‫שיניח את השטריימל שלו מיד ע כל החמ=‪.‬‬ ‫כיו בטכנולוגיה החדשה לא תמיד יודעי מה הרכיבי בכל דבר מאכל‪.‬‬ ‫ויש חוק‪ ,‬שא רכיב מסוי הוא בכמות הפחותה מכ וכ אחוזי לא צרי‬ ‫לכותבו ברשימת המרכיבי שעל גבי המוצר‪ .‬וא רכיב זה הוא חמ= אנו‬ ‫לא יכולי לדעת זאת‪ ,‬ובפרט א הוא מעמיד או אחשביה‪.‬‬ ‫כדורי לרפואה לגבי השימוש בכדורי אקמול וכדו' בפסח‪ ,‬כתב החזו‬ ‫איש שכיו שה נפסלו לאכילת כלב מותר להשהות ולהשתמש בה בפסח‪.‬‬ ‫אבל אנחנו אמרנו שאסור‪ ,‬ויש ששאלו הכיצד אנו אוסרי‪ ,‬הרי החזו איש‬ ‫מתיר?‬ ‫והתשובה היא‪ ,‬בזמ החזו איש היו מכניסי את העמיל של החיטה לתו‬ ‫הכדור כדי שיחבר את כל מרכיבי הכדור יחדיו‪ ,‬ולכ התיר כיו שהטע‬ ‫מריר‪ .‬אבל כיו‪ ,‬עוטפי את הכדור ע העמיל חמ=‪ ,‬וכשאד מכניס את‬ ‫הכדור לפיו הוא אינו מרגיש מרירות אלא רק לאחר כמה שניות‪ ,‬ולכ אסור‬ ‫להשתמש בה בפסח‪ ,‬כי העטיפה הזו מתוקה‪.‬‬ ‫בזמנו דברנו ע חברת התרופות 'טבע' וע עוד חברות ובקשנו מה‬ ‫שיפיקו עמיל מתפוחי אדמה‪ ,‬וכ לא תהיה כל בעיה בפסח‪ .‬ובזמנו מנהל‬ ‫משרד הבריאות היה אד ירא שמי והוא דיבר ע בעלי חברות התרופות‬ ‫בעני הנ"ל ועשו כדבריו‪ .‬וא אד חולה בחול המועד‪ ,‬והוא זקוק לכדורי‬ ‫רפואה‪ ,‬עליו לברר א אי בה חשש חמ=‪.‬ישנו סירופ לילדי שהוא חמ=‬ ‫גמור‪ ,‬וא יש חובה לקחתו לרפואה בפסח  יעשו שאלת חכ‪.‬‬ ‫כתוב במש"ב שפע היה ילד חולה בפסח‪ ,‬ואמרו שרפואתו היא תבשיל של‬ ‫שעורי‪ .‬ושאלו הכיצד יעשו זאת הרי בסיר יהיה חמ= ? וענו על ידי גוי‪.‬‬ ‫אבל ג על ידי גוי יש בעיה של חמ= א זה בסיר של ישראל‪ ,‬ואפילו א זה‬ ‫בביתו של הגוי יש בעיה של בישולי עכו" )עיי ביאו"ה סי' תנ"ד ד"ה ליכא‬ ‫בזמ(‪.‬‬ ‫זהירות מבישולי עכו"‬ ‫כל דבר שבא מחו"ל צרי לבדוק מה מרכיביו‪ ,‬וא זה דבר שהוא מבושל‬ ‫– צרי להזהר מבישולי עכו"‪ .‬הכלל של בשולי עכו" הוא‪ ,‬א אינו נאכל‬ ‫כמות שהוא חי‪ ,‬וא עולה על שולח מלכי )עיי שו"ע יו"ד סי' קי"ג‪,‬‬ ‫וכה"ח ודרכי תשובה על הסימ הנ"ל(‪.‬‬ ‫פע הייתי אצל אדמו"ר גדול אחד‪ ,‬והגישו לפני גרגירי חומוס‪ ,‬ואמר לי‬ ‫אותו אדמו"ר לכבוד הבאנו את החומוס הזה‪ ,‬ובבקשה תבר עליו‪.‬‬ ‫אמרתי לו אני לא מבר‪ .‬והוא שאל אותי‪ :‬מדוע לא תבר‪ ,‬הרי זה בכשרות‬ ‫טובה‪ ,‬הדייני שלי נותני את הכשרות לכל האר=‪ ,‬והוא קרא לדייני‬ ‫שלו‪ ,‬ואני שאלתי אות מהיכ החומוס? וה ענו לי מתורכיה‪ .‬אמרתי‬ ‫לה‪ :‬א כ זה בישולי עכו" ואסור לאוכל‪ .‬ואמרו לי אות הדייני‬ ‫הרי כתוב ברמ"א )יו"ד סי' קי"ג סעי' ב'( שמותר לאכול אפוני קלויי‬ ‫של עכו" ?‬ ‫אמרתי לה‪ ,‬כל זה בזמנו‪ ,‬אבל כיו החומוס עולה על שולח מלכי‪,‬‬ ‫והראיה שאני מל והגשת לפני חומוס‪ .‬מששמע זאת האדמו"ר אמר לה‬ ‫שיוציאו את החומוס מהשולח‪ ,‬ולא ימכרו אותו בחנויות‪.‬‬ ‫פע אחת נתתי שיעור בישיבה‪ ,‬והגישו לי כוס תה באמצע השיעור‪ ,‬ואני‬ ‫רציתי לבר ולשתות מעט‪ .‬ומנהגי בעת הלימוד לנענע את הידיי‪ ,‬והנה ידי‬ ‫נתנה מכה לכוס והוא נפל ונשפ‪ .‬מיד הלכו והביאו כוס תה חדש‪ ,‬והפע‬ ‫נזהרתי שלא לנענע בידי‪ ,‬אבל בטעות נתתי מכה ברגלי בשולח ושוב נשפ‬

‫שיעור שבועי של קול צופיך‬ ‫הכוס‪ .‬אמרתי לעצמי בודאי יש כא איזה עני‪ .‬וכששאלתי לגבי התה‬ ‫ראיתי שאי כל בעיה‪ ,‬והתה כשר‪ ,‬והסוכר כשר והכוס טבול כדי‬ ‫והקומקו טבול‪ .‬וכשחקרתי עוד התברר שהיה איזה סייד גוי שעבד‬ ‫בישיבה והוא ביקש מהתלמידי כמה ביצי מהמקרר של הישיבה‪ ,‬וכ‬ ‫ביקש את הקומקו והוא הדליק את האש והכי לעצמו ביצי קשות‪,‬‬ ‫ואחד התלמידי השתמש בקומקו זה לכוס התה‪ .‬אמרתי לה זה בישולי‬ ‫עכו"‪ ,‬וצרי להזהר בזה‪.‬‬ ‫פע הייתי בחו"ל בקהילה של הרה"ג מנשה צדקה שליט"א‪ ,‬ובקשו ממני‬ ‫לדבר אחרי התפילה בעני בישולי עכו"‪ .‬בעודי מדבר ק אחד מהקהל‬ ‫והל‪ .‬אמרתי לעצמי‪ ,‬כנראה שהוא כועס‪ .‬לאחר רבע שעה הוא חזר‪ .‬הרב‬ ‫מנשה צדקה שאל אותו להיכ הלכת?והלה ענה לו‪ :‬שמעתי כמה חמור‬ ‫העני של בישולי עכו"‪ ,‬ולי יש מסעדה שכל הטבחי ה גויי‪ ,‬ועל כ‬ ‫עתה מכרתי אותה ובאתי‪ .‬מששמעתי זאת‪ ,‬אמרתי אשריה ישראל‬ ‫ששומעי הלכה ומיד מקיימי‪.‬‬ ‫למע תלמד ליראה את ה' אלוקי‬ ‫כתוב בפרשה "ואכלת לפני ה' אלוקי במקו אשר יבחר לשכ שמו ש‬ ‫מעשר דגנ תירוש ויצהר ובכורות בקר וצאנ למע תלמד ליראה את‬ ‫ה' אלוקי כל הימי" )דברי יד‪ ,‬כג(‪.‬‬ ‫ולכאורה מה הקשר בי אכילת מעשר שני ליראה את ה' אלוקי‪ .‬אלא‬ ‫אומרי התוס' כשאד בא לירושלי לאכול מעשר שני‪ ,‬ורואה כהני‬ ‫בעבודת ולויי בדוכנ וישראל במעמד‪ ,‬ורואה כיצד הכהני בלכת‬ ‫ברחוב נזהרי מכל דבר טומאה‪ ,‬וכיצד הלווי שרי בדביקות‪ ,‬רק בראיה‬ ‫זו נפתח ליבו ליראת שמי ולומד תורה )עיי לתוס' ב"ב ד‪ 6‬כ"א ע"א בד"ה‬ ‫כי מציו(‪.‬‬ ‫קל מנוצה כבד מעופרת ומתוק מדבש‬ ‫כתוב "וכי ירבה ממ הדר כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממ המקו אשר‬ ‫יבחר ה' אלוקי לשו שמו ש כי יברכ ה' אלוקי" )דברי יד‪ ,‬כד(‪.‬‬ ‫אומר הבא"ח‪ ,‬כשבנו את העיר וילנא באו הכומרי והחכמי ואמרו למל‬ ‫וילנא‪ ,‬א ברצונ שהעיר תתקיי‪ ,‬קח ב יחיד לאימו ותשחטהו ונקבור‬ ‫אותו באב היסוד של העיר‪ ,‬וכ היא תתקיי לעד‪ .‬קיבל המל את‬ ‫הצעת‪ ,‬ושלח שליחי למצוא ב יחיד לאימו‪ ,‬והנה מצאו השליחי אשה‬ ‫יהודיה אלמנה ולה ב יחיד ותפסו אותה והביאוה לפני המל‪ .‬אמר לה‬ ‫המל‪ :‬זכות גדולה נפלה בחלק‪ ,‬ופירט בפניה את דברי הכומרי‪ ,‬והבטיח‬ ‫לה שיעשה לבנה מצבה חדשה ויפה‪ ,‬ויפרס את שמו בכל הממלכה‪ .‬אמרה‬ ‫לו האלמנה‪ :‬הכומרי והחכמי של אינ מביני מאומה‪ ,‬תקרא לה‬ ‫ואבח אות בכמה שאלות‪ .‬באו הכומרי והחכמי לפני המל והאלמנה‬ ‫שאלה אות‪ :‬אמרו נא לי‪ ,‬מה קל מנוצה ? ומה כבד מעופרת? ומה מתוק‬ ‫מדבש? ענו לה הכומרי‪ :‬קל מנוצה – נייר של סגירה קל מנוצה‪ ,‬ומתוק‬ ‫מדבש – דבש מלכות יותר מתוק מדבש רגיל‪ ,‬וכבד מעופרת – אולי ברזל‬ ‫או פלדה‪ .‬ענתה לה האלמנה‪ :‬בואו ואומר לכ‪ ,‬קל מעופרת  זו אמא‬ ‫שמרימה את בנה יחיד>‪ ,‬אע"פ שמשקלו כבד‪ ,‬בשבילה הוא קל‪ .‬מתוק‬ ‫מדבש – התינוק שיונק את חלב אימו בשבילו זה מתוק מדבש‪ .‬וכבד‬ ‫מעופרת  הלב של הכומרי והחכמי של כבד מעופרת‪ ,‬שרוצי להרוג‬ ‫את בני יחידי‪ .‬אמר לה המל קחי את בנ ולכי‪.‬‬ ‫וכ הפירוש כא בפסוק‪ ,‬כי ירחק ממ הדר‪ ,‬א האד אומר הדר‬ ‫לירושלי כה רחוקה‪ ,‬ולא אוכל שאתו – ליבו כבד עליו‪ ,‬זה סימ שאצלו‬ ‫לא בסדר‪ ,‬כי עשיית המצוות צריכה להיות בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬והאד‬ ‫צרי להיות קל מנוצה כשרוצה לקיי מצוה‪ .‬ועל דר רמז אמרו "ואתה‬ ‫עיי‪ 6‬ויגע"‪ ,‬א כ "ולא ירא אלוקי"‪.‬‬ ‫להזמי עניי לכל סעודה של שמחה‬ ‫וכתוב "ואכלת ש לפני ה' אלוקי ושמחת אתה ובית‪ .‬והלוי אשר‬ ‫בשערי לא תעזבנו כי אי לו חלק ונחלה עמ" )דברי יד‪ ,‬כו – כז(‪.‬‬ ‫כתוב בזהר הקדוש‪ ,‬כשאד עושה סעודה והוא ואשתו ובניו אוכלי‬ ‫ושמחי‪ ,‬ואינו מזמי עניי או לא שולח לה אוכל‪ ,‬זה חמור מאד‪ .‬וא‬ ‫עושה חתונה‪ ,‬יזמי קוד את העניי לאכול‪ ,‬ואח"כ יזמי את העשירי‪.‬‬ ‫)כיו לצערנו הרב‪ ,‬יש עשירי בכס‪ 6‬אבל עניי בדעת‪ .‬יש חתונות שבה‬ ‫עורכי מחו= לאול "בארי" גדולי מלאי אוכל‪ ,‬וכל אחד עומד ואוכל‪,‬‬ ‫וזה כמו אוכל בשוק‪ ,‬ולעיתי אוכלי בלא נטילה ובלא ברכה‪ ,‬וצרי‬ ‫לאכול כמו שצרי בנטילה וברכה ובישיבה ולא כמו אכילת עראי‪.‬‬ ‫)ג בסעודה רביעית א אד אינו יכול לאכול פת‪ ,‬ורוצה לאכול מיני‬ ‫מזונות‪ ,‬הוא לא יעמוד ליד הכיור ויאכל‪ ,‬אלא הוא ישב ליד שולח פרוס‬ ‫במפה‪ ,‬ויניח העוגה בצלחת ויבר כדבעי ורק אז יאכל‪ ,‬ולא כלאחר יד‪.‬‬ ‫וצרי להקפיד שלא לשכוח לבר ברכת המזו לאחר שאוכלי בתו‬ ‫האול כי לעיתי בלהט הריקודי הדבר נשכח‪ ,‬ולכ לפני שיתחילו‬ ‫בריקודי יברכו ואח"כ ימשיכו בשמחה(‪.‬‬

‫היה פע עשיר אחד ששכחתי להזמינו לחתונת אחד מבני‪ ,‬ויו אחד הוא‬ ‫בא אלי ואומר לי עברתי ליד בית ושמעתי ששרי )כלומר למה לא הזמנת‬ ‫אותי(‪ .‬אמרתי לו‪ :‬שמעת ששרי ולא אמרת מזל טוב ?! והזמנתי אותו‬ ‫שיבא לסעודת שבע ברכות של היו השביעי‪ ,‬שג בו עשינו סעודת עניי‪.‬‬ ‫והנה אותו עשיר מגעי לסעודה ורואה מולו מלא עניי‪ ,‬והוא הרגיש שלא‬ ‫בנוח‪ .‬אני שלחתי מוניות שיביאו את העניי‪ ,‬ובקשתי מנהג המונית שיעלה‬ ‫לבית וידפוק בדלת ויכניס אות למונית‪ ,‬ולא יקח מה שו כס‪ ,6‬כי‬ ‫אנחנו נשל על ההוצאות‪ .‬והעשיר יושב ומסתכל עלי כל הסעודה ואני‬ ‫אומר לו שיחכה‪.‬‬ ‫כשסיימנו לאכול בקשתי מכל עני שיגיד איזה דבר תורה‪ ,‬ואח"כ חילקנו‬ ‫לכל אחד חמישי שקלי‪ ,‬ואמרתי ג למחות שית לכל אחד חמשיי‬ ‫שקלי‪ ,‬וג לעשיר אמרתי שית‪ .‬ולאחר מכ רקדנו‪ ,‬ולבסו‪ 6‬נתנו לכל אחד‬ ‫כמה מנות שיקח לביתו לבני משפחתו‪ .‬ואז אותו עשיר הרגיש שמחה‬ ‫אמיתית‪ .‬וא אד אינו יכול לעשות סעודת עניי בביתו‪ ,‬ית כס‪6‬‬ ‫למוסדות של יתומות ויתומי‪ .‬או למקומות שבה אוכלי עניי‪ ,‬או‬ ‫יתרו לאוכל של בחורי ישיבה‪ .‬ולא לחינ אומר הפסוק "ואכלו ושבעו‬ ‫ושמחת את אחרי וג את העניי ה'‬ ‫למע יברכ ה' אלוקי" – א אכלת ִ‬ ‫יברכ‪ .‬וצרי לשאול את העני שהוא מזמי איזה הכשר הוא רגיל לאכול‬ ‫וכ יגיש לה‪ ,‬או שיביא לה דגי‪ ,‬וית לה כס‪ 6‬שיקנו לה בו בשר‬ ‫בכשרות שה נוהגי לאכול‪.‬‬ ‫וג כשמזמי אד אורח לביתו‪ ,‬ידאג לשאול אותו אלו מאכלי ערבי‬ ‫לחיכו‪ ,‬וכ יכי לו‪ ,‬וזו הכנסת אורחי טובה‪ .‬וכתוב "צדיק אוכל לשובע‬ ‫נפשו" – של האורח‪ ,‬שאע"פ שבעל הבית כבר אכל‪ ,‬הוא אוכל שוב כדי‬ ‫שהאורח לא יתבייש ויאכל עימו‪" .‬ובט רשעי תחסר" – זה אד שלא‬ ‫אוכל כדי שלא יאכל האורח‪.‬‬ ‫וכתוב בסו‪ 6‬הפרשה )דברי טז‪ ,‬יא( "ושמחת לפני ה' אלוקי אתה ובנ‬ ‫ובת ועבד ואמת והלוי אשר בשערי והגר והיתו והאלמנה אשר‬ ‫בקרב במקו אשר יבחר ה' אלוקי לשכ שמו ש"‪ ,‬את כול צרי‬ ‫לשמח‪ ,‬ואומר הקב"ה א אתה משמח אות אני אברכ בכל מעשה ידי‪.‬‬ ‫ואומר ר' עובדיה מברטנורא‪ ,‬א אד אוכל בחגי מאכלי רגילי‪ ,‬הרי‬ ‫שהוא מבזה את המועדות‪ ,‬אלא יכי מאכלי משובחי שלא רגיל בה‪.‬‬ ‫אנו אומרי לאנשי‪ ,‬א"א לבקש מהאשה בחול המועד לבשל הרבה‬ ‫תבשילי‪ ,‬ולכ יוסי‪ 6‬בסעודתו כוס יי או משקה חרי‪ 6‬אחר‪ ,‬ושינוי זה הוא‬ ‫לכבוד חול המועד‪.‬‬ ‫איש כמתנת ידו‬ ‫וכתוב "איש כמתנת ידו וכברכת ה' אלוקי אשר נת ל" )דברי טז‪ ,‬יז( –‬ ‫באותו אופ שבו האד נות‪ ,‬כ הקב"ה נות לו‪ ,‬שא נות בשמחה יקבל‬ ‫מאת ה' בשמחה‪ ,‬וא בעצבות‪ ,‬יקבל ג בעצבות‪ .‬א נות בצמצו יקבל‬ ‫בצמצו‪ ,‬וא נות ביד רחבה יקבל ביד רחבה‪ .‬במקו שאד יבקש‬ ‫הלוואות‪ ,‬הוא ית כס‪ 6‬לעניי‪ ,‬והקב"ה ית לו ברכה רווחה והצלחה בכל‬ ‫מעשי ידיו‪" .‬איש כמתנת ידו" כ "ברכת ה' אלוקי"‪.‬‬ ‫כי לא יחדל אביו‬ ‫כתוב בפסוק "כי לא יחדל אביו מקרב האר=" )דברי טו‪ ,‬יא(‪ ,‬והרי‬ ‫כשיבא המשיח לא יהיו אביוני? אבל יהיו אביוני מתורה‪ ,‬ואמנ כתוב‬ ‫"כי מלאה האר= דעה את ה' כמי לי מכסי" )ישעיה יא‪ ,‬ט(‪ ,‬אבל כל זה‬ ‫במי שלמד תורה לפני ביאת המשיח‪ ,‬אבל מי שלא למד כלל‪ ,‬יצטר‬ ‫להתחיל ללמוד מהתחלה‪.‬‬ ‫וכתוב עתידי כל אילני סרק שבאר= ישראל לתת פירות )כתובות קיב‪– (:‬‬ ‫כלומר לא יהיה יהודי אחד ַע האר=‪ ,‬בכול יהיו פירות ופירי פירות‬ ‫שיוכלו ללמוד תורה‪ ,‬ללמוד וללמד לשמור ולעשות‪ .‬ואנחנו מצפי לביאת‬ ‫המשיח‪ ,‬יראו ענינו וישמח לבנו בביאת הגואל ובבני אריאל‪ ,‬במהרה‬ ‫בימינו אמ‪.‬‬ ‫ספר תורה של אחינו כל בית ישראל המוקדש לרפואתו של מר הראש"ל‬ ‫הרב מרדכי אליהו שליט"א‪.‬‬ ‫המעונייני להיות שותפי בכתיבת ספר התורה המוקדש למר הראשו‬ ‫לציו הרב מרדכי אליהו שליט"א מתבקשי לפנות ‪:‬‬ ‫ש עמותה  דרכי הוראה לרבני‬ ‫אפשרות דר אתר מאובטח ‪:‬‬

‫‪www.harav.org.il‬‬ ‫אפשרות דר טלפו ‪ ) 02-50 23 362 :‬בחו"ל ‪(972-2 50 23 362‬‬ ‫יש אפשרות לתרומה בכרטיסי אשראי וכ לתרומה דר הטלפו את‬ ‫החיובי מבצעי דר שידור ממוחשב‪.‬‬ ‫דוד בלאס עור האתר ‪:‬‬

‫‪www.harav.org‬אמייל ‪[email protected] :‬‬

‫*רוצי לקבל קול צופי באמייל כל שבוע !!‬ ‫שלחו לנו בבקשה באמייל ל ‪[email protected]‬‬